‫מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‬ ‫ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‬ ‫ורד בר־און‬ ‫‪1‬‬ ‫פציעה עצמית היא תופעה אנושית מורכבת ומטרידה‪ .‬היא שויימה לראשונה כתופעה פסיכופתולוגית לפני פחות ממאה‬ ‫שנה‪ .‬מאז‪ ,‬מעמיק העניין בתופעה ומתרבה המחקר והידע בתחום‪ .‬אחת השאלות שממשיכות להטריד היא הקושי הרב‬ ‫בטיפול בפוצעים את עצמם והגעה להישגים טיפוליים מתמשכים‪ .‬במאמר זה‪ ,‬באמצעות כלי ניתוח אינטרדיסיפלינריים‪,‬‬ ‫אציע הבנה חדשה לקשיים אלה‪ .‬אבחן את תופעת הפציעה העצמית דרך מופעה בשפה‪ ,‬ובאמצעות אבחנותיו הקליניות של‬ ‫הבלשן רומאן יאקובסון בין אפזיות מטאפוריות למטונימיות‪ ,‬אטען כי הקהילייה הטיפולית והפוצעים את עצמם משתתפים‬ ‫בשני 'משחקי שפה'* שונים‪ .‬בעוד את 'משחק השפה' הטיפולי מאפיינת דומיננטיות מטאפורית תוך תפיסה היררכית של‬ ‫היחס בין מטאפורה למטונימיה‪ ,‬את 'משחק השפה' של הפוצעים מאפיינת דומיננטיות מטונימית‪ .‬בהמשך לכך אצביע על‬ ‫ההשתמעויות הקליניות הנובעות מהבנת שפת הפוצעים כמטונימית‪.‬‬ ‫ב‬ ‫"שיחות" כ"ד‪ ,‬החזירה ליטל גליק (‪ )2‬במאמרה מעורר‬ ‫המחשבה‪" ,‬כתוב בעור"‪ ,‬את תופעת ה'פציעה העצמית'‬ ‫לקידמת הבמה‪ .‬נקודת המוצא שלה במאמרה היתה הקושי‬ ‫להגיע לדיאלוג טיפולי סביב הפציעה העצמית‪ ,‬אותו ביקשה‬ ‫לפרש באמצעות המשגה התמכרותית‪ .‬גליק סקרה מחקרים‬ ‫המצביעים על תחושות הקושי וחוסר ההבנה שחווים מטפלים‬ ‫באינטראקציה עם הפוצעים‪ ,‬כמו גם תחושות דחייה‪ ,‬פחד‬ ‫ותסכול אל מול המטופל הפוצע (‪.)4 ,3‬‬ ‫אני מבקשת לחזור לנקודת מוצא זו ולהוסיף על הקושי‬ ‫באינטראקציה הטיפולית את הממצא כי התנהגות הפציעה‬ ‫העצמית לרוב אינה חולפת בעקבות הטיפול‪ ,‬ואם היא פוסקת‪,‬‬ ‫היא חוזרת בדרך כלל עם סיומו (‪ .)6 ,5‬במאמר זה אציע הבנה‬ ‫אחרת לקושי באינטראקציה הטיפולית בין הפוצע למטפל‪,‬‬ ‫באמצעות כלי ניתוח בין־תחומיים‪.‬‬ ‫פציעת אדם את עצמו היא התנהגות אנושית מסקרנת‬ ‫ומטרידה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬היא מעוררת אינטואיציה בדבר היותה‬ ‫'שלא כדרך הטבע'‪ ,‬כחריגה מעקרונות אבולוציוניים של שימור‬ ‫‬ ‫‪ 1‬ירושלים‪.‬‬ ‫‪baron.vered@gmail.com‬‬ ‫ ברצוני להודות לפרופ' אבי שגיא‪ ,‬לדר' ענר גוברין‪ ,‬לדר' דורית למברגר‬ ‫ולדר' יעל באב"ד‬ ‫ מילות מפתח‪ :‬פציעה עצמית‪ ,‬רומאן יאקובסון‪ ,‬מטאפורה‪ ,‬מטונימיה‪.‬‬ ‫ בית חורון‪ ,‬ת‪.‬ד‪ ,155 .‬מיקוד ‪050-8828311 ;90935‬‬ ‫* המונח 'משחק שפה' הוא מונח שטבע הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין (‪,)1‬‬ ‫לפיו השפה היא מערכת דינמית של פעילויות חברתיות‪ ,‬שכל אחת מהן‬ ‫באה לשרת מטרה אחרת‪ .‬כל אחת מן הדרכים המובחנות הללו שבהן ניתן‬ ‫להשתמש בשפה‪ ,‬היא 'משחק־שפה'‪.‬‬ ‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬ ‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬ ‫החיים ושלמות הגוף‪ .‬מצד שני‪ ,‬היא תופסת מקום נכבד‬ ‫ונורמטיבי בתרבות האנושית‪ :‬הן בתרבות הדתית (כדוגמת‬ ‫הבולטות הסימבולית והריטואלית שלה בנצרות ובשיעה) והן‬ ‫בתרבות החול (כדוגמת כתובות הקעקע והפירסינג)‪ .‬שילוב זה‬ ‫בין זרות לקירבה‪ ,‬נורמטיבי לאבנורמלי‪ ,‬הופכים אותה לתופעה‬ ‫מרתקת ומסקרנת‪.‬‬ ‫במאמר זה אבחן את תופעת ה'פציעה העצמית'* —‬ ‫( ‪ )self mutilation, nonsuicidal self injury‬דרך המופע‬ ‫שלה בשפה‪ .‬המאה העשרים הביאה עמה שינוי כיוון ותנופת‬ ‫חשיבה בפילוסופיה‪ ,‬במתמטיקה ובלוגיקה‪ .‬שינויים אלה‪ ,‬שכונו‬ ‫"המפנה הלשוני" או "המפנה הגנרטיבי"‪ ,‬הציבו את הלשון במוקד‬ ‫החשיבה הפילוסופית‪ .‬בעקבות "המפנה הלשוני"‪ ,‬השפה החלה‬ ‫להיתפס כנקודת המוצא לפעילות האנושית באשר היא‪ .‬במילים‬ ‫אחרות‪ :‬החקירה יכולה להתחיל מרגע המפגש עם השפה‪ ,‬ולא‬ ‫ניתן לחקור את מה שקדם לכך‪.‬‬ ‫לאור המפנה הלשוני אני מעוניינת לחקור את הפציעה‬ ‫העצמית כשפה‪ :‬על ההיבט התקשורתי של הפציעה העצמית‬ ‫לא ארחיב במאמר זה‪ ,‬אך אציין כי הוא מורכב — בעוד מקובל‬ ‫על־ידי חוקרים רבים כי פציעה עצמית היא דרך לתקשורת‪,‬‬ ‫באופן ישיר או עקיף‪ ,‬מוצלח או כושל (‪ ,)11 ,10 ,8 ,7‬מחקרים‬ ‫* 'הפציעה העצמית' עליה אדון במאמר היא זו השייכת לשיח הקליני‬ ‫ומוגדרת‪ ,‬כפי שאפרט בהמשך‪ ,‬כפסיכופתולוגיה‪ .‬תופעת הפציעה העצמית‪,‬‬ ‫כפי שרמזתי בפיסקה הקודמת‪ ,‬היא רחבה הרבה יותר‪ ,‬בהבנתי‪ ,‬מזו שאנו‬ ‫פוגשים בקליניקה‪ ,‬ומוגדרת במקומות שונים בתרבות המערבית באופן‬ ‫שסותר לעתים את הגדרת התופעה על־ידי השיח הטיפולי‪ ,‬שהוא שיח‬ ‫אפשרי אחד‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.indd 1‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬ ‫ורד בר־און‬ ‫אחרים מצביעים על כך כי מרבית הפוצעים אינם תופסים את‬ ‫פציעתם העצמית כאמצעי תקשורת (‪ .)13 ,12‬אבקש ברוח‬ ‫המפנה הלשוני לנתח את האופן בו הפוצעים והמטפלים מדברים‬ ‫על הפציעה העצמית‪ ,‬מתארים אותה וטוענים טענות לגביה‪,‬‬ ‫תוך התמקדות בעבודתו המרתקת של אחד מהוגי המפנה‬ ‫הלשוני הפוריים והיצירתיים — רומאן יאקובסון‪.‬‬ ‫רומאן יאקובסון (‪ )1982-1896‬היה בלשן יהודי רוסי‪,‬‬ ‫מהאינטלקטואלים המשפיעים ביותר במאה ה־‪ .20‬אחת‬ ‫מתרומותיו החשובות ביותר היא פיתוח ועידוד המחקר‬ ‫האינטרדיסציפלינרי‪ .‬המתודה הבלשנית של יאקובסון היא‬ ‫מתודה סטרוקטורליסטית‪ .‬הסטרוקטורליזם מתייחד בכך‬ ‫שהוא חוקר את מושאיו במפורש כמכלולים ואת החלקים‬ ‫המרכיבים את המכלולים הללו כחלקים‪ .‬דהיינו‪ ,‬לעולם לא‬ ‫לגמרי מתוך עצמם‪ ,‬אלא במונחי התרומה שלהם למכלול‬ ‫שהם חלקיו‪ .‬הסטרוקטורליזם הוא צורת מחשבה הוליסטית‪,‬‬ ‫ופעולתו היא חקר החוקים הפנימיים של שלם סטרוקטורלי‬ ‫עם דגש על תהליך ההתפתחות שבו‪ .‬האידיאל הסטרוקטורלי‬ ‫הוא להוכיח כי מתחת למיגוון הצורות שעל פני השטח שוכנת‬ ‫אחדות (‪ .)14‬המתודה של יאקובסון חותרת לבדיקה מתמדת‬ ‫של יחסי הגומלין בין החלקים השונים בכל רמות המערכת‬ ‫הלשונית‪ ,‬מהיחסים בין היחידות הקטנות ביותר‪ ,‬הפונמות‪,‬‬ ‫אל עבר היחסים בין המילים השונות במשפט‪ ,‬ועד ליחס בין‬ ‫הלשון כדיסיפלינה אל מול דיסיפלינות אחרות‪ .‬המתודה היא‬ ‫השוואתית‪ ,‬בין־תחומית‪ ,‬עשירה ופתוחה‪ ,‬היינו‪ ,‬שמה דגש על‬ ‫שאלת השאלות ובחינת ההבדלים לא פחות מאשר על השבת‬ ‫תשובות וחיפוש המכנה המשותף‪.‬‬ ‫במאמרו "שני צדדים של הלשון ושני טיפוסים של הפרעות‬ ‫אפאזיות" (‪ ,)15‬בוחן רומאן יאקובסון‪ ,‬כחלק מן המתודה‬ ‫הסטרוקטורלית שלו וחיבתו לאבחנות בינאריות‪ ,‬את הצמד‬ ‫המפורסם ועתיק היומין‪ :‬מטאפורה ומטונימיה‪ .‬מטאפורה‬ ‫ומטונימיה הן שתי צורות של מעתקים סמנטיים ("טרופ"*)‪:‬‬ ‫מטאפורה‪" :‬השאלה‪ ,‬העברה‪ ,‬שימוש במילה או בניב לא בהוראתם‬ ‫הפשוטה‪ ,‬אלא בהוראה שאולה לשם יתר ציוריות" (‪ .)16‬יאקובסון‪,‬‬ ‫בהתבסס על הגדרתו של אריסטו‪ ,‬מגדיר את המטאפורה‬ ‫כהעברה מתחום אחד לאחר על בסיס דמיון משותף‪ ,‬או‬ ‫בלשון מודרנית‪ ,‬העברה משדה רפרור אחד לשדה רפרור אחר‪.‬‬ ‫במטאפורה נוצר יחס בין מסמן משדה סמנטי אחד למסומן‬ ‫משדה סמנטי אחר‪ ,‬דבר אחד מושווה לאחר‪ ,‬אך בלי להשתמש‬ ‫מפורשות במילת ההשוואה‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬המטונימיה היא 'האחות הפחות מפורסמת'‬ ‫של המטאפורה‪ .‬לרוב אין מתייחסים אליה כאל מושג עצמאי‪,‬‬ ‫אלא מותירים אותה מקופלת בתוך הגדרת המטאפורה‪ ,‬תוך‬ ‫השתמעות יחס היררכי ביניהן‪:‬‬ ‫* מעתק סמנטי הוא מעבר משדה סמנטי אחד (שדה משמעות מסוים) לשדה‬ ‫סמנטי אחר‪'ְ .‬טרוֹ ּפ' הוא המונח הלועזי למושג ומקורו ביוונית הקלאסית‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬ ‫‪“Metonymies stay at home on domestic detail, while‬‬ ‫)‪metaphors go out to discover and conquer the world” (17.