דבקות ותאורגיה במוסיקה החסידית תודות לאבא שלי לאחותי לניר הרב אהרון מבית חב"ד רישיקש עז אלוני ד"ר שלי גולדברג ענבל זמיר -שרביט אפרים יעקב יעקב מזור פרופ' אדווין סרוסי מירי סגל ישעיהו משולם פייש רוטנברג 1 תוכן הענינים מבוא רקע הסטורי המוסיקה ביהדות לפני החסידות על הדבקות מודלים בחקר המיסטיקה היהודית המוסיקה בחסידות הריקוד בחסידות תאוריה מול פרקטיקה אקסטזה וטרנס על תפיסה דתית של המוסיקה ותפיסה מוסיקלית של הדת סיכום ומסקנות רשימת מקורות 2 מבוא שני נושאים עיקריים עומדים במרכז החיבור הנוכחי .הראשון נוגע לסוגיית הדבקות והתאורגיה במוסיקה בעולם החסידות .השאלות שאציב הן: א( האם מדגישה החסידות את אחת מהתפיסות והפרקטיקות או ששתיהן בעלות מעמד שווה .האם יש צורך בהחלשת האחת על חשבון רעותה ? ב( האם ישנה סתירה בין דבקות לתאורגיה? ג( האם המוסיקה המשמשת לתאורגיה ולמאגיה שונה מהמוסיקה המשמשת להשגת דבקות ?או במילים אחרות מהו הקשר בין הפונקציה לבין המאפיינים המוסיקליים ? אציין מראש שתארוגיה ומאגיה אינן זהות אולם בעבודה לא ארחיב את הדיבור על ההבחנה ביניהן ואתייחס לשתיהן כאל אותו הצד שעומד כנגד לדבקות. הנושא השני נוגע לזיקה בין עולם החסידות לעולם המוסיקאים ,זיקה שמצאתי על רקע התעניינותי הרבה בראשון והשתייכותי לשני .דומני שזיקה זו מסבירה באופן מופלא איזו איכות פנימית של מוסיקה אשר עוזרת לנו ללבן את הסוגיה הראשונה בה פתחתי. שאלות נוספות רבות וחשובות ניתן וראוי לשאול :על הנסיבות ההיסטוריות ,איך השפיעה תנועת החסידות על התפתחות המוסיקה היהודית ולהיפך ,מהן נקודות הדמיון והשוני בין התיאוריה לפרקטיקה ,היינו בין דרשות ,אגדות וספרות למציאות בחברה החסידית ,מהם ההבדלים בתוך החסידויות השונות ,ועוד שאלות רבות אשר לא אעסוק בהן כאן .התמקדתי בדבקות ובתיאורגיה כי המילים האלו כישפו אותי כליל ,ולא נותרה לי ברירה אלא לחקור אותן. כישוף מוגדר כ”:מסכת אמונות ומעשים המבוססת על האמונה שהאדם מסוגל לשלוט בכוחות הטבעים והעל-טבעיים המשפיעים על חייו...כמה פולחנים...כמו ניסוך המים ל הקרקע לשם הורדת גשם ,הם מעשי כישוף מובהקים שכן הם מבוססים על האמונה...שהמים הניסכים מסוגלים להשפיע במישרין על מנגנון הורדת הגשמים -בניגוד לפולחנים דתיים כמו תפילה לגשם ,שעיקרם פניה לישות נעלית יותר מייחסים לה שליטה באיתני הטבע 1”...שאלת המחקר שלי נבעה מתחושה חזקה שאם נחפור עמוק במוסיקה החסידית אל השורשים של האמונות והפרקטיקות הרי שנגיע בהכרח למסקנה שמקור מחצבתן שונה לחלוטין ,אם לא מנוגד ,בדיוק כפי שמוסבר לעיל בבהירות רבה ההבדל בין כישוף לתפילה .הטשטוש שיצרה המחשבה היהודית בין שני סוגי הפולחן מרתק לא פחות מהפולחן עצמו .במהלך העבודה ארצה לטעון שהמוסיקה מאפשרת את הטשטוש הזה. המחקר האתנומוסיקלי יוצר הבחנה בין מצבי טרנס ואקסטזה הקשורים לחוויות מוסיקליות. האינטואיציה שלי העלתה השערה שבחסידות הדבקות תתקשר למצב אקסטזה ולחוויה מוסיקלית ווקאלית )ניגון( .ולעומת זאת התאורגיה והמאגיה יתקשרו למצב טרנס ולחוויה אינסטרומנטאלית ריקודית .קשה מאד מאד לקבל תשובה לשאלה הזו ,ולו רק מפני שהחברה החסידית נמנעת מלדבר עם זרים על נושאים כה רגישים .נדרש מחקר שדה אתנומוסיקלי מקיף כדי לברר אם האינטואיציה שלי נכונה .אולם היה זה בלתי אפשרי עבורי להיות מוזמנת להתוועדות או להתגנב אליהן ולצפות 1אנציקלופדיה כרטא ,ע' 715 3 במו עיני למה שמתרחש בטיש ואיך נראה האדמו"ר בשעה שנפשו נוסקת להיכלות הגבוהים .שקלתי התחפשות לחסיד אולם אנשים קרובים הוכיחו אותי על אי מוסריות הרעיון .הסתפקתי אפוא בדרכים המקובלות והתוצאה מוגשת בזאת לקורא. רקע היסטורי החסידות החלה לצמוח בדרום אוקראינה בשנות ה 40של המאה ה .18תוך זמן קצר התפשטה והפכה לתנועה רחבה .תופעה זו דורשת הסבר ואכן חוקרים רבים נתנו על כך את הדעת .המסקנות אליהן הגיעו היו שונות בתכלית.2 היו שניסו להסביר את הצלחת החסידות בנסיבות ההיסטוריות .בתנאים הקשים בהם היו נתונים היהודים בפולין ,ולאור אוזלת ידה של הרבנות ,החסידות הציעה סעד נפשי לאדם הפשוט במצוקתו ולכן התקבלה בהתלהבות .חוקרים אחרים הדגישו בתוך הנסיבות ההיסטוריות את הגורמים הפנימיים בחברה היהודית היינו המתח החברתי בין השכבות המדכאות למדוכאות ,אשר החסידות נתנה לו פורקן .לעומת גישה זו היו חוקרים שראו בחסידות התפרצות ספונטאנית של דתיות מיסטית שלא נגרמה כלל עקב המשבר .חוקרים אלו ראו את עיקר החסידות בחוויה הדתית ולא בתנועה החברתית. שלום ראה את החסידות כהתפתחות האחרונה במיסטיקה היהודית .לדעתו החסידות ניצבה בפני דילמה מכיוון שרצתה להמשיך את קבלת האר"י אך אחרי כישלון השבתאות היה קשה לדבר על תיקון ולכן היא העבירה את מרכז הכובד לאידאל הדבקות ,כלומר מהשאיפה לימות המשיח אל חיי היומיום כאן ועכשיו .לדעת שלום הבשורה הרוחנית של החסידות לא היתה המסר המשיחי אלא הדבקות וההורדה של הדבקות מאידאל של יחידי סגולה אל כל העם .אולם חוקרים רבים סבורים שהחסידות בראשיתה היתה אליטיסטית ולא באמת פנתה לכל העם. דמותו של מייסד החסידות ,הבעש"ט ,חשובה לדיוננו כאן בהקשר של תאורגיה ודבקות .הבעש"ט עסק בקבלה מעשית )פירוש המושג בעל-שם הוא אדם היודע להשתמש בשמות האל לצרכים מאגים( .כמו כן הוא חווה חוויות מיסטיות של עליית הנשמה 3 חוויה זו מוכרת ביהדות עוד לפני תקופת החסידות ובה הנשמה עולה לעליונים באמצעות השבעות וייחודים .אך בשונה מקודמיו עלית הבעש"ט למעלה נועדה להתערב בעליונים ולהשפיע על התחתונים כלומר על גורלו של עם ישראל ולא רק ללמוד את סודות האלוהות. החסידות ,לדעת חלק מהחוקרים כאמור לעיל ,פנתה בהתחלה לאליטה התרבותית .המשיכה אליה נבעה מהבשורה הדתית שהביאה ,מאופי המנהיגים וגם מכך שהיה קל להצטרף אליה .חידושה היה במסר שכל איש יכול להגיע לדבקות) .אולי לא כולם באותה הרמה אבל הדבר עצמו אפשרי( .סיבה נוספת למשיכת צעירים לתנועה )לא עם הארץ( היא ירידת מעמדו משל האתוס הלמדני בתקופה זו 4.כמעין תנועת מטולטלת מיצה השלב השכלתני את עצמו ,ופינה מקום לשלב מיסטי. 2אטקס ,עמ' 18 3שם ,עמ 20 4שם ,עמ' 64 4 תהליך התפשטות והתרחבות התנועה המשיך בסוף המאה ה .18החסידים תלמידיו של הבעש"ט היו נלהבים ומלאי תחושת שליחות להפיץ את הבשורה .הם הקימו מרכזים באזורים שונים :אוקראינה, גליציה ,רוסיה הלבנה ,מה שהביא להתפשטות גיאוגרפית .בתקופה זו חלה הצטרפות של חוגים עממיים אל התנועה ,ההתפשטות היתה מלמעלה למטה ,מהאליטה לשכבות הנמוכות .התהליך היה דו סיטרי ,הן החסידים רצו בו והן העם ששמע עליהם .מציאות חדשה זו חייבה את מנהיגות החסידות לקבוע עמדה בנוגע לאידאל הידבקות וליכולת הציבור הרחב לעמוד בו .ככלל היו מנהיגים שנטו להתפשר והיו אליטיסטים יותר. המוסיקה ביהדות עד לחסידות החסידות ממשיכה אך גם מחדשת את מקומה של המוסיקה ביהדות .בימי הבית ליוותה המוסיקה את עבודת הלווים ,את הנבואה ,את התפילה ואת הקריאה בתורה .חשיבות השירה במתן הלל לה' קיימת כבר בתקופה עתיקה" :ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו" .חורבן הבית היה מכה קשה" :איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר?" )תהילים קל"ז( .בעקבות החורבן נאסרו הנגינה והשירה פרט לסיטואציות של קינה ושמחות. 5 החזנות והפולקלור היהודי היו מפותחים מאד בימה"ב .אולם עד לתקופת החסידות נהגו לשמור על המוסיקה הקיימת ולא נעשה ניסיון מכוון להמציא מנגינות חדשות .היחס למוסיקה ביהדות הרבנית היה אמביוולנטי ,במידה מסוימת מתוך חשש שהציבור יטה אחר יופייה של המנגינה ויסיח דעתו מהתפילה )חשש שחשו גם אבות הכנסייה( ,נטתה הסמכות הרבנית להשאיר את המצב הליטורגי כפי שהוא לא לחדש ולא להוסיף דבר .הזרם המיסטי לעומת זאת ,נטה להלל ולקלס את המוסיקה ,והחסידות שממשיכה אותו שינתה לחלוטין את הגישה הפאסיבית שקדמה לה ובטלה את ההגבלה לנגן ולרקוד רק בשמחות, מתוך הרעיון שמטרת הניגון היא שמחה והתגברות על הייאוש "להכניס את המרה השחורה אל הריקוד" .6 החסידות חידשה ביצרה פרץ של מנגינות חדשות שחוברו בד בבד עם מתן הצדקה דתית לאמץ מנגינות מבחוץ .לא מפתיע אם כך שבתחילת החסידות היה עניין הניגון לאחת מהמחלוקות עם המתנגדים .ומצד שני המוסיקה עזרה לחסידות להתפשט ולקנות לה נפשות .תלמידיו של הבעש"ט ייסדו מרכזים חסידיים חדשים והניגון החסידי כבש לבבות של רבים מהמתנגדים.7 הזרם המיסטי ביהדות עוד קודם לחסידות הדגיש את חשיבות המוסיקה .ע"פ הזוהר ,טעמי המקרא ,היינו החלק המוסיקלי של כתבי הקודש ,חשובים יותר מאותיות והנקודות" :הנגינה הולכת בראש והאותיות והנקודות נמשכות אחריה כחיילים אחרי מלכם 8".מקובלי צפת המשיכו קו זה המעניק חשיבות יתירה למוסיקה באומרם "לא ברא הקב"ה את העולם אלא בשביל שירה וזימרה .ברא קב"ה את השמים לעניין שירה ומיום שברא הקב"ה את הארץ הרי היא אומרת לפניו שירה :שאף אדם הראשון פתח פיו בשירה”. 5גשורי ע' כ"ז 6גשורי ע' 4 Encyclopedia p. 638 7 8שם ע' ק"י 5 הפיכת המוסיקה לטכניקה בעלת סגולות מאגיות ותאורגיות בחברה היהודית הוא תהליך שהתרחש טרם החסידות ,בעיקר באיטליה .9 בכתבי המלומדים אנו מוצאים התייחסות למוסיקה בהקשר של א( מאגיה, מקרים בהם המוסיקה משפיעה על עולם הטבע ב(תאורגיה :מקרים בהם המוסיקה משפיעה על עולם האלוהות עצמו .