1. No category

‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‬
‫בין דת‪ ,‬צבא ומדינה‪:‬‬
‫קונפליקט הנאמנות של קציני צה"ל מהציונות הדתית‬
‫עופר טהורי ת‪.‬ז‪34545450-5 :.‬‬
‫עבודה זו מוגשת כחלק מדרישות לשם קבלת תואר מוסמך‬
‫בתוכנית הרב‪-‬תחומית ללימודי ניהול וישוב סכסוכים‬
‫ומשא ומתן‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‬
‫תשע"ב‬
‫רמת‪-‬גן‬
‫‪-1-‬‬
‫עבודה זו נעשתה בהדרכתו של פרופ' אשר כהן‬
‫מן המחלקה למדע המדינה של אוניברסיטת בר‪-‬אילן‬
‫‪-2-‬‬
‫שלמי תודה‪:‬‬
‫תודה לפרופ' אשר כהן על הכְ וונה והנחיה בכתיבת עבודת המחקר‪ ,‬במקצועיות‪,‬‬
‫בנחישות ובסבלנות רבה‬
‫תודה לד"ר הילה העליון על שהציתה בי את העניין והאתגר שבמחקר הנרטיבי‪,‬‬
‫והעניקה לי כלים להתמודדות מיטבית‬
‫תודה למחלקה לישוב סכסוכים ומו"מ‪ ,‬על שנתיים של לימודים מרתקים‬
‫והכשרה לקראת התזה‬
‫תודה מיוחדת לקציני המחקר הנרטיבי‪ ,‬שנתנו בי אמון ושיתפו פעולה בחשיפת‬
‫מחשבות‪ ,‬תחושות ורגשות‬
‫תודה לקצינים הבכירים‪ ,‬שטרן‪ ,‬נווה ווייס‪ ,‬שבזכותם (ולא בידיעתם) נולד‬
‫המחקר הטקסטואלי‬
‫תודה לבני אלעד‪ ,‬מ"פ בחט' הנח"ל‪ ,‬שנתן לי את ההשראה לכתיבת העבודה‬
‫וסייע בבניית קבוצת המחקר ובמתן עצות מחכימות‬
‫תודה לחתני אביחי‪ ,‬מ"פ באגוז‪ ,‬על סיוע בבניית קבוצת המחקר ובמתן עצות‬
‫מחכימות‬
‫תודה ליונה גודמן על קריאה מקצועית של העבודה ובמתן עצות מחכימות‬
‫תודה לאשתי רחלי ולבני משפחתי שעודדו ופרגנו לכל אורך הדרך‬
‫‪-0-‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫תקציר ‪- 6 - ..................................................................................................‬‬
‫מבוא ‪- 9 - ....................................................................................................‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.1.1‬‬
‫רקע לעבודה ‪- 9 - ....................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.1.1‬‬
‫הגדרת הבעיה ‪- 11 -.................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.1.3‬‬
‫תמצית הקונפליקט ‪- 11 -.............. ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.1.4‬‬
‫תרומת עבודת המחקר ‪- 11 -.......................................... ................................ ................................‬‬
‫המסגרת התיאורטית‪- 11 - ...............................................................................‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.1.1‬‬
‫הציונות הדתית ‪- 11 -.................. ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.2.2‬‬
‫הלכה וסמכות רבנית ‪- 19 -............ ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.1.2‬‬
‫מדינה לאור ההלכה ‪- 11 -............. ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.1.1‬‬
‫צבא ודת ‪- 19 -........................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.1.2‬‬
‫סביבת הקונפליקט ‪- 21 -............. ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.2.6‬‬
‫דרכי התמודדות ‪- 23 -.................. ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.1.2‬‬
‫מודלים לניהול קונפליקטים ‪- 11 -................................... ................................ ................................‬‬
‫מתודולוגיה ‪- 31 - ...........................................................................................‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2.1‬‬
‫שאלות המחקר ‪- 12 -................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.2.1‬‬
‫שיטת המחקר ‪- 11 -.................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.2.2‬‬
‫אוכלוסיית המחקר הנרטיבי ‪- 14 -................................... ................................ ................................‬‬
‫‪.2.1‬‬
‫סוגיות אתיות ‪- 21 -..................... ................................ ................................ ................................‬‬
‫ממצאים ‪- 43 - ...............................................................................................‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.1.1‬‬
‫מבוא לממצאים ‪- 21 -.................. ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.1.1‬‬
‫ממצאי המחקר הטקסטואלי ‪- 21 -................................... ................................ ................................‬‬
‫‪.1.2‬‬
‫ממצאי המחקר הנרטיבי ‪- 32 -........................................ ................................ ................................‬‬
‫‪-5-‬‬
‫דיון ‪- 91 - .....................................................................................................‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5.1‬‬
‫התיאוריות במבחן הממצאים ‪- 91 -................................. ................................ ................................‬‬
‫‪.2.1‬‬
‫תשובות לשאלות המחקר ‪- 91 -...................................... ................................ ................................‬‬
‫‪.2.2‬‬
‫ניהול הקונפליקט החיצוני ‪- 111 -................................... ................................ ................................‬‬
‫‪.2.1‬‬
‫מסקנות והמלצות ‪- 112 -.............. ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.2.2‬‬
‫כיוונים להמשך המחקר ‪- 114 -...................................... ................................ ................................‬‬
‫‪.2.3‬‬
‫רפלקציה – מחוקר לסובייקט ‪- 111 -............................... ................................ ................................‬‬
‫‪.6‬‬
‫ביבליוגרפיה ‪- 122 - ........................................................................................‬‬
‫‪.7‬‬
‫נספחים ‪- 121 - ..............................................................................................‬‬
‫‪.2.1‬‬
‫ריאיון נרטיבי ‪- 114 -.................. ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪.2.1‬‬
‫נתוני אוכלוסיית המחקר ‪- 121 -..................................... ................................ ................................‬‬
‫‪.2.2‬‬
‫תמונה מההתנתקות ‪- 121 -........... ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪SUMMARY‬‬
‫‪- 111 - ........................................................................................................‬‬
‫‪-4-‬‬
‫תקציר‬
‫מראשית ייסודה‪ ,‬הציונות הדתית (להלן‪ :‬הצה"ד) מצויה במתח ערכי מתמיד בין שתי נאמנויות – דתית‬
‫ולאומית‪ .‬במסגרת המחויבות לנאמנות כפולה‪ ,‬נעשה מאמץ כל השנים‪ ,‬מצד מנהיגי הצה"ד‪ ,‬לכרוך יחד את‬
‫העולם הדתי‪-‬מסורתי עם הלאומיות הישראלית‪ .‬למפגש בין שני העולמות יש גם מחיר ערכי‪-‬דתי שבא לידי‬
‫ביטוי‪ ,‬מאז קום המדינה‪ ,‬במשברים שמתחוללים מעת לעת בין שתי המערכות על רקע העובדה שמדינת ישראל‬
‫היא מדינה חילונית שאינה כפופה להלכה היהודית‪.‬‬
‫קציני צה"ל בני הציונות הדתית (להלן‪ :‬הקצינים) חיים בצל הקונפליקט‪ ,‬הן במישור הערכי והן במשור‬
‫הפראקטי היום יומי‪ ,‬במסגרת פעילותם הצבאית‪ .‬שם‪ ,‬המתח בין שתי המערכות‪ ,‬הדתית והממלכתית‪ ,‬מחריף‬
‫נוכח הצפייה מצד המערכת הצבאית למשמעת בלתי מסויגת‪ .‬למציאות מורכבת זו יש גם פן פוליטי‪-‬חברתי‪.‬‬
‫במהלך שני העשורים האחרונים אחוז המתגייסים ליחידות קרביות מקרב הצה"ד עולה באופן חד‪ ,‬והדבר בא‬
‫לידי ביטוי גם בחלק היחסי הגבוה שלהם בין הקצינים‪ .‬עובדה זו מעוררת דאגה אצל גורמים מהשמאל‬
‫שמביעים חשש שמא בעתיד "הגולם יקום על יוצרו"‪ ,‬ויתבצע באמצעות הקצינים הדתיים תהליך שקט של‬
‫רפורמה רעיונית בשאלות של דת ומדינה‪ ,‬דווקא דרך המסגרת הצבאית‪.‬‬
‫עבודת המחקר עוסקת בקונפליקט הנובע מהנאמנות הכפולה של הקצינים‪ ,‬ומנסה להתמודד עם מספר‬
‫שאלות העומדות במוקד הדיון‪ .‬השאלה הראשונה נוגעת לזהות הקצינים על רקע שייכותם לזרם הצה"ד‪.‬‬
‫השאלה השניה נוגעת לעוצמת הקונפליקט בו מצויים הקצינים בשגרת היום יום ובמצבי קיצון בהם הם‬
‫עלולים להידרש לפנות ישובים‪ .‬השאלה השלישית נוגעת לגבולות הנאמנות של הקצינים למדינה ולצבא‪.‬‬
‫השאלה הרביעית נוגעת לדרכי ההתמודדות של הקצינים עם הקונפליקט‪.‬‬
‫לצורך ברור השאלות‪ ,‬נבדקו מחקרים ומקורות מידע רבים בתחום המחקר הנדון‪ ,‬על מנת שאוכל להסתייע‬
‫בהם בניתוח ובהבנת ממצאי המחקר‪ .‬סה"כ נבדקו ונלמדו שישה תחומי ידע תיאורטיים‪.‬‬
‫בפרק הראשון בחנתי את הצה"ד‪ ,‬כור מחצבתם של הקצינים הדתיים‪ .‬בעשורים האחרונים עוברים על‬
‫הצה"ד משברים מתמשכים‪ ,‬ערכיים ומנהיגותיים‪ ,‬המשפיעים על כלל ציבור הצה"ד ואינם פוסחים על‬
‫הקצינים‪ .‬משברים אלו גרמו לשבירת המונוליתיות בתפיסת העולם של הצה"ד וליצירת מגוון רחב של דעות‬
‫ואף של זהויות‪ .‬בפרק השני עסקתי במעמד הרבנים בהקשר לשאלות של צבא וממלכתיות‪ .‬הקצינים הפנימו‬
‫במסגרות החינוך בהם הם חונכו‪ ,‬את ההכרה בעניין מעמדו של הרב כפוסק וכמייעץ‪ ,‬ולכן מעמדם של הרבנים‬
‫היא אחת מסוגיות הליבה החשובות של המחקר‪ .‬מבדיקת החומר התיאורטי התברר שמעמד הרבנים נשחק‬
‫בקרב הקהילה‪ ,‬כחלק ובמקביל למשבר שעובר על הצה"ד‪ .‬יש המייחסים להם מעמד של פוסקי הלכה‪ ,‬ויש‬
‫‪-6-‬‬
‫רבים המייחסים להם מעמד של "חכמים ונבונים"‪ ,‬נותני עצה טובה גרידא‪ .‬בפרק השלישי עסקתי בהיבטים‬
‫הקשורים למעמד המדינה‪ ,‬שלטון החוק והזיקה שבין דת ומדינה‪ .‬ערך ה"ממלכתיות" נבחן בראי רבני הצה"ד‪,‬‬
‫שנותנים לערך זה משמעויות מגוונות‪ ,‬החל ממבט שמרני הרואה בממלכתיות ערך שאין להתפשר עליו‪ ,‬וכלה‬
‫במבט הממתן את ערך הממלכתיות בטענה כי ערך ארץ ישראל חשוב ממנו‪ .‬בפרק הרביעי עסקתי בהיבטים‬
‫שונים הקשורים ליחסי צבא ודת‪ .‬הצבא מהווה מרכיב מרכזי בעולמו הדתי‪-‬ערכי של הקצין הדתי‪ ,‬בצד תחושת‬
‫השליחות‪ .‬הצגתי את היחס החיובי של הצבא לחיילים הדתיים הלכה למעשה בשגרת היום יום‪ .‬במקביל‪,‬‬
‫הצגתי את גישת רבני הצה"ד לשרות הצבאי‪ ,‬המתפצלת בין תמיכה לכתחילה לתמיכה בדיעבד‪ .‬בפרק החמישי‪,‬‬
‫התמקדתי בקונפליקט שבין שתי המערכות התובעניות – הצבאית והדתית‪ .‬הצגתי מציאות מורכבת של‬
‫קונפליקט תפקידי‪ ,‬המשלב בתוכו גם קונפליקט בין נאמנויות ובין תתי זהויות‪ ,‬כשברקע מצויים ערכי הציות‬
‫והמשמעת המהווים ערכי יסוד בצבא‪ .‬בפרק השישי‪ ,‬עסקתי בדרכי ההתמודדות האפשריים במקרים של‬
‫קונפליקטים ומשברים‪ .‬הוצגה גישת ה"גורמים המתווכים" שעומדים בתווך בין החיילים והמערכת הצבאית‬
‫ואמורים לסייע בריכוך הקונפליקט‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוצגו מספר גישות מחקריות בסביבת הצבא ("רציונליזציה"‬
‫ו"קטגוריזציה")‪ ,‬וכן מנגנוני הגנה מתחום הפסיכואנליזה שפרויד פיתח‪.‬‬
‫לצורך ברור שאלות המחקר‪ ,‬נעזרתי בשני כלי מחקר איכותניים – טקסטואלי ונרטיבי‪ .‬במחקר‬
‫הטקסטואלי ניתחתי טקסטים של שלושה קצינים בכירים בני הצ"ד (תא"ל ושני אלופים)‪ ,‬שהשתתפו באופן‬
‫פעיל כמפקדים בכירים‪ ,‬בתהליך פינוי גוש קטיף וצפון השומרון (להלן‪ :‬ההתנתקות)‪ .‬מהמחקר הטקסטואלי‬
‫התקבלה תמונה אודות התהליך שעברו הקצינים הן בהיבט המחיר האישי שהם ומשפחתם שילמו בגין‬
‫מעורבותם בהתנתקות‪ ,‬והן בהיבט של האשמות חמורות שהם מפנים כלפי קהילת הצה"ד‪ .‬במחקר הנרטיבי‪,‬‬
‫ראיינתי עשרה קצינים בתפקידי מ"פ‪-‬מג"ד ואחד בתפקיד בכיר יותר‪ .‬הקצינים נחשפו במהלך ראיונות‬
‫במישורים רבים‪ :‬בית אבא‪ ,‬מוסדות לימוד‪ ,‬משפחה‪ ,‬השירות הצבאי‪ ,‬תפיסת התפקיד‪ ,‬ערכים ועוד‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫הם נחשפו לשאלות הנוגעות לממלכתיות ונאמנות למדינה‪ ,‬מעמד רבנים ולשאלות הקשורות למעורבות‬
‫אפשרית שלהם בתרחישים עתידיים של פינוי ישובים‪.‬‬
‫יודגש‪ ,‬כי בשלב בניית אוכלוסיית המחקר הנרטיבי‪ ,‬הקצינים הסתייגו מהשתלבות במחקר‪ .‬חלקם נמנעו‬
‫מלהתראיין בטענה שכלל אין קונפליקט ("הכחשה")‪ ,‬וחלקם הביעו חשש מהדלפת הנתונים וביקשו לוודא שיש‬
‫חיסיון על מקורות המידע‪ .‬ברם‪ ,‬בסיומו של כל ריאיון‪ ,‬הקצינים טענו כי הריאיון עורר אותם לחשוב ולגבש‬
‫עמדה בנושאים ערכיים שאין הם מתמודדים איתם בשגרת היום יום‪.‬‬
‫‪-7-‬‬
‫ממצאי שני המחקרים‪ ,‬מצביעים על תמונה חשובה בכמה מישורים‪ .‬במישור הראשון‪ ,‬נמצא שמדובר‬
‫בקבוצה מגוונת הן באופן תפיסתם את ערך הממלכתיות‪ ,‬הן בהתייחסותם למעמד וסמכות הרבנים בנוגע‬
‫לסוגיות דת ומדינה‪ ,‬והן באופן שהם רואים עצמם שייכים לזרם הצה"ד‪ .‬במישור השני‪ ,‬נמצא כי הקצינים‬
‫משדרים לכאורה הלימה מליאה בין דת ומדינה‪ .‬ברם‪ ,‬בבחינה מעמיקה תוך התייחסות לשאלות מעשיות‪,‬‬
‫מתבררת תמונה מורכבת של קונפליקט רב מערכתי במישורים רבים – דתי‪ ,‬צבאי‪ ,‬לאומי‪ ,‬קהילתי‪ ,‬תפקידי‪-‬‬
‫חינוכי ונאמנותי‪ .‬במישור השלישי‪ ,‬נמצא שקיים מתאם ישיר בין וותק הקצינים בצבא ורמת הפיקוד שלהם‪,‬‬
‫ומידת נאמנותם למדינה ולצבא‪ .‬ככל שהקצינים ותיקים ובכירים יותר‪ ,‬כך רמת הנאמנות שלהם למדינה‬
‫ולמערכת הצבאית גבוהה וחזקה יותר‪ .‬ממצאי שני המחקרים מצביעים על כך שבמקרה של פקודה לפינוי‬
‫ישובים‪ ,‬הקצינים יבחרו בדרך שאינה מובילה למציאות משברית של "שבירת כלים"‪ .‬הם יבצעו את הפקודה או‬
‫שהם ינסו בתאום עם מפקדיהם להשתלב בפעילות לא ישירה של הפינוי‪ .‬גם הקצינים שקשובים לדעת רבם‪,‬‬
‫יעשו כל שביכולתם על מנת שלא להגיע לחילול ה'‪ .‬ממצאי הראיונות מלמדים כי הנאמנות החזקה של הקצינים‬
‫בנויה על תשתית ערכית חזקה המבוססת על מורשת בית אבא‪ ,‬מערכת חינוכית‪ ,‬תמיכה משפחתית‪ ,‬והמסגרת‬
‫הצבאית עצמה‪ .‬במישור הרביעי‪ ,‬למדנו אודות דרכי ההתמודדות של הקצינים עם הקונפליקט המורכב שבין‬
‫דת ומדינה‪ .‬במישור הערכי‪-‬דתי הם רואים את התנהלות המדינה והצבא בהקשר לפינוי ישובים כ"מעט נקודות‬
‫שחורות" בתוך תהליך ארוך של גאולה‪ .‬הם מתמודדים עם שאלת הסתירה בין דת וממלכתיות באמצעות אחת‬
‫או יותר משלושת הדרכים הבאות‪ :‬א‪ .‬ניתוק הממלכתיות מהמישור ההלכתי‪ ,‬ב‪ .‬ניתוק סוגיית הגבולות‬
‫מהמישור הלכתי‪ ,‬ג‪ .‬דגש על ממלכתיות דתית בלתי מסויגת‪ .‬במישור הרבני‪ ,‬רוב הקצינים יוצרים חיץ בינם‬
‫לבין הרבנים‪ .‬חלקם יוצרים חיץ מלא וחלקם רואים ברבנים יועצים בלבד‪ .‬בנוסף‪ ,‬זיהיתי שימוש בארבעה‬
‫מנגנוני הגנה של פרויד – הכחשה של הקונפליקט‪ ,‬הדחקה ("נגיע לגשר נחצה אותו")‪ ,‬השלכה (האשמות קשות‬
‫כנגד הצה"ד) ואינטלקטואליזציה (מאמץ הסברתי למעורבותם בהתנתקות)‪ .‬הקצינים גם נוקטים בגישת "זמן‬
‫פרטי תפקידי" אשר במסגרתו הם מפרידים בין זמן וזהות צבאי ופרטי‪ .‬חלק מהקצינים אף נוקטים בגישה‬
‫המבקשת להעביר חלק מהאחריות לפיתרון או ריכוך הקונפליקט למערכת הצבאית או למפקדים הישירים‪.‬‬
‫פרק ההמלצות מתייחס לארבעה "שחקנים" ששותפים בקונפליקט‪ .‬לקהילת הרבנים הומלץ להגביל את‬
‫מעמדם לתחום הייעוץ והתמיכה‪ .‬מתוך כך‪ ,‬יקל על הקצינים לפנות אליהם להתייעצות ומעמדם יצא מחוזק‪.‬‬
‫לקהילת הצה"ד הומלץ לתמוך באופן בלתי מסוייג בקצינים‪ ,‬שכה זקוקים לתמיכת הקהילה הסובבת אותם‪.‬‬
‫לצה"ל הומלץ לעודד מסגרות בהן הקצינים יוכלו להביע ולגבש את זהותם הממלכתית‪ .‬במקביל‪ ,‬לחשוב על‬
‫פתרונות יצירתיים שירככו את עוצמת הקונפליקט בלי פגיעה בערכי ציות ומשמעת‪ .‬לכלל הקצינים הומלץ‬
‫להמשיך ולפתח שיח שיסייע להם בגיבוש זהותם הצה"ד ומתוך כך תדמית הנאמנות שלהם תצא מחוזקת‪.‬‬
‫‪-8-‬‬
‫‪ .1‬מבוא‬
‫‪.1.1‬‬
‫רקע לעבודה‬
‫הציונות הדתית נתונה מראשיתה במתח שבין שתי מחויבויות‪ ,‬המגדירות במשותף את הזהות המיוחדת‬
‫שלה‪ .‬מחד‪ ,‬מחויבות לציונות ולמדינת ישראל הדמוקרטית‪ .‬מאידך‪ ,‬מחויבות למסורת הדתית ולהלכה במובנה‬
‫האורתודוקסי (רביצקי‪ .1)1555 ,‬כאשר בוחנים את הציונות הדתית ממבט חיצוני מגלים כי תת‪-‬זהויותיו של‬
‫הציוני הדתי מכילות אידיאולוגיה שברירית עמוסת קונפליקטים שעלולה להישבר לרסיסים רבים‪.‬‬
‫אחד מביטוייו של מתח זה התעורר בדור האחרון בהקשר לשירות הצבאי של חיילים וקצינים בני זרם‬
‫הצה"ד‪ ,‬המתמודדים במהלך שירותם מול קונפליקט מורכב וקשה שבין נאמנות למדינת ישראל דרך ציות‬
‫למערכת הצבאית‪ ,‬לבין נאמנות למסורת הדתית במובן האורתודוקסי דרך הציות לרבנים – נציגי ההלכה‬
‫והמסורת היהודית‪ .‬יודגש‪ ,‬כי הקונפליקט במהותו אינו מול האמונה הדתית אלא בעיקר מול המנהיגות‬
‫הדתית‪ .‬זאת‪ ,‬עקב העובדה כי השרות הצבאי‪ ,‬על כל מורכבותו הדתית‪ ,‬הוא חלק מדרכו ואמונתו הדתית של‬
‫הקצין הדתי‪.‬‬
‫קונפליקט זה כאמור‪ ,‬הוא חלק מהקונפליקט הכולל של הציונות הדתית ואף נגזר ויונק ממנו‪ .‬הנאמנות‬
‫הכפולה בו מצויה קהילת קציני צה"ל השייכים לזרם הצה"ד‪ ,‬עומד במוקד עבודת התזה‪.‬‬
‫האם הצה"ד מסוגלת לחיות במציאות קונפליקטואלית מתמשכת‪ ,‬ולהתמיד בנאמנות לשתי מערכות בו‬
‫זמנית? – המציאות מלמדת כי אכן כן‪ .‬הצה"ד הוכיחה נאמנות עקבית לערכי הציונות‪ ,‬למדינה ולחוקיה מאז‬
‫המאבק הלאומי על הקמת המדינה‪ .‬שאלת המפתח היא‪ ,‬כנראה‪ ,‬לא "אם" כי אם "איך"‪ .‬שהרי השילוב של‬
‫ציבור דתי במדינה חילונית‪ ,‬הוא מציאות שאין עליה עוררין‪ .‬השאלה היא אפוא‪ ,‬כיצד שתי הנאמנויות הללו‬
‫יכולות לדור בכפיפה אחת‪.‬‬
‫דומה אם כן‪ ,‬שקציני צה"ל השייכים לצה"ד‪ ,‬אכן מהווים מקרה בוחן והשתקפות ראויה לדילמה ערכית‪-‬‬
‫דתית רחבה כפי שהוסבר לעיל‪ .‬ציבור זה נמצא בקונפליקט מתמשך שהתעצם בשנת ‪ ,1577‬עם חתימת הסכם‬
‫השלום עם מצרים ופינוי חבל ימית‪ ,‬ובהמשך בהסכמי אוסלו והחריף עד כדי "רתיחה" בתקופת ההתנתקות‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬על רקע החלטות ממשלה הנוגעות לפינוי ישובים ממדינת ישראל‪.‬‬
‫‪ 1‬לפי תפיסת הרב הרצוג‪ ,‬הרב הראשי הראשון של המדינה ואחד מראשי הציונות הדתית‪" ,‬אין להפריד בין תורה למלכות ובין‬
‫תיאולוגיה לפוליטיקה"‪.‬‬
‫‪-5-‬‬
‫זרם הצה"ד מזוהה עם תפיסות ועמדות ימניות ניציות בכל הנוגע לסוגיות של ארץ ולאום‪ ,‬ובאופן מיוחד‬
‫בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת‪ ,‬שעד אז "התשתית האידיאולוגית של 'חוג מרכז הרב'‪ ,‬הייתה‬
‫דומיננטית בצה"ד" (מוזס‪ .)2335,‬תפיסות אלו מגובות בפסקי הלכה של רבני הצה"ד באשר למעמדה של ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ובאשר לאיסור ויתור על חלקים ממנה במסגרת הסכמים פוליטיים‪ .‬אשר על כן‪ ,‬החלטות הממשלה‬
‫בעבר ובהווה אשר נוגדות ערכים אלו‪ ,‬מעמידות את הקצינים‪ ,‬מול קונפליקט ערכי קשה וחריף‪.‬‬
‫‪.1.2‬‬
‫הגדרת הבעיה‬
‫בקיץ ‪ 2334‬נפל דבר בישראל – תהליך ההתנתקות על כל תושביו הוחל והושלם במלואו‪ .‬התקופה שקדמה‬
‫לפינוי הייתה רווית מתח גדול‪ ,‬והיה חשש מצד חוגים פוליטיים ונציגי התקשורת הישראלית‪ ,‬משפיכות דמים‬
‫ומאפשרות שהחלטת הממשלה לא תצא לפועל עקב התנגדות התושבים ותומכיהם‪ .‬הדברים באים לידי ביטוי‬
‫בדו"ח קשב (‪:)2336‬‬
‫במהלך השבועות שלפני ההתנתקות‪ ,‬וגם בימי ההתנתקות עצמם‪ ,‬חזרו אמצעי התקשורת הישראליים‬
‫והזהירו מפני עימות אלים בין המתנחלים לבין אנשי כוחות הביטחון‪ .‬תסריטים אלה‪ ,‬שלא התממשו‪,‬‬
‫כבשו את הכותרות‪ .‬מעל ‪ 1,333‬כתבות עסקו במחאת המתנחלים כנגד ההתנתקות‪...‬‬
‫למרות החששות הכבדים‪ ,‬תוכנית ההתנתקות של הממשלה‪ ,‬בוצעה בשלמות ללא שפיכות דמים ובביטויי‬
‫אלימות זניחים לעומת התחזיות שהיו באותה תקופה‪ .‬כל זה נעשה חרף המחלוקת החברתית הנוקבת‬
‫ומתמשכת בין חלקי העם באשר לשאלת פינוי הישובים‪ ,‬הן בהיבט המוסרי והן בהיבט הביטחוני‪ .‬בצד‬
‫המחלוקת החברתית שנותרה פתוחה‪ ,‬ציבור הצה"ד ובעיקר המתנחלים שילמו מחיר תדמיתי יקר (שם)‪:‬‬
‫את המחיר שילמו‪ ,‬לפחות באופן חלקי‪ ,‬המתנחלים עצמם‪ ,‬שדמותם הציבורית הוקצנה במקום שלא‬
‫הייתה לכך הצדקה‪ ...‬לתחושת החרדה שהעבירו כלי‪-‬התקשורת התלווה מרכיב נוסף‪ ,‬לא פחות דרמטי‪.‬‬
‫ההתנתקות הוצגה על‪-‬ידי כל אמצעי התקשורת כאירוע טראומטי בקנה מידה לאומי‬
‫לפינוי הגוש יש משמעות רב ערכית בכל הנוגע לדילמות וקונפליקטים שעברו הקצינים קודם ובמהלך‬
‫הפינוי בשני היבטים עיקריים‪ .‬ראשית מדובר במקרה בוחן שעשוי לסייע בברור סוגית הנאמנות של הקצינים‬
‫למדינה מהמקום הדתי בו הם מצויים‪ ,‬שהרי ניסיון פינוי הגוש אכן מלמד על נאמנות עקבית‪ .‬שנית‪ ,‬הפינוי‬
‫מהווה מקרה בוחן שעשוי לסייע בהבנת עומק הנאמנות של אוכלוסיית המחקר לערכי המדינה גם באתגרי‬
‫העתיד‪ .‬מתוך כך‪ ,‬נוכל להתרשם האם ה"כיפה" מהווה גורם מעורר ומחזק מוטיבציה ונאמנות למדינה‪ ,‬או‬
‫שמא המציאות מורכבת וקשה יותר‪.‬‬
‫בספטמבר ‪ ,2313‬התקיים באוניברסיטת בבר‪-‬אילן כנס תחת הכותרת 'דתיים וחילוניים בצה"ל – האתגר'‪,‬‬
‫שהיווה דוגמה להתגברות המודעות הציבורית לתופעת עליית משקלם היחסי של דתיים ציונים בצה"ל בכלל‪,‬‬
‫ובתפקידי פיקוד ביחידות הלוחמות והמיוחדות במיוחד (כהן‪ .)2313 ,‬לדעתו של כהן‪ ,‬לתופעה זו שני הקשרים‬
‫‪- 13 -‬‬
‫שונים‪ :‬בהקשר הראשון‪ ,‬מדובר בדרישות העולות מקרב החיילים דתיים לעצב את סביבת שירותם הצבאי‪,‬‬
‫שלא תעמוד בסתירה לערכיהם הדתיים (דוגמא ‪ -‬דרישה להפרדה מגדרית)‪ .‬בהקשר השני‪ ,‬מדובר בחששות‬
‫הבאים לידי ביטוי בתקשורת ובכתבי עת‪ ,‬מתופעת הנאמנות הכפולה של החיילים הדתיים – הדתית והצבאית‪,‬‬
‫אשר במסגרתה הם נתפסים כמי שעלולים לסרב לפקודות הקשורות בפינוי ישובים‪ .‬חששות אלו תקפים גם‬
‫בימים אלו‪ ,‬חרף מבחן התוצאות של ההתנתקות‪.‬‬
‫‪.1.1‬‬
‫תמצית הקונפליקט‬
‫פקודות בתחום פינוי ישובים עומדות בקונפליקט רב מערכתי אצל הקצינים‪ .‬מדובר בקונפליקט בשלושה‬
‫מימדים עיקריים‪ :‬דתי‪-‬ערכי‪ ,‬חברתי ותועלתני‪.‬‬
‫במישור הדתי‪-‬ערכי קיימת התנגשות ערכית בין גישת ה"ממלכתיות" (מוזס‪ ;2335 ,‬שרלו‪ )2336 ,‬התובעת‬
‫נאמנות למדינה ולחוקיה‪ ,‬ולמערכת צבאית אשר במסגרתה פקודות הצבא עלולות לפגוע בעולם הערכים של‬
‫הקצין הדתי‪ .‬התנגשות זו קשורה גם לקוד האתי של צה"ל בהקשר לערכי ציות‪ ,‬נאמנות בפעילות מבצעית‪,‬‬
‫נאמנות לערך הרעות החשוב וכו'‪ .‬במישור החברתי קיימת התנגשות מול קהילה‪ ,‬חברים ומשפחה‪ .‬הקהילה‬
‫עלולה במקרים מסויימים לראות בקצין הדתי שותף לפעולות אנטי מוסריות של הממשלה ולתהליך אנטי‬
‫ערכי‪ .‬בעניין זה חשוב להביא ציטוט של אלוף יאיר נווה‪ ,‬מי שהיה אלוף פיקוד מרכז בזמן פינוי ישובי השומרון‪,‬‬
‫שאמר כי הוא חש עצמו "נכה הציונות הדתית" (נווה‪ ,)2338 ,‬כתוצאה מפעילות אינטנסיבית של הטרדות‬
‫והשפלות מצד קהילת הצה"ד‪ ,‬הן במישור האישי והן במישור המשפחתי‪.‬‬
‫במישור התועלתני‪ ,‬הקצין מבין כי כל סירוב במילוי חובתו הצבאית או העדר לויאליות מליאה למערכת‬
‫הצבאית‪ ,‬תפגע בתדמיתו כמפקד ותפגע בפוטנציאל הקידום שלו בצבא‪ .‬השיקול התועלתני רלוונטי גם בכיוון‬
‫ההפוך‪ .‬כלומר‪ ,‬האינטרס להיות בקונצנזוס הקהילתי של הצה"ד ושמירה על קונפורמיות חברתית מחזקים את‬
‫נאמנותו של הקצין למסורת הדתית ולערכי ארץ ומולדת‪.‬‬
‫דומה ואת תמצית הקונפליקט ניתן לשקף דרך שמעון (מג"ד)‪ ,‬אשר במהלך הריאיון איתו הוא הביע‬
‫תחושות בשלושה מימדים‪ .‬במימד האחד הוא אומר‪" :‬הסיכוי שלי כמג"ד לעשות משהו שהוא לא תואם את‬
‫פקודות הצבא מאוד מאוד קטן עד כדי כמעט ולא קיים"‪ .‬במימד השני הוא אומר‪" :‬קשה לי לדמיין את עצמי‬
‫מוביל גדוד לפינוי ישובים‪ .‬הקונפליקט הזה מאוד חד"‪ .‬במימד השלישי‪ ,‬שמעון סוגר את המעגל ואומר‪" :‬אני‬
‫חיי בהרמוניה מוחלטת עם הצבא‪ ,‬במיוחד כמג"ד"‪ .‬והקוראים וודאי יישארו בצריך עיון!‬
‫‪- 11 -‬‬
‫‪.1.3‬‬
‫תרומת עבודת המחקר‬
‫בהמשך ישיר לפסקה הקודמת‪ ,‬תרומת עבודת המחקר היא בראש ובראשונה ללמוד ולהבין את‬
‫תחושותיהם של שמעון המג"ד וחבריו הקצינים מהצה"ד‪ ,‬החיים ופועלים במציאות מורכבות ותובענית‪ .‬מתוך‬
‫כך‪ ,‬נוכל אולי גם להבין‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬את היכולת של מרביתם לומר בנחרצות‪" :‬אני בהרמוניה מוחלטת עם‬
‫הצבא"‪.‬‬
‫נוסיף ונאמר כי תרומת המחקר בבחינה ובהבהרת עומק הקונפליקט של הקצין הדתי בשני היבטים‪.‬‬
‫בהיבט הראשון‪ ,‬אבקש לבחון את הקונפליקט דת‪-‬מדינה ממבטו של הקצין הדתי וכפריזמה לצה"ד כולה‪.‬‬
‫בהיבט השני‪ ,‬נאמנותו של הקצין הדתי למסורת הדתית‪ ,‬מדאיגה חלק מהציבור הישראלי‪ ,‬נוכח העובדה‬
‫שאחוזי ההתנדבות של בחורים לקצונה ופיקוד מקרב מחנה הצה"ד גדל באופן משמעותי בשנים האחרונות‪.‬‬
‫קיים חשש שמא "הגולם יקום על יוצרו" ועמוד השדרה הבכירה של צה"ל יהיה מורכב בעתיד בעיקר מקצינים‬
‫דתיים‪ .‬דבר זה עלול‪ ,‬לדאגתם‪ ,‬להעניק לציבור הצה"ד‪ ,‬כוח פוטנציאלי רב במאבקים על ערכים הקשורים‬
‫לתמצית הזהות של החברה הישראלית‪ .‬על החששות הללו כבר נטען (כהן‪ )2313,‬כי כלל אוכלוסיית הצה"ד‬
‫מגוונת ומתונה‪ ,‬בניגוד לסטריאוטיפים המקובלים‪ ,‬בהרבה היבטים ומישורים (משיחיות‪ ,‬ציות לחוק‪,‬‬
‫פונדמנטליזם ועוד)‪ .‬ההתייחסות לגיוון אוכלוסיית הצה"ד באה לידי ביטוי במאמרים ובעבודות מחקר רבים‬
‫(מוזס‪ ;2335,‬שלג‪ ;2333,‬שרלו‪ ,‬תשס"ז; רוט‪.)2311 ,‬‬
‫חשיבות המחקר‪ ,‬אם כן‪ ,‬לבדוק באמצעות המחקר הנרטיבי‪ ,‬את תקפות טענתו של כהן גם בקרב הקצינים‬
‫הדתיים בני הצה"ד‪ ,‬בהקשר לגבולות נאמנותם לצבא ולערכי המדינה‪.‬‬
‫בשולי הדברים ראוי להדגיש תרומה חשובה נוספת‪ ,‬שהתבררה בדיעבד תוך כדי ביצוע הראיונות עם‬
‫אוכלוסיית המחקר‪ ,‬כשהובהר לי שבנושאים הקשורים להגדרת זהות‪ ,‬הקצינים חיים במציאות ספקנית‬
‫ומעורפלת‪ .‬הדברים באו לידי ביטוי בשלב הסיום של הריאיון כששאלתי את המרואיינים "מה עשה לך‬
‫הריאיון?"‪ .‬הופתעתי‪ ,‬שרוב המרואיינים ענו‪ ,‬במטבע לשון דומה‪ ,‬שהריאיון אפשר להם לחשוב על סוגיות‬
‫שעומדות בלב העשייה שלהם אך אין הם חושבים עליהן‪ ,‬אם מרצון או מחמת הכרח‪.‬‬
‫בדיעבד‪ ,‬אוכל לומר כי מעבר לתרומת המחקר כמפורט לעיל‪ ,‬הריאיון הנרטיבי סייע לקצינים המרואיינים‬
‫בגיבוש עמדתם וזהותם בסוגיה מורכבת זו‪ .‬בהקשר זה ראוי להביא תמיכה מתחום המחקר‪ ,‬הרואה במחקר‬
‫הנרטיבי ובפרשנות הסובייקטיבית דרך לביטוי זהותו של האדם (ליבליך ואחרות‪.)1554,‬‬
‫‪- 12 -‬‬
‫‪ .2‬המסגרת התיאורטית‬
‫ליבת הקונפליקט בו מצויים קציני הציונות הדתית‪ ,‬מתמקדת במתח שבין שתי הנאמנויות לדת ולמדינה‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬המתח מלובה בגורמים נוספים אשר יחד יוצרים את המורכבות ואת עוצמת הקונפליקט‪ .‬המסגרת‬
‫התיאורטית המפורטת בפרק זה מנסה להקיף את ההיבטים התיאורטיים השונים הקשורים ומשפיעים על‬
‫מורכבותו וחריפותו של הקונפליקט‪ ,‬ועל דרך ההתמודדות איתו‪.‬‬
‫בפרק הראשון‪ ,‬הציונות הדתית‪ ,‬נעסוק בצה"ד ‪ -‬כור מחצבתם של הקצינים הדתיים‪ .‬בבית זה הם גדלו‬
‫והתחנכו‪ ,‬ושם הם חשים הזדהות דתית‪ ,‬פוליטית ותרבותית‪ .‬בית הצה"ד עובר זעזועים ומשברים בעשורים‬
‫האחרונים‪ ,‬שאינו פוסח על הקצינים הדתיים ששייכים לבית הזה‪ .‬בפרק זה ננסה להבין כיצד זהות מחנה‬
‫הצה"ד‪ ,‬פילוגו לתתי זרמים והתהליך המשברי שהוא עובר‪ ,‬משפיע על ציבור קציניו‪.‬‬
‫בפרק השני‪ ,‬הלכה וסמכות רבנית‪ ,‬נעסוק במעמד ההלכה והרבנים‪ .‬הקצינים בני המגזר הצה"ד גדלו‬
‫במסגרות חינוכיות דתיות ושם הם הפנימו את ההכרה בעניין מעמדו של הרב כפוסק וכמייעץ‪ .‬אשר על כן‪,‬‬
‫מעמדם של הרבנים בעיני הקצינים‪ ,‬חשובה מאוד ומשפיעה באופן ישיר על עוצמת הקונפליקט של הקצינים‪.‬‬
‫בפרק השלישי‪ ,‬מדינה לאור ההלכה‪ ,‬נעסוק בהיבטים הקשורים למעמד המדינה ושלטון החוק והזיקה שבין‬
‫דת ומדינה‪ .‬נבחן כיצד רבני הצה"ד רואים את מעמד המדינה ואת ערך ה"ממלכתיות"‪ ,‬ומתוך כך כיצד הם‬
‫מגדירים את גבולות סמכותו של הריבון בעיקר על רקע סוגית סירוב פקודה במקרים של פגיעה בערכי גבולות‬
‫הארץ והתיישבות‪.‬‬
‫בפרק הרביעי‪ ,‬צבא ודת‪ ,‬נעסוק בהיבטים השונים הקשורים ליחסים שבין צבא ודת‪ .‬ננסה להבין כיצד‬
‫הצבא מהווה מרכיב של שליחות דתית בעולמו של הקצין הדתי‪ .‬נשקף את תפיסת הצבא ביחס לחיילים‬
‫הדתיים ואת מידת תשומת הלב שהוא מעניק להם‪ .‬במקביל‪ ,‬נציג את גישת רבני הצה"ד לשרות הצבאי‬
‫כאלטרנטיבה ללימוד תורה בישיבה‪.‬‬
‫בפרק החמישי‪ ,‬סביבת הקונפליקט‪ ,‬ננסה להבין את המציאות המורכבת שבה עומד הקצין הדתי ‪ -‬מציאות‬
‫של קונפליקט תפקידי‪ ,‬המשלב בתוכו קונפליקט בין נאמנויות וקונפליקט בין תתי זהויות‪ ,‬כשברקע מצוי ערך‬
‫הציות והמשמעת כערכים עליונים בצבא‪.‬‬
‫בפרק השישי‪ ,‬דרכי התמודדות‪ ,‬נפרט את דרכי ההתמודדות ומנגנוני הגנה שהמחקר מציע במקרים של‬
‫קונפליקטים ומשברים‪ .‬פרק זה יסייע לנו בהבנת המציאות הקונפליקטואלית בו מצויים הקצינים והאופן‬
‫שהם מתמודדים עם הקונפליקט‪ ,‬הן בשגרת היום והן במישור הערכי הרחב יותר‪.‬‬
‫‪- 10 -‬‬
‫בפרק השביעי‪ ,‬מודלים לניהול קונפליקטים‪ ,‬נעסוק בתיאוריות ובמודלים השונים לניהול קונפליקטים‬
‫וסכסוכים כפי שנדון בעולם ה‪ .ADR -‬נציג את שלושת המודלים העיקריים‪ ,‬ונבחן את אופן יישומם‪ .‬בפרק‬
‫העיון‪ ,‬נבחן את המודלים בהיבט היישומי בהקשר לשחקנים הראשיים בקונפליקט החיצוני של הקצינים‪.‬‬
‫כל הפרקים המפורטים בהרחבה בחטיבה התיאורטית‪ ,‬מהווים רקע להבנת הגורמים המשפיעים על עוצמת‬
‫הקונפליקט בו מצויים הקצינים‪ .‬הבנת סביבת הקונפליקט בהיבט התיאורטי‪ ,‬תסייע בהמשך בהבנת ממצאי‬
‫המחקרים (הנרטיבי והטקסטואלי)‪ ,‬בניתוחם ובגזירת המסקנות‪.‬‬
‫‪.2.1‬‬
‫הציונות הדתית‬
‫הציונות הדתית חרטה על דגלה נאמנות ערכית לדת ולמדינה‪ ,‬בצד פתיחות למודרנה ולתרבות הכללית‪ .‬היא‬
‫מדגישה את ערך החיבור לגוונים השונים בעם היהודי גם אם אינם שייכים למחנה המגדיר עצמו כשומרי תורה‬
‫ומצוות‪ .‬ברם‪ ,‬כשמנסים לפרוט את הנאמנות לרזולוציה חדה ומדויקת עם היבטים פראקטיים‪ ,‬אנו נתקלים‬
‫במציאות מורכבת יותר‪.‬‬
‫זהות דתית‬
‫ראשית ננסה להמשיג את הערך "דתי"‪ .‬נמנע מדיון מעמיק בסוגיה זו‪ ,‬למרות מורכבותו והיבטיו השונים‪,‬‬
‫ונקבל את הגדרתו המשלבת של יאיר שלג בספרו "הדתיים החדשים" (‪ .)16 :2333‬בהיבט האחד‪ ,‬מדובר‬
‫בהגדרה סובייקטיבית‪ ,‬אשר במסגרתה כל מי שרואה עצמו כדתי‪ ,‬יחשב כדתי בלי קשר למידת המחויבות שלו‬
‫למערכת המצוות‪ .‬בהיבט השני‪ ,‬מדובר באדם שחש מחויבות לשמירת המצוות‪ ,‬ואינו מרשה לעצמו‪ ,‬לפחות‬
‫כלפי חוץ‪ ,‬לבחור ב"סל פרטי" של מצוות‪ ,‬בניגוד לציבור המסורתי‪ .‬בהקשר זה חשוב להביא גם את דבריו של‬
‫קניאל (‪ )2336‬שרואה את הדת כאחת מתתי‪-‬הזהות של האדם‪ ,‬והאדם כסובייקט מגדיר את תתי‪-‬זהויותיו‪,‬‬
‫לרבות הזהות הדתית‪" :‬ברגע שהאדם מגדיר את עצמו כדתי‪ ,‬יש לו תת‪-‬זהות דתית גם אם הוא לא מקיים‬
‫מצווה אחת"‪.‬‬
‫"ציוני דתי"‬
‫הגדרת זהות הציונות הדתית‪ ,‬אינה מונוליתית (מוזס‪ )2335 ,‬כלל ועיקר‪ .‬לטענת מוזס מצטרף יאיר שלג‬
‫שמדבר בהרחבה על תהליך הרנסנס בחברה הישראלית (שלג‪ ,)2313 ,‬שאינו פוסח על המגזר הצה"ד‪ ,‬וגורם‬
‫ליצירת סדק בתוך המחנה‪ .‬מחד‪ ,‬מדובר בקבוצה אחת המחפשת אופקים מחוץ לד' אמותיה של תורה‪ ,‬אל עבר‬
‫התרבות החילונית‪ .‬מאידך וכתוצאה ישירה מכך‪ ,‬חלק מהזרם הצה"ד ממדר את עצמו מהחברה החילונית‬
‫ומקצין את עמדותיו‪ ,‬מחשש פגיעה מהשפעת המודרנה ומהחילון‪ .‬כך העמיקו הפערים האידיאולוגיים בתוך‬
‫המחנה הצה"ד‪ .‬את הפערים והקיטוב הפנימי במחנה הציוני דתי‪ ,‬מכנה שלג "התנגשות הציוויליזציות" (‪:2313‬‬
‫‪- 15 -‬‬
‫‪ .)55‬לאור האמור לעיל ניתן להבין כיצד זרם הצה"ד התפלג במרוצת השנים לשלושה תתי זרמים מרכזיים‬
‫(שלג‪" :)2333 ,‬מרכז הרב" ובנותיה‪ ,‬הדתי‪-‬לאומי החדש‪ ,‬הרוב הבורגני הדומם‪.‬‬
‫הזרם הראשון‪" :‬מרכז הרב" ובנותיה‪ .‬מדובר בזרם עם דימוי תורני מיליטנטי כשהטרמינולוגיה הציונית‬
‫שלו מתבססת בעיקר על אלמנטים דתיים תוך הדגשת הצורך בחיזוק האמונה להצלחת תהליך הגאולה הנמצא‬
‫בשלבים מתקדמים‪ .‬זרם זה נוסד בבית המדרש "מרכז הרב"‪ ,‬ישיבת הדגל של הציונות הדתית‪ ,‬בהנהגתו של‬
‫הרב צבי יהודה קוק‪ .‬הציונות החילונית‪ ,‬על פי תפיסת הזרם הזה‪ ,‬נחשבת רק לשלב ראשוני בתהליך הגאולה‬
‫הדתית המלא (שלג‪.)2333 ,‬‬
‫לזרם הזה‪ ,‬המכונה גם "מרכזניק"‪ ,‬ישנם שלושה מאפיינים עיקריים‪ :‬א‪ .‬הקפדה כללית במצוות‬
‫היומיומיות‪ ,‬לרבות נורמות שלא הקפידו עליהם במשך שנים באורחות החיים של הציונות הדתית; ב‪.‬‬
‫מרכזיותה של ארץ ישראל וסגוליותו של עם ישראל בתודעה הדתית‪ ;2‬ג‪ .‬ביקורת על התרבות המודרנית בעיקר‬
‫בשני מישורים‪ :‬המתירנות שבין המינים‪ ,‬ובקורת כללית על התרבות המערבית‪.‬‬
‫לאחר פטירת הרב צבי יהודה קוק (‪ ,)1582‬תפיסת עולמה של ישיבת מרכז הרב התפצלה לשתי גישות‬
‫המיוצגות ע"י שניים מרבני הישיבה‪ .‬הרב אברהם שפירא‪ ,‬שהמשיך בפועל לשאת בכתר ראש הישיבה‪ ,‬הוביל‬
‫מהלך ממלכתי מתון יותר שמשמעותו אי הכרה בסמכות המדינה והממשלה להפקיר שטחים מארץ ישראל‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬הרב טאו שפרש מהישיבה והקים את ישיבת הר המור‪ ,‬המשיך את הקו הממלכתי דתי רדיקאלי שאינו‬
‫מתיר פגיעה במעמד הממשלה או בנציגיה‪ ,‬גם במציאות של פגיעה בערכי ארץ ישראל‪.‬‬
‫הזרם השני‪ :‬הדתי‪-‬לאומי החדש‪ .‬מדובר בזן חדש‪-‬ישן של דתיים‪-‬לאומיים‪ ,‬שמנסה להתוות אג'נדה של‬
‫חזרה לערכי הציונות הדתית הקלסית‪ ,‬הכוללת ביסוס ערך ה"ממלכתיות" ומיתון התפיסה המשיחית (מוזס‪,‬‬
‫תשס"ט)‪ .‬זרם זה‪ ,‬יונק במקביל משתי תרבויות – החילונית והדתית‪ ,‬ומתפתח אצלו מגמה חזקה של‬
‫השתלבות צעירים מהמגזר הדתי‪-‬לאומי בתחומי אומנות‪ ,‬תקשורת וקולנוע – מקומות שהציבור הדתי הדיר‬
‫רגליו מהם במשך שנים רבות‪ .‬עם הזמן‪ ,‬התחומים איבדו גבולות‪ ,‬והמחיצות בין הדתי והחילון הלכו‬
‫והצטמצמו (שלג‪ .)2333 ,‬כמו כן‪ ,‬התפתחה מגמה חזקה לשירות צבאי מלא ומשמעותי לא רק מקרב בוגרי‬
‫התיכונים הדתיים אלא גם מקרב בוגרי הישיבות התיכוניים שעד אמצע שנות התשעים נטייתם הטבעית היתה‬
‫לפנות למסגרות ההסדר‪ .‬במקביל המכינות הצבאיות גדלו ופרחו תוך העצמת ערך של שירות צבאי משמעותי‪.‬‬
‫‪ 2‬בהתבסס על מאמר הראי"ה מספר "אורות" שמעמיד את הקטגוריות תורה‪-‬עם‪-‬ארץ בחיבור אורגני ושווה ערך‪.‬‬
‫‪- 14 -‬‬
‫כמו כן‪ ,‬ניתן דגש על מעורבות מליאה בחברה הישראלית‪ ,‬שבא לידי ביטוי גם במגמה של בריחה מזיהוי‬
‫סקטוריאלי דתי‪ ,‬והתנתקות מהמפלגות הדתיות כבית פוליטי טבעי‪.‬‬
‫כחלק מתהליך הסובלנות והפתיחות לחברה ולתרבות החילונית‪ ,‬קמה לה במהלך שנות התשעים של‬
‫המאה הקודמת‪ ,‬קבוצת רבנים צעירים המכונים – "הרבנים הצעירים" (שלג‪ )84:2333 ,‬במסגרת ארגון‬
‫"צוהר"‪ ,‬שבנו ערוץ מיוחד לחיבור שני המגזרים – הדתי והחילוני‪" .‬הרבנים הצעירים"‪ ,3‬המתיימרים להוות‬
‫אלטרנטיבה לרבני המרכז הציוני דתי (מוזס‪ ,‬תשס"ט) מנסים להשפיע על ערך ה"ממלכתיות" בכל הנוגע‬
‫למעמד המדינה‪ ,‬להטמיע ערכי מסורת יהודית בתוך הציבור החילוני‪ ,‬ובמקביל להשפיע גם על ערך השירות‬
‫הצבאי וחשיבות הציות לפקודות הצבא‪ .‬במקביל‪" ,‬הרבנים הצעירים" דוגלים בפתיחות לתרבות החילונית‬
‫ולתרבות המערב‪ ,‬לרבות תקשורת‪ ,‬טלביזיה ואינטרנט‪ ,‬אך במסגרת גבולות ההלכה המותרים (סתיו‪.)2311 ,‬‬
‫הזרם השלישי‪ :‬הרוב הבורגני הדומם‪ .‬זרם זה מּונָע ממגוון רחב של השפעות‪ ,‬שבסיסן המשותף הוא‬
‫העצמת המימד החוויתי‪ ,‬הקיומי והאינדבידואליסטי בחיים הדתיים‪ .‬במסגרת תהליך זה יש פתיחות מקבילה‬
‫לעולם החרדי ולעולם החילוני‪ ,‬תוך ערעור התשתית האידיאולוגית של חוג מרכז הרב המדגיש את ערך‬
‫הקולקטיביזם (מוזס‪ ,‬תשס"ט)‪ .‬האוכלוסייה השייכת לזרם זה‪ ,‬מצויה ברובה בסביבה עירונית בורגנית‬
‫ובאינטגרציה מליאה עם שאר חלקי הציבור הישראלי‪ .‬רובם הגדול עוסק במקצועות בעלי מעמד גבוה‬
‫ובתחומים עתירי הכנסה (משפטים‪ ,‬ראית חשבון‪ ,‬עסקים‪ ,‬הי‪-‬טק וכו')‪ ,‬ואחוז קטן ממנו פנה לעסוק בנושאיים‬
‫חינוכיים‪-‬ערכיים בהמשך דרכם האישית‪ .‬ככל שציבור בורגני זה שוקע יותר בעולמו הנוכחי (עבודה‪,‬‬
‫קריירה‪ ,)...‬כך נשחקות באופן טבעי ובשיטתיות הנורמות האידיאליסטיות והתורניות שהוא ספג בתקופת‬
‫הפריחה בישיבות ההסדר ובמכינות (שלג‪.)2333 ,‬‬
‫בסקר שנערך בשנת ‪ 2330‬בקרב ציונים דתיים המתגוררים בערים בתוך הקו הירוק‪ ,‬ניתנה למסוקרים‬
‫האפשרות לשייך עצמם לאחת משלושת הקבוצות הבאות‪" :‬דתי"‪" ,‬דתי‪-‬ליברל" ו"חרדי‪-‬לאומי" (כהן‪.)2335 ,‬‬
‫קרוב ל‪ 72% -‬בחרו בהגדרה הרגילה "דתי"‪ ,‬כ‪ 23% -‬בחרו בהגדרה "דתי‪-‬ליברל" ורק כ‪ 5% -‬בחרו בהגדרה‬
‫"חרדי‪-‬לאומי"‪ .‬דומה שאיך שלא ננתח את הנתונים‪ ,‬ניתן להתרשם שרוב ציבור הצה"ד מעדיף לראות את‬
‫עצמו שייך לזרם שמרני‪-‬נייטרלי תוך העדפה להימצא בסביבה שאינה מתייגת את עצמה פוליטית או ערכית‬
‫בקווים חדים ודקים‪.‬‬
‫‪ 3‬בעיקר קבוצת הרבנים שקשורים לארגון "צוהר" – הרב סתיו‪ ,‬הרב יובל שרלו‪ ,‬הרב שי פירון ועוד‪.‬‬
‫‪- 16 -‬‬
‫נמצא אפוא‪ ,‬שזרם הצה"ד מתנהל תחת מחויבות ונאמנות כפולה‪ ,‬למדינה ולדת‪ ,‬כשברקע ניתן לזהות גם‬
‫פתיחות למודרנה‪ .‬במציאות מורכבת שכזאת‪ ,‬לא ייפלא שזרם הצה"ד מפולג בתוכו למספר רב של תתי זרמים‬
‫עם מאפיינים וערכים המתנגשים האחד בשני‪.‬‬
‫מורכבות הנאמנות הכפולה‪ ,‬מעמידה את הצה"ד בפני אתגרים גדולים וקשים‪ .‬האתגרים לא מצטמצמים‬
‫רק למסגרת שבתוך ה"מחנה"‪ ,‬אלא גם בהתמודדות מול הכוחות הנוספים שפועלים‪ ,‬במקביל לציונות הדתית‪.‬‬
‫הרב יואל בן‪-‬נון (‪ )2311‬עושה הקבלה בין גאולת ישראל ממצרים שהתאפיינה במספר לשונות של גאולה‪ ,‬מול‬
‫תהליך הגאולה הנוכחי שגם הוא מאופיין ופועל במקביל תחת מספר כוחות של הציונות‪ ,‬וכל הכוחות מבורכים‪.‬‬
‫"ברוכה הציונות הקיומית" שעוסקת בהצלה הפיזית של עם ישראל ממצוקת הגלות‪" .‬ברוכה הציונות‬
‫הלוחמת" שעוסקת בהבטחת קיומו של עם ישראל בארצו‪ ,‬ו"ברוכה הציונות הדתית" המכירה בכל תהליך‬
‫הגאולה שנובע מהחסד הגדול שעושה ה' עם עמו ישראל‪ .‬הכרה זו נובעת מהברית ההדדית המיוחדת שבין ה'‬
‫וישראל‪" .‬רק דבר אחד"‪ ,‬מדגיש הרב בן‪-‬נון‪" ,‬נשלול לגמרי – את היומרה של תפיסה וקבוצה אחת‪ ,‬שהיא‬
‫לבדה ורק לה ובה טמון מפתח הסוד של גאולת ישראל מגלותו"‪ .‬ההכרה בחשיבות כלל כוחות הציונות‬
‫והשיתוף שביניהן‪ ,‬יאפשר את המשך קיומו הפיזי והרוחני של עם ישראל במולדתו‪.‬‬
‫לדברים הללו מצטרף הרב אלי סדן (‪ .)2312‬במאמר מקיף‪ 4‬על מעמדה ושליחותה של הציונות הדתית‪,‬‬
‫מוסיף הרב סדן (‪ )2312‬מימד לשליחות המיוחדת של הציונות הדתית‪ ,‬בהקשר לשיתוף הפעולה עם המדינה‬
‫והחברה החילונית ‪" -‬כוחות שיש בהם שלילה רבה"‪:‬‬
‫דרך זו [של הצה"ד] קשה ומורכבת ‪,‬משום ששיתוף פעולה עם כוחות שיש בהם שלילה רבה עלול לפגוע‬
‫בטהרה של המשתתף ‪.‬היכולת להיות שותף אך ורק עם החיוב ‪,‬להישאר נקי וטהור ומלא אהבת ה'‬
‫ויראתו למרות האווירה התרבותית והמנטאלית של הכפירה ‪,‬ותרבות הגויים השוררת בין השותפים‬
‫‪5‬‬
‫האחרים‪ -‬זוהי משימה קשה שבקשות‪.‬‬
‫נשים לב לכך‪ ,‬שבניגוד לרב בן‪-‬נון שרואה את הציונות הדתית כשוות ערך וחשיבות מול "הציונות הקיומית"‬
‫ו"הציונות הלוחמת"‪ ,‬הרב סדן רואה לכאורה את כל מה שנמצא מעבר לגבולותיה של הציונות הדתית כ"כוחות‬
‫שיש בהם שלילה רבה"‪ ,‬ואף על פי כן‪ ,‬יש לשתף איתם פעולה‪.‬‬
‫לדעתו של הרב סדן‪ ,‬המציאות המורכבת בה מצויה הציונות הדתית‪ ,‬היא גם הסיבה להשפעתה המועטת על‬
‫המדינה‪ .‬ברם‪ ,‬בסיום דבריו הוא קורא לנציגי הציונות הדתית להפטר "מהיהירות ומהדמיונות שאנו [הצה"ד]‬
‫‪ 4‬המאמר "קריאת כיוון לציונות הדתית"‪ ,‬נכתב על רקע אירועי עמונה‪.‬‬
‫‪ 5‬הערה‪ :‬כל המקומות שמודגשים בציטוטים בקו תחתון הם הדגשות שלי‪ ,‬אלא אם כן מפורט אחרת‪.‬‬
‫‪- 17 -‬‬
‫לבד מסוגלים לעשות הכל"‪ .‬ברור לרב סדן שרק בשיתוף פעולה עם כלל הכוחות שבעם ניתן להצליח (שם‪:)57 :‬‬
‫"ביחד‪ ,‬רק ביחד נצליח‪ .‬אני בטוח !!!" [שלושת סימני הקריאה מופיעים במקור]‪.‬‬
‫משבר הציונות הדתית‬
‫זרם הצה"ד עובר בשנים האחרונות תהליך משברי קשה‪ ,‬שבא לידי ביטוי בתהליך מואץ של החלשות‬
‫ערכית‪ .‬החלשות זאת‪ ,‬באה לידי ביטוי בחלקים ממגזר הצה"ד בתהליך של "נטישה לכיוון החילוני או החרדי"‬
‫(מוזס‪ ,‬תשס"ט)‪ .‬במקביל‪ ,‬מתפתח תהליך מואץ של כרסום במעמד ההתיישבות בצד פגיעה בתדמית ציבור‬
‫המתיישבים המצטיירים כאויבי השלום‪ .‬כחלק מתהליך הערעור שעובר על הצה"ד‪ ,‬קיים כרסום משמעותי‬
‫במעמד ישיבת הדגל של הצה"ד – ישיבת מרכז הרב‪ ,‬שבא לידי ביטוי בכרסום בתפיסת העולם המשיחי הרואה‬
‫במדינה "ראשית צמיחת גאולתנו"‪ .‬תהליך הנטישה לכיוון החרדי באה לידי ביטוי בין השאר במגמת התחרדות‬
‫השואפת להתבדלות מהמחנה החילוני ומתרבותו‪.‬‬
‫ניתן להוסיף מימד נוסף בהקשר לתהליך הנטישה לכיוון החילון‪ .‬הרב חיים נבון‪ )2312( 6‬מייחס את תהליך‬
‫החילון של רבים מבני הנוער בהתנחלויות‪ ,‬לעודף האידיאולוגיה הגאולית ("גאוליזם") במחנה הצה"ד‪ ,‬על‬
‫חשבון המימד האנושי‪-‬ערכי הפשוט של הקיום היומיומי‪" .‬ילדי הישובים"‪ ,‬לדעת הרב נבון‪" ,‬קלטו בחושיהם‬
‫החדים שהאידיאולוגיה הימנית‪-‬גאולית חשובה לעיתים‪ ,‬למבוגרים שסביבם‪ ,‬יותר מהאמונה הפשוטה"‪.‬‬
‫תהליכים אלו ואחרים‪ ,‬מעמיקים את המשבר וגורמים לפיצול המחנה הן בהיבט הדתי והן בהיבט‬
‫הלאומי‪-‬פוליטי‪ .‬במקביל נתקלים אנו בתופעה של פיצול פוליטי וערכי בזהות הציונות הדתית (כמפורט‬
‫בפסקה הקודמת)‪ ,‬שבא לידי ביטוי בריבוי מפלגות‪ ,‬וכן בפלגנות והתכתשויות רעיונית ופוליטית בין רבנים‬
‫ומנהיגים (מוזס‪ ,‬תשס"ט)‪ .‬בהקשר זה ראוי להביא את דבריו של כהן (‪ )2335‬שטוען שתהליכי הפיצול‬
‫במישורים השונים שחלים במחנה הצה"ד‪ ,‬הם הגורמים שהופכים את הסיכויים לאיחוד כוחות פוליטיים‬
‫בעתיד לנמוכים‪.‬‬
‫סימוכין למחלוקת הקשה שבין רבני הצה"ד‪ ,‬ניתן למצוא בדברי הרב מלמד (תשע"ב) שהביע את דעתו‬
‫באשר למידת הצלחתו באיחוד הרבנים‪:‬‬
‫אני רוצה לפעול‪ ,‬אבל זה לא כל כך יוצא לפועל‪ .‬אני עושה מאמצים רבים בחודשים האחרונים כדי לאחד‬
‫את הרבנים‪...‬זה קצת מורכב‪ .‬חלק מהרבנים התלהבו מהיוזמה‪ ,‬אחרים אמרו שאם יתקיים מפגש הם‬
‫יבואו אבל הם לא מאמינים בו‪ ,‬ומיעוט קטן אמר שלא כדאי אפילו לנסות‪.‬‬
‫‪ 6‬הרב חיים נבון הוא רב בקהילת השמשוני במודיעין‪ ,‬ומזוהה כמי ששייך לזרם "הרבנים הצעירים"‪.‬‬
‫‪- 18 -‬‬
‫כסיכום‪ ,‬אומר מוזס (תשס"ט‪ )065 :‬כי הצה"ד הנוכחית‪ ,‬בעקבות המשברים של העשור האחרון‪ ,‬מחולקת‬
‫ומפורדת למספר חטיבות הנבדלות ביניהן אידיאולוגית בעמדת היסוד התיאולוגית ציונית‪ ,‬באוריינטציה‬
‫הפוליטית ובשמרנות הדתית‪ .‬התהליך המשברי שעובר על הצה"ד‪ ,‬קשור בין השאר לתהליכים ולרוח פוסט‬
‫מודרנית שמנשבת במחוזותינו בשנים האחרונות (מוזס‪ ,‬תשס"ט)‪.‬‬
‫דומה שהמשבר בציונות הדתית בא לידי ביטוי בפאן נוסף (שגיא‪ .)1557:214 ,‬הצה"ד עברה בדור האחרון‬
‫תהליך של סגירות הלכתית תוך התעלמות מתהליכים ומגורמים חוץ הלכתיים‪ ,‬לרבות התעלמות ממכלול‬
‫תחושותיהם הדתיות והמוסריות‪ ,‬זאת‪ ,‬בניגוד למייסדיה של הציונות הדתית‪ .‬על כך טוען אבי שגיא‪:‬‬
‫‪...‬הציונות‪-‬הדתית היום נעשית דומה יותר ויותר לחרדיות‪ .‬לעיתים נדמה שרק הלבוש והיחס לארץ‬
‫ישראל והלבוש מבדיל בין השניים‪...‬המודל ההלכתי של הפורמליזם ההלכתי‪ ,‬המדגיש את סגירותה של‬
‫ההלכה‪ ,‬נבחר [ע"י הצה"ד]‪ ,‬במודע או שלא במודע עקב כישלונה של הציונות הדתית בעת האחרונה‬
‫להתמודד עם החוץ‪ ,‬עם מכלול הערכים של העולם הפוליטי והחברתי המודרני‪ ,‬וכל שכן הפוסט מודרני‪,‬‬
‫שבתוכו מצאה הציונות הדתית את עצמה‪.‬‬
‫במסגרת עבודת המחקר‪ ,‬אבקש לבחון את האופן שהקצינים הדתיים משייכים עצמם לזרם הצה"ד חרף‬
‫המציאות המשברית הנוכחית‪ ,‬ובמקביל אנסה לבחון באיזו מידה המשבר בצה"ד משפיע גם עליהם‪.‬‬
‫‪.2.2‬‬
‫הלכה וסמכות רבנית‬
‫הלכה בהעדר סמכות הלכתית‬
‫מאז חורבן בית ראשון בטלה הנבואה ובהמשך גם סמכות הסנהדרין התערערה כפי שהתלמוד מספר‪:‬‬
‫"משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן ‪ -‬רבו מחלוקות בישראל ‪ ,‬ונעשית תורה כשתי תורות"‬
‫(סנהדרין‪ ,‬פ"ח‪ ,‬ב')‪ .‬במציאות שכזאת‪ ,‬כשאין סמכות הלכתית ברורה‪ ,‬אחת משאלות היסוד איתה מתמודד‬
‫האדם המאמין‪ ,‬היא שאלת רצון האל‪.‬‬
‫במאמר "הפיתוי לאמונה" (שגיא‪ ,)2334 ,‬מובא מדרש אודות עקידת יצחק‪ ,‬דרכו ניתן ללמוד שגם אברהם‬
‫עצמו הלך לקראת העקידה בתחושה כבידה של ספק‪ .‬ספק צו השטן‪ ,‬ספק צו הבורא‪ .‬על כך מביא אבי שגיא את‬