‬‬ ‫מטונימיה‪" :‬מבע לשוני שנוצר תוך כדי החלפה של מילה אחת‬ ‫במילה אחרת השייכת לאותו ֶה ְקשר‪ ,‬סיבה ‪,‬חומר‪ ,‬יחס רעיוני או ייצוג‪.‬‬ ‫החלפת סיבה בתוצאה‪ ,‬החלפת חפץ בתוכנו וכיו"ב" (‪ .)18‬יאקובסון‬ ‫מתאר את המטונימיה כמצב בו המסמן קשור במסומן באמצעות‬ ‫הקשר שלו למסמן אחר‪ .‬לדוגמה‪" :‬אוכל לשאול ממך את אתי‬ ‫אנקרי לשבוע הקרוב?" אין בכוונתי לשאול את הזמרת עצמה‬ ‫לשבוע הקרוב‪ ,‬אלא את הדיסק שלה‪" .‬אתי אנקרי" משמשת‬ ‫במשפט זה כמטונימיה‪ ,‬כשהשם מחליף את התוצר של בעל‬ ‫השם שהוא הדיסק‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫מטונימיה עשויה להופיע באופן שבו ֵאיברים שונים ַבצירוף‬ ‫מחליפים זה את זה ויכולים להופיע כסינקדוכה‪ .‬סינקדוכה‬ ‫היא תת־סוג של מטונימיה שמבוססת‪ ,‬אף היא‪ ,‬על תהליך‬ ‫החלק מחליף את השלם‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫ההחלפה‪ ,‬אלא שבהחלפה זו ֵ‬ ‫החלק‪,‬‬ ‫"שימי עליו עין‪ ,‬הוא ישב על עבֵ רות של צווארון לבן"‪ .‬העין‪ֵ ,‬‬ ‫האיבר האחראי על הראייה‪ ,‬מחליפה את השלם במשפט שהוא‬ ‫פונקצית הראייה‪ ,‬כך גם הצווארון הלבן‪ ,‬חלק מתוך פריט לבוש‪,‬‬ ‫שמתאר את השלם‪.‬‬ ‫הדיון עתיק היומין בין המטאפורה למטונימיה הוא בעייתי‬ ‫משום שקיימת מחלוקת בין החוקרים בעניין הגדרת מטאפורות‬ ‫ומטונימיות ובשאלת הכרחיותן למבנה ההכרה והשפה‪ .‬יש‬ ‫חוקרים המעלים את ערך המטונימיה על פני המטאפורה ויש‬ ‫הרואים במטאפורה צורת ביטוי הקודמת למטונימיה וקיימת‪,‬‬ ‫למעשה‪ ,‬בכל רמות הייצוג‪ .‬יש המנגידים בין שני סוגי 'טרופים'‬ ‫אלה ויש הממזגים ביניהם‪.‬‬ ‫ליאקובסון חשוב לחדד את האבחנה בין שני המושגים ולהציג‬ ‫אותם כקוטביים ולא כנתונים בהיררכיה קבועה‪ .‬בהתייחסו‬ ‫למטאפורה הוא מבקש להדגיש את יחסי הדמיון (‪)similarity‬‬ ‫שמקיימת המטאפורה בין המסומנים‪/‬הנושאים‪ ,‬לעומת יחסי‬ ‫הסמיכות (‪ )contiguity‬שמאפיינים את המטונימיה‪ .‬תרומה‬ ‫חשובה נוספת של יאקובסון היא זיהוי הכשרים הקוגניטיביים‬ ‫השונים העומדים בבסיס כל אחד מן המעתקים‪:‬‬ ‫היכולת הקוגניטיבית המניבה מטאפורה היא היכולת לבצע‬ ‫ברירה והמרה של מילה במילה‪ :‬ברירת אפשרות אחת מתוך‬ ‫כמות גדולה‪ ,‬אך מוגבלת‪ ,‬של אפשרויות מקבילות אך שונות‪,‬‬ ‫משדה סמנטי אחר‪ ,‬והמרת האפשרות האחת שנבחרה במילה‬ ‫המקורית‪ .‬לדוגמה‪" :‬בטנך ערמת חיטים סוגה בשושנים" ("שיר‬ ‫השירים"‪ ,‬ז'‪ .)3 ,‬הדרך בה בוחר המשורר לתאר את בטן אהובתו‬ ‫הנחשקת היא תוך ברירת מושג אחד מני רבים היכולים לבטא‬ ‫את רעיון הבטן המלאה‪ ,‬הרכה והריחנית‪ ,‬והמרת המושג הנבחר‬ ‫באפשרות הפרוזאית שלא תסייע להגיע לגבהי הפיוטיות‬ ‫וההתרגשות שמצוי בהם הדובר‪.‬‬ ‫היכולת הקוגניטיבית האחראית על יצירת מטונימיה היא‬ ‫היכולת לצירוף והקשריות‪ ,‬היינו‪ ,‬צירוף לכדי רצף‪ ,‬וכן‪ ,‬היכולת‬ ‫להקשריות‪ ,‬להסיק לגבי משהו מתוך ההקשר בו הוא נתון‪.‬‬ ‫הדגמה יפה ליכולת לצירוף ולהקשריות ניתן למצוא בשיר‪:‬‬ ‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬ ‫‪.indd 2‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬ ‫מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‪ :‬ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‬ ‫"חורשת האקליפטוס" של נעמי שמר‪ ,‬במשפט המטונימי‪:‬‬ ‫"חורשת האקליפטוס‪ ,‬הגשר הסירה‪ ,‬וריח המלוח על המים" — המשפט‬ ‫נוצר כרצף של המרכיבים השונים הסמוכים זה לזה בזיכרונה‬ ‫כילדה‪ ,‬האחד משרשר את הבא אחריו מתוך ההקשר המרחבי‬ ‫והחוויה האישית‪ .‬תיאור חווית הילדות הטובה לא מבוטא‬ ‫באמצעות ברירת והשאלת מושג שיתאר באופן המדויק ביותר‬ ‫את החוויה (מטאפורה)‪ ,‬אלא באמצעות יצירת רצף פריטים‬ ‫שנצרבו בזיכרון בסמיכותם זה לזה מתוך ההקשר‪ ,‬שמשרטטים‬ ‫בפנינו תמונת נוף פסטורלית‪'( .‬הזיכרון המטונימי'‪ ,‬אגב‪ ,‬יכול‬ ‫להוליך שולל‪ .‬נעמי שמר זכרה את "ריח המלוח" בחורשה‪ ,‬על‬ ‫אף שלמלוח אין ריח‪ .‬הריח הופיע ונקשר למלוח מכוחה של‬ ‫המטונימיה)‪ .‬צירוף והכנסה להקשר לפי יאקובסון‪ ,‬הם שני פנים‬ ‫של אותה פעולה עצמה‪.‬‬ ‫האבחנה הבינארית של יאקובסון בין שתי פיגורות אלו היא‬ ‫שורשית מאוד‪ :‬תוקפה הוא בכל רמות השפה‪ ,‬גם ברמה התוך־‬ ‫אישית וגם הבין־אישית‪ ,‬והיא מאפשרת להבין את החשיבה‬ ‫וההתנהגות האנושית כפי שמבוטאת בספרות‪ ,‬בציור‪ ,‬בחלומות‪,‬‬ ‫בטקסים מאגיים ועוד‪" :‬נראה כי לדיכוטומיה שנידונה כאן חשיבות‬ ‫ראשונה במעלה לכלל ההתנהגות הלשונית ולהתנהגות האנושית כולה"‬ ‫(‪.)15‬‬ ‫דברים אלה נכונים גם לשדה הפסיכולוגי‪ .‬יאקובסון מדגים‬ ‫יישום קליני מעניין לדיכוטומיה הנידונה‪ .‬כחלק מן המתודה‬ ‫הסטרוקטורלית האינטרדיסיפלינארית שלו‪ ,‬בודק יאקובסון‬ ‫כיצד יכולים לתרום ולהיתרם תחום הבלשנות וחקר האפאזיה‪.‬‬ ‫הוא מאמין כי חקר התפוררות הלשון עשוי לתרום תובנות‬ ‫חדשות לבלשן בדבר החוקים הכלליים של השפה ותהליך‬ ‫רכישתה‪ .‬מעורבותו בעבודת הרופאים בבית־החולים הקארוליני‬ ‫הקשר שבין האפאזיות‬ ‫שבסטוקהולם הובילה למחשבותיו בדבר ֶ‬ ‫השונות לשני אופני ארגון שונים‪ :‬צירוף וברירה‪ .‬הוא מציע‬ ‫קלסיפיקציה חדשה להפרעות האפאזיות בהתאם לשאלה האם‬ ‫הפגם העיקרי נעוץ ביכולת לברירה והמרה (היכולת המטאפורית)‬ ‫להקשר (היכולת המטונימית)‪ ,‬וטוען‬ ‫או ביכולת לצירוף והכנסה ֶ‬ ‫כי חולי האפאזיה נחלקים בין שני טיפוסים מנוגדים ומשלימים‪:‬‬ ‫הסובלים מ"ליקוי של דמיות" — ליקוי ביכולת לברירה והמרה‪,‬‬ ‫והסובלים מ"ליקוי של תסמוכת" — ליקוי ביכולת לצירוף‬ ‫והכנסה להקשר*‪.‬‬ ‫* ליקוי של דמיות‪ :‬מכונה על־ידי יאקובסון גם כ"מנוס מזהות אל תסמוכת"‬ ‫— הפגיעה אצל חולים אלה היא בציר הברירה‪ .‬ההקשר עבורם הוא גורם‬ ‫הכרחי ומכריע‪ :‬דיבורם של חולים אלה אינו אלא מגיב‪ .‬הם יכולים להשלים‬ ‫משפטים שתחילתם נתונה‪ ,‬אך יתקשו מאוד בפתיחת דו־שיח עד כדי חוסר‬ ‫יכולת‪ .‬ההקשר הוא המאפשר את הביצוע הלשוני אצל חולים אלה‪ .‬הפתיחה‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬היא הקושי העיקרי אצלם‪ ,‬שכן היא זו היוצרת את ההקשר‬ ‫ודורשת כישורי ברירה‪ .‬ביטוי קיצוני של הליקוי יהיה בקושי לנקוב בשמו‬ ‫של חפץ נתון‪ .‬כיוון שאין יכולת להפיק את הפרדיקציה המשוואתית‪ ,‬הם‬ ‫ינקבו בפעולה של החפץ או בתכונה שלו במקום לציין את שמו‪ .‬יאקובסון‬ ‫מדגים את ה"מנוס מזהות אל תסמוכת" בתארו חולה שנתבקש לחזור על‬ ‫המילה "חלון" ואמר "זכוכית" (‪.)15‬‬ ‫ ליקוי של תסמוכת‪ :‬בסוג זה של חולי אפאזיה הקשרים במשפט מתפוררים‪.‬‬ ‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬ ‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬ ‫אשתמש באבחנה בין מטאפורה למטונימיה ככלי אנליטי‬ ‫לצורך בחינה מחודשת של תופעת 'הפציעה העצמית'‪ .‬לשם‬ ‫כך אתחיל בסקירת התופעה‪.‬‬ ‫פציעה עצמית‬ ‫פציעה עצמית היא ביצוע מכוון וישיר של נזק לגופו של‬ ‫האדם עצמו‪ .‬הפגיעה נעשית ללא עזרת אדם אחר‪ ,‬והיא רצינית‬ ‫מספיק כדי לגרום נזק לרקמות (‪ .)19‬הגדרה העולה בקנה אחד‬ ‫עם מחקרים רבים בתחום היא כי פציעה עצמית היא התנהגות‬ ‫ישירה (לא כולל התנהגויות של סיכון עצמי שתחשבנה התנהגויות‬ ‫לא־ישירות)‪ ,‬לא מקובלת חברתית (פירסינג לדוגמה‪ ,‬לא כלול‬ ‫בהגדרה הצרה בשל היותו מקובל חברתית)‪ ,‬חוזרת ונשנית‪,‬‬ ‫גורמת לפציעה פיסית קלה עד בינונית (פציעות פיסיות קשות‬ ‫קשורות לרוב במצבים הפסיכוטיים‪ ,‬כאשר הפציעה באה עקב‬ ‫שמיעת קולות הפוקדים על המעשה‪ .‬נמצא כי הפגיעות הקשות‬ ‫ביותר והבלתי הפיכות הן במצבים אלה‪ ,‬שאינם כלולים בהגדרה‬ ‫הצרה של התופעה)‪ .