)לשעבר - רימונים

‫עמוד ‪1‬‬
‫|‪>^|§Mjf|fff|l‬‬
‫‪^1‬‬
‫הגבר‬
‫החדש‬
‫‪Mf‬‬
‫|‪IBlillllllfiiiilliilBiillif"-*t|s‬‬
‫‪J|S|L jjB|jffMM‬‬
‫‪-‬״‬
‫‪^BsBmSBBi‬‬
‫היא הייתה נערה אומללה ומבולבלת‪,‬‬
‫שהיא גכד כלוא בגוף של‬
‫אישה‪ .‬היום הוא‬
‫גכד לכל דבר‪ ,‬נשוי‬
‫באושר ואיש קריירה מצליח‪.‬‬
‫אורית)‪ 39 ,‬מנהל התפעול‬
‫אורי מנחם (לשעבר‬
‫רשת‬
‫של‬
‫מבקש לנפץ את כל‬
‫קרוקס‪,‬‬
‫הסטיגמות‬
‫שיש לכם על ערנסגינדריות‬
‫שהרגישה‬
‫אספה‬
‫‪rr‬‬
‫פלד‬
‫פניו הי־תה זו חתונה‬
‫אלימלך‬
‫שגרת־ת‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫צילומים‪:‬‬
‫רמי‬
‫זרנגר‬
‫חמש שנים הוא היה‬
‫אישה לכל‬
‫דבר‪.‬ליתר דיוק‪ :‬הר־‬
‫‪$TS1$‬הרגיש‪$TS1$‬‬
‫‪$DN2$‬הרגיש‪ $DN2$‬גבר שכלוא בגוף של‬
‫גיש‬
‫החתן‪ ,‬אורי מנחם‪ 39 ,‬מנהלהתפעול‬
‫הד‬
‫של רעת קרוקס‪,‬‬
‫והכלה‪,‬יעל‪27 ,‬‬
‫ניתוח‪ ,‬הפך לגבר ונישאלאהובתו בחתונה הכי קונ־‬
‫‪$TS1$‬קונוונצונלת‪$TS1$‬‬
‫‪$DN2$‬קונוונצונלת‪ $DN2$‬שאפשר‪ ,‬עם רב‪ ,‬חופה וניפוץ הכוס‪ .‬אין‬
‫‪ v.'^ m₪m‬את מאות בני משפחתם וחבריה‪;:‬וונצ־ונל־ת‬
‫מהאורחים לאהצליחו להתאפק‪ ,‬ודמ־‬
‫‪$TS1$‬ודמעות‪$TS1$‬‬
‫שרבים‬
‫לאולם אירועים יוקרתי בנמלתל־אביב‪ .‬הוא לבש פלא‬
‫חליפה שחורה מעוצבת‪ ,‬והיא שמלה‬
‫מרשימה שנר־‬
‫‪$TS1$‬שנרכשה‪$TS1$‬‬
‫‪$DN2$‬ודמעות‪ $DN2$‬רבות של שמחהזלגו מהעיניים‪.‬‬
‫עות‬
‫‪$DN2$‬שנרכשה‪ $DN2$‬בארצות־הברית‪ .‬אבל זו לא הייתה חתונה ככל‬
‫כשה‬
‫השבוע‪ ,‬כחצי שנה לאחר החתונה‪ ,‬יוצא לאור‬
‫ספרו של מנחם‪ ,‬״עבר לגוף שלישי״ (הוצאת רי־‬
‫‪$TS1$‬רימונים)‪$TS1$,‬‬
‫החתונות‪ ,‬והשיר ״אני ואתה נשנה אתהעולם״ של‬
‫‪$DN2$‬רימונים)‪ $DN2$,‬המביא את סיפורם של שלושה הברים מה־‬
‫‪$TS1$‬מהתיכון‪$TS1$‬‬
‫מונים)‪,‬‬
‫אריק איינשטי־ן‪,‬שליווה את הזוגלחופה‪ ,‬היה סימן‬
‫תיכון‬
‫‪$DN2$‬מהתיכון‪$DN2$‬‬
‫לכך‪ .‬אחיוהגדול של החתן‪ ,‬שבירך את השניים‪ ,‬הצ־‬
‫‪$TS1$‬הצדיע‪$TS1$‬‬
‫שהכרתם אומרה להם לפתע שהיא מרגישה‬
‫גבר בגוף של אישה ועומדת לעשות שינוי מ־ן‪ .‬את‬
‫‪$DN2$‬הצדיע‪ $DN2$‬למסע הארוךשאליו יצא אחיו‪ :‬מסע אחר האמת‬
‫דיע‬
‫מילדות‪ ,‬ד״ר כרמיה‬
‫הספר כתב מנחם עם חברת נפש‬
‫הלגיטימיות‪ ,‬שהנה מסתיים סוף־סוף‬
‫שלו‪ ,‬מסע ללב‬
‫וינגרטךבראור‪ 38 ,‬נשואה‪ ,‬אם לשלושה ופוסט־דו־‬
‫‪$TS1$‬ופוסטדולטורנטית‪$TS1$‬‬
‫במימושהחלוםהגדול להינשאולהקים משפחה‪.‬‬
‫‪$DN2$‬ופוסטדולטורנטית‪ $DN2$‬בחלר המוח במכון ויצמן‪.‬‬
‫לטורנטית‬