‫הפילוסוף שמואל הוגו ברגמן‪ ,‬אחד מאישי האמונה וההוגים היהודיים בני זמננו‪ ,‬שאומר‪" :‬הסכנה האיומה‬
‫היא שהאדם יחליף את קולו של השטן בקולו של אלוהים"‪.‬‬
‫הדילמה שמעלה שגיא באה לידי ביטוי גם בשאלת היחס בין מוסר ודת שגם היא מהווה מרכיב מרכזי‬
‫בזהותו של האיש הדתי‪-‬מאמין‪ .‬השאלה מחריפה כאשר היא נוגעת לבעיות שבמרכזן קונפליקט שנוצר לכאורה‬
‫בין המוסר והדת (שגיא וסטטמן‪ .)17 :2330 ,‬אז‪ ,‬האיש הדתי צריך להתעמת מול שני ערכי יסוד בתפיסת עולמו‬
‫– צו אלוקים או נורמה מוסרית‪ ,‬כדוגמת עקידת יצחק‪.‬‬
‫‪- 15 -‬‬
‫בצד מערכת החוקים שחקוקה בפסיקה ההלכתית המסורתית‪ ,‬קיימת מערכת נורמטיבית דינאמית‬
‫הכוללת סוגיות הקשורות בין השאר לצבא‪ ,‬מדינה ועם‪ .‬סוגיות אלו‪ ,‬נדונות בעיקר בספרות האחרונים בני דור‬
‫הקמת המדינה‪ .‬בכל דילמה וסוגיה חדשה ברוח הזמן‪ ,‬האדם הדתי מתלבט בשאלת ההכרעה שבין טוב ורע‬
‫ובהבחנה שבין צו אלוקים ל"קולו של השטן"‪ ,‬והוא נותר נבוך‪ .‬בהקשר למחקרנו‪ ,‬הקצין הדתי נקרע בשאלת‬
‫המתח שבין דת ומדינה שנדונה בעיקר בספרות האחרונים בני דורנו‪ .‬בנושאים אלו‪ ,‬אין סמכות הלכתית‬
‫מוסכמת‪.‬‬
‫שאלת תיחום גבולות ההלכה והדת‪ ,‬נבחן בהרחבה גם במאמרו של ליבמן (‪ )1582‬שטוען כי בעקבות‬
‫המודרנה‪ ,‬האורתודוקסיה הגיבה בשתי דרכים‪ .‬הראשונה‪ ,‬הניאו‪-‬מסורתיות‪ ,‬דגלה בגישה של התבדלות‬
‫מוחלטת מן המודרנה תוך טענה "הכול קודש"‪ .‬השנייה‪ ,‬הניאו‪-‬אורתודוקסיה‪ ,‬דגלה בגישה של קבלת המודרנה‬
‫תוך הקפדה על מידור ההלכה למסגרת וגבולות ברורים‪ ,‬ובמקביל הגדרת תחום ניטראלי ‪ -‬תחום החול ומקומה‬
‫של המודרנה‪ .‬דומה שהמתח שבין שתי הגישות הללו‪ ,‬הניאו‪-‬מסורתיות והניאו‪-‬אורתודוקסיה‪ ,‬מלווה אותנו‬
‫ביום יום כקהילה וכאנשי מעשה בבית ובעבודה ומתוך כך גם במסגרת הצבאית‪.‬‬
‫סוגיית המתח שבין קודש וחול‪ ,‬מתקשרת גם לסוגיית המתח בין זהויותיו של אדם הבודד ושל הקולקטיב‬
‫ זרם הציונות הדתית‪ .‬מתח זה בא לידי ביטוי בדבריו הנוקבים של קניאל (‪..." :)2336‬הציוני הדתי הוא מעין‬‫יצור כלאיים בין חול לקודש‪ ,‬בין מוסר אלוקי למוסר אנושי‪ ,‬בין דת הדמוקרטיה לדת היהודית"‪.‬‬
‫על מנת לצנן את עוצמת הקונפליקטים המורכבים בעולמו של בן הצה"ד‪ ,‬קניאל טוען שאנו עשויים למצוא‬
‫אנשים בקצה השמאלי של מפת הצה"ד‪ ,‬שעלולים להיבלע בחברה החילונית בטענה שהכיפה "אינה רלוונטית"‪,‬‬
‫ומאידך בקצה הימני‪ ,‬ייעלם היסוד הציוני ויישאר היסוד האקטיבי משיחי‪" :‬לעלות בחומה ולזרז את פעמי‬
‫משיח"‪ .‬בנוסף לשתי הקבוצות הללו‪ ,‬תיוותר קבוצת הביניים במרכז המפה שתוסיף "לשבת על הגדר‪ ,‬רגל פה‬
‫ורגל שם‪ ,‬ותמשיך ליהנות מהשילוב המהנה שבין עולם החול ועולם הקודש"‪ .‬דומה‪ ,‬ובקבוצת הביניים מצויים‬
‫הקצינים שגם נהנים מהשילוב‪ ,‬אך במקביל מתמודדים איתו ביום יום‪.‬‬
‫בהקשר להבחנה שבין קודש וחול‪ ,‬ראוי להדגיש‪ ,‬כי בנושאים הקשורים ב"קדושה" (כמו גם אידיאולוגיה‬
‫וערכי יסוד)‪ ,‬האדם הדתי מתקשה לשאת ולתת עליהם )‪ .(Bazerman, 2008:113‬הקושי מתעצם נוכח העובדה‬
‫שערכים אלו הם חלק מזהותו‪.‬‬
‫סמכות וציות בהלכה‬
‫קיימים שני מודלים בסמכות ההלכתית‪ :‬המודל ההכרתי והמודל הציווי (ספראי ושגיא‪.)13-10 :1557 ,‬‬
‫מודל הסמכות ההכרתי‪ ,‬מתמקד בהכרה ובחיבור הקוגניטיבי של הציבור עם צו הרבנים‪ .‬במודל זה‪ ,‬לבעל‬
‫‪- 23 -‬‬
‫הסמכות יש יכולת וסמכות להמליץ ולכוון מתוקף העובדה שיש לו עדיפות מבחינת ידע והכרת כללי הפסיקה‪.‬‬
‫יחד עם זאת המודל ההכרתי אינו מניח שהידע קיים רק אצל בעל הסמכות‪ .‬אשר על כן‪ ,‬חברי הקהילה יכולים‬
‫מתוקף ידיעתם והכרתם את ההלכה‪ ,‬לחלוק על בעל הסמכות‪.‬‬
‫במודל הציווי‪ ,‬הסמכות אינה מבוססת בהכרח רק על ידיעה ושליטה טובה בכללי ההלכה‪ ,‬אלא גם על הכוח‬
‫והסמכות שמוענק לאותם אישים לקבוע את הנורמות המחייבות‪ .‬על חברי הקהילה מוטלת החובה לציית לבעל‬
‫הסמכות ללא קשר אם הוא צודק או שוגה‪ .‬הוא בא לידי ביטוי במאמר חז"ל המבוסס על המקרא "ועשית‬
‫כאשר יורוך‪ ,‬לא תסור מן הדבר אשר יורוך ימין או שמאל" (דברים‪ ,‬פ' י"ז)‪ .‬על כך אומרים חז"ל "אפילו אומר‬
‫לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין" (מדרש ספְ רי דברים)‪ .‬מודל זה מדגיש את עיקרון הציות‬
‫המוחלט עם העדר יכולת שיפוטית מצד המצווים‪.‬‬
‫ההבחנה שבין שני המודלים תלויה בשאלת תכליתה של ההלכה (ספראי ושגיא‪ .)17 :1557 ,‬המודל ההכרתי‬
‫מניח שתכלית הסמכות ההלכתית‪ ,‬למצות עד תום את דעת התורה באופן הכי טהור שניתן‪ .‬מאידך‪ ,‬המודל‬
‫הציווי מניח שתקפות ההכרעה של בעל הסמכות‪ ,‬בצורך לחזק את מעמדה של המנהיגות הדתית ולהסדיר חיים‬
‫הלכתיים נורמטיביים‪.‬‬
‫דומה‪ ,‬שבסביבה אורתודוכסית מודרנית קיימת נטייה לשלול דגמים אוטוריטאריים כפייתיים‪ ,‬ולחילופין‬
‫לתמוך בדגמים של מנהיגות המבוססת על קבלה וחיבור רציונאלי עם הקהילה הכפופה לבעל הסמכות‪ .‬הציות‬
‫במודל ההכרתי‪ ,‬אם כן‪ ,‬נגזר מהיכולות הקוגניטיביות המיוחדות של החכם‪ ,‬אך לא מכוח סמכותו‪.‬‬
‫המודל ההכרתי משתקף גם במחקרו של מוזס (‪ )2335‬תחת דגם הדיאלוג‪ ,‬המדגיש את העובדה שבחברה‬
‫מודרנית פועלת הסמכות הרבנית בסביבה משכילה‪ ,‬ביקורתית ודעתנית‪ .‬בסביבה זו קיימת תקשורת פתוחה‬
‫בין רכיבי הקהילה‪ ,‬מה שמאפשר את הדיאלוג בתוך הקהילה ומחוצה לה‪ .‬הדיאלוג והשיח החופשי הכוללים‬
‫אינפורמציה חופשית להמונים מאפשרים את קיומה של סביבה ביקורתית כלפי ההלכה וכלפי הרבנים‪.‬‬
‫הרב יהודה עמיטל מעודד את המודל ההכרתי כתפיסת עולם תורנית‪ ,‬בכל הסוגיות שאינן הלכתיות באופן‬
‫מובהק‪ .‬הוא מדגיש את חשיבות הערך שהאדם יקבל החלטות באופן עצמאי (עמיטל‪ ,‬תשס"ה)‪" :‬נדרש מהאדם‬
‫שיהיה לו כושר החלטה עצמאי‪ ,‬ואישיותו נמדדת גם על פי יכולתו לקבל החלטות"‪ .‬הוא מדגיש כי ההיתלות‬
‫בדעתם של הרבנים בכל נושא‪ ,‬פוגעת במידת הביטחון האישי של האדם בקב"ה‪" .‬ככלל"‪ ,‬מסכם הרב עמיטל‪,‬‬
‫"אסור שאדם יהיה תלוי באדם אחר‪ ,‬אפילו אם מדובר ברבי"‪ .‬וגם בהקשר לנקודת מבטם של הרבנים‪ ,‬אומר‬
‫הרב עמיטל‪" :‬אין זה ראוי שרבנים יחוו דעה בתחומים שאינם מומחיותם"‪.‬‬
‫‪- 21 -‬‬
‫בנוסף לשני המודלים‪ ,‬ההכרתי והציווי‪ ,‬אבקש להציע בפרק הממצאים מודל נוסף "המודל האדיש"‪,‬‬
‫המכוון כלפי הקצינים שמתיעצים עם הרבנים בסוגיות של נידה‪ ,‬שבת וכשרות‪ ,‬אך מגלים אדישות ביחס לדעת‬
‫הרבנים בהקשר לסוגיות של דת ומדינה (למשל‪ :‬פינוי ישובים‪ ,‬סירוב פקודה)‪ .‬ייתכן ואדישות זאת נובעת‪ ,‬בין‬
‫השאר‪ ,‬כתוצאה מירידה במעמדם של הרבנים עקב המחלוקות הרבות והעדר עמדה ברורה ואחידה‪.‬‬
‫על המתח ההלכתי שבין האסור והמותר בכלל ועל מעמד הרבנים בפרט‪ ,‬כותב הרב שרלו (תשס"ח) דברים‬
‫נוקבים כשהוא רומז ל"מודל האדיש" המוזכר לעיל‪:‬‬
‫כל אימת שהמחלוקת בעולמם של חכמים נוגעת בשאלות קיומיות ומהותיות היא מפילה חללים נוספים‬
‫אשר מתקשים לקבל את עצם קיומה‪ .‬בשנה בה נכתב חיבור זה אנו הרבנים חשים זאת בעצמה יתרה‪.‬‬
‫תלמידים רבים מפנים אלינו אצבע מאשימה על היעדרה של עמדה אחידה בימי העקירה מגוש קטיף‬
‫ומצפון השומרון‪ ,‬וטוענים כי מעמד הרבנים ירד בעיניהם פלאות דווקא בשל מצב זה‪ .‬לדבריהם‪ ,‬לשם‬
‫שמיעת דעות שונות ומגוונות אין הם נזקקים לרב‪.‬‬
‫‪.2.1‬‬
‫מדינה לאור ההלכה‬
‫יחסי דת‪ ,‬צבא ומדינה מהווים את אחת הסוגיות החשובות והמרכזיות בעבודת המחקר‪ .‬סוגיה זו‪ ,‬קשורה‬
‫ומתבססת על שאלת היחסים בין דת ומדינה ונגזרת ממנה‪ .‬שאלת היחסים משפיעה על עומק הקונפליקט בין‬
‫המחויבות לצבא והמחויבות לערכי הדת‪ ,‬והיא גם עשויה להעניק לנו תשובה להיתכנותה של פשרה בין שני‬
‫התחומים‪.‬‬
‫דת ומדינה‬
‫שאלת דת ומדינה‪ ,‬היא מהשאלות הנוקבות ביותר בהוויה של החברה הישראלית‪ .‬היא תופסת מקום‬
‫מרכזי בכל דיון ציבורי בנושאי חוקה‪ ,‬משפט וזכויות אדם (רביצקי‪ .)55 :1555 ,‬במהלך ההיסטוריה של מדינת‬
‫ישראל התפתחו שני מודלים‪ ,‬בהקשר למערכת היחסים שבין המדינה וההלכה‪ .‬בהקשר לכך‪ ,‬מובאת מחלוקת‬
‫שנתגלעה עם הקמת המדינה בין הרב הרצוג ‪ -‬מי שהיה הרב הראשי הראשון‪ ,‬והרב גרודז'ינסקי – נציג המחנה‬
‫החרדי (רביצקי‪ .)41 :1555 ,‬בעוד הראשון‪ ,‬דרש סינתזה בין דת ומדינה‪ ,‬השני דבק בהבחנה ברורה ואי תלות‬
‫בין התחומים‪.‬‬
‫דומה שהמציאות הישראלית הוכיחה לאורך השנים שאף אחת מהגישות אינה מעשית‪ .‬המתח התמידי שבין דת‬
‫ומדינה שמלווה את המדינה מאז שחר ימיה‪ ,‬מלמד לכאורה שהסינתזה שבין שתי הגישות‪ ,‬המיוצגות ע"י שני‬
‫הרבנים הרצוג וגרודז'ינסקי‪ ,‬היא זו שבפועל תקפה בהוויה הישראלית‪.‬‬
‫שגיא (‪ ,)2334‬מבקש לנתח את המשמעות הסימבולית של צמד המילים "דת ומדינה" בשיח הישראלי‪ .‬הוא‬
‫מנסה להבין האם צמד המילים מייצג זהות רעיונית‪ ,‬או שמא מדובר בצמד מילים בעלי משמעות כפולה עם‬
‫סתירה פנימית‪ .‬במילים אחרות האם "דת ומדינה" זה דבר והיפוכו או זהות אחדותית? לדעתו של שגיא‪ ,‬צמד‬
‫‪- 22 -‬‬
‫המילים מייצר תובנות אשר לובשות צורה ופושטות צורה באמצעות הרטוריקה של המצדדים בזהות או‬
‫לחילופין בהנגדה של שני הערכים‪ .‬הסמנטיקה של אלו המצדדים בהנגדת שני הערכים‪ ,‬באה מבית המדרש‬
‫הליבראלי‪-‬חילוני‪-‬אינדיוויאליסטי‪ ,‬המתמקד במציאות העכשווית ובעתיד‪ ,‬ומתכחשת לעבר ולמסורת‪ .‬מאידך‪,‬‬
‫אלו הדוגלים בצימוד ובזהות הערכים "מייצרים סמנטיקה שבמרכזה עומדים הדת‪ ,‬הלאומיות והקולקטיב‪...‬‬
‫במרכזו של שיח זה עומדת המחויבות לעבר ולמסורת מכונני הזהות העיקריים‪ ." ...‬במילים אחרות ובדגש‬
‫שונה‪ ,‬אומר שגיא כי מתנגדי הזהות מדברים על גישה עם דגש על ליברליזם שבמרכזו מצוי היחיד וזכויותיו‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬המצדדים בזהות ובאחדות הערכים מדגישים את תפיסת הזהות הקולקטיביסטית ומיתון מעמדו‬
‫וזכויותיו של האינדיבידואל‪.‬‬
‫שאלת היחס שבין דת ומדינה חורגת מהדיון הפוליטי‪ .‬היא טעונה בשאלות ודילמות הקשורות להיבטים‬
‫ולרבדים העמוקים של שאלת הזהות או הזהויות של המצדדים או המכחישים את זהות הערכים‪.‬‬
‫דומה שניתן לומר כי מתנגדי זהות הערכים מבססים את גישתם גם על הטענה (שגיא‪ )2334:56 ,‬כי מדינת‬
‫ישראל היא מדינה חילונית בהגדרתה הבסיסית בשל היותה שייכת למשפחת המדינות הדמוקרטיות שהן תחת‬
‫הקטגוריה של מדינת הטריטוריה‪ .‬שגיא מביא את גולדמן כ"תנא דמסייע"‪ ,‬להסביר כי מדינת ישראל היא אכן‬
‫חילונית מכמה טעמים‪ ,‬ולכן מובן מדוע יש לצדד בניתוק הדת מהמדינה‪.‬‬
‫ממלכתיות‬
‫שאלת הממלכתיות ויחס ההלכה למעמדה של המדינה‪ ,‬תופסים מקום מרכזי בהגות ובפסיקה של קהילת‬
‫הרבנים מזרם הציונות הדתית‪ ,‬שרובם רואים בהקמת המדינה חלק בלתי נפרד מתהליך של גאולה‪ .‬כאמור‬
‫לעיל‪ ,‬לשיטת הזרם החרדי שיוצר טריז חד בין דת ומדינה‪ ,‬למדינה יש ערך אינסטרומנטלי בלבד לצורך קיומו‬
‫של עם ישראל בארצו‪.‬‬
‫ערך הממלכתיות הדתית‪ ,‬נגזר אם כן מן התפיסה הרואה את ערכי הדת והמדינה בראייה אחדותית‪ .‬תפיסת‬
‫זו‪ ,‬גובשה בבית המדרש של ישיבת הדגל של הצה"ד‪ ,‬ישיבת "מרכז הרב"‪ .‬שם‪ ,‬פיתח הרב צבי יהודה את גישת‬
‫אביו (הראי"ה‪ ,‬תרצ"ז)‪ ,‬וטען כי לממשלה יש סמכות של מלך ישראל על כל הנגזר והמשתמע‪ .‬גישה זו קיבלה‬
‫חיזוק במרוצת השנים על ידי רבני הצה"ד (הרב ישראלי והרב הרצוג)‪ ,‬אך הצטנן ככל שהובהר שממשלת‬
‫ישראל מסוגלת לקבל החלטה שאינה עולה בקנה אחד עם תפיסת הצה"ד המסורתית בעניין התיישבות בכל‬
‫חלקי ארץ ישראל‪ .7‬כפי שנפרט בהמשך יש מהרבנים שמיתנו את גישתם הממלכתית והציגו גבולות‬
‫‪ 7‬הסכם השלום עם מצרים והחזרת חבל ימית‪ ,‬הסכמי אוסלו‪ ,‬פינוי גוש קטיף וצפון השומרון‪ ,‬עמונה והרס מבנים בהתישבות‪.‬‬
‫‪- 20 -‬‬
‫לממלכתיות‪ ,‬ויש שהציגו גישה ממלכתית בלתי מסויגת שאינה מתנה את תמיכתם בממשלה בהתאם‬
‫למדיניותה בתחומי התיישבות‪ ,‬פינוי ישובים וגבולות‪.‬‬
‫הבסיס ההלכתי הראשון למושג הממלכתיות הוא הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ד)‪ .‬שם הוא מפרט את‬
‫הסמכויות המרחיקות לכת של המלך בכל מה שנוגע לממשל‪ ,‬מיסים‪ ,‬יציאה למלחמות ולגבולות‪ .‬ברם‪,‬‬
‫הרמב"ם מגדיר (מלכים‪ ,‬א‪,‬ג) כי מינויו של המלך נעשה ע"י בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא‪ .‬אשר על כן‪,‬‬
‫רבני הציונות הדתית התחבטו בשאלת תוקף פסיקתו של הרמב"ם בדורנו כשאין סנהדרין ואין נביא ‪ -‬האם‬
‫בכל זאת יש לממשלה בישראל מעמד של מלך?‬
‫‪8‬‬
‫כשנשאל הראי"ה (תרצ"ז) לגבי מעמד בית חשמונאי‪ ,‬הוא עשה הבחנה בין מעמדו האישי של המלך שנגזר‬
‫ממינוי של נביא וסנהדרין בלבד‪ ,‬לסמכויות המלך שגם בהעדר נביא וסנהדרין‪ ,‬הן מוקנות להנהגת הציבור‪:‬‬
‫‪...‬אבל כשמתמנה מנהיג האומה לכל צרכיה בסגנון מלכותי‪ ,‬ע"פ דעת הכלל ודעת ב"ד‪ ,‬ודאי עומד הוא‬
‫במקום מלך‪ ,‬לעניין משפטי המלוכה‪ ,‬הנוגעים להנהגת הכלל‪.‬‬
‫נשים לב לעובדה כי הראי"ה מצרף לדעת "הכלל" גם את דעת "בית דין"‪ ,‬מה שעשוי להוריד מסמכותו‬
‫ועוצמתו של המלך ברגע שהוא לא פועל בתאום ועל פי דעת בית דין‪.‬‬
‫לדעתו של הראי"ה הצטרפו בהמשך השנים שני רבני הציונות הדתית המובהקים שליוו את ראשיתה של‬
‫הקמת המדינה – הרב שאול ישראלי והרב יצחק הרצוג‪ ,‬רבה הראשי הראשון של המדינה‪ .‬הרב ישראלי הביע‬
‫דעה נחרצת באשר לזיקה החזקה שקיימת בין המדינה לדת (ישראלי תש"ט‪ :‬עמ' ע"ו)‪ .‬כנגזר מכך מעמד המלך‬
‫שמוקנה למוסדות המדינה הוא לכאורה מעמד גורף (בניגוד לדעת הראי"ה)‪:‬‬
‫‪...‬אבל כל שהעם עצמו מסכים למנותו על ידי דרך בחירות‪ ,‬או באיזו שהיא צורה אחרת‪ ,‬בזה אין צורך‬
‫לשום נביא וסנהדרין‪ ,‬אלא ודאי חל המינוי ויש לו תוקף ודין מלך‪ ,‬כי מכיוון שהעם מסכים לשררה זו‪,‬‬
‫מה לנו עוד‪...‬ולפי זה נראה כי מועצת ממשלה שתבחר בדרך של בחירות נכונות‪ ,‬יהא לה סמכות בכל מה‬
‫שנוגע להנהגת האומה כאותה סמכות שהיה למלך לישראל‪.‬‬
‫הרב הרצוג מצטרף לגישת הממלכתיות של הראי"ה והרב ישראלי‪ .‬ברם‪ ,‬מדבריו במקום אחר (הרצוג‪,‬‬
‫תשמ"ט‪ .)4-6 :‬משתמעת גישה פחות רדיקאלית‪ ,‬בהגדירו את סמכות המדינה כסמכות של פרנס הקהילה‪:‬‬
‫מה שבא בחשבון עכשיו אין זה אלא מינוי ראש ומנהיג‪ ,‬כלומר נשיא‪ .‬או במילים אחרות פרנס ראש‬
‫‪9‬‬
‫וראשון של המדינה‪ ,‬כשם שהיינו ממנים לפעמים גם בגלות בארצות ידועות פרנס על הציבור‪.‬‬
‫‪ 8‬לגבי העיקרון של "דינא דמלכותא" (גמרא בנדרים)‪ ,‬נחלקו הפוסקים האם זה חל רק על מלך גוי או גם על מלכי ישראל‪.‬‬
‫‪ 9‬על ההבחנה שבין מעמד מלך ופרנס על הציבור ראה מאמרו של ד"ר חיים בורגנסקי (‪.)2334‬‬
‫‪- 25 -‬‬
‫בניגוד לגישת הרב ישראלי והראי"ה‪ ,‬הרב שרלו מייצג גישה ממלכתית בלתי מסויגת עם מתן סמכות גורפת‬
‫לממשלת ישראל (‪ .)2336‬הוא אינו מציב גבולות לערך הממלכתיות‪ ,‬ובמקביל הוא רואה את השירות הצבאי‬
‫המלא ואת המשמעת לפקודות הצבא‪ ,‬חלק בלתי נפרד מערך הממלכתיות הכולל‪:‬‬
‫ממלכתי לכתחילה הוא זה המקבל את הדרכים בהן מדינת ישראל מתנהלת‪ .‬הוא מקבל את החלטות‬
‫הכנסת והממשלה‪ ,‬וכשהוא מתנגד להן הוא פועל נגדן בעוצמה‪ ,‬אך במסגרת החוק‪ ....‬הוא רואה‬
‫בהוראות הצבא פקודות שיש למלאן ‪,‬לבד ממצבים קיצוניים ביותר שהצבא עצמו אינו מגיע אליהם‪,‬‬
‫וכשהוא מתנגד לפקודות הוא מנהל את המאבק במישור המדיני והציבורי‪ ,‬ולא על כתפי הצבא‪...‬הוא‬
‫מתגייס גיוס מלא ואפקטיבי לצבא במסלולים השונים‪.‬‬
‫הרב ליכטנשטיין‪ ,‬ראש ישיבת הר עציון‪ ,‬מציג את ערך הממלכתיות בגישת מורו ורבו‪ ,‬הרב סולובייציק‪,‬‬
‫ב"מינון תיאולוגי נמוך יחסית" (סבתו‪:)2311 ,‬‬
‫אני מתאר לעצמי שהרב צבי יהודה קוק ז"ל היה קם מדי בוקר‪ ,‬שומע מדינת ישראל‪ ,‬מרגיש מדינת‬
‫ישראל‪ .‬הרב ז"ל [סולובייצ'יק] לא קם עם התחושה הזאת‪...‬אבל נכונים דברי אלו שטענו שהצד‬
‫התיאולוגי של הקמת המדינה לא היה דומיננטי אצלו [אצל הרב סולובייצ'יק]‪.‬‬
‫נמצאנו למדים אפוא‪ ,‬שרבני הצה"ד מעניקים למדינת ישראל ולממשלתה ערך דתי ומכירים בסמכותה של‬
‫הממשלה כסמכות של מלכות ישראל‪ ,‬למרות שמדובר במדינה חילונית שאינה מבססת את ערכיה וחוקיה על‬
‫תורת ישראל‪ .10‬דא עקא‪ ,‬רבני הצה"ד חלוקים בדעתם באשר לעוצמת סמכותה של הממשלה‪ ,‬והאם קיימים‬
‫גבולות לסמכות הממשלה בכל הנוגע לקביעת גבולות ולפינוי ישובים‪ .‬הרבנים חלוקים בינם לבין עצמם‪,‬‬
‫ויוצרים גישה הלכתית שאינה אחידה בעניין שטחים ופינוי ישובים‪ .‬המתח בין הרבנים ללא ספק מקרין לכיוון‬
‫הצה"ד וממנו לקצינים שצריכים להתמודד עם סוגיה מורכבת זו במישור הפראקטי כקצינים וכמפקדים‪.‬‬
‫במחקר מקיף אודות אירועי ההתנתקות ועמונה (רוט‪ ,)2311 ,‬נעשה ברור מקיף באשר לגורמים הקשורים‬
‫לאי התממשותן של התחזיות הקודרות‪ ,‬בהקשר לתוצאות אפשריות מהמאבק האלים כביכול שצפוי מצד‬
‫ציבור המתנחלים וציבור הציונות הדתית‪ .‬במחקר נטען כי התחזיות הקודרות שהופצו מצד כלי התקשורת‬
‫(קשב‪ ,)2336 ,‬נבעו כתוצאה מרושם מוטעה שנוצר ביחס לאתוס הציונות הדתית‪ .‬הציונות הדתית הצטיירה‬
‫כזרם דתי פונדמנטליסטי שרואה את קדושת הארץ כחזות כל התפיסה הדתית‪ ,‬ומכאן נובע שכל פגיעה בערך‬
‫מקודש זה‪ ,‬מצדיק מאבק אלים חסר פשרות‪ .‬ברם‪ ,‬אירועי פינוי הגוש ועמונה‪ ,‬מלמדים כי באתוס הציונות‬
‫הדתית קיימים מרכיבים נוספים אשר מעניקים‪ ,‬יחד עם היחס המיוחד לארץ‪ ,‬את ההגדרה המיוחדת‬
‫"פונדמנטליזם ממלכתי"‪ .‬משמעות ההגדרה הזאת‪ ,‬שתפיסת הציונות הדתית כוללת בתוכה גם מרכיבים‬
‫ממלכתיים דתיים ביחס לשלמות העם והמדינה ולא רק התייחסות לשלמות הארץ‪ .‬המימד המיוחד‬
‫‪ 10‬מדובר בסוגיה מורכב ת עם התייחסות רחבה מצד רבני הצה"ד‪ ,‬אך לא כאן המקום להרחיב‪ .‬עוד בעניין זה מומלץ לעיין‬
‫ב"מספד בירושלים" (מאמרי הראי"ה) לזכרו של הרצל‪ ,‬כיצד הראי"ה רואה את תפקיד הציונות החילונית‪.‬‬
‫‪- 24 -‬‬
‫"פונדמנטליזם ממלכתי"‪ ,‬מוציא למעשה את זרם הציונות הדתית "ממשפחת התנועות הפונדמנטליסטיות"‪.‬‬
‫לטענת רוט‪ ,‬הסיבה לכך שאלימות לא פרצה בפינוי הגוש ועמונה‪ ,‬לא קשורה רק להתנהגות המאופקת כביכול‬
‫של כוחות הביטחון‪ ,‬כפי שניסו לטעון בתקשורת ובמערכת הביטחון‪ .‬לטענתה קיים גורם מרכזי אחר‪:‬‬
‫הגורם המרכזי להתנגדות המאופקת שגילו אנשי הזרם התורני‪ ,‬הן בימי ההתנתקות והן בעמונה‪ ,‬הוא‬
‫אופייה הממלכתי של אמונתם הדתית‪ :‬הקדושה הרבה שהם מייחסים לשלמות העם ולקיומה של‬
‫הממלכתיות היהודית בארץ ישראל‪ ,‬אשר אינה פחותה מזו המיוחסת לשלמות הארץ‪.‬‬
‫גישות הרבנים לסוגית סירוב פקודה‬
‫ישנן שלוש גישות בסיסיות בסוגית סירוב פקודה ובאשר לסמכות הממשלה להחליט על עתיד גבולות‬
‫המדינה‪.‬‬
‫הגישה הראשונה‪ ,‬מיוצגת על ידי הרבנים מלמד (תשס"ח‪ )031 :‬ודודקביץ (תשס"ג)‪ .‬על פי גישה זו יש לסרב‬
‫במקרה של פקודה לפינוי ישובים‪ .‬לפי דעתו של הרב מלמד‪ ,‬מצוות יישוב הארץ היא מצווה מדאורייתא‪ ,‬ועל כן‬
‫לא יעלה על הדעת שהחלטת ממשלה תפגע באיסור תורה‪ .‬כתנא דמסייע‪ ,‬הוא מביא ציטוט בשמו של הרב גורן‪,‬‬
‫הרבצ"ר לשעבר‪ ,‬שאומר באופן מפורש כי יש לסרב פקודה בכל מקרה של הנחייה לפינוי או עקירת ישובים‪.‬‬
‫גישה זו נתמכת גם על ידי הרבנים ישראלי והרצי"ה שמגבילים את ערך הממלכתיות במקום של פגיעה בארץ‬
‫ישראל‪ .‬הרב ישראלי "מצנן" את הגדרת הממלכתיות של עצמו‪ ,‬בפרסום בעיתון הצופה מתאריך י"ז בניסן‬
‫תשמ"ד (בורגנסקי‪ :2334 ,‬הערה ‪ ,)61‬שם הוא טוען (חתום יחד עם עוד מספר רבנים) בהקשר לפינוי שטחים‪:‬‬
‫כיוון שנפסק ע"י רוב הרבנים בארץ שיש איסור לפנות שטחים בא"י ולמוסרן לגויים‪ ,‬הרי ככל איסור‬
‫התורה אסור ליהודי לקחת חלק בכל מעשה של סיוע לפינוי‪ ,‬כפי שנפסק ע"י הרמב"ם‪ ,‬שגם אם המלך‬
‫צווה לעבור על דברי תורה אין שומעין לו‪.‬‬
‫באותו מאמר‪ ,‬פונה הרב ישראלי לממשלת ישראל לעמוד בדרישה המופנית גם כלפי מלך ישראל – "לא‬
‫לצוות לעבור על דברי תורה"‪.‬‬
‫הרצי"ה (תשס"ה‪ ,)171 :‬טוען שאין שום גורם שמוסמך לוותר על חלקים מארץ ישראל‪ ,‬מהסיבה שהבעלות‬
‫על הארץ אינה מוקנית לממשלת ישראל‪ ,‬אלא לקולקטיב העם היהודי‪:‬‬
‫אין לנו זכות לוותר על חלקים של ארץ ישראל‪ ,‬כי איננו בעלי הבית על ארץ זו‪...‬אנו שליחים של מיליוני‬
‫יהודים‪ .‬קילומטרים אלו [מא"י] שייכים לכל מיליוני היהודים שברוסיה‪ ,‬באמריקה ובכל העולם‪ ,‬לא‬
‫פחות מאשר לנו‪.‬‬
‫הגישה השנייה מיוצגת על ידי הרבנים הרב אלי סדן‪ ,‬ראש ישיבת בני דוד בעלי‪ ,‬והרב רונצקי‪ ,‬הרבצ"ר‬
‫לשעבר וראש ישיבת איתמר בהווה‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬אין לסרב פקודה גם כשמדובר בעקירת ישובים‪ .‬השיקולים‬
‫שהם מביאים‪ ,‬מדברים על הצורך לשמור על שלמות צה"ל ולהימנע מיצירת קרע חברתי‪ .‬ברם‪ ,‬בדף עמדה‬
‫‪- 26 -‬‬
‫שפורסם בכנס של ראשי המכינות הקדם צבאיות‪ ,‬שדן בשאלת סירוב הפקודה נאמרו דברים ממתנים יותר‬
‫(סדן‪:)2334 ,‬‬
‫ברור גם כי בכל מערכת דמוקרטית מוסרית‪ ,‬יש גבול לחובת הציות‪ .‬אחריות של הפרט לשיקול דעת‬
‫מוסרי אינה נלקחת ממנו‪.‬‬
‫אין ספק שהתנסחותו של הרב סדן מעורפלת מעט‪ .‬מחד‪ ,‬שוללים כל צורה של סרבנות‪ ,‬ומאידך יש גבול‬
‫לחובת הציות‪ .‬מהו אם כן גבול הציות וכיצד החייל יקבל החלטה באשר ל"חציית גבול" מוסרי? ‪ -‬ייתכן‬
‫ובסוגיה מורכבת זו‪ ,‬העדיפו ראשי המכינות בכוונה‪ ,‬להשאיר התייחסותם מעורפלת מעט‪.‬‬
‫בניגוד לרב סדן‪ ,‬הרב שרלו (‪ )2336‬לא מותיר ספקות וטוען שחלק מערך הממלכתיות זה הציות הגורף‬
‫לפקודות הצבא‪:‬‬
‫‪[...‬ממלכתי רואה] בהוראות הצבא פקודות שיש למלאן‪ ,‬לבד ממצבים קיצוניים ביותר שהצבא עצמו‬
‫אינו מגיע אליהם‪ ,‬וכשהוא מתנגד לפקודות הוא מנהל את המאבק במישור המדיני והציבורי‪ ,‬ולא על‬
‫כתפי הצבא‪.‬‬
‫במאמר מקיף תחת הכותרת "ציות לפקודות"‪ ,‬מפרט הרב יהודה זולדן (תשס"ה)‪ 11‬את התיאוריה‬
‫ההלכתית בעניין סירוב פקודה לפינוי ישובים תוך התבססות על רבני הציונות הדתית הותיקים‪ .12‬ברם‪ ,‬הוא‬
‫מודע לרגישות הנושא ולכן הוא מנסה בפתח הדברים לרכך את עוצמת המתח שבין ההלכה והמדינה‪ ,‬בטענה כי‬
‫אפשרות לסירוב פקודה במצבים של פינוי ישובים‪ ,‬נובעת דווקא ממקום של דאגה ומיחס חיובי כלפי המדינה‬
‫והממשלה‪:‬‬
‫מכח אהבתנו את המדינה ואת צה"ל‪ ,‬יש מצבים שבהם נצטרך להציב "תמרור אדום" אל פקודות‬
‫וחוקים הנוגדים את התורה‪ ,‬לא על מנת ח"ו לפורר או להחליש את המסגרת השלטונית והצבא‪ ,‬אלא‬
‫אדרבה לחזקם ולהציבם במקום שבו יוכלו להמשיך וביתר עוז את תפקידם כמדינה יהודית וכצבא העם‬
‫היהודי‪.‬‬
‫למרות הרושם הקיצוני שמתקבל מדבריו בעניין הצורך לסרב פקודה בסוגיה של פינוי ישובים‪ ,‬הרב זולדן‬
‫ממתן את ההנחיה בשני מישורים‪ .‬ראשית‪ ,‬הוא טוען (שם‪ )18 :‬כי קיימת מחלוקת בין תלמידי הרצי"ה בדעת‬
‫רבם בהקשר לסירוב פקודה‪ ,‬האומנם הוא התכוון למסירות נפש ממשית‪ ,‬או שדבריו מבטאים רק את החומרה‬
‫שבדבר‪ .‬שנית‪ ,‬יש להתייחס לנושא במבט אחראי ורחב במישור הלאומי‪ .‬יש לקחת בחשבון שקריאה המונית‬
‫לסירוב פקודה עלולה להביא לפילוג ולפירור הצבא‪ ,‬ולהביא חלילה למלחמת אחים‪ .‬הוא מסיים את דבריו‬
‫בנקודה זו בשאלה‪" :‬האם [סירוב פקודה] גם במחיר הרס המדינה והחברה? האם אין בכך פיקוח נפש ואולי אף‬
‫‪ 11‬בוגר ישיבת מרכז הרב‪ ,‬מרצה במדרשה לבנות‪ ,‬רב במכון לב וחוקר במכון התורה והארץ וחבר בארגון צהר‬
‫‪ 12‬הרצ"ה‪ ,‬הרב ישראלי‪ ,‬הרב אברהם שפירא ועוד‪.‬‬
‫‪- 27 -‬‬
‫יותר מכך?"‪ .‬הוא מוסיף ואומר כי יש לשקול ביתר אחריות את היום שאחרי ביטול אפשרי אותו חוק ופקודה‪.‬‬
‫כיצד זה ישפיע על כלל מערכת היחסים שבין דתיים לחילוניים‪ ,‬ובין עולם התורה וכלל הציבור‪.13‬‬
‫הגישה השלישית מיוצגת על ידי הרב סולובייציק‪ ,‬כפי שמצוטט על ידי אלעזר שטרן (‪ .)154 :2335‬כשנשאל‬
‫הרב לאחר מלחמת ששת הימים אם לסגת או לשמור על השטחים הוא ענה‪" :‬זו אינה שאלה לרבנים‪ ,‬אלא‬
‫למדינאים"‪ .‬יוצא אפוא‪ ,‬שהשאלה כלל אינה רלוונטית‪ ,‬היות והיא חייבת להבחן בפריזמה מדינית‪-‬ביטחונית‬
‫בלבד ולא הלכתית‪ ,14‬ולכן רק הממשלה רשאית לקבל החלטות בתחום זה‪.‬‬
‫שאלת "סירוב פקודה" בהקשר לפינוי ישובים‪ ,‬עומדת כל השנים גם לנגד עיניהם של הרבנים הצבאיים‬
‫(קמפינסקי‪ .)2337 ,‬הם מצויים במתח חריף שבין המחויבות כלפי המערכת הצבאית מחד‪ ,‬ופסיקת חלק מרבני‬
‫הצה"ד הקוראים לסירוב פקודה מאידך‪ .‬מציאות זאת הקשתה מאוד על הרבנים הצבאיים שביקשו בעבר‬
‫מרבני הצה"ד להיוועץ בהם בנושא רגיש זה קודם לפרסום פסק הלכה‪ .‬החשש של רבני הרבנות הצבאית היתה‪,‬‬
‫שבעקבות פסיקת רבני הצה"ד בעניין סירוב פקודה ללא תיאום איתם‪ ,‬עלול לפוגע במעמד הרבנות הצבאית‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬הניסיון מלמד כי למרות המורכבות הערכית הקשה שקשורה לפינוי ישובים‪ ,‬מאז ימיו של‬
‫הרב גד נבון ועד ימי הרב וייס בתקופת ההתנתקות‪ ,‬הרבנות הצבאית הפגינה לויאליות עם המערכת הצבאית‬
‫ועם פקודות הצבא‪ .‬זה בא לידי ביטוי במסרים ובפסיקה ברורה של רבנים צבאיים ששוללת אפשרות של סירוב‬
‫פקודה מצד חיילים גם במצבים של פינוי ישובים‪ .‬כחלק ממגמה זו‪ ,‬פנה סא"ל הרב יהודה ויזנר למפקדים‪ ,‬ערב‬
‫פינוי הגוש‪ ,‬לקבל את סמכותה של הרבנות הצבאית שקבעה חוות דעת הלכתית לפיה אין לסרב פקודה‬
‫הקשורה לפינוי ישובים (שם‪.15)105 :‬‬
‫יודגש‪ ,‬כי מאז תקופת פינוי הגוש‪ ,‬השיקול המרכזי בבחירת הרבצ"ר‪ 16‬היה עמדתם והסתייגותם מסירוב‬
‫פקודה על רקע של פינוי ישובים (שם‪ .)107 :‬בפרק העיון בהמשך‪ ,‬ננסה לברר האם ובאיזו מידה עמדת הרבנות‬
‫הצבאית‪ ,‬ובעיקר העומד בראשה‪ ,‬בכל הנוגע לסוגית סירוב פקודה‪ ,‬משפיעה על הקצינים הדתיים ומחזקת את‬
‫רוחם‪.‬‬
‫‪ 13‬הוא מביא כראיה את הראי"ה (שם‪ :‬הערה ‪ ,) 02‬שגם הוא שקל שיקולים לאומיים רחבים‪ ,‬במחלוקת קשה שנתגלעה בזמנו עם‬
‫נציגו של הברון‪.‬‬
‫‪ 14‬על גישת הרב סולובייציק‪ ,‬חולק הרצי"ה (תשס"ה‪ )108:‬באומרו‪" :‬זה יפה מאוד מצד הרבנים [להתערב]‪ ,‬שעל פי התורה‬
‫מחויבים להתערב בפוליטיקה"‪.‬‬
‫‪ 15‬על פסיקת הרבנות הצבאית‪ ,‬ערער בתקיפות הרב זלמן מלמד בטענה כי‪" :‬הרבנים הצבאיים‪ ,‬עם כל הכבוד להם‪ ,‬אינם תלמידי‬
‫חכמים שיכולים לפסוק בניגוד לגדולי תורה" (שם)‪.‬‬
‫‪ 16‬הרב רונצקי‪ ,‬הרב יובל שרלו (היה מועמד) והרב רפי פרץ‪.‬‬
‫‪- 28 -‬‬
‫‪.2.3‬‬
‫צבא ודת‬
‫מלחמת מצווה‬
‫השרות הצבאי של חיילי וקציני הצה"ד‪ ,‬עטוף בתחושה של שליחות דתית‪ .‬לתחושה זו יש שני היבטים –‬
‫צבאי וממלכתי‪ .‬באשר להיבט הממלכתי התייחסנו בהרחבה בפרק הממלכתיות‪ .‬באשר להיבט הצבאי‪ ,‬השרות‬
‫הצבאי מצטייר במבט של הצה"ד כחלק ממלחמת מצווה שהיא כידוע אחת המצוות שהרמב"ם מונה אותה‬
‫כמצווה מדאורייתא (הל' מלכים‪ ,‬ה' א')‪.‬‬
‫למלחמת המצווה ישנם שני היבטים בלתי תלויים (הרצי"ה‪ ,‬תשס"ה‪ :)64 :‬בהיבט הראשון‪ :‬מלחמת הצלה‪.‬‬
‫לשם הצלת עם ישראל מפני האויבים המאיימים להשמידו‪ ,‬עם ישראל מצווה לצאת למלחמת מגן לצורך הצלה‬
‫כפי שאומר הרמב"ם בהל' מלכים‪" :‬אי זו היא מלחמת מצווה? ‪...‬עזרת ישראל מיד צר"‪ .‬על דברי הרמב"ם‬
‫מוסיף הרצי"ה כי הצבא שנקרא צבא ההגנה לישראל‪ ,‬מבטא את מהות התפקיד שלו‪ .‬בהיבט השני‪ :‬מלחמת‬
‫כיבוש‪ .‬מלחמה זאת נחשבת כמצווה בהתבסס על דעתו של הרמב"ן‪ 17‬שאומר שכיבוש ארץ ישראל זו מצווה‬
‫מדאורייתא‪.‬‬
‫מעמד השרות הצבאי כחלק ממלחמת מצווה‪ ,‬מוסיף מימד נוסף לעוצמת הקונפליקט של הקצין הדתי‪ .‬מצד‬
‫אחד השרות הצבאי שלו מתבסס על מצווה ("מלחמת מצווה") על כל המשמעויות ההלכתיות שכרוכות בכך‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬הקצין הדתי בא ממקום דתי ונאלץ לבצע במסגרת שירותו הצבאי פעילויות שעומדות לכאורה בסתירה‬
‫להלכה‪ .‬במציאות שכזאת הקצין נמצא במציאות אמביוולנטית‪ .‬מצד אחד עוצמת הקונפליקט עשויה להחריף‪,‬‬
‫אך מאידך היא עשויה להתרכך דווקא מתוקף העובדה שמדובר בצבא שפועל מתוקף מעמד של מצווה‪.‬‬
‫הצבא כמערכת חינוכית‬
‫בפרק הממצאים נציג את דברי הקצינים על תפיסת התפקיד שלהם‪ ,‬ועל תחושת השליחות שלהם גם‬
‫כמחנכים של החיילים ולא רק לתקופת שרותם הצבאית‪ ,‬אלא גם כהכנה לקראת שחרורם לאזרחות‪ .‬אשר על‬
‫כן‪ ,‬פרק זה חיוני להבנת התפיסה הערכית הכוללת של הקצין בשרותו הצבאי‪.‬‬
‫מיום היווסדו‪ ,‬יעדו של הצבא לא רק בתחומי הביטחון‪ ,‬אלא גם בתחומי החינוך‪ .‬החינוך הוא לא רק יעד‬
‫בתחומי הצבא פנימה‪ ,‬אלא גם עם מבט כלפי חוץ – אל העם והמדינה‪ .‬כבר בשנת ‪ ,1543‬נשא דוד בן גוריון‪,‬‬
‫ראש ממשלתה הראשון של המדינה‪ ,‬את נאומו המכונן "יחוד ויעוד" בפני קציני פו"ם (בן גוריון‪ ,)1544 ,‬בו הוא‬
‫פורס את משנתו באשר לתפקידו ולחזונו של צה"ל בכלל ושל קציניו בפרט‪:‬‬
‫‪ 17‬נחשב כעוגן המרכזי בתפיסת הצה"ד הרואה את ההתיישבות בארץ והאיסור להחזיר שטחים מצווה מדאורייתא‪.‬‬
‫‪- 25 -‬‬
‫יש תפקיד כללי בצבא המוטל על כל מפקד צבאי מכל הדרגות‪ ,‬מהנמוכה ועד הגבוהה ביותר‪...‬והוא‬
‫התפקיד החינוכי‪ .‬בחלקו הוא חינוכי‪-‬טכני‪ ....‬בחלקו הוא חינוכי‪-‬אישי‪ ....‬תפקיד חינוכי זה משותף לכל‬
‫הצבאות בעולם‪ .‬לצבא ההגנה לישראל‪ ,‬יש תפקיד חינוכי מיוחד‪ ,‬שאין בו צורך או אין בו מקום בצבאות‬
‫אחרים‪ .‬צה"ל אינו יכול להסתפק בחינוך הניתן לכל צבא‪ ,‬הוא זקוק לחינוך נוסף מיוחד מפני היחוד‬
‫ההיסטורי של אומתנו ומפני יעודה של התקופה בה אנו חיים‪.‬‬
‫כשבן גוריון מפרט בהמשך את תחום "היחוד" שאותו הוא מגדיר כיעד חינוכי‪ ,‬הוא מדבר על תחומים רבים‬
‫שהם מעבר לתחום ביטחון המדינה‪" .‬יעוד" נוגע גם לנושאים אזרחיים הקשורים‪ ,‬כגון האתגר של קיבוץ גלויות‬
‫ושיבת ציון וכן לחוסן הלאומי של כלל הציבור היהודי‪-‬ישראלי‪ .‬הרצאתו של בן גוריון ספוגה בציטוטים מחזון‬
‫הנביאים‪ ,‬המדגישה את העוצמה ואת "הרוח היהודי"‪ ,‬שהיא‪ ,‬לדעתו‪ ,‬מה שיכריע את המאבק בינינו לבין‬
‫אויבנו מסביב‪ .‬לא הכוח כי אם הרוח‪ .‬כראיה לדבריו‪ ,‬הוא מביא את מאבק החשמונאים שהתאפיין במאבק של‬
‫חלשים מול רבים‪ ,‬אך הניצחון היה "אך ורק הודות לכוחות הרוחניים האדירים שפעמו בבחירי העם‬
‫ובהמוניו‪."...‬‬
‫את חשיבות הערך והיעוד החינוכי של מפקדי צה"ל‪ ,‬הטמיעו בצה"ל באופן אינטנסיבי במהלך השנים‪ ,‬מה‬
‫שגם הביא ליסודו של חיל החינוך והנוער בשנת ‪ ,1547‬ששם לו למטרה‪ ,‬בין השאר‪" :‬סיוע למפקדים בתחומי‬
‫החינוך וטיפוח רוח היחידה הצבאית" (חיל החינוך‪ .)2313 ,‬יעד חשוב נוסף של החיל הוא "חיזוק הקשר צבא‪-‬‬
‫חברה"‪ .‬נשים לב לעוב דה שהחזון של חיל החינוך והנוער פורץ אל מעבר לגבולות הצבא וביטחון המדינה‪ ,‬אל‬
‫עבר יעדים אזרחיים – העם והחברה הישראלית‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬חשוב להביא שוב את דבריו של בן גוריון שמדבר‬
‫על חשיבות האחדות‪" :‬ועל צבא ההגנה לישראל‪ ,‬הוטל להיות בית היוצר לחלוצי האומה והמכשיר התרבותי‬
‫למיזוג הגלויות‪ ,‬איחודן ועלייתן התרבותי"‪.‬‬
‫יחס הצבא לחיילים הדתיים‬
‫מערכת היחסים בין הצבא והמערכת הדתית מעורפלת מעט‪ .‬דומה שמבחינת הצבא‪ ,‬לחייל הדתי מוענקת‬
‫הזכות והיכולת לקיים את כל מצוות התורה‪ ,‬בכפוף כמובן למגבלות המשימות המבצעיות (צה"ל‪ ,‬תשל"ב‪.)5 :‬‬
‫הרבנות הצבאית אף מפרטת בהרחבה בחוברת מיוחדת (שרון‪ )2338 ,‬את החשיבות הרבה שהצבא רואה במילוי‬
‫הצרכים הדתיים האישיים של חייל דתי‪ .‬בחוברת הנקראת "לחיות ביחד" מודגשת החשיבות להכיר בצרכים‬
‫ובאמונות של כל חייל ולסייע במילוי צרכיו הדתיים (צברי‪ .)2338 ,‬יתר על כן‪ ,‬מאז תקופתו של הרמטכ"ל משה‬
‫(בוגי) יעלון‪ ,‬הצבא מטפח את הזהות היהודית בצבא‪ ,‬בנוסף ובמקביל לזהות הישראלית ציונית (שלג‪.)2313 ,‬‬
‫הצבא לא רק מעניק זכויות לחייל הדתי‪ ,‬אלא אף מסייע לו באופן אקטיבי במימוש חובותיו הדתיים‪ .‬זה‬
‫בא לידי ביטוי במוסד הרבנות הצבאית (לרבות הרבנים הצבאיים ומש"קי הדת היחידתיים) המהווה מעין‬
‫מתווך בין החייל הדתי למערכת הצבאית והמפקדים (רוסמן‪ .)2334 ,‬כמו כן‪ ,‬הדבר בא לידי ביטוי בפקודות‬
‫הצבא המאפשרות לחייל הדתי לשמור על המסגרת הדתית שלו (שמירת שבת‪ ,‬כשרות וכו')‪ .‬לשם כך‪ ,‬הצבא‬
‫‪- 03 -‬‬
‫מאפשר את מסגרות ההסדר וכן את מסגרת חטיבת הנח"ל החרדי לאותם חיילים שמעוניינים לשהות בחממה‬
‫דתית גם במסגרת השירות הצבאי‪ ,‬תוך הקפדה על "קוצו של יוד"‪.‬‬
‫דא עקא‪ ,‬ניתן להבחין בחוברת הצבאית "לחיות ביחד"‪ ,‬שאין כל התייחסות לסוגיות מורכבות של דת‬
‫ומדינה העומדות בליבת הקונפליקט של מחקרנו‪ .‬נמצאנו למדים‪ ,‬שחיילים וקצינים מקבלים מענה ופתרונות‬
‫דתיים להיבטים של שגרת היום יום‪ ,‬אך בסוגיות של ממלכתיות‪ ,‬גבולות ופינוי ישובים – נושאים אלו לכאורה‬
‫אינם שייכים לתחום ה"צרכים הדתיים"‪ ,‬ונשארים בתחום האפור‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬במחקר מקיף אודות הרבנות הצבאית‪ ,‬נטען (קמפינסקי‪ ,)2337 ,‬כי בניגוד לשנים הראשונות של‬
‫הרבנות‪ ,‬שאז המיקוד היה בעיקר בשירותי דת "טכניים"‪ ,‬מאז שנת ‪ 182333‬הרבנות עוסקת גם בעניינים ערכיים‬
‫וחינוכיים הקשורים לשאלות של מוסר מלחמה‪ ,‬רוח לחימה ופינוי ישובים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הרבנות הצבאית רואה‬
‫בקהל לקוחותיה לא רק את החייל הדתי אלא את כלל ציבור החיילים‪.‬‬
‫גישת רבני הצה"ד לשירות הצבאי‬
‫מרבית רבני הציונות הדתית רואים את צה"ל ואת השירות הצבאי באור חיובי‪ ,‬חרף העובדה שהצבא כפוף‬
‫לריבון שאינו רואה בתורה מקור סמכות‪ .‬ברם‪ ,‬יש שוני בדגשים שהרבנים השונים מעניקים לחשיבות השירות‬
‫הצבאי מול ערך לימוד התורה בבית המדרש‪ .‬ננסח זאת בדרך הישיבתית – "צבא לכתחילה או בדיעבד"‪.‬‬
‫רבני ישיבות ההסדר מצדדים בחשיבות ישיבות ההסדר המשלבות "ספרא וסייפא"‪ ,‬אך גם שם ישנם‬
‫ניואנסים בין הרבנים השונים‪ .‬הרב ליכטנשטיין (תשס"ח) מצדד בהסדר לכתחילה בטענה כי "ההסדר הוא‬
‫בהכרח לכתחילה – ברירה חופשית המעורה בהכרעה הלכתית ומוסרית"‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬מוסיף הרב‬
‫ליכטנשטיין‪ ,‬מסלול ה"הסדר" הוא "לכתכילה רק במציאות של דיעבד"‪ ,‬בעקבות המציאות הלאומית‪-‬‬
‫ביטחונית מיוחדת שבו אנו שרויים‪ .‬גם הרב עמיטל‪ ,‬שותפו של הרב ליכטנשטיין בניהולה של ישיבת "הר עציון"‬
‫עד למותו בקיץ תש"ע‪ ,‬טוען כי האידיאולוגיה שמנסה לעקור את השירות הצבאי מעולמו של בן התורה בטענה‬
‫שהתורה נקנית רק למי שהוגה בה ללא הפסקה‪" ,‬יש באידיאולוגיה זו משום מיעוט בכבוד התורה"‪ .‬ואכן‪ ,‬בקיץ‬
‫תשכ"ט הקים הרב עמיטל את ישיבת ההסדר הר עציון כישיבת הסדר "לכתחילה" ללא רגשי נחיתות כלפי‬
‫הישיבות החרדיות (ארנד‪ .)2311 ,‬אחד השיקולים המרכזיים שעמדו לנגד עיניו של הרב עמיטל בהקמת מסגרות‬
‫ישיבות ההסדר היה "ביטוי למעורבותו של הציבור הדתי‪-‬לאומי בצרכי החברה הישראלית" (שם)‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫‪ 18‬בעיקר מתקופת כהונת הרב ישראל וייס‪.‬‬
‫‪- 01 -‬‬
‫במאמר בביטאון ישיבת הר עציון (עמיטל‪ ,‬תשס"ח)‪ ,‬אומר הרב כי הקמת ישיבות ההסדר היה הכרח לאחר‬
‫"שהבנו שאין עתיד לציונות הדתית ללא לומדי תורה בתוכה"‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬סובר הרב זלמן מלמד (תשס"ח)‪ ,‬ראש ישיבת ההסדר בית אל‪ ,‬כי ההסדר הוא בדיעבד‪ ,‬ובמקום‬
‫שאין צורך גדול‪ ,‬מקומם של הבחורים בבית המדרש‪ .‬בצד השני של המתרס נמצאים ראשי המכינות הצבאיות‬
‫(הרב סדן‪ ,‬תשס"א) שרואים בשירות צבאי מלא לכתחילה מתוך אמונה ושליחות לאומית‪ .‬לגישתם‪ ,‬מצטרפים‬
‫קהילת ורבני הקיבוצים הדתיים (כהן‪ ,‬תשנ"ד) שסוברים שמחויבות הציבור הדתי לשירות צבאי מלא לא נופל‬
‫ממחויבות הציבור החילוני ואין סתירה מול חשיבות לימוד התורה‪ .‬כתנא דמסייע‪ ,‬ניתן להביא את הרצי"ה‬
‫בדמוֹת ֹו את בגדי הצבא לבגדי כהן גדול‬
‫הרואה כל דבר הקשור לצבא כדבר שבקדושה‪ ,‬ואף מגדיל לעשות‪ָ ,‬‬
‫(קוק‪ ,‬תשס"ב)‪.‬‬
‫גם הרב שרלו (‪ )2336‬מצטרף לגישה זו‪ ,‬שרואה את חשיבות השירות הצבאי המלא והאיכותי כחלק בלתי‬
‫נפרד מערך הממלכתיות הכוללת‪.‬‬
‫‪.2.4‬‬
‫סביבת הקונפליקט‬
‫שתי מערכות תובעניות‬
‫שתי המערכות‪ ,‬הצבאית והדתית‪ ,‬מוגדרות כמערכות תובעניות ובלתי מתפשרות‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬שואלת‬
‫רוסמן (‪ )2334:1‬את השאלה המתבקשת‪" :‬האם האדם מסוגל להיות נאמן באופן מלא לשתי מסגרות בלתי‬
‫מתפשרות?"‪ .‬והיא עונה כי "ההיגיון נוטה לומר שלא"‪ .‬בהמשך רוסמן מציעה פתרונות במסגרת גורמים‬
‫מתווכים שעשויים לרכך את עוצמת הקונפליקט‪ ,‬כפי שיפורט בהמשך‪.‬‬
‫ואומנם‪ ,‬מדובר לכאורה במציאות מורכבת וקשה‪ .‬המערכת הצבאית אינה יכולה להתפשר‪ ,‬ודורשת‬
‫נאמנות מליאה לצבא שבאה לידי ביטוי במשמעת גורפת ובלתי תלויה לפקודות הצבא‪ .‬מאידך המערכת הדתית‬
‫תובעת מסירות לצו האל ולמסורת ישראל‪ ,‬המשתקפת בציות לרבנים‪ .‬הנאמנות למסורת הדתית מעלה‪ ,‬לדעתה‬
‫של רוסמן‪ ,‬מספר בעיות בהקשר לשרות הצבאי‪ .‬ראשית‪ ,‬היהדות דורשת התמסרות ללימוד וחיזוק התורה‪ ,‬מה‬
‫שלא ניתן ליישום במסגרת השרות הצבאי‪ .‬שנית‪ ,‬קיים חשש גדול מפני השפעת הצבא על רמת שמירת המצוות‬
‫על ידי החיילים הדתיים‪ ,‬וחשש מפני פגיעה ברמתם הערכית‪ .‬אך החשש הגדול ביותר‪ ,‬לדעתה של רוסמן‪ ,‬הוא‬
‫ההשפעה ארוכת טווח של הצבא על דור ההמשך של הציונות הדתית‪ ,‬ועל הרחקתם מאורח חיים דתי‪ ,‬וכך‬
‫"הוא מאיים על עצם המשכיותה של הציונות הדתית"‪.‬‬
‫תחום "המערכות התובעניות" נחקר מאוחר יותר גם על ידי קמפינסקי (‪ )2337‬במסגרת מחקרו על הרבנות‬
‫הצבאית‪ ,‬שטוען שהמונחים "דת" ו"צבא" טומנים בחובם פוטנציאל למתח אימננטי‪ .‬הוא מוסיף וטוען כי‬
‫‪- 02 -‬‬
‫המערכת הצבאית איננה רק מערכת תובענית אלא גם מערכת טוטלית בעלת אופי כוללני המתבטא גם‬
‫בביטויים פיזיים‪ :‬הפרדה בין הסביבה האזרחית לסביבה הצבאית (מחנה‪ ,‬גדרות‪ ,‬ניתוק לתקופה מהבית ועוד)‪.‬‬
‫לכן מובן שהמתח בין שתי המערכות‪ ,‬הצבאית והדתית‪ ,‬חריף במיוחד‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬קמפינסקי טוען כי בניגוד לכל הגורמים המתווכים שמוזכרים אצל רוסמן‪ ,‬הרבנות הצבאית‬
‫מחוייבת במקביל גם לצבא וגם להלכה‪.‬‬
‫קונפליקט בין זהויות‬
‫קניאל טוען (‪ )2336‬כי הזהות האישית של כל אדם מורכבת משני רכיבים‪" :‬גרעין הזהות" ו"תתי‪-‬זהויות"‪.‬‬
‫גרעין הזהות עונה בעיקר לשאלה "מי אני בעיקר?"‪ ,‬שם בא לידי ביטוי הצורך להיות ייחודי ושונה מאחרים‪.‬‬
‫תתי‪-‬הזהויות מתייחסות לשאלה "מה אני עוד?" מעבר לגרעין הזהות‪ .‬בגרעין הזהות מתרכזים עולם הערכים‬
‫ותכונותיו של האדם המשפיעות ושולטות על כלל תתי‪-‬הזהויות של האדם‪ .‬תתי הזהויות מתחלקות לשתי‬
‫קטגוריות‪ .‬האחת היא "האוניברסאלית" שמתייחסת לכל תתי הזהויות הסטנדרטיות בכל חברה ותרבות‬
‫(משפחה‪ ,‬מגדר וכו')‪ .‬השניה היא "מקומית תלוית תרבות"‪ ,‬המתייחסת לאותן זהויות תלוית סביבה אישית‬
‫(פוליטית‪ ,‬דתית‪ ,‬אתנית וכו')‪.‬‬
‫גיבוש גרעין הזהות מגיע להבשלה ולשיא בסוף גיל ההתבגרות‪ ,‬אך לתתי הזהויות יש התמודדויות מחודשות‬
‫במהלך החיים‪ ,‬בעיקר כשנוצרים דילמות וקונפליקטים המצריכים התמודדות ופתרון‪.‬‬
‫יש לערוך הבחנה נוספת בין תת‪-‬זהות המעוצבת בבחירה וברצון‪ ,‬לתת‪-‬זהות קשיחה המתגבשת בדרך כלל‬
‫שלא בבחירה (דוג‪ .‬מגדר‪ ,‬עדתיות‪ ,‬לאומיות)‪ .‬בסביבה של תתי‪-‬זהות שאינם בבחירה‪ ,‬ניהול הקונפליקט בין‬
‫תתי‪-‬הזהות קשה ומורכב יותר‪ .‬מאידך‪ ,‬בתתי זהות בעלי מרכזיות נמוכה‪ ,‬ניתן ביתר קלות לשלב ולמצוא את‬
‫שביל הביניים שביניהן‪ .‬דומה ובהקשר למחקרנו‪ ,‬תתי הזהות "נאמנות צבאית" ו"נאמנות דתית" יחשבו כתתי‬
‫זהות קשיחות‪ ,19‬מה שיעניק מימד נוסף לעוצמת הקונפליקט בו מצויים הקצינים‪.‬‬
‫ציות ומשמעת‬
‫הציות לפקודה או הוראה אינה נובעת בהכרח מהבנה קוגניטיבית או משכנוע רגשי‪ ,‬אלא תוצאה של‬
‫היענות לאדם בעל סמכות )‪ .(Milgram, 1974‬שאלת הציות (‪ )Obedience‬לבעל הסמכות מאוד אופיינית‬
‫וחיונית במסגרת הצבאית (סביבה טוטלית)‪ .‬ברם‪ ,‬ערך הציות במערכת הצבאית הוא חיוני וחיובי‪ ,‬כל עוד אינו‬
‫הופך לציות הרסני שבא לידי ביטוי בביצוע פקודות שאינן חוקיות בעליל‪ .‬המחקרים של מילגרם מדברים על‬
‫‪ 19‬נאמנות דתית מתגבשת כזהות בדרך כלל בבחירה וברצון‪ ,‬אך לאחר שהיא מגובשת היא נחשבת כחלק מרכזי בזהותו של האדם‬
‫ולכן היא תחשב כקשיחה‪.‬‬
‫‪- 00 -‬‬
‫כך שאנשים נורמטיביים מוכנים‪ ,‬תוך התנגדות מסוימת אומנם‪ ,‬לפגוע באנשים זרים שהם חפים מפשע‪ ,‬אם‬
‫הם נצטוּו לעשות זאת על ידי אדם בעל סמכות‪.‬‬
‫ההיענות בסביבה טוטלית לציוויים‪ ,‬גם אם מדובר בציות הרסני‪ ,‬קשורה לדעת מילגרם במספר הסברים‪.‬‬
‫הסבר אחד לתופעה‪ ,‬שבעל הסמכות משחרר את אלה שמצייתים לו מכל אחריות‪ ,‬ואז המצּווים יכולים לטעון‬
‫"רק מילאתי פקודות"‪ .‬הסבר נוסף‪ ,‬שהאנשים בעלי הסמכות‪ ,‬לבושים במדים מיוחדים ועונדים דרגות ואותות‪,‬‬
‫מה שמאותת לפָ קודים שהם נמצאים בסביבה של ציות מוחלט‪ .‬הניסוי של מילגרם עורר ביקורות קשות גם‬
‫מבחינה אתית וגם מבחינת אמינות הממצאים‪ .‬עקב הבעיות האתיות‪ ,‬במשך שנים רבות ניסויים דומים לא‬
‫התבצעו במתכונת דומה‪ .‬רק בשנת ‪ 2332‬נעשו ניסויים נוספים במתכונת מרוככת מעט‪ ,‬שערערו על חומרת חלק‬
‫ממצאי מילגרם )‪ .(Navarick, 2009‬בפרק הממצאים נבקש את התייחסותם של הקצינים באשר לבעיית‬
‫הציות הגורף שמילגרם מדגיש‪ ,‬וההשלכות השונות הנגזרות מכך‪.‬‬
‫ביטוי לערך הציות‪ ,20‬קיים בדבריו של שטרן (‪ ,)150 :2335‬שמדגיש את חשיבות הציות הגורף בצבא‪ ,‬תוך‬
‫הימנעות מהפעלת שיקול דעת פנימי‪ .‬שטרן מדבר בחיוב על כך שהמציאות המיוחדת בסביבה הצה"לית‪,‬‬
‫"חוסכת ממך להכריע אפילו פנימה את עמדתך באשר להחלטות ממשלה"‪ .‬נדמה‪ ,‬ומפתיע מעט שאלוף בצה"ל‬
‫חוסך מעצמו את הצורך לערוך ברור אישי באשר להחלטת ממשלה השנויה במחלוקת ציבורית כה קשה‪.‬‬
‫דומה ולמחויבותו של הקצין יש מימד נוסף מעבר לציות‪ .‬במאמר על אתיקה בסביבה הצבאית‪ ,‬עורך פרופ'‬
‫אסא כשר הבחנה בין שתי מחויבויות – ציות ומשמעת (כשר‪ ,‬תשס"ג)‪ .‬הציות לפקודות נגזר מן ההיבט המשפטי‬
‫הפורמאלי הקשור למחויבות המקצועית של הקצין ככל איש מקצוע אחר (רופא‪ ,‬עיתונאי‪ ,‬יועץ פיננסי וכו')‪.‬‬
‫המשמעת‪ ,‬מאידך‪ ,‬נמצאת בקומה גבוהה יותר – בתחום האתי‪ .‬לשם הבנת ערך המשמעת הצבאית מצטט כשר‬
‫קטע מהקוד האתי של צה"ל‪ 21‬המסביר את ערך המשמעת (שם)‪:‬‬
‫המשמעת של חיילי צה"ל‪ ,‬היא נכונותם לפעול במלוא כוחותיהם לביצוע הנדרש מהם‪ ,‬באופן מושלם‪ ,‬על‬
‫פי הבנתם את הפקודות שקיבלו‪ ,‬ובאופן מוצלח‪ ,‬על פי רוחן‪ ,‬ונכונותם לציית לפקודות‪ ,‬תוך חתירה‬
‫מתמדת לביצוע מתוך הבנה והזדהות‪ ,‬כשהם מקפידים על מתן פקודות חוקיות ומתנערים מפקודות‬
‫בלתי חוקיות בעליל"‬
‫מחיילי צה"ל נדרש לפעול "במלוא כוחותיהם" לביצוע הפקודות ו"באופן מושלם"‪ ,‬מה שלא נדרש מכל‬
‫איש מקצוע אחר‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כשר מדגיש כי מחיילי צה"ל נדרשת גם "הבנה והזדהות"‪ ,‬כפי שמודגש בקוד‬
‫האתי הצה"לי‪ ,‬שהיא הקומה שמעל לקומת הביצוע הטכני‪ .‬נראה אם כן לומר‪ ,‬כי לפי כשר מחוייבות הקצין‬
‫‪ 20‬ייתכן וגם שטרן מתכוון למשמעת ולא רק לציות‪.‬‬
‫‪ 21‬מצוטט מ"רוח צה"ל – ערכים וכללי יסוד" (‪.)1555‬‬
‫‪- 05 -‬‬
‫בסביבה הצבאית נמצאת בקומת ה"משמעת" שהיא קומה אחת למעלה מקומת הציות עליו מדבר מילגרם‪.‬‬
‫לשני מימדים הללו כשר מוסיף קומה נוספת שקיימת אצל הקצין ביחס לחייל הפשוט‪ .‬זאת‪ ,‬לאור העובדה‬
‫שהמקצועיות שנדרשת מהקצין גבוהה‪ ,‬מורכבת ואחראית יותר‪ ,‬ולכן מחויבותו גבוהה יותר (שם)‪.‬‬
‫יוצא אפוא שמרכיבי המשמעת וההזדהות שייכים למימד האתי המבוסס על תשתית של נאמנות גבוהה‬
‫למערכת הצבאית‪.‬‬
‫קונפליקט התפקיד‬
‫דומה שבהיבט התפקידי‪ ,‬הקצין הדתי נמצא בדילמה כפולה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬ברובד הבסיסי‪ ,‬מדובר בקונפליקט‬
‫תפקידי מכורח העובדה שהוא בעל תפקיד וסמכות‪ ,‬ופעילותו נובעת מתוקף העובדה שהוא עובד מדינה המקבל‬
‫שכר עם מחויבות למעביד – מערכת הביטחון והצבא‪ .‬מצד שני‪ ,‬ברובד העמוק יותר‪ ,‬מדובר בקונפליקט עם‬
‫מחויבות המבוססת על נאמנות לנושאים ערכיים ולא רק למסגרת או לאנשים בלבד‪ .‬בהתבסס על החלוקה של‬
‫אסא כשר‪ ,‬ניתן לומר כי קונפליקט התפקיד נמצא בקומת הציות‪ ,‬ואילו קונפליקט הנאמנות נמצא בקומת‬
‫המשמעת (כשר‪ ,‬תשס"ג)‪.‬‬
‫באשר לקונפליקט התפקידי הבסיסי‪ ,‬מדובר במציאות שבה אדם נושא בתפקיד כפול עם מחויבות כפולה‬
‫וסותרת כלפי שני גורמים‪ .‬הקונפליקט נוצר כאשר מתעוררת סתירה בין שני התפקידים ‪(Getzels & Guba,‬‬
‫)‪ ,1954:165‬והוא תקף כאשר שני התפקידים מוכרים כלגיטימיים על ידי מוסד משותף או מספר מוסדות ואין‬
‫נוסחה ממסדית שמיישבת בין הדרישות הסותרות )‪ .(Toby, 1952:326‬אי ההתאמה בין התפקידים השונים‬