‬בזמן הפציעה העצמית‪ ,‬האינדיבידואל מצוי‬ ‫במצוקה נפשית‪ ,‬אך אינו מנסה בהתנהגות זו להתאבד‪ ,‬והיא‬ ‫אינה משמשת כהתנהגות סטריאוטיפית האופיינית לאוטיזם‬ ‫או לפיגור (‪.)20‬‬ ‫פגיעה עצמית נוטה להתחיל בגילאי ההתבגרות או הבגרות‬ ‫המוקדמת (‪ ,)21‬ושכיחותה בקרב כלל האוכלוסייה היא אצל‬ ‫מבוגרים ‪ ,4%-1%‬אצל מתבגרים ‪ ,)23 ,22( 23%-13%‬בקרב‬ ‫סטודנטים נמצאה התופעה בשכיחות של ‪.)24( 35%-13%‬‬ ‫בקרב אוכלוסיות פסיכיאטריות מצביעים מחקרים על טווח‬ ‫שבין ‪ .)26 ,25( 60%-40%‬מחקרים מצביעים על ממצאים‬ ‫שונים בנוגע להבדלים בשכיחות הפגיעה העצמית בקרב נשים‬ ‫וגברים‪ .‬בעוד שבעבר הצביעו מרבית המחקרים על שכיחות‬ ‫גבוהה יותר של הפגיעה העצמית בקרב נשים‪ ,‬היום מצביעים‬ ‫מחקרים על שכיחות דומה בקרב שני המינים (‪.)9‬‬ ‫נמצא כי הפציעה העצמית לרוב אינה פוסקת גם לאחר‬ ‫טיפול‪ ,‬ואם היא פוסקת‪ ,‬נמצא כי לרוב היא חוזרת (‪.)5 ,4‬‬ ‫הפציעות העצמיות הן רבות ומגוונות‪ :‬חתכים‪ ,‬כוויות‪,‬‬ ‫שריטות‪ ,‬חיטוט בפצעים וכיו"ב‪ .‬ההתנהגות השכיחה ביותר‬ ‫היא חתכים בעור (‪ ,)27‬לרוב חתכים בעזרת סכין גילוח‪ ,‬אולר‪,‬‬ ‫לעתים ציפורניים‪ .‬חתכים עד זוב דם‪ .‬לא אקט אימפולסיבי‪,‬‬ ‫אלא לרוב מתוכנן מראש‪ ,‬חוזר ונשנה‪ ,‬בסתר‪ ,‬לבד‪ ,‬כשתוצאותיו‬ ‫מוחבאות מתחת לבגדים‪ .‬מקומות הפציעה השכיחים הם ּ ְפנים‬ ‫הזרועות‪ ,‬ופנים הירך‪ .‬בידוד מאחרים קודם כמעט תמיד לאקט‬ ‫הפציעה‪ ,‬הפעולה נעשית לרוב לבד ללא ידיעת אחרים (‪ ,)28‬אך‬ ‫הראשונות להיפגע הן מילים הטעונות פונקציות דקדוקיות טהורות‪ ,‬כגון‬ ‫מילות חיבור‪ ,‬מילות יחס וכיו"ב‪ .‬המשפטים המתקבלים יהיו בטווח שבין‬ ‫גבב מילים נטולות קשר‪ ,‬למשפטים בני מילה אחת‪ .‬בשעה שההקשריות‬ ‫מתפוררת‪ ,‬פעולת הברירה של חולים אלה ממשיכה‪ .‬יאקובסון מציין את‬ ‫האופי הכמו־מטאפורי שנושא הדיבור של חולים אלה‪ ,‬לעומת האופי‬ ‫המטונימי של הדיבור של הסובלים מליקוי בדמיות‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.indd 3‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬ ‫ורד בר־און‬ ‫לעתים‪ ,‬כפי שמראים רוזן ופנינג במאמריהם (‪ ,)10 ,8‬הפציעה‬ ‫העצמית מפציעה ומשתמרת דווקא בזוגות או בקבוצות‪.‬‬ ‫כבר בשלב זה ברצוני לעמוד על תיאור המשותף לחותכים‪,‬‬ ‫המעידים כי לפני ביצוע החתך מורגשת הצטברות מתח קיצונית‪,‬‬ ‫חרדה‪ ,‬כעס או פחד‪ .‬ביצוע החתך מביא לתחושת הקלה מיידית‪,‬‬ ‫רוגע‪ ,‬או סיפוק )‪.)29 ,12‬‬ ‫מאפיינים משפחתיים שנמצאו בקורלציה גבוהה עם פציעה‬ ‫עצמית הם‪ :‬גירושי הורים בילדות‪ ,‬חוסר תפקוד הורי ופגיעה‬ ‫פיסית או מינית (‪.)30 ,24‬‬ ‫מחקרים רפואיים אודות התנהגות זו החלו ב־‪,)31( 1878‬‬ ‫אך רק ב־‪ ,1913‬במחקר שערך אמרסון (‪ ,)32‬שויימה לראשונה‬ ‫ההתנהגות וזכתה בכינוי ‪ .self-mutilation‬ההבנה המוקדמת‬ ‫של התופעה נעשתה במסגרת תיאורית הדחף‪ .‬מעשה הפציעה‬ ‫העצמית הובן כהתנהגות מזוכיסטית 'היסטרית'‪ ,‬המספקת‬ ‫לפוצעת תשומת לב מהסביבה וסיפוק מיני מחקירת פצעיה‬ ‫שלה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬טען אמרסון כי הפציעה העצמית היא המרה‬ ‫סימבולית של אוננות‪ .‬בנוסף‪ ,‬המעשה הובן כאקט אובדני‪.‬‬ ‫התפתחות חשובה בהבנת ההתנהגות החלה לאחר פרסום‬ ‫ספרו של מנינג'ר ב־‪,“Man against himself” (33) 1938‬‬ ‫בו הוא טען כי הפציעה העצמית אינה אקט מזוכיסטי‬ ‫ואינה אקט אובדני‪ ,‬אלא ניצחון דחף החיים על דחף המוות‪.‬‬ ‫מעשה הפציעה הובן לראשונה כמנגנון התמודדות מורכב‪,‬‬ ‫לא אדפטיבי‪ ,‬אומנם‪ ,‬לצורך הקלה על מצוקה פנימית‪.‬‬ ‫בשנות ה־‪ 60‬החל גל גדול של מחקרים בתחום‪ ,‬כשלראשונה‬ ‫ההתנהגות מנותחת לא רק במסגרת התיאוריה הפרוידיאנית‪,‬‬ ‫אלא בהתאם לתיאוריות יחסי האובייקט‪ ,‬תיאורית העצמי‪,‬‬ ‫ה'אני'‪ ,‬והתיאוריה ההתנהגותית‪.‬‬ ‫לפני שאפנה ליישום הכלי האנליטי של יאקובסון על השיח‬ ‫הטיפולי אודות הפציעה העצמית‪ ,‬אציג בקצרה שימושים‬ ‫קודמים באבחנה בין מטאפורה למטונימיה של שני חברים‬ ‫חשובים בקהילייה הפסיכואנליטית‪ :‬לאקאן ותלמידו לפלאנש‪,‬‬ ‫כהקדמה לאופן בו אבקש לנתח את הפציעה העצמית‪.‬‬ ‫מטונימיה ומטאפורה בתיאורית המשמעות‬ ‫של ז'אק לאקאן‬ ‫רז ברקין טוענת בספרה (‪ )34‬כי מתחילת הוראתו ייחס‬ ‫לאקאן חשיבות עצומה לנושא המשמעות בפסיכואנליזה‪ .‬לפי‬ ‫לאקאן‪ ,‬עיסוק במשמעות הוא עיסוק בסובייקט‪ .‬הסובייקט‬ ‫(שם־‬ ‫השם הניתן לילד על־ידי האב ֵ‬ ‫הוא תוצר של שפה‪ֵ .‬‬ ‫האב) הוא דרך לרכוש זהות חברתית ונורמליזציה‪ ,‬והמחיר‬ ‫שלו הוא סירוס השפה‪ .‬השפה מחייבת אותנו לוותר על חלק‬ ‫מממשותנו ומהתענגותנו‪ .‬מחיר לא פחות חשוב הוא הוויתור‬ ‫על הפרטיקולריות והיבלעות בשיח האוניברסלי הזר של השפה‪.‬‬ ‫שיח זר זה שולל מן הסובייקט את ייחודיותו‪ .‬הסובייקט מוחלף‬ ‫על־ידי מסמן‪ ,‬לפיכך הוא "עבד של השפה" ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫שהוא "עבד שחושב שהוא אדון"‪ ,‬עבד השרוי באשלית שליטה‬ ‫בעודו כפוף לחוק המסמן‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬ ‫לפי לאקאן‪ ,‬בשונה מגישתו של דה־סוסיר‪ ,‬הרואה את‬ ‫קדימות המסומן על פני המסמן‪ ,‬אצל לאקאן‪ ,‬המסמן קודם‬ ‫לוגית למסומן בשל היות המסומן אפקט של משחק המסמנים‪.‬‬ ‫כיוון שמשמעות היא תוצר של יחס בין המסמנים‪ ,‬מה שקיים‬ ‫בתור מערכת לשונית הוא רשת מסמנים בלבד‪ .‬המסמן הוא חסר‬ ‫ערך פוזיטיבי משל עצמו ולפיכך הוא "מסמן טהור"‪ .‬משמעותו‬ ‫של המסמן נקבעת רק בדיעבד על פי ההקשר‪ ,‬כלומר לפי‬ ‫היחס שהוא מקיים עם מסמנים אחרים‪ .‬משמעות‪ ,‬אם כך‪ ,‬אינה‬ ‫קבועה‪ ,‬אלא היא תהליך שבמהלכו משחק המסמנים בשפה‬ ‫מייצר אשליה של יציבות‪.‬‬ ‫לאקאן‪ ,‬בעקבות יאקובסון‪ ,‬מבקש להשתמש באבחנה בין‬ ‫מטאפורה למטונימיה‪ ,‬אך בשונה מיאקובסון‪ ,‬המטונימיה‪ ,‬לפי‬ ‫לאקאן אינה מייצגת קשר הגיוני פנימי כלשהו‪ ,‬המתקיים בין‬ ‫מילה ובין המונח המחליף אותה‪ ,‬אלא קשר אסוציאטיבי בין‬ ‫מסמנים‪.‬‬ ‫הצד האחר של אותו שדה הוא המטאפורה‪ .‬הניצוץ המטאפורי‬ ‫אינו נובע משני מסמנים שמומשו בשווה‪ ,‬אלא משני מסמנים‬ ‫שלוקחים האחד את מקומו של האחר בשרשרת המסמנים‪.‬‬ ‫לאקאן‪ ,‬בעקבות יאקובסון‪ ,‬קשר את המטונימיה לציר הצירוף‬ ‫של השפה ואת המטאפורה לציר הברירה‪ .‬כשני צדדים של‬ ‫השדה מקיימות המטונימיה והמטאפורה קשר למשמעות‪ .‬לפי‬ ‫לאקאן‪ ,‬במטונימיה נשארת התנגדות למשמעות‪ ,‬במטאפורה‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬נוצר אפקט של משמעות‪.‬‬ ‫לפי לאקאן‪ ,‬איווי הוא מטונימיה‪ .‬המטונימיה‪ ,‬לפי‬ ‫לאקאן‪ ,‬מתוארת כתנועתו האין־סופית של האיווּי הזורק‬ ‫את הסובייקט ממסמן אחד לאחר ובכך יוצר עיכוב נצחי של‬ ‫אובייקט איווּיוֹ ‪.‬‬ ‫לעומת המטונימיה שקשורה לאיווי‪ ,‬המטאפורה קשורה‬ ‫לסימפטום‪ .‬לפי לאקאן‪ ,‬המטאפורה אינה השוואה‪ ,‬אלא הזדהות‬ ‫סמלית‪ .‬המטאפורה חסרה מימד מימטי‪ ,‬משום שהמטאפורה‬ ‫היא "תהליך מבנה"‪ .‬ההעברה הסמלית יוצרת משמעות חדשה‬ ‫ולא השוואה שכבר קיימת‪ .‬מה שקורה‪ ,‬לפי לאקאן‪ ,‬במסגרת‬ ‫שהקשריו‬ ‫המטאפורה הוא שהשימוש של המסמן משתנה כך ֶ‬ ‫הלקסיקליים מתבטלים‪.‬‬ ‫הציר המטונימי הוא ביטוי לשיח הזר של השפה‪ ,‬המרחיק‬ ‫את הסובייקט (הנושא) מתכונותיו הראשוניות (הנשוא)‪,‬‬ ‫ולפיכך גורם לו לאובדן משמעות‪ .‬במסגרת שפה‪ ,‬שהיא שיח‬ ‫אוניברסלי‪ ,‬רוכש הסובייקט הכרה ותכונות הממשיגות אותו‪,‬‬ ‫אך מאבד את ייחודיותו הדינמית‪ .‬הסובייקט הוא מי שמחפש‬ ‫משמעות ייחודית בתהליך ההתקה שמעביר אותו ממסמן אחד‬ ‫לאחר‪ .‬התנועה המטונימית היא איווי למצוא את ממשותנו‬ ‫שאבדה‪.‬‬ ‫לאקאן מנתח את הבנית הסובייקט במונחי מטונימיה‬ ‫האם‪,‬‬ ‫ומטאפורה‪ :‬אובייקט האיווי הראשוני של הסובייקט הוא ֵ‬ ‫המיוצגת כמו במטונימיה מסוג סינקדוכה על־ידי חלק אובייקט‪,‬‬ ‫"שם האב" דוחקת את‬ ‫השד‪ .