‫עלון דו שבועי מס' ‪ • 115‬פרשת וישב • כד' כסלו ה'תשע"ג‬ ‫זמני כניסת ויציאת השבת ‪:‬‬ ‫ירושלים | ‪15:59-17:15‬‬ ‫תל אביב | ‪16:13-17:16‬‬ ‫| ‪16:03-17:14‬‬ ‫חיפה‬ ‫» יוחאי ליאור «‬ ‫צניעות וקוד הלבוש בהלכה ‪‬‬ ‫בהסתעפות של מצווה פלונית מהתורה או תקנת חכמים‪.‬‬ ‫כאן אנסה להתחקות בעיקר אחרי הליבה ההלכתית של‬ ‫סוגיות הצניעות‪ ,‬ולא לפטור את העניין כשייך לתחום‬ ‫ספרות המוסר‪ .‬זאת משום שכלל גדול נקוט בידינו‬ ‫מספרות המוסר‪ ,‬שלמוסר אין גדרים‪ ,‬והוא משתנה לא רק‬ ‫ממקום למקום ומזמן לזמן‪ ,‬אלא אף מאדם לאדם‪ .‬כן‬ ‫הדבר בקוד לבוש‪ ,‬שהוא עניין המחייב את האדם שומר‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬ובמובנים מסוימים מגדיר אותו מבחינה‬ ‫חברתית כשומר תורה ומצוות‪.‬‬ ‫במאמר הבא לא מובאים ציטוטים ישירים ומקורות‪,‬‬ ‫מקוצר זמן‪ .‬לפיכך עדיף להתייחס למאמר הבא כאל טור‬ ‫דעה‪ ,‬יותר מאשר כאל מאמר הלכתי המציג לפרטיה‬ ‫פסיקה מפורטת ומנומקת‪.‬‬ ‫העיסוק בקוד הלבוש המדויק אליו מחויבים כל דתי‬ ‫ודתייה הוא עיסוק רחב יריעה בדורנו‪ .‬רוב העניין מתמקד‬ ‫בקוד הלבוש לבנות שבו עיקר הקושי‪ ,‬והוא גם אחד‬ ‫מהמבחינים העיקריים בין דתיים )כקבוצה סוציולוגית(‬ ‫לבין שאינם דתיים בימינו‪ .1‬כמעט אין פוסק או מחנך שלא‬ ‫נדרש לשאלות כאלה‪ ,‬ואף באופן תדיר‪ .‬זה חידוש גדול‬ ‫אם נתחיל מההגדרה המילונאית‪ ,‬צניעות היא כמובן‬ ‫של הדורות האחרונים‪ ,‬שכן שאלות על גדרי הצניעות לא‬ ‫מופיעות הרבה בהלכה )לפחות כקוד לבוש המחייב כל‬ ‫לא קוד לבוש אלא אופן התנהגות‪ .‬ההיפך מצניעות הוא‬ ‫ראוותנות‪ .‬כך למשל חתונה צנועה לא מתבטאת בכמות‬ ‫אדם בכל זמן בו בגדיו עליו‪ ,‬ולא כהשלכותיו‪ ,‬כגון ברכות‬ ‫ותפילה מול הערווה‪ ,‬או על מה יוצאת אישה בלא‬ ‫כתובתה(‪ .‬בשל כך הבירור הצניעותי‪ ,‬באופן יחסי‪ ,‬נטול‬ ‫מקורות הלכתיים ודיונים הבנויים נדבך על גבי נדבך‪,‬‬ ‫מהדורות הקודמים ועד ימינו‪ ,‬אשר יבררו את הסוגיות‬ ‫העקרוניות‪ .‬כוונתי בעיקר למקורות הלכתיים‪ ,‬ולא‬ ‫העור החשוף הנצפה בה‪ ,‬אלא בעיקר בכמות הכסף‬ ‫הנשפך בה‪ ,‬וההיפך הוא כמובן חתונה ראוותנית‪.‬‬ ‫לגאווה‪ .‬זה קישור מוטעה מעט‪ ,‬כי גם אם לרוב יש מתאם‬ ‫בין צניעות לבין ענווה‪ ,‬אין תלות הכרחית ביניהם‪ ,‬שכן‬ ‫לעניינים שבמוסר‪ .‬השו"ע מביא הנהגות של צניעות האדם‬ ‫אף כשהוא לבדו בביתו‪ ,‬כנראה משום "מלא כל הארץ‬ ‫לעיתים דווקא העניו צריך להפגין ראוותנות )למשל‪:‬‬ ‫שגריר במדינה זרה שרוצה להפגין את עוצמת ארצו חייב‬ ‫כבודו"‪ .‬כמובן שמדובר כאן בהנהגות מוסריות‪ ,‬ולא‬ ‫להתנהג בראוותנות(‪ ,‬ולעיתים דווקא הגאוותן נוהג‬ ‫צניעות מקושרת לענווה כשם שראוותנות מקושרת‬ ‫בצניעות )כדוגמת צניעות מזויפת שמטרתה לגרוף‬ ‫‪1‬‬ ‫אתעכב על העובדה הזו בהמשך‪.‬‬ ‫> לעילא‬ ‫]‪[1‬‬ ‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה‬ ‫שבחים(‪ .‬לכן‪ ,‬בזמן שאנו נדרשים להיות ענווים תמיד‪ ,‬אין‬ ‫הכרח שנידרש להיות צנועים )גם אם לרוב(‪.‬‬ ‫מה אסור לקרוא קריאת שמע‪ .3‬אולם ישנה בעיה מבחינה‬ ‫מתודולוגית‪ :‬ההלכות של קריאת שמע מדברות על קריאת‬ ‫במציאות‪ ,‬השם "צניעות" עבר מעתק סמנטי ומשמש‬ ‫לתיאור קוד הלבוש הראוי על פי ההלכה )בפרט עבור‬ ‫נשים(‪ ,‬בזמן שאין תלות בין השניים‪ .