הדנדי והמשנה האסתטית שלו הצד השקט של ויילד כבר שנים שג'ון קופר חוקר את דמותו וחייו של אוסקר ויילד. ועכשיו הוא הוציא לאור את "הפילוסופיה של הלבוש" ,מאמר עלום של הסופר והמחזאי ,החושף כי מאחורי דמות הדנדי בלבוש המוגזם הסתתר קלאסיקן שאהב יותר מכל פשטות סהר שלו אוסקר ויילד בשנת .1882בז לעומס ולקישוט היתר צילוםNapoleon Sarony : כ בר שנים שג'ון קופ,ר ,מודד בריטי ה�מ תגורר בארצות הברית ,הולך בעקבות אוסקר וייל.ד .קופר ,חובב ספרות ויקט�ו ריאנית ומומחה לא אקדמי לוויילד ,הקים מימ זם בשם "אוסקר ויילד באמריקה" ועורך בניו יורק סיורים בעקבות הסופר ,המשורר והמחזאי האירי .אהבתו לוויילד שילחה אותו מטבע הדמ ברים לביקורים ממושכים בארכיונים ,ושם הוא גם מצא השנה את מה שהוא מגדיר כתגלית מאמר של ויילד בכותרת "הפילוסופיה שלהלבוש" ,שפורסם באפריל .1885 מה לאוסקר ויילד -שאמר כי "אופנה היא צורה בלתי נסבלת כל כך של כיעור ,שצריך לשנות אותה כל שישה חודשים" -ולאופנה? על פי קופר ,לא מעט .למעשה ,הוא אומר ,הצימ טטה המפורסמת הזאת היתה רק אחת מסדרת טקסטים והרצאות שנשא ויילד בנושא הלבוש, ועם השנים הוא הקדיש לאופנה ולבגדים מקום מרכזי במאמרים ובסיורי הרצאות שערך ברמ חבי בריטניה וארצות הברית" .רבים מכירים את השירה המוקדמת של ויילד או את המחזות שלו" ,מספר קופר בראיון טלפוני" ,אבל מעטים יודעים על התקופה שבין לבין ,זו שבה כתב למגזינים ולעיתונים בשתי היבשות .קיימים כ 150-מאמרים כאלו והם ייצאו בקרוב במ�ה דורה של כל כתבי ויילד בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד .במקביל הוא ערך סיורי הרצאות שבמהלכם דיבר על אסתטיקה ,אופנה ועיצוב". ויילד הגיע לאמריקה לסדרת הרצאות בימ נואר 1882והיה מיד לסנסציה" .אנשים היו סקרנים בכל הנוגע לבגדיו ולמראה שלו ובאו לראות אותו יותר מלשמוע אותו" ,מספר קופר. 32הארץ | גלריה שישי | יום שישי כ"ו בכסלו תשע"ד 29.11.13 "זה היה סיור מוצלח מאוד והוא זכה לדיווחים שוטפים בעיתונות האמריקאית .מאוחר יותר חזר ויילד לאמריקה לסיור נוסף ,התחתן עם קונסטנס לויד והמשיך לעסוק בעיתונות ,ובין השאר ערך את מגזין הנשים ''Lady's World ושינה את שמו ל."'Women's World' - ועם זאת ,את התגלית שלו גילה קופר דווקא במהדורת יום ראשון של "ניו יורק דיילי טרימ ביון"" .תוך כדי חיפושים בארכיונים מצאתי את המאמר הזה מאפריל 1885ולידו סימן של זכויות יוצרים .זה היה רגע של הארה .הבנתי שהמאמר לא הופיע קודם לכן בשום מקום ואחמ רי מחקר ובדיקה גיליתי שהוא גם היה המאמר היחיד שוויילד כתב במטרה להוציא לאור כסמ פר .מכל כתביו בעיתונות הוא היה היחיד שזכה להגבלה של זכויות יוצרים". במאמרו ,בהיקף של 4,500מלים ,כתב ויילד על סצינת האופנה של פריז ועל העומס והקישוט "הבלתי נסבלים שם .מסקרן מאוד לראות את הבגדים האלה אבל הם אינם ראויים ללבישה בשום פנים ואופן" ,הוא טען .לדעתו בגדים נועדו לשרת את האנושות ואילו הבגמ דים עמוסי הגדילים והקישוטים מפריז ,הנתפמ שים כיפים על ידי המעצבים ,הם חסרי תועלת. "אני מתעניין ביופי ובחסד של הגוף האנושי", הוא כתב" ,ויופי הוא תמיד אורגני ,כזה שבא מבפנים ולא מבחוץ ,מהשלמות של הצורה שלו ולא מתוספות קישוטיות ...