‫האורחים ידעו על המסע שעבר אורי‪ :‬עד לפני‬
‫אישה‪.‬‬
‫אחר כך הוא עבר‬
‫עמוד ‪2‬‬
‫"יאקיבלתי את צמי‪.‬‬
‫התשתי שאץלי‬
‫קיום"‪ .‬אורי מנחם‬
‫זנות‬
‫עמוד ‪3‬‬
‫החתונה טם יעל‪ ,‬יוני‬
‫"רציתי זוגיות רגילה‪,‬‬
‫נזשפחה‪ ,‬ילדים‪ ,‬ולא‬
‫איך להניע לשם"‬
‫‪2010‬‬
‫ידעתי‬
‫‪rz‬‬
‫חיים משולשים‪:‬‬
‫אבל‬
‫לסבית‬
‫״דווקא אחרי השינוי‪ ,‬כשכולם רואים‬
‫‪$DN2$‬הייתלסבית‪ $DN2$‬אף רגע‪.‬‬
‫החיים הפנימיים שלי‪,‬‬
‫ומזהים אותי כגבר ואני לא צריך להילחם‬
‫הקשר‪,‬‬
‫פעם‪ .‬״כשהגיע הזמן למסד את‬
‫‪$DN2$‬ודיברתי‪ $DN2$‬אל עצמי כבן‪ ,‬החיים עם המשפחה‪,‬‬
‫ברתי‬
‫עלהלגיטימיות שלי‪ ,‬התעורר בי צורך‬
‫שקיבלה אותיכלסבית‪ ,‬והחיים בחוץ‪ ,‬שם‬
‫לעבורלגור ביחד‪,‬להתחתןולהביא‬
‫שליחות״‪ ,‬אומר מנחם‪.‬‬
‫ילדים‪,‬‬
‫להעביר מסר‪ ,‬מעין‬
‫זה נגמר‪ .‬״הנשים שיצאת־ איתן לא היו‬
‫הסתרת־ הכל וניסיתילשרוד״‪.‬‬
‫"אני רוצה להראות שלא כל הטרנסגינד־‬
‫‪$TS1$‬הטרנסגינדדים‪$TS1$‬‬
‫אחר־ שסיפרלהוריו החליט לקצר את‬
‫שהמשפחות שלהם זרקו‬
‫לסביות‪ ,‬כ־ לסבית רוצה אישה‪ ,‬אבל אני‬
‫‪$D‬הטרנסגינדדים‪ $DN2$‬הםאומללים‬
‫דים‬
‫בתוכי גבר ובחוץ אישה‪ ,‬והן לאיכלולחיות‬
‫שמו והפך מאוריתלאורי‪ .‬בניגוד למשפ־‬
‫‪$TS1$‬למשפחות‪$TS1$‬‬
‫ונאלציםלעבוד בעבודות בזויות‪ .‬אני‬
‫אותם‬
‫‪$DN2$‬למשפחות‪ $DN2$‬אחרות שלא מצליחותלעמוד בגורל‬
‫איתי כשאני נראה אישה"‪.‬‬
‫חות‬
‫כמשהו‬
‫רוצה להציג את הטרנסגינדריות‬
‫אחרי השירות הצבאי נסעלמזרח‪ .‬הוא‬
‫משפחתו קיבלה אותו‪.‬״זו הייתה‬
‫הבשורה‪,‬‬
‫בשוליים‪ .‬רצית־ גם‬
‫בתוך המ־־נסטר־םולא‬
‫דרך‬
‫אחר־‬
‫ארוך‪,‬‬
‫טיול‬
‫תיכנן‬
‫גם‬
‫שנים‪,‬‬
‫הרבה‬
‫ולקח‬
‫פתלתלה‬
‫להראות עם מה‬
‫שלושה‬
‫אבל‬
‫להם‬
‫טרנסגינדרים‬
‫מתמודדים‬
‫שבועות‬
‫בגלל שלאיכולתילהסביר להם מה זהלה־‬
‫‪$TS1$‬להרגיש‪$TS1$‬‬
‫מתוך תובנה שלכל אהד מא־תנו יש קושי‬
‫חזר‪.‬״לא ד־ שבתחושה של־ היית־ לבדבעו־‬
‫‪$TS1$‬בעולם‪$TS1$,‬‬
‫לם‪,‬‬
‫‪$DN2$‬להרגיש‪ $DN2$‬שאתה דבר אחד כשכל החזות שלך‬
‫רגיש‬
‫במקרה‬
‫מתמודדים‪.‬‬
‫מסוים שא־תו אנחנו‬
‫‪$DN2$‬בעולם‪ $DN2$,‬אזבתאילנד הרגשתי שיא הבדידות"‪.‬‬
‫שלי זה‬
‫הטרנסג׳נדריות"‪.‬‬
‫מראה דבר אחר״‪ .‬הוריו הציעו שיעבור‬
‫כשחזר לארץ החללעבור במגוון עבודות‪,‬‬
‫טיפולפסיכולוגי‪ ,‬מתוך מחשבה שאולי‬
‫מעזרה במינימרקט של הוריו וער מזכירות‪.‬‬
‫תחושותיו הן זמניות וניתןלשנותן‪ .‬הוא‬
‫הוא למד אנימציה ממוחשבת בקמרה אובס־‬
‫‪$TS1$‬אובסקורה‪$TS1$‬‬
‫חשבתי‬
‫שיהרגו אותי‬
‫קורה‬