ג(השפעה על נפש האדם :יצירת שמחה ,דבקות וריפוי .נובע מכך שלמוסיקה כח השפעה על כל העולמות :האנושי ,הטבע והאלוהי .במעבר מימה"ב לרנסנס השתנתה תפיסת המוסיקה וחשיבותה עולה .מעבר זה כרוך בעליית מרכזיותו של האדם לעומת מרכזיות האל בימה"ב .בעוד בימה"ב הדגש היה על שירי שבח ,הודיה והתבוננות בעולם ,הרי שברנסנס הדגש הוא על עשייה ,כישוף ומוסיקה כתאורגיה. חשוב לציין שתפיסה של מוסיקה כמביאה לקתרזיס ולדבקות ממשיכה להתקיים אך מאבדת ממרכזיותה. במקום מילות שבח מופיעות מלות כישוף .הרנסנס הנוצרי לא השפיע על החסידות ,אך התפיסה המאגית והתאורגית של המקובלים במאות 15–16השפיעה עליה בראשיתה .החוט המקשר הוא קבלת האר"י במאה ה . 17דימוי נפוץ בספרות הקבלית היא שני כלים או כינורות :האדם כלי קטן ,העולם כלי גדול. הנגינה בכלי קטן מפעילה נגינה בכלי גדול .או -כאשר כינור אחד מנגן השני מהדהד .דימוי זה השאוב מתחום האקוסטיקה עוזר להסביר מודלים שונים והחסידות המוקדמת קיבלה אותו .כך למשל דוד יוצר באמצעות נגינתו בנבל הדהוד בנבל של הספירה האחרונה -מלכות .10נוספת לכך התפיסה שהתורה שולטת בטבע ולכן האדם שמתנהג לפי התורה יכול לשלוט בטבע. ההוגה בן המאה ה 15רבי יוחנן אלימנו כתב שהשירה הקבלית ,שהיא סוג של ידיעה ,מאפשרת "כל פעולה נפלאה" )השפעה על המאורעות( .11העולם בנוי ע"ס פרופורציות מסוימות שנמצאות גם במוסיקה )זוהי גם תפיסתו של בואתיוס( ולכן המוסיקה יכולה להשפיע עליו" .נפשו של האדם יכולה להתעלות ולהגיע למקור השפע ולגרום לו לרדת למטה באמצעות כוחה של האקסטאטי והמאגי של המוסיקה 12 ".קול האדם ,בתנאי שצלילים מופקים בסדר מסוים ומוגדר ,מסוגל להשפיע על העליונים ולעודד את השפע לרדת ולקולטו .המקובל בן המאה ה ,16יצחק אברבנל ,כתב שלכל שר יש שיר שבעזרתו אפשר להוריד את השפעתו) .זה דומה לתפיסה קיימת בדתות אחרות והיא שלכל כוכב לכת יש מוסיקה מסוימת וכדי לקלוט את השפעתם של כוכבי הלכת עלינו להכיר את המוסיקה שלהם(. נוסף לקשר בין מוסיקה ועולם הטבע התפתחה תפיסה תאורגית של המוסיקה ,ובה דוד המלך בשוררו לאלוהים לא עשה זאת אך ורק כדי לתת שבח והודיה אלא גם כדי להשפיע בשירתו על עולם האלוהות .כן מתפתח הרעיון שניתן לנצח ולהתגבר על שדים באמצעות שירת תהילים .כך נבל העשור נקרא ע"ש עשרת הספירות אליהם הוא מכוון ונגינתו של דוד בנבל מיועדת להשפיע על הכוחות האלוהיים כדי להיטיב עם העולם 13.בכתביו של מאיר אבן גבאי ההקבלה בין כינור קטן לגדול איננה בין אדם לטבע אלא בין האדם למערכת הספירות .מערכת הספירות מסודרת בצורת אדם ויחד עם זאת היא חלק מעצמות האל ולכן ההקבלה בין שני הכינורות היא בעצם בין האדם לבין החלק המתגלה של האלוהות . 14דוד משיג 9אידל ,עמ' ל"ג Ibid p.171 10 11שם ,עמ' ל"ח 12שם עמ' ל"ט 13שם ,עמ' מ"ו 14שם ,עמ' מ" 6 ייחוד של הספירות ע"י הנגינה .האדם המנגן הופך לתיאורגיקון ולמאגיקון .המוסיקה היא דרך להשפיע על האלוהות ולזכות בשפע .ויותר מכך :ההרמוניה למעלה תלויה בנגינה שבאה מלמטה .המוסיקה מתפקדת כמו קמעות :המקובל משתמש בהם לפי צרכיו. הוגים בדורות מאוחרים יותר שילבו את התפיסות הקודמות יחד ,כך שהמוסיקה משפיעה גם על עולם הטבע וגם על האלוהות .המוסיקה היא דרך לגרום לייחוד בין השכינה ובעלה .יצירת זיווג בין הספירות העליונות לתחתונות הוא תפקיד תאורגי מובהק .על רקע זה יש להבין את המנהג של מקובלי צפת לשיר שירים בערב שבת ":נכון שיהיה כל אדם שורר בביתו בטרם יצא לקבל פני שבת ומנעים קולו בשיר השירים כדי לעורר אהבת דודים מלמעלה")חיים ויטל( 15החסידות אימצה את מנהג מקובלי צפת לשיר בערב שבת .בעצם נוהג זה נשתרש עד היום והתפשט לזרמים האורתודוקסים השונים ,הלא חסידיים כמו גם למרבית הציבור היהודי הלא ארתודוקסי בישראל .וסביר להניח שמרבית מהגננות ששרות עם הילדים לכה דודי ביום שישי יחד עם אפיית החלות בגן ,לא מעלות על דעתן שהן ממשיכות אקט תאורגי ואזוטרי שכוונתו האמיתית היא יצירת זיווג בספירות הקבליות. לא רק שהשירה מסוגלת לגרום לזיווג בין הספירות היא גם מסוגלת לקשור את הספרות אל האינסוף ולהיפך ,כשאנשים חוטאים השיר לא מגיע למעלה .המוסיקה משמשת בספרות הקבלית כדימוי ליכולתו של הצדיק להשפיע על העולם .לא תמיד ברור לגמרי בספרות הקבלית אם הכוונה היא למוסיקה בפועל או לדימוי .האם האדם המקיים מצוות משול לנגן או שהכוונה היא לנגן באמת .על כל פנים גם אם זהו דימוי הרי לא בכדי נבחר דווקא הוא. על הדבקות מושג הדבקות בא לציין חוויה מיסטית של מגע ישיר ובלתי אמצעי בין נפש האדם לבין האל 16הדבקות מזוהה עם האמונה והאמונה עם האהבה .17פירוש המושג הוא התקשרות ומסירת .החל מהמאה ה 13 השתמשו בו המקובלים לציון התקשרות קרובה ואינטימית עם האלוהים .המחשבה המיסטית היהודית לא מכירה באיחוד של האדם עם האל מכאן שהדבקות ,ההעפלה המיסטית של הנשמה מעלה ,היא הדבר הקרוב ביותר לכך .ובמסילת ישרים לרבי לוצטאו היא השלב האחרון .הדבקות היא ערך קונסמפלטיבי ולא ערך של חיים פעילים ,אך החסידות )בעקבות אולי דברים שכתב הרמב"ן( יצרה את המיזוג של התחומים ובכך חידשה .לדעת גרשום שלום אידאל הדבקות הוא החידוש החשוב ביותר של תנועת החסידות .עד אז הדבקות בקבלה היתה השלב הסופי אליו שאפו להגיע והגיעו רק יחידי סגולה ,ואילו החסידות הכריזה על הדבקות כעל נקודת המוצא של כל יהודי .נובע מכך שיש למונח משמעות חברתית. 18 הדבקות ,לפי החסידות ,יכולה להתרחש גם בתוך החברה ,ודמויותיהם של משה ,נח ,ואברהם הן עדות לכך .אני רוצה לרמוז לאפשרות שלמוסיקה יש תפקיד חשוב ביכולת הזו בגלל שהיא אבסטרקטית 15שם ,עמ' מ"ה 16שם ,עמ' 15 17נגאל ע' 131 18שלום ע' 326 - 7 7 ומוחשית כאחד בו זמנית ,ויש לה ערך חברתי .כאשר באה החסידות הבעש"ט במאה ה 18ואמרה שהדבקות חשובה מן הלימוד עורר הדבר פולמוס עז ,למרות שהאר"י עצמו אמר אותו דבר קודם לכן. הסיבה לכך היא שבזמן האר"י כוון הרעיון לקבוצה קטנה ומסוגרת ואילו החסידות פנתה לכולם ,היא הורידה את הקבלה לעם ושמה את הדבקות כנקודת המרכז לחיים דתיים של כל יהודי .נקודת החיבור בין הדבקות הדתית לבין המוסיקה יכולה להיות התפילה .החסידות מורה להשגת הדבקות ע"י תפילה אקסטטית עמ"נ להעפיל מעלה .אולם היא מודעת לכך שהעמדת הדבקות כמצב תמידי אינה בגדר האפשרי ולכן המציאות מורכבת ממצבים של גאות ושפל לסירוגין .הבעש"ט אומר שכאשר "האדם מדבק עצמו בצורת אותיות התורה" היינו בתפילה ,הוא יכול להגיע לדבקות כמו ע"י לימוד תורה 19ברגע שמפסיק האדם לדבוק בה' מיד הוא עובד עבודה זרה .אין משהו באמצע ,יש כל הזמן עליות וירידות -רצוא ושוב. במאמר מוסגר ,ברצוני לציין שתופעה זו של התעלות והתאחדות עם האל דרך המוסיקה דומה להפליא לעקרון הסובלימציה במוסיקה הקלאסית במערב כפי שפיתחו אותו ההוגים במאה ה .19 תפיסת הדבקות לפני החסידות .מקובלי צפת הדגישו את הריכוז המתמיד של התודעה באלוהים, 20 בין היתר באמצעות סיגוף ופרישות .הם היו שומרים על תודעתם ומנסים להגיע לחוויה ממושכת .לעומת זאת בעש"ט התרכז בתפילת הציבור כדי להגיע לדבקות .הוא היה נכנס לטרנס בתפילה ,לפעמים עד כדי עילפון ,תוך איבוד התודעה ,ההכרה והמודעות לקיומו הנפרד .הבעש"ט היה מודע לכך שהחוויה המיסטית קצרה ומקוטעת והוא הסתמך על הפסוק ביחזקאל" :והחיות רצוא ושוב" להסביר את מהות החויה .היא מחוייבת עליות ומורדות פני ש :א( לא היינו יכולים לעמוד בחוויה מבחינה פיזית לאורך זמן ,היינו פשוט מתים אם זה היא היתה ארוכה; ב( אם היא היתה כל הזמן זה היה מפסיק להיות תענוג. רעיון קבלי ידוע הוא "לית אתר פנוי מיניה" כלומר אין מקום שאין בו נוכחות אלוהית ,אם כך מדוע אנו מרגישים רחוק ממנו ? מה סוד הפער בין תפיסת האל הטרנס' לבין הימצאותו בכל מקום? תשובתו של הבעש"ט היתה שהאל הגביה בכוונה את נוכחותו כדי שנתאמץ להתקרב אליו .הבעש"ט תרגם את החוויה האישית שלו לעיקרון תיאוסופי , 21נקודה חשובה בדיון על המוסיקה מפני זה מה שעושים בעצם מוסיקאים :מתרגמים חוויות אישיות לעקרונות מופשטים .חידוש נוסף של הבעש"ט הוא "העבודה שבגשמיות" :גם אכילה ושתייה אם יש בהן כוונה הן עבודת ה') .משמעות המונח "כוונה" בקבלה הוא בקרוב מדיטציה ומקובלי צפת כתבו עליו חיבורים שהשפיעו על החסידות( .אמנם גם במסילת ישרים מוזכר הרעיון ,אך רק עבור אדם שהגיע למדרגה גבוהה מאד ואילו הבעש"ט אומר שכל אדם יכול. החשיבות הגדולה שהוא מייחס לתודעה הסובייקטיבית של המאמין 22קשורה אף היא למוסיקה :במוסיקה תודעת המאזין והדרך בה הוא מפרש ומרגיש את הצלילים משפיעה על המבצע ,על היצירה ,ולעיתים על המלחין ועל מכלול החוייה הנוצרת .בהקשר הזה חשוב לציין שהחסידות דוגלת בכך שאופן הביצוע יהיה די חופשי .גם בבית הכנסת וגם בטיש ,החשוב הוא שהאדם יבטא את רחשי ליבו .הדוגמא שאולי מבטאת זאת באופן המושלם ביותר הוא הסיפור היפהפה "אם לא למעלה מזה" שעיבד י.ל .פרץ .הסבר חיצוני 19שם ע' 233 20שם ,עמ' 40 21שם ,עמ' 44 22שם ,עמ' 56 8 לתופעות שקורות בחסידות ניתן למצוא בתיאוריות פסיכואנליטיות .בימיו של הבעש"ט היו חסידים מהסוג הישן ,כלומר אליטיסטים פורשים מן הציבור ,מרבים בסיגופים ותעניות על עצמם ולא נוטלים על עצמם עול הנהגת הציבור. 