לכן היופי של הלמ בוש תלוי ביופי שהוא מגן עליו ובחופש והתנומ עה שאותו הוא אינו מעכב". המשך בעמוד הבא הדנדי והמשנה האסתטית שלו ג'ון קופר (בצילום)" :המחוך הוויקטוריאני היה לדעתו סוג של פשע -הפיכת נשים לאובייקטים מיניים ושעבודן" המשך מהעמוד הקודם באיחור (אופנתי) של קרוב ל 120-שנה הוציא קופר לאור את המאמר בפורמט של ספ ר -וכמו כתבים אחרים של ויילד ,שפו�ר סמו במהלך חייו ,גם המהדורה הראשונה של הספר החדש מוגבלת" .רציתי לשוות לספר סגנון אימפריאלי" ,אומר קופר ומוסיף כי ניתן להורידו גם כספר דיגיטלי .הספר זכה לברכתו של מרלין הולנד ,נכדו היחיד של הסופר המפומ רסם ומומחה עולמי לוויילד ,שחי בצרפת (אחרי שערוריית ההומוסקסואליות של ויילד שינתה אשתו את שמה להולנד כדי להגן על שמם הטוב של ילדיה .בן אחד של ויילד נהרג במלמ חמת העולם הראשונה ואילו לבנה השני ,ויויאן, נולד ילד רק כשהיה בן .)59הנכד הציע לקופר את הכותרת "אוסקר ויילד על הלבוש" ואישר כי מדובר ביצירה מקורית של סבו. איך התגלגל ויילד לכתיבה על אופנה? "לוויילד היה עניין מתמיד באסתטיקה ובמ לבוש .הוא התעניין בכך אף יותר מאז נישואיו ואפילו הארכיטקט שבנה את ביתו היה מנהל מחלקת האופנה בבית הכלבו ליברטי .חוקמ רים חושבים שזה רק אחד מהנושאים שדיבר עליהם ,אבל לדעתי זה היה אחד הנושאים הממ רכזיים בקריירה העיתונאית שלו. "צריך לזכור שהוא היה במרכזה של מהפמ כה תרבותית בבריטניה ,והתפישות האסתטיות שלו הושפעו ממוריו בקולג' .מצד אחר השפיעו עליו אנשי תרבות וחברה שאשתו היה קשורה אליהם .אשתו של ויילד היתה חברה בארגון שהתפתח מ'התנוהעה לרפורמה בלבוש הווי�ק טוריאני' ,אשר דגלה בעיצובם של בגדים נומ חים יותר לנשים ,כמו למשל חצאיות־מכנסיים שיאפשרו להן לרכוב על אופניים ,ומתחה בימ קורת נוקבת על לבוש התקופה .במובן מסוים מלמעלה בכיוון השעון :איור של שמלת קרינולינה מ ;1856-עטיפת הספר; פרסומת למחוך מעצמות לווייתן .ויילד קרא לשחרור הגוף צילומים :מתוך הספר היא הקדימה את תנועות שחרור הנשים במאה ה 20-ואת המהפכה האופנתית בלבוש הנשי. "בשנ ת 1884הכיר ויילד בתערוכת ה�ב ריאות העולמית שנערכה בלונדון כמה אנמ שים שכתבו על אופנה ודרשו רפורמה בלבוש הנשי .באוקטובר אותה שנה הוא התחיל סדרת הרצאות שכותרתן היתה 'לבוש' וב 1985-הוא סיכם את כל אלה במאמר שמצאתי". מה היתה הפילוסופיה שלו בנוגע ללבוש? "הציטוט המפורסם על הכיעור של האופנה משמש היום כדי להגדיר את חברת הצריכה ואת השינויים המהירים באופנה ,אבל כש מ וויילד אמר מלים אלה הוא התכוון להבחין בין אופנה לאמנות ,שעקרונותיה עמידים בפמ ני שיני הזמן .הוא אמר שהאמנות היא נצחית 34הארץ | גלריה שישי | יום שישי כ"ו בכסלו תשע"ד 29.11.13 והאופנה זמנית ותהה איך אמנות וארכיטקטומ רה יכולות להיות עמידות גם אחרי 2000שנה בעוד האופנה ,בעיקר זו הפריזאית ,משתנה בכל שישה חודשים. "הוא פנה לשורשים הקלאסיים של האסתמ טיקה וחשב שבגדים צריכים ליפול על הגוף, להיות משוחררים ולהיעשות מבדים איכו מ תיים .