‬הופעת הפונקציה האבהית או ֵ‬ ‫ָ‬ ‫האם‪ ,‬מחליפה אותה ומציגה במקומה הזדהות חדשה‬ ‫איווי ֵ‬ ‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬ ‫‪.indd 4‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬ ‫מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‪ :‬ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‬ ‫עם ֵשם־האב‪ ,‬המאפשרת לילד להיכנס לתרבות‪ .‬פעילות האב‬ ‫היא מטאפורית משום שהיא מבוססת על החלפה של מסמן‬ ‫האם"‪.‬‬ ‫"שם־האב" מחליף את המסמן "איווי ֵ‬ ‫אחד באחר‪ .‬המסמן ֵ‬ ‫המטאפורה האבהית מציגה לסובייקט ֶהקשר חדש במקום‬ ‫ההקשר הישן‪ .‬במקום ִאשרוּר דמיוני של עצמו‪ ,‬היא פותחת‬ ‫ֶ‬ ‫להקשרים חדשים שבהם הוא יכול להבין את חייו‪.‬‬ ‫אותו ֶ‬ ‫לאפלאנש‪ ,‬תלמידו של לאקאן‪ ,‬עליו אפרט בהמשך‪ ,‬טוען‬ ‫כי האורגינליות (והבעייתיות‪ ,‬לטעמי) בניתוחו של לאקאן‬ ‫את המטאפורה והמטונימיה נשענת‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬על תפיסת‬ ‫שני ה'טרופים' הללו באופן אונטולוגי‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬בהחלטתו‬ ‫לייחס את יעילותם לתהליך ה'סימון' בלבד‪ .‬כך‪ ,‬במטונימיה‪,‬‬ ‫זו אינה המשכיות אקטואלית (סיבה ותוצאה‪ ,‬מכיל מוכל‪,‬‬ ‫ֵחלֶ ק ושלם וכיו"ב)‪ ,‬אשר מכוננת את החוט דרכו ההחלקה היא‬ ‫אפקטיבית‪ ,‬אלא אך ורק ההמשכיות של ההיגד אשר מחבר‬ ‫את המונחים יחד‪ .‬אותו הדבר ביחס למטאפורה‪ ,‬שהתוצר‬ ‫שלה יהיה בלתי קשור לחלוטין לכל דמיון או מבנה דומה בין‬ ‫המונחים המחליפים‪ .‬בעיה נוספת שאני מוצאת בשימושו של‬ ‫לאקאן במושגי המטאפורה והמטונימיה‪ ,‬היא שימור היחסים‬ ‫ההיררכיים בין המטאפורה למטונימיה‪.‬‬ ‫ז'אן לפלאנש‪' :‬גזירת הישויות הפסיכואנליטיות' (‪)35‬‬ ‫לפלאנש חוקר את מושגי התיאוריה הפרוידיאנית ומבקש‬ ‫להתחקות אחר מעמדם של מושגים פסיכואנליטיים בולטים‪.‬‬ ‫בעקבות המתודולוגיה הפוּקוֹ יאנית‪ ,‬הוא מבקש לנתח את‬ ‫המושגים הפסיכואנליטיים כשאלה של 'גזירה'‪ :‬לנתח את השינוי‬ ‫ההדרגתי‪ ,‬הגלישה במובנו של מושג כלשהו‪ ,‬בעיקר כאשר הוא‬ ‫עובר משימוש 'לא טכני' לשימוש חדש בשדה מדעי כלשהו‪,‬‬ ‫במקרה שלנו בשדה של מדע הפסיכואנליזה‪ .‬גלישה מושגית‪,‬‬ ‫לטענת לפלאנש‪ ,‬צריכה לפעול במקביל על גלישה מסוימת‬ ‫במציאות עצמה‪ .‬בעקבות יאקובסון‪ ,‬טוען לפלאנש כי מושג‬ ‫יכול לגלוש בשני אופנים‪ :‬של הרחבה דרך המשכיות‪ ,‬מעבר‬ ‫סמוי לשדה סמוך‪ ,‬גובל‪ ,‬אותו הוא מכנה גזירה מטונימית‪ ,‬ושל‬ ‫שינוי מקום דרך דמיון לשדה שהוא שונה‪ ,‬אך בנוי כאנלוגיה‪,‬‬ ‫שאותו הוא מכנה גזירה מטאפורית‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬במסגרת חקירת מושג ה'אני'‪ ,‬מבחין לפלאנש‬ ‫בשתי דרכים שעשויות להוביל מה'אני' ככוליות אינדיבידואלית‬ ‫וחיה אל ה'אני'‪ ,‬כפי שהוא נתפס בפסיכואנליזה‪ :‬הגזירה‬ ‫המטונימית והגזירה המטאפורית‪.‬‬ ‫בגזירה מטונימית כוונתו של לפלאנש שישנו קשר בין האני‬ ‫כאינדיבידואל ובין האני כ'רשות'‪ ,‬כמרכיב של המבנה הנפשי‪,‬‬ ‫וזהו קשר של סמיכות‪ ,‬או ליתר דיוק של התבחנות‪ .‬האני מופיע‬ ‫כאן כאיבר שעבר התמחות*‪ ,‬כשלוחה של האינדיבידואל‪ .‬הוא‬ ‫מופקד ללא ספק על כמה תפקודים מיוחדים‪ ,‬אך למעשה הוא‬ ‫* לפלאנש משתמש כאן במטאפורה מתחום הביולוגיה — 'התמחות' או‬ ‫'התמיינות' היא התהליך שעוברות רקמות התאים העובריים כאשר הן‬ ‫מתפתחות לאברי הגוף השונים‪.‬‬ ‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬ ‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬ ‫רק ממקם משהו שכבר היה נוכח ביישות החיה כמכלול‪ .‬כך‬ ‫שהאפיק המטונימי נשען על ההמשכיות שבין ה'אני' לאורגניזם‬ ‫שהוא ה'אני'‪ ,‬שהוא נגזר ממנו והופך בהדרגה לנספחו המגלה‬ ‫מומחיות בפונקציה הסתגלותית כלשהי‪.‬‬ ‫בגזירה מטאפורית‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬האני אינו נחשב לשלוחה‬ ‫של האינדיבידואל החי‪ ,‬אלא להתקה שלו או של דמותו למקום‬ ‫אחר‪ .‬האני נחשב‪ ,‬איפוא‪ ,‬למציאות ּ ְפנים־נפשית‪ ,‬למשקע פנים־‬ ‫נפשי בדמותו של האינדיבידואל‪.‬‬ ‫לפלאנש טוען כי חקירת העניין תצביע על כך שנמצא‬ ‫את שני הקווים הגניאולוגיים שכינינו מטאפורי ומטונימי‬ ‫כמופיעים בתיאוריה הפרוידיאנית בו־זמנית‪ .‬פרויד מתעקש‬ ‫על קיומם המשותף של שני אופני הבנה של האני בו־זמנית‪.‬‬ ‫כפילות זו‪ ,‬התלבטות זו בין מטאפורה למטונימיה תתגלה‬ ‫מחדש‪ ,‬לדברי לפלאנש‪ ,‬לאורך כל הטקסט "מעבר לעקרון‬ ‫העונג"‪ .‬לעולם לא נדע אם אנו מתמודדים עם רישום ביולוגי‬ ‫— עם הדימוי של יצור חי או עם "האפרטוס הנפשי"‪ .‬כך גם‬ ‫איננו יכולים להחליט האם כל אחד מן הרישומים הללו מתפקד‬ ‫פשוט כדימוי של האחר בסדרות רציפות או אולי קיימים‬ ‫בין דימויים אלה המשכיות פנימית שהיא בו־זמנית גנטית‪,‬‬ ‫טמפורלית ומרחבית‪.‬‬ ‫במאמרו "על הטיית הישויות הפסיכואנליטיות" משנת‬ ‫‪,1970‬אומר לפלאנש‪" :‬אנחנו מאמינים כי כל בחירה באפשרות אחת‬ ‫מבין השתיים היא פגימה והשחתת החשיבה הפסיכואנליטית"‪ ,‬אך‬ ‫בספרו משנת ‪" ,2001‬חיים ומוות בפסיכואנליזה"‪ ,‬הוא מזכיר‬ ‫מאמר זה ומסכם‪" :‬במסגרת השאלה של האני‪ ,‬הבחנו בשתי דרכים‬ ‫שעשויות להוביל מהאני ככוליות אינדיבידואלית וחיה אל האני כפי‬ ‫שהוא נתפס בפסיכואנליזה‪ :‬הדרך המטונימית והדרך המטאפורית‪ .‬בחרנו‬ ‫לעקוב אחר הדרך השנייה שכן היא נראית לנו פורייה יותר‪"...‬‬ ‫כך‪ ,‬גם לפלאנש‪ ,‬שמבקש לתרום לפסיכואנליזה‬ ‫באמצעות הדגשת הזווית הביולוגית בתיאוריה‪ ,‬שאותה‬ ‫הוא מקשר לגזירה המטונימית‪ ,‬מבכר בסופו של דבר‬ ‫התבוננות מטאפורית לצורך הבנה של התפתחות המושגים‬ ‫והישויות הפסיכואנליטיות‪ .‬בשונה מההיררכיה בין מטאפורה‬ ‫למטונימיה שמשקפת התיאוריה הלאקאניאנית‪ ,‬העדפתו‬ ‫המטאפורית הסופית של לפלאנש משקפת‪ ,‬בהבנתי‪ ,‬ויתור‬ ‫מסוים על 'הלבשה בכוח' את התיאוריה הפסיכואנליטית‬ ‫בלבוש שאינו מתאים וטבעי לה‪.‬‬ ‫אנליזה יאקובסונית של השיח הטיפולי אודות‬ ‫הפציעה העצמית‬ ‫ברצוני להיענות להזמנתו של יאקובסון‪ ,‬ולנתח את השיח‬ ‫הטיפולי אודות 'הפציעה העצמית' באמצעות הכלי האנליטי‬ ‫המוצע‪ :‬האבחנה בין מטאפורה למטונימיה‪ .‬בהמשך ללאקאן‬ ‫ולפלאנש‪ ,‬אבקש להחיל את הכלי על המטא־פסיכולוגיה של‬ ‫הפציעה העצמית‪ ,‬אך בנוסף גם על השיח הטיפולי הלכה‬ ‫למעשה‪ .‬לנתח את השפה עצמה המשמשת את הפוצעים‬ ‫בתארם את פציעתם העצמית‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪.indd 5‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬ ‫ורד בר־און‬ ‫בניגוד ללאקאן‪ ,‬אצמד להגדרותיו של יאקובסון (בעקבות‬ ‫אריסטו) את המטאפורה ואת המטונימיה ולא אמציא הגדרות‬ ‫חדשות‪ ,‬זאת ועוד‪ ,‬אשים דגש על הכשרים שעליהם יאקובסון‬ ‫מצביע בהתייחס לכל אחד מה'טרופים'‪ .‬מעל לכול‪ ,‬בהמשך‬ ‫להצעתו של יאקובסון‪ ,‬אבקש לראותן כצמד דיכוטומי ולא‬ ‫כצמד היררכי‪.‬‬ ‫אתחיל בניתוח ההסברים התיאורטיים השונים המקובלים‬ ‫לתופעה בשיח הטיפולי‪ ,‬ואעבור לניתוח שפת הפוצעים כפי‬ ‫שבאה לידי ביטוי בשיח זה‪.‬‬ ‫אני מוצאת את הקלסיפיקציה של קארן סויימוטו (‪)20‬‬ ‫כמארגנת בצורה טובה את ההסברים התיאורטיים השונים‬ ‫המקובלים‪ .‬היא מציעה שישה מודלים פונקציונליים עבור‬ ‫החתכים‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫המודל המיני;‬ ‫המודל האנטי אובדני (שניהם מקורם בתיאורית‬ ‫הדחף);‬ ‫מודל הוויסות הרגשי (מבית פסיכולוגית האני);‬ ‫מודל הגבולות (שמקורו בתיאוריות יחסי האובייקט);‬ ‫המודל הסביבתי (שמקורו בתיאוריות התנהגותיות‬ ‫ומערכתיות);‬ ‫המודל האנטי דיסוציאטיבי (מבית פסיכולוגית‬ ‫העצמי)‪.‬‬ ‫המודלים הדחפיים‬ ‫המודלים הדחפיים‪ :‬המיני והאנטי אובדני שעליהם אעמוד‬ ‫מייד‪ ,‬נטועים בתיאוריה הפסיכואנליטית‪ .‬יש בהם ניסיון להבין‬ ‫פציעה עצמית כביטוי או הדחקה של דחפי החיים‪ ,‬המוות‬ ‫והמין‪.