23 החסידות באה בדיוק כנגד תופעה זו .אחרי הצטרפות השכבות העממיות התפתחה “תורת הצדיק” לפיה אפשר להגיע לדבקות רק דרך הצדיק )מתווך( ”הרבה עשו כרשב"י ולא עלה בידם" 24 .עד היום החסידים בטיש )התוועדות( דבקים ברבי על מנת להגיע להתעלות "מדרכי ההתקשרות הנפשית של חסיד אל הרבי היא המנגינה החסידית וכשאתה שר ניגון ברבי אתה מתאחד איתו בנפש" 25.גם ע"י האזנה לאדמו"ר שר ניתן לעלות איתו מעלה .להשתתפות סבילה )ע"י האזנה או חיקוי( קוראים פסיכואנליטיקאים בשם הזדהות השלכתית .26התהליך בו נדמה לאדם שהוא נמצא בתוך אובייקט כלשהו מחוץ לעצמו .חיקוי זה הוא דרך של לימוד .כשאנו מזדהים עם אנשים מוכשרים מאתנו אנו יכולים לשפר את יכולתנו. מודלים בחקר המיסטיקה היהודית ע"פ אידל ניתן להבחין בשלושה מודלים עיקריים במיסטיקה היהודית ואלו הם (1 :המודל התאורגי אשר עניינו בעולם הרוחות ,בין אם הן דמונים או מלאכיים (2המודל המאגי אשר עניינו הפעלת כח על הטבע. ( 3המודל האקסטטי -מיסטי אשר עניינו עיצוב ושינוי התודעה הפנימית של האדם27 .הבחנה זו עוזרת לנו בבואנו לפרש טקסטים קבליים ומכיוון שהחסידות הושפעה מטקסטים אלו היא מסייעת לנו בהבנת החסידות .מה שמעניין הוא שהמוסיקה נמצאת בשלושת המודלים וששלושתם מניחים שיש לה את היכולת האנרגטית הנחוצה להם. ההבחנה בין מאגיה תאורגיה ודבקות מיסטיקה מוגדרת כסוג מסוים של חוויה דתית בעלת קרבה בלתי אמצעית בין האדם לאל .גרשום שלום הציע 3שלבים בהיסטוריה של הדת ,אשר מסבירים את התפתחות התופעה :בשלב הראשון -המיתולוגי האל מתגלה )מקרא( .בשלב השני )משנה( אין יותר נבואה ומתוך ריחוק זה נוצר השלב השלישי ,הוא השלב של המיסטיקה .כי לאדם יש צורך נפשי בקרבה לאל ומכיוון שהאל לא מתגלה יותר הקרבה חייבת להיות בתוך נפשו של האדם ולכן זוהי חוויה אישית וקשה להסבירה .כמובן שחוויה זו קשה מאד להשיגה ודרושות הכנות ממושכות ושימוש בטכניקות מיוחדות ע"מנ להשתחרר מן התודעה הארצית ולהתקרב לאל .לכן הדבקות במשמעות של החוויה המיסטית נחשבת ביהדות לדרגה הגבוהה ביותר של עבודת ה', ובכך לא חידשה החסידות.28 23 נגאל ע' 48 24ברכות ל"ה ע"ב מצוטט אצל נגאל ע' 129 25אנעים זמירות ,ע' 19 26סטור ע' 110 IDEL/conceptualization p.159 27 28שם ,עמ' 37-8 9 אקסטזה הוא מצב בו חווה האדם מחיקה זמנית של אישיותו תוך שנחה עליו רוח אלוהים או נוכחות אלוהית או כח אלוהי .חוויה זו ,שהיא אחת המטרות של החסידות ,אינה מתרחשת לרוב בלי הכנה מוקדמת . 29האקסטזה היא יסוד קבוע בחוויה הדתית והיא נמצאת בתרבויות רבות ושונות .החוויה האקסטטית ניכרת בכתבי המקובלים מן המאה ה .13חוויות פרא-נורמליות כמו טרנס זוכות ללגיטימיות והערכה .הצדיק פועל להשגת אקסטזה לא לשם עצמה אלא ככלי למשוך שפע אלוקי למטה ולהיטיב עם קהילתו . 30הבעש"ט מתואר הן כמיסטיקן והן כמאגיקון .חויית הנשגב שלו כלולה באידאל רחב יותר והוא חובתו כלפי רווחת עדתו .כמו בעוד זרמים מיסטיים ביהדות החסידות מניחה שההתגלות נובעת מהאקסטזה אולם לא היה עוד זרם ביהדות ששם דגש רב כל כך על האקסטזה כמו החסידות .המודל המיסטי -מאגי היה קיים עוד לפני החסידות ועיקרו הוא שהתעלות הנשמה ועמה כל העולמות משיבה את האספקט הרוחני שבאדם אל כור מחצבתו ,ובכך מאפשרת את יניקת השפע אותו המקור .למרות זאת קיים מרכיב חשוב בהגות החסידית שלא היה קודם והוא הקהילה) .אם נקביל שוב את המוסיקה לדת הקהילה היא המאזינים למוסיקה ( .המוסיקה איננה מהווה חלק מההלכה ומצאה את מקומה בספרות הקבלית, ומכיוון שבספרות ההלכתית לא ניתן לה דגש רב נעשה ניסיון להעניק לה תוקף על סמך המקרא .כך למשל הכהן הגדול בבית המקדש ,ע"פ טקסט קבלי מהמאה ה 13נכנס לחוויה מיסטית -אקסטטית 31בזמן שהאזין למוסיקה ,כנראה של שירת הלווים .השכינה והברכה נעורות בעקבות המוסיקה של הכהן ובזכותה הן יורדות ושוכנות בין המוסיקאים .אם יש קשר בין שתי הפעולות ניתן להבחין במודל לפיו (1הכהן מגיע לחוויה מיסטית דרך המוסיקה (2 .במהלך החוויה הוא מסוגל להפעיל את הכוחות העליונים )היינו השכינה והברכה( .לפי תאור זה אין כלל סתירה בין אקסטזה ותאורגיה והן מתרחשות בפועל באותו הזמן ובאותה הפעולה .לפי הטקסטים הקבליים מימה"ב ,הפולחן בבית המקדש כלל מוסיקה שמטרתה היתה להביא את המאמינים למצב של דבקות 32ישנם גם תיאורים של מוות מתוך אקסטזה הנגרמת ממוסיקה :הנערות השרות מגיעות להתאחד עם אלוהים ונשמתן עולה לגן עדן )זוהי תפיסה שהתפתחה מאוחר יותר ברומנטיקה הגרמנית באופן מובהק בכתביו של א .הופמן באחת מהנובלות שלו גיבורת הסיפור מתה מכך שהיא שרה(. מוסיקה ותיאורגיה :תאורגיה מורה על ניסיונותיהם של מקובלים או צדיקים חסידים לחולל שינוי בתוך האלוהות עצמה .הרעיון עצמו שלפעולות האדם יש השפעה על עולם האלוהות קדום מאד והתפתח עוד לפני ימה"ב ,אך רק בקבלה הוא זכה לפריחה .הבעש"ט כתב על הפסוק "ה' צילך" שהאל נוהג עם האדם כמו צל .כשהאדם זז כך גם צילו זז .כשיצאו בני ישראל ממצרים ושרו את שירת הים ונאמר בספר שמות: "אז ישיר משה" הרי הפועל ישיר הינו בבנין הפעיל שהוראתו גרימה ,ומכאן פרוש הפסוק הוא שבני ישראל ע"י שירתם גרמו לאלוהים אף הוא לשיר . 33הבעש"ט משתמש בדימוי הקבלי של שני כינורות כדי לתאר את בני ישראל כתאורגיקנים מובהקים. 29אידל ע' 61 30שם ע' 13 Ibid p.163 31 Ibid, p. 168 32 Ibid p. 172 33מצוטט מרבי לוי יצחק מברדיצ'ב 10 מוסיקה ומאגיה :מאגיה היא תופעה שמתרחשת כשבני אדם מסתייעים בכוחות חזקים מהם ,על מנת להפעיל שליטה על טבעית על הטבע. 34 המודל המאגי היה האחרון להתקבל ע"י המקובלים אך הוא לא פחות משפיע .המוסיקה היא זו שגורמת )ע"פ הקבלה( לכוכבים לנוע .המוסיקה יכולה להיות כח שלילי בדיוק כפי שהיא יכולה להיות כח חיובי ,ובדיוק באותה העוצמה" .הניגון יכול להעלותו )את האדם( עד גבהי מרומים ,ולהורידו חס וחלילה עד שאול תחתיות" . 35היא חזקה יותר מהאדם ,היא שולטת בו לרעה או לטובה .אין נושא העבודה הנוכחית השוואה בין היהדות לדתות אחרות ,זהו נושא מרתק כשלעצמו והוא שווה עבודה שלמה .כאן רק אעיר שמצאתי דמיון לתפיסה נוצרית מימה"ב :המוסיקה של הלטורגיה הקדושה ושל עבודת הכנסיה מענגת את המלאכים כפי שמוסיקת האדם משמחת את הדולפינים ...ומכאן אמר סנט-באזיל שהמזמור מבריח את השדים וקורא למלאכים" )הנזיר הדומיניקני מהמאה ה 14גיונס דה-סנקטו ג'ימיניאנו( 36המוסיקה נמצאת אצל השדים בדיוק כפי שהיא נמצאת אצל הנזירים ,והמזמור עלול להפוך בכל רגע לדברי כישוף מבלי שהנזיר יודע מהי ההשפעה שלהם 37.והיא עלולה להיות נוראית. ואכן טולסטוי בנובלה המהפנטת שלו "בסונטת קרויצר" מאשים את המוסיקה של בטהובן בהסתה לרצח ! המוסיקה בחסידות לחשיבות המוסיקה בחסידות אין תקדים ביהדות. ישנם ארבעה היבטים עיקרים דרכם מתייחסת החסידות למוסיקה(1 .החסידות מטיפה לעבודת ה' מתוך שמחה ומכיוון שהמוסיקה נתפסת כביטוי של שמחה הרי היא כלי לעבודת ה' (2 .הניגון נתפס כדרך להגיע לדבקות אשר גם היא מטרה נעלה ומרכזית בחסידות (3 .המוסיקה נתפסת כתאורגיה וכמאגיה או שלוב של שתיהן ( 4 .המוסיקה בתוך התפילה :לאחר החורבן ננעלו שערי השמים .הניגון הוא אחד מהשערים דרכם ניתן בכל זאת לפתוח את השמים ולגרום לכך שהתפילות יגיעו לאלוהים .היבט נוסף של המוסיקה בתפילה הוא כוחו של הניגון לעורר בלב המתפלל כוונה" .38ישראל ממודזיץ היה אומר ,אומרים שהיכל הנגינה הוא ע"י היכל תשובה ואני אומר ,שהיכל הנגינה עצמו ,הוא הוא היכל התשובה" . 39כל ההיבטים הללו בעיני הוגי החסידות הם חלק מן העשייה הדתית והדרך לעבוד את ה' .40טעות היא לנסות ולהסביר את מקומה של המוסיקה בחברה החסידית רק ע"י אחד מהם .רבי יעקב מפולנואה ,מראשוני מורי החסידות )שנת לידתו אינה ידועה ,נפטר כנראה ב (1782כתב על כוחו ותפקידו של הניגון :נגינתו של דוד המלך בכינור בחצות הליל גורמת לחיבור ספירת מלכות ותפארת .שירת הלוויים בבית המקדש יוצרת הרמוניה בעולם הספרות .רבי יעקב התייחס בכתביו בעיקר לעבר ואילו כלפי המציאות בה הוא חי היתה לו ביקורת חריפה ,שכן לדעתו החזנים לא מתכוונים בניגונם לעורר כוונה אלא להיפך ,כל רצונם הוא למצוא חן בעיני הקהל .המגיד מממזריטש אף הוא ,כמו הבעש"ט ורבי יעקב ,דבק ברעיון ששירת ישראל I.J FLINT 34מצוטט אצל אידל ע' 67 35רוטנברג ע' ק"ו Page p.158 36 Ibid p.l6 37 38מזור ,עמ' כ"ט 39זמרו לשמו ,ע' קה 40מזור ,עמ' כ"ד 11 מפעילה את שירת השכינה והמלאכים .בדורות הבאים של החסידות חלה התפתחות בתפיסת המוסיקה. אצל רבי נחמן מברסלב לא רק הש"ץ ,הלוויים ,או דוד המלך יכולים לבצע אקט תאורגי-מוסיקלי אלא כל מתפלל .רבי נחמן יוצר קשר סמבולי בין אותיות התפילה לשכינה ובין הניגון ללבושיה של השכינה ובכך "נמצא מי שמנגן אותיות התפילה וקול הנגינה הם ...אזי מלביש את השכינה היינו האותיות בלבושין דנהירין ...ונמתקין הדינין" . 41בעיני רבי נחמן התנאי לכך שהמוסיקה תשפיע היא שהקול יהיה מזוכך. רבי לוי מברדיטשב כתב על כוחה המאגי של המוסיקה לא רק ביהדות אלא בכל האומות השרים )ישויות על טבעיות ,מעין מלאכים( נעזרים בשירתם להורדת השפע עבור אומותיהן .42רבי נחמן דרש את הפסוק "קחו לכם מזמרת הארץ" זמרה היא ניגון .יעקב שלח ליוסף ניגונים מיוחדים דרכם יוכל יוסף לפעול ולכשף .