‬ההלכה ורוח ההלכה‬ ‫שמע ועל הקורא‪ ,‬מול מה מותר ומול מה אסור לקרוא‪,‬‬ ‫ולא מצוין בשום מקום שיש זהות בין מה שמותר ללכת‬ ‫איתו ברחוב לבין מה שמותר לקרוא מולו קריאת שמע‪ .‬זה‬ ‫מעתק לוגי שלא ברור מהיכן הוא בא‪ ,‬אם כי כוונת הוגיו‬ ‫בהחלט מכתיבות קוד לבוש ראוי‪ ,‬אך הצניעות איננה‬ ‫המאפיין שלו‪ .‬לכל היותר היא אחד ממאפייניו‪ .‬הנני‬ ‫רצויה‪.‬‬ ‫מקפיד לכל אורך דבריי לדייק במונחים‪ ,‬ולהבחין בין‬ ‫המושג 'צניעות' לבין קוד לבוש‬ ‫ניתן לטעון שאכן אין כאן הלכה הגזורה ממצווה או‬ ‫ממנהג‪ ,‬אלא מאותן מצוות כלליות בתורה שלא נמנו‪ ,4‬מה‬ ‫שמיתרגם בעולם המעשה לרוח ההלכה ולספרות המוסר‪,‬‬ ‫אך הגדרים המדויקים שהפוסקים מחפשים וגם מוצאים‬ ‫אינם עולים יפה עם עניין של הנהגה אישית וחסידות‪ ,‬ולא‬ ‫דבר שמעיקר הדין‪.‬‬ ‫העיסוק הרב בנושא‪ ,‬ודאי מעל במות המיועדות לכלל‬ ‫הציבור ולא רק לחובשי ספסלי בית המדרש‪ ,‬אינו משקף‬ ‫לדעתי את מקומו בהלכה‪ .‬לא ראיתי עיסוק אינטנסיבי‬ ‫שכזה בהלכות ברכת הלבנה‪ ,‬למשל‪ ,‬או בדיני ברכת‬ ‫המזון‪ .‬אחת הסיבות לכך היא המקום שבו הלבוש תופס‬ ‫אז מהו קוד הלבוש על פי ההלכה?‬ ‫בתודעה האנושית )ובעיקר הנשית(‪ .‬אריכות יתר תמיד‬ ‫משמעה שהנושא הוא נושא מעשי‬ ‫אקדים ואומר שכל דת‪ ,‬ובטח הדת היהודית‪ ,‬היא לא‬ ‫דת אישית‪ ,‬אלא דת קהילתית‪ -‬ציבורית‪ ,‬ואף ממלכתית‪.‬‬ ‫היהדות מתווה לא רק את התנהגות היחיד‪ ,‬אלא גם כיצד‬ ‫ייראה המרחב הציבורי‪ .‬כהוכחה‪ ,‬נסו לדמיין שמירת שבת‬ ‫כשאתם לבדכם בבית בלי אף נפש חיה‪ ,‬לא יוצאים לבית‬ ‫הכנסת‪ ,‬ורק שומרים על איסורי המלאכה ועל התפילות‬ ‫והסעודות‪ .‬אין מי שיחשוב שכך צריכה להיראות שבת‪.‬‬ ‫שבת בלי משפחה או קהילה פשוט לא משיגה את אותם‬ ‫ערכים דתיים שהיהדות רוצה שהשבת תשיג‪ .‬באותה‬ ‫מידה‪ ,‬תפילה קשורה בקשר הדוק למניין‪ :‬לא בפן‬ ‫ההלכתי‪ ,‬שבו דווקא לא מצינו חיוב מפורש מהתורה או‬ ‫מדברי סופרים על היחיד להתפלל במניין‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬ ‫פוסקים נזהרו מלפסוק לאדם שלא להתפלל במניין‪ ,‬כאשר‬ ‫מדובר על התנהלות קבועה‪ ,‬גם כאשר אותו חיוב )מניין(‬ ‫בא על חשבון חיובים הלכתיים מובהקים הרבה יותר‪.‬‬ ‫דוגמא לדבר‪ :‬דילמת תפילה ביחיד מול ביטול תורה‬ ‫שייגרם אם האדם יתפלל במניין; תפילה ביחיד בהנץ‬ ‫למיטב ידיעתי‪ ,‬הגישה המקובלת להלכות קוד הלבוש‬ ‫הראוי‪ 2‬מבוססת על "לפני עור לא תתן מכשול"‪ ,‬ומניחות‬ ‫שאסור לאישה לגרות גבר שאיננו בעלה‪ ,‬בין היתר‬ ‫באמצעות לבוש‪ .‬זה בסיס רעוע מעט‪ ,‬שכן גברים יכולים‬ ‫להתגרות גם מפנים יפות‪ ,‬או למעשה מכל איבר גוף‬ ‫המוצנע בדרך כלל בנסיבות החברתיות בהן הם חיים‪.‬‬ ‫בתקופה הויקטוריאנית גבר היה יכול להתגרות בקלות‬ ‫ממראה של קרסול חטוב‪ ,‬פשוט כי הלבוש המקובל אז‬ ‫כלל שמלות ארוכות המכסות בדרך כלל את הקרסול‪ .‬סף‬ ‫הגירוי תלוי בסופו של דבר במציאות החברתית‪ .‬באפריקה‬ ‫המשוונית אישה הלבושה באזור חלציים בלבד לא תיחשב‬ ‫למשהו יוצא דופן ‪ ,‬ולפיכך הגברים שם לא יושפעו באופן‬ ‫חריג ממראה שכזה‪.‬‬ ‫בעיה נוספת בקביעת "לפני עור" כמקור היא שאין כאן‬ ‫מצב של קאי בתרי עברי דנהרא )שני עברי הנהר(‪,‬‬ ‫החמה מול תפילה בציבור לפניו‪ .‬אכן‪ ,‬הקשר האישי של‬ ‫האדם עם בוראו תופס מקום רחב בתודעת האדם הדתי‪,‬‬ ‫מכוסה‪.‬‬ ‫אך כל זאת שווה כקליפת השום בלי סביבה של יהודים‬ ‫דתיים אחרים‪ .