‫ילדים בנתיבי הבריחה‬ ‫אירופה ‪1948 - 1945‬‬ ‫פתח דבר‬ ‫עם סיום המלחמה מתחילים הפליטים בכל‬ ‫אירופה לחזור לארצותיהם ולבתיהם‪ .‬לילדים‬ ‫היהודים – ילדים שעברו שנים של סבל נורא‪,‬‬ ‫איבדו את הוריהם וחיו בפחד מתמיד תוך‬ ‫התמודדות עם בדידות ורעב‪ ,‬קור ומחלות‪ ,‬לא‬ ‫קיבלו שום חינוך ולא זכו לאהבה או להגנה של‬ ‫מבוגר ‪ -‬אין לאן לחזור‪ ,‬אין בית‪ ,‬אין משפחה‪.‬‬ ‫מתוך כ‪ 1,200,000-‬ילדים יהודים שהיו באירופה‬ ‫נותרו בחיים כ‪ 150,000-‬בלבד ואלפים נוספים‪,‬‬ ‫שהיו בזמן המלחמה בבריה"מ‪ ,‬חזרו לפולין‬ ‫במסגרת הסכם הרפטריאציה‪ .‬רבים מהילדים הם‬ ‫יתומים ללא קרוב ומודע‪ .‬הפתרון המקובל על‬ ‫רבים‪ ,‬בהם תנועות הנוער‪ ,‬המפלגות והגופים‬ ‫הציוניים‪ ,‬הוא חד משמעי‪ :‬יש לאתר את הילדים ‪-‬‬ ‫"הן נשארו לנו כה מעטים מהם" – לאסוף אותם‪,‬‬ ‫לטפל בהם ולהביאם למקום בטוח בארצם‪ ,‬ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬שם יגלידו פצעיהם ושם יחיו לבטח‪.‬‬ ‫ילד ניצול עם מזוודותיו‬ ‫ביולי ‪ 1947‬רשומים ברשימות "עליית הנוער" של הסוכנות היהודית ‪ 36,000‬ילדים מועמדים‬ ‫לעליה‪ .‬הם מרוכזים ב‪ 130-‬בתי ילדים ונוער‪ ,‬המפוזרים ב‪ 13-‬ארצות ברחבי אירופה‪.‬‬ ‫צ'רבונוגורד‪ ,‬פולין‪ .‬תצלום של ילדים במנזר‪ .‬לוסי גרטנר משמאל‬ ‫הגופים העושים במלאכה‬ ‫הצלת הילדים חייבה פעולה מהירה ומתואמת‪ .‬הילדים נאספו ורוכזו בבתי ילדים‪ .‬צריך היה‬ ‫לטפל בהם מבחינה פיסית ומבחינה רגשית‪-‬נפשית כאחת‪ :‬לספק טיפול רפואי‪ ,‬מזון‪ ,‬כסות‬ ‫ומחסה‪ ,‬להקנות הרגלי התנהגות‪ ,‬להשלים לימודים שנזנחו במשך שנים ולטפל בפחדים‬ ‫ובכעסים‪ ,‬בחוסר אמון במבוגרים ובחשש מהמחר שיבוא‪.‬‬ ‫במלאכת הצלת הילדים חברו מספר גופים‪ .‬ראשונים היו אנשי שארית הפליטה עצמם‪:‬‬ ‫יוצאי תנועות הנוער החלוציות‪ ,‬פרטיזנים‪ ,‬לוחמי הגיטאות‪ ,‬ניצולי מחנות ריכוז ואחרים‪,‬‬ ‫אשר מוצאים בעצמם את כוחות הנפש והגוף ומתחילים לפעול לפתרון שאלת הילדים‪.‬‬ ‫"שנים היה כל אחד מאיתנו חייב להילחם כדי להישאר בחיים‪ .‬כשמצאנו את דרכנו חזרה‬ ‫לעולם של שפיות ולא הוכרחנו יותר לשקר‪ ,‬לרמות ולגנוב כדי להישאר בחיים‪ ,‬הייתה לנו‬ ‫הרגשה טובה ונקייה‪ ,‬שאנו מסוגלים לפעול למען אידיאל כלשהו‪ ,‬הגדול יותר מאתנו‪ .