רבי נחמן מדגיש שהמוסיקה הינה כלי לכל דבר .כוחה יכול להיות טוב או רע ,תלוי בכוונת המשתמש .הספרות החסידית גדושה במעשים וסיפורים על פעולתה המאגית של המוסיקה :כח בני האדם להשתלט על בע"ח באמצעות המוסיקה וכו'. המוסיקה ונפש האדם :המוסיקה מסוגלת לרכך את הנפש וכך לפתוח אותה לתפיסה רוחנית יותר .השיר אינו שונה מהשפע האלוהי .הוא סוג של האלוהות אשר מתרחש כאן למטה 43.הוא אנרגיה רוחנית .הוא ביטוי לרצון הנברא לחזור לבורא. החסידות מציגה יחס הדדי בין המוסיקה לנפש האדם .היא מבטאת מצד אחד את רחשי ליבו ומצד שני היא גם משפיעה עליהם .כך למשל המוסיקה היא א(ביטוי לשמחה ב( כח המעורר אותה .השמחה האמיתית היא באיחוד השמחה הרוחנית והגשמית ,איחוד החומר והרוח" .אחרי שהחומר נתחבר בשמחת הצורה הוא שלמות שאין למעלה ממנה" . 44ראוי לתשומת לב שאין כאן הנגדה של רוח וחומר ,נהפוכו ,אלה שני חלקים המשלימים זה את זה .המחשבה החסידית מענינת במיוחד בכך שאין בה את מתח בין גוף לרוח: העצבות מאפיינת את החומר והיא מעכבת את הדבקות .איך מתגברים על החומר? לא ע"י סיגופים כנהוג בדתות אחרות אלא ע"י מתן "שוחד" ,משל לבן מלך שנשבה בין כפריים 45 קיבל מכתב מאביו ורצה לשמוח אך חשש להראות שמחתו בגלוי ,מה עשה? קנה יין הזמין את הכפריים לשתות ,הם שמחו ביין, והוא שמח באיגרתו 46.לפי הסיפור יש לתת לגוף את צרכיו כדי שהנשמה תהיה פנויה להתעלות ,אין סתירה כלל בין סיפוק צרכים גופניים ורוחניים .החסידות הצליחה ליצור לעצמה ,באחד מהנושאים הטעונים ביותר ,תפיסה הרמונית ואופטימית .ועל כך כל הכבוד. תפיסת המוסיקה היא חלק מהפילוסופיה החסידית ולכן התפתחות באידאולוגיה הכללית משפיעה על תפיסת המוסיקה .החסידות עברה כמה התפתחויות מחשבתיות בנושא המוסיקה :ראשוני ההוגים ראו קשר בין מוסיקה לשמחה ,ותלמידיהם כבר פיתחו תפיסה אקסטטית של המוסיקה כאמצעי להתעלות וטכניקה להגיע לדבקות" .הניגון מעורר עצם הנפש למעלה מרצון ותענוג .והראיה לכך שהוא מבטל הצער...ולכן ע"י ניגון נהפך מיגון לשמחה לפי שמגיע עד יחידה שבנפש ועיקר החזקת הניגון הוא דווקא 41ליקוט מוהר"ן ,קמ"א דף ס"ב ע"ב מצוטט אצל מזור עמ' ל"א 42שם ,עמ' ל"ג Ibid p. 185 43 44שם ,עמ' ל"ז 45הנשמה בתוך אברי הגוף. 46נגאל ע' 139 12 כשהוא מחובר בקולות וממוזג מחדווה ומרירות"") . 47יחידה" היא הדרגה הגבוהה ביותר בנפש האדם לפי קבלת הא"רי ( 48 מעניין ביותר הוא ש "עיקר אחזקת הניגון הוא דווקא כשהוא מחובר מקולות ומוז )מונגן( מחדוה ומרירות" 49.דווקא מיזוג הניגודים יחד ולא הנסיון להפרידם ולהתעלם מהיגון הוא הדבר המדהים ביותר פה ,הניגון המורכב הוא זה שיכול להביא את האדם להתעלות .הדבר מתאפשר לעניות דעתי תודות לתכונה פנימית של המוסיקה :מוסיקה by definition ,יכולה להיות שמחה ועצובה בו זמנית .היא יכולה להיות "הניגון המורכב". כפי שאמרנו ,החסידות ממשיכה אך גם מחדשת את מקומה של המוסיקה ביהדות .עיקר החידושים הם: ( 1מעבר מרכז הכובד מתאורגיה לדבקות :הדגש עובר מעולם האלוהות וההשפעה עליו לנפש האדם ולנסיון למצוא בתוכה את היסוד האלוהי ולהתחבר אליו .האדמו"ר דב בער בקונטרס ההתפעלות מבחין בין שלושה סוגים של מנגינות :הסוג הראשון עם מילים ,הסוג השני בלי מילים ,ואילו הסוג השלישי הוא ה unsung song"" "the very essence of music that does not materialize in an actual tune 50 "and is found in the concentration of the mind on the divine מבחינה זו ,נראה שהחסידות חזרה לימה"ב ,אולם כפי שנראה ,המצב לא פשוט כל כך .מרבית מנהיגי החסידות היו אוהבי מוסיקה מושבעים .חלקם )רבי יצלק לוי מברדיצ'ב למשל( היו גם זמרים מעולים 51 יש עדויות על ש"ץ שקולם היה ערב במיוחד ועליהם נאמר ששרו בכוונה 52היו בין החסידים שהתנגדו לראות בתפילה כהזדמנות לפעילות תאורגית וכיוונו אך ורק לדבקות .המגיד ממזירטש הדגיש יותר את הדבקות ופחות את התאורגיה ,בין תלמידיו היו שהתנגדו לתאורגיה כליל והיו שניסו לגשר על הפערים ולמצוא פשרה .על הש"ץ של המגיד ממזריטש ידוע שהיה בעל קול ערב במיוחד והמגיד אמר עליו ש"ה' אוהב למעלה את קולו" אולם קשה לנו לדעת על הש"ץ עצמו אם כוונתו היתה מדיטטיבית או תאורגית. על בעל התניא נאמר שהיה מכוון בתפילתו לכלול את כל נפשות ישראל ושהיה מתקן נפש חסידיו באמצעות ניגונים .ניגוני חב"ד מדגישים יותר את הפן של הדבקות ,ופחות את הפן התאורגי .53יש ניגון אחד "כאייל תערוג" שמילותיו נחשבות לבעלות השפעה תאורגית והיא עלית הנפש לצורך המשכת אלוקות למטה ,אולם רוב הניגונים נועדו לעורר את האדם לתשובה להתקשרות למחשבות עמוקות .ידוע שהאדמ"ורים השתמשו בניגוני דבקות בתפילות שלהם ,אך לא נרמז שם שהם עשו זאת כאקט תאורגי. בהעדר מקורות ברורים קשה להכריע לכאן או לכאן .השיח על מקום המוסיקה בתפילה נמשך במאה ה . 20רבי אהרון ראטה כותב "תפילתם של חברי הקיבוץ יש בכוחה לייחד ייחודים ואף להשפיע על שירת המלאכים בעולם העליון" 54המוסיקה בתפילה ,בניגוד למוסיקה בסעודות מצווה ,אינה אקט תאורגי ,אלא משמשת אמצעי חברתי ליצירת אחדות .בראיון שערך יעקב מזור עם רבי ישעיה משולם שאל אותו לעניין התפילה והמוסיקה ,אמר לו הרב שמורי החסידות מאז ומעולם התייחסו לתפילה כאל אמצעי 47דומה הדבר למונח laughter through tearsשטבע המלחין הרוסי שוסטקוביץ בדברו על המוסיקה של היהודים 48שם ,עמ' ל"ח-ל"ט. 49יוסף מנמירוב ,ספר ויכוחא רבא ,תרנ"ד מצוטט אצל מזור עמ' ל"ה. Encyclopedia, p.638 50 ibid 51 52שם,עמ' מ' 53שם ,עמ' מ"א 54שם ,עמ מ"ג 13 תאורגי כפי שהורה האר"י אך מקהל החסידים אין הם יכולים לדרוש זאת ,לכן הם מדגישים את הפן האקסטטי בפניהם 55 הסיבה שמרבים בניגונים בימים הנוראים היא אם כן תאורגית :להמתיק את הדין. ( 2המוסיקה נתפסת כאמצעי חברתי ליצור אחדות בקרב חברי הקהילה .עלינו לראות התפתחות תפיסה זו כתוצאה מהתפצלות החברה החסידית לחצרות רבות ומכאן הצורך ביצירת אחדות .הטיש )התוועדות( הוא המקום בו יכול החסיד להצטרף לעבודת ה' של הצדיק בעזרת הניגון. ( 3התפתחות נוספת בדורות הבאים של החסידים היא השתחררות הלחן מהטקסט המקודש ,ניתוק הניגון מהשירה .המוסיקה אינה זקוקה יותר לטקסט המקודש כדי לפעול את פעולתה .ניגונים ללא מילים המושרים בפיהם של צדיקים משמשים את המלאכים .המוסיקה גם בלי שהיא מושרת בבית הכנסת יש לה כח ,טעם והצדקה .רעיון זה מקורו בתפיסה החסידית שניתן לעבוד את ה' בדרכים רבות .כך הגיעה החסידות מתפיסה שרק שירת טקסט מקודש ע"י נבחרי העם פועלת ,לתפיסה שכל מוסיקה ע"י כל מאמין יש לה פוטנציאל אקסטטי ,מאגי ותאורגי. ( 3חידוש נוסף שחידשה החסידות הוא היחס למנגינות "זרות" .את יחסה החיובי להם ניתן אולי לראות כמעין הענות לאתגר שהציבה המודרנה .בימה"ב וברנסנס היתה התנגדות לקליטת מנגינות לא יהודיות מהסביבה .ההצדקה נמצאה :א( בתורת הניצוצות המפוזרים בעולם .לפי תורת זו המציאות רוויה בניצוצות שנישבו בידי כוחות הטומאה ותפקידינו לגאלם) .56ביטוי לכך נמצא בנספח ב'( .מגמה זו נמשכה גם בא"י ומנגינות ערביות אם נמצא שיש בהן ניצוצות אומצו ע"י החסידות. ב( הרעיון שהאל נוכח בכל מקום ":מלוא כל הארץ כבודו" מוביל למסקנה שבכל מקום יכולה להימצא קדושה .זה נשמע מאד פתוח וליברלי וצריך לזכור שגם כאן יש הגבלה .רק אדמו"ר יכול להחליט לעלות ניגון מטומאה לקדושה .את זאת אמרו לי שני החסידים שפגשתי. אי אפשר להפריז בחשיבות שייחס רבי נחמן מברסלב לניגון" .כי מעלת הניגון אין לשער ...הרגל את עצמך לזמר ניגון .זה ייתן לך חיים חדשים וימלא אותך בשמחה...הדרך הישירה ביותר מעולמינו הגשמי לדבקות באל היא באמצעות נגינה וזמרה .גם אם אינך שר היטב פצח בשיר! שיר לעצמך בשאתה לבד בביתך העיקר שתשיר " 57.אדם שחש שאבד לו כח חיותו ייעזר בניגון .על הקשר בין ניגון ונבואה כתב רבי נחמן" .לכך נקרא המנגן חזן מלשון חזון היינו לשון נבואה" 58 גם השיגעון מקושר לנבואה והניגון הוא זה שמאפשר נבואה בלי שיגעון. הניגון כפעילות תאורגית במחשבתו של רבי נחמן מברסלב :בליקוטי מוהר"ן נכתב שהניגון הוא דרך לבוא במגע עם "רגלי הקדושה המלובשים בזה העולם" .תפקיד האדם הוא לדעת להבחין בין טוב לרע ואת חלקי הטוב לצרף לניגון אחד שלם .רבי נחמן מפתח את תורת הניצוצות של האר"י .חלקי הקדושה נפלו ונתפרדו בעולם וכעת הם מעורבבים עם הרע .תהליך העלאת הניצוצות מתקשר כאן למוסיקה וזה החידוש של רבי נחמן על האר"י .העלאת הניצוצות היא פעולה תאורגית שמטרתה תיקון עולם האלוהות. 55שם ,עמ' מ"ד 56שם ,עמ' מ"ו 57שם ע' 50 58מרק ע' 88 14 ישנם שני מודלים אונטולוגיים שדנים בשאלת הקשר בין האדם לאל .בפשטות ניתן לומר שהשאלה היא מי צריך את מי? ומי עוזר למי? לפי מודל אחד האדם עוזר לאלוהים ומתקן אותו ,ולפי המודל השני )תורת הרמזים( האדם הוא שזקוק לעזרה ,לרמז ,כדי להתקרב לאלוהות 59 .ומדהים הוא שהניגון נשען על שני המודלים .המוסיקה יכולה לשחק תפקיד בשניהם גם יחד. הניגון כדימוי ראינו בכתבי המקובלים מתקופת הרנסנס שלעיתים קשה לדעת אם הם מתכוונים לנגן אמיתי או רק לדימוי .הדימוי הזה ממשיך בכתבי החסידים .בכתביו של ר' נחמן האדם המקבל את רוח הקודש מדומה לכלי נגינהד האדם הבורר את הרוח מדומה למנגן .הניגון משמש הן כדימוי לפעולות מאגיות והן כפרקטיקה המאגית עצמה .הניגון הוא הרוח המחייה של הדברים הוא מעביר חיוניות לאדם "במובן זה הוא ניצוץ הקדושה שממנו הדברים יונקים את חיותם 60".הניגון היא הדרך לגלות את הקדושה שבמציאות .האדם נקרא להקשיב לשירתם של העשבים .אופי עבודה זו הוא לא שכלי במובהק אלא מאגי ומיסטי .המוסיקה והאמונה משותפות בכך שבשתיהן חש האדם מסר רוחני גבוה בלתי ניתן להעברה מילולית .ולכן האמונה היא זו שמאפשרת את השירה :אם אין האדם מאמין במציאות שמעבר לחושים שלנו ,מעבר למה שאנחנו מסוגלים לראות ,הוא לא יוכל לחוות את השירה. חשיבותה של שירת העשבים נעוצה בכך שהניגון של האדם מחיה את עולם החי .בעוד שבקבלה הלוריאנית הדרך לעלות את הצומח והחי הוא ע"י קיום מצוות ,אכילה ושתייה ,אצל רבי נחמן המוסיקה היא הדרך .לא רק האדם ששר עוזר לעשבים לצמוח ולא רק העשבים ששרים עוזרים לאדם ,אלא העשבים עוזרים לאדם להתפלל" :ע"י שהרועה יודע הניגון הוא נותן כח בהעשבים ואזי יש לבהמות לאכול” .את הפסוק "ניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע" דרש שהניצנים גדלים בארץ ע"י הזמר והניגון 61 .ביטוי נוסף לתפיסה מאגית של הניגון "דע כי יעקב אבינו כששלח את בניו ...ליוסף שלח עימהם ניגון של א"י וזה סוד ":קחו לכם מזמרת הארץ בכליכם " וכ"ו .יעקב משתמש בניגון מסוים ככלי מאגי להשגת פרנסה ומזון .הוא שולח אותו לשר במצרים כי יש בכוחו לפעול על השר לעשות מה שטוב ליעקב .מדרש זה ראינו לעיל בכתבי המקובלים במאה 15ואילך ונראה שזוהי מעין מסורת .בדומה לציורו של יעקב אבינו כמאגיקון צייר רבי יצחק מברדיצ'ב את מרדכי .הלה ידע את סוד כל השרים )המושלים( והעשבים ועי"כ הצליח לסובב את המהלך שהציל את העם. מעניין שכותב רבי נחמן "איך כל עשב ועשב אומר שירה לה' יתברך בלי פניה שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תגמול גמול ,כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבוד את ה' ביראה" 62 הוא משבח שירה ותפילה שלא באות לשם תגמול .מדבריו כאן עולה השאלה איפה הגבול בין תארוגיה ופניה ונראה שתפילה תאורגית טובה פחות בעיניו. "פרק שירה" הוא הנוהג המקובל להגיד את פסוקים המכונים בשם זה .בחסידות הוא התפתח לפרקטיקה פיזית לצאת לשדות ולנסות להבין באופן מילולי ביותר את מה שאומרים הצפרדעים ושאר הבריות 59שם ע' 190 1 60שם ע' 193 61ליקוטי מוה"רן תנינא סוג מצוטט אצל מרק ע' 196 62שיחות הר"ן קסג ע' קט"ו –קט"ז 15 לאלוהים ,ולנסות להצטרף אליהם .כאן אין השירה פעולה מאגית כלל אלא עיקרה דבקות .63בשונה מהבעש"ט ורבי יצחק ,אצל רבי נחמן הניגון הן ככלי מאגי וכלי לדבקות מיועד לכל אדם .ע"י הניגון של האומה המשעבדת ניתן להשתחרר ממנה .רבי נחמן ביכר תפילה על בעלי שם .הוא התנגד לבעלי שם שפעולתם המאגית מנותקת מרובד רוחני שעוסקים במתן מזור ע"י עשבים אך בלי תפילה וזיקה לאלוהים. פעולות כאלה הן כישוף רע .ניגון לא יכול להיות כזה כי "היודע לנגן" בהכרח מחובר לאלוהות ושואף לדבקות לכן עם כל היצר והידע המאגי שבו הוא לעולם לא יהיה כישוף .לעיתים לוקח רבי נחמן מסורת מאגית ומשנה אותה כך שהניגון הופך מפעולה מאגית לדבקות. 64 במקומות מסוימים הרובד האחד דומיננטי ובאחרים השני .ניתן לראות חידוש של רבי נחמן ביחס לאר"י :בעוד שהדגש בקבלה הלוריאנית הוא על האל ועולם האלוהות ,במשנת ברסלב הדגש הוא על האדם והדבקות .המאגיה והמיסטיקה על אף הסתירה והמתח אינם קטבים מנוגדים אלא ההיבטים של אותו עולם .ההבחנה שלנו בין מיסטיקה ומאגיה זרה למחשבתו של רבי נחמן .כך למשל ההשפעה המאגית של האדם על העשבים קשורה קשר הדוק להתנסות המיסטית של האדם השר .קיים הצורך להעלות את הרוח הטובה )זהו ההיבט המיסטי( אך בו בעת אותו הניגון משמש ככלי מאגי להצמיח את העשבים . 65רק אם מתעקשים ללכת עם כיוון אחד עד הסוף הוא יפריע לשני :לבוא במגע עם הקדושה או לדאוג לקיום הנבראים. 66 המוסיקה נתפסת כמשהו אלוהי .סיפור חסידי קצר ממחיש את עוצמתה העל -טבעית :חסיד נסע עם נעריו וראה נער נוכרי רועה צאן שהיה מחלל בחלילו ,צווה לעצור ולהקשיב לו .הקשיב כמה וכמה פעמים ובקשו לחזור שוב ושוב על הניגון ואחרי פעמים מספר שכח הנער את הניגון נפל ומת .מה שהחיה אותו היה הניצוץ זה של שירת הלוויים .בנשמתו של כל אדם יש ניצוץ אחד של קדושה שבשבילו הוא חי ומתקיים ,ניטל ממנו הניצוץ ,פסקה חיותו. 67 מוסיקה ואמונה הקשר בין המוסיקה לדת הוא שאלה מטאפיזית ופסיכולוגית עמוקה ביותר ,אנשים השרים יחד חשים התרוממות רוח גם אם אינם מאמינים בתוכן המילים ,לכן חששו מנהיגי הכנסייה שהרגשות שחשים המתפללים כשהם שרים או מאזינים למיסה ,אינם רגשות דתיים טהורים .כוחה של המוסיקה לגרום לריגוש אינו בהכרח מחזק את הרגש הדתי .ההתפעלות וההתרגשות שהם חשים לא קשורה לטקסט הקדוש אלא ללחן" .כוחה של המוסיקה להצית את אש הדת הוא אולי כח למראית עין בלבד ואין בו ממש .הוא נוגע יותר בחיזוק תחושת האחווה והקשר עם הציבור ואין הוא מחזק את הקשר של היחיד עם אלוהיו מאידך גיסא יופי המוסיקה עשוי להשיב לאדם את אמונתו" .68אין אנו חייבים לקבל את דעתו של אנטוני סטור אולם ללא ספק יש טעם רב בדבריו .על הגישה של החסידות על הקשר בין מוסיקה להתחזקות והחלשות אמונה ניתן ללמוד מהקטע הבא ...“ :מביאים קרבן לבית המקדש היה 63שם 212 - 3 64ליקוטי מוהרן קמא ,כז,ח ,מצוטט אצל מרק 221 65שם ע' 222 66שם ע' 223 67גשורי ,ע' 17 68 סטור ,ע' 67 16 מסתכל הכהן העובד בבעל קרבן והבין מחשבתו ואם הבין שאינו עושה תשובה כראוי עדיין אזי רמז הכהן העובד ללויים שיזמרו ניגון לעורר בעל הקרבן להרהר בתשובה ואזי הלויים בשירם ובזמרם הביאו לבעל הקרבן שיהרהר בתשובה לפי שהם בשירם ובזמרם היו ממשיכים מי"ג תיקוני דיקנא עילאה) " ...מאור ושמש במדבר פרשת קרח( .לפי הקטע לעיל המוסיקה דווקא עוזרת לאדם שאמונתו חלשה .זאת בתנאי כמובן שהמוסיקאים אליהם הוא מאזין מתכוונים למה שהם עושים .האשה החב"דניקית שהסכימה לדבר איתי סיפרה לי בגאווה על אנשים שחזרו בתשובה בגלל ששמעו את הניגונים .גישה זו מהדהדת אם כי לא זהה לדעתו של סטור שנזכרה לעיל. הריקוד הרעיון שהאדם הוא מיקרוקוסמוס נזכר כבר באדר"נ ":מה שברא בעולם ברא באדם" . .לכל אחד מאברי הגוף יש משמעות לפי הקבלה .הברכיים למשל מגדירות את האדם כבעל בחירה חופשית .באמצעות הברך אנו הולכים )למלאך אין ברכיים( ומנתרים .ובאופן סימבולי אנו בוחרים לאן לפנות :ימין או שמאל, קדימה או אחורה .גם למחיאת כפיים יש משמעות סימבולית עמוקה לפי הקבלה .ימין ושמאל מסמלות ספירות שונות .במחיאת הכף אנו מחברים את הספירות השונות ויוצרים זיווג בעליונים ,ומרחיקים את החיצונים .המעניין במיוחד הוא שהנטייה למחוא כפיים היא משהו אינטואיטיבי באדם 69 .לתנועות הגוף בריקוד יש משמעות סימבולית עמוקה .בליקוטי מוהר"ן כותב רבי נחמן מברסלב ..":הברכיים הינו הרגלין ,הם נצח הוד ,והם עוקבין שיש שם אחיזה לחיצונים 70 כידוע והפעולה להבריח חיצונים משם שימשיך לתוך הבתים ,הגבורות משורש הבינה ,וכשממשיך שורש הגבורות מבינה אז החיצונים בורחים משם...וזאת התלהבות של הריקוד . 71"...יש חשיבות רבה למימד הפיזיולוגי של המחול " :כי שמחה הוא קומה שלמה מרמ"ח איברים ושס"ה גידים ועל כן כשהוא שמח או מרקד צריך לראות שיעבור בכל השמחה מראש ועד עקב ,כי לפעמים השמחה רק ברגלין ולפעמים בלב או במוחין72 "...הקרקע מסמלת את כח המשיכה .כף הרגל הוא החלק שנוגע בקרקע ,האיבר הכי תחתון בגוף האדם .חשיבות הניתוק של כף הרגל מהקרקע ,שמסמלת את הגרביטציה היא היכולת שלנו להתעלות מעל לכח הכבידה ,מעל לכל מה שמושך אותנו למטה :בכל המובנים שרק אפשר לחשוב עליהם .דווקא כף הרגל זכתה למעמד כה גבוה במשנתו של רבי נחמן מברסלב מפני שבאמצעותה מתעורר החיבור בין העליונים לתחתונים .תנאי להתעוררות מלמעלה הוא התעוררות מלמטה ולכן חשוב שבמחול ישתתף כל הגוף. הריקוד הוא בעל כח השפעה רפואי ומאגי .סיפור חסידי מספר על אישה שזכתה לילד מפני שתקנה נעליים למישהו כדי שיוכל לרקוד .וכן מסופר באור הגנוז על צדיקים שנפטרו וירדו מגן עדן כדי לרקוד 69 את הדברים שמעתי בע"פ בהרצאה של ד"ר שלי גולדברג מאוניברסיטת בר-אילן 70סיטרא אחרא 71ליקוטי מוהר"ן חלק א' סעיף מא ע' 124 72שם א ,קע"ח 17 עם יקיריהם : 73.הקטע הבא מתאר ריקוד תאורגי בו המקובל יוצר את שם השם )ש.ד.י (.בריקוד שלו ועי"כ מוריד שפע לעולם . "ואחר כל הקפה עשו מחול וריקודין לצד דרום ורבינו בתוך העגלה והס"ת בידו מפזז ומכרכר ורוקד ריקודין של מצווה )ומי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיו וא"א להאריך ולצייר תמונת הקודש ובזה דומיה תהילה( ,ובריקוד שאחר הקפה שישית היה מאריך בכ"ע יותר מבכל שאר ההקפות )וידעו אנשי מעלה לספר שראו אצלו בכל פעם בהקפה שישית שהיה הרוקד בתמונה שם שמקודם הלך ברקידה לצד שמאל ואח"כ באמצע בתוך העיגול ובזה נגמר הש' ואח"כ היה רוקד לאורך דרום במזרח ומשם הלך בריקוד ממזרח למערב ונתרחב עי"ז העיגול .שהיו רוקדין אנ"ש מסביבו בשני צידי בית המדרש היינו כמו מזרחית דרומית ובזה נגמר הד' .