‬לא ניתן להיות יהודי יחיד בעולם‪ .‬יהודי‬ ‫חייב לפעול בתוך קהילה יהודית כלשהי‪ ,‬וכמובן לקבל‬ ‫במציאות בה הרחוב מלא בנשים חילוניות כדתיות‪ ,‬אולם‬ ‫הדתיות‬ ‫רק‬ ‫מקפידות‬ ‫על‬ ‫לבוש‬ ‫הפוסקים העוסקים בעניין חיפשו גדרים מדויקים‬ ‫לשאלה מה נחשב צנוע ומה לא‪ .‬הם מצאו זאת בהלכות‬ ‫קריאת שמע‪ ,‬המגדירות כמעט במדויק מול מה מותר ומול‬ ‫‪3‬‬ ‫יש לציין שגם שם אין תמיד גבולות חדים‪ .‬עוד לא קם הפוסק‬ ‫שיגדיר היכן עובר הגבול המדויק בין מחשוף שודאי אסור‬ ‫לבין צווארון גבוה וסגור שוודאי מותר‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫הלכות ולא מוסר‬ ‫> לעילא‬ ‫]‪[2‬‬ ‫כדוגמת "קדושים תהיו" ע"פ הסברו של הרמב"ן‪.‬‬ ‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה‬ ‫עליו את הערכים הקהילתיים‪ ,‬שבלעדיהם אין הוא ראוי‬ ‫לבוא בקהל‪.‬‬ ‫בהתאם לתקופה ולאזור‪ ,‬אבל הכלל נותר זהה‪ :‬על הלובש‬ ‫להיות מובחן ממי שאינם יהודים בחזותו‪ .‬כמובן שקיימים‬ ‫גוונים שונים בחברה הדתית‪ ,‬מחרדיות ועד ללייט‪ ,‬וכל‬ ‫קבוצה מאמצת לה מאפייני לבוש שמייחדים אותה‬ ‫מבחינה סוציולוגית‪ .‬יש מי שרוצה להיראות אדוק יותר‪,‬‬ ‫ויש מי שלא רוצה בכך‪ .‬אבל כל עוד הלובש נראה כשומר‬ ‫תורה‪ ,‬זה מותר לפי ההלכה‪ .‬כי ההלכה דורשת שנתייג את‬ ‫עצמנו חיצונית בצורה או בצורות מסוימות לפי הנסיבות‬ ‫לעצם העניין‪ :‬לדעתי‪ ,‬קוד הלבוש על פי ההלכה מקורו‬ ‫באיסור‪" :‬ובחוקותיהם לא תלכו"‪ .‬חוקות הגויים‪ ,‬על פי‬ ‫הפסיקה המקובלת‪ ,‬הם כל מה שהגויים עושים ולא קשור‬ ‫לנוחות ולתועלת אלא לנימוסים‪ ,‬מנהגים‪ ,‬מוסכמות‬ ‫חברתיות או אופנה‪ .‬אם הגויים נוסעים במכונית כי זה נוח‪,‬‬ ‫החברתיות‪ .‬אין כאן הגדרה מדויקת של מה מותר ומה‬ ‫אסור‪ ,‬למעט התשובה לשאלה‪" :‬האם אני נראה‪/‬נראית‬ ‫אין חובה שנלך דווקא ברגל או נרכב על חמורים‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬בכל הקשור לנוהג‪ ,‬שניתן לעשותו כך וניתן לעשותו‬ ‫אחרת‪ ,‬והחברה הלא יהודית עושה אותו דווקא בצורה‬ ‫מסוימת‪ ,‬יש בכך איסור‪ .‬למשל‪ ,‬בכנסייה מקובל לסדר את‬ ‫הספסלים שורות שורות עם מעבר מרכזי מאחורי הבניין‬ ‫אל מזבח הכנסייה‪ .‬בתי הכנסת היחידים שמסדרים כך את‬ ‫הספסלים הם בתי כנסת רפורמיים‪ .‬כבר ממבט חטוף‬ ‫בעיצוב הפנים‪ ,‬ניתן להבחין בין בית כנסת לבין כנסיה‪,‬‬ ‫עוד בלי לראות את הכיתובים השונים והציורים השונים‬ ‫בבניין‪ .‬כך גם בתי הכנסת היחידים שהם נטולי ספסלים‬ ‫והמתפללים הולכים בהם יחפים על שטיחים הם בתי‬ ‫כנסת קראיים‪ ,‬ובכך יש הבחנה בין בית כנסת לבין מסגד‪.5‬‬ ‫כך גם יש שאסרו לקיים חופות בבתי כנסת‪ ,‬מהסיבה‬ ‫כדתי‪/‬ה?"‪ ,‬שהיא די מדויקת וניכרת לעין כל מי שחי בתוך‬ ‫עמו‪ ,‬ומכיר את ההבדלים בלבוש בין קבוצות אוכלוסיה‬ ‫שונות‪ .‬נקודה חשובה כאן היא שאדם בודד לא קובע‬ ‫אופנה לעצמו‪ .‬האופנה נקבעת על ידי כוחות חברתיים‬ ‫שונים‪ ,‬ולאדם הפרטי לא נותר אלא לתייג את עצמו כך או‬ ‫אחרת‪ .‬אגב‪ ,‬כאן נכנסת הצניעות‪ .‬אדם עניו לובש לרוב‬ ‫ביגוד צנוע ולא ראוותני‪ ,‬כל עוד אין צורך בלבוש מיוחד‪.‬‬ ‫אבל מדובר בעקרון מוסרי ולא הלכתי‪ ,‬שכן גם לבוש‬ ‫ראוותני יכול להיות מתויג כדתי‪.‬‬ ‫נקודה נוספת היא שאלת ההנחיה כיצד על החברה‬ ‫להתוות אופנה‪ .‬כמו כל מצווה ציבורית‪ ,‬כמעט אין ליחיד‬ ‫עניין בה‪ ,‬אך אני סבור שהתורה גם מנחה את הראוי להיות‬ ‫מבחינה ציבורית‪ .