‫יוצר קונפליקט שיכול להתעורר על ציר הזמן באופן קבוע או בנקודת זמן מסוימת‪.‬‬
‫קונפליקט התפקיד‪ ,‬בהקשר לשירות הצבאי‪ ,‬נחקר בסביבות נוספות‪ .‬מסתבר שגם בסביבת הפרקליט‬
‫הצבאי וגם בסביבת קצינת הנפגעים מצוי מתח תמידי בין המערכת הצבאית התובענית למערכת האתית‬
‫המקצועית המקבילה‪ .‬הפרקליט הצבאי מצוי בקונפליקט תמידי בין המחויבות למערכת הצבאית התובענית‪,‬‬
‫לאתיקה המקצועית המשפטית‪ ,‬ואילו קצינת הנפגעים נמצאת בתווך שבין הנאמנות למערכת הצבאית‬
‫למחוייבות האתית המקצועית שלה כלפי המשפחות השכולות (יוסטמן‪.)2338 ,‬‬
‫בהקשר לפרקליט הצבאי נטען (‪ )Lennon, 1989‬כי לחץ תמידי על הפרקליט עלול לגרום לאורך ציר הזמן‪,‬‬
‫לשחיקה מצטברת בנאמנותו לתפקידו‪ .‬אז‪ ,‬עלול הפרקליט הצבאי להתכחש לתפקידו כעו"ד‪ ,‬ולמקד את‬
‫נאמנותו בהיבט הצבאי‪.‬‬
‫‪- 04 -‬‬
‫קונפליקט נאמנות‬
‫ערך הנאמנות מציע לנו ביטחון במערכות היחסים עם עמיתים‪ ,‬חברים ובני משפחה )‪.(Fletcher, 1993‬‬
‫כלומר‪ ,‬הנאמנות היא הערך שמצליח להאיר ולחדד את מערכת היחסים של בני האדם עם בני משפחה וחברים‪,‬‬
‫עם הקהילה‪ ,‬לחזק את הקשר עם האדמה‪ ,‬ועם המחויבות הדתית לאלוהים‪ .‬במטרה לחדד את מושג הנאמנות‬
‫לעם ולמולדת‪ ,‬מביא פלטשר את דבריו המפורסמים של הנשיא קנדי (‪:)1561‬‬
‫‪Ask not what your country can do for you, but what you can do for your country.‬‬
‫דבריו של קנדי מבטאים נאמנות חזקה למדינה‪ ,‬ומשקפים קשר בלתי תלוי המבוסס על קשר רגשי פנימי‬
‫עמוק‪ .‬יוצא אם כן‪ ,‬שכשמדובר בקונפליקט עם היבטים של נאמנות‪ ,‬המתח בין צדדי הקונפליקט מחריף‪ ,‬היות‬
‫ומעורבים בו רגשות עמוקים‪ .‬במחקר נוסף )‪ ,(Hoffmann, 2006‬נמצא שגם בארגונים כלכליים‪ ,‬ככל‬
‫שהנאמנות לארגון גבוהה יותר כך האדם אסרטיבי ודעתן יותר באותם נושאים הקשורים באינטרס הארגוני‪.‬‬
‫בהקשר לכך‪ ,‬חשוב להוסיף כי ערכים ואמונות הם חלק בלתי נפרד מזהותו של האדם‪ ,‬וכל קונפליקט‬
‫בתחום זה מהווה איום על זהותו )‪ .(Williams, 1994‬אשר על כן‪ ,‬ערכים ואמונות נמצאים במקום של העדר‬
‫גמישות ראויה מצד אנשים לנהל עליהם משא ומתן התפשר בהם )‪ ,(Michelle, 2003‬ולכן קונפליקט בסביבה‬
‫זו קשה ומורכבת יותר‪.‬‬
‫‪.2.6‬‬
‫דרכי התמודדות‬
‫לאחר שדנו בהרחבה במתח שבין הנאמנות למדינה והנאמנות לדת‪ ,‬השאלה המתבקשת היא מהן הדרכים‬
‫שהמחקר מכיר להתמודדות במצבי קונפליקט על רקע של מתח בין נאמנויות‪ .‬נמצאו מגוון של דרכים במספר‬
‫מישורים‪ ,‬שעשויות לסייע לקצינים בהתמודדותם מול הקונפליקט‪ .‬חלקן קשורות לגורמים מתווכים בין שתי‬
‫המערכות – הצבאית והדתית‪ ,‬חלקן קשורות לטיעונים ערכיים שעשויים לרכך את עוצמת הקונפליקט‪ ,‬חלקן‬
‫קשורות למנגנוני הגנה תת הכרתיים וחלקן קשורות להפרדה יזומה של שתי המערכות הערכיות‪.‬‬
‫גורמים מתווכים‬
‫בפרקים הקודמים‪ ,‬דובר על שתי מערכות תובעניות שפועלות במקביל על הקצינים הדתיים – המערכת‬
‫הצבאית בצד המערכת הדתית‪ .‬על כך שאלנו (רוסמן‪ )2334 ,‬האם שתי המערכות הללו יכולות לשרוד אחת בצל‬
‫רעותה? על שאלה זו היא עונה שהדבר אכן ניתן ואפשרי ומציעה את רעיון המבנים המתווכים שמסייעים למתן‬
‫ולווסת את עוצמת הקונפליקט בין שתי המערכות‪ .‬כדוגמא לגורמים מתווכים‪ ,‬היא מביאה את מדור בני‬
‫הישיבות (ביני"ש) שמהווה מתווך אדמיניסטרטיבי אזרחי בין בחורי ישיבות ההסדר לבין המערכת הצבאית‪.‬‬
‫‪- 06 -‬‬
‫התיווך בא לידי ביטוי גם בברור סוגיות הלכתיות במסגרת השרות הצבאי‪ .‬במקביל‪ ,‬הרבנות הצבאית מהווה‬
‫מתווך הלכתי בין החיילים הדתיים והמערכת הצבאית‪ ,‬תוך דאגה לצרכי הדת היום‪-‬יומי של החיילים הדתיים‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬רוסמן מציגה קבוצה של מבנים מתווכים נוספת הכוללת את המסגרות הלימודיות של הציבור הצה"ד‪.‬‬
‫בקבוצה זו ניתן לכלול את איגוד ישיבות ההסדר‪ ,‬את המדרשות‪ ,‬המכינות הדתיות‪ ,‬גרעיני המדרשות לבנות‬
‫והתוכניות השונות של הקיבוץ הדתי‪.‬‬
‫לטענתה של רוסמן‪ ,‬היתרון של המבנים המתווכים בא לידי ביטוי גם בעובדה שהדבר מאפשר "להשליך‬
‫ערכים פרטיים על המוסדות הגדולים יותר ולהרגיש שייכות אליהם‪ ,‬וכן לעבד ערכים כלליים לתוך מערכת‬
‫האמונות הפרטית"‪.‬‬
‫נראה שניתן להצביע על פן חיובי נוסף בהקשר למבנים המתווכים בין הציונות הדתית והצבא‪ .‬המבנים‬
‫המתווכים מאפשרים לשני הצדדים‪ ,‬הצה"ד והצבא‪ ,‬לצאת ממציאות הקונפליקט ‪ .WIN-WIN‬המערכת‬
‫הדתית‪-‬לאומית יכולה באמצעות הגורמים המתווכים להגשים את האידיאולוגיה בה היא מאמינה‪ ,‬ובמקביל‬
‫המערכת הצבאית עשויה להוות מוקד משיכה עבור הנוער הדתי‪-‬לאומי (שם‪.)281 :‬‬
‫יוצא אפוא‪ ,‬שהמבנים המתווכים מסייעים לא רק כגשר שבין החיילים והקצינים הדתיים מול הצבא‪ ,‬אלא‬
‫תיווך שבין הצבא והציונות הדתית כולה‪.‬‬
‫נאמנות במבחן ההקרבה‬
‫דרך נוספת להתמודדות הקצינים עם קונפליקט הנאמנות‪ ,‬היא באמצעות התחושה והטענה כי סוגיית פינוי‬
‫ישובים כלל אינה רלוונטית לשאלת הנאמנות של הקצינים‪ .‬הרב אלי סדן (‪ )2334‬טוען כי נאמנותם של קציני‬
‫צה"ל הדתיים למדינה ולצבא לא נבחנת במבחן של פינוי ישובים ועקירת משפחות מבתיהם‪ .‬לכן ַאל להם‬
‫לקצינים הדתיים לחוש תסכול‪ ,‬מפגם כביכול ברמת הנאמנות שלהם למדינה ולצבא‪ .‬במאמר סביב שאלת‬
‫המתח שקיים לכאורה בין הנאמנות למדינה לבין הנאמנות להתיישבות היהודית‪ ,‬טוען הרב בחריפות שעצם‬
‫העלאת השאלה הזאת מקורה ברשעות‪" :‬העסוק המרובה בשאלה ואופן הצגתה על ידי אמצעי התקשורת הם‬
‫חלק ממזימה מרושעת"‪ .‬הוא מוסיף ומדגיש כי כל המהומה הזאת נעשית שלא לשם שמים‪ ,‬ומדובר במעשה‬
‫"בלתי מוסרי בעליל"‪ .‬הוא מוסיף ואומר כי‪:‬‬
‫הציבור שלנו נאמן למדינה ולצבא יותר מכל העיתונאים האלה כמעט בלי יוצא מן הכלל‪ ,‬ונאמנות זו‬
‫אינה צריכה להימדד במידת המוכנות של החייל לפנות ישוב יהודי‪ ,‬אלא בפרמטרים אחרים לגמרי‪,‬‬
‫אובייקטיבים וברורים‪ .‬בבואנו לקבוע פרמטרים אלו‪ ,‬צריך לזכור שהמטרה העיקרית של הצבא היא‬
‫לחימה‪ ,‬ואת הנאמנות של קבוצות באוכלוסייה יש למדוד לפי מידת התמסרותם לייעודו המרכזי‪.‬‬
‫הרב סדן טוען אפוא בנחרצות כי למעשה לא קיים קונפליקט אמיתי בתפיסת עולמם של קציני צה"ל‬
‫הדתיים‪ ,‬היות והנאמנות שלהם לצבא ולמדינה נבחנת במונחים של התגייסות ונכונות להקרבה בהיבטים‬
‫‪- 07 -‬‬
‫הקשורים לביטחונה של מדינת ישראל‪ .‬על פי קריטריונים אלו אין כלל ספק בנאמנות הגורפת של הקצינים‬
‫הדתיים מהצה"ד‪ ,‬וכראיה הוא פורס עובדות סטטיסטיות על אחוזי גיוס גבוהים ליחידות קרביות מקרב‬
‫חיילים וקצינים דתיים מהצה"ד‪.‬‬
‫במקום אחר‪ ,‬הרב אלי סדן (‪ )2332‬מדגיש את מעמדו המיוחד של צה"ל כצבא העם וכמי שמייצג את חוסנה‬
‫המיוחד של החברה הישראלית ואת אחדות העם‪ .‬הוא משווה בין סרוב פקודה ושימוש בחיילים למטרות לא‬
‫ביטחוניות שנויות במחלוקת פוליטית‪ ,‬וטוען ששניהם מפוררים את אחדות העם‪ .‬לכן‪ ,‬לדעתו‪ ,‬יש להקפיד על‬
‫מיקוד הצבא ביעדים הביטחוניים טהורים‪ ,‬ובכך למנוע משברים ומחלוקות בחברה הישראלית‪.‬‬
‫מנגנוני הגנה‬
‫"מנגנוני ההגנה" לפי זיגמונד פרויד‪ ,‬אבי הפסיכואנליזה‪ ,‬הם קבוצת פעולות מנטליות בלתי מודעות שהאדם‬
‫מפעיל על מנת להתמודד עם רגשות שליליים וחרדות שמקורם בגורמים חיצוניים או פנימיים (פרויד‪.)1577 ,‬‬
‫הגורמים החיצוניים כוללים מצבי קונפליקט‪ ,‬איומים חיצוניים או גורמים נפשיים הקשורים לאובדן‪ ,‬כשלון‪,‬‬
‫פרידה וכדומה‪ .‬המנגנונים שהאדם משתמש בהם‪ ,‬שומרים על כבודו של האדם ומונעים את פיחות הערך‬
‫העצמי שלו‪ .‬אנה פרויד‪ ,‬הבת‪ ,‬מסכמת בספרה את אפקט מנגנוני ההגנה (שם‪ ,)115 :‬ואומרת כי "בשעה‬
‫שמנגנוני ההגנה משיגים את תכליתם [ריסון התפתחות החרדה והצער]‪...‬האני יוצא וידו על העליונה"‪.‬‬
‫פרויד מדבר על מספר מנגנוני הגנה שהאדם מתמודד עם אותם איומים‪ .‬נפרט ארבעה מנגנונים שבאים לידי‬
‫ביטוי בממצאים של מחקרנו – הכחשה‪ ,‬הדחקה‪ ,‬השלכה ואינטלקטואליזציה (האוניברסיטה הפתוחה‪.)1552 ,‬‬
‫המנגנון הראשון ‪ -‬ההכחשה )‪ .(Denial‬על פי פרויד מדובר בהתעלמות לא מודעת ממציאות מאיימת‪ .‬כך‬
‫למשל‪ ,‬אדם עשוי להתעלם מדברים מסוימים שנאמרים לו ולא לשמוע אותם‪ .‬כך למשל נוכל לראות אנשים‬
‫אחרי פיגוע רועדים מפחד‪ ,‬מבולבלים‪ ,‬אך אומרים ש"שום דבר לא קרה"‪.‬‬
‫המנגנון השני ‪ -‬הדחקה )‪ .(Repression‬מנגנון זה בא לידי ביטוי גם במציאות שבה הכתובת "כתובה על‬
‫הקיר" ואני רואה אותה‪ ,‬אבל איני מתנהג בהתאם לכך‪ .‬זהו מנגנון של "כן‪ ,‬אבל"‪ .‬אנו מודעים לאיום אך‬
‫דוחים את ההתמודדות שלנו למועד מאוחר יותר‪.‬‬
‫המנגנון השלישי ‪ -‬השלכה )‪ .(Projection‬מנגנון זה בא לידי ביטוי בעיקר בממצאי המחקר הטקסטואלי‪.‬‬
‫מנגנון זה מבוסס על כך שכמו שלגוף שלנו יש נטייה לפלוט מתוכו גורמים שאין הוא יכול לעכל‪ ,‬כך גם פועלת‬
‫הנפש שלנו‪ .‬בהשלכה‪ ,‬אנו מנסים להיפטר ממחשבות‪ ,‬רגשות או תכונות נפשיות שקשה לנו להחזיק בתוכנו‬
‫‪- 08 -‬‬
‫ולהכיר בהן כחלק מאתנו‪ ,‬על ידי כך שאנו משליכים אותם מתוכנו ומייחסים אותם לסביבה החיצונית שלנו‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬כשאנו מרגישים אשמים במשהו אנו עשויים להאשים אחרים‪ ,‬קרי – להשליך עליהם את האשמה‪.‬‬
‫המנגנון הרביעי ‪ -‬אינטלקטואליזציה ]‪ .[Intellectualization‬מנגנון זה בא לידי ביטוי כשאנו מתייחסים‬
‫לדברים טעונים מבחינה רגשית באופן שכלתני‪ .‬כלומר על מנת למתן את העוצמה הרגשית אנו מנסים להבין‬
‫ולתת הסבר רציונאלי למעשים ולתופעות תוך התעלמות מההיבטים הרגשיים‪ .‬מנגנון זה בא לידי ביטוי במאמץ‬
‫ההסברתי האינטנסיבי מצד הקצינים הבכירים להסביר את מעורבותם בהתנתקות‪.‬‬
‫קטגוריזציה ורציונליזציה‬
‫במחקר אודות קציני דת בצבא האמריקאי )‪ ,(Chaplains‬המצויים בקונפליקט בין המחויבות למערכת‬
‫הצבאית והמחויבות לצרכי החיילים הדתיים‪ ,‬נמצא שקצין הדת מתמודד עם הקונפליקט בשתי דרכים‬
‫עיקריות – קטגוריזציה ורציונליזציה )‪ .(Burchard, 1954‬הדרך הראשונה‪ ,‬עוסקת בקטגוריזציה‬
‫)‪ (Compartmentalization‬של התפקידים באופן מנומק‪ .‬בבסיס הרעיון‪ ,‬קיימת חוסר הכרה או סירוב להכיר‬
‫בקיומו של הקונפליקט‪ ,‬תוך מאמץ מצד קצין הדת לעשות הבחנה טכנית בין שני התחומים (בדומה‬
‫ל"הכחשה")‪ .‬הדרך השניה מתמודדת עם הקונפליקט באמצעות רציונליזציה )‪ (Rationalization‬של‬
‫הקונפליקט‪ ,‬תוך הכרה בדילמה והתמודדות ערכית על ידי בידוד וביטול גורמי הקונפליקט‪ .‬בגישה זו‪ ,‬קצין‬
‫הדת נוטה לבחור במרכיב הצבאי כזהות הראשית‪ ,‬ועל פיה הוא פועל במסגרת שיקולי העדפות‪ .‬בממצאי‬
‫המחקר הטקסטואלי נציג את הרב וייס כדוגמא למודל הרציונליזציה‪.‬‬
‫בורכרד טוען שמהמחקר שלו עולה כי הדרך הראשונה‪ ,‬הקטגוריזציה‪ ,‬הוכיחה את עצמה כדרך המוצלחת‬
‫ביותר‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הוא מצא שתהליך הרציונליזציה מביא את האדם לבחור בזהות ראשית וזהות משנית‪.‬‬
‫הנטייה של אדם הנמצא בקונפליקט של זהויות בעיקר בסביבה צבאית‪ ,‬להעדיף את הזהות הצבאית על פני‬
‫הזהות והמחויבות הדתית‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬טוען בורכרד‪ ,‬האפשרות לחפש דרך לברוח מהקונפליקט ע"י הזנחת‬
‫אחד הערכים‪ ,‬כמעט ולא קיימת‪.‬‬
‫במחקר נוסף אודות הפרקליט הצבאי‪ ,‬שנקרע בין המחויבות למערכת הצבאית והמערכת המשפטית‪ ,‬נטען‬
‫)‪ (Lennon,1989‬כי לחץ תמידי של קונפליקט תפקידי יגרום לשחיקה אצל הפרקליט הצבאי‪ ,‬ובסופו של‬
‫תהליך הוא יתחיל לפקפק בתפקידו‪ .‬לדעתו של לנון המציאות הזאת תגרור את הקצין הפרקליט לזנוח את הצד‬
‫המקצועי לטובת המחוייבות שלו כקצין בלבד‪ .‬בכך הוא יעדיף את הקריירה הצבאית על פני הקריירה‬
‫‪- 05 -‬‬
‫המקצועית‪-‬המשפטית‪ .‬יוצא אפוא‪ ,‬שלחץ קונפליקטואלי תמידי יגרום להזנחה של צד אחד בקונפליקט לטובת‬
‫הצד האחר‪.‬‬
‫זמן תפקידי וזמן פרטי‬
‫במחקר נוסף )‪ ,(Zerubavel, 1981:140‬נטען כי התמודדות עם הקונפליקט עשויה להצליח כשהאדם עורך‬
‫אבחנה בין "זמן פרטי"‪ ,‬ל"זמן תפקידי" שאז הוא לא חשוף ללחצים מהצד השני ולהיפך‪ .‬האבחנה שעושה‬
‫זרובבל‪ ,‬אכן באה לידי ביטוי בדרכי ההתמודדות של הקצינים עם קונפליקט הנאמנות‪ .‬חלקם‪ ,‬אכן עושים‬
‫אבחנה בין ה"זמן הפרטי" שבו הם מביאים לידי ביטוי את תפיסת עולמם הציונית דתית‪ ,‬לבין "זמן תפקידי"‬
‫שבו הם עושים מאמץ לבודד את מרכיב הזהות הדתית שלהם מהשירות הצבאי‪.‬‬
‫‪.2.7‬‬
‫מודלים לניהול קונפליקטים‬
‫בספרה "תורת הגישור"‪ ,‬טוענת אלברשטין (‪ )2337‬כי המודלים האלטרנטיביים לישוב קונפליקטים‬
‫וסכסוכים‪ ,‬החלו להתגבש החל מהמחצית השניה של המאה ה‪ ,23-‬עם התעוררותה של תנועת ה‪ ADR -‬ששמה‬
‫לה למטרה למסד את הדרכים האלטרנטיביות‪ ,‬במקביל לדרך השיפוטית המסורתית‪ .‬אלברשטיין סוקרת את‬
‫המודלים השונים ומפרטת בהרחבה את שלושת המודלים שהתפתחו במרוצת השנים‪ ,‬שבאים לידי ביטוי עד‬
‫היום בתהליכי גישור וישוב קונפליקטים וסכסוכים‪ .‬מדובר בשלושה מודלים שהתפתחו לפי הסדר הכרונולוגי‬
‫הבא‪ :‬המודל הפרגמאטי‪ ,‬המודל הטרנספורמטיבי והמודל הנרטיבי‪.‬‬
‫המודל הפרגמטי‬
‫חלוצי המודל הפרגמטי הם יורי ופישר (‪ )1581‬בספרם המפורסם "‪ ."Getting ToYes‬בבסיס הרעיון של‬
‫המודל הפרגמאטי ישנה התמקדות בבעיה ולא באנשים‪ .‬כיון שכך‪ ,‬יש להתמקד בחיפוש אחר הפתרון‬
‫האופטימאלי לבעיה‪ ,‬תוך שאיפה למקסום הרווחים לכל הצדדים‪ .‬יורי ופישר קבעו ארבעה עקרונות מנחים‬
‫במודל הפרגמאטי‪:‬‬
‫העיקרון הראשון‪ ,‬דה‪-‬פרסונליזציה‪ ,‬מתמקד בבעיה ולא באנשים‪ .‬כנגזרת מעיקרון זה‪ ,‬מסיקים יורי ופישר‬
‫את הכלל‪" :‬היה רך לאנשים וקשה כלפי הבעיה"‪ .‬כלומר‪ ,‬יש לעשות אבחנה חדה בין ההתייחסות הבין אישית‬
‫שמחייבת אמון‪ ,‬כבוד ואווירה נעימה‪ ,‬לעומת התייחסות קשה כלפי מוקד הקונפליקט ("הבעיה") באופן ענייני‬
‫ותוך התעקשות ומאבק למקסום התוצאות‪.‬‬
‫העיקרון השני‪ ,‬מוכוונות אינטרסים‪ ,‬מתמקד באינטרסים (צרכים) של הצדדים ולא בעמדות או בערכים‪.‬‬
‫תוך התבססות על פירמידת הצרכים של אברהם מסלו‪ ,‬טוענים יורי ופישר כי האינטרסים החזקים ביותר הם‬
‫‪- 53 -‬‬
‫הצרכים האנושיים הבסיסיים (כגון‪ :‬ביטחון‪,‬רווחה‪ ,‬תחושת השתייכות)‪ .‬לפי עיקרון זה ההנחה היא כי הפתרון‬
‫היעיל ייווצר מתוך סטייה מהדיון הישיר הרחב בסכסוך‪ ,‬כפי שהצדדים מציגים אותו‪ ,‬והתמקדות בשאלת‬
‫המענה לצרכים‪.‬‬
‫העיקרון השלישי‪ ,‬אופציות לרווח הדדי‪ ,‬מדבר על יצירתיות בהגדלת האופציות לרווח משותף ובמקביל‬
‫צמצום נזקים אפשריים בעקבות הענות לצרכים של אחד הצדדים‪ .‬כדי לממש את העיקרון הזה יש צורך‬
‫בסיעור מוחין‪ ,‬בדמיון פורה ובחשיבה יצירתית‪.‬‬
‫העיקרון הרביעי‪ ,‬קריטריונים אובייקטיביים‪ ,‬מדבר על הסכמה בין הצדדים על תהליך של קביעת‬
‫קריטריונים אובייקטיביים (כגון‪ :‬אימוץ כלל משפטי‪ ,‬מוסרי‪ ,‬תרבותי)‪ ,‬שיהוו את הכללים שיחולו על הסכסוך‪.‬‬
‫באמצעות העקרונות הראשונים של יורי ופישר‪ ,‬הצדדים אמורים להיות כשירים‪ ,‬נפשית ומנטאלית‪ ,‬למציאת‬
‫קריטריונים לפתרון או ריכוך הקונפליקט‪.‬‬
‫לדעתה של אלברשטיין (‪ ,)2337‬החל משנות ה‪ 83-‬גם המשפט הישראלי איננו עוד שיח של עמדות שנבחנות‬
‫במבחן החוק היבש והפורמאלי‪ .‬במקום זאת השופטים נדרשים לפעול ולחשוב חשיבה פרגמאטית במובן‬
‫החברתי הרחב‪ ,‬היינו ‪ -‬בחינה של תכלית הנורמה והאינטרסים שביסודה‪.‬‬
‫המודל הטרנספורמטיבי‬
‫בוש ופולג'ר (‪ )1555‬נחשבים כחלוצי המודל הטרנספורמטיבי‪ ,‬הרואה כמטרה עיקרית את מרקם היחסים‬
‫האנושיים‪ ,‬ולא את מקסום הצרכים כפי שמצוי במשפט ובמודל הפרגמאטי‪ .‬התהליך הטרנספורמטיבי פונה‬
‫לפיתרון התהליך הבינאישי שבין הצדדים‪ ,‬תוך שימוש בכלים של העצמה והכרה של הצדדים‪ ,‬ולא בפתרון‬
‫הסכסוך או הבעיה הקונקרטית‪ .‬בוש ופולג'ר מדגישים ששורש הסכסוך‪ ,‬נעוץ במרקם היחסים העכור שבין‬
‫הצדדים‪ ,‬והבעיה נגזרת מאותה מערכת יחסים קשה‪ .‬אשר על כן‪ ,‬המודל הטרנספורמטיבי שואף להוביל את‬
‫הצדדים למציאות של מערכת יחסים חדשה‪ ,‬אשר במסגרתה המחלוקת או המשבר ממילא יתבטלו או יתרככו‬
‫כתוצאה מהתהליך הטרנספורמטיבי‪.‬‬
‫המודל הטרנספורמטיבי נובע מהרצון להחזיר את הכוח לצדדים כחלק מתהליך של העצמה‬
‫אינדיבידואלית‪ .‬בוש ופולג'ר מבקרים את המודל הפרגמאטי בחוסר צדק של זכויות וערכים‪ ,‬תוך שהם‬
‫מבכרים לפתור את הבעיה בהצגת צדק חדש ‪ -‬אתיקה של הקשבה ושל חיזוק קבלת החלטות‪ .‬הם שמים דגש‬
‫על התהליך המתמשך הכולל מרכיבים של הכרה והעצמה‪ ,‬בטענה כי הקונפליקט איננו בעיה אלא הזדמנות‬
‫ללמוד משהו על עצמנו ולחוות תהליכים של הכרה והעצמה‪.‬‬
‫‪- 51 -‬‬
‫מאידך‪ ,‬קיימת ביקורת כנגד המודל הטרנספורמטיבי‪ ,‬שאין בו תשובה אמיתית לבעיה‪ ,‬אלא התעלמות‬
‫וחוסר התייחסות לתוצאות הפרגמאטיות‪ .‬כך‪ ,‬טוענים המבקרים‪ ,‬החזקים יצאו מנצחים והחלשים יוותרו‬
‫בחולשתם‪.‬‬
‫המודל הנרטיבי פרשני‬
‫חלוצי המודל הנרטיבי הם ג'ון ווינסלייד וג'רלד מונק (‪ .)2331‬מדובר במודל לניהול קונפליקטים‪ ,‬המבוסס‬
‫על הגישה הפרשנית ששואב את השראתו ממתודות של הטיפול הנרטיבי‪ .‬המודל מתבסס על גישה פוסט‬
‫מודרנית‪ ,‬המחפש את ההקשר שמתוכו ייצאו הצדדים מרוצים יותר‪.‬‬
‫ווינסלייד ומונק מפתחים את המודל הנרטיבי מתוך ביקורת כלפי שני המודלים האחרים‪ .‬את המודל‬
‫הטרנספורמטיבי הם רואים כאפיזודה ולא כגישה מלאה וממשית‪ ,‬וכלפי המודל הפרגמאטי הם מפנים בקורת‬
‫שמדובר במודל הממוקד בפסיכולוגיה של היחיד בניגוד למודל הנרטיבי שעוסק בהבניה חברתית‪ .‬כמו כן‪ ,‬הם‬
‫טוענים שהמודל הפרגמאטי עוסק בסיפוק צרכים במקום להתמקד בזכויות שעומדות במוקד הקונפליקט‪.‬‬
‫המודל הנרטיבי‪ ,‬כאלטרנטיבה לפרגמאטי ולטרנספורמטיבי‪ ,‬מתמקד בצדדי הקונפליקט כמספרי סיפורים‪,‬‬
‫והוא מציע לצדדים לכתוב מחדש את הקונפליקט שביניהם‪ ,‬תוך הבנה והנחה שהוא קיים רק בתוך מסגרת של‬
‫נרטיב‪.‬‬
‫תהליך המודל הנרטיבי מורכב משלושה שלבים עיקריים‪ :‬השלב הראשון‪ ,‬עוסק בבניית אמון וביצירת‬
‫אווירה לניהול שיח פרודוקטיבי‪ .‬השלב השני‪ ,‬עוסק בפירוק הנרטיב הנוכחי רווי המתח של הצדדים‪ ,‬המהווה‬
‫גורם לקונפליקט בין הצדדים‪ .‬השלב השלישי‪ ,‬מאפשר לבנות נרטיב משותף אלטרנטיבי לצדדים תוך הדגשת‬
‫המרכיבים המשותפים שבין הצדדים (ערכים‪ ,‬אינטרסים‪ ,‬תרבות‪ ,‬היסטריה וכו')‪ .‬המודל הנרטיבי מאפשר‬
‫תהליך של העברת הצדדים ממצב של שבי בשיח הדומיננטי לשיח אלטרנטיבי‪ ,‬שבו הם יכולים לחיות זה לצד‬
‫זה‪ ,‬באמצעות שימוש בתהליך דה‪-‬קונסטרוקציה‪ .‬זהו סוג של סגירת מעגל‪ ,‬בהליך פוסט מודרני‪ ,‬המשלים את‬
‫הליך ישוב הקונפליקט והפיוס‪.‬‬
‫סיכום‪ :‬יוצא אפוא‪ ,‬שניתן לערוך הבחנה בין שלושת המודלים בדרך הבאה‪ .‬המודל הפרגמאטי מתמקד‬
‫באדם כבעל צרכים ואינטרסים‪ ,‬המודל הטרנספורמטיבי רואה באדם יצור חברתי המחפש קשרים חברתיים‪,‬‬
‫ואילו המודל הנרטיבי רואה באדם יצור המספר וממציא סיפורים מנקודת מבטו האישי‪.‬‬
‫בפרק העיון‪ ,‬ננתח את הקונפליקט החיצוני‪ ,‬על פי שלושת המודלים‪ ,‬וננסה להציע דרכים לריכוך‬
‫הקונפליקט על פי כל אחד מהם‪.‬‬
‫‪- 52 -‬‬
‫‪ .1‬מתודולוגיה‬
‫‪.1.1‬‬
‫שאלות המחקר‬
‫שאלות המחקר מתמקדות במורכבות הכוללת של קונפליקט הנאמנות הכפולה של הקצינים‪ ,‬מול שתי‬
‫מערכות תובעניות – המערכת הצבאית והמערכת הדתית‪ .‬מתוך כך‪ ,‬שאלות המחקר יתמקדו בארבעה היבטים‬
‫מרכזיים של קונפליקט‪ .‬בהיבט הראשון‪ ,‬נבקש ללמוד אודות זהות קציני המחקר הנרטיבי‪ .‬בהיבט השני נבקש‬
‫לבחון את עוצמתו של הקונפליקט‪ .‬בהיבט השלישי‪ ,‬נבקש לבחון את מידת הנאמנות וההזדהות של הקצינים‬
‫למדינה ולצה"ל‪ .‬בהיבט הרביעי‪ ,‬נבקש לבחון את דרכי ההתמודדות של הקצינים הדתיים עם הקונפליקט‬
‫כמפקדים וקצינים‪ .‬מהאמור לעיל‪ ,‬נגזרות ארבע שאלות מחקר כמפורט להלן‪:‬‬
‫‪ .1‬שאלת המחקר הראשונה‪:‬‬
‫מהי זהות קציני הציונות הדתית?‬
‫במסגרת שאלת מחקר זאת‪ ,‬אבקש לשרטט את זהות הקצינים ומתוך כך להבין באיזו מידה מדובר בזהות‬
‫מגובשת ומונוליטית‪ .‬אנסה לבחון את הנושא לאור הניתוח שנעשה בשלב הפרק התיאורטי שעוסק במרכיבי‬
‫הזהות של הצה"ד‪.‬‬
‫‪ .2‬שאלת המחקר השנייה‪:‬‬
‫מהי עוצמת הקונפליקט בו מצויים הקצינים‪ ,‬ומהם הגורמים המשפיעים על עוצמה זו?‬
‫במסגרת שאלת זו‪ ,‬אנסה לברר את סביבת ומרכיבי הקונפליקט ובאיזו מידה הקצינים חשים וטרודים‬
‫מקונפליקט הנאמנות בשגרת היום‪-‬יום‪ .‬כמו כן נבקש לברר‪ ,‬עד כמה הם חוששים ומוכנים ל"יום פקודה" של‬
‫הרס ישובים ופינוי משפחות מבתיהם‪.‬‬
‫‪ .1‬שאלת המחקר השלישית‪:‬‬
‫מהי מידת הנאמנות של קציני צה"ל בני הצה"ד‪ ,‬למדינה‪ ,‬לממשלה ולצה"ל‪ ,‬ומה הגורמים המסייעים‬
‫ותומכים בנאמנות זו?‬
‫במסגרת שאלה זו נבקש לבחון את מידת הנאמנות של הקצינים למדינה ולצה"ל‪ ,‬בכל הנוגע להחלטות‬
‫ממשלה שעשויות לעמוד בקונפליקט מול התפיסה הערכית שלהם‪ .‬נבקש לברר באיזו מידה נאמנות הקצינים‬
‫‪- 50 -‬‬
‫אכן משקפת דפוס התנהגות גורף המבטיח התמדה בכל סוג של קונפליקט דומה גם בעתיד‪ .‬ננסה גם להבין‬
‫מהם הגורמים המסייעים לקצינים בגיבוש ובחיזוק נאמנותם כמפורט לעיל‪.‬‬
‫‪ .3‬שאלת המחקר הרביעית‪:‬‬
‫מהן דרכי ההתמודדות‪ ,‬רעיונית ומעשית‪ ,‬של קציני צה"ל בני הצה"ד‪ ,‬במצבי קונפליקט נאמנות שבין‬
‫צבא ודת?‬
‫במסגרת שאלת מחקר זו‪ ,‬אנסה לברר את דרכי ההתמודדות של הקצינים מול קונפליקט הנאמנות‬
‫המורכבת (כמפורט בתשובה לשאלה השניה)‪ ,‬גם בהקשר לשגרת השירות (שמירת שבת‪ ,‬צניעות ועוד)‪ ,‬וגם‬
‫בהקשר ליחסי דת ומדינה כששאלת ה"ממלכתיות" ופינוי ישובים עומדים במוקד הדיון‪.‬‬
‫‪.1.2‬‬
‫שיטת המחקר‬
‫מחקרנו עוסק בהבנת מכלול הכוחות והגורמים המשפיעים על הקצין הדתי שעומד בפני דילמה וקונפליקט‬
‫ערכי דתי רב מערכתי‪ .‬מדובר במחקר מורכב ורב מימדי‪ .‬אשר על כן‪ ,‬חשוב היה להרחיב את כלי המחקר באופן‬
‫שייתן מענה ויספק ממצאים באופן מיטבי ורחב‪ .‬כנגזר מהאמור לעיל‪ ,‬איסוף הממצאים במחקר זה נעשה תוך‬
‫שימוש בשני כלים מחקריים‪ ,‬השייכים שניהם לשדה האיכותני‪ :‬מחקר טקסטואלי ומחקר נרטיבי‪.‬‬
‫השילוב שבין שני כלי המחקר‪ ,‬אפשר לי לחדור להיבטים רחבים ועמוקים יותר הן מבחינת מהות ותוכן‬
‫הנושאים והן מבחינת מגוון אוכלוסיית המחקר‪ .‬יתר על כן‪ ,‬השילוב שבין שני כלי המחקר אפשר לי להשלים‬
‫היבטים שמצויים בממצאים של שיטת מחקר אחד‪ ,‬אך חסרים בשיטה האחרת‪.‬‬
‫ניתוח טקסטואלי‬
‫הניתוח הטקסטואלי התבסס על ניתוח של שלושה קטעי טקסט‪ ,‬של שלושה קצינים בכירים בדרגות תא"ל‬
‫ואלוף‪ ,‬שהיו שותפים באופן פעיל וישיר בתקופת ההתנתקות‪ .‬שניים מהם קטעי טקסט אוטוביוגרפיים ואחד‬
‫ריאיון עיתונאי‪.‬‬
‫האלוף אלעזר שטרן במיל‪ ,.‬בספרו האוטוביוגראפי על שירותו הצבאי "מסע כומתה"‪ ,‬כולל פרק מיוחד‬
‫העוסק במעורבותו האישית בכל תהליך ההתנתקות‪ .‬תא"ל במיל‪ .‬הרב וייס‪ ,‬מי שהיה הרב הצבאי הראשי‬
‫בתקופת ההתנתקות‪ ,‬כולל בספרו האוטוביוגראפי "בדם ליבי"‪ ,‬פרק שעוסק במעורבותו בפינוי הקברים מגוש‬
‫קטיף והעתקתם למרכז הארץ‪ .‬האלוף יאיר נווה‪ ,‬מי שהיה בתקופת הפינוי מפקד פיקוד מרכז והיה אחראי‬
‫ישיר לפינוי הישובים מצפון השומרון‪ ,‬רואיין בשנת ‪ 2338‬לעיתון הצופה‪ ,‬תחת הכותרת "אני נכה הציונות‬
‫הדתית"‪ ,‬שם הוא פורס את משנתו ותחושותיו באשר למעורבותו בפינוי הישובים‪.‬‬
‫‪- 55 -‬‬
‫שלושת הקצינים הבכירים הללו‪ ,‬מתארים באופן מרגש ונוגע ללב את המבט האישי שלהם בכל הנוגע‬
‫למעורבותם בתהליך הבחירה שלהם לציית להחלטת הממשלה‪ ,‬את המחיר האישי‪-‬משפחתי שהם שילמו‬
‫כתוצאה מכך ואת דעתם על כל מי שאחראי לאופן המאבק שניהלו נגדם‪.‬‬
‫הטקסטים כאמור לעיל שימשו מאגר מידע חשוב וחיוני על מנת לפתוח צוהר לתחושותיהם ואמירותיהם‬
‫של הקצינים מהדרגים הבכירים ביותר‪ .‬דרך הטקסטים‪ ,‬זיהיתי נרטיבים משותפים שיכולים ללמד ולספק‬
‫תמונה‪ ,‬גם אם מעט עמומה‪ ,‬באשר לתחושות ודילמות שעברו הקצינים הבכירים בכל הנוגע לקונפליקט שעומד‬
‫בליבת עבודת מחקר זו‪ .‬יודגש‪ ,‬כי שיטת המחקר הטקסטואלי‪ ,‬בניגוד למחקר הנרטיבי‪ ,22‬אפשר לבחון את‬
‫הקונפליקט הנדון דרך הניסיון האישי של הקצינים הבכירים‪ ,‬כמי שהיו שותפים פעילים ואף הובילו את תהליך‬
‫פינוי הגוש‪ .‬ניסיונם של הקצינים הבכירים בתהליך ההתנתקות‪ ,‬כפי שבא לידי ביטוי בטקסטים‪ ,‬חושף אותם‬
‫בחוויות ובתחושות אישיות מהתקופה שקדמה להתנתקות‪ ,‬במהלכה ולאחריה‪.‬‬
‫באשר לשיטת ניתוח הטקסט‪ ,‬הוא נותח בגישה האיכותנית הקונסטרוקטיביסטית‪ ,23‬כלומר מתוך מבט‬
‫הוליסטי על כל התופעות כקשורות וחבוקות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה‪ .‬הטקסטים סיפרו את הסיפור‬
‫האישי ודרכי ההתמודדות של כל אחד משלושת הקצינים הבכירים במהלך ההתנתקות‪ ,‬את דילמת‬
‫הקונפליקט‪ ,‬ההחלטה‪ ,‬המחיר האישי ומה עבר על כל אחד מהקצינים במישור הערכי והחברתי‪.‬‬
‫באיסוף המידע הלכתי בגישה הפנומנולוגית‪ ,‬שבה תהליך איסוף הנתונים ממוקד בתיקי יומנים (ספרים‬
‫וכתבה עיתונאית)‪ ,‬כשהחוקר אוסף את המידע האישי של האנשים שחוו את החוויה שעומדת במוקד המחקר‪,‬‬
‫באופן אישי ובמבט סובייקטיבי‪ .‬החוקר הפנומנולגי מלקט את המידע באמצעות ראיונות‪ ,‬יומנים או טקסטים‬
‫וניתוח המידע נעשה על פי ניתוח נושאי‪ ,‬המתמקד בעיקר במה שהאינפורמנטים כותבים או אומרים ולא כיצד‬
‫הם אומרים‪ .‬ניתוח נושאי‪ ,‬רואה בטקסט חלון המאפשר מבט לתוך החוויה האנושית האישית‪.‬‬
‫בשלב ניתוח הטקסט אנו בונים מוטיבים בעלי משמעות ומהם אנו בונים את הנרטיב הקוהרנטי של כותבי‬
‫הטקסטים (‪.)Strauss&Corbin, 1990‬‬
‫‪ 22‬למעט שני קצינים‪ .‬האחד לקח חלק פעיל ומלא‪ ,‬והשני בתאום עם מפקדו‪ ,‬שוחרר משותפות בתהליך של פינוי משפחות‪.‬‬
‫‪ 23‬בניגוד לגישה הפוזיטיביסטית‪.‬‬
‫‪- 54 -‬‬
‫ניתוח נרטיבי (ראיונות שטח)‬
‫במקביל לניתוח הטקסטים של שכבת הפיקוד הבכיר‪ ,‬קיימתי ראיונות שטח עם קצינים מדרגי הביניים‬
‫שהם אלו שביום פקודה‪ 24‬יאלצו להתמודד ישירות וחזיתית מול האזרחים המפונים מבתיהם מחד‪ ,‬ומול‬
‫המפקדים והפקודים שלהם מאידך‪ .‬חשוב היה לזהות את הסוגיות המרכזיות שעולות מכל קצין ומה"ביחד"‬
‫של כל הקצינים‪ ,‬תוך כדי הראיון והשיח‪.‬‬
‫שיטת המחקר בכלי מחקרי זה גם איכותני‪ ,‬תוך התבססות על הפרדיגמה הנרטיבית הכוללת ראיונות‬
‫עומק אישיים עם כל אחד מחברי קבוצת המחקר‪ .‬הכלי הנרטיבי‪ ,‬בניגוד לכלי הטקסטואלי‪ ,‬מאפשר לגעת‬
‫באופן מעמיק וחודרני ומעט פולשני להיבטים שהיו חשובים לי למחקר (דוגמא‪ :‬ממלכתיות‪ ,‬הזדהות ותמיכת‬
‫הקהילה והמשפחה‪ ,‬דרכי התמודדות ועוד)‪.‬‬
‫בהקשר למחקר הנרטיבי‪ ,‬חשוב להדגיש (קניאל‪ )2336 ,‬כי גרעין הזהות ותתי הזהות של האדם‪ ,‬הם מבנים‬
‫פנימיים שנוצקים בתת המודע של האדם‪ ,‬שאינו מודע להם ולכן הוא גם מתקשה בזיהויים ובניסוחם באופן‬
‫מובנה ומאורגן‪ .‬אשר על כן‪ ,‬הדרך הטובה ביותר לחשוף אותן היא בערוץ הנרטיבי ‪ -‬האישי‪ .‬דרך הנרטיב‪,‬‬
‫האדם מציף את הזהויות שלו והוא עצמו נחשף אליהן באופן רפלקטיבי‪.‬‬
‫בהקשר זה חשוב לצטט ממחקר שנעשה אודות הסביבה הבדווית (אבורביעה‪-‬קוודר‪ .)2313 ,‬החוקרת טוענת‬
‫את הטענה החשובה הנוגעת לגילוי ועיצוב זהותו של הנחקר דרך המחקר הנרטיבי‪:25‬‬
‫חוקרים שעוסקים במחקר הנרטיבי‪ ,‬מציינים את תפקידו המרכזי של הנרטיב במחקר‪ .‬בעזרת הנרטיבים‬
‫אנו מגלים ומבינים את עולמו הפנימי של הפרט‪ .‬הסיפורים של המספַ רים על ניסיון חייהם פותחים‬
‫בפנינו צוהר אל זהותם ואל אישיותם‪ ,‬שכן באמצעות סיפור חייו הוא מגלה את עצמו ואת זהותו‬
‫לאחרים‪...‬סיפור הסיפור איננו מטרה לעצמה‪ ,‬אלא (בין השאר) דרך מסויימת לעיצוב הזהות של‬
‫המספר‪.‬‬
‫זהותו של הנחקר נבנית ומתעצבת במיוחד כשמדובר בנרטיב של הקונפליקט‪ .‬במאמר על הנרטיב של‬
‫הקונפליקט נטען (שץ‪-‬אופנהיימר ודביר‪ )2313 ,‬כי הקונפליקטים בחייו של האדם מהווים את אחד הגורמים‬
‫החשובים בעיצוב זהותו‪ .‬טענה זו נראית כמשלימה ומוסיפה נדבך נוסף לטענתה של אבו‪-‬רביעה‪:‬‬
‫המחקר הפסיכולוגי והאנתרופולוגי בוחן את מקומו של הקונפליקט בתהליך ההבניה של זהויות‬
‫הסובייקט‪...‬בשתיהן בולט מקומו של הקונפליקט בהבניית זהותו של הסובייקט‪...‬‬
‫יוצא אפוא‪ ,‬ששיטת המחקר הנרטיבי המיושמת בעבודת מחקר זו‪ ,‬מהווה את השלד המרכזי בעבודת‬
‫המחקר ומשמש כלי בהבניית ובהגדרת זהותם של הקצינים המצויים בסביבה קונפליקטואלית מתמשכת‪.‬‬
‫‪ 24‬בזמן כתיבת ה שורות‪ ,‬הדיון סביב פינוי מגרון ושכונת האולפנה בבית אל נמצא במוקד הדיון הציבורי‪.‬‬
‫‪ 25‬תוך שהיא מתבססת על חוקרים נרטיבים בעלי שם‪ :‬דרגיש וצבר בן יהושע‪ ,‬ליבליך‪.Connelly & Clandinin ,‬‬
‫‪- 56 -‬‬
‫המחקר הנרטיבי התבצע באמצעות ראיון מובנה למחצה (להלן נספח ‪ ,(7.1‬אשר במסגרתו הובא לידי ביטוי‬
‫הנרטיב של כל אחד מאוכלוסיית המחקר‪ .‬אשר על כן‪ ,‬השאלות שנשאלו התייחסו גם להיבטים חוץ צבאיים‬
‫וכללו התייחסות לחיי המשפחה‪ ,‬לרקע החינוכי‪ ,‬הסביבה החברתית ועוד‪.‬‬
‫יצא‪ ,‬ולא פעם‪ ,‬שהתבררו לי פרטים אישיים אודות קצינים שאפשרו מאוחר יותר לנתח ולהבין היבטים‬
‫אחרים שבאו לידי ביטוי בראיון‪ .‬אוסף המוטיבים שעלו במסגרת סדרת הראיונות האישיים סייע בהבנת‬
‫הקונפליקט האישי של כל אחד מקציני קבוצת המחקר (להלן ‪ ,)5.5‬וכך התאפשר לי לבנות מיני פאזל‪ ,‬על‬
‫אוכלוסיית הקצינים הדתיים מהמגזר הצה"ד‪.‬‬
‫מתודולוג ַית ניתוח הראיונות וההבנה הנרטיבית‪ ,‬התבססה על הגישה הביקורתית‪ ,‬כתהליך התלוי בזמן‪,‬‬
‫במקום ובהקשר (גדרון‪ .)2313 ,‬המתודולוגיה מתבססת על שלושה שלבים בניתוח הנרטיבי‪ .‬השלב הראשון‬
‫מאופיין במיפוי הסיפורים על פי נושאים‪ ,‬תוכן והקשר‪ .‬בשלב השני‪ ,‬מתקיים "מסע" נרטיבי אל כל סיפור בפני‬
‫עצמו כיחידה אורגנית עצמית‪ .‬בשלב השלישי‪ ,‬מתבצע ניתוח רוחב אשר במסגרתו ובסופו נעשה ניסיון לבנות‬
‫נרטיב משותף‪ ,‬רחב ככל שניתן‪ ,‬בין כל הסיפורים האישיים‪.‬‬
‫התהליך הנרטיבי כלל ארבעה שלבים עיקריים‪ .‬השלב הראשון כלל את איסוף אוכלוסיית המחקר‪ .‬שלב‬
‫זה לא היה קל כלל ועיקר בשל מורכבות הנושא‪ ,‬החשש מצד המרואיינים והקושי האובייקטיבי מצד הנחקרים‬
‫להתפנות לטובת הריאיון‪ .26‬בשלב השני נפגשתי עם כל המרואיינים וערכתי איתם את הראיונות‪ .‬יודגש‪ ,‬כי גם‬
‫תאום מועד הראיון היה מורכב והצריך מבחינתי גמישות מרבית‪ ,‬עקב מגבלותיהם של הקצינים שבשרות‬
‫מבצעי‪ .‬כל ראיון נמשך כשעה ורבע‪ ,‬והוא התקיים בדרך כלל בבתי קפה "על הדרך" בין פעילות לפעילות של‬
‫הקצינים‪ .‬ברם‪ ,‬תאום הראיונות עם הקצינים שהם בתקופת לימודים (כחמישה) היה באופן יחסי פשוט ונוח‪.‬‬
‫כל הראיונות הוקלטו לאחר קבלת הסכמת המרואיינים ולאחר שהוסבר והובטח לנחקרים שכל המידע ישמש‬
‫אותי לצורך המחקר בלבד‪ .‬כמו כן‪ ,‬הובטח לקצינים שלאף אדם לא תהיה גישה להקלטות או לתמלול‬
‫ההקלטות‪ .‬הוסבר להם שמטרת ההקלטות‪ ,‬לאפשר לי כחוקר להיות ממוקד בסיפור שלהם בלי להיות מוטרד‬
‫בתיעוד הדברים‪ .‬במהלך הראיונות‪ ,‬השתדלתי להיות קשוב ומרוכז בסיפור של המרואיינים ולכן נמנעתי‬
‫מלסכם דברים ידנית‪ ,‬למעט מקרים בודדים שראיתי צורך מיוחד שלא באו לידי ביטוי בהקלטות (בעיקר תאור‬
‫שפת הגוף)‪ .‬בשלב השלישי‪ ,‬בסיום של כל ריאיון‪ ,‬ביצעתי תמלול של הריאיון לקובץ טקסט תוך ניפוי הנושאים‬
‫‪ 26‬עוד בעניין זה‪ ,‬מפורט בהרחבה בפרק הממצאים‪.‬‬
‫‪- 57 -‬‬
‫והאמירות שלא נמצאו כרלוונטיים לצורכי המחקר‪ .‬בשלב הרביעי ביצעתי ניתוח עומק תוך בדיקה השוואתית‬
‫בין כל הראיונות‪.‬‬
‫‪.1.1‬‬
‫אוכלוסיית המחקר הנרטיבי‬
‫כללי‬
‫אוכלוסיית המחקר הנרטיבי מורכבת מקציני צה"ל בני הצה"ד‪ ,‬המהווים כיום מרכיב מרכזי בצה"ל בכלל‬
‫ובמערך הלוחם בפרט‪ .‬די אם נציין את העובדה שחלק ניכר מצמרת הפיקוד של חטיבת גולני מורכבת מקצינים‬
‫דתיים בני המגזר בצה"ד‪ .‬נכון לשעת כתיבת שורות אלו‪ ,‬המח"ט‪ ,‬הסמח"ט‪ ,‬וכל המג"דים מזוהים כבני‬
‫הצה"ד‪ .‬כמו כן‪ ,‬רבים מקציני דרג הביניים בחטיבה זו ובשאר חטיבות החי"ר מזוהים כדתיים בני הזרם‬
‫הצה"ד‪ .‬מדובר אם כן‪ ,‬במאות רבות של קצינים המהווים פסיפס רחב ומגוון של זרם הצה"ד‪ .‬אשר על כן‪ ,‬נודה‬
‫ונאמר שאוכלוסיית המחקר שנבחרה‪ ,‬מורכבת מעשרה קצינים המייצגים באופן חלקי ומוגבל את תפיסת‬
‫העולם הערכי של כלל הקצינים בני הזרם הצה"ד‪.‬‬
‫קשיים ומגבלות‬
‫בטרם הוחל בבניית קבוצת המחקר‪ ,‬צפוי היה שקשיים לא מעטים יערמו סביב גיבוש אוכלוסיית המחקר‬
‫הנרטיבי‪ .‬ראשית‪ ,‬מדובר בנושא רגיש במיוחד הן בהיבט האישי‪ ,‬בהיבט המקצועי ובהיבט הקהילתי (ראה‬
‫פירוט בפרק במבוא)‪ .‬אשר על כן‪ ,‬היה חשש מהעדר הסכמה לחשיפה מצד הקצינים‪ .‬שנית‪ ,‬הוזהרתי כי לא‬
‫אזכה לשיתוף פעולה רשמי מצד רשויות הצבא‪ ,‬לאור רגישותו המיוחדת של נושא טעון זה‪ ,‬מחשש לחשיפת‬
‫מציאות שעלולה לפגוע לכאורה בתדמית הצבא ובקצינים הדתיים‪ .‬שלישית‪ ,‬צפיתי קושי בבניית קבוצה‬
‫הטרוגנית שתוכל לייצג את הגוונים ותתי הזרמים של הצה"ד‪ .‬כמו כן‪ ,‬חששתי שהמדגם המוגבל לעומת היקף‬
‫האוכלוסיה הכוללת‪ ,‬תקשה בשלבי הניתוח והסקת המסקנות‪ .‬רביעית‪ ,‬כיוון שמדובר באוכלוסייה שרובה‬
‫עסוקה בפעילות ביטחונית‪-‬מבצעית סביב השעון‪ ,‬חששתי מקושי בקביעת ראיונות עם הקצינים‪ .‬ואכן‪ ,‬זה בא‬
‫לידי ביטוי כשאחד הקצינים שביקשתי לראיין‪ ,‬אמר לי שהוא רוב הזמן לא בבית‪ ,‬ולכן כשהוא מגיע הביתה‬
‫הוא מעדיף לנצל את הזמן להיות עם הילדים‪.‬‬
‫מעבר לאמור לעיל‪ ,‬במהלך הראיונות התברר שאכן קיימים פערים בין עמדות הקצינים בסוגיות הליבה של‬
‫המחקר‪ .‬פערים אלו נבעו‪ ,‬לדעתי‪ ,‬ממספר גורמים אפשריים – הבדלים ברמות הפיקוד וכן הבדלים בתפיסת‬
‫העולם הערכי‪-‬דתי‪ .‬המורכבות הזאת‪ ,‬הקשתה אומנם בניתוח ממצאי המחקר‪ ,‬אך יחד עם זאת העניקה‬
‫למחקר רבדים ומימדי עומק נוספים‪ ,‬ובכך תרמה לתובנה שגם הקצינים מפולגים בעמדתם ומייצגים קהילה‬
‫רבגונית‪.‬‬
‫‪- 58 -‬‬
‫תנאי סף מקבוצת המחקר‬
‫טרם חיפוש ובניית קבוצת המחקר הנרטיבי‪ ,‬הוגדרו מספר תנאי סף להכללת קצין במחקר‪ .‬התנאי הבסיסי‬
‫היה שייכותו לזרם הצה"ד‪ ,‬והוא נעשה בעיקר על בסיס תחושתם הסובייקטיבית‪.27‬‬
‫בנוסף‪ ,‬נדרש מחברי אוכלוסיית המחקר הנרטיבי שיעמדו במספר קריטריונים‪ :‬ראשית‪ ,‬הם שייכים לשדרת‬
‫הפיקוד הביניים‪ ,‬קרי ‪ -‬תפקידי פיקוד מ"פ – מג"ד‪ .28‬מצד אחד חשוב היה לראיין קצינים עם וותק וניסיון‬
‫פיקודי בצד בשלות ובגרות נפשית‪ .‬מצד שני‪ ,‬חשוב היה לצמצם פערים בגיל ורמות פיקוד‪ .‬שנית‪ ,‬נדרשו קצינים‬
‫המשרתים בתפקידי פיקוד ישיר על חיילים‪ ,‬המבינים היטב את ערך המשמעת בצה"ל כמפקדים‪ .‬שלישית‪,‬‬
‫נדרשו מפקדים מהמערך הלוחם החשופים למצבי קונפליקט בהווה עם הסתברות גבוהה גם בעתיד‪.‬‬
‫אופי המדגם‬
‫אוכלוסיית המחקר שנבניתָ מהווה מדגם "נוחות" מכמה טעמים‪ .‬ראשית‪ ,‬מדובר באוכלוסייה שאינה‬
‫זמינה בקלות מתוקף מחויבותם למסגרת הצבאית‪ .‬הניסיון‪ ,‬בדיעבד‪ ,‬אכן מלמד שגיוס אוכלוסיית המחקר‬
‫היתה משימה מורכבת שהצריכה סבלנות רבה‪ .‬על כן‪ ,‬בחירתם היתה צריכה להיעשות ב"פינצטה"‪ .‬שנית‪,‬‬
‫מדובר בתחום רגיש ומורכב עם חשש טבעי מצד הקצינים המרואיינים‪ .‬אשר על כן‪ ,‬הייתי מצוי במגבלה‬
‫מבחינת היכולת לבחור את אוכלוסיית המחקר באופן מבוקר ועצמאי‪ .‬שלישית‪ ,‬מדובר בקבוצת מחקר‬
‫שנבחרה מתוך פוטנציאל של מאות רבות של קצינים שעשויים לענות על תנאי הסף של המחקר‪.‬‬
‫לאור המפורט לעיל ולאור מגבלות המחקר הנוכחי‪ ,‬יש להתייחס לתוצאות המחקר ככיוונים מחקריים עם‬
‫קושי בהסקת מסקנות ותובנות גורפות‪ .‬ברם‪ ,‬ממצאי המחקר הנרטיבי מלמדים בדיעבד‪ ,‬למרות מגבלות‬
‫המדגם האקראי‪ ,‬על אוכלוסייה מגוונת שיכולה לייצג באופן ראוי את פסיפס הדעות והעמדות הקיימות‬
‫בציונות הדתית‪ .‬אשר על כן‪ ,‬אני סבור שממצאי המחקר אכן יכולים לשמש בסיס ואתגר למחקר המשכי‪.‬‬
‫איתור אוכלוסיית המחקר‬
‫בהמשך לתת הפרק הקודם‪ ,‬איתור הקצינים נתקל בקשיים לא מעטים בגלל מספר לא מבוטל של גורמים‬
‫משולבים‪ .‬ראשית‪ ,‬כפי שכבר צויין לעיל‪ ,‬הקצינים עסוקים "ראשם ורובם" בצרכי הביטחון של מדינת ישראל‪.‬‬
‫היתה בעיה אובייקטיבית ליצור קשר עם מועמדים פוטנציאליים על מנת להסביר להם במה המדובר‪ .‬שנית‪,‬‬
‫עבור מרבית הקצינים מדובר במחקר שכל חשיפה ושיתוף פעולה מצידם עלול לפגוע בהם פגיעה אישית‬
‫(תדמיתית ומקצועית)‪ .‬עוד בעניין זה‪ ,‬יפורט בהרחבה בפרק הממצאים‪.‬‬
‫‪ 27‬כל הקצינים הגדירו עצמם כשייכים לזרם הצה"ד‪.‬‬
‫‪ 28‬במהלך הראיונות הצטרף קצין בתפקיד בכיר יותר‪.‬‬
‫‪- 55 -‬‬
‫לאור הדברים הללו‪ ,‬איתור ובניית אוכלוסיית המחקר נעשה בעיקר בשיטת "חבר מביא חבר"‪ .‬הגרעין‬
‫הראשוני נעשה באמצעות בני שהוא עצמו מ"פ בגדוד הסיור של הנח"ל (שלא לקח חלק בקבוצת המחקר)‪ .‬כמו‬
‫כן קיבלתי סיוע מחתני שהוא גם קצין בגדוד אגוז‪ ,‬משכנים‪ ,‬חברים וקרובי משפחה‪ .‬יודגש‪ ,‬כי בניית קבוצת‬
‫המחקר לא נעשה על רקע של דעות קדומות המיוחסים לקצינים באשר לאידיאולוגיה ולתפיסת עולמם‪.‬‬
‫אוכלוסיית המחקר – תאור תמציתי‬
‫להלן יובאו בתמציתיות נתונים עובדתיים אודות הקצינים‪ ,‬עם התייחסות ערכית לחלק מהסוגיות שעמדו‬
‫במוקד הראיונות‪ .29‬התיאור עשוי לסייע לקורא‪ ,‬בשלב קריאת הממצאים וניתוחם‪ .‬שמות קציני המחקר‬
‫בדויים‪ ,‬וכל קשר בינם לבין השמות המקוריים‪ ,‬מקרי בהחלט‪ .‬ברם‪ ,‬המשותף לכל השמות הבדויים‪ ,‬שכולם‬
‫קשורים לדמויות תנ"כיות עם אוריינטציה מנהיגותית דומיננטית‪ .‬יודגש‪ ,‬כי חלק מהפרטים האישיים מעט‬
‫מערפלים ("משפחה ברוכת ילדים"‪" ,‬קצין בכיר" וכו')‪ ,‬ולעיתים אף לא מפורטים‪ ,‬מסיבות של חסיון‪ .‬עוד‬
‫יודגש‪ ,‬כי חלק מהקצינים היו בתקופת לימודים‪ ,‬אך משיקולי חיסיון‪ ,‬תפקידם האחרון יצויין כמי שמשרתים‬
‫בפועל‪.‬‬
‫ראובן (מ"פ) אב לשני ילדים‪ .‬גר באחד מישובי יהודה ושומרון (להלן‪ :‬יו"ש)‪ .‬כשפניתי לראובן בבקשה‬
‫לראיינו‪ ,‬הוא הביע נכונות מיידית בלא הסוס‪ .‬הריאיון התקיים בתאריך ‪ 15/35/11‬במקום לימודיו‪ .‬מקורו של‬
‫ראובן (בית אבא)‪ ,‬באחד מישובי יו"ש המזוהים כמיליטנטיים‪ ,‬ולכן הוא מקפיד להדגיש שאינו קיצוני‪ .‬הוא‬
‫מקפיד להדגיש ערכים ומדבר בלהט על ממלכתיות גורפת שינק מבית אבא‪ .‬עד היום הוא חש ממלכתי באופן‬
‫מלא‪ ,‬עד כדי התנגדות גורפת לכל סרבנות וגם במקרים של פינוי ישובים‪ .‬הוא מקבל תמיכה גורפת מכל הסובב‬
‫אותו ובמיוחד מהמשפחה הקרובה‪ .‬עם רבנים הוא לא יתייעץ בסוגיות של ממלכתיות כי הם לא מסוגלים‬
‫להבין אותו‪.‬‬
‫שמעון (מג"ד) נשוי ואב למשפחה מרובת ילדים‪ .30‬גר באחד מישובי יו"ש‪ .‬כשפניתי בבקשה לראיינו‪ ,‬הוא‬
‫הביע נכונות והוסיף שזה חשוב גם עבורו כדי לחדד דברים‪ ,‬אך ביקש קודם לוודא‪ ,‬שפרסום הריאיון יהיה‬
‫בעלום שם‪ .‬הריאיון התקיים בתאריך ‪ ,17/35/11‬בבית קפה על אם הדרך בשעת בוקר מוקדמת‪ .‬הוא מקבל‬
‫גיבוי מלא מהמשפחה ("משפחה מגויסת")‪ ,‬ותומך בממלכתיות מליאה שאינה תלויה בדבר‪ ,‬אך ממתן את‬
‫ההיבט התיאולוגי מהעולם הערכי הכולל שלו הקשור לצבא‪ .‬הוא אינו פונה לרבנים בשאלות של דת ומדינה כי‬
‫סבור שהרבנים לא יכולים להבין אותו‪.‬‬
‫‪ 29‬סיכום נתוני אוכלוסיית המחקר‪ ,‬מפורטים להלן בנספח ‪" .7.2‬נתוני אוכלוסיית המחקר"‪.‬‬
‫‪" 30‬משפחה ברוכת ילדים" ‪ -‬למעלה משלושה ילדים‪.‬‬
‫‪- 43 -‬‬
‫אפרים (מ"פ) נשוי ואב לשני ילדים‪ .‬גר באחד מישובי יו"ש‪ .‬הריאיון התקיים בביתי בתאריך ‪ .31/34/11‬הוא‬
‫מקבל גיבוי מלא מהמשפחה המורחבת‪ ,‬אולם האשה אינה מעודדת את השרות בצבא אלא רק מחזקת אותו‬
‫במקום שהוא מרוצה‪ .‬מאמין בערך הממלכתיות ("דינא דמלכותא דינא")‪ ,‬אך כשמדובר בפינוי ישובים או‬
‫עקירת משפחות מבתיהם‪ ,‬שם הממלכתיות מסתימת ויש ללכת על פי דעת תורה שקודמת למדינה‬
‫ולממלכתיות‪.‬‬
‫יהודה (מ"פ) גר מחוץ לאזור יו"ש‪ .‬משרת כמ"פ פעיל‪ .‬הריאיון התקיים בתאריך ‪ 32/34/11‬בגינה הסמוכה‬
‫לבסיס בו הוא שהה באותו יום‪ .‬הוא נענה ברצון להתראיין‪ ,‬וקיים איתי שיח מאוד פורה ומעניין‪ .‬הוא מאוד‬
‫מחובר לרבנים שתומכים בו ומייעצים לו במישורים רבים‪ .‬מבחינתו‪ ,‬הרבנים יכריעו עבורו בשאלות של‬
‫התנגשות מול ממלכתיות כמו פינוי ישובים‪ .‬יש לו "קושי" בשאלת הממלכתיות ונזהר מלענות תשובות‬
‫דיכוטומיות‪ .‬המשפחה והקהילה ‪ -‬כולם מפרגנים ותומכים בו בשרות הצבאי‪.‬‬
‫בנימין (סמג"ד) גר מחוץ לאזור יו"ש‪ ,‬אב למשפחה ברוכת ילדים‪ .‬המשפחה כולה‪ ,‬תומכת תמיכה גורפת‬
‫בשרותו הצבאי‪ .‬כבר בבית אבא היו מחוברים לצבא‪ ,‬והוא חש כבר מילדות כי עתידו נמצא בקריירה צבאית‪.‬‬
‫הוא מבטא ממלכתיות בלתי מסויגת‪ ,‬שאינה מבוססת רק על מרכיבים דתיים וחש עצמו שייך לצה"ד תוך‬
‫שימת דגש על החיבור אל כל מרכיבי העם‪ .‬חש הלימה מליאה בין השרות הצבאי‪ ,‬המדינה והצבא‪ ,‬ואינו חש כל‬
‫צורך לפנות לרבנים על מנת להתייעץ איתם בנושאי ממלכתיות ופינוי ישובים‪ .‬מדגיש כי הזהות שלו "קודם‬
‫ציונית ורק אחר כך דתית"‪.‬‬
‫יוסף (מ"פ) נשוי ואב למשפחה ברוכת ילדים‪ .‬הריאיון מתקיים בתאריך ‪ .23/36/11‬הוא גר מחוץ לתחומי‬
‫יו"ש‪ ,‬אך מחובר דרך "ערוצי" המשפחה השונים לשומרון וליישובים‪ .‬אביו השפיע עליו הרבה בתפיסת עולמו‬
‫הדתית בכלל ובתפיסת הממלכתיות בפרט‪ .‬יוסף רואה את תפקיד הציונות הדתית בהפצת התורה ובחיבור‬
‫חלקי העם לתורת ישראל‪ ,‬והממלכתיות נתפסת בעניו כערך חשוב ומרכזי אך לא מוחלט‪ .‬לכן‪ ,‬במקרה של‬
‫פגיעה בערך ארץ ישראל‪ ,‬ערך הממלכתיות לא תקף אך ימנע ממציאות של "שבירת כלים" מחשש לחלול שם‬
‫ה'‪ .‬רואה את מעמד הרבנים במעמד של פוסקי הלכה המחייבים את הציבור‪.‬‬
‫יהושע מהקצינים הבכירים‪ .31‬הוא נשוי ואב למשפחה ברוכת ילדים‪ .‬הריאיון איתו התקיים ‪ 37/37/11‬בבית‬
‫קפה על אם הדרך בזמן דחוק שבין פעילות לפעילות‪ .‬בפנייתי ליהושע‪ ,‬הוא ניסה להתחמק מהריאיון כשהוא‬
‫מסביר שרבים כבר ניסו לראיינו ולא הצליחו‪ .‬בסוף הוא נאות ושיתף פעולה בחביבות‪ .‬יהושע מדבר הרבה על‬
‫‪" 31‬קצין בכיר" ‪ -‬מי שבתפקיד בכיר יותר ממג"ד‪.‬‬
‫‪- 41 -‬‬
‫תמיכה משפחתית וקהילתית רחבה‪ ,‬אך גם מספר על המחיר האישי שהוא ומשפחתו שילמו כשהיה שותף עקיף‬
‫לפעילות ההתנתקות‪ .‬הוא מדבר בלהט על ממלכתיות ועל נאמנות גורפת‪ .‬הוא מתייעץ עם רבנים אבל רק‬
‫לצורכי שיתוף מחשבות ודיוני עומק ולא לצורך פיסקי הלכה‪ .‬אין מבחינתו גבולות לממלכתיות‪ ,‬אך גם אין לו‬
‫תשובה ברורה לגבי אופן ההתמודדות ב"יום פקודה"‪.‬‬
‫יואב (מג"ד) נשוי ואב למשפחה ברוכת ילדים‪ .‬גר באחד מישובי יו"ש‪ .‬מדובר בדמות מיוחדת במינה‪ .‬זה בא‬
‫לידי ביטוי בהסכמה להתראיין‪ ,‬בקבלת הפנים החמה בביתו ובפתיחות שלו לאורך כל זמן הריאיון שהתקיים‬
‫בתאריך ‪ .23/37/11‬מדבר הרבה על חשיבות המחקר ועל ממלכתיות בלתי מסויגת שיש לכבדה בכל מצב‪.‬‬
‫הרבנים במעמד של מתווה דרך ונותני ברכת הדרך בלבד‪ ,‬אך לא פוסקים בסוגיות של ממלכתיות‪ .‬רואה את‬
‫תפקיד הצה"ד בחיבור אל העם ואל כל שכבותיו וגווניו‪.‬‬
‫דוד (סמג"ד) נשוי ואב לשני ילדים‪ .‬גר בישוב מחוץ לתחומי יו"ש‪ .‬הראיון התקיים באחד מבתי הקפה‬
‫בתאריך ‪ .21/37/11‬דוד רואה את תפקיד הצה"ד בתחומי החיבור אל העם ומדבר הרבה על חשיבות אחדות עם‬
‫ישראל‪ .‬הרבנים הם במעמד של מתווים דרך בלי סמכות של פסיקה בתחומי ממלכתיות‪ .‬רואה בממלכתיות‬
‫ערך מוחלט ולכן אין ערך אחר שגובר עליו לרבות פגיעה בארץ ישראל‪ .‬אינו מחצין את דתיותו במסגרת‬
‫הצבאית‪.‬‬
‫שאול (סמג"ד) גר באחד הישובים מחוץ לגבולות יו"ש‪ .‬נשוי ואב לשלושה ילדים‪ .‬הראיון התקיים בבית‬
‫קפה‪ ,‬לאחר ביטולים רבים בעקבות לחץ מבצעי‪ ,‬בתאריך ‪ .30/38/11‬שאול בעל תפיסה ממלכתית בלתי מסויגת‬
‫הנתמכת על יסודות אמוניים דתיים‪ .‬הוא לא מתייעץ עם רבנים וסבור שאין להם מקום בשיח הציבורי סביב‬
‫שאלת פינוי ישובים‪ .‬הוא היחיד שהשתתף באופן פעיל במעגל ראשון בפינוי גוש קטיף‪ .‬מקרין תחושות ואמירות‬
‫קשות ובוטות כלפי תושבי הגוש בעקבות החוויות שהוא עבר כקצין בתקופת ההתנתקות‪..." :‬לא כל מה שהם‬
‫עושים בא ממקום של אהבת הארץ‪." ...‬‬
‫‪.1.3‬‬
‫סוגיות אתיות‬
‫המחקר עוסק בסוגיה רגישה ועדינה‪ ,‬שבא לידי ביטוי בהקשר לדילמה הקשה בה מצויים הקצינים‪ .‬רובם‬
‫חשו תחושת מועקה במהלך הראיון כששאלות נגעו לסוגיות הליבה של המחקר‪ .‬חלק מקציני קבוצת המחקר‬
‫איתם ביצעתי את הראיונות‪ ,‬הביעו בתחילה הסתייגות כשפניתי אליהם בבקשה לראיינם‪ .‬חלקם ביקשו לוודא‬
‫שהראיון הוא אנונימי‪ ,‬חלק ביקשו לראות את השאלון קודם ביצוע הראיון‪ ,‬חלקם ביקשו זמן להרהר בעניין‪,‬‬
‫והיו שהתחמקו ב"אלגנטיות" מבלי להרגיש צורך להגיד לי "לא"‪.‬‬
‫‪- 42 -‬‬
‫מכל האמור לעיל‪ ,‬עולה תמונה של חשש שאפיין את התייחסות המרואיינים לראיונות‪ .‬החשש שלהם נבע‬
‫בעיקר מהחשש של חשיפת דעתם ועמדותיהם בפני מפקדיהם‪ .‬הנושא רגיש‪ ,‬וכל מילה שאינה עומדת במבחן‬