ובחזרה היה רוקד בדרך הילוכו רק חצי העיגול באורך דרום שיהיה כתמונת י' וככה בכל רקידה ורקידה ידעו אנשי מעלה לספר שהיה בכוונה ובדיוק 74 רבי נחמן מברסלב כותב: “"ואזכה ברחמיך שיהיה נמשך הרוח הקדש הזה לתוך ידי ורגלי ,עד שאזכה לתקן פגם הידיים והרגלים, לגלות ולהאיר הארת הידיים והרגליים ,עד שיתעורר לבי בשמחה גדולה לשמך הגדול באמת ,עד שתתפשט השמחה הקדושה לתוך ידי ורגלי .עד שאזכה להמחאת כף וריקודין דקודשה ,באופן שנזכה להמתיק דינים מעלינו ומעל כל עמך בית ישראל ,ע"י מחאת כף וריקודין דקודשה ,ואזכה ברחמיך לנשא ולהרים ולהעלות את ידי ורגלי לנקותם מכל פגם 75 בראיון מוקלט שמצאתי בפונותיקה התראיין חסיד מחצר גור .הוא סיפר על ריקוד שהיה בערב שבועות מאחת עשרה בלילה עד שש בבקר .תיקון ליל שבועות במקור הוא לימוד לילי וכך הוא עדיין בקרב הליטאים .ואילו בחסידות הלימוד נתחלף בריקוד. דבקות מול תאורגיה בתיאוריה ובפרקטיקה עמ"נ לענות על השאלה באופן יסודי לא מספיק לקרוא את המקורות הכתובים ,יש צורך במחקר שדה מקיף .עולם החסידות מגוון ולא כולם נוהגים באותה מידה של שיתוף פעולה עם החוקרים .חסידי סאטמר לא נותנים לזר לדרוך בבית הכנסת שלהם .חסידי קרליין מכניסי אורחים אך לא מוכנים לדבר על מוסיקה . 76חסידי חב"ד פתוחים יחסית והצלחתי לפגוש אשה חסידית שהסכימה לדבר איתי .נראה שבחברה החרדית כלל לא מקובל לדבר באופן גלוי על הנושאים בהם אני דנה ,וכמובן שלא משתמשים בחיי היומיום במושגים תאורגיה ודבקות .אחד מהאינפורמטרים אמר לחוקר יעקב מזור "מי שיודע לא מדבר ומי שמדבר לא יודע” .אין זה מפתיע אם נחשוב על כך שהקבלה היא תורת הסוד ):פרד"ס – פשט 73בובר ,ע' 303-304 74יחיאל מיכל גאלד ,דרכי חיים ושלום ,ירושלים תש"ל עמ' רצח – רצט .ההדגשות שלי 75ליקוטי תפילות ,חלק ,1תפילה י'. 76עם כל האומץ והנכונות להקריב למען המדע ,אני לא ניסיתי לדבר עם חסידי סאטמר ...הדברים לעיל נאמרו לי בע"פ מפי יעקב מזור 18 רמז דרש ס וד( .הגיוני שאדם דתי יחשוש מאד לגלות סודות אלו לאדם לא דתי שאולי יפרש אותם באורח מוטעה .יש גם ענין של צניעות ויראת כבוד לא להשתמש הרבה במונח דבקות שהוא מאד גבוה. בזכות עזרתו האדיבה של החוקר יעקב מזור זכיתי לפגוש ולדבר עם רבי ישעיהו רוטנברג ,חסיד קוסון בנו של האדמו"ר ,אדם שכתב ספר על מוסיקה בראי החסידות .בשיחה איתו ניסינו לכוון לשאלות שעניינו אותי .לתשובות רבות זכינו אך לא לתשובה לשאלה הגדולה .כפי שהסביר לי יעקב מזור אח"כ אלו לא שאלות שאסור לך לשאול ,אך אלו לא שאלות שמקבלים עליהן תשובה .לשאלתי אם יש סתירה בין דבקות לתאורגיה ענה שאין כלל .השתמשתי במובאות מספרו כדי לחדד את העניין " -שיר אחד ששר איש הישראלי למטה גורם השירה בכל העולמות" . 77ע"י הזמר והכאת כף נמתק הדין" 78 שירה היא דבקות מופשטת משום לבש 79ושאלתי אם אותה מוסיקה יכולה לשמש לשתי המטרות .תשובתו היתה ארוכה אך לא ענתה על השאלה .עמ"נ להבהיר את הנושא שאלתי האם יש ניגונים מיוחדים לראש השנה לעומת סוכות /שבת וכו' .ואכן יש ניגונים ששרים בשולחן לא שרים בקבלת הפנים וניגונים של יום כיפור כמובן לא שרים בפסח .היינו קשר בין פונקציה לסוג המוסיקה קיים באופן עקרוני .אך הגבולות יכולים להיות נזילים .והסיבה לכך נעוצה כמובן ביכולת של המוסיקה לשנות את אופיה .למשל ע"י שינוי הטמפו .ניגון שולחן יכול להפוך לניגון ריקוד כשמאיצים את הקצב ,אך ניגוני דבקות שהם איטיים ביותר לא ניתן לרקוד אותם .וזו הבחנה מעניינת כי היא מבטאת בתוכה תבנית מוסיקלית אוניברסאלית שלדעתי נובעת מחוקי הפיזיקה של ניוטון .בתרבויות רבות אנו מוצאים שמוסיקה מתחילה לאט ועוברת או בהדרגה או בבת אחת לטמפו מהיר יותר – בפלמנקו ,במוסיקה ערבית ,קלאסית 80,תימנית וחסידית )אלו רק המקרים שאני מכירה ומאד ייתכן שיש עוד( .אולי זה קשור לחוקי ההאצה )גוף מאיץ כאשר מופעל עליו יותר כח( .אין לי הבנה רבה בפיזיקה ,כדאי שמישהו שמבין בשני התחומים יבדוק את הסוגיה ,אבל ברור לי באופן אינטואיטיבי שהמהלך הטבעי למנגינה הוא להתחיל בטמפו מסוים ולהאיץ אותו ולא להיפך .בחסידות חב"ד קיימת התופעה שהתוועדות מתחילה בניגונים יחסית איטיים והשיא הוא בריקוד שהולך ונעשה מהיר יותר .81אני מוצאת שזהו ביטוי לתופעה מוסיקלית אוניברסלית" .הרצוא ושוב" הסביר לי החסיד ,הוא כמו שוקולד מריר" :שוקולד ,אם הוא מתוק ,איך הוא מריר?" זוהי הדיאלקטיקה. רצוני לומר במוסיקה יש משהו שמתאים במהותו לתפיסת החסידות את נפש האדם .מושג הרצוא ושוב בקבלה מבטא את העלייה במצבו הנפשי של האדם .בניגון הוא בא לידי ביטוי במוסיקה עצמה :הקצב שעולה ויורד ,אופי המנגינה שעובר משמח לעצוב )ולעוד מאות מצבי נפש שאי אפשר להגדירם במילים( "בניגון יש שתי תנועות א( החדווה והתענוג לצאת ולהכלל 82ב( המרירות מהצד היפוכו. 83 77זמרו לשמו ע' קל"ו 78שם ,ע' ק"נ 79שם ,ע' ק"א 80ביצירות של באך יש ריקודים שבפעם השניה מנוגנים במהירות כפולה .וכן באופרות התבנית של רציטטיב ואריה האריה לאו דוקא מהירה יותר אך המעבר הוא מחוסר סדירות ריתמית לסדירות ,מתוהו ובוהו לארגון. 81תופעה זו חקר רפי בן משה אולם ספרו טרם יצא לאור והדברים נאמרו לי בע"פ מפי יעקב מזור 82הכוונה לצאת מהמצב הגשמי שלנו 83שם ע' קל"ב 19 המוסיקה יכולה להכיל בתוכה סתירות כמו שוקולד מריר .הדיאלקטיקה הזו היא אחת מהסיבות שאפשרו, לעניות דעתי לחסידות לשלב את תורת הקבלה עם הניגון ועל ידי כך לעזור לבני האדם .להיות יותר מאושרים בחיים שלהם ,שבסופו של דבר זהו הדבר החשוב. אקסטזה וטרנס עד כה התייחסנו לנושא מתוך מקורות פנימיים ,היינו מתוך ניתוח השקפת העולם החסידית .כעת נתבונן על התופעה מנקודת מבט אתנומוסיקולוגית חיצונית לחסידות .לשם הסרת הבלבול נגדיר את המושגים טרנס ואקסטזה באופן ברור .שני המונחים מתייחסים למצב נפשי וגופני כאחד .טרנס הוא חוויה קבוצתית, מאופיין בתנועה מוגברת וברעש ובשכחה .אקסטאזה לעומתו מתרחשת בשקט ,היא חסרת תנועה ,יחידנית מאופיינת בהיזכרות ובהזיות .אלו ההבחנות שיצר האתנומוסיקולוג הצרפתי רוג'ה לצורך חקר דיבוק באפריקה. 84 הקטגוריות הללו לא מתאימות במלואן לחקר החברה החסידית ,אולם אנו בהחלט יכולים להעזר בהן .קיים מתח גלוי ובולט בין תפיסת תופעה כמשהו טבעי ואוניברסלית לבין ראייתה כתופעה נרכשת ,תלוית -תרבות ותלוית -נורמות .זהו אחד הויכוחים הלוהטים יותר במוסיקולוגיה. הכי קל להסביר זאת בשרטוט : טבע האדם תרבות מוסיקה השאלה היא איך אתה משרטט את החיצים .טבע האדם והמוסיקה יוצרים יחד את התופעה האוניברסלית של טרנס ואקסטאזה ועל כך אין עוררין במחקר! ההבדלים בין החוקרים השונים הם אך ורק במתן הסבר שונה :הסבר נוירולוגי -מוסיקלי ,תרבותי או דתי. ההסבר הדתי הוא ההסבר שכל דת נותנת ,במקרה שלנו נמצא ההסבר הדתי בכתבי החסידים. ההסבר המוסיקלי-הנוירולוגי אומר שלכל אחד מן הסולמות ,מקצבים ,טמפו ,מלודיות ,כלים והרמוניות יש השפעה שונה ומיוחדת עלינו .ההסבר הנירולוגי מגדיר השפעה של הפרמטרים המוסיקליים על מערכת העצבים שלנו באורח מדעי נטול אידאולוגיות .למוסיקה יש ארבעה פרמטרים פיזיקלים .התדר הוא מס' הפעמים בדקה שבו גל הקול מסיים מחזור .משך נמדד בשניות ,העוצמה נמדדת בדציבלים ,הגוון הוא Rouget, p.1184 20 מה שיוצר את ההבדל בין הקולות והכלים השונים והוא נמדד בצורת הגל .הפרמטרים תדר משך עוצמה וגוון נמדדים ביחס לתגובות שהגירויים מעוררים במאזין /מבצע. ההסבר התרבותי הוא ההסבר בו דוגל רוג'ה ,ולדידו הכל תלוי קונטקסט .אותה מוסיקה תפעל שונה או לא תפעל כלל במצבים חברתיים שונים .ההסבר הזה שולל למעשה את כל ההסברים הקודמים .אולם אפילו רוגיה שמסתייג מכל ניסיון למצוא מכנה משותף אוניברסלי ,טוען שישנם שני מאפיינים מוסיקליים: קרשנדו ) crescendoהגברת העוצמה( ואצ'לרנדו )האצה (accelerandoשהשפעתם אוניברסלית. ההסבר נעוץ כנראה בגבולות הקוגניציה שלנו .משהו שנמצא מעבר לגבולות ,כמו צליל גבוה מאד או נמוך מאד שהוא מעבר לסף השמיעה האנושית ,לא ירגש אותנו כלל .אבל ללכת על הגבול זאת הרגשה מסעירה ,זה באמת יכול לפרק את הבנאדם לגורמים .ההאצה בטמפו והתגברות המהירות יוצרות מצב בו אנחנו מתקרבים לגבול .אבל ההסבר אינו חד-חד-ערכי שכן ניתן למצוא בקלות יצירות שממוקמות היטב בין הגבולות ועם זאת אין להן כלל בעיה להוציא אדם משיווי משקל .פרקי אנדנטה למשל ,בטריו מסוימים ,הם לא קיצוניים במשך ,בעוצמה ,בגוון ובתדר .אבל הם מגיעים לקצה גבול היכולת שלנו לקלוט יופי .לדעת שופנהאור חקר גבולות הקוגניציה הוא הגדרת הפילוסופיה .והמוסיקה היא פילוסופיה אמיתית כי לו ניתן היה להסבירה היה זה הסבר העולם !!! מכל האומנויות למוסיקה יש הכי הרבה כח רגשי עלינו ,85ומכיוון שטרנס הוא מצב רגשי )צורת התנהגות המבוססת על רגש( אין תימה שרגשות מוסיקליים יועדו לטרנס ע"י כוחות חברתיים .השאלה היא איפה אנחנו מציבים את הכוחות החברתיים והנורמות התרבותיות )החיצים שצוירו לעיל( .אם ,כמו רוג'ה ,אנו מרימים אותם לקודקוד הפרמידה ,או שאנו ממקמים אותם בעמדה נמוכה יותר .עמד על כך לוי שטראוס שהגדרה של מצב פאתולוגי היא אך ורק מתן פירוש סוציולוגי להתנהגות מסוימת .86נכון הוא שהטרנס אינו מצב רגיל במובן הזה שהאדם יוצא מעצמו וחוזר אח"כ ,אולם בחברות מסוימות הטרנס מקובל ובאחרות לא ,וזאת מפני שהגדרת שיגעון היא תלוית תרבות .87במקרה שלנו ניתן לדבר על החברה החסידית בתוך :א( העולם המערבי ב(העולם היהודי .בשני העולמות היא חריגה ביחס שלה לטרנס ואקסטאזה .