‬מצאנו‬ ‫משמעות חדשה להמשך קיומנו האישי‪".‬‬ ‫מדברי יצחק דיכטר‪ ,‬מנהל בית הספר של בית הילדים ברוזנהיים‬ ‫בהמשך מצטרפים השליחים הארצישראליים אנשי תנועת הבריחה‪ ,‬שנשלחים במיוחד‬ ‫למטרה זו‪ ,‬והם מנווטים ומנהלים את התהליך כולו‪ .‬עימם פועלים חיילי הבריגדה וגדוד‬ ‫התובלה הדואגים בעיקר להעברת הילדים בדרכים‪ .‬ארגון "עליית הנוער" מפעיל את בתי‬ ‫הילדים וארגון הג'וינט מממן את רוב הפעילויות‪ .‬אונר"א אחראית על תפעולם של מחנות‬ ‫לילדים פליטים המוקמים על ידה‪.‬‬ ‫סוניום‪ ,‬יוון‪ .‬משאיות של הבריגדה היהודים מובילות ילדים שנאספו‬ ‫מבתי מחסה נוצרים‪ ,‬לפני עלייתם ארצה‬ ‫חייל הבריגדה אליהו בן‪-‬חור עם נער פליט‬ ‫פירנצה‪ ,‬איטליה‪ .‬חיילי הבריגדה היהודית מלווים את ילדי המחנה‬ ‫פולין‪ .1946 ,‬קבוצת ילדים עם פעילי הבריחה‬ ‫ורשה‪ ,‬פולין‪ .‬נציג הג'וינט‬ ‫עם ילדה יהודיה יתומה‬ ‫עובד הג'וינט מודד לילדים נעליים‬ ‫הקשר הראשון עם הילדים‬ ‫קבוצת ילדים ניצולים‬ ‫ברחובות הערים צצים ילדים יהודים‬ ‫עזובים‪ ,‬בלי הורים‪ ,‬משפחה ובית‪ .‬ילדים‬ ‫הסכם‬ ‫במסגרת‬ ‫לפולין‬ ‫השבים‬ ‫הרפטריאציה וילדים ששוחררו ממחנות‬ ‫הריכוז‪ ,‬מהגטאות‪ ,‬ממקומות מסתור‬ ‫ומאזורי הלחימה של הפרטיזנים ואין להם‬ ‫לאן לחזור‪.‬‬ ‫ורשה‪ ,‬פולין‪ .‬ילדים יהודים מוכרים סיגריות ברחוב‬ ‫הם משוטטים ברחובות הערים רעבים‬ ‫ומוזנחים‪ .‬התנסותם במלחמת הקיום‬ ‫האכזרית והזוועות שעברו הקנו להם כושר‬ ‫הישרדות מופלא‪ ,‬ולצידו חשדנות מובנת‬ ‫כלפי הזולת‪ ,‬כל אדם הוא בחזקת אויב‬ ‫פוטנציאלי‪ .‬קשה ומסובך ליצור עימם קשר‬ ‫של אמון‪ ,‬ולא פשוט להביאם אל בתי‬ ‫הילדים לצורך טיפול ושיקום‪ .‬אנשי הבריחה‬ ‫מחפשים את הילדים‪ ,‬משקיעים מאמץ‬ ‫בהתחברות עמם‪ ,‬בהציעם מקום בטוח‪,‬‬ ‫מגן‪ ,‬מטפל‪.‬‬ ‫הוצאת ילדים ממסגרות נוצריות‬ ‫מאמצים רבים מושקעים באיתור ילדים יהודים שהוסתרו אצל משפחות‪ ,‬במנזרים ובמוסדות‬ ‫נוצריים‪ ,‬וחלקם אף לא יודעים על מוצאם היהודי‪ .‬ברוב המקרים נמסרו הילדים על ידי‬ ‫הוריהם כדי להצילם‪ ,‬והם לעתים השריד היחיד לשושלת משפחתם‪.‬‬ ‫טמפלהוף‪ ,‬גרמניה‪ .‬ילדה יהודיה בטקס הקונפירמציה ‪ -‬אחד מטקסי הקבלה לנצרות‬ ‫פולין‪ .