‬אני חושב שאף על פי שתיאורטית כל‬ ‫לבוש יכול לאפיין אדם כדתי‪ ,‬החל מאזור חלציים‪ ,‬דרך‬ ‫גופיות ומקטורנים ועד לבורקה‪ ,‬הלבוש של החברה‬ ‫היהודית צריך להיות רחוק יותר מהמקובל בעולם באותה‬ ‫תקופה לשידור המיניות באמצעות הלבוש‪ .‬בכל מקום‬ ‫שבו מקובל שנשים חשופות או לחילופין מכוסות‬ ‫משמעותית יותר מגברים באותו מקום וזמן‪ ,‬מדובר בשדר‬ ‫שהאישה היא אובייקט מיני‪ ,‬ולפיכך רוח התורה לא תהיה‬ ‫נוחה מאופנה שכזו‪.‬‬ ‫שבנצרות מקובל לערוך טקסי נישואין בכנסיות‪.‬‬ ‫הדבר אמור כמובן במיוחד בתחום ההלבשה והאופנה‪:‬‬ ‫קיים איסור על היהודי להידמות במלבושיו לגוי‪ ,‬שכן‬ ‫מעבר למספר עקרונות פרקטיים )כמו לבוש ארוך ועבה‬ ‫יותר בקור מול לבוש קצר וקל יותר בחום‪ ,‬או לבוש‬ ‫המאפיין בעלי מקצוע שיש תועלת בזיהויים המיידי‪ ,‬כגון‬ ‫שוטרים או רופאים(‪ ,‬הצבעים‪ ,‬הגזרות‪ ,‬הקישוטים וסוגי‬ ‫הבגדים מוכתבים על פי צווי אופנה שהם חסרי סיבות‬ ‫מעשיות אלא בעלי סיבות אסתטיות וחברתיות בלבד‪.‬‬ ‫על מנת להיות שונים מהגויים‪ ,‬עלינו להיראות אחרת‪.‬‬ ‫כאן המקום להביא מגבלה נוספת הקיימת בעניין‬ ‫אצל גברים לרוב מדובר בכיפה‪ ,‬המזהה אותם חזותית‬ ‫כיהודים דתיים באופן אוטומטי‪ .‬אצל נשים‪ ,‬הלבוש חייב‬ ‫לשדר לכל מי שרואה את הלובשת ומצוי בקודים‬ ‫החברתיים הנהוגים‪ ,‬שהלובשת היא יהודיה דתייה‪ .‬אצל‬ ‫נשואות כיסוי הראש הייחודי יכול להבחין‪ ,‬אצל רווקות‬ ‫ישנם מאפיינים אחרים‪ ,‬ובחברה בה אנו חיים היום מדובר‬ ‫חוקות הגויים‪ :‬גם דבר שאיננו אופנתי ונטול סיבה אלא‬ ‫בעל תכלית‪ ,‬אולם מדובר בתכלית של פריצות‪ -‬נאסר‪.‬‬ ‫כמובן שבגדים שתכליתם לשם פריצות משתנים מזמן‬ ‫לזמן וממקום למקום‪ ,‬כך שאין לגזור מהם הלכות קבועות‬ ‫ובלתי משתנות‪ ,‬אולם עצם העניין מלמד על מגמה גדולה‬ ‫אחרת‪ ,‬שאינה הלכתית אלא הנהגתית‪.‬‬ ‫לרוב באורך השרוולים‪ ,‬אם כי זה כולל מאפיינים נוספים‬ ‫)סוג החצאית למשל(‪ .‬מי שלא משדר באופן לבושו שהוא‬ ‫בנוסף‪ ,‬יש לציין שהאמירות כאן שאובות מגישתו של‬ ‫יהודי דתי‪ ,‬עובר על האיסור הזה‪ .‬כמובן‪ ,‬הדברים משתנים‬ ‫‪5‬‬ ‫ראש הישיבה הרב רבינוביץ בשו"ת 'שיח נחום'‪ ,‬השזורה‬ ‫לכל אורך השאלות סביב נושא הצניעות‪ .‬אם כי חשוב‬ ‫אף על פי שהאסלאם לא נחשב לעבודה זרה‪.‬‬ ‫> לעילא‬ ‫]‪[3‬‬ ‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה‬ ‫יוחאי ליאור‪ ,‬בוגר מחזור כז' בישיבה‪ ,‬סטודנט‬ ‫לומר כי ראש הישיבה מתמקד לרוב בפן החברתי של‬ ‫העניין‪" :‬שלא תהא כיושב בין העומדים ועומד בין‬ ‫היושבים"‪ ,‬שהוא עניין השייך לצד המוסר שבעניין‬ ‫הצניעות )שבוודאי יש מה להרחיב בו( ופחות לליבה‬ ‫ההלכתית של הדברים‪ ,‬על אף שגם היא מובאת שם‪.‬‬ ‫» אלחנן דרייפוס «‬ ‫יוסף מוקיר שבת‪‬‬ ‫כאן נשאל שוב‪ :‬האם מקרה הוא כי דווקא בפסוק זה‬ ‫בחרה הגמרא להתלבט?‬ ‫בפרשתנו מפציעה דמותו של יוסף‪ .‬התורה‪ ,‬וחז"ל‬ ‫בעקבותיה‪ ,‬מתארים את דמותו כמי שנמצאת במלחמה‬ ‫תמידית עם היצר‪ .‬השיא הוא כמובן בסיפור עם אשת‬ ‫פוטיפר‪ .‬אחד המדרשים אומר על סיפור זה את הדברים‬ ‫הבאים‪:‬‬ ‫נראה‪ ,‬כי ישנו קשר מהותי בין דמותו של יוסף ובין‬ ‫רעיון השביתה ממלאכה בשבת‪.‬‬ ‫שתי אותות ברית כרת הקב"ה בינו לבינינו לדורות‬ ‫עולם‪ :‬שבת וברית המילה‪ .