‫הלך לט־פול במשך תקופה ארוכה‪ ,‬אבל‬
‫‪$DN2$‬אובסקורה‪ $DN2$‬ואחר כךמ־נהל עסקים ועשה התמחות‬
‫בשיווק‪.‬‬
‫במקרה‬
‫לא‬
‫כמה‬
‫הקים‬
‫גיל‬
‫אמרה‬
‫אחר־‬
‫נפש‬
‫במפח‬
‫לכתוב‬
‫בחר‬
‫הוא‬
‫עסקים‪ ,‬אבל‬
‫‪30‬‬
‫שהפס־כולוגית‬
‫את הספר‬
‫עד‬
‫עזב‬
‫היא‬
‫וינגרטךבראור‪,‬‬
‫דוחפת‬
‫אותו‬
‫דואה‬
‫היא‬
‫שבחלומה‬
‫האדם‬
‫הייתה‬
‫שכן‬
‫כולםכשלו‪ .‬״בכל פעם שזה כמעטהצליח‪,‬‬
‫עגלה עם‬
‫עם‬
‫הראשון שלו סיפר על תחושותיו‪ .‬הם היו‬
‫ת־נוק‪,‬ובעללצרה‪" .‬הסתכלת־עליה בכאב‬
‫ברחתי‪ .‬לא הייתימסוגללהגשים את עצמי‬
‫אד־ר‪ .‬שנת־־ם אני מקיז את דמי‪ ,‬והיא לא‬
‫שת־ נערות בנות ‪ 15‬הכירו בקבוצת כדו־‬
‫‪$TS1$‬כדורעף‪$TS1$‬‬
‫הישרדות‬
‫מקצועית‪ .‬ביזבזת־ אנרגיה על‬
‫ולא נשארלי כוחלהגשים את עצמי‪ .‬לא היה‬
‫מבינהכלום״‪.‬‬
‫‪$DN2$‬כדורעף‪ $DN2$‬בנות שלהפועל בת־ים והפכו לחב־‬
‫‪$TS1$‬לחברות‪$TS1$.‬‬
‫רעף‬
‫רות‪.‬‬
‫ללא תמיכה מקצועית‪ ,‬חייו הפכו קשים‬
‫‪$DN2$‬לחברות‪ $DN2$.‬״לא ידעת־ אז מה זה טרנסג׳נדר"‪,‬‬
‫לי כוח גםלהמציא שפהנטולת מגדר וגם‬
‫ומעייפים‪" .‬קשה להסביר לאנשים מה זה‬
‫הוא נזכר‪" .‬לא שמעתי ולא הכרתי אף אחד‬
‫להתאים את עצמילקודים מסוימים‪.‬למשל‪,‬‬
‫החודשי‬
‫״המחזור‬
‫‪$DN2$‬והס״המחזור‪$DN2$‬‬
‫לבנות שפה הדשה שאין בה זכר או נקבה‪.‬‬
‫כזה‪ .‬חיית־ בקונכייהשל־‪ ,‬בטוח שאני יחיד‬
‫קודהלבוש‪ .‬בקמרה כולם מתלבשים מאוד‬
‫בעברית יש הבדל בין זכר לנקבה שלא‬
‫הסתרת־ את זה‪ .‬היית־ בטוח שב־‬
‫‪$TS1$‬שברגע‪$TS1$‬‬
‫מיוחד‪ ,‬ואני לבשתי בגרים זרוקים‪ ,‬רחבים‬
‫בעולם‪.‬‬
‫היה הדבר הכי נורא‬
‫שאנשים ־־דעו‪ ,‬בטח יהרגו אותי או‬
‫ולא מוגדרים‪ .‬הכיף הכיגדול שלי באותן‬
‫כמו‬
‫רגע‬
‫‪$DN2$‬שברגע‪$DN2$‬‬
‫באנגלית‪ ,‬ואני השקעת־ אנרגיה עצו־‬
‫‪$TS1$‬עצומה‪$TS1$‬‬
‫שקרה לי בחיים‪.‬‬
‫שנים היה‬
‫‪$DN2$‬עצומה‪ $DN2$‬בחיבור משפטים‪.‬בשבילי להגיד יאנ־‬
‫‪$TS1$‬יאנהולכת‪$TS1$‬‬
‫מה‬
‫יאשפזו אות־ בביתחוליםלחולי נפש״‪.‬‬
‫כשאנשים פנואלי־בזכר״‪.‬‬
‫לישון' היה כאילו מעמידים אותי‬
‫הולכת‬
‫‪$DN2$‬יאנהולכת‪$DN2$‬‬
‫הואנולד כאורית‪ ,‬בתם הצעירה של בני‬
‫הדברים שהכי שנא באותם ימים היו הש־‬
‫‪$TS1$‬השדיים‪$TS1$‬‬
‫בעוח שזו‬
‫הייתי‬
‫דיים‬
‫מול כיתת ־וריס של מחטים דקות שנכנ־‬
‫‪$TS1$‬שנכנסות‪$TS1$‬‬
‫זוגשעלו ממצרים‬
‫‪$DN2$‬השדיים‪ $DN2$‬שלא ניתן היהלהתעלם מהם והמחזור‬
‫לבת־־ם‪ .‬כברבגיל צעיר‬
‫קונספירציה‬
‫שנועדה‬
‫החודשי‪ .‬אלה הזכירולו בדיוק מהו‪ .‬״המחזור‬