‬מקהלת ילדים של הכנסייה‪ ,‬חלקם יהודים מוסתרים‬ ‫המלאכה כרוכה בקשיים רבים‪ ,‬מפני שאין רשימות מסודרות‪ .‬בנוסף‪ ,‬רבים מהמנזרים‬ ‫והמשפחות הנוצריות אינם מוותרים על הילדים‪ .‬הם הצילו‪ ,‬אמנם‪ ,‬את חיי הילדים‬ ‫בהסתירם אותם מהנאצים‪ ,‬תוך סיכון חייהם שלהם‪ ,‬אך עם תום המלחמה נמצאות גם‬ ‫משפחות המנצלות את המצב ודורשות עבור החזרת הילדים סכומי עתק‪ ,‬כאילו היו אלה‬ ‫סחורה עוברת לסוחר‪ .‬יש כאלה שהתקשרו מאוד לילדים‪ ,‬ויש המסרבים להחזיר את‬ ‫הילדים לחיק היהדות מסיבות דתיות‪-‬תיאולוגיות‪ ,‬ברצותם "להציל גם את נשמתם"‪.‬‬ ‫התנועות החלוציות בפולין מקימות‪ ,‬יחד עם ארגוני הצלה ובסיוע כספי הג'וינט‪ ,‬את ארגון‬ ‫"הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים"‪ ,‬שמטרתו לחלץ ילדים שהוסתרו כנוצרים בזמן‬ ‫המלחמה ולהחזירם לחיק עמם‪.‬‬ ‫הארגון פועל יחד עם פעילי והבריחה כדי לאסוף‪ ,‬לפדות‪ ,‬לפעמים לחלץ ולפעמים לקרוע‬ ‫את הילדים מן המנזרים ומהמשפחות הנוצריות‪ .‬מעל לחמישים פנימיות ובהן כ‪3,800-‬‬ ‫ילדים הוקמו על ידי הוועד היהודי‪ .‬לכל ילד וילד סיפור מרגש‪ ,‬קורע לב‪.‬‬ ‫פולין‪ .‬ילדים יהודים שהוסתרו במהלך המלחמה במנזר סרצ'נסקי‬ ‫שאלון של הקואורדינציה הציונית בפולין‪ ,‬ובו פרטים אישיים ותצלום של הנערה שרה קסלר‬ ‫במחנות המעבר‬ ‫תנאי החיים במחנות המעבר היו קשים‪ .‬כאשר גבר הלחץ והתגבר מאוד קצב הבריחה לא‬ ‫יכלו המרכזים הקיימים לקלוט אנשים נוספים והוקמו מרכזים חדשים לשעת‪-‬חירום‬ ‫באוהלים‪ ,‬במוסכים נטושים ובצריפים מטים לנפול‪ .‬תופעה שהסתמנה במחנות הייתה‬ ‫הגידול המתמיד במספר הילדים‪.‬‬ ‫אם ובנה במחנה מעבר‬ ‫זלצבורג‪ ,‬אוסטריה‪ .‬ילד באמבטיה‬ ‫במחנה העקורים 'פרנץ ג'וזף קסרנה'‬ ‫ברגן בלזן‪ ,‬גרמניה‪ .‬חגיגת הולדתו של התינוק ה‪ 1,000-‬במחנה העקורים‬ ‫מטפלת באחד מ"קיבוצי הילדים" – כך כונו בתי הילדים בפולין ‪ -‬מספרת כיצד ביום הראשון‬ ‫נעלם כל האוכל שהוגש לילדים‪ ,‬והיה ברור שנגנב‪ .‬למחרת מגדילים המדריכים‪ ,‬ללא כל‬ ‫הערה‪ ,‬את כמות האוכל המוגש‪ ,‬אך גם הוא נעלם כולו‪ .‬עוברים ימים לא מעטים עד‬ ‫שהילדים בטוחים שיום יום יגיע מספיק אוכל לשולחן וחדלים לאגור‪.‬‬ ‫ילדים אוכלים בתחנת איסוף במקום לא ידוע‬ ‫מטפלת אחרת מספרת כיצד ילדה קטנה בבית ילדים בפולין מסרבת להוריד את הצלב‬ ‫שעל צווארה ומתקשה להרדם בלילה "כי אין תמונה של ישו"‪ .