‬הבה נשווה בין הפרשיות‬ ‫של שתי אותות אלו‪:‬‬ ‫'ויבא הביתה לעשות מלאכתו' ‪ -‬רבי אליעזר אומר שבת‬ ‫היה‪ ,‬דכתיב‪" :‬כי בו שבת מכל מלאכתו'‬ ‫‪6‬‬ ‫מנין זאת לר' אליעזר? וכי רק משום שבשני המקומות‬ ‫נאמרה המילה "מלאכתו" נלמד שהמעשה היה בשבת?‬ ‫בראשית יז‬ ‫והנה‪ ,‬גם הגמרא במסכת שבת מזכירה פסוק זה‬ ‫מסיפור יוסף ואשת פוטיפר בהקשר של מלאכות שבת‪:‬‬ ‫)ט( ַויֹּאמֶ ר אֱ‪‬הִ ים אֶ ל )יג( וְ אַ תָּ ה ַדּבֵּ ר אֶ ל בְּ נֵי‬ ‫אַבְ ָרהָ ם וְ אַ תָּ ה אֶ ת בְּ ִריתִ י י ְִשׂ ָראֵ ל לֵאמֹ ר אַ ‪ ‬אֶ ת‬ ‫תִ שְׁ מֹ ר אַ תָּ ה וְ ז ְַרעֲ‪ ‬אַח ֲֶרי‪ ‬שַׁ בְּ תֹ תַ י תִּ שְׁ מֹ רוּ כִּ י אוֹת‬ ‫הִ וא בֵּ ינִי וּבֵ ינֵיכֶם לְ ֹדרֹתֵ יכֶם‬ ‫לְ ֹדרֹתָ ם‪:‬‬ ‫ֲאנִי יְקֹ ָוק‬ ‫ל ַָדעַ ת כִּ י‬ ‫ְמקַ ִדּ ְשׁכֶם‪:‬‬ ‫הדור יתבי וקמיבעיא להו‪ :‬הא דתנן אבות מלאכות‬ ‫ארבעים חסר אחת כנגד מי?‪ ...‬אמר להו רבי יונתן ברבי‬ ‫אלעזר כך אמר רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא‪ :‬כנגד‬ ‫מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה ‪ -‬ארבעים חסר אחת‪ .‬בעי‬ ‫רב יוסף‪' :‬ויבא הביתה לעשות מלאכתו'‬ ‫שמות לא‬ ‫‪7‬‬ ‫לטענת רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא‪ ,‬המילים‬ ‫"מלאכה"‪" ,‬מלאכתו" ו"מלאכת" מופיעות בתורה ‪39‬‬ ‫פעמים‪ 8‬וכנגדן ישנן ‪ 39‬אבות מלאכות‪ .‬רב יוסף מתלבט‬ ‫האם גם המילה "מלאכתו" המופיעה בסיפור יוסף‬ ‫ואשת פוטיפר – ממנה לומד ר' אליעזר במדרש בגזירה‬ ‫שווה שהאירוע קרה בשבת – היא חלק מספירה זו‪.‬‬ ‫)י( זֹאת בְּ ִריתִ י אֲשֶׁ ר )טז( וְ שָׁ מְ רוּ בְ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל אֶ ת‬ ‫תִּ שְׁ מְ רוּ בֵּ ינִי וּבֵ ינֵיכֶם וּבֵ ין הַ שַּׁ בָּ ת ַלעֲשׂוֹת אֶ ת הַ שַּׁ בָּ ת‬ ‫ז ְַרעֲ‪ ‬אַחֲרֶ י‪ ‬הִ מּוֹל ָלכֶם לְ ֹדרֹתָ ם בְּ ִרית ע ֹולָם‪:‬‬ ‫כָּל ָזכָר‪:‬‬ ‫)יא( וּנְמַ לְ תֶּ ם אֵ ת בְּ שַׂ ר‬ ‫)יז( בֵּ ינִי וּבֵ ין בְּ נֵי יִשְׂ רָ אֵ ל‬ ‫עָ ְרלַתְ כֶם וְ הָ יָה לְ אוֹת בְּ ִרית‬ ‫אוֹת הִ וא לְ עֹ לָם‪...‬‬ ‫בֵּ ינִי וּבֵ ינֵיכֶם‪:‬‬ ‫‪ 6‬ילקוט שמעוני תורה פרשת וישב רמז קמו‬ ‫‪ 7‬בראשית ל"ט‪ ,‬ממנינא הוא‪ ,‬או לא?" )שבת מט‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪ 8‬נסו לספור‪ ...‬יש יותר‪...‬‬ ‫> לעילא‬ ‫]‪[4‬‬ ‫עלון לבוגרי ישיבת ברכת משה מעלה‬ ‫הרי לנו השוואה מושלמת בין אות השבת לאות ברית‬ ‫מעתה ברור הקשר שבין שביתה ממלאכות בשבת לבין סיפור‬ ‫יוסף ואשת פוטיפר‪ ,‬שעניינו שמירת אות הברית של ברית‬ ‫המילה על‪-‬ידי יוסף‪.‬‬ ‫הפעם נשווה בין סיפור יוסף ואשת פוטיפר לסיפור בריאת‬ ‫השבת‪ ,‬כפי שרומז ר' אליעזר במדרש‪:‬‬ ‫המילה!‬ ‫רוחנית‪ .‬זו מסקנת הגמרא בשבת לגבי השאלה מנין נלמדות‬ ‫ל"ט אבות מלאכה‪:‬‬ ‫תניא כמאן דאמר כנגד עבודות המשכן‪ ,‬דתניא‪ :‬אין חייבין אלא‬ ‫על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן‪ ,‬הם זרעו ‪ -‬ואתם לא תזרעו‪,‬‬ ‫הם קצרו ‪ -‬ואתם לא תקצרו‪ ,‬הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה‬ ‫ ואתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד‪ .‬הם הורידו את‬‫הקרשים מעגלה לקרקע ‪ -‬ואתם לא תוציאו מרשות היחיד לרשות‬ ‫בראשית לט‬ ‫בראשית ב‬ ‫הרבים‪ ,‬הם הוציאו מעגלה לעגלה ‪ -‬ואתם לא תוציאו מרשות‬ ‫היחיד לרשות היחיד )שם(‪.