‫הקריטריונים הערכיים של הצבא‪ ,‬עשוי לפגוע בקידום הצבאי שלהם‪ .‬יודגש כי רגישות הנושא בא לידי ביטוי‬
‫חזק בשלב ההתקשרות עם הקצינים והניסיון לגייסם למחקר‪ .‬תוך כדי גיוס ובניית אוכלוסיית המחקר‪ ,‬חשתי‬
‫כי גם שלב זה‪ ,‬מהווה מוקד של ידע משמעותי לעבודת המחקר ולפיכך הוא מחייב התייחסות מיוחדת בפרק‬
‫הממצאים‪ ,‬ובהמשך בפרק העיון‪.‬‬
‫לאור היבט החיסיון של המחקר שהובטח לקצינים (הוסבר בהרחבה בפרקים קודמים)‪ ,‬היבט החיסיון עמד‬
‫לנגד עיני בכל שלב משלבי עבודת המחקר‪ ,‬ובמיוחד בשלב כתיבת הממצאים והניתוח שלהם‪ .‬במקרים רבים‬
‫חשתי צורך וחשיבות לחשוף פרטים שהם מאוד רלוונטיים להבנת הנרטיב של הקצינים (דוגמא‪ ,‬הורים‬
‫בתפקידי מפתח‪ ,‬מקומות מגורים)‪ ,‬אך נמנעתי מלעשות זאת בגלל הרגישות המיוחדת שחלקם הביעו לפני‬
‫ובמהלך הראיונות‪ ,‬וההבטחה שניתנה בעניין חיסיון מוחלט‪.‬‬
‫היבט אתי נוסף וחשוב‪ ,‬נוגע למבט האישי שלי כמראיין‪ .‬נעשה מאמץ לבצע את הראיונות באופן נטרלי‬
‫ובהעדר שיפוטיות‪ .‬הדבר בא לידי ביטוי בניסוח השאלות תוך הקפדה על הימנעות משאלות מוכוונות או‬
‫שיפוטיות‪ .‬בנושאים ושאלות שהקצינים התקשו בניסוח תשובה או דעה‪ ,‬הייתה הקפדה לא לכוון לכיוונים או‬
‫תשובות‪ ,‬למעט מקרים בודדים בהם הקצינים ביקשו עזרה (דוגמא‪ ,‬בהגדרת הזהות הציונית דתית)‪.‬‬
‫ועוד בעניין ההיבט האישי‪ .‬חשוב להדגיש כי הטריגר האישי לכתיבת המחקר‪ ,‬מקורו בתקופת ההתנתקות‪.‬‬
‫אז‪ ,‬בני היה בקורס קצינים ונאלץ לקחת חלק בפינוי הגוש במעגל השני‪ ,‬בעיקר במשימות עזרה למשפחות לפנוי‬
‫תכולת בתיהם‪ .‬בני ואנוכי‪ ,‬עברנו חוויה רגשית וערכית קשה משותפת באותה תקופה‪ .‬תמונות של בני התנוססו‬
‫על גבי עיתונים כשהוא לבוש בבגדי חייל‪ ,‬בוכה ומחובק עם תושב הגוש באמצע שלב הפינוי (ראה נספח ‪.)7.0‬‬
‫היום נמנעתי במכוון ובמודע מלראיין את בני (וגם את חתני שגם הוא קצין ביחידה מובחרת)‪ ,‬וזאת על מנת‬
‫להיות מנותק ומרוחק רגשית ככל שניתן מהסוגיה הנדונה במחקר זה‪.‬‬
‫‪- 40 -‬‬
‫‪ .3‬ממצאים‬
‫‪.3.1‬‬
‫מבוא לממצאים‬
‫בבסיס עבודת המחקר עומדת עובדת יסוד שהזרם הצה"ד הוא בעל אוריינטציה מובהקת לנאמנות לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ובעד התיישבות יהודית בכל שטחי יהודה ושומרון‪ .‬נאמנות זו מתבססת גם על תפיסה דתית וגם על‬
‫תפיסה פוליטית ימנית‪ ,‬אשר מתפלגת בקשת שבין "ניצים מתונים לניצים קיצוניים" (כהן‪ .32)2335 ,‬אשר על כן‪,‬‬
‫כל נסיגה מחלקי ארץ ישראל‪ ,‬כמוה‪ ,‬לפחות על פי תפיסת הזרם המרכזי‪ ,‬כפגיעה באחת מאבני היסוד של‬
‫תפיסת עולמם הדתית ו‪/‬או הפוליטית‪ .‬לאור זאת‪ ,‬לא נעשה מאמץ להוכיח עובדת יסוד זאת‪ ,‬לא בשלב‬
‫הראיונות ולא בשלב עיבוד הממצאים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הממצאים המפורטים להלן‪ ,‬נאספו בשתי שיטות מחקר בלתי תלויים – מחקר טקסטואלי ומחקר‬
‫נרטיבי‪ .‬במסגרת הצגת הממצאים‪ ,‬נעשתה הבחנה בין הממצאים מהמחקרים השונים‪ .‬מדובר בהיבטים שונים‬
‫באופן מהותי של צדדי הקונפליקט הן בראייה של "שחקני" שתי שיטות המחקר‪ ,‬הן באופי וסוג הממצאים והן‬
‫במבט של החוקר‪ .‬בעוד שבמחקר הנרטיבי היה מפגש אינטימי בשיח פתוח בין המראיין והמרואיין‪ ,‬במחקר‬
‫הטקסטואלי היה מפגש בין החוקר לטקסט ה"יבש"‪ ,‬ובהעדר יכולת לשאול ולחדור מעט לעולם הרגשות האישי‬
‫מעבר לכתוב‪.‬‬
‫אדגיש‪ ,‬כי בשלב הדיון בהמשך‪ ,‬נעשה מאמץ ליצור אינטגרציה בין תחומי הממצאים תוך הדגשת המאחד‬
‫והשונה בנרטיב של שתי קבוצות המחקר‪ .‬אשר על כן‪ ,‬כבר בשלב פרק הממצאים נערכה הבחנה בין ממצאי‬
‫הניתוח הטקסטואלי וממצאי הניתוח הנרטיבי‪.‬‬
‫הערה‪ :‬כל המקומות שמודגשים בקו תחתון הם הדגשות שלי‪ ,‬אלא אם כן מפורט אחרת‪.‬‬
‫‪.3.2‬‬
‫ממצאי המחקר הטקסטואלי‬
‫במסגרת פרק זה‪ ,‬אציג ממצאים משלושה מקורות מידע‪ .‬הראשון מתוך ספרו האוטוביוגרפי של אלוף‬
‫במיל‪ .‬אלעזר שטרן‪" ,‬משא כומתה" (‪ .)2335‬השני‪ ,‬מתוך ראיון עיתונאי עם האלוף‪ 33‬יאיר נווה שנערך בשנת‬
‫‪ 2338‬וכותרתו היה‪" :‬אני נכה הציונות הדתית"‪ .‬המקור השלישי‪ ,‬לקוח מספרו האוטוביוגרפי של תא"ל במיל‪.‬‬
‫‪ 32‬המסה העיקרית של מצביעי הצה"ד התחלקה בין מפלגות הימין‪ :‬הבית היהודי (מפד"ל לשעבר)‪ ,‬האיחוד הלאומי והליכוד‪.‬‬
‫‪ 33‬יודגש‪ ,‬כי הראיון יאיר נווה‪ ,‬נעשה כשהוא היה אזרח בתפקיד מנכ"ל הרכבת הקלה‪.‬‬
‫‪- 45 -‬‬
‫הרב וייס‪ ,‬הרבצ"ר בתקופת ההתנתקות‪" ,‬בדם ליבי" (‪ .)2313‬בנוסף לשלושת המקורות המרכזיים כמפורט‬
‫לעיל‪ ,‬נעזר במספר מקורות נוספים הקשורים לרב וייס‪.34‬‬
‫במסגרת ממצאי הניתוח הטקסטואלי‪ ,‬אדון בחמש סוגיות מרכזיות שעוברות כחוט השני בשלושת קטעי‬
‫הטקסטים הנבחרים של שלושת הקצינים הבכירים‪.‬‬
‫הסוגיה הראשונה‪ ,‬התלבטות והחלטה‪ ,‬משקפת את שלב ההתלבטות הקשה‪ ,‬הדילמות וההחלטה הסופית‬
‫בעניין שותפות מליאה ופעילה במימוש תוכנית פינוי הישובים‪ .‬הסוגיה השניה‪ ,‬הצדקה‪ ,‬נוגעת לניסיונם של‬
‫שלושת הקצינים בביסוס המעורבות שלהם בעוגנים של הגיון ובהסברים מניחים את הדעת‪ ,‬במטרה להגן על‬
‫החלטתם ועל תדמיתם הציבורית‪ .‬הסוגיה השלישית‪ ,‬רבנים והלכה‪ ,‬נוגעת להתייחסות הקצינים הבכירים‬
‫למעמד הרבנים ולפסיקתם ההלכתית‪ ,‬בכל הנוגע לתהליך ההתנתקות‪ .‬התייחסותם הקונקרטית של הקצינים‬
‫לסמכות הרבנים‪ ,‬חיונית לצורך הבנת התייחסותם הכוללת למעורבות רבנים בקביעת גבולות ובפינוי ישובים‪.‬‬
‫הסוגיה הרביעית‪ ,‬המחיר האישי‪ ,‬נוגעת לזעקתם ותחושת התסכול של כל אחד מהקצינים באשר למחיר‬
‫האישי והמשפחתי שהם נאלצו לשלם כתוצאה ממעורבותם בתהליך פינוי הישובים‪ .‬הסוגיה החמישית‪ ,‬אני‬
‫מאשים‪ ,‬נוגעת בהפניית אצבע מאשימה וקשה של הקצינים‪ .‬שטרן ונווה מפנים את האצבע פנימה כלפי מנהיגי‬
‫הציונות הדתית (הרוחנית‪ ,‬החברתית והפוליטית) שלא השכילו לשלוט בגובה הלהבות של המחנה‪ .‬הרב וייס‬
‫מאידך מעדיף להפנות את האצבע המאשימה כלפי ההנהגה המדינית והצבאית שבדרך דורסנית‪ ,‬לא אפשרה כל‬
‫התלבטות או ערעור על ההחלטה מצד השותפים לתהליך הפינוי‪.‬‬
‫חמשת הסוגיות המפורטות בהרחבה בהמשך‪ ,‬יוצרות את הנרטיב הקוהרנטי המשותף של שלושת הקצינים‪.‬‬
‫התלבטות והחלטה‬
‫מתוך מחקר הטקסטים של הקצינים הבכירים‪ ,‬עולה מגמה חזקה להציג תהליך משמעותי של התלבטות‬
‫סביב נושא החלטת הממשלה וסביב שאלת מעורבותם האישית בתהליך פינוי הישובים‪ .‬ההתלבטות מתמקדת‬
‫בשלושה היבטים – ערכי‪ ,‬דתי ותועלתני‪ .‬את שאלת ההתלבטות אצל קצינים דתיים‪ ,‬ניתן להבין על רקע‬
‫מחקרים שנעשו סביב שאלת הציות )‪ (Milgram, 1974‬והמשמעת (כשר‪ ,‬תשס"ג)‪ ,‬המהווים חלק מהתשתית‬
‫הערכית של האתיקה הצה"לית‪.‬‬
‫שטרן מתייחס לסוגית ההתלבטות ומדגיש את מעמדו המיוחד כלובש מדים‪ ,‬שמונע ממנו גם את הצורך‬
‫להתחבט עם עצמו באשר לשאלות פוליטיות‪:‬‬
‫‪ 34‬מצוטטים מתוך עבודת הדוקטורט של פינסקי (‪.)2337‬‬
‫‪- 44 -‬‬
‫במקרה זה שמחתי שכלובש מדים אסור לי להתבטא בנושאים פוליטיים‪ ,‬ובוודאי כאלה הנמצאים‬
‫במחלוקת עמוקה כל כך‪ .‬בדרך כלל המגבלה הזו היא אחד המחירים שאתה נאלץ לשלם בהיותך לובש‬
‫מדים‪ .‬אבל אודה על האמת‪ ,‬לעיתים היא חוסכת ממך להכריע אפי' פנימה את עמדתך באשר להחלטות‬
‫ממשלה (עמ' ‪)150‬‬
‫שטרן מדבר גם על העדר מוטיבציה להכריע בסוגיות אלו‪:‬‬
‫יש הגיון בשתי הדעות‪ ,‬אבל לי כחייל אין לי שום כוונה להכריע מי צודק‪ .‬החשוב הוא שאלה ואלה הגיעו‬
‫לעשות את משימת האבטחה מבלי לערער על כך (שם)‬
‫דומה שניתן לומר כי מהדברים של שטרן בעניין העדר צורך להכריע את עמדתו‪ ,‬עולה מסר שמעודד ציות‬
‫גורף במסגרת הצבאית‪ .‬זאת‪ ,‬בעקבות העדר רציונליזציה או מחשבה בביצוע פקודות שהוא היה שותף להן‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬נווה מציג את הדילמה וההתלבטות‪ ,‬ומסביר כי מבין שתי האפשרויות שעמדו בפניו‪ ,‬לא היתה‬
‫אלטרנטיבה‪ ,‬זולת העדפת אפשרות הבחירה בביצוע החלטת הממשלה‪ ,‬שהיא היתה ההעדפה הפחות גרועה‪:‬‬
‫עמדו בפני אז שתי אפשרויות שנראו רעות‪ .‬אבל היה הבדל גדול ביניהן‪ ...‬האופציה השניה [מילוי פקודת‬
‫הפינוי] שהיתה רעה אבל פחות הרסנית בשביל המדינה היתה למלא הוראות‪ .‬זו הדרך שבה בחרתי‪ .‬זה‬
‫החינוך שקיבלתי כאדם ציוני‪-‬דתי‪...‬‬
‫אצל הרב וייס‪ ,‬נושא ההתלבטות מאוד דומיננטי גם בהיבט ההלכתי וגם בהיבט האנושי‪ .‬הוא אף מדגיש את‬
‫החשיבות של ההתלבטות בצד החשיבות להכריע ובאופן חד וברור בסופו של התהליך‪:‬‬
‫אדם מניח תפילין בכל יום – של ראש ושל יד‪ .‬בתפילין של ראש יש ארבעה בתים‪ ,‬בתפילין של יד יש בית‬
‫אחד בלבד‪ .‬הראש – חשוב שיחשוב‪ ,‬שיתלבט‪ ,‬שיהרהר‪ ,‬שיניח את כל האופציות‪ ,‬אבל בסופו של דבר‪,‬‬
‫אחרי כל ההתלבטויות – יש הוצאה אל הפועל דרך היד האחת‪ .‬כשהולכים אל המעשה אסור להתבלבל‪.‬‬
‫(עמ' ‪)286‬‬
‫וייס מדגיש גם את הקרע הפנימי שבו הוא היה שרוי‪ ,‬בין המחויבות לצבא ובין האמפטיה והסולידריות‬
‫שהיתה לו עם המתיישבים היהודים‪:‬‬
‫נקרעתי‪ .‬לא היה בכיר ממני וקרוב ממני למתיישבים‪ .‬גדלתי בישיבת 'מרכז הרב'‪ ,‬במכון 'הרי פישל'‪,‬‬
‫התחנכתי על ארץ ישראל‪ ,‬על קדושת הארץ‪,‬על ההתיישבות‪ ,‬וכך גם חינכתי את ילדי‪ .‬כל מה שעטף אותי‬
‫היה כתום‪ ,‬ופתאום נדרשתי לעקור‪ .‬היתה בי סערה רבה‪ ,‬לילות ללא שינה‪ :‬מהו מקומי בתהליך הזה?‬
‫'ישראל'‪ ,‬שאלתי את עצמי‪' ,‬מה אתה עושה פה? איך אתה עומד מול החברים שלך?' (עמ' ‪)286‬‬
‫גם הוא חלק מהצה"ד‪ ,‬ואף הוא ינק מתורתם של הרצי"ה והרב שפירא בישיבת מרכז הרב‪ .‬שלוש פעמים‬
‫דיבר הרב וייס עם הרב מרדכי אליהו‪ ,‬ובכל פעם הוא קיבל‪ ,‬לטענתו‪ ,‬מסר שונה‪ .‬בפעם הראשונה אמר‪" :‬אם‬
‫חייל רוצה לפנות‪ ,‬יוריד דמעות ויפנה"‪ .‬בפעם השנייה אמר‪" :‬אני מאמין ומתפלל שלא תהיה התנתקות‪."...‬‬
‫בפעם השלישית אמר‪" :‬המצב איננו מונח רק על הרבצ"ר אלא על כלל ישראל‪."...‬‬
‫כשהרב וייס מקבל את החלטתו הוא נחוש ונחרץ להשתלב ולמלא את תפקידו באופן מיטבי‪:‬‬
‫‪...‬משגיבשתי את דעתי‪ ,‬עמדתי לפניהם [החיילים של הרבנות הצבאית] ואמרתי באופן הנחרץ ביותר את‬
‫דעתי‪ .‬שעה ארוכה הרציתי בפניהם את ה"אני מאמין שלי"‪( .‬עמ' ‪)285‬‬
‫‪- 46 -‬‬
‫הרב וייס חיפש דרך לאחוז את החבל משני קצותיו – כפיפות למורו ורבו הרב שפירא‪ ,‬ובמקביל מחוייבות‬
‫מליאה לתפקידו כרבצ"ר‪ .‬הוא מצא זאת באמצעות אמירה שאילו הרב שפירא היה מורה לו לפשוט מדים‪ ,‬הוא‬
‫היה ממלא את הוראתו‪ ,‬אך במקביל הבהיר שהוא יורה לחייליו לבצע את פקודת הפינוי‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬לאחר‬
‫ביקורת ציבורית קשה‪ ,‬הוא חזר בו מההתבטאות הזו (קמפינסקי‪.)106 :2337 ,‬‬
‫סיכום‪ :‬שטרן מבטא החלטיות והעדר ההתלבטות מתוך בחירה‪ ,‬יאיר נווה מדבר על התלבטות בין שתי‬
‫אפשרויות והכרעה ברורה לטובת בחירה שהיא הרע במיעוטו‪ ,‬ואילו וייס מדבר על הכרעה ממקום של קרע‬
‫פנימי קשה‪ ,‬ומצד שני נחישות בשלב שאחרי ההחלטה‪ .‬מעבר להבחנה שבין שלושת הקצינים‪ ,‬המשותף ביניהם‬
‫שכולם קרובים לדרג המטכ"ל‪ ,‬וממעמדם הרם‪ ,‬היכולת שלהם לקום ולהביע התנגדות למהלך שצבר תאוצה‬
‫ציבורית‪ ,‬היתה כנראה כמעט ולא אפשרית‪ .‬תהליך ההתלבטות וההחלטה הקשה הובילה את הקצינים לצורך‬
‫להצדיק את החלטתם ואת צעדם‪ .‬דומה ותהליך ההצדקה היה חשוב עבורם גם לדפי ההיסטוריה‪.‬‬
‫הצדקה‬
‫ניכר כי בעקבות ההחלטה הפוזיטיבית לקחת חלק פעיל במלאכת פינוי הישובים‪ ,‬הקצינים עושים מאמץ‬
‫לחזק את מעמדם בקהילה בעקבות ההשפעה השלילית שפגעה בתדמיתם‪ .‬דומה ותהליך ההצדקה הוא חלק‬
‫מדרכי ההתמודדות של הקצינים הבכירים‪ ,‬כשהם חשים מחוייבות ציבורית וקהילתית לתת דין וחשבון‪ ,‬מעין‬
‫עמידה בפני "משפט ציבורי"‪ ,‬כשהמטרה להגן על תדמיתם הציבורית בקרב קהילת הצה"ד‪.‬‬
‫ההצדקה שבאה לידי ביטוי בדבריהם של הקצינים מתמקדת בארבעה היבטים‪ :‬דתי‪-‬ערכי‪ ,‬משפטי‪-‬‬
‫מוסרי‪ ,‬דאגה לעם ולקהילה והנאמנות לתפקיד‪.‬‬
‫דתי‪-‬ערכי‪ .‬השותפות של הקצינים בפינוי הגוש וצפון השומרון מגובה‪ ,‬לדעתם של הקצינים‪ ,‬במעטפת‬
‫דתית וערכית‪ .‬הרב וייס מדבר על הגיבוי המלא שקיבל מהרבנים ובמיוחד מהרב מרדכי אליה‪:‬‬
‫שנתיים מאוחר יותר על רקע מועמדותי לרבנות העיר נתניה‪ ,‬שיגר הרב מרדכי אליהו זצ"ל את המכתב‬
‫הבא‪..." :‬בצער שמעתי על הקולות שקמו באחרונה על עצם מעורבותך כרבצ"ר בתקופה הנ"ל [פינוי‬
‫הגוש]‪ .‬אין לך לחשוש מקולות אלו מאחר וכאמור כל פעולותיך היו בהתייעצות מלאה עם רבנים (עמ'‬
‫‪)287‬‬
‫הוא לא רק קיבל גיבוי הלכתי‪ ,‬אלא אף גיבוי של "בת קול שבקעה מגרונם של גדולי ישראל"‪:‬‬
‫‪...‬זו גם היתה הבת‪-‬קול שבקעה מגרונם של גדולי ישראל‪ .‬באתי אליהם‪ ,‬הנחתי לפתחם את מצוקותיי‬
‫ושאלתי אותם מה עלי לעשות‪ .‬ובזה אחר זה‪ ,‬כל אחד בסגנונו וכל אחד בעוצמות האמירה שלו – כולם‬
‫הורו לי להמשיך בתפקידי‪ .‬יש מי שאמר‪ :‬ייהרג ובל יעבור‪" .‬סירוב פקודה ראוי אפילו לגזר דין מוות"‪.‬‬
‫(עמ' ‪)286‬‬
‫הרב וייס משתדל להציג קונצנזוס רחב מאוד של רבנים שאישרו את הירתמותו למהלך‪ .‬הוא לא רק נעזר‬
‫ברבנים אלא מוכן אף להעמיד את עצמו לפני למשפט בבית דין של מעלה‪:‬‬
‫‪- 47 -‬‬
‫אני עומד מאחורי כל אמירה בספרי‪ .‬המשפטים משפטי אמת הם‪ ,‬ואני מוכן לעמוד בפני כל בית דין של‬
‫מעלה ושל מטה כאחד אם אדרש‪( .‬עמ' ‪)280‬‬
‫יאיר נווה מדגיש את הערכים שעליהם הוא גדל בבית המדרש של הציונות הדתית‪:‬‬
‫זה החינוך שקיבלתי כאדם ציוני‪-‬דתי‪ .‬חינכו אותי שיש שלושה ערכים שווים‪ :‬עם ישראל‪ ,‬תורת ישראל‬
‫וארץ ישראל‪ .‬הערכים הללו שאותם ינקתי בישיבת נתיב‪-‬מאיר ובבית הוריי‪ ,‬הנחו לכך שאסור ליצור‬
‫מצב בשם ערך אחד‪ ,‬ופוגעים בערכים האחרים‪ .‬לכן במקרה של ההתנתקות לא היתה לדעתי שום ברירה‬
‫למי שרוצה לשמור על שלמותו של עם ישראל אלא לפעול בצורה שפעלתי‪.‬‬
‫שטרן מדבר על שני מימדים ערכיים‪ .‬המימד ראשון מתייחס לערך הממלכתיות והיחס שבין דת‬
‫ודמוקרטיה‪ ,‬והמימד השני מתייחס למשמעות הערכית של סירוב פקודה‪ .‬בהקשר לערך הממלכתיות‪ ,‬שטרן‬
‫מדבר על זהות בין דת ודמוקרטיה ועל העדר העדפה בין שני התחומים‪" :‬היהדות שלי דמוקרטית והדמוקרטיה‬
‫שלי יהודית"‪ .‬מתוך כך ניתן להבין‪ ,‬על פי תפיסת שטרן‪ ,‬שלא ניתן לדבר על ביטול ערך הדמוקרטיה מחמת‬
‫מעמד ההלכה‪ .‬ברם‪ ,‬שטרן מוסיף מימד נוסף הקשור לעצם הבעייתיות בסירוב פקודה ובסיכון שעומד‬
‫מאחוריו‪ .‬הוא עורך השוואה בין סירוב לפנות ישובים וסירוב לשרת ב"שטחים" על רקע מצפוני‪ ,‬וטוען בתוקף‬
‫שאין הבדל ערכי בין שני התחומים‪:‬‬
‫עוד לפני ההתנתקות‪ ,‬לאורך שנים‪ ,‬האמנתי שהסרבנות לשרת בשטחים היא אחות תאומה לסרבנות‬
‫מצדו האחר של המתרס – הסרבנות לפנות מאחזים או ישובים‪( .‬עמ' ‪....)155‬סרבנים מימין ומשמאל‬
‫ותומכיהם מייחסים כל אחד לצד האחר את חציית גבולות הדמוקרטיה או רמיסת הערכים של מדינת‬
‫ישראל‪( .‬עמ' ‪.)154‬‬
‫משפטי‪-‬מוסרי‪ .‬נווה מדגיש את הפאן המשפטי הטהור ואת התוקף החוקי להחלטת הממשלה‪:‬‬
‫ברור שהיה מדובר בהחלטה פוליטית ויתכן שהשיקולים שעמדו ביסודה היו לא מוסריים ורעים‪ ,‬אבל‬
‫אחרי שהפור נפל וההחלטה קיבלה את אישור הכנסת וכל הגורמים הממשלתיים‪ ,‬חשבתי ‪ -‬ואני שלם‬
‫עם זה‪ ,‬שצריך למלא את הפקודה‪.‬‬
‫ייתכן ובדברים אלו נווה מבקש לבטל כל אפשרות למחשבה או דיבור על "ציות הרסני"‪ .‬גם הרב וייס‬
‫מנסה למצוא אחיזה מוסרית במעורבות שלו‪ ,‬בטענה שלא היתה לו כל ברירה‪ .‬בבחינת "אונס רחמנא‬
‫פטריה"‪:35‬‬
‫ישבתי לא פעם עם ראש הממשלה בישיבות שנסבו על דרכי המימוש של תוכנית ההתנתקות וראיתי‬
‫אותו בפעולתו‪ :‬הר‪-‬אדם‪ ,‬מסתער על יעדים בנחישות ובעוצמות שאי אפשר לעמוד בפניהן‪ .‬חוויתי את‬
‫המכבש האימתני הזה עולה על כול מכשול אפשרי – אנושי ואחר‪ .‬ראיתי את הצונאמי האנושי הזה‬
‫מדכא כל שביב של מרד‪ ,‬שמעתי את נהמותיו‪ ,‬שהיו כגלי הים המתנפצים אל ראשיהם של‬
‫הסוררים‪"...‬הייתי עד לפקודות שנתן [ראש הממשלה – אריאל שרון]‪ ,‬שנדמו בעיני למעין טיל מונחה‬
‫המשוגר אל יעדו – וידעתי שהוא יגיע אל המטרה‪( .‬עמ' ‪)280‬‬
‫ואם הייתי מתפטר‪ ,‬רומז וייס‪ ,‬ממילא שום דבר לא היה עוזר‪:‬‬
‫‪ 35‬ביטוי תלמודי שמשמעותו – התורה פוטרת מעונש בנסיבות של אונס‪.‬‬
‫‪- 48 -‬‬
‫התפטרויות לא עשו עליו [על אריק שרון] כל רושם‪ .‬המתפטרים הראשונים‪ ,‬אפי איתם והרב יצחק לוי‪,‬‬
‫לא העלו אפילו אגל זיעה על מצחו‪.‬‬
‫דאגה לעם ולקהילה‪ .‬אנו מוצאים את הקצינים מגלים גם אחריות כלפי העם במובן הרחב‪ .‬היה חשש מפני‬
‫תרחישים אפוקליפטיים כתוצאה מאפשרות של סירוב פקודה (קשב‪ .)2336 ,‬שטרן מדבר על החשש מפני‬
‫מלחמת אחים בצד האפטיה שהוא ביקש לגלות כלפי המתיישבים‪:‬‬
‫ניתנה לנו הזכות להנמיך את גובה הלהבות ולמנוע מלחמת אחים‪...‬אני גאה שהיתה לי הזכות לתרום‬
‫לביצועה המושלם של משימה כה מורכבת‪(.‬עמ' ‪)150‬‬
‫הפחד מפני נקודת א‪-‬חזור‪ ,‬מפני אירוע שייחרת בהיסטוריה שלנו כמלחמת אחים‪ ,‬גם אם בזעיר אנפין‪,‬‬
‫ליווה אותי‪ ,‬כמו מפקדים אחרים בצבא‪ .‬הרצון למנוע שפיכות דמים בכל מחיר‪ ,‬ורצון אמיתי להיות‬
‫קשובים לאלה אשר מאבדים את ביתם ולעיתים את מפעל חיים‪ ,‬הביא להכנות דקדקניות של הצבא‬
‫לקראת הפינוי‪ ,‬לפי התרחיש הגרוע ביותר (עמ' ‪)157‬‬
‫נווה אף מרחיק לכת בטענה שרק הוא היה מסוגל לבצע את הפינוי באופן מיטבי תוך דאגה למזעור נזקים‬
‫למדינה ולעם‪ .‬הוא מדבר על חשש שכרסם בליבו מ"חורבן בית שלישי" ‪ -‬לא פחות‪:‬‬
‫חשבתי ‪ -‬ואני שלם עם זה‪ ,‬שצריך למלא את הפקודה‪ ,‬ושאם לא אעשה זאת ואחרים לא יעשו זאת אז‬
‫זה חורבן הבית השלישי‪.‬‬
‫גם וייס מדבר על דאגה כפולה – לצה"ל ולעם‪ .‬ברובד של הדאגה לצה"ל הוא אומר‪:‬‬
‫שאלתי את עצמי – אנה אני בא?‪ ,‬ולאיזה צה"ל עתידי אנו מכוונים – לצה"ל שאין עוד משמעת?‪ ,‬לצה"ל‬
‫שאין בו היררכיה פיקודית משמעותית‪ ,‬שאין לו כוח הרתעה? לצה"ל של "איש הישר בעניו יעשה"?‬
‫ברובד הדאגה לעם וייס מדבר על ערכי אהבת ישראל‪ ,‬קירוב לבבות ואחדות העם‪:‬‬
‫רובד נוסף שהאיר את עיני והוסיף נדבך נוסף לחומתי‪ ,‬היה קשור באהבת אמת לכל אדם מישראל‪.‬‬
‫אחדות ישראל‪ ,‬אהבת ישראל וקירוב לבבות הם הערכים שעמלתי להשרישם בשנות דור בכל פעילות‬
‫הצבא‪.‬‬
‫וייס רואה עצמו אפילו כנציג המתיישבים היהודיים מגוש קטיף‪ ,‬כשהוא מכנה אותם "ָאחָ י" ויוצר תחושה‬
‫אחדותית בינו לבין המתיישבים‪ ,‬בעין הקוראת את ספרו‪:‬‬
‫דווקא מתוך היכרותי את ָאחָ י מתיישבי גוש קטיף‪ ,‬ומתוך הוקרתי להם‪ ,‬דווקא משום כך קיבלתי על‬
‫עצמי להיות להם פה‪ ,‬בכל מקום ובכל זמן אפשריים‪ .‬לא אחת עמדתי מול ציבור לא אוהד‪ ,‬והשמעתי‬
‫ברמה את קולי‪-‬קולם של המתיישבים‪.‬‬
‫משבר גדול שצפוי להתרחש‬
‫שטרן מתמקד בדאגה לצה"ד‪ ,‬בעיקר בהקשר ליום שאחרי הפינוי‪ .‬הוא מודאג ֶ‬
‫בקהילה‪ .‬ממקום של דאגה גדולה‪ ,‬הוא כותב לרב רפי פרץ‪ ,‬רבה של המכינה הקדם צבאית "עצם" בתקופת‬
‫ההתנתקות‪ ,‬בפנייה אישית נרגשת‪ ,‬במטרה לרתום אותו לאתגר לשמור על הקהילה חרף משבר הפינוי‪:‬‬
‫"אך אל נא אחי תרעו‪...‬זכרו שיגיע יום המחר‪ ,‬יום שבו נמשיך להצטרך זה את זה‪ .‬לחיות‪ ,‬להתקדם‪,‬‬
‫לבנות"‪...‬את המכתב פתחתי ב"אחי גיבורי התהילה"‪ .‬כך הרגשתי אז‪ ,‬וכך אני מרגיש גם היום‪ ,‬גם אחים‬
‫וגם גיבורים‪.‬‬
‫הנאמנות לתפקיד‪ .‬בהיבט זה אומר נווה את הדברים הבאים‪:‬‬
‫‪- 45 -‬‬
‫כל קצין שיתקדם בצה"ל מעל דרגה של מפקד חטיבה‪ ,‬יצטרך לפעול במסגרת אילוצים שבהכרח יביאו‬
‫אותו להתנגשות עם המתיישבים ביו"ש‪...‬‬
‫המחויבות והאחריות של הקצין מחוברים‪ ,‬לדעתו של נווה‪ ,‬חזק ועמוק לשורשים ולאתוס היהודי ציוני‪,‬‬
‫ואף לאחריות הנגזרת משואת היהודים‪:‬‬
‫‪...‬כשמוניתי למפקד גדוד בצבא‪ ,‬סבתי נתנה לי תמונה של חייל נאצי מכוון רובה לראשו של ילד‬
‫יהודי‪....‬תמיד ברגעים קשים הסתכלתי בתמונה הזו ואני שואב ממנה כוח‪ .‬הציבור שלנו שכח את‬
‫הפרופורציה הזאת‪..‬‬
‫נווה מוסיף פן נוסף‪ ,‬מעין מתנצל‪ ,‬שלא ניתן להאשים את הקצינים הדתיים כי "הם משרתי ציבור‪ ,‬ואסור‬
‫לבוא אליהם בטענות‪ ."...‬כלומר‪ ,‬העובדה שהם משרתי ציבור‪ ,‬פוטרת אותם מאחריות ואף משחררת אותם‬
‫מביקורת ציבורית‪.‬‬
‫נווה מוסיף פן נוסף שמתייחס לקצינים הדתיים‪ ,‬שמתחבטים בדילמה‪ .‬לטענתו‪ ,‬כקצין בכיר הוא אף הבין‬
‫את הדילמה בה מצויים הקצינים הדתיים‪ ,‬ואף בא לקראתם‪ .‬היתה לו כקצין‪ ,‬מחויבות לא רק כלפי הריבון‪-‬‬
‫הממשלה אלא גם כלפי הפָ קודים הדתיים שלו‪:‬‬
‫חייל שידעתי שקשה לו מאוד להשתתף בפינוי הזה נשלח לתפקידים אחרים‪ .‬שלחתי כך אפילו פלוגות‬
‫שלמות‪ .‬מי שכן הגיע לפינוי המתיישבים היו יחידות שידעתי שאין בהן חיילים שיפגעו מהמעשה‪ .‬גם‬
‫כלפי המתיישבים היתה לי רגישות גבוהה‪...‬עובדה שלא תשמע תלונות של מתיישבים מצפון השומרון‪.‬‬
‫כולם מסודרים‪ .‬אני זוקף זאת לזכותי האישית‪.‬‬
‫בראיון עתונאי‪ 36‬הרב וייס חושף את מימד המחויבות שלו לצבא ולתפקיד שלו כרבצ"ר‪ ,‬ומסביר כי הוא‬
‫מתמודד עם הקונפליקט הערכי בו הוא מצוי‪ ,‬בכך שהוא "מבחין בין ישראל וייס הפרטי לבין ישראל וייס שהוא‬
‫הרב הראשי לצה"ל" (קמפינסקי‪.)2337 ,‬‬
‫סיכום‪ :‬נמצאנו למדים כי עמדת ההצדקה של הקצינים הבכירים על מעורבותם בתקופת ההתנתקות‪,‬‬
‫מתבססת על ארבעה מרכיבים עיקריים‪ :‬טיעונים ערכיים הכוללים גם היבטים דתיים וממלכתיים‪ ,‬טיעונים של‬
‫תקפות משפטית ומוסרית‪ ,‬טיעונים הקשורים לדאגה לשלמות ואחדות העם‪ ,‬ולמחויבותו הכוללת לצבא‬
‫ולמערכת האזרחית – זאת מתוקף תפקידו ומתוקף נאמנותו כמפקד וכנושא דרגות‪ .‬דומה ויכולת קבלת‬
‫ההחלטה של הקצינים היתה קשורה גם למימד ההלכתי ולמעמד הרבנים כבעלי סמכות הלכתית כפי שמפורט‬
‫בפרק הבא‪.‬‬
‫‪ 36‬בראיון לידידיה מאיר וסיון רהב‪-‬מאיר לספרם "ימים כתומים‪ :‬ההתנתקות – החשבון והנפש"‪.‬‬
‫‪- 63 -‬‬
‫רבנים והלכה‬
‫נראה לומר כי שלושת הקצינים הבכירים מייצגים את שלושת המודלים שהוצגו בפרק המתודולוגיה העוסק‬
‫במעמד הרבנים – הצוויי‪ ,‬ההכרתי והאדיש‪ .‬שניים מהם באופן יותר ברור‪ ,‬ואחד מהם באופן מעט מעורפל‪.‬‬
‫שטרן והרב וייס נמצאים בשתי קצוות אידיאולוגיות‪ ,‬ביחס לשאלת מעמדו ואחריותו של הרב בכל הנוגע‬
‫לסוגיות של צבא ודת‪ .‬שטרן מייצג את המודל ה"אדיש"‪ ,‬בהדגישו את חוסר הרלוונטיות של הרבנים בעניינים‬
‫הקשורים לשטחים וגבולות‪ ,‬כשהוא נעזר כ"תנא דמסייע" בדעתו של הרב סולובייציק‪:‬‬
‫היהדות שלי דמוקרטית‪ ,‬והדמוקרטיה שלי יהודית‪ .‬תפיסת העולם היהודית שלי‪ ,‬שהיא גם תפיסת‬
‫העולם הדתית שלי באשר להחלטות ממשלת ישראל‪ ,‬מתבססת על דברי הרב סולוביציק‪ .‬כאשר נשאל‬
‫הרב‪ ,‬מיד אחרי מלחמת ששת הימים אם יש לסגת או שמא לשמור על השטחים‪ ,‬ענה‪" :‬זו אינה שאלה‬
‫לרבנים‪ ,‬אלא למדינאים"‪( .‬עמ' ‪)154‬‬
‫לשטרן יש לא רק אמירה בנוגע למעמד ההלכתי של הרבנים כפוסקי הלכות בעניינים של דת ומדינה‪ .‬יש לו‬
‫גם אמירה מעט צינית כלפי ניסיונם להיות חלק ממתווי הדרך בסוגיות אלו‪ .‬הרב לא מוסמך ולא מסוגל‬
‫להיכנס למציאות המורכבת שבה נמצאים הקצינים ולפסוק עבורם פסקי הלכות הרות גורל‪:‬‬
‫כשמוניתי למפקד בית הספר לקצינים‪ ,‬הוצא פסק הרבנים הראשון המורה לסרב פקודה‪...‬כשביקשו‬
‫ממני תגובה בכלי התקשורת‪ ,‬עניתי שתקוותי היא כי הרבנים לא התכוונו אלי‪ ,‬שכן איני מאמין שרב‬
‫בישראל המבין את המציאות שבה אני נמצא‪ ,‬מסוגל לחשוב שאני צריך לסרב פקודה‪ ,‬וכך גם באשר לכל‬
‫חייל‪.‬‬
‫אמרתי אז כי אני מקווה שהפסק ניתן כמעשה פוליטי‪-‬תעמולתי‪...‬כשאמרו לי "אבל מדובר בפסק‬
‫רבנים" עניתי שלא כל שלושה או חמישה רבנים שמתכנסים בחדר בירושלים זכאים לפסוק הלכות‬
‫שיחייבו אותי‪ ,‬ופקודות ודאי שלא‪( .‬עמ' ‪)154‬‬
‫בקצה האחר של המתרס‪ ,‬נמצא הרב וייס שמגלה גישה מאוד לויאלית כלפי מעמד הרבנים‪ ,‬ומדגיש את‬
‫העובדה כי החלטתו מתבססת על גישת ההלכה ועל דעת גדולי התורה שכולם "הורו" לו שהוא חייב להמשיך‬
‫ושסירוב פקודה היא בניגוד להלכה עד שמי שמסרב (לפי אחד הרבנים) "ראוי לגזר דין מוות"‪ .‬הרב וייס לא‬
‫מדבר רק בהכללה‪ ,‬אלא גם מתייחס קונקרטית לרב מרדכי אליהו כמורו ורבו‪ ,‬שהנחה אותו במספר הזדמנויות‬
‫מה לעשות‪ .‬הוא נפגש איתו שלוש פעמים‪ .‬בכל מפגש נאמר לו משהו אחר שיכול מעט לבלבל את השומע‪ ,‬אך‬
‫מאחורי כל המפגשים היה מסר מרכזי המתנגד לסירוב פקודה‪:‬‬
‫עם מורי ורבי‪ ,‬הרב מרדכי אליהו זצ"ל‪ ,‬שוחחתי על העניין שלוש פעמים במועדים שונים‪ .‬בפעם‬
‫הראשונה הוא אמר‪..." :‬בעקרון‪ ,‬אסור לסרב פקודה‪ ,‬אבל אי אפשר לצוות בניגוד לרצונו‪ ."...‬בפעם‬
‫השניה הוסיף‪" :‬אם חייל רוצה לפנות‪ ,‬יוריד דמעה ויפנה‪ ...‬הוא לא יכול להתפטר‪ ,‬הוא נמצא בין הפטיש‬
‫לסדן‪ ,‬ועל כן יפנה‪ ,‬אבל ימרר בבכי"‪ .‬בפעם השלישית הציע‪" :‬המצב הזה‪ ,‬איננו מונח רק על הרבצ"ר‪ ,‬כי‬
‫אם על כלל ישראל‪ ,‬ולכן יש לפנות לרבנים הראשיים ולמועצת הרבנות הראשית שיפסקו‪...‬זה שייך‬
‫לכלל"‬
‫יודגש כי בריאיון עם יאיר נווה‪ ,‬הרבנים ודעתם ההלכתית אינה מוזכרת כלל ועיקר‪ .‬אין התייחסות לפסיקה‬
‫שלהם בעניין סירוב או ציות‪ ,‬ואין התייחסות לאחריותם לגבי תהליכים לפני ותוך כדי תהליך ההתנתקות‪.‬‬
‫‪- 61 -‬‬
‫מאידך‪ ,‬יש התייחסות כוללת ל"הנהגה הרוחנית" (ראה להלן תחת סוגית "אני מאשים")‪ ,‬ועל ההכזבה שיש לו‬
‫מההנהגה הרוחנית כמי שלא השכילה להוביל את העם למחוזות חיוביים‪:‬‬
‫והם נסחבים אחרי הסיקריים וסוחבים את כולנו איתם אל התהום‪ ...‬אני מאוכזב מההנהגה הרוחנית‬
‫שפוחדת לצאת נגד הקיצונים האלה באופן גלוי וברור‪.‬‬
‫דומה שנווה מייחס לרבנים מקום וחשיבות בהתבסס על המודל ה"הכרתי"‪ ,‬שבו הרבנים נמצאים במקום‬
‫של משפיעים ומכוונים את הקהילה ופחות פוסקי הלכה ברורה וחדה‪ .‬השפעתם חשובה ומכרעת‪ ,‬אולם הם באו‬
‫באו לידי ביטוי‪ ,‬לדעתו ולצערו‪ ,‬באופן שלילי בתהליך פינוי הגוש‪.‬‬
‫כל תהליך קבלת ההחלטה‪ ,‬לרבות תהליך הלגיטימציה שהקצינים מנסים לעטוף את מעורבותם בתהליך‬
‫פינוי הישובים‪ ,‬רק מחדד ומחריף ביתר שאת את המחיר שהם נאלצו לשלם בגין נאמנותם לצבא ולמדינה‪.‬‬
‫המחיר האישי‬
‫שלושת הקצינים מדברים על מחיר אישי יקר שהם שילמו‪ ,‬שבא לידי ביטוי בתקיפה (פיזית ומילולית)‬
‫ועוינות מצד גורמים רבים בצה"ד‪ .‬הקצינים מדברים על שני מרכיבים במחיר האישי‪ .‬הראשון מתמקד‬
‫במעשים עם אוריינטציה של ענישה‪ .‬כלומר מחיר אישי ומשפחתי‪ ,‬כענישה על עצם המעורבות הישירה של‬
‫הקצינים בתהליך הפינוי‪ .‬המרכיב השני מתמקד במעשים שמטרתם היתה להוות גורם משפיע לשינוי עמדה‬
‫אצל הקצינים‪.‬‬
‫במסגרת מעשים של ענישה‪ ,‬כל הקצינים מדברים על מעשים קשים כלפיהם וכלפי בני משפחתם‪ .‬שטרן‬
‫מדבר על מעשים של השפלות ועלבונות הן מכיוון אזרחים מקהילת הצה"ד‪ ,‬והן מכיוון הצבא ע"י קצינים‬
‫דתיים אחרים‪:‬‬
‫כאשר הותקפתי לפני ההתנתקות ובמהלכה‪ ,‬שאלו אותי רבים איך הצלחתי להתאפק‪ .‬זאת בעקבות‬
‫הקללות‪ ,‬הדחיפות‪ ,‬העלבונות‪ ,‬הפגיעה ברכוש‪ ,‬ואף הנסיונות לפגיעה בנפש בי ובמשפחתי‪ .‬התקפה זו‬
‫נמשכת‪ ,‬אגב‪ ,‬עד היום‪ ,‬אם כי בתדירות נמוכה יותר‪( .‬עמ' ‪)155‬‬
‫‪...‬בכנס מפקדה בכפר בלום‪ ,‬מפקד בכיר‪ ,‬דתי‪ ,‬הרעים עלי בקולו בנוכחות אחרים‪ ,‬שאל כיצד אני לא‬
‫מתבייש לצאת נגד גדולי התורה‪ ,‬והוסיף שמן הסתם הרמטכ"ל‪ ,‬אמנון ליפקין‪-‬שחק‪ ,37‬הבטיח לי בזכות‬
‫זה קידום‪ .‬בזתי לו‪(...‬עמ' ‪)156‬‬
‫נווה מדבר על מחיר אישי כואב ומשפיל אף בקרב הסביבה הקרובה‪ ,‬המקום שממנו הוא ציפה לקבל את‬
‫מלוא הגיבוי – הקהילה והחברים מסביבת המגורים‪:‬‬
‫אבל רק בשכונה שלי‪ ,‬כשרציתי ללכת בשבת לבית הכנסת לאחר ההתנתקות‪ ,‬השב"כ החליט שחייבים‬
‫להצמיד לי מאבטח‪ .‬הסיטואציה הזו שברה אותי‪ .‬אני הרי מסרתי את נפשי ואת כל זמני למען עם‬
‫ישראל‪ ,‬אשתי וילדיי ראו אותי רק בסופי שבוע וגם זה לא תמיד ‪,‬ופתאום הציבור שבשבילו אני מוסר‬
‫‪ 37‬אמנון ליפקין‪-‬שחק מופיע במקור‪ .‬אני מניח שמדובר בטעות ושהכוונה לרמטכ"ל דאז דן חלוץ‪.‬‬
‫‪- 62 -‬‬
‫את הנפש מפנה לי כתף קרה ומאלץ אותי להסתובב עם שומרי ראש‪ ...‬כן‪ ,‬זה פורר אותי מבפנים‪ .‬זה גרם‬
‫לי להחליט לעזוב את צה"ל‪...‬כבר אמרתי שנפגעתי מאוד?‪ ,‬שמשהו בתוכי נפרם? [מנוסח במקור כשאלה]‬
‫בגלל הסגידה לעגל הזהב של ארץ ישראל השלימה‪ ,‬שילמתי מחיר אישי כבד ביותר‪.‬‬
‫המחיר שנווה שילם בא לידי ביטוי באכזבה לא רק מהקהילה‪ ,‬כי אם גם מעצמו‪ ,‬על כך שהוא היה נאיבי‬
‫לחשוב שהוא יקבל תמיכה מהקהילה ומהציונות הדתית‪:‬‬
‫בראייה לאחור כמובן‪ ,‬צר לי לומר שהייתי נאיבי‪ .‬קיוויתי שהבחירה הזו תובן על ידי הציבור הדתי‪ .‬לא‬
‫כך היה כידוע‪ ,‬והסערה הגדולה שהתחוללה גרמה לי לאבד הרבה חברים וידידים‪ .‬בכלל‪ ,‬אפשר לומר‬
‫שאני נכה של הציבור הדתי‪-‬לאומי‪.‬‬
‫הרב וייס מקדיש פרק מיוחד שכותרתו "מחיר אישי"‪ ,‬בו הוא מגולל את מסכת הייסורים שהוא ובני‬
‫משפחתו עברו (עמ' ‪ .)034‬נביא את מקצת ההתבטאויות הקשות‪:‬‬
‫‪...‬ידידי‪ ,‬ואיש מכובד‪ ,‬מקובל ומפורסם‪ ,‬היה הראשון להגדיר אותי כאויב העם‪...‬דמי ירד מראשי לרגלי‪,‬‬
‫החוורתי כסיד‪ ,‬וחשתי על בשרי את אמיתות המאמר "כל המלבין פני חבירו כאילו שופך דמים"‪...‬הפכתי‬
‫לאויב העם‪ ,‬אויב המתיישבים‪....‬את הכאב הגדול ביותר ספגתי דווקא מחברים היותר קרובים‪( .‬עמ'‬
‫‪)254‬‬
‫הדימוי של "אויב"‪ ,‬בא לידי ביטוי גם בדבריו של נווה כשהוא מאשים את הקהילה בהאשמה חמורה‪:‬‬
‫כאיש צבא‪ ,‬חינכו אותי להבחנה באויב מלפנים וחיפוי והגנה של ידידים וחברים מאחור‪ .‬וכאן פתאום‬
‫ירו בי בגב‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬המעשים הקשים שננקטו כנגד הקצינים הבכירים באו גם ממקום של לחץ ואיום לשינוי עמדה‬
‫במהלך הפינוי‪ .‬כך כותב שטרן על איומים מכוונים‪" :‬תיבת הדואר שלי משמשת עדיין כתובת למכתבי נאצה‬
‫עם איומים על חיי ועל חייהם של ילדי‪( "...‬עמ' ‪)155‬‬
‫גם הרב וייס מדבר על איומים מכוונים‪ ,‬שמטרתם היתה להשפיע לשינוי עמדה‪:‬‬
‫‪...‬זכיתי לקיתונות של שנאה‪ ,‬תיעוב ואיומים‪ ,‬גם היום משתמרים רגשות אלו כגחלי רתמים‪ ,‬שאף‬
‫שנדמה שמבחוץ שככו‪ ,‬מדי פעם הם עולים ובוערים מחדש‪( .‬עמ' ‪)255‬‬
‫פן נוסף של מחיר אישי‪ ,‬בא לידי ביטוי בדברי נאצה שהופנו כלפי הקצינים ושמצביעים לכאורה על הקבלה‬
‫בין השואה והאירועים הקשורים לתהליך ההתנתקות‪ .‬מסתבר שהשימוש בסמלי השואה נפוץ אצל מגזרים‬
‫רבים‪ ,‬כביטוי לרוע‪ ,‬גם אם אין כוונתם במובן האמיתי והחריף של הדבר‪.‬‬
‫השואה היא חלק מהנרטיב הלאומי ונתפסת אצל רוב העם כערך מקודש‪ .‬לפיכך‪ ,‬קיימת רתיעה בציבור‬
‫משימוש במושגים השייכים לשואה מלבד כלפי הנאצים עצמם וכלפי אירועי השואה (שפירא תשס"ו)‪ .‬לכן‪,‬‬
‫כשאנשים מתריסים כלפי יהודים אחרים בביטויים הלקוחים מעולם השואה‪ ,‬הדבר כואב ומכעיס‪ .‬שטרן נשמע‬
‫מזועזע ומרוגש כשהוא נזכר במה שאמרו על הקצינים הדתיים‪ ,‬בהשוואה גסה ומקוממת לקצינים הנצים‬
‫מהתקופה שלאחר מלה"ע השניה‪:‬‬
‫‪- 60 -‬‬
‫בלהט הרוחות שאחרי ההתנתקות‪ ,‬התריסו כלפינו כמה ממתנגדיה כי 'רק מילאנו פקודות'‪ ,‬בכוונת‬
‫השוואה זדונית‪( .‬עמ' ‪)150‬‬
‫ושטרן מוסיף‪:‬‬
‫‪...‬ונזכרתי באבא שלי‪ .‬ערב השואה‪ ,‬כאשר נשמעו קולות הנציזם באירופה‪ ,‬אסר רב הקהילה שלו‬
‫בסלובקיה לעבור ליד בי"ס שלימדו בו עברית‪(...‬עמ' ‪ ...)235‬כנו אותי – קלגס‪ ,‬פושע ומיני קללות אחרות‪.‬‬
‫(עמ' ‪)213‬‬
‫גם הרב וייס מזכיר את השואה כמוטיב מרכזי במסרים שהעבירו אליו מתנגדיו ומבקריו‪:‬‬
‫ומשאזכורי השואה הלכו ותכפו‪ ,‬כמו גם אזכורה של ביתי תהילה ע"ה‪ ,38‬ומשהופיעו איומי החרמות על‬
‫פרנסתה של אשתי‪( ..‬עמ' ‪.)252‬‬
‫הרב וייס נפגע מאוד גם מקרוב משפחה שלא נמנע משימוש ציני באימו שעברה אף היא השואה‪" :‬אמא‬
‫שלך" כך התריס כלפיו בן דודו‪" ,‬בוודאי היתה מתביישת בך!"‪.‬‬
‫סיכום‪ :‬מתיאורי הדברים‪ ,‬ניכר שהקצינים הבכירים עמדו בפני גלי "צונאמי" של לחצים‪ ,‬שנאה‪ ,‬פגיעה‪,‬‬
‫איומים והשפלות מצד קהילה ואנשים שהיו נחשבים "אנשי שלומנו"‪ ,‬והיו שותפים יחד עם הקצינים במשך‬
‫שנים רבות במימוש חזון הציונות הדתית‪ .‬הדברים הקשים שנאמרים על ידי הקצינים מערערים מערכת יחסים‬
‫זו‪ .‬מתוך תחושתם הקשה‪ ,‬הקצינים מפנים אצבע מאשימה קשה כלפי כל מי שלדעתם אחראי לכך‪.‬‬
‫אני מאשים‬
‫הקצינים הבכירים‪ ,‬אינם ישּובים רק "על כסא הנאשמים" ומציגים קו הגנה (לעיל "הצדקה")‪ .‬הם באים‬
‫לידי ביטוי גם כתובעים ומאשימים עם קו תביעה ברור כלפי אנשים‪ ,‬מנהיגות‪ ,‬קהילה ותפיסת עולם ערכית‪.‬‬
‫אחד ממנגנוני ההגנה שבא לידי ביטוי במחקר הטקסטואלי הוא מנגנון ההשלכה (פרויד‪ .)1577 ,‬בהשלכה‬
‫אנו מנסים להיפטר ממחשבות‪ ,‬רגשות שליליים או תכונות נפשיות אותן קשה לנו להחזיק בתוכנו ולהכיר בהן‬
‫כחלק מאתנו‪ .‬אנו עושים זאת בתת מודע‪ ,‬על ידי כך שאנו "משליכים" אותם מתוכנו ומייחסים אותם לסביבה‬
‫החיצונית‪.‬‬
‫מניתוח הטקסטים של שלושת הקצינים הבכירים‪ ,‬מתקבלת תמונה של ניסיון‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מצד הקצינים‬
‫ל"השליך" חלק מהתחושה האישית הקשה‪ ,‬לפתחיהם של האשמים‪ ,‬לטענתם‪ ,‬בכל מה שעבר עליהם‪.‬‬
‫מוטיב זה מתחבר לסוגיות הקודמות בהם הקצינים מנסים לחזק ולשפר את מעמדם באמצעות הדגשת‬
‫תהליכי ההתלבטות הקשים שהם עברו‪ ,‬ובמקביל ‪ -‬תהליכי הצדקה עצמית ("אינטלקטואליזציה")‪ .‬בסוגיה זו‪,‬‬
‫‪ 38‬בעקבות מעורבותו ואחריותו של הרב וייס בהעתקת בית הקברות מגוש קטיף‪ ,‬הוא קיבל איומים שגם גופת ביתו שנהרגה‬
‫בתאונת דרכים תוצא מקברה‪.‬‬
‫‪- 65 -‬‬
‫הקצינים מפנים אצבע מאשימה קשה כלפי הסובב אותם‪ .‬במסגרת סוגית "אני מאשים" אנו מוצאים מטרות‬
‫רבות שהקצינים מכוונים אליהן את חיצי ביקורתם‪ .‬יש חיצים המכוונים למנהיגות הפוליטית‪ ,‬יש שהם‬
‫מכוונים לציונות הדתית במובן הרחב‪ ,‬יש חיצים המכוונים לעבר הרבנים והמנהיגות הדתית (מחנכים ומורי‬
‫הוראה) ויש חיצים המכוונים אל עבר חבריהם ואל הקהילה שלא השכילה להגן עליהם באותם ימים קשים‪.‬‬
‫בשני פרקים – "אני מאשים (‪ ,")1‬ו"אני מאשים (‪ ,")2‬מפנה שטרן אצבע מאשימה קשה ובוטה כלפי גורמים‬
‫רבים הקשורים בציונות הדתית‪ .‬הוא מתחיל בביקורת נוקבת כנגד רבני הציונות הדתית שנושאים באחריות‬
‫ישירה‪ ,‬למה שהתרחש בשטח ולתוצאות ארוכות טווח שנותרו‪ .‬כל זאת‪ ,‬עקב מחדל מנהיגותי חמור‪ .‬הוא ממתן‬
‫אומנם את דבריו החריפים‪ ,‬בטענה שהיו גם רבנים טובים‪ ,‬אך הרושם הכללי שנותר מביקורתו קשה‪:‬‬
‫אני מאשים את אלה מרבני הציונות הדתית שלא ידעו להוביל נכונה את הציבור‪ ,‬החריפו את השבר ואף‬
‫הונו את קהלם‪ .‬השבר בציבור הדתי שלאחר ההתנתקות‪ ,‬בקרב האוכלוסייה שפונתה מגוש קטיף‪,‬‬
‫ובעיקר הבלבול הגדול אצל בני הנוער ואובדן האמונה בדת ובמדינה‪ ,‬כל אלו יכלו להתעדן‪ ,‬להתרכך או‬
‫אפילו להימנע במעט‪ ,‬לו נהגו הרבנים אחרת‪...‬בעיני‪ ,‬אותם רבנים הפקירו הפקרה של ממש את הציבור‬
‫ההולך אחריהם‪ ,‬בכך שנתנו לו הבטחות שווא כמו 'היו לא תהיה'‪( .‬עמ' ‪)232‬‬
‫הטענות הקשות כלפי הרבנים‪ ,‬לא רק על מחדל המנהיגות ועל התוצאות‪ ,‬אל גם על גאווה ויוהרה‪:‬‬
‫אלו רבנים ששמו עצמם במקומו של ריבונו של עולם‪...‬קצת התבלבלו – חשבו שהקב"ה עובד אצלם‪...‬‬
‫חודשים ואף שנים לאחר ההתנתקות נרגיש את תוצאת אותה התנהגות‪( .‬שם)‬
‫שטרן מאשים לא רק את הרבנים‪ ,‬אלא גם את המנהיגות הדתית‪:‬‬
‫אני מאשים אנשים מן הציבור הדתי אשר ביזו עצמם ודתם כאשר נהגו בי ובחברי‪ ,‬קציני וחיילי צה"ל‪,‬‬
‫בהתנהגות פוגענית‪ ,‬מתנשאת‪ ,‬מזלזלת ומכוערת במהלך כל תקופת ההתנתקות‪ ,‬לפניה ואחריה‪....‬אני‬
‫מאשים אותם כיוון שהציגו בפני הציבור יהדות אפילה‪ .‬אני מאשים אותם כיוון שהציגו בפני ילדינו וגם‬
‫ילדיהם‪ ,‬יהדות צרה‪ ,‬מפחידה ומאיימת‪(.‬עמ' ‪.)230‬‬
‫ביקורת קשה כלפי הרבנים והעסקנים‪ ,‬מופנית גם מכיוונו של נווה שמדבר על משבר מנהיגותי‪:‬‬
‫‪ ...‬מדובר בקבוצת עסקנים של הציונות הדתית שנגררה אחרי ההמון ולא הובילה אותו‪ .‬אלה לא‬
‫מנהיגים‪ ,‬אלא נסחבים‪ .‬והם נסחבים אחרי הסיקריים וסוחבים את כולנו איתם אל התהום‪ ...‬אני‬
‫מאוכזב מההנהגה הרוחנית שפוחדת לצאת נגד הקיצונים האלה באופן גלוי וברור‪ ...‬הקיצונים מימין‬
‫יובילו אותנו למלחמת אחים והרבנים והעסקנים נגררים אחריהם‪.‬‬
‫כשביקש העיתונאי לראיין את נווה‪ ,‬הוא סירב בתחילה בטענה‪" :‬עזוב אותך‪ .‬מי בכלל בציונות הדתית רוצה‬
‫לשמוע את מה שיש לי לומר על התקופה ההיא"‪ .‬עד היום‪( ,‬שנת ‪ 2338‬שבה התקיים הריאיון) נווה חש נבגד ע"י‬
‫הציונות הדתית‪ .‬נווה מפנה אצבע מאשימה קשה גם כלפי חברי הכנסת הדתיים‪ ,‬שגם להם‪ ,‬לטענתו‪ ,‬יש‬
‫אחריות ישירה למה שהתחולל באותם ימים‪:‬‬
‫הייתי מצפה שבכל דיון בכנסת‪ ,‬אמות הסיפים ירעדו בגלל מצב המפונים מגוש קטיף‪ .‬הח"כים הדתיים‬
‫היו צריכים לעסוק בזה יומם ולילה‪ ,‬וזה לא המצב‪ ,‬כשם שהם לא מסוגלים להשתלט על הקיצונים‬
‫המפגינים בפראות‪ ,‬פעם נגדי‪ ,‬ועכשיו נגד שמני ונגד אחרים‪...‬‬
‫נווה אף מרחיק לכת‪ ,‬בהאשמה סטריאוטיפית וגורפת כלפי כל "חובשי הכיפות" על יחסם לקצינים דתיים‪:‬‬
‫‪- 64 -‬‬
‫כל קצין דתי שיתקדם בצה"ל מעל דרגה של מפקד חטיבה‪ ,‬יצטרך לפעול במסגרת אילוצים שבהכרח‬
‫יביאו אותו להתנגשות עם המתיישבים ביו"ש‪ .‬כל קצין כזה יעבור בעתיד את מה שאני עברתי‪ ,‬ויחווה‬
‫את החוויה הלא נעימה הזו‪ ,‬אלא אם הציבור ישתנה‪.‬זה לא אישי‪ ...‬כך נוהגים חובשי הכיפות עם כל‬
‫קצין דתי שמגיע לעמדה בכירה בצה"ל‪.‬‬
‫הוא אף מוסיף את האמירה המכוננת שלו‪" :‬אני נכה הציונות הדתית‪...‬בגלל התנהגות של אנשים בהם‬
‫האמנתי ובטחתי ואכזבו אותי – פרשתי מצה"ל"‪ .‬בנימה אישית יותר‪ ,‬נווה מפנה אצבע מאשימה גם כלפי‬
‫הקהילה הקרובה במקום מגוריו בגבעת שמואל‪ .‬מהם הוא ציפה למשהו אחר ‪ -‬להבנה וסולידריות‪ ,‬אך גם מהם‬
‫הוא התאכזב‪ .‬כתוצאה מכך הוא נאלץ לעזוב את ביתו ואת קהילתו‪:‬‬
‫באופן אישי התאכזבתי גם מרבים מאנשי גבעת שמואל‪ ,‬הישוב בו אני חי‪ .‬הם הרשו בשבת לחוליגנים‬
‫מחברון להתפרץ לתוך בית כנסת בזמן התפילה ולחולל מהומה‪...‬אף אחד כמעט לא קם להגן עלי מולם‪.‬‬
‫האשמה שיוצאת משטרן ונווה מכוונת לא רק כלפי אנשים וקהילה ממוקדת‪ ,‬אלא כלפי מגזר הציונות‬
‫הדתית בכללותה ואף כלפי הדת שעליה הם גדלו והתחנכו‪ .‬שטרן אף מציע למסור גט כריתות כלפי הדת‪ ,‬כפי‬
‫שבאה לידי ביטוי במנהיגות הדתית במהלך תקופת הפינוי‪:‬‬
‫אם כל היהדות מתמצת בשאלה היכן גבולות הארץ‪ ,‬אם ההתייחסות לאחר היא רק אהבה או של שנאה‬
‫ואין שום אמצע‪ ,‬אם הדרך מוכרחת להיות קיצונית מכל בחינה‪ ,‬אזי אני לא רוצה להשתייך לאותה‬
‫יהדות או לאותה דת‪...‬‬
‫ללא ספק דברים חריפים שמבטאים שבר גדול‪ .‬בעיניו‪ ,‬זו לא הדת שהוא חונך על בירכיה ומזדהה איתה‪.‬‬
‫בעוד ששטרן ונווה מפנים אצבע מאשימה אל עבר הקהילה‪ ,‬הבית הפוליטי והרבנים‪ ,‬הרב וייס מפנה את‬
‫האצבע המאשימה אל עבר הנהגת המדינה‪ ,‬כמי שאחראים במישרין לכל הטרגדיה הן ברמה הלאומית והן‬
‫ברמה האישית‪ .‬אריק שרון הוא האשם המרכזי שיזם את המהלך ולא אפשר שום הרהור או הסתייגות‬
‫מהחלטתו‪ .‬אריק שרון יצר מציאות ואוירה של "מכבש אימתי" שעולה ודורס כל מכשול בדרך‪ ,‬והוא מצטייר‬
‫בענייו של הרב וייס כ"הר אדם" שמסתער על יעדים בלי שהתפטרויות עושות עליו רושם‪.‬‬
‫אך גם כלפי הרמטכ"ל דאז‪ ,‬דן חלוץ‪ ,‬לרב וייס יש ביקורת קשה‪ .‬אם על אריק שרון הביקורת התייחסה‬
‫למנהיגות הדורסנית‪ ,‬כלפי דן חלוץ הביקורת היא כלפי ההיבט האישי‪-‬האנושי‪:‬‬
‫איני יכול לומר לצערי שזיהיתי לחלוחית של דמעה בזווית עינו‪ .‬הוא [הרמטכ"ל דן חלוץ] הצטייר‬
‫כמכונה אנושית‪ ,‬בדגש על מכונה‪...‬ראיתי מצד הרמטכ"ל קרירות נוסח רגישויותיו הידועות בעניינים‬
‫אחרים‪...‬הוא שידר נחישות מוכוון מטרה‪...‬‬
‫מעניין שהרב וייס נמנע מלהפנות אצבע מאשימה ישירה כלפי גורם בהנהגה הציונית דתית או ההנהגה‬
‫הדתית‪ ,‬ומכוון את תסכולו וכאבו דווקא כלפי "החברים היותר קרובים"‪:‬‬
‫את הכאב הגדול ספגתי דווקא מן החברים היותר קרובים‪ ,‬אלה שטרחו לשגר אלי מבט זועף‪ ,‬אלה‬
‫שהחמיצו פנים‪ ,‬אלה שהתעלמו כמו הייתי אויר והתרחקו כמו הייתי מדבק‪ ,‬יש גם מי שביטלו במחי יד‪,‬‬
‫או בקריצת עין זלזלנית בבחינת "באפם הרגו איש"‪.‬‬
‫‪- 66 -‬‬
‫ובהאשמה כוללנית יותר אומר הרב וייס ממקום של שבר גדול‪" :‬הפכתי לאויב העם‪ ,‬אויב ההתיישבות"‪.‬‬
‫סיכום ממצאי המחקר הטקסטואלי‪ :‬נמצאנו למדים אודות המציאות הקשה בה היו מצויים הקצינים‬
‫הבכירים לקראת‪ ,‬במהלך ובתקופה שאחרי תהליך ההתנתקות‪ .‬הם מבינים את גודל האחריות שרובצת על‬
‫כתפיהם‪ ,‬הן מנקודת מבט לאומית‪ ,‬צבאית‪ ,‬קהילתית‪ ,‬ציונות דתית וכמובן בהיבט האישי‪ .‬הם מבינים שהם‬
‫במציאות ובמעמד שפרישה או סירוב יגרום לכאוס מנהיגותי בצבא ומחוצה לו‪ .‬הם גם מבינים את גודל‬
‫האחריות שנדרשת מהם מבחינת דוגמא אישית כקצינים דתיים ממגזר הציונות הדתית שדוגל כל העת‬
‫בממלכתיות ובחזון הגדול שעומד מאחורי הערכים של מדינה וצבא‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬בסופו של תהליך וברור הם מחליטים שאין מנוס – טובת המדינה עומדת לנגד עיניהם בפרספקטיבה‬
‫מאוד רחבה וארוכת טווח‪ .‬הם לוקחים את האחריות ובסופו של תהליך הם מבינים את גודל המחיר שהם‬
‫נאלצו לשם בגין החלטתם‪ .‬ובעקבות המחיר היקר שהם שילמו‪ ,‬הם "ספוגים" בתחושת תסכול ובביקורת קשה‬
‫כלפי הסובב אותם – הרבנים קהילת הצה"ד‪ ,‬המנהיגות הפוליטית והדתית‪ ,‬חברים ושכנים‪.‬‬
‫דומה שהקצינים הבכירים אינם משדרים רק כעס‪ ,‬אלא גם ובעיקר תחושת אכזבה גדולה ואולי אף מידה‬
‫של בגידה‪ .‬אכזבה מצד הקהילה והמגזר הדתי ציוני כולו‪ ,‬מקום שבו הם גדלו‪ ,‬התחנכו וחשו שייכים דתית‪,‬‬
‫ערכית ותרבותית עד לאירוע המכונן של תהליך ההתנתקות‪ .‬מאז‪ ,‬דומה והמציאות השתנתה ולא במעט‪.‬‬
‫‪.3.1‬‬
‫ממצאי המחקר הנרטיבי‬
‫מבוא‬
‫מניתוח ממצאי הראיונות ניתן להתרשם שאוכלוסיית המחקר הנרטיבי‪ ,‬משקפים את מאפייני הצה"ד‪.‬‬
‫השתקפות זו באה לידי ביטוי בשני מישורים – הערכי והפרגמאטי‪ .‬במישור הראשון‪ ,‬הערכי‪ ,‬הצה"ד מהווה‬
‫זרם עם אוריינטציה אחידה יחסית בכל הנוגע לסוגיות של ממלכתיות ונאמנות למדינה ולממשלתה‪ ,‬היחס‬
‫לערכי ארץ ישראל‪ ,‬היחס החיובי לצבא ולשירות צבאי ולאומי‪ ,‬באוריינטציה הפוליטית ימנית (כהן‪)2335 ,‬‬
‫ובהקשר לחשיבות המעורבות בחברה הישראלית‪ ,‬בדגש על המגזר היהודי‪ .‬דא עקא‪ ,‬במישור השני‪ ,‬הפרגמאטי‪,‬‬
‫הצה"ד מפולגת בתוכה בהקשר לשאלות של מימוש חזון הציונות הדתית‪ ,‬ובאשר להתנהלות יום יומית‬
‫בהיבטים של ממשל‪ ,‬חברה ופוליטיקה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬אוכלוסיית המחקר מהווה בבואה לזרם הצה"ד בשתי היבטים אלו‪ .‬בצד הערכי‪ ,‬ניתן לזהות מכנים‬
‫משותפים רבים‪ ,‬אולם בהיבטים פראקטיים‪ ,‬ניתן לזהות קבוצה הטרוגנית עם תפיסת עולם מגוונת‪ .‬בפרק זה‬
‫ננסה לחדד את סוגיות הליבה של המחקר לאור שאלות המחקר‪.‬‬
‫‪- 67 -‬‬
‫חשש והסתייגות‬
‫בסך הכול הייתה פנייה לעשרים וחמישה קצינים לקחת חלק במחקר‪ .‬מתוכם‪ ,‬עשרה קצינים בלבד ניאותו‬
‫להתראיין‪ .‬קבוצת הקצינים הכוללת‪ ,‬ניתנת לחלוקה לשלוש קבוצות משנה‪.‬‬
‫בקבוצה הראשונה ניתן למנות שבעה קצינים שסירבו להתראיין ולא שיתפו פעולה‪ .‬הם נמנעו בטיעונים‬
‫ובאמתלות שונות‪ ,‬ולרוב הם לא ניאותו להסביר את חששם‪ .‬עם שנים מהקצינים פשוט לא ניתן היה ליצור‬
‫קשר‪ .‬הם תמיד היו באמצע "אירוע מבצעי חשוב" שלא מאפשר להם לדבר‪ ,‬והתחושה הייתה שהם נמנעים‬
‫מלהגיד את המילה "לא"‪ .‬שני קצינים נוספים אמרו ש"אין להם מה לומר" או ש"כלל אין להם קונפליקטים‬
‫בנושא זה"‪ .‬קצין נוסף (בדרגה בכירה) אמר "הנושא הוא אישי‪ ,‬ואיני מרגיש כל צורך לשתף אותך בתחושות"‪.‬‬
‫הוא הוסיף ואמר כי הוא "לא חושב שזה נושא שצריך לחקור אותו"‪ .‬קצין נוסף אמר שהנושא רגיש והוא היה‬
‫מעדיף לשמור את הדברים עם עצמו‪ .‬לא עזרו ְדבָ רי בעניין החיסיון המלא שעוטף את כל ממצאי המחקר לרבות‬
‫כל פרט שעשוי לזהות את המרואיינים‪ .‬בנוסף לקבוצה זו‪ ,‬יש להוסיף עוד כשמונה קצינים שהפניה אליהם‬
‫נעשתה באמצעות אחד הקצינים שהתראיין אצלי‪ .‬לטענתו‪ ,‬חלק מהקצינים שאליהם הוא פנה כלל לא הגיבו‬
‫לפנייתו באמצעות האימייל‪ ,‬וחלקם הודיעו לו כי הם מעדיפים שלא להתראיין‪.‬‬
‫בקבוצת השניה‪ ,‬ניתן למנות ארבעה קצינים שההחלטה לשתף איתי פעולה לא היתה טבעית ופשוטה‪ .‬ניכר‬
‫היה בשיחה מקדימה‪ ,‬שיש להם חשש מפני חשיפת נושאים ודעות שהצנעה יפה להן‪ .‬חלקם ביקשו לוודא‬
‫שהריאיון הוא אכן תחת חיסיון מלא‪ ,‬ואחרים שאלו לגבי האפשרות לקבל את הריאיון מראש על מנת שיוכלו‬
‫להתכונן לתשובות‪ .‬קצין אחד אמר‪" :‬אתה מודע לכך שמדובר בנושא מאוד רגיש? הייתי מעדיף שלא‬
‫להתראיין"‪ .‬רק אחרי מספר מילות שכנוע הכוללים הבטחה לחיסיון מלא‪ ,‬נאות הקצין בסופו של תהליך‬