‬המטפלת מעודדת אותה‬ ‫להתפלל‪ .‬כשמגיעה הילדה למחנה הילדים בגרמניה היא נרגעת ומורידה בעצמה את‬ ‫הצלב‪.‬‬ ‫ברטיסלבה‪ ,‬סלובקיה‪ .‬מטפלת‬ ‫מאכילה את אחת הילדות‬ ‫ניו פרימן‪ ,‬גרמניה‪ .‬ילדים משחקים‬ ‫משחקי מלחמה במחנה העקורים‬ ‫במהלך המלחמה נפרדה הילדה חוה ניסימוב מאמה והסתתרה‪ .‬לאחר המלחמה פגשה‬ ‫שוב את אמה‪ ,‬אבל כבר לא זכרה אותה‪ ,‬ולכן היא מכנה אותה "אישה‪-‬אמא"‪.‬‬ ‫וכך היא מתארת בספר "ילדה משם" את‬ ‫שהותן במחנה עקורים‪:‬‬ ‫"האישה‪-‬אמא ואני נוסעות לגרמניה וגרות‬ ‫במחנה עקורים‪.‬‬ ‫אני חולה‪ ,‬חולה מאוד‪ ,‬הולכת למות‪ .‬כולם‬ ‫אומרים שכבר אין מה לעשות‪ .‬הרופא במחנה‬ ‫מעביר את המיטה שלי למשרד שלו‪ .‬החדר יפה‬ ‫ומואר‪ .‬אני יכולה להסתכל על הרופא כמה שאני‬ ‫רוצה‪.‬‬ ‫הוא רכון מעל שולחנו וכותב‪ .‬אבל כשיש לו פנאי‬ ‫הוא מתיישב ליד מיטתי ומשחק אתי בקוביות‪.‬‬ ‫לבסוף קורה נס‪ ,‬כך כולם אומרים‪ ,‬ואני‬ ‫מבריאה‪.‬‬ ‫אני כבר לא בחדר של הרופא וזה עצוב‪.‬‬ ‫אישה‪-‬אמא מביאה לי בובה עם ראש של שפן‬ ‫וגם תפוז שלם ואני משחקת ואוכלת‪"...‬‬ ‫ניסימוב‪ ,‬ח‪ .)2007( .‬ילדה משם‪ .‬הוצאת מקטרת‬ ‫בודפשט‪ ,‬הונגריה‪ .1946 .‬ילדה בבית‬ ‫היתומים ‪MOUNT OF LIBERTY‬‬ ‫ברטיסלבה‪ ,‬סלובקיה‪ .‬ילדי בית היתומים מקבלים שוקולד‬ ‫בדרכים‬ ‫אי אפשר להחזיק את הילדים לאורך זמן במחנות מעבר או במחנות פליטים‪ .‬המטרה‬ ‫הברורה היא להעלותם ארצה בהקדם האפשרי‪ .‬לאחר הטיפול הראשוני שמקבלים הילדים‬ ‫מתחיל המסע הגדול‪ .‬בקבוצות קטנות הם יוצאים אל הלא נודע‪ ,‬מלווים על ידי קומץ‬ ‫מדריכים המעבירים את הילדים בדרכי אירופה לכיוון נמלי הים התיכון‪ ,‬שם יעלו על אוניות‬ ‫המעפילים אל ארץ ישראל‪.‬‬ ‫"מפולין היה עלינו לחמוק בדרכי הבריחה‪ .‬לכשהתפרסמה הידיעה כי עולים לארץ ישראל‪,‬‬ ‫הייתה אנדרלמוסיה כללית‪ .‬אלה מהילדים צוהלים ואלה מתייפחים ואלה אינם יודעים את‬ ‫נפשם‪ .‬לחסיה ברנסטיין‪ ,‬המטפלת‪ ,‬נמסר הדבר ‪ 24‬שעות לפני מועד היציאה לדרך‪ .‬לילדים‬ ‫נמסר ממש לפני היציאה‪ .‬היה הכרח בסודיות מוחלטת‪".‬‬ ‫דקל‪ ,‬א‪ .)1963( .‬שרידי חרב‪ :‬הצלת ילדים בשנות השואה ולאחריה‪ .