‫‪$DN2$‬שנכנסות‪$DN2$‬לעצב־ הגוףשלי‪ .‬זו הייתה התמודדות‬
‫סות‬
‫מאוד‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬הרגיש שונה‪.‬״הייתי ספו־‬
‫‪$TS1$‬ספורטיבי‪$TS1$,‬‬
‫לאמלל את חיי‪ .‬לא‬
‫רטיבי‪,‬‬
‫החודשי היה הדבר הכי נורא שקרהלי בחיים‪,‬‬
‫‪$DN2$‬ספורטיבי‪ $DN2$,‬שיחקת־כדורגל וטנ־ס במקום ללכת‬
‫שפקחתי את העיניים‬
‫יומיומית‪ ,‬מהרגע‬
‫תזכורת כואבת‪ .‬הייתי בטוח שזו קונספירציה‬
‫לחוגיבלט‪ .‬רציתינעל־ פקק־ם וטרנ־נג־ם‬
‫בבוקר ועד שנרדמתי‪ .‬כל האנשים למעט‬
‫יכולתי‬
‫להשתמש‬
‫כרמיה יבמה חברים קרובים פנואליי בנ־‬
‫‪$TS1$‬בנקבה‪$TS1$,‬‬
‫שיכולתי‪ .‬אמא שלי רצתה‬
‫והתלבשתי הכי בן‬
‫שנועדה לאמלל את חיי‪ .‬לאיכולת־ להש־‬
‫‪$TS1$‬להשתמש‪$TS1$‬‬
‫הרגשתי‬
‫בטמפונים כי‬
‫תמש‬
‫המצאתי לי שפה פרטית עם מי־‬
‫‪$TS1$‬מילים‪$TS1$‬‬
‫‪$DN2$‬להשתמש‪ $DN2$‬בטמפונים כ־ הרגשתי חרירה איומה‪,‬‬
‫‪$DN2$‬בנקבה‪ $DN2$,‬ואני‬
‫קבה‪,‬‬
‫להלביש אות־ בשמלותולא הסכמת־״‪.‬‬
‫וכל‬
‫ומשפטים שלא מסגירים את המגדר‪.‬‬
‫בילדותו חי בפחד שסודויתגלה‪ .‬״היו‬
‫ההתעסקות עם המחזור דחתה אותי‪.‬‬
‫לים‬
‫‪$DN2$‬מילים‪$DN2$‬‬
‫חדירה איומה"‬
‫במקום ׳אנ־ רוצה׳‪ .‬חייתי‬
‫למשל‪ ,‬יבאל־׳‬
‫לנו שיחות ארוכות לתוךהלילה״‪ ,‬נזכרת‬
‫קשהלהבין את זה‪ ,‬אבל כל שנייה‪ ,‬מהרגע‬
‫ח״ם שלא באמת ק״מ־ם‪ ,‬כ־ אץעולםנטול‬
‫שקמתי בבוקר‪ ,‬היו לי תזכורותמשפילות‪.‬‬
‫וינגרטן־בראור‪ .‬״ביקשתי ממנו שיסבירלי‬
‫אפשר לומר שהתנהלת' ‪ 31‬שנים‬
‫מגרר‪.‬‬
‫היינו‬
‫למה הוא מרגיש שהוא בן ולא כת‪.‬‬
‫כל סיבוב במיטה השדייםנפלו‪ ,‬וכשקמ־‬
‫‪$TS1$‬וכשקמתי‪$TS1$‬‬
‫״שיחקתי כדורגל‬
‫תי‬
‫בעולםבלילהיות בו באמת"‪.‬‬
‫בני ‪ 15‬ולא הבנו במיניות סטרייטית‪ ,‬ודא־‬
‫‪$TS1$‬ודאשלא‪$TS1$‬‬
‫‪$DN2$‬וכשקמתי‪ $DN2$‬מהמיטה הם שובנפלו‪.‬בשבילי‪ ,‬ללכת‬
‫וטניס במקום ללכת‬
‫הוא הרגישלבר‪ ,‬אבל לא היהלבד‪ .‬הכ־‬
‫‪$TS1$‬הכריזמה‪$TS1$‬‬
‫לשירותים זהלעמוד מולהאסלה‪ ,‬אבל אני‬
‫‪$DN2‬ודאשלא‪ $DN2$‬בטרנסג׳נדרית‪ .‬לקח ל* הרבה זמן‬
‫שלא‬
‫‪$DN2$‬הכריזמה‪ $DN2$‬שלו והחום האנושי שהקרין משכו‬
‫הייתי חייבלשבת‪ .‬כשהייתי מצחצח שיניים‪,‬‬
‫ריזמה‬
‫ולהבין‪ .‬מהרגע שה־‬
‫‪$TS1$‬שהבנתי‪$TS1$,‬‬
‫לעשותסוויץ׳ בראש‬
‫לחוגי בלט‪ .‬רציתי‬
‫אליו חברים רבים והוא תמיד היה מוקף‬
‫הייתי רואה אתהשדיים״‪.‬‬
‫‪$DN2$‬שהבנתי‪ $DN2$,‬דיברתיאליוכזכר״‪.‬‬
‫בנתי‪,‬‬
‫וטתינגים‬
‫פקקים‬
‫נעלי‬
‫המשפחה‪.‬‬
‫בבנות זוג ובבני‬
‫הוא אומר שכמעט אף פעם לא הסתכל‬