‬‬ ‫‪ .1‬המודל המיני — הקשר בין מיניות לפציעה עצמית‬ ‫מבוסס על השכיחות בה הפציעה העצמית מתחילה עם‬ ‫ההבשלה המינית וכמעט שאינה ומופיעה לפניה‪ ,‬ועל‬ ‫הקורלציה הגבוהה בין פגיעה מינית לפציעה עצמית‪,‬‬ ‫והקורלציה הגבוהה בין פציעה עצמית לפגיעה בתפקוד המיני‬ ‫(‪.)36 ,30 ,24 ,22‬‬ ‫לפי המודל המיני‪ ,‬הפציעה העצמית קשורה למיניות‪ ,‬הן‬ ‫באופן חיובי והן באופן שלילי‪ :‬היא משמשת כדרך להשגת‬ ‫ריגוש מיני ובאותו הזמן מענישה את הנערה על הדחף המיני‬ ‫שלה (‪ .)37‬יש היפותזה (‪ )38‬כי נערות הפוצעות עצמן חוו‬ ‫קונפליקט וקשיים בשלבי ההתפתחות הפסיכוסקסואליים‬ ‫המוקדמים ביותר‪ ,‬שהובילו לקשיים בהתפתחות המינית‪,‬‬ ‫המגולמים בחתכים המשמשים כחדירה עצמית‪ ,‬כשבמקביל‬ ‫גם קיימת משאלה לא־מודעת להרס אברי המין כמקור לדחפים‬ ‫אלה‪ .‬כך‪ ,‬הקונפליקט מועתק מאברי המין אל החתך‪ ,‬והדימום‬ ‫הופך לנשלט — הפיכת החוויה הפסיבית לאקטיבית‪:‬‬ ‫"מה אני חוגגת כשאני חותכת את עצמי? אני אוהבת את חלוף הזמן‪,‬‬ ‫את המרווח שבין החיתוך והגעת הדם‪ .‬אני מחכה‪ .‬האם אני חותכת עמוק‬ ‫‪6‬‬ ‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬ ‫מספיק בשביל להביא את הדם? או שמא זהו חתך בתולי‪ .‬אני מוכרחה‬ ‫לחכות‪ .‬אני רגילה להמתנה שכזו‪ .‬לאחר ככלות הכול‪ ,‬החתך שבגופי לא‬ ‫דימם עד שהגעתי לגיל ‪ .12‬כך שאני יודעת כל שנחוץ לדעת על המתנה‬ ‫לדימום מחתכים‪ .‬כך זורם לו הדם‪ ,‬עולה וזורם‪ ,‬החוצה‪ ,‬נוזל על עורי‪.‬‬ ‫טהור‪ .‬שום ביציות אין כאן‪ .‬שום תינוקות מתים‪ .‬שום ריחות דוחים‪.‬‬ ‫הדם הזה הוא טהור" (‪.)39‬‬ ‫אם נבקש להכיל את הקטגוריות הדיכוטומיות של יאקובסון‬ ‫על מודל הדחף המיני‪ ,‬נבחין שהמודל המיני מציע הסבר‬ ‫מטאפורי לחתך‪ .‬החתך מסמל את איבר המין הנשי‪ ,‬שומר עמו‬ ‫על יחסי דמיון ואף ממיר אותו‪ .‬להמרת איבר המין בחתך יש‬ ‫ערך מוסף‪ :‬השימוש המטאפורי בחתך מאפשר חווית שליטה על‬ ‫מה שנחווה כאיבוד שליטה — הגוף ש'בוגד'‪ ,‬משתנה ומתפתח‪,‬‬ ‫ועל אחת כמה וכמה אצל בנות שהיו קורבן לפגיעה מינית‪,‬‬ ‫החתך המסמל את איבר המין‪ ,‬נחווה ככזה שנתון לשליטתן‬ ‫הבלעדית‪.‬‬ ‫‪ .2‬המודל האנטי אובדני — המודל האנטי אובדני מתמקד‬ ‫בהתנהגות הפציעה העצמית כמנגנון התמודדות אקטיבי‪,‬‬ ‫המשמש למניעת התאבדות‪ .‬לפי המודל האנטי אובדני‪ ,‬פציעה‬ ‫עצמית אנטי אובדנית היא בעצם התקת האובדנות‪ ,‬מציאת‬ ‫פשרה בין דחף החיים לדחף המוות‪ .‬היא ניסיון להימנע מהרס‬ ‫מוחלט ובלתי הפיך על־ידי הרס מקומי‪ ,‬ספציפי‪ ,‬הפיך‪ .‬יש טענה‬ ‫כי הפציעה העצמית היא 'מיקרו התאבדות'‪ ,‬היא חולקת עם‬ ‫אקט ההתאבדות את התנהגות ההרס העצמי‪ ,‬הפנית התוקפנות‬ ‫כלפי פנים‪ ,‬והאילוזיה של השליטה במוות (‪.)41 ,40 ,33‬‬ ‫מודל זה מציע אף הוא הסבר מטאפורי‪ ,‬שבו לחתך תפקיד‬ ‫סמלי המכונן באמצעות תהליך של ברירה והמרה‪ .‬המטאפורה‬ ‫של החתך‪ ,‬על פי מודל זה‪ ,‬עוברת תהליך הפשטה נוסף על המודל‬ ‫המיני‪ .‬פעולת החתך מסמלת את ההתאבדות והחתך אף מסמל‬ ‫את הדחפים היסודיים הפועלים במשק הנפשי — את המתח‬ ‫בין יצר החיים ליצר המוות‪ .‬פעולת החיתוך והחתך שומרים‬ ‫עם פעולת ההתאבדות ודחף המוות על יחסי דמיון ברורים‪,‬‬ ‫ולכן הם נבררים כמטאפורות‪ .‬אולם‪ ,‬ההמרה שונה מן המסומן‬ ‫והשטחיות של הפגיעה (שקשורים‬ ‫המטאפורי ברוורסיביליות ִ‬ ‫ביצר החיים)‪ .‬החתך‪ ,‬אם כן‪ ,‬מסמל בו־זמנית‪ ,‬הן את הדחף‬ ‫למוות והן את ההתמודדות עמו וההתגברות הזמנית עליו‪ .‬החתך‬ ‫הופך למטאפורת הפשרה שבין הדחפים המרכזיים במשנתו‬ ‫המאוחרת של פרויד — פשרה בין יצר החיים ליצר המוות‪.‬‬ ‫‪ .3‬מודל הוויסות הרגשי — מודל שלישי שנִ דרש לתופעה‬ ‫הוא מודל הוויסות הרגשי‪ .‬לפי מודל זה‪ ,‬פציעה עצמית נובעת‬ ‫מהצורך לבטא או לשלוט בכעס‪ ,‬בחרדה או בכאב שאי אפשר‬ ‫לבטא באופן מילולי או באמצעים אחרים‪ .‬לפי מודל זה‪ ,‬פציעה‬ ‫עצמית עונה על הצורך לחוש כאב פיסי ממשי‪ ,‬העומד בניגוד‬ ‫לכאב שהוא 'רק' רגשי‪ .‬נראה כי נערות הפוצעות את עצמן‬ ‫זקוקות לראיה פיסית לפציעה הרגשית שלהן כדי לחוש כי‬ ‫רגשותיהן אמיתיים‪ ,‬מוצדקים‪ ,‬או ניתנים לוויסות‪.‬‬ ‫את ההחלה של מודל זה ניתן לבסס על תיאור שחוזר‬ ‫על עצמו בשדה הטיפולי‪ .‬תיאור של תחושת רע כללית‪ ,‬לא‬ ‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬ ‫‪.indd 6‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬ ‫מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‪ :‬ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‬ ‫ממוקדת‪ .‬להגדרתן "ללא סיבה"‪" ,‬אולי אני רק פוזה?"‪ .‬החתך‬ ‫לעומת זאת‪' ,‬מאשר' בתחושתן את חומרת מצבן‪ .‬בנוסף‪ ,‬הפציעה‬ ‫העצמית מסייעת לווסת את הרגש המציף על־ידי יצירת חוויה‬ ‫של שליטה‪ :‬הפנית הכאב הפסיבי לעבר כאב אקטיבי הניתן‬ ‫לשליטה (‪.)30 ,27 ,19 ,7‬‬ ‫אם כן‪ ,‬ניתן לראות כי מודל הוויסות הרגשי מציע אף הוא‬ ‫הסבר מטאפורי‪ .‬החתך מאפשר המרת כאב נפשי בלתי נסבל‬ ‫בכאב גופני‪ ,‬המרת כאב נפשי לא ממוקד בכאב ממוקד חד‬ ‫כתער‪ ,‬והמרת כאב נפשי הממלא את כל החלל הפנימי בכאב‬ ‫חיצוני‪ ,‬שטחי‪ ,‬על פני העור‪.‬‬ ‫יתר על כן‪ ,‬מודל הוויסות הרגשי תולה את התופעה במה‬ ‫שהייתי מעוניינת לכנות בעקבות יאקובסון — "ליקוי של‬ ‫דמיות"‪ :‬על פיו‪ ,‬ניתן למצוא קשר בין בנות הפוצעות עצמן‬ ‫לקשיים בביטוי מילולי של רגשות (‪ .)42 ,11‬לפי גישות אלו‪,‬‬ ‫הקושי של ַּ‬ ‫הבנות החותכות לבטא רגשות באופן מילולי קשור‬ ‫לכישלון ביכולת ליצירת אמון בדמות המטפלת‪ ,‬וקשור בחוסר‬ ‫יכולת לתפוס סימבולים כדרכים להגיע אל מעבר לתחושות‬ ‫אומניפוטנציה וחוסר ישע‪ .‬מודל הוויסות הרגשי טוען‪ ,‬אם‬ ‫כן‪ ,‬כי פציעה עצמית נובעת מפגיעה ביכולת המטאפורית של‬ ‫בנות אלו‪ .‬הוא עושה זאת באמצעות פירוש מטאפורי לתופעה‬ ‫עצמה‪.‬‬ ‫‪ .4‬מודל הגבולות‪ :‬בין המטאפורי למטונימי — מודל‬ ‫רביעי להסברת תופעת הפציעה העצמית הוא מודל הגבולות‪.‬‬ ‫מקורותיו של מודל הגבולות הם בתיאוריות יחסי האובייקט‪,‬‬ ‫שמציעות כי הפוצעות את עצמן לא השלימו את המשימה‬ ‫מהאם‪,‬‬ ‫ההתפתחותית המוקדמת של היפרדות ואינדיבידואציה ֵ‬ ‫בשל התקשרות ראשונית לא מספיק בטוחה‪ ,‬ומיכל הורי שלא‬ ‫היה חזק דיו‪ .‬לפי מודל הגבולות‪ ,‬הפציעה העצמית היא ניסיון‬ ‫להגדיר כל פעם מחדש את גבולות העצמי ביחס לזולת‪ ,‬ליצור‬ ‫אבחנה בין העצמי לאחרים‪ ,‬וכך להתגונן כנגד תחושות מיזוג‬ ‫והיבלעות‪ .‬ההנחה לפי מודל זה היא שחווית הגבול בין הנערה‬ ‫החותכת לבין הזולת היא דיפוזית (‪:)43 ,27 ,20‬‬ ‫"‪...‬את יודעת למה חתכתי את עצמי היום‪ ,‬למרות שהבטחתי לך‬ ‫שלא אעשה את זה בלי לדבר איתך קודם? כי פתאום נתקפתי בהלה‪.‬‬ ‫בהלה אמיתית‪ .‬אולי אני בובה? הייתי צריכה לחתוך את עצמי לראות‬ ‫שיש לי משהו שאין לבובה — שיש לי דם‪ ...‬אתמול כשהייתי אצלך‪ ,‬כל־‬ ‫כך רציתי שתגעי בי‪ .‬אבל אני מפחדת‪ .‬אני מפחדת שאם תגעי בי פעם‬ ‫אחת‪ ,‬ארצה עוד פעם‪ ,‬ואם תגעי בי עוד פעם‪ ,‬ארצה תמיד‪ .‬ואת לא‬ ‫תוכלי לגעת בי תמיד‪ .‬במוקדם או במאוחר את תלכי‪ .‬אפילו שאמרת‬ ‫לי אלף פעם‪ ,‬אני עדיין פוחדת כל יום מחדש שאת לא תסבלי יותר‬ ‫את העומס שאני מפילה עליך‪ .‬שיום אחד ימאס לך ואת תחתכי את‬ ‫הקשר בינינו" (‪.)44‬‬ ‫למושג ה'אני־עור' שטבע הפסיכואנליטיקאי הצרפתי דידייה‬ ‫אנזייה (‪ ,)45‬עשויה להיות תרומה עצומה להבנת התופעה‪.‬‬ ‫באמצעות המושג פיתח אנזייה הקבלה שיטתית ונרחבת של‬ ‫העור עם פונקציות האני‪ .‬ה'אני־עור' הוא מושג מגשר בין הגוף‬ ‫לנפש‪ ,‬בין חווית האדם את עצמו כסובייקט לבין חוויתו את‬ ‫עצמו כאובייקט‪ .