‫להתראיין‪ .‬אחד הקצינים שנאות בסוף לשתף פעולה‪ ,‬טען‪" :‬הרבה כתבים הטרידו איתי וניסו לדבר איתי ולא‬
‫הצליחו"‪ .‬כאמור‪ ,‬רק אחרי מסכת שכנועים שכללו הבטחה לחיסיון‪ ,‬נאות הקצין להתראיין‪.‬‬
‫בקבוצת השלישית ניתן למנות שישה הקצינים שהביעו הסכמה מיידית וללא סייג כבר בתחילת השיחה‬
‫המקדימה‪ .‬חלקם אף אמרו כי "זה נושא חשוב ומרתק" והוסיפו כי "ישמחו לשתף איתי פעולה"‪ .‬במסגרת‬
‫קבוצה זו‪ ,‬מופיע קצין שהסכים מיידית להתראיין עם פנייתי‪ ,‬והדגיש בפתח הריאיון‪ ,‬את חשיבות חיסיון‬
‫המרואיינים‪ .‬בסוף הריאיון‪ ,‬ממש עם סגירתו‪ ,‬הוא חזר וביקש שהדברים לא יתפרסמו בשמו‪ .‬הוא הסביר כי‬
‫מדובר בנושא רגיש וחשוב ששמו ופרטיו האישיים יהיו חסויים באופן מוחלט‪ .‬הרגעתי אותו שוב בעניין זה‪.‬‬
‫לקראת סוף שלב איסוף הממצאים הנרטיביים‪ ,‬פניתי למכר בתפקיד בכיר בצבא‪ ,‬ושאלתיו לגבי אפשרות‬
‫לראיין קצין בכיר אחר ‪ -‬קולגה שלו לשרות הצבאי‪ .‬כשהסברתי לו מעט אודות המחקר‪ ,‬הוא ענה לי בהחלטיות‬
‫‪- 68 -‬‬
‫"על איזה קונפליקט אתה מדבר?!"‪ .‬בהמשך‪ ,‬אחרי הסבר קצר שלי על הנושא‪ ,‬הוא טען שהקצין שאני מתעניין‬
‫בו‪" ,‬יזרוק אותי מכל המדרגות"‪ .‬הוא הוסיף וטען‪" :‬גם אני הייתי זורק אותך מכל המדרגות‪ ,‬אם היית פונה‬
‫אלי"‪ .‬לשאלתי ‪" -‬מדוע?"‪ .‬ענה לי המכר כי יש נושאים שרצוי לא לחקור אותם‪ .‬הוא המשיך והמשיל את‬
‫המחקר לילד ששואלים אותו‪" :‬את מי אתה אוהב יותר את אבא או אמא!?"‪.‬‬
‫דומה כי לתגובתם של הקצינים מהקבוצות השונות‪ ,‬ישנה אמירה חשובה בכל הנוגע לחששם מפני חשיפת‬
‫עמדתם בנושאי ליבת המחקר‪ ,‬גם אם אין היא מובילה לסירוב פקודה‪ .‬מה אם כן מטריד כל כך את הקצינים‬
‫ומדוע הם כה חרדים מפני ראיון בעניין תפיסתם הערכית מול קונפליקט הנאמנות שבין דת ומדינה‪ .‬שאלה זו‬
‫מתעצמת נוכח העובדה שמרבית הקצינים היו מאוד זהירים בלשונם ובתשובותיהם‪ .‬כמראיין‪ ,‬תהיתי על‬
‫עוצמת החשש של המרואיינים להיכנס ל"שטח אש"‪ ,‬שבו אין הם כה מנוסים ומתורגלים בחיי השגרה ואין הם‬
‫יכולים לצפות כיצד הם יצאו מן "המערכה" הזאת מבחינה תדמיתית‪ .‬נושא הזה ייבחן בהמשך ביתר הרחבה‬
‫בפרק הדיון‪.‬‬
‫זהות ויעוד‬
‫"מי אתם?" – נשאלו המרואיינים בואריאציות שונות‪ ,‬באופן ישיר ועקיף‪ .‬במבט ראשון‪ ,‬הרושם שמתקבל‬
‫מצביעה לכאורה על תפיסת עולם ברורה ואחידה‪ .‬ברם‪ ,‬כשהם נשאלים באשר לשאלות הנוגעות למישור‬
‫הפראקטי‪ ,‬התמונה שמתקבלת אינה מונוליתית‪.‬‬
‫יודגש כי בסוף הריאיון מרבית הקצינים מדגישים את העובדה שהריאיון והשיח עשה להם קצת סדר‬
‫בשאלות הקשורות בזהות‪ .‬ממצאים אלו נתמכים בתיאוריות המדעיות‪ 39‬המדברות על המחקר והשיח הנרטיבי‬
‫כמעצבים זהות (אבו‪-‬רביעה‪-‬קווידר‪" :)2313 ,‬סיפור הסיפור איננו מטרה לעצמה‪ ,‬אלא (בין השאר) דרך‬
‫מסויימת לעיצוב הזהות של המספר"‪ .‬כמו כן‪ ,‬הממצאים תומכים בטענה (שץ‪-‬אופנהיימר ודביר‪ )2313 ,‬כי‬
‫הקונפליקטים בחייו של האדם מבנים את זהותו של האדם‪" :‬זהותו של הסובייקט נעה בין כמה וכמה זהויות‬
‫המתהוות לאורך החיים באמצעות קונפליקטים שונים"‪.‬‬
‫הזהות שננסה לשרטט לאוכלוסיית המחקר‪ ,‬מתבססת בעיקר על שלושה מרכיבי זהות‪ :‬תפיסת הצה"ד‪,‬‬
‫תפיסת הממלכתיות ותפיסת התפקיד‪.40‬‬
‫‪ 39‬הובאו בהרחבה בחלק המתודולוגי ("שיטות המחקר")‪.‬‬
‫‪ 40‬יודגש כי למרות וערך הממלכתיות היא חלק מתפיסת הצה"ד‪ ,‬מצאתי לנכון להתייחס אליה בנפרד בעיקר משיקולים מתודיים‪.‬‬
‫‪- 65 -‬‬
‫מרכיב זהות ראשון‪ :‬הצה"ד‪ .‬כאמור‪ ,‬כל הקצינים רואים עצמם שייכים לזרם הצה"ד‪ .‬ברם‪ ,‬כשאני שואל‬
‫אותם "כיצד אתה רואה עצמך שייך לצה"ד"‪ ,‬רובם מתקשים בהגדרה ברורה‪ .‬שמעון מרשה לעצמו אפילו לומר‬
‫כי הרבה שנים הוא חשב שהוא לא שייך לציונות הדתית‪ ,‬עד שהוא חש שזו סוג של יוהרה‪.‬‬
‫בפרק המתודולוגי‪ ,‬הוצגו שלושה תתי זרמים בציונות הדתית (שלג‪ ;2333 ,‬מוזס‪ ,‬תשס"ט)‪ .‬תת הזרם‬
‫הראשון – "מרכז הרב" ובנותיה‪ ,‬הוא זרם עם דימוי תורני משיחי שרואה את מדינת ישראל כחלק מתהליך‬
‫הגאולה‪ .‬תת זרם זה מורכב משתי גישות מרכזיות‪ .‬הראשונה דוגלת בממלכתיות בלתי מסויגת (הרב טאו)‬
‫והשנייה דוגלת בממלכתיות מתונה יותר (הרב שפירא)‪ .‬תת הזרם השני – הדתי‪-‬לאומי החדש‪ ,‬מתווה אג'נדה‬
‫מתונה שדוגלת בחזרה לערכי הציונות הדתית הקלאסית תוך ביסוס ערך הממלכתיות‪ ,‬ומיתון המרכיבים‬
‫המשיחיים‪ .‬תת הזרם השלישי – הרוב הבורגני הדומם‪ ,‬מּונע ממגוון של השפעות חברתיות תוך העצמת המימד‬
‫האינדווידואליסטי‪-‬ליברלי‪ .‬הנורמות התורניות והאידיאלים שבני תת זרם זה ספג בבית המדרש של ישיבות‬
‫הצה"ד‪ ,‬נשחקות במהלך השנים לטובת ערכי ליברליזם‪ ,‬קידמה ומודרנה‪.‬‬
‫על שאלת הזהות שלהם כבני הצה"ד‪ ,‬מרביתם זקוקים לזמן לחשיבה‪ ,‬לסדר מחשבות ולהתנסח בזהירות‪.‬‬
‫לעיתים הם מבקשים עזרה להגיע לתובנה ברורה‪ ,‬ואני מציג בפניהם את שלושת המודלים‪.‬‬
‫דומה‪ ,‬כי מבין שלושת המודלים שהוצגו (בחלק המתודולוגי‪ ,‬ובראש פרק זה)‪ ,‬הזרמים הראשון והשני‪ ,‬הם‬
‫המודלים הדומיננטיים שבאמצעותם הקצינים משייכים עצמם לצה"ד‪ .41‬ברם‪ ,‬מהתשובות המפורטות יותר‬
‫שנתקבלו מהמרואיינים לשאלת הזהות‪ ,‬ניתן היה לזהות שלושה מוקדים עיקריים – עם‪ ,‬תורה ומדינה‪ .‬חלקם‬
‫ממקדים עצמם במוקד אחד‪ ,‬אך רובם מדברים על שילוב של ערכים בזהות הצה"ד‪.‬‬
‫מיקוד ראשון– העם‪ .‬קיימת הדגשה אצל מרבית הקצינים (כשישה מתוכם) על חשיבות האחדות והחיבור‬
‫לכל הרבדים שבעם‪ .‬משמעות המיקוד בעם אומר שגם אם רוב העם אינו שומר תורה ומצוות‪ ,‬וגם אם חלקו‬
‫אינו תומך במפעל ההתיישבות מעבר מגבולות ‪ ,67‬גם אז העם בעל ערך מרכזי בתפיסת עולמם‪ .‬כדוגמא‪ ,‬ניתן‬
‫להביא את דוד שאומר‪:‬‬
‫העובדה שאני חי פה ואני חלק מהעם‪ .‬אחד הדברים שאני אוהב זה החיבור אל העם ואל הפסיפס‪.‬‬
‫החיבור לכל החלקים – צפון ת"א או קיבוץ בצפון‪ .‬מאוד חשוב לי שהמגזר שלנו לא יהיה מוקצן או לא‬
‫מחובר‪ .‬מעין אחריות כוללת לעם‪...‬‬
‫בנימין מצטרף לדוד‪ ,‬ותוך כדי דבריו הוא מבקר את הצדדים השליליים בצה"ד שמתבדלים מן העם‪:‬‬
‫‪ 41‬באותם מקרים בודדים בהם קצינים ביקשו ממני לסייע להם באפשרויות השונות בהגדרת זהות‪.‬‬
‫‪- 73 -‬‬
‫אני מתחבר יותר עם הזרם הפועל שמתחבר לעם‪ .‬יש הקפדה שהכל נפרד ויש בדלנות‪ .‬ואני בעד להתחבר‬
‫לעם הרחב‪ ....‬יש הרבה מהצה"ד שמקצינים את הדת‪ ,‬ומתנתקים מעם ישראל ואליהם אני לא מתחבר‪.‬‬
‫ראובן מדבר על האחריות הגדולה כלפי הציבור וכלל ישראל‪" :‬קיבלתי [מהראי"ה] שאני לא פרט‪ ,‬אלא חלק‬
‫מהכלל‪...‬עם ישראל גדול ממני‪ .‬אם תעשה מה שמוטל עליך הכלל ילך בדרך הנכונה"‪ .‬הוא מוסיף ואומר כי רבו‬
‫הדגיש בכל הזדמנות "לקבל ולהכיל את האחר והשונה"‪ .‬לקראת סוף הריאיון כשאני שואל אם יש לו מה‬
‫להוסיף‪ ,‬ראובן מדגיש בהתרגשות רבה‪:‬‬
‫יש לי משהו חשוב להגיד לך‪ .‬עם ישראל גדול מאיתנו ולא ניתן להכיל אותו על כל גווניו ותפיסותיו ‪-‬‬
‫דתיים וחילוניים‪ .‬הוא גדול ואומר זאת בהכנעה ובאהבה‪...‬‬
‫מיקוד שני – התורה‪ .‬כמחצית מהקצינים מדגישים את התפיסה הכוללת שרואה את התורה במרכז‪ ,‬והכול‬
‫חייב לינוק עצמו משם‪ ,‬ומשם נגזר הכול‪ .‬כדוגמא בולטת וחריגה למודל זה ניתן להביא את דבריו של יוסף‬
‫שעושה הבחנה דיכוטומית בין קודש וחול‪ .‬מצד אחד הוא שם את התורה במרכז וממנה יונק הכול‪ ,‬ומאידך‬
‫הוא שם את הציונות בעולם החולין‪:‬‬
‫יהדות זה תורה וציונות זה רק חילוניות‪ .‬המטרה לעשות את התורה באופן הכי מחודש בארץ ישראל‪.‬‬
‫חיבור מלא של תורה להתיישבות‪ ,‬חקלאות ולכל חלקי העם‪...‬אני חושב שעם ישראל צריך להיות מחובר‬
‫לתורה‪.‬‬
‫ובאשר למקומו בצבא‪ ,‬הוא מצטט את דברי רבו שאומר בהקשר לשאלתו אם לשרת בצבא או ללמוד תורה‪:‬‬
‫"הרב ודאי בעד שירות צבאי‪ ,‬אבל הוא אומר שאם אתה יכול ללמוד תורה אז לך תלמד תורה‪ .‬אני מתחבר לזה‬
‫יותר"‪.‬‬
‫יהושע מדבר על שילוב שבין שלושה רבדים בתפקיד ובזהות של הצה"ד – תורה‪ ,‬מדינה ועם‪ ,‬וכך הוא גם‬
‫מסביר מה התפקיד והחזון של הציונות הדתית‪:‬‬
‫התפקיד שלו [זרם הצה"ד] לוודא שהציונות והמדינה יהיו מחוברים לערכים של תורה‪ ...‬חיים בתוך‬
‫המורכבות הזאת‪ ,‬אני חי בתוך עמי ואני חלק מזה‪ .‬ולקרב את כולם לתורה ולאמונה בה'‪ .‬איך עושים את‬
‫זה? – דרך הכול‪ .‬חיים בתוך העם‪.‬‬
‫יואב גם מדגיש בפשטות ובניסוח מתון יותר כי "הדבר המרכזי [בעולם הצה"ד] הוא חיי מעש ותורה"‪.‬‬
‫מיקוד שלישי – המדינה‪ .‬שני קצינים‪ ,‬יהושע ושאול‪ ,‬רואים במדינה את המוקד המרכזי בתפיסת הציונות‬
‫הדתית‪ ,‬כפי שאומר במפורש שאול על שאלת הזהות הצה"ד‪:‬‬
‫אני רואה במדינה חלק מתהליך של גאולת ישראל‪ .‬אני רואה בקיומה של מדינת ישראל מצווה ובשם זה‬
‫אני מוותר על מצוות אחרות כמו למשל צומות‪ .‬ולא מנוחות‪ .‬ויתור על הלכות שבת‪ .‬מדינת ישראל היתה‬
‫כולה צריכה להיות דתית‪ ...‬הרבנים אומרים תחליף שמירה‪...‬יותר קל לי להתחבר לצד החילוני במדינת‬
‫ישראל מאשר לצד הדתי‪.‬‬
‫כאמור יהושע משלב בדבריו את שני ההיבטים יחד – התורני והמדינה‪ .‬הוא רואה בזהות הציונית דתית שלו‬
‫חיבור מאוד משמעותי במחויבות שלו למדינה‪:‬‬
‫‪- 71 -‬‬
‫השילוב בעם ישראל השליחות בעשייה למען מדינת ישראל‪ ,‬זה מקומנו וזה מה שה' רוצה‪ .‬המדינה זה‬
‫לא התחלקות אלא כוונה של הקב"ה‪.‬‬
‫מרכיב זהות שני‪ :‬תפיסת הממלכתיות‪ .‬כפי שהודגש בפרק המתודולוגי‪ ,‬ערך הממלכתיות מהווה עמוד‬
‫מרכזי בתפיסת העולם הערכי של הקצינים‪ .‬הוא נגזר בעיקר משאלת היחס שבין הדת והמדינה ‪ -‬סינתזה‬
‫מליאה כגישת מנהיגי הצה"ד או הפרדה מליאה כגישת ראשי המחנה החרדי וגישת בית המדרש הליבראלי‪-‬‬
‫חילוני‪-‬אינדווידואליסטי (שגיא‪.)2334 ,‬‬
‫לאור ממצאי הראיונות‪ ,‬אני מציע לחלק את גישתם של הקצינים לשלושה מודלים עיקריים – ממלכתיות‬
‫בלתי מסויגת‪ ,‬ממלכתיות חילונית וממלכתיות מתונה‪.‬‬
‫ממלכתיות בלתי מסויגת‪ .‬במודל זה מצויים ארבעה קצינים‪ .‬על פי מודל זה‪ ,‬אין גבולות לממלכתיות‬
‫והמחויבות לכבד החלטת ממשלה כהחלטת מלך‪ ,‬גם אם אנו סבורים שמדובר בחטא (שרלו‪.)2336 ,‬‬
‫לדעת שאול ויהושע למדינה יש סמכות מליאה‪ ,‬שבאה ממקום דתי‪ ,‬בקביעת גבולות המדינה גם אם זה‬
‫נראה לנו רע ועומד לכאורה‪ ,‬בניגוד לדעת תורה‪ .‬לדעתם‪ ,‬מלך‪ ,‬אע"פ שחטא והחטיא – מלך הוא‪ .‬כך מתנסח‬
‫שאול באשר למעמד הממשלה בישראל‪:‬‬
‫במשפט כהן של הרב קוק יש דיון אם ר"מ שהוא לא יהודי יש לו דיני מלך‪ .‬והתשובה היא חיובית גם אם‬
‫זה נעשה עם אנשים לא מהעם‪ ...‬יש להם ערך דתי חד משמעי‪ .‬בהחלט יש להם סמכות לחזור לגבולות‬
‫‪ ...67‬מלך רשע אולי או שוגה אבל בהחלט מלך‪.‬‬
‫יהושע מצטרף לשאול באמירה חדה שאינה משתמעת לשני פנים‪:‬‬
‫יש לה [לממשלה] סמכות דתית‪ .‬אם היא משנה גבולות זה בא מתוקף מעמדם הדתית‪ .‬צריך לציית כי זה‬
‫פקודת המלך [לאחר התלבטות וחזרה!]‪[ .‬לשאלתי הוא עונה‪ ]:‬אין גבולות לממלכתיות‪...‬‬
‫ראובן משדר ממלכתיות לאורך כל הריאיון ומדגיש את תפיסת הממלכתיות של אביו‪:‬‬
‫אבא שלי ממלכתי לחלוטין‪ .‬יש חוק‪ ,‬מדינה‪ ,‬נבחרים‪ .‬הכול כל כך ברור אצלי‪ .‬הממלכתיות של אבא שלי‬
‫זה סנהדרין‪ .‬ואם היא קבעה צריך לקבל בהכנעה ועם הרבה כאב‪.‬‬
‫דוד גם מדבר על ממלכתיות גורפת‪ ,‬תוך ריכוך המרכיב הדתי‪-‬משיחי‪:‬‬
‫[מהי ממלכתיות בעיניך?] שמירה על השלטון‪ ,‬חשיבות השלטון‪ ,‬מדינה יהודית דמוקרטית‪ ...‬ממלכתיות‬
‫זו הגדרה דתית‪ .‬בציונות הדתית מנסים להפריד כי ההחלטות לא נראות להם‪ .‬לממלכתיות יש מחויבות‬
‫גם אם זה לא נוח לי‪ .‬למדינה יש סמכות לקבוע גבולות מדינה לטוב ולרע‪.‬‬
‫על שאלת ההתנגשות בין ערך הממלכתיות והעובדה שהמדינה עוקרת ישובים‪ ,‬הקצינים מתמודדים במטבע‬
‫מעט משיחי‪ .‬יהושע מסרטט את תפיסת שלושת רבותיו‪ ,‬רונצקי‪ ,‬וולנסקי וצוקרמן‪ ,‬ושעל פיה הוא מבסס את‬
‫תפיסת עולמו והנהגתו האישית כאדם וכקצין דתי‪:‬‬
‫מדינת ישראל היא עובדה קיימת והיא התגשמות חזון הנביאים‪ .‬הקב"ה שם אותנו במקום הזה עם‬
‫הקשיים עם העליות והירידות‪ .‬יש מהמורות בדרך‪ .‬אם בגלות היינו בחושך גדול עם כמה נקודות אור‪,‬‬
‫‪- 72 -‬‬
‫עכשיו אנו נמצאים באור גדול עם כמה נקודות חושך‪ .‬ולכן יש בכך משהו שהוא קודש וההתנתקות לא‬
‫הופך את הכל לחול‪ .‬אם יש קלקול בדרך זה לא הופך את הכול לשלילי‪.‬‬
‫גם יואב מבקש להדגיש את הצורך להסתכל על המציאות במבט כוללני‪ ,‬ולא בראיה מצומצמת ועכשווית‪:‬‬
‫לגאולה יש כמה פנים ותהליכים‪ .‬יש דברים שיקראו עכשיו וזה סוג של תהליך שצריך לעבור‪.‬‬
‫הממלכתיות זה דבר ענק ולא ניתן לאפיזודות חולפות לפגוע בממלכתיות‪.‬‬
‫את הגישה הזאת מרחיב ראובן המדבר על "עם ישראל הגדול" שלא ניתן להכיל אותו‪ .‬הוא מוסיף ואומר‪:‬‬
‫"יש דברים שהם מעבר לישוב [מזכיר את שם הישוב שלו]‪ ,‬יש דברים שהם מעל לארץ ישראל‪ .‬למשל עם‬
‫ישראל"‪.‬‬
‫ממלכתיות חילונית‪ .‬שני קצינים נמצאים "תחת כנפי" מודל זה – שמעון ובנימין‪ .‬הם אינם רואים את‬
‫הממלכתיות כערך דתי באופן מובהק‪ .‬הם מבקשים למתן את הזיקה בין המדינה והדת‪ ,‬ולהציב את חשיבות‬
‫המדינה כערך לאומי וכתשתית לקיומה של המדינה ושל העם‪ .‬שמעון שמתקומם לאורך כל הריאיון על‬
‫הניסיון להכניס מימד דתי לשירות הצבאי‪ ,‬מבקש גם להוציא את הדת מהממלכתיות‪ .‬הוא מדבר על סוגית‬
‫הגבולות לא ממקום דתי‪:‬‬
‫למדינה יש סמכות מליאה בקביעת גבולותיה‪ .‬לא כל החלטה היא נכונה אבל כל החלטה היא חלק‬
‫מהממלכתיות‪ .‬ואני כאזרח יכול להפגין ולנסות לשנות‪.‬‬
‫בגישה זו נוטה ללכת גם בנימין שאומר שהוא "קודם ממלכתי ורק אחר כך דתי"‪ .‬כשיואב מסביר את ערך‬
‫הממלכתיות‪ ,‬ניתן להבין ממנו שהוא מדבר על מסגרת טכנית אינסטרומנטלית לקיומה של המדינה והעם‪:‬‬
‫"לולא המסגרת הזאת היינו בחשכת ימי הביניים"‪ .‬בסוף הוא מוסיף ש"יש גם מימד דתי" לממלכתיות‪.‬‬
‫ממלכתיות מתונה‪ .‬במודל זה יש חשיבות רבה לערך הממלכתיות‪ ,‬שמקורה על פי תפיסה זו‪ ,‬בתורת ישראל‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬אין היא יכולה לעמוד כנגד איסורים ודעת תורה (ישראלי‪ ,‬תשמ"ד)‪ .‬במודל זה צועדים ארבעה קצינים‬
‫שמקפידים לומר שעם כל הכבוד והערכה שיש להם לערך הממלכתיות‪ ,‬גם לממלכתיות יש גבולות ברורים והיא‬
‫כפופה לדעת תורה‪.‬‬
‫יוסף מצטייר לכאורה כממלכתי בלתי מסוייג‪ .‬הוא שייך לקבוצת הקצינים השייכים למודל "הציווי"‬
‫בהקשר לסמכות הרבנים‪.‬כשאני מברר איתו את הנושא‪ ,‬הוא מצטט את אביו‪-‬רבו שאומר‪" :‬גם אם מלך הוא‬
‫רשע יש לו מעמד של מלך ישראל‪ .‬המשמעות היא שאני לא מסרב פקודה‪ ,‬ואני לא אחלל שם שמיים‪ .‬בגלל‬
‫מעמדו של המלך‪ ,‬אני לא אפגע במעמדו"‪ .‬ברם‪ ,‬יוסף מסייג את דבריו ואומר שכשערך ארץ ישראל מתנגש‬
‫בערך הממלכתיות‪ ,‬ערך ארץ ישראל גובר‪ .‬הוא מוסיף ואומר שהחזרת שטחים זה כמו פגיעה בכבוד שבת‪.‬‬
‫לשאלתי‪ ,‬הוא מסתייג מפסיקת הרב סולובייציק‪ ,‬וטוען שלרבנים אכן יש מה לומר בענייני שטחים וגבולות‪.‬‬
‫‪- 70 -‬‬
‫יהודה מאוד זהיר בדבריו בהקשר לממלכתיות ונמנע מלומר אמירה חדה וברורה‪ .‬לשאלתי‪ ,‬אם‬
‫לממלכתיות יש ערך דתי‪ ,‬הוא עונה "יש עם זה קושי"‪ .‬הוא מוסיף ואומר שכשהממשלה מחליטה החלטות שהן‬
‫בניגוד לדעת תורה "יש עם זה קושי"‪ .‬ובאשר לקביעת גבולות – האם לממשלה יש סמכות להחליט? אני מקשה‬
‫על יוסף‪ ,‬והוא עונה לי בהתחמקות‪" :‬אם יש הסכמה של רבנים"‪ .‬ואם אין – אני חוזר ומקשה‪ .‬ויוסף חוזר‬
‫ועונה בזהירות רבה במטבע לשון זהה‪" :‬אני רואה פה קושי גדול"‪.‬‬
‫גם יואב חש שלא ניתן לומר "מלוא כל הארץ ממלכתיות"‪ .‬יש גבולות לממלכתיות למרות חשיבותה‪ .‬הוא‬
‫חש כי הממלכתיות אצלו אינה מליאה במישור המעשי‪ ,‬במצבים שבהם הוא מתעמת מול ציבור המתיישבים‪:‬‬
‫כשמישהו מיצהר זורק עלי אבנים אני צריך להחליט אם אני מגיש תלונה‪ .‬כלומר האם אני נוהג‬
‫בממלכתיות אני מגיש נגדו תלונה‪ ,‬או שאני עוזב את הפרחח הזה והמעגל הזה לא יגמר‪ .‬ובתוך תוכי אני‬
‫יודע שאם לא אגיש תלונה אני פוגע בממלכתיות‪ ...‬זה קורה לא פעם ולא פעמיים‪.‬‬
‫גישתו של אפרים מעט יותר מורכבת‪ .‬לשאלתי "מהי בעינייך ממלכתיות?"‪ ,‬עונה אפרים‪" :‬נושא חשוב‬
‫מאוד‪...‬יש בזה מן הדת‪ .‬דינא דמלכותא‪ .‬משם באה ההלכה שאסור לסרב פקודה‪ .‬יש לממלכתיות השלכות‬
‫הלכתיות"‪ .‬דא עקא‪ ,‬כשאני שואל אותו "האם משמעת לחוק המדינה ‪ -‬זה חלק מהתפיסה הדתית שלך?" –‬
‫עונה לי אפריים ביתר הרחבה‪ ,‬האם והיכן מצויים גבולות לממלכתיות‪:‬‬
‫אתה מכניס אותי לפינות‪[..‬חושב שוב ואומר] זה חלק מהתפיסה הדתית‪ .‬ממלכתיות זה היכן שהרב‬
‫חושב ופוסק‪ .‬כשזה פוגע בדין תורה אז הממלכתיות מסתימת‪.‬‬
‫במודל זה‪" ,‬ממלכתיות מתונה"‪ ,‬אנו פוגשים מספר קצינים שתופסים את הממלכתיות בראיה דואלית –‬
‫"כן ולא"‪" ,‬כן אבל‪ ."...‬הם מאמינים בערך הדתי של הממלכתיות ומוכנים ללכת איתו עד הסוף‪ ,‬אבל עד שהם‬
‫נתקלים ב"חומת" הרבנים‪ .‬לרבנים יש מעמד רם יותר מערך הממלכתיות‪.‬‬
‫יּושם לב‪ ,‬כי הממלכתית "המתונה"‪ ,‬היא היחידה שמדברת על היתכנות של מציאות שבה נדחית‬
‫הממלכתיות מפני ערכים דתיים אחרים‪ .‬שתי הגישות האחרות‪" ,‬הממלכתיות הבלתי מסויגת" ו"הממלכתיות‬
‫החילונית" לא מאפשרות פגיעה בממלכתיות גם במצב קיצון‪ .‬הראשונה ‪ -‬עקב מינון גבוה של המימד‬
‫התיאולוגי‪ ,‬ואילו השניה ‪ -‬עקב מינון נמוך של המימד התיאולוגי‪.‬‬
‫מרכיב זהות שלישי‪ :‬תפיסת התפקיד‪ .‬תפיסת התפקיד של הקצינים‪ ,‬אכן תואם את רוח צה"ל וחזונו‪ .‬כפי‬
‫שמצוטט בפרק המתודולוגי‪ ,‬כבר בימיה הראשונים של המדינה‪ ,‬ראש הממשלה הראשון‪ ,‬דוד בן גוריון‪ ,‬ביטא‬
‫את חזון צה"ל ואת התפקיד החשוב שמוטל עליו (בן גוריון‪ .)1544 ,‬בן גוריון מדבר בהרחבה לפני פורום פו"ם‬
‫הצהלי‪ ,‬אודות התפקיד החינוכי שמוטל על כתפי צה"ל בכלל ועל כתפי המפקדים בפרט‪ .‬תפקיד חינוכי זה בא‬
‫לידי ביטוי‪ ,‬לא רק בהיבטים הקשורים לחוסן הפיזי ולמוכנות הטכנית למלחמה‪ ,‬אלא גם בהקשר לכל מה‬
‫‪- 75 -‬‬
‫שנוגע לחוסן הלאומי ולעוצמת הרוח היהודית‪ .‬בהמשך‪ ,‬עם הקמת חיל החינוך והנוער בשנת ‪ ,1545‬החזון‬
‫החינוכי של בן גוריון‪ ,‬מחלחל פנימה לתוך החיל (חיל החינוך‪ )2313 ,‬ומשם למרחב הפיקוד של צה"ל‪.‬‬
‫אוכלוסיית המחקר‪ ,‬אכן רואה בצבא מסגרת של שליחות חינוכית שיונקת עצמה מהתפיסה הערכית ציונית‬
‫דתית שלהם‪ .‬לא רק ביטחון‪ ,‬כי אם חינוך לערכים‪ ,‬למוטיבציה‪ ,‬למסירות והקרבה‪ .‬התפקיד שלהם כמפקד‪-‬‬
‫מחנך מחייב אותם לדוגמה אישית לפקודיהם בכל הנוגע לנאמנות והזדהות עם המערכת הצבאית‪.‬‬
‫חלק מהקצינים רואים את תפקידם כמחנכים במסגרת הצבאית‪ ,‬כפי שמבטא זאת יהודה‪" :‬אני קצין מחנך‪.‬‬
‫מחנך ללחימה"‪ .‬את דבריו של יהודה מחזק שאול שטוען שבלי ערכי מסירות ומוטיבציה‪ ,‬לא יהיה מי שירוץ‬
‫אחריו בזמן המלחמה‪ .‬שאול רואה את תפיסת התפקיד ואת שליחותו במיקוד בהיבטים צבאיים טהורים‬
‫ובמסגרת הצבאית בלבד‪ ,‬ואינו מרחיק מבט אל עבר האזרחות‪:‬‬
‫הצבא צריך לעסוק בביטחון ובהגנה על המדינה‪ .‬אני תופס את עצמי גם כמחנך‪ ,‬חד משמעי‪ .‬אם מפקד‬
‫רוצה שהחייל ירוץ אחריו בקרב‪ ,‬המפקד צריך לחנך כדי לעורר את הערכים והמוטיבציה של החיילים‬
‫לביטחון ולמלחמה‪...‬אשמח אם גם אגב כך אבנה אותו כאזרח טוב‪ ,‬אבל צריך לשים את זה בקומה‬
‫המתאימה של הבניין ולא להתבלבל‬
‫דוד מצטרף לשאול‪ ,‬ואף ביתר שאת‪ ,‬באומרו כי היעוד המרכזי של הצבא לא בתחום החינוך‪ ,‬אך מסכים עם‬
‫הטענה שדרך תפקיד הקצונה ניתן לחנך לערכים‪:‬‬
‫חשוב שהדתי ציוני (לאו דווקא הקצין] יוביל את המערכת החינוכית האזרחית‪ .‬השינוי לא יבוא דרך‬
‫הצבא‪ .‬הצבא הוא לא חשוב כדי להשפיע על החינוך‪ ...‬אני יותר קצין לוחם ממחנך‪ .‬דרך התפקיד של‬
‫הקצונה אני רואה מגמה של חינוך לערכים‪.‬‬
‫בניגוד לדוד ושאול‪ ,‬יש הרואים את אחריותם כמחנכים לחייליהם‪ ,‬לא רק במסגרת הצבאית אלא גם כשהם‬
‫בחופשה בסביבה המשפחתית קהילתית‪:‬‬
‫יש לי אחריות מליאה‪ .‬אם הוא מעשן סמים בבית‪ ,‬אם הוא משתכר‪ .‬חייל בא עם חינוך מהבית‪ .‬חשוב לי‬
‫מאוד לעצב את דמותו של החייל‪.‬‬
‫יש קצינים הצועדים אף צעד אחד קדימה‪ ,‬אל עבר תקופת האזרחות עם סיום השירות הצבאי‪ .‬אחריות‬
‫המפקד לא מסתיימת עם פשיטת המדים של החיילים‪ ,‬אלא נבחנת גם בימי שגרת האזרחות כפי שמתבטא‬
‫שמעון‪" :‬אנחנו מחנכים אזרחים ולא רק חיילים‪ ,‬כי אחרי שלוש שנים הם עוברים לאזרחות"‪ .‬מדובר בלקיחת‬
‫אחריות גם ביחס לחיי האזרחות‪ .‬הוא יוצר מטפורה לתפקידו‪ ,‬כמי שמכשיר את חייליו לקראת היציאה‬
‫לאזרחות עם "תיק" ערכי להתמודדות מול אתגרי האזרחות‪:‬‬
‫החיילים שלי עומדים להשתחרר עם תיק על הגב‪ .‬מה יש בתיק הזה – חומר נפץ שיבעיר את החברה‬
‫הישראלית‪ ,‬או מטען חברתי חשיבתי של מה אני לוקח לחברה הישראלית ולחיי האישיים‪ .‬על התיק הזה‬
‫אני אחראי עליו‪ ,‬וזו חשיבות גדולה מאין כמותה‪.‬‬
‫‪- 74 -‬‬
‫נראה כי שמעון יכול לקחת את חזונו של בן גוריון כ"תנא דמסייע"‪ .‬כשבן גוריון מדבר על חינוך‪ ,‬הדברים‬
‫מוכוונים לא רק בהקשר לחיילי צה"ל‪ ,‬אלא גם בהקשר לחוסן של כלל האומה הישראלית‪ .‬החוסן של החברה‬
‫הישראלית מתחיל בצבא‪ ,‬והחיילים אמורים לשמש שגרירים באזרחותם במילוי שליחות חברתית זו‪.‬‬
‫במסגרת האחריות הכוללת של צה"ל כלפי החברה הישראלית‪ ,‬יואב מדגיש צד נוסף בתפיסת התפקיד שלו‬
‫כמפקד‪ .‬יואב רואה את עצמו לא רק כמפקד ומחנך‪ ,‬אלא גם כמגשר בתוך המערכת הצבאית ומחוצה לה בין‬
‫חלקי החברה הישראלית‪ .‬יואב בגישתו המטפורית‪ ,‬גם הפעם‪ ,‬מוצא דימוי הולם לתפקידו של צה"ל כמרכז‬
‫גישור גדול וכמקור אנרגטי לחברה הישראלית‪:‬‬
‫במציאות של היום הצבא הוא הגשר הכי גדול‪ .‬מי שמזרים 'חשמל' בין קצוות החברה הישראלית זה‬
‫הצבא‪ .‬בתחושה שלי הצבא זה הגנרטור של המדינה והוא נוגע לשאלות הקיום של המדינה‪ .‬אני בצבא‬
‫נוגע בהמון נקודות‪ ,‬ולכן אין לי את הזכות לברוח מהמקום הזה ואני מרגיש מחויב‪ ,‬זה חלק מהתיק‬
‫שיושב על הכתף שלי‪.‬‬
‫סיכום‪ :‬ניתחנו את זהות הקצינים בשלושה מימדים‪ :‬זהות הצה"ד‪ ,‬בתפיסת הממלכתיות‪ ,‬ובתפיסת‬
‫התפקיד במסגרת הצבאית‪ .‬זיהינו שלושה מיקודים סביב זהות הצה"ד– מיקוד במדינה‪ ,‬בתורה ובעם‪ .‬ביחס‬
‫לממלכתיות‪ ,‬זיהינו שלושה מיקודים – גישה בלתי מסויגת‪ ,‬מתונה וחילונית‪ .‬בתפיסת התפקיד‪ ,‬הקצינים‬
‫רואים את אחריותם במבט כולל ורחב – גם כמחנכים וגם כמגשרים‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬תחושת השליחות‬
‫והאחריות שלהם לתפקיד גדלה ומתעצמת‪ ,‬וכך היא משפיעה במידה רבה על מידת ההזדהות והנאמנות עם‬
‫המערכת הצבאית‪.‬‬
‫הזדהות ונאמנות‬
‫אחד מנושאי הליבה של עבודת המחקר‪ ,‬זו שאלת ההזדהות ונאמנות של קציני צה"ל‪ .‬הנאמנות מהווה נדבך‬
‫נוסף מעבר להתייחסות לשאלת הממלכתיות ולמעמד המדינה‪ .‬הנאמנות מתייחסת למידת הקשר הפנימי‬
‫העמוק שנוצק בין הקצין למדינתו ולעמו‪ ,‬ולמידת נכונותו להקריב עצמו למענם בכל מצב ובכל תנאי‪.‬‬
‫שאלת הנאמנות מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שערך הנאמנות מעניק ביטחון במערכות היחסים עם‬
‫עמיתים‪ ,‬חברים ובני משפחה )‪ .(Fletcher, 1993‬ערך הנאמנות מהווה גם בסיס‪ ,‬דרכו ניתן להגדיר את טיב‬
‫היחסים של הפרט עם הקהילה‪ ,‬העם‪ ,‬המדינה‪ ,‬הארץ והמחויבות הדתית‪ .‬ממצאי המחקר הנרטיבי מלמדים על‬
‫נאמנות גבוהה של הקצינים ביחס למדינה ולצבא‪ .‬את הנאמנות הבלתי מתפשרת של הקצינים למדינה ולצבא‪,‬‬
‫ביטא באופן ברור וחד יהושע‪ ,‬הקצין הבכיר ביותר‪:‬‬
‫אנחנו משרתים את הצבא והמדינה במסירות ולא בוחלים בשום פקודה ועושים את המוטל עלינו‪ .‬אנחנו‬
‫נאמנים מאוד לצבא ולמדינה ולא מחפשים דרך לשבור את הכלים‪.‬‬
‫‪- 76 -‬‬
‫יהושע מדבר בלשון רבים ("אנחנו")‪ ,‬מה שאולי מלמד על הניסיון של יהושע לייצג לא רק את עמדתו‪ ,‬אלא‬
‫גם את שאר חבריו הקצינים ואולי את זרם הצה"ד כולו‪.‬‬
‫דבריו של יהושע מתחברים ומשתקפים היטב דרך דבריו המפורסמים של הנשיא האמריקאי קנדי (‪:)1561‬‬
‫‪Ask not what your country can do for you, but what you can do for your country.‬‬
‫דברי הנשיא קנדי מבטאים נאמנות חזקה למדינה )‪ ,(Fletcher,1993‬ומשקפים קשר פנימי עמוק‪ ,‬בלתי תלוי‬
‫ובלתי מסויג‪ .‬את הקשר הפנימי והעמוק עם הצבא‪ ,‬היטיב שאול לבטא בדרך פשוטה ומרגשת‪:‬‬
‫אני מאוד אוהב את הצבא ומאוד אוהב את המשפחה‪ .‬זה כל מה שיש לי בחיים‪ .‬אין שום תחביב אחר‬
‫מלבד צבא ומשפחה‪.‬‬
‫הנאמנות החזקה למערכת הצהלית מייצרת אסרטיביות חזקה בעד ערכי הארגון הצהלי כפי שהדברים‬
‫באים לידי ביטוי במחקר העוסק בנאמנות‪ ,‬בכל סביבה ארגונית (‪.)Hoffman, 2006‬‬
‫מכלל הראיונות שהתקיימו מתקבלת תמונה מונוליתית באשר למידת ההזדהות והנאמנות של הקצינים עם‬
‫המדינה בכלל ועם המערכת הצבאית בפרט‪ .‬הקצינים מביעים הזדהות מליאה עם הצבא ועם תפקידם בתוך‬
‫המערכת הצבאית‪ .‬הצבא איננו סתם מקום עבודה אלא מהווה חלק בלתי נפרד מהתפיסה הערכית שלהם‪ .‬הם‬
‫רואים בתפקיד סוג של שליחות שנגזרת מהיותם שייכים למגזר הציוני דתי‪ .‬חלקם רואים את השירות הצבאי‬
‫כחלק מהותי מהתפיסה הדתית שלהם וחלקם נזהרים מיצירת זיקה ישירה בין התפיסה הדתית לשירות‬
‫הצבאי‪ .‬מבחינתם‪ ,‬ערך הנאמנות למדינה ולצבא נובע גם ממקום פנימי ואישי עמוק‪.‬‬
‫תשתית ערכית‬
‫תשתית הערכים של הקצינים מתחילה בבית אבא ובמערכת החינוכית‪ ,‬שם גדלו הקצינים והתחנכו‪ 42‬וספגו‬
‫ערכי נתינה והקרבה חזקים‪ .‬ראובן מדגיש את בית אבא‪ ,‬כתשתית הרכה והבסיסית לעולמו הערכי‪" :‬ינקתי‬
‫ציונות מאבא שלי באופן שאי אפשר להסביר ביום יום‪ ...‬התחנכתי לנתינה ללא קבלה"‪ .‬גם יואב מדגיש את‬
‫חשיבות הבית בעיצוב אישיותו‪" :‬הבית היה המקום המרכזי שבו עוצבתי‪ ,‬חד משמעי‪ .‬לא מוסדות החינוך"‪.‬‬
‫ראובן משתף אותי בסיפור אישי‪ ,‬כדי להמחיש מהי הקרבה ונתינה‪:‬‬
‫במלחמת לבנון השניה הייתי בחו"ל‪ .‬קראו לי ואמרו לי צריכים אותך‪ .‬אמרתי – אם צריכים אותי אני‬
‫מייד חוזר‪...‬אני לא משדר ערכים אלא חי ערכים‪ ,‬והערכים שלי משתלבים עם הצבא‪ .‬אחרת לא הייתי‬
‫שם‪ .‬התחנכתי לערכי נתינה ללא קבלה‪ ,‬הזכות לחיות ולהגן על המולדת‪.‬‬
‫‪ 42‬רובם תוצרי מערכת החינוך של הציונית דתית‪ ,‬למעט אחד שחזר בתשובה בתקופת שירותו הצבאי‪.‬‬
‫‪- 77 -‬‬
‫שמעון מדגיש‪" :‬השירות הצבאי הוא חלק מהעולם הערכים שלי"‪ ,‬ובהמשך הריאיון הוא מוסיף ומדגיש‪:‬‬
‫"אני חש בשירות הצבאי שליחות גדולה מאוד"‪.‬‬
‫יהודה מדגיש את התמיכה הגורפת והרוח הגבית שהוא מקבל מסביבת הקהילה ומהרבנים‪ ,‬מה שמחזק‬
‫את המימד הדתי בשירות הצבאי‪ .‬הוא מוסיף שהרבנים שלו תומכים תמיכה מליאה‪ ,‬למרות שהם בעלי‬
‫אוריינטציה חרדית‪ .‬חשוב לו להדגיש את המימד הדתי בשירות הצבאי שלו‪" :‬השרות הצבאי בהחלט מהווה‬
‫חלק בלתי נפרד מהתפיסה הדתית שלי"‪.‬‬
‫בנימין מדבר על רוח צבאית כבר מתקופת הילדות‪ ,‬בימים שאביו היה בשירות קבע‪:‬‬
‫הצבא אצלי מגיל קטן בבית‪ .‬מגיל צעיר ראיתי את עצמי קצין בצבא לשרות משמעותי‪ .‬לא קיבלתי שום‬
‫דבר מהמוסדות‪ ,‬רק בבני עקיבא בניתי את התפיסה הערכית שלי‪ ...‬כשהתגייסתי הרגשתי שאני שם‪.‬‬
‫בהתחלה רציתי להגיע למ"פ ואח"כ למג"ד‪...‬כל האווירה הדתית והסובבים אותי תומכים בתפיסת‬
‫העולם שלי‬
‫אכן‪ ,‬מדובר בערכים של שליחות חינוכית וחברתית‪ ,‬הרואים בפעילות שלהם חלק מתפיסה אמונית כוללת‬
‫ובתחושת חיבור חזק עם העם‪ ,‬המדינה והארץ‪ .‬בהקשר זה‪ ,‬מרביתם רואים את השרות הצבאי שלהם כחלק‬
‫מתפיסת הציונית הדתית הכוללת שלהם‪ .‬ביטוי לכך אנו מוצאים בדבריו של בנימין שמדגיש כי "השרות‬
‫הצבאי מּונע ממניעים דתיים" ותוך כדי דיבור מוסיף ואומר "אני מּונע יותר ממניעים ציוניים מאשר ממניעים‬
‫דתיים"‪ .‬בנימין מביע בנחרצות את תחושת השליחות והגיבוי שהוא מקבל מכל הסובב אותו‪ .‬כשהוא נשאל‬
‫אם השליחות מקורה בתפיסה הדתית‪ ,‬הוא מהרהר ומודה "בסוף זה אומנם גם ממקום דתי‪...‬זה השורשים‪ ,‬זה‬
‫השורשים שלנו‪ ."...‬אכן‪ ,‬מקור הנאמנות בשורשים דתיים‪.‬‬
‫גישתם הערכית של הקצינים באה לידי ביטוי בנכונות ומוטיבציה גבוהה לשרות צבאי משמעותי‪ ,‬בהכרה‬
‫בפקודות הצבא כמחייבות ובנכונות להקריב עצמם לכל שליחות ומשימה שהצבא ידרוש מהם‪.‬‬
‫גם שאול רואה בפעילותו הצבאית שליחות דתית‪ .‬לשאלתי האם הוא רואה בשרות הצבאי סוג של שליחות‪,‬‬
‫שאול עונה מיידית ובהחלטיות "מאוד"‪ .‬כשאני מנסה לחבר את המדים לכיפה ושואל האם המחויבות למדים‬
‫נובעת מהכיפה על הראש? – שאול מדגיש את ערך "המצווה" כבסיס לשליחותו במסגרת הצבאית‪:‬‬
‫המדים שאני לובש‪ ,‬נובעים מהחובה האזרחית במדינת ישראל‪ ,‬וזה מצווה‪ .‬בשם מצווה זו אנו מקריבים‬
‫הרבה קורבנות‪.‬‬
‫שאול‪ ,‬בניגוד מובהק לשמעון‪ ,‬מחבר בהדגשה יתירה את עצמו ואת שירותו הצבאית סביב ציר הדת‪.‬‬
‫הקצינים בונים את עולמם הערכי גם דרך המערכת החינוכית ‪ -‬התיכונים הדתיים וישיבות התיכוניות‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬שם‪ ,‬לטענת רבים מהם‪ ,‬ההשפעה עליהם היתה שולית‪" .‬לא קיבלתי שום דבר משמעותי במוסדות אלו"‪,‬‬
‫מסכם שמעון את תרומת המסגרת התיכונית שבה הוא למד‪.‬‬
‫‪- 78 -‬‬
‫רבים מהם סבורים שהמסה החשובה והמרכזית בתפיסת עולמם נבנית במכינות הקדם צבאיות‪ ,‬בישיבות‬
‫ההסדר ובישיבות הגבוהות הציוניות‪ .‬שמעון המשיך דרכו באחת ממכינות הדגל של הצה"ד‪ ,‬שם לטענתו הוא‬
‫ספג הרבה מאוד מבחינה ערכית‪" :‬ברמה האישית ‪ -‬כוח רצון וחוסר התפשרות‪ ,‬במובן הלאומי – החשיבות של‬
‫הכלל העם והארץ‪ .‬חשיבות המימוש האישי בתוך הכלל"‪.‬‬
‫יש מהקצינים (בעיקר הבכירים יותר) שמדברים על עולם ערכים שמתעצב במהלך השירות הצבאי – עולם‬
‫שמתאפיין בשבירת המונוליתיות של עולם המושגים מבית המדרש הצה"ד‪ ,‬עולם של פתיחות לאופקים חדשים‬
‫ופתיחות לדעות וגישות שונות‪ .‬כדוגמא ניתן להביא את שאול שלמד באחת מישיבות הדגל של הציונות הדתית‬
‫עם זהות ממלכתית מובהקת‪ ,‬מדגיש‪ ,‬כי דווקא בשרותו הצבאי הוא ינק ובנה את תפיסתו הערכית המסוגלת‬
‫להכיל קהלים נוספים‪ ,‬תפיסה המבוססת על ערך "שבעים פנים לתורה"‪:‬‬
‫היום אני מבין שאין אמת אחת‪ .‬יש כמה אמיתות‪ ,‬יש ‪ 73‬פנים לתורה‪[ ,‬בישיבה שלמד] טוענים שהם‬
‫הפאן ה‪ .71-‬אתה מתחכך עם חילונים ואתה מבין שאין אמת אחת‪ .‬החברים הכי טובים מהצוות הם‬
‫מהקיבוץ הדתי‪ .‬זה עולם שלפני כן למדתי לזלזל בו‪ ...‬יש שם תורה וצריך לדעת מה לוקחים משם‪.‬‬
‫[השינוי שבא – כתוצאה ממה?] זה בגרות של גיל‪ .‬העולם שאני גדלתי בו מאוד צר‪ ...‬אתה קולט שיש עוד‬
‫אמיתות ואתה לומד להכיל אותם‪.‬‬
‫בנימין מצטרף לשאול בטענה שמוסדות החינוך בהם הוא למד‪ ,‬לרבות שנה במכינה קדם צבאית‪ ,‬השפיעו‬
‫עליו באופן שולי‪ .‬העולם הערכי שלו נבנה בעיקר תוך כדי השרות הצבאי‪.‬‬
‫התשתית הערכית של הקצינים מבוססת גם על האתוס והקולקטיב הלאומי‪ .‬תחום זה כולל סיפורי גבורה‪,‬‬
‫דמויות מופת ואירועים מכוננים השייכים לקונצנזוס החברתי‪-‬לאומי‪ .‬בהקשר לדמויות מופת‪ ,‬הקצינים נשאלו‬
‫על דמויות שמהוות עבורם דמויות מופת‪ .‬חלק מהתשובות שנתקבלו נגעו לדמויות בנרטיב האישי של כל אחד‪,‬‬
‫אבל רובם דיברו על דמויות לאומיות כגון אלי כהן‪ ,‬מאיר הר ציון ודרור וינברג שהטביעו חותמם אצל חלק‬
‫מהקצינים בכל הנוגע למסירות‪ ,‬הקרבה‪ ,‬נתינה וצניעות‪ .‬בצד הדמויות המיתיות‪ ,‬יש גם ניסיון מצד חלקם‬
‫לחבר את השרות הצבאי לאתוס הקולקטיבי של השואה‪ .‬הדברים באים לידי ביטוי אצל יהושע וגם אצל שאול‪,‬‬
‫שמדברים בהתרגשות על הגאווה המיוחדת שהמדים שלהם גורמים לדור הסבים‪/‬סבתות שלהם‪ .‬גם יוסף‪,‬‬
‫שמשפחתו ניצולי השואה‪ ,‬מציין את העובדה כי בתחילה התנגד לנסוע למסע פולין במסגרת קורס מ"פ ("ארץ‬
‫העמים")‪ ,‬אך בדיעבד הנסיעה תרמה לו רבות כמפקד‪.‬‬
‫החיבור לאתוס השואה‪ ,‬הוא אחד הקווים המשותפים בין כל קציני המחקר הטקסטואלי (הבכירים) וקציני‬
‫המחקר הנרטיבי‪ .‬ברם‪ ,‬בעוד שאצל אוכלוסיית המחקר הנרטיבי‪ ,‬השואה מהווה גורם רקע המחזק את‬
‫המוטיבציה לשרות‪ ,‬אצל אוכלוסיית המחקר הטקסטואלי‪ ,‬השואה מוזכרת גם בנסיבות קשות ‪ -‬בהקשר‬
‫למחיר שהקצינים שילמו בגין נאמנותם לממלכתיות‪.‬‬
‫‪- 75 -‬‬
‫יהושע למשל‪ ,‬תוך כדי סיפור הרקע האישי שלו והמשפחה‪ ,‬מחבר את סיפורו האישי עם סיפור הישרדותו‬
‫של אביו בתקופת השואה‪ .‬הוא מקפיד לספר על אביו וחותנו‪:‬‬
‫אבא שלי וחותני ניצולי שואה והם מאוד מחוברים להוויה הזאת‪ .‬כשקיבלתי דרגות (בפורום הרמטכ"ל)‬
‫ההורים באו מחויטים כמו בחתונה שלי‪ .‬אבי אמר מי היה מאמין שאגיע ללשכת הרמטכ"ל‪ .‬אבי לא‬
‫חלם אחרי מה שהוא עבר‪ ,‬שהבן שלו יקבל דרגות בכירות בצבא‪.‬‬
‫שאול לוקח אותנו למחוזות הסבתא ומספר‪:‬‬
‫היתה לי סבתא שנפטרה‪ ,‬שאמרה לפני הנסיעה לפולין שלא ניסע לפולין‪ ,‬אבל אם אנחנו נוסעים היא‬
‫מממנת לנו את הנסיעה‪ .‬מבחינתי‪ ,‬היא אמרה‪ ,‬המדים והדרגות שלכם זו הנקמה המתוקה שלי‬
‫בגרמנים‪ ,‬ולא הנסיעה לשם‪.‬‬
‫תמיכת המשפחה והקהילה‬
‫המעגל המשפחתי והקהילתי שעוטף את אוכלוסיית המחקר מעניק להם תמיכה וגיבוי שוטף‪ .‬הקצינים‬
‫מגייסים את משפחתם לרוח ההתנדבות שלהם‪ ,‬ורואים בהם חלק בלתי נפרד מפעילותם ומשליחותם‪.‬‬
‫כשהם נשאלים באשר להתייחסות המשפחה לשירות הצבאי‪ ,‬רובם מדגישים כי המשפחה תומכת בהם‬
‫תמיכה גורפת‪ .‬שמעון אומר "אנחנו משפחה שעושה קבע‪ .‬אנחנו לא מסכנים וזו זכות לשרת בקבע‪ .‬הילדים‬
‫גאים באבא"‪.‬‬
‫יהודה מדגיש את התמיכה הגורפת שהוא מקבל ממשפחתו‪" :‬ההורים מאוד תומכים בי"‪ ,‬ויוסף מדגיש‬
‫לספר "במקור לא רציתי להמשיך בצבא‪ ,‬אבל אשתי דחפה אותי לזה"‪.‬‬
‫יהושע‪ ,‬בכיר הקצינים‪ ,‬מחבר את כל המשפחה למחויבות ולהזדהות שלו עם הצבא‪" :‬המשפחה והילדים‬
‫שלי מאוד מחוברים למשמעות שלי בצבא"‪ .‬הוא מדגיש גם את הרוח הגבית שהוא מקבל מהקהילה כולה‪:‬‬
‫"אני מקבל רוח גבית מאוד חזקה מהחברים ומהקהילה על העשייה היום‪-‬יומית"‪.‬‬
‫בצד הקצינים שמספרים על פרגון גורף ולכתחילה מצד המשפחה הרחבה‪ ,‬לרבות האישה‪ ,‬ישנם קצינים‬
‫שמדברים בפחות להט על התמיכה והפרגון בהקשר לאישה‪ .‬אפרים טוען‪:‬‬
‫המשפחה מפרגנת מאוד‪ .‬אבא לא השפיע עלי בשיחות אבל כן השפיע בצד הביצועי ובדוגמא האישית‬
‫בהיותו במשך הרבה שנים משרת גם בצבא‬
‫מאידך כשאפרים מתייחס לאישתו‪ ,‬הוא אומר כי "האישה לא מעודדת‪ .‬אם טוב לי בצבא‪ ,‬אז גם לה טוב"‪,‬‬
‫וברגע של חולשה הוא מוסיף "אשתי לא מבינה אותי"‪ .‬לתחושותיו של אפרים מצטרף דוד שמביע הסתייגות‬
‫מעצם האפשרות שהאישה תפרגן לכתחילה‪ ,‬אבל מדגיש את חשיבות התמיכה מבית‪:‬‬
‫לדעתי אישה שמפרגנת לכתחילה היא משקרת‪ .‬הפרגון הוא רק בדיעבד‪ .‬ההחלטה שלי לחזור לצבא‬
‫היתה של המשפחה‪ ,‬כי אשתי הבינה שזה מה שאני רוצה‪[ .‬האם אשתך גאה במה שאתה עושה בצבא?]‪,‬‬
‫אשתי צנועה ולכן היא לא תחצין את זה‪ ,‬אבל בהיבט הפנימי היא כן גאה במה שאני עושה‪...‬בלי תמיכה‬
‫מהבית‪ ,‬לא ניתן לשרת בצבא‪.‬‬
‫‪- 83 -‬‬
‫הגישה הכי קיצונית בראיונות שקיימתי‪ ,‬שמעתי משאול שאומר באופן די נחרץ וללא הסתייגות שאשתו‬
‫"שונאת את הצבא לחלוטין"‪ .‬בהמשך הוא ממתן את הדברים ואומר כי אשתו "מאמינה שהשרות בעל ערך‬
‫עליון וחשוב‪ ,‬אבל יש עוד מסגרות שאפשר לתרום בהם למדינה בלי לשלם מחיר כל כך יקר"‪ .‬ברם‪ ,‬הוא טוען כי‬
‫אשתו מפרגנת ותומכת בו כי זה מה שהוא רוצה‪ .‬הוא מוסיף ואומר שהמשפחה‪ ,‬הקרובה והורים‪ ,‬באה לכל‬
‫הטקסים ולהמחיש את עוצמת החיבור בין המשפחה לצבא שבא לידי ביטוי אפילו אצל התינוק שלהם‪:‬‬
‫אשתי הכינה לברית של הבן הגדול שלי גופיה עם הדפס מיוחד [ייחודי לשאול]‪ ,‬מה שהיה רשום לי על‬
‫גופיית הספורט שלי‪.‬‬
‫מעניין לציין את העובדה‪ ,‬ששאול מפגין ממלכתיות קיצונית לאורך הריאיון‪ ,‬למרות העובדה שאשתו‬
‫"שונאת את הצבא"‪ .‬דומה‪ ,‬שמדובר במימד נוסף בקונפליקט המערכתי הכולל‪.‬‬
‫גם ראובן‪ ,‬בדומה לשאול‪ ,‬מדבר על תמיכה כוללת של כלל המשפחה‪ .‬מאידך‪ ,‬לצערו אין הבנה מצידה של‬
‫האישה למרות שהיא מבינה את האידיאלים סביב השרות‪:‬‬
‫אשתי לא מבינה אותי‪ .‬אני איש משפחה שמוותר על חברים לטובת המשפחה‪ ,‬ולכן היא לא מבינה שמצד‬
‫אחד אני מקרין משפחתיות‪ ,‬ומצד שני אני עוזב את המשפחה למרות שהילדים בוכים‪" .‬לאן אתה‬
‫הולך"‪ ,‬היא שואלת אותי כשאני חוזר לצבא! ‪...‬אבל אין סתירה בין המשפחה והצבא‪ .‬הנתינה שלי היא‬
‫דרך הצבא ואין סתירה‪ ,‬וצריך לחשוב איך עושים את זה ביחד‪ .‬וכשאני שואל אותה‪" :‬את רוצה שאעזוב‬
‫את הצבא?"‪ ,‬היא עונה לי "ודאי שלא!"‪.‬‬
‫לאחר שהוא מדבר במעט כאב על גישתה של אשתו ועל ניסיונות השכנוע שלו‪ ,‬הוא מוסיף ומפרגן לאשתו‬
‫שבלעדי התמיכה שלה‪ ,‬גם אם זה בדיעבד‪ ,‬הוא לא היה נשאר בצבא‪:‬‬
‫אשתי תומכת בי בעניין העצמאות‪ .‬אני צריך את התמיכה שלה המון‪ .‬היא לא מבינה כי זה קשה להבין‬
‫שיש עוד דברים חשובים מעבר למשפחה‪ .‬אנו עובדים על זה ביחד בע"ה‪ .‬זה משהו מהותי יותר‪ .‬אין‬
‫סיכוי שאצליח לבד‪ .‬זה חייב להיות ביחד‪.‬‬
‫נמצאנו למדים‪ ,‬שגם אם חלק מהקצינים לא חשים לכתחילה תמיכה ורוח גבית‪ ,‬בדיעבד‪ ,‬כולם חשים‬
‫שהאישה תומכת במוטיבציה שלהם לשרם במסגרת הצבאית למרות המחיר המשפחתי היקר‪.‬‬
‫המושגים זכות‪ ,‬גאווה‪ ,‬שליחות וגיבוי – הם מושגים וערכים שעוברים כחוט השני בין כל המרואיינים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬לא רק המשפחה תומכת אלא הקהילה הקרובה גם כן‪ .‬יהושע מדבר על "רוח גבית" שהוא מקבל‬
‫מהחברים על העבודה היום‪-‬יומית‪ ,‬ויהודה אומר שהתמיכה שהוא מקבל מהסביבה החברתית תומכת מאוד‪.‬‬
‫שאול ממתן מאוד את התמיכה מצד האישה אך מדבר בלהט על התמיכה מהמשפחה המורחבת‪" :‬ההורים‬
‫מאוד תומכים‪ .‬הייתי המ"פ היחיד שקיבל חבילות בדואר מההורים‪ ,‬לכל טקס הם מגיעים"‪.‬‬
‫בנימין מרחיב לדבר על התמיכה מהבית ומהקהילה‪:‬‬
‫‪- 81 -‬‬
‫במשפחה כולם גאים שאני בצבא‪ .‬באים אלי לצבא ואוהבים את הצבא‪ .‬כול החיים שלנו סביב הצבא‪.‬‬
‫סביבת המגורים [מציין את מקום מגוריו]‪ ,‬היא סביבה ציונית שמקדשת את המוסדות של המדינה‪...‬כל‬
‫האווירה היא דתית ולכן כולם תומכים בתפיסת העולם שלי‪.‬‬
‫סמכות הרבנים‬
‫שאלת מעמד הרבנים וההתייעצות איתם‪ ,‬שנויה במחלוקת בכל הנוגע להיבטים ערכיים לאומיים‪ .‬הנושא‬
‫אף מורכב יותר בסוגיות הקשורות בתפיסת מעמדה של המדינה ובשאלות הקשורות לפינוי ישובים‪ .‬מעמד‬
‫הרבנים ושאלת ההתייעצות איתם‪ ,‬מעמידה את הקצינים בפני שאלה כפולה‪ .‬ראשית‪ ,‬האם יש לרבנים יכולת‬
‫וסמכות להכריע בשאלות ערכיות של פינוי ישובים ובקביעת גבולות המדינה או שמא דעתם מחוץ למגרש‬
‫ההכרעות הזה מחמת העדר הבנה מספקת בנושאים ביטחוניים‪-‬מדיניים? שנית‪ ,‬האם דעתם מייצגת דעת תורה‬
‫מחייבת או שהם בבחינת "אנשים חכמים ונבונים" שתפקידם מתמצא בהכוונה ובייעוץ אך לא בהכרעה‬
‫הלכתית? דומה שמעמד הרבנים‪ ,‬כפוסקים וכמתווה דרך‪ ,‬אכן עובר תהליך של שחיקה במיוחד בעקבות‬
‫האירועים הקשורים לתהליך ההתנתקות‪ ,‬כפי שכותב הרב שרלו (תשס"ח)‪:‬‬
‫תלמידים רבים מפנים אלינו אצבע מאשימה על היעדרה של עמדה אחידה בימי העקירה מגוש קטיף‬
‫ומצפון השומרון‪ ,‬וטוענים כי מעמד הרבנים ירד בעיניהם פלאות דווקא בשל מצב זה‪ .‬לדבריהם‪ ,‬לשם‬
‫שמיעת דעות שונות ומגוונות אין הם נזקקים לרב‪.‬‬
‫לשאלתי "האם אתה מתייעץ עם רבנים?"‪ ,‬קבלתי מהמרואיינים מגוון מעניין של תשובות‪ .‬חלק מהקצינים‬
‫שוללים על הסף את האפשרות להתייעץ עם הרבנים‪ ,‬חלקם קובע שיש מקום להיוועץ בהם אך לא כמורי הלכה‬
‫וחלקם מקבלים את פסיקתם עד הסוף בבחינת "זה ראה וקדש"‪.‬‬
‫כיצד אם כן‪ ,‬מבררים לעצמם הקצינים את "דעת התורה" בסוגיות הליבה‪ .‬נוסיף ונקשה‪ ,‬האם הרבנים‬
‫מהווים כתובת לברור סוגיות אלו ובאיזו אופן הקצינים מתייחסים לדעתם של הרבנים?‬
‫בהקשר לסמכות הרבנים‪ ,‬דיברנו בפרק המתודולוגי כי שגיא (‪ )1557‬מבחין בין שני מודלים עיקריים –‬
‫"הציווי" ו"ההכרתי"‪ .‬מתוך סדרת הראיונות שערכתי‪ ,‬אני מבקש להציע מודל שלישי – "האדיש"‪ .‬מודל זה‬
‫מתאים לכל הקצינים שמגלים סוג של אדישות פראקטית כלפי הרבנים בהקשר לדילמות של דת ומדינה‪ ,‬ואין‬
‫הם רואים בהם כתובת להתייעצות או לקבלת פסיקה הלכתית‪ .‬קצינים אלו יפנו לרבנים בנוגע לשאלות של‬
‫בשר וחלב‪ ,‬שבת‪ ,‬נידה או דיני ערוב אך לא בשאלות של גבולות ופינוי ישובים‪.‬‬
‫הציווי‪ .‬תחת מודל זה מצויים שלושה קצינים‪ .‬יודגש‪ ,‬כולם שייכים לקבוצת הפיקוד מ"פ‪ ,‬שהיא הקומה‬
‫הנמוכה ברמות הפיקוד של אוכלוסיית המחקר‪ .‬מבחינתם לרב יש סמכות לפסוק ולהכריע גם בשאלות של‬
‫מדינה‪ ,‬ממלכתיות‪ ,‬גבולות ופינוי ישובים‪ .‬פסיקת הרבנים מחייבת את הקצינים לכל כיוון ‪ -‬אם זה לכיוון פינוי‬
‫ישוב או להימנעות מקיום פקודה שהיא נוגדת את ההלכה המיוצגת בדעתם של הרבנים‪ .‬כשאני שואל את‬
‫‪- 82 -‬‬
‫אפריים לסיטואציה אפשרית להימנעות מקיום פקודה הוא עונה‪" :‬פינוי ישובים‪ ,‬כל עוד אין גיבוי של‬
‫הרבנים"‪ .‬הוא מסייג את דבריו‪ ,‬תוך כדי דיבור‪ ,‬ואומר‪" :‬אם יבוא רב ויגיד שאפשר‪ ,‬אז אני אהיה במעגל‬
‫הראשון [של פינוי ישובים]"‪.‬‬
‫פסיקת הרב של יוסף גם מחייבת‪ ,‬אולם הוא מעדן את דבריו‪:‬‬
‫יש מקום לרבנים לפסוק בענייני שטחים ופינוי ישובים‪ ,‬והאמירה שלהם מחייבת‪ .‬הרב שלי אמר שפינוי‬
‫ישובים זה אסור‪ ,‬אבל הוסיף ואמר שלא אגרום חילול ה'‪.‬‬
‫יש מעט רבנים שיש להם סמכות ויכולת הלכתית לפסוק בעניינים לאומיים כמו הרב רונצקי והרב‬
‫צוקרמן‪ .‬האמירה של הרבנים הללו בענייני ציבור ופינוי ישובים מחייבת ויש להם תוקף של פסק הלכה‬
‫לכל דבר‪.‬‬
‫יוסף מדגיש את נושא חילול ה' שעלול להיגרם כתוצאה מסירוב פקודה‪ ,‬ולכן הוא יעשה כל שניתן שלא‬
‫להגיע ל"שבירת כלים"‪.‬‬
‫יהודה מדבר באופן זהיר יותר ולאחר הרהור ומחשבה‪ .‬אני שואל את יהודה באיזה אופן הוא מגדיר את רבו‬
‫והוא עונה לי‪" :‬מה שהוא אומר לי אני עושה"‪ .‬אני מקשה עליו ושואל‪" :‬באש ובמים?"‪ ,‬ויהודה עונה לי לאחר‬
‫הרהור ארוך‪" :‬בגדול כן"‪ .‬ובאשר לפינוי ישובים אומר יהודה‪" :‬זה ממש נגד תורת ישראל‪ .‬אם הרב אומר תלך‬
‫ אני הולך‪ .‬אם הרב אומר אל תלך – אני לא הולך"‪ .‬ברם‪ ,‬לקראת סיום הריאיון‪ ,‬לאחר הרהור ארוך‪ ,‬יהודה‬‫מעדן את עמדתו ואומר‪:‬‬
‫אני בצה"ל על כל המרכיבים‪ .‬אני מקבל גם דברים שאני מסכים וגם שאני לא מסכים‪...‬היום איך שאני‬
‫מבין את זה‪ ,‬הייתי מבצע את המהלך ופושט את המדים‪.‬‬
‫יוצא אפוא‪ ,‬שאפרים‪ ,‬יוסף ויהודה ילכו אחרי דברי רבם "ככל אשר יורוך"‪ .‬אולם‪ ,‬ניתן לחוש בהבדל שבין‬
‫המרואיינים‪ .‬יוסף יקיים את דברי רבו‪ ,‬אך יעשה כל שנדרש כדי למנוע מצבים של "חלול ה'"‪ ,‬ויוסף מאידך‪,‬‬
‫ימנע מסירוב פקודה‪ ,‬ובסוף הוא יפשוט מדים‪.‬‬
‫ההכרתי‪ .‬בקבוצת מודל זה נמצאים שלושה קצינים‪ .‬קצין בכיר‪ ,‬מג"ד וסמג"ד‪ .‬שלושת הקצינים מחוברים‬
‫לרבנים ולא רק בהיבטים של שבת וכשרות‪ ,‬אלא גם בתחומים לאומיים ואמוניים השייכים לליבת הקונפליקט‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬בסוגיות של דת ומדינה הקצינים רואים ברבנים מתווי דרך ויועצים אך לא פוסקי הלכה מחייבת‪ .‬הרבנים‬
‫מצטיירים בעיני קציני קבוצה זו כמנהיגי ציבור עם הבנה ויכולת שיפוט רחבה ומקיפה‪ ,‬ולכן הם גם משמשים‬
‫כיועצים ומתווי דרך‪ .‬ניתן להניח‪ ,‬כי הרבנים במודל זה‪ ,‬מודעים ומכירים את מעמדם ואת סמכותם כפי שהיא‬
‫מצטיירת בעיני הבאים בשעריהם לצורך יעוץ‪ .‬אשר על כן‪ ,‬התרשמתי שקיים תאום ציפיות א‪-‬פורמאלי בין‬
‫הרבנים ובין התלמידים‪-‬הקצינים באשר לסמכותם‪ .‬ניתן להוסיף ולהניח‪ ,‬שהרבנים על פי מודל זה מכירים את‬
‫מצבם המיוחד והמורכב של משפחת קציני הצבא‪ ,‬ועל כן הם נמנעים מלהכניס את הקצינים למציאות מביכה‬
‫‪- 80 -‬‬
‫וקשה של פסקי הלכה שעלולה להוביל אותם ל"שבירת כלים"‪ .‬הם יעשו את המיטב על מנת למצוא את הנתיב‬
‫המיוחד שיצנן את עוצמת הקונפליקט‪ .‬נראה שהם חשים שזה חלק מתפקידם‪ ,‬אחריותם ושליחותם הציבורית‪.‬‬
‫יהושע מדגיש שאין הוא מתייעץ עם הרבנים בנושאי "לחם וחמאה" אלא בנושאים ערכיים עמוקים סביב‬
‫סוגיות של פינוי והתנתקות‪:‬‬
‫השאלות הן לא ברמה של מותר או אסור‪ ,‬כי מדובר בדרך ארוכה‪ .‬זו מערכת שלימה של למידה לעומק‬
‫של נושאים‪ .‬לא ניתן להישאר ברמה של מותר או אסור או כן‪/‬לא‪.‬‬
‫יהושע ממשיך לפרוס את משנתו‪-‬משנתם כדי להבהיר כמה הנושא מורכב ורחוק מהכרעה בתשובות‬
‫דיכוטומיות‪ .‬דברים דומים אומר דוד בעניין מעמדו של הרב כ"מתווה דרך ולא כפוסק"‪.‬‬
‫עבור יואב‪ ,‬לרב יש תפקיד כפול‪ .‬הוא גם מייעץ ומכוון‪ ,‬אך בעיקר נותן ברכה‪ .‬ברכה גם על מה שהיה וברכה‬
‫גם על מה שעתיד לקרות‪:‬‬
‫רק בשנים האחרונות אני מתייעץ עם רבנים‪ .‬בנושאי משפחה וקצת קריירה‪ .‬רב הישוב הוא הרב שלי‪.‬‬
‫אבל לא בהקשר הטוטאלי‪ .‬לצורכי התייעצות ובעיקר ברכה‪.‬‬