‬‬ ‫)ה( ַויְהִ י מֵ אָז הִ פְ ִקיד אֹ ת ֹו )ב( ַו ְיכַל אֱ‪‬הִ ים בַּ יּוֹם‬ ‫בְּ בֵ ית ֹו וְ עַ ל כָּל אֲשֶׁ ר יֶשׁ ל ֹו הַ ְשּׁבִ יעִ י ְמלַאכְ תּ ֹו ֲאשֶׁ ר‬ ‫ַויְבָ רֶ ‪ ‬יְקֹ וָק אֶ ת בֵּ ית הַ מִּ צְ ִרי עָ שָׂ ה וַיִּ ְשׁבֹּת בַּ יּוֹם הַ ְשּׁבִ יעִ י‬ ‫בִּ גְ לַל יוֹסֵ ף ַויְהִ י בִּ ְרכַּת יְקֹ וָק ִמכָּל ְמלַאכְ תּ ֹו אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה‪:‬‬ ‫בְּ כָל אֲשֶׁ ר יֶשׁ ל ֹו בַּ בַּ יִת‬ ‫)ג( ַויְבָ רֶ ‪ ‬אֱ‪‬הִ ים אֶ ת יוֹם‬ ‫וּבַ שָּׂ ֶדה‪:‬‬ ‫הַ ְשּׁבִ יעִ י ַויְקַ ֵדּשׁ אֹ ת ֹו כִּ י ב ֹו‬ ‫)ט( אֵ ינֶנּוּ גָדוֹל בַּ בַּ יִת הַ זֶּה שָׁ בַ ת ִמכָּל מְ לַאכְ תּ ֹו אֲשֶׁ ר‬ ‫ִממֶּ נִּי וְ ‪‬א חָ שַׂ ‪ִ ‬ממֶּ נִּי בָּ ָרא אֱ‪‬הִ ים ַלעֲשׂוֹת‪:‬‬ ‫ְמאוּמָ ה כִּ י אִ ם אוֹתָ ‪ ‬בַּ אֲשֶׁ ר‬ ‫אַ תְּ אִ ְשׁתּ ֹו וְ אֵ י‪ ‬אֶ עֱשֶׂ ה‬ ‫הָ ָרעָ ה הַ גְּ ֹדלָה הַ זֹּאת‬ ‫וְ חָ טָ אתִ י ֵלא‪‬הִ ים‪:‬‬ ‫במהלך ימות החול עושים את מלאכות המשכן לצורך‬ ‫גבוה‪ ,‬במטרה ליצור תשתית חומרית שתהיה ראויה להשראת‬ ‫שכינה‪ .‬מציאות של השראת שכינה באה לידי ביטוי בשבת‪,‬‬ ‫שאז כבר המציאות שלימה ושוב אין צורך במלאכות‬ ‫חומריות – "מזמור שיר ליום השבת ‪ -‬מזמור שיר לעתיד‬ ‫לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים"‪ .9‬על כן‪ ,‬אבות‬ ‫המלאכות מהן שובתים בשבת הן מלאכות המשכן‪.‬‬ ‫בהתאם‪ ,‬עניינו של יוסף הוא ליצור תשתית חומרית‬ ‫טהורה לקיום בני ישראל במשך שהותם במצרים‪ .‬רק על‪-‬גבי‬ ‫קומה חומרית כזו יוכל עם ישראל לשרוד מבחינה רוחנית‬ ‫ולא להתבולל בתוך המצרים‪ .‬רק על‪-‬גבי קומה חומרית כזו‬ ‫יוכל להיווצר עם שהוא בבחינת "בני בכורי"‪ .10‬עם שכולו‬ ‫שבת‪.‬‬ ‫)י( ַויְהִ י כְּ ַדבְּ ָרהּ אֶ ל יוֹסֵ ף‬ ‫יוֹם יוֹם וְ ‪‬א שָׁ מַ ע אֵ לֶיהָ‬ ‫לִ ְשׁכַּב אֶ צְ לָהּ לִ הְ יוֹת עִ מָּ הּ‪:‬‬ ‫נספח – מיקום סיפור יהודה ותמר בפרשתנו‬ ‫)יא( ַויְהִ י כְּ הַ יּוֹם הַ זֶּה ַו ָיּבֹא‬ ‫הַ בַּ יְתָ ה ַלעֲשׂוֹת מְ לַאכְ תּוֹ‬ ‫רבים ההסברים שניתנו למיקום המפתיע של סיפור יהודה‬ ‫ותמר בפרשתנו‪ .‬אולם נדמה שלא ניתן להבין באמת את‬ ‫וְ אֵ ין אִ ישׁ מֵ אַנְשֵׁ י הַ בַּ יִת שָׁ ם‬ ‫בַּ בָּ יִת‪:‬‬ ‫מיקומו ללא המימד הסמלי שמאחורי הדמויות של יהודה‬ ‫ויוסף‪.‬‬ ‫סיפור יהודה ותמר מופיע עם הגעת יוסף למצרים לאחר‬ ‫מכירתו לפוטיפר סריס פרעה‪ .‬סיפור יהודה ותמר מספר לנו‬ ‫בעצם כיצד התחילה שושלת מלכות בית דוד‪ .‬מכאן‪,‬‬ ‫שיסודותיה של מלכות בית דוד נטועים בירידת יוסף‬ ‫מעתה‪ ,‬אין כוונתו של ר' אליעזר להצביע על הקשר טכני‬ ‫גרידא בין פרשיית בריאת השבת לפרשיית יוסף ואשת‬ ‫פוטיפר וליידע אותנו על התאריך בו אירע הסיפור‪ ,‬אלא‬ ‫כוונתו לפקוח את עינינו להקשר הרעיוני שרומזת אליו‬ ‫התורה בין דמותו של יוסף לבין עניינה של השבת‪.‬‬ ‫אם נחזור לגמרא בשבת‪ ,‬נמצא שיוסף מהווה מעין משכן‪.‬‬ ‫שניהם יוצרים תשתית חומרית טהורה הראויה לבניית קומה‬ ‫למצרים‪.‬‬ ‫יוסף הוא ספירת היסוד‪ ,‬לפני ספירת המלכות‪ .‬משיח בן‬ ‫יוסף שתפקידו לבנות את התשתית החומרית בקדושה‬ ‫‪9‬‬ ‫משנה מסכת תמיד ז‪ ,‬ד‬ ‫‪10‬‬ ‫שמות ד‪ ,‬כ"ב‬ ‫ובטהרה‪ ,‬על ידי שמירת הברית שעניינה ניצחון במלחמת‬ ‫היצר הקשה ביותר שעומדת בפני האדם‪ ,‬לקומה הרוחנית של‬ ‫משיח בן דוד‪.