‫בגיל ‪ 16‬החליט לספרלמשפחתו‪ .‬״אבא‬
‫ג׳וליס‪ .‬״אף‬
‫על עצמו במראה‪" .‬מה היה שםלראות? זה‬
‫בצבא שירת כמ״כית בבסיס‬
‫שלי‪ ,‬איש פשוט‪ ,‬ניסהלהבין מה אני אומר‪,‬‬
‫והתלבשתי הכי‬
‫עליי חוץ מהבנות שי־‬
‫‪$TS1$‬שיצאתי‪$TS1$‬‬
‫מה‬
‫לא הייתי אני‪.‬מעולם לא הייתה לי חוויה‬
‫לא‬
‫אחד‬
‫לו‪.‬‬
‫ולאהצליח‪ .‬לא היה ל־ כוח להסביר‬
‫עובר‬
‫ידע‬
‫אמא‬
‫בו שיכולתי‪.‬‬
‫‪$DN2$‬שיצאתי‪ $DN2$‬איתן וכרמיה‪ .‬הייתי בטוח שאני מפל־‬
‫‪$TS1$‬מפלצת‪$TS1$‬‬
‫צאתי‬
‫של קניית בגדים מגניבים‪ ,‬רק בגדים שנ־‬
‫‪$TS1$‬שנראו‪$TS1$‬‬
‫חשבתי שלא יכול להיות שלאדם כמוני‬
‫‪$DN2$‬מפלצת‪ $DN2$‬ש־אשפזו אותה אםיידעו‪ ,‬אושאולי יהר־‬
‫‪$TS1$‬יהרגו‪$TS1$‬‬
‫‪$DN2$‬שנראו‪ $DN2$‬כמו‬
‫ראו‬
‫צת‬
‫אוהלים‪ .‬חייתיכאילו אני כל הזמן‬
‫יהיו בכלל רצונות‪ .‬חשבתי שאדם כמוני לא‬
‫שלי רצתה להלביש‬
‫יכוללהיות מאושר‪,‬מוצלח‪,‬מצליח‪ .‬הורי־‬
‫‪$TS1$‬הורילא‪$TS1$‬‬
‫‪$DN2$‬יהרגו‪ $DN2$‬אותי בזריקה‪ .‬היום יש אינטרנטר־וטיוב‬
‫גו‬
‫משחק תפקיר‪ ,‬אבל לא הייתה התאמה בין‬
‫אותי בשמלות‬
‫ולהבין יותר‬
‫התפקידלבין מי שאני‪ .‬אנשים לא ידעו מה‬
‫ואפשרלקרוא‪ ,‬לראות סרטים‬
‫במשפחה שהם‬
‫‪$DN‬הורילא‪ $DN2$‬הבינו‪ ,‬ונוצר סטטום־קוו‬
‫לא‬
‫את הנושא‪ ,‬אבל אז כל זה לאהיה״‪.‬‬
‫ולא‬
‫אני באמת מרגיש מכיוון שפחדתי מזה והס־‬
‫‪$TS1$‬והס״המחזור‪$TS1$‬‬
‫הסכמתי"‬
‫מקבלים אותי כלסבית למרות שלא היית־‬
‫‪$TS1$‬הייתלסבית‪$TS1$‬‬
‫חייתי‬
‫‪$TS1$‬ודיברתי‪$TS1$‬‬
‫ודי־‬
‫שם הייתי בן‬
‫הוא יצא עם‬
‫הגיעה‬
‫פרירה‬
‫נשים‬
‫וריסקה‬
‫רבות‪,‬‬
‫אותו‪,‬‬
‫פעם‬
‫תמיר‬
‫אחר‬
‫עמוד ‪4‬‬
‫יי‬
‫׳"לא‬
‫הבנתי‬
‫‪.‬תומכים‪ $DN2$‬בי‬
‫תומכים‬
‫‪nae.'^nae‬‬
‫‪.ccnr‬־‬
‫‪.$TS1$‬תומכים‪$TS1$‬‬
‫איך זה‬
‫ואוהבים‬
‫‪onto‬‬
‫לש־ני־‬
‫של א־שה ומתכווןלעבור ניתוח‬
‫תרתי‪ .‬לאקיבלת־ את עצמי‪ .‬הרגשת־ שאין‬
‫ולקהת הורמונים שיהפכו אותולגבר‪.‬‬
‫ל־ זכות ק־ום‪ .‬הרבהלילות בכית־ לכרמיה‬
‫שמחכה לכאפה שאח־‬
‫‪$TS1$‬שאחרי‪$TS1$,‬‬
‫עלהפ־צול הזה בחייםשלי‪ .‬רצית־ זוגיות‬
‫"כמו ־לד מוכה‬
‫רי‪,‬‬
‫‪$DN2$‬שאחרי‪ $DN2$,‬אמרת־ לי שאנ־ אב־ן אם הוא לא ‪-‬רצה‬
‫רגילה‪ ,‬משפחה‪,‬ילדים‪,‬ולהצליח בעסקים‬
‫שאמש־ךלעבוד בחברה‪.‬להפתעת־‪ ,‬הוא‬
‫כמו כל גברבגילי‪ .‬זה היה בלתי מושג‬
‫עבור־‪ ,‬כי לא ידעת־ איךלהגיע לשם‪ .‬לא‬
‫שאל מה הקשר ואם כגבר לא ־ה־ו ל־ אותם‬
‫הייתה לי תקווה והעתיד נראה כמו ההווה‪,‬‬
‫ויכולות‪ .‬לאעיכלת־ את זה‪ .‬לא‬
‫כישורים‬
‫לחיות ליד הח״ם ולא בתוך הה״ם״‪.‬‬