‫אני מקשה על יואב ושואל‪" :‬במידה והיית צריך לפנות ישוב‪ ,‬היית הולך להתייעץ עם רב?"‪ ,‬ויואב שוב חוזר‬
‫על ה"ברכה" מהרב‪ ,‬כמוטו בדבריו‪" :‬כדי לקבל את ברכתו הייתי הולך להתייעץ"‪ .‬אני מוסיף ומקשה‪ :‬ואם‬
‫הוא היה אומר "לא יקום"!‪ ,‬ויואב עונה בנחרצות‪" :‬אז לא הייתי הולך אליו‪ .‬את הרבנים הללו אני לא לוקח‬
‫למקום הפראקטי כי זה קצת מסוכן"‪ .‬כלומר יש גבולות ברורים לתפקידו של הרב מבחינת יואב – ברכה ועצה‬
‫–כן‪ ,‬פסק הלכה מחייב – לא‪.‬‬
‫בסיום דבריו מוסיף יואב הערה מעט צינית כלפי הרבנים שכוחם בדיבור בלבד‪ ,‬כשהוא משווה את עצמו‬
‫אליהם בהיבט של ההתמודדות הלכה למעשה‪..." :‬הבחירה שאני גאה בה שאני בוחר להתמודד‪ ,‬ואחרים‪,‬‬
‫לרבות נושאי משרות של רבנים‪ ,‬מעדיפים רק לדבר"‪.‬‬
‫גם דוד מתלבט בסוגיית מעמדו של הרב וקובע‪" :‬אם אתייעץ זה יהיה עם הרב פלוני [מציין את השם] בתור‬
‫מתווה דרך אבל לא פוסק"‪.‬‬
‫האדיש‪ .43‬בקבוצת המודל "האדיש" מצויים ארבעה קצינים – אחד בתפקיד מ"פ‪ ,‬שניים בתפקידי סמג"ד‬
‫ואחד בתפקיד מג"ד‪ .‬כאמור‪ ,‬מדובר בקצינים שאינם מתייעצים עם הרבנים בנושאי ליבת הקונפליקט כלל‬
‫וכלל‪ ,‬למרות שהם כן מתייעצים בנושאים של שגרת חיים (דוג‪ .‬כשרות‪ ,‬שבת‪ ,‬טהרת משפחה)‪ .‬בנושאים‬
‫הקשורים לליבת הקונפליקט‪ ,‬הם מעדיפים לפנות לגורמים אחרים (דוג‪ :.‬נשותיהם‪ ,‬קצינים ותיקים‪ ,‬אבא)‪.‬‬
‫‪ 43‬הכוונה לאדיש (אינדיפרנטי) במובן שאין הוא מתעניין בדעתם של הרבנים ממקום רציונאלי (ולא כי הוא טיפוס אדיש)‪.‬‬
‫‪- 85 -‬‬
‫מדוע‪ ,‬קצינים אלו נמנעים מלהתייעץ עם הרבנים בנושאים רגישים? – מצאתי לכך מספר הסברים‪.‬‬
‫הגישה הראשונה‪ ,‬גורסת שמדובר בסוגיה בעלת מורכבות גדולה ביותר‪ .‬לרבנים שאינם "חיים" את הדילמה‪,‬‬
‫אין את היכולת לייעץ ולהבין את מה שמתחולל בנפשו של הקצין‪ .‬דברים ברוח זאת אומר שמעון‪:‬‬
‫העולם ההלכתי הוא מאוד אישי‪ .‬אני לא יכול לתאר רבנים שיכולים להבין את העולם שלי ואת‬
‫המציאות שלי כמג"ד‪ .‬הם לא מסוגלים לתת את המענה‪ .‬אני לא מתייעץ עם רבנים בנושאים הלכתיים‪...‬‬
‫אני בוחן כל דבר לגופו של עניין‪ .‬יש לי הערכה עיוורת לרבנים מסויימים‪ ...‬הוא פיתח אותי ונתן לי כלים‬
‫להתפתחות בחיים ובמשפחה‪ .‬התייעצנו רק ברמה של המשפחה‪.‬‬
‫כלומר על פי תפיסתו של שמעון ‪ -‬כן להתייעצות אבל לא בסוגיות ממלכתיות‪-‬לאומיות‪.‬‬
‫בגישה השניה דוגל ראובן שטוען כי הרבנים הם פוסקי הלכה ולא פותרי בעיה‪ .‬סוגיית גבולות ופינוי ישובים‬
‫לא קשור לפסיקת הלכה‪ .‬לשאלתי‪ ,‬אומר ראובן שהוא מסכים עם דעתו של הרב סולובייציק שפינוי ישובים‬
‫וקביעת גבולות בסמכות ההנהגה המדינית ולא של הרבנים‪ .‬הוא מוסיף ואומר‪:‬‬
‫רב הוא איש הלכה אבל לא פותר בעיות‪ .‬כשיש לי בעיה אני לא הולך לרב‪ .‬תפקיד הרבנים להתוות דרך‬
‫אך לא לפסוק בעניינים ממלכתיים וערכיים כמו סוגיות של פינוי ישובים‪ .‬אני מתייעץ איתם כמורי דרך‬
‫אבל לא כפוסקי הלכה‪ .‬הרב ממליץ ואני מקבל את ההחלטה‪ .‬רב לא אומר כן‪/‬לא‪.‬‬
‫הגישה השלישית מתעמתת מול הרבנים‪ .‬שאול בעימות חזיתי מול הרבנים‪ ,‬תוקף את גישתם ההלכתית ממש‬
‫כדיון הלכתי בבית המדרש‪ .‬הוא מבקר את גישת הרב אבינר שאמר ש"מי שלא יכול אז הוא לא יכול"‪ .‬הוא מעלה‬
‫טיעונים הלכתיים כדי לסתור את דעתם‪ .44‬במקביל‪ ,‬שאול בא ממקום פלורליסטי ומדגיש במספר הזדמנויות את‬
‫המבט הרחב ואת מגוון הדעות והגישות שקיימות במרחב ההלכה המאפשר פתיחות וגמישות הלכתית‪ ,‬גם אם אין‬
‫הדברים תואמים רב זה או אחר‪ .‬בהתייחסותו לרבנים ולדעת תורה‪ ,‬שאול אומר‪" :‬לא רואה דמות רבנית שארצה‬
‫להתייעץ"‪.‬‬
‫שאול מרחיב ומפרט את הפער הגדול שקיים בין מקום הרבנים והערכים שעליהם הוא גדל בד' אמותיה של‬
‫תורה בישיבה‪ ,‬אל מול התפיסה הערכית העכשווית שלו‪ .‬מתוך כך ניתן להבין מדוע הוא כה נזהר מלהיוועץ‬
‫ברבנים בסוגיות של דת ומדינה ופינוי ישובים‪:‬‬
‫אין רבנים שהם לגמרי בלי אגו‪ .‬אתה קולט שיש עוד אמיתות ואתה לומד להכיל אותם‪ .‬הרב אבינר‬
‫מאוד מאוד מחמיר בצניעות ולא מכיר מציאות אחרת‪ .‬אין יותר מציאות מקילה‪.‬‬
‫דברים עם חותם קשה מותיר בי שאול בהתייחסות בהכללה לרבנים – "אין רבנים בלי אגו"‪" ,‬ראיה צרה"‪,‬‬
‫גישת הרבנים מחמירה מיסודה‪.‬‬
‫‪ 44‬בפרק הממלכתיות הבאנו את דברי שאול שמצטט מ"משפט כהן" של הראי"ה‪ ,‬שגם מלך שאינו יהודי חלים עליו דיני מלך‪.‬‬
‫‪- 84 -‬‬
‫הגישה הרביעית מיוצגת ע"י בנימין שטוען כי הוא לא נוהג כלל להתייעץ עם רבנים‪ ,‬פשוט משום שזה חלק‬
‫מדרך חיים ומתפיסת עולם עצמאית‪ .‬בשעת הצורך הוא מתייעץ עם חברים‪ .‬הוא מעט מזלזל באנשים שרואים‬
‫ברב את חזות הכול‪:‬‬
‫לא מתייעץ עם רבנים‪ .‬יש לי חברים שאני מתייעץ איתם‪ .‬אני לא מאמין שרב יכול להגיד לי איך לחיות‪.‬‬
‫תפקיד הרב בהלכות היום יומי‪ .‬אני רואה קטנוניות בשאלות ובהתייעצות על כל דבר‪ .‬מתייעץ רק‬
‫בהלכות שוטפות‪ .‬ניסו לחבר אותי אבל לא הלך‪...‬ככל שאני מתבגר אני מבין שרבנים גם יכולים לטעות‪.‬‬
‫אין לרבנים חוכמה אלוקית מיוחדת‪ .‬אבל זה קצת מקל עלי ומנחם אותי שיש רבנים שאומרים שאסור‬
‫לסרב פקודה‪.‬‬
‫יודגש‪ ,‬כי בסוף הראיון מצא בנימין צורך להדגיש כי "ייתכן שאם הייתי יותר דתי אז דעותיי היו משתנות"‪.‬‬
‫סיכום‪ :‬נמצאנו למדים כי מעמד הרבנים כפוסקים בנושאים הקשורים לממלכתיות ולאומיות מוגבל למדי‪.‬‬
‫מתוך אוכלוסיית המחקר שלושה בלבד יפנו לקבל הנחיה הלכתית‪ ,‬וגם הם יעשו כמיטב יכולתם לא להגיע‬
‫להכרעה שמשמעותה "שבירת כלים"‪ .‬שאר הקצינים‪ ,‬לא רואים את הרבנים כפוסקים ומכתיבים אלא לכל‬
‫היותר כאנשי רוח וחכמים עם יכולת לסייע בהתוויית דרך ובברכת הדרך‪.‬‬
‫עומק הקונפליקט‬
‫בפרק המתודולוגי ציטטנו את דבריה של רוסמן ששואלת האם האדם הנורמטיבי מסוגל לחיות במציאות‬
‫של נאמנות כפולה לשתי מסגרות בלתי תלויות (רוסמן‪ ?)2334:1 ,‬תשובתה הטבעית היא "שההיגיון נוטה לומר‬
‫שלא"‪ .‬ואכן‪ ,‬מנסיון מחקרנו‪ ,‬ניכר שעל האדם הנורמטיבי תקשה מאוד מציאות של כפל נאמנויות‪ .‬במחקר‬
‫הנדון‪ ,‬מדובר בקונפליקט בשתי מישורים – תפקידי ונאמנותי‪ .‬במישור התפקידי‪ ,‬הקצין הוא בעל תפקיד‬
‫רשמי עם מחויבות חוזית ומשפטית כלפי מעבידו – מערכת הביטחון והצבא‪ .‬כדוגמא לקונפליקט תפקידי‪ ,‬ניתן‬
‫להביא את קצינת הנפגעים בצבא‪ ,‬אשר מצד אחד היא מחויבת כלפי הצבא כמעביד‪ ,‬ומצד שני היא מחויבת‬
‫כלפי המשפחות השכולות (יוסטמן‪ .)2338 ,‬כדוגמא נוספת‪ ,‬הבאנו את הפרקליט הצבאי בצבא ארה"ב‪ .‬במישור‬
‫העמוק יותר‪ ,‬מדובר בקונפליקט נאמנותי עם מחויבות ונאמנות לנושאים ערכיים ולעקרונות יסוד המגדירים‬
‫את זהותו האישית‪.‬‬
‫באשר לקונפליקט התפקידי‪ ,‬מדובר במציאות שבה אדם נושא בתפקיד עם מחויבות כפולה כלפי שני‬
‫גורמים עם סתירה מובנית פנימית‪ ,‬מה שגורם לסתירה בין שני התפקידים (‪ .)Getzels & Guba, 1954‬הוא‬
‫בדרך כלל תקף כאשר שני התפקידים מוכרים כלגיטימיים על ידי מוסד משותף או מספר מוסדות ‪(Toby,‬‬
‫)‪ .1952:326‬ואכן‪ ,‬במקרה הנדון אנו דנים במציאות שבה שני המוסדות‪ ,‬המערכת הצבאית והמערכת הדתית‪-‬‬
‫רבנית‪ ,‬המכירים ומכבדים אחת את רעותה כפי שפירטנו בהרחבה בפרק המתודולוגי‪ .‬אשר על כן‪ ,‬הנאמנות‬
‫לשתי המערכות לגיטימית ואף מחויבת‪ ,‬ודווקא מציאות זאת מחריפה את הקונפליקט‪.‬‬
‫‪- 86 -‬‬
‫במישור העקרוני‪ ,‬הקצינים מדגישים את ההלימה המליאה בין השירות הצבאי והתפיסה הדתית ציונית‬
‫שלהם‪ ,‬הן במישור הפראקטי יום‪-‬יומי‪ ,‬והן במישור הלאומי ממלכתי‪ ,‬והמחיר שהם נאלצים לשלם ביום יום‬
‫הוא חלק מ"השולחן ערוך" שלהם‪ .‬דא עקא‪ ,‬יש לכך גם מחיר אישי כפי מציין בנימין‪ " :‬ודאי שכן [יש הלימה]‪.‬‬
‫אבל זה משפיע עלי מבחינה דתית‪ .‬אני מגיע הביתה בלי כיפה ואשתי כועסת עלי"‪.‬‬
‫הדברים נכונים‪ ,‬כל עוד אין הם "נכנסים לפינה" בשאלות דיכוטומיות‪ .‬אז ניתן להבין שמדובר בקונפליקט‬
‫רב מערכתי‪ ,‬וככזה הקצינים מוצאים עצמם במציאות מורכבת וקשה שבאה לידי ביטוי במספר רבדים‪:‬‬
‫ממלכתי‪ ,‬קהילתי‪ ,‬דתי‪ ,‬ומצפוני‪-‬ערכי‪.‬‬
‫במישור הממלכתי‪ ,‬הם מבקשים להביע גישה ממלכתית בלתי מסויגת‪ ,‬ובד בבד מבקשים לשמור על ערכים‬
‫דתיים שהם חלק מהמניעים שלהם בשליחות הצבאית‪ .‬אשר על כן‪ ,‬הקצינים מצויים במציאות מורכבת‬
‫בהיותם שייכים לזרם הצה"ד מכמה צדדים‪ .‬ראשית‪ ,‬הם מייצגים תפיסת עולם העומדת במאבק ערכי מתמיד‬
‫בשתי חזיתות – מצד אחד מול העולם החרדי שטוען לניתוק המדינה מהדת (רביצקי‪ ,)1555 ,‬ומאידך מול‬
‫העולם החילוני שקורא לניתוק הדת מהמדינה משיקולים חילוניים (שגיא‪ .)2334 ,‬במקביל‪ ,‬עומדים הם בתווך‬
‫שבין שתי עולמות המיוצגים ע"י רבנים מהשורה הראשונה של הצה"ד – ממלכתיות בלתי מסויגת (שרלו‪,‬‬
‫‪ )2336‬או ממלכתיות מתונה (ישראלי‪ ,)2336 ,‬כשברקע נשמעים גם קולות המסתייגים מהברית ההיסטורית‬
‫המקודשת עם המדינה‪ .‬כך מוצאים עצמם הקצינים קרועים בשאלת הממלכתיות בין כל החזיתות‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬נגיעה בשאלת יחסי דת ומדינה‪ ,‬ובאופן קונקרטי יותר בשאלה של סירוב פקודה על רקע פינוי‬
‫ישובים‪ ,‬מעוררת קונפליקט ערכי קשה‪.‬‬
‫עוצמת הקונפליקט באה לידי ביטוי משמעותי בדבריהם של הקצינים‪ ,‬במיוחד כשקצין כמו יוסף‪ ,‬מקבל‬
‫פקודה לפינוי תושבים מישוב שחלק ממנו הוא מכיר באופן אישי‪ .‬הוא פונה כמעט בתחנונים למג"ד שלו‪,‬‬
‫כשהוא מדבר על "האחים" ו"השכנים" שלו‪:‬‬
‫בבקשה ממך אל תכניס אותי לפינות‪ ...‬אמרתי לו [למג"ד] שלא יעשה לי את זה‪ ,‬לפנות אחים שלי שהם‬
‫שכנים ואחים שלי‪ .‬מבחינה אישית וגם מבחינה הלכתית‪ .‬בהתחלה הוא התחמק‪ ,‬ואמרתי לו אתה לא‬
‫רוצה שאני אתן לך את הפתרון‪ .‬הוא אמר לי אין פתרון‪ .‬אז אמרתי לו אם אתה לא נותן פתרון אז אני‬
‫אתן פתרון ואעשה זאת עם המון כאב לב‪ .‬פתחתי את הכותפות והורדתי את הדרגות‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬יוסף מבין את המשמעות החמורה של סירוב פקודה‪ ,‬והוא מביא ציטוט בשם רבו שציוה עליו‬
‫באחת מפרשיות הפינוי השנויות במחלוקת‪" :‬זה אסור [לפנות] אבל אל תגרום לחילול השם"‪ .‬יוסף‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫מהווה דוגמא מובהקת למציאות של קונפליקט חריף שמוביל אותו לאמירות סותרות תוך כדי דיבור‪ .‬מצד‬
‫אחד הליכה על הסף עם נכונות להוריד דרגות‪ ,‬ומאידך הרב מורה לו שלא לגרום לחלול השם‪ .‬כיצד מתמודדים‬
‫‪- 87 -‬‬
‫אם כן עם המציאות הזאת‪ .‬ייתכן ומציאות חריפה זו מובילה אותו למפקד שלו בתקווה שהוא יוכל ל"הושיע"‬
‫אותו‪ .‬ייתכן וזה מה שמסביר את העמידה של יוסף מול המג"ד בבקשה שלא להכניס אותו "לפינות"‪.‬‬
‫דומה והמציאות מורכבת יותר כאשר רבנים מותירים את הקצינים בואקום הלכתי‪ .‬כדוגמא‪ ,‬ניתן להביא‬
‫את הרב אלי סדן (‪" ,)2334‬רב המכינות הקדם צבאיות"‪ ,‬שמדבר על ממלכתיות ועל ערך הציות לפקודות בצבא‪,‬‬
‫אך מוסיף מדגיש כי "יש גבול לחובת הציות" ומותיר את הקצינים להתמודד לבד בהגדרת "גבולות הציות"‪.‬‬
‫יהודה מתמקד במישור הדתי הלכתי‪ ,‬תוך שהוא מדגיש את הקושי הגדול בישוב המתח שבין דעת תורה‬
‫וממלכתיות‪ .‬הוא משתף אותי בתחושותיו בנוגע למעורבותו בגוש קטיף‪ " :‬הייתי במעגל החמישי והיה לי‬
‫משבר עמוק‪ .‬הייתי שם בגוף אבל הנשמה היתה מנותקת וקרועה"‪ .‬נוסיף ונזכיר את יהודה (הובא בפרק‬
‫הזהות) שמתבטא בניסוחים של "קושי גדול" בכל מה שנוגע לשאלות של ממלכתיות וסמכות ממשלה בקביעת‬
‫גבולות ובפינוי ישובים‪ .‬באקורד סיום לדבריו‪ ,‬בהקשר לפינוי ישובים‪ ,‬אומר יהודה שהוא "בונה" על המפקד‬
‫שלו שיבין אותו בזמן אמת‪:‬‬
‫אני עכשיו חלק מהצבא ועובד ע"פ הקודים האתיים של הצבא אם יקרה המהלך [יצטרך לפנות ישוב]‪,‬‬
‫אני לא אחסום את המהלך‪ ,‬אלא שפשוט אני לא אהיה שם‪ .‬אני אנסה לפנות למפקדים שלי ואשכנע‬
‫אותם לעזוב אותי‪ .‬חד משמעית‪ .‬והם יבואו לקראתי‪.‬‬
‫לדילמה הדתית‪ ,‬מצטרף ראובן כשהוא אומר ש"פינוי ישובים מפגיש שני עולמות – ממלכתיות מול ישוב‬
‫הארץ"‪ .‬הוא מוסיף וטוען כי בתור חייל אין ספקות מה עליו לעשות‪ ,‬אבל בתור קצין – לא! ראובן מבין‬
‫שכקצין וכמפקד‪ ,‬המחוייבות שלו גבוהה יותר‪ .‬גם כלפי המערכת הצבאית וגם כלפי פקודיו‪ .‬הוא לא יוכל‬
‫להרשות לעצמו כקצין מה שהוא היה רוצה באמת ומה שהיה קל לו לעשות כחייל פשוט‪.‬‬
‫שמעון עושה מאמץ שלא להיקלע לתוך שדה המוקשים הקונפליקטואלי‪ .‬אבל כשהוא נכנס לשם הוא אומר‬
‫דברים מרגשים שמחברים אותו גם להיבטים קהילתיים ומצפוניים‪ ,‬כשהוא מדגיש את עובדת היותו גר‬
‫"בהתיישבות"‪ ,‬וכיוון שכך נכנס מימד נוסף לעוצמת הקונפליקט – החברה‪ ,‬הקהילה הקרובה והשכנים‪:‬‬
‫לא מסוגל לדמיין את עצמי מפנה תושבים מהבתים שלהם‪ .‬הייתי בבסיס אימונים וקראו לי‪ .‬התפללתי‬
‫כל הדרך שלא יקראו לי לפנות ישובים‪ ...‬קשה לי לדמיין את עצמי מוביל גדוד לפינוי ישובים‪ .‬לא יודע‬
‫מה יקרה‪ ...‬הקונפליקט הזה מאוד חד‪ ...‬אני גר בהתיישבות‪.‬‬
‫לשמעון מצטרף דוד המדגיש את ההיבט המצפוני‪-‬ערכי‪" :‬קודם כל‪ ,‬קשה להוציא אנשים מהבתים בהיבט‬
‫האישי"‪ .‬הוא מוסיף ואומר כי אם הוא יידרש להיות במעגל ראשון‪ ,‬לא ברור לו היום מה הוא יעשה‪ .‬לשאלתי‬
‫מה בדיוק הקושי ערכי או דתי‪ ,‬והוא עונה‪" :‬בראש ובראשונה ערכי"‪.‬‬
‫יהושע מוסיף מימד נוסף לקונפליקט המורכב ממילא – העימות מול הקהילה‪" :‬כמג"ד לא הלכתי הצידה‬
‫בזמן הפינוי והיו לי הפגנות נגד הבית‪ ,‬ורבנים קיללו אותי וגידפו אותי"‪ .‬אומנם‪ ,‬המחיר האישי לא ריפה את‬
‫‪- 88 -‬‬
‫ידיו‪ ,‬אבל ניכר שהדברים חרוטים היטב בתודעתו עד היום‪ .‬גם יהושע שמדבר על הלימה בין דת ומדינה‪ ,‬מודאג‬
‫ומתקשה לחשוב על הסיטואציה שבו הוא ייקרא לפנות ישובים‪:‬‬
‫אני לא רוצה לחשוב על זה‪ .‬זה משהו רע ואני מעדיף לא לחשוב על זה‪ .‬לא צריך לבדוק את נאמנותי‬
‫לצבא‪ .‬לא יודע מה ייקרה‪ .‬לא נשבור את הכלים‪.‬‬
‫מדבריו עולה חשש שמא מתוך הספק שבו הוא מצוי בו היום‪ ,‬נסיק חלילה שמשהו פגום בנאמנות שלו‬
‫לצבא‪ .‬על כן הוא מקפיד להוסיף ולומר "לא צריך לבדוק את נאמנותי לצבא"‪ .‬יהושע מדגיש שלושה מסרים‬
‫בדבריו‪ :‬ראשית‪ ,‬הנאמנות שלו לצבא אינה מוטלת בספק‪ .‬דבריו מתקשרים לדברי הרב סדן (‪ )2334‬שמדגיש כי‬
‫נאמנות הקצינים הדתיים למדינה ולצבא‪ ,‬נבחנת בנכונות להקריב למען בטחון המדינה ולא בסוגיות של פינוי‬
‫ישובים‪ .‬שנית‪ ,‬הוא לא יכול היום להסביר מה בדיוק יקרה ב"יום פקודה"‪ .‬שלישית‪ ,‬ברור לו שבכל מצב "לא‬
‫נשבור כלים"‪ ,‬אך אין הוא מסביר את משמעות ההתחייבות הזאת במישור הפראקטי‪.‬‬
‫יואב כמו שמעון טוען שהקונפליקט האמיתי הוא לאו דווקא במישור הדתי‪ ,‬אלא יותר במישור המצפוני‬
‫הטבעי‪ ,‬בהתמודדות מול האנשים והילדים שצריך להוציא אותם מביתם‪:‬‬
‫הסיפור הדתי הוא לא העניין המרכזי‪ .‬הדבר הראשון שמכה לך בפרצוף זה העניין האנושי – להוציא‬
‫אנשים מהבית‪ .‬זו תחושה קשה שאתה מוציא את הילדים מהבית שלהם‪.‬‬
‫לפנות ילדים אני לא מסוגל‪[ .‬תאמר‪ :‬עד כאן?] באופן תיאורטי כן‪ .‬אבל זה לא כי הדת נושפת העורפי‪.‬‬
‫אולי כבסיס בתת מודע‪ ,‬אבל בהיבט האנושי זה בלתי נתפס‪ .‬זאת גם הסיבה כנראה שלא ישימו אותנו‬
‫שם‪.‬‬
‫קונפליקט הקצינים בא לידי ביטוי‪ ,‬לא רק מול המערכת הצבאית בסוגיות של פינוי ישובים‪ .‬הם חשים שהם‬
‫בקונפליקט מול המתיישבים היהודים בשגרת פעילותם ביהודה ושומרון‪ .‬דוד מספר על התנכלויות קשות מצד‬
‫"נוער גבעות" שהוא ופלוגתו עברו בעת ששירתו בחברון‪ .‬השוטרים בעיני אותם נערים "עפר ואפר‪ .‬הם בזים‬
‫להם"‪ .‬הוא מספר על אירועים קשים נוספים שלא כאן המקום לפורטם (כי קשים הם)‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬אומר דוד‬
‫שהוא חש אליהם שייכות‪" :‬בתוך תוכי אני מרגיש שאנחנו מחוברים מאותה ישיבה ואפילו מאותו ישוב"‪.‬‬
‫גם יואב משתף אותי בחוויה קשה שהוא עבר עם מתיישבים באחד מישובי הדגל של ההתיישבות ביו"ש‪:‬‬
‫‪...‬התלבטתי אם להיכנס לתוך הישוב או לא‪ .‬החלטתי להיכנס‪ .‬התחיל מאבק ידיים והמצב לא היה טוב‪.‬‬
‫דחפו אותי ואת הסמ"פ‪ .‬היה מאוד טעון‪ .‬לא יודע אם זיהו אותי‪ .‬היתה לי תחושת קבס‪ ,‬גועל‪.‬‬
‫שאול הוא הקצין היחיד שהשתתף בפועל בפינוי גוש קטיף במעגל הראשון‪ .‬ניכר עליו שהוא עבר חוויה מאוד‬
‫קשה שהשאירה אותותיה עד ימים אלו‪ .‬הוא מביע רגשות קשים באשר להתנהגותם של התושבים בזמן פינוי‬
‫הגוש‪:‬‬
‫לא אומר את זה כדי להרגיע את מצפוני‪ .‬ראיתי איך הם התנהגו וראיתי שלא כל מה שהם עושים בא‬
‫ממקום של אהבת הארץ וממקום שכואב להם שמפנים אותם מביתם‪ ...‬התפקחתי שלא הכל אהבת‬
‫‪- 85 -‬‬
‫הארץ‪ .‬שלא יבלבלו את המוח‪ .‬כפר דרום זה לא דת‪ .‬מי שחינך את הילדים שלו כך הוא לא דתי‪ .‬אני‬
‫ראיתי מה עשו לחיילים שלי‪.‬‬
‫מדבריו של שאול‪ ,‬ניתן גם להבין מה תחושת ההשפלה גרמה לו‪ .‬היא הגבירה את תחושת הכעס‬
‫והמוטיבציה להשלים את מלאכת הפינוי‪:‬‬
‫כשנכנסתי לקראוון בכפר דרום ואני מלא בקמח‪ ,‬ביצים ושמן‪ .‬אומרת גברת בוא תנקה את עצמך‪.‬‬
‫אמרתי לה‪ ,‬אני לא אנקה את עצמי‪ .‬אם עד עכשיו היה לי קשה‪ ,‬הרי שעכשיו עם כל התערובת הזאת אין‬
‫כל בעיה לפנות‪.‬‬
‫יוצא אפוא‪ ,‬שהמתח שקיים בפועל‪ ,‬בין הקצינים והתושבים בני הציונות הדתית‪ ,‬בימי שגרה ובימי משבר‪,‬‬
‫מעצים את הבלבול ואת תחושת הקונפליקט‪.‬‬
‫סיכום‪ :‬נמצאנו למדים‪ ,‬שאכן מדובר בקונפליקט רב מערכתי קשה וחריף עם ביטוי ברבדים רבים‪:‬‬
‫הממלכתי‪ ,‬הקהילתי‪ ,‬הדתי‪ ,‬הלאומי והמצפוני‪-‬ערכי‪ .‬ניתן להניח שהקצינים מקווים ומתפללים שהקונפליקט‬
‫יישאר בגדר דיון אקדמי‪ ,‬אך חלילה שלא יגיע למבחן המציאות‪.‬‬
‫‪- 53 -‬‬
‫‪ .4‬דיון‬
‫במסגרת פרק הדיון ובהתייחסותנו להיבטים השונים של המחקר‪ ,‬ננסה לשלב בין ממצאי המחקר הנרטיבי‬
‫והמחקר הטקסטואלי תוך דגש על התמונה הכוללת‪ .‬הקשר בין ממצאי שני המחקרים הכרחית מכמה טעמים‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬הקצינים הבכירים מהמחקר הטקסטואלי הם תוצר התהליך הצבאי המתמשך החל מתקופת היותם‬
‫קצינים זוטרים‪ ,‬ותהליך התפתחותם עשוי להוות מודל לקצין דתי שעבר את כל שרשרת הפיקוד החל משלב‬
‫הפיקוד הזוטר מ"פ‪ ,‬ועד לשלב הפיקוד הבכיר שהם הגיעו בסוף דרכם הצבאית‪ .‬הקצין הבכיר עשוי אפוא‬
‫לסייע בהבנת התהליך שצפוי לעבור על הקצינים הזוטרים‪ .‬שנית‪ ,‬הקצינים הבכירים עשויים להוות גורם מאיץ‬
‫בהעצמת הקונפליקט אצל הקצינים הזוטרים‪ ,‬בעקבות המחיר האישי שהם שילמו ובעקבות האשמות‬
‫החמורות שהם מטילים על המערכת הקהילתית הדתית‪ .‬ניתן להניח‪ ,‬שסיפור הקצינים הבכירים מותיר רושם‬
‫עז אצל הקצינים הזוטרים‪ .‬מצד אחד הוא מעורר אצלם תחושת תסכול עזה ומאידך כבוד והערכה כלפי‬
‫הקצינים הבכירים שעמדו באופן מעורר התפעלות מול כל הלחצים‪.‬‬
‫‪.4.1‬‬
‫התיאוריות במבחן הממצאים‬
‫מערכות מתווכות‬
‫בפרק המתודולוגי הרחבנו אודות המערכות המתווכות שמאפשרות את התיווך שבין המערכת הצבאית‬
‫והמערכת הדתית‪ .‬ברם‪ ,‬מהמחקר הנרטיבי עולה כי אף לא אחד מאוכלוסיית המחקר מדבר על גופים מתווכים‬
‫שמסייעים לו כפי שנאמר במחקרה של רוסמן (‪ .)2336‬בפרק הממצאים "דרכי ההתמודדות" של הקצינים‪ ,‬דובר‬
‫על סדרה של דרכים‪ ,‬אך מודל ה"מערכות מתווכות" לא מפורטת היות והקצינים לא התייחסו להיבט זה‬
‫במהלך הראיונות‪.‬‬
‫כשהרבנים נמצאים במעמד דומיננטי ("ציוויי") עם עמדה ברורה בנוגע לאיסור פינוי ישובים‪ ,‬הם בדרך כלל‬
‫גורמים להעצמת הקונפליקט ולא לריכוכו‪ ,‬ובכך הם מקשים על הקצינים‪ .‬אשר על כן‪ ,‬הקצינים חוששים‬
‫מקשר ומתלות בהם‪ .‬ברם‪ ,‬כשהרבנים במעמד פחות סמכותי ("הכרתי")‪ ,‬הם עשויים לרכך את עוצמת‬
‫הקונפליקט‪ ,‬אך לא לשמש כגורם מתווך‪.‬‬
‫בנוסף חשוב להדגיש‪ ,‬כי בראיונות לא ניתן היה לזהות התייחסות לרבנות הצבאית כגורם שעשוי לתווך בין‬
‫הקצינים הדתיים (או החיילים) והמערכת הצבאית או להקל את עוצמת הקונפליקט‪ .‬זאת‪ ,‬למרות גישתה‬
‫העקבית של הרבנות הצבאית נגד סירוב פקודה‪ .‬ההתייחסות היחידה לרבנות הצבאית‪ ,‬היתה בדבריו של יואב‬
‫שאומר בנימה מעט ביקורתית‪" :‬גם הרבנות הצבאית מעדיפה להתחבא מאחורי עצמם‪ ,‬הם יודעים לפרגן אבל‬
‫‪- 51 -‬‬
‫לא לקבל החלטות"‪ .‬הרבנות הצבאית מצטיירת בעיני הקצינים כאנשי מנהלה המספקים שירותי דת‪ ,‬אך לא‬
‫כגורם מתווך או ממתן‪.‬‬
‫ובאשר לאיגוד ישיבות ההסדר‪ ,‬גוף זה אינו יכול לשמש גורם מתווך מחמת העובדה שרבני ישיבות ההסדר‬
‫חלוקים בינם לבין עצמם באשר לסוגיית פינוי ישובים‪ .‬אשר על כן‪ ,‬נראה כי איגוד ישיבות ההסדר המהווה‬
‫שיקוף לתפיסת עולמם של ראשי הישיבות‪ ,‬יתקשה באתגר לשמש גוף מתווך בין הצבא ובין הקצינים הדתיים‬
‫בסוגית הממלכתיות ופינוי ישובים‪.‬‬
‫קונפליקט הזהות במערכת הצבאית‬
‫בניגוד ל"מערכות המתווכות" שלא בא לידי ביטוי בממצאי המחקרים‪ ,‬חלק מדרכי ההתמודדות במערכת‬
‫הצבאית שנדונו בפרק התיאורטי‪ ,‬אכן באו לידי ביטוי בממצאי המחקר‪ .‬בהקשר לכך‪ ,‬הבאנו שני מחקרים‬
‫שעוסקים בקונפליקטים בצבא ארה"ב‪ .‬בהקשר לקונפליקט התפקידי בו מצוי הקצין הדתי האמריקאי‪ ,‬החוקר‬
‫בוכרד (‪ )1545‬גילה שתי דרכי התמודדות של הקצין הדתי – קטגוריזציה‪ ,‬שהוא סוג של הכחשה ורציונליזציה‬
‫שהיא התמודדות עם הקונפליקט תוך בידול מרכיבי הקונפליקט‪ .‬את גישת הקטגוריזציה אנו מוצאים אצל‬
‫פרויד (‪ )1577‬תחת שני מנגנונים – הכחשה והתכחשות‪.‬‬
‫בוכרד טוען כי ממחקרו עולה כי הקצינים מעדיפים את מנגנון ההכחשה‪ ,‬ואלו שהולכים בגישת‬
‫הרציונליזציה הם מפתחים במהלך הזמן זהות מרכזית ותת זהות משנית כשהזהות הצבאית היא הדומיננטית‬
‫ואילו הזהות הדתית הופכת להיות משנית‪ .‬ממצאי המחקר מאמתים את שתי הטענות המחקריות הללו‪,‬‬
‫ומוכיחות כי שתי דרכי ההתמודדות משולבות יחד בתפיסת עולמם ובדרך חייהם של הקצינים‪.‬‬
‫מאידך במחקר בסביבת הפרקליט הצבאי‪ ,‬טוען לנון (‪ )1585‬כי קונפליקט מתמשך עלול לגרום בסופו של‬
‫תהליך לתוצאה שבה הפרקליט יתכחש לזהותו המקצועית כפרקליט לטובת קריירה צבאית‪ .‬בהקשר לחקרנו‪,‬‬
‫מימד הזמן לא גורם ל"שבירת כלים" בין שתי המערכות התובעניות‪ ,‬אלא הקצין מגבש את זהותו כזהות‬
‫המורכבת ממספר תתי זהויות (קניאל‪ .)2336 ,‬במציאות זאת הקצין אינו מבטל זהות אלא מעניק עוצמה רבה‬
‫יותר לתת הזהות הצבאית כזהות הדומיננטית תוך ריכוך תת הזהות הדתית‪.‬‬
‫דת ומדינה – בין חיבור והפרדה‬
‫במאמר על דת ומדינה‪ ,‬טוען שגיא (‪ )2334‬כי הפרשנות של צמד המילים "דת ומדינה" לובש ופושט צורה‬
‫ומשמעות בהקשר למצדדים או למתנגדים לצימוד שבין שני הערכים‪ .‬מתנגדי הזהות "מפתחים דיספוזיציה של‬
‫ליברליזם אוטומיסטי שבמרכזו היחיד וזכויותיו"‪ ,‬ואילו המצדדים בזהות ובאחדות הערכים "מפתחים‬
‫דיספוזיציה שבמרכזה תפיסת זהות קולקטיביסטית"‪.‬‬
‫‪- 52 -‬‬
‫דבריו של שגיא יוצרים לכאורה דיכוטומיה חדה שמשמעה שכל מי שתומך ביצירת אחדות רעיונית בין צמד‬
‫המילים "דת ומדינה" דוגל בתפיסה קולקטיביסטית‪ ,‬ואילו אלו המתנגדים לצימוד הרעיוני שבין שני הערכים‬
‫הוא בעל תפיסה ליברליסטית שבמרכזו היחיד וזכויותיו‪.‬‬
‫ואני אבקש לטעון שהדיכוטומיה שיוצר שגיא גורפת מדי משני היבטים‪ ,‬במבחן המציאות הישראלית‬
‫ובמבחן ממצאי המחקר‪ .‬מצד אחד‪ ,‬אנו מכירים ציבורים גדולים בחברה הישראלית ששואפים לבטל את‬
‫הצימוד בין הערכים "דת ומדינה"‪ ,‬ובכל זאת הם דוגלים בערכי סוציאליזם ובערכים הרואים את הקולקטיב‬
‫כערך מרכזי בתפיסת עולמם‪ .‬מאידך‪ ,‬אנו מכירים יותר ויותר ציבורים במחנה הצה"ד לרבות קצינים דתיים‬
‫מהמחקר‪ ,‬שלמרות והם דוגלים בשילוב הרעיוני הנגזר מצימוד המילים "דת ומדינה"‪ ,‬הם דוגלים בפלורליזם‪,‬‬
‫בליברליזם ובזכויות הפרט‪.‬‬
‫ציות הרסני‬
‫במערכות צבאיות ערך הציות הוא ערך מקודש‪ .‬אולם‪ ,‬כשהציות הוא ערך גורף הוא עלול להוביל ל"ציות‬
‫הרסני"‪ .‬במצב זה האנשים יכולים אף לפגוע באנשים חפים מפשע במסגרת ציות לפקודות‪ .‬מה שעלול להוביל‬
‫לציות הרסני במערכת הצבאית קשור בשלושה גורמים )‪ .(Milgram, 1974‬גורם אחד קשור לעובדה שבעל‬
‫הסמכות משחרר את אלה שמצייתים לו מכל אחריות‪ ,‬ואז הם יכולים לטעון "רק מילאתי פקודות"‪ ,‬ואילו‬
‫הגורם השני קשור לעובדה שהאנשים בעלי הסמכות נוקטים בטכניקת "הרגל בדלת"‪ .‬קרי‪ ,‬בתחילה הם‬
‫דורשים פקודות קלות‪ ,‬ובהמשך הם משדרגים את עוצמת הפקודות עד שהם מביאים את הפָ קוד למילוי‬
‫פקודות הרסניות‪.‬‬
‫במחקרנו עימתנו את הקצינים עם נושא הציות ההרסני והם התייחסו לכך‪ .‬הטענה המרכזית שעולה‬
‫מהטיעונים של הקצינים משני המחקרים‪ ,‬שכל תהליך קבלת ההחלטות‪ ,‬החל בהחלטת הממשלה ועד החלטת‬
‫בג"ץ‪ ,‬מצביע על תהליך חוקי ודמוקרטי‪ .‬אשר על כן טענה של "ציות בלתי חוקי" אינו תקף‪.‬‬
‫נראה כי בנוסף לטענות הקצינים במחקר‪ ,‬שני הגורמים המוזכרים במחקרו של מילגרם אינם תקפים‬
‫בסביבת השרות בצה"ל‪ .‬תסמונת "הראש הקטן" אינה תקפה ועל הטענה "רק מילאתי פקודה"‪ ,‬החייל מכיר‬
‫היטב את הקוד האתי הצה"לי שלא מבצעים פקודות ש"דגל שחור" מתנוסס מעליהן‪ .‬ובאשר להסבר השני‬
‫בדבריו של מילגרם‪ ,‬הרי שצה"ל רחוק מלעבוד בשיטת ה"סלאמי"‪ .‬פקודות ניתנות באופן מרוכז ומסודר‬
‫(פקודת יום‪ ,‬פקודת מבצע ועוד)‪.‬‬
‫יש להוסיף ולהדגיש‪ ,‬כי גם הקוד האתי של צה"ל העוסק בערך המשמעת‪ ,‬מתמודד עם בעיית הציות‬
‫ההרסני ופקודות בלתי חוקיות בעליל‪ .‬שם נאמר בפירוש כי ערך המשמעת של החיילים הוא‪" :‬נכונותם לציית‬
‫‪- 50 -‬‬
‫לפקודות‪ ...‬כשהם מקפידים על מתן פקודות חוקיות ומתנערים מפקודות בלתי חוקיות בעליל"‪ .‬מה שאמור‬
‫להבטיח זאת‪ ,‬החתירה המתמדת שלהם לביצוע הפקודות "מתוך הבנה והזדהות"‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬דומה ואנו נשארים בצריך עיון כלפי שטרן שטוען כי המציאות הצה"לית‪" ,‬חוסכת ממך‬
‫להכריע אפילו פנימה את עמדתך באשר להחלטות ממשלה"‪ .‬האם אין בגישה רדיקאלית זו‪ ,‬חשש מפני מדרון‬
‫חלקלק שעשוי להוביל אותנו למציאות של "ציות הרסני"?!‬
‫‪.4.2‬‬
‫תשובות לשאלות המחקר‬
‫בפרק המתודולוגי הצגנו ארבע שאלות מחקר‪ .‬השאלה הראשונה נוגעת לזהות הקצינים ולתפיסת עולמם‬
‫(להלן‪ :‬זהות הקצינים)‪ .‬השאלה השניה נוגעת להבנת עוצמת הקונפליקט בו מצויים הקצינים והגורמים‬
‫המשפיעים על עוצמתו (להלן‪ :‬עוצמת הקונפליקט)‪ .‬השאלה השלישית נוגעת למידת הנאמנות של הקצינים‬
‫למדינה ולצה"ל על רקע הקונפליקט בו הם מצויים (להלן‪ :‬גבולות הנאמנות)‪ .‬השאלה הרביעית נוגעת לאופן‬
‫ההתמודדות של הקצינים עם הקונפליקט (להלן‪ :‬דרכי התמודדות)‪.‬‬
‫בפרק זה נתייחס לכל אחת משאלות המחקר במבט אינטגרטיבי וכולל‪ ,‬תוך התייחסות לממצאי שני כלי‬
‫המחקר‪ ,‬הנרטיבי והטקסטואלי‪ .‬נערוך השוואה בין שני הממצאים וננסה להציג את השונה‪ ,‬השווה והיחס‬
‫שביניהם‪.‬‬
‫זהות הקצינים (שאלת מחקר ראשונה)‬
‫יכולתם של הקצינים להגדיר באופן חד את הזהות הציונית דתית שלהם‪ ,‬עומדת בבסיס שאלת מחקר זו‪.‬‬
‫בפרק הממצאים דנו בהסתייגותם וחששם של רבים מהקצינים מהאפשרות להתראיין‪ .‬רק קומץ הביע נכונות‬
‫מיידית בשותפות במחקר‪ .‬ברם‪ ,‬למרות החששות הראשוניים‪ ,‬במהלך כל הריאיון הקצינים היו פתוחים‬
‫ומשוחררים ולא ניכר היה כל חשש בדבריהם‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אחד הקצינים ששאלתי בסוף הריאיון אם יש לו בעיה‬
‫שאמסור את תוצאות הריאיון למח"ט שלו‪ ,45‬ענה הקצין כי אין לו כל בעיה עם זה‪ .‬ואכן‪ ,‬מסיכום הראיונות‬
‫וכלל המפגשים ניתן לומר כי לא נמצאו (למעט מקרים חריגים) אמירות חריגות שעלולות לפגוע בקצינים לו הן‬
‫היו מתפרסמות‪.‬‬
‫חשוב להדגיש כי בחיי היום‪-‬יום‪ ,‬חלק מהקצינים אינם מחצינים את הזהות הדתית שלהם‪ .‬חלקם פשוט‬
‫נמנעים מלהכניס את העולם הדתי שלהם לשיח המקצועי‪-‬צבאי ( כדוגמת יהושע)‪ ,‬וחלקם משתדלים להצניע‬
‫‪ 45‬הדגשתי בפניו שהשאלה היא תיאורטית בלבד‪ ,‬כי גם אם הוא יסכים אסור לי אתית לעשות זאת‪.‬‬
‫‪- 55 -‬‬
‫את החזות הדתית שלהם‪ ,‬ע"י הורדת כיפה או חבישת כובע במהלך פעילות צבאית‪ .‬בפרק "דרכי ההתמודדות"‬
‫להלן‪ ,‬נציג ממצא זה כאחת מדרכי ההתמודדות של הקצינים‪.‬‬
‫למרות שהקצינים חשים נבוכים מעט במהלך הראיונות בהקשר לשאלת זהותם‪ ,‬ניתן לשרטט את הזהות‬
‫הציונית דתית המשותפת שלהם‪ ,‬בקווים מעט גסים‪ .‬מדובר בקבוצה של קצינים עם מאפיינים זהים ברמת‬
‫תפיסת העולם הערכית הכוללת‪ .‬הם בעלי זהות ממלכתית מאוד חזקה ומגובשת‪ ,‬המאמינים במעמדה‬
‫ובסמכותה של המדינה מתוקף דתי‪ ,‬למרות היותה מדינה שאיננה מתנהלת על פי הלכה‪ .‬הם מאמינים במעמדו‪,‬‬
‫ייחודו ואחדותו של עם ישראל למרות הפילוג וחילוקי הדעות שבעם‪ .‬בנוסף הם רואים בשרות הצבאי ערך‬
‫אינטגראלי מאמונתם הדתית‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כולם בעלי מוטיבציה גבוהה לשירות צבאי משמעותי‪ ,‬שמהווה חלק‬
‫משליחות דתית וחינוכית‪ .‬כמו כן‪ ,‬הם רואים בכיבוד המשמעת הצבאית ערך עליון‪ .‬כל אלו ערכים המשותפים‬
‫לכלל הקצינים – הזוטרים מהמחקר הנרטיבי והבכירים מהמחקר הטקסטואלי‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬כאשר אנו מנסים להתייחס להיבטים פראקטיים של מימוש חזון הציונות הדתית הלכה למעשה‪ ,‬אנו‬
‫מתעמקים מעט ומנסים לשרטט תמונה בהירה יותר תוך שימוש ב"מכחול דק"‪ .‬אז‪ ,‬אנו מצליחים לחשוף את‬
‫הקונפליקטים הפנימיים והשורשיים שמהווים חלק מזהותם הייחודית‪ .‬אז גם מתברר שהקצינים‪ ,‬הזוטרים‬
‫והבכירים‪ ,‬מייצגים למעשה קבוצה הטרוגנית שבא לידי ביטוי במספר היבטים‪.‬‬
‫בהיבט הממלכתי‪ ,‬הקצינים מתחלקים לשלוש קבוצות משנה – ממלכתיות בלתי מסויגת‪ ,‬ממלכתיות‬
‫מתונה וממלכתיות חילונית‪ .‬מכאן‪ ,‬גם מובן כיצד הם מסבירים‪ ,‬כל אחד בדרכו‪ ,‬האם המדינה מעל ההלכה‬
‫מבחינה ערכית‪ ,‬מתחת להלכה או ששתי המערכות‪ ,‬המדינה וההלכה‪ ,‬כלל אינן מתנגשת מאחר ומדובר בשתי‬
‫מערכות בלתי תלויות ובלתי חופפות (ממלכתיות חילונית)‪.‬‬
‫בהיבט ההלכתי‪ ,‬ניסינו לברר את מידת המחויבות שלהם כלפי פסיקת הרבנים בשאלות של דת ומדינה‪.‬‬
‫מצאנו שגם בתחום זה הם מתחלקים לשלוש קבוצות משנה בהתבסס על שלושה מודלים‪ .‬בנוסף לשני‬
‫המודלים‪" ,‬הציווי" ו"הכרתי"‪ ,‬שמודגשים על ידי שגיא (‪ ,)1557‬מצאנו כי חלק מהקצינים מגלים אדישות כלפי‬
‫דעותיהם של הרבנים בכל הנוגע לסוגיות של דת ומדינה ‪ -‬המודל "האדיש"‪ .46‬זיהינו מספר טעמים מדוע‬
‫הקצינים אדישים לדעת הרבנים‪ .‬יש הטוענים כי הרבנים אינם מסוגלים להבין את המציאות המורכבת שבה‬
‫הם מצויים‪ ,‬ויש שטוענים שזה פשוט מחוץ לתחום סמכותם של הרבנים‪ .‬מעבר לטענות הקצינים‪ ,‬ניתן להציע‬
‫‪ 46‬הדגשנו כי "אדיש" משמעותו חוסר התעניינות לדעת הרבנים‪ ,‬ולא כתכונת אופי‪.‬‬
‫‪- 54 -‬‬
‫שגם המחלוקות הרבות שבין הרבנים והעובדה שהם עצמם אינם מסוגלים לגבש דעה משותפת‪ ,‬גם מציאות‬
‫קשה זו אינה מעודדת את הקצינים להתייעץ עם הרבנים (שרלו‪ ,‬תשס"ח; מלמד‪ ,‬תשע"ב)‪.‬‬
‫בהיבט של זהות ציונות דתית‪ ,‬הם רואים עצמם שייכים לזרם הזה דרך שלושה מסלולים – ממלכתיות‪,‬‬
‫תורה ועם ישראל‪ .‬החיבור לעם בא לידי ביטוי בשני מישורים‪ .‬במישור הבינאישי הם עובדים ופועלים במסגרת‬
‫הצבאית עם הפסיפס של החברה הישראלית‪ ,‬והם מעריכים כל מגזר בחברה בלי התנשאות‪ .‬מאידך‪ ,‬גם‬
‫במישור הרחב יותר הם מכירים ומכבדים את כל הכוחות הפועלים בעם‪ ,‬כפי שהדברים באים לידי ביטוי‬
‫בדבריהם של רבני הצה"ד (סדן‪ ;2312 ,‬בן‪-‬נון‪.)2311 ,‬‬
‫נשים לב לעובדה שהקצינים מדגישים שלושה מרכיבים בזהות הצה"ד (ממלכתיות‪ ,‬תורה ועם)‪ ,‬תוך‬
‫התעלמות משלימות הארץ כאחד ממרכיבי היסוד‪ .‬ייתכן וכאן באה לידי ביטוי ערך "קדושת הממלכתיות"‬
‫(רוט‪ )2312 ,‬המדגיש ביתר שאת את המרכיבים של תורה ועָ ם‪ ,‬בנוסף לערך קדושת הארץ‪.47‬‬
‫בסיכום התייחסותנו לשאלת זהות הקצינים‪ ,‬נחזור שוב על השאלה שנשאלה בפרק הממצאים הנרטיביים‪.‬‬
‫שם שאלנו‪ ,‬מדוע הקצינים כה חששו משותפות במחקר ומביצוע הריאיון‪ ,‬למרות החיסיון שהובטח להם‬
‫ולמרות העובדה שלא נאמרו אמירות חריגות שהמערכת הצבאית אינה יכולה לסבול אותן‪.‬‬
‫ניתן להעלות מספר השערות בסוגיה זו‪ .‬ראשית‪ ,‬ייתכן לומר כי לפני ביצוע הריאיון‪ ,‬זהותם ותפיסת עולמם‬
‫של הקצינים באשר לשאלות של ממלכתיות וסירוב פקודה‪ ,‬היתה מעורפלת מעט‪ .‬רק במהלך הריאיון‪ ,‬ותוך כדי‬
‫הצפת הקונפליקט‪ ,‬הקצינים הצליחו לגבש ולחדד זהות ברורה ואחידה‪ .‬השערה זו מתבססת על התיאוריה‬
‫המחקרית שמדבר על הקונפליקט ועל הנרטיב כמבנים ומעצבים זהות (שץ‪-‬אופנהיימר ודביר‪" :)2313 ,‬שזהותו‬
‫של הסובייקט נעה בין כמה וכמה זהויות המתהוות לאורך החיים באמצעות קונפליקטים שונים"‪ .‬ביטוי‬
‫להשערה זו ניתן למצוא בדבריו של ראובן שטוען שהריאיון הראה לו שהדברים לא ברורים ושהקשר שלו‬
‫לציונות הדתית אינה כה פשוטה‪" :‬הריאיון הראה לי שהדברים לא כל כך ברורים לי‪ ...‬מה הקשר שלי לציונות‬
‫הדתית?‪...‬לא פשוט!"‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬יהושע מדבר על כך שהריאיון אילץ אותו לצאת מ"קיבעון מחשבתי"‪ ,‬ויהודה‬
‫מוסיף שהריאיון הביא אותו לברר שאלות שלא תמיד יש להם תשובות‪ .‬נדמה‪ ,‬ודבריו של דוד מהדהדים הכי‬
‫חזק‪ .‬לפני הפרידה בחניה כשאנחנו כבר מרוחקים‪ ,‬הוא אומר לי שהשארתי לו "חומר למחשבה לשנתיים"‪.‬‬
‫קודם לכן‪ ,‬הוא אומר סביב לשולחן הריאיון‪ ,‬שהוא שואל את עצמו הרבה שאלות‪ ,‬אך אין דיון עומק אמיתי‬
‫בצבא בשאלות של ממלכתיות וזהות‪ ,‬למרות חשיבות הנושא‪ .‬יוצא אפוא‪ ,‬ששאלת הזהות לא מקבלת מענה‬
‫‪ 47‬ייתכן וחלק מהקצינים יחלקו על ממצא זה‪ ,‬אולם זאת המסקנה המתבקשת לכאורה מהריאיון הנרטיבי‪.‬‬
‫‪- 56 -‬‬
‫מספק לא ברמת המערכת‪ 48‬ולא ברמה האישית‪ .‬וכך היא נשארת מעורפלת‪ .‬הראיון עורר אותם לחשיבה‪ ,‬וכל‬
‫הזדמנות שיכולה לסייע בברור הנושא ‪ -‬חשובה ומבורכת‪ .‬לאור האמור‪ ,‬ניתן לשער‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי הקצינים חששו‬
‫ממבוכה עקב התמודדות עם שאלות מורכבות שהם טרם נתנו דעתם עליהן‪ .‬השערה שניה‪ ,‬מדובר בסוגיה‬
‫רגישה וטעונה‪ ,‬על רקע מתח תמידי בחברה הישראלית בין דתיים וחילונים ובין שמאל וימין כשסוגית‬
‫ההתיישבות מעבר לקוי ‪ 67‬שנויה במחלוקת‪ .‬יתר על כן‪ ,‬סוגית סירוב פקודה רגישה וטעונה במיוחד‪ .‬במציאות‬
‫שכזאת‪ ,‬ייתכן ויש מקום להימנע מהתבטאויות שאינן הכרחיות‪ .‬השערה שלישית‪ ,‬ייתכן לומר כי הקצינים לא‬
‫מכירים בעובדה שהדילמות והקונפליקט בו הם מצויים‪ ,‬מהווים מבחן כוח ועוצמה למידת נאמנותם למדינה‬
‫ולצבא‪ .‬החשש מדילמה שעלולה להתפרש כחולשה בנאמנות‪ ,‬מובילה את יהושע להדגיש‪..." :‬ואנחנו נאמנים‬
‫לצבא מאוד ונאמנים למדינה מאוד"‪ .‬החשש‪ ,‬אם כן‪ ,‬מפרשנות הדילמה כחולשה בנאמנות‪ ,‬ייתכן והיא זו‬
‫שהובילה‪ ,‬בתת הכרתם‪ ,‬חלק מהקצינים להסתייג או לחשוש קיום הראיון‪.‬‬
‫עוצמת הקונפליקט (שאלת מחקר שנייה)‬
‫במסגרת שאלת מחקר זו‪ ,‬ביקשנו לברר את עוצמת קונפליקט הנאמנות בה שרויים הקצינים ובאיזו מידה‬
‫הם חשים אותה בשגרת היום כגורם משפיע בפעילות המבצעית השוטפת בצבא‪ .‬מניתוח ממצאי המחקר‬
‫הנרטיבי‪ ,‬עולה תמונה המבחינה באופן חד בין שני מישורים‪ ,‬בין המישור השגרתי היום‪-‬יומי‪ 49‬והמישור הערכי‬
‫בהקשר לשאלות של דת ומדינה תוך התייחסות לפנוי ישובים‪.‬‬
‫במישור השגרתי עולה תמונה שהקצינים אינם טרודים בשאלות של נאמנות למדינה בהקשר לקונפליקט‬
‫אפשרי בין שתי המערכות‪ .‬זה גם בא לידי ביטוי במהלך הראיונות‪ ,‬כשהקצינים נשאלים על הלימה בין שתי‬
‫המערכות‪ ,‬הצבאית והדתית‪ .‬בתשובתם הטבעית הם מייחסים את הדת להיבטים של שגרת יום‪-‬יום (שבת‪,‬‬
‫כשרות וכו')‪ ,‬ואומרים שיש הלימה מליאה‪ .‬ואכן‪ ,‬כל הסוגיות הקשורות להיבטים הלכתיים היום יומיים כלל‬
‫אינן מהווים עבורם דילמה או בעיה הלכתית‪ .‬זאת‪ ,‬למרות העובדה שסוגיות אלו עולות וצצות ביום יום‬
‫בפעילות מבצעית ובפעילות שיגרה‪ ,‬בימי חול ובימי שבת ומועד‪ .‬הקצינים אומנם מצירים ומוטרדים מחילולי‬
‫שבת או מבעיות של חוסר צניעות‪ 50‬שנכפים עליהם במהלך השרות הצבאי‪ ,‬אך אין הם רואים בהן בעיות‬
‫הלכתיות שמערערות את המוטיבציה שלהם לשירות צבאי איכותי‪ .‬הם חשים שזה חלק מהמחיר האישי שהם‬
‫‪ 48‬קיימות אומנם סדנאות של "זהות ויעוד"‪ ,‬אך דומה והן אינן עוסקות בהגדרת הזהות הייחודית של בני הצה"ד‪.‬‬
‫‪ 49‬כשרות‪ ,‬שבת‪ ,‬פעילות מבצעית‪ ,‬מוסר מלחמה‪ ,‬קדושת חיי אדם וכו'‪.‬‬
‫‪ 50‬לבוש לא צנוע‪ ,‬שירת נשים‪ ,‬הדרכה של מדריכות‪ ,‬מעורבות עם נשים וכו'‬
‫‪- 57 -‬‬
‫נאלצים לשלם עבור השליחות שלהם ועבור הזכות לשרת את המדינה‪ .‬אין הם רואים בכך קונפליקט ערכי‪,‬‬
‫אלא חלק בלתי נפרד מרוח ההלכה‪.‬‬
‫במישור הערכי‪ ,‬כשהקצינים נשאלים באשר להלימה בין הנאמנויות למדינה ולדת‪ ,‬בלי לרדת להיבטים‬
‫פראקטיים‪ ,‬הם סבורים שיש הלימה מליאה כפי שמתבטא שמעון לשאלת ההלימה‪ " :‬אני מרגיש הלימה‬
‫מוחלטת"‪ .‬ברם‪ ,‬ברגע שהקצינים עומתו באופן ישיר בשאלות פראקטיות של "מה תעשה אם וכאשר"‪,‬‬
‫השתנתה התמונה וניכר היה שהקצינים נבוכים ומתקשים בהתנסחות‪ .‬אין הם מוכנים לשאלות המעמידות‬
‫אותם במוקד של פעילות הקשורה בפינוי ישובים ותושבים‪ ,‬הרס מבנים ופגיעה בהתיישבות היהודית ביהודה‬
‫ושומרון‪ .‬בסיטואציה קשה כזאת אני מקבל תשובות המצביעות על מבוכה או העדר רצון לשתף בתחושות‪.‬‬
‫התחושה היא שקשה להם מאוד עם המחשבה‪ ,‬ולו הפוטנציאלית‪ ,‬שהם יצטרכו להיות שותפים באופן פעיל עם‬
‫עקירת ישובים ופינוי תושבים מבתיהם בעתיד‪.‬‬
‫אמירות וביטויים קשים הנאמרים ע"י הקצינים בכירים (מג"דים ומעלה) לא מותירים ספקות באוזן‬
‫השומעת‪ .‬מדובר בדילמה קשה וכואבת‪ ,‬לא רק לקצינים הזוטרים (מ"פ) אלא גם לבכירים המנוסים יותר‪.‬‬
‫הקצינים לא מסוגלים לדמיין מציאות שבה הם מפנים תושבים מבתיהם‪ .‬גם קשה להם לדמיין מציאות‬
‫שהם עומדים בראש הכוח שמבצע את הפינוי‪ .‬הקונפליקט חד וקשה‪ ,‬ובמיוחד אצל אותם קצינים שגרים‬
‫ביהודה ושומרון‪ .‬אז‪ ,‬כל פינוי עשוי להפגיש אותם לא רק מול בעיה ערכית‪ ,‬אלא גם מול תושב שהוא גם חבר‪-‬‬
‫שכן‪ .‬קשה להם אפילו לדמיין את המציאות שהיא כה קשה‪" .‬זה משהו רע"‪ ,‬אומר יהושע‪ ,‬ומוסיף‪" :‬אני‬
‫מעדיף לא לחשוב על זה"‪ .‬דוד‪ ,‬שהיה במעגל חמישי בתקופת ההתנתקות‪ ,‬מוסיף מימד נוסף ומרגש כשאני‬
‫שואל אותו איך הוא חש באותה תקופת‪" :‬הייתי שם בגוף אבל הנשמה היתה מנותקת קרועה"‪.‬‬
‫הקונפליקט‪ ,‬איתו מתמודדים הקצינים‪ ,‬הוא ללא ספק רב מערכתי‪ .‬בצד האחד‪ ,‬מדובר בנאמנות למדינה‪,‬‬
‫לצבא‪ ,‬לערכי הרעות ולציות לפקודות‪ .‬בנוסף‪ ,‬התפקיד‪ ,‬המשמעת הצבאית‪ ,‬הדרגות והמדים – כל אלו יחד‬
‫מחזקים את המחויבות למסגרת הצהלית ולפקודות הצבא (מילגרם‪ ,)1575 ,‬והם גם מבינים ומכירים את הקוד‬
‫האתי של צה"ל העוסק בתחום הציות והמשמעת (כשר‪ ,‬תשס"ג)‪ .‬הקצינים מודעים אומנם להסתייגותם של‬
‫רבני הצה"ד (זולדן‪ ,‬תשס"ה; סדן‪ )2334 ,‬שמדברים כל גבולות הציות לפקודות‪ ,‬אך במקביל הם גם מודעים‬
‫למשמעות הרת הגורל של סירוב לפקודות כפי שבא לידי ביטוי בדבריהם של קציני המחקר הטקסטואלי‪.‬‬
‫על כך יש להוסיף‪ ,‬את המחיר של סירוב פקודה שהקצין יצטרך לשלם הן בהיבט התדמיתי‪ ,‬והן בהיבט‬
‫התועלתני – פרישה מהצבא בבושת פנים על המשמעות הכלכלית הרחבה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬מדובר לא רק בנאמנות‬
‫לערכי דת ומסורת‪ ,‬אלא נאמנות למורשת הציונות הדתית בעניין ההתיישבות‪ ,‬לערכי ארץ ישראל ולסולידריות‬
‫‪- 58 -‬‬
‫עם "האחים" המתיישבים שמממשים הלכה למעשה את תפיסת עולמה של הציונות הדתית – התיישבות‬
‫וחלוציות‪ .‬מאידך‪ ,‬הקושי הגדול של הקצינים הוא גם בשבירת המסגרת כתוצאה ממציאות של סירוב פקודה‪.‬‬
‫לעמוד מול מפקד ופקוד‪ ,‬שבנסיבות אחרות היו עומדים לצידו תחת אש‪ ,‬ולחשוב על נסיבות בהם הם עלולים‬
‫להימצא בעברו השני של המתרס (סירוב פקודה) – מציאות זאת מדירה שינה מעיניהם‪ .‬אל הדילמה של יחסי‬
‫מפקד‪-‬פקוד נכנס ההיבט המתייחס לתפיסת התפקיד הכולל של הקצין‪ .‬תפקיד‪ ,‬שבא לידי ביטוי הן במבט של‬
‫הצבא (בן‪-‬גוריון‪(;)1544 ,‬חיל חינוך‪ ,)2313 ,‬והן במבט האישי של הקצינים‪ .‬ממצאי המחקר הנרטיבי מלמדים‬
‫על קצינים שרואים את תפיסת התפקיד שלהם גם כמחנכים ומורה דרך‪ ,‬עם אחריות ישירה כלפי החיילים‪.‬‬
‫במציאות שכזאת‪ ,‬החשש מפני השפעה שלילית על פקודיהם בעקבות סירוב פקודה הולך ומתעצם‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬הם מבינים כי הקושי שלהם כקצין לסרב פקודה (בניגוד לחייל פשוט) הוא כמעט ובלתי אפשרי‬
‫נוכח המחויבות המשודרגת שלהם כקצינים (כשר‪,‬תשס"ג)‪ .‬ביטוי חזק לדילמה שלו כקצין‪ ,‬נותן ראובן‬
‫שמתייחס לאפשרות של סירוב פקודה‪" :‬אם הייתי חייל זה היה ברור‪ ,‬אבל בתור קצין – לא"‪ .‬בהמשך‪ ,‬לקראת‬
‫סוף הריאיון‪ ,‬הוא משנה מעט את הנוסח כשהוא מצטט את אחד הרבנים המקובלים עליו‪" :‬בתור מפקד לא‬
‫מסרבים‪ ,‬בתור חייל הוא [הרב] היה אומר לי לסרב"‪.‬‬
‫וכאן אני מבקש להתחבר לממצאי המחקר הטקסטואלי‪ .‬מדובר בקצינים בכירים שלא רק השתתפו בפינוי‬
‫ישובים ומשפחות‪ ,‬אלא גם הובילו כמפקדים את המהלך כולו‪ .‬ההצלחה או הכישלון היה מונח על כתפיהם‪,‬‬
‫והם חשו והיו מודעים לכך היטב‪ .‬בהחלטתם הם ידעו שהם ‪ -‬יצאו מנצחים עם ההתיישבות ומתנגדי הפינוי‪,‬‬
‫ותבוסתנים מצד המערכת הצבאית‪ ,‬או לחילופין – יצאו מנצחים עם המערכת הצבאית‪ ,‬ותבוסתנים מול‬
‫אחיהם המתיישבים‪ .‬והקצינים מבכרים את האפשרות השנייה‪.‬‬
‫הדילמה הקשה של הקצינים קודם ההתגייסות למבצע הפינוי‪ ,‬באה לידי ביטוי בתיאור מפורט של תהליך‬
‫ההתלבטויות‪ ,‬ובהשתדלות מיוחדת להסביר ולנמק לדורות מדוע הכרח היה‪ ,‬לטובת עם ישראל‪ ,‬שהם ייקחו‬
‫חלק פעיל במהלך‪ .‬לשם כך הם כותבים ספר אוטוביוגראפי‪ ,‬מתראיינים לכתבה עיתונאית ומנצלים הזדמנויות‬
‫שונות‪ ,‬על מנת לשדר ולהותיר מסר לדור המפונים ולדורות הבאים – עשינו הכול מתוך דאגה טהורה לכלל עם‬
‫ישראל ולא מעמדה של תבוסתנות‪ .‬הם משדרים אותות מצוקה וחרדה כדבריו של שטרן שאומר "הפחד מפני‬
‫נקודת א‪-‬חזור‪ ,‬מפני אירוע שייחרת בהיסטוריה שלנו כמלחמת אחים"‪ ,‬או נווה שאומר דברים דומים‪:‬‬
‫"‪...‬שאם לא אעשה זאת ואחרים לא יעשו זאת אז זה חורבן הבית השלישי"‪ .‬כששטרן ונווה מדברים על‬
‫"מלחמת אחים" ועל "חורבן בית שלישי"‪ ,‬הם אכן משדרים‪ ,‬לכאורה‪ ,‬אותות דאגה ומצוקה גדולים‪ .‬חשוב‬
‫‪- 55 -‬‬
‫לצרף לקונטקסט הזה גם את דברי הרב וייס שמדבר כביכול על גילוי אלוהי‪" :‬הבת‪-‬קול שבקעה מגרונם של‬
‫גדולי ישראל"‪ .‬לא רק דעתם של גדולי ישראל‪ ,‬אלא "בת קול" שבקעה מגרונם של גדולי ישראל‪ .‬לא פחות‪.‬‬
‫המבט אל הקצינים הבכירים מהמחקר הטקסטואלי‪ ,‬מלמד על מימד נוסף בקונפליקט המורכב‪ .‬פרשת‬
‫עקירת הישובים מלמד על שבר גדול שנפער במערכת היחסים שבין הקצינים והציונות הדתית‪ .‬הקצינים היו‬
‫משוכנעים שהם באים "ממקום טוב" עם כוונות טובות‪ ,‬והם התאכזבו קשות‪ .‬הם היו נאיבים לחשוב‬
‫שהציונות הדתית תתחבר אליהם ותחבק אותם לחיקה‪ ,‬ותקוותם התבדתה‪ .‬נווה אומר בגילוי לב מרגש‪" :‬צר‬
‫לי לומר שהייתי נאיבי‪ .‬קיוויתי שהבחירה הזו תובן על ידי הציבור הדתי‪ .‬לא כך היה כידוע‪."...‬‬
‫כיצד החוויה הקשה שעברו הקצינים הבכירים משפיעה במישרין או בעקיפין על הקצינים הזוטרים‬
‫מהמחקר הנרטיבי? האם רמת המוטיבציה שלהם במילוי תפקידם וברצון להמשיך הלאה בסולם הדרגות‬
‫מושפע? שאלות אלו ואחרות לא הוצגו בפני הקצינים הזוטרים‪ ,‬אך אין ספק שהם היו חשופים לאירועים‬
‫ולמחיר ששילמו הקצינים הבכירים‪ .‬הם מבינים את גודל המחיר שהם עצמם עלולים לשלם ביום פקודה‪ ,‬אם‬
‫וכאשר הם ייקלעו למציאות דומה בעתיד כקצינים זוטרים או בכירים‪ .‬הם עשויים לצאת מחוזקים או‬
‫לחילופין להיכנס למציאות משברית‪ .‬ביטוי לזיקה שבין שתי קבוצות הקצינים‪ ,‬ניתן למצוא אצל יואב‪,‬‬
‫בהתייחסותו למחיר הכבד ששילם הרב וייס‪ .‬הוא מדגיש שני צדדים ‪ -‬מצד אחד אמפטיה גדולה כלפי הרב וייס‬
‫על המחיר היקר ששילם – מחיר שעלול להשפיע באופן שלילי על דרכו הצבאית‪ .‬מצד שני‪ ,‬אמירה חיובית כלפי‬
‫נחישותו של הרב וייס בתקופת ההתנתקות‪ ,‬למרות המחיר האישי היקר – אמירה שעשויה לחזק את רוחו ואת‬
‫המוטיבציה שלו ושל חבריו בהמשך הדרך‪.‬‬
‫יודגש‪ ,‬כי למעט קצין אחד שלקח חלק פעיל בפינוי הגוש‪ ,‬קציני המחקר הנרטיבי‪ ,‬לא היו שותפים פעילים‬
‫בפינוי ישובים‪ .‬אולם‪ ,‬חלק מהם חוו עימותים ישירים מול תושבים במסגרות ובנסיבות שונות שהותירו בהם‬
‫תחושה כבידה מאוד‪ .‬במקביל הם חשו כחיילים הצופים מן הצד את שעבר על אחיהם שנעקרו מבתיהם‪ .‬הם‬
‫חשים מחוברים לתושבים ביהודה ושומרון דרך אותה ישיבה ואולי אותו ישוב‪ ,‬ומכאן התחושה הקשה שנובעת‬
‫מהמציאות המורכבת והקשה‪.‬‬