‬‬ ‫")הספירה( התשיעי 'צדיק יסוד עולם' )משלי י‪,‬כה(‪ ,‬שם מדת יוסף‬ ‫הצדיק ע"ה‪ ,‬ושם כל השפעות החסדים והרחמים והגבורה של‬ ‫הקב"ה והוא זן ומפרנס לכנסת ישראל‪ ...‬העשירי מלכות‪ ...‬ושם‬ ‫‪11‬‬ ‫מדת דוד המלך ע"ה" ‪.‬‬ ‫לא בכדי‪ ,‬דווקא יהודה – אבי משיח בן דוד – הוא שמציע‬ ‫למכור את יוסף – אבי משיח בן יוסף – לישמעאלים‪.12‬‬ ‫‪...‬אנו צריכים לשני משיחים‪ ,‬משיח בן יוסף ומשיח בן דוד‪ ...‬כן‬ ‫הכין בייחוד שני אלה הכחות‪ ,‬הכח המקביל לערך הגוף האנושי‪,‬‬ ‫השוקק לטובת האומה במעמדה ושכלולה החומרי‪ ,‬שהוא הבסיס‬ ‫הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצוינים בהן‪,‬‬ ‫להיות עם קדוש לה' אלקי ישראל‪ ...‬והנה בתור עקבתא דמשיח בן‬ ‫יוסף‪ ,‬נתגלה חזון הציונות בדורנו‪ ,‬הנוטה לצד הכללי ביותר‪ ,‬ומצד‬ ‫חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים‪ ...‬הכנת התשובה הלא צריכה‬ ‫להיות מצדנו‪ ,‬ואין התשובה מתקיימת באמת‪ ,‬כי אם כשהכחות‬ ‫המצויות באומה ושאפשר להם להיות נמצאים‪ ,‬יהיו בכל תקפם‪,‬‬ ‫ועם עז החיים יהיו מוסבים אל הטוב‪ ,‬ואז נהיה מוכשרים לחפץ‬ ‫העליון להיות "עטרת תפארת ביד ה'‪ ,‬וצניף צלוכה בכף‬ ‫אלקים"‪.13"...‬‬ ‫אלחנן דרייפוס‪ ,‬מחזור כח‪ ,‬מתגורר בלוד‪ ,‬סטודנט‬ ‫למשפטים באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫אוצר המדרשים‪ ,‬אצילות‪ ,‬עמ' ‪69‬‬ ‫רעיון זה הוא חלק ממהלך רחב יותר על היחס שבין יהודה ליוסף‪,‬‬ ‫ודמותו הטראגית של ראובן הבכור‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫‪ 13‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬המספד בירושלים‪ ,‬עמ' ‪.98-99 ,94‬‬ ‫» גדי מכטה «‬ ‫טובת הכלל מול טובת הפרט ‪‬‬ ‫יעקב אבינו מצווה את יוסף בפרשתנו‪:‬‬ ‫בשכם מכרו אחיו את יוסף ‪ -‬כדכתיב )בראשית ל"ז( הלא אחיך‬ ‫רועים בשכם‪ ,‬ודותן דכתיב בקרא היינו כפר הסמוך לשכם‪,‬‬ ‫ַויֹּאמֶ ר ל ֹו לֶ‪ ‬נָא ְראֵ ה אֶ ת ְשׁלוֹם אַחֶ י‪ ‬וְ אֶ ת ְשׁלוֹם הַ צֹּאן ַוה ֲִשׁבֵ ִני‬ ‫ונקראת על שם שכם‪ ,‬אי נמי‪ :‬כמדרשו‪ ,‬שהיו דנין עליו להרגו‬ ‫ָדּבָ ר ַויִּ ְשׁלָחֵ הוּ מֵ עֵ מֶ ק חֶ בְ רוֹן ַו ָיּבֹא ְשׁכֶמָ ה" ‪.‬‬ ‫)כלומר ודותן אינו שם מקום‪ ,‬ושכם היה(‪.‬‬ ‫שואל ר' ברוך הלוי אפשטיין‪ ,15‬בספרו 'תוספת ברכה'‪ ,‬מה‬ ‫עניין הציווי ''והשיבני דבר''?‪ -‬הרי פשוט שהוא לא שולח‬ ‫אך יש לשאול על תירוצו‪ :‬וכי יעקב אבינו ע"ה לא‬ ‫הכיר בעובדה זו ששכם מקום פורענות הוא? ואם כן מה‬ ‫הועילה תקנתו לצוות 'והשיבני דבר'?‬ ‫נראה לומר‪ ,‬שלא משום שהוא מקום פורענות נפגע יוסף‬ ‫ואינה נחשבת שכיחא היזקא כל כך‪ ,‬אלא שלא שייך פה‬ ‫כלל שיקול זה של 'שלוחי מצווה אין ניזוקין' שהרי תכנית‬ ‫א‪-‬לוהית היא זו שירד יוסף מצרימה‪ .‬הא‪-‬לוהים חשבה‬ ‫לטובה‪ ,‬לטובת עמ"י והעולם כולו‪ ,‬לצורך מתן תורה‬ ‫וכניסת ישראל לארץ אחרי כור הברזל המצרי והתגשמות‬ ‫החלומות של יוסף‪ .‬על אף ששלוחי מצווה אינם ניזוקים‪-‬‬ ‫הכא שאני‪.19‬‬ ‫‪14‬‬ ‫אותו סתם ככה לראות מה שלומם‪ ,‬אם אינו מתכוון‬ ‫שיחזיר לו תשובה?!‬ ‫הוא מסביר‪ ,‬על פי דברי חז"ל‪ ,‬ששלוחי מצווה אינן‬ ‫ניזוקין‪ ,16‬ועל כן אם היה שולחו כך לדרך היה נשמר‬ ‫בדרכו מכח מצוות קיום דברי אביו אך בחזרתו לא היה‬ ‫מגן בעדו מפני סכנות הדרך‪ .‬לכן היה צורך בציווי מפורש‬ ‫שיקיים גם בחזרתו לחיק אביו‪.