‫קונטרס‬ ‫"תורת אמך"‬ ‫פנינים לחג הפסח‪ ,‬ימי ספירת‬ ‫העומר וחג השבועות‪.‬‬ ‫ומקצת ממנהגי ופסקי ק"ק מרוקו‪,‬‬ ‫אלג'יר‪ ,‬לוב‪ ,‬תוניס‬ ‫ונלווה אליו תוספת נאה לתועלת הציבור‬ ‫קובץ פיוטים אשר נהגו לשורר בקהילות מרוקו‬ ‫בי מי חג ומועד‬ ‫ניסן תשע"ג‬ ‫תורת אמך‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫קונטרס‬ ‫"תורת אמך"‬ ‫פנינים לחג הפסח‪ ,‬ימי ספירת העומר‬ ‫וחג השבועות‪.‬‬ ‫ומקצת ממנהגי ופסקי ק"ק‬ ‫מרוקו‪ ,‬אלג'יר‪ ,‬לוב‪ ,‬תונס‬ ‫כל זאת מאת החונן לאדם דעת‬ ‫הצב"י‬ ‫אברהם אסולין‬ ‫ס"ט‬ ‫החונה כאן אלעד תובב"א‬ ‫ונלווה אליו תוספת נאה לתועלת הציבור‬ ‫קובץ פיוטים אשר נהגו לשורר בקהילות מרוקו בימי חג ומועד‬ ‫מאת‬ ‫הצב"י‬ ‫ברוך בן ר' שלמה סבאג‬ ‫ס"ט‬ ‫פתח תקווה תובב"א‬ ‫‪1‬‬ ‫תורת אמך‬ ‫כתובת להערות והארות‪:‬‬ ‫הרב אברהם אסולין שליט"א‬ ‫רח' בעלי התוס' ‪9/9‬‬ ‫אלעד‬ ‫מייל‪a0527145147@gmail.com :‬‬ ‫טלפון ‪7220-142140 :‬‬ ‫ניתן לצפות ולהוריד את החוב רת וכן לשאר שיעורים ומנהגים בתורת חכמי‬ ‫מרוקו‬ ‫באתר "אור חדש" בכתובת‪:‬‬ ‫‪WWW.ORHADASH.NET‬‬ ‫‪---------------------------------------‬‬ ‫ניתן להשיג קונטרסים‬ ‫"תורת אמך"‬ ‫על מנהגי מרוקו‬ ‫לברית‪ ,‬בר‪-‬מצווה‪ ,‬חתונה‪ ,‬ברכות הנהנין‪ ,‬ואבילות‬ ‫בטלפון ‪7220-142140 :‬‬ ‫גרפיקה עימוד ועריכה‪ :‬ברוך סבאג נ"י‬ ‫‪2‬‬ ‫תורת אמך‬ ‫"זכרון לפניך בשחק לעד בספר יוחק"‬ ‫חוברת זאת יוצאת לעילוי נשמתם הטהורה של‪:‬‬ ‫ר' שלמה בן עליה סבאג זצ"ל‬ ‫ר' מסעוד בן דונה אקוקה זצ"ל‬ ‫נ לב"ע‬ ‫נלב"ע‬ ‫כ"ט ניסן תשע"א‬ ‫ח' ניסן תשע"א‬ ‫שהיו קשורים אחד בשני באהבת נפש ועליהם נאמר‪:‬‬ ‫"בחייהם ובמותם לא נפרדו"‬ ‫תהא נשמתם צרורה בצרור החיים‬ ‫‪3‬‬ ‫תורת אמך‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫פסח‬ ‫פתח דבר ‪.............................................................................................................. ........‬א'‬ ‫ימי ניסן ‪........................................................................................................................‬ב'‬ ‫אכילת מצה ‪.....................................................................................................................‬ג'‬ ‫ערב פסח‪........................................................................................................................‬ה'‬ ‫אפיית המצות‪...................................................................................................................‬ח‬ ‫אכילת קטניות‪...................................................................................................................‬י'‬ ‫איסר ו חג שחל בשבת‪.........................................................................................................‬יב'‬ ‫ליל הסדר‪........................................................................................................................‬יג'‬ ‫חו ל המועד‪......................................................................................................................‬יח'‬ ‫ברכת האילנות‪.................................................................................................................‬כא'‬ ‫המימונה‪.........................................................................................................................‬כב‬ ‫סגולות לפסח‪...................................................................................................................‬כג'‬ ‫ימי העומר‬ ‫הלכות ומנהגי ספירת העומר‪................................................................................................‬כד'‬ ‫פסח שני‪............ ............................................................................................................‬כו'‬ ‫חג השבועות‬ ‫לימוד ליל שבועות‪............................................................................................................‬כח'‬ ‫עמידה בעשרת הדיברות‪.................... .................................................................................‬כט'‬ ‫מנהג אכילת מאכלי חלב‪.....................................................................................................‬ל'‬ ‫סדר יום חג השבועות‪........................................................................................................‬לא'‬ ‫שפיכת מים בחג‪..............................................................................................................‬לב'‬ ‫איסרו חג‪.......................................................................................................................‬לג'‬ ‫מנהגי יו"ט‪.....................................................................................................................‬לד'‬ ‫בדין מנהג המערב בנפילת אפיים ‪............. ............................................................................‬לו‬ ‫חיזוק מנהגנו באמירת יראו עינינו ומעט ממנהגי תפלת ערבית ‪......................................................‬לז'‬ ‫קובץ פיוטים לימי החג ‪.....................................................................................................‬מא'‬ ‫‪4‬‬ ‫תורת אמך‬ ‫מפתח לפיוטים‬ ‫פסח‬ ‫י ום זה נהלל‪.......................................................................................................... .........‬מב'‬ ‫אמונים עי רכ ו שבח‪................ ................................................................................ .......‬מג'‬ ‫אל עליון ‪............................................................................................................... ....‬מד'‬ ‫מלכי מקדם ‪................. ...................................................................................................‬מ ו'‬ ‫חסדי ה' אמלל‪..................................................................................................... ......‬מח'‬ ‫יחיד בארבע‪............................................................................................... ................‬מט'‬ ‫אשירה כשירת משה ‪......................................................................................................‬נ'‬ ‫יום ליבשה‪.................................................................................................................... ..‬נא'‬ ‫ארסל יא ואחד ווחדאני ‪......................................................................................................‬נב'‬ ‫ספירת העומר‬ ‫שירו לאל בשירה‪...................... .......................................................................................‬נג'‬ ‫בר יוחאי‪.......................................................................................................................‬נד'‬ ‫שבועות‬ ‫אפתח פי להלל‪................................ ..............................................................................‬נה'‬ ‫אשורר שירה‪.................................................................................................................‬נז'‬ ‫לכבוד תורה ההדורה‪........................... ............................................................................‬נח'‬ ‫ירדה שכינה‪..................................................................................................................‬נט'‬ ‫נרדי נתן ריחו‪................................................................................................................‬ס'‬ ‫תורת אמת נתן לנו‪.........................................................................................................‬סא'‬ ‫שוכנת בשדה‪................................................................................................................‬סב'‬ ‫השלמות והוספות‪.............................................................................................................‬סג'‬ ‫‪2‬‬ ‫תורת אמך‬ ‫פתח דבר‬ ‫כתב החיד"א בספר לב דוד‬ ‫(פרק ל אות ט)‪,‬‬ ‫ליל הסדר כל מעשיו ובפרט בלילה הקדוש הלזו‪,‬‬ ‫ידקדק שיהא אלי בא דהלכתא‪ ,‬ולצאת ידי חובתו אליבא דכולי עלמא‪ .‬בשגם כל ימי חלדו‪ ,‬כל‬ ‫פינות שהוא פונה יהיו לצד ימין ולא יתפוס קולות‪ ,‬על אחת כמה וכמה הלילה המקודשת‪ ,‬היא‬ ‫נפלאת‪ ,‬הקולות יחדלון‪ .‬ועוד כתב החיד"א בספר דבש לפי‬ ‫(מערכת ח אות יח)‪,‬‬ ‫הנזהר בפסח‬ ‫מחמץ בכל שהוא‪ ,‬מובטח לו שלא יחטא כל השנה‪ .‬וכן כתב בגורי האר"י ז"ל וזה רמז‬ ‫ושמרתם את המצות וקרי ושמרתם את המצוות כמו שאמרו זכרונם לברכה‪ ,‬ורמז שאם שמרתם‬ ‫את המצות שמירה מעליא כהלכות הפסח‪ ,‬אז תהיו בטוחים ושמרתם את המצוות לבלתי‬ ‫תחטאו‪ .‬ולכן מובן למה יהודי צפון אפריקא חומרות רבות נהגו‪ .‬וכתב בספר מליץ טוב‬ ‫קט)‪,‬‬ ‫(סימן‬ ‫אנו נוהגים להחמיר כסברת מור"ם ז"ל בהגה באיזה מקומות כמו בהלכות פסח‪ ,‬ובאיסור‬ ‫ערוה‪ ,‬ובענין גיטין וקידושין‪.‬‬ ‫אחר שזכינו ברחמי השי"ת עלינו להוציא את גיליונות "תורת אמך" על המועדים ופעמים רבות‬ ‫נאלצנו לקצר או להשמיט הלכה ומנהג ועתה בס"ד זוכים להוציא קונטרס "תורת אמך השלם"‬ ‫לימי חג ה פסח‪ ,‬ספירת העומר וחג שבועות‪ .‬יהי רצון שיגילו הלומדי ם‪ ,‬אי"ה אשמח לקבל‬ ‫הערות והארות ובל"נ נשבצם בספר "גנזי המערב" הכולל כתבי יד מרבותינו נ"ע‪ .‬ויבו רכו כל‬ ‫התומכים והמסיי עים‪.‬‬ ‫קונטרס זה יוצא לאור לע"נ רבי שלמה בן עליה סבאג זצ"ל ביוזמת בנו רבי ברוך סבאג‬ ‫שליט"א‪ .‬ולע"נ הבחור אליהו ז"ל בן ר' אברהם ואסתר יבלט"א‬ ‫ולהבדיל לרפואת ר' משה בן עליה הי"ו שישלח לו האל רפואה שלימה ברמ"ח אבריו ושס"ה‬ ‫גידיו‪ ,‬ובכללם לחנה בת פרחה תחי' ו רותי בת עישה תחי' רפואה שלימה‪.‬‬ ‫התודה והברכה לליאור אקסול על העזרה בעריכת הקונטרס שתהיה משכורתו שלימה מאת ה'‬ ‫אכי"ר ‪ .‬להצלחת אברהם מקייס וב "ב‪ ,‬רבי דוד אלמליח שליט"א וב"ב ‪ -‬מפריז‪ ,‬רפאל לוגסי‬ ‫וב"ב‪ ,‬חביב כלפון יזכו מהרה לזק"ש‪ ,‬ואביעד בן שלוש וב"ב מלוס אנג'לס‪ ,‬שיזכו מהרה לשוב‬ ‫לארצנו הקדושה מתוך נחת ‪ .‬ומפיקי השיעור ים אשר פרץ וב"ב ונפתלי אזולאי וב"ב‪.‬‬ ‫החותם בברכת התורה ולומדיה‬ ‫הצב"י אברהם אסולין‬ ‫ס"ט‬ ‫א‬ ‫תורת אמך‬ ‫ימי ניסן‬ ‫א‪ .‬הכנות לפסח‪ .‬החלו כבר זמן רב קודם חודש ניסן‪ ,‬את החיטה ממנה אופים את המצות היו‬ ‫זורעים וקוצרים בשדות הסמוכים לכפר‪ ,‬את החיטה היו שומרים מכל טיפת מים ואורזים אותם‬ ‫במקום נקי למצה שמורה וכך נהגו כפסק הרמב"ם‪" ,‬ושמרתם את המצות" שצריך שמירה‬ ‫משעת קצירה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בכל חודש ניסן אין אומרים תחנון משום שרוב החודש ימים טובים הם‪ ,‬ופסק הש"ע תענית‬ ‫ציבור אין מתענים‪ .‬משמ ע מדברי מרן הש"ע שתענית יחיד מות ר להתענות כן פסק בעל ברית‬ ‫כהונה‬ ‫(עמוד קטז אות‬ ‫כב)‪ ,‬שנהגו להתענות תענית יחיד בניסן‪ ,‬וכן ערב ר"ח אייר‪ ,‬ועוד כתב‬ ‫(אות‬ ‫(עמוד יא אות‬ ‫כב)‪,‬‬ ‫כג) ‪ ,‬שחתן מתענה לפני חופתו בניסן‪ .‬וכן כתב הגר"י עייאש ז"ל במנהגי אלג'יר‬ ‫וז"ל וכן בכל חודש נ יסן מתענה היחיד ביום יארצייט וכ"כ הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספר מועד‬ ‫לכל חי‬ ‫(אות‬ ‫יג) ‪ ,‬כתב שאין קפידא להתענות יארציי"ט ומשמרת ב ערב ראש חודש וכיו"ב בניסן‪.‬‬ ‫וכ"כ בספר שולחן גבוה‬ ‫(סימן תכט‬ ‫ס"ב)‪ ,‬הגדה מימים ימימה‬ ‫(עמוד‬ ‫א')‪ .‬ומנהגנו כפסק הרמ"א‬ ‫שאין מתענים תענית יחיד כחת ן או אם חל יום השנה על ההורים כמו שכתב בשו"ת שאלו‬ ‫לברוך ‪ ,‬לר' ברוך בן אברהם טולידאנו‬ ‫זצ"ל (יו"ד סימן יד)‪,‬‬ ‫שנה א' מעוברת והנחתי התענית עד החודש שמת‬ ‫שכתבתי בהלכות‬ ‫ולא למעשה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫(א"ח סימן יא)‪.‬‬ ‫וכן עשיתי בפטירת מו"א זצ"ל שהייתה‬ ‫והיה חודש ניסן ונפטרתי מתענית‪ .‬ועם‬ ‫דיש להתענות בחודש ניסן היארציאט לא כתבת י רק להלכה‬ ‫(וכן מפי הרה"ג רבי שלמה דיין ‪ ,‬הרה"צ רבי פנחס שניאור)‪.‬‬ ‫מכירת חמץ‪ .‬בצפון אפריקה לא הייתה נחלת הציבור והטעם כי לא השאירו חמץ‪ .‬ובעלי‬ ‫מפעלים וכדומה היו ני גשים לבית הדין המקומי ושם היו עורכים את מכירת החמץ‪ .‬וכך נהגו‬ ‫באולדמנצור‪ ,‬מראכש‪.‬‬ ‫חמץ סעיף יב אות ד)‪,‬‬ ‫(מפי הגאון רבי משה אוחנונא)‪,‬‬ ‫וכן בהגדה כה לחי ‪ ,‬לר' יצחק חזן זצ"ל‬ ‫(דיני‬ ‫וזה לשונו הטהור‪ ,‬הדרך הבטוחה היא לבער כל החמץ שיש לו מביתו‬ ‫ומרשותו ולא ישאר ממנו כל זכר כלל‪ ,‬ובזה יהא ליבו סמוך ובטוח מכל חשש חמץ ‪ .‬וגם בשכר‬ ‫זה ינצל כל השנה מכל חשש של עבירה חלילה ולא יאונה אליו כל רע‪.‬‬ ‫ב‬ ‫תורת אמך‬ ‫יש לציין שמנהג זה לא פשט בכל העולם‪ ,‬ובמרוקו לא היה נהוג מנהג זה של המכירה‬ ‫הכללית‪ ,‬וכל אחד משתדל לבער כל החמץ שיש ברשותו מלפני הפסח‪ ,‬ומי שאי אפשר לו‬ ‫פונה לרב ומסדר לו שטר מכירה לגוי שהוא מכירו‪ ,‬ומוכר בפרטות חמץ שיש אצלו ומקנה לרב‬ ‫בקני ין המועיל על פי הדין‪ .‬ולכן בימינו מי לא נשאר אצלו חמץ כלל‪ ,‬אין צורך למכור ‪ .‬כמו כן‬ ‫חמץ הבלוע בסירים אינו צריך מכירה כיון שלאחר מעת לעת נותן טעם לפגם וכמובן שיצניעו‬ ‫סירים אלו עד לאחר הפסח‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫אין שמחה אלא בבשר ויין‪ .‬היו שוחט ים בהמה לכבוד החג‪ .‬ואלו שלא היה באפשרותם‪,‬‬ ‫היו שוחטים עופות גם בימי החג‪ .‬וכאשר היו קונים עופות היו מפקירים את הזפק והקורקבן‪,‬‬ ‫ולאחר השחיטה היו זורקים אותם‬ ‫לנהר‪.‬‬ ‫(מפי הגאון רבי יהושע מאמאן שליט"א)‪,‬‬ ‫וכך נהגו‬ ‫באולדמנצור וכן בבוגמז‪.‬‬ ‫ידוע בכל האזור שי ינות משובחים מיצרים בדמנאת ולכן הרה"צ כליפה אלמליח זצ"ל היה‬ ‫נוסע במיוחד מהכפר לדמנאת ששם היינות מובחרים ‪ .‬וחיזרו אחר יין אדום דכתיב‬ ‫(משלי כג‪ ,‬לא)‪,‬‬ ‫" אל תרא יין כי יתאדם" ‪ .‬מכאן אמרו הפוסקים שיין אדום הוא המובחר‪ .‬וכתב הט"ז טעמו של‬ ‫הטור שהזכיר זאת בארבע כוסות ו לא בקידוש משום שבארבע כוסות יש רמז לדם שהיה פרעה‬ ‫שוחט את ילדי בני ישראל וטובל בדמם לצרעת ו‪ .‬והפרי מגדים נתן טעם נוסף שהוא זכר למכת‬ ‫דם במצרים‪.‬‬ ‫אכילת מצה‪.‬‬ ‫א‪ .‬מנהגנו שאין אוכלים מצות החל מראש חודש ניסן כמובא בבאר היטב‬ ‫(שו"ע סי' תע"א ס"ק ד')‬ ‫וזה לשונו ובשיי רי כנסת הגדולה כתב דרבים נוהגים שלא לאכול מצה מר"ח ניסן‪ .‬ושמעתי‬ ‫מפי הגאון הרב יוסף שרביט שליט"א רב העיר אשקלון שכן המנהג ‪ ,‬וכן מנהג העיר פאס‪.‬‬ ‫והרה"צ דוד מלול זצ"ל רבה הראשי לירוחם כך נהג בביתו וכך מנהג בבני מלאל‪.‬‬ ‫(מפי נכדו‪ .‬וכן‬ ‫שמעתי מהגאון הרב משה אוחנונא שליט"א ראב"ד פ"ת)‪.‬‬ ‫ג‬ ‫תורת אמך‬ ‫בתוניס היו משפחות שלא אכלו מר"ח כך נהגו בבית הרב איש מצליח זצ"ל הי"ד‬ ‫הרב צמח מאזוז שליט"א)‪.‬‬ ‫(שמעתי מהגאון‬ ‫והרה"צ רבי בוגיד סעדון זצ"ל מחבר שו"ת ישיב תשובה ועוד שלא היה‬ ‫אוכל מצה ממוצאי פסח עד שנה הבאה בליל הסדר שכן תהיה עריבה עליו המצה‪ .‬וכן נהגו‬ ‫חסידים ואנשי מעשה בלוב‬ ‫(שמעתי מהגאון הרב ציון בוארון‬ ‫שליט"א)‪.‬‬ ‫וכן מובא מנהג זה בהגדה כה לחי לר' יצחק חזן ז"ל וזה לשונו שכל ילדי הכפר היו מלווים‬ ‫את אפי ית המצה וכו' וריחה הטוב הנודף למרחוק ומעורר חשק ותיאבון לאוכלה‪ ,‬ולא ניתן לנו‬ ‫אפילו לטעום ממנה‪ ,‬כ י מקובל היה בידי אבותינו שלא לטעום ממצת הפסח רק עד הפסח‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מנהגנו בשבת הגדול כפסק הרמ"א‬ ‫(סימן ת"ל)‪,‬‬ ‫ש כתב והמנהג לומר במנחה ההגדה מתחילת‬ ‫עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו וכו' וכן מנהג יהודי מרוקו לקרא את ההגדה ברוב עם‬ ‫לאחר תפילת המנחה‪ ,‬והטעם כדי שידעו את קריאת ההגדה ‪.‬‬ ‫(נהגו העם‪ .‬חג הפסח אות‬ ‫ג)‪ ,‬ואמר לי‬ ‫הגאון הרב ציון בוארון שליט"א שבעודו ילד השתתף במעמד המרגש שכל הציבור קוראים את‬ ‫ההגדה וכך נהגו יהודי לוב לקרא את ההגדה ברוב עם לאחר תפילת המנחה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בדיקת חמץ‪ .‬נוהגים לקחת עשרה פתיתי לחם פחות מכזית וה ילדים מטמינים אותם בבתיהם‪.‬‬ ‫ועצה טובה לרשום מקום הנחתם‪ ,‬וקודם הברכה יברך‪ ,‬ויכול בברכה אחת לבדוק כמה‬ ‫מקומות‪ ,‬וכן אנשי ביתו יכולים לבדוק במקומות הנוספים‪ .‬ואם המרחק גדול כגון מחוץ לעיר‬ ‫ובודאי שיסיח דעתו‪ ,‬אז בברכתו יפטור את המקומות הסמוכים בלבד‪ ,‬ושם יברך שוב‪ .‬ויזכור‬ ‫שאינו מחפש רק את עשרה הפתיתים‪ ,‬אלא יבדוק בכל ביתו‪ .‬וכן חשוב להזכיר לנקות את‬ ‫השואב אבק‪ ,‬או תיקי הילדים‪ ,‬והמטאטא‪ .‬וכן מי שמתגורר בבנין צריך לבדוק את קומת‬ ‫הכניסה והמדרגות השי יכים לביתו‪ ,‬וכן בחדר אשפה והחניה שהינם ב רשותו‪ .‬ובבוגמז נהגו‬ ‫לשים עשרה חתיכות של כבד‪ ,‬מטעם ש חששו שיאבד החמץ שברשותם וכן פוסק הט"ז‪.‬‬ ‫ושמעתי טעם נוסף מהרב יוחנן אלול בשם החיד"א בהגדה "שמחת הרגל"‪ .‬שואל מה הטעם‬ ‫שחמץ אסור במשהו? וכתב שהרדב"ז חיפש תשובה‪ ,‬עד שמצא היות והחמץ נמשל ליצר הרע‪,‬‬ ‫ולכן נהגו במקום פתיתי לחם היו מנחים כבד שנמשל הוא ליצר הרע שאותו מבערים בשריפת‬ ‫חמץ‪.‬‬ ‫ד‬ ‫תורת אמך‬ ‫ערב פסח‪.‬‬ ‫א‪ .‬בתפלת שחרית ערב פסח‪ ,‬מנהגנו שאין אומרים מזמור לתודה‬ ‫(סידור החודש)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ב שריפת חמץ יש שנהגו לשרוף גם את הלולב שנשמר מחג הסוכות ראה בספר ישראל‬ ‫סבא לר' דוד יהודיוף חתן הבבא סאלי‬ ‫זצ"ל(עמוד ‪.)331‬‬ ‫ג‪ .‬מנהגנו שהבכור ות מתענים בערב פסח‪ ,‬זכר לנס שניצלו ממכת בכורות‪ ,‬כאשר הבכור פחות‬ ‫מגיל המצות‪ ,‬יתענה אביו בעבורו‪.‬‬ ‫(רבי שלמה פחימא)‪,‬‬ ‫ועובדה מעניינת שרבי משה אסולין זצ"ל‬ ‫רבה של בוגמז‪ ,‬העיד שכך נהגו אצלם מלבד חלושי כח וכדומה‪ ,‬שהיה עורך סיום מסכת‬ ‫בעבורם‪ ,‬והוא עצמו היה בכור והמשיך בתעניתו‪ .‬ובשו"ת מים חיים לר' יוסף‬ ‫משאש (ח"א סימן‬ ‫קעט)‪,‬‬ ‫הוסיף שמהני אף סיום פרק גמרא‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫וכך ונהגו בתפילאלת בתענית‪ ,‬וכאשר הבכור היינו תינוק או קטן מנהגנו שהאב מתענה‬ ‫עבור בנו‪ ,‬וכתב בספר וזאת ליהודה טולידאנו‬ ‫(סימן פד)‪,‬‬ ‫המנהג פשוט שהאב או האם מתענין‬ ‫על בנם הבכור עד שיגדל‪ ,‬וכתב המג"א בשם הסמ"ק דאם התענו פעם אחת הוי כנדר וכו'‪,‬‬ ‫ובספר ישראל סבא‬ ‫(עמוד‬ ‫‪ )331‬סיפר הרה"צ יחיאל אבוחצירא שליט"א שאביו סידנא בבא חאקי‬ ‫זיע"א היה מתענה בעבור בנו ר' אהרון היו' כל שנה עד שנעשה בר מצוה‪ ,‬וגם בזה לא סמך‬ ‫על סיום מסכת וכיוצ"ב וכשנ עשה בן י"ג‪ ,‬הודיעו כי מעתה יהיה עליו לצום בעצמו‪ .‬וכתב‬ ‫הרה"ג הרב משה מלכה זצ"ל בספרו והשיב משה‬ ‫(עמוד ‪,)02‬‬ ‫וכך נהג בהוו לד בנו הבכור בכל‬ ‫ערב פסח התענה בעבור בנו‪ .‬וכתב הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו חיים לראש‬ ‫מתחכמים להתחיל מסכתא איזה ימים קודם ערב פסח ‪ ,‬וגומרים אותה‬ ‫(עמוד יד)‪,‬‬ ‫דיש‬ ‫בערב פסח ועושין‬ ‫סעודה לסיום מסכת‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫כתב הש"ע ויש מי שאמר שאפילו נקבה בכורה מתענה‪ .‬וכך נהגו בסלוניקי כמובא בספר‬ ‫שולחן גבוה‬ ‫(פסח אות יא)‪.‬‬ ‫וכ"כ בברית כהונה‬ ‫(עמוד קלב)‪.‬‬ ‫וכ"כ מנהג יהודי אלג'יר ראה בספר זה‬ ‫ה‬ ‫תורת אמך‬ ‫השולחן‬ ‫(ח"א עמוד קב אות ג)‪.‬‬ ‫הבן איש חי‬ ‫אולם מנהגנו שהבנות הבכורות לא מתענות כפסק הרמ"א וכ"כ‬ ‫(פרשת תצוה אות כה)‪.‬‬ ‫ואיתא בברכי יוסף לרבינו החיד"א‬ ‫(סק"ט)‪.‬‬ ‫שהתענית משום‬ ‫פרסומי ניסא שניצלו הבכורים‪ ,‬והיה ראוי להתענות ביו"ט עצמו לפי שבליל ט"ו היה הנס‪,‬‬ ‫אלא שביו"ט אסור להתענות לכן הקדימוהו ביום שלפניו‪ .‬וקשה היכן מצינו שמתענים זכר‬ ‫לנס? אדרבה לפרסומי ניסא עושין שמחה ויו"ט! לכן יש מפרשים את דברי הטור‪ ,‬כי בשעה‬ ‫שאמר משה רבנו ע"ה שימות כל בכור בארץ מצרים ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו‪ ,‬התענו‬ ‫בכורי ישראל שהיו ניצולים וכל אב התענה בשביל בנו שלא יענש בעוון אביו ואף כי הבטיח‬ ‫להם משה רבינו ע"ה ולא יתן המשחית לבוא וכו'‪ .‬בכל זאת צ ריכים היו לרחמי השי"ת‪ ,‬שלא‬ ‫יגרמו עוונותיהם להיענש עם המצרים‪ ,‬לכן מתענים גם עתה בכורי ישראל זכר לתעניתם‬ ‫שהתענו בשנה שיצאו ממצרים‪.‬‬ ‫(פסקי תשובות סימן תע)‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אין מסתפרים כל ערב פסח‪ .‬ומקודם היו ה דיינים מענישים למגלח ולמתגלח במיני עונשים‪.‬‬ ‫ויש פעם שעשו נידוי מלאכה מחצות היום‬ ‫פב)‪,‬‬ ‫(נוהג בחכמה עמוד מט אות ג)‪.‬‬ ‫בעני ין התגלחת בערב פסח אחר חצות לאדם הבא מחוץ לעיר‬ ‫ובספר וזאת ליהודה‬ ‫(דרכים של זמנם)‪,‬‬ ‫(סימן‬ ‫או חבוש‬ ‫בבית האסורים או לעניין אבלות וכדומה מצאתי כת וב בבית הרב הגדול כמוהרבי"ע (רבי‬ ‫יהודה בן עטר)‪ ,‬וז"ל ונראה מדברי הרמב"ם בסוף הלכות יום טוב בהלכה המתחלת‪ ,‬לפיכך יום‬ ‫י"ד בניסן וכו' כמו חולו של מועד והוא קל מחולו של מועד וכו' ע"ש‪ ,‬דכל הנך התירו בחולו‬ ‫של מועד‬ ‫(ש"ע סימן תקלא)‪,‬‬ ‫מכל שכן דמותרים ג"כ בערב פסח אחר חצות דהא ערב פסח קל‬ ‫מחולו של מועד‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫שיעור הכזית‪ .‬כתב הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן‬ ‫(ח"ד א"ח סימן‬ ‫סא)‪ ,‬וז"ל והעלתי‬ ‫להלכה דכפי הדין והסברה ש ראוי למדוד בכמות ולא במשקל‪ .‬ודוקא בדבר השוה במשקלו אז‬ ‫נכון לשער במשקל‪ ,‬שזה עולה בדקדוק יפה‪ ,‬ואמרתי שמזה נמשך הטעות לדברים שאינם שוים‬ ‫ושראוי לבטל המנהג עכ"ל‪ .‬ומ"מ מי שאינו יודע לשער‪ ,‬ישקול במשקל‪( ,‬כזית ‪ 20‬גרם)‪ .‬וראוי‬ ‫לסדר כל הכזיתות מרור חסה‪ ,‬וכזיתות מצה מערב פסח‪ .‬וחיי ב לאכול ג' כזיתות (אחד במוציא‪,‬‬ ‫השני בכורך‪ ,‬והשלישי באפיקומן)‪ ,‬ואם יכול יאכל ה' כזיתות‪ ,‬ב' כזיתות במוציא‪ ,‬כזית בכורך‪,‬‬ ‫ב' כזיתות באפיקומן‪ .‬ב' כזיתות מרור ‪ -‬חסה‪ ,‬אחד מרור‪ ,‬והשני בכורך‪.‬‬ ‫ו‬ ‫תורת אמך‬ ‫ח‪.‬‬ ‫חיוב לשתות ארבע כוסות יין ואם אינו יכול לשתות יין יערב עם מיץ ענבים‪ .‬ושיעור‬ ‫רביעית ‪ 68‬סמ"ק‪ ,‬אומנם יש עניי ן להדר בליל הסדר בכלים משובחים‪ ,‬אבל כאשר הכוסות ליין‬ ‫גדולים לבסוף יש תקלה שאינו שותה ד' כוסות ‪ ,‬או שישתכר מחמת היין ואז יצא שכרו‬ ‫בהפסדו‪ ,‬לכן כדאי שיהיו כוסות כשיעור הלכה‪.‬‬ ‫ט‪ .‬איתא בגמרא‬ ‫(פסחים קיד)‪,‬‬ ‫רבי אלעזר בר צדוק אומר חרוסת מצוה‪ ,‬ושואלת הגמרא‬ ‫(דף קטז)‪,‬‬ ‫מאי מצוה‪ ,‬רבי לוי אומר זכר לתפוח‪ ,‬ורבי יוחנן זכר לטיט‪ ,‬וכתבו בתשובות הגאונים לעשות‬ ‫חרוסת בפירות שנדמה לכנסת ישראל בשיר השירים‬ ‫(פ"ח)‪,‬‬ ‫שנאמר "תחת התפוח עוררתיך וכו'‬ ‫כפלח הרימון רקתך וכו' התאנה חנטה פגיה כו' אמרתי אעלה בתמר וכו' אל גינת אגוז ירדתי‬ ‫וכו' וכן שקדים של שם ששקד הקב"ה על הקץ‪.‬‬ ‫וכתב בספר מועד לכל חי פלאג'י‬ ‫(הוד יוסף עמוד קלו)‪.‬‬ ‫(סימן ד אות כו)‪,‬‬ ‫ואגוזים ושקדים שמלבנים החרוסת זכר לטיט‬ ‫שעושין מסיד שהוא לבן וכו'‪ .‬ומנהגנו להוסיף יין וכן שלא לאכול מהחרוסת עד ליל הסדר‪.‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫מנהגי נו שאין אוכלים חרוסת בערב פסח‪ ,‬משום חיבוב מצוה והיכרא במה שאין אוכלים‬ ‫אותו בערב פסח ובליל פסח או כלים אותו למצוה‪.‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫ליל פסח שחל ב ערב שבת‪ ,‬כתב הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן‬ ‫(ח"ד א"ח סימן ס)‪,‬‬ ‫בתפלת ערבית מנהגינו שמעולם לא אמרנו ברכה מעין שבע‪ ,‬והטעם כי ליל שימורים הוא‪,‬‬ ‫וכדעת הש"ע‬ ‫(א"ח סימן תפז סעיף א)‪.‬‬ ‫ז‬ ‫תורת אמך‬ ‫אפיית המצות‪.‬‬ ‫א‪ .‬עיסוק באפיית המצות היה נ חלת הנשים בלבד‪ ,‬כמדרש חז"ל‪ :‬לחם עוני ש דרכו של עני הוא‬ ‫מסיק ואשתו אופה‪ ,‬ואף הם חי יבות באכילת מצה והלכותיה‪ .‬כתב הגר"ח פלאג'י בספרו מועד‬ ‫לכל חי‬ ‫(פ"יג ה"יב)‪,‬‬ ‫נשים חשובות כשהם מרקדות הקמח נותנות מצנפת כנגד פיהם כדי שלא‬ ‫תינתז שנורא מפיהם כשהם מדברות‪ .‬וכן ראיתי מ קצת מן הנשים פעה"ק ירושלים‪ .‬גם‬ ‫בתפילאלת נהגו הנשים כן‬ ‫(רבי יוסף דוודה)‪.‬‬ ‫(ישראל סבא עמוד ‪,)311‬‬ ‫וכן יש נשים שנהגו כן בכפר אקא בחבל הסוס‬ ‫וכן כתב ר' דוד עובדיה זצ"ל בספרו נהגו העם‬ ‫(חג הפסח אות ח)‪,‬‬ ‫וז"ל בחנוכה‬ ‫מוציאות הנשים החיטים ובוררות אותן מפסולת שבהם‪ ,‬ומני חות מטלית על פיהם‪.‬‬ ‫ראיתי במאפי ית מצות בעיר צפת ת"ו שכו לם חובשים מסכה על פיהם מהטעם הניזכר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המצות נאפות בצורה עגולה‪ ,‬כך כתב בהגדה כוס אליהו‬ ‫(עמוד טז)‪,‬‬ ‫לרבי אליהו בן הרוש‪.‬‬ ‫והטעם דכתיב עוגות מצות והם עגולים וי היו עבות פחות מעובי האצבע‪ .‬באולדמנצור הרה"צ‬ ‫ר בי כליפה אלמליח זצ"ל היה עומד על גביהם בעשיית המצה ‪ ,‬מזרזם ובודק שהכל נעשה על‬ ‫פי ההלכה וכל משפחה בעל הבית היה מפקח שהמצות נעשות כהלכה‪ .‬והביא בש"ע‬ ‫ס"ב)‪,‬‬ ‫(סימן תס‬ ‫ד הרא"ש היה משתדל במצת מצוה ועומד על עשייתן ומזרז העוסקים ומסייע בהן ב עריכתן‬ ‫וכן ראוי לכל אדם לע שות לטפל הוא בעצמו במצוה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הלולב היה נשמר להסקת האש במיוחד לאפיית המצות‪ ,‬דכיוון דעביד בה מצוה אחת עביד‬ ‫בה מצוה אחריתא‪ ,‬ראה בספר בנאות דשא לר' שלמה אדהאן‬ ‫לשרוף את הלולב עם החמץ וכ"כ בספר ישראל סבא‬ ‫ד‪.‬‬ ‫(עמוד ‪.)331‬‬ ‫בעת האפי יה מנהגנו שאומרים את ההלל‪ ,‬זכר להלל שהיו אומרים בעת עשיית קרבן‬ ‫הפסח‪ ,‬כ"כ מרן החיד"א בספרו מורה באצבע‬ ‫העם‬ ‫זצ"ל (פרק טז עמוד מט)‪,‬‬ ‫ויש שנהגו‬ ‫(חג הפסח אות ח)‪.‬‬ ‫וכ"כ בהגדה כוס אליהו‬ ‫(סימן ז)‪.‬‬ ‫וכך נהגו באולדמנצור‪ .‬וכ"כ בספר נהגו‬ ‫(עמוד טז)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬הנהגה ייחודית נהגו באולדמנצור וטהלה‪ ,‬כמובא במסכת פסחים‬ ‫אחד יש את החותם שלו‪ .‬ו כתב הש"ע‬ ‫(סימן ת"ס)‪,‬‬ ‫(דף לז)‪,‬‬ ‫ד בעלי מאפיה כל‬ ‫אין עושין סריקין המצוירין וכו' ‪ .‬והברכי יוסף‬ ‫ח‬ ‫תורת אמך‬ ‫(סימן תס)‪,‬‬ ‫כתב יש נוהגין לצייר אותיות במצות (כ‪.‬ל‪.‬י דהיינו כהן לוי ישראל לדעת סדר הנחתן)‪,‬‬ ‫על פי כתבי האריז"ל אבל בקושטא אין כוונת האריז"ל לצייר בציור ממש רק בכוונה ע"ש‪.‬‬ ‫וכתב הרמ"א בהגה‬ ‫ונהגו לעשות שלש מצות של סדר וכו' ועושים בהם סימן‬ ‫(סימן תעה ס"ז)‪,‬‬ ‫לידע איזה ראשונה ואיזה שניה או שלישית ומניחים הראשונה עליונה והשניה באמצע‬ ‫והשלישית בתחתונה לכריכה ואם שינה לא עיכב‬ ‫ואבודרהם)‪,‬‬ ‫(טור בשם הרא"ש)‪,‬‬ ‫ואופין אותו ג"כ כסדר‬ ‫ראיתי אנשי מעשה שעושים סימנים לדעת איזה מצה ראשונה‪ .‬פשוט לראשונה עושין‬ ‫קו אחד‪ ,‬ולשנייה שני קוים ולשלישי שלשה קוים‪.‬‬ ‫( ר' עמרם אבורביע בספרו נתיבי עם סימן‬ ‫ובאולדמנצור ובקהילת טהלה במרוקו כן נהג בקודש הרה"צ רבי יחיא שניאור‬ ‫פנחס)‪,‬‬ ‫לעשות בצידי המצה נקב במקום קוים‪ .‬ו כ"כ בספר מועד לכל חי‬ ‫גאולי כהונה בס"ס ברית כהונה‬ ‫ימימה‬ ‫ו‪.‬‬ ‫(כל בו‬ ‫(עמוד כט ס"ו)‪,‬‬ ‫(עמוד תקפז אות ו)‪,‬‬ ‫ת"ס)‪.‬‬ ‫(מפי בנו הרה"צ רבי‬ ‫(סימן ג אות מז)‪,‬‬ ‫ובספר‬ ‫שכן מנהגם בג'רבא‪ .‬וכתב בהגדה מימים‬ ‫לכתחילה יש ליזהר בזה‪ .‬וכן מנהג יהודי לוב‬ ‫(מפי הרה"ג אשר ז יגדון)‪.‬‬ ‫וכן נהגו הנשים בק"ק א ולדמנצור לאפות ביד ימין בלבד‪ ,‬ו יד שמאל מתעסקת עם התנור‬ ‫וכל זה מחשש שאם יאפו בשני ידיי ם‪ ,‬שמא היד תיגע בתנור ואחריה תיגע בבצק ויגרום‬ ‫להחמצה‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫(מפי הגר"מ אוחנונא אב"ד פ"ת)‪.‬‬ ‫היו משפחות שהיו אופות בערב פסח בחצות היום אחר שש שעות כפסק הש"ע‬ ‫(סימן תנח)‪,‬‬ ‫כמובן שצריכות זהירות רבה‪ .‬והוא זכר לקרבן הפסח שהיה נקרב בחצות היום‪ .‬וכתב בספר‬ ‫וזאת ליהודה טולידאנו‬ ‫( סימן פט)‪,‬‬ ‫ראיתי מדקדקין שנהגו להתפלל בערב פסח תפילת מנחה‬ ‫קודם עשיית המצות והגם שלכתחילה חיישי לדעת הרמב"ם והש"ע שלא להתפלל לכתחילה‬ ‫מנחה גדולה קודם עשיית המצות‪ ,‬ואמר לי אדוני אבי נר"ו‪ ,‬שטעמם של מדקדקים אלו הוא‬ ‫משום דתנן בפרק ה' דפסחים‪ ,‬תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ובערבי פסחים‬ ‫נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו‪ ,‬ותפלת מנחה היא במקום תמיד של‬ ‫בין הערבים כדאיתא בפרק תפילת השחר ועשיית המצות היא במקום הקרבת קרבן פסח וכו'‪.‬‬ ‫ח‪ .‬רבים נהגו בעת אפי ית המצות שלא לדבר כלל‪ ,‬והסיבה שלא יסיחו דעתם בעשיית המצה‬ ‫וכן שלא יצא רוק מפיהם‪ ,‬ולכן הרה"צ רבי יחיא שניאור זצ"ל נהג להניח על פיו בד בעת‬ ‫ט‬ ‫תורת אמך‬ ‫אפיית המצה‪ .‬ובימ ינו צריך זהירות שהמדבר בני יד באמצע האפי יה‪ ,‬הרי שיש מעט בצק על‬ ‫המכשיר ושידבר שנית עלול להחמיץ את המצות‪ .‬וכך נוהגים בקהילתנו בעת האפייה שאין‬ ‫לדבר בפלאפונים כלל ‪.‬‬ ‫ט‪ .‬במשך ימי החג היו אופים מדי יום מצות טריות‪ ,‬ומנהג יהודי המקום שעושים המצות עבות‬ ‫ורכות ‪ .‬ומפקי רים את הבצק שישאר בקערה‪ ,‬וכמובן שצריך זהירות רבה‪.‬‬ ‫פ"ת)‪.‬‬ ‫(מפי הגר"מ אוחנונא אב"ד‬ ‫גם כשעלתה המשפחה לארץ ישראל המשיכו לאפות את המצות במשך ימי הפסח‪ ,‬כך‬ ‫הייתה נוהגת ביתו רחל ע"ה שהייתה אופה את המצות ועליה היה עומד בנה רבי משה‬ ‫אוחנונה לזרזה ‪.‬‬ ‫אכילת קטניות‬ ‫א‪.‬‬ ‫אכילת ה אורז ‪ .‬מנהג קהילות ספ רד ו ארצות ה מערב שלא לאכול אורז‪ .‬והטעם שמא‬ ‫התערב בו חיטה או קמח‪ .‬איתא בפסחים (קיד) ‪ ,‬רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על‬ ‫חימוצו כרת‪ .‬ואין הלכה כוו תיה‪ ,‬והחשש שמא יתחלפו עיסת אורז בעיסת חיטה‪ .‬ו כתב החיד"א‬ ‫בספרו טוב עין‬ ‫(סימן ט אות ו)‪.‬‬ ‫דאנחנו בני ספרד אין נוהגין במניעת הקטניות‪ ,‬אמנם באורז נהגו‬ ‫בעיה"ק ירושלים ת"ו מרבית הת"ח ויראי ה' שלא לאוכלו בפסח משום מעשה שהיה‪ .‬וכ"כ‬ ‫בספר פקודת אלעזר‬ ‫(או"ח עמוד ס"ד)‪.‬‬ ‫עכשיו נוהגים גם הספרדים בירושלים וצפת ת"ו לאסור‬ ‫קטניות זולת פולין חדשות ולחות שמקלים בהם‪ .‬וכ"כ הרה"ג ר בי דוד בן שמעון זצ"ל בספרו‬ ‫שער המפקד‬ ‫(פסח סעיף י)‪.‬‬ ‫וכ"כ נתיבי עם‪ ,‬ד מנהג ירושלים להימנע מאכילת אורז‪,‬‬ ‫ובימי מלחמת העולם הראשונה היה רעב גדול‪ ,‬והגיע סיוע מארה"ב ושלחו אוניה טעונה‬ ‫באורז ומאז המשיכו באכילת האורז‪ .‬וכן נהגו בתלמסא ן וחלק מהמשפחות באלג'יר‬ ‫עמוד קכ"ד)‪.‬‬ ‫וכ"כ ה בן איש חי‬ ‫(ש"א פרשת צו אות מא)‪,‬‬ ‫(הוד יוסף‬ ‫פה עירנו (בגדאד)‪ ,‬יש הרבה בעלי בתים‬ ‫נוהגים שלא לאכו ל אורז בפסח‪ ,‬מפני כי האורז ימצא בו תערובת חיטין ושעורין‪ ,‬וצריך לבדקו‬ ‫תחילה פעמי ים ושלוש‪ ,‬וחוששין שמא ישגו בבדיקה וישאר באורז חיטה ושעורה ויבשלו בו‪,‬‬ ‫י‬ ‫תורת אמך‬ ‫לכך ב דלין ממנו‪ .‬וראיתי בספר נר ציון פסח‬ ‫(עמוד קמ"א)‪.‬‬ ‫שכן נהגו בארצות הבלקן‪ .‬יוון‪,‬‬ ‫בולגריה‪ ,‬בוסניה‪ ,‬ואיטליה עכ"ל‪ .‬וכ"כ בספר מועד לכל חי‬ ‫ומובא בספר שולחן גבוה‬ ‫(סימו תנג ה"א)‪,‬‬ ‫(ס"ב אות ז)‪.‬‬ ‫שכן מנהג טורקיה‪.‬‬ ‫מנהג יהודי סלוניקי שלא לאכול אורז‪ .‬מובא בספר‬ ‫ישראל סבא‪ ,‬הי ה חכם אחד במרוקו שהתיר אכילת אורז ושלח אליו רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל‬ ‫אגרת וז"ל וכבר נהגו ראשונים וחכמים גדולים שאין לאוכלו ומנהג אבותינו תורה משום ואל‬ ‫תטוש תורת אמך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ככלל אנו אוכלים קטניות ירוקות ולחות‪ .‬וכך מנהגנו במרוקו כמובא בספר נוהג בחכמה‬ ‫(עמוד קס)‪.‬‬ ‫וכן נהגו בתוניס כמובא בספר עלי הדס‬ ‫(עמוד תכח)‪.‬‬ ‫שאין אוכלים הקטניות יבש ים אלא‬ ‫קטניות ירוקים ולחים‪ .‬וכך הוא מנהג סלוניקי שלא לאכול קטניות מלבד חרדל‪ ,‬כמובא בספר‬ ‫שולחן גבוה‬ ‫(סימן תנג ה"א)‪.‬‬ ‫וראיתי בספר נר ציון‬ ‫(חודש ניסן דף קמב)‪,‬‬ ‫שכתב וכן מנהג קהילות ארם‬ ‫צובא כ ן העיד ח"ר עזרא עדס זצ"ל שכן מנהגם‪ .‬ואף שבתקופה האחרונה לא נמנעו בקהילת‬ ‫ארם צובא מאכילת הקטניות‪ ,‬הנה שמענו מפי עד נאמן שלא הותר כן אלא לצורך שעה בעת‬ ‫המלחמה‪ ,‬לפי שהיו במצור ובמצוק‪ ,‬ולא שביטלו ושינו מנהגם הקדום‪ .‬על כן בזמנינו שאין‬ ‫חשש‪ ,‬הדר דינא שיש להחזיר עט רת המנהג לתפארה‪ ,‬ולהימנע מקטניות יבשות כמנהג ימי‬ ‫קדם ב דמשק‪ ,‬לבנון‪ ,‬בוכרה‪ ,‬אפגניסטן‪ .‬וכתב הרב בית דוד‪ ,‬טעם הדבר כי שם קטניות הוא‬ ‫כשאוכל הזרעים אחר שיבשו הקליפות ועושה מהם גורן‪ ,‬וע"ז כתבו הראשונים‬ ‫(סימן תנג)‪.‬‬ ‫כמה‬ ‫טעמים לאוסרם‪ ,‬א‪ .‬מפני שעושים אותם גורן עם מיני דגן‪ .‬ב‪ .‬מפני שטוחנים אותם שהם יבשים‬ ‫(כתירס וכיו"ב)‪ ,‬ועושים מהם פת‪ ,‬ויש לחוש שמא יתחלף בפת דגן‪ .‬ג‪ .‬מפני ששמים אותם‬ ‫בש קים עם דגן‪ .‬אבל כל זה שייך רק בקטניות יבשות ולא בלחות‪ ,‬ועל כן נהגו בכל ארצות‬ ‫ספרד לאוכלם‪ .‬אולם בני אשכנז אינם אוכלים קטניות בין לחים ובין יבשים‪ .‬ונפקא מינה לבני‬ ‫המערב וספרד לעשות התרה במקום חולי וכדומה שלא קבלו אבותינו ורבותינו דין קטניות‬ ‫בגדר איסור כאחינו האשכנזים אלא בגדר סייג‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בדין שמן קטניות ‪ .‬בעיקר הדבר ה אם שמן קטניות בכלל הגזרה‪ ,‬בתרומת הדשן התיר‬ ‫להדליק בשמן קטניות‪ ,‬לפי שנאסר רק באכי לה ולא בהנאה‪ ,‬וכ''כ המהרי''ל‬ ‫(פסח סימן ט')‬ ‫יא‬ ‫תורת אמך‬ ‫ואבני נזר‬ ‫קפג)‪,‬‬ ‫(סימן שעג)‪.‬‬ ‫ובמרחשת‬ ‫דגם שמן הנעשה מן הקטניות בכלל הגזרה‪ .‬אומנם במהרש''ם‬ ‫(סימן ג')‪,‬‬ ‫(ח''א סימן‬ ‫כתבו דשמן היוצא מן הקטניות שלא נפלו עליהם מים מותר באכילה‪,‬‬ ‫ופרשו דמ''ש בתרומת הדשן לאסור איירי כשלא בר רן לפסח‪ ,‬או כשנתערבו במים‪ .‬והנה מרן‬ ‫החיד''א בברכי יוסף‬ ‫(תנג סק''ה ותמז סקי''ד)‪.‬‬ ‫הביא דברי הפר''ח שאסר לשתות שמן שומשמין‬ ‫בפסח‪ .‬וכתב שם שמנהגם בירושלים ת''ו שלא לבשל בפסח אלא בשמן זית וכן ראוי להורות‪.‬‬ ‫וכן כתב בספר לב חיים פלאג'י שבמקומו נהגו לא להשתמש בשמן ה קטניות לא לאכילה ולא‬ ‫להדלקה ואינו איסור אלא גדר וסייג‪ ( .‬ע"כ נר ציון פסח) ‪ .‬וראיתי בספר ארץ חיים סתהון‬ ‫תנג ס"א)‪,‬‬ ‫(סימן‬ ‫הביא את המנהג שלא להשתמש בשמן שומשמין אלא בשמן זית מסונן יפה‪ ,‬כי בשמן‬ ‫שומשמין שכיחי טובא גרעיני חיטים‪.‬‬ ‫ובספר זכרונות אליהו מני כתב פה עיה" ק חברון ת"ו אין אדם אוכל שמן שומשמין ואם כן‬ ‫נראה שכולם קבלו עליהם חומרת חוזר וניעור אפילו בטעמו‪ .‬וכתב בספר זכור לאברהם ריש‬ ‫הלכות פסח שכן מנהג טורקיה בכל החומרות אית לן חוזר וניעור‪ .‬וכתב הרב אור לציון‬ ‫אות טו בביאורים)‪,‬‬ ‫(פ''ח‬ ‫שטעם הדבר שהחמירו בזה לאו משום שנמנעו משמן קטניות‪ ,‬שהרי רוב‬ ‫הספרדים בא''י לא נמנעו מקטניות אלא לפי שהיה מצוי מלבד שמן זית רק שמן שומשמין‪,‬‬ ‫והיה בו עירוב גרעיני חיטה‪ ,‬והחמירו לחוש דחוזר וניעור‪ .‬וכך מנהג ירושלים‪ ,‬מרוקו‪ ,‬טורקיה‬ ‫ועוד‪( .‬בדין הסוכר בפסח‪ .‬עיין בהשלמות והוספות שבסוף הקונטרס)‬ ‫איסרו חג שחל בשבת‪.‬‬ ‫א‪ .‬מותר ביום טוב אחרון של פסח שחל בערב שבת לבשל תבשיל אורז ושאר קטניות כמובן‬ ‫לאחר ברירה שלש פעמים וכן מותר לבשל בסירים של פסח היות שהקטניות אינם חמץ אלא‬ ‫סיי ג וגדר‪ ,‬וכך העלה הגרש"ז אויי רבך בשו"ת מנחת שלמה‬ ‫בשדי חמד מערכת חמץ ומצה‬ ‫ס"א)‪,‬‬ ‫(ס"ו אות ו)‪.‬‬ ‫(תנינא ב‪ .‬ג ס"יז ד"ה ויש לדון)‪.‬‬ ‫וכן הוא‬ ‫ובדבר בישול בסירים של פסח איתא בש"ע‬ ‫(סימן תנג‬ ‫מובא המנהג של האשכנזים שלא לאכול קטניות‪ ,‬וכן כתב הרמ"א‪ .‬מיהו פשוט דאין‬ ‫יב‬ ‫תורת אמך‬ ‫אוסרים בדיעבד אם נפלו ל תוך התבשיל‪ .‬וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם‪ ,‬ואינן‬ ‫אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל‪ .‬וכן מותר להשהות מיני קטניות בבית‪.‬‬ ‫ליל הסדר‪.‬‬ ‫א‪ .‬מנהגנו ללבוש גלימה לבנה (הקרוי ג'לביה) בליל הסדר‪ .‬ומובא בט"ז‬ ‫(סימן תעב ס"ק ג)‪.‬‬ ‫דנוהגים ללבוש הקיטל בליל הסדר והטעם שלא תזוח דעתו עליו מפני השמחה‪ ,‬על כן ילבש‬ ‫בגדי מת‪ .‬וכן נהגו בני אשכנז‪ .‬ובני יר ושלים אומרים בדרך צחות‪ ,‬לובשים את הבגד הלבן של‬ ‫יום הכיפורים שבו בוו דאי לא אכלו חמץ וכן נהגו יהודי מרוקו‪ .‬ובנתיבות המערב לר' אליהו‬ ‫ביטון שליט"א‬ ‫(פסח אות מא)‪,‬‬ ‫הבי א טעם נוסף זכר לכהן גדול שהיה לבו ש בבגדי לבן‪ ,‬והסדר‬ ‫הוא זכר לקרבן פסח‪.‬‬ ‫וכן נהגו יהודי לוב ללבוש בגדי לבן סימן למלכות‪ ,‬ואנו נחשבים בלילה זה כבני מלכים‪,‬‬ ‫כמובא בספר נחלת אבות‬ ‫(פסח אות לג)‪.‬‬ ‫וכן נהגו יוצאי טורקיה והודו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הסיבה שלא תיקנו לברך על אמירת ההגדה‪ ,‬שהיא מצוה מהתורה דכתיב והגדת לבנך‬ ‫ו כתב בהגהות מוהר"א אזולאי‬ ‫(סימן תעג אות ח)‪,‬‬ ‫וז"ל מה שאין מברכ ין על ההגדה‪ ,‬לפי שאינה‬ ‫אלא סיפורי דברים ויש אומרים לפי שאין שי עור לזאת המצוה שאפילו בדיבור בעלמא בסיפור‬ ‫יציאת מצרים יוצאים‪ ,‬ובקידוש כבר הזכיר יציאת מצרים ויצא‪ ,‬אבל כל המרבה הרי זה‬ ‫משובח‪( ,‬מספר מטה משה)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬סיבת הנחת ביצה בקערה יש אומרים זכר לאבלות שבלילה זה מת אברהם אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬המחשת יציאת מצרים שמגיעים ליחץ‪ .‬חוצים את המצה‪ ,‬ומנהגנו לומר בלשון ערבית‪:‬‬ ‫האכדה קסם אללאה לבחר עלא טנאש לטריק‪ ,‬עלא יד סידנא ונבינא מוסא בן עמרם‪ ,‬חין‬ ‫כרזו ישראל מן מאצר‪ ,‬ופיקהום וג'אתהום מלכדמא סעיבא לראחא‪ ,‬האכדאק יפקנא מן האד‬ ‫לג לות למען שמו הגדול והקדוש‪ .‬ותרגומו ככה קרע ה' את הים בינינו וביניהם על שתים‬ ‫יג‬ ‫תורת אמך‬ ‫עשרה דרכים‪ ,‬כאשר יצא ו ישראל ממצרים על ידי אדוננו ונ ביאנו משה בן עמרם ע"ה והרצון‪,‬‬ ‫והצילם והושיעם מן העבודה הקשה למנוחה‪ ,‬מעבדות לחירות‪ ,‬שלחו ה' יתעלה‪ ,‬כך יציל אותנו‬ ‫ויקבץ פזורינו בקר וב לבית מקדשנו החרב‪ ,‬ויתיר מאסרנו מן הגלות הזה למען שמו הגדול‬ ‫והקדוש‬ ‫( הגדה כה לחי סדר הלילה)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬מה נשתנה הלילה‪ .‬קודם קריאת ההגדה אומרים " בבהילו יצאנו ממצרים" שהוא נוסח‬ ‫הרמב"ם ‪ ,‬ראש המשפחה מגביה את הקערה ומסובב מעל ראשי המסובים‪ .‬וכך נהגו יהודי‬ ‫מרוקו‪,‬‬ ‫(קיצש"ע טולדאנו סימן שיא הלכה לד)‪,‬‬ ‫ומגורשי ספרד במרוקו מסובבים בנוסף גם אגרטל‬ ‫פרחים כך היה גם במראכש ו כך נהגו במשפחות אסולין‪ ,‬וכלפון ועוד‪ ,‬במכנאס נהגו במשפחת‬ ‫דנינו ועוד‪ .‬והכל לעורר את הילדים לשאול מה נשתנה‪ .‬וכך כתב מוהר"א אזולאי‬ ‫(סימן תעג)‪.‬‬ ‫ויש נוהגים להגביה הק ערה על ראש הילדים וכן נהגו יהודי לוב‪ ,‬תוניס כמובא בספר עלי הדס‬ ‫(עמוד קלא סעיף יד)‪.‬‬ ‫והגר"ח פלאג"י זצ"ל הסביר שהקערה רומזת לעשר ספירות ושמסובב מעל‬ ‫ראשי המסובים משפיע עליהם אורות עליונים‪ .‬ובספר נהגו העם‬ ‫(עמוד מח)‪,‬‬ ‫כתב שהוא זכר‬ ‫לענני הכבוד‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫מנהג עתיק יומין במרוקו שבאמצע ההגדה יוצא בעל הבית מן החדר וחוזר כשהוא נישען‬ ‫על מקל‪ ,‬על כתפו מצת האפיקומן עטופה במפה‪ ,‬ולשאלות המסובים משי ב כי הוא מיוצאי‬ ‫מצרים‪ ,‬וכי זה עתה בקע ה' את ים סוף‪ ,‬והמצרים משולחים על שפת הים‪ ,‬ובני ישראל זכו‬ ‫בשלל הכסף והזהב של המצרים‪ .‬משום שלא יכלו להתמהמה ולכן לא הספיק בצקם להחמיץ‬ ‫והוציאו ממצרים עוגות מצות‪ .‬ומראה להם המצה על כתפו‪ .‬וכל זה כדי להמחיש את סיפור‬ ‫יציאת מצרים לבני הבית‪.‬‬ ‫קסד אות י)‪,‬‬ ‫המקוצר‬ ‫ז‪.‬‬ ‫( כל בו סימן נ')‪.‬‬ ‫וכך נהגו יהודי מרוקו‪ ,‬ראה בספר נוהג בחכמה‬ ‫(עמוד‬ ‫שציין שבעיקר נהגו כן בעיר מראכש‪ .‬וכן מנהג ת ימן ראה בספר שולחן ערוך‬ ‫(ח"ג סימן צא אות ו)‪.‬‬ ‫מנהגנו בכל השנה שלא ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה‪ ,‬מלבד המחמירים‬ ‫ח"ה סימן לא)‪.‬‬ ‫וכן בשו"ת שמש ומגן‬ ‫(ח"ד אור"ח סימן לא)‪.‬‬ ‫וכן בקיצוש"ע‬ ‫(מקוה המים‬ ‫(סימן שיא הלכה לד)‪,‬‬ ‫ובליל‬ ‫הסדר נוטלים ידיים לטיבולו במשקה כדי שהילדים ישאלו מה נשתנה‪.‬‬ ‫יד‬ ‫תורת אמך‬ ‫ח‪.‬‬ ‫באכילת מרור מנהגנו שכל אחד מברך לעצמו וכתב הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן‬ ‫(ח"ד א"ח סימן סא)‪,‬‬ ‫וז"ל יכול כל אחד לברך לעצמו ולא יסמוך על בעל הבית‪ ,‬ושכן המנהג פשוט‬ ‫ומלבד שאין בזה חשש ברכה לבטלה‪ ,‬עם זאת‪ ,‬כי זהו הטוב והנכון ו יש בזה הידור מצוה לברך‬ ‫את ה' בפיו ובשפתיו‪ ,‬ומצוה בו יותר מבשלוחו‪ .‬וכ"כ בהגדה כה לחי‬ ‫ט‪.‬‬ ‫(סדר הלילה סעיף ט אות ד)‪.‬‬ ‫מצוות מרור (חסה)‪ .‬נהגו מאז ומתמיד לאכול מרור וטעמו מר‪ .‬ובשנים האחרונות זכינו‬ ‫שיש חסה ללא חרקים‪ .‬אומנם החסה שלנו רחוקה מלהיות מרה‪ ,‬היות שנקטפת מוקדם‪ ,‬ואם‬ ‫ימתינו שבוע נוסף לצמיחתה‪ ,‬תהיה מרה כמשמעות המילה מרור ‪ .‬וכ ן פירש מרן הש"ע‬ ‫תעה ה"ג)‪.‬‬ ‫בגמרא פסחים‬ ‫(דף טל)‪.‬‬ ‫(סימן‬ ‫אמרו רבינא אשכחיה לרב אחא בריה דרבא דהוה מהדר‬ ‫אמרירתא‪ .‬א''ל מאי דעתך דמרירין טפי והא חזרת תנן‪ .‬ותנא דבי שמואל חזרת‪ .‬וא''ר אושעיא‬ ‫מצוה בחזרת‪ .‬ואמר רבא מאי חזרת חסא‪ .‬מאי חסא דחס רחמנא עילוון‪ .‬ואמר רב שמואל בר‬ ‫נחמני א''ר יונתן למה נמשלו מצריים כמרור וכו'‪ .‬א"ל הדרי בי ע"כ‪ .‬הא מוכח דחסא מרירא‬ ‫היא דאל''ה למה א''ל דמרירין טפי‪ .‬הוה ליה למימר דמרירין‪ .‬אלא שבב''י‬ ‫(בסימן תע''ג)‪.‬‬ ‫כתב‬ ‫וז''ל ומ''ש ועי קר המצוה הזאת בחזרת שם בגמ' א''ר אושעיא מצוה בחזרת ולא ידעתי למה‬ ‫השמיטו הרמב''ם אולי שהוא מפרש מצוה נמי בחזרת אע''פ שהיא מתוקה ואין בה מרירות‬ ‫עכ''ל‪.‬‬ ‫ועתה מצאתי בסדר ליל הפסח לרבינו יונה בחידושי רבינו יונה על סדר ליל הפסח‬ ‫הרה''ג ש''א שטרן שליט''א שנת‬ ‫(שיצא ע''י‬ ‫תשמ''ה) ‪ .‬שכתב וז''ל ואמרינן נמי בלע מרור לא יצא לפי שהמרור שם‬ ‫תאר הוא על שם המרירות‪ ,‬הלכך בעינן שיטעום טעם מרור עכ''ל‪ .‬הרי שא''א לומר שהירק‬ ‫נקרא מרור ואינו חייב להיות מר ‪ .‬אלא הוא שם תאר על מרירותו‪ .‬ויותר מפורש מזה מצאתי‬ ‫בהלכות פסחים לרבינו יצחק אבן גיאת‬ ‫(בהוצאת ברלין תרכ''ד הוא בדף י''ז)‪,‬‬ ‫שכתב על הא דאשכחיה‬ ‫רבינא לרב אחא בריה דרבא שהעתקנו לעיל וז''ל אלמא מצוה בחזרת ומכל מקום בעינן טעם‬ ‫מרור דאמר רב פפא לא לישהי איניש חזרת בחרוסת וכו' עכ''ל‪ .‬וכך פסק מרן הש"ע‬ ‫ה"ג)‪.‬‬ ‫(סימן תעה‬ ‫"אבל אם בלע מרור לא יצא דטעם מרור בעינן וליכא"‪ .‬ונתן כיום להשיג חסה מרה זו‬ ‫בחנויות‬ ‫(מפי הגאון הרב ינון מלאכי שליט"א אב"ד חושן משפט)‪.‬‬ ‫טו‬ ‫תורת אמך‬ ‫י‪.‬‬ ‫הסיבה לנשים‪ .‬מצוה לכל איש לנהוג שררה בליל הפסח‪ ,‬שבזה יכפר מה שנהג שררה‬ ‫וגאוה בכל השנה‪ .‬ואמרו במדרש‬ ‫(תנחומא במדבר סימן ב)‪,‬‬ ‫סמך להסיבה מהתורה דכתיב "ויסב‬ ‫אלהים את העם" מלמד שהושיבן בהסיבה דרך מלכים‪ .‬כתבו התוספות שהנשים שלנו כולן‬ ‫חשובות הן דהכל תלוי באימת בעלה מסתברא דמחיל לה‪ .‬והר"ן כתב אשה אינה צריכה‬ ‫הסיבה לפי שמשמשת לבעלה‪ .‬וא"כ כשאמרו אשה חשובה היינו בעשירה שיש לה עבדים‬ ‫ושפחות המשמשים לבעלה ‪ .‬אך לא נהגו להסב‪.‬‬ ‫וכך נהגו הנשים בסלוניקי‬ ‫המדקדקים‬ ‫(שולחן גבוה סימן תעב ה"ד)‪.‬‬ ‫(שמעתי מהגאון הרב יוסף שרביט שליט"א)‪,‬‬ ‫וכן במרוקו לא נהגו הנשים בהסיבה מלבד‬ ‫וכך נהגו באולדמנצור‪ ,‬ובבוגמז‪ ,‬מראכש‪.‬‬ ‫שמעתי מהרב רפאל מאמאן ששאל את אביו הגאון הרב יהושע מאמאן שליט"א הנשים‬ ‫האור חות אינם מסיבות משום הצניעות‪ ,‬ובנות הבית אם יכולות מסיבות‪ .‬וכן המנהג בתימן‬ ‫שאין הנשים מסיבות‬ ‫(סימן תעב ה"ד)‪,‬‬ ‫(שע"ה סימן צא ה"ח)‪.‬‬ ‫וכן המנהג בלוב לא נהגו הנשים בהסיבה כפסק הש"ע‬ ‫אשה אינה צריכה הסיבה אלא אם כן היא חשובה‬ ‫שליט"א) ‪ .‬והר מ"א בהגה כתב וכל הנשים שלנו מקרי חשובות‬ ‫(מפי מהגאון הרב ציון בוארון‬ ‫(מרדכי ורבנו ירוחם)‪,‬‬ ‫אך לא נהגו‬ ‫להסב כי סמכו על דברי ראבי"ה שכתב דבזמן הזה אין להסב‪.‬‬ ‫יא‪ .‬כשמגיע לשולחן עורך אחר ברכת המוציא‪ ,‬מנהגנו שאין מטבלין את המצה במלח כסברת‬ ‫הרמ"א‪ ,‬והטעם כתב שם דפת נקי אין צריך מלח‪ ,‬אבל המשנה ברורה כתב טפי הוא נראה‬ ‫לחם עוני כשאינו טובל במלח‪ ,‬ולענ"ד נראה דהטעם הוא דבלא מלח נרגש טעם המצה טפי‬ ‫(הגדה כה לחי סדר הלילה סעיף יז)‪.‬‬ ‫יב‪ .‬גניבת אפיקומן‪ .‬לא נהגו הילדים לגנוב את האפיקומן כך המנהג במרוקו‪ ,‬אלגיר'יה‪ ,‬לוב‪,‬‬ ‫תוניס‪ ,‬תימן‪ .‬וכתב בספר כתר שם טוב‬ ‫(ח"ג עמוד ‪)108‬‬ ‫"רע עליי המנהג להרגיל עודם בטל‬ ‫ילדותם לגנוב‪ ,‬אם ילמדו אותם לגנוב האפיקומן‪ ,‬כאשר יגדלו ילכו ויגנבו דברים יקרי ערך‬ ‫מבית הוריהם‪ ,‬ואם יתרגל בכך קשה לו כאשר יגדל לעזוב מדה מגונה זו‪ .‬וכ"כ בהגדה לפסח‬ ‫כה לחי‬ ‫(עמוד קכג אות ד)‪,‬‬ ‫ונהגו כמה ילדים לגנוב החצי של המצה המיועד לאפיקומן‪ ...‬יש להסס‬ ‫טז‬ ‫תורת אמך‬ ‫בזה מצד שהילדים מתלמדים לגנוב והרי זה מצווה הבאה ב עבירה ‪ ,‬ואם שלפעמים נגרם אי‬ ‫נעימות לאבא שהבן דורש דרישות גבוהות שקשה לו לעמוד בהן‪ ,‬ואם שבכך פרוסת האפיקומן‬ ‫נפרכת ונשברת ל חתיכות קטנות‪ ...‬ומנהג זה לא ידעו אבותינו ואבות אבותינו‪ ,‬ורק היום‬ ‫נתפשט אצלנו מבני האשכנזים‪ .‬ולא ידעתי את מקורו ומי הולידו‪ ,‬ולדעתי טוב לבטלו‪ ...‬ומ"מ‬ ‫בני הספרדים שאבותינו לא נהגו ולא ידעו מנהג זה‪ ,‬טוב למונ עם שלא ינהגו בכך‪.‬‬ ‫יג‪ .‬מנהגנו בלילי פסחים שאין הבכורות אוכלים מהביצה ולא מהזרוע‪ ,‬עד למחרת שאותו אוכל‬ ‫הבכור‪ ,‬וכן כתב ב בית יהודה‬ ‫(סימן נא)‪,‬‬ ‫על מנהג אלג'יר‪,‬‬ ‫יד‪ .‬קריאת התרגום בפסח ‪ .‬נהגו קהל התושבים בעיר פאס לקרו א מהחומש את ההפטרה עם‬ ‫תרגום‪ ,‬וכן שמעתי עושין הקהל ב אופראן‪ ,‬וכן קהל דרעא ותפילאלת וסביבותיהם מהמערבים‬ ‫הקדומים‪ ,‬ויש להם קונטרסים בכתיבת יד הנקרא צ'היר‪ ,‬זו לת קהילות מגורשי קאשטילייא‬ ‫והנמשכים אחריהם‪ ,‬שאין נוהגין כן‪ ,‬ויש מי שיש להם כסדר זה לשבועות ולסוכות‪ .‬גם בקהל‬ ‫טיטוואן נוהגים לתרגם ההפטרה של יום אחרון של פסח‪ .‬ונוהגין כן מימי קדם מימי חכמי‬ ‫המשנה והגמרא כשהיו מתרגמין התורה‪ ,‬ולפחות מימי הגאונים ז"ל‪ .‬ומאז נמשך להם בארצות‬ ‫ההם מימי הגאונים שהיו מנהיגים אותם‪ ,‬כמו רבינו יצחק בן גיאת ז"ל ותלמידיו‪ ,‬וכמו רבנו‬ ‫חננאל ורבינו ניסים גאון ותלמידיהם ז"ל‪ ,‬שהיו בעיר אלקירוואן מטרופולין של עיר טוניס‬ ‫ואחריה זולתם‪ ,‬עד שמצאתי בתרגום יונתן‪ ,‬בפסוק שור או כשב או עז‬ ‫(ויקרא כב כז)‪,‬‬ ‫שאנו‬ ‫קוראין ביום שני של פסח‪ ,‬שמתרגם אותה בכמה עניינים מאהבת האבות ומיציאת מצרים‪,‬‬ ‫והוא עצמו מה שמתרגמין בארצות ההם בזמן הפסח‪ ,‬שנראה שודאי היו מתרגמין כך בפאס‬ ‫בים ב' בזמן התנאים‪ ,‬או למיעוט הגאונים‪ ,‬דאם לא כן מה ענין יציאת מצרים או שור או כשב‪,‬‬ ‫ומשם תדין על האחרים ‪ ,‬ובהערה פה כתב בדורות האחרונים פשט מנהג התרגום גם בין‬ ‫צאצאי המגורשים וכו' ע"כ מהספר כף נקי‬ ‫(עמוד קה)‪.‬‬ ‫בקהילת אולדמנצור נהגו לקרא את ההפטרה עם אונקלוס ועוד מדרשים ביומי ים הראשונים‬ ‫של פסח ויומיים ה אחרונים של החג‬ ‫אונקלוס וביאור שאר המדרשים‬ ‫(בחו"ל יש שני ימים טובים)‪,‬‬ ‫(מפי רבי שלמה פחימה)‪.‬‬ ‫ועל כל הילדים לדעת את ביאור‬ ‫וכ"כ בסוף בהגדה כה לחי "שכן היה‬ ‫יז‬ ‫תורת אמך‬ ‫המנה ג בכמה ערים במרוקו לתרגם ההפטרה ביום טוב של פסח‪ .‬יוצאי פאס נוהגים כן עד‬ ‫היום במושב יד רמב"ם ועוד קהילות‪( .‬דורות קדומים היו קוראים בתורה עם אונקלוס‪ ,‬כמנהג‬ ‫יוצאי תימן‪ ,‬מיהו ביטלוה ב עיר המעטירה פאס היות שטענו שא ינם מבינים את המקרא דבר‬ ‫מרתק לעצמו שכב ר אז ידעו והבי נו לשון הקודש)‪ ,‬וכן נהגו בקהילת אזמיר כמובא בספר רוח‬ ‫חיים פלאג'י‬ ‫(סימן קמה)‪,‬‬ ‫וכ"כ מנהג תוניס כמובא בספר עלי הדס‬ ‫(פרק יב אות לח)‪.‬‬ ‫טו‪ .‬רבים נהגו לדבק קצת מהחר וסת על כותל צדדי של הבית לחיבוב מצוה‪ ,‬ובנוסף ידוע‬ ‫ששיורי מצוה מגנים מפני הפורענות‬ ‫(נהגו העם חג הפסח טז)‪.‬‬ ‫טז‪ .‬בליל השני של ליל הסדר מתחילין בספירת העומר‪ ,‬היו מגיעות הנשים עם ילדיהם לחצר‬ ‫בית הכנסת‪ ,‬להתברך מרבי כליפה אלמליח זצ"ל רב דאולדמנצור וטעמם שלילה זה מסוגל‬ ‫מפני המזיקין וכן מסוגלת ברכה זו מעתה לכל השנה‬ ‫נהגו העם‬ ‫(מפי רבי שלמה פחימה)‪.‬‬ ‫ומעין זה כתב בספר‬ ‫(עמוד נא)‪.‬‬ ‫יז‪ .‬בליל שביעי של פסח ‪ ,‬לומדים עד חצות לילה מספר מקראי מועד‪.‬‬ ‫יח‪ .‬בתפלת שחרית מנהגינו לומר את פיוט "אשירה כשירת משה" וכן את הפסוקים "ותיקח‬ ‫מרים הנ ביאה" קודם שירת הים‪ .‬ואין בכך הפסק משום שהוא מ אותו עניין‪ .‬וראה בשו"ת שמש‬ ‫ומגן‬ ‫(ח"ד סימן טו אות ו)‪.‬‬ ‫חול המועד‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫בימי חול המועד מנהגנו לברך ברכה על ההלל בציבור‪ ,‬אבל היחיד לא יברך כפסק הרי"ף‬ ‫עיין בשו"ת מקוה המים‬ ‫(ח"ג סימן כד)‪,‬‬ ‫ולכן קהל שרוצים להמשיך כמנהג ם בחו"ל יכולים אף‬ ‫בארץ ישראל לברך‪ .‬ואף אם שנים רבות בארץ לא בירכו וכעת רוצים לחזור למנהגם פשיטא‬ ‫שאינם צריכים לעשות התרת נדרים‪ ,‬מאחר שלא בירכו מחוסר ידיעה‪ .‬וכך הורה הגאון הרב‬ ‫יוסף שלום אלישיב זצ"ל‪ .‬יש מערע רים על כך הואיל וכתב הרמב"ם שאין לברך על ההלל‬ ‫יח‬ ‫תורת אמך‬ ‫ולמרות שכלל בידנו שלשה עמודי הוראה הרא"ש הרי"ף הרמב"ם שפסק מרן הש"ע בתר תרי‪,‬‬ ‫אבל במקום שיש מחלוקת בלברך ברכה אז אמרינן סב"ל ‪ ,‬ופוסקים כמו הרמב"ם גם כשהוא‬ ‫דעת יחיד‪ .‬אבל במערב לא פסקו כן‪ .‬ו במקוה המים כתב שאף שמרן פוסק כתרי עמודי‬ ‫ההוראה מגו תלת והכא מרן פסק כי"א בתר א כהרמב"ם שלא יברכו על ההלל‪ ,‬ואולי משום‬ ‫שדבר זה תלוי לפי המנהג וכמו שכתב בבית יוסף‪ .‬ומכיו ון שכן נהגו בכל ארץ ישראל‬ ‫וסביבותיה רצה לסמוך את זה לדעת הרמב"ם ומשום הכי הביאה באחרונה כיון שכן נתפשט‬ ‫המנהג בא"י שהיא עיקר הישוב‪ .‬ולעולם אנו שמנהגנו לברך ממשי כים לברך אף בארץ ישראל‪,‬‬ ‫וכן הו א פסקו של ה בבא סאלי‪ ,‬בבא חאקי‪ ,‬הגר"ש משאש‪ .‬הגר"י משאש‪ ,‬הגר"מ מלכה ועוד‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בחול המועד ניסן כתב הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן‬ ‫(ח"א או"ח סימן יח)‬ ‫אסור‬ ‫להתגלח בחול המועד‪ ,‬ואפילו אם גילח ערב המועד‪ .‬וכתב ר' יהושוע מאמאן בספרו עמק‬ ‫יהושוע חלק ו'‬ ‫(או"ח סי' ל')‬ ‫דיש אנשים שבלאו הכי מגלחים זקנם בתער או כעין תער הם הם‬ ‫שהיו מגלחים זקנם בחוה"מ על דעת עצמם שלא שמעו לקול מורים בכלל על תגלחת זקנם‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכן אין לעשות מלאכה‪ ,‬חוץ מ מי שאין לו מה לאכול‪ ,‬או למי שאם לא יעבוד יפוטר‬ ‫מהעבודה‪ ,‬יהא מותר לו לעבוד ואם יש ביכולתו יוציא ימי חופשה וכדומה‪ .‬ולכן אם צריך‬ ‫לעשות תיקון אומן ברכב אין לעשותו בחול המועד‪ ,‬אע"פ שרוצה לקיים מצוות עלייה לרגל או‬ ‫ביקור אצל ההורים שהרי יש תחבורה ציבורית‪ .‬ול צורכי רבים מותר לעשות מלאכה ואפילו ע"י‬ ‫אומן‪ ,‬כמו שפסק הש"ע‬ ‫(סימן תקמד ס"א)‪,‬‬ ‫כ גון לתקן הדרכים‪ ,‬או תחבורה ציבורית‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בחול המועד היה נהוג בק"ק אולדמנצור למכור את העליות של החצי שנה הקרובה עד‬ ‫לסוכות ו אז הייתה נערכת שוב מכירה עד חוה"מ פסח ‪ ,‬מי שקנה את אחת העליות הוא עולה‬ ‫למשך החצי שנה הקרובה‪ ,‬את המפטיר היו נוהגים למכור לשני אנשים שהיו מתחלקים‬ ‫בקריאה‪ .‬ו זאת כדי שלא למכור את העליות בשבת אף שיש מתירים‬ ‫היו נוהגים בעיר צפרו‬ ‫תיזנית‬ ‫(מפי אחד‬ ‫(נהגו העם שבת כ)‪,‬‬ ‫הזקנים) ‪ .‬ובבוגמז‬ ‫וכן נהגו בתפילאלת‬ ‫(מפי הרב מאיר‬ ‫"תפלה לעני" כך נוהגים‪ .‬וכן נהגו בתוניס‬ ‫(מפי רבי שלמה‬ ‫(מפי רבי מאיר‬ ‫פחימה) ‪ .‬וכך‬ ‫בניזרי) ‪ .‬וכן נהגו בעיר‬ ‫אסולין) ‪ ,‬והוסיף שגם בקרית גת בבית הכנסת‬ ‫(עלי הדס פרק ו אות‬ ‫לא) ‪ .‬ובתרומות אלו היו משלמים‬ ‫לחזן ולמלמד התינוקות‪.‬‬ ‫יט‬ ‫תורת אמך‬ ‫ד‪ .‬תפלת שחרית ‪ .‬מנהגנו בימי חול המועד בתפילת שחרית לדלג על אמירת בית יעקב ושירו‬ ‫של יום ואומרים את מזמור החג בלבד‪.‬‬ ‫בשו"ת שמש ומגן‬ ‫(ח"ד או"ח סימן כג)‪,‬‬ ‫החודש) ‪ .‬וכן כתב הגאון רבי שלום משאש זצ"ל‬ ‫(סידור‬ ‫וז"ל וגם לא נכון לומר שני המזמורים ולכפול שיר היום ב'‬ ‫פעמים שזה לא יתכן מדינא דגמרא‪ .‬וכמ"ש החקרי לב‬ ‫תרפ"ד)‪,‬‬ ‫וכן מהירושלמי‬ ‫בסידור עוד אבינו חי‬ ‫(סוף שקלים)‪,‬‬ ‫(עמוד תל)‪.‬‬ ‫(סימן לב)‪,‬‬ ‫וכן הוכיח הפרי חדש‬ ‫ומנהגנו מיוסד על אדני פז וכו'‪ .‬וכן מנהג לוב כמובא‬ ‫וכן מנהג תוניס כמובא בספר עלי הדס‬ ‫אלג'יר כמובא בספר זה השולחן‬ ‫(סימן‬ ‫(עמוד קמג אות ו)‪.‬‬ ‫וכתב בספר בן איש חי‬ ‫(פרק ז אות טז)‪,‬‬ ‫וכן מנהג‬ ‫(ש"א פרשת כי תשא אות יז)‪,‬‬ ‫שבבגדאד היה מנהג קדמון שבכל יום שאומרים מזמור השייך לאותו יום‪ .‬כמו בחנוכה ופורים‬ ‫ובימי התענית צבור‪ ,‬לא היו נוהגים לומר בית יעקב לכו ונלכה‪ ,‬המזמור של אותו יום הקבוע‬ ‫לאומרו בימות השבוע אלא רק השייך למאורע של אותו יום בלבד וכו'‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בית עלמין ביום פקודה (יום השבעה‪ ,‬יום הש לושים‪ ,‬יום השנה)‪ ,‬גם בימי חוה"מ פסח‪,‬‬ ‫וסוכות‪ .‬ובספר מועד לכל חי‬ ‫(סימן זך אות יא)‪,‬‬ ‫כתב בשם מלוה כסף שלא עולים לבית הקברות‬ ‫בחנוכה ומי שיש לו יארצייט ילך לפני חנוכה‪ .‬וכתב הרב בן איש חי‬ ‫(ש"ר וישב אות כב)‪,‬‬ ‫בחנוכה‬ ‫אין הולכים לבית הקברות ביום יארצייט‪ ,‬כנהוג‪ .‬ומי שיש לו יארצייט בתוך ימי חנוכה ילך קדם‬ ‫חנוכה‪ .‬אבל הולכין להשתטח על קברות הצדיקים זיע"א‪ .‬וכן המנהג פה עירנו‪ ,‬שהולכין על‬ ‫מצבת אדונינו יהושע כהן גדול בתוך ימי חנוכה‪ ,‬בערב ראש חודש‪ .‬אין מבקרים בבית הקברות‬ ‫כל חודש ניסן‪ ,‬משום שימים אלו הם ימים טובים‬ ‫ומגן‬ ‫(ח"ד אור"ח סימן סו)‪.‬‬ ‫(מים חיים משאש ח"ב ס' קלב)‪.‬‬ ‫וכתב בשו"ת שמש‬ ‫שעולין לבית עלמין ביום פקידה בימי חנוכה‪ ,‬חודש ניסן‪ ,‬וחוה"מ סוכות‪.‬‬ ‫ונראה לענ"ד שכן הוא מנהג מכנאס‪ .‬וכן בספר נהגו העם‬ ‫(אבלות אות‪.‬מד)‪.‬‬ ‫ונראה לענ"ד מנהג‬ ‫עיר צפרו‪ .‬א מנם המנהג בע"ת מראכש שלא לעלות בימי המועד מלבד הילולא של צדיק‪.‬‬ ‫(הערות למגן אבות יו"ד עמוד שצז אות מג)‪.‬‬ ‫הרה"ג יחיאל בוחבוט)‪.‬‬ ‫וכן בעיר בני מלאל‪ ,‬קזבלנקה לא עולין לבית‬ ‫והוא מנהג מכנאס‪.‬‬ ‫(אבלות אות מד)‪.‬‬ ‫העלמין בחול המועד כמובא בספר מגן אבות‬ ‫ואמת‪ .‬עמוד ‪.)38‬‬ ‫ה עלמין‪( .‬מפי‬ ‫וכן המנהג בעיר פאס לא ביקרו בבית‬ ‫(עמוד תסד אות כא)‪.‬‬ ‫וכן מנהג אלג'יר‬ ‫(לקץ הימין‪ ,‬חסד‬ ‫שאל למי שיעלה לבית ה עלמין גורם צער ובכיה בזמן של מועד שלא יעלה‬ ‫(מפי‬ ‫הגר"י מאמאן)‪.‬‬ ‫כ‬ ‫תורת אמך‬ ‫ברכת האילנות‪.‬‬ ‫א‪ .‬מנהגנו לברך ברכת האילנות ביום א' דחול המועד ויש נוהגים באיסרו חג משום ברוב עם‬ ‫הדרת מלך ומתחילים פתח אליהו‪ ,‬ברכה‪ ,‬ואומרים הבקשה אחריה ואמירת קדיש‪ ,‬והגר"ש‬ ‫משאש זצ"ל לא הקפיד להקדים המצווה לראש חודש מטעם זריזים מקדימים למצוות‪ ,‬שהרי‬ ‫אמרו בגמרא (ברכות)‪ ,‬היוצא בימי ניסן די יקא‪ ,‬ולא נאמר שברכת האילנות מר"ח שאז היינו‬ ‫אומרים זריזים מקדי מים למצוות‪ ,‬מלבד שנתו האחרונה שהקדים הרב לברך בר"ח ואף אמר‬ ‫ל שם יחוד באריכות שנשאל על כך‪ ,‬חייך ולא ענה‪ .‬ונפטר הר ב בסמוך‪ ...‬וכך נהגו בתוניס‬ ‫תורה אדר תשנ"ג)‪,‬‬ ‫וכן יהודי לוב‬ ‫(נחלת אבות פסח אות ג)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬במרוקו הנשים לא בירכו ברכת האילנות‬ ‫סימן כד)‪,‬‬ ‫להגר"א אברז'ל‬ ‫(אור‬ ‫(אב"ד י"ם)‪.‬‬ ‫(מפי הגר"י מאמאן)‪.‬‬ ‫וראה בשו"ת דברות אליהו‬ ‫(ח"ב‬ ‫שהיות ויש מחלוקת הפוסקים אם נשים מברכות על מצות‬ ‫עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ואם ברכת האילנות זמנה דוקא בחודש ניסן או כל זמן שמלבלבין והאם‬ ‫גם שמלבלב ין האם מוגבל בתחלת עונה הלבלוב {ה"ה שהרי כתב בספר שיטה מקובצת‬ ‫ברכות טעם הברכה היות שבחורף אין עלים וכעת העץ קם ומתחדש‪ ,‬לכן מברכים}‪ ,‬וסיים הרב‬ ‫לכן הנראה שהנשים לא יברכו מדין סב"ל ואם רוצות לברך‪ ,‬יברכו בלי שם‬ ‫ג‪ .‬כתב הרב בן איש חי‬ ‫(בדרוש לברכת האילנות)‪,‬‬ ‫ומלכות‪.‬‬ ‫למה בנוסח הברכה מברכים בריות טובות ואילנות‬ ‫טובות‪ ,‬לכאורה יש כאן רק אילנות‪ ,‬מכאן הרמז לנשמות המגולגלות בפירות‪ .‬והיה מ עשה‬ ‫בראשון לציון מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל שברכו ברכת האילנות לשנה הבאה‪ ,‬רצו שהרב‬ ‫יברך באותו מקום שברכו בשנה הקודמת‪ ,‬שביררו אם ניתן לבא ולברך‪ ,‬הודיעו לרב ששנה‬ ‫שעברה זמן קצר אחר ברכת האילנות העץ התייבש ‪...‬‬ ‫ד‪ .‬היו מקומות במרוקו שיצאו מהעיר כלשון הגמרא היוצא ב ימי ניסן‪ ...‬ובמקומות שברכו ביום‬ ‫איסרו חג (כאולדמנצור ועוד)‪ ,‬אחר ברכת האילנות היו מקי ימים סעודה במקום‪ ,‬לכבוד ברכת‬ ‫האילנות‪.‬‬ ‫כא‬ ‫תורת אמך‬ ‫המימונה‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫מברכים איש את רעהו ועל ראשם עולים כל המשפחות לבית הרבנים להתברך במשך כל‬ ‫הלילה‪ ,‬וכן היו מתברכים מפי ההורים‪ .‬והיו מברכים "תרבחו ותסעדו" (תזכו ותצליחו) והיו‬ ‫עורכים את השולחן במיני ריבות מתוקות‪ ,‬ואוכלים מופלטות עם דבש וחמאה ושותים חלב‪.‬‬ ‫וטעם אכלת חמץ במוצאי הפסח כדי שלא להוסיף באיסור חמץ‪ .‬וכך היו חוגגים במשך כל‬ ‫הלילה‪ .‬ולמחרת היו הנשים מכינות קוסקוס חלבי‪ .‬ואחד הטעמים בחגיגת המימונה מלשון‬ ‫אמונה‪ ,‬שכן פסח הוא הזמן לגאולה והנה פסח עבר ועדין לא נגאלנו‪ ,‬אנו מבטאים אמונתנו‬ ‫בהשם שיגאל אותנו בקרוב‪ ,‬ולכן חוגגים את המימונה‪ ,‬וכתב בנטיפי המים‬ ‫על יסוד דברי הגמרא‬ ‫(סוכה עמוד מה ע"ב)‪,‬‬ ‫(ח"ג עמוד שד)‪,‬‬ ‫וז"ל‬ ‫כל העושה איסרו חג באכילה ושתיה‪ ,‬מעלה עליו‬ ‫הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קורבן‪ ,‬נהגו במארוקו להרבות באכילה ושתיה ביום‬ ‫איסרו חג של פסח‪ ,‬רוב העם היו נוהרים אל קברות הצדיקים‪ ,‬מדליקים נרות ועורכים בקשות‬ ‫ותחינות וכו'‪ ,‬חג הפסח הוא חג הגאולה‪ ,‬ובכדי לגרש את היי אוש‪ ,‬מרבים בשמחה ובטיול של‬ ‫מצוה‪ ,‬גם נהגו ל בקר בקברות הצדיקים שיבקשו רחמים לקרב את הגאולה‪( .‬ועיין עוד בהשלמות‬ ‫והוספות בסוף הקונטרס)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בשבתות הקיץ לומדים מ ספר 'ארבעה גביעים'‪ ,‬שניהם כתוכחת מוסר ולימוד אורחות החיים‬ ‫לאדם‪ ,‬והיו מסיימים ללומדם עד לחג השבועות‪ .‬מנהג זה מקורו קדום בספר מרכבת המשנה‬ ‫לכמוהר "ר יוסף אלאשקר זצוק"ל ממגורשי ספרד בעיר תלמסאן שבאלג'יריה כתב בהקדמה‬ ‫(עמוד ל‪ .‬הוצאה מכון אורות המגרב)‪,‬‬ ‫והנה נבחרה זאת המסכתא לאלו הימים אשר הם מפסח לעצרת‬ ‫בעבור שהם זמן הספירה‪ ,‬אשר היו ישראל מוכנים לקבל התורה‪ ,‬וציווה אותם הש"י להיות‬ ‫נכונים וטהורים‪ ,‬כדי שיזכ ו לתורה הטהורה‪ ,‬מצות ה' ברה‪ ,‬כן ראוי לנו להשתדל באלו הימים‬ ‫בזאת המסכתא אשר בה מוסרים‪ ,‬ומהם ילמד האדם מעלות שכליות ומעלות המי דות לאלפים‬ ‫ולרבבות‪ ,‬ועל כן אמרו חז"ל‬ ‫(בבא קמא ל ע"א)‪,‬‬ ‫האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דאבות‪,‬‬ ‫כב‬ ‫תורת אמך‬ ‫מצורף לזה שבזה הזמן מתנועע רתיח הד ם‪ ,‬ותגדל התאוה באדם‪ ,‬וישכב וירדם‪ ,‬צווה אותם‬ ‫להתעסק בדברי האבות ולמודם‪ ,‬זאת תורת האדם‪.‬‬ ‫וכ"כ הרב החסיד רבי שלמה אדהאן מחכמי טיטוואן ‪ -‬תאפילאלת‪ ,‬בספרו בנאות דשא‬ ‫עמוד נא)‪.‬‬ ‫וכן מובא בשו"ת צאן יוסף‬ ‫(ח"א עמוד לז)‪,‬‬ ‫וכתב בספר ישראל סבא‬ ‫(ח"א סימן ל)‪,‬‬ ‫(עמוד ‪,)183‬‬ ‫(פרק טז‬ ‫לר"י יוסף בן נאים זצ"ל‪ ,‬ובספר ילקוט שבע‬ ‫שהבבא סאלי זצ"ל היה מעביר שיעור ברבים‪.‬‬ ‫סגולות לפסח‪.‬‬ ‫א‪ .‬כל טרחא שאדם מתאמץ ומזיע בנקיון הבית מחמץ וכל ההכנות לפסח בכך זוכה לכפרת‬ ‫עוונות‬ ‫(אריז"ל)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬להתרחק מכל כעס וקפידא בפרט בליל הסדר‪ ,‬וכתב הרב הגר"ח פלאג'י זצ"ל וכפי מה‬ ‫שאדם מתייחס לאנשי ביתו‪ ,‬כך נוהגים עימו בכל ענייניו ב שמים‪ ,‬מדה כנגד מדה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ראיתי בספר אוסרי לגפן במילי דחסידתא מהרה"צ חיים כהן המכונה החלבן‪ .‬אכילת הזרוע‬ ‫סגולה לשידוך (ואם היא צלויה יאכלנה למחרת)‪ .‬ואכילת הביצה שבקערה ‪ -‬סגולה לבנים‪.‬‬ ‫אכילת החרוסת סגולה לקנות דעת‪.‬‬ ‫ד‪ .‬סגולת האפיקומן ‪ .‬מנהגנו לשמור חתיכה קטנה מהאפיקומן והוא סגולה לפרנסה‪,‬‬ ‫ולהינצל בדרכים‪ .‬מובא בהגדה מימים ימימה‪ .‬מעשה נפלא מהראש"ל הרב שלמה משה עמאר‬ ‫שליט"א סיפר שבעת עליי תם ממרוקו לארץ ישראל עברו דרך צרפת מהנמל שבמרסי הפליגו‪,‬‬ ‫ובדרך היתה רוח סערה שטלטלה את האוניה ויושביה‪ ,‬זקן אחד הוציא מאמתחתו‪ ,‬חתיכה‬ ‫מהאפיקומן והשליכה לים‪ ,‬והים שב מזעפו‪ .‬וכן מנהג יהודי אלג'יר וכן נהגו יהודי לוב והייתה‬ ‫נשמרת עד לשנה הבאה ששורפה בביעור חמץ נחלת אבות‬ ‫(פסח אות נט)‪,‬‬ ‫וקיימו צפון בהטמנת‬ ‫האפיקומן בתוך מגבת והיה מונח על השולחן‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אכילת המצה סגולה לפרנסה‪ ,‬כי בחג הפסח נדונים על התבואה‬ ‫(בני ישככר‪ ,‬מר"ח ניסן)‪.‬‬ ‫כג‬ ‫תורת אמך‬ ‫ו‪ .‬עת רצון בעת גמר ליל הסדר שערי ה שמים פתוחים לקבל הברכות‪ ,‬בשעת חצות המסוגל‬ ‫לקיבול התפי לות‪ .‬על כן יברך את בניו ובני ביתו בלילה זה‪ .‬ויעקב אבינו קבל את הברכות‬ ‫ב ליל פסח כמבואר במדרש‪.‬‬ ‫ימי ספירת ‪ -‬העומר‬ ‫א‪.‬‬ ‫בליל הסדר דגלויות באולדמנצור נוהגות הנשים להביא את הילדים שנולדו במהלך השנה‬ ‫לחצר בית הכנסת‪ ,‬ולאחר התפלה היה רבנו מברך אותם‪ ,‬ראו בברכה זו סגולה לשמירה‪,‬‬ ‫בפרט שאמרו רבותינו ליל שמורים הוא‪.‬‬ ‫ב‪ .‬סגולה לשמירה ‪ .‬בליל א' של ספירת העומר נוהגים לקחת כל אחד חתיכת מלח בידו בעת‬ ‫הספירה וקודם אומרים סדר קרבן העומר כמובא בסידורים כך נהגו במרוקו‪ ,‬וכן כתב בספר‬ ‫ויזרע יצחק טולידאנו‬ ‫(עמוד ‪,)24‬‬ ‫ובספר מנחת משה לר' ברוך אסבאג‬ ‫(סימן כא אות ח)‪.‬‬ ‫כתב שם‬ ‫בהמשך דבריו‪ ,‬שכל פעם שרוצה לברך על ס פירת העומר‪ ,‬יקח בידו המלח‪ ,‬ואחרי תום ימי‬ ‫העומר יעשה ממנו קמיע והוא סגולה להינצל מעין הרע ומכל דבר רע עכ"ל‪ .‬ו באולדמנצור לא‬ ‫נהגו כן וכתב בספר דבק מאח‬ ‫(מערכת עין‪ ,‬אות טז)‪,‬‬ ‫ולכל מי שישא מלח הזה עליו‪ ,‬יהיה לו למגן‬ ‫וצינה מדבר וממגפה ומעין הרע ומכל דבר‪ ,‬ויועיל כמ ו קמיע מומחה ופקיע‪ .‬ונהגו בקהילות‬ ‫המערב‪ ,‬אלג'יר‪ ,‬לוב‪ ,‬וכ"כ מנהג יהודי תוניס‪ ,‬בספר עלי הדס‬ ‫הרב זה השולחן‬ ‫ו)‪,‬‬ ‫(עמוד קלה אות ד)‪,‬‬ ‫(פרק יג אות ב)‪,‬‬ ‫וביאר שהוא מועיל להסיר עין הרע‪ .‬ועין בבן איש חי‬ ‫שהמלח מסוגל לדחות המשטינים והמקטרגים‪ .‬וכן נהגו מקובלים רבים‬ ‫אות נ"ב)‪,‬‬ ‫והביא שכן כתב‬ ‫(ש"א צו‪.‬‬ ‫(דברי שלום ‪ -‬מנהגי בית אל‬ ‫וכך נהג זקן המקובלים כמוהר"ר יצחק כדורי זצ"ל‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בכפרים נהגו לומר לשם יחוד ובכלל הנוסח אומרים הנה אנחנו באים לקיים מצות עשה‪.‬‬ ‫ויש שערע רו על כך שהרי מלבד הרמב"ם והרי"ף והחינוך‪ ,‬והראבי"ה‪ ,‬ושיבולי הלקט‪ ,‬וכמה‬ ‫מרבותינו הגאונים‪ .‬כל בנין ומנין שהפוסקים מצות ספירת העומר הינה מדרבנן ולכן אמרו‬ ‫להשמיט מצות עשה‪ ,‬ו כן להימנע מאמירת הפוסקים בעניני ספירת העומר‪ ,‬ולכאורה בראשונה‬ ‫באמירת מצות עשה לא מבעיא לרמב"ם והרי"ף שבימנו ספירת העומר הינה מהתורה אלא‬ ‫כד‬ ‫תורת אמך‬ ‫אפ' לפוסקים שמצות העומר מ דרבנן אמירת עשה היינו מדרבנן וכך אמר הגאון הג רש"ז‬ ‫אוערבך‪ ,‬והגאון רבי מרדכי אליהו‪ ,‬והוכחה שטעם אמירת הרחמן יבנה המקדש שנזכה במהרה‬ ‫להקריב העומר במקומו והיום הינו זכר‪ .‬ובענין הפסוקים אינם כהקרבה והראיה שבשאר‬ ‫המועדים שאומרים הפסוקים לא יע לה על הדעת שאמירתם הינם הקרבת קורבן‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫בימי ספירת העומר‪ ,‬קונים בגדים חדשים אבל לא ילבשום‪.‬‬ ‫כתב הרב בן איש חי בספר אורח חיים על הגדה של פסח‬ ‫(מפי הרה"צ רבי פנחס‬ ‫(עמוד רטז)‪,‬‬ ‫שניאור)‪ .‬וכן‬ ‫המנהג פה בגדאד שלא‬ ‫לחנוך בין פסח לל"ג לעומר מל בוש חדש שראוי לברך עליו שהחיינו אבל על פירות חדשים‬ ‫נוהגים לברך‪ .‬וכ"כ הגאון החסיד הרב חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי‬ ‫בשו"ת יבי"א‬ ‫(סימן ו אות יב)‪,‬‬ ‫וראה‬ ‫(ח"ג א"ח סימן כו)‪.‬‬ ‫ה‪ .‬נוהגים בארצות המערב מראכא ש וערי סוס וסביבותיהם‪ ,‬בברכת העומר בלילה אחרונה‬ ‫כשסופרים אומרים היום מ"ט לעומר שהם שבעה שבועות תמימות‪ .‬ולא כן בקצת מ ארצות‬ ‫המערב כמו‬ ‫פאס והנמשכים אחריה שאין אומרים תמימות‪ .‬מהספר כף נקי לר' כליפא בן‬ ‫מלכא (עמוד קז)‪.‬‬ ‫ו‪ .‬טעם ספירת העומר כתב המנחת חינוך שיהיה לאדם הכרת הטוב ובכל יום מקריבים מן‬ ‫השיעורים‪ ,‬וביום השבועות מקריבים מנחה חדשה וכתב עי קר שפתי חכמים‪ ,‬שמביא קורבן מן‬ ‫החיטים‪ .‬וביום הילולא ל"ג רשב"י עורכים הילולא רבתי וקוראים אדרא רבה וזוטא‪ ,‬ומרבים‬ ‫בשבחי רשב"י כמובא בזוהר והש"ס‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אין מסתפרים בימים אלו‪ ,‬מפני אבלות שהסתלקו עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא‪,‬‬ ‫מפני שלא נהגו כבוד זה בזה‪ ,‬ומנהגנו הוא חסידים ואנשי מעשה אין מסתפרים עד ערב חג‬ ‫שבועות ובספר מורה באצבע‬ ‫(סימן ח אות רכא)‪,‬‬ ‫כתב דלפי דעת האר"י מה שאין מסתפרים בימים‬ ‫אלו‪ ,‬אינו מטעם אבילות כאשר כתבו הפוסקים‪ ,‬אלא על פי הסוד‪.‬‬ ‫וכתב השולחן ערוך‬ ‫(סימן תצג)‪,‬‬ ‫דאין להסתפר אלא עד ליום ל"ד בעומר‪ .‬וכתב הרמ"א בהגה‬ ‫דנוהגים להסתפר ביום ל"ג‪ .‬כתב הגאון הגר"י מאמאן בשו"ת עמק יהושע‬ ‫(ח"ד יו"ד סימן ב)‪,‬‬ ‫כה‬ ‫תורת אמך‬ ‫דהלכה רווחת אצל יהודי מרוקו להסתפר ביום ל"ג בעומר בבקר כדעת הרמ"א‪ ,‬זולת איזה‬ ‫תלמידי חכמים שמחמירין ולא מסתפרין עד יום ערב חג השבועות‪ .‬ו בסוף ספר מגן אבות‬ ‫תלא)‪,‬‬ ‫(עמוד‬ ‫כתב הרה"ג שלמה אבן דאנן מלפנים די ין בעיר פאס‪ ,‬שמנהג עירם להסתפר בל"ג‬ ‫בעומר‪ .‬וראיתי בחוברת זכר דוד‬ ‫בל"ד בבוקר ‪ ,‬ובספר וזאת ליהודה‬ ‫מסתפרים ביום ל"ג בעומר דלא כמרן שמתיר רק‬ ‫(עמוד כט)‪,‬‬ ‫(סימן צט)‪,‬‬ ‫שיש שנהגו להסתפר ביום ל" ג‪ ,‬כי דבר זה מתורת‬ ‫מנהג הוא והכי קבלו ע ליהם שיסתפרו ביום ל"ג‪.‬‬ ‫ובספר עטרת אבות‬ ‫(ח"ב עמוד‬ ‫שיא) ‪ ,‬בשו"ת שואל ונשאל‬ ‫(ח"א סימן סו)‪,‬‬ ‫כתב דלפי הנשמע בתוניס‬ ‫מל"ג בעומר ואילך מסתפרים ‪ .‬וכן כתב הגאון רבי רחמים חי חיותה בספר שמחת כהן‬ ‫תצג)‪,‬‬ ‫(סימן‬ ‫שמנהג תוניס להקל כבר ביום ל"ג בעומר‪ .‬ומנהג יהודי ג'רבא להחמיר בזה עד ערב חג‬ ‫השבועות כמו שכתב בספר ברית כהונה‬ ‫בשולחן ערוך המקוצר‬ ‫(ח"ג סימן צב אות ו)‪,‬‬ ‫(מערכת ע עמוד קלד)‪,‬‬ ‫ומנהג יהודי תימן כתב בספר‬ ‫דיש מבני תימן שנהגו שלא להסתפר עד ערב חג‬ ‫השבועות‪ ,‬ויש עד ל"ג בעומר כמו שכתב הרמ"א ודעת מר"ן בזה לא נתפשט אצלם וכו'‪.‬‬ ‫ובספר נחלת אבות‬ ‫(מנהגי הספירה אות יא)‪,‬‬ ‫כתב שכן נהגו יהודי לוב להקל להסתפר ביום ל"ג‬ ‫בעומר‪.‬‬ ‫פסח שני‪.‬‬ ‫א‪ .‬מנהגנו שאין אומרים בו תחנון וירבה בשמחה קצת כי קדוש היום כדאיתא בזוהר פרשת‬ ‫בהעלותך שימים אלו ימי רצון הם ותרעין פתיחין‪ .‬פסח שני נועד למי שלא הספיק להביא‬ ‫קורב ן פסח היות והיה בטומאה‪ ,‬או מי שהיה גר בדרך רחוקה‪ ,‬יביא קורבנו בפסח שני ולכן‬ ‫נחשב בימנו יום טוב‪ ,‬הלכך אין אומרים בו תחנון ויש מהפוסקים שטענו היות שפסח שני תוקן‬ ‫עבור יחידים אזי הציבור יאמר תחנון‪ .‬ומ"מ הספרדים ועוד קהילות אין אומרים תחנון כדין יו"ט‬ ‫שהרי ניתן להקריב קורבן הפסח‪.‬‬ ‫כו‬ ‫תורת אמך‬ ‫ב‪ .‬יש לחקור ב ערב פסח שני האם אין אומרים תחנון בערב המועדים‪ ,‬ור"ח‪ .‬ובכך חלוקים‬ ‫המנהגים‪ .‬המנהג במרוקו כתב בספר כף ונקי‬ ‫(עמוד מז)‪,‬‬ ‫יש מי שרצה להנהיג שלא ליפול על‬ ‫פניהם במנחה שלפני הימים שאין נופלים על פניהם‪ ,‬כגון ערב פסח שני‪ ,‬ל"ג בעומר‪ ,‬ט"ו‬ ‫באב‪ ,‬ט"ו בשבט‪ ,‬וכן כתבו קצת פוסקים אחרונים‪ ,‬ובמנהגי ה אשכנזים שהביא הלבוש‪ .‬ונראה‬ ‫לי שאינו מנהג הספרדים‪ ,‬כי לא נהגו כי אם בימים עצמם ולא במנחה הקודם לו‪ .‬וכל מנחה‬ ‫שאין בה נפילת אפיי ם היא בטעמה‪ ,‬כמו ערב שבת ויום טוב משום מוספים מחול על הקודש‪.‬‬ ‫וערב ראש חודש משום דקיימא לן אם באו עדים מן המנחה ולמעלה‪ ,‬נוהגין אותו יום קודש‪,‬‬ ‫וערב חנוכה שיש בה הלל דומה ליום טוב וכו' ולא כן בזולתו‪ ,‬ועיין בשיבולי הלקט‬ ‫תפלה סימן ל)‪,‬‬ ‫(כלל א' ה'‬ ‫והרוצה לשנות הוא מהמתמיהין ע"כ‪.‬‬ ‫הגר"י מאמאן זקן רבני מרוקו הורה שהמנהג הרווח במרוקו שאין אומרים תחנון מערב פסח‬ ‫שני‬ ‫(מאת הרב רפאל מאמאן בשם אביו בעל עמק יהושע)‪.‬‬ ‫ישראל‬ ‫(סימן ט)‪,‬‬ ‫כתב בספר כתר שם טוב הובא בספר מנהג‬ ‫שקהילות לונדון ואמסטרדם נוהגים ליפול על פניהם‪ ,‬ובארץ ישראל אין נופלים‬ ‫על פניהם‪ .‬ובקובץ באור תורה‬ ‫(תשס"ד סימן קכו)‪,‬‬ ‫כתב הגאון הרב מאזוז נוהגים בתונס (ג'רבא)‪,‬‬ ‫שלא לומר תחנון ביום י"ד באייר וכן במנחה לפניו‪ .‬ובבית דוד‬ ‫(עמוד יד)‬ ‫כתב ש בעיר סאלונקי‬ ‫מנהגם בזה לפי השליח ציבור‪ ,‬אולם בשנת התפ"ד היה מעשה ואמרו כולם תחנון ווידוי בט"ו‬ ‫באייר‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נוהגים ביום י"ד באייר שהוא פסח שני לאכול מצה שנשארה מחג המצות‪ ,‬זכר לפסח שני‪.‬‬ ‫ומובא בסידור היעב"ץ כתב שגילו לו מן השמים שקדושת הפסח והמצה נמשכת עד פסח שני‬ ‫לפי שכשיצאו בני ישראל ממצרים אכלו מהמצות שלקחו עמם עד ליל ט"ו באייר‪ .‬וכתב‬ ‫החיד"א בספר מורה באצבע‬ ‫פלאג'י בספר מועד לכל חי‬ ‫(אות רכב)‪,‬‬ ‫דירבה בשמחה קצת כי קדוש היום‪ .‬והוסיף הגר"ח‬ ‫(סימן ז אות ו)‪,‬‬ ‫שמי שחננו ה' בעושר יהיו על שולחנו תלמידי חכמים‬ ‫וצנועים ומקיים כל דכפין כפסח ראשון‪.‬‬ ‫אודות המנהג במרוקו שמעתי מהגאון רבי יוסף שרביט‪ .‬וכן מידידי הרב מאיר אסולין שכך‬ ‫ראה שנהגו בבוגמז‪ ,‬במראכש וכן נהגו בתוניס‪ ,‬ברית כהונה‬ ‫(ח"ב אורח חיים מערכת פ)‪.‬‬ ‫כז‬ ‫תורת אמך‬ ‫חג שבועות‬ ‫לימוד ליל שבועות‬ ‫חג השבועות כשמו כן הוא שסופרים שבע שבועות בחינת הכנת ה אשה לבעלה שבעה נקיים‪.‬‬ ‫ולכן הפליגו חכמי הסוד במעלת הטבילה בחג שבועות כנגד שער הנ' ואז קודשא בריך הוא‬ ‫מתייחד‪ ,‬עם כנסת ישראל‪.‬‬ ‫א‪ .‬נהגו להיות ערים בלילה ולקרא תיקון מתוך הספר "קרי אי מועד" ‪ .‬כתב החיד"א בספרו לב‬ ‫דוד‬ ‫(פרק לא)‪.‬‬ ‫שמעתי כי רצו קצת לומדים פרקים ברמב"ם‪ ,‬ויש שלמדו האדרא‪ ,‬ולא רצו ללמוד‬ ‫תיקון האר"י ע"ה‪ ,‬את קסתי נתתי אשר לא טוב עשו לבנות במה לעצמם ולשנות מנהג‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בעת פתיחת ההיכל קור אים הציבור את הכתובה‪ .‬החתן ‪ -‬הקב"ה‪ .‬הכלה ‪ -‬עם ישראל‪.‬‬ ‫והתנאים ‪ -‬התורה‪ .‬ולכן קוראים גם את התרי"ג מצו ות בלילה‪ ,‬וטעם קריאת הכתובה לפי‬ ‫שעם ישראל מתייחד עם התורה‪ .‬ואמרו בעת שהשליח ציבור בתפילת מוסף אומר "כתר יתנו‬ ‫לך" כ שמגיע לתיבת " איה'" אזי נחתם האדם על חלקו בתורה שהם חיינו‪ ,‬כי הם חיינו ואורך‬ ‫ימי נו ובהם נהגה יומם ולילה‪ ,‬וכל אחד לפי הכנתו כך זוכה נשמתו ביותר בפרד"ס התורה‪.‬‬ ‫כח‬ ‫תורת אמך‬ ‫עמידה בעשרת הדיברות‬ ‫א‪ .‬בעת קריאת עשרת הדברות נהגו בקהילות ספרד לעמוד כנתינתם מהר סיני מעומד‪ .‬וכתב‬ ‫הרמב"ם בשו"ת פאר הדור לבטל מנהג קדמון זה שלא לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות וכל‬ ‫זאת מפני תרעומת הקראים‪ .‬וכתב על כך החיד"א בספרו טוב עין‬ ‫(סימן יא)‪,‬‬ ‫דשאני הכא שקורין‬ ‫בס"ת כל התורה מידי שבת בשבתו‪ ,‬וגם ביום זה הם ק וראים עשרת הדברות‪ ,‬בכי האי לית לן‬ ‫בה שמוכח שהכל אמת‪ ,‬אלא שהם עומדים בהם לה ראות שהם יסוד התורה ונכתבו בלוחות‪,‬‬ ‫ורוצים לעשות איזה זכר לקום אמירתן ובזה ליכא שום קפידא‪ ,‬והוחזקו במנהג זה כמה שנים‬ ‫כידוע ומ אחר שנהגו העם כן לקום בעש רת הדברות‪ ,‬נראה שחייבים הכל לעמוד‪ ,‬ואין לשום‬ ‫אחד להי שאר יושב‪ ,‬דגם אם אין מן הדין לקום‪ ,‬עתה שנהגו כל הקהל בזה‪ ,‬נעשה חיוב על‬ ‫הכל ואם ח"ו בעי ני ההמון נראה כמזלזל וכו'‪ .‬ראה בספר נוהג בחכמה‬ ‫בן נאים‪ .‬כתב הרב יצחק חזן בשו"ת יחוה דעת‬ ‫(ח"א סימן יג)‪,‬‬ ‫(עמוד קמג אות ט)‪,‬‬ ‫להגר"י‬ ‫ואם נהגו אבותינו ואבות אבותינו‬ ‫לעמוד לא הלכו בזה נגד דעת מרן‪ ,‬והרי ראינו לכמה פוסקים רבים וגדולים שישבו המנהג ויש‬ ‫כמה שקילסוהו ‪ ,‬אין לנו לבטל המנהג מפני חשש תרעומת המינים וכו' ועוד כתב הרב ולולא‬ ‫דמסתפינא הוה‬ ‫אמינא כי זה שכל האחרונים לא העלו על שפתם את תשובת הרמב"ם זו‪,‬‬ ‫מטיל ספק בנכונותה ‪.‬‬ ‫וכתב הרב שלום משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן‬ ‫(ח"א סימן נז)‪,‬‬ ‫גם אם מצויי ם המינים בינינו‪ ,‬הם‬ ‫שונים מאילו שהיו בזמנו של הרמב"ם שבזמנם חילקו בין עשרת הדברות לשאר התורה‪ ,‬אך‬ ‫אלו של זמננו אינם מאמינים בה' ובתורתו וכופרים בעיקר‪ ,‬וכ"ש שהם כופרים בעש רת‬ ‫הדברות ע צמם‪ ,‬אשר על כן גם אם נעמוד או נשב‪ ,‬הרי אצלם אין הדבר מעלה או מוריד‬ ‫מאומה ‪ .‬ומסיים הרב‪ ,‬מקום שנהגו לעמוד אין לבטל מנהגם‪ ,‬שאדרבה בזה מורידים כבוד‬ ‫התורה‪ ,‬אלא מצוה עליהם להחזיק במנהגם הטוב שאין בו כי אם כבוד והי דור ותפארת‬ ‫לתורתנו הקדושה‪ ,‬וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות‪.‬‬ ‫וכך כתב רבי רפאל ברוך טולידאנו בספרו קיצור ש"ע‬ ‫(הלכות חג שבועות ה"ט)‪,‬‬ ‫ויש לעמוד בעת‬ ‫קריאת עשרת הדברות מעין דו גמת קבלתם בסיני‪ ,‬וצריך להיות באימה וביראה דוגמת מעמד‬ ‫כט‬ ‫תורת אמך‬ ‫הר סיני שהיו באימה וביראה‪ ,‬וכך אנו נוהגים‪ .‬ושמעתי מהרב אברהם מוגרבי ששנה אחת בחג‬ ‫השבועות התפלל עם חמיו הרב אברהם אבוחצירא זצ"ל (בבא הנא) ‪ ,‬ועם סדנא בבא סאלי‬ ‫ובעת עשרות הדברות עמדו כל הציבור ללא עוררין‪ .‬וכן נוהגים יהודי אלג'יר כמובא בספר‬ ‫מטה יהודה‬ ‫(סימן א אות ו)‪.‬‬ ‫וכן בספר עלי הדס‬ ‫בשו"ת דב רות אליהו אברז'ל‬ ‫(פ"ו אות‬ ‫לג)‪,‬כתב שכן מנהג יהודי תוניס‪.‬‬ ‫כתב שגדולי תימן שנהגו גם הם במנהג זה של‬ ‫(ח"ז סימן יח)‪,‬‬ ‫עמידה בעשרת הדברות‪ ,‬כמובא בשו"ת ויצבור יוסף להגר"י צוברי זצ"ל‬ ‫יד)‪,‬‬ ‫וכ"כ הגר"ש עדני זצ"ל בספרו נחלת יוסף‬ ‫(ח"ב מנהגים סימן ב)‪,‬‬ ‫(ח"ב פרק ששה עשר סימן‬ ‫וז"ל ונהגו פה כשקורא עשרת‬ ‫הדברות כל ה ציבור עומדים ושכן המנהג בצנעא מימי קדם‪ ,‬ש בשעת קריאת עשרת הדברות‬ ‫בספר תורה כל הקהל כאחד עומדים על רגליהם ועומדים כך בחרדת קודש באימה וביראה עד‬ ‫שגומר דיבור עשירי ואז חוזרים ויושבים‪ .‬ובשו"ת ישכיל עבדי‬ ‫(ח"ב סימן א)‪,‬‬ ‫נשאל בנדון זה‬ ‫מהגאון הרב שבתאי בוחבוט הרב הר אשי לביי רות הואיל ויש מערערים על מנהגם‪ ,‬ובסוף‬ ‫תשובתו כתב ותצא דינא בנ"ד דאין להם לזוז ממנהגם והנח להם לישראל קדושים במנהגם‬ ‫הקדוש שכוונתם רצויה לשמים ואף למי שרוצה לנהוג מחדש אין בידנו כל למונעם לא ע"פ‬ ‫הפשט‪ ,‬והסוד עכ"ל‪ .‬ובספר כתר שם טוב‬ ‫(ח"א עמוד שטו)‪.‬‬ ‫כתב נהגו לעמוד בעשרת הדברות‬ ‫בק הילות הספרדים בלונדון ואמשטרדם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מנהגנו באולדמנצור לקרא את ההפטרה ב יום הראשון ואחרון של חג השבועות עם‬ ‫אונקלוס ועוד ביאורים‬ ‫(מפי רבי שלמה פחימה)‪.‬‬ ‫מנהג אכילת מאכלי חלב‬ ‫א‪ .‬אחר תפילת שחרית נהגו לערוך קידוש וכל אחד מתכבד בכוס שמנת‪ ,‬מעשה הנשים לקיים‬ ‫הפסוק דבש וחלב תחת לשונך‪ ,‬ועוד טעם שבני ישראל קבלו את התורה‪ .‬ומעתה לאכול בשר‬ ‫חייבים לשחוט ‪ ,‬וכן כליהם היו אסורים לכן אכלו מוצרי חלב‪ .‬וראיתי בשו"ת מים חיים‬ ‫אור"ח סימן ריד)‪,‬‬ ‫(ח"א‬ ‫כתב מנהג העולם שנוהגים קרובי החתן לקדם פני הכלה בכוסות חלב‪ ,‬נראה‬ ‫ל‬ ‫תורת אמך‬ ‫הטעם‪ ,‬שבזה רומזים ברכה לכלה שתהיה פרה ורבה ומניקה את בניה וישראל כשהיו במתן‬ ‫תורה היו דוגמת החתן והתורה היא הכלה‪ ,‬על כן אנו מקדמין פני התורה ביום נתינתה‬ ‫במאכלי חלב‪ ,‬לרמוז לעצמנו ברכה שנהיה פרים ורבים בתורה ויונקים חלבה וטובה‪ ,‬כמ"ש‬ ‫דדיה ירווך בכל עת וכו'‪ .‬ועוד כי חלב בגמטריא ארבעים זכר לארבעים יום של נתינת התורה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬נהגו לאכול מצה עם חלב במראכש‪ ,‬בוגמז ועוד מקומות‪ .‬ובספר נוהג בחכמה‬ ‫א)‪,‬‬ ‫(עמוד רב אות‬ ‫כתב טעם‪ ,‬כמאמר רז"ל המצה רומזת ליצר הטוב והתורה נמשלה לדבש שנאמר דבש וחלב‬ ‫תחת לשונך ואמרו רז"ל בראתי יצר הרע ב ראתי לו תורה תבלין וכ"כ בספר שמו יוסף‬ ‫עמוד טז)‪,‬‬ ‫(אות קמג‬ ‫להגר"י בן וו אליד הטעם הנ"ל‪ .‬ועוד טעם באכילת מצה‪ ,‬שמעתי מהרב מאיר אסולין‪,‬‬ ‫לפי שפסח עד עצרת כ יום אחד נקרא וביניהם הינם ימי חול המועד‪.‬‬ ‫סדר יום חג השבועות‬ ‫א‪ .‬אחר הצהרים קראו הציבור ביום הראשון האזהרות ל רבי יצחק בן ראובן את מצוות עשה‪,‬‬ ‫ולרבי שלמה אבן גבירול את מצוות לא תעשה וביום השני (בחו"ל)‪ ,‬מצוות לא תעשה לרבי‬ ‫יצחק בן ראובן‪ ,‬ומצוות לא תעשה של רבי שלמה אבן גבירול‬ ‫(מפי רבי מאיר אסולין)‪.‬‬ ‫בארץ יש‬ ‫ה קוראים אזהרות אחר שחרית ו אומרים ה אזהרות ד רשב"ג ובערב אחר מנחה אומרים אזהרות‬ ‫של רבי יצחק‪.‬‬ ‫כתב בספר ש"ע המקוצר‬ ‫(סימן צג אות ד)‪.‬‬ ‫טעם אמירתם אולי עבר אחד מהקהל על איזו מצוה‬ ‫ויהרהר בתשובה לתקן דרכיו‪ ,‬לפיכך יכוון למה שקורא ויתבונן בפירושם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האחרון המסיים יוצא למפתן הדלת שופך מעט חלב לסימנא טבא‪ ,‬שהרי התורה נמשלה‬ ‫לדבש וחלב תחת לשונך‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נהגו עם ישראל לקרו א מגילת רות בחג השבועות וטעם אמירתו מובא בילקוט רות מה ענין‬ ‫רות אצל עצרת‪ ,‬ללמדך שלא ניתנה תורה אלא על ידי יי סורים ועוני וכו' ועוד כתבו שהתורה‬ ‫לא‬ ‫תורת אמך‬ ‫כולה גמילות חסדים‪ ,‬וכן במגילת רות יש בה גמילות חסדים‪ .‬ובספר שלמה חדשה‬ ‫(דף ק כא)‪,‬‬ ‫נתן‬ ‫טעם מהירושלמי‪ ,‬אמרו דוד המע"ה נסתלק בעצרת והקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים‬ ‫ובוודאי שנולד בעצרת ‪ .‬וטעם נוסף‪ ,‬דמגילת רות ליחוס דוד המלך ע"ה באה להראות‬ ‫(בר"י ס'‬ ‫תצד אות יג)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬עם ישראל מרבה באמירת תהלים שחיברו דוד המלך ע"ה‪ .‬בעצרת יום ההילולא‪ .‬איתא‬ ‫בגמרא‬ ‫(ב"ב דף יד עב)‪,‬‬ ‫דוד כתב ספר תהלים והתחבר על ידי עשרה זקנים‪ ,‬אדם הראשון‪ ,‬מלכי‬ ‫צדק‪ ,‬אברהם אבינו‪ ,‬משה רבנו‪ ,‬הימן‪ ,‬ידותון‪ ,‬אסף‪ ,‬ושלשה בני קרח‪ ,‬ו דוד המלך‪.‬‬ ‫שפיכת מים בחג‬ ‫א‪ .‬מנהג עתיק הוא שפיכת מים על האחרון המסיים את האזהרות‪ .‬ומובא בספר היכל הקודש‬ ‫(פרק פד)‪,‬‬ ‫להרמב"ם אלבאז זיע"א גדול המקובלים במרוקו חי באזור תארודאנת לפני כארבע‬ ‫מאות וחמישים שנה‪ .‬וז"ל ונהגו כל ישראל לזרוק מים זה על זה ביום השבועות וג"כ טובלים‬ ‫בטבילה או טהרת תשעה קבין קודם שחרית לזיכרון טל תחיה שהיה יורד עליהם בהר סיני יום‬ ‫מתן תורה וכו'‪ .‬והציבור המתפללים כל אחד בידו נטלות עם מים ושופכים עליו מדה הגונה‬ ‫של מים‪ .‬שנה אחת המסיים היה הילד שלמה פחימה כגיל חמש‪ ,‬אביו ביקש מהציבור שיניחו‬ ‫לבנו היות וקטן הוא‪ ,‬אך לשווא‪ ,‬ואף סבו מנכבדי הקהילה ניסה כוחו אף הוא לשווא וטענת‬ ‫הציבור שמנהג אבותינו בידנו ואין לשנות‪.‬‬ ‫וכתב בספר נוהג בחכמה‬ ‫(עמוד רה אות ד)‪,‬‬ ‫טעם שפיכת מים‪ ,‬נלמד ומה מים אינם הולכים אלא‬ ‫למקום נמוך כך התורה אינה מתקיימת אלא בנמוכי רוח ועל כן שופכים מים בשבועות ללמוד‬ ‫להלוך בדרכי ענוה‪.‬‬ ‫ובספר נהגו העם‬ ‫כתב (שבועות אות ט)‪,‬‬ ‫וז"ל ושמעתי הטעם כשנולד משה רבנו הצפינה אותו אמו‬ ‫ג' חודשים וכאשר לא יכלה עוד להצפינו שמה אותו בתיבה על שפת היאור ובדרך זו ניצול‬ ‫ע"י בת פרעה‪ .‬ולפי דברי חז"ל‬ ‫(קידושין לח‪,).‬‬ ‫משה רבנו נולד בז' באדר ובכן מלאו לו ג' חודשים‪,‬‬ ‫לב‬ ‫תורת אמך‬ ‫בששה בסיון יום שחל בו חג שבועות שאז שמה אותו אמו על שפת היאור‪ ,‬לכן לזכר המאורע‬ ‫שחל בו ביום שזכינו לקבל את התורה על ידו‪ ,‬נוהגים לזרוק המים אחד על השני ‪ .‬עוד טעם‬ ‫אחר שמעתי‪ ,‬שב שעת מתן תורה פרחה נשמתן של ישראל‪ ,‬והקב"ה הוריד טל תחיה להחיותם‬ ‫ולזכר זה זורקים המים אחד על השני‪.‬‬ ‫והן אמת שרבנים במרוקו מחו במנהג זה כמובא בשו"ת מים חיים‬ ‫(סימן ח"א רטז)‪,‬‬ ‫מנהג שפיכת‬ ‫המים בשבועות היה בעירי מכנאס בזמן הקדום אצל אנשים ריקים דוקא‪ ,‬וחכמי העיר מוחין‬ ‫בכל שנה ובשנת התר"ל עשו תקנה לבטל מנהג זה‪ ,‬והודיעו בה האיסורים הנמשכים מזה‪ ,‬הן‬ ‫איסור סחיטת בגדים ביו"ט והן איסור צערא דגופא דחברו‪ ,‬ועוד איסור המחלוקת וכו'‪.‬‬ ‫וידידי רבי יוסף חיים דבדה בקובץ תפארת משה‬ ‫(מנהג שפיכת מים בחג השבועות)‪,‬‬ ‫חילק בין דברי‬ ‫הרבנים שמחו נגד התופעה השלילית כנזכר‪ ,‬אבל מי שרוצה לקיים המנהג כתקנת אבותינו‬ ‫ורבותינו נ"ע והוא להתיז מעט מים לטעמים שהזכרנו קדוש יאמר לו‪ ,‬שהרי בביהכ"נ לא‬ ‫מדובר בכמות רבה של מים והאנשים יראי ה' הם‪ ,‬לכן הנה מה טוב ומה נעים להמשיך במנהג‬ ‫הזה ולשומרו בתוך גבולותיו‪ ,‬גבולות התורה‪.‬‬ ‫כתב הראש"ל רבי שלמה משה עמאר בשו"ת שמע שלמה‬ ‫(ח"ד אור"ח סימן ז)‪,‬‬ ‫וז"ל הנה פשוט‬ ‫וברור שעיקר המנהג היה להזות עליו טיפות מים הרומזים לתורה וחסד‪ .‬והיו הול כים ומוסיפים‪,‬‬ ‫עד שהליצנים היו זורקים זה על זה בספלים ובדליים וכו' וגם שלא בקריאת האזהרות‪ ,‬ובמקום‬ ‫דלא אפשר לשמור על עיקר המנהג בזה להזות מעט מים ממש באזהרות‪ ,‬טוב יותר שיבטלו‬ ‫מנהג זה ולא לחלל שם שמים וחילול המועד ח"ו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אחר חג השבועות מתחילים בלימוד ספר איוב‪ ,‬מתוך הספר ארבע גביעים‪ ,‬שעל ידי לימוד‬ ‫זה מתרחק האדם מיצר הרע‪.‬‬ ‫איסרו חג‬ ‫א‪ .‬ביום איסרו חג‪ ,‬עורכין טקס לויה של הגניזה כל אחד מביא את הגניזה מביתו ומלוים את‬ ‫הגניזה לבית עלמין בשירה וריקודים ואף מקיי מים סעודה קטנה‪ ,‬כך נהגו לעשות באולדמנצור‪,‬‬ ‫לג‬ ‫תורת אמך‬ ‫ובשו"ת מים חיים‬ ‫(ח"א אור"ח סימן נ)‪,‬‬ ‫כתב שכן מנהג מכנאס ותלמסאן באלג'יר‪ ,‬ונתן טעם כי‬ ‫סיבת בילוי הספרים היא‪ ,‬מפני רוב הלימוד שלמדנו בהם ולכן עושים שמחה ושירה על רוב‬ ‫למוד התורה‪ ,‬שעכשיו שאנו רואים ספרים ודפים בלוים‪ ,‬נודע הדבר שיש למוד תורה הרבה‬ ‫בעיר‪ .‬וראיתי טעם אחר בזה‪ ,‬כמו ש כניסת התורה לבית המדרש בשמחה גם בעת גניזתם‬ ‫צריכים בשמחה להראות הערכתינו לכתבים‪ .‬וכן קראתי שכן נהגו הקהילה הספרדית‬ ‫בירושלים‪ .‬ובספר נוהג בחכמה‬ ‫(עמוד נ)‪.‬‬ ‫מנהגי יו"ט‬ ‫א‪.‬‬ ‫נהגו הנשים בעת שמדליקות נרות לברך שהחיינו‪ .‬ולא חילקו בין הדלקת נרות שבת ליו"ט‪.‬‬ ‫כ"כ בנהגו העם‬ ‫(פרשת במדבר ש"א‬ ‫(שבת אות ז)‪,‬‬ ‫ועונות אמן בברכת שהחיינו של הבעל בקידוש‪ .‬וכתב הבן איש חי‬ ‫ה"א) ‪ ,‬ופה עירנו נוהגים הנשים לברך שהחיינו בהדלקת הנרות בכל יום טוב‬ ‫שיש בו ברכת שהחיינו בקידוש‪ .‬וכן כתב הרב רפאל ברוך טולי דאנו הלכות יו"ט‬ ‫(סימן‬ ‫תסב)‪,‬‬ ‫נשים המברכות ש החיינו בשעת ההדלקה‪ ,‬אין לפקפק בדבר‪ ,‬דבלאו הכי יכולות לברך שהחיינו‬ ‫על כניסת יום טוב‪ ,‬אלא דאם ברכה מבעוד יום‪ ,‬לא תוכל לעשות מלאכה‪ ,‬שכבר הכניסה את‬ ‫יום טוב‪ .‬וכן כתב בשו"ת אור לציון‬ ‫(ח"ג פ"יח אות‬ ‫ב) ‪ ,‬שרשאיות לענות אמן בברכת שהחיינו‬ ‫שבקידוש ואינו הפסק אף שכבר בי רכו ברכת שהחיינו בהדלקת הנרות‪.‬‬ ‫וכך ראה בקודש בשולחנם של בבא סאלי‪ ,‬בבא חאקי‪ ,‬בבא הנה‬ ‫(מפי רבי אברהם‬ ‫מוגרבי) ‪ .‬וכתב‬ ‫הרב משה פיינשטין בספרו אגרות משה‪ .‬והטעם היות שניכר כניסת החג בעצם הדלקת הנר‬ ‫כמו אצל הגבר בעת הקידוש שבליל החג‪ .‬וכן נהגו בלוב לברך ברכת שהחיינו אחר הדלקת‬ ‫נרות יו"ט‪.‬‬ ‫(סידור עוד אבינו חי)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יום טוב שלא חל שבת בתפלת שחרית‪ ,‬אחר אמירת ברוך שאמר מנהגינו להתחיל "טוב‬ ‫להודות" ולא "מזמור שיר ליום השבת‪ ,‬המקור הקדמון ביותר הוא מהסידור אהבת הקדמונים‬ ‫נוסח פאס לפני בא מגורשי ספרד מקסטיליא (לפני ‪ 277‬שנה)‪ ,‬וכן בסידור מחנה שילו‪ ,‬צילום‬ ‫לד‬ ‫תורת אמך‬ ‫כת"י לשלוש רגלים‪ ,‬למקובל כמוהר"ר שלמה חיון זצ"ל תלמיד מרן אביר יעקב אבוחצירא‬ ‫זצו"ל וחבר בית דינו בעירם תפילאלאת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אשה שעושה בעצמה קידוש‪ ,‬בו דאי שלא תוכל לברך ברכת שהחיינו פעמי ים‪ ,‬ולכן תיזהר‬ ‫שלא תהיה ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בחול המועד אין להתגלח‪ ,‬ראה בשו"ת ויאמר יצחק‬ ‫וו אליד בשו"ת ויאמר יצחק‬ ‫(סימן ד‪ ,‬ובליקוטים דף לז ע"ב)‪,‬‬ ‫(או"ח סימן ד)‪,‬‬ ‫כתב הגאון רבי יצחק בן‬ ‫אבי הבן והסנדק ה אם מותרים לגלח‬ ‫בחוה"מ ? והשיב ד חלילה מלומר דבר זה‪ ,‬שהרי הגלוח בו אסור מדין המשנה‪ ,‬ועד כאן לא‬ ‫התירו הגלוח לאבי הבן והסנדק אלא דו וקא בדבר שאין איסורו מדין המשנה אלא מדין מנהג‪,‬‬ ‫כמו בימי העומר או בין המצרים‪ ,‬חוץ משבוע שחל בו תשעה באב שגם הוא אסור מדין משנה‪,‬‬ ‫וחול המועד גם כן אין שום היתר כלל‪ ,‬זולת מה שהוזכר במשנה בפירוש דהי ינו היוצא מבית‬ ‫השי ביה עכ"ל‪ .‬וכן כתב הגאון רבי שלום מש אש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן‬ ‫(ח"א או"ח סימן יח)‬ ‫אסור‬ ‫להתגלח בחול המועד‪ ,‬ואפילו אם גילח ערב המועד‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בחול המועד אין לעשות מלאכה‪ ,‬חוץ מ מי שאין לו מה לאכול‪ ,‬או למי שאם לא יעבוד‬ ‫יפוטר מהעבודה‪ ,‬אז יהא מותר לו לעבוד‪ ,‬ואם יש ביכולתו יוציא ימי חופשה וכדומה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אין לעש ות מלאכה בחול המועד‪ ,‬ולכן אם צריך לעשות תיקון של אומן לרכב‪ ,‬אין לעשותו‬ ‫בחול המועד ואפילו שרוצה לקיים מצוות עלייה לרגל או ביקור אצל ההורים אסור שהרי יש‬ ‫תחבורה ציבורית‪.‬‬ ‫ז‪ .‬צרכי רבים מותר לעשות מלאכה ואפילו ע"י אומן‪ ,‬כמו שפסק הש"ע‬ ‫(סימן תקמד ס"א)‪,‬‬ ‫כגון‬ ‫לתקן הדרכים‪ ,‬או תחבורה ציבורית‪.‬‬ ‫לה‬ ‫תורת אמך‬ ‫מנהג המערב‪ ,‬בנפילת אפים‬ ‫בשעת נפילת אפים היה רבינו מניח את ראשו על זרועו ופותח בבכי תמרורים‪ ,‬לחתנו ששאלו‬ ‫מדוע הוא כה בוכה ענה‪ ,‬הלא בגלות אנחנו ואיך לא אבכה ‪ .‬כך נהגו בכל מדינות צפון‬ ‫אפריקה‪ ,‬בלוב בתוניס ובמרוקו‪ ,‬להניח הראש על הזרוע בנפילת אפים‪ ,‬וכך נהג רבינו‬ ‫כרבותיו במראכש בתקופה הקדומה‪ ,‬וכנפסק בש"ע‬ ‫לפול על צד שמאל‪ .‬וראיתי בספר ילקוט יוסף‬ ‫(שערי תשובה סימן שמב)‪,‬‬ ‫(או"ח סימן קלא סעי' א)‪,‬‬ ‫(סימן קלא אות טז)‪,‬‬ ‫כשנופל על פניו נהגו‬ ‫שכתב איתא בתשובות הגאונים‬ ‫שהטעם לזה משום דנפילת אפים הוא על ענין צער‪ ,‬לכן צריך להטות על‬ ‫יד ימין‪ ,‬ששם מלאך רע עומד‪ ,‬וכל דבר של צער עושים בצד שמאל ואינו מקטרג‪ .‬וכ"כ בספר‬ ‫כף נקי‬ ‫(עמוד מו)‪,‬‬ ‫והעיד הרב מאיר אסולין שהוא זוכר שבישיבה במראכש בתפלת שחרית היו‬ ‫מטים על צד ימין ובתפלת מנחה מטים על צד שמאל‪.‬‬ ‫וכן שמעתי מחמי הרב אברהם לוי שבעיר תעלה היו מטים על יד ימין ובמנחה על יד שמאל וכן‬ ‫נהג בקודש רב העיר הרה"צ רבי דוד הלוי זצ"ל‪ .‬וכן כתב בספר נהגו העם‬ ‫(תחנון אות א)‪,‬‬ ‫וז"ל‬ ‫חסידים ואנשי מעשה היו מטים עצמן על צד שמאל בנפילת אפים וכו'‪ .‬וכן נהג הצדיק סדנא‬ ‫בבא סאלי לעשות נפילת אפים‪ .‬ישראל סבא‬ ‫(עמוד ‪.)116‬‬ ‫וכן נהג פעמים בקודש סדנא "בבא‬ ‫חאקי" זצ"ל‪ ,‬וכן בנו הרה"ג אברהם אבוחצירא זצ"ל "בבא הנה"‪.‬‬ ‫וכן כתב הגאון רבי אלעזר הלוי בן טובו בספרו פקודת אלעזר‬ ‫(מפי הרה"ג רבי אברהם מוגרבי)‪.‬‬ ‫(ח"א דף קכב)‪,‬‬ ‫וז"ל ובבחרותי בז'‬ ‫ימי אבל מ"א ז"ל עשיתי בבה"כ נ פילת אפים שהיה דעתי נוטה לזה וכו'‪ .‬ושמעתי מהזקן רבי‬ ‫יוסף מרציאנו שראה באוזדא‪ ,‬ובדבדו נהגו בנפילת אפים‪ .‬ובספר נוהג בם‬ ‫(עמוד ‪,)127‬‬ ‫נהגו‬ ‫בפאס הרבנים‪ ,‬וכן שמעתי מהרה"ג שלמה אבן דאנן מלפנים דיי ן בעיר פאס‪ .‬וכן שמעתי‬ ‫שהרה"ג יהודה שטרית זצ"ל רב העיר עפולה היה מקיי ם נפלת אפים‪,‬‬ ‫(מאת בנו ר' יוסף)‪.‬‬ ‫וכך נהג בקודש הרה"צ חיים כהן זצ"ל רב מושב אשבול שבדרום שנהג בהטיה בנפילת אפים‪.‬‬ ‫(מפי בנו הגאון רבי יצחק כהן רב שכונת שמואל הנביא י"ם)‪.‬‬ ‫לו‬ ‫תורת אמך‬ ‫חיזוק מנהגנו באמירת יראו עינינו ומעט ממנהגי תפלת ערבית‪.‬‬ ‫א‪ .‬תפלת ערבית מתפללים בצאת הכו כבים‪ ,‬וראה בספר פיתוחי חותם‬ ‫הגר"י מאמאן בשו"ת עמק יהושע‬ ‫(ח"ו סימן כג)‪,‬‬ ‫(פרשת בא עמוד‬ ‫‪ ,)137‬וכתב‬ ‫וסיים הרב וז"ל כידוע לכל באי שער מרוקו‬ ‫מתפללים אחר צאת הכוכבים‪ .‬ולא מצינו שמתפללים קודם חשיכה וחוזרים אחר צאת הכוכבים‬ ‫וקורין קריאת שמע‪ .‬ובספר נתיבות המערב‬ ‫(תפלת ערבית אות א)‪,‬‬ ‫נהגו להתפלל ערבית בצאת‬ ‫הכוכבים‪ ,‬ויש נהגו להתחיל את התפילה עם השקיעה‪ ,‬וכתב בהערה בפרט במקומות שלא היה‬ ‫מנין התפללו מנחה וערבית סמוכים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬תפלת ערבית ‪ .‬מנהגנו לומר ברכת יראו עינינו בכל ערב כתקנת חז"ל ראה בשו"ת שארית‬ ‫הצאן‬ ‫(ח"ד סימן שצו עמוד ק"ס)‪,‬‬ ‫כמובא בגמרא ברכות‬ ‫(עמוד ד)‪,‬‬ ‫תוספות ד"ה דאמר‪ .‬ברכת יראו‬ ‫עינינו גאולה אריכתא היא‪ .‬וכך פסק הרמב"ם בסדר תפילות כל השנה‪ ,‬וכן כתב הש"ע‬ ‫רלו ה"ב)‪.‬‬ ‫(סימן‬ ‫ואף הנוהגים לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו‪ ,‬אין להפסיק בין יראו עינינו לתפילה‪.‬‬ ‫ולכן צריך לברך ברכת יראו עינינו מדי ערב ולא כמו שחדשים מקרוב באו שמברכים רק‬ ‫במוצאי שבת או באירועים‪ ,‬שהרי חז"ל תיקנו לברכה בכל ערב ולא חילקו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬האם גם בימינו מברכים "ברכת יראו עינינו"? לכאורה הברכה נועדה מפני המאחרים‬ ‫לתפלה ויש חשש שישארו לבדם מפני המזיקין וכתב אבודרהם שהסיבה מפני השמד‪ ,‬שלא‬ ‫יתפללו ערבית לכן תיקנו ח"י פסוקים במקום שמונה עשרה‪ .‬לטעם הראשון האם התבטלה‬ ‫התקנה שהרי בארץ ישראל אין מזקין‪ ,‬ומה גם שאנשים רגילים בלילות ללכת לבדם? ומיושב‬ ‫ע"פ התשב"ץ‬ ‫(סימן ג)‪,‬‬ ‫ש כתב גם אם התבטל הטעם התקנה לא התבטלה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬יש לשאול מי שאחר לתפילת ערבית ומ צא הציבור בעמידה והצטרף עימהם ו אחר התפלה‬ ‫משלים כל תחילת התפילה האם יש צורך גם בברכת יראו עינינו? בספר אמרי נועם‬ ‫(ברכות ב)‪,‬‬ ‫הביא שהגר"א כתב להוכיח מדברי התוספות שם שלא תיקנו ברכת יראו עינינו ליחיד‪ ,‬שהרי‬ ‫כתבו שנתקנה כדי להמתין למאחרים לבית הכנסת‪ ,‬ואם איתא שא ף היחיד אומר מה הועילו‬ ‫חכמים בתקנתם יש כאן‪ ,‬אלא בודאי שהיחיד אין צריך לאומרה ‪ .‬אומנם מדברי האחרונים‪ ,‬מגן‬ ‫אברהם‪ ,‬מחצית השקל‬ ‫(סק"ב)‪,‬‬ ‫הבאר היטב‬ ‫(סק"ד)‪,‬‬ ‫בדעת המגן אברהם‪.‬‬ ‫לז‬ ‫תורת אמך‬ ‫וכן כתב בשו"ת מהר"ם שיק‬ ‫(חלק אורח חיים ס"צג)‪,‬‬ ‫בדעת המגן אברהם לחלק בזה כשאומר‬ ‫ברכה זו עם קריאת שמע וברכותיה‪ ,‬לבין כשאומרה בפני עצמה‪ ,‬וכן הוא בסידור דרך חיים‬ ‫הלכות תפילת ערבית‬ ‫(אות ט)‪,‬‬ ‫ושכן דעת התוספות בברכות‬ ‫(ד' ד"ה דאמר)‪,‬‬ ‫ושמדברי הרא"ש שם‬ ‫משמע שאומר אחר התפילה ברכת יראו עינינו לבדה‪ .‬וכן נראה מדברי החסד לאלפים‬ ‫והערוך השולחן‬ ‫(סעיף יג)‪,‬‬ ‫ברורה וה כף החיים‬ ‫סופר‪.‬‬ ‫(סוף סק"ה)‪.‬‬ ‫(סק"ז)‬ ‫ש מחלקים בזה כאמור‪ .‬ויש כמה אחרונים שחולקים‪ ,‬ביניהם המשנה‬ ‫(ס"ק יג)‪,‬‬ ‫שכתב שיאמרם בלי הזכרת שם ה'‪ ,‬וכן כתב נכדו בתורת חיים‬ ‫ע"כ מתוך הספר הלכה ברורה תפלת ערבית‬ ‫(ח"יב)‪.‬‬ ‫המורם מזה ש אחר התפלה‬ ‫כאשר משלים‪ ,‬יברך ברכות ק"ש‪ ,‬ברכת השכי בנו‪ ,‬ואחריה יברך ברכת יראו עינינו כדעת רוב‬ ‫האחרונים‪.‬‬ ‫ה‪ .‬נוסח ברכת יראו עינינו‪ .‬כל הברכה אינה מתחילה מיראו עינינו שהיא רק החתימה‪ ,‬אלא‬ ‫תחילתה בח"י פסוקים המגבילים בתוכנם לשמונה עשרה‪ .‬וא"כ אלו שמשמטים זאת האם‬ ‫עוקרים בידם את תקנת חז"ל‪ ,‬וראיתי בספר מגן אבות‬ ‫(ח"א עמוד קעז)‪,‬‬ ‫וז"ל וראיתי מי שהעיר‬ ‫בזה שכיון שנתקנו פסוקים אלו משום י"ח האזכרות שיש בהם שזה במקום שמונה עשרה‬ ‫כמש"כ הרא"ש {ה"ה כפי שכתב אבודרהם (תפלת ערבית) שגזרו שמד על ישראל שלא‬ ‫יתפללו תפלת ערבית‪ ,‬ועל כן תקנו לומר שמונה עשרה הזכרות כנגד שמונה עשרה ברכות של‬ ‫י"ח ואע"פ שבטל השמד לא בטלה התקנה} א"כ בימינו שאנו בין כה מתפללים שמונה עשרה‬ ‫אח"ז תו לא צריכים למימר הני פסוקים‪ ,‬אך ברכת יראו עינינו נשארה במקומה‪ ,‬שעדי ין יש לה‬ ‫מעלת ברכה בפני עצמה ולא זזה ממקומה‪ ,‬לזה נראה ע"פ מה שראיתי בשו"ת הרשב"ש‬ ‫שכט)‪,‬‬ ‫(סימן‬ ‫שמוכח מדבר יו שהיה מנהג לחתום ברכת השכיבנו בברכת יראו עינינו‪ .‬והעתיקו בספר‬ ‫אשל אברהם‬ ‫(סימן רלו אות ב)‪,‬‬ ‫וז"ל בארצות המזרח אומרים השכיבנו בלא חתימה‪ ,‬אלא מסיימים‬ ‫ביראו עינינו עיין הטעם הרשב"ש ע"כ‪ .‬וכתב הגר"י משאש זצ"ל בספר אוצר המכתבים‬ ‫סימן אלף תשפג)‪,‬‬ ‫(ח"ג‬ ‫דמנהג זה בטל לגמרי מזה מאות בשנים ומ פני טורח הציבור בטלוהו‪ ,‬כי היו‬ ‫באים מעבודתם עייפים ויגעים ונכנסים תחילה לבית הכנסת לקרוא את שמע ולהתפלל וכדי‬ ‫שלא להטריח עליהם יותר בטלו אותם והשאירו רק יראו עינינו שהיא תפילה יפה על הגאולה‬ ‫והתשועה שכל יהודי מחכה לה מידי יום ומייחל ומקווה ומצפה ‪ .‬ובארץ ראינו שאין לה‬ ‫לח‬ ‫תורת אמך‬ ‫מהלכים‪ ,‬רק אחר השכיבנו אומרים קדיש ונמשכנו אחריהם ויש שנשארו במנהגם‪ .‬ואיש הישר‬ ‫בעיניו יעשה שאין זה אך לא מנהג ע"כ‪.‬‬ ‫רבני העדה בארץ ברוב המקומות מתחילים בברכה‪ ,‬ומי שאומר כתקנת חז"ל את הח"י‬ ‫פסוקים‪ ,‬תבוא עליו הברכה וכתב בספר כף ונקי‬ ‫(ערבית עמוד נה)‪,‬‬ ‫הפסוקים הכתובים בסידורים‬ ‫אחר השכיבנו אין מנהגי נו לאומרם‪ ,‬אלא אומרים מזמור לדוד הבו לה' בני אלים בלחש‪ ,‬שיש‬ ‫בו י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות של חזרת עמידה שאינה בלילה ואחריו יראו עינינו‪ ,‬קדיש‬ ‫ועמידה ע"כ‪ .‬אומנם מדברי הספר היכל הקודש אלבז‬ ‫(ס ימן מה)‪,‬‬ ‫ו‪ .‬מנהגי נו בעת אמירת יראו עינינו לעמוד כפי שכתב הרמ"א‬ ‫משמע שבימיו נהגו לאומרם‪.‬‬ ‫(סימן רלו ה"ב)‪.‬‬ ‫ז‪ .‬המנהג ברוב מרוקו ביניהם מרכאש‪ ,‬מכנאס‪ ,‬צפרו‪ ,‬טיטואן אולדמנצור ועוד בסוף תפלת‬ ‫ערבית לאחר אמירת "שיר למעלות" אומרים קדיש "יהא שלמא" אח"כ אומרים קוה ‪ . ..‬אין‬ ‫כאלוהינו ‪ ..‬תנא דבי אליהו וטעם אמירתו כתב הטור‬ ‫הקטורת ובארחות חיים‬ ‫(דף כא ע"ג)‪,‬‬ ‫(סימן רלז)‪,‬‬ ‫אומר מי כאלהינו ופטום‬ ‫כתב דיש אומרים בכל יום מי כ אלהינו ופטום הקטורת‪ ,‬וכו'‬ ‫וכן הובא דבריהם בספר מחזיק ברכה‬ ‫(מח ס"ק ב)‪.‬‬ ‫ספר עטרת אבות‬ ‫(ח"א‬ ‫עמוד רכב)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬אמיר ת קדיש אחר כל תפילה‪ .‬וכן אחר כל תפלת השחר‪ ,‬ותפלת מנחה‪ ,‬וכתב הגאון הרב‬ ‫שמעון ברוך אוחיון בשו"ת הליכות שבא‬ ‫אמירת עלינו לשבח‪ .‬והטעם כתב הטור‬ ‫(או"ח סימן י עמוד ל)‪,‬‬ ‫(סימן קלג)‪,‬‬ ‫שמנהגנו במרוקו לאמר קדיש אחר‬ ‫וז"ל ואומר עלינו לשבח וכשיגיע לפסוק " אל‬ ‫אל לא יושיע" יפ סיק מעט ‪ ...‬וכתבו הפרישה והדרכי משה דמכאן משמע שאין לומר קדיש‬ ‫אחרי עלינו לשבח‪ ,‬אלא שהוסיף הדרכי משה‬ ‫(סימן ב')‪,‬‬ ‫אמנם אין המנהג כן אלא אומרים קדיש‬ ‫אחריו והוא נקרא יתום משום שהיתומים רגילים למימריה‪ ,‬וכן כתב באגור‪,‬‬ ‫וכתב בשם מהר"מ‪ ,‬אע"פ שזה הקדיש ניתקן בשביל ה מתים כמו שמצינו במעשה דר' עקיבא‪,‬‬ ‫(כלה רבתי‬ ‫פ"ב) ‪ ,‬מ"מ אע"פ שאין שם אבל בביהכנ"ס אין לבטלו מאחר שהוא נתקן אחר‬ ‫הפוסקים‪ ,‬ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לומר אותו מאחר שכבר ניתקן‪.‬‬ ‫לט‬ ‫תורת אמך‬ ‫ו שמעתי מהרב יצחק שוראקי מרבני אלגי'ר כאשר המלכות מוציאה להורג‪ ,‬בקשה אחרונה‬ ‫יכול לב קש העומד להורג וכשמדובר ביהודי בקשתו לאמר "עלינו לשבח" ולאחוריו אומר חצי‬ ‫קדיש ושמעתי מידידי רבי מאיר ניזרי‪ ,‬בתפילאלת נהגו לאמר קדיש יהא שלמא‪ .‬ומה גם‬ ‫שנשארים עד סוף עלינו לשבח בנחת ולא יוצאים באמצע התפילה‪ .‬ומה גם שמרווחים עניית‬ ‫קדיש‪ .‬ובודאי מה שכתב החיד"א ב שיורי ברכה‬ ‫(סימן קלב סק"ב)‪,‬‬ ‫"פסתה המספחת להרבות‬ ‫קדישים מאד‪ ,‬שאומרים ג' פסוקים ממש וקדיש‪ ,‬וחוזרים לומר ג' פסוקים וקדיש וכיוצא‪ ,‬והוי‬ ‫כחוכא ואיטלולא‪ ...‬אך לקדיש דידן יש אסמכתא הן הפוסקים‪ ,‬והן מצד מנהג אבותנו תורה‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫ת‪.‬ו‪.‬ש‪.‬ל‪.‬ב‪.‬ע‬ ‫מ‬ ‫תורת אמך‬ ‫קובץ פיוטים לימי החג‬ ‫כפי שנהגו לשורר בק"ק מרוקו‬ ‫הצב"י ברוך‬ ‫בן ר' שלמה‬ ‫סבאג ס"ט‬ ‫מא‬ ‫תורת אמך‬ ‫פסח‬ ‫יום זה נהלל ר' דוד חסין זצ"ל‬ ‫מב‬ ‫תורת אמך‬ ‫אמונים ערכו שבח‬ ‫ר' אה רון כהן‬ ‫אֱ מוּנִ ים ִע ְרכ ּו ֶׁשבַ ח‬ ‫לָ אֵ ל וְ ִט ְבח ּו טֶׁ בַ ח‬ ‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬ ‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬ ‫קול ִש ִירים‬ ‫הָ ִרימ ּו ֹ‬ ‫ִש ְמח ּו ְ ּבלֵ יל ִש ּמו ִּרים‬ ‫רו ִרים‬ ‫ַעל מַ צּ ֹות ו ְּמ ֹ‬ ‫ִאכְ ל ּו ו ְּשת ּו יֵינָי‬ ‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬ ‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬ ‫ִראש ֹון ְלכָ ל ִראש ֹונִ ים‬ ‫ַעל יַד ִציר אֱ מוּנִ ים‬ ‫ִמיַּד ּ ָכל ְמ ַע ִּנים‬ ‫מונָי‬ ‫ִה ִצּיל ּ ָכל הֲ ֹ‬ ‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬ ‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬ ‫נִ ֵּסי אֵ ל זָכַ ְר ִּתי‬ ‫וַ חֲ ָס ָדיו ִס ּ ַפ ְר ִּתי‬ ‫ַע ּ ָתה י ַָד ְע ִּתי‬ ‫דול יְ ָי‬ ‫ִּכי גָ ֹ‬ ‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬ ‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬ ‫כוכְ בֵ י הַ ּ ָשמַ יִ ם‬ ‫ְּכ ֹ‬ ‫ַשה וְ אֶׁ ְפ ַריִ ם‬ ‫ְמנ ּ ֶׁ‬ ‫י ְָצא ּו ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם‬ ‫אות יְ ָי‬ ‫ּ ָכל ִצ ְב ֹ‬ ‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬ ‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬ ‫תו‬ ‫ִהנְ ִחיל ּת ֹו ָר ֹ‬ ‫תו‬ ‫ְל ַע ּמ ֹו וַ עֲ ָד ֹ‬ ‫וָתו‬ ‫ש ֹו ְמ ֵרי ִמ ְצ ֹ‬ ‫ַעם ֹנו ַשע ַּבי ָי‬ ‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬ ‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬ ‫נִ ְפלָ ִאים מַ עֲ ֶׁש ָ‬ ‫יך‬ ‫וַ עֲ צו ִּמים נִ ֶּׁס ָ‬ ‫יך‬ ‫חו ֶׁס ָ‬ ‫יך‬ ‫ֹאמר ּו ּ ָכל ֹ‬ ‫י ְ‬ ‫סות ַּבי ָי‬ ‫טוב לַ חֲ ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫וַ אֲ מַ ְר ּ ֶׁתם זֶׁבַ ח‬ ‫ּ ֶׁפ ַסח הוּא לַ י ָי‬ ‫מג‬ ‫תורת אמך‬ ‫אל עליון סימן אני עמרם חזק‬ ‫עונִ ים‬ ‫ֶׁאל ֶׁע ְל ֹיון ש ֹוכֵ ן ְמ ֹ‬ ‫ָא ִשיר ִש ָירה חֲ ָד ָשה‬ ‫יתנִ ים‬ ‫ָּג ַאל ֶׁאת ז ֶַׁרע ֵא ָ‬ ‫דו ָשה‬ ‫תו ַה ְ ּק ֹ‬ ‫ֲע ָד ֹ‬ ‫ָע ְבד ּו ָבם ְרד" ּו ָשנִ ים‬ ‫בו ָדה ָק ָשה‬ ‫ַה ִּמ ְצ ִרים ֲע ֹ‬ ‫ָש ַמע ֶׁאת צַ ֲע ָק ָתם‬ ‫וְ גַ ם ֶׁאת נַ אֲ ָק ָתם‬ ‫וְ ִק ֵּבל ֶׁאת ְת ִפ ָל ָתם‬ ‫לו ָתם‬ ‫או ָתם ִמ ִּס ְב ֹ‬ ‫הו ִציא ֹ‬ ‫וְ ֹ‬ ‫י ִָדיד ְ ּביָד ָר ָמה‬ ‫אֱמן‬ ‫רו ֶׁעה נֶׁ ָ‬ ‫נָ ם צוּר ְל ֹ‬ ‫חו ֵרב ִמ ּת ֹו ְך ְסנֶׁה‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫ְ ּג ַאל נָ א ֶׁאת ַעם לֹא ַא ְל ָמן‬ ‫חונֶׁה‬ ‫ַעד ָאן ְ ּבגָ לוּת ֹ‬ ‫ּזְמן‬ ‫יהם ֵּקץ ו ָ‬ ‫מור אֲ ֵל ֶׁ‬ ‫אֱ ֹ‬ ‫נִ ְש ַלם ְ ּבכ ֶֹׁבד עֹנִ י‬ ‫קוד ּ ָפ ַק ְד ִ ּתי ֶׁא ְתכֶׁ ם‬ ‫ּ ָפ ֹ‬ ‫וְ ֶׁאת ֶׁה ָעשוּי ָלכֶׁ ם‬ ‫וְ ָא ִשיב ֶׁאת ְשבו ְּתכֶׁ ם‬ ‫וְ ַת ֲעל ּו ְל ַא ְר ְצכֶׁ ם‬ ‫ימה‬ ‫טו ָבה נְ ִע ָ‬ ‫ֶׁא ֶׁרץ ֹ‬ ‫י ִָדיד ְ ּב ֶׁל ְכ ּת ֹו ֶׁאל ּ ַפ ְרעֹה‬ ‫אות‬ ‫תות וְ נִ ְפ ָל ֹ‬ ‫או ֹ‬ ‫ָע ָשה ֹ‬ ‫יהם ּ ֻכ ָ ּלם י ְָדע ּו‬ ‫ַח ְרטֻ ּ ֵמ ֶׁ‬ ‫אות‬ ‫ִד ְב ֵרי אֱ ל ִֹהים ְצ ָב ֹ‬ ‫הוּא וְ כָ ל ַע ּמ ֹו נִ ְתע ּו‬ ‫יהם ְל ָדם‬ ‫ימ ֶׁ‬ ‫ָה ַפ ְך ֵמ ֵ‬ ‫אות‬ ‫וְ לֹא ִק ְ ּבל ּו ַהנּ ֹו ָר ֹ‬ ‫ו ְּצ ַפ ְר ֵד ַע ְל ַא ְ ּב ָדם‬ ‫וְ רֹב ִּכנִ ים ָּב ָא ָדם‬ ‫וַ יַּהֲ רֹג ּ ָכל ַמחֲ ַמדָּ ם‬ ‫ּ ָכל ִמ ְקנֵה ְב ֵה ָמה‬ ‫עות‬ ‫רוב וְ גַ ם ַחיּ ֹות ָר ֹ‬ ‫ָע ֹ‬ ‫ָש ַלח ָּבם ִעם ַא ְד ָמ ָתם‬ ‫ּעות‬ ‫ו ִּב ְב ָש ָרם ְש ִחין אֲ ַב ְע ּבו ֹ‬ ‫רו ָתם‬ ‫ַא ְר ֶּׁבה ָאכַ ל ּ ָכל ּ ֵפ ֹ‬ ‫וְ ֶׁה ְח ִש ְ‬ ‫רו ָתם‬ ‫או ֹ‬ ‫יך ּ ָכל ְמ ֹ‬ ‫עות‬ ‫נֵיהם ָּב ָרד ַּגם זְ וָ ֹ‬ ‫ו ְּב ִמ ְק ֶׁ‬ ‫מד‬ ‫תורת אמך‬ ‫יהם‬ ‫כו ֵר ֶׁ‬ ‫ָה ַרג ֶׁאת ְ ּב ֹ‬ ‫וְ גַ ם ּ ָכל נָ ִשיא ָב ֶׁהם‬ ‫ֵיהם‬ ‫ַעד ִּכי ָקצ ּו ְב ַחיּ ֶׁ‬ ‫יהם‬ ‫וְ ָענ ּו כֻ ָ ּלם ְ ּב ִפ ֶׁ‬ ‫ְצא ּו ְב ָע ְצ ָמה‬ ‫ִמדָּ ה ְכנֶׁ גֶׁ ד ִמדָּ ה‬ ‫ָע ָשה ָל ֶׁהם צוּר ֹנו ָרא‬ ‫ִּכי ַבדָּ ָבר אֲ ֶׁשר ז ָָדה‬ ‫או ָרה‬ ‫ּ ָכל ַה ֵּבן ַה ִיּ ּל ֹוד ַהיְ ֹ‬ ‫ידה‬ ‫ַּת ְש ִליכ ּו ֵמאֻ ּ ָמה יְ ִח ָ‬ ‫אֲ ֶׁשר ְ ּב ֵאל ַחי ְקשו ָּרה‬ ‫או ָרה‬ ‫עו ֶׁטה ֹ‬ ‫נָתן צ ּו ר ֹ‬ ‫ַ‬ ‫ָּב ֶׁהם ז ַַעם וְ ֶׁע ְב ָרה‬ ‫תו ְך ַה ּב ֹו ָרה‬ ‫ִה ְש ִליכָ ם ְ ּב ֹ‬ ‫וְ כַ ּ ֵמגִ יס ַּב ְ ּק ֵד ָרה‬ ‫ְ ּב ַאף ו ְּב ֵח ָמה‬ ‫דו ִשי‬ ‫ָר ַדף ַאחֲ ֵרי ַעם ְק ֹ‬ ‫ילו‬ ‫ּ ַפ ְרעֹה וְ כָ ל ִמ ְב ַחר ֵח ֹ‬ ‫ישי‬ ‫ִה ּ ִשיגָ ם ַּביּ ֹום ַה ּ ְש ִל ִ‬ ‫ּ ֻכ ָלם זָע ּו וְ ָחל ּו‬ ‫ֹשה‬ ‫ָא ַמר ָה ֵאל ֶׁאל מ ֶׁ‬ ‫לו‬ ‫ְסע ּו ִל ְק ַראת יָם ַּתחֲ נ ּו ֶׁא ְצ ֹ‬ ‫נֵיהם‬ ‫ָּב ַקע ַהיָּם ִל ְפ ֶׁ‬ ‫נֵיהם‬ ‫וְ ָע ְבר ּו ֵהם ו ְּב ֶׁ‬ ‫ּשם וְ כָ ל אֲ ֶׁשר ָל ֶׁהם‬ ‫ו ְּרכו ָ‬ ‫נֵיהם‬ ‫וְ ַה ּ ַמיִ ם ָע ְמד ּו ִל ְפ ֶׁ‬ ‫חו ָמה‬ ‫מו ֹ‬ ‫נִ ְצּב ּו ְּכ ֹ‬ ‫יהם‬ ‫ִמ ְצ ִרים י ְָרד ּו ַאחֲ ֵר ֶׁ‬ ‫ֶׁאל ּת ֹו ְך ַהיָּם ַּב ְּמ ִס ָ ּלה‬ ‫תו ְך ַהיָּם ַּב ְּמצו ָּלה‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫יהם‬ ‫ָענ ּו כָ ל יִ ְש ָר ֵאל ְ ּב ִפ ֶׁ‬ ‫ּ ֻכ ָלם ְ ּב ִשיר ו ְּת ִה ָ ּלה‬ ‫זֶׁה ֵא ִלי וְ ַאנְ וֵה ּו‬ ‫רו ְמ ֶׁמנְ ה ּו‬ ‫אֱ ל ַֹהי וַ אֲ ֹ‬ ‫בוד אֲ ַע ְּט ֵרה ּו‬ ‫וְ כָ ֹ‬ ‫לו ּ ַה ִ ּב ְל ֵּתה ּו‬ ‫ִּכי ֵאין אֱ ֹ‬ ‫יהם‬ ‫בו ֵת ֶׁ‬ ‫נִ ֵער ּ ָכל ַמ ְר ְּכ ֹ‬ ‫ְ ּבעֹז וְ ָח ְכ ָמה‬ ‫ָח ְשב ּו ּ ָכל יִ ְש ָר ֵאל ְ ּב ִמ ְריָם‬ ‫או ַּלי י ְָצא ּו ִב ְמ ִס ָּבה‬ ‫ָא ַמר ָה ֵאל ֶׁאל ַשר ַהיָּם‬ ‫ַה ְש ִליכֵ ם ֶׁל ָח ָר ָבה‬ ‫מה‬ ‫תורת אמך‬ ‫הונָ ם וְ ִש ְביָם‬ ‫נָ ְשא ּו כָ ל ֹ‬ ‫טו ָבה‬ ‫ז ָָהב וְ ֶׁא ֶׁבן ֹ‬ ‫ִמ ְריָם ְ ּב ִש ָירה נָ ָאה‬ ‫ָענְ ָתה ִש ָירה נִ ּ ָש ָאה‬ ‫לו ִכי גָ אֹה גָ ָאה‬ ‫ִשיר ּו ֹ‬ ‫ִעם ּ ָכל נְ ֵשי ְצ ָב ָא ּה‬ ‫בו ַביָּם ָר ָמה‬ ‫רו ְכ ֹ‬ ‫סוּס וְ ֹ‬ ‫טו ָבה‬ ‫ז ְָכ ֵרנ ּו ָה ֵאל ְל ֹ‬ ‫מונִ יּ ֹות‬ ‫מו ָשנִ ים ַק ְד ֹ‬ ‫ְּכ ֹ‬ ‫ַק ְ ּב ֵלנ ּו ִ ּב ְתשו ָּבה‬ ‫אות‬ ‫טו ָבה ֹ‬ ‫וַ ֲע ֵשה ִע ּ ָמנ ּו ְל ֹ‬ ‫יבה‬ ‫ֵּתן ָלנ ּו רו ַּח נְ ִד ָ‬ ‫אות‬ ‫וְ רֹב נִ ִּסים וְ נִ ְפ ָל ֹ‬ ‫ָל ְך ְ ּב ַפ ַחד ו ְּבמ ֶֹׁר ְך‬ ‫אֲ זַי ִ ּת ְכ ַרע ּ ָכל ֶּׁב ֶׁר ְך‬ ‫אתי ִמ ּ ֶׁפ ֶׁר ְך‬ ‫ְּכ ֵעת צֵ ִ‬ ‫נִ ְש ַמת ּ ָכל ַחי ְת ָב ֵר ְך‬ ‫ִש ְמ ָך ְב ָע ְצ ָמה‬ ‫מלכי מקדם ר' דוד חסין‬ ‫מכנאס מאה ‪81‬‬ ‫ַמ ְל ִּכי ִמ ֶּׁק ֶׁדם אֱ ל ִֹהים‬ ‫ּתו ַב ּכֹל ָמ ָש ָלה‬ ‫ַמ ְלכו ֹ‬ ‫בו ִהים‬ ‫בו ַה ַעל ּ ָכל ְ ּג ֹ‬ ‫ָּג ֹ‬ ‫נֶׁפש ְש ָפ ָלה‬ ‫ַמ ִ ּביט ְ ּב ֶׁ‬ ‫יהם‬ ‫ּ ָפ ָדה ָבנִ ים ִמ ּש ֹו ֵב ֶׁ‬ ‫ילה‬ ‫ְ ּברֹן ְ ּב ֶׁח ְדוָה ו ְּבגִ ָ‬ ‫ּזְה ָבם ָש ְלל ּו‬ ‫ּ ַכ ְס ּ ָפם ו ָ‬ ‫ילו‬ ‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬ ‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬ ‫וַיִ ְרדְּ פוּם ִחיש ְמ ֵה ָרה‬ ‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫דול ֵעת נִ ְב ָרא‬ ‫זֶׁה ַהיָּם ָּג ֹ‬ ‫עו ָל ִמים ִה ְתנָה ִע ּמ ֹו‬ ‫צוּר ֹ‬ ‫ְ ּתנַ אי ּ ַכדָּ ת וְ כַ ּשו ָּרה‬ ‫ִל ְה ֹיות נִ ְק ָרע ִל ְפנֵי ַע ּמ ֹו‬ ‫ִה ְק ִדים ְרפו ָּאה ַל ָצּ ָרה‬ ‫ּמו‬ ‫ֵאל ֶׁע ְל ֹיון ְ ּב ַת ֲעצו ֹ‬ ‫מו‬ ‫ו ְּב ֵעת ָק ַרב ו ָּבא ֹיו ֹ‬ ‫הו ָרה‬ ‫בו ֵע ָדה ְט ֹ‬ ‫ָע ְבר ּו ֹ‬ ‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫ילו‬ ‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬ ‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬ ‫מו‬ ‫תורת אמך‬ ‫דו‬ ‫ֹשה ֶׁבן ַע ְמ ָרם ְ ּב ָע ְמ ֹ‬ ‫מ ֶׁ‬ ‫וַ יֵּט ַמ ּ ֵטה ּו ַעל י ּ ָָמה‬ ‫ִה ְת ִחיל ְל ַה ְת ִריס ְּכנֶׁ גְ דּ ֹו‬ ‫ימה‬ ‫ְ ּב ַט ֲענַת דִּ ין ְק ִד ָ‬ ‫ָדו‬ ‫ָדו ַעל י ֹ‬ ‫נָתן י ֹ‬ ‫ַעד ַ‬ ‫ה' ִאיש ִמ ְל ָח ָמה‬ ‫רו ֵמ ָמה‬ ‫יְמין ה' ֹ‬ ‫ִ‬ ‫ילו‬ ‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬ ‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬ ‫תו ָרה‬ ‫נָתן ָלנ ּו ֹ‬ ‫ִּכי ָב ּה ַ‬ ‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫ית ֹנו‬ ‫ו ְּבשוּב ַהיָּם ְל ֵא ָ‬ ‫אתו נָס ּו‬ ‫ִמ ְצ ַריִ ם ִל ְק ָר ֹ‬ ‫או ֹנו‬ ‫יח ְש ֹ‬ ‫צוּר ַה ּ ַמ ְש ִ ּב ַ‬ ‫ּסו‬ ‫רוכֵ ב וְ סו ֹ‬ ‫בו ֹ‬ ‫ָר ָמה ֹ‬ ‫או ֹנו‬ ‫ַּגם ּ ַפ ְרעֹה ָש ַבר ְ ּג ֹ‬ ‫צו‬ ‫וְ ָה ָעם אֲ ֶׁשר ְ ּב ַא ְר ֹ‬ ‫תו ְך ְק ֵד ָרה‬ ‫ְּכ ֵמגִ יס ְ ּב ֹ‬ ‫ילו‬ ‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬ ‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬ ‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫ָראֲ ָתה ִש ְפ ָחה ַעל ַהיָּם‬ ‫אֱמן‬ ‫ֹשה ִאיש נֶׁ ָ‬ ‫אות מ ֶׁ‬ ‫ִּכ ְר ֹ‬ ‫בוד ָה ֵאל ַחי וְ ַקיָּם‬ ‫ְּכ ֹ‬ ‫וְ כָ ל נִ ְס ָּתר וְ כָ ל נִ ְט ָמן‬ ‫ְּכ ִאיש ָּבחוּר נִ גְ ָלה ַביָּם‬ ‫תו ַא ְר ּג ָָמן‬ ‫תו ְך ֶׁמ ְר ּ ַכ ְב ֹ‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫ו ְּב ִסינַי ְּכז ֵָקן ַר ְח ָמן‬ ‫כו נִ ְר ְמס ּו‬ ‫תו ֹ‬ ‫ּ ֻכ ָ ּלם ְ ּב ֹ‬ ‫ילו‬ ‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬ ‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬ ‫לו ִשנּ וּי ַּגם ְ ּתמו ָּרה‬ ‫ֵאין ֹ‬ ‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫ְל ֹגוזֵר יָם סוּף ִלגְ ז ִָרים‬ ‫ִש ָירה ִש ְ ּבח ּו גְ או ִּלים‬ ‫ִ ּבנְ פֹ ל ְ ּב ַמיִ ם ַאדִּ ִירים‬ ‫חו ְל ִלים‬ ‫ָש ִרים ַר ִ ּבים ְּכ ֹ‬ ‫ְל ֹנוגְ נִ ים ִקדְּ מ ּו ָש ִרים‬ ‫נָצח ּו ְמצו ִּקים ֶׁא ְר ֶׁא ִ ּלים‬ ‫ְ‬ ‫יהם ֵהם ְמ ֻע ִ ּלים‬ ‫ִּכי ֲע ֵל ֶׁ‬ ‫ְל ֵשם ִל ְת ִה ָ ּלה ו ְּל ִת ְפ ָא ָרה‬ ‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫דָּ חֲ ק ּו ַמ ְלאֲ כֵ י ַמ ְע ָלה‬ ‫לו ַמר ִש ָירה ֵלאל ֵֹהינ ּו‬ ‫ֹ‬ ‫ַא ַחר ֵע ָדה ַה ְּכלו ָּלה‬ ‫ֵּבינֵינ ּו ו ֵּבין נָ ֵשינ ּו‬ ‫או ָתם צוּר נַ ֲע ָלה‬ ‫ִה ְש ִ ּתיק ֹ‬ ‫ילות ֵא ָליו נִ ְת ּ ָכנ ּו‬ ‫ֲע ִל ֹ‬ ‫ילו‬ ‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬ ‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬ ‫מז‬ ‫תורת אמך‬ ‫וַ יּ ִָשיר ּו וַ ָיּרֹנּ ּו‬ ‫ְל ַאחֲ ֵרי כֻ ָ ּלם ִש ָירה‬ ‫יאה‬ ‫וְ גַ ם ִמ ְריָם ַה ְּנ ִב ָ‬ ‫ֶׁאת ַה ּתֹף ְ ּבי ָָד ּה ָל ְק ָחה‬ ‫ָענְ ָתה ִב ְר ָע ָדה וְ ִיּ ְר ָאה‬ ‫נְ ֵשי ַע ִּמי ִשיר ו ְּש ָב ָחה‬ ‫ִשיר ּו ַלה' ִּכי גָ ָאה‬ ‫ַעל ּ ָכל אֲ ֶׁשר דַּ ְע ּת ֹו ז ָָחה‬ ‫ִע ְבד ּו ה' ְ ּב ִש ְמ ָחה‬ ‫ילו‬ ‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬ ‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬ ‫יאי ִמ ּ ָכל צָ ָרה‬ ‫ַה ּמ ֹו ִצ ִ‬ ‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫דּ ֹוד וְ ָאהוּב דָּ גוּל ְ ּבכָ ל‬ ‫מות‬ ‫ימות ָח ִסין ְ ּב ֵש ֹ‬ ‫נְ ִע ֹ‬ ‫לום ּב ֹו ֵרא ַה ּכֹל‬ ‫עו ֶׁשה ָש ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ּמות‬ ‫ֵא ָליו נִ גְ ל ּו ַת ֲעלו ֹ‬ ‫מו ֶׁא ְש ּכ ֹול‬ ‫עו ָלם ְּכ ֹ‬ ‫ּת ֹו ֶׁלה ֹ‬ ‫יִ ְבנֶׁה ָע ִרים ַה ְּנ ַש ּמ ֹות‬ ‫ימות‬ ‫ָאז נִ ְש ַמת ּ ָכל ַחי ְ ּב ֵא ֹ‬ ‫זִמ ָרה‬ ‫מו ְב ְ‬ ‫ְ ּת ַה ֵ ּלל ְש ֹ‬ ‫תו ְך ַהיָּם ָירֹה י ָָרה‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫ילו‬ ‫בות ּ ַפ ְרעֹה וְ ֵח ֹ‬ ‫ַמ ְר ְּכ ֹ‬ ‫נוהגים לשוררו לפני מזמור של פסח‬ ‫חסדי ה' אמלל פרג'י שוואט‬ ‫תוניס מאה ‪18-10‬‬ ‫חַ ְס ֵדי יְ ָי אֲ מַ ֵּלל‬ ‫אַ זְ ִּכיר ְּת ִה ּל ֹות יְ ָי‬ ‫עו ִדי אֲ הַ ֵּלל‬ ‫מו ְ ּב ֹ‬ ‫ִל ְש ֹ‬ ‫דול יְ ָי‬ ‫ִּכי ָרם וְ גָ ֹ‬ ‫ּ ָפ ַעל ְ ּבחָ נֵס ּ ְפלָ ִאים‬ ‫עו ְב ֵדי ְטלָ ִאים‬ ‫ָר ָדה ְב ֹ‬ ‫או ֹנו‬ ‫רו ַע ְ ּג ֹ‬ ‫ִּכי ַרב זְ ֹ‬ ‫רו ֹנו‬ ‫ָשפַ ְך עֲ לֵ יהֶׁ ם חֲ ֹ‬ ‫ִמ ָצּר וּבָ ֵתי כְ לָ ִאים‬ ‫מו ֹנו‬ ‫הו ִציא ְלחֵ רוּת הֲ ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ִש ַּבח ְלאֵ ל חַ י וְ ִה ֵּלל‬ ‫ז ֶַׁרע ְ ּברוּכֵ י יְ ָי‬ ‫ַרבּ ּו ְלפָ נִ ים ּ ְפ ָעלָ יו‬ ‫ִהכְ ִחיש ְמ ִליצֵ י הֲ תו ִּלים‬ ‫מח‬ ‫תורת אמך‬ ‫ֹיום הֶׁ חֱ ִריב יָם וְ גַ ָּליו‬ ‫וַ יַּעֲ ִביר חֵ יל ְ ּגאו ִּלים‬ ‫ּ ַפ ְרעֹה וְ גַ ם ּ ָכל חֵ ילָ יו‬ ‫הו ִריד ְ ּב ִע ְמ ֵקי ְמצו ִּלים‬ ‫ֹ‬ ‫ּ ָכל הַ ְּנ ָשמָ ה ְּתהַ ֵּלל‬ ‫מַ ְע ֵשה אֱ ל ִֹהים יְ ָי‬ ‫גּ ֹומֵ ל חֲ ָס ִדים ְל ַע ּמ ֹו‬ ‫ידיו‬ ‫ּפ ֹו ֶׁדה ְלנֶׁפֶׁ ש חֲ ִס ָ‬ ‫מו‬ ‫הַ ּק ֹו ְר ִאים בּ ֹו ו ִּב ְש ֹ‬ ‫ּמו‬ ‫ֹזוכֵ ר ְ ּב ִרית אָ ב ְרחו ֹ‬ ‫הַ נּ ֹו ְש ִאים אֶׁ ת עֹל ּ ְפחָ ָדיו‬ ‫עו חֲ ָס ָדיו‬ ‫מו ֵש ְך ְלז ְַר ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֵּבית יַעֲ קֹב ַקדְּ ש ּו אֵ ל‬ ‫ֹאמר ּו גְ אוּלֵ י יְ ָי‬ ‫י ְ‬ ‫ֶׁשע ְאל ִֹהים אֲ ַק ֶׁ ּוה‬ ‫י ַ‬ ‫ָבוא וְ ַי ִצּיל ְלקו ִּחים‬ ‫י ֹ‬ ‫י ִָחיש ְ ּבנָגִ יד ו ְּמצַ ֶׁ ּוה‬ ‫כו ִחים‬ ‫מֵ ִשיב אֲ מָ ִרים נְ ֹ‬ ‫קומֵ ם וְ נָוֶׁ ה‬ ‫הֵ יכָ ל יְ ֹ‬ ‫כו יְ ַק ֵּבץ נְ דו ִּחים‬ ‫ּת ֹו ֹ‬ ‫חולֵ ל‬ ‫מו יְ ֹ‬ ‫צָ ִרי ם ְ ּבז ְַע ֹ‬ ‫ִּכי כִ חֲ ש ּו בַ יְ ָי‬ ‫יחיד בארבע סימן יהודה‬ ‫י ִָחיד ְ ּב ַא ְר ַּבע‬ ‫נָ שוּי ַעל ַא ְר ַּבע‬ ‫ָס ִביב ְ ּב ַא ְר ַּבע‬ ‫ָלו‬ ‫דִּ גְ ֵלי חֲ י ֹ‬ ‫ֵהן ּ ִפנּ ֹות ַא ְר ַּבע‬ ‫הו ִציא נִ ְט ָּבע‬ ‫ָּבם ֹ‬ ‫ּפות ַא ְר ַּבע‬ ‫ו ְּתקו ֹ‬ ‫לו‬ ‫ָמש ֵעת ָח ָרה ֹ‬ ‫רו ר ַֹבע‬ ‫ו ְּבז ְָכ ֹ‬ ‫או ִתיּ ֹות ַא ְר ַּבע‬ ‫ֹ‬ ‫ָאז ּ ַפ ְרעֹה נִ ְט ַּבע‬ ‫ילו‬ ‫הוּא וְ כָ ל ֵח ֹ‬ ‫דְּ גָ ִלים ַא ְר ַּבע‬ ‫ֶׁהעֱ ִמיד נִ ְק ַּבע‬ ‫מט‬ ‫תורת אמך‬ ‫סות ַא ְר ַּבע‬ ‫כו ֹ‬ ‫ו ְּב ֹ‬ ‫לו‬ ‫ִצ ּוָה ְל ַה ְ ּל ֹ‬ ‫ַה ְ ּלל ּו ֵשם י ָּה‬ ‫תו ְך ֲע ַדת י ָּה‬ ‫ו ְּב ֹ‬ ‫נִ ְק ָר ִאים ְ ּבי ָּה‬ ‫מו ַּגדְּ ל ּו‬ ‫ְש ֹ‬ ‫פיוט שנוהגים לאומרו לפני אז ישיר בשחרית של שביעי של פסח וגם בשבת שירה‬ ‫ֹשה ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬ ‫יִנ ֶׁשה ‪ָ /‬אז י ִָשיר מ ֶׁ‬ ‫ֹשה ‪ִ /‬שיר לֹא ּ ָ‬ ‫ָא ִשי ָרה ְּכ ִש ַירת מ ֶׁ‬ ‫וַת ַען ָל ֶׁהם ִמ ְריָם ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬ ‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת ִמ ְריָם ‪ַ /‬על ְש ַפת ַהיָּם ‪ַּ /‬‬ ‫ש ַע ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬ ‫יְהו ֻ‬ ‫ש ַע ‪ּ ְ /‬ב ַהר ַה ִ ּג ְל ּב ֹו ַע ‪ָ /‬אז י ִָשיר ֹ‬ ‫יְהו ֻ‬ ‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת ֹ‬ ‫בו ָרה ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬ ‫וַת ַשר דְּ ֹ‬ ‫בו ָרה ‪ָּ /‬‬ ‫בו ָרה ‪ּ ְ /‬ב ַהר ָּת ֹ‬ ‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת דְּ ֹ‬ ‫וַת ַשר ַח ּנָה ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬ ‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת ַח ּנָה ‪ִ /‬עם ַּב ְע ָל ּה ֶׁא ְל ָקנָה ‪ָּ /‬‬ ‫זְמו ִרים י ְַצ ִמיד ‪ /‬וַיְ ַד ֵּבר דָּ וִ ד ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬ ‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת דָּ וִ ד ‪ִ /‬מ ֹ‬ ‫לו ִא ּמ ֹו ‪ִ /‬שיר ַה ּ ִש ִירים ‪ /‬אֲ ֶׁשר‬ ‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת ְשלֹמֹה ‪ַּ /‬ב ֲע ָט ָרה ֶׁש ִע ְּט ָרה ֹ‬ ‫ִל ְשלֹמֹה‬ ‫יאת ַהגּ ֹו ֵאל ‪ָ /‬אז י ִָשיר יִ ְש ָר ֵאל ‪ֶׁ /‬את דִּ ְב ֵרי ַה ּ ִש ָירה‬ ‫ָא ִש ָירה ְּכ ִש ַירת יִ ְש ָר ֵאל ‪ּ ְ /‬ב ִב ַ‬ ‫~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~‬ ‫נ‬ ‫תורת אמך‬ ‫יום ליבשה ר' יהודה הלוי‬ ‫ספרד מאה ‪88-81‬‬ ‫נֶׁה ְפכ ּו ְמצו ִּלים‬ ‫ֹיום ַל ּי ַָּב ָשה ֶׁ‬ ‫ִש ָירה חֲ ָד ָשה ִש ְ ּבח ּו גְ או ִּלים‬ ‫ֹיום ְ ּבצַ ר נִ ְכ ַּב ְד ָּת וְ ֵא ַלי נֶׁ ְח ַמ ְד ָּת‬ ‫עולֲ ִלים‬ ‫יִס ְד ָּת ִמ ּ ִפי ֹ‬ ‫וְ ָל ְך עֹז ּ ַ‬ ‫נָמית‬ ‫ִה ְט ַּב ְע ָּת ְב ַת ְר ִמית ַרגְ ֵלי ַבת ֲע ִ‬ ‫ּו ַַפ ֲע ֵמי שו ַּל ִּמית יָפ ּו ַב ְּנ ָע ִלים‬ ‫הו ִדי יְ שוּרוּן‬ ‫וְ כָ ל ר ַֹאי יְ ִשירוּן ְ ּב ֵעת ֹ‬ ‫ילים‬ ‫שרוּן וְ אֹיְ ֵבינ ּו ּ ְפ ִל ִ‬ ‫ֵאין ּ ָכ ֵאל יְ ֻ‬ ‫דְּ גָ ַלי ּ ֵכן ָּת ִרים ַעל ַה ִּנ ְש ָא ִרים‬ ‫ו ְּת ַל ֵּקט ּ ְפזו ִּרים ִּכ ְמ ַל ֵּקט ִש ּ ֳּב ִלים‬ ‫ַה ָּב ִאים ִע ְּמ ָך ִ ּב ְב ִרית ח ָֹת ְמ ָך‬ ‫ו ִּמ ֶּׁב ֶׁטן ְל ִש ְמ ָך ֵהם נִ ּמ ִֹלים‬ ‫או ָתם‬ ‫את ָֹתם ְלכָ ל ר ֶֹׁאה ֹ‬ ‫ֶׁה ְרא ּו ֹ‬ ‫וְ ַעל ּ ַכנְ ֵפי ְכסו ָּתם י ֲַעש ּו גְ ִד ִלים‬ ‫אֱמת‬ ‫ְל ִמי זֹאת נִ ְר ֶׁש ֶׁמת ַה ּ ֶׁכר נָ א דְּ ַבר ֶׁ‬ ‫ילים‬ ‫ְל ִמי ַהח ֶֹׁת ֶׁמת וְ ַה ּ ְפ ִת ִ‬ ‫וְ שוּב ֵשנִ ית ְל ַקדְּ ָש ּה וְ ַאל ּת ֹו ֶׁסף ְלגָ ְר ָש ּה‬ ‫צ ָל ִלים‬ ‫וְ ַה ֲע ֵלה ֹ‬ ‫אור ִש ְמ ָש ּה וְ נָס ּו ַה ְ ּ‬ ‫רומֲ מו ָּך ְ ּב ִש ָירה ִקדְּ מו ָּך‬ ‫יְ ִד ִידים ֹ‬ ‫ִמי כָ מֹכָ ה אֲ דֹנָי ָּב ֵא ִלים‪.‬‬ ‫ִש ָירה חֲ ָד ָשה ִש ְ ּבח ּו גְ או ִּלים‪:‬‬ ‫נֵיהם‪:‬‬ ‫יע ָּבנִ ים וְ ָת ִביא גְ אֻ ָ ּלה ִל ְבנֵי ְב ֶׁ‬ ‫בות ּת ֹו ִש ַ‬ ‫ִ ּבגְ ַלל ָא ֹ‬ ‫נא‬ ‫תורת אמך‬ ‫ארסל יא ואחד ווחדאני‬ ‫נב‬ ‫תורת אמך‬ ‫פיוט במסורת יהודי מרוקו המושר בתקופת ימי העומר‬ ‫שירו לאל בשירה מחבר לא ידוע‬ ‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬ ‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬ ‫ַשדָּ י ִה ְמ ִשיל ָש ֵרי מַ עֲ ָלה‬ ‫ַעל ָה ַע ִּמים ְ ּבנֵי ַעוְ ָלה‬ ‫לו ְלנַחֲ ָלה‬ ‫ו ָּבחַ ר ֹ‬ ‫ְליִצְ ָחק ֶּׁבן הַ ְ ּג ִב ָירה‬ ‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬ ‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬ ‫ִמזּ ֶַׁרע יִצְ ָחק לֹא ָבחַ ר‬ ‫ִּכי ִאם ְלהֵ ילֵ ל ֶּׁבן ַשחַ ר‬ ‫יַעֲ קֹב ְּכ צֶׁ מֶׁ ר צַ חַ ר‬ ‫אֶׁ בֶׁ ן י ְָק ָרה מֵ ִא ָירה‬ ‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬ ‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬ ‫עֲ ָב ִדים ָמ ְשל ּו וְ זָ ִרים‬ ‫עו ִמצְ ַריִם אַ כְ זָ ִרים‬ ‫ְ ּבז ְַר ֹ‬ ‫ִ ּבגְ ז ֵַרת ֵּבין הַ ְ ּב ָת ִרים‬ ‫ְלאַ ְב ָר ָהם ַּבאֲ ִמ ָירה‬ ‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬ ‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬ ‫עו ְב ִדים לַ ָּטלֶׁ ה‬ ‫י ְִה ִירים ֹ‬ ‫וְ י ְִש ָראֵ ל ְ ּבפֶׁ ה ָמלֵ א‬ ‫וְ גַם ְ ּב ֵעינַי י ּ ִָפלֵ א‬ ‫ִּכי ָשכְ ח ּו סֵ פֶׁ ר יְצִ ָירה‬ ‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬ ‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬ ‫הֵ ן ְ ּב ֵשם נִ דָּ ה נִ ְק ְר ָאה‬ ‫בו ָדה זָ ָרה ְטמֵ ָאה‬ ‫עֲ ֹ‬ ‫ּגַם ְ ּבמַ ּ ָשא ִמ ּ ַט ְּמ ָאה‬ ‫טֻ ְמ ָא ָת ּה טֻ ְמ ָאה חֲ מו ָּרה‬ ‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬ ‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬ ‫חֹק ָהאֵ ל ָרם ַעל ָּכל ָר ִמים‬ ‫ְלטַ הֲ ָר ּה ִמן הַ דָּ ִמים‬ ‫וְס ְפ ָרה ָל ּה ִש ְב ָעה י ִָמים‬ ‫ָ‬ ‫זְה ָירה‬ ‫ו ָּבזֶׁה ִ ּת ְהיֶׁה ִ‬ ‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬ ‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬ ‫ז ְַך ְלטַ הֵ ר אֻ ָּמה ָב ָרה‬ ‫בו ָדה זָ ָרה‬ ‫ִמ ּ ֻט ְמאַ ת עֲ ֹ‬ ‫וְס ְפ ָרה‬ ‫יה ָ‬ ‫צִ ּוָה אֵ לֶׁ ָ‬ ‫ּעות לַ ְּס ִפ ָירה‬ ‫ִש ְב ָעה ָשבו ֹ‬ ‫נג‬ ‫תורת אמך‬ ‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬ ‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬ ‫ּצו ֵתינ ּו‬ ‫ַק ֵּבץ אֶׁ ת נְפו ֹ‬ ‫ו ְּל ָע ְבדְּ ָך טַ הֵ ר ִל ֵּבנ ּו‬ ‫וַאֲ זַי י ְִרא ּו ֵעינֵינ ּו‬ ‫ִ ּבנְ יַן ֵּבית הַ ְ ּב ִח ָירה‬ ‫ִשיר ּו ָלאֵ ל ְ ּב ִש ָירה‬ ‫ָ ּב ְרכ ּו ַעל הַ ְּס ִפ ָירה‬ ‫~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~‬ ‫בר יוחאי ר' שמעון לביא‬ ‫ספרד ‪-‬טריפולי מאה ‪12-18‬‬ ‫ַּבר ֹיוחַ אי נִ ְמ ַש ְח ָת אַ ְש ֶׁר ָ‬ ‫יך‬ ‫ּ‬ ‫ֶׁשמֶׁ ן ָשש ֹון מֵ חֲ בֵ ֶׁר ָ‬ ‫יך‬ ‫ַּבר ֹיוחַ אי ֶׁשמֶׁ ן ִמ ְשחַ ת ק ֶֹׁדש‬ ‫נִ ְמ ַש ְח ָ ּת ִמ ִּמדַּ ת הַ ּק ֶֹׁדש‬ ‫ֹאש ָך ּ ְפאֵ ֶׁר ָך‬ ‫ָחבוּש ַעל ר ְ‬ ‫ָש ְב ָ ּת‬ ‫טוב י ַ‬ ‫מו ַשב ֹ‬ ‫ַּבר ֹיוחַ אי ֹ‬ ‫ֹיום נ ְַס ָ ּת ֹיום אֲ ֶׁשר ָ ּב ַר ְח ָ ּת‬ ‫הו ְד ָך וַהֲ ָד ֶׁר ָך‬ ‫ית ֹ‬ ‫ָשם ָקנִ ָ‬ ‫עו ְמ ִדים‬ ‫ַּבר ֹיוחַ אי עֲ צֵ י ִש ִּטים ֹ‬ ‫ְקוד הֵ ם ֹיו ְק ִדים‬ ‫אור הַ י ֹ‬ ‫אור מֻ ְפלֶׁ א ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫לו ְמ ִדים‬ ‫ִל ּמו ֵּדי ְי ָי הֵ ם ֹ‬ ‫מו ֶׁר ָ‬ ‫יך‬ ‫הֲ לֹא הֵ ָּמה ֹיורו ָּך ֹ‬ ‫ַּבר ֹיוחַ אי וְ ִל ְש ֵדה ַת ּפו ִּחים‬ ‫קוט בּ ֹו מֶׁ ְר ָק ִחים‬ ‫ית ִל ְל ֹ‬ ‫ָע ִל ָ‬ ‫סוד ּת ֹו ָרה ְּכ צִ יצִ ים ו ְּפ ָר ִחים‬ ‫ֹ‬ ‫נַעֲ ֶׁשה ָא ָדם נֶׁאֱ מַ ר ַּבעֲ בו ֶּׁר ָך‬ ‫ַּבר ֹיוחַ אי נֶׁאֱ ז ְַר ָ ּת ִ ּבגְ בו ָּרה‬ ‫ו ְּב ִמ ְלחֶׁ מֶׁ ת אֵ ש דַּ ת הַ ּ ַש ְע ָרה‬ ‫צו ְר ֶׁר ָ‬ ‫יך‬ ‫ָשלַ ְפ ָ ּת ֶׁנגֶׁד ֹ‬ ‫קום אַ ְבנֵי ַשיִש‬ ‫ַּבר ֹיוחַ אי ִל ְמ ֹ‬ ‫ִה ַּג ְע ָ ּת ִל ְפנֵי אַ ְריֵה לַ יִש‬ ‫ָ ּתשו ִּרי ו ִּמי יְשו ֶּׁר ָך‬ ‫ַּבר ֹיוחַ אי ְ ּבק ֶֹׁדש הַ ּ ֳּק ָד ִשים‬ ‫ָרוק ְמחַ דֵּ ש חֳּ ָד ִשים‬ ‫ַקו י ֹ‬ ‫את צִ יץ ֵנזֶׁר הַ ּק ֶֹׁדש‬ ‫נָ ָש ָ‬ ‫ִ ּב ְמ ָע ַרת צו ִּרים ֶׁש ָעמַ ְד ָ ּת‬ ‫את ִמ ַּת ְע ָר ּה‬ ‫הו צֵ ָ‬ ‫וְ חֶׁ ֶׁרב ֹ‬ ‫ּגַם ּג ַֻּלת ּכ ֹו ֶׁת ֶׁרת ַעל ַעיִש‬ ‫נד‬ ‫תורת אמך‬ ‫סוד חֲ ִמ ּ ִשים‬ ‫תות ֹ‬ ‫ֶׁשבַ ע ַש ָ ּב ֹ‬ ‫ָק ַש ְר ָת ִק ְש ֵרי ִשי"ן ְק ָש ֶׁר ָ‬ ‫יך‬ ‫ּ‬ ‫ַּבר ֹיוחַ אי יוּ"ד ָחכְ ָמה ְקדו ָּמה‬ ‫ימה‬ ‫דו ּ ְפנִ ָ‬ ‫בו ֹ‬ ‫ִה ְש ַק ְפ ָ ּת ִלכְ ֹ‬ ‫אשית ְ ּתרו ָּמה‬ ‫יבות ֵר ִ‬ ‫לשים ו ְּש ַּתיִם) נְ ִת ֹ‬ ‫(ש ִ‬ ‫לֵ ב ְ‬ ‫או ֶׁר ָך‬ ‫אַ ְ ּת ְּכרוּב ִמ ְמ ַשח זִ יו ֹ‬ ‫אור מֻ ְפלֶׁ א רוּם מַ ְע ָלה‬ ‫ַּבר ֹיוחַ אי ֹ‬ ‫את ִמ ְ ּלהַ ִ ּביט ִּכי ַרב ָל ּה‬ ‫י ֵָר ָ‬ ‫נ ְַמ ָ ּת ַעיִן לֹא ְתשו ֶּׁר ָך‬ ‫ַּבר ֹיוחַ אי אַ ְש ֵרי ֹיולַ ְד ֶּׁת ָך‬ ‫לו ְמ ֶׁד ָך‬ ‫אַ ְש ֵרי ָה ָעם הֵ ם ֹ‬ ‫יך וְ או ֶּׁר ָ‬ ‫ּשי ח ֶֹׁשן ֻת ֶׁמ ָ‬ ‫יך‬ ‫ְלבו ֵ‬ ‫ּ ּ‬ ‫קו ָרא ָל ּה‬ ‫ַּתעֲ לו ָּמה וְ אַ יִן ֹ‬ ‫סו ֶׁד ָך‬ ‫עו ְמ ִדים ַעל ֹ‬ ‫וְ אַ ְש ֵרי ָה ֹ‬ ‫חג השבועות‬ ‫אפתח פי להלל ר' חיים לוק‬ ‫ישראל המאה ה ‪02-‬‬ ‫ילום‬ ‫אֶׁ ְפ ּ ַתח ּ ִפי ְלהַ ֵּלל לָ ְך ּת ֹו ַרת אֵ ל ֵע ֹ‬ ‫ְ ּבפֶׁ ה צָ ח אֶׁ ְפצַ ח ָּב ְך ּ ָתכְ נִ ית ּ ָכל הַ יְ קוּם‬ ‫ְ ּב ַד ַעת יִ ְראָ ה אֱ ל ִֹקים חַ ִיּים‬ ‫ָכול ּ ָכ ַתב אֵ ל ְ ּבאֶׁ ְצ ַּבע‬ ‫או ִתיּ ֹו ֵת ְך ִּכ ְבי ֹ‬ ‫ּ ַכ"ף ֵּבי"ת ֹ‬ ‫ִמ ּ ְשנֵי ֶׁע ְב ֵר ְך ְּכתוּבָ ה‬ ‫אֶׁ ל ֵעבֶׁ ר ּ ְפנֵי ִאיש אֱ ל ִֹקים חַ ִיּים‬ ‫מו ָר ָשה‬ ‫ֹשה ִצ ָ ּוה ְ ּבהַ ר ִסינַי הֻ נְ חַ ְל ְּת לָ נ ּו ֹ‬ ‫או ָת ְך מ ֶׁ‬ ‫ֹ‬ ‫הֵ ן חָ ֵסר הֵ ן י ֵָתר‬ ‫יחות ּת ֹו ַרת חַ ִיּים‬ ‫מוכִ ֹ‬ ‫י ַָדיִ ים ֹ‬ ‫נה‬ ‫תורת אמך‬ ‫חול יִ ְהי ּו‬ ‫קור הָ אֱ מֶׁ ת ָּב ְך דִּ ְב ֵרי ֹ‬ ‫אַ ְּת ְמ ֹ‬ ‫ּשם ְ ּב ִפי‬ ‫ּ ֶׁכ ֶׁסף ִסיגִ ים ְלבַ ל יו ָ‬ ‫תוק ְלמָ ר אַ ְּת ֵעץ הַ חַ ִיּים‬ ‫מָ ֹ‬ ‫אֶׁ ְפ ּ ַתח ּ ִפי ְלהַ ֵּלל‬ ‫סוד ֶׁרמֶׁ ז ו ְּד ָרש‬ ‫וְ לָ ְך אֲנִ י נִ כְ ַסף דֶּׁ ֶׁר ְך ּ ְפ ָשט וְ ֹ‬ ‫דְּ בָ ַריִ ְ‬ ‫יך ַעל ֻּב ְריָּין‬ ‫אור זָרו ַּע לַ ַצּ ִדיק ְ ּבאֶׁ ֶׁרץ חַ ִיּים‬ ‫ֹ‬ ‫ִמימֵ י חָ ְר ּ ִפי ַש ְמ ִּת ְ‬ ‫יך נֶׁגֶׁ ד ֵעינַי וְ לֵ ב‬ ‫ידה ְל ֹיו ְצ ֵר ְך‬ ‫וְ לַ הֲ ֹגות ָּב ְך יְ ִח ָ‬ ‫ו ְּב אָ הֳּ לֵ ְך לָ מוּת ִּכי ּ ֻכ ָּל ְך חַ ִיּים‬ ‫אֶׁ ְפ ּ ַתח ּ ִפי ְלהַ ֵּלל ‪...‬‬ ‫עולָ ם ו ִּב ְתנָאֵ ְך יַעֲ מֹד‬ ‫הֵ ן אַ ְּת ְ ּב ִרית ֹ‬ ‫עולָ ם ָשמַ יִ ם וָ אָ ֶׁרץ‬ ‫יְ קוּם ֹ‬ ‫ִ ּב ְל ָע ֵד ְך יִ בּ ֹל ּו ְּכלֹא חַ ִיּים‬ ‫עוזְ בֵ ְך נִ ְל ּ ַכד ַּב ּ ַפח וְ חַ יָּיו הֵ ן הֶׁ ְעדֵּ ר וְ ָתפֵ ל טָ ח‬ ‫ֹ‬ ‫תו‬ ‫מו ֹ‬ ‫אַ ְך הַ ּ ַמחֲזִ יק ָּב ְך חַ יָּיו ְ ּב ֹ‬ ‫אַ ְּת ֵעץ הַ חַ ִיּים‬ ‫הֱ ִיּי מָ גֵ ן ִצ ּנָה ְל ַעם אֲ ֶׁשר ָּבחַ ר ָּב ְך ְלנַחֲ לָ ה‬ ‫הֱ ִיּי מֵ ִליץ י ֶֹׁשר ְ ּב ַעד הָ ָעם‬ ‫צון חַ ִיּים‬ ‫ָרצָ ה ִ ּב ְר ֹ‬ ‫אֶׁ ְפ ּ ַתח ּ ִפי ְלהַ ֵּלל ‪...‬‬ ‫נו‬ ‫תורת אמך‬ ‫אשורר שירה ר' רפאל ברוך‬ ‫טולידאנו‬ ‫בוד הַ ּת ֹו ָרה‬ ‫ירה ִלכְ ֹ‬ ‫אֲ ש ֹו ֵר ר ִש ָ‬ ‫ִמ ּ ָפז יְ ָק ָרה ז ּ ַָכה וּבָ ָרה‬ ‫מו ָּבחַ ר ְ ּב ַע ּמ ֹו‬ ‫נֶׁאֱ מָ ן ְש ֹ‬ ‫מו אֻ ּ ָמה נִ ְבחָ ָרה‬ ‫לו ִל ְש ֹ‬ ‫ִל ְה ֹיות ֹ‬ ‫דו‬ ‫הו ֹ‬ ‫דו‪ַ ,‬על ִסינַי ֹ‬ ‫בו ֹ‬ ‫נִ גְ לָ ה ִ ּבכְ ֹ‬ ‫תו ָרה‬ ‫דו‪ְ ,‬ל ַק ֵּבל ֹ‬ ‫ָק ָרא ְל ַע ְב ֹ‬ ‫רו ֵענ ּו‬ ‫נִתנָה לָ נ ּו ַעל יַד ֹ‬ ‫ְּ‬ ‫ֹשה ַר ֵּבנ ּו ְ ּב ִחיר הָ אֻ ּ ָמה‬ ‫מ ֶׁ‬ ‫ּתו‬ ‫יתו ִה ִ ּביט ִ ּב ְדמו ֹ‬ ‫נֶׁאֱ מַ ן ֵּב ֹ‬ ‫ירה‬ ‫תו מַ ְראָ ה ְמ ִא ָ‬ ‫ַּגם נְ בוּאָ ֹ‬ ‫יִ ְשמַ ח יִ ְש ָראֵ ל ְ ּבאַ הֲ בַ ת אֵ ל‬ ‫תו ָרה‬ ‫לו ְמ ֵדי ֹ‬ ‫ִּכי הוּא מַ נְ ִחיל אֶׁ ל ֹ‬ ‫רו גּ ֹובֵ ר‬ ‫אַ ְש ֵרי הַ ֶּׁגבֶׁ ר ַעל יִ ְצ ֹ‬ ‫יש ִרים דּ ֹובֵ ר בּ ֹוחֵ ר ַּב ּת ֹו ָרה‬ ‫מֵ ָ‬ ‫ַר ָּבה נְ ִעימָ ה ּת ֹו ָרה ְּת ִמימָ ה‬ ‫ירה‬ ‫ּ ֶׁפ ִתי מַ ְח ִּכימָ ה ַעיִ ן ְמ ִא ָ‬ ‫נז‬ ‫תורת אמך‬ ‫לכבוד תורה ההדורה ר' משה בן יעקב אדהאן‬ ‫מכנאס מאה ‪10-16‬‬ ‫בוד ּת ֹו ָרה הַ הֲ דו ָּרה‬ ‫ִלכְ ֹ‬ ‫רון וְ צַ הֲ לָ ה‬ ‫אָ ִשיר ְ ּב ֹ‬ ‫או ָרה‬ ‫עוטֶׁ ה כַ ּ ַש ְלמָ ה ֹ‬ ‫ְל ֹ‬ ‫רו אֲ ֶׁשר נִ גְ לָ ה‬ ‫או ֹ‬ ‫ִמ ִ ּזיו ֹ‬ ‫אור ֹיום וְ לַ ח ֶֹׁש ְך לַ יְ לָ ה‬ ‫לָ ֹ‬ ‫חו ְללָ ה‬ ‫ָדו ֹ‬ ‫ַּב ּת ֹו ָרה י ֹ‬ ‫ּ ָכל יְ צוּר וְ כָ ל ּ ְפ ֻע ָּלה‬ ‫רומָ ם הוּא וְ נַעֲ לָ ה‬ ‫ְמ ֹ‬ ‫ַעל ּ ָכל ְ ּב ָרכָ ה ו ְּת ִה ָּלה‬ ‫ּרות‬ ‫ִמי זֶׁה יְ מַ ֵּלל ְ ּגבו ֹ‬ ‫ַשא‬ ‫הָ אֵ ל ָרם ו ִּמ ְתנ ּ ֵ‬ ‫ּרות‬ ‫ו ִּמי זֶׁה יוּכַ ל ְספו ֹ‬ ‫עו ֶׁשה‬ ‫אומֵ ר וְ ֹ‬ ‫לות ֹ‬ ‫דו ֹ‬ ‫ְ ּג ֹ‬ ‫רות‬ ‫אור יְ ָק ֹ‬ ‫לות ֹ‬ ‫ְ ּב ִה ָּג ֹ‬ ‫הַ ּ ֻמ ְפלֶׁ א וְ הַ ְמכֻ ֶּׁסה‬ ‫ּ ָכל הָ ֶׁע ְל ֹיונִ ים ִמ ָּקצֶׁ ה‬ ‫חַ יּ ֹות ו ְּש ָר ִפים וְ כִ ֵּסא‬ ‫אֵ ין ֹנו ֵדד ּ ָכנָף אֵ ין ּפ ֹוצֶׁ ה‬ ‫לו ֻד ִמיָּה ְת ִה ָּלה‬ ‫ִּכי ֹ‬ ‫ָשמַ יִ ם ו ְּשמֵ י ָשמַ יִ ם‬ ‫לו‬ ‫לֹא יְ כַ ְל ְּכל ּו אֶׁ ת ָּג ְד ֹ‬ ‫י ַָסד אֶׁ ֶׁרץ ַעל הַ ּ ַמיִ ם‬ ‫לו‬ ‫דום ַרגְ ֹ‬ ‫וְ לָ ּה ָק ָרא הֲ ֹ‬ ‫ינְתיִ ם‬ ‫מַ ִ ּקיף וְ נ ַָקף ֵּב ַ‬ ‫לו‬ ‫הֵ כִ ין וְ ָע ָשה ּ ָפעֳּ ֹ‬ ‫לו‬ ‫עו ְמ ִדים ִמ ּ ַמ ַעל ֹ‬ ‫ְש ָר ִפים ֹ‬ ‫לו‬ ‫מו ו ְּלהַ ְ ּל ֹ‬ ‫רו ְמ ֹ‬ ‫ְל ֹ‬ ‫ּלו‬ ‫עו ְמ ִדים ְ ּבאֵ ימָ ה ְלמו ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֶּׁב ֶׁר ֶׁתת וְ גַ ם חַ ְלחָ לָ ה‬ ‫הַ ְשלֵ ם י ָּה אֶׁ ת מַ אֲ וַ יַי‬ ‫תו ְך כּ ֹהֲ נַי ו ְּלוִ יַּי‬ ‫ו ְּב ֹ‬ ‫כונֵן ִל ִ ּבי ו ְּס ִע ּ ִפי‬ ‫וְ ֹ‬ ‫יַחַ ד זְ ֵקנִ י וְ טַ ּ ִפי‬ ‫אֶׁ ְתנ ּ ֵַפל אֶׁ קֹד ַעל אַ ּ ַפי‬ ‫ּ ֵכן אֲ בָ ֶׁרכְ ָך ְבחַ יָּי‬ ‫חו ִלי וְ ֻת ּ ִפי‬ ‫אָ ִשיר ִ ּב ְמ ֹ‬ ‫ְ ּב ִש ְמ ָך אֶׁ ּ ָשא כַ ּ ָפי‬ ‫קול ְּת ִח ּנָה‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫ו ְּת ִה ָּלה‬ ‫מו וַ ִיּ ְק ָרא‬ ‫עולָ ֹ‬ ‫ָּב ָרא ֹ‬ ‫נח‬ ‫תורת אמך‬ ‫ירדה שכינה ר' דוד בוזגלו‬ ‫מרוקו ‪-‬ישראל מאה ‪27‬‬ ‫(ש ְר ָתה) ְשכִ ינָה ְלמַ ּ ָטה מֵ עֲ ָש ָרה‬ ‫י ְָר ָדה ָ‬ ‫ידיו ֶׁשל ֶּׁבן ַע ְמ ָרם‬ ‫ּ ַת ְל ִמ ָ‬ ‫או ָרם‬ ‫ז ַָרח ַעל ּ ֻכ ָּלנ ּו ֹ‬ ‫לות ַעם ָרם‬ ‫ּ ָכאן ְ ּבמַ ְקהֵ ֹ‬ ‫מו ְ ּב ֹיום מַ ּ ָתן ּת ֹו ָרה‬ ‫וּכְ ֹ‬ ‫רות‬ ‫או ֹ‬ ‫ִּכי ֹיוצֵ ר הַ ְּמ ֹ‬ ‫רות‬ ‫ָעמַ ד ְ ּב ִסינַי ְלה ֹו ֹ‬ ‫רות‬ ‫דו ֹ‬ ‫תו ְל ֹ‬ ‫אֶׁ ת ּת ֹו ָר ֹ‬ ‫ְ ּבנֵי אַ ְב ָרהָ ם וְ ָש ָרה‬ ‫לו‬ ‫וְ אַ ּ ֶׁתם ֹנו ְשאֵ י ִדגְ ֹ‬ ‫לו‬ ‫חַ כְ מֵ י לֵ ב הַ ְמכַ הֲנִ ים ֹ‬ ‫לו‬ ‫מַ ְלכו ְּתכֶׁ ם ּת ֹו ְך הֵ יכָ ֹ‬ ‫ִּתכּ ֹון ַעד ֹיום הַ ְ ּבש ֹו ָרה‬ ‫נט‬ ‫תורת אמך‬ ‫נרדי נתן ריחו‬ ‫ר' אברהם אבן מוסה‬ ‫יחו מֶׁ לֶׁ ְך‬ ‫נִ ְרדִּ י נָ ַתן ֵר ֹ‬ ‫ִ ּב ְמ ִסבּ ֹו‬ ‫ֹיום ָע ָשה ה' נָגִיל נִ ְשמַ ח‬ ‫בּ ֹו‬ ‫אֵ ל נָ ַתן ְל ַע ּמ ֹו ּת ֹו ָרה‬ ‫ימה‬ ‫ְת ִמ ָ‬ ‫י ָָפה כַ ְ ּל ָבנָה ָ ּב ָרה ּ ַכחַ ָּמה‬ ‫ֹנו ֶׁתנֶׁת ִל ְפ ָת ִאים דַּ ַעת‬ ‫ו ְּמזִ ָּמה‬ ‫י ְָר ָדה ִמ ּ ְש ָח ִקים ִמ ּ ְשמֵ י‬ ‫רו ָמה‬ ‫ֹ‬ ‫ְל ָעם אֲ ֶׁשר ָאהַ ב ְ ּבכָ ל‬ ‫בו‬ ‫ְל ָב ֹ‬ ‫לו‬ ‫ָ ּבחַ ר ְ ּביַעֲ קֹב ְלנַחֲ ָלה ֹ‬ ‫קו‬ ‫תו חֶׁ ְל ֹ‬ ‫י ְִש ָראֵ ל ִל ְסג ָ ֻּל ֹ‬ ‫לו‬ ‫וְ חֶׁ ְב ֹ‬ ‫ְ ּבהַ נְ חֵ ל ֶׁע ְל ֹיון ּג ֹויִם הֵ ָּמה‬ ‫לו‬ ‫ּג ֹו ָר ֹ‬ ‫ַּת ְח ִ ּתית ָה ָהר ּ ֻכלּ ֹו ֻּת ּכ ּו‬ ‫לו‬ ‫ְל ַרגְ ֹ‬ ‫עו ִלים‬ ‫מַ ְלאֲ כֵי אֱ ל ִֹהים ֹ‬ ‫וְיו ְר ִדים בּ ֹו‬ ‫ֹ‬ ‫ָר צָ ה ְ ּבהַ ר ִסינַי ָל ֵתת‬ ‫תו‬ ‫ּת ֹו ָר ֹ‬ ‫ּבו י ַָרד ִעם ָּכל‬ ‫ָע ָליו ו ֹ‬ ‫מֶׁ ְר ּ ַכ ְב ּת ֹו‬ ‫יתו‬ ‫יאו נֶׁאֱ ָמן ֵּב ֹ‬ ‫ַויְצַ ו אֶׁ ת נְ ִב ֹ‬ ‫תו‬ ‫לא ִי ְ ּגע ּו ָב ָהר ִ ּב ְק ֻד ּ ָש ֹ‬ ‫ס‬ ‫תורת אמך‬ ‫ַרק ִ ּב ְמש ֹו ְך הַ יּ ֹובֵ ל הֵ ָּמה‬ ‫בו‬ ‫יַעֲ ל ּו ֹ‬ ‫הַ ר ִסינַי בּ ֹו נִגְ ָלה ְל ַעם‬ ‫זִ ָּכה ּו‬ ‫ָשם ָשם חֹק ו ִּמ ְש ּ ָפט וְ ָשם‬ ‫נִסה ּו‬ ‫ָּ‬ ‫רו ָתיו ָש ָּמה צִ ּוָה ּו‬ ‫ֶׁע ֶׁשר דִּ ְ ּב ֹ‬ ‫לות ָאז הֶׁ עֱ ָלה ּו‬ ‫ְלרוּם הַ ּ ַמעֲ ֹ‬ ‫כון ִש ְב ּת ֹו אֲ ֶׁשר ָש ָּמה‬ ‫ִל ְמ ֹ‬ ‫ִמ ְש ָּכ ֹנו‬ ‫ִמ ּס ֹו ָעה וָסַ ַער ִמ ְפ ָלט‬ ‫ישה‬ ‫ָה ִח ָ‬ ‫וְהו צֵ א ִמ ּת ֹו ְך ּכוּר אֶׁ בֶׁ ן‬ ‫ֹ‬ ‫ֹאשה‬ ‫ָהר ָ‬ ‫מו ְך הַ ּנ ֹו ְפ ָלה ֵע ָדה‬ ‫ְס ֹ‬ ‫דו ָשה‬ ‫ְק ֹ‬ ‫נִ ְשמַ ת חַ י ְ ּת ָב ֵר ְך נֶׁעֱ ָרץ‬ ‫ִ ּב ְק ֻד ּ ָשה‬ ‫וְ רוּחַ ָּכל ָ ּב ָשר נִ ְשמַ ת חַ יִּים‬ ‫בּ ֹו‬ ‫~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~‬ ‫תורת אמת נתן לנו‬ ‫סימן יוסף חזק‬ ‫ּת ֹו ַרת אֱ מֶׁ ת נ ַָתן לָ נ ּו‬ ‫ָּברו ְּך אֲ ֶׁשר ָּבחַ ר ָּבנ ּו‬ ‫יְ ָק ָרה ִהיא ִמ ּ ְפנִ ינִ ים‬ ‫נְטָ ֶׁעיהָ נַעֲ מָ נִ ים‬ ‫עונִ ים‬ ‫י ְָר ָדה ִמ ּ ְשמֵ י ְמ ֹ‬ ‫ִהיא זֹאת מָ צָ אנ ּו י ַָר ְשנ ּו‬ ‫סא‬ ‫תורת אמך‬ ‫וּמַ ה ּנָעֲ מ ּו אֲ מָ ֶׁריהָ‬ ‫דו ֶׁתיהָ ְס ָת ֶׁריהָ‬ ‫סו ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫רו ֵדף אַ חֲ ֶׁריהָ‬ ‫אַ ְש ֵרי ֹ‬ ‫ַּגם ָשב וְ גַ ם י ִָשיש ָּבנ ּו‬ ‫אוהֲ בֶׁ יהָ‬ ‫סו ֶׁע ֶׁדת ִהיא ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫עו ֶׁד ֶׁדת נְ ִביאֶׁ יהָ‬ ‫ַּגם ֹ‬ ‫אֵ ין מֵ ִבין ּ ַתעֲ לוּמֶׁ יהָ‬ ‫ְלבַ ד אֲ ֶׁשר יְ צָ ָרנ ּו‬ ‫תו ַרת אֵ ל‬ ‫ּ ָפנִ ים ִש ְב ִע ים ְ ּב ֹ‬ ‫רו ִעים נְ ָתנ ָּה אֶׁ ל‬ ‫ִמ ְבחַ ר ֹ‬ ‫ְסגֻ ַּלת י ָּה ַעם יִ ְש ָראֵ ל‬ ‫בו ֵתינ ּו גַ ם אֲ נ ְַחנ ּו‬ ‫אֲ ֹ‬ ‫לות וְ גַ ם ְ ּב ָר ִקים‬ ‫קו ֹ‬ ‫ְ ּב ֹ‬ ‫י ְָר ָדה ִמ ּ ְשמֵ י ְשחָ ִקים‬ ‫ֻס ּכַת דָּ וִ ד הָ אֵ ל י ִָקים‬ ‫ְמהֵ ָרה וַ אֲ נ ְַחנ ּו ַק ְמנ ּו‬ ‫ִחזְ ק ּו ִא ְמצ ּו אֻ ּ ָמ ֵתנ ּו‬ ‫ִשיש ּו ִע ְלצ ּו ְקהָ לֵ נ ּו‬ ‫ָק ְרבָ ה ְשנַת ְ ּגאֻ ָּל ֵתנ ּו‬ ‫ְּכ ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ְ ּגאָ לֵ נ ּו‬ ‫שוכנת בשדה ר' שלמה אבן גבירול‬ ‫ספרד מאה ‪11‬‬ ‫כַנְת ַּב ּ ָש ֶׁדה‬ ‫ש ֹו ְּ‬ ‫ּשן‬ ‫ִעם אֹהֳּ לֵ י כו ָ‬ ‫ִע ְמ ִדי ְלרֹאש ּ ַכ ְרמֶׁ ל‬ ‫צַ ּ ִפי ְלהַ ר ָּב ָשן‬ ‫לַ ַּגן אֲ ֶׁשר נ ְֶׁחמַ ס‬ ‫ו ְּר ִאי עֲ רוּגָ ֵת ְך‬ ‫ּ ַכ ָּלה ְש ִאי ֵעינ ְֵך‬ ‫ִּכי נִ ְמ ְלאָ ה ש ֹו ָשן‬ ‫מַ ה ָּל ְך יְ פֵ ה ַעיִ ן‬ ‫ִּכי ַתעֲ ֹזוב ּג ִַּני‬ ‫עות ְ ּבגַ ן י ְָק ָשן‬ ‫ִל ְר ֹ‬ ‫ישן‬ ‫ּ ַתחַ ת עֲ צֵ י ִד ָ‬ ‫הָ בָ ה ְר ָדה לַ ַּגן‬ ‫ּתֹאכַ ל ְמגָ ִדים ָשם‬ ‫ו ְּבחֵ יק יְ פַ ת ַעיִ ן‬ ‫ישן‬ ‫ִּת ְש ּ ַכב וְ גַ ם ִּת ַ‬ ‫~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~‬ ‫סב‬ ‫תורת אמך‬ ‫השלמות והוספות‬ ‫מנהגנו שאין לברך ברכת הטוב והמטיב בליל הסדר‪ ,‬היות ודין ארבע כוסות הם מדינא ראה‬ ‫בספר וזאת ליהודה טולידאנו‬ ‫(סימן כג)‪,‬‬ ‫וכן מנהג אלג'יר כמובא בספר בית יהודה‬ ‫(ח"א סימן ג"ן)‪,‬‬ ‫שכתב דאין זה אלא בשינוי יין ששותה בתורת רשות חוץ מארבע כוסות של חובה‪ ,‬אבל שינוי‬ ‫יין שיהיה בארבע כוסות של חובה אין לברך הטוב והמטיב‪ ,‬כיון דעל כורחו הוא שותה ולא‬ ‫סגי ו בלאו הכי אין זה נקרא ריבוי טובה‪ ,‬דאף על גב דהוי טובה לגבי המינים אינו נחשב ריבוי‬ ‫לגבי השת יה עצמה‪ ,‬דאינו תלוי ברצונו שלא לשתות‪ ,‬אלא בעל כורחו וכו' ועוד דקיימא לן‬ ‫דמצוות לאו ליהנות ניתנו וכו'‪ .‬וכ"כ בשו"ת השמים החדשים טולידאנו‬ ‫(סימן כג)‪.‬‬ ‫גבי המנהג של אכילת סוכר בפסח‪ .‬כתב הרה"צ רבי שלמה חיון זיע"א תלמידו הגדול של מרן‬ ‫ר' יעקב אבוחצירא זצוק"ל המובא בספר הגדה יאמרו גאולי ה'‬ ‫(ח"א עמוד ‪,)69‬‬ ‫וז"ל בסוקאר של‬ ‫פורטוגאל וכיוצא שאומרים שאין חשש ושמענו שרבים מיראי ה' ופקיע שמייהו בחכמה וסדר‬ ‫קדושה היו אוכלים‪ ,‬וכ"כ הרב בית יהודה עייאש שם דסוקא ר של פורטוגאל הוחזק שאין בו‬ ‫שום זיוף‪ ,‬נראה דהמחמיר שלא לאוכלו וכו' מ"מ יכול הוא להשהותו בפסח וכו' הכין מסיק‬ ‫הרב חיד"א במחזיק ברכה עיין שם עכ"ד‪ .‬ולכן בימינו שהסוכר בחזקת כשרות מהודרת וידוע‬ ‫שאין מזיפים בסוכר מותר לכתחילה לאכול סוכר וכן נוהג הגאון הרב יהושע מאמאן שליט"א‪.‬‬ ‫המימונה‬ ‫א‪ .‬טעם נוסף למימונה‪ ,‬כתב בספר שופריה דיוסף בירדוגו‬ ‫(הלכות פסח סימן יא)‪,‬‬ ‫וז"ל מה שנהגו‬ ‫העולם באסרו חג של פסח אומרים זה לזה תרו ויח ותצליח‪ ,‬שמעתי טעם נכון לפי שבביזת הים‬ ‫כל אחד נטל החפץ שרצונו בו‪ ,‬וביום שביעי של פסח לא היו שואלים זה לזה מה הרווחת‬ ‫בביזה מפני איסור דברי חול ביום טוב‪ ,‬ואחר שביעי של פסח היו יש ראל כולם שמחים וטובי‬ ‫לב מפני רו וח הביזה‪ ,‬וכל אחד שואל לחבירו מה הרווחת בביזת הים והיה כל אחד משיב‬ ‫לחבירו חפץ פלוני לקחתי‪ ,‬ולכן נהגו ישראל קדושים באסרו של פסח לעשות אותם יום משתה‬ ‫ושמחה ואומרים זה לז ה תרויח ותצליח‪ ,‬וטעם נכון הוא‪ .‬וטעם נוסף משום שהוא יום הילולה‬ ‫לאביו של הרמב"ם‪ ,‬רבי מימון זצ"ל‬ ‫סג‬ ‫תורת אמך‬ ‫ב ‪ .‬המנהג במרכאש נהגו לשמור מעט יין של כוס אליהו הנביא וכן שיור מארבע כוסות של‬ ‫ליל הסדר ולצקת מיין זה על השמרים‪ .‬באותו מעמד שרו‪ ,‬בסימן טוב והצלחה ‪ -‬תהיה לעדתנו‪.‬‬ ‫וקול ששון וקול שמחה ‪ -‬ישמע בארצנו‪ .‬ואז תהיה הרווחה ‪ -‬בביאת מ שיחנו‪.‬‬ ‫(הגדה יאמרו גאולי‬ ‫ה' עמוד ‪.)68‬‬ ‫ג‪ .‬מנהגנו שלוקחים עשבים של שיבולת‪ ,‬וראש המשפחה מניח על ראש כל אחד‪ .‬וכתב הרב‬ ‫אברהם חמווי זצ"ל בספר בית הבחירה נהגו בהרבה מקומות בליל מוצאי חג הפסח לוקחים‬ ‫עשבים עם שבולים ומניחים בראשיהם כמנהג עירנו ארם צובה וכן בקושטא ואזמיר‪ .‬וכ"כ‬ ‫הגה"צ רבי חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי‬ ‫(סימן יד)‪,‬‬ ‫ליל מוצאי פסח נוהגין לשטוח שבלים‬ ‫בבתים ומניחים ג"כ שבולת בראשם משום דפסח נידונים על התבואה ולסימנא טבא שיהיה‬ ‫שנת שובע‪.‬‬ ‫עוד מובא טעם כתו ב באגרת הגאון מורנו הרב שלום משאש זצ"ל וז"ל אמנם אני מדגיש‬ ‫ומצהיר שמנהג המימונה במרוקו היה בצינעות ובחרדה גדולה בתוך הבתים דווקא‪ .‬כל בתי‬ ‫כנסיות מלווין הרב שלהם עד הבית כמו חתן בשירה ובזמרה והרב מברך כל אחד מהקהל‬ ‫ונותן לו ב' תמרים על מה ש תחול הברכה‪ .‬וגם באים אנשים אחרים‪ .‬כל רב כדי כוחו ולפי‬ ‫קדושתו‪ ,‬באים לבקרו ו לקבל ברכתו‪ .‬אבל בתוך השוק לא נזכר שום דבר מזה‪ ,‬כי גם‬ ‫האטמוספירא של השוק היתה קדושה‪ .‬ולכן אני אומר שאין מקום וטעם למה שעושין המימונה‬ ‫בישראל בשוקים וברחובות בתערובות אנשים ונשים‪ ,‬בלי שום צניעות כלל‪ .‬כל זה חס וחלילה‬ ‫לקרות זה על מנהג מרוקו שלא היה שום זכר לזה כלל והרבנים שם לא יסכימו לזה כלל כי‬ ‫היא מצוה הבאה בעבירה‪( .‬הגדה גאולי ה' ח"ג ‪.)62‬‬ ‫טעם נוסף היות ובימי החג‪ ,‬רבים נוהגים שלא אוכלים מחוץ לביתם‪ ,‬מחמת שלכל משפחה יש‬ ‫חומרות שקיבלו מאבותיהם‪ ,‬וכעת שהסתים החג אוכלים איש אצל רעהו להרבות שלום ורעות‪.‬‬ ‫סד‬