‫הדילמה המורכבת של הקצינים‪ ,‬מקבלת מימד חדש ואף חריף יותר כששאלת ההלכה עולה לדיון‪ .‬הקצינים‬
‫פועלים בתקופה שבה המושגים "דעת תורה" והלכה מעורפלים‪ ,‬במיוחד על רקע של העדר סמכות הלכתית‬
‫ברורה (שגיא‪ .)2334 ,‬הדילמה מוסיפה להחריף בשאלות שהן על הגבול הדק שבין דת ומוסר אנושי‪ ,‬או במילים‬
‫אחרות בין צו אלוהים לנורמה אנושית (שגיא וסטטמן‪ .)17 :2330 ,‬הכאוס מתחדד נוכח העובדה שמדובר‬
‫‪- 133 -‬‬
‫בתחומים הקשורים לערכי דת ואמונה ‪ -‬תחומים המהווים חלק בלתי נפרד מזהותו של האדם (קניאל‪,)2336,‬‬
‫מה שמקשה עליו מאוד להתפשר בהם )‪.(Bazerman, 2008:113‬‬
‫דומה וכל האמור לעיל‪ ,‬משקף את עוצמת הדילמה והקונפליקט בו מצויים הקצינים‪ ,‬ודווקא ממקום זה‬
‫המושג "גבולות נאמנות" יקבל משמעות מיוחדת‪.‬‬
‫גבולות הנאמנות (שאלת מחקר שלישית)‬
‫במסגרת עבודת המחקר ביקשנו לבחון את עוצמת הנאמנות של הקצינים למדינה‪ ,‬לממשלה ולצבא‪ ,‬אשר‬
‫במסגרת שליחותם הם עשויים למצוא עצמם בקונפליקט מול התפיסה הציונית דתית שלהם‪.‬‬
‫ביקשנו לברר באיזו מידה נאמנות הקצינים אכן משקפת דפוס התנהגות שיטתי המבטיח התמדה בכל סוג‬
‫של קונפליקט גם בעתיד‪ .‬שאלה זו התחדדה נוכח העובדה שבמסגרת תהליך ההתנתקות מרבית מראשי ישיבות‬
‫הדגל של הצה"ד התנגדו לסרבנות‪ ,‬ובפועל‪ ,‬היקף המסתייגים והסרבנים היה נמוך ושולי (לוי‪.)2337:275 ,‬‬
‫ממצאי שני המחקרים מלמדים על נאמנות והזדהות חזקים של הקצינים עם המדינה והצבא‪ .‬הנאמנות‬
‫נתמכת באמונה דתית‪ ,‬בערכים לאומיים‪ ,‬בתחושת שליחות חזקה ובתמיכה משפחתית וקהילתית חזקה‪.‬‬
‫ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם הממצאים המתודולוגיים שעוסקים בנאמנותם של קציני צה"ל הדתיים‬
‫(רוט‪ .)2311 ,‬הנאמנות הולכת ומתחזקת עם הוותק בצבא ובמקביל לקידומם בסולם הדרגות וברמות הפיקוד‪.‬‬
‫הוותק‪ ,‬הדרגה והתפקיד הפיקודי‪ ,51‬משפיעים על עוצמת הנאמנות‪ .‬לאוכלוסיית המחקר אין תוכנית מגירה‬
‫סדורה מה הם יעשו ביום פקודה‪ ,‬ולא ברור להם כיצד הם יתמודדו במציאות של קונפליקט קשה בו הם‬
‫יצטרכו לפנות ישוב או תושבים‪ ,‬אך כן ברור להם שהם לא יגיעו למציאות של שבירת כלים שמשמעותה סירוב‬
‫פקודה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬למעט מקרה חריג אחד בדרג מ"פ‪ ,52‬כל הקצינים שוללים אפשרות של שבירת כלים על רקע של‬
‫גבולות ופינוי ישובים‪ .‬גם הקצינים המיליטנטיים יותר שמקשיבים לפסק הרבנים (שלושה קצינים מתוך‬
‫עשרה)‪ ,‬לא יגרמו למצבים שיש בהם חילול שם שמיים‪ ,‬אלא יימצאו דרך להימנע מזעזוע המערכת‪ ,‬כפי שמבטא‬
‫זאת שמעון‪" :‬אלך הכי רחוק שאפשר כדי להימנע ממצב של התנגשות‪." ...‬‬
‫ברם‪ ,‬ניתן לזהות הבדל בין אוכלוסיית המחקר הנרטיבי השייכים לדרג פיקוד הביניים (מ"פ – מג"ד)‪,‬‬
‫לאוכלוסיית המחקר הטקסטואלי השייכים לדרג הפיקוד הבכיר (תא"ל‪-‬אלוף)‪ .‬בעוד שהראשונים מדברים על‬
‫‪ 51‬בדרך כלל שלושת הגורמים כרוכים אחד בשני‪.‬‬
‫‪ 52‬יוסף הוריד את דרגותיו בפני המג"ד‪ ,‬כשהאחרון לא הסכים לשחררו מפינוי ישוב‪.‬‬
‫‪- 131 -‬‬
‫התלבטויות באשר לאופן ההתמודדות שלהם‪ ,‬הקצינים מהדרג הבכיר מתארים תהליך של התלבטות אך בד‬
‫בבד מרגע קבלת ההחלטה הם משדרים החלטות ותובנות ברורות ונחושות תוך התעלמות מהדילמה הערכית‪.‬‬
‫הם מדברים ממקום של אחריות לאומית גם כלפי קיומו של העם וכלפי מעמדה של הממשלה בישראל‪.‬‬
‫הקצינים הבכירים שמובילים את מהלך הפינוי‪ ,‬חשים לויאליות מוחלטת ומחויבות להוות דוגמא אישית‬
‫כמצופה מהם‪ ,‬כי להם אין כל אלטרנטיבה או דרך מילוט‪ .‬יש רק דרך אחת – להוביל בנחישות ובלי "מצמוץ"‪.‬‬
‫ניתן להתרשם שגם על הקצינים הבכירים עברה חוויה פנימית קשה ומורכבת‪ .‬כלפי חוץ‪ ,‬הם חשים מחויבות‬
‫להפגין נחישות בהחלטתם ובהתנהלותם היום יומית כקצינים לובשי מדים‪ ,‬ובעיקר כמפקדים בכירים‪.‬‬
‫נווה מנסה לשדר מסר שאם צריך לעשות את זה‪ ,‬אז חשוב שדווקא הוא יעשה זאת‪ .‬למה נווה סבור כך? –‬
‫ייתכן כי הוא מכיר את המתיישבים‪ ,‬וסבור שרק הוא יכול להוות גשר בין המתיישבים לממשלה וצה"ל‪ ,‬ואולי‬
‫כי הוא מאמין ביכולות אישיות למתן את התוצאות הכאוטיות‪ .‬ייתכן ונווה בעצמו נותן תשובה – החינוך שהוא‬
‫קיבל בעד השילוב של עם‪ ,‬תורה וארץ‪ .‬מה שברור‪ ,‬שנווה היה מעט נאיבי‪ ,‬כפי שהוא בעצמו מעיד‪ " :‬בראיה‬
‫לאחור כמובן‪ ,‬צר לי לומר שהייתי נאיבי"‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬ממצאי שני המחקרים מצביעים על מגמה ברורה באשר לנאמנות הקצינים הן בהיבט הערכי והן‬
‫בהיבט הפראקטי – היענות לפקודת הפינוי‪ .‬הממלכתיות מקבלת צביון גורף‪ ,‬משיקולים וממניעים הלכתיים‬
‫(ממלכתיות בלתי מסויגת) או ממקום של ניתוק הדת מהממלכתיות (ממלכתיות חילונית)‪ .‬במקביל‪ ,‬מחויבותו‬
‫של הקצין כלפי דעת הרבנים כפוסקים‪ ,‬הולכת ומצטמצמת ככל שהוא מתקדם בסולם הדרגות והפיקוד‪.‬‬
‫הרבנים משמשים למטרות הכוונה ויעוץ או נותני ברכה ולא כפוסקי הלכה‪ .‬הגישה ההכרתית משחררת את‬
‫הקצינים ממחויבות כלפי הרבנים ומאפשרת להם להתחבר ביתר קלות למימדים אחרים של מחויבות ‪ -‬לצבא‪,‬‬
‫לתפקיד‪ ,‬לממלכתיות‪ ,‬למפקדים‪ ,‬לפָ קודים ולעם‪.‬‬
‫נראה לומר‪ ,‬כי המקרה של הרב וייס‪ ,‬שהתייעץ עם הרב מרדכי אליהו‪ ,‬אינו יכול‪ ,‬לדעתי‪ ,‬לשמש ממצא‬
‫מיצג‪ .‬מדובר ברב שפועל תחת כובע הרבצ"ר‪ ,‬והתייעצותו עם רבנים לצורך קבלת החלטה‪ ,‬כמוה כדבר שהוא‬
‫הכרח המציאות‪ .‬פעולה מצידו שנוגדת את דעת ההלכה ‪ -‬כמוה כקריאת תיגר על דעת התורה‪.‬‬
‫בהתייחסותנו לשאלת המחקר‪ ,‬אנו תוהים באיזו מידה נחישותם של הקצינים הבכירים להתמיד בנאמנותם‬
‫למדינה ולצה"ל למרות המחיר שהם משלמים‪ ,‬עשוי להשפיע לחיוב על מידת המוטיבציה של הקצינים‬
‫הזוטרים מהמחקר הנרטיבי‪ .‬ממצאי המחקר אכן מאמתים את הטענה בעניין המ ְתאם הישיר שקיים בין‬
‫הוותק והמעמד הפיקודי של הקצינים‪ ,‬ונאמנותם הבלתי מסויגת למערכת הצבאית שבאה לידי ביטוי‬
‫באסרטיביות בכל הנוגע למשמעת ולמילוי פקודות‪ .‬ממצא זה עולה בקנה אחד עם המחקר (‪)Hoffmann, 2006‬‬
‫‪- 132 -‬‬
‫שטוען שככל שהנאמנות של העובד לארגון גבוהה יותר‪ ,‬כך האסרטיביות בהקשר לאינטרס הארגוני גבוהה‬
‫יותר‪.‬‬
‫נראה כי הביטוי המרגש ביותר‪ ,‬מובע על ידי יהושע שמנסה באמירתו לייצג‪ ,‬יחד עם עצמו‪ ,‬את כל שאר‬
‫הקצינים‪ .‬הדגש הוא על "אנחנו"‪ ,‬בלשון רבים‪:‬‬
‫אנחנו משרתים את המדינה במסירות ולא בוחלים בפקודות ועושים את המוטל עלינו‪ .‬ואנחנו נאמנים‬
‫לצבא מאוד ונאמנים למדינה מאוד‪ .‬ולא מחפשים דרך לשבור את הכלים‪.‬‬
‫דומה ויהושע מסכם את הפרק הנוכחי‪" ,‬גבולות הנאמנות"‪ ,‬באופן מיטבי ונחרץ‪ .‬הוא שם דגש על שלושה‬
‫מוטיבים מרכזיים וחשובים‪ :‬א‪ .‬אנחנו משרתים את המדינה במסירות ונאמנים לצבא ולמדינה מאוד‪ ,‬ב‪ .‬אנחנו‬
‫עושים את המוטל עליהם ולא בוחלים בפקודות‪ ,‬ג‪ .‬אנחנו לא מחפשים דרך לשבור את הכלים‪.‬‬
‫מהו ה"סוד" המיוחד שמסביר את נאמנותם החזקה של הקצינים לצה"ל ולמדינה? מדובר בחיבור‬
‫אינהרנטי יצוק בשורשים עמוקים ואיתנים‪ ,‬בנפשם וברוחם של הקצינים‪ .‬דומה‪ ,‬שניתן להצביע על מספר‬
‫גורמים מרכזיים המשפיעים על עוצמת נאמנותם והזדהותם של הקצינים עם המערכת הצבאית‪.‬‬
‫תשתית ערכית‪ .‬בראש ובראשונה מדובר בתשתית ערכית חזקה ואיתנה המבוססת על בית אבא ועל‬
‫המערכת החינוכית (בדגש על תקופת הלימודים בתקופה שאחרי סיום לימודי התיכון)‪ .‬תשתית זאת מתבססת‬
‫גם על ערכי האתוס הלאומי‪ ,‬סיפורי גבורה ודמויות מופת (מפורטים בהרחבה בפרק הממצאים הנרטיביים)‪ .‬גם‬
‫אתוס השואה מהווה גורם לעיצוב אישיותם של חלק מהקצינים‪ ,‬כפי שמפורט בפרק הממצאים‪ .‬יודגש כי‪,‬‬
‫החיבור לאתוס השואה‪ ,‬הוא אחד הקווים המשותפים בין קציני המחקר הטקסטואלי (הבכירים) וקציני‬
‫המחקר הנרטיבי‪ .‬ברם‪ ,‬בעוד שאצל אוכלוסיית המחקר הנרטיבי‪ ,‬השואה מהווה גורם חיזוק‪ ,‬אצל קציני‬
‫המחקר הטקסטואלי‪ ,‬להבדיל‪ ,‬השואה מוזכרת בנסיבות קשות ‪ -‬בהקשר למחיר היקר שהקצינים שילמו בגין‬
‫נאמנותם לממלכתיות‪.‬‬
‫גיבוי משפחתי‪ .‬בנוסף‪ ,‬מדובר בקצינים עם גיבוי חזק מצד המשפחה במעגל הראשון והשני‪ ,‬מהסביבה‬
‫הקהילתית ומהרבנים שהם נמצאים בקשר איתם‪ .53‬המשפחה גאה בהם ומחזקת אותם לאורך כל תקופת‬
‫השרות שלהם‪ .‬לדעת רבים מהקצינים‪ ,‬בלי תמיכה מהבית‪ ,‬הם לא היו מסוגלים להתמיד במסירותם‪.‬‬
‫הסביבה הצבאית‪ .‬על שתי הקומות הראשונות‪ ,‬ערכים ומשפחה‪ ,‬יש להוסיף את הסביבה הצבאית כגורם‬
‫המעצים את נאמנות הקצינים בארבעה מישורים‪ :‬התובעני‪ ,‬האמפטי‪ ,‬התפקיד והוותק‪.‬‬
‫‪ 53‬גם הקצינים שמתייחסים לרבנים על פי המודל "האדיש"‪ ,‬נמצאים בקשרים עם רבנים ותמיכתם חשובה להם‪.‬‬
‫‪- 130 -‬‬
‫במישור הראשון‪ ,‬התובעני‪ ,‬המערכת הצבאית היא תובענית מעצם מהותה‪ ,‬וככזאת‪ ,‬היא דורשת נאמנות‬
‫גורפת (רוסמן‪ ;2334 ,‬קמפינסקי‪ .)2335 ,‬מדובר בשרות קשה ותובעני‪ ,‬במיוחד ביחידות הקרביות‪ ,‬הן בעבודה‬
‫סיזיפית ובמסירות נפש יום יומית (עשרים וארבע שעות סביב השעון)‪ ,‬והן בהיבט המחיר המשפחתי‪ .‬זאת ועוד‪,‬‬
‫אופי השרות מחייב נאמנות מליאה על מנת להרגיש תחושת שייכות למסגרת ולתפקיד‪ .‬שאול מביע זאת באופן‬
‫הכי אוטנטי‪ " :‬אי אפשר לחיות כל הזמן בקונפליקט‪ .‬מי שחי במצב הזה‪ ,‬הוא מוריד את המדים והולך‬
‫הביתה"‪ .‬אם אתה לא מזדהה‪ ,‬מקומך לא בצבא‪ .‬פשוט מאוד‪ .‬באופן חד ובוטה יותר מתבטא שמעון באופן‬
‫הבא‪" :‬הסיכוי שלי כמג"ד לעשות משהו שהוא לא תואם את פקודות הצבא‪ ,‬מאוד מאוד קטן עד כדי כמעט‬
‫ולא קיים" [הדגש "מאוד מאוד" במקור]‪ .‬דבריו של שמעון מקבלים משנה תוקף על רקע דבריו של פרופ' קניאל‬
‫(‪ )2336‬שמדבר על תת‪-‬זהות כפייתית (הצבא) כדומיננטית‪ ,‬שמקשה ומחריפה את עוצמת וחריפות הקונפליקט‪.‬‬
‫המישור השני‪ ,‬האמפטי‪ ,‬הוא הנגדה של הראשון‪ ,‬אך גם משלים שלו‪ .‬כפי שנכתב בהרחבה בחלק‬
‫המתודולוגי‪ ,‬המערכת הצבאית משדרת תמיכה ואמפתיה כלפי הדת והחיילים הדתיים‪ .‬הדבר בא לידי ביטוי‬
‫בסיפוק צרכי הדת של החיילים הדתיים (צה"ל‪ ,‬תשל"ב‪ ,)5:‬והמערכת גם מדגישה את החשיבות הרבה שהיא‬
‫רואה בחופש הדת והמצפון שניתן לחיילים במסגרת הצבאית (צברי‪ .)2338 ,‬דומה‪ ,‬והגישה החיובית של‬
‫המערכת הצבאית לנושאי הדת בצד התנאים האופטימאליים שהיא מייצרת לשמירת תורה ומצוות במסגרת‬
‫הצבאית – כל אלו מקילים ומחזקים את תחושת השייכות הסובייקטיבית של החיילים הדתיים בצבא‪ ,‬למרות‬
‫הקשיים האובייקטיביים בניהול אורח חיים דתי במסגרת הצבאית‪.‬‬
‫המישור השלישי‪ ,‬התפקיד‪ ,‬מתייחס לתחושת השליחות שהקצינים משדרים כחלק מתפיסת התפקיד (ראה‬
‫לעיל פירוט בפרק תפיסת התפקיד)‪ .‬במקביל לשליחות שלהם בתחום הביטחון והגנת המולדת‪ ,‬הם חשים‬
‫עצמם עוסקים בחינוך לערכים במסגרת הצבא ומחוצה לו‪ .‬חלקם אף חשים סוג של אחריות כלפי העם‬
‫כמחנכים וכמגשרים‪ .‬דומה ותחושת שליחות זו‪ ,‬מעניקה להם כוחות ואנרגיות בתחושת ההזדהות בשגרת‬
‫העשייה‪ ,‬ובביסוס גבולות הנאמנות‪.‬‬
‫המישור הרביעי‪ ,‬וותק‪ ,‬מתייחס לניסיון הקצינים בצבא בשנים וברמת פיקוד‪ .‬כפי שכבר הודגש‪ ,‬נאמנות‬
‫והזדהות הקצינים עם המערכת הצבאית‪ ,‬מתחזקת ומעמיקה שורשים ככל שניסיונם גדול יותר‪ .‬ככל שהם‬
‫ותיקים יותר בשנים ובתפקידי פיקוד‪ ,‬הם בוגרים ומנוסים יותר – וזה אחד הגורמים שמעמיק את הזיקה‬
‫והחיבור שלהם עם המערכת הצבאית‪ .‬רבים מהקצינים מדברים על אחריות גדולה יותר כלפי המערכת וכלפי‬
‫הפקודים שלהם‪ ,‬בהדגישם את ערך הדוגמא האישית‪ ,‬ועל בגרות נפשית שהיא קשורה גם לעובדה שהם אבות‬
‫לילדים והמבט שלהם שנהיה רחב ופלורליסטי יותר‪ .‬הגישה הזאת באה לידי ביטוי אצל מרבית מהקצינים‪.‬‬
‫‪- 135 -‬‬
‫אצל שאול "הממלכתי" שאומר‪" :‬זה חלק מהבגרות הנפשית שעברה עלי בשרות הצבאי"‪ ,‬ודוד שמדגיש את‬
‫גורם הילדים‪" :‬יש הרבה יותר בשלות אישית במיוחד מרגע שיש לך ילדים ואתה חש שהחיילים הם כמו‬
‫הילדים שלך"‪ .‬שמעון מוסיף ואומר שהתפיסה הערכית שלו מתגבשת עם הזמן וממשיכה להתעצב‪ ,‬בהדגישו כי‬
‫"היא כל הזמן בהשתנות והיא אינה מונוליטית‪"...‬‬
‫בהקשר לגורם הוותק‪ ,‬יוסף שמפגין לאורך הריאיון ממלכתיות מוגבלת (הרבנים אומרים את המילה‬
‫האחרונה)‪ ,‬טוען טענה מעניינת לקראת סיום‪" :‬היום כמ"פ זו מציאות שונה‪ .‬בתור מג"ד יהיה לי הרבה יותר‬
‫קשה‪ ."...‬גם הוא צופה את המציאות שנהיית מורכבת יותר עם שרשרת הפיקוד והאחריות‪.‬‬
‫ביטוי למחוייבותו של הקצין הבכיר‪ ,‬ניתן למצוא גם בדבריו הנוקבים של נווה‪ ,‬מהמחקר הטקסטואלי‪:‬‬
‫כל קצין שיתקדם בצה"ל מעל דרגה של מפקד חטיבה‪ ,‬יצטרך לפעול במסגרת אילוצים שבהכרח יביאו‬
‫אותו להתנגשות עם המתיישבים ביו"ש‪...‬‬
‫שורה טובה למדינה ‪ -‬מחוייבות גורפת למדינה בתפקידים‬
‫מוצאים אנו שני דגשים בדבריו‪ :‬מצד אחד ב ֹ‬
‫הבכירים‪ .‬מצד שני מסר פסימי לקצין הבכיר – התנגשות עם המתיישבים היהודים‪.‬‬
‫עסקנו עד כה בעומק הקונפליקט ובגבולות הנאמנות של הקצינים‪ ,‬והשאלה המתבקשת היא כיצד‪ ,‬אפוא‪,‬‬
‫הקצינים מתמודדים עם הקונפליקט והדילמה הקשה?‬
‫דרכי ההתמודדות (שאלת מחקר רביעית)‬
‫אחד משאלות המחקר המרכזיות‪ ,‬היא שאלת ההתמודדות של הקצינים עם הקונפליקט הנדון במחקרנו‪.‬‬
‫כיצד אם כן מתמודדים הקצינים בשגרת השירות הצבאי עם קונפליקט כה מורכב שנמצא במרחב שבין דת‪,‬‬
‫קהילה‪ ,‬מדינה וצבא‪ .54‬הם מביטים קדימה לעשייה היום יומית ולאתגרי המחר ופחות עסוקים בקונפליקטים‪.‬‬
‫יש להם תוכניות מגרה לכל תרחיש מבצעי‪ ,‬אבל אין בידם תוכניות ודרכי פעולה להתמודדות עם הקונפליקט‬
‫הנדון‪ .‬יודגש‪ ,‬כי ההתמודדות של הקצינים מתבססת בדרך כלל על תמהיל של דרכי התמודדות‪.‬‬
‫המישור הראשון‪ :‬ערכי‪-‬דתי‪ .‬במישור הזה מצויות שלוש בעיות מרכזיות‪ .‬הראשונה היא סוגית‬
‫ההתמודדות הערכית בעצם השירות במסגרת (מדינה וצבא) המאפשרת עקירת ישובים מחבלי ארץ ישראל‪.‬‬
‫השניה‪ ,‬היא סוגית ההתנגשות מול ערך הממלכתיות והשלישית היא סוגית ההתמודדות מול הרבנים‪.‬‬
‫באשר לבעיה הראשונה‪ ,‬שירות בצבא שעוקר ישובים‪ ,‬חלק מהקצינים לא רואים זאת כבעיה ממשית אלא‬
‫רק כמציאות של "נקודות שחורות" זמנית וחולפת‪ .‬את הגישה הזאת מפתחים יהושע ויואב‪ .‬באופן כללי‪ ,‬הם‬
‫‪ 54‬מעבר לתשתית הערכית שפורטה בהרחבה בהתייחסותנו לשאלת מחקר מס' ‪.0‬‬
‫‪- 134 -‬‬
‫טוענים‪ ,‬שאנו נמצאים בעצומו של תהליך ארוך של גאולת עם ישראל בארץ ישראל‪ .‬מדובר בתהליך מתמשך עם‬
‫עליות וירידות‪ ,‬ואנו נמצאים באמצעיתו‪ .‬מדובר בתהליך עם "אור גדול עם כמה נקודות חושך"‪ .‬לדעתם‪ ,‬מדובר‬
‫באפיזודה חולפת‪ ,‬שאינה אמורה להשפיע על ערכו של התהליך הגאולי הכולל‪.‬‬
‫גישה זו נתמכת במקורות של רבני הצה"ד שמדברים על תהליך ארוך ומיגע "קמעא קמעא"‪ ,‬כשבדרך‬
‫צפויים גם משברים לא מעטים‪" ,‬והסיבוכים שבדרך אינם משנים מאומה" (הרצי"ה‪ ,‬תשס"ג ‪.)256-258 :‬‬
‫לגישה ערכית זו‪ ,‬יש היבט נוסף שבא לידי ביטוי בדברי ראובן המדבר על "עם ישראל הגדול" שלא ניתן‬
‫להכיל אותו‪ .‬הוא מוסיף ואומר‪" :‬יש דברים שהם מעבר לישוב [מזכיר את שם הישוב שלו]‪ ,‬יש דברים שהם‬
‫מעל לארץ ישראל‪ .‬למשל עם ישראל"‪.‬‬
‫באשר לבעיה השנייה‪ ,‬ערך הממלכתיות‪ ,‬הקצינים מרככים את הקונפליקט של ממלכתיות מול הלכה‪,‬‬
‫בשלוש גישות שונות‪ .‬הגישה הראשונה‪ ,‬מנתקת את המימד התיאולוגי מן הממלכתיות ומתמקדת בהיבט‬
‫הלאומי כפי שהציונות החילונית ראתה את המדינה ואת ממשלתה‪ .‬ברוח זו‪ ,‬מספר קצינים מדברים על ערך‬
‫הנאמנות למדינה כבסיס לקיומו של העם היהודי‪ .‬בהמשך לדברים הללו מוסיף שמעון על הדילמה הקשה שבין‬
‫הצורך הקיומי לחזק את השלטון מול הדילמות האחרות‪" :‬הקו האדום שאני צריך למתוח אותו עד‬
‫הקצה‪...‬ששאלת קיום המדינה כמדינה ריבונית עומדת לנגד העניים שלי"‪ .‬הגישה השניה‪ ,‬ממשיכה לחבר את‬
‫הממלכתיות ל"שרשראות" ההלכה‪ ,‬אך מנתקת את סוגיית הגבולות מהיבט הלכתי‪ .‬גישה ברוח זו מופיעה‬
‫אצל שטרן שמצטט את הרב סולובייציק שלרבנים אין סמכות להחליט באשר לעתיד הגבולות‪ .‬תחום זה נתון‬
‫באופן בלעדי לסמכות המנהיגים‪ ,‬כפי שמתבטא גם שאול באופן נחרץ ובוטה‪" :‬דע את מקומך‪ ...‬הרבנים יעסקו‬
‫בפסיקה אבל לא בביטחון"‪ .‬הגישה השלישית‪ ,‬היא בהנגדה גמורה לגישה הראשונה אך מובילה אותנו למסקנה‬
‫משותפת‪ .‬גישה זו תומכת בגישת הממלכתיות הבלתי מסויגת (ראה לעיל פירוט)‪ ,‬ולכן לכל החלטה של הריבון‬
‫יש תוקף הלכתי‪-‬דתי מחייב‪ ,‬כמו שטוען שאול בהתייחסו למעמד בית המשפט כמכונן‪ ,‬לא רק צדק‪ ,‬אלא גם‬
‫צידוק ותוקף הלכתי‪" :‬כשאין סנהדרין אז כשבג"ץ אישר אז זה קודש מבחינתי‪ ,‬זה קודש"‪ .‬וכיוון שבג"ץ "זה‬
‫קודש" ממילא גם להחלטת הממשלה יש תוקף של קודש‪ .‬ממילא שאול כקצין‪ ,‬פטור מלחשוש ממציאות של‬
‫פקודה בלתי חוקית בעליל או מפקודה הנוגדת את ההלכה‪ .‬נשים לב לעובדה ששאול ממזג בין שתי הגישות ‪-‬‬
‫השניה והשלישית‪ .‬הוא גם מנתק את סוגיית הגבולות מאחריות הרבנים‪ ,‬וגם מדבר על ממלכתיות בלתי‬
‫מסויגת‪.‬‬
‫‪- 136 -‬‬
‫יוצא אפוא‪ ,‬שההתמודדות מול הקונפליקט יכולה להתנהל בשני ערוצים הפוכים לכאורה – מצד אחד ניתוק‬
‫המימד התיאולוגי מן הממלכתיות‪ .‬מצד שני‪ ,‬לקיחת הממלכתיות דווקא למקום של רדיקאליות דתית‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫קיימת גישה שלישית‪ ,‬ששוללת מההלכה את סמכותה להתערב בענייני הנהגה ומלכות‬
‫באשר לבעיה השלישית‪ ,‬סמכות הרבנים‪ ,‬הקצינים מתמודדים עם דעת הרבנים‪ ,‬ע"י יצירת חיץ בין שתי‬
‫המערכות – הצבאית והרבנית‪ .‬חלקם עושים זאת או על נתק יזום מהרבנים בכל הנוגע לשאלות של ממלכתיות‬
‫או שהם מתייחסים לרב בהיבט ההכרתי בלבד (יעוץ ועידוד)‪ .‬גישה זו באה לידי ביטוי גם בממצאי המחקר‬
‫הטסטואלי‪ .‬שם‪ ,‬הקצינים שטרן ונווה‪ ,‬מפנים אצבע מאשימה כלפי הרבנים ומתנערים מהיכולת שלהם לפסוק‬
‫בנושאי דת ומדינה‪ .‬גישה זו נתמכת אף ע"י הרב עמיטל (תשס"ה) שמעודד עצמאות בקבלת החלטות והימנעות‬
‫מהתייעצות עם רבנים בנושאים שאינם הלכתיים מובהקים‪.‬‬
‫המישור שני‪ :‬מנגנוני הגנה‪ .‬המישור הזה כולל קבוצה מנגנוני ההגנה שחלקן פותחו על ידי פרויד ‪ -‬הכחשה‪,‬‬
‫הדחקה‪ ,‬השלכה ואינטלקטוליזציה‪( 55‬אונ' הפתוחה‪ .)1552 ,‬הקצינים מעדיפים להימצא במציאות של הכחשת‬
‫המציאות או במציאות של הדחקה יזומה ("נגיע לגשר") ביחס להיתכנות של פינוי ישובים‪ .‬מצד אחד הם‬
‫משדרים הלימה והיעדר קונפליקט ובמקביל הם נמנעים במודע מלהתמודד ערכית עם הקונפליקט‪ .‬ההכחשה‬
‫וההדחקה כלפי המצב מאפשר להם להמשיך ולתפקד במציאות מדומה לכאורה‪ ,‬ולדחות את שעת ההכרעה‬
‫למועד שיהיה רלוונטי ונוח יותר‪ .‬אצל הקצינים הבכירים מהמחקר הטקסטואלי‪ ,‬ההכחשה וההדחקה‬
‫ממציאות קונפליקטואלית דומיננטית יותר‪ .‬הם לא כותבים על הקונפליקט בחיי השגרה‪ ,‬אך החשיפה שלהם‬
‫אודות ניסיונם האישי מתקופת פינוי הגוש חושף צוהר קטן לתחושותיהם ותפיסת עולמם הכללית‪.‬‬
‫מנגנון ההשלכה מעורר את הקצינים הבכירים להטיל האשמה כבידה על גורמים רבים מבית ומחוץ –‬
‫הקהילה‪ ,‬הרבנים‪ ,‬החברה‪ ,‬זרם הצה"ד‪ ,‬המנהיגות ואף על המנהיגות המדינית שיזמה את המהלך כולו‪ .‬נראה‬
‫לומר כי מנגנון זה בא לידי ביטוי גם בניסיונם של הקצינים להטיל חלק מהאחריות למציאת הפתרון‪ ,‬לפתחם‬
‫של מפקדיהם‪ ,‬המערכת הצבאית ואף המדינית (יוסבר בנפרד בהרחבה בהמשך)‪.‬‬
‫מנגנון נוסף שבא לידי ביטוי בהתנהגות הקצינים הבכירים הוא מנגנון האינטלקטוליזציה‪ .‬מנגנון זה ניכר‬
‫באופן משמעותי במאמצי הקצינים הבכירים להסביר בהרחבה ובפירוט את השיקולים שעמדו מאחורי‬
‫החלטתם להירתם לתהליך ההתנתקות‪.56‬‬
‫‪ 55‬מנגנונים אלו‪ ,‬בניגוד לאחרים שאינם מוזכרים בעבודה‪ ,‬באים באופן ניכר בממצאי המחקר‪.‬‬
‫‪ 56‬ראה לעיל בהרחבה תת פרק "הצדקה" בממצאי המחקר הטקסטואלי (לעיל פיסקה ‪.)5.2‬‬
‫‪- 137 -‬‬
‫מנגנון נוסף שבא לידי ביטוי‪ ,‬הוא הרציונליזציה‪ 57‬שזוהה במחקרים אודות קציני הדת בצבא האמריקאי‪.‬‬
‫התמודדות באמצעות רציונליזציה היא על ידי בידוד וביטול גורמי הקונפליקט‪ .‬במקרה שכזה‪ ,‬הקצין נוטה‬
‫לבחור בזהות הראשית‪ ,‬ועל פיה הוא פועל במסגרת שיקולי העדפות (קניאל‪ .)2336 ,‬ממצאי המחקר הנרטיבי‪,‬‬
‫אכן מלמדים שככל שהקצינים מתקדמים בסולם התפקידים והדרגות‪ ,‬הזהות הצבאית שלהם מקבלת מעמד‬
‫מרכזי וכך רמת הנאמנות שלהם לצבא הולך ומתחזק‪ .‬אין זה אומר שהם יהיו פחות דתיים‪ ,‬אלא שאז הצבא‬
‫יהיה חלק בלתי נפרד מהעולם הדתי באופן שכל פעילות שלהם‪ ,‬לרבות פינוי ישובים‪ ,‬תחשב כהלכה למעשה‪.‬‬
‫מודל הרציונליזציה בא לידי ביטוי גם אצל הרב וייס (במחקר הטקסטואלי) שאמר כי הוא עורך הבחנה בין‬
‫שתי הזהויות שלו ‪ -‬בין וייס האדם הפרטי‪ ,‬לוייס הרבצ"ר בשרות הצבאי‪.‬‬
‫המישור השלישי‪ :‬התדמיתי‪ .‬במחקר נכתב )‪ ,(Zerubavel, 1981:140‬כי ההתמודדות מול הקונפליקט‬
‫עשויה להצליח כשהאדם עורך אבחנה בין "זמן פרטי"‪ ,‬ל"זמן תפקידי" שאז הוא לא חשוף ללחצים מהצד השני‬
‫ולהיפך‪ .‬ממצא חשוב מלמד כי חלק מן הקצינים משתדלים שלא להחצין את תדמיתם וזהותם הציונית דתית‬
‫במסגרת השרות הצבאי‪ .‬הקצינים חוששים שיתייגו אותם‪ ,‬ושההתייחסות לדברים שלהם‪ ,‬גם בנושאים‬
‫מקצועיים‪ ,‬תעבור "דרך הכיפה"‪ .‬אשר על כן‪ ,‬הם מעדיפים "לנקות" עצמם מן הדימוי של ה"קצין הדתי"‪,‬‬
‫ולהישאר עם הדימוי המקצועי‪-‬צבאי‪ .‬חלק מהקצינים מנתקים את הדת מהפעילות המבצעית השוטפת שלהם‪,‬‬
‫כפי שמדגיש יהושע ומביא את דרור ויינברג ז"ל כתנא דמסייע‪" :‬אצל דרור הגישה הדתית אף פעם לא היתה‬
‫מוחצנת‪ ...‬לקחתי ממנו ומרבותיו להפריד את הדת מהצבא‪ .‬נטו מתעסקים בצבא‪ .‬לא להחצין ערכים‬
‫תורניים"‪.‬‬
‫חלק מהקצינים אף נמנעים מלהחצין את דתיותם ‪ -‬הולכים בלי כיפה או עם כובע‪ .‬דוד נותן הסבר לכך‪,‬‬
‫שהוא מעדיף לא להיות ממותג לשום כיוון‪ ,‬ומדבר על ההגדרה שלו בצבא‪" :‬אני לא מגדיר עצמי כדתי ולא‬
‫כחילוני"‪ ,‬למרות שהוא מתנהל באורח דתי מלא בבית ומשייך את עצמו לזרם הצה"ד‪ .‬בהמשך הריאיון כשהוא‬
‫מספר על אירועים קשים שעוברים עליו מול ציבור המתיישבים‪ ,‬ומוסיף‪" :‬אחת הסיבות שאני לא הולך עם‬
‫כיפה כי אני לא רוצה לתייג את עצמי"‪ .‬גם לשאול חשוב שלא יתייגו אותו‪" :‬לא מזהים אותי בצבא כבחור דתי‬
‫כי אני הולך עם כובע או בלי כיפה"‪.‬‬
‫‪ 57‬אין הכוונה למנגנון שמתואר בתיאוריה של פרויד‪ ,‬אלא זה המתואר במחקרו של בורכרד אודות קצין הדת בצבא האמריקאי‪.‬‬
‫‪- 138 -‬‬
‫לגישה זו יש תימוכין במחקר שעוסק בחיזוק הזהות הצבאית תוך בידוד וריכוך הדהות הדתית (בורכרד‪,‬‬
‫‪ ;1545‬קניאל‪ .)2337 ,‬גישה זו באה לידי ביטוי במספר דוגמאות נוספות מהסביבה הצבאית (הפרקליט הצבאי‪,‬‬
‫קצין הדת והרב הצבאי וקצינת הנפגעים)‪.‬‬
‫המישור התדמיתי מטריד את הקצינים גם בפן נוסף‪ .‬הם מוטרדים מהאפשרות שהדילמה שלהם עשויה‬
‫לסדוק את תדמית הנאמנות הגורפת שלהם‪ .‬לכן‪ ,‬מקפיד יהושע לומר בצד ההתלבטות כי הם נאמנים ללא‬
‫סייג‪" :‬לא צריך לבדוק את נאמנותי לצבא"‪ .‬הם מנסים לעשות "הפרד ומשול" בין הנאמנות שלהם במבחן‬
‫ההקרבה להגנת המדינה והעם‪ ,‬לבין הדילמה שלהם במשימות שאינן במהותן חלק ממשימות הביטחון של‬
‫הצבא‪ .‬דבריו מתקשרים לדברי הרב סדן (‪ )2334‬שמדגיש כי נאמנות הקצינים הדתיים למדינה ולצבא‪ ,‬נבחנת‬
‫בנכונות להקרבה למען בטחון המדינה ולא בסוגיות של פינוי ישובים שאינן בעלות ערך ביטחוני‪.‬‬
‫המישור הרביעי‪ :‬אחריות לאומית‪ .‬האחריות הלאומית בא לידי ביטוי גם במחקר הנרטיבי‪ ,‬אך בעיקר‬
‫במחקר הטקסטואלי עם הקצינים הבכירים‪" .‬ממעוף הציפור"‪ ,‬המבט של הקצינים הבכירים בא ממקום של‬
‫אחריות לאומית רחבה‪ .‬הם מדברים על דאגה לשלמות העם‪ ,‬על החשש מפני "מלחמת אחים" ואף על החשש‬
‫מפני "חורבן בית שלילי"‪ .‬התחושה שהם משדרים היא לא רק ממלכתית ביחס למדינה ולממשלה‪ ,‬אלא גם‬
‫ובעיקר אחריות כלפי העם כולו‪.‬‬
‫דומה וגם הקצינים הבכירים הושפעו מהרוחות שנשבו בתקופה שקדמה לפינוי הגוש‪ ,‬רוחות שהקרינו חשש‬
‫מתוצאות אפוקליפטיות של ההתנתקות על המדינה והעם (קשב‪ .)2336 ,‬אשר על כן‪ ,‬מובן כיצד כל האווירה‬
‫ששרתה באותה תקופה השפיעה על תחושת המחויבות והאחריות הלאומית שהם נושאים על כתפיהם‪ .‬תחושת‬
‫אחריות לאומית זאת‪ ,‬מהווה את ליבת ההתמודדות של הקצינים הבכירים‪.‬‬
‫המישור החמישי‪ :‬חלוקת אחריות‪ .‬שאלת דרכי ההתמודדות של הקצינים‪ ,‬הזוטרים והבכירים‪ ,‬נוגעת גם‬
‫לשאלת האחריות של המערכת הצבאית כולה‪ .‬חלק מהקצינים מביעים תחושות שההתמודדות עם הקונפליקט‬
‫אינה נחלתם הבלעדית‪ .‬הם סבורים שגם המערכת הצבאית מחויבת להירתם למציאת פתרונות יצירתיים בלי‬
‫לפגוע בערכי ממלכתיות ומשמעת‪ .‬בעניין זה זוהו מספר גישות‪.‬‬
‫הגישה הראשונה גורסת כי אין אומנם כל מחויבות של המערכת כלפי הקצינים‪ ,‬אך המפקדים שבשטח‬
‫חייבים להיות קשובים למצוקת הקצינים והחיילים הדתיים ולסייע להם במגבלות השאלות המבצעיות ובלי‬
‫לפגוע בקודים של הצבא‪ .‬הגישה השנייה‪ ,‬מדגישה את העובדה שמדובר באינטרס מובהק של המערכת‬
‫הצבאית‪ .‬את הגישה הזאת מייצג שמעון [מג"ד] באומרו‪" :‬הצבא יכול להרוויח הרבה יותר אם הוא ייתן לנו‬
‫אפשרות לדלג על המשוחה"‪ .‬הגישה השלישית‪ ,‬גורסת שהמחויבות לסייע לקצינים בהתמודדות‪ ,‬מגיעה עד‬
‫‪- 135 -‬‬
‫לדרג הפוליטי‪ .‬גישה זו גורסת כי נושא של פינוי ישובים כלל לא באחריות הצבא‪ ,‬ולכן ממילא לממשלה ולצבא‬
‫אחריות ישירה בפתרון הקונפליקט‪.‬‬
‫הקצינים הבכירים מהמחקר הטקסטואלי אינם מתייחסים במישרין לשאלה זו‪ ,‬אך ניתן ללמוד מתפקודם‬
‫בשטח על הלך רוחם בסוגיה זו‪ .‬נווה והרב וייס מדברים על הבנה ונכונות מצידם לבוא לקראת חיילים וקצינים‬
‫שביקשו להשתחרר מפעילות הקשורה לפינוי ישובים‪ .‬מנווה ניתן ללמוד על גישה של לכתחילה‪ .‬הוא לא רק‬
‫שחרר חייל בודד שהתקשה להשתתף בתהליך הפינוי‪ ,‬אלא אפילו "פלוגות שלמות"‪ .‬מי שכן הגיע לפינוי‬
‫הישובים‪ ,‬טוען נווה להגנתו‪ ,‬היו יחידות שהוא ידע בוודאות שאין בהן חיילים שיפגעו מהתהליך‪.‬‬
‫לא ברור מדברי נווה האם דין חייל כדין קצין‪ ,‬אבל ברור שמדובר לא רק בחיילים בודדים‪ ,‬אלא ב"פלוגות‬
‫שלימות"‪ .‬כשמדובר באלוף פיקוד‪ ,‬זה ללא ספק מצביע על מגמה של המערכת הצבאית ולא רק החלטת אד‪-‬‬
‫הוק של קצין בודד בשטח‪.‬‬
‫גם הרב וייס מעביר מסר פייסני באשר לאפשרות לשחרר חיילים וקצינים מפעילות שנוגדת את מצפונם‪.‬‬
‫לשטרן‪ ,‬לא היה הזדמנות בתקופת הפינוי להתמודד עם שאלות של שחרור חיילים ממילוי משימתם מחמת‬
‫בעיית מצפון‪ ,58‬אולם הוא עושה צעד נוסף באומרו כי כל נושא פינוי ישובים כלל לא אמור להיות בתחום‬
‫האחריות של צה"ל (שטרן‪ .)150 :2335 ,‬לדעתו יש צורך "לעמול" על כך שהמשימה לא תוטל על צה"ל‪ .‬האם‬
‫התבטאות זו מרמזת על אחריות לכאורה שרובצת על הדרג הפוליטי? האם זה אומר שכתוצאה מכך‪ ,‬לדעת‬
‫שטרן‪ ,‬הצבא צריך לסייע לחיילים עם בעיה מצפונית? ‪ -‬צריך עיון‪.‬‬
‫דבריו של שטרן עולים‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בקנה אחד עם גישת חלק מרבני הצה"ד הטוענים שנושאים הקשורים‬
‫בפינוי ישובים אינם חלק מאג'נדת הפעילות של צה"ל (סדן‪.)2334 ,‬‬
‫‪.4.1‬‬
‫ניהול הקונפליקט החיצוני‬
‫בעבודת המחקר התמקדנו בקונפליקט הערכי הפנימי של הקצינים והדגשנו את המישורים הרבים איתם‬
‫הם מתמודדים בינם לבין עצמם‪ .‬ברם‪ ,‬במקביל לקונפליקט הפנימי‪ ,‬קיים גם קונפליקט חיצוני במרחב שבין‬
‫הקצינים לסביבתם‪ .‬בפרק זה אנסה למקד את הדיון בקונפליקט של הקצינים בשתי חזיתות עיקריות –‬
‫המערכת הצבאית והמערכת הקהילתית (הצה"ד)‪ .‬אנסה לבחון דרכים ורעיונות לישוב וריכוך עוצמת‬
‫הקונפליקט‪ ,‬בהתבסס על המודלים השונים שהוצעו בפרק התיאורטי‪.‬‬
‫‪ 58‬בתקופת ההתנתקות שטרן שימש כקצין משאבי אנוש של צה"ל‪.‬‬
‫‪- 113 -‬‬
‫בפרק התיאורטי עסקנו בהרחבה בשלושת המודלים בניהול קונפליקט‪ :‬הפרגמאטי‪ ,‬הטרנספורמטיבי‬
‫והנרטיבי‪ .‬במסגרת פרק הדיון הנוכחי‪ ,‬אני מבקש להציע את שילובם של שניים מתוך שלושת המודלים ‪-‬‬
‫הפרגמאטי והטרנספורמטיבי‪ .‬בכל אחד מן המודלים יש היבט מרכך‪ ,‬והשילוב שביניהם עשוי למקסם את‬
‫התוצאות‪ .‬ברם‪ ,‬לא מצאתי מקום ליישום המודל הנרטיבי באף לא אחת מהחזיתות‪ .‬מדובר במערכות גדולות‬
‫ורחבות‪ ,‬וסיפור משותף בין הקצין הפרסונה הבודד‪ ,‬מול מערכת שלימה של אנשים‪ ,‬ערכים וכללים – קשר‬
‫נרטיבי כזה אינו טבעי‪.‬‬
‫אדגיש ואומר‪ ,‬שאין אנו עוסקים בתנאים ובסביבה גישורית שבה מגשר מקצועי מוביל את התהליך בין‬
‫הצדדים‪ .‬מדובר במציאות קונפליקטואלית שבה כל "שחקן" הוא צד בקונפליקט‪ .‬במציאות שכזאת‪ ,‬כל אחד‬
‫מהצדדים חייב לגלות מחויבות ויוזמה לתהליך המשותף הכולל של ישוב הקונפליקט‪.‬‬
‫ציר המערכת הצבאית‬
‫כאמור‪ ,‬אני מבקש להציע התמודדות דרך שני המודלים המרכזיים – המודל הפרגמאטי והמודל‬
‫הטרנספורמטיבי‪ .‬התמודדות מיטבית‪ ,‬צריכה להתנהל לעניות דעתי בשני מישורים – במישור הכלל מערכתי‬
‫ובמישור הבינאישי שבין הקצינים והמפקדים הישירים שלהם‪.‬‬
‫המודל הפרגמאטי יכול לסייע לצדדים דרך עקרונות היסוד שהמודל מציע‪ .‬ראשית‪ ,‬דה‪-‬פרסונליזציה של‬
‫הקונפליקט‪ .‬כלומר ניתוק האנשים מהקונפליקט והתמקדות בליבת הקונפליקט ובסוגיות הקונקרטיות‪ .‬גישה‬
‫זו תסייע במיקוד מיטבי של הקונפליקט‪ ,‬תוך שמירה על "סטריליות" האנשים המעורבים‪ .‬שנית‪ ,‬מודל זה יכול‬
‫לסייע בהגדרת האינטרסים והצרכים המובהקים של כל הצדדים ‪ -‬המערכת הצבאית והקצינים‪.‬‬
‫מדובר באינטרסים משותפים רחבים‪ ,‬הכוללים המשך שירות מקצועי וערכי של הקצינים בצה"ל‪ ,‬המשך‬
‫ההכרה בערך הממלכתיות על כל המשתמע‪ ,‬חשיבות בטחון העם והמדינה‪ ,‬חיזוק הקשר של הקצינים עם‬
‫המערכת הצבאית ועוד‪ .‬במקביל חשוב להדגיש את האינטרסים המובהקים של כל צד‪ .‬מצד הצבא מדובר‬
‫באינטרסים הקשורים לשמירת הקוד האתי של משמעת ונאמנות גורפת לפקודות הצבא‪ ,‬והצגת מצג תדמיתי‬
‫של צבא מאוחד ומגובש‪ .‬מצד הקצינים מדובר באינטרסים של הכרה בערכים הקשורים להתיישבות ולארץ‬
‫ישראל‪ ,‬שמירת מעמד הרבנים כפוסקים וכמנהיגי ציבור‪ ,‬שמירה על קשרים מיטביים עם הקהילה‪ ,‬שמירת‬
‫מעמדם ותדמיתם בצבא בכל הנוגע להמשך קידומם ועוד‪ .‬במקביל לאינטרסים המשותפים והנפרדים של כל‬
‫צד‪ ,‬חשוב גם להדגיש את האינטרסים המנוגדים במצבי קיצון‪ ,‬כגון פינוי ישובים‪.‬‬
‫מתוך‪ ,‬הגדרה מיטבית של האינטרסים והצרכים של הצדדים‪ ,‬ניתן‪ ,‬תוך חשיבה יצירתית משותפת לחשוב‬
‫על פתרונות לבעיה הקונקרטית של פינוי ישוב‪ .‬לדוגמא‪ ,‬הסכמה מראש על פתרונות שבהם הקצינים ייקחו חלק‬
‫‪- 111 -‬‬
‫בפעילות לא ישירה ולא במעגל ראשון של פינוי ישובים‪ ,‬ובמקביל התחייבות של הקצינים להימנע ממצבים של‬
‫"שבירת כלים" אתיים‪ .‬בכך יש מענה לאינטרסים של כל הצדדים‪ .‬העיקרון של רווח משותף‪ ,‬יכול להדגיש בפני‬
‫כל הצדדים את האינטרס המשותף והמובהק שלהם במציאת פתרון משותף‪.‬‬
‫עוד נדגיש את חשיבות הגדרת כללי היסוד ("החוקים")‪ 59‬שישמשו את הצדדים בניהול הקונפליקט‪ .‬לדוגמא‪,‬‬
‫קביעה משותפת שלעולם לא יהיה "שבירת כלים" מצד הקצינים בכל הנוגע להיבטים של מנהיגות ותדמית‬
‫תקשורתית‪ ,‬ובמקביל כלל שאומר שקצינים לא יהיו מעורבים‪ ,‬אם הם מסתייגים מכך‪ ,‬במעגל הראשון של‬
‫הרס יישובים או פינוי תושבים מבתיהם‪.‬‬
‫המודל הטרספורמטיבי עשוי לסייע בכל הנוגע לתהליכי העצמה והכרה של הקצינים‪ .‬במודל זה נדרשת‬
‫אחריות ויזמות גבוהה מצד המערכת הצבאית ומצד המפקדים הישירים של הקצינים לפיתוח תהליכים של‬
‫מעגלי שיח והקשבה שגרתיים בכל הנוגע להרהורים‪ ,‬תחושות וחששות מצד הקצינים מפני אפשרות של פינויי‬
‫ישובים בעתיד‪ ,‬ובמקביל הקשבה לאמונתם בכל הנוגע ליחסי דת ומדינה על כל הכרוך בקונפליקט מורכב זה‪.‬‬
‫דומה‪ ,‬שככל שהקצינים יחושו אמפטיה מצד המערכת ובמיוחד מצד המפקדים הישירים‪ ,‬כך נאמנותם‬
‫למערכת הצבאית תלך ותתחזק‪ .‬תהליך זה עשוי להצליח בעקבות שיח פתוח ומתמשך בין הקצינים ומפקדיהם‬
‫ובין הקצינים והמערכת הצבאית הרחבה‪ ,‬וזאת תוך שימוש בכלים של הקשבה‪ ,‬העצמה והכרה‪ .‬זאת ועוד‪,‬‬
‫באמצעות תהליכי העצמה והכרה‪ ,‬הקצינים יחושו משוחררים להביע תחושות בכל הנוגע לסוגיות של‬
‫ממלכתיות ולשאלות ערכיות הנוגעות לפגיעה בהתיישבות‪ .‬יודגש‪ ,‬כי ממצאי המחקר מלמדים שהקצינים אכן‬
‫זקוקים לערוצי שיח שבו הם יוכלו להביע תחושות והתלבטויות בסוגיות הללו‪.‬‬
‫ציר הקהילה‬
‫גם בציר הזה אני מבקש לטעון כי שני המודלים ‪ -‬הפרגמאטי והטרנספורמטיבי ‪ -‬הם המודלים‬
‫הדומיננטיים‪ ,‬ובאמצעותם אכן ניתן להציע תהליך של ישוב וריכוך הקונפליקט החיצוני‪.‬‬
‫המודל הפרגמאטי‪ ,‬עשוי לסייע כבר בשלבי הטרום גיוס של הבחורים (במוסדות החינוך השונים)‪ .‬כבר‬
‫בשלבים אלו מומלץ כי המחנכים והרבנים יגדירו יחד עם המתגייסים את האינטרסים המשותפים ואת אופן‬
‫ההתמודדות עם הקונפליקט‪.‬‬
‫מדובר באינטרסים משותפים הקשורים לחיזוק מעמד הקצינים הדתיים בצבא וקידומם בסולם הפיקוד‪,‬‬
‫חיזוק תדמיתם ונאמנותם למדינה ולצבא‪ ,‬חיזוק תדמית קהילת הצה"ד בתוך החברה הישראלית כנאמנים‬
‫‪ 59‬אחד מעקרונות היסוד של המודל הפרגמאטי‪.‬‬
‫‪- 112 -‬‬
‫לעם‪ ,‬לצבא ולמדינה‪ ,60‬החדרת ערכי הצה"ד לתוך שורות הצבא ועוד‪ .‬חשוב גם להדגיש את האינטרסים‬
‫הייחודיים של הקצינים‪ ,‬הנוגעים לנאמנות לקוד האתי הצה"לי בכל הנוגע למשמעת‪ ,‬שמירת מעמדם ותדמיתם‬
‫בצבא וחיזוק פוטנציאל הקידום הצבאי שלהם‪ .‬מאידך‪ ,‬גם לקהילת הצה"ד אינטרסים מובהקים הקשורים‬
‫במעמד ההתיישבות‪ ,‬במעמד רבני הצה"ד‪ ,‬בשמירת גבולות הארץ ועוד‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬נדגיש ונאמר כי נדרש מהמחנכים ומהרבנים אחריות בחיזוק ידיהם של הבחורים תוך הדגשת‬
‫חשיבות הנאמנות למערכת השלטונית והממלכתית בכלל‪ .‬במסגרת ההכנה לשירות הצבאי‪ ,‬ראוי לקיים שיח‬
‫אודות האינטרסים של קהילת הצה"ד בהקשר למעמדם וקידומם של הקצינים בצה"ל‪ ,‬ומתוך כך להבין את‬
‫המשמעות המעשית של האינטרס הזה במונחים של נאמנות לממלכתיות לא רק של הקצינים אלא גם של‬
‫הקהילה כולה‪.‬‬
‫המודל הטרנספורמטיבי‪ ,‬יכול לסייע בקידומם ובהעצמתם של תהליכים מתמשכים בין המנהיגות הדתית‬
‫לבין הקצינים‪ ,‬אשר במרכזם יתקיים שיח מתמשך המבוסס על הקשבה‪ ,‬העצמה והכרה‪ .‬שיח‪ ,‬אשר במסגרתו‬
‫המציאות המורכבת שבה מצויים הקצינים תיחשף‪ ,‬תובן ותידון‪ ,‬ובסופו של תהליך המציאות המורכבת תופנם‬
‫הלכה למעשה ע"י המנהיגות הדתית והקהילה כולה‪.‬‬
‫תהליכים אלו יסייעו לקצינים גם בחיזוק התחושה שאכן קיימת הכרה בחשיבות השליחות שלהם בשירות‬
‫הצבאי‪ ,‬וכן הכרה מצד הקהילה במציאות המיוחדת והמורכבת בה הם מצויים‪ .‬במקביל‪ ,‬תהליכי העצמה‬
‫והכרה הדדיים‪ ,‬יאפשרו את הפשרת המתח הקיים בין הקצינים והמנהיגות הדתית‪-‬רבנית הן במישור הרעיוני‬
‫והן במישור המעמדי בכל הנוגע להיבטים של דת ומדינה‪.‬‬
‫מסקנות והמלצות‬
‫‪.4.3‬‬
‫מסקנות‬
‫בפרק העוסק בתשובות לשאלות המחקר (לעיל)‪ ,‬נבחנו ארבע סוגיות – זהות הקצינים‪ ,‬עוצמת הקונפליקט‪,‬‬
‫גבולות הנאמנות ודרכי התמודדות‪ .‬להלן תמצית המסקנות שניתן לגזור מהדיון בפרק התשובות‪.‬‬
‫א‪ .‬בסוגית זהות הקצינים‪ ,‬אני מבקש לטעון כי במבט כללי נראה שמדובר לכאורה בזהות הומוגנית‬
‫הכוללת נאמנות למדינה ולצבא עם דגש לשירות צבאי איכותי‪ .‬ברם‪ ,‬בבחינה מעמיקה יותר‪ ,‬מצאנו‬
‫קבוצה מגוונת בהיבטים שונים – בממלכתיות (בלתי מסויגת‪ ,‬מתונה‪ ,‬חילונית) בהתייחסות לדעת‬
‫‪ 60‬בניגוד לחברה החרדית‪.‬‬
‫‪- 110 -‬‬
‫הרבנים (צוויי‪ ,‬הכרתי ואדיש)‪ ,‬ובאופן שהם רואים עצמם מחוברים לצה"ד (תורה‪ ,‬ממלכתיות‪ ,‬עם)‪,‬‬
‫תוך מיתון מרכיב קדושת הארץ‪.‬‬
‫ב‪ .‬בסוגית עוצמת הקונפליקט‪ ,‬אני מבקש לטעון כי במבט ראשוני הקצינים משדרים הלימה מליאה בין‬
‫דת וצבא‪ ,‬אולם בבחינת עומק ותוך התמודדות מול שאלות פראקטיות‪ ,‬מתבררת תמונה של קונפליקט‬
‫רב מערכתי בהיבטים רבים – צבאי‪ ,‬לאומי‪ ,‬קהילתי‪ ,‬תפקידי‪-‬חינוכי‪ ,‬נאמנותי‪ ,‬הלכתי‪-‬דתי ואף קיומי‬
‫(לעם ולמדינה)‪.‬‬
‫ג‪ .‬בסוגיית גבולות הנאמנות‪ ,‬אני מבקש לטעון שקיים מתאם ישיר בין הוותק של הקצינים בצבא ורמת‬
‫הפיקוד שלהם‪ ,‬ומידת הנאמנות שלהם לצבא‪ .‬ממצאי שני המחקרים מלמדים כי במקרה של פקודה‬
‫לפינוי ישובים‪ ,‬הקצינים לא יגיעו למציאות של "שבירת כלים"‪ .‬גם הקצינים הקיצונים יותר (שלושה)‬
‫שקשובים לדעת רבם‪ ,‬יעשו כל שביכולתם על מנת שלא להגיע לחילול ה'‪ ,‬ומקוים שזה יהיה בתאום עם‬
‫מפקדיהם הישירים‪ .‬עוד נטען כי הנאמנות החזקה של הקצינים מבוססת על תשתית ערכית חזקה‬
‫המבוססת על בית אבא‪ ,‬מערכת חינוכית‪ ,‬תמיכה משפחתית‪ ,‬והמסגרת הצבאית‪.‬‬
‫ד‪ .‬בסוגיית דרכי ההתמודדות‪ ,‬הקצינים מתמודדים עם סוגית הקונפליקט במישורים רבים‪ ,‬תוך שימוש‬
‫בתמהיל של מודלים‪ .‬במישור הדתי‪-‬ערכי הם רואים את התנהלות המדינה והצבא בתוך תהליך ארוך‬
‫של גאולה‪ ,‬ובהקשר לממלכתיות הם מסבירים אותה באופן שממזער עד למינימום את עוצמת‬
‫הקונפליקט‪ .‬בסוגיית הרבנים‪ ,‬רובם יוצרים חיץ בינם לבין הרבנים ומתייחסים אל דעת הרבנים בשני‬
‫המודלים המרכזיים – ה"ציוויי" וה"אדיש"‪ .‬במישור של מנגנוני ההגנה זיהינו שימוש בארבעה מנגנוני‬
‫הגנה של פרויד – הכחשה‪ ,‬הדחקה‪ ,‬השלכה ואינטלקטואליזציה‪ .‬בנוסף הם נוקטים בשתי גישות‬
‫נוספות שנלמדו במחקרים בסביבה צבאית – רציונליזציה והפרדה בין זמן פרטי וזמן תפקודי‪ .‬במקביל‬
‫הם מדגישים את הנאמנות שלהם במבחן הביטחוני ולא במבחן של פינוי ישובים‪ .‬במישור התדמיתי‪,‬‬
‫חלקם מקפידים שלא להחצין את תדמיתם הציונית דתית ואף להפריד את הדת מהעשייה הביטחונית‬
‫שלהם‪ .‬במקביל הקצינים מדגישים כי הנאמנות שלהם היא בהיבט הביטחוני ולא בתחומים שאינם‬
‫נושאים אופי ביטחוני מובהק‪ .‬מישור נוסף נוגע להדגשת המבט האחראי הכוללני לקיומם ועתידם של‬
‫המדינה והעם‪ .‬המישור האחרון עוסק בתחושה תודעתית כי חלק מהאחריות להתמודדות עם‬
‫הקונפליקט‪ ,‬רובץ כתפי מפקדיהם הישירים ועל המערכת הצבאית‪.‬‬
‫‪- 115 -‬‬
‫המלצות‬
‫כנגזרת מתוך מסכת המסקנות המפורטות לעיל ומתוך הדיון הכולל‪ ,‬לרבות הפרק העוסק בניהול‬
‫הקונפליקט החיצוני‪ ,‬אני מבקש להצביע על ארבעה "שחקנים" ראשיים המעורבים בתהליך ובהעצמת‬
‫הקונפליקט‪ ,‬באופן ובמינון משתנה‪ :‬רבני הצה"ד‪ ,‬קהילת הצה"ד‪ ,61‬צה"ל והקצינים הדתיים‪ .‬אחריותם של‬
‫ה"שחקנים" באה לידי ביטוי לא רק ביצירת ובהעצמת הקונפליקט‪ ,‬אלא גם ביכולתם להשפיע על ריכוך ומיתון‬
‫עוצמתו‪ .‬עבודת המחקר על מסקנותיו‪ ,‬מהווה "קול קורא" לכל מי שיש ביכולתו להשפיע על עוצמת‬
‫הקונפליקט‪ ,‬ובעיקר ל"שחקנים" המפורטים לעיל‪ .‬המלצותיי המפורטים להלן‪ ,‬הם תוצאה של ניתוח ממצאי‬
‫המחקרים‪ ,‬הטקסטואלי והנרטיבי שנאספו מהקצינים‪ .‬יש להדגיש‪ ,‬כי הממצאים מייצגים את נקודת מבטם‬
‫הייחודית של הקצינים בלבד‪ ,‬ולכן ההתייחסות לנאמר מצד הקורא מחייבת מבט מבוקר ומסויג‪:‬‬
‫הרבנים‪ .‬ממצאי המחקר מצביעים על מעורבות ישירה של הרבנים בכל הנוגע לעוצמת הקונפליקט‪ .‬בכל‬
‫אחד מהמודלים שהוצגו‪ ,62‬ניכר שלרבני הציונות הדתית תפקיד חשוב ומרכזי בהתנהלותם של הקצינים בחיי‬
‫האזרחות ובמסגרת הצבאית‪ .‬ברם‪ ,‬גם הקצינים שמתנהלים על פי המודל "האדיש"‪ ,‬עושים זאת במודע‬
‫בסוגיות של דת ומדינה‪ ,‬על מנת להימנע מהתנגשות ערכית וממציאות שבה הם נאלצים לפעול בניגוד להנחיית‬
‫הרבנים‪ .‬לכן‪ ,‬הם מעדיפים להתעלם מהרבנים למרות שהם מכירים במעמדם ובסמכותם‪ .‬יוצא‪ ,‬אפוא‪,‬‬
‫שאחריותם של הרבנים כלפי הקצינים הוא בשני מישורים‪ .‬מצד אחד המשך עידוד והעצמת הקצינים להמשך‬
‫שירות צבאי איכותי בעל ערך אמוני‪-‬דתי‪ .63‬התמיכה חייבת לבוא ממקום אמפאתי ומתוך הזדהות עם מקומם‬
‫ומצבם המיוחד והרגיש של הקצינים‪ .‬במקביל‪ ,‬ישנה קריאה לרבנים למקד את סמכותם ומעמדם מול הקצינים‬
‫בסביבת המודל ה"הכרתי" (יעוץ והכוונה)‪ ,‬בניגוד למודל ה"ציווי"‪ .‬קריאה זו לרבנים‪ ,‬באה לידי ביטוי באופן‬
‫בוטה אצל חלק מהקצינים‪ .‬יואב שאומר‪" :‬הרבנים הללו אני לא לוקח למקום הפראקטי כי זה קצת מסוכן"‪,‬‬
‫שמעון שמוסיף ואומר‪" :‬אני לא יכול לתאר רבנים שיכולים להבין את העולם שלי ואת המציאות שלי כמג"ד‪.‬‬
‫הם לא מסוגלים לתת את המענה"‪ ,‬ושאול שעושה צעד אחד קדימה‪" :‬אני מאוד לא אוהב את שכרון הכוח של‬
‫חלק מהרבנים"‪ .‬דברים קשים לא פחות נאמרו גם על ידי הקצינים הבכירים‪ .‬גם הרב עמיטל (תשס"ה)‪ ,‬ראש‬
‫ישיבת הר עציון‪ ,‬מייעץ לרבנים שלא יחוו דעה בתחומים שאינם מומחיותם‪ .‬לדעתי‪ ,‬ככל שסמכות הרבנים‬
‫תהיה מבוססת על מרכיבים של הקשבה‪ ,‬ייעוץ‪ ,‬הכוונה וברכת הדרך ("הכרתי")‪ ,‬כך יושגו שתי מטרות חשובות‬
‫‪ 61‬המעגל החברתי הקרוב ומחנה הצה"ד במובן הרחב‪.‬‬
‫‪" 62‬צוויי"‪" ,‬הכרתי" ו"אדיש"‪.‬‬
‫‪ 63‬בהתבסס על המודל הטרנספורמטיבי‪.‬‬
‫‪- 114 -‬‬
‫נלוות‪ .‬ראשית‪ ,‬יקל על הקצינים לפנות לרבנים לקבלת יד מכוונת‪ ,‬ממקום של כבוד ואמון הדדי‪ .‬שנית‪ ,‬ולא‬
‫פחות חשוב‪ ,‬מעמד הרבנים יחזור לאיתנו ולמעמדו הרם והמכובד‪.‬‬
‫נראה שלרבני המכינות הקדם צבאיות והישיבות הציוניות הגבוהות‪ ,‬היכן שרוב הקצינים לומדים לפני‬
‫גיוסם‪ ,‬יש תפקיד חשוב נוסף‪ .‬מוטלת עליהם אחריות בפיתוח הזהות הציונית דתית של הבחורים‪ ,‬תוך‬
‫התמודדות ומתן מענה ערכי מיטבי למציאות הקונפליקטואלית‪ ,‬שאיתה הבחורים אמורים להתמודד עם‬
‫גיוסם לצה"ל‪.‬‬
‫קהילת הצה"ד‪ .‬דברים קשים נאמרו על הצה"ד על ידי הקצינים הבכירים ‪ -‬יאיר נווה ואלעזר שטרן‪.‬‬
‫האמירות מצביעות על שבר ואכזבה גדולה מצד הקצינים כלפי קהילת הצה"ד – כור מחצבתם האידיאולוגית‪.‬‬
‫דומה ואת הביטוי הקשה ביותר מביע שטרן‪" :‬אני מאשים אנשים מן הציבור הדתי אשר ביזו עצמם ודתם‪...‬‬
‫אני מאשים אותם כיוון שהציגו בפני הציבור יהדות אפילה"‪ .‬דברים דומים מוסיף נווה על מנהיגי הציונות‬
‫הדתית‪" :‬מדובר בקבוצת עסקנים של הציונות הדתית שנגררה אחרי ההמון ולא הובילה אותו"‪ .‬אין ספק‬
‫שהשבר גדול‪ ,‬הפצע עודנו פתוח וכנראה יישאר פתוח עוד שנים רבות‪ .‬יודגש כי סימנים למשבר אמון בין‬
‫הקצינים לקהילה‪ ,‬ניתן לזהות גם אצל הקצינים הזוטרים מהמחקר הנרטיבי‪ .‬גם הם מספרים על מצבים של‬
‫עימותים קשים מול ציבור המתיישבים‪ ,‬בעת שהם‪ ,‬הקצינים‪ ,‬נאלצים לבצע משימות של אכיפת החוק‬
‫שיהודים מעורבים בהן‪.64‬‬
‫משבר האמון המתואר לעיל‪ ,‬מצביע על צורך עליון להגדיר את יחסי הגומלין בין קהילת הצה"ד והקצינים‬
‫הדתיים‪ .65‬לאור ממצאי המחקר ובמיוחד לאור הדברים המפורטים לעיל‪ ,‬עבודת המחקר יוצאת כ"קול קורא"‬
‫לציבור הציונות הדתית ולמנהיגיה‪ ,‬לבנות ערוץ של אמון המבוסס על מספר מרכיבים‪ .‬ראשית‪ ,‬יש הכרח מצד‬
‫כלל הצה"ד להבין ולהפנים את המציאות המורכבת בה מצויים הקצינים‪ ,‬הן במובן המחיר האישי והמשפחתי‬
‫שהם משלמים בשגרת חייהם‪ ,‬והן במישור ההתמודדות הערכית שלהם עם קונפליקטים מזדמנים מעת לעת‪.66‬‬
‫בנוסף‪ ,‬יש הכרח להכיר בעובדה‪ ,‬שנאמנות בלתי מסויגת מצד הקצינים למדינה ולצבא‪ ,‬מהווה מפתח לקידומם‬
‫לרמות פיקוד גבוהות‪ .‬במקביל‪ ,‬מדינת ישראל תתברך בתוספת משמעותית של קצינים איכותיים בעלי תפיסה‬
‫ציונית דתית‪ .‬ממצאי המחקרים מלמדים שהחוסן של הקצינים מתבסס‪ ,‬בין השאר‪ ,‬על תמיכת הקהילה‬
‫‪ 64‬דוד מספר על התנכלויות קשות מאוד מצד יהודים בעת שירותו עם הפלוגה שלו בחברון‪.‬‬
‫‪ 65‬בהתבסס על המודל הפרגמאטי המדגיש את האינטרסים המשותפים‪.‬‬
‫‪ 66‬בשעת כתיבת שורות אלו‪ ,‬סוגיות מגרון ובתי האולפנה בבית‪-‬אל עדיין פתוחות ולא ברור אם וכיצד תהיה מעורבות של הצבא‪.‬‬
‫‪- 116 -‬‬
‫הרחבה‪ .‬אשר על כן‪ ,‬הבנת המציאות המיוחדת של הקצינים הדתיים‪ ,‬חייבת להוביל את ציבור הצה"ד לתמיכה‬
‫רחבה ובלתי מסויגת בהם‪ ,‬לא רק בימי שגרה‪ ,‬אלא גם ואולי בעיקר בעתות משבר‪.‬‬
‫נראה לומר כי לקהילה יש גם אחריות כלפי הנוער‪ ,‬ערב גיוסו‪ ,‬בכל הנוגע לבניית זהות ציונית דתית ערכית‪,‬‬
‫תוך התמודדות ומתן תשובות ערכיות לדילמות שעומדות בפני הקצינים הדתיים‪.‬‬
‫צה"ל‪ .‬מערכת היחסים בין צה"ל והקצינים הדתיים מורכבת ואמביוולנטית‪ .‬מצד אחד קיימת הערכה‬
‫הדדית גדולה‪ .‬הערכה זו קיימת מצד הקצינים ביחס למערכת הצבאית ולחשיבות הפעילות שלהם‪ .‬הם חשים‬
‫שמדובר בתפקיד תובעני‪ ,‬אך בד בבד הם מבינים ומפנימים את השליחות הגדולה שהם ממלאים כמפקדים‬
‫וכמחנכים‪ .‬מצד שני‪ ,‬הקצינים בתחושה של הערכה גדולה מצד הצבא על פועלם ותרומתם‪ ,67‬וכראיה לכך אנו‬
‫מוצאים את הקצינים נושאי תפקידי פיקוד בכל שורות הפיקוד של צה"ל‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬מערכת היחסים גם‬
‫מורכבת ואפופת חשדנות בכל הנוגע לסוגיות של ממלכתיות‪ .‬הצבא רגיש מאוד לביטויים ואמירות שהן לא‬
‫בקונצנזוס הממלכתי‪ ,‬ומאידך הקצינים במציאות "פרנואית" שמנחה אותם להצניע אמירות ודעות שהן אינן‬