‬תל‪-‬אביב ‪ :‬משרד הבטחון – ההוצאה לאור‪.‬‬ ‫קבוצת נערים חברי תנועת נוער על רכבת בדרכם לברטיסלבה‪ ,‬צ'כיה‬ ‫במעברי הגבול‬ ‫"אברהם ורצהיזר סיפר על תקרית בה חצה את גבול פולין‪-‬צ'כיה עם ‪ 60‬ילדים שהגיעו מלודז'‬ ‫ומוורשה‪ .‬בחצותם את הגבול הגיעו משמרות הגבול וערכו חיפושים‪,‬הם ירו והתקרבו ליער‪ ,‬אך‬ ‫לא נכנסו אליו‪ .‬הילדים פוזרו ביער ונצטוו להשתטח על האדמה‪ .‬לאחר כשלוש שעות בהן‬ ‫שכבו הילדים לבדם‪ ,‬הסתלקו סוף סוף החילים‪ .‬ניתן האות להאסף והילדים‪ ,‬רועדים מקור‪,‬‬ ‫ללא סימני בהלה או פחד‪ ,‬התייצבו‪' .‬אי אפשר היה להרדם בגלל תזמורת הרובים ומכונת‬ ‫היריה שנגנה ללא הרף'‪ ,‬התלונן אחד הילדים‪.‬‬ ‫חבר הבריחה מספר על המקרה‪' :‬קשה לי לתאר את גודל החרדה באותן שלוש שעות‬ ‫שהתחבאנו ביער‪ 60 .‬ילדים ניצולים היו הלא באותם ימים אוצר יקר לאין שעור – הרי כה‬ ‫מעטים נשארו לנו' "‬ ‫דקל‪ ,‬א‪ .)1963( .‬שרידי חרב‪ :‬הצלת ילדים בשנות השואה ולאחריה‪ .‬תל‪-‬אביב ‪ :‬משרד הבטחון – ההוצאה לאור‪.‬‬ ‫המוביל מוסר הוראות אחרונות לפני היציאה אל הרי הגבול‬ ‫‪ ,1946‬גבול פולין‪-‬צ'כיה‪ .‬קבוצת ניצולים חוצה בהיחבא את הגבול‬ ‫ברגל‪ ,‬בהרים‬ ‫"חציית גבול אוסטריה‪-‬איטליה דרך הרי טירול נחשבה למבצע פיסי מפרך‪ .‬חששנו שהילדים‬ ‫לא יוכלו לעמוד בו‪ .‬טעינו‪ .‬הילדים היטיבו לטפס על ההרים‪ ,‬היו ממושמעים יותר‬ ‫מהמבוגרים‪...‬‬ ‫‪...‬העברנו פעם קבוצת ילדים מפולין לצ'כיה בדרך "שחורה" (ללא ידיעת שומרי הגבול משני‬ ‫הצדדים)‪ .‬קבוצה של ילדים בני ‪ 12-15‬יצאה לאחר חצות‪ .‬ניתנה הוראה לא להוציא הגה ולא‬ ‫להקים רעש בעת ההליכה‪ .‬ילד בן ‪ 12‬אמר 'ודאי שנשתוק‪ ,‬אנחנו רגילים' לאחר כשלוש שעות‬ ‫הליכה הגענו לצ'כיה והילדים נכנסו לבית הנוער‪ .‬אז שאל אחד הילדים‪' :‬נו‪ ,‬יעצט מעג מען‬ ‫שוין רעדען?'‪ .‬עכשיו כבר מותר לדבר?"‬ ‫דקל‪ ,‬א‪ .)1963( .‬שרידי חרב‪ :‬הצלת ילדים בשנות השואה ולאחריה‪ .‬תל‪-‬אביב ‪ :‬משרד הבטחון – ההוצאה לאור‬ ‫שיירת פליטים בהרים המושלגים‬ ‫קבוצת פליטים בהרי האלפים בליווי חיילים איטלקים‬ ‫בתי הילדים‬ ‫התקווה כי העלאת הילדים לארץ ישראל תהיה ענין קצר נתבדתה‪ .‬לאחר שהגיעו לגרמניה‪,‬‬ ‫לאוסטריה או לאיטליה מסתבר כי שהותם במחנות נמשכת זמן רב ובלתי ידוע‪ .