‫הבנתי את‬
‫השפה שהוא דיבר‪ .‬הוא דיבר‬
‫הלגיטימיות ולא הבנתי אותה‪.‬‬
‫בשפת‬
‫איתי‬
‫שוב אמרת־ לו שאם הוא רוצה שאפנה את‬
‫אחרת‬
‫אפשר גם‬
‫מקומי‪ ,‬אנ־ אבין‪ ,‬והוא שוב שאל מה פתאום‬
‫מץ‬
‫‪^^^H,‬‬
‫כשהיה‬
‫‪31‬‬
‫טרנסג׳נדר‬
‫ראה‬
‫בפעם‬
‫ועל‬
‫מה אנ־ מדבר״‪.‬‬
‫הראשונה‪,‬‬
‫באותה תקופה הוא גם החל בטיפול‬
‫בכתבתטלוויזיה על‬
‫מצער‬
‫"זו‬
‫הוויה‬
‫ה־־תה‬
‫הגאווה‪.‬‬
‫פסיכולוגי‪.‬‬
‫טראומטית‪.‬‬
‫״התחלתילראות שישלי מקום‬
‫של־‬
‫ההורים‬
‫שאעמ־ר את‬
‫לגיטימי‬
‫את‬
‫ראו‬
‫בעולם‪ .‬שזהלגיטימי‬
‫בטלוויזיה‪,‬‬
‫המצער‬
‫ושמעת־ את הצחוק שלהם‪ .‬ברחת־ להדר‬
‫לי‬
‫ופרצתי בבכי מטורף עד הבוקר‪ .‬זה סתם‬
‫ל־‪.‬‬
‫האפשרות להיות‬
‫התגבשהאצל־ ההכרה שככה‬
‫‪$DN2$‬טבעל‪ $DN2$.‬לאט־לאט‬
‫עבור־ את הגולל על‬
‫בעולם‪ ,‬כ־ הבנת־ שלה־ות שונה זה‬
‫מישהו‬
‫ממש־ך‬
‫אנ־ לא‬
‫לחיות‪ ,‬שאני עושה שינוי‬
‫משאיות ועם איפור‬
‫ומתחיל לחיות את הח־־םשל־"‪ .‬כשעבר‬
‫לרקוד עם נוצות על‬
‫מתנגדלמצער־ הגאווה‪ .‬אני‬
‫כבד‪ .‬אני‬
‫ניתוח לכריתת השדיים‪ ,‬חברים ובני משפ־‬
‫‪$TS1$‬משפהה‪$TS1$‬‬
‫הה‬
‫חושב שכדילה־ות‬
‫לג־ט־ני״ם לא צר־כ־ם‬
‫‪$DN2$‬משפהה‪ $DN2$‬באו לתמוךבו‪".‬ה־־ת־ בהלםמוחלט‪ .‬לא‬
‫הבנת־ א־ך זה קורה שכולםמקבלים אותי‪,‬‬
‫את כל הנוצות והאיפור הכבד‪ .‬זה רק עושה‬
‫במקום הראשון‪.‬‬
‫עצמי‬
‫■־■ה‬
‫נזק‪ .‬ברגע הכ־‬
‫קשה והכ־‬
‫מפחידבעולם‪,‬‬
‫שאנ־‬
‫שק־רם‬
‫אגיד‬
‫טוב בחיים‪ .‬עד אז זה לא ה־ה טבע־‬
‫‪$TS1$‬טבעל‪$TS1$.‬‬
‫תומכים ב־ ואוהביםאותי"‪.‬‬
‫את המידע שאורי כבר לא היא אלא‬
‫כשהילד אוהילדה אוזרים אומץ ואומרים‬
‫בשטהלצוות־ ההנו־ות‪.‬‬
‫להורים‪' :‬אבא‪ ,‬אמא‪ ,‬אנ־ אחר‪ .‬אנ־ לא את־‬
‫‪$TS1$‬אתהתן‪$TS1$‬‬
‫העב־רו הסוכנים‬
‫‪$DN2$‬אתהתן‪ $DN2$‬כמוכולם‪ ,‬א״ לא הולך להגש־ם את‬
‫התן‬
‫כשאנשים‬
‫התקשרולמשרדו‪ ,‬המזכירה עי־‬
‫‪$TS1$‬עירכנה‪$TS1$‬‬
‫החלום‬
‫‪$DN2$‬עירכנה‪ $DN2$‬אותם שהוא עובר תהליך שינוי מין‬
‫רכנה‬
‫תקונוונציונלי שאתם רוצים‬
‫עבורי׳‬
‫הוא‪,‬‬
‫באותו רגע‪,‬‬
‫מה‬
‫והאבא‬
‫שהאמא‬
‫רוא־ם‬
‫מול הע־נ־־ם‬
‫‪$TS1$‬למשפחה‪$TS1$‬‬
‫ל־‬
‫למזל״‪ ,‬־ש‬
‫לאמסוגל־ם לקבל אתהילד‪.‬‬
‫משפחה‬
‫‪$DN2$‬למשפחה‪ $DN2$‬המה שלא נטשהאות־"‪.‬‬
‫בשלב מסו־ם התוודע לנורה גר־נב־‬
‫‪$TS1$‬גרנברג‪$TS1$,‬‬
‫להומואים‪,‬‬
‫רג‪,‬‬
‫‪$DN2$‬גרנברג‪$DN2$,‬‬
‫שה־־תה אז ‪-‬ו״ר העמותה‬
‫לסביות וטדנסג׳נדר־ם‪ ,‬פנה אליה ונפגש‬
‫א־תה‪" .‬היא שאלה אות־ מה הס־פורשל־‪.‬‬