‫בקונצנזוס רחב‪ .‬כל זה מוביל את הקצינים להימצא במציאות מעט מעורפלת הקשורה לזהות לאומית‬
‫וממלכתית‪ ,‬כפי שהדברים באו לידי ביטוי בממצאי המחקר הנרטיבי‪.‬‬
‫ממצאי שני המחקרים‪ ,‬מלמדים על תפקידה החשוב של המערכת הצבאית בכל הנוגע למציאת דרכים‬
‫לריכוך המתח שקיים בסוגיות של דת ומדינה‪ .‬ממצאי המחקר יוצאים כ"קול קורא" למערכת הצבאית לשקול‬
‫את הצעדים הבאים שעשויים לסייע בסוגיה מורכבת ורגישה זו‪ :‬ראשית‪ ,‬עידוד הקצינים‪ ,‬בכלל ובפרט‬
‫הדתיים‪ ,‬לפיתוח שיח רחב‪ 68‬בנושאים ערכיים הקשורים לסוגיות שבין דת ומדינה גם אם הדיון יציף דילמות‬
‫ודעות שהן לא במרכז הקונצנזוס של החברה הישראלית‪ .‬הדבר חיוני לקצינים לצורך גיבוש זהות ותפיסת עולם‬
‫בנושאים חשובים אלו‪ ,‬כפי שמתבטא דוד‪:‬‬
‫אני גם שואל את עצמי הרבה שאלות‪ .‬מתי פעם אחרונה דיברתי על ממלכתיות‪ .‬גם על הזהות שלי‪.‬‬
‫מפקדים בצבא מתביישים לדבר על ערכים‪ .‬כמעט ולא קיים לצערי‪ .‬ולי זה מאוד חשוב‪.‬‬
‫פלורליזם של חשיבה והבעת דעות חשובה וחיונית לא רק עבור הקצינים‪ ,‬אלא גם עבור המערכת הצבאית‬
‫כולה‪ .‬שנית‪ ,‬נדרשת הבנת המצוקה והקונפליקט מצד המפקד הישיר של הקצין הדתי‪ ,‬במישור הסולידריות‬
‫והאמפטיה הבינאישית‪ .‬להאזין ולתת לקצין הדתי תחושה שהוא לא לבד ויש מי שמבין אותו כאדם‪ ,‬כקצין‬
‫‪ 67‬כפי שדוד מתבטא בריאיון‪ " :‬אני לא אוהב את השאלה כמה דתיים יש ביחידה‪ .‬אבל זה משהו שיש בו גאווה צנועה שלא צריך‬
‫לנופף בזה"‪.‬‬
‫‪ 68‬בהתבסס על המודל הטרנספורמטיבי‪.‬‬
‫‪- 117 -‬‬
‫וכמפקד‪ .‬כך מבקש יואב‪ " :‬אני מצפה שהוא [המפקד שלי] יבוא אלי‪ .‬שיגיד לי משהו‪ ,‬שיהיה לידי שיאמר לי‬
‫אני אהיה לידך"‪ .‬שלישית‪ ,‬ברמה המערכתית‪ ,‬אני ממליץ למערכת הצבאית להשקיע מחשבה בפתרונות‬
‫יצירתיים ששני הצדדים ‪ -‬הקצינים הדתיים וצה"ל – יוכלו לצאת ‪ ,WIN-WIN‬כפי שמתבטא יואב בהמשך‬
‫דבריו‪" :‬יש פתרונות יצירתיים לכל דבר‪ ,‬השאלה כמה זמן אתה משקיע מחשבה"‪ .‬מסתבר‪ ,‬שהדבר אכן אפשרי‬
‫כפי שבא לידי ביטוי בתקופת התנתקות אצל שני הקצינים הבכירים ‪ -‬הרב וייס ויאיר נווה‪ .‬את האינטרס‬
‫המובהק של הצבא בריכוך הקונפליקט‪ ,‬מביע שמעון‪" :‬אני מתאר לעצמי שהצבא לא ירצה ליצור בכוח את‬
‫הקונפליקט ואת הדילמה"‪.‬‬
‫הקצינים הדתיים‪ .‬ממצאי המחקר הנרטיבי‪ ,‬מלמדים על קושי בהגדרת הזהות הציונית דתית‪ ,‬ובהתנסחות‬
‫בסוגיות של דת ומדינה‪ .‬הקצינים מציינים עובדה זו בהרחבה ומצירים עליה‪ .‬המציאות הנוכחית אינה מטיבה‪,‬‬
‫לדעתי‪ ,‬עם הקצינים הן מבחינתם הסובייקטיבית והן מבחינת תדמיתם המעורפלת שמשתקפת במחקר‪ .‬משם‪,‬‬
‫ניתן אולי גם להבין את מקור חששם של גורמי שמאל מהפוטנציאל של הקצינים הדתיים‪.‬‬
‫לאור האמור לעיל‪ ,‬עורך המחקר יוצא כ"קול קורא" לקצינים לבחון את מקומם והתנהלותם במספר‬
‫מישורים‪ :‬ראשית‪ ,‬ליזום ולפתח‪ ,‬בשיתוף צה"ל‪ ,‬את ההיבטים הערכיים השונים שעלו במסגרת הריאיון‪ .‬השיח‬
‫והדיון יחזק אצלם את הזהות האישית בכל ההיבטים הקשורים ליחסי דת ומדינה‪ ,‬ישחרר אותם מהחשש‬
‫להחצנת תחושות ודעות ובסופו של תהליך יחזק את תדמיתם הציבורית בהקשר לעוצמת נאמנותם למדינה‪,‬‬
‫לצבא ולעם בכל תרחיש בעתיד‪ .‬שנית‪ ,‬המחקר קורא לקצינים ללבן סוגיות מורכבות של קונפליקט יחד עם‬
‫מפקדיהם‪ ,‬הן במישור הערכי והן במישור הפראקטי באופן אינטימי ודיסקרטי‪.‬‬
‫‪.4.4‬‬
‫כיוונים להמשך המחקר‬
‫ממצאי המחקר הנוכחי מיצגים כיווני חשיבה שונים ותמונה כללית אודות הקונפליקט בו מצויים קציני‬
‫הציונות הדתית‪ ,‬אך אין בהם די כדי לשקף מגמות רחבות בעלות משמעות אמפירית יצוקה‪ .‬אני מבקש להצביע‬
‫על מספר כיוונים בהם יש וניתן לעשות על מנת לחזק ולהעמיק את ממצאי ומסקנות המחקר‪.‬‬
‫הכיוון הראשון‪ ,‬נוגע לאמינות הממצאים‪ .‬המחקר הנוכחי מוגבל ביכולתו לשקף מגמות בקהילת הקצינים‪,‬‬
‫וזה נובע בעיקר מההיקף המצומצם של אוכלוסיית המחקר הנרטיבי‪ ,‬ועקב העובדה שמדובר במדגם נוחות‪ .‬כדי‬
‫‪- 118 -‬‬
‫להצביע על מגמות רחבות וממצאים אמפיריים במגזר הציונות הדתית הרחבה‪ ,‬אני מציע להרחיב את מעגל‬
‫המרואיינים כנדרש במחקר איכותני‪.69.‬‬
‫הכיוון השני‪ ,‬נוגע לגבולות המחקר‪ .‬אוכלוסיית המחקר הנרטיבי כללה קצינים שרובם המכריע לא התנסו‬
‫בחוויית עימות עם תושבים‪ .70‬אשר על כן‪ ,‬מומלץ לראיין גם קבוצת קצינים שעברו את חווית הפינוי בשלבי‬
‫ההכנות‪ ,‬במהלכו ולאחריו‪ .‬יהיה זה מאתגר לעמת את הקצינים בשאלות ובהיבטים שבהם הקצינים הבכירים‬
‫חושפים בכתביהם ‪ -‬התלבטויות‪ ,‬מחיר אישי‪ ,‬יחס כלפי המנהיגות הפוליטית והרוחנית וכן יחסם כלפי קהילת‬
‫הציונות הדתית בכלל‪ .‬במקביל‪ ,‬מומלץ לבדוק האם ובאיזו מידה ערכי ממלכתיות ונאמנות למדינה הושפעו‬
‫לחיוב או לשלילה כתוצאה ממעורבותם הישירה‪.71‬‬
‫הכיוון השלישי‪ ,‬קבוצת מחקר נגדית – "סירובניקים" מהשמאל על רקע אידיאולוגי‪ .‬בדיקת קבוצת מחקר‬
‫נגדית עשויה לאפשר השוואה בין שתי הקבוצות ולזהות מאפיינים דומים ושונים‪ .‬כמו כן‪ ,‬מעניין יהיה לבחון‬
‫את ערך הממלכתיות בין שתי הקבוצות כשמצד אחד עומד ערך הדת וארץ ישראל‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬אצל קבוצת‬
‫המחקר הנגדית‪ ,‬ערך הממלכתיות מתנגש בערכי כבוד האדם וזכויות הפרט‪ .‬ההשוואה בין שני המגזרים עשויה‬
‫לספק ממצאים ותובנות מעניינות בהקשר של ערך הממלכתיות במבט אמוני מול המבט החילוני‪-‬ליבראלי‪.‬‬
‫הכיוון הרביעי‪ ,‬קיום ראיונות עם קצינים דתיים מהפיקוד הבכיר שהיו שותפים לתהליך הפינוי (נווה‪ ,‬שמני‪,‬‬
‫שטרן‪ ,‬נווה ועוד)‪ .‬דומה שיהיה זה מאתגר לקיים ראיונות עם קצינים אלו משני היבטים‪ .‬בהיבט הראשון‪,‬‬
‫ארצה לבדוק באיזה מידה הניתוח שנעשה במחקר הטקסטואלי אכן תואם ומשקף את אמונתם ומבטם‬
‫האוטוביוגרפית‪ .‬כמו כן‪ ,‬אבקש לברר באיזו מידה מימד הזמן מאפשר להם היום‪ ,‬כעבור מספר שנים‪ ,‬לראות‬
‫דברים בפרספקטיבה שונה ואולי מרוככת יותר‪.‬‬
‫הכוון החמישי‪ ,‬ראיונות עם רבנים מייצגים מהציונות הדתית‪ .‬לאור המגמה החלקית שעולה מהמחקר‬
‫אודות שחיקה במעמדם של רבני הצה"ד גם בעיני הקצינים (בעיקר הבכירים)‪ ,‬ארצה לברר עם הרבנים את‬
‫מידת אחריותם לקונפליקט בו מצויים הקצינים‪ ,‬הן כשותפים לעוצמת הקונפליקט והן כמי שאמורים ועשויים‬
‫לסייע בריכוכו או בפתרונו‪.‬‬
‫‪ 69‬על מנת לתת לממצאים תוקף אימפירי‪.‬‬
‫‪ 70‬למעט שאול שהיה שותף פעיל (מעגל ראשון) בפינוי הגוש‪ ,‬ודוד ויואב היו בעימותים מול תושבים על רקע של מאבקים עם‬
‫ערבים‪.‬‬
‫‪ 71‬ניכר היה לאורך כל הריאיון עם שאול‪ ,‬שהשתתף בפינוי‪ ,‬כיצד החוויה שלו באה לידי ביטוי באמירות השונות‪.‬‬
‫‪- 115 -‬‬
‫הכיוון השישי‪ ,‬ממצאים מתחום המחקר הכמותי‪ .‬יש מקום לשקול הוספת ממצאים משדה המחקר‬
‫הכמותי שייאסף באמצעות שאלון מובנה‪ .‬ממצאים אלו יוכלו לסייע בהצלבת מידע ונתונים בין שתי שיטות‬
‫המחקר‪ ,‬ולספק מימד נוסף לתיקוף ממצאי המחקר הנוכחי‪.‬‬
‫הכיוון השביעי והאחרון‪ ,‬מתייחס לקשר אפשרי שקיים בין ממצאי המחקר הטקסטואלי והמחקר הנרטיבי‪.‬‬
‫במסגרת הדיון בממצאים משני כלי המחקר‪ ,‬העליתי את הנושא במספר הזדמנויות כהשערות וכאפשרות‪ ,‬אך‬
‫לא מצאתי לכך סימוכין אמפיריים‪ .‬במסגרת הכוון הזה‪ ,‬יהיה זה מעניין לעמת את הקצינים הזוטרים בשאלת‬
‫המחיר שהקצינים הבכירים ששילמו בגין נאמנותם לממלכתיות‪ ,‬והאשמות החמורות שהם מפנים כלפי‬
‫הציונות הדתית – כור מחצבתם‪ .‬מבחן זה ישלים רכיב נוסף וחשוב בפאזל הגדול של קציני המחקר הנרטיבי‪.‬‬
‫‪.4.6‬‬
‫רפלקציה – מחוקר לסובייקט‬
‫במבוא לספר "מחקר נרטיבי‪ :‬תיאוריה יצירה ופרשנות" מצטטות עורכות הספר את החוקר הנרטיבי צ'ייס‬
‫המדבר על המחקר הנרטיבי שמייצר שש "עדשות" דרכן מתבונן החוקר‪ .‬העדשה החמישית מכונה "הסיפור‬
‫כקשר בין מספר למאזין"‪ .‬עדשה זו מדברת על הקשר שבין המספר והמאזין‪ .‬לטענת צ'ייס‪ ,‬הסיפור אינו רק‬
‫פעולת דיווח או תיעוד של עובדות מחיי המספר‪ ,‬אלא גם תוצר של מפגש בין שני סובייקטים‪ ,‬וככזה הוא מָ בְ נה‬
‫את זהותם החברתית של הדובר ושל המאזין‪ .‬בהמשך‪ ,‬טוענות עורכות הספר כי בשעה שהחוקר מאזין לסיפור‪,‬‬
‫הוא עובר חוויה של "הילכדות"‪ .‬החוקר נשאב לתוך הסיפור ולאווירה שהוא מייצר‪ ,‬מתוך קשב בלתי אמצעי‬
‫המעכב לזמן מה את העמדות הביקורתיות והרפלקטיביות של העצמי (תובל משיח וספקטור‪-‬מרזל‪.)18 :2313 ,‬‬
‫אכן‪ ,‬חוויה אישית מיוחדת עברתי במהלך כל שלבי המחקר‪ ,‬ובמיוחד בשלב הראיונות‪ .‬חשתי תחושת‬
‫"הילכדות" עם כל אחד מהקצינים בזמן הריאיון ואף בשלב מאוחר יותר – ניתוח הממצאים‪ .‬ה"הילכדות"‬
‫באה לידי ביטוי בתחושת הזדהות עם הקונפליקט והדילמות‪ ,‬ובתחושת הערצה גדולה לאנשים שמקריבים את‬
‫כל היקר להם למען העם והמדינה‪ .‬באתי ממקום של חוקר וחשתי שגם אני עובר תהליך של עיצוב וגיבוש זהות‬
‫ותפיסת עולם‪.‬‬
‫בפרק העוסק באתיקה של המחקר‪ ,‬נכתב שהטריגר שהניע אותי למחקר הספציפי היתה העובדה שבְ ני‪,‬‬
‫המשרת בקבע כמ"פ בנח"ל‪ ,‬עבר יחד איתי את חווית פינוי גוש קטיף‪ .‬הוא בשטח נקרע בין הצורך והמחויבות‬
‫למלא פקודה ובין החיבור הפנימי והעמוק עם אחיו המתיישבים בגוש קטיף‪ ,72‬ואני בבית עוקב אחר‬
‫התקשורת‪ ,‬וחושב על החוויה הקשה שבני עובר בגוש קטיף‪ .‬על מנת שלא להיקלע למציאות של מעורבות‬
‫‪ 72‬ראה תמונת בני מתקופת הפינוי (נספח ‪ ,)7.0‬שהתפרסמה באחד העיתונים בתקופת הפינוי‪.‬‬
‫‪- 123 -‬‬
‫אישית‪ ,‬נמנעתי במכוון מלראיין את בני‪ .‬ברם‪ ,‬הראיונות גרמו לי ל"הילכדות" חזקה עם הקצינים באופן‬
‫שהקשה עלי במעט לעשות הבחנה בין חוקר איכותני ואבא של נחקר פוטנציאלי‪.‬‬
‫מתוך החוויה האישית שעברתי כחוקר‪ ,‬אני יכול היום להעריך את שעברו הקצינים במהלך הראיונות‪ .‬אני‬
‫חש סוג של חובה להתנצל בפני הקצינים על שהעמדתי אותם במציאות מביכה מול שאלות מביכות וישירות‪.‬‬
‫מאידך ובמחשבה שנייה‪ ,‬אני מרשה לעצמי לקחת קרדיט‪ ,‬ולו קטן‪ ,‬על התנעת תהליך של חשיבה ושל עיצוב‬
‫זהות בתחומים המצויים בליבת הזהות הציונית דתית שלהם ושל החברה הישראלית בכלל‪.‬‬
‫תם ולא נשלם!‬
‫‪- 121 -‬‬
‫‪ .6‬ביבליוגרפיה‬
‫אבו‪-‬רביעה‪-‬קווידר‪ ,‬סראב‪" .2313 .‬סובייקטיביות במחקר נרטיבי‪ :‬המקרה של מחקר פמניסטי‪-‬ילידי"‪ .‬עמ' ‪141-‬‬
‫‪ ,170‬בתוך רבקה תובל משיח וגבריאלה ספקטור‪-‬מרזל (עורכים)‪ .‬מחקר נרטיבי‪ :‬תאוריה‪ ,‬יצירה פרשנות‪.‬‬
‫ירושלים‪ :‬הוצאת מגנס‪.‬‬
‫אוניברסיטה הפתוחה‪" .1552 .‬אישיות – תיאוריה ומחקר" (כרך ‪ .)0-5‬תל‪-‬אביב‪ :‬אוניברסיטה הפתוחה‪.‬‬
‫אלברשטיין‪ ,‬מיכל‪ .2337 .‬תורת הגישור‪ .‬חיפה‪ :‬הוצאת ספרים של אוניברסיטת חיפה‪.‬‬
‫ארנד‪ ,‬אהרן‪" .2311 .‬שירות צבאי במשנתו של הרב עמיטל"‪ .‬עמ' ‪ ,054-045‬בתוך ציגלר ראובן וראובן גפני (עורכים)‪.‬‬
‫לעבדך באמת – לדמותו ולדרכו של הרב יהודה‪ .‬אלון שבות‪ :‬ישיבת הר עציון‪.‬‬
‫בורגנסקי‪ ,‬חיים‪" .2334 .‬קהילה וממלכה‪ :‬יחסם ההלכתי של הרב י"א הרצוג והרב שאול ישראלי למדינת ישראל"‪.‬‬
‫עמ' ‪ ,267-255‬בתוך אביעזר רביצקי (עורך)‪ .‬דת ומדינה בהגות היהודית במאה העשרים‪ .‬ירושלים‪ :‬המכון הישראלי‬
‫לדמוקרטיה‪.‬‬
‫בן‪-‬גוריון‪ ,‬דוד‪" .‬יחוד ויעוד"‪ .‬בתוך צבא וביטחון‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬הוצאת "מערכות"‪.1544 ,‬‬
‫בן‪-‬נון‪ ,‬הרב יואל‪ .2311 .‬נס קיבוץ גלויות‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬ידיעות אחרונות – ספרי חמד‪.‬‬
‫גדרון‪ ,‬אריאלה‪" .2313 .‬על משמעותם של ממצאים‪ :‬ממסע נרטיבי אל סיפורי חיים של סטודנטיות ועמיתים"‪ .‬עמ'‬
‫‪ ,275-250‬בתוך רבקה תובל משיח וגבריאלה ספקטור‪-‬מרזל (עורכים)‪ .‬מחקר נרטיבי‪ :‬תאוריה‪ ,‬יצירה פרשנות‪.‬‬
‫ירושלים‪ :‬הוצאת מגנס‪.‬‬
‫דודקביץ‪ ,‬הרב דודי‪ .‬תשס"ג‪ .‬סירוב פקודה בעד ‪ -‬משמעות עדיפה על משמעת‪ .‬עיתון בשבע‪.‬‬
‫הרצוג‪ ,‬יצחק איזיק‪ .‬תשמ"ט‪ .‬תחוקה לישראל על פי התורה‪ .‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב קוק‪ ,‬יד הרב הרצוג‪.‬‬
‫וייס‪ ,‬הרב ישראל‪ .2313 .‬בדם ליבי‪ .‬תל אביב‪ :‬ידיעות אחרונות וספרי חמד‪.‬‬
‫זולדן‪ ,‬הרב יהודה‪ .‬תשס"ה‪ .‬ציות לפקודות‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬צהר ‪ -‬כתב עת תורני‪ ,‬כ"א‪ .‬וכן באתר רמבי"ש‪( :‬מיום‬
‫‪http://upload.kipa.co.il/media-upload/tzohar/tzohar2473.PDF )35.35.12‬‬
‫חיל החינוך והנוער‪ .‬על החיל‪ .‬אתר חיל החינוך‪( .‬מיום ‪.)18.38.11‬‬
‫‪http://www.aka.idf.il/chinuch/home/default.asp?catId=42142‬‬
‫יוסטמן‪ ,‬רוני‪ .2338 .‬בין שכול פרטי לשכול לאומי‪ :‬קונפליקט התפקידי של קצינת הנפגעים בצבא הגנה לישראל‪.‬‬
‫עבודה לשם תואר מוסמך‪.‬רמת גן‪ :‬אונ' בר אילן‪.‬‬
‫ישראלי‪ ,‬הרב שאול‪ .‬תש"ט‪ .‬התורה והמדינה‪ .‬תל אביב‪ :‬מוסד הרב קוק‪.‬‬
‫‪- 122 -‬‬
‫כהן‪ ,‬אשר‪" .2335 .‬מפלגות המחנה המתפזר‪ :‬הציונות הדתית ומפלגותיה בבחירות ‪ ."2335‬בתוך אריאן אשר ומיכל‬
‫שמיר‪ .‬הבחירות בישראל‪ .‬ירושלים‪ :‬המכון הישראלי לדמוקרטיה‪.‬‬
‫כהן‪ ,‬אשר‪" .2313 .‬הכיפה והכומתה – דימוי ומציאות‪ :‬השיח הציבורי על הציונות הדתית והשרות הצבאי"‪ .‬עמ'‬
‫‪ ,54-115‬בתוך רחימי משה‪ .‬הכיפה והכומתה‪ ,‬ספר עמדות‪ ,‬כרך א'‪ .‬אלקנה‪ :‬מכללת אורות ישראל‪.‬‬
‫כהן‪ ,‬יחזקאל‪ .2338 .‬גיוס כהלכה‪ :‬על שחרור תלמידי ישיבות מצה"ל‪ .‬ירושלים‪ :‬נאמני תורה ועבודה ‪ -‬הקיבוץ‬
‫הדתי‪ ,‬מהדורה שניה‪ .‬חלק ג'‪ -‬אסופת מאמרים‪ .‬עמ' ‪217-242‬‬
‫כשר‪ ,‬אסא‪ .‬תשס"ג‪ .‬בין ציות למשמעת – בין חוק לאתיקה‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ ,‬המכללה לביטחון‬
‫לאומי‪.‬‬
‫ליבליך‪ ,‬עמיה‪ ,‬תמר זילבר ורבקה תובל‪-‬משיח‪" .1554 .‬מחפשים ומוצאים‪ :‬הכללה והבחנה בסיפורי חיים"‪ .‬עמ'‬
‫‪ ,85-54‬בתוך פסיכולוגיה‪ ,‬ה(‪.)1‬‬
‫ליבמן‪ ,‬ישעיהו‪ .1582 .‬התפתחות הנאו‪-‬מסרתיות בקרב יהודים אורתודוקסים בישראל‪( .‬תדפיס – מערכת ‪.)ADA‬‬
‫רמת‪-‬גן‪ :‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫ליכטנשטיין‪ ,‬הרב אהרון‪ .‬ניסן‪ ,‬תשס"ח‪" .‬דרכה של ישיבה – בין אלון שבות לוולוז'ין"‪ .‬בתוך "עלון שבות" ‪ -‬ביטאון‬
‫ישיבת הר עציון‪ ,‬גיליון י"ד‪ .‬אלון שבות‪ :‬ישיבת הר עציון‪.‬‬
‫לוי‪ ,‬יגיל‪ .2337 .‬מצבא העם לצבא הפריפריות‪ .‬ירושלים‪ :‬הוצאת כרמל‪.‬‬
‫מוזס‪ ,‬חנן‪ .2335 .‬מציונות דתית לדתיות פוסט מודרנית‪ :‬מגמות ותהליכים בציונות הדתית מאז רצח רבין‪ .‬רמת‪-‬‬
‫גן‪ :‬אונ' בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫מלמד‪ ,‬אליעזר‪ .‬תשס"ח‪ .‬רביבים‪ .‬הר ברכה‪ :‬מכון הר ברכה‪.‬‬
‫מלמד‪ ,‬הרב זלמן‪ .‬תשע"ב‪" .‬מלמד אחדות" (ריאיון עם הרב)‪ .‬מאמר בתוך מעייני הישועה – שבועון למשפחה‬
‫הישראלית‪ ,‬גיליון תקי"ח‪.15-23 :‬‬
‫נבון‪ ,‬הרב חיים‪" .21.5.2312 .‬בגנות האידיאולוגיה"‪ .‬מאמר בתוך שבת ‪ -‬מקור ראשון‪.‬‬
‫נווה‪ ,‬יאיר‪ .2338 .‬אני נכה הציונות הדתית‪ .‬אתר עיתון הצופה‪( .‬מיום ‪.)35/34/2311‬‬
‫‪http://www.hazofe.co.il/%5Cweb%5Cnewsnew%5Ckatava6.asp?Modul=24&id=59969&Word=&gil‬‬
‫‪=ayon=3209&mador‬‬
‫סבתו‪ ,‬הרב חיים‪ .2311 .‬מבקשי פניך – שיחות עם הרב אהרון ליכטנשטיין‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬ידיעות אחרונות וספרי חמד‪.‬‬
‫‪- 120 -‬‬
‫סדן‪ ,‬אלי‪ .2312 .‬קריאת כיוון לציונות הדתית‪ .‬אתר ישיבת "בני‪-‬דוד" (עלי)‪( .‬מיום ‪.)25/30/2312‬‬
‫‪/http://www.bneidavid.org/VF/ib_items/1167‬ביחד‪%23‬הרב‪%23‬אלי‪%23‬סדן‪pdf.‬‬
‫סדן‪ ,‬אלי‪ .2334 .‬נאמנותנו לתורה ולצבא – בדבר היחס לפקודת פינוי ישובים יהודיים‪ .‬עלי‪ :‬ישיבת "בני‪-‬דוד"‪.‬‬
‫סדן‪ ,‬אלי‪ .2332 .‬ביחד‪ .‬אתר ישיבת "בני דוד" (עלי)‪( .‬מיום ‪.)25/30/2312‬‬
‫‪/http://www.bneidavid.org/VF/ib_items/1167‬ביחד‪%23‬הרב‪%23‬אלי‪%23‬סדן‪pdf.‬‬
‫סטטמן‪ ,‬דניאל ואבי שגיא‪ .1550 .‬דת ומוסר‪ .‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.‬‬
‫ספראי‪ ,‬זאב ואבי שגיא‪ .1557 .‬סמכות ואוטונומיה במסורת ישראל (מבוא)‪ .‬הקיבוץ המאוחד‪ :‬תל‪ -‬אביב‪.‬‬
‫סתיו‪ ,‬הרב דוד‪" .15.5.2312 .‬רב המשותף"‪ .‬מאמר בתוך דיוקן‪ ,‬מקור ראשון‪.‬‬
‫עמיטל‪ ,‬הרב יהודה‪ .‬ניסן‪ ,‬תשס"ח‪" .‬רעיון ישיבות ההסדר והגשמתו"‪ .‬בתוך "עלון שבות" ‪ -‬ביטאון ישיבת הר‬
‫עציון‪ ,‬גיליון י"ד‪ .‬אלון שבות‪ :‬ישיבת הר עציון‪.‬‬
‫עמיטל‪ ,‬הרב יהודה‪ .‬תשס"ה‪ .‬והארץ נתן לבני אדם‪ .‬אלון שבות‪ :‬מכללת יעקוב הרצוג‪ ,‬הוצאת תבונות‪.‬‬
‫פרויד‪ ,‬אנה‪ .1577 .‬האני ומנגנוני ההגנה‪( .‬תרגום מאנגלית‪ :‬ארי אבנר)‪.‬תל‪-‬אביב‪ :‬דביר‪.‬‬
‫צברי‪ ,‬שרון (הרבנות הצבאית הראשית)‪ .2338 .‬לחיות ביחד‪ .‬משרד הביטחון‪ ,‬ההוצאה לאור‪.‬‬
‫צה"ל‪ .‬תשל"ב‪ .‬בשערי צה"ל‪ :‬תדריך למתגייס הדתי‪ .‬בני ברק‪ :‬אל המקורות‪.‬‬
‫קוק‪ ,‬הרב צבי יהודה (הרצי"ה)‪ .‬תשס"ב‪ .‬לנתיבות ישראל‪ .‬בית אל‪ :‬מאבני המקום‪.‬‬
‫קוק‪ ,‬הרב צבי יהודה (הרצי"ה)‪ .‬תשס"ה‪ .‬שיחות הרב צבי יהודה – ארץ ישראל‪ .‬בית אל‪ :‬ספריית חוה‪.‬‬
‫קוק‪ ,‬הרב אברהם יצחק הכהן (הראי"ה)‪ .‬תרצ"ז‪ .‬משפט כהן‪ .‬ירושלים‪.‬‬
‫קניאל‪ ,‬שלמה‪ .2336 .‬זהות וזהות יהודית‪ :‬בין מורכבות משתקת לפשטות מעוותת‪ .‬אתר דעת‪( .‬מיום ‪.)31/35/11‬‬
‫‪http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/beayot/zehut-2.htm‬‬
‫קמפינסקי‪ ,‬אהרון‪ .2337 .‬דת‪ ,‬צבא וחברה בישראל‪ :‬תמורות בעצובה ובדרכה של הרבנות הצבאית‪ .‬עבודה לשם‬
‫תואר מוסמך‪ .‬אונ' בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן‪.‬‬
‫דו"ח קשב‪ .2336 .‬מנותקים – כך סיקרו אמצעי התקשורת בישראל את ההתנתקות‪ .‬קשב – מרכז להגנת‬
‫הדמוקרטיה בישראל אתר דעת‪( .‬מיום ‪.)15/35/11‬‬
‫‪http://www.keshev.org.il/site/FullNews.asp?NewsID=105&CategoryID=9‬‬
‫‪- 125 -‬‬
‫רביצקי‪ ,‬אביעזר‪ .1555 .‬חירות על הלוחות‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬
‫רוט‪ ,‬ענת‪ .2311 .‬תיאוריות הפונדמנטליזם במבחן המציאות‪ :‬הזרם התורני בציונות הדתית ומאבקיו נגד תכנית‬
‫ההתנתקות והריסת הבתים בעמונה‪ .‬עבודה לשם תואר מוסמך‪ .‬אונ' בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן‪.‬‬
‫רוסמן‪ ,‬אלישבע‪ .2334 .‬צבא ודת כמערכות תובעניות‪ :‬צה"ל והציונות הדתית‪ .‬עבודה לשם קבלת תואר מוסמך‪.‬‬
‫אונ' בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן‪.‬‬
‫שגיא‪ ,‬אבי‪" .1557 .‬הלכה‪ ,‬אחריות וציונות דתית"‪ .‬בתוך ספראי זאב ושגיא אבי (עורכים)‪ .‬בין סמכות לאוטונומיה‬
‫במסורת ישראל‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ :‬תל‪ -‬אביב‪.‬‬
‫שגיא‪ ,‬אבי‪ .2334 .‬האמונה כפיתוי‪ .‬בתוך‪ :‬על האמונה‪ .‬ירושלים‪ :‬כתר‪.‬‬
‫שגיא‪ ,‬אבי‪" .2334 .‬דת ומדינה‪ :‬עיון ביקורתי במשמעויות השיח הציבורי"‪ .‬עמ' ‪ ,50-71‬בתוך אביעזר רביצקי‬
‫(עורך)‪ .‬דת ומדינה בהגות היהודית במאה העשרים‪ .‬ירושלים‪ :‬המכון הישראלי לדמוקרטיה‪.‬‬
‫שטרן‪ ,‬אלעזר‪ .2335 .‬משא כומתה – ניווטים בגובה העניים‪ .‬תל אביב‪ :‬למשכל‪.‬‬
‫שלג‪ ,‬יאיר‪ .2333 .‬הדתיים החדשים – מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל‪ .‬ירושלים‪ :‬כתר‪.‬‬
‫שלג‪ ,‬יאיר‪ .2313 .‬מעברי ישן ליהודי חדש‪ :‬רנסנס היהדות בחברה הישראלית‪ .‬ירושלים‪ :‬המכון הישראלי‬
‫לדמוקרטיה‪.‬‬
‫שפירא‪ ,‬אמנון‪ .‬תשס"ו‪" .‬על השימוש בסמלי השואה"‪ .‬בתוך‪ :‬ביטאון הקיבוץ הדתי‪ .‬הקיבוץ הדתי‪.‬‬
‫שץ‪-‬אופנהיימר‪ ,‬אורנה ונורית דביר‪" .2313 .‬סיפור חיים מקצועי – נרטיב של קונפליקטים"‪ .‬עמ' ‪ ,022-050‬בתוך‬
‫רבקה תובל משיח וגבריאלה ספקטור‪-‬מרזל (עורכים)‪ .‬מחקר נרטיבי‪ :‬תאוריה‪ ,‬יצירה פרשנות‪ .‬ירושלים‪ :‬הוצאת‬
‫מגנס‪.‬‬
‫שקדי‪ ,‬אשר‪ .2335 .‬מילים המנסות לגעת‪ .‬הוצאת רמות‪,‬אוניברסיטת תל אביב‪.‬‬
‫שרלו‪ ,‬הרב יובל‪ .2336 .‬ממלכתי לכתחילה‪ .‬אתר עיתון הצופה‪( .‬מיום ‪.)14/38/2313‬‬
‫(‪.)http://www.hazofe.co.il/web/newsnew/katava6.asp?Modul=24&id=44089&Word=&gilayon=270 8&mador‬‬
‫שרלו‪ ,‬הרב יובל‪ .‬תשס"ח‪ .‬והלכה כבית הלל‪ .‬אלון שבות‪ :‬הוצאת תבונות‪.‬‬
‫שרלו‪ ,‬הרב יובל‪ .‬תשס"ז‪" .‬האליטות הדתיות הלאומיות החדשות"‪ .‬עמ' ‪ 005-045‬בתוך א' בן רפאל וי' שטרנברג‬
‫(עורכים)‪ ,‬אליטות חדשות בישראל‪ .‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.‬‬
‫תובל משיח‪ ,‬רבקה וגבריאלה ספקטור‪-‬מרזל‪ .2313 .‬מחקר נרטיבי‪ :‬תאוריה‪ ,‬יצירה פרשנות (מבוא)‪.‬ירושלים‪:‬‬
‫הוצאת מגנס‪.‬‬
‫‪- 124 -‬‬
Bazerman, Max H. 2008. "When "Sacred" Issues Are at Stake". Negotiation Journal. pp. 113
Burchard, Waldo. 1954. "Role Conflicts of Military Chaplains". American Sociological
Review 19(5), 528-535.
Bush, Robert and Folger Joseph. 1994. The promise of mediation : responding to conflict through
empowerment and recognition. San Francisco : Jossey-Bass.
Festinger, Leon. 1957. A theory of cognitive dissonance. Evanston : Row Peterson.
Fisher, Roger and Ury William. 1941. Getting To Yes : Negotiating agreement without giving in.
Harmondsworth : Penguin.
Fletcher, George. 1993. Loyalty: an essay on the morality of relationships. New York
: Oxford University Press.
Getzels, J. and E. Guba. 1954. "Role Conflict and Effectiveness: An Empirical Study."
American Sociological Review 19(2): 164-175.
Hoffmann, Elizabeth A. 2006. Exit and Voice: Organizational Loyalty and Dispute Resolution
Strategies. Purdue University.
Lennon, Daniel. 1989. "The Social Lawyer: Aspects of Normal Career in Deviant Circumstances".
Deviant Behavior. 10: 369-385.
Milgram, Stanley. 1974. Obedience to Authority. New York: Harper & Row.
Maiese Michelle. 2003. "What is Moral Conflict?". Beyond Intractability Org.
(http://www.beyond.intractability.org) (Accessed Aug 01, 2010).
Navarick, Douglas J. 2009. Reviving the Milgram Obedience Paradigm in the Era of Informed
Consent. California: California State University, Fullerto.
Toby, Jackoson. 1952."Some Variables in Role Conflict Analysis".Social Forces 30(3): 323327
- 126 -
Williams, Andrea. 1994. Resolving Conflict in Multicultural Environment. University of
Colorado. (http://conflict.colorado.edu). (Accessed Aug 01, 2010).
Winslade, John and Monk Gerald. 2001. Narrative Mediation: A New Approach to Conflict
Resolution. San Francisco : Jossey-Bass.
Zerubavel, Eviatar. 1981. Hidden Rhythms – Schedules and Calendars in Social Life.
Chicago: The University of Chicago press.
- 127 -
‫‪ .7‬נספחים‬
‫‪.7.1‬‬
‫ריאיון נרטיבי‬
‫סוציו‪-‬משפחתי‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫ספר לי עליך באופן כללי – גיל‪ ,‬ארץ לידה (שלך ושל הוריך)‪ ,‬מצב משפחתי‪ ,‬מגורים‪ ,‬ילדים וכו'‬
‫ב‪.‬‬
‫תפקיד נוכחי בצבא‪ ,‬הכשרה והשכלה?‬
‫ג‪.‬‬
‫(אם נשוי) במפגש עם ילדיך ומשפחתך‪ ,‬מהם הערכים שהכי חשוב לך להדגיש להם‪ .‬איך הילדים‬
‫מרגישים ואיך הם מתבטאים באשר לשרותך הצבאי? באיזו מידה האישה מפרגנת ותומכת?‬
‫ד‪.‬‬
‫ספר לי מעט על משפחתך הרחבה יותר – הורים‪ ,‬אחים‪ ,‬אחיות‪ .‬מה מוצא ההורים?‬
‫ילדות‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫ספר לי בקצרה על תקופת הילדות שזכורה לך – מגורים‪ ,‬סביבה‪ ,‬חברים‪ ,‬שכנים וכו'‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫מי מבני משפחתך עיצב באופן יותר משמעותי את תפיסת עולמך ביחס לעם‪ ,‬למדינה ולשרות הצבאי?‬
‫באיזה אופן זה בא לידי ביטוי?‬
‫ג‪.‬‬
‫באיזה אופן אתה זוכר מתקופת הילדות את הערכים מבית אבא אודות שירות צבאי ויחס למדינה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫נסה להיזכר בשנים‪-‬שלושה אירועים מיוחדים שחרוטים בזיכרונך מתקופת הילדות הקשורים לצבא‪.‬‬
‫חינוך‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫ספר לי על תקופת הלימודים‪ ,‬על המוסדות שבהן למדת ועל המחנכים שעיצבו את תפיסת עולמך‬
‫הציונית דתית‪( .‬תיכון‪ ,‬על תיכון‪ ,‬ישיבה‪ ,‬אוניברסיטה וכו')‪ .‬תארים?‬
‫ב‪.‬‬
‫מה היו השיקולים‪/‬מניעים שלך בבחירת המוסדות בהן למדת?‬
‫ג‪.‬‬
‫איזה מוסדות אתה חושב עיצבו באופן יותר משמעותי את תפיסת עולמך הנוכחי (הציוני‪-‬דתי)?‬
‫ד‪.‬‬
‫תאר לי מה היו המסרים המרכזיים של הרבנים והמחנכים באותם מוסדות (בשיחות‪,‬דרשות‪ ,‬שיעורים)‬
‫שהשפיעו על תפיסת עולמך?‬
‫ה‪.‬‬
‫שתף אותי בסיפורים מתקופת הלימודים (מתיכון והלאה)‪ ,‬בעלי משמעות לעיצוב דמותך ותפיסת‬
‫עולמך‪.‬‬
‫סביבה חברתית‪/‬דתית‪/‬קהילה‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫תאר לי את סביבת מגוריך – קהילה‪ ,‬שכנים‪.‬‬
‫‪- 128 -‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ספר לי על חבריך איתם אתה נוהג להיפגש? עד כמה אתה חש הלימה בין תפיסת עולמך ותפיסת‬
‫עולמם שלהם?‬
‫ג‪.‬‬
‫האם ישנם גורמים נוספים (חברים‪ ,‬שכנים‪ ,‬דמויות‪ ,‬אירועים‪ ,‬חוויות וכו') בתקופת חייך‪ ,‬מחוץ‬
‫למשפחה ומערכת החינוך‪ ,‬שעיצבו את הזהות הציונית דתית שלך? ספר לי עליהם באיזה אופן הם‬
‫השפיעו עליך?‬
‫רבנים ומורי הוראה‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫האם יוצא לך להיוועץ עם רבנים? אם כן‪ ,‬מי הם הרבנים שאיתם אתה מתייעץ ?‬
‫ב‪.‬‬
‫על פי איזה אמות מידה אתה מגדיר אותו כרב שלך (למה דווקא הם)?‬
‫ג‪.‬‬
‫מה הם הנושאים שאיתם אתה מתייעץ עם הרבנים ובאיזה תדירות?‬
‫ד‪.‬‬
‫עד כמה פסיקת הרבנים מחייבת אותך‪ ,‬או שמדובר בהתייעצות שאינה מחייבת?‬
‫ה‪.‬‬
‫מיהם הרבנים בעבר ובהווה שמהוות עבורך דמויות מופת? למה?‬
‫שעות הפנאי (כשיש זמן פנוי)‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫איזה ספרות חילונית אתה אוהב לקרוא בשעות הפנאי?‬
‫ב‪.‬‬
‫איזה ספרות דתית (מחשבתית בעיקר) הכי מעניינת אותך ללמוד בזמן הפנוי?‬
‫ג‪.‬‬
‫חוץ מספרות ולימוד‪ ,‬איפה אתה הכי אוהב לבלות בימי חופשה (לבד ועם המשפחה)?‬
‫השרות הצבאי‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫ספר לי על מסלול השרות הצבאי שלך ומסלול התפקידים שביצעת‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫באיזו מידה אתה חש שליחות בשרות הצבאי?‪ -‬מחיר אישי מול תרומה לצבא ולמדינה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫באיזו מידה את רואה את השירות הצבאי שלך‪ ,‬כחלק מהתפיסה הדתית שלך?‬
‫ד‪.‬‬
‫באיזו מידה אתה חש רוח גבית בכל מה שנוגע לשרות הצבאי מהמשפחה‪ ,‬קהילה וחברים?‬
‫ה‪.‬‬
‫אם לא היית בצבא‪ ,‬היכן היית רוצה למצוא את עצמך?‬
‫הזהות של המרואיין‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫מקובל לדבר על מספר זרמים במגזר הצה"ד‪ .‬באיזה אופן אתה היית מגדיר את הזהות שלך כמי ששייך‬
‫למגזר הזה?‬
‫ב‪.‬‬
‫מהי "ממלכתיות" בעיניך?‬
‫ג‪.‬‬
‫איך אתה תופס את מעמד המדינה‪ ,‬ממשלה בישראל‪ ,‬משטרה וכו'?‬
‫ד‪.‬‬
‫באיזה מידה אתה סבור שלממשלת ישראל יש סמכות לקבל החלטות באשר לעתיד גבולות המדינה?‬
‫ה‪.‬‬
‫באיזו מידה אתה חש הלימה בין ערכי דת ודמוקרטיה?‬
‫‪- 125 -‬‬
‫ו‪.‬‬
‫מה לדעתך התפקיד המרכזי בעידן הנוכחי‪ ,‬של זרם הצה"ד בכל מה שנוגע למצבה של מדינת ישראל‬
‫ולעם ישראל במובן הכי רחב שאתה יכול לחשוב?‬
‫קונפליקט בשרות הצבאי‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫באיזה מידה את חש כי השרות הצבאי שלך עומד בהלימה עם התפיסה הדתית‪-‬הלכתית שלך? (שאלות‬
‫של שבת‪ ,‬כשרות‪ ,‬תפילה וכו')‬
‫ב‪.‬‬
‫באיזה מידה אתה חש כי השרות הצבאי עומד בהלימה עם השקפת עולמך הציונית‪-‬דתית?‬
‫(ההתנתקות‪ ,‬פנוי ישובים‪ ,‬עמונה‪ ,‬הרס מבנים וכו')‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫נסה לדמיין במוחך סיטואציה שבה יהיה לך מאוד קשה למלא פקודה צבאית על רקע התנגשות מול‬
‫הנאמנות הדתית‪ .‬נסה לפרט מהם הקווים שאותם אתה מזהה כקווים אדומים בכל מה שנוגע לפגיעה‬
‫בערכי הדת‪.‬‬
‫סיפורי קונפליקט אישיים‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫ספר לי על שני אירועים במסגרת השירות הצבאי‪ ,‬במהלכם חשת קונפליקט בין הגדרתך העצמית‬
‫כציוני דתי לבין המחויבות הצבאית שלך?‬
‫ב‪.‬‬
‫תאר את האופן שבחרת להתמודד עם המצבים הללו? כיצד יישבת עם עצמך את הקונפליקט?‬
‫ג‪.‬‬
‫עד כמה הרגשת שיש לך יכולת לבחור באופן עצמאי את אסטרטגיית הפעולה?‬
‫ד‪.‬‬
‫עד כמה מפקדייך היו מעורבים וסייעו לך להתמודד עם הקונפליקטים הללו?‬
‫המערכת הצבאית‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫באיזו מידה אתה חש שהמערכת הצבאית מבינה ומתחשבת בקונפליקט שבין הנאמנות לדת והנאמנות‬
‫לצבא? נא פרט‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫האם לדעתך קצינים דתיים צריכים לקבל מענה מהמערכת הצבאית לדילמות המערבות קונפליקט‬
‫דת‪-‬צבא? כיצד לדעתך יכולה המערכת הצבאית לסייע להם ?‬
‫כללי וסיכום‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫האם יש משהו נוסף שלא שאלתי‪ ,‬ואתה סבור שהוא חשוב לצורך המחקר?‬
‫ב‪.‬‬
‫מה גרם לך הריאיון?‬
‫‪- 103 -‬‬
‫נתוני אוכלוסיית המחקר‬
‫‪.7.2‬‬
‫הטבלה המצורפת להלן‪ ,‬מפרטת את נתוני אוכלוסיית המחקר הנרטיבי‪ ,‬וזאת על מנת לאפשר לקורא לקבל‬
‫תמונה אודות כל אחד מהקצינים במהלך קריאת המחקר (במיוחד בפרק ממצאי המחקר הנרטיבי)‪ .‬משיקולים‬
‫אתים‪ ,‬כמפורט בהמשך‪ ,‬הנתונים חושפים את אוכלוסיית המחקר ברובד הכללי‪/‬סטטיסטי תוך מאמץ למנוע‬
‫יכולת חשיפת פרטיהם האישיים‪ .‬אשר על כן‪ ,‬השמות הינם בדויים‪ ,‬התפקידים החל ממג"ד מצוינים כ"בכיר"‪,‬‬
‫הגיל לא ממוקד והמגורים מפורטים בחלוקה דיכוטומית שבין מגורים בישובי יו"ש (יהודה ושומרון) ושאר‬
‫חלקי הארץ ("אחר")‪.‬‬
‫להבנת עמודת "סמכות הרבנים"‪ ,‬ראה פירוט בפרק "ניתוח הממצאים" בפיסקה "הלכה ורבנים"‪.‬‬
‫שם בדוי‬
‫תאריך‬
‫ראיון‬
‫תפקיד‬
‫גיל‬
‫מגורים‬
‫סמכות‬
‫הרבנים‬
‫ממלכתיות‬
‫‪.1‬‬
‫ראובן‬
‫‪15/35/11‬‬
‫מ"פ‬
‫‪03-04‬‬
‫יו"ש‬
‫אדיש‬
‫בלתי מסויגת‬
‫‪.2‬‬
‫שמעון‬
‫‪17/35/11‬‬
‫מג"ד‬
‫‪04-53‬‬
‫יו"ש‬
‫אדיש‬
‫חילונית‬
‫‪.0‬‬
‫אפרים‬
‫‪31/34/11‬‬
‫מ"פ‬
‫‪03-04‬‬
‫יו"ש‬
‫ציווי‬
‫מתונה‬
‫‪.5‬‬
‫יהודה‬
‫‪38/34/11‬‬
‫מ"פ‬
‫‪24-03‬‬
‫אחר‬
‫ציווי‬
‫מתונה‬
‫‪.4‬‬
‫בנימין‬
‫‪12/34/11‬‬
‫סמג"ד‬
‫‪03-04‬‬
‫אחר‬
‫אדיש‬
‫חילונית‬
‫‪.6‬‬
‫יוסף‬
‫‪23/36/11‬‬
‫מ"פ‬
‫‪03-04‬‬
‫אחר‬
‫ציווי‬
‫מתונה‬
‫‪.7‬‬
‫יהושע‬
‫‪37/37/11‬‬
‫בכיר‬
‫‪53-54‬‬
‫___‬
‫הכרתי‬
‫בלתי מסויגת‬
‫‪.8‬‬
‫יואב‬
‫‪23/37/11‬‬
‫מג"ד‬
‫‪04-53‬‬
‫יו"ש‬
‫הכרתי‬
‫מתונה‬
‫‪.5‬‬
‫דוד‬
‫‪21/37/11‬‬
‫סמג"ד‬
‫‪24-03‬‬
‫אחר‬
‫הכרתי‬
‫בלתי מסויגת‬
‫‪.13‬‬
‫שאול‬
‫‪30/38/11‬‬
‫סמג"ד‬
‫‪03-04‬‬
‫אחר‬
‫אדיש‬
‫בלתי מסויגת‬
‫‪- 101 -‬‬
‫‪.7.1‬‬
‫תמונה מההתנתקות‬
‫תמונה אחת שווה אלף מילים‪ .‬התמונה המצורפת משקפת את עוצמת השבר והקרע הפנימי בו היו מצויים‬
‫קצינים וחיילים בני הצה"ד שהיו שותפים במעגל השני (עזרה למשפחות) ביישום תוכנית ההתנתקות‪ .‬בתמונה‬
‫מופיעים בני אלעד‪ ,‬עם אחד התושבים המפונים מהישוב ניסנית‪ ,‬כשהם חבוקים ובוכים אחד על כתף חברו‪.‬‬
‫בתקופה הפינוי‪ ,‬בני היה בקורס קצינים‪ .‬בצדו עומד צוער נוסף כשהוא מתייפח‪ .‬היתה זאת מציאות קשה‬
‫ומרגשת מאוד שהותירה עד היום צלקת קשה בנפשם של הקצינים‪.‬‬
‫‪- 102 -‬‬
Summary
From its founding, the religious Zionist movement is, by its values, caught between two
loyalties – religious and national. Within this framework of dual loyalties, the leaders of the
religious Zionist movement have attempted to bind together the traditional religious world with
Israeli nationality. The meeting of these two worlds carries a price, which has been expressed
from the earliest days of the nation in periodic crises between the two systems of authority,
against the background of an Israeli State that is secular and not bound by Jewish law.
Officers of the IDF (Israel Defense Forces) who grew up in the religious Zionist movement
live in the shadow of this conflict, on both the ideological level and on the practical level of their
day-to-day military activity. Tension between religious and governmental authority is heightened
in the face of the military establishment's expectation of unqualified obedience. This complex
reality has taken on a new dimension over the past two decades, as the percentage of religious
conscripts entering combat units has sharply risen, leading to a high percentage of religious
Zionist officers. This fact worries some on the Left, who express fear lest the "monster rise
against its master" and these religious officers enact a quiet ideological reform in matters
regarding religion and state via the country's military.
This research project deals with the conflicts that spring from the dual loyalties of these
religious officers, and through this issue to address several issues at the heart of public Israeli
discourse. First, we attempt to understand the identity of these officers against the background of
their religious Zionist affiliation. Then we explore the powerful conflicts that emerge during the
course of their daily routine duties, and more difficult command situations that may involve
evacuation of settlements. Next, we explore the limits of these officers' loyalty to the state and the
army. Finally, we examine how these officers struggle to resolve or cope with these conflicts.
- 100 -
Research began with a review of six main sources of theoretical knowledge and previous
research. These sources helped clarify research questions, and provided a theoretical framework
for analysis and understanding the results of this research.
In the first section of this paper, I examine religious Zionism - the cultural crucible in which
these officers were formed. This community has experienced crises in values and leadership over
the last decade, from which these officers have not escaped. These crises shattered the monolithic
nature of religious Zionist community, allowing expression of a broad range of opinions – even
fantastic ones.
In the second section, I discuss the status of rabbis in connection with questions of army and
the national loyalty. Religious officers have internalized respect for rabbinical opinion and
rulings as part of their upbringing and education. Therefore the status of the rabbis is one of the
core topics of this research project. The results of our research indicate a weakening of rabbinical
status as part of the general crisis in religious Zionism. Some officers attribute to them the status
of religious deciders – even in political matters - while many respect their "wisdom and
understanding" while viewing them as advisers only.
In the third section, I discuss various facets of the modern state, rule of law, and the
connection between state and religion. In the religious Zionist community the supremacy of the
secular law of the modern state of Israel in contradistinction to traditional Jewish law (halacha) is
described by the Hebrew term mamlachtiyut (roughly: "statism") – a term with encapsulates the
conflicts described by this paper. We refer to mamlachtiyut as "rule of law" or "respect for
secular authority" throughout this paper, and examine the public theoretical, political, and
halachic expressions of religious Zionist rabbis and leaders. Here too, one sees a range of
opinions, from those who integrate adherence to secular Israel law as part of a reborn national
- 105 -
identity, to those whose loyalty to the secular state is moderated by pre-existing Jewish law and
teaching about the redemption of Israel.
In the fourth section, I discuss the multifaceted relationship between religion and military in
Israel. Army service plays a central role in the religious scale of values of the religious officer.
Besides their sense of agency, the army has positive impact on the officers in their day-to-day
lives. We also examine the opinions of religious Zionist rabbis regarding army service, which
range from a positive a priori obligatory approach to an accommodating, after-the-fact approach.
The fifth section focuses on the conflict between these two are demanding systems of
authority - the religious and the military. This complex reality involves conflicting roles,
loyalties, and sub-identities – against the army's demand for loyalty and obedience as supreme
values.
The sixth section discusses methods proposed to handle and resolve these conflicts in crisis
situations. We discuss the approach of various entities that mediate between these soldiers and
the military apparatus, in an attempt to soften the conflicts. In addition, we present theoretical
approaches from the military sphere, such as rationalization and categorization, and
psychological defense mechanisms.
The two main research approaches were textual and narrative analysis. Textual analysis was
applied to the published testaments of three senior officers from the religious Zionist camp who
participated as commanders in the expulsion of religious Zionist Jewish settlers from Gaza and
northern Samaria in 2005. These texts paint a harsh picture of the personal price paid by these
officers and their families, both in their alienation from the religious Zionist community, and in
their sharp criticisms of their spiritual and communal leaders. Narrative research consisted of
interviews with 10 officers of middle rank, and one in a more senior position. These interviews
revealed the multifaceted nature of values formation with regard to the military, which included
- 104 -
home and community environment, education, parental army service, and other factors. The
interviewees also addressed issues such as rule of law and loyalty to the state, the status of rabbis,
and possible scenarios if they are called upon to participate in future expulsions of settlers.
Initial resistance was encountered when forming the research sample for the narrative
interviews. Religious officers were hesitant to participate in the research. Several refused to be
interviewed, insisting that there were no conflicts – a claim we interpret as a denial defense
mechanisms. A portion of the candidates expressed fear that the research results would be leaked,
and requested assurance of confidentiality. However, at the conclusion of every interview
subjects reported that the interview process caused them to think about values and issues that they
may not deal with in day-to-day command, and to begin to form their own opinions about those
issues.
Research results indicated several important points:
1. The officers demonstrated significant differences in their understanding of the nature of
Jewish national sovereignty, in their relationship to rabbis as religious deciders in matters
of religion vs. state, and in the degree to which they view themselves as members of the
religious national camp.
2. Although the officers project a working harmony between religion and state, conflict
between religious ideals and role-based command tasks emerges in
3. There is a direct relationship between rank and length of service and an officer's loyalty to
the secular state and its army. Career officers of high rank were more loyal to the military
apparatus. Both textual and narrative research indicates that these officers will not break
rank in a future scenario of expulsion of settlers; the officers will choose paths of action
that do not precipitate a crisis or mutiny within the IDF. They will carry out orders or seek
- 106 -
transfer to indirect support activities with the agreement of their commanders. Even
officers more directly influenced by their rabbinical leaders indicate that they will do
everything possible to avoid what they term "a desecration of god's name". The narrative
interviews revealed a strong loyalty to the army, formed by father-son bonds and paternal
army service, community influence, and the army framework itself.
4. We learned about the coping techniques of the officers. On the ideological level, they
conceptualize state action to evict settlers as "a few points of darkness" in the larger story
of Jewish redemption. They resolve the conflicts between Jewish law and the rule sector
law using one or more of these three tactics:

Complete disconnection between the rule of secular law and Jewish halacha.

Exclusion of the debate over Israel's borders from religious discourse.

Emphasis on the rule of secular Israeli law as an unqualified religious value.
In relating to the rabbis of their communities, most of the officers create some distance. Some
are completely indifferent to rabbinical opinion, while others retain the consultative connection of
traditional scholars and seminarians.
5. We observed the officers employ the four major defensive tactics identified by Freud:
denial, deflection, projection, and intellectualization. The officers also compartmentalize
"private" and "command" tasks and time. Some of the officers also attempt to transfer
some of the responsibility for command conflicts to the army itself. This technique
emerged in the testimony of senior officers during the expulsion from Gaza.
Based on these research findings, a final section states the researcher's recommendations to the
four main players in this situation:
- 107 -

We suggest that religious Zionist rabbis continue to support these officers while
limiting their relationships to religious consultation, rather than political activism. This
will make it easier for these officers to turn to these rabbis, and actually strengthen
their position.

We call on the religious Zionist community to give these officers the unqualified
support they so deeply need.

We recommend that the IDF create and encourage frameworks in which these officers
can air their conflicts, form their identities as state actors, and develop solutions to
practical dilemmas that do not impinge on the army's values of obedience and
discipline.

The officers must also take the lead in opening this conversation, which will only
strengthen.
- 108 -
This work was carried out under the
supervision of Professor Asher Cohen,
Department of Political Science,
Bar-Ilan University
- 105 -
BAR-ILAN UNIVERSITY
Between Religion, Military and State:
Conflicting Loyalties of Religious Zionist IDF Officers
Submitted in partial fulfillment of the requirements for the Master's
Degree in the Department of Conflict Management and
Negotiation Program, Bar-Ilan University
Ofer Tehori, I.D. 054595434
Ramat Gan, Israel
2012
- 153 -