‬לפי אנזייה‪ ,‬האני מקיים עם העור‪ ,‬הן יחסים‬ ‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬ ‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬ ‫מטאפוריים — יחסים של דמיון בהם ה'אני' וה'עור' הם ברי‬ ‫המרה או החלפה‪ ,‬והן יחסים מטונימיים בהם מתקיימת רציפות‬ ‫בין מושג האני הרחב לבין המושג הצר יותר של 'העור'‪" :‬רעיון‬ ‫האני עור הוא קודם כול במתכוון‪ ,‬מטאפורה רחבה — או ליתר דיוק‪,‬‬ ‫יש בו‪ ,‬לדעתי‪ ,‬משהו מאותה התנודדות מטאפורית־מטונימית‪,45( "...‬‬ ‫עמ' ‪.)46‬‬ ‫חבלה ראשונית במגע‪ ,‬תיצור חווית חסך עורי שתהפוך‬ ‫לפגיעה מהותית ועמוקה בסטרוקטורות המרכיבות את הנפש‪.‬‬ ‫החיתוך הוא התקפה על המרקם הזה‪ .‬תקיפת הממשק‪ ,‬קו‬ ‫התפר בין העולם הפנימי לחיצוני‪ .‬חתך הוא מגע בגוף שנועד‬ ‫לחדד את תחושת הגבול‪ .‬החתך הוא התקפה על השלמות‬ ‫והרציפות‪ ,‬ההכלה וההחזקה‪ ,‬הקשר הטבורי וההזדקקות לזולת‬ ‫באשר הוא (‪.)44‬‬ ‫אם כן‪ ,‬מודל הגבולות מציע תיאור מטאפורי־מטונימי‬ ‫של תופעת הפציעה העצמית‪ .‬החתך בעור‪ ,‬הדם המגיח‪,‬‬ ‫מסמלים את הגבול הדיפוזי שבין הנערה לעולם‪ ,‬שבין הנערה‬ ‫לאובייקטים המופנמים שלה‪ ,‬כמו גם את המיכל ההורי המחורר‬ ‫שלא סיפק לה בראשית חייה תחושת הכלה ורוגע‪ .‬מחד‪ ,‬רמת‬ ‫ההפשטה המכוננת כאן את הדמיון בין התופעות והמאפשרת‬ ‫את ההמרה המטאפורית היא גבוהה במיוחד ונובעת ממטא־‬ ‫תיאוריה פסיכולוגית של יחסי אובייקט‪ .‬הפרשנות האנליטית‬ ‫של פעולת החיתוך בתיאוריה זו היא פרשנות מטאפורית‬ ‫הקשורה בהתקה מטאפורית שיטתית של אירועים פיסיים‬ ‫ליחסי האובייקט המסומלים על־ידם‪ .‬מאידך‪ ,‬החתך בעור אינו‬ ‫רק מטאפורה לפונקציות נפשיות פצועות‪ ,‬אלא העור הפצוע‬ ‫עצמו קשור בקשר של רציפות עם העור הינקותי שלא בא על‬ ‫סיפוקו במגע‪.‬‬ ‫בהמשך לכך אני מוצאת חשיבות ועניין במסקנתו של סלע‬ ‫(‪ )46‬על חוסר ההלימה בין ההמשגה התיאורטית אפיסטמית‬ ‫המהפכנית של אנזייה לבין הפרקטיקה הטיפולית השמרנית‬ ‫(ואני אוסיף‪ :‬הנותרת מטאפורית)‪ ,‬שלו‪.‬‬ ‫לקראת תיאורים מטונימיים של תופעת‬ ‫הפציעה העצמית‬ ‫שלשת המודלים הראשונים שסקרתי‪ :‬המודל המיני‪ ,‬המודל‬ ‫האנטי אובדני‪ ,‬ומודל הוויסות הרגשי הם מודלים המספקים‬ ‫הסברים מטאפוריים לתופעת הפציעה העצמית‪ ,‬בעוד המודל‬ ‫הרביעי‪ ,‬מודל הגבולות‪' ,‬מתנדנד' בין ההסבר המטאפורי‬ ‫למטונימי‪.‬‬ ‫לפני שאציג את שני המודלים הנותרים‪ ,‬אני מבקשת לשוב‬ ‫לתיאור רוֹ וֵ ַח של בנות החותכות עצמן‪ :‬לפני ביצוע החתך‬ ‫מורגשת הצטברות מתח קיצונית‪ ,‬חרדה‪ ,‬כעס או פחד‪ .‬ביצוע‬ ‫החתך מביא לתחושת הקלה מיידית‪ ,‬רוגע‪ ,‬או סיפוק‪.‬‬ ‫"את יודעת‪ ,‬זאת הקלה‪ .‬אני עושה זאת כל כמה ימים רק כדי‬ ‫להירגע‪ ...‬יש שם את הלחץ הזה שמצטבר שאת חייבת לעשות משהו‬ ‫איתו‪ ...‬שאת מרגישה שאם לא תעשי משהו — תתפוצצי‪ ...‬ולחתוך זו‬ ‫דרך להרגיע את זה‪.)20( "...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.indd 7‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬ ‫ורד בר־און‬ ‫תיאור זה הוא תיאור מטונימי‪ ,‬כאשר על־ידי צירוף‪ ,‬שרשור‬ ‫להקשר מתקבל הרצף‪ :‬מתח־חתך־הקלה‪ .‬יתר על כן‪,‬‬ ‫והכנסה ֶ‬ ‫גם ציטוטי הבנות שהבאתי מוקדם יותר‪ ,‬המחזקים‪ ,‬לכאורה‪,‬‬ ‫את ההסברים המטאפוריים‪ ,‬נושאים בפני עצמם אופי מטונימי‪:‬‬ ‫"‪...‬את יודעת למה חתכתי את עצמי היום למרות שהבטחתי לך שלא‬ ‫אעשה את זה בלי לדבר איתך קודם? כי פתאום נתקפתי בהלה‪ .‬בהלה‬ ‫אמיתית‪ .‬אולי אני באמת בובה? הייתי צריכה לחתוך את עצמי לראות‬ ‫שיש לי משהו שאין לבובה — שיש לי דם‪"...‬‬ ‫המטופלת שוללת‪ ,‬באמצעות פעולת החיתוך‪ ,‬תפישה‬ ‫מטאפורית של זהותה‪ .‬היא מבקשת לגלות שאיננה בובה‪.‬‬ ‫פעולת החתך מתאשרת על הרצף המטונימי של דם מעיד על‬ ‫היותי 'אדם בשר ודם'‪ .‬הדם הוא עדות מטונימית לממשות‬ ‫הקיומית‪ .‬הוא אינו מסמל ישויות נפשיות מופשטות בעלות‬ ‫דמיון מהותי לדם (שיהפכו למטאפורה)‪ .‬הדם נותר דם ותו לא‪,‬‬ ‫והדם ממחיש את היותי 'אמיתית'‪.‬‬ ‫גם תיאורה של המטופלת של בולס‪ ,‬שמתארת את ההמתנה‬ ‫בין החיתוך להגעת הדם‪ ,‬אשר מעוררת במטפל אסוציאציה‬ ‫מטאפורית הקושרת בין החתך לבין איבר המין הוא תיאור‬ ‫מטונימי‪ .‬יש לשים לב שתיאורה של הפוצעת לא מכיל את‬ ‫הפירוש המטאפורי של פעולת החיתוך‪ .‬אדרבה‪ ,‬היא מבחינה‬ ‫בינו לבין דם המחזור היוצא מאיבר מינה‪ .‬דווקא את דם המחזור‬ ‫היא מפרשת באופן מטאפורי כמורכב מ"תינוקות מתים"‪ ,‬אולם‬ ‫דם החתך נותן מענה טהור למתח שהצטבר לפני הפעולה‪.‬‬ ‫לשומע מן הצד קשה‪ ,‬כמובן‪ ,‬להתעלם מהאנלוגיה שנוצרת‬ ‫באמצעות תיאור זה בין איבר המין לבין החתך‪ ,‬אולם אם נקבל‬ ‫את דברי המטופלת כפשוטם — היא חוגגת את הזמן שבו היא‬ ‫ממתינה לדם‪ .‬היא לא בוחרת להמיר התנסות מינית באיבר‬ ‫המין בהתנסות בחתך‪ ,‬אלא מקבילה דווקא בין הניסיון שצברה‬ ‫בשנות בתוליה לבין הציפייה לדם‪ ,‬המופיע על הרצף המטונימי‪:‬‬ ‫"חתך־ציפייה דרוכה־דם"‪.‬‬ ‫הפער בין האופי המטונימי של תיאור הבנות את הפציעה‬ ‫העצמית לבין המגמה המטאפורית השולטת בתיאוריות‬ ‫הדינמיות השונות מעניין ומעורר מחשבה‪ .‬הסבר אפשרי‬ ‫אחד הוא מה שכבר נטען על־ידי מודל הוויסות הרגשי‪ ,‬כי‬ ‫האופי המטונימי של תיאורי הבנות משקף את הפגיעה‬ ‫ביכולת המטאפורית שלהן‪ ,‬הסבר שמניח היררכיה בין היכולת‬ ‫המטאפורית ליכולת המטונימית‪ ,‬שלא ברוח יאקובסון‪.‬‬ ‫שני המודלים הנותרים מציעים‪ ,‬בשונה מקודמיהם‪ ,‬כיוונים‬ ‫מטונימיים‪.‬‬ ‫‪ .5‬המודל הסביבתי — המודל הסביבתי מקורו בתיאוריות‬ ‫התנהגותיות ומערכתיות‪ .‬הוא מתמקד באינטראקציה שבין‬ ‫החותכת לסביבתה‪ ,‬ומניח כי הפציעה העצמית משרתת‪ ,‬הן‬ ‫את החותכת והן את המערכת (משפחה‪ ,‬בית־החולים‪ ,‬חברת‬ ‫הנעורים וכיו"ב)‪ .‬לפי מודל זה‪ ,‬התנהגות הפציעה העצמית‬ ‫עשויה להירכש בשתי דרכים מרכזיות‪:‬‬ ‫א‪ .‬דרך מודלים של ניצול‪/‬התעללות (‪ ,)abuse‬שמובילים‬ ‫את הפוצעת את עצמה ליצור התניה בין כאב לטיפול (‪,)care‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪26/07/2011 12:17:59‬‬ ‫והחתכים מהווים עבורה ניסיון לטיפול עצמי (‪,20( )self care‬‬ ‫‪.)43‬‬ ‫ב‪ .‬דרך חיזוקים להתנהגות‪ .‬לחיתוך העצמי נלווית תחושת‬ ‫הקלה‪ .‬תחושה זו מהווה חיזוק פנימי מיידי‪ .‬מערך חיזוקים‬ ‫אחר קשור לחיזוקים הסביבתיים מהמשפחה‪ ,‬העמיתים או‬ ‫המטפלים‪ .‬חיזוקים אלה נובעים מתשומת הלב הרבה שלה‬ ‫זוכים המטופלים ומשליטתם באחרים (‪.)27 ,20 ,7‬‬ ‫המודל המערכתי מתייחס למארג החברתי כמכלול אחד‬ ‫שלם‪ .‬בהתייחס להקשר החברתי כמכלול ההקשרים שבו פועלת‬ ‫הפוצעת את עצמה‪ ,‬פציעה עצמית עשויה להיות דרך לשמר‬ ‫סטטוס קוו בהטית תשומת הלב אליה‪ .‬היא הופכת להיות‬ ‫'הפציינט המזוהה' שבו מטפלים‪ ,‬שבו מרוכז העניין הטיפולי‪,‬‬ ‫במקום שיטופלו בעיות אחרות‪ ,‬לעתים יסודיות יותר‪ ,‬של‬ ‫המערכת‪ .‬ההסבר לפציעה העצמית לפי המודל הסביבתי‬ ‫הוא מטונימי‪ .‬בהתחשב בשני המרכיבים שמזהה יאקובסון‬ ‫עם מטונימיה — צירוף והכנסה להקשר‪ ,‬הפציעה העצמית‬ ‫מוסברת מתוך ההקשר שבו היא מבוצעת ועל פי הגיון פנימי‬ ‫שמנחה אותה‪ .‬היא מונעת מתוך יצירת רצף וסמיכות בין כאב‬ ‫לטיפול‪ ,‬בין האקט לחיזוקו‪ .‬התפישה של הפוצעת כ'פציינט‬ ‫המזוהה' יכולה להיתפש כמארג סביבתי סינקדוכי‪ .‬את הבעיות‬ ‫הרחבות במערך החברתי מעבירים לאיבר אחד‪ ,‬המייצג את‬ ‫השלם‪ .‬במסגרת הסבר זה החתך אינו מקבל פירוש מטאפורי‪,‬‬ ‫אלא מקבל תפקיד על רקע צירופו לתנאים סביבתיים אחרים‬ ‫ולהקשר שבו פועלת הנערה‪.‬‬ ‫‪ .6‬בהמשך לכך מעניין לבחון את המודל הדיסוציאטיבי —‬ ‫המודל הדיסוציאטיבי מתמקד ביצירת שימור מושג עצמי או‬ ‫זהות‪ .‬ברומברג (‪ )47‬מציע לראות בתהליך הדיסוציאציה את‬ ‫מנגנון הוויסות וההגנה המרכזי של החיים הנפשיים‪ .‬הוא תופס‬ ‫תהליכים דיסוציאטיביים כרלוונטיים‪ ,‬הן לפתולוגיות (הפרעות‬ ‫דיסוציאטיביות) והן לנפש הבריאה‪ .‬בסביבות טראומתיות או‬ ‫בלתי מתקפות באופן קיצוני‪ ,‬תהליכים דיסוציאטיביים הם‬ ‫חיוניים לשמירה על המשכיות העצמי‪ ,‬אך לתהליכים אלה‬ ‫יש מחיר נפשי משמעותי‪ .