ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן
מסורת הש״ם
ב.
משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן
א ( ןעי׳ פרש״יליןמןל:ד״ה משקין ביה השלחין במועד .שלה שהיא עומדת בהר וצריך
עוגיות[ ,ג ( ]ראה סירש׳׳י
להשקותה תמיד משקין אותה אפילו בחולו של מועד
לקמן ה ,[.ג ( ןגי׳ הערוך
כערך שלח ה דכתיכ והוא לפי שהוא לו הפסד גדול אס אינו משקה אותה ודבר של הפסד
עיף )נראשית כה! תרגומו התירו חכמים לטרוח בו בחולו של מועד כמו שאגו מוצאין במסכת
והוא משלהי[ ,ד ( לקמן חגיגה )לף יח (.דכתיב )דכריס נו(1
ו ,:ה ( ]תוספתא פ״א[,
0נע״] (1 ,[5לףד.ן,ח(]צ׳׳ל ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי
משלהין,ט( ]הגיסקא הישגה עצרת לה׳ אלהיך מה שביעי עצור
ונפש עיפה למים לא נמצא בעשיית מלאכה אף ששה עצורים
נסנ׳׳ן עיין תוי״ט[,
בעשיית מלאכה אי מה שביעי עצור
בכל מלאכה אף ששה עצורין בכל
תורה אור השלם מלאכה תלמוד לומר השביעי שביעי
. 1א ש ר קרך בדרך ויזנב עצור בכל מלאכה ואין ששה עצורין
בף בל הנחשלים אחריך בכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב
ואתה עיף ןיגע ו ל א יךא
אלא לתכמיס לומר לך איזו מלאכה
דבהים כה יח
אלהים:
א בית השלחין במועד 8ובשביעית בין ממעיין
ומלאכה
מותרת
זו
ואי
בחוש׳׳מ
אסורה
. 2כי יבעל בחור בתולה
וחוטטיץ אותה .שאס נתמלא
שיצא בתחילה בין ממעיין שלא יצא בתחילה
יבעלוך בניך ומשוש חתן שיש בה הפסד אם אינו עושה אותה
הבור מותר לחטוט
ע ל כלה ןשיש עליך
ב אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי
ישעיהו פב ה כגון להשקות בית השלחין התירו
אלהיך:
להעמיקו שהעפר תיחוח אבל לחוסרה
הקילון גואין עושין •6עוגיות לגפנים ר׳ אלעזר
חכמים :ובשביעיח .מפרש בגמראי(:
בתחילה שהקרקע קשה לא משום
בן עזריה אומר אין עושין את האמה בתחילה
דעכשיז
בהחילה.
ממעיין שיצא
דאיכא נךרחא יתירא:
מתחיל לנבוע שעדיין לא החזיקה
יעושין
אומרים
וחכמים
ובשביעית
במועד
הגהות הב״ח
טירחא:
דליכא
ומציינין.
) א ( םתנ" ומתקני! את דרכה :בין ממעיין שלא יצא במחילה.
את האמה בתחילה בשביעית הומתקנין את
ויוצאין על הכלאים .מצוה הוא
קלקולי המיס .נ״נ עי׳ אלא מעיין נובע מזמן מרובה :אבל
המקולקלות במועד <א> יומתקנין את קלקולי
בגמ׳
לצאת כדאמרינן
ע״א:
נלף ה
פרש״י
לא ממי גשמים .משום דאית ביה
) ג ( שם ואת מקוואות
ולא דמי להני אחריני דקתני ומתקנין
המים שברשות הרבים וחוטטין אותן ׳ומתקנין
המיס ועושין ) :ג ( גם׳ טירחא יתירא כדמפרש בגמראי(:
דהאי חובה הוא כדמוכח בגמרא:
את הדרכים ואת הרחובות ואת <» מקוות
הקרקע
לאמפולי.
דאהי
למשקי לה ואמר אניי גמ׳
ויגע .צמא למיס כדכתיב
עיף
שחרגה כו׳ לא תרכ מעיינה
המים ועושין כל צורכי הרבים *3ומציינין את
ממעיין שיצא במחלה ־ .שסביבה לעליין לא החזיקה דרכה:
»(הררתי נפש עיפה)ירמיה לא(:
) י ( -ט״י ז״ה שלא משקין .בחולו של מועל ולא תיישינן הקברות ״ויוצאין אף על הכלאים :גמ׳ השתא
תנא פפידא אין .משוס
מאץ
ישקה (5):ר״ה שחרבה כו׳ ללמא נפיל ואזיל וטרח טירחא
יש לומר ממעיין שיצא בתחילה דאתי
דאשכחן לקמן דרבי מאיר
לקאר״י לא יפנה אדם
אמת המים כו׳ אלמא וכו׳ יתירא :מעיין שלא יצא בחחילה.
לאינפולי משקין ממעיין שלא יצא בתחילה
פליג עלה דמתני׳ והאי סתם מתניתין
ל״ש חרנ מעיינה ו ל ״ ש
אסר שכבר החזיק לרכו :מיבעיא .למשקה דלא אתי לאינפולי מיבעיא אמרי אצטריך אי
לא אתיא אליביה כשאר סתמי משוס
לא חרב תרוייהו
ממנו בחולו של מועל :ביה הבעל.
ממעיין שיצא לה כתחילה
הכי קבעי הש״ס מאן תנא:
תנא מעיין שיצא בתחילה הוה אמינא הכא
שלה הוא בעמק ואינו צריך להשקותה
כצ״ל יהס״ד:
מושכין אמת המים כו׳ .שאם
הוא דבית השלחין אין בית הבעל לא משום
ואין בה הססד אס אין משקה אותה:
יש שם מים תחת אילן
דאתי לאינפולי אבל מעיין שלא יצא
קא משמע לן .מתניתין דתני בין
זה יכול למוסכם במועד תחת אילן
בתחילה דלא אתי לאינפולי אימא אפילו
ממעיין שלא יצא בתחילה :ביה
גליון הש״ם
אחר משוס דאילן כבית השלתין דמי
מתני׳ ובשביעית כץ השלחין אין ביה הבעל .אפילו ממעיין
מעיין
שנא
לא
לן
משמע
קא
נמי
הבעל
בית
וצריכין למיס טפי והא דתנא מושכין
םםעיץ .עיין לקמן דף ו שלא יצא בתחילה לא :י׳>טשלהי.
שיצא בתחילה ולא שנא מעיין שלא יצא
ולא תנא משקין אורחא דמילתא
ע״נ תוס׳ ר״ה מרניצין:
וה״א מתחלף בחי״ת :מאן הנא.
בתחילה בית השלחין אין בית הבעל לא
קתני דבענין זה רגילין להשקות
דמתני׳ דפסידא שרי למיטרח בה
אילנות :יתר על כן אמר רבי
ומאי משמע דהאי בית השלחין לישנא
בחוש״מ כגון בית השלחין :הרווחה
יהודה .עוד היה מחמיר יותר אפילו
מוסף רש״י
דצחותא היא דכתיב ״1ואתה עיף ויגע
לא .כגון דבית הבעל דאסור להשקותה
עוגיות .עגול סנינ כמו
בבית השלחין קא אסר להפנות משוס
ומתרגמינן ואת משלהי ולאי ומאי משמע
)תענית יט >.עג עוגה יעמד מאחר שאין בה הפסד שאין צריך
דהר טירחא יתירא:
דהאי בית הבעל לישנא דמייתבותא היא
נתוכה ! ל ק מ ו ד ! :או :גומות להשקותה אלא להרווחה דמילתא
)חוליו מא ו לאסוף שס מיס
ולהורבתו .של בית
לגינתו
לשורה אפלי חרפי :אפילו במקום
דכתיב 2כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן
להשקות הגפן ! ב ר כ ו ת י ו.
השלחין גיגה מקום זרעים
ומציינין את הקברות .פסידא מיערח לא טרחינן .דקתני
ארי כמה דמיתותב עולם עם בתולתא
חורבה מקום שחרבו אילנותיו וחרשו
שעושי! סימנים על הקברות מתניתין אבל לא ממי גשמים כו׳
יתייתבון בגויך בנייך מאן תנא טדפםידא אין
נסיז כדאמר נמרוגה )3׳׳ק
וזרעו ונטעו ושמא הוא צריך למיס
סט (.של קברות כסיל משוס דאית ביה טירחא :מושלין
לתיור כעצמות ,כלי שלא המים מאילן לאילן .בחולו של מועד הרווחת לא י ואפילו במקום פםידא מיטרח
יותר ולא זו אף זו קתני אי נמי
חרב ביתו ועשאו גינה וצריכה מים
נמי לא טרחינן אמר רב הונא ר׳ אליעזר בן
ילכו אוכלי תרומה לשס אס יש מיס תחת אילן אחד עושין
)לקמן ה ! .מ ו ש כ י ן את
תדיר יותר משאר בית השלחין
יעקב היא דתנן יירבי אליעזר בן יעקב אומר
המים מאילן לאילן .דרך קטן מאילן לאילן כדי שימשכו
ומשום דאיכא טירחא יתירא לא:
מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא
דהוי כשלה נית השלחין ,המיס מאילן זה לאילן אחר) :י( לא
דפסידא יתירא איכא ;לקח!
הבעל
ישקה אח השדה כולה .בבית
א ס
ישקה 'את השדה כולהיאימור דשמעת ליה
קמיירי דהרווחה היא .אלמא דהרווחה
לרבי אליעזר הרווחה דלא טירחא במקום פםידא מי שמעת ליה אלא אמר
דמילתא אסר ר׳ אליעזר :אילימא חרבה
ה
ממש .שנעשה בור למה לי למשקה רב פפא הא מני רבי יהודה היא דתניא > מעיין היוצא בתחילה משקין
ממנו אפילו שדה בית הבעל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר :אין
לההיא דהא אין לה תקנה לעולם:
משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה רבי אלעזר בן עזריה אומר לא
שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר.
שחרב מעיינה שרגילה לשתות ממנו
כך ולא כך יתר על כן אמר רבי יהודה לא יפנה אדם אמת המים וישקה
דכיון שרגילה לשתות אי לא משקה לה
לגינתו ולחורבתו בחולו של מועד מאי חרבה אילימא חרבה ממש למה
עכשיו אית ליה פסידא יתירא אפילו
לי דמשקי לח « אמר אביי שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר רבי
הכי לא שרי ר׳ יהודה אלא ממעיין שיצא
אלעזר בן עזריה אומר לא כך ולא כך לא שנא חרב מעיינה ולא שנא
לה ללאו טירחא הוא אבל מי גשמים
לא חרב מעיינה מעיין שיצא בתחילה לא וממאי דלמא עד כאן לא קאמר
ומי קילון דטירחא הוא לא שד אפילו
רבי יהודה בית השלחין אין בית הבעל לא אלא מעיין שיצא בתחילה
לבית השלחין ועול חזינן לקאמר רבי
דלמא
משקין בית השלחין .שדה שאינה מסתפקת גמי גשמים וצריך
להשקותה תמיד ואס אין משקין אותה תדיר נפסדת
והלכך משקין אותה בחוה״מ ומשוס פסידא שרו ליה רבנן כדאמרינן
בס׳ אין דורשין )חגיגה דף יח .ישס! תניא אידך ששת ימים תאכל
מצות וביום השביעי עצרת לה׳ אלהיך
מה שביעי עצור אף ששה עצורים אי
מה שביעי עצור מכל מלאכה אף כל
ששה עצורים מכל מלאכה תלמוד
לומר השביעי ה״א יתירא השביעי
עצור מכל מלאכה ואין הששה עצורים
מכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא
לחכמים ללמדך איזה יום אסור ואיזה
יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו
מלאכה מותרת:
יהולה לא יפנה )ה מיס כו׳ אלמא ללא
שרי ר׳ יהולה טירחא יתירא אלמא מתני׳ ר׳ יהולה היא להא ראב״ע ל״ש חרב מעיינה ממעיין שיצא לה בתחילה ול״ש לא חרב תרוייהו אסר:
ללמא
עין משפט
נר מצוה
א מיי' פ״ז מהלטת
א
יו״ט הלכה
מהלטמ
ופ״א
נ
שמטה הלכה ח
שמג לאין עה ועשי! דרמן
ב טוש׳׳ע א״ח סי׳ תקלז
סעיף א:
ב ב מיי׳ פ״ז מהלכות יריט
שס טוש״ע שס סעיף נ :
ג ג מיי׳ סייח מהלכות י״ט
הלכה ג טיש״ע שס סעיף
ד מיי׳ ס״א מהלכות
ד
שמטה הלכה ט:
ה ה מיי׳ פ״ח מהלכות
יו״ט הלכה ג טיש״ע
שס סעיף ו:
ו ו מיי׳ שס ס׳׳ז הלכה י
טוש״ע שס סי׳ תקמד
סעיף נ :
ו ז מיי׳ שס טוש׳יע שס
סעיף א:
ח ח מיי׳ פ״ז מהלכות י״ט
הלכה יא:
ט ט י מיי׳ שם הלכה נ
טוש״ע שס סי׳ תקל!
סעיף א ג :
י כ מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף א:
רבינו חננאל
משקין
בית
במועד
השלחין
ובשביעית,
שיצא
ממעין
בין
כתחילח
ו ב י ן מ מ ע י ן כוי .ומקשינן
יש
השתא
ממעין
לומר
ש י צ א כתחילה ,התיישינן
אתי
דלמא
וכני ליה
לאינפולי
משקין,
אמדת
מ מ ע י ן ש כ ב ר יצא וניתקן
מיבעיא.
ועמד
איצטריך
ופרקינן,
לאשמועינן
דאפי׳ ממעין י ש ן
חששא
דל־כא
דלמא נפיל
משקין
ליח ] ,א ץ [
ובני
אלא
בית השלחין ,ש ה ן נטועין
צמאץ
מלשון
למים,
שלהיס ,כדמתהגמי׳ והוא
אבל
עיף ,משלהי.
בית
הבעל ,ש כ ב ר ג ד ל ו ה ש ר י ש
שרשים
בעל
בקהקע,
באשתו,
והולידה
כמו
כדכתיב
והצמיחה.
כין
ממעין ש י צ א כתחילה ובין
מ מ ע י ן ש ל א יצא כתחילה
הבעל.
א י ן מ ש ק י ן שהת
ו א מ ר י נ ן ,מ א ן תנא ד ח י י ש
ל פ ס י ד א הבית ה ש ל ח י ן כ ד י
ש ל א יפסידו ו י י ב ש ו והתיר
ל ה ש ק ו ת ם ,ו א פ י ׳ ה כ י לא
התיה א ל א ר ב ה ש א ץ
בו
טוהח ,א ב ל ל ה ש ק ו ת מ מ י
ג ש מ י ם וכיוצא בהן
שיש
ט ו ר ח ב ה ן לא התיה .אמה
הב הונא ה׳
אליעזר
בן
י ע ק ב היא ,ד ת נ ן ר׳ א ל י ע ז ר
בן
מיס
יעקב
אומר
מאילן
מושכין
אבל
לאילן
לא י ש ק ה את כ ל השדה.
ודתינן ,א י מ ו ר ד ש מ ע ת לד׳
•אליעזר ד ל א ש ר י ,ההויחה,
מ ד ק ת נ י לא י ש ק ה את כל
השהה ,א ב ל ש ל א ל ה ט ר י ח
במקום ש י ש
פסידא
מ
ש מ ע ת ליה .ו ב א ר ב פ פ א
ו א ו ק מ ה לר־ יהוהה ,דתני
אין מ ש ק י ן מ מ ע י ן היוצא
כתחילה אלא ש ד ה
בית
השלחין שחרבה .ומקשינן
אי ח ר ב ה ל מ ה ל־ ה ש ק א ה ,
אילא מ א י חרבה
דקתני,
ח ר ב מעיינה ויצא לה מעין
אחה כ ת ח ל ה .
עין משפט
משקין בית השלהין פרק ראשון מועד קטן
ך •
נר מצוה
J
•
א מיי׳ פ׳׳ח מהלכות
אם בן אמאן תרמייה .ואס נפשך לומר ממאי דרמינן אליבא דר׳
יכ
ב מיי׳ שס הלכה ז :
יג
ג מיי׳ פ״א מהלכות
אליבא דרבי יהודה ומאי אלימא להש״ס מילתא דרבי יהודה דמוכח
יא
ש3מ הלכה :3
כלאיס הלכה ] 3ופ״ה
ד מיי׳ פ״ט מהלכות
אין הרווחה לא ובמקום פסידא נמי
א ]וסימן רצו סעיף א[:
יד
שמטה הלכה 3סמג
לארן ער ועשי! קמט ]שו״ע
ח״מ סימן סז סעיף א[:
רבינו חננאל
כתחלה ו ל א
שיצא
מ ע ץ ש ל א יצא
אין
משקין
מיטרח לא טרח אבל לר״א ליכא
לאוכוחי ממילתיה אלא חד מילתא
כדלעיל דהרווחה אסיר הלכך ניחא
אליעזר:
שגא
כתתלה,
אלא
במילתיה דר״י כמו במתניתין דפסידא
ליה לאוקמי כר׳ יהודה ולא כרבי
ו ס כ ר ר׳ י ה ו ד ה ל ״ ש מ ע ץ
בית
ה ש ל ת י ן .ו ה א דקתני מ ע ץ
ש י צ א כתחלה ,אייהי ד א מ ר
הבעל נמי שרי רבי יהודה ומתניתין דקתני נמי ממעיין שלא יצא בתחילה
בית השלחין אין בית הבעל לא לאו רבי יהודה היא :אם ק ממגימין
אמאן מרמייה .לא ר״א בן יעקב כדאמרן ולא כר׳׳מ דשרי אפילו
מיניה דמתניתין אתיא אליביה יותר מדרבי אליעזר איכא למימר
הלכה [3שמג לאוין רעט
טוש״ע י ״ ז סי׳ רצז סעיף
דלמא אמי לאיגפולי .אבל ממעיין שלא יצא בתחילה אפילו בית
יהודה יותר מר״א כמו לאקשינן לעיל לר״א הכי נמי פרכינן
משוס דבתרתי מילי אשכחן בהדיא
דמיקל.
כהו דד׳ מאיר
ואס תאמר וליתני שלא יצאו בתחילה
להודיעך כחו דר׳ יהודה
דמחמיר
)א( כח דהתירא עדיף:
משום מאי מתרינן .דאין אדם
בית הבעל ולא כר׳ אלעזר בן עזריה
דלמא אתי לאינפולי אבל מעיין שלא יצא
בתחילה דלא אתי לאינפולי אפילו בית
תבעל נמי אם כן מתניתין אמאן תרמייה
אלא לרבי יהודה לא שנא מעיין שיצא
בתחילה ולא שנא מעיין שלא יצא בתחילה
בית חשלחין אין בית הבעל לא והאי דקתני
מעיין שיצא בתחילה להודיעך כחו דר׳ מאיר
האפילו מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו
והמשקה
אפילוLשדה הבעל אתמר־ המנכש
י'
מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה
נהרג אלא
לוקה ולא
שיצא
ה׳ מאיה מ ע ץ
כ ת ח ל ה מ ש ק י ן מ מ נ ו אפי׳ בהתראה שמתרינן בו לא תעשה רבה אמר משום חורש רב יוםף אמר משום
ש ד ה ה ב ע ל ,תנא איהו נמי
מ ע י ן ש י צ א כתחלה .א ת מ ר הך איסורא כדמפקינן בסנהדרין
זורע אמר רבה כוותי דידי מםתברא מה
ת
המנכש,
הזרעים ,פ יו׳ה מהשחיוךפ ר ב ימים <לף מא (.מקרא דצריך לפרש שם דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי מרפויי
טרפו״
קא
בהדיא:
האיסור
ארעא אמר רב יוםף כוותי דידי מסתברא מח
לזהעים ב ש ב ת ,מ ש ו ם מ א י
המלאכה
עיקר
דבתר
מ ח ר י נ ן ביה .ר ב ה א מ ר ארעא.
דרכו של זורע לצמוחי פירא הכא נמי מצמח
מ ש ו ם חוהש ,מ ה ד ר ך אזליגן ודומה לחורש ורב יוסף אע״ג
ה ח ו ר ש ל ר פ ו י י א ר ע א הכא
פירא אמר ליה אביי לרבה לדידך קשיא
נ מ י מהפי אהעא נינהו .ו ר ב דעיקר מלאכה דומה לחורש מחשבת
ולרב יוםף קשיא לדידך קשיא משום חורש
י ו ס ף א מ ר מ ש ו ם זוהע ,מה הנפש לאו לרפויי ארעא ובהט פליגי
אין משום זורע לא לרב יוםף קשיא משום
דהך ה ז ו ר ע ל א צ מ ו ח י פ י ר א דרבה סבר לבתר המעשה מדמינן
הכא נ מ י קא מ צ מ ת י פ י ר א .
ו מ ק ש י אביי לתרוו־יהו ,לה ולא אחר המ חשבה ורב יוסף זורע אין משום חורש לא וכי תימא כל חיכא
ו א מ א י ל א מ ת ר י נ ן ביה סבר בתר מחשבה אזלינן דהדא עיקר
דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חרא והאמר
מ ש ו ם ח ו ר ש ו מ ש ו ם זורע,
ולא אזלינן בתר הדמיון:
רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים
ד ה א המיא להא ו ד מ י א נ מ י
ל ה א .ו כ י ה־מא כ ל היכא וצריך לעצים .אבל אס אין
אחת משום נוטע ואחת משום קוצר קשיא
דאיכא מלאכה מעין שתים
צריך לעצים לא נאמר בו
ל א מחייבינן אלא חרא.
איתיביה רב יוסף לרבה המנכש והמחפה
ו ה א מ ר ר ב כהנא הזומה דחייב משוס קצירה דלא דמיא לקצירה
לכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים
ו צ ר י ך ל ע צ י ם ת י י ב שתים ,דקוצרין למאכל או מידי שצריכין
בשלמא לדידי דאמינא משום זורע היינו
א ח ת מ ש ו ם ז ו ר ע ו א ח ת לאיזה דבר כגון רפואה וכיוצא בהן
מ ש ו ם קוצר .ו ל א פירקו
דאםירא זריעה בכלאים אלא לדידך דאמרת
ל נ פ ש י ־ ה ו .איתיביה ר ב ואי לאו שקוצרין לצורך גופו פטור
י ו ס ף ל ר ב ה ,ה מ נ כ ש ,פי׳ דלא מיחייב אפילו משוס תולדה
משום חורש חרישה בכלאים מי אםירא
ח ו פ ר א צ ל הכלאים ו ל ו ק ח
ה ע פ ר ו מ ח פ ה ב ו את דתולדה צריך שתהא דמי לאב אמר ליה משום מקיים והא מדקתני סיפא
שיא
ק
שתים.
חייב
מלאכה:
שיצמח,
כרי
הכלאים
ר״ע אומר אף המקיים מכלל דתנא קמא
ו ה מ ח פ ה ב כ ל א י ם לוקה ,ר׳ לרבה דאזיל בתר הדמיון דהכא זומר
לאו משום מקיים הוא כולה ר׳ עקיבא היא
ע ק י ב א א ו מ ר א ף המקיים.
כ ש ל מ א ל ר ב י ו ס ף ד א מ ר לא דמי כלל למטע ואעפ״כ חייב
ומאי טעם קאמר מאי טעם המנכש והמחפה
מ נ כ ש מ ש ו ם ז ו ר ע חייב ,משוס נוטע וקשיא לרב יוסף דאפילו
זריעה
דאסורה
היינו
בכלאים לוקה משום מקיים שר״ע אומר אף
אינו מתכוין לצמוח הגפן טון דודאי
בכלאים .אלא לרבה דאמר
המקיים מאי טעמא דר׳ עקיבא דתניא שדך
מ ש ו ם ח ו ר ש ,ח ר י ש ה מצמחה מתמת הזימור חייב משוס
ב כ ל א י ם מ י אסירא .ו פ ר י ק נוטע דהא סתם קאמר רב כהנא לא תזרע כלאים אין לי אלא זורע מקיים מניין
ר ב ה ,מ א ־ לוקה דקתני,
מ ש ו ם מקיים ב כ ל א י ם .אפילו לא חישב ליטע ואי קשיא הא
תלמוד לומר כלאים שדך לא תנן משקין בית
ו כ ו ל ה ה׳ ע ק י ב א היא ,ומה דאמריגן בדוכתא אתריתי )כמונות
השלחין במועד ובשביעית בשלמא מועד
ט ע ם ק א מ ר ו ה כ י קתני,
ה מ נ כ ש ו ה מ ח פ ה ב כ ל א י ם לף לן (.משוס רשעה אחת אתה משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן
ל ו ק ה מ א י ט ע מ א מ ש ו ם מחייבו ואי אתה מחייבו משוס שתי
אלא שביעית בין למאן דאמר משום זורע
מקיים ,שה׳ ע ק י ב א א ו מ ר רשעיות תריץ הכי כגון דאיכא מיתה
א ף המקיים ב כ ל א י ם לוקה.
ובין למאן דאמר משום חורש זריעה וחרישה
פ י ׳ מקיים בכלאים ,ש מ צ א ומלקות אבל תרתי מילי דאסירן
בשביעית מי שרי אמר אביי בשביעית בזמן
ש ד ה זהועה כ ל א י ם ו ע ב ד ה דדמיין להדדי בשתי מלקיות תרוייהו
הזה ורבי היא דתניא >רבי אומר וזה דבר
ח ו א ו צ י מ ח ה ,ונתקיים תד רשעה הוא ולא ממעטי מרשעתו
הכלאים ב ע ב ו ד ת ו ,ש ג ו ר ם
השמטה שמוט יבשתי שמיטות הכתוב
ל ו ה צ מ ח ה ו ה פ ר ח ת פרי .לכל שם מלקות תד רשעה הוא והכי
מ א י ט ע מ א ,אמה קהא ל א נמי אמר במס׳ פסחים בפ׳ כל שעה
מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת
תזהע כהמך כלאים א י ן לי
)לף כל .ושס> אמר אביי אכל פוטיתא
כספים בזמן שאתח משמט קרקע אתח
א ל א זוהע ח ב ו א ה בכרם,
מקיים מ נ ץ ,ת ל מ ו ד ל ו מ ר לוקה ארבע ואע״ג דרב כהנא אמורא
משמט כספים ובזמן שאי אתה משמט
ל א כ ל א י ם .כלומה ,ה א י לא הוא מקשי מיניה לרבה ורב יוסף
קרקע אי אתה משמט כםפים רבא אמר
ד כ ת ב ר ח מ נ א דרויש א ו ת ו
ב ז ר ו ע ההוה ליה ל מ כ ת ב משוס דגברא רבה הוה כדאשכחן <כ׳׳ק
אפילו תימא רבנן אבית אסר רחמנא
ל א ת ז ר ע כ ר מ ך ו ל י ש ת ו ק ,רף קיי (.במעשה דר׳ יוחנן דהוה חריף
א
א(ב
י1ג
גן
1
ל
ואנא
׳דענא
דאין
זריעה
אלא בתבואה ,פי׳ וממילא
שמעינן
שאסה
התבואה
בכלאים
והיעת
)למה
ע ו ד אמה כ ל א י ם ( .כ ד כ ת י כ
מסורת הש״ם
2
דאפילו בית השלחין לא שרי ממעיין
שיצא
לרבי
בתחילה :אלא
לח ,:ה ( ]ויקרא ימן ,י ( ןועי׳
פי׳ ריב׳׳ן למכות וככל מקוס
סי׳ כסגנון אחר[ (1 ,ן ע״א
ל״ה משקיןן,
ולא שגא כוי .ומתניתין ר׳ יהודה
היא :להודיעך כמו
מאיר.
דרבי
דאפילו ממעיין שיצא בתחילה שרי
אפילו לבית הבעל :מנפש .תולש
עשבים
מתוך
רעים
וט
הטובים
עקרי להו צמחי הגי טפי :משקה
מים בזרעים .שזורק מיס בעיקרי
העשבים :משום מאי ממרינן ביה.
דמאי מלאכה קא חשבינן ליה דודאי
קוצר לא חשבינן שאינו מתכרן ליטול
העשבים אלא לתקן עשבים הטובים
וזורע וקוצר אבות
שבשדה :חורש
תורה אור השלם
את
.1
חקתי
תשנזרו
לא
תרביע
בהמתך
כלאים
ש ד ך ל א תזרע
כלאים
כלאים
ובגד
שעטנז ל א יעלה עליך:
ויקרא י ט י ט
וזה
.2
השמטה
דבר
שמוט בל בעל משה ידו
ישה
אשר
לא
ברעהו
יגיש את רעהו ואת אחיו
כי כןךא שמטה ליי:
דברים ט ו ב
מלאכות הן בפרק כלל גדול )שבת
לרפויי.
דף עג:>.
משום
לרכך:
חורש אין משום זורע לא .אמאי לא
מיחייב בתרוייהו הא עביד תרוייהו
במלאכה
ואשכחינן
זומר.
בשבת:
משוס
נוטע
תרתי:
דמיחייב
הגהות הב״ח
) א ( תום' ז״ה כחו כו׳ זר׳
יהודה דמתמיר ו י ״ ל כת
זהחירא:
וצריך לעצים חייב.
משוס קוצר שהרי צריך לעצים וחייב
דמשוס
הזימור
גדלי
לא
תזרע
טפי :המחפה .שמכסה את הזרעים
בעפר:
לוקה.
כלאים
משוס
)ויקרא יט>:
שרואה כלאים
אq
גליון הש״ם
תום׳
מבטלו:
משום זורע משוס הכי מנכש בכלאים
לוקה דהא
זריעה
בכלאים
אסירא
דבשעת
דכתיב׳( לא תזרע :חרישה .לצורך
כלאים מי
זריעת
חרישה ליכא כלאים כלל :אמר ליה.
מנכש אינו לוקה אלא משוס מקיים:
חלמוד לומר כלאים שדך לא .ואע״ג
תזרע
דכתיב לא
0גורעין
כלאים
ודורשין לא כלאים לא יהא כלאים
מכל מקום
לבטלו:
שחייב אתה
בשלמא מועד .משוס הכי שרי דלא
אסיר
טירחא:
רבנן.
בשום
מלאכה אלא
וכל
למיטרח
מקום
פסידא
בחולו של
משום
שרו
מועד
במקום פסידא כדסרשינן לעיל :0בין
למאן
דאמר
דפליגי
משום חורש.
רבה ורב יוסף לעיל במשקה מיס
לזרעים דחד אמר משוס חורש וחד
אמר משוס זורע :חרישה בשביעיח
מי שרי .הא נפקא מבחריש ובקציר
תשבות
אס
דאמרינן
אינו
ענין
לשבת שאינו צריך שהרי כבר נאמר
כל מלאכה
בשביעיח
תנהו
ענין
בזמן הזה.
לשביעית:
דרבנן :ורבי
היא .דאמר דהוא מדרבנן ומילתא
דפסידא שרו רבנן :וזה דבר השמטה
שמוט.
כתיב
שמוט:
בהשמטת
בזמן שאי אחה
כספים.
משמע
תולדות
טובא וקשיא ל״ ג כיון דלאו תנא הוא לא חשיב לה כל כך ופליגי עליה:
אמאי כתיב תרי זימני שמטה
קרקע כוי .מכלל דאיכא זמן
אף
בזמן הזה :אפילו סימא רבגן .דפליגי עליה דרבי ואמרי דשביעית בזמן הזה דאורייתא :אבזה מלאכומ אסר רחמנא .בשביעית:
קרקע
ח״ב
זף נב ע״כ:
המקיים.
זרוע ואינו
אסירא
דייה
שידם
וכוי וקש־א ל״ג .עיין נ״נ
בשלמא לדידי דאמינא .דמנכש הוי
דלא משמט
ואיזה
זה
תולדות
ב מ ו ע ד ו ב ש ב י ע י ת .ב ש ל מ א מ ו ע ד מ ש ו ם ט י ר ח א ה ו א דאסור ,ו כ ל מ ק ו ם פ ס י ד א ש ר ו רבנן .א ל א ב ש ב י ע י ח ,ב י ן ל מ א ן ד א מ ר מ ש ק ה מ י ם ל ז ר ע י ם ח י י ב מ ש ו ם ז ו ר ע ו כ י ן ל מ א ן ד א מ ר ח י י ב מ ש ו ם ח ו ר ש ,ת ר ו ו י י ה ו
ח ר י ש ה ו ז ר י ע ה ב ש ב י ע י ת אסירי ,היכי ש ר ו .ו פ י ר ק אביי ,ש ב י ע י ת ב ז מ ן הזה ,ו ר ב י היא .דתניא ר ב י א ו מ ר זה ד ב ר ה ש מ ט ה ש מ ו ט ,כת־ב ש מ י ט ה ו כ ת י ב ש מ ו ט ,ב ש ת י ׳שמיטות ה כ ת ו ב מ ד ב ר אחת ש מ י ט ת קרקע ו א ח ת ש מ י ט ה
כספים ,ב ז מ ן ש א ת ה מ ש מ ט ק ר ק ע כוי ,ו ה א י ד נ א ד ל י ת ש מ י ט ה כקרקע ש א ר ץ י ש ר א ל ב י ד י גויים ה י א ,ש ב י ע י ת כ ז מ ן ה ז ה ד ר ב נ ן ,ו ב מ ק ו ם פס־דא ש ר ו ר ב נ ן .דכא א מ ד ל א ת י מ א מחני׳ ר כ ־ היא ו ל א רבנן ,א ל א אפי• ח־מא
רבנן ,ה נ י כ ו ש ) ו ה ת י פ ו י ב כ ל א י ם ( ת ו ל ד ו ת נינהו ,ו כ ש ב י ע י ת א ב ו ת א ס ר ר ח מ נ א
וגלר רש״י ע״ז סל .וע״ש
כתוש׳[ ,י ( גיטין לו .קדושין
יהודה
ו ז ר ע ת ם את השנה ) ה ה י א ( ן ה ש מ י נ י ת [ וגוי .א כ ל ב א י ל נ ו ת נ ט י ע ה ת י א ,כ ד כ ת י ב ו נ ט ע ת ם כ ל ע ץ מ א כ ל .כ ל א י ם ד כ ת ב ר ת מ נ א ל מ ה לי ,להבות המקיים ב כ ל א י ם ב ל א ו .ו מ ק ש י נ ן ל ר ב ה ו ר ב י ו ס ף מ מ ת נ י ת י ן דתנן מ ש ק י ן ב י ת
השלחץ
א(!שבת עג:ן ( 5 ,ותוספת׳
כלאים פ״אן מכות כא :ע׳׳ז
סד ,.נ ( ןשעשה להן סייג
מוםף רש״י
זומר.
להצמיח
הגפן,
וצריך
לעצים.
להסקה,
משוס
לצריך
תולזה
זקוצר,
הויא
להס
זצריך נמי
לקצור !:שנת עג .1ה מ נ כ ש
והמחפה.
זריעתן
לאחר
תופה עפר עליהן כ ז ר ן כל
הזורעים,
לוקה.
נמי זורע,
זמה
דהיינו
זרנו של
זורע לצמומי פירי מכרן ,הא
נמי לצמוחי פירי מ כ ר ן ! ע ־ ז
סד> .כולה
היא.
זר׳
עקיבא
ר׳
ירכגן זפליני עליה
עקינא
אינו
מחסה
זסטר
להו
סכירא
זמאן
לוקה,
כמקיים
כמחסה,
פטר
והמנכש
עוקר
עשגיס רעיס כדי
שיגזלו
האמרים יותר ,ליקה זחשיג
כזורע כלאיס ! מ כ ו ת כא.!:
תלמוד
כלאים
לומר
ש ד ך לא .כלאים זהרנעה
קא זריש ,מדסמך כלאיס
ללא
תרכיע
זרשינן
גני
כלאיס
מזלא
כתיב
תרביע
כלאיס
שלך
כלאים,
שדה,
צא,
שזן
בהמתן
לא
ולא
תזרע
ש״מ
שדך
אכלאיס זלעיל גמי זרשינן,
ומשמע זמזהיר הכתונ שלא
יהא כלאים בשזה ! ע ־ ז סד.1:
ו ב ז מ ן ש א י אתה מ ש מ ט
קרקע .כגון גמזנר ולאחר
וקדושי! ל מ !
שגלו
שנטלה
עכשיו
כגון
קדישת
הארן וגיטיו לו,.׳ אי אתה
משמט
כספים .ואף על
סי שהשמטת כססיס חוגת
הגוף
היא
ואיגה
תלדה
בארץ ,ילסינן נהיקישא זלא
<הגא )שם;.
משקין בית השלהין פרק ראשון
מםורת הש״ם
ג.
מועד קטן
אף בל שבשדה ושבכרם .וכל הני עבודות דלעיל נוהגות בין
א( ]פי׳ מסיד! האבק הולדוה .כגון משקה זרעים שלא היה במשכן לא אסר רחמנא:
בשלה ובין בכרס ואפילו שיש מהן שאין עתה נוהגין כן י״ל
מעליהן .ערוך[ ,ג ( ןסוכה זמירה בכלל זריעה .שדרכו של זומר לצמוחי פירי כזורע .בצירה
מל ,[:ג ( שם ע״ז נ,:
שבמקומן היו עושין כך ורגילין לעשותן בשדה ובכרם :אין דנין
קיג ,[.בענבים כקצירה בתבואה וקצירה אב מלאכה היא בפ׳ כלל גדול
נסנהדר׳
י(
ס ( ]ויקרא כה[ 0 ,ןרף ל ) ,1:ש ב ת לף עג .>.בצירה בכלל קצירה דשניהם חותכין :זימור .מחתך
אות! בכלל ופרט וכלל .הט הוה שמיע ליה ל ד אילעא דכיון דהפרט
ו ( צ״ל שנת ,ת ( רש״א,
ענפים יבשין של גפן :עידור.
בלא תעשה הכלל האתרון אינו מוציא
לרפדי
הגפנים
תתת
שתוסר
הפרנו ממשמעותיה ואינו כלל ופרמ
1
תולדות לא אסר רחמנא דכתיב ובשנה
ארעא :כיסוח .בעשבים שחותך
וכלל דדיינינן ליה בכלל ופרט ולא
תשביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא
הגהות הב״ח
הרעים מן הטובים .ולא היינו
נהירא לי דמנלן דרבי אילעא ס״ל
)א(.־שיי ל״ה אף כל מ׳
ובצירה
זריעה
בכלל
זמירה
מכדי
וגו׳
תזרע
מן
העיקדם
למעקר
כל הני פרטי ד פ ר ט יצא ניכוש
הט אימא דהפרמ שהוא בלא תעשה
קשקוש כר ) :ב ( דייה לא הקרקע ללזה אין עוקרין אלא
בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא בטל אבל הכלל עומד במקומו לפי
יקשקש וכו׳ וה״ה לעידור
אלמימרא דאהני תולדות מיחייב אאחרנייתא
חותטן למעלה :תלמוד לומר שדן
דבדו ועוד לפי לשון זה קשה לי
מה״ל
ואח״כ
הש״ל
מ ד ר ב נ ן כל הגי מדרבנן לא כרמך לא .מללא כתיב לא תזרע
אמאי תיק דכולי עלמא לית להו ד ד
לא מיחייב ולא והתניא שדך לא תזרע וכרמך
כו׳:
מלאודימ׳
אנל
שלך לא תזמור כרמך אלא שלך לא
אבין והא הוה מצי לתרוצי דכולי
לא תזמור אין לי אלא זירוע וזימור מנין
) ג ( ד׳׳ה סתומי סילי כו׳ נ״ג
שלך
משמע
מ
תזמור
לא
כרמך
תזרע
עלמא אית להו לבכל מקום סוגיית
עי׳ סרש״י פ״ל לסוכה לף
לניכוש ולעידור ולכיסוח ת״ל שדך לא כרמך
מר ע ״ נ ) :ד ( ת ו ם ׳ ל״ה אין לא כרמך לא :מקרסמין .היינו
הש״ס היא דכיון דמצי למימר דכולי
לא ב לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה
כוי .והכי א י ת א הגירסא זימור אלא שקרסוס שייך באילנות:
עלמא אית להו סברת האמורא לא
בפר׳׳ח חל אמר:
שבכרמך מנין שאין מקרםמין ואין מזרדין
מזרדין .מחתך ענפים יבשים ולחים
מתרצינן לית להו ולימא הכי דכולי
ואין מפםגין באילן ת״ל שדך לא כרמך לא
לפי שיש לאילן ענפים יותר מלאי:
עלמא אית להו דרבי אבין מאן דאמר
מפסגין .סומטס האילן שהוא רענן ג לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה
אינו לוקה שפיר ומאן דאמר לוקה
גליון הש״ם
יותר מלאי :מזבלין .מניחים זבל
סבירא ליה ט הך ברייתא למפקא
שבכרמך מנין שאין מזבלין ואין מפרקין
ג ט ׳ הנין לעידוד ולקישקוש
בעיקד האילן :מפרקין .אבנים שעל
ליה לסוללות מקרא וקסבר לאו
ולנ־כוש כצ״ל לענ׳׳ד:
ואין א>מאבקיז ואין מעשנין באילן ת״ל שדך
עיקרי האילן :מאבקים .ששרשיו
אסמכתא הוא אלא דרשה גמורה היא
לא כרמך לא יכל מלאכה שבשדך לא
נראין ומכסין אותו באבק :מעשגין.
ולי נראה להא לימא בלד אבין אמר
וכל מלאכה שבכרמך לא יכול לא קשקש
מוסף רש״י
עושין עשן תחת האילן כדי שינשרו
ר׳ אילעא וכו׳ קאזיל בכה״ג לליכא
מ ל ס ק ל .להשליך אבנים התולעים שעליו :יקשקש .היינו תחת הזיתים י־ולא יעדר תחת הגפנים יולא ימלא
הכא אלא כלל ופרט לכלל בתרא לא
לחוץ וסוכה מד .(:אברויי עידור אלא שעידור בגפנים וקשקוש נקעים מים י ולא יעשח עוגיות לגפנים ת״ל
חשיב טון להאי כלל בקרא אחרינא
א י ל נ י .כמו )יחזקאל כג(
וברא אותס נחרבותס ,בזיתים :עוגיוח .חופר גומא תחת שדך לא תזרע זריעה בכלל היתה ולמה
וחשיב בכלל המרוחק זה מזה כיון
לנקוב העפר שעל השרשיס הגפן ליתן בו מיס :זריעה בכלל
יצתה להקיש אליה לומר לך מה זריעה ללא הוו בחל קרא להט מוכח בפ״ק
ולהויזו שיהא רך ותיחות
כך היהה .ובשנה השביעית שבת שבתון
לפסחים )לף ו :ושס> לאיכא למאן
מיוחדת עבודה שבשדה ושבכרם אף כל
משנית.
והאילן
בשדה
שהיא
עבודה
כל
אןז
וגרה:
אחרינא
לישנא
שמעתי.
לאמר טון להוו בתרי קראי לא
שהיא עבודה שבשדה ושבכרם ״מדרבנן
האילן
את
להנדא
ובכרם .כגון כל הני )א( פרטי יצא
מיצטרפי למיהוי כלל ופרט וכלל
וקרא אסמכתא בעלמא 3׳וקשקוש בשביעית
שםו.
)סובה
ולהשניתו
ס ת ו מ י פ י ל י .שהשרשיס קשקוש ועידור ומים בנקעיס ועוגיות
והכא נמי לא הוי אלא כלל ופרט והכי
2
תשמטנה
ותשביעית
כתיב
והא
שרי
מי
מגולים וצריך לכסותם שלא שאינן בשניהן כר :לא יקשקש החס
איכא)י( הגירסא ״(!בירושלמי לכלאים[
ונטשתה תשמטנה מלקשקש ונטשתה
ייבש האילן ,ואוקמי אילני הזיחים ולא יעדר כו׳ .ואם תקשי הא
בפ״ח חל אמר לוקה סבר לה כרבי
הוא שלא ימות ואיני עושה
מלסקל אמר רב עוקבא בר חמא ג>תרי
להשביתן אלא לקיימן שרי .אסר עידור לעיל קא תריץ לקמןי(
אילעא לאינו נלון בכלל ופרט טון
סילי ,נקעים !שסי.
בעוגיות הא בחדתי והא בעתיקי
להפרט בלא תעשה הפרט בטל והכלל
קשקושי הוו חד אברויי אילני וחד סתומי
ט
הט
כל
)י(
לעידור:
הדין
והוא
במקומו עומל ולפיכך אמר כל התורש
פילי אברויי אילן אסור ־סתומי פילי שרי
מדרבנן .אבל מדאורייתא לא הוי
בשביעית לוקה וחל אמר התורש
איתמר החורש בשביעית ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר
רבינו הננאל
אלא זמירה ובצירה כדאמדנן לעיל
בשביעית אינו לוקה לא סבר להא
כ
,
ת ו ל ד ו ת ל א אסר .ש מ ע י נ ן
לה,
מדכתיב ש ד ך
וכרמך לא
תורע
לא
תזמור.
מכדי
)זריעה(
ןזמיהה[
בכלל
)זמירה(
]והיעה[
היא ,דכיון
צומח,
ש ז ו מ ר ועוזק
בכלל
ובצירה
קציהה ,ל מ א י ה ל כ ת א כת׳
החמנא,
האהני
ללמדך
תולהות מיחייב בשביעית,
אחהנייתא
אתולדות
איני,
מיחייב.
ש ד ך לא
לא
והתניא
וכרמך
תזרע
ל א וגוי ,א י ן ל י
שחייב
אלא
זורע
בשביעית
ו ז ו מ ר ב ל ב ד ,מנין ל מ נ כ ש
ולעורר
ולמכסח,
שדך
ת״ל
לא,
פי׳
הוה
ליה
למכתב
לא
תזרע,
ואנא
ידענא
דאין
זריעה
אלא בשדה .ש ד ך
דכתב
רחמנא למה לי,
כל
מנין
מלאכוח
שאין
מפרקין
ואין
לרבות
שבשדה.
מזבלין
ואין
ואין
מאבקין
מעשנין ,ת ״ ל כרמך
לא ,לרבות כל
שבכרם
מיהא
מלאכות
שאסורות.
קחני
דמנכש
אסור
ופרקינן
בשביעית
האי
א י ס ו ר א מ ד ר ב נ ן תוא ,ו ק ר א
אסמכתא
כר.
יבול
לא
י ק ש ק ש ת ח ת הזיתים ,ו ל א
יעדר תחת
ימלא
הגפנים,
ולא
נקעים מ י ם ,
ולא
יעשה עוגיאות לגפנים כין
אילן
הגי אין מידי אחדנא לא :מלסקל.
להוציא אבנים מן הכרם « :סחומי
פילי .שמסתם בקעים של אילן :שרי.
דאית ביה משוס םסידא :אברויי
אילני אסור .דהוי משוס רווחא .והאי
ל ש ד קשקוש היינו סתומי פילי והאי
לאסיר היינו אבררי אילני :כל
מקום שנאמר כלל בעשה ופרע בלא
העשה .כגון הכא לכתיב < ף ק ר א כ ה (
ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה
לארץ כלל היינו עשה שלך לא תזרע
וכרמך לא תזמור פרט היינו לא
תעשה :אין ת י ן אוהו בכלל ופרע
וכלל .ואף על גב לכתיב כלל
בתדה כגון הכא לכתיב בתריה
י( שבת שבתון כלומר אין לו לין
לשאר כלל וסרט וכלל שכתובין
כולן בעשה או בלאו לאמר כלל
ופרט וכלל אי אתה לן אלא כעין
הפרט דמרבי כל מידי דלמי לפרט
אלא דיינינן ליה בכלל ופרט הואיל
דנשתנה משאר כלל ופרט וכלל
אמדנן אין בכלל אלא מה שבפרט
הני אין מידי אחדנא לא :דכולי
עלמא ליה להו
דרבין כו׳ מאן
חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה לימא
בדר׳ אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי דאמר
יירבי אבין אמר ר׳ אילעא כל מקום שנאמר
כלל בעשה ופרט בלא תעשח אין דנין אותו
בכלל ופרט וכלל מאן דאמר לוקה לית ליה
דרבי אבין אמר רבי אילעא ומאן דאמר אינו
לוקה אית ליה דר׳ אבין לא דכולי עלמא לית
ליה דרבי אבין אמר ר׳ אילעא מאן דאמר
לוקה שפיר ומאן דאמר אינו לוקה אמר לך
ובצירה בכלל
זריעה ובצירה
בכלל זריעה
מכדי זמירה בכלל
קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימר דאהני תולדות הוא דמיחייב
אתולדה אחרינא לא מיחייב ולא והתניא שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור
אין לי אלא זירוע וזימור מנין לעידור ולמישקוש ולכיסוח ת״ל שדך לא כרמך
לא לא כל מלאכה שבשדך ולא כל מלאכה שבכרמך ומנין שאין מקרסמין
ואין מזרדין ואין מפםגין באילן ת״ל שדך לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך
לא כל מלאכה שבכרמך לא מנין שאין מזבלין ואין מפרקי? ואין מעשנין
באילן ת״ל שדך לא כרמך לא כל מלאכה שבשדך לא וכל מלאכה שבכרמך
לא יכול לא יקשקש תחת חזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים
מים ולא יעשה עוגיות לגפנים תלמוד לומר שדך לא תזרע זריעת בכלל
היתה ולמה יצתה להקיש אליה לומר לך מה זריעח מיוחדת עבודה שבשדה
ושבכרם אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא
8
דאמר לוקה שפיר .כדאמר דדרשינן בכלל ופרט וכלל :אחרינא לא .להט תורש אינו לוקה:
ל ך מ ה זהיעה
דעבודח
מיוחדת עבודת
אילנות הן ו ל א
עבורת
שדוח
)וזרעים(
]וכרמים[.
ש ד ו ת וכרמים ,ל מ ע ו ט י ק י ש ק ו ש ועידור וביקוע ו ע י ש ו ת
וחלכך ש ר י
קשקוש
א מיי׳ פ״א מהלכות
טו
שמטה הלכה נ ג:
ט ז ב ג ד מיי׳ שם הלכה
ד ה:
יז
מיי׳ שס הלכה
ה
ז:
י ד ז ו ז מיי׳ שס הל׳ ט:
י ט ח מיי׳ שס הלכה ג:
כ
ט י מיי׳ שס הל׳ ז:
כ מיי׳ שס הל־
כ א
ז:
תורה אור השלם
.1ובשנה השביעת ש ב ת
שבתון יהיה ל א ר ץ ש ב ת
שדף
לץ
וכרמך
לא
לא
תזרע
את
תזכיר:
ספיח קציךך ל א תקצור
ענבי
ואת
לא
:״רך
ת ב צ ר שנת שבתון יהיה
לארץ:
.2
ויקרא כה ד-ה
והשביעה תשמטנה
ונטשתה
אביני
ואבלו
עמך ויתרם ת א ב ל חית
ה ש ד ה כן תעשה ל כ ר מ ך
שמות כג יא
לזיתף:
רבעו ח נ נ א ל ) ה מ ש ך (
ח ד ל א ב ר ו י י אילני ,כ ל ו מ ׳ ,
להפרות האילן ,כגון גיזום
שאמי
ואסור,
במס׳ ע ״ ז
ו ח ד לסתומי פילי ,לסתום
הסדקין,
איתמר
ושרי.
ה ח ו ר ש ב ש ב י ע י ת ה׳ י ו ח נ ן
אלעזר,
ור׳
אמר
חד
לוקה ,ס ב ר ל ה כ ר ׳ א ל ע א
ד א י מקום
שאתה
כ ל ל בעשה,
מוצא
ובשנה
כגון
שבת
ה ש ב י ע י ת ש ב ת וגוי
לה׳ ,הרי כ ל ל כ ל מ ל א כ ו ת
שביעית,
ועוד פרט
תעשה,
תזהע
בלא
שנאמה ש ר ך לא
וכהמך ל א
א מ ר ר׳
תזמור,
האי
אילעא ,כי
ג ו ו נ א א י ן הנין א ו ת ו ב כ ל ל
ופרט ,י ( ונאמר אין ככלל
א ל א מה
זריעה
שבפרט,
ו ז מ י ר ה ק צ י ר ה ו ב צ י ר ה אין
מידי
אלא
אחרינא לא.
הריני ד ן ב כ ל ל ו פ ר ט ו כ ל ל
שנאמר ואת
לא
נזירך
ענבי
תבצור שנת
ל א ^
יהיה
מלאכה.
שבתון
ומרבה
ואפילו
כל
החוהש
ב ש ב י ע י ת לוקה .ו ח ד אמר,
התורש
אינו
בשביעית
דר׳
ל ו ק ה ,ל א ס כ ר לה
א י ל ע א ) ד א י ( ] ו א מ ר [ דנין
אותו
בכלל
אין,
ובפרט.
כלומר אלו
הם
תמפורשין
הני
בלבד
במלקות
מידי אחרינא לא .נחדחינ׳,
ל א ד כ ו ל י ע ל מ א אית ל ה ו
דר׳
אילעא ,מ א ן
דאמר
שפיר .ומאן
דאמר
מכדי
זמיהה
לוקה
לוקה,
אינו
ככלל
זריעה
כוי.
ובצירה
בשביעית
ירושלמי
פ ר ק ב׳,
מיבלין,
מעברין
היבלת.
מפרקין,
בעלץ.
מ א ב ק י ן ,ע ו ש י ן ל ה ן אבק.
מתננין.
מעשנין,
ומתליעין
בין
מזהמין
בשביעית,
לעושה
זוהם
מה
בית,
ה מ ז ו ה ם אינו א ל א כ מ ו ש י ב
שומר.
עושת בית
מיצל
עליה ,והיא גדילה מחמתו.
מה בין
באבנים
מחפה
ו כ ת כ ן ו ב ק ש ש ה ו א מותה,
למחפת
בעפר
שאסור,
המחפה
בקש
וכתבן
]וקבאבנים,
כמושיב
אינו
שומר.
בעפר,
עושה
והיא
גהילה
אלא
המחפה
לו
טינא
מחמחו.
ט
ל ח ב ר ו ת ת ״ ל ש ד ך ל א ת ז ר ע ,זהיעה ו ז מ י ר ה ב כ ל ל ש ב ת ש ב ת ו ן יהיה ל א pה י ו ,ו ל מ ה י צ א ת ל ה ק י ש אליה ,ל ו מ ר
ש ד ו ת וכרמים ,א ף כ ל עבודת
לר׳ אילעא אלא לנין אותו בכלל ופרט
הני אין מילי אחרינא לא ולחי לה
דכולהו אית להו דרבי אילעא מאן
דאמר לוקה שפיר ומאן דאמר אינו
לוקה מכדי זמירה בכלל זדעה ובצירה
כו׳ ואם נפשך לומר למאן דאמר לוקה
אמאי כתב רחמנא זמירה ובצירה
שמא קסבר ללאו יתירא אתי אי נמי
קסבר כרס משדה לא הוה יליף הלכך
הוצרך למיכתב בין בשדה בין בכרס:
עין משפט
נר מצוה
ב ש ב י ע י ח .פ י ׳ א( תהי
קישקושי הוו
א( נראה למסר נלנרי רכינו יצ׳׳ל איני והא כתיכ והשניעיח תשמטנה וכו׳ מלקשקש ומשנינן חרי קשקושי.
נ> גירשת רנינו הונא נתיס׳
ל״ה אין לגין גשס רנינו לפי מה שהגיה הג״ח והדין עמו לאלו בירושלמי שס אלרנה ז י י ר ס א כמו הש״ס כאן ע״ש.
ג:
עין משפט
נר מצוה
משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן
מםורת הש״ם
כ ב א ב ג מיי׳ פ״ג ל ב י אלעזר אומר הדישה .מהא ליכא למימר )» תסתיים לר׳
כי אהא רב דימי .מאיץ ישראל לבבל :אמר .שמעית דאמרי בא״י
שמיטה
מהלכות
יכול ילקה על תוספת :ושמעיה דנסיב עליה הלמודא לפעורא .ולא
אלעזר לעיל לאמר אינו לוקה ראיכא למימר לרבי אלעזר
הלכה א סמג לאדן רסז:
ידענא מאי תוספת ולא פטור :רבי אלעזר אמר חרישה .בשביעית
ב ג ד מיי׳ ס״כ מהלכות לא שמיע ליה הא לאמר לקמן להתירו תוספת שביעית הלכך הוה
ממרים הלכה נ:
להכי קרי ליה תוספת דלא נפיק עיקרו מן התורה אלא מכלל ופרט
אמל הט לליכא לסרש מילתא ללב לימי אלא בחרישה אבל לליליה
כ ד ה מיי׳ פ״ג מהל׳
וכלל כדאמרי׳ לעילמ( :ונסיב הלמודא
אסור ולוקה ללא ש״ל אי נמי לטון
שמיטה הלכה ה:
לפעורא .כדאמרינן הני אין :דאם
כ ה ו מיי׳ פ״ז מהלכית לאיתא בהליא כי הך ללעיל במילי כי אתא רב דימי אמר יכול ילקה על התוספת
לולב הלכה כ:
כן .דהר לקי :כל הכי פרטי.
לחרישה אינו צדך לומר תסתיים
ונםיב לה תלמודא לפטורא ולא ידענא מאי
כ ו ז מיי׳ פ״י מהלכות
דאסור בשביעית
בהדיא
דפריט
לאין לרך הש״ס לומר תסתיים בלבר
תמידין הלכה ו:
תלמודא ומאי תוספת ר׳ אלעזר אמר חרישה
זריעה וזימור קצירה ובצירה :למה
המפורש בהליא כל כך:
דאתיא
חרישת
על
ילקח
יכול
קאמר
והכי
לי .דכתב רחמנא אלא למימרא
יכול ־ילקה על תוססת של ראש
מכלל ופרט וכלל ונסיב ליה תלמודא לפטורא
דאהנך הוא דלוקה וכו׳ שמע מינה
השנה .ואם תאמר מלקות
תורה אור השלם
אחרישה לא לקי :ימים שלפני ראש
.1ש ש ת ימים ת ע ב ד מנלן והלא לא כתיב בתוספת לאו ראם כן כל הני פרטי למה לי ור׳ יוחנן אמר
השנה .של שביעית שהוא תוספת
ו ב י ו ם ה ש ב י ע י ת ש ב י ת אלא עשה גדלא בחדש ובקציר
ימים שהוסיפו חכמים לפני ראש השנה
ב ח ר י ש ו ב ק צ י ר תשבית:
מבהריש
דאחיא
על השביעית:
ש מ ו ת ל ד כא תשבות איכא למימר למבחריש ובקציר והכי קאמר יכול ילקה על תוספת ראש השנה
ובקציר .כדאמר לקמן אס אינו ענין
כלומר
תוספת
לצדך
. 2א ד י ן ד נ י א ל די ש מ ה מפקינן
דאתיא 1מבהריש ובקציר תשבות ונםיב לה
בלטשאצר
לשביעית שהרי כתיבי( שדך לא תזרע
א ש ת ו מ ם שהשביעית מתתלת משנה הששית
ורעינהי
כשעה חדה
מאי
לקמן
למימר
כדבעינן
לפטורא
תלמודא
וכרמך לא תזמור תנהו לענין ששית
י ב ה ל נ ד ע נ ה מ ל ב א וכל לין שביעית יהיה לש שית להט
ימים שלפני ראש השנה כדתנן א יעד מתי
דבשביעית נמי
שנכנס לשביעית
ו א מ ר ב ל ט ש א צ ר ח ל מ א קאמר רחמנא לשביעית מתחלת קולם
חורשין בשדה אילן ערב שביעית בית שמאי
אסור :כדבעינן למימר לקמן .גמר
ו פ ש ר א א ל י ב ה ל ך ע נ ה שנת שביעית וא״כ הוא כשביעית:
ואמר מרי
בלטשאער
שבת שבתון משבת בראשיתי( :כל זמן
אומרים כל זמן שיפה לפרי וב״ה אומרים ואו
עצרת .להיינו יותר לבכל
ח ל מ א ל ש נ א ך ו פ ש ר ה עד
א
טז
ד
ל
א
י
נ
ד
לערך:
שיפה לפרי .כלומר כל זמן שחרישה
ע ד העצרת וקרובין דברי אלו להיות כדברי
מקום בית שמאי לחומרא
•3ו ב ש נ ה ה ש ב י ע ת ש ב ת
יפה לסירות שגדלו בששית דהיינו
3
ש ב ת ו ן יהיה ל א ר ץ ש ב ת ובית הלל לקולא לבל מאותן לברים
אלו ׳ועד מתי חורשין שדה הלבן ערב
גמי קרוב לעצרת אנל מכאן ואילך
תזךע
לץ שדך לא
לקחשיב בעליות )פ״ה(:
שביעית משתכלה הלחה וכל זמן שבני אדם
ו כ ר מ ך ל א תזכיר:
לא דהר כמתקן סירות שביעית:
משמע
קא
אלו.
דברי
וקרובים
חורשים ליטע מקשאות ומדלעות ר׳ שמעון
ויקרא כ ה ד
שדה לבן .של תבואה :שהכלה
לן לאין ב״ש מתמירין
אומר א״כ נתנה תורה שיעור לכל אחד
הלחה .שכלין הגשמים של שנה ששית
אלא מעט על ב״ה ולאשמועיגן
ואחד בידו ב אלא בשדה הלבן עד חפםח
דעד ההיא שעתא מהני חרישה
מילתייהו לבית שמאי פירש הט:
רבינו חננאל
לזריעה דשנה זו אבל משתכלה הלחה
ובשדה האילן עד העצרת גי)וב״ה אומרים
כי אתא ר ב ד י מ י אמר ,י כ ו ל כל הרוצה לבטל יבא ויבטל .שמא
אינו יכול לחרוש דמחזי כחורש לצורך
עד חפםח( ואמר ר׳ שמעון בן פזי אמר רבי
יתקלקלו הקרקעות ואינן מגללין
־לקה ע ל התוספת ,ונסיב
שביעית דהיינו כל זמן שבני אדם
לה ת ל מ ו ד א ל פ ט ו ר א .תבואה בלא חרישה לאחר זמן זה
יהושע בן לוי משום בר קפרא רבן גמליאל
מ א י תוספת ,ר׳ אלעזה
תורשין ליטע מקשאות :נהנה הורה
א מ ר ח ר י ש ה ש ה י א ת ו ס פ ת התנו שיהא כח להתיר לצדכיס שחשו
ובית דינו גנמנו על שני פרקים הללו ובטלום
שיעור לכל אחד ואהד בידו .כלומר נתת
1ל הזריעה ו ע ל
הקצירה ,,להפסל רבים שלא יגרמו רעה לעולם :אמר ליה רבי זירא לר׳ אבהו ואמרי לה ריש
־אתיא
דבריך לשיעורין שפעמים זה חורש
מהכא
מסיני.
למשה
מ כ ל ל ו פ ר ט הלכה
פרטי
(fא״כ כ ל תני
לקיש לר׳ יוחנן רבן גמליאל ובית דינו היכי
קולם חבירו ליטע מקשאות :על
מלשרא
איכא ללקלק
הוא
והדין
למה לי,
מצו מבטלי תקנתא דב״ש וב״ה ותא תנן
שגי פרקים .לפסח ועצרת :ובטלום.
׳ ל מ ו ר א דנסיב ל פ ט ו ר א .רחמנא יללה מכלל לזקינה אסורה
לחורשין על ראש השנה :הקנהא
£רטיהן ,ה ז ו ר ע ו ה ז ו מ ר ה ד על ילי הלכה למשה מסיני יייאין ב״ד יכול לבטל דברי בית דין חבירו
־קוצר ובוצה ,ל מ ה לי,
דשמאי והלל .לרבי שמעון לאמר על
אלא אם כן גדול ממנו בחכמח ובמנין
דאהני נאסרה תוספת שביעית אבל להתירא
ללמרך
אלא
ה ׳ 2אשתומם כשעה חדא אמר ליה אימור כך פסח ועל עצרת והיינו אליבא לב״ש
ת ו ל ד ו ת ד ז ו מ ר ו ב ו צ ר לחול ליללה לא אצטריך למהיכא
ת
ו
ד
ל
ו
ת
א
,
ב
י
י
ח
י
מ
ד
הוא
וב״ה :כך ההנו .שמאי והלל בשעת
נטיעות .תק
לאסור:
אחרנייתא ל א מ י ח י י ב .תיתי
התנו ביניהן כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל
תקנתם :דידהו היא .תקנתם היא:
־ד׳ י ו ח נ ן א מ ר ימים במסכת שביעית פרק קמא על אימתי
דידהו היא הלכה למשה מסיני היא דאמר
חורהן .מקום :י ׳ נעיעוה .המפוזרות
׳ ! ה ו ס י פ ו ח כ מ י ם לפני ,נקראו נטיעות ר׳ אלעזר בן עזדה
ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ נחוניא איש
׳־אש השנה ,ל ה י ו ת ח ו ר ש ץ
בתוך בית סאה שהוא נ׳ על נ׳
ב א י ל ן ע ר ב ש ב י ע י ח ע ד אומר על שיחולו רבי יהושע אומר
בקעת בית חורתן ייהעשר נטיעות יערבח
חורשין כל השלה שלה ל( בשבילן נערב
ה ע צ ר ת ,א ע ״ פ שנהנה בת שבע שנים רבי עקיבא אומר
שביעית על ר״ה ואמרי הני הואיל
׳וניסוך המים הלכה למשת מסיני אמר רבי
ח א י ל ן ב ח ר י ש ה ז ו ב ש נ ה נטיעה כשמה אילן שנגמס פירוש
השביעית .ו ב ש ד ה הלבן
ויללות הן איכא ססילא יתירא לכך
יצחק כי גמירי הלכתא שלשים יום לפני
יד הפסח .ו כ ך ,אמרו ,שנחתך והוציא חליפין מטפח ולמטהחורשין על ראש השנה אבל זקינה
כול ילקה ע ל ת ו ס פ ת כנטיעה מטפח ולמעלה כאילן לברי ראש השנה ואתו חני תקון מפםח ומעצרתראש
אין חורשין על ראש השנה .אלמא
המים.
השנה,ה וו כ ר ׳מ בעחק יר יבשא רבי שמעון :ניסוך
ואתנו בדידהו כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל
ל
המרבה
להלכה למשה מסיני הן :וערבה.
קג:ו
דף
<שכמ
בעלמא
לאמרינן
והא
ץ
א
,
ר
מ
א
ו
,
ח
ו
ב
ש
ח
ר
י
ובקצ
והני הלכתא נינהו קראי נינהו ״)דתנן(חי
להקיף המזבח :פי גמירי הלכהא.
צ ר י ך ל ו מ ר ח ר י ש ו ק צ י ר מ״ס יו״ל מ״ם לרבות ניסוך המים
1
בחריש ובקציר תשבות ר׳ עקיבא אומר אין
ש ל ש ב י ע י ח ,ש ה ר י כחיב
לאין חורשין לזקינה ער ראש השנה
ש ד ך ל א ת ז ר ע ,א ל א ח ר י ש מן התורה אינו אלא אסמכתא בעלמא
צריך לומר חריש וקציר שיל שביעית שהרי
אבל חורשין על שלשים יום לפני ראש
ש ל ע ר ב ש ב י ע י ת שנכנס כפר״ח :שהרי כבר נאמר שדך
השנה) :א( ואהו .בתקנה לילהו
כבר נאמר 3שדך לא תזרע וכרמך לא
ב ש ב י ע י ת כוי ,ונסיב לה לא תזרע ונר .ואח״כ כתיב את
כדאמרן
קרא ל פ ט ו ר א ,
להרחיקו על הפסת ועל העצרת :ופל
תזמור אלא חריש של ערב שביעית
ב ש ב י ע י ת ,ספיח קצירך לא תקצור אלמא קצירה
ייושלמי
הרוצה לבעל יבא ויבטל .ורבן גמליאל
' ( ב א י ס ו ר ש נ י פרקים לא אצטדך ואפילו אם תימצי לומר
שנכנס
ד ל ל ו החירו ,ו ב א ו ,אחרי
לבטל לא בטל אלא מפסח ומעצרת על שלשים יום לפני ראש השנה:
חרישה צריכה לאזהרת חדשה לא אשכחן אלא הכא מיהא קצירה
כ־ כ ש ע ה ש א ס ר ו ו ה ח י ר ו
למקרא
בחריש,
סמכו.
) ו ב ח ר י ש ( ] ו ב ק צ י ר [ ,איזהו
אסור,
חריש
שקצירו
בחריש,
אסור,
חיייש ש ל ע ר ב
לשבעית.
שנכנס
לא אצטריך ולההיא לרשא לאתיא קצירה אתיא חרישה טון לכתבינהו
שנכנס
גבי הללי אי נמי ס״ל לר״ע כי ההיא לאמרן לעיל ללוקה על חדשה וכלאמדנן טעמא לעיל סבר ר׳ עקיבא ותרוייהו מיותרין ואליבא רר׳ עקיבא
קפריש ואזיל לר׳ עקיבא סבר אס אינו ענין לשבת תנהו גבי שביעית)ג( ובמשמעות שבא להחמיר ולא להקל ולא בעי לאוקמי בשבת כר׳ ישמעאל
ואיזהו,
שביעית,
להקל להט עליפא ליה ור׳ ישמעאל עליפא ליה לאוקמי בשבת לפשטיה לקרא מייד ביה ואפילו להקל מלאוקמי בשביעית ללא מייד ביה ולהחמיר:
ובקציר
אלא
א( שניעית פ״א מ״א ,נ( שם
פ״ב מ״א ע״ש ,ג ( ]ליתא
במשנה דשניעית[ ,ד( מגילה
נ .גיטין לו :עדיות ס״א מ״ה
ע״ז לו ,.ה( ]שבת מז .הוכה
מד .קידושין לט .חולין כא.ן,
י( סוכה לל .מל .תענית ג.
ונמיס קי ,:ז( ןצ״ל לתניא
משוס לבמשנ׳ לשביעית לא
נזכר ר׳ עקיבא אלא סתמא
לתייק וגם הא לאתמר הכא
שהרי כבר נאמר כו׳ לא;זכר
במשנה דהתס וכ״מ בהר״ש
שס בפירושו בשביעית להך
דמייתי הכא וכן ברייה ט.
ברייתא היא לכך שסי׳ גרסי׳
דתניא[ ,ח( שביעית ס״א
מ״ל ר״ה ט .מכוח ח,:
ט( ]ע״א[ ,י( ןויקרא כהן,
כ( ]לקמן ר ,[.ל( !כולה
רש״ש[,
הגהות הב״ח
)א( רש"־
ואתו
ל״ה
ב ״ ש וכ״ה וגזרו מפסח
ומעצרת
לידהו
בתקנתא
ואתו
העצרת
וכו׳ ועד
ד כ ל הרוצה לנטל כוי לא
נטל אלא הפסח והעצרת
על ל׳ כו׳ כצ״ל והל״א:
) ( 5תופ׳ ל״ה ר״א
מהא ליכא למימר
ט׳
לעיל
תסתיים לר״א לאמל וכו׳
לא שמיע ליה .נ״ב כלומר
לא סבירא ליה הא דאמר
להתירו
שביעית
תוססת
ולכך הוה אמר הכי משום
לליכאלפרש כצ״ל):ג( ד״ה
שהרי וכוי תנהו גני שביעית
דקרא
ובמשמעותיה
שבא להחמיר:
הגהות הגר״א
]א[ נם׳ ונה״א כוי; .״נ
בירושלמי
]שביעית
פ״א[
ולמה לא
תניתוה
מקולי
ב״ש ומחומרי ב״ה פעמים
שאין הגשמים מצרין ואין
הליחה מצייה ]ללא כתוס׳
ל״ה על עצרת[:
מוסף רש״י
כשעה חדא.
אשתומם
שמק והיה מחשב מה יענה
זע״
וחוליו כ א
דניאל
ז
טז> .ע ש ר נטיעות .משנה
היא בסלר זרעים )שביעית
נטיעות
ס״א מ״י> עשר
המפוזרות בתוך בית סאה,
שאין נין זו לזו אלא כמה
שיש נין זו לתנרתה ,ותפסו
נית סאה שהוא נ׳ אמה
על נ׳ אמה מפוזרות לאורך
נשוה,
ורוחנ
בית סאה
חורשי! כל
בשבילן
שביעית ער ר״ה,
ערב
אע״פ
שמצוה מן התורה להוסיף
מחול על הקדש ,לדנפקא
לן מבמריש ובקציר תשבות,
חריש
של ערב
הנכנס
לחרוש
שביעית
ואסור
לשניעית,
שלשים יוס
לפני
ר״ה ,כראמרינן
נשמעתא
למו״ק
מקראי,
קמייתא
ננטיעית נאמר הלכה למשה
ל מ ק ר א סמכו ,ו ה א כ ת י ב הכא
מסיני שמותר לחריש תחתיהם עד ר״ה כדי שלא ינשו ,ואס עשר הן ומפוזרות כהלכתן נתיך נית סאה ,נאמר למשה שיונקות
אף
ננימ סאה כולה ומותר לתרוש את כולן נשנילן ,אכל אס אינם עשר או שאינן מפוזרות כהלכתן ,חורש תחת כל אחת ואחת
ע ר ב ש ב ת ש ב י ע י ת אתה מ ו ת ר ל ע ש ו ת ע ד ש ת ש ק ע החמה .אם כ ן ל מ ה נ א מ ר עה העצרת ,ש ע ד כ א ן י פ ה ל פ ר י ו מ י כ ן
כשיעור יניקתה לפי חשנון עשר לנית סאה ,וכאילנומ זקנים נאסר ל׳ יום לפני ר״ה כלאמרינן )לקמן( לרי ישמעאל מהלכתא
שחרישו
אסור ,ו א י ז ה ו ,ת ר י ש ש ל ש ב י ע י ת ש י צ א ל מ ו צ א י ש ב י ע י ת .ו כ ש ה ת י ר ו אחריהן
בשביעית שבת,
ואילך
וכתיב
בראשית שבת ,מת ערב ש ב ת
בשבת
ב ר א ש י ת אתה
מותר
לעשות עד
שתשקע
החמה,
מ נ ב ל סירותיו .ו מ ק ש י נ ן ,היכי מ ב ט ל ר ב ן ג מ ל י א ל תקנת ה ל ל ו ש מ א י ,ותתנן א י ן ב י ת ד י ן י כ ו ל ל ב ט ל ד ב ר י בית
ולר״ע מקראי ,וחכמים עשו סייג לתורה יאסרו נשלה הלנן מפסח ואילך ובשלה האילן בזקנים מעצרת ואילך ,יאמרו כזקנים
לבטל
מפני שיינקיס הרבה שלש אילנות לבית סאה הרי אלו מצטרפים ותורשיס כל נית סאה נשניל! על עצרת ,לסי שכילו צריך להן
ד י ן ח ב י ר ו א ל א אם כ ן גהול מ מ נ ו ב ח כ מ ה
ש מ א י ו ה ל ל תקנה ז ו והתנו ש כ ל ה ר ו צ ה
ו ב מ נ י ן .ופרקינן ,תיקנו
ו י ב ט ל .ו מ ק ש י ק ,ו כ י ד ב י ח ה ל ל ו ש מ א י הן ,ו ה א הלכה ל מ ש ה מסיני ה ן ,ד א מ ר ר ׳ י ו ח נ ן ע ש ד נ ט י ע ו ח ,ו ה ן א ל ו
רצתה מתורת שדה לנן ונעשית שלה אילן ,ואם אינם שלש חורש לכל אחד תחתיו לפי חשבון עד עצרת יהשאר אסיר מפסח
בשבילן עד ראש
ואילך וסוכה לד .(.ערבה .למקדש ,לאילו ערנה ללולנ מקראי נפקא )שם( .וניסוך המים .לתמידין של שחר שנעת ימי החג,
ש מ ו ת ר ל ו ל ח ר ו ש ל ה ן בשישית ע ד ר א ש השנה .א ב ל ה א י ל נ ו ת ש כ ב ר
כדאמרינן בסרק לולב וערנה )מח.ן והמס מפרש כיצל מגסטן נין מיס נין יין ,וכל קרננות כל ימות השגה אין נסכיהס אלא
ע ש ו פ י ר י ו ו י ק נ ו א־ן ח ו ר ש י ן ל ה ן ב ש ש י ת עה ר א ש השנה .ב ת ח ל ת פ ר ק ר א ש ו ן מ מ ס ׳ ש ב י ע י ת ,ע ד מ ת י ח ו ר ש י ן ש ד ה
יין ,חון מן החג בתמיד של שחר שצריך שני ניסיטן ושמן .הלכה למשה מסיני .אלו שלשה נשאלו בבית המדרש מנין להם
ה א י ל ן ע ר ב ש ב י ע י ח ,ב י ת ש מ א י א ו מ ר י ם כ ל ו מ ן ישהוא י פ ה ל פ ר י .ש ה ח ר י ש ה ת ו ע י ל ל פ י ר ו ת ש ב א י ל ן ׳שהן ח פ י ר ו ת השנה
מן התורה ,והשיבו שהלכה למשה מסיגי הס ושמע השומע וגרסס כסדר ששמעם ישם( .אין צריך ל ו מ ר ח ר י ש וקציר ש ל
ה ש ש י ת .א ב ל אם נכנס ה ק י ץ ,ו ג מ ר ו חפירות ,ו א ץ ח ח ר י ש ה מ ו ע ל ת ל א ו ח ן ה פ י ר ו ת כ ל ו ם ,נאסר ב ח ר י ש ה .ש ה ח ה י ש ה
שביעיח .לעל כרחן אע״ג לרישא לקרא נשנת קאי ,דכתינ ששת ימים תענוד ,סיסיה אשביעית קאי ,דאי אשבח ,חריש וקציר
א ו ת ו ו ה ע ץ ( ] ה ע ת [ אינה מ ו ע ל ת ל ש נ ה ה ש ש י ח כ ל ו ם ,ו נ ע ש ה כ א י ל ו ה ו א ח ו ר ש ל ש ב י ע י ת ,ו ש י ע ר ו ב י ת ה ל ל א ו ת ו העת,
הוא לאסור שאר מלאכות מי שרו ירייה ט! לעל כרחן נשניעית לשמיטה הכתונ מלכר ,דאי כלכתינ לאיום השניעי קאי ,מאי
ו ק ר ו ב י ם ד ב ר י א ל ו ל ה י ו ת כ ד ב ר י א ל ו .ומנא ת י מ ר א השני ל ן ב י ן נ ט י ע ה ל א י ל ן ,כ ד ת נ ן ב מ ס ׳ ש ב י ע י ת פ ״ א ,ע ד
שנא חריש יקציר לנקט ,אלא ה״ק ששת ימיס תענול ונשניעי משנות ,והששה שאתה עובל בהן נחריש ונקציר תשנות ומכות
יבוא
במס׳
ששנינו
]השנה[.
עצ־ת.
]שביעית[ פרק
פיהוש ,מ ה כ א
ר א ש ו ן ע ש ר נ ט י ע ו ת מ פ ו ז ר ו ת ב ח ו ך ב י ת סאה
שמעינן
ש ה נ ט י ע ו ת הן
ח ו ר ש ץ כ ל כ י ח סאה
א י מ ת י נ ק ר א ו נטיעות ,ר• א ל ע ז ר ב ן עזריה א ו מ ר ע ד ש י ח ו ל ו ,ר׳ י ה ו ש ע א ו מ ר ב ת ש ב ע שנים ,ר׳ ע ק י ב א א ו מ ר נ ט י ע ה
כשמה.
מכאן
אילן
שנגמס ,פי׳
שנחחך והוציא
חילופין ,מטפח
ולמטה
כנטיעה,
מטפח
ולמעלה
כאילן,
ד ב ר י ר׳
. c rאלא חריש ש ל ערב שביעית .שלא יחרוש שדה אילן ערנ שניעימ מריש שיועיל לשניעית ;ר״ה שם>.
שמעון.
ד ש נ י ל ן כ ץ נ ט י ע ה ל א י ל ן .ש ״ מ ,מ ד ה ת י ר ל ת ר ו ש ל נ ט י ע ו ת ע ר ר א ש השנה ,מ כ ל ל ש א י ן ח ו ר ש י ן ל א י ל ן ע ד ר א ש ה ש נ ה .ו מ ן ה ה ל כ ה ש מ ע נ ו ,ו ל א מ ד ב י ת ש מ א י ו ב י ת ה ל ל .ו ע ר ב ה ו נ י ס ו ף המים ה ל כ ה ל מ ש ה מסיני הן .ופהיק ר ׳ יצחק,
כי א ת א י ה ל כ ת א גו ללי .כ ד ת נ ן
ב ש ב י ע י ת ב פ ׳ שיני ,א ץ נ ו ט ע י ן ו א י ן
א ( :ר א ה דצ״צ ונסינ לה תצמודא צפטירא לא״כ כל הגי.
מבריכין ו א ץ
מרכיבין ערב
שביעית פחות
מ ש ל ש י ם י ו ם לפני ר א ש השנה .ו א ת ו ב י ת
ש מ א י ו ב י ת ה ל ל התקינו ,מ פ ס ח ל ש ד ה ל ב ן
ו מ ע צ ר ת ל ש ד ה האילן.
ושקלו וטרו,
ב( נראה דצ״ל ר ״ ג יכית דינו הפירו באיסור נ ׳ סרקיס הראשוניס ר׳ אחא נשס ר ״ י נשעה שאסרו למקרא סמכו וכשעה שהפירי למקרא סמכו נשעה שאסרו למקרא סמכו גתריש ובקציר איזהו חריש שקצירו אסור זהו חריש
של ע ר נ שניעית שנכנס לשביעית וקציר של שניעית שיוצא למוצאי שביעית יכו׳.
גן צ״ל כי אתא׳ הלכחא ל׳ יוס לפגי ר״ה פ ״ כלתנן וכוי.
משקין בית השלחין פרק ראשון
מםורת הש״ם
א(
פ״א[,
!תוספתא
ב ( ]פסחים סו ,[.ג ( נמ״א:
ממי,
הגהות הב״ח
)א(
נשלמא
גט׳
ל׳
קילון.
נ״נ
קילון
כלומר
מי
הרמנ״ס
עמוק
נור
וכן מי גשמים שממקנצי׳
מהם
וכשהגשמים
אגמים
פוסקים יתמו המיס הנאים
לאגמים
להשקות
הצטרך
מהם נדלי ) :ג ( דש׳׳י ל״ה
מי
כו׳
גשמים
מללו
כי
מינה עד ללא הוי מליאה:
) ג ( ד״ה מותר כו׳ ול״ה רני
אילעא כו׳ הל״א) :ד( ר״ה
ר׳
כו׳
אילעא
מי
ליד
קילון) :ה( דייה והא ענילא
כו׳ ואזיל ומייתי מ מ ע י י ן
הת״ל:
אחר
תום׳
)י(
ל״ה אלא כו׳ אהאי לר׳
יצתק ד ל ע י ל דקאמר כי
גמירי כו׳ לסי אימל חכמים
ואף ) :ז ( ר״ה אלא
הוא
אר״א כו׳
שונה
לנכ״מ
הני שלשה ניחל .נ״נ אכל
רש׳׳י ז״ל פי׳ נמס׳ סוכה
דף לד לאלו שלשה נשאלו
ננית המדרש ושמע השומע
וגרסס כסדר ששמעם:
רבינו הננאל
כ י א ת א י הלכתא ל מ י ש ר א
פי׳
ילדה.
נטיעות
עשר
כגון
בית
המפוורין
סאה ש ה ל כ ה ל מ ש ה מסיגי
ל ח ה ו ש ל ה ן כ ל ב י ת סאה
ע ד ה א ש השנה.
להתיר
ילדה,
למישרי
החהישה
לגטיעה שהיא ילדה .קראי
ל מ י ס ר זקינה ,פ י ׳ ב ח ר י ש
ובקציר
ממגו
שלמדנו
איסורי חרישה קודם ר א ש
השגה ,ה א י ס ו ר הוה ל א י ל ן
ש כ ב ר ע ש ה פ ר י ו כ ב ר זקן.
ואקשינן,
להתיר
וכיון
שהלכה
החרישה
לנטיעה,
ח ל א מ ת ו ך ז א ת אחה ל מ ד
ל א י ל ן אסורח.
שחחרישה
והשבנו ש ר ׳ י ש מ ע א ל הוא
שלמד
החהישה
איסורי
מ ן ההלכה ד ר ׳
ישמעאל
בחריש
ובקציר
מוציא
לטעם א ח ר להתיר קצירת
בשביעית ,ולפיכך
העומר
ללמד
ה ו א נצהך ל ה ל כ ת
א י ס ו ר י ה ח ר י ש ה .ואסיקנא
ר׳
לה,
הלכה
סבר
ישמעאל
ל מ ש ה מ פ י נ י היא,
פי׳ כי הוא מוציא ב ח ר י ש
ובקציר
לטעם
להתיר
ור׳
אחר,
קצירת
עקיבא
העומר,
פליג
עליה
ו א מ ר ,ל א ו הלכה
למשה
נינהו א ל א
מסיני
פי׳ מ ן
נינהו.
רכן
בחריש
ור׳
קרא,
ובקציר
יוחנן
גמליאל
אמר,
מדאוהייח׳
ש ר א להו ,ג מ ר ש ב ת ש ב ח
]משבת[
ב ר א ש י ת בגזירה
ש ו ה ,מה
בראשית
שבת
ערב
מותר
מלאכה
עד
כלומר
לפניה
לעשות
שתחשך,
ולאחהיה
מותר ,אף ע ר ב
מותר
עד ראש
פירוש
לפניה
שביעית
השנת,
ולאחריה
הלכה ,א ת א י ג ו ר ה
ש ו ה ו ע ק ר ת ה ל ה ל כ ת א כוי.
אלא א מ ר ר ב אשי,
דינו
גמליאל
ובית
לה כר׳
ישמעאל,
הלכתא
גמירי לה,
רבן
םברי
דאמר
וכי
גמירי הלכתא בזמן שבית
המקדש
דניסוך
ממי
קיים,
דומיא
המים .א ב ל
גשמים
ולא
בזמן
ממי
מועד קטן
אלא אמר רב נחמן בר יצחק .האי אלא קאי אהאי דרבי יצחק
) 0לעיל ט גמיד הלכתא לשלשיס יום לפני ראש השנה
דהיינו באילנות זקנים לא תימא ללהט אתיא הלכתא אלא סבר רכ
נחמן לאיסור שלשים לפי אומל חכמים ואף החמירו בהם
שנכנס לשביעיה .כל שיש לו ליכנס לשביעית שאסור לחרוש לפני
ר״ה :מה חריש רשוה .בכל מקום :קציר העומר .מותר לקצור
בשבת :שהיא של מצוה .אע״פ שמצא קצור קוצר לבעינן קצירה
לשמה אבל אס מצא חרוש אינו חורש :הלכחא למישרא ילדה .עשר
נטיעות על ר״ה :קראי למיסר
בדבריהם ויש דמשבשי ליה להאי אלא
זקינה .שלשים יום קודם ראש השנה
דרב נחמן ואין להאריך בדבריהם:
שגכנם לשביעית וקציר של שביעית שיצא
ואתו בית שמאי והלל וגזרו מפסח
מה להלן היא אסורה לפניה
למוצאי שביעית ר׳ ישמעאל אומר מה חריש
ועל עצרת :ממילא שמעה מעה.
ולאהריה מותרין .ואי קשיא
רשות אף קציר רשות א יצא קציר העומר
לזקינה אסור לחרוש :אלא הלפהא
והא מפקינן מקרא במס׳ יומא פרק
שהיא מצוה אלא אמר רב נחמן בר יצחק כי
לרבי ישמעאל .ללא נפיק ליה מקראי
בתרא )לף פא (:דצריך לעשות תוספת
דדריש לקרא לדרשה אחריגא להוציא
גמירי הלכתא למישרי ילדה קראי למיםר גבי שבת בין בכניסתה בין ביציאתה
קציר העומר :מדאורייהא בעלו.
זקינה וכיון דהלכתא למשר־ ילדה לאו ממילא
להוסיפה מחול על הקודש איכא
כלומר אשכחו סמך מן התורה להט
למימר ההוא פורתא לא קא חשיב
זקינה אםירה אלא הלכתא לרבי ישמעאל
בטלו הלכתא :מאן דאמר הלכהא.
קראי לר׳ עקיבא ור׳ יוחנן אמר רבן גמליאל טון דלא הוי אלא כל שהוא וט ההוא
דלפני ר״ה אסור :אהא גזירה שיה
שיעורא נמי יהא מודה רבן גמליאל
ובית דינו מדאורייתא בטיל להו מאי טעמא
משוס
כלומר
להלכהא.
עקרה
דצריך להוסיף :אלא אמר רב
גזרה שוה דאינהו גמירו מנפשייהו גמר שבת שבת משבת בראשית מה להלן
אשי רבן גמליאל כוי .כלומר ודאי
משבת בטלו הלכתא הא אין אדם היא אמורה לפניה ולאחריה מותרין אף כאן
מדאורייתא בטיל ולאו הייגו טעמא
דן ג״ש מעצמו *> :כי גמירז הלכהא היא אםורה לפניה ולאחריה מותרין מתקיף
כדקאמר אלא סבירא ליה כרבי
בזמן שגיה המקיש קיים .וכי שרו לה רב אשי מאן דאמר הלכתא אתיא גזרה
ישמעאל וקא דייק רבן גמליאל מה
שייכא תוספת שביעית גבי ניסוך
רבן גמליאל ובית דינו בזמן שאין שוה עקרה הלכתא ומאן דאמר קרא אתיא
בית המקדש קיים :גזירה מי גשמים.
שניתנו למשה גבי הדדי « דבכל
גזרה שוה עקרה קרא אלא אמר רב אשי רבן
דלמא אתי למעבד מיג( קילון :מי
מקום שונה הני שלשה ביחד דכך ניתנו
גמליאל ובית דינו םברי לה כרבי ישמעאל
גשמים גמי אהי לידי מי קילון.
אלא ודאי למילף סמטנהו רחמנא:
דאמר הלכתא גמירי לה וכי גמירי תלכתא
כלומר כי מדלו מינה ) 0דלא הויא
בשלמא מי קילח כו׳ אלא מי
בזמן שבית המקדש קיים דומיא דניםוך המים
מליאה נעשית ממילא מי קילון שאינו
בכי
מיירי
נשמים.
מלא וטריחא מלתא :נהרוה המישכין אבל בזמן שאין בית המקדש קיים לא :אבל
האי גוונא דקים לן דלא פסקי ולית
מן האגמים .השתא משמע ליה מי לא ממי תגשמים וממי הקילון >*< :בשלמא
בהו איסור אלא מהאי טעמא דמפרש
אגמים עבידא דפסקי :ש מוהר
מי קילון איכא טירהא יתירא אלא מי גשמים
אבל אי פסקי אית להו איסורא
להשקוה מהן בהולו של מועד .ולא
יוחנן
א״ר
אילעא
ר׳
אמר
איכא
טירחא
מאי
כדלקמן דבכל מידי דפסיק איכא
גזרי דלמא ססיקא מי אגמים ואזל
גזירה מי גשמים אטו מי קילון רב אשי אמר
איסורא משום דאזיל ומייתי ממקום
וטרח ואייתי מן גהר אחר :ר׳ אילעא
רחוק טון שהתחיל להשקות שלא
מי גשמים גופייהו לידי מי קילון אתו
אמר ר׳ יוחנן דאמר גזרינן מי גשמים
יפסיד שדהו הלכך איכא לאוקמי
וקמיפלגי בדר׳ זירא דאמר ר׳ זירא אמר רבה
אפילו היכא דלא פסקי אטו מי
הכא דלא פסקי:
בר ירמיה אמר שמואל בנהרות המושבי?
קילון מדקאמר רב אשי מי גשמים
מדלין
לידי )י( קילון אתי מכלל דר׳ יוחנן מים מן האגמים מותר להשקות מהן בחולו
אסר אפילו דלא אתיא לידי מי קילון
של מועד מר אית ליה דרבי זירא ומר לית ליה דרבי זירא גופא אמר ר׳ זירא
לית ליה דר׳ זירא דלא גזר :מיהיבי
אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל נתרות המושכין מים מן האגמים מותר
אבל לא מי קילון .דלמא מפסקי
להשקות מחן בחולו של מועד איתיביה רבי ירמיה לרבי זירא אבל לא ממי
וטרח להוציא מן העמוק הכא נמי
גשמים ולא ממי קילון אמר ליה ירמיה ברי גהני אגמים דבבל כמיא רלא
אמאי לא ניחוש דלמא מפסקי מי
פםקי דמו תנו רבנן יתפסיקות והבריכות שנתמלאו מים מעיו״ט אסור להשקות
אגמים :א״ל כמיא דלא פסקי דמו.
וליכא למיחש :פסיקוה ובריכוה.
מהן בהולו של מועד ואם היתה אמת המים עוברת ביניהן מותר אמר רב
חדא מילתא היא :אם אמה המים פפא והוא שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים רב אשי אמר
עוברה ביניהן .בין הבריכות הללו
האע״פ שאין רובה של אותה שדה שותה כיון דקא משכא ואתיא מימר אמר
מותר להשקות ממי גשמים דאי פסקי
אי לא שתיא לחד יומא תשתי לתרי ותלתא יומי ת״ר יבריכה שנוטפת מים
מי גשמים משקה מאמת המיס:
משדה בית השלחין זו מותר להשקות ממנה שדה בית חשלחין אחרת ותא
והוא שרובה של אוהה שדה שוהה
עבידא דפםקא אמר ר׳ ירמיה ׳ועדיין היא מטפטפת אמר אביי הוהוא שלא פםק
מאוהה אמה המים פוי .שיכול
להשקות רוב השדה בפעם אחת מעיין ראשון תניא ר׳ שמעון בן מנסיא אומר שתי ערוגות זו למעלה מזו לא
מאותה אמת המיס אבל אם אינו יכול
ידלה מן חתחתונה וישקה את העליונה יותר על כן אמר א>רבי אלעזר בר
להשקות בפעם אחת מאותה אמת
שמעון טאפילו ערוגה אתת חציה נמוך וחציה גבוח לא ידלח ממקום נמוך
המיס רוב של שדה אינו משקה
וישקה למקום גבוה תנו רבנן ימדלין לירקות כדי לאוכלן ואם בשביל לייפותן
מפסיקות ובריכות דלמא מפסיק
אםור רבינא ורבה תוםפאה חוו קא אזלי באורחא חזו לההוא גברא דהוה דלי
ואזיל :הישהי להרי או הלהא יומי.
מההיא אמת המיס ולא טרח ומייתי דוולא בחולא דמועדא אמר ליה רבה תוםפאה לרבינא ליתי מר לשמתיה א״ל
והתניא מדלין לירקות כדי לאוכלן א״ל מי םברת מאי מדלין מדלק מיא מאי
בריפה
אחרינא:
המיס
מאמש
מדלין
שגטפה משדה ביה השלחין זו מוהר
מותר .ודחי ר ב ש ש ת ,מאן
דאמר
ד.
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ״ז מהלכות
כז
תמידין הלכה ו סמג
עשין קצנו:
ב ג ד ה ו ז ח מיי׳
כד!
ס״ח
יו״ט
מהלכות
הלכה א טוש״ע א״ח סי׳
תקלז סעיף ג:
ט מיי׳ שם הלנה ג
כט
טוש״ע שם תעיף כ:
hי מיי׳ שם טיש״ע שס
סעיף ר:
מוסף רש״י
לשביעית.
שנכנס
כששיח
יחרוש
המועלת
שלא
חרישה
)מכות
לשניעית
ח .(:וקציר ש ל שביעית.
כגון תנואה שהניאה שליש
נשכיעית ,אתה
נוהג נה
שניעית
כשמינית
מנהג
)ר״ה ט (.שאס הניאה שליש
נשניעימ מאז היא ראויה
ליקצר ואס קצרה נשמינית
לנהוג
צריך
שניעימ
קדושת
נה
! מ כ ו ת ח.;:
ישמעאל
חריש
ר׳
אומר
רשות
מת
ולא
כוי.
לנר הנתונ אלא לעני! שנת,
כלכתינ ניה וניוס השניעי
תשנות,
ונקציר
נחריש
תשנות נא ללמלך מה תריש
אין
חריש
לך
מצוה
של
ואפילו לזרוע לצורך עומר
ושתי הלחם ,שהד אס מצא
אינו
חרוש
ואני
חורש,
אוסרו לך נשנמ ,אף קציר
שאני אוסר לך נשל רשות
אני אוסר לך ,יצא קציר
העומר
שהיא
שאפילו מצא
מצוה.
מצוה
קצור
לקצור ,ויש לך ללמוד מכאן
שלוחה את השנת 1ר־ה שם
וכעי״ז מכות שמו.
רבינו חננאל)המשך(
ולהשקות
לא,
דאיכא
טירחא
מי
גשמים
אלא
מאי
ד ב פ ת י ח ה םגי ל י ה
ט י ר ח א איכא .א מ ר ר׳ י ו ח נ ן
ג ו י ר ה כוי .ר ב א ש י א מ ר
גשמים
כשפוסק
גופייהו
המטה א ח י ל י ד י מ י ק י ל ו ן .
כלומר צריך למלאוח מהן
במקום
שנתקבצו.
ופליגא
בהא
זירא
בדלי
דאמר
נהרות
דרי
המושכץ
מ ן האגם מ ו ת ר ל ה ש ק ו ת
מחן
ר׳
בחולו
מועד.
של
דר•
יוחנן אית ליה
ו י ר א ו א ס י ק נ א דהני נ ה ר ו ת
המושכין
האגמים
מן
)דתנן( מותר משום דאגמי
ב ב ל כ מ י א ד ל א פסקי ד מ ו .
ת ״ ר הבריכות
שנתמלאו
יו״ט
מהן
והפסיקות
]מים
אסור
בחולו
דחיישינן
מערב
להשקות[
מועד,
של
יפסקו
שמא
ו י ב ו א ו ל מ ל א ו ת ב ד ל י ואם
היתה א מ ת המים ע ו ב ר ת
עליתן
אשי
מותר .א מ ר
שאין
ואע״פ
רב
רוב
אותה ש ד ה ש ו ת ה מ א ו ת ה
א מ ת המים
מאי
שרינן.
ט ע מ א כ י ו ן ה מ ש כ ה אותה
להשקוה ממנה ביה השלחין אחר .בית השלחין שהיה גבוה והיה מעיין נובע מצדו ובצד אחד היה בית השלחין נמוך ובין אלו בית השלחין היה
בצד השלחין הנמוך בריכה קטנה וכשמשקיס בית השלחין הגבוה מן המעיין נוטף טיפין מן בית השלחין הגבוה לתוך הבדכה הנמוכה מותר
להשקות אותו בית השלחין הנמוך מאותה בריכה אע״ג דבריכה עבידא דפסקא הואיל ומטפטף בו מבית השלחין הגבוה מיס שבאו לו מחמת
המעיין :והא עבידא דפסקא .בריכה ואזיל ומייתי)» :עדיין היא מעפעפה .מבית השלחין גבוה לתוך הבריכה דודאי לא פסקא :אמר אביי
והוא שלא פסק מעיין .המטפטף מבית השלחין גבוה לבריכה מותר להשקות מבריכה לבית השלחין נמוך אבל אי פסיק מעיין אע״ג דעדיין
מטפטף מבית השלחין גבוה לתוך הבריכה אין משקין מן הבריכה לבית השלחין נמוך דלמא פסיק ואזיל וטרח ומייתי ממעיין אחר :לא ידלה מן
ההחהון וישקה לעליון .דאיכא טירחא יתירא :מדלין לירקוח .משמע שהוא לולה מיס ומשקה לירקות כדי לאוכלן בחולו של מועד :ואם בשביל
ליפוהן .שיגדלו הירקות אסור דהרווחה היא :דהוה דלי דוולא .דולה דליות מים לירקות וחכמים לא התירו כי אם לבית השלחין בלבד:
שאין בית
הקילון.
המקרש
ומקשינן
שלוםי
קיים
כשלמא
לא,
מי
ולפיכך
הקילון
התיה .א ב ל א י ן
שהן
כמו
ביב
משקין בית
ה מ ו ש ך מים
חשלחין
וצריך
לא
לדלות
ראשון.
ואפי׳
ותניא ר ׳
עהוגה א ח ת
שמעון בן
חציה
מנםיא
גמוך
אומר שחי
וחציה
ערוגוח זו
גבוה ל א
ידלה
למעלה מזו
מן
הנמוך
לא
וישקה
א מ ת המים
ל א ח י י ש ל פ ס י ד א ,מימה
לחד
א מ ר אי ל א ש ת י
יומא שתי לתרי יומא תלת
יומא.
תנו
בריכה
רבנן
ש נ ט פ ה מים כ ל ו מ ר נ ת מ צ ו
ונתקבצו
בתוכה תתמצית
] ש ל [ ש ל ח י ן א ח ר א .תנינן
המים
משדה
המתמצין
בית השלחין ,משקה בית
השלחין
אחר
כל
זמן
ש מ ט פ ט פ ת ו ל א פסק מ ע י ן
•דלה מ ן
את
ואתיא
לה
התחתונה
הגבוה .ת ״ ר
וישקה
לעליונה,
מדלין מים
כר.
ד:
עין משפט
נר מצוה
משקין בית השלחין פרק ראשון
מועד קטן
מםורת הש״ם
לא א מיי׳ פ״ח מהלכות ממדלין לירקות .ממקום עמוק קרי דילר ואע״ג דאיכא טירחא
שלומי .כשהירקות רצופין נוטל מהן מבינתיים לאוכלן מותר ליפומן
י״ט הלכה ג טוש״ע
יתירא בשביל לאכול התירו אבל לייפות אפילו ליכא
אסור בשביל ליפותן אותם שנשארים :המידל .תולש בגפנים
א״ח סי׳ תקלז סעיף ה:
לב ב מיי׳ פ״נ מהלכות טירחא לא התירו :כ ך מידל בשל עניים .דכי אסר רחמנא
שישנן ביתל יותר מלאי :בשל עניים .בפאה .א״נ עוללות שאין לו
שמיטה הלכה נ :
ליקת עוללות ה״מ בשעת בצירה כלכתיב )לברים כל( כי תבצור כרמך לא כתף ולא נטף :בנכי .בורות תחת הגפנים וזיתים ונותן בהם
לג ג ד מיי׳ פ״ח מהל׳ לא תעולל איסור עוללות עלייהו:
מיס :עוגיות .עגול סביב כמו עג
י״ט הלכה ג שמג לאוין
עה טוש׳׳ע א״ח סי׳ מקלז מפני שמכשיר אגפיה לזריעה.
עוגה ועמל בתוכה )תענית דף ימ.(.
מדלין שלופי כדתנן א>המידל בגפנים כשם
סעיף ו:
ובלידין נמי הן גומות :ציחאי.
ממש
חדשה
ונראית
שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשל עניים
לד ה ו מיי׳ שם הלכה ד
מקום :למעבד בגפי .עוגיות והיכי
שסבורין הרואין שלכך מתכוין אי
סמג שם טוש״ע א״ח
דברי ר׳ יהודה רבי מאיר אומר בשלו רשאי
ש ד והא תנן אין עושין עוגיות:
נמי חשיב ליה עבולת קרקע ממש
סי׳ תקמל ס״נ:
ואינו רשאי בשל עניים אמר ליה והתניא
הא בחדשי .שמעולם לא היו שם
ואע״ג שאינו מתכוין לכך מיהו
מדלק מים לירקות כדי לאוכלן אמר ליה נ>אי
עוגיות אסור לעשות בחולו של מועל
מלאכה היא ואע״ג לאמר ר׳ שמעון
רבינו חננאל
לאיכא טירחא יתירא אבל עתיקי
תניא תניא :ואין עושין עוגיות לגפנים :מאי
לבר שאין מתכוין מותר הא אמרינן
מים
מדלק
׳אפיקנא
שכבר היו לו שם עוגיות ונסתמו
ולא
רישיה
בפסיק
שמעון
ר׳
מודה
י(
עוגיות אמר רב יהודה בנכי ״תניא נמי
לידקוח כ ד י ל א ו כ ל ן ואם
מותר לחזור ולחופרן בחולו של מועל:
כ ש ב י ל ל י י פ ו ת ן א ס ו ר .ימות ורבנן סברי טון דע״י שינוי הכי אלו הן עוגיות בדידין שבעיקרי זיתים
מפני שנראה כעודר .לצורך שביעית
•לית ה א י מ ד ל י ן מ ל ש ו ן עביד ליה לאו מלאכה היא ומותר
ושבעיקרי גפנים איני והא רב יהודה שרא
המדל
כדתנן
שלופי
שהד חוסר כעודר :שמכשיר אגפיה
ללא שמיה חדשה:
בגפנים כוי ] .ו א י ן ע ו ש י ן
לבני בר ציתאי למעבד בנכי לכרמיהון לא
לזריעה .כשחוסר האמה ומניח
ע ו ג י ו ת [ .פ י ׳ עוגה ,ו ה ן זבלו מוכיח עליו .לליכא למיחש
קשיא א הא בחרתי תא בעתיקי :ר׳ אלעזר
העפר שבאמה על שפת האמה מתקן
כ ד י ד ן ש ב ע י ק ר י אילנות,
להא למאן לחזי החפירה
:ד ת נ ן ב מ ס י כלים פ ׳ כ ״ ט •>)לא(חזי ליה ) 0לזבל שבחפירה :בן עזריה אומר אין עושין את האמה :בשלמא
אגפיה לזדעה דעביד לה ארעא
יד ה ב ד י ד א ר ב ע ה .והני
רכיכא :דקא אהו מיא בהריה .דכי
מועד משום דקא טרח אלא שביעית מאי
לאתויי
אבל
בחדתא,
מילי
בנכי
למיעבד
כעתיקא,
תפר באמה אתו לאלתר מים בהדי
טעמא פליגו בח רבי זירא ורבי אבא בר
1£רי• מתני׳ ר ׳ א ל ע ז ר ב ן
חפירה :מייד מפגי שמכשיר אגפיה
צזריה א ו מ ר א י ן ע ו ש י ן את ממל חד אמר מפני שנראה כעודר וחד אמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה
לזריעה איכא .אע״ג דאתי מיא
תאמה בבשתב יח לע יהתב .י ןו מ]קב שמ יו נען ,ד מאי בינייהו איכא בינייהו דקא אתו מיא בתריה מאן דאמר מפני שמכשיר
־בין[
בתריה להא שלא ארעא רטכא
:ש ל מ א ב מ ו ע ד מ ש ו ם אגפיה לזריעה איכא ומ״ד מפני שנראה כעודר ליכא ולמאן דאמר מפני
אגפי האמה :ומ״ד מפני שנראה
טירחא,ל א .א לו פאר ק י נ ןש,ב י כעייו ןת שנראה כעודר ליחוש מפני שמכשיר אגפיה לזריעה אלא איכא בינייהו דקא
כעודר ליכא .להא אתי מיא ובעולר
אמאי
ש ח ו פ ר נ ר א ה כ ע ו ש ה שקיל מיניה ושדי לבראי למאן דאמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ליכא
ליכא מים ולכך לא דמי לעודר :אלא.
מלאכה בשביעיח בשדה.
לעולם דלא אתו מיא בתדה ואיכא
י י ש א ו מ ר י ם מ פ נ י למ״ד מפני שנראה כעודר איכא ולמ״ד מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ליחוש
בינייהו דשקיל ושדי לבראי דחפיר
1ז מ כ ש י ר א ג פ י ה ל ז ר י ע ה ,מפני שנראה כעודר עודר נמי כי קא שקיל בדוכתיה מנח ליה אמימר מתני
:ל ו מ ר כיון שחופר נמצא
באמה ושלי עפר לבראי רחוק מאגפי
:ח ו ר ש ב א מ צ ע ו מ כ ש י ר לה מפני שנראה כעודר וקשיא ליה דרבי אלעזר בן עזרידז אדר׳ אלעזר בן
אמה דלא מכשיר אגפיה לזריעה:
לזריעה
הצדדין
לח מכפרנ .י עזריה ומי אמר ר׳ אלעזר בן עזריה כל שנראה כעודר אסור ורמי נ ה י י>בעושה
מתני
אמימר
מאן דאמר מפני שנראה כעודר
שיגביה
עד
או
טפחים
שלשה
שיעמיק
עד
אוסר
מאיר
ר׳
אוצר
זבלו
את
אדם
צ נ ר א ח כ ע ו ד ר ,ו ק ש י א ליה
איכא .להא תפיר ולא אתו מיא
ימי א מ ר ר• א ל ע ו ר הכי,
ש כ ל ת ח ו פ ר ו מ ע מ י ק נ ר א ה ג׳ טפחים היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך רבי אלעזר בן עזריה אוסר
בתריה :בדוכחיה מנח ליה .ללא
:ע ו ד ר ,ו ה א א י ה ו ד א מ ר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע ר׳ זירא
שלי ארעא לבראי ללא עביל אלא
ש ח ו פ ר [ ע ד גי ,ו ל א ג ו ר
מרכך ארעא אבל הכא שלי לבראי
ג ש ו ם ע ו ד ר ,ד ת נ ן ב מ ס ׳ ור׳ אבא בר ממל הד אמר כגון שהעמיק וחד אמר זיבלו מוכיח עליו :ומתקנין
! ו ב י ע י ת פ ר ק ש ל י ש י ע ו ש ה את המקולקלת במועד :מאי מקולקלת אמר רבי אבא ג שאם היתה עמוקה לכך לא למי לעולר :אמימר מהני.
•1דם ו ב ל ו א ו צ ר ,ר׳ מ א י ר
בהליא הא לאמר ד אלעזר אין עושין
•1וםר ע ד ש י ע מ י ק ג׳ טפח מעמידה על ששה טפחים פשיטא חצי טפח על שלשה טפהים כיון
את האמה בשביעית מפני שנראה
י1פחים א ו ע ד ] ש י ג ב י ה [ ג׳ דלא עבר מיא לא כלום הוא טפחיים על שנים עשר דקא טרח טירחא יתירא
היה ל ו ד ב ר מ ו ע ט מ ו ס י ף
כעודר :עושה אדם זבלו אוצר.
נ ל י ו ו ה ו ל ך .ר ׳ א ל ע ו ר ב ן לא טפהיים על שבעה מהו יהכא חמשה קא מעמיק והכא חמשה קא מעמיק
שמכניס כל זבלו בשביעית בשדה ולא
גוריה א ו ס ר ע ד ש י ע מ י
הסלע.ק או דלמא כיון דאיכא טפח יתירא איכא טירחא טפי תיקו אביי ה שרא לבני
אמדנן מראה כמזבל שדהו בשביעית:
:׳[ או ע ד ש י ת ן ע ל
א
ב
׳פרקינן ,ר׳ ו י ר א ו ר ׳ א
נהרא
למיכרא
םכותא
לבני
לחו
ישרא
ירמיה
רבי
נהרא
לשהופי
המדך
בר
עד שיעמיק שלשה טפחים .ומכניס
הזבל לשם דמוכחא מלתא דלא עביד
ו :הר עממ ימקל ,ק וחדדם אלמכ ןר ,וכ גחודן טמימא רב אשי שרא להו לבני מתא מחסיא לאקדוחי נהר בורניץ אמר
כדי לזבל שדהו בשביעית :היה לו
•!מה ז ב ל ו מ ו כ י ח ע ל י ו כיון רשתו מינית רבים כרבים דמי ותנן עושין כל צורכי רבים :ומתקניז את
£זאינו
עודר.
׳חכמים
אומרים
עושה
^ .ס א מ ת המים
כתחלה
כשביעית,
המתקלקלת
פיסקא
ומחקנין
את
במועד.
מאי
אבהו
מקולקלת .א מ ר ר׳
1זאס תיתה ע מ ו ק ה ט פ ח ,
תופרה ומעמידה ע ל ש ש ה
!:פחים,
חמשה
נמצא
מוסיף
טפחים.
ומיבעיא
זין ,אמה ש י ש ב ה ט פ ח י י ם
מ ה ו ל ח פ ו ר ה׳
האחרות
על
שבעה
-להעמידח
.זפחים .ד ח מ ש ה נ מ י הוא־קא
מוסיף.
בתיקו.
ומתקנין
קילקולי
חמים
שברשות
הרבים.
אביי
שרא
ועלתה
לבני
תרמך
־ סחופי נהרא .ו ר ׳ י ר מ י ה
1
ש ר א ל מ ב ר א נ ה ר א סתום
־לפותחו ,ו ר ב א ש י
שרא
:א ק ד ו ח י נהר ב י צ י ן .א מ ר
קילקולי
מעט זבל .באותה שלה קולם שביעית
מוסיף עליו זבל והולך בשביעית ואין צריך להעמיק :רבי אלטזר אוםר .אפילו אם היה שם מעט זבל קולס שביעית להוסיף עליו בשביעית:
עד שיעמיק שלשה .או שיתן הזבל על הסלע שבשלה ללא נראה כמזבל והיט ש ד רבי אלעזר לחפור ולהעמיק בשביעית ולא חייש לנראה
כעודר :כגון שהעמיק .קודם לכן כלומר הא לאמר רבי אלעזר על שיעמיק לא אמר עד שיעמיק בשביעית אלא שהיה עמוק קודם
שביעית :זבלו מוכיח עליו .כלומר אע״ג דמעמיק בשביעית הוא נראה כעודר ואסור הכא מותר שהרי זבלו שמניח לשם מוכיח עליו
דלא עביד משוס עודר :שאם היסה עמוקה עפח .כלומר שלכתתילה היה שים אמת המיס בת ששה טפחים ונסתמה עד טפח )א( מעמידה
עד ששה טפחים כלומר חוזר ומעמיק אותן חמשה טפחים שנסתמה :חצי טפח על שלשה .אם היתה בתחלה בת שלשה טסתיס ונסתמה
עד חצי טפח דודאי אינו חוזר וחופר אותן שני טפחים ומחצה אע״ג דהוי דומיא דהיתה עמוקה טפח ומעמידה על ו׳ טפחים :כיון
דמעיקרא לא עברי בה מיא .כלומר ודאי באמה בת שלשה טפחים לא עברי בה מיא שפיר לא קודם לכן ולא עכשיו הוי טירחא דלא
צדך :טפחיים על שגים עשר .דלכתחילה היתה של שנים עשר ונסתמה עד שני טפחים אסור להעמיק עוד עד י׳ טפחים על אותן שנים
הראשונים משום דהוי טירפא יתירא דקא מעמיק כל כך ולהגביה קרקעית הגומא למעלה מששה טפחים :טפחיים על שבעה טפחים.
ונסתמה עד שני טפחים :מהו .להעמיק אותן חמשה שנשתיירו :הכא חמשה קא מעמיק .דהיתה עמוקה טפח ומעמידה על ששה ולא
הר טירתא יתירא להעמיק כל כך בקרקע :והכא .נמי לא מעמיק במועד אלא חמשה טפחים :כיון דאיכא טפח יחירא .דלא צריך כל
הטפח ןדסגי בד׳[ :איכא טירחא טפי .ששותה עצמו בשביל אותו טפח יותר מדאי :לשחופי נהרא .לעקור ענפי אילנות הגדלים
בנהר :למיכרא גהרא טמימא .לפנות מקור המעיין שנסתם :לאקדוחי נהרא .לפנות שירטון שבאמצע הנהר :בומין .שם הנהר:
1
קילקולי
׳:יון ר ש ת ו מניה ,כ י ר ב י ם
ד מ י ,וחנן ע ו ש י ן כ ל צ ו ר כ י ) ה מ י ם ( ] ר כ י ם [ .
א( פאה פ״ז מ״ה ,ב( נשכת
קטו :וש׳׳נ[ ,ג( ]תוספתא
ס״אע״שתוספתאדשניעית
פ״א[,
י(
מ״ג[,
ה(
ןשניעית
שייך
פ״ג
מענ״ל,
ו ( שנת עה ,.ז( ]צ״ל הא וכן
איתא נתר׳׳ט דשניעית פ״ג
מ״ג[,
הגהות הב״ח
) (ftרש״ ז״ה שאס היתה
,
כו׳
ונסתמה
וחוזר
על
ומעמידה
טפח
על
ששה) :ב( תום׳ ל״ה זנלו
כו׳ תזי ליה נמי לזבל:
משקין בית השלחין פרק ראשון
מסורת הש״ם
א( ןפי׳ דרכים המפולשין[,
נ ( ןעי׳ תוס׳ נ״ג קמו .ל״ה
מנין[ ,ג ( מענית יז :יומא
עא:סנהלריןננ:סג:זנחיס
ית :ןכנ,[:ד( ]ליתא נקרא[,
ה ( ]סוטה לנ [:נדה סו .שכת
סז .תולין עת ,.ו( ]ינמות
כא ,[.ז( ]סוטה ה,[:
ת ( ]שייך למשנה דף נ,[.
ט ( ]שייך נמשנה ללעיל נ,[.
י( נרש״י בעין יעקנ לימא
מינת אלא ,כ( ]גיטין מת,[:
ל( ]עי׳ תוס׳ פסחים צז .ל״ה
אלא וכוי[ ,מ ( ןמשס לא
מונח מ י ד ושם כתינ קרא
אחריגא ונראה לצ״ל מס׳
מתילוסי
מקלט העמק
גרסאות[](),ועי׳מוס׳ נ״כ
קמז .ל״ה מנין[,
מקילקולי המים .כגון אבנים שנפלו מחמת הבור :חוטטין .נפלו צרורות
בקרקעית
במועל :אכל לא חוטנףן אומן .אי
הבור מעלה אותן
אמרת בשלמא הא לקתני ההיא בדיתא שלמעלה wשל יחיל היינו
הגהות הב״ח
גליון הש״ם
עי׳ נדה דף נו ע״א תוס׳
ד״ה ובנה:
לה הא דחוטטין בשאין יחיד צדך לו
א״כ האי
חוטטין
דקתני אבל לא
במאי מוקמת לה :אלא מאי כשיחיד
צריך לו כוי .כלומר במאי מוקמת האי
חוטטין
דקתני
צדטן להן
בשרבים
והתניא כו׳ של רבים תופרין אותן:
קשיא
אלא
חוסרין
בורות
קמייהא.
של
דקתני
רבים
אין
בשרבים
צדטן לו קשיא להא בדיתא דקתני
הכא של רבים חופרין
אותן :אלא
דאפילו חפירה מותר ולא קשיא לרבי
יוחנן
דאמר לא שנו כו׳ :מהטחין
דיקא.
<מי
דתפירה
רנשבורג
א[ תום׳ ל״ה הא מקמי
וכו׳ מדאודימא .נ״נ עיין
נלה לף נו ע״א למלרננן
הוא וצ״ע .ועיין ננ״נ קמו
ע״א פוס׳ ל״ה מנין כו׳
ולו״ק שונ נלפס ספר יד
לול וראיתי שהרגיש נזה:
דבשרביס
נמי
הדרכים.
לפנות
שמרגילין
שיהא
צדטן
מותר:
לו
לקווץ
קוצים
אה
שבדרטם:
מרגילין להיוה בהוכו ארבעים םאה.
)י(
במקוה
נוגע
אמת המיס כדי שיהא בו ארבעים
סאה :כל דמים שנשפכו שם .כגון
שבדרכים:
בקוצים
דקאמרת
הא.
דלאתויי הני נמי בהדיא קחני במתני׳
כו׳ אלא
מתקנין
דקתני
ודאי הא
ועושין כל צורכי רבים לאתויי חפירה
קא
אתו:
שעושין
ט(מצייגץ
סימנים על
כלאמר
הקברוה.
אה
בסיד
הקברות
במרובה )3״ק לף סט (.של
קברות בסיל לחוור כעצמות כלי שלא
ילכו
תרומה
אוכלי
דכהיב
לשם:
וראה עצם וכוי .יחזקאל מתנבא על
העתיל לבא שיעשו ישראל ציונים על
עצמות
הפגרים המושלכין )י( ורמז
וללמל
ציון :כל
הוא שלא בא הכתוב י( אלא להזהיר
שיהא אלם עושה
בן נכר )י( וערל גשר .שמתו אתיו
מחמת מילה ולא רצו למולו שיראים
פן ימות גם הוא כאחיו לא יבא אל
מקדשי
לשרתני
גמירי.
מסיני:
פרוש.
הטומאה
כלומר
שאסולין
טומאה
עושים
בעבודה:
קוראה
סימנים
לו
על
כדי שיהא מרגיש ופורש:
) 0לפני טור לא ההן מכשול .כלומר
עשו
על
דבר
הטומאה
שלא
יהו
נכשלים בה נושאי תרומה וטהרות:
משמרה
לאוכלי
ומתרגמינן ותפרש ון :עשו
למשמרהי.
תרומה
עשו
דכתיב בה
משמרת
משמרת
דכתיב )במדבר יח( ואני נתתי לך את
משמרת תרומותי שלא יהו מטמאים:
ושם
הגהות מהר״ב
מתקטן
רבכלל
דרך.
שעושין
סימן
באיזה
דרך ילכו :אראנו בישע אלהים .זה
דהאי
קוון לרכיס
לחיקון
בהדיא קתני להו דהוו בכלל מתקנין כו׳ א״נ האי דמקשה הך קושיא
לא היתה מתניתא שגורה בפיו ולא
בשאין יחיד צריך לו אלא אי אוקמת
והזרהם.
נמ' ת״ל ודאה עצם אדם.
דתניא.
קא
סלקא
לעתיה
לקסריך
הר
ידע
ומתקנין את
ל(דגרס בה
קילקולי המים שברה״ר וכו׳ :חטיטה אין
v!!,
דמים.
עליך
והיה
הדרכים:
לא
יוחנן
ר׳
אמר
יעקב
ר׳
אמר
לא
חפירה
פי׳ רבינו חננאל נקיט ליה להאי
שנו אלא שאין רבים צריכין לחם אבל רבים
קרא מפרשת»>מעקה דדמי להאי דהר
צריכין להם אפילו חפירה מותר וכי רבים
מכשול ממתני׳ עם הגמרא יש ללמד
שאסור להשקות קרקעות אלא אותן
צריכין להם מי שרי והתניא חוטטין בורות
להוו דבר האבד שיתקלקלו התבואה
שיחין ומערות של יחיד ואין צריך לומר של
והאילנות הנטועים בה והוא הלין
רבים ואין חופרין בורות שיחין ומערות של
לשאר עבודת קרקע אסור בחולו של
רבים ואין צריך לומר של יחיד מאי לאו
מועד והא דאמדנן דמותר להשקות
בשרבים צריכין להם לא בשאין רבים צריכין
הני מילי כגון מאמת המים העוברת
להם דמותה גבי יחיד שאין יחיד צריך להם
בשדה עצמו דליכא טירחא יתירא
חטיטה מי שרי ותתניא בורות שיחין ומערות
ומותר לתקן בורות שיחין ומערות של
יחיד ושל רבים מותר לחפור לכתחילה
של יחיד כונסין מים לתוכן אבל לא חוטטין)א(
טון דצריכי למים דהכי תניא לעיל
ולא שפין את סדקיהן ושל רבים חוטטין אותן
דהאי
לציון.
רמז
כדפדשית:
ושפין את סדקיהן ואלא מאי בשיחיד צריך
קרא לא כתיב אלא לעתיד אבל לא
להם דכוותה גבי רבים בשרבים צריכין לתם
בזמן הזה ומיהו משני דאיכא למילף
ומערות
חפירה מי אסיר והתניא בורות שיחין
מהתם :הא מקמי דליתי יהזקאל.
אותן
וחוטטין
של יחיד כונסין מים לתוכן
כלומר לדידך דאמרת דבזמן הזה
אבל לא שפין את םדקיחן ולא חוטטין לתוכן
הוי ׳(מדאודיתא א[ אס כן מקמי דליתי
יחזקאל הוה ליה להקדוש ברוך הוא
ולא סדין אותן בסיד ושל רבים חופרין אותן
לאשמועינן לצדן ציון ומתרץ הרבה
וםדין אותן בסיד אלא קשיא הך קמייתא
לברים לקים לן לאסודן מן התורה
תריץ הכי חוטטין בורות של יחיד בשיחיד
ללא כתיב בקרא אלא בהלכה על
צריך להם ואין צריך לומר בשל רבים
נמי:
יחזקאל והאי הט
לאתא
מותר
כשרבים צריכין להם דאפילו חפירה
רב פפא אמד םלו סלו .כל חל
רבים
של
ואין תופרין בורות שיהין ומערות
וחל נקיט מאי להוה מסיק
בשאין רבים צריכין לתם ואין צריך לומר של
אלעתיה ולא םליגי אלא אורחיה
למלתא לכל תל מסיק אלעתיה מאי
יחיד דכי אין יחיד צריך להם י אפילו חטיטה
נמי אסור אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא
ללא מסיק חבדה אלעתיה:
דקתני עושין כל צורכי רבים כל לאתויי מאי
של
שבח
דריגלא.
בשבתא
שהיו
הרגל
יום
לאו לאתויי חפירה לא לאתויי הא דתניא
לורשין והיו מתקבצין כל בני העיר
יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרהובות
לשמוע הלכות של רגל:
ואת >האםטרטאות ולמוד את המקואות וכל
אין
מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילין לתוכו
ארבעים סאה ומנין שאם לא יצאו ועשו כל אלו שכל דמים שנשפכו שם
מעלה עליהם תכתוב כאילו הם שפכום ת״ל והיה עליך דמים הא בהדיא
קתני לה ומתקנין את הדרכים ואת הרהובות ואת המקואות ועושין כל צורכי
רבים לאתויי מאי לאו לאתויי חפירה שמע מינה :ימציינין את הקברות :אמר
ד״ש בן פזי רמז לציון סברות >מן התורה מנין תלמוד לומר וראה עצם
אדם ובנח אצלו ציון א״ל רבינא לרב אשי תא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר
וליטעמיך הא ״דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו
מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו כ ל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל
מקדשי ״)לשרתני( מקמי דליתי יהזקאל מאן אמר אלא גמרא גמירי לה ואתא
יחזקאל ואסמכה אקרא הכא נמי גמרא גמירי לת ואתא יחזקאל ואסמכה
אקרא רבי אבהו אמר מהכא וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו ואומרת
וכן אמר רבי עוזיאל בר בדיה דרבי עוזיאל רבה טומאה קוראה
לו פרוש וכן
א
ב
נ
ה
א
1
נ
2
8
ג
השם אורחותיו המחשב הפסד מצוה
לו ואומרת לו פרוש והאי להכי הוא דאתא ההוא מיבעי לית לכדתניא וטמא
כנגד שכרה ושכר עבירה מגד הפסדה.
טמא יקרא > צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים א״כ
ושם כמו שמיף> :גשבהא דריגלא
ליכתוב וטמא יקרא מאי וטמא טמא שמעת מינה תרתי אביי אמר מהכא ולפני
לא הוה מקשי ליה .משוס דאתו
עור לא תתן מכשול רב פפא אמר <» ואמר סלו סלו פנו דרך רב היננא אמר
כולי עלמא לפירקא ואי מקשי ליה
הרימו מכשול מדרך עמי ר׳ יהושע בדיה דרב אידי אמר והודעת לתם את
ולא הוה מצי לפרוקי הוה מכסיף:
הדרך )אשר( ילכו בה מר זוטרא אמר ותזרתם את בני ישראל מטומאתם
ק י
רב אשי אמר ״ ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי רבינא
אמר ושם דרך אראנו בישע אלהים אריב״ל ״כל השם אורחותיו זוכה
ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר ושם דרך אל תקרי ושם אלא ושם דרך אראנו בישע
אלהים רבי ינאי הוה ליה ההוא תלמידא דכל יומא הוה מקשי ליה בשבתא דריגלא לא הוה מקשי ליה
?
!
5
6
7
8
10
מוסף רש״י
נר מצוה
ל ה א מיי׳ פ׳׳ח מהל׳ י״ט
הלכה ל סמג לאוין עה
טוש״ע א״מ סי׳ מקמל
סעיף ג :
ל ו כ ג מיי׳ פ״ו שס הלכה
י סמג לאדן שס טוש״ע
שס:
ל ז ד מיי׳ שס פ״ח הלכה
ד סמג וטוש״ע שס
ל ח ה מיי׳ שם פ״ו הלכה
י סמג שם טוש״ע שם
סעיף א:
ל ט ו מיי׳ פ״ח מהלכות
טומאת מת הלכה ט
סמג עשי! רלמ:
מ ו מיי׳ ס״י מהלכות
טומאת צרעת הלכה ו
]ת[ סמג עשין רלה:
101׳^
^
תורה אור השלם
.1ולא ישפך ךם נקי
בקרב א ר ע י א ש ר ץ
אלהיך נתן ל ־ נחלה
והןה עליף דמים:
דברים יט י
. 2ועברו העברים ב א ר ץ
וראה עצם אדם ובנה
א צ ל ו ציון עד קברו אתו
המקברים אל גיא המוץ
יחזקאל לט טו
גת:
.3כה אמר אדני אלהים
בל בן נבר ע ר ל לב וערל
אל
ל א ןבוא
בשר
מקדשי ל כ ל בן נבר א ש ר
בתוף בני ישראל:
יחזקאל מ ד ט
והצרוע
.4
בו
אשר
הנגע בגדיו יהיו פרמים
ו ר א ש ו יהיה פרוע ועל
שפם יעטה וטמא טמא
ויקרא יג מה
יקרא:
.5ל א תקלל חרש.ולפני
לא
עור
מכשל
ההן
ויראת מאלהיף אני יי:
ויקרא יט יד
.6ואמר םלו םלו פנו
מכשול
הרימו
ךךף
מ ד ר ך עמי:
ישעיהו נז יד
ד .והזהרתה אתדזם את
ההורת
ואת
הדוקים
והודעה לחם את ה ד ר ־
ילבו ב ד ואת המעשה
א ש ר יעשון:
ש מ ו ת יח כ
והורתם את כני
.8
י ש ר א ל מטמאתם .ולא
ימתו בטמאתם בטמאם
>»שר
משכני
את
רקרא טו לא
בתוכם:
את
ושמרתם
.9
משמרתי לבלתי עשות
מחקות ההיעבת א ש ר
ולא
לטיבם
נעשו
תטמאו בהם ;*וני יי
ויקרא יח יל
אלהיבם:
.10זבח תוךה יכבךנני
ו ש ב דהך אךאגו בישע
תהלים נ כג
אלהים:
4
9
דבר זה .לכהן ערל פסול
לעמלה ; ס ו ה ז ו ץ כב .;:כל
בן נכר ע ר ל לב .כהן
הכא
משמע שמתקן הגבשושיות והגומות הלכך פ ד ך הכי ומתרץ כל אלו
בשיחיד צריך לו איכא לאוקמי האי לקתני האי ברייתא אבל לא חוטטין
הרין הכי .ואין צדך לומר בשל רבים
) ( 6גפ׳ אבל לא חוטטין
אותן ולא שפין ) :ב ( שם
רנ ספא אמר מהכא ואמר
סלו כו׳ רנ חיגנא אמר
מ ה נ א הרימו כו׳ ר״י
כריה לר״א אמר מהנא
והולעת נו׳ מר זוטרא אמר
מהנא והורתם כו׳ רנ אשי
אמר מהכא ושמרתס כו׳
רכינא אמר מהכא ושם
לרך כו׳ ) :ג ( -ש״י ל״ה
אנל כו׳ נרייתא שלמעלה
חוטטין של יתיל היינו:
)ד( דייה מרגילין כו׳ שיהא
מנע )נמקוסו ]נמקוה[
כו׳ ונ״נ נראה דפי׳ זה הוא
של רנינו הלי לס״ל לזנה
טעונה מיס חיים אנל ללעת
רש״י לס״ל ללא נעי׳ מיס
חיים צ״ל מרגילין לתוכו מ׳
סאה היינו מי גשמים עי׳
נס׳ נמה אשה שנת לף
סה ע״נ ונככורות דף כה
ע״נ ) :ס ( ד״ה לכתינ כו׳
הפגדס המושלט! כארצם
ורמו הוא )שלא נא הכתונ
וכו׳ עושה ציון( תא״מ ונ״נ
ס״א שלא כא הכתונ להזהיר
ואמר שיהא אדם עושה
ציון למש״ה א״צ ציון לכיון
שאין מטמא נאהל מכסהו
נקרקע ואין צדך לציין:
)י( ד״ה כל נן נכר ע ר ל לב
שנתנכרו מ ע ש י ו לאביו
שבשמים שנעשה ערל
ועע״ז כדמפרש
לב
דמנתות וערל
בפ׳׳ב
נשר שממו כוי (t) :ד״ה
לפני כו׳ וטהרות הס״ל
ואח״כ מה״ל פנו דרך.
ע ש ו דרך פנוי ללכת כו
הס״ד:
לאתויי
הך
מועד קטן
הדרכים לא הר
ה.
עין משפט
מומר לענודת כוכניס שהוא ערל לב ונתנכרו מעשיו לאביו שכשמיס ישם פג :וכעי״ז שם כ נ :ויומא עא (:שנתנכרו מעשיו מחמס
ערלת לנו שהוא ערל לנ רשע )זבחים יח:ו .ו ע ר ל בשר .שממו אחיו מתמת מילה )יומא שם וסנהדרץ שם ושם וזבמים שם( .לא
יבא אל מקדשי .והיינו אזהרה מ ל נ ד קנלה נעלמא ולא לקי עלה )סנהז־וץ פד .(.מאן אמר .מאין למלו לנר זה ,ששנינו
נפרק שני לזנחיס )טו (:שהכהן ערל ענודתו פסולה )יומא עא .1:ו ט מ א טמא יקרא .הוא עצמו אומר טמא רתקו מעלי <שנת
ם!.ן צועק ואומר טמא הוא וחולי! עח (.כלומר סורו מעליו שטמא הוא !סוטה לב .0כל השם אורחותיו .מחשב הפסל מצוה
כנגר שכרה !סוטה ה.!:
לקווץ
מרגילין
קרי
רבינו חננאל
פיסקא
וחוטטין
אין
חטיטה
ותריצנא
בורות
יחיד,
אותן.
חפירה
לא.
חכי
חוטטין
שיחין
ומערות
כ ש י ח י ד צ ר י ך להן,
ו א י ן צ ר י ך ל ו מ ר ש ל רבים
רבים
דכי
אפי׳
צריכץ
להם
נמי
שרי.
חפירה
ו א י ן ח ו פ ר י ן ש ל יחיר ,הכי
אין
י ח י ד צ ר י ך להן א פ י ׳
חטיטח
נמי
אסור.
אמר
ר ב א ש י מ ת נ י ח ץ נ מ י דיקא
דקתני
עושין
רבים,
לאתויי
כל
מאי
צרכי
לאו
לאחויי חפירת .ו ד ח י נ ן לא,
ל א ת ו י י תא דתניא י ו צ א י ן
את ה ד ר כ י ם ו ל ת ק ן את ה ר ח ו ב ו ת ) ו ה א י ס ט ר א ו ת ( ] ו ה א י ס ט ר ט א ו ת [ ו ל מ ו ד ה מ ק ו א ו ת ו כ ל מ ק ו ה
ש א י ן ב ו מ ׳ סאה
ל ת ו כ ו א ר ב ע י ם סאה .ו מ נ י י ן ש א ם ל א י צ א ו ו ת י ק נ ו כ ל אלו ,כ ל ד מ י ם ש נ ש פ כ ו ש ם מ ע ל ה אני עליהם כ א י ל ו הם
ש פ כ ו ם ,ש נ א מ ר ו ע ש י ת מ ע ק ה ל ג ג ך וגוי ,ו כ ת י ב והיה ע ל י ך ד מ י ם .ו פ ר י ק הא בההיא קתני לה ,מ ת ק נ י ן את ה ד ר כ י ם כוי ,כ ל
צ ר כ י ר ב י ם ל א ת ו י י מ א י ,ל א ת ו י י ח פ י ר ה ש ל ר ב י ם ש ה י א מ ו ת ר ת ש ״ מ .תניא ב ו ר ו ת ש י ח י ן ו מ ע ר ו ת ש ל י ח י ד ,כ ו נ ס ץ ל ת ו כ ן
מ י ם ב מ ו ע ד א ב ל ל א ח ו ט ט י ן א ו ח ן ו ל א ש פ י ן את סדקיהן ,ו ש ל ר ב י ם ח ו פ ר י ן א ו ת ן ו ס כ ץ א ו ת ן בסיד .ו מ צ י י נ ץ את ה ק ב ר ו ת .
רמז
ל צ י ו ן מ נ א לן ,מ ד כ ת י ב ו ר א ה ע צ ם א ד ם ו ב נ ה א צ ל ו צ י ץ .ו ע ד ר ל א א ת א י ח ז ק א ל מ א ן א מ ר ה ,א ל א גמהה ג מ י ר י לה
ו י ח ז ק א ל א ס מ כ ה א ק ר א .ר ב י א כ ה ו א מ ר מ ה כ א ,ו ט מ א ט מ א יקרא ,ט ו מ א ה ק ו ר א ה ל ו ו א ו מ ר ת פ ר ו ש פ ר ו ש .ו ש ״ מ נמי ,כ ל
מי
ש א י ר ע ב ו ד ב ר כ ג ו ן ה מ צ ו ר ע ו כ י ו צ א בו ,צ ר י ך ל ה ו ד י ע ל ר ב י ם ו ר ב י ם מ ב ק ש י ן ע ל י ו ר ת מ י ם ,ש נ א ׳ ו ט מ א ט מ א י ק ר א .ו ר ב נ ן א ת ר י נ י נ מ י א מ ר י מהני קראי ,ו ל פ נ י ע ו ר ל א ת ת ן מ כ ש ו ל .ו כ ת י ב ה ר י מ ו מ כ ש ו ל מ ד ר ך ע מ י ] .ו כ ת י ב [ ו ה ו ד ע ת להם את
ה ד ר ך י ל כ ו בה .ר ב א ש י א מ ר ו ש מ ר ת ם את מ ש מ ר ת י ע ש ו מ ש מ ר ת ל מ ש מ ר ת י .ר ב י נ א א מ ר ו ש ם ד ר ך א ר א נ ו ב י ש ע אלהים .ו כ ל ה ש ם א ו ר ח ו ת י ו ז ו כ ה ו י ו ש ב ו ר ו א ה ב י ש ו ע ת ו ש ל הק׳ ,ש נ א מ ר ו ש ם ד ר ך א ר א נ ו ב י ש ע אלהים ק ר י ביה
הוה
ל י ה ה ה ו א ת ל מ י ד א כ ל ש ת א הוה מ ק ש י ו ב ש ב ת א ד ר י ג ל א ל א הוה מ ק ש י ,
ו ש ם דרך .ר׳ ינאי
עין משפט
ף* •
״ י •
נר מצוה
ט א א כ ג ד ה מיי׳ פ״לו
מהל׳
מס
טומאת
הלכה ט סמג עשין רלת:
ו ]מיי׳ שס סי״ג הל״נן:
מ ב ז מיי׳ שס ס״י הל״א
סמג עשין רלא:
מ ג ח ט מיי׳ ס״ו מהל׳
ק״פ הלכה מ:
מד
י מיי׳ ס״ת מהל׳
טומאת מת הלכה א
סמג עשין לא:
מ ה כ מיי׳ שם פ״י הלכה
א סמג שם:
מ ו ל מיי׳ שס פ״ח הלכה
ד:
ט י מ מיי׳ שס הלכה י
ופ״י הלכה י:
ט ה נ מיי׳ שם פ״י הל״י:
מוסף רש״י
מנפח אדם בית הפרס
־הולך .מפיחה ואס יש
עצס כשעורה רואהו ונשמט
)חגיגה כ ה :לנשר
ממט
ליכא ועצם
כשעורה לא
מטמא אלא כמגע וכמשא,
הלכך מנפח כלי שלא יגעו
׳גליו נו והולך !:נדה נז(.
הכולא ספיקא משוס עצמות
זיא ועצמות נלא נשר אינו
מטמא נאהל וכשמנפח לפני
:־גליו אס יש שס עצם גלול
:ראה מאליו
קטן
ועצס
:ראה ננפיחה ואינו מסיטו
•:רגליו
)ערובין ל ׳ וסומך
על נך שאס יש עצם ריאהו,
יאע״ג למאהיל לא חיישינן,
לאין עצם כשעורה מטמא
יאהל על לאיכא שללה או
גולגולח שלמה או ריכ נלין
או ריב מלין )כתובות כח:
׳בעי־ז
בית
בחחים צב•;.
הפרס שנידש .בדריסת
רגלי בלי אלם )ערובין ל(:
שלשוהו בלי אלס נרגליהס
בכורות כט .׳ לישה
הרבה
ברגלים
רבה
)כתובות
! ח ו טהור .לתלינן לקולא
יאמרילן כל העצמות לכתתו
לפחות מכשיעור )שם> שאי
אפשר לעצס כשעורה שלא
נרגל
יהא לילש
!בכורות
שם( שהרגלים לושאיס את
העצמות ושמקום !ודה שם!
אי:
שדריסת
פסחו
ינלוק
הענירתן
הרגליס
והנא
אם
לעשות
לילש
רענור ,אנל לאפילת תרומה
לא סמכילן עלה
ונית
להמתין
ולא
מלנריהס
משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן
שיכול
הפרס
העמילוס
נמקוס כרת לפסח )פסחים
מסורת הש״ם
אין מצ״נץ .אין צריך ציון ואי גבי יום טוב מיירי הברייתא איכא
קרי טליה ושם דרך .שמחשב בשעות אי זה מהן להקשות אי זה
מהן שלא להקשות :אבל מציינין על השדרה .שאע״פ שאינה אלא
לפרש אסור לציין »> ואסור לטרות ביום טוב:
עצם אחד מטמא טומאה באהל :רוב בנינו .כגון עצמות גדולות
עצם כשעורה .והוא הדין יותר מכשעורה כדמוכח בסמוך אינו
כגון קוליות אע״פ שאין בו רוב מנינו :רוב מנינו .רוב העצמות
מטמא באהל והאי דנקט כשעורה משוס דבהאי שיעורא
ואע״פ שאין בו רוב בנינו :אין מציינין
מטמא במגע דהכי הלכה למשה
טל הוודאוה .הואיל דברור לכולי
מסיני כדאמריגן בשחיטת חולין )נזילין
קרי עליה 1ושם דרך אראנו בישע אלהים
עלמא דאית ביה טומאה ודאית לא
דף קט :>:שאינו מטמא באהל.
א(א
תנו רבנן אין מצייני; לא על כזית מן המת
מטלטלי באותו מקום טהרות :אבל
א[ כגון תרווד רקב כדאיתא בהעור
ולא על עצם כשעורה ולא על דבר שאינו
מציינין על הספיקוה .שיש עליהן
והרוטב )חולין רף קנו :ושס> ושדה
מטמא באהל אבל מציינין על השדרה ועל
אהל כגון סככות ופרעות )א( הסמוכות
שנחרש בה קבר כדלקמן בשמעתין
הגולגולת על רוב בנין ועל רוב מנין המת
לרה״ר הסמוך לבית הקברות דמספקא
ואפילו איכא ספק טומאה שמטמא
לן בהו טומאה דכיון דיש עליהן
ב ואין מציינין על הוודאות אבל מציינין על
בהיסט בלא נגיעה לא הצריכוס ציון
אהל רגילים לקבור שם במקום צנוע:
דהיסט לאו מילתא דשכיחא היא
תםפיקות ואלו הן הספיקות סככות ופרעות
סככוה ופרטוה וביה הפרם .מפרש
שידרוס על קנה שטומאה עליו ולכך
ובית הפרם ג > ג ואין מעמידין ציון במקום
לקמן :אין מעמידין הציון על
לא החמירו חכמים לציין משוס היסט :טומאה שלא להפסיד את הטהרות ״י ואין
הטומאה שלא להפסיד טהרוה .שאם
אילן המיםך על האח• סמוך
מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד
הטומאה ממש תחת הציון אינו מרגיש
לבית הקברות דמספקא לן
את ארץ ישראל וכזית מן המת אינו מטמא
על שבא על הציון פתאום ויטמאו
אי איכא טומאה תחתיו אי לא מסתמא
באהל והא י ( )תניא( ה>אלו שמטמאין באהל
הטהרות שהרי הטומאה תחת הציון
אמרינן דמת תחתיו טון דדרך מקום
אלא עושין הציון סמוך לטומאה
כזית מן המת אמר רב פפא הכא בכזית
צנוע הוא ולכך בעי ציון ע״א דידעינן
ברחוק כל שהוא וכשבא על הציון
ודאי דאיכא טומאה תחת נוף אחד
המצומצם עסקינן דסוף סוף מיחםר חסר
מרגיש מן הטומאה ואינו הולך עליה:
של אילן רש הפרש בין נוף לחבירו
מוטב ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי שעה
אין מרחיקין אה הציון ממקום טומאה.
ואין ידוע באיזה מקום ישנה והט
ואל ישרפו עליו לעולם ואלו הן הספיקות
יותר מכל שהוא :שלא להפסיד ארן
נמי איכא לפרש גבי אבנים שיש
0
יםככות ופרעות סככות אילן המיםך על
ישראל .שכשרואה הסימן מיד פורש
אבנים זו אצל זו הבולטות מן הגדר:
הארץ פרעות m״אבנים פרועות היוצאות מן
ונמצא ארץ ישראל בטומאה שלא
מנפח אדם בית הפרם והולך.
דמסתמא ליכא למימר הגדר בית הפרם כדתנן ״י י החורש את הקבר
לצורך :וכזיה מן המה איבו מטמא
באהל .דקתני אין מציינין על כזית
שהגיעה המחרישה עד המת וליכא הרי הוא עושה בית הפרס וכמה הוא עושה
מן המת ולא על כל דבר שאינו
לאחזוקי מקום טהור בטמא מספק מלא מענה מאה אמת ובית הפרם מי מטמא
מטמא באהל :אמר רב פפא .לעולם
אלא חכמים החמירו משוס חומרא
באהל נ ו ( והאמר רב יהודה אמר שמואל
כזית מטמא באהל והא דקתני אין
דטהרות ומשום הכי הקילו)י( דליכא
חמנפח אדם בית הפרם והולך ורב יהודה בר
מציינין בכזית מצומצם עסקינן דמחסר
סםיקא דאורייתא הס אמרו והם
ט
הפרס
בית
אמר
דעולא
משמית
אמי
י׳
תסר בקרקע ולהכי אין מציינין:
אמרו ולא היו רגילים לקבור מתים
שנירש טהור אמר רב פפא לא קשיא כאן
ישרפו עליו ]התמוה[ וטהרוה שעה
בעומק כי השתא בזמן הזה הילכך
בשדה שאבד בה קבר כאן בשדה שנחרש
אחה .דכל העובר על אותו כזית
לא חיישינן שמא המת בעומק תחת
כשנקבר מחדש שורפין טהרותיו
המחרישה ומן הדין אפילו נפוח לא בה קבר ושדה wשנחרש בה קבר בית הפרס
דעדיין לא חסר :ואל ישרפו עליו
קרי ליה אין והתנן נ ,שלשה בית הפרם הן
בטהרות
צריך כי אס חומרא
לעולם .שאס מציינין אומו שורפין
שהחמירו חכמים בדבר ואמאי לא
־שדה שנאבד בה קבר כ ושדה שנחרש בה
עליו )על( כל תרומה שעוברין על
חייש שיהא מת בקרקע ואין נוגע בו קבר לושדה wבוכין מאי שדה בוכין רב יהושע
אותו ציון לעולם שלא לצורך שהרי
ומטמא באהל אי גמי בלא ס( המאהילים בר אבא משמיה דעולא אמר שדה שמפטירין
חסר וזימגין דלא תזי ליה כגון בלילה
מן הצדדים הוו מטמאין לאדם באהל
בה מתים וטעמא מאי אמר אבימי משום
וכי הדר חזי ליה ואמר נטמאת
אלא שמע מינה דלא מטמא באהל:
יאוש בעלים נגעו בה ושדה שנחרש בה
תרומתי ושרף לה והיא לא נטמאת
יש בה אילנות בידוע שנהרש בה
מ
ל
דההוא כזית כבר חסר וכשאין מציינין
קבר לא בעי ציון והא תניא > מצא שדה
קבר אץ בה אילנות בידוע
אותו אין שורפין עליו אלא מתדש
מצויינת ואין ידוע מה טיבה יש בה אילנות
שאבד בה קבר .דתניא התם
שלא חסר :אילן המיסך טל הארז.
)תושפמא לאהלות פי״ז( שדה שאבד בה מ> בידוע שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע
וטומאה תחת נוף אחד ואינו יודע
קבר אינה ניטעת כל נטע וכגון שאבד בה קבר נ ר׳ יהודה אומר עד שיהא שם
תחת איזה נוף עושה ציון :ביה הפרס.
שראויה לאילנות ויש לנו לומר
בדבר
זקן או תלמיד לפי שאין הכל בקיאין
׳(חצי מענה תלם אחד של מאה אמה:
דמסתמא אס לא שאבד בה קבר היו
שאבד
בשדה
ההיא
תניא
כי
פפא
רב
אמר
מנפח אדם .ההולך לשחוט פסחו
נוטעים בתוכה אי נמי בידוע לאו
בה קבר דציינוה יש בה אילנות בידוע
דאם יש עצם כשעורה המטמא
דוקא ואגב דנקט רישא בידוע נקט
בהיסט מתפזר ברוח ועושה פסח
שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד
סיפא בידוע וכן צ״ל לפי׳ הקונטרס:
בבית הפרס אזיל לו ואי מטמא באהל
בח קבר וליחוש דלמא אילנות מגואי וקבר
אם
היכי אזיל עליה :בשדה שאבד בה
על חגבולין חכא נמי בעומדין על חגבולין
s
רבינו חננאל
והוה
עליה
קרי
ושם
ד ר ך א ר א נ ו ב י ש ע אלהים.
ת״ר
מציינין
אין
על
כ ד ת מ צ ו מ צ ם מ ן ]חמח[,
דסיפו
מ י ח ס ר חסר ,ותנן
ב א ה ל ו ת פ ר ק ש נ י א ל ו אם
טהורין,
חכרו
כזית
מן
ח מ ת כ ז י ת נ צ ל כוי .ו ל א
על ה ב ש ר שסופו מחאכל
והולך,
על
ולא
עצם
כשעורה ,ולא על כל דבר
ש א י נ ו מ ט מ א כאהל ,א ב ל
השדרה
מציינין על
ועל
ה ג ו ל ג ו ל ח ו ע ל ר ו ב בנינו
ש ל מ ת ו ע ל מנינו.
ואין
מציינין ע ל הוודאוח אלא
על
חספיקוח,
ואלו
הן
הספיקוח סככות ופרעוח,
באהלוח
פרק
פי־
ותנן
ח׳,
ה ז י ז י ן א( ו ה ג ו ד ר י ו ת ,
כו׳ ע ד והסככות והפרעות
)אינן( ] ש ה ן [ יכולין לקבל
מעזיבה
כו׳
ואלו
ב ( ןעי׳ גירסת התוס׳ לקמן
ו .ל״ה לאמי[ ,ג ( ]לקמן ו,[.
ד ( ]צ״ל מנן[ ,ה ( ]אהלות
רפ״נן ,ו( ]אהלות פ״ת מ״ב
נזיר נל:ן,
!תוספתא
ז(
לאהלות פייט! ,ח ( אהלות
פי״ז מ״א!תמורה יג .ע״שן,
ט( ברכות יט :עירוכין ל:
כה:
פסחים צג :חגיגה
כתובות כח :נלה נ! .ככורות
פט ,.י( ן ועי׳ מש״כ עה״ג
ברכות יט:ן ,נ ( אהלות פי״ח
מ״נ מ״ ג מ״ל ,ל( תוספתא
לאהלות פי״ז ,מ ( ועיין תוס׳
כח:
כתובות
בית
ל״ה
הפרשן ,נ( נ״ל שצ״ל מלא,
ס(!אילנות רש״שן,
תורה אור השלם
.1
תוךה
זבח
יכבךנני
ושם ך ך ף אראנו
אלהים:
בישע
תחלים נ כג
הגהות הב״ח
) (6רש"• ל״ה אכל מציינין
כו׳ כגון סככות ופרעות
הסמוכות לרשות הרבים.
נ״כ עי׳ סרש״י נמס׳ נרה
לף נז ע״א ה״ל אילן המיסך
על הארץ והוא סמוך ללרך
נית
הקנרות
לממרמי
וזימנין
השמשית
בין
וקברי התם כיי) :נ( דייה
שמפטירין כו׳ ובאין אנשי
כוי.
המקום
לשון
נ״כ
הערוך נערך כך ונקרא
נוכיס שכן לרך כשמתועלין
יחל אלו עס אלו כולם נוכיס
ועי׳ נתיס׳ ס״פ לס הנלה:
) ג ( תום' ל״ה אין כי׳ אסור
דאסור
לציין
לטרוח:
) ד ( ד״ה מנסח כוי ומשוס
דכיון לליכא
הכי הקילו
ססיקא:
גליון הש״ם
תום׳ ר״ה •ש נח אילנות
ובו׳ א־ נמ־ כידוע לאו
דיקא .עיין נלה לף סל
ע״נ תיס׳ ל״ה ע״ג כולם:
הגהות הגר״א
] א [ גס׳ פרעות פרעות
מן
היוצאין
כצ״ל
הנרר
זכייה נממני׳ לאהלות פ״ח
מ״נ ובנזיר נל
תוי״ט
נ
נאהלות
ועי׳
שס>:
]ב[ שנחרש .צ״ל שאנל:
1נ[ נוכין .נ״נ ונתוססתא
)פי״ז
גרסינן
לאהלות(
מכין )וכן פי׳ נערוך למל
פי׳ ז:
מבראי כדאמר עולא בעומדין
ודלמא
קבר .קתני דמציינין דמטמא באהל
אבל בשדה שנחרש בה קבר אין צריך לציין ולא מטמא באהל דנימא מחרישה סלקיה לטומאה :שלשה ביה הפרס הן .שאין הולכין בו אוכלי
תרומה :שמפטירין בה אה המהים .שכשמביאין מתים ממקום למקום לקבור כשבאין בשדה סמוך לעיר נסטרין אלו שהביאום ממקומן והולטן
להם ובאין אנשי המקום )»( ומקבלין אותן ורוחצין אותן שם וקוברין אותן :ויטעמא מאי .חוששין ביה משוס טומאה :משום יאוש בעלים.
לפי שהביאום ממקום רתוק גדלדל אבר ונפל שם ונתייאשו אלו על אלו והניחוהו שם :ושדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון .דקא מתרצת הא
דקתני מנפח אדם בית הפרס כשנחרש :ואינו יורע מה טיבה .אס הוא שדה שנחרש בה קבר ויכול לילך בניפוח ואס מפני שנאבד בה קבר
ואינו יכול להמס בה בנפיחה דמטמא באהל :יש בה אילנוה בידוע שנחרש .השדה לצורך האילנות ויכול להלך שאינו מטמא באהל .אלמא
מדקתני בה מצא שדה מצויינת דמציינין בית הפרס שנחרש :אין בה אילנוה בידוע שאבד בה קבר .ולא נחרש ומטמא באהל :רבי יהודה
אומר .לעולם לא הר בתזקת שנחרש עד שיהא שם זקן או ח״ח שיהא יודע שנחרש :אמר רב פפא .לעולם בית הפרס שנחרש לא בעי ציון
והאי דקתני בידוע שנחרש בה קבר בשדה שאבד בה קבר וציינה לאלתר :יש בה אילנוח בידוע שנחרש .לאחר שציינוה ולעולם בית הפרס
שנחרש לא בעי ציון :אין בה אילנוה בידוע שאבד בה קבר .ולא נחרש :וליחוש דלמא אילנוה מגואי וטומאה מאבראי .ולא נחרש במקום
טומאה מבחוץ לאילנות אלא בין האילנות והוי שדה שאבד בה קבר ולא נחרש ואמאי קאמר בידוע שנחרש בה קבר :בעומדין האילגוה על
הגבולין .של רשות הרבים דודאי ליכא טומאה מבראי דלא קברי אינשי ברשות הרבים אלא בין האילנות הויא טומאה ונחרש בשביל האילנות:
ודלמא
הן
ה ס כ כ ו ת א י ל ן ה מ י ס ך ע ל ה א ר ץ ו ה פ ר ע ו ת אבנים ה י ו צ א ו ת מ ן ה ג ד ר .ו מ צ ״ נ י ן ע ל בית הפרס ,ב ש ד ה ש א ב ד בה קבר .ו א י ן מ ע מ י ד י ן צ י ו ן כ מ ק ו ם ט ו מ א ה ע צ מ ה ש ל א ל ה פ ס י ד את ה ט ה ר ו ת א ל א מ ר ו ח ק י ן מ ע ט .ו א י ן מ ר ח י ק י ]
צ י ץ מ מ ק ו ם ה ט ו מ א ה ש ל א ל ה פ ס י ד א ת א ר ץ י ש ר א ל .ו א י ן מ צ י י נ י ן ע ל ה ש ד ה ש נ ח ר ש בה ק ב ר ו כ ל ש כ ן ש נ י ה ש .תניא ש ל ש ה ב י ת ה פ ר » הן ,ש ד ה ש נ ח ר ש בה ק ב ר ו ש נ א ב ד בה ק ב ר ו ש ד ה ב ו כ י ם .פי• דתנן ב א ה ל ו ת פ ר ק
י ״ ח ש ל ש ה ב י ת הפהס ה ן ת ח ו ד ש א ת הקבה נ י ט ע ת כ ל נ ט ע ו כ ו ׳ ע ד ו מ ט מ א י ן ב מ ג ע ו ב מ ש א ו א י נ ן מ ט מ א י ן באהל .ש ד ה ש א ב ה בה ק ב ר ב ת ו כ ה כ ר ע ד ו מ ט מ א ב מ ג ע ו ב מ ש א ו ב א ה ל .מ א י ש ד ה בוכים ,ש ד ה ש מ פ ט י ר י ן
ב ת ו כ ה מתים .פי׳ התנן ב א ה ל ו ת פ ר ק י׳׳ת שהה כוכים ל א נ י ט ע ת ו ל א נ י ז ר ע ת ו ע פ ר ה ט ה ו ר וכוי ,מ א י ט ע מ א ,י א ו ש ב ע ל י ם נ ג ע ו בה .ו מ ק ש י נ ן שהה ש נ ח ר ש בה ק ב ר ל א ב ע י א ציון ,והחניא מ צ א ש ד ה מ צ ו י י נ ח ו א י ן י ד ו ע
מה ט י ב ה ,י ש כה א י ל נ ו ת ב י ד ו ע ש נ ה ר ש בה ק ב ר א ץ בה א י ל נ ו ת ב י ד ו ע ש א ב ה בה קבר .ו פ ר י ק ר ב פ פ א ,כ ׳ חניא ההיא ב ש ה ה ש א ב ר בה ק ב ר וציינוה ,אם י ש בה אילנוח ב י ד ו ע ש א ח ר י ש צ י י נ ו ה נ ח ר ש א ו ת ו הקכר.
ו נ י ח ו ש ד ל מ א אילנות גואי ,פי׳ ל א ח ר ש ו מ ק ו ם ה ט ו מ א ה ו ט ו מ א ה א ב ר א י קאי .ו א מ ר ״ בישאילנות ע ו מ ד ץ ע ל ה ג ב ו ל ץ .
א( שס כמשנה איתא והגיוריות.
א( ותוספי שקלים פ״א[,
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א [ תום׳ ל״ה שאינו וכו׳
כגון תרוול רקנ וכוי .נ״נ
דנריהס תמוהים לנחולין
שס מפורש דמטמא נאהל
וכן הוא משנה מפורשת
פ״כ
נאהלות
לאהלות
נספר
ויעו״ש
שושנים
ללול עמד על לנריהס ועי׳
גס נספר יל לול:
מסורת הש״ם
משקין בית השלחין פרק ראשון
ו.
מועד קטן
א ( ]לעיל ה ,[:ב ( תוספתא ודלמא טומאה מגואי .ולא בין האילנות ולא נחרש במקום טומאה:
שקלים ס״א ןעי׳׳ש[ »< ,מםובכין .שאינן עומלין בשורה אחת סביב הגבולין אלא מעורבין
נ ( ]לעיל הש ,ד ( מגילה יג:
כט .שקלים פ״א מ״א ,בכל השלה לוראי נחרש כל השלה בשביל האילנות :הא אמרן
ה ( כלאים פ״נ מ״א נ ״ נ צד ,.אין מרחיקין ציון ממקום טומאה .וכיון שסמוך לאילנות הציון ולאי
ו( ננמלנר כמ[ ,ז( ]צ״ל טומאה בין האילנות היא ונחרש
חרסית ביניהם )י( לומה שמציינין
בשאר עיירות[,
בשביל האילנות :כל מילי דמהא עליה
להוליע שהוא טהור שעל שם אין
ודלמא טומאה מגואי ואילנות מבראי
רמיא .לתלמיל בקי הוא :מצא אבן
בית הקברות שאינה לבן בינתיס:
במםובכין ואיבעית אימא הא אמרן א( אין
אחה מצוייגה .בסיל תחתיה טמא.
אמר רב פפא כשהסיד שפוך.
הגהות הב׳׳ח
מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד
) א ( גט׳ לאימור מחמת ומפי מורי הזקן אבן אחת מצרינת
פירוש ולאי כי ליכא סיל
חורש הוא דאיקלף ואי לא שיש סיל על גבה לאינו צריך להרחיק את א״י ר׳ יהודה אומר עד שיהא שם זקן
וחרסית טהורין אבל כשהוא מרובה
ל״ה
רש״י
סיד ) :ב (
או תלמיד לפי שאין הכל בקיאין בדבר אמר
הציון מן האבן לפי שהאבן גבוה על
ושפוך על ראשו אז צריך חרסית
מסונכין צ״ל במסובכין:
) ג ( שם ל״ה הכא כו׳ גבי קרקע ורואה את הציון מיל קולס
אביי שמע מינה צורבא מרבנן דאיכא במתא שאם יש תרסית יש לתלות שנתן
מחמת חורש הוא הס״ד שיהא נוגע בו אבל בשלה מרחיקין
לצילי האבן חרסית והסיל נתחבר
כל מילי דמתא עליה רמיא אמר רב יהודה
ואח״כ מה״ל לאיקלף כו׳
וטהור הס״ל ומה״ל ואי לא לה ציון בסמוך רזמנין לא חזי ציון עד
בו וצרפו הסיר שעל ראשו עמה ואס
א מצא אבן מצויינת תחתיה טמא שתים אם
כו׳ ) :ד ( ר״ה דאי ס״ל דאתי ונגע ומאהיל :שהים .מצויינות
אין חרסית א״כ סיל הוא של ציון
יש םיד ביניהן ביניחן טמא ואם אין סיד
מדילהו לבעל הבית יהבינן תחתיהן טמא אבל ביניהן אס יש סיד
בינתיס ולפירוש הקונטרס גרסינן
להו אמאי ) :ה ( תום׳ ל״ה
ביניהן ביניהן טהור ואע״ג דליכא חורש
אע״ג כו׳ אס יש חרסית ביניהם על הארץ טמא דמשוס ציון
אף על גב לליכא חורש ) 0ומפרש
נ
והתניא >מצא אבן אחת מצויינת תחתיה
ביניהם שאינה ל ב ן הוא :אט״ג דליכא חורש .שלא חרש
ביניהם טהור לאינתקא לה טומאה
טמא שתים אם יש חורש ביניהן ביניהן
כינתים לומה שמציילין וכו׳ ביניהם מעולם טהור כי ליכא סיד:
להוי לה קבר שנחרש ותימה לי נהי
אין בית הקברות הס״ד:
ואע״ג
)ו( ד״ה אמר כו׳ אע״ג אם אין חורש ביניהן טמא.
פפא
רב
אמר
טמא
ביניהן
לאו
ואם
טהור
לטהור מטומאת אהל טהור לא הוי
לליכא חורש ביניהם דליכא סיד לפי שציין את האבנים
להוי כמו שלה שנחרש בה קבר ושמא
ב הכא כשהסיד שפוך על ראשיהן ומרודה
טהור ו מ פ ר ש דאילתקא
שמכאן ומכאן לא חשש לציין במתים:
טהור מאהל קאמר א׳׳נ לגמרי ע״י
לכאן ולכאן אי איכא חורש ביניהן ביניהן
כו׳ (t):בא״ד אי איכא ציון
ע ל הטומאה שביליהן :הכא .דקתני כי ליכא חורש טמא
לישה וניפוח א״נ ביניהם איכא טובא
טהור דאימור מחמת חורש הוא )א( דאיקפל
)י!( בא״ד אס לאו על כגון סיד שפוך על ראשי אבנים
ספיקות ושרי ספק אי איכא ציון)׳(
הטומאה ו א פ י ל ו חורשו ומרודה לכאן ולכאן ביניהן דאי איכא ואי לא סיד דביני ביני הוא וטמא א״ר אםי
הטומאה שביניהם אי לא ואפילו איכא
לא:
ג מצר אחד מצוין הוא טמא וכל השדה
חורש מתמת חורש הוא »( דאיקלף
ציון הרי נחרש ומצאתי מפרש להשתא
כולה טהורה שנים חם טמאין וכל השדח
שנקלף מן האבנים ונפלו שם ביניהם
סלקא לעתיה לה״פ אם יש ביניהם
וטהור ואי לא סיד דביני ביני
כולה טהורה שלשה הם טמאין וכל השדה
חורש טהור לולאי לא היה שם
מוםף רש״י
הוא ומתמת ציון נעשה שם להודיע
טומאה לאס היה ביניהם לא היה
כולה טהורה ארבעה הן טהורין וכל השדה
מ ש מ י ע י ן ע ל השקלים.
מרחיקין
אין
טומאה:
ביניהם
גם
שיש
נהכרזת נימ לין ומגילה
חורשו אלם תימה לי אמאי לא פריך
כולה טמאח דאמר מר ג>אין מרחיקין ציון
כט>.ניתלי)מכריזין שיביאו ציון ממקום טומאה .ולהט ציין כל
לקתני בקמייתא אס יש סיל ביניהם
ממקום טומאה שלא להפסיד את א״י:
שקלים למקלש ! ש ם יג(:
ו ע ל הכלאים .לעקור ארבעה מצריו דתהא כל השדה
בינתים טמא אע״ג לאיכא חורש
ויוצאין אף על הכלאים :ואכלאים בחולו
כלאי הזרעים הניכרין נין נטמאה ובציון דמצר אחד לא סגי
והכא קתני אס יש חורש ביניהם
של מועד נפקינן ורמינחו יייבאחד באדר
התנואה ! ש ם כט >:שגללו לכולה דאין מרחיקין ציון ממקום
טהור ואע״ג לאיכא סיל ונ׳׳ל לסלקא
הזרעים קצת וניצן ניכר
משמיעין על חשקלים ה ועל חכלאים
ועוקרי] אופן משלותיהן טומאה :ואכלאים בחולו של מועד
לעתיה להך בתרייתא איירי בלליכא
באדר
באחד
ורמעהו
כהכרזת נית לי) !שם יג .0נפקינן
יבחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים סיל לכי איכא סיל לא היה טהור
משמיעין על השקלים .שיהו ישראל
לעולם להא אין מציינין אס לאו על
ויוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן הרחובות
מביאין תרומת שקלים בניסן דכתיבי(
הטומאה <״( וכי חורשו לא יהא טהור
ולמוד המקואות ועושין כל צורכי רבים
בחדשו לחדשי השנה תדש והבא לי
ולהכי לא מקשה כי אס מסיפא
ומציינין את הקברות ויוצאין על הכלאים
קרבן מתרומה חדשה :בכרכים.
לברייתא קמייתא לאיירי בלליכא
המוקסין חומה מימות יהושע בן נון :רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא חד אמר
סיל :דאמר מר אין מרהיקים.
׳כאן בבכיר כאן באפיל וחד אמר כאן בזרעים
ואה מקואוה המים .מקואות המיס של
כך פירש בתוספתא ובקונט׳ ובספרים
שנו
מ׳ סאה שחוטטין אותן מן הזבל כאן בירקות א״ר אםי א״ר יוחנן ח לא
מצאתי ראמר מר אין מעמילין ציון
שנכנס לתוכן בל ימות הגשמים .והאי אלא שאין ניצן ניכר אבל ניצן ניכר יוצאין
כו׳ ולפי זה אינו נותן טעם למה כל
דלא פריך נמי בגמרא אשאר מתני׳
השלה טמא אלא נותן טעם למה
עליהן מאי שנא בחולו של מועד דנפקינן
דתני ומתקנים הדרכים והרחובות
תחתיהן טהורין לאין מעמילין ציון
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן משום
בחולו ש״מ והכא תנא בט״ו באדר
במקום הטומאה ונהי לברוח אחל או
שכר פעולח דמוזלי גבן אמר רב זביד
משום דלאו פירכא הוא דבדין הוא
שנים או שלשה יש לנו לומר לכל
ואיתימא רב משרשיא שמע מינה כי
דמתקנין להו תרי זימני דכי מתקן
תחתיה טמא כי אין הטומאה בפחות
יהבינן להו שכר מתרומת הלשכה יתבינן
בט״ו באדר אתו גשמים ומקלקלי
מן הציון אבל בארבעה יש לתלות
להו והדרי ומתקני להו בחולו של להו דאי סלקא דעתך מדידהו יהבינן להו
הטומאה בכל השלה לפיכך תחתיהן
מועד אבל אכלאיס כיון דעקרו להו מאי נפקא לן מינייהו כל כמה דבעו ליתן
טהורים :ואכלאים בהולו של
מועד נפקינן .במשנה פי׳ מאי
לגמד בחמשה עשר באדר למה לי להו ועד כמה אמר רב שמואל בר יצחק
למיפק בו בחולו של מועד ולהט קא
טעמא לא מקשה על אינך ובירושל׳
ט כאותה ששנינו ה ( כ ל סאה שיש בח
מיבעיא :כאן בבכיר כאן באפיל.
מקשה מציינין על הקברות ולא
ע
על הבכירות יוצאים בט״ו באדר על האפילות בחולו של מועד דםסח:
כבר ציינו ומתרץ כגון שירל שטף מיס של גשמים ושטפו:
בזרעים .על התבואה יוצאין בט״ו באדר שקודמין לירקות :לא
בט״ו קודין את המנילה .הוי מצי למתני בי״ר בוי( )בכפרים(
שנו .דאין יוצאין עליהם קודם אדר וקודם חולו של מועד :משום
אלא משום לט״ו זמן ללבריס אחרים הוא כגון ומתקנין
שכר פעולה דמוזלי גבן .כלומר שיכול לשכור פועלין בזול לפי
את הלרכיס וכוי:
שאינן עוסקין במלאכה בחולו של מועד :שמע מינה .מדעסקינן
דמוזלי גבן .למ״ל לקמן )לף י ג ( .שכר פעולה שאין לו
לשכור פועלים בזול :כי יהביק להו .שטרות לפועלים דבטלי
מה יאכל ש ד ניחא שיכולין ליטול שכרן אלא למאן
כלאים :דאי סלקא דעהך מדידהו .דבעל הבית )י( יהיב
לאמי אסור לא ילעינן היכן ישכרו פועלים במועל ושמא יש
להו אמאי יוצאין להט בחולו של מועד משוס שכר פעולה
לומר להני למצות התירו:
לבטלו בכל זמן אף על גב דליכא שכר פעולה בזול וכל מה
מתרומת הלשכה .אין להקשות הא אית בהן מעילה ללב ב״ל
דבעי ליתב להו אלא מתרומת הלשכה יהבינן להו וכל כמה דמצינן
מתנה עלייהו ובפרק בתרא לכתובות )לף קו .ושס>
לצמצם מעות דהקדש עבדינן :ועד כמה .הוי כלאים דחייב לבטלו:
איכא מילי טובא שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה:
שיש בה רובע .פירוש כשרוצה לזרוע להא קתני סיפא ד יוסי
רובע
אם יש סיד ביניהם .הציון הוא מסיד כלתנן פרק ה׳ למעשר
שני )מ״א( ומייתי לה פרק מרובה <ב״ק סט .ושם( אם יש סיל
ביניהם לא ילענא כמה :אע״ג דל־כא הרם .גרסינן ומצאתי
מפרש חרס לומה הוא לחרסית ואין לבן כמו סיל ונ״ל פירושו אם יש
ר ו ב
אומר יבור והא לא שייך בנזרע כבר ובפרק המוכר סירות )ג׳׳ב לף צל .ושם( מייתי לה מיהו בשמעתין דאייד בנזרע כבר יש לומר דלא פליגי:
ואין
עין משפט
נר מצוה
א
מט
ג מיי׳ פ״לו
ב
מהלכות טומאת מח
הלכה יא:
נ
מיי׳ פ״א מהלכות
ד
שקלים הלכה ט סמג
עשי! מה:
נא
מיי׳
ה
מהל׳
פ״ג
כלאים הלכה טו:
נ ב ו מיי׳ פ״א מהל׳ מגילה
הל׳ ד סמג עשין דרבנן
ל טוש״ע א״ח סי׳ תרסת
סעיף א:
ז ח מיי׳ פ״ג מהל׳
נג
כלאים הלכה טי והלכה
יז:
ט מיי׳ שס הלכה ][1
נד
טז:
רבינו חננאל
וניחוש
טומאה
דלמא
גואי ואילנות ע ל הגבולין
בראי ,ופרקינן במסובכין.
א י ב ע י ת א י מ א כ ד א מ ׳ אין
מרחיקין
ציון
ממקום
הטומאה
שלא
להפסיד
את א ר ץ ישראל .ר׳ יהודה
אומר ע ד שיהא ש ם וקן
או
שתיקן
תלמיד
הציון ,ל פ י
וה
הכל
שאין
בקיאץ בדבר .ש ״ מ צורבא
מרבנן
מילי
ראיתיה במתא כ ל
דמתא עלית
רמיץ.
יהודה
מצא
אמר רב
א ב ן א ח ת מ צ ו י י נ ת חחתיה
ט מ א ,ש ת י ם אם י ש ס י ד
לאו
ביניהן ט מ א ,ו א ם
הסיד
טהוה .ו א ם היה
ש פ ו ך ע ל האשיהן ומרודה
ו ל כ א ן א י א( איכא
לכאן
ח ר ש ביניהן ט מ א ,דאמרי•
מחמת ח ר ש הוא דאיקפל,
ד ב י נ י ביני
ואם ל א ו סיד
ה ו א ו ט ה ו ר .א מ ר ר ׳ אסי
מ צ א צ י ו ן מ צ ד אחה ה ו א
חצד טמא וכל
וכן
טהורה,
השדה
הן
שלשה
ט מ א ץ ו כ ל השהה טהורה,
אהבעה
השדה
טמאה
כולה
והציונין
ב ה ן טהורין.
שהציון
מר
דאמר
אין מרחיקין ציון ממקום
ט ו מ א ה ש ל א ל ה פ ס י ד את
ויוצאין
א pי ש ר א ל כוי.
א ף ע ל הכלאים .ומקשינן
איני
מועד
דבחולו ש ל
י ו צ א ץ ע ל חכלאים ,והתנן
בחמשה עשה בארר יוצאין
על
הכלאים.
ופרקינן
יוצאין
בחמשה
בבכיה
ע ש ר באדר ,באפיל יוצאין
של
בחולו
ויש
מועד.
אומרים כאן בזרעים וכאן
)ו(אמר ר׳ יוחנן
בירקות.
לא ש נ ו בחולו ש ל מועד
ניצן
ניכר,
פי׳ צ י ץ
שלהן
ניכר.
אלא ש א ץ
א ב ל אם
הציץ
שלהן
ניכר ש ה ו א כ ל א י ם י ו צ א י ן
לאלתה ו א ץ
ש ו ה ץ אותן
ע ד חולו ש ל מועד .ומאי
בחולו ש ל
שנא
מועד
י ו צ א ץ ע ל הכלאים ,א מ ר
ר׳
יוחנן
פעולה,
בטלין
]משום[
עת
שכר
שהפועלים
ונשכרין
בזול
ל ע ק ו ר הזרעים ו ל ת ש ל י כ ן ,
ובעינן למיתן להו אגרייהו
מתרומת הלשכה.
א( אולי צ׳׳ל אי איכא חרש
ביניהן
טהור כי׳ לנילי נילי
הוא וטמא ואולי לרנילי היה
לו גרסא אחרת.
ו:
עין משפט
נר מצוה
מיי׳ פ״נ מהל׳
נה
נלאים
א
הלכה
טוש״ע י״ל סי׳ רצז סעיף
ה ]ת[:
נ ו ב מיי׳ שם הל׳ טז:
נז ג מיי׳ פ״ח מהל׳ יו״ט
הלכה ג ]וס״א מהל׳
שמיטה הל׳ ח[ סמג לאוין
עה טוש״ע א״ח סי׳ מקלז
סעיף ז:
נ ה ד מיי׳ פ״ח מהל׳ יו״ט
הל׳ ד:
נ ט ה מיי׳ שם הל׳ ג
טוש״ע שם:
ם ו מיי׳ פ״א מהלכות
שמיטה הלכה ט ופ״מ
מהלכות יו״ט הלכה ג:
ם א ז מיי׳ ס״מ מהלכות
יו״ט הלכה ה טוש״ע
א״ת סי׳ תקלו סעיף יג:
ם ב ח מיי׳ שם הלכה ו
טוש״ע שם סי׳ תקמ
סעיף א:
ם ג ט מיי׳ פ״נ מהל׳
שמיטה הלכה יל:
רבינו חננאל
מילי
והני
שהתקינו
להיות
עוקהין
בלבד
מתוך
הכלאים
התבואה
במשנה
אבל
ומשליכין,
משהתקינו להיות מפקירין
כל השדה
יוצאין
כולה
אפי׳ ב ש א ר הימים .ו ע ו ש י ן
כ ל צ ר כ י רבים .י ר ו ש ל מ י ,
א ל ו ה ן צ ר כ י ר ב י ם ,דנין
דיני נ פ ש ו ת ו ד י נ י מ מ ו נ ו ת
ודיני מכות ופדיון שבוים
ודיני
והחרמין
ערכין
והשקאת
וההקדשוח
סוטה
ועריפת
וטהרת
מצורע
עגלה
ורציעת
ע ב ד עברי ,ו כ ן
מנעל מ ע ל
מפרקין
אבל
האמום
אין מחוירין .ו מ צ י י נ ץ ע ל
חקברוח .ו ה ל א צ י י ן ב א ד ר ,
כ ג ו ן ש ר ב ו המים ו ש ט פ ו ם .
ו י ו צ א ץ א ף ע ל הכלאים.
והלא כ ב ר
תיפתר
מאדר,
יצאו
השנה
שהיתה
אפילה ו ל א היו הצמחים
ניכרים
מתני'
באדר.
אליעזר
יעקב
בן
ר׳
אומר
מ ו ש כ י ן המים כ ו י .א מ ר ר ב
הונא אם
השדה
היתה
כגון
מטוגנת ,פ י ׳ ל ת ה .
ש ר ב ו המים מ ק ו ד ם ו ע ד י י ן
ל י ח ל ו ח י ת ה קיימת ,מותר.
תניא
כשאמרו
כוותיח
אסוה ל ה ש ק ו ת ב מ ו ע ד ל א
אמרו אלא
ורעים
שלא
ש ת ו מלפני
המועד
אבל
ששתו
זרעים
מותר
המועד
מלפני
לתשקותן.
ו א ס היתה ש ה ה
מותר.
גריר
ואין
מטוננת
משקין
במועד .פי׳
שדה
כדתנן
ב נ ז י ק י ן ב פ י איזהו נ ש ך ,כ ל
י מ י גריר א ח ד כל
הביעה
אחת.
ימי
וחכמים
מ ת י ר י ן ב ז ה ו ב ז ה .אמה ר ב
כהנא ש ״ מ ה א י ת ר ב י צ א ,
פ י ׳ ש ה ה ] ש א י נ ה [ זהועה
עדיין
שכבר
השקוה
מקודם,
מוהר
להשקותה
גם ב מ ו ע ד
אחר
לזורעה
המועד .ומקשינן עלה גריר
אמאי
אסור
דאי
משום
מ ש ק ת ליה האידנא מקדים
ל י ה ו ב כ י ר ,ת ר ב י צ א נ מ י אי
מ ש ק ת ל י ה ה א י ד נ א קדים
ולא
ומציץ
]ו[בכיר.
איפרק.
והא
מרביצין
בשביעית
דתניא
אבל
ל א ב מ ו ע ד ר׳ אליעור בן
יעקב היא ,והא
מרביצין בין
דתניא
במועד
בין
ב ש ב י ע י ת ר ב נ ן היא .תניא
מרביצין ש ד ה ל ב ן בערב
שביעית
ירקות
כדי
שיצמתו
משקין בית השלחין פרק ראשון
מועד קטן
מסורת הש״ם
רוגע .הקב אחל מכ״ל בסאה :הכי גרסי׳ ימעכו .שאס זרע רובע
ואין משקין שדה גדיד .פי׳ בית הבעל לפי שהוא רגיל להיות יבש
הקב ימעטנו ויעקמו :וההניא כל השדה כולה .ואת אמרת ימעט:
וגריד בדל״ת וכן פירש בערוך ]ובתוס׳[ הרב ברי״ש כמו
שמנכשין שדוהיהן .שלוחי ב״ד משלהן דכשנוטלין הכלאים מאליו
חמרא מיגרר גדר)פסחים לף קז: (:
מתנכש :מתני׳ מושכין המים מאילן לאילן .דהוי כשדה בית
לחכמים מתירין בזה ובזה .והני תרי פלוגתא דבהך ברייתא
השלתין לפסידא יתירא איכא אבל לא
פלוגתא
כעין
היינו
ישקה את השלה כולה שדה בית
במתניתין ות״ק דהכא הוא ר״א בן
רובע זרע ממין אחר א ימעט והתניא חתקינו
הבעל :זרעים שלא שהו לפני המועד.
יעקב :שרי לתרבוצי .וקשה הא
שיהו מפקירין כל השדה כולה לא קשיא כאן
שלא היו מלומלין לשתות תמיל לפני
קיימא לן משנת ר״א ) 0קב ונקי ועוד
קודם תקנה כאן לאחר תקנה דתניא
המועד :לא ישקם במועד .להואיל
הקשה בתוספות דרבינא גופיה
א > נ בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפני
ולא משקה להו תדיר לפני המועד
דאמר לעיל )לף ל (.מדלין ירקות
בהמתן והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות לא הוי ליה פסידא אי לא משקה
כדי לאוכלן אבל לייפותן אסור אלמא
להו במועד :וחכמים מהירים בזה
הרווחא אסור ותירץ דתרביצא אינה
אחת שמנכשין להם שדותיהן ואחת
ובזה .להשקות את כל השדה כולה
כ״א השקאה פורתא ולפ״ז נראה
שמשליכין לפני בהמתם התקינו שיהו
ולהשקות במועד זרעים שלא שתו
לתרבוצי
דה״פ דהאי תרביצא שרי
עוקרין ומשליכין על הדרכים ועדיין היו
לפני המועד והאי חכמים היינו ר״מ
אפילו לראב״י דכי היט דשרו רבנן
שדותיהן
שמנכשין
גדולה
שמחה
שמחין
לאמר לעיל )לף (.3משקין ממנו
אפלא לשוויי חרפא גס לראב״י יתיר
התקינו שיהו מפקירין כל חשדח כולה:
אפי׳ שלה בית הבעל :גמ׳ אמר
ג״כ השקאה פורתא או שמא סבר
י/
מתנ נ>ר״א בן יעקב אומר ג מושכין את רב יהודה .הא לאמר ר״א אבל לא
כר״א בהשקאה ופליג בהרבצה וי״מ
ישקה!ג[ את השדה כולה אבל אס
המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את
דפלוגתא דשדה גריד לאו היינו
הימה שדה מטוננת לחה ויבשה מותר
פלוגתא דממני׳ דמיירי בה ראב״י
כל השדה יזרעים שלא שתו לפני המועד
להשקותה אע״ג דהוה שדה בית
ותכמיס ופליגי באפלא לשוויי תרפא
לא ישקם במועד והכמים מתירין בזה ובזה:
הבעל דכיון דהרא לחה עד השתא
ת״ק חשיב ליה הרווחא ואסור ורבנן
ה
גמ' אמר רב ״יהודה אם היתה שדה
אי לא משקה לה הר פסידא יתירא:
סברי דלאו היינו הרווחא דיש אוהב
מטוננת מותר תניא נמי הכי ״כשאמרו אםור
שדה גריד .יבשה מעולם שאין צריך
יותר אפלא ההיו נגמרים יותר
להשקותן במועד לא אומרו אלא בזרעים
להשקותה :בזה ובזה .בשדה גריד
ומבושלים בטוב ור״ח פי׳ אמר רבינא
שלא שתו מלפני המועד אבל זרעים ששתו
ובזרעיה שלא שתו לפני המועד:
שמע מינה האי תרביצא פי׳ שדה
הרביצא .גינהט( :שרי להרבוצי.
לפני המועד מותר להשקותן במועד ואם
שאין זרוע עדיין שכבר השקוהו
לזלף עליה מים אע״ג דליכא פסידא.
קודם מותר להשקותו במועד לזורעו היתה שדה מטוננת מותר ואין wמשקין שדה
לתרבוצי להשקות לשון אין מכבדין
אחר המועד דסבר לה כראב״י דאמר
גריד במועד והכמים מתירין בזה ובזה
ואין מרביצין היינו השקאה פורתא
זרעים ששתו לפני המועד wוקסבר
אמר ה>רבינא שמע מינה האי תרביצא שרי
כדי שיצאו הירקות וכדמפרש באידך
תרביצא הוי כמו זרעים ששתו לפני
לתרבוצי בחולא דמועדא שדה גדיד מאי
ברייתא לקמיה ומשקין היינו השקאה
המועד דהיינו שם תרביצא שהרביצוהו
טעמא דאפלא משוי לה חרפא ח״נ אפלא
גמורה של בית השלחין :אפלא
קודם המועד )י( ומקשינן עלה שדה
משוי לה חרפא ת״ר mמרביצין שדה לבן
לשוויי חרפא .דליכא פסידא ואפ״ה
גריד אסור משום דאי משקי ליה
שרי להשקותה כך ולהשביתה ה״נ
בשביעית אבל לא במועד והא תניאי>
האידנא יבכיר קודם אבל לא פסיד
בגינה מרביצין :שדה לבן .בית
מרביצא נמי אי משקה האידנא
ימרביצין בין במועד בין בשביעית אמר
הבעל :הא .דקתני אבל לא ישקם
קדים ובכיר ולא פסיד וזה השיטה רב הונא לא קשיא הא ר״א בן יעקב הא
במועד היינו ר״א בן יעקב דאמר
הולכת דסבירא לן כראב״י .כך פירש
רבנן תניא אידך מרביציין שדה לבן ערב
אבל לא ישקה את כל השדה כולה
ר״ח :מרביצין שדה לבן
שביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית ולא
והא דתגי בין במועד בין בשביעית
בשביעית .לגבי שביעית פי׳ הקונטרס
השקאה פורתא ונראה שחזר בו ממה עוד אלא שמרביצין שדה לבן בשביעית
היינו חכמים דמתירין להשקות אפי׳
כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית:
כל השדה :כדי שיצאו בשביעיח.
שפירש במשנה משקין בית השלחין
מתני׳ צדין את האישות ואת העכברים אבל לא ישקה בשביעית כדי שיצאו
במועד ולגבי שביעית ש ד אפילו בית
בשביעית :מתני׳ צדין האישוה.
הבעל ואני פירשתי במשגה דשביעית משדה האילן ומשדה הילבן כדרכו במועד
בשדה האילן במועד מפני שמפסידין
נמי לא ש ד אלא בבית השלחין
ובשביעית ׳ייוהכ״א משדה האילן כדרכו
בו :כדרכו .שאין צריך לשנות
כדפי׳ בקונטרס כאן אבל ק״ל שמא
ומשדה הלבן שלא כדרכו ״ומקרין את
בצידה :ובשגיעיה .אע״ג דמתקן
הכא איירי בהשקאה גמורה דסליגי
הפירצה במועד 2ובשביעית בונה כדרכו:
השדה :בשדה האילן .צד כדרכו
לגבי מועד ראב״י ורבנן ופלוגתייהו
גמ' מאי אישות אמר רב יהודה בריה שאין
מפני שהפסד מרובה הוא :ובשדה
הוי בהשקאה מרובה ואדרבה נראה
לה עינים אמר רבא בר ישמעאל ואיתימא לבן שלא כדרכו .ואינו יכול לצוד
לי דמייד בהשקאה גמורה אלא לגבי
כדרכו בשדה לבן משוס דלא מפסיד
רב יימר בר שלמיא מאי קרא 1כמו שבלול
שלחין שצדך השקאה נקט משקין
כולי האי בשדה לבן :ומקרין אה
וגבי בית הבעל קרר הרבצה לכן
תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש ת״ר צדין
הפירצה .שאס נפלה מקצתה חוזר
נראה יותר פי׳ הקונטרס שבמשנה
את האישות ואת העכברים משדה הלבן
ומתקנה במועד :ובשביעיה בונה
ולפי׳ דהכא צ״ל דהשקאה גמורה
ומשרת תאילן כדרכו ח>ומחריבין חורי נמלים
כדרכו .מתחילה אע״ג דמיחזי דעביד
אסורה בבית הבעל והרבצה מועטת
מחור
עפר
מביא
אומר
רשב״ג
מחריבין
כיצד
נטירותא לפירי :גמ׳ בריה שאין
שרי בשביעית ובמועד אסור אפילו
הרבצה מועטת לר״א בן יעקב ולרבנן זת ונותן לתוך חור זה והן חונקין זה את זח
לה עיטם .וחופר בקרקע :מאי
אמר רב יימר בר שלמיא משמית דאביי
קרא .דאישות בריה שאין לה
ש ד אפי׳ השקאה גמורה:
עינים :דכהיב כמו שבלול המס
והוא דקאי בתרי עברי נהרא וחוא דליכא
ובשביעי׳.
צדין את האישות במועד
יהלך .שבלול ,שקורין לימצו״ן ממס
גשרא והוא דליכא גמלא והוא דליכא מצרא
תימה מאי קמ״ל בשביעית
יהלך כלומר כשיוצא חוץ מנרתיקו
עד
והלא אין זו עבודת קרקע ורבי
שהוא נימוח ומת .תמס כמו ונמס:
יהודה מאי טעמא דאסר כדרכו וי״ל דודאי צדך למיסקל אבנים
)א( דרות נופלות ממנו עד כלומר כך אישות נופלות פתאום
מתוך שדהו כשמפנה האישות ותנן פ״ג דשביעית המסקל שדהו גפל אשה בל חזו שמש.
זו אה זו .מפני שמריחין את
נוטל העליונות ומניח התתתונות הנוגעות בארץ וכן גרגיר של
לארץ ומתים דלא חזו :והונקין והוא דקאי בהרי עברי נהרא.
העפר ואין מטרין באותו עפר
צרורות וכו׳ אישות מפורש בירושלמי תולדה:
דכיון דאיכא הפסק מיס בין הני תרתי חוד נמלים אין מכירים
עד
הני בעפר דהני :גישרא .גשר :גמלא .שאין לו גשר אלא מנסר אחד :ומצרא .עדיין קטן מגמלא אין יכול להלך עליו אלא
כשקושרים חבל אחד משני עבד הנהר בשתי יתידות ואוחזין בו והולכין על אותו גשר צר .אבל אי איכא חד מהן מ ט ד ן הני בחורי דהני:
עד
בשביעית ולא ע ו ד
א ל א ש מ ר ב י צ י ן ש ד ה ל ב ן ב ש ב י ע י ת כ ד י ש י צ מ ח ו י ר ק ו ת ל מ ו צ א י ש ב י ע י ת .א י ש ו ת .פ י ׳ בהיה ש א י ן ל ה עינים .כ ד כ ת י ב נ פ ל א ש ת ב ל ח ז ו ש מ ש .י ר ו ש ל מ י א י ש ו ת ו ו ח ו ל ד ה .ת ״ ר צ ד י ן א ת ה א י ש ו ת ו א ת ה ע כ ב ר י ם מ ש ד ה א י ל ן
ו מ ש ד ה ח ל ב ן ,ו מ ח ר י ב י ; ח ו ר י נמלים ,כ י צ ד ע ו ש ה מ ב י א ע פ ר ת י ח ו ת ע ם ה נ מ ל י ם מ ח ו ר זה ו נ ו ת ן ל ת ו ך חוה זה ו ח ן חונקין זה א ת וה ,ו ה ו א ד ק י י מ י א ל ו ה ח ו ר י ן ב ת ר י ע ב ר י נההא ,ו ל י כ א התם ל א ג ש ר ו ל א ג מ ל א ו ל א מ י צ ר א
ו ל א תיתורא שיכולין לחזור כחור שלהן.
א( נשקלים פ״א ה״נ עול
שם פרק א מ״ב[ ,ב( לעיל
,.3ג ( ןנשאלתות פ׳ הברכה
אי׳ רב הונא[ ,ד ( ]נשאלתומ
פרשת הברכה סי׳ קע אימא
ר״א בן יעקב אומר כשאמרו
כוי[ ,ה (
פ׳
ןבשאלתומ
הברכה אי׳ רבא[ ,ו( ןעיין
ר״ש פ״ב לשביעית מ״י[,
ז( ס״א ר׳ יהולה וכן גירסת
התוססות
]וכן
וכן
והרא״ש
ברי״ף
בשאלתות
פרשת הברכה סי׳ קע וכן
נסיסק׳ דלקמן ז .ר׳ יהולה
אומר וכוי[ ,ח ( ]תוססת׳
פ״א[ ,ט ( בכמ״י :גינה של
ירקות,
תורה אור השלם
כמו
.1
תמס
שבלול
יהלך נ פ ל א ש ת ב ל חזו
תחלים נח ט
שמש:
הגהות הב״ת
)א( י־ש״י ל״ה לכתיב כו׳
דרות נופלות .נ״נ כלומר
כל שעה שהולך ליתה נופלת
ממנו) :ב( תום׳ ל״ה שרי
וכו׳ משנת ר״א ב ן יעקב
קב ) :ג ( בא״ד ששתו לפני
המועד מותר להשקותן
במועד
כוי:
וקסבר
תרניצא
) ד ( בא״ד ומקשינן
עלה שלה .נ״ג לשון הרי״ף
וז״ל להא לקאמר שלה גריל
מ״ט כו׳ הוא קושיא על
רבינא ולא פריק ולכך לית
הלכתא כוותיה ע״ש:
הגהות הגר״א
]א[ גם'
מרניצין
צ״ל
משקין
נ״י(:
)וע׳
]ב[ שם ת״ר אין מרביצין
שלה לבן
בשביעית
במועל כצ״ל] :ג[
ולא
רש׳׳י
ל״ה אסר רב יהולה הא
דאמר ר״א אבל לא ישקה
כוי .נ״ב אבל הטור סי׳
דקאי אסיפא אזרעיס שלא
שמו)וכן פי׳ הנ״י(:
לעזי רש״י
לימצו״ן.
חילזון.
מוסף רש״י
כ ל סאה .תבואה ,ש י ש
בה רובע .הקב ,מ מ י ן
א ת ר ימעט .ללא ליהוי
רובע ואחר כך יזרענו ,וכ!
פי׳ רבינו חננאל ,א״נ נזרעו
אלא שלא
עדיין
נשרשו
ימעט ,אנל אס נשרשו אי!
להם עול
שכנר
תקנה,
נאסרו נהשרשה כלנפקא ל!
נפרק כל שעה
)פסחים
כה (.מהמלאה והזרע ,זרוע
מעיקרו נהשרשה ,ונספרי
נמי
תניא
נהליא
לה
התנואה משפשריש )רשב״ס
ב״ב צד.(.
המים
מושכין
מאילן
את
לאילן.
נחולו של מועד ,אס יש מיס
תחת איל! אחל עושין לרך
קטן מאילן
לאילן
כדי
שימשכו המיס מאיל! זה
לאילן
אחר
)לעיל
ב.(.
ו ב ל ב ד ש ל א ישקה את
כ ל השדה .ננימ הנעל
קמיירי להרווחה היא <שם(.
משקין בית השלחין פרק ראשון
מסורת הש״ס
מועד קטן
ץ
י•
עד כמה עד פרסה .דאין מכירין זה את זה כיותר מפרסה
א ( ]צ״ל ומרדד כן אי׳ עד כמה .מרותקין הני ת ד תורי נמלים דט איכא נהרא בינייהו
פ״א
במוספי
אפי׳ בלא נהר א״נ ה״פ כשיש נהר מתי קרויין מכירין
וכ״א וליכא גישרא דאין מכירין הני בחוד דהני :עד פרסה .אי ליכא
נשאלתות[ ,ג ( נבשאלתות
עד פרסה אבל ביותר מיקרי אין מכירין ודוקא דאיכא נהר:
אי׳ ר״א ב״י[ ,ג ( ]לקמן יא ,[.פרסה בינייהו אע״ג דאיכא נהרא וליכא מעבר מ ט ד ן הני בחוד
תניא ד״ש בן אלעזר אומר .לא ידענא מה הוא אס הוא תנא
ד( ]תוספתא פ״א לקמן יג [.דהני :ט ע ן שפוד .במקום שהן מצוין ומרדה האדמה וממעך אותן:
שלישי או שמא מילתיה דת״ק מפרש
ה ( ]נערוך אי׳ הגוהה וכ״א הוצא) .א( ענפי דקל דתמרים:
בשאלתות וכ״ה בתוספתא
או שמא י״ל דרבי יהודה מודה בשדה
ולקמן יג ,[.ו( ]עי׳ נתד״ט[ ,דפנא .ביי״ר וקעבד גדר מדפנא
עד כמה עד פרסה :רבי יהודה אומר משדה
ז( ]תוספתא ס״א[,
לבן הסמוכה לשדה האילן וחכמים
ומגדל אותה מהוצי הדקל :צר בצרור.
האילן כדרכו ומשדה הלבן שלא כדרכו:
מייד בשדה הסמוכה לבית השלחין
מניח אבנים זה על גב זה :אמר
תנו רבנן א כיצד כדרכו חופר גומא ותולה
לא בשדה הסמוכה לבית האילן ונראה
רב חסדא לא שנו .דאמר מתני׳
הגהות הב׳׳ח
בה מצודה כיצד שלא כדרכו נועץ שפוד
לי דגרסינן הט באיזה שדה לבן
מקרין אבל אינו בונה כדרכו:
ומכה בקורדום 6׳ומרדה האדמה מתחתיה
מתירין חכמים ויש ספרים שכתוב
) א ( רש״י ל״ה הוצא הוצי בכוהל גינה .דליכא ססידא יתירא
דקל הס״ל ומה״ל לפנא
בהן כשאמרו בשדה לבן שלא כדרכו
ענפי ע ץ ש ק ו ר י ן ל ו ״ ר אי עיילי בה אינשי :אבל בכוהל חצר
תניא נ>)ר״ש בן אלעזר( אומר 2כשאמרו
לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה
ו פ ר י ש ל ו קורין ב י י ״ ש בונה כדרכו .דאיכא פסידא יתירא משדת לבן שלא כדרכו לא אמרו אלא
לעיר וקאי על דברי רבי יהודה כו׳:
וקעבל גלד ) :נ ( תופי ר״ה אי עיילי בה גנבי וגנבי ממוניה:
בשדה לבן הסמוכה לעיר אבל בשרת לבן
אמר רני כו׳ ואי געי שתיק
אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא.
ו ר ב י יוסי קסנר ללעולם גוחה .שוחה ונטר :סוהר ובונה
הסמוכה לשדה האילן אפילו כדרכו שמא
כו׳ וללנרי ר׳ יוסי לא כדרכו .דהיינו כותל חצר מסייע
פסק בתום׳ דהר״ר פרץ
יצאו משדח חלבן ויחריבו את תאילנות:
תמצא ) :ג ( ד״ה נהסגר כו׳ ליה לרב חסדא :מפני הסכנה.
דהלכתא הט דכותל חצר מותר
תחילת הסגר ראשון שיכול
מקרין
כיצד
במועד:
תפירצח
את
ומקרין
שלא תפול על הולט ברשות הרבים:
לבנותו ופירש דהיינו דוקא במקום
לשתוק דהא:
י ג
שלא מפני הסכנה לא .קשיא לרב רב יוסף אמר י בהוצא ודפנא במתניתא
סמוך לרה״ר שיש לו לתוש לגנבים
חסדא דאמר בכותל חצר בונה כדרכו
תנא יצר בצרור ואינו טח בטיט אמר אבל בין חצר למצר ומשום בני חצר
גליון הש׳׳ם
אע״פ דליכא סכנה :הרין .לא רב חםדא לא שנו אלא כותל תגינת אבל
אסור לבנותו כדרכו:
תום׳ ד״ה אםר ר ב קשיא לרב חסדא דהא דקתני במקום
ה
דברי ר״מ
אמר רבי נראין
כותל חחצר בונח כדרכו לימא מסייע
נראין וכו׳ צריך פו־עה סכנה היינו דסתר לה כשגוחה ובונה
שפירש
מה
במוםנר.
ופריטה כשהוא פוחלמ
לית ״יכותל היהגוחה לרשות תרבים סותר
וטמא טסא יק־א .עיין לה שפיר :הכא .דקאמר רב חסדא
בקונטרס דמוסגר אסור בתשמיש
ובונה כדרכו מפני הסכנה תתם כדקתני
תר״ט פ״א מ״ז דמגילה :שלא במקום סכנה בונה כדרכו
המטה לא נדע מנין לו דהא מנן
טעמא מפני הסכנה ואיכא דאמרי תא
כשהיא סתורה קודם לכן אבל לא
בפרק קמא דמגילה <ד׳ ח >:אין בין
סתר לה במועד :הסם .במקום
שמע כותל הגוחה לרה״ד סותר ובונה מוסגר למוחלט אלא פדעה ופרימה
הגהות הגר״א
סכנה לסתור משום דאיכא סכנה
שלא
אין
הסכנה
מפני
הסכנה
מפני
כדרכו
משמע דלענין תשמיש המטה שוין
] א ( גם׳ נהסגר שני לכ״ע
א״כ.
סכנה:
ליכא
דבמין
ליבני
ולא
מפני הסכנה לא לימא תיהוי תיובתיה
דלמאן דאמר מוחלט מומר כל שכן
ל״פ למוי ליה ט פליגי
דמוסגר מותר ולמ״ד דמוחלט אסור
נהסגר ראשון כצ״ל :דלא בני :ממגעי ולא סהרי .והוי דרב חםדא אמר לך רב חםדא תתם סותר
כרב
דיקא.
נמי
מהניהין
סכנה:
ה״ה מוסגר אסור דהא מוחלט מאי
ובונה הכא בונה ולא סותר חתם נמי
חסדא דגינה אינו בונה במועד
טעמא דאסור משום דאיכא ק׳׳ו
ליסתור ולא ליבני א״כ מימנע ולא סותר
לעזי רש״י
כדרכו :אלא לאו בגינה .ובשביעית
לימי תלוטו כדאמדנן בשמעתין והכי
ביי״ר ]לוריי״ר[ דפנה .בונה כדרכו אבל במועד אינו בונה אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא דקתני
נמי ק״ו לימי הסגירו וגמדנן ימי
כדרכו :מתני׳ רואין אה הנגעים ובשביעית בונה כדרכו דתיכא אילימא
הסגר מימי ספרו ואי משוס דאין
להקל .כלומר רואה הכהן נגע צרעת
ואע״ג
דחצר צריכא למימר אלא לאו דגינה
טעון פדעה ופדמה בימי ספרו
מוסף רש״י
במועד לטהר :לא להחמיר .שאס
דמיחזי כמאן דעביד נטירותא לפירי שמע נמי אין טעון פדעה ופרימה והא
1סו
מוטה
הגותה.
אומר
אינו
טמא
שהוא
הכהן
רואה
דקאמר התם בגמרא הא לענין
מה.{.
מינה :מתני׳ ר׳ מאיר אומר האין את
כלום שאס מטמאו נמצא מצערו
שילוח טומאה זה וזה שוין ה״ה לענין
תנגעים יי)בתחילה( להקל אבל לא לחחמיר
במועד ורחמנא אמר )לכריס טז>
תשמיש המטה הן שדן אלא לא פסיק
׳וחכמים אומרים לא לתקל ולא לתחמיר:
ושמחת בחגך :גמ׳ שאם אהה
ליה לאיסור או להיתר וגם מה
נמ׳ תניא רבי מאיר אומר ״רואין את
נזקק לו להקל אהה נזקק לו להחמיר.
שפירש בקונט׳ דמוסגר אינו משתלח
כלומר מאחר שרואהו הכהן אומר
הנגעים להקל אבל לא להחמיר רבי יוסי חוץ לג׳ מחנות מזה חזר בו דהא
בין הוא טמא בין הוא טהור :א״ר
אומר לא לחקל ולא לחחמיר שאם אתה
בפרק קמא דמגילה )7׳ ח (:קאמר
גראין לי דברי ר' מאיר במוסגר .נזקק לו לתקל נזקק לו אף לתחמיר אמר
הא לענין שילוח זה וזה שרן ולפי
במוסגר זה קשה מאי שייך צוותא דאשתו
שרואין ודבד רבי יוסי במוחלט :רבי נראין דברי רבי מאיר
בהסגר ראשון .שאם מטהר ליה
וצוותא דעלמא במוסגר ובמוחלט
ודברי רבי יוסי במוחלט אמר רבא
משמח ליה אי לא מטהר ליה לא
בשלמא צוותא דעלמא יש ליישב שהוא
בטהור כ״ע לא פליגי דלא חזו ליה mבחסגר
מדמעיקרא
יותר
מטמא ליה
צ ד ך פריעה ופרימה כשהוא מותלט
אלא מסגר ליה פעם שניה :ראשון דכ״ע לא פליגי דחזי ליה כי פליגי
וטמא טמא יקרא ופורש מבני אדם
בהםגר
בהסגר
בימי חלומו יותר מבימי הסגירו
עין משפט
נר מצוה
םד א מיי׳ פ״ח מהל׳ י״מ
הלי ה טוש״ע א״ח סי׳
חקלז סעיף יג:
סה
מיי׳ שס טוש״ע
ב
שס:
׳
,
ג
םו
ו מיי׳ פ״ח
ר ה
מהל׳ י״ט הלכה ו סמג
לאדן עה טוש״ע א״ח סי׳
תקמ סעיף א:
ז מיי׳ ש״ו מהל׳ י״ט
םז
הלכה
טז
מהלכות
]ופייט
צרעמ
טומאת
הלכה ז ן :
רבינו חננאל
וכמה
לחור
אומר
יהא
בין
פרסה.
ר׳
יהודה
משדה
הלבן
צדין
חור
כדרכו ו מ ש ד ה האילן שלא
כדרכו .ת״ר כיצד כדרכו
גומא
חופר
בה
ותולה
מצודה .כיצד ש ל א כדרכו
נועץ ש פ ו ד ומכה בקורדום
ומרדה
תחתיה.
בעפר
ומקרין פירצח במועד .רב
יוסף א מ ר בהוצא ודפנא,
ב מ ת נ י ת א תנא צ ר ב צ ר ו ר ,
כלומר
על
עולה
גב
באבנים
ואינו
זו,
זו
טח
בטיט .א מ ר ר ב ח פ ד א לא
ש נ ו שמקרין את הפירצח
א ל א כ ו ת ל גינה א( ] א ב ל
כוחל חצר[
כדרכו.
שנפל
בונה
רב
אשי
דיקא
דעל
אמר
נמי
מתני׳
כ ו ת ל גנה
אמרה
ומקרין
את
במועד,
בונה
תמשנה
הפירצה
דקתני ו ב ש ב י ע י ת
דהיכא,
כדרכו,
אי
נימא ד ח צ ר צריכא ל מ י מ ר
בשביעית וכי כנץ
דבונה
ב ש ב י ע י ת מ י אסיר,
אלא
ל א ו דגינח ו א ע ״ ג ד מ י ח ז י
כמאן
נטירוחא
דעביד
ל פ י ר י .חניא כ ו ת ל ה ג ו ח ה
להשות הרבים סותר ובונה
מ פ נ י הסכנה ש ל א
כדרכו
י פ ו ל ע ל ב נ י אדם• פ ת נ י '
ר׳
מאיר
את
הנגעים
אומר
ר׳
מאיר
את
הנגעים
רואין
כוי.
אומר
תניא
רואין
להקל,
כדי
לטהרו ,א ב ל לא לחחמיר.
אומר לא
]ר• י ו ס י
להקל
ו ל א ל ה ח מ י ר [ ,ש א ם אתה
נזקק
נזקק
לו
לו
לטההו
ר׳
להקל
להחמיר.
או
נראין
במוסגר
לטמאו.
דברי ר׳
כי
רואץ
טהור ,א ב ל ל א
שאם
יראה
אתה
שנאי
אמה
מאיר
להקל
להחמיר
כי
הוא
ט מ א ישתוק ,ואוקמה רבה
8
אבל לתשמיש שניהן שוין ע״כ נראה דהא דקאמר מר סבר צוותא דעלמא ניחא ליה ומר סבר צוותא דאשתו עדיף אמוחלט קאי וה״פ
נראין דברי ר׳ מאיר במוחלט דרואין דאי מטמא ליה תחילה נמי טמא הוה ואי מטהר ליה מאי אפסדיה דצוותא דאשתו אינו חושש
דצוומא דעלמא עדיפא ליה ונראין דבד ר׳ יוסי במוסגר דמטמא ליה ופסיד צוותא דעלמא שיהיה טעון פריעה ופרימה וטמא טמא יקרא
וצריך לפרוש מבני אדם וגס יפסיד שיצטער שעד עתה היה מצפה להיות טהור ואין מצפה עתה ליטהר ותנא אחרינא סבר צוותא דאשתו
ניחא ליה והכי פירושו נראין דברי ר׳ מאיר דרואין במוסגר דאי מטמא ליה לא יפסיד דשניהן מוסגר ומוחלט דינם שוה חוץ מפריעה
ופרימה ובהך הפסד אינו חושש אפי׳ קדנא ליה הפסד צוותא דעלמא כדפי׳ אינו חושש אלא אצוותא דאשתו אבל מוחלט אין רואין דאי
מטהר ליה יפסיד צוותא דאשתו דקסבר צוותא דאשתו עדיסא ליה מצוותא דעלמא וקצת ק״ל מהו נראין דברי ר״מ הא לית ליה לרבי
קסבר דלעולס כהן אינו רשאי לשתוק כלל ולדברי ר׳ לא תמצא בשום אחד
מאיר כלל דהכהן מחויב לומר ואי בעי שתיק ור׳
רואין להקל ולא להחמיר דאינו רשאי לשתוק כלל והכי הוה ליה למימר נראין דברי ר׳ יוסי כו׳ ואין נראין ד ב ד יוסי כו׳ והכי איתא
בשמעתין דטיפת חלב )חולין ל׳ קט :(.בהסגר ראשון כול• עלמא לא פליגי .מה שסירש בקונטרס בסוף הסגר ראשון ומשוס הט
רואין אי טהור שפיר ואי עומד בעיניו תחילה נמי בבית הכלא היה עומד וקשה דלמא פשה הנגע ויהיה טמא מוחלט והט משמע בנגעים
פ״א דארבע מראות הללו מצטרפין זה עם זה לפטור את העומד סוף שבוע שני להחליט את שנולד בו מחיה או שער לבן בתחילה בסוף
שבוע ראשון או בסוף שני לאחר הפטור להחליט את שנולד בו פיסיון בסוף שבוע ראשון או בסיף שבוע שני ויש לפרש בהסגר
ראשון כ״ע לא פליגי דחזי ליה הר הטעם משוס דלטהרו או לטמאו לא שייך למדרש עד שעה שצריך לטמאותו דהיינו בסוף הסגר שני
אבל בסוף הסגר ראשון ראר הוא להסגיר עוד ולא יטמאנו וכל זה דוחק לכך נראה דברי רבינו יצחק בהסגר ראשון היינו תחילת הסגר ראשון
שיכול <> לשמח בהן דהא לא שייך לטהרו או לטמאו בהסגר שני והוא בתחילת הסגר שני שמא אינו יכול לשתוק והוא הדין בסוף הסגר שני:
) ( 5
ג
לטהרו
אן אלו תיבות המוקפיס נראה
שמיותריס הס.
ז:
עין משפט
נר מצוה
פרק ראשון
משקין בית השלחין
מועד קטן
מסורת הש״ם
בהסגר שני .דאי מטמא ליה מחליט ליה בטומאה חמורה ומצער
סח א מיי׳ פ׳׳י מהלי לטהרו או לטמאו כתיב .בפ׳ בתרא מזיר )לף סה :ושם>
טומאת צרעת הל׳ ו
דריש מיניה פתח הכתוב במהרה תחילה גבי ספק ליה :מר .ר״מ דאמר רואה להקל לטהר אבל לא לטמא :סבר
סמג עשין רצה:
בניהן הלא רחמנא .דאי מטמא ליה הוי טמא ואי לא בעי מטמא
םט ב מיי׳ פ״ט שס הלכה שער לבן קולם לבהרת והתם לריש מדכתיב למהרו ברישא והכא
לריש מגופיה לקרא :ה״ג בתורת כהנים שבעת •מים •מי םפידו ליה לא הוי טמא ולהט חזי ליה להקל אבל לא להחמיר דאי חזי
ליה דהוי טמא לא לימא ליה כלום
ובו׳ .ואגב שנכתב )א( בפסוק בתר
בהסגר שני מר םבר בכהן תליא מילתא אי ולא הוי טמא :ומר .ר׳ יוסי דאמר
ואחרי מהרתו וגו׳ כתבוהו כאן:
טהור אמר ליה טהור ואי טמא שתיק ומר
לא להקל :סבר לטהרו ולטמאו כהיב.
תורה אור השלם י ו תם לא היה לו לעוזיהו אלא
. 1ז א ת תו_רת נ ג ע צ ר ע ת
אמר דכי חזי ליה כהן לטמא לא מצי
סבר 1לטתרו או לטמאו כתיב
בימי הלוטו .פירש הר״ר
ב ג ד הצמר או הפשתים
למשתק ודלמא הוי טמא ונמצא
א ו ה ש ת י א ו ה ע ר ב א ו קלוגימוס לכתיב )ישעיה ז> ובעול
מר אמר רבי נראין דברי רבי יוסי במוחלט ודברי
מצערו שמטמאו במועד :והא הניא
כ ל ב ל י ע ו ר ל ט ה ר ו א ו ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם
ר׳ מאיר במוסגר והתניא איפכא תנאי תיא
ו י ק ר א יג נ ט
לטמאו:
איפכא .דברי ר״מ במוחלט לברי
. 2ו כ ב ס ה מ ט ה ר א ת והיינו מנבואת עמוס אע״פ שישעיה
אליבא דרבי מר סבר צוותא דעלמא עדיף
ר׳ יוסי במוסגר :מר סבר צווהא
ב ג ך י ו ו ג ל ח א ת כ ל ש ע ר ו אמרה וישעיה נתנבא בשעה שנתנגע
לית ומר סבר צוותא דאשתו עדיפא לית
דאשהו טדיןו ליה .ולהט חזי ליה
ו ר ח ץ ב מ י ם ו ט ה ר ו א ח ר עוזיהו כלמוכח קראי שהיה רעש ע״י
י ב ו א א ל המחנה ומעב
למימרא דמוחלט מותר בתשמיש המטה
במועד בהסגר שני דאי מטהרו
מ ח ו ץ ל א ה ל ו ש ב ע ת שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים
א(2
א
שבעת
לאתלו
מחוץ
וישב
ותתניא
אין
משמחו ואפי׳ מטמא ליה ומחליט ליה
ו י ק ר א י ד ח לבלעו הוא מונה לנבואת עמוס
ןמים:
ומשלר ליה חוץ מג׳ מחנות ולית ליה
ימים שיתא אסור בתשמיש המטה ואין
.3ל ך א מ י ר ל ה ם ש ו ב ו שנתנבא שגתים לפני הרעש ישראל
ל ב ם לאהליכם:
צוותא לאינשי לעלמא אס״ה לית ליה
ד ב ר י ם ה כ ו גלה יגלה מעל אלמתו )עמוס י( שאז
אהלו אלא אשתו שנאמר ג ל ך אמור להם
צערא להא אית ליה צוותא לאשתו
הושע
גלות
על
יש
וכמה
גזירה
נגזרה
.4ו א ח ר י ט ה ר ת ו ש ב ע ת
שובו לכם לאהליכםאז ר׳ יהודה אומ׳ 4שבעת
ן מ י ם י ס פ ר ו לו:
ומותר הוא באשתו להחיחל עמה
בן אלה שהיה בשנת שש לחזקיהו
ימים יספרו לו 15ימי ספירו ולא ימי חלוטו
יחזקאל מ ד כו
בימי חלוטו .ורברי ר׳ יוסי במוחלט
.5ו ב י ו ם ה ר א ו ת ב ו ב ע ז ר חשבונו ס״ה שנים 3׳ שנים קולס
ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר ז׳ ימי ספירו ק׳׳ו
לאפי׳ מטהר ליה לאע״ג לשרי ליה
ח י י ט מ א :ו י ק ר א י ג י ד נגעו וכ״ה לנגעו לעוזיהו נתנגע כ״ה
לימי חלוטו וא״ר חייא דנתי לפני רבי
למחנה ישראל אית ליה צערא ללית
. .6י צ י ר ה כ ה ־ ו פ נ ו א ת שנים לפני מותו וי״ו ליותם ושש
הבית בטךם ן ב א הכהן
לימדתנו רבינו יותם לא היה לו לעוזיהו ליה צוותא לאשתו לאסור הוא לטון
ל ך א ו ת א ת ה נ ג ע ו ל א עשרה לאחז ושש לחזקיה היה הגלות
למטהר ליה מחלומו מיבעי ליה למימני
אלא בימי חלוטו אמר לו אף אני כך אמרתי
י ט מ א ב ל א ש ר ב ב י ת הרי ס״ה שנים רותם בן כ״ה שנים
במאי קמיפלגי ר׳ יוסי בר׳ יהודה סבר גלי שבע ימי ססירו ובימי ספירי אסור
ו א ח ר ב ן יביא ה כ ה ן כשמלך וא״כ היה עיבורו בימי חלומו
ל ר א ו ת א ת הבית:
בתשמיש המטה לכתיב וישב מחוץ
ו י ק ר א י ד ל ו מכל מקום אין ר׳ יוסי בר׳ יהולה
רחמנא בימי םפירו וכ״ש בימי חלוטו ומר
לאהלו שבעת ימים ואהלו זו אשתו לכתיב
מוקשה לי״ל רנתנגע בסוף השנה
םבר ״מאי דגלי גלי ומאי רלא גלי לא
שובו לכס לאהליכס :ומר סבר צווהא
ועיבורו היתה בתחילת השנה ובפי׳
גלי למימרא דבכתן תליא מילתא אין
דטלמא טדיןז ליה .האי תנא לאמר
נביאים פרש״י חשבון זה וכן מוכיח
רבינו חננאל
5
ותתניא וביום הראות בו יש יום שאתה א״ר נראין דברי ר״מ במוחלט ודברי
ב ה ס ג ר ש נ י .ו ר ׳ מ א י ד בסלר עולם ומאחר שזה אמת נמצא
רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו מכאן
ר׳ יוסי במוסגר סבר צוותא לעלמא
ס כ ר ב כ ה ן ת ל י א מ י ל ת א שצריך ליישב והלא עוזיהו דרבעס
אי ט ה ו ר א מ ר ל י ה ט ה ו ר
עליף ליה ולהט חזי בימי חלומו דאי
אמרו י׳ חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז׳ ימי
א י ט מ א ש ח י ק ד ב מ י ל ת א מלכו כאחת להא ירבעם מלך מ״א
מטמאו לא מטמא יותר מרמעיקרא
ד כ ה ן ת ל י א מ י ל ת א ע ד שנה וא״כ כשמת היה מ״א למלכות
חמשתת לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל
ואי מטהרו משמחו לאית ליה צוותא
ד א מ ר ט מ א ב ח ז ק ה קאי .עוזיהו והכתוב אומר בשנת שלשים
נותנין לו שבעת ימי תרגל דברי רבי יהודה
ו א מ ר ר׳ נ ר א ץ ד כ ר י ר•
לעלמא אף על גב לאסור בתשמיש
י ו ס י ש א מ ר א י ן ר ו א ץ ושמנה לעזריה מלך יהולה מלך זכריה א[ ר׳ אומר אינו צריך נ הרי הוא אומר 6וצות
המטה צוותא לעלמא עליף ליה
כ ל ל ב מ ו ת ל ט .והתניא בן ירבעם וא״כ חסר ג׳ שנים ד״ל למלך
הכתן ופנו את הבית אם ממתינים לו לדבר
ולברי רבי יוסי במוסגר ללא חזי
א י פ כ א .נ ר א י ן ד ב ר י ר׳ ג׳ שנים בחיי אביו וכן הגיה במקצת
מ א י ר ב מ ו ח ל ט ו ד ב ר י ר׳
בינייהו
מאי
מצוה
לדבר
שכן
כל
תרשות
ליה ללמא מטמא ליה חוץ לג׳ מחנות
י ו ס י ב מ ו ס ג ר .ו פ ר ק י נ ן פירושים להט הוה מעשה לזכריה
אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייתו
ולית ליה צוותא לעלמא ומצער ליה:
ח ר י תנאי ו א ל י ב א דרי .מלך בחיי ילבעם אביו ג׳ שנים:
ה א י תנא דתנ׳ א מ ר ר׳
ימי ספירי .אסור בתשמיש המטה
ורבא אמר דבר הרשות איכא בינייהו
נ ר א י ן ד ב ר י ר׳ מ א י ר מאי דלא גלי לא גלי .יש מקשין
ולא ימי חלוטז :יוהם לא היה לעוזיהו
הא
ק״ו
לורש
רבי
אין
למה
כמוחלט ש ר ו א ץ .סבר)י(
ורבי יהודה מהתם לא גמרינן דחידוש הוא
אלא בימי חלוטו .כלומר לא נתעברה
ה ל מ א א ח ז י ל י ה ל ט ה ר ה אלם לן ק״ו מעצמו ה ושמא יש שם
רהא
עדיפא
דעלמא
יצווהא
ל י ה מ צ ו ו ת א ד א ש ת ו .ו ה א י פירכא או שמא מצורע חילוש הוא א״נ ז׳ ימים משמע מיעומ אמו ליוחם אלא בימי חלומו לעוזיהו לעוזיהו היה מצורע ולא נזקק
לאשתו בימי ספירו אלא בימי חלומו :אן« אני כך אמרחי .למצורע מותר
ת נ א דתני א מ ר ר׳ נ ר א ץ לאפוקי ימי חלומו ואילך למצמריך לגופיה מיהו »( מלכתיב ביה לו
בתשמיש הממה לרשב מחוץ לאהלו בימי ספירו כתיב :ורבי סבר מאי
ד ב ר י ר ׳ י ו ס י ב מ ו ח ל ט ,שמע מינה למעומי ! :יש יום שא• אתה רואה בו .תימה
ס ב ר א ן י [ ח ז י ל י ה טהרה
דגלי גלי .להט אמרי׳ ימי ספירו ולא ימי חלומו :למימרא דבכהן
מ צ ר י כ ו ל ס פ י ר ת ש ב ע ה לר״מ למה אינו רואה להקל ועול למאי לפי׳ רבינו יצחק ללכולי
ה
שהי
באשתו
ואוסרו
הליא מילסא .פריך בין לר״מ בין לרבי יוסי דר״מ אומר בהדיא
עלמא בתחילת הסגר רואין להקל לעולם יכול לראות ועור ופינו
מ ו ת ר כה כ ל י מ י ח ל ו ט ו ,את הבית על שיראו למה טורח לפנות שמא ימצא טהור :אי טמא שתיק ורבי יוסי קאמר אין רואין כלל מכלל דרבי יוסי
ו צ ו ו ת א ד א ש ת ו ע ד י פ א ליה
מ צ ו ו ת א ד ע ל מ א ,ל פ י כ ך משמעות דורשי; א־כא בינייהו .ר׳ לורש מופינו וביום סבר אי לא בעי לא חזי ליה ולא הוי ממא :נוהנין לו ז' ימי
קתני נ ר א י ן ד ב ר י ר׳ יוסי
המשהה .ללא חזי ליה ללמא מממא ליה :ולכסזסו .אם נראה
אצטריך למילרש ביום ולא בלילה כללקמן ר״ו לא
דאמר אין רואץ ,במוחלט
הנגע בכסותו :אם ממהינין לדבר הרשוה .הרי ממתינין לו
כוי .ו א מ ר י נ ן ל מ י מ ר א דר׳ משמע ליה ור׳ יהולה לורש מוביוס אבל ופינו את הבית שמא אצטריך
שאין מממאין עד שמפנה כל הכלים שבבית דלפי׳ מינה דבמומאה
ס כ ר מ ו ת ל ט מ ו ת ר ב א ש ת ו .לרבי יהולה אפי׳ חבילי קש וחבילי עצים כלתנן בנגעים ׳ י״כ
•אמי הין .והתניא ד ר ׳ ס ב ר
דבגופיה נמי ממתין לדבר הרשות דומיא דהכא כיון דאשכחן
מותר באשתו,
המוחלט
מ״ה( לרבי יהורה:
לבמימאה לגופיה ממתינין לו לדבר הרשות כ״ש דממתינין לו לדבר
יתניא וישב מחוץ לאהלו
ש ב ע ת י מ י ם ש י ה א כ מ נ ו ד ה דבר הרשות איכא בינ״הו .לרבי יהורה סבר חילוש הוא
מצוה כגון חתן וברגל :משמעוה דורשין .למר לריש מהאי קרא
ואין ללמול הימנה שאר המתנות ומביוס הראות בו לא
בתשמיש
ואסור
וכאבל
ומר דריש מהאי קרא :דבר הרשוה איכא בינייהו .רבי יהודה
המטה ,ו א ץ אהלו אלא
כגון
היום
בקביעת
הלבר
לתלוי
למשמע
למצוה
המתנה
אלא
משמע
דמפיק מביום הראות בו ומכאן אמרו חתן ורגל דהיינו מצוה
א ש ת ו כ ד כ ת י ב ש ו ב ו לכם
ל א ה ל י כ ם .כ ש ב ע ת י מ י רגל והוא הלין לחתן ורבי סבר לרבות גמי הממנה שאינה מצוה
ממתיגין לו אבל לדבר הרשות אין ממתינין לו במומאה דגופיה ורבי
ס פ ר ו ו ל א ב ש ב ע ת י מ י וגמרינן שפיר להמתנה מופינו כל לבר הרשות בבית לא פליגי
סבר דבדבר רשות נמי ממתינין לו כדאמרי׳ לעיל דרבי יליף מומאה
ח ל ו ט ו ד ב ר י ר׳ .ו ר ב י יוסי להא בהליא כתיב ופינו את הבית אלא לבר הרשות לגופיה
דגופ״ה להמתין לו ממומאה דביתו :לא גמרינן .דהוי חידוש ומחידוש
אומר ןז׳ י מ י ספירו ק״ו
י י מ י ת ל ו ט ו ו א ״ ר חייא[ איכא בינייהו ואין נראה לפרש שאר לברי רשות כגון חבילי קש
לא ילפינן דכל היכא דאיכא חידוש אין לך דבר בו אלא חידושו:
דנתי ל פ נ י ר׳ ל י מ ד ת נ ו ופליגי בבתים ! ללרבי יהולה לאמר תילוש הוא לא ילפינן:
( 6לקמן טו ,:ב ( !חושפת׳
נגעים פ״חן ,ג ( ןזבחים ז:
יד :מנתות ננ ,[:ד ( נגעים
מ״נ
פ״ג
לד,[:
]נכויות
ה ( ]כדאיתא נדה יט:ן,
הגהות הב״ח
)א(
דיה
תוכי
כו׳
ה״ג
ואגנ שננתכ בפרק בתרא
ואחרי טהרתו .נ״נ פירוש
להאי קרא דיחזקאל שנעת
ימים יספרו לו מיירי אס
כדמזכח
נצטרע
כתרא
ט״ו
יף
נסרק
מסרש״י
והתוס׳ נהדיא לשס מ״מ
לא היה צריך להאי דמוישב
מחוץ לאהלו
דריש
גרידא
ימי ספירי ולא ימי חלוטו
אלא אננ דמייתי להאי קרא
נתרא
נפי
כאן:
כתנוהי
) ב ( ר״ה מאי כו׳ מדכתינ
ניה לי.
נ״נ
דלרשינן
לו
נספרי
עיין
ימי
משמע
ססירו ולא ימי חליטו:
הגהות מהר״ב
רנשבורג
גם׳
א[
צריך
אומר
רני
כוי.
לנסמוך
נ״נ
אינו
יתימה
אלינא
קאמרינן
דרנא ורני אומר איצטריך
יכו׳ וא״כ מאי איני צריך
דקאמר
דטונת
וצע״ג
הנא
הנרייתא
וי״ל
דא״צ
לקרא לדנר מצוה וה״ל רק
ללנר
לכתונ
לגופיה וכ״ש
לגופיה
הרשות
ללנר מציה
כמילתא
והוי
ראתיא נק״ו טרח וכתנ לה
וכמ״ש
קרא
הסמוך
נר״ה
תוס׳
נלף
נסקא
ליה
וכו׳ יעוש״ה ועפ״ז מיושנ
מה
מהרש״א שס
שתמה
על לכליהם כנלע״ל וליק
היטנ:
נ[
תופי ל״ה יש
יום שאי אתה רואה נו .עי׳
על רנריהס נמשנה למלך
ס״ז
יי״ט הלכה
מהלכות
ט״ז :ג[ דייה לנר הרשות
דלר׳
נו׳
איכא
בינייהו
יהולה
לאמר חידיש
הוא
לא ילפינן .עיין קרנן אהרן
פ׳ תזריע לף קל״ת:
הגהות מהר״י
לנדא
ב
א[
גט׳ רני יהורה אומר
שנעת ימיס יספרו לו .רני
אימר
הוא
וק
נתורת
נהניס ועיין נמס׳ חילי! לף
קמא ע״א ולו״ק:
) פ
ג
רבעו
לא
יותם
לצוזיהו אלא
בימי
ח ל ו ט ד ל א ג ל י ביה
הית
ח ל ו ט ו ,א מ ר ל ו א ף אני
רחמנא
ר ו א ה ו י ש יום ש א י אתה
וצוה
הכהן
ופנו את
דהא
איסורא ש ר י .
רואה,
תבית ,אם
מכאן
א ו מ ר כ ן כי כ מ י
למימרא
אמרו חתן
ממתינין ל ו
דבדיבורא
חלוטו
דכהן
ש נ ו ל ד ל ו נגע
לפנות את
כליו
מותר הוא
תליא
מילתא.
נותנין ל ו
שהוא ד ב ר
ואינו
דכחיב
שבעת ימי
הרשות קל
אסור
בתשמיש
וביום
המשתה
וחומר
דהא
המטה אלא
בימי
הראוח ב ו כ ש ר חי
ולאיצטליתו
שממתינין ל ו
כימי
ספרו ולא
יטמא .ומה ה״ל
ולכסותו ,ו כ ן
חתונתו
אמרינן קל
ברגל
ובימי
וביום,
וחומר ,אלא
לימא
נוחנין ל ו ב ל י מ י
הרגל
שמצוה
בימי
ובהראות בו.
הרגל,
ספרו
וביום
ד ב ר י ר׳ .ר׳
ל ש מ ו ח בהן .ור׳
יהוד׳
דגלי
איסורא
רחמנא ביה
אסיר,
י ט מ א למד ,ל י ,א ל א י ש יום
יוסי
מןוןצוה
אומר
אינו
אבל
שאתה
צריך הרי הוא
)ב(!הןכהן לא
גמרי׳
דחדוש
אומר
הוא
מוסף רש״י
נותנין
לו
ז׳
ימי
המשתה .שלא ילאה כהן
את הנגע ,לכל כמה ללא
חזי ליה כהן ולא מטמא ליה
לא הוי טמא ,לנכהן תלא
רחמנא ! ב כ ו ר ו ת לד ••.
משקין בית השלחין פרק ראשון
מםורת הש״ם
א(
פי״נ,
שמחות
ב ( ]נהרא״ש וננ״י איתא
ואמרי לה נוי[ ,נ ( ]וע״ע
תוספות מנחות נא :ל״ה
ר״ו ותוספות סנהלרין יל.
ד״הור״ש[,ד(]נדאיתאריש
חגיגה[ ,ה( ]וכ״כ תוספות
מגילה כ .ונסגהררין לד:
בל״ה לכתי׳ ונזנמיס קיז.
ל״ה והמורה[ ,ו ( ןנגמ׳ שם
לא מייתי שוס קרא ערש״י
שם ותוספות[ ,ז( וקיימא
פירנא ללעיל למגופי׳
ואיצטריך וניוס הראות והא
אית ליה לאניי משמעות כו׳
על לא לריש ומופינו הוי
לדש ליה נמי שפיר ע״כ
נרא׳ לי כצ״ל וכ״ה נחילופי
גרסאות ,ת( ]וע״ע תוס׳
סנהדרין כז .ל״ה אין לך,1
תורה אור השלם
ואם
.1
פרוח
הצרעת
בעור
הצרעת
את
הנגע
לכל
תפךח
וכסתה
כל
עור
מ ר א ש ו ועד רגליו
מ ר א ה עיני הכהן:
ויקרא יג י ב
.2
ובא
א ש ר לו הבית
והגיד ל כ ה ן לאמיר כנגע
נ ר א ה לי בבית:
ויקרא י ד לה
גליון הש״ס
תום' ד״ה נפקא ליה וכוי
וספר כדיתות איצטריך
לדרשה אחר־נא .יע״ע
תוס׳ זנחיס דף קיז ע״א
ל״ה והתורה וככריתות לף
טו ע״א תיס׳ ל״ה ערות:
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א [ תום' ל״ה להא וכוי
לרני נמי מודה ל ד יהולה.
נ״נ עי׳ נמ״צ פי״ל
מהלכות טומאת צרעת
הלכה ל ודוק :כ[ ר״ה
נפקא לי׳ וכו׳ ולפי׳ שפי׳
לר״י לטעמיה רמצריך
ופינו נעציס ונאנניס ניחא.
נ״נ עיין נמ״ל הנ״ל:
נ[ בא״ד נ״ל היינו תחלק
לין .נ״נ נאן הס״ל ואח״נ
מתחיל הלינור ואניי ונוי.
וכ״נ נס׳ שמע שלמה ס׳
תזריע ועי׳ בקרנן אהרן
ע׳׳ג:
לף קלח ריש
ד[ כא״ד ומלתא לאתי׳
מק״ו טרח ונתב לה קרא.
נ״נ כוונת דנריהס נמ״ש
לעיל עה״ג ללא היה צריך
קרא לוניוס הראית וגי׳
לנתונ משמעותו ללנר
מצוה רק הו״ל לפרש להלי׳
לנר הרשית לגופי׳ ולק״מ
קו׳ מהרש״א נזה על
התוס׳ ולו״ק כי משמעות
קרא לניוס משמע להדי׳
ללנר מצוה וכמ״ש תוס׳
לעיל ד״ה לנר הרשות כו׳:
הגהות מהר״י
לנדא
א[ תום׳ ד״ה נפקא לי׳
ונו׳ משמע נשהאיסור
מידוש אין ללמיד ממנו
קולא .צ״ל כשההיתר תידוש
אין לצמוד ממנו איסור ועי׳
נתוס׳ סנהדרין כז ע״א
נד״ה ואין לך יכו׳ .ועי׳
תנינא
ניהודה
ננודע
נהשמטות לסי׳ ל״ז נתלק
מועד קטן
דהא טצים .פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה :ורכי אמר אצטריך.
כלומר אע״ג ליליף טומאה לגופיה מטומאה ללאו גופיה ללבר הרשות
מוצוה הכהן אצטריך ביום הראות בו :אגל טומאה דגופיה אימא לא.
דלא יליף טומאה דגופיה מטומאה דלאו גופיה לדבר הרשות מוצוה
הכהן דהוה אמינא חידוש הוא קמ״ל
וביום הראות דהיינו טומאה דגופיה
דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאו והכא
לממתינין לו לדבר מצוה והואיל
מטמאו ורבי אמר אצטריך דאי כתב רחמנא
ואשכתן לממתינין לו לטומאה לגופיה
וביום הראות בו הוה אמינא לדבר מצוה אין
מיהא ללבר מצוה אית ליה נמי כח
לדבר הרשות לא כתב רחמנא וצוה הכהן
למילף מוצוה הכהן לממתינין לטומאה
ואי כתב רחמנא וצוה הכהן הוה אמינא הני
לגופיה ללבר הרשות נמי אף על גב
אין דלאו טומאח דגופיח אבל טומאח דגופיה
לחילוש הוא :כולה קרא יהירא.
כלומר כולה תיבה לביום הראות קרא
אימא מיחזא חזיא ליח צריכא אמר מר יש
יתירא :מראה טיני הכהן .משמע
יום שאתה רואח בו ויש יום שאי אתה
ביום שיכול לראות :לי ולא לאורי.
רואה בו מאי משמע אמר אביי א״כ ליכתוב
שאין צריך לאור הנר להיינו ביום
רחמנא ביום מאי וביום שמע מינה יש יום
ובההוא שעמא נמי ובא הכהן אלמא
שאתח רואח בו ויש יום שאי אתח רואח בו
לאין רואין אלא ביום :קמ״ל .וביום
רבא אמר כולה קרא יתירא הוא דא״כ
הראות בו לבו היינו טומאה לגופיה:
לכתוב רחמנא ובהראות מאי וביום שמע
מתני׳ מלקט אדם עצמוח אכיו
ואמו .ומוליכן למקום אחר לקוברן
מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי
בקברות אבותס :מפני ששמחה היא
אתה רואה בו ואביי ההוא מיבעי ליה אביום
לו .שקוברן בקברי אבותיו ולא
ולא בלילה ורבא ביום ולא בלילה מנא ליה
מצטער במועד :ר' יוסי אומר .לא
נפקא ליה 1מלכל מראה עיני הכהן ואביי
ילקט מפני שאבל הוא לו :לא
נ
ההוא מיבעי ליה למעוטי סומא באחת
יערער על מחו .אם מת לו מת
מעיניו ורבא נמי מיבעי ליה להכי אין הכי
חדש או חדשים קודם המועד .לא
נמי ואלא ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא
יערער מפרש בגמ׳ כד הדר ספדגא
במערבא כלומר שלא ישכור ספק
ליה 2מכנגע נראה לי בבית לי ולא לאורי
לחזור על קרוביו לומר בכו עמי כל
ואביי אי מהתם הוה אמינא הני מילי טומאה
מרי נפש :לא יספידנו .שאם מת
דלאו תופיה אבל טומאה תופיה אפילו
הרגל
לו מת בתוך שלשים יום לפני
לאורו נמי קא משמע לן :מתני ,ועוד
לא ישכור ספק להספידו ושלשים יום
אמר ר׳ מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו
אתרוייהו קאי וטעמא דשלשים יום
מפני ששמחה היא לו ר׳ יוסי אומר ג אבל
מפרש בגמ׳ :גמ׳ הרי הוא מסאכל
תוא לו ילא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו
עליהן .וקשיא לרבי מאיר דאמר
מפני ששמחה היא לו :אפילו צרורין
קודם לרגל שלשים יום :גמ׳ ורמינתו
גסדינו .שאינו מלקטן ואינו רואה
ה
א
> המלקט עצמות אביו ואמו הרי זת מתאבל
אותן הרי זה מתאבל כל זמן שלא
עליהם כל תיום ולערב אין מתאבל עליהן
נקברו :מפגי ששמחח הרגל עליו.
כלומר הרבה הוא עוסק בשמחת ואמר רב חםדא י אפילו צרורין לו בסדינו
אמר אביי אימא מפני ששמחת הרגל עליו:
הרגל ואינו מצטער במלקט עצמות
ולא יערער על מתו :מאי לא יערער על
אביו ואמו :יככון עמיה) .אפילו(
מתו אמר רב כד חדר םפדנא במערבא
הט אסור למימר במועל היינו לא
יעורר על מתו :אמר רב )נחמן(
אמרי יבכון עמיה כל מרירי ליבא:
מעשה כוי .כלומר שהיו לו מעות
קודם הרגל שלשים יום :מאי שנא
מזומנין לצורך לעלות לרגל ונתנמן
שלשים יום אמר רב כהנא ייאמר רב
אשתו להססרניס ונמנע מלעלות לרגל:
יהודת אמר רב מעשת באדם אהד שכינס
לפי
ח.
עין משפט
נר מצוה
דד!א עצים ואבנים לא מטמאו .ואפייה מממאו כאן עצים ואבנים
לאו לוקא להא תנן במסכת נגעים < פ י ״ כ מ ״ ה > לרבי יהודה
אפילו תבילי קש וחבילי תבן וא״כ צריך לומר א [ לרבי נמי מולה לרי
יהולה וכן משמע מללא מסיק לרבי סבר לה כר׳ שמעון לפליג התם:
מאי וביום יש יום שאתה רואה.
ע א מיי׳ פ״ט מהלכות
טומאת צרעת הלכה ו
סמג עשי! רלד:
ע א ב מיי׳ שס הל׳ ה:
ע ב ג מיי׳ סי״א מהל׳ אנל
הלנה ג סמג לאיין עה
ועשין לרבנן כ טוש״ע י״ל
סי׳ תג סעיף ל:
ע ג ד מיי׳ שס הלבה י ופ״י
מהלכות י׳׳ט הלכה כל
סמג לאוין עה טוש״ע א״מ
סי׳ תקמז סעיף ג וטוש״ע
י״ל סי׳ שמז סעיף א:
ע ד ה ו מיי׳ פי״ו מהל׳
אנל הלנה ח טור ש״ע
י״ל סי׳ תג סעיף א:
משמע לאביי רר׳ יהולה לריש
ד״ו וכן פ״ק לסנהלרין ) ל ף י ל .ו ש ס »
גבי ושופטיך ופ׳ אלו מציאות ) ב ״ מ
ל ף ם ( .גבי ומצאת וקשה איהו גופיה
לא לריש וי״ו רואם המר ימיר בפ״ק
לתמורה ) ל ף ב >:ובסוף פרק טרף
בקלפי)יומא ל ׳ מ ה ( .גבי והאש ושמא
לריש ליה ללרשה אחרינא מיהו הכא
קשה טפי כיון לר׳ יהולה לריש וי״ו
מאי טעמא לא אמר רבא להכא
נמי לריש וי״ו למה חולק על אביי
היה לו להזכירה ושמא רבא קאמר
אפילו לא לריש ר׳ יהולה וי״ו הכא
הגהות הב״ח
להאי לרשה יש ליישבה : 0
נפקא ליה מכנגע נראה לי ולא
לאורי .תימה להא לעיל
אמר רבא לר׳ יהולה חילוש הוא ולא
גמרינן מיניה ב[ ולפירוש שפירש לרבי
יהולה לטעמיה למצריך ופינו בעצים
ובאבנים ניחא ללענין פינו לוקא
חילוש ועי״ל כיון ללאורו)א( אינו יכול
לראות בלא נר א״כ פוסל מטעם
ראיה יש לנו ללמול הימנו טון
לחזינן לבעלמא נמי אשכחנא קפילא
בראיה טפי מעולי רגלים י(ל3עינן
שתי עיניס ובעינן נמי שלא יהא יום
המעונן ותימה להכא משמע לרבא
ממעט לילה מהאי קרא ובפי אתל
ושס>
לל:
ל׳
)סנהלרין
ליני ממונות
מייתי קרא וביום הראות בו והיינו
כאביי) 0וי״ל לאורחיה להש״סי( לאתרי
לרשות הפשוטים יותר ושמא אי לא
כתב כנגע נראה לי הוה מוקמינן
וביום הראות למעוטי לילה וכן בפ״ב
למגילה ) ל ף כ (.ולא מוהלין אלא
ביום לריש התם מביום השמיני ביום
ולא בלילה ובפי ר׳ אליעזר למילה
) ש ב ת ק ל ב .ושס> לדש מיניה ביום
אפילו בשבת ומבן שמונת ימים
לרשינן ימים ולא לילות ובפ׳י( החובל
) 3״ ק ל ף פ ז ( .מייתי שבח נעורים
לאביה מבנעוריה בית אביה ובריש
פ״ק לקלושין ) ל ף ג >:מוקי לה
בהפרת גלדס לוקא ושבח נעורים
נפקי מוכי ימכור וגו׳ וכן בפ׳ קמא
לקלושין <ג :י ל ( .מייתי ספר כורתה
מספר
ואין לבר אחר כורתה
מעות לעלות לרגל ובא ספרן ועמד על
פתח ביתו ונטלתן אשתו ונתנתן לו ונמנע ולא עלת באותה שעה אמרו
לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום ושמואל אמר
לפי
כריתות ובפרק ןהמביא גטן
ל ף כ א ( :מפקי לה רבנן מוכתב לה וספר כריתות אצטריך ללרשה אחרינא ומיהו תימה היאך נוכל ליישב הסוגיא לפרק אחל ליני ממונות
)סנהלרין ל ף לל >:אליבא לרבא למייתי לה התם למיגמר לין ביום מנגעים ויבשלמא אי מייתי מוביוס הראות בו מציגו לאוקמי בגמר לין
אלא כנגע ג[ נראה לי היינו תחילת ל י ן ) ג ( ואביי לאמר אי מהתם הני מילי לטומאה לאו לגופיה ׳(וקיימא פירכא ללעיל למגופיה לאית ליה
לאביי משמעות לורשין איכא בינייהו למשמע לרבי יהולה לא לריש מוסינו הוה לריש ליה נמי שסיר ואצטריך וביום הראות ע״כ נראה
לי לה״פ לעיל משמעות לורשין איכא בינייהו רבי סבר לביום הראות אצטריך ללרשה אתרינא לביום ולא בלילה כלסדשית נמי לעיל ורבי
יהולה סבר לתרוייהו לרשינן ואיצטריך לתד קראי כי היכי לאית ליה לרבי למוסינו ה״א טומאה ללאו גופיה קמ״ל וביום ומביוס ל א
שמעינן אלא לדבר מצוה קמ״ל ופינו ולפי זה לכ״ע ממתינין ללבר הרשות להא תרוייהו לרשי ופינו כלפרישית י[ ומלתא לאתיא מק״ו טרח וכתב
לה קרא להיינו לבר מצוה וקשה קצת אליבא לרבי יהולה שמה שיש בחומרא חילוש אין ללמול הימנו קולא לקאמר משום לחיר,׳ש ה ו א
להא עצים ואבנים לא מטמאו אין ללמול ממנה אלא לכוותיה אמדנן פרק כל הבשר ) ח ו ל ץ ל׳ ק ח .ושם> בשר בחל :שילוש הו׳ ופירש
רבינו יעקב לאי ת ד ליה כולי יומא בחלבא שד וכי מבשל ליה אסור והחילוש אינו מן האיסור לבהלי הללי אסור והאי לחוליה והאי
לחוליה שרי להא כלאים נמי כל חלא שרי ובהצטרפות אסיד כלמסיק בפ׳ אלו ע ו ב ד ן ) פ ס ח י ם ל ף מל >:א [ משמע כשהאיסור חילוש אין ללמוד
ממנו קולא מהאי טעמא היה מיישב רבימ יצחק בר אברהם ההיא לעלים זוממין דחידוש הוא:״( ורמינהו המלקט כוי .במס׳ זמחות
» פ ר ק י כ ע ״ ש ( והוה מצי לשנויי הא מני ר׳ יוסי היא ראמר במשנה אבל הוא לו :ולערב אינו מתאבל ואמר רב הסדא .בלא לרב חסל6
הקשה היטב אלא כך רגילות הש״ס אגב גררא להביא פירוש הברייתא דאפילו צרורין לו בסדינו אינו מתאבל לערב ויש מפרשים לארישא ק מ י
אפילו צרודן לו בסדינו כמה ימים צדך להתאבל כל זמן שרואה אותן ופי׳ קמא ניחא טפי אנל לא שייך הכא כל כך לפירוש ראשון להא
מסיפא אינו מתאבל לערב לא מצי להקשות על המשנה כי אס מרישא וצריך לומר דמייתי סיפא אגב גררא והא דרב חסדא אגב גררא לגררא:
)גיטין
8
לקא
ליקוט
עצמות
אין
אומרים
עליהן
שנאמר
העתידים
אומרים
דברים,
עורר
עליהן
רבנן
לויתן.
קינים
ונהי,
ואין
אומרין
דקיסר־
אמרי
)רבנן(
]דברי[
קודם
לרגל
שלשים
יום.
עליהן
קילוסץ.
דאמר
רב
ברכח
ולא
אבלים
יעורר
מעשה
על
באחד
ולא
חנחומי
מחו.
שקכץ
איזהו
מעות
ואלו
אבלים.
עירעור
לרגל
בא
הן
מזכירו
ספדן
ברכת
בין
ועמד
אבלים
המחים.
על
שאומריח
הספד
פתח
בבית
מע>פידו
ביחו,
נטלן
הכנסת,
בפני
ונחנן
ותנחומי
עצמו.
לו
תני
ונמנע
אבלים
אשד
לעלות
לא
)א( תוס׳ ל״ה נפקא כו׳
ועול י״ל טו] רלאורו לא
אינו אלא מ ש ו ס דאינו
יכול לראות נלא נר נו׳
קפידא נראייה כגון עולי
רגליס ) :ב ( בא״ד וי״ל
ראורתיה רהש״ס נו׳ .נ״נ
ונה״ג נתנו התיס׳ נמסנת
סוכה נלף נל ונרף ל
ע״ש) :ג( בא״ד היינו תחלת
לין הס״ל ואת״כ מה״ל
ה״א
ואניי אי מהתס
הני מילי טומאה דלאו
דגופי׳ וקשה דלעיל
משמע דלאס׳׳לפירכא
למגוסיה דאית ליה לאניי
נו׳ למשמע לד׳ יהולה
ללא לריש מוסימ הוה
לריש ליה נמי שפיר אלא
דאיצטריך לחבילי קש
וחבילי עצים לכך ד ר י ש
וניוס הראות נו׳ למופינו
ה״א ה ״מ טומאה דלאו
נו׳ הימנו קולא לקאמר
הכא חילוש הוא נו׳ ממנה
אלא דכיותיה דהכי אמרינן
פ׳ נל הנשר כו׳ ופירש
רנינו יעקנ דזהו ח י ד ו ש ו
דאי תרו ליה .נ״נ שס נדף
קת קאמר נסתם לנשר
נתלנ תילוש הוא ופירש
נקונטרס לחילושו לשניהם
מין היתר זה לנלו הה לנלו
וכשנמערנו נאסרי] ונתיס׳
הקשו עליו לטעם וה לא
יתק לנסרק אלי עוכרין
לף מל ונפי ג׳ מיניס לף
לח קאמר נהליא לאי] וה
חידושו להא כלאים נמי הכי
הוה אלא זהו חילושו לאי
תרו טי:
רבינו חננאל
עצים ואכניס בכולי
דהא
לא
עלמא
מיכימו
מיטמו
בנגעים,
חדו;״
הלכך
הוא ומח-וישא לא
גמרינן ו פ ש ו ט ה ו
ועוד
מאיר
מלקט
ר׳
אמר
עצמות
אדם
במועד.
ואמ,׳
ארי.־
מכ!
איאוקמא
ש ש מ ! י׳ ה ר ג ל עלי,
״ ־•
מ ת א ב י *'/יהי • ,ני־ .״׳ ו.
;
:
הימיח
:
המ־ י ־
זולתי
ה מ ל ק ט ״•.ימות •ו״-יו י א מ י
מתאבל
׳•,־יהי כיי היום,
ו ל ע ר ב אינו ד ת א ב ל צליהן.
יב
אמר
צרור״
י
.׳.״וא
!׳אפילו
ר״
־־שלמי
תני
,׳קופ
י
••:.ז
:וי•
יו
עי״ה,׳׳ ,
?עודם
:ימר
משום
ר׳
יוסי
אין
בהן
מ ש ו ם ל י ק ו ט א ל א אם ] כ ן
מעבידי,
ממלו־
אותן באפקריסין
למקרט.
׳־־׳
הירה
ר׳
הלי
מנא
1
לקרוע
כרי
אחא
ליקוט
עצמות
!׳להתאר־"[,
דאמר
יש
בארון
ש ל עץ ,והורה לו
ל ה ט מ א ו ת ,כר׳ י ו ס י
שלא
ראמר
אץ
בארון
ו א פ י ׳ ש ל ע ץ .תני
שאומרים
העורר
לרגל
והכא
על
החקינו
ליקוט
בשורה.
תני
לווייתה
שלא
עצמות
אבל
במועד,
יעורר
כוי.
א( צ״ל אמר אניי אימא מפני ונוי.
ה:
עין משפט
נר מצוה
משקין בית השלהין פרק ראשון
מועד קטן
מםורת הש״ם
לפי שאין המה משחכח מן הלב שלשים יום .כלומר כיון למת אין
ע ה א מיי׳ פי״א מהלכות דקא עביר בחנם .ונראה להלכה כרב באיסורי״( ואפילו לשמואל
אבל הלכה ו:
משתכח מן הלנ שלשים יום אס משפילו פחות משלשים יום לפני
י״ל ללא אסירי אלא ע״י ספלנא אבל הוא עצמו שרי יותר
ע ו ב ג מיי׳ פ״ח מהל׳
הרגל אתי למיסםל ברגל לעליין לא שכתו :דעביד בחנם .מ״ל
י״ט הלכה ח סמג מתאפק מצערו על ידי צעקה וישמח לאחר זמן :אין הופרין כובין
משוס מעות שזימן לרגל כיון לספק עביל בחנם שפיר למי ומ״ל
לארן עה טוש״ע א״ח סי׳ וקברות במועד .פי׳ בקונטרס לצורך מתים הוא עושה אפילו כשאין
מקמז סעיף יא:
לפי שאין המת משתכח מן הלב
צריך עתה כלתנן בהמוכר פירות
ע ז ד מיי׳ שס הלכה ד:
שלשים יום בחנם נמי אסור:
לתבירו
מקום
המוכר
!
:
ק
דף
כ
״
כ
)
א
א
ח
הלכה
ע ח ה מיי׳ שם
לפי >שאין המת משתכח מן הלב שלשים
טוש״ע שם:
מתני׳ אין חופרין כוכין וקברוה.
לעשות לו קבר עושה רמבה של
יום מאי בינייהו איכא בינייהו דקעביד בחנם:
לצורך מתים שלרכן לחפור סכין
ע ט ו מיי׳ ס״ז מהלכות מערה אבל לצורך המת שמת כבר
נ
י״ט הלכה טו סמג
במועד
וקברות
כוכין
הופרין
אין
מתני׳
וקברות לזמנן לצורך מתים שימותו
לאי] עה טוש״ע שם סעיף מותר אפילו ביו״ט שני למיגז ליה
ג
אבל מחנכין את המכין במועד יועושין
מחנכין.
יתירא הוא:
דטירחא
גלימא ולמיגז ליה אסא כלאמר בפ״ק
נברכת במועד וארון עם חמת בחצר רבי
מפרש בגמ׳ :נברכה .בריכה של
Eז מיי׳ פ״ז מהלכות י״ט לביצה <דף ו .ו ש ם ( כ״ש חול המועל
הלכה נח ופ״י מהלכות
כובסין ולית ביה טירחא כולי האי:
אישות הלכה יי סמג לאדן ואע״פ שיש לחלק לחול המועל יתודת אוםר אלא אם בן יש עמו נסרים:
וארון טם המה בחצר .שהמת שם
שס טוש״ע שס סי׳ תקמו לאורייתא ויו״ט שני לרבנן כמו יו׳׳ט
גמ ,מאי כוכין ומאי קברות אמר רב יחודח
מותר לעשות ארון ולנסר הנסרים
סעיף א ב וטיש״ע אה״ע שני לעצרת ויו״ט שני לשביעי של
כוכין בחפירת וקברות בבנק תניא נמי תכי
סי׳ ס י סעיף ו:
מתחילה לצורך הארון ולעשותו כולו
פ א ח מיי׳ ס״ז מהלכות פסת ושמיני עצרת אין נראה דבכל
אלו חן כוכין ואלו תן קברות כוכין בחפירח
אבל לא בתצר אתרת שלא יאמרו
י״ט הלכה כ טוש״ע יום שני קאמר בביצה ועוד כל ענין
וקברות בבני :אבל מחנכין את חכוכין:
שם א״ח סעיף ה:
מלאכה אחרת היא :ר׳ יהודה אוסר.
מלאכה חמיר טפי י׳׳ט שני מחול
פ ב ט י מיי׳ פ״ז מהל׳
כיצד מחנכיןאמר רב יהודח ה שאם חיח
להביא עצים ולעשותן נסרים לצורך
י״ט הלכה ה טור המועד וכמו שפירש בקונטרס דאיירי
ארוך מקצרו במתניתא תנא נ> מאריך בו
הארון אא״כ היו ממסרים בתתילה
ש״ע שם סי׳ תקמא סעיף בחופר מחיים כך פר״ח אבל לאחר
ה:
קודם י״מ :גמ׳ גיהא ובר גיהא.
מיתה ש ד והא דתנינן כוכין וקברות
ומרחיב בו :ועושין נברכת כו׳ :מאי
6ג כ מיי׳ שם סייח הלכה
<א( בריכה גדולה שעושין בחצר שיכנסו
אסילו בלא מת וארון דוקא עם
נברכת אמר רב יהודה זו בקיע והתניא
יג טוש״ע שס סעיף : 3
בו כל השופכים בקיע בר גיהא
פ ד ל מיי׳ שס פ״ז הלכה המת שמא כשסופר הוא רגיל לתפור
הנברכת ותבקיע אמר אביי ואיתימא רב
בריכה קמנה שעושין סמוך לגדולה
טז ופ״י מהל׳ אישות בבית והוי הכירא לצדן למת נראה
הלכה יד טוש״ע אה״ע סי׳
כהנא ניהא ובר גיהא :וארון עם תמת
כדי שיכנסו המיס היוצאין מן
לי והא ללא ש ד הכא לר׳ יהולה
סב סעיף נ :
כל
־עושין
רבנן
דתנו
להא
תנינא
בחצר:
הגדולה לקמנה שהיא מליאה ונכנסין
אלא מנסרים המנוסדס מערב יו״ט
צורכי חמת גוזזין לו שערו ומכבםין לו כסותו
לקמנה :וארון עם המס בחצר.
והתם ש ד למיגז ליה גלימא ואסא
רבינו חננאל
כלומר כשמת בחצר )שסיר דמי(
ועושין לו ארון מנםרין המנוםרין מערב יו״ט
שמא נסרים יכולים למצוא מנוסריס
למוכחא מילתא ללצורך המת עבירא
] מ ת נ י [ אין חופרין כובין הרבה אבל גלימא ואסא לא ימצא רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מביאין
פי׳
במועד.
וקברות
מצי למיעבל ארון ובאותה חצר:
ל ה ק ב ר ב ה ן ל א ח ר ה ר ג ל .עשויים או שמא בנסירת נסרים יש עצים ומנסרן בצינעא בתוך ביתו :מתני
מנסרין המנוסרין .יש עמו נסרין
תניא ,ה ן ה ן כ ו כ י ן ה ן הן קול ופירשום גלול ד״מ לאין חוסרין
ג״אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא
מתוקנין מערב המועל למורת גלול
ק ב ר ו ת ,א ל א ש ה כ ו כ י ן מייד אפילו לאתר מיתה לומיא
בחפירה והקברות כבנין.
אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחת תיא
במועל :מתני׳ מפני
לעשותן
לממנכין למשמע לאתר מיתה למפרש
ומחנכין את
הכוכין.ר כ י רצ בד בגמ׳ שאס היה ארוך מקצרו ומחיים לו אבל מהזיר הוא את גרושתו ח ועושת
ששמחה היא לו .מפרש בגמ׳:
אותן ,א מ
מחנכין
אשה תכשיטיה במועד רבי יהודה אומר לא
מחזיר גרישחו .לאינה שמחה כל כך:
י ה ו ד ה אם היה א ר ו ך אין רגילות לשנותו כי אינו יולע מי
תנא
במתניתא
מקצרו,
ועושה אשה חפשיטיה .הני תכשימין
תםוד מפני שניוול הוא לה י>טההדיוט תופר
מ א ר י ך ו מ ר ח י ב ב ו .ועושין ישים בו ויש לפרש שעושה לצורכו
דקא מפרש בגמ׳י( :לא הסוד .בסיל
נ ב ר כ ת ב מ ו ע ד .מ א י או לצורך אחר וכמו שפירש שהיו כדרכו י והאומן מכליב כומםרגין את המטות
מפני שניוול הוא אצלה עכשיו במועל
נ ב ר כ ת ,ג ו ה א ו ב ר ג ו ה א .עושין והא לשרינן בפ״ק לביצה
רבי יוסי אומר ממתחין :גמ׳ וכי שמחה
פ י ׳ ]מחמצן ונדיין דפרק
ומצטערת:
בסיל
תסול
שהיא
לא יחפור[.
ירושלמי )לף ו .ו ש ם ( למיגז ליה גלימא ואשא היא לו מאי הוי אמר רב יהודה אמר שמואל
ומסרגין אה המעוה .בגמ׳י( מפרש:
נ כ ר כ ת זה בקיע ! כ ל ש ה ו א היינו לוקא כלפרישית שלא ימצא
ת ו ש ב נקרא ב ק י ע [ .ועושין גלימא ואשא עשוי מערב יו״ט אבל וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא
גמ׳ מאי הוי .וכי שמחה אסורה
אדון עם המת בחצר .פי׳
ואמרי לה אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ חנינא
בירימ :דאין מערגין שמחה בשמחה.
ש א ם י ע ש ו ה א ר ו ן ב ת ו ץ כוכין וקברות ימצא הרבה שהיו
ל
ר
מות
י א מ ר ו כ ל העם
רבה
בשמחה
שמחה
מערכין
שאין
לפי
כלומר בעינן ללישמח בשמחת מועל
רגילים לחפור מחיים ומהאי טעמא
שאינן
במוער,
לעשות
לחוליה :מפני הטורח .לימרח לצורך
י ו ד ע י ן ש מ ת ל ו מת .יכול להיות מותר בזמן הזה לפי שאין בר ]רב[ הונא אמר מפני שמנית שמחת חרגל
נישואין וטירחא במועל אסור :משום
כדתניא עושין כ ל צרכי
ועוסק בשמהת אשתו אמר ליה אביי לרב
עושין כוכין וקברות מחיים:
המת גוזזין ש ע ר ו ומכבםין
ביטול פריה ורביה .לאי שרי נשואין
א ת כ ס ו ת ו ו ע ו ש י ן ל ו א ר ו ן ועושק נכרכת במועד .מימה יוסף הא דרבה בר ]רב[ הונא דרב הוא דאמר
ביו״ט אין ארם נושא אשה כל השנה
המנוסרין מעהב
מנסרין
ה
רב דניאל בר קטינא אמר רב ימנין
במועל
צריך
ואמאי
יום ט ו ב .ר ב ן ש מ ע ו ן בן
כולה אלא ממתין על המועל שיהא
1
שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת
ג מ ל י א ל א ו מ ר א ף מ ב י א והלא אין מכבשין במועל וי״ל לצורך
עושה סעולה אחת למועל ולנשואין:
ע צ י ם ] ו מ נ ס ר ן [ ב צ י נ ע א כל אותם שהתירו חכמים לכבש
בחגך בחגך ולא באשתך עולא אמר
מותרין
ביתו.
]בתוך[
)לתוך(
ירושלמי ל א ש נ ו אלא לקמן בפרק בתרא )לף יג (:ד״מ
רבי יצחק נפחא אמר מפני
,
שאינו
באדם
כלומר
מפורסם,
תשוב,
אינו א ד ם
א ב ל אם ה ו א א ד ם ח ש ו ב
לו
עושין
אפילו
ארון
] ב ש ו ק [ .כ ד ד מ ך ר׳ חנינה,
חברין
ארון
דרבנן
ליה
עבדו
בשוק .והכל מודים
ש ל א י ק ו ץ ארזים ,ו ד כ ו ו ת ה
ל א י ח צ ו ב ל ו אבנים ,ואם
היו חצובוח פלוגחא
דרי
ן י ה ו ד ה [ ורבנן .מ ת נ י ׳ אץ
נושאין נשים במועד כוי.
מ א י ט ע מ א ,א מ ר ר ׳ חנינה
מפני
שמחת
שמערבין
הרגל
ב ש מ ת ת אשתו .רב
אמר
שנאמר
משום
בחגך
ושמחת
באשחך.
הטורח.
אומר
ולא
עולא אמר מפני
יצחק
ר׳
משום
נפחא
ב י ט ו ל פהיה
ו ר כ י ה ,ש א ם אתה מ ח י ר ו
במועד
להכניסה
אף
מעבירה הוא ב כ ל השנה
שלא
כולה
ממלאכתו
ונמצא
ומכניסה
מבטל כל
שנה .ומותבינן ,כ ל
יבטל
ברגל
אותה
לרחוץ את המת ותכריכין:
וארון עם המת בחצר .אמדנן
מפני חטורח
ביטול פרית
ורבית
מיתיבי כל אלו
שאמרו
אםורין
לישא
במועד
מותריז
בירושלמי אמר רבי מנא
הלא לאמר במת שאינו מפורשם אבל במת שמפורשס עושין לו ארון אפילו בשוק כהלא לרבי חנינא חברייהו לרבנן למך בחול המועל
עבדי ליה ארון בשוקא ונראה לללילן שיש קהלות מועטין חשבינן להו מפורשם לכולהו מתים :גיהא ובר נ״הא .פי׳ ל״ח מחמצן
ונדיין דפרק לא יחפור ) כ ״ כ רף יכן (.וליתא דהתס תנן מרחיקין את הנברכת שלשה טפחים וקאמדנן בגמ׳ לא שנו אלא מן החמצן אבל
מן הנדיין ארבע אמות ובתוספתאיי( תני מרחיקין את הנכרכת ואת הבקיעה שלשה טפחים :ומנסרן בצנעא .ואסור בפרהסיא ויש
ליתן טעם דלא דמי לההיא 1שכמ דף ק מ ו ( :דכל שאסרו חכמים משוס מראית העין כו׳ ודמי טפי לההיא דפ׳ אע״פ ) כ ת ו ב ו ת ס .ושס> צינור
סעלו בו קשקשים כוי :אבל מהזיר גרושתו .בירושלמי הלא דתימא מהנישואין פירוש גרשה אחר נישואין והחזיר אבל לא מן האירושין:
לפי שאין מערכין שמהה בשמהה .גזירת הכתוב כלרריש לקמן מקרא לשלמה ובירושלמי לריש מלכתיב מלא שבוע זאת וטעם נראה
קצת לכמו שאין עושין מצות חבילות ( לבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחח ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהיה לבו פגר
עיקר לרשה הוא ולא אשמכחא כלאמרינן פ״ק לחגיגה <ל׳ ח :ושס> ורב אשי האי בחגך מאי לריש
בשמחה :בהגך ולא באשתך.
ביה :מפני הטורה .ומתניתין הכי סי׳ מפני ששמחה היא לו וטורח בה יותר מלאי :מפני ביטול פריה ודביה .ומתני׳ ה״פ
מפני ששמחה היא לו ומשהה אותה ברצון על הרגל שיהא שמח או שיהיה פנוי והא לקתני אבל מחזיר גרושתו שאין שמחה לו ולא שייך
עירוב)י( בשמחה ולא מניח שמחת הרגל וגס אין טורת בה וגס ביטול פריה ורביה אין כאן שהיה לו אשה כבר ושתמא למילתא יש לו בנים
וגם אין רגיל לשהות לבר זה על הרגל ושעורת ברית מילה מותר לעשות בחול המועל לליכא שמתה כלאמדנן פ׳ קמא לכתובות )ל׳ מ(.
ללא מברכין שהשמחה במעונו משום לאית ליה צערא לינוקא אי נמי כיון שזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה אבל שעולת פליון הבן צריך
עיון אם מותר לעשות במועל ואין לומר הא זמנה קבוע תינח בזמנה שלא בזמנה היאך יהא מותר ונראה לי לקיימא לן כרב אשי ללריש
בחגיגה בפ״ק )ל׳ ח :ושם( בחגך ולא באשתך ואינו אשור לערב שמחה בשמחה ועי״ל ללא חשיבי שמחה בשמחה כי אס שעולת נישואין לבל:
אלו
׳שאמרו ,כ ג ו ן ב ת ו ל ו ת א ל מ נ ו ת כ ר ,א ס ו ר ו ת ל י ש א ב מ ו ע ד ,
,
s
איבעי
א ( ן ברכות נח:
!תוספתא
ב(
ע״ש[,
ח״א[,
ג ( !לקמן יח ,1:ד ( ]לקמן יג.
פסחים נה:ן ,ה( חגיגה מ,:
ו ( ולקמן ט ,[:ז ( ולקמן י.ן,
י ז ( ןכלאיתא בכורות מט:ן,
נ ו ( ןזב׳׳כ פ״אן ,י( ןכרטת
מט,[.
תורה אור השלם
ושמחת
.1
ובנך
בחגך
ובתך
אתה
ועבדך
ואמתך
ודליי
וחגר
והיתום
והאלמנה
אשר
דברים ט ז יד
בשעריף:
הגהות הב״ח
) א ( דשי" דייה גיהא ובר
גיהא גברכת בריכה גדולה
שעושין כו׳
היוצאין
מן
הגדולה כשהיא מליאה כו׳
כצ״ל ותיבת לקטנה נמחק:
)כ( תום׳ דייה מפני ביטול
כו׳ ולא שייך עירוב שמחה
בשמחה ולא:
גליון הש״ם
תופי דייה בהגך כוי עיקר
דרשה כוי .ועי׳ כתובות
דף מז ע״א מוס׳ ל״ה
דמסר:
מוםף רש״י
ההדיוט .שאינו אומן בכך
מסורת הש״ס
א ( ]שבת .5ערכי! ו .ע״ש
מנחות קז [.מדות סייד מ״ו,
פ ( ]שגת צ .ע״ש[ ,ג ( שבת
ל .סנהדרין קז,:י(שנמלג,:
ה ( ]מלטס א מ[ ,ז ( במ״א
לימא
ובקשה,
(t
]עי׳
תוספות שנת צ .ל״ה מכליא
מועד קטן
משקין בית השלחין פרק ראשון
u
•
מוהרי! לישא ערב הרגל .כלומר מותר לכתחלה ואע״ג לשבעת ימים של סעודה יהיו ברגל :עיקר שמחה .לנישואין חל יומא ובשאר
יומי לא חשיב מערב שמחה בשמחה :עיקר טירחא .לנישואין ביום ראשון לנישואין :לחד יומא לא משהו אינשי .כלומר כיון שאינו יכול
להתחיל אלא בערב הרגל אין ממתינין על הרגל דדלמא מתרמי מלתא דלא מצי מתחיל בערב הרגל ולא מתחיל כל הרגל :ועביד זי.
יומי שמחה להכא ולהכא לחנוכת הבית ולרגל :ודלמא מעטר לא נטרינן .נישואין על הרגל כי היכי ללא נטר שלמה אבל אי מתרמי
ליה עביד :אי הכי .דהיכא דאי
ומוס׳ מנתות קז .ל״ה כליא איקרי ליה עביד איבעי ליה לשיורי
ובערכין ו .ל״ה כגון[,
בבנין עד הרגל כי היכי דליתרמי
ליה תנוכת הבית ברגל :אמה כליא
עורג .הגג כלה ומקצר למעלה
תורה אור השלם עד כאמה ומתפין אותו שם בברזל
.1ו ״ ע ש ש ל מ ה ב ע ת ובמסמרים כדי שלא ישבו העורבים
וכל
ה ה י א א ת הרוג
י ש ר א ל ע מ ו ק ה ל ג ד ו ל עליו זהו לא חשיב כבנין :ודלמא
מ ל ב ו א ח מ ת ע ד נ ח ל אמה כליא עורג נמי צורך גגין הוא.
מ צ י י ב ל פ נ י י ן א ל ה י נ ו להכי לא שייריה .אלא כל היכא
ושבעת
ןמים
שבעת
דאיתרמי ליה לנישואין ברגל לא
יביים א ר ב ע ה ע ש ר יום:
מ ל כ י ם א ה סה ידעינן מנלן דלא עבדינן :שמע מינה
.2ויהי ה מ ק ר י ב ביום
הני לחוד .דלא מצי למיעבד ליה
קרבנו
את
הראשון
נ ח ש ו ן ב ן ע מ י נ ך ב ל מ ט ה ביחד אפילו מתרמי :לא עשו ישראל
יהודה:
ב מ ד ב ר ז י ב יום כפורים .לסי ששבעה ימים
.3ב י ו ם ה ש ב י ע י נ ש י א
ל ב נ י א פ ר י ם א ל י ש מ ע ב ן שלפני סוכות כל יום עשו שמחה
ב מ ד ב ר ז מ ח ומשתה דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא
עמיהוד:
.4ב י ו ם ע ש ת י ע ש ר י ו ם אמ החג שבעת ימים ושבעת ימים
נשיא לבני א ש ר פגעיאל
ב ן ע כ ך ן :ב מ ד ב ר ו ע ב ארבעה עשר יום :וקרבן יחיד .של
.5ב י ו ם ש נ י ם ע ש ר י ו ם נשיאים :דאיסור סקילה .דחמור
נ ש י א ל ב נ י נ פ ת ל י א ח י ך ע מכרת :וקרבן צבור .דמה שהיו
ב מ ד ב ר ז עת
ב ן עינן:
.6ב י ו ם ה ש מ י נ י ש ל ח מקריבין בימי חנוכת הבית קרבן צבור
א ת ה ע ם ו י ב ר כ ו א תהוא :ההם .במשכן דגבוה הוו
הבית
בחנוכת
ה מ ל ך ו י ל כ ו ל א ה ל י ה ם קרבנות :הכא.
שמחים וטובי ל ב ע ל כ ל
ה ט ו ב ה א ש ר ע ש ה יי דהדיוט משתה :הכא נמי ליעגדו.
ל ך ו ד ע ב ד ו ו ל י ש ר א ל קרבנות מיכל לא ליכלו :ביום
עמו:
מ ל כ י ם א ח סו השביעי .ומשמע לן יום ז׳ היינו
.7ש א ו שערים ר א ש י כ ם
ו ה נ ש א ו פ ת ח י ע ו ל ם שבת :דלמא שביעי לקרבנוה .שאם
הקריב נשיא ששי בערב שבת מקריב
וןבוא מ ל ך הכבוד:
תהלים כ ד ו נשיא שביעי באחד בשבת ומאי
.8ץ א ל ה י ם א ל ת ש ב
ז כ ר ה שביעי שביעי לקרבן נשיא :ביום
משיחיף
פני
עשהי עשר יום .האי יום יתירא
לחסדי ףויד עבדך:
כ
מ
ו
ב
הימים
י
ר
ב
ד
משמע מה יום רצוף שאין בו הפסק
.9ו ב י ו ם ע ש ר י ם ו ש ל י ש ה
ל ח ד ש ה ש ב י ע י ש ל ח א ת אף כולהו י״א יום רצוף לליכא הפסק
ה ע ם ל א ח ל י ה ם ש מ ח י ם בינתיים אפילו בשבת :דלמא ימים
משתה
עביל
למשתה
ו נ ז ו ב י ל ב ע ל ה ט ו ב ה הראויין.
לדויד
אשרעשה ץ
ו ל י ש ר א ל לאפוקי יום הכפוריס :גמר יום יום
ולשלמה
ע מ ו :ד ב ר י הימים ב ז י מההם .מנשיאיס למשכן לגמרינן
.10פ ל ס מ ע ג ל ר ג ל ך מתרי קראי להוו רצופים אפילו
ו כ ל ד ר כ י ך יבנו:
מ ש ל י ד כ ו בשבת אף משתה לחנוכת הבית הוו
. 1 1א ר ח ח י י ם פ ן ת פ ל ס י״ד רצופים ואפילו ]ביוה״כן :כ״ד
נ ע ו מ ע ג ל ת י ה ל א ת ך ע :רננוה .כתיבי בפרשה ה בין רנה
משלי ה ו
ותתנה ותפלה ובקשהי( :פרשה
ביום
נדרים:
מסכת
נדרים.
השמיני .של חג היינו בעשרים
הגהות הב״ח
ושתים :וכהיב וביום עשרים ושלשה.
) א ( גשי באמה כליא עורג.
נ״ב לשון כלר ומניעת אלמא דבעשריס ושתים ובעשרים
העורבי׳ מלישג וכן סי׳ ושלשה איפטרו מיניה :של צורה.
הערוך אלא שכתב דבמקדש
ראשון לא היה צדך נליא כלומר חכמים :פלס מעגל רגלך.
עורנ ע״ש והתוס׳ נסרק כלומר שקול מצות ועיין בהן איזו
ר׳ עקינא כמנו דמוכח כא] מצוה גדולה ועשה הגדולה :וכהיב
שהיה במקדש ראשו! כליא
ארח חיים פן הפלס .דמשמע כל מצוה
עורב:
שתבא לידך עשה אותה בין גדולה בין
קטנה ואל תניח קטנה מפני הגדולה:
מצוה שאפשר לעשוחה עי׳י אחרים.
גליון הש״ם
גמ׳ דקדושתו קדושת תפלס פלס מעגל רגלך שתעשה
עולם .עיין שנועות דף טז אתה הגדולה וחבריך יעשו קטנה:
ע״נ תוס׳ ד״ה קלושתו:
ובמצוה
איבעי ליה למינטר עד ההג.
כלי שלא יתבטלו ישראל
ממלאכתן כל כך :איבעי ליה
לשיורי באמה כליא עורב .שלא
היה צורך הבג ן כ״כ ואע״פ שהוא
מותרין לישא ערב התל קשיא לכולהו לא
קשיא למאן דאמר משום שמחה עיקר
שמחה חד יומא הוא למ״ד משום טירחא
עיקר טירחא הד יומא הוא למ״ד משום
ביטול פריה ורביה לחד יומא לא משהי
מהבנין כלי שלא יביאו הטומאה אין
איניש נפשיה ודאין מערבין שמחה בשמחה
זה צורך כל כך וגם בשעת הבנין
מנלן דכתיב ר ע ש שלמה בעת ההיא את
בזמן שלא היה השכינה שורה בו
החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת
לא היה צורך«:
כאן
עד נחל מצרים ]לפני ה׳ אלהינו[ שבעת ימים
ושבעת ימים ארבעה עשר יום ואם איתא דמערבין שמחה בשמחה איבעי ליה
למינטר עד חחג ומיעבד שבעה להכא ולהכא ודלמא מינטר לא נטרינן
והיכא דאתרמי עבדינן איבעי ליה לשיורי פורתא שיורי בנין בהמ״ק לא
משיירינן איבעי ליה לשיורי יבאמה <* כליא עורב אמה כליא עורב צורך
בנין תבית הוא אלא מדמייתר קרא מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת
ימים ושבעת ימים למה לי שמע מינה הני לחוד והגי לחוד א״ר פרנך א״ר
יוחנן אותה שנת לא עשו ישראל את יום תכפורים ותיו דואגים ואומרים
שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרת להם
כולכם מזומנין לחיי העולם הבא מאי דרוש אמרו קל וחומר ומת משכן
שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחת שבת דאיסור םקילה מקדש
דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום תכפורים דענוש כרת לא כ״ש
אלא אמאי היו דואגים התם צורך גבוה תכא צורך תדיוט תכא נמי מיעבד
ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו אין שמחת בלא אכילת ושתיה ומשכן
דדחי שבת מנלן אילימא מדכתיב ביום תראשון וביום תשביעי דלמא
שביעי לקרבנות אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ביום עשתי עשר
יום מת יום כולו רצוף אף עשתי עשר כולן רצופין ודלמא ימים הראויין
כתיב קרא אחרינא ביום שנים עשר יום מת יום כולו רצוף אף שנים
עשר יום כולן רצופין ודלמא הכא נמי ימים תראויין אם כן תרי קראי למת
לי ומקדש דדוחה יום הכפורים מנלן אילימא מדכתיב ארבעה עשר יום
ודלמא ימים הראויין גמר יום יום מהתם יצתה בת קול ואמרה להם כולכם
מזומנין לחיי חעולם חבא ומגלן דאחיל לתו דתני תחליפא ״ ביום השמיני
שלח את חעם ויברכו את המלך וילכו לאחליחם שמחים וטובי לב על כל
הטובה אשר עשה ה׳ לדוד עבדו ולישראל עמו לאהליהם שהלכו ומצאו
נשיהם בטהרה שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכל אחד ואחד
נתעברה אשתו בבן זכר על כל הטובה שיצתה בת קול ואמרה להם
כולכם מזומנין לחיי העולם הבא לדוד עבדו ולישראל עמו בשלמא
לישראל עמו דאחיל להו עדן יום הכפורים אלא לדוד עבדו מאי היא אמר
רב יהודה אמר רב >בשעה שביקש שלמה להכניס ארון למקדש דבקו
שערים זה לזה אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענח פתח ואמר שאו
שערים ראשיכם וגו׳ ולא נענה כיון שאמר ה׳ אלהים אל תשב פני
משיחך זכרה להםדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי
דוד כשולי קדירח וידעו חכל שמחל לו הקב״ה על אותו עון ר׳ יונתן בן
עםמיי ״ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי ר׳ שמעון בן יוחי איפטור
מיניה באורתא לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה אמר להו ולאו איפטריתו
מיני באורתא אמרו לית למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר
צריך ליפטר ממנו פעם אחרת שנאמר ביום השמיני שלה את העם ויברכו
את המלך וכתיב וביום עשרים ושלשת לחדש חשביעי שלח את העם אלא
מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת
א״ל לבדיה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביתון דליברכוך אזל
אשכחינהו דקא רמו קראי אתדדי כתיב פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו
וכתיב אורח חיים פן תפלס לא קשיא כאן במצוה שאפשר לעשותה ע״י אחרים
א
1
א
8
2
עין משפט
נר מצוה
א ןטוש״ע א״ח סימן תקמו
סעיף ג:1
פ ה ב טוש״ע י״ל סי׳ רמנ
סעיף טז גהגה״ה:
מוסף רש״י
באמה
5
6
ג
7
8
ב
9
10
11
כאן
כליא
טבלאות של אמה על אמה
היו עושי! והן מלין כסכין
סביבומיהס ומשמרין חלין
בכולן ומחסין בהן גגו של
היכל למנוע את העורבים
וכעי״ז
מלישב ) ש ב ת צ.
מוחות קז .ו ע ר כ י ו ו.ו ל״א
בליא עורב מונע העורגים
במו )מהליס מ> לא שכלא
רממיךיערכיושס(.דאחיל
להו ע ו ן יום הכפורים.
שאכלו ושתו בתנופת הבית
כלכתיב
שבעת
את המג
ימים ושבעת ימים
ל ן .דבקו
!שבת
שערים .של
!שם!
ביס קדשי הקדשים
ולא היו מגיחין להכניס ארון
לבית קדשי הקדשים וברכות
כט .>.עשרים
רננות.
וארבע
נין תפלה תתנה
ותה איכא כ״ד
קז 0רינה
)סנהדרין
תחינה
תפלה
כתובים בתפלת שלמה עד
יש
כ״ל,
כ״ד
אומרים
ברכות דתענימ ולא נהירא
<שבת ל ! .
דוד.
שונאי
משפחת שאול ושמעי וכיוצא
בו !שם( .ע ל אותו עון.
דנת שבע )שם(.
רבינו חננאל
3
4
עורב.
מוחרין ב ע ר ב הרגל .קשיא
לכולהו.
מאן
ופרקינן
דאמר משום ש מ ח ה ]עיקר
חד
שמחר[
ו ה ו א יום
הוא,
יומא
הכלה
הכנסת
בערב יום ט ו ב .וכן נמי
משום
שאמר
א( כ ר ׳ א ב א
טירחא,
עלת
דאמר
כלתא נפקת טרחוחא .מ א ן
דאמר מ ש ו ם פריה ורביה,
יומא
לחד
לא
נפשיה.
ומנא
מערכין
שמחה
דכתיב
משהי
לן
ויעש
דאין
בשמחה,
שלמה
את
ח ח ג ו כ ל י ש ר א ל ע מ ו קהל
גדול מלבוא תמת עד נחל
מצהים
אלהינו
ל פ נ י ה׳
ש ב ע ת ימים ו ש ב ע ת ימים
ארבעה
עשה
ואסיקנא,
מ ד מ י י ת ר קרא,
כתיב
מכדי
יום.
ארבעה
עשר
יום ,ש ב ע ת ימים ו ש ב ע ת
ימים ל מ ה ל י ,א ל א ש ״ מ
ש מ ח ת חינוך ל ב ד ו ש מ ח ת
החג ל ב ד .א מ ר ר׳ פרנך
א מ ר ר ׳ י ו ח נ ן אותה ש נ ה
ל א צ מ ו ביום ה כ י פ ו ר י ם ,
דכתיב שמחה ואין ש מ ח ה
ב ל א אכילה .מ א י
דרוש,
וחומר ,ומה
משכן
קל
שאין
עולם
קדושתו
דהא
קדושה,
קדושת
יש
וקרבן
אחריו
הנשיאים
קרבן יחיד הוא ו ל א קרבן
צבור,
איסור
ודחי ש ב ת
סקילה
בשבת,
כדכתיב
עשתי ע ש ר יום,
שהוא
וחקריבו
ביום
)ו(ביום
ו ב י ו ם ד כ ת ב ק ר א ל מ ה לי,
א ל א ל ל מ ד מ ה יום כ ו ל ו
ר צ ו ף א ף שנים ע ש ר כ ו ל ן
רצופין
והשבת
הקריבו
בכללן.
בהן
מקדש
ש ק ד ו ש ת ו ק ד ו ש ת ע ו ל ם ד א י ן א ח ר י ו היתר ,ו ק ר ב ן צ ב ו ר ,ויום ה כ י פ ו ר י ם ד א י ס ו ר כ ר ת הוא ,ל א כ ל ש כ ן דנ״דחי ליה .ו ה י ו ד ו א ג ץ ש מ א נ ת ח י י ב ו כלייה .ד א מ ר י ,התם ב מ ש כ ן ל א ד ח ו ש ב ת א ל א כ ה ק ר ב ת ק ר ב נ ו ת ד צ ו ר ך ג ב ו ה
נינהו א ב ל י ו ם ה כ פ ו ר י ם ד א ס ו ר ב א כ י ל ה ו ש ת י ה ש ה ו א צ ו ר ך ת ד י ו ט .י צ א ת ב ל ק ו ל ו א מ ר ה להם כ ו ל כ ם מ ז י מ נ י ם ל ח י י ה ע ו ל ם ת ב א ש ל א נתכוונתם א ל א ל מ צ ו ה .ו מ נ י י ן ש מ ח ל להם ,ש נ א ׳ ביום ה ש מ י נ י ש ל ח א ת העם ו י ב ר כ ו
א ת ה מ ל ך ו י ל כ ו ל א ה ל י ה ם ,ש ה ל כ ו ו מ צ א ו נ ש י ה ן ט ה ו ר ו ח .ש מ ח י ם ,ש נ ה נ ו מ ז י ו שכינה .ו ט ו ב י ל ב ,ש כ ל א ח ד ו א ח ד נ ת ע ב ר ה א ש ת ו זכה .ע ל כ ל ה ט ו ב ה א ש ר ע ש ה ה׳ ל ד ו ד ע ב ד ו ,ש ח ו ד י ע ל כ ל ש מ ח ל ל ו ע ו ן ב ת ש ב ע
ו מ י ת ת א ו ר י ה ,ש ל א נענה ש ל מ ה ב נ ו ב ע ת ש ד ב ק ו ש ע ר י ם זה ב ז ה ו ל א נ פ ת ח ו ש י כ נ ס ה א ר ו ן ,א ל א כ ש א מ ר ה׳ אלהים א ל ת ש ב פ נ י מ ש י ח ך זכרה ל ח ס ד י ד ו ד ע ב ד ך ,מ י ד נוהע ל כ ל ש מ ח ל הק׳ ל ד ו ד ע ב ד ו א ו ת ו ע ו ן .ו ל י ש ר א ל
ע מ ו ,ש י צ א ת ב ת ק ו ל ו א מ ר ה כ ו ל כ ם מ ז ו מ נ י ם ל ח י י ה ע ו ל ם ה ב א .ר ׳ יונתן ב ן ע ב ר א י ור• י ה ו ד ה ב ן ג ר י ם תנו׳ נ ר ר י ם ב י ר ׳ ש מ ע ו ן ב ן יוחי ,א י פ ט ו ר מיניה ב א ו ר ת א ,ב צ פ ר א נ מ י א ת ו ו ק א מ י פ ט ר י ,א מ ר ל ח ו ו ל א ו כ ב ד א י פ ט ר י ת ו ,
) י ( א מ ר ו ל ו ל י מ ד ת נ ו ר ב י נ ו ח ל מ י ד ה נ פ ט ר מ ר ב ו ו ל ן ו כ ר .ש ה י ל ג ב י י ה ו כ ר י ה ו ל י ב ר כ י ה ,א ז ל א ש כ ח י נ ה ו ד מ פ ר ש י פ ל ס מ ע ג ל ר ג ל ך ב מ צ ו ה ) ש א י א פ ש ר ( ] ש א פ ש ר [ ל ע ש ו ת ה ע ל י ד י אחרים,
א( לנרי ל׳ אנא נמצא בירושלמי כאן הלכה ז׳ א״ר נא עלת כלתא נפקח טרחותא.
עין משפט
נר מצוה
u
א מיי׳ פ״ג מהלכות ת״ת
הלכה ד:
פ ו ב ג מיי־ פ״ז מהל׳ יוס
טוב הלכה כ סמג צאוין
עה טיש״ע א״מ סי׳ תקמו
סעיף ה:
ד מיי׳ פ״ט מהלכית
פו
הלכה
ע״ז
סמג
א
לאוין מה טיש״ע י״ד סי׳
קמח סעיף א:
תורה אור השלם
יקרה היא מפנינים
.1
חפציך
וכל
לא
בה:
ישוו
משלי ג טו
בי
.2
חכמה
טובה
מפנינים וכל חפצים ל א
משלי ח יא
ישוו בה:
•3קרבם בתימו לעולם
משכנתם ל ר ר ן ר ר קראו
בשמותם עלי אדמות:
תהלים מט יב
.4ואכלתם אכול ושבוע
והללתם
את
אלהיכם
אשר
עשה
להפליא
ולא
עמכם
יבשו
שם
עמי
י;
לעולם:
וידעתם כי בקרב י ש ר א ל
אני ואני יי אלדיכם ואין
ולא
עוד
יבשו
לעולם:
.5
עמי
יואל ב כו-כז
ובהגיע
נערה
תר
ונעךה לבוא א ל המלך
אחשורוש מקץ היות לה
בדת הנשים שנים ע ש ר
חלש כי כן ימלאו ימי
ש ש ה ךוךשים
מרוקיהן
בשמן
וששה
המיר
בבשמים
ךוךשים
ובתמרוקי הנשים:
אסתר ב יב
משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן
•
•
כאץ במצוה שאי אפשר לעשותח ע״י אחרים .עשיית מצוה עדיף
וכמצוה שא״א לטשוחה ט״י אחרים .אל תפלס אלא מצוה שבא
שהד מפסיקין אפילו לר״ש בן יותי לעושה סוכה ולולב
לידך בין גדולה בין קטנה עשה :ובל חפציך לא ישוו בה .שתבטל
כדאי׳ בירושלמי אבל בהפסקה דתפלה ו ק ״ ש אין מפסיקין לר״ש בן
כל תפציך בשביל שתעסוק בתורה :חפצי שמים ישוו בה .כלומר
יוסי«( א[ ובירושלמיל( זה שננו וזה שננו ואין מפסיקין שננו מפני שננו:
שאס יש לך לעסוק במצוה תבטל תלמוד תורה ועסוק במצוה:
פוקסת .פי׳ בקונטרס מתקנת
דאפילו חפצי שמים לא .דמבטל
שער שלא יתפזר וקשה
מצוה ועוסק בתלמוד תורה :חעייל
כאן במצוה שא״א לעשותה ע״י אחרים הדר
דבסרק המצניע ) ש כ ת ד ף צ ל :ושם(
ולא חיפוק היפוק ולא סטייל .משמע
1
יתבי וקא מבעי לתו כתיב יקרה היא מפנינים
אמר )י( דמתחייב בשבת משוס נווה
ליה בסחורה תעייל ולא תיפוק שתביא
וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים
ועוד דסורקת ה״ל למיתני כמו גבי
סחורה ולא תמכרנה תיפוק ולא
ישוו בה וכתיב 2כל חפצים לא ישוו בה
נזיר ) נ ז י ר מ כ ( .ובס׳ קמא דכתובות
תעייל שתוציא בסחורה במקום אחר
דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה כאן אבמצוה
<לף ל :ושס>»>פירש בקונטרס קליעת
ולא תביאנה :חעייל כלחא .שדרך
שער וקשיא דבפרק המצניע שונה
כלתא הולכת אצל הבעל :ולא היפוק.
שאפשר לעשותה ע״י אחרים כאן במצוח
גודלת ופוקסת ואין לפרש מעברת
דלא לימות בנך דהדרי נפקי מינך
שאי אפשר לעשותת ע״ י אחרים אמרו ליה
והדד לבי גשייהו :שהא חדחא.
סרק על פניה דהכא תגי תרוייהו מאי בעית הכא אמר לחו דאמר לי אבא זיל
וגם בפ׳ ״קמא דכתובות ויש לפרש
זו שנה ראשונה של נישואין דכתיב
גבייהו דליברכוך אמרו ליה יהא רעוא דתזרע
דמתקנת שערה בידיה חוץ לצעיף
כי יקח איש אשה חדשה לא יצא וגו׳
ולא תחצד תעייל ולא תיפוק תיפוס ולא
וריב״א מפרש שנותנת חוטין של בצק
) ל כ ר י ס כ ל ( :ליחרב ביהך .בית
תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך לבלבל
)י( ג«נדקין[ על פניה להאדים הבשר
קברתך דלא תמות אלא תחיה לאורך
8
פתורך ולא תתזי שתא חדתא כי אתא לגבי
והיינו טוייה והאי דקורא ליה
אבות א״ל לא מבעיא דברוכי לא בירכן
בירושלמי צובע שהוא מאדים הבשר
אבל צעורי צעורן א״ל מאי אמרו לך תכי והכי
ובנין נמי שייך בתיקון האשה למאי
דמפורש סוף המצניע ) ש כ ת לף צה(.
אמרו לי א״ל הנך כולהו ברכתא נינתו
משום בונה ומייתי קרא דויבן את
תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו תעייל
כל
בסרק
הצלע :סטכת.
ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך
הקרבנות ) מ נ ח ו ת לף פ ו ( .מפרש
דליפקון תיפוק ולא תעייל תוליד בנתא ולא
לשמן המור הוא סטכת ובפי קמא
ימותו גוברייהו וליחדרו לותיך ליחרוב ביתך
למגילה )לף י ג ( .מאי שמן המור רב
וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך ותתיא
סטכת:
הונא אמר רבי חייא
עלמא ביתא דכתיב קרבם בתימו לעולם
ההליוט
אל תקרי קרבם אלא קברם לבלבל פתורך
בבני ובנתא ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנםב אינתתא
אחריתי ר׳ שמעון בן חלפתא אפטר מיניח דרב א״ל "> )אבוח( זיל לגביח
דליברכך א״ל יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש יאתא גבי אבוח א״ל
מאי אמר לך א״ל מילין בעלמא הוא דאמר לי א״ל ברכך ברכתא דברכן
קודשא בדיך תוא לישראל ותנא בת דכתיב ואכלתם אכול ושבוע ותללתם
וגו׳ ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו׳ ולא יבושו
עמי לעולם :ועושה אשת תכשיטית :ת״ר אלו תן תכשיטי נשים כוחלת
ופוקםת ומעבירת >)םרק( על פנית ואיכא דאמרי מעברת wםרק על פניה של
מטח דביתחו דרב חםדא מקשטא באנפי כלתת יתיב רב תונא בר חיננא
קמית דרב חםדא ויתיב וקאמר לא שנו אלא ילדת אבל זקנח לא א״ל
חאלתים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברת דאמרי
אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא :ר׳ יהודה אומר לא תסור:
תניא רבי יהודה אומר ייאשת לא תסור יא> מפני שניוול הוא לה ומודת ר׳
יהודה בםיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע״פ שמצידה
היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן ומי אית ליה לרבי יהודה האי םברא
והתנן ירבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמצר יאמרו לו אע״פ שמצר
עכשיו שמח הוא לאחר זמן אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד
דכולחו מצר עכשיו ושמח לאהד זמן נינהו רבינא אמר כותי לענין פרעון
לעולם מצר ייאמר רב יהודת בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא חגיעו לשנים
עניות טופלות אותן בםיד עשירות טופלות אותן בסולת בנות מלכים בשמן
המור שנאמר ששה חדשים בשמן המור ״מאי שמן המור רב הונא בר חייא
אמר םטכת ׳רב ירמיה בר אמי אמר שמן זית שלא הביא שליש תניא רבי
יהודה אומר אנפיקינון שמן זית שלא תביא שליש ולמת םכין אותו שמשיר
את תשער ומעדן את הבשר >רב ביבי הוה לית ברתא טפלה אבר אבר שקל
בה ד׳ מאה זוזי תות תתוא כותי בשבבותיה דת״ל ברתא טפלה בחד זמנא
ומתת אמר קטלא ביבי לברתי אמר רב נחמן רב ביבי דשתי שיברא
בעיין בנתית טפלא אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתין טפלא:
3
נ
רבינו חננאל
שאי אפשר
אבל מצות
לעשותה על ידי אחרים,
אורת חיים פן תפלס .תוב
כתיב ,יקרה היא מפנינים
וכל חפציך לא ישוו בה,
הא
חפצי
ישוו
שמים
בה במצוה שאי אפשה
לעשותה על ידי אחרים,
חפצים
וכל
ישוו
לא
בה במצוה )שאי אפשר(
]שאפשר[ לעשותה על ידי
אחרים.
אמר להו אבא
שדרני לגביכו דחיברכון
אמרו
יתי,
תהא
ליה
רעוא דתזרע ולא תחתצד,
פי׳
בנים
דתוליד
ולא
תקברם .תעיל ולא תפיק,
תעיל כלתך לביתך ולא
תוציאם .תפיק ולא תעיל,
תוציא כנות לבית בעליהן
ולא ימותו בעליהן וישובו
אליך .ליחרב ביתך וליתיב
אושפיוך ,פי׳ יהיה ביתך
הריבה והוא מקום קברך
שאתה עתיד להקבר בו
כי הוא ביתו של אדם,
כלומר תאריך ימים בעולם
הוה
הנקרא
אושפיזא,
וישאר מקום קברך תרב
תנקרא
שנאמר
ביתך,
קרבם
בתימו
לעולם,
קברם
בתיהם
לעולם.
ליבלבל
יהיו
יבלבלו
לך
פתורך,
כלומר
בנים
הרבה
שלתנך.
ולא
תיחוי חדא ,דלא תימות
אתתך
ותיסב
לגביה שמעון בן חלפתא
דליברכך ,אול לגביה אמר
ליה תהא רעוא דלא תיבוש
ולא תתבייש .אמר ליה
אבוה ברי ברכך ברכתא
דברכינהו קב״ה לישראל,
ותנא ביה ,שנא׳ ואכלתם
אכול ושבוע ותללתם וגוי.
ועושה תכשיטיה כמועד.
תנו רבנן אלו הן תכשיטי
נשים,
גודלת
4
;
ג
ג
ה
5
ח
ט
ההדיוט
אתריתי.
אמר ליה ר׳ לבריה ,זיל
כוחלת
מסורת הש״ס
ימים :לא הבוש ולא ההבייש .לא
תיבוש אחדגי כדי שלא תתבייש שלא
תבא לידי כך פן תתבייש :והנא
בה .ושנה בה לא יבושו עמי לעולם
והיינו לא תבייש ולא תתבייש:
כוהלה .נותנת כחול בין עיניה כדי
שדומות נאים :פוקםה .מחלקת
שערה לכאן ולכאן ( :ומעברה סרק
על פניה .סם אחדל( כדי שתראה
אדומה :סכין על פניה של מטה.
כדי להעביר שער של מטה :היהה
מיקשטא .כי הני קשוטין כדאמר
הכא :באגפי כלהה .שהיתה כל כך
זקינה שהיתה לה כלה שהיא אשת
בנה :לא שנו .הא דאמר עושה
אשה תכשיטיה :אלא ילדה .בחורה
שדרכה בכך ולהכי הוי לה שמחה
במועד :אבל וקינה לא .והיכי
עבדא אשתך הכי דמיקשטא הא
הויא זקינה :ואפילו עומדה טל
פחח קברה .שריא להתקשט :לקל
טבלא רהטא .פירוש קשקוש הזוג
ר״ל מיני זמר בהילולא וכי היכי
דרהטא ילדה בת שית לקל הילולא
הכי עבדא )« בת שיתין והכי נמי
מיקשטא :שניוול הוא לה .שגנאי
הוא לה וניוול בסיד ומצטערת בסיד:
שיכולה לקפלו במועד .אע״פ שהיא
מנוולת בסיד :שמחה היא לאחר
זמן .במועד לסוף המועד לאחר
שקפלמו את הסיד שטפלה לפי שמשיר
את השער ומעלן את הבשר והואיל
להאי סיל משמחחה לאחר זמן להכי
שד לה לטופלו במועל אע״פ שהיא
מצירה עכשיו :ומי איח ליה לרבי
יהודה האי סברא .אע״ג שהיא
מצירה עכשיו שמחה וכו׳ :נפרטים
מהם .מהכותיס ביום חגם מפני
שהוא מצער דכל אדם שפורע מיצר
אבל לא משלמים להם ממון ביום
חגם לפי שמשמחם ביום תגס ומודה
לע״ז כדפי׳ במס׳ ע״ז :שמח הוא
לאחר זמן .שפרע לו ואמאי נפרע
,
מהן אבל לרבי יהולה לא אית ליה
האי סברא למשוס שמיצר עכשיו שרי והיכי אית ליה האי סברא גבי טפול אע״ג שהיא מצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן :הנח
להלכוה מועד .להכי א״ר יהולה הכא לשד אע״ס שהיא מצירה כו׳ :דכולהו הלכוח מועד .לשד משום האי טעמא נמי שרו כגון אפיה
ובישול למצער השתא כשהוא אופה ומבשל ולהכי ש ד דשמח הוא כשהוא אוכל אפייתו ובישולו בי״ט :כוהי לעולם מיצר .שפורע ולהכי
לא אית ליה לל׳ יהולה התם אע״פ שמיצר שמח וכו׳ אבל לעיל גבי טפול אית ליה לר׳ יהולה אע״פ שמצירה עכשיו שמחה לאחר זמן:
שהגיעו לפירקן .לשיער :ולא הגיעו לשנים .שאינן בנות י״כ שנה ויום אחל שעליין אינו לין שיהא להן שער ובושות על כך :טניוה
טופלוה .השיער בסיל ומשירות אותן :אנפיקיגון .היינו אנפיקינון רקתני התם במנתות )לף פה (:אנפיקינון לא יביא היינו אותו שמן
שעושין מזיתים :שלא הביאו שליש .שלא בישלו שליש :ולמה סכין אוהו .אכל הני קא מהרר לקאמר טופלין כוי :ושקל בה ארבע מאה זוזי.
שנתייפת ונטל מבעלה כך :טפלה כולה בחד זימגא .לסבר למיעבל כרב ביבי׳ ומתה :בעיין בנהין טפלא .לשכר מגרל השער ומעבה את הבשר:
פוקסתא( נוטלת שערה וציפרניה ומעברת שרק מעל פנית ,איכא דאמרי מעברת סכין על פניה של מטה .דביתהו דרב חסדא
הות מיקשטא כאנפי כלותיה כוי ,ואפי׳ עומדת על פתח קיברה ,דאמרי אינשי כת שיתין כבת שית)לכל( ]לקל[ טבלא רהטאי .ר׳
]יהודה[ אומר לא תסוד כוי .תניא ר׳ יהודה אומר אשה לא תסוד במועד מפני שניול הוא לה אם היא תשאר בסיד .ומודה בסיד
שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד ,ואע״פ שמצירה עכשיו שמיחה היא לאתר זמן .ומי אית ליה לד׳ יהודה האי סברא
]והתנן[ כראשון ןמןמסכת ע״ו ר׳ יהודה אומר נפרעץ מה; מפני שהוא מיצר כוי .ופירק רב נהמן בר יצחק הנח להלכות המועד
תופר
א( ןצ״ל לנדה כ״ה נע״י[,
ב( ןכי[ ,ג ( ןצ״ל שרק עי׳
רש״י וכן גי׳ הערוךן ,ד( ע״ז
ו ,:ה ( שם נ 0 ,.שבת פ:
פסחי׳
ע״ש
ע״ש,
מג.
(tמגילה יג .מנחות פו .ע״ש,
ח ( ןעי׳ רש״י מנתות פו.
ל״ה סטכתא[ ,ני( ]שנת פ :
ע״שן ,י( כן פי׳ הערוך ערך
פקס ועיין פי׳ רש׳׳י שבת
סל :ל״ה ילא תסקוס ישני
הפירושים שהביא שס צל:
ר״ה יכן הפוקסת ( 5 ,ןאלים
יעג״ן[ ,ל( ]פ״ק לשבת סוף
הלכה נ[ ,מ ( צ״ל מפרש
נגמ׳ לפיקסת היינו פירכוס
ישם יז .פי׳ גקוננו׳ לפירטס
היינו קליעת שער ע״ש תיס׳
ל :ל״ה סוקסת ,ג ( ]צ״ל
שני[ ,ס ( רש״א,
הגהות הב״ח
) א ( גט׳ אשה לא תסול
מפני שניוול כו׳
במועד
מפני שמיצר הוא
אמרו
שמיצר
הוא
)ב(
רש ׳־
אע״ס
לו
עכשיו
שמת:
ל״ה
לקל
עבלא
הכי
שיתין:
)ג(
כאן
כו׳
,
טבלא
כו׳
לרהוט
בת
תום׳
ל״ה
בן
יוחי
כדאמרינן
בירושלמי
שננו:
ל״ה
זה
)ד(
סוקסת כו׳ לבפרק המצניע
אמר דפוקסת מתחייבת
בשבת ) :ה ( בא״ד תוטין של
גצק והוא תקון על פניה:
גליון הש״ם
דייה כאן בטצוה
תום׳
וכו׳ וק׳׳ש אין מפם־קין.
להליא איתא בשבת לף יא
ע״א
מפסיקין
ללק״ש
וצ״ע:
הגהות הגר״א
]א[ גטי וא״ל מעברת סכין
ע״פ של מטה נצ״ל) .יכ״ה
ברש״י
ורא״ש
וד״ף
ומרלכי(:
הגהות מהר״ב
תשבות
א[ תום׳ ל״ה כאן נמצוה
שאי אפשר וכו׳ ובירושלמי
וה שמו יכו׳ .הוא מלשון
ישננמס
מהרש״א.
כמ״ש
וכן הוא בלשון הירושלמי
מ״ל וה שינון וזה שינון:
מוסף רש״י
ופוסקת ומעבירה שרק
ע ל פניה .טינפא״ל נלע״ז
והוא אלום 1שבת סד (:יש
מרבותי
מתקנת
אומרים
שערה המסרק או גירה ויש
שמפרשי) טמה כמין גצק
על פניה וכשמטלו מאלים
הבשר!שם צד.!:לא תסוד.
סיד
לא תתן
מפני
במועד,
על
שניה
שניוול
הוא לה .בעודי על פניה,
ואף
פי
על
כשנוטלתו
מאדימה ומצהיל פניה ,טון
להנאה זו אינה אלא על
לאחר המועל ,וניוול בתוך
המועל
אסור
וע־ז ו.>:
לקפלו .לנוטלו מעל פניה,
במועד .כגין שגאה לסוד
בתחלת המועד ולבסוף יום
או יומיס
תטלנו ונהנית
הימני בתוך המועד !שם;.
שמח הוא לאחר זמן.
למחר !ישם ב.!:.
דכולהו
עכשיו
ושמח
מצר
לאחר זמן נינהו .כל מה
שהתירו לעשות במועל מיצר הוא באותה שעה ,כגון שחיטה ומיקי! סעולה והמירו לי משים שמתה ללאמר ומן שבתוך המועד
<ע״ז ו:׳ .שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים .שהביאו שתי שערות ולא גאו לכלל שנים הראויות לכך ,ומתביישות נלבר
)שבת פ :וכעי״ז פסםים מג .(.טופלות .מושחות )שבוז ש ש ומשיר את השער )פסחים שסו .סטכת .לא איתפרש <שם! או :שקורץ
נלכמ״א <סנחות פו .(.ולמה סכין אותו .היינו שמן המור <שבת פ .!:ש מ ש י ר את השער .לפי שהוא מסר ויש בו כח ומנחות
פו .:.ו מ ע ד ן את הבשר .מצהיב )םגילה יג .ובב״ח הוסיף :ומצהילו אשקלייר״א )פסחים שם( .טפלה .בסיל וישבת שס .1שקל
בה ד׳ מאה זוזי .שנתייפה וקפצו עליה המהוגנין לה ונמנו לו ממון 1שם .:דשתי שיכרא .השכר משחיר ומרבה שיער)שם(.
אן נ״ה נוסתפ הנרייתא נירישלמי כאן הלנה זי.
מםורת הש״ס
משקין בית השלחין פרק ראשון
מועד קטן
עין משפט
נר מצוה
ההדיוט תופר בדרכו .נראה לוקא לצורך המועל אפל בחנם
א ( כליס פט״ז מ״א ,הופר כדרכו .בחולו של מועל :היפי דמי הדיוט .שאינו אומן
למה יתירו אפילו על ילי שינוי מיהו לא איירי בלבד
כ ( ]עירובי! קל ,[.ג ( ]צ״ל שתופר כלרכו :מלא מחט בבה אהה .שאינו יכול ללקוט נימי
מותר[ ,ד ( ףע״ש גססמיס
האבל להיכא לאיכא לבר האבל קיימא לן כר׳ יוסי לאין מצריך שינוי
התפירה של תלוק כלי לתפור כשהוא תופר תותב תתיבות הרבה
מוס׳ ל״ה עולי רגלים[,
בלבר האבל והיכא לבגליו או מנעליו מק ולעין ואס יניח אותן
כמלא אורך המחט ואח״כ מושכה מן הבגל ונמצאו תפירות הרבה
על לאחר מועל יתקלקלו ראיתי רבותי
במשיכה אחת והיולע לעשות כן אומן
שאין מקילין כלל להתיר אפילו על
הוא :שאינו יכול לכוין אימרא
הגהות הב״ח
ההדיוט תופר כדרכו :היכי דמי הדיוט אמרי
ילי נכרי כלאמרינן לקמן <דף יב(.
) (6גם׳ מקרי! ריסים בחפח חלוקו .שאינו יולע לתחוב
מלא
להוציא
יכול
שאינו
כל
ינאי
רבי
דבי
כל שאינו עושה אינו אומר לנכרי
במועל משוס רבינו אמרו אותו בגל עב שעושין ממנו אימרא
)אפילו( מז״מ ונ״ג בס״א בחפת מלוקו אלא שבמקום אחל מחט בבת אחת רבי יוסי בר חנינא אמר
ועושה ושמא לא היו חושבים אותו
ל״ג ליה .עול נ״ג ונראה
כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו:
לבר האבל או שמא אין כל לבר
לרבינו הוא רב ועי׳ במ״ש מקצרו ובמקום אחר מרחיבו :האומן.
האבל מותר בלא שינוי לבפ׳ מקום
פ׳ לולב הגזול לף לג ע״א החייט מכליב :מפסיט .שאינו תופר
והאומן מכליב :מאי מכליב רבי יוחנן אמר
אפרש״י רבינו רבי שס
שנהגו )פסחים דף נה >:משמע לוקא
הארכתי על זה) :ב( רש״י ביושר אלא מפזר התפירה ולהכי קרי מפסיע רבה בר שמואל אמר שיני כלבתא:
עולי רגלים מתקנין מנעלים במועלי(:
ד״ה כלבתא כו׳ כלרכו מכליב שלומין תחובי המחט לשיני מםתין את המטות :מאיי מםרגיז ומאי
לתחוב זה 0 ) :ד״ה הכלב רחוקות זו מזו כשיני הכלב:
במםרגין כולי עלמא לא פליגי
ממתחין כי אתא רב דימי אמר פליגי בה
מעמידי! כו׳ מקום שפיתת
קדירה אחת כירה מקוס כלבחא .שאינו תופר כלרכו »> תוחב
תימה
וערב.
דשתי
ר׳ חייא בר אבא ור׳ אםי ותרוייחו משמיח
שפיתת שתי קדירות .נ״ג זה בסמוך זה אלא שתוחב המחט
היאך מותר לעשות מלאכה כי האי
כ״ה בריש פ׳ טרה :פעם אחת למעלה ופעם אחת למטה דחזקיה ור׳ יוחנן חד אמר מםרגין שתי וערב
בלא שינוי :ממתוהי נמי לא.
) ד ( תום׳ ד״ה ה״ג ר״י כו׳
וממתחיז שתי בלא ערב וחד אמר מסתין
שאי! זה בני! גמור א ב ל ולהכי קרי ליה כלבתא להכי קיימי
בלאו הכי נמי נראה רמצי לאקשרי
בנין בתחילה אסור שיני הכלב שן אחל גבוה מחבירו:
שתי בלא ערב וממתחין שאם תית רפוי היכי קאמר ר׳ יוסי שאם היה רפוי
וה״ה דאסור כבוש:
מסרגין שהי וטרב .שאורגין מטה
שאול
בר
תחליפא
רב
תני
ותא
איני
ממתחו
ממתחו אבל לא מסרגין שמי וערב
של חבלים בשתי וערב :שהי בלא
ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלח
הא אפילו בשתי בלא ערב אסור:
טרב .שמותח השתי ואינו אורג בה
כיון דאפשר למלויי במאני .משמע
בשלמא למאן דאמר מםרגין שתי וערב
גליון הש״ם
הערב :שאם היה רפוי .זה שנארג
לאין מותר אלא לצורך המועל:
תנו
מעמיד־ן
מתני׳
וממתחין שתי בלא ערב היינו דקתני רב
ימים רבים והיו החבלים רפרין
ו כ ־ ר י ם ו ־ י ח י ם כצ״ל:
ה״ג רבי יהודח אומר אין מכבשין
א
תחליפא בר שאול ושוין שאין מפשילין
ותלוין למטה שאינן ממוחין ממתחן:
את הריהים בתהילה.
חבלים לכתחלה אלא למאן דאמר מםרגין
ושוין .רבי מאיר ור׳ יוסי :שאין
ובחלשה קאמר להא בגמרא מתיר
הגהות מהר״ב מפשילין חבלים לכהחלה .שאין שתי בלא ערב ממתחין שאם תית רפוי חיח
ישנה ואין נראה לומר לבגמ׳ למתיר
רנשבורג
גוללים חבלים לכמחלה :המטה.
ממתחו תשתא שתי וערב אמרת לא חבלים
ישנה משוס ר׳ אליעזר קאמר והא
א[ רש׳" ]סוף[ ל״ה לעולם אינה מקבלת טומאה על
לכתחלח מיבעיא קשיא א״ל רב נחמן בר
משמיה ליליה כי למה נלחוק לעשות
מפרש(
בגמ׳
)מכבשי!
]מעמילי![ .נ״ב עי׳ גלה כו שיסרג בה ג׳ בתי נידן שהשמי כבר
מחלוקת חנם ועול ללכתחילה משמע
יצחק לרבי חייא בר אבין מי איכא למאן
ע״ב בתוס׳ ל״ה בפלוגמא מתוח ואורג בה שלשה בתי נידן
חלשה ואס תאמר כבוש מאן לכר
דאמר מסרגין שתי בלא ערב והתנן א>רבי
וכו׳ ועיין ולו״ק:
לערב .אלמא למסרגין קרי שתי
שמיה י״ל תנא קמא אמר מעמילין
מאיר אומר תמטת משיםרוג בת שלשה
וערב :היינו דאהו יש אומרים
ובחלשה קאמר ומשמע אפילו כבוש
בתים אלא כי אתא רבין אמר במםרגין כולי
לאפלוגי .דאפילו שתי בלא ערב
ור׳ יהולה אוסר בכבוש ואית לגריס
רבינו חננאל
לא מצי :ממחח נמי לא .בתמיה.
עלמא לא פליגי דשתי וערב אלא כי פליגי
ר׳ יהולה אומר מכבשין את הריחיס
דכולתו אע״פ שמצירות
ע כ ש י ו ש מ ח ו ת ל א ח ר ו מ ן .אתו יש אומרים למיסר נמי מתוחי
בממתחין מר םבר ממתחין שתי בלא ערב
ולא גרס לכתחילה והיא היא אבל
באנ ומתר ר בי שי רה ואדלה א שמהר ג ירע וב ואמאי הא לא קעביד מלאכה ואי ומר סבר שאם היה רפוי ממתתו מיתיבי
עתה קשיא יותר כבוש מאן לכר
לא עביד הכי לא מצי למיזגא עלה:
ל פ י ר ק ן ו ל א הגיעו ,עניות
שמיה תנא קמא נמי שרי יש לומר
מםתין את המטה ואין צריך לומר שממתחין
ט ו פ ל ו ת א ו ת ן בסיד ,אין .ודאי אמו יש אומרים למיסר נמי
למ״ק שרי העמלה בעלמא שאין זה
דברי ר׳ מאיר ר׳ יוםי אומר ממתחין אבל לא
ע ש י ר ו ת ב ס ו ל ת ,ב נ ו ת מתוחי משוס דהואיל ואפשר למלייה
בנין גמור )י( וה״ה לאסר כבוש בין
מ ל כ י ם ב ש מ ן ה מ ו ר ו ה ו א למטה במאני על לעיל והדר מצי מםתין ר״א אין ממתחין כל עיקר בשלמא
סטכת .איכא ד א מ ר י ש מ ן
בחלשה בין בישנה ור׳ יהולה שרי
למאן דאמר ממתחין שתי בלא ערב תיינו
וכסתות
כרים
עלייהו
ז י ת ש ל א ה ב י א ש ל י ש .למירמא
כבוש בישנה וגירסא ראשונה נראה
תניא א פ י ק י נ ו ן ש מ ן זית למיזגא עלייהו :לא טרחינן .להוי
דאתו יש אומרים לאיפלוגי אלא למאן דאמר
לרבי ומעמילין נראה לוקא העמלה
ש ל א ה ב י א ש ל י ש סכין
א ו ת ו ש מ ש י ר א ת ה ש י ע ר טורח רלא צריך :מתני׳ מטמידין שאם תית רפוי ממתחו ליש אומרים ממתחו
לתנור אין זה בנין בתחילה אלא הוא
ות ומ פערד ן כאד רתכ ו .ה בבשתר .ל מ וה דה דאי ורטץ חנור וכירים .שעושין אותם לכתחלה נמי לא אין כיון דאפשר לממליית במאני
עשוי כבר אבל אינו מחובר בקרקע
כראמרינן לקמן .תנור תוכו חלול
וצריך לחברו ולטפלו בארץ כלמפרש
לפיכך
מפורש
ישראל
לא טרחינן :מתני' 8ב מעמידין תנור וכירים
כתבנו ו ה נ ח נ ו זה .ד ב י ר׳ מקום שפיתת »( שתי קלירומ טרה
גוריחים במועד ר׳ יחודח אומר אין מכבשין בפרק כל הכלים )שבת דף קנה (.אי
ינאי א מ ר י ,כ ד ר כ ו מ מ ל א מקום שפיתת קלירה אחת :מכבשין.
נמי ט ההוא לפ׳ המביא כלי יין
את ח מ ח ט מ כ ל ב אתת
את חריחים בתחילת :גמ' מאי מכבשין
א[ בגמ׳ מפרש :גמ׳ מנקר ריהיא.
א ח ת .ר׳ י ו ח נ ן א׳ כ ד ר כ ו
)3יצה לל (.גבי מנור לבי״ט אין סכין
רב יחודח אמר מנקר ריחיא רב יחיאל אמר
א פ י ׳ א ח ת א ח ת ,מ כ ל י ב שכשהיא ישנה וחלקה ואין התטין
אותו ואין טשין אותו במטלית וכו׳
מ פ ס ע ,כ ל ו מ ר ה ד י ל ו ג .יכולין לפרך מנקדן אותה חומטן
בת עינא מיתיבי מעמידין תנור ובידים
הכא במועל שרי ולקמן בשמעתין
מתני׳ מ ס י י ע ל ר י יוחנן,
שיפרט
ה ר צ ע נ י ם מ כ ל ב י ן ב מ ו ע ד ,אותה כלי שלא יהא שוה כרי
במועד ובלבד שלא יגמור מלאכתן דברי
נמי קאמר ושוין שאין גוללים תנור
אין תימר ת ד א ת ד א
היינו החטין תחתיה :בה טינא .נקב רבי אליעזר וחכמים אומרים אף יגמור רבי
בתחילה ובירושלמי תני ר׳ חלסמא
כך
אורחייהו
היא שעושין באמצע הריחיס שהתבואה
ובלבל שלא יגלחנו בתתילה ופירש
א ו מ נ ו ת ן ,א ל א מ פ ס ע .ד•
יחודת אומר משמו מעמידין את תחדשח
י ו ס י ב ר ׳ חנינא א ו מ ר נופלת לתוכה :היינו דמשכחה לה
בתוספ׳ ללא ילע מאי גילוח ול״נ
ומכבשין את הישנה ויש אומרים אין מכבשין
ה מ ו ו י ג א ת ה א מ ר י ו ת בישנה .לפי שהישנה צריכה לכך
לגרסינן שלא יגללנו D I D :שרוכב
כל עיקר בשלמא למאן דאמר מכבשין
שכבר היא חלקה לפי שתדיר היא
עליו .פי׳ בתוספת לצורך המועל
מנקר ריחיא חיינו דמשכחת לת בישנת אלא
טוחנת :אלא למאן דאמר .דמכבשין
בחנם:
לרכוב
שאסור
משמע
היינו בת עינא ישנה בת עינא למה
למת
עינא
בת
ישנה
עינא
בת
דאמר
למאן
למישקל
והלא כבר אית לה בת עינא שכבר
לח כגון דקא בעי לארווחי טפי פורתא רב
היא ישנה מלטחון ואי לא הוי לה בת
הונא שמעיה לההוא גברא דקא מנקר ריחיא בחולא דמועדא אמר מאן
עינא לא מצי למיטתן :כגון דבעי
3
תאי *איתחיל גופיה דקא מחיל חולא דמועדא םבר לה כיש אומרים
לארווחי .האי במ עינא טפי ובי
האי גוונא משכחת לה בישנה :מנקר דרש רב חמא ינוקרין ריחים במועד משום <*> רבי מאיר אמר אפילו סוס
שרוכב עליו וחמור שרוכב עליו הג>)ומותר( ליטול צפרנים בחולו של מועד
גופיה.
בישגה :איהחיל
ריחיא.
אבל
יתחלל גופו :מוהר ליטול .להן צפרניס כלרך העושין עכשיו לסוסים שלנו לאי לא עביל ליה הכי הוה ליה צערא ולא מצי אזיל:
אבל
פ ח
טיש״ע א״ח סי׳
א
תקמא סעיף ג :
פ ט ב מיי׳ פ״ס מהלכות
י״ט הלכה יג טוש״ע
שס סי׳ פקמ סעיף ז:
ג ד מיי׳ שס טור ש״ע
צ
שס סעיף ח:
צ א ה מיי׳ שס הלכה טו
טוש״ע שס סי׳ תקלו
סעיף א:
רבעו חננאל)המשך(
א( ז ה ו א ו מ ן ו כ ל מ י ש א י נ ו
מ
ז
ו
י
א
ג
נ
י
י
א
מ
ו
ן .א מ ר ר׳
ס י מ ו ן ה ד י ו ט ת ו פ ר כיסים
כיסים.
המיטות,
מסרגין
את
יוסי
אומר
ר׳
ממתחין .ר׳ חייא ב ר אבא
ור׳ אמי
תרוייהו
פליגי,
משום
ד ח ו ק י ה ור•
אמרו,
חד אמר
מסרגץ
אריגה ע ר ב
ושתי,
כגון
יוחנן
ערב.
ממתתין שתי כלא
ו ח ד א מ ר מסרגין ש ת י בלא
ע ר ב ,מ מ ח ח י ן ש א ם היה
רפוי
מתני׳
ממתחו.
ר׳
תלפתא בן שאול ,ושוין,
פי׳ תנא קמא ור׳
מפשילין
שאין
יופי,
חבלים
לכתחלה .ומתמה ר ב נחמן
ב ר יצחק מ י
דאמר
איכא
מאן
מםרגין ש ת י
כלא
ע ר ב ,והתנן ר׳ מ א י ר א ו מ ר
משיסרוג
המטה
שלשה
בתים ,מ י
לעשות
בית ב ל א
וערב ,אלא
בה
אפשר
שתי
עלמא
כולי
מסרגין ש ת י ו ע ר ב כי פ ל י ג י
בממתחין ,ו ל א איפשיט לן
בהדיא האי
מה
מיתוח
הוא ,אי ש ת י כ ל א ע ר ב אי
רפוי
אם היה
ממתחו.
אפשר
למימליא
במני,
אפשר
למלאות
רפיון
חבלי
בכסתות
תמטת
ה ר ב ה ] .מהדי[ מ ע מ י ד י ן
תנור
ונירים
יהודה
במועד,
ר׳
אומר אין מכבשין
את
במועד
הריחים
כתחלה .מ א י מ כ ב ש י ן ,ר ב
יהודה א מ ר מנקר ריחיא,
פ י ׳ כ י ו ן ש י ע מ ד ו הריחים
מלטחון
מנקרים
נקרים
בהן
קטנים
כדי
חידודים
במהרה .ר ב
כמין
לטחון
אמר
יחיאל
ב י ת עינא .ו מ ק ש י נ ן ע ל י ה
ד ר ב יחיאל,
כגון
ומפרק
דנקרה ו כ ע י ל א ר ו ו ח י ביה
טפי .ר ב ה ו נ א ש מ ע ל ה ה ו א
גברא
דהוה מנקר ריחיא
של
בחולו
אמר,
מועד,
מ א ן האי דמחיל יום ט ו ב
ליתחיל
ג ו פ י ה .ו ר ב הונא
ס ב ר לה כ י ש אומרים דאמ׳
אין מ כ ב ש י ן כ ל עיקר .ד ר ש
רב חמא
נוקרין
כחולו ש ל
רבינו
אמרו
מועד,
ריחים
משום
אפי׳
סוס
שרוכב עליו וחמור שרוכב
עליו מותר ליטול צפרניו.
א( לפנינו כירושלמי איתא כל
שהוא מזווג את האמריות זהו
הדיוט
ופשוט
דעס״ה
נגי׳ רכינו ז״ל.
יצ״ל
משקין בית השלחין פרק ראשון מועד קטן
עין משפט
נר מצוה
צ ב א מיי׳ פ״ח מהל׳ י״ט למישקל טופרי .פירש wבתוספתא לה״ה ללילן שמותר
הלכה טו סמג לאוץ עה
ומתקלקל ומשוס
למק ן ברזלים לקרקע קשה
טוש״ע א״ת סי׳ מקמ סעיף
שאין ברזלים בימי חכמים שאין צריך רק למשקל טופריה שהיה
ח:
צ ג ב מיי׳ שם טוש״ע א״ס הקרקע מטוננת כמו ברוסי״א היה אסור :איצטבא ואקרופיטא.
סי׳ תקלו ס״נ:
עניני ספסל וקצת הם חלוקים
צ ד ג טוש״ע א״מ סי׳ מקמ
יוחסין
עשרה
פרק
בדש
כלאמרינן
סעיף ה:
אבל חמרא דריחיא לא א ר ב יהודה שרי
צ ה ד מיי׳ שם הלנה ז )קדושין לף ע (.ליתיב מר אקרופיטא
למישקל טופריה לחמרא דריחיא ולאוקומי
טוש״ע שס סעיף ו:
אמר ליה מי סני ספסל כלאמרי
צ ו ה מיי׳ שם הלכה טו רבנן או איצטבא כלאמרי אינשי :ריחיא ולמיבני ריחיא ולמיבני אמת ריחיא
טוש״ע א״מ סי׳ מקלו
ולמיבני אוריא א>)רבא( שרא בלםרוקי םוםיא
סעיף ג:
מבהמה.
רפואה
מונעין
ואין
אבל חמרא דריחיא .שכך עושין שהיו טוחנים אגב חמורים לא מצי
למישקל לההוא חמרא צפרניו ללא מצי למטחן במועל אלא לצורך
מועל כלמפרש לקמן פרק מי שהפך )לף יכ (:הלכך טחינה מועטת
יכול לטחון בחמור ולא מרעי ליה גילול צפרניו :לאוקומי ריחיא.
להעמיל להשים הריחים זו על גב
י' 'א• העץ שהריחים
א
בנוי עליו :ולמעני אוריא .רפמ
סוםיא .להסריק
בקר :לסרוקי
סוסים במסרק של ברזל :למיבגי
אקורפיטא .מה שמשימין התבואה
צ ז ו מיי׳ שם הלכה יל טוש״ע
גולמיבני אקרפיטא יולמיבני איצטבא רבא
לתוכו לפני הסוסים שקורץ מנייטור״ה
)י( לברפואה לבהמה שיש
א״ח סי׳ תקמא סעיף ג:
אבנים:
בנין
איצטבא.
בלע״ז:
שרא למישקל דמא לבהמה בחולא דמועדא
בה מלאכה איירי אבל רפואה שאין
ז ]מיי׳ שס טוש״ע שם[:
למישקל דמא .להקיז :לכסכוסי.
צ ה ח מיי׳ שס ס״מ הלכה בה איסור מלאכה רק גזירה משוס
א״ל אביי תניא דמםייע לך המקיזין דם
יב וס״ב מהל׳ זכיה
גיהוץ שקורין קובילו״ר :קרמין.
ומתנה מהל׳ ד עד הלכה ט שחיקת סממנין אפילו בשבת איכא
לבהמה ואין מונעין רפואה לבהמה בחולו
י(בגלים :מטשה הדיוט .למותר
טוש״ע א״ת סי׳ תקלז סעיף
כלאי׳
לשד
כמאן
והלכה
לשרי
מאן
של מועד רבא ישרא לכסכוםי קירמי מ״ט
לעשותו בחולו של מועל ללאו מעשה
ט וטור ש״ע ח״מ סי׳ רעה 3פ׳ במה בהמה )שבת דף נג >:לרש
אמי
מעשה הדיוט הוא אמר רב יצחק בר
סעיף ח ית יט כ:
אומן הוא :קיטורי בירי אסיר.
צ ט ט ]מיי׳ שס[ טוש״ע א״מ רבא הלכה כרבי יאשיה ללית ליה
ג
יאמיר
>בירי
״קיטורי
חסדא
רב
אמר
למיעבל במועל שכך היו עושין
גזירה משוס שחיקת סממנין ברפואה
שס סעיף י:
מ״ט מעשה אומן הוא אמר רבא י>חמאן
שהיו נוטלין כלים תלוקין והיו
ק י ]מיי׳ שם[ טוש״ע שם לבהמה פי׳ ללסרוקי סוסיא שפירש
ס״ח:
מחליקין עליהן בית יל של חלוקיהם
דמתקיל )א( ארעא אדעתא דבי דרי שרי
בקונטרס אושטלי״ר בלעז אין נראה
ק א כ ]מיי׳ שם[ טוש״ע שם
מעשה אומן הוא ואסור .ל״א לכרץ
קירצוף
ובין
קירול
לבין
קי״ל
להא
לי
סעיף יא:
אדעתא דארעא אםיר היכי דמי מוליא
קמטין שאלם עושה בבית יל שממלאים
ק ב ל טוש״ע שס סי׳ תקלג שרי )י( כלאי׳ סוף פרק שני לביצה
ייבמוליא ונצא בנצא <» אדעתא דבי דרי שקל
סעיף ג:
אומה בקנה של שבלים חלקים
ק ג מ נ ס מיי׳ פ״ז שס הלכה )לף כג (.לר׳ שמעון לאמר לבר שאין
מוליא ושדא בנצא אדעתא דארעא ואמר
ומקמטין פרוונצי״א בלע״ז :דמהקיל
כב טוש״ע שס סי׳ תקלט מתכוין מותר וקיימא לן כוותיה אלא
רבא ט האי מאן חכי זיכי אדעתא דציבי
סעיף א:
האדמה
שחופר משם
חיקלא.
ענין אחר הוא:
שרי אדעתא דארעא אסיר ייהיכי דמי שקיל
לצורך הגורן לחבוט שם חטין לצורך
כםכוםי .פי׳ בקונטרס אנפשיי״ר
רברבי ושביק זוטרי אדעתא דציבי שקל
המועל היינו אדעמא דבי ד ד ו ש ד :
מפרשים
בלע״ז ויש
לעזי רש״י
שלהו
שתופר
דארטא.
אדטהא
רברבי וזוטרי אדעתא דארעא ואמר רבא
ליקיי״ר ולשון כסכוס משמע כן כלאי׳
מנייטור״ה ]מניידור״א[.
לצורך זריעה אסור משום ללמי
יהאי מאן דפתח מיא לארעיה אדעתא
פ׳ חולין )שבח לף קמא .ושם( מכסכסו
איבום .ק ו ב י ל י ״ ר .לכבס,
כחורש בי״ט :מוליא במוציא .שנוטל
לנקות .פ ר ו ו נ צ י ״ א
דכוורי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי
מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ גבי
] פ ד ו נ צ י י ״ ר [ .לקפל )כפלים
הקרקע ממקום גבוה ומניחו שם על
גרסינן
בירי.
טיט :קיטורי
ייפתח תרי בבי חד מעילאי וחד מתתאי
בשפת הבגד לנוי(.
גבי מקום גבוה היינו מוליא במוליא:
ברי״ש ולא בילי בללי״ת )י 0והוי
א ו ש ט ל י ״ ר )בתוס׳(
אדעתא דכוורי פתח חד בבא אדעתא
או נצא בנצא .שחופר במקום נמוך
] א י ש ט ר י ל י י ״ ר ( .לסרק
מענין בירית טהורה בפ׳ במה אשה
דארעא ואמר רבא :חאי מאן דפשח דיקלא
במסרק א נ פ ש י י ״ ר )בתוס׳(
ומניחו במקום נמוך להיינו ארעתא
יוצאה )שם לף סג) (.ובפרק חזקת
א י נ פ י ש י ״ ר .לעמלן.
אדעתא דחיותא שרי אדעתא דדיקלא אסיר
לארעא ואסור לזה לרכו של חורש
הבתים( )נ״נ לף נל(:
שלהו <»> שאינו משגיח באיזה מקום
תיכי דמי יישקיל כוליח מחד גיסא אדעתא
מול יא במוליא ונצא בנצא אחןתא
אפילו
בקרקע
שירל המחרישה
דחיותא מתאי גיםא ומהאי גיסא אדעתא
רבינו חננאל
)מ( דבי דרי שקל מוליא
במקום נמוך חורש והיינו לומיא
דדיקלא ואסיר ואמר רבא חני תמרי תוחלני
א ב ל ת מ ו ר ה ט ו ח ן בריחים ושדי בנצא אדעתא דארעא] .א[ וכן
לחרישה ואסור :אבל שקל מוליא.
ל א .רב י ה ו ד ה ש ר א ל י ט ו ל
מיגזרינהו שרי מייצינהו אסיר רב פפא אמר
גרס רבינו גרשון ורב אלפס גרס
צפרנים ש ל ח מ ו ר הטוחן
שנוטל הקרקע ממקום גבוה :ושדא
ה
ל
בנצא
ונצא
במוליא
מוליא
בהפך
ריחיא
ולאוקמי
בריחים
כיון דמתלעי >כפרקמטיא האבד דמי ושרי
בנצא .במקום נמוך היינו אלעמא
ת
ולמיבני ריחיא ולמיבני אמ
בנצא
מוליא
לארעא
אלעתא
מ
א״ר
אסור
שתוא
כל
פרקמטיא
רבא
ואמר
לבי לרי אלעתא לגורן שכך לרכו
הריחים ו ל מ י ב נ י אוריא ,פי׳
א ו ר י ו ת סוסים .רפא ש ר א אלעתא לבי ל ד משמע שיותר
יוסי בר אבין נ ובדבר האבר מותר רבינא
של גורן שמשוה הגרנות וזה מותר:
ל ס ר ו ק י סוסיא ו ל מ י ב נ י קרקע שוה צריך לחרוש מלילוש
דזפי ויפיא .שמכבל אמ הקרקע
הוה ליה ההוא עיםקא דהוה מזדבן בשיתא
א ק ר פ י ט א ו א י צ ט ב א .רבא ואיפכא מסתברא טפי לללילן צריך
ש ר א ל מ ש ק ל ד מ א ,תניא נ מ י
שנוטלם:
מעצים קטנים שעליה
אלפי שהייח לזבוניח בתר חולא דמועדא
הכי ,מ ק י ז י ן דם ל ב ה מ ת ו א י ן קרקע שוה לילוש יומר מלחרוש ושמא
אדטהא דציבי .אס ליקטן אדעמא
וזבניה בתריסר אלפי רבינא הוה מסיק זוזי
מ מ ע י ן ר פ ו א ה ל ב ה מ ה ב ח ו ל ו לפי שהיו לשין במוריגין אין צריך
דעצים להסיקן דנקט רברבי ושבק
בבני י׳אקרא דשנואתא אתא לקמיה דרב
ש ל מ ו ע ד .ר ב ה ש ר א ל כ ס כ ו ס י קרקע שוה ויש מפרשים כלי לעשות
כיםכוס
ופירשו,
קירמי.
דארטא .דלהכי
ז וטרי :אדטהא
ם
אשי א״ל מתו למיזל תאידנא עלייתו א״ל כיון
ליר של בהמהיז(:
מ ע ש ה הדיוט הוא .פי׳ בסוף
ליקטן שרוצה לזרוע הקרקע שלוקט
ה ז ה ב א מ ר י ׳ ר ׳ י ה ו ד ה ש ר א פרקמטיא כל שהוא .פי׳ רבינו
דחאידנא חוא דמשכחת להו ביומי אחריני
גדולים וקטנים אסור )י( :אדטהא
ופירשו
קירמי,
לכסכוסי
ט
יצתק בתשובתו
)ר׳(
א( ת ר ט י ב
הגאונים,
דמי
תאבד
כפרקמטיא
לחו
משכחת
לא
דכוורי .שעושין המים שיוצאין מן
אמתענה ותליינהא .אמר ר ב רבינו יעקב לא היה חושב הלואת
הגומא של ביבר לחוץ אם לצורך
ושרי תניא נמי גבי ע״ז כי תאי גוונא תולכין
ח ם ד א ק י ט ו ר א ב י ד א אסיר,
רבית פרקמטיא והא לאמר רבינא
שיצאו המיס וישתיירו הדגים מותר:
מ ע ש ה א ו מ ן ה ו א ,ב מ ס ׳ יום
ט ו ב פ ר ק בי .א מ ר רבא ,מ א ן הוה מסיק זוזי בבני אקרא לשנואתא
שבו נכנסין המיס לגומא ונכנסין אף
דתקיל תיקלא ,נ( פ י ׳ א צ ל ח משמע לחשיב פרקמטיא ולא שרי אלא משוס לבר האבל היה אומר
כגון דפהח הרי בבי .חד יוצאין חוץ לגומא והדגים משתיידם
וגעלהא
אלארץ
וגה
מ ו ע ת ר א ל .א י ש ק י ל ו י ה י ב רבינו יעקב לסחורת יין היתה כלאמרינן באיזהו נשך)ב״מ עג (:רבינא
ולוקחיםוחד
בתוכה לגומא
הדגים
שהמים להיינו אלעתא לטורי :דארטא .דפמח
אותם ש ד
מ ו ל י א ב מ ו ל י א ונצא בנצא ,הוה יהיב זוזי לבני אקרא לשנואתא ושפכי ליה טפי כופייתא אבל
חד בבא שבו נכנסים המים לגומא ואילך פתח שבו יוצאין המים
ה ע פ ר ה ר ך נ ו ת ן ב ר ך ו ה ק ש ה הלואה לשולחנות בקביעות וחילוף נראה 0לחשיב פרקמטיא:
לחוץ לא פתח :אדעהא דארטא .שכשהגומא מליאה מיס יוצאין
כקשה ,אדעתא ד ב י דרי ע ב י ד
ו ש ר י .פ י ׳ מ ו ל י א בנציא ,הרך ובדבר האבד מותר .פירוש בלבר שאס לא ימכרנה עתה שמא
המיס למעלה ומשקין כל השדה וכי האי גוונא אסור :דפשח דיקלא.
דארעא
אדעתא
בקשה,
לא ימכרנה יפה פעם אתרת ויפסיל מן הקרן אבל אס
שזימר הדקל מן הענפים שבו :אדטחא דחיוהא .דרארין למאכל
ואסיר .ו כ ן מ א ן ח כ י זיכיא ,לא יפסיל מן הקרן אלא שלא ירויח כל כך אין זה חשוב לבר האבר
בהמה לנקט מן הענפים למחל גיסא בין למין בין יבשין לצורך
פ י ׳ מ ס ק ל ומנקה הקרקע.
ש ק י ל ר ב ר ב י ,פ י ׳ העצים וכל שכן לקנות סחורה שמא תהיה יומר ביוקר אחר המועל אבל
מאכל בהמה היינו דחיותא ו ש ד :דנקיט מהאי גיסא .לליקלא
נוטל
הגדולים
ו מ נ י ת לקנות יין כשר בתוך המועל מותר והר״ר יוסף פירש ליש לאסור
ומהאי גיסא ענפים יבישין שבו היינו אדעתא דדיקלא ואסור:
אדעתא
קטנים,
הקיםמין
לאף על פי שלא ימצא בזול הרי ימצא ביוקר ואין זה לבר האבל:
ז י :
י ז ס
ח
s
דציבי
ושרי.
שקיל
רברבי
וזוטרי ,אדעתא דארעא עביד
ואסיר .ו כ ן מ א ן דפחח מ י א
בארעיח,
ודנפקי
ד ע י י ל י מ ח א י גיסא
מ ה א י גיסא ,א ד ע ת א
ל מ י צ ד כוורי הוא ו ש ד ,מ ח ד
גיסא ,אסיר .ו כ ן מ א ן ד פ ש ח
דיקלא ,מ ח ד
דחיותא ש ר י ,
גיסא
מהאי
אדעתא
גיסא
כוורא
הגי המרי הוחלט .תמרים שלא נתבשלו כל צרכן :מיגזרינהו.
לחותכן לשנים ולאוכלן הכי בי״ט ש ד רלצורך יום טוב קעביל :מייצינהו אסור .לכובשן במשד ומוציא ליחה שבהן לחוץ היינו אסור
שעכשיו אינן נתלעים אלא לעשות מהן צימוקים לאכלן בתול הוא מטין ואסור לתקן ביום טוב מאכל דחול :כיון דמהלטי .אי
לאו דמייצינהו :כדבר האבד .כלומר כסחורה שאדם יכול לעשותה במועד כדי שלא יפסיד בה אס לא עשאה הכי נמי מצי
למייצינהו דאי לא עביד הכי מיתלעי ושרי :פרקמטיא כל שהוא .לעשות סחורה בחולו של מועד :ובדבר האבד מוהר .שאם יש לו
הפסד אס לא יעשנה לאותה סתורה מותר לעשותה אבל בחנם שלא להרויח אסור :הוה מסיק זוזי .שהיו חייבין לו מעות באותו מקום:
מםורת הש״ם
א(
]צ״ל רנ וכ״א נרא״ש
ובערוך ערן אקרסטא[ ,ב ( נעי׳
ניצה כג ,[.ג ( ]בנ׳׳י סי׳ מקמא
העתיקו נוסח הגמ׳ קטוד בי
ידי ע״ש[ ,ד ( ב״ב נד ,.ה ( ]לקמן
יא,[.
עג,[:
י( ]עי׳ ב״מ
] (tדקים בקרוס ביצה .ערוך[,
ח( ]ועי׳ תוס׳ ב״ב גד .ל״ה
מוליא[,
הגהות הב״ח
) א ( אפר רנא מאן דמתקיל
תיקלא אדעתא .נ״נ כן היא
רש״י
גירסת
יוסף
ונימוקי
ופירוש מסקל השלה ) :ב ( שם
דארעא
ונצא ננצא אדעמא
שקל מוליא ושדא ננצא אדעתא
ד ב י ד ד י כו׳ כצ״ל ) :ג ( רש״י
ד״ה או נצא כו׳ שאינו משנית
נאיוה מקוס .נ״נ פירוש לרכו
של חורש אינו אלא לרפויי
ארעא עי׳ לעיל דף ב ע״ב:
)ד( ד״ה
לארעא
אדעתא
דלהכי נו׳ אסור מה״ד דפתח
מיא לארעיה ש ע ו ש י ן ח ו ר
והמים יוצאין מ! הגומא:
) ( 5תום׳ ל״ה למישקל כו׳ סי׳
בתוספות כו׳ לתקן ברזלים
דכיון
קשה
דהקרקע
ומתקלקל (!):דייה ואין ממעין
רפואה
נראה
מבהמה
דנרפואה דנהמה ) :ז ( כא״ד
ונין קרצוף ש ד אפילו ב י ״ ט
כלאיתא) :ח( ד״ה קיטורי כו׳
ולא מ י נלל״ת .נ״נ פירוש
דיש גורסין נילי נללי״ת ופי׳
לעשות קשד נית ידים אסור
מפני שעושה מעשה אומן וכך
היא
הרמנ״ס:
גירסת
) ט ( דייה מוליא כו׳ אדעתא
דארעא שקל
ושדי
מוליא
ננצא אדעתא ד ב י ד ר י וכן
גרס ר״ג ור״א גרס נהיפן כו׳
ננצא אדעמא דבי דרי מוליא
מצא אדעתא דארעא משמע
שיותר כו׳
ד״ה
כצ״ל) :י(
פרקמטיא כו׳ בקניעות וחילוף
נראה דלא ח ש י ב פרקמטיא:
גליון הש״ם
תום׳
ואין
ר״ה
םונע־ן
ובו׳ אין נ״ל דהא רךי׳׳ל.
ברא״ש
עיין
הנא רב.
דהגירסא
לק״מ
ולפ״ו
לרנ לשיטתיה לס״ל לנר שאין
מתנו ) אסור .ואסור קרצוף
,
ני״ט:
הגהות הגר״א
] א [ תום׳ ל״ה מוליא נמוליא
נו׳ וכן גרס ר״ג ורנ אלפס
שיותר
משמע
שוה
קרקע
צריך למרוש כוי ושמא לפי
לשין כו׳ ד״מ
שהיו
כד
לעשות ד ר כו׳ ורש״י ג ד ס
מוליא
בהיפך
במיליא ונצא
בנצא אדעתא לארעא מוליא
בנצא אדעתא דבי ד ד כצ״ל:
מוםף רש״י
קיטורי בירי .שעושין לבתי
שוקיים ולבתי י ד ס של תלוקי
הנשים שמקמטין אותן על עץ
חלק או על אגודה של קשים
וקודן
אוסרונציי״ר,
לשו] קשר
וקטוד
)ביצה כג .ושם:
בידי( .מ א ן דמתקיל ארעא.
מסיר המכשולומ ומשוה פני
הקרקע
שתהא
מכשל
המחדשה
ותשבר
ירשב״ם ב ״ ב נד.(.
אדעתא
ד ב י דרי.
חלקה
ולא
גורן ללוש שם
מבואה ! ש ם ( .
אדעתא
דארעא .שתהא נוחה לחרוש
)שם> .מוליא .גבשושית <ב״מ
קט (.תל
)רשב״ם ב ״ ב
וד.(.
ו מ ה א י גיסא ,א ד ע ת א ד ד י ק ל א ו א ס י ר .וחני תוחלני ,ש ר י ל מ ג ז ר י נ ה ו ,מ י מ צ י נ ה ו אסיר .ב ח ג י ג ה ב פ ר ק א י ן ד ו ר ש י ן א ו ׳ ש ם מ ש ל
נצא .גומא )שם .1מוליא במוליא .התל הרחינ נמקומו והשפילו ונתן מגבהו סביבתו לצללי! שלא יהא זקוף כל כך ,וכן נצא
א י מ ש כ ח ח ח ו ח ל א א כ ו ל כוי ,והם ה ת מ ר י ם הרכים ,הנקראים בטייר ,ש ו ד א ך ר ט ב .ו ה ד ק ל א ש ר ב ו א ל ו ה ת מ ר י ם ע ל י ו ד י ב ר
בנצא .שפתי הגומא השפיל וגירר לאמצעיתה ונעשית הגומא חלקה ,ה ד הגומות לנל והמלים לבל והרי יש כאן מקומות מקומות
ב כ א ן ,ו ה ת י ר ל ח ו ח כ ם מ ן ה ד ק ל ו ל א החיר ל ד ו ר כ ם בנרתק ש ל ה ן ,ל ע ש ו ח ן כ מ ו א ל ו הנקראים ב ט י י ח א ל ל ו ג .ו ר ב פ פ א ה ת י ר
חלקיס כל אחד לנדו)שם; .אדעתא דבי דרי .ראוי הוא לחנוט תטיס ולא לחרישה !:שם( .ש ק ל מ ו ל י א ו ש ד א בנצא אדעתא
א ת ז א ת מ פ נ י ש מ ח ל י ע י ן .ר ב פ פ א א מ ד כ י ו ן ד מ ת ל ע ן כ פ ר ק מ ט י א ה א כ ד ד מ י ו ש ר י .ו א מ ר ר ב א פ ר ק מ ט י א כ ל ש ה ו א אסור .א מ ר
דארעא .לקח המל והשליך נגומא נמצא שהשוה כל הקרקע ,איכא למימר דלחרוש עשה שלא תתעככ המחרישה ;שמו .דזכי זיפי.
ר ׳ א ס י ב ר ׳ א ב י ן ו ב ד ב ר ה א ב ר מותר .ר ב י נ א ה ו ה ל י ה עיסקא דהוה מ ז ד ב נ א ב ש י ת א א ל פ י ,ש ה י י ה ל ב ת ר מ ו ע ד א ו ז ב נ י ת ב י ״ כ
מננד ומטהר את השדה מקיסמים ועשניס רעיס )שסו .אדעתא דציבי .ללקט עצים לשרוף )שם( .ש ק ל רברבי וזוטרי .איכא
א ל פ י .ר ב י נ א הוה מסיק ז ו ז י ב ב נ י אקרא ד ש ן נ ו א ת א [ ,אתא לקמיה ד ר ב א ש י ,א ״ ל ,כ י ו ן ד ה א י ד נ א מ ש כ ח ת ל ה ו ו ב י ו מ י אחריני
למימלי אלעתא לארעא ,אנל שנק זוטרי ליכא למיתלי אלא אדעמא לציני לחול ,דגדוליס הראוי! לשדסה מלקט !שם( .דפתח מיא
ל א מ ש כ ת ת להו ,כפרקמטיא ה א ב ו ד ד מ י ושרי.
לארעיה .שיכנסו נשלה ישם( .המשך בעמוד הבא.
א( לפי הנראה הוראת ה ד נ ד ס נלה׳׳ק שלא לרטונ צרכי הנית כדי לנקותם.
oהוראת הלנריס נצה׳יק ענינו דקירה .ופי׳ לקר אפ פני האדן ט יעשה עפר.
מםורת הש״ם
א ( עירונין מז .ע״ז יג,.
ב ( לעיל ז ,.ג ( מע״ש פ״ה
מט״ו סוטה מז ,:ד ( ]לקמן
ינ :ע״שן ,ה( ]לעיל י:ן,
] 0כרכות יח,[:
הגהות הב״ח
) א ( גם׳ גדיתא לנאי כוורא.
נ״נ כך הוא גירסת האלפס
נפומנליתא
כוורא
לנאי
ופי׳ הר״] פוס שס המקום
היושב על נהר בדיתא לבאי
צדו
נוורא
לגיס
והניאו
רבים שנתיינש הנהר ומתו
הלגיס עכי׳ל ) :ג ( שש והא
אכן כנשי! שהוא יכול לאנול
מהן במועד כובשן תנן:
) ג ( חס״י ל״ה ניל ינרגל
)שלוקח נילו ען> מא״מ
ונ״נ נ״ל טעות ) :ד ( ד״ה
דופנא כוי .נ״נ עי׳ לעיל
נדף
נפירושו
ע״א:
ז׳
)ה( ד״ה למימלח למולחן
הרנה אע״פ) :ו( ר״ה א״ל
הני נמי אע׳׳ג דמלחינהו:
) (1ד״ה אגנ כו׳ המלת מהן
הס״ל ואחייב מה״ד ע ב ד ו
שיתין איצצי כלומר
ליה
רותצין אומו הרנה פעמים
הס״ל ואח״כ מה״ל שיחין
איצצי
פעמים
ששים
הס״ל:
לעזי רש״
»״י
ד ו ש ״ א .מתקן לדיג.
ר י י נ י ״ ס ] ר י נ ו ״ ש [ .ריין
)שם נהר( .א ו ב ר ט ו ״ ר
]אוברידור״א[.
בלבדור״א
משקוף.
]קלבידור״א[.
מנעול .נ ר ר ״ א ] ב ר ד ״ א [ .
גרו; ש ל טפסן.
ק ו נ פ ו ש ט ״ א .תערובת
מאכלים כבושים.
מוסף רש״י
פתח
המשך מעמוד קודם.
תרי כבי .אחל לצד הנהר
ליננס המיס ואחד לצד שני
לצאת
אדעתא
ושם(.
דכוורי .לצוד דגים נתכוין
ולא להשקות השדה ,דאי
להשקות השדה מתנדן היה
לו
לעשות
ויתעכנו
הדגים
פתת
שם
יהו
אתד
המיס
וגס
נצודי]
שם
מאליה] <שם .
(
דפשח
דיקלא .לשו! פיסוק כמו
ויפשחגי)איכה ג יא( ,נוטל
מן הענפים ,ויש שמפשחץ
לצורך
אותו
הדקל
לפי
שענפיו מרובים ואין מניתי]
אותו ליגדל
הפשיחה
ומהניא ליה
נכרס
נזימיר
)רשב־ם ב״ב שם( .אדעתא
דחיותא .לצורך נהמותיו
ואינו
מתנוין
להנאת
הדקל
!שם;.
אדעתא
דדיקלא.
להאכילן
כדי
שינלל הדקל !שם; .מ ח ד
גיסא.
מקלקל הוא את
האיל] שמגלהו כולו מצל
אתל וההיא ודאי אלעתא
לחיותא לחול ממין ללאילן
לא
חייש ,שם(.
מהאי
גיסא ומהאי גיסא .אס
מכל צללי! ליקט כאן מעט
וכאן
מעט,
דדיקלא.
לעשות
אדעתא
שכן
!שם.:
דשנואתא.
מנהג
אקרא
שגוותא
שס
משקין בית השלחין פרק ראשון
מועד קטן
עין משפט
נר מצוה
יריד של טכו״ם .יומא לשוקא :ומטלה בערכאוה .לקיימן בתתימתן לטון להשתא הוא למשכח להו וליומא אחרינא לא שרי :אוהרי .שצלין
בו דגים שקורין רוש״א :איזלי .רשתות שצדין בו עופות :למגדל הנורא .לעשות התנור מחדש :מהולחא .נפה :בימוח החמה .כלומר
כשיש ימות החמה כגון בפסח לחבול עלמא שאין יורלין בו גשמים מותר לעשות בו תנור לפי שלאלתר יבש ויכולין לאפות בו פת ברגל
לצורך הרגל :כאן בימיה הגשמים .כלומר כשיורלין הגשמים ברגל כגון בסוכות אין עושין תנור לסי שאינו יבש לאלתר על לאחר הרגל
ועבל טירחא שלא לצורך הרגל:
מתני׳ מטקה למרפסה .כותל
קטנה העושין על האיצטבות שלפני
העליות גלולות כעין שיש על שפת
נהר רייני״ס :שפין אה הסדקין.
שבתנור :ומטגילין אוהן במעגילה.
שגוללין על קרקעות התנור עץ גלול
עגול כלי לסתום הסלקין :ביד
וברגל « .שלוקח בילו עץ ובועטין
ביל על התנור לסתום הסלקיס או
בועט ברגלו על קרקעות התנור:
מחלצים .עץ כעין רגל שלוחקו
במעזיבה לסתום הסלקין ויש בו
מעשה אומן יותר ממעגילה :ציר.
רגל הללת כמו הללת תסוב על צירה
החור
צינור .הוא
)משלי כ:0
שבאסקופה התחתונה כמו י( ציכורא
ללשא :הקורה .מה שעל הפתח
שתחזור בו הללת וקודן אוברטו״ר:
מנטול .בלבדור״א :ובלבד שלא
יהכוין לטשוה מלאכחו במועד.
כשיש לו לתקן כל אילו בשאר ימות
השנה ומניתו עד המועד :וכבשין.
של ציר כלומר דגים ושאר דברים
שכובשים במלח שיכול לאוכלן במועד
שלא יהא צריך להמתין באכילתן עד
לאחר המועד שיהו נכבשין מהר
גמ׳ הוצא.
וראוין לאכול מיד:
הוצי דקל< :י( דופנא .עבדי לחיים
של גדר :ואינו טח בטיט .זה הוא
מעשה הליוט :מעגילה .דרך אומנות
יומר :ביד וברגל .ללאו מעשה
אומן הוא לא כל שכן :כעין מעגילה.
ולא מעגילה ממש אלא כעין מעגילה
ביד וברגל :עד ימיו .של יוחנן כ״ג
היה פטיש מכה בירושלים בחולו של
מועד והוא גזר עליו ובטלו .אלמא
אסור ומתני׳ קתני ומתקנין מנעול
ומפמח :מהניהין דמסקנין אלו
בחוש״מ בדנגרי .במנעול של עץ שרי
דלא הר קלא רבה :במפחי .דפטיש
היינו קורנס אסור דהוי קלא רבה
ואולודי קלא אסור :מגלי .מסר
הגדול שרי דלא מוליד קלא כלום:
בחציני .ברר״א אסיר דהר אולודי
קלא טפי :לאחר שגזר .יוחנן כ״ג:
הא ר׳ יהודה הא ר' יוסי .בפירקא
דלקמן <לף ינ (.דרבי יוסי לא בעי
לשנויי לדבר האבד ומתני׳ דשד הכא
כל הני בלא שינר ר׳ יוסי היא:
כוורא סמוך למסרחיה מעלי.
> ליריד של עכו״ם ולוקחים בתמת עבדים
ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלת
בערכאות שלהן מפני שחוא כמציל מידן רב
שרא לחייא בר אשי למיגדל אותרי בחולא
דמועדא מאי טעמא מעשה הדיוט הוא אבל
איזלי אםור מאי טעמא מעשה אומן הוא
רב יהודת ישרא לאמי תנורא למינרל תנורי
ולרב׳ בר עשבי למינרל מתולתא איני והא
תני רבה בר שמואל ושוין שאין גודלין תנור
לכתחילת לא קשיא כאן בימות החמה כאן
בימות הגשמים :מתני ,יעושין מעקה לגג
ולמרפסת מעשת תדיוט אבל לא מעשת
טעם אחל:
אותן
אומן ׳שפין את תםדקין ומעגילין
הדרן עלך משקין בית השלחין
במעגילת ביד וברגל אבל לא במחלצים
הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד ובלבד
שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד יוכל כבשין שהוא יכול לאכול מהן
במועד כובשן :גמ' היכי דמי מעשה הדיוט רב יוסף אמר >בתוצא ודפנא
במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט :שפין את הםדקין ומעגילין אותן
במעגילת :תשתא במעגילת אמרת שרי ביד וברגל מיבעיא תכי האמר
שפין את הסדקין ומעגילין אותן כעין מעגילת ביד וברגל אבל לא במחלצים:
הציר והצינור והקורה והמנעול ותמפתח שנשברו מתקנן במועד :ורמינהי
״עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים כו׳ עד ימיו אין מכאן ואילך לא לא
קשיא כאן בדנפחי כאן בדנגרי מתקיף לה רב חםדא יאמרו קלא רבה
אסיר קלא זוטר שרי אלא אמר רב חםדא לא קשיא הא במגלי הא בחציני
רב פפא אמר כאן קודם גזירח כאן לאחר גזירה רב אשי אמר חא ר׳ יהודה
תא ר׳ יוסי דאמר ר׳ יצחק בר אבדימי יי מאן תנא שינוי במועד בדבר חאבד
דלא כר׳ יוםי אמר רבינא כמאן מדלינן תאידנא קביותא דדשא בחולא
»> בדיתא
דמועדא כמאן כר׳ יוסי :כבשין שהוא יכול לאכול במועד כובשן :׳
לבאי כוורי אזיל כולי עלמא צוד אייתו כוורא שרא להו רבא למימלח
מינייהו אמר ליה אביי ותא תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד
כובשן אמר לית כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו ואי שביק להו
פםדי >כפרקמטיא תאבד דמי ושרי ואיכא דאמרי שרי לתו רבא מיצד
<>
מיזל אייתויי ומימלה אמר ליה אביי והא אנן כבשין שתוא יכול לאכול מתן ׳
כובשן תנן אמר לית תני נמי מיתאכלי אגב איצצא כי הא דשמואל עבדו
ליה שיתין איצצי ואכל רבא איקלע לבי ריש גלותא עבדי ליה שיתין איצצי
ואכל רב איקלע לבי רב שפיר אייתו לקמייתו תתוא כוורא תילתא בישולא
תילתא מילחא ותילתא טוויא אמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא סמוך
למיסרחיח מעלי ואמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא טווייא באחות אםוקיה
באבוח מיכלי בבריח אשתי עליח אבוח ואמר רב אמר לי אדא ציידא
כוורא תחלי וחלבא ליטעון גופא ולא ליטעון פוריא ואמר רב אמר לי אדא
ציידא כוורא תחלי וחלבא מיא ולא שיכרא שיכרא ולא חמרא:
א
א
ב
ג
ה
וכזמן הזה תופסים סכנה
למיכל סמוך לסירחון וגם משתי
עלה אבוה לאמר בסמוך למעלי
ושמא נשמגו כמו הרפואות שבש״ס
שאינן טובות בזמן הזה או שמא
נהרות לבבל מעלו לו טפי יש
מפרשים לכוורא לא בכלל לגיס מייד
ושם דג ששמו כוורא ומשונה בלבדם
האלו משאר לגיס כלאמרינן פ׳ כל
הבשר )חולץ לף קמ (:אסר לן
גירותא שרא לן לישנא לכוורא ואין
נראה שיהא בכל הלשונות של לגיס
ט
ח
נ
כ
ה
הדרן עלך משקין בית השלחין
א מיי׳ פ״ט מהלכות
קד
ע״ז הלכה יל טוש״ע
י״ד סי׳ קמט סעיף ג:
קה ב ג טוש״ע א״ח סי׳
תקמא סעיף א:
ד ה מיי׳ פ״ת מהל׳
קו
י׳׳ט הלכה יג טוש״ע
א״ח סי׳ תקמ סעיף ז:
ו מיי׳ שס הלכה ו
קז
טוש״ע שס סעיף א:
ז מיי׳ שס פ״ו הלכה
קח
ה טוש״ע שס סעיף
ג:
קט ח מיי׳ שס ס״ח הלכה
ז טזש״ע שס סעיף ל:
ק* ט מיי׳ שס פ״ז הלכה
טוש״ע
ל
סי׳
שס
תקלת סעיף ו:
י מיי׳ שס הלכה ז
קיא
טוא״מ סי׳ תקלג:
כ מיי׳ שס טוש״ע
קיכ
שס סעיף ל:
רבעו חננאל
רב שרא
חייא
לרב
בר
א ש י ,ל מ י ג ד ל אחורי .פי׳
במם׳
גיטין
הניזקץ
אחלי,
בסוף
פרק
)וןמפרשי
רבנן
מעזלה.
שבאך
תרגום
ויביאו
עזיל,
ומפרשי
אוהרי,
מאי
טעמא
אלפכוך.
מטוה
כד
מעשה הדיוט ,א ב ל איולי
אסיר ,מ א י ט ע מ א מ ע ש ה
א ו מ ן הוא .ר ב יהודה ש ר א
לאביי
תנוראה,
תנורא
בחולי
בר
ולדכא
למגדל
למגהל
דמועדא.
שרא
עישבי
מהולתא
דמועדא.
בתולי
ועושין
ולמרפסח
לגג
הדיוט
מעשה
א ב ל ל א מ ע ש ה א ו מ ן .היכי
דמי מ ע ש ה הדיוט ,בהוצא
ו ד פ נ א .ב מ ת נ י ת א תנא ,צ ר
ואינו טח
בצרור
סדקין
ושפין
בטיט.
ומעגילין
אותן במעגילה ב י ד ו ב ר ג ל
אבל לא במחצלים .מ ת נ י '
הציר
והקורה
והצינור
והמפתח
והמנעול
שנשברו
במועד
מתקנן
ובלבד ש ל א יכוין מלאכתו
איני והתנן ב ס ו ף
במועד.
מ ס י סוטה ע ד י מ י ו פ ט י ש
בירושלים .עד
היה מ כ ה
ימיו ש ל יוחנן כהן גהול
אין ,מיכן ו א י ל ך לא .ופריק
ר כ הונא ה א י פ ט י ש ד א ס י ר
מיכן
ו א י ל ך ב ד נ פ ח י ,והא
דתנן
בדנגרי
חצינור כוי
הוא ושרי .מתקיף ל ת ר ב
חסדא,
ונדחה,
ופריק,
בחציני
אסיר,
ההכא
במגלא
ושרי.
גוירה,
פירוש
א( קודם
גזירח
קודם
ומתניתין
יוחנן
כהן
גדול .ו ר ב א ש י א מ ר מתני׳
ר׳
דהתם
ומתני׳
יהודא
חיא,
ר׳
יוסי.
דהכא
ד א מ ר ר ב יצחק כר אבא
מאן
כמאן מדלינן האידנא קביוהא דדשא .כשיוצאין מסמרים של עץ מן הקורה שעל הפתח דשד למיעבד בלא שינר :בדיהא .שם נהר:
לבאי .שם מקום :כוורי .הט עשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שס דגים הרבה :למימלח .יי( הרבה אע״פ שאין יכולים לאוכלן
במועד שהד היו מלוחין הרבה :כבשין .בחומץ ובמלח שקורין קונסושט״א .והכא נמי טון שמלחן הרבה כדי להצניען תו לא חזו במועד:
אמר ליה הני נמי) .י( דמלחינהו :מהאכלי .במועד :אגב איצצא .שמושך המלח מהן :ש שיהין איצצי .כלומר רוחצין אותו הרבה פעמים
מצצי ליה ששים זימני :רב איקלע .במועד :הילהא מילחא .אגב איצצא :סמוך למיסרחיה מעלי .כלומר יפה הוא לאחר זמן שניצוד יותר
מההיא שעתא דניצוד :טווייא באחיה .במלח שהמלח נברא מן המיס כדגים :אסקיה באבוה .לאחר שצלאו נותנו במים צונן :אכליה
בבריה .מטילין אותו בציר היוצא מן הדגים ואוכלין אותו :משהיא עליה אביה .ששותין עליו מיס שדגים נבראו מן המיס :לטעון
גופא .כלומר לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן :ולא לטעון פוריא .לא ישן לאלתר אחריהם :החלי .שחלים :מיא ולא שכרא.
מוטב לשתות אחריהן מים ולא שכר הדרן עלך משקין בית השלחין
הנהר ,אקרא קונטריא״ה
תנא
במועד
שינוי
דכעי
בדבר האבד דלא
כ ר ׳ יוסי ,ד א י ר׳ י ו ס י הא
דולף
אמר
וגומר
וגף
כדרכו .א מ ר רכינא כ מ א ן
האידנא
מדלינן
כוי.
ו כ ב ש י ן ש י כ ו ל לאכול מהן
במועד מכבשן .רבא שרא
לבני
בדיתאלבאי
למיצד
ולמימלח ,א מ ר ליה אביי
והתנן
כבשין
לאכול
מהן
שיכול
מכבשן,
ש י כ ו ל א י ן ל א י כ ו ל לא.
א מ ר ל י ה הני נ מ י מ י ת כ ל י
איצצא,
כישיכבשום
ד ח ו ק י ם .כי הא ד ש מ ו א ל ע ב ד ו ל י ה ש ש י ם א י צ צ י ו א כ ל .פ י ׳ מיני ת כ ש י ל .א מ ר ר ב א מ ר ל י א ד א צ י י ד א ,כ ו ו ר א ס מ ו ך ל מ י ם ר ח י ה
בלע״ו ,יושבים על שפת אותו נהר ) ב ־ מ עג .;.ע ו כ א ! המשך מעמוד קודם
ליריד ש ל ע כ ו ״ פ .שוק הנקנע ליום חג של עונדי כוכבים )ערובין מז .>.ולוקחים בהמה עבדים ושפחות .מפני שמכניסן
מ ע ל י .ו ת ו ב א מ ר ,הג ט ו ו י א ב א ח ו ה ,פ י ר ו ש ה מ ל ח מ ן הים וההג מ ן הים ,נ מ צ א ו ש נ י ה ן א ב י ה ן חים והן כ מ ו אחים .ו א מ ר
לקדושה !שם .:בתים ש ד ו ת וכרמים .מפני שממעיטן אי נמי משוס ישוב א״י )שסו .וכותב .שטרות ,ומעלה בערכאות
ל ו מ ל ח ה ד ג ב מ ל ח ש ה ו א א ת י ו ו צ ל ה א ו ת ו ב מ ל ח .אסוקיה ב א ב ו ה ,פי• כ ש ה ע ל ה ו מ ן ה א ש ש ו ט פ ה ו אסוקיה ב א ב ו ה ,פי׳
שלהן .מקום גדוליהן ושופטיה! ומעלה שטרותיו לפניהם לתתוס ואף על סי שכנוד ותפארת היא להם ואינא למימר דאזיל
כ ש ת ע ל ה ו מ ן ה א ש ש ו ט פ ה ו ב מ י ם מ ל ו ח י ן ש ה ן א ב י ו .א ו כ ל י ה ב ב ר י ה ,פ י ר ו ש א כ ו ל א ו ח ו ב ב נ ו ו ה ו א צ י ר ש ל דגים ש ה ו א
ומודה ,מפני שהוא כמציל מידן .שמתוך כך יהיו לו עלים ומסייעץ להציל מ! העוררין!ע־ז יג >.שלא יחזור העונד כוננים
י ו צ א מ ן ה ש מ נ ו נ י ת ש ל ד ג כ י ה ו א ח ש ו ב ל ד ג כ ב נ ו .ו כ ש ת א כ ל ה ו ש ח ה א ח ר י ו המים כ י ב א ו ת ה ה ע ת ו ב א ו ת ו מ ק ו ם ה י ו
מערער על המטרה !ערוכיו מז> .למיגדל .לשון עשייה ותיקון וסוכה לז> .עד י מ י ו היה פ ט י ש מכה בירושלים .נכית
א ו מ ר י ם להם ה ר ו פ א י ם כ ש ת א כ ל דגים ש ת ה א ח ר י ו המים ו ל א י י ן נ> א ו י י ן ו ל א ש כ ר .כ ו ו ר א ת ח ל י ו ח ל ב א ,ל י ט ע ו ן ג ו פ א
הנפתים נחולו של מיעל לעשות מלאנת דנר האנד שמותרת נמועד ,ועמד הוא וגזר על הנפחים אפילו נדנר האנד מפני שקולן
ו ל א ל י ט ע ו ן פ ו ר י א .פ י ׳ כ ש י א כ ל אותם ,ע ד ש י ת ע כ ל ו ב מ ע י ו ל א י ש ן ,כ י ה ש י נ ה מ י ד מ ז י ק ת ו .
נשמע למרתוק ואין הכל יודעין שהיא לדבר האנד )סוטה מ! >.
הדח עלך משקץ
ה ד ק ע ל ך ט ש ק ץ נ ־ ת השלח־ן.
א( נראה לצ״ל ל נ פפא אמר נאן קורס גורה כוי.
נ( לפנינו נגמ׳ הגי׳ להיפך .ואולי לרנינו היה לו גי׳ אחרת.
עין משפט
נר מצוה
ר
א א מיי׳ פ״ז מהל׳ י״ט
הלכה ג נויש״ע א״ח
מי שהפך פרק שני מועד קטן
א:
רבי יוסי אומד זולף ונוסי וגף בדרכו .פי׳ בקונטרס לישנא אחרינא
וגף משוס »> לאיכא פסילא שמוליכן בלא מגופה וי״ל לצריך
סי׳ תקלח סעיף א:
ב ב מיי׳ ס״ה מהלנות אכל
לכסותו מפני השרצים ומיהו מגופה לא היה צריך לליו בכיסוי מועט
הלכה י טוש ״ע י״ל סי׳
שפ סעיף י:
ג ג מיי׳ שס:
ד ד ה טול יו״ל סי׳ שפ
מדאורייתא0 .פרק קמא ןלף ב .בר״ה
!ושו״ע שס סעיף ה!:
ה ו מיי׳ שס הלכה יא
טוש״ע שם סעיף יב:
ו ז ח מיי׳ שס טוש״ע שם
סעיף ]יא[ יד:
ז ט מיי׳ שם הלנה ינ
טיש״ע שס סעיף יג:
ה י מיי׳ שם הלכה יג
טיש״ע שם סעיף יז:
ט כ מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף יח:
י ל מ ןמיי׳ שס הלנה ט
יעיין ננ״מ שסן טוש ״ע
שס סעיף נא:
רבינו חננאל
שהפך
מי
לטחנם,
את
או
אונס
הפועלים
טוען
או
שחטעוהו
ונכנס
המועד,
קורה
ראשונה
ומניחם ל א ח ר המועד דברי
ר ׳ י ה ו ד ה ,ר ׳ יוסי א ו מ ר
וגומדאו
וולף
כדרכו.
ו מ ק ש י נ ן מחני• ב א ב ל ,ו ל א
אם
פירש
מלאכתו
מוחר
לעשות
במקום
פסידא
אם ל א ,ו ק פ ץ ו מ ו ר ה לנו
בחולו ש ל
במקום
מועד שמותר
פסידא .ופירק רב
בדיה ד ר ב
שישא
זאת
אידי,
אומרח
המותרץ
דברים
בחולו ש ל מועד
לעשותן
אסורין
בימי
א ב ל ו .תניא כותיה ,ד ב ר י ם
ש ע ו ש י ן ל א ב ל בימי אבלו,
התירו
פירוש
פסידא
משום
ל ע ש ו ת ל ו אחרים
ו ל א הוא .א ב ל ע ל
התירו ל ו
אחרים
ידי
להפוך
זיתיו ולגוף כדיו ולהעלוח
פשתנו מן המשרה וצמרו
מ ן היורה ומרביצי[ ש ד ה ו
מ ש ת ג ־ ע עונח המים ש ל ו .
ר׳ י ה ו ד ה א ו מ ר א ף ו ו ר ע י ן
כוי .ר ב ן ש מ ע ו ן ב ן ג מ ל י א ל
א ו מ ר זיתיו ה פ ו כ י ן פ ש ת נ ו
במ־שרה צ מ ר ו ב י ו ר ה ו א י ן
ש ם א ו מ ן א ל א ה ו א ,הרי
זה
בצנעא
עושה
בתוך
ביחו .ו כ ן היה א ו מ ר ,אם
היה ס פ ר או ב ל ן ל ר ב י ם ,
והגיע ה ר ג ל ,ו א י ן ש ם א ל א
הוא,
וה
הרי
העריסין
והחכורין
והקבלנץ
אלו יעשו ,אבל
והגמלין
הרי
החמרץ
]והספנים[
והספינות ש ל ו לא יעשה
בימי
מלאכה בהן
אבלו.
ו א ם היו מ ק ו ד ם מ ו ש כ ר י ן
ב י ד אתרים עושין .ש כ י ר
יום
שלו
אחרת
לא
מלאכח
אפילו
בעיר
יעשה,
היתה
אחרים
ב י ד ו בין
בין
שאינת
בקיבולת
ב ק י ב ו ל ת ל א י ע ש ה ,היתה
מלאכתו
בביתו
כיד
לא
אחרים,
יעישו,
בכית
אחר
יעשו.
מריץ
ומר
כדיר,
דרב
אחא
הוו
א י ר ע ביה
כמר
שוחפי,
בדיה ד ר ב א ת א א כ ל ,ש ד ר
ופסקיה ל ג מ ל י ה .א מ ר ר ב
אשי
והתניא
אם
יכול ליתנס על גבי הבל לפי שאבל אסור בעשיית מלאכה :או
אונס .היינו מילתא אתריתי כלומר מי שהפך את זיתיו לפני הרגל
משקין( פירשתי :רבי יהודה אומר
מי שתפך את זיתיו ואירעו אבל או אונם
אף זורעים כוי .במתניתין מחמיר
או שהטעוהו פועלים טוען קורה ראשונת
רבי יהודה וכאן מיקל:
ומניהה לאחר המועד דברי ר׳ יהודה רבי
בורו לגוף .ספרים אחרים כדו:
יוסי אומר זולף וגומר וגף בדרכו :גמ׳ פתח
רבן שמעון בן נמליאל אומר כו׳.
באבל וםיים במועד אמר רב שישא בדיה
ואף על גב דרבן שמעון בן
דרב אידי זאת אומרת דברים חמותרין
גמליאל נמי מולה לדרב שישא בריה
לרב אילי ראסורין בימי אבלו מולה
במועד אסורים בימי אבלו רב אשי אמר
היכא לאין שם אומן אלא הוא לשרי
לא מיבעיא קאמר ל א מיבעיא בימי אבלו
ובצינעא <י( יעשו ע״י אחרים משוס
דמדרבנן חוא ושרי אלא אפילו במועד
פסילא למשכיר שרינן וגבי אבלו
דאיםור מלאכת מדאורייתא במקום פםידא
לשרינן הוא עצמו באין שם שיעשה
שרו רבנן תניא כוותיה דרב שישא בריח
כמותו ואומן לרבים וספר וכו׳ משוס
דרב אידי אלו דברים חעושיז לאבל בימי
לצורך לרבים ורגילא שריא לעיל ויש
אבלו זיתיו תפוכין טוענין לו וכדו לגוף
לאבל
לשרינן
להא
מפרשים
עצמו wכשלא ימצא אחרים כרמשמע
ופשתנו לתעלות מן המשרה וצמרו להעלות
הלשון ואין שם אומן אלא הוא אבל מן היורה ומרביצים שדהו משתגיע עונת
לכתחילה צריך לעשות על ילי אחרים המים שלו ר׳ יהודה אומר אף זורעין לו שדה
מיהו לפי הטעם הזה לא ירענא
ניר ושדה תעומדת לפשתן אמרו לו אם לא
בחמרין וספרין כשמושכרין אצל
אחרים למה אין מצדך בסמוך על תזרע בבכיר תזרע באפל אם לא תזרע פשתן
תזרע ממין אחר י רבן שמעון בן גמליאל
ילי אחרים ולפי טעם קמא ניחא
אומר זיתיו תפוכין ואין שם אומן אלא תוא
לאין מי שיעשה לבר זה באותו
שיש )י( אומגות לחמר וגמל וספן:
כדו לגוף ואין שם אומן אלא הוא פשתנו
אמר
לתעלות מן תמשרת וצמרו לתעלות מן
היורה ואין שם אומן אלא הוא הרי זה יעשה בצינעא יתר על כן אמר רבן
שמעון בן גמליאל אם היה אומן לרבים וספר וכלן לרבים ותגיע עת הרגל
ואין שם אומן אלא חוא חרי זח יעשח יחאריםין וחחכירין והקבלנין הרי אלו
יעשו אחרים בשבילן ׳חחמרין הגמלין והםפנין הרי אלו לא יעשו ואם חיו
מוחכרין או מושכרין אצל אחרים חדי אלו יעשו שכיר יום אפילו בעיר
אחרת לא יעשח תיתח מלאכת אחרים בידו אע״פ שבקיבולת לא יעשח
אף על פי שבקיבולת ולא מיבעיא שאינת קיבולת אדרבה קיבולת כדידיח
דמי אלא אימא יבין קיבולת בין שאינה קיבולת לא יעשה תיתה
מלאכתו ביד אחרים בביתו לא יעשו בבית אחר יעשו מריון ברית
דרבין ומר בריה דרב אחא בדיה דרבא הוה לחו תתוא גמלא דתורא
בתרי תרדי איתרעא בית מילתא במר בריח דרב אחא בדיה דרבא ופסקיה
לגמליה אמר רב אשי גברא רבה כמר בדיה דרב אחא עביר הכי נתי
דלפםידא דידיח לא חייש אדאחרים לא חייש והא תניא אם היו מושכרין
אדם חשוב שאני
או מוחכרין אצל אחרים חדי אלו יעשו וחוא םבר
א
נ
8
א(
ה
ח
ט
־
ל
נןמ
אמר
יעשה.
בשדותיו
מיי שהפך אה זיהיי .שהזמינן ליתנם על גבי הבל להוציא מהן
שמן :ואירטו אבל .בשאר ימות השנה שלא סמוך לרגל ואינו
ג
זיתיו
ואירעו אבל
מ ושמן חלש מתקלקל:
אפילו
הול המועד דאםורא במלאכה
היו
מסורת הש״ם
ואירעו אונס ולא היה יכול ליתנס
על גבי בית הבל ובא הרגל :או
פוטלים.
שהטטוהו
שהשכיר ליתנס
על גבי בית הבל קולס הרגל ולא
באו :טוטן קורה ראשונה .כלומר
נותנן על גבי בית הבל ברגל וסוחט
עליהן הקורה פעם אחת לאי לא
עביל
איכא
הכי
יתירא:
פסילא
ומניחה .בו שלא יסחוט יותר על
לאחר המועל :זולן* וגומר כדרכו.
כלומר נותנו על גבי בית הבל וסוחט
הכל .כל מילי לשפוך קרי
גמ׳
באבל
פהח
זילוף:
במוטד.
וסיים
לקתני מי שהפך את זיתיו ואירעו
אבל ולא פירש אס יכול לטעון קורה
באבילות אס לא אלא מילי למועל
קא פריש לכי אירע לו קולם המועל
אונס טוען קורה ראשונה במועל:
אסור בימי אבלו .כלומר להכי לא
פריש לאסור לו לטעון אפילו קורה
ראשונה
אבלו:
בימי
לא
מיבטיא
בימי אבלו .לאין אסור במלאכה אלא
מדרבנן לשרי לטעון קורה ראשונה:
אלא אפילו .חולו של מועל דאסירא
מלאכה
ביה
לכתיב
מלאורייתא
<שמומ כגן את חג המצות
אסולג> :במקום פסידא שרו רבנן.
לטעון קורה ראשונה :הטושין לאבל.
אחרים אבל הוא עצמו אינו רשאי:
כדו
לגון{.
מגופת
וזיהיו
התבית:
וטוענין לו קורה ראשונה אבל הוא
עצמו אינו עושה היינו כרב שישא
דאמר דברים המותרין בחוש״מ אסורין
אבלו:
בימי
ופשהט
מן
להעלוה
המשרה .כל הני אית בהו םסידא
אי לא
טונה
עביד להו :משהגיע
המים שלו .כשהגיע זמנו להשקות
השדה שכך היו נוהגין כל אחד ואמד
משקה כל השדות שבבקעה איש יומו
או
שבוע אחד :שדה
חרושה:
שדה
ניר.
העומדה
שדה
לפשהן.
הרי זה יעשה טון לאית ליה פסילא ואיכא נמי צורך רבים .ול״ג הכא בצינעא להא רבים הוא :האריסין .מקבלי השרות לשנים לשליש
וכך בין יהיה הרבה או מעט ה ד אלו יעשו אחדס בשבילם :הגמלים והספנים היי אלו לא יעשו .לא ישכירו לכתתילה לפי שהמלאכה שלהם
הוא :ואם היו מוחכרין או מושכרין .הס או בהמתם אצל אחדם למהלך חדש או חדשים ה ד אלו יעשו הס לעצמן ולא יפסילו כל שכרן ובעלים
נמי לא יפסידו .והכא לא קתני על ידי אחדס שהד הן בעצמן מושכדן אבל אריסים אפשר להם על ידי אחדם בעבודת קרקע :שכיר יום.
אחד ואפילו בעיר אחרת ואין יודעין שם שהוא אבל וליכא משום מראית העין :לא יעשה .הואיל ובידו לחזור כדאמרינן <נ׳׳ק לף קנה 0פועל
חוזר ואפילו בחצי היום וליכא פסידא כולי האי :אם היהה מלאכה אחרים בידו .בביתו כגון בגד לארוג הואיל וברשותיה לגומרו לאחר זמן
הרי יא• אלו לא יעשו :ואע״פ שבקיבולה .אחרים היא שקיבל עליו לצמיתות אותו בגד לאורגו בכך וכך :קיבולה .לעשות בכך וכך ״)שרי( :כדידיה
דמיא .ואסור אבל שאינה קיבולת דלא הוה כדידיה ש ד :בביהו .של אבל לא יעשו אותו) 0משוס חשד שיאמרו הוא בעצמו מסייע במלאכה .אי נמי
שלא יאמרו בימי אבלו השכירו לזה הפועל :גמלא .צמד בקר בין שניהם שור אחד לזה ושור אחד לזה :איהרע ביה מילהא .אבילות :פסקיה לגמליה.
הפסיק שורו מן הצמל ולא שלחו לחרוש בשדה לפי שהיה אבל ומצווה על שבימת בהמתו מדרבנן :להפסד לידיה לא חייש .ללא קא מעבד ארעא
מגמליה משוס דאבל הוא :לפסידא דאחריני .כגון מדון לא חייש ללא קא משלר לגמליה הוי ליה פסילא ללא הוה ליה בהמה לחרוש וכיון לשרי
כלתגיא אס היו מוחכדן וכו׳ הוה ליה למיחש אפסילא לחבריה :הוא סבר .מר בדה לרב אחא :אדם חשוב שאני .להא והא אסור לליליה למיעבד:
מקבלי
או רכינו לא גרס יגף גני זימים וכ״כ נרש״י נאלסס וננ״י שס ללא גרסינן וגף.
גליון הש״ם
גט׳
לא פ־בע־א בים•
אבלו דמדי־כנן .עיין לקמן
לף יל ע״נ תוס׳
עשה ליחיל:
ל״ה
הפוכין .נותנין אותן על בית הבד
ולרביע :החכירים .שקיבל לשמירה ולעובלה לסכום כך וכך כודן אני נותן לך ממנה :והקבלנים .שקיבלו לשומרה לזמן פלוני בסכום כך
ו ד ח י נ ן ,הני מ י ל י ב א י נ י ש
אס
)א( רש"• ל״ה
זמן
היתה נו׳ לאחר
אף
הרי לא יעשה
ע ל פ י שנקינולת כו׳
ק צריך להיות והר״א
יתינת אלו נמחק ) :ב ( ר״ה
נניתו של אנל לא יעשו
אותי אחרים משוס חשל:
) ג ( תום' ל״ה רני ייסי כו׳
לאיכא ססילא כ ש מ ו ל י כ ן .
נ״נ לשון הר״ן וגף לא
גרסי גני זיתיס משום
לאין לרך לעשות לזיתים
מגופה לאפי׳ הניתו מגולה
נמצא
לא פסלי וכן
נפרש״י נאלפס וננימוקי
יוסף ע״ש אנל בלשון
אחר פירש לגרסי׳ ליה
אע״ג לליכא ססילא לזיתים
נלא מגופה מ״מ ולאי
אינא
כשמוליכין אותן
פכךלא שניתז השמן נלא
מגופה ) :י ( דייה רשנ״ג
כוי ונצינעא והאריסין
יעשו ) :ה ( בא״ד רשרינן
לאנל עצמו היינו דוקא
נשלא ימצא) :ו( כא״ד
נאותו שיש לו אומנות:
שבעח ימים לימל על כל החג שהוא
באפל ולא הוי פסירא יתירא :בלן .שומר בימ המרחץ ומשמשן בביח המרחץ ונוטל מכל אחר שכרו :והגיע עה הרגל .שהכל צריטן לו
ד ע ל מ א ,א ב ל אדם ח ש ו ב אפיי מ ו ש כ ר י ן לא.
הגהות הב״ח
תשמור
שאם לא תזרע עכשיו מכאן ואילך אינו ראוי לפשתן :אמרו לו .לא תזרע שלה ניר ושלה פשתן שאס לא תזרע בבכיר בשלה ניר תזרע
מ ו ש כ ר י ן א צ ל אחרים ש ר ו
א ( שמחות ס״ה ,ג ( ]לקמן
ינ .שנת נא .וש״נ[,
ג(!חגיגה יח ,[.ד ( ס״א אינו,
מס״אישמא ,ו( ןעי׳ תוס׳
לחגיגה יח .דייה חילו ומישי
ע״ז ננ .ל״ה תיפיק ליהן,
מוסף רש״י
אדם ח ש ו ב שאני .יש לו
להממיר על עצמו יותר
)לקמן י ב ! שהרואה אותו
שהוא מיקל עומל ומיקל
י ו ת ר ) ש נ ת נא (.לסי שלמדים
הימנו ; כ ת ו ב ו ת פו.(.
מי שהפך פרק שני מועד קטן
מםורת הש׳׳ם
]שגת
(6
וש׳׳נ[,
נא.
ב(!תוספתא פ״ב[1 (< ,שס[,
ו ( !שםן ,ה ( ]עי׳ בתוספתא
סס״ב דשגיעי׳[ 0 ,ס״א ועושה
נכרי בשבת יי׳׳ט ומסייעין
ז(
במועד,
ס״ה,
שמתות
ח ( ]לעיליא.ע׳׳ש[ ,ט(]ברכומ
סד ,[.י( ]קידושין לא :וש׳׳נ[,
כ ( ]מיגת בהלכה לישא נהרי״ף
וגהרא״ש[ ,ל (
והרא״ש
גי׳
רב
נר
הרי׳׳ף
קטינא,
מ ( ]ליתא נהרא״ש[ ,נ ( ]עי׳
פרש׳׳י בעירוני] ה.דייה והאמר
ר״נ[ ,ס ( נרבית סל .הוריות
הגהות הב״ח
) (6נמ׳ רנ תמא שרא להו
לאנונגרי .נ״נ עי׳ סוף דף יח
נסרש״י
לעצמו:
ל״ה
) (3רש"־ ל״ה עושה כו׳ אלא
שיתפם
היינו
בנסרים
לימודי] ) :ג ( תום׳ ל״ה אמר
נו׳ מתא למיקרבא להמס נמי
לא אמרן ) :ו ( ר״ה לברי ר׳
יוסי בשמן תנן מילמא לרי
נרישא
יהולה
תגן
וביין
מילתא דר׳ יוסי ברישא
דכיון דאתחיל במילתא דר׳
יוסי וכו׳ אי אנור קאי אי
אחנית ונו׳ משמע לאנור קאי.
נ״נ נלומר לפי׳ זולף היינו
שסוחט וממצה וכשהוא ננור
שייך לומר לממצה כל היין
למוך הנור וגומר כלרכו כולו
ולהורידו לנור אנל אתנית לא
שייך זולף וגומר נל עיקר אלא
אנור קאי וקאמר וגף כדרכו
דאח״כ כשסחט וממצה הנל
מניח מגופה על הנור שהיין
ומנסהו
נמונו
וזה
נדרנו
עולה נגירסת הספדם בורו
לגוף:
גליון הש״ם
אופר .עיין ננ״מ דף צ ע״א
תוס׳ ל״ה אנל הנא:
הגהות הגר״א
]א[ נטי שכיר שנוע מסייעין
אותן נ״נ נמועל .ומה שנדפס
נצלו ס״א ועושה כו׳ נמחק:
] נ [ שם
ר׳
נשנת
נטונה .נ״נ סי׳ לקאי ארישא
נאינו שכיר שנת יבאו מאליהן
מותר נמועל אפי׳ נותן לו
שכר אח״נ ונסיפא שכיר שנמ
מסייעין ט ׳ לוקא נמועל לכל
ומוסרין לו שומר לנער אף
נשנר ]עי׳ מ״א[ )עמש״ש(
]שו״ע[ אנל הרמנ״ס מפרש
ןינייכ
אסיפא
השמיט
המ״מ!
שנת
י״ט
לק
לס״ל
לבהס בכל ענין אסיר ונמועל
מ׳ אף לשכור מותר ןועמי׳ש
רביכי בא״ח סי׳ תקל״ז(:
רבינו חננאל
א מ ר ש מ ו א ל מקבלי קיבולת,
פ י ׳ אם ק י ב ל ו ק י ב ו ל ת ,ב ת ו ך
אסור ,ח ו ץ
תתתום
ואסיקנא
מותר.
לתחום
הני
מילי
ב ש ב ת ו ת ובימים טובים ר ל א
שביחי
דנפקי
אינשי
חוץ
לחחום ,א ב ל ב ח ו ל ו ש ל מ ו ע ד
דנפקי ח ו ץ
דאיכא
מקבלי קיבולה בהוך החחום אסור .ליתן מלאכה לנכרי בקיבולת
ט עבלי ליה בשבתא לילעי כולי עלמא ואמרי היום בשבת יהב
ליה .והא לשרי בית הלל בס״ק לשבת )ל׳ ח (:ליתן כלים לכובס בע״ש
יעקב לא היה מחלק ואומר לשרי במועל וגם בשבת להא ריחים של
עם חשיכה ואפי׳ בתוך התחום משום לכביסה בנכד מילי ללא
מים איכא השמעת קול ושרינן בפ״ק לשבת <לף יח .ושם( ובפ״ק
מינכר וליכא חשלא אבל מילי רמינכר
לע״ז )לף כא :ושם( שרינן להשכיר
בתוך התחום אסור משוס חשלא:
שלה לנכרי משוס לאריסומיה קעביל
א
אמר שמואל מקבלי קיבולת בתוך התחום
אבל אי איכא מהא דמקרבא לההם.
וכ״ש קבלנות שאין הבית מתעלה בכך
אםור חוץ לתחום מותר אמר רב פפא ואפי׳
אותן פועלים נכרים אסורים לאינהו
אלא ממהר לעשות ואע״ג לר׳ שמעון
חוץ לתחום לא אמרן אלא דליכא מתא
ילעי להני נכדם עבלי ליה מלאכה
בן אלעזר פליג מסתמא הלכה כר׳
דמקרבא לתתם אבל איכא מתא דמקרבא
ואמד בשבתא יהב להו :אסור.
שמעון בן גמליאל לקא אסר התם
לתתם אםור אמר רב משרשיא וכי ליכא
לאמרי היום יהבו ליה :סיוטי הוה
מרחץ במשנה משמע הא שלה שרי
מסייט בהיבנא .שהיה נותן להם תבן
מתא דמקרבא להתם נמי לא אמרן אלא
כללייק התם ותניא בפ״ק לשבת
למלאכה להואיל והוא מסייע בהלייהו
בשבתות ובימים טובים דלא שכיחי אינשי )דף יט (.גבי ספינה פוסק עמו על
אסור :אבונגרי .מסלד שולחנות:
מנת לשבות ואינו שובת אלמא אין
דאזלי להתם ב אבל בחוש״מ דשכיחי אינשי
למיטבד טבידהייהו .אס נשבר השלחן
הנכד מנית לעשות קבלנותו בשביל
דאזלי ואתו להתם אסור מר זוטרא בריה
ש ד לתקנו :שרשויי .דוח בעלמא כלי
ישראל ואיכא מאן לאמר אפי׳ לפסוק
דרב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת
סעולתס לקא אכלי בהלייהו ולא קא
אין צריך ובשמעתין לאסר שמואל
חוץ לתחום אקלע רב םפרא ורב חונא בר
חשיב מלאכה :מקבלין קיבולה .נותנה
מפרש רבינו יעקב כאותו פירוש
חיננא ג ולא עלו לגביה ואיכא דאמרי חוא
לנכד לעשותה אחר המועל :אין
שמעמילין כולהו שמעתתא באבל
מרביטין בהמה .משום לעביל מלאכה
נמי לא על בגוויח וחאמר שמואל מקבלי
וכלרב שישא לאמר )לעיל יא (:לבדם
בחולו של מועל :אין מרביעין .אין
המותרי׳ בחש״מ אסורין בימי אבלו
קיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום
אוחזין הבהמה ומביאין עליה זכר:
להד לאודיתא או כעין לאורייתא
מותר איאדם חשוב שאני ואיכא דאמרי סיועי
בבכור .לקעביל ביה מלאכה וכתיב
אבל במועל הקילו וכ״ש שיש להן להקל
סייע בתיבנא בהדייהו רב חמא ישרא לתו
)לגרים ט 0לא תעבור בבכור שורך:
בשבת ללא חיישינן כל כך ללא ליזלזל
לבקרוה .מקום שיש שם בהמות יא( לאבונגרי דבי ריש גלותא למיעבד לתו
ביה וא״ת כיון לבאבילות אייד שמואל
עבידתא בחולא דמועדא אמר כיון דאגר
והיא רובעמ מעצמה :מדיירין.
היכי קאמר וכי ליכא מתא למיקרבא
לא קא שקלי שרשויי תוא דקא משרשו
מכניסין בהמה לשלה כלי שיוציאו זבל
להתס »( לא אמרן אלא בשבתות
ומזבלין השלה :אין מסייעין אוהן.
ליח ולית לן בת תנו רבנן ימקבלין קיבולת
וימים טובים ללא שטחי לאזלי מלוכתא
לבהמה לבא בשלה או אס נכדם
אבל בחולו של מועל אסור וצריך
במועד לעשותח לאחר תמועד ובמועד
הס אין מסייעין להם להסיען ממקום
דברי רבי יוסי .בשמן
עיון:
אסור ־כללו של דבר כל שתוא עושת
אפילו
למקום כלי שמזבל כל השלה
)י( תניא מילתא לרי יהולה ברישא
אומר לנכרי ועושת 8וכל שאינו עושת אינו
בבאין מעצמם :לנטר .לשמור כגון
וכיון לאתחיל מילתא לרבי יוסי
3
אומר לנכרי ועושת תניא אידך ימקבלין
אס נכרים הס :שכיר שבה .ששכרו
מסיים לה וגף ביין לא ילענא אי
תמועד
קיבולת במועד לעשותח לאחר
כל השבוע ללייר שלהו :שבוע.
אבור אי אחבית קאי מיהו לכאורה
׳ובלבד שלא ימדוד ושלא ישקול ושלא
שמיטה :מסייעין .כאילו של נכרים
אחבית קאי לשייך בה מגופה
״ ף גח אין
ף ל
ן ן
ן
ך ף ך
י
הוא :ה״ג ועושה נכרי גשגה וי״ט
ומלקתני בה זולף וגומר משמע
ומסייעין במוטי .ללא טרח מלאכה
לאבור קאי לאחבית לא שייך משמע
מרביעין בהמת בחולו של מועד ט כיוצא
כלומר יכולין לסייע לאותו שטר
לגף אחרי כן וגם עושין לו לימולין
בו אין מרביעין בבכור ולא בפסולי
ללייר :ומוםרין לו רועה אחד לנער
משמע לקאי אבור ולית ליה זולף
צאנו .שמליירין אותה הואיל ואינו המוקדשין תניא אידך אין מרביעין בהמה
וגומר לאחבית לא שייך לימודן
בחולו של מועד ר׳ יהודה אומר ״המורה
שכיר לשבת ממש :רבי אומר בשבח
לסגי בטסי קטן:
שתבעה מרביעין עליה זכר בשביל שלא
בטובה .אס רוצה שום אדם לסייע
מכניס
לאותו שטר בטובתו עושה כלומר
תצטנן ושאר כל הבהמות מכניםין אותן
בחנם ולא בשכר :מתני׳ בהוך
לבקרות ת״ר הייאין מדיירין לא בשבתות ולא בימים טובים ולא בחולו
הגור .שלפני הגת אותו כלי שהיין
של מועד ואם באו מאליחן מותר ואין מםייעין אותן ואין מוםרין לתם
נופל בו מן הגת קרוי בור :זולןז
שומר לנער את צאנם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנח שכיר שבוע
וגומר כדרכו .כלומר מדק אומו
בחבית וגף התנית במגופה גמורה :מםייעין אותן wייומוםרין להם שומר לנער את צאנם 1ב 1ר׳ אומר כ בשבת בטובת
י /וכן מי
ביו״ט במזונות במועד בשכר אמר רב יוםף הלכתא כרבי:
טושה לו למודים .אינו יכול לגוף
כדרכו אלא שיחפס ) כ ( היינו לימודין
שהיה יינו בתוך הבור ואירעו אבל או אונם או שהטעותו ״לזולף וגומר
בשביל שלא יחמיץ שאס אינו סותמו
וגף כדרכו דברי ר׳ יוסי ר׳ יהודה אומר עושה לו לימודים בשביל שלא
למימר
וצריכא.
גמ׳
מחמיץ:
יחמיץ :גמ' וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההיא קאמר ר׳ יוסי משום
בתרוייהו בשני בבי למתני׳ דמשחא
דמישחא נפיש פסידיה אבל חמרא דלא נפיש פסידית אימא מודי ליד .לרבי
ולחמרא ר׳ יוסי אומר זולף כר:
יהודה ואי אשמעינן בתרייתא בההיא קאמר רבי יחודח אבל בחך אימא
בההיא .דשא לממנימין :קאמר
מודה לד׳ יוסי צריכא אימר רב יצהק בר אבא ח>מאן תנא שינוי במועד
רבי יוסי .זולף כלרכו :דמשחא.
בדבר האבד דלא כר׳ יוסי אמר רב יוםף מהלכה כר׳ יוםי בעו מיניה מרב
יקיר ואיכא ססילא יתירא :מודה
ליה לר׳ יהודה .לאינו זולף וגף
נחמן בר יצחמ מתו למישע חביתא דשיכרא בחולא דמועדא אמר להו
ממש אלא עושה לימודים עראי :דלא
ני(םיני אמר תלכח נ כר׳ יוסי אימוד דאמר רבי יוסי בחמרא בשיכרא מי
כר׳ יוסי .לאמר גומר כדרכו ואינו
אמר המרא טעמא מאי־ משום דנפיש פסידיה שיכרא נמי אית בח
צריך שינוי :למישע .לגוף התבית:
פםידא דאמר אביי ייאמרה לי אם בר שית םאוי ושייע מבר תמני ולא שייע
סיני .יי>ר 3יוסף :הלכה כרי יוסי.
5
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים *בהלכה
לגף כלרכו :בר שיה סאוי ושייע
מ
נמ' וכל שאינו עושה אינו
אומר
אמר
לחחום
אסור .מ ר ו ו ט ר א ב נ ו ליה גוים
בההוא
שכר מוגף שמתזיק ששה שאין משכי
ולא
עיילי
אפדנא.
רבנן
איכא
דאמרי,
נ מ י ל א ע ל בההוא
הוא
אפדנא.
ו א ע ״ ג ד א מ ר ש מ ו א ל כ י האי
ג ו ו נ א ש ר י ,א ד ם ח ש ו ב שאני.
איכא
דאמרי,
בההייהו
שרא
עבדיה
סייע
בחיבנא .ר ב
חמא
הבי
ריש
לאכוונרי
גלוחא ל מ י ע ב ד להון עכידחא
בחולי
דמועדא ,מאי טעמא
נ
ה
כ
ש
ה
א
ן
ש
ה
ב
שמואל מקבלי קיבולת בתוך התחום .הא לשרינן כלים
לכובס נכרי פירש בקונכו׳ ללא מינכר שהוא של ישראל ור׳
ת
ח
(
מתנ
מבר המני ולא שייע .כלומר יפה
ב ק י ב ו ל ת א פ ד נ א ח ו ץ לתחום,
יב.
ש ה ו א
נ כ ל
י
ג ד ו ל
שמחזי
יז
ש מ ו נ ה
למאי תלכתא אמר רב דניאל ליבר קטינא י״)אמר רב( לומר שחן עקודות ואין
למידות זו מזו דאמר שמואל זופתין כוזתא ואין זופתיז חביתא רב דימי
מנתרדעא אמר ״זופתין חביתא ואין
זופתין כוזתא מר חייש לפםידא ומר
ואין'זופתין
חייש לטירחא אמר אביי ״נקטינן הלכות מועד כתלכות שבת
ם
י
י
סאין :כהלכוה כוהים .לאמרינן
)חולין לף ל (.היכא לאחזיק אחזיק היכא רלא אחזיק לא אחזיק :עקורוה .כאשה עקרה שאין לאלם ממנה פרי אלא גופה :ואין
למידין זו מזו .לאימא כשם שזו מותרת כך זו מותרת כמו בכותים ולא אמדנן כי היט למחזיק בהאי מחזיק בהאי אלא לא ילפי
הני מהני :מר .דאמר זופתין תביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירא אי לא זפתי לה משוס דנסיש יינא ובכוזתא ליכא
פסידא יתירא .כוזא כלי קטן :מר .דאמר זופתין לכוזא דחייש לטירתא ׳׳תירא ובכוזא ליכא טירחא יתירא ובחביתא איכא טירמא י ןיתירא:
ש
עין משפט
נר מצוה
י א א מיי׳ פ׳׳ו מהל׳ שגת
הל׳ יל טיש׳יע א״ח סי׳
רמל סעיף א ]ומוש״ע י״ל
סימן שפ סעיף יטן:
״ כ ב מיי׳ פ״ז מהל׳ יו״ט
הלכה כה טיש״ע א״ח
סי׳ מקמג סעיף נ :
ג ]טיש׳׳ע א״ח סי׳ למל סעי׳
ג[:
יג ד טוש״ע שס סי׳ מקמנ
סעיף א:
י ד ה מיי׳ שם טוש״ע שם
סי׳ תקמג סעיף ג:
ט ו ו מיי׳ שם הל׳ כל טוש״ע
שס סעיף א:
ז מיי׳ שס הלכה כה
טז
טוש״ע שם סעיף ג:
י ז ח מיי׳ שס ס״ת הלכה טו
טוש״ע שס סי׳ מקלו סעיף
ג:
*ח ט מיי׳ ס״א מהל׳ מעילה
הלכה ט:
י ט י כ מיי׳ ס״ח מהל׳ יו״ט
הל׳ יא טוש״ע שס סי׳
תקלז סעיף יל:
ב ל מיי׳ ס״ז מהלכות יו״ט
הלכה ג)ופי׳׳ג מהל׳ אגל
הל׳ ו( טוש״ע א״ח שי׳ מקלח
סעיף א:
כ א מ מיי׳ פ ״ז מהל׳ יי״ט
הל׳ ג ופ״ח הלכה ז
טוש׳׳ע שם סי׳ תקלז סעיף א:
כ ב נ מיי׳ שם ס״ח הלכה
יל:
כ ג ס ע מיי׳ שס טוש׳׳ע שס
סי׳ תקלח סעיף א:
מוסף רש״י
עושה ל ו לימודים .לוחין
לבור של יין לכסותו ! ב ר כ ו ת
לח (.לסדר נסרים על סי הבור
ושבת קכה:ו .סיני .היו קורין
לרב יוסף שהיה בקי ננרייתות
הרבה )ברכות םז .>.כוזתא.
פך קטנה מחבית 1ע־ז עא.>:
מסורת מאבותינו,
נקטינן.
מנהג מרבותינו )ערובין ה..:.
רבעו חננאל)המשך(
זבלן
שיטול
השדוח
לזבל
והאילנות .ואם ב א ו מאליהן
אבל
מותר,
הרועים,
שומר
אין
ואין
מפייעין
להם
מוסרין
לנער את צאנן ,ואם
היה ש כ י ר ש נ ה ש כ י ר ח ד ש
ש כ י ר ש ב ת ,מסייעין הרועין
להם
ומוסרין
לנער
שומר
צ א נ ן .ר• א ו מ ר אם ב א ו ב ש ב ת
ב ט ו ב ה ,ב ל א כ ל ו ם הנאה .א ו
ביום
טוב
כלומר
במזונות
בלבד,
שכירותכם
היא
במועד
אפיי
םעודתכם.
בשכר .א מ ר ר כ יוסף הלכתא
כרי•
מתני'
ו כ ן מ י ש ה י ה יינו
כ כ ו ר ו א י ר ע ו א ב ל א ו אונס א ו
פועלים
שהטעוהו
יוסי
ר׳
א ו מ ר ז ו ל ף ו ג ו מ ר כ ד ר כ ו ,ר׳
אומר
יהודה
לו
עושה
לימודים כוי .פ י ר ו ש לימודים
מכסהו.
אשמועינן
דנפיש
וצריכא,
דאי
משתא
משום
פסידיה
הכי
משום
ש ר י ר׳ יוסי ,א ב ל ח מ ר א כ ר .
א מ ר ר׳ י צ ח ק ב ר א ב א מ א ן
תנא
שינוי
בדבר
במועד
ה א ב ד ד ל א כרי יוסי ,ד ה א ר׳
יוסי ש ר י כ ד ר כ ו כ ל א ש י נ ו י .
אמר רב
הלכתא
יוסף
כרי
יוסי< .בעא( ] ב ע ו ן מיניה מ ר ב
בר
נחמן
למישעיה
יצחק,
לחביתא
מהו
דשיכרא
ב ח ו ל ו ש ל מ ו ע ד ,א מ ר להו,
ר ב י ו ס ף דהוא סיני ,כ ד ג ר ס י נ ן
ב ס ו ף ה ו ר י ו ת ר ב ה ע ו ק ר הרים
ר ב י ו ס ף סיני ,ה ו א א מ ר ה ל כ ה
דאמר
כ ר ׳ יוסי
זולף וגומר
ו ג ף כ ד ר כ ו .א מ ר ו ליה א י מ ו ר
דאמר
ר׳
בחמרא,
מגולה
יוסי א ף
דאי
מפסיד,
כדרכו,
שבקת
שיכרא
ליה
מי
א מ ר .א מ ר ל ה ו ש י כ ר א נמי
א י ת ביה פ ם י ד א ט ו ב א ,ד א מ ר
א ב י י א מ ר ה ל י אם ,ח כ י ת א
דכיון ד ל א אגרא שקלי ש ר ש ו י י הוא ד מ ש ר ש י להו ,כגון דורון הוא ושרי .ת ״ ר מ ק ב ל ץ קיבולת ב מ ו ע ד ל ע ש ו ת ת ל א ח ר המועד,
ד א י ת ב ה ש י ת ס א ו י ת מ ר י א ו כ י ו צ א ב ה ן ,ו ש י י ע א ,כח א ו ת ו ה ש כ ר ח ז ק א( כ מ ו ח ב י ת ש י ש ב ה ש מ ו נ ח סאין ,ו ל א ש י ע א .כ ל ו מ ר
ו ב ל ב ד ש ל א י ש ק ו ל ו ש ל א י מ ד ו ד ו ש ל א ימנה כ ד ר ך ש ה ו א ע ו ש ה כ ח ו ל .ו כ ן אינו נותן ב ק י ב ו ל ת ל ג ו י ב מ ו ע ד .ב ל ל ו ש ל ד ב ר ,
אם ת ש א ר מ ג ו ל ה י ש ב ש כ ר ה פ ס ד .א מ ר ר ב ה ל כ ו ת מ ו ע ד כ ה ל כ ו ת כותים .ל מ א י הלכתא ל ו מ ר ש ע ק ר ו ת ה ן ו א י ן ל מ י ד ו ת ו ו
כ ל ד ב ר ש מ ו ח ר ל ו ל ע ש ו ח ו א ו מ ר ל ו ו ע ו ש ה ,ו כ ל ש א י נ ו מ ו ח ר ל ע ש ו ח ו אינו א ו מ ר ל ג ו י ו ע ו ש ה .ת ״ ר א ץ מ ר ב י ע י ן ב ה מ ה
מ ז ו .ד א מ ר ש מ ו א ל ו ו פ ת י ן כ ו ז ת א ו א י ן ז ו פ ת י ן ח ב י ת ,ו ה ל א זו ו ז ו ז י פ ו ת ה ו א ,א ל א אין ל מ י ד י ן ז ו מ ז ו נ ו .ז י פ ו ת ה כ ו ז ת א אם
ב ח ו ל ו ש ל מ ו ע ד .כ י ו צ א ב ו א ץ מ ר ב י ע ץ כ ב כ ו ר ו ל א ב פ ס ו ל י ה מ ו ק ד ש ץ .ר ׳ יהוהה א ו מ ר ח מ ו ר ה ש ת ב ע ה מ ר ב י ע י ; עליה ב ש ב י ל
ת י ש א ר ב ל א ו י פ ו ת .פי׳ ] מ ר [ ח י י ש ל ט י ר ח א ו מ ר ח י י ש ל פ ס י ד א .מ פ ו ר ש ב י ר ו ש ל מ י ש מ ו א ל א מ ר ז פ ת י ן ג ר ב א ו ל א ז פ ת י ן כ ו ז ת א
ש ל א ת צ ט נ ן ,ו ש א ר כ ל ה ב ת מ ו ת מכניסין אותן ל ב ק ר ו ת .ת ״ ר א י ן מ ד י י ר י ן כ ח ו ל ו ש ל מ ו ע ד ,פ י ׳ מ כ נ י ס ץ ה ב ה מ ו ת ל ר י ר כ ד י
ןזפתין גרבא דזיפתא דקרקירא ולא זפתין כוזתא[ ,דזיפתא גלידא.
א! נראה מזה לרנימ היה גורס כנר ממניא.
נ ! אילי צ״צ אס תשאר נלא ויפות תפסיל ר נ לימי וכו׳ אמר זיפתין חניתא ואין וופתין כחתא פי׳ מ ר חייש.
עין משפט
נר מצוה
כד
י ב :
א מיי׳ ס״ז מהלכות
יו״ט הל׳ כ טיש״ע
איית סי׳ מקלז סעיף א:
כה
נ ג מיי׳ שס הלכה ו
טוש״ע שס סעיף טו:
כ ו ד מיי׳ שס טוש״ע שס
סי׳ תקלג סעיף א:
כ ז ה ו מיי׳ ס״! שס הלכה
ת טוש״ע שם:
ז מיי׳ פי״ז מהל׳
כח
מאכלות
אסורות
הלנה י י סמג לאדן קמנ
טוש׳׳ע י ״ י סי׳ קיג סעיף
א:
כט
יו״ט
טוש״ע
יוי
הלכה
מקלג
סי׳
סעיף נ :
ט ]טוש׳׳ע א״ח סימ! תקלו
סעיף ט:[1
ל י מיי׳ שם פ״ז הל׳ ג
טוש״ע שס סי׳ תקלח
סעיף נ :
ל א כ ל מיי׳ שס והל׳ י
טוש׳׳ע שם סעיף א:
לב
מ מיי׳ שס הל׳ ד
טוש׳׳ע שס סעיף ו:
ל ג נ ס מיי׳ שם הל׳ ג
טוש׳׳ע שם סעיף נ :
ע ]מיי׳ שם הלנה ד טוש׳׳ע
שס סעיף ון:
לעזי רש
׳״י
נושקי״א
סיכות ,מכבנות .ה ו מ ל ו ״ ן .
כשות.
רבינו חננאל
ר ב הונא ח צ ד ו ל י ה ב ח ו ל י
ד מ ו ע ד א ,איתיכיה ר ב ה ב ר
רב
האבד
והתניא
מותר
במועד
דבר
לעשותו
ושאינו אבד אסור
לעשותו,
במה
דברים
אמורים
בתלוש,
אבל
במחובר אפילו כולו אבד
אסור .ו א ם א י ן ל ו מ ה י א כ ל
קוצר
ומעמר
כר,
ודש
ו ב ל ב ד ש ל א י ד ו ש בפרות.
א מ ר ליה
רב
מחניחא
יחידאה
הא
הונא
היא,
)ההוא( ן ד ה א [ ר ב ן ש מ ע ו ן
ב ן ג מ ל י א ל תני ל ה מ ש ו ם
ר ׳ יוסי ,ו ל א םמכינן עליה,
אי ה כ י ד ר ׳ יוסי היא י ד ו ש
ב פ ר ו ת ,ד ה א ר׳ יוסי לא
ב ע י שינוי.
דכל
ופרקינן
יומא
איכא
כיון
דדייש
ב ל א פ ר ו ת ל א ו ש י נ ו י .תנו
טוחנץ קמת במועד
רבנן
לצורך
המועד,
לצורך
שלא
ה מ ו ע ד אסור ,ו א ס
טחן
לצורך
והותיר,
מותר .כיוצא ב ו
קוצצין
לצורך
לצורך
וכן
המועד
עצים
כמועד
המועד,
ושלא
ה מ ו ע ד אסור ,כוי.
מטילין ש כ ר
ה מ ו ע ד כוי.
לצורך
ובלבד
שלא
יערים .איני ,והתניא א ע ״ פ
ש י ש ל ו ש כ ר י ש ן מערים
ושוחה מ ן החדש .ופרקינן
תנאי
דחניא
היא,
מערימין בכך,
יוסי
בר׳
אין
משום
יהוהה
ר׳
אמרו
מערימין .ואע״ג דלמיתצד
ל מ י שאין לו מה
יאכל
ש ר י ,איקפד ש מ ו א ל עליה
דרב,
אדם
ואמר,
חשוב
יהודה
בחומרחא
אפילו
שאני.
נשיאה
הכי
ר׳
נפק
דורשין <חגיגה דף יי! (.גבי חג האסיף אסיפה
הרב
לכתחילה אבל בליעבל לא הר חייב והא דקתני זופתין הר מותר
אין
לכתחילה :למיחצד .לקצור ורב הונא יש לו מה יאכל הוה ואמאי
במועד מי שרי
שרי לה :אמר ליה .האי לקתני מחובר אפי׳ כולו אבול נמי אסור
ואיגי יודע מה מלאכה יי( וצריך עיון אי טרח בלא מלאכה אסיר כי
היכי
בפרקמטיא
דאסירי
ר׳ יוסי היא ויחילאה היא ולא סבירא
ולקמן
יש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר
טירחא ולא טירחא הוא ושמא היינו
לכתחלה רב הונא חצרו ליה חצדא במועדא
דוקא בדבר שהוא מלאכה:
איתיביה רבה בר רב הונא לרב הונא טוחנין
אם תימצי לומר צדם און הככור
קמח במועד לצורך המועד ושלא לצורך
ומת קנםו כנו אחריו .משום
המועד אסור ׳ דבר שאבוד במועד מותר
דאיסורא עשה אבל כוון מלאכמו לא
עשה איסורא עדיין ולא צריך להגיה
לעשותו במועד דבר שאינו אבוד במועד
דאוריי׳ אבל בפ׳ השולח )גינףן מד.
אסור במה דברים אמורים בתלושיז מן
ושם( דגני מכר ומת )י( בעי אי קנסו
חקרקע אבל מחובר לקרקע אפי׳ כולו אבוד
ודאי
גרסינן
בנו אתריו התם
אסור ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר
איסורא דאורייתא משוס דמכר ומת
ודש וזורח ובורר וטוחן ובלבד שלא ידוש
נמי עבד איסור׳ אלא דלא הד דאוריי׳:
בפרות אמר ליה יחידאה היא ולא סבירא לן
נטייבה
כוותיה דתניא כלל אמר רבן שמעון בן
גמליאל משום ר׳ יוסי דבר התלוש מן הקרקע אפילו מקצתו אבוד מותר
והמחובר לקרקע אפי׳ כולו אבוד אסור ואי ר׳ יוסי ידוש נמי בפרות הא
אמר רב יצחק בר אבא ״מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד רלא כר׳ יוסי
אמר לך ח״נ כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי חאידנא נמי לאו שינוי חוא
ת״ר יטוחנין במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אםור ואם טחן
והותיר תרי זת מותר קוצצין עצים במועד לצורך המועד ושלא לצורך
מטילין שכר במועד
תמועד אסור ואם קצץ ותותיר תרי זת מותר
לצורך המועד ושלא לצורך תמועד אםור ואם תטיל ותותיר הרי
זה מותר ובלבד שלא יערים ורמינהו מטילין שכר במועד לצורך המועד
ושלא לצורך חמועד אםור אחד שכר תמרים ואהד שבר שעורים ואע״פ
שיש לו ישן י מערים ושותח מן חחדש תנאי תיא דתניא אין מערימין בכך
ר׳ יוםי בר יהודח אומר מערימין רב חצרו ליה חצדא בחולא דמועדא שמע
שמואל אקפד לימא שמואל כיחידאח םבירא ליח לא חצדא דחיטי הוה
דלא הוה פסיד ורב מאי טעמא עביד הכי אין לו מה יאכל הוה ושמואל לא
םיימוח קמיח אי נמי ייאדם חשוב שאני ר׳ יהודה נשיאה נפק >בתומרתא
דמדושא ואשתי מיא דאחים קפילא ארמאה שמע ר׳ אמי ״אקפד אמר רב
יוםף מאי טעמא אקפד <*> אי משום חומרתא דמדושא הא תניא ׳יהשירין
תנזמים ותטבעות הרי הן ככל הכלים חניטלין בחצר אי משום דאישתי
מיא דאחים קפילא ארמאת תא אמר )» שמואל בר יצחק אמר רב כל
שנאכל כמות שחוא חי אין בו משום בישולי נכרים אדם חשוב שאני
אמר רב חננאל אמר רב קוצץ אדם דקל במועד אע״פ שאינו צריך אלא
לנסורת שלו >לייט עלה אביי רב אשי הוה ליח אבא בשלנייא אזל
למיקצייח בחולא דמועדא אמר לית רב שילא משלנייא לרב אשי מאי
דעתיך דקאמר רב חננאל אמר רב קוצץ אדם דקל במועד אע״פ שאינו
צריך אלא לנםורת שלו תא לייט עלת אביי אמר לית י• לא שמיע לי כלומר
לא םבירא לי אישתמיט נרגא בעי למיפםקיה לשקיה שבקיה והדר אתא
רב יהודה שרא למיעקר כיתנא ולמיקטל כשותא ולמיעקר שומשמי אמר
ליח אביי לרב יוםף בשלמא כיתנא חזי לחפיפח כשותא חזי לשיכרא אלא
שומשמי למאי חזי חזי לנזיי דאית בהו רבי ינאי הוה ליה ההוא פרדיםא
דמטא זמניה בחולא דמועדא קטפיה לשנה שהיוה כולי עלמא לפרדיםייחו
לחולא דמועדא אפקרית רבי ינאי לפרדיסית תתוא שתא :מתני ,י מכניס
אדם פירותיו מפני חגנבים ושולח פשתנו מן המשרח בשביל שלא תאבד
ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד וכולן אם כוונו מלאכתן במועד יאבדו:
גמ' תנא ובלבד שיכניסם בצנעא לתוך ביתו רב יוסף תות לית >כשורי
עיילינהו ביממא אמר לית אביי ותתניא ובלבד שיכניםם בצנעא בתוך ביתו
אמר ליה צנעא דהני יממא הוא כיון דבליליא בעו גברא יתירי ובעו לימדוכרי
דנורא אוושא מילתא :ושולה פשתנו מן המשרה כו׳ :י״בעי מיניה רבי ירמיה
מרבי זיראיי עמון מלאכתו במועד ומת מחו שיקנםו בניו אחריו אם תימצי לומר
בשמעתין )דף יג >.אמר מועד משום
א
ב
נ
ה
ח(י
ט
ח
ט
כ
מ
ל
כ
3
ם
צרם
דמדושא,
ו א ש ח י מ י א דאחים ק פ י ל א
ארמאה.
פירות
איכא
פירש
יש מהן פטור אגל אסור .והא דקתני אין זופתין אסור למיעבד
ג>ה
]נושקי״ש[.
הונא,
מכניס
אדם
פידותיו
דבאסיפת
מפני
הגננים.
מלאכה
בתוספות
כדאמרינן פרק
א
ח מיי׳ פיית מהל׳
א״ח
מי שהפך פרק שני מועד קטן
ו א י ק פ ד ר׳
אמי
נמי יהא
אסור
אומה
מלאכה
דכיון
דכוון
מלאכתו
במועד
מסורת הש״ם
דין הוא
שיהו
אסיריו
ליהנות
לן כוותיה :כיון דכל יומא לאו גפרוה
דיישי האידנא לאו שינוי הוא .כי
ריישי בלא פרות ולעולם ר׳ יוסי היא
והא לאסר
מילתא
בפרות
היא:
לצורך
משום
ואם
המועל
לאוושא
טחן.
והותיר
במועל
לאחר
על
המועל :מוהר .לאכלו אחר המועל:
א ( ]תוספת׳ פ״אן ,ב ( ]לעיל
יא .ע׳׳ש[ ,ג ( ושנת קלט,[:
ד ( ]לעיליא :שנת נא .וש״ח,
ה ( ןעי׳ מה שפירשו תוס׳
שנת מו :ד״ה ואמר עולא
עירוני] סט .דייה
ותוס׳
0
כיו! ן,
]שנת נא .ן,
מו ,:ח ( שנת נא .ינמות מו.
ע״זלמ .גט ,.ט ( ] קדושין לג:
וש״נ[,
]עירוני!
י(
ויאמר
המועל
לצורך
ננידיס
ומתכוין כלי שתשתייר לאחר המועל:
לצורך המועד הטילו :לימא שמואל.
דאקפיד כיחידאה סבירא ליה כההיא
מתניתא «> במחובר אפי׳ כולו אבוד
נמי אסור ואוקימנא כר׳ יוסי יחידאה:
דחיטי
חצדא
להכי
הוה
איקפד אבל
פסידא.
דשערי
בחצדא
לא סבר לה כר׳ יוסי לאסיר :אין
לו מה יאכל הוה .להכי עביל הכי:
לא סיימוה קמיה .לא אמרו לו ללא
הוה ליה מה יאכל להכי
ןגי׳
וגדולים ,ל(
הערוך נע׳ מדנר מדנורי
מורא סי׳ אנוקותן,מ(ןעי׳
תיס׳ ננורות לל:ד״הכעאן,
נ ( גיטין מל .ע״ש בנורות
לל,:
עושה
מטרים ושוחה מן החדש .שיכול לומר
דלא
קנ:
יש״נן ,כ ( סי• נ״י קורות
ובלבד שלא יטרים .שלא יעשה הרבה
אני
0
שס
איקפל:
הגהות הב״ח
) א ( נס׳ אי משום חומרמא
למלישא הא תניא השירין.
נ״נ עי׳ מ״ש ס׳ הלר לף
במוס׳
סט
כיון:
ל״ה
רב
) ג ( שם הא אמר
ל״ה
שמואל ) :ג ( • ע ״
לימא וכו׳ דמחובר אפיי:
) ד ( תום׳ ל״ה מכניס נו׳
יולע
ואיני
איכא
מלאכה
מה
וצריך
באסיפה
עיון) :ה( דייה אס נו׳ לגני
מנר ומת לנעי אי קנסי בנו
אחריו המס ודאי גרסינן
איסירא לאורייתא:
אדם חשוב שאני .רב לא הוה ליה
למיעבד הכי אפי׳ אין לו מה יאכל:
נפק.
דמדושא.
בחצר
טבעת
בחומרהא
בשבת:
היא
מתכת
של
וחותמה של אלמוג :שירין .נושקי״א
בלע״ז :כל שהוא נאכל כמוח שהוא
חי .ומיא שתו אינשי כמות
אדם חשוב
שהן:
שאני .יש לו להחמיר
על עצמו יותר ולא הוה ליה למיפק
בחומרתא למלושא ולא למישתי מיא
קפילא
לאחים
עצים לקים
אבא .יער:
העיר
נכרי:
שנופלין מן
בשלנייא.
לגסורח.
התתיכה:
פירוש
כלומר היה לו יער
שם
באותו
מקום :אישחמיט נרגא בעי למיפםקיה
לשקיה.
אשי
לרב
לעבר
משוס
אלאביי :שבקיה .לאבא ללא קצציה
במועד שהרגיש משום דעבר אלאביי
נפל ליה
בחולא
נרגא:
למועלא:
הומלו״ן:
כשוהא.
למיטקר
כיהנא.
לחפיפה.
לכסות
למיקטל.
לחתוך:
בו מאכל כגון תאנים ותמרים לצורך
המועל :לנזיי .כמו נזייתא לשיכרא
)כ״ק דף לה .(.לנזיי
בהו בשומשמין לחזו
לאית
גרעינין
למיעבר בהו
משחא :אפקריה ר׳ ינאי לפרדיסיה.
משום דעל ידו היה תקלה לעלמא
דשהו עד לחולא
מתני׳
שולה.
וקטפי:
דמועדא
יכוין
מעלה :שלא
מלאכחו במועד .שיש לו סנאי בשאר
ימות השנה
יאבדו.
גמ׳
והוא משהה
שאסור
צינעא
ליה שלא
הוא.
יממא
מכניסן
להכי
נמי ביום :מדוכרי דנורא .אבוקות:
מהו
שיקנסו
ממנה כשם
בניו
שהיה
המחונר
וביצה
מטילין
אחריו.
אביהם
לבניו
קיים:
צרם
שכר.
מן
יט.>:
נרשיי״ר
נלע״ז ,במועד .נחולו של
מועד ; ש ב ת ק ל ט ו .אדם
חשוב
שאני.
אותו שהוא
שהרואה
עומל
מיקל
ומיקל יותר ישבת נא (.לפי
הימנו
;כתובות
שלמלים
פו .!.השירין.
אצעלות
)שבת מו .!:הרי הן כ כ ל
הכלים הניטלין בחצר.
אע״פ שאסור לצאת נהן
לרה״ר
כלאמרינן
נפרק
יוצאה
ושנמ
כמה אשה
נט >:גוירה לילמא שלפא
ומתויא ,מיהו תורת כלי
עליהן ומותר לטלטלן שלא
כדרך מלבוש ! ש ב ת מו.(:
וכולן
כוונו
אם
מלאכתן במועד יאבדו.
דמניח נרמו לנצור ואומר
נמועד אנצירנה ,שהרי לנר
האנול היא והתירו חנמיס
נמועל ,תאנל ולא ינצרנה
הואיל ולכך נמכרן)בכורות
לד !:שיכיל לעשות קולס
המועל
להניחה
או
מלהתחיל נה
המועל
על
וטון
לאתר
לצמצס
להתחיל נה סמוך למועל
שאס לא יגמרנה נמועל
יהא לנר האנל ויהיה מיתר
לגומרה תנ] ונולן אם נוונו
מלאנתן
יאנלו
נמועל
וגיסין מד ו.
מהן:
אפי׳ בלילה כיממא דמי ולא סגי
להכניסן
קוצצין
עצים.
למועד:
ליהנות
דידהו
מוסף רש׳יי
>^*^•¥B
רבעו חננאל)המשך(
כיתנא
)לחפינה(
חזי
ןלחפיפה[ ,כשותא נמי חזי
לשיכרא,
אלא
למאי חוו,
שומשמי
ואמרינן
לנוי
דאית ב ה ו .ר ׳ י נ א י ק ט ף
פרדיםאה
משום
בחולי דמועדא,
דמטא,
וחשש
לפסידא ,לשנה אחרה שהו
כולי
עלמא
לפרדיסייהו,
ה נ י ט ל י ן ב ח צ ר .ו א י מ י א דאחים ק פ י ל א ג ו י ,ה א מ ר ש מ ו א ל ב ר ר ב יצחק ,כ ל ת נ א כ ל כ מ ו ת ש ה ו א חי ,א ץ ב ו מ ש ו ם ב ש ו ל י
ו ק ט פ ו ה ב ח ו ל י ד מ ו ע ד א .א פ ק ד ר ׳ ינאי ל פ ר ד י ס י ה ההיא ש ת א .י ר ו ש ל מ י א מ ר ,י ל פ ו ן מ ק ל ק ל ת א ו ל א י ל פ י מתקנייא .ר ׳ י ע ק ב
ב ר א ח א ב ש ם ר ב ץ ,פ ר ק מ ט י א א ב י ד ה ,ש ר י א מ ט ל ט ל ת א ב מ ו ע ד א .ש י י ר ת א ,ש ר י מ י ז ב ו ן מינה ב מ ו ע ד א .מתני' מכניס א ד ם
גוים .ו א מ ר י נ ן ,א פ י ל ו ה כ י א ד ם ח ש ו ב ש א נ י ,ל א הוה ל י ה ל מ י ע ב ד הכי .א מ ד ר ב חננאל א מ ר ר ב ,ק ו צ ץ א ד ם ד ק ל ב מ ו ע ד
סירותיו מ פ נ י תגנבים כ ו י .תנא ,ו ב ל ב ד שיכניס ב צ נ ע א ל ת ו ך ביתו .ו א י ה ו ו כ ע ץ כ ש ו ר י ד ר ב י ו ס ף ,ד ב ל י ל א ב ע ו ג ב ר י יתירי,
א ף ע ל פ י ש א י ן צ ר י ך ל ו א ל א ל נ ס ו ר ת ש ל ו .ל ״ ט ע ל ה אביי .א ז ל ר ב א ש י ל מ ק צ ץ ההיא ע ר ב א ,ו א י ש ח מ י ט נ ר ג א ו ב ע א
ובעי אבוקות ש ל אש ,ו א ו ו ש א מילתא טפי ,עדיף לעייולינהו כיממא .שולה פשתנו מ ן ה מ ש ר ה ש ל א תאבד ,ובלבד ש ל א
ל מ י פ ס ק י ה ל ש ק י ה ,ו ש ב ק י ה ו ה ד ר .ר כ י ה ו ד א ש ר א ל מ י ע ק ר כיתנא ו ל מ י ק ט ל כ ש ו ת א ו ל מ י ע ק ר ש ו מ ש מ י .א מ ר א ב י י ,ב ש ל מ א
יכוין מלאכתו במועד .וכולן שכיונו מלאכתן במועד יאבדו.
ע ל י ה .ו א מ ר ר ב י ו ס ף ת ר ו י י ה ו ש ר ו ל ה ו ר ב נ ן ח ו מ ר ח א ד מ ד ו ש א ,דחניא ה ש י ר י י ם ו ה צ מ י ד י ם ו ה ט ב ע ו ח ה ר י ה ן כ כ ל הכלים
מי שהפך פרק שני
מםורת הש״ם
א ( שביעית פ״ד מ״ב גיטין
מד :בכורות לד ,:ב( ]עי׳
פרש״י עירובי! ה .בד״ה
והאמר ר״נ[ ,ג ( גיטי! מד:
בכורות לד ,:ד ( ]גיטין נג.
ה(
וש״נ[,
ית,:
לקמן
י( פסתיס נה] .תוספתא שס
פ״ג[ ,ז(
נה,[:
]ססתיס
י!( ]לעיל ח ,1:נו( ]לעיל ז.
ע״ש[ ,י(
ימ,[:
]לקמן
נ ( ןפסחיס נה ,[:ל( צ״ל
בפרק,
הגהות הב״ח
) א ( נם' ואס אינו מאמינו
או תיבת או מוקף וג״ב
מפרש״י משמע דלא גרס
או ) :נ ( רש״־ ד״ה נידיירה
ע״י דיר בהמה ניזדבלה
עבודת
ד׳׳ה
קרקע ) :ג (
לאתרי כו׳ הא תנא ליה
לצורך המוכר אלא לאתרי:
) ד ( ד״ה פרושי קא מפרש
לצורך המוכר טצד כגון:
) ה ( תוספות ד״ה נטייבה
פי׳ כוי גבי עבד דכולי
עלמא דמפקע ליה ממצות
תמיר טפי (1):בא״ד ראר
בשביעית
להחמיר טסי
מנשוס מקום (t):ד״ה אי!
לוקחי! כו׳ וצ״ע אי צריך
כהני
וההיא
צינעא כו׳
דלעיל גבי מכניס:
^
101
מוםף רש״י
אוזן
צרם
הך
בכור.
דמבעיא לן בבכורות כהן
הצורס אוזן הבכור ועבר
משוס כל מוס לא יהיה
נו,
לא
דאמריגן המם
ישחט עולמית ,ומנעיא לן
צרם ומת
ננו
שיקנסו
מהו
אחריו ,ואס
לומר
הא
נההיא
דהכא
תימצי
לקנסוהו,
מיפשט
לא
לן מינה דהתס קא ענד
אנוה
לאוריימא
איסורא
תמצי
)גיטין סד .(.ואם
ל ו מ ר מ כ ר עבדו ל ע ו ב ד
נמסנת
כוכבים.
ענלי
להמוני
לקיימא לן
גיטין
לענו״ם
אומו
קזנסין
לפלותו עד עשרה נלמיו,
ל!
וסינעיא
אס
התם
מת המוכר מהו
לקנוס
אס
מימצי
ננו
אחריו,
לומר
נההיא
ולמיפשט
דקונסין ,התס לינא הוא
דכל
יומא
ליה
מפקע
ממצות ובכורות לד .1:ש ד ה
בשביעית.
שנתקווצה
שנטל קוציה ממנה שהיו
!שם(
פלושין ומפוזרין נה
ניטלו ממנה קוצים ונרקוני!
ליפותה
קרקע
ואין
מן
קנסוהו
ענולמ
זו
התורה,
ומזרע
לא
למוצאי
שניעית ! נ י ט י ו מד (:לליכא
למיקנס מילי להא לא ענד
ענולה
נשניעית
; ב כ ו ר ו ת שסו.
משונה
נטייבה.
נולנלה ע״י עגלות ומשואות
של זבל 1שם וכעי״ז ניטיו
נדיירה.
שם! .או
על
ידי דיר בהמות שמעמידי!
אותה מלש או
ומשטגין
תלשיס כדי
לזבלה
<שם
ושם> .לא תזרע ל מ ו צ א י
שביעית.
ענולה
לקנסיגן דעבד
תשונה
נשניעית
)בכורות שם(.
נקטינן.
נטיייבה או נדיידה .פי׳ בקונטרס היינו מלאכה שבקרקע
צרם אזן בפור .חמך מאזנו מעט כדי שיהא בעל מום רהא מומר
מדרבנן אבל נטלו קוצים אין זו עבודת קרקע ובגיטין
לו ואסור לעשות כן משום מוס לא יהיה בו <דקרא כב( כלומר לא
תטיל בו מום ואס הטיל בו מום קנסוהו רבנן דלא יהנה ממנו ואם מת )ל׳ מ ל :ושם( פירש בקונטרס דבקווצה מלאכה דרבנן וצ״ל דאיירי
בקוצים תלושים דמחובריס כל דהו הר דאורייתא דאמרינן בשבת )ל׳
אין בניו נהנין ממנו :משום דאיסורא דאורייהא הוא .אבל האי
קג (.התולש עולשין והמזרד זרדין
דכוון מלאכתו במועד דלאו איסורא
אס ליפות את הקרקע כל שהוא ואע״פ
דאורייתא הוא דהא בלא ממכרן מותר
צרם אזן בכור קנסו בנו אחריו משום
שאין מכרן ליפות דקאמר התם דפטור
לגמד :מכר טגדו לטובל כוכבים.
דאיסורא דאורייתא ואם תמצי לומר מכר
גבי שבת כגון בארעא דחבריה אבל
קנסוהו רבנן רצא לחירות דאי ברח
עבדו לעובד כוכבים ומת קנסו בנו אחריו
גבי שביעית לא בעינן מלאכת מחשבת:
מן העובד כוכבים אין ישראל יכול
משום דכל יומא מפקע ליה ממצות הכא
נטייבה .פי׳ בקונטרס זבל
לכופו לעבודתו ואם מת אין בניו
מאי גברא קנים רבנן והא ליתיה או דלמא
ר״ת
ובפי׳
בהמות
יכולין לכופו :דכל יומא מפקט ליה
חורש בה חרישה יתירא ובירושלמי
ממצוה .דכל זמן שהוא ברשומ העובד
ממונא קנים רבנן והא איתיה א״ל תניתוה
מפרש כן ומ״מ אין נראה שמהא מן
כוכבים אינו עוסק במצות :גברא.
אישדה *שנתקווצה בשביעית תזרע למוצאי
התורה וקשה היכי מוכח מיניה
דנתכוון לעשות מלאכה קנסו רבנן
שביעי׳ ננטייבה או נדיירה לא תזרע למוצאי
בבכורות <ל׳ לל (:בעיא דצרס אוזן
שלא ליהנות ממנה :ממונא קנסוה
1
שביעית ואמר ר׳ יוםי בר חנינא ״ נקטינן
בבכור דהר דאורייתא ומוכר עבדו
רבנן .ואפילו בניו אין יכולין ליהנות
הטיבה ומת בנו זורעה אלמא לדידיה נמי בפ׳ השולת <גיטין מל >:הא גבי
ממנה :שנהקווצה .ניטלו ממנה
קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן ה״נ לדידיה
עבד דכ״ע )י( דפקע ממצות חמיר
קוצים שבה :נטייבה .נזבלה שהוליך
קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן אמר אביי
טפי ואומר ר״ת דבשביעית נחמיר
הזבל בעגלות ומשאות :נידיירה .על
כדאמר בקדושין פ״ק )ל׳ כ (.כמה
ידי דיר בהמה )»( לזבלה עבודת ג> י נקטינן טימא טתרותיו ומת לא קנסו בנו
קשה אבקה של שביעית משוס הט
קרקע היא )נזדבלה( .כל הני מדרבנן
אחריו מאי טעמא י>ההיזק שאינו ניכר לא
יש לפשוט כל הני א״נ ראר להחמיר
נינהו ואעפ״כ קנסו דלא תזרע
שמיה היזק לדידיה קנסו רבנן לבריה לא
טפי )י( מבשום מקום משוס דהיו
למוצאי שביעית :טימא טהרוהיו.
קנסו רבנן :מתני ,יאין לוקתין בתים עבדים
מזלזלין בה כדאמר ל()בסוף( הניזקין
של חבירו קנסו דחייב לפרעו:
ובהמה אלא לצורך המועד או לצורך )לף נל (.שהיו חשודין על השביעית
היזק שאינו ניכר הוא .דהא בעיניה
המוכר שאין לו מה יאכל :נמ ,בעא מיניה
הוא :שכר פטולה שאין לו מה יאכל.
לכך מייתי שפיר מינה:
מה
לו
שאין
פעולה
שכר
נחמן
מרב
רבא
שאין לו לפועל מה יאכל :מהו .שיתן
אין לוקחין בתים עבדים כו׳ אלא
לו מלאכה ולשוכרו כדי שיהא לו מה
יאכל מתו א״ל תנינא או לצורך המוכר שאין
לצורך המועד .פי׳ הר״ר יוסף
הא
לאכול :לאהויי מאי .אי למוכר
לו מת יאכל לאתויי מאי לאו לאתויי שכר
הוא הלין בשאר לברים צריך לצורך
תני ליה לצורך »( המועד אלא לאתרי
המועד להא אסור למכור פירות אלא
פעולת א״ל לא פרושי קא מפרש איתיביה
שכר פעולה שאין לו מה יאכל
לצורך המועד אלא רבותא קמ״ל
אביי ה״אין כותבין שטרי חוב במועד ואם
דמותר :פרושי קא מפרש .לצורך
דאסי׳ הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך
אינו מאמינו <א> או שאין לו מת יאכל ה״ז
למוכר
)י( המועד טצד כגון שאין לו
המועד וצריך עיון אי צריך « הני
יכתוב שאין לו מה יאכל לאתויי מאי לאו
מה יאכל ולעולם לא תיפשוט מינה
צינעא כמו בההיא דפירות כסומ
״לאתויי שכר פעולה שמע מינת מותיב רב
לשכר פעולה :ואם אינו מאמינו.
וכלים )לקמן ע״נ> וההיא דלעיל
ט
מלוה ללוה :שאין לו מה יאכל לאהויי
ששת ייוחכ״א שלש אומניות עושין מלאכה <לף יב >:ממיס פירות מצריך בגמ׳
מאי .אס משום לוה הא קאמר אם
בערבי פםתים עד חצות חחייטין ותםפרין
צינעא אע״פ שאינו במשנה:
אינו מאמינו מותר והכא לא מצי
והכובםין ״ההייטין שכן ״(הדיוט תופר
אין מפנין מבית לבית .בירושלמי
לתרוצי פרושי קא מפרש דהט
מתיר מבית אחר לביתו שערב
כדרכו בחולו של מועד הםפרין והכובםין
מיתרמי מילתא דאס אינו מאמינו
לאדם לדור בשלו:
שכן תבאין ממדינת הים והיוצא מבית
שאין לו מה יאכל לאו מילמא היא דהא
בשביל
חאםורין מותרין לספר ולכבס בחולו של
מותר בלאו הכי :לאו לאהויי שכר
מועד ואי ם״ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי כל מלאכות נמי לישתרו
פטולה .שאין לו לסופר מה יאכל
ש ד בחולו של מועד :כל מלאכה נמי
רהא איכא שכר פעולת שאין לו מת יאכל מתקיף לה רב פפא אלא מעתה
השהרי .בערב הפסח דהא אישתד
בנין לישתרי שכן »>כותל הגוהת לרת״ר סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה
שכר פעולה בחולו של מועד .אלא מתקיף לת רבינא אלא מעתה לבלר לישתרי שכן כותבין י> קידושי נשים
מיפשוט מיניה דשכר פעולה שאין לו
גיטין ושוברין אלא אמר רב אשי מועד אארבעת עשר קא רמית מועד
מה יאכל אסור בחולו של מועד:
משום טירחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן ארבעה עשר משום צורך
מהקיןו לה רב פפא .אדרב ששת
פ ד ך מדפדך מהאי דתנן שלש יום טוב הוא מידי דצורך יו״ט שרו רבנן מידי דלאו צורך יום טוב לא
שרו רבנן :מתני ,י אין מפנין מבית לבית אבל מפנה הוא לחצרו אין
אומניומ עושין מלאכה בערבי פסחים
כו׳ אלמא סבר כל מלאכה שרשאי
מביאין כלים מבית חאומן אם חושש לחם מפנן לחצר אחרת :גמ ,והאמרת
אתה לעשות בחולו של מועד עושין
רישא אין מפנין כלל אמר אביי כסיפא אתאן לבית שבתצר :ואין מביאין
אותה בערב הפסת :א״כ בנין
נ
כלים מבית תאומן> :אמר רב פפא בדק לן רבא תנן אין מביאין כלים
לישהרי .בערב הפסח דהא כותל הגוהה
מבית תאומן ורמינתו מוליכין ומביאין כלים מבית האומן ואע״פ שאינן
לרה״ר מותר לבנומו בחולו של מועד:
לצורך המועד ושנינן ליה ל כאן בארבעת עשר כאן בחולו של מועד
מהקיןז לה רבינא .סבר נמי כרב פפא:
איבעית אימא הא וחא בחולו של מועד כאן במאמינו כאן כשאינו מאמינו
ה״ג אלא אמר רב אשי :משום צורך י״ט
והתניא
נדתנן בהניזקין!גיסי! נב 0המטמא והמדמע והמנשך שוגג פטור ומזיז חייב!ניטין מד .(:היזק שאינו ניכר .הטומאה אינה ניכרמ
כפירות ;שנה שהרי טהרותיו מונתות לפניו ואין היזק ניכר נ ה ן ! ב כ ו ר ו ת ל ה ן .לא שמיה המק .לחיוניה אפילו לדידיה מדאורייתא
) ש ש למיינ נכסיו מן התורה ! ג י ט י ו שם .,ש כ ן ה ד י ו ט תופר כ ד ר כ ו בחולו ש ל מועד .הלנך נארנעה עשר דקיל שט לכולי
עלמא <פסתיס נה .;:ש כ ן הבאין ממדינת הים וכוי .וכיון זאשבתן בהן היתר קצת בחולו של מועד הלנך נארנעה עשר יקיל שרי
לנולי עלמא ;שם( .כותל הגוהה .שותה ונטר ) ל ע י ל ו .(.ק י ד ו ש י נשים .שכתב בשטר ה ד אמ מקודשמ לי ,דאשה נקנית נשטר
)לקנזן ימ .!:ל ח צ ר אחרת .אצל האומן ,אבל לא יביאם לניתו שרתוק מנית האומן מפני הטורח !פםמים נה .>:בדיק לן .מנסה
ק ת א יובין ,ו א י ל א ל א
למימר
בשיש
יתומין
קטנים .מ ה
לדירה
כעורה ש ל ו ,
לאדם
בשעה
מפנין,
מפני
נינוח א צ ל
ש ש מ ח ה היא ל ו
אבותיו.
פיסקא אין
להיות ד ר
מביאין
בתוך ש ל ו .אין
כלים
מבית
מפנין מ ת ו ל א
עצמות
ה א ו מ ן ,אם ח ש ש ל ה ן
מפנן
מקבר
י ו ד ע י ן הא א י ן
בינה
מ י ש י מ נ ה ע מ י ,הייתי
בחורח,
הגיי
והאידנא
פעמים.
אחרת.
מתיר
אוכלין
שנכבשח
וכתיב ע ד
איי; מ פ נ י ן ל א
לקבר,
למלוה,
ממכובד
ומקשינן,
אפי׳
רדתה,
למכובד ולא
ותתנינן
כלום
לד
סמג לאדן רסז:
ל ה ב ג מיי׳ שם הל׳ ע :
ל ו ד ה מיי׳ ש׳׳ז מהל׳
חובל ומזיק הל׳ א נ ג
שמג עשי! ע טוש״ע ח״מ
סי׳ שסה סעיף א:
ל ז ו מיי׳ ס״ז מהלכות י״ט
הלכה כג טוש״ע א״מ
סי׳ תקלט סעיף ינ:
שנאי כה
בשבת.
מוליכין
לבזוי,
ומביאין
המלאכה
לה
טיש״ע
יהושע בן ל ו י ש א ל לרי
עושה,
מבית
א( רנינו היה גורס נמשנה ואכניס ונ״ה הגי׳ נמשנה שבירושלמי ונ״ה גי׳ הרי״ף והרא״ש ז״ל ועי׳ נייושלמי למפרש אחה צורן המועד שייך נ א מ י ס ע״ש.
מראה ל ו כיסין ש ל
תעשה ש ש ת
מפנין
מדירה נאה
צריך
לומר
האומן.
מבית
וכתיב
לבית א ב ל
לדירה כעורה
ממכובד
ו פ ר ק י ׳ ,הא
שס
מקמה סעיף ו:
ל ט ח מיי׳ שס טיש״ע שס
סי׳ סקמנ סעיף :3
מ ט מיי׳ שס ס״מ הלכה
יט טוש״ע שס סי׳ מסח
סעיף ה:
מ א י כ מיי׳ שס הל׳ טז
טוש״ע שס סי׳ מקלה
סעיף א:
ט ב ל מיי׳ שס הל׳ כא
טיש״ע שס סי׳ מסח
סעיף י:
רבינו חננאל
בעי
ירמיה,
ר׳
הצורם
אוזן
)י(קנסו בנו אחריו מ ש ו ס
דההוא
איסורא דאורייתא
הוא .ו כ ן
לגויפ,
דינרים
המוכר
משום ד כ ל יומא
מ ל א כ ת ו כ מ ו ע ד ,קנסו בנו
אחריו או לא.
יוסי
א״ר
ופשטנא,
חנינא
בר׳
נקטינן ,ה ט י ב ה ו מ ת ז ו ר ע ה
ב נ ו אחריו ,א ל מ א ל ד י ד י ה
קנסו,
לבדיה
רבנן.
)פיסקא(
קנסו
לא
]םתנ [
,,
א י ן ל ו ק ה י ן בתים ו ע ב ד י ם
א( ואבנים,
לצורך
אלא
]המועד! או לצורך המוכר
ש א י ן ל ו מ ה יאכל.
רבא ש כ ר
פירוש
מה
בעי
פעולה
שאין
יאכל
מאי,
לפועל
לו
כגון
במועד,
הסופר שאין ל ו אלא שכר
כיוצא
ש ט ר המקנה ו כ ן
ב ו )המעלים( ]הפועלים[,
מהו שיתירו
לו
ולקנוח כ ד י
שכרם.
למכור
שיקחו
ופשטנא
אלו
דאפילו
ל ש כ ר פעולה שרי .ומותיב
רב ש ש ח ש ל ש
עושין
אומניוח
מלאכתן
פסח עד
בערבי
החייטין
חצות,
מי
כוי .ו א י פ ״ ר ד כ ל
שאין ל ו מח יאכל שרינן
ל ש כ ר פעולה ,כ ל אומניוח
לישתרי ,רהא מי
לו
מה
שאין
וצריך
יאכל
שכר
פעולה שרי.
ורב
פפא
הכי,
כל
בנין
מתקיף
לישתרי ,דהא כותל
הגוחה
הרבים
לרשות
סותרו ובונהו כדרכו מפני
ורבינא
הסכנה.
כל לבלר
כותבין
]מתקיף[
לישתרי,
דהא
נשים
כוי.
גיטי
ופריק
רב אשי
ארבעה
עשר
אדמועד
קרמית,
מועד
משום
טירחא
טירחא
הוא,
ולא
במקום
פ ס י ד א ש ר ו רבנן .א ר ב ע ה
ע ש ר מ ש ו ם יום ט ו ב הוא,
מידי
דהוי צ ו ר ך יום ט ו ב
ש ר ו ל י ה רבנן ,ד ל א צ ו ר ך
יום ט ו ב ל א ש ר ו
רבנן.
י ר ו ש ל מ י א מ ר ר• יוסי ב ר ׳
קרנא
אבין
קרן,
ואגרא
ג( או י ד ע דמזבן ופחח מן
יתומים
שיהו
קטנים.
אוכלין
לקיש מ ה ו
ו ה ג ו י חוחם
השביעי
מפנה הוא
ובתוך ש ל ו
בארבעה ע ש ר
עבדו
מפקע ליה ממצות .מכוין
בעי
הוין
לגבוח מנכסי
בבית
אפילו
מחני׳
א י ל ו היה
ושותין
ליקח
ויגיעם
בתים
ומעלה
תםובו את
ובתוך ש ל ו ) י ש לו(
לבזוי.
הרי
בבכור,
ל ה ו צ א ה .א מ ר ר׳ א ב א ב ר מ מ ל
שמעון בן
פיסקא אין
ואין
אומרים,
וביום
סי׳
מנכס
בחולו ש ל
ימים,
ז מיי׳ שס הל׳ ינ
פ ק ד ו ן ל א ניחנה
מועד ,אלא
כיצד
ל ד י ר ה נאה ו ל א
מבזוי
אסהו
ופוחזין .ר׳
בשבת,
נעשיח
פרקמטיא
כפקדון ,כ ך אנו
ל ה ו צ א ה ניתנה ו ז ו ל א ניתנה
ב ש ב ת מותר,
יריחו
מ ד י ר ה נאה
מלוה
המלאכה,
ושותין
כשבת ,א מ ר ליה ,תני
וכן ]מצעו[
אומנו!שש .במאמינו .לאומן שלא ימנרס אין מביאי! ,ל״א מאמינו שלא ימנע שכרו פעם אחרת והוא צריך לשכרו עכשיו!שש.
לחצר
עדים
יזבין .ר׳
חנניא
עדים
חברין
יודעין
דרבנן אמר
ניגבת
א מיי׳ ס״א מהל׳
שמיטה רונל הל׳ יל
שרי כגון הני ג׳ אומניות ותו לא והוא
הדין אם אין לו מה יאכל דאין צורך י״ט גדול מזה :מתני׳ אבל מפנה הוא לחצרו .והא משמע ליה עכשיו שמביא מבית שבחצר אחרת לחצרו :אם
חושש .שמא יגנבו :גמ׳ והא אמרה רישא אין מפגין .מבית לבית :סיפא אחא} לביש שבחצר .והכי קתני מסגה הוא מבימ שבחצרו לחצרו :בדיק לן.
אי ידעינן למרוצי :גי׳׳ד .מוליכין ומביאין כלים :בחולו של מוטד .אין מביאין :פאן במאמינו .לאומן אין מביאין דשלא לצורך הוא :אין מאמינו .מביאין:
והתניא
מסורת מאבותינו ,מנהג מרנותינו)ערובין ה .(.טימא טהרותיו ומת לא קנסו בנו אחריו .לשלם ,ואע״ג שהוא חיינ לשלם
שהוא
מועד קטן
עין משפט
נר מצוה
בערכאין,
העיר
שבחצירו.
מן
שבע
ירושלמי
מ ד י ר ה נאה ש ל ח ב י ר ו
ממכובד
דהכא
לבזוי,
בחולו ש ל
ערב
מועד.
0לפנינו הגי׳ כירושלמי אין י ד ע ללא מ ז ק והוא פחת מן קרנא יכו׳ וע״ש נמפרש.
יג:
עין משפט
נר מצוה
מג א מיי׳ פ״ח מהל׳ י״ט
הל׳ טו טוש״ע א״ח
סי׳ מקלד סעיף ג:
מד ב ג מיי׳ פ״ח שס
הלכה י י טוש״ע שס
סי׳ מקלח סעיף ד:
מה ד מיי׳ שם ס״ו הלכה
כג טיש״ע שס סימן
תקלט סעיף יא:
טו ה ו מיי׳ שם הלכה ט
טוש״ע שס סי׳ תקלג
סעיף ה:
מז ז מיי׳ סט״ז מהל׳
מי שהפך פרק שני
בשביל
כבוד יום טוב האהרון .אבל מדשא
דחנות פמוחה
)ג(
והחניא .סיועא :כד וכוס לצורך המועד הן אכל צמר וכלים אין א ( ]פסחים גה r:ע״ש עה״ג,
כ ( ]נ״ו ליתא כפסחיס עי׳
צורך המועד :ואם אין לו .לאומן מה יאכל נותן לו שכרו :מפגן
ננ״י סי׳ חקלל מספרים
לחצר אחרה ואם אינו מאמינו .כחצר אחרת :מביאן למוך ביהו .שלנו הטסחא ואס חישש להס
שמא יגנבו מביאן נצגעה
אלמא כשאינו מאמינו מביאן :מוליכין קשיא .דקתני מתני׳ ׳(דסעמים
נמוך נימין ,ג ( מכשירי! פ״ו
מוליכין ומתני׳ דהכא קמני אין מביאי
נה:
מ״נ ,ד ( ]נלריס
כל שכן דאין מוליכין וליכא לתרץ באין
פ״ל[,
תוספתא שס
ה( ]תוסס׳ פ״ב[ ,ו( ולקמן
מאמינו דמוליכין מאי מאמינו שייך:
יל:ן (1 ,צ׳׳ל לפסתיס,
כדשניין מעיקרא .כאן בארבעה עשר
ח ( נמ״א :וכרישין,
לרשות הרבים פוחח אחת ונועל אתת ורב הונא מתיר
באורחייהו בשוקא לא פריך דיש לאוקמיה בי״ט ולא בחול המועד
ולהכי פ ד ן מסיפא
חול
המועד:
דמייך בחול המועד דהא ערב י״ט האחרון
בתבלין.
מועד קטן
פי׳
בקונט׳ כרוב וכרשינין והקשה בתוס׳
והתניא מביאין כלים מבית האומן כגון
רבי פרץ דכרוב וקפלוט אינן תשובין
כד מבית תכדר וכום מבית הזגג אבל לא
מבלין דהא אמדנן )חולין ל ף ו(.
דמבלין לטעמא עבידי ואפילו באלף צמר מבית תצבע ולא כלים מבית תאומן
ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו
לא בטיל ולפמ וקפלוט אינו צ ד ן
טומאת אוכלי! הל׳ א:
אצלו ואם אינו מאמינו מניחו בבית הסמוך
מה ח מיי׳ ס״ז מהלי י״ט לשער כי אם בששים כדאיתא פרק
הל׳ כג טוש׳׳ע א״מ גיד הנשה <שם דף צו) >:י( ותבלין לו ואם חושש לתם שמא יגנבו ויי! א! *)מפנן
סי׳ מקלט סעיף י:
כך נידוכין כדרכן בפ״ק דביצה )לף
לחצר אחרת ואם אינו מאמינו( מביאן
מ ט ט י כ מיי׳ שס טוש״ע
פירש
ובערוך
כרוב
אינו
א״כ
יד(.
בצנעת בתוך ביתו תרצת מביאין מוליכין
שם סעיף יא:
מיני בשמים:
א ל מיי׳ שם הלכה ח ית
קשיא דקתני אין מביאי;; וכל שכן שאין
טיש״ע שס סי׳ תקלא
מוליכיז אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא:
סעיף ד:
הדרך עלך מי שהפך
ב מ מיי׳ שס סמג לאוין
מתני' מחפין את תקציעות בקש רבי
סי׳
שס
עה טוש׳׳ע
ואלו מגלהין במועד .משוס דתנא
תקלד סעיף א:
יתודת אומר אף מעבין ימוכרי פירות כםות
דברים
פירקין
באידך
וכלים מוכרים בצנעת לצורך חמועד
שעושין לצורך המועד כמו מוכרי
תציידין ותדשושות והגרוסות עושין בצנעת
פירות דנעשיס כדין קתני נמי ואלו
מוסף רש״י
נעשים שלא כדין לצורך המועד:
לצורך תמועד רבי יוסי אומר תם תחמירו
והתניא .בניחותא !פסחיס
שאינו
האסורים.
מבית
והיוצא
על עצמן :גמ' פליגי בה רבי חייא בר
.> mכגון כ ד מבית
יכול לגלח קודם המועד
הכדר וכוס מבית הזגג.
אבא ורבי אסי ותרוייהו משמיה דחזקיה
ואפילו
לגלח
מניחין לו
שצריכין למועד .זגג ,עושה שאין
כלי זכוכית )שם( .א ב ל לא
ורבי יוחנן חד אמר מתפין אקלושי מעבין
לאדם
אינו ערכ
לו
צ מ ר .שאין צורך המועל מניחין
אםמוכי וחד אמר מחפין בין אקלושי בין
<שנ .0ואם אינו מאמינו לגלח בבימ האסורין] :נ״ה בירושלמי[
וכוי .אלמא שאני לן נין
אםמוכי מעבין עושה אותו כמין כרי תניא
ומנודה
מאמינו לשאין מאמינו
נמי הכי מעבין עושה אותו כמין כרי דברי
!שם( .תרצת מביאין.
לממני׳ ואי! מניאין למועל ר׳ יתודת :מוכרי פירות כםות וכלים מוכרין בצנעה וכו׳ :איבעיא להו הן
קטן תרוייהו נחולו של
מועל ומתני׳ להנא חחמירו על עצמן רלא הוו עבדי כלל או דלמא דהוו עבדי בצנעה ת״ש
)נססתיסן נשלא
מאמינו ,מוכרי פירות כםות וכלים מוכרי? בצנעח לצורך חמועד ר׳ יוסי אומר תגרי
אנל מוליכין קשיא.
לקתני ממנימין מולינין מבריא הן חחמירו על עצמן שלא יתו מוכרין כל עיקר יצרי תיות ועופות
והתס מאי אין
מאמינו ודגים צדין בצנעה לצורך המועד רבי יוםי אומר צדי עכו הן החמירו על
אינא ,ונההיא קתני אין
מיליכין
לאין
מניאי! ונ״ש
עצמן שלא יהו צדין כל עיקר דשושי חילקא טרגים וטיסני דוששין בצנעה
ישם(.
ה ד ה עלך מי שהפך לצורך המועד ר׳ יוסי אומר דשושי ציפורי הן החמירו על עצמן שלא יחו
דוששין כל עיקר אמר אביי חילקא חדא לתרתי טרגים חרא לתלת טיסני
חרא לארבעת כי אתא רב דימי אמר כונתא מיתיבי >יחילקא טרגים וטיםני
רבינו חננאל
טמאין בכל מקום בשלמא למ״ד חדא לתרתי לתלת ולארבעה משום חכי
מחפץ
]מתנ־׳|
אח טמאין בכל מקום דאתכשור אלא למ״ד כונתא אמאי טמאין בכל מקום
הקציעוח בקש ,ר ׳ יהודה
א ו מ ר א ף מ ע ב ץ .סוגיא הא לא איתכשור כגון דמיקלפן דאי לאו דשרא להו במיא לא הוח מיקלפא
מ ח פ ץ בעצים
דשמעתא
ש ל ק ש דקים ב י ן ב ע צ י ם ואמאי קרי ליח חילקא דשקל חלקיהו מיתיבי ״הנודר מן הדגן אסור אף
ש
ו
ר
י
פ
עבים.
ש
של ק
בפול חמצרי יבש ומותר בלח ומותר באורז בחילקא וטרגיס וטיםני בשלמא
סומכי,
דקים.
קלושי,
עבים .מ ע ב ץ ע ו ש ־ ן א ו ת ן למ׳׳ד חדא לתרתי חדא לתלת והדא לארבעה שפיר דנפקו להו מתורת דגן
גכדמיי ןש .כירריו,ש ל מכיל ו מר׳ ר י ה וכדמהו אלא למ״ד כונתא דגן מעליא הוא קשיא רב הונא שרא להוי להנהו כרופייתא
א ו מ ר י א ב ד ד ב ר מ ו ע ט ו א ל למיזל לזבוני כי אורחייתו בשוקא איתיביה רב כהנא > חנות פתותת
•א וא במ דר דאבלר ימאר ובבדה ,ד בר׳ר י וכסלי לסטיו פותח ונועל כדרכו פתוחה לרת״ר פותח אחת ונועל אחת י וערב
עיקר .כהנא א מ ר איתיום טוב חאחרון של חג מוציא ומעטר את שוקי תעיר כפירות בשביל
מילין דקשין ה ן ) ה ח מ י ר ו !
מ נ ג ע י ם ו א ה ל ו ת .מ ו כ ר י כבוד י״ט האחרון מפני כבוד י״ט חאחרון אין שלא מפני כבוד י״ט לא
ן
סירות כסות וכלים מ ו כ ד י
לא קשיא הא בפירי הא בתבלין:
א,א
3
ב
ג
ה
ג
ח
ה
ש
:
כ צ י נ ע א ל צ ו ר ך ה מ ו ע ד ,ר׳
יוסי א ו מ ר חן החמירו ע ל
עצמן.
אוקמינא
הן
עצמן
שלא
החמירו על
•עשו
כל
עיקר.
דחניא
מ ו כ ר י כסות וכלים מוכרים
בצינעא
יוסי
ל צ ו ר ך ה מ ו ע ד ,ר׳
]אומר[ תגרי טבריא
הן ה ח מ י ר ו ע ל ע צ מ ן ש ל א
י ה ו ע ו ש ץ כ ל עיקר.
וכן
צ ד י עכו החמירו על עצמן
הדרן ע ל ו מי שהפך
ואלו ׳מגלחין במועד תבא ממדינת תים
מבית האםורין וחמנודת שתתירו לו
לחכם והותר ״והנזיר והמצורע <*> מטומאתו
במועד
תים ומבית השביה
תבא ממדינת
ש ל א י ה ו צ ד ץ כ ל עיקר.
כיתנא הוא .איני והתניא ח י ל ק א ט ר ג י ס ו ט י ם נ י ט מ א י ם .אי א מ ר ת ח ט ה ד ש ו ש ה ל ש ת י ם ש ל ש ו א ר ב ע ,ו כ מ ו הסולת ,היינו
מתני׳
כאן בחולו של מועד:
הדשושוח.
מכסין:
חיטין
פולין
זה
לדייסא:
והגרוםוה.
מ
ומנודה
מחפין.
וכותשין
שטוחנין
הגהות הב״ח
לגריסין :בצנעה .שמא יאמרו
לוקח שלא
גמ׳
שדשין
אקלושי.
לצורך
)א(
המועד:
שמכסהו
מרוחקין זה מזה דלא הד כסוי גמור:
אסמוכי .הענפים סומך זה לזה דהוי
כסוי גמור :כמין כרי .מכנסין אותן
ביחד כדי שיהו מחין לכסות :החמירו
על עצמם דלא עבדי כלל .ולחומרא:
או דלמא .החמירו על עצמן לעשות
בצנעה
בפרהסיא
מדעתן ואס
עושין
דשי תבואה.
איכא
רוצץ
לעשומ
לאמרי
דשושי
ולקולא:
הגהות הגר״א
|א[:ם׳)מפנן לחצר אמרת
ואס אינו מאמינו! תא״מ
<ונן לימא נלסו״י(:
כמיס כוי :כונסא .כוסמת שלותתין
היינו
אומן
מתנ־'
דשושי.
המשברין תבואה חדא לשנים ושורץ
חילקא:
והמצורע
מטומאתו:
העולה
) ב ( -ים״־ ל״ה הא נפירי
שקונה לצורך ש א ר ימומ
השנה ) :נ ( תום׳ ל״ה נשניל
כי׳ אנל מרישא דתני
לחנות פתוחה נו׳ ערנ י״ט
הוא:
האחרון חוה״מ
) ו ( ר״ה נחנלין נוי נלאיתא
פ׳ גיל הנשה ותנן נמי
דתבלין נילוכין נלרנן
נפ״ק:
בענפים
בכל
טמאים
מקום .מקבלין טומאה בין בכפרים בין
לקיימא לן
בכרכים
^
)ססחיס ד ף מ(.
סולת של בני כרכים מקבלת טומאה
במים
שהוכשרה
מקפילין
כפרים
ובני
אין
אסולת נקיה ללתות במים
וסולת שלהן טהור שלא הוכשר מעולם
אבל חילקא טמאין בכל מקום אפילו
בכפרים ראי אפשר להם בלא לתימה
משום הכי טמאין להא מיתכשר לשרי
לשרי להו
דשקיל
הקליפה
מוכרי
פוחח
סתוח
דלה
במיא ל ש ד
כלומר
חלקייהו.
והוי חלק:
קליפה:
כשנוטל
כרופייחא.
בשמים :חטח פחוח
ונוטל
הואיל
כדרכו.
לרה״ר כשאר
אחד
כדרכו לא
לסטיו
ואינו
חנויות :פוחח
ונועל דלח אחד.
אינו
מוכר
אבל
כדרכו :הא
בפירי .שיש לחשוד שקונה לצורך w
ימות השנה :בחבלין .מוכר כדרכו כגון
כרוב
וכרשיניף( הכל יודעין דלצורך
המועד הן וליכא חשדא שאין ראוין
להמקייס הלכך אפי׳ בסרהסיא מותר:
ואלו מגלחין במועד הבא ממדיגס
קודם:
ומי שנשאל לחכם .שנדר שלא לגלח
ושאל לחכם במועד :מטומאהו לטהרחו.
נזיר טמא כשעלה מטומאתו ושוב אינו
משמר נזרו ומגלח וכן מצורע שעלה
מטומאמו מגלח ברגל לפי שלא היה
להם פנאי
לגלח
דאיחכשור
טומאה.
ומקבלי
אלא
אמאי
כוחנא,
טמאה והא
הוכשרה.
הרגל:
גמ׳
ו א י ל ו מ ג ל ח י ן ב מ ו ע ד ,ה ב א מ מ ד י נ ח הים ו מ ב י ח ה ש ב י ה
לא
כגון
ופרקינן
ד מ י ג ל פ ו ההיא כותנא .פי•
דשדא
כוסמת ,ד א י ל א ו
ב ה ו מיא ל א הוה מישלם,
מתקלפת
כלומר
שלהן .ת ״ ש
הדגן,
הקליפה
הנודר
אף
אסור
מן
בפול
כלח,
המצרי י ב ש ומוחר
ומותר באורו חלקא טרגיס
וטיסני.
דאמר
להו
למאן
בשלמא
ד ש ־ ש י היינו ד נ פ ק י
מתורת דגן,
דאמר
למאן
אלא
כותנא
דגן
ג מ ו ר הוא ,כדכתיב והחטה
ועלתה
בתיובתא ל ר ב
במועד לפי שהיה
קודם
רבעו חננאל)המשך(
והכוסמת.
הדרן עלך מי שהפך
הים כוי.
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א[ גמ׳ מסנן לתצר אחרת
ואס אינו מאמינו .זה נמחק
ינ״נ נססחיס נה ע״נ נל
זה איננו ויעו״ש נתוס׳
ל״ה ואס מתיירא וכו׳
ונמהרש״א שס:
להו במיא :לעולם הוי כוגחא .ומיקלפן
אנוס שלא היה יכול לגלח
ומבית השביה והיוצא
חכמים וכן מי שנשאל
לטהרתו ואלו מכבםין
והיוצא מבית האסוריז
ת י ל ק א ח ט ה א ח ח נחלקח ל ש ח י ם ) ,נ ר ג ץ ( ] ט ר ג י ס [ ח ד א ל ת ל ת ,ט י ס נ י ח ד א ל א ר ב ע .כ י אתא ר ב ד י מ י א מ ר ה א י ח י ל ק א
מםורת הש׳׳ם
דימי.
רכ
יהודה
שרא
להנהו
קריפחא
למיזל
ולמיובני
כי
בשוקא
אוקימנא
דתניא
אורחייהו.
בחבלי,
חנות
והא
הפתוחה
לסטיו פותת ונועל כדרכו
כוי,
אוקימנא
כפירות.
י ר ו ש ל מ י צ ד י חיה ו ע ו פ ו ת
ודגים
צדין
]בחכה ן
ובמכמורת,
ממעטין
ן ר׳
כררכה
בשמחת
אןמי
שממעטין
ולא
הרגל.
מיקל
לון,
ב ש מ ח ת הרגל.
הדרן
עלך
]פרק מי שהפך!
ו ה י ו צ א מ ב י ח ה א ס ו ר י ן כוי.
מסורת הש״ס
ואלו מגלהין פרק שלישי
מועד קטן
יד.
ומנודה וכו׳ ושנשאל .בירושל׳ מקשה )א( הני למה התירו והלא
א ( ]פרש״י ע״ז לקמן יח .גמ׳ הכי גרסינן ושאר כל אדם מאי טטמא אסולין כדחנן אנשי
פשע שלא כא לפני המועל לפני חכמים להתיר לו
ותוס׳ שם ע״נ[ ,ב( תענית משמר כו׳ ואמר רבה בר בר חנה כו׳ על כשהן מנוולים .ומאן
טו ,:נ ( נשס יז .ע״ש[,
ומשני שכלו לו שלשים יום של נלוי כמועל לאין נלוי פחות משלשים
ד ( סססיס לז .תולץ קז ,:למתרשל ולא גילח מקמי רגל ומטי זמן עלייהו לגלח כרגל החמירו
ה ( חולין שם ]לקמן ית [.רכנן הואיל ולא מזרזי נפשייהו לספר מקמי רגל ללא להוי ברגל יום וכן מי שנשאל לחכם מוקי לה כשכא בחול המועל אי נמי לפני
המועל לא מצאו ) 0כו פתח וגילוח
תענית כ ט :ו( ]תוספי מנוולין אם היו מגלחין במועל לא היו
ס״כ[! (t ,תוספתא שם[,
הראש נמי אסור כמועל להא אמר
ח ( ]לקמןיז :תיספתא פ״ ,[3מגלחים לפני המועל ונכנסין לרגל
ומנודה שהתירו לו חכמים וכן מי שנשאל
כגמ׳ שלא יכנסו לרגל מנוולין ואין לך
נ] (1אחריהן נמחק .רש״ש[ ,כשהן מנוולין :אבדה לו אבידה .שלא
לחכם וחותר אמטפחות יחידים ומטפהות
ניוול גלול מזה ושמא לא קאי מעמא
היה לו פנאי לגלח קולם הרגל :דלא
הספרים ומטפחות הםפג בהזבין וחזבות
כגמרא אלא אשארא אכל גילוח
מוכחא מילהא .ללא ילעי כולי עלמא
והנדות והיולדות וכל העולין מטומאה
הגהות הב״ח
של ראשו אסור משוס מלאכה
לאנוס היה אלא יאמרו הוא מכרן
לטהרה הרי אלו מותרין ושאר כל אדם
אפילו כמקום אונס ושאר גילוח לכעי
) א ( תום' ל״ה ומנולה כו׳ להשהות על המועל :יאמרו כל
כירושלמי מקשה וא׳׳ת הני
אםורין :גמ׳ ושאר כל אדם מאי טעמא
כגמרא מאי טעמא אסורין והיינו
למה התירו ) :ג ( נא״ד א״נ הסריקין אסולין וכוי .כלומר לכייתוס
ג
גילוח של יפוי להוה לך למישרי לצורך
לפני המועל לא מצאו ל ו
שהומ
בלי
חלותיו
לסרוק
יכול
היה
אםורין כדתנן =>אנשי משמר ואנשי מעמד
המועל אע״פ שהיא מלאכה אכל
פתת וגילוח כ ל הראש נמי לפי שהיה לו לפוש ואעפ״כ אסרו
אםורין לספר ולכבם ובחמישי מותרין מפני
אסור כו׳ אבל גילוח של כל
גילוח כל הראש אסור משוס מלאכה
ה ר א ש אסור משוס :משום לאמד כל הסדקים כוי .הכא
כבוד השבת ואמר ג>רבה בר בר חנה אמר
והני «( כגון נזיר ומצורע הוא לשרי
) ג ( כא׳׳ד והני דוקא כגון
נזיר ומצורע כו׳ אסור לגלח נמי כיון ללא מיגליא לכולי עלמא ר׳ אלעזר מ״ט י כדי שלא יכנםו למשמרתן
משום מצוה ולפי זה אסור לגלח
אונסיה יאמרו כולי עלמא אסולין
כ ל ראשו במועד כו׳
כשהן מנוולין הכא נמי כדי שלא יכנסו
ראשו כמועל ועול יש לפרש שנראה
שמומר לגלח כ ל ראשי :לגלח וזה מותר :מי שאין לו אלא
ל ר ג ל כ ש ה ץ מ נ ן ן ^ ן ב ^ ר ׳ ז י ר א ה אבדה לו
שמותר לגלח ראשו כמועל וא״ת
) ד ( דיה ושאר כו׳ א״נ חלוק אחד .נמי לאו מוכחא מילתא
אבירה ערב הרגל כיון דאנים מותר או מאי קא משמע לן נזיר ומצורע יש
אע׳׳פ ש י ש דברים לכולי עלמא :איזורו מוכיח טליז.
אסורות במועל שאין בהן
לומר לס״ל לאסור שלא ישהו
מלאכה אלא טורת כגון למי שאין לו אלא חלוק אחר פושטו
דלמא כיון רלא מוכחא מילתא לא אמר אביי
קרכנומיהן קא משמע לן לשרי ואי
פרקמטיא ) :ה ( כא״ד
ואין וממעטף במקטדנו וחוגרו באיזורו ל> יאמרו כל הםריקין אםורין םריקי בייתום
מיירי הכא כשלא היה להן פנאי
זה נראה לפי מה שפי׳ :ועומל ומכבס החלוק ומוריע לכל
)ו( ר״ה שאין כו׳ כמי שאין
מותרין ולטעמיך הא דאמר רבי אםי אמר
לוקא והוא כלכעי למימר כגמרא
לו אלא חלוק אחל דמי שאין לו אלא חלוק אחל :אומן.
?
אחד
חלוק
אלא
לו
שאין
מי
>כל
יוחנן
רבי
יש לומר להט קאמר לנזיר ומצורע
הסייד 0) :ר״ה אומן כו׳ כגון ספר שהכל באים אצלו ערב הרגל
מותר לכבםו בחולו של מועד תתם נמי
העולין מטומאה לטהרה לוקא שעולין
אע״פ שאי! להם אלא ורואים שאבלה לו אבילה ואנוס הוא
אומן אחד לא מיבעיא ליה:
יאמרו כל תםריקין אסורץ םריקי בייתום עתה אכל עולין מטומאה לטהרה
) י ז ( ר״ה אלא כו׳ פ״ק ואינו יכול לספר עצמו :כי הנך.
דשחיטמ חולין דקאמר למתניתין לקתני מגלחין למילע לכל:
מותרין תא אתמר עלה אמר מר בר רב אשי
מקולס רגל אסורין:
גראין דברי ר׳ יהודה מפני שיצא שלא ברשוה .כלומר הואיל
ר׳
בעי
מתני
אשי
רב
עליו
מוכיח
ושאר כל אדם מא״ טעמא
איזורו
שמצאה באשפה נמי ל״ג
ולא יצא ברשוח אחדם אלא ברצון
ועוד:
זירא אומן שאברח לו אבידח ערב חרגל
שהוא
אע״פ
אםורין.
עצמו לאו אנוס הוא :לשיט .אם
מלאכה היה לנו להמירה לצורך המועל
יצא שלא לצורך ולא יצא אלא כלי לשוט מתו כיון דאומן חוא מוכחא מילתא או דלמא
כיון דלא מוכחא מילתא כי הנך לא תיקו) :י( א״נ ]אף[ שיש מלאכות אסורות
בעולם ולראותו וחזר במועל :דברי
מוםף רש״י
כמועל שאין כהן טורח כגון פרקמטיא
ממדינת תים :מתניתין דלא כר׳ יחודח
הידים .הכל אסור .לגלח במועל :למזונוה.
מטפחות
מכל מקום זה שהוא ליפוי ראוי
בהן
שמנגבין
ידים שיצא לחזר אחר מזונות שאין לו מזונות
הים
ממדינת
הבא
אומר
יהודה
י>ר׳
דתניא
להמיר לכבול מועל ויש מפרשים
)לקמן
דמאיס
משוס
מותר
הכל
לברי
אחדהף(
במועל
וחזר
לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות אמר רבא
יח .(.ומטפחות הספג.
לקאי על גילוח הראש לאסרינן
שמנגבין בהן עצמן כשיוצאי! לגלח במועל לפי שיצא באונס:
לשוט דברי הכל אסור למזונות דברי תכל
משוס טירחא מכל מקום מקשה להיה
מבית המרתן 1שס( .להרויחא .שיש לו נכסים הרבה דוצא
לו להמיר לצורך המועל ואין זה
ו כ ל העולין מטומאה
מותר לא נחלקו אלא לחרויחא מר מדמי
לטהרה .במועד )שם .1כלי להרדח יוחד :גראין לי דברי
)מ נוטה לפי מה שפירש׳ המשנה
ליח כלשוט יומר מדמי לית כלמזונות
אנשי מ ש מ ר .של אומה רבי יהודה .לאסר בגילוח לבא
לגילוח כל הראש מלאכה גמורה
שנת )תענית טו .(:ו א נ ש י
מיתיבי אמר ר׳ ׳עראין דברי ר׳ יהודה
ממלינת הים כשיצא שלא ברשוח:
כהניס
אחד
מעמד.
ואסור :שאין לו אלא חלוק אחד
כשיצא שלא ברשות ודברי חכמים כשיצא
ולויס ישראלים הקנועיס ודברי חכמים .המתירין כשיצא
מותר לככםו כמועד .ואס תאמר
ועומרי! ומתפללין על ברשות :אילימא לשוט .דקאמר רבי
ברשות מאי שלא ברשות אילימא לשוט
היאך יכבסנו במועל אס כן ישאר
קרבן אחיהם שיקבל לרצון
ועומדים לשם בשעת נראין דברי ר״י ביצא לשוט דהיינו
למזונות
ואלא
אםור
תכל
י
במועל כלא חלוק כשעמ טכוס כמו
ותאמרת דבר
עבודה ,דהיאך קרבן של שלא ברשות הא אמרמ וכו׳ ומאי נראין
כן היה יכול לכבס קולס המועל
ותאמרת דברי תכל מותר אלא פשיטא
אדם קרב והוא אינו דברי רבי יהודה הלא שניהם מודים
ויהיה בלא חלוק בשעת כיבוס וכי
עומד על גביו )שם(.
לחרויחא אימא םיפא נראין דברי חכמים
אסורין לספר ולכבס .בה אלא פשיטא להרווחא ואשמעינן
תימא כשכבסו קולס מועל ומשום
כשיצא ברשות מאי ברשות אילימא למזונות
משנכנסו למשמרתם נל דנראין לו דברי ר׳ יהודה שאוסר
הכי מומר לככסו כמועל א״כ תרתי
אימה שנמ ,אלא מסתפרין בגילוח :והא נראין דברי רבי יהודה תא אמרת דברי חכל מותר ואלא לחרויחא
קודם לכן !שם( .ש ל א
נמי אס יתלכלכו למה נאסור לו והלא
ותא אמרת נראין דברי רבי יהודה בהא הכי
יכנםו למשמרתן כשהן בהא .וקשיא דרבי אדרבי דברישא
לא פשע י״ל לדי לו כשתי תלוקין
מנוולין .שלא יהי סומטן נראה לו דברי ר״י דאסר בהרווחא
קאמר נראין דברי ר׳ יהודה לרבנן כשיצא
אחל ליו״ט ראשון ואחל לי׳יט אחרון
על יום אחד מימי שנת ואין
מסתסרין נשנמ שענרה וכסיפא נראה לו דכד חכמים דמתירין
חכמים
שאפילו
לשוט
ניהו
ומאי
ברשות
שלא
בירושלמי אמרו בגלי קטנים מותר
)שס יז .(.יאמרו כ ל הרווחא אלא ודאי איכא למשמע מהכא
לכבסן כמועל לניכרים שהם קטנים
לא נחלקו עליו אלא לחרויחא אבל לשוט
הפריקין אסורין .לעני! דלאו הכי הוא כדקאמרח דכלשוט
ומלוכלכין כמי שאין לו אלא חלוק
מצות דססח תנא אין
מורו ליח ונראין דברי רבנן לר׳ יחודח
עושי! סריקי! המצדירין ובמזונות פליגי :ה״ק .לאו היתר דידיה
אחריי( :אומץ שאבדח לו אבידה
למזונות
ניחו
ומאי
ברשות
כשיצא
נפסח ,מפני שהאשה שוהה אשמעינן ולא רואה אני קאמר אלא
ערב הדגל .פירש בקונטרס לבאומן
שאפילו רבי יהודה לא נחלק עליתם
עליה! ומחמצתן ,ונחתום פלוגתייהו קמ״ל במאי פליגי נראין
מבעי׳ ליה אבל בני העיר אע״פ
אחד וניימוס שמו היה לו
להו
מודה
למזונות
אבל
לתרויחא
אלא
דפוס אחד מצריר והיה דברי ר״י האוסר לחכמים וכוי :קטן
שאין להם )י( אומן אחר לא מיבעיא
מושיב לתונו את הסריק הנולד במועד .ולו שערות גדולים
אמר שמואל קטן הנולד במועד מותר
ליה לפשיטא לאסורים יש להסמפק
והוא מצוייר מיד ,אמר מותר לגלח במועד שער ראשו
לגלח במועד
להם אפשר יעשנה בלפוס
שאין לך בית האםורין אס חלה ונתרפא אם מותר לגלח
ויקבענה מיל ,אמרו לו א״כ המצעד :שאין ל ן ביח האסורין
מתיב
לא
מעיקרא
אין
במועד
מזה
גדול
אס מוכחא מילתא כי הני:
יאמרו כל הסריקי! אסורין גדול מזה .ממעי אמו שהיה שם
ניימוס מומרין
וסדקי
ר׳ פנחס ח>כל אלו שאמרו מותר לגלח
מתני׳ דלא כר״־ .תימה לוקמא
)חולין קח .(.כ ל מ י שאין ואנוס הוא :מעיקרא לא .ראם
הא
אבלו
בימי
לגלח
מותר
במועד
אסור
אפילו כר״י ולמזונות אפי׳
ל ו אלא חלוק אחד .נולד קודם הרגל אינו מגלח ברגל
רבי יהולה מולה ושמא כיון לקמני
לגלח במועד אסור לגלח בימי אבלו
ללא סגיא ללא מ מ ס הואיל והיה יכול לגלח קודם הרגל:
ואפילו
הננימה,
מפני
ר״י אומר הכא וכו׳ משמע שבא
ואי
ואי
נינס לפני המועל מומר
לחלוק על המשנה:
למסה נמועל )תענית כט.0
איזורו מוכיח עליו .אלא להרווהא והא אמרת נדאין דברי ד״י בהא .נראה דל״ג ועול מכלל דפליגי רכנן אפילו למזונוח וכההיא פ״ק לשחיטח
האיזור ממיל הוא קבוע
חולין)לף יכ >w (.נראין ד ב ד רבי יהודה שמצאה באשפה ל״ג ועוד:
פושט
ונשהוא
בחלוקו
׳
חלוקו ולובש חליק אחר
נוטל האיזור מזה וקובעו בזה.
עשה
וזה שאין לו אחר מככסו עס אחורו והרואה כשהוא מכנסו ואיזורו עמו יולע שאין לו חלוק
אתר ולכך התירו לו חכמיס ;חולי! קח.ן.
עין משפט
נר מצוה
ג א מיי׳ ש״ו מהלכות י״ס
הלכה כא טוש״ע א״ח
סי׳ תקלל סעיף א:
ד ב מיי׳ שס:
ה ג ד מיי׳ פ״ו מהל׳ כלי
המקלש הלכה יא ופ״ז
מהל׳ י״ט הל׳ יט ופ״א
מהל• ניאת מקלש הלכה
ינ:
ה ןטוש״ע א״ח סימן מקלא
סעיף ג[:
ו ו מיי׳ פ״ז מהלכות י״ט
הל׳ יח טוש״ע א״ח סי׳
תקלא סעיף ל:
רבינו חננאל
מאי טעמא ,כדתנן אנשי
משמר
מעמד
ואנשי
לספר ולכבס.
אסורין
ואמרי׳ מה טעם ,שלא
יכנסו למשמרתן מנוולין,
דכיון דיודעין דאסורין
]לספר וןלכבס אף הם
מספרין ומכבסין מקודם
מתוקנין
ונכנסין
]וןמהוגצין .הכא נמי ,כדי
שלא יכנסו לרגל מנוולין.
בעי ר־ ירמיה
אבירה ע ר ב
אבדה
הרגל,
לו
כיץ
ד ט ר ו ד ה ו א ב א ב י ד ח ו אנוס
הוא ,ומותר לספר ולכבס
ב מ ו ע ד .א ו ד ל מ א כ י ו ן הלא
מוכחא
כמו
מילתא
השביה וביחהאסורין,לא,
ועלתה
פירוש
בתיקו.
י א מ ר ו כ ל הסריקין אסורין
כ ר ,הא ל ג ב י מ צ ה בפסה
איתמר,
דאסרו
לעשות
רבנן
מצות
מפני
סרוקות
שוהה
שהאשה
עליהן ומחמיצתן ,ואמרו,
בייתום ע ו ש ה ב ד פ ו ס ש א י ן
ישם ש ה י י ה א ל א
אתת
בפעם
קובעת
בדפוס
המצה
מצויירת.
ונמצאת
ו מ ת מ ה י נ ן התם ,י א מ ר ו כ ל
תסריקין
פריקי
אסורין
ב י י ת ו ס מ ו ת ר י ן ,מ י י ו ד ע כי
ייעשו ,הכא
בדפוס
נמי
י א מ ר ו ה כ ל אסורין לספר
ולכבס וזה
אבל מי
מותר.
האיש
שאין לו
מותר
חלוק א ח ד
אלא
לכבסו
בחולו ש ל מועד ,כ י איזורו
מוכיח
כלומר
עליו,
כשרואין אדם ערום חגור
אזור
חלוקו,
ורוחץ
כל
רואיו יודעין שאין ל ו אלא
ח ל ו ק א ח ד .הבא ממדינת
מתניתין ד ל א
הים.
דתניא
יהודה,
אומר ,ה ב א
ר
כר׳
יהודה
מ מ ד י נ ה הים
ל א יגלח מפני שיצא ש ל א
ברשות .אמר רבה ,לשוט,
פי׳
כמטייל
לשוט
וכמשתעשע ,כלומר ,ש ל א
לצורך,
דברי הכל
אסור.
כלומר
יצא
למזונות,
ב מ ד י נ ת הים מ ד ו ח ק ל ב ק ש
מחיה ,דברי הכל מותר .כי
פליגי ר׳ יהודה
כשיצא
וחכמים,
להרויחא,
פירוש
כלומר
לסחור
לחחעשר,
ו ל ה ר ו י ח .ר׳ י ה ו ד ה מ ד מ י
לשוט ,דהא
ליה
מחייתו
ורבנן
מצויה
בכאן
ואסיר,
מ ד מ ו לה
מזון.
בבקשת
ליוצא
ומוחבינן
עליה ,א מ ר ר׳ ,נ ר א ץ ד ב ר י
ר׳
יהודה
ברשות,
שלא
שיצא
דברי
ונראין
חכמים ש י צ א ברשות .ואי
אמריי
לא
בהרויחא,
פליגי
אלא
איקשיא
דר׳
א ד ר ׳ ,ד א מ ר נ ר א ץ ד ב ר י ר׳
)מכלל
יהודה
בהרויחא.
דפליגי
רבנן עליה( ועוד,
נ ר א ץ דברי חכמים ]מכלל
דפליגי רבנן עליה[ ) ,א ל א (
] א ל מ א [ פ ל י ג י אפיי ל ש ו ט
והאמרת ל ש ו ט ,דברי הכל
אסור .ופרקינן ,הכי ק א מ ר
נ ר א ץ ד ב ר י ר ׳ י ה ו ד ה ל ח כ מ י ם ו מ ו ד ו ליה ,כ ש י צ א ש ל א ב ר ש ו ת ן ו נ ר א י ן ד ב ר י ח כ מ י ם ל ר ״ י ו מ ו ד ה ל ה ו כ ש י צ א ב ר ש ו ת [ ,ו מ א י
ניהו ל מ ז ו נ ו ת ,ש א ף ר׳ י ה ו ד ה ל א ח ל ק א ל א ב ה ר ו י ח א .ו ק י י מ א ל ן כ ס ת מ א ד מ ח נ י ׳ ד ש ר י א פ י ׳ מ א ן דנפיק ל ה ר ו י ח א .ו כ ן א מ ר
ה ג א ו ן ז צ ״ ל .אמר שמואל ק ט ן ה נ ו ל ד ב ר ג ל מ ג ל ח י ן א ו ת ו ב מ ו ע ד ,א ץ ל ך ב י ת ה א ס ו ר י ן ג ד ו ל מ מ ע י א מ ו .איני ש א ם נ ו ל ד
ק ו ד ם ל ר ג ל א ס ו ר ל ג ל ח ו ב מ ו ע ד ,וחחנן כ ל א ל ו ש א מ ר ו מ ג ל ח י ן ב מ ו ע ד מ ו ת ר ! ץ [ ל ג ל ח ב י מ י א ב ל ן .ה א אסור• ל ג ל ח ב מ ו ע ד אסור׳ ל ג ל ח ב י מ י א ב ל ן ,
א( נ״ה נכתנ יל .ונראה שכך היה גי׳ ת י נ ו בגמ׳ וכ״מ נרשב״א.
עין משפט
נר מצוה
ואלו מגלחין פרק שלישי
ד :
מועד קטן
מסורת הש״ם
ז א מיי׳ פ״ס מהל׳ אבל
עשה
דיחיד .משמע דאכילות איכא עשה דאורייתא מדלא קאמר
ואי אמרה בקטן אימ ליה פלוגהא .חילוק לגולל קולם הרגל אינו
ה ב מיי׳ פ׳׳ז מהלכות י״ט
ימי אכלו דרכנן היינו עשיימ מלאכה דנפקא לן)לקמן טו (:כאסמכמא
בימי אבלו א״כ נמצאמ אתה אומר אבילומ אפילו בקטן :מקרעין
הלכה ד טוש׳׳ע י״ל סי׳
שמ סעיף כז:
הלכה יט טוש״ע א״ח
סי׳ תקלא סעיף י:
ט ג מיי׳ פ״י מהלכות אנל
הלכה ג ת טוש׳׳ע א״ח
סי׳ מקמת סעיף א:
י ד טוש״ע י״ד סי׳ שלד
סעיף א:
ה ו מיי׳ ס״ז מהל׳
יא
ודחי עשה דרכנן והאי דקאמר לעיל )לף יא (:לא מכעיא
מוהפכתי חגיכם לאכל אכל גוף האכילות דאורייתא מיהו נראה לי
בשלמי שמחה כדאיתא בחגיגה )ח:(.
מהו
הרב הא ליכא אלא
יב
לאוין רצ:
יג ח מיי׳ שם הלכה ה:
ט
יד
פ״י מהל׳
מיי׳
טומאת צרעת הל׳ ו
שמג עשי! רלה:
י מיי׳ פ״נ מהלכות
טו
ניאמ המקיש הל׳ ו
]ופ״י
מעשה
מהלכות
]ופ״י
מקדש הל׳ ח
מהלכות מעשה הקרבנומ
שם[:
ל מיי׳ פ״י מהלכות
יז
טומאת צרעת הל׳ ו:
יה מ מיי׳ פ״ה מהל׳ אבל
הל׳ א נ סמג עשין
דרננן נ טוש״ע י״ד סי׳ שפ
סעיף א וסי׳ שצ סעיף א:
ושמא מסוטה ילפינן ועוד כיון שעכר
דרכים :ואי לא ציית דינא משמתינן
ליה .תימה לימא דאי לא צימ דינא
נחמינן לנכסיה ב[ מיהו פריך שפיר:
ממנעי
תורה אור השלם
.1
ובתך
ובנך
ואמתך
״עבדך
ותלוי
י״פ.
משמחת
הקשה
כמוס׳ הר״א היכי קשה
ליה דהא ממנעי משמחת י״ט מאכילה
ושמיה וגוף ההריגה דהוא מלאכה
לא חיישינן ונראה לי מדאסר רחמנא
הבערת בת כהן בשבת מכלל דכמועד
י״ט
בה:
קרינא
מענה את דינו .קשיא לן דבפ׳ אחד
דיני ממונות )סנהדרין דף לה (.בשמעתין
דנין <(<בשבת(
אין
מוכח
דעינוי הדין לא שייך עד שילינוהו
דהכא היינו גמר דין ולא יהרגוהו עדיין
. 2ל א תאכלו על הדם
יעשוהו גמר דין עד אחר המועד
בשעריף:
ל א תנחשו ולא תעוננו:
ויקרא יט כו
והצ״וע
.3
בו
אשר
הנגע בגךיו יהיו פרמים
וראשו יהיה פרוע ועל
שפם יעטה וטמא טמא
יקרא:
.4
ויקרא יג מה
ויאמר
משה
אהרן
אל
ולאלעזר
ולאיתמר בניו ראשיכם
איל תפרעו ובגדיכם ל א
תפרמו ולא תמתו ועל
לעיוני כעלמא כלא
גמר
דין ולא
ד״ל דמשתכחי אף על גב דאיכא
סופרי דיינין הכומבים דברי כל אחד
מ״מ הסברא אשר בלכ משתכח ומהאי
אמדנן
טעמא
בערב שבת
אמר
ודלמא
)שם(
דליבא
דאין
דאינשי
דנין
אביי ת״ש מנודה שהתירו
כו׳.
לעיוני
אביי
ואין
לטעמיה
חושב
ראייה
להוכחה דלעיל ואע״ג דדמי דאי לא
ויקרא י ו
לומר לעיוני כלאו הכי נמי מסתברא:
השרפה א ש ר ש ר ף יי:
רבינו חננאל
ואי
אמרת
קודם
קטן
אסור
לרגל
לגלח
ב מ ו ע ד נ מ צ א ת אתה א ו מ ר
א ב ל ו ת נ ו ה ג ת ב ק ט ן .ותניא
מקרעין לקטן מפני עגמת
נפש.
ודחי
קחני
רב
האסורץ
אשי
מי
לגלח
ב מ ו ע ד אסורין לגלח בימי
א ב ל ן ,מ ד ו ק י א הא א ס ו ר י ן
אסורץ
בכאן
שמעינן
)מיני(
בכאן
]לה[,
דילמא י ש מחן אסור ו י ש
מ ה ן מ ו ת ר .א( ו כ י קתני הא
אסור׳ קתני .איכא ד א מ ר י
קטן הנולד כין ב ר ג ל בין
קודם
לרגל
מותר לגלחו
ה
נראה דיחוי ה״נ מסתברא מ״מ נוכל
והא
הנולד
2
דדחי
בל ךזעךה יקעף ואחיכם
כ״ג דכל השנה כולה כרגל
כו׳ .משמע דאס אין מנודה
נוהג נידר כרגל הוא הדין כ״ג אינו
נוהג נידוי כלל וקשה דהא » כ״ג דן
ודנין אותו ואי לא ציימ דינא )לא(
משממינן ליה ולמאי דםרישית לעיל י[
דנוכל לומר למיחת לנכסיה ניחא:
מנודין
ברגל.
דאי
מ ע י ק ר א ד ה א חלה עליה,
אתי ע ש ה ד ר ב י ם ,ו ש מ ח ת
בחגך,
היא
ח
טומאתו נהיג ל א מיבעיא קאמר לא מיבעיא
בימי טומאתו דלא נתיג' אבל לטתרתו ניגזור שמא ישהה קרבנותיו קמ״ל
אמר רבא ת״ש ותצרוע ״>לרבות כהן גדול והא כה״ג רכל תשנת כרגל
לכולי עלמא דמי דתנן ייכתן גדול ־מקריב אונן ואינו אוכל שמע
מינה לנוהג צרעתו ברגל שמע מינת אבל אסור בתספורת מדקאמר
להו רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דכולי עלמא אסור
8
ט
3
כ
3
מ
8
4
מנודיז
במועד .אין אבילות נוהגת
אבילות
ג
י
אינשי:
תימא דקאמ׳ לא חש באומו דיחר ג[ ואפי׳
כל בית י ש ר א ל יבכו את
ה
אחר שיגמור הדין וכי תימא דלעיוני
עד אחר הרגל א״כ אמאי פ ד ך לימא
דברים טז יד
1
אתח
והגר
וךץתום והאלמנה א ש ר
ג
שד אי נמי טון שהיא מצוה לצורך
נמצאת
8
ב
על דכרי הדיינין הרי יש כאן עשה
דלפיכך
ושמחת בחגך אתה
גזר כדלקמן <דף
טז (.והא לאו קושיא היא דהא נידוי
הקרננות הלכה נ ! :
ט י כ מיי׳ פ״נ מהל׳ ניאמ
נ
ואין עשה דוחה עשה ואפילו עשה
סנהדרין הלכה ר שמג
ז
א
עשה ש
דחי לאו דמקלל חכרו דאיכא לאו
מיי׳
ואי אמרת קטן אית ביה פלוגתא * נמצאת
אבילות נותגת בקטן ותתניא א> מקרעין
לקטן מפני >עגמת נפש אמר רב אשי מ י
קתני תא אסורין דלמא יש מתן אסור
ויש מתן מותר אמימר ואי תימא רב שישא
ברית דרב אידי מתני הכי אמר שמואל
קטן מותר לגלחו במועד לא שנא נולד
במועד ולא שנא נולד מעיקרא אמר רב
פנחס אף אנן נמי תנינא כל אלו שאמרו
מותר לגלח במועד מותר לגלח בימי אבלו
תא אםורין לגלח במועד אםורין לגלח בימי
אבלו אי אמרת קטן אסור נמצאת אבילות
נותגת בקטן ותניא מקרעין לקטן מפני
עגמת נפש אמר רב אשי מי קתני תא
אסורין דלמא יש מהן אסור ויש מתן מותר
אבל אינו נוהג אבילותו ברגל שנאמר
ושמחת בחגך אי אבילות דמעיקרא תוא
אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד ואי
אבילות דהשתא הוא לא אתי עשה דיחיד
ודחי עשה דרבים י מנודה מתו שינהוג
נידויו ברגל אמר רב יוםף תא שמע ידנין
דיני נפשות ודיני מכות ודיני ממונות ואי
לא ציית דינא ימשמתינן לית ואי םלקא
דעתך אינו נוהג נידויו ברגל משומת ואתי
מעיקרא אתי רגל דחי ליה השתא משמתינן
לית אנן א״ל אביי ודלמא לעיוני בדינית
דאי לא תימא הכי דיני נפשות דקתני ת״נ
דקטלין ליה והא קא מימנעי משמתת יום
טוב דתניא ר״ע אומר >מנין י לסנהדרין
)שראו בא׳( שתרגו את הנפש שאין טועמין
כל אותו היום ת״ל לא תאכלו על הדם
אלא לעיוני בדינית ת״נ לעיוני בדינית א״ל
אם כן נמצאת מענת את דינו > אתו מצפרא
ומעייני בדיניה ועיילי ואכלי ושתו כולי
יומא ותדר אתו בשקיעת החמה ייוגמרינן
לדיניה וקטלו ליה אמר אביי ת״ש ומנורת
שתתירו לו חכמים אמר רבא מי קתני
שתתירוהו חכמים שתתירו לו חכמים
קתני דאזל ופייםיה לבעל דיניה ואתי קמי
דרבנן ושרו ליה מצורע מהו שינהיג
צרעתו ברגל אמר אביי תא שמע ״והנזיר
> מטומאתו לטתרתו תא בימי
א
והמצורע <
שינהוג נידויו בדגל .א[ והקשה
י״ט הלכה יב טוש׳׳ע
פי״ג מהל׳
לקטן .את כגליו :מפני מגמה נפש .שיככו הרואין דרבו ככבול
דשמחת הרגל נמי דרבנן ושמחת היינו
ליכא אלא עזרא
א״מ סי׳ מקמה סעיף י:
מגלח ברגל ואית לן למימר הואיל ואסור לגלח ברגל אסור לגלח נמי
מפני
המת
ולא
לגלח
כמועל
אבל:
שהוא
מי
קהני הא אסורין .למשמע האסורין
יש מהן
אסולין
אסורין.
לגלח
שאסולין
לגלת
בשאר כל
במועל י>
ג
כאכל:
אלם
אסורין
לגלח בימי אבלן :ויש מהן מוהרין.
כגון
זה
קנון
קולס
שנולל
א( ]לקמן ט ,1:נ ( ]גי׳
הערוך
ד ( סנהלרין תג .ע״ש,
ה ( ]אלא כצ׳׳ל וכ׳׳ג רש״ין,
]צ״ל
ו(
אבל
יחיל
במועד:
שאירעו
דהשחא.
מין דיני נפשוח.
במועד אבל לא ביום טוב שאסור
משום שבומי( .ודייקינן מינה מדדנין
כמועל
משממינן
מכלל
ליה
דאי
לא
כמועל:
ונמרי
מ ( יומא יג :הוריות ינ:
קי.
ןנ״ק
צט,[.
זנמים
י( ]ניצה לו:ן ,כ ( ]שייך לדף
טו ,[.ל( ]ויקרא יג[ ,מ ( ]לף
טו] 0 ,!.צ׳׳ל נע׳׳ש[,
ס ( ]סנהדרין יח .ע״ש,1
הרגל
ודחי עשה דיחיד .אבל דכמיב)ירמיה וו
עשי
יעניין[,
ז( ]לעיליג,[:ח(]לקמןמו,[.
הגהות הב״ח
דרבים .ושמחמ:
לך:
אגמס
נ ( ותוספתא פ״נ ע״שן,
שאסור לגלח כרגל מותר לגלח כימי
אבלו :אהי משה
ע״ש[,
נמי
ציית
רגל
אהי
נם׳
)א(
והנדר
מ״ש
העולה
והמצורע
מטומאתו ) :ג ( רש׳׳י ד״ה
יש מהן וכו׳ לגלח נמועד
יש
אסורין לגלמ:
מהן
) ג ( תום׳ ד״ה מהו כו׳ הא
ליכא אלא עשה דיחיד ואין
עשה דיחיד דוחה עשה
דרבים ואפילו עשה ליכא:
ודחי ליה .שאינו נוהג נדר כרגל:
דלמא לטיוגי .הא דתני דדנין לא
אמריי דלימא איש פלוני חייב איש
פלוני זכאי ואיכא למידק מינה דאי
לא ציית משממינן ליה אלא מעייני
כדין ולא אמרי ליה כלום :מטנה
אח דינו .דכי לא אמרו ליה דינו
לאלתר דעייני כיה הוה ליה עינוי
הדין :אלא .לעולם דנין דינו וגומרין
ממש במועד ואיכא למידק מינה אי
לא ציית משממינן ליה ואיכא למשמע
מינה דגוהג נמי ברגל ודאמרת א״כ
מימנע
עסקינן
משמתת
דאתו
י״ט
מצפרא
הכא
כר:
כמאי
ה״ש
מנודה שההירו לו הכמים .קא סלקא
דעמך
המירו
לכל
מנודה
נידויו
כרגל דאין נידוי נוהג כרגל :דאזיל
ופייסיה לבטל דיניה .ברגל והתירו
בליון הש״ם
גמ׳
נטצאת
נוהגת
בקטן.
אדרנה
כיון
אבלות
ק״ל
הא
דנקטן
לא
שייך אנלות אין זה יוצא מן
הכלל וכל שאסור נמועל
אסור כימי אנלו דימי אנלו
נמי
היינו
אנל
שהוא
משא׳׳נ
קטן
דאינו
אנל
ונמועד
אינו
איסור
על
הקט! רק על המגלת אנל
כאנל דהמגלמ אינו אנל
קטן
ועל
איסור
ליכא
וצלע״ג :שם מי קתנ־ הא
אםורין .נ ע ץ זה זנמיס קנ
ע״א:
ל א מיבעיא
שם
קאטר .שס עיין לקמן דף
יח ע״נ מוס׳ ד״ה העולים:
שם םבלל דכולי עלמא
אםור .עיין לקמן דף כ״ג
ע״נ מוס׳ ד״ה ואינו אוכל:
לו חכמים ב״ד שבאותו דור :שינהיג
צרעהו .שלא יבא אל תוך המחנה
ולא יגלח :הא בימי טומאהו נוהג.
צרעתו
ברגל:
ניגזור.
שלא
יהא
מגלח במועד דכיון דגילח צריך להביא
קרבן ושמא משהה קרכנומיו עד ליום
טוב האחרון ומקריבן ואסור להקריב
קרבנות
יחיד
בי״ט:
לרבוה
כ״ג.
שנוהג בו צרעת :הא כהן גדול כל
השנה לדידיה כרגל לכולי עלמא דמי
דהנן כ״ג מקריב אונן .מדאמר לו
אהרן
למשה
ואכלתי חטאת
היום
)יקרא י( ולא אמר למשה והקרבמי
מכלל דהקרבה באנינות ולמדנו לכ״ג
מקריב אונן אכל כולי עלמא כשאר
ימות השנה אונן אינו משלח קרבטמיו
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א[ תום׳ ד״ה מהו שינהיג
וכו׳ והקשה הרנ כו׳ אלא
גזר
עזרא
ריטנ׳׳א
כדלקמן.
דנור
מנודה:
עיין
הממתיל
נ [ דייה ואי לא
ציית נו׳ מיהו פריך שפיר.
עיי! יד לול :נ[ ד״ה אמר
אביי כו׳ אניי לטעמיה כו׳
ואפילו נראה
מסתנרא
היה
דיחוי ה״נ
נוי.
הגירסא
נספריהם
אניי
א״ל
ודלמא לעיוני ה״נ מסתנרא
דאי לא
מימא
נו׳
הט
וק״ל :ד[ דייה והא כ״ג
כו׳ ולמאי לסרישית לעיל
נל״ה ואי לא ציית:
כדאמרינן לקמן)דף נמ >:שלמים בזמן
שהוא שלם ולא כזמן שהוא אונן וברגל
משלח וכהן גדול אונן מקריכ כל השנה
אלמא כל השנה לדידיה כרגל דמי וקמני
דנוהג כו צרעת תיפשוט דכל מצורע
נוהג צרעתו כרגל :אל הפרטו .גידול שער
והאי קרא גבי מיתת נדב ואכיהוא כמיב
ומדאצטריך קרא למישרי להו מכלל דאחריני אסולין :׳(מצורעין .אע״ג דכתיב וראשו יהיה פרועל( הא דריש ליה לקמןמ להאי פרוע למילתא אחריתי:
מנודין
שמחה
מוסף רש״י
והמצורע
והנזיר
מטומאתו לטהרתו .נזיר
טמא
נשעלה
מטומאתו
ושוב אינו משמר נזרו ,וכן
מצורע
שעלה
מטומאתו
מגלח ברגל לסי שלא היה
להם פנאי לגלח קולס הרגל
! ל ע י ל יג.0
כהן
גדול
מקריב אונן .לכתיב לאביו
ומן
ולאמו לא יטמא
המקדש לא יצא ,אס מת
ל י ש ר א ל כ ו ל ן ,ד ח ה ע ש ה ד י ח י ד .ו כ ל ש כ ן א ב י ל ו ת ד ר ג ל ,ד א כ ת י ל א ח י י ל א עליה ,ד ע ש ה ד ר ב י ם דחה לה .מ נ ו ד ה מ ה ו ל נ ה ו ג
אניו ואמו דהוי אונן אפילו הט מקדושתו לא יצא ולא ימלל ,כלומר דענולתו שיענול נאנינות לא תתחלל ,הא אחר ,הליוט ,שלא
נ ד ו י ו ב ר ג ל .פ ש י ט ר ב י ו ס ף תא ש מ ע דנין כ מ ו ע ד ,דיני נ פ ש ו ת ו ד י נ י מ מ ו נ ו ת ו ד י נ י מ כ ו ת .ו כ י ו ן ד ד י י נ י נ ן ליה ,אי ל א צ א י ת
יצא !חילל!ביק קי (.או :ומ] המקדש לא יצא ,אינו צריך לצאת מ! המקדש ניוס מיתת אניו ואמו ,ולא יחלל שענודמו אינה מחולצת
דינא מ ש מ ת י נ ן ליה ,ו א י ס ״ ד א ץ נוהג נ י ד ו י ו ב ר ג ל ,מ א ן ד מ ש מ ת מ ק מ י ר ג ל אתי ר ג ל ד ח י ליה ,ה ש ת א מ ש מ ת י נ ן ל י ת .ו פ ר י ק
;זבחים צט .ו כ ע י ״ ז יומא יג.(:
א ב י י ד י ל מ א ה א י מ י ן דקתני ע י ו נ א ב ד י נ א ב ע ל מ א ,ד א י ל א ת י מ א הכי ,ד נ ץ ד י נ י נ פ ש ו ת דקתני דינא מ מ ש ה ו א פםקינן
ל ד י נ י ה ו ק ט ל י נ ן ל י ה ב מ ו ע ד ,ה א מ י מ נ ע י דייני מ ש מ ח ת יום ט ו ב .דתניא ר׳ ע ק י ב א א ו מ ר מ נ י ן ל ס נ ה ד ר י ן ש ה ר ג ו את ה נ פ ש ש א ץ ט ו ע מ י ן כ ר .ו ל א א י פ ש י ט א ב ה ד י א .ו ק י י מ א ל ן ד ה ל כ ת א כ ר כ א ,ו מ ס ק נ א ד ש מ ע ת א כ ו ו ת י ה סלקא .מ צ ו ר ע ,אסיקנא ש נ ו ה ג
צ ר ע ת ו ב ר ג ל ] .י ל פ י נ ן ל ה מ כ ה ן ג ד ו ל ד ת נ [ ן כ ה ן ג ד ו ל מ ק ר י ב אונן א ל מ א ל א נ
תא כ ו ל י ה ש נ ה כ ה ן ן ג ן ד ו ל כ ר ג ל ש א י נ ם נ ו ה ג ת ] ב ה ם [ א ב י ל ו ת ,ו מ ד כ ה ן ג ד ו ל ] א [ י נ ו נ ו ה ג א ב י ל ו ת ו ה ו א נוהג ב צ ר ע ת כ ר כ ת י ׳ ו ה צ ר ו ע ל ר ב ו ת כ ה ן ג ד ו ל ,ו א כ י ן נ מ י י ש ר א ל
א ף ע ל פ י ש א י נ ו נוהג ] א ב י ל ו ת ב [ ר ג ל ה ו א נוהג צ ר ע ת ו ב ר ג ל ,ש מ ע מינה .א ב ל א ס ו ר בתספורת .ש נ א י ר א ש י כ ם א ל ת פ ר ע ו ,ל ב נ י אהרן ,מ כ ל ל ד כ ו ל י ע ל מ א אסור P .כ ר ׳ א ל י ע ז ר ד א מ ר ו ר א ש ו יהיה פ ר ו ע ,א י ן פ ר ו ע א ל א ג י ד ו ל ש ע ר ד ב ר י ר׳ א ל י ע ז ר .
א( אולי צ״ל וט קפל אקורא הא המילא קמל.
בז נלאה לחסר כאן יצ״ל מצולע אסור נתספורת כר״א.
ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן
מסורת הש״ם
א( כרכות יט .עדיות ס״ה
מ״ו ,כ ( תענית יד ,:ג ( סוכה
כה .כתובות ו :ע״ש ]מס׳
שמתות ס״ו ברכות יא .מז,[:
ד ( ]עי׳ תוס׳ ישניס נדה ו:
דייה הקשה ה״ר ראבי״ה
וכוי[ ,ה ( ]לעיל יד]0 ,]:פי׳
כומתא מגבעה רבה שהיא
כמלא הראש
עולה
ואין
למעלה מן הראש .ערוך[,
ז( תענית יב ,:ח( ס״א,
מ ( ברכות כב ,.י( 1תוספתא
דנרכות פ״ב[ (S ,לקמן יז,:
ל( גי׳ רש״א מצורע,
הגהות הב״ח
)א( תום׳ ד״ה וראשו נו׳
דלעיל מייתי מיניה איסור
תספורת לאנל:
גליון הש״ם
תום׳ דייה ובועל• נדות
וכוי ובתוספי ס־׳ דב־ון
דטוםאת בועל נדה .עיין
משנה למלך פ״ג ה״ג מהל׳
ביאת מקדש:
הגהות מהר׳׳ב
רנשבורג
רש ׳־
א[
דייה
,
מותרם
שמחרימין בחרס לאתר ל׳
יוס לאחל הנדר .ג״ב לאחר
ששים תניא לקמן דף טז
ע״א ואולי
רש״י
כוונת
אחד שלשיס השניים דתניא
שם ושוני! לאחר שלשים
ומחדמי! לאחר ששיס:
מוסף רש״י
רחמנא
מ ד ק א מ ר ליה
ליחזקאל פ א ר ך ח ב ו ש
עליך .דקאמר ליה רחמנא
הנני לוקח ממך אמ מחמד
עיניך נמגפה וגוי האנק
דוס מחים אנל לא מעשה,
לא תתאנל עליה ,פארך
חנוש על ראשך ,שלא כדרך
שאני
שאר אנליס ,לפי
עושה אותך אות ומופת
לישראל שנך עתידי! למות
מתיהן ואין איש מתאבל
עליהס ,אלמא אבל אסור
בתפילין
)סוכה
כה.>:
והצרוע
לרבות
כהן
שנוהג נו
צרעת
גדול.
) ל ע י ל יד .!:מה
באימה
להלן
וביראה .דבתיב
)שמות ל( ררא העס דמעו
) ב ו נ ו ת כנ .!:.מכאן
וגו׳
אמרו.
הטמאים
כל
מותרים כמורה ,שאף הס
ינולים
להיות
נאימה
ונרתת ,אנל נעל ק ד אינו
אלא מתון קלות ראש וזחות
הדעת .ובועלי גלות ,אם
טבלו לקדין לדבד תורה,
הטבילה אינה עולה להס
לטהרם מטומאת נועל נדה
שהיא
שנעת
ימיס,
אנל
לתקנת עזרא עולה להס
כדתנ!
נמתניתי!
)ברכות
ט (.זכ שראה ק ד ונרה כו׳
»»ן
•
J
U
I
מנודין ומצורעק מה הן כתספורת .ומראשו יהיה פרוע לא
בעי לאוכוחי דלית ליה דר״א למוקי לה לקמן כתספורת
מדע דלקמן בעי לאוכוחי מינה הנחת תפילין כר״ע:
ל()מנודה( מהו בעטיפת הראש אמר רכ •וסף תא שמע .ולא
נראה לו דברי רב פפא דמוקי ראשו
מגודין ומצורטין מהו .להט קאמר להו בהללי משוס רפשיט להו
בהללי :מנודה שמה וכוי .סיפא לבריימא היא :כגלי של עק.
לכתיב )יהושע (1דקימו עליו גל אבנים גלול :והן מהעטפין.
מפורש במסכת תענית לאחר שהתענו שלש עשרה ת״צ :מנודה
לשמים .ט הני שאני לחמיד ולהט
צ ד ט עטיפת הראש אבל אחדם אינן
מנודין ומצורעין מה תן בתספורת ת״ש
צדטן עטיפת הראש :יעטה .משמע
ב
א
מנודין ומצורעין אםורין לספר ולכבס
עטיפת הראש :פארך .זה תפילין:
מנודה שמת ב״ד םוקלין את ארונו
דבר שהוא חון מגופו אןז הריה
ר׳ יהודה אומר לא שיעמידו עליו גל
האמורה בראש .ראשו יהיה פרוע
משמע מגולה כענין לכתיב ופרע את
אבנים כגלו של עכן ג אלא ב״ד שולחין
ראש האשה )במדבר ה> לכר שהוא
ומניחין אבן גדולה על ארונו א> ללמדך
חוץ מגופו ולא אמדנן משער שהוא
שכל תמתנדה ומת בנידויו ב״ד םוקלין
מגופו :מאי לאו .שיהא ראשו מגולה
את ארונו יאבל חייב בעטיפת הראש
מתפילין :אפומהא וסודרא .כלומר
שיהא ראשו מגולה מכוממא וסודרא מדקאמר ליח רחמנא ליחזקאל 1ולא תעטה
על שפם מכלל דכולי עלמא מיחייבי
אכל תפילין מניח :דהא א״ל רהמנא
מנודה מתו בעטיפת חראש אמר רב יוסף
ליחזקאל האנק דום .כלומר בדכר
זה תנהוג אכילות שחדוס ולא משאל
ת״ש נ>והן מתעטפין ויושבין כמנודין
לשלום :ה״ש .דתני גבי תעניות הן
וכאבלים עד שירחמו עליתם מן השמים
יושכין כמנודין ואבלים כוי :שפם.
א״ל אביי דלמא מנודה לשמים שאני
מי
משמע שפתותיו מדוכקות:
דחמיר מצורע מתו בעטיפת תראש ת״ש
קמני כמנודה .שאסור בשאילת
2ועל שפם יעטת ה מכלל שחייב בעטיפת
שלום :מוחרם .שמחרימין בחרם
תראש ש״מ נ ׳אבל ו אסור לתנית תפילין
לאחר ל׳ יום לאחר הנדוי א! :בפקחא
מדקאמר ליח רחמנא ליחזקאל 1פארך
דטרבוח .בשוק של אותו מקום:
בעלי קריין אסורין .לסי שבא להם חבוש עליך מכלל דכ״ע אסור ד> מנודה
מחמת שמחה וקלות ראש וליכא אימה:
מתו בתפילין תיקו מצורע מהו בתפילין
למומ
2ה
ת״ש >ותצרוע ׳לרבות כ״ג בגדיו יהיו
פרומים שיתו מקורעים וראשו יהיה
פרוע אין פריעה אלא גידול שער דברי ר״א ד״ע אומר נאמרה הוייה בראש
ונאמרה הוייה בבגד מה הוייה האמורה בבגד דבר שחוץ מגופו אף
הוייה בראש דבר שחוץ מגופו מאי לאו אתפילין אמר רב פפא לא
י^אכומתא וסודרא אבל יאסור בשאילת שלום רקאמר ליה רחמנא ליחזקאל
תאנק דום מנודת מתו בשאילת שלום אמר רב יוסף ת״ש ׳>=ובשאילת
שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופין למקום א״ל אביי דלמא מנודה
לשמים שאני דחמיר מצורע מהו בשאילת שלום ת״ש ועל שפם יעטח שיחו
שפתותיו מדובקות זו בזו שיתא במנורת וכאבל ואסור בשאילת שלום
ש״מ וניפשוט מינת למנודח אמר רב אחא בר פנחם משמית דרב יוסף מי
קתני שאסור שיתא כמנודת וכאבל >]קתני[ במילי אחרנייתא ואסור נמי
בשאילת שלום אבל אסור בדברי תודח מדקאמר רחמנא ליחזקאל דום
מנורת מתו בדברי תורת אמר רב יוסף ת״ש מנודה שונה ושונין לו נשכר
ונשכרין לו מוחרם לא שונת ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו ע אבל
שונח חוא לעצמו שלא יפסיק את למודו ועושח לו חנות קטנח בשביל
פרנסתו ואמר רב זבוני מיא בפקתא דערבות שמע מינת מצורע מחו בדברי
תורת ית״ש והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ת׳ אלתיך
בחורב מת לתלן באימת וביראת וברתת ובזיעה מכאן אמרו ייתזבין ותמצורעין
ובועלי נדות מותרין לקרות בתורת ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש
ובש״ס בתלכות ובאגדות קובעלי קריין אםורין ש״מ אבל יאםור ׳בתכבוםת
דכתיב וישלח יואב תקועת ויקח משם אשח חכמת ויאמר אלית תתאבלי נא
ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת
על מת מנודין ומצורעין מה הן בתכבוםת ת״ש מנודין ומצורעין אםורין לספר
ולבבם ש״מ אבל חייב בקריעה דקאמר להו רחמנא לבני אהרן לא תפרומו
מכלל דכ״ע מיחייבי מנודה מהו בקריעת תיקו מצורע מתו בקריעת ת״ש בגדיו
יהיו פרומים יישיתו מקורעין שמע מינת אבל *חייב בכפיית תמטת דתני בר קפרא
2
ח
ט
1
ל
ח
מ
נ
ם
פ
3
ט
צ
5
4
5
ש
2
דמות
צדני! טכילה !שם כב.(.
יהיה פרוע אכוממא וסודרא:
וראשו •היה פרוע .צריך עיון
אי פליגי הכי כראשיכס
אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו
דלעיל מייתי )א( עליה תספורת לאבל
ולא מייתי מיניה למצורע דמשמע
דסבר כר״ע ופליג אדר׳ אליעזר
כדפרישית לעיל ושמא ר״ע לא פליג
אדרבי אליעזר דפריעת הראש היינו
גידול שער בין במצורע בין כאכל
ומרריהו דורש ר״ע ולעיל דלא מייתי
מיניה למצורע משוס דמשכמ ברייתא
כהדיא מייתי לה ואע״ג דברישא
דסוגיא מיימי אכל אינו נוהג אבילותו
ברגל ומניח המשנה דלקמן ומייתי
קראי דושמחת לפי שצריך לפרש מנלן
מתני׳ דאבל אינו נוהג אבילותו ברגל
אבל ראשו יהיה פרוע דמיירי בגידול
שער דומה לו דבר פשוט וניחא ליה
לאתרי ברייתא :אסור בשאילת
שלום דקאמר ליה רהמנא ליחזקאל
האנק דום .דמשמע שמיקה משאילת
שלום וממלמוד מורה נמי משמע
בסמוך מהאנק דום והא דהיה
יחזקאל נוהג אבילות בהאנק דוס
ובכל שאר דברים לא היה עושה שהיה
צדך להראות בקצת דברים שהוא
אבל ולא היה נוהג דיני אבל אלא
למשל :שיהו שפתותיו מדובקות.
לעיל דרשינן מיניה עטיפת הראש
ושמא מרוייהו משמע א״נ מדכמיב
שפם ולא כתיב שסה:
אחר
מותרין.
נדות
ובועלי
שטבל לקרי אבל לקריו
צדך טבילה ולרבי יהודה משמע
התם דלא צדך טבילה לדברי תורה
לבעל קרי היכא דלא נטהר ע״י
טבילה זו בסרק מי שמתו )3רכומ דף
ט (.במשמשת וראתה דם ובעל ק ד
שראה זיבה צריכין טבילה ור׳ יהודה
פוטר והא דהכא בלא טבילה כרבי
יהודה צריך ליישב דאיירי רבי יהודה
בסיפא דהך ברייתא בפ׳ מי שמתו
)שם דף ככ (.וקאמר רבי יהודה שונה
הוא בהלכות דרך ארץ וליכא למימר
דלרבי יהודה נמי בועלי נדומ חייבין
טכילה כמו בעל קרי בעלמא דהשמא
ומה בעל קרי שראה זיבה אחר כך
שהיה חייב כבר פוטר רבי יהודה
כועל נדה לא כל שכן מיהו לכאורה
נ״ל דלא סליגי רכי יהודה ורכנן אלא
בהני טומאות דדומיא דקרי הוי דהיינו
לטומאה יוצאה עליו מגופו אבל
בטומאח שרצים מולה רבי יהודה
לכהלי קרי צדך טכילה א״כ ה״ג
בועל נדה מודה דלא חשיב טומאה יוצאה מגופו ואפילו מאן לבעי למימר בפרק אלו לברים בפסחים )דף סח (.וכפ״ק ליומא )דף ו(.
בתוספ׳
דמשתלח חוץ לשתי מחנות כמו בעל קרי מ״מ לא חשיב טומאה יוצאה מגופו ורבי יהודה נמי הצריך טבילה לדברי תורה
סי׳ דטון דטומאמ בועל נדה מכח קרי רבי יהודה מודה דצדך טכילה:
ה״ג מנודין ומצורעין מה הן בתכבוםת ת״ש םנודין ומצורעין אםודין לספר ולכבס .ובספר הרב לא היה כמוכ כל זה והיה
קשה לרב למה לא בעי ליה ותירץ דכבר אייתי לעיל הך בדיתא דגבי תספורמ ואהא הקשה לקמן גבי עשיית
מלאכה קמיבעי ומביא בדיתא דמתנייא לעיל ונשכרין ומירץ דאגב למצורע קאי במיקו קא בעי מנודה ומייתי לבדיתא ללעיל:
ורתיצה
s
רבינו הננאל
וכן מנודה וכן מצורע.
דתניא
אסורין
מנודין
לספר
ומצורעין
ולכבס.
מנורה שמת בית
דין
סוקלין את ארונו ,ר׳ יהודה
אומר לא שיעמידו עליו גל
אבנים כגל עכן ,אלא ביח דין שולחין ומניחין אבן על ארונו כר .אכל חייב בעטיפת הראש .מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל,
לא תעטה על שפם ,מכלל דכולי עלמא אסירי .וכן מנודה ,דחנן והן מחעטפין ויושבין כמנודין ואבלים עד שירחמו עליהן
מן חשמים .ודחי אביי ודלמא מנודה לשמים דחמיר תייב בעטיפת הראש ,אבל מנודה לבני אדם לא .ולקולא עבדינן ולא
מחייבינן למנודה בעטיפת הראש ,דהא איבעיא ולא איפשיטא .מצורע ,אסיקנא דחייב בעטיפה הראש .אבל אסור בתפלין.
מדכתיב ביחזקאל ,פארך חבוש עליך ,מכלל דכולי עלמא אסירי .מנודה מהו בתפלין תיקו .מצורע מהו בתפלין ולא
עין משפט
נר מצוה
יט א מיי׳ פ״ז מהלכות
מ״מ הלכה ל סמג
לאוץ רמ ועשין רלה טוש״ע
י״ל סי׳ שלל סעיף נ :
ב מיי׳ ס״י מהלכות
כ
טימאת צרעת הלכה ו
סמג עשי! שם:
ג מיי׳ הלכות ת״ת
כא
שם סמג שם טוש ״ע
שם סייג ]וסי׳ שמה ס״ל[:
כ כ ד מיי׳ פייה מהל׳ אנל
הלכה א יט סמג עשי!
דרבנן נ טוש״ע י״ל סי׳ שפ
סעיף א וסי׳ שסי:
כג ה מיי׳ פ״י מהלכות
טומאת צרעת הלכה ו
סמג עשי! רלה:
כ ד ו מיי׳ פ״ד מהלכות
אנל הלכה ט סמג
עשי! דרבנן נ טוש״ע י״ד
סי׳ שפ סעיף א וסי׳ שפח
סעיף א ]שו״ע א״ח ססי׳
לח עי׳ ש״ך יו״ד סי׳ שלד
ס״ק ינ[:
ז ח ט מיי׳ הל׳
כה
צרעת
טומאת
שם
סמג עשי! רלה:
כ ו י מיי׳ ס״ה מהלכות
אנל הלנה א כ סמג
עשי! לרבנן ג טוש״ע י״ל
סי׳ שפ סעיף א וסי׳ שפה
סעיף א:
כ״ כ מיי׳ פ״ג מהלכות
תעניות הל׳ ח טוש׳׳ע
א״ח סי׳ תקעה סעיף ו:
כה ל מיי׳ פ״י מהלכות
טומאת צרעת הל׳ ו
סמג עשין רלה:
כ ט מ מיי׳ פ׳׳ה מהלכות
אנל הל׳ א טי סמג
עשין דרבנן נ טוש״ע י״ר
סי׳ שפ סעיף א וסי׳ שפל:
ל נ ס ע פ מיי׳ פ״ו
מהלכות ת״ת הל׳ ל ה
טוש״ע י״ד סי׳ שלד סעיף
נ:
צ
לא
מיי׳ פ״י מהל׳
טומאת צרעת הל״ו
]ופ״י מהל׳ ס״מ הל״ח[
עשי! רלה
סמג
]טוש״ע
א״ס סי׳ סת סעיף א דו״ד
סי׳ רסנ סעיף ט:1
לב ק מיי׳ פ״ל מהל׳ ק״ש
הל׳ ת טוש״ע א״ה סי׳
פח:
לג ר מיי׳ פ״ה מהלנומ
אנל הלכה א ג סמג
עשי! לרננ! נ טיש״ע י״ל
סי׳ שפ סעיף א וסי׳ שפט
סעיף א:
ל ד ש מיי׳ פ״מ מהל׳ אנל
הלנה א טוש״ע שם
סי׳ שמ סעיף א:
ת מיי׳ פ״י מהל׳
לה
טומאת צרעת הל׳ ו
סמנ עשין רלה:
לו א מיי׳ פ״ה מהלכות
אנל הלכה א ית סמג
עשי! דרבנן נ טוש״ע י״ל
סי׳ שפ סעיף א וסי׳ שפז
סעיף א:
תורה אור השלם
. 1האנק רם מתים א ב ל
ל א תעשה פ א ר ך חבוש
ונעליך
עליך
תשים
ברגליך ו ל א תעטה על
שפם ולחם אנשים ל א
תאכל:
.2
יחזקאל כד יז
והצרוע א ש ר
בו
הנגע בגדיו יהיו פרמים
וראשו יהיה פרוע ועל
שפם יעטה וטמא טמא
יקרא:
ויקרא יג מה
. 3רק ה ש מ ר ל ך ושניר
נפשך מ א ד פן
תשכח
את הדברים א ש ר ר א ו
עיניך ופן ןסורו מלבבך
כ ל ימי חייך והודעתם
לבניך ולבני בניך :יום א ש ר עמדת לפני ין אלהיך בחרב באמר ין אלי הקהל לי את העם ואשמעם את ךבךי א ש ר
ילבנדון ליראה אתי כ ל הימים א ש ר הם חיים ע ל האדמה ואת בניהם ילמדון :דברים ד ט-י
.4וישלח יואב תקועה
ףקח משם אשח חבמה ויאמר אליח התאבלי נא ולבשי נא בגרי אבל ו א ל תסוכי שמן והיית באשה זה ימים רבים
מתאבלת ע ל מת :שמואל ב יד ב
.5ויאמר משה א ל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ךאשיכם א ל תפרעו ובגדיכם
ל א תפרמו ו ל א תמתו ועל בל העדה יקצף ואחיכם פלי בית ישךאל יבכו את השרפה א ש ר ש ר ף ין :ויקרא י ו
איפשיטא בהדיא .אבל אסור בשאילת שלום .מהכתיב ביחזקאל .האנק דום ,אלא דבר ,מכלל דכולי עלמא אסירי] .וכן
מנודה וכן מצורע .אבל אסור ב ד ב ! ד תודח .דאמר רחמנא ליחוקאל האנק דום ,מכלל דכולי עלמא אסירי .מנודה מאי ,ח״ש מנודה שונה ושונין לו ,נשכר ונשכרין לו .מוחרם לא שונה ולא שונין לו ]לא נשכר[ ולא נשכרין לו ,אבל שונה לעצמו
שלא יפסיד תלמודו ,ועושה לו חנות קטנה בפקחא דערבוח שהיא א pציה רחוקה מן הישוב ,לובוני מיא כדי פרנסתו .וכן מצורע מותר בדברי תורה .אבל אסור בחכבוסח ובסיכה .שנאמר וישלח יואב חקועה ויקח משם אשח חכמה ויאמר אליה
התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת .אבל אסור ברחיצה .דרחיצה בכלל סיכה היא .מנודה ומצורע ברחיצה ,לא איפשיטא בהדיא .אבל חייב בקריעת בגדיו .מדכתיב בבני אהרן ,ובגדיכם
לא תפרומו מכלל דכולי עלמא תייבים ,וכן מצורע .מנודה מאי ,תיקו .אבל חייב בכפיית המטה.
טו:
עין משפט
נר מצוה
ואלו מגלחין פרק שלישי
ורחיצה
לז א מיי׳ פ״־ מהלכות
טומאת צרעת הל׳ ו
סמג עשין רלה:
פ ״ ק ד ת ע נ י ת )דף יג (.כנעילת הסנדל ועשיית מלאכה ואעשיית
ל ה ב מיי׳ פ״ה מהל׳ אנל
הל׳ א ז טוש״ע י״ד
מלאכה לא קאי ד ה א מ נ ו ד ה ש ר י במלאכה אלא אנעילת ס נ ד ל ס ו ף
סי׳ שפ סעיף א:
מ ס י ק הלכתא
פ ״ ק ד ת ע נ י ת )שס>
ל ט ג מיי׳ פ״ג מהלכות
אבל א ס ו ר בין בחמין בין בצונן אבל
תעניית הל׳ ל טוש״ע
א״ח סי׳ תקעה סעיף ג:
לרחוץ פ נ י ו ידיו ורגליו בחמין א ס ו ר
מ ד מיי׳ ס״ה מהלכות
בצונן מ ו מ ר ולסוך אפילו כל שהוא
אכל הלכה א ג סמג
ובתוס׳ ה ר ב פ י ׳ קשיא ליה
אסור
עשין לרבנן נ טוש״ע י״ל
1
שי׳ שפ סעיף א ]ישימן
מ א י שנא ב ט ׳ באכ ר ו ה ״ כ א ס ו ר לרחוץ
שפא סעיף אן:
אפילו אצבעומ כ ד מ ש מ ע ב ס ר ק ב ת ר א
מ א ה מיי׳ פ״ג מהלנומ
ד י ו מ א <לף עח >.ומביאין לו מ ט פ ח ת
תעניומ הל׳ ל טיש״ע
א,ג
א״ח סי׳ תקעה סעיף ג :כ ו ׳ ו ה א תרוייהו מסיכה נ פ ק י אבילות
ט ב ו מיי' פ״י מהל׳
מואל תסוכי ש מ ן י ו ם ה כ פ ו ר י ס מ י ס ו ך
טומאת צרעת הלי ו:
רשב״ם
ובשם
לא סכמי )דניאל י(
מ ג ז מיי׳ פ״ה מהל׳ אנל
הל׳ א ו טוש״ע י״ל
ללפי המסקנא למסיק כס״ק לתענית
סי׳ שפ סעיף א ןוסימן
לאבל מ ו ח ר לרחוץ פ נ י ו י ל י ו ו ר ג ל י ו
שסנ סעיף א[:
בצונן ה ו א ה ל י ן ט ׳ באכ ויוה״כ ותימה
םד ח טוש״ע י״ל סי׳ שלל
סעיף נ:
לתעניח
בסוגיין
מייתי
א מ א י לא
2
ט ה ט מיי׳ פ״ג מהל׳
ההיא ל מ ט ס ח מ כ ו ׳ ובשם רבינו תם
תעניות הלנה ל
ש מ ע ת י שהיה א ו ס ר לרחוץ כלל ב ט ׳
טיש״ע א״ח סי׳ תקעה
7
סעיף ג:
באב ו י ו ה ״ כ ח ו ץ מ י ד י ו שחרית דחשיב
מ ו י מיי׳ פ״י מהלנות
להו כ מ ו מלוכלכוח ב ט י ט וצואה הואיל
טומאת צרעת הל׳ ו:
משוס
ואינו יכול ליגע ב פ י ו ועיניו
מ ז כ מיי׳ פי׳ה מהלנומ
אנל הלנה א ה סמג
א ש א ר א .פ י ׳ לא
לא
בת מ ל ך :
ו
עשי! לרננן נ טוש״ע י״ל
ק א י אנעילת ס נ ד ל אלא ארחיצה וזיל
סי׳ שפ סעיף א ]וסי׳ שפג
וזיל ה כ א ק מ ד ח י
ה כ א ק מ ד ח י ליה
סעי׳ א[:
סיכה.
בכלל
בעי מ ה ו
אדבעי מ ה ו
תימה
בסיכה:
אשארא.
לא
8
מ ה ל מיי׳ ס״י מהלכומ
טומאת צרעת הלי ו:
מ ט מ נ ס מיי׳ פ״ג
מהלנות ניאמ מקלש
הלכה יא סמג לאדן שג:
דאעשיית
ליה
כדפרישית
פשיט
מלאכה
לעיל
מר״א
וא״ת
ל ס ו ף פ ר ק הזהב
לא
תורה אור השלם ושמשו
. 1והפכתי חגיכם ל א ב ל
וכל
לקינה
שיריכם
והעליתי ע ל כ ל מתנים
ועל
שק
קרחה
כל
ראש
ושמתיה
כאבל
ןחיד ואחריתה כיום מר:
עמום ח י
.2ו י ש ל ח י ו א ב ת ק ו ע ה
ויקח מ ש ם א ש ה ח כ מ ה
ויאמר אליה ה ת א ב ל י נא
המדבר ללא
)ב״מ
זה ןמים ר ב י ם מ ת א ב ל ת
שמואל ב יד ב
ע ל מת:
.3האנק ר ם מתים א ב ל
ל א תעשה פארך חבוש
עליך
תשים
ונעליך
ברגליך ו ל א תעטה
על
ש פ ם ולחם אנשים
לא
תאכל:
.4
יחזקאל כ ד יז
בת
וינחם ד ו ד א ת
ש ב ע א ש ת ו ויבא אליה
וישכב ע ט ה
בן
ותלד
היאך ה י ו
ילעי
מבני
נוהגין
אלא ה א
פ ש י ט א לן
מטומיהן
ו כ ן ג ב י שלחו
יש
משמשים
קרבנומ דבסמוך
להוטח
וישב
שהיו
הט
מהוץ
ספרו
שמא
מן
הפסוקים:
לאהלו.
פי׳
בימי
חלומו
פליגי
ובימי
ה
הני
שהרי ה ס ה י ו פ ר י ם ורבים
ולבשי נא בגדי א ב ל ואל
תסוכי ש מ ן והיית כ א ש ה
מטותיהן.
להנית
אבל א ס ו ר
י מ י אבלו
בלכד
ואחרי
קאמרינן אלא י ו ם
כדלקמן
ושני
טהרתו.
סי׳
בכל
כא:>.
י מ י הזאתו י ס פ ר ו לו איירי בימי ס פ י ר ו
וכמו
מילתא
כמיס
א
בעצמותיו )תהליס
ב
5
ג(י
ט
4
כ
נ
ד ב ט ו מ א ת מ ת איירי ז׳ י מ י ם
אחריתי
ורחיצה בכלל סיכה.
בקרבו וכשמן
דכמיב
מ
בקונטרס
קמ״ל
צכור
ויושכין
ותכא
6
ראשון
)לף
מתעטפין
כמנודין:
5
בה ל ע י ל ) ד ף ז >:כ י ה א י גוונא א מ ר י נ ן
תפילין ולא
דמנודה
8
נ מ י מ ס פ ק א ליה כי היכי ל מ ס פ ק א ל ן :
ללעיל לא
קאמר
אסור:
לא אשארא .דקתני יי« א ע ט י ם ת ה ר א ש ד א מ ר י ׳ התם )לף יל (:בתענית
ז
ד ״ ל ל ש מ א היה מ ח מ י ר ע ל ע צ מ ו אי
בכל
ו כ ן אתה מוצא
ב מ נ ו ד ה [ :מאי לאו אכולהו.
אסור
זי
דף נט:י(( ק ר ע א ת בגליו וחלץ מנעליו
מיימי
בסוף
חכמים גבי
נ ע נ ו )חענית ד ף יג>.
כמלאכה
וכו׳
3
קאי
ואמאי
ברחיצה
דמיירי התם
דמוה דיוקני .בצלם
אלהיס ע ש ה א פ
ע ב ר ו אלו ולא
האלם )בראשית ט ה ]כשאמרו.
א ( שעטת יג ,.ב ( שס
]פסחים נד:ן ,ג( ]לקמן כ :ן,
ד ( תוספתא דמענית פ״א,
ה ( ולקמן כא 0 ,[.ולעיל ז:ן,
ז( ן!מדם צמ:ן ,ח ( ן עי׳
נרא״ש ש״ס נא[ ,נו( ביום
חינוכו כתיכ בכהן הדיוט
פצ״ל כפי הסיגיא וסי׳
ןוע״ש
י(
התוספות,
תוססות דייה וקרע יבת״י
;דה ז :ל״ה הקשה ה״ר
ראגי״הן,פ(]ינחגיגה טז:ן,
דמות דיוקני נתתי בתן ובעונותיהם הפכתיה
כפו מטותיהן עליה מנודה ומצורע מת הן
קט> :כשאמרו אסור ברחיצה .בתענימ
בכפיית תמטת תיקו אבל אםור בעשיית
צ ב ו ר :אכולהו .ארחיצה נ מ י ד מ נ ו ד ה
מלאכת דכתיב ותפכתי חגיכם לאבל מת
א ס ו ר :לא אשארא .ק א מ ר ד מ נ ו ד ה
חג אסור במלאכה אף אבל אםור במלאכה
א י ת ליה ל י ן להני ל ת ע נ י ו ת צבור:
יוםף
מנודה מהו בעשיית מלאכח אמר רב
כשאמרו אסור בנעילח הסנדל.
הגהות הב״ ח
ת״ש כשאמרו אםור בעשיית מלאכה לא
לאחר
צבור :ויבא אליה.
בתענית
)א(.־ש״י ל״ה לא אשארא
אעטיסת
לקתני התם
אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר וכן אתה
אבילות :מגזדין היו .למקום :םפיקא
הראש ) :ב ( תום׳ ל״ה
הכא
זיל
:
ר
י
מ
ח
י
א
קיל
אי
הוא.
מוצא במנודה ובאבל מאי לאו אכולהו לא
ואחר־ כו׳ כזמן שראוי
לטאה לגפ׳ תמיל נשחט
בהדייהו:
מאזלי
דלקולא
ומדחי.
אשארא ת״ש מנודה שונה ושונין לו נשכר
כי׳ כצ״ל ותיבת וקשה
לפיכך נקראים שלמים בזמן שהוא
ונשכרין לו שמע מינה מצורע מהו בעשיית
נמחק ) :ג ( כא״ד ונתיס׳
שלם .ב ד ע ת ו ש ד ע ת ו מיושבת ע ל י ו :פי׳ כי׳ משלחין קרמותיהן
מלאכת תיקו יאבל אםור ברחיצה דכתיב
איירי כטומאת שרן:
יספרו לו .לעיל מיניה כתיב ואל
ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכת מנודה
ובכהן
לטמא
מ ת א ד ם לא י ב א
מחו ברחיצה אמר רב יוסף ת״ש י כשאמרו
מ ש ת ע י ואחרי ט ה ר ת ו דהיינו מ פ ר י ש ת ו
גליון הש״ם
אסור ברחיצח לא אמרו אלא כל גופו אבל
מ ן ה מ ת מ ש י פ ר י ש מ ן ה מ ת מוגין
גמ׳ הא כיצד יצא ייד-ך.
שבעמ י מ י הזאתו שבעת ימים אחרים
פניו ידיו ורגליו מותר וכן אתח מוצא
עי׳ לקמן דף כז ע״א תוס׳
י ס פ ר ו לו מ ד א פ ק י ה ר ח מ נ א בלשון
ל״ה אס יכיל :תום' דייה
במנודה ובאבל מאי לאו אכולהו לא אשארא
לא אשארא ־מי־~ כו׳
שמעינן
הזאה
ס פ י ר ה ולא נ ק ט
אםור
אבל
מצורע מתו ברהיצה תיקו
משום כת מלך .ע׳ שבת
שבעת י מ י ס פ י ר ו אם נ צ ט ר ע :וביום
לף קט ע״א :דייה לא
בנעילת תםנדל מדקאמר לית רחמנא
באו»(ביום טהרסו .כתיכ ככהן ג ד ו ל :
אשארא פי' לא קא־ כוי
ליחזקאל ונעליך תשים ברגליך מכלל דכולי
ודל הכא קסדה־ .וכן
כתבו כל הפוסקים ותמיה
עלמא אסור ״מנורת מהו בנעילת חםנדל
לי לפי ההלכה בתענית
אמר רב יוםף תא שמע >כשאמרו אסור בנעילת תםנדל לא אמרו אלא
לף יג ע״א לבתענית
צבור מותר ברחיצת כל
בעיר אבל בדרך מותר חא כיצד יצא לדרך נועל נכנם לעיר חולץ וכן אתת
נוסו בצונן אס כן על
כרחך הך ברייתא מיירי
מוצא במנורת ובאבל מאי לאו אכולתו לא אשארא ־מצורע מתו בנעילת
נרחיצת חמין וממילא וכן
הםנדל תיקו > אבל אםור בתשמיש המטת דכתיב וינחם דוד את בת שבע
אתה מוצא נמנולה ונאכל
אשתו ויבא אליה מכלל דמעיקרא אסור מנורת מתו בתשמיש המטה אמר לא קאי על רחיצה להא
נאנל אפילו אצנע אסור
רב יוסף ת״ש כל אותן שנים שתיו ישראל במדבר מנודין תיו ושימשו
נחמין ונמנואר שם להליא
לקאי אשארא וא״כ מונמ
מטותיהן א״ל אביי ודלמא מנודה לשמים שאני דקיל קיל והא אמרת חמיר
לקאי אנעילת סנדל ונפשט
םפוקי מםפקא לית זיל חכא קמדחי ליח וזיל חכא קמדחי לית למצורע מהו
למנולה אסור ננעילת סנדל
וצע״ג:
בתשמיש חמטח ת״ש דתניא וישב מחוץ לאהלו שיהא כמנודה ו«ו וכאבל
יי ואסור בתשמיש המטה ואין אתלו אלא אשתו שנא׳ לך אמור להם שובו לכם
לאהליכם שמע מינה וניפשוט נמי למנודה אמר רב הונא בריה דרב פנחס
הגהות הגר״א
משמית דרב יוסף מי קתני שאםור שיהא כמנודה וכאבל במילי אחרנייתא
] א [ ; מ ׳ כמנילה מ נ י ת ו
ואםור נמי בתשמיש חמטח אבל אינו משלח קרבנותיו דתניא ״ד״ש
ו נ א נ ל כו׳ כצ״ל:
אומר שלמים בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא אונן מנודת מתו שישלת
קרבנותיו אמר רב יוםף ת״ש כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר מנודין היו
רבינו חננאל
ושלחו קרבנותיהן א״ל אביי ודלמא מנודה לשמים שאני דקיל קיל ותאמרת
מנודים ו מ צ ו ר ע י ם מהו,
תיקו .א ב ל א ס ו ר ב ע ש י י ת
חמיר םפוקי מםפקא ליח ומרחי לית מצורע מתו שישלת קרבנותיו =ת״ש
מלאכה .שנאמר והפכתי
דתניא ואחרי טתרתו אחר פרישתו מן המת שבעת ימים יספרו לו אלו ז׳ ימי
ח ג י כ ם ל א ב ל ,מה ח ג א ס ו ר
בעשיית מלאכה אף אבל
םפירו וביום באו אל תקודש אל חחצר חפנימית לשרת בקודש יקריב חטאתו
8
לא
אמאי
לא
מועד קטן
מסורת הש״ם
7
וביום
8
ב א ו לעבודה יביא כ ה ן ה ד י ו ט עשירימ
אסור .מ צ ו ר ע תיקו,
אבל
ותקךא א תש מ ו שלמה
מנודה
וין א ה ב ר ש מ ו א ל ב יב כד
א ב ל אסור בנעילת הסנדל.
.5
ובבס
את
המטהר
בגךיו וגלח א ת כ ל ש ע ר ו
ו ך ח ץ במים וטחר ואחר
יבוא א ל המחנה
לאהלו
מחוץ
ימים:
.6
וןשב
שבעת
ויקרא י ד ח
לך
אמר
להם
שובו לכם לאהליבם:
ד ב ר י ם ה כו
ואחרי
ד.
טהךתו
ש ב ע ת ן מ י ם י ס פ ר ו לו:
י ח ז ק א ל מ ד כו
.8ו ב י ו ם ב א ו א ל ה ק ד ש
אל
התער
לשרת
הפנימית
בקדש
יקריב
חטאתו
נאם
אדני
אלהים:
י ח ו ק א ל מ ד כז
האיפה
וחטאתו כ מ ו חיטוי ו ק ד ו ש ת ו
דכתיב כי א ס לאב
ולאס
ואילו כ ״ ג לא
בכהן ה ד י ו ט ו ע ו ד דלא ה ו ה
ר״ש אומר
בבאו
קרכנותיהן
ו ע ו ד דהכא ג מ י לא
מצורע אמי
בעשירית
קרבנותיו
<דף מ(.
יהודה
דריש
האיפה אלא בא
ובתוספות פ י ׳
מ ז ו נ ו ולא
ה ת ם לענין
שראוי לביאה « ( וקשה
משמע
דאיירי אלא
ביום ב א ו
לומר
ביום
דבמצורע
משמע דאם
שיהא
טהור
מדין
יטהר
דבפרק
במצורע
שמתחנך
דאיירי
ד ע ר ל ו ט מ א משלחין
מנגעו
ק ר כ ן אלא
יטמא
ולאמו ולא ניחא ליה
למימר
בקדושין <דף עח>:
כדאמרינן
ר י ש א בכהן
וסיפא
גדול
ק מ ״ ל מ י ד י אבל כ ה ן ה ל י ו ט כיום חינוכו אינו כתיכ כ ק ר א כ פ י ר ו ש מ י ה ו ק ש ה לן כיון דמילי מילי כתיכ א מ א י
מ ק ר י ב בזמן
דרבי
לעבודה מילי מילי
לאביו
ק א מ ר וקשה א מ א י לא מ פ ר ש ליה בכהן גדול ויש ל ו מ ר מ ש ו ס
דבכהן ה ד י ו ט איירי
דאהא
דבעי
לעבודה
ור״ש
בקרא
קרבנומיהן « (
מזונו
משכב
יביא
ומושב
תמיד
נשחט )פסחים דף סב .ושס>
כשיטהר
מ צ ו ר ע מ ה ו שישלח
מוקי
ויכנס
לעזרה
ב ט ו מ א ת ש ר ץ ולא
קרבן
אע״פ
שהוא
דחמירא הוה ט פ י
לביום ב א ו
בטומאה
מצורע
מבמצורע
ונראה לי
דר״ש
לאפוקי
ק ר ב ט מ י ו מייתי ליה
דקאי
דהיינו
ד ק א מ ר י נ ן כל הזבחים ע ר ל
וטמא
משלחין
אדלעיל
לאחר י מ י
דאיירי
ס פ ר ו אז
ב מ צ ו ר ע ולא
יקריב
מ ג ו פ ו והקשה ע ל זה מ ה א
ו כ מ ו כ ן קשה
וצ״ע
למאי
ב פ ר ק כל הזבחים
מותר
מדכתיב כיחזקאל ,ונעליך
תשים
ברגליך.
דכולי
מכלל
עלמא
כשאמרו
אסירי.
אסור
הסנדל ,ל א
בעיר אבל
בנעילת
אלא
אמרו
מוהר,
בדרך
איירי
מידי
חטאתו א ו
שאר
במגילה
פ״ק
ה מ ט ה .ש נ א מ ר וינחם ד ו ד
איירי
את בת ש ב ע א ש ת ו ויבא
דאמרינן
דפרישית
במלאכה.
ו ת י ר ץ דלא
ש נ ת ע ר ב ו )זגחיס עד :ישס>
ו כ פ ר ק כל ה ג ט )מטין דף כח :ושם( ׳ ( מ פ ו ר ש קצמ דיני סמיכה שצריך כעלים ו א ס כ ן א י ן ט מ א מביא קרבנותיו ]ועי׳ מוס׳ יבמות קד :ל״ה דאמרן:
ממרין
י צ א ל ד ר ך נ ו ע ל ,נכנס ל ע י ר
ח ו ל ץ .וכן המנודה .מ צ ו ר ע
תיקו .א כ ל א ס ו ר ב ח ש מ י ש
אליה,
אסיר.
מכלל
דמעיקרא
מנודה מהו,
כ ל השנים
שהיו
ת״ש
ישראל
ב מ ד ב ר היו כ מ נ ו ד ץ ,והיו
מ ש מ ש י ן מ ט ו ת י ה ן .ו ד ל מ א ש א נ י מ נ ו ד ה ל ש מ י ם דקיל ,ו ה א א מ ר ת מ נ ו ד ה ל ש מ י ם ח מ ו ר הוא .ס פ ו ק י מ ט פ ק א ליה ,ק א י ה כ א מ ד ח י ל י ה א ז י ל הכא מ ד ח י ליה .מ צ ו ר ע מ ה ו ב ת ש מ י ש ה מ ט ה ,ו ל א א י פ ש י ט א א ( ב ה ד י א .א ב ל
א( ןנלצ״ל ואיפשינואן
ואלו מגלחין פרק שלישי
מםורת הש״ם
א ( ]צ״ל ו נ י ו ס נ ו א י [ ,נ ( ס ״ א
סלניא ] (»,ש ט ע ו ת לו ,[.ר ( ן ע י ׳
ת ו ס ס ו מ מנחות ל ל :ל ״ ה ט ט ן ,
ה ( ]לקמן יז.ן ,ו ( ] ע י ׳ תוססות
סנהללין
מסיקנאן,
מ .ל ״ ה
י( ]סונה מ ט :ע״ש[ ,ח ( ! נ מ ו
חלאיס אין מלאים אלא ר נ נ ן
נ נ ל ד ס מט.
כלגרסינן
כתורה
שמתעסקין
והן
שהיא
מ ע ש ה י ר י אומן .ע ר ו ך נ ע ר ך
חמקן ,נו( ]ינמומ ס ט , [ :
זו עשירים האיפה שלו .שמכיא כהן הליוט כשמתנכין אותו לעבול תחילה כלכתיב )ויקרא ו( זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה׳ ביום
מצות כהניס בעלמא הוא לקאמר יחזקאל .אלמא שלא היה יכול להקריב קרבני עשירית האיפה על שנטהר מטומאת ממ והוא הלין מצרעתו:
אמר רבא וכוי .איילי לאיירי במנולה מפרש להו :ומזמינין ליה לדינא .לבעל לין :זימנא במר זימגא .לאי לא אתי ההוא זימנא קכעינן ליה
זימנא אחריתי :קראו שם .שממא
כלומר שמתא לפרעה שהעביר המועל
כלומר שהעביר אומו מועל ששמו
אחר מועל
ראשון :דאי
ב״ד ושליח אמר
גט׳
)א(
מכלן
אמר
דקבעינן
ומשדרינן
דכתינ
דוכתא
שליחא ד נ י ט נ א
רשלח
יתיכות
נצ״ל
כו׳
ימזמנינן ליה
לדינא
נ מ ח ק ) :ב ( -ש״• ד ״ ה יתרס
רכושו נ ו ׳
כל
מהפקר
העיני
חירפני:
האנשים ההם הנקר .אי לאו דשליח
הגהות הב״ח
הוא
ותינת
נמחק:
דא״ל למשה משה לא הוה ידע :הכי
דגברא פלניא .דעת פלוני
סברא
שבא לנדות את פלוני דצריך לנדותו
משמו של אותו חכם :אמר מלאך
הי .ברק אמר לשמתו שהוא שלוחו
של
מקום:
בארור:
ומחרימין.
ופרטינן חטאיה .דאמרי לאנשי עירו
משוס הכי והכי משמתינן ליה :כוכבא
הוה .מזליה
הגהות הגר״א
] א [ נם׳
למיזל
למיעל .נ ״ נ
ריין
]ועיין
נ״א
וסרש״י
דסיסרא:
דמפקרינן
לנכסיה .דמאן דלא ציית להו לרכנן:
יחרם »( הוא וכל רכושו .להפקר ב״ד
הפקר מהכא נפקא לן בכל לוכתימ(:
שנרי״ף[:
ואריב עמם ואקללם .לאותם שהושיבו
נשים נכריות :דכפחיגן .יליו ורגליו:
מוםף רש״י
ז ו ע ש י ר י ת ה א י פ ה .של נ ה ן
גדול
ומנחות קח.!:.
חמוקי
הנסתרים
כירך,
ירכיך.
שכבוד
בצנעא
התורה
ולא
להיות י י ש נ ושונה בגובה של
ע י ר ולא לשנות לתלמידיו בשיק
ואסרינן ליה.
שקושרין
אותו
על
העמוד להלקותו :הרדפה .קא מפרש
רב יהודה בריה דרכ שמואל לרודפו
מיד דטון דלא ציית דינא מנדין אותו:
ושונין.
ומנדין
לממונא .שחייב
)סוכה מט.(.
אותו פעם
אחרת:
ממון לתבירו
ולא
רצה לשלם ע״פ ב״ד :לאפקירוהא.
מכזה תלמידי חכמים :לא חל עליה
רבינו חננאל
אינו
קורבנוחיו.
משלח
שנאמר שלמים ,בזמן שהוא
ש ל ם ,ו ל א ב ז מ ן ש ה ו א אונן.
מנודה מהו ,ו ל א איפשיטא.
מצורע
ת״ש
מהו,
ר׳ ש מ ע ו ן אומר כתיב ב ב א ו
יקריב] ,קא דייק קרא ] ד כ ת י כ
יחזקאל
גבי[
שנטמא
בענץ
למת
כהן
]מצוה[,
ש מ ע י נ ן מינה ד כ ל מ י ש א י נ ו
לביאה
ראוי
להקרבה,
אינו
שמחא ל׳ יום .ואין שממא פחומה מל׳
יום :קא צעו רבנן למימל .שצריכין
לו :טיט אסר טיט שרי .כלומר מצי
למישרי ליה אע׳׳ג דלא חל עליה ל׳ יום
לאותו שופר שנדוהו יכול להתיר לו
ומישרי ליה בתוך ל׳ יום :לא אהו
אחריני ושרו ליה .מדמהדר איהו
נפשיה למישרי :שנידה לכבודו .ולא
לשם שמיס אלא שהתריז נגדו ודאי
אינו ר א ו י
כיון דתני אין מנודה לרב ודאי לא
בקודש
יקריב,
כזמן
שאינו
ראוי
לבוא
אינו
ראוי
דאיסורא הד כמי שמנודה לרב דאין
לביאה
מצורע
ראוי
ולפיכך
ראוי
אינו
להקרבה[ .בזמן ש ר א ו י לבוא
להקרבה .א מ ר ר ב א מנא לן
ש ל י ח א מ ב י דינא
דמשהרינן
ומזמנינן ליה לדינא לקמיה
גברא
פלוני,
רבה
שנאמר
ו י א מ ר מ ש ה א ל ק ר ת אתה ו כ ל
עדתך
ל פ נ י הי.
היו
אתה
ו פ ל ו נ י ב ע ל דינך ,ש נ א ׳ אתה
ןו[אהרן.
והם
ומנא
לן
ד ק ב ע י נ ן ל ה ו זימנא ,ש נ א מ ר
מחר .ומנא ל ן דקבעינן וימנא
בתר וימנא ,ש נ א מ ר קראו שם
מלך
פרעה
שאון
מצרים
העביר המוער ,העביר המועד
ש ק ב ע ו לו ,ולא נענש ע ד אהר
כן.
ומנא
בשליחא
שליחא
לן דאי
דבי
ומחוי,
מתפקר
ואתי
דינא
לית
ביה
ל י ש נ א ב י ש א ,ש נ א מ ר ,העיני
ה א נ ש י ם התם תנקר ל א נעלה.
ומנא ל ן דמשמתינן בהרמנא
דגברא רבה
אורו
פלוני,
מרוז אמר
שנאמר
מלאך
ה׳.
ו מ נ א ל ן ד מ ח ר מ י נ ן ל י ה נמי,
דכתיב
אורו ארור .ומנא לן
דמחרמינן על כל מאן דאכיל
נ א ב ג מיי׳ פ כ ״ ה מהלכות
המשח אותו עשירימ האיפה ואמרינן )מנחות לף נא (:ובניו לרבות עשירית האיפה של כהן הליוט לחינוך ולאו אקראי ללעיל קאי אלא
בשליחא דרבנן .כלומר שחירף שליח
רנא
מועד קטן
טז.
עין משפט
נר מצוה
נידה אלא בשביל כבודו דאי במילי
חכמה
ואין עצה
וגו׳
)משלי כא(
וקמני אין מנודה לרב אבל לכולי
עלמא מנודה :כל אחד מיפר חלקו.
מדקתני חלקו אינו מופר :לא אחו
אחריני
ושרו .מדקתני תלקו אינו
נזיפה.
נדוי
מופר לעולם אפי׳ שרו ליה אחריני:
שלנו.
גערה
בני
בבל:
כדלקמן:
שלהן.
כנזיפה
ארץ ישראל :צריך רבי .רבי אבוה
דר״ש הוה :מה רבי אומר בדבר
זה .אין רבי בעולם היודע דבר זה:
א״ל לאביה .לפי תומו ולאו משוס
לישנא בישא :לאיחחזויי ליה .לבקר
את רבי שהיה חולה
שקבל
עליו
יסורין :אמר ליה בר קפרא איני
מכירך .רמז לו שאינו רוצה לראותו:
חמוקי ירכיך .כמו חמק עבר)שיר ה(:
אף
מתרין
זו עשירית האיפה שלו דברי רבי יהודה
ד״ש אומר >בבאו יקריב בזמן שראוי לביאה
מתרין בו תחילה ומנלין אותו וכן
ראוי להקרבה בזמן שאינו ראוי לביאה אינו
בחמישי ובשני אחר מחרימין וא״צ
ראוי להקרבה אמר רבא )* מנלן ״דמשדרין
שלשים יום דש מפרשים קולס
שליחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא דכתיב
שינלוהו כלל יתרו בו וכן משמע
וישלח משת לקרא לדתן ולאבירם בני
בפרק הגוזל כתרא <ב״ק לף קיג:(.
דכתיב
אליאב ומנלן דמזמנינן לדינא
וטרקיה
ויאמר משה אל קרח אתת וכל עדתך לקמי גברא רבת דכתיב ' לפנ
ת׳ את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן דקבעינן זימנא דכתיב מחר
זימנא בתר זימנא דכתיב קראו שם פרעת מלך מצרים שאון העביר
תמועד ומנלן יראי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיתתזי
כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר ומנלן דמשמתינן
דכתיב אורו מרוז דהכי םברא דגברא ירבה דכתיב אמר מלאך ת׳ וטנק
דמחרמינן דכתיב אורו ארור ידאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דידית
דכתיב יושביח ומנלן ׳דפרטינן חטאיח בציבורא דכתיב כי לא באו לעזרת
ה׳ ואמר עולא >בד׳ מאה שיפורי שמתית ברק למרוז איכא דאמרי גברא
רבה הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוה שנאמר מן שמים נלהמו הכוכבים ומנלן
ידמפקרינן נכםית דכתיב וכל אשר לא יבא לשלשת תימים בעצת השרים
וחזקנים יחרם כל רכושו ותוא יבדל מקתל תגולת ומנלן דנצינן ולייטינן
ומחינן ותלשינן שיער ומשבעינן דכתיב ואריב עמם ואקללם ואכח מתם
אנשים ואמרטם ואשביעם ומגלן ׳דכפתינן ואםרינן ועבדינן חרדפח דכתיב
תן למות חן לשרושי תן לענש נכםין ולאסורין מאי לשרושי אמר אדא מרי
אמר נחמיה בר ברוך אמר רב הייא בר אבין אמר רב יהודה חרדפת מאי
תרדפת אמר רב יתודת ברית דרב שמואל בר שילת משמיה דרב מנדין
לאלתר ושונין לאחר ל׳ ומחרימין לאחר ששים א״ל רב תונא בר היננא
הכי אמר רב תסדא מתרין ביה שני וחמישי ושני ת״מ לממונא אבל
לאפקירותא לאלתר תחוא טבחא דאיתפמר ברב טובי בר מתנה אימנו עליה
אביי ורבא ושמתוהו לםוף אזל פייסיה לבעל דיניה אמר אביי היכי ליעביד
לישרי ליה לא חל שמתא עלית תלהין יומין לא לישרי ליה קא בעו רבנן
wלמיעל א״ל לרב אידי בר אבין מידי שמיע לך בהא א״ל הכי אמר רב תחליפא
בר אבימי אמר שמואל י> טוט אםר וטוט שרי אמר ליה ה״מ לממונא אבל
לאפקירותא עד דחיילא שמתא עלית תלתין יומין אלמא קםבר אביי הני בי
תלתא דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו ליח דאיבעיא לתו תני בי תלתא
דשמיתו מתו למיתי תלתא אחריני ושרו ליח ת״ש למנורת לרב מנורת
לתלמיד מנורת ׳לתלמיד אינו מנודה לרב מנודה לעירו מנורת לעיר אחרת
מנודה לעיר אהרת אינו מנורת לעירו מנודת לנשיא מנורת לכל ישראל
מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא רשב״ג אומר אחד מן התלמידים
שנידה ומת חלקו אינו מופר ש״מ תלת שמע מינת ?תלמיד שנידה לכבודו
נידויו נידוי ושמע מינת יכל אחד ואחד מיפר הלקו וש״מ הני בי תלתא
דשמיתו לא אתו תלתא אחריני ושרו לית אמר אמימר תלכתא תני בי תלתא
דשמיתו אתו בי תלתא אתריני ושרו לית א״ל רב אשי לאמימר ותא תניא
רשב״ג אומר אחד מן תתלמידים שנידה ומת חלקו אינו מופר מאי לאו אינו
מופר כלל לא עד דאתו בי תלתא אחריני ושרו לית ת״ר אין נידוי פחות
מל׳ יום ואין נזיפח פחות מז׳ ימים ואף על פי שאין ראית לדבר זכר לדבר
שנאמר ואביה ירק ירק בפניה תלא תכלם שבעת ימים אמר רב חסדא נידוי
שלנו כנזיפת שלתן ונזיפת דירתו שבעת ותו לא והא ד״ש בר רבי ובר קפרא
תוו יתבי וקא גרםי קשיא לתו שמעתא א״ל ר״ש לבר קפרא דבר זה צריך רבי
א״ל בר קפרא לר״ש ומה רבי אומר בדבר זת אזל א״ל לאבות איקפד אתא בר
קפרא לאיתחזויי ליה א״ל בר קפרא איני מכירך מעולם ידע דנקט מילתא
בדעתיה נתג נזיפותא בנפשיה תלתין יומין שוב פעם אחד גזר רבי שלא
ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש ״ חמוקי ירכיך ״׳כמו חלאים מת ירך בסתר
שני
בו
פירש
1א
וחמיש•
ושני.
בקונטרס
שני
סנהדרין הל׳ מ מ ו ש ״ ע ח ״ מ
סימן יא ס ע י ף א :
ד מיי׳ שס הלכה ו ס מ ג
נא
לאוץ
3
וסימן ח ס ע י ף ה נ ה ג ״ ה :
נב
מהלכות מ ״ ח
ג
5
3
6
6
י ״ ד סימן שלד ס ע י ף מ ג :
ו מיי׳ ס ״ ז מהלכות ת ״ ת
ננ
הלכה י ג ט ו ש ״ ע י ״ ד סי׳
שלל ס ע י ף ט :
ז
נד
מיי׳
9
ח ״ מ סימן ב נ ה ג ״ ה :
נו
י
ט
מיי׳ שס
כ מיי׳ ס ״ ז מהלכות ת ״ ח
נז
הלכה ו ט ו ש ״ ע י ״ ל סימן
שלל ס ע י ף א :
נח
מיי׳
ל
סנהדרין
3
ם
פ
1
צ
ש
ת
א
11
12
אף
ו ש ת י בהדיה ,ו ק א י ב ד ׳ א מ ו ה
דיליה ,ש נ א מ ר א ו ר ו א ר ו ר י ו ש ב י ה .ו מ נ א ל ן ד פ ר ט י נ ן ח ט א י ה ,ש נ א מ ר כ י ל א ב א ו ל ע ז ר ת ת׳ ,פ י ׳ ל ע ז ר ת ע ם הי .איכא ד א מ ר י מ ר ח
אהם גהול הוה .ו א י כ א ד א מ ר י כ ו כ ב א הוה ,ו ה א י ד כ ת י ב י ו ש ב י ה ,כ ע נ ץ ע י ש ע ל בניה תנחם .ו מ נ א ל ן ד מ א ן ד מ ת פ ק ר א ב י דינא,
ל ב נ י כ ם ו ל כ ם :נ ח מ י ה י ג כה
מ פ ק ר י נ ן נכסיה ,ש נ א מ ר ו כ ל א ש ר ל א י ב א ל ש ל ש ת הימים ב ע צ ת ה ש ר י ם והזקנים יחרם כ ל ר כ ו ש ו ו ה ו א י ב ד ל מ ק ה ל ה ג ו ל ה .
ו מ נ א ל ן דנצינן ו ל ט י נ ן ו מ ח י נ ן ו מ ת ל ש י נ ן ש י ע ר ו מ ש ב ע י נ ן ,ד כ ת י ב ו א ר י ב ע מ ם ו א ק ל ל ם ו א כ ה מהם א נ ש י ם ו א מ ר ט ם ו א ש ב י ע ם
הלכה ת
]יא[
א כהג״ה ו ט ו ש ״ ע ח ״ מ ס י מ ן
ק סעיף ג:
מ מיי׳ פ ״ ז מהלכות ת ״ ת
נם
הל׳ י ג ט ו ש ״ ע י ״ ד סימן
שלל ס ע י ף א :
]מיי׳ ס ״ ו מהל׳ ת ״ ת הל׳
נ
י נ ט ו ש ״ ע י ״ ל סי׳ ר מ ג ס ע י ׳
• [1
D
ס
הלי״נ
מיי׳ שס פ ״ ז
ט ו ש ״ ע י ״ ל סי׳ שלל סעי׳ י ג :
ע מיי׳ פ ״ ו שס הל׳ יג
סא
ט ו ש ״ ע שם ס ע י ף ט ו :
פ מיי׳ שס ט ו ש ״ ע שם
סב
סעיף
םג
צ
נ:
ט ו ש ״ ע שס
מיי׳ שס
סעיף נ א :
ק מיי׳ שם ט ו ש ״ ע שס
סד
מה
סעיף
רמג
]יסי׳
סעיף מ[:
סה
םו
ר ט ו ש ״ ע שם ס ע י ף ט :
ט
ש מיי׳ פ ״ ו שס הל׳
ט ו ש ״ ע שס ס ע י ף נ ה :
סו
ת א
ט ו ש ״ ע שם ס ע י ף
א:
תורה אור השלם
.1
וביום ב א ו א ל
הקדש
א ל ה ח צ ר הפנימית ל ש ר ת
בקדש
חטאתו נאם
יקריב
אדני אלהים:
יחזקאל מ ד כו
וישלח
.2
לדתן
לקרא
נישה
ולאביךם בני א ל י א ב
ויאמר־ ל א נעלה:
במדבר ט ז יב
.3
ויאמר מ ש ח א ל קרח
א ת ה ו כ ל ע ד ת ך ח י ו ל פ נ י ין
א ת ה ו ה ם ו א ה ר ן מחר:
ב מ ד ב ר טז טו
.4
קראו ש ם
מערים
פרעה
שאון
המועד:
.5
מלך
העביר
ירמיהו מ ו יז
זבת
אף לא אל א ר ץ
ח ל ב ו ד ב ש הביאתנו ותתן
ל נ ו נחלת ש ך ח וכרם חעיני
האנשים ההם
נעלה:
לא
תנקר
במדבר טז יד
.6א ו ר ו מ ר ת א מ ר מ ל א ך ין
ארו ארור
ישביח כי
ב א ו ל ע ז ר ת ין
לא
לעזרת
י;
בגבורים:
שופטים ה כג
מן
נלחמו
.7
שמים
חכוכבים ממסלותם נלחמו
ע ם םיסךא:
.8
שופטים ה כ
וכל א ש ר
לשלשת
השרים
רכושו
הגולה:
לא
הןמים
ןבוא
כעצת
וחזקנים ןחרם
והוא
יבדל
בל
מקחל
עזרא י ח
.9ו א ר י ב ע מ ם ו א ק ל ל ם ו א כ ה מ ה ם א נ ש י ם ו א מ ר ט ם ו א ש ב י ע ם ב א ל ה י ם א ם ת ת נ ו ב נ ת י ב ם ל ב נ י ה ם ו א ם ת ש א ו מ ב נ ת י ך ז ם
מ נ ה ה ן למ1ת ה ן ל ש ר ש י ח ן ל ע נ ש נ כ ס י ן ו ל א ס ו ר י ן :ע ז ר א ו כ ו
ב א ל ה י ם .ו מ נ א ל ן ד כ פ ת י נ ן ו א ס ר י נ ן ו ע ב ד י נ ן ה ר ד פ ה ,ש נ א מ ר הן ל מ ו ת ה ן ל ש ר ו ש י ה ן ל ע נ ו ש נ כ ס ץ ו ל א ס ו ר ץ .מ א י ל ש ר ו ש י
סכ״ה
מהל׳
ט י ש ״ ע י ״ ד סימן שלד ס ע י ף
כ
ל
הלכה ח
והלכה ט :
10
מ
סכ״ל
נדו ח מיי׳ שס הלכה י ט ו ש ״ ע
8
ט
מהל׳
סנהלרין הלכה ז:
ג
7
הלכה
ז ט ו ש ״ ע ח ״ מ סימן נ ו ט ו ש ״ ע
ה
6
יל
ו פ כ ״ ד מהלכומ סנהדרין הלכה
ב
4
טוש״ע
ה מיי׳ שס הלכה ח וס׳׳ו
2
3
רח
שס
תכלם
.10ו ב ל ד י ל א ל ה ו א ע ב ד ך ת א ד י א ל ה ך ו ד ת א ר י מ ל כ א א ס פ ר נ א ד י נ ה ל ה ו א מ ת ע ב ו ־
.11ו י י א מ ר יי א ל מ ש ה ו א ב י ה י ר ק ן ר ק ב פ נ י ה ה ל א
ש ב ע ת ןמים ת ס ג ר ש ב ע ת עזים מ ח ו ץ ל מ ח נ ה ו א ח ר תאםף :במדבר יב יד
. 12כלה י פ ו פ ע מ י ך ב נ ע ל י ם ב ת נ ד י ב
ח מ ו ק י י ר כ י ך כ מ ו ח ל א י ם מ ע ש ה י ד י אמן :ש י ר השירים ו ב
הרדפה .א מ ד רב יהודה מ ש מ י ה ד ר ב מנדין לאלתר ,דמחפקר ,ושונין ל א ח ר שלשים ,ומחרימין ל א ח ר ששים .אמרו מ ש מ י ה דרב
ח ס ד א מחרינן ביה ש נ י ו ח מ י ש י ו ש נ י ,ו א ח ר כ ך מ נ ד י ן אותו .והני מ י ל י ל מ מ ו נ א ,א ב ל ל א פ ק י ר ו ת א ,מ נ ד י ן ל א ל ת ר ב ל א התראה .ה ה ו א ט ב ח א ד א י ת פ ק ר ב ר ב ט ו ב י ,א י מ נ ו א ב י י ו ר ב א ו ש מ ת י ה ,א ו ל פייםיה ל ר ב ט ו ב י ,א מ ר א ב י י ה י כ י נ ע ב י ד ,נ י ש ר י ליה ,ל א ח ל ש מ ת א
עליה ש ל ש י ם יום ,נ ש כ ק י ה ב ש מ ת י ה קא ב ע ו ר ב נ ן ל א פ ט ו ר י .א מ ר ל י ה ר ב א י ד י ב ר א ב י ן ה כ י א מ ר ש מ ו א ל ,ט ו ט א ס ר ו ט ו ט ש ר י ) .כ ל ו מ ר ( ] פ י ר ו ש [ ת ק י ע ת ה ש ו פ ר ה י א ה ש מ ת א ,ה ק ו ל ] ה ן מ כ ר י ז ב ת ק י ע ת ש ו פ ר ] נ ״ א :פ י ר ו ש ) ,ה ש מ ט ת ( ] ה ש מ ע ח [ ה ק ו ל ה מ כ ר י ו
ב ת ק י ע ת ש ו פ ר .ו ה ק ו ל ה מ כ ר י ז ב ת ק י ע ת ה ש ו פ ר [ ה ו א ה א ו ס ר ה ו א ] ה ן מ ח י ר ,כ ל ו מ ר אינו צ ר י ך ימים ל ח ו ל ע ל י ה ש מ ת א .א מ ר ל י ה הני מ י ל י ל מ מ ו נ א ,א ב ל ל א פ ק י ר ו ח א ע ד ד ח י י ל ע ל י ת ש מ ת א ש ל ש י ם יום .דייקינן ,מ ד ק א מ ר אבי־ ב ע ו ר ב נ ן ל א פ ט ו ר י ,ק ס ב ר ,ת ל ת א
ד ש מ ת ה ל א א ת ו ת ל ת א אתרינא ו ש ר ו .מ א י ,ת ״ ש מ נ ו ד ה ל ר ב מ נ ו ד ה ל ת ל מ י ד מ נ ו ד ה ל ת ל מ י ד א י נ ו מ נ ו ד ה ל ר ב ,מ נ ו ד ה ל ע י ר ו מ נ ו ד ה ל ע י ר א ת ר ת מ נ ו ד ה ל ע י ר א ת ר ה א י נ ו מ נ ו ד ה ל ע י ר ו ,מ נ ו ד ה ל נ ש י א מ נ ו ד ה ל כ ל י ש ר א ל מ נ ו ד ה ל כ ל י ש ר א ל אינו מ נ ו ד ה ל נ ש י א .ר ב ן
ש מ ע ו ן ב ן ג מ ל י א ל א ו מ ר ,א ח ד מ ן ה ת ל מ י ד י ם ש נ י ד ה ו מ ת ח ל ק ו אינו מ ו פ ר .ש ״ מ חלת ,ש ״ מ מ ד ק ת נ י א ח ד מ ן ה ת ל מ י ד י ם ש נ י ד ה ו מ ת ,וקתני נ מ י מ נ ו ד ה ל ת ל מ י ד אינו מ נ ו ד ה ל ר ב ,דייקינן מינה ל ר ב אינו מ נ ו ד ה ,ה א ל כ ו ל י ע ל מ א מ נ ו ד ה .ש ״ מ ת ל מ י ד ש נ י ד ה ל כ ב ו ד ו
נ י ד ו י ו נידוי ,ו מ ד ק ת נ י ו מ ח ח ל ק ו אינו מ ו פ ר ,ש ״ מ ד כ ל א ח ד מ י פ ר ח ל ק ו .ש ״ מ נ מ י ד ל א א ת ו א ח ר י נ י ו ש ר ו חלקיה .א מ ר א מ י מ ר ה ל כ ת א ] ת ל ת א [ ד מ ש מ ת י ] א ת ו ת ל ת א א ח ר י נ י ו ש ר ו ליה ,א ״ ל ר ב א ש י ל א מ י מ ר ו ת א תניא ר ש ב ״ ג א ו מ ר א ח ד מ ן ח ח ל מ י ד י ם ש נ י ד ה
ו מ ת ח ל ק ו אינו מ ו פ ר ,מ א י ל א ו אינו[ מ ו פ ר ע ד ד א ת ו ת ל ת א א ח ר י נ י ו ש ר ו ליה .ת ״ ר א ץ נ ד ו י פ ח ו ת מ ש ל ש י ם יום ,ו א ץ נ ז י פ ה פ ת ו ת מ ש ב ע ה .ו א ע ״ פ ש א י ן ר א י ה ל ד ב ר ו כ ר ל ד ב ר ,ו י א מ ר ה׳ א ל מ ש ה ו א ב י ה י ר ק י ר ק ב פ נ י ה ה ל א תכלם ש ב ע ת ימים .א מ ר ר ב ח ס ד א ,
נ י ד ו י ש ל נ ו כ נ ז י פ ה ש ל ה ן .ו נ ז י פ ה ד י ד י ה ו ש ב ע ה ,איני ,ו ה א ב ר ק פ ר א ,ב ע י ד נ א ד א מ ר ל י ה ר׳ ,ב ר ק פ ר א איני מ כ י ר ך מ ע ו ל ם ,ו כ ן כ ד א מ ר ל י ה ר׳ ל ר י חייא ,ראה מ ה ק ו ר א ל ך ב ת ו ץ ,י ד ע ו ד נ ק י ט מ י ל ת א ע ל י י ה ו ,נ ה ג ו נ ז י פ ת א ב נ פ ש י י ה ו ת ל ת ץ י ו מ י ן .ואסיקנא ,נ ו י פ ו ת א
תשיא
ת ל ת ץ י ו מ י ן .ס ו ג י א ד ש מ ע ת א ,כ ך ג ו ר ר׳ ש ל א י ש נ ו ל ח ל מ י ד י ם ב ש ו ק ,ש נ א מ ר ח מ ו ק י י ר כ י ך כ מ ו חלאים ,ו א י ן ח ל א י ם א ל א ר ב נ ן כ ד ג ר ס י נ ן ב נ ד ר י ם מ א ן ח ו ל י ם רבנן ,ו ה ן ש מ ת ע ס ק י ם ב ת ו ר ה ש ה י א מ ע ש ה י ד י א ו מ ן .ו א מ ר ר ב י ,מ ה י ר ך זה ב ס ת ר
עין משפט
נר מצוה
ש ח א טוש״ע י״ד סימן
שלד סעיף א:
טז:
אן«
ואלו מגלחין פרק שלישי
אומן
לישרי לי מר בהיגריה .ה ב לי
מ ע ש ה א ו מ נ ת ו של ה ק ד ו ש ב ר ו ך ה ו א ) :א( ר ב כ ר אתוה ד ר ב י
משוס
דברי
התורה
הורה
בסהר.
בסיפיה
דכמיב
דקרא
מעשה ידי
מקט.
תורה אור השלם
ב ר אחמיה
כדאמרינן
שמואל
מפומיה .א י
חייא ד ה ו א ב ר אחתיה ו ר ב ה ב ר ב ר חנה ב ר אחוה ד ד חייא ן ד ל א ו [
.1ברצות ץ דרכי איש
מועד קטן
דאיכא
ב ס נ ה ד ר י ן ל ( :עייא .כ ך כינה ש מ ו של ר ׳ חייא
בדעמיה
רשומא
דאזיל
שמימ ל ך :פסיק
ראשונים.
והלא לא
לשון ג נ א י :ראה מי קורא לך .כ ל ו מ ר
מסורת הש״ם
ל מ י ה ד ר :ידע .מ ר
במריה:
סידרא.
מי
לימד
עוקבא:
שמשא
שמעה
סרשיומ :מכלל
א( סוכה מט ,:ג(ססחיסל,.
ג ( ]כריתות מ.ן ,ד ( ןפסחיס
ז .ושמן ,ה ( ]כרכות ית.ן,
ו( מחצלת עיין רש״י שגת
מצינו ש א מ ר ד ו ד ד ב ר י אלא ב מ ק ר א קמ :ל״ה אציסתא חדתא
ונערוך ערך צפא ועיין
זה ד ד ב ר י לשון נ ב ו א ה :אהה שאול.
מהרש״א נח״ה ונת״א,
שנולד
דוד.
ב מ ז ל ו :והוא
שנולדת
ז( שעורי! קלוסין רש״י
גם אויביו ישלם אתו:
א>אף דברי תורה בםתר יצא רבי חייא ושנה
משלי טז ז
ליה לא ת י ת י :וזה .שליח שני לא
והיא היתה מניפה קליפת!
בר
בר
ולרבה
׳לרב
בשוק
אהיו
בני
לשני
.2חכמות בחוץ תרנה
צדיק מ מ ך :שגיון .ש ג ג ה היתה ל ו :
ראיתי :ברלוה ה׳ דרכי איש גם
מהרש״א,
מתוכן עיי!
בחחבות תתן קולה:
חנת שמע ר׳ איקפד אתא ר׳ הייא לאיתהזויי
משלי א כ אויביו ישלים אהו .כי ה ו א ע ל כרחו
משונה במעשיו .צדיק ג מ ו ר :שהקים ח( !עיין תוספות מנילה כא.
ל״ה אלמלא[] (p ,צ״ל ננין,
לית א״ל >עייא מי קורא לך בחוץ ידע דנקט
עולה של השובה .שהוא שב מחלה
•3קרבו אלי שמעו זאת ב א :מאי טעמא עבדה הכי .דשנית
י( ע״זה ,.כ( ןשנתסג .כ״מ
ל א מ ר א ש בסתר דברתי
בפ״ק
כדאמרינן
ו נ מ ן ד ר ך לשביס
ב ש ו ק :ביומא דכלה .ד ר ש ה שהכל
תלתין
בנפשיח
נזיפותא
נתג
בדעתית
מילתא
פה.ן ,ל( צ״ל אגני ,מ ( ! ד ף
מ ע ת היותה שם אני
לאותו
ר
א
ר
ד
ו
ד
לא
ד>:
»לף
ז
״
ע
ד
בצדקה.
ליה
מוקים
:
ם
ש
מצרין
אלהים
אדני
ועתה
ה ,[.נ( נע״י נוסף :עולה
יומץ ביום תלתין שלח לית תא חדר שלח
שלחני ורוחו:
לשון תועלת,
יחיד
חכוא
שאם
אלא
מעשה
ישעיהו מח טז ד מ י ב ע י ל מ י ע ב ד ב ס מ ר :מר עוקבא .לית דלא ליתי מעיקרא מאי סבר ולבסוף
א ו מ ר י ם ל ו כלך אצל ד ו ד שמחל לו
כתלמיד לשמואל דשמואל גדול ב מ ו ר ה
.4ואלה דברי דוד
מאי סבר מעיקרא םבר ׳מקצת תיום ככולו
חזור
אותו ע ו ן א ף א ת ה
הקב״ה
האךורנים נאם ד ו ד בן יותר מ מ ר ע ו ק ב א :כי יהבן בדינא
ככולו
היום
מקצת
אמרינן
לא
סבר
ולבסוף
הגהות הב״ח
ישי ונאם הגבר הקם על
ב ת ש ו ב ה ״ ( :צור ישראל .מ ו ש ל באדם
כוי .מ ש ו ם ד מ ר ע ו ק ב א היה נ ש י א :
משיח אלהי יעקב ונעים
)א( רש״י ר״ה רנ נר אתוה.
לסוף אתא א״ל אמאי אתית א״ל דשלח לי
אני מ י מ ו ש ל ב י צדיק מ ו ש ל ב י ו מ ב ט ל ה :
חייקי ליה דוכהיה .מנמיכין לו מקום
זמרות ישראל:
נ״נ עיין לקמן נרף נ׳
מר דליתי וחא שלחי לך דלא תיתי א״ל זה
עירא היאירי .הוה מתני לדוד 0א ג ב כריס
שמואל ב כג א כשיושכ כדין :כי היכי דמשהמע
ע״א:
•5וידבר ד ו ד ל ״ את
ו כ ס ת ו ת ו ד ו ד ה ו ה מ ת נ י לרבנן ע ל גבי
ליה מיליה .דשמואל רכיה ב מ ו ר ה :
ראיתי וזה לא ראיתי קרי׳ עלית ברצות ה׳
דברי השירה הזאת ביום
ק ר ק ע :ראש לג׳ אגוה .שהוא הולך
שהיה
בדינא
עוקבא
איטריד .מ ר
דרכי איש גם אויביו ישלים אתו מ״ט עבד
הציל ין אתו מכף בל
גליון הש״ם
לפניהם ל ע ו ה ״ כ :מעדן עצמו .כ ו פ ף
איביו ומכף שאול:
מ ת ש ב כדין ולא א י ד כ ר ליה למיזל מר תכי א״ל דכתיב חכמות בחוץ תרונת
שמואל ב כב א
גם' דו -שי־ה אתה
ע צ מ ו י ד י ו ו ר ג ל י ו ביחד ר ו ש ב ל א ר ץ :
ב ת ר ש מ ו א ל :לא נגה לך .כ ל ו מ ר
א״ל אם קרית לא שנית ואם שנית לא
.6שגיון לךוד א ש ר ש ר
אומר .עיין יומא דף ננ
בדבר אוריה החהי .נטלו לו מ א מ י ס :
בתרך:
דאזילנא
לך
סגי
לא
לין ע ל דברי כ ו ש בן
ע״כ תוססוח ל״ה והאמר:
שילשת ואם שילשת לא פירשו לך חכמות
ד
י
מ
ל
ת
חהלים ז א
ימיני:
ע ם הוא עדינו העצני.
בחוץ תרונה כדרבא דאמר רבא כל חעוםק
.7ותדבר מוץם ואהרן
עיין רש״י תענית לף כת
בנלשה ע ל אדות
ע״א ל״ה נני עלי! הן הן:
האשה בתורת מבפנים תורתו מכרזת עליו מבתוץ ותא כתיב -לא מראש בסתר דברתי חחוא ביומי דכלח ור׳
הכשית א ש ר לקח כי
אשה כשית לקח:
חייא חאי חמוקי ירכיך מאי עביד לח מוקי לח בצדקת ובגמילות חםדים אלמא נזיפח דירתו תלת
במדבר יב א
מלך יומין נזיפת נשיא שאני ונזיפה דידן כמה הוי חד יומא כי תא דשמואל ומר עוקבא כי תוו יתבי גרםי
.8וישמע ע ב ד
מוסף רש״י
הכושי איש סריס והוא שמעתא תות יתיב מר עוקבא קמית דשמואל ברתוק ד׳ אמות וכי תוו יתבי בדינא תות יתיב שמואל
אם קרית לא שנית.
בבית המלך כי נתנו את
קמיח דמר עוקבא ברחוק ד׳ אמות וחוו חייקי ליה דוכתא למר עוקבא ייבציפתא ויתיב עילוית כי תיכי לא חזרת עליו פעם שנית
יי־מיה־ אל הבור והמלך
כלי שתתכונן נו :ב ו ב ו ת
יושב בשער בנןמן:
דלישתמען
מילית כל יומא תות מלוי לית מר עוקבא לשמואל עד אושפיזית יומא חד איטריד בדיניה יח .!.היה מעדן עצמו
ירמיהו לח ז
כתולעת .כורך ומקשר
כשיים תות אזיל שמואל בתרית כי מטא לביתיה א״ל לא נגה לך לישרי לי מר בתיגריח ידע דנקט מילתא
.9הלוא כבני
עצמי כתולעת ,כמו )איוב
אתם לי בני ישךאל נאם בדעתית נתג נזיפותא בנפשית הד יומא ההיא איתתא דתוות יתבה בשבילא הוות פשטה כרעה וקא
לח( מעדנות כימה !שמואל
ין הלוא את י ש ר א ל
ב כג ח.:
העליתי מ א ר ץ מצרים מניפה ״חושלאי והוח חליף ואזיל צורבא מרבנן ולא איכנעה מקמיה אמר כמה חציפא תתיא איתתא
אי
לעמוד הנא.
שייך
ופלשתיים
כמילי דשמיא .נמילי
מכפתור אתאי לקמיה דר״נ אמר לת מי שמעת שמתא מפרמיה אמרה ליה לא אמר לה זילי נהוגי נזיפותא
עמוס ט ז
ואךם מקיר:
דאישורא ,היי נמי שמנודה
ואלה
פםוקא
לתאי
מטא
כי
יהודה
דרב
קמיה
םידרא
קפםיק
הוה
טוביה
בר
זוטרא
בנפשיך
יומא
הד
. 10אמר אלךזי י ש ך א ל
לרכ ,דאין מכמה ואי] עצה
ילך
ו ל ע י ל טז:.ו.
כו׳
לי ד ב ר צ ו ר ישךאל דברי דוד תאתרונים א״ל אתרונים מכלל דאיכא ראשוניים ראשונים מאי נינתו שתיק ולא אמר ליה ולא
מושל באדם צדיק מושל
למקום ש א י ן מ כ י ר ץ
מידי חדר א״ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי תיא א״ל מאי דעתך דלא ידע פירושא
יראת אלהים:
אותו .אין דעתו גסה עליו
ושמא יקל כת יצרו וגס אס
שמואל כ כג ג דתאי קרא לאו גברא רבת תוא ידע תקט מילתא בדעתית נתג נזיפותא בנפשית חד יומא ודאתן עלה
יתטא אין אדס נותן לנ לפי
. 11אלה שמות הגברים
א ש ר ל ד ו ד ישב בשבת מיחא אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא וידבר דוד לה׳ את דברי תשירת תזאת ביום
נעיניהס
חשונ
שאינו
וילבש
!חגיגה טו.:.
תחכמני ר א ש השלשי הציל ת׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול אמר לו הקב״ח לדוד דוד שירח אתח אומר על מפלתו
שחורים .שלא יראה עצמו
היא עדינו העצני על
שר
שמנה מאות חלל בפעם של שאול > אלמלי אתה שאול ותוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו תיינו דכתיב שגיון לדוד אשר
ככנודו אולי ירך לננו ננך
וגס אס יחטא אי! אלם נותן
אחת :שמואל כ כג ח
אחדלת׳ על דברי כוש בן ימיני וכי כוש שמו ותלא שאול שמו אלא מת כושי משונת בעורו אף שאול
לנ לפי שאינו חשונ נעיניהם
.12איכה ירדף
על אודות האשת תכושית אשר לקח וכי כושית שמת ותלא לנ! ילנש שחורים ,קדושיו
אלף ושנים ןניםו רבבה משונת במעשיו כיוצא בדבר אתת אומר
מ .>.הכבד ו ש ב בביתך.
אם ל א כי צורם מכךם
ציפורת שמת אלא מת כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה כיוצא בדבר אתה אומר
זה לשון נידוי לתלמיד חנם
וין הסגיךם:
לאמר לו דרך כנוד הסגר
דברים לב ל וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו ותלא צדקית שמו אלא מת כושי משונת בעורו אף צדקיה
ושנ נניתך )קדושי! כה.;.
. 13א ש ר עשה ך ו ר
את משונה במעשיו כיוצא בדבר אתה אומר תלא כבני כושיים אתם לי י)בית( ישראל וכי כושיים שמן
מימנו אנגידא דצורבא
הןשר בעיני ין ולא סר
מרבנן .תלמיד שסרת היו
מכל א ש ר צוהו כל ימי ותלא ישראל שמן אלא מת כושי משונת בעורו אף ישראל משונין במעשיתן מכל תאומות יי א״ר שמואל
נמנין להלקותו ולא לנדותו,
חליו רק בדבר אוריה
החתי :מלכים א טו ה בר נהמני א״ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שתקים עולה
חמורה
דשמתא
משוס
לנטד התורה
וחוששין
של תשובה אמר אלתי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים מאי קאמר
)פסחים נב.ו .ע ז כא! שייך
ל ע מ ו ז הבא.
א״ר אבתו ת״ק אמר אלתי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני ׳גוזר
רבינו חננאל
גזרת ומבטלת ״אלת שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת וגו׳ מאי קאמר א״ר אבהו ה״ק ואלה שמות
אף דברי תורה בסתר.
והני גבורותיו של דוד יושב בשבת בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא
מילי בשאר ימות השנה,
רבינו חננאל)המשך(
אבל ביומי דכלה לא ,על גבי קרקע רכל כמה דתות רבית עירא תיאירי קיים תות מתני לתו לרבנן על גבי כרים וכסתות כי
אומר על מפלתו של שאול
שנאמר ,חכמוח בחוץ
תרונה ברחובות תתן נח נפשית תות מתני דוד לרבנן ותות יתיב על גבי הרקע אמרו ליה ליתיב מר אכרים וכסתות לא קביל
כוי ,כיון דידע דחטא חזר
והודה כי שגג ,כדכתיב
קולה .ונזיפה דידן כמה עלית תהכמוני אמר רב אמר לו תקב״ת תואיל ותשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזרת ואתח מבטלה
שגיון לדוד אשר שר לה׳
הוי חד יומא .כמר עוקבא,
כד ידע דנקיט שמואל ראש השלישים תהא ראש לשלשת אבות הוא עדינו תעצני כשתית יושב ועוסק בתורת תית מעדן
על דברי כוש בן ימיני,
ופי׳ ,כי כוש הוא שאול.
מילתא בדעתיה ,נהג עצמו כתולעת ובשעח שיוצא למלחמת תית מקשת עצמו כעץ על שמונת מאות חלל בפעם אחת שהיה
ולפיכך אמר ואלה דברי
נזיפותא בנפשיה חד יומא.
וכרב נחמן ,דאמר לההיא זורק חץ ומפיל שמונת מאות חלל בפעם אתת ותית מתאנח על מאתים דכתיב איכח ירדף אחד אלף יצתת
דוד האהרונים נאם דוד בן
צא מ כ א ן :הא .כ ו א אלי
והדר
שלח
במזל ש ל ך :אבדהי כמה
5
שהוא
דוד.
סנהלרין כז .ל״ה חושלא
ג
7
1
2
הו
א
4
5
8
6
ח
7
8
ט
9
4
10
כ
8
12
דשמעה מפומ־ה דצורבא
מרבנן כמה חציפא האי
איחתא ,זילי נהוג בנפשיך
חד יומא .מר ווטרא בר
בת קול ואמרח רק בדבר אוריח חחתי אמר רבי תנחום בריח דרבי חייא איש כפר עכו אמר רבי יעקב
אחא אמר ר׳ שמלאי ואמרי לת אמר ר׳ תנחום אמר רב תונא ואמרי לח אמר רב חונא לחודית
בר
13
טוביה הוה פסיק סידריח
קמיה דרב יהודה ,מטו להאי קרא ,ואלה דברי דוד האחרונים ,מכלל דאיכא ראשונים ,שאליה ולא אגיב עליה .אמר ליה
אטו מאן דלא ידע פירושא דהאי פסוקא לאו גברא רבה הוא ,ידע דנקיט מילתא בדעתיה ,נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא.
פשטוה ,דראשונים הן דברי השיר אשר שר דוד ביום הציל הי אותו מכף כל אוביו ומיד שאול .אמר לו הק׳ שירה אתה
תלמיד
ישי נאם הגבר הוקם על,
שהקים עולה של תשובה.
רוח הי דבר בי ומלתו על
לשוני אמר אלהי ישראל
לי דבר .אמר ל׳
צור
ישראל הוא המושל באדם ,וצדיק הוא המושל ביראת אלהים ,הוא מושל בדברו ,כי מבטל בחחינתו גזירות של הק׳ הרעות
מלב־א על עמו ישראל .יושב בשבת תחכמוני כוי ,עדינו העצני כוי ,עד רק בדבר אוריה החתי ,כולן פשוטין הן .עדינו,
שהיה
מעדן
עצמו
להיות
מיושב דעח
בדברי
חורה,
וכשיוצא
למלחמה קשה כעץ .אמר רב
חונא
ואלו מגלחין פרק שלישי
מסורת הש״ם
יז.
מועד קטן
א ( ]לעיל טו ,[.ג ( חגיגה טו :חלמיד חכם שנידה לכבודו .כבר פירשתי למעלהמ :עביד )איטש(
וטרהיה .נשכו אאממו ויש מפרשים מלה מגל מלה משום
ע״ש ,ג ( חגיגה טז .קדושין מ ,.דינא לנפשיה .לאמר ליה את מחייבת לי הכי והכי :דפםיקא ליה.
לנחשל בזנות :ולא קיבלוהו .להלרא ליה עבנא:
י ( מנתות צט ,:ה ( נגדריס ו,[:
ו( ]נדרים ז :וע״ש דסריך שודאי הוא לו ולא ספק :סכו שומעניה .שיוצאין עליו שמועות
דעבר אדרבי אילעאי .ולכך לא קיבלוהו אע״פ שהיה מלמיד
פשיטא ומשני[ 0 ,פסמיס ננ ,.רעומ :צריכי ליה רבנן .דאמריה דהוה רבהון :ואם לאו אל
חכם וי״ג לעבל כר׳ אילעאי ומשוס הכי קיכלוהו לייני:
ח( ]לף טז .ל״ה שנילה[,
יבקשו חורה .הואיל וסכו ש ומעניה
אם רואה אדם שיצרו מתגבר
נו( ןצ״ל למנלי][ ,י( ]לא נמצא
הוא
כלום
לאו
רכנן
ליה
לצריכי
הא
עליו .וכתכ ר״ח חס ושלום
נשוס מקום[,
תלמיד שנידה לכבודו נדריו נידוי דתניא
לא הותר לו לעשות עכירה אלא
למוטכ ללא ילפי מיניה :אחא איהו .א> מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודת
האי מנולה נמי כהלייהו :מאי דקמן.
ע״י כך ימע לבו בפ״ק לקלושין
לתלמיד אינו מנודה לרב לרב הוא דאינו
תורה אור השלם
כלומר היכי ממרמי לעל האי סבא
)לף מ .ושם( פירשתי:
מנודה הא לכולי עלמא מנודה למאי 8אי
. 1אין חכמה ואין תבונה ר׳ שמואל בר נחמני האילנא לבימ
נידוי מי נתהייבת־ לך .אע״פ
ואין ע צ ה לנגד יי:
] א [ במילי דשמיא 1אין חכמה ואין תבונה
המלרש :שמט מינה .ללהט איתרמי
ממון
בעבור
שמשממין
משלי כא ל
עצמו
לכבוד
לאו
אלא
ח׳
לנגד
עצה
ואין
ללאו
מלרשא
לבי
האימא
לאמא
כלאמרינן לעיל <דף טז (.הני מילי
י .כי שפתי ההן י ש מ ר ו
לממונא י״ל שהיה לו לקרותו לכ״ל
דעת ותורה יבקשו מפיהו מזליה הוא ללישרי ליה :וטרקיה אמר רב יוסף צורבא מרבנן ב עביד דינא
כי מ ל א ך י; צבאות הוא:
אאמהיה .נשכו למנולה באממו:
תחילה שמא יפרע ועול לבב״ל נמי
לנפשית במילתא דפםיקא ליה גההוא צורבא
מלאכי ב ז
למערמא
עכנא
להלרא
קבלוהו.
ולא
צריך שני ותמישי ושני כלפירשתי לעיל
ולפני
.3ל א תקלל ח ר ש
מרבנן דתוו םנו שומענית א״ר יתודת תיכי
ע ו ר ל א תת־ מ כ ש ל ויךאת ולא פתחה פיה :דייני .ראשי ב״ל.
וכלמשמע בפרק הגוזל בתרא <ב״ק
ליעביד לשמתית צריכי לית רבנן לא לשמתית
מאלהיך אני ץ:
וחסידים עדיפי מינייהו :מאי טעמא.
דף קיג (.ולא למי לאיסורא ני()למכין(
ויקרא יט יד קבלוהו :דטבד כרבי אילעאי וכזי .קא מיתחיל שמא דשמיא א״ל לרבב״ח מידי
לאלתר כלאמר י(3ההוא גברא לקאכל
.4הכה הכית את אדום
שמיע לך בהא א״ל הכי א״ר יותנן *3מאי דכתיב
ונשאך לבך הכבד ו ש ב בהני שמועות רעומ :מה שלבו חפץ.
ת מ ד שנשרו בשכת וכן ]ריש[ פרק
בביתך ולמה תתגרה ברעה
2כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו
ונפלתה אתה ויהודה עבירה והואיל ואין מכירין אומו שם
הלר )עילוכין דף סג (.ובשם רביגו
מלכים ב יד י ליכא חלול השם) .א( ואמר לן רבי משוס מפיתו כי מלאך ת׳ צבאות תוא י אם תמת
עמך:
מס שמעמי שהיו רגילין באומו מקום
.5ו כ ש ל ת היום ו ב ש ל גם רב האי גאון ויעשה מה שלבו חפץ
שאוכלין באילנות ונותן למיס והשתא
תרב למלאך ת׳ יבקשו תורה מפיו ואם לאו
נביא עמך לילה וךמיתי
הושע ד ה רוצה לומר דודאי כיון שלבוש שחורים
לא היו עוכרים על הגזל:
אל יבקשו תורה מפיו שמתית רב יהודת
אמך:
.6החיתה העיר חרם היא וכו׳ אני ערב בדבר שאינו חסץ
צער
משוס
נסשיה.
משמית
לסוף איחלש רב יהודה אתו רבנן לשיולי
וכל א ש ר בה ליי רק רחב מכאן ואילך בעבירה :דקא טבר
שצריך לנלות ת״ח א״נ
בית ואתא איהו נמי בהדייהו כד הזייה רב
הזונה תחיה היא וכל א ש ר
משום ולפני עור לא מחן מכשול.
כלי שיהא זכור להתיר והא ללא
אתה בבית כי
החבאתה דכיון דגדול הוא שמא מכעט כאכיו יהודה חייך אמר לית לא מםתייך דשמתית
אשר
המלאכים
את
התיר לחכירו מתחילה כלאמרינן
לההוא גברא אלא אהוכי נמי הייך בי א״ל
שלחנו:
יהושע ו יז והוה ליה איהו מכשילו :שלך אינו
בשבועות פרק קמא )דף יל (.יבא
ד .ין שמעתי ש מ ע ך יראתי
לאו בדידך מהייכנא אלא דכי אזלינא לההוא
ין פ ע ל ך בקרב שנים חייהו נידוי .דלאו בדינא שמתיה :הכבד.
זכאי ויכפר על החייב לכך טוב כשיתיר
עלמא בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך
בקךב שנים תודיע בריגז בלשון הזה אומרים לו עשה עצמך
לחכירו שיהא הוא מותר קולס:
חבקוק ג ב
רחם תזכור:
כאדם שכבד עליו ראשו ושב בביתך
לא חניפי ליה נח נפשיה דרב יהודה אתא
שלא
כלשון כבוד אומר לו >< .לישנא אחרינא
לבי מדרשא אמר להו שרו לי אמרו ליח רבנן גברא דחשיב כרב יהודח
הככל התכבל כבודך שתשכ ככיתך:
ליכא הכא דלישרי לך אלא זיל לגביה דר׳ יהודה נשיאה דלישרי לך אזל
הגהות הב״ח
כסהו .אל תכזה אותו בפרהסיא:
לקמיה א״ל לד׳ אמי פוק עיין בדיניה אי מיבעי למישרא ליה שרי ליה
) א ( דש״• דייה מה שלנו כו׳
ואמר לן רני .נ״נ ולפ״ז ה״ק כלילה .שחשיכה ואין אלם רואה:
ר׳ אמי בדיניח םבר למישרא ליח עמד ר׳ שמואל בר נחמני על
מ״ט קנלוהו וכ״ה נמקצת משמיה נפשיה .משוס יקרא לההוא
עיין ו ואמר ומת שפחת של בית רבי לא נחגו חכמים קלות ראש בנידויה
אנגידא.
מלרכנן :מימנו
פרש״י ) :ב ( ד״ה הכנד נו׳ צורבא
לישנא אשרינא .נ״נ וכן משמע
רגליו שנים יחודח חבירינו על אחת כמה וכמת א״ר זירא מאי רקמן דאתא
שלש
מלקות ומלקות יפה להם יומר משמתא
פי׳ הקרא נמלכים נ יד:
תאידנא תאי סבא בבי מדרשא דתא כמת שני לא אתא ש״מ לא מיבעי
והוו מלקי להו :ומהניא כי טיחיא
בחנורא .כשומן שטוחין את התנור
למישרא ליה לא שרא ליה נפק כי קא בכי ואזיל אתא זיבורא וטרקית
גליון הש״ם
ונבלע כתוכו שאין יוצא לעולם כלומר
אאמתית ושכיב עיילותו למערתא דהםידי ולא קיבלוהו עיילוהו 8למערתא
א ׳ במיל׳ דשפיא .מכה לכל מאן למשמתינן ליה ללא
דדייני וקיבלותו מ״ט דעבד כר׳ אילעאי דתניא ג>ר׳ אילעאי אומר אם רואת
עיין תוס׳ סנהדרין דף נפקא מיניה לעולם :ופליגא דר״ש
אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שהורים ויתעטף
מפיקנא:
דייה
ע״א
ח
ננובהיה.
יוצאה:
דאמר
דדייני בייל.
למע-תא
שם
שחורים ויעשח מח שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרחםיא שפחת של
וקיבלוהו .עי׳ שנת דף זנכ :דידה טבדא .ומלקי ליה:
י ע״א תוס׳ ל״ה אי מסהפיגא מיניה .דגכרא אלמא בית רבי מאי תיא דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא רתוח מחי לבנו
אינא :ש ם אטד רב הונא
גדול האמרה ליהוי ההוא גברא בשמתא דקעבר משום 3ולפני עור לא תתן
באושא התקינו .נכ״מ פ״ז הוא :שקיל פהיחא עלויה .כמוכ
מכשול דתניא ולפני עור לא תתן מכשול במכת לבנו גדול תכתוב מדבר
ה״א מהל׳ ת״ת הגירסא אמר עליו שמתא :שקליה .לכתב שמתא:
רנ אדא:
ואחתיה
ריש לקיש תות מנטר פרדיסא אתא התוא גברא וקאכיל תאיני רמא בית
ג
קלא ולא אשגח בית אמר ליתוי תתוא גברא בשמתא א״ל אדרבה ליתוי תתוא גברא בשמתא אם ממון
נתחייבתי לך נידוי מי נתחייבתי לך אתא לבי מדרשא י א״ל שלו נידוי שלך אינו נידוי ומאי תקנתיח זיל לגביח
מוסף רש״י
הובא בעמוד קודם
דלישרי לך לא ידענא ליה אמרו ליה זיל לגבי נשיאת דלישרי לך דתניא נידוהו ואינו יודע מי נידתו
ילך אצל נשיא ויתיר לו נדויו אמר רב תונא באושא תתקינו אב בית דיז שםרח אין מנדין אותו אלא
אומר לו תכבד ושב בביתך חזר וםרח מנדין אותו מפניי חילול תשם ופליגא דריש לקיש יזדאמר ריש
רבינו הננאל
ת ל מ י ד ח כ ׳ ש נ י ד ה ל כ ב ו ד ו לקיש ״תלמיד תכם שםרת אין מנדין אותו בפרתםיא שנאמר וכשלת חיום וכשל גם נביא עמך
נ י ד ו י ו נ י ד ו י .ד ד י י ק מ ד ת נ י א לילה כסהו כלילח >מר זוטרא חםידא כי מיחייב צורבא מרבנן שמתא ברישא משמית נפשיה ותדר
מנודה ל ת ל מ י ד אינו מנודה
ל ר ב ל ב ד ו ,ה א ל כ ו ל י ע ל מ א משמית לדידיה כי הוה עייל באושפיזיה שרי ליה לנפשיה והדר שרי ליה לדידיה ייאמר רב גידל
מ נ ו ד ה .וחני מ י ל י ל כ ב ו ד אמר רב ת״ח מנדה לעצמו ומיפר לעצמו אמר רב פפא תיתי לי דלא שמיתי צורבא מרבנן מעולם
ע צ מ ו ,א ב ל ב מ י ל י ד ש מ י א אין
ח כ מ ה ו א י ן תבונה ל נ ג ד הי .אלא כי קא מיתייב צורבא מרבנן שמתא תיכי עביד כי תא ׳*דבמערבא ־מימנו אנגידא דצורבא מרבנן
א מ ר ר ב י ו ס ף צ ו ר ב א מ ר ב נ ן ולא מימנו אשמתא מאי שמתא אמר רב שם מיתת ושמואל אמר שממת יתית ומתניא בית כי
ע ב י ד דינא ל נ פ ש י ה ,ב מ ל ת א
ד פ ס י ק א ל י ה .כ ג ו ן ה ק ו ר א טיחיא בתנורא ופליגא דריש לקיש דאמר ריש לקיש כשם שנכנסת במאתים וארבעים ושמונת איברים
להכירו ע ב ד יהא
ההוא בצנוירד וביא ,כך כשתיא יוצאת יוצאת ממאתים וארבעים ושמונת איברים כשתיא נכנסת דכתיב ותיתח חעיר
וכיוצא בו.
מ ר ב נ ן ד ה ו ה סני ש ו מ ע נ י ה ,חרם חרם בגימטריא מאתים וארבעים ושמונת תוו כשתיא יוצאת דכתיב ברוגז רתם תזכור רחם
שהיהכ גשו ןםהשאמ ידםג רמס יחנ ןח ל לב ס ועףל בגימטריא תכי תוו אמר רב יוסף שדי שמתא אגגובתא דכלבא ואיהי דידה עבדה דחחוא כלבא
ידו.
יום ה כ י פ ו ר י ם מ י ש י ש ב י ד ו דתות אכיל מםאני דרבנן ולא תוו קא ידעי מנו ושמתו ליה איתלי בית נורא בגנובתית ואכלתית
חילול השם,
יצחק שדחבביי ר יר׳ו ההוא אלמא דהוה קא מצער ליה להתוא צורבא מרבנן אתא לקמית דרב יוםף א״ל זיל שמתית
אמי א מ ר כ ל
מ ת ב י י ש י ן מ ש מ ו ע ת ו ,היכי א״ל מסתפינא מינית אמר לית שקילי פתיחא עלית כל שכן דמםתפינא מיניה א״ל שקליה אהתיה בכדא
5
8
4
5
ה
ט
6
7
ד מ י ד א מ ר י ש ר א ליה מריה
ל פ ל ו נ י .א ב ל הא
כ ג ו ן אנא
דאמר רב
דשקילנא
כישרא
כ ו י ,ו ד א מ ר ר ׳ י ו ח נ ן כ ג ו ן אנא ד א י מםגינא ד ׳ א מ ו ת ב ל א ת ו ר ת ו ב ל א ת פ י ל י ן .ע ל ע צ מ ם ב ל ב ד א מ ר ו ו ל א ע ל זולתם ,ש ה י ו
ואחתיה
עין משפט
נר מצוה
] ס ט [ ] א [ מיי׳ פ״ו מהל׳
מ״מ הלכה י י טוש״ע
י״ד סימן שלל סעיף יז:
ס ט
מיי׳
ב
ס״נ
סגהלרץ
מהל׳
יב
הלכה
טוש״ע מ״מ סימן ל:
ע ג מיי׳ פ״ו מהל׳ ת״ת הל׳
יל ופ״ו הלכה א טוש״ע
י״ל ופ״ז הלכה א טוש״ע י״ל
סימן שלד סעיף מכ וסעיף
מג:
ד
ס״ד מהלכות ת״ת
ןמיי׳
הל׳ א טוש״ע י״ד סי׳ רמו
סעיף מ[:
ע א ה מיי׳ ס״ו מהלכות ת״ת
ממרים
שם ופ״ו מהל׳
הלכה ט טוש״ע י״ד וסי׳ רמ
Pוסי׳ שלד סעיף מג:
סעי׳
ע כ ו מיי׳ פ״ו מהלכות ת״ת
שס .טוש״ע שס סעיף לט
וסעיף מג:
ז מיי׳ שם פ״ז הל׳ י:
עג
ע ד ח מיי׳ שס הל׳ א טוש״ע
שם סעי׳ מכ:
ט מיי׳ שס הלכה יא
עה
טוש״ע שס סעי׳ לג:
ע ו י מיי׳ שס הלכה א טוש״ע
שס שעי׳ מנ:
רבינו חננאל
)המשך(
מפיהו כי
מ ל א ך ה׳
יבקשו
צ ב א ו ת ה ו א ,אם ד ו מ ה ה ר ב
ה׳
למלאך
תורה
יבקשו
צבאות
אל
מפיהו ואם ל א ו
י ב ק ש ו תורה מפיהו .שמתיה
רב
יהודה,
לשמתיה
יהודה
שרייה
ולא
לא הוא ו ל א
נשיאה.
יהודה
ואמר
בעידנא
ר׳
רב
דשכיב,
בדיחנא ,ד א פ י ל ו לגברא רבא
כי האי ל א תניפי ליה .ו ל א
אשכח
הד
דטרקיה
ושכיב,
ד ש ר י לית,
עד
זיבורא
אאמתיה
עילויה
למערתא
דחסידי ,ולא קיבלוה .עיילוה
למערתא
וקיבלוה.
דדייני
מ א י סני ש ו מ ע נ י ה ,ד ע ב ד כ ר ׳
אילעאי,
הזקן
דתניא ר׳
א ו מ ר אם
שיצרו
אליעאי
אדם
רואה
מ ת ג ב ר עליו ,פ י ר ו ש
לשתות
מבקש
ולשמוח
במיני
כשמחה
זמר
המרגילה
ל י ד י ע ב י ר ה כ ג ו ן זח ) ,א מ ר (
ילך
למקום
מכירין
שאין
א ו ת ו ו י ל ב ש ש ח ו ר י ן ויחכסה
ויעשה מה
שחורין
אכילח
חפץ .כגון
שלבו
ושחיייה
במיני ז מ ר וכיוצא בהן .אבל
ד ב ר ע ב י ר ה ש י ש בה ד י ן א ד ם
או דין שמים ,ואפילו חייכי
לאוץ
ח י י ב י עישה,
או
וכל
ש כ ן למעלה שאיסורן איסור
ע ו ל ם ,חס ו ש ל ו ם ש ה ת י ר ר׳
ואפילו
אלעאי
אלא
בסתר,
ד ב ר ש פ י ר ש נ ו ל מ ע ל ה ,הוא
ש א מ ר לעשות .ו א פ י ל ו דברים
הללו ל א התירן לו ,אלא א מ ר
כמשיא עצה לעשות כך כדי
ל ה ב ר י ח ] נ ״ א :ל ה ב ט י ח [ את
יצרו
להשלים תאותו ,וכיון
עצמו ל ב ו ש שתורין
שיראה
ועטוף שחורין מ ש ת ב ר יצרו
ואינו
ונמנע
צורבא
עושח.
ווה
עשה
כר׳
מרבנן
אילעאי
ולבש
ונחעטף
שחורים,
שחורין
ו א ח ר זה
כולן ח ו ר ל ש ח ו ח כמיני זמר
כגון ]נ״א :כמו[ שהיה עושה
ולפיכך
שמתיה ר ב יחודח.
תנא דבי ר ׳ י ש מ ע א ל ולפני
ע ו ר לא ת ת ן
מכשול,
המכה
בנו
הגדול.
שהוא
גדול
ח ו ז ר גם
ומכה
זת
שכיון
הוא
א ב י ו ) ,ז ה ( ו נ מ צ א כי
אביו גורם ל ו והכשילו .ר י ש
לקיש הוה
מנטר
פרדיסא,
אתא ה ה ו א ג ב ר א א כ י ל תאיני,
ר מ א ביה ק ל א ,ל א
אשגח
ב י ה ,אמר ,ל י ה ד ההוא ג ב ר א
בשמתא .א מ ר ליה
ל י ה ו י ההוא ג ב ר א
אדרבה
בשמתא.
אם מ מ ו ן נ ת ח י י ב ת י ל ך נ י ד ו י
מ י נתחייבתי לך .אתא ש א י ל
ל ב י מדרשא ,אמרו לו ,ש ל ו
נ י ד ו י ש ל ך א י נ ו נ י ד ו י ,ו י ל ל ג ב י נ ש י א ה ד ל י ש ר י ל ך .דתניא נ י ד ו ה ו ו א י נ ו י ו ד ע מ י נ י ד ה ו י ל ך א צ ל נ ש י א ו י פ ר לו .י ר ו ש ל מ י ה ד א
מ ח מ י ר י ן ה ר ב ה ע ל ע צ מ ם ,ה ל א תראה ש כ ל א ח ד כ ך א מ ר כ ג ו ן א נ א ,א ב ל כ ו ל י ע ל מ א כ ד א מ ר ן .ו כ ג ו ן א ל י ש ע א ח ר ש ה י ה
א מ ר ה ח מ נ ד ח ל מ י ש א י נ ו צ ר י ך ו ח ו ר ה ו א ו נ י ד ה ו ,נ י ד ו י ה ש נ י נ י ד ו י .א מ ר ר ב ה ו נ א ב א ו ש א התקינו א ב ב י ת ] ד י ן [ ש ס ר ח אין
מ ת ע ס ק ב ס פ ר י מינין ו ש ו ת ה ב מ י נ י ז מ ר ,כ ד ג ר ס י נ ן ו מ ר י ו ו נ י ל א פ ס ק מ ב י ת ו .א מ ר ו ע ל י ו ע ל א ח ר ש ה י ה ע ו מ ד מ ב י ח ה מ ד ר ש
מ נ ד ץ אותו ,א ל א א ו ץ מ ר י ם [ ל ו ה כ ב ד ו ש ב ב ב י ת ך ,ח ו ר ו ס ר ח מ נ ד י ן א ו ת ו מ פ נ י ח י ל ו ל ה ש ם .ר י ש ל ק י ש א מ ר ת ל מ י ד ש ס ר ח
ה ר ב ה ס י פ ר י מינים ה י ו נ ו ש ר י ן ל ו מחיקו .ו ג ר ס י נ ן נ מ י ה ש ו ת ה ב מ י נ י ו מ ר כוי .ו כ ל צ ו ר ב א מ ר ב נ ן ההכי ע ו ב ד י ה ,מ ת ק ר י סנו
א י ן מ ב ו ץ א ו ת ו ב פ ר ה ס י א .ש נ א מ ר ו כ ש ל ת היום ו כ ש ל גם נ ב י א ע מ ך לילה ,כ ס ה ו כ ל י ל ה .א מ ר ר ב ת ל מ י ד ח כ מ י ם מ נ ד ה ל ע צ מ ו
ש ו מ ע נ י ה .ו א מ ר ר ב י ה ו ד ה בההוא צ ו ר ב א מ ר ב נ ן ד ה ו ו סני ש ו מ ע נ י ה כ ד א מ ר ן ,היכי נ ע ב י ד ביה ,נ י ש מ ח י ה ,צ ר י כ י ל י ה ר ב נ ן ,ל א
ו מ י פ ר ל ע צ מ ו .מ ד ז ו ט ר א ח ס י ד א ,כ י הוה מ ת ח י י ב ת ל מ י ד ח כ מ י ם נ י ד ו י הוה מ ש מ ת נ פ ש י ה ב ר י ש א ו ה ד ר מ ש מ ת ליה ,ו כ ד הוה
נ ש מ ת י ה ,ק א מ ח ח ל ל ש ם ש מ י ם .א מ ר ל י ה ר ב ה ב ר ב ר חנה ,ה כ י א מ ר ר ׳ יוחנן ,מ א י ד כ ת י ב כ י ש פ ת י כ ה ן י ש מ ר ו ד ע ת ו ת ו ר ה
ע י י ל ל ב י ת י ה הוה א( ש ר י ל י ה ב ר י ש א ו ה ד ר ש ר י ל נ פ ש י ה .א מ ר ר ב פ פ א תיתי ל י ד ל א ש מ י ת נ א צ ו ד ב א מ ר ב נ ן מ ע ו ל ם .כ י הא
א( לפנינו הגי׳ להיפך לשרי ליה לנפשיה נתחלה ואמנס גילסמ רנינו נכונה יותר ועי׳ נמוש׳ ל״ה משמית ולו״ק.
עין משפט
נר מצוה
ואלו מגלהין פרק שלישי מועד קטן
יז:
מסורת הש״ם
עז א מיי׳ פ״ז מהלכות שלא ישהו קרבנותיהן .אע״ג דתגלחמ דנזיר לא מעכבא י( מכל
ט(ואחהיה בכדא .תקע בתוך הכד ולא ישמעו :בי קברי .ללא שטחי
יו״ט הלכה יט סמג
מקום רגיל הוא לגלח דמצוה הוא לגלח ולשלוח שערו
ממן אינשי :וקרי ביה .כלומר תקע ביה אלפין שיפורי :מאי הברי.
לאוין עה טוש״ע א״ח סי׳
תתת הדוד :כשחל שמיני בשבת .כגון שמע שמועה בשבת למה תוקעין מקיעה ושברים :הברי בהי רמי .כלומר שמתא משבר
תקלא סעי׳ ד:
ע ה ב מיי׳ שס:
דקבורתו לא היה בשכת וכירושלמי מוקי לה כשגררתי חיה ונתייאשו
בתים גבוהים :בשלא היה להן פנאי .דדוקא נקט שעלו מטומאתם
ג ד ה מיי׳ פ״י
עט
לבקש דמונין לו משעה שנתייאשו:
כרגל לפיכך מגלחין שלא היה להן
מהלכות אכל הל׳ ז
טוש״ע י״ד סימ! ש5ט ותנא ריק םבר לה ברבנן .ואין
פנאי לגלח דעדיין לא עלו מטומאתן:
סעיף ג ]וטוש״ע א״ס שי׳
ואהתיה בי קברי וקרי ביה אלפא שפורי
להקשות מ״מ יגלח ע״ש
או דלמא אט״פ שהיה להם פנאי.
תקמח סעי׳ ח[:
כמו חל שבעה שלו בערב שבת ערב
ולא גילחו קודם המועד מומרים
בארבעין יומין אזיל ע מ ד הכי פקע ברא
ו ז מיי' שם ופ״ז
£
דלית
ואע״ג
לגלח
רבנן
לשרו
הרגל
לגלח כמועד :שלא ישהו קרבנוהיהן.
מהלכות יו״ט הלכה יח
ומית אלמא מאי שפורי שנפרעין ממנו מאי
תקלא
סימן
א״ח
טוש״ע
להו מקצת היום ככולו באבילות להתם
בתגלחתן עד לאחר הרגל דנזיר
תברא אמר רב יצחק בריח דרב יהודה תברי
סעיף ז וטוש״ע י״ל סימן
נשלם האבילות קולס יו״ט אע״ג
ומצורע אין מביאין קרבנותיהן עד
שצט סעיף ג:
בתי רמי דתניא א*אמר רבן שמעון בן
פ א ח מיי׳ ס״ז מהלכות למגלח קולס שנשלם להא לית להו
לאחר גילוח כדכתיב בהו קראי הלכך
או
עיניתם
חכמים
שנתנו
מקום
כל
גמליאל
יו״ט הלכה יט ופ׳׳א מקצת היום ככולו באבילות והכא
לא קנסינן להו בדלא עבדי מקמי
מיתה או עוני :והנזיר והמצורע מטומאתו
מהלנות כיאמ מקלש הלכה מיהא אית להו משוס ככול יו״ט
רגל דזימנין דלא עביד קמי רגל
יג:
לטתרתו :בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא
פ ב ט מיי׳ פ״ל מהל׳ נלי לאשכחן )יומא דף ו (:בזב וזבה להויא
)א( ומיאסרי להו במועד נמצא שמשהין
ה:
ל
הלנה
המקלש
מקצת היום ככולו אבל כשיש עליין
הקרבנות ואינן קריבין ביום השמיני
בשלא היה להם פנאי או דלמא אף בשתית
פ ג י כ מיי׳ ס׳׳ו מהל׳
להיט
»0
תימה
אכל
לא
אכילות
ימי
א
כזמנן לפיכך אמרו מגלח במועד
לתם פנאי אמר לית תנינא כ ל אלו שאמרו
אנל הל׳ יג טוש״ע
אסרינן מהאי ללא תני מתניתין האכל
למוטב לקרב זמן הקרכה ולא לאחר:
י״ל סימ! שצ סעיף ג:
מותרין לגלח במועד בשלא תית לתם פנאי
פ ד ל מיי׳ שס טוש״ע י״ל והכהן מומרים לגלח משוס ללית ליה
איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל .לתגן
נ
אבל חיח לחם פנאי אמורים נזיר ומצורע
סימן שסט סעיף א:
סנאי והא מיבעיא לעיל )דף יד(.
מתניתין )לקמן ד ף יכן (.הקובר מתו
פ ה מ מיי׳ שס טוש״ע
אע״פ שהיה לתם פנאי מותרים שלא ישהו
באבלה לו אבילה ולא פשיט מללא
שמונה ימים קולס הרגל בטלו ממנו
י״ל סי׳ שצ סעי׳ ג:
קרבנותיתן תנא הכהן והאבל מותרי? בגילוח
לאיכא למימר מנא ושייר
פ ו נ מיי׳ שם טוש׳׳ע י״ל תני לה
גזרת ל׳ יום ומותר בגילוח הואיל
סימן שפט סעיף א :כמו כן הני תני ושייר ויש לומר חאי אבל חיכי דמי איילימא שחל שמיני
וכבר התחיל יום אחל מן השלשים
פ ז ס מיי׳ פ״ו מהלכות
יו״ט הלכה כ טוש״ע כיון לאשכחנא פלוגתא לאכא שאול
וזה הואיל ולא גילח ערב הרגל לא
שלו בערב תרגל גאיבעי לית לגלוחי בערב
א״מ סי׳ תקלנ סעיף א:
ורבנן באכל אית לן למימר לתנא
יגלח ברגל :בשבה ערב הרגל.
תרגל אלא שתל שמיני שלו לתיות בשבת
למתני׳ וברייתא בהט פליגי וכיון
והוי אנוס רלא מצי לגלח בשמיני
ערב תרגל יאיבעי ליח לגלוחי ערב שבת
לבאבל פליגי ככהן נמי פליגי:
ערב הרגל להכי מגלח ברגל :איבעי
דאמר רב חםדא אמר רבינא בר שילא
רבינו חננאל
זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת.
ליה לגלוחי ערב שבה .שהוא שביעי:
( 6חגיגה ה :נדרים ז :ע״ש
סוטה מו ,:ב ( לקמן יט,:
ג ( 1לעיל טז :פסחים ד.
ד(
וש״נ[,
נה,:
סוכה
ה ( ןלעיליד .תיספחא פ״בן,
ו( תענית יג ,.ו( לעיל טו,.
ח(
פ״ג[,
]תוספתא
» ( ןשייך לע״א[ ,י( רש״א,
כ ( ]נזיר מו ,!.ל( גי׳ רש״א
מיס] (»,ע״ש לאי׳ ריכ״ל[,
הגהות הב״ח
)א( רש״׳ ל״ה שלא ישהו
כו׳ ללא עגיל קמי רגל ו א י
אסרינן
כמועל:
להו
) נ ( תופי ל״ה ותנא כו׳ אנל
תימה להיט פ ש י ט א ליה
דידן לא שרינן
דלתנא
מ מ א י דלא תני נמתני׳ כו׳
לו
נאנדה
פשיטא
ולא
אנדה
ליה
מדלא
מגלח
דאינו
לה:
תני
) ג ( ד״ה ושמואל נו׳ ומקשה
התם תרתי למה לי ה׳׳נ
קשיא תרתי למה לי וי״ל
ד א י צ ט ר י ך הנא:
s
רבני מערבא מימנו אנגדא
דצורבא מרבנן ,ולא מימנו
אלא
אשמותיה,
אותו .מ א י
אמר
שמתא.
מיתה,
שם
מיתה בה.
שס
רב
כלומר
ושמואל
תתא,
אמר
כלומר
תיתי,
כהכתיב
בית
הגנב
אבוה
מכסץ
שם
אל
ובאה
אמר
וגוי.
ומהניא
דשמואל
כי טתיה בתנורא ,כ ל ו מ ר
אינה י ו צ א ה מ ש ם ל ע ו ל ם .
ופליגא דריש לקיש דאמר,
שנכנסת
כשם
איברים
ברמ׳׳ח
והיית
כדכתיב
חרם ,חרם
בגימטריא
רמ״ח הוי,
יוצאח
כרמ״ח
כך
איברים
ברוגז רחם
שנאמר
רחם
תזכור.
ב ג י מ ט ר י א ר מ ״ ח הוי .א מ ר
יוסף
רב
שדי
אגנובתא
שמחא
והיא
דכלבחא,
דידה ע ב ד ה .ההוא כ ל ב א
דהוה
אכיל מסאני דרבנן
ולא הוו ידעי ,שמתא מאן
ד ע ב ד הא מ י ל ת א .א י ת ל י ה
נורא כ ג נ ו ב ת י ה ו א כ ל ת י ה .
ההוא
א ל מ א דהוה מ צ ע ר
ההוא
כר.
צורבא
מרבנן
ו ה א י מ א נמי מ א ן
הכי כ ר ב
דבעי
רשאי.
יוסף
רבא
מ א י שיפורא ,א מ ר
שנפרעין ממנו .מאי תברי,
תברי בתי.
תניא
רבן שמעון בן
כ ל מקום
אמר
גמליאל
חכמים
שנתנו
עיניהם כ ו ,א ו מ י ת ה
עוני.
או
ירושלמי ר׳ יהושע
כן לוי
זמין ליה
בר נ ש
דמני
ג׳
א ש ג ח ביה ,א מ ר
לחד
ולא
אילולי
דלא חרמית כר נש
יומא
הוינא
שעל כ״ד
מן
מחרים
דברים
ליה,
מנדין,
ע ל כבוד הרב ,וזה
מ ה ן ,שנא׳
לא יבא
=>הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא
וא״ת פשיטא להא אפי׳ שאר
שאול בשחל שמיני שלו לתיות בשבת
מלאכות אסור ד״ל משום לקתני
ערב תרגל שמותר לגלח בערב שבת לא
לקמן <לף כא (.אלו לכריס שאכל
צריכא ישחל שביעי שלו לתיות בשבת
אסור בהן ולא קמגי תכבוסת אי גמי
ערב תרגל תנא ברא םבר לח כאבא שאול
תכבוסת ל()חייב( קאמר:
דאמר יממצת תיום ככולו ויום שביעי עולת
ה״ג ושמואל אמר הלכה כר׳
ובזו
יופי בזו
לו לכאן ולכאן וכיון דשבת חוי אנום תוא
דאמר שמואל הלכה בדברי המיקל
תנא דידן םבר לה כרבנן דאמרי לא אמרינן
באבל .וא״ת בעירוכין )דף מו .ושס>
מקצת תיום ככולו ואכחי לא שלים אבילות
לאמר ״( שמואל הלכה כלבד המיקל
דשבעה האי כתן תיכי דמי אילימא דשלים
כעירוכ ואמר נמי הלכה כרבי יוחנן
משמרתו ערב הרגל איבעי ליח לגלוחי ערב
כן נורי ומקשה התם תרתי למה לי
תרגל לא צריכא ״דשלים משמרתו ברגל
»( כר ד״ל איצטריך הכא לאפוקי
תנא דידן םבר כיון יידתנן בשלשת פרקים
מלעולא וא״ת וכיון לאית ליה לשמואל
רבי יהולה ו ד יוסי הלכה כרבי יוסי
בשנת תיו כל תמשמרית שוות באימורי
כלאמרינן פרק מי שהוציאוהו )שס>:
חרגלים ובחילוק לתם תפנים כמאן דלא
יוסי
למה ליה למימר הכא הלכה כרכי
שלים משמרתו ברגל דמי ותנא ברא םבר
וי״ל לאפ וקי מלעולא ואעולא לא
אע״ג דשייך בתנך משמרות משמרתית
קשיא מילי מהתם להיכא לאממר
מיתא שלימא לית תנו רבנן *כל אלו
אתמר כלאמר התם:
שאמרו מותרין לגלח במועד מותרין לגלח
ואיסתייעא
,
בימי אבלן והתניא אסוריםאמר רב חםדא אמר רב שי־לא י כי תניא תכא
מותרין בשתכפותו אבליו אי בשתכפוחו אבליו מאי איריא כל אלו שאמרו
אפי׳ כולי עלמא נמי דתניא י> תכפוחו אבליו זח אחר זח תכביד שערו
מיקל בתער ומכבס כםותו במים תא אתמר עלח אמר רב חםדא בתער
ולא במספרים במים ולא בנתר ולא באחל אמר רב חםדא זאת אומרת ׳*אבל
אסור בתכבוםת ת״ר >כשם שאמרו אםור לגלח במועד כך אסור ליטול צפורנים
במועד דברי ר׳ יחודת ורבי יוםי מתיר וכשם שאמרו אבל אסור לגלח בימי
אבלו כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר
אמר עולא הלכה כרבי יהודה באבל והלכה כרבי יוסי במועד שמואל אמר
ה
ג(
ט
ה
כ
ל
נ
ח
ם
הלבה
ל ש ל ש ת הימים,
וכתיב ביה
ס ג י מ י נ ה ו ן מ ב ד ר ן במתני׳.
בן
שטח
המעכב את
הרבים
נידוי,
מעשות
דכמה
השקוה .מ ה ו
לכשיחזור
לר׳
אחא
בשם
ואמר
דכמה,
צריך
כ( צ ר י ך
נידוי.
בטהרת
ד כ ו ו ת ה .פ י ׳ גרים
ארונו .ה ד א
אוחו.
ר ב ש ש ת ,נמנו
אלא אומרים ל ו
מצוה
שפיקפק
ו ס ק ל ו ] ב י ת ד י ן [ את
מקרבין
שאילו
א( ל א
נגזרה
ידים .ה ד א
אמרה
גורה
בשני
בפסחים
אמרה
שכמותה
המבזה וקן
למיחש על
כאושא ש ל א
הכבד ו ש ב
גרמיה ,ה ד א
לנדות זקן ,כר׳
בביתך.
וזקן
ששכת
אילמלי
המפקפק
אפיי
ה ש ק ו ה .כ ל ו מ ר גינה
אפילו
לאחר
יוחר מ ן
מיתה
צרכיה,
העושה ד ב ר ש ל א
דאמר זקן
אבהו
תלמוהו
א( כירושלמי איחא שאילו נגזרה גזרה נשס שנגזרה נימי אליהי וכוי.
אליהו כוי.
בדבר
א מ ח א ח ו ת ל ח ד ס פ ר מ ח י ינוקא
אמרה
בראש
ת ו ד ו ם אתה
מתמת
השנה ש ל ח ל ו ר ב ן
גזרנן
עליך
מדברי
שמעיה
צריך
ואבטליון
ההוא
נוהגין ב ו
נידוי.
כל א ל ו
אוקימנא,
כמועד.
באבל ש ח ל
ונידוהו ו מ ת
בנדויו
היום
נמנו
וגמרו
ל ה כרבנן כוי .כ ה ן נ מ י ,
יוסי
גברא
נידוי .ר ׳
שאירע ב ו ד ב ר אין
אונסו,
צריך
נ י ד ו י א מ ר ר׳
אמרה יהא
כשורה
נידוי .תנן את מ י
סופרים
צריך
גמליאל
כל
נידו
בעדיות
ש א מ ר ו מותרים
והמצורע
לגלח
מורידץ
]כןקדושת
מוחרם.
שאלו
יעקב בר
אביי
אוחו
הארון.
מגדולתו,
ששימש
נ> נמשנה שלפנינו ליתא זה אכן נירישלמי משמע מ ר י ס כן.
כ כ ו ל ו ,ויום
פי׳ קודם
מיקל
שביעי ש ל ו
שביעי עולה ל ו לכאן ולכאן .וכיון
כגון
משמרתו
דשלים ליה
ב ר ג ל כוי.
בנתר ו ל א
ומכבס
כסותו
בתול .ו א ת
מתיר
כמים.
ואמר רב
אומרת א ב ל
ל י ט ו ל צפרנים
במועד
אסור
חסדא,
נוטל
מת או נופל כעניות ; ) ז ר י ם
ובאבל.
בשלשה
ז.(:
בשנה.
)סוכה
.cm
הרגלים.
שערו
כשמואל
ד א מ ר הלכתא
של
נעורות
תגיגה הנאות מחמת הרגל
לחם
1שם; .ובחילוק
הפנים .אס אירעה שנת
נרגל שנשנת מסלקי! אותו
ימסלרין לחס אחר תחתיו
)ויקרא נל( ניום
כלנתינ
השנת יערננו !0וכה שמו.
מיקל
לשקיל
בתער.
פורתא מנייהי ,ונתער ,לרך
שינוי )תענית יג .(.בנתר.
קרקע הוא או אק שקורין
קרי״א נלע״ז ישם(.
ר ב ע ו חננאל)המשך(
ה ל ו ח ו ת .ד ׳ ח י י א כ ש ם ר׳
יוחנן וקן
אפילו
לעצמו
שנידה
כהלכה אין נידויו
נידוי .כימי ר׳ ירמיה אתת
עקא ע ל
שלח
טבראי,
ב ע י מ נ ר ת א ד כ ס פ א ג ב י ר׳
י ע ק ב ב ר י א ב ו ן ,ש ל ת ליה
עדיין לא
)שלח(
ןשב־ן
מרעתו,
ובקש
ר׳ י ר מ י ה
ל נ ד ו ת ו .ו א מ ר ליה ר ׳ ח י י א
ב ר יצחק ע ט ו ש י א ש מ ע ת י
מ נ ד י ן ז ק ן א ל א אם
שאין
]כן[ עשה כירבעם בן נכט
וחביריו ,ש ה ע מ י ד ו עגלים.
א מ ר ליה מי ש א מ ר דכמה
השקוה
כירבעם
ונידוהו,
בן נ ב ט עשה .ונדון א י ל ץ
לאילין,
אילץ
וחששו
לאילין ,וצרכין למשחריא
אילץ.
אילין מ ן
פיםקא
לטחרחו .אוקימנא כדתניא
ו פ ש ו ט ה היא .ת ״ ר
שאסור
באימורי
עולות ונחזה ושוק של שלמי
גילחו,
כאבא
דאמר מקצת
שאול
ב מ ו ע ד .ותנא
חכפוהו
במספריים.
המיקל
דידן
א ב ל י ו זה א ח ר
מכבס
במועד ,כ ך
כדברי
אסורין.
והנזיר
האבל והכהן מותרין לגלת
לפיכך מגלח
לגלח
רגלים
דנזיר ] ו ן ה מ צ ו ר ע מ ט מ א ח ו
י ש ה ו ק ר ב נ ו ת י ה ם .תנא
בתער ,ו ל א
פרקים
נשלשה
ב ת ו ך י מ י א ב ל זה מ ת ל ו מ ת א ח ר ,
בתכבוםת .ת ״ ר כ ש ם
ואסיקנא
ונכתינות
עיניהם .לאלם שנידו ,או
ה ר ג ל .תנא ב ר א ס ב ר ל ה
ד ש ב ת ה ו א י אנוס ה ו א
ש י ש ל י ם י מ י א כ ל זה מ ת ל ו מ ת א ח ר ו כ ן ע ו ד
בתער,
ור־ י ו ס י
במועד
אע״פ שהיה ל ה ן פנאי לגלה ו ל א
להיות
רפ״ג
מוסף רש״י
ב ש ל א ה י ה ל ה ן פנאי ,א ב ל ה י ה ל ה ן פ נ א י ל ג ל ח ו ל א
בשבת ערב
ד״ה
כ ל מקום שנתנו חכמים
הלכה
גילחו מותרין ,ש ל א
תוספות
חסר
תוספות דייה ועל הכותית:
מותרין לגלח בימי אבלו כשתכפוהו אבליו ומגלח במספרים :זאה אומרה .מדתני תכפוהו אבליו מכבס כסותו מכלל דשאר אבל אסור בתכבוסת:
בתעניות ש ל ח ל ו ש מ ע ו ן
את א ל ע ז ר כ ן ה נ ד
ע״נ
תנא
עיין שנת דף עה
אתת
דידיה להט מותר כגילוח :הא אהמר טלה .הא דתגי תכפוהו אבליו מיקל במער ולא במספרים וקאתי ברייתא דכל הני שמותרין לגלח כמועד
הגולה .א מ ר ר׳ י צ ת ק אית
לט־מר
ושייר.
להט אינו מגלח ברגל כדתנן אנשי משמר אסורין לגלח :והנא ברא .דאמר מותרין לגלח :אט״ג דשייך בהנך משמרוה](' .שלים[ עיקר משמרתו
מקהל
צ ר י ך אתה
דאיכא
פרקים .בשלשה רגלים כל המשמרות שויס אכתי כמאן דלא שלים משמרתו דמי ועדיין יש לו חלק באימורי רגלים ולא שלים משמרתו בכל הרגל
אשר
יבדל
מ
אחד
וכל
הלכה פאבא שאול .לאפילו לא קבר
אלא שבעה ימים קולס הרגל בטלה
ממנו גזרת שלשים :ומודים חכמים
לאבא שאול .אע״ג דבעו שמונה:
בשחל שמיני להיוה בשבח טרב
הרגל .להוי אמס :שמוהר לגלח
בערב שבה .שהוא שביעי :האי
הנא דברייהא .לתני אבל מגלח
במועד :סבר כאבא שאול .דיוס
שביעי עולה לכאן ולכאן לשבעה
ולשלשים וכיון דכבר התחילו שלשים
איבעי ליה לגלוחי קודם הרגל אלא
לשבת הוי ואנוס הוא להט מגלח
במועד :והנא דידן .לתני אלו
מגלחין ברגל ולא אבל :סבר כרבנן
דאמרי לא אמרינן מקצה היום ככולו.
אלא שכעה שלימין כעינן ואכתי לא
שלים אבילות דשבעה קודם הרגל
ולא הוי אנוס דאפי׳ לא הוי שבת
לא מצי לגלח להט אינו מגלח במועד:
דשלים משמרהו ערב הרגל .בשבת
דלעולס לא שלמה משמרה אלא
בשבת :איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל.
כלומר בערב שבת שהוא ערב הרגל
דהא אמרינן )לעיל דף יד (.אנשי
משמר אסורין בגילוח וכחמישי מותרין
מפני כבוד השבת :דשלים משמרה
ברגל .כגון דהוי יום חמישי יום
ראשון של רגל דלא מצי לגלח דהוי
י״ט ושלים משמרתו בשכת שהוא יום
שלישי לרגל :הנא דידן .דאמר אינו
מגלח במועד :סבר כיון דהנן בשלשה
גליון הש״ם
תום׳ ריח ותנא ד־דן וכו׳
הכביד
במים
אסור
באבל.
דאמר
זה,
שערו,
לבדם,
ליטול
סבר
ולא.
צפרנים,
שמואל
ואלו מגלחין פרק שלישי
מסורת הש״ם
מועד קטן
יח.
א( עירובי! מו .לקמן יט :ןכ .הלכה כרבי יוסי במוטל .לממיר :איהרע ביה מילהא .בסגחס
ואיסתייעא מילתא דהדור .תימה ללמא מלה מובה מרובה
כב .כו :בכורות מט .חולין אחוה ׳(לפנחס הוה אבל :טייל שמואל לישאל ביה טעמא .ללבר
והוה ליה לאמויי הא לאמר עולא בעלמא )כרכות
נ ,[.ב ( ןכתומת כג .סב:
ב״מ סח.ן ,ג ( ]סנהדרין קב .על לבו דפנחס :אילו בדידיה הוה .כלומר אילו היית אבל :מי דף יט .ע׳׳שן לעולם אל יפתח אלס פיו לשטן שנאמר שמעו לבר ה׳
ע״ש[ ,ד ( נרה יז ,.ה( ]עיי מזלזלה ביה כולי האי .באבילות דשקלת לטופרך :ואיהרע ביה קציני סלום כו׳ )ישעיה א> :ובגנוםטלי אסור .פי׳ בערוך ס(
סי׳ שכתבו מוס׳ נדה יז .ל״ה מילהא .אבילות :שקלינהו לטופריה
שהוא כלי המתוקן ליטול צפרניס
שורפ! וכו׳ בשס העריך[,
נבהרא״ש לית׳[ ,חבטינהו לאפיה .זרקינהו מרוב
וכך שמו ומלשון לגנוסטרא אסור
ו(
אהלכה כרבי יוסי במועד ובאבל אידאמר
ז( ]בילקוט ובע״י ליתא[ ,כעס והלר ממס להו לזורקן רשע:
משמע שהיה מתיר בין בתער בין
שמואל חלכה כדברי המיקל באבל פנחס
לכתיכ
לשפהים.
פרוסה
] (Pנע״י וגס נתוס׳ שבת בריה
במספרים ולאו לוקא בשיניה מיהו
עה .ד״ה אמגושי כו׳ מוכח ונשתחוה ונשובה אליכם וכן הוה אחוח דמר שמואל איתרע <* ביח מילתא על
קאמר בגמרא רבי יוחנן לשקלינהו
דרב[,
משמי׳
דהיא
שמואל למישאל טעמא מיניח חזנהו לסופרי
נו( תענית כט :לעיל יל .תולין דחזרו תרוייהו :סבור מיניה דיד.
בשיניו משמע לוקא בשיניו שרי
קז ,:י( לעיל יל (< ,.נ״א מומר בימי אבלו משום דמאיס לרגל דהוו נפישן אמר ליה אמאי לא שקלת לתו
ומימה ללעיל אמרינן הלכה כר׳ יוסי
לשמואל ,ל( ]שייך למתג״
ללעיל יל ,[.מ( ]ג״ו שייך לא :גינוסטרי .מספרים :אין בהם
כמועל לרכרי הכל ושמא רכי יוחנן
אמר ליה אי ברירית תות מי מזלזלת ביה כולי
שס] ,נ( ]ג״; שייך שסן ,משום מיאוס .מדשקל ליה בשיניה:
האי נ ,הואי 1כשננה שיוצא מלפני השליט סבר הלכה כר׳ יהולה ומפרש טעמא
ס( ]נערך נגסטר וגרסתו ושדי ליה לאבראי .ועברה עלייהו
למחמרינן במועל טפי מבאבל ולא
ואיתרע ביה מילתא בשמואל על פנחס
אמר רנ וננגוסטרי אסור
דאישהני.
כיון
אבראי:
איתתא
כרב שישא בריה לרב אילי לאמר
וע״ש שהאריך[,
אחוה למישאל טעמא מיניה שקלינהו
מההוא דוכתא דהוו מעיקרא אישתני
לברים המוחרין כחולו של מועל
לך
לית
לית
אמר
לאפית
חבטינתו
לטופריח
ולא מזקי :ומר זוטרא משני.
אסורין בימי אבלו ולבינו תם פירש
״ברית כרותח לשפתים דאמר ר׳ יוחנן מנין
תורה אור השלם בברייתא דבקשו ממנו צסרנים כימי
לכשס שמומר כשיניו כך מותר ליטול
שברית כרותת לשפתים שנאמר 2ויאמר
. 1י ש ר ע ה ר א י ת י ת ח ת אבלו ולאו משמיה דרב יהודה:
צסרניו ]בזו[ מתבירתה לכל זה חשוכ
ה ש מ ש כ ש ג ג ה ש י צ א ואם בקשו ממנו שפה היה מהיר
שינוי לענין שבת בפ׳ המצניע <שבת
אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם חחמור
מלפני השליט:
קהלת י ה להם .כלומר אנא חזינא לדעתיה אי
ואני והנער נלכה עד כה וגשתחוה ונשובה דף צל >:ושמעתי בשם רבי שמשון
ל
א
ם
ה
ר
ב
.2ו י א מ ר א
שאלו לגלח השפה היה ממיר להם
בר אברהם שבחול המועל מומר
אליכם ואיםתייעא מלתא דהדור תרוייהו
נעריו ש ב ו ל כ ם פ ה עם
דאין בהם משום בל תשחית פאת
ליטול צסרנים לנשים לקתני בירושלמי
ה ח מ ו ר ואני והנער נ ל ב ה
סבור מינית דיד אין דרגל לא אמר רב ענן
ע ד כ ה ו נ ש ת ח ו ה ו נ ש ו ב ה זקנך )ויקרא יט> :מזדה לזויה .מסוף
גבי ועושה אשה תכשיטיה במועל
מינית
לי
מפרשא
לדידי
תחליפא
בר
א ל י כ ם :ב ר א ש י ת כ ב ה הפה לסוף האחר מותר לגלח שהד
וחשיב נוטלת שערה וצפרניה וצ״ע
.3ב ג ז ר ת עירין פ ת ג מ א
דשמואל לא שנא דיד ולא שנא דרגל אמר
ומאיס:
ושמיה
אכילה
מעכבת
בהלכות גלולות נמי אמרינן והאשה
ו מ א מ ר קךישין ש א ל ת א
רב חייא בר אשי אמר רב בובגנוסטרא אסור
ע ד ר ב ך ת ד י י נ ד ע ו ן ח י י א ולדידי .דאנינא דעתי כל השפה
מותרת בנטילת שער לאתר שבעה
ונראה לבאשה נשואה לוקא קאמר
ד י ש ל י ט ע ל א ה ב מ ל כ ו ת כשפה המעככמ דמי דאנינא לי אמר רב שמן בר אבא הוח קאימנא המית
ולמן די יצבא
אנשא
י ת נ נ ה ו ש פ ל א נ ש י ם י ק י ם דעמי :פרמשהקו .אממו :אמגושי
ומיירי במעברת סרק על פניה
דר׳ יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד ושקלינהו
ד נ י א ל ד י ד הוה דכהיב הנה יוצא המימה.
וטופלה בסיל שהוא משוס תכשיט
עלה:
לטופריה בשיניה וזרקינהו שמע מינח תלת
.4ל ך א ל פ ר ע ה ב ב ק ר מתלוקת במס׳ שבת )לף עה (.חד
אבל
בעלה
שלא תנוול על
שמע מינת מותר ליטול צפרנים בחולו של
הנה י צ א חמימה ןנצבת
אמר חרשי להכי יוצא ליאור בשביל
בתספורת ממש אסורה וגם בשם
לקראתו ע לש פ ת היאר
מיאום
משום
בתן
אין
מינת
ושמע
מועד
יוצא
להכי
גידופי
אמר
ואידך
מכשפות
רבינו חיים שמעתי שהיה מתיר
נהפך
אשר
והמטה
ותתניא
איני
לזורקן
מותר
מעת
ושמע
ל נ ח ש תקח ביךך:
שאומר לי יאוד ואני עשיתני:
נטילת צפרנים במועל ובהלכות גלולות
ש מ ו ת ו טו
״שלשת דברים נאמרו בצפתים תקוברן צדיק
ל(מטפחוה ידים .שמנגכין כהן ידים
פוסק ) ( שבעה אסור בגמסטרי
משוס דמאיס :״(מטפחוה הספוג.
בשיניו מותר לאחר שבעה מותר אף
שורפן ה ( חסיד זורקן רשע טעמא מאי שמא
שמנגבין כהן עצמן כשיוצאין מבימ
בגמסטלי ולא ילענא מנא ליה
תעבור עליהן 8אשת עוברה ותפיל אשד ,בי
הגהות הב״ח
המרחץ 0 :ושעלו מטומאהן .במועד:
לברייתא איירי תוך שבעה אי משום
מדרשא לא שכיחא וכי תימא זימנין דמיכנשי
)א( גם׳ אחוה דמר שמואל
איתרע ליה מילתא :מהני׳ .דקמני אלו מכבסין אע״ג
לקמני בימי אבלו ה״נ קתני ימי
לחו ושדי לתו אבראי כיון דאשתני אשתני
) ב ( תום׳ ל״ה ונגטסטרי דאית ליה תרי ומטנפי אבל מי שאין
אבלו גבי גילות והיינו כל שלשים
כוי ונה״ג פוסק תוך לו אלא חלוק אחד דכולי עלמא ש ד :אמר רב יחודח אמר רב זוג בא מחמתן
וקאמר כשם שאסור לגלח בימי אבלו
שנעה אסור ) :ג ( בא״ד או
לפני רבי ומר זוטרא מתני זוג בא מחמתן
כלי
כך אסור ליטול צפרניו בימי אבלו
דשמואל
שמא מ מ ע ש ה
לתם
ותתיר
צפרנים
ממנו
ובקשו
רבי
לפני
משמע כל שלשים ואי סכרי כר׳ יוסי
משמע קצת מ ד ש ק ל י נ ה ו
יתירו לגמרי וי״ל לסברי כר׳ יוסי
לטופריה כוי אסור משמע ואם בקשו ממנו שפה התיר להם ושמואל אמר אף בקשו ממנו שפה גותתיר
ד מ ע ש ה דשמואל לא היה:
ומסתבר להו ראפילו רבי יוסי היה
להם אמר אביטול ספרא משמיה דרב י«)פפא( שפת מזוית Mלזרת אמר רבי אמי
אוסר בגמסטרי תוך שבעה לומיא
ובשפה המעכבת א״ר נחמן בר יצחק לדידי כשפה המעכבת דמי לי ואמר
למועל או שמא wמעשה לשמואל
גליון הש״ס
אביטול םפרא משמיה דרב ז>)פפא( פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו
משמע קצת לשקלינהו לטופריה
גמ׳ אשה עוברה ותפיל.
3
עי׳ סנהדרין דף נט ע״א אמה ופרמשתקו אמת וזרת לקיים מה שנאמר ושפל אנשים יקים עליה ואמר
תבטינהו באפיה למיירי תוך שבעה
תד״ה ליכא :תום׳ ר״ה אביטול םפרא משמיה דרב ס>)פפא( פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה
לוקא לבתוך שבעה היה ובשיגיו היה
ובגנוםטר׳ יכו' ולא כרב
שישא בדיה דרב איו״ .שנאמר 4הנת יוצא תמימת וגר :ואלו מכבםין במועד תבא ממדינת הים:
מלקא אמרינן כתר הכי ובגנוסטרי
לעיל דף יא ע״נ:
אסור משמע לשמואל לא היה
אמר רב אםי א״ר יוחנן מ>דמי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבםו בחולו של
בגנוסטרי ולא אשכחנא לאסר רק
מועד מתיב ר׳ ירמיח אלו מכבםין במועד תבא ממדינת חים כו׳ חני אין מי
תוך שבעה כשהלך רב פנחס לנחמו:
שאין לו אלא הלוק אהד לא אמר ליה ר׳ יעקב לר׳ ירמיח אסברת לך מתני׳
הגהות הגר״א
בקשו ממנו שפה .יש לפרש
] א [ גם' לווית .נ״נ הנחה אע״ג דאית לית תרי ומטנפי שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דר׳ יוחנן
לומיא
שינוי
על ילי
כל שמעכנת ר׳ אמי ה כלי פשתן מותר לכבםן בחולו של מועד מתיב רבא יימטפחות הידים מטפחות
לצפרניס ונראה להכא פירוש לוקא
כ״ה
המעכבת.
ובשפה
עין משפט
נר מצוה
א ב מיי׳ ס״ה מהל׳
פח
הלכה
אגל
סמג
נ
עשי! דרבנן נ טוש״ע י״ד
סי׳ שצ סעיף ו:
ג מיי׳ פ״ז מהלכות
פט
יו״ט הלכה כ ]ופ״ה
מהל׳ אבל הל׳ גז טור ש״ע
א״ח סי׳ מקלא
]וטוש״ע
סעיף ח
י״ד
שצ
סי׳
סעי׳ א[:
ד מיי׳ ס״ז מהל׳ יו״ט
צ
הלכה כא סמג לאי! סה
טור ש״ע א״ח סי׳ תקלד
סעיף א:
צא
מיי'
ה
שס
וסמג
טיש״ע שס סעיף ב:
s
מוםף רש״י
ש ו ר פ ן חסיד .חסיד עדיף
מצדיק,
י! .!.מ י
חלוק
גירסמ
בה״ג
מש״ש.
בא׳׳ח
ועי׳
שאין
אחד.
!נדה
אלא
לו
דלא סגיא
ללא מככס מפני הכנימה,
ואפילו טבס לפני המועד
מומר
נמועל
לכבסה
רבינו חננאל
הלכתא כר׳
יוסי
במועד
ובאבל .לא שנא
צפרנים
לא
דיד
צפרנים
שנא
דרגל .א מ ר ר ב ובנגוםטר
א ס ו ר .א מ ר דכ ש מ ן הוד.
קאימנא
בבי
קמיה ד ר ׳
מדרשא,
בשיניה,
יוחנן
וחזיחיה
דשקלינהו
לטופריה
וזרקינהו.
תלת .ש ״ מ
ציפרנים
ש״מ
מותר
ליטול
במועד,
וש״מ
מדשקלינהו
אין
בשיניה,
בהם מ ש ו ם מיאוס .ו ש ״ מ
מדורקינהו,
מותר לזורקן.
ג׳
דברים
נאמרו
קוברן
צדיק,
והתניא
בצפרנים,
חסיד ,זורקן ר ש ע .
שורפן
מ א י טעמא ,ש מ א חעבור
אשה עוברה עליהן ותפיל.
ופרקינן א ש ה בי מ ד ר ש א
שכיתא.
לא
ומנין
תימא
וכי
דמכנשו
ו ש ד י להו
כיון
דאשתנו
לבדאי,
יהודה
אישתני .א מ ר ר ב
א מ ר רב ,ווג ב א לפני רבי
ממנו מהו
ובקשו
צפרנים,
ליטול
להם.
ותתיר
עשיית
ו ש מ ו א ל א מ ר גם
ש פ ת ב ק ש ו ממנו ,והתיר
להם.
עשיית
ואסיקנא,
ש פ ה מזוית לזוית .כלומר,
אם
כולה
צריכה
שרי ,אבל
תקון
לא.
מקצתה
א• הנחה כ ל ש ה י א מ ע כ ב ת .
אם
פי׳
שפמו
עשה
והנית מ ק צ ת ו ש א י נ ו ע ש ו י ,
מותר
ליטלו ,כי מעכבתו
באכילתו י ( ובכיוצא
בה.
אמר רב נתמן לדידי שפה
כי
הנחה
לי.
ואלו
בתוך
מעכבת
כולם
דמי
שאמרנו
אבל
ש ל ש י ם יום,
ב ש ב ע ת י מ י האבל אסור
ב כ ו ל ן .ש מ ו א ל נכנם ל ב ק ר
הספרים
רא״ש
כשקוברן
למיחש דהדרי ומגלו
י
פנתס
)ועמ״ש רבינו לאחר שבעה :אע״ג דאית ליה תרי ומטנפ׳ .מללא משני הכא כמאי עסקינן כשלא כיבסו לפני הרגל ללא שרינן מי שאין לו אלא
סי׳ תקל״א(:
חלוק אחל אלא היכא לכבסו לפגי הרגל אנל לא כבסו לפשע לא שרי משמע למי שאין לו אלא חלוק אחל ש ד לכבסו במועל אפילו
פשע ולא כבסי לפני המועל כך נראה לי ובתוספות מסופק בזה ונראה לי להכי משמע מללא מפליג ונראה לגבי אכל לא שרינן כשאין
לו אלא חלוק אחל להא אפילו אס היו לו מכובסין אסור ללבוש מה שאין כן כרגל צ״ע בכהן ששלמה משמרתו ברגל אס מותר לכבס
לתנא ללעיל <לף יז (:לתנא כהן ואבל אפילו לתנא לילן אם חל שלישי להיות בעי״ט שאסור ברחיצה על הערב ופירש בקונטרס על
הלילה בצונן או על חול המועל בחמין ואינו מותר לרחוץ מבעי״ט מיהו כשחל שביעי שלו בערב הרגל לאסור לככס וללחוץ כל היום מותר
לכבס ברגל וצ׳׳ע אם אמת הוא שמותר מאי טעמא לא תני:
הספרים
איכא
אחיו
כימי
אבלו,
וראה צ פ ר נ י ו גדולים .א מ ר
ליה אמאי ל א
ןשקלית[
להו ,א מ ר ליה
בך
אילו
היה מ י ת ו י ת מ ז ל ו ל כ ו ל י
האי .ה ו א י כ ש ג ג ה ] ש י ו צ א [
מלפני השליט ,ואירע אבל
ל ש מ ו א ל .נכנס פנהס א ת י ו
לבקרו ,שקלינהו לטופריה
חבטינהו באפיה .א ״ ל לית
ל ך בריח כרוחה לשפחים,
ים יקים עליה• פ ת נ י ׳ ו א ל ו
ש נ א מ ר ו א נ י ו ה נ ע ר נ ל כ ה ע ד כה ו נ ש ח ח ו ה ו נ ש ו ב ה אליכם .ו א י ס ת י י ע א מ י ל ת א ו ה ד ר י ת ר ו ו י י ה ו ו א ת ו .פ ר ע ה ש ה י ה ב י מ י מ ש ה ,ה ו א אמה ו ו ק נ ו א מ ת ו פ ר מ ש ת ק ו א מ ה ו ו ר ת ,לקיים ה כ ת ו ב ו ש פ ל א נ ש כ ל מ י ש ה ת י ר ו ל ו ח כ מ י ם
מ כ ב ס י ן ב מ ו ע ד ה ב א מ מ ד י נ ת הים כ ו י .א מ ר ר ׳ אסי א מ ר ר׳ י ו ח נ ן מ י ש א י ן ל ו א ל א ח ל ו ק א ח ד מ ו ת ו ל כ ב ס ו ב ת ו ל ו ] ש ל מ ו ע ד [ .איני והתנינן א ל ו מ כ ב ס י ן ב מ ו ע ד ה ב א מ מ ד י נ ת הים כ ו ׳ ו ח ש י ב ל ה ו
לכבס
מטפחות
דתנינן ב מ ת נ י ׳ ,
ב מ ו ע ד ,ו ל א תני מ י ש א י ן ל ו א ל א ח ל ו ק א ח ד ב ה ד י י ה ו .ו פ ר ק י נ ן ] מ ת נ י ׳ א ע ״ ג ד א י ת ליי ת ר י [ ו מ ט נ פ י ש ר י ל כ ב ס י נ ה ו ל כ ל ה ו .מ ש מ י ה ד ר ׳ י ו ח נ ן א מ ר ו כ ל י פ ש ת ן מ ו ת ר ל כ ב ס ן ב מ ו ע ד ,והנ׳
אן עיי הגי׳ נ נ ה ״ ג ואילם גי׳ רנינו יותר נכונה.
נ ! נ״ל דחסר נלנרי רנינו ר׳ אמי אמר שפה נמי נל שמעכנת וכיוצא נה וכוי.
עין משפט
נר מצוה
ואלו מגלחין פרק שלישי
־ח:
מועד קטן
מסורת הש״ם
כלי פשתן .דלא נפיש טירחא :מנופחוה הספרים .של פשתןי( :הגי
צ ב א מיי׳ פ״ו מהלכות מהספרים .פירוש להסמפר וכמסמפר לכל אומם שהתירו חכמים
י״ט הלכה ינ שמג
איין .אכל שאר כלי פשמן לא :אפילו דשאר מעי .כלומר מטפחות
וי״ג הספרים ומטפחת »(הספגנין וכירושלמי קאמר
לארן עה טוש׳׳ע א״ת סי׳
דשאר מינין כגון לצמר אע׳׳ג מפיש טירחא שרי לכככן אכל שאר
עלה מטפחת הספרים ]אין[ מכבסין אותן במי רגלים »(מפני הכבוד
תקמה סעיף ה:
כלים לשאר מינין לא אבל כלי פשתן שרי לככס :משיכלי .ספלים:
ב ]מיי׳ שס הל׳ יד טוש״ע ואין נראה לי להביא ראיה דאיירי ככתכי הקדש דאפילו דאיירי באומן
שס[:
מתני׳ קדושי נשים .שכתב בשטר
צ ג ג מיי׳ פ״ז מהלכומ המספר שייך כבוד המסמפרים
הספרים הני אין כלי פשתן לא אמר ליה הרי את מקודשת לי דאשה נקנית
י״ט הלכה טי סמג שנותנין אותן כפניהם וכשמסתפרין
לאדן עה טוש״ע א״ת סי׳
בשטרל( :דייהיקי .שטר צוואה:
אין כבוד להם במטונפין:
אביי מתני׳ אפילו דשאר מיני אמר בר הידיא
תקמו סעיף א:
בשטר
שכותב מלוה
פרוזבולין.
לטהרה.
מטומאה
צ ד ד מיי׳ פכ״ג מהל׳ > העולים
לדידי הזי לי ימה של טבריה דמפקי לה
שאינו משמט ולא משמיט ליה שמיטה:
במצורע איירי דהא
אישומ הלכה יג ופ״ו
משיכלי דמני כיתנא בהולא דמועדא מתקיף
איגרות שום .בכך שמו בית לין
מהל׳ וכייה ומתנה הלכה יו מצורע אסור לככס כדאמר לעיל
סמג עשי! מת טוש ״ע
6
לה אביי * ימאן לימא לן דברצון חכמים עבדי שלה זו ונחנו לאחים כך וכך נגדו:
<דף טו (.ומסופק אם נאמר כן
אה״ע סי׳ נא:
,
איגרות מזון .פלוני קבל לזון בת
צ ה ה מיי׳ פ״ז מהלכות בעולה מטומאת מת ונבילה שצריך דלמא שלא ברצון הכמים עבדי :מתני
אשתו :שטרי בירורים .ביררו ב״ר
א ואלו כותבין במועד קדושי נשים וניטין
י״ט הלכה טז טור לכבס בגדיו או אמרינן דוקא מצורע
ש״ע א״ת סי׳ תקמו סעיף
ושוברין דייתיקי מתנת ופרוזבולין איגרות חלק זה לזה וחלק זה לזה :גזרוה
הואיל ואסור לכבס כל בגדיו שלו
א:
ג״ד .פסקי למין :ואיגרוה של
צ ו ו מיי׳ ס״ז מהלכות י״ט מיהו מה שפירש דבמצורע איירי
שום ואיגרות מזון שטרי חליצה ומיאונים
עה
לאוין
סמג
הלנה ינ
ק שיא לן אי אמרינן דמצורע אינו
רשות .צווי וקיום של שלטון:
ושטרי בירורין גזרות בית דין בואיגרות של
טוש״ע א״מ סי׳ תקמה
כדרב
גמ׳
נוהג צרעמו ברגל א״כ מאי איריא
גידל .שכותב תנאי
סעיף ו:
רשות :גמ׳ אמר שמואל נ מותר לארס
צ ז ז ח מיי׳ שם הלנה יג עולים מטומאה לטהרה אפילו בימי
זה בשטר :ניקנין באמירה .בלא
אשח בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר
טוש״ע שם סעיף א ג:
צרעתו נמי מותר לכבס ברגל דלא
קנין :דקא טביד מצוה .דעוסק
לימא מסייע ליח ואלו כותבין במועד קדושי
מצי למימר לא מיבעיא קאמר כדלעיל
בפריה ורביה :״(כפרת בהי .באמנה
צ
<דף יד >:דאם כן לא שייך שמא ישהו
תורה אור השלם
קרבנותיהן דכשלמא גילוח הוא
ויען ל ב ן ו ב ת ו א ל
.1
ו י א מ ר ו מ י י י צ א ה ד ב ר בשעת קרבן אכל כיבוס לא שייך
ל א נ ו כ ל ד ב ר א ל י ך ר ע לקרכן דש לומר דכיבוס נמי
בראשית כ ד נ
א ו טוב:
.2ו א ב י ו ו א מ ו ל א ן ד ע ו
כ י מיןה י אכי תאנה הוא
בלבקש
ההיא
מפלשתים ובעת
פלשתים
בישראל:
משלים
שופטים י ד ד
.3ב י ת והון נ ח ל ת א ב ו ת
ומין א ש ה מ ש כ ל ת :
משלי יט יד
.4
ויחפאו בני
ישראל
ד ב ר י ם א ש ר ל א כ ן ע ל י;
אלהיהם
ויבנו
להם
במות
בכל
ממגדל
נוצרים ע ד עיר
מבצר:
עריהם
מלכים ב יז ט
.5ו י ק נ א ו ל מ ש ה ב מ ח נ ה
שייך לקרכן:
מתקיף לה אביי מאן לימא לן.
גוסיה
דאכיי
ואע״ג
שני לעיל מתני׳ אליבא דרבי יוחנן
אינו סוכר כן :ואלו כותבין
כמועד .נראה לכל הני הוו דבר
האבל פן ימות הנותן או העלים או
ב״ל או ילכו למלינת הים:
בירושלמי
רשות.
ואיגרות
מפרש פריסת שלום
ויש מפרשים ציווי השלטון כמו אל
תתולע לרשות )אנומ פ״א מ׳׳י(:
אין כותכ־ן שטרי הוכ .פירשו
כתוספות הוא הלין שטר
מכירה להא בהלי אלו כותבין כמועל
לא חשיכ שטר מכירה ולי נראה להא
ללא קתני משוס לאין כומבין שטר
מכירה אלא על הקרקע ואמרינן
לעיל <דף יג >.אין ק(מוכרין כתיס
אלא לצורך המועל ולצורך המועל
פשיטא לשרי והוא הלין אם מכר
קולס המועל ועתה רוצה לכתוכ
לשרי במועל להא נמי לבר האבל
רק אס היה לו אונס ולא יכול
לכתוב קולס המועל :י>הן הן דברים
הנושא
באמירה .בפ׳
הנקנין
נשים מאי לאו שטרי קדושין ממש לא
שטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב >דאמר
רב גידל אמר רב י כמת אתת נותן לבנך כך
וכך כמת אתת נותן לבתך כך וכך עמדו
וקדשו קנו הן הן הדברים הנקנין באמירת
לימא מםייע ליה ״אין נושאין נשים
במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא
מיבמין מפני ששמחה היא לו תא לארם
שרי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא
לארס דלא קעביד מצוה אלא אפילו
לישא נמי דקא עביד מצוה אםור תא
שמע דתנא דבי שמואל מארסין אבל
לא כונםין ואין עושין סעודת אירוסין
ולא מיבמ מפני ששמחה היא לו ש״מ ומי
נ,
ג
ה
דקאמר דלא מסייע צלותא כלום
הואיל ולא מזמנה)א( ליה כלומר השתא
צלינא עלה ולא אסמייעא מילתא:
אמר .אי לא מנסבא או איהי ממומ
מקמאי דלא איחד כד מנסבא לאחר
ואצער בה :או איהו .עצמו ימומ
מקמי דחינסבא איהי לאידך .ולהכי
מארס במועל שלא יקדמנו אחר
ברחמים שממות היא :נחשד בדבר.
עבירה :להכעיס עבוד .וידעי דלא
היה :בקלא דפסיק .לא היה ביה:
קלא דלא פסיק .היה ביה :דומי.
חשד כמו לא ישא בת דומה )סוטה
דף ס : .אבל הדר נבט .דכתר
דפסיק התחיל קלא נבט נשמע דמיון
כמו במסכת תענית )לף ד (.האי
צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי
קלא כיון מבט נבט ופי׳ זה וזה
לשון צמת :מתני׳ ואם אינו
מאמינו .המלוה ללוה :או שאין לו
מה יאכל .לסופר :אפילו בספר
עזרא .ס״מ של עזרא .ואני שמעתי
עזרה בה׳ ופי׳ ספר מוגה היה
בעזרה שממנו היו מגיהים כל ספרי
גולה :לעצמו .לקיים זה המצוה
אבל לצכור למכור דדרך שכירות
הוה חשיב מלאכה כדאמרינן לעיל
1לף יב0 .אונכרא דכיון דלאו אגרא
קשקיל שרשדי בעלמא הוא ושרי:
וטווה
(
א( וגינוין מה ,[.ב( כהונות
קכ ,.ג ( ג״ז כשונות קנ.
קדושין ט ,:ד( לעיל מ,:
ה( סנהדרין ננ .ע״ש סוטה
נ .ע״ש ,י( סנהדרין קי,.
ז( שנת קיח ,:ח ( ]קידושין
לא :יש״ק ,ט( ינמות כה,.
י(!לעיל יג.ן,כ(1ע״כ שייך
לע״א[ ,ל(
!קידושין נ,[.
מ( ועי׳ שי׳ אמר נע״י[,
ג ( ןאבונגרי נצ״לן ,ס(1שייך
לעיל יד .נמשגה( ,ע ( עיין
מהרש״א ,פ( ]ע״ש הלנה
נ[ (4 ,שייך לדף יד .נמתני׳,
ק( צ׳׳ל לוקחין ,י( שייך לעיל
כותנין,
קודס ד״ה אין
ש( ג׳׳ז שייך לעיל,
הגהות הב״ח
)א( ו״ט״־ ד״ה כפרת כו׳
הואיל ולא
לך
מזמנה
כלומר:
גליון הש׳׳ם
נכי מאן ליטא לן דברצון
חכמים.
תשונמ
עיין
מהרי״ט ת״א סי׳ פג:
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א[ נמ׳ ולא אמרן אלא דלא
הדר נכט .כלימר דלא יצא
עכ׳׳ל
הערוך
ועי׳
נפרש׳׳י
ננט
כערך
למפרש
מלשון צמח .ואיך
שיהיה
הפי׳ ללא הלר שונ ונשמע
כלפרש״י
ננט
מעיקרא
נשמע וכוי ולפענ״ל לנרי
הש״ס אלו קא
מהלרי
אללעיל לקא משנינן ל״ק
הא נקלא לפסיק ונו׳ וקא
מפרש הש״ס נחחילה על
נמה הוי קלא ללא פסיק
אמר שמואל שמא יקדמנו אחר והאמר רב
תהלים ק ו ט ו
יחודח אמר שמואל בכל יום ויום בת קול
לפרישי לקלא לפסיק לא
אמרן אלא ללא הלר ננט
יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדח פלוני
כו׳ ולוק היטנ .ללפ״ז הר
רבינו חננאל
כי
לפלוני אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים
נ׳ תלוקיס נלנר לכקלא
אלא
דלאו כ ל י פשתן
ללא פסיק יומא וסלגא אית
הא דרבא שמעיה לההוא גברא רבעי רחמי
מינין
צמר ושל שאר
ני׳ וודאי מששא .וקלא
אנא
א
י
זולתי .א מ ר ב ר ה ד
ואמר תזדמן לי פלניתא א״ל לא תיבעי רחמי
לפסיק לגמרי ללא הלר
חזיתי ים ט ב ר י א ד מ ק פ י
נניט לית ני׳ שוס ממש.
חכי אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא
לה מ ש י כ ל י ) ו מ כ ב ם י בהו(
וקלא לפסיק להלל ננט
)ומכבסי
דכיתנא
מאני
כפרת בח׳ בתר חכי שמעיח דקאמר או
אף ללא הוי מיומא ופלגא
דמועדא.
בהו[ בחולי
נהי רלא נרי גמור הוא
איהו לימות מקמה או איתי תמות מקמיה
ומאן
אביי
א מ ר ליה
ראית כי׳ ממש עכ״פ אינא
ל י מ א ל ן ד ב ר צ ו ן חכמים
לספוקי ניה ולא נפיק
א״ל לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא
]עבוד[ דלמא ש ל א ברצון
מתירת חשלא .אולי אית
עבוד .ירושלמי
חכמים
הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי
ני׳ .כנלענ״ר נרור ולוק
ספרים
מטפחות
תני
היטב .וראיי׳ גמורה מצאמי
מן תתורה ומן תנביאים ומן תכתובים מה׳
אין מכבםין אותן במי
לפירישי הזה .לביבמית לף
הכבוד.
מפני
רגלים
אשה לאיש מן התורה דכתיב י ויען לבן
כ׳׳ה ע״א ליתא להך ולא
•ב >:מפורש :ש>ומי אמר
א ל א מ כ ב ס י ן אותן בנתר )כתובות דף ג!
יעוש״ה
בתרא
אמרן
ובתואל ויאמרו מה׳ יצא הדבר מן הנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו
ובורית .מ ת נ י ׳ א ל ו כותבין
משוס
מיושב
וללברינו
ו ב מ ו ע ד ( ק י ד ו ש י נ ש י ם שמואל שמא יקדמנו אהר .תימה
כי מה׳ היא מן הכתובים דכתיב בית והון נחלת אבות ומה׳ אשה משכלת
ללענין להוציא אשה מבעלה
ג י ט י ן ו ש ו ב ר י ן ד י ת י ק א ו ת לי אמאי לא משני הא בזוג שני
מיירי ואספיקא לא מפקינן
ואמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי ואמרי לה במתניתא תנא א״ר
מתנות פ ר ו ס ב ו ל י ן א י ג ר ו ת הא כזוג ראשון כדמשני פרק שני
והלר ;בט רק ססיקא הוי
ש ו ם א י ג ר ו ת מ ז ו ן ׳שטרי
ראובן בן אצטרובילי אין אדם נחשד בדבר אלא א״כ עשאו ואם לא עשה
ולריק היטב כי נכון הוא:
ה ל י צ ה ו מ י א ו נ י ן ש ט ר י לסנהדרין <דף כב (.ובפרק קמא
כולו עשת מקצתו ואם לא עשת מקצתו חרתר בלבו לעשותו ואם לא
בית
גזירות
ברורין
לסוטה )דף ב .ושם(:
דין איגרות ש ל רשות.
חרחר בלבו לעשותו ראח אחרים שעשו ושמח מתיב רבי יעקב ויחפאו
וטווה
חוב(
)שטרי
ירושלמי
] ו ש ו כ ר י ן [ א ו מ ו ל י ג י א ו ס .בני ישראל דברים אשר לא כן על ה׳ אלהיהם חתם לחכעים חוא דעבוד י׳ תא שמע ויקנאו למשח
מוסף רש״י
שום
שום,
איגרוח
היתומים .א י ג ר ו ח ]מדון[ ,במחנח לאתרן קדוש ת׳ רב שמואל בר יצחמ אמר מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה התם משום
רשות.
של
ואיגרות
פירוש אגרימ שלוס !האורה
מ ז ו נ ו ת א ל מ נ ה כוי .ע ד שנאת תוא דעבוד ת״ש אמר רבי יוסי ״יחא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו ואמר רב פפא לדידי
שטרי
ת״א סי ע פ . :
אלו
גזירות בית דין,
פסיקתא .החתן והכלה
] ג ז ר י דינין[ .ו א י ג ר ו ת ש ל חשתן ולא חוח בי לא קשיא חא בקלא דפםיק חא בקלא רלא פםיק וקלא דלא פסיק עד כמת >אמר אביי אמרת
פוסקי! תנאיס שביניהם
ר ש ו ת ז ו ש א י ל ת ש ל ו ם .לי אם ׳דומי רמתא יומא ופלגא והני מילי דלא פםק ביני ביני אבל פסה ביני ביני לית לן בח וכי פסק
וממון
קב ו
כחובות
אוקימנא
נשים
קידושי
שפוסקין זה לזה !קדושיו
ש ט ר י פסיקתא .כ מ ה אתה ביני ביני לא אמרן אלא דלא פםק מחמת יראה אבל פסק מחמת יראה לא או ולא אמרן אלא דלא הדר נבט אבל
הדברים
ט .::הן הן
לבנך כמה
נותן
אתה חדר נבט לא ולא אמרן אלא דלית ליח אויבים אבל אית ליח אויבים אויבים חוא דאפקוח לקלא :מתני ,׳׳יאק
באמירה .נלא
הנקנין
וכך
כך
לבתך
נותן
קנין ,שהקידושין הן גמר
ו ע מ ד ו ו ק ד ש ו ה ן הן כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מח יאכל חרי זח יכתוב יאיץ כותבין ספרים תפילין
הדנר דנההיא הנאה דקא
ה ד ב ר י ם הנקנין ב א מ י ר ה .
) י ר ו ש ל מ י א י ג ר ו ת ש ל ומזוזות במועד ואין מגיחין אות אחת אפילו בספר עזרא רבי יחודח אומר כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו
מתחתני אהדדי גמרי ומקני
ל א ה ר ן ק ד ו ש ין:
ה,
וכל ליני וחלוקי קלא ללא
פסיק והשמא קא מהלר תו
(
2
3
4
5
ח
ט
ח
רשות זו
שאילת
וטווה
שלוםן.
א מ ר ש מ ו א ל מ ו ת ר ל י א ר ס ב ח ו ל ו ש ל מ ו ע ד ,ש מ א י ק ד מ נ ו אחר .איני ו ה א איהו ד א מ ר א ר ב ע י ם י ו ם קודם י צ י ר ת ה ו ל ד ב כ ל י ו ם ב ת ק ו ל י ו צ א ת ו מ כ ר ז ת ב ת פ ל ו נ י ל פ ל ו נ י כוי .ו פ ר ק י נ ן ש מ א י ק ד מ נ ו א ח ר ב ת פ ל ה .תנא ד ב י
)שם! .ש כ ל אחד קינא
לאשתו
ממשה.
אל
תסתרי עס משה )םוהדריו
מ נ ש ה מ א ר ס י ן כ מ ו ע ד ו א י ן כונסין ו א י ן ע ו ש ץ ס ע ו ד ת א י ר ו ס י ן ו ל א מ י י ב מ י ן מ פ נ י ש ש מ ח ה היא ל ו .א ב ל מ ח ז י ר ג ר ו ש ת ו .א מ ר ר ב מ ן ה ת ו ר ה ו מ ן הנביאים ו מ ן ה כ ת ו ב י ם ,מהי א ש ה לאייש .מ ן התורה ,׳שנאמר מהי י צ א
קי .:.דומי דמתא .חשודי
ה ד ב ר .מ ן הנביאים ,הכתיב ו א ב י ו ] ו א מ ו ! ל א י ד ע ו כ י מ ה ׳ היא .מ ן הכתובים ,ד כ ת י ב ב י ת ו ה ו ן נחלת א ב ו ת ומהי א ש ה מ ש כ ל ת .ו א מ ר ר ב א י ן א ד ם נ ת ש ד ב ד ב ר א ל א אם כ ן ע ש א ו א ו כ ו ל ו א ו מ ק צ ת ו או ה ר ה ר ב ל ב ו
העיר ; י ב מ ו ת כה.:.
ל ע ש ו ת ו א ו ר א ה אתרים ש ע ש א ו ה ו ו י י ט ב בעיניו .איני ,ו ה כ ת י ב ו י ח פ א ו בני י ש ר א ל ד ב ר י ם א ש ר ל א כ ן ע ל הי אלה־הם .ו פ ר ק י נ ן ,החם ל ה כ ע י ס הוא ר ע ב ו ד .ו ה כ ח י ב ו י ש מ ע מ ש ה ו י פ ו ל ע ל פניו ,ו א מ ר ר׳ יוחנן ש ח ש ד ו ה ו
מ א ש ת א י ש .ו כ ה י ב ויקנאו ל מ ש ה במחנה ,מ ל מ ד ש כ ל א ח ד ו א ח ד קינא ע ל א ש ת ו .ופרקינן התם מ ש ו ם ש נ א ה ע ש ו כ ך .ת ״ ש ד א מ ר ר׳ יוסי י ה י חלקי עם מ־ ש ח ו ש ד י ן א ו ת ו ב ד ב ר ו א י ן ב ו .ו א מ ר ר ב פ פ א ל ד י ד י ת ש ד ו
ל י ו ל א הוה בי .ואסיקנא ,בקלא ד ל א פסיק ו ב א ת ר א דלית ליה אויבים .א ב ל היכא ד א י ת ליה אויבים מ ע י ק ר א ל א ו מ ל ת א היא ,אויבים ה ו א ד א פ ק ו ה ל ק ל א .
מתני'
א ץ כ ו ת ב י ן ש ט ר י ח ו ב ב מ ו ע ד ,אס אינו מ א מ י נ ו או
ש א י ן ל ו מ ה י א כ ל ,ה ר י זה יכתוב .א י ן כ ו ת ב י ן ספרים ת פ ל י ן ו מ ז ו ז ו ת ,ו א י ן מ ג י ה י ן א ו ח אחת ו א פ י ל ו ב ס פ ר ה ע ז ר ה כוי.
ואלו מגלחין פרק שלישי
מסורת הש״ם
(6נדר טו ,.ג ( ןע׳ תוס׳
לקמן כל .ד״ה עצרת[,
ג ( תוסס׳ ע״ז לקמן כל,.
ד ( אלא כדי פרנסתו היינו
כהרווחה שד וכו׳ כן הוא
גירסת מהרש״א,
הגהות הב״ח
) (6רש׳׳־ ד״ה ואין עולין
כו׳ )ואט אומר ט טעומ
סופר הוא וכו׳ דהרגל
מפסיק( מא״מ ונ״נ הדנר
פשוט שאיזה תלמיד טועה
כתבו ננליון להא מוכח
לקמן לף כ ללתנא דידן
ימים(:
שלשה
ןדוקא
)נ( תום׳ ל״ה וטווה כו׳
לא מצינו היתר בזה וכן
פירש כוי ואפילו ע״י הלמק
אסור ו ע ל יהורי אתל:
גליון הש״ם
שמונה
ר״ה
רש״י
יםים וכו׳ מותר לאלתר
נתבבוסת .עי׳ ינמות לף
מג ע״א נרש״י ל״ה מקום
שמומר ועיין לקמן לף כג
ע״א מוס׳ ד״ה כל שלשים:
ר״ה ואין עול־ן וכוי ג״־
לאו דוקא .קשה לי הא
נהדיא מגואר לקמן דף כ
ע״א דלמנא דממני׳ להכא
ג״י דוקא כדאמרי׳ שם
הלכה כמנא דידן דאמר
שלשה וצ״ע :תוס׳ ד״ה
וטווה וכו׳ אפי׳ טידחא
דלאו מלאכה .עי׳ לעיל דף
ינ ע״ג תוס׳ דייה מכניס:
מוסף רש״י
גזרת
הימנו
בטלה
שבעה .שאין צריך להשלים
אתר הרגל ז׳ ימי אבלות,
דכיון דעיקר האבלות דהיינו
ג׳ ימים ראשונים הוו קודס
לרגל ,ניטל הרגל אח
טוו.
;וזיו
האחרונים
שמונה .אס קנרו ח׳ ימים
לפני הרגל ,טון דיוס אחד
של שלשים היה קודם הרגל
ניטל הרגל ממנו נדרת
שלשים ישס>.
מועד קטן
״
•
וטווה על יריבו תכלת לציציתו .פירוש ע״י שינד אבל כתפילין
וטווה טל ירינו .החוטין אבל לא בילו בין אצבעותיו ובפלך כלרך
אי אפשר בשינד שצריך כתיבה תמה ובעשיית תפילין
חול :גמ׳ לאחרים בטובה .ולא בשכר :מערים ומוכר שלו .כן
וציצית לא איירי במתני׳ ושמא אין איסור ט אם בכתיבה ומדיה ומה
עושה כל ימות החג :כדי פרנסהו .בהרווחה ולא מייד במי שאין
שנהגו לכתוב כעוגל לא מצינו היתר « וכן פירש בתוספות הרב
לו מה יאכל :אצל לא באגן .שתולה כחוט כדי שיוכל לשוזרו יפה:
בשם רבו ואפילו על ילי הדחק על
מתני׳ הקובר מסו שלשה ימים
יהולי אחל שתפוס היה התירו בלוחק
קודם הרגל .הואיל ועיקר אבילות
א
וטווה על יריכו תכלת לציציתו :גמ׳ ת״ר
גס על ילי היפוך שהוא נקלא מצל
אינו אלא שלשה ימים :בטלה ממנו
כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו וטווה על
אחר לא היו מתידן וגס אי לא אסור
גזרה שבעה .דלאתר הרגל אינו
יריכו תכלת לציציתו ולאהרים בטובה דברי
אפילו
משוס מלאכה הא אסריגן
צדך למנות יותר :שמונה ימים.
רבי מאיר ר׳ יהודה אומר מערים ומוכר את
טירתא ללאו מלאכה כפרק קמא
קודם הרגל בטלה ממנו גזרמ שלשים
שלו והתר וכותב לעצמו ר׳ יוםי אומר כותב
)דף ל (.מיהו נהגו לומר למתני׳ לא
דהואיל והתתיל יום אמד מן השלשיס
אייד על ילי היפוך ויש כותכין על
אינו צריך לשמור כלום לאחר הרגל
ומוכר כדרכו כדי פרנסתו אורי ליה רב לרב
ילי חילוק האות וכך היה עושה רכי
מותר לאלתר
דין שלשים אלא
הננאל ואמרי לה רבה בר בר חנה לרב
זקני והיו״ל שאי אפשר היה כותב
בתכבוסת בגיהוץ ותססורמ :שבח
חננאל הלכה ב כותב ומוכר כדרכו כדי
רבי יהודה אומר
בכתב הפוך:
עולה .אירע שבת בימי אבלו עולה
פרנסתו :וטוות על יריכו תכלת :ת״ר טווח
מערים .לכאורה מחמיר יותר מרבי
למנין שבעה :ואינה מפסקה .דלאחר
אדם על יריכו תכלת לציציתו אבל לא באבן
מאיר שהתיר לאחרים וכתוספומ
שבמ צדך להשלים שבעה ימי אבלות
דברי ר׳ אליעזר וחכמים אומרים אף באבן ר׳
פירשו לרבי מאיר אינו מתיר אלא
עם השבמ :והרגלים מפסיקין.
יהודח אומר משמו באבן אבל לא בפלך
דבי יוסי
בהערמה ולא הבנמי:
דט קבר ממו שלשה ימים קולס
אומר כותב ומוכר כדי פרנסתו.
הרגל מפסיק האבילות לגמד ולאחר
וחכמים אומרים בין באבן בין בפלך אמר רב
לשד לגמרי לאתרים כשכר ולוקא
הרגל אין משלים כלום :ואין עולין.
יהודה אמר שמואל וכן א״ר חייא בר אבא
כלי פרנסמו ולכאורה מיקל מכולהו
לכי קבר מתו בתוך הרגל ללא בטלה
א״ר יוחנן הלכה בין באבן בין בפלך והלכה
וכן פי׳ הר״א עול פי׳ לכולהו הוי
ממנו גזרמ ז׳ אין ימי הרגל עולין
,
הרגל כותב כדרכו ומוכר כדי פרנסתו :מתני
שרי כרי פרנסמו לאין לו מה יאכל
למנין ז׳ ימי אבילות אלא לאחר
ft
צריך לישב ז׳ ימי אבילומ זו היא > ההובר את מתו שלשה ימים קודם לתל
ולא אייד אלא כשיש לו מה יאכל
בטלה תימנו גזרת שבעה שמונה בטלו
ומחמיר רבי יוסי יותר מכולהו ולישנא
סברתי .אבל בהעתק מצאמי ואין
הימנו גזרת שלשים מפני שאמרו ג שבת עולה
לא משמע הכי להוה ליה למימר אינו
עולין לכי קבר את מתו שני ימים
כותב אלא כלי פרנסתו מיהו כמילתא
לפני הרגל ללא כטלה ממנו גזרת ואינה מפסקת י רגלים מפסיקין ואינן עולין
לרכי יהולה קשה נמי קצת להוה ליה
שבעה אין ימי הרגל עולין למנין
ר׳ אליעזר אומר משחרב בית המקדש ״עצרת
למימר אינו כותב אלא כלי פרנסתו
שבעמ ימי אבלו אלא לאחר הרגל
כשבת רבן גמליאל אומר ה ראש חשנח ויום
על ילי אחרים או על ירי הערמה
צדך לישב ה׳ ימי אבלות להשלים
חכפורים כרגלים וחכמים אומרים ג ( לא כדברי
והשתא מתני׳ אתיא כרבי מאיר דש
לשני ימים שנהג לפני הרגל )א( ואני
זח ולא כדברי זת אלא יעצרת כרגלים ראש
מפרשים לכלי פרנסמו נמי לא משמע
אומר בי טעות סופר הוא למה
,
חשנח ויוח״כ כשבת :גמ אמר רב גזרת
לאין לו מה יאכל י>שד להואיל לצורך
שנזכר שלשה ימים לפני הרגל לאו
בטלו ימים לא בטלו וכן א״ר חונא גזרת
מצוה מותר להשתכר בה לבחנם לא
לוקא ואפילו שעה אחת לפני הרגל
ירצה לעשומ כן ומתניתין פירש
בטלה ממנו גזרת שבעה להרגל
בטלו ימים לא בטלו ורב ששת אמר אפילו
בתוספות הרב לפליגא אכולהו ותנא
משחרב ביה המקדש.
מפסיק:
ימים נמי בטלו מ״ט ימים לא בטלו שאם לא
אחר הוא וה״ר יונה פירש לאתיא
שאין לעצרת תשלומין כל ז׳ ואינו
גילח ערב חרגל אםור לגלח אחר תרגל
כתנא קמא והכי פירושו אין כותבין
אלא יום אחד :כשבח .ודינו כשבת
והתניא
ספדם תפילין ומזוזומ כלי למוכרם או כלי להניחם ועול פי׳ לאתיא
דעולה ואינה מפסקת :ראש השנה כשבה .הואיל ואינו אלא יום
כרכי יוסי לפי מה שפירש שרכי יוסי מחמיר ואין ראיה מכאן
אחד :גמ׳ גזרה .שלשים בטלו אבל ימים לא בטלו שלשים יום
שמותר להניח תפילין לללמא רבי מאיר ורכי יהורה לטעמייהו לסבירא
לא בטלו דעדיין תלויין ועומדים :מאי טעמא ימים לא בטלו.
להו פרק המוצא תפילין )עירוני! לף צו :ושם( שבת זמן מפילין ]ורבן
כלומר באיזה ענין לא בטלו ימים :שאם לא גילח ערב
ורבה בר בר מנה נמי הכי מצי סכד ואע׳׳ג לכולהו אמוראי לפרק
הרגל .דכי בטלו גזרת שלשים ואיבעי ליה לגלוחי ערכ
הקומץ רבה )ממזות דף לו :ושם( משמע לאית להו שבמ לאו זמן תפילין
הרגל ולא גילח :אסור לגלח אחר הרגל .כל שלשים יום:
הוא אבל ר׳ יצחק בן אברהם היה מביא מן הירושלמי להמיר להניח
והתניא
דאמר בירושלמי חד בר נש אוכד תפילד כתולא דמועדא אתא לקמיה דרכ חננאל פי׳ שיכתוכ לו לפי שהיה סופר כדאיתא כמגילה )דף יח>:
שלחיה לקמיה דרבה בר בר חנה אמר ליה זיל הב ליה תפיליך ואת כתב לך דתנן כותב אדם תפילין לעצמו אמא לקמיה דרב אמר ליה
כתוב ליה פירוש בלא הערמה מתני׳ פליגא על רב כומב אדם מפילין ומזוזה לעצמו הא לאחר לא רב פתר לה בכותב להניח פירוש רב
מעמיד המשנה להניחם אחר המועד אכל להניחם כמועד שרי וכהלכות גדולות פסק דאסור להניח תפילין בחולו של מועד ולטעם שממעט
שבתומ דמים טובים מימים ימימה מסתבר שפיר דממעט חולו של מועד ולמאן דדדש )מנחות דף לו >:מלך לאות יצאו שבמומ וימים טובים
שהן כעצמן אות יש לומר לפי שאין עושין מלאכה כי אם בדבר האבד אבל קשיא למאי דסרישימ לעיל )דף נ .ד׳׳ה משקי 0דמלאכה דחול
המועד מדרבנן היכי ממעט להו יש לומר הואיל ואוכל מצה ויושב בסוכה אין צדך אות ואם הוא אמת דבחול המועד חייב במפילין יש
לומר הואיל ועושין מלאכה בו אין אות ומימים ימימה נמי לא ממעט אלא יום טוב דחלוק משאר ימים :הקובר את מתו .להט נקט
קובר דאבילות מתתלמ משעת סתיממ הגולל כדאמרינן לקמן )דף מ :(.שלשה ימים .כך הוא עיקר אכילומ לכמה מילי ואמרינן
לקמן <שס (:שלשה ימים לבכי :מאי טעמא לא בטלו .הכא הוה נימא טפי לגרוס ימים לענין מאי לא בטלו ואין צדך להגיה דהיא היא:
שאם לא גילה ערב הרגל בוי .ונראה לי דה״ה לא כיבס ולא רתץ ערב הרגל אם מותר לרחוץ ולכבס מבערכ יו״ט ולא כיבס ולא
רחץ לא יכבס ברגל והשתא ניחא הא דקתני גזרת שבעה בטלו הא ימים לא בטלו ומיהו קשיא לן דקאמר בסמוך שכשם שמצות
שלשה מבטלת גזרת שבעה אפילו למנא קמא דמכטלת אפילו ימים שמכיא אכא שאול ראיה למצות שלשים שכטלו לגמד אפילו ימים והד״ן
פי׳ דדוקא לא גילח אבל לא טכס לא דמותר לכבס אפילו לא כיבס שהוא צורך גדול יומר ואין נראה לי טעמו דאס הוא צורך גדול כ״ש
שיש לנו לקנסו בשלא עשה קודם הרגל ונכנס ברגל ולפירוש הקונטרס דמפרש לקמן שאס חל שלישי להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה
עד הערב זהו עד שחשכה אם כן לא שייך לקנסו במה שלא רחץ ולא כבס וא״כ ימים לענין מאי לא בטלו גבי שגעה מיהו יש לומר דאם
לא רחץ ברגל אסור לרחוץ אחר הרגל ועוד יש לומר אגב דנקט סיפא גזרת נקט בדשא גזרמ ועוד נראה לי דדשא ה״פ שלשה ימים
בטלה גזרמ שכעה הא שני ימים לא כטלה גזרת מ״מ פי׳ אמת מדקאמר כסמוך שכשם שגזרת שלשה מכטלת גזרת ז׳ כו׳ משמע שזה
פשוט אפילו לת״ק והשתא תימה לי דכי משני שאם לא גילח בו תינח סיפא אבל בדשא דקאמר בטלה הימנו גזרת ז׳ אמאי נקט גזרת
ולענין מאי קאמר ימים לא בטלו ד״ל דאגב דנקט סיפא גזרת מגא גמי דשא גזרת ועוד נראה לי דרישא ה״פ שלשה ימים כטלה גזרת ז׳
הא שני ימים בטלו גזרת הא ימים לא בטלו לענין לנוהג דברים שבצינעא:
s
עין משפט
נר מצוה
צ ח א ב מיי׳ פ״ו מהלכות
י׳׳ט הלכה יג טוש׳׳ע
א״ח סי׳ מקמה סעיף ג:
צ ט ג מיי׳ פ״י מהל׳ אכל
הלכה א סמג עשין נ
טוש״ע י״ל שי׳ מ סעיף א:
ק ד מיי׳ שס הלכה ג
טוש״ע שס סי׳ שצט
תעיף ]א[ 3ניטוש״ע א״ח
סימן תקמח סעיף זן:
ק א ה מיי׳ שם טור ש״ע
י״ל שימן שצט סעיף
ו ןוטוש״ע א״ח סימן
תקמח סעיף יא[:
ק ב ו מיי׳ שם טוש״ע י״ל
שם סעיף ת:
s
8
והתניא
רבינו חננאל
ח״ר
תפילין
כותבים
ומזוזות לעצמן ,ולאחרים
ד ב ר י ר׳ מ א י ר ,ר׳
בטובה,
יהודה אומר מערים ומוכר
וכותב
וחוזר
אומר
יוסי
כדרכו
לעצמו,
כותב
ר׳
ומוכר
אורי
כ ר י פרנסתו.
ליה ר ב ל ר ב חננאל הלכה
ומוכר
כותב
פרנסתו.
יריכו
כדרכו
וטווה
כדי
על
אדם
תכלת
לציציתו.
אמר
יהודה
אסיקנא
רב
א מ ר ש מ ו א ל ,ו כ ן א מ ר ר׳
בר
חייא
אמר
אבא
ר׳
יוחנן ,ט ו ו ה א ד ם ב י ן ב א ב ן
בין
בפלך.
כותב
והלכה
ו מ ו כ ר כ ד י פרנסתו .מתני'
את מ ת ו
הקובר
ימים
ג׳
הימנו
קודם
לרגל בטלה
גזירת
שבעה ,קברו קודם
לרגל
שמונה ימיס בטלה
הימנו גזירת ש ל ש י ם ,מפני
ש א מ ר ו ,ש ב ת ע ו ל ה ואינה
מפסקת
פפיקין
רגלים
ואינן עולין .כר .אמר רב
גוירות
בטלו.
בטלו
פי׳
ימים
גזירות
לא
בטלו,
נדחו גזירות האבילות גבי
הרגל,
שיש
וזולחי
זח
האבילות.
ואם
לגלח
לו
מגזירות
לא
גילח
ע ר ב הרגל אסור לו לגלח
אחר
הרגל,
כי ימים
בטלו.
לא
•ט:
עין משפט
נר מצוה
קג
ב
א
מיי׳
ג
והתניא.
פ״י
מהלכות אבל הלכה ה
י ז ט ו ש ״ ע י ״ ל סי׳
שצט
ס ע י ף ג ] ו ט י ש ׳ ׳ ע א״מ סי׳
תקמח סעי׳
ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן
כניחותא הקוכר את מתו כר .הקשה כתוספות הרכ
והחניא .סייעמא :שכשם י> שגזרה שלשה מבעלה שבעה .דכי
כמנא קמא אז ושמא משוס דכרייתא מזטר לשון כטלו וקאמר לדידיה
) ( 5גזרה שבמה מבעלה גזרה שלשים .דכי קכר מתו שכעה ימים
אמאי לא קאמר כתנאי ורכ ששת כאכא שאול ורכ הונא
ימים לא בכולו א״כ לא סבירא הכרייתא כרכ ששמ דרכ ששמ קאמר
חן:
קד ד מיי׳ ] פ ״ ו מהל׳ אבל
ימים נמי בטלו משוס דלשון בטלו
הל׳ יב! ו פ ״ י ה״ז ס מ ג
משמע בכולו כן נראה לי:
עשי! לרבנן נ ט ו ר ש ״ ע י ״ ל
הלכה
סי׳ שצה ס ע י ף א :
מסורת הש״ם
כאבא
שאול.
נראה
א
קבר מתו שלשה ימים לפני הרגל אינו יושכ לאחר הרגל כלום :כ ן
קודם הרגל כטלה ממנו גזרת שלשים דאפילו לא גילח ערכ הרגל
מודם
ותתניא איתקובר את מתו שלשה ימים •וי
מגלח אחר הרגל :ויום »( שבעה עולה
לכאן
ולכאן.
שמיני:
דחשיכ נמי
כיון שעמדו מנחמים מאצלו .היינו
ק ה ה מיי׳ פ ״ ג מהל׳
לרגל בטלה תימנו גזרת שבעה שמונה ימים
דהלכה כמומו בכל מאי
; ד ר ו ת הלנה א ס מ ג
שלשים
גזרת
הימנו
בטלה
לרגל
קודם
עולה לכאן ולכאן דחשיב נמי שמיני
דפליג אתנא קמא בין כמקצמ היום
לאדן רב:
ומגלח ערב הרגל אם לא גילח ערב הרגל
דמכטל ממנו גזרת שלשים :ומודים
ק ו ו מיי׳ ס ״ י מהלכות אנל ככולו בין לענין אס לא גילח מדלא
הלכה ו ט י ש ׳ ׳ ע א״מ
הן לאבא שאול .כיום שלשים לקכורת
ס י ׳ תקמת ס ע י ף י ו ט ו ש ״ ע מפליג כהלכה כאכא שאול במקצת אםור לגלח אחר הרגל אבא שאול אומר
מתו דמותר לגלח דלא בעינן שלשים
כירושלמי
הרי״ן
בגילח
ולא
ככולו
היום
י ״ ר ס י ׳ שצט ס ע י ף ה :
מותר לגלח אחר חרגל שכשם שמצות
שלימין דאמרינן מקצמ היום ככולו:
מקשה לרבנן דאבא שאול מה כין
שלשת מבטלת גזרת שבעת כך מצות
מגלן .דשלשיס יום אסור בגילוח:
יום שלשים ליום שמיני דקאמר מקצת
שבעה מבטלת גזרת שלשים שבעה והאנן
ראשיכם אל חפרעו .הא שאר
תורה אור השלם היום ככולו ומגלח ערב הרגל ויום
שמונת תנן ״קםבר אבא שאול מקצת היום
אבלים חייבים משמע :הכל מודים.
.1ו י א מ ר נ י ש ה א ל שלשים לא אמר מקצת היום ככולו
ולאלעזר
אהרן
ככולו ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן
אפילו אבא שאול דאמר מקצת היום
שיהא מגלח כו ומשני משוס ככוד
ו ל א י ת מ ר בניו ר א ש י כ ם
אמר רב חםדא אמר רבינא בר שילא
ככולו :שאסור ברחיצה עד הערב.
א ל ת פ ר ע ו ו ב ג ד י כ ם ל א הרגל התירו תדע יי( שהרי חל שמיני
דודאי שלש שלימין כעינן עד הערכ
ת פ ר מ ו ו ל א ת מ ת ו ו ע ל שלו בערב הרגל מגלח ערב הרגל
הלכח כאבא שאול ומודים חכמים לאבא
כ ל ה ע ך ה יקצף ואחיכם
ולערב רוחץ בצונן או ימתין עד חולו
ואילו חל שלשים בשבת אינו מגלח
שאול כשהל שמיני שלו להיות בשבת ערב
כ ל בית י ש ר א ל יבכו את
של מועד וירחץ בחמין :למבין שבעה
בערב שבת :אתיא פרע פרע
ה ש ר פ ה א ש ר ש ר ף יי:
הרגל שמותר לגלח בערב שבת כמאן אזלא
לא קמבעיא לי .דודאי אינו עולה
ו י ק ר א י ו מנזיר .יש שאומרים שאסור לאבל
הא דאמר רב עמרם אמר רב אבל כיון
.2כ ל י מ י נ ד ר נ ז ר ו ת ע ר
דודאי לא נהגא מצות שבעה ברגל
להיות סורק ראשו לאתר שבעה משום
ל א יעבר ע ל ר א ש ו עד
שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה כמא
דהא אינו אסור בנעילת הסנדל ואינו
מ ל א ת ה ן מ ם א ש ר י ז י ר דאמריגן )נזיר לף מכ (.נזיר חופף
שאול
כאבא
חלכח
אביי
אמר
שאול
כאבא
נוהג בכפיימ המטה :דהא נהגא
ל י ן ק ד ש י ה י ה ג ד ל פ ר ע ומפספס אבל לא סורק ואנן ילפינן
ש ע ר ראשו :כמדבר ו ה
ביום שבעח ומודים חכמים לאבא שאול
מצוס שלשים ברגל .דהא ברגל נמי
מנזיר ואין נראה כלל דהא בנזיר
אסור בגיהוץ ובתספורת כשלשים:
אסור ודאי שאפילו מלש שערו אסור
ביום שלשים דאמרינן מקצת חיום ככולו
ואין רבים מסעםקין עמו .כלומר
אבל לענין אכילות שהוא משוס יפר
רבא אמר הלכת כאבא שאול ביום שלשים
רבינו חננאל
לנחמו אחר הרגל
אין צריכין
לא ובשעת מעשה שאלתי ממורי
ו מ ק ש י נ ן ע ל י ה ,והתניא
ואין הלכה כאבא שאול ביום שבעה ונהרדעי
שכבר נחמוהו שכעה ימים ברגל:
ה ק ו ב ר את מ ת ו ק ו ד ם ל ר ג ל ריב״א והתיר לי והר״ר יום טוב פירש
אמרי י הלכה כאבא שאול בזו ובזו >דאמר
כל
ג׳ י מ י ם ב ט ל ה ה י מ נ ו ג ז י ר ת כיון דקיימא לן מקצת יום שבעה
ש ב ע ה ,ש מ ו נ ה י מ י ם קודם
שמואל הלכה כדברי המיקל באבל שלשים
ל ר ג ל ב ט ל ה ה י מ נ ו ג ו י ר ת ככולו ועולה לכאן ולכאן מקצת היום
ש ל ש י ם ,ו מ ג ל ח ע ר ב ככולו דכול לגלח כיוס עשרים יום מנלן יליף פרע פרע מנזיר כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו וכתיב תתם
גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים אף כאן שלשים ותתם מנלן >אמר
הרגל ] .ו א ם ל א ג י ל ח א ת ר ותשעה I-ובתוספות הרב לא פירש
ה ר ג ל [ ,א ס ו ר ל ג ל ח אחר
ה ר ג ל .א ב א ש א ו ל א ו מ ר כן דלא אמרינן שיהא יום שבעה רב מתנת יםתם נזירות שלשים יום מאי טעמא אמר קרא קדוש יהיה יהיה
שאכףש םמ ג ל חש מאצ וחתר שהלר גשל .ה לשני ימים לעגין שלשים יום :בגימטריא תלתין הוו אמר רב הונא בדיה דרב יהושע הכל מודין י כשחל
מ ב ט ל ת ג ו י ר ת ש ב ע ה ,תלתין הוו .ולכר פדא דאמר שלישי שלו לחיות ערב חרגל שאםור ברחיצה עד הערב אמר רב נחמית
בנזיר כפ״ק )לף ה (.נזיר
כ ל ו מ ר כיון שקיים מצות
בריה דרב יחושע אשכחחינחו לרב פפי ולרב פפא דיתבי וקאמרי חלכח
א ב י ל ו ת ד י י ל ו ,כ ך מ צ ו ת להזיר כ״ט אסור שלשים שרי ונזירות
ש ב ע ה מ ב ט ל ת ג ו ר ת הוא עשרים ותשעה יום לדידיה א״כ כרב הונא בריה דרב יהושע איכא דאמרי אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף
כך
ומקשינן
שלשים.
אשכחתינהו לרב פפי ולרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע דיתבי וקאמרי
מ צ ו ת ש ב ע ה ,ו ה א נ ן סכר על כרחך כדסירש אכא שאול
א
ב
א
ן
נ
י
ק
ר
פ
ו
חנן.
שמונה
מיהו יש לומר לכתחילה אינו מגלח חכל מודים שאם חל שלישי שלו להיות ערב חרגל שאםור ברחיצה עד
ש א ו ל ס כ ר מ ק צ ת היום
מדרכנן
יום
שלשים
עד
בנזיר
חערב בעא מיניח אביי י>)מרבא( קברו ברגל רגל עולח לו למנין שלשים או
השביעי
כ כ ו ל ו ,א( ו י ו ם
ע ו ל ה ל ו ל מ נ י י ן ש ב ע ה ,כדמשמע הכא ובירושלמי מקשה מן אין רגל עולח לו למבין שלשים *למנין שבעח לא קמיבעיא לי דלא נחגא
• ש א ר י ו ם ש ב י ע י כ ו ל ו המשנה <שם דף נח (.דאמר גלח כיוס
מצות שבעח ברגל כי קא מיבעיא לי למנין שלשים דקא נחגא מצות
עולה ל ו למניין שלשים,
ו כ י ו ן ש ק י י ם מ צ ו ת ש ל ש י ם שלשים יצא ומשני תמן לשעכר הכא
שלשים ברגל מאי א״ל אינו עולת איתיביח ׳יתקובר את מתו שני ימים
לו.
היום ד י י
כמקצת
ממחילה והיינו כדפרישימ:
• מ ג ל ח ע ר ב ה ר ג ל ,ואם ל א
קודם הרגל מונח חמשה ימים אחר תרגל ומלאכתו געשית ע״י אחרים
הערב.
ברהיצה עד
ג י ל ח ע ר ב ה ר ג ל מ ג ל ח שאסור
ועבדיו ושפחותיו עושים בצינעא בתוך ביתו ואין רבים מתעםקין עמו
ואמרו
הרגל.
לאחר
ביום ד :כמאן כאבא שאול .דאמר
א
ג,
ב
א ( ! ; ז י ר טו [.מ ש ׳ שמחות
ע״ש ,ב(
פ״ז
1
ה
2
2
כאבא
הלכתא
פי׳
שאול,
יכול לרחוץ גופו בצונן אי נמי פניו
ק ש י א ל ר ב ד א מ ר ימים לא
בטלו.
3
(ופריק
קאמרי•
רב
כי
ידיו ורגליו אבל כל גופו בחמין לא דאסור לרחוץ בי״ט א״נ יש לפרש בחמי טכריא א״נ לשטוף מומר כדאי׳ פרק כירה )שבמ דף לט :ושס> אי
דפליגי
ובשביעי לאכא שאול שרינן על ידי מקצת היום ככולו וכי תימא משוס דאפשר לרחוץ ביו״ט ולא יהא ניוול חינח רחיצה אלא כיבוס
כאבא
הלכתא
נמי בחמין שהוחמו בקרקע ואמר בפרק כירה מחלוקת בחמין שהוחמו בכלי יא״ת מאי שנא דלא אמרינן מקצת היום ככולו בשלישי ובשביעי
ש א ו ל בשבעה ואין צריך
וב(שמונה
עליה.
כרבנן
ומודים
שאול
לאבא
שמקצת
ואסיקנא
לרבנן
חכמים
ביום
היום
ל׳
הערכ ע״כ פי׳ בתוספות
ככולו.
הלכתא
כאבא
ביים
היום
ככולו.
מן הבקר הכא מודה לרבנן דלא שרי מן הבקר אלא יש לו דין שביעי לרבנן :קברו ברגל רנל עולה לו מן המנין שלשים או אינו
מילי
בתשלום שבעה ובתשלום
למיפשט הכל ומשני רלא מיפשוט הכל :דלא נוהגין מצות שבעה ברגל .ימיהו לכלים שכצינעא נוהגין כלמשמע פ״ק לכתובות <דף ד.
מפסיק ה א ב י ל ו ת לא .כרב
הונא
ישם( לקאמריגן כל אומן הימים הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים מסייע ליה לרבי יוחנן וכן פירש הרב בשם רבו ממתני׳ מצי
יהושע
ד א מ ר הכל מ ו ד י ם ש א ם חל
שלישי שלו
להיוח
למיפשט לאינו עולה למנין שכעה לקתני מפסיקין ואין עולין ולכל הפתות איירי לענין שכעה ומיהו יש לומר לנותן טעם מנין לו פשוט
ערב
למתניתין איירי שאינו עולה למנין שבעה אימא לענין שלשים:
הרגל שאסור ברחיצה עד
הערב,
כרב
ואמרינן
הונא
הלכחא
כריה
עולה .פירש במוספומ להוא הלין למיבעיא לן בקברו שני ימים קולס הרגל וקשיא לן להא בסמוך משמע דפשיטא בקברו שני ימים קודם
הרגל לקאמרינן מאי לאו אסיפא לא ארישא משמע לברישא ניחא ליה ושמא היה הרב רוצה לומר לתרוייהו מיבעי ליה וכי פשיט בעי
שלשים ,אכל בומן שהרגל
בריה ד ר ב
s
והרי״ט פירש עד הערב היינו ״(מבערב י״ט ולאפוקי דלא שרי מן הבקר ונראה דהוא הדין בכיבוס מומר לערכ
מעי״ט ולפירושו נראה דשבעה קודם הרגל אליבא דרכנן מותר מכערכ י״ט ומדקאמר הכל מודים פירוש אפילו אבא שאול דשרי בשכיעי
דמקצת
והני
s
מאי איכא למימר ואין נראה לר״י דכיבוס שרי בשלישי ד״ל דבאבילוח שבעה חמיר טסי בה״ג מפרש הוא הדין רביעי וחמישי אסור עד
ש א ו ל ב י ן ביום ש ב י ע י ב י ן
שלשים,
בקונטרס
ולערב
שכבר
ומלאכתו
נעשית ע״י אהדים .אפילו בכיתו
s
אע״ג לאמר לעיל בפ״ב
!דף יא (:הימה מלאכתו ביל אחרים בתוך ביתו אסור לעשות בכתיהם מותר ד״ל להכא מייד בלבל האבל:
דר׳
י ( לעיל יש .ו ש ״ נ ע י ר ו נ י ן
מו ,.ה ( נזיר ה .לט .ת ע ט מ
יי• נסנהלרין מ :ו 0 ,נצ״ל
מרנהן ,ו( ]תוספתא
י ה ו ש ע .ג( בעא מ י נ י ה א ב י י
מ ר ב ה ק ב ר ו ב ר ג ל ע ו ל ה ל ו ה ר ג ל ל מ נ י י ן ש ל ש י ם א ו ל א .ו ד א י ל מ נ י י ן ש ב ע ה אינו ע ו ל ה ,ד ה א ל א נהג ב י ה מ צ ו ת א ב י ל ו ח ד ה י א פ ח ״ ז נ ת ר ״ י .כ י ח י ב ע י ל ך ש ל ש י ם ר ה א קים ב י ה מ צ ו ת ג י ל ו ח
ש ה י א מ צ ו ת ש ל ש י ם .א מ ר ל י ה א י ן ע ו ל ה ל ו א פ י ל ו ל מ נ י ן ש ל ש י ם ו ש ק ל י נ ן ו ט ר י נ ן ו ד ב ר י ם פ ש ו ט י ם הן.
אן אולי צ״ל ומקצת יוס השניעי וכוי.
נ ( נראה מוה שהיה לו נירסא אחרת נסוגיין ולפי גרסא וו משמע להלכה כר 3בוה לימיס לא נטלו ועי׳ נ ל מ נ ״ ן בפיה״א שהאדך להוכיח להלכה כאנ״ש בנולהו ע״ש.
חכמים לאנ״ש כשפל שמיני שלו וכוי שמיתר לגלח נע״ש נתנו רנינו להלן דף כג ע ״ נ ומש״כ שס נ ל ׳ דינינו שמיחד לגלח ניום ששי טס״ה וצ״ל גע״ש.
ג> והדין ל א מ ד נ ן נגמרא דמוליס
פ״נ[,
ח ( ש ה ד כשתל שמיני שלו
הרגל
נשנת ע ר נ
מגלח
נ ע ״ ש ואילי תל שלשים נוי
כצ׳׳ל וכ׳׳ה נ י ר ו ש ל מ י ו ר ״ ל
א פ י ׳ א נ א שאול ש״ל כן וא׳׳כ
מונח
משוס
ר ה ט ע ס הוא
נ נ ו ל הרגל .ה ע ח ק מחילופי
גרסאומ ,מ ( מ נ ע ר נ נ ע ר נ
י׳׳ט כצ״ל צ״ל ו ל ק א מ ר ,
הגהות הב״ח
רש״• ל ״ ה
)א(
שמצות
גזירת
שכשס
שלשה
מנטלת
שנעה ל נ י
קנר
מ ת ו ) :ב ( דייה כך
שנעה
מצות
מנטלת) :ג(
ד״ה
ויוס ש ב י ע י ע ו ל ה :
גליון הש׳ים
גם׳
שבעה
למנין
לא
קמ־בעיא ל׳ ד ל א
שכעה
מצות
לקמן
לף
תיס׳
ל״ה
נהגא
עי׳
כרגל.
נג
ע׳׳נ
יש
אבילות
נ ש נ ת :ת ו ם ׳ ר״ה ש א ס ו ר
ברחיצה
וכוי
לאבא
ובשביעי
שאול.
ונשמיני:
צ״ל
כא׳׳ד
והרי״ם
8י ר ש וכוי .ע י ׳ לקמן
נ ג ע ״ א תיש׳ ל ״ ה
לאחותה :ר ״ ה
וכו׳
אע״נ
לף
ואמר
ומלאכתו
לעיל.
יאמר
ת מ ו ה לי הא הכא מקילי׳
ר ק א ח ר ששלמו ז׳
ימים
מתחילת אכילות וצע׳׳ג:
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א [ ת ו ם ׳ ל ״ ה והתניא כו׳
משוס
ושמא
לשון
מוניר
לנרייתא
נטלו
וקאמר
ל ל י ד ה ימיס לא נ ט ל ו כיי.
נ ו ו נ ת ס ל מ ש ״ ה לא ק א מ ר
נתנאי
הש״ס
ליה
לניחא
ל מ י מ ר נלשון והתניא משוס
סייעתא
למייתי
לר״ה
ולאפוקי מ ר ״ ש ל ה א
פי׳
לשון
למשמע
ר״ש
נטלו
לממני׳
נטלו
ותייק
ל נ ד י מ א ; מ י נקט
נטלו
ואפייה
לשון
ללא
קאמר
נ ט ל ו ימיס וזה ללא נ ר ״ ש
ולזה
אלא נ ר ״ ה .
נתכוון
רש״י
נל״ה
והחטא
סייעתא
כנלע״ל
ולו״ק.
ונשוי׳ת מ ק ו ס שמואל 1סי׳
מ א ( ה נ י ן ל נ ד התוס׳
ל ר ך רחוק
ילפינך
פ ה הנלע׳׳ל.
רנות
ספר
אחרי
יל
שכוינתי
לול
על
כתנתי
שנים
שכתבתי זה
נלפס
וראיתי
ללעתו
נזה
והנאט :ב [
כד״ה
אתיא
פרע פרע
מנזיר
יכו׳
ו נ ת ו ס פ ו ת ה ר נ לא
פירש
מורי!
רנד
נן; .׳׳נ ונן
התוס׳ נ ל י נ ו ר ה ק ו ל ס נשם
הירושלמי
לאסור
לגלת
נ ע ״ ש שהוא כ ״ ט לאנילזת
ש א ס ו ר לגלה וללא
נשיית
האתרוניס ז״ל שנשאו
ראש
להקל בזה .כי מ י יקל ראשו
נגל
ירושלמי
נ א ת ר א ללא
שכבר
ולעיל
פסחים ל .ו ש ״ נ ן ,ג ( לעיל יו,.
ג
ל
יו:
המפורש
פליג
עליה
תלמולא לילן יעיין
שו״ת
כ ר ס שלמה ס י ׳ כח ו ב ל ״ מ
ב י ״ ל סי׳ ש ״ ז אומ ל :
ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן
מסורת הש״ם
א ( ]תוספי פ״ג[ ,נ ( ]צ״ל
ג(
להו[,
כא,[.
]לקמן
ו ( עירוני! מו ,.ה ( ןשס[,
ו ( לעיל יח .יט :לקמן ככ.
עירוני! מו .ןנכורות
נו:
מט .חולין נ (t ,[.נזיר מד.
שמחות פי״נ ,ח ( פסחים ד.
]סנהדרין
ה ,[.נ ו (
]צ״ל
דמשנה[,
ןשנת
מו,[.
י(
נ ( שייך לע״נ,
) א ( גם׳ ואמד לה אמר ליה
ור׳ חייא בר אבא לרב
אחל:
יום
) ( 5תום' ל״ה אייכו כו׳
לגירסמ ר״ח דר׳ חייא היה
שואל כו׳ כשהיה שואל על
אניו שלו הוה משמע כו׳
נצ׳׳ל ותינת משוס נמחק:
ל״ב׳ סדר .בדיה .עיין נדה
תוס׳
ל״ה
ואמר ר׳ פדת :שם הן הן.
כעין יה
ע״נ:
נתונות
שלשה
ימים:
עולה.
ורגל
לתני
עולה
לרגל
שלשים
למנין
היינו אסיפא אקכרו כרגל ותיפשוט
מינה לכי קברו ברגל עולה למנין
וקשיא
שלשים
לרכא
אינו
לאמר
עולה :לא ארישא .קא מהלר אקכרו
שני ימים קולס הרגל רגל עולה לו
למנין שלשים להמס ולאי עולה לו
הואיל וכבר התחיל
קברו
גליון הש״ם
תום׳
הראשונים.
אחר
רבים מתעסקים בו ומשלימין לשלשה
לא
ברגל
באבילות
ילענא:
אבל
בחחילה
הרגל .ביום ראשון של רגל וקשיא
גמ׳ אורי ל־ה רבי אלעז־
דף ת
ימים
של
הרגל
דף ס
ד״ה ש כ נ ־
כוי שאין עושין הבראה
ברגל .עי׳ לקמן לף נל
ע״נ תוס׳ ל״ה אלא:
לרבא:
שבעה:
שכגר
אפילו
נחעסקו
קברו
ברגל.
ברגל.
כל
רגל
עולה למנין שלשים ולא מיבעיא קברו
קולם הרגל :הנא וידן .היינו מנא
א[ ״(לבריימא :במה דברים אמורים.
שאינה נוהגת אלא יום אחל :אלא
חמשה.
מהני
שבעה
מתי
מצוה
לכחיב בקרא !ויקרא כא( בנו ובתו
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א[ רש״י ל״ה תנא ליל!
היינו תנא לנרייתא .נ״נ
למתני׳
תנא
שלשה ימיס
קאמר
נמי
שסיר
בר אחחיה דרי חייא .דרבי
אחא
ללהמשנה
לאו
ימיס
אלא
שפי׳
לוקא
אפילו
שעה אתת
נמשנה
מפסיקי!
והיינו
לרגלים
הנא
משא״נ
ננרייתא שלשה ימים לוקא
רהא לא קתני פסיקי! ועול
לסליגי נמי חכמים עלה
קושית
מיושג
המוס׳ נל״ה אמר ר׳ יוחנן
והתוספות לשיטתם מקשיס
לסירשו לעיל נמשנה נהיש
מפרשים
לוקא
מקום :רב בר אחזה דר׳ חייא דהוא
וממנה נולד רבי חייא ונשא אייבו
שלשה
ולרש״י
ואמו לא שנא שאר קרוביו :בגינזק.
קולס הרגל
לשיטתו
מלקמגי
ולא ר׳ עקיכא ללר״ע לא שנא אכיו
מכסרי נשא לאה והוליד ממנה אייבו
וצ״ע ונלע׳׳ל לרש״י אתי
נמתגיתץ
אחיו ואחותו ואשתו :יחידאה היא.
לשלשה
ימים
מזה
נוונתי
וקצת
לנעל יל לול וכ״נ נעל
שושניס ללול:
ממה ונשא רחל ולה במ מאיש אחר
הבח ונולד להן רב ונמצא רב בר
אייבו בר אחוה דרבי חייא מאבוה ובר
אתתיה
מאמיה:
כי
סליק.
חייא
לרב:
רב
מעירו דבבל לא״י שהיה רבי חייא
שם:
א״ל.
רבי
קיים .ר״ל אייבו אביך קייס
א״ל
אבא
הוא:
מוסף רש״י
שמועה
שבעה .לרתיצה ולתננוסת,
לתספורת
ושלשים.
ולגיהוץ מיום שנשמע לו
ןעוובי!
אחוה
בר
רב
נזו.{.
בר
דר׳ חייא דהוא
דר׳ חייא.
אחתיה
איינו אניו של רנ אמיו של
ר׳
חייא
היה
מן
האנ
כלאמרינן נפ״ק לסנהדרין
<ה(.
איינו
וחנא
ישילא
ומרתא ור׳ חייא כולהו נני
דר׳ אחא מכפרי הוו ,ואימא
שהיתה אמו של רב אחותו
של ר׳ תייא היתה מ! האס
!פסחים ד ן .כי סליק .רנ
מעירו ,מננל לארץ ישראל,
שהיה ר׳ חייא שם ,אמר
ליה .ר׳ תייא לרנ אייני
אניך הוא קייס !פסחים ד (.
וכרכה
תנחומין
והרי״נו
כשורה
s
שאין עושים הבראה ברגל הואיל וליכא
שכבר נתעםקו בו ברגל כללו של דבר כל
שהוא משום אבל רגל מפםיקו וכל שהוא
משום עסקי רבים אין רגל מפסיקו קברו
שלשה ימים בסוף הרגל מונה שבעה אחר
הרגל ארבעה ימים הראשונים רבים מתעםקין
בו שלשח ימים חאחרונים אין רבים
מתעםקין בו שכבר נתעםקו ברגל ורגל עולח
לו מאי לאו אםיפא לא ארישא איתיביה
רגל עולה לו למנין שלשים כיצד קברו
בתחילת הרגל מונה שבעה אהר הרגל
ומלאכתו נעשית על ידי אחרים ועבדיו
ושפחותיו עושין בצנעא בתוך ביתו ואין
רבים מתעסמין בו שכבר נתעםקו בו ברגל
ורגל עולת לו תיובתא כי אתא רבין אמר
רבי יוחנן אפילו קברו ברגל וכן אורי ליח
ר׳ אלעזר לרבי פרת בריח אפילו קברו
ברגל ת״ר יקיים כפיית המטה שלשת ימים
קודם תרגל אינו צריך לכפותח אחר תרגל
דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אפי׳ יום
אחד ואפי׳ שעת אחת א״ר אלעזר בר׳ שמעון
הן הן דברי ב״ש הן הן דברי בית חלל שבית
שמאי אומרים שלשה ימים וב״ה אומרים
אפי׳ יום אהד אמר רב הונא אמר ר׳ חייא בר
אבא אמר ר׳ יוחנן ואמרי לה אמר יא( >)ליה(
ר׳ יוחנן לר׳ חייא בר אבא ולרב חונא אפי׳
יום אחד אפי׳ שעה אחת דכא אמר יהלכה
כתנא דידן דאמר שלשח רבינא איקלע
לםורא דפרת א״ל רב חביבא לרבינא תלכתא
מאי אמר ליח אפי׳ יום אחד ואפילו שעת
אחת יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אמי ור׳
יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק בן אלעזר
נפק מילתא מבינייחו ימנין לאבילות שבעה
דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה
א
8
ב
א
8
נ
ג
נ
1
אף אבילות שבעת ואימא עצרת דחד יומא
חחוא מיבעי ליח לכדריש לקיש דאמר ר״ל משום ר׳ יחודח נשיאת מנין
לשמועח רחוקח שאינח גוחגת אלא יום אחד דכתיב ותפכתי חגיכם לאבל
ואשכחן עצרת דאיקרי חד יומא הג ״ת״ר שמועה קרובה נותגת שבעח
ושלשים שמועח רחוקח אינח נותגת אלא יום אחד איזו היא קרובח ואיזו
היא רהוקת קרובת בתוך שלשים רהוקה לאחר שלשים דברי ר״ע וחכמים
אומרים אחת שמועה קרובה ואחת שמועח רחוקה נותגת שבעה ושלשים
אמר רבח בר בר חנח א״ר יוחנן כל מקום שאתח מוצא יחיד מקיל
ורבים מחמירין הלכה כרבים חוץ מזו שאע״פ שרבי עקיבא מקיל וחכמים
מחמירין י הלכה כרבי עקיבא יידאמר שמואל הלכח כדברי חמקיל באבל
רב חנינא אתיא ליה שמועה דאבוה מבי חוזאי אתא לקמיח דרב חסדא
אמר לית שמועת רחוקח אינת נותגת אלא יום אחד רב נתן בר אמי
אתא ליה שמועה דאימיה מבי הוזאי אתא לקמיה דרבא אמר לית חרי
אמרו שמועה רחוקה אינה נותגת אלא יום אחד בלבד איתיבית במה
דברים אמורים בחמשת מתי מצוה אבל על אביו ועל אמו שבעה
ושלשים אמר ליח יחידאח תיא ולא םבירא לן כוותיח דתניא״ מעשת
ומת אביו של רבי צדוק בגינזק והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל
את אלישע בן אבויה וזקנים שעמו ואמרו נתוג שבעת ושלשים וכשמת
בנו של רבי אחייה בגולה ישב עליו שבעה ושלשים איני והא ״>רב בר אחות
דרבי חייא דהוא בר אהתיה דר׳ חייא כי םליק לחתם אמר ליח אבא קיים
ה>
אמר
פי׳ למספקא ליה לרש״י אי הבראה
במועל
הבראה
לאחר
אי
עסקי
אינו
לשמא
המועל
הואיל
רבים
דחיר יכול לעשות ועל הבראה פירש
לקמן כל יום ראשון אסור לאכול משלו
אפי׳ אוכל שתי פעמים כיום להא לא
קאמר גמרא סעולה ראשונה
א טוש״ע י״ד סימן
קז
שצט סעיף ג ]ואריח
לפירש לענין הבראה חולק על מחזור מדטר״י שפירש
ה
קרובה נוהגת
כ.
אבילות ולאחר הרגל נמי לא יעשוה הואיל ובמלה סעולה ראשונה
הרגל אלא מתעסקין בו ברגל :ארבעה
למנין שלשים :מאי לאו אסיפא .הא
ר׳ יוחנן לר׳ חייא נר אנא
ע״א
רבים אין רגל מפסיקו נכרי[ שיהא צריך להשלים ולעסוק בו אחר
כרגל
S׳o״S
הונא
ימים אחר הרגל :כל שהוא משום עסקי רבים .כלומר מנחומי
בשם רש״י שהיה אומר
טון לט ישב שני ימים לפני הרגל צריך להשלים ולישב חמשה
שנתעסקו כרגל שכבר נמעסקו בו
הגהות הב״ה
אפילו
כל שהוא משום אבל רגל מפסיקו .שצריך להשלימו אחר הרגל
שככר
נתעםקו
בו
בדגל.
עין משפט
נר מצוה
סי׳ חקמח סעיף י[:
כ ח כ מיי׳ ס׳׳י מהלכות
אגל הלכה ת טוש׳׳ע
י״ד שס:
ה ט ג מיי׳ שס הלכה ג
שמג עשין ד ו מ ן נ
ולאמן
סעיף י(:
ד ]טור י״ד סי׳ שעה!:
קי ה ו מיי׳ שס פ״ז הלכה
א סמג שס טיש״ע י״ד
סימן מג סעיף א:
יום ראשון:
מתעסקין
פירש
בו.
כתוספות להוא הלין למלאכתו נעשית
ע״י
אמר
אחרים:
יוחנן
דבי
אחת.
אפילו יום אחד אפי׳ שעה
קשיא לי להא אית ליה לר׳ יוחנן (
,
הלכה כסתם משנה:
מה
שבעח.
חג
אימא
שמונה
ובירושלמי
תורה אור השלם
. 1והפכתי חגיכם ל א ב ל
וכל
ומויעש
לאביו
כשמונה
שבעמ
ימים
)כראשית (5לא מצי לאתויי להמס
קולס קבורה היה ובירושלמי משני
לאין למילין מקולס ממן מורה והמס
והעליתי ע ל כ ל מתנים
ושמתיה
בירושלמי מייתי קראי מובא:
ורבים
יחיל מתמיר ורבים
והוא
כרכים ומשוס להכא
הלין
מקילין הלכה
איירי
ביחיל
מקיל נקימ הכי וכל מקום לאו לוקא
לכהרכה מקומומ פוסק כלכרי היחיל
והיכא לאתמר אממר ועול רבעירוכ
אומר הלכה כלכרי המקיל אפי׳ לגבי
רכים מיהו התם היינו ריכ״ל ולא רכי
יוחנן פר׳ מי שהוציאוהו)עירובי! מו:(.
יהידאה חיא .ואף על
>אייבו
5
ללעיל
נקימ
גכ
וחכ״א:
קיים .עליין לא השיכומיך
על אייבו כך פי׳ בקונטרס
וקשה שהיה לר׳ חייא לומר
ןחיד
כאבל
ואחריתה כיום מר:
עמום ח י
רבינו חננאל
ומסקנא ד ש מ ע ת א הילכתא
למעשה
שעה
הנקבר
אחת
אפילו
לרגל
קודם
בטלה הימנו גורח אבילוח
]כדפסיק
והלכחא
רבינא
א פ י ׳ יום א ח ד א ו
כל מקום שאתח מוצא יחיד מקיל
מחמירץ.
שיריכם
לייק
לחג
לקינה
שק ועל בל ר א ש קרחה
ומשני שמיני רגל בפני עצמו הוא
אבל
טושי׳ע
סעיף א !ואו״ח סי׳ מקמח
אלא
שלשה ימים אחרונים אץ רבים
עה
שס
אמך
קיימת ולא אימא למשמע אמו של ר׳
חייא ועול לרב היה לו להשיב אבא
ולא היה לו לקרות אביו בשם אייבו
ונראה שר״ח גורס א״ל אבא קייס
א״ל אבא קיים אימא קיימת א״ל אימא
קיימת פירש ר׳ חייא היה שואל על
אביו ואמו ורב היה משיב לו על
אביו ואם שלו ואין לנו להקשות מה
לנו לומל לרב בר אחוה לרבי תייא
ובר אחתיה בשלמא לפירוש ראשון
הביאו לומר מה היה חושש ר׳ חייא
על אכיו ועל אמו של רכ כי לפירוש
זה נמי י״ל להוצרך יפה שלא מאמר
מה היה לו לרב להשיב על אביו
ואמו שלו כמו כן היה לו להשיב שאר
בני אלם קיימין אבל השתא קמ״ל
שהיה משיב לו לפי שהיה אחיו של
ר׳ חייא ונוח לו להשמיעו חלשוח
טובות ללא לימא צא ובשר לקרובים
כלאמרינן בריש פסחים )לף ג :ושס(
צא וכשר לסוסים ולחמורים ד״ג אמל
ליה אכא קייס אמר ליה אימא קיימח
א״ל אימא קיימת אמר ליה אבא קיים
וכפר״ח וכענין שפירש ר״ח לגירסת
ר״ת ) נ ( ורבי חייא היה שואל על אביו ואמו שלו והוא משיב על אביו ואמו של עצמו ומה שלא היה משיב לו כמו גירסח ר״ח שאס היה משיב לו
אכא קיים כשהיה שואל על אביו שלו משום דהוה משמע שהיה משיב לו על אביו של רבי חייא שהיה רגיל לקרות אבי אביו אבא:
עולה
מ ח מ י ר י ן הלכה כ מ ח מ י ר י ן ,ח ו ץ מ ז ו ,ש א ע ״ פ ש ר ׳ ע ק י ב א מ ק י ל ו ח כ מ י ם מ ח מ י ר י ן ,הלכה כר׳ ע ק י ב א .ד א מ ר ש מ ו א ל הלכה כ ד ב ר י ה מ ק י ל ב א ב ל ] .כ י ו ן דר׳ י ו ח נ ן הורה כ ה א ד ש מ ו א ל ,ה ל כ ת א
ב א ב ל ( .ו ה א דתניא ,ב מ ה ד ב ר י ם א מ ו ר י ם כי ש מ ו ע ה רחוקה אינה נוהגח א ל א יום א ח ד ,בה׳ מ ת י מ צ ו ה .פ י ׳ ב ח מ ש ה ש מ צ ו ה ל ה ת א ב ל ע ל י ה ן ,ו ה ן ב נ ו ו ב ח ו א ח י ו ו א ח ו ת ו ו א ש ח ו .א ב ל ע ל
אבל
אחת[.
שעה
)הנקבר(
]הקובר[ ברגל ,ל א חיילא
אבילות אלא
עליה
ונקיט
הרגל.
אחר
ימי
שבעת
אבילות מיום ט ו ב האחרון
ש ה ו א יום ט ו ב שני ,ו א ע ״ ג
אביל]ות[
ד ל א נהיג ב י ה
עולה למנין שבעה .ועצרת
וראש
ויום
השנה
מפסיקין
הכיפורים
אבילות כרגלים) .כדפסיק
ר ב י נ א ו ה ל כ ת א א פ י ל ו יום
או
אהד
אתת(.
שעה
נמצאת אומר מי ש מ ת לו
בתוך
מת
נקיט
הרגל,
שבעה מיום ט ו ב שני ש ל
יום ט ו ב ה א ח ר ו ן ,ו א ף ע ל
פ י ש י ו ם ט ו ב ש נ י א י ן נוהג
אבילות.
ונקיט
)ליה!
בו
]לי[
מההוא
יומא
דמית
ביה.
ומאן
דשכיב
שכבא
ליה
ביום ט ו ב ש נ י ש ל
יום ט ו ב ה א ח ר ו ן א ו ביום
ט ו ב שני
דעצרת ,א(נהיג
אבילןות[
כ ו ביום ,ר ה ו א
יום
והוא
קבורה,
מדאורייתא,
ואכלחי
דכתיב
היום,
חטאת
ו כ ת י ב נ מ י ו א ח ר י ת ה כיום
והוא
מר.
הלכך
תמיתה,
יום
מיתה
יום
מדאורייתא ויום ט ו ב שני
אתי
מדרבנן,
ומבטל
דאורייתא
ד ר ב נ ן ,ונהיג ביה
אבילות כ ש א ר יומי .מניין
לאבילות
שנאמר
שהיא
שבעה,
והפכתי
חגיכם
לאבל ,מה תג ש ב ע ה אף
אבילות
שבעה.
ומניין
לשמועה
רתוקה
שאינה
נוהגת א ל א יום א ח ד ,כ ב ר
ה ק י ש ה כ ת ו ב ה א ב ל לחג,
ומצאנו
והוא
ע צ ר ת ש ה ו א חג,
יום
שמועה
ת״ר
אחד.
קרובח
נוהגח
שבעה
ושלשים,
שמועה
רחוקה
אינה נוהגח א ל א
יום א ח ד .א י ז ו ק ר ו ב ה ו א י ז ו
חיא רחוקה ,ק ר ו ב ה ב ח ו ך
שלשים
לאחר
עקיבא.
ל ק ב ו ר ח ו ,רחוקה
שלשים,
דברי
וחכמים
אחת זו
ר׳
אומרים
ו א ח ת ז ו נוהגת
ש ב ע ח ושלשים .א מ ר רבה
ב ר ב ר חנה א מ ר ר• יוחנן,
כל
יחיד
מקום
שאתה
ןמקיל[
מוצא
ורבים
כוחיה ל ע ו ל ם כ ד ב ר י ה מ ק י ל
א ב י ו ו ע ל א מ ו ,אפיי ש מ ו ע ה
ל ן כוותייהו .רהא ר ב חסדא
רחוקה נוהגת ש ב ע ה ו ש ל ש י ם .ל י ת ה ל כ ת א כוותיה ,ד ה א י ח י ד א ה היא ,כ ל ו מ ר א ל י ש ע ב ן א ב ו י ה והי וקנים ש ה י ו ע מ ו ו ה ו ר ו ב ש מ ו ע ה רחוקה ל נ ה ו ג ש ב ע ה ו ש ל ש י ם ,י ח י ד י ם הן ,ו ל א ס ב י ר א
ו ר ב ה ה ו ר ו ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו ב ש מ ו ע ה ר ח ו ק ה ש ל א לנהוג א ל א יום א ח ד .
א( כל לנרי לנינו אלו הובא נא״ז נח״נ סימן תל״נ נשמו וכן לעת גה״ג ורנ אלפס !״ל וע״ש נא״ז ונרא״ש מש״כ על זה.
כ:
עין משפט
נר מצוה
א נטוש״ע י״ל סי׳ תנ סעי׳
יב(:
ב ]שס סעיף נ [ :
ג ן מיי׳ פ״ה מהל׳ אנל הל׳
י״ל
א טוש״ע
שפג
סי׳
סעי׳ א[:
ד מיי׳ פ״ו מהל׳ אגל
קיא
הלכה א סמג עשין
לרבנן נ טוש״ע י״ל סימן
תב סעיף א:
ה ו מיי׳ שם הלבה
קיב
ג סמנ שם טוש״ע
י״ל שס סעיף ה ]וטוש״ע
א״ת סי׳ מקמת סעי׳ יז[:
קיג
מיי׳ שם הל׳ א
ז
טוש״ע י״ל שם סעי׳
ל ]וסי׳ שמ סעיף יח[:
ח ט מיי׳ ס״ח שס
קיד
הלכה ו טוש׳׳ע י״ל
סימן שמ סעיף ית:
י מיי׳ שס פ״ב הלכה
קטו
א סמג שס טוש׳׳ע
י״ל סימן שעל סעיף ל:
קטז כ ל מ מיי׳ שם הלכה
ל ה טיש׳׳ע שס סעיף
ו:
קיז
מיי׳ שם הל׳ ה
נ
טוש״ע
וסימן
שם
שפא סעיף ו:
קיח ס מיי׳ שס פ״ש הלכה
טוש״ע
א סמג שס
י״ל סימן שמ סעיף א:
רבינו חננאל
ו ע ו ד ר׳ חייא נהג ע ל א ב י ו
ו ע ל א מ ו ב ש מ ו ע ח רחוקה
יום א ח ד .
שלשה
ממנו
ולמדנו
דברים,
למדנו כי
אסור
בנעילת
האבל
הסנדל .ו כ י ש מ ו ע ה ר ח ו ק ה
אינה נ ו ה ג ת א ל א יום א ח ד .
ו כ י מ ק צ ת היום כ כ ו ל ו .תני
ר ׳ א ד א קמיה ד ר ׳ יוחנן,
קרובה
]שמען
שמועה
בשבת
ולמוצאי
שבת
עולה
נעשת
רחוקה,
ואינה
נוהגת א ל א
לו
יום
א ת ר .ו כ ן א מ ר ר ׳ י ו ס י בר׳
אבין ,ש מ ע ש מ ו ע ה קרובת
ברגל ולמוצאי הרגל נעשת
אינה נ ו ה ג ת
רחוקה
אלא
יום אחד .כ ל ל ו ש ל דבר,
כ ל יום ש מ ו ע ה ש א י נ ו נ ו ה ג
כאלו עדיין
ב ו אבילוץת[
לא שמע .השומע שמועה
ר ח ו ק ה ב ר ג ל ,ק ו ר ע א ו אינו
קורע .ר׳ מני א מ ר
אינו
קורע ,ר ׳ חנינא א מ ר ק ו ר ע ,
ר׳ מ נ י א מ ר אינו ק ו ר ע ו כ ל
היכא ד ל י כ א ע ל י ה א ב י ל ו ת
שבעה
קורע,
אינו
איני
והתני איםי א ב ו ה דרי זירא,
מי
שאין לו אלא
אחד
בתוך
ונזדמן
חלוק,
לו
ש ב ע ה קורע ,ל א ח ר
שבעה
קורע
חלוק
קורע.
אינו
הנה
בתוך שבעה ואע״פ
ש א י נ ו נוהג א ח ר ה ק ר י ע ה
שבעה .וכי
בתוך
דהיא
ה א תני ר׳
משום
תימא
שבעה,
וירא
ועוד
בתריה,
כ מ ה ד ב ר י ם ] א מ ו ר י ם [ בה
מתי
מצוה,
מכלל
מצוה
פי׳
תמשה
השבעה
שהוא
להתאבל
אבל על
קורע
עליהם,
אביו ו ע ל
ו ה ו ל ך .הנה
אבילות
שם
אמו
שאין
]חקורע.
ו פ ר ק י נ ן כ י תניא ה י א דר׳
וירא
לכבוד
אביו
ואמו.
גרסינן
בפרק
יש
בכור
לנחלה,
מת הבן
ביום
ש ל ש י ם כיום שלפניו .פי׳
כ י ו ם ל ״ א ,ו ת י י ב ל ת ת ה׳
ל כ ה ן .ר־
סלעים
ואלו מגלחין פרק שלישי
מועד קטן
מםורת הש״ם
עולה לו .פירוש הרגל עולה לו למנין שאינו נוהג אלא יום אתד :א״ל אימא קיימם .בלשון שאילה הוא כלומר <> שאתה שואל על אבי
קורע או אינו קורע .דוקא כענין זה מיבעי ליה לפי שהיה
שאל על אמי שאף היא אמותך :א״ל .ר׳ מייא ואמך אחומי רףמת
חייב לקרוע בשעת שמועה אבל שמע שמועה רחוקה היא :א״ל .רב אבא קייס עדיין לא השבתיך עליו וממילא הבין.
כחול אינו קורע כלל ואפי׳ על אביו ואמו וכן קאמר נמי בסמוך
ויש אומרים כניתותא היה רכ משיכו על מי שאינו שואל כדי שיבין
מן הכלל וקשה בעיני לומר שרב
כי תניא ההיא ככבוד אביו ואמו
יוציא דכר שקר מפיו :חלון מנעלי.
והכי משמע לעיל דלא מצינו לר׳ חייא
אמר ליה אאימא קיימת אמר ליה אימא קיימת
להתאכל על אחי ואתומי :והולך
שקרע אע״פ שהיה אביו ואמו א״ל אבא סיים אמר ליה לשמניה ב חלוץ לי
כלי אחרי לבימ המרחץ .ללמד
לגירסת ר״ח וא״מ אי מהא משמע
מנעלי 8והולך אחרי כלי לבית המרחץ שמע
הלכה wנתכוין שאין שמועה רחוקה
דאינו קורע על אביו ואמו אמאי לא
מינת תלת שמע מינה א ן ג אבל אסור בנעילת
לאחר שלשים נוהגת אלא יום אתד
קאמר ש״מ דאינו קורע יש לומר
הסנדל ושמע מינה שמועת רחוקת אינת
ומקצת היום ככולו :למוצאי הרגל
דאינו מביא ש״מ כי אס ממה שראינו
נעשיח רחוקה .דהוי שלשים יום:
נותנת אלא יום אהד ושמע מינה ״ימקצת
שעשה אבל ממה שלא ראינו אינו
אינה נוהגח אלא יום אחד .אע״פ
מכיא ראיה מכל מקום מדלא קבעי
חיום ככולו רבי חייא לחוד רבי אהייה לחוד
אמר רבי יוםי בר אבין ישמע שמועח קרובה דכי שמע עדיין היתה קרובה עולה
הש״ס כלל אם רבי חייא קרע משמע
הרגל להשלים שלשים דהר שמועה
א״צ לקרוע ובתשובת רבינו זקיני
ברגל ולמוצאי תרגל נעשית רחוקח עולח
רחוקה :איני קורע .עכשיו דנוהג
פי׳ דאינו קורע על שמועה רחוקה
לו ואינו נוחג אלא יום אחד תני רבי אדא
יום אחד לשמועה רחוקה :היינו
אפי׳ על אביו ואמו והרי״ן וגס
דמן קסרי קמיה דר׳ יוחנן ישמע שמועח
דליכא אכילוח שגעה .כלומר משוס
בתוס׳ הרב מסופק והא דאמר
קרובת בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה
דליכא שבעה אינו קורע :קורע
בסמוך מי שאין לו חלוק וכו׳ מיירי
אחר
והולך.
אינו נוחג אלא יום אחד קורע או אינו קורע
כגון שהיה שאול מחבירו או נתמלא
שבעה אע״ג דליכא
קרעים ונראה לי שיש לסמוך יומר רבי מני אמר ׳אינו קורע רבי חנינא אמר
שכעה :אבל מסאבל עליהן .על
על ה״ג מרכ צמח גאון דאין קורעים
אותן קרובים :אחיו מאמו .שלא
הורע אמר ליח רבי מני לר׳ חנינא בשלמא
לאחר ל׳ יום אלא על אכיו ואמו בלבד
מאביו דקרא משמע מאכיו שלא
לדידי דאמינא אינו קורע חיינו דלא איכא
וכרכח אכלים נחלקו כה״ג אם שמע
מאמו :אחוחו נשואה בין מאביו בין
אבילות שבעת אלא לדידך דאמרת קורע
בשבח אס חייב לכרך כרכח אכלים
מאמו .דבקרא לא אשכחן אלא
קריעת בלא שבעת מי איכא ולא ותתניא
דיש מפרשים דנקרא דברים שבצינעא
אבחולה :על שטים שלהן .אבי
איםי אבוח דרבי זירא ואמרי לח אחות דרבי
ר״א טון דמברטן בג׳ או בעשרה
אביו ועל בן בנו ועל בן בתו ועל בן
א
לאו דברים שבצינעא הוא:
ואתותו נשואה בין מאביו כין
מיבעי
לא
מאמו.
מאביו אלא אפי׳ מאמו נמי:
על שניים שלהם .פי׳ הנולדים
מהן אבל באחיהם ובנשומיהם
היה מסופק בתוספומ הרב בשם
רבו ולא ידענא מאי שנא:
אבי אביו ועל בן בנו .פירוש
על
בתוספומ הרב בשם רבו דהוא
הדין אבי אמו ובת בתו:
פירוש
אבילות.
נהונ
כאפה
בתוספות בכל דיני אבלות
געילת הסנדל ורתיצה וסיכה וכולן
כל זמן שהוא בפניה וכפ״ק דכתובות
)לף ל (:קאמר עמו ככית ושמא
באפה דוקא או שמא בכל הבית:
ומרהצת לו פניו ידיו ורגליו.
בחמין קאמר דאילו
בצונן היא נמי מותרמ :אלא בהמיו
וחמותו .והוא הדין היא נוהגת עמו
כחמיה וחמותה והא דקתני לעיל כל
שממאכל עליו ממאכל עמו ככל שאר
קרוכיס קאמר אכל אשמו יש חילוק
בין חמיו וחמותו לשאר קרוכים:
אתא בריח קרע באפיה .להיוח
נוהג עמו אבילות ומימה
טון דקרע כבר וט צריך לקרוע כלל
לפני הקרובים ושמא לאשמועינן
דבאפיה נוהג אבילות והר״א פירש
אתא בריה קרע באפיה לפי שאמימר
קרע מיושכ ואתא בנו להזכירו שהוא
טעה לקרוע מיושב והקריעה זה עשה
בנו של אמימר ועל ידי כך נזכר
אמימר וקרע פעם שניה מעומד:
אלא
עקיבא
מ י שאין לו חלוק
זירא קמיח דר׳ זירא
לקרוע ונזדמן לו בתוך שבעח קורע לאחר
שבעת אינו קורע עני ר׳ זירא בתרית במת
דברים אמורים בחמשה מתי מצות אבל
על אביו ועל אמו קורע והולך כי תניא ההיא
לכבוד אביו ואמו ת״ר יכל האמור בפרשת
כהנים שכהן מיטמא להן אבל מתאבל
עליהן ואלו הן אשתו אביו ואמו אחיו
ואחותו בנו ובתו א! חוםיפו עליחן אחיו ואחותו
תבתולח מאמו ואחותו נשואח בין מאביו
בין מאמו וכשם שמתאבל עליתם כך
מתאבל על שניים שלחם דברי ר״ע רבי
שמעון בן אלעזר אומר אינו מתאבל אלא
על בן בנו ועל אבי אביו וחכ״א כ ל
שמתאבל עליו מתאבל עמו חכמים היינו
תנא קמא איכא בינייחו עמו לבבית ייכי תא
דאמר ליח רב לחייא בריח וכן א״ל רב
תונא לרבת בריח באפח נחוג אבילותא
בלא אפח לא תינתוג אבילותא מר עוקבא
סבר למיתב עליה
חמוח סבר
בר חמוח
ליח בר
שכיב ליח
8ח
ט
גן
:
אחותו :כל שמסאבל עליו מסאבל
עמו .כלומר מתאבל עם אביו כשהוא
מתאבל על אכ שלו נמצא זה ממאכל
על אבי אכיו וכן כל שממאבל עליו
כגון שמתאבל על כנו ממאכל עמו
כלומר ממאכל עם כנו כשהוא ממאכל
»( פי׳ על בן שלו ונמצא זה מתאבל
על בן בנו :היינו חנא קמא .של
רבי שמעון :עמו בבימ .דתנא קמא
לא בעי שיהא אביו או ) ( pבנו עמו
בבית ויושב עמו וחכמים בעו עמו
בבית :כי האי .ענין דא״ל רב לר׳
תייא וכר :באפה .דאיתתך כשהיא
אכילה דהאי נמי כל שמתאבל
עליו כגון אשתו ממאכל עמו כפניו:
צידמייסא .סעודות דאכל :קשיין
אהדדי .דהכא קתני מצעת לו
מטמו והכא קמני כופה מטתו :בשאר
קרובי אשחו .מצעמ לו מטמו :אחא
בריה .הדר אמימר קרע באפיה
דבריה :קם קרע .פעם שלישית:
אורייני
ה,
ם
נ
1
אלא
א ו מ ר אם נ ת ן ל א י ט ו ל ו א ם ל א נ ת ן ל א י ת ן .א מ ר ר ב א ש י ,ה כ ל מ ו ד י ם ל ע נ י ן א ב י ל ו ח ,דיום ש ל ש י ם כיום ש ל פ נ י ו ד מ י ,ו ח ש ו ב ד ב י ו ם ש ל ש י ם ו א ח ד ש מ ע ,והנה א( היא ש מ ו ע ה ר ח ו ק ה ו א י נ ו נ ו ה ג א ל א י ו ם א ח ד ב ל ב ד ,
כשמואל
נשואה
ד א מ ר ה ל כ ה כ ד ב ר י ה מ י ק ל ב א ב ל .ת ״ ר כ ל ה א מ ו ר ב פ ר ש ת כהנים כ ה ן מ י ט מ א ל ה ן ,א ב ל מ ת א ב ל ע ל י ה ן .ו א ל ו הן ,א ב י ו ו א מ ו ב נ ו ו ב ת ו א ת י ו ו א ת ו ת ו ו א ש ת ו .ה ו ס י פ ו ע ל י ה ן ,א ח י ו ו א ח ו ת ו ב ת ו ל ה מ א מ ו ו א ח ו ת ו
מ א ב י ו .ו כ ש ם ש מ ת א ב ל ע ל י ה ן כ ך מ ת א ב ל ע ל שניים ] ש ל ח ם [ ,ד ב ר י ר ׳ ע ק י ב א .ר׳ ש מ ע ו ן ב ן א ל ע ז ר א ו מ ר אינו מ ח א ב ל א ל א ע ל א ב י א ב י ו ו ע ל ב ן ב נ ו .ו ח כ מ י ם א ו מ ר י ם כ ל ש מ ת א ב ל ע ל י ו מ ת א ב ל ע ל י ה ן .ו ק י י מ א
ל ן כ ח כ מ י ם .ו א ו ק י מ נ א ע מ ו ב ב י ת .כ ג ו ן ר א ו ב ן ש מ ת ל ו ב ן נ ו ה ג י ע ק ב א ב י ו ע מ ו ב ב י ת ב ל ב ד .ו כ י ה א ד א מ ר ל י ה ר ב ל ח י י א בריה ,ו ר ב הונא א מ ר ל ר ב ה בדיה ,ח מ י ך ו ח מ ו ת ך ש מ ת ו ו א ש ת ך מ ת א ב ל ת ע ל י ה ן ,ב א פ ה ,כ ל ו מ ר
ב כ י ת ע מ ה נ ה ו ג א ב י ל ו ת ,ש ל א ב פ נ י ה ל א תנהוג כ ל ל ,מ פ נ י כ ב ו ד א ש ת ו .א מ ר ל י ה ר ב הונא ל מ ר ע ו ק ב א ,ל א א מ ר ו ל כ ב ו ד ] א ש ת ו [ א ל א ח מ י ו ו ח מ ו ת ו ב ל ב ד ,ותניא כוותיה ,ו כ ד ת נ י א ,מ י ש מ ח ח מ י ו א ] ו [ ח מ ו ת ו ,כ ו פ ה
מ ט ת ו ונוהג א ב י ל ו ת ע מ ה ,ו כ ן ) ה ם ( ] ה י א [ ש מ ת ח מ י ח א ו ח מ ו ח ה ,אינה ר ש א ה ל ה י ו ח ב ו ח ל ת ו פ ו ק ס ת ,א ל א כ ו פ ה מ ט ת ה ו נ ו ה ג ת ע מ ו א ב י ל ו ת .י ר ו ש ל מ י תני א ר ו ס ת ו ל א מ ת א ב ל ו ל א אונן עליה .ת נ י כ ל ש מ ת א ב ל נ י ן [ ע ל י ו
מ ת א ב ל י ן ע מ ו .ר ב מ ת ה א ח ו ח ו פ ק י ד לחייה כ ר י ה כ ד תהא סליק ל ג ב א י ש ל נ ע ל י ך מ ע ל ר ג ל י ך .א מ י מ ר ש כ י ב ל י ה ב ר ב ר א ,ק ר ע ע ל י ה .א מ ר ) ל י ה ( ] ל א [ ק ר ע ת י מ ע ו מ ד ,קם ק ר ע מ ע ו מ ד .א מ ר ל י ה ר ב א ש י ,ו מ נ א ל ן ד ב ע י נ ן
קריעה מ ע ו מ ד .א מ ר ל י ה ד כ ת י ב ויקם א י ו ב ו י ק ר ע .
אן ל נ ד רנינו ננאן הונא נרי״ף כאן נשס אינא מ״י יעי׳ היטנ מש״כ על לנרי רנינו נזה.
פ״ל[ ,ו ( לחומה ל ,:ה ( ג״ו
ג״ז שס,
שס ,ו(
ןעי׳
(t
תוספות סנהלרין ס .ל״ה
אתיא וכו׳ מה שהניחו סוגי׳
להכא כמימהן,
תורה אור השלם
. 1רקם איוב ויקרע את
רגז
מעלו
ראשו
את
ויפל א ר צ ה וישתחו:
איוב א כ
הגהות הב״ה
) א ( רש"־ ל״ה א״ל אימא
כו׳ כלומר ע ד שאמה שואל:
) ( 5ד״ה והולך כו׳ ללמל
הלכה לתלמידים נמכר!:
) ג ( ר״ה כל שממאכל וכו׳
כשהוא מתאנל על כן שלו
ותינמ סי׳ נממק:
בליון הש״ם
נטי והולך אחרי בלי .עיין
לקמן דף כד ע׳׳נ תוספות
ד״ה אלא קרוביו :שם ם־
שאין לו חלוק .עיין לקמן
לף כל ע״א תוספות ל״ה וכל
ובתוספות
קרע
כי
ל״ה
תניא:
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א[ נם׳ היסיפו עליהן אחיו
ואתותו
הבתולה
נשואה
ואתותו
מאמו
נ״נ
כיי.
עיין ריטב״א:
" * 1QI
מוםף רש׳׳י
ליה.
אמר
קיימת.
רב,
בלשי!
אימא
שאילה,
כלומר על שאתה משאיל על
אבי שאל על אמי שאף היא
אתותך ופסחים ד.(.
ליה.
ר׳
עול
אמר
לרב
חייא
ואימא אחותי קיימת ,א ״ ל .
רנ ,אבא קיים .ואני כלוס
הוא,
קייס
לא
עליין
השיבותיך עליו ומאליו הנין.
ר״א גניתותא היה משיבו
רב על מי שאינו שואל כלי
שיבין מן הכלל וקשה בעיני
לומר שיוציא רב לבר שקר
מסיו
:.שם!.
מנעלי.
חלוץ
לי
להתאבל על אחי
ואתותי ,ו ה ו ל ך אחרי כ ל י
שבעח ושלשים על רב חונא לגביח אשכחיח אמר ליח צודנייתא בעית
למיכל לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו דתניא מי שמת חמיו
או חמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקםת אלא
כופת מטתו ונוהג עמה אבילות וכן היא שמת חמיח או חמותח אינה
רשאח לחיות כוחלה ולהיות פוקםת אלא כופת מטתה ונוהגת עמו אבילות
ותניא אידך י>אף על פי שאמרו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות
בוחלת ולהיות פוקסת באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו מטח
ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו קשיין אחדדי אלא לאו שמע מינח כאן בחמיו
וחמותו כאן בשאר קרובים שמע מינח תניא נמי חכי לא אמרו לכבוד
אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד אמימר שכיב ליח בר בריח קרע עילויח
אתא בריה קרע באפיה אידכר דמיושב קרע קם קרע מעומד אמר לית רב
אשי לאמימר קריעה דמעומד ״מנלן דכתיב וקם איוב ויקרע את מעילו
ם
א ( ולעיל טו ,[:ב ( ]לעיל טז:
ססחיסל.וש״נ[,נ(]שמתות
לבית
הלנה
המרחץ.
למלמיליס
ללמר
נתכוין,
שאין שמועה רחוקה שלאחר
שלשים יום נוהגת אלא יום
ואינו
אחל ומקצתו ככולו
צריך לישכ כל היוס כולו,
מלאמר ליה והולך ל׳ נלי
אחרי
המתין
לבית
ער
המרייך
למחר,
ולא
אלמא
שעה אתת ד !שם׳! .ד א מ ר
ליה
רב
לחייא
בריה.
כשמת חמיו ; כ ת ו ב ו ת ד.(:
אינו
רשאי
לכוף
את
אשתו .נימי אנלה כשמת
אמה
או
אמה
1שני.1
פוקסת .מענרת שרק על
פניה ישם( .מ ו ז ג ת ל ו את
הכוס .ולא חיישינן להרגל
לנר •:שם(.
מםורת הש״ם
מועד קטן
ואלו מגלחין פרק שלישי
כא.
אלא מעתה ועמד ואמר ה״נ .משמע ועמל ואמר היינו אפי׳
מיושב והא דאמדנן פרק מצומ חליצה )יכמות לף קו (.במי
עמודי לכחחילה שמא צריך עמידה מדרבנן מיהו קשה לועמלו שני
האנשים )לבליס יט> דבעינן עומד ד״ל דועמד ואמר ודאי משמע
א ( יכמומ קג ( 5 ,.לקמן .0אורייני .מכתשמ גדולה :מכולם .אמרו אפי׳ ישן ע״ג קרקע לא
ע״ש (» ,נעי׳ חוס׳ נ״נ יצא עד שיכפה מטתו דשב עליה :כטין ארצה .כלומר שכפה מטמו
אורייני[,
דייה
קמד.
ד ( ]גירסת הרי׳׳ף )דף וישכ עליה ולעולם קריעה מעומד :ואסור לקרוה .כדאמרינן לעיל
אמרו
מכולן
גדולה
רצה(:
)לף טו (.מדאמר רחמנא ליחזקאל האנק דוס .והא דאמר )סוכה לף
אפילו על גבי קרקע לא יצא
טי[ ,ה( ]צ׳׳ל אלי[ ,ו( ]מס׳ כה (.אכל חייכ ככל המצות האמורות
אפי׳ מיושב כמו ועמדו וקדשו )לעיל
לף יח >:אבל ועמד לחוד לא משמע
שמחומ פ״ה[] 0 ,שמחומ כמורה חוץ מן התפילין התם שאר אלא מעתח 1ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה
פ״ו[ ,ח ( ןעי׳ בהר״ן דסונה
הכימ :דאי לא תימא הכי וישכב
)לף רמנ (.ד״ה אבל חייב מצות בעלמא אבל הני אית בהו ה״נ והא תניאא> א בין יושב בין עומד בין
וכו׳ ותנין למה נקט בהך שמתה :רבים צריכים ליה .לדרשה:
ארצה וכוי .אע״ג דושככ ארצה כתיב
מומת א״ל תתם לא כתיב ויעמוד ויאמר הבא
לישנא[] ( p ,עי׳ בהר״ן שם[ ,סבר לאוקמי אמורא טליה .תורגמן:
נמי אצל הילד דבת שבע אע״ג דלא
מנין
כתיב ויקם ויקרע אמר רמי בר המא
י( לעיל כ ,.כ ( ןוע״ע תוס׳ ושלישי בכלל .מותר להנית מפילין
גבי מת כתיב אלא על בנו ושמא
ינמות קג .ל״ה נין ותוס׳
2
איוב
וקם
שנאמר
מעומד
שהיא
לקריעה
שבועות ל .ל״ה מצוה דעיקר אבילות אינו אלא ב׳ ימים:
הואיל והנביא אמר לו מות ימומ
ותוספות ונמיס סז .ל״ה ואם באו פנים חדשיה .ביום ג׳
ויקרע דלמא מילתא יתירתא הוא דעבד דאי הרי הוא כמת ואע״פ שהמפלל עליו
מיושנ[,
אפ״ה אינו חולץ תפילין אע״ג דאיכא
שיחיה וכענין זה אמר בירושלמי
לא תימא הכי 2ויגז את ראשו ת״נ אלא
ימים
]כשני[
אמד
דלמא
למיחש
הקכ״ה שהיה יודע שעחיד להיוח
3
מהכא וקם תמלך ויקרע את בגדיו *ודלמא
הראשונים נמי הניח מפילין :רבי
מבול היה ממאבל על עולמו קודם
מילתא יתירתא עביר דאי לא תימא הכי
תורה אור השלם יהושע אומר וכוי .דעיקר אכילות
המבול ובתום׳ הרב הקשה כי הסוגיא
ב
נ
3
וישכב ארצה ה״נ והתניא> ישב על גבי
. 1ו ק ר א ו ל ו ז ק נ י ע י ר ו אינו אלא יום אחד :ואם גאו פגים
משונה בתחילה אומר מלמא יתירמא
ודברו אליו ועמד ואמר
ל(
חדשוה .ביום שני חולץ תפילין:
מטה על גבי כםא על גבי ״אורייני )גדולה עבד דאי לא תימא הט והדר מקשה
ל א ח פ צ ת י לקחתה:
וא״ר
חובתו
ידי
יצא
לא
מכולן(
קרקע
ע״ג
ד ב ר י ם כה ח מ״ט דר״א .דסבר עיקר אבילות שני
דלא יצא ידי חובתו ונ״ל דהט פי׳
.2ר ק ם א י ו ב ר ק ר ע א ת
יוהנן שלא קיים כפיית המטה א״ל כעין
ימים :דכהיג ויהמו ימי .דמשמע
מלתא יתירמא וה״נ כפה מטחו ושכב
מעלו דגז את ראשו
ב׳ ימים :עיקר מרירא יום אחד.
ע״ג קרקע וא״כ עכד מלתא יתירתא
ארצה ת״ר ה>)ואלו( דברים שאבל ג אםור
ויפיל א ר ע ה ו י ש ת ח ו :
א י ו ב א כ אבל אבילות ב׳ ימים :הלכה כר״א
דליכא למימר ושכב היינו כפיימ
בהן ייאםור במלאכה ׳•וברחיצה ובסיכה
. . 3ץקם ה מ ל ך ו י ק ר ע א ת
בחליצה .שאס באו פנים חדשות
המטה דהא לא יצא ידי מובמו מכפיית
בגדיו וישכב א ר צ ה וכל
ובתשמיש המטה ובנעילת הסנדל ד ואסור
ע ב ך י ו ניצבים ק ר ע י בג׳ אינו חולץ והלכה כרבי יהושע
המטה א״ל כעין וליכא שום ימור
לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות
ב ג ך י ם :ש מ ו א ל ב י ג לא בהנחה דבשני מותר להניח תפילין:
וניחא ליה לשנויי הט מלומר שהיה
.4ו י ב כ ו ב נ י י ש ר א ל א ת
במשנה במדרש ובהלכות ובתש״ס ובאגדות
כלשה ב ע ר ב י ת מ ו א ב בשני לעולא חולץ .בשלישי קאמר
קריעה
ולהוטח
מלתא ימירמא
ה
ומעשה
נמנע
אינו
לו
צריכין
רבים
היו
ואם
ש ל י ש י ם י ו ם ו י ת מ ו י מ י הלכה כר״א דאמר אינו חולץ אבל
מכפיית המטה:
ב כ י א ב ל נישה:
כשני לא ידענא אי חולץ אי לא :ומת בנו של ר׳ יוסי בציפורי ונכנס לבית
אלו דברים שאבל אסור בהן.
דברים ל ד ח
.5ו ה פ כ ת י ח ג י כ ם ל א ב ל חולץ ומניח .כשני אפי׳ מאה פעמים
הכא לא חשיב דברים שמצווה
המדרש ודרש כל היום כולו רבה בר בר
ו כ ל ש י ר י כ ם ל ק י נ ה כיום וכי כאו פנים חדשוח חולץ וט
עליהן כגון כפיית המטה ועטיפת
חנת איתרעא בית מילתא םבר דלא למיפק
ו ה ע ל י ת י ע ל כ ל מ ת ג י ם ליכא פנים חדשות מניח :רבא אמר
הראש ללא תשיב אלא מילי לאסור
לפירקא א״ל ר׳ חנינא אם חיו רבים צריכין
ש ק ו ע ל כ לר א ש קרחה
חולץ
.־ ש מ ת י ה כ א ב ל י ח י ד כיון שמניח .בשני שוב אינו
בהן תפילין ושאילת שלום לא תשיב
עליח
אמורא
לאוקמי
םבר
נמנע
אינו
לו
לפנים חדשות :והאמר רבא .לעיל
לאין זה כל ימי האכל כלאמר לקמן
ו א ח ר י ת ה ביום מר:
ע מ ו ס ח י )לן> כ (.בכפיית המטה הלכה כתנא א״ל רב י תניא ובלבד שלא יעמיד תורגמן
תכבוסת לא חשיב להויא בכלל רחיצה
ואלא היכי עביד כי תא דתניא מעשה ומת
דידן דאמר ג׳ ימים עיקר אבילות
אע״ג ללעיל )לף טו. (.מייתי תרי
קראי לרחיצה ולתכבוסמ אכל הני
ה״נ גבעי ג׳ ימים )א( להגיח מפילין :בנו של ר׳ יהודה בר אילעאי ונכנם לבית
הגהות הב״ח
מצוה
ללא נוהגים כל השכוע לא לאפוקי
המדרש ונכנם ר׳ הנניה בן עקביא וישב
) א ( רש״י ל״ה והאמר רנא
מפי׳ הר״א שפירש שרכינו שמואל היה
כו׳ ננעי ג׳ ימים ש ל א בצדו ׳ולהש הוא לד׳ חנניה בן עקביא ור׳ הנניה בן עקביא לתורגמן ותורגמן
מתיר לאכל לעשות מלאכה אחר ג׳
להניח תפילין:
השמיע לרבים ת״ר אבל ג׳ ימים הראשונים אםור להניח תפילין ״י משלישי
ימים ומה שאין נוהגין עתה לעשות
חולץ
אינו
חדשות
פנים
באו
ואם
תפילין
לחניח
מותר
בכלל
ושלישי
ואילך
עטיפת הראש וכפיית המטה סמכינן
גליון הש״ם
דברי ר״א ר׳ יחושע אומר אבל ב׳ ימים חראשונים אמור לחניח תפילין אהא לאמרינן כירושלמי אכסנאי אינו
נמ׳ ודלםא מ־לתא ״ימשני ושני בכלל מותר לחניח תפילין ואם באו פנים הדשות חולץ אמר
חייב בכפיית המטה ללא לימרון חרש
לקמן
עיין
יתידתא.
הוא פי׳ מכשף וכמו כן אנו בין
דף כו ע״א תד״ה רב מתנת מאי טעמא דר״א דכתיב 4ויתמו ימי בכי אבל משה אמר רב
5
הנכרים דש בינינו עבדים ושפחות
אלו
ר״ה
תום׳
משכם:
עינא מ״ט דר׳ יהושע דכתיב ואהריתה כיום מר ורבי יהושע נמי הא כתיב
דברים וכו׳ ענק עטי«ת
ועוד יש ליתן טעם ככפיית המטה
־שפעאל־ם.עי׳לקמןדףכד ויתמו ימי וגו׳ אמר לך שאני משה דתקיף אבליה ור״א נמי הא כתיב
לפי שמטות שלנו כך יכולין לשככ
ע״א תוס׳ דייה ושמואל ואחריתח כיום מר עיקר מרירא חד יומא הוא אמר עולא הלכה כר״א
בנחת מצד זה כמו מצד זה ואין
לטעמיה:
אינו
בחליצה והלכה כר׳ יהושע חבחנחח איבעיא לחו בשני לעולא חולץ או
ניכרת הכפייה דיש להן ד׳ קונדיסיס
חולץ ת״ש אמר עולא חולץ ומניה אפי׳ מאה פעמים תניא נמי הכי יהודח בן
מלמעלה כעין רגלים וכדאמרינן
מוםף רש״י
תימא אומר חולץ ומניח אפי׳ מאח פעמים רבא אמר כיון שחניח שוב
לקמן דרגש אין צריך לכסותו ועוד
יש ליתן טעם בעטיסמ הראש שלא
ואם היו רבים צריכין אינו חולץ והא רבא הוא דאמר יי הלכה כתנא דידן דאמר שלשת
לו.
ללמוד
ממנו
פח•(.
)חולין
היה מכיא כי אם לילי שחוק ענין
עטיפת ישמעאלים :ואסור לקרות בתורה .בתשובח רבינו יצחק זקני כמב כי רבינו יעקב היה אוסר בימי אבלו כאיוכ וכקינות וכרכדס
הרעים שכירמיה מללא מני ליה כשמעמין כמו ט׳ באב שילהי מענימ <דף ל (.ובימי זקנותו חזר והמיר ובירושלמי אמר אבל שונה במקום
שאינו רגיל משמע ששונה כמו בט׳ באב שאומר בפרק בתרא לתענית )שם( אבל קורא במקום שאינו רגיל וה״ק המס כל מצות
הנוהגות באבל נוהגות בט׳ באב ואסור לקרות בתורה כו׳ אבל קורא במקום שאינו רגיל וקורא באיוב וקינומ וכו׳ משמע לכאורה
לאבל וט׳ באכ שדן כלקאמר בירושלמי ומיהו אבל שונה במקום שאינו רגיל משמע להא רוקא ש ד ולא באיוב ובקינות ובירמיה
ומה שהביא רבי יצחק ראיה לאסור מדקאמר לעיל )ל׳ מ ו ( .אסור בדכד תורה שנאמר האנק לוס ומשמע הכל אין נ״ל ראייה
דלא קאמר אלא מדבר המשמחו כדאמר כמענימ )ל׳ ל (.משוס שנאמר פקודי ה׳ ישדס משמחי לכ תדע דכולהו לאו דוקא דהא
מ
צ
ו
ה
s
קאמר אסור בתפילין שנאמר פארך חבוש עליך ואינו אסור כל ימי אבלו:
משלישי ואילה ושלישי חשכינן נמקצמו[ ככולו ומדרכנן דהא לא מיימי קרא אלא לשני ימים דכתיב ויתמו ימי בט אבל משה
הר״א והאי דתמו בתפילין וכן ואחריתה כיום מר טפי מכל שאר מילי דכל שעה שהוא מר נפש ממעולל כעפר ואין זה
פאר כדפירש בקונטרס בכמובומ )ל׳ ו >:דב״א ובט׳ באב היה אומר ר׳ יצחק זקני דשד כמו בשלישי דשד:
חולץ ומניח אפילו מאה פעמים .פי׳ חולץ כפנים חדשומ ומניח כשילט וכן כל שעה שילכו מאה פעמים ביום וטעמיה משוס
בין לר״א בין לרבי יהושע בפנים חדשות אסור לר״א להניח אסור ולרבי יהושע אפי׳ חולץ:
מכאן
עין משפט
נר מצוה
ק י ט א מיי׳ פ״ל מהל׳
יגוס וחליצה הל׳ ו
סמג עשי] נ 3טוש״ע אה״ע
סי׳ קסט סעי׳ סד:
ק כ ב מיי׳ פ״ה מהל׳ אגל
הלנה יח:
ק כ א ג מיי׳ שם הל׳ א
סמג עשי! דרבנן ג
טוש״ע י״ל סימן שפ סעיף
א:
ק כ כ ד ה ו ז מיי׳ שם
הלכה טו סמג שס
טוש״ע
וסימן
שפד
מיי׳ שם
פ״ד
שם
סעיף א:
ח
ק כ ג
הלכה ט טוש״ע שם
שפח
סימן
ןוטוש״ע
סעיף
א
סימן
לח
א״ח
סעיף הן:
^ '01
רבעו חננאל
בעניין
אי הכי
ועמד
דכתיב
חליצה,
לא
ואמר
חפצתי ,הכי נ מ י ד מ ע ו מ ד .
והתניא ב י ן ע ו מ ד בין י ו ש ב
בין מוטה ,חליצתה כשרה.
א ל א מ ה כ א ,ויקם ] ה מ ל ך [
ויקרע את בגדיו.
קריעה
ודלמא
מלתא
מעומד
יתירתא הוא דעבד,
דעבד
כמה
ארצה
בשכיבתו
ר ל א הוה צ ר י ך ,ד ת נ י א י ש ן
ע ל ג ב י מ ט ה ע ל ג ב י כסא
על גבי
]גדולה[
איתי
מכולן ,ע ל ג ב י קרקע לא
שלא
י צ א ,ו א מ ר ר׳ י ו ח נ ן
) י צ א ( קיים כ פ י י ת ה מ ט ה .
א מ ר ליה ,מ א י
ארצה ,ל א ו
ארצה
הוא ,אלא
כעין
כדמפרש
יוחנן
ממש
ארצה.
בירושלמי
אמר
לארץ,
וישכב
ר׳
וישבו
אינו
אתו
על
כחוב
ה א ^ אלא לארץ .בדבר
הסמוך
שהן
לארץ ,מיכן
ישינין ע ל מ ט ו ת כפויות,
וכיון ש י ש ן על מטה כפויה
ניעור בלילה ונזכר שהוא
אבל .אלו
אסור
דברים
בהן,
שאבל
במלאכה,
ובסיכה,
ברחיצה.
ובנעילת הסנדל ,ב ת ש מ י ש
המטה,
לקרות
ואסור
בתורה בנביאים ובכתובים
ולשנות
ובמדרש
במשנה
בהלכות
ובתלמוד
ובאגדות ,ואם ה י ו רבים
לו
צריכין
נמנע.
אינו
ומעשה ומת בנו ש ל
ר׳
י ו ס י ב צ פ ו ר י ,ו ב ת ו ש ל ר׳
בבית שערים ,ויצאו ו ד ר ש ו
כ ל היום .ואסיקנא ,ו ב ל ב ד
ש ל א י ע מ י ד התורגמן ,אלא
יושב ל ו אחר בצידו
אבל
לו,
ולוחש
משמיע
של
והוא
לתורגמן,
והתורגמן מ ש מ י ע לרבים.
ת״ר אבל
שלשה
הראשונים
אסור
תפילין,
ימים
להניח
משלישי ושלישי
ב כ ל ל מנית ,ואם ב א ו פנים
ח ד ש ו ת אינו ח ו ל ץ ,
ר•
אליעזר.
ור׳
דברי
יהושע
אומר,
משני
ושני
בכלל
מניח,
ואם
באו
פנים
חדשות חולץ .א מ ר עולא
הלכתא
אליעזר
כרי
ב ח ל י צ ה ,ש א ם ב א ו פנים
תדשות
ואילך
משלישי
והלכתא
אינו
חולץא(,
כרבא
ד א מ ר כיון שהניח
אינו ח י ל ץ ] .וןכר׳ י ה ו ש ע
בהנחה ,ש מ י ו ם ש נ י מ נ י ח .
מ א י טעמא דר׳
אלעור,
דכתיב ויתמו ימי בכי אבל
משה ,מיעוט ימי
אבל
יהושע
אמר
ש נ י ם .ור•
ו א ח ר י ת א כיום מר ,י ו מ א
קמא בלבד.
א( נראה דצ״ל משלישי ואילך אינו חולץ ונר״י נהנחה שמיוס שני מנית יהלנתא נרנא דאמר כיון שהניח שוב אינו חולץ.
עין משפט
נר מצוה
ך*^ •
׳ ־ •
מ
ואלו מגלחין פרק שלישי
מועד קטן
ק כ ד א מיי׳ פ״ה מהל׳ מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו .פי׳ בתוספמ הרב
מצוה שאני .כלומר הואיל ומצוה להניח תפילין מצי להניח לאלתר
אבל הלכה ת סמנ
כשני :אשה .אכילה טווה כפלך :אלא במקום המהנהמין .סמוך
בממפרגס מן הצדקה קאי והט משמע לעיל דקאמר לעיל
עשין לרבנן נ טוש״ע י״ל
לאבלים :אפיי ב' בנים מהנים .קברמי מנומס אני מרוכ כבוד
סימן שפ סעיף נ ) :ל׳ יט >:הקובר מתו ב׳ ימים קודם הרגל מונה ה׳ ימים אחר
שעשיחם לי :ואם בשביל טקיבא באהם הרי כמה טקיבא בשוק.
ק כ ה ב מיי׳ שם פ״ז הרגל ומלאכתו נעשית ע״י אחרים משמע דהאכל אסור כל ז׳ והתם
הלנה ה טוש״ע נמי לא שרינן לעצמו שיהא עושה
שלא הלכתם לנחמן :כ״ש ששכרכם
שם סימן שצג סעיף א:
ק כ ו ג מיי׳ שם פ״ה הלנה מלאכה וה״נ מניא במסכח שמחות
כפול .שלכבוד התורה כאתם :לכו
מצוה שאני ת״ר א אבל ג׳ ימים הראשונים
נ טוש״ע שם סימן )פ׳׳ה> אבל כל ז׳ ימים אסור כעשיית
לבהיכם לשלום .הרי שאל כשלומן:
אסור במלאכת ואפילו עני תמתפרנם מן
שפה סעיף א:
ק כ ז ד טוש״ע שס מלאכה הוא ובניו ובנותיו ועבדיו
ורמינהו .דבתוך ל׳ יום אינו שואל:
הצדקה מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך
ושפחותיו וכהמתו כשם שהוא אסור
ונשא אשה .בתוך שלשים יום כגון
נהג״ה:
ביתו והאשת טוות בפלך בתוך ביתה ב ת״ר
ק ב ה ה ו טוש״ע שס לעשומ לו כך אחרים אסורים לעשות
שאין לו כניס כדלקמן :אינו רשאי
סעיף ב:
לו פי׳ חוץ מדמיו הפוטס ומלאכת אבל ג׳ ימים הראשונים אינו תולך לבית
ליכנס לביהו .לנחמו משוס חלישת
ק כ ט ז ח ט י מיי׳ שם
הלנה נ וטיש״ע האבד מיום ג׳ ואילך עושה מלאכה
האבל מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום
דעח דאשה אחרונה .קתני מיהת במוך
שס סעיף א:
דוקא במי שממפרנס מן הצדקה המנחמין אלא במקום המתנחמין ; תנו רבנן ל׳ יום אינו שואל בשלומו כ״ש שהאבל
ק ל כ מיי׳ שס טוש״ע שס
וכצינעא אכל אמרו חכמים מבא
עצמו אינו שואל בשלומו של זה ולעיל
אבל ג׳ ימים הראשונים אםור בשאילת
סעיף נ :
ק ל א ל טוש״ע שס :מארה לשכיניו כו׳ כר קפרא אומר
קמני משבעה ואילך משיב ושואל
שלום משלשה ועד שבעה משיב ואינו
ס״ז
שם
ק ל ב מ נ מיי׳
אף כשלישי לא יעשה כך הכיא כתוס׳
כדרכו :אמר רב אידי הוא שואל
שואל מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו
הלנה ל סמג עשי!
דרבנן נ טוש״ע שם סימן הרכ ולכאורה נראה דטון דילפינן
בשלום אחרים .כלומר תריץ הא
שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום
)לעיל לף כ (.מוהפכתי חגיכם לאבל
דתני מכאן ואילך שואל כדרכו במוך
שעה סעיף ח:
והתניא א>מעשת ומתו בניו של ר״ע נכנםו
מה תג ז׳ לענין מלאכה איירי וגם
שלשים יום דהוא שואל בשלום אחרים
הר״א מסופק דלמא אעני דוקא קאי
כל ישראל והםפידום הספד גדול בשעת שהן שרויין בשלום והא דקתני בתוך
רבינו הננאל אבל בשם רבינו שמואל אמר ככל
פטירתן עמד ד״ע על םפםל גדול ואמר ל׳ יום אינו שואל בשלומו אין אחרים
ת ״ ר א ב ל ש ל ש ה ימים אכלים קאי מדלא קתני מכאן ואילך
שואלין בשלומו :מכלל דשיילי .בתוך
אחינו בית ישראל שמעו אפי׳ שני בנים
הראשונים אסור בעשיית
ו א פ י ל ו עני עושה עני בצינעא ולא כדפרישית:
ל׳ יום וקשיא למאן דמני במוך ל׳ יום
מלאכה
חתנים מנוחם חוא בשביל כבוד שעשיתם
ה מ ת פ ר נ ס מ ן הצדקה ,מכאן ואילך הולך .סי׳ במוספמ
אינו שואל :דלא ידעי .כלומר הא
ואם בשביל עקיבא באתם חדי כמח עקיבא
מיכן ואילך עושה בצנעא
דמני דמשיב להני דשאלי ליה ולא
הרב ועל זה סומכים
ב ת ו ך ביתו ,ו א ש ה ט ו ו ה
בשוק אלא כך אמרתם 1תורת אלתיו בלבו
ידעי דאבל הוא אבל מאן דידע דאבל
בתוך
בפלך
ביתה .שבאים בכהכ׳׳ג בט׳ באב ואיני יודע
לשלום
לבתיכם
לכו
כפול
ששכרכם
וכ״ש
ה
הוא לא שאיל ליה במוך ל׳ יום :אי
י ר ו ש ל מ י ת ב א מ א י ר אס הוא מנהג טוב ומדבריו מצינו
לשכיניו שהצריכוהו לאבל
יכבוד רבים שאני מג׳ ועד ז׳ משיב ואינו
הכי .דאוקמת לה בלא ידעי אפי׳ ג׳
ל ע ש ו ת ו ל א כ ו ל .ת ״ ר ג׳ למדין שחושב ט׳ באב כמו לאחר שלשה
ימים נמי משיב )למאן דשאיל ליה )א(
שואל מכאן ואילך שואל ומשיב כדרכו
י מ י ם הראישונים אסור ונפקא מינה לענין תפילין כדפי׳ לעיל:
לילך לבית האבל ,מיכן
ואמר דאבל הוא( למאן דלא ידע
ורמינחו >3החמוצא את חבית אבל בתוך ל׳
ו א י ל ך ה ו ל ך כ ד ר כ ו ו א י נ ו מדבר עמו תנחומין ואינו שואל.
ושאיל ליה בתוך ג׳ ימים :החם
ואילך
מכאן
למ״ד
וקשיא
המנחמין
במקום
יושב
יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו
מודע להו .הא דקתני כל ג׳ ימים
א ל א ב מ ק ו ם ה מ ח נ ח מ י ן .ג׳ שואל ומשיכ :מתה אשתו ונשא
לאחר ל׳ יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו
ר
ו
ס
א
ם
י
נ
ו
ש
א
ר
ה
ימים
אסור בשאילת שלום אבל מודע להו
ב ש א י ל ה ש ל ו ם .והא אשה אהדת .משמע כמוך ל׳ יום
תנחומין ־מתח אשתו ונשא אשח אחרת
דאבל הוא ולא מהדר להו :הכא.
כ ש מ ת ו ב נ י ר׳ ע ק י ב א ב א ו דאי לאחר ל׳ יום היכי קאמר אינו
אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין
לאחר ג׳ לא צריך לאודועינהו למאן
כ ל י ש ר א ל ו ה ס פ י ד ו ם רשאי לימס לביתו לדבר עמו תנחומין
ובשעת
גדול,
הספד
מצאו בשוק אומר לו בשפח רפת ובכובד
דלא ידעי דאבל הוא אלא משיב:
] פ ט י ר ת ן [ ע מ ד ר ע ק י ב א הא בשאר ממיס נמי אמרו אינו מדכר
ורמינהו בחון י״ב חדש אינו שואל
ע ל ס פ ס ל ג ד ו ל ו א מ ר ,עמו תנחומין וצריך לאוקמי באין לו ראש אמר רב אידי בר אבין ׳הוא שואל
אחינו ב י ת י ש ר א ל ש מ ע ו ,
בשלומו .וקשה להך דתני לאחר
בשלום אחרים שאחרים שתיין בשלום אחרים
א פ י ל ו בנים תתנים קבר ,בניס לפי׳ ר״ת שמתיר לישא אשה
שלשים יום שואל בשלומו :מן הצד.
מ נ ו ח ם ה ו א ב ש ב י ל כ ב ו ד אחר שבעה א״נ בהניתה לו בנים
אין שואלין בשלומו שחוא אינו שרוי בשלום
שאומר לו תתנתס ואינו מזכיר שם
ש ע ש י ת ם ,ו כ מ ה ע ק י ב א קטנים שמומר לישא מיד ולבעול אחר
והא מדקתני משיב מכלל דשיילינן ליה
כ ש ו ק ,א ל א כ ך אמרתם,
המת :הא באבל על אביו ומל אמו.
ת ו ר ת א ל ה י ו ב ל ב ו ל א ל׳ יום לפירוש רבינו יצחק והאריך ח דלא ידעי אי הכי תתם נמי התם ט מודע להו
אינו שואל בשלומו עד י״ב חדש:
ת מ ע ד א ש ו ר י ו ,ו כ ל ש כ ן בתוספות פרק קמא דכתובות )דף
ולא מהדר להו יהכא לא צריך לאודועינהו
הא בשאר קרובים .שואל בשלומו
)ששכרתם(
] ש ש כ ר כ ס ן ל .ושם גל׳׳ה אנל איסכא( ובליקוטין
לבתיכם
לכו
כפול,
ורמינחו 5יחמוצא את חברו אבל בתוך י״ב
לאחר ל׳ יום :ההם גמי .שלשים
כתוב בתשובה:
כבוד
ופרקינן
לשלום.
דמוקמח ליה בשאר קרובים :ידבר
חדש מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו
ר ב י ם ש א נ י .ו מ ק ש י נ ן ,מקום קרוב .פירשו כהלכות
מיכן ואילך שואל ומשיב
עמו חנחומין מן הצד .לאחר ל׳ ט
לאחר י״ב חדש שואל בשלומו ואינו מדבר
גדולות דהיינו י׳ פרסאות:
המוצא
והתניא
כדרכו,
היכי דבאביו ואמו מדבר עמו חנחומין
עמו תנחומין אבל מדבר עמו מן חצר א״ר
ח ב י ר ו א ב ל ב ת ו ך ש ל ש י ם אפילו בא ביום שביעי ממקום
מן הצד לאחר י׳׳ב חדש ואמאי קמני
יום מ ד ב ר ע מ ו חנחומין
קרוב .וא״מ והא מקצת
מאיר תמוצא את חברו אבל לאחר י״ב חדש
בשלומו,
שואל
ואינו
לאחר ל׳ אינו מדבר עמו תנחומים
עמדו
שלא
כגון
א[
ד״ל
ככולו
היום
ל א ח ר ש ל ש י ם יום ש ו א ל
ומדבר עמו תנחומין למח חוא רומח לאדם כלל :ה״נ .ומאי לאחר ל׳ אינו מדבר
ב ש ל ו מ ו ו א י נ ו מ ד ב ר ע מ ו עדיין מנממין מאצלן דש נמי בפ״ק
שנשברה רגלו וחיתח מצאו רופא ואמר לו
עמו תנחומים כדרכו :מונה עמק.
תנחומין .מתה אשתו ונשא
א ש ה א ח ר ת כוי .הנה אין דכתובות )דף ח (:כרכת אכלים
כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה כדי
עם האכלים שכאומו מקום הואיל
ש ו א ל י ן א פ י ל ו ל א ח ר כעשרה כל ז׳ ומסממא היינו ביום
דכמקוס קרוכ הוה ויכול לבא כתחלת
שתדע שםממנין שלי יפין לא קשיא כ הא
ש ב ע ה ב ש ל ו מ ו .ו פ ר י ק ר ב א״נ י״ל מקצת היום ככולו לא הד
האבילות חשבינן ליה כמו דאתא
א י ד י ב ר א ב י ן אחרים אין
באביו ואמו הא בשאר קרובים תתם נמי
ש ו א ל י ן ב ש ל ו מ ו ש ה ו א בלילה לענין שום דבר כדאמדנן
דאינו מונה אלא ה׳ ימים עם שאר
ידבר עמו תנחומין מן הצד אין ה״נ ומאי
א י נ ו ש ר ו י ב ש ל ו ם ,א ב ל במגילה בפ״ב )לף כ (.דשימור לילה
אבלים :מונה לעצמו .שבעה שלימין:
ה ו א ש ו א ל ב ש ל ו ם א ח י ו לאו שימור הוא לענין שבעה נקיים:
אינו מדבר עמו תנחומין כדרכו לאבל מדבר
שהן שרויין כשלום .ח״ר
שיש גדול הגיח בביח .שבא ומצא
ג
הלך
עמו מן הצד ית״ר אבל ג׳ ימים הראשונים
ימים
שלשה
אבל
גדול הבית בבית מונה עמהן עם
הראשונים
מונה ע מב האן .ו אמ ממ רק ור׳ם בא ממקום קרוב מונח עמחן בא ממקום רחוק מונה לעצמו מכאן ואילך
אכילי הבית וזה שבא הוא הצעיר
קרוב
חייא ב ר א ב א א מ ר ר׳ אפי׳ בא ממקום קרוב מונח לעצמו ר״ש אומר מאפי׳ בא ביום חשביעי ממקום
ממנו אבל אס היה גדול כדרך
והוא ש י ש ג ד ו ל
יוחנן,
ובא בתוך שלשה ימים אפי׳ ממקום
קרוב מונח עמחן אמר מר ג׳ ימים חראשונים בא ממקום קרוב מונח עמהן
הבית,
קרוב מונה לעצמו דלא חשיב אבילות
א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן נוהוא שיש גדול הבית בבית איבעיא לחו
דצעיר לאצטרופי גדול בהדיה:
הלך
הלך
מסורת הש׳׳ם
(
(
עיין
שמחופ
ןשמחות
ג ( חולין נ,.
ס״ח,
סי״דן,
תורה אור השלם
.1תורת א ל ה ״ בלבו
ל א תמעד אשריו:
תחלים ל ז לא
הגהות הב״ח
)א( -ש״י ד׳׳ה אי הכי כו׳
נמי משינ למאן דשאיל ליה
הש״ל ואת״כ מה״ל התם
מולע להו .הא לקתני כל
שלשה אסור בשאלמ שלום
ו ל מ א ן דלא ידע ו ש א י ל
ליה כתוך ש ל ש ה ימים
מודע להו דאנל הוא ולא
מהדר להו כצ״ל:
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א[ תום׳ ל״ה אפי׳ וכו׳
וי״ל ע י ן וכוי .נמתק תיכת
כגון וג״נ כיון כצ״ל לענ״ל
ור״ל כיון דלקמן לף כג
ע״א מיקמינן ללר״ש והוא
שבא ומצא מנחמין אצלו
א״כ לא הר מקצמ היוס
ככולו כל זמן שהמנתמין
אצלו ולוח:
מוסף רש״י
ימים
ג׳
אבל
הראשונים .של אבלות,
כא ממקום קרוב .אס
לא היה אתר מן האבלים
בבית והיה במקוס קלוב
בתוך מהלך יוס אתל וראר
הוא ללעת נו ביום ,אגנ״פ
שלא ילע ,חל אבלות עליו
ובלבל שיבא בתוך שלשה
ימים ומונה אבלותו מיום
ראשון .׳חולי! נ ו.
ואלו מגלחין פרק שלישי
מסורת הש״ם
א ( חולין נ .ע״ש] ( 3 ,שס[,
ג ( ]ניצה כז ,[.ד ( חולין נ.
]נלה מת ,[.ס ( ]לעיל ית.
וש׳׳נ[ עירובי] מו .לקמן נו,:
י( שממומ ס״ט 0 ,בחילופי
גרסאות
לרבנן
וגורס
מוחק
על
מן
ביוס
לעיל
חיבת
השביעי
מינה
עס
הנשארים לרבנן כשבא גלול
מועד קטן
הלך גדול הבית לבית הקברות מהו .פי׳ מי מונה לעצמו או
הלך גדול הביה לביה הקברוה .אחר מטמו לקוברו ושהה שם ג׳
לא לשמא כיון שהוא מרוד בעניני ממ וכששמעו הם שמע
ימים :מהו .מי תשבינן ליה כמאן דהד בביתיה הואיל ולצורך הממ
גס הוא ימנה עמהן או שמא מונה לעצמו ולא ילענא מאי הוי דינא
הלך אתו :מונה טמהן .דאבילות שלהם התחילה משחזרו פניהם מן
כגלול הכית שכא ממקום קרוכ אי מונה עמהן הואיל והוא עיקר
המת ואבילות של גדול) 0עד שיסתום הגולל :לבני הצלפוני .מקום:
ויש ליתן טעם לומר שהוא מונה
דלא אזליחו בהר ערסא .דמאן דאזיל
בתר ערסא לא תיילא עליה אבילות תלך גדול תבית לבית הקברות מהו תא
לכלו הואיל ואינו יולע האכילות או
שמע דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי
טעם להיפך להואיל משום המת הלך
עד שנסמם הגולל כשמוליכין המטה
יוחנן אפילו הלך גדול הבית לבית הקברות
אפילו ביום ז׳ וכן פי׳ דיי מככל לא״י לקכור ואין כל הקרוכים
וכוי ,ח ( בהלייבו כמו גגלול כולם יכולין לעלות עד א״י ומלוין
מונה עמתן מונח עמהן וחתניא מונה
הבית בבית לנשאין גדול המת פרסה או מיל וחוזרים :מכי
לעצמו לא קשיא הא דאתא בגו תלתא
הבית בי׳ עצמו הוי לינא
כרבנן כצ״ל (p ,ןעי׳ נוסחת אהדריהו אפייכו מבבא דאבולא .ותא דלא אתא בגו תלתא כי הא דאמר
הירושלמי שהביא הרא״ש משער החיצון של העיר ומגרשיה
להו רב לבני הצלפוני דאתו בגו תלתא
בסימן לט[ ,י( ןפי׳ מתה
דאתיתו לביתא :אהחילו מנו .ימי
אחותו[,
לימנו בהדייכו דלא אתו בגו תלתא לימנו
אבילומ אע״ג דלא נקבר המת עד
לנפשיהו אמר להו רבא לבני מחוזא אתון
ימים רבים ואע״ג דאבילומ אינו תל
דלא אזליתו בתר ערםא מכי מהדריתו אפייכו
על שיסמוס הגולל ללידכו דלא
הגהות הב״ח
) א ( נמ׳ היה ע״ש או עיו״ט מחזי חזרתכם כנסתם הגולל :ה״ג מבבא דאבולא אתהילו מנו :ד״ש אומר
ג ש מ י ם והוא שלא עמדו מנחמין מאצלו .שבא
שהיו
או
אפילו בא ביום תשביעי ממקום קרוב מונת
מ ז ל פ ץ ע ל מ ט ת ו ה״ז בשביעי שחרימ על שלא עמלו
עמהז :א״ר חייא בר גמרא א״ר יוםי בן
משובח ) :ב ( דש״־ ל״ה
מנחמין אצל זה שבבימ :מערו
מונה כו׳ ואבילות של נלול לעמוד .מנענעים ורוצים לעמול :שאול אמר רבי י והוא שבא ומצא מנהמין
ל א התחיל על שיסתום
אצלו בעי רב ענן ננערו לעמוד ולא עמדו
הגולל:
אמר מאן דהוא .אדם אחד מאן
דהוה :מפומיה דמריה .מר׳ אבא מתו תיקו >גמירי חבריח ד ר אבא בר חייא
בדה דרבי חייא או רבי זירא :אין מ ר אבא ומנו ר זירא ואמרי לת חבריה
גליון הש״ם
הלכה אמרי .כלומר אין הלכה כרבי
ד ר זירא מרבי זירא ומנו ר אבא בדיה
גפ׳ רצה ממעט כעםקו.
להוציאו:
ממהר
מטהו.
מדהה
שמעון:
ד ר חייא בר אבא א״ר יוחנן יהלכה כרבי
עיין לקמן לף כז ע״א
סחורה:
כגון
בעסקו.
ממעט
תוספות ל״ה אס יכול:
שמעון בן גמליאל בטריפות וחלכח כרבי
רצה
_
_
שמעון באבל כרבי שמעון באבל תא דאמרן
כרשב״ג בטריפות דתנן בני מעים שניקבו וליהה םותמתן כשרח דברי
רבינו חננאל
ו א פ י ל ו ה ל ך ג ד ו ל ה ב י ת רשב״ג מאי ליחה אמר י רב כהנא שירקא דמעיא תפיק אגב דוהקא ״אמר
לבית הקברו
מונהת ,ועבמ הא ן .ב תבואך מאן דהוא ייאיזכי ואסיק ואגמרא לשמעתא מפומיה דמריח כי סליק אשכחיח
שלשה
ל א ח ר ש ל ש ה ו מ צ א ש ה ל ך ל ר אבא בריח דרבי חייא בר אבא א״ל אמר מר הלכה כרשב״ג בטריפות
ג ד ו ל הבית לפני הקברות
מונה ל ע צ מ ו .כ ד א מ ר ל ה ו א״ל אנא אין הלכת אמרי כר״ש באבל מאי א״ל פלוגתא נינהו דאיתמר רב
ר ב ל ב נ י ה צ ל ב ו נ י ,ד א ת ו חםדא אמר הלכה וכן א״ר יוחנן הלכה ר״נ אמר אין הלכה יואין הלכה כרשב״ג
ב ג ו תלתא לימנן בהדייכו,
ד א ת ו ל ב ת ר ת ל ת א ל י מ נ י בטריפות והלכה כר״ש באבל ידאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל
ל נ פ ש י ה .ב א מ מ ק ו ם רחוק ,ייעל כל תמתים כולן ימדחה מטתו הרי זה משובח על אביו ועל אמו תרי
ב ת ו ך ש ל ש ה מונה ל ע צ מ ו ,
מ י כ ן ו א י ל ך א פ י ל ו ב א זת מגונח חית ערב שבת או ערב יום טוב יא( חדי זח משובח שאינו עושה
מד•מ ק ושםמ עקורןו ב אמוו נמהר ל עאצפ ימ ול .ו אלא לכבוד אביו ואמו על כל תמתים כולן רצה ממעט בעסקו רצת אינו
הבית תוך ג׳ ימים ולר״ש
א
ב
ג
ה
א
נ
ו
3
ו
ה
ח
שביעי,
)בא(
ביום
כרבן
שמעון בן
בא
כב.
8
ימנה עמהם:
דאתא בגו תלתא יומין .כשאתא
גלול הכית כתוך ג׳ ימים
מונה הוא עמהן וכדאמרינן לעיל ג׳
ימים הראשונים מונה עמהס וקשיא לי
דהא קיי״ל כדיש דאפי׳ כיוס ז׳ מונה
עמהן כדאמדנן לקמן וא״כ מה לי
תוך ג׳ מה לי לאחר ג׳ ונראה מתוך
ה״ג דאפי׳ לר״ש )כר יוסי( הד חילוק
דתוך ג׳ ואחר ג׳ מקום רחוק שפי׳
הא דאמא כגו מלמא יומי מונה עמהן
אפי׳ כא ממקום רתוק אמא לכתר
מלמא יומי ממקום קרוכ אפי׳ מוך
ז׳ מונה עמהן ובסמוך פירש אפי׳
לר״ש אמיא הך מילמא ועוד יש לפרש
דה״פ הלך גדול הכית לכית הקכרומ
מהו דמיכעיא ליה אס אותו שכא
מונה עם הנשארים וכך פי׳ ד יצחק
ז״ל והוא כשיש גדול הכית ככימ אז
מונה עמהן הכא אצלם ממקום קרוכ
ומצאם אכלים שאע״פ שאכלותס חל
מקודם לשלו ומצאם יום או יומים יסיים
ע מ ק aלרבנן כשכא גדול הכית תוך
ג׳ ימים שפירש גדול הבימ ג׳ ימים
ולר״ש אפי׳ כיוס השכיעי ודוקא כשיש
גדול הכית כבית כי אז כטל אצלם
והכי פי׳ איכעיא להו הלך גדול הכית
לבית הקברות פי׳ הלך ללומ מת עד
עיר אחרת וקברו שם מהו שיהא מונה
עמהן אותו שבא אצל אבלים שבעיר
שמת בה מונה עמהן אע״פ שאין
גדול הבימ עמהן שם ]או לא[ דהא
דבעינן גדול הבימ בבימ למעוטי האי
נמי קאתי אע״ג דידע בהאי אבילות
^
ממקום קרוב מונה עמהן.
ו א ו ק מ ה ר׳ י ו ס י ב ן ש א ו ל ,ושייך כה או דלמא לא אתא למעוטי אלא היכא דאיתא גדול הכית כדוכתא אחריתי דלא ידע בהאי אבילומ כלל אבל הלך לבימ הקברומ
ו ה ו א ש ב א ו מ צ א מ נ ת מ י ן כיון דידע כהאי אכילות חשיכ אכילות דידהו עיקר וכטל האורח גכייהו א״ל מונה עמהן והתניא מוגה לעצמו לא קשיא הא דאתא גדול
כלומר
אבילין,
אצל
ע ד י י ן ל א נ ס ת ל ק ו מ ן הבית בגו תלמא יומי מבית הקברות דאז הוא מונה עמהן וגם האורח מונה עמהן אס בא בתוך שלשה לרבנן או בתוך שבעה לרכי
ה א ב ל ו ת ,כ ד א מ ר י נ ן מ ק צ ת שמעון הא דלא אתא גדול הבית בגו תלתא יומי דלא חשיב אבילות דידהו עיקר דלימני הא דאמא מעלמא בהדייהו מאחר שאין גדול
היום כ כ ו ל ו .ו א י ב ע י א הבית מונה עמהן ולא מיבעיא לרבנן שאין גדול הבית מונה עמהן כי לא אתא בגו תלתא אלא אפי׳ לר״ש דאמר אפי׳ ביום ז׳ מונה עמהן
האבלין
נינערו
להו,
ל ע מ ו ד ו ב א מ מ ק ו ם ק ר ו ב ה״מ אתר ללא הוה ילע ביה בתחילה וכטל לגכייהו כיון לגדול הבית נמי מני בהדייהו והס תמילת האבילות ועיקרו יומר ממנו שלא
ו מ צ א ן ש ע ד י י ן ל א ע מ ד ו ילע בתחילת האבילות אבל החוזר מבית הקברות שהיה בתחילת האבילומ אינו מונה עמהן היכא ללא אתא בגו מלמא יומי בין אס
מ ה ו ,ו ע ל ת ה בתיקו .א מ ׳ יש גלול הבית בין אם אין גלול הבית כי הא לא״ל רב לבני הצלפוני לאתי בגו תלמא החוזר מבית הקברות כגו תלתא לימנו כהלייכו ללא
מ ש מ י ה ד ר ׳ י ו ח נ ן ,הלכה
כ ר ׳ ש מ ע ו ן ב א ב ל ,הא אתו כגו תלתא יומי מימני לנפשיה עכ״ל ז״ל הירושלמי הרי שבא ומצא אבל בתוך ביתו בשני ובשלישי משלים עמהן ברביעי מונה לעצמו
ד א מ ר ן .ד א מ ר ש מ ו א ל ר״ש אומר אפי׳ בז׳ משלים עמהס דב״ל אומר הלכה כר״ש כשיש גלול המשפחה בבית אבל כשאין גלול המשפחה מונה לעצמו ולפי
המיקל.
כדברי
הלכה
ה א ד א מ ר י נ ן ב ג ר ר ה הירושלמי היה נ״ל לאינו פוסק כר״ש אלא כשיש גלול המשפתה בבית אכל אם אין גלול המשפתה הלכה כרבנן לבתוך ג׳ ימים
ב ה ד י ן אחרא ,ח י ל כ ח א מונה עמהם לאתר ג׳ מונה לעצמו ולפ״ז אתי שפיר אפי׳ אליכא להלכתא לאתי בגו תלמא לימנו מכהלייכו בגלול הבימ בכימ לכמו
בטריפוח ,כ ב ר
בשחיטת
חולין,
היא .א מ ר
גמליאל
פירשנוה
ופשוטה
להו
רבא
לבני מחוזא ,אתו]ן[ רלא
אוליתו כתר
ערסא,
מכי
מ
מ
ט
שאין גלול הבית הלכמא כרכנן כמו כן בגליל הבית עצמו והוי לינא כרבנן:
מהדריתו אפייכו אתהילו מנו .אבל אומם ההולכים עם המת משיסתס הגולל בין גלול הבית בבית כין הולך לכית הקכרות וכן המנהג
וכירושלמי אינו כן להט מנן מת שהוליכו אומו ממקום למקום כגון אלו לקברין במקום אחר אית תניא תני אלו שכאן מונין משיצא
המת ואלו ששם מוגין משגסתס הגולל ואית תני הני והני משנסתס הגולל ורב סימון כשם דכ״ל הכל הולך אתר גלול המשפחה ר׳ יעקכ כשם
ר׳ יוסי לחומרין מהו לחומרין שאם היה גלול המשפחה כאן ״(אלו שכאן ממין משיצא המת ואלו ששם מונין משנסתם הגולל וגלול המשפחה
שם אלו ואלו מונין משיסמם הגולל וקשיא מהו לחומרא הא זימנין אזלינן לקולא במר גלול הבימ כגון שגלול המשפחה כאן שכולם מונין
משיצא המת מן הבית דהוה קולא לכן נראה לפרש שאם גדול המשפחה כאן מונין מיד ומתחילין להתאבל עמו לכבודו מיל כשישמעו
אפי׳ שלא בפניו אבל עיקר אכילות יתחילו למנות משיסתום הגולל וקי איתא בהדיא ר״ג זוגה דמכת ׳(אחתיה סליק אחיה עמה
אמר ליה רבי מנא טון שיש גדול הבימ מסלקת גבי אחוך שלוף שנדלא ובתוספות הרב פירש שהש״ס אינו מחלק כך:
מעשה
עין משפט
נר מצוה
ק ל ג א ב טוש״ע י״ל סימן
שעה
ח
סעיף
גהג״ה:
ק ל ד ג מיי׳ פ׳׳א מהל׳
אנל הל׳ ה טוש״ע
שס סעיף ב:
ק ל ה ד ה מיי׳ שם פ׳׳ז
הלנה ל טוש׳׳ע שס
סעיף מ:
קלו
מיי׳
ו
פ״ו
שחיטה
מהלי
יל
הלנה
סמג עשין תג טוש׳׳ע י״ל
סימן מו סעיף א:
ק ל ז ז מיי׳ פ״ל מהל׳ אנל
ז
הלנה
עשין
סמג
דרבנן נ טוש״ע שס סימן
שנו סעיף נ :
קלה
מיי׳
ח
הלכה
שס
ט
ס״ו
טיש״ע
שס סימן שפ סעיף כד:
מוםף רש״י
ליחה .מבסגיס היא )חולין
נ.(.
שירקא
דמעיא
אגב
דוחקא.
דנפיק
גליל״א
ואדוקה
נהן
מבפנים
ומוציאי]
אומה
מהס נלומק 1שם.:
מאן
אמר
דהוא.
אחל
מן
מי
שהוא
ולא
התלמידים
נודע שמו !ביצה מ ( .ולא
זמרי!
היו
שסידרו
אלו
הגמרא מי הוה ; ח ו ל י ו ו.;.
איזכי
לארעא
ואסיק.
לישראל לאתריה דרכי אנא
נריה לרני מייא נר אנא,
לשמעתא
ואגמרא
מפרמיה.
אנא
לר׳
ואנמרה
כר
תייא
משמיה
אי
אמר הלנה נר׳ שמעון או
לא )שם(.
הבינו
חננאל)המשך(
הדריתו
מבבא
אפייכו
אחחילו למימני.
דאבולא
ירושלמי חרי ש ב א ומצא
] א ב ל [ בתוך
ובשלישי
ברביעי
ר׳
ביתו,
מונה
עמה;,
מונה
שמעון
בשני
לעצמו.
אומר,
אפילו
א( כ ש ש י
משלים
עמהן.
א מ ר ר׳
יהושע
לוי
בן
הלכה כר׳ ש מ ע ו ן ,כ ש א י ן
]הוא[ ג ד ו ל מ ש פ ח ה ,א ב ל
אם ה ו א
מונה
משפחה
גדול
מינא
לעצמו ,כר׳
ש ה ו ר ה לרי יעקב ארמניא,
שאתה
מכיון
מנה
גדול
לעצמך.
על כל
המתים
המדחת
מטתו
משובח,
ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו מגונה.
שכת
א ל א אם היה ע ר ב
א ו ע ר ב יום ט ו ב א ו ש ה י ו
מולפין ע ל מטתו,
גשמים
ל כ ב ו ד אביו ,הרי
ועושה
כל
גם זה
משובח .על
המתים
אם ר צ ה
שלא
למעט
בעסקו אלא
)אם(
רצה לישא וליתן בסתורתו
כ ל היום ה ר ש ו ת ב י ד ו .
א(
בירושלמי
הגי׳
אפילי
נרניעי משלים עמה! וסלנר
פשוט
דצ״ל
בשניעי
וכ״ה
נתוס׳ כאן ל״ה לאתא נשס
הילושלמי
וכן
צ״ל
רניני.
נדברי
ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן
כב:
עין משפט
נר מצוה
מסורת הש״ס
רצה מולן .כמיפו :ממגע .האבל ולא חלץ משום כבול גלול הדור
ק ל ט א מיי׳ פ׳׳ח מהלי מעשה בגדול הדוד .אין זה מעשה לסמור דהא לנמנע ולא
אנל הלכה ג סמג
שעמו שבקש לחלוץ גס הוא :אלא למ״ד גדול הדור שעמו ר׳ יעקב.
חלץ זהו מפני גדול י( הדור שעמו ובמס׳ שמחות )פ״מ>
עשין לרכנן נ טוש״ע י״ד
ורבי הוה אבל :עד שיגערו בו חבריו .שכבר גידל פרע יותר מלאי:
קתני עלה ואין ראר לחלק כבוד לו והאחרים הראויין לחלוץ אף על
סימן שמ שעיף טז:
ק מ ב מיי׳ שס פ״ט הלכה אכיו ועל אמו ואס אינן ראדין אינו חולץ כדי שלא יחלצו אחרים אמר רבה .הא דתניא נכנס לכימ המשמה לאחר ל׳ יום :לשמחה
טו סמג שם טוש׳׳ע
שעושין ריעיס
סעודה
מריעוה.
ומעשה כר׳ יעקכ כוי:
שס סעיף יז:
ואהובים זה עם זה ולא הוי שממה
נראה
חביריו.
בו
שיגערו
עד
א
ג מיי׳ שס פ״ו
קמא
ממעט על אביו ועל אמו ממעט ע ל כל
הלכה ג סמג שס
כל כך אבל שעולה לשממה כגון
דרגל אינו מבטל דבר זה
המתים כולן רצח חולץ רצח אינו חולץ על
לנישואין לא :הא באריםוהא הא
מיש-ע ־ « « שיו מדאמרינן בירושלמי רבי שמואל בר
אביו ועל אמו חולץ ומעשה בגדול הדור אחד
בפורעטהא .אריסא היינו שמתתיל
קמב ד ה ו מיי׳ שם אבדימי דמנה תלתין יומין קמי מועדא
שמת אביו וביקש לחלוץ וביקש גדול חדור
אחל מהן לעשות סעולה ומלוה
הלכהוזסמגשם שאיל לרכי מנא א״ל כל דבר שהוא
טוש׳׳ע שס סימן שצא סעיף
אחר שעמו לחלוץ ונמנע ולא חלץ אמר
לכולם כלי שיעשו גס הם גמי כך
מלד בז׳ ול׳ הרגל מפסיק ברם הכא
נ:
לאותה סעולה אינו נכנס על לאחר
אביי גדול הדור רבי גדול הדור שעמו ר׳
ק מ נ ז ח ט מיי׳ שם פ״ח עד שישלח פרע ויגערו בו חביריו
שם
סמג
ג
הלנה נ
שלשים יום אבל בפורענותא שמשלם
דאמרו לו צא מעמנו ובשמחה נמי
יעקב בר אהא ואיכא דאמרי גדול הדור ר׳
טוש״ע שם סי׳ שמ סעיף
להם סעולות שנעשו לו יכנס לאלתר
רגל
ואין
חדש
י״ב
הכא
אשכחנא
יעקב בר אחא גדול הדור שעמו רבי בשלמא
ט י:
לשלם:
לו שלא
שאי אפשר
ק מ ד י טוש׳׳ע שס סעיף מכטל דש ספרים שכתוב בהן או
למ״ד גדול חדור שעמו רבי חיינו תמנע ולא
יא:
ואפיקרסוהו .שעל ראשו אינה מעכבת
יגערו בו תכיריו כירושלמי ונראה
חלץ אלא למ״ד רבי יעקב בר אחא אמאי
ק מ ה כ מיי׳ שס טוש׳׳ע
כלומר אינו צריך לקורעה :אחד איש
שהוא טעות סופרים ט אם כמו
שם סעיף ינ:
נמנע ולא חלץ רשב״ג נשיא הוה 2וכולי
ואחד אשה .חייבין לקרוע :האשה.
ק מ ו ל טוש״ע שם שכתכתי עד שישלח פרע ויגערו בו:
א(ג
כל
ל
ע
קשיא
למיחלץ
מיחייבי
עלמא
נהג׳׳ה:
שממ אביה או אמה קורעח חלוק
פירש
מריעות.
ולשמחת
ק מ ז מ נ מיי׳ פייט שס
התחתון משום צניעות :ומחזרח .הקרע
המתים כולן מסתפר לאחר ל׳ יום על אביו
בקונטרס סעודות
הלנה א טוש׳׳ע שס
לאחוריה :וחוזרה וקורעח העליון.
סעיף טו:
שעושים ריעיס ואהובים זה לזה וכ״נ ועל אמו עד שיגערו בו חבריו יעל כל
ס מיי׳ שם פ״מ
קמה
והתחתון מכסה לבה :רצה מבדיל
הלנה נ ג טוש׳׳ע דדוקא לשמחת מריעות מותר לאחר תמתים כולן נכנם לבית השמחח לאחר
קמי שפה .שאינו כשפה שלפני הצואר
ל׳ יום אבל שמתת חתן אסור אפילו
שס סעיף יד:
ל׳ יום על אביו ועל אמו לאחר י״ב חדש אמר
אלא קמי שפה שלפני השפה שלפני
ק מ ט ע מיי׳ שם טוש׳׳ע לאתר ל׳ יום .והא תניא לשמחה ל׳
מיתיבי
מריעות
ולשמחת
חנח
בר
בר
רבת
שם סעיף יג:
הצואר שאינה קרועה וקורע תחמיה
ולמריעות ל׳ וה״נ פריך בריש פ״ק
ק נ פ צ מיי׳ שם ס״ט
ולשמחת ולמריעות ל׳ יום קשיא אמימר
כלי שיהיה נראה הקרע :רצה אינו
הלכה נ ]יא[ יד טו דבבא מציעא )לף ( . 3והא זה וזה
מתני הכי אמר רבה בר בר הנה הולשמחת
מבדיל .אלא קורע של בית הצואר
טוש״ע שם סעיף ח:
קמני וכן בפ״ק דסנהלרין)לף ח (.גבי
אע׳׳ג דאינו נראה הקרע דהכל בית
מריעות מותר ליכנס לאלתר והא תניא
ק נ א ק ר ש מיי׳ שם הל׳ זימון כג׳ וכרכת המזון כג׳ וטוכא
]יא[ יד טו טוש׳׳ע
הצואר הוא :על אביו ועל אמו מבדיל.
איכא רש מקומות שאינו שואל כגון
לשמחה שלשים ולמריעות שלשים ל״ק ־הא
שס סי׳ שדמ סעיף ית:
באריםותא תא בפורענותא יעל כל חמתים קמי שפה כלי שיהא נראה הקרע:
בפ״ק דנדרים )דף ל (:י( גבי אסור
קרע של היפלה .כלומר לא יצא ילי
אסור ובפרק גיד הנשה )חולין דף
כולן קורע טפח על אביו ועל אמו עד שיגלה
קריעה לפי מראה לכית צואר הוא
צח .ושס> גבי אסורומ אסורומ ובפרק
לעזי רש״י
1
את לבו א״ר אבהו מאי קרא ויחזק דוד
הכל :ויקרעם לשנים .אין קורעין
בית כור )ב״ב לף קד (.גבי בית כור
באשטיר״י ]בשטי״ר[.
ח
בבגדיו ויקרעם ואין אהיזה פחות מטפח על
להכליב .קנט״ר
אלא שנראה כשנים מבדיל קמי שפה
אני מוכר לך ככימ כור ד״מ ולשמחת
נקוסדר״א( .לתפור.
כל המתים כולן אפילו לבוש עשרה חלוקין
ונראה כימ הצואר קרע אחר:
מריעות מומר ליכנס לאלמר ואנן
שולל .באשטיר״י :מאחה .קנט״ר
אינו קורע אלא עליון על אביו ועל אמו
כסעולת חמן איירינן הא לאמרינן
י ^ • ^ !01
תופר כדרכו :קורע בכלי .סכין
כירושלמי וכמסכת שמחות )פ״מ>
קורע את כולן טואפיקרמותו אינה מעכבת
רבינו חננאל
כלי שלא יפסיד הכגד :קורע
א ב ל ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו אם היה סעולה של מצוה מותר לא
אחד חאיש ואחד אשה ד״ש בן אלעזר אומר
מבפנים .תתת המקטורן שלו שאינו
ח י י ב ל מ ע ט .פ י ׳ ב ש א ר ילענא מהו קורא סעולת מצוה
״האשה קורעת את התחתון ומחזירתו
קורע מתוץ לעיני הכל :וכן לנשיא.
מ ת י ם א י נ ו מ מ ע ט ,ע ל להמיר באכל אם לוקא סעולת קילוש
ממעט
אביו ועל אמו
לאחוריח וחוזרת וקורעת את העליון נ>כעל
קורע מבחוץ :לא הושוו .רבו ואב
ב ע ס ק ו ,ו א פ י ל ו ש ה ו א ר״ח פירש הר״א בשם רבינו שמשון
שלו
שפת
קמי
מבדיל
רצח
כולן
תמתים
כל
ב״ל ונשיא וכל הנך למני במתניתא
ע ל י ד י אחרים .י ר ו ש ל מ י ללסעולמ ברימ מילה מותר ליכנס
רצת אינו מבדיל על אביו ועל אמו מבדיל
לאביו ולאמו :אלא לאיהוי .שאין
מ ר ב ה בעסקי א ב י ו ו א מ ו .דלא חשיבא שמחה כלאמרינן בפ״ק
מ ש מ ע בתכריכין והספדו.
מתאמים לעולם אבל לא הושוי לאביו
רבי יהודת אומר ל כ ל קריעת שאינו מבדיל
ע ל כ ל ה מ ת י ם ר צ ח ח ו ל ץ .דכתובות )לף ח (.דלא מברטנן בה
ולאמו לקרוע מבחוץ להאי לא הושוו
קמי שפה שלו אינו אלא קרע של תיפלות
פי׳ חליצת כתף .מוציא
שהשמחה כמעונו משוס דטרידי
לעל אביו קורע מבחוץ ועל כולן
י ד ו מ ת ח ת ה ק ר ע ו נ מ צ א ת וליכא שמחה ולהר״א לא היה פשוט אמר רבי אבהו מ״ט ויר׳ יהודה דכתיב
כתיפו חלוצה מ ן החלוק.
אינו קורע מבחוץ :כפי אםיהא .הפוך
2ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים
ר צ ה אינו ח ו ל ץ .ע ל דגרע משמחמ מריעומ וגם פירש
המכתשמ ועמול עליה וקרע כלי
ואמב יעוש הו עב גל ד ו לא מהוד ו ר ח ושלמץ .ח דאסור לאכול אפי׳ עם המשמשין ג> ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שחן
שיראוך כל העם כשמקרע :הכם .ממונה
לשנים אלא שנראין קרועים כשנים מ ע ל כל
א ב י ו ו ב א ל ח ל ו ץ ,ו ב ק ש ואין לחלק בין סעודמ המשמשין
על העיר שמכקשים ממנו הוראה:
ג ד ו ל ה ד ו ר ) ע צ מ ו ( ] ש ע מ ו [ לסעודה עצמה ופסק דמיסה בלא
חולן .כמף מימין :ביה מדרשו
תמתים כולן שולל לאחר שבעה ומאחה
ל ח ל ח ו ל א ח ל ץ .ואסיקנא
ג ד ו ל ה ד ו ר ש מ ת ] א ב י ו [ אכילה שרי דאין שמחה בלא אכילה
בטלין .אומן שרגילין ללמוד חורה מפיו:
לאחר שלשים על אביו ועל אמו שולל
ה ו א ר׳ י ע ק ב ב ר אחא ,ושתיה ובתוספות הרב פוסק כלישנא
וקורין
ו ב ק ש רבינו ה ק ד ו ש הוא
לאחר ל׳ ואינו מאחת לעולם י«נוחאשח
דאמימר דמיקל טפי:
גדול הדור שעמו ,לחלוץ
שוללתו לאלתר מפני כבודת כי אתא רבין
ע מ ו מ פ נ י כ ב ו ד ו ,ו נ מ נ ע אהד האיש ואהד האשה .ובתוס׳
ר׳ יעקב ו ל א ח ל ץ .אבל
במיתת
רבן
שמעון
בן
גמליאל אבי רבינו הקדוש,
כולי עלמא חייבין לחלוץ,
דנשיא הוא.
קיימא
לן
היכא ד ח ל ש מ י נ י ש ל א ב י ו
ושל אמו
להיוח
בשבת
ע ר ב הרגל ,מגלח ו א פ י ל ו
ביום
שישי
בערב
שבת.
דלענין כ ב ו ד יום ט ו ב לא
שנא אב ואם לא
שנא
ש א ר קרובים ,הלכה כ א ב א
ש א ו ל בזה ובזה .ע ל כ ל
א״ר יוחנן על כל המתים רצה קורע ביד רצה קורע בכלי על אביו ועל אמו
הרב פוסק כר״ש בן אלעזר
דהלכה כדבד המיקל ולא ידענא מאי ביד וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן ע על כל המתים כולן מבפנים על אביו
קאמר דלקמן )לף כו (:אמרינן
ועל אמו קורע מבחוץ אמר רב חםדא וכן לנשיא מיתיבי לא חושוו לאביו
אכילוח לחוד וקריעה למוד:
ולאמו אלא לאיחוי בלבד מאי לאו אפילו לנשיא לא לבר מנשיא נשיאת
רכי
שכיב א״ל רב חםדא >)לרב חנן בר רבא( כפי אםיתא וקום עלח ואחוי
קריעת לעלמא על חכם חולץ מימין על אב ב״ד משמאל על נשיא מכאן ומכאן ת״ר קחכם שמת בית מדרשו
בטל יאב ב״ר שמת כל בתי מדרשות שבעירו בטילין ונכנסין לביתכ״נ ומשנין את מקומן היושבין בצפון יושבין
בדרום היושבין בדרום יושבין בצפון נשיא שמת בתי מדרשות כולן בטילין ובני הכנסת נכנסין לבית תכנסת
ם
פ
ה
צ
ש
וקורין
המתים מ ו ת ר ל ו ל ה ס ת פ ר
א ( שמחות ס״ט ,נ ( הוריות
ינ,:
ולקמן
ג(
סנהדרין
ד(
ס.
]לקמן
ני.
ע״ש
ע״ש
יצ׳׳ע[,
ןגי׳
כו ,[:ה (
הערוך נערך אסיתא לרנ
נממן
אמי[,
נר
עי׳
ו(
מהרש׳׳א ולפי הנראה יש כאן
ערנוכי דכריס וכצ״ל הדור
שעמו ואין ראר למלק כנוד
לו כ ד שלא ימלצו אחרים
שמתות קתני עלה
ונמס׳
ואס אין ראר למלון אף על
אניו ואמו לא יחלוץ ומעשה
כצ׳׳ל
כו׳
העתק
והנוחר
מתילופי
ינחר.
גרסאות,
ו( נשם מדדים פרין הש״ס
אסור
אסור
ונ״נ
ל״ל
תוססות ננורות לא :ד׳׳ה
א״כ וכו׳ דננדריס פריך כן
ולכך צריכים אנו לומר דהכא
נדנרי תוס׳ נפל טעות ומ״ש
נגון נפ׳׳ק דנדריס גני אסור
אסור שייך לעיל קודם וטונא
ודע עוד דגם
איכא וכו׳
כמ״ש תוספות הנא וכפ׳
ניס כור וכו׳ צריך תיקון נזה
ט
נ נ ״ נ קד .שואל הש׳׳ס
ע״ש וכך איתא נתוספות
נכורות הנ׳׳ל וע׳׳ש[,
תורה אור השלם
.1
בבגדיו
ויחזק ד ו ד
ויקרעם וגם ב ל ה א נ ש י ם
א ש ר אתו:
ש מ ו א ל ב א יא
.2
ו א ל י ש ע ר א ה והוא
מצעק
אבי אבי
ישראל
רכב
ולא
ופרשיו
ר א ה ו ע ו ד ויחזק ב ב ג ך י ו
ויקרעם ל ש נ י ם קרעים:
מלכים ב ב יב
מוסף רש״י
שוללתו
והאשה
לאלתר .אפילו תוך שנעה
ולקמו ב ו ו.
רבינו
חננאל)המשך(
לשנים ,ואין אחיזה פחותה
מטפח .אבל על אביו ועל
א מ ו קורע ע ד ש מ ג ל ה את
לבו ,ואפילו
חלוקים
מאה
לבוש
כולן.
קורע את
ו מ ב ד י ל קמי שפה .דבעינן
ק ר ע הנראה ל ש נ י ם קרעים
כדכתיב
לשנים
ויקרעם
ק ר ע י ם .ו א פ י ק ר ס ו ח ו אינה
מעכבח .והאשה ,ע ל אביה
ו ע ל אמה ,קורעת חלוקה
התחתון
ומחזרת
לאחוריה
וחוזרת וקורעח
את העליון.
הקרע
ואינו
קורע
על אביו ועל א מ ו
בכלי
כ ג ו ן סכין ו כ י ו צ א ב ו א ל א
קורע.
בידו
קורע
ואינו
אלא מבחוץ .ואינו מאחה
הקרע
ירושלמי
לעולם.
זהו איחוי ה ע ש ו י כאדיג.
א ב ל ע ל ש א ר מתים אינו
קורע אלא
העליון.
ואם
רוצה
להבדיל
קמי
אינו
ש פ ה אינו מ ב ד י ל .ו ש ו ל ל
לאחר
שבעה
ומאחה
לאחר
שלשים.
והאשה
קורעת
ושוללתו
לאלתר
מפני
לקרוע
אביו
כבודה .ואם
בכלי
ועל
רוצה
קורע.
אמו
מבחוץ .אמר ר ב
על
קורע
חסדא
ו כ ן לנשיא .נשיאה שכיב,
א מ ר ליה ר ב חסדא
לרב
ל א ח ר ש ל ש י ם יום ,ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו מ ג ד ל ש ע ר ע ד ש י ג ע ר ו ב ו ת ב י ר י ו .ע ל כ ל המתים נכנם ל ב י ת ה מ ש ת ה ל א ח ר ש ל ש י ם
חנן ,כ פ י אםיתא וקום ע ל י ה ו א ח ו י ק ר י ע ה ל ע מ א .ע ל ח כ ם ח ו ל ץ מ י מ י ן .ע ל א ב כ י ח ד י ן מ ש מ א ל .ע ל נ ש י א מ י כ ן ו מ י כ ן .
י ו ם .ו א ו ק מ ה א מ י מ ר כ מ ש ח ח ש מ ח ת מ ר י ע ו ת ב פ ו ר ע נ א ל א ל ת ר .א ב ל ב א ר י ש ח א ,כ ל ו מ ר ה ו א אינו פ ו ר ע א ל א מ ח ח י ל ה ו א ,א ח ר
פירוש
ח ל י צ ת כ ת ף .ת ״ ר ח כ ם ש מ ת מ ד ר ש ו ב ט ל .א ב ב י ת ד י ן ש מ ת כ ל מ ד ר ש ו ת ש ב ע י ר ו ב ט י ל י ן ,ו ב נ י הכנסת נכנסין
ש ל ש י ם יום .א ב ל ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו א י נ ו נכנס ע ד שנים ע ש ר ח ו ד ש .ע ל כ ל המתים ק ו ר ע ט פ ח .ש נ א מ ר ו י ח ז ק ב ב ג ד י ו ו י ק ר ע ם
ו מ ש נ י ן את מ ק ו מ ן ה י ו ש ב י ן ב צ פ ו ן י ו ש ב י ן ב ד ר ו ם ב ד ר ו ם י ו ש ב י ן ב צ פ ו ן .נ ש י א ש מ ת כ ל ב ת י מ ד ר ש ו ת בטילין ,ונכנסין לכנסת
ואלו מגלחין פרק שלישי מוער קטן
מםורת הש״ס
א(
פ׳׳י
נשמחומ
ע״ש[,
ג ( נשמחוח ס״([ ,ג ( ןשס
י(
וע״ש[,
וע״ש[,
נשם
ה ( ]גד״ה שאני[3] (»,ד״ה
ך *
^י••
רבי יהודה אומר לא הוצרכו .בירושלמי פוסק הלכה כלבד המוסיף בימים )שבעה( וראיתי כשהייתי קטן רבינו יצחק זקני שלא היה יושב
במקומו על שבוע רביעי ולא ילעמי טעמו שאס היה סוכר כר׳ יה ולה א״כ יסכור כמומו בשניה שאינו יוצא מפתמ ביתו מיהו
י״ל בהא אשכחנא טובא לעיל לאבילומ שבעה וקי״ל הכי ושמא טעמו כרבנן ומשוס לצריך לישב במקומו ואינו מלבר וטוב יותר שישב
חוץ למקומו לשמא אין אסור ללבר כי אם במקומו:
אבל[,
עד שיעברו שלשה רגלים .על שיהיה שלשה רגלים בלא שמחה ולא ישכח
אהבמ אשמו אי נמי כלי שישא אשה
שבטה.
וקורין
בספר
מורה
לאין
הגהות הב״ח
וקורין שבעה ויוצאין רבי יהושע בן קרחה
מתפללין יחל נבית הכנסת אלא כל
) א ( גט׳ שניה יוצא ואינו
לא
בנימו:
מתפלל
ואחל
אחל
אומר לא שילכו ויטיילו בשוק אלא יושבין
יושב במקומו ו א י נ ו מ ד ב ר
שלישית יושב במקומו :הוצרכו לומר שבה ראשונה .שולאי
ודומין ואין אומרים שמועה ואגדה בבית
) כ ( שם ואינו יושב במקומו לא יצא מפתח ביתו :כל שלשים
האבל אמרו עליו על ר׳ חנניה בן גמליאל
ו א י נ ו מ ד ב ר רביעית יושב
יום לנישואין .על שלשים יום לאמר
כוי ) :נ ( שם ואחד כלים
שתית אומר שמועת ואגדת בבית האבל
ישנים יוצאין מתחת אבלו אינו יכול לישא אשה :ואחד
>ת״ר אבל שבת ראשונת אינו יוצא מפתח
המכבש רבי אומר:
כלים ישנים יוצאין מחוך המכבש.
ביתו שנית יוצא ואינו יושב במקומו יא(
בגרדא
כחדשים:
פירוש שהן
שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית
דסרבלא .מלבוש לבן מגוהץ ישן:
גליון הש״ם
כרבי .דאמר לא אסרו לבן אלא הרי הוא ככל אדם רבי יתודח אומר לא
גט׳ שבת ראשונה א־נו
יוצא .עיין לקמן דף חדש :בחימוצהא .חלוק :רומיהא.
תוצרכו לומר שבת ראשונה לא יצא מפתח
דאמר
כז ע״א תוס׳ ד״ה שבא מרומי :כרבי אלעזר.
ביתו שהרי הכל נכנסין לביתו לנחמו
אס יכול :שם כגדדא לא אסרו אלא לבנים וזו אדומה הימה:
אלא שניח אינו יוצא מפתח ביתו שלישית
דםרבלא נדבי .עיין לקמן
אפסוקי
לף כל ע״ב מוס׳ ל״ה
יוצא ואינו יושב במקומו ) 0רביעית יושב
ברכת אגיליס :תום׳ ר״ה
ואמר לאחותה וכו׳ מותר במקומו ואינו מדבר חמישיתהרי הוא ככל אדם ת״ר כל שלשים יום
לישא ולנעול.
ט״סנ״להוא:שתיבת לנישואין מתת אשתו אסור לישא אשת אחרת עד שיעברו עליו שלשה
ולבעול
רגלים רבי יהודה אומר רגל ראשון ושני אסור שלישי מותר י ואם אין
^HQI'S
לו בנים מותר לישא לאלתר משום ביטול פריה ורביה הניחה לו בנים
הננאל
רבינו
קטנים מותר לישא לאלתר מפני פרנסתן ימעשה שמתה אשתו של יוסף
ויוצאין
שבעה,
וקורין
ו ד ו י ן א ( נ ח ל א י ט י י ל ו הכהן ואמר לאחותה בבית תקברות לכי ופרנסי את בני אחותך ואעפ״כ לא בא
ב ש ו ק .ו א י ן א ו מ ר י ם עליה אלא לזמן מרובה מאי לזמן מרובה אמר רב פפא ילאחר שלשים יום
בביח
והגדה
שמועה
ה א ב ל .א מ ר ו ע ל ר ׳ חנינא >ת״ר כל שלשים יום לגיהוץ אחד כלים חדשים ואחד בלים ישנים יוצאין»> מתוך
ב ן ג מ ל י א ל ש ה י ה א ו מ ר חמכבש רבי אומר לא אסרו אלא כלים חדשים בלבד רבי אלעזר בר׳ שמעון
בבית
והגדה
שמועה
ה א ב ל .ת ״ ר א ב ל ש ב ת אומר לא אםרו אלא כלים חדשים לבנים בלבד אביי נפיק בגרדא דסרבלא
ראשונה
אינו ייווצצאא מופא יתנחו כרבי רבא נפיק בתימוצתא רומיתא סומקתא חדתי כרבי אלעזר בר׳ שמעון:
ביתו .שניה
י ו ש ב ב מ ק ו מ ו ,ש ל י ש י ת מפני שאמרו שבת עולח ואינח מפסקת :בני יתודת ובגי גלילא חני אמרי
אחרת ולא יהא זכור מן הראשונה
]שלא[
פן יזכירנה אהבת
נ(
ה
רשאי ליכנס לביתו כו׳ פירש ה״ר
יונה לאין שייך לפסוק כרכי יהולה
לאמר שני רגלים משוס לקי״ל לעיל
)ל׳ כ>.3
ואמר
אומר לא
שבת
הצריכו
שהכל
ראשונה
נכנסין א צ ל ו ל נ ח מ ו .
אינו י ו צ א
שניה
אלא
מביתו,
ש ל י ש י ת יוצא ואינו יושב
במקומו,
יושב
רביעית
ואינו מדבר ,חמישית שוה
אדם.
לכל
דרגילין
'(והיכא
לצלויי
אבלים
]ב[כנסת ,קדמי ואתו ויתבי
במקום
]וקמצלו.
אבלים
דעבדי
ואיכא נמי בבבל
תכי .ת ״ ר כ ל ש ל ש י ם א ס ו ר
ל י ש א .מת]ה[ א ש ת ו אסור
אחרת ע ד ש י ע ב ר ו
לישא
שלש
עליו
יהודה
ר׳
רגלים.
אומר רגל ראשון
ו ש נ י אסור ,ש ל י ש י מותר.
מותר
ו א ם א י ן ל ו בנים,
לישא לאלתר משום ביטול
פריה
הניחה
ורביה.
לו
בנים קטנים ,מ ו ת ר ל י ש א
לאלתר
אשה
פרנסתן.
אשתו
מפני
ומעשה
שמתה
יוסף
הכהן,
של
ו א מ ר ל א ח ו ת ה ו ע ד י י ן הם
בבית הקברות ,לכי ופרנסי
בני אחותך ,ו א ע פ ״ כ
בא
עליה
שלשים.
טרפון,
א p
אלא
וכן
לאחר
עשה
ומפורש
ישראל.
לא
ר•
בתלמוד
ת״ר
כל
ש ל ש י ם יום לגיהוץ,
אחד
כלים חדשים ו א ח ד כלים
ישנים
יוצאין
מתחת
מ כ ב ש .ר׳ א ו מ ר ל א א ס ר ו
א ל א כלים ח ד ש י ם בלבד.
אביי נפק בגרדא דסרבלא
כוי .ר ב א נפק ג ( ב ה י מ צ ת א
רומניתא סומקחא
כרי ]אלעור ברי[
חדתי,
שמעון
לאהותה
בבית
לוקא
הקברות.
שהאבל
כל
שבעה אסור ודב״א מפרש לזו היא
האשה שאומר בזבחים פ׳ טבול יום
<ל׳ ק (.שמתה בערב הפסת ואמרי׳
לעיל אפי׳ יוס אחל אפילו שעה אחת
בטלה ממנו גזרת שבעה ומיהו משמע
שסובר כאותו הפירוש שפי׳ למעלה
בשם ה״ר יונה שאסור ברחיצה על
העלב זהו מנעול יום ולין הניחה
לו בניס קטנים מיל * מותר לישא
ולבעול וכן אין לו
בנים
פירשמי
בתוספות יבמומ )ל׳ מג :ושס (0וכן
בכתובות פ״ק )ל׳ ל(0.
ובתשובות
ומה שאמר במס׳ שמחות )פ׳׳ז( בהאי
8
מילמא מסיב לאלתר ולא בא עליה
על זמן מרובה והאי לאמרינן אין לו
יש
ש ו ה ל כ ל אדם .ר׳ יהודה
לומר
לימי אכלו כלו להן:
לאו
ד
י ו ש ב ואינו מדבר ,רביעית
כלכד המיקל כאכל להא
מילתא דפליגי בה הכא אין זו באבל
ג
ז
אשתו
מתה אשתו ונשא אשה אמרמ אינו
8ב
נ
לקנטרה
ולומיא להכא אמד׳ לעיל )ל׳ כא(:
א
א
יהא 3׳ לעות כמטה ועול
מי שישמשנו מומר ואין צריך להמתין
שלשה רגלים כתבתי במקום אחר:
אל תבכו למת הא טצד שלשים יום
כל שלשים יום לגיהוץ .רוקא גיהוץ אסור אבל כלא גיהוץ כגון כיבוס מומר דאמדנן לקמן <ד׳ כ!(:
לגיהוץ ולתספורת ובמסכת שמחות )פ״ 0שלשים יום לגיהוץ כיצד כו׳ ובירושלמי גזרת שלשים גיהוץ ותספורת אבל כיבוס משמע
דשד מדאמדנן פ׳ החולץ )יגמופ מג (:גבי אלמנה מפני האיבול וקאמר באיבול שלה שלשים יום ופדך קל וחומר מה במקום שאסור
לכבס מותר לארס במקום שמותר לכבס אינו לין שמותר לארס והדתניא במסכת שמחות <פ״ (1שמונה ימים קודם הרגל אס רצה
לכבס ולספר הרשות בידו לא ספר לא טבס ערב הרגל אסור לספר ולכבס עד שישלימו שלשים יום משמע לכיבוס נמי אסור נראה
ההוא טכוס היינו גיהוץ ומאחר דטכוס שרי גיהוץ נמי שרי לדידן כדאמד׳ פ״ק דכתוכות )ד׳ י (:ופ״ד דתענית )ד׳ כט >:דגיהוץ שלנו
כטכוס שלהן והקשה ה״ר שמואל מוורדו״ם דהא כשמעתין כאכיי נפיק כו׳ והא כככל הוו קיימי דגיהוץ דאינהו אינו אלא טכוס ומ״מ
אסד ותירץ רבינו יצתק דפעמים שהיו מכיאיס מא״י כלים מגוהצין או שמא פעמים שמביאין אומנין יודעין לגהץ כבארץ ישראל והא
דתניא כתוספתא )פ׳׳כ( כל אלו שאמרו מומר לספר כמועד מותר לספר כתוך שלשים יום אכל כל אלו שאמרו מותר לכבס נמועד
אסור בתוך שלשים יום של אבל צדך לומר לכיבוס נמי היינו גיהוץ ומורי דכ״א זצ״ל היה אוסר לכנס כתוך שלשים יום ואין נראה לו
ללחות כל אלו והא לקאמר כפרק החולץ )יבמות ד׳ מג .ישם( מקום שמומר לכבס היינו כהני להמירו לגלח ולכבס בדש פירקין )ל יג(:
בא ממלינת הים ויוצא מבית האסודן ומה שאסור שם במשעה באב לכבס היינו לוקא טעמא שיכול להמתין אחר תשעה באב הואיל
ואיסורו אינו מושך כל כך וגרסינן שפיר כמקום שמותר לספר כלפרישית וא״צ למוחקו וא״צ ליישבו כאשה או כגילוח כל הראש כלבד
המפרשים שרוצים ליישב גירשת הספרים והארכתי בתוספות יבמות <ג״ז שס> וגרסינן לקמן )ל׳ מ (:אל מבכו כו׳ הא טצל שלשים יום
לתככושת ולתשפורמ והא לאמר לעיל )ל׳ טו (.אנל אשור כתכנושמ משמע לאחר שבעה שרי התם במים איירי ולא בנתר וחול וזה יוכל
להיות מותר לאחר שנעה נתושפות הרנ כך פירש לאשור ונשם רכו פירש היתר ולפי מה שפירש לטכוש אשור כמו גיהוץ ניחא קושיימ
ה״ר שמואל מוורלו״ס מיהו מ ו ד לא היה מפרש ממש לאשור כל טנוש אלא היה מפרש להאי כדיתא לאשרה טנוש היינו נא״י לטנוש
שלהן כגיהוץ שלנו וההיא לקתני גיהוץ ולא כינוס היינו ננכל מיהו לפי זה לא היה אשור ללילן כי אס גיהוץ אכן היה ר״י מפרש
כלא ראייה כמו שפירש רנינו יצחק הזקן דנככל היו פעמים אומנים מא״י יודעין לגהץ וכלי פשתן אין כהן משום גיהוץ וחולק על
הש״ש ירושלמי דקתני התם כל שלשים יום לגיהוץ אסור ללנוש כלי צמר מגוהצין חדשים וכלי פשתן מגוהצים לכנים פירש כתושפומ הרנ
דהא דאסד גיהוץ דוקא ללבוש אבל לגהץ מותר והא דקתני כל שלשים יום לגיהוץ היינו אשור ללבוש כלים מגוהצין כו׳
עד
מותר להוליך כלים לגיהוץ במוך שלשים ואיני יודע אס היה אומר הרב היתר בכיבוש מוך שבעה ומחלק נמי כין לכבש או ללבוש
מיהו רכינו יצחק זקני מפרש כתשוכתו דאפי׳ לכבש ולהניח אשור מדאסרינן בפרק בתרא דתענית )ד׳ כט (.לככש ולהניח ועוד פירש
בתשובתו לכיבוס שלנו מומר 3ט׳ באכ כלאמדנן לגיהוץ שלנו כטכוס שלהן משמע דכיכוש שלנו אינו ככיכוש שלהם והכי אימא בהדיא
כפ״ק לכתובות )ל׳ י (:מיהו לענין ימי אבילות אסור בטבוש שלנו אפי׳ בתשעה באב מתמידן העולם בכיבוש שלנו מתוך המנהג
כמו שהחמירו לענין אכילות לכשר מליח לשרי כהלכה ורגילין לנהוג ט אישור ומיהו איני מנין מנין לו להקל נתשעה נאנ יותר
מימי אנלו דאדרכה כפרק כתרא דתעניח )שס> נראה לי שמחמיר יותר לענין גיהוץ כלי פשתן כימי אכלו מכמוער וכמטפחומ יליס
השינ רנינו שאף על פי שהתירו נמועד אסולין נימי אכלו כדאמרינן לעיל )לף crכל שאמרו מותר לגלח כמועד כו׳ והתניא
אסודם
ומוקי לה
בתכפוהו
אבליו:
דכא
נפיק כוי.
ופי׳
בתוספות
דאביי
ורכא
הלכה
מגוהצין צבועין אפילו חדשים או ישנים אפילו לבנים וכן פשק ר״ח:
כרנא
וא״כ
מותר
ללנוש
כלים
יש
ו ק י י מ א ל ן כ ר ב א ו א ל י ב א ד ר ׳ א ל ע ז ר ב ר ׳ ש מ ע ו ן .י ר ו ש ל מ י ש נ י א ח י ן ש נ י ש ו ת פ י ן ש נ י ט ב ח י ן ש נ י ח נ ו ו נ י ן ,ש א י ר ע ל א ח ד מ ח ן ד ב ר ,ה ר י א ל ו נ ו ע ל י ן חנותם .ו פ ו ע ל י ן ע ו ש י ן ב צ י נ ע א ב מ ק ו ם א ח ר .פ ת נ י ' מ פ נ י ש א מ ר ו ש ב ת ע ו ל ה
ואינה מ פ ס ק ת .ב נ י י ה ו ד ה ו ב נ י ג ל י ל א ) ,ד ה כ י ( ] ד ה נ י [ א מ ר י י ש א ב ל ו ת ב ש ב ת ,מ ד ק ת נ י ב מ ת נ י ׳ ) ו ( ש ב ת ע ו ל ה ) ,ו ה כ י ( ]והני[
א מ ר י א י ן א ב ל ו ת ב ש ב ת מ ד ק ת נ י אינה מ פ ס ק ת ,ד א י ) ס ״ ל ( ] ם ״ ד [ י ש א ב ל ו ת
א( נ״ה גרשת הרי״ף ויושבין ולדן נוי .נ( ונן הניא הרמנ״ן ז״ל נס׳ תה״א בשער האבלות בשס רנ האי גאון ז״ל ועי׳ נרא״ש כאן .ג( נ״ה גי׳ העלוך נערך המיצתא וע״ע בערך חמצתא והד״ף ז״ל גרס נהימיינותא רומייתא.
בשבת,
עין משפט
נר מצוה
קנב
א מיי׳ סי״ג מהל׳
אגל הל׳ ט טוש״ע
י״ר סי׳ שעח סעיף ז:
ק נ ג ב מיי׳ שם פ״ז הלכה
ה
שמג
עשין
נ
טיש״ע שם סי׳ שצג שעיף
נ:
קנד
ג ד ה ו מיי׳ שם
פ״ו הל׳ ה טוש״ע
שם סי׳ שצנ שעיף א :3
קנה
ז מיי׳ שס פ׳׳ה הל׳
ג ופ״ו שם הלכה ל
סמג עשין לרגנן ג טוש׳׳ע
שם סי׳ שפט סעיף ה:
ך• *.
׳•יי •
עין משפט
נר מצוה
קנו א מיי׳ פ״ל מהל׳ אגל
הל״ז סמג עשין מל׳יס
ב טוש״ע י״ל סי׳ שמא
סעיף א וטוש׳׳ע א״ח סי׳
קצט סעיף ה:
קנז ב מיי׳ פ״י שס הלכה
א סמג עשין ב טוש׳׳ע
י״ל סי׳ ת סעיף א:
רבינו חננאל
]השתא
אבלות[
אפסוקי
רלא
נהיג
מיפסקא
מ י ב ע י א כ ר .ל י מ א כתנאי,
מי
שמתו
אוכל
מוטל
בבית
לפניו
עד
אחר כו׳
ו ב ש ב ת מיסב ואוכל ב ש ר
ושותה
ומברך
יין
עליו
ומכרכין
עליו,
ובקריית
ובכל
ומומן
ומומנין
וחייב
בתפלה
שמע
ובתפילין
האמורות
מצות
בתורה .ר ב ן ג מ ל י א ל א ו מ ר
שנתחייב באלו כך
מתוך
נתחייב
אמר
בכולן.
ר׳
י ו ת נ ן ת ש מ י ש ה מ ט ה איכא
מאי
בינייהו.
קמיפלגי,
יש
תנא
אבלות
גמליאל
כשבת
לאו
בהא
קמא
סבר
בשבת,
ס ב ר אין
]ו[אפילו
ורבן
אבלות
תשמיש
המטה שרי .ודחינן ממאי
דלמא
תנא
עד כאן לא קאמר
קמא
בתשמיש
משום
הכי
המטה
דאסור
אלא
דמתו מוטל לפניו
כוי.
ואלו מגלחין פרק שלישי
מועד קטן
מסורת הש״ם
יש אבילות כשבת .בדברים שבצנעא מיירי כדפירש בקונט׳ ובסמוך כמי־ לימא כתנאי מייתי פלוגמא דרשב׳יג ורבנן דהוי דברים שבצנעא
והכי משמע קצת בירושל׳ דלעיל אמתניתין דהשבת עולה פליגי רבי יוחנן וריב״ל אס אסור בשבת בתשמיש המטה משמע דפליגי כעין
פלוגתא דהכא ואליבא דרבי יוחנן יש שאומרים שם מותר ואותו חולק על הש״ס שלנו דא׳׳ר יוחנן בפ״ק דכמוכומ )לף ל .ישם( אע״פ שאמרו
אין אבילות בשבת אבל דברים שבצנעא נוהג וקצת קשה לי תימה בשמעתין אביי אשכמיה לרב יוסף דפריס סודרא ארישיה אמר ליה
לא סבר לה מר אין אבילות בשבת
אמר ליה הכי אמר ר׳ יוחנן דברים
שנצנעא נוהג שמא היה סבור דפריס
סודרא ארישיה הוה דנריס שנפרהסיא
וכמאן דאמר פריעמ הראש חונה
ולא היה מחלק נין נניתו כין חוץ
לכיתו והוא השיכ לו נניתו חשינ
מאץ דאמר יש אבילות
צנעא:
בשבת מדק תני עולה .פירש הר״א
ז״ל מדקתני ולא פירש ואין כה אכילות
אלמא אכילות גוהג כה דאס לא כן
היה לו לפרש הכי כהדיא אע״ג דעולה
לא נהג נה אכילומ דכיון דעולה
משמע דנוהג נה אנילות ומשני איידי
דקתני סיפא אין עולין סתם מנא
נרישא עולה סתם ולא נהירא ופירש
ר׳ שמעון זצ״ל מרנו מאן דאמר יש
אנילומ דקמני עולה משמע דעולה
לכל מנין שנעה ולאנילומ שינהג
כשכמ מה שגהג אממול וממוך כך
תעלה שבת לחשבונו כשם שע״ש
עולה לחשבונו מ״ד אין אבילות בשבת
דקתני אינה מפסקמ אע״ג דחשיבא
כולי האי לבטל אבילות בגוה מ״מ
אינו מפסיק דאל״כ פשיטא וקפריך
ואלא הא דקמני עולה דמשמע דנוהג
אכילות כשאר ימים ומשני איידי דקתני
גכי י״ט אין עולין לגמרי לא למנין
יש אבילות בשבת והני אמרי אק אבילות
בשבת מאן דאמר יש אבילות בשבת
דקתני עולת מאן דאמר אין אבילות בשבת
דקתני אינה מפסקת אי םלקא דעתך יש
אבילות בשבת השתא אבילות נתגא
אפםוקי מיבעיא ואלא הא קתני עולה איידי
דקבעי למיתנא םיפא אינן עולים תנא רישא
עולה ולמאן דאמר יש אבילות בשבת תא
קתני אינה מפסקת משום דקבעי למיתנא
םיפא מפסיקין תנא רישא אינת מפםקת
מי שמתו מוטל לפניו אוכל
לימא כתנאי
בבית אחר אין לו בית אחר אוכל בבית
חברו אין לו בית חברו עושח לו מחיצת עשרח טפחים אין לו דבר
לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ואינו מיםב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו
שותה יין ואין מברך ואין מזמן ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו ופטור
מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות תאמורות בתורת ובשבת
מיםב ואוכל ואוכל בשר ושותה יין ומברך ומזמן ומברכין ומזמנין עליו וחייב
בקריאת שמע ובתפלה ובתפילין ובכל מצות תאמורות בתורת >רבן גמליאל
אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן ואמר ר׳ יוחנן תשמיש המטה
איכא בעייתו מאי לאו בתא קא מיפלגי דמר סבר יש אבילות בשבת ומר סבר
אין אבילות בשבת ממאי דלמא עד כאן לא קאמר תנא קמא התם אלא משום
רמתו מוטל לפניו אבל הכא דאין מתו מוטל לפניו לא וע״כ לא קאמר ר״ג
חתם דאכתי לא חל אבילות עליה אבל הכא רחל אבילות עלית תכי נמי
א(א
אפסוק׳ מבעיא .כלומר מי צריכא
למימר דאינה מפסקת :אין מברך.
להוציא אחרים ידי חובתן :מחוך
שנתחייב באלו .קריאת שמע כר
נתחייכ ככולן :השמיש המטה איפא
בינייהו .הא דאמר נתחייכ בכולן
סבר מותר במשמיש המטה ומנא
קמא סבר אסור בתשמיש המטה:
מר .דאסר בתשמיש סבר יש אבילות
בשבת :ומר .דשרי סבר כשמואל
דאמר אין אבילות בשבת :עדיין לא
חלה אבילוה עליה .דלא נקבר:
אנל
8
ב
ב
בעא
ולא לאכילומ משוס שמחה דכמיכ בהן
כדפדשית מנא רישא נמי עולה באותו לשון עצמו דתנא בי״ט תנא בשבת דלא להפליג בלשון המשנה ומיהו עולה דשכת ׳(אינו למנין דלאבילות
לא סלקא אלא אי נהגא אבילות בגדה וא״כ לסי פירוש זה ואלא הא דקתני עולה ומשני לעולם לא נהגא ואיידי דמנא כו׳ וא״כ המשנה אין
שטמ הש״ס לומר איידי דמנא הא תנא נמי הא אלא במילמא דאמת אלא דלא צריכי אבל דברים נראים שקר אין לו לשנות ועוד יש
להקשומ לפי מה שמפרש אי הכי לימני שבמ אינו עולה והוי דומיא דסיפא יומר עד כאן לשון הר״א ובמו׳ הרב מקשה דמשמע אפילו
למאן דאמר דלא נהגא עולה למנין שכעה וא״כ ברגל נמי אע״ג דלא נהגא יהא עולה ולעיל אמרי׳ לענין שבעה לא קמכעיא ליה דלא
נהגא מצות שבעה כרגל ומתרץ אע״ג דשבת עולה רגל אינו עולה הואיל ואין אבילות כלל משוס דכתיב בהן שמחה שבמ מיהא לא
כתיב שמחה אפילו אינה נוהגת עולה בירושלמי מפרש טעמא דשכת דאין אכילות נוהג כו משוס דכתיב )משלי י> ברכת ה׳ היא תעשיר
ולא יוסיף עצב עמה ושכת כתיב ביה כרכהי( :ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין .נראה דכי היכי דשרי בפרק בתרא דתענית )לף ל(.
גבי ערב משעה באב כשר כל זמן שאינו כשלמים דין מגמו הכי כמי שד באונן מיהו אין רגילין לנהוג בהן היתר לא בכאן ולא בתשעה
באב מימה משמע דאונן חמור מאבל דלא מצינו אבל שיהא בו איסור בבשר וביין ולענין קדשים אשכחן דאבל אוכל בקדשים ואונן אסור
ובשאר דברים החמירו באבילות בכפיימ המטה ונעילמ הסנדל ועטיפמ הראש וטוכא איכא ובאונן שד ד״ל דדברים שהן משוס אבל מומר
גבי אונן ובאבילומ אסולין אבל דברים שאינם אסורין משוס אבילומ אלא משוס שיש לו להיות טרוד בקבורת מתו ולא ימשך אחר
דכדס אחדס כגון אכילת בשר ושתיית יין אסירי באונן דוקא ותשמיש המטה דמשמע בסמוך דאסור באונן בהא נמי שמא ימשך או
שמא שמחה יתירתא וחוצפה כך מצאתי ובתגלחת וכתכבוסמ לא ידעינן אי שרי כאונן ואין ללמוד איסור לגלח מדתני׳ כמס׳ שמתות ה(
היה מגלח ואמרו לו מת אחד מקרוביו הרי זה יגמור משמע הא לא התחיל אסור דלמא בשמועה איירי ולאחר שנקכר וכשם דב״א
כתכתי דתגלחת אסור דנפקא לן מראשיכס אל תפרעו )ויקרא י( הא כולי עלמא אסירי ואינהו אונניס הוו ובתשמיש המטה דאסרינן
נסמוך וראו להתיר נאנינות כדאמרינן פ״ק דכתונות )דף ר .ושס> ובאכילות אסרו דקאמרינן התם מכניסין אמ המת לחדר וכועל בעילת
מצוה ופורש והא דקאמדנן המס אנילומ דהכא קילא ואמי לזלזולי כה ומקשה מאי קולא אילימא דקתני נועל נעילת מצוה משוס דלא
חיילא אנילות עליה אינו רוצה לומר שאין קולא נדנר אלא הכי קאמר אין קולא נאכילות כי אס נאנינות ולא אמי לזלזולי נאנילומ:
ואין מבדבין עליו .פירש כקונטרס ככרכומ פרק מי שמתו )דף ינז .ושס> נרכת המוציא ואין מזמנין כרכמ המזון ותימה גני
המוציא מה שייך לומר אין מכרכין עליו נשלמא גני כרכמ המזון שייך צירוף אלא גני המוציא מאי שייך צירוף ויש לפרש
דנגמרא קאמדנן דאין מכרכין עליו אלא מצוה לחלק דהוו כשנים שאכלו שמצוה ליחלק ואין זה האונן מצטרף עמהן ואין מזמנין
עליהן עמהן לומר נבלך שאכלנו משלו ואי לא הוה מני אלא חדא הוה אמינא לענין נכרך שאכלנו משלו דאין מצטרף אנל מצטרף
להיות להם דין שלשה לנרך אחד מהן נענור חכרו להט תני תרתי ודנ״א מפרש דאין מנרכין ומזמנין חדא לומר נכרך שאכלנו
משלו וחדא לנרך כשם כמו שמזכירין שם נעשרה פירש נקונטרס נפרק מי שממו <ג״ז שס> ואינו מנרך אין צריך לנרך ברכת
המזון משמע מפירושו דאין אסור לכרך וכשמעחין נמי פירש כענין זה ומיהו מדקאמר נ ד ש פרק מי שמחו החם למאן דאמר
י( ]מוך[ ארנע אמות הוא לאסור פירש רנינו יצחק נכרכות דאיכא איסור לנרך וגס נתוססות הרנ פירש דאסור לכרך ותימה
ללכי יצחק להשתא נהגו לכלך ולזמן והיה אומר ללא איירי הכא רק כשהוא עוסק כצרט הממ שאין לו להמנטל מן המצוה אנל
בשעה שאינו עוסק שרי אי נמי כשעה שאחרים עוסקים והוא אינו עושה כלום ומיהו כירושל׳ אינו משמע כן והכי איתא התם י( אינו
אוכל כל צורכו ואינו שומה כל צורכו כו׳ ואינו מברך ואם בירך אין עוגין אחריו אמן ואס ברכו אחרים אינו עונה אחריהם אמן
ואם משום ביטול מצות עסק כמתו מה כיטול יש כעניית אמן מיהו נראה לי משום שמיעת הברכה שלא תהיה אמן יתומה ועול לאמרינן לקמן
הן עומלין ומתפללין והוא יושב ומצליק עליו אמ הלין ומשמע שאינו עוסק בו כלל אלא יושב ורומס ונראה לאסור לברך ושוב מצאתי בירושל׳
לדש סלק מי שמתו תגי אם לצה להחמיל על עצמו אין שומעין לו למה מפני כבודו של מת או משוס שאין לו מי שישא משאר ופריך
והא תניא פטור מנטילת לולב וקא סלקא לעמיה למיירי ביום טוב ובו אינו טרול לישא במשאוי ומשני תפמר בחול פירוש בחולו של
מועד ופריך והתניא פטור מתקיעת שופר אית לך למימר בחול ולא כיוס טוב אמר ר׳ חנינא מטון שהיו זקוקים להביא לו ארון
ותכריטן דתנינן ממן מחשיטן על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי הממ להביא אלון ותכריכין נמי כמו שהוא נושא משאר דמי
ממשמע דפליגי בשבת וביום טוב דאינו מכרך כמאי דאמרינן מיהו הא קשיא לן דאמרינן כסיפא כשכמ מכרך ומזמן וצריך עיון:
בעא
(6ברכות יו :שמחות פ״י,
ב ( ]במס׳ שמחות אי׳ כלהכא
אבל בברכו׳ יח .איתא ר״ש
בן גמליאל[ ,ג ( אינו אלא
למנין לאבילות ילא נהגא
אבילות כצ״ל ,ד ( ]ויברך
אלהיס את יום השביעי כ״ה
במ״ר דתי פ״ק[ ,ה ( פ״ה
היית ,י( רש״א ( t ,שמחות
פ״י ,י (1משמע לפליג בשבת
כצ׳׳ל,
גליון הש״ם
נמ׳ וחייג בק״ש ובתפלה
וכתפ־לי;
ובכל
מצות.
בברכות בברייתא זו איחא
וחייב בכל מצות האמורות
בתורה וגרי״ף שם חייב
נק״ש ותפלה ובכל מצות
האמורות בתורה.
מוםף רש״י
מי שמתו מ ו ט ל לפניו
אוכל בבית אחר .לנראה
כלועג לרש )ברכוח יז.0
כלרך
מיסב.
ואינו
המסובים בחשיבות על צלו
השמאלימ ובממה .(Dim
ואין מברך .ואינו צריך
לברך ברכת המוציא ישם(.
ואין מזמן .אינו צריך
לברך ברכת המזון )שם(.
ואין מכרכין עליו .אין
צריך שיברכו לי אתרים
בברכת הלחס )שם יח.ו.
ואין מומנין עליו .אי!
מצמרף עם שלשה לזימון
<שם> .ת ש מ י ש המטה
איכא בינייהו .לל״ש חייב
אבל בעוגה בשבת )שםו.
ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן
מסורת הש״ם
א ( ]גי׳ ר״ח מליסר[ ,נ ( ! ע י י
סיס׳ נ״ק צא :ל״ה עונל[,
ג ( ןנתונומ ל ,[.ד ( קלושין
פ :שמחות פ״ג ,ה ( אכל הגי׳
שס מי שאין לו חלוק לקרוע
כו׳ ואולי גיר׳ אחרת היתה
ועיין
לפניהם
נמהרש״א,
ו ( נשייך נמשנה ללעיל יט,[.
ז( ]ג״ז שייך למשני ללעיל
יט,[.ח(]צ״ללהמזכח מקלש
וע״ע
)ל׳ פג(.
תוססות
ססתיס פג .ל״ה ר׳ שמעון
אומר ודף קטז :ל״ה ותותס
ומוס׳ עירוני! מת .ל״ה ר׳
יהולה[,
גלק הש״ם
גמ׳ אסור אתפר ומשמיה
דר׳׳י אתמד .לא ילעתי מה
חילש
נוה
איתא
הא
ננרייתא גמ׳ לעיל לף כא
בעא מיניה ר׳ יוחנן משמואל .מיהו ר׳ יוחנן לא קיבל משמואל
אבל רבהי .מסכמ שמחות :גוייסו .כל גופו ואיכא דאמרי אבר
דאיהו סבירא ליה דברים שבצינעא נוהג כדפרישית לעיל:
שלו :פריטה הראש .שמגלה האבל ראשו בשבת ואיגו מתעטף וחזרת
הא אחד שלא פרע כוי .אע״ג דפשטי׳ דקרא הא אחר פורע
קרע לאחוריו וזקיפת המטה חובה בשבת :נטילה הםנדל .דלאו
ופורם ואם הס יעשו ימומו נראה דאסמכמא בעלמא הוא
כולי עלמא סיימי מסאנייהו בשבמ ולא מוכח דאבל הוא :לא פולי
דהא לא מייתי להו סוף פרק הנשרפין
עלמא מגלי רישייהו .בשבת ואע״פ
שמתעטף לא מיחזי כאבל :בשעה בעא מיניה ר׳ יוחנן משמואל יש אבילות
)סנהדרין >pפג (.גבי אלו שבמימה:
חימום .כשעת התחלת הצער כשעמ בשבת או אין אבילות בשבת אמר ליה אין
לשמואל לטעמיה .פי׳ בתוספ׳
סבר
דרב
הרב
אבילות בשבת יתבי רבנן קמיה דרב פפא
מיתה :וכל עטיפה שאינה בעטיפה
דעטיפמ הראש שאינה כעטיפמ
ישמעאלים .הלכך כיון דכל ימי שכוע
וקאמרי משמיה דשמואל אבל ששימש
ישמעאלים הויא עטיפה ומסממא רב
שהוא אכל ממעטף כישמעאל אס
מטתו בימי אבלו חייב מיתה א״ל רב פפא
ושמואל הלכה כרב יש מפרשין דרחיצמ
כנוהג
אינו נוטלה בשבמ נראה
8אםור אתמר ומשמיח דר׳ יוחנן אתמר ואי
ידים דקאמר הכא רשות היינו כמ״ד
אכילות דכ״ע לא נהיגי בעטיפה זו
שמיעא לכו משמית דשמואל תכי שמיע
פרק במה מדליקין )שכת דף כה(:
אלא אבלים בלבד :מחר ר״נ.
עטיפת ישמעאלים :גובי דיקנא .לכו אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל
דבלא אבילות הוא רשות אבל לר״נ
א אבל שלא פרע ושלא פירם חייב מיתת
בר יצחק דאמר המם ואני אומר מצוה
גומוח שבלחי למטה מפיו :לא שנו.
באבל נמי הוי מצוה ולא רשומ
שנאמר 1ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא
פריעת הראש בשבת דצדך לגלות
ונראה דלא צריך למימר הכי אלא הכי
חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה תפרומו ולא תמותו וגו׳ חא אחר שלא פרע
פירושו הכא דמשוס אבילומ אינו חוכה
בימי אבלו להודיע כי אין אבילות
ע״א ואלו רנריס שאנל
ושלא פירם חייב מיתח אמר רפרם בר פפא
אסור נהם וכו׳ ונתשמיש :בשבת :אלא שאין מנעלים ברגליו
תנא באבל רבתי אבל אםור לשמש מטתו
אבל יש מנעלים ברגליו מנעליו
בימי אבלו ומעשח באחד ששימש מטתו
מוכיחים מליו .דאינו אבל אבל לגלות
לעזי רש״י
בימי אבלו ושמטו חזירים את גוייתו אמר
ראשו אינו צדך ואס בא להתעטף
שייפינ״ש ]שוקניא״ה[.
שמואל פח״ז חובת נת״ר רשות פריעת חראש
בצינעא אפי׳ כעטיפת הישמעאלים אין
תלוק.
חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטח חובה
מיניה.
דמסחפינא
בכך כלום:
בקושיות :מחלין* וקורע .אע״פ
•^'•w"QI
נעילת הסנדל תשמיש המטח רחיצת ידים
שאינו שעת תימוס :כבוד אביו .שנו
מוסף רש״י
ורגלים בחמין ערבית רשות ורב אמר י אף
דברים שבצינעא .שאינו אבל לכולי עלמא אין קורע אלא
פריעת חראש רשות ושמואל מאי שנא
ניכר לנליות שהוא אנל ככך בשעח חימום :ממאן שמיעא .לרב
נעילת תםנדל דרשות דלאו כולי עלמא עבידי
)כתובות ד .(.כ ל ל ׳ יום.
אושעיא הא דאמר אין מתאחין שמע
ולד שמת בתוך שלשים יום
דםיימי מםאנייחו פריעת תראש נמי לאו כולי
אי! צריך לככדו כמותו מינה האי דאמר אין מתאתין אבוה
עלמא עבידי דמגלו רישייחו שמואל לטעמיח
להוציאו לקבורה ,לא נמטה דרב אושעיא :אונקלי .שייפינ״ש
ולא נכלינה אלא נתיק
דאמר שמואל כל קרע שאינו בשעת חימום
ונקבר חלוק שקורעו :בהון ביהו .שבצינעא
!קדושין פ.(:
דפרים
בשבת:
אבילות
לנהוג
מותר
ושני
אהת
באשה
אינו קרע יוכל עטיפת שאינת כעטיפת
אנשים .ואין צריך רניס
עטיפה
משוס
בשבת
ארישיה.
סודריה
ישמעאלים אינח עטיפח מחוי ר״נ יעד גובי
ללוותו אלא ג׳ )שם> .אכל
ל א ב א י ש א ח ד ו ש ת י דנהיג אבילות :כל ל׳ יזם יוצא דדיקנא א״ר יעקב א״ר יוחנן לא שנו אלא
נשים .משוס ימוד ,שלא בחיק .בן ל׳ יום מוציאו בחיק לבית
היו נתי הקנרות סמוכין הקכרות ולא בארון :אבל לא באיש שאין לו מנעלים ברגליו אבל יש לו מנעלים
לעיר )שםי>.
ברגליו מנעליו מוכיחין עליו כל קרע שאינו
אחד .שאין מתייחדין עם האשה:
בשעת חימום אינו קרע וחא אמרו ליח
רבינו חננאל לשמואל נח נפשית דרב קרע עלית תריםר > מני אמר אזל גברא דתות
ב ע א מיניה ר ׳ י ו ח נ ן מםתפינא מיניח א״ל לרבי יוחנן נח נפשיה דר׳ חנינא ״קרע עלית תליםר
אבילות
יש
משמואל
ב ש ב ת א ו ל א .א מ ר ליה אצטלי מלתא אמר אזל גברא דתות מסתפינא מינית שאני רבנן דכיון רכל
א י ן א ב י ל ו ת ב ש ב ת .א מ ר י שעתא מדכרי שמעתייחו כשעת חימום דמי א״ל רבין בר אדא לרבא אמר
דשמואל,
משמיה
רבנן
א ב ל ש ש י מ ש מ ט ת ו ח י י ב תלמידך רב עמרם תניא אבל כל שבעח קורעו לפניו ואם בא לחחליף מחליף
מיתה .א תאמ״רל ו מרשבמ י ה פ פדר׳א וקורע בשבת קורעו לאחוריו ואם בא לחחליף מחליף ואינו קורע כי תניא
אסור
יוחנן א ת מ ר .א מ ר ר ב החיא בכבוד אביו ואמו אותן קרעין מתאחין או אין מתאחין פליגי בה אבות
א בת חל ל י פשא ל אא מפרר ע ש מרואא לש ,ו דרב אושעיא ובר קפרא ח ד אמר אין מתאחין וחד אמר מתאחין תסתיים
ו ל א פ י ר ם ב ג ד י ו ח י י ב דאבות דרב אושעיא דאמר אין מתאחין דאמר רב אושעיא אין מתאחין
שנאמר ראשיכם
מיחה,
א ל ת פ ר ע ו ו ב ג ד י כ ם ל א ממאן שמיע ליח לאו מאבות לא מבר קפרא רבית שמיע לית אמר רבא
ל
ל
כ
מ
,
ו
ת
ו
מ
ת
א
ל
ו
ו
מ
תפרו
אבל מטייל באוגקלי בתוך ביתו אביי אשכחיה לרב יוסף דפרים ליח
ש א ח ר ש ל א פירע ושלא
פ י ר ם ח י י ב מיתה .א מ ר סודרא ארישית ואזיל ואתי בביתית א״ל לאו סבר לת מר אין אבילות בשבת
רפרם תנא באבל
רבתי,וא״ל חכי א״ר יוחנן ״דברים שבצינעא נוחג :ר״א אומר משחרב בית תמקדש
א ב ל אסור ל ש מ ש מטת
ו מ ע ש ה ב א ח ד ש ש י מ ש עצרת כשבת וכו׳ :אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל חלכח כר״ג
מטתו בימי
את גא דב לת וו .ו שאממטר וו ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא אהא יכל ל׳ יום >תינוק יוצא
חזירים
מ ש מ י ה ד ש מ ו א ל פ ח ״ ו בחיק ונקבר באשת אחת ושני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים
מימה
א
ד
המטת,
לעשותם
להודיע
ש א י נ ו נוהג א ב ל
ב ש ב ת .א ב ל נתייר ,נ ע י ל ת
סנדל,
תשמיש
המטה,
ר ת י צ ת ידים ו ר ג ל י ם ב ח מ י ן
רשות.
ורב
]פריעת[
רשות.
מאי
אמר
הראש
ומקשינן
שנא
נעילת
אף
בשבת
לשמואל
דכי
ואמו קורע לעולם וצ״ע:
הכי א״ר ״והנן דברים שבצינעא
נוהג .פסק כהלכות גדולות
כ ד יוחנן לאפוקי מרב ושמואל דאמרי
לעיל תשמיש המטה רשות ודכדס
שבצינעא הוא ובפ״ק דבתובות )דף
ל (.נמי קאמר עלה מסייע ליה לר׳
יותנן דאביי ורבא סברי כוותיה
ואע״ג דקיימא לן )לעיל דף ימ .ככ(.
הלכה כדברי המיקל ה״מ במחלוקת
של מנאיס אבל כמילמא דאמוראי לא
ט
בשבת,
אבא
קומי
ציפוראי ,א ד ם גדול ק ד ו ש צנוע הוא .ח ד ז מ ן חמון ליה שאיל
ה ו א האת מ ת נ י
ד א מ ר ש מ ו א ל ,מכסה ש פ מ ו ו ז ק נ ו ו ח ו ט מ ו ב מ צ נ פ ת ו א ו ב ט ל י ת ו .ו ה ו א א ל מ ת ה ב ל ש ו ן ע ר ב .ו ע ד כ מ ה מ כ ן ס ן ה מ ח ו י ר ב נ ח מ ן
לאודען
ע ד ג ו ב י דקנא .א מ ר ר׳ יוחנן ל א ש נ ו א ל א ש א י ן מ נ ע ל י ן ב ר ג ל י ו ,א ב ל י ש מ נ ע ל י ן כ ר ג ל י ו מ נ ע ל י ו מ ו כ י ח י ן ע ל י ו .ו ק י י מ א ל ן
דאמר
כ ר ב ד א מ ר פ ר י ע ת ה ר א ש נ מ י ב ש ב ת ר ש ו ת ) .פ ר י ע ת ת ר א ש ( ] פ י ׳ [ צ ר י ך ל ג ל ו ת ח ו ט מ ו ו ש פ מ ו ו ז ק נ ו שהיה מכסה ב י מ י א כ ל ו ,
] ל ה ו ד י ע [ כ י אין א ב ל ] ו ת [ ב ש ב ת ,א ב ל ל ג ל ו ת ר א ש ו א י ן צ ר י ך .ו א ם ב א ל ה ת ע ט ף ב צ י נ ע א ע ט י פ ת י ש מ ע א ל י ם א י ן ב כ ך כ ל ו ם .
א( ו ל א ב ע י ע ט י פ ה כ ו ל י האי .ד ה א ר ב י ו ס ף דהוא ב ת ר א ע ב ד כ ר ב .ד א מ ר ר ב א א ב ל מ ן ט י י ל [ ב א ו נ ק ל י ב ת ו ך ביתו .ו א ו נ ק ל י
היא מ צ נ פ ת ,כ ג ו ן מ צ נ פ ת ש ל כ ה ן ג ד ו ל ,כ ד ג ר ס י נ ן ב ס ו ף מ נ ח ו ת מ ע ש ה דחוני ו ש מ ע י ב נ י ש מ ע ו ן ה צ ד י ק ה ל ב י ש ו ב א ו נ ק ל י
דאין
נעצב
ר ב מתה
בשבת דגו
]מותר[
ש ב ח י ה ,א מ ר ל י ׳ הן ,א ״ ל ש א י ל
אבלות
בשבת,
דכתיב
המלך ע ל בנו) .תני
אחותו
פקיד
שבעת ימי
לחייה
ארוסתו ל א
כריה כ ד ת ה א
ו ח ג ר ו ב צ ל צ ו ל .א ב י י א ש כ ח י ה ] ל ר ב י ו ס ף [ דפריס ס ו ד ר א א ר י ש י ת כ ע ט י פ ת י ש מ ע א ל י ם ו ק א ז י ל ו א ת י בביתיה .א מ ר ליה ,ל א
ס ב ר לה מ ר א י ן א ב י ל ו ח ב ש ב ת ,א מ ר ל י ה ד ב ר י ם ש ב צ נ ע א נוהג .ו מ ק ש י נ ן ח ו ב ל ש מ ו א ל ,ו כ ל ק ר ע ש א י נ ו ב ש ע ח ח י מ ו ם אינו
ש כ ן עצרת
ק ר ע .ו ה א א מ ר ו ל י ה ל ש מ ו א ל נח נ פ ש י ת ד ר ב ו ק ר ע ע ל י ה ת ל י ס ר כ ב ר י מאני .ו ר ׳ י ו ח נ ן ק ר ע ע ל ר ׳ חנינא י ״ ג א י צ ט ל י ד מ י ל ת א ,
א ה א דתניא
אליעזר אומר
שהיא
לגביה
ילפון
ש ל א ה י ו י ו ד ע י ן ב מ ה ל פ ח ו ח ,אם
עצרח
בשלום
ב ר כ ת ה׳ ה י א
א ב ל ו ,נפק
ב נ ע י ל ת הסנדל .ו ל א
המקדש ר׳
א( נלאה לל״ל ללרב גס נחול א״צ להתעטף כעטיפת הישמעאלים ועי׳ נתוס׳ ל״ה ושמואל.
כ
מתאבל ולא
סליק
שס
טוש״ע
שפג
סי׳
ג ד מיי׳ פ״י שס
קנט
הל׳ א
שס
סמג
טוש״ע י״ד סי׳ מ סעי׳ א:
ק ס ה מיי׳ ס״ש שס הל׳
ג סמג שס טור י״ד
סי׳ שמ:
ק ם א ו ז מיי׳ פ״ה שס
הל׳ יט טוש״ע י״ד
שי׳ שפו:
ק ס ב ח מיי׳ פ״י שס הל׳
א טוש״ע י״ד ]סי׳
סעיף
שמ
וסי׳
יל[
מ
סעי׳ א:
ק ס ג ט מיי׳ שס ס״ט הל׳
א טוש״ע י״ל סי׳
שמ סעי׳ יל:
ק ם ד י מיי׳ שס פי׳ינ הל׳
טוש״ע
י סמג שס
י״ל סי׳ שנג סעי׳ ל:
.1
לביש
כשבת ,ר ב ן
יוצא
בחיק,
בשלום
כשבתא .א מ ר לון
ברכת שבת .ו ל א
אונן
לגבאי ש ל
אבילא
עליה .תני כ ל
נעליך מ ע ל
ועיר.
ש ב ג ו פ ו אם
ואין
ש מ ו א ל הלכה
באשה אחת
כרבן
ובשתי
בניו ך א ש י כ ם
א ל תפרעו ובגדיכם ל א
תפרמו ו ל א
ועל
תמתו
כ ל ה ע ך ה יקעיף ו א ח י כ ם
ב ל בית י ש ר א ל יבכו א ת
ה ש ר פ ה א ש ר ש ר ף יי:
ויקרא י ו
רבינו ח נ נ א ל ) ה מ ש ך (
)ליה(
אמר
ליה
אזל
ג ב ר א ד ה ו ה מ ם ת פ י נ א .הנה
קרעו ב ש ע ת שמועה ש ל א
חימום.
בשעת
רבנן
שאני
שעתא
ופרקינן
דכיון
מדברי
שעת
דבל
שמועתיה
כשעת
שמועה
תימום ד מ י .ר ב א
מהכא,
שבעה
ואם
אמר
דתניא א ב ל ] כ ל [
בא
מחליף,
קורעו
לפניו.
להחליף
תלוקו
וקורע
שלובש.
שלא
ופרקינן
החלוק
הנה
קריעחה
בשעת
חימום.
כי
ההיא
תניא
שקורע כ ל חלוק
שלובש
אפילו כ ל שבעה,
בכבוד
אביו
תשלום
ואמו.
הברייתא,
ובשבת
קורעו
לאחוריו,
כדאמרן
תזרת
]קרע
בשבת
לאחוריו
חובה[ ,ואם ב א
להחליף
בשבת
מחליף
חלוקו
ו א י נ ו קורע .י ר ו ש ל מ י חרי
שהיה
מחליף בגדיו ]כל[
שבעה
חייב לקרוע כולן.
אותן
קרעין
אינן
מחאחין.
מתאחין
אסיקנא
ו ב ר קפרא .י ר ו ש ל מ י א ב ל
ש ב א מן
והיה
הדרך
ר ג ל י ו קיהות מ ו ת ר ל ר ח ח ,
שאין רחיצת צונן רחיצה.
תני
אבל
מהלכין
ומנודה
שהיו
מותרין
בדרך
בנעילת הסנדל ו ל כ ש י ב ו א ו
לעיר יחלוצו ,וכן בתשעה
באב ,וכן
בתענית צבור.
ת נ י מקום
לשאול
כשלום
שנהגו
בשבת
אכלים
ש ו א ל י ן ] .ר ׳ א ו ש ע י א [ רבה
ח מ א אבלין
בשבת ואמר
ל ה ו שלום עליכם כמנהג
מ ק ו מ נ ו .ר ׳ יוסי ב ן ח ל פ ת א
הוה משתבח בר׳
מאיר
בעין
אהן
א ת ו ן מ י ד ע חייליה,
יוסיף ע צ ב עמה ,ז ו
שמתאבלןץ[
עליו
דילפון
אתא
כמו
אבלות,
מתאבלין
ל ג ב י ה ר׳
עובדא
מינך
עמו.
גוריון
דבשבת
א פ י ל ו ד ב ר תורה .א מ ר ר ׳
הכיפורים
גמליאל.
או
חלוקח אכוה דרי אושעיא
ב נ פ ש בניו ו ב נ ו ת י ו .
השנה ויום
ולאלעזר
ולאיתמר
ר ג ל י ך ( .ר ׳ יונה ס ל ק
אליו ד ב ר ,
ב ח ס ר ו ן מ מ ו נ ו אם
גמליאל אומר ר א ש
ונקבר
דובר
וייאמר נ ) ש ה
אהר:
אל
ב ש ב ת .א ת ו א מ ר ו ל י ה ר׳
סנדלי .א מ ר ליה אנת ) ד כ ר ( ] ס ב ר [
עובדא מ ב ר נ ש
ביסורין
אבילא
תעשיר ,זו
כרגלים .א מ ר ג י ד ו ל ב ר מ נ ש ה א מ ר
תינוק כ ל ל׳ י ו ם
]מיי׳ פ״ה שס הל״ה
סעיף א[:
אבא
הסנדל
ד א מ ר כ ל ק ר ע ש א י נ ו ב ש ע ת ח י מ ו ם אינו ק ר ע ,ו כ ל ע ט י פ ה ש א י נ ה כ ע ט י פ ת י ש מ ע א ל י ם אינה ע ט י פ ה .פ י ׳ ע ט י פ ת י ש מ ע א ל ף ם [
סי׳ שמ סעיף א[:
אמרן מספקא לי כי היכי דשד בתוך
ביתו הני דבדם דקריעה אי הוה אסור נעילת הסנדל בצנעא וכל שאר דכרים :י( עצרת בשבת .וכ״ש ר״ה ויוה״כ ר״ג אומר
ר״ה ויוה״כ כרגלים וכ״ש עצרת לאחר חורבן ולישגא לא אתי שפיר דהוה ליה למתני ר״ג אומר אף ר״ה ויוה״כ כוי:
'(וחכמים אומרים לא בדברי זה בוי .ולא שייך למימר היינו תנא קמא דנימא כולהו אתו לפרש מילתא דתנא קמא כי ההיא דלא ירבה
לו נשים בפרק כ׳ דסנהדרין )דף כא (.וההיא )דהמקדשאי( :הלכה כר״ג .מימה כיון דאמר שמואל )לעיל דף יח .ככ (.הלכה
כדברי המיקל באכל אמאי איצטריך למיפסק הלכה כר״ג וי״ל דחומרא נמי היא דאם קברו סמוך לחשיכה ולא היה לו שעה אחת לנהוג בו
אבילומ או קברוהו נכרים ביום טוב או שמע שמועה קרובה ביום טוב אם הם כרגלים אינם עולים למנין שכעה ואם הס כשכת עולים:
ד א מ ׳ ר ש ו ת ד ל א ו כ ו ל י ע ל מ א מ ס ג י במסני ,פ ר י ע ת ה ר א ש נ מ י ל א ו כ ו ל י ע ל מ א ע ב י ד י ד מ ג ל י ר י ש י י ה ו .ו פ ר ק י נ ן ש מ ו א ל ל ט ע מ י ה
עשי! מד״ס נ נטוש״ע י״ד
ומכאן קשה לי על מה שפי׳
למעלה )לף כ (:הדגרסי׳ רבי חנניא
מי שאין לו אלא חלוק אחד דמייד
בכה״ג דמחליף וקורע דהא גבי אביו
ואמו אמר הכא מחליף וקורע כל
שבעה ולעיל ) (00אמרי׳ על אכיו
ח
חובה.
אנל הל׳ א
דמנעליו
מהני מוכיחין ונמצא דאינו חוכה כי
אם האחד ושמא במנעלים יש הוכחה
יומר :וכל קרע שאינו בשעת
הימום אינו קרע .נראה דהא דאמר
לעיל)דף כ (:מי שנזדמן לו חלוק במוך
ז׳ אע״פ שאינו שעמ חימום שמא
דוקא כגון שקרע כבר והכא מייד
כשלא קרע עדיין א״נ כגון שאין לו
חלוק בשעה ראשונה חייכ לקרוע
כשיהיה לו אפי׳ שלא בשעת חימום
ולי נראה דככל שעה שיוכל להתחמם
על מתו אפיי לזמן מרובה אחר מיתתו
קרוי שפיר כשעת חימום כמו שאמרו
ברבנן משוס דמדכד שמעתייהו הוא
הדין נמי ככל מת שיוכל להתחמם
עליו והא דפדך כסמוך ולא משני
הכי משוס דבלאו הכי משני שסיר:
כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו.
ה
פריעת
היכי
סמג
מוכיחין עליו אמאי לא אמד׳ אחד תורה אור השלם
ג
הראש,
קנח א מיי׳ פ״ח מהל׳
להראות אכילות בשכת:
ל א שנו שאין לו מנעלים ברגליו.
נ
חורח קרע לאחוריו ,זקיפת
כד.
עין משפט
נר מצוה
כרגלים.
איכא
אנשים ,א ב ל ל א
מתני'
יוחנן
מ ש ח ר ב בית
דייקינן
מינה
וכל
דאמרי להא ד ר ב גידול
באיש אחד
ושתי
נשים.
כד:
עין משפט
נר מצוה
ק מ ה א ב ג ד מיי׳ פי׳׳נ
מהל׳ אנל הל׳ י
והל׳ יא טוש״ע יו״ר סי׳
שנג סעי׳ ה:
ק ם ו ה מיי׳ שס הל׳ ט
סמג עשי! מל״ס נ
טוש״ע י״ל סי׳ שמל סעיף
ל:
ק ס ז ו מיי׳ ס׳׳י שס הל׳
ג סמג שס טוש״ע
י״ל סי׳ שצט סעי׳ ת:
ק פ ה ז מיי׳ פ״א מהל׳
חגיגה הלכה ז:
ק ם ט ח מיי׳ פ״י מהל׳
אבל הל׳ ג סמג שם
טוש״ע י״ל סי׳ שצט סעי׳
ט ]וטוש״ע א״ת סי׳ תקמח
שעיף יל[:
ק ע ט מיי׳ שס הל׳ ל
טוש״ע שם סעי׳ יא
]וטוש״ע א״ח שס סעיף
טז[:
ק ע א י מיי׳ פ״ו מהל׳ י״ט
הל׳ כג ופי״א מהל׳
אבל הל׳ ]א[ נ סמג שם
ולאוץ עה טוש״ע א״ח סי׳
תקמז סעי׳ ו וטוש׳׳ע י״ל
סי׳ תא סעי׳ ב:
ק ע ב כ מיי׳ שם טוש״ע
א״ח שם סעי׳ ו ד״ל
שס סעי׳ ל:
ואלו מגלהין פרק שלישי
*(דלוםקמא .ארון :ואין עומדין עליו בשורה .אין צריך לעמול עליו
אבא שאול אומר אף כאיש אחד ושתי נשים .מפורש כמסכמ
כשורה .כשחוזרין מכית הקכרות עוכרין לפני האכל כשורה וכל אחל
קדושין »לף פ :ושם( אע״ג דאין איש אחד מתייחד עם
אומר לו ממנחם :ברכה אבלים .כרכה שאומר כרחכה כלאמר
שתי נשים כשעת אכילות דטרידא שרי:
בכתוכוח )ל׳ ח :(:הנחומי אבלים .כל שכעה הולכין לנחמו בכימו:
ואין אומרים עליו ברכת אבלים .פירש כקונטרס דמיירי כלא
אחל:
באדם
בכהן{.
הניעלה
כלו לו חדשיו ומיהו אפיי מייד
באגפיים .כשני כני אלם לרך
ככלו לו תדשיו נהי דמתאכליס עליו
אבא שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשים
ככול :ואבריו כבן שהים .שאכריו
כדאיתא כפרק ר״א ) ש 3פ ל׳ קלו.
ואין עומדין עליו בשורח ואין אומרים עליו
גלולים :מצהיבין .מרגישין ומצערין:
)3טרומ
ושם( וכפרק יש ככור לנחלה
ברכת אבלים ותנחומי אבלים בן שלשים
ניכר לרבים .שהיו מכירין ככר
לף ממ (.מ״מ אין מחמידן עליו כל כך
א
יוצא בדלוסקמא רבי יחודת אומר לא
שהיה רגיל לצאת מן הכית :מה הן
לצערו כדאשכחן כהני דסמוך דלפי
דלוםקמא חניטלת בכתף אלא תניטלת
בהספד .כמה יהא גלול שמצוה
מה שהוא גדול מחמירין לכבודו:
להספידו :עניים בני שלש .לפי
באגפיים ועומדין עליו בשורח ואומרים עליו
ברכת אבלים ותנחומי אבלים.
שהעני מצטער על בניו יומר מן
ברכת אבלים ותנחומי אבלים א ( ב בן י״ב חדש
שמנחמים אותו בדברים:
העשיר לפי שאין לו שמחה אחרת :יום
לעיל )ע״א( פירש בקונטרס דאם בא
יוצא במטח ד״ע אומר חוא בן שנת ואבריו
אהד לפני עצרה .היה אבל :הרי כאן
להחליף כגדים שכבסו קודם הרגל כבן שתים חוא בן שתים ואבריו כבן שנח
ארבעה עשר .דעצרח חשוב כשבעה
ללבוש בגדים שהן מכוכסין כי חלוק
יוצא במטת ר׳ שמעון בן אלעזר אומר גתיוצא
וזהו יום שלפני עצרח חשוב ז׳ דסבר
הוא מלבוש ומכאן י>משמע שר׳ שמעון
במטת רבים מצתיבין עליו אינו יוצא במטת כי האי חנא דלעיל )ל׳ pדאמר
היה ממיר כגדים שכבסו קודם הרגל
ובתוס׳ פי׳ אם בא להחליף ללבוש אין רבים מצחיבין עליו ר״א בן עזריח אומר
אפילו יום אחד אפילו שעה אחת
כרגלים י(:
דאמר עצרת
וכמאן
י ניכר לרבים רבים מתעסקים עמו אינו ניכר
בגדים שאינם מטכסים כי חלוק הוא
מתני׳ טל מטה זקופה .יושכין
לרבים אין רבים מתעסקים עמו ומת חן
מלבוש ורגילים ללובשו ולהחליף בלא
כמפיהן:
חולצין.
המנחמין:
טכוס ור׳ יצחק זקיגי סוכר כך ועל
בתספד רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר
גמ׳
פירש״י הקשה דאי ש ד כגדים שככסו
ק ע ג ל מ מיי׳ הל׳ יט שס קודם אכלו ומסתמא הכי נמי שרי
והל׳ אנל שס הל׳ ג בגדים המגוהציס קודם אבילות וא״כ
טוש״ע א״ח שם סעי׳ ת
מנין לו למעלה דאביי כרבי י״מנא
וי״ל שס:
ב״ר אלעזר בן שמעון שמא מקודם
אבלו היו מגוהצין ד״ל דמדשרו הני
דוקא ולא חדשים לבנים ש״מ דסבירא
רבינו חננאל
א ב א ש א ו ל א ו מ ר אף ב א י ש להו הכי ומיהו זהו המנהג עתה
א ח ר ו ב ש ת י נ ש י ם .ו א י ן שמלכישין אותו לאדם אמר יום או
עומדין עליו בשורה ,ואין
א ו מ ר י ן ע ל י ו ב ר כ ת א ב ל י ם תצי יום ואין זה קרד בגד מכוכס
ו ת נ ח ו מ י א ב ל י ם .ב ן ל ׳ יום לדדיה :רבי עקיבא אומר בן
יוצא בדלוסקמא .ר׳ יהודה
שנה כ י .ולא סגי בי״ב חדשים
דלוסקמא
לא
אומר
ה נ י ט ל ת ע ל ה כ ת ף א ל א ובמסכת שמחות ט( נראה לי ר״ע כו׳
ה נ י ט ל ת ע ל א ג פ י י ם .פירוש דלא בעי ג׳ שנים ואם ממ
בשורה,
עליו
ועומדין
ו א ו מ ר י ן ע ל י ו ב ר כ ת א ב ל י ם ביום שלשים פוסק בפ׳ יש בכור
ו ת נ ח ו מ י ] א ב ל י ם [ .ב ן י ״ כ )כטרות ר׳ ממ (.שלשים יום באדם
ח ו ד ש י ו צ א ב מ ט ה .ר׳ אינו נפל ויום שלשים לענין אבילות
שנד.
אומר בן
עקיבא
ו א ב ר י ו כ כ ן שנתיים ב ן כיוס שלפניו ואינו מתאבל וה״ה
ש נ ת י י ם ו א ב ר י ו כ ב ן שנה,
מועד קטן
ממורת הש״ם
עניים בני שלש עשירים בני חמש רבי
יחודח אומר משמו עניים בני חמש עשירים בני שש ובני זקנים כבני עניים
אמר רב גידל בר מנשיא אמר רב חלכח כרבי יחודח שאמר משום רבי
ישמעאל דרש ר׳ ענני בר ששון אפיתחא דבי נשיאח ־יום אחד לפני עצרת
ועצרת תרי כאן ארבעת עשר שמע רבי אמי ואיקפד אמר אטו דידית היא
דרבי אלעזר א״ר אושעיא חיא דרש רבי יצחק נפחא אקילעא דריש גלותא
יום אחד לפני עצרת ועצרת חרי כאן ארבעת עשר שמע רב ששת איקפד
אמר אטו דידיה היא דר״א אמר ר׳ אושעיא חיא דא״ר אלעזר א״ר אושעיא
י מנין ״לעצרת שיש לת תשלומין כל שבעח שנאמר בחג תמצות ובהנ
תשבועות <* מח חג תמצות יש לת תשלומין כל שבעת אף חג תשבועות
יש לת תשלומין כל שבעה ״אדבריה רב פפא לרב אויא סבא ודרש יום
אהד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן ארבעה עשר אמר רבינא
חלכך יום אחד לפני חחג וחג ושמיני שלו חרי כאן עשרים ואחד יום
רבינא אקלע לסורא דפרח א״ל >רב חביבא מםורא דפרת לרבינא אמר מר
יום אחד לפני ראש חשנח וראש חשנח חדי כאן ארבעח עשר אמר
לית אנא מםתברא כרבן גמליאל חוא דאמינא :מתני" ־אין קורעין ולא
חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת ואין מברין אלא על מטת זקופת:
ה
1
ח
ט
ד
כ
מסממא לענין בכור:
יוצא במטה .ר ב י ש מ ע ו ן
ב ן א ל ע ז ר א ו מ ר ה י ו צ א דרבי אלעזר א״ר אושעיא היא.
גמ׳
רב־ן ) מ ת י י ה ב י ן (
במטה
והא דלא מייתי ברייתא
] מ צ ה י ב י ן [ ע ל י ו .ר׳ א ל ע ו ר
ב ן ע ז ר י ה א ו מ ר נ י כ ר ל ר ב י ם לר״א בן יעקכ למפיק משלומין מוקראתם ובקצרכם איזהו חג שאמה קורא וקוצר הוי אומר זה חג השבועות וריש לקיש אמר חג הקציר
רבים מ ת ע ם ק י ן ב ו ,אין איזהו חג שאתה חוגג וקוצר כו הוי אומר זה עצרת דש לומר ללא ילעיינן כמה ימים אי לאו מלרבי אושעיא כלאימא פרק אין לורשין
נ י כ ר ל ר ב י ם א י ן ר ב י ם )חגיגה לף יז :ושם( אלא קשיא מנא ליה לעצרת כרגלים כזמן הזה הא ל״כא משלומין ונהי לממני׳ הכי משמע מלקאמרי עצרת כרגלים
הן
כו .מה
מתעסקין
ב ה ס פ ד .ר ׳ מ א י ר א ו מ ר משמע לגמרי מיהו היא גופא מנא ליה י״ל כיון לעצרת חל יומא ונחשב כמו פסת וסוכות בזמן שבית המקלש קיים לענין תשלומין
עניים
ל
א
ע
מ
ש
י
ר׳
משום
משיב נמי ללילן כרגל לפסת וסוכות מיהו בר״ה ויום הכפולים משמע ללא סכילא להו הכי לליהוו חשיכי כשכעה ימים מללא גקט
בני ש ל ש ,עשירים בני
ת מ ש .ר ׳ י ה ו ד ה א ו מ ר אלא עצרת ולית ליה לרבן גמליאל ורכ פפא לכסמוך לאמרי אפילו ר״ה דוה״כ ישנן כרגלים ללעולס הוא במקום פסח וסוכות הקשה
מ ש ו ם ר ׳ י ש מ ע א ל עניים בתוספות הרב מה אנו צריכים שיהא ראש השנה כשבעה ימים בלאו הכי נמי מומר לגלח ערכ יום כפורים להד קובר אמ מתו שמונה
ב נ י ח מ ש ,ע ש י ר י ם בני ימים קודם יום כפורים דכטלה הימנו גזרת שלשים ומירץ לנפקא מינה אס לא גילח ערכ יום כפורים לאינו מגלח אחר יום כפורים
כבני
וקנים
ש ש ,ובני
]עניים[ .א מ ר ג י ד ו ל ב ר אכל עמה דחשכינן ראש השנה כשבעה דום הכפולים כשכעה וערכ ראש השגה כשבעה ימים קודם ובין ראש השגה ליום כפורים שכעה
מ נ ש ה א מ ר ש מ ו א ל ה ל כ ה ונקיט ליה כמר יום כפורים שני ימים ומגלח ואין נראה לי תירוץ זה דהא קיימא לן כאכא שאול דאמר לעיל )ל׳ יט (:מגלח אחר הרגל
כ ר ׳ י ה ו ד ה ש א מ ר מ ש ו ם ר׳ אלא יש לפרש דנפקא לן מינה לענין שמועה רחוקה דחשבינן לה שמועה רחוקה כהני שני ימים אחר יום כפודם וזהו דוחק גדול כי
י ש מ ע א ל .י ר ו ש ל מ י תני אין
מ ר א י ן פנים ל א ב ר א ש ש נ ה זה אינו מפורש כשום מקום שמחשכ שמועה רחוקה פתות משלשים יום ויומר היה יכול לומר לענין דחשכינן אחר ראש השנה שכמ
ו ל א ב י ו ם ה כ י פ ו ר י ם .ר׳ שלישית דאמר לעיל יושכ כמקומו מיהו אין זה נראה שום קושיא כלל דהא דאמר שמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרמ שלשים יום
חוקיה הוה ל י ה ע ו ב ד א ,
היינו דוקא היכא דנהג אבילות שבעה ימים אבל זה שלא נהג אבילוח ט אס יום אחד לא אמדנן יום כפורים תכטל שלשים וממהתי
סלקין ר ב נ ן ל מ ח מ י ליה
א פ ו ן ב צ ו מ א רבח,א( אמי למה לא פירש הרב כך ט דבר זה פשוט ובסמוך פירש כענין זה הרב יום אחד לפני החג ותג ושמיני שלו ה ד כאן כ״א יום דדוקא
ל ו ן כ ל ו ם א מ ר ו א י ן מ ר א י ן כהני אומרים דשמיני עצרת הרי כ״א יום אבל מת ברגל שלא נהג אבילות קודם הרגל לא הוי שמיני עצרח ט אס יום אחד למנין
פנים ל א ב ר א ש ה ש נ ה ו ל א
ב י ו ם ה כ י פ ו ר י ם ] ,א [ ל א שלשים כך נראה לי ואיני יודע הכירור כך פירש הרכ ופירש כהלכות גדולות דהשתא דאית לן תרי יומי אי שכיכ ליה שיככא כיום טוכ ראשון
מ פ נ י ה ת פ י ל ה .ש נ י י ה ה ו א לא ינהוג אבילות עד מוצאי יום טוב שני )ימים( ואותו יום טוב שני עולה למנין שכעה ואי שכיכ כיום שני ההוא יומא נוהג אכילות דטון
י ו ם ה כ י פ ו ר י ם ש ח ל ל ה י ו ת דיוס טוב שני דרבנן אתי אבילות דאורייתא דיוס ראשון דהר מן המורה כדאמרינן בזבחים <ל׳ ק >:ומבטל יום שני דרבנן ואין נראה
כשבת.
ב ( ד ר י ש ר ׳ עינוני
מ י ש ק ב ר את מ ת ו יום אחד
ל פ נ י עצרת ,ח ש ו ב כ ש ב ע ת
ימי האבל
אבלו,
ופסקו ו׳ ימי
ועצרח
כ ש ב ע ת י מ י הרגל,
ר׳
אלעור
מנין
חשוב
דאמר
לעצרת
ש י ש לה ת ש ל ו מ י ן ש ב ע ה
מ
ל
לר״י וגס אין נוהגין כלל ובמקום אחר פירשתי׳(:
אלא קרוביו .ירושלמי וכלכד קרוכיס הראוין להמאכל כהדא דרכי אכין דמך כמועדא לא גמל ר׳ מנא חסדא אמר כמר מועדא
כגון
גיעכדא ליה יקרא ואסיק חכם שמת הכל כקרוביו מבדן עליו אלו ואלו נראה לי מכאן משמע שיש הבראה בלא אבילות
ברגל ולקמן )ל׳ כה (:אמר אפי׳ רכו שלמדו חכמה אינו יושכ עליו אלא יום אחד וממיהני אס כן נצטרך הכראה לשמועה רחוקה ולא מצינו
ברבי חייא שעשו לו הבראה אלא קאמר לעיל )לף כ >:והולך כלי אחד לכית המרחץ ושמא לענין הכראה החמירו משום כבוד החכם:
s
וכף
ש נ א מ ר ב ח ג ה מ צ ו ח ו ב ח ג ה ש ב ו ע ו ת ו ב ח ג ה ס ו כ ו ת ,מ ה ח ג ה מ צ ו ת י ש ל ה ת ש ל ו מ י ן כ ל ש ב ע ה ,ש א ם ל א ה ק ר י ב ביום ר א ש ו ן י ש ל ו ל ה ק ר י ב כ ל י
1
החג ,כ ך עצרת י ש ל ה ת ש ל ו מ י ן ש ב ע ה כחג המצות .הרי ו׳ לפני עצרח,
ו ע צ ר ת ש ב ע ה ,ה ר י א ר ב ע ה ע ש ר .מ ש ל י ם ש ש ה ע ש ר י ו ם ו ה ר י ג מ ר ו ל ו ש ל ש י ם ו מ ו ת ר ב ח ס פ ו ר ה .א ד ב ר י ה ר ב פ פ א ל ר ב אויה ס ב א ר ־ ר ש י ו ם א ח ד ל פ נ י ר א ש ה ש נ ה ו ר א ש ה ש נ ה ה ר י ״ ד .א מ ר ר ב י נ א ה ל כ ך ה ק ו ב ר א ת מ ת ו
י ו ם א ח ד ל פ נ י ה ח ג ,ש ב ע ה ,ו ה ח ג ש ב ע ה ,ו ש מ י נ י ש ל ו ש ה ו א ר ג ל ב פ נ י ע צ מ ו ,ה ר י כ א ן ע ש ר י ן ו א ח ד י ו ם .ו ז ה ו ש א מ ר ו ] ש מ י נ י [ ר ג ל ב פ נ י ע צ מ ו ל ע נ י ן פ ז ״ ר ק ש ״ ב .פ י ר ו ש גו ר ג ל ב פ נ י ע צ מ ו ו ה ו כ ד י ל ח ש ב י ו ם ש מ י נ י ש ל
חג ה ס ו כ ו ת ש ב ע ח ימים ל א ב ל ל מ נ י ן ש ל ש י ם .מ ת נ י ' א י ן ק ו ר ע י ן ו ל א ח ו ל צ י ן כ ת ף ,ו ל א מ ב ר י ן א ל א ק ר ו ב י ן ש ל מח.
א( פי׳ ויוה״נ חל אז בשבת.
pנירושלמי שס איתא שנ״א הוא יוה״נ שחל להיית נחול יפי׳ לאין חילוק לנין שתל נשנת ונין שחל נפול לעולס אין מראין פנים.
ג> לירי רניגו אלי הונא נתוס׳ ר״ה לף ל׳ ע״נ ל״ה סז״ר קש״נ נשמו של רבינו ז״ל.
א ( ]שמחות פ״ג ע״ש!,
ב ( חגיגה יז .ר״ה ל ,:ג ( ]ע׳
פרש׳׳י ניצה כנו ,[.ו ( נג״מ
סא :הגי׳ רנ מנינא ,ס( ]ל״ה
ללוסקמא
אחרי
ל״ה
תנתומי[ ,י( ולעיל יט,[.
(1משמע שרש״י היה מתיל
נגלים שננסו קולס האנל
וכמוס׳ פי׳ כצ״ל ,ח ( לאניי
נרכי ורכא כראנ״ש עי׳
רש״ש ,נו( פ״ג גרסי׳ נן ג׳
שנים יוצא נמטה ר׳ עקינא
כו׳ פי׳ רלא נעי ג׳ כו׳ נצ״ל,
י( ]עיי! תיס׳ כרכות מה
ל״ה מצוה לרניס שאני[,
תורה אור השלם
.1ש ל ו ש פעמים בשנה
יךאה כ ל זכוףף את פני
יי אלהיך במקום א ש ר
יבחר בחג המצות ובחג
השבעות ובחג הסכות
ו ל א יראה את פני יי
דברים טו טז
ריקם:
הגהות הב״ח
) א ( גפ׳ נחג המצות ונחג
השמעות ובחג הסוכות
מה חג המצות:
בליון הש״ם
תום׳ דייה א ל א כו׳ כגון
ברגל .עיין לעיל רף כ ע״א
תל״ה שכנר:
מוסף רש״י
מנין לעצרת ש י ש לה
ת ש ל ו מ ץ כ ל שבעה.
לאילו כתג הסוכות ונחג
המצות נפקא לן)חגיגה ט(.
מומגותס אותו מג לה׳
שכעת ימים ,יכול יהו חוגגין
כל ז׳ ת״ל אותו ,אותו אתה
תוגג ואי אתה חוגג כל זי,
אם כן למה נאמל ז׳
לתשלומים ,שאס לא חג
חגיגתו נראשון יקריכנה
נשני ;ר״ה ד .(:מה חג
המצות י ש לה ת ש ל ו מ י ן
כ ל שבעה .נלרנינן קראי
לחג השונות ,והוא הלין
לתג המצות ,שהרי אף הוא
שנעת ימים
!חגיגה יז.!.
אדבריה .הנהיגו ומטייל
עמו נמנואות העיר !ביצה
ואלו מגלחין פרק שלישי
מסורת הש״ם
מועד קטן
עין משפט
נר מצוה
ךף»
׳ ״ י•
,
וכף כדא אארעא ואנה עליה ספד תורה .ונראה דאפילו הספר
מורה מונח כגבוה ממנו לא שרי מללא אותבוה לספר
תורה כגכוה ממנו וכן פירשמי כמנחות כפרק הקומץ רכה <לף
לב >:ל( ושם הארכתי:
א ( שנמ קה :ןתיספמא גמ׳ לספר הזרה .למורה קרויה נר שנאמר )משלי ו( ט נר מצוה
ןמשמע ליה
ס״כ[ ,ב (
ומורה אור ונשמה נקראת נר לכתיב <שס כ> נר מאלהים נשמת
להש״ס למיידי אפי׳ נאינו
כשר כ״כ תוש׳ נשנת שם אלם :שמטההיה בפומין .והוי כמאן לגמרינן מיניה :מאי דהוה
ל״ה לתניא( ,ג ( ]נע״י הוה .הואיל ללא קרעו כשעמ מימה מו לא קרעי :למקרט לאלהר.
ליתא[ ,ד ( ]מנחות לנ:
ע״ש[ ,ה ( ]צ״ל רנ חסלא[ ,בלא הספל :לאוהזבי ס״ה אפזרייה.
ורבי ח״א ריבץ תורה וכו׳ .והקשה
! 0נ״ק לב :נ״נ כנ ,[.ולומר קייס זה מה שכתוב בזה :לא
למשמע
הרכ
כתוספומ
גמ' ואפי׳ חכם וחתניא איאחכם שמת הכל
] (1צ״ל להו[ ,יז( ]צ״ל ה׳[ ,הוה נפיק פוריא מבבא .לזוטר הוה
כירושלמי י״שרכ הונא מת קולס רכי
קרוביו תכל קרוביו סלקא דעתך אלא חכל
ט ( לבל הלר נא״י שרר בלא
עץ ,י( ]ישעיה לג[ ,נ ( ומגי! בבא :מפוריא לפוריא .לממו במטה
חייא לאמר ליה לרכי חייא ארונו בא
ג
ב
חולצין
ותכל
עליו
קורעין
חכל
כקרוביו
אף על המתיס ת״ל וכפל אחריתא קטנה שתצא לרך הפחח :אל
והכא משמע שרבי חייא ממ קולם רב
אלמתו עמו עיין בילקוט טגלה חדשה .אותה עגלה ששיגרוהו עליו י והכל מברין עליו ברחבה לא צריכא
הונא ונראה לי לרב הונא אחר היה
חלק ב סוף רמו תמלג ובע׳׳י
דלאו חכם הוא ואי אדם כשר הוא החיובי
בפרש״י לא גרס כלאיתא פלשתים בה ובאותה עגלה הביאו
ואומו שבימי רבי חייא אין זה רב
בכתובות והוסיף ואין ישיבה לול מבית אבינלב לעיל לול :פרוס
הונא מלמילו לרכ ע״כ ומיהו קשה
מיחייב למיקרע דתניא מפני מח בניו
בארן אלא לקבורה ע״ש,
והרחיבוהו:
בבא .שברו הפתח
בירושלמי קאמר בעובלא להכא רב
ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים כדי
ל( ועיין שם בתיס׳ ר״ה
שורה
שטנה
שאין
לו.
גרמה
בבל
הונא ריש גלומא ולפי הענין של
אסור לישב[ ,מ ( ]סיף כלאים
שיבכת ויתאבל על אדם כשר יבכת ויתאבל
ובכתובות פי״נ[,
בחוץ לארץ :טפח ליה אביה .רב
הירושלמי היה משמע לזקפיה ר׳ חגא
ערבונא קא שקיל מיניה אלא מפני שלא בכת
חסלא בסנללא שטפח לו לרב נחמן
לאלוניה לרכ הונא כלי שלא יהא
ותתאבל על אדם כשר ישכל הבוכה ומתאבל
על סנללו כאדם שנוגע על רגל
משב אצל הצליקים והכי איתא כסי׳
על אדם כשר מוחלק לו על כל עונותיו
חכירו כחשאי כלי שלא ישמעו
רכינו חננאל ררכ הונא ריש גלותא:
הגהות הב״ח
בשביל כבוד שעשת לו דלאו אדם כשר
) א ( נטי ומשמע ליה קמיה .העומלים סביב מטחו לרב הונא .ע״א
חכם כיון שהחדר פניו .פירוש חכם
נ׳׳ב פירוש הייתי משמש הכהו בסנדלו :לא הטרוד טלמא .לא
שמת כיון שהחזיר פניו אותו
חוא אי דקאי חתם בשעת יציאת נשמת
לפניו:
תטרח בקושיות :שהיה פגר .כלומר
שקרע וגרסינן אפילו תכס שקרע על
חיובי מיחייב דתניא רבי שמעון בן אלעזר
ויש
יותר.
ולא
הוה
שעתא
ההיא
החכם כיון שהחזיר פניו שולל לאלתר
אומר 5״העומד על המה בשעת יציאת
אומרים שהיה כבר בארץ ישראל
למשוס ככולו של חכם הקורע התירו
גליון הש״ם
נשמה חייב לקרוע למה זה דומה לספר
ג מ ׳ םילתא דלרביה לא ששרתה עליו רות הקודש :פי אסקוה
לגנאי הוא לצאמ בכגר קרוע ולא נהיר׳:
תורח שנשרף ״שחייב לקרוע דלא קאי תתם
ם״ל אנן ״קום נעביד .לההם .לארץ ישראל לקוכרו שכל
שפעו
בשעת יציאת נשמח כי נח נפשית דרב
עיין בבא קמא לף ח ע״א הנקבר שם נקבר בלא חטא ט( שנאמר
תלייה אלא שהניחו:
םפרא לא קרעו רבנן עליה אמרי לא גמרינן מיניה אמר לחו אביי מי תניא
העם היושב בה נשוא עוף( כדאיתא
בכתובות )דף קיא(.׳( :לדלויי רישין .תרב שמת חכם שמת תניא ועוד כל יומא שמעתתיה בפומין בבי מדרשא
לאדם תשוב היה והוה לן בושת
םבור מח דחוח חוח אמר לתו אביי תנינא תכם כל זמן שעוסקין בחםפד
מוסף רש״י
ו כ ף כדא אארעא .כפה לללויי רישין :ואםי להפא .לסבורין
חייבין לקרוע םבור למיקרע לאלתר אמר לתו אביי תניא טחכם כבודו
כד על הארץ ,ואותיב ספר שהוא חי :שלדו .גופו קיימת
בחספידו כי נח נפשית דרב תונא סבור לאותובי םפר תודח אפורייח אמר
תורה עילויה .והנית ס״ת יוצאין :לא סיימוה קמיה .דשלדו הוה
עליו ,לפי שהיה ס״מ מונת קיימת :רב הונא ריבן הזרה .כדאמרי׳ לחו רב חסדא ״מילתא דבחייח לא סבירא לית תשתא ליקום ג*)ליח( ליעבד
על ראשה והיה ריצה לישנ
ליח דאמר רב תחליפא י׳ אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפוריי׳ וחוח
על המטה !מוחות לנ:׳׳ .פרק שני דייני גזירות )כתובות לף קו(.
טפח ליה אבוה ט קיימי רבנן מקמיה ומנפצי גלימייהו מנת ספר תורת עלית וכף כדא אארעא ואותיב ספר תודח עילויח אלמא
על
הכהו
בסנדליה.
סנדלו ,ל״א בעט בסנדלו מכסי ליה ליומא באבקא :רבי חייא
קסבר :אםור לישב על גבי מטה שספר תורד ,מונח עליח לא חות נפיק
! ב ־ ק לב !:או :הכהו על ריבן חורה .כדאמרינן כככא מציעא
פוריא מבבא םבור לשלשולי דרך גגין אמר לחו רב חםדא הא גמירנא
סנדלו במקל לרך שמוק,
כשם שמכין למי שאינו חשונ<דף פה (:אנא עכלי ליה לתורה
ל
מיניח חכם כבודו דרך פתח םבור לאשנויי מפוריא לפוריא אמר לחו רב
מטייל
מאן
מישראל:
משחכח
ללא
) ב י ב כנ.(.
חםדא חכי גמירנא מיניח מחכם כבודו במטח ראשונח דאמר רב יחודח אמר
ליה .מי ילך להכניסו לקכורה
רב מנין לחכם שכבודו במטה ראשונה שנאמר 1וירכיבו את ארון חאלחים
אצל רכי מייא :איההפיפא ליה
אל עגלה חדשח פרום בבא ואפקוח פתח עליה רבי אבא ראוי היח רבעו
רבינו חננאל
דהפילין .השחור כפנים
רצוטה
שתשרת עליו שכינת אלא שבבל גרמת לית מתיב רב נחמן בר ?יחסדא ואמרי
ו א מ ר ר ׳ י ר מ י ה ,ו ב ל ב ד לרצועה שחורה נראה כחוץ הלכה
להתאבל.
הראויין
א ו ק י מ נ א ל מ ת נ י ׳ ,ב א ד ם למשה מסיני :איבטיה .נכעמ לח רב חנן בר חםדא 2חיה חיח דבר ח׳ אל יחזקאל בן בוזי תכתן בארץ
הונא
לרב
לארונא.
זקפיה
ונפחר:
שאינו חכם ,ו ל א כשר,
כשדים י״טפח ליה אבוה בסנדליה א״ל לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא
ו ל א היה ע ו מ ד ש ם בשעת
י צ י א ח נ ש מ ה .א ב ל בחכם לקמיה עמולא לנורא רלא ליזקיה :מאי חיח שחיח כבר כי אםקוח לחתם אמרו ליח לד׳ אמי ולר׳ אםי רב חונא
ט
ו ב כ ש ר חייב ל ע ו ל ם א ע ״ פ
ש ל א היה ש ם .
דתניא,
חכם ש מ ח ה כ ל
חייביין
עליו כקרוביו ,הכל קורעין
ה כ ל חולצין והכל מברין
והכל ע ו מ ד י ן ברחבה .ואי
אדם כ ש ר הוא
אע״פ
ש א י נ ו ח כ ס חייב ,דחניא,
מ פ נ י מ ה בניו ו ב נ ו ת י ו ש ל
א ד ם מתים כ ש ה ן קטנים,
מפני ש ל א ככה והתאבל
אדם
על
הבוכה
שכל
כשר,
ומתאבל ע ל אדם
כשר .מוחלין לו על כל
ואי
עונותיו.
עומד
על
המת בשעת יציאת נשמה
חייב,
בן
דתניא ,ר ׳
אלעזר
ע ל אדם
נשמה
זה
שמעון
אומר
העומד
כשעת
יציאת
חייב לקרוע ,למה
דומה
לספר
תורה
שנשרף ,שחייב לקרוע .כי
נח נ פ ש י ה ד ד ב ס פ ר א ל א
קרעו
לא
רבנן
נמרינן
עליה,
אמרו
מיניה,
אמר
אתי אמרו כי הוינן התם לא הוה לן לדלויי רישין מיניה חשתא אתען חכא
אתא בתרין אמרו >)לית( ארונו בא ר׳ אמי ור׳ אסי נפוק ר׳ אילא ור׳ חנינא
לא נפוק איכא דאמרי רבי אילא נפק ר׳ חנינא לא נפק דנפק מאי טעמיח דתניא ארון תעובר ממקום למקום
עומדים עליו בשורת ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים רלא נפק מאי טעמא דתניא ארון חעובר
ממקום למקום אין עומדין עליו בשורת ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים קשיין אתדדי לא קשיא
כאן ששלדו קיימת כאן בשאין שלדו קיימת ורב תונא שלדו קיימת חוח דלא נפק לא םיימוח קמיח אמרי
היכא נינחית רב תונא ריבץ תורח בישראל ור׳ חייא ריבץ תורח בישראל חוח מאן מעייל ליח
אמר לחו רב חגא אנא מעיילנא ליח דאוקמתית לתלמודאי כי חוינא בר תמני סרי שנין ולא חזי
לי קרי )א( ומשמע ליח קמיח וידעי בעובדיח דיומא חד אתחפיכא ליח רצועת דתפילין ויתיב עלח
ארבעין תעניתא עייליה הוה גני יהודה מימיניה דאבוה וחזקיה משמאליה אמר ליה יהודה לחזקיח
קום מדוכתיך דלאו אורח ארעא דקאים רב הונא בהדי דקאים קם בהדית עמודא דנורא חזייה
רב חגא איבעית זקפיה לאדוניה ונפק אתא והאי דלא איענש ענש משום דזקפיה לארונית דרב
חונא כי נח נפשיח דרב חםדא םבור לאותובי םפר תורה אפורייח אמר לחו ר׳ יצחק מילתא דלרביח
לא םבירא ליח אנן ניקום נעביד ליח םבור דלא למישלל קרעייחו אמר לחו ר׳ יצחק בר אמי
חכם כיון שחחזירו פניהם מאחורי חמטח שוללין כי נח נפשי׳ דרבה בר הונא ורב המנונא אםקינחו לחתם
ק ע ד א ב מיי׳ ס״ט מהל׳
הל׳
אנל
סמג
יא
עשי! נ טוש״ע י״ד סי׳ שמ
סעי׳ ז:
ק ע ה ג מיי׳ שס טוש״ע
שס סעיף יז:
ד
קעו
פי״א שס
מיי׳
הלנה נ טיש״ע י״ד
סי׳ מא סעיף ד ]וטוש״ע
א״ח סי׳ סקמז סעי׳ ט[:
ק ע ו ה ו מיי׳ שס ס״ט
הל׳ יא ופי״נ הל׳ נ
טוש״ע י״ד סי׳ שמ סעיף
ו:
קעח
מיי׳
ז
הלנה
ס״ט
שס
טוש ״ע
יא
שס סעי׳ ה:
ק ע ט ח מיי׳ שס הלנ׳ נ
טוש״ע שס סעי׳ לו:
ט מיי׳ שס הל׳ יג
fip
טוש״ע שס סעי׳ ז:
ק פ א י
פי״נ שס
מיי׳
הלנה ג טוש״ע שס
סי׳ שנג סעי׳ נ :
ק פ ב כ מיי׳ פ״י מהל׳
תפילין
ו
הלכה
טוש״ע שס סי׳ רפנ סעיף
ז:
ק פ ג ל מ מיי׳ פי״נ מהל׳
אנל הל׳
טוש״ע
ג
שס סי׳ שגג סעי׳ ג:
ק פ ד נ מיי׳ שס הלנה ז
סמג עשין מד״ס נ
טוש״ע שס סי׳ שמה סעיף
מ:
מיי׳ שס
ק פ ה ס
יכ
הלנה
ס״ט
טוש״ע
שס סי׳ שמ סעיף יז:
תורה אור השלם
וירכבו
.1
האלהים
את
עגלה
אל
חךשה
וישאהו
אבינךב
אשר
ועזא
ארון
מבית
בגבעה
ואחיו בני אבינךב
נהגים
את
חדשה:
דזזגגלה
שמואל ב ו ג
.2היה הןה ד ב ר ין א ל
בן
יחזקאל
בארץ
הכהן
ביזי
כשדים על
נהר
כ ב ר ותהי עליו ש ם יד
יחזקאל א ג
יי:
רבעו חננאל)המשך(
ו א פ ק ו ח .פ ת ח ע ל י ה ההוא
ספדנא,
הבינו
ר א ו י היח
ש ת ש ר ה עליו שכינה אלא
גרמה
שבבל
והאי
לו.
דכתיב ,היה היה ד ב ר ה׳
אל יחזקאל ב ן בווי הכהן
ז
כשדים
בארץ
נהר
על
כ ב ר ,מ א י היה ה י ה ש כ ב ר
הוה .תניא
ממקום
העוכר
ארון
עומדין
למקום,
עליו בשורה ואומרין עליו
ברכח
וחנחומי
אבלים
אבלים ,אוקימנא ב ש ש ל ד ו
נ
קיימח,
אבל אין
לא.
קיימח
שלדו
ירושלמי
בתחלח
משקין
תני
ליקוטי
עצמות
אין
א ו מ ר י ם ע ל י ה ן קינים ונהי
ברכת
ולא
תנחומי
אבלים
ולא
א ב ל י ם ,ו א ל ו הן
ברכת
אבלים
שאומרים
בבית
מה
הכנסת,
א ל ו הן חנחומי אבלים מה
8
שאומרים
אומרין
בשורה,
עליהן
אבל
דברי
קילוסין .א מ ר י מנחייה ג ב י
ר׳
ש
בי
חייא,
כמותו.
ניעיילית,
שריכץ
אמרי׳
אמר
תורה
מאן
ר׳
חגא
ל ה ו א ב י י מ י תניא ה ר ב ש מ ת ,ח כ ם ש מ ח חניא ,ו ע ו ד ש מ ע ח ח י ה ב פ ו מ ן כ ל י ו מ א ב ב י מ ד ד ש א ,ס ב ו ר מ א י דהוה הוה,
אנא מ ע י י ל נ א ,ד א ו ק י מ ת י ה ל ת ל מ ו ד א כ ד הוינא ב ר חמני ס ר י ,ו ל א ח ז י ל י ק ר י ,ו מ ש מ ע ל־ קמיה ,ו י ד ע נ א ע ו ב ד י ה ,י ו מ א
א מ ר ל ה ו א ב י י תניא חכם ] כ ל ז מ ן ש ע ו ם ק י ן ב ה ס פ ד ח י י ב י ן ל ק ר ו ע ס ב ו ר ל מ י ק ר ע ל א ל ת ר א מ ר ל ה ו אביי תניא ח כ ם [
מ ש מ א ל י ה ,א מ ר ליה יהודה
כבודו
ב ה ס פ ד ו .כ י נח נ פ ש י ת ד ר ב הונא ס ב ו ר ל א ח ו ת י ס פ ר תורה א פ ו ר י י ה ,א מ י ל ה ו מ י ל ת א
ד כ ח י י ה ל א ס ב י ר א ליה
ל ח ו ק י ה ,קום
כבודו להוציאו דרך
פתחים ו ל א ד ר ך גגוח,
ח ג א ,איבעית ,ו ק ף ל א ד ו נ י ה ] ד ן ר ב הונא ונפק .ו ה א ד ל א מ י ע נ ש י ד ב י ר י ש ג ל ו ח א מ ש ו ם ד ז ק י ף אדוניה ד ר ב הונא ,כ ל ו מ ר
כוי .ל א ה ו ה נפיק
וכבודו
ח ד איתפיכא רצועא
ד ת פ י ל ה ו י ת י ב בתעניהא .ע י י ל י ה ג ב י י ה ו ד ה בריה מ י מ י נ י ה וחוקיה
פורייה לבבא,
במטה ראשונה ו ל א
ממטה
סבור
ל ש ל ש ו נ י ה כוי .ואסיקנא ,חכם
למטה,
ש נ א מ ר וירכיבו את
ארון האלהים ע ל )ה(עגלה חדשה,
סתרו ל ה ו ל ב ב י
מדוכחיך
ד ל א ו אורח
ארעא
דקאי ר ב ה ת א
אבראי,
ב ה ד י ה דקם ,קם
ז כ ו ת ו מגינה עליהם דהוא מ ד ב י ר י ש ג ל ו ת א .
בהדיה
עמודא
דנורא ,חזייה ר ב
עין משפט
נר מצוה
כה:
ואלו מגלהין פרק שלישי
מועד קטן
מםורת הש׳׳ם
קמו א מיי׳ פייט מהל׳ שפעו מחני דציעורי דמא .מפרש כירושלמי ליהכ נפשיה על פי מטו אגישרא .כשהגיעו לעבור כדף של גשר קצר שעכשיו לא
אנל הלכה ינ טיש״ע
גזרתם פירוש נשפך דמו על יחוד השם מוכזפתא פ״א היו יכולין לעכור זה כצד זה אלא זה אמר זה :קמו גמלי .עמדו
״ר סי׳ רמנ סעיף כה ]וסי׳
הגמלים נושאי המטומ כמקומן :טייטא .סוחר ישמעאלים:
שנמן נפשו על המילה:
שעל סעיף ין:
כ( ועל רבו שלמדו חכמה .בפרק אלו מציאומ )ב״מ דף לג .ושם( פליגי רגק .דשיככי רכה כר רכ הונא ורכ המנונא :טבדי יקרא .דהא
לא בעי האי למיעל מקמי האי :נסור
רבי יהודה ורבי יוסי שרבי
פכי .לחייו משום דבזי לרב המנונא:
רבינו הננאל
יהודה אומר כל שרוכ חכמתו הימנו כי מטו אגישרא קמו גמלי אמר להו ההוא
א מ ר ליה ר ב א ש י לבר
ספר מלחמוח .ספר חורה .לישנא
עיניו
האיר
לא
אפילו
אומר
יוסי
ורכי
טייעא מאי האי אמרו ליה רבנן דקא עבדי
ונח
קיפוק בהא יומא
אחרינא שנלחם רבה ורב המנונא
נ פ ש י ה ד ר כ י נ א ,מ א י א מ ר ת אלא במשנה אחת זהו רבו ומסיק שם
ומר
ברישא
ניעול
מר
אמר
מר
אהדדי
יקרא
ונחור ככי דההוא טייעא .לישנא
עליה ,פ י ר ו ש ב ר קיפוק עולא אמר חלמידי חכמים שבבבל
אמר מר ניעול ברישא אמר דינא הוא דרבה
אחרינא גזע ישישים זה רכה כר
] ו ב ר א ב י ן [ ה ו ה ס פ ד נ א קורעין זה על זה כרכי יוסי ס״ל ופוסק
ו ש א ל י נ ה ו מ ה ו ה ה ס פ ד רכ ששת כרכי יוסי ופי׳ רכינו חננאל בר הונא ליעול ברישא חליף גמליה דרבה בר
רב הונא דהוא בן גדולים כן
וכיון
עליו,
שתספרו
רב הונא דהוא ראש גולה ועדיף
הונא נתור ככיה ושניה דההוא טייעא פתח
ש א מ ר ל ו ב ר קיפוק ,דהכי הלכתא וכשאלתות דרכ אתאיל(
מה
ת
ב
ה
ל
ש
ה
ל
פ
נ
בארזים
מנשיא לארץ ישראל ועמו ספר
עליה ההוא ינוקא גזע ישישים עלה מבבל
י ע ש ו א י ז ו ב י קיר ,כ ל ו מ ר פוסק כרכי יהודה דאמר כל שרוכ
מלחמות עמו רב המנונא :קאה
כ ו ל י ע ל מ א ל ג ב י ה כ א ז ו ב חכמתו הימנו ומפרש בפר׳ אלו מציאומ
ועמו םפר מלחמות איקאת וקפוד הוכפלו
כמו
קללה
הוכפלו.
וקיפוד
ג ב י א ר ז נינהו ז כ ו ל ה ו ( כמוספחא דהיו קורעין קריעה״(!דאין[
לראות בשוד ושבר חבא משנער קצף על
]כוי[ .ו ב ר אב־ן א מ ר .ב כ ו
וירשוה קאת וקיפוד )ישעיה לל>
ל א ו ב ד י ן ו ל א ל א כ י ד ה כוי .מחאחה וכן פירש רבי יצחק בר יהודה
עולמו וחמס ממנו נפשות ושמח בחם ככלה
כלומר קללה כאה והוכפלה כעולם:
ח ל ש דעתיה ד ר ב א ש י ,ויומר היה נראה לי דמעשה רכ
חדשת רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו
ושבר .זה שקצף
לראוה שוד
א מ ר ,ש ו י ת ו ן ל ג ב י ה כ א ז ו ב דשמואל עבד כרכי יוסי כדאי׳ המס
ש ל ק י ר ו ה ו א כ א ר ז מ כ ל ל ורבא נמי מפרש מילתא דרבי יוסי נפש נקי וצדיק כי נח נפשיח דרבינא פתח
הקב״ה על עולמו :נשים לילוה
שהוא ג ד ו ל ממני ,נעשה
כימים .בהספד על ששם לילות
עלית תתוא ספדנא תמרים חניעו ראש על
ל ה ן ח ו ל י ו נ ה פ כ ו ר ג ל י ה ן ורבי אלעזר בירושלמי נמי עבד
כימים בתורה :בר קיפוק ובר
צדיק כתמר נשים לילות כימים י>]על משים
ש א י נ ן י כ ו ל י ן ל ה ל ך ,ו ל א כוותיה ושמא היו מחמירין על עצמן:
יצאו בהספד .וזהו ש א מ ר
אבין הוו ספדני) :ההוא יומא.
כרכת
לילות כימים[ א״ל רב אשי לבר קיפוק חחוא
ר ב א ש י כיון שרגליהן ש ל
דטהיה.
נפשיה( :חלש
דנת
א ל ו ה פ ו כ ו ח ,אינן ר א ו י ן
יומא מאי אמרת אמר ליה אמינא אם בארזים
ל ח ל י צ ה .כ י נח נ פ ש י ה ד ר ׳
דהאי מדמי ליה לשלהבת והאי
י ו ח נ ן ,י ת י ב עליה ר׳ א מ י נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק
לאבידה :וההוא יומא .דנח נפשיה לא
ש ב ע ה ו ש ל ש י ם .ואסיקנא,
א פ י ל ו ר ב ו ש ל מ ד ו חורה ,בנחל שוטף נפלח חכח מח יעשו מי גבים א״ל בר אבין ח״ו דחכה ושלהבת
ספדוהו משוס דאירע להו חקלה על
אינו י ו ש ב ע ל י ו א ל א יום בצדיקי אמינא ומאי אמרת אמינא בכו לאבלים ולא לאבידח שחיא
ידו :לא בר קיפוק ולא בר אבין חלין.
א ח ר .ו א מ ר ר׳ יצחק ב ר
משוס דאיתהסכו כרעייהו ומנינא
אמי ,א( תניא ,ח כ ם ,כ י ו ן למנוחה ואנו לאנחה חלש דעתית עלייתו ואתהפוך כרעייחו חחוא יומא לא
)יבמות לף קג (.האי מאן דמסגי
ש ה ת ז י ר פ נ י ו מ א ח ו ר י אתו לאםפודיח וחיינו דאמר רב אשי ג*לא בר קיפוק חליץ ולא בר אבין חליץ
ה מ ט ה ש ו ל ל .פ ת ח עליה
אלוחתא דריגלא לא חליץ דהתורה
ההוא ס פ ד נ א ,א ר ץ ש נ ע ר רבא כי חוח אתא לדגלת א״ל לבר אבין קום אימא מילתא קאי ואמר באו רוב
אמרה״( וחלצה נעלו מעל רגלו ולא
הרה ו י ל ד ה .פ י ׳ ש נ ע ר
ב ב ל .א ר ץ צ ב י ,א ר ץ שלישית במים זכור ורחם תעינו מאחריך כאשת מבעלת אל תזניחנו כאות מי
מתחת לרגלו :אחי לרגלה .חדקל:
י ש ר א ל .רקת ,ז ו ט ב ר י א מרח )חנין יוחנן זירא אבא יעקב יוסי שמואל חייא מנחם םימן( רבי חנין חתניה
רוב שלישיה .ישראל נקראו שלישית ט(
ש מ ת בה .ת ״ ר
דבי נשיאח חוח לא קא חוו ליח בני בעא רחמי וחוו ליח חחוא יומא
ורכא שקול כרוב ישראל ואמר ליה
א( לפניני נגח׳ איחא זה לעיל דחוח ליח נח נפשית פתח עליה ההוא םפדנא שמחת לתוגח נחפכח
קום ואמור מילמא כלומר כקש
רחמים :כאומ במי מרה .שאשה
סוף עמיד א׳ ועיי נחוס׳ שס ששון ויגון נדבקו בעת שמחתו נאנח בעת חנינתו אבד חנינו אםיקו ליח
ל״ה חכס.
סוטה נבדקת כהן :גטה חנינהו.
חנן על שמיח כי נח נפשיח דר׳ יוחנן פתח עליה ר׳ יצחק בן אלעזר
דולד :אבד חנינו .אביו המחננו:
1
קשת תיום לישראל כיום בא תשמש בצתרים דכתיב וחיח ביום חחוא
והבאחי השמש בצהרים .אשקיע
והבאתי השמש בצהרים ואמר ר׳ יוחנן זח יומו של יאשיחו כי נח נפשית
השמש בצהרים :יומו של יאשיה.
דר׳ יוחנן יתיב רבי אמי שבעה ושלשים אמר רבי אבא בריה דרבי חייא
שנהרג יאשיה קרי יומו שמש:
בר אבא רבי אמי יידעבד לגרמיה הוא דעבד דחכי אמר ר׳ חייא בר אבא
לגרמיה .לדעמיה :רבי זירא היה
אמר ר׳ יוחנן אאפילו רבו שלימדו חכמה אינו יושב עליו אלא יום אחד
מבבל וכה נולד וגדל כארץ ישראל
והיינו דקאמר ארץ שנער הרה וילדה
היכי נח נפשית דרבי זירא פתח עליח חחוא םפדנא ארץ שנער חרח וילדח
ארץ צבי גידלח שעשועיח אוי נא לח אמרח רקת כי אבדח כלי חמדתח כי ארץ צכי גדלה שעשועיה ואהכי קרי
נח נפשיח דרבי אבחו אחיתו עמודי דקםרי מיא דרבי יוםי י׳שפעו מחבי ליה רבי זירא ורב זירא ( :אזי גא לה
אמרה רקה .יכולה לומר כן רקת
דציפורי דמא דרבי יעקב אתחמיאו כוכבי ביממא דר׳ אםי איעקרו כל אילניא
היא טבריא :אחיהו .הורידו דמעומ:
דר׳ חייא נחיתו כיפי דנורא מרקיעא דר׳ מנחם ׳>)בר׳ יוםי( אישתעו צלמנייא
איחחמיאו כוכבי .נראו הכוכבים
אלישיב
וחוו למחלצייא דר׳ תנחום בר חייא איתקצצו כל אנדרטיא דר׳
שנשתנה העולם מרוב צער :כיפי
דברדא
איחתרו שבעין מחתרתא בנתרדעא דרב תמנונא נחייתו כיפי
מורא .אבנים של אור :אשחטו
צלמנייא .נימוחו פרצוף שלהן :והוו
מרקיעא דרבת ורב יוםף נשוק כיפי דפרת אחדדי דאביי ורבא נשוק
למחללייא .כלומר נחלקה ונממעכה כל
כיפי דדגלת אחדדי כי נח נפשיח דר׳ משרשיא טעון דיקלי שיצי ת״ר
,
צורת פרצוף של צלמים וצורמ המטכעות
מפני צורת החסיד שנשמנימ דרכי מנחם כנן של קדושים שלא נסתכל אף בצורה של זוזא כדאמרינן בערבי פסחים <דף קל :(.והוו למחלצייא.
כמו שהוחלקה כמעגל וכמחלציס שכה מטחין טיט הכוחל :אנדרטא .צורת הצלמים שעושין על שם המלך שמת :שבטין מחהרין .דגנביס
דכזכותיה לא הוו אתו מכים :כיפי דברדא .אכנים :כשוק כיפי .כיסאות של גשרים נשתכרו ונשקו זו את זו :שיצי .קוצים:
ואלו
(6ן פי׳ אפי׳ עופות רעות
גאות לראות כשמתו ע מ ן ן,
נ(ס׳׳א,ג(ינמותקג].ע״ש[,
וש׳׳גן,
ד ( !כרכות מת.
ה( מגילה י ,.י( ]סנהדרין
קט (1 ,[.ןצ״ל כרגי סימאי
ועי׳ מוס׳ שנת קמט .דייה
ודיוקני ותיס׳ פסחים קד.
דייה דלא וסוס׳ ע״ו נ .ל״ה
ה״נ ן ,ח( ןדנריס נהן,
ט( ]עי׳ יענ׳ץ[ ,י( ןוע״ע
רש״י כמונית מג :ל״ה אמר
ר״ז ועי׳ תיס׳ מנתומ מ:
ל״ה ר״( אמרן ,כ(!שיין ללף
כו ,[.ל( ן פרשת קרח סי׳
קלאן ,מ( רש׳׳א,
תורה אור השלם
. 1והןה ביום ה ה ו א נאם
אדני
והבאתי
אלהיט
בצהרים
השמש
והחשכתי
לארץ
אור:
ביום
עמוס ח ט
מוםף רש׳׳י
זה יומו ש ל יאשיהו.
שמת נתרנ של שלום ,כמו
שאמרו רכותיני !תענימ
כנ (:אין לך תרנ של שלוס
יותר מפרעה נכה שאמר לו
ליאשיה )דהי״נ להן מה לי
ולך לא עליך אתה היוס ,לא
עליך אני נא היוס ט אס
לענור דרך ארצך אל נית
מלחמתי
ט!.
ועמוס ח
לגרמיה הוא דעבד .אין
אלס מולה לי ! ב ר ב ו ת נזוז(.
יתיל הוא גלנר ואין הלנה
כמותו !:שבת לח .(:כי נח
נפשיה דר׳ זירא .ר׳!ירא
עלה מננל לארץ ישראל ומת
שם גטנריה
:מנילה ו.:.
א ר ץ צבי .ארן ישראל,
שעשועיה.
גידלה
של
שנער ושם! .ש פ ע ו מרדכי
דציפורי דמא.
גדול
היה,
למצסורי
הוה
דאדס
לאשמועיגן
!סנהדרין
ואלו מגלחין
מסורת הש״ם
א ( שמחות ס״ט ,ב ( ]לעיל כב:
ע״ש סנהדרין ס ,[.ג ( נסגהדרין
ס ,[.ד ( נסנהררין שם! ,ה ( ןצ״ל
קם רני אנא[ ,ו ( ]נשאלתות
אימא אמר ר׳ יהולה הרואה
כוי[ ,ז ( ]צ״ל מאלישע[,
מועד קטן
פרק שלישי
ואלו קרעין פוי .באכל רכמי כמסכת שמחות )ס״מ( :ברוב צבור.
רוב ישראל :ובמעשה שהיה .בשאול דהונתן :גרמו לנפשייהו.
למרלו ביה והא לקאמר לא קטלי יהולי רוצה לומר בחנם :לקול
יהירי .לקול כנורות שמררו :כ[ אהיא קרע קרט י(מלול :שלש
דלהוה וארבעה .כלומר ארכעה
פסוקים :אנא מלכא .ואמלכא לא
א>ואלו קרעין שאין מתאחין
כמיכ כלום :היו צריה לראש.
ב
כו.
ב ר כ ת השם מגלן .ועל כרכמ השם לנכרים פליגי הכא בירושלמי
אימ לאמרי רכשקה ישראל מומר הוה אכל לנכרי לא
ואית לאמרי נכרי הוה וכפרק ארכע מיתות )סנהלרץ לף ש (.נמי
פליגי בה כש״ס שלנו וכירושלמי הוה ריש לקיש קורע על כרכת השם:
ואחד השומע מפי השומעים.
פירש בתוכך כגון מן
העלים שאומרים זה ואס הוא אומר
יכה יוסי אמ יוסי אין קורעין על זה
וכן משמע כפ״ל מיתות )שס לף נו:(.
אתיא קריעה .מימה אס כן
נילף כל קריעות שלא
ימאחו מקריעה קריעה ושמא לא
מיסמכר ליה :קדר כל האזכרות.
מימה והא ) 0לקרעה כתער
הסופר משמע כל המגילה ובירושלמי
לא גרסינן האזכרומ :לא אמרו
אלא בזרוע .וכירושלמי גרס ששרפה
״חקורע על אביו
ועל אמו ועל רבו שלימדו תורת ועל נשיא
הגהות הב״ח
שהנכרי ראש ולא אמה :משוס
ללתומ
שלש
גמ׳
)א(
ועל אב ב״ד ועל שמועות חרעות ועל ברכת
שמועוה רעוה .על הגלות איכעי
יקרעה
וארבעה
נתער למיקרע :אה המגילה .זה הגדל :חשם ועל ספר תורת שנשרף י ועל ערי
ל״ה
תום׳
הסופר ) :ג (
יחודח ועל חמקדש ועל ירושלים וקורע על
קלר כו׳ והא דיקרעה ואה הדברים .זה הכתכ :השהא.
משכם
נמעל ) :ג ( ד״ה
כו׳ דמגלחי זקן וקרועי אי שקיל להו געמיתא איבעי לי מהדש ומוסיף על ירושלים יאביו ואמו י ורבו
כגרים ומתגודדים כי׳ ללא למיקרע על הגדל ועל הכתב דהוי
שלימדו תורת מנלן דכתיב ואלישע ראח
נילף כלל אפילו קריעה:
משרף :בזרוע .שאין יכול להצילו :ותוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו
וכמעשה שהיה .דיהויקים אכל אבי אבי זת אביו ואמו רכב ישראל ופרשיו
הגהות מהר״ב
לנעמיתא למצי להציל לא מיקרע :זת רבו שלימדו תורח מאי משמע כדמתרגם
הא דפגט במקדש ברישא .כגון
תשבות
רב יוםף רבי רבי דטב לחון לישראל
א [ נמ׳ רבי אבא ורב הונא נר שנכנס לירושלים בשידה מיבה ומגדל
מלך ישראל כזרוע:
בצלותיח מרתיכין ופרשין ולא מתאחין מנלן
תייא הוו יתני קמיה דרביללא ראה ירושלים עד שראה כית
משכם משילו .לא שייך הכא
אנא .נמחק תינות קמיה דר׳
קרעים
לשנים
ויקרעם
בבגדיו
ויחזק
דכתיב
אנא ונ״נ קם ר׳ אנא .נך המקלש קורע על המקלש ומוסיף
על
ואימא
למיס רך
שמעתי וראיתי יש מגיהים על ילושליס אכל כשלא נכנס כתיכה ממשמע שנאמר > ויקרעם איני יודע שלשנים
לאיכא תלתא אבל קצמ קשה לאימר
ולענ״ל אין צורך לוה לכנר
ופגע בירושלים בדשא קורע על
אלא מלמד שקרועים ועומדים לשנים
מילתא יתירתא הוה למגלחי זקן)!(
בירר גס׳ באר שנע נהוריות
לף ב׳ ע״א לתלתא סתס ר׳ ירושלים בפני עצמה ועל המקלש
ומתגוללים כתיב בהאי קרא ויש לומר
לעולם אמר ליח ריש לקיש לרבי יוחנן אליחו
אנא הוו יעוש״ה :נ [ רש״י בפני עצמו :כל הקרעים רשאי!
חי חוא אמר לית כיון דכתיב ולא ראחו עוד רלא שייך למימר ללא נילף כלל אלא
ל״ה אתיא קלע קרע מלול
עכ״ל .עיין שו״ת שער אסריס למוללן .לקפל בגל בתפירה :כעין
קריעה ולעיל )ל׳ כא (.הכי קאמר
לגבי דידיח כמת דמי נשיא ואב בית דין
סי׳ צו שכתב לטעות הלפוס סולמוה .שאי מלקטין זה סמוך
נמי נהי לגמרת שפיר קריעה מ״מ
ושמועות חרעות מנלן דכתיב ויחזק דוד
הוא ועיי! עול ספר יל לול :לזה אבל זה רחוק מזה שמלקט
לא מילף מינה מעומל:
בבגדיו ויקרעם וגם כל תאנשים אשר אתו
סולמות:
מעלומ
וכאיחוי
כעין
ברוחב
ויספדו ויבכו ויצומו עד חערב על שאול ועל
ממוך
מוםף רש״י
יהונתן בנו ועל עם ח׳ ועל בית ישראל כי נפלו בחרב שאול זח נשיא יחונתן
קרועי בגדים .על
גלופיןזח אב ב״ד על עם ח׳ ועל בית ישראל אלו שמועות תרעות א״ל רב בר שבא לרב כחנא ואימא עד דתוו
ששמעו מפי לנשקה ,נדכתיב
)מ״ב יט> אשר שלחו מלך כולחו א״ל על על חפםיק חענין ומי קרעינן אשמועות תרעות וחא אמרו ליח לשמואל קטל שבור מלכא
אשול ארניו לחרף אלהיס
מי תריסר אלפי יחודאי במזיגת קםרי ולא קרע לא אמרו אלא יברוב צבור וכמעשה שחיח ומי קטל שבור
)םוהדריו ם .(.והעדים .בשעה
שמעידין בפירוש מה ששמעו מלכא יחודאי וחא א״ל שבור מלכא לשמואל תיתי לי דלא קטלי יחודי מעולם חתם אינתו גרמי לנפשייתו
אינן חיינין לקרוע )שם( .הא
מפי דא״ר אמי לקל יתירי דמזיגת קםרי פקע שורא דלודקיא על ברכת חשם מנלן דכתיב ויבא אליקים בן
קא ש מ ע י השתא.
עצמן)שם(.
חלקית אשר על תבית ושבנא חםופר ויואח בן אםף המזכיר אל חזקיחו קרועי בגדים ״ת״ר אחד חשומע
ואחד חשומע מפי חשומע חייב לקרוע וחעדים אינן חייבין לקרוע שכבר קרעו בשעח ששמעו בשעח
ששמעו מאי חוי חא קא שמעי חשתא לא ם״ד דכתיב ויחי כשמוע חמלך חזקיחו ויקרע את בגדיו חמלך קרע
רבינו הננאל
א ל ו קרעים ש א ס ו ר י ן ב א י ח ו י ,וחם לא קרעו ולא מתאחין מנלן יזאתיא קריעה קריעה םפר תורה שנשרף מנלן דכתיב ויחי כקרא יחודי
פ י ׳ ע ש ר ה קרעים הללו ,שלש דלתות וארבעה <* ויקרעח בתער חםופר וחשלך אל חאש אשר אל חאח וגו מאי שלש דלתות וארבעח
ה ק ו ר ע ע ל אביו ,ו ע ל אמו,
ו ע ל ר ב ו ש ל מ ד ו חכמה ,ו ע ל אמרו ליה ליתויקים כתב ירמיה ספר קינות אמר להו מה כתיב ביה איכה ישבה בדד אמר להו אנא מלכא
נ ש י א ,ו ע ל א ב ב י ת ד י ן ,ו ע ל א״ל בכה תבכה בלילה אנא מלכא גלתה יהודה מעוני אנא מלכא ׳דרכי ציון אבלות אנא מלכא היו
ש מ ו ע ו ת הרעות ,ו ע ל ב ר כ ת
ה ש ם ,ו ע ל ס פ ר תורה צריה לראש אמר להו מאן אמרה כי ה׳ הוגה על רוב פשעית מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש
שנשר
יהודה,ף ,ו עולע לח ו ר בחןו ר בהןמ ק דעשר.י וחיינו דכתיב ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם מכלל רבעו למיקרע אמר ליה רב פפא לאביי אימר משום
ו ק ו ר ע ע ל ת ו ר ב ן בית שמועות חרעות א״ל שמועות רעות בתתיא שעתא מי חוו א״ר חלבו אמר רב תונא תרואת ספר תודח שנקרע
יח־ ומשקלדישם . ,ו מאוב יס וי ף ועאלמ ו ח וו רר בב ןו חייב לקרוע שתי קריעות אחד על חגויל ואחד על חכתב שנאמר אחרי שרוף תמלך את חמגלת ואת
ש ל מ ד ו ח כ מ ה מהבא ,חדברים רבי אבא ורב חונא בר חייא תוו יתבי > א! קמיח דרבי אבא בעא לאפנויי שקלית לטוטפתיח אחתיח
ו א ל י ש ע ראה והוא מ צ ע ק
אבי אבי םדיא אתאי בת נעמיתא בעא למיבלעיח אמר תשתא איחייבין לי שתי קריעות א״ל מנא לך חא וחא
א ב י ר כ ב י ש ר א ל ו פ ר ש י ו ,אבי
א ב י זה א ב י ו ו א מ ו ,ר כ ב בדידי הות עובדא ואתאי לקמיה דרב מתנה ולא הוה בידיה אתאי לקמיח דרב יחודת ואמר לי תכי אמר
רבו
ו פ ר ש י ו זה
ישראל
ש ל מ ד ו חכמה ,כ ד מ ת ר ג ם ,שמואל לא אמרו אלא בזרוע וכמעשה שהיה ערי יהודה מנלן דכתיב ויבאו אנשים משכם משילו ומשמרון
ר ב י ר ב י ד ט ב ל ה ו ן ל י ש ר א ל שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה׳ וגו׳ א׳׳רי> חלבו
בצלותך מ ן רתיכין ופרשין.
ואע׳׳ג ד א ל י ה ו ח י הוא ,כ י ו ן אמר עולא ביראח עאמר ר׳ אלעזר חרואח ערי יחודח בחורבנן אומר ערי קדשך חיו מדבר וקורע ירושלים
ד כ ת י ב ב י ה ו ל א ר א ה ו ע ו ד ,בחורבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלם שממת וקורע בית חמקדש בחורבנו אומר בית קדשנו ותפארתנו
כ מ ת הוא לגביה .י ר ו ש ל מ י
כ ש ם ש ק ו ר ע י ן ע ל החכמים אשר הללוך אבותינו חיח לשריפת אש וכל מחמדינו חיח לחרבח וקורע :קורע על מקדש ומוסיף
כ ך ק ו ר ע י ן ע ל ת ל מ י ד י ה ן .על ירושלים :ורמינחו אחד חשומע ואחד הרואה כיון שהגיע לצופים קורע וקורע על מקדש בפני
איזהו ת ל מ י ד חכי חזקיה
א מ ר ,כ ל ה ש ו נ ה ה ל כ ו ת עצמו ועל ירושלים בפני עצמח לא קשיא חא דפגע במקדש ברישא חא דפגע בירושלים ברישא תנו
א( ו ע ד תורה .א מ ר ר׳
יוסי ,רבנן ק וכולן רשאין לשוללן ולמוללן וללוקטן ולעשותן כמין סולמות אבל לא לאחותן אמר רב חםדא
ה ד א ד א ת אמר כראשונה,
ג
ה
1
עין משפט
נר מצוה
ק פ ו א מיי׳ פייט מהל׳ אגל
הלכה נ ג שמג עשי! נ
טוש״ע י״ל סי׳ שמ סעיף טו:
ק פ ח ב מיי׳ שס הלכה ה
ןופ״ה
1
ניסימן למג סעי׳ כת[:
ק פ ט ג מיי׳ נהל׳ אכל[ שס
ט
3
כ
הלכה ו
ק צ ד מיי׳ שס הלכה י ופ״ה
מהלכות תעניות הלכה יו
יז טוש״ע שס סעיף למ טוש״ע
א״ת סי׳ תקסא סעיף א:
מיי׳ פ״ה מהל׳
ק צ א ה
תעניות
4
מ
6
7
10
8
10
11
12
נ
ה
13
ם
14
15
14
פ
צ
ובאיחו׳
א ב ל ע כ ש י ו א פ י ל ו הלכות .ר׳
טז
הלכה
טוש״ע א״ח סעיף נ :
ק צ ב ו מיי׳ פ״ח מהל׳ אנל
הלכה ג ופ״ט הלנה נ
טור ש״ע י״ל שס סעיף א:
ק צ ג ז מיי׳ שס ס״ט הלנה ה
ופ״ה מהל׳ ת״ת הלנה
ט סמג עשי! נ טוש״ע שס
סעיף ח וסי׳ רמנ סעיף כה:
ק צ ד ח מיי׳ פייט מהל׳ אנל
הלנה נ ו טוש״ע י״ל
סי׳ שמ סעיף יז:
ק צ ה ט י מיי׳ שס טור ש״ע
שס סעיף לו:
ק צ ו כ ל מ נ ס מיי׳ שס
הלכה נ ז מ ט טוש״ע
שס סעיף לז:
ק צ ז ע פ צ מיי׳ פ״ה מהלכות
תעניות הלכה טז טוש״ע
א״ח סי׳ תקסא סעיף א נ :
ק צ ה ק מיי׳ שם הלכה ח
וס״ט מהל׳ אנל הלכה
ג טוש״ע א״ח שס סעיף ל
יטוש״ע י״ל סי׳ שמ סעיף לט:
תורה אור השלם
.1
ואלישע ר א ה
והוא
אבי
רכב
מצעק
אבי
ישראל
ופרשיו ו ל א ראהו
ע ו ד ויחזק ב ב ג ד י ו ו י ק ר ע ם
ל ש נ י ם קרעים:
מלכים ב ב יב
ל
5
טוש״ע שס
בסימן שמ[ סעיף לו:
ח
2
מהל׳
הל״ט[ טוש״ע שס סעיף יז
1
נ
ת״ת
דוד
בבגדיו
ויקרעם וגם כ ל
האנשים
ויחזק
.2
אתו:
אשר
ויבבו
ויספדו
רעמו ע ר הערבע ל שאול
ו ע ל יהונתן ב נ ו ו ע ל ע ם ין
י ש ר א ל כי נפלו
ו ע ל בית
ש מ ו א ל ב א יא־יב
בחרב:
.3וןביא א ל ן ק י ם ב ן ח ל ק ן ה
אשר על
הספר
חבית
ויואח
ושבנא
אסף
בן
ה מ ז כ י ר א ל חזקןהו ק ר ו ע י
ויגדו ל ו
בגלים
שקה:
.4
רב
דברי
מלכים כ יח לו
ויהי
חזקיהו
המלך
כשמע
בגדיו
הקרע א ת
ו י ת כ ס ב ש ק ו ן ב א ב י ת ין:
מלכים ב י ט א
.5ו י ה י כ ק ר ו א י ה ו ך י ש ל י ש
דלתות
בתער
וארבעה
הספר
יקרעה
והשלך
אל
האח
עד
האש אשר אל
תם כ ל המגלה ע ל
אשר
האש
ע ל האח:
י ר מ י ה ו ל ו כג
.6א י כ ה ן ש ב ה ב ך ד ה ע י ר
כאלמנה
רבתי ע ם היתה
ר ב ת י בגוים ש ך ת י במדינות
ה י ת ה למס:
.7
בכו
איכה א א
תבכה
בלילה
ו ד מ ע ת ה ע ל לחיה אין ל ה
מנחם מ כ ל
רעיה
אהבידז
כל
בגדו בה היו
לה
לאיבים:
איכה א ב
.8ג ל ת ה י ה ו ד ה מ ע נ י ו מ ר ב
א ב ו ה ב ש ם ר׳ יוחנן ,כ ל ש מ ב ט ל ע ס ק י ו מ פ נ י מ ש נ ת ו .תני ,כ ל ש ש ו א ל י ן א ו ת ו ו מ ש י ב .א מ ר ר׳ א ו ש ע י א ,כ ג ו ן א נ ן ד ר ב י נ ן
ע ב ך ה ה י א ן ש ב ה ב ג ו י ם ל א מ צ א ה מ נ ו ח ב ל ר י ד פ י ה ה ש י ג ו ה ב י ן ה מ צ ר י ם :איכה א ג . 9ד ר כ י צ י ו ן א ב ל ו ת מ ב ל י ב א י מ ו ע ד
מ ש ג י ת י ן ע ל י נ ו ו כ ן מ ת י ב י ן ליה .א מ ר ר ׳ א ב א ב ר מ מ ל ,כ ל ש י ו ד ע ל ב א ר מ ש נ ת ו .ו א נ ן א פ י ל ו ר ב ו ת י נ ו ל א י כ ל י ל ב א ר מ ש נ ת נ ו .
ב ל ? ז ע ך י ח ש ו מ מ י ן ביןקגיה נ א נ ח י ם כ ת ו ל ת י ה נ ו ג ו ת ו ה י א מ ר ל ה :איכה א ד . 10ה י ו צ ר י ה ל ר א ש אייביה ש ל ו כ י י ן ה ו ג ה ע ל
איזהו ר ב ו כ ל ש פ ת ת ל ו תחלה ,ד ב ר י ר ׳ מ א י ר .ר׳ יהודה א ו מ ר ,כ ל ש ר ו ב ת ל מ ו ד ו מ מ נ ו כוי .א ״ ר א כ ה ו א מ ר ר ׳ יוחנן ,ה ל כ ה
ריב פ ש ע י ה ע ו ל ל י ה ה ל כ ו ש ב י ל פ נ י צ ר :איכה א ה . 11ו ל א פ ח ד ו ו ל א ק ר ע ו א ת ב ג ד י ה ם ה מ ל ך ו כ ל ז ג ב ך י ו ח ש מ ע י ם א ת כ ל
כ ד ב ר י מ י ש א ו מ ר כ ל ש ר ו ב ת ל מ ו ה ו ממנו .ש מ ו א ל ח ל ץ ב ה ה ו א ש ה א י ר ]עיניו[ ב מ ש נ ת ו .פ י ׳ ,ב י א ר ל ו מ ש נ ת ו ו ו ש ש נ י נ ו
ה ד ב ר י ם ה א ל ה :י ר מ י ה ו ל ו כ ד . 1 2ו י ה י ד ב ר ין א ל ןדמןהו א ח ר י ש ר ף ה מ ל ך א ת ה מ ג ל ה ו א ת ה ד ב ר י ם א ש ר כ ת ב ב ר ו ף מ פ י
ב ת מ י ד ,ו ש נ י מ פ ת י ח ו ת ה י ו ל ו א ת ד י ו ר ד ל א מ ת ה ש י ח י ו א ח ד פ ו ת ח כיון .פי׳ ,היה מכניס י ד ו ו מ ו ר י ד ה ע ד ש י ח י ו ש ת י א אמה,
י ר מ ן ה ו ׳לאביר :י ר מ י ה ו ל ו כ ז . 1 3ו ן כ א ו א נ ש י ם מ ש כ ם מ ש ל ו ו ב ל ש מ ר ו ן ש נ ז נ י ם א י ש מ ג ל ח י ז ק ן ו ק ר ע י בגדים ו מ ת ג ד ד י ם
ו א ח ר כ ך היה מ ג י ע ל מ נ ע ו ל ו פ ו ת ת ו .ו ה א ח ד היה נ כ ו ן ל פ נ י ו מכנים י ד ו כ נ ג ד ו ו פ ו ת ת .ו ל א מ ת א ח י ן ,ש נ א מ ר ,ויקרעם ל ש נ י ם
. 1 4ע ר י ק ך ש ף היו מ ד ב ר ציון מ ד ב ר הןתה י ר ו ש ל ם שממה:
קרעים .מ מ ש מ ע ש נ א מ ר ויקרעם ,איני י ו ד ע ש ה ק ר י ע ה ל ש נ י ם היא ,א ל א מה ת ״ ל ל ש נ י ם ,מ ל מ ד ש ק ר ו ע י ן ל ע ו ל ם ל ש נ י ם .נ ש י א
ו מ נ ח ה ולבונה ב ן ך ם ל ה ב י א ב י ת ין:
ירמיהו מ א ה
י ש ע י ה ו ס ד ט . 15ב י ת ק ד ש נ ו ו ת פ א ר ת נ ו א ש ר ה ל ל ו ף אבותינו ח י ה ל ש ר פ ת א ש ו כ ל מ ח מ ד י נ ו הןה ל ח ר ב ה :
ישעיהו סד י
ו א ב בית ד י ן ו ש מ ו ע ת הרעות ,ש נ א מ ר ,ויחזק ד ו ד ב ב ג ד י ו ויקרעם ו ג ם כ ל האנשים א ש ר א ת ו ו י ס פ ד ו ו י ב כ ו ע ל ש א ו ל ו ע ל יונתן
ו ע ל עם ה׳ ו ע ל ב י ת י ש ר א ל כ י נ פ ל ו ב ח ר ב ,ש א ו ל ו ה נ ש י א ,יונתן זה א כ ב י ת ד י ן ,ע ל ע ל ת׳ ע ל ב י ת י ש ר א ל ,א ל ו ש מ ו ע ו ת ר ע ו ת .ו מ ק ש י נ ן ו א י מ א ל א קרעינן ע ד ד א י כ א כ ו ל ה ו ,ופרקינן ע ל על ,הפסיק ,ל מ י מ ר א ד ק ר ע י נ ן ע ל כ ל א ח ד בפני ע צ מ ו .ואסיקנא,
ל א א מ ר ו דקרעינן ע ל ש מ ו ע ו ת ה ר ע ו ת א ל א ב ר ו ב צ ב ו ר ,ו כ מ ע ש ה ד ש א ו ל ,ד ה א ש מ ו א ל ש מ ע ד ק ט ל ש ב ו ר מ ל כ א י ״ כ א ל פ י י ה ו ד א י ו ל א קרע .ו ע ל ברכח ה ש ם ,א ח ד ה ש ו מ ע ו א ח ד ה ש ו מ ע מ פ י ה ש ו מ ע ח י י ב י ן ל ק ר ו ע ,והעדים א י ן ח י י ב י ן ל ק ר ו ע ש כ ב ר ק ר ע ו
ב ע ת ש ש מ ע ו ,ש נ א מ ר ויהי ב ש מ ו ע ה מ ל ך אה דבריהם ו י ק ר ע את ב ג ד י ו ,ה מ ל ך ק ר ע והם ל א ק ר ע ו ע כ ש י ו ,ש כ ב ר קרעו ,ש נ א מ ר ו י ב א אליקים ב ן ח ל ק י ה ו א ש ר ע ל ה ב י ת ו ש ב נ א ה ס ו פ ר ו י ו א ח כ ן א ס ף ה מ ז כ י ר א ל ח ז ק י ה ו ק ר ו ע י ב ג ד י ם ו י ג י ד ו ] ל ו [ א ת ד ב ר י
ר ב ש ק ה .ו ל א מ ת א ח י ן מ נ א ל ן ,אתיא קריעה קריעה מהתם .י ר ו ש ל מ י מ ה ו ל ק ר ו ע ב ז מ ן הוה ,מ ש ו ם ר ׳ י ו ח נ ן א מ ר ו מ ש ר ב ו הגדפנים ב ט ל ו מ ל ק ר ו ע .מ ה ו ל ק ר ו ע ע ל הבנויים ,נ ש מ ע י נ י ה מ ה ד א ,ר י ש ל ק י ש הוה מ ה ל ך ב ד ר ך נ ו ד מ ן ל ו כותי ,ה ו ה מ ג ד ף והוא
ק ו ר ע מ ג ד ף והוא קורע ,נחת מ ן ת מ ר א ו י ה ב ליה מרתיקא ג ו ל י ב י ה ] ת ר ג ו ם כ א ב ן א ו ב א ג ר ו ף ,מ ר ת ו ק .פ י ׳ הכהו ב א ג ר ו ף ע ל ל ב ו [ .א מ ר ל י ה ר ש ע א י ת מ א נ י ן ל א מ ך מ ס פ ק א ל י אילין ש ק ר ע ת י ,ה ד א אמרת ,ש ק ו ר ע י ן ע ל כנויין ב ז מ ן הזה .ע ל ש ר י פ ת התורה,
ש נ א מ ר ,ויהי כקרא י ה ו ד י ש ל ש ד ל ת ו ת ו א ר ב ע ה יקרעה ב ת ע ר ה ס ו פ ר ו ה ש ל ך ע ל ה א ש ,מ ה ו ש ל ש ד ל ת ו ת ו א ר ב ע ,ת ל ת ו א ר ב ע פסוקין .ו ב כ ו ל ה י א מ ר אנא מ ל כ א ,כ י ו ן ד ש מ ע ל פ ס ו ק י ח מ י ש י ה י ו צריה ל ר א ש ,א מ ר ל ה ו מ י א מ ר ,א מ ר ו ליה כ י ה׳ ה ו ג ה ע ל
ר ו ב ] פ ש ע י ה [ ,מ י ד קרעה ב ת ע ר הסופר ,ק ד ר כ ל ה א ו כ ר ו ת ש ב ו ו ש ר פ ן ב א ש .ו כ ח י ב ו ל א פ ח ד ו ו ל א ק ר ע ו ב ג ד י ה ם ,מ כ ל ל דהוה ל ה ו ל מ ק ר ע .י ר ו ש ל מ י א מ ר ר׳ יוסי ב ש ם ר ב ,א י ן ק ו ר ע י ן א ל א ע ל ס פ ר תורה ש ש ר פ ו מ ל ך ב ז ר ו ע ,כ ג ו ן יהויקים ב ן י א ש י ה ו
ו ח ב י ר י ו .ח ר ו א ה ת ל מ י ד ח כ ׳ ש מ ת ,כ ר ו א ה ס פ ר תורה ש נ ש ר ף .א מ ר ר׳ אכהו ,י ב א ע ל י אם ט ע מ ת י כ ל ו ם כ ל אותו היום .ר ׳ יונה ה ו ה ב צ ו ר ,ש מ ע ] ד ד מ ך [ בדיה ד ר ׳ א ב ה ו ,ו א ע ״ ג ר א כ ל ג ו ב נ א ו ש ת ה מ י א ,אסקוה צ ו ם כ ל ההוא י ו מ א .א מ ר ר• ח ל ב ו א מ ר ר ב
הונא ,הרואה ס פ ר ת ו ר ה ש נ ש ר ף ת י י ב ל ק ר ו ע שתים ,אחת ע ל ה מ ג י ל ה ו א ח ת ע ל ה ד ב ר י ם .ש נ א מ ר ויהי ד ב ר ה׳ א ל י ר מ י ה ו א ח ר י ש ר ו ף ] ה מ ל ך [ א ת ה מ ג י ל ה ו א ת ה ד ב ר י ם ב א ש .ואסיקנא ,א מ ר ש מ ו א ל ,א י ן ח י י ב י ן ל ק ר ו ע א ל א כ ש ר פ ת התורה ב ז ר ו ע כ מ ע ש ה
שהיה ,א ב ל א י ב ל ע ה נעימתה ת פ י ל י ,כ ד א מ ר ר ב הונא ב ר חייא ,ל א .ע ר י י ה ו ד ה ,ש נ א מ ר ,ויבא]ו[ א נ ש י ם מ ש כ ם מ ש י ל ו ו מ ש ו מ ר ו ן ש מ ו נ י ם א י ש מ ג ו ל ת י ז ק ן ו ק ר ו ע י ב ג ד י ם .א מ ר ר ׳ אלעזר ,ה ר ו א ה ע ר י י ה ו ד ה ב ח ו ר ב נ ן ,אומר .ע ר י ק ד ש ך ה י ו מ ד ב ר ו ק ו ר ע .
ה ר ו א ה י ר ו ש ל י ם בחורבנה ,א ו מ ר ,צ י ו ן מ ד ב ר היתה וקורע .ב י ת ה מ ק ד ש ת ר ב ,א ו מ ר ,ב י ת ק ד ש נ ו ו ת פ א ר ת נ ו א ש ר ה ל ל ו ך א ב ו ת י נ ו היה ל ש ר פ ת א ש ו כ ל מ ח מ ד נ ו היה ל ח ר ב ה ,ו ק ו ר ע .ו א ח ד ה ש ו מ ע ,ו א ח ד ה ר ו א ה ,כ י ו ן ש ה ג י ע ל צ ו פ י ם קורע .ו א י פ ג ע ב י ר ו ש ל י ם
חחלה ,ק ו ר ע ע ל י ר ו ש ל י ם בפני ע צ מ ה ,ו ע ל מ ק ד ש בפני ע צ מ ו .ו א י פ ג ע ב מ ק ד ש תחלה ,ק ו ר ע ע ל ה מ ק ד ש ,ו מ ו ס י ף ע ל י ר ו ש ל י ם .
א( כירושלמי הגי׳ ועוד תולה וע״ש נ פ ״ מ ונק״ע.
עין משפט
נר מצוה
כו:
ואלו מגלחין פרק שלישי
מועד קטן
מסורת הש״ם
משוך השלל .שלא קרע אלא נשלל :מחוך האיחוי .מקרע האיחוי:
ק צ ט א מיי׳ פ״ס מהל׳ וכאיחוי אלכסנדרי .כירושלמי איזהו איחד כל שאין מקומו ניכר
אנל הלכה ג:
ובאיחוי אלכסנדרי .להוה כשלם :רשאי להפפו למטה .שהופך הקרע
וכמסכמ שמחומ )ס״ט( מפרש כל שאחוהו כל צורכו:
ר ב ג מיי׳ שס סמנ עשין
למטה והופך שלמטה למעלה ומאחהו ועושה כיח הצואר ולוכשו:
נ טוש״ע י״ל סי׳ שמ כ ך הלוקח אסור לאחותו .לא שמעמי אם מומר למוכרו לנכרי
סעיף נ :
והוספה שלש .כגון שמוסיף קרע אחר על אומו קרע כגון שאירעו
נהי ללוקח אסור לאחומו אס הוא נכרי מותר ואע״פ למוכר
ר א ד ה מיי׳ שם והלכה
אבל אחר :טליון אין מהאחה.
ל סמג שם נווש״ע שם צריך להוליע ללוקח היינו כלי שלא
שקרעו על אביו ועל אמו :שאינן
יעשה לוקח איסור אבל אין אנו חוששין
סעיף יט:
אובאיחוי אלכסנדרי ת״ר בהקורע מתוך
בהוספה .כלומר אין בדין שמוסיף
ר ב ו מיי׳ שם ס״ח הלכה אם ימסרנו הנכרי ולכאורה היה
השלל מתוך המלל
ב י סמג שס טוש׳׳ע
מתוך
הלקט
מתוך
עליהן :הגיע לטיבורו .וממ לו ממ
מותרי( ועול צ״ע והאי וכשם שהמוכר
שם סעיף ג:
תםולמות לא יצא מתוך תאיחוי יצא אמר
אחר :מרחיק שלש אצגעוס .בצל
ד ג ז ח מיי׳ שם הלכה ט כו׳ הד פי׳ למנא קמא כלא הפיכה
טוש״ע שם סעיף כב
רב חסדא גובאיחוי אלכםנדרי ת״ר רשאי
אותו קרע וקורע :נהמלא .קרעים
ולר״ש בן אלעזר אפילו על ילי הפיכה
]לג[:
מלפניו מחזירו לאחוריו וחוזר וקורע
לתופכו למטת ולאחותו ר׳ שמעון בן אלעזר
ר ד ט מיי׳ שס הלכה י וכמאי לפליגי נראה להלכה כמנא
ה
לפניו :פל שבמה .אם ממ לו ממ
קמא וכן פירש הר״א:
טוש״ע שם סעיף כא:
יאוסר לאחותו וכשם שהמוכר אסור לאהותו
ר ה י מיי׳ שם
קורע קריעה אחרת :לאחר שגעה
הלכה ב:א תחילת קהיעה שלש אצבעות .כך חלוקח אסור לאחותו ולפיכך מוכר צריך
טוש״ע שם סעיף
מוסין* .על קרע ראשון :דלא טחן
מפיק
י«ממאי
ילענא
לא
הלכה
ופ״ז
ר ו כ מיי׳ שס
לחודיעו ללוקח ת״ר תחילת קריעח טפח
לשוללי .מוך שכעה כלל ואי מוסיף
ו ופ״ה מהל׳ כלי טעמא ללעיל )ל׳ כ >:3מפקינן טפח
רבי
מאיר
רבי
דברי
אצבעות
שלש
ותוספת
המקלש הלכה ו סמג שם
כיה מיחזי כקרע אחל אכל לאחר
מדחזק אין אחיזה פחומ מטפח:
ולאין שא:
יחודת אומר תחילת קריעת שלש אצבעות
שכעה לככר שללו קורע כל השלילומ
ר ז ל מיי׳ פ״ח מהלכות תניא נמי הכי .רכי יוסי סוכר
ותוספת כל שחו אמר עולא חלכח כרבי
ומוסיף כל שהו למינכר לעל ממ
אנל הלכה י סמג עשין
כן ורכי יוסי הלכה כמומו
ב טוש״ע י״ל סי׳ שמ סעיף
מאיר בקריעה והלכה כרבי יהודח בתוספת אחר קרע :אשה שוללהו לאלחר.
לגכי לרכי מאיר ורכי יהולה כפרק
כא:
אפילו תוך שכעה :הפי נמי .למוסיף
ר ח מ מיי׳ שם הלבה ו מי שהוציאוהו )עירובין ל׳ מו >:ועול תניא נמי הכי רבי יוסי אומר י תחילת קריעה
לקורע השלילה ומוסיף כה פורתא
סמג שס טוש׳׳ע שם לה״ל מכריע :קורע קרע אהד
טפח ותוספת כל שהו ת״ר יאמרו לו מת
סעיף לג:
רקא מינכר וקא פסיק כל שבעה
על כולן .במסכת שמחומ )פ״מ( א״ל
אביו וקרע מת בנו וחוסיף תחתון מתאחח
ר ט ג מיי׳ שם הלכה ז
קורע ואפילו אשה :משום כגוד האשה
טוש״ע שם סעיף לל :ממ אביו וקרע והוא אינו אלא אמו
עליון אינו מתאחד .מת בנו וקרע מת אביו
הוא .ולא מן הלין :משום פגוד
ר י ס מיי׳ שם הלכה ה יצא ממה אמו והוא אינו אלא אביו
ותוסיף עליון מתאחת תחתון אינו מתאחת
טוש״ע שם סי׳ שלז:
אכיו .ולא מן הלין והוי כאיחד לפיכך
ר י א ע מיי׳ שס הלכה ה יצא ממ אביו ממה אמו וקרע והוא
מת אביו מת אמו מת אחיו מתת אחותו קורע
מוסיף בו לאחר שלשים :בבגד קרוע.
טוש״ע שס סי׳ שמ אינו אלא אחל מן הקרובין יצא אתל
קרע אחד לכולן רבי יחודח בן בתירח אומר
סעיף ל:
קודם לכן .גוזל הכל שמרמה הכל
מן הקרובין וקרע והוא אינו אלא
ר י ב פ מיי׳ שס פ״ה הלכה
על כולן קרע אחד על אביו ואמו קרע
שמראה להן שקרע על הממ :ואם
כ טוש״ע שס וסי׳ אביו או אמו לא יצא ובירושלמי אמרו
לו ממ ראובן וקרע ואמרו שמעון אחד לפי שאין מוםיפין על קרע אביו ואמו
לא הודיעו .שהולך לבקר אמ אביו:
שצא סעיף א:
יברוהו .לאומו שבא על מטות כפויומ:
היה יצא אמרו לו ממ ראובן וקרע מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק לפי
m 101 S
למקום:
ממקום
אבל ההולך
ואח״כ אמרו לו קייס היה וממ אימ
שאינן בתוספת אמר שמואל חהלכה כרבי
הננאל
רבעו
יגלגל
חנא לא יצא וכן קרע על אביו ונמצא
יהודה בן בתירה ומי אמר שמואל תכי
ת ״ ר רשאי להופכו למטה
לקרוע
צריך
אין
אתר
על
מת
אס
כנו
ו ל ע ש ו ח ל ו איחוי .פ י ׳
והאמר שמואל א>הלכה כדברי המיקל באבל אבילות לחוד קריעה לחוד עד
ל ה פ ך החלוק ,ל ח ח כ וכמה הוא על אמר כלי לכור וכסוף
היכן קורע ט ע ד טיבורו ויש אומרים עד לבו אע״פ שאין ראיה לדבר זכר
ו ל ת ת ב י ח ה צ ו א ר ש ל ו פרק בתרא לנלריס )רף סז (.כמו
שולי ]חתלוק[ והשולים
לדבר שנאמר 1וקרעו לבבכם ואל בגדיכם חגיע לטיבורו מרחיק שלש
י ע ש ה בית ש פ ה .ר ׳ ש מ ע ו ן כן היא שנויה :אמר רב נחמן
אצבעות וקורע נתמלא מלפניו מחזירו לאחוריו נתמלא מלמעלח חופכו
ב ן א ל ע ז ר א ו ס ר ב א י ת ו י ,בר יצהק לסי שאינן בתוספת .מימה
מלמטה ־והקורע מלמטה ומן הצדדין לא יצא כ אלא שכהן גדול פורם מלמטח
ב י ן מ ל מ ע ל ן ב י ן מ ל מ ט ה .מאי מוסיף לפרש הטעם מן הברייתא
שהבעלים אסורין
וכשם
ל א ח ו ח ו ,כ ל ה ל ו ק ח א ס ו ר ופירש הר״א בשם רבינו שמואל ללא
פליגו בה רב מתנת ומר עוקבא ותרוייהו משמיה דאבוה דשמואל ולוי הד
להאמ וח וכ רח ו .ל ה ולדפייעכוך ל לצורקיחך גרסינן לפי שאין מוסיפין בבריימא אמר ל כ ל שבעח קורע לאחר שבעח מוםיף וחד אמר כל שלשים קורע
והר״י הקשה בתוספות מאי שייך
לאחר שלשים מוסיף מתקיף לח רבי זירא מאן דאמר כל שבעח קורע אמאי
ש ז ה קרע האסור באיחוי
ה ו א .ח ״ ר ו כ ו ל ן א ל ו בתוספמ נראה לי למצי למימר לסבירא
3
דלא ניתן לשוללו אלא חא דאמר מר >תאשת שוללתו לאלתר ח״נ תתם משום
הקרעים ,ר ש א י ן ל ש ו ל ל ן ,כמאן לאמר על טיבורו אי נמי על
למוללן ,ללקטן ,לעשוחן
כבוד אשח חוא מאן דאמר כל שלשים קורע אמאי דלא ניתן לאחותו אלא
ב ח פ י ר ה א ח ת כ ע י ן שיגלה אמ לכו אין זה כל כך כמו על
לאביו ולאמו רלא ניתן לאחותו לעולם ח״נ חתם משום כבוד אביו ואמו חוא
ס ו ל מ ו ת ,ש י ה א נ י כ ר לכו מיהו יותר נראה לי לקאמר רכ
ת״ר גימחיוצא בבגד קרוע לפני תמת תרי זת גוזל את תמתים ואת חחיים
ה ק ר ע .א ב ל א י ן ר ש א י ן נחמן כר יצחק לפי שאינן כתוספת
באיחוי
לאחותן
יירשב״ג אומר נחאומר לחבית חשאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא שחוא
שצריך לקרוע על לכו ואס אירע כך
אלכסנדרית ,שהוא כמין
אריגה .ת ״ ר ה ק ו ר ע מ ת ו ך שלא קרע על לכו מ״מ כיון ללא
חולח ותלך ומצאו שמת קורע ומאחו וכשיבא לביתו מחזיר לו חלוקו ונותן לו
ה ש ל ל א ו מ ת ו ך ה מ ל ל א ו עשה כמו שהיה צריך אומר אין שייך
דמי קרעו ואם לא חודיעו חרי זת לא יגע בו ת״ר םחולת שמת לו מת אין מודיעין
מתוך הליקוט או מתוך
ה ס ו ל מ ו ת ל א י צ א .א ב ל אם תוסםמ מיהו לפירושו קסבר רכ נחמן
אותו שמת שמא תטרף רעתו עליו ואין מקרעין בפניו ומשתסין את חנשים
ואפילו
לבו
על
אומלים
כיש
יצחק
כר
אלכםנדרית
היה א י ח ו י
מפניו ה>ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש ׳״וקורעין על חמיו ועל חמותו מפני
ש ה ו א כ א ר י ג י צ א י ד י למאן לאמר כסמוך על טיכורו יש
קריעה .י ר ו ש ל מ י ,כ ד ד מ ך
כבוד אשתו ואמר רב פפא תנא באבל רבתי 2אבל לא יניח תינוק בתוך חיקו
ר ׳ יוחנן ,א ו ר י ר׳ חייא ב ר ליישב כמו שפי׳ שאין צריך לקרוע
מפני שמביאו לידי שחוק ונמצא מתגנח על חבריות :ואין מברין ייעל מטות
א ב א ל ש ל ו ל ח ק ר ע ב ו ביום על אביו ועל אמו רק על שיגלה אמ
זקופות :ת״ר חחולך לבית חאבל אם חיח לבו גס בו יברוחו על מטות כפויות
ו ל נ ע ו ל ה ס נ ד ל ב ו ביום .לבו מכל מקום אם קרע טפי שפיר
א מ ר ל י ה ר׳ תנחום ב ר ׳
ח י י א ל ר ׳ חיננא ב ר פ פ א ,משום בבול אביו ואין כאן בל תשחית:
ואם לאו יברותו על מטות זקופות רבא איתרע בית מילתא על לגביח אבא
ר׳ צ ל י ע ל ן .א מ ר ליה י ס ו ג פורם מלמטה .בפ׳ במרא להוריומ
בר מרתא דחוא אבא בר מניומי רבא זקיף אבא בר מרתא כפי אמר כמת
ת ו ד ע ת ך ,ש כ ל אותה ש נ ה
קורע
)ל׳ יב 0מפרש מה
לית ביה דעתא לתאי צורבא מרבנן תנו רבנן תתולך ממקום למקום
כנגד
מתות
הדין
ה מ ש פ ת ה .ד א מ ר ר ׳ י ו ח נ ן ,למטה אם בצואר :לפי שאין מוסיפין
אם
כ ל ש ב ע ה ה ח ר ב ש ל ו פ ה ,על אביו ואמו .פי׳ כקונטרס לאכולהו
ע ד ש ל ש י ם יום ו מ ש ל ש י ם
ה י א ר ו פ פ ת ,ואינה ת ו ז ר ת קאי לבין אס קרע על אכיו קולס כין קרע על אחל מקלוכיו קולס ולא ילענא מנא ליה ללישנא משמע לוקא על קרע אכיו ואמו שהיה קולס
ל ת ע ר ה ע ד י׳׳ב ח ו ד ש .
אס
ל מ ה ה ד ב ר ד ו מ ה ,ל כ י פ ת אבנים ש נ ת ר ו ע ע ה א ח ת מ ה ן נ ת ר ו ע ע ה כ ו ל ן .א מ ר ר׳
משפחה,
א ל ע ז ר אם ) מ ת ( ] נ ו ל ד [ ל ה ן ב ן ב א ו ת ה
א ( לעיל ימ .וש״נ עירוני!
מו ,.נ ( ל ע י ל נ נ , :ג(שמחומ
פ״ט ,י ( שס ]תוספתא נ״מ
פ״מ[ ,ה ( לעיל יל ,:ו ( אלא,
ז(
ונמס׳
ספ״כו
שמתות
איתא לאסור ,ח ( ]עי׳ כליס
פכ״ל מ״נ ומ״י[ אולי צ״ל
פכ״ז,
תורה אור השלם
וקךעו לבבכם
.1
ושובו
בגדיכם
ואל
אל
יי
אלהיבם כי חנון ורחום
הוא א ר ך אפים ו ר ב חסד
ונחם ע ל הרעה:
י ו א ל ב יג
מוסף רש״י
ומקרעין
אמ
לקטן.
נגדיו ,מפני ע ג מ ת נ פ ש .
שינכו הרואין דרנו מ נ ו ד
המת ולא מפני שהוא אבל
) ל ע י ל יד.(:
רבינו
חננאל)המשך(
ו א ל בגדיכם] ,בגדיכם אל
לבבכם[.
הלכה
ואמר
כר׳
שמואל
בן
יהודה
בחירה,
איני,
והאמר
שמואל,
הלכה
כדברי
באבל ,ור׳ יהודה
המיקל
מחמיר
ל ג ב י תנא ק מ א
קאמר
חוא .ופרקינן ,כ י
ש מ ו א ל בענין אבלוח ,האי
ענין
קריעה הוא,
כר׳
תלכתא
הלכך,
בן
יהודה
בתירה .ע ד היכן קורע ,ע ד
הגיע
לטיבורו,
מרחיק
שלש
אצבעות
טיבודו.
וקורע.
נתמלא
מלפניו
מחזירו מלאחוריו ,נתמלא
מלמעלה
למטה
הופכו
כנגד ,כ ל ו מ ר מ ה פ ך ו ע ו ש ה
שולי
חלוקו בית הצואר,
למעלה.
וקורע
והקורע
מלמטה ,מ ן השוליים ,ו מ ן
הצדדין
אלא
לא יצא.
שכהן ג ד ו ל פורם מלמטה.
פליגי
א( עליה
דאבוה
ד ש מ ו א ל ולוי ,ח ד
אמר ,כל
משמיה
קורע,
שבעה
ל א ח ר ש ב ע ת אם י מ ו ת ל ו
מח אחר מוסיף ע ל הקרע
הראשון
כל
וחד
שהוא.
א מ ר ,כ ל ש ל ש י ם י ו ם אם
ימות ל ו מ ת אחר
קורע
] ק ר ע [ א ח ר ,ל א ח ר ל ׳ יום
מ ו ס י ף .מ ת ק י ף לה ר׳ זירא,
מאן
דאמר
קורע,
אמאי
כל
שבעה
אינו
מוסיף
ד ל א ניתן ל ש ו ל ל ו ב ת ו ך וי,
אלא
קרע
של
אשת
ש ש ו ל ל ת ו ל א ל ת ר הכי נ מ י
ש מ ו ס פ ת לאלתר .ופרקינן,
התם מ ש ו ם
כבוד
אשה.
מ א ן ד א מ ר כ ל ל ׳ יום ק ו ר ע ,
היוצא
אמאי
כו׳ .ת ״ ר
בבגד
] ק ר ו ע [ ל פ נ י המת,
ה ר י זה ג ו ז ל א ת החיים ו א ת
המתים .ר ב ן
שמעון
בן
גמליאל
אומר,
האומר
לחבירו
השאליני
חלוקך
כ ד י ש א ל ך ואבקר את אבי
ש ה ו א חולה ,ו מ צ א ו ש מ ת
קורעו,
מאחו,
וכשיבא
ומתוירו
לביתו
לבעליו
ו נ ו ת ן ל ו ד מ י ק ר ע ו .ואם
ל א ה ו ד י ע ו כי ה ו ל ך ל ב ק ר
את אביו ,לא י ג ע בו .ח ״ ר חולה ש מ ת ל ו מ ת אין מ ו ד י ע י ן אותו ש מ א ת י ט ר ף דעתו ש ל חולה ,ואין מקדעין לו ,ו מ ש ת ק י ן
נ ת ר פ ת כ ל ה מ ש פ ח ה כ ו ל ה .ת ״ ר ,ת ח ל ת הקריעה ט פ ת ,ו א ם ק ר ע ע ל ה מ ת ,ו ע ו ד מ ת ל ו מ ת א ח ר ו ב א ל ק ר ו ע
הנשים מפניו .ומקרעין לקטן ,פי׳ ע ל אביו ש מ ת א ו ע ל א מ ו וכיוצא בהן מפני ע ג מ ת נפש .ו ק ו ר ע ע ל ת מ י ו ו ע ל ח מ ו ת ו
ו ל ה ו ס י ף ע ל הקרע ,מ ו ס י ף ש ל ש א צ ב ע ו ת ,ד ב ר י ר ׳ מ א י ר ] .ד ״ י א ו מ ר [ ) ו ( ת ת ל ת ה ק ר י ע ה ג׳ א צ ב ע ו ת ו ת ו ס פ ת כ ל ש ה ו א .א מ ר
מ פ נ י כ ב ו ד א ש ת ו .ת נ א ב א ב ל ר ב ת י ,א ב ל ל א יניח תינוק ב ח י ק ו מ פ נ י ה ר ב י ם מ פ נ י ש מ ב י א ו ל י ד י ש ח ו ק ,ו נ מ צ א מ ת ג נ ה ע ל
ע ו ל א ,ה ל כ ה כ ר ׳ מ א י ר ב ק ר י ע ה ש ת ת ל ת קריעה ט פ ה ,ו ה ל כ ת א כ ר ׳ י ה ו ד ה ב ת ו ס פ ת ד ד י ל ו א פ י ל ו כ ל ש ה ו א .תניא נ מ י הכי,
ה ב ר י ו ת .ו א י ן מ ב ר י ן א ל א ע ל מ ט ו ת ז ק ו פ ו ת .ת ״ ר ,ה ה ו ל ך ל ב י ת ה א ב ל ,אם היה ל ב ו גם ב ו י ב ר ו ה ו ע ל מ ט ו ת כ פ ו י ו ת ,ואם
ר ׳ י ו ס י א ו מ ר ,ת ח ל ה ה ק ר י ע ה ט פ ח ו ת ו ס פ ת כ ל ש ה ו א .ת ״ ר מ ת א ב י ו וקרע ,מ ת ב נ ו ו ה ו ס י ף ,ת ח ת ו ן מ ת א ח ה ע ל י ו ן אין
ל א ו יברוהו ע ל מ ט ו ת זקופות .ר ב א איתרע ליה מילתא דאכלות ,ע ל לגביה רבה ,ווקף ה מ ט ה להברותו .ע ל א ב א ב ר מ ר ת
מ ת א ח ה .מ ת ב נ ו ו ק ר ע ,מ ח א ב י ו ו ה ו ס י ף כ ר .ר• י ה ו ד ה ב ן בחירח א ו מ ר ,ע ל כ ו ל ן ,כ ג ו ן ב נ ו ו ב ת ו א ח י ו ו א ת ו ת ו ו א ש ת ו ,
וכפה ,אמר ,ל י ת ביה דעתא ]בהאי[ מרבנן דכפה ,דהא אין ל ב י גס בו .ת ״ ר א ב ל ההולך ממקום למקום,
ק ו ר ע י ן ל ח ן ק ר ע אחד ,ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו ,ק ו ר ע ק ר ע אחר ,ל פ י ש א י ן מ ו ס י פ י ן ע ל ק ר ע א ב י ו ו א מ ו .פ י ׳ ל פ י ש א י נ ו ב ת ו ס פ ת ,
מ פ נ י ש ק ר י ע ת ו ע ל א ב י ו ו ע ל א מ ו מ ב ד י ל ק מ י ש פ ה ש ל ו ,ו ק ו ר ע ו ה ו ל ך ע ד ש מ ג י ע הקרע א ל ל ב ו ו מ ג ל ה ,ו ב ש א ר מ ת י ם
ק ו ר ע ט פ ח ו מ ו ס י ף כ ל ש ה ו א ע ד ש מ ג י ע א ל ל ב ו .ו א ע ״ פ ש א י ן ראייה ב ר ו ר ה א ש כ ח ן ו כ ר ל ד ב ר ,כ ד כ ת י ב ,ו ק ר ע ו ] ל ב ב כ ם !
א( צ״ל פליגו בה ר נ מתנה וכו׳ משמיה לאנוה דשמואל וכוי.
ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן
מסורת הש״ם
ך*
^ י•
-
אם יבול למעט בעסקו ימעט .פירש בקונטרס בסחורתו ונראה
א ( שמתות פי״א ,ג ( כתובות יגלגל טמהן .ואינו עושה סחורה כפני עצמו אלא עם חכורה :אןז
רבלבר האכל קאמר וכן פי׳ לעיל)ל׳ כפ (.גבי על כל המתים
מסנהדרין מז :שבתקנב ,:טל גב שאין לו .לאבל אחר השבת אלא יום אחד :קרביטיו .רצועותיו
ג ( רש״א ,ד ( סנהדרין כ.
פ״ש ,ה ( נלריס נו .ע״ש שהוא כעין מרניפני״א :ערסא דגדא .מטה שמייחדים אותה למזל כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט וגם הרב פירש לעיל בדבר
האבל עושה כצנעא כתוך כימו נראה לפירושו להכא מיירי כאכיו
סנהלרין שם ,ו ( ]צ״ל טוב ואין משתמשין בה כלום אלא מייחדין אותה לשרומ מזל טוכ
לתניא[] (t ,צ״ל תניא[,
ואמו ומשום להולך בדרך התירו לו
ח(ג״ו שם תענימל:נלריס עליה :דצלא .עור :סירוגו מהוכו.
שיגלגל עמהם אס אינו יכול למעט
שס ,נו( ןנלריס נו :סנהדרין מכניס רצועות מן חוד עצי המטה:
א אם יכול למעט בעסקו ימעט ואם לאו
לכשאל מתים אינו ממעט כלל אם
כ .ע״ש[ ,י ( ננלריס נו :טל גבה .והעור כפול על העץ:
א
יגלגל עמהן תנו רבנן > מאימתי כופין את
סנהדרין כ:ע׳׳ש[(<,רש״א
אינו לוצה ואי מייד הכא כשאל
מתוקנין
יוצאין
עצים
מ״ז וגורס יאמר ,ל( לעיל כא .נקליטי.
תמטות משיצא מפתח ביתו דברי ר' אליעזר
ממים צריך לומר להפך הולך כדרך
ע״ש) ( » ,עי׳ תוס׳ ב״ב למראשותיו ולמרגלותיו ונותנין עץ
רבי יחושע אומר נ>במשיםתם תגולל מעשת
ואינו נוהג אכילות כל כך ומתנמם
קמל .ל״ה אורייני[ ,ארוך עליהן ונותן הסדינין עליהם
! 0תוספתא נלה ס״ט(,
ס ( ]צ״ל נועל נכנס לעיל לשמור מהזבוביס :אין מברכין .שמת רבן גמליאל תזקן כיון שיצא מפתח
יותר אסור להרבות בעסקו יותר
חולץ[,
מאותו שיושב בביתו ואינו ממנמס
על הדח בבית האבל :המנחמין.
ביתו אמר לתם רבי אליעזר כפו מטותיכם
וה״ר יוסף פירש להכא ימעט בעסקו
קרוביו מביאין ענינים של אוכלין:
וכיון שנסתם חגולל ג>]אמר לחם רבי יחושע
g׳ •j. 101
לקנומ צורכי סעודה ולפי שהולך
מתני׳ אסקוטלא .תמחוי :פוטרין
כפו מטותיכם[ אמרו לו כבר כפינו על פי
בדרך רגיל לקנות צורכי סעודה יותר
אה הרבים .שאומדס למנחמין
הגהות הגר״א
זקן ת״ר נמאימתי זוקפין את תמטות בערב
מבביחו שיש לו קונים עבורו וגם
] א [ גט׳ ערסא דצלא אמר לכו לבתיכם :אין מניחין מטה
כו׳ כצ״ל .ומלות אממר נמי במוטד ברהוב .להספידו :ולא של שבת מן חמנחח ולמעלח אמר רבת בר הונא
מוצא בביתו הרבה משוס הכי נקט
לימא בסנהל׳ ועי׳ הגירסא גשים לטולם .ששופעות זיבה :גמ׳ יאף על פי כן אינו יושב עלית עד שתתשך
הולך בדרך ומה שפירש בקונטרס
בנלריס] :ב[ שם נלולה
הולמוצאי שבת אע״פ שאין לו לישב אלא
מזו ע״ג כו׳ כצ״ל:
דאיירי כשאמרו לו על מיתת קרוביו
כליכה
כשהיה בדרך לא ידענא אי בעי
יום אחד חוזר וכופת תנו רבנן יחכופח מטתו
למימר דאיירי כמוליך סחורמו ממקום
לא מטתו בלבד חוא כופח אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו חוא כופח
לעזי רש״י
למקום כדפי׳ בקונטרס ור״ל דשמא
ט ר ג י פ נ י ״ א ] ט ר ג פ י ט ״ א [ .ואפילו יש לו עשר מטות בעשרה מקומות כופת את כולן ואפילו חמשח
ש ד ליה לדידיה למכור סחורתו דטון
אולי :מ ג ן שהותאם )למי אחין ומת אחד כולן כופין ׳ואם חיתח מטח חמיוחדת לכלים אין צריך לכפותח
דהוליך אותה כבר וטרח בה ולא
ש נ ו ש א אותו(.
״דרגש
דרגש אין צריך לכפותו אלא זוקפו רבן שמעון בן גמליאל אומר
פשע כהליכתו שלא היה יודע לישכ
מתיר את קרביטיו וחוא גופל מאיליו י>מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא
כביתו שיכול לשומרה או שמא
אמר לית רבת אלא מעתה גבי מלך ה>דתנן ט כ ל העם מסובים על האח ותוא
הקונטרס ר״ל משום דאמרינן לעיל
מוסף רש״י
משיסתם הגולל .והו מיםב על תדרגש מי איכא מידי דעד תאידנא לא אותביניה והשתא מותבינן )לף מ (.שבמ ראשונה אינו יוצא
המת
ארון
טסוי של
מפתח ביתו וזה אינו קושיא דאע״פ
)כתובות ד .(:ערםא לית מתקיף לה רב אשי מאי קושיא מידי דהוה אאכילת ושתיה דעד
שאינו יוצא מפתח ביתו בעיר הא
דגדא .נוהגי! היו לערוך האידנא לא אוכליניה ולא אשקיניה תשתא אוכליניה ואשקיניה אלא אי
מטה ושלח! בבית ולא היו
אמדנן )לעיל לף מ ו ( :יצא לדרך
משתמשי! בהן כלל אלא קשיא הא קשיא יעדתנן( דרגש אינו צריך• לכפותו אלא זוקפו ואי ערסא
ם()חולץ ונכנס לעיר( אלמא מומר
משוס
למזל הבימ מונחת
ח
דגדא אמאי אינו צריך לכפותו הא ״)תבן( > הכופה מטתו לא מטתו בלבד
לצאת )בו( ושמא דוקא בדבר האבד
ניחוש .גדא ,מול ודומה לו
)שבת סו (:גד גדי וסנוק תוא כופת אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו כופת ומאי קשיא מידי דהוה
מותר לצאת לדרך :מן המנחה
לא ) ס נ ה ו ר ץ כ .(.ד ע ד אמטת חמיוחדת לכלים דתניא אם חיתח מטח חמיוחדת לכלים אינו צריך
ולמעלה .פי׳ במוספומ הרב דמספקא
האידגא לא אותביגיה.
עד הנה לא ישב על אותה לכפותח אלא אי קשיא תא קשיא רבן שמעון בן גמליאל אומר דרגש מתיר ליה אי מנחה גדולה אי מנתה קטנה
מטה ,שהרי מונחת היא
דמקודם לכן אינו יושב עליה נראה
לנוי קרביטיו ותוא נופל מאיליו ואי םלקא דעתך ערםא דגדא מאי קרביטין אית
הבית ,והשתא .דאבל הוא
לי דמכאן סמכו שלא לישכ ע״ג כסא
בעינן לאותניה עלה ,מהיכא ליה ט>כי אתא רבין אמר ליה ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיח
וספסל אע״פ שאין ראיה גמורה
תיפוק ל! )שם( .השתא
אוכליניה ואשקיניה .דחוח שכיח בשוקא דגילדאי מאי דרגש ערסא דצלא Mאיתמר נמי אמר ר׳
דשאני מטה הואיל וצריך כפייה ולא
משל אתרים)שם( ה״נ אע׳׳ג ירמיח דרגש םירוגו מתוכו מטח םירוגח על גבח אמר רבי יעקב בר אחא
וספסל:
ככסא
כפייה
מצינו
דכולא שתא לא יתיב עליה
אמר
השתא יתיב )ודרים נו .(.אמר רבי יתושע בן לוי י>הלכה כרבן שמעון בן גמליאל =>) איתמר נמי(
ואין מוליכין לבית האבל .זאמ
ל
אלא אי קשיא .אדעולא ,רבי יעקב בר אחא אמר רבי אםי ימטח שנקליטיה יוצאין זוקפת ודיו >תנו
המשנה על כרחין נסדרה
הא קשיא עלה דתניא
בהיפך ושמא כל זה מן הכרייתא
בעלמא דרגש אין צריך רבנן ישן על גבי כםא על גבי מ>אורייני גדולח wעל גבי קרקע לא יצא ידי
דלמעלה כמו שפירש בתוספות בההיא
האבל לכפותו)סנהדרין שם( חובתו אמר רבי יוחנן שלא קיים כפיית חמטת תנו רבנן כמכבדין ומרביצין
למעלה
ממש הכרעים
דלעיל וממיהני מדוע לא פירשו גס
)נדרים שם .1אלא זוקפו .בבית חאבל ומדיחין קערות וכוסות וצלוחיות וקיתוניות בבית חאבל ל ואין
כאן כמו שפירש למעלה ושמא בספר
שמעמידו על שני כרעיו ודיו מביאין את תמוגמר ואת תבשמים לבית תאבל איני ותא תני בר קפרא אין
<שםן .ו א י ערסא דגדא.
הרב היתה כתובה מגוף הברייתא
דמטה משובה היא כל כך ,מברכין לא על המוגמר ולא על הבשמים בבית תאבל ברוכי תוא רלא
ולא הוצרך לפרשו או לא היה כתוב
לכפותה
אמאי אינו צריך
תניא הכופה מברכי! תא אתויי מייתי׳ לא קשיא תא בבית האבל מ הא בבית חמנחמין:
בספרו כלל ואין מולידן כו׳ וכן מוכיח
<שס( .הא
מטתו כוי .וזו נמי הואיל מתני׳ 1אין מוליכין לבית תאבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון
ממוך פירוש המוספות שפי׳ לא
ומטה משוגה היא
ידענא אי קאי האי בראשונה היו
צריך אלא בםלים ם ואין אומרים ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורת
לכפותה ,אלא ש״מ דרנש
מוליכים אמוגמר ובשמים דאמר אין
לאו ערסא דגדא הוא)שם( .ומנחמין ופוטרין את חרבים ע אין מניחין את חמטח ברחוב שלא להרגיל
המיוחדת לכלים .ליתן
מברטן הא אתויי מייתינן אי
עליה כלים ,והואיל ואין את חתםפד פ ולא של נשים לעולם מפני תכבוד :גמ' תנו רבנן בראשונח
אמתניתין קאי דקמני מברין ואותה
ישנים עליה אין צריך חיו מוליכין בבית תאבל עשירים בקלתות של כםף ושל זחב ועניים בסלי
הכראה היא כראשונה מוליכין כו׳
מתיר
!שם.(:
לכפותה
קרביטיו .בימי אבלו .נצרים של ערבה קלופה והיו עניים מתביישים צהתקינו שיהו הכל מביאין
דאממנימין קאי ועוד כיון שפירש
קרביטין ,לולאות )סנהדריו בסלי נצרים של ערבה קלופה מפני כבודן של עניים תנו רבנן קבראשונה
התקינו שיהו הכל מוליכין כר
שם( .מאי קרביטין אית
ליה .הלא כשאר מטות היו משקין בבית תאבל עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה והיו
וממנימין לאחר תקנה:
עושין אומה מטה 1שם( הט
קיס להו ללא הוו
להו
קרביטין,
שאינה
עשרה
להתפרק
אלא
עומלת
מוצעת לעולם )נדרים שם.1
בשוקא
)סנהדריו שסו .עדסא דצלא .מטה של עור ותולי! רצועות בשפת העור סביב וכשרוצי! לנטומו עונבין הרצועות נארוכות המטה
וכשמתירי! אותה הוא נופל והן ה! קרביטין ותס הוא עליו לכפותו שלא יתקלקל העור מלחלות הקרקע ,שלא היי ראשי כרעיו
שנקליטיה
גבוהי! מסירוגו למעלה ,וקאמר ת״ק זוקסו על לופ! הכרעים וארוכומיו למעלה ,וא״ל רבן שמעון ממיר קרניטי! והוא נופל
)שס> .ד ר ג ש סירוגו .קשירתו ,מתוכו .שיש נקנים בארוכותיו ותוחבין בה! ראשי רצועות התלרות בעור ועונבי! ואי! מרטבין
הרצועה על גט ארוכות המטה )שם> .מטה סירוגה ע ל גבה .החבלים מרטני! על ארוכות המטה מיכן ומיכן ואורג והוא
סירוג !שם( .הלכה כ ר ׳ ש מ ע ו ן בן גמליאל .ראמר ממיר קרביטין)נדריםשם( .אורייני .מכחשת גלולה ) ל ע י ל כ א ( .
כן
המנחה
אץ
האבל
אומרים
את
במועד .א ב ל
בזכוכית
לבנה ,ו א ת
עומדין
העניים
בשורה
ומנחמין
בזכוכית
ופוטרין
צבועה כוי.
או
וכך
הרבים.
זיו
מגלין
ח״ר
את
בראשונה היו
מתין
עשירים,
גמליאל
יוצאין,
ולמעלה.
דרגיש
זוקפה
ואעפ״כ
אבילות א ל א יום א ח ד
ע ל גבי
מוליכין
והיו
מתיר
ודיו.
הקערות
קפרא ,אין
בבית
האבל,
מכסין את פני
קרביטין
כלומר,
אסור ל ו
בלבד,
קרקע ל א י צ א י ד י
ומדיתין את
דתני ב ר
ברכת
אנל הלכה י נווש״ע
י״ל סי׳ שפ סעיף כג:
ד י ד ב מיי׳ ס׳׳א שם הלכה
נ סמג עשין דרבנן ב
טוש״ע שם סי׳ שעה סעיף
א:
ר ט ו ג ד ה מיי׳ שם פ״י
הלכה נ טור י״ד סי׳
מ:
ר ט ז ו ז ח מיי׳ שם פ״ה
הלכה ית טור י״ל סי׳
שפה
ר י ז ט מיי׳ שם פ׳׳ז הלכה
מ
כוסות
חובתו,
עשיריס
העניים,
שהיו
צריך
הלכה ית טור
שתחשיך.
ו א מ ר ר•
וצלוחיות
יוחנן
בבית
מפני ש ל א
האבל.
מן
ואין
הבשמים ש ל בית
ש ל כסף ו ש ל זהב,
שחורין
מאימתי
שס:
הלכה ו סמג עשי!
שם טוש׳׳ע שס סי׳ שעח
סעיף ז:
ר כ מ טוש״ע שם:
ר כ א נ מיי׳ שם הלכה r
טי״ל סי׳ מא:
ר כ ב ס מיי׳ שס פי״א
הלכה ג טי״ל שס:
הרעב
ועניים
קיים
מביאין
רכג
האבל,
בסלי
וכוי .ו כ ן ה י ו
מיי׳ שם
מהלכות י״ט הלכה
כג טוש״ע י״ל סי׳ תא
סעיף א וטוש״ע א״ח סי׳
תקמי סעיף א:
ד כ ד פ מיי׳ סי״נ מהל׳
אבל הלכה ה טוש״ע
שס סי׳ שנה:
ר כ ה צ ק מיי׳ שס פי״ג
טי״ל סי׳
הלכה ו
שעת:
ר כ ו ר מיי׳ שס פ״ל הלכה
א טוש״ע שם סי׳ שנג
סעיף א:
רבינו הננאל
למעט
אם י כ ו ל
כלומר ש ל א
ימכור
בעסקו,
ולא
יקנה
לאו
]ימעט[ ,ואם
י ג ל ג ל ע מ ה ן ,כ ל ו מ ר יקנה
צרכי הדרך ודברים
שיש
בהן חיי נפש .ת ״ ר מאימתי
המטות,
כופין
המת מן
ר׳
משיוציאו
הבית,
אליעזר.
דברי
ר׳
יהושע
אומר,
משיסתם
הגולל.
וקיימא
לן כר׳
יהושע,
אבילות נוהגת
דאין
משיקבר
המת
אלא
ויסתס
הגולל .ת ״ ר הכופה מ ט ת ו
לא מטתו ב ל ב ד הוא כופה
א ל א כ ל מ ט ו ת ש י ש בבית,
ואפילו י ש לו עשר מטות
בעשר
כופה
מקומות,
את כולן .ואפילו ח מ ש ה
אחין ,ו מ ת א ח ד
כופין .ואם
כולן
מיוחדת
עשויה
מהן,
היתה
לכלים,
ואינה
לישן ,אין
צריך
לכפוחה .ד ר ג ש ,אין צריך
לכפוחו א ל א זוקפו ודיו.
ואמר
עולא האי
ערסא
דגדא הוא ,פ י ר ו ש
דרגש
מ ט ה העשויה לכבוד מזל
חביח ,ו א י ן א ד ם י ש ן ע ל י ה .
ונדחו
ואסיקנא
דבריו.
דרגש הוא ערסא
דצלא,
פ י ר ו ש מ ט ה ש ל ע ו ר .כי
פ י ר ו ש צ ל א ע ו ר ] ,וקהוא
ע ו ר נטוי וקשור בחבלים
על
המלבנוח
מלבנות
ומסורגוח
בחבלים
המטה
ה ל ל ו ו ה ע ו ר בתוכם .ו כ י ו ן
שמעמידין
דרגש
אותה
סירוגו
המטות
אע״פ ש ל א
ישנין
דמייתי
בערב שבת,
משבעת
ימי
מכבדין
האבל.
בבית
מוציאין מתי
ספסל
ומרביצין
ואוקימנא,
המנחמין.
נצרים כ ו י .ו כ ך ה י ו
עשירים
מטה
מן
אודיני ו ע ל ג ב י
בבית
רבן
מתוכו.
נשאר לו
המטה .ת ״ ר
מגמר
בתני
ע
ופ״ו
ע ל ג ב י העור .ו א מ ר
ירמיה,
כפיית
י״ל
ד י ט כ ל מיי׳ פי״ג שם
זוקפין את
ולמוצאי שבת,
ופ״נ
ר י ח י מיי׳ פ״ה מהל׳ אנל
מטותיו .ת ״ ר י ש ן על גבי מ ט ה על גבי
המגמר ועל
בקלתות
לכפותה .ת ״ ר
עליה ע ד
וכופה
וקיתוניות
מברכין ע ל
אינו
לישן
חוזר
והוא
נופל.
א ת מ ר נ מ י א מ ר ר׳
מהלכות
מלכים הלכה ל:
בכליבה
שמעון
העשירים
ד י ג א מיי׳ פ״ו מהלכות
עניים מתביישין התקינו שיהו תכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של
עניים יבראשונה היו מגלין פני עשירים ומכםין פני עניים מפני שהיו מושהרין פניתן מפני בצורת ותיו עניים
מתביישין התקינו שיהו מכםין פני הכל מפני כבודן של עניים ״בראשונה היו מוציאין עשירים בדרגש ועניים
דגילדאי .רצענין
אבלים
עין משפט
נר מצוה
משקין
בדרגש,
הא
מתני'
בבית
ועניים
עין משפט
נר מצוה
בכליכה.
רכז א מיי׳ פ״ל מהל׳ אבל
הלכה א טור ש״ע י״ל
סי׳ שנב סעיף א ב:
דכה
ואלו מגלהין פרק שלישי
ך ץ.
׳״י •
גרס בערוך בשני כסי״ן ואית דגרסי כליבה בכי׳ית
כליכה .מטה של מתים :על גצי גרוה מהוה .הכלים שנשתמשו
השניה כמו הללו תוזרין לכלובן )ביצה דף כר (.וכמו
כהן כעולן כחיים שנטמאו כנגיעמן שהנלה מטמאה כנגיעמה אלם
ככלוכ מלא עוף )ירמיה ה> אי נמי כמו מכליכ )לעיל דף י (.ופירש
ב ג ד מיי׳ פי״א
וכלים :והיו נדוה חיוה מהביישוח .שעושין כהן מה שאין עושין
הקונטרס כעין סולם והיינו כעין מפירות רתוקות זו מזו ומכיא הא
שם הלכה ה ופ״ו
מהלנות י״ט הלנה כנ סמג
מועד קטן
לקרוביו.
לשאר מתומ :קשה
לאמרינן במלרש נטלו את הכרוכים
עשין נ ולאוץ עה טוש״ע
מסורת הש״ם
כתכריכין
טוכיס:
בר זוזא .הנקנה
חכמים.
לפני
צרדא.
בזוז :אין
שיכולין
קנבוס:
מועד
להספידו:
א ( נלה עא .ןתיספ׳ נדה
פייט עי׳ מיש׳ שס ל״ה אלא
ב(
טעמיי[,
ותוספתא
נמוכות
שם[,
ג(
מ:
!גי׳
הערוך צררא ועי׳ כ״מ נא.
לאיתא התם צררייחא פרש׳׳י
נגלי קנבוס[ ,ו ( ]מגילה ג:
ונמנום בכליכה ואם כן צליך לגרוס
שם סי׳ תא סעיף ה:
בכליבה והיו עניים מתבייישין התקינו שיהו
ו ( ]צ״ל המקשיר הכי איתא
טל לב .מטפח כנגד הלב :ביד.
ר כ ט ה מיי׳ פי״ג מהל׳ בפיוט של חרבן בימ המקלש בתשעה
עניים
של
כבודן
מפני
בכליבה
מוציאין
הכל
נע״י וסרש׳׳י לשון וקשרו
אנל הלנה ג סמג
קופץ יד זו לזו :ברגל .מכה רגלו
באב עמון ומואב הוציאו אמ הכרובים
מספל[] (1 ,פי׳ תכרינין עי׳
עשין נ טוש״ע י״ד סי׳ שעו
בראשונח חיו מניחין את המוגמר תחת חולי
רש״י עירונין מא :וכע׳׳ז יז.
שהופך
הסכנה.
מפני
בקרקע:
וכליכה היו בם מסובבים וגרס בב׳
סעיף א:
ל״ה נזיולתא[ ,ת ( נ״נ קטז.
מתביישין
חיים
מע־ם
חולי
וחיו
מתים
מעים
הסנדל ושובר רגלו :ניענע ראשו.
רל ו ז מיי׳ שס הלכה ה כפי״ן לגירסמ הערוך וכל זה שלא
ע״ש! (p ,שם[ ( ,יומא פו:
סמג שס טוש״ע שס
חתקינו שיחו מניחין תחת חבל מפני כבודן
שנראה שניחם מעצמו :לפל אומרים
סעיף א בהג״ה וסעיף ב :לבייש מי שאין לו וכן איתא כמסכת
פז .ע״ש קדושין כ .מ .סוטה
כנ .ערכין ל ,:כ( ]נשאלמומ
שבו .כשעומרין לפני הנשיא :חבורחא
של חולי מעים חיים >בראשונה חיו מטבילין
ר ל א ח ט מיי׳ שם פ״ל בכורים <פ׳׳ג מ״ז> בראשונה מי שהיה
אי׳ כתיפיון ,ל( שייך למתני׳
איפא .חבורות הן שאלו קוברין מתים
הלכה ט סמנ שם יולע לקרו׳ כו׳ ומאומה ההלכ׳ מכיאין
את תכלים על גבי נדות מתות וחיו נדות
דף כח ע״נ ,מ ( ]לעיל כנ,1:
טיש״ע שם שי׳ שעח סעיף
שלהם לבלם ואלו קוברין מתים שלהם
ראיה להא לאמר שמנה פסוקים
ג ( ] ל ף כ ג .ל ״ ה כ ל , 1ס ( נדף
א:
חיות מתביישות תתקעו שיתו מטבילין על
יח .נל״ה וכגונסטלי וע׳
לבדם :ולא ישוב עוד וגוי .משמע
ר ל ב י כ מיי׳ שם פי״ל שבתורה יחיל קורא אותם ללא כעי
גבי כל תנשים מפני כבודן של נדות חיות
ברא״ש סי׳ נג[,
מכאן ואילך לא יעשה לעולם משובה:
הלכה י סמג שס למימר שלא יקרא שליח צבור עמו
טוש״ע שס סי׳ שמג סעי׳
בראשונח מטבילין על גבי זבין מתים ותיו
אלא
כי בימיהם לא היה קורא שליח צבור
א וסי׳ שסא סעיף ב:
זבין חיים מתביישין התקינו שיהו מטבילין
רלג ל מ מיי׳ שס פי״ג עם הקורא ומה שרגילים עמה
על גב חכל מפני כבודן של זבין חיים <> בראשונה חיתח תוצאת חמת תורה אור השלם
הלכה ]י[ יא סמג שם לקרומ זהו מפני ככולו של קורא שלא
טוש״ע שם סי׳ שצל סעיף
. 1ע ל ש ד י ם ספרים ע ל
שבא
עד
ובורחין
אותו
מניחין
קרוביו
שחיו
עד
ממיתתו
יותר
לקרוביו
קשת
לבייש מי שאינו יולע וכלאמר גבי
א:
ש ד י ח מ ד ע ל ג פ ן פ־־יד:
ר ל ד נ מיי׳ שם הלכה ינ בכורים בראשונה מי שהיה יולע
ישעיהו ל ב יב
רבן גמליאל וגתג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן ונהגו תעם אחריו
טיש״ע שם סעי׳ ל:
.2האנק ר ם מתים א ב ל
לקרומ קורא ומי שאינו יולע לקרומ
לצאת בכלי פשתן אמר רב פפא ותאידנא נתוג עלמא אפילו >בצרדא בר
ל א תעשה פארך חבוש
)אינו קורא( מקרין אותו נמנעו
תשים
ונעליך
עליך
זוזא :איז מניחין את המטה ברחוב :אמר רב פפא > אין מועד בפני תלמיד
מלהכיא ככורים המקינו שיהו מקרין
ברגליך ו ל א תעטה על
אמ הכל)בכורים פ״ג מ״ז(1 :נהג קלות חכם וכל שכן חנוכח ופורים וחני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא איני וחא
רבינו חננאל
ש פ ם ולחם אנשים ל א
יחזקאל כ ד יז
תאבל:
בכליפה כ ר .ו ב כ ל אלו
רב כחנא םפדיח לרב זביד מנחרדעא בפום נחרא אמר רב פפי ייום שמועח
ראש בעצמו .שצוה כן כשעת פטירמו
.3א ל ת ב ב ו ל מ ת ו א ל
מתביישים,
ה י ו העניים
חוח וכבפניו דמי אמר עולא יתםפד על לב דכתיב על שדים סופדים טיפוח
החקינו חכמים ל ע ש ו ת ד״מ לאחל מכני ביתו כחייו ולשון
תנדו לו בכו בכו ל ח ל ף
בי ל א ןשוב ע ו ד ו ר א ה
ביד קילוס ברגל תנו רבנן חמקלס לא קלם בםנדל אלא במנעל מפני חםכנח
ראשון:
כפירוש
משמע
ל ע ש י ר י ם כ ד ר ך ש ה י ו כעצמו
א ת א ר ץ מולדתו:
ע ו ש י ם לעניים ,ש ל א יהא
סופק
פירוש
מטפחות.
לא
אבל
ה פ ר ש ב י ן ע ש י ר י ם לעניים .ל(
אצלו
לישב
רשאין
מנחמין
אין
שוב
ראשו
שניענע
כיון
אבל
יוחנן
רבי
אמר
ירמיהו כ ב י
חנן
הא
וא״מ
בזו
זו
כפיו
ת ״ ר ,בראשונה היו מניחין
ואמר רבי יוחנן י הכל חייבין לעמוד מפני נשיא חוץ מאבל וחולח ואמר ר׳
מ ג מ ר ח ח ת מתים ב ח ו ל י פרק משילין)ביצה דף לו (:אין מטפחין
יוחנן ׳לכל אומרים לחם שבו חוץ מאבל וחולה אמר רב יחודח אמר רב
וכך
וכוי,
ש ל מעיים,
ה י ו מ ט כ י ל י ן את הכלים ביו״ט וסי׳ בקונטרס בפרק המביא
הגהות הב״ח
אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו מדאמר ליח רחמנא ליחזקאל ולחם
ע ל ג ב י ה נ ש י ם ש ה י ו כלי יין )שם דף ל .בד׳׳ה מרקלי!( משוס
) א ( גט׳ אי הכי שריא)לכו(.
נדות ,וכוי ,ו כ ך
מתות
אנשים לא תאכל רבח ורב יוסף מחלפי םעודתייחו לחרדי ואמר רב יחודח
תז״מ ונ״נ ס״א להו:
שיר או משוס אבל ומאי איריא בי״ט
ה י ו מ ט ב י ל י ן הכלים ע ל
נ ב י המתים כ ש ה ן ו ב י ם ,ומשוס שמא ימקן כלי שיר אפילו אמר רב ימת בעיר כל בני תעיר אםורין בעשיית מלאכת רב חמנונא איקלע
לדרומתא שמע קול שיפורא דשכבא חזא תנך אינשי דקא עבדי עבידתא
והיו כ כ ל א ל ו החיים כחולו של מועל אסור משוס צער
מ ת ב י י ש י ן .התקינו ש י ה ו
גליון הש״ם
ע ו ש י ן כ ן ל כ ל .ב ר א ש ו נ ה וצ״ל למשוס שיר קתני ולא משום
אמר לחו ליחוו חנך אינשי בשמתא לא שכבא איכא במתא אמרו ליה
תום' ד״ ה בכליבה וכוי.
כלפרישימ
ביד.
טפוה
אכל:
היתה ה ו צ א ת ה מ ת ק ש ה
חבורתא איכא במתא אמר להו אי הכי שריא )* לכו ואמר רב יהודח אמר
מניאין ראיה להא דאמר
שהיו מוציאין
לקרוביו,
נ״נ ל׳ טו ע״א:
כ ת כ ר י כ י ן מ מ ו ן ר ב והיתה סופק כפיו זו על זו והט משמע רב כל ייתמתקשח על מתו יותר מדאי על מת אחר חוא בוכח חחיא איתתא
ק ש ה ע ל י ה ן ה ו צ א ת ם כהוריות כירושלמי כשתפס רכי יהולה
דתות בשיבבותיה דרב הונא הוו לח שבעח בני מת חד מינייתו תוות קא
•ותר מ מ י ת ת ם ,ע ד ש ה י ו את ריש לקיש שרי רכי יוחנן טפח
בכיא ביתירתא עליח שלח לה רב הונא לא תעבדי הכי לא אשגחת ביה
מוסף רש״י
מניחין ו ב ו ר ח י ן .ע ד ש ב א בחלא יליה ]א״ל[ ובתלא יליה טפתין
־בן גמליאל
וניהגה וקצלי וא ות כו׳ ומספקין פירש בקונטרס בביצה שלח לח אי צייתת מוטב ואי לא צבית ׳יזוודתא לאידך מית ומיתו כולחו
את
מטבילין
היו
ל
וצוה
בעצמו,
הכלים .אף הכליס של
ל
כ
ו
ג
ה
נ
ו
,
פשתן
בכלי
תנודו
ואל
למת
תבכו
אל
י
ומיתא
לנפשיך
זוודתא
תימוש
לח
אמר
לסוף
<לף לו (:כף על ירך ואם כן ויספק
קולס למיתה ! ! ד ה ע א ו .
העם ל צ א ת ב כ ל י פ ש ת ן
את כפיו )במדבר כל( על ירך הן שחי
חיות
נדות
והיו
לו אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור חא כיצד שלשה
נהוג
והאידנא
:מותו.
שאפילו
מתביישות.
וצ״ע:
ירכיס
צלמא א פ י ל ו ב צ ר ר א ב ר כפיס על שתי
ימים לבכי ושבעה להםפד ושלשים לגיתוץ ולתםפורת מכאן ואילך אמר
נמיתתן הן משמין מכל
־וזא ,פ י ׳ כ ח ל ו ק ב ר ה״ג ר״ח לא יקלם במנעל ולא
קשה
!.ram
אדם
חקדוש ברוך חוא אי אתם רחמנים בו יותר ממגי בכו בכו להולך יאמר רב
יחא .מ ת נ י ' א י ן מ נ י ח י ן
בסנדל מכני הסכנה.
לקרוביו .שהיו קונדס
את ה מ ט ה ב מ ו ע ד ב ר ח ו ב ,
יהודה להולך בלא בנים רני יהושע בז לוי לא אזל לבי אבלא אלא למאן
אותו נכלים יקרים נגון
לנזהר
ליחף שרי טפי
:ז ל א ל ה ר ג י ל ה ה ס פ ד .א מ ר פירוש
שיראין וסרקות )כתובות
דאזיל בלא בני דכתיב בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראת את ארץ
״בה ב ר ר ב הונא ,אין
ח .(:ב צ ר ד א בר זוזא.
מ ו ע ד ב פ נ י ת ל מ י ד הכם,
היטכ פן ינזק:
מולדתו רב הונא אמר זה שעבר עבירה ושנה בה רב הונא לטעמיה י>דאמר
בגד קנבוס שאינו שוה אלא
־כל ש כ ן חנוכה ו פ ו ר י ם ,
ה״ג ר״ח לכל אומרים להן שבו
דינר)שם( .כ ל המתקשה
<לא מ ם פ י ד י ן בהן .והני
רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה תותרה לו הותרת לו םלקא דעתך
מדי.
יותר
מתו
על
הוץ מאבל והולה.
; :י ל י בפניו ,א ב ל ש ל א
אלא אימא נעשית לו כתיתר אמר רבי לוי אבל שלשה ימים הראשונים
מדותיו
על
שמתאונן
ה
:פ נ י ו ל א .ויום ש מ ו ע
פירוש מלמילי חכמים שעומלין צריך
)קדושין פ ׳ .לא א ז ל לבי
:בפניו דמי ,ומותר אפילו
יראח את עצמו כאילו חרב מונחת לו בין שתי >)יריכותיו( משלשת עד
אין
עמלו
אפילו
וחולה
אכל
שכו
לומר
אכלא .לסי שלא היה רוצה
:מועד .א מ ר עולא ,הספד
שבעת כאילו מונחת לו כנגדו בקרן זוית מכאן ואילך כאילו עוברת
להתבטל מלמודו ! ר ש ב ״ ם
5ל ל ב ,ש נ א מ ר ע ל ש ד י ם צדך לומר שכו ללא לי שעמלו שאין
ב ״ ב קטן .(.נעשית ל ו
כנגדו בשוק :ולא של נשים לעולם מפני חכבוד :אמרי נחרדעי לא שנו
! ו פ ד י ם .א( ט י פ ו ח ב י ד ,צריכין לעמול ואם כן פשיטא שישבו
ע׳׳ש ,1ה ( ןתיספתא פ״נ[,
,
א
8
א
ג
י
ב
ג
1
ה
ה
2
ח
ט
כ
ל
מ
ח
3
נו(
נ
־
ן י ל ו ס ב ר ג ל ,ש נ א מ ר הכה
:כ פ ך ורקע ברגלך .ת ״ ר
כלא
:ס נ ד ל ,מ פ נ י הסכנה .א מ ר
לאכול משלו .פירשמי למעלה אפילו אוכל כמה פעמים כאומו יום ללא קמני סעולה ראשונה:
1
א יקלס ל א ב מ נ ע ל ו ל א
־־ יוחנן ,א ב ל כ י ו ן ש נ ע נ ע
בראשו ,ש ו ב אין המנחמין
־ ש א י ן ל י ש ב אצלו .ו א מ ר
־־•
הכל
יוחנן,
• עמוד
לפני
*:אבל
וחולה.
1
לכל
וחנן,
!זבו ח ו ץ
אמר רב
:ל בני
יותר
אומר׳
מאבל
מדאי,
שלשים
1
להן
אכניס כיון שנזלעזעה אתת מהן נזלעזעו כולם וכש״ס לידן נמי אמרינן )שגת דף קה:ן אחד מן האחין שמת ידאגו כל האתין כוי:
וחולה.
לגיהוץ
כחיפיו.
ולתספורת,
א p
אסור
בעשיית
ושלח לה רב
• :ו ד ו ר א ה את
• ו בין
והכי איתא כירושלמי כל שבעה החרב היא שלופה עד שלשים היא רופפת לאחר י״ב תודש היא תוזרת למערה ולמה הדבר דומה לכפה של
יהודה א מ ד ר ב א ב ל
העיר
לאכול
מלאכה ,ע ד
הונא ,ו ל א
מיכן
מ ו ל ד ת ו .וה
משלשה ועד
(fעיי נערוך ערך טפח די.
לגיהוץ
ולתםפודת .למעלה<( פי׳ ריב״א היה אומר נשגרסינן[ לכבוס ולתספורת ופירש למעלהס(
דאשה מותרת בנטילת שער לאחר ז׳ ובתוספות פירש דלא ידע מנא ליה :מכאן ואילך כאילו עוברת כנגדו בשוק .על י״ב חלש
ר׳
אסורין
אםורין
כעשיית מלאכה .משמע לכתלמול
תורה שרי ולא אסור אלא תכס שממ לכימ מלרשו כטל ״(מיהו כשעת הוצאת ממ אז מכטלין ת״ת כלאמרינן פ׳ שני לכתוכות )דף יה
בתשובה והביא ראיה מן הירושלמי:
חוץ
ואמר
רשות:
ראשון
אלא
כהיתר
ושם( ובפ״ק למגילה )לף ג (:מבטלין ת״ת להוצאמ המת ולהכנסת כלה ומיהו היכא לאיכא חכורמא מספקא ליה ועול האריך רכי יצחק
תייבין
נשיא
יום
אסור
כהיתר.
ביום
שינתן
לקבורתו .וכל
אשגתה ביה,
ואילך הרי הוא
שעבר
שבעה
ראשון
עבירה
ומתו לה
המתקשה ע ל מ ת ו
כולהו,
קישוי .בכו בכו
ו ש נ ה בה,
כאילו חרב
משלו,
שנאמר
מונחת
מיכן
בקרן
ולחם
אנשים ל א
ווית,
ומתה היא נמי .ת ״ ר א ל
להולך .א מ ר רב,
ואילך
יותר
תאכל .ר ב ה ו ר ב
שןוב[
מיכן
אינו
ואילך
יוסף,
תבכו למת,
יותר
בנים .ר ׳
יהושע
להולך בלא
מהרהר
כ־מי
מדאי ,על מת אחר הוא
בתשובה,
כאילו ח ר ב
עוברת
מפני
בוכה.
כנגדו
דההיא
מדאי .ו א ל
איתתא
]תנודו[ לו,
בן ל ו י ל א הוה
שנעשית ל ו
בשוק.
אבלם היו
מחלפין
סעודתן
ד ה ו ו לה
יותר
אזיל ל ב י
ואין
מניהין מ ט ה ש ל
ש ב ע ה בני,
מ כ ש י ע ו ר .הא
אבילא ,א ל א
כהיתר .א מ ר ד׳ ל ו י א ב ל ג ׳
נשים
להדדי .א מ ר רב
ימים
ברחוב
יהודה א מ ר רב ,מח
ומית חד
כיצד,
אמאן
הראשונים,
לעולם
מה
מפני
שלשה
בעיר
מינייהו,
והוות
מתקשה
לבכי,
ושבעה
להספד,
ד ש כ י כ ב ל א בני .כ י ל א
יראה
עצמו
הכבוד.
כאילו חרב
אמרי
ישוב
מונחת
נהרדעי לא
שנו
דומה
; ע ר כ י ו ל:
סוטר כב.(.
בעיניו
וכעי״ז
ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן
מסורת הש״ם
מה פדה אדומה מכפרת .פירוש על מעשה העגל וכדאמרינן
במדרש משל לבן השפחה שטינף פלטירין של מלך אומר המלך
p
תבא אמו וכר :מיתת אהק לבגדי כהונה .דכתיב )במדבר
והפשט את אהרן את בגדיו ואהרן יאסף ומת שס וכן פי׳ בקונטרס
ואין לפרש מיתת בני אהרן לבגדי
קדש ילבש לפי שאינו סמוך כ״כ:
נשים מניחין ר׳ אלעזר
מה בגדי כהונה מכפרין .בזבתים
] (6נ״נ יז ,[.נ ( שמחות אלא חיה .שממה מתמפ וולד שהיא שופעת :נ( מת פהאום .שלא
ס׳׳ג ,נ( ]שנח לא :סנהד׳ תלה :מחמשים שגה .ולמעלה :והאי דלא חשיכ ליה .בהדי כרת:
עו :ע׳׳ש[ ,ד( שמחות פ״ג
תענית ה ,:ה(]סנהלרץצ ,[:כרח דיומי .שמא ימות מיתה תטופה :פלגא .דמכרת דשני מיהא
י( ]נערוך ערך זווא נ׳ פי׳ פלטי לי :מנמנם .גוסס :א״ל .רבא לרב שעודם :לימא מר.
שם הארס ועי׳ חוס׳ נרה למלאך המות דלא לצעוד :שושביניה.
כא :ל״ה זוזא[ ,ז( ]עתו׳
איתרע
ר״ה ית .ל״ה רנה ופוס׳ דמלאך המות :דאימסר מזליה.
אלא חיה אבל ש א ר
ינמות קה .ל״ה רנא[ ,מזליה :ליהחזי לי מר .בתר מיתה:
אמר אפילו ש א ר הנשים דבתיב ו ת מ ת שם
ח( נננ״מ עג :אי׳ רנ מר לאו אדם חשוב .לימא ליה מר:
לרנא
אחוה
סעוריס
מרים ותקבר שם םמוך למיתה קבורה ואמר
נסמ״ך[ ,ט( נע׳ פרש׳׳י ספין רקיע .מתוקן למיבעי מיניה:
ר׳ אלעזר א ף מרים בנשיקה מתה אתיא שם
שגת קכט .ונסנהר׳ צג ,[:גיטהוסיה .דמלאך המות :רגליה
ש ם ממשה ומפני מה לא נאמר בה על פי
י( ]גערך רקע ה׳ דל הערוך דבר גהן .למיהוי נשיא :אמאי לא
נמ״ק מאן חשינ מאן ספי!
מאן רקוע כלומר מי יכול מרחם .דמתפקדנא למייתי ליה למר
ה׳ מפני שגנאי הדבר לאומרו א״ר אמי למה
להתפשט ולהתגנר נאוח׳ בההוא עלמא :אחוי ליה שומא
נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה
שעה עכ״ל צע׳׳ק למעיין דנורא .וידע דהוא מלאך המות:
לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן
כערוך ערך רקע השני[,
מתני׳
כ( ]גירסח הערוך איתרה,[.
א
1
א (
2
ל( נפסחיס נ .כ״כ י :כתובות
עז ,[:מ( ]כרכות מח :וש״נ[,
נ( נעי׳ פירש״י נע״י על כל
העמול[ ,ס( ]ננ״נ קכא:
עתוס׳ שם ל״ה יום שכלו נו
מלנל[,
מתי
]צ״ל
ע(
סיפנה[ ,פ( ]ועי׳ נערוך
ערך ספן נ[ ,צ( ]ערך ספן
ג[׳
ש ל צדיקים מכפרת א״ר אלעזר למה נסמכה
מיתת אהרן לבגדי כהונה מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים
מכפרת ת״ר > מת פתאום זו היא מיתה חטופה חלה יום אחד ומת זו היא
מיתה דחופה ר׳ חנניא בן גמליאל אומר זו היא מיתת מגפה שנאמר בן
אדם הנני לוקח ממך את מהמד עיניך במגפה וכתיב ו א ד ב ר אל העם בבקר
ותמת אשתי בערב שני ימים ומת זו היא מיתה דהויה ג׳ גערה ארבעה
נזיפה חמשה זו היא מיתת כל אדם א״ר הנין מאי קרא ה ן קרבו ימיך למות
הן חד קרבו תרי ימיך תרי הא המשה הן חד ישכן בלשון יוני קורי} לאחת
חן מת בחמשים שנה זו חיא מיתת כרת ייחמשים ושתים שנה זו היא
מיתתו ש ל שמואל חרמתי ששים זו חיא מיתר .בידי שמים אמר מר זוטרא
מאי קרא דכתיב ת ב א בכלח אלי קבר בכלח בגימטריא שיתין חוו שבעים
שיבה שמונים גבורות דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות
שמונים שנח אמר רבח מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת והאי
דלא חשיב להו משום כבודו ש ל שמואל הרמתי ר ב יוסף כי חוח בר שיתין
עבד לחו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת א״ל אביי נהי דנפק ליח מר
מכרת דשני מכרת דיומי מי נפיק מר א״ל >נקוט לך מיחא פלגא בידך ר ב חונא
נח נפשיה פתאום הוו קא דייגי רבנן תנא להו ייזוגא דמחדייב לא שנו אלא
שלא הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות זו חיא מיתת נשיקח אמר רבא
חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא דהא
״רבה ורב חםדא תרוייהו רבנן צדיקי חוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי
מיטרא ר ב חסדא חיח תשעין ותרתין שנין רבח חיה ארבעין בי רב חםדא
שיתין חלולי בי רבח שיתיז תיכלי בי ר ב חםדא םמידא לכלבי ולא מתבעי
בי רבה נחמא דשערי לאינשי ולא משתכח ואמר רבא חני תלת מילי בעאי
קמי שמיא תרתי יחבו לי חדא לא יהבו לי חוכמתיה דרב הונא ועותריה
דרב חסדא ויהבו לי ענותנותיה דרבח בר רב חונא לא יחבו לי רב
> שעורים אחוה דרבא הוה יתיב קמיה דרבא הזייה דהוה הא מנמנם א״ל
לימא ליה מר דלא לצערן א״ל מ ר לאו שושביניח חוא א״ל כיון דאימסר
מזלא לא אשגח בי א״ל ליתחזי לי מר איתהזי ליה א״ל הוה ליה למר צערא
א״ל >כי ריבדא דכוסילתא רבא הוה יתיב קמיה דר״נ חדיח דקא מנמנם
א״ל לימא ליח מר דלא לצעק א״ל מר לאו אדם חשוב הוא «[ א״ל מאן חשיב
מאן םפין מאן יי רקיע א״ל ליתחזי לי מ ר אתחזי ליח א״ל ח״ל למר צערא
א״ל כמישחל בניתא מחלבא ואי אמר לי הקב״ה זיל בההוא עלמא כ ד
הוית לא בעינא דנפיש ביעתותיה רבי אלעזר הוה קאכיל תרומה איתחזי
ליה « 1א״ל תרומה קא אכילנא ולאו קודש איקרי הלפא ליה שעתא רב
ש ש ת איתחזי ליה בשוקא אמר ליה בשוקא כבהמה איתא לגבי ביתא רב
אשי איתחזי ליה בשוקא א״ל > איתרח לי תלתין יומין ואחדרי לתלמודאי
דאמריתו >אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ביום תלתין אתא אמר ליח
מאי כולי חאי קא דחקא רגליה דבר נ ת ך ואין מלכות נוגעת בחבירתה
אפילו כמלא נימא ר ב הםדא לא הוה יכיל ליח דלא הוח שתיק פומיה
מגירסא סליק יתיב בארזא דבי רב פקע אחא ושתק ויכיל ליה ר׳ חייא
לא הוה מצי למיקרבא ליה יומא חד אידמי ליה כעניא אתא טריף אבבא
א״ל אפיק לי ריפתא אפיקו ליה א״ל ולאו קא מרהם מר אעניא אההוא גברא
אמאי לא קא מרחם מר גלי ליה אחוי ליה שוטא דנורא אמצי ליה נפשיה:
נ
כ
3
4
5
ג
הגהות מהר״ב
רנשבות
א[ גפ׳ א״ל מאן חשינ מאן
ספון מאן רקיע .פי׳ מי
הוא חשונ
ומאן
נעיניו
ספון מי הוא ארס ראר
לליסתפו
וחייש
מיניה
לליכודה ומאן רקיע מי
אצלו.
מתוקן
ע״י
מפי׳
קטן :ב [ שם א״ל תרומה
אכילנא
קא
ולאו
איקרי .פי׳ לאו
קלש
תרומה
אכילנא לאיקרי קורש ואי
לי
קטלית
מטמיא
קא
וכתינ את משמרת תרומתי
שצריך
נטהרה
לשומרה
חלפא ליה שעתא ולא מת
נאוחו פרק .מפי׳ הנ״ל:
רבינו חננאל
אלא חיה דשכיח טינוף,
של
אכל
נשים
שאר
מניחים .ר׳ אלעור אומר,
אפילו של שאר נשים אין
מניחין ,שנאמר ותמת שם
מרים ותקבר שם ,תיכף
למיתה קבורה .אמר ר׳
אלעזר ,אף מרים בנשיקה
מתה .אתיא שם שם ,כתיב
הכא ,ותמת שם מרים,
וכתיב וימת שם משה עבד
הי ,מה משה בנשיקה אף
מרים בנשיקה .ומפני מה
לא נאמר במיתת מרים ,על
פי הי ,מפני שגנאי הדבר
לאומרו באשה .אמר ר׳
אמי למה נסמכה מיתת
מרים לפרשת פרה אדומה,
מה
פרה
זו
)חטאים(
מטהרת
]הטמאים[
ונקראת חטאת וכל חטאת
מכפרת עון ,כך מיתתן של
צדקניות
נשים
ומכפרת
מטהרת
עונותיהן
של
ישראל ,וכל שכן מיתתן
של
צדיקים
ירושלמי
שמכפרת.
בתחלת
יום
הכיפורים ,א״ר יורן בר׳
שלום ,למה נסמכה מיתת
אהרן
ללמדך
לשבירת הלוחות,
שמיתתן
של
צדיקים קשה לפני הק׳
כח.
6
7
?
ח
ע
נ
ל
כשבירת הלוחות .כתיב,
ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה )וגוי( ]שם מת אהרן[ .וכי אהרן במוסרה מת והלא בהר ההר מת ,אלא כיון
שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד כוי ,ובקשו ישראל לחזור למצרים ,וחזרו ח׳ מסעות ,ורץ שבט לוי והרג מהן ח• משפחות,
וגם הם הרגו מן הלוים ד׳ משפחות ,לעמרמי ליצהרי לחברוני לעוזיאלי ,כוי .אמרו על מה אירע לנו זה ,על שלא נתעסקנו
בהספדו של צדיק כראוי .מיד ישבו במוסרה והספידו וגמלו לו חסד בהספד כראוי ,והעלה להן הכתוב כאילו במוסרה מת
כר .אמד ר• אלעזר למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה ,לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין ,כדגרסינן ]בזבחים[ אף מיתת
אהרן מכפרת .תייר מת פתאום זו מיתה חטופה .חלה יום אחד ומת ,וו מיתה דחופה .ר׳ חנינא בן גמליאל אומר ,זו מיתת
מגפה ,שנאמר בן אדם הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה ,וכתיב ואדבר אל העם ]בבקר[ ותמת אשתי בערב .חלה יומים
ומת ,זו מיתה דחויה .חלה ג־ ומת ,זו מיתת גערה .חלה ד׳ ומת ,וו היא מיתת נזיפה .חלה ה׳ ימים ומת ,וו היא מיתת כל
אדם .שמעינן לה מהאי קרא ,ויאמר ה• אל משה הן קרבו ימיך למות ,קרבו תרי ימיך תרי הן חד ,הרי חמשה ימים ,ואחר
כך כתיב למות .מי שמת בן חמשים ,זו היא מיתת כרת .בן המשים ושתים ,זו היא מיתתו של שמואל הרמתי .בן ששים
זו היא מיתת כל אדם .אמר ר׳ זירא ,מהאי קרא ,תבא בכלח אלי קבר ,בכל׳׳ח בגימטריא שיתין הוו .בן שבעים שיבה ,בן
שמונים בגבורות ,שנא׳ ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה .אמר רבא ,מי שמת מחמשים ועד ששים,
מיתת כרת היא .והא דלא חשיב לה ,משום כבודו של שמואל הרמתי .רב יוסף כי הוה בר שיתין אמר ,כבר נפקית מכרת
מתני׳
כו׳
חטופה
<דף פח: (:
ודהופה .לא ידענא
מאי שנא הוא ומנא
ליה :ואדבר אל העם בבקר.
פי׳ ותלתה ומתה :הן קרבו וכוי.
לאו דוקא דלא אשכתנא דמשה היה
חולה וביום מותו כתב הרבה )סוטה
י ג ( :ופסע כמה פסיעות בבת אחח
כדפירש בפירוש תומש :מת בחמקדם
זו היא מיתת כרת .בירושלמי <פ״ב
רביטריס( דייק מאל תכריתו שבט
הקהתי)במדבר ל( ועבודתם עד תמשיס
דכמיב <שס ח( מבן תמשיס שנה ישוב
מצבא העבודה ועוד מימי שנותיו ע׳
שנה דל עשרין דלא איענש עליהן
נשחיירו חמשים)כלאי׳ שבס פ ט ( :ותימה
לפי׳ דהא משמע בשמעתין דבחמשיס
משנולד קאמר ועוד יהא ממשים לאתר
שנתחייב כרת והוא מיתת כל אדם:
בששים.
כידי שמים
ומיתה
בירושלמי מפיק ממתי
מדבר דאמריגןמ לא מת אחד מהן
פתות מבן ששים ומיתה דהכא משמע
זו היא מיתה בידי שמיס וכרת
בחמשיס עד ששים ולא ששים בכלל
וזהו שזרעו נכרת וי״מ דחמשיס היא
מיתה שבידי שמיס וכי איתא בהדי
זרעו הוי כרת וששים מיתת כל אדם
ובשבת פרק שני)כה .בל״ה כרת> ובריש
יבמות ) .3בל״ה אשפ אחיו( הארכתי:
אלא במזלא תליא מילתא .והקשו
בחוספות הא דאמרן בסוף
שבת ) ל ף קנו .ושם( אין מזל לישראל
וי״ל דלפעמיס משתנה ע״י מזל כי
הנהו דהתס ופעמים שאין משתנה
כדאמרינן בתענית ) ל ף כה (.גבי
רבי אלעזר בן פדת דא״ל ניתא לך
דאחריב עלמא דאולי אברי׳ בעידנא
יש
חלולי.
שתין
דמזוני:
מפרשים לאו דוקא:
מפין .חשוב למחר )הוא ו( היא
מתה ואין כל כריה » שפונה
)כתובות עב (.פירוש* חשובה ובמדרש
ילמדנו אין העובדי כוכבים ספונים
כלום שנא׳ )ישעיה מ ( כל הגוים באין
נגדו וכן פירש בערוך צ( והביא עדיין
ראיות אתרות:
מאץ רקיע .פי׳ מתוקן ותפור
ומטולאות
בלות
ונעלות
)יהושע ט ( תרגום בלן ומרוקעים
למתפרות כסתות )יחזקאל י ג ( תרגומו
דמחטטים רקיעי חשוך והוא לשון
ישמעאל חתיכח בגד חפורה על הקרע
בערוך ועוד הביא דאמדנן בפ׳ לא
יחפור )ב״ב ל ף כ (.חזי למרקע לבוש
מיהו יש ספרים כחוב שם לקרעא:
בלע
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פי״נ מהל׳
דלה
אגל הלכה ה סמג
עשי! ג טוש״ע י״ל סי׳
שנה:
ב נטור י״ל סימן שלמן:
תורה אור השלם
. 1ויבאו בני י ש ר א ל כ ל
העדה מ ד ב ר צן בחדש
הראשון
העם
וישב
בקדש ותנות שם מרים
במדבר כ א
ותקבר שם:
.2וימת שם משה ע ב ד
ע ל י יי:
יי ב א ך ץ
3
דברים לד ה
.3בן אךם הנני לקח
ממך את מחמד עיניך
במגפה ו ל א תספיד ולא
תבכה
ולוא
ךמעתף:
יחזקאל כד טז
ואדבר
.4
תביא
העם
אל
בבקר
רתמת
אשתי
בערב
ואעש
בבקר
כ א ש ר צייתי:
יחזקאל כד יח
.5ויאמר יי א ל נושה הן
קרבו ימיף למות קרא
את
והתיצב!
יהושע
באהל מ ו ע ד ואצ־נו וילך
ויתיעבו
מ ש ה ויהושע
באהל מועד:
דברים לא יד
.6תבוא בכלח א ל י קבר
כעלות גךיש בעתו:
איוב ה כו
.7
ימי
בהם
שנותינו
שבעים
מזנה
ואם
בגבורת
שמונים
שנה
וךהבם ע מ ל ואון כי גז
חדלים צ י
חיש ונעפה:
מוםף רש״י
זו
היא
של
מיתתו
ש מ ו א ל הרמתי .ולא כרפ
היא ,כמסכת שמשות <פ״ג(
מפרש מת ככן שטס זו היא
מיתת כרת ,גכך וכך זו היא
מיתת
ימיו
אסכרה,
של
שמואל נ״כ שנה ,לכמיכ
)ש״א א( על יגמל הנער
וגו׳
לישינרי״ר
כלע׳׳ז,
וכ׳׳ל חרשיס נקרא תינוק,
וכתינ רשנ שס על עולם,
עולמו של לוי חמשיס שנה
שנאמר !גמלנר ת( ומכן
חמשיס שנה ישוב מצגא
הענורה ,ננכוריס ירושלמי
<פ״נ ה״א( ,ונסלר עולם
תמצא כשני לפין תוספת על
זה ותענית ה .!:כי ריבדא
דכוסילתא.
נקני
כלי
האומן)שבת קכט .(.רינלא,
פוניור׳׳א גלע״ז ,כוסילתא
שם כלי המקיז ,פלנמא״ל
) 0נ ה ז ו ץ צג.(:
רבעו חננאל)המשך(
דשני .רב הונא נח נפשיה
פתאום ,הוו רבנן
דייגי
להו
וווא
טובא.
תנא
דמהדייב ,פי׳ שם חכם ,לא
שנו דמיתת פתאום היא
מיתה חטופה ,אלא במי
שלא הגיע לגבורות ,אבל
מי שהגיע לגבורות וו היא
מיתת נשיקה .אמר רבא
חיי
בני
ומזוני,
לאו
בזכותא תליא מלתא אלא
במזלא .דהא רבה
חסדא
תרוייהו
ורב
צדיקי
גמורינינהו ,מר מצלי ואתי
מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא ,רב חסדא חיה צ״ב שנה ,ורבה חיה מ׳ שנה .בי רב חסדא שיתץ הילולי ,בי רבה שיתין
תבלי .בי רב חסדא נהמא דסמידא לכלבי ,בי רבה ]נהמא[ דשערי לאינשי לא מישתכח .אמר ובא תלתא בעאי מקמי שמיא.
תרי הבו לי ,וחד לא הבו לי .חכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא הבו לי ,ענוותנותיה דרכה בר רב הונא ,לא הבו לי.
רבה הוה יתיב קמיה דרב נחמן והוה רב נחמן גוסס ,בעי למינח נפשיה .אמר ליה בעי רחמי דלא ליצערן מלאכא דמיתותא.
אמר ליה ואנו! לאו גברא חשיבא קמי שמיא ,אנת בעי רחמי עלך .אמר ליה מאן חשיב מאן ספון מאן רקיע ,פי׳ ]מי יכול
להתפשט ולהתגבר כאותה שעה[ .כלומר ,כיון שנמסר אדם ביד מלאך המות אין שם חשיבותו .אמר ליה אחרי מיתתך
אולי תתראה לי בחלום ,ביקש מן הקב״ה כדי שיתראה לו בחלום ונתראה לו .אמר לו היה לך צער בשעת מיתה ,אמר לו
לאו ,ומשל לו משל ,בהרמת נימא של שיער מתוך החלב .אמר לי .אילי
ה
י
הה
ק י אומר לי לך חזור חיי כאשר היית בחייך,
ואחרי כן תמות ,לא הייתי רוצה ,שאע״פ שלא היה ]לי[ צער ,אימתו של מלאך המות גדולה היא מאד .רבא אתחזי ליה
בחילמיה רב שעורים אחוה ,ואמר ליה הוה לך צערא ,ואמר לי כי ריבדא דכוסילתא ,פי• כמו שריטה ששורטין האומנץ
בצואר למצץ דמו ,כגון אוחו הצער היה לי בעת יציאת הנשמה מן הגוך .רב ששת אתחזי ליה מלאך המות בשוק .אמר
ליה כבהמה ,איתא גו ביתא .רב אסי אתחזי ליה מלאך המות .אמר ליה איתרח לי ל׳ יומין דאהדריה לתלמודי ,דאמריתו
אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו .ביום שלשים אתא ,אמר ליה מאי כולי האי .אמר ליה דקא דחקא רגליה דבר נתן.
כח:
עין משפט
נר מצוה
~ ל ו א מיי׳ פ״ו מהלכות י״ט
הלכה כד ופי״א מהל׳
•(בל הלכה ל סמג עשין ב
עוש״ע א״ח סי׳ תקמז סעיף ג
׳טוש״ע י״ל סי׳ חא סעיף ה:
כ ]מיי הי״ט ואבל שם טוש״ע
־ז׳׳ח סי׳ תכ ס״א וסי׳ תרצו
ס״ג[:
י בהגייה[:
ר ל ז ד ה מיי׳ סי״נ מהלכות
אבל הלכה ג סמג עשי! ב
טוש״ע י״ל סי׳ שעו סעיף א:
״ילה ו מיי׳ פ״ד מהל׳ כלי
ב
הלכה
:־וש׳׳ע א״ח סי׳ קסז סעיף יד
נהג״ה וסי׳ רא סעיף ב:
הגהות מהר״ב
רנשבורנ
י.־ונילא .פי׳ אוי לה להליכה
כיו שאינה חוזרת ואד לה
שנושאים
:משאר
כזה
-מת.
)־)מושמים
י-טוף
אר
עליו:
וכסו
יתעטפו
אח
להולך
נ[
שש
טורא.
סי׳
והתכסו
ההדס
3חשך שגן גלולים וגן גבוהים
י יה המת הזה :ג[ שם רהיט
י פיל אמעברא רזופתא יזיף.
כ ״ רהיט חגר וטרחן היה כל
י:יו ועכשיו נפל דקס גלי
אמעכרא
י מון
כשביקש
לעבור מן העולס וצריך ללוח
רמו! לתכדכין :ד! שם אחנא
אזבוגי
ר:,רי
אחינו
מינלקו.
הסוחדס
ר״בלקו
פי׳
ראזבזגי
באחריתם
נראה
כ שרם כגון זה שאין לו עכשיו
לקבור
נזה
רמדס
ג!יו.
ועל מת
כלי
אוחו
עני
שירחמו
מע״י קטן:
ה[ שם
מותא
ומרעי!
כי
ר •תא
רבוליא.
סי׳
למיתתו היה
נ!יתת כל ארס שהכל מחים.
ר יזנס מרעין חיבוליא שיסודם
רזיס הו״ל יותר משאר ג״א
ג ז מצאתי גע״י קטן .ונלע״ר
ל׳ ״ז לגרש״י גר״ה מרעא
ר:ילא וכו׳ צ״ל היסורין הן
ב י ת עכ״ל וכצ״ל ופי׳ לבדו
ללליסודס הם בפנים ואינן
אף
נ־^דן
למיתתו
»(בלא פירושי(:
סדר מועד ומה״ט מתרץ הרב רבי יעקב מאורליינ״ש הא
מתחיל כדאמרינן ביש נוחלין )כ״ב ד ף קח (.ותירץ דסומטן פורענות
עטוןז.
בט״ו נשים
דאתתיל סדר נשים
בפורענותא לא
אע״ג דאתתיל
למעלה :שייול איצנולא
דשלימו
מילת:
דמלסא .כלומר יפה מיתה כמלבוש של
שכלו
;מדיה.
דמועד קטן אצל פורענות דיבמות
מזונותיו
לו
אזבזגי.
תושך:
עני:
שהוא
מוהא.
קיניה:
היחה
ש ׳ימה כמיתת אחרים ולו״ק:
מוםף רש״י
אדם מת) :מרעא חבילא( .מרעין
לפורענותא
פורענותא
דסמכינן
מ ת נ י ' > נשים במועד מענות אבל לא
ונחממא לנחמתאט(:
מטפחות ר׳ ישמעאל אומר הםמוכות למטה
ידליגיה .כלומר מגציהין בהספד למי
צדיק
יהודה.
מלך
צדלןיהו
מטפחות ב ר א ש י חדשים בחנוכח ובפורים
שמגביה קולו להספד אתרים :הטריח
גמור היה<0א3ל במקרא
מענות ומטפחות בזה וזה לא מקוננות נקבר
רבוהיו .שבאין לנחמו :משמרהו.
לא מצינו יומר כי אם שצוה להעלומ
חמת לא מענות ולא מטפחות איזחו עינוי
שהושיב ירבעם שלא לעלוח לרגל:
ירמיהו מן הטיט:
מעמד במרכבה .שלא יכשלו :ינחם
שכולן עונות כאחת קינה שאחת מדברת
ינחם כתיב .בכמובוח ) ל ף ס מ ( ( * :
אחרים משמע .שמנחמין יושבין בראש:
פירשנו בענין אחר שלא
וכולן עונות אחריח שנא׳ ו ל מ ת ח בנותיכם
סרוחים .לשון רבים :לפהוח בראש.
כפירוש הקונטרס דהכא:
נהי ואשה רעותה קינה אבל לעתיד לבא
לקרות בס״ת :ולברך .ברכת המזון:
ו ל י ט ו ל מנה יפה ראשון .פי׳
הוא אומר בלע המות לנצח ומחה ה׳ אלהים
כציפורי
יש לישראל ליחן לו אבל
דמעה מעל כל פנים וגר :ג מ ' מאי אמרן
הוא אין לו ליטול כדאמרינן פ׳ מקום
א[ אמר רב ויי לאזלא ויי לחבילא אמר רבא נשי דשכנציב אמרן הכי ויי לאזלא
שנהגו )פסחים ד ף ; (:הנותן עיניו
ויי לחבילא ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן >גוד גרמא מככא ונמטי מיא
בתלק יפה כו׳ מיהו נראה לי דכהן
לאנטיכי ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן ב[ >עטוף וכםו טורי דבר רמי
כיון שזהו דינו יכול לראות סימן
ובר רברבי הוא ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן שייול אצטלא דמלתא לבר
ברכה ואע״פ שאומרים 3פ׳ הזרוע
)חולין קלג (.ונתן ולא שיטול מעצמו
הורין דשלימו זוודיה ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן נ! רהיט ונפיל אמעברא
אין זה לוקת מתנות כי אם רואה
ויזופתא יזיף ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן י 1אחנא תגרי אזבזגי מיבדקו ואמר
שפיר מה שהוא רוצה ואומר ליתן לו:
רבא נשי דשכנציב א מ ק י[ מותא כי מותא ומרעין חיבוליא ייתניא חית ר״מ
ןוע׳ תוס׳ גיטין נ ט :בד״ה וליטול מ נ ה [ :
אומר ט ו ב ללכת אל בית אבל וגו׳ עד והחי יתן אל לבו דברים
הדרן עלך ואלו מגלחין
של מיתה דיםפד יםפדוניה דיקבר יקברוניה דיטעץ יטענוניה דידל ידלוניה
קטן
וםליקא לה ממכת מועד
ואיכא דאמרי דלא ידל ידלוניה דכתיב כ י טוב אמר לך עלה הנה וגו׳ ת״ר
כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ד׳ זקנים לנחמו ר׳ טרפון ור׳ יוסי
הגלילי ור׳ אלעזר בן עזריח ור״ע אמר לחם ר׳ טרפון דעו שחכם גדול חוא ובקי באגדות אל יכנס אחד
מכם לתוך דברי חבית אמר ר״ע ואני אחרון פתח רבי ישמעאל ואמר רבו עונותיו תכפוהו אבליו חטריח
רבותיו פעם ראשונח ושניח נענח ר״ט ואמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את חשריפח וחלא דברים
ק״ו ומה נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצוח אחת דכתיב ויקריבו בני אתרן את חרם אליו כך בניו של
ר׳ ישמעאל על אתת כמה וכמה נענה ר׳ יוסי הגלילי ואמר וםפדו לו כל ישראל וקברו אותו והלא דברים
ק״ו ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד טוב דכתיב ביה יען נמצא בו דבר טוב כך בניו של
ר׳ ישמעאל על אחת כמח וכמח מאי דבר טוב ר׳ זירא ור׳ חיננא בר פפא חד אמר שביטל > משמרתו
ועלה לרגל וחד אמר שביטל פרדםאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל נענה ר׳
אלעזר בן עזריה ואמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים ] א ש ר היו לפניך כן[ ישרפו
לך והלא דברים ק״ו ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת שהעלה ירמיה מן הטיט כך בניו של
ר׳ ישמעאל על אחת כמה וכמה נענה ר״ע ואמר ביום ההוא יגדל המםפד בירושלם כמספד הדדרימון ]בבקעת
מגידו[ י׳ואמר רב יוסף אלמלא ״תרגומיה דהאי קרא לא חוח ידענא מאי קאמר בעידנא חחוא יםגי מםפדא
בירושלם כמספדא דאהאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון וכמספד דיאשיה בר אמון דקטל יתיה
פרעח חגירא בבקעת מגידו וחלא דברים ק״ו ומח אחאב מלך ישראל שלא עשח אלא דבר אחד טוב דכתיב
והמלך היח מעמד במרכבח נכח ארם כ ך בניו של ר׳ ישמעאל על אחת כמה וכמה א״ל רבא לרבה בר מרי
כתיב ביח בצדקיחו בשלום תמות וכתיב ו א ת עיני צדקיהו עור א״ל חכי א״ר ירחק שמת נבוכדנאצר בימיו
ואמר רבא לרבה בר מרי כתיב ביה ביאשיחו לכן חנני אוסיפך על אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום
וכתיב ויורו היורים למלך יאשיהו ״י ואמר רב יהודה אמר רב שעשאוהו ככברה א״ל הכי א״ר יוהנן שלא הרב
בית חמקדש בימיו א״ר יוחנן יאין מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח אבל שנאמר > אחרי כן פתח איוב
את פיהו והדר ויען אליפז חתימני י י א ״ ר אבחו מנין לאבל שמיםב בראש שנאמר אבחר דרכם ואשב ראש
ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם ינחם אחריני משמע אמר רב נחמן בר יצחק ינהם כתיב מר זוטרא
אמר מחכא ו ס ר מרזח סרוחים מרזח נעשה ש ר לםרוחים אמר ר׳ חמא בר חנינא מנין לחתן שמיםב בראש
שנאמר כהתן יכהן פאר מה כהן בראש אף התן בראש ובהן גופיח מנלן >דתנא דבי ר׳ ישמעאל ״וקדשתו
ילכל דבר שבקדושה לילפתוה ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפח ראשון א״ר חנינא קשה יציאת נשמה מן הגוף
א
נ
1
נ
3
ג
4
5
7
ה
8
9
12
רבינו חננאל
13
אבל לא מטפחות .מאי אמרן,
אלי;ר רבא
ווי לאזלא
ל־ בלא,
פירוש,
ווי
נשי
ד׳.׳כנציב היו חכמות והיו
מ׳ נות ואומרות ,אוי להולך,
כ־ כתיב כי הולך האדם אל
כ״! עולמו וסבבו וגר .ואוי
לטי שהוא ממושכן ,ונתבע
ל• לם
הפקדון
שאצלו.
כי ־מר
האדם
מתמשכן
גל שני גמלא פירוש ע״ז[,
ג(
האומר
ןכאלס
ט
15
ה
14
16
17
18
נאים כי זה האיש הבא להקבר
אצלכם בן גלולים הוא .ערוך[,
ד( נלריס פג :כתובות עב,.
ה( !שהושיבו אביו שומר שלא
יעלה איש לרגל ובטל משמרתו
ז״ל
ועלה.
לי שלים רוחו שהוא אצלו
פי דון לבעליה .פי׳ חבלא משכון .פירוש גור גרמא מככא ונמטי מיא לאנטוכיא ,חתוך המאכל מן השינים ויגיע חמות המים
ב>,נטיכי .כלומר כיון שנחתך המאכל מפי החולה ,בוערת בו חמות ומחממת מי רגליו כחמות אנטיכי .דתנן אנטיכי אע״פ
גו פה אין שותין ממנה מפני שמחממת הרבה .פירוש שיול איצטלא דמילתא לבר חורי רשלימו זוודיה ,כלומר ,דומה כאיצטלא
ש״ מילת לבנה לבן טובים שירד מנכסיו ושלמה הצידה שלו] .בלומר[ הקבורה טובה לו מחיים .ויש שאומרים ,מי שאין לו
בג־־ים ללבוש ישאל וילך ללות כן טובים שמת ושלמו ימי חייו .עטוף וכסו טורי ,דבר רברבי ובר רמי הוה פירוש ,כמו אדם
ה> ומר להרים התעטפו והתכסו במלבושיכם הנאים ,כי וה האיש הבא להקבר אצלכם בן גדולים הוא .ויש אומרים ,לבני אדם
אוגרים התעטפו והתכסו במלבושיכם ועמדו על ההרים וכסו אותם בשעת קבורתו כי בן גדולים ורמים הוא .אחאנא תגרי דעל
זב ־גי מיבדקי .פי׳ ,אחינו התגרים שעל קיