עברית
בס"ד
בת המצווה בהלכה
מקורות עם לימוד מודרך
הרב יעקב
עטלינגר
הרב אהרן
וואלקין
הרב משה
פיינשטיין
הרב משולם
ראטה
הרב יחיאל
יעקב וויינברג
הרב עובדיה
יוסף
[ ] 89;:-8:91
[ ] 8:81-8;98
[ ] 8:;1-8;:8
[ ] 8:91-8;81
[ ] 8::1-8;88
[נולד ] 8;18
" ...הנשים אשר נדב ליבן אותנה לקרבה אל המלאכה
מלאכת ה' מצד בחירתן בטוב במה שהוא טוב ,הן הנה
תעלינה בהר ה' ,תשכונה במקום קדשו כי נשי מופת
הנה ,ועל חכמי דורן לאדרן להדרן לסדרן לחזק ידיהן
לאמץ זרועותיהן וכו' עשי והצליחי ומן השמים יסייעוך"
רבי שמואל ב" ר אלחנן יעק ב הרקוולטי
שו"ת מעיין גנים (וויניציאה שי"ג)
בת מצווה
מטרות החוברת
רק בדורות האחרונים התחילו לחגוג את חגיגת בת המצווה ,אשר נהפכה
לנושא חברתי וחינוכי חשוב .נדון בגישותיהם של שישה פוסקים לנושא
ונסביר את דעתם על פי תולדות חייהם ,תקופתם והשקפת עולמם .נסכם
ונשו וה את הגישות השונות בדיון בסוף העבודה ,ונראה את התפתחות
הנושא בספרות הפוסקים .הדיונים על מעמד חגיגת בת המצווה משקפים
דרכי התמודדות שונות עם השפעות זרות על החברה וההלכה.
נציע קריאה מודרכת של המקורות בעזרת שאלות מנחות והסברים .תקוותנו
היא שבת ישראל תתמודד לקראת היכנסה לעול תורה ומצוות עם הרקע
ההלכתי של חגיגת בת המצווה ,על מנת שתעמיק את זהותה היהודית.
הדיונים ההלכתיים מלמדים רבות על המשמעות החינוכית של חגיגת בת
המצווה.
החוברת מנסה לסכם ולהציג חומר לימוד עשיר לרבנים ,מורים והורים ,כדי
שהם יוכלו לדון עם הבנות ברמה שלהן ביום כניסתן לעול תורה ומצוות על
משמעות בת המצווה ,ועל הדרך המתאימה של החגיגה האישית.
חגיגת בת מצווה בהלכה
( www.tefilah.org ) 1
תוכן העניינים
מבוא 3 ........................................... ................................ ................................
א .המקור לחגיגת בר מצווה בגמרא ובספרות ההלכתית 5 ........................................
ב .הרב יעקב יוקוב עטלינגר ז"ל ,מחבר שו"ת "בנין ציון" 8 .....................................
ג .הרב אהרן וואלקין זצ"ל ,מחבר שו"ת "זקן אהרן" 33...........................................
ד .הרב משה פיינשטיין זצ"ל ,מחבר שו"ת " אגרות משה" 38...................................
ה .הרב משולם ראטה זצ"ל ,מחבר שו"ת "קול מבשר" 22........................................
ו .הרב יחיאל יעקב וויינברג זצ"ל ,מחבר שו"ת "שרידי אש" 26...............................
ז .הרב עובדיה יוסף שליט"א ,מחבר שו"ת "יביע אומר" ,ושו"ת "יחווה דעת" 43........
ח .סיכום השיטות וסוף דבר 54........................................... ................................
חגיגת בת מצווה בהלכה
( www.tefilah.org ) 2
מבוא
חגיגת בת המצווה הפכה בדורות האחרונים להיות נושא חברתי וחינוכי חשוב ,אשר זכה
לדיונים הלכתיים על ידי גדולי הפוסקים בעידן החדש ,וגרם לוויכוחים חריפים .המנהג
אינו מוזכר במקורות קדומים יותר ,אך יש לזכור שגם חגיגת בר המצווה אינה מוזכרת
בגמרא במפורש.
1
הבאנו את תשובתיהם של מספר פוסקים בלשונם .הקדמנו לכל תשובה רקע קצר על
המחבר ותקופתו ("תולדות המחבר") .התשובות מסומנות במסגרת מיוחדת לאורך כל
החוברת .ניסינו להדריך את הקוראים בתשובות על ידי הערות והסברים קצרים ,על
מנת להעמיק בדברי הפוסקים ובהבנת הגישה ההלכתית האופיינית של כל פוסק
("התשובה -סיכום ,הדרכה והערות") ,והוספנו דיון קצר על הקווים המיוחדים של
אותו פוסק (" המאפיינים של התשובה") ושאלות מנחות לעיון ולהעמקה בסוף כל פרק.
בפרק האחרון נסכם ונשווה את הגישות השונות .ננסה להסביר רצף והתפתחות של
חגיגת בת המצווה בספרות הפוסקים על רקע השינויים החברתיים בעידן החדש.
חשוב לבת המצווה להתמודד עם הפן ההלכתי של חגיגת בת המצווה ולהכיר דעות
אשר משקפות גישות חברתיות וחינוכיות שונות .בהצגת הדברים אין כוונה לפסוק
ולהכריע בסוגיה מורכבת ומעניינת זו ,אלא להראות ולהסביר את השיטות השונות
בהקשרן הנכון ,ולהדגיש את המשמעות החינוכית של חגיגת בת המצווה ביום כניסתה
של הבת לעול תורה ומצוות .לימוד מקורות אלו ,במיוחד התשובות ההלכתיות
החדשות ,מאפשר ניתוח של השתלשלות הנושא במשך הדורות האחרונים 2 .הבת
הצעירה ,הנכנסת לעול תורה ומצוות ,יכולה ללמוד מסוגייה זו יסודות חשובים
הקשורים לזהות היהודית.
מטרת החוברת היא כפולה :איסוף והצגת החומר ההלכתי בדרך שיטתית בשביל
רבנים ,מחנכים והורים מחד ,ושאלות מנחות לנערה הצעירה לקראת בת המצווה
מאידך ,כדי שתוכל למצוא את תמצית הדברים ברמה שלה בעזרת המורים וההורים.
לראשונה פרסמתי את הניתוח על חגיגת בת המצווה בהלכה בחוברת "דיוקי תורה"
(ספר שמות) לכבוד בת המצווה של בתנו אוריה שתח' בשנת תשנ"ט ,עמ' .79-107החומר
התפרסם אחר כך גם באתר ,www.daat.co.ilוניתוח זה נידון לאחרונה גם במספר
3
עבודות בנידון.
בגרסה הנוכחית הוכן החומר לקראת עיון מודרך של המקורות עם שאלות הכנה
וסיכום 4 .הוספנו גם תמונות ,ותרגום לאנגלית של קטעים נבחרים ,כדי להקל על
הקוראים והקוראות להפיק תועלת חינוכית מירבית במיוחד לקראת יום כניסת הבת
לעול תורה ומצוות .החומר יופיע בעזי"ה גם באתר . www.tefilah.org
מהדורה זו רואה אור לקראת בת המצווה של קרובת משפחתנו גילה לויה טאוב (ניו
יורק ,סיון תשס"ד) .ברכות מזל טוב לה ולכל בני משפחתה ,שימשיכו לראות רוב נחת
בצאצאיהם ו"להשריש בלב תלמידיהם אהבה לתורת ישראל ולמנהגי הקודש של היהדות
השלימה" (שו"ת " שרידי אש").
1
2
3
4
כמובן ניתן להרחיב את היריעה לפוסקים רבים ,אך מטרתינו להתעמק דווקא באותם פסקים
עיקריים ,אשר משקפים את התפתחות הנושא .בהערות צוינו תשובות נוספות .
חיים סולובייצ'יק "שאלות ותשובות כמקור היסטורי" ,ירושלים ,תשנ"א .
ראה בנימין לאו " קהילה מעצבת את חגיגת בת המצווה" בתוך שרה פרידלנד בן ארזה ( עורכת) "בת
מצווה – קובץ מאמרים" ,הוצאת מת" ן ,תשס" ב ,עמ' ;69-83על דרך פסיקתו של הרב עובדיה יוסף
ראה בנימין לאו " :להחזיר עטרה ליושנה" – עיונים במשנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף" ,עבודת
דוקטור ,אונ' בר אילן ,תשס"ב; אברהם (רמי ) ריינר " ,היחס לטקסי בת מצווה – עיון משווה בפסיקה
מודרנית" ,נטועים (י) ,אלול תשס"ג.55-78 ,
חומר רב ומגוון נמצא בקובץ הנ" ל של שרה פרידלנד בן ארזה (ראה הערה .) 3
חגיגת בת מצווה בהלכה
( www.tefilah.org ) 3
תודתי לרבנים הרב ברוך גיגי שליט"א ,הרב משה ליכטנשיין שליט"א ,הרב יהושע
רייס שליט"א ,הרב יוסף צבי רימון שליט"א (אלון שבות) על הערותיהם והארותיהם
החשובות; לדוד שטראוס (אפרת) לתרגומים לאנגלית; לאשתי נדין ,ילדינו יש"י נ"י ,
אוריה שתח' ולאה שתח' על הערותיהם והארותיהם.
אשמח לקבל הערות ,הארות והצעות לשיפור ולייעול .
בהצלחה
בני גזונדהייט,
אייר תשס"ד b.gesund@gmail.com
חגיגת בת מצווה בהלכה
( www.tefilah.org ) 4
א .המקור לחגיגת בר מצווה בגמרא ובספרות ההלכתית
אין מקורות מפורשים בדבר חיוב או מנהג לחגוג את יום כניסת הבן או הבת לעול מצוות
כיום שמחה עם סעודת מצווה וכדומה ,אך ממקורות שונים ניסו לדלות רמזים למשמעותו
של יום זה .נצטט את המקורות ונציין בקצרה נושאים לדיון .
על דרך הדרוש נקדים את הפסוק משמות כ"ד ,ה בברית סיני ,בו מצויין תפקיד הנערים
במתן תורה .הרמב" ן בפירושו על התורה (שם) מסביר " :ועל דרך הפשט נערי בני ישראל
הם בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ,שלא נגשו אל אשה מעולם ,כי הם הנבחרים בעם
והקדושים בהם ,כענין שאמרו (ברכות מ"ג ע"ב) ' עתידין בחורי ישראל שלא טעמו טעם
חטא ליתן ריח כלבנון וכולי'" .התורה מציינת את החשיבות של שיתוף נערי בני ישראל
באופן פעיל בכריתת ה ברית עם ה' בהר בסיני .זאת הזדמנות מיוחדת לנערי בני ישראל
להצטרף לחווייה הדתית עם "שבעים מזקני ישראל" (פסוקים א ,ט ,יד) בקבלת עול
5
המצוות וכריתת ברית לאחר מתן תורה בהר סיני .
המשנה במסכת אבות מציינת גילאים שונים בחיים וביניהם גם "בן שלוש עשרה
למצוות" ,אך אין בכך שום קביעה של חגיגה או סעודת מצווה ביום זה 6 .המשנה במסכת
נידה פ"ה מ"ו מדגישה את האחריות האישית של הנער והנערה בענייני נדר ונדבה .במשנה
במסכת יומא פ"ח מ"ד מדובר על חינוך למצוות כבר שנה לפני החיוב במצוות
מדאורייתא 7 .ממקורות המשנה משתמע ,שמעמדו של הצעיר משתנה בכמה תחומים מגיל
שלוש עשרה לבן או שתים עשרה לבת ,אך היום אינו מצויין כאירוע מיוחד של יום שמחה .
ב מסכת סופרים מצויין לראשונה "טקס" מסויים ביום כניסה למצוות של אנשי
ירושלים .תחילת קיום המצוות מלווה בהתקרבות של הבנים הצעירים אל זקני ירושלים ,
אשר מעודדים את הצעיר על ידי דברי ברכה וחיזוק ,על מנת "שיזכה בתורה ובמעשים
טובים" 8 .הניסוח "כל זקן וזקן" מדגיש את הברכה האישית של כל זקן וזקן 9 .זה התיאור
הראשון של " טקס לבר מצווה" במקורות ,בו מודגשים המסר והחוייה החינוכית לצעיר על
10
ידי זקני ירושלים .
במדרש בבראשית רבה מודגשת המשמעות החינוכית של גיל שלוש עשרה ,בו המתבגר
בוחר לעצמו את דרך חייו לעתיד .עד גיל שלוש עשרה "חייב אדם להטפל בבנו" ,ודרך
ההשפעה החינוכית נוצר קשר חזק ביניהם; כשהבן בא לפרקו ולעצמאותו הדתית -על
האב לברך באותו יום "ברוך שפטרני" ,כי מכאן ואילך הבן בא לידי עצמאותו 11 .דיונים
רבים קיימים בפוסקים על אמירת ברכה ז ו הלכה למעשה ,אשר לא התקבלה בכל קהלות
13
ישראל 12 ,ודיונים מיוחדים נכתבו לגבי אמירת הברכה לבנות ביום הגיען למצוות.
5
6
7
8
9
10
11
12
13
ראה למטה במקור ממסכת סופרים ,בו מודגשת הברכה של כל "זקן וזקן ".
ראה יצחק ד' גילת "בן שלוש עשרה למצוות" בתוך ספרו " פרקים בהשתלשלות ההלכה" ,רמת גן ,
הוצאת אוניברסיטת בר אילן ,תשנ" ב ,עמ' .31-17
ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך חינוך ,כרך ט"ז ,עמ' קס"א -ר'.
על חיזוק דוו קא לתורה ומעשים טובים -ראה ברכות ל"ב ע"ב" :תנו רבנן ,ארבעה צריכין חזוק ואלו
הן :תורה ,ומעשים טובים ,תפילה ודרך ארץ .תורה ומעשים טובים מנין -שנאמר (יהושע א') רק חזק
ואמץ מאד לשמר ולעשות ככל התורה .חזק -בתורה ,ואמץ -במעשים טובים "
כהוכחה לכך ראה למשל" :ואל מעונתם ירבצון -אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו"
(בבא מציעא פ"ג ע"ב) " ,אמר רבי שמעון בן לקיש כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו ומה טע' כי
הולך האדם אל בית עולמו וגו' (קהלת י"ב ,ה; בראשית רבה פרשה צו ד"ה ויקרבו ימי ישראל ).
בישעיהו כ"ד ,כג מתואר המעמד של זקני ירושלים כסמל של כבוד" :כי מלך ה' צבאות בהר ציון
ובירושלם ונגד זקניו כבוד".
ראה על מקורה ומשמעותה של הברכה יצחק ד' גילת "ברוך שפטרני מעונשו של זה " בתוך "סיני "
קי"ח ,תשנ"ו ,עמ' קע"ו -פק"ו.
שו" ע או"ח סי' רכ"ה ס"ב ונושאי כלים שם ,שו"ת הר צבי או"ח א' סי' קי"ד ,שו"ת ציץ אליעזר חלק
ז' סי' כ"ג אות ד' ,ועוד.
שו"ת יביע אומר חלק ו' או "ח סי' כ"ט (ג) ,שו"ת יביע אומר חלק ו' יו"ד סי' י"ב ( א) ,שו"ת הר צבי
חאו"ח סי' קי" ד וסיכום השיטות באנציקלופדיה תלמודית ערך בר מצוה ,כרך ד' ,עמ' קס"ה -קס"ה ,
חגיגת בת מצווה בהלכה
( www.tefilah.org ) 5
לפי הזוהר ערך רבי שמעון בר יוחאי סעודת מצווה לבנו רבי אלעזר ביום כניסתו לעול
15
מצוות 14 .פוסקים בני דורנו פסקו בעקבות כך ,שאין לומר תחנון ביום בר המצווה.
המנה ג לערוך סעודת מצווה ביום כניסה למצוות נלמד בדרך מקורית מהגמרא בבא קמא
פ"ז ע"א :רב יוסף היה עיוור ,וחשב שבעקבות כך הוא פטור מכל המצוות בתורה .כשנודע
לו ,שגם סומא (= עיוור) חייב במצוות ,הוא ביקש לעשות יום טוב לחכמים ("יומא טבא
לרבנן") על עצם ההתחייבות במצוות .כהרחבה מסוגיא זו למד המהרש"ל -הרב שלמה
לוריא ( 1573-1510לובלין) בעל "ים של שלמה" את מקור המנהג באשכנז לערוך סעודת
16
מצווה לבר המצווה .
המקורות התלמודיים לחגיגת בר או בת מצווה הם דלים ביותר .חגיגת בר מצווה
התקבלה בקהילות אשכנז כבר במאה ה .16-בנצרות השתרש ה טקס של ה Confirmation -
לצעירים ביום סיום לימודיהם ,בו הם מחליטים להצטרף לדת הנוצרית ,והטקס מעניק
להם זכויות מלאות בכנסייה 17 .בחברה היהודית אין ליום הכניסה לעול תורה ומצוות את
אותה המשמעות כמו בחינוך הנוצרי ,הרי היהודי מושבע ועומד מהר סיני לעסוק בתורה
18
ומצוות ,ובאותו יום חלה עליו ההתחייבות ההלכתית של קיום המצוות מדאורייתא .
בדורות האחרונים ביקשו יהודים מסויימים לתקן גם חגיגת בת מצווה כמו לבר מצווה.
נכתבו מספר תשובות הלכתיות על מעמד ה ההלכתי של חגיגת בת המצווה 19 ,אשר משקפות
את הגישות השונות של התמודדות עם השפעו ת אלו על החברה היהודית ועל פסיקת
ההלכה ,כפי שנראה בהמשך .
שאלות לעיון ולהעמקה
חגיגת בר או בת מצווה אינה נזכרת במפורש במקורות חז"ל ,אך רבנים
בתקופות מאוחרות יותר מצאו לה רמזים עקיפים .
עיינו במקורות והסבירו מה ניתן ללמוד מן המקורות .
בת מצווה
למה לא קבעו חז" ל חגיגה או מסיבת מצווה לציון בר או בת המצווה?
אליקים ג' אלינסון "האשה והמצוות" ,ירושלים ,ההסתדרות הציונית העולמים ,תשל"ט ,עמ' 180-
.171ולאחרונה The Bat Mitzvah in Jewish Law in M. Halpern & Ch. Safrai (eds) Erica S. Brown
14
.Jewish Legal Writings by Women, Jerusalem, Urim Publications, 1998, 232-258.
ראה גם 'זוהר חדש' כרך א ( תורה) פרשת בראשית דף יח ע"ב:
"א" ר אלעזר עד תליסר שנין אשתדלותיה דבר נש בההוא נפש חייתא ,מתליסר שנין ולעילא אי בעי
למהוי זכאה יהבין ליה ההיא נשמתא קדישא עילאה דאתגזרת מכורסי יקרא דמלכא[ ...אמר רבי
אלעזר :עד שתים עשרה שנה ההשתדלות של האדם היא בנפשו; מגיל שתים עשרה שנה ולמעלה – אם הוא
רוצה להיות צדיק ,נותנים לו את אותה הנשמה הקדושה המשובחת ,כפי שנגזרה מכסא הכבוד של המלך]; רבי
שמעון בן יוחאי זמין למארי מתניתא למיכל בסעודתא רבה דעבד להו וחפא כל ביתא במאני דיקר
ואותיב לרבנן בהאי גיסא והוא בהאי גיסא והוה קא בדח טובא .אמרו ליה מאי בדיחותא דמר בהאי
יומא דין משאר יומין .אמר להו דיומא דין נחתא נשמתא קדישא עילאה בארבע גדפין דחיותא לרבי
אלעזר ברי ובהילולא דא יהא לי בדיחותא שלימתא " [ .רבי שמעון בר יוחאי הזמין את חכמי המשנה לאכול
15
16
17
18
19
בסעודה גדולה שהכין להם וחיפה את כל ביתו בכלים יקרים ,והושיב את החכמים בצד אחד והוא ישב בצד השני,
והוא שמח מאוד; שאלו אותו במה גדולה שמחתך היום מבשאר הימים? אמר להם :היום ירדה אותה הנשמה
הקדושה המשובחת לבני רבי אלעזר ,ובסעודה זו אני מביע את שמחתי השלימה על כך].
שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' י"ז; שו"ת יביע אומר ח"א ,או"ח סי' כ"ז ,אות ח'; ח"ד ,או"ח סי' י"ד,
ד"ה ובר מן; ראה גם בדיונו של ישראל מ' תא -שמע (הערה .)16
ראה פסקי רבי אביגדור מווינה (מאה י"ג) בספרו " פירושים ופסקים על התורה לרבינו אבידגור
הצרפתי" ,ירושלים ,תשנ"ז ,עמ' ד' " :לעשות משתה לבנו ביום שהוא בן י"ג שנים" ,וראה בדיונו של
ישראל מ' תא -שמע" :טקס החניכה בישראל ,מקורותיו ,תולדותיו ,סמליו ודרכי התפתחותו" ,תרביץ
ס"ח (תשנ"א ) ,עמ' ;594ע ל מעמדה של סעודת מצווה ראה גם שו"ת חוות יאיר סי' ע' .
המשמעות של המושג הוא "חיזוק" ( = firmareלחזק) ,דהיינו חיזוק בדת הנוצרית .על פי מעשה
השליחים ח' ,יד -יח הכניסה לדת כרוכה בסמיכת ידיים ,והדבר נעשה על ידי הכומר עד למאה הט"ז .
החל מהמאה הי"ח התקבלה בקרב הרפורמטורים תכנית לימודים מסודרת של כשנתיים לקראת
חגיגת הקונפירמציון ,בה הצעירים מכריז ים על הצטרפותם לדת הנוצרית באופן חגיגי.
ראה דיון על כך בדברי הרב יעקב עטלינגר ,אשר מתייחס לדברי הרב אברהם זוטרא ( ליד הערה .)27
ראה אליקים ג' אלינסון( Erica S. Brown ,הערה . )13
חגיגת בת מצווה בהלכה
( www.tefilah.org ) 6
המקור לחגיגת בר מצווה בגמרא ובספרות ההלכתית
יִּש ָראֵ ל וַיַ עֲלּו עֹֹלת וַיִּ זְׁ בְׁ חּו זְׁ בָ ִּחים ְׁשל ִָּמים לַה' פָ ִּרים":
שמות כ"ד ,ה " :וַיִּ ְׁשלַח אֶ ת ַנע ֲֵרי בְׁ נֵי ְׁ
משנה אבות פ"ה מכ"א " הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה
למצות בן חמש עשרה לתלמוד בן שמונה עשרה לחופה בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן
ארבעים לבינה בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה בן שמונים לגבורה בן תשעים
לשוח בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם"
משנה נדה פ"ה מ"ו " בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום
אחד נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשרה בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקים בן שלש
עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימין ובודקין כל שלש עשרה קודם לזמן הזה אף על פי שאמרו
יודעין אנו לשם מי נדרנו לשם מ י הקדשנו אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש לאחר הזמן הזה
אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו נדרן נדר והקדשן הקדש"
משנה יומא פ"ח מ"ד " התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים אבל מחנכין אותם לפני שנה
ולפני שנתים בשביל שיהיו רגילין במצות"
מ סכת סופרים פי" ח ה"ז " וכן היה מנהג טוב בירושלים לחנך בניהם ובנותיהם הקטנים ביום
צום ,בן אחת עשרה שנה עד עצם היום ,בן שתים עשרה להשלים ,ואחר כך סובלו ומקרבו לפני כל
זקן וזקן ,כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים; וכל מי שהיה לו גדול
ממנו בעיר ,היה עומד ממקומו והולך לפניו ,והיה משתחוה לו להתפלל בעדו; ללמדך שהם נאים
ומעשיהם נאים ,ולבם לשמים .ולא היו מניחין בניהם קטנים אחריהם ,אלא היו מוליכין אותן
לבתי כנסיות ,כדי לחנכן במצות".
20
בראשית רבה (וילנא) פרשה סג ד"ה י ויגדלו הנערים
"ויגדלו הנערים ,רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו
והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו כך כל י" ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית
הספר ,לאחר י" ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים ,א"ר
אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י" ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה"
בבא קמא פ"ז ע"א ( ובמקביל קידושין ל"א ע"א) "אמר רב יוסף ,מריש הוה אמינא :מאן דאמר
הלכה כר' יהודה ,דאמר :סומא פטור מן המצות ,קא עבדינא יומא טבא לרבנן ,מ"ט? דלא
מפקדינא וקא עבדינא מצות ,והשתא דשמעית להא דר' חנינא ,דאמר ר' חנינא :גדול המצווה
ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ,מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה ,עבדינא יומא טבא לרבנן,
מ"ט? דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי"
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף כז ע"א
מהו חתונתו ביומא דכשרן למעבד פיקודי אורייתא דהוא חדוותא דצדיקיא .ואימתי כשרן א"ר
יצחק מתליסר שנין ולעילא דההוא יומא חובתא על צדיקיא למיעבד חדוותא דלבא כיומא דסליק
לחופה ובגין ההוא זכותא עתיד הקב" ה לאתערא להו ולעברא כרוזא קדמיהון בחדוה.
ים של שלמה (פ"ז סימן ל"ז) " :סעודת בר המצווה שעושים האשכנזים ,לכאורה אין לך סעודת
מצווה גדולה מזו ,ושמה מוכיח עליה .עושים שמחה ונותנים שבח והודיה למקום ,שזכה הנער
להיות בר מצווה ,וגדול המצווה ועושה והאב זכה שגדלו עד עתה להכניסו בברית התורה בכללה.
ראיה מרב יוסף שאמר עבידנא יומא טובא לרבנן אע"פ שהיה כבר חייב ועל הבשורה שלא היה
נודע לו עד עכשיו רצה לעשות יום טוב כל שכן על הגעת העת שראוי לעשות יום טוב .אולם מאחר
שלא נעשה בזמנו למה ליחשב סעודת מצווה ,מכל מקום נראה שאם מחנכים את הנער לדרוש על
הסעודה מעין המאורע ,לא גרע מסעודת חינוך הבית"
20
ראה גם ילקוט שמעוני תורה פרשת תולדות רמז קי ד"ה ויצא הראשון אדמוני .
חגיגת בת מצווה בהלכה
( www.tefilah.org ) 7
ב .הרב יעקב יוקוב עטלינגר ז"ל ,21
מחבר שו"ת "בנין ציון"
22
תולדות המחבר ותקופתו
נולד בשנת תקנ"ח ( )1798בקלרסרוהה ,מגדולי רבני אשכנז בדורו ,אשר זכה להכרה
ולהוקרה מעבר לגבולות ארצו .למד תורה אצל אביו; למד באוניברסיטת וירצבורג ,ואצל
רב אברהם בינג; נתמנה לרב העיר לדנבורג ,ראש בית מדרש במנהיים ; בשנת 1836נתמנה
אב"ד אלטונה .נלחם בתנועת הרפורמה ובדעותיהם ,אך התנגד להוציאם מכלל ישראל.
יסד בשנת תר"ה ( )1845את השבועון "שומר ציון הנאמן"; כתב "ביכורי יעקב" על הלכות
חג הסוכות ,חידושי תלמוד "ערוך לנר" על כמה מסכתות ,שאלות ותשובות "בנין ציון",
ודרשות "מנחת עני" .פעל למען היישוב בארץ ישראל ,והוכתר על ידי הרבנים הספרדיים
בירושלים כ"נשיא ארץ ישראל" .בין תלמידיו היו רבי שמשון רפאל הירש (,)1808-1888
רבי עזריאל הילדסהיימר ( ,)1899-1820אשר היו מגדולי ה רבנים וממחוללי תנועת "תורה
עם דרך ארץ" באשכנז .נפטר באלטונה בשנת תרל"ב (.)1872
21
22
בצוואתו ביקש הרב עטלינגר לא לקרוא לו "צדיק" ,ובעקבות כך רשמנו רק "ז"ל " ("זכרונו לברכה");
ראה במבוא הביוגרפי של המהדיר י' הורוויץ לספר "בניין ציון השלם" ,ובמאמרים ב"המעין" (שניהם
בהערה .)22
Judith Bleich: Jacob Ettlinger, his life and work: the
חומר ביוגרפי ניתן למצוא בספרה של
;emergence of Modern Orthodoxy in Germany, Ann Arbor, Michigan (USA) 1978י' עמנואל
" פרקים בתולדות הרב יעקב עטלינגר" ,המ עיין י"ב ,גליון ב' ,תשל"ב ,עמ' , 25-24ושם עמ' ,36-62
גליון ג' ,עמ' ;40-72שו"ת בניין ציון השלם ,מהדורת י' הורוויץ ,ירושלים ,תשמ"ט ,חלק א' ,המבוא
הביוגרפיJ. David Bleich Contemporary Halakhic Problems, KTAV, NY, Vol I, pp 77-78 .
חגיגת בת מצווה בהלכה
( www.tefilah.org ) 8
שו"ת בניין ציון החדשות חלק ב' ,סימן ק" ז
כה תאמר לבית יעקב
נאום לרגל בחינה פומבית בלימודי קודש לבנות בבית הכנסת הגדול של הקהילה האשכנזית
באלטונא ביום י' בכסלו תרכ"ז ע"י הרב הראשי הרב יעקב אהרן עטלינגר
הב חינה הראשית הפומבית בלימודי קודש נפתחה על ידי הרב הראשי במלים אלו:
מכובדי ,הפעולה שלשמה נאספנו כאן היא ענין חדש בקהילתנו ועל כן הריני מרשה לעצמי
להסביר את המטרה על ידי הקדמה קצרה:
הצורה החיצונית היא זו של "קונפירמציה" שנהוגה אצל מאמינים בדת אחרת [נוצרים ,וחדרה
גם בעו" ה לכתות הרפורמים בעמנו] אבל במהותה היסודית היא רחוקה ממנה מאוד .שם המטרה
היא שהילדים יקבלו את דתם על עצמם כחובה ,אבל בישראל אין צורך בזה כלל .דתנו קשורה
מאוד במהלך החיים ,ורק המוות יפריד בין האדם ויהדותו .בישראל אין כל צורך בטקס חגיגי -
דתי לקבל התחייבות להאמין ,כי לרגל לידתו מוטלות עליו כל מצוות התורה ,ובשום אופן לא
יוכל להינתק מהן.
הפעולה שאנו מבצעים אותה כאן אינה כעין פולחן ,כי אם רק בחינה בלימודי קודש ובעצם אין
מקומה בבית הכנסת כי אם בבית הספר ,אבל החוק דורש במיוחד לבצע אותה בבית הכנסת .בכל
ז את יש לה גם צד של מצוה מהתורה :קידוש ה' ,הנחשב אצלנו כאחת ממצוותינו החשובות
ביותר .הקב" ה ותורתו הם בלב היהודי שני מושגים שאי אפשר להפריד ביניהם ,ללא הקב"ה אין
לנו דת ,ובלי דת לא נכיר את הקב"ה .לכן ,מי שכופר בתורה ,כופר בהקב"ה.
מאז תקופות עתיקות ועד ימינו אנו חדלו אויבי היהודים להציג את דת התורה כדבר נואל ח"ו
מחוסר מוסר ומחוסר אהבה כלפי מאמינים בדת אחרת .לכן רצויה לנו מאוד ההזדמנות
המאפשרת לנו באספה גדולה ,להראות שניאוץ זה בשקר יסודו ,ולהראות את המוסר הנשגב ,את
תורת המוסר ויסודות אהבת האדם הטהורה הנכללים בתוך לימוד התורה ,וכבר בשחר נעורתם
של בנינו ובנותינו לומדים הם את היסודות הללו .כאשר אנו מכריזים את זאת בפומבי ,הרי זה
קידוש השם ,ועליכן לקדש עתה ,שם שמים ברבים.
[לאחר דברים אלו התקיימה הבחינה ,שבסיומה שרה מקהלת הנערים של בית הכנסת את
ששה עשר הפסוקים הראשונים של תהלים פרק קי"ט ,23ואחר כך דרש רבינו הרב הראשי נאום
זה] .... :
בפרט אליכם ,ההורים של בני הנוער המתבגר אפנה באזהרה חשובה :אבינו שבשמים נתן לכם
פקדונות יקרים .הם ניתנו לכם בטהרת נפש של ילד .תפקידכם צריך להיות ,לשמור אותם ולהגן
עליהם .עליכם לדאוג ,שרק מוסר של טהרה וצניעות יקשטו את חיי בניכם ,שריח המוסר יורגש
בהם ואהבת ה' ותורתו ילהט תמיד בלבם .עליכם לדאוג ,שהמצוות המיוחדות לבנות ישראל
תהיינה ידועות להן וחשובות בעיניהן ,כדי שתתקיימנה אותן בשלמות; שלא תחפשנה קישוטיהן
ויפוי חיצוני בהבלי התקופה ולא תחפשנה את שמ חות החיים בתענוגי הבל האובדים עם היום ,כי
המלך החכם אמר " :שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי ל"א ,ל) .באופן זה
מקיימת הבת את חובת התורה אל ה' ,וכך אתם מקיימים חובה זו עבור הילדים שהוא העניק
לכם ומחייב אתכם לאהוב אותם .עבור הטורח והדאגה קבלו נא את שכרכם ,בראותכם אותם
הולכים בדרך המוסר ותזכו על ידיהן לעונג נצחי בגן עדן הרענן.
23
תהלים קי" ט הוא ביטוי נפלא של הדביקות בה' ובתורתו .הפסוקים הראשונים מתאימים היטב
לטקס סיום לימודים .מודגשת בהם ההליכה בתורת ה' בתמימות ובכל לב ,המשך לימוד ה' כדרך
חיים דווקא של נער .ראה פירוש הרש"ר הירש על תהלים ,מלמידיו המובהקים של הרב יעקב
עטלינגר.
חגיגת בת מצווה בהלכה
( www.tefilah.org ) 9
ועוד מלה אליכן ,בנות העוזבות כעת את בית הספר ובודאי אתן שמחות להתפטר מעול
הלימודים .אל תתנה עצמכן לאשליות! אמנם לא יהיו לכן שיעורי נוער ,אבל במקום זה עליכן
להיכנס ללימודי החיים עצמם .הדאגות והטירחות שהטריחו אתכן עד היום תבואנה עליכן ביתר
שאת ,כמו על כל חניכי בית הספר של החיים המעשיים .גם הבחינות שהפחידו אתכן בבית הספר,
תבואנה עליכן ברצינות יתירה בבית הספר ההוא .בכל זאת אל יאוש! אביכן שבשבמים ישמור
אתכן ,כל זמן שאתן הולכות בדרכיו ,שימו את מצוותיו על לבבכן ותקימנה אותן כמו שלימדו
אתכן .כמו הכוכבים בלילה ,כך הן מוליכות אתכן בעולם הזה; כאשר תלכנה אחרי מנהיגים אלה
ולא תמושנה מדרך התורה והמצווה לקראת הייעד הנצחי .הוריכן מברכים אתכן בליל שבת ויום
טוב לפי מנהג עתקי יומין ,ואני אברך אתכן כאן ,במקום קדוש :ישימכן אלקים כשרה ,רבקה
רחל ולאה! האמהות של עמנו תהיינה לכן אור לדרככן ,ויהי רצון שאתן תצליחנה ולהקשט בפאר
המוסרי שלהן .זוהי הברכה ,על דצקות כלפי מעלה וגם כלפי כל אדם שתקבלנה אותו באהבת
הזולת ובגמילות חסד .במדות אלו עליכן להיות שוות לאמהותינו .ה' יברך אתכן וישמור עליכן
מכל פגע .ה' יאיר את פניו עליכן בידידות ותמצאנה נא חן בעיניו ובעיני האנשים .ה' יפרוש את
כנפי הנהגתו עליכן ויעניק לכן את כל ברכות הארץ ואת שלום נשמתכן ,שהוא יותר חשוב ויעשיר
ויוסף טובות עליכן יותר מכל אוצרות האדמה.
שוכן במרומים ,לפני אלפים בשנים עירבבת במדבר סיני מים ואש והדלקת בלבבות עמך את להט
התורה ,אשר קרני אורה חודרות בכל עת אל תוך האפלה הרוחנית ,עד שיאירו את כל יושבי תבל.
תן למאמינך את טוהר המים ואת אש האהבה אליך ואל הבריות כולם ,והחדר אש לתוך לבבם
כדי לעבדך בלבב שלם .יהי רצון ,שבניך יראו תמיד את סמל המדבר עם כל ויתורין ,כדי שלא
יחפשו אושר וברכה בעושר הגשמי ,כי עם בצניעות.
יהי רצון שהורי הבנות הללו יראו את מלוא השמחה וירוו נחת מהן עד זקנה ושיבה טובה .יהי
רצון ,שהפרחים הנהדרים האלה הרכים עכשיו ,יצמחו לתפארת בג ינתך ובכל חייהם יעלה הריח
הנעים לפני כסא כבודך!
אדון עולם ,ברך את ממשלת הארץ הרמה ,את יועציה ואת פקידיה ,את העיר הזאת ואת אזרחיה.
ברך את הקהילה הקדושה הזאת ואת ועדה .ברך את אנשי האספה הזאת המקשיבים בכונה
להודעת דבריך .אבינו שבשמים ,ברך את כל בני האדם היושבים בכל חלקי הארץ ,וקרב את הזמן
שכולם יעבדו לך ממזרח שמש עד מבואו.
אמן.
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 11
24
התשובה -סיכום ,הדרכה והערות
פתיחת הדרשה בפסוק "כה תאמר לבית יעקב" (שמות י"ט) מתאימה לחגיגת סיום
הלימודים של בנות ישראל ,כי לפי חז" ל הפסוק מתייחס דווקא לבנות ישראל" :לבית יעקב
אלו הנשים ,תאמר להן בלשון רכה" (רש"י שם) ,ושם "יעקב" מתאים לשמו הפרטי שלרבי יעקב עטלינגר ,רבה הראשי של אלטונה ,הממונה על החינוך התורני בקהילתו .
הדיון של הרב עטלינגר על טקס בת המצווה הוא לא פסיקה הלכתית ("תשובה") ,אלא
"נאום לרגל בחינה פומבית בלימודי קודש לבנות" ,אשר התפרסם בתוך ספר שו"ת "בנין
25
ציון השלם" אחרי שנים רבות על ידי צאצאי המחבר .
עיון ברקע הביוגרפי של רבי יעקב עטלינגר יעזור להבהיר את גישתו המיוחדת לנושא:
כבר בשנת ,1830בהיותו רבה של מנהיים ( ,)1826-1836התייחס הרב עטלינגר לנושא טקס
בת המצווה .בזמנו הוא קבע שלא ראוי לקיים טקס זה לבת מצווה ,למרות שעקרונית אין
בכך איסור הלכתי כל עוד אין בכך פגיעה בתפילה בבית הכנסת 26 .בשנת 1854פירסם הרב
אברהם זוטרא ,ידידו של הרב עטלינגר ורבה של קהילת מינסטר ,את עמדתו ההילכתית
לטקס בת המצווה בביטאון התורני "שומר ציון הנאמן" ,שבעריכתו של הרב יעקב
עטלינגר 27 .הרב זוטרא מתנגד לחגיגת בת המצווה ממספר סיבות :הטקס סותר את הלכות
הצניעות ופוגע בהלכות בית הכנסת; הטקס לקוח מטקס "הקונפירמציה" של הנוכרים ,
ואין להדמות להם כפי שעשו הרפורמים; הטקס הנוצרי משקף את בחירתם והחלטתם של
הנערים והנערות להצטרף לבני דתם ,אך בני ישראל מושבעים ועומדים מהר סיני כשקיבלו
עליהם עול תורה ומצוות במילים "נעשה ונשמע" (שמות כ"ד ,ז).
לאור רקע זה וההתנגדות מצד חבריו ,גישתו של רבי יעקב עטלינגר בנאום " לרגל בחינה
פומבית בלימודי קודש " בשנת 1867מתפרשת היטב .בפתיחת הנאום מתייחס הרב עטלינגר
ישירות לדמיון החיצוני של מעמד הבחינה לטקס של " קונפירמציה שנהוגה אצל מאמינים
בדת אחרת [נוצרים ,וחדרה גם בעו"ה לכתות הרפורמים בעמנו]" ,אך לדעתו "במהותה
היסודית היא רחוקה ממנה מאוד" :במעמד זה הילדים היהודים לא מקבלים "את דתם על
עצמם כחובה" ,כי "בישראל אין צורך בזה כלל .דתנו קשורה מאוד במהלך החיים ,ורק
המוות יפריד בין האדם ויהדותו .בישראל אין כל צורך בטקס חגיגי -דתי לקבל התחייבות
להאמין ,כי לרגל לידתו מוטלות עליו כל מצוות התורה ,ובשום אופן לא יוכל להינתק
מהן" .נימוק זה בנאומו בשנת 1867דוחה את החשש של הרב זוטרא ,שפורסם בשנת , 1854
ואת הסתייגותו של הרב עטלינגר עצמו משנות פעילותו בקהילת מנהיים (.)1826-1836
מעמד הבחינה הפומבית הינו "רק בחינה בלימודי קודש ובעצם אין מקומה בבית הכנסת כי
אם בבית הספר" ,שהרי יש לו תפקיד חינוכי לבנות בסוף לימודיהן ,והוא לא מהווה שינוי
בהלכות תפילה ובית הכנסת .המעמד מתקיים בבית הכנסת ,כי "החוק דורש במיוחד לבצע
אותה בבית הכנסת" ,ולשם כך מכניס הרב עטלינר דברי תפילה וברכה הן לבנות והן
לשלטונות ,והוא מסיים את כל הנאום באופן חגיגי כעין תפילה ברבים כולל ברכת האבות
לילדים (על פי מנהג אשכנז) ותפילה לממשלת הארץ עם אמירת "אמן" בסוף הדרשה .
למרות התנגדותו הראשונית של הרב עטלינגר וכפיית הטקס על ידי השלטונות ,המעמד
יכול לבטא את הערכים הרוחניים והדתיים של הקהילה היהודית גם לעיני עמים אחרים.
למרות שהטקס נראה כמעין "קונפירמציה" נוצרית מטעם השלטונות ,אופיו ומטרתו
שונים באופן עקרוני .הרב עטלינגר לא מתנגד לציין את סיום הלימודים ,כי יש במסיבה זו
קידוש השם " :רצויה לנו מאוד ההזדמנות המאפשרת לנו באספה גדולה" להסביר את
התוכן המוסרי של היהדות לעמים .למרות שעיצובו הראשוני של הטקס היה באונס ,הרי
24
25
26
27
ניתוח מעמיק של שיטת הרב עטלינגר נמצא בעבודתו של אברהם (רמי) ריינר (הערה ,)3עמ' .55-64
ראה הערת המהדיר בשו"ת בניין ציון השלם ,מהדורת י' הורוויץ ,ירושלים ,תשמ"ט ,חלק ב' ,סימן
ק"ז ,ודבריו במבוא הביוגרפי ,חלק א' ,עמ' .21
ראה אברהם ( רמי) ריינר (הערה ,)3עמ' .59
ראה "שומר ציון הנאמן" ,אלטונה ,תרי"ד ,עמ' שמ " ח -שמ"ט.
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 11
סופו היה ברצון ; 28יש בחגיגה חינוכית לבנות ישראל מעמד של "קידוש ה'" ,אשר הינה
מצווה מרכזית של התורה ,והיא מתאימה היטב לרוח האורתודוקסיה היהודית בגרמניה ,
אשר מבקשת להציג בכבוד את התורה בפני העמים.
המאפיינים של התשובה
למעשה לא מדובר פה על פסק הלכתי או "תשובה" הלכתית ,אלא על תיעוד של דרשה
במסגרת הטקס בסוף הלימודים של בנות ישראל .השלטונות דרשו לקיים טקס זה ,והרב
עטלינגר כדרשן ומחנך מובהק של רבני אשכנז ,משלב בדרשתו דברי ברכה לבנות בית
הספר עם ברכה ותפילה לשלטונות .אם כי הטקס הינו כפוי על פי השלטונות ,והדמיון
לטקס "הקונפירמציה" הינו בולט ,הופך הרב עטלינגר את המעמד בכישרון ריטורי למעמד
חינוכי לבנות ישראל ,ולאו דווקא בגיל בת מצווה וכמסגרת של בת מצווה .במקום להתנגד
לכפיית השלטונות ,הוא מברך את הממשלה בסוף הדרשה ומשתף אתם פעולה לטובת
חינוך הבנות .אין בדרשה זו שום ד יון הלכתי עם שקלא וטריא על מעמד חגיגת בת המצווה ,
ולמעשה חסרים בדרשה זו הנתונים ,כדי להגדיר גישה הלכתית של המחבר לנושא .ניכרים
בנאום תפישות חינוכיות וחברתיות של הרב עטלינגר בלי התייחסות הלכתית למעמד
29
חגיגת בת המצווה.
בת מצווה
28
29
שאלות לעיון ולהעמקה
מהם חשיבות ותפקיד של טקס "בת המצווה" לפי הרב עטלינגר ?
מה הם המניעים החיצוניים והפנימיים שהניעו את הרב עטלינגר לציין את
יום כניסתן של הבנות לעול תורה ומצוות?
כיצד מתמודד הרב עטלינגר עם האיסור להידמות לעמים אחרים ולמנהג
"הקונפירמציה" שלהם ?
כיצד משתלבת התייחסותו של הרב עטלינגר לציון בת המצווה לקווים
הביוגרפיים שלו ולעיקרון האידיאולוגי של " תורה עם דרך ארץ " של רבני
אשכנז במאה הי"ט ?
שאלה לאחר עיון בכל השו"תים האחרים :במה שונה ומיוחדת התייחסותו
של הרב עטלינגר מהתשובות ההלכתיות האחרות ?
ראה אברהם ( רמי) ריינר (הערה ,)3עמ' .62
ובנקודה זאת ניתוחו של אברהם (רמי) ריינר (הערה ,)3מרחיק לכת לעניות דעתי.
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 12
ג .הרב אהרן וואלקין זצ"ל,
30
מחבר שו"ת "זקן אהרן "
תולדות המחבר ותקופתו
נולד בשנת תרכ" ה ( )1865ברוסיה הלבנה ,למד בישיבת וולוז'ין אצל הנצי"ב ,ובקובנה
אצל הרב יצחק אלחנן ספקטור .רב ואב "ד האחרון של פינסק ,חיבר חידושי גמרא "בית
אהרן" ,פירוש על ספר היראים "סביב ליראיו" ,פירוש על שולחן ערוך חושן משפט "חושן
אהרן" ,שו" ת "זקן אהרן " ודרשות "מצח אהרן" .היה ממניחי היסוד של "אגודת ישראל"
העולמית בכנסיית קאטוביץ בשנת תרע "ב ( .)1913פנו אליו בשאלות הלכתיות מכל רחבי
העולם ,וחלקן פורסמו בספרו שו"ת "זקן אהרן" ,אשר פורסם בשנת תרצ"ב ()1932
בפינסק ,וזכה לפרס של " החיבור התורני הטוב ביותר בקהילת וורשה במקצוע ההלכה
31
המעשית" .נרצח בשנת 1941בידי הנאצים בגיטו פינסק .
30
31
ראה גם בשו"ת דברי ישראל להגה "צ הראב"ד מבודאפעסט ז" ל בח"ב בילקו"ת סימן ז' ,שיוצא
במלחמת חרמה נגד עריכת חגיגת בת מצוה ועשיית ס עודה .
על תולדות המחבר ראה דר' הלל זיידמן "הרב ר' אהרן וואלקין" בתוך "אלה אזכרה" ,ניו יורק ,
הוצאת המכון לחקר בעיות היהדות החרדית ,חלק ראשון ,תשט"ז ,עמ' ;71-64הרב אהרון ב"צ שורין
"קשת גיבורים" ,ירושלים ,מוסד הרב קוק ,תשס"ד ,חלק ג' ,עמ' .92-97
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 13
שו"ת זקן אהרן חלק ראשון או"ח סימן ו'
ב" ה יום ב' י"ז אדר שני תרפ"ז .כבוד ועד הרבנים דק"ק לונדון הבירה וביחוד להמזכיר הרב ר'
צבי פערבר שליט"א.
בדבר שאלתכם על שלו שה פשעים אשר אלו הם המורדים מחריבי קרתא רוצים לתקן (לסכן)
ולהנהיג בעירכם ,ה"ה (א) לעשות תפלתם קב" ע קול באשה ערוה ולהעמיד נקבות לשורר עם
החזן בבהכ"נ( ,ב) לנגן בעוגב ( ארגיל) בימי החול בשעת חופה( ,ג) קאנפערמאציאן לנערות (חג
הבגרות) בבהכ"נ ,ועי"ז תערובת אנשים ונשים ,זוגות זוגות בחור ובתולה גם יחד באים לחוג את
חג זבח משפחה בהמון חוגג ,מה אומר ומה אדבר ,אין די מלים בפי לתאר את חומר האיסור וגודל
המכשלה שיש בזה ,כי אפי' אם היו הדברים הללו מצד עצמן דברים המותרים לגמרי ,וגדולה מזו
שאפי' היו דברים שיש בהן מצווה ,אפ" ה עכשיו שעושים כזה שארי האומות שאינם מבנ"י,
וגם רשעי ופושעי ישראל נופייהו ,אלו הם הרעפארמער ,שוב אסור זה לפנינו מדאורייתא
וכמבואר בספרי (פ' שופטים) והובא שם ברש"י ז"ל עה"פ ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה'
אל -היך ,אף שהיה המצבה חביבה בימי האבות ,מ"מ עכשיו שנאוי מפני שעשו אותם האומות
ג"כ חק לעבודתם ע"כ ,ובכן גם העבודה הזאת אף אם מצד עצמם היו חביבים לפני המקום כמו
אשר סבורים הנהו בריוני הבאים לתקן ,בכ" ז עכשיו שכבר עושים כן שארי האומות וגם
הרעפארמער בבתי תפלתן ,וכל כוונת המתקנים החדשים הוא רק להתדמות לעכו"ם ולפושעי
ישראל ,עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס ,מביאים אש זרה לעבודת הקדש ,לזנות את
בית יעקב ,ואומרים שהם באים לפאר ולרומם את בית אלוקינו במקהלה נאה ובעבודות יפות,
בודאי ששוב אסור לפנינו דבר זה מה"ת מלא תקים וגו' אשר שנא ,וכל זה אפי' כשהיה עצם הדבר
מצווה ,אפ" ה לאחר שרשעים משתמשים בהם ,נעשה שוב הדבר שנאוי משוקץ ומתועב ,וכ"ש
בדברים הללו שהדברים מצד עצמן יש בהן איסור גדול וכמו שנבאר.
(א) קול באשה ערוה ,אפי' כשהוא בבית פרטי לא בבהכ" נ וגם לא בשעת תפלה ,איסור גדול הוא
וכמאמרם בסוטה דמ" ח אמר רב יוסף ומרי גברי ועני נשי פריצותא ,זמרי נשי ועני גברא כאש
לנעורת ,ולמאי נ"מ לביטולי הא מקמי הא ,ומשמע מהש"ס שיש חיוב לבטל הדבר וכמ"ש
"לבטולי" הא מקמי הא ,אלא שאם אין שומעין לנו לבטל שניהם נקדים לבטל את זה שהוא כאש
לנעורת ,ורק לענין קדימה הוא דאיכא חילוק בין זה לזה ,אבל לענין עצם החיוב אין חילוק ואפי'
בזמרי גברי ועני נשי נמי יש חיוב לבטל אע"ג שאינו אלא משום פריצותא ,וכ"ש בנ"ד כשמזמרים
עם מקהלה דיש דיש בזה נמי זמרי נשי ועני גברא ,דכן הוא מחוקי הזמרה לפעמים שהנשים
מתחילות לזמר איז ה נגינה והש"ץ עם המקהלה עונה אחריהם דהוי כאש לנעורת .וכל המצוות
נדחות מפני חטא דהרהור עבירה כמ"ש החת"ס בתשובה (חחו"מ סחמן ק"ל) ,וזה הוא אפי' בבית
פרטי ושלא בשעת התפלה ,דהא בש" ס לא מוזכר באיזה מקום ובאיזה שעה הוי הזמר וגם פשוט
בטעמו כיון דהוי משום אש לנעורת או אפילו משום פריצותא ,ודאי דבכ"מ אסור ,וא"כ צא ולמד
מזה עד היכן גדול החיוב להרחיק שיקוץ ותיעוב כזה ממקום קדוש ,ואפי' שלא בשעת תפלה,
וכ" ש בשעת קר" ש ותפלה דיש בזה איסור מוסיף להזכיר שם שמים בשעת מעשה ,שאפי' בדיעבד
לא יצא ידי קר" ש וחוזר וקורא בלא ברכה כמ"ש האחרונים ,ואפי' באשה פנויה אסור לשמוע
קולה כמ"ש המנ"א (הי' ע"ה) ,ובתולות דידן שכולם בחזקת נדות הן לעולם אסור לשמוע קולן
אפי' שלא בשעת קר"ש וכמ"ש הפמ"ג שם ,ומי זוטר מ"ש החת"ס שם בעובדא שרצו לקבל פני
הקיסר בבהכ" נ במינים ועוגב והבתולות יעמדו בעזרת נשים לעזור להמנגנים ,וכתב לאסור מה"ט
שאנו מוזהרים שלא לשמוע קול זמר אשה אפילו פנויה שאינה נדה וערוה בשעה שאנו קורין
קר" ש ובשעת התפלה כמבואר באו" ח ומג"א ,כי אנו מאמינים שכל תפלה או שבח והודיה
שמתערב במחשבה ההיא שום הרהור אפי' באשתו לא תעלה במעלות לפני השי"ת ולא תקובל
לרצון ,ואם כן איך אפשר להעלות על הדעת לפרוץ גדר ולהתיר גם בשעת תפלה במקום קדוש
ובימים קדושים ונוראים תפלות תועבות כאלו.
(ב) ובדבר התקנה שרוצים להעמיד עוגב בבהכ" נ לנגן בו בשעת חופות ,כבר דברו בזה האחרונים
בתשובותיהם ,עיין בחת"ס (חחו"מ סי' קצ"ב) ובנב חיים ח" ב שהעלו דאסור לנגן בעוגב בבהכ"נ
אפי' בימי החול כי אין שמחה לפניו יתברך עד אשר יושב בשמים ישחק ואין לומר דמשום מצוות
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 14
חתן וכלה שאני ,דהא כל דבר שיש בו משום סרך איסור חלילה להתיר אפי' לצורך חתן וכלה,
ובשגם כפי שהורה הנסיון פותחין בחול ומסיימין אח"כ גם בשבת ,חלילה וחלילה להרגיל את
הארגיל בבית הכנסת ,ואולי שמצווה תגרור מצווה אחרת להרחיק לגמרי עי"ז את החופה
מבהכ" נ אשר כבר רבו האוסרין בזה אפי' בשעה שהשנים כתקונם וכולם מכוונים לשם מצווה
להתברך בשעת קשר הנשואין ממעון הברכות והקדושה ,וכ" ש בדורותינו שגברה הפריצות
ובמזמוטי חתן וכלה 32יבואו האנשים על הנשים כשהולכים חשופי לב וזרוע מקושטות
ומבושמות ,ויבוא גם השטן בתוכם ,ודאי שהחיוב מוטל להרחיק שיקוץ תיעוב משומם מבית
המקדש המעט ,אלא שאין הם שומעין לנו ע" ז מפני שכבר הוחזקו בעבירה זאת שנו ושילשו עד
שלא רק שנעשה להם כהיתר אלא כמצווה ,אבל אם לא נניח להם להוסיף באיולתם ולהביא עוד
את העוגב ,שבחטא זה לא נשתרשו עדיין ואפשר שישמעו לנו ,וכל מי שירצה להרבות בשמחה ע"י
עוגב ,יבחור לפניו לעשות החופה במקום אחר ,וינצלו משתי איסורים ,איסור חופה ואיסור נגינה
מכלי זמר בבהכ"נ ,וכ"ש בעוגב ,אשר בלא" ה בעוה"ר מלא הבהכ" נ בשעת החופה עם עגבים
טבעיים ,ואין צורך להוסיף עוגב על עוגבים הרבים בלא"ה.
(ג) והאחרון הכביר במה שרוצים להקהיל קהלות אנשים ונשים ,בחורים ובתולות ,לחוג חגיגת
הבגרות לנערות ,לבד שכל טעמי הפריצות והתיעוב שבארתי לעיל ,איתנהו גם בזה ,עוד כמה
איסורי דאורייתא איכא בזה ,אחרי שבודאי כל העושה כן כוונתו להתדמות לעכו"ם ולרשעי
ישראל ברעפארמער ,וכבר הזהרנו ע"ז בשבעה ל" ת ושני מ"ע ,שלא לילך בחקותיהם ,כמבואר
ברמב"ם (פי" א מהלכות ע"ז) וז"ל אין הולכין בחקות העכו" ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא
בשער וכיו"ב שנא' ולא תלכו בחקות העכו"ם ונא' ובחקותיהם לא תלכו ונא' השמר לך פן תנקם
אחריהם ,הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן אלא הישראל מובדל מהן וידוע במלבושיו
ושאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדיעותיו וכה"א ואבדיל אתכם מכל העמים כו' עכ"ל,
וכ" ה בטור וז"ל אסור ללכת בחקות העכו" ם אלא אפי' מנהג שנהגו בו אסור לילך בו דכתיב
ובחקותיהם לא תלכו ,ופי' הב"י שם שתוה" ק לא פירשה דבר וסתמה וכתבה ובחקותיהם לא
תלכו בכל דבר ובכל זמן שיש בהמעשה התדמית לעכו"ם שעי" ז נראה שמודה לדתן אסור משום
ובחקותיהם לא תלכו ,מי יגלה עפר מעיניהם של המתקנים הללו לראות מ" ש האחרונים לענין אם
נשים רשאות לבוא לבהכ"נ לשמוע קריאת פ' זכור מעשה עמלק ,אף שלפי האמת חייבות הן
בעיקר מצווה זו ,בכ" ז כתבו שלא זו דרך הישרה שיבואו אנשים ונשים ביחד אף שהוא בשעת
קריאת התורה שכולם מחויבים לעמוד באימה כנתינתה מסיני ,וק" ו בשעת חדוה ושלא לצורך
שום מצווה ,וכ"ש לתקן דבר חדש אשר לא שמענו שמעה בלתי היום ,וכן לא יעשה לשנות
ממנהגי אבותינו אפילו בדבר שאין נדנוד איסור ,כ"ש בדבר הזה אשר איסורו חמור מאוד,
אביזרא דע"ז משום ובחקותיהם לא תלכו ,וגם אביזרא דעריות ,ודאי שהמתיר בזה הוא זקן
ממרא והמחזיק בה הרי הוא כזורק אבן למרקוליס וארור ומובדל יהא מעדת ה'.
ואתם בני ישראל מוריו ומדריכיו ,חזקי אמצו ,התאזרו כגבורים חלציכם לעמוד בקרב מול אויבי
ה' המהרסים ופורצים גדרן של עולם היהודי אשר רק ההבדל מן העמים והסייגים והגדרים
שהוגדרנו ,היא שעמדה ל נו בכל דור ודור כשעומדים עלינו לכלותנו ולהציל אותנו מכף כל
הקמים עלינו ,רק ההבדלה והסייגים עמדה לפנינו כתריס בפני הפורענות ,וכל אלו שבאים
לפרוץ גדר של כרם ה' צבאות ,מכלים הם אותו ברוח ובחמר ,התורה והגוף כאחד ,אל תתיראו
מפני שפעת קלגסים אשר ימטירו עליכם קול קלמסים בכתבי העמים ,מפיהם ומפי כתבם ,אל
ירך לבבכם מפני האיומים והפחדים שמפחדים אתכם ,כי ה' ילחם לכם ,השכימו והעריבו
עליהם והם כלים מאליהן ,ואולם בהיות שבודאי לכל העם בשגגה הוא שרצונם להתדמות
להחפשים מחסרון ידיעתם שיש בזה איסורים חמורים וחרמות מגאונים קדמונים ,חפץ אנכי
לקוות כי אם אך תגידו להם דבר חוק ומשפט יקבלו באהבה עליהם את הדתן ולא יתנו כתף
סוררת כי כל העדה כולם קדושים ושלום על דייני ישראל וכל ישראל כנפש המתאנח גונח ודואג
על שמועות כאלו כי באו ומצפה להרמת קרן התורה הקדושה.
מברככם בברכת אהרן וואלקין
32
הניסוח "מזמוטי חתן וכלה" לקוח מחגיגה י"ד ע"ב " :כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי
חתן וכלה" .
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 15
התשובה -סיכום ,הדרכה והערות
המזכיר של ועד הרבנים בלונדון שבאנגליה פנה למחבר בשלושה נושאים ,אשר כולם
קשורים למאבקים עם הרפורמים :שירת התפילה בבית הכנסת על ידי נשים ,עוגב ,
"קאנפערמאציון" .השאלה אינה מנוסחת בלשון "חגיגת בת מצווה"" ,סעודת מצווה" ,
"כניסת הבת לעול המצוות" או כדומה ,אלא בלשונם וברוחם של היהודים הרפורמים
"קאנפערמאציון" ,אשר משקפת את המגמה להידמות לחוקות העמים ,ולמעשה לא ברור
שמדובר על ציון היום שהנערה בת שתים עשרה שנה נכנסת לעול תורה ומצוות או על טקס
אחר של קונפירמציה בלבד; ממילא גם הדיון ההלכתי הוא כולו סביב לאיסור
"בחוקותיהם לא תלכו" ,והמחבר אוסר את שלושת הנושאים בחריפות רבה " :על שלושת
הפשעים אשר העלו המורדים מחריבי קרתא רוצים לתקן (לסכן ) ולהנהיג בעירכם".
בניסוח זה של המחבר יש לשון נופל על לשון לפי ההברה האשכנזית" :התקנות" האלה של
הרפורמים -ה ם "סכנות " לעם ישראל ,ולכן הוא מכנה אותם " מחריבי קרתא" בניגוד
לשומרי תורה ומצוות ,אשר הם "נטורי קרתא" 33 .לפני שהמחבר ניגש לבירור ההלכתי של
שאלות אלה ,הוא מקדים לאסור את המנהגים האלה בפתיחת תשובתו מדין "לא תקים
לך מצבה אשר שנא ה' א -להיך" .איסור זה מבוסס על האיסור של "בחוקותיהם לא
תלכו" ,כי הרי האבות הקימו מצבות ,אך התורה אסרה מצבות משום שבדורות אלה הפכו
34
להיות סמל של עבודה זרה .
בעניין שירת הנשים מסתמך המחבר על הגמרא בסוטה מ"ח ע" א ועל פסק החתם סופר
שדן בנושא זה לאיסורא ,ולכן אין שום מקום להתיר בעניין זה (א) .לגבי העוגב בבית
הכנסת מסתמך המחבר שוב על פסק החתם סופר ,שדן בסוגיא ז ו במפורש ואסר באופן
החלטי ,ולכן אין שום מקום להתיר בנידון (ב)" 35 .והאחרון הכביד במה שרוצים…לחוג
חגיגת הבגרות לנערות" (לא "בת מצווה") ,כי כל כוונתם להידמות לעכו"ם ולרשעי ישראל
הרעפארמער ,ולכן הדבר אסור מדאורייתא מדין "בחוקותיהם לא תלכו" ,כמפורש
ברמב"ם ובפסקי הבית יוסף .המחבר לא משאיר שום פתח להתיר בנידון זה" :כ"ש בדבר
הזה אשר איסורו חמור מאוד ,אביזרא דע" ז משום 'ובחקותיהם לא תלכו' ,וגם אביזרא
דעריות ,ודאי שהמתיר בזה הוא זקן ממרא והמחזיק בה הרי הוא כזורק אבן למרקוליס
וארור ומובדל יהא מעדת ה' " (ג) .בסוף התשובה יש קריאה חגיגית לרבני ישראל להתחזק
מול "אויבי ה' המהרסים ופורצים גדרן של עולם היהודי… אל תתיראו מפני שפעת
קלגסים… אל ירך לבבכם מפני האיומים והפחדים שמפחדים אתכם"; המחבר רומז כאן
לניסוחים של מלחמת מצווה מדברים כ' ,א -ט" :כי תצא למלחמה על איביך…לא תירא
מהם כי ה' א -להיך עמך המעלך מארץ מצרים… ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים
היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה'
א -להיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם ".כמו כן ,הניסוח בתשובתו
" אל תתיראו מפני שפעת קלגסים אשר ימטירו עליכם קול קלמסים בכתבי העמים" -לקוח
מסוטה מ"ב ע"א ,בו מפורשים דברי הפסוק בדברים כ' ,ג" :אל תיראו -מפני הגפת תריסין
ושפעת הקלגסין" .המחבר נעזר אם כן בלשונות של מלחמת מצווה ,כדי להלחם בתוקף נגד
התקנות ("הסכנות") החדשות של הרפורמים .הדרך הנכונה על פי התורה היא ההיבדלות
33
הניסוח לקוח ממדרש תהלים מזמור קכ" ז ,א" :שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו
בוניו בו -ר' יהודה נשיאה שלח רבי חייא ורבי יוסי ור' אמי מעבור קריתא דארעא דישראל ,מתקנא
להון סופרים ומתניין ,עלון לחד אתר לא אשכחו תמן לא סופר ולא מתניין ,אמרו להם אייתי לן נטורי
קרתא [ אייתון לון סנטורי קרתא] ,אמרון לון אלין [ אינון] נטורי קרתא ,לית אלין אלא מחריבי קרתא ,
[א " ל] ומה אינון נטורי קרתא [א " ל] ספריין ומתניין ,הה "ד אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר "[ .רבי
34
ראה תוספות עבודה זרה י"א ע"א ד"ה ואי חוקה והנושא נידון בשו"ת "שרידי אש" בהרחבה .
ראה גם דיונו של אב רהם ברלינר "כתבים נבחרים" ,מוסד הרב קוק ,תשכ"ט ,חלק א' ,עמ' .171-188
35
יהודה הנשיא שלח את רבי חייא ,ואת רבי יוסי ואת רבי אמי לעבור בערי ארץ ישראל ,כדי להכין להם סופרים
ומלמדי משניות .הגיעו למקום אחד ולא מצאו שם לא סופר ולא מלמד משניות .אמרו להם :הביאו לנו את שומרי
העיר ! הביאו להם את מושלי העיר .אמרו להם :וכי אלו שומרי העיר? ! הם מחריבי העיר .שאלו אותם :ומי הם
שומרי העיר? אמרו להם :סופרים ומלמדי משניות ,כפי שנאמר :אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר"].
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 16
המוחלטת מעמים אחרים ,ובכוונה הוא משתמש בקטע האחרון של תשובתו בלשון ההגדה
של פסח ,כדי לרמוז לקיום עם ישראל מראשיתו בזכות ערכים אלה" :היא שעמדה לנו בכל
דור ודור כשעומדים עלינו לכלותינו".
בסוף קריאתו הקנאית נגד הרפורמים ,הוא רומז ללימוד זכות" :ואולם בהיות שבודאי
לכל העם בשגגה הוא שרצונם להתדמות להחפשים מחסרון ידיעתם … חפץ אנכי לקוות כי
אם אך תגידו להם דבר חוק ומשפט יקבלו באהבה עליהם…" .למרות התנגדותו החריפה
לתקנות אלה ,הוא מנ סה ומשתדל בכל זאת לדון אותם לכף זכות ("מחסרון ידיעתם…חפץ
אנכי לקוות") .הוא רומז לפסוק בבמדבר ט"ו ,כו " :ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר
בתוכם כי לכל העם בשגגה" ,ו מסיים את התשובה עם דברי עידוד לדייני ישראל ,להשפיע
על קהילות ישראל ולהרים את "קרן התורה הקדושה" .גישתו של בעל "זקן אהרן" היא
קנאית וקיצונית נגד כל שינוי של הרפורמים ,ויש לצאת נגדם במלחמת מצווה בלי לפחד
מהם .מתשובתו ניכר נסיונו בתחום הציבורי כמנהיג ,כנואם מחונן וכעסקן ב"אגודת
ישראל" .ניסוחיו לקוחים מהתורה ומחז"ל ,ומליצותיו מחודדות ביותר .
המאפיינים של התשובה
הנושא של "חגיגת הבגרות לנערות" עלה לראשונה כדיון הלכתי עקרוני בתשובתו של הרב
אהרן וואלקין ,אשר רואה בה "תקנה" של הרפורמים ,ולכן הדבר מהווה "סכנה" לקיו ם
עם ישראל .אין למצוא בנידונים אלה שום היתר או קולא ,ולכן מצווה להתנגד להם בכל
36
תוקף.
בת מצווה
36
שאלות לעיון ולהעמקה
היכן חי ופעל הרב וואלקין ומניין הגיעה אליו השאלה? מה ההבדל
התרבותי והחברתי בין מקומו של השואל לבין מקומו של הנשאל?
כיצד מכנה הרב וואלקין את טקס "חגיגת בת המצווה" ,ומה ניתן ללמוד
מכינוי זה? למה שילב הרב וואלקין בתשובה זאת שלושה עניינים ,ומה
הקשר ביניהם ("על שלושה פשעים?)"...
מהם השיקולים ההלכתיים של הרב וואלקין על פי המקורות? כיצד יחלוק
עליו הרב יחיאל יעקב וויינברג בתשובתו בשו"ת "שרידי אש" (בהמשך) ?
מה היא עמדתו האידיאולוגית (ופחדיו ) של הרב וואלקין כלפי אותם
יהודים ,המבקשים להנהיג חגיגת בת מצווה ?
הנימוקים ההלכתיים להתנגדותו הגורפת של הרב וואלקין נידונים בפרוטרוט על ידי הרב יחיאל יעקב
וויינברג בשו"ת "שרידי אש" – ראה למטה.
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 17
ד .הרב משה פיינשטיין זצ"ל
מחבר שו"ת "אגרות משה"
37
תולדות המחבר ותקופתו
נולד בשנת תרנ"ה ( )1895ברוסיה ,רב ופוסק ,חיבר פירושים על הש" ס ופסקי הלכה .היגר
לארצות הברית בשנת ,1937שימש ראש ישיבת המתיבתא "תפארת ירושלים" בניו יורק,
יו"ר של Union of Orthodox Rabbisושל מועצת גדולי התורה בארה"ב ,התנגד בתוקף
להשפעתם של רפורמים וקונסרבטיבים ,חיבר חידושים "דברות משה " ושו"ת "אגרות
38
משה" ,התקבל כפוסק הדור ,נפטר בניו יורק בשנת תשמ"ו ( )1986ונקבר בירושלים .
37
38
ראה גישה דומה של הרב אליעזר יהודה וולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר חי "ח סי' ל"ג.
ראה על תולדות המחבר "מאן מלכי רבנן" בתחילת אגרות משה חלק ח' .
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 18
א .שו"ת אגרות משה חלק או"ח א',
סימן ק"ד (נכתב תשט"ז; נדפס נוא יארק ,תשי"ט )
בדבר בת מצווה י"א שבט תשט"ז .מע"כ ידידי הנכבד הרה"ג מהר"ר ברוך אהרן פופקא שליט"א.
בדבר ענין החפצים להנהיג איזה סדר ושמחה בבנות כשנעשו בנות מצווה ,הנה אין לעשות זה
בבית הכנסת בשום אופן אף לא בלילה ,כי בבית הכנסת אינו מקום לעשות דברי הרשות אף
בנבנו על תנאי ,והצערעמאניע (טקס) של בת מצווה הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא ואין
שום מקום להתיר לעשות זה בבית הכנסת .וכ"ש בזה שהמקור בא מהרעפארמער
וקאנסערוואטיו /מהרפורמים וקונסרבטיבים ./ורק אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו
רשאי אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצווה וסעודת מצווה ,כי הוא רק כשמחה של
יום הולדת בעלמא .ואי איישר חילי הייתי מבטל במדינתנו גם סדר הבר מצווה של הבנים
שכידוע לא הביא זה שום איש לקרבו לתורה ולמצות ואף לא את הבר מצווה אף ל א לשעה אחת,
ואדרבה בהרבה מקומות מביא זה לחלול שבת ועוד איסורים .עכ" פ מה שכבר הונהג בפה וגם בא
זה ממקור מצווה קשה לבטל ,אבל לחדש זה בבנות שהוא בלא מקור מצווה כלל ,אף בבית ודאי
הי' יותר טוב למנוע אף שליכא איסור ,אבל לעשות בביהכ" נ אף בלילה בשעה שאין מתפללין
ידידו מוקירו ,משה פיינשטיין.
אסור.
ב .שו"ת אגרות משה חלק או"ח ב' סימן צ"ז
(נכתב תשי"ט; נדפס נוא יארק תשכ"ד )
בהערתו עלי בסימן ק "ד בענין סעודה לבת מצווה .ומה שכתר" ה מתקשה מדוע אין מצווה בסעודת
בת מצווה כשנעשית בת י"ב שנה כמו בבן דגם הבת הא מתחייבת עתה במצות ,ויש להוסיף לחזק
הקושיא שאף שאין הבת דורשת דאף אם תדרוש ליכא מעלה שפטורה מתלמוד תורה ,מ "מ הא ביום
שנעשה בר מצווה נחשבת סעודת מצווה אף כשאינו דורש כדאיתא במג"א סימן רכ"ה סק "ד ובדגמ "ר
יו"ד סימן שצ"א סעיף ב' בשם מהרש"ל ביש"ש וא"כ גם בבת באותו היום שנמלאו לה י"ב שנה ויום
אחד יתחשב סעודת מצווה ואין לומר דאה"נ כיון דלא הוזכר זה בשום מקום .ועיין בפמ"ג בא " א
סק"ה שהקשה לענין ברכת שפטרני מ "ט לא אמרינן בבת כשנעשית י"ב שנה ולא הקשה על מה שאין
עושין סעודה אף שטעם הסעודה כתב בסק" ד מא "ר משום דגדול המצווה ועושה וכן הוא במחצה"ש,
שטעם זה הא ישנו גם בבת והיא קושיא גדולה.
והנכון לע" ד משום דאין ניכר חלוק בבת למעשה במה שנעשית גדולה יותר מקטנותה ול"ד לבן
שניכר טובא שמעתה מצרפין אותו לכל דבר שבעי מנין עשרה ומנין שלשה .ועל ידיעה בעלמא
כשלא ניכר למעשה אין עושין סעודה ושמחה אף שבעצם יש בזה אותה השמחה ממש .ומה שא "ר
יוסף בב "ק דף פ"ז דמ"ד לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן שמזה הוא המקור לעשות
סעודה בבר מצווה כדהביא במחצה"ש ממהרש"ל ביש" ש ,צריך לומר דג"כ הוא ניכר ,ל "מ אם נימא
דאם סומא פטור מן המצות לא מצטרף לעשרה אלא אף אם נימא שמצטרף דכיון שהוא בר דעת שייך
שיצטרף אף שפטור ממצות ,נמי באדם גדול כרב יוסף ניכר משום דמצד גדלותו נותנין לו לברך
ולהוציא אחרים ואם הוא פטור אין יכול להוציא אחרים ולא היו יכולין ליתן לו לברך אף שהוא
הגדול ,עיין בפסחים דף קט"ז במה שר' יוסף הוציא בני בית ו באמירת אגדתא בליל פסח ,ולכן היה
זה דבר הניכר והיה שייך שיעשה סעודה .אבל כשלא ניכר במעשה ליכא מצווה לעשות סעודה.
ג .שו"ת אגרות משה חלק או"ח ד' סימן ל"ו
(נכתב תשי"ט; נדפס בני ברק תשמ"א )
חגיגת בת מצווה בבית הכנסת ב' סיון תשי"ט .מע"כ הרב מאיר כהנא שליט"א רב בהוארד ביטש
נוא יארק .בדבר עצם חגיגת בת מצווה אין בזה ענין סעודת מצווה אלא הוא כשמחה של יום
הולדת בעלמא שהוא רשות ולכן אין לעשות בביהכ"נ שסעודות הרשות אין להתיר בביהכ"נ אף
כשנבנה על תנאי .אבל לעשות קידוש בביהכ"נ שנוהגין ברוב בתי כנסיות דמדינה זו לעשות בכל
שמחה שיש להאדם לא גרעה שמחה זו משאר שמחות שעושין ורשאה גם לומר איזה מלים לכבוד
שמחתה ,וזה מסתבר שיסגי להתועלת שסובר כתר"ה שיש בזה אבל לא תאמר על הבימה אלא
אצל השלחן שעושין הקידוש שם .ובדבר הבת מצווה שכבר נקבעה אם יכול כתר"ה באופן שלא
יהיה זילותא לכתר"ה וגם שלא יהיה מחלוקת לשנות שיהיה רק בעשיית קידוש יראה לשנות,
ואם אפשר להיות מזה מחלוקת או זילותא לכתר" ה על שחוזר בו יניח כמו שהוקבע ,אבל להבא
ינהיג שיהיה רק בעשיית קידוש הרגיל לעשות בכל שמחה שיש לאדם.
והתועלת שכותב כתר"ה ,לפי הנראה יוצא מזה אדרבה קלקולים בחלול שבת ועוד ואף בבנים לא
ראינו תועלת מזה לקרבו לתורה ולמצות ואף אם באיזה בת יוצאת מן הכלל ראה כתר" ה איזה
תועלת ברובא דרובן הוא אדרבה קלקול ולכן יש לרחק ענין החדש דחגיגת בת מצווה ולא לקרב
ידידו ,משה פיינשטיין.
אבל בלא מחלוקת כדלעיל.
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 19
התשובה -סיכום ,הדרכה והערות
בעניין חגיגת בת המצווה פורסמו בספריו "אגרות משה" שלוש תשובות קצרות מאוד ,
ללא דיונים הלכתיים ארוכים .התשובה הראשונה היא משנת ( 1956הודפסה בשנת ;)1959
למרות שדעתו ברורה ביותר ,הרב פיינשטיין קיבל מכתב תגובה בנושא ,ולכן הוא התייחס
שנית לנושא (בתשובה השנייה התאריך משנת )1959ודן עם השואל בעניין שיקולים שונים ,
אשר משקפים ככל הנראה את הדיונים החוזרים בקהילות ארצות הברית של אותה
התקופה .כפי שעולה מתוך התשובה האחרונה " ,הבת מצווה כבר נקבעה" בקהילתו של
הרב השואל "לעשות קידוש בביהכ"נ שנוהגין ברוב בתי כנסת דמדינה זו" ,והרב פיינשטיין
משלים בדיעבד עם המצב ומזהיר את השואל להימנע ממחלוקת ומזילותא.
מ תשובותיו הקצרות עולים השיקולים הבאים :משום " קדושת בית הכנסת" אסור
לערוך בו טקס של בת מצווה ,אשר אין לו שום תוקף הלכתי ,והחגיגה אינה מוגדרת
כסעודת מצווה ,כיון שאין לה יסוד בדברי חז"ל ,ולכן הדבר "רשות והבל בעלמא" (תשובה
ראשונה) .הרב פיינשטיין מתנגד ל"צערעמוניע" ( ,)ceremonyכי ברור לו שהבקשה באה
ביזמת "הרעפארמער וקאנסערוואטיו" (ציטוט מונחים בלע"ז) ,ולכן יש בכך איסור עקרוני
של חידושים בלא מקור מצווה (" אבל לחדש זה בבנות שהו א בלא מקור מצווה כלל" וכך
גם בתשובה האחרונה "ולכן יש לרחק ענין החדש דחגיגת הבת מצווה") .גם כשהאב רוצה
לעשות סעודה בביתו ,אין לכך שום משמעות הלכתית (דהיינו "סעודת מצווה") ,אלא
שמחת יום הולדת בלבד ,ולמרות שאין בכך איסור ,רצוי להימנע מזה .אין לחגיגה זו ערך
חינוכי ,וגם " סדר הבר מצווה " אינו מביא שום תועלת חינוכית ,אלא אדרבה חילול שבת ,
ומן הראוי בעצם לבטל גם את חגיגת הבר מצווה ,אך יש לבר מצווה מקור בהלכה (במסכת
בבא קמא פ" ז והוכחה מפסחים קט"ז) .יש הבדל בין בת לבן ,כי מגיל של בר מצווה הבחור
מצטרף למניין ולכן יש לבר מצווה גם משמעות הלכתית וחשוב לפרסם על כך בציבור; כיון
שחגיגת בר המצווה נהפכה כבר למנהג קבוע -אין לבטלו בפועל ,אבל וודאי שאין להנהיג
מנהג חדש של חגיגת בת מצווה .
יש לשים לב למפנה בשלושת התשובות :בתשובתו הראשונה המחבר שולל כל תועלת
חינוכית לבת מצווה וגם לבר מצווה ,ולדעתו היה רצוי לבטל גם את חגיגות בר המצווה .על
כל פנים אין שום טעם לחדש מנהג זה לבנות .לאחר שקיבל תגובה מאחד הרבנים ,הוא דן
בתשובתו השניה מחדש בנושא :הוא מביא מקורות מהתלמוד ומהפוסקים כולל דברי
המהרש"ל המפורסמים ,מהם ניתן לכאורה להוכיח את חגיגת בר המצווה ,ועל ידי גזירה
שווה גם את חגיגת בת המצווה .הרב פיינשטיין מחדש הבחנה הלכתית בין בר מצווה לבת
מצווה ,וחלק הפוסקים אחריו חלקו עליו בנידון 39 .בתשובות אלה כבר לא מזכיר הרב
פיינשטיין לשואל את השפעתם השלילית של הרפורמים והקונסרבטיבים 40 ,ומוכן אפילו
לכבד א ת התועלת החינוכית של חגיגת בת המצווה לפי הבנת השואל" :וזה מסתבר שיסגי
להתועלת שסובר כתר"ה שיש בזה" .בניגוד ל רב אהרן וואלקין מחבר שו"ת "זקן אהרן" ,
הרב פיינשטיין אינו מדבר על ה" קאנפערמאציאן" כלשונם של חוקות העמים ,אלא על
" סדר ושמחה בבנות כשנעשו בנות מצווה".
הרב פיינשטיין משתמש בניסוחים תלמודיים רבים מחד ,ובלשונות בלע"ז מאידך :יש על
פי תפישתו בעניין חגיגת בת המצווה התנגשות בין העולם התלמודי המקובל לבין שאיפת
הדור המודרני בהשפעת הרפורמים והקונסרבטיבים ,וכמובן "יש לרחק ענין החדש".
41
בתשובתו מורגשת ה תנגדות עקרונית וגורפת לחידושים מצד הרפורמים והקונסרביבים .
39
40
41
ראה הרב עובדיה יוסף למטה ( ליד הערה .)60
התשובה האחרונה נדפסה בארץ ישראל ,בה אין השפעה חזקה של תנועת הרפורם .בניגוד לכך שתי
התשובות הראשונות נדפסו עוד בארצות הברית ,כשהרב פיינשטיין נלחם קשות נגד תנועת הרפורם .
שו"ת אגרות משה חלק יו"ד א' סימן י"ב ד"ה ולכן מדינא " :יש לרחק כל דבר חדש…"; שו"ת אגרות
משה חלק יו"ד א' סימן י"ד ד"ה סוף דבר " :סוף דבר אין בזה שום חשש ופקפוק לא לדינא ואף לא
לחומרא ו מעלה ורק שיש לרחק דבר חדש כדכתבתי…".
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 21
הרב משה פיינשטיין נלחם נגד השפעתם של הרפורמים והקונסרבטיבים ,כפי שמשתקף
42
בתשובותיו "אגרות משה" במקומות רבים .
המאפיינים של התשובה
למרות התנגדותו הבסיסית לרפורמים ולחידושים בהלכה שבהשפעתם ,ניסוחיו הינם
פחות חריפים מאשר בתשובתו של "זקן אהרן" ,והרב פיינשטיין לא מזכיר את האיסור של
"בחוקותיהם לא תלכו" (כמו בשו"ת "זקן אהרן") ,כי לפי פשטות הדברים בש"ס אין
ליישם איסורים "מדאורייתא" בנידון של חגיגת בת מצווה.
ניתן לראות גם התפתחות לאורך שלוש התשובות של הרב פיינשטיין :בתשובתו
הראשונה יש התנגדות גורפת לנושא ,הסעודה היא "דברי רשות והבל בעלמא"; בתשובתו
האחרונה מסכים הרב פיינשטיין "לעשות קידוש בביהכ" נ שנוהגין ברוב בתי כנסיות" והבת
"רשאה גם לומר איזה מלים לכבוד שמחתה ,וזה מסתבר שיסגי להתועלת" .בתשובתו
האחרונה ניכרת נכונות חלקי ת לתועלת החינוכית לפי דעת השואלים ,למרות שהוא עצמו
אינו משתכנע מטיעון זה .הרב פיינשטיין כתב את התשובה האחרונה בשנת תשי"ט ,אך
פרסם אותה רק בשנת תשמ"א ,דהיינו לאחר 22שנה ,סמוך לפטירתו תשמ"ו .במשך אותה
תקופה התקבלו טקסים שונים לציון בת המצווה ,והרב פיינשטיין היה מוכן בשלב זה
43
לפרסם את תשובתו המתירה.
הרב משה פיינשטיין לא רואה שום הצדקה ותועלת חינוכית "לכתחילה" לחגיגת בת
המצווה ,ולכן אין צורך לדון בנושא באריכות .כדי למנוע מחלוקת עם בעלי בתים ,הוא
מוכן לקבל את המציאות ,אך ניכרת בדבריו חוסר שביעות הרצון .בלי להסכים בלב שלם -
הוא משלים עם מנהג זה של המודרנה .האבחנה בין מעמד בר המצווה לבנים לבין בת
המצווה לבנות הוא חלש ,הרי גם היא מחוייבת במצוות עשה של נשים ומוזהרת על כל
מצוות לא תעשה של התורה; הרב פיינשטיין ביקש לבסס את התנגדותו בדברי חז"ל ,
44
למרות שמצד המקורות אין אבחנה זאת מתבקשת כלל.
הסכמה חלקית זו לתועלת החינוכית בתשובה האחרונה של הרב פיינשטיין עדיין
רחוקה בניתוחו הפסיכולוגי וההלכתי של הרב יחיאל יעקב וויינברג בתשובתו "שרידי אש "
(לקמן) ,בה יש התייחסות לרגש של הנערה ,לבעיות של ההתבוללות ,להוראות השעה לאחר
השואה וכדו'.
בת מצווה
42
43
44
שאלות לעיון ולהעמקה
היכן חי ופעל הרב פיינשטיין ,ומה הרקע לעמדתו בנושא חגיגת בת
מצווה?
מה הם הנימוקים ההלכתיים ,החברתיים והחינוכיים של הרב פיינשטיין ?
מה ההבדל בין שלושת התשובות הקצרות של הרב פיינשטיין ? האם יש בהם
התפתחות ,וכיצד מתאימה התפתחות זו לשינויים החברתיים בתקופת
פירסום התשובות בין השנים תשי"ט עד תשמ"א?
מה מוכיח הרב פיינשטיין מדברי המהרש"ל? כיצד יסביר הרב עובדיה יוסף
מקור זה ,ומה ההבדל ביניהם הלכה למעשה ?
העובדות הבאות מפרויקט השו"ת של בר -אילן מלמדות על חלקו של הרב פיינשטיין במאבק נגד
הרפורמים והקונסרבטיבים :בשו"ת "אגרות משה" יש מעל 100תשובות ,אשר עוסקות בנושא הרגיש
והחריף "רעפארמער" ,ומעל 130דיונים בעניין היהדות הק ונסרביטיבת (מתוך סה"כ של בערך 160
תשובות במאה העשרים ,בהן יש התייחסות ליהדות הקונסרבטיבית).
על פי ניתוחו של אברהם (רמי) ריינר (הערה ,)3עמ' .66הערה מעניינת זו דורשת בקרה שיטתית
בשיטת פרסום התשובות של הרב משה פיינשטיין זצ" ל בשאר ספריו .
הרב עובדיה יוסף שליט" א אכן דוחה החילוק הזה של הרב פיינשטיין (ראה למטה ליד הערה .)60
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 21
ה .הרב משולם ראטה זצ"ל
45
מחבר שו"ת "קול מבשר"
תולדות המחבר ותקופתו
נולד בשנת תרל"ה ( )1875בגליציה ,שימש כרב ופוסק בעיר טשרנוביץ ,עלה ארצה בשנת
תש"ד ( ,)1944היה חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל ויועצו של הרב הרצוג .חיבר
שו"ת "קול מבשר" ,ועסק בשאלות אקטואליות רבות .נפטר בירושלים בשנת תשכ"ג
( .)1963השם של ספרו "קול מבשר " רומז לשמו של המחבר (משלם בר' שמעון ראטה) ,אך
משקף גם את תפישת עולמו" :ואני תפילה ,כאשר זכיתי אחרי השואה הנוראה לראות
באתחלתא דגאולה כן יזכני ה' לשמוע קול מבשר גאולתנו השלימה…בב"א כי"ר"
(בהקדמתו).
45
גישה דומה מאותה תקופה מוצגת על ידי הרב נסים; ראה אהרן ארנד בספרה של שרה פרידלנד (הערה
,)3עמ' .109-115
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 22
שו"ת קול מבשר חלק ב' סימן מ" ד
ב"ה ,ב' כסלו תשי"ח ,בני ברק.
לכבוד המנהל של משרד הדתות ד"ר ש .ז .כהנא נ"י ,בירושלים ת"ו.
ע" ד שאלתו בענין תכנית חגיגת בת מצווה ,הנה בס' ד" ח על הרא"ש פ"ט דברכות אות ל' כתב
פירוש הברכה של בר מצווה שמברך האב ברוך שפטרני מעונשו של זה :הכוונה בברכה זו היא
שמברך על שעד עתה היה חובה ומוטל על האב לחנכו במצוות ולגדלו בתורה ונמצא כשמתרשל
מכל זה שהוא נענש עליו ,עיי" ש שהשיג על הלבוש ( המובא גם במג"א סי' רכ"ה סק"ח) שפירש
באופן אחר והוא דחה את פירושו .וא"כ כיון דאמרינן בנזיר דף כ"ט בנו חייב לחנכו ,בתו אינו
חייב לחנכה ,ממילא לא שייך ענין זה גבי בת .ואף לפ"ד המג"א סי' שמ"ג סק"א שהביא דיעה
שחייב לחנכה מ"מ כתב הפמ"ג בא"א סי' רכ"ה סק" ה דגם למ"ד שמחויב לחנכה לא יברך האב
כשהגיעה לי"ב שנים לפי שאין בה כ"כ מצוות שמחויב לחנכה בקטנותה .וכן מוכח מלשון המדרש
רבה פ' תולדות בפסוק ויגדלו הנערים אמר ר"א צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה ,מיכן ואילך
צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה ,וע"ז פירש רש" י שם צריך אדם ליטפל בבנו ללמדו
תורה ומצוות ובחדושי הרד"ל שם כתב משמע דווקא בנו אבל בתו לא ,ולפ"ז אין הטעם בשביל
שעד עתה היה אביו נענש על מה שעובר הקטן כאשר חשבו האחרונים ז"ל .שא"כ גם בבתו כן.
אלא עיקר הכוונה על חייב ללמד תורה לבנו ,ויש לו סיוע מדברי חמודות הנ"ל.
ועוד י"ל טעם אחר בזה ,דהא ברכת הגומל היא מדינא דגמרא ,ומנהג העולם שאין נשים מברכות
ברכה זו וכתבו האחרונים באו"ח סי' רי"ט הטעם משום דסדר ברכה ז ו היא בפני עשרה ולאו
אורח ארעא לאשה ,ועי' שו"ת חות יאיר סי' רכ" ב שאחד נעדר בלי בן וציוה לפני מותו שילמדו
עשרה כל יום תוך י"ב חודש בביתו בשכרם ,ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש ,וכתב :אף כי אין
ראייה לסתור הדבר כי גם אשה מצווה על קדוש השם ונחת רוח לנפש כי זרעו היא ,מ"מ יש
לחוש שע"י כך יחלשו כח המנהגים של בני ישראל שג"כ תורה הם ויהי' כל אחד בונה במה
לעצמו ע"פ סברתו ומחזי מילי דרבנן כחוכא ואטלולא ויבואו לזלזל בהם.
ואפשר לציין את המאורע הזה בתור יום שמחה וגילה ,בחוג של קרובים וידידים בביתה ובבית
הספר לבנות שהיא לומדת בו ,ויוכל המורה דשם ( איש או אשה) להרצות הרצאה מענינא דיומא
להבהיר חובת בת ישראל שהגיעה לגיל המצוות.
בכבוד רב ,משלם ראטה
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 23
התשובה -סיכום ,הדרכה והערות
המחבר נשאל על ידי המנהל של משרד הדתות בשנת העשור של מדינת ישראל (תשי" ח =
)1958בעניין "תכנית חגיגת בת מצווה" ,דהיינו קביעת אירוע או טקס מסודר לבנות
ישראל .אין דיון נרחב ביסודות ההלכתיים של הסוגיה .מתוך תשובתו הקצרה עולה ,שאין
לו התנגדות עקרונית לחגיגת בת מצווה ,ואדרבא הוא מעודד את ציון יום בת המצווה
בקרב המשפחה או בית הספר בתור "יום שמחה וגילה" ,אך הו א נזהר מלקבוע מנהגים
חדשים אשר עלולים לגרום למחלוקות בקרב ישראל .הוא מתבסס על שו"ת חוות יאיר
בעניין אמירת קדיש על ידי הבת" :מ" מ יש לחוש שע"י כך יחלשו כח המנהגים של בני
ישראל שג"כ תורה הם ויהי' כל אחד בונה במה לעצמו ע" פ סברתו ומחזי מילי דרבנן
כחוכא ואטלולא 46ויבואו לזלזל בהם…" 47 ,ובעקבות שיקולים אלה הוא נמנע מלקבוע את
היום כ"שמחת מצווה" עם כל ההשלכות ההלכתיות הלכה למעשה .
המאפיינים של התשובה
בשעה שהרב פיינשטיין נשאל על "הצערעמאניע של בת מצווה" ,דהיינו טקס אשר מזכיר
את חוקות העמים והמתבוללים ,נשאל הרב משולם רא טה על ידי "המנהל של משרד
הדתות" בענין " תכנית חגיגת בת מצווה" .בנוסח השאלה לא ניכרת שום כוונה להרוס או
לחדש ,אלא ב אנשי משרד הדתות של מדינת ישראל רואים כוונה חינוכית לחגיגה זו
במסגרת הלימודים התורניים של בנות ישראל .מתוך אחריות למערכת החינוך הדתית של
מדינת ישראל הצעירה ,מסכים הרב משולם ראטה עקרונית לציין את יום בת המצווה
כאירוע חינוכי במסגרת המשפחה או בית הספר .אך אין לקבוע מבחינה הלכתית מנהג או
הלכה קבועה ,לחגוג את בת המצווה כסעודת מצווה הלכה למעשה בגלל הבעייתיות
הכללית של קביעת מנהגים חדשים בהלכה .
אין בדברי בעל "קול מבשר" התנגדות קנאית "לאלו המורדים מחריבי קרתא" ("זקן
אהרן") או הסתייגות ליהודים "רפורמים או קונסרבטיביים" ("אגרות משה") ,אלא יש
כאן הסכמה עקרונית לציו ן אותו היום כאירוע חינוכי חשוב לבת ישראל ,כ"יום שמחה
וגילה" .המחבר מסיים עם הצעה אפשרית (אך לא ממש הוראה הלכתית)" :ואפשר לציין
את המאורע הזה בתור יום שמחה וגילה ,בחוג של קרובים וידידים בביתה ובבית הספר
לבנות שהיא לומדת בו ,ויוכל המורה דשם (איש או אשה) להרצות הרצאה מענינא דיומא
46
47
הניסוח לקוח מעירובין ס"ח ע"ב " :התם היינו טעמא כי היכי דלא ליהוי מילתא דרבנן כחוכא
ואטלולא" ופירושו שם " שחוק וליצנות " ( רש"י) .
הנושא והגישה בשו"ת "חוות יאיר" (סימן רכ"ב) של הרב יאיר בכרך מוורמס [ ]1702-1638דומה
מאוד לשו"ת "קול מבשר" ,ולכן התשובה מצוטטת כאן בשלמותה:
"שאלה דבר זר נעשה באמשטרדם ומפורסם שם .שאחד נעדר בלי בן וצוה לפני פטירתו שילמדו עשרה
כל יום תוך י" ב חודש בביתו בשכרם ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש [עי' שו"ת ר" ש מדינא חא "ח סי '
ו'] ולא מיחו בידה חכמי הקהי לה והפרנסים .ואף כי אין ראיה לסתור הדבר כי גם אשה מצוות על
קידוש השם גם יש מנין זכרים מקרי בני ישראל ואף כי מעשה דר" ע שממנו מקור אמירת יתומים
קדיש בבן זכר היה מ" מ יש סברא דגם בבת יש תועלת ונחת רוח לנפש כי זרעו היא .מ"מ יש לחוש
שע"י כך יחלשו כח המנהגים של בני ישראל שג" כ תורה הם ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו ע"פ
סברתו ומחזי מילי דרבנן כחוכא ואטלול' ויבואו לגלגל בו וכ"כ התוס' בפ' אין עומדין על הבא לשחות
בסוף כל ברכה לתירוץ ואין לומר שאני שם שהוא תקחז" ל ונזכר בגמ' י" ל דכ"ש זה שלא נזכר בגמ '
ומ" מ בא ממדרש ומנהגן של ישראל תורה וצריך חיזוק כמבואר בגמ' יבמות ל"ו ע"ב ובכמה דוכתי
דע"כ חז" ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה .ואע" פ שלא נאמר שם רק מלמדין אותו שלא
לשחות ולא אמר מוחין ואפי' ה" ז מגונה כמו בשמע שמע לא אמר ונ" ל דע"כ לא זכרו הרמב"ם מ" מ
י" ל שאני התם דעביד לגרמי' ולא ילמדו ממנו רק יחשבוהו לגס רוח כמ"ש התוס' באמת לטעם ג"ז .
ולכן בנדון זה שיש אסיפה ופרסום יש למחות .והנלפענ"ד כתבתי יאיר חיים בכרך /מהגהות ב"ד( /ע'
שו"ת כנסת יחזקאל יו"ד ותשובה מאהבה ח"ב (סי' רכ"ט אות י') מ"ש ע"ז).
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 24
להבהיר חובת בת ישראל שהגיעה לגיל המצוות" .לפי הרב משולם ראטה ,הדרשה של
48
המורה "בעניינא דיומא" מומלצת ,כדי "להבהיר" לעצמה את עיצומו של היום .
בת מצווה
48
שאלות לעיון ולהעמקה
היכן חי ופעל הרב משולם ראטה ,וכיצד מתפרש שם ספרו " קול מבשר"
לאור הרקע הביוגרפי שלו?
על ידי מי הוא נשאל בעניין "תכנית חגיגת בת מצווה " ,ומה היו כוונות
ומטרות השואל ?
מה מוכיח הרב ראטה מברכת "ברוך שפטרני מעונשו של זה" לעניין חגיגת
בת מצווה?
מהם השיקולים ההלכתיים של הרב ראטה בעניין מנהגי ישראל ומה הוא
מוכיח מתשובות "חוות יאיר" ?
מה תפקיד הדרשה לבנות ביום בת המצווה לפי הרב ראטה ולפי הרב
פיינשטיין?
וזה בניגוד לדברי הרב פיינשטיין ,שהדרשה היא בתור " רשות" בלבד ,אך בלי המלצה לכתחילה :
" ורשאה גם לומר איזה מלים לכבוד שמחתה ,וזה מסתבר שיסגי להתועלת שסובר כתר "ה שיש בזה" .
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 25
ו .הרב יחיאל יעקב וויינברג זצ"ל
מחבר שו"ת "שרידי אש"
תולדות המחבר ותקופתו
נולד בשנת תרמ"ה ( ,)1885למד בישיבות מיר וסלובודקה אצל רבנים של תנועת המוסר,
שימש כרב .עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר ללמוד באוניברסיטה בגרמניה ,כתב
עבודת דוקטור על המסורה .לימד בסמינר הרבנים בברלין ובהמשך כיהן כמנהל של המוסד
עד השמדתו בימי השואה .במשך מלחמת העולם השנייה הוגלה למזרח אירופה ,היה בגיטו
ווארשה ,ולבסוף הצליח לברוח למונטרה בשווייץ ,בה ישב עד פטירתו בשנת תשכ"ו (.)1966
שילב בלימודו למדנות תלמודית ופסיקה הלכתית ברמה גבוהה עם גישה מדעית .גידל דור
של לומדי תורה לפי שיטתו ,חיבר שו" ת "שרידי אש" עם פסקי הלכה ומחקרים על התלמוד,
על תנועת המוסר ועוד.
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 26
שו"ת שרידי אש חלק ג סימן צ"ג
ב" ה כבוד הרב הגדול מהרא"ד ,רב ראשי בעיר גדולה בצרפת
בדבר שאלתו אם מותר לחוג חגיגת בת מצווה ואם יש בזה משום ובחוקותיהם לא תלכו -הנה
יש באיסור הליכה בחוקות הגויים מחלוקת הראשונים .ברמב"ם הל' ע"ז פי"א ,ה"א ,כתב :אין
הולכין בחוקות העכו" ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן ,שנאמר :ולא תלכו
בחוקות הגוי ,ונאמר :ובחוקותיהם לא תלכו ,ונאמר :השמר לך פן תנקש אחריהם ,הכל בענין
אחד הוא מזהיר :שלא ידמה להן אלא יהי' הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו,
כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו .וכן הוא אומר :ואבדל אתכם מן העמים .לא ילבש
במלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם ,ולא יגלח מן הצדדים ויניח
השער באמצע כמו שהן עושין ,וזה הנקרא :בלורית .ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן
ויניח הפרע מלאחריו ,כדרך שעושין הם .ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עכו"ם ,כדי
שיכנסו בהם רבים כמו שהן עושין .וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן ,לוקה .ובהשגת הראב"ד:
א"א ,מהו זה ,אם יאמר שלא יעשה בהם צורות כמו שהן עושים או שלא יעשה שם חמנים סימן
לקבץ בו את הרבים כדרך שהם עושים (ולהלן נבאר את הדברים).
יוצא מדברי הרמב"ם ,שאסור להידמות לנכרים בכל דבר ,בין בדברים שיש בהם משרשי ע"ז ובין
בדברים שאין בהם משרשי ע" ז אלא שהם מיוחדים לאומות ושכל זה אסור מה"ת ,ואם עושה כן
עובר בלאו ולוקה ,ושאיסור זה כולל כל האומות שישראל שרויים ביניהם ומקור דבריו בתו"כ פ'
אחרי ובספרי פ' ראה .ועי' בספר המצוות ל"ת ל' ובסמ"ג ל"ת נ' ובחינוך מצווה רס"ב .אולם
מהספר יראים עמוד אלילים סי' פ"ח וכן ביראים השלם סי' שי"ג נראה לכאורה שהלאו
ובחוקותיהם לא תלכו נאמר בז' אומות ובמצרים בלבד ,וז"ל :ויראת מאלקיך ,שלא תלך בחקות
הגויים ולא תעשה כמעשה שבעה האומות דכתיב בפ' משפטים :והביאך ד' אל ארץ האמרי וגו'
וכתיב בתרי' :לא תעשה כמעשיהם וכתוב בפ' אחרי מות :כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה
לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו ,פי' אפילו אינן עבירות אלא
מעשים וחוקות שהורגלו לעשות כן לשם תורה שלהן הזהירה תורה עליהן ,וחכמים פירשו מה
המעשים והחוקות שהורגלו לעשות לשם תורה בפרק במה אשה יוצאה (שבת ס"ז ע"א),
ובתוספתא פ" ז דשבת מונה כל מה שהיתה קבלה ביד חכמים שהי' מחקותיהם ואין להוסיף
עליהן כי אינן מסברא רק בקבלה .וכאשר הזהיר הכתוב על ז' אומות ובחוקותיהם כך הזהיר על
מעשה ארץ מצרים וחוקותיהן ,שהרי הוקשו זל"ז ,כדכתיב :כמעשה ארץ מצרים וגו' .ואע"ג
דאמרי' בת"כ :על עבירות ,לאו לאפוקי חקות שאינן עבירות ,דהא תניא טובא חוקות שאינן
עבירות כדתניא :המספר קומי ה"ז מדרכי האמרי וכו' וכיו"ב ,אלא לעבור על חקות שהן עבירות,
שני לאוין ,לאו דעבירה ולאו דבחקותיהם לא תלכו .והכי תניא בספרי פ' אח"מ :כמעשה אר"מ,
יכול לא יטעו נטיעות ולא יבנו בנינים כמותן? ת"ל :ובחוקותיהם לא תלכו ,לא אמרתי אלא
בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ,מה הי' עושין? איש נושא איש ,ואשה נושא אשה ,נישאת
אשה לשנים ,ואיש נושא אשה ובתה ,לכך נאמר :ובחקותיהם לא תלכו.
לכאורה יוצא מדברי היראים ,שאין האיסור של ובחוקותיהם אלא בז' אומות ובמצרים ,וכן דעת
הגאון מהר"א וואלקין ,זצ"ל ,בספרו סביב ליראיו ומתוך כך יצא ללמד זכות על כמה מנהגים
שהתחילו החפשים לחקות אחרי מנהגי העכו"ם וכו' ,עי"ש ,וכעין זה כתב הב"י ביור"ד סי' קע"ח:
שהרבה דברים שנויים באותה תוספתא (פ"ז דשבת) שיש בהם משום דרכי האמורי והרבה בנ"א
נכשלים בהם ואין איש שם על לב .ושמא משמע להו שאין לחוש משום דרכי האמורי אלא
לדברים שהוזכרו בגמ' בלבד ,וכל שאר דברים השנויים בתוספתא הוו דלא כהלכתא ,דאל"כ לא
הוה שתיק תלמודא מינייהו -מ"מ אין ללמד זכות על החפשים ,שהם עושים כדי להדמות לעכו"ם
וזה אסור אפילו לבעל היראים ,כמו שיבואר להלן .אבל לענ"ד אין הדבר כן ,אלא שהיראים סידר
את הדברים כמו שכתוב בתורה ,וזו אמת שבתורה נאמרו הדברים בז' האומות ,אבל אח"כ כתב:
אפילו אינם עבירות אלא מעשים וחוקות שהורגלו לעשות כן לשם תורה שלהן ,,,וחכמים פירשו
מה המעשים והחוקות ,,,בפ' במה אשה ובתוספתא פ" ז דשבת מונה כל מה שהיתה קבלה ביד
חכמים שהי' מחקותיהם ,והמעיין בגמ' ובתוספתא מה שמנו חכמים רואה ,שהמדובר שם לא על
ז' אומות שכבר עברו וחלפו מן העולם אלא על כל האומות האחרות ,שהרי כל הדברים המנויים
שם שהם מדרכי האמורי ושלפי דברי רבינו היתה קבלה ביד חכמים שהם מחוקותיהם ,אי אפשר
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 27
לפרש שהיתה קבלה ביד חכמים שהם מחוקות שבעת האומות .ונראה ,שמה שכתב רבינו :וכאשר
הזהיר הכתוב על ז' אומות ובחקותיהם כך הזהיר על מעשה ארץ מצרים וחוקותיהם ,שהרי
הוקשו זל"ז כדכתיב וכו' רצה לומר שלאו דוקא בז' אומות ,אלא בכל ארץ מארצות האומות
שישראל יושבין בהם אסור משום ובחוקותיהם והלשון :שהרי הוקשו זה לזה כדכתיב כמעשה
ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכו' מוכיח שכן היא כוונת רבינו .שאל" כ אין הלשון שהרי הוקשו
זל"ז מובן ,והרי במצרים מפורש בתורה כן ולמה לו לומר שהרי הוקשו זל"ז? אלא שכוונתו לומר,
שלאו דוקא ז' אומות בלבד אסרה התורה .וזה כעין מה שכתב הרמב"ם בפי"א מהל' ע"ז ה"א,
לאחר שהביא כתובים מפורשים ולא תלכו בחוקות הגוי; ובחוקותיהם לא תלכו ,הביא גם את
הפסוקים השמר לך פן תנקש אחריהם וכן את הפסוק ואבדיל אתכם מן העמים ,שלכאורה אין
הפסוקים האלה מדברים מהאיסור של הליכה בחוקות הגויים ,אלא שמפסוקים אלה יש ללמוד,
שהשי" ת רוצה להבדיל את ישראל משאר העמים ,ומכאן ראי' שהפסוקים האמורים בז' אומות
מתפשטים גם על שאר האומות.
וכן יש לדקדק מלשון היראים באות נ"ז ,שכתב :צונו הבורא שלא ילך אדם בחקות הגוים לרדוף
אחרי שרירות לבבו להיות זולל וסובא דכתיב בפ' קדושים :לא תלכו בחוקות הגוי ,וחקות הגויים
זוללים וסובאים .ובפ' קדושים נאמר :ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם ,ובספרא
שם :בחקות הגוי ,אלו המצריים :אשר אני משלח מפניכם אלו הכנענים; כי את כל אלה עשו,
מלמד שהי' הכנענים שטופים בדברים הללו .ואילו רבינו כתב :שלא ילך אדם בחקות הגויים,,,
וחקות הגויים זוללים וסובאים וסובר רבינו כי המצרים והכנענים הם דוגמא לשאר האומות .וזה
יוצא מהפסוקים :אשר הבדלתי אתכם מן העמים וכן :ואבדיל אתכם מן העמים .ובספרא :אם
מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו .וכן מלשון
החינוך מצווה רס"ב :ובחקותיהם לא תלכו -שלא ללכת בחוקות ,הגויים מז' האומות ,שנאמר:
ולא תלכו וכו' וזה הענין מאחרי שהם סרים מאת ה' ועובדים עכו" ם ועניין המצות שלא נתנהג
כהם במלבושינו וכו'.
הרי לנו שבתחילה כתב שלא ללכת בחוקות הגויים מז' האומות ,ואח"כ הביא כל המקומות
שבהם נאסרה ההתדמות לנכרים .ונראה שגם הב" ח הבין כן בדעת היראים .שהב"ח ביר"ד קע"ח
ס" ב חולק על היראים וכתב על הגהות מיימוניות שהביא בשם היראים דמסברא אין להוסיף על
מה שמנו חכמים שהיתה קבלה בידם שהיא מחקות העכו"ם -דליתא ,אלא העיקר שבכל מה
שמיוחד להם ,אסור ,אעפ"י שלא נזכר בדרז"ל ,כי רז"ל הזכירו הדברים שהיו נוהגים ,,,באותם
הימים וה" ה בכל מנהג הגויים שנתחדשו בכל הזמנים .ולא השיג על מה שכתב היראים שלא
נאסר אלא בז' אומות -מוכח שגם הב" ח פירש דברי היראים כמו שפירשנו.
והנה מדברי היראים יוצא מפורש ,שהאיסור משום בחוקותיהם אינו אלא בדברים שיש בהם
משום תורה שלהם ,כלומר ,שיש בהם רמז לע"ז ובחינוך כתב על טטראות וקרקסאות שנמנו
בספרא :וכל אלה הם מיני שחוק שעושים בקיבוציהם כשמתקבצים לעשות שגעונות וזנות
ועבודת אלילים .וזהו כדעת המהרי"ק שיובא להלן ,ואילו מהרמב"ם הנ"ל משמע שכל דימוי
לעכו"ם אסור ,שהרי כתב :יהי' הישראל מובדל מהם וידוע במלבושו ובשאר מעשיו ,כמו שהוא
מובדל מהן במדעו ובדעותיו .ומדברי הראב" ד משמע שסובר כדעת היראים והחינוך .שכן בפירושו
לספרא פ' אחרי ,למה שאמר ריב"ב :שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספור קומי ,הוא
כותב :שהוא דרך הגויים שמקשטין א"ע לזנות כדי שיתנו הנשים עיניהם בהם .ולאיסור גידול
בלורית ,כותב הראב"ד :וכמדומה לי שהן מגדלין אותן לע" ז שנה או שנתים ולבסוף מגלחין אותו
ומחרימין אותו לנוי ע"ז ,עי"ש .וכן משמע מהשגת הראב"ד עמ"ש הרמב"ם שם :ולא יבנה
מקומות כבנין היכלות של עכו"ם ,כותב הראב"ד :איני יודע מהו זה ,אם יאמר שלא יעשה בהם
צורות ,כמובא למעלה .ונראה שהחילוק בין הרמב"ם והראב"ד הוא ,שלהרמב"ם כל דימוי
לנכרים אסור ,ולראב"ד רק דברים שיש בהם משום זנות או ע"ז ,כנ"ל .ועי' בט"ז ובש"ך יור"ד
סי' קע"ח ,שכפה"נ לא חילקו בכך.
והנה הטור והשו"ע ביור"ד סי' קע" ח העתיקו דברי הרמב" ם בשלימותם .והרמ"א הגדיר את
הדינים של איסור חוקות העמים עפ"י דברי המהרי"ק סי' פ" ח שאין משום חוקות העמים אלא
באחד משני פנים :הא' ,דבר שאין טעמו נגלה ,שכיון שעושה דבר משונה שאין טעמו נגלה אלא
שהם עושים כן ,יש לחוש שיש בו שמץ עכו" ם מאבותיהם (ובד"מ כתב הרמ"א הטעם ,שאז נראה
ודאי שנמשך אחריהם ומודה להם ,שאל" כ למה יעשה כדבריהם התמוהים) :והב' ,דבר שיש בו
משום פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים (ובד"מ הביא מ" ש בסנהדרין ע"ד ע"ב :אפילו
לשנויי ערקתא דמסאנא ופירש הרי"ף ,שמנהג של עכו" ם שרצועותיהן אדומות ושל ישראל
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 28
שחורים ,דזה המנהג הוא משום צניעות ,דאין דרך ישראל להיות לבושו אדום וצבע השחור מורה
על ההכנעה והשפלות) ,אבל דברים שאין בהם משום הנ"ל ,אלא שנהגו לתועלת ,כגון שדרכן שכל
מי שהוא רופא מומחה לובש מלבוש מיוחד ,שעי" ז הוא ניכר שהוא רופא אומן ,וכן אם עושים
משום כבוד או טעם אחר ,מותר .והכלל העולה הוא ,שכל האיסור הוא כשהוא עושה כדי
להידמות לעכו" ם בלא תועלת אחרת ,אבל אם עושה לשם תועלת ממון או כבוד וכיו"ב מותר.
ומקור כל הדברים הוא במהרי"ק הנ"ל ,ולדעת המהרי"ק גם הרמב" ם סובר כן ועי" ש שהוכיח כן
מלשון הרמב" ם שכתב בהל' ע"ז שם :לא ילבוש במלבוש המיוחד להם ,ולמה לו לומר המיוחד
להם ,לימא :לא ילבש במלבוש הדומה למלבושם? אלא ודאי דלא נאסר במלבוש שכבר נתייחד
אליהם ופירשו הישראלים ממנו משום צניעות ,כמו שפירש"י (סנהדרין ע"ד ,ע"ב) ,או משום טעם
אחר .וכן הוכיח ,שכל שהוא עושה לשם תועלת או לשם כבוד מותר ,מדאמרו בשבת ס"ז וכן
בחולין ע"ז :כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי ,ואע"ג שהרגילו בו
האמוריים ,וכן שנינו בתוספתא :האומר אל תעבור בינותינו פן תפסיק אהבתנו ,יש בו משום דרכי
האמורי .ואם מפני הכבוד ,מותר .והמהרי"ק הירבה בראיות ,עי"ש.
ולפי המהרי"ק מתיישב מה שהקשה בב"י סי' קע"ח עמ"ש הרמב"ם והטור :מי שקרוב למלכות
וצריך ללבוש כמלבושיהם ולדמות להם ,הוא מותר בכל -כיון דמדאורייתא אסירי איך הי' כוח
לחכמים להתיר איסור תורה לקרובי המלכות? ועי" ש שתירץ שני תירוצים :א' ,משום הצלת
ישראל מותר ,דקרובים למלכות עומדים בפרץ לבטל הגזירות; ב' ,שהתורה לא פירשה דבר אלא
סתמה וכתבה :ובחוקותיהם לא תלכו ומסרה הדבר לחכמים והם אסרו לשאר בנ"א וראו
להתירם לקרובים למלכות ,וקרא ובחוקותיהם יתקיים בקרובים למלכות בדברים שאינם מעלים
ומורידים לענין קורבתם למלכות ,וכן כתב בכ"מ פי"א דע"ז .ולפי המהרי"ק אין כאן קושיא,
שכיון שיש כאן תועלת אין בכך שום איסור.
אח"כ ראיתי שהב"ח כתב ג"כ שאין כאן קושיא ,שכל האיסור הוא רק כשרוצים להתדמות ולנהוג
כמוהם ,אבל מי שאין דעתו להתדמות להם מותר .וכדברי הב" ח יוצא מלשון הרמב"ם שכתב
בהל' ע"ז שם ,ה"ג :ישראל שהי' קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והי' לו גנאי לפי שלא
ידמה להן ה" ז מותר ללבוש במלבושיהם ולגלח כנגד פניו כדרך שהם עושים .משמע ,שאין הטעם
משום שיש בזה משום הצלת ישראל ,אלא כמו שכתבו המהרי"ק והב"ח ,שהאיסור הוא רק למי
שרוצה להתדמות להם ,אבל לא למי שעושה כן מתוך כבוד או מניעת בזיון.
ותמוה הדבר שהב"י וכן הב" ח לא הזכירו דברי התוס' בב"ק פ"ג ,ע"א ,ד" ה התירו לספר קומי:
מתחילה לא גזרו על קרובים למלכות והוא הי' רגיל ,כדאשכחן במעילה ,שהלך אבוטולמוס בן
ראובן וסיפר קומי שלא יכירו שהוא יהודי והטעה אותם .מדבריהם למדנו שני דברים ,שהאיסור
לספר קומי הי' גזירת חכמים ובתחילה לא גזרו על קרובים למלכות; ועוד ,שאבטולמוס בן ראובן
הי' רגיל בכך לספר קומי ,כדי להטעות את השליטים ולא נתכוין להידמות אליהם .וזה כמו
שכתבו המהרי"ק והב"ח.
והדברים מפורשים במאירי לסנהדרין נ"ב ,וז"ל :אעפ" י שעיקר מניעת הליכה בחוקות עכו"ם
אינה אלא לענין שרשי עבודה זרה ,שלא ידמה להם במלבושיהם המיוחדים להם ובתספורת
שע רם ובשאר דברים המיוחדים לכומריהם ובבנין היכלות כשלהם עד שיחשוב הרואה עליו שהוא
משלהם ,אעפ" כ הדבר מתפשט מדברי סופרים בהרבה דברים שאינם ממין זה כדי שיתרחקו מהם
ומאליליהם ולא ימשכו אחריהם מזו לזו .ומ"מ ,כל מה שמצאנו כתוב בתורה או בנביאים
שנצטוינו לעשותו או שהותר לנו לעשותו ,עושין אעפ" י שדרך עובדי האלילים בכך ,שלא ירדנו לה
מתורת המשכות אחר נמוסיהם אלא מצד עצמנו ,,,ומ"מ מה שנאסר משום ע"ז ,אפילו מצאנוהו
כתוב ,אסור .שהרי אסרה תורה להקים מצבה ,אעפ"י שכתוב :ויצב יעקב מצבה ,או שמא לא
היינו אומרים כן אלמלא שהתורה אסרתה .וראשון עיקר (כוונתו -שאפשר לומר שאפילו בדבר
שיש בו משום ע" ז מותר אם מצאנו כתוב בתורה ,והא דאסור לעשות מצבה ,הוא משום שהתורה
אסרה בפירוש ,וכן כתב בחידושי רבנו יונה לסנהדרין וסיים :כך נראה עיקר .וגם בחידושי
הריטב"א לע" ז כתב כן בפירושו הראשון ומתוך זה העל ה דסוגיות דע"ז ודסנהדרין פליגי אהדדי
והתם דסנהדרין עיקר דהיא דוכתא עי"ש) -אבל המאירי דחה פירוש זה ,כמש"כ :והראשון עיקר.
עכ"פ למדנו מדבריו ,שהאיסור מה" ת הוא רק בדברים שיש בהם משרשי ע"ז ,אבל חכמים גזרו
גם על שאר דברים שאינם ממין זה ,כדי שלא ימשכו אחריהם ,וז ה כדעת התוס' בב"ק דף פ"ג
הנ"ל.
וממשמעות לשונו של המאירי נראה ,שלדעתו גם הרמב" ם סובר כן .שהרי המאירי מעתיק לשונו
של הרמב"ם וכותב :שלא ידמה להם במלבושיהם המיוחדים להם ובתספורת שערם ובשאר
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 29
דברים המיוחדים לכומריהם ובבנין היכלות כשלהם ,והם הם הדברים הנמנים ברמב"ם ,כמובא
למעלה .וכבר הבאתי למעלה ,שגם המהרי"ק סובר כן ,שהרמב" ם אוסר רק דברים המיוחדים
להם .ולעיל הבאתי דעת הראב"ד בתו"כ ,שגם בתספורת שערם יש סרך של ע"ז .ואמנם מתחלת
לשונו של הרמב"ם ,שכתב :שלא ידמה להם ,אלא יהי' הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו
ובשאר מעשיו כ מו שהוא מובדל מהם במדעו ובמדותיו ,משמע שהוא אוסר כל דימוי שהוא
ואפילו זה שאין בו משרשי ע"ז ,מ"מ יש לומר שזה הוא מדרבנן ,אבל מה שכתב בסוף דבריו :וכל
העושה אחת מאלו וכיו" ב לוקה קאי על הדברים למעלה מזה ,והיינו שעושה דברים שיש בהם
סרך של ע"ז.
וכן משמע מלשון הרמב" ם בספר המצוות מצוות ל"ת מצווה ל' :הזהירנו מללכת בדרכי העכו"ם
ומהתנהג במנהגותיהם ואפילו במלבושיהם ובקבוציהם במושבם ,והוא אמרו יתעלה :ולא תלכו
בחוקות הגוי ,,,ובא הפירוש :לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולשון ספרא:
ובחוקותיהם לא תלכו שלא תלכו בנימוסות שלהם ,בדברים החקוקים להם ,כגון טרטיראות
וקרקיסאות ,ואלה הם מינים ממושבים שהי' מתקבצים בהם לעבודת הצלמים ,ר"מ אומר :אלו
דרכי האמורי שמנו חכמים .ר"י אומר :שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספר קומי ,ומי
שעושה דבר מאלו חייב מלקות .והוא ממשיך וכותב :ונכפל ה האזהרה מזה הענין בלשון אחר,
והוא אמרו :השמר לך פן תנקש אחריהם ,שמא תדמה להם ותעשה כמעשיהם ויהי' לך למוקש,
שלא תאמר הואיל והם יוצאים ,,,בתלוסין אף אני אצא בתלוסין ,והוא מין ממיני זיון הפרשים.
וכבר ידעת לשון הנביא :ועל כל הלובשים מלבוש נכרי (צפני' א ,ח) .ז ה כולו להתרחק מהם ולגנות
כל חקותיהם ואפילו במלבוש .וכבר התבארו משפטי מצווה זו בששי משבת ,מקור דבריו
האחרונים הוא בספרי פ' ראה :שלא תאמר ,הואיל והם יוצאים באבטיגא אף אני יוצא באבטיגא,
הואיל והם יוצאים בארגמן ,,,הואיל והם יוצאים בתלוסין ,ואנו רואים ,שרבינו עושה שתי
חלוקות :חלוקה אחת של דברים החקוקים להם ולאבותיהם ,שיש בהם ספק ע"ז ,כמש"כ :שהי'
מתקבצים בהם לע"ז ,ועליהם אומר הרמב" ם שחייב מלקות ,וחלוקה שני' של דברים אסורים אם
רוצים להתדמות בהם לעכו"ם ,כמ"ש :הואיל והם יוצאים בתלוסין אף אני אצא בתלוסין
ועליהם אומר הרמב"ם :זה כולו להתרחק מהם ולגנות כל חקותיהם ואפילו במלבוש .ולאו דווקא
מלבושי כמרים ,שזה אסור מה"ת ,כמש"כ המאירי ,אלא אפילו סתם מלבוש של עכו"ם והוא
רוצה ללבוש אותו מלבוש הואיל והם עושים כן ,אסור ,אבל בזה אין הרמב" ם אומר שחייב
מלקות ,משמע שסובר כהמאירי והם אסורים רק מדרבנן .ובזה כתב הב"ח ביור"ד קע"ח ,שאסור
רק אם מתכוין להידמות לעכו"ם.
וראיתי בשו"ת דברי חיים ח"א ,יור"ד סי' ל' ,שכתב עמ"ש התוס' בב"ק פ"ג ,דמה שהתירו
לאבטולמוס בן ראובן לספר קומי ,לפי שמתחלה לא גזרו על קרובים למלכות ,ולא תירצו כתירוץ
הב"ח ,שלא נא סר אלא במי שעושה כן כדי להידמות לעכו"ם ,אבל במי שאין מתכוין מותר -
שהתוס' סוברים שמה"ת אסור רק במי שרוצה להתדמות ,אבל חכמים תקנו שלא יספר קומי
אפילו אם אינו רוצה להתדמות ולכן הקשו איך התירו לאבטולמוס בן ראובן? ותירצו ,דלכתחילה
לא גזרו על קרובים למלכות .אול ם זה חידוש גדול שלא שיערוהו הראשונים ז"ל ,ואינו במשמע
לשון התוס' הנ"ל .ועיין בשטמ"ק שם ,שהקשו :והא אין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו? וכתבו
בשם הר"י ,יש לומר שראשונים לא גזרו על קרובים למלכות ,ומשמעות הדברים שאיסור זה שלא
יספר קומי הי' גזירת ראשונים .ובד"ח דקדק מלשון המבי"ט בקרית ספר בפי"א מע"ז ,שהעתיק
לשון הרמב"ם ,וכתב :וכל אלו קבלה ביד חכמים שכך הי' מנהגם והם נכללים בפסוק
ובחוקותיהם לא תלכו וכן כל שאר דברים שמנו בתוספתא ,כולם מדאורייתא ,נכללות בפסוקים
כפי קבלת חז"ל ,שהי' חוקי עע"ז וכל העושה א' מאלו כיו"ב מחוקי ע"ז שמנו חז"ל לוקה .וכתב
בד"ח ,שמכל זה משמע שאפילו אינו מתכוין לדמות אסור ,שאל"כ למה אמר דקבלה ביד חז"ל,
שאם אינו מתכוין מותר ואם מתכוין לדמות א"כ איירי שמנהגם כן .אלא ודאי שס"ל להמבי"ט,
שאפילו באינו מתכוין לדמות אסור ולפיכך אפילו אם הגויים כעת אין מתנהגים כך אסור מצד
קבלת חכמים ,שהאומות הראשונים עשו כן לחוק ואסור לישראל מדרכיהם ,עכ"ל.
אולם ,אפילו לפי דקדוקו של הד" ח אינו מוכח אלא בדרכים שיש בהם חוק של ע"ז ,כמש"כ
המבי"ט להדיא ,אבל בדברים שאין בהם ספק של ע" ז והוא רק מנהג בעלמא שנהגו בו העכו"ם
אינו אסור אלא אם מתכוין להידמות להם ,אבל אם אינו מתכוין לכך אלא עושה כן בשביל
תועלת ,שהיא מותר אפילו לפי המבי"ט .ובעצם דקדוקו של הד"ח נראה ,שהמבי"ט רצה להסביר
מה שאסרו בתוספתא דברים רבים שאין בהם סרך של ע" ז כגון האומר יתיר ונותר ,האומר שתו
והותירו ,האומר לא לא ,וכן הקושר חוט על גבי אדום ,שבהשקפה ראשונה אין בדברים אלו שום
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 31
שייכות לע"ז וע"ז כתב המבי"ט ,שקבלה ביד חכמים שבאומות הראשונים הי' בדברים אלו סרך
של ע"ז ,וכמו שאמרו שם :האומר ,דגן וקדרון ה"ז מדרכי האמורי .ר"י אומר :דגן על שם ע"ז,,
האומר דני דני ה"ז מדרכי האמורי .ר"י אומר :דן ע"ש ע"ז .סוף דבר ,שבדברים שיש בהם סרך
של ע" ז אסור אפילו באינו מתכוין להדמות להם ,שהרי אין לומר שהוא רוצה להדמות לאומות
הראשונים שהם עובדי אלילים ועושים מעשי שטות ,אבל דברים שאין בהם סרך של ע"ז אסור רק
אם רוצה להדמות להם .ודוגמא לכך מה שאמרו שם בתוספתא :האומר אל תעבור בינותינו שלא
תפסיק אהבתינו ה"ז מדרכי האמורי .ואם מפני הכבוד מותר ,וכבר הזכירה המהרי"ק.
ולכאורה יש להביא ראי' לדעת המאירי שמה" ת אסור רק מה שיש בו משרשי ע"ז ,אבל שאר
דברים אינו אסור אלא מדרבנן ממש"כ התוס' בסנהדרין נ"ב ,ע"ב ,שכל שי ש בו משום ע"ז אסור
אפי' הוה כתוב באורייתא ,אבל בחוק שאינו לשם ע" ז אינו אסור אי כתיב באורייתא כגון סייף
ושריפה על המלכים שאינו לשם ע" ז ולהכי מותר משום דכתיב באורייתא .וראיתי בנועם ב'
שהגר"ב זולטי נ"י כתב שדברי התוס' אינם מובנים ,דמאי שנא ,והרי תרוויהו נכללים בלאו
ובחוקותיהם לא תלכו? ומכאן הוכיח שהתוס' סוברים כהמאירי ,שרק חוק שהוא לע"ז אסור
משום ובחוקותיהם ,אבל שאר דברים אינם אלא מדרבנן ולהכי מותר אי כתיב באורייתא ,דבהני
לא גזרו רבנן .ולענ"ד אין מכאן ראי' ,שסברת התוס' היא ,דאי כתיב באורייתא לא הוי בכלל
ובחוקו תיהם לפי שאינו עושה לשם הליכה בחוקות הגוים ,כלשון הגמ' :לא מינייהו קא גמרינן,
אלא אנו עושים כן עפ"י מנהג התורה ,אבל בע" ז גילתה התורה שאסור לעשות כן אפילו מצאנוהו
כתוב בתורה ,שהרי אסרה תורה להקים מצבה אעפ"י שכתוב :ויצב יעקב מצבה ,כמש"כ המאירי
בסנהדרין שם ,ו הביאו הרב הנ"ל.
והנה כל הראשונים עמדו על הסתירה שבין הסוגיא בסנהדרין ובין הסוגיא דע"ז ,דבסנהדרין
נ"ב ע"ב אומרת הגמרא ,שר" י אוסר להמית את החייב מיתה בסייף משום ובחוקותיהם לא תלכו,
ורבנן ,כיון דכתיב סייף באורייתא לא מינייהו קאי /קא /גמרינן ,דאלת" ה הא דתניא :שורפין על
המלכים ולא מדרכי האמורי ,היכי שרפינן ,והכתיב :ובחוקותיהם לא תלכו? אלא כיון דכתיב
שריפה באורייתא ,דכתיב :ובמשרפות אבותיך וגו' לאו מינייהו קא גמרינן ,וה"נ כיון דכתיב סייף
באורייתא לאו מינייהו קא גמרינן .וגם ר"י סובר דשריפה חוקה ,אלא דלא חייש לכתיבא
באורייתא ,כמש"כ התוס' בע"ז י"א ,ע"א ,ד"ה ואי .משמע דלכ"ע דשריפה חוקה היא והיא
אסורה אי לאו דכתיבה באורייתא ,ובגמרא שם :מכלל דרבי מאיר סבר לא שנא מיתה שיש בה
שריפה ולא שנא מיתה שאין בה שריפה פלחי בה לע"ז (ופירש"י :מדלא תלי ר"מ טעמא בשריפה,
אלמא לאו חק העכו" ם הוא לשם ע"ז) ,אלמא שריפה לאו חוקה היא ,מכלל דרבנן סברי שריפה
חוקה היא ,והא תניא :שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי ,ואי חוקה חיא אנן היכי שרפינן
והכתיב ובחוקותיהם לא תלכו? אלא דכו"ע שריפה לאו חוקה היא אלא חשיבותא היא (ופירש"י:
מי ששורפין עליו מראין שמיתתו חשובה להם ,חשיבה להם המיתה ששרפו עלה ופלחו לע"א)
והכא בהא קא מיפלגי ,ר"מ סבר ל" ש מיתה שיש בה שריפה ול" ש מיתה שאין בה שריפה פלחי בה
לע"ז ,ורבנן סברי מיתה שיש בה שריפה חשיבה להו ופלחו בה ,ושאין בה שריפה לא חשיבה ולא
פלחי בה ,משמע ,ששריפה לכו"ע לאו חוקה היא והגמ' לא אמרה כיון דכתיב באורייתא לאו מינה
גמרינן אלא אמרה סתם :לאו חוקה היא אלא חשיבותא היא .משמע שבין לר"מ ובין לרבנן
שריפה לאו חוקה היא? ונאמרו בזה תירוצים שונים ומהם מסתעפות שיטות שונות בגדר חוקות
העמים והאיסור ללכת בהם (ועי' בשו"ת מלמד להועיל או"ח סי' ט"ז עמ' שש עשרה).
א' שיטת הר"י בתוס' ע"ז שם :דתרי גווני חוקה הוו ,אחד שעושים לשם חוק לע"ז ,ואחד
שעושים לשם דעת הבל ושטות שלהם ,והכא בשמעתין מיירי באותו חוק שעושים לשם ע"ז,
וה"פ :ר"מ סבר לאו חוקה היא לע"ז ,להכי פריך (לרבנן דפליגי על ר" מ וסברי דחוקה היא) ואי
חוקה לע"ז אנן היכי שרפינן ,והא כתיב :ובחוקותיהם לא תלכו ואע" ג דכתיב באורייתא יש
לאסור ,כיון שלהם הוא חוק לע" ז דומיא דמצבה כשהיו מקריבים עלי' אבות היתה אהובה לפניו,
משעשוה האמוריים חוק לע"ז שנאה והזהיר עלי' ,דכתיב :לא תקים לך מצבה .ומסיק ,אלא
דכו"ע לאו חוק הוא לשם ע"ז ומ"מ הוא חוק הבל ושטות (ולהכי הי' לנו לאסור אי לא הוי כתיב
באורייתא) ובפ' ד' מיתות (סנהדרין נ"ב) משתעי בחוק הוא משום חשיבות לפי מסקנא דהכא
ולהכי אפילו ר" י מודה דלא גמרינן מינייהו אי כתיבה באורייתא ולאו חק לע"ז הוא .אבל ודאי אי
לא הוה כתי בה באורייתא לא היה לנו להתנהג אף במנהגם של שטות ,וסייף אינו כתיב בקרא
אלא לשון הריגה כתיב ויש לקיימו בקופיץ ,ואפי' בעיר הנדחת נמי דכתיב :לפי חרב איכא למימר
דקופיץ הוא בכלל חרב .ורבנן סברי דאיכא טעמא התם ,דקופיץ מיתה מנוולת לא עבדינן,
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 31
כדאמרינן התם .יוצא מדבריהם ,שחוק לע" ז אסור ואפילו כתיבא באורייתא אסורה ,כדאשכחן
גבי מצבה ,כנ"ל .ושאר חוקות אסירי רק אי מינייהו גמרינן ,אבל אי כתיבי באורייתא דלאו
מינייהו גמרינן מותר .ושיטה זו כתובה גם בתוס' סנהדרין נ" ב וכן מובאת גם בחידושי הריטב"א
למכות ,ד" ה ויש עוד לומר .והעול ה מדברי התוס' ,שחוק שאינו לע"ז אסור רק כשהוא מנהג של
שטות והבל ,דזה מוכיח שהוא עושה כן כדי להדמות להם ,אבל אם אינו עושה כדי להדמות להם,
מותר ,ומה שאמרה הג' :כיון דכתיבה באורייתא לא מינייהו גמרינן -הפירוש הוא שזה מוכיח
שאינו עושה כדי להידמות לעכו" ם אלא עוש ה כן עפ"י מנהג הכתוב בתורה .וצ"ל שהלשון דכתיב
באורייתא לאו מיניהו גמרי לאו דוקא ,אלא כל מי שעושה עפ" י עצמו ולא לשם דימוי לעכו"ם
מותר .וכן כתב בביאור הגר"א ליור"ד קע"ח ,סק"ו :ולאו דווקא משום דכתיב באורייתא ,אלא
כ"ד שהיינו עושים זולתם ,מותר וכן במלבושים ,אבל כל שלובשים מלבוש המיוחד להם ,אסור.
ומדברי התוס' משמע ,ששריפה על המלכים היא מנהג של שטות ומה שאמרה הגמ' גבי שריפה:
חשיבותא היא ,היינו שמנהג זה הוא מנהג של שטות ,שמה שעושים משריפה חשיבותא למלכים
היא מנהג של שטות וכן המיתה בסייף היא מנהג של שטות שלהם ,אי לא הוי כתיב באורייתא הי'
לנו לאסור ואף ר"י מודה בכך ,אלא שר" י סובר דמיתת סייף לא כתיבא באורייתא ,כנ"ל .וראה
מה שאכתוב להלן בשם המהר"ם שיק ,שמנהגי העכו" ם בסייף ובשריפת על המלכים הם מנהגי
שטות ,דלישראל נאסר מטעמים שונים.
ב' הר"ן בחידושיו לסנהדרין כותב וז"ל :ורבנן כיון דכתיב סייף באורייתא לאו מינייהו קא
גמרינן .י"מ ,שהטעם בזה לפי שהתורה קדמה להם ,ואינו מספיק שבכל הדברים ג"כ יש לך לומר
שלא קדמו הם ,אלא הטעם הנכון שהתורה אסרה כל מנהג מיוחד לנמוסי ע"ז ,שמא ימשך האדם
אחריהם כמותם .וכן נמי אם הכותיים נהגו באיזו מנהג שאין לו מבוא בדרכי הטבע ולא נתאמת
בנסיון ,העושה כמותן יש בו משום דרכי האמורי ,וכדאמרינן במס' חולין (ע"ז ,ע"ב) :אילן המשיר
פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסיקרא .ומקשינן בגמ' ,בשלמא טוענו באבנים כי היכי דניכחוש
חילי' ,אלא וסוקרו בסיקרא אמאי (פירוש ,דהא יש בז ה משום דרכי האמורי .עי' שבת ס"ז ,ע"א)?
ומתרץ ,כדתניא :וטמא טמא יקרא ,כדי שידעו רבים ורבים יבקשו רחמים עליו .הרי נתבאר,
שהתלמוד לא הי' תמה למה טוענין האילן באבנים ,דדבר טבעי הוא להכחיש האילן ,שאפשר
שמחמת שכוחו גדול משיר פירותיו והטעינה באבנים טוב לו מדרך הטבע ,אלא סוקרו בסיקרא
למה? כלומר ,שזה הענין הוא מדרכי האמורי ,שאין לו מבוא בדרכי הטבע ולא נתאמת בנסיון?
ומתרץ :כדתניא ,וטמא טמא וכו' .וכן פירש הרמב"ם (אולי צ"ל :הרמב"ן ,ועי' מלמד להועיל)
ז"ל.
ראינו ,ששיטת הר"ן היא ,שכל חוקות של ע"ז או מנהג מיוחד לע"ז ,אסור בכל גוונא ,אבל בשאר
חקות ,דבר שיש בו טעם והוא מיוסד בדרכי הטבע מותר .וצ"ל ,שהר"ן מפרש מאי דאמרה הג':
דכתיב באורייתא לא מינייהו גמרינן ,היינו לומר שבאם הוא כתיב בתורה בוודאי שיש בו טעם
הגון ,וזה שלא כפירוש התוס' שהבאנו למעלה .וכן כתב הר"ן שעל הרי"ף לע"ז י"א :שורפין על
המלכים ולא מדרכי האמורי ,אינה מדרכי האמורי לחוש ללא תעשה כמעשיהם ,לפי שלא אסרה
תורה אלא חוקות של ע"ז אלו (צ"ל :או) דברים של הבל ובטלה וכולן יש בהם סרך ע"ז ,אבל
דברים של טעם שרו ,ובשריפה על המלכים טעמא איכא לשרוף לכבודן כלי תשמישן ,לומר שאין
אד ם אחר עשוי להשתמש במה שנשתמש הוא .ולדבריו מיושבת הקושיא שהסוגיות סותרות
זא"ז ,שלפי הר" ן שתי הסוגיות מתכוונות לדבר אחד ,שכל מה שכתוב באורייתא יש בו טעם .וכן
משמע מדרבי הר"ן ,שהאיסור לילך בחוקות העמים הוא רק בדברים שיש בהם סרך ע"ז.
ג' כדברים האלה פירש גם רבנו יונה בפירושו לסנהדרין :ויש אומרים ,דה"פ דהכא והתם חד
טעמא הוא ,דהתם הכי קא אמרינן :אלא כו"ע שריפה לאו חוקה היא ,כלומר ,כיון דאשכחן
שריפה באורייתא ודאי דלאו חוק ע"ז היא ,אלא חשיבות בעלמא היא ,שאילו הי' חוק ע"ז לשרוף
איך היו שורפין מתחילה ,ואיך היתה שריפ ה בתורה? אלא ע"כ לאו חוק ע"ז הוא .והכא נמי
אמרינן :ורבנן ,כיון דכתיב סייף באורייתא לאו מיניהו וכו' אלמא אית לן למימר דלאו חוקה
היא ,אלא חשיבות שעשו להם הגויים .ויוצא מפירושו זה שכל חוק של ע"ז אסור מה"ת ורק מה
שכתוב בתורה מוכיח שאינו חוק לע"ז ,כהר"ן הנ"ל .ו הא שאסרה התורה מצבה אעפ"י שהיא
כתובה בתורה ,משום שעכו" ם עשאוה אח"כ חוק לע"ז ,כסברת הר"י בתוס' ע"ז הנ"ל.
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 32
ואמנם רבנו יונה מפרש בתחלה פירוש אחר ,אבל הדברים שם משובשים ומקוטעים וצריכים
תיקון ,ובמלמד להועיל שיער שהוא מה שכתב הריטב"א בשם התוס' ,אבל לא תיקן את הלשון
המשובשת .וצ"ע ליישב את הלשון.
ד' הריטב"א בע"ז שם ,מפרש בראשונה פירוש רש"י ,שבתחילה סברה הגמ' דלר"מ שריפה לאו
חוקה היא דכיון דלרבי מאיר זימנין דעבדי שריפה וזימנין דלא עבדי שריפה מכלל דס"ל,,,
דשריפה לאו חוקה היא למלכים ,ואיד בלחוד הוי חוק .ורבנן סברי דשריפה נמי חוקה .ולהכי
פריך אליבא דרבנן הא דתניא :שורפין על המלכים ומסתמא ההיא ברייתא הלכה היא ורבנן היא.
ופרקינן דכו"ע שריפה לאו חוקה היא ואפי' לרבנן אלא בחשיבותא היא .כלומר ,ואיד שריפה
דעבדי רבנן לאו משום חוק הוא אלא לפי שהמלך ההוא הי' חשוב ומרוצה להם ,דפעמים המלך
מקובל עליהם ומזרע המלוכה ולא עבדי לי' לא איד ולא שריפה משום דלא חשיב להו .והריטב"א
מדקדק דלגירסא זו (גירסת רש"י :אלמא שריפה לר"מ לאו חוקה היא) קשה קצת דכיון דכולי
קושין ופרוקין על רבנן הוא למה לן למידק מעיקרא מידי כדר"מ? ובכל הספרים שלנו גורסין:
אלמא שריפה חוקה היא .היינו ,שבין לר"מ ובין לרבנן שריפה חוקה ,שהי' נוהגין לעשות שריפה
למלכים שהי' מרוצים ,אלא דר"מ סבר דאע"ג שלא הי' עושין שריפה למלך שאינו מקובל ,איד
מיהת עבדי כיון שמלך עליהם מ"מ .ורבנן סברי דאף איד לא עבדי אלא למלך מקובל ,וא"כ קשיא
בין לר"מ ובין לרבנן ,איך אנו שורפין למלכים? ומשני ,דכו"ע לאו חוקה היא וזימנין דהוי מלך
מקובל ולא עבדי שריפה אלא למלך אהוב ,שרצו לעשות לו כבוד ,ובאיד הוא דפליגי ,דר"מ סבר
דאיד עבדי ליה לכל מלך ,ורבנן סברי דלא עבדי איד אלא למלך חשוב להם .וזו שיטת ר"ת .יוצא
משיטתו ,שהשריפה מצד עצמה לא היתה אסורה ,כיון שאינה לשם ע"ז ,אלא דלרבנן אסורה
שריפה כשהיא נעשית למלך חשוב ,שאז עושים איד ,וזה אסור .ואח"כ כותב הריטב"א :ומיהו
אכתי איכא למידק אשמעתין ,דהכא משמע דכל היכא דאמרת חוקה היא ,כיון דכתיבא
באורייתא לא אסירא לן דלאו מינייהו גמרינן ,ובתוס' תירצו דסוגיין פליגן אהדדי וההיא דהתם
(דסנהדרין) עיקר.
מוכח שהריטב"א סובר בפירוש זה ,שלפי הסוגיא בסנהדרין אפילו בחוק של ע"ז אי כתיבא
באורייתא מותר ,משום דלאו מינייהו גמרינן ,וצ"ל לשיטה זו ,שמצבה אסורה אע"ג שכתובה
באורייתא ,משום שהתורה אסרה בפירוש .ולפי שיטה זו צ"ל שהגמ' בסנהדרין סברה שמה
דכתיבא באורייתא מותר ,הוא משום שאין לומדים זה מעכו"ם ,אלא נוהגים עפ"י מנהג שכתוב
בתורה ,וכל שאין עושים כדי להידמות לעכו" ם אינו אסור ,ואפילו אם יש בו סרך ע"ז.
ובסוף דבריו מביא הריטב"א תירוץ אחר לסתירת הסוגיות :דהתם (בסנהדרין) אמסקנא דהכא
קיימי ,וכי אמרינן התם דכל היכא דכתיבא לא אסירא כשהיא חוק האומה ואינו חוק דרך לע"ז
דומיא דהריגה אסור .אבל הכא קס"ד דלרבנן חוק הוא לע"ג וכל כה"ג הא ודאי אסור אע"ג
דכתיבא באורייתא ,ואסיקנא דכו"ע לאו חוקה דע"ג היא ,אלא חוקה דמלכים היא ומשום
חשיבותא דמלכתא בלחוד ,וכיון דכן שרי דלאו מינייהו גמרינן (פירוש :כיון דכתיב באורייתא),
ונראה שלזה כתב רש"י ז"ל בפירושו :חק הוא לנכרים לשם ע"ז .ולא משום דסובר מרן ז"ל דלא
אסר רחמנא אלא חוקה דע"ז בשום מקום ,שהרי אי אפשר לומר כן ,אלא ודאי כדאמרן ,כנ"ל.
וזו היא שיטת הר"י בתוס' ע"ז ,שיש שתי גווני חוקה ,כמובא לעיל .ומסגנון לשונו נראה
שהריטב"א מכריע כשיטת הר"י ,ולא כשיטת ר"ת הנ"ל.
ה' בתוס' רי"ד לע" ז י"א עמד ג" כ על הסתירה שבין סוגיא דסנהדרין ובין סוגיא דע"ז ,וז"ל:
וראיתי שפירשו מפני קושיא זו כך ,דכ"ע שריפה לאו חוקה היא ,לא (צ"ל :ולא) הוי אסור לעשות
משום חוקה ,דלא מיקרי חוקות הגויים אלא דבר שלא נהגנו מקודם לעשותו ,כדכתבתי בפ' ארבע
מיתות (ונראה שהיא שיטת הי"מ המובאת בר"ן לסנהדרין ,שהטעם בזה לפי שהתורה קדמה להן
ושהר"ן דחה אותה ,והי"מ פירשו מ"ש :כיון דכתי ב באורייתא לאו מינייהו גמרינן ,כלומר,
שאנחנו נהגנו מקודם לעשותו) .ואינו נראה לי ,שהלשון אינו מוכיח כן ,דהכי הו"ל לומר :אע"ג
דחוקה היא כיון דכתיבא באורייתא לאו מינייהו קא גמרינן ,אבל השתא דאמר :לאו חוקה היא,
משמע דאי הות חוקה הות אסירא לן .וי"ל דהאי דתריץ לי' הכי רבותא עביד למיעקר פירכי'
לגמרי ,דלא תידוק מהכא דהיא חוקה ,דאיכא למימר חשיבותא בעלמא היא ולא חוקה היא ,אבל
ודאי אפי' אם תימצי לומר דהיא חוקה שריא משום דכתיבא באורייתא כדמפרש התם .היוצא
מדבריו ,שכל שאין עושים כדי להדמות לעכו"ם ,אם משום שכבר נהגנו מקודם ,כמו בסייף
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 33
דכתיבא באורייתא ,או משום שאינה חוקה לעכו" ם אלא עושים כן משום חשיבות שרוצים לעשות
חשיבות למלכם ,מותר.
והכלל העולה מכל דברי הראשונים ,שאע"ג שבהרבה דברים תלויים זע"ז ,מ"מ מודים ,שאם
הוא דבר שאינו חוק לע"ז אלא חוק האומה ,אסור רק אם עושים כדי להידמות להם ,אבל אם
אינם עושים כדי להידמות להם מותר ,ולקצת ראשונים מותר לעשות כמנהג עכו" ם אם אין בו
סרך של ע"ז .ודעת המהרי"ק הבאנו למעלה ,שהאיסור לילך בדרכי העכו" ם אפילו אם אין בו
סרך ע" ז אלא באחד משני פנים :הא' ,דבר שאין טעמו נגלה ,דכיון שהוא דבר משונה יש לחוש
שיש בו שמץ ע" ז או שהוא עושה כן כדי לחקות מעשיהם; והב' דבר שיש בו משום פריצות ,כגון
שנהגו לעשות בגדים אדומים ,והובא ברמ"א יור"ד קע" ח בשם המהרי"ק והר"ן עי"ש.
והנה בביאורי הגר"א הקשה על המהרי"ק ועל הר"ן ,שכתבו שאין איסור אלא בדבר שאין בו טעם
או שהוא משום פריצות -מסוגיא דסנהדרין ,שא"ש :ורבנן ,כיון דכתיב סייף באורייתא לא
מינייהו קא גמרינן ,דאלת"ה ,הא דתניא :שורפין על המלכים וכו' והא כתיב :ובחוקותיהם לא
תלכו? אלא כיון דכתיב שריפה באורייתא ,,,לאו מיניהו קא גמרינן ,וה"נ כיון דכתיב סייף
באורייתא לאו מינייהו קא גמרינן .והא סייף יש בו טעם ,דקופיץ היא מיתה מנוולת ,וכן שריפה
יש בה טעם ,לשרוף לכבודם של מלכים ,שלא ישתמש בהם אחר ואפ" ה אסור אי לאו משום
דכתיב באורייתא? ומשום קושיא זו דחה הגר"א דברי הר"ן והמהרי"ק וכתב ,שאפילו דברים שיש
בהם טעם ושאין בהם שחץ ,אסור ,אבל רק ללמוד מהם אסור ,וכו' ,עי"ש .ובאמת קושיית הגר"א
תסוב גם על הר"י בתוס' ע"ז ,שכתב שאסור דבר שעושים לשם הבל ושטות שלהם ,ומשמע
שבדבר שהוא שטות והבל העושה כן מוכיח שהוא עושה כדי להידמות להם ,וכמו שכתב בדרכי
משה המובא לעיל.
וקושיית הגר"א תירצו באופנים שונים .בשו"ת מהר" ם שיק יור"ד קס" ה כתב ליישב הקושיא על
הר"ן ,שהר"ן סובר כהריטב"א ,שהסוגיות בסנהדרין ובע"ז פליגי אהדדי ,אלא שהריטב"א סובר
דהעיקר כהסוגיא דסנהדרין ,והר"ן סובר דאדרבא ,הסוגיא דע"ז היא העיקר ,שהיא במקומה
והרמ"א פסק כהר"ן ,משום שגם הרמב" ם והחינוך והסמ"ג ס"ל כוותי' .ואח"כ כתב ,שיותר נכון
לומר דשריפה על המלכים אף שהיא לכבוד ,מ" מ אינו ראוי לישראל לעשות כן משום בל תשחית,
וכמו שאסרו חז"ל לזרוק כלים על המת ,וכן סייף שהוא ניוול ,כמו שאמר ר' יהודה ,ופירש"י:
מפני שהרגו מעומד ונופל ,ואינו ראוי לישראל ליטול ממנו פניו וראשו שהוא צלם אלקים וטוב הי'
יותר להורגו בחנק ,וע" כ יאמרו הרואים שזה שהורגין בסייף משום דילפינן מינייהו ולכן הוכרחו
רבנן לומר דההיתר הוא משום דכתיב בקרא ולאו מינייהו ילפינן .ועפי"ז מיושב מה שהקשו
הראשונים הא במשנה אומר ר" י הטעם משום שנוול הוא ובברייתא אמר משום ובחוקותיהם
ל"ת? ונדחקו הראשונים לתרץ ,שמ"ש ר"י נוול הוא ,כוונתו שהדין הוא נוול משום בחקותיהם,
עי' בתוס' וברמ"ה שם ,ולפי הנ"ל יש לומר ,שכיון שנוול הוא והוא עושה כן נראה הדבר שעושה כן
להידמות לעכו"ם.
ובעצם קושית הגר"א ,נראה שהגר"א לשיטתו ,שמפרש מה שאמרה הגמ' :כיון דכתיב באורייתא
לאו מינייהו גמרינן ,דדבר שמפורש בתורה אינו בכלל ובחוקתיהם ל"ת ,לפי שדבר זה אין אנו
לומדים מהם ואינו אסור אלא מה שאנו לומדים מהם אבל לא מה שאנו לומדים מהתורה .אבל
מה שאינו כתוב בתורה ,אסור משום שזה שאנו עושים הוא ממנהגי עכו"ם ואפילו אם יש בו טעם.
ולכן הקשה על המהרי"ק והר"ן ,אבל הר"ן והמהרי"ק מפרשים מה שאמרה הגמ' :כיון דכתיב
בתורה לאו מינייהו גמרינן ,שמה שכתוב בתורה בוודאי יש בו טעם ,שאל"כ לא היתה התורה
כותבת דבר זה ,כמו שפירשו בחידושי הר"ן ובחי' רבנו יונה בחולין ,כמובא לעיל ,ומסולקת
קושית הגר"א.
ובספרא לפ' אחרי נאמר :כמעשה ארץ מצרים ,יכול לא יבנו בנינות ולא יטעו נטיעות כמותם?
ת"ל :ובחקותיהם לא תלכו ,לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות
אבותיהם .ומה הי' עושים? האיש נושא לאיש ,והאשה לאשה .האיש נושא אשה ובתה והאשה
ניסת לשנים ,לכ"נ :ובחקותיהם ל"ת .ובתו"ת העיר ע"ז ,שכאן מבואר דעיקר הקפידא הוא רק על
מעשים מכוערים ופרוצים שנוהגים בהם וכן דברים שיש בהם שמץ ע"ז ,וכ"כ הב"י בשם
המהרי"ק ,וגם הוא הקשה קושית הגר"א מגמ' דסנהדרין וכתב ,שהטעמים שיש במיתת סייף
שהיא מיתה קלה ובשריפה על מלכים מפני חשיבות ,הם רק לנו ,אבל לעכו" ם יש בהם משום עניין
ע"ז .ובמח"כ הוא נגד הגמ' דע"ז ,ששם אומרת הגמ' להסביר דברי הברייתא שהתירה לשרוף על
המלכים :משום חשיבותא היא ,דהיינו שאינם עושים לשם ע" ז אלא לחשיבות המלכים ולפיכך
ליכא בזה משום ובחקותיהם ,וכן הוא נגד כל הראשונים שהבאנו לעיל ,ואין להאריך יותר.
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 34
ועכשיו נראה בנידון דידן אם מותר לחוג חגיגת בת מצווה .ויש שרוצים לאסור משום
ובחוקותיהם (עי' שו"ת זקן אהרן סי' ו') ,ולענ"ד ,תלוי בזה ,שבאם נאמר שהקונפירמציאן של
העכו" ם הוא לשם ע"ז ,יש לאסר /לאסור /משום ובחוקותיהם בכל גווני ,אלא שלפי" ז הי' לנו
לאסור גם חגיגת בר מצווה ,שהרי אצלם עושים קונפירמציאן גם לזכרים ,והי' לנו לאסור גם את
התפילה ,שהרי גם הם מתפללים לע"ז .אלא שבזה ל"ש שיש בו משום ע"ז אלא שעושים כן
חגיגת שמחתם לרגל בגרותם של בניהם .וגם הריפורמיים מעמנו אינם עושים כן כדי להידמות
להם ,אלא לשם חגיגת משפחה ושמחתה שהגיעו בניהם לבגרות .ואלה מאחינו שהנהיגו זה
מחדש חגיגת בת מצווה אומרים ,שהם עושים כן כדי לחזק בלב הבת ,שהגיעה למצות ,רגש
אהבה ליהדות ולמצוותיה ,ולעורר בה רגש הגאון על יהדותה ועל היותה בת לעם גדול וקדוש.
ולא איכפ ת לנו מה שגם הגויים חוגגים חגיגת הקונפרמציון בין לבנים ובין לבנות ,הם בדידהו
ואנן בדידן ,הם מתפללים וכורעים בכנסיות שלהם ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני
ממ"ה הקב"ה.
ובשו"ת הריב"ש סי' קנ" ח כתב על המנהג שהולכים כל בוקר מז' ימי האבלות על הקברות ולקחו
זה המנהג מישמעאלים ,שאין בזה איסור משום ובחוקותיהם ,ואם מפני שעושים כן הישמעאלים
אין זו חוקה שיהא אסור משום ובחוקותיהם ,כדאמרינן בפ"ק דע"ז ,ששורפין על המלכים ואיןבו משום דרכי האמורי ומפרש התם דשריפה לאו חוקה היא אלא חשיבותא ,,,ואעפ"י שגם
העכו" ם עושין כן ,לא נאסר משום דרכי האמורי ,שאם באנו לומר כן נאסור ההספד מפני שגם
העכו"ם מספידין ,,,וכבר בקשתי ממך כמה פעמים לבל תדקדק לשנות מנהגיהם בדברים כאלה
אם תרצה לעמוד עמהם בשלום .ועוד ,שלא יקבלו זה משום אדם ואפילו בדבר שהוא אסור גמור.
כל שאין מקבלין אמרו ז"ל (שבת קמ"ח) מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין .והובא בד"מ סי'
שצ"ג.
והנה הריב" ש וכן הרמ"א שהביאו בד"מ הסתמכו בהיתרם על הסוגיא דע"ז ולא הוקשה להם
מהגמ' דסנהדרין נ" ב שההיתר בסייף הוא משום דכתיב באורייתא ,ומשמע דבלאו הכי אסור אפי'
במקום שיש טעם ,כמו שהקשה הגר"א ,בע"כ שהם מפרשים הגמ' בסנהדרין כמו הר"ן ורבנו יונה,
דהכא והתם חד טעמא הוא .כמובא למעלה.
ויש טוענים נגד ההיתר של חגיגת הבת מצווה ,משום שהוא נגד מנהג הדורות הקודמים ,שלא
נהגו מנהג זה .אבל באמת אין זו טענה ,כי בדורות שלפנינו לא הצטרכו לעסוק בחינוך הבנות לפי
שכל אחד מישראל הי' מלא תורה ויר"ש וגם האויר בכל עיר ועיר מישראל הי' מלא וממולא
בריח וברוח היהדות ,והבנות שגדלו בבית ישראל שאפו את רוח היהדות בקרבן באפס מעשה
וכמעט שינקו את היהדות משדי אמותיהן ,אבל עכשיו נשתנו הדורות שינוי עצום .השפעת
הרחוב עוקרת מלב כל נער ונערה כל זיק של יהדות ,והבנות מתחנכות בבתי ספר נכרים או בבתי
ספר חילונים ,שאינם שוקדים להשריש בלב תלמידיהם אהבה לתורת ישראל ולמנהגי הקודש
של היהדות השלימה ,עכשיו מוטל עלינו לרכז כל כחותינו בחינוכן של הבנות .והרי זה דבר
מכאיב לב ,שבחינוך הכללי ,לימודי שפות וספרות חילונית ומדעי הטבע והרוח דואגים לבנות
כמו לבנים ,ואילו בחינוך הדתי ,לימודי תנ"ך וספרות המוסר של חז"ל ,וחינוך למצוות מעשיות
שהנשים חייבות בהן ,מזניחים לגמרי .לאשרנו עמדו גדולי ישראל בדור הקודם על הקלקלה
הזאת ותקנו מוסדות של תורה וחיזוק דתי בעד בנות ישראל .הקמת רשת גדולה ומקיפה של בית
יעקב היא ההפגנה הנהדרה ביותר של דורנו .ושורת ההגיון הישר וחובת העיקרון הפדגוגי
מחייב ,כמעט ,לחוג גם לבת את הגעתה לחיוב המצות ,והפלי' זו שעושים בין הבנים והבנות
בנוגע לחגיגת הבגרות פוגעת קשה ברגש האנושי של הבת הבוגרת ,אשר בשטחים אחרים כבר
זכוה בזכיון האמנציפציא ,כביכול.
ואף שנוטה אני להתיר חגיגת בת מצווה ,מ" מ מסכים אני לדעת הגאון ר"מ פיינשטיין בספרו
אגרות משה או"ח ,שאין לחגוג חגיגה זו בבהכ"נ ואף לא בלילה אף שאין שם אנשים ,כי אם
בבית פרטי או באולם הסמוך לביהכ"נ .ובתנאי שהרב ידרוש בפני הבת הבוגרת דרשה מאליפה
ולהזהירה להיות שומרת מהיום והלאה המצוות העיקריות בדברים שבינה למקום (כשרות,
שבת ,טהרת משפחה) ,הטיפול בחינוך הבנים ,וחובת העידוד והחיזוק לבעל בלימוד תורה
ובשמירת מצוות והיותה שקודה לתת עיני' באיש שהוא ת"ח ויר"ש .וכל הדברים האלה הם
טעמים גדולים להתיר חגיגה זו אפילו לפי שיטת הגר"א ,שהנהו מחמיר מאוד בענינים אלה.
ובמקום זה עלי להעיר עמ"ש הגר"ב זולטי בנעם ב' לאסור טכס של לוי' צבאי ,דהיינו יריות באויר
בכלי תותח ,שהם מנהגי צבא ועושים משום כבוד המת וחלוקת כבוד צבא ,מאחר שיצא מפי
קדשו של הגר"א ביור"ד סי' קע"ח ,שדבריו של הגרב"ז הם נגד הריב" ש המובא למעלה ,וגם נגד
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 35
התוספתא המובאת לעיל ,שמפני כבוד ,מותר אפילו בדבר שיש בו משום דרכי האמורי ,וגם
הגר" א עצמו לא אסר אלא ברוצה ללמוד מהם ,אבל זה אינו נקרא לימוד ,אלא עושים כן שלא
יתגנה הצבא הישראלי בעיני העמים וכדרך שהתירו לספר קומי למקורבי מלכות ,וכפי הטעם
שכתב הרמב"ם בפי"א מע"ז ,ה"ג :והי' לו גנאי לפי שלא ידמה להן ומכש"כ בטכס צבאי ,שיש בו
טעם הגון ,שלפי דעתם של הראשונים אין בו שום סרך של איסור .ולדעתי הפריז הגאון הנ"ל על
המידה.
וברור שאין לדמות ענין חגיגת הבת -מצווה לאיסור החמור שהטילו גדולי ישראל בשעתו על
הניגון בעוגב (אורגעל) בבתי הכנסת לא רק בשבת ויו"ט אלא גם בימות החול (במלמד להועיל
או" ח סי' ט"ז) ,שהניגון בעוגב יש בו משום סרך ע"ז ,שכן העכו" ם משתמשים בו לשם עבודתם
בבתי ע"ז שלהם (ועי' שם בשם הגר"א לוינשטם אב"ד דק"ק עמדין בספר צרור החיים .ולחנם
נדחק בזה ,שהדבר פשוט שהמהרי"ק מודה שבחוק של ע"ז בכל גווני אסור ,וכללי המהרי"ק לא
נאמרו אלא בדברים שאינם מיוחדים לע"ז ,אלא שלא הוצרך להזכירם) .ועוד ,שבתחילת הכנסת
העוגב בבתי כנסת ע" י המהרסים בלטה כונתם הזידונית לחקות מנהגי העכו" ם ולהדמות להם
בכל דבר .ולא זו בלבד עשו ,אלא גם חיללו את השבת בפרהסיא ,התירו אכילת נו"ט ומחקו
מסידור התפילות כל זכר לשיבת ציון וסדר העבודה לירושלים .ואמנם יש מקום לחשוש למה
שכתב הגרד"צ הופמן במל"ל הנ"ל ,שיש גם איסור משום חיקוי האפיקורסים ,כמו שנאמר
במשנה חולין מ"א :אבל עושה גומא בתוך ביתו ,,,ובשוק לא יעשה כן ,שלא יחקה את המינים.
ופירש"י :יחזיק ידיהם בחוקותיהם .יחקה לשון חוק .ובברייתא שם :ובשוק לא יעשה כן ,משום
שנאמר :ובחוקותיהם לא תלכו ,ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו .ואף ששם האיסור לפי שיש בו
סרך של ע"ז ,כמו שכתב רש"י במשנה ,דטעמא דגומא משום שהוא חוק הצדוקים לע"ז ,מ"מ יש
בו משום חיזוק למהרסים ,שהם הי' הראשונים להנהיג מנהג חדש זה של חגיגת בת מצווה
וכמש"כ במל"ל שם ,וזהו באמת טעם שלא לחוג חגיגת בת מצווה בבתי כנסת ,נוסף על הטעם
שכתב הגרמ"פ ,שליט"א ,בספרו אגרות משה שם ,מכיון שחוגגים חגיגה זו חוץ לביהכ"נ ניכר
הדבר שאין הכוונה לחקות מנהגי האפיקורסים ,כמו שכתבו התוס' בחולין שם ד" ה ובשוק לא
יעשה כן ,שהרואה שעושה בביתו אומר לנקר חצרו הוא עושה .וגם כאן יראו הכל שאין עושים
חגיגה זו בבית הכנסת כמנהגם הם ,אלא לש ם שמחת המשפחה ולשם חיזוק חינוכי לבת שהגיעה
לגיל המצוות.
כל הנ"ל כתבתי לבירורה של הלכה זו ,ולמעשה הדבר תלוי בכוונת הרוצים לחדש מנהג זה של
חגיגת הבת מצווה ,אם הם מתכוונים לשם מצווה או חלילה לשם חיקוי המינים .אמנם לא נעלם
ממני ,שיש בין היראים אוסרים ומחמירים ,שאינם שמים לב בשאלות של מנהגים דתיים
לשיקולים הגיוניים ואף אינם נותנים דעתם לבירורים הלכותיים ,אלא דנים עליהן עפ"י רגשות
הלב בלבד ,והלב היהודי הדבק במסורת הורים ומורים ,נרתע מכל שינוי שהוא בנוהג הדתי ,
עליהם יש להמליץ מה שכתב הרמב" ם בפירושו למשנה גיטין פ"ה ,מ"ח :ואלו דברים אמרו
מפני דרכי שלום וכו' ,יעי"ש .אולם אין להם לשכוח כי גם המצדדים בהיתר של מנהג חדש זה
של חגיגת בת מצווה ,לבם דופק בחרדה לחיזוק החינוך הדתי של בנות ישראל ,שבנסיבות של
החיים בדור הזה הן זקוקות ביותר לחיסון רוחני ולעידוד מוסרי בהגיען לגיל המצות .ובמיוחד
יש לזכור דברי הריב"ש בתשובתו הנ"ל ,שאפילו בדבר שהוא איסור גמור כל שאין מקבלין אמרו
חז"ל מוטב שיהי' שוגגים ואל יהי' מזידין ושאין לדקדק בדברים כאלה אם רוצים לחיות עמהם
בשלום .והואיל וכת" ר כתב שרוב בני הקהלה רוצים דוקא להנהיג מנהג זה של חגיגת בת מצווה
לבנות ,אין לכת"ר לצאת במחלוקת נגדם ,רק לדאוג לכך שמנהג זה ישמש באמת חיזוק וחוסן
להשלטת רוח תורה ומצות בלב בנות ישראל.
יחיאל יעקב ווויינברג
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 36
49
התשובה -סיכום ,הדרכה והערות
תשובתו של הרב יחיאל יעקב וויינברג היא הארוכה והמקיפה ביותר בנושא חגיגת בת
המצווה ,וכפי שנראה בהמשך ,היא משקפת מפנה משמעותי בנושא .התאריך של התשובה
לא מצויין; השאלה נשאלה על ידי " רב ראשי בעיר גדולה בצרפת" ,אשר ללא ספק התמודד
עם ההתבוללות של הציבור היהודי הרחב.
התשובה בנויה באופן שיטתי והגיוני ביותר :היא פותחת בדיון תלמודי והלכתי מקיף
בסוגיא של "בחוקותיהם לא תלכו" ,דיון בלשון הרמב" ם בהלכות עבודה זרה ,דיון על
חמישה תירוצים להסביר את הסתירה בין הסוגיה בסנהדרין נ" ב ע"ב בניגוד לסוגיה עבודה
זרה י"א ע"ב .רק לאחר דיונים הלכתיים אלה ניגש המחבר לנושא חגיגת בת המצווה
בדורנו ,ומנתח את הבעיות של החברה היהודית לאחר השואה .הוא מתייחס בהקשר זה
באופן מעמיק לבעיות של החינוך היהודי בגולה בדור של התבוללות מרחיקת לכת לאחר
השואה .בסופו של דבר החינוך התורני וגם הרגש היהודי ("הזדהות יהודית") של כלת בת
המצווה עומד לנגד עיניו כשיקול מרכזי בסוגיה זו ,ולדעתו קיים "צו שעה" למחנכים בדור
לאחר השואה לדאוג לחינוך תורני חזק .בעקבות כך יש לדעתו "חובה פדגוגית" לחוג את
בת המצווה כחג הבגרות .יש כמובן להקפיד על כללי הצניעות המקובלים ,והוא מסכים עם
הרב פיינשטיין שאין לקיים את המסיבה בבית הכנסת.
התשובה דנה במספר נושאים ,ונסכם אותם בהמשך בקצרה .
רמב"ם עבודה זרה פ"א פי"א ה"א -ה"ג
הדיון ההלכתי פותח עם דברי הרמב" ם הבאים :
50
ה"א :אין הולכין בחקות העובדי כוכבים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיוצא
בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים ,ונאמר ובחקותיהם לא תלכו ,ונאמר השמר לך פן
תנקש אחריהם ,הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן ,אלא יהיה הישראל מובדל מהן
וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו ,וכן הוא אומר ואבדיל
אתכם מן העמים ,לא ילבש במלבוש ,המיוחד להן ,ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם,
ולא יגלח מן הצדדי ן ויניח השער באמצע כמו שהן עושין וזה הנקרא בלורית ,ולא יגלח
השער מכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחריו כדרך שעושין הן ,ולא יבנה מקומות
כבנין היכלות של עכו" ם כדי שיכנסו בהן רבים כמו שהן עושין ,וכל העושה אחת מאלו
וכיוצא בהן לוקה.
ה"ב :עכו" ם שהיה מסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו קרוב שלש אצבעות לכל רוח
שומט את ידו.
ה"ג :ישראל שהיה קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלכיהם והיה לו גנאי לפי שלא ידמה
להן הרי זה מותר ללבוש במלבושיהן ולגלח כנגד פניו כדרך שהן עושין.
49
50
ראה J.Bleich Between East and West: Modernity and Traditionalism in the Writings of Rabbi
Yehiel Yaakov Weinberg in MZ Sokol (ed) Engaging Modernity – Rabbinic Leaders and the
Challenge of the Twentieth Century, New Jersey 1997, p 204, n 81; MB Shapiro Between the
Yeshiva World and Modern Orthodoxy, the Life and Works of Rabbi J.J. Weinberg, London
1999, p 209, n 160.
חומר רב בנושא מובא באנציקלופדיה תלמודית ערך "חקות הגוים" ,כרך י"ז ,עמ' ש " ה -שכ" ה .
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 37
הסתירה בין סנהדרין נ"ב ע" ב -עבודה זרה י"א ע"א
הרב וויינברג פורש לפנינו את הסוגיא בעניין "בחוקותיהם לא תלכו" .הוא מצטט ומנתח
באופן שיטתי חמישה תירוצים של הראשונים שנאמרו ליישוב הסתירה ,על מנת להסיק
מהם את ההשלכות ההלכתיות בעניין חגיגת בת המצווה.
עבודה זרה י"א ע" א
סנהדרין נ"ב ע"ב
שריפה היא חוקה ,אך כיון דכתיב באורייתא שריפה לאו חוקה של ע"ז אלא חשיבותא
לאו מינייהו גמרינן
ר"י (תוספות
ע"ז י" א )
" תרי גווני חוקה הוו אחד שעושים לשם חוק לע"ז ממש ואחד חוק הבל ושטות; חוק של
ע"ז ממש אסורה תמיד כמו המצבה ,אך חוק הבל ושטות לא אסורה כיון דכתיב בתורה -
לאו מינייהו גמרינן
51
כל חוקות של ע" ז או מנהג אסור מיוחד לנימוסי ע"ז אסור בכל גוונא ,אבל בשאר חוקות
דבר שיש בו טעם ומיוסד בדרכי הטבע שרי (הוכחה מחולין ע"ז ע"ב) ,וכיון דכתיב
באורייתא היינו לומר שיש בו טעם הגון .
רבנו ניסים
רבינו יונה
(חידושיו
לסנהדרין)
אינו מותר בכתוב באוריתא אלא חוק של עמים הקדמונים דאיכא למימר מדכתיב
באוריתא ע"כ לאור חוק ע" ז הוא אבל בחוק מאוחר ודאי לא מהני מה דכתב באורייתא
מידי דהוי אמצבה
ריטב "א
(עבודה זרה )
הסוגיות פליגי אהדדי ,ודסנהדרין עיקר ,ולפי"ז אי כתיבי באורייתא מותר בכל גוונא ,
אפילו כשעשאוהו חוק של עבודה זרה ,ולפי כלל זה גם מצבה מותרת אך התורה אסרה
אותה במפורש .
תוספות רי"ד
(עבודה זרה
י"א )
כל שאין עושים כדי להדמות לעכו"ם ,אם משום שכבר נהגנו מקודם ,כמו בסייף דכתיבא
באורייתא ,או משום שאינה חוקה לעכו"ם אלא עושים כן משום חשיבות שרוצים לעשות
חשיבות למלכם -מותר .
כפי שהוא מציין בתשובתו מספר פעמים ,דנו בעניין זה כבר רבים לפניו ,הלא הוא הרב
דוד צבי הופמן [ ]1921-1843בשו"ת "מלמד להועיל" סימן ט"ז בעניין הכנסת עוגב לבית
הכנסת ,ולמעשה כל הדיון עם חמשת התירוצים ליישוב הסתירה הנ"ל כבר מובאים שם .
הרב הופמן אסר הכנסת העוגב לאחר התייעצות עם גדולי הרבנים בגרמניה כולל הרב
עזריאל הילדסהיימר [ ,]1899-1820אשר יסד את סמינר הרבנים בברלין בשנת . 1873
המפגש של עולם התורה עם תרבות אירופה היה ללא ספק נושא מרכזי אצל גדולי
הרבנים ,אשר חפשו דרך לשילוב ,וקיבלו במשנתם החינוכית את הכלל " אם יאמר לך אדם
יש חכמה בגוים תאמן" ( איכה רבה פרשה ב ,יג ,ודיון באגרות צפון של הרש "ר הירש).
המסורת הרבנית של הרב וויינברג ינקה מגדולי רבני אשכנז וביניהם הרד"צ הופמן והרב
הילדסהיימר ,אשר היו המנהלים הקודמים של סמינר לרבנים בברלין ,בו לימד גם הרב
וויינברג ,כפי שהוא מעיד "בשער הספר" של "שרידי אש" חלק א' .שלושתם למדו
באוניברסיטאות ,היו בעלי תארים אקדמיים ופירסמו מחקרים רבים בספרות הרבנית
וההלכתית .מטבע הדברים התמודדו דווקא רבנים אלה רבות עם ההיתרים והאיסורים של
חוקות הגויים .הרד" צ הופמן פסק לאיסורא בעניין העוגב ,אך בעניין חגיגת בת המצווה
הרב וויינברג פסק להתיר מסיבות חינוכיות של דור ניצולי השואה (ראה בהמשך דיון על
ניסוחו "מחייב כמעט").
51
חידושיו לסנהדרין ,ר"ן על הרי"ף בעבודה זרה י"א ע"ב.
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 38
חגיגת בת מצווה לפי מסקנות הסוגיא של "בחוקותיהם לא תלכו "
לאחר הדיון הארוך בסוגיא של "בחוקותיהם לא תלכו" ניגש המחבר לשאלה של חגיגת
בת המצווה ,ובראשית דבריו הוא מביא את תשובתו של בעל "זקן אהרן"" 52 :ועכשיו נראה
בנידון דידן אם מותר לחוג חגיגת בת מצווה .ויש שרוצים לאסור משום ובחוקותיהם (עי'
שו"ת זקן אהרן סי' ו' )…" .הרב וויינברג דוחה את דבריו לפי השכל הישר" :אלא שלפי" ז
הי' לנו לאסור גם חגיגת בר מצווה ,שהרי אצלם עושים קונפירמציאן גם לזכרים ,והי' לנו
לאסור גם את התפילה ,שהרי גם הם מתפללים לע"ז…ולא איכפת לנו מה שגם הגויים
חוגגים חגיגת הקונפרמציון בין לבנים ובין לבנות ,הם בדידהו ואנן בדידן ,הם מתפללים
וכורעים בכנסיות שלהם ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני ממ"ה הקב"ה" .לכן אין
לדון על נושא חגיגת בת מצווה לפי הסוגיה של "בחוקותיהם לא תלכו" ,ויש לכבד את
כוונתם של " אחינו שהנהיגו זה מחדש חגיגת בת מצווה" ,כי הרי גם הם "עושים כן כדי
לחזק בלב הבת ,שהגיעה למצות ,רגש אהבה ליהדות ולמצוותיה ,ולעורר בה רגש הגאון על
יהדותה ועל היותה בת לעם גדול וקדוש" ,וכיון שהם דואגים לענייני חינוך של בניהם
ובנותיהם ,הרב וויינברג מוכן להיות שותף לשאיפותיהם ,וסביר שבזמנו באירופה המנהג
של בת מצווה התקבל גם בחוגים של שומרי תורה ומצוות .למרות שחגיגת בת מצווה
הונהגה לראשונה על ידי הרפורמים ,הרב וויינברג מתמקד בכוונה ובתועלת החינוכית של
חגיגת בת המצווה ,ואין לו התנגדות עקרונית לכל שאיפה רפורמית ,כמו הרב פיינשטיין .
הרב וויינברג בהחלט רואה בחגיגת בת המצווה הזדמנות ראויה להעניק לצעירים חינוך
יהודי ,וזה בניגוד גמור לרב וואלקין ולהסתייגותו של הרב פיינשטיין.
למרות שאינו מסכים לגישתו החינוכית וההשקפתית של הרב פיינשטיין ,מביא הרב
וויינברג במסקנתו הלכה למעשה את דברי "אגרות משה" ,אשר התקבלו בציבור היהודי
כולו " :ואף שנוטה אני להתיר חגיגת בת מצווה ,מ"מ מסכים אני לדעת הגאון ר"מ
פיינשטיין בספרו אגרות משה או"ח ,שאין לחגוג חגיגה זו בבהכ"נ ואף לא בלילה אף שאין
שם אנשים ,כי אם בבית פרטי או באולם הסמוך לביהכ"נ" .אין הרב וויינברג מחפש
להנהיג מנהגים חדשים ,אלא כוונתו להדגיש את החווייה החינוכית של הצעירים ,ולכן הוא
מוסיף " ובתנאי שהרב ידרוש בפני הבת הבוגרת דרשה מאליפה ולהזהירה להיות שומרת
מהיום והלאה המצוות העיקריות בדברים שבינה למקום…".
שיקולים חברתיים וחינוכיים בדור של התבוללות החברה היהודית לאחר השואה
למרות שה רב וויינברג דחה את דעתו של "זקן אהרן " בתוקף ,הוא מודע להבדל בין דורו
לבין הדורות שלפני השואה " :בדורות שלפנינו לא הצטרכו לעסוק בחינוך הבנות לפי שכל
אחד מישראל הי ' מלא תורה ויר" ש וגם האויר בכל עיר ועיר מישראל הי' מלא וממולא
בריח וברוח היהדות ,והבנות שגדלו בבית ישראל שאפו את רוח היהדות בקרבן באפס
מעשה וכמעט שינקו את היהדות משדי אמותיהן ,אבל עכשיו נשתנו הדורות שינוי עצום .
השפעת הרחוב עוקרת מלב כל נער ונערה כל זיק של יהדות ,והבנות מתחנכות בבתי ספר
נכרים או בבתי ספר חילונים ,שאינם שוקדים להשריש בלב תלמידיהם אהבה לתורת
ישראל ולמנהגי הקודש של היהדות השלימה ,עכשיו מוטל עלינו לרכז כל כחותינו בחינוכן
של הבנות .והרי זה דבר מכאיב לב ,שבחינוך הכללי ,לימודי שפות וספרות חילונית ומדעי
הטבע והרוח דואגים לבנות כמו לבנים ,ואילו בחינוך הדתי ,לימודי תנ"ך וספרות המוסר
של חז"ל ,וחינוך למצוות מעשיות שהנשים חייבות בהן ,מזניחים לגמרי .לאשרנו עמדו
גדולי ישראל בדור הקודם על הקלקלה הזאת ותקנו מוסדות של תורה וחיזוק דתי בעד
בנות ישראל .הקמת רשת גדולה ומקיפה של בית יעקב היא ההפגנה הנהדרה ביותר של
דורנו" .ההפלייה בין בנים ובנות בנושא חגיגת הבגרות עלולה לגרום לפגיעה קשה ברגש
של בנות ישראל" :ושור ת ההגיון הישר וחובת העיקרון הפדגוגי מחייב ,כמעט ,לחוג גם
לבת את הגעתה לחיוב המצות ,והפלי' זו שעושים בין הבנים והבנות בנוגע לחגיגת הבגרות
52
מבחינה ביורגרפית כדאי לציין ,שהרב אהרן וואלקין היה יורשו של הרב יחיאל יעקב וויינברג ברבנות
העיירה פילווישוק בליטא; ראה אברהם (רמי) ריינר (הערה ,)3עמ' ,69הערה .38
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 39
פוגעת קשה ברגש האנושי 53של הבת הבוגרת ,אשר בשטחים אחרים כבר זכוה בזכיון
האמנציפציא ,כביכול" .הגורם המחייב לחגוג את חג הבגרות של הבת הוא כביכול "שורת
ההגיון הישר וחובת העיקרון הפדגוגי" ,אך כיון שאין זה מקור הלכתי מקובל במושגים
ההלכתיים -מוסיף המחבר פה את המילה "כמעט".
הרב וויינברג למד בישיבות המוסר בליטא והקדיש לתנועת המוסר ולמייסדיה מחקרים
מקיפים ,בהם ניכר כשרונו לניתוח בעיות הדור ולניסו ח הרגש הנפשי והדתי בדרך
מיוחדת 54 .בתשובה זאת בעניין חגיגת בת המצווה בא לידי ביטוי כשרונו המיוחד לנתח
בעייה חינוכית וסוציולוגית של עם ישראל לאחר השואה .להבנת דברי הרב וויינברג בעניין
חגיגת בת המצווה יש להשוות את תשובתו בעניין תנועת נוער מעורבת ,בה הוא דן על "צו
השעה" לדאוג לחינוך הבנות ("עת לעשות לה'") .הוא משווה את שיטת החינוך היהודי
באשכנז 55לגישתם של היהודים החרדים ,והדגש העיקרי הוא על תחושתם והרגשתם של
הצעירים עצמם 56 .לפי מיטב ידיעתי לא קיימת עוד חוות דעת רבנית כזו ,בה משולבים
57
שיקולים פסיכולוגיים ,חינוכיים ,חברתיים וסוציולוגיים עם הפסיקה ההלכתית .
53
54
55
56
התייחסותו והתחשבותו של הרב יחיאל יעקב וויינברג ל"רגש האנושי" מיוחדת במינה ,וגם בהקשר
אחר הוא מתייחס לרגש האנושי כשיקול הלכתי " :אם מותר לאדם לעשות לאשתו ראשונה מצבה
אחר שנשא אשה שניה ...וכל אשה נבונה וברת -דעת דעתה נוחה בכך ,שבעלה יכבד ויזכור את אשת
נעוריו .אדרבא ,אם הבעל עוקר מלבו זכרון אשתו הראשונה היא חושבת אותו לאדם גס ומחוסר רגש
אנושי פשוט( "....שו"ת שרידי אש ח"ב סימן קי"ג).
ראה מחקריו בשו"ת "שרידי אש" חלק ד' בהרחבה.
ב הקשר זה יש לזכור את תיאורו של הרב יעקב עטלינגר על חינוך הבנות ,אך בנאומו החגיגי אין ניתוח
הלכתי; על שיטות החינוך היהודי באשכנז בתחילת המאה ה 20-ראה מרדכי ברויאר " עדה ודיוקנה –
אורתודוקסיה יהודית ברייך הגרמני" ,ירושלים ,מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל ,תשנ"א " ,פרק
שלילי :החינוך וההכשרה" ,עמוד ,91-136ובמיוחד חינוך הבנות עמוד . 115
ראה דברי הרב וויינברג הנפלאים בשו"ת שרידי אש חלק ב' סי' ח'(" :ב) ידוע כמה חזק שטף
ההתבוללות בארץ צרפת וכמה גדול מספרם של נשואי התערובת במדינה זו .בניגוד לארצות אחרות
ששם היהדות הולכת ומתגברת ומתנערת משפלותה ,הנה בצרפת הטמיעה הולכת וגדלה .תנאי
הסביבה הצרפתית המיוחדת ,המצטיינת בקלות דעת ובדלות של עיון רציני מעמיק ,רוח החירות
והחופש והרדיפה אחרי נוחיות נעימה וזוהר חיצוני מקסים ,גורמים להתפשטות מחלת ההתבוללות
בארץ זו ורבים הם חלליה בקרב יוצאי רו"פ = רוסיה ופולין= ר"ל ,ואם לא יתאזרו ויתעודדו לאחוז
בדרכי הצלה ולהקים פנת מגן לשרידים יחידים אשר יוכלו אחרי חינוכם ולימודם בקודש להכין דור
חדש נאמן לה' ולתורתו; אם יזניחו את המעשה הבדוק והמנוסה של החינוך החרדי לפי שיטת גדולי
אשכנז -סופה של יהדות צרפת גויעה וכלי' גמורה ח"ו .עת לעשות לה' וכו' .עצם ההתאגדות של בנים
ובנות תחת דגל התורה והמסורה מהוה כח גדול של חיזוק ועידוד לרוח הנוער שהוא נתון תחת
השפעה בלתי פוסקת של בית הספר הנכרי והסביבה הגויית .הגורם העיקרי למצב המעציב והמבאיש
שנולד בצרפת הוא לפי דעתי רגש הבדידות המעיק על לבו של הנוער היהודי .הנער ,או הנערה
היהודית ,מרגיש א"ע =את עצמו= בודד ונעזב לנפשו .אין לו אחיזה נפשית בקרב הבית או המשפחה
של הוריו וקרוביו .הבית והמשפחה של אחינו בצרפת נתרוקנו מנחלת אבותיהם וממסורתם של הווי
יהודי חי ורענן ,אין בהם סימן של חיים ברוח היהדות .הרדיפה אחרי כסף ותענוגות -עולם עשתה
שמות בקרבם וגרמה לפריקת עול תורה ומצוות .הצעיר היהודי כשהוא מגיע לגיל בוגר מרגיש א"ע
בודד בעולמו .היהדות ,כפי המתודה של הוראת הזקנים והישישים מסוג הישן ,היא בעיניו חיים של
נזירות ובדידות ,והלימוד עצמו מורגש אצלו כשעמום מיגע ,ואת היהדות הם רואים כעין גיטו רוחני
של ימי הביניים שיש להחלץ ממנו בכל כוח .הצעירים והצעירות בצרפת הם מנותקים מכל מגע ומשא
חברותי עם יהדות אמת מלאה חיים ותנועה ,מכל לימוד מבדח ומושך את הלב ,אין שום קשר בין איש
לאיש ,אינם מצ טרפים ואינם מתחברים זה אל זה מחוסר אידיאלים משותפים ,ולפיכך הם הולכים
ונסחפים עם הזרם הזר של הסביבה הגויית .התוצאות ידועות למדי ,הם הולכים ונטמעים ונבלעים
בין הגויים ,ולפיכך אני מקדם בשמחה ובברכה את הארגון ישורון ,שהוא עומד ונלחם מלחמת מגן
לרוח ישראל ולתורתו .קודם כל הוא מגרש את הבדידות הנפשית ורוח היאוש והרפיון של הצעיר או
הצעירה ,בראותם כי לא אלמן ישראל ועדיין ישנים בתוכנו צעירים וצעירות שומרי תורה ומצוות .הם
מעודדים זא"ז ברוח ומזרזים זא" ז שלא להתבייש מפני המלעיגים מקרב אחיהם וקרוביהם .ודבר זה
בלבד כדאי ה וא להמליץ זכות על האיגוד הכשר הזה נגד מקטרגיו .ואף הלימוד בחבורה בצורה נאה
ומתוקנה הוא גורם חינוכי גדול שאין להמעיט את ערכו .גם ההכרה וההתידדות ההדדית כשהיא
נשמרת במסגרת של צניעות יהודית וכן הטיולים והשעשועים הכשרים והצנועים יש להם כוח משיכה
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 41
מסקנת התשובה " -הדבר תלוי בכוונת הרוצים לחדש מנהג"
הרב וויינברג פוסק להתיר את חגיגת בת המצווה לפי כללי הצניעות ובתנאי שהמטרה
החינוכית לבת ישראל הצעירה ניכרת .בכל זאת יש לו היסוסים בנידון ,כפי שהוא כותב
בסוף התשובה " :אולם אין להם לשכוח כי גם המצדדים בהיתר של מנהג חדש זה של
חגיגת בת מצווה ,לבם דופק בחרדה לחיזוק החינוך הדתי של בנות ישראל ,שבנסיבות של
החיים בדור הזה הן זקוקות ביותר לחיסון רוחני ולעידוד מוסרי בהגיען לגיל המצות".
למעשה תלוי הדבר בכוונת הלב " :ולמעשה הדבר תלוי בכוונת הרוצים לחדש מנהג זה של
חגיגת הבת מצווה ,אם הם מתכוונים לשם מצווה או חלילה לשם חיקוי המינים ".לנגד
עיני המחבר היתה תשובתו של בעל "זקן אהרן" ,אשר אסר את חגיגת הבגרות של בת
57
גדול .הם יוצרים סביבה ואוירה שכולה יהודית טהורה ,שבתוכה סופגים ריח של אהבת תורה ואהבת
יהדות .סו"ס =סוף סוף= אין לנו דיקטטורה צבאית ואין ביכלתנו לנקוט אמצעי כפיה נגד הנוער
המתרחק מאתנו .לא נשאר לנו אלא דרך הצלה אחת ויחידה ,לחבב את היהדות ולהראות את נועמה
ויפיה הרוחניים ב מסגרת של חברותא יהודית השומרת על עצמאותה הרוחנית באומץ לב ובגאון]...[ .
(ה) ולכן הוריתי למנהיגי הארגון ישורון שיכולים לסמוך על גדולי אשכנז ,שהיו בקיאים בחכמת
החינוך וידעו רוח בנות הדור שהתחנכו בבתי ספר ולמדו לשונות ומדעים ,שיש להן רגש של כבוד
עצמאי והן רואות עלבון ודחיפה לחוץ למחנה באיסור שאוסרים עליהן להשתתף בזמירות קודש .ולכן
התירו לנשים להשתתף בזמירות של שבת .ואנו רואים ויודעים כי גדולי אשכנז הצליחו בחינוך הבנות
ונשים צעירות יותר מגדולי שאר הארצות .ובאשכנז ראינו נשים מלומדות ובעלות דרגא השכלה
גבוהה ,ש היו חרדות על דת ישראל ומקיימות את המצוות בהתלהבות .ומשום כך אין אני מרהיב
לאסור מה שהתירו הם ,ובכגון דא נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך .וכעין מה שכתב המרדכי :
ובעונותינו שאנו מפוזרים בארצות שונות ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרים מללמוד
בשמיעת שיר נשים ארמאיות ,והובא במעיו"ט בברכות שם .ואף שיש לחלק בין הנושאים ,מ"מ הטעם
אחד הוא ,שבארצות כמו אשכנז וצרפת הנשים מרגישות עלבון ופגיעה בזכויותיהן אם נאסור עליהן
להשתתף בעונג שבת ע"י זמירות קודש .ודבר זה מובן למי שמכיר טבע הנשים במדינות הללו .
והאיסור יוכל לגרום לריחוק הנשים מן הדת ,חלילה .ובפירוש התניתי במכתבי להנ"ל ,שאין לכוף על
הנשים שצריכות להשתתף בזמירות קודש ,ואם יתרצו להחמיר ע"ע = על עצמן= ,חלילה ללעוז עליהם
ולהתלוצץ בהן ,שהרי סו"ס =סוף סוף= מנהג אבותינו הקדושים בידן שנזהרו מלהתיר לנשים אפילו
זמירות קודש.
ואמנם מבין אני לרוח קצת החרדים המרננים נגד ישורון ,שהם רואים במנהגיו סטיה מן המנהגים
שהורגלו בהם באורח חייהם בפולין ובאונגארן .אולם הם מעלימים עיניהם מן המצב בצרפת כמו
שהוא .ליהודים החרדים מן הסוג הישן אין שום השפעה על מהלך החיים ,הם מרוכזים בתוך חוגם
ה מצומצם ואינם שמים את לבם לתהליך ההתבוללות העושה שמות גם בקרב החרדים .אף החרדים
שולחים בניהם ובנותיהם לבתי ספר נכריים ,ואין להם שום ערובה שיהי' בכוחם לעמוד נגד הזרם
השוטף ומכלה ,הם בוטחים בעצמם ואינם דואגים דאגת מחר לעתידם הדתי של ילדיהם.
צו השעה הוא ליצו ר חוג של צעירים וצעירות דתיים ,תנועת נוער עם התלהבות מדבקת וכוח משיכה
חזק ,אשר בהיותם מושרשים בקרקע היהדות הדתית יסתגלו להכניס זרם חדש בקרב היהדות ,זרם
של להט נפשי ,של רוח רענן וחי ,שבכוחו לכבוש את הלבבות ולרומם את הנפשות הנחשלות ,
שהגעגועים לחיי קדושה של י הדות טהורה עוד לא עומעמו בקרבן .רק במסגרת זו של ארגון ישורון
אפשר למשוך את הנוער שלעולם לא יבוא למקום אחר .ורק במסגרת זו ישנם סיכויים לשגשוג חדש
של הרוח הדתי ולפעולה חנוכית כובשת וסוללת דרך .יחיאל יעקב וויינבערג".
הרב וויינברג מתייחס לשינויים חברתיים או פוליטיים בפסיקתו ,ובעיקבות כך הוא פוסק למשל
בעניין ניתוחי מתים במדינת ישראל בדרך אחרת מאשר רוב הפוסקים שלפני קום המדינה ,וגישתו
ההלכתית על פי ניתוח המציאות באה לידי ביטוי בדברים הבאים" :יש צורך להדגיש שבזמנינו שאלת
ניתוח המתים היא שאילת המדינה ...לפני הגאון הנוב"י עמדה זו כשאילה פרטית ולכך צדק
בהוראתו .בזמנינו היא שאילה של העם כולו ושאילה של המדינה ומעמדה בתוך העולם הגדול שמאזין
ומקשיב לכל המתרחש בארץ באזניים קשובות .ואין צורך להאמר כי יחס העולם התרבותי למדינתנו
החדשה הוא אחד הגורמים החשובים המקיימים את ארצנו ואחד התנאים החשובים ביותר למען
בטחון המדינה וביטחון חיי האנשים השוכנים עליה ... .ומה יאמרו אוכלוסי ישראל הרבים בארץ אם
יוציאו קול כי מצב הרפואה ירוד מאד מפאת איסורי הרבנים ? ואיך נעמיד פנים אם יוציאו עלינו שם
רע שאנחנו הם המעכבים את הקידמה הרפואית בארץ .נוכל בעז"ה לקיים את התורה בארץ אם נוכיח
שתורתנו היא תורת חיים וטעם זה כדאי הוא להקל את החומר שבדבר ...שהשאילה נוגעת לכלל
ישראל ולמדינת ישראל איני יכול לאסור כי ברור לי כי האיסור יגרום לפירוד המדינה מן הדת "
( פורסמו לראשונה ב" תחומין" ,אלון שבות,מכון צומת ,כרך י"ב ,עמ' .)382-5
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 41
ישראל בגלל "כוונת" הרפורמים" :וכל כוונת המתקנים החדשים הוא רק להתדמות
לעכו"ם ולפושעי ישראל ...שבודאי כל העושה כן כוונתו להתדמות לעכו"ם ולרשעי ישראל
ברעפארמער" .הרב וויינברג חולק על בעל "זקן אהרן" לא רק בפירוש ויישום האיסור של
"בחוקותיהם לא תלכו" ,אלא גם בפרשנות " הכוונה " של הרוצים לחדש את חגיגת בת
המצווה .ברור לרב וויינברג ,שהמחלוקת היא בסופו של דבר אידיאולוגית " -על פי רגשות
הלב" ,כפי שהוא כותב בסוף התשובה " :אמנם לא נעלם ממני ,שיש בין היראים אוסרים
ומחמירים ,שאינם שמים לב בשאלות של מנהגים דתיים לשיקולים הגיוניים ואף אינם
נותנים דעתם לבירורים הלכותיים ,אלא דנים עליהן עפ"י רגשות הלב בלבד ,והלב היהודי
58
הדבק במסורת הורים ומורים ,נרתע מכל שינוי שהוא בנוהג הדתי…".
המאפיינים של התשובה
הרב וויינברג מקדיש לנושא חגיגת בת המצווה יותר תשומת לב מאשר כל הפוסקים
לפניו .הדיון הוא ארוך ,עוסק ביסודות ההלכתיים של סוגיית "בחוקותיהם לא תלכו",
נושא אשר הטריד במיוחד את רבני אשכנז לפני השואה (הרב דוד צבי הופמן ,רבי עזריאל
הילדסהיימר) ,אשר התמודדו עם תרבותם וחכמתם של עמים אחרים .הרב וויינברג חולק
על בעל "זקן אהרן" לא רק בפירוש ויישום האיסור של "בחוקותיהם לא תלכו" ,אלא גם
בניתוח השפעת הרפורמים ,אבל יש לזכור שגם המציאות החברתית השתנתה באופן מהותי
במשך אותה תקופה קצרה בעקבות בעיות החינוך היהודי בחברה המתבוללת של ניצולי
השואה ("שרידי אש").
בהמשך הדיון מביא הרב וויינברג את כוונתם של "אחינו" ,אשר הנהיגו לחגוג את בת
המצווה ,והוא מכבד את מטרתם החינוכית הבסיסית .הוא לא נלחם ברפורמים
ובקונסרבטיבים ,אלא למעשה מזדהה עם הבעייה המשותפת שלהם:חינוך יהודי חזק ,
במיוחד לבני הדור המתבולל שאחרי השואה (ולכן השם "שרידי אש" לחיבורו) .גישה זו
מתבטאת גם ב תשובות אחרות של הרב וויינברג ,אשר מודע שדברים אלה אינם מבוססים
על שאלות הלכתיות צרופות ,אלא קשורים לשיקולים אידיאולוגיים .כאיש חינוך ,אשר
גדל בישיבות במזרח אירופה והכיר את שיטת החינוך של רבני אשכנז ,הוא ידע לנתח על
בוריים את הייחוד של העולמות האלו :במזרח אירופה חגיגת בר המצווה לא נודע כאירוע
רב -רושם ,אך באשכנז -ולאחר השואה בצורפת וכמובן גם במדינות אחרות – משמעות
חגיגת בר המצווה ובת המצווה שונה ביסודה .כמנהלו האחרון של אחד ממוסדות החינוך
החשובים ביותר ,סמינר הרבנים בברלין ,הרב וויינברג הוא הפוסק היחיד ,אשר מתייחס
לרגשות הבת עצמה בכובד ראש .לפני התפתחות התנועות הפמיניסטיות ,הוא מודע
בשיקולים אפשריים של אפלייה בין בנים ובנות ומתחשב בהם הלכה למעשה .
בת מצווה
58
שאלות לעיון ולהעמקה
היכן נולד ,חי ופעל הרב וויינברג? מניין ומתי הגיעה אליו השאלה? למה
קרא הרב וויינברג לתשובות שלו "שרידי אש" ומה הקשר לתשובותיו
ההלכתיות? מה ניתן ללמוד משאלות אלה על גישתו של הרב וויינברג?
מהן השאלות ההלכתיות בהן דן הרב וויינברג?
כיצד הוא מתייחס לפוסקים האחרים שדנו בנושא חגיגת בת המצווה ?
מה מייחד את דיונו של הרב וויינברג בנושא חגיגת בת המצווה?
הערה :תשובתו של הרב וויינברג מאוד מקיפה עם משא ומתן הלכתי מעמיק על
חוקות הגויים; כדאי להתמקד במספר נושאים בלבד על פי רמת התלמידים לאור
הקשיים בהבנת התשובה המעמיקה של הרב וויינברג.
לדעת אברהם (רמי) ריינר (הערה ,)3עמ' 71הרב וויינברג מתייחס כאן לתשובתו של הרב פיינשטיין
בנידון ,אך לדעתי הוא מתייחס לאותה תפיסה ידועה של מסורות מזרח אירופה ,ולאו דווקא לפוסק
אחד .
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 42
ז .הרב עובדיה יוסף שליט"א
מחבר שו"ת "יביע אומר" ,ושו"ת "יחווה דעת"
ת ולדות המחבר ותקופתו
נולד בבגדאד בשנת תרפ"א ( ,)1921גדל בירושלים; רב ודיין בירושלים ,במצרים ורב
ראשי של תל אביב -יפו ,רב ראשי לישראל ( ,)1983-1972חיבר שו" ת "יביע אומר " (י'
חלקים) ,שו"ת "יחווה דעת" ,סמכות רבנית ראשונה במעלה בחברה הישראלית .סיסמתו
היא "להחזיר עטרה ליושנה" .דרך הלימוד שלו ותשובותיו מצטיינות באיסוף מקורות
רבים מן התלמוד ומהפוסקים ,וסידורם באופן שיטתי וברור .הוא מתייחס לבעיות
59
אקטואליות ,ומחפש את "כח היתרא" בפסיקותיו.
59
על דרך פסיקתו של הרב עובדיה יוסף ראה בנימין לאו " :להחזיר עטרה ליושנה" – עיונים במשנתו
ההלכתית של הרב עובדיה יוסף" ,עבודת דוקטור ,אונ' בר אילן ,תשס"ב .
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 43
שו"ת יביע אומר חלק ו' או"ח סימן כ" ט
נשאלתי אודות מה שנהגו מקרוב לערוך חגיגת בת -מצווה ,כשהגיעה הבת לגיל י" ב שנה וים
/ויום /אחד ,אם יש לזה מקום בהלכה .ואם יש לברך ג"כ ברוך שפטרני מעונשה של זו ,כשם
שמברכים על הבן שהגיע לגיל בר מצווה ברוך שפטרני מעונשו של זה.
(א) במדרש רבה ר"פ תולדות (פרשה סג סימן י) :א"ר אלעזר צריך אדם לטפל בבנו עד י"ג שנה ,
מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה .וז"ל תלמיד מהר"ם בס' תשב"ץ (סי'
שצ) :איתא בב"ר ,א"ר שמעון ב" ר צדוק יש לו לאדם להטפל עם בנו עד י"ג שנה ,מכאן ואילך
צריך לומר בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה .ובס' מהרי"ל (הל' קריאת התורה דף ס"ג ע"א)
כ' וז"ל :מהרי"ל בזמן שנעשה בנו בר -מצווה וקרא בתורה ,היה מברך בא"י אמ" ה אשר פטרני
מעונשו של זה .וכן איתא במרדכי הגדול ברכה זו בשם ומלכות .עכ"ל .וע"ע בארחות חיים (הל'
ברכות אות נח) ,שהגאון רב יהודאי ז"ל ,קם על רגליו בבהכ" נ ובירך ברכת שפטרני מעונשו של זה
בפעם ראשונה שקרא בנו בתורה .ע"ש .ומשמע ג"כ שבירך בשם ומלכות .והרמ"א בדרכי משה
(סי' רכה) הביא דברי המדרש ומהרי"ל ,וכתב ,ולא מצאתי ברכה זו בגמרא ,וקשה עלי שיברכו
ברכה שלא נזכרה בגמרא .וכ"פ הרמ" א בהגה שטוב לברך ברכה זו בלי שם ומלכות .ונראה
שכוונת הרמ"א בזה ע"פ מ"ש הרא"ש (בפ" ח דבכורות הל' פדיון בכור סי' א) ,דמ" ש הגאונים שיש
לברך בפדיון הבכור בא"י אמ" ה אשר קידש עובר ממעי אמו וכו'( ,וכ" ה בתשו' הגאונים שערי
תשובה סי' מז) ,לא נהגו באשכנז וצרפת לברך ברכה זו ,דלא מצינו שמברכין שום ברכה שלא
הוזכרה במשנה או בתוספתא או בגמרא ,כי אחרי שסידרו רב אשי ורבינא הגמרא לא נתחדשה
שום ברכה .ע"ש .והמעדני יו"ט שם העיר שהרא" ש עצמו (בפ"ק דכתובות סי' טו) ניח"ל ברכת
בתולים אשר צג אגוז הואיל ואפשר שהיא מתקנת הגאונים .וצ"ע .וע' בכנה"ג יו"ד (סי' שה
הגה"ט אות יב) מ"ש בזה .וע"ע בדרישה אה"ע (סי' סג אות ב) ובח"מ וב"ש שם .ובלחם חמודות
(פ' הרואה אות ל) .ע"ש .ור"ת בס' הישר (סי' תריט) בענין ברכת הנרות של שבת ,כ' וז"ל ,וברכה
זו נמצאת באגדה ,וכן איתא בסדר רב עמרם ,וכמה ברכות מצאנו בסדר רב סעדיה ,ברוך המרבה
שמחות וכו' ,ובהלכות רב יהודאי אשר צג אגוז וכיו"ב אע"פ שאינן כתובות בש"ס ,וכ"ש ברכה זו
שכתובה בספרי אגדה .ע"כ .וע"ע בשו"ת הלק"ט ח"א (סי' רכד) .ובפר"ח (ר"ס נא) .ובס' יעיר אזן
(מע' ב' אות לז) .ע"ש .ולפ" ז גם ברכת שפטרני מעונשו של זה שנזכרה במדרש יש מקום לברך
אותה ברכה בשו"מ .וכ"כ בביאורי הגר"א (סי' רכה) שהעיקר לאומרה בשם ומלכות כמ"ש
במרדכי הגדול ומהרי"ל .וכן פסק החיי אדם (כלל סה סי' ג) ,ושכן נהג הגר"א .וכ"פ בקיצור שלחן
ערוך (סי' סא סעיף ז) .ובס' מגן גבורים (סי' רכה סק"ז) כ' וז"ל :והעיקר לברך ברכה זו בשם
ומלכות כמ"ש מהרי"ל והגר"א .וכ"כ בס' מגלה עמוקות ,שמכיון שנמצא סמך לברכה זו במדרש
רבה כדאי לסמוך ע"ז לברך בשם ומלכות ,כמו שסמכו לברך ברוך אתה ה' מקדש שמך ברבים,
ע"פ המדרש ,וכן ברכת הנותן ליעף כח .ע"כ .וכ"כ הערוך השלחן (שם סק"ד) והביא ראיה
מהברכות הנ"ל .ע"ש( .וע"ע בשו"ת שארית שמחה סי' ו) .והנה מ" ש מהמנהג לחתום בא"י מקדש
שמך ברבים ,אף שכ" ה בסדר רב עמרם ,וכן מוכח בתוס' ברכות (מו סע"א) ,וכן מנהג הגר"א,
כמ"ש במעשה רב (סי' יא) ובסידור הגר"א .מ"מ הרי מרן הב"י (ס"ס מו) העיר ע"ד התוס' הנ"ל,
שהרמב" ם לא הזכיר שם בחתימה ,אלא ברוך מקדש שמו ברבים .ע"ש .וכן מנהגינו .ובפרט שכ"ה
נוסח האר"י ז"ל בשער הכוונות (דנ"א רע"א) .ע"ש .ובב"י (ס"ס רז) העיר על מ"ש הרא"ש והטור
ע"פ הירוש' לחתום בברכת בורא נפשות בא"י חי העולמים ,שתר"י כ' שמכיון שלא הוזכרה
חתימה בתלמוד שלנו הנכון לחתום ברוך חי העולמים ,בלי שם .וכ"כ הרשב"א בתשובה .שכן
ראוי לנהוג .ע"כ .וכן למד מזה מרן הב"י (בסי' קכז) לענין חתימה במודים דרבנן ,שאף שבירוש'
איתא שחותם בא"י אל ההודאות ,כיון שבגמרא שלנו לא נזכר לחתום בשם ,יש לחתום ברוך אל
ההודאות ,וכעין מ"ש תר"י בדין בנ"ר הנ"ל .ע"ש .וכ"כ רבינו אליהו מלונדריש בפסקיו לברכות
(עמוד עא) ,ושם (עמוד קמז) .ע"ש .וע"ע בט"ז (ס"ס מו) שהעיר מזה .ע"ש .וגם בברכת הנותן ליעף
כח איכא עקולי ופשורי ,והאומרים אותה סומכים על נוסח הקדמונים שהביאוה ,וי"ל שכן היה
לפניהם בגמ' .ועמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' כה אותיות יב -יג) ולעולם כל שלא
נזכרה הברכה בש"ס אין לאומרה בשם ומלכות .וכ"כ בארחות חיים (הל' קריאת התורה סוף אות
נח) בשם רבינו סעדיה .ע"ש .וע"ע בס' לקט יושר (עמוד מ) שכ' ,כשקרא בנו (של מהרא"י בעל
תה"ד) בס"ת ,אמר הרב ,בריך רחמנא מלכא דעלמא שפטרני מעונשו של זה ,כיון שלא נזכר
בתלמוד .וכ' הרה"ג המו"ל ,שזהו כמ"ש הרמ"א בדרכי משה ,ודלא כהגאון בעל מגלה עמוקות פר'
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 44
תולדות שכ' לאומרה בשו"מ ,ע"כ .וכן פסק מהר"י יוזפא בס' יוסף אומץ (סי' תנב) לאומרה בלי
שו"מ .וכ"כ בס' עמק ברכה (דט"ו ע"ד) .ובס' אמת ליעקב אלגאזי (בדיני ברכות לעולים לס"ת
אות פ) .ובס' לדוד אמת (סי' ו' אות פ) .ובס' בירך את אברהם (סי' סה אות ד) .וכן פשט המנהג
אצלינו ,דספק ברכות להקל .ובפרט שאין הדבר ידוע בבירור שהביא הנער ב' שערות ,כדי שיפטר
האב מעונשו .ובמקום שיש חשש ברכה לבטלה לא סמכינן אחזקה שהביא ב' שערות ,כמ"ש הט"ז
(סי' ח סק"ח) בכיו"ב .ושו"ר מ"ש בזה הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי (חאו"ח סי' קיד) .ע"ש( .וע'
בספר בית הלל אה"ע סי' לד ,שכ' לברך :ברוך אתה השם מלך העולם שפטרני מעונשו של זה,
שאמירת השם אין בה משום הזכרת ה' לבטלה .ועמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ג חיו"ד סי' א' אות
ד .ודו"ק ).וע' בעמודי השלחן על קיצור ש"ע (סי' כא אות ה) שגם ד' היעב"ץ לומר ברכה זו בלי
שם ומלכות ,ושכן נוהגים .ע"ש .וכ"כ החסד לאלפים (אות טז) .ובבן איש חי (פר' ראה אות יז).
ע"ש .וע"ע בשו"ת בית המדרש (סי' ו) .ע"ש .ברכת שפטרני מעונשו של זה בלי שם ומלכות ,כ"כ
גם בשו"ת יד יצחק ח"ג (סי' רל) .וע"ש .ובע נין חגיגה ומסיבה לבת -מצווה ,עתה ראיתי בשו"ת
שרידי אש ח"ג (סי' צג) שג" כ העלה שיש לעשות כן כשהכוונה לשם שמים .וע"ש .וע' באגרות משה
ח"ב (חאו"ח סי' צז) .ודו"ק.
והנה המגן אברהם (סי' רכה סק"ד) פי' :שפטרני מעונשו של זה ,שעד עכשיו היה נענש האב
כשחטא הבן בשביל שלא חינכו ,ומכאן ולהבא אינו נענש .אך הלבוש פירש איפכא שעד עתה הבן
נענש בעון האב ע"ש .והיינו כמ"ש בשבת (לב ):בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים ,וכן בעון
ביטול תורה וכו' .ומה שאמרו (בשבת לג ):שאסכרה באה בעון ביטול תורה ,אמרו לו תינוקות
יוכיחו ( שמתים באסכרה ואינם מצווים על ת"ת) ,ומשני בעון שמבטלים את אביהם ,התם לענין
עונש חמור כאסכרה הקשה שבמיתות ,כמ"ש בברכות (ח) ,אבל ליתפס בעון האב נתפסים ,ומבן
י"ג שנה אינם נענשים יותר בעון האב .ונראה כוונת ברכת האב ע"ז ,משום שגם הוא נענש ביום
פקודה על שגרם להעניש את בניו ולהמיתם בעונו .כמ"ש (ב"ב כב) מר אמר אנא ענישתיה וכו',
ופי' התוס' שכל אחד מהם היה מתאונן שעל ידו מת רב אדא ,ואמרינן (שבת קמט ):כל מי שחבירו
נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה .וע' ב"מ (כ ):מר אמר משום לתאי דידי פקע,
ופי' הגרי"ח בס' בן יהוידע שם ,שכל א חד תלה העונש בעצמו כדי שיחזור בתשובה ויתודה ויעשה
תיקון על כך .ע"ש .וכ"כ האליה רבה (סי' רכה סק"ד) עפ"ד התוס' ב"ב הנ"ל .וכ"כ בקצרה בשו"ת
אבן השהם (סי' כו) בפי' ד' הלבוש .ע"ש .וז"ל הרב אור החיים פר' משפטים (כב .ה) כי תצא אש
וכו' ,ותמצא שהצדיקים כשהיו בניהם מ גיעים לכלל שנים שאינם נלכדים עוד בעון אביהם ,היו
שמחים ואומרים ברוך המקום שפטרם מעונש זה ,הרי שיעניש ה' לגורם עונש בשבילו וכו' .ע"ש.
וצופה הייתי להגאון מהר" ש קלוגר בחכמת שלמה על או"ח (סי' רכה) שכ' ,ודברי הלבוש תמוהים,
דמשמע שבן גדול יותר מבן י"ג שנה ויום א' אינו נענש בעון האב ,והרי מבואר בש"ס על הפסוק
ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ,אין השמדה אלא כילוי בנים ,שנא' ואשמיד פריו ממעל ושרשיו
מתחת ,אלא שתפלת משה עשתה מחצה ,ונשארו אלעזר ואיתמר ,והרי נדב ואביהוא היו גדולים
יותר מי"ג שנה ויום א' ,ואעפ"כ נענשו בעון אביהם ,ומוכח שבן גדול ג"כ נענש בעון האב ,ודלא
כהלבוש .וצ"ע .ע"כ .והנה מ"ש הגרש"ק בשם הש"ס על הפסוק ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו
וכו' ,אין זה בש"ס ,אלא במדרש ויקרא רבה (פרשה ז סי' א' .ופר' י סוף סי' ה') .וכ"ה בזוה"ק
פרשת כי תשא (דף צג ע"א) .ע"ש .ובעיקר קושיתו תמיהני עליו דאשתמיטתיה דברי הגמרא (יומא
פז) ,אשריהם לצדיקים לא דיין שהן זוכים אלא שמזכים לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות,
שכמה בנים היו לו לאהרן שהיו ראויים לישרף כנדב ואביהוא שנא' אלעזר ואיתמר בני אהרן
הנותרים ,אלא שעמדה להם זכות אביהם .ובעירובין (סג) לא מתו נדב ואביהוא אלא משום שהורו
הוראה בפני משה רבן ,א"נ בשביל שהיו שתויי יין .וע"ע בסנהדרין (נב) ובמדרש רבה (פר' שמיני).
ובאמת שכבר עמד בזה המהרש"א בח"א (יומא פז) שדברי הגמרא כאן סותרים מ"ש במדרש
שהובא בפרש"י פר' עקב ,ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו זה כילוי בנים ,ותפלת משה כיפרה
מחצה ,ומתו שנים ,ושנים נשארו .ומוכח דאדרבה שבחטא אהרן היו כולם ראויים להשרף ,וע"י
תפלת משה ניצולו .ובלא" ה מדרש זה סותר מ" ש בעירובין (סג) שבחטאם מתו .והרא"ם תירץ
דהא והא גרמא להו .ע"כ .ועכ"פ הגמ' שלנו חולקת על המדרש .וגם לד' המדרש עיקר עונשם על
עונם וצירפו לזה עון אביהם ,כמ"ש הרא"ם .ומקור מפורש לדברי הלבוש ,בילקוט שמעוני (רות,
סי' תר) :וימותו גם שניהם ,א"ר חייא בר אבא ,עד שלש עשרה שנה הבן לוקה בעון האב ,מכאן
ואילך איש בעונו ימות .ובספרי (פר' כי תצא סי' קמז) :איש בחטאו יומתו ,גדולים מתים בעון
עצמם ,קטנים מתים בעון אביהם .ובפירוש רש"י שם ,איש בחטאו יומתו ,אבל מי שאינו איש מת
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 45
בעון אביו ,שהקטנים מתים בעון אבותם בידי שמים .וכן הוא ברמב"ם (פ"ו מה' תשובה ה"א)
וז"ל :ויש חטא שהדין נותן שנפרעים על חטאו בעוה" ז בגופו או בממונו או בבניו הקטנים ,שבניו
של אדם הקטנים שאין בהן דעת ולא הגיעו לכלל מצות ,כקניינו הן ,וכתיב איש בחטאו יומתו ,עד
שיעשה איש .עכ"ל( .וע' בפרש"י אבות פ"ה מכ"א שאינו קרוי איש עד שיהיה בן י"ג שנה ויום א'
וכו' .וכ" ה בפרש"י נזיר כ"ט .):וכל זה מבואר כדברי הלבוש ,והגרש"ק נעלם ממנו כל הנ"ל .וע'
בברכות (ז) כתיב פוקד עון אבות על בנים ,וכתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על
אבות ,ומשני הא כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם וכו' .והו"מ לשנויי בבנים קטנים ובידי
שמים .וע' בפי' הראב"ע בפר' כי תצא .ובתשו' מהרלב"ח (סי' עו) ובד' הלבוש שם .ע"ש .וע'
ברמב"ם בפ"ד מהלכות ע"ז ה"ו .וע"ע בזה בשו"ת מנחת משה ירושלמסקי (סוף חאו"ח ,דף יח
ע"ג) .ע"ש.
(ג) ולכאורה יש נ"מ בין פירוש המג"א לפירוש הלבוש ,לענין בת שהגיעה לגיל שתים עשרה שנה
ויום אחד ,שלפירוש הלבוש שפטרני מעונשו של זה ,היינו שהבן היה נענש עד עתה בעון האב ,א"כ
גם על הבת יש לברך שפטרני מעונשה של זו ,שהרי גם הבת נענשת בעון האב ,וכמ"ש בכתובות
(ח ,):רחב"א שכיב ליה ינוקא וכו' ,פתח ואמר וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ,דור שאבות
מנאצים להקב"ה ,בניהם ובנותיהם מתים כשהם קטנים .ובשבת (לב ):ובכתובות (עב) בעון נדרים
בנ יו ובנותיו מתים כשהם קטנים .ע"ש .ואילו לפירוש המגן אברהם שהוא מצד מצות חינוך ,שעל
האב לחנך את בנו ,ובהמנעו נענש ע"ז ,לפ"ז י "ל שא" צ לברך כן על הבת .דאמרינן בנזיר (כט)
קסבר ר"ל בנו חייב לחנכו בתו אינו חייב לחנכה .וכ"כ הפרי מגדים (א"א סי' רכה סק"ה) וז"ל:
והנה למה לא יברך בנקבה בת י"ב שנה ,לפי' הלבוש שבנים נענשים בעון האב ,לא שנא זכרים או
נקבות ,אבל למ"ד משום חינוך י"ל שאינו מחוייב לחנך בתו קטנה ,כמ"ש המג"א (סי' שמג סק"א)
מהגמ' נזיר (כט) .ואפי' למ"ד מחוייב לחנכה ,אין בה מצות כ"כ שיחוייב לחנכה בקטנותה ,ואם
משיאה לאיש בקטנותה ,קנין אישה הויא ואינה נענשת בשביל אביה .ע"כ .וכ"כ בשו"ת מנחת עני
(חאו"ח סי' ג) דנ"מ בין פי' הלבוש להמג"א לענין בת שהגיעה לי"ב שנה ,שלפי' הלבוש ה"ה לבת,
ולפי' המג"א א"צ לברך על הבת שאינו חייב לחנכה ,וכ' שהעיקר כפי' המג"א ,כדמוכח בב"ר (פר'
סג) א" ר אלעזר צריך אדם להטפל עם בנו עד י"ג שנה ,מכאן ואילך צ"ל ברוך שפטרני מעונשו של
זה .הרי מבואר שעיקר הברכה על פטור העונש של האב מצד החינוך .ע"ש .וכ"כ בהגהות הרד"ל
בבראשית רבה (פר' סג אות יג) ,שמד' המדרש משמע דדוקא בנו אבל בתו לא ,ולפ"ז אין הטעם
כמ"ש הלבוש וכו' ,שא"כ גם בבתו כן ,אלא עיקר הכוונה על חיובו ללמד את בנו תורה .ע"כ .וכ"כ
בשו"ת עין אליעזר (חאו"ח סי' י"ד) .ע"ש .אולם הנה כתבו בתוס' ישנים (יומא פב) בד"ה בן
שמונה ובן תשע מחנכין ובתינוקת וכו' ,קשה לי דהא בנזיר (כט) אמרינן האיש מדיר את בנו
בנזיר ,בנו אין בתו לא ,קסבר ר"ל בתו אין מחוייב לחנכה .וי"ל דהתם לא איירי אלא לענין נזירות
דוקא אבל לענין שאר מצות בודאי שחייב לחנך בתו .ע"כ .וכ"כ המאירי נזיר (כט) וז"ל :כשם
שהאיש חייב לחנך את בנו למצות בזמן הראוי לפי ענין המצווה ,אף בתו חייב לחנכה במה שראוי
לה ג"כ ,ע"ד שאמרו ביומא (פב) בתענית יוהכ"פ בחינוך שעות שלהם וכו' .ומ"מ כל זה במצות
שיש בהן חיוב ,אבל מצות התלויות ברצונו של אדם ובנדבת לבו כגון נזירות אין חובת חינוך ע"ז
וכו' .ע"ש .וע"ע בשו"ת מהר" ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה סי' ר) .ע"ש .וז"ל רבינו אברהם מן
ההר בפי' לנזיר (כט ,):ומסתברא דלר' יוחנן בין אב בין אם חייבים לחנך במצות אחד לבן ואחד
לבת ,דלריש לקיש הוא דאמרינן קסבר בתו אין מחוייב לחנכה .והלכה כר' יוחנן .ע"ש .וכ"כ
האורח מישור והקרן אורה (נזיר כט) .וע"ע בקרן אורה שם שהסביר ג"כ דאף לר"ל ה"מ במצות
חינוך דנזירות שהיא אזהרה יתירה להרגילו בפירוש ,מש"ה בנו אין בתו לא ,שאין מחוייב לחנכה
בזה ,אבל במצות חיוביות ודאי דמחוייב לחנך גם את בתו כדאמרינן ביומא (פב) לגבי עינוי שעות
דיוהכ"פ .ע"ש .וזה כד' הת"י והמאירי הנ"ל .וכן העלה בשו"ת חקרי לב (חאו"ח סי' ע דקכ"ט
סע"ב) .והוכיח כן מהתוס' ישנים ,ותוס' הרא"ש נזיר (כט) .ע"ש( .ומ" ש החקרי לב שם (דקכ"ח
ע"ד) לדחות דברי
האורח מישור במ"ש דדוקא ר"ל ס"ל הכי ,אבל ריו"ח פליג וס"ל דחייב לחנך גם את בתו,
וכדאמרינן קסבר ר"ל וכו' ,שאין דבריו מוכרחים וכו' ,הנה בהגלות נגלות דברי רבינו אברהם מן
ההר שכ"כ להדיא בודאי דלא מדחיא האי סברא בגילא דחיטתא .וכ"כ מרן החיד"א בברכי יוסף
(סי' שמג סק"ז) בד" ה ואפשר ,ושכ"כ התוס' והראשונים בכיו"ב .וכוונתו לד' התוס'
פסחים (פא) ד" ה קסבר .וכ"כ מרן הכ"מ (ספ"א מה' תרומות) בשם הסמ"ג .והובאו ביד מלאכי
(כלל תקמח) .וביעיר אזן (מע' ק אות ג) ,ובספרו פתח עינים (תענית כ ):ד" ה קסבר מאכל אדם אין
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 46
מאכילין לבהמה .וע"ע בשד"ח (מע' ק כלל מג) .ע"ש) .וע"ע בערך השלחן (ס"ס שמג) שהוכיח מד'
הרשב"א בחי' ליבמות (קיד) שחייב לחנך גם את בתו .ע"ש .ושו"ר להרב פתח הדביר (סי' רכה
סק"ד) שהביא דברי הפמ"ג ,דלמ"ד משום חינוך ,אינו חייב לחנך בתו ,ושכ"כ הרב קול קול יעקב
אשכנזי בנימוקיו לאו"ח (דמ"ח ע"ג) ,דהניחא להמג"א א"צ לברך שפטרני מעונשו של זה לגבי
בתו ,שאין האב חייב לחנך בתו ,אבל לפי' הלבוש למה לא תיקנו לברך כן על הבת שהגיעה למצות,
והשיב ע"ז הפתה"ד ,שמדברי כל הפו סקים מוכח שהאב חייב לחנך בתו במצות שהיא חייבת בהן,
וכמ" ש החקרי לב הנ"ל ,ושכ"מ מד' הרשב"א שבב"י (סי' שמג) וכו' .עש"ב .ומעתה גם להמג"א יש
לברך כן גם על בתו שהגיעה למצות ,ומ" ש במדרש בנו ,לאו דוקא ,דה" ה לבתו ,וכההיא דנזיר
(כח ):דקתני האב מדיר את בנו ,ולרי" ח ה" ה את בתו ,כנ"ל .וע' בשו"ת הלק"ט ח"א (סי' רכב)
שג"כ כ' לדקדק דהול"ל שמברך על בתו .ע"ש .ולפמש"כ אה"נ שמברך גם על בתו ,ובפרט לפמש"כ
שהעיקר לברך ברכה זו בלי שם ומלכות ,א" כ אין כל חשש לאומרה גם לגבי בת שהגיעה למצות.
ולית דין צריך בשש .ובאמת שדברי המדרש רבה דאמרי' צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מכאן
ואילך צ"ל ברוך שפטרני מעונשו של זה ,מוכח להדיא כפירוש המג"א ,שעד עכשיו היה האב נענש
על חטא הבן כשלא חינכו ,ודלא כהלבוש שפירש שהברכה על פיטור הבן מעונשו של אביו .וכן
הוכיח במישור האליה רבה (סי' רכה סק"ד) .וכן הסכים הלח ם חמודות (פרק הרואה אות ל).
וכ"כ מהר"ש יפה ביפ"ת פר' תולדות (פר' ס"ג סי' א) ,והובא בס' לב מבין (דפ"ב ע"ג) .וע"ש .וע"ע
בהלכה רווחת (סי' רכב אות ו) .ע"ש .וע"ע למהר" י עייאש במטה יהודה (סי' רכה סק"א) .ע"ש.
ומה שהקשה הרב בירך את אברהם (סי' סה סק"ד) על פי' המג"א ,דמנ"ל להמג"א שהאב נענש
ע"ז ,הרי בפחות מי"ג שנה אינו בר עונשין כלל ,וחטאו לא נחשב לחטא ,שאינו אלא מעשה קוף
בעלמא ,כיון שאין לו דעת .ע"כ .נראה דלק"מ ,דהא בסנהדרין (נה ):בסוגיא דתקלה וקלון,
אמרינן ,גבי תינוקת בת שלש שנים ויום אחד ,שאם בא עליה אחד מן העריות שבתורה מומתין על
ידה ,והיא פטורה ,והא הכא דתקלה ליכא ,קלון איכא ,וקתני מומתין על ידה ,ודחי ,שאני התם
דכיון דמזידה היא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עלה .ע"ש .וע' בשו"ת בית שערים (חיו"ד
סי' תלז) שהביא קושית האחרונים מיבמות (לז ):דקטן לאו בר אזהרה כלל ,ותירץ ,דה"מ בשאר
איסורין משום דקטן אין לו מחשבה וכמתעסק בעלמא חשיב ,כמ" ש בחולין (יג) ,ולכן אין עליו
שום איסור ,משא"כ לגבי עריות ,דקי"ל המתעסק בחלבים ועריות חייב משום שנהנה (כריתות
יט ,):קטן נמי בכלל האיסור אלא דרחמנא חס עליו לענין העונש .ע"ש .וממילא האב נתפס בעון
בנו הקטן על מאכלות אסורות וכדומה אם היה בידו להוכיחו ולחנכו .וע' יבמות (קיד סע"א)
להזהיר גדולים על הקטנים .ועוד שבדברים שבין אדם לחבירו דחמירי טפי י"ל שהאב נתפס
בעונו ,שהרי גם הקטן כשיגדל חייב לצאת ידי שמים ,וכפי' רש"י (ב"ק צח ):ד" ה כפייה רפרם לרב
אשי .ש שרף שטר חבירו בילדותו .ואגבי מיניה כל מה שכתוב בשטר .ע"ש .וע"ע בחו"מ (סי' צו
ס"ג) ,ובחי' הרש"ש (סנהדרין נה .):וע' בתשו' הרדב"ז ח"ה (סי' ב אלפים ושי"ד) ,ובמג"א (ס"ס
שמג) ,ובשו"ת רעק"א (ס"ר /ס"ס /קמז) .ובשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' שלח) .ובמש"כ בשו"ת
יביע אומר ח"ג (חאו"ח סי' כח אות כ) .ואכמ"ל יותר[ .וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה (חאו"ח סי'
כח ).ויש להשיב על דבריו .ודו"ק].
(ד) ומעתה הבוא נבוא גם לענין השאלה הראשונה אם נכון לערוך חגיגת בת -מצווה ,לבת
שהגיעה לגיל י"ב שנה ויום א' ,שנראה בודאי שיש מצווה לערוך סעודה ושמחה לבת -מצווה,
ע"פ מ"ש מהרש"ל בס' ים של שלמה (פ"ז דב"ק סי' לז) ,שסעודת בר מצווה אין לך סעודת
מצווה גדולה מזו ,שנותנים למקום שבח והודיה על שזכה הנער להיות בר מצווה וגדול המצווה
ועושה וכו' ,וראיה לזה מקידושין (לא) שאמר רב יוסף לבסוף ,השתא דשמעיתא להא דא"ר חנינא
גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ,מאן דאמר לי דאין הלכה כר"י דאמר סומא פטור
מן המצות ,עבידנא יומא טבא לרבנן ,דקא מפקידנא ועבידנא ,ואע"פ שכבר היה חייב ,על הבשורה
בלבד רצה לעשות יו"ט ,כ" ש בהגיע עת דודים וזמן המחייבו במצות שראוי לעשותו יום טוב .ע"כ.
וה" נ בת שמתחייבת בכל המצות שהאשה חייבת בהן ,והו"ל מצווה ועושה ,שפיר יש לעשותו יו"ט,
ומצווה נמי איכא .וכן ראיתי להרב בן איש חי (פרשת ראה אות יז) שכ' ,והבת ביום שתכנס
למצות ,אע"פ שלא נהגו לעשות לה סעודה ,עם כל זה תהיה שמחה באותו יום ,ותלבוש בגדי שבת,
וא ם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו ותכוין לפטור שמחת כניסתה בעול מצות .ע"כ.
והנה אף שכ' שלא נהגו (בזמנו) לעשות לה סעודה ,בזה"ז שעושים סעודה לבת מצווה ,יפה עושים.
וכן נראה מלשונו של הרב בן איש חי שתלה ד"ז רק במנהג .וכן ראיתי לידידי הרה"ג ר' עובדיה
הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה (חאו"ח סי' כח) שדייק כן מד' הבא" ח שדעתו שהיה ראוי לעשות
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 47
סעודה לבת בהגיעה למצות ,אלא שלא נהגו במקומו ,אבל במקומות שנהגו ודאי דראוי והגון
הדבר ,כשם שעושים לבר מצווה סעודה וחגיגה בזמן שנכנס לעול מצות ,והוא הדין והוא הטעם
לבת -מצווה .וז ה מלבד הטעם שהשמחה היא משום שהאב נשתחרר מהעונש המוטל עליו לחנך
בניו ובנותיו עד שיגיעו למצות וכו' .ע"ש .וראיתי להרה"ג ר' משה פיינשטיין שליט"א בשו"ת
אגרות משה (חאו"ח סי' קד) שכ' ,שחגיגת ושמחת בת -מצווה ,אין שום סמך להחשיבם
לסעודת מצווה ,שאין זה אלא רק כשמחת יום הולדת בעלמא ,ומ"מ אם רוצה האב לעשות איזה
שמחה בביתו לבת -מצווה רשאי ,אבל לא בבהכ"נ .ע"ש .ובמחכ"ת אין דבריו מחוורים ,שמכיון
שנכנסה למצות והויא כגדולה המצווה ועושה ,בכל המצות שהאשה חייבת בהן ,בודאי שיש בזה
מצווה ,וכדברי הרב בן איש חי הנ"ל .וכן ראיתי לידידי המנוח הרה"ג ר' עמרם אבורביע ז"ל בס'
נתיבי עם (ס"ס רכה) שהביא שנתפשט המנהג בזה"ז שעושים חגיגת בת מצווה לבת שהגיעה
למצות ,והרב בן איש חי אישר המנהג הטוב הזה .וכדאי שהאב יברך שפטרני מעונשה של זו
במסיבת החגיגה בלי שם ומלכות כדרך שמברכים לבן ,כשהגיע למצות .וע"ש .ומכל שכן שרגילים
לומר במסיבות כאלה דברי תורה מענינא דיומא ,וגם שירים ותשבחות להשי"ת ,ובכה"ג דהוי
סעודת מצווה .כמבואר במרדכי (פסחים מט ):וברמ"א בהגה או"ח (סי' עתר ס"ב) ובאחרונים
שם .וע"ע ביש"ש (ס"פ מרובה) .ובמג"א (סי' רכה סק"ד) .ואפי' בסתם יום הולדת אם אומרים
שם ד"ת הוי סעודת מצווה .וע' בבן איש חי (פר' ראה אות יז) שכ' ,יש נוהגים לעשות את יום
הלידה ליו"ט בכל שנה ושנה ,וסימן יפה הוא וכן נוהגים בביתנו .ושמעתי שיש נוהגים לעשות
סעודה ביום שנכנס בו בבריתו של אברהם אבינו בכל שנה ושנה ומנהג יפה הוא מאד ,אך לא נהגנו
בזה ע"כ .ובשו"ת אפרקסתא דעניא (סי' קכג) כ' בשם החת"ס שאין לישראל לחגוג את יום
הולדתו ,אלא את יום שנכנס בו לבריתו של אברהם אבינו ע"ש .והגאון הראש"ל ח"ד בדרא ר' דוד
חזן ז" ל בעל הנדיב לב נהג לחוג את יום הולדתו מגיל שבעים והלאה מדי שנה בשנה ,כמ"ש בישרי
לב (מע' ברכת שהחיינו דף ב' ע"ב) .והובא בשו"ת אפרקסתא דעניא שם .ועכ"פ בודאי שכשיש
שם ד"ת ושירות ותשבחות להשי"ת דהוי סעודת מצווה .ומכ"ש לבן או בת שהגיעו למצות דהוו
בכלל גדול המצווה ועושה וכנ"ל .והנח להם לישראל שבני נביאים הם .והנלע"ד כתבתי.
שו"ת יחווה דעת חלק ב' סימן כ" ט
שאלה :נערה שהגיעה לגיל בת -מצווה ,שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד ,האם לפי ההלכה
יש מקום לערוך לה מסיבה חגיגית וסעודה ,או אין לעשות כן אלא לנער שהגיע לגיל בר -מצווה,
שהוא מניח תפילין בהגיעו למצות.
תשובה :במסכת קידושין (דף לא ע"א) :אמר רב יוסף ,מריש הוה אמינא מאן דהוה אמר לי
הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן ,דהא לא מפקידנא והא
עבידנא ,השתא דשמעית להא דאמר רבי חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה
ועושה ,אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן[ .פירוש ,רב יוסף
היה סגי נהור (סומא) .ואמר ,מתחלה הייתי אומר שאם יאמרו לי חכמים שהלכה כרבי יהודה
שפוטר את הסומא מקיום מצות התורה ,אעשה יום טוב לחכמי ישראל ,שהרי אף על פי שאני
פטור מן המצות ,בכל זאת אני מקיים אותן מרצוני הטוב ,ושכרי גדול יותר מאדם פקח שהוא
חייב ומוכרח לקיים המצות בעל כרחו .אבל כעת ששמעתי דברי רבי חנינא שאמר גדול מי
שמצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה ,אדרבה ,אומר אני שאם יאמרו לי שאין הלכה
כרבי יהודה ,אלא הלכה כחכמים שחולקים עליו וסוברים שחייב בכל המצות שבתורה ,אעשה יום
טוב לחכמי ישראל ,שהרי גם אני מצווה ועושה ושכרי גדול כאדם פקח] .ומכאן למד הגאון רבי
שלמה לוריא ,המהרש"ל ,בים של שלמה (בבא קמא פרק ז' סימן לז) ,שסעודת וחגיגת בר -
מצווה לנער שמלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד ,אין לך סעודת מצווה גדולה מזו ,שהיא
סעודת הודאה למקום ברו ך הוא על שזיכה את הנער הזה להגיע למצות ,שגדול המצווה ועושה
יותר ממי שאינו מצווה ועושה .שהרי אפילו על הבשורה בלבד שהלכה כחכמים היה רב יוסף
שמח ומתכונן לעשות יום טוב לחכמי ישראל ,כל שכן בהגיע עתו של הנער עת דודים לזמן
התחייבותו בפועל בכל המצות ,שראוי לעשותו יום טוב .עד כאן .וכן כתב המגן אברהם (סימן
רכה סק"ד) ,והביא עוד מהאחרונים ,שמצווה לעשות סעודה ביום שנכנס בנו לעול מצות ,כיום
שנכנס לחופה .וכן כתב הגאון רבי אירגאס בספר מנחת יוסף (דף נא ע"א) על פי הזוהר החדש.
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 48
וראה עוד בשו"ת חות יאיר (סימן ע) .ובדגול מרבבה יורה דעה (סימן שצא) .ולפי זה נראה שגם
לנערה שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד ,ומתחייבת בכל המצות שהאשה חייבת בהן,
( וכמבואר במסכת נדה מה ,):הרי נעשית מצווה ועושה באותן מצות ,וראוי לחוג את כניסתה
למצות בסעודת הודאה ושמחה ,כיון שמהבחינה הזאת אין כל הבדל בין נער לנערה ,בהגיעם
לחיוב מצות .וכיוצא בזה כתב הגאון רבי יוסף חיים מבבל בספר בן איש חי (פרשת ראה אות יז),
שאף על פי שלא נהגו לעשות סעודה לנערה ביום הכנסה למצות ,מכל מקום ראוי שתלבש בגדי
שבת ותהיה שמחה באותו היום על שזכתה להכנס לעול המצות .ע"כ .ונראה מדבריו שאם נוהגים
לעשות לה מסיבה וסעודה כמו שעושים לנער בר מצווה בהגיעו למצות ,הדבר ראוי והגון ,ונחשב
לסעודה מצווה ( .ובלבד שיתנהגו על פי כללי הצניעות הנדרשים על פי התורה .וע' בשו"ת זקן
אהרן וואלקין חאו"ח סימן ו .).וכן כתב הרה"ג רבי אברהם מוספייא( ,בנו של הגאון רבי חיים
מוספייא מחבר שו"ת חיים וחסד) ,בתשובה כתיבת יד ,והובאה בקובץ נועם חלק ז' (עמוד ד'),
שמי שעושה סעודה ביום שנכנסה בתו בחיוב המצות ,שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד,
נראה שסעודת מצווה היא ,כמו בנער שמלאו לו שלש עשרה שנה ויום אחד ,כי מה הבדל בין זה
לזה ,וכן נו הגים בערי צרפת ובשאר עיירות ,לעשות יום שמחה וסעודת מצווה לבן שנעשה בר
מצווה ,וכן לבת שנעשית בת מצווה ,ומנהג נכון הוא .ונפקא מינה שאם קוראים לו ומזמינים אותו
להשתתף בסעודה זו ,חייב ללכת( ,וכמו שפסק הרמ" א בהגה ביורה דעה סימן רסה סעיף יב לענין
סעודת ברית מילה) .עכת"ד .ועיין בשלחן גבוה יורה דעה (סימן רסה ס"ק מו) .ודו"ק.
אמנם הגאון רבי משה פיינמשטיין /פיינשטיין /בשו"ת אגרות משה ( חלק או" ח סימן קד) נשאל
בזה ,וכתב ,שאין שום סמך ויסוד לחשוב לסעודת מצווה מה שעושים חגיגה ומסיבה לנערה בת
מצווה ,ואין זה אלא כשמחת יום הולדת בלבד .ע"כ .ודבריו תמוהים ,שהרי אותו הטעם שכתב
המהרש"ל בים של שלמה הנ"ל ,לגבי סעודת בר מצווה ,שייך גם לגבי סעודת נערה בת מצווה.
ושוב ראיתי בשו"ת אגרות משה חלק ב' (חלק או" ח סימן צז) שהביא דברי גדול אחד שתמה עליו
כן ,וכתב ליישב ,שאין זה דומה לדין נער בר מצווה ,ששם הדבר ניכר מאד שהגיע למצות ,שהרי
מכאן ולהבא מצרפים אותו למנין ולכל דבר שבקדושה ,אבל נערה שלא ניכר בה הדבר למעשה,
אלא ידיעה בלבד שהגיעה למצות ,לכן אין לעשות בשבילה סעודה ושמחה ,אף על פי שעל עצם
הדבר שהגיעה למצות שייכת אותה השמחה ממש ,כמו בנער בר מצווה ,ואצל רב יוסף היה הדבר
ניכר ,שמצד גדלותו היו נותנים לו לברך ולהוציא אחרים ידי חובתם .עכת"ד .ואין דבריו מחוורים
להלכה ,כי מנין לנו לעשות חילוקים כאלה בלי יסוד מוסד ,הרי עיקר הדבר תלוי כשנעשה מצווה
ועושה ,ממילא הוא הדין לבת שהגיעה למצות .ולכן העיקר כמו שכתבנו לעיל שגם לנערה בת
מצווה ,יש מקום לעשות סעודת שמחה והודאה להשי" ת על שזכתה להגיע ולהכנס למצות .וכן
כתב הגאון רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ה' ( חלק או"ח סימן כח) ,שבמקום שנהגו
לעשות סעודה ושמחה גם לנערה ביום שנכנסה לעול מצות ,ודאי שהדבר ראוי והגון ,וכמו
שמתבאר מדברי הגאון רבי יוסף חיים בספר בן איש חי (הנ"ל) .עכת"ד( .וראה עוד בספרו ישכיל
עבדי חלק ו' עמוד שלז) .ובאמת שמניעת חגיגות לבנות מצווה ,נותנת יד לפושעים לקטרג על
חכמי ישראל ,שכאילו מקפחים את בנות ישראל ,ועושים הפלייה בין הבנים לבנות .וכן מצאתי
להגאון רבי יחיאל יעקב וינברג בשו"ת שרידי אש חלק ג' (סימן צג ,עמוד רפח והלאה) ,שאחר
שהאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו ,להוכיח שהרוצים לעשות חגיגה ומסיבה לנערה בת מצווה,
אין בזה כל חשש איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו ,מכיון שאין הכוונה בזה להידמות לעכו"ם.
[ועיין עוד בשו"ת יביע אומר חלק ג' חלק יו"ד סימן כד] .סיים :שהואיל וכוונת הרוצים להנהיג
חגיגת הבת מצווה לשם חיזוק ועידוד חינוכי לבת שהגיעה למצוות ,שפיר דמי להנהיג כן .ומה
שיש טוענים נגד זה ,משום שלא נהגו כן בדורות הקודמים ,אין זה טענה כלל ,כי בדורות שלפנינו
לא הצטרכו לעסוק בחינוך הבנות ,לפי שכל אחד מישראל היה מלא תורה ויראת שמים ,וכל
האוירה מסביב היתה מלאה רוח טהרת וקדושת היהדות .והבנות שגדלו בבית ישראל שאפו
לקרבם רוח דעת ויראת ה' גם באפס מעשה .אבל עכשיו שבעונות הרבים נשתנו הדורות שינוי
עצום ,והשפעת הרחוב הורסת ועוקרת כל זיק של יהדות מלבבות נערות ישראל ,מוטל עלינו לרכז
כל כוחותינו בחינוך הבנות ,ולאשרינו כבר עמדו גדולי ישראל בדור הקודם על כך ,ותיקנו מוסדות
חינוך של תורה ודעת לבנות ישראל ,והקמת רשת גדולה ומקיפה של בית הספר בית יעקב לבנות,
היא הפגנה גדולה ונהדרה בי ותר של חינוך הבנות של עם ישראל בדורינו .ושורת ההגיון הישר
וחובת העקרון הפדגוגי מחייבת כמעט לחוג גם לבת את יום הגעתה למצות ,ואילו ההפלייה הזאת
שעושים בין הבנים לבנות פוגעת קשות ברגש האנושי של הבת ,ולכן יש להתיר לעשות מסיבה
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 49
וחגיגה בבית לנערות בנות מצווה .עכת"ד .גם ידידינו המנוח הרה"ג רבי עמרם אבורביע זצ"ל,
רבה של פתח תקוה ,כתב בספרו נתיבי עם (סימן רכה סוף עמוד קיא) ,שבזמנינו נתפשט המנהג
לעשות חגיגה גם לנערה שהגיעה למצות ,ושכן מתבאר מדברי הרה"ג רבי יוסף חיים בספר בן איש
חי לאשר המנהג הטוב הזה .ע"ש .ונכון לומר דברי תורה ושירות ותשבחות להשי"ת ,במסיבה
החגיגית שעושים לבת מצווה ,ואז בודאי נחשבת לסעודת מצווה .וכמו שכתב המרדכי פסחים
(מט .):ומרן בשלחן ערוך (/או"ח /סימן
עתר סעיף ב) כתב ,ריבוי הסעודות שעושים בימי חנוכה סעודות הרשות הן ,שלא קבעום למשתה
ושמחה ,וכתב הרמ"א בהגה ,ויש אומרים שיש קצת מצווה בריבוי הסעודות( ,וע' תוס' תענית יח:
ד" ה הלכה ,וברמב"ם פרק ג' מהל' חנוכה הלכה ג') .כי באותם ימים היה חנוכת המזבח .ונוהגים
לומר זמירות ותשבחות ואז הן סעודות מצווה .ע"כ .וראה עוד בים של שלמה בבא קמא (סוף פרק
מרובה) .ובשו"ת חות יאיר (סימן ע) .ובשו"ת דבר משה אמאריליו חלק א' ( חלק יו"ד סימן פח).
ובשו"ת חקקי לב ( חלק יו"ד סימן נו) .ובספר טהרת המים בשיורי טהרה (מערכת ס' אות ח).
ובשו"ת מהר" ם בריסק חלק ב' (סימן סח) .ובשו"ת לב אברהם (סימן ע) .ודו"ק.
בסיכום :המנהג שנוהגים לעשות מסיבה חגי גית וסעודת הודאה ושמחה לבת מצווה ביום מלאת
לה שתים עשרה שנה ויום אחד ,הוא מנהג טוב והגון .וטוב שיאמרו שם דברי תורה ,ושירות
ותשבחות להשי"ת .אולם יש לשמור בקפדנות על כללי הצניעות לפי דעת תורתינו הקדושה,
וכמו שנאמר ,עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה ,במקום גילה שם תהא רעדה (ברכות ל.):
והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים.
התשובה -סיכום ,הדרכה והערות
הרב עובדיה יוסף מתייחס לנושא בשתי תשובות שונות :בשו"ת "יביע אומר " בשנת
תשל"ו ( )1976יש דיון הלכתי מקיף עם פרטי הלכה מרובים ובירור נושאים רבים .בניגוד
לכך בשו"ת "יחווה דעת" בשנת תשל"ט ( ,)1979אשר שודרה לראשונה כפינת ההלכה
ברדיו ,אופי הכתיבה הוא יותר קצר ועממי.
(א ).שו"ת יביע אומר
התשובה פותחת במקורות של ברכת "פרוך שפטרני" ולאחרי מכן יש דיון הלכתי אם
לברך את הברכה עם או בלי שם ומלכות (אות א') .יש באחרונים שתי דרכים להבין את
משמעות הברכה (אות ב') ,ויש נפקא מינה להלכה בין שתי השיטות (אות ג') .על פי
המהרש" ל יש בהחלט מקום לעשות סעודת מצווה על עצם החיוב במצוות מדאורייתא,
ובמיוחד כשאומרים דברי תורה ואומרים שירים ותשבחות .מסקנה זו היא בניגוד לדברי
הרב משה פיינשטיין ,אשר רוצה לחלק בין בר מצווה ובת מצווה בפירוש דברי המהרש" ל
הלכה למעשה " -ובמחכ"ת (=ובמחילת כבוד תורתו) אין דברין מחוורים" .למסקנה פוסק
הרב עובדיה יוסף לטובת חגיגת בת מצווה " :שפיר יש לעשותו יום טוב ,ומצווה נמי איכא".
על האב לברך גם בבת מצווה את ברכת "ברוך שפטרני" ,אך בגלל הספקות יש לברך אותה
בלי שם ומלכות על פי הכלל " ספק ברכות להקל".
הרב עובדיה יוסף מצטט ומסתמך על דברי החכם יוסף חיים ,מחבר הספר "בן איש חי "
(בגדאד ,)1832-1904 ,גדול הפוסקים הספרדים .בספרו " בן איש חי " (שנה א' לפ' ראה ,אות
י"ז) יש התייחסות לחגיגת בר מצווה ,ולאחר דיון זה הוא מוסיף גם קטע קצר על חגיגת בת
מצווה" :וגם הבת ביום שתכנס בחיוב מצות אע"פ שלא נהגו לעשות לה סעודה ,עכ "ז תהיה
שמחה אותו היום ותלבוש בגדי שבת ,ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו
ותכוין גם על כניסתה בעול מצות" .בדבריו ניכרת מעין "גזירה שווה " פשוטה בין חגיגת בר
מצווה לציון בת מצווה .מטבע הדברים אין בדברי הרב "בן איש חי" שום התייחסות
למלחמה נגד יהודות הרפורם או נגד מנהג נוצרי על פי האיסור של "בחוקותיהם" ,כי לאור
הרקע הגיאוגרפי והתרבותי הוא לא היה צריך להתמודד עם נושאים אלו .תשובתו של
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 51
ה"בן איש חי" מהווה בסיס הלכתי פשוט לפסיקה הספרדית ,והרב עובדיה יוסף מזכירה
60
מספר פעמים בתשובתיו.
תשוב תו של הרב עובדיה יוסף עוסקת במקורן ותוקפן של ברכות שונות ,הלכות ברכות
לגבי שם ומלכות והתייחסות קצרה למעמד יום ההולדת בהלכה .כל הדיון של התשובה
בנוי לפי כללים ש ל הלכות ברכות והגישה היא טכנית מאוד; אין בתשובה זו התמודדות עם
בעיות הדור של התבוללות ,חינוך בנים ובנות ,חיקוי עמים אחרים ("בחוקותיהם לא
תלכו") וכדו'.
(ב ).שו"ת "יחווה דעת"
למרות שאין מקור חד -משמעי בעניין חגיגת בת מצווה ,מביא הרב עובדיה יוסף את
הסוגיא בקידושין ל"א ע"א ,ומבסס עליה את מסקנתו ההלכתית על פי דברי המהרש" ל
ב"ים של שלמה" ,ואחרונים אחרים .מתוך דיון זה הוא מסיק שחגיגת בת מצווה מוגדרת
כסעודת מצווה " -ומנהג נכון הוא .ונפקא מינה שאם קוראים לו ומזמינים אותו להשתתף
בסעודה זו ,חייב ללכת" .הוא מצטט את דברי "האגרות משה" ,אשר התנגד לחגיגת בת
מצווה בגלל השפעת הרפורמים (ראה למעלה) ,אך לא מקבל את הטיעונים ההלכתיים ואת
השיקולים החברתיים שלו כלל וכלל ("ודבריו תמוהים" " ,ואין דבריו מחוורים להלכה"):
דווקא מתוך שיקולים חברתיים ומתוך הביקורת החריפה מצד חוגים לא דתיים ,הוא מביע
עמדה בעד חגיגת בת המצווה" :ובאמת שמניעת חגיגות לבנות מצווה ,נותנת יד לפושעים
לקטרג על חכמי ישראל ,שכאילו מקפחים את בנות ישראל ,ועושים הפלייה בין הבנים
לבנות ".למרות שהוא מצטט את דברי ה"שרידי אש" ,אין הוא מצטט את השיקול החינוכי
שלו לטובת בת ישראל הצעירה (ראה למעלה) ,אלא דווקא את ההשלכות החברתיות
בחברה הישראלית "לקטרג על חכמי ישראל" .ויש לזכור שתשובותיו "יחווה דעת" נאמרו
לראשונה כ"פינת הלכה" ,אשר שודרו ברדיו בכל ערב שבת לציבור הרחב .בסוף דבריו הוא
תומך להלכה בחגיגת בת מצווה ("מנהג טוב והגון") ,ו מגדיר אותה כסעודת מצווה .
החתימה "והשי" ת לא ימנע טוב להולכים בתמים" מבוססת על המקרא בתהלים פ"ד,
יב" :כי שמש ומגן ה' א -להים חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להלכים בתמים" .הפסוק
שגור ביותר בלשונו של הרב עובדיה יוסף 61 .לפי ההקשר בתהלים ובפסקי הרב עובדיה
יוסף ,הי א מציינת את החשיבות של כוונת הלב בקיום ההלכה .
ה משפטים הבאים מתוך התשובה ראויים לתשומת לב מיוחדת:
ונראה מדבריו שאם נוהגים לעשות לה מסיבה וסעודה כמו שעושים לנער בר מצווה
בהגיעו למצות ,הדבר ראוי והגון ,ונחשב לסעודה מצווה ( .ובלבד שיתנהגו על פי כללי
הצניעות הנדרשים על פי התורה .וע' בשו" ת זקן אהרן וואלקין חאו"ח סימן ו.).
בבואו להוכיח לפי הגמרא ופירוש הראשונים והאחרונים שעריכת "מסיבה" לבת מצווה
היא "דבר ראוי והגון ונחשב לסעודת מצווה" כשנוהגים "על פי כלל י הצניעות הנדרשים על
פי התורה" ,מפנה הרב עובדיה יוסף את הקורא לשו"ת "זקן אהרן" כהוכחה לדבריו .
ולכאורה הדבר מפתיע ומוזר ביותר -הרי לא מצאנו פוסק שמתנגד בקנאות רבה לחגיגת
בת המצווה כמו בעל "זקן אהרן" ,ואיך פוסק בקי וחריף יכול להסתמך על "אויבו בהלכה "
כאילו הוא "חבירו בהלכה" 62 ,והפנייה זו לכאורה באה להטעות את הקורא בהבנת דעתו
של בעל "זקן אהרן " בסוגיה ז ו?
60
61
62
ראה דניאל טואיטו "חגיגת בת -המצווה -עיון בדרכי פסיקתם של חכמי דורנו" ,בתוך שרה פרידלנד
(הערה ,)3עמ' .40-68
סה"כ 23פעמים בשו"ת יחווה דעת ובשו"ת יביע אומר; 9פעמים בלבד בשאר הפוסקים מימי
הביניים ,המופיעים בפרויקט השו"ת (גרסה . )9
המושגים לקוחים מקידושין ל' ע"ב" :אמר רבי חייא בר אבא :אפי' האב ובנו ,הרב ותלמידו ,שעוסקין
ב תורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה ,ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה"; ראה
את הדיון בסוף הקטע "סיכום השיטות וסוף דבר".
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 51
הרב עובדיה יוסף מודע להתנגדות הקנאית של בעל "זקן אהרן" ,ואין לו שום כוונה חס
ושלום לבלבל את הקורא .אך לפי פרשנותו של הרב עובדיה יוסף בדברי פוסקים אחרים ,
יש להבין את מסקנתם בהקשרם הנכון .התנגדותו ההלכתית של בעל "זקן אהרן " לחגיגת
בת המצווה מתפצלת לשתי רמות :איסור יחודי וספציפי של הפריצות מבסגרת התאספות
נשים על אנשים כפגיעה בהלכות הצניעות ,ואיסור כללי של "בחוקותיהם לא תלכו" בעניין
כל התקנות של הרפורמים .המעיין בדברי בעל "זקן אהרן" אכן יבחין בחלוקה זו 63 .הרב
עובדיה יוסף דוחה את האיסור של "בחוקותיהם לא תלכו" בתקיפות רבה ,ולכן מותר לפי
שיקול זה לחגוג את בת המצווה ,אך על הלכות צניעות לעולם חייבים להקפיד .לפי
הפרשנות הזאת ,השיקול של איסור פריצות בהחלט מתקבל על דעתו של המחבר הלכה
למעשה ,ויש מקום לעיין ולהתחשב בתשובתו של בעל "זקן אהרן" ,אך לאו דווקא לקבל
את מסקנתו הלכה למעשה .כפוסק מתון ואחראי ידע הרב עובדיה יוסף להתמודד עם
"אויבו בהלכה" בכבוד רב ,אע" פ שהוא חולק על מסקנתו ההלכתית .בהתייחסותו אליו
ביראת כבוד בבחינת "חבירו בהלכה" ,הוא לומד ממנו שיקולים הלכתיים חשובים" ,ואינו
64
זז ממנו עד שהם נעשים אוהבים זה את זה" (על פי קידושין ל' ע"ב).
" ובאמת שמניעת חגיגות לבנות מצווה ,נותנת יד לפושעים לקטרג על חכמי ישראל,
שכאילו מקפחים את בנות ישראל ,ועושים הפלייה בין הבנים לבנות .וכן מצאתי להגאון
רבי יחיאל יעקב וינברג בשו" ת שרידי אש חלק ג' (סימן צג ,עמוד רפח והלאה) ,שאחר
שהאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו…".
ההשוואה עם דברי בעל "זקן אהרן" נגד "הפושעים " מדגימה מפנה מעניין .בעל "זקן
אהרן" יוצא ב"מלחמת מצווה" נגד פושעי ישראל ,ולכן יש לאסור בקנאות כל ניסיון שלהם
לחידוש בהלכה או במנהג" :וכל כוונת המתקנים החדשים הוא רק להתדמות לעכו" ם
ולפושעי ישראל ,עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס" (פתיחה לתשובה "זקן אהרן "
למעלה) .בניגוד גמור לכך שואף הרב עובדיה יוסף כרב הראשי לישראל ששים שנה מאוחר
יותר ,לאחד את כל קהילות ישראל" ,להחזיר עטרה ליושנה" על ידי הוראות הלכתיות,
אשר מתקבלות בכל החוגים של הציבור היהודי 65 ,במיוחד במסגרת שידורי רדיו של הלכות
אקטואליות (בשו"ת "יחווה דעת") 66 .הקטרוג של פושעי ישראל מחייב את הרב עובדיה
יוסף לכבד את טענתם כשיקול הלכתי ולחגוג את בת המצווה .
הרב עובדיה יוסף מביא חיזוק לגישתו מדברי הרב וויינברג" :וכן מצאתי להגאון רבי
יחיאל יעקב וינברג בשו" ת שרידי אש חלק ג' " .כמחנך דגול חשש הרב וויינבג מפגיעה ברגש
האנושי של בת ישראל " :ואילו ההפלייה הזאת שעושים בין הבנים לבנות פוגעת קשות
ברגש האנושי של הבת ,ולכן יש להתיר לעשות מסיבה וחגיגה בבית לנערות בנות מצווה "
63
64
65
66
וזה לשונו באו"ת ג' של התשובה " :והאחרון הכביר במה שרוצים להקהיל קהלות אנשים ונשים ,
בחורים ובתולות ,לחוג חגיגת הבגרות לנערות ,לבד שכל טעמי הפריצות והתיעוב שבארתי לעיל ,
איתנהו גם בזה [ דהיינו איסור של פריצות -ב.ג ,].עוד כמה איסורי דאורייתא איכא בזה ,אחרי
שבודאי כל העושה כן כוונתו להתדמות לעכו"ם ולרשעי ישראל ברעפארמער ,וכבר הזהרנו ע"ז בשבעה
ל"ת ושני מ"ע ,שלא לילך בחקותיהם ,כמבואר ברמב"ם (פי"א מהלכות ע"ז) וז" ל אין הולכין בחקות
העכו"ם ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיו"ב שנא' ולא תלכו בחקות העכו"ם ונא '
ובחקותיהם לא תלכו ונא' השמר לך פן תנקם אחריהם…" [ דהיינו האיסור של "בחקותיהם לא תלכו "
ב.ג].ראה את הדיון בסוף הקטע "סיכום השיטות וסוף דבר ".
ראה לדוגמה " והשי" ת ישיב שופטינו כבראשונה להחזיר עטרה ליושנה בהלכה ברורה ,ויעשו כולם
אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם .אמן ( ".שו"ת יביע אומר חלק ד' ,או"ח סי' כ" א) .יש לציין
שהמושג " להחזיר עטרה ליושנה " (יומא ס"ט ע"ב " :למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה -שהחזירו
עטרה ליושנה ") מופיע בשו" ת מהמאה השש עשרה סה"כ כ 70 -פעמים ,ומתוכם 36פעמים בתשובותיו
של הרב עובדיה יוסף בלבד .
ראה מבוא לשו"ת "יחווה דעת" ח"א ,בו הרב עובדיה יוסף מסביר את האופי הפופולארי של שו" ת
"יחווה דעת" בניגוד לשו"ת "יביע אומר".
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 52
("שרידי אש") .הרב עובדיה יוסף אמנם מצטט את דברי הרב וויינבגר באופן מילולי
("ועושים הפלייה בין הבנים לבנות .וכן מצאתי להגאון רבי יחיאל יעקב וינברג…") ,אך
נעזר בהם לא כשיקול חינוכי לבת ישראל ,אלא כשיקול חברתי נגד הקטרוג של פושעי
ישראל על חכמי ישראל" :שמניעת חגיגות לבנות מצווה ,נותנת יד לפושעים לקטרג על
חכמי ישראל ,שכאילו מקפחים את בנות ישראל ,ועושים הפלייה בין הבנים לבנות".
המאפיינים של התשובה
דרך לימודו ופסיקתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף מתאפיינת באיסוף חומר עשיר
מכל סיפרות ההלכה לדורותיה ,וסידורו באופן שיטתי .שונה היא הצגת הדברים בשו" ת
"יביע אומר" מדרכו בשו"ת "יחווה דעת":
בשו"ת "יביע אומר" יש דיון מעמיק של המקורות התלמודיים ,כולל דברי הפוסקים
לדורותיהם ,ו הרב עובדיה יוסף מחפש את שביל הזהב במסקנות ההלכתיות (ראה הקדמה
לשו"ת "יביע אומר" חלק א') .בבקיא ות עצומה של הספרות ההלכתית הוא מצטט ומנתח
תשובות אחרות ,אך יודע ליישם את דברי קודמיו הלכה למעשה לפי שיקול דעתו.
בשו"ת "יחווה דעת" פונה הרב עובדיה יוסף אל הציבור הרחב .הוא מקצר בהוכחות
תלמודיות וניתוח דברי הפסוקים ,אך מעלה גם שיקולים חברתיים ואידיאולוגיים של
הנהגת עם ישראל .כרב הראשי של מדינת ישראל הוא מתרחק גם בנושא בת המצווה מכל
מחלוקת אידיאולוגית ומשיקולים פוליטיים של רבנים קודמים ,ופוסק להתיר את חגיגת
בת המצווה .כוונתו של הרב עובדיה יוסף היא למנוע מחלוקות בישראל -גם מצד פושעי
ישראל המקטרגים -ולחזק את החינוך התורני בעם ישראל ,כדי "להחזיר עטרה ליושנה".
בת מצווה
שאלות לעיון ולהעמקה
היכן חי ופועל הרב עובדיה יוסף שליט"א? מה תפקידו ומגמתו כרב
הראשי למדינת ישראל וכפוסק הדור?
מה המסורת הספרדית בנושא בת מצווה וכיצד היא שונה מהפוסקים
האשכנזים שקדמו לו?
מה ההבדל העקרוני באופי ובמגמה בין שו"ת "יביע אומר" ובין שו"ת
"יחווה דעת" ,וכיצד הבדלים אלה מתבטאים בנושא חגיגת בת המצווה ?
כיצד מתייחס הרב עובדיה יוסף לדברי הרב אהרן וואלקין ,הרב משה
פיינשטיין והרב יחיאל יעקב וויינברג?
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 53
ח .סיכום השיטות וסוף דבר
הרב יעקב
עטלינגר
הרב אהרן
וואלקין
הרב משה
פיינשטיין
הרב משולם
ראטה
הרב יחיאל
יעקב וויינברג
הרב עובדיה
יוסף
[ ] 89;:-8:91
[ ] 8:81-8;98
[ ] 8:;1-8;:8
[ ] 8:91-8;81
[ ] 8::1-8;88
[נולד ] 8;18
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 54
לאחר לימוד של התשובות השונות אחת לאחת ,ננסה להראות שלמרות שקיימת
מחלוקת הלכה למעשה בין הפוסקים השונים ,ישנה התפתחות הגיונית ורצופה בנושא ,
אשר מוסברת על פי הרקע החברתי וההיסטורי השונה .בעיון הבא ננסה להדגים ,שקיימת
דינמיקה ואחדות בהשתלשלות הנושא ההלכתי .נושא חגיגת בת המצווה מובא לפני
הפוס קים בהקשרים שונים ובתקופות שונות ,וממילא התייחסות של המחברים עוסקת
בהיבטים אחרים של הבעייה .הפוסקים מעלים בתשובותיהם שיקולים חברתיים שונים ,
אשר מוסברים על פי ציבור השואלים והתקופה של כתיבת התשובה .אם נשווה את
התשובות השונות זו לזו ,נבחין בהתפתחות הדרגתית והגיונית לפי המציאות המשתנה של
ציבור השואלים:
א .נאומו של הרב יעקב עטלינגר ז" ל בשו"ת "בניין ציון השלם" בשנת תרכ"ז ()3867
אינו תשובה הלכתית עם ניתוח מקורות התלמוד ,אלא דרשה חגיגית לקראת סיום
הלימודים של בנות ישראל .למרות כפייה על ידי השלטונות ודימיון בולט
ל"קונפירמציה" הנוצרית ,הרב עטלינגר ערך את הטקס מתוך שיקולים חינוכיים
פנים -יהודיים כדוגמת קידוש ה' ,וכדומה .
ב .תשובתו של הרב אהרן וואלקין זצ"ל בשו"ת "זקן אהרן" בשנת תרפ"ז ()3927
היא ההתיחסות ההלכתית הראשונה בנושא .בזמנו משגשגת יהדות התורה בליטא
ומתחזקת לל א התמודדות אמיתית עם הסביבה הנוצרית; אמנם תנועות ההשכלה
והרפורמה היהודית קיימות במזרח אירופה ,אך תהליך החילון לא פגע בעולם
התורני התוסס של מזרח אירופה .הוא נשאל ע" י רבני לונדון בעניין "חגיגת
הבגרות" לבנות ישראל ,וברור שכוונת השואלים היתה להדמות לעמים אחרים .יש
לצאת במלחמת מצווה נגד "פושעי ישראל" אלה ,ולכן הוא מתנגד בתשובתו
בחריפות ובקנאות למנהג זה.
ג .גם הרב משה פיינשטיין זצ"ל בשו" ת אגרות משה ( )3959-3956לא מוצא שום
עניין חיובי בעריכת החגיגה לבת מצווה (והוא הדין גם לבר מצווה) ,להיפך ,הדבר
גורם לחילול שבת .החגיגה היא טקס מחוסר כל תוכן ערכי או חינוכי -
"והצערעמאניע (טקס) של בת מצווה הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא" ,אך
הנושא של "חקות הגוים " כלל לא עולה בדיון .לאחר הפצרה חוזרת מצד אחד
הרבנים ולאור המציאות שהמנהג התקבל בקהילות רבות וביטולו יגרום
למחלוקות קשות ,הרב פיינשטיין אמנם לא מתיר את חגיגת בת המצווה כסעודת
מצווה ,אך מעלה אפשרות לפי שיטת השואלים ,שיש לבת מצווה משמעות חינוכית
מסויימת .אך למעשה אין לקבל את המנהג לכתחילה ,ואם אפשר לבטלו -רצוי
לבטלו.
ד .הרב משולם ראטה זצ"ל בשו"ת "קול מבשר" ( )3958מסכים עקרונית ,שיש עניין
חינוכי בחגיגת בת המצווה ויש לחגוג את האירוע בבית ספר או בקרב המשפחה ,אך
כיון שאין לשנות את מנהגי ישראל -אין לציין את האירוע של בת המצווה כסעודת
מצווה.
ה .הרב יחיאל יעקב וויינברג זצ"ל שו"ת "שרידי אש" ( נפטר בשנת תשכ"ו) דן
באריכות רבה ביס ודות ההלכתיים של השאלה ודוחה את האיסור של
"בחוקותיהם לא תלכו" בעניין זה .לאור בעיות הדור במיוחד לאחר השואה ,יש
"לחייב כמעט" את חגיגת בת המצווה ,כדי להעניק חינוך יהודי חזק לבנות ישראל .
הפלייה בעניין זה עלולה לפגוע קשות ברגש של בת ישראל צעירה .כמחנך ומורה
ה וראה דגול בישראל הרב וויינברג מחפש כל דרך להגדיל תורה ולהאדירה ,
ולהשתיל בלב ישראל אהבת תורה; מכח סברה פשוטה ידועה לו החשיבות העצומה
של חגיגת בת המצווה להתפתחות הדתית של הנוער היהודי במיוחד לאחר תקופת
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 55
השואה הנוראה באירופה ,לאותם בני הדור של ניצולי השואה" ,שרידי אש" (ראה
מבוא לספרו).
ו .הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר ( )3976ובשו" ת יחווה דעת ()3979
דן במקור התלמודי ובפרטים ההלכתיים של הנושא ,ולדעתו לא שייך לאסור את
חגיגת בת המצווה מדין "בחוקותיהם לא תלכו" .הוא נמנע מלהתייחס לשיקולים
חינוכיים וניתוחים חברתיים ,והוא מתמקד במעמד ההלכתי של "סעודת מצווה "
של חגיגת בת המצווה .כרב הראשי לישראל הוא לא יכול להתעלם משיקולים
ציבוריים " :ובאמת שמניעת חגיגות לבנות מצווה ,נותנת יד לפושעים לקטרג על
חכמי ישראל ,שכאילו מקפחים את בנות ישראל ,ועושים הפלייה בין הבנים
לבנות" ,ולכן יש לחגוג היום את בת המצווה כסעודת מצווה הלכה למעשה .
מתוך עיון בספרות הוסקים באופן כרונולוגי והרמוני 67עולה ,שהיום כבר לא קיימת
אותה התנגדות עקרונית וקנאית נגד חגיגת בת המצווה בגלל ההשפעות הזרות של הנצרות
או תנועות הרפורם; מבחינה הלכתית הפוסקים ל א אוסרים את החגיגה ,אלא מתלבטים
בתועלת החינוכית של מעמד זה .השוואת הגישות השונות מראה את ההתפתחות הבאה
(ראה טבלה בהמשך) :מבחינת פסיקה ההלכה חגיגת בת המצווה נהפכה מאיסור גמור
מדאורייתא ("זקן אהרן")" ,לרשות והבל" ("אגרות משה") ,אפשרות לציין את המאורע
בתור יו ם שמחה וגילה ("קול מבשר") " ,חובת העיקרון הפדגוגי מחייב כמעט" ("שרידי
אש") עד שהוא מתקבל בסופו של דבר ל" מנהג טוב והגון" (הרב עובדיה יוסף) .בהתאם
למסקנה ההלכתית שונה גם הניסוח של המעמד בתורת " קאנפערמאציאן" ("זקן אהרן") ,
" סדר ושמחה בבנות כשנעשו בנות מצווה" במסגרת "יום הולדת בעלמא" ("אגרות משה"),
" תכנית של חגיגת בת מצווה" ("קול מבשר")" ,חגיגת בת המצווה" ("שרידי אש" ,ובדומה
הרב עובדיה יוסף).
המשמעות של הדרשה והסעודה שבאירוע מקבילה לשיטתם הנ"ל :הדבר הוא בכלל לא
נושא לדיון לאור האיסור המוחלט ("זקן אהרן") " ,רשאה לומר איזה מילים…" ,אך לא
מדובר על "סעודת מצווה " ("אגרות משה") ,המלצה ועצה טובה שהמורה "יוכל " להרצות
הרצאה מעניינא דיומא" של "חובת בת ישראל" ,אך לא ממש סעודת מצווה ("קול
מבשר"); לפי העיקרון החינוכי ש ל הרב וויינברג ,הדרשה היא המסר החינוכי של בת
המצווה ,ולכן היא ממש "התנאי" של האירוע ("שרידי אש"); כפסיקה לציבור הרחב אירוע
בת המצווה הוא סעודת מצווה "וטוב שיאמרו שם דברי תורה" ( הרב עובדיה יוסף).
מבחינת מקורות ההלכה בתלמוד ובפוסקים קודמים ,אין למצוא הכרעה בנושא לפי
שיקולים וכללים הלכתיים צרופים .גם המתירים וגם האוסרים מנמקים את דעתם
ההלכתית בסופו של דבר על פי שיקולים אחרים 68 .למרות שעד היום קיימת עדיין התנגדות
למנהג לחגוג את בת המצווה כסעודת מצווה ,יש נטייה ברורה של הפוסקים במשך כיובל
שנים מאז התשובה הראשונה ,להתיר -ואף להמליץ ולחייב -את חגיגת בת המצווה על פי
השינויים הרבים שחלו בדורות האחרונים בעם ישראל :הסכנה של השפעת היהודים
הרפורמים על יהודים שומרי מצוות קטנה ,מקור המנהג מעמים אחרים לא ניכר יותר
67
68
כמובן ,יש פוסקים מאוחרים אשר ממשיכים לחלוק על קיום חגיגות בת מצווה ,ובהערות הזכרנו חלק
מהפוסקים החולקים בנידון .הצגת הדברים "באופן כרונולוגי והרמוני" עוזר להבין התפתחויות
כלליות חשובות ,אך כמובן אין להכליל שכל הפוסקים מכל החוגים קיבלו את הדברים הלכה למעשה.
נזכיר כאן כדוגמה את הדברים של הרב וויינברג בסוף תשובתו " :ושורת ההגיון הישר וחובת העיקרון
הפדגוגי מחייב ,כמעט ,לחוג גם לבת את הגעתה לחיוב המצות ,והפלי' זו שעושים בין הבנים והבנות
בנוגע לחגיגת הבגרות פוגעת קשה ברגש האנושי של הבת הבוגרת ,אשר בשטחים אחרים כבר זכוה
בזכיון האמנציפציא ,כביכול" … ".אמנם לא נעלם ממני ,שיש בין היראים אוסרים ומחמירים ,שאינם
שמים לב בשאלות של מנהגים דתיים לשיקולים הגיוניים ואף אינם נותנים דעתם לבירורים
הלכתיים ,אלא דנים עליהן עפ"י רגשות הלב בלבד ,והלב היהודי הדבק במסורת הורים ומורים ,נרתע
מכל שינוי שהוא בנוהג הדתי ."...
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 56
לאור השתרשות הדרגתית של חגיגת בת המצווה בקהילות רבות ,גבר הצורך בחינוך יהודי
חזק לאחר השואה ,הן בקהילות המתבוללות בתפו צות והן בחוגים רבים בארץ ישראל .
שיקולים אלה מצדיקים לנצל את ההזדמנות של בת המצווה לחווייה חינוכית מיוחדת
לבנות ישראל.
עמדת ההלכה לשלביה השונים בעניין חגיגת בת המצווה התגבשה במשך הדורות
האחרונים ,והתמודדה עם התפקידים של חגיגת בת המצווה ועם השינויים המגוונים ,אשר
עומדים על הפרק בכל דור ודור .אם כי העמדות השונות קיימות עדיין היום אצל הפוסקים ,
ניתן להציג את התפתחות והשתלשלות הנושא בדרך הרמונית :למרות הגישה השלילית
והקנאית של בעל "זקן אהרן " בתחילת הוויכוח ,העניינים התגבשו והתפתחו לאורך
הדורות הבאים .הקנאות נגד הפושעים נעלמה לטובת חינוך יהודי ,למניעת מחלוקת
ולטובת אחדות העם .הגישה ההלכתית הראשונה בעניין חגיגת בת המצווה היתה קנאית
70
ותוקפנית בבחינת " אויבים זה את זה" 69 ,אך מתוך רוח של " אהבה ליהדות ולמצוותיה "
נוצרה התמודדות הלכתית פורה ועניינית ,ואף פוסקים המתירים את חגיגת בת המצווה
לומדים מתוך דבריהם של פוסקים החולקים עליהם שיקולים הלכתיים בכבוד רב 71 .כך
התקבלה בסופו של דבר חגיגת בת המצווה ברוב קהילות ישראל כמנהג "הגון וטוב".
את ההתגבשות של עמדת ההלכה בעניין חגיגת בת המצווה במשך הדורות האחרונים
ניתן לסכם ,אם כן ,לפי הרעיון הבא:
קידושין ל ע"ב :אמר רבי חייא בר אבא :אפי' האב ובנו ,הרב ותלמידו,
שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה,
ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה"
69
70
71
ראה שו"ת "זקן אהרן "" :ואתם בני ישראל מוריו ומדריכיו ,חזקי אמנו ,התאזרו כגבורים חלציכם
לעמוד בקרב מול אויבי ה' המהרסים ופורצים גדרן של עולם היהודי ...אל תתיראו מפני שפעת
קלגסים אשר ימטירו עליכם קול קלמסים בכתבי ה עמים ,מפיהם ומפי כתבם ,אל ירך לבבכם מפני
האיומים והפחדים שמפחדים אתכם ,כי ה' ילחם לכם".
ראה שו"ת "שרידי אש " " :ואלה מאחינו שהנהיגו זה מחדש חגיגת בת מצווה אומרים ,שהם עושים כן
כדי לחזק בלב הבת ,שהגיעה למצות ,רגש אהבה ליהדות ולמצוותיה ,ולעורר בה רגש הגאון על
יהדותה ועל היותה בת לעם גדול וקדוש".
ראה דברי הרב עובדיה יוסף למעלה בדיון על שו"ת "יחווה דעת" ,בו הוא "מסתמך" על שו"ת "זקן
אהרן" כהוכחה לשיטתו .
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 57
"חגיגת בת המצווה בהלכה" -סיכום השיטות
המחבר וזמן
התשובה
הרב יעקב
עטלינגר ז"ל -
שו"ת "בניין ציון"
בשנת תרכ"ז
()3867
הרב אהרן וואלקין
זצ"ל -שו"ת "זקן
אהרן" בשנת
תרפ"ז () 3927
"סעודת מצווה"
דרשה בענינא
דיומא
(אין כלל
התייחסות)
"ורשאה גם לומר
הרב משה
פיינשטיין זצ" ל -איזה מלים לכבוד
שו"ת אגרות משה שמחתה"
"אין זה שום ענין
() 3959-3956
וסמך להחשיב זה
דבר מצווה וסעודת
מצווה"
הרב משולם
ראטה זצ"ל -
שו"ת "קול
מבשר" ()3958
"ויוכל המורה
דשם (איש או
אשה) להרצות
הרצאה מענינא
דיומא להבהיר
חובת בת ישראל"
הכינוי של
האירוע
ומטרתו
"נאום לרגל
בחינה פומבית
בלימודי קודש
לבנות"
מסקנה להלכה והנימוקים
לא מדובר בכלל על חגיגת בת
מצווה ,אלא על אירוע חינוכי של
סוף הלימודים בבית הספר
"קאנפערמאציאן איסור גמור מדאורייתא
מדין "לא תקים לך מצבה",
לנערות (חג
"בחקותיהם לא תלכו" ועוד,
הבגרות)" הוא
התנגדות קנאית ל"פושעי
"רק להתדמות
לעכו" ם ולפושעי ישראל" ( הרפורמים)
ישראל"
"סדר ושמחה
בבנות כשנעשו
בנות מצווה",
"כשמחה של יום
הולדת בעלמא"
אין להתיר ,ורצוי לבטלו " -רק
דברי רשות והבל" .אם המנהג
כבר התקבל בקהילה וביטולו
יגרום למחלוקת -אין להלחם
נגדו.
אין חיוב או מנהג קבוע ,אך זאת
"בענין תכנית
חגיגת בת מצווה" אפשרות" :ואפשר לציין את
המאורע הזה בתור יום שמחה
וגילה…"
אין איסור של "בחוקותיהם לא
"חגיגת בת
הרב יחיאל יעקב "ובתנאי שהרב
תלכו"" ,ושורת ההגיון הישר
מצווה"" ,רגש
ידרוש בפני הבת
וויינברג זצ"ל -
וחובת העיקרון הפדגוגי מחייב,
אהבה ליהדות
הבוגרת דרשה
שו"ת "שרידי
כמעט ,לחוג גם לבת את הגעתה
אש" (נפטר בשנת מאליפה ולהזהירה ולמצוותיה,
לחיוב המצות" ,הרגש של הבת
ולעורר בה רגש
להיות שומרת
תשכ"ו)
הגאון על יהדותה יפגע על ידי הפלייה בין בנים
מהיום והלאה
ובנות ,כי מן הראוי שיהיה שוויון
ועל היותה בת
המצוות"
לעם גדול וקדוש" זכויות ואמנציפציה לבת.
הרב עובדיה יוסף
שליט"א -שו"ת
יביע אומר ()3976
ושו"ת יחווה דעת
()3979
" חגיגות לבנות
"אין לך סעודת
מצווה גדולה מזו" ,ישראל" ,מטרה
"וטוב שיאמרו שם חינוכית
דברי תורה,
ושירות ותשבחות
להשי"ת"
חגיגת בת מצווה בהלכה
אין איסור של "בחוקותיהם",
חגיגת בת מצווה הוא "מנהג טוב
והגון" .אין לתת "יד לפושעים
לקטרג על חכמי ישראל" על
הפלייה בין בנים ובנות
(www.tefilah.org ) 58
בת מצווה
שאלות לעיון ולהעמקה
לאחר לימוד המקורות בנושא חגיגת בר המצווה בתלמוד ובספרות ההלכתית
(פרק א) ,והעיון בדברי פסוקים שונים (פרק ב -ז) ,כדאי לחזור על עיקרי
הדבר ים של החומר הנלמד ולסכם אותם .
מהן הסיבות בעד ונגד עריכת טקס או מסיבה לקראת בר מצווה לבן ובת
מצווה לבת ביום הגיעם למצוות?
סכמו את דעת הפוסקים בעזרת טבלה .רשמו את תקופות חייהם של
הפוסקים ומקום השפעתם .ציינו את הטיעונים המרכזיים של כל פוסק.
מהם השיקולים הפנימיים והחיצוניים ,וכיצד התמודדו איתם הפוסקים
הנ"ל? נסו למצוא שיקולים משותפים לפוסקים ,וציינו את גישותיהם
השונות של הפוסקים.
כיצד התייחסו הפוסקים אחד לשני? מה משותף להם וכיצד הם חלקו זה על
זה?
מה דעתך האישית בנידון ? כיצד יש לדעתך לערוך בת מצווה בדרך הנאותה
והמשמעותית ביותר בחברה שלנו ? מה תהיה ההתפתחות בנידון בעתיד ?
מהי מבחינתך המשמעות של חגיגת בר מצווה או בת מצווה ,וכיצד ניתן
להדגיש את אותם ערכים ומסרים בדרך הטובה ביותר ?
חגיגת בת מצווה בהלכה
(www.tefilah.org ) 59
© Copyright 2024