‬מאחר שמצבי עוררות רגשית‬ ‫וקונפליקטים תוך־נפשיים נחווים כמסוכנים לשימור המשכיות‬ ‫העצמי‪ ,‬האדם נמצא בנתק ממצבי עצמי שלמים‪ .‬מצב זה מצריך‬ ‫כוננות תמידית לגיוס מנגנונים דיסוציאטיביים שישמרו על‬ ‫הנתק בין חלקי העצמי‪ ,‬וכך אובדת היכולת לחוש ביטחון‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬מצבים בין־אישיים מקושרים באופן אוטומטי לצורך‬ ‫בדיסוציאציה‪ ,‬עקב הסכנה באי תיקוף על־ידי האחר‪.‬‬ ‫המודל הדיסוציאטיבי לפציעה העצמית מניח‪ ,‬בדומה למודל‬ ‫הוויסות הרגשי‪ ,‬שפציעה עצמית מסייעת בוויסות רגשי‪ ,‬אך‬ ‫מתמקד בחווית הדיסוציאציה ובדרך בה הפציעה העצמית‬ ‫משפיעה ומושפעת ממנה‪ .‬הפציעה העצמית נמצאה כמסייעת‬ ‫לצאת מהחוויה הדיסוציאטיבית (‪ ,)43 ,30 ,27 ,24 ,20 ,7‬באשר‬ ‫הבנות לרוב אינן חשות כאב בעת החיתוך ההשערה היא כי הצבע‬ ‫האדום המהמם של הדם מוביל לסיום הדיסוציאציה (‪.)49 ,48‬‬ ‫מראה הדם 'מזכיר' לאדם הפוגע בעצמו כי הוא חי ומפחית את‬ ‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬ ‫‪.indd 8‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬ ‫מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‪ :‬ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‬ ‫הנתק הדיסוציאטיבי (‪ .)50‬בנוסף‪ ,‬הצלקות הנותרות על העור‬ ‫אחרי הפציעה העצמית עשויות לסייע ביצירת תחושת קיום‬ ‫מתמשכת עבור החותכת‪ ,‬מחברות אפיזודות של דיסוציאציה‬ ‫או משמרות אירועי עבר או רגשות שאין אפשרות לעשות להם‬ ‫אינטגרציה לתוך מושג העצמי (‪.)51‬‬ ‫אפשר‪ ,‬אם כן‪ ,‬לומר כי הפציעה העצמית‪ ,‬לפי המודל‬ ‫הדיסוציאטיבי‪ ,‬היא ניסיון הגנה על הכישורים הנפשיים‬ ‫המטונימיים של צירוף ושמירה על ההקשר — שנפגעים בתהליך‬ ‫הדיסוציאטיבי — בבקשה ליצור רצף בתוך הדיסוציאציה‬ ‫שמאופיינת בפגיעה ברציפות‪ ,‬בקטיעות ובניתוקים‪.‬‬ ‫המודל האנטי דיסוציאטיבי מחזק את התחושה כי זירת‬ ‫ההתמודדות הדומיננטית עבור הנערה החותכת היא הזירה‬ ‫המטונימית‪ ,‬כשהיא נדרשת להתמודד על בסיס יום־יומי עם‬ ‫קשיים ביכולת לשמירה על רצף‪ ,‬כמו גם עם צירופים הרסניים‬ ‫שמתקיימים בה ומשמרים את עצמם‪ .‬הניסיון הטיפולי שלי‬ ‫מורה שלרוב‪ ,‬אופן החיתוך העצמי מחושב ביותר‪ .‬מערך‬ ‫החתכים יוצר מעין מפה שנתיב אחד בה מוביל לקראת אחר‪.‬‬ ‫החתך החדש נתפס על פני הרצף המטונימי והמשמעות שלו‬ ‫היא על סמך יחסיו עם החתכים הקודמים‪.‬‬ ‫ְמ שִׂ יח מטאפורי לשיח מטונימי בטיפול הקליני‬ ‫בעקבות הדברים העולים מן הניתוח שהצגתי‪ ,‬אני מבקשת‬ ‫לטעון כי זירת ההתמודדות והקושי של הפוצעים את עצמם היא‬ ‫קודם כול בציר המטונימי‪ :‬משם הם יוצאים‪ ,‬שם הם נאבקים‬ ‫ושם הם מבקשים את העזרה הראשונה‪ .‬הלקות נעוצה בציר‬ ‫המטונימי — אם בקושי בשמירה על חווית הרצף הקיומי שכולל‬ ‫ניתוקים‪ ,‬קטיעות ושיבושים‪ ,‬ואם ביצירת צירופים נוקשים‪,‬‬ ‫פתולוגיים והרסניים‪.‬‬ ‫נקודת המוצא של מאמר זה היתה הקושי באינטראקציה‬ ‫הטיפולית עם הפוצעים את עצמם‪ ,‬המקשה על הגעה‬ ‫להישגים טיפוליים מתמשכים‪ .‬אני מבקשת לטעון‪ ,‬בעקבות‬ ‫ניתוח תופעת הפציעה העצמית באמצעות הכלי האנליטי‬ ‫של יאקובסון‪ ,‬כי ייתכן שהקושי המוכר לנו מחדר הטיפולים‬ ‫והמתואר רבות במחקר נובע מחוסר הלימה בין 'משחק השפה'‬ ‫הטיפולי לבין 'משחק השפה' המשמש את המטופל הפוצע‬ ‫את עצמו‪.‬‬ ‫ב'משחק השפה' הטיפולי אני כוללת‪ ,‬הן את החשיבה‬ ‫התיאורטית והן את שפת המטפל בחדר הטיפולים (שלא נדונה‬ ‫במאמר זה)‪ ,‬כחולקות את אותם החוקים‪ ,‬ההבנות‪ ,‬ועוקבות אחר‬ ‫אותם כללים‪ .‬הדומיננטיות המטאפורית של 'משחק השפה'‬ ‫הטיפולי טומנת בחובה תפיסת יחס היררכי בין המטאפורה‬ ‫למטונימיה‪ ,‬והבנת הדומיננטיות המטונימית של הפוצעים לא‬ ‫כקיימת בפני עצמה‪ ,‬אלא כמשקפת לקות ביכולת המטאפורית‬ ‫שלהם‪ .‬במובן זה‪ ,‬תפיסת הדומיננטיות המטונימית של הפוצעים‬ ‫כחוסר‪ ,‬כהיעדר‪ ,‬ולא של יכולות והתמודדויות‪ ,‬מועד להחמצה‬ ‫ולכשל טיפולי‪ .‬בעקבות יאקובסון‪ ,‬נראה לי נכון לאמץ את‬ ‫החלק בגישתו ששולל את ההיררכיה בין המטונימיה למטאפורה‬ ‫שיחות ‪ — ‬כרך כ״ה‪ ,‬חוב׳ מס׳ ‪ ,3‬יוני ‪2011‬‬ ‫‪26/07/2011 12:18:00‬‬ ‫ולהתבונן בחוקיות המנחה כל אפשרות כזו כמבטאת יכולות‪,‬‬ ‫כשרים ואף צרכים שונים‪.‬‬ ‫בהמשך לכך‪ ,‬הבנת הפונקציה המטונימית ה'רצפית' של‬ ‫הפציעה העצמית‪ ,‬ביחס לחווית הפגיעה ברצף המאפיינת רבים‬ ‫מהפוצעים את עצמם‪ ,‬ממשיגה מחדש את הפציעה העצמית‬ ‫לא כהתנהגות הרסנית‪ ,‬אלא כדרך התמודדות וניסיון לטיפול‬ ‫ולריפוי עצמי ומבליטה את ההיבטים האדפטיביים ומכווני‬ ‫החיים שבה‪.‬‬ ‫ברמת הפרקטיקה ראוי‪ ,‬אם כן‪ ,‬שהמטפל הנפגש עם הפוצע‬ ‫ישהה את 'משחק השפה' המטאפורי שלו‪ ,‬לטובת הכרת משחק‬ ‫שפה אחר‪ ,‬מטונימי‪ .‬במשחק השפה המטונימי יש חשיבות‬ ‫להקשר‪ ,‬וכפועל יוצא מכך‪,‬‬ ‫רבה לרציפות‪ ,‬לשרשור‪ ,‬להכנסה ֶ‬ ‫חשיבות תשומת הלב למיידי‪ ,‬לכאן ועכשיו‪ ,‬לגוף ולפצע‬ ‫הקונקרטי‪ .‬התבוננות בו‪ ,‬ביחסו לפצעים הקודמים‪ ,‬התבוננות‬ ‫בגוף המדמם — לא כמטאפורה‪ .‬המשגת משחק שפת הפוצעים‬ ‫כמטונימי נותנת משנה תוקף לעבודה טיפולית עם הפוצעים‬ ‫כמו זו הנעשית ב־‪ ,DBT‬השמה דגש על יצירת רציפות על־ידי‬ ‫פגישות קבועות ותכופות וזמינוּת המטפל גם מעבר לפגישות‬ ‫הקבועות‪ .‬כך גם הטיפול באמנות ובתנועה שמאפשר את‬ ‫הכנסת הגוף הקונקרטי לטיפול ועבודה עמו ועליו שיגבירו‬ ‫את תחושות הרציפות והלכידות‪.‬‬ ‫מעבר ליצירת ‪ setting‬המותאם לצרכים שעל הציר‬ ‫המטונימי‪ ,‬היבט חשוב נוסף הנובע מהמשגת שפת הפוצעים‬ ‫כמטונימית הוא אפשרות יצירת 'שיח מטונימי' בקליניקה‪.‬‬ ‫בהקשר זה אזכיר את תרומתה החשובה של ירום (‪ ,52‬עמ'‬ ‫‪ ,)329‬בהצעתה את 'הפרשנות הטופוגרפית ההתייחסותית'‬ ‫כפיתוח והשלמה למתודולוגיה החסרה של אנזייה‪ .‬ירום מציעה‬ ‫פרשנות דיאלוגית‪ ,‬בה המטופל והמטפל מוזמנים לתת מקום‬ ‫בשיח לנוכחות הגופנית של שניהם בחדר הטיפולים‪ .‬תרומת‬ ‫פרשנות דיאלוגית זו לצרכים המטונימיים של הפוצעים היא‬ ‫בהנכחת ההיבט הגופני של הצמד מטפל־מטופל‪ ,‬כמו גם‬ ‫בהדדיות השיח הטיפולי‪ ,‬המאפשרים להתחיל 'לתפור' את‬ ‫הפצעים הגופניים־נפשיים במטרה להשיג חוויה נפשית פחות‬ ‫פרוצה ומקוטעת‪.‬‬ ‫מעבר לכך‪ ,‬ההמשגה המטונימית של זירת ההתמודדות של‬ ‫הפוצעים‪ ,‬מזמינה אותנו‪ ,‬המטפלים‪ ,‬לשוב ולבחון את תפיסת‬ ‫עליונות המטאפורה העומדת בבסיס 'משחק השפה' הטיפולי‪,‬‬ ‫על היצירתיות והמעוף הטמונים בה ועל שאר יתרונותיה הרבים‪,‬‬ ‫כמו גם על הסיכונים הטמונים בה כדוגמת אפשרות ההרחקה‬ ‫מן ההווה‪ ,‬מן המיידי‪ ,‬וחלילה‪ ,‬מן המטופל עצמו‪.‬‬ ‫ספרות‪:‬‬ ‫ויטגנשטיין ל‪ ,.‬חקירות פילוסופיות‪ .‬ירושלים‪ ,‬מאגנס‪1. .1953 ,‬‬ ‫גליק ל‪" ,.‬כתוב בעור"‪ :‬מאפיינים התמכרותיים בפגיעה עצמית ‪2.‬‬ ‫חזרתית‪ .‬שיחות‪ ,‬כ"ד(‪.2010 ,164-157 :)2‬‬ ‫‪3. Zila L.M., Kiselica M.S., Understanding and counseling‬‬ ‫‪self-mutilation in female adolescents and young adults. J.‬‬ ‫‪Counseling and Dev., 79: 46-53, 2001.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.indd 9‬ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‪-‬ןוא‪-‬רב דרו‬ ‫ורד בר־און‬ 4. Barglow P., Chandler S., Molitor N. et al. (Eds.), Managed mental health care: Administrative and clinical issues. Washington, DC, APA, 1992. 5. Fafazza A.R., Bodies under siege: Self mutilation and body modification in culture and psychiatry. 2nd ed. Baltimore, Johns Hopkins Univ. Press, 1996. 6. Linehan M.M., Heard H.L., Armstrong H.E., Naturalistic follow-up of a behavioral treatment for chronically parasuicidal borderline patients. Arch. Gen. Psychiatry, 50: 971-974, 1993. 