הפוטנציאל לתופעות קיים בכל אדם ואדם ,והשאלה האם הוא יתממש תלויה בנסיבות אליהן נולד וחי האדם .אולם החברה אינה קובעת הכל ,גם בחברה בה מוקצה התופעה לחלוטין ימצאו אנשים שיוכלו לחוותה .וגם בחברות בהן התופעה מקובלת עדיין על האדם להחליט "לעשות את הצעד ולהיכנע לפיתוי“ בלשונו של רוג'ה 88גם אם ההחלטה אינה מודעת היא קיימת לפני שהוא נכנס לטרנס. החל מהמאה ה 13ידוע על תופעת טרנס ואקסטאזה שחווים המקובלים במצבים שהם מכנים אותם דבקות כשנפש המקובל עולה למסע בעליונים )פירוש המילה טרנס הוא מעבר( .הדבר מלווה בחוויה גופניות של התעלפות ואיבוד הכרה .ולעיתים ראיית מציאות אחרת .באור הגנוז מסופר על חופה "החתונה נערכה כהלכה...רבי שמלקי היה מנצח בענף שניטל מן העץ ,ורבי פנחס היה מקיש שתי מנורות זו בזו .והנה נכנס Rouget p. 316 85 Ibid P.16 86 Ibid P.15 87 Ibid P. 320 88 21 הגיד הוא ישב בסעודת דוד המלך והיתה לו עלית נשמה ,כפי שארע לו לפרקים ופתאום קפץ ממקומו ורץ אל בית התפילה כלום אינכם שומעים את כינורו של דוד? קרא בקול"... 89 על כניסה למצב טרנס ידוע גם במחול הקבוצתי .נחזור כעת לקטגוריות של רוג'ה .יהיה פשטני מדי להגיד שהריקוד הקבוצתי הוא מצב טרנס ואילו ההקשבה פאסיבית לניגון-דבקות היא מצב אקסטטי .ההגדרות של רוג'ה לא תופסות למשל במקרה בו אדמו"ר חווה מסע רוחני ,נשמתו עולה וגופו נשאר כאן ,זהו טרנס במובן המילולי של המילה ,ומכונה כך בספרות המחקר ,90אולם ע"פ ההגדרות של רוגיה זוהי אקסטאזה כי אין תנועה .עם כל ההסתייגות והבעייתיות דומני שניתן בכל זאת להבחין בין שני סוגי חוויות. 91 .1הריקוד החסידי ,מלווה בפעילות פיזית מוגברת ) (AUTO EXICITATION והוא תמיד קבוצתי. .2האזנה /שירה ווקאלית שהיא יותר פאסיבית ויכולה להתרחש ביחידות ,אם כי היא נהוגה בהתוועדויות. השאלה החשובה כאן היא האם ההצדקה האידאולוגית זהה בשני המקרים ? כוחות תאורגים ומאגים המיוחסים לריקוד מצאנו וכן יכולת הניגון להביא לדבקות אולם האם יש גם ניגונים תאורגים וריקודי דבקות ? והאם יש מוסיקה מיוחדת לכל אחד מן המצבים ? או במילים אחרות האם יש קשר בין הפונקציה הדתית למאפיינים המוסיקליים? על תפיסה מוסיקלית של הדת ותפיסה דתית של המוסיקה הנושא עניין אותי מפני שאני מוסיקאית בעצמי ,ומכיוון שיכולתי לראות את הנושא משתי זוויות מבט :זו של הדת וזו של המוסיקה .הגעתי למסקנות מעניינות ביותר על דמיון בין דבקות של המוסיקאי במוסיקה והדבקות של המאמינים בדתם .אני לומדת באקדמיה למוסיקה ,מוסד בלתי דתי בעליל ,אפור רשמי ויבש כמו כל מוסד אקדמי שמכבד את עצמו ,ומסתבר שדווקא במקום בו אתה הכי פחות מצפה למצוא משהו שם אתה מוצא אותו: א( התייחסות מאגית לנגינה בקרב מוסיקאים .הכוונה היא דברים מסוימים שבכוונת המנגנים לעשות אף כי אינם אפשריים מבחינה פיזיקלית .בפסנתר למשל מגבלות הכלי אינן מאפשרות לעשות crescendo )להגביר את העוצמה( על צליל אחד ,בכל זאת מורים רבים דורשים מהתלמידים לעשות זאת ע"י כח המחשבה בלבד והם משוכנעים שאפשר להשפיע על גובה הדציבלים המופק באמצעות הכוונה של המבצע .זוהי דוגמא לתופעה של השפעה מאגית על עולם הטבע ואותה תופעה של מוסיקה נמצאת בזרם החסידות בדיוק באותו הקשר . ב( "על הכתוב "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" אומר הבעש"ט :המנגן יפה הרי בשעה שהוא מנגן יש לו כמה פניות והוא מתפאר בקול נגינתו .לא כן הכלי שהוא מנגן בו דומם הוא ואין בו שום פניה וזהו 89אור הגנוז ,ע' 173 90אידל ע' 91רוג'ה מציין הוצאת אנרגיה רבה ע"י תנועות מהירות וחוזרות משפיעה על מערכת העצבים .כל מי שהתנסה בריקוד אינו יכול שלא להסכים איתו. 22 פרוש כנגן המנגן :אם יכול המנגן לנגן בלי שום פניה ממש כמו הכלי ,תהיה עליו יד ה' " .92דימוי הנגן לכלי נגינה מופיע תדיר באקדמיה למוסיקה והכוונה היא לא רק שטוב להיות צנועים .ממש לא .מורים לפסנתר אומרים לתלמידים ":תחשבו שהיד שלכם היא המשך של הקלידים" ומורים לכינור אומרים: "היד היא המשך של הקשת ".זמרים טובים הם אלה שבשעה שהם שרים הם כאילו נעלמים .ואם אתה מרגיש אותם זה מפריע לך ,הם לא כלי נקי ,הם כמו צינור מלוכלך .אלו ביקורות שנשמעות בקרב המוסיקאים כל הזמן .דימוי הצינור וצדיק כצינור נמצא באורח בלתי-תלוי גם בתורת החסידות. 93 הרצון של האדם להתמזג עם יישות גדולה ונשגבה יותר ממנו משותפת למוסיקאים ולחסידים ,החסידים שואפים להתאחד עם האלוהות בעזרת המוסיקה ואילו המוסיקאים שואפים להתאחד עם המוסיקה...המשמעות כאן של הענווה היא לאין ערוך עמוקה יותר מאמירה סתמית בעלמא על כך שגאוותנות ודאי מידה מגונה היא וראוי לאדם להיות צנוע .כפי שראינו אצל ר' נחמן ,השירה המעורבת בפניות זהה מבחינת החסידות לעבודה זרה 94 מידת הגאווה מפריעה לדבקות ,ומידת הענווה עוזרת לה .בדיוק כמו במוסיקה "הצדיקים משפילים עצמם עד עפר וזוכים לדבקות" 95 .מושג הענווה הכרחי להבנת המודל המיסטי -מאגי של החסידות .המאגיה צופנת בחובה סכנת יוהרה ,והחסידות חששה מכך " 96אם רוצה שישרה עליו אלוהות יחשוב עצמו לאין" אומר הבעש"ט .אין הכוונה למחיקת האישיות אלא למחיקת החלק המכונה אגו וחשיפת הניצוץ האלוהי 97 שהוא המהות הפנימית ביותר של האדם .פעולת איון האגו מאפשרת לצדיק לעלות מעלה ,להפוך לכלי קיבול ולמשוך שפע למטה .אולם חווית האין כשלעצמה אינה מביאה להישג פרקטי כלשהוא ,אקט הירידה מתרחש דווקא כשאישיותו של אדם חוזרת אליו .האם המודל עם כל הדיאלקטיקה שבו קוהרנטי ? האם ניתן לישב את הספיריטואליזציה של ביטול האשיות עם המימד המאגי ? אינני חוקרת מחשבת ישראל ,אולם מה שברור לי כמוסיקאית הוא שחייבים לנסות ג( נקודת דמיון נוספת שמצאתי היא הצמד המשלים )או המנוגד( של מוזה וטכניקה .הן המוסיקאים והן החסידים מדגישים שאי אפשר ,בלי עבודה שחורה ,להגיע למוזה /חסד /אקסטזה )שמות שונים לאותה תופעה כנראה מפני שהיא כל כך אישית ,מעורפלת וחמקמקה שאנשים שונים ניסו פעמים רבות לתת לה ביטוי מילולי( .צריך להתאמן כל יום 4- 8שעות בפסנתר ,אומרים תמיד המורים באקדמיה ,ומורי החסידות מטעימים שאי אפשר להגיע לדבקות בלי הכנה נפשית ארוכה ותמידית .שאיפתו של המוסיקאי להגיע למצב בו הוא והיצירה הם אחד ,כתב דקארט ,הוא השתמש במונח חסד וטען )באורח לא מאד אופטימי( שחוויה זו יכולה להתרחש רק כמה פעמים בחיים) .ואחד מהמרצים באקדמיה אמר לנו פעם , שהוא מקוה שזה קורה לעיתים קרובות קצת יותר( 92פרקי חסידות ע' 43 93אידל ע' 363 94זמרו לשמו ע' ק"ט. 95נגאל ע' 137 96שם ע' 204 97שם ,ע' 206-7 23 ד( הדבקות היא ערך רגשי הקשור למאמץ אינטלקטואלי .מגיעים לדבקות ע"י דיבוק המחשבה או השכל . 98אותו הדבר נכון לגבי נגינה ,האזנה וכתיבת מוסיקה .שילוב מאמץ שכלי עילאי עם כח רגשי פעיל ואינטנסיבי. ה( משותפת למוסיקה ,למיסטיקה ולמאגיה ההנחה שהעולם הנראה לנו איננו הכל .הדבקות ע"פ הבעש"ט היא מעשה רוחני או מעשה של התבוננות שעל ידיו מקשר האדם את עצמו ליסוד הרוחני שבאותיות התורה והתפילה מתוך כמיהה לגלות את היסוד הנעלם החבוי בתוכן .מי שמקיים את התורה רק בחיצוניותה ללא דבקות כופר בעיקר . 99והנה אותו רעיון אנו מוצאים במוסיקה .ההרגשה שהתווים אינם רק מה שאנו רואים ,שיש משהו מעבר למה שכתוב בדף ,והשאיפה לחדור מתחת לפני השטח ולגלות את היסוד הנעלם שבהם ,מוכרת לכל מוסיקאי .הכישלון עבורנו הוא לנגן את התווים ולא את המוסיקה, כלומר לקיים רק את הצד החיצוני ולא את הפנימי. סיכום החוקרת הדגולה ,פרופ' דליה כהן ,אמרה לנו תמיד "לא לפחד מסתירות" .מאגיה ואקסטזה הן בבחינת שני קטבים שהחסידות נעה ביניהם .ואין לכחד שבבסיס הדברים ישנה סתירה :הדבקות היא מטרה בפני עצמה ,נשגבת וטמירה ,ואילו במאגיה ותאורגיה האדם רוצה עוד משהו .במהלך העבודה ניסיתי להראות שהמוסיקה ,בשל האופי המיוחד שלה ,מסוגלת להכיל את הניגוד הזה ,והיא זו שמאפשרת לחסידות את ההכלה של הסתירה .עמד על כך ניטשה שהמוסיקה היא דיוניסית ואפולינית בו בעת .הוא סבר ששורשיה בגוף ויש לארגנה בטכניקות אפולוניות . 100אינני מסכימה עם קביעה זו משום שלדעתי נמצאים שורשיה מחוץ לעולם ,אולם לצורך העניין מה שחשוב הוא שהיא מכילה את שני היסודות המנוגדים בתוכה. רעיון הקתרזיס ידוע עוד מיוון .האמונה/ידיעה שניתן להיטהר מדחפים לא רציונליים או להרפא משיגעון אם משתחררים לזמן מה מכל המעצורים ונסחפים באקסטאזה 101 מצויה בתרבויות ובתקופות הסטוריות שונות .הוגי החסידות ניחנו כנראה בהבנה עמוקה של נפש האדם בידעם לשלב אמת זו ביהדות. השאלה האם סוג מסוים של מוסיקה משפיע עלינו בצורה מסוימת שונה ומובחנת מסוג אחר היא שאלה הנוגעת לקוגניציה ונוירולוגיה .אולם תחום האמונה שונה מתחום הקוגניציה .רוצה לומר יכול להיות מצב בו מבחינה קוגניטיבית האדם אמור להיות מושפע באופן מסוים ,אולם בגלל האמונה שלו שהמוסיקה היא כך וכך ההשפעה שלה עליו תהיה שונה. בכל חברה קיימת מערכת אידאולוגית שונה לפיה נקבע היחס בין טרנס למוסיקה .מכיוון שהטרנס הוא מצב "לא נורמאלי" צריך לתת לו הצדקה .ההצדקה תלויה בתרבות ,ובמקרה שלנו היא טמונה במונחים מאגיה ותאורגיה אולם מעל הכל במונח דבקות. 