‬ברור כי יש‬ ‫לנהל שיגרה מסודרת‪ ,‬חינוכית ומיטיבה לילדים הזקוקים לוודאות ולמרגוע יותר מכל‪.‬‬ ‫ווסמביק‪ ,‬אוסטריה‪ .‬ילדים בחדר המשחקים של בית הילדים‬ ‫בפולין הקימו תנועות הנוער הציוניות‪ ,‬בעיקר דרור והשומר הצעיר‪ ,‬יותר משבעה עשר‬ ‫קיבוצי הכשרה לנוער בני שש עשרה עד עשרים ואחת‪ ,‬על‪-‬פי דגם קיבוצי ההכשרה מלפני‬ ‫המלחמה‪ .‬בבתי הילדים מפתחים המטפלים תפיסה חינוכית–טיפולית‪ .‬משתדלים ליצור‬ ‫תחושה של בטחון וקבע למרות חוסר הוודאות וההכנות לעלייה‪ .‬הקבוצה מהווה תחליף‬ ‫למשפחה‪ ,‬המדריכים – תחליף להורים‪ .‬נותנים לילדים אהבה‪ ,‬מזון‪ ,‬בגדים וקורת גג יחד‬ ‫עם מסגרת ברורה‪ ,‬הקפדה על התנהגות נאותה ופעילות חינוכית‪.‬‬ ‫בית הילדים בלודז'‪ ,‬פולין‪ .1947 .‬שעת סיפור‬ ‫לודז'‪ ,‬פולין‪ .1947 .‬בשעת ארוחה בבית הילדים‬ ‫אוסטריה‪ .‬בית ילדים של ארגון הבריחה‪ ,‬מיד לאחר המלחמה‬ ‫המדריכים‬ ‫המדריכים‪ ,‬רובם ניצולי השואה בעצמם‪ ,‬חשים אחריות טוטאלית ומחוייבות להביא את‬ ‫הילדים לחוף מבטחים בארץ ישראל‪ .‬הם רואים את העינים העצובות את הכעס והבדידות‪.‬‬ ‫הם עובדים מבוקר עד לילה ומוצאים בתוכם כוחות אין קץ למען הילדים‪.‬‬ ‫"קרה נס לילדים ואלה המדריכים‪...‬לא הערכנו מספיק את חבר האנשים הזה‪ ,‬שהם בעצמם‬ ‫ילדים‪ ,‬אשר לא טעמו טעם ילדות והם אשר הצילו את הילדים‪ ,‬והדבר היה לתוכן חייהם"‬ ‫מתוך דו"ח של מ‪ .‬זלינגר‪ ,‬שליח הסוכנות‬ ‫"הרגשנו אחריות כזו ‪ -‬שיש‬ ‫להם רק אותנו‪ ,‬וכי עלינו‬ ‫להראות להם את הדרך‬ ‫חזרה"‬ ‫מתוך דבריה של א‪ .‬פיין‪,‬‬ ‫מדריכה‬ ‫ברוזנהיים‬ ‫פולין‪ .‬צוות המחנכים של בתי הילדים ב‪Provinz Niederschlesien.-‬‬ ‫לודז'‪ ,‬פולין‪ .‬עם המחנכת בבית הילדים‬ ‫צ'כוסלובקיה‪ .‬ילדים משארית הפליטה עם מטפלת‬ ‫שאמוני‪ ,‬צרפת‪ .‬מדריכה מסרקת ילדה בבית הילדים‬ ‫ארץ ישראל באה אליהם‬ ‫העוסקים בבריחה עמלים על שיקום הילדים‪ .‬מפתחים תוכניות לימודים‪ ,‬עוסקים בהנחלת‬ ‫הלשון ומקיימים פעולות חברה ותרבות‪ .‬המערך הלימודי נתקל בקשיים גדולים של בליל‬ ‫שפות‪ ,‬פערים וחסרים לימודיים‪ .‬יש קשיי ריכוז‪ ,‬קשיים בקבלת משמעת – כיצד לא יהיו ‪-‬‬ ‫וחוסר במורים מיומנים‪.‬‬ ‫היעד החינוכי הוא‬ ‫ארץ‬ ‫את‬ ‫להביא‬ ‫ישראל לחניכים עוד‬ ‫לפני שהם יבואו‬ ‫בגבולה‪ .