הוא האמין שייצור מתועש של צמר יכול להיות טוב ובריאותי והדגיש את הנוחות. הקורסט ,אותו מחוך ויקטוריאני ,היה לדעתו סוג של פש ע -הפיכת נשים לאובייקטים מ�י ניים ושעבודן – והוא חשב שפריטי לבוש מסומ גו עלולים לפגוע באיברים הפנימיים". היו לו דעות פרקטיות על איך שבגדים צריכים להיראות? "ויילד האמין שכולם צריכים ללמוד את הגוף האנושי ושמעצבי האופנה צריכים לנסח על פיו את עקרונות הלבוש .הוא כתב ששמלות צריכות ליפול מהכתפיים ,כמו בפסלים היווניים ,ושדוגמ מאות טקסטיל צריכות להיות בהרמוניה עם הגוף ולא גדולות מדי ,אחרת הן ייראו כמו טאפטים עמוסים בחדרים ויקטוריאניים -הוא דחה באופן כללי את העומס הוויקטוריאני בעיצוב פנים ובמ עיצוב אופנה. "עוד הוא טען שאין צבעים אופנתיים ושכל הצבעים יפים ונכונים .הוא השווה את האופמ נות בצבעים למוזיקה וטען כי כמו שלא ייתכן שתו אחד יהיה אופנתי מהאחרים ,כך לא ייתמ כן שצבעים ייכנסו לאופנה וייצאו ממנה .והוא צחק ללבוש הנשים בתקופתו וטען שכשנשים הולכות לנשפים הן תופסות מקום כמו ועידה פוליטית קטנה בגלל עודף הבדים וגודל השמ מלות שלהן". האם הוא התייחס ללבוש הגברי? "כל מה שאמר היה נכון גם לגברים ,בעיקר הדאגה שלו לפשטות ולשחרור .הוא שיבח את כורי הפחם האמריקאים שלבשו מדים ובגדים פשוטים ופונציונליים ,וטען שגברים לובשים דברים פשוטים יותר מאלה המוצעים לנשים. מה שמצחיק הוא שהדמות של ויילד שנח מ קקה בתודעה הציבורית היא דמות מקושטת, דנדית ,כזו שיצאה מהאופרטות של גילברט וסאליבן ,שאחת מהן אכן הגחיכה אותו .בממ ציאות הוא אמנם היה דנדי ,עם שיער ארוך, מגולח למשעי בתקופה שכל הגברים גידלו זקנים ,ולבש כובע ובגדים מהודרים ,מוגזמים, בהרצאותיו .אבל בחיי היומיום שלו הוא היה די שמרני ולבש כובעים וחליפות רגילים עם פרח בדש .אחרי הסיור שלו באמריקה הוא הסתפר והתחיל ליישם בעצמו את מה שכתב על לבוש". איך הסתדרה הקריאה לפשטות עם ההופ־ עה הסנסציונית? "ויילד היה בעצם כוכב הפופ הראשון .הוא שירטט את המודל הראשון של הסלבריטי. לפניו חשבו שוולגרי להיות מפורסם ,אבל הוא הפך את זה למקצוע .הוא התלבש באופן מו מ גזם כדי לשווק את עצמו ואנשים היו סקרנים לראות מיהו באמת .אנשים חשבו שאולי הוא שרלטן ,ועוד לפני התקופה ההומוסקסואלית שלו הושמעו הערות על כך שהוא חצי גבר וחצי אשה .אבל יותר מכל הוא האמין שלאופן שבו אתה מציג את עצמך בעולם יש תפקיד מכריע .ב'דוריאן גריי' יש משפט שמסכם אולי את הדואליות הזאת באופן הטוב ביותר' :רק אנשים שטחיים לא שופטים אחרים על ההופמ עה שלהם' .והוא האמין בכך יותר מכל". מהי החשיבות של "הפילוסופיה של הלבוש"? "כשוויילד היה בקולג' שאלו אותו מה הוא יהיה כשיהיה גדול והוא אמר' ,אני אהיה משו מ רר ,כותב ,מחזאי .באופן כזה או אחר אני אהיה מפורסם ,ואם לא מפורסם -אני אהיה ידוע לשמצה' .ואני חושב שוויילד השיג את כל הדמ ברים האלה ,בסדר הזה בדיוק. "המאמר שמצאתי שופך אור על תקופה חשובה בקריירה שלו ,תקופה פחות מוכרת למי שאוהב את הדברים האחרים שכתב .אחרי שכמ תב את עשרות המאמרים האלה וערך את מגזין הנשים במשך שנתיים ,הוא המשיך הלאה .הוא שינה אז לא רק את סגנון החיים שלו ,אלא את החיים שלו בכלל" .ה
© Copyright 2024