‬‬ ‫אם כך‪ ,‬שואל התוספת ברכה‪ ,‬מדוע באמת הסיפור‬ ‫נגמר בהיזקו של יוסף שנמכר וכו' והכל נמשך מהליכתו‬ ‫לשם?‪ -‬הוא מתרץ ששאני היכא דשכיח היזקא )בגמ'‬ ‫שם(‪ ,‬כלומר שונה הדבר במקום שמצוי היזק ולא מועילה‬ ‫שליחות המצווה‪ .‬הרי ידוע שהעיר שכם חשובה כמקום‬ ‫פורענות‪ ,‬כפי שכותב רש"י בפסוקנו‪:‬‬ ‫מקום מוכן לפורענות‪ ,‬שם קלקלו השבטים‪ ,‬שם ענו את דינה‪,‬‬ ‫שם נחלקה מלכות בית דוד‪ ,‬שנאמר‪" :‬וילך רחבעם שכמה‬ ‫‪17‬‬ ‫וגו'" ‪.‬‬ ‫ואם ישאל השואל‪ :‬הרי המכירה כלל לא התבצעה‬ ‫בשכם‪ ,‬אלא משכם נשלח יוסף על ידי עובר אורח לחפשם‬ ‫בדותן כמבואר בפסוקים?‬ ‫על כך כותב רש"י‪:18‬‬ ‫במקום שעניינים כלל ישראליים עומדים על הפרק אין‬ ‫מקום לשיקולים פרטיים‪" .‬כי לא מחשבותי מחשבותיכם‬ ‫ולא דרככם דרכי נאום ה"‪.20‬‬ ‫בדומה לכך אומרת הגמרא בתענית‪:21‬‬ ‫אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן‪ :‬שלשה שאלו שלא‬ ‫כהוגן‪ ,‬לשנים השיבוהו כהוגן‪ ,‬לאחד השיבוהו שלא כהוגן‪ .‬ואלו‬ ‫הן‪ :‬אליעזר עבד אברהם‪ ,‬ושאול בן קיש‪ ,‬ויפתח הגלעדי‪.‬‬ ‫אליעזר עבד אברהם ‪ -‬דכתיב )בראשית כ"ד( והיה הנערה אשר‬ ‫אמר אליה הטי נא כדך וגו'‪ ,‬יכול אפילו חיגרת אפילו סומא ‪-‬‬ ‫השיבו כהוגן‪ ,‬ונזדמנה לו רבקה‪ .‬שאול בן קיש ‪ -‬דכתיב )שמואל‬ ‫‪ 1‬בפירוש מושב זקנים של בעלי התוס' עה"ת תמהו איך יעקב‬ ‫שלח את יוסף לאחיו והא ידע ששונאים אותו 'שנאת מוות'‬ ‫ואיך לא חשש? 'אמר שכם מקום מוכן לפורענות הוא ואי‬ ‫אפשר שיהיו לשם זמן מרובה שלא יכשלו‪ ...‬ועל הספק‬ ‫אשלחנו כי ודאי יכשלו אם יעמדו שעה או רגע והודאי מוציא‬ ‫‪14‬‬ ‫ל"ז‪ ,‬י"ד‬ ‫‪15‬‬ ‫בעל ה"תורה תמימה"‬ ‫מידי ספק‪ .‬כלומר על אף ששכם מסוכנת היא‪ ,‬הרי העדיף את‬ ‫הספק סכנה מול הודאי של האחים 'שהיו מרעין בין שונאיהם‬ ‫‪16‬‬ ‫בבלי יומא יא‪ .‬בשם ר' אלעזר ועוד‬ ‫בשכם'‪ ,‬כדברי ה'מושב זקנים' קודם לכן‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫מלכים א'‪ ,‬י"ב‪ ,‬א‬ ‫‪20‬‬ ‫ישעיהו נ"ה‪ ,‬ח‬ ‫‪18‬‬ ‫סנהדרין ק"ב‪ ,‬א‬ ‫‪21‬‬ ‫דף ד‪.‬‬ ‫א' י"ז( והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו‬ ‫יתן לו‪ ,‬יכול אפילו עבד‪ ,‬אפילו ממזר ‪ -‬השיבו כהוגן‪ ,‬ונזדמן לו‬ ‫דוד‪ .‬יפתח הגלעדי ‪ -‬דכתיב )שופטים י"א( והיה היוצא אשר יצא‬ ‫מדלתי ביתי וגו'‪ ,‬יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן ‪-‬‬ ‫נזדמנה לו בתו‪.‬‬ ‫השאלה מוכרחת היא‪ ,‬מה נשתנו אליעזר ושאול מיפתח‬ ‫הגלעדי שהם נענו כהוגן לעומתו? )אין לומר מפני גסות‬ ‫רוחו‪ ,‬וכמו שכתבו התוס' שם‪ ,‬שהרי זה היה רק אחרי‬ ‫שיצאה ביתו מדלת הבית והשיבוהו שלא כהוגן(?‬ ‫התירוץ הוא כדרכנו‪ ,‬שכאשר גורל ישראל מוכרע ומושפע‬ ‫מהליכים כאלה או אחרים אין שיקולים פרטיים של אדם‬ ‫פרטי‪.‬‬ ‫אליעזר מחפש אישה ליצחק אבינו‪ ,‬ממנה תצא אומת‬ ‫קדושים‪ -‬עם ישראל‪ ,‬אין זה חשבון פרטי לאליעזר‪ .‬שאול‬ ‫מבטיח את בתו ל'אשר יכנו' את גלית והוא יהיה למלך על‬ ‫ישראל אין זה עונש פרטי אם יהיה זה עבד או ממזר‪ -‬זו‬ ‫השלכה משמעותית על כל ישראל! אולם‪ ,‬הדברים שונים‬ ‫אצל יפתח‪ ,‬שם ההשפעה בעונשו על עמ"י נעדרת והוא‬ ‫בא על דינו‪ .‬יש לכל אדם לידע מה חשוב יותר ומה פחות‬ ‫ויניח טובותיו ורצונותיו האישיים מפני טובות הכלל‪.‬‬ ‫גד מכטה‪ ,‬מחזור ל'‪ ,‬מתגורר במעלה אדומים‪ ,‬אברך‬ ‫בישיבה‪.‬‬