‬לומדים על‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬לומדים‬ ‫את השפה העברית‪,‬‬ ‫שרים משירי ארץ‬ ‫ישראל ורוקדים הורה‪.‬‬ ‫חגי‬ ‫את‬ ‫חוגגים‬ ‫ישראל‪ ,‬על סיפורי‬ ‫החג‪ ,‬שיריו וטקסיו‪.‬‬ ‫פלדפינג‪ ,‬גרמניה‪ .‬מחנה עקורים‪ ,‬סיום מושבת הקיץ‪ ,‬ליד המדורה‬ ‫דף מהשירון של הילדה חנה מהרשק בבית הילדים רוזנהיים‬ ‫כיתת לימוד בבית הילדים של תנועת דרור עם דגם של "חומה ומגדל"‬ ‫שזצ'ין‪ ,‬פולין‪ .1946 .‬ילדים שרים במקהלה בבית הילדים של טוץ‬ ‫שזצ'ין‪ ,‬פולין‪ .1946 .‬ילדה רוקדת בבית הילדים של טוץ‬ ‫לסיום‬ ‫פעולות ההצלה מגיעות לסיומן‪ .‬רב הילדים הניצולים נאספו‪ ,‬טופלו וזכו לאהבה וליחס חם‬ ‫ואמהי והגיעו לארץ ישראל‪ .‬ארוכה היא רשימת הנשים והגברים אשר פעלו להצלתם‪,‬‬ ‫לשיקומם ולחינוכם של הילדים‪ ,‬אשר הזוועה חרטה חריצים כה עמוקים בגופם ובנפשם‪.‬‬ ‫המדריכים‪ ,‬המובילים בדרכים‪ ,‬מזייפי התעודות ‪ -‬כולם פעלו במסירות אין קץ וחשו שזכות‬ ‫נפלה בחלקם "להיות שם" בשביל הילדים‪ .‬הם פעלו עלומים וללא שכר‪ ,‬וכך נותרו עד‬ ‫היום‪ ,‬אך פועלם ייזכר‪.‬‬ ‫גדולה זכותם של הילדים ששרדו את תופת המלחמה‪ ,‬שעמדו בתלאות הדרכים ולקחו‬ ‫חלק כלוחמים קטנים ‪ -‬גדולים במאבק על קום המדינה‪.‬‬ ‫על סיפון האנייה "תיאודור הרצל"‪ ,‬מתקרבים לחוף הנכסף‬ ‫פרק הבריחה אינו מוכר לרבים ואינו מונצח באופן רציני ומשמעותי‪ .‬אנו‪ ,‬עמותת "מורשת‬ ‫הבריחה"‪ ,‬רוצים לתת לפרק זה את המקום הראוי לו בזיכרון הקולקטיבי ולהעלות את‬ ‫המודעות לתרומתו של ארגון הבריחה להצלת פליטי השואה‪ ,‬לעלייתם ארצה ולהקמת‬ ‫המדינה‪.‬‬ ‫אנו מזמינים אנשים שהיו פעילים בתנועת הבריחה‪ ,‬ניצולים שנעזרו בה‪ ,‬קרובי משפחה‪ ,‬דור‬ ‫המשך וכל מי שהנושא קרוב לליבו להצטרף לעמותה ולסייע בפעילותה‪.‬‬ ‫למידע נוסף ולתרומות אנא פנו אלינו‪:‬‬ ‫מייל‪:‬‬ ‫טל'‪:‬‬ ‫פקס‪:‬‬ ‫כתובת‪:‬‬ ‫אתר‪:‬‬ ‫פייסבוק‪:‬‬ ‫‪habricha45@gmail.com‬‬ ‫‪972-(0)54-6298888‬‬ ‫‪972-(0)3-5492858‬‬ ‫ד"ר מירי נהרי‬ ‫ת‪.‬ד‪45 .‬‬ ‫רמת השרון ‪4710001‬‬ ‫‪www.habricha.org.il/‬‬ ‫‪https://www.facebook.com/Habricha1945‬‬ ‫אנו מודים על התמונות לארכיונים של "יד ושם"‪" ,‬יד טבנקין" ו"בית לוחמי הגיטאות"‬ ‫‪:‬‬