98שלום ע' 340 99שם ע' 334 5 100סטור ע' 166 101סטור ע' 48 24 והשאלה עד כמה מגבילה החברה את הפרט ביכולת שלו לחוות חוויה טבעית ,אנושית מופלאה ומיוחדת היא שאלה שאני מציבה לחברה שלנו .ולא באופן בלתי ביקורתי. כמה דיו נשפך במחקר במדע-הדתות ,פסיכולוגיה ,אתנו-מוסיקולוגיה ,אנתרופולוגיה וסוציולוגיה בניסיון להסביר תופעות של טרנס ואקסטזה ! תופעות שמתרחשות כמובן בחברות אחרות ,זרות פרימיטיביות, ואנחנו באים מבחוץ בכלים רציונאליים ומדעיים לנתח אותן .והנה אני סבורה שהאדם הוא יצור שר ורוקד בדיוק כפי שהוא יצור מדבר ואוכל אם לא יותר מכך; ושטבעי וקדום ובראשיתי ופנימי לנו לשיר ולרקוד מדי יום ביומו ולא רק טבעי כי אם הכרחי וחברה בה אין הדבר קורה על בסיס יומיומי יש בה משהו מוזר .חיזוק לדעתי זו המושרשת בי על יסוד ניסיון החיים שלי ,היינו שהמוסיקה היא חלק מאיתנו כמו הדיבור ,האכילה ,וההליכה לא קשה למצוא .רוסו אמר ש"אנשים פרימיטיביים שרים זה לזה כדי להביע את רגשותיהם לפני שהם מתחילים לדבר זה אל זה כדי להביע את מחשבותיהם" .102ג'ון בלקינג כתב ש "בני אדם הקדמונים היו מסוגלים לשיר ולרקוד כמה מאות אלפי שנים לפני שהופיע ההומו- סאפינס המצויד ביכולת הדיבור כפי שהיא מוכרת לנו כיום" 103 אני סבורה גם שהמוסיקה היא כישוף והאקסיומה הזו נהירה לי כמו שתיים ושתיים ובהירה כמו השמש בצהרי היום .ומתוך שתי ההנחות הללו ,שנולדנו לשיר ולרקוד ושהמוסיקה מכשפת היא ,מה הפלא והתימה שיכנסו אנשים לטרנס ולאקסטזה?! ההיפך הוא המוזר ! חברה בה אנשים מתביישים לרקוד סתם כך ברחוב ,בה צריך ללכת לאקדמיה כדי ללמוד פיתוח קול ,וצריך להראות כמו בפרסומות בשביל לעבור את מבחן המדיה ,ושבה התפיסה של מוסיקה ומחול מושתתת על כוכב נולד ונולד לרקוד ,היא זו שדורשת הסבר ,ולא נראה לי שיש לה הסבר מאד טוב. לא על כל השאלות ששאלתי קיבלתי תשובה ,ולעומת זאת עלו לי לראש הרבה שאלות ורעיונות שכלל לא חשבתי שאגיע אליהם .אם נותרו בסוף העבודה סימני שאלה ,עם הקורא הסליחה. כפי שציינתי במבוא ,הרבה שאלות נוספות ראוי לשאול .ברצוני להציע כמה כיוונים נוספים לעתיד לבוא )הבא עלינו לטובה(: ( 1השוואת הנצרות ליהדות ,היחס למוסיקה אצל אבות הכנסייה היה מורכב כפי שציינתי ,וגם בנצרות קיימים הבדלים בין תאוריה לפרקטיקה .כפי שראינו בחטף תפיסה מאגית ותאורגית של המוסיקה היתה קיימת במנזרים בימה"ב. ( 2ידוע שהסופים השפיעו על התפתחות המוסיקה האינסטרומנטאלית ביהדות .מעניין יהיה להתחקות אחר התהליך. ( 3השוואה בין תורת החסידות למשנתו של שופנהאור .קצת התיחסתי לנושא במהלך העבודה .מעניין יהיה בעתיד לבחון את הענין לעומק .לעת עתה נסתפק בהעלאת כמה נקודות: א( "למה נקרא כדור הארץ בשם עולם ? כי הוא מעלים את האלוקות .איך אפשר לפרוץ את ההעלמה ולראות אלוקות ? ע"י שירה" 104הרעיון שאין אנו מסוגלים לתפוס את המציאות והעולם כפי שהם מופיע בכתבי שופנהאור בחיבור Die welt als wille und vorst elluna (1819 ):שופנהאור מסתמך על 102מצוטט אצל סטור ע' 20 BLACKING JOHN P.30 103 104אנעים זמירות ,ע' 24 25 ההבחנה שערך קנט בין המציאות שניתנת להבנה ) (Phenomenonלבין המציאות כדבר בפני עצמו ) . (Noumenonלדעתו של שופנהאור אין כל ערך בניסיון להסיק מסקנות מה – Phenomenאל הקטגוריה השניה האמיתית שכן לא ניתן לנו בגבולות הקוגניציה שלנו להבין את העולם כפי שהוא .גם המוסיקה היא מעבר לגבולות הקוגניציה שלנו אולם בהיותה האימז' של הרצון היא מבטאת את המהות הפנימית ביותר של העולם . 105אנחנו תופסים אותה באורח ישיר .והעומק הבלתי נתפס של המוסיקה נובע מכך שהיא מחזירה לנו את כל רגשותינו אך בלי קשר למציאות ולכן בלי הכאב. 106 זהו הקתרזיס, הסובלימציה .שופנהאור הבדיל את המוסיקה משאר האומנויות בעיניו היא הנעלה ,החזקה ובעלת הכי הרבה כח לעזור לאדם .דברים אלו בדיוק אומרת החסידות על הניגון )זוהי המלה הנרדפת למוסיקה בלשון החסידים( ,מה שאין היא אומרת כלל על שאר האומנויות .בשני המקרים יש הפרדה הברורה בין מוסיקה לשאר האומנויות. ב ( ההכרחיות של נזילות ושינוי התודעה על מנת ליצור מוסיקה לזנוח את כל השאיפות הפרטיות שלו 107 ולהישאר Pure knowing subject Thus genius is the faculty of containing the state of pure perception, of losing oneself in perception, and of enlisting in this service the knowledge which originally existed only for the service of the will: that is to say genius is the power of leaving one's own interests, wishes and aims entirely out of sight, thus of ”...entirely renouncing one's own persnality for a time האדם ששופנהאור קורא לו "הגאון" הוא הצדיק בחסידות" .ניגון מסמל :אין סוף השתחררות מהגבלות. כי ניגון אינו נפסק "...מפתגמי אדמו"ר חב"ד 108 "יציאת מצרים אינה רק מאורע חד פעמי שאירע לעמינו אלא שבכל רגע חייב אדם לקיים יציאת מצרים ולהשתחרר ממגבלותיו" . 109שינוי התודעה אצל החסידות הינו הדבקות )טרנס ואקסטאזה היא היא המטרה והיא מושגת במוסיקה( ג( "ניגון מסמל אין סוף" ובכתביו של שופנהאור המוסיקה באה מהאינסוף וחוזרת אליו ולכן היא הדרך היחידה שלנו להגיע לנירוונה .בשני המקרים זהו היעד אליו שואפים להגיע .משהו דומה להתאחדות הצדיק עם השכינה" :זמרו אלקינו ולא נאמר לאלקינו שצריך הצדיק להתקדש ברוב קדושתו עד שתהה השכינה מזמרת מתוך גרונו" 110 ד( בדומה לרצון של שופנהאור קיים מושג בתורת החסידות של חב"ד על הכוחות המקיפים -ההנאה והתענוג ,והם מכוונים את כל מעשינו. ה( רבי בער כתב באחד ממדרשיו :האדם חש געגועים אין-סוף וכיסופים תמידיים להתאחד עם האל .הוא מגיע להזדככות בשעה שהוא מאבד את עצמו ואת זהותו בה' ומגלה אותה במישור גבוה יותר. 111 דברים Inner most essence of the world. p.142 105 P. 150 - 151 106 Ibid p. 148 107 108ע' 14 109שם ע' 26 110נעם אלימלך צב ,ב הוספת ליקוטי שושנה 111 שלום ,ע' 349 26 דומים כותב שופנהאור ,אלא שאצל בער איבוד הזהות ב"אין" הוא מצב זמני דרכו חוזר האדם לגלות את עצמו מחדש ואילו עבור שופנהאור הנירוונה היתה המטרה הסופית. קיימים כמובן הבדלים מהותיים בין תפיסתו של שופנהאור לחסידות הבולט מביניהם הוא הפסימיות הקיצונית של שופנהאור )"הרצון הוא צער תמידי" (112לעומת תפיסת העולם האופטימית של האופטימית של החסידות .הבאתי רק כמה דוגמאות קצרות שעלו לראשי בזמן כתיבת העבודה ,אולם יש בכך כדי לתת מושג כללי ואני תקווה שבעתיד אוכל להתעמק בנושא .מרתק לראות מחשבות דומות אצל אנשים כה שונים .שופנהאור היה פילוסוף גרמני שצמח מתרבות מערב אירופה נוצרית משכילה .החסידות צמחה מחוגים קבליים יהודים במזרח אירופה ,אם להצביע רק על כמה הבדלים בולטים. דיברנו על ההסברים השונים לתופעות המוסיקליות .אני חושבת שהם רק עוזרים לנו לדבר על משהו שאי אפשר לדבר עליו ,הם לא הדבר האמיתי .אבל אל לנו לזלזל בהם .אני נוטה לחשוב שהדבר האמיתי נמצא כנראה מעבר למילים .אסיים בדברים שאמר מנדלסון":מדברים כה הרבה על המוסיקה אך אומרים כה מעט .למעשה אני מאמין כי המילים אינן מספיקות לכך ,ולו מצאתי כי הן מספיקות -הייתי בודאי מוותר על חיבור המוסיקה"... רשימת מקורות אנציקלופדיה כרטא ,הוצאת כרטא ,ירושלים ,מהדורה חמישית ,תשס"ד 2004 אטקס עמנואל תנועת החסידות בראשיתה ,הוצאת משרד הבטחון אונ' משודרת .תשנ"ח 1998 אידל משה – הפירוש המאגי והתאורגי של המוסיקה בטקסטים יהודיים מתקופת הרנסנס ועד לחסידות .מתוך יובל כרך 4עמודים ל"ג – ס אטקס עמנואל תנועת החסידות בראשיתה ,הוצאת משרד הבטחון אונ' משודרת .תשנ"ח 1998 אידל משה החסידות בין אקסטאזה למאגיה .תרגום עז ידין הוצאת שוקן ,י-ם ת"א 2000תשס"א. בובר מרטין ,אור הגנוז שוקן ,ירושלים ות"א .תשי"ח גשורי מ.ש – .הניגון והריקוד בחסידות .הוצאת נצח ,ת"א ,תשי"ט מזור יעקב – כוחו של הניגון בהגות החסידית ותפקידו בהווי הדתי והחברתי .בתוך יובל כרך ,7ע' כ"ג – מ"ט מזור יעקב )איסוף ודברי הסבר( הניגון החסידי בפי חסידים .ירושלים המרכז לחקר מוסיקה יהודית, האונ' העברית ,תשס"ד .2004 מרטון יוסף)עורך( אנעים זמירות :לקט שירים ומנגינות חב"ד .צעירי אגודת חב"ד באה"ק ,כפר חב"ד ,תשכ"ז 112 שופנהאור ,ע' 150 27 מכון שלום הרטמן ועם עובד ספריית.מרק צבי – מיסטיקה ושיגעון ביצירת רבי נחמן מברסלב . תשס"ד ת"א2003 -יהדות ם- י, מכון נחלת צבי, שפירא.רבי נחמן מברסלב – הכסא הריק מעובד ע"י משה מייקוץ תרגום י 1996 תשס"א2001 תרגום אסתר פורת הוצאת אחיאסף ת"א, מוסיקה ונפש,סטור אנטוני .רוטנברג משולם ישעיהו ספר זמרו לשמו הוצאת אור חדש ירושלים תשנ"ו תש"ן1990 ספרית אופקים ת"א, דברים בגו )ב( עם עובד, שלום גרשום Blacking John A commonsense View of all music Cambridge University press 1987 Encyclopedia judaica, Jerusalem, vol.12, 1971 keter pub.Israel Ideal Moshe conceptualizations of music in jewish mysticism. In Etnchaning powers : music in the world's religions. Ed by Lawrence E.Sullivan, Harvard university press, 1997 , PP. 159-188 Page Christopher, The owl and the nithtingle: musical life and ideas, france 11001300, London, J.M.Dent,1989 Rouget Gilbert , music and trance , Tran by Bibilbuyck The University of Chicago press 1985 28
© Copyright 2024