‫שא״ ;בי בגוף של אישה‪ .‬היא‬
‫אמרת־ לה‬
‫שאלה אות־ אםלפנותאל־' בגוף זכר‪ ,‬ואנ־‬
‫‪$TS1$‬ואנאמרתי‪$TS1$‬‬
‫זה‬
‫ו־ש לפנותאליו בלשון‬
‫והא־פור והם‬
‫שת־ פצפון‪ ,‬גרג־ר‪,‬‬
‫‪$DN2$‬הרגשת‪$DN2$‬‬
‫את הנוצות‬
‫‪$DN2$‬ואנאמרתי‪ $DN2$‬לה‬
‫אמרתי‬
‫־סלי"‪.‬‬
‫ההל השינוי‬
‫שכן‪ .‬ה־א דיברה איתי כזכר ושם‬
‫ל־‪:‬׳כלהכבוד׳‪ .‬פתאוםכילם רצו לדבר‬
‫התפקעה מצחוק‬
‫ולתמוך נ־‪ .‬לקוחה אחת‬
‫כששמעה את זה‪ ,‬אבל לא שמעתי אףמילת‬
‫ביקורת אלא‬
‫דבר־ כבודוהערכה"‪.‬‬
‫לפנ־ שנת־־פ פגש את ־עי‪ ,‬מנהלת‬
‫אזורית בחברה‪ ,‬שלא הכירה אותו לפני‬
‫הש־נו־‪" .‬כשהוא סיפר ל‪ -‬שהוא ‪.‬־■ ש־נ״‬
‫מ־ן‪ ,‬לאיכולתילהעלות על דעת־ שהוא‬
‫חווה את כל זה״‪ ,‬היא אומרת‪.‬״שבועיים‬
‫יק‬
‫על־־ עד שהגנת־‬
‫‪$TS1$‬שהגנתשאור‪$TS1$‬‬
‫ה־־ת־ בטוחה שהוא צוחק‬
‫‪$DN2$‬הכלכלי‪ $DN2$,‬החללעבוד בהברה של‬
‫כלי‪,‬‬
‫המ־־באת ל־שיאי אתנעל־ קריקס‪.‬‬
‫‪$TS1$‬לדבריו‪$TS1$,‬‬
‫לדב־‬
‫ריו‪,‬‬
‫‪$DN2$‬לדבריו‪ $DN2$,‬בעבור שלוש שנ־ם הצ־ע לו הודב־ץ‬
‫כשסיימו את‬
‫את תפק־ד מנהלהתפעול‪.‬‬
‫עמוס הורביץ‬
‫הש־חה‬
‫ופתאום‬
‫אנש־ם‬
‫אומרים‬
‫איתי‬
‫כד־ להחז־ר לעצמו את הביטחון הכל־‬
‫‪$TS1$‬הכלכלי‪$TS1$,‬‬
‫שאור־‬
‫‪$DN2$‬שהגנתשאור‪$DN2$‬‬
‫וסגרו על‬
‫זכר‪ .‬״בפנ־ם הרג־‬
‫‪$TS1$‬הרגשת‪$TS1$‬‬
‫תנא־‬
‫הוא אמרלהורב־ץ‬
‫במשהו‪ :‬הוא ס־פר לו‬
‫ההעסקה‬
‫שהוא רוצה‬
‫שהוא‬
‫חש‬
‫ההדש־ס‪,‬‬
‫לשתף‬
‫אותו‬
‫שממלא‬
‫הה״כן‪,‬‬
‫באור את‬
‫אמין ואמיץ‪.‬‬
‫מה‬
‫המקס־ם‪,‬‬
‫שכולם‬
‫הסביבהשלו‪,‬‬
‫ה־יתה ל־‬
‫סקרנות‬
‫א־־ב־ם‪,‬‬
‫הוא‬
‫אדם‬
‫לרעת‬
‫כי‬
‫עליו‪ ,‬וייגע שק־בלת־‬
‫שעבר‬
‫"הכינו‬
‫חודשים‬
‫קודם מהעבודה‪,‬‬
‫האדם עם הכ־‬
‫יה‪,‬‬
‫‪$DN2$‬מכייה‪ $DN2$,‬ומצד שנ־ הוא כמו ילד בן שש"‪.‬‬
‫ביוני‬
‫ביץ‬
‫‪$DN2$‬הורביץ‪$DN2$‬‬
‫ה־ה‬
‫‪$DN2$‬״כשראיתאת‪ $DN2$‬אור־‬
‫את‬
‫בראור‪,‬‬
‫כאמור‬
‫אחד‬
‫הם‬
‫נישאו‪ .‬עמוס הור־‬
‫‪$TS1$‬הורביץ‪$TS1$‬‬
‫מנושאי החופה‪ .‬״כשראית־‬
‫‪$TS1$‬״כשראיתאת‪$TS1$‬‬
‫לחופתו״‪,‬‬
‫מגיע‬
‫"אמרת־לעצמי‪,‬‬
‫נזכרת‬
‫הנה‬
‫אדם‬
‫שהיו‬
‫לו‬
‫על מכשולים כל השנים‪ ,‬נאבקונפל‬
‫והנה עכשיו הוא ־וצאלאולם‬
‫השמחות וכו־‬
‫‪$TS1$‬וכולם‪$TS1$‬‬
‫לם‬
‫‪$DN2$‬וכולם‪ $DN2$‬מסביב מריעיםלו‪ .‬ראיתי את חגיגת‬
‫הניצחון של אורי‪ .‬זה היה ניצחון הרוח על‬
‫א־ד־אל־‪.‬‬
‫כולנו בכינו‪.‬‬
‫הכל‪ .‬זה היה מדהים‪,‬‬
‫כל המסע הזה שעברנו ביחד במשך עש‬
‫•־ות שנ־ם הזדכךלרגע הזה של שנ־ אנשים‬
‫חזון‬
‫והבנה של עצמו‪,‬‬
‫ו־נגרטך‬