7. Allen C., Helping with deliberate self-harm: Some practical guidelines. J. Ment. Health, 4: 243-250, 1995. 8. Fenning S., Carlson C., Gabrielle A., Contagious selfmutilation. J. Am. Acad. Child & Adolescent Psychiatry, 34 (4): 402-403, 1995. 9. Klonsky E.D., Moyer A., Childhood sexual abuse and nonsuicidal self-injury: Meta analysis. Brit. J. Psychiatry, 192 (3): 166-170, 2008. 10.Rosen P.M., Walsh B., Barent W., Patterns of contagion in self-mutilation epidemics. Am. J. Psychiatry, 146(5): 656658, 1989. 11. Zlotnick C., Donaldson D., Spirito A. et al., Affect regulation and suicide attempts in adolescent inpatients. J. Am. Acad. Child & Adolescent Psychiatry, 36: 793-798, 1997. 12.Nixon M.K., Cloutier P.F. Aggarwal S., Affect regulation and addictive aspects of repetitive self-injury in hospitalized adolescents. J. Am. Acad. Child & Adolescent. Psychiatry, 41: 1333-1341, 2002. 13.Osuch E.A., Noll J.G., Putnam F.W., The motivations for self-injury in psychiatric inpatients. Psychiatry: Interpersonal Biological Processes, 62 (4): 334-346, 1999. 14. .2007 ,‫ רסלינג‬,‫ תל־אביב‬.‫ סטרוקטורליזם‬,.'‫סטורוק ג‬ 15. ‫ שני צדדים של הלשון ושני טיפוסים של הפרעות‬,.‫יאקובסון ר‬ ‫ הקיבוץ‬,‫ תל־אביב‬.‫ בלשנות ופואטיקה‬,‫ סמיוטיקה‬:‫ מתוך‬.‫אפאזיות‬ .1986 ,‫המאוחד‬ 16. .1993 ,‫ הוצאת קרית ספר‬.‫ המילון החדש‬,.‫אבן שושן א‬ 17.Matus J., Proxy and Proximity: Metonymic Signing. Univ. of Toronto Q., 58(2): 305-326, 1989. 18. ‫ המרכז‬:‫ מטח‬.‫ מושגים מרכזיים בתחום הספרות והשירה‬,.‫ציונית ד‬ .2003 ,‫לטכנולוגיה חינוכית‬ 19.Franklin J.C., Hessel E.T, Aaron R.V. et al., The functions of nonsuicidal self-injury: support for cognitive–affective regulation and opponent processes from a novel psychophysiological paradigm. J. Abnor. Psychology, 119(4): 850-862, 2010. 20.Suyemoto K., The functions of self-mutilation. Clin. Psychology Rev., 18(5): 531-554, 1998. 21.Suyemoto K.L., MacDonald M.L., Self-cutting in female adolescents. Psychotherapy, 32: 162-171, 1995. 22.Briere J., Gil E., Mutilation in clinical and general population samples: Prevalence, correlates, and functions. Am. J. Ortho., 4(68): 609-620, 1998. 23.Jacobson C.M., Gould M., The epidemiology and phenomenology of non-suicidal self-injurious behavior among adolescents: A critical review of the literature. Archives of Suicide Research. 11: 129-147, 2007. 2011 ‫ יוני‬,3 ‫ חוב׳ מס׳‬,‫כרך כ״ה‬ — ‫שיחות‬ ‫רב דרו‬-‫ןוא‬-‫ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‬.indd 10 24.Fliege H., Lee J., Grimm A. et al., Risk factors and correlates of deliberate self-harm behavior: A systematic review. J. Psychosomatic Res., 66(6): 477-493, 2009. 25.Laye-Gindhu A., Schonert-Reichl K., Nonsuicidal self-harm among community adolescents: understanding the “whats” and “whys” of self-harm. J. Youth Adolesc., 34: 447-457, 2005. 26.DiClemente R.J., Ponton L.E., Hartley D., Prevalence and correlates of cutting behavior: Risk for HIV transmission. J. Am. Acad. Child & Adolescent Psychiatry, 30: 735-739, 1991. 27.Nock M.K., Why do people hurt themselves? New insights into the nature and functions of self-injury. Assoc. for Psychological Science, 18(2): 78-83, 2009. 28.Doctors S., The symptom of delicate self-cutting in adolescent females: A developmental view. In: Feinstein S.C., Looney J.G., Schwartzberg A.Z. et al., (Eds.), Adolescent psychiatry. 9: 443-460, University of Chicago Press, 1981. 29.Huband N., Tantam D., Repeated self-wounding: Women's recollection of pathways to cutting and of the value of different interventions. Psychology and Psychotherapy: Theory, Research and Practice, 77: 413-428, 2004. 30.Gibson L.E., Crenshaw T., Self-harm and trauma: research findings, trial. Brit. J. Psychiatry, 192(3): 202-211, 2010. 31.Channing W., Case of Helen Miller. Am. J. Insanity, 34: 368-378, 1878. 32.Emerson L.E., The case of Miss A: A preliminary report of a psychoanalysis study and treatment of a case of selfmutilation. Psychoanal. Rev., 41-54, 1913. 33.Menninger K., Man against himself. New York, Harcourt, Brace & World, 1938. 34. ‫ קריאה לאקאניאנית בשירת יונה‬:‫ סימנים של התענגות‬,.‫רז ברקין ע‬ .2011 ,‫ אוניברסיטת בר־אילן‬.‫וולך ודוד אבידן‬ 35.Laplanche J., The derivation of psychoanalytic entities. In: Life and death in psychoanalysis. Baltimore and London, 1976. 36.Dulit R.A., Fyer M.R., Leon A.C. et al., Clinical correlates of selfmutilation in borderline personality disorder. Am. J. Psychiatry, 151: 1305-1311, 1994. 37.Woods J., Layers of meaning in self-cutting. J. Child Psychotherapy, 14: 51-60, 1988. 38.Novotny P., Self-cutting. Bull. Menninger Clinic, 36: 505514, 1972. 39.Bollas C., Being a character: Psychoanalytic self experience. London,Routledge, 1993. 40.Firestone R.W., Seiden R.H., Suicide and the continuum of self-destructive behavior. J. Am. College Health, 38: 207-213, 1990. 41.Himber J., Blood rituals: Self-cutting in female psychiatric inpatients. Psychotherapy, 31: 620-631, 1994. 42.Rosen P.M., Walsh B.W., Rode S.A., Interpersonal loss and self-mutilation. Suicide and Life-Threatening Behav., 177184, 1990. 43.Klonsky E.D., Glenn C.R., Assessing the functions of nonsuicidal self-injury: Psychometric properties of the inventory of statements about self-injury (ISAS), J. Psychopathology and Behav. Assessment , 31(3): 215-219, 2008. 10 26/07/2011 12:18:00 ‫ ניתוח תופעת 'הפציעה העצמית' בהשראת אבחנתו של רומן יאקובסון‬:‫מטונימית החתך והפירוש המטאפורי‬ 44. ,‫ הרצאה ביום העיון במכון סאמיט‬.‫ כשהיצר קם על יוצרו‬,.‫טריאסט י‬ .2002 ,‫שפורסמה בחוברת יום העיון‬ 45. .1995 ,‫ תולעת ספרים‬,‫ תל־אביב‬.'‫ ה'אני עור‬,.‫אנזייה ד‬ 46. .‫ מבט פילוסופי לינגוויסטי על ה'אני־עור' של דידיה אנזיה‬,.‫סלע י‬ ,)1( ,‫ כתב עת אינטראקטיבי למחשבה פסיכואנליטית‬,‫מרחבים‬ .2011 47.Bromberg P.M., Standing in the spaces: Essays on clinical process, trauma, and dissociation. NJ, Analytic Press, 1998. 48.Simpson M.A., Self-mutilation as indirect self-destructive behavior. In: N.L. Farberow (Ed.), The many faces of suicide: Indirect self-destructive behavior. pp 257-283. New York, McGraw-Hill, 1980. 11 ‫רב דרו‬-‫ןוא‬-‫ירופאטמה שוריפהו ךתחה תימינוטמ‬.indd 11 49.Simpson M.A., The phenomenology of self-mutilation in a general hospital setting. Canad. Psychiatric Assoc. J., 20: 429-434, 1975. 50.Paris J., Understanding self-mutilation in borderline personality disorder. Harvard Rev. Psychiatry, 13 (3): 179185, 2005. 51.Miller F., Bashkin E.A., Depersonalization and selfmutilation. Psychoanal. Q., 43: 638-649, 1974. 52. ‫ בן־‬.‫ על חוויות נפש אילמות המתפרצות בגוף‬:‫ סיפורי גוף‬,.‫ירום נ‬ .2010 ,‫ מודן הוצאה לאור‬,‫שמן‬ 2011 ‫ יוני‬,3 ‫ חוב׳ מס׳‬,‫כרך כ״ה‬ — ‫שיחות‬ 26/07/2011 12:18:00