‫ארם‬
‫שהתגבר‬
‫וקם‪,‬‬
‫מיוחדים בחופתם"‪.‬‬
‫את זה‪,‬‬
‫כמה‬
‫שאפשר גם אחרת"‪ ,‬הוא אומר‪" .‬אנ־ רוצה‬
‫הרגשתי‬
‫שהתאהבת־ בו‬
‫‪$TS1$‬ושאנרוצה‪$TS1$‬‬
‫ושאנ־‬
‫שכל‬
‫אישה רוצה גבר‪ .‬זה היה‬
‫‪$DN2$‬ושאנרוצה‪ $DN2$‬בו כמו‬
‫רוצה‬
‫כגבר בגוף‬
‫בעבודות בזויות״‬
‫הוא‬
‫חוכמת חיים שאני מכי־‬
‫‪$TS1$‬מכייה‪$TS1$,‬‬
‫אבל‬
‫ער־־ן לא תם‪,‬ולכן הוציא את ספרו‪" .‬המ‬
‫טרה שלי עכשיו ה־א להראות לאנשים‬
‫עברנו לשגרהוזהו‪.‬‬
‫ואחר־‬
‫רציני; החלטתי שאנ* לא מסתירה כלום‬
‫"לא ודעתי מה זה‬
‫אלא משתפת אתכולם בבחירהשלי‪.‬‬
‫‪ 17‬רנסג׳נדר‪ .‬הייתי‬
‫שקיבלתי את עצמי בתוך הקשר הזה‪ ,‬הכל‬
‫הסתדר‪ .‬הבעיההגדולה הייתה שהוא ה־ה‬
‫בקונכייה שלי‪ ,‬בסורו‬
‫הבוס של־ ועבדנו ביחד״‪.‬‬
‫שאני יורד בעולם‪.‬‬
‫"אני הייתי בהיסטריה מוחלטת מזה‪ ,‬כי‬
‫זה לא אתי"‪ ,‬מוסיף‬
‫בעלה‪ .‬״אני מנהל במ־‬
‫‪$TS1$‬במקום‪$TS1$‬‬
‫הסתרתי את זה‪ .‬הייתי‬
‫קום‬
‫‪$DN2$‬במקום‪ $DN2$‬העבודהשלה‪ ,‬ודאגתי‪ ,‬כי אנ־ שם אותה‬
‫\וח‬
‫‪epwww‬‬
‫שברגע‬
‫מתחת‬
‫לזכוכית מגדלת וזה לא פשוט"‪.‬‬
‫אומרת שלא הייתה לה כל הס־‬
‫‪$TS1$‬הסתייגות‪$TS1$‬‬
‫יעל‬
‫יאשפזו‬
‫יידעו‪,‬‬
‫תייגות‬
‫‪$DN2$‬הסתייגות‪ $DN2$‬מקשר עם טרנסג׳נדר‪" .‬לא פחדתי‬
‫אותי בבית חולים‬
‫וגם לאעניין אותי מה אנשים חושבים על‬
‫זה‪ .‬יש בינינו אהבה גדולה והתאמה בדרך‬
‫לחולי נפש"‬
‫הח״םשלנו‪ .‬ה־ו לנו שיחות רבות וארו‬
‫כות‪ .‬דאגתי איך ההורים של־ יגיבו כי הם‬
‫״דווקא עכשיו‪,‬‬
‫מסורתיים‪ ,‬אבל הם הכירו את אורי כמנהל‬
‫שלי‬
‫וקיבלו אותו‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬אין ספק‬
‫כשאני כבר לא‬
‫שיש הבדל בין בוסלבין בן זוג של הבת‬
‫צריך להילחם על‬
‫שלהם‪ .‬המטרה שלי הייתה לפתוח להם את‬
‫הראש כדי שיבינו‬
‫ויקבלו‪ ,‬וזה לקח זמן‪ .‬זה‬
‫הלגיטימיות‪ ,‬אני רוצה‬
‫היה תהליך עם הרבה שאלות והרבה הת־‬
‫‪$TS1$‬התעניינות‪$TS1$‬‬
‫להעביר מסר שלא‬
‫‪$DN2$‬התעניינות‪ $DN2$‬לצד המון תמיכהוקבלה‪ ,‬כי הם‬
‫עניינות‬
‫מאוד סומכים על הבהירה שלי‪ .‬אף פעם‬
‫\תסג׳נדרים‬
‫כל‬
‫לא‬
‫הסתרת־ כלום מאף אחד‪ .‬כולם תמכו‬
‫הם אומללים‬
‫ב־ ואמרו שעשית־ בה־רה מדהימה‪.‬לאור־‬
‫‪$TS1$‬לאורש‪$TS1$‬‬
‫־ש‬
‫‪$DN2$‬לאורש‪ $DN2$‬כל כר הרבה מה לתת‪ .‬העובד־םהולכים‬
‫שנאלצים לעבוד‬
‫אחריו באש ובמים כ־ הוא כמו אבא שלהם‬
‫אחרי‬
‫אור־‬
‫לומר‪:‬‬
‫מנחם‬
‫מרגיש‬
‫שהמסע שלו‬
‫תראו‪ ,‬אניטרנסגינדר‪ ,‬אני איש מק‬
‫צוע ואנ־‬
‫איש‬
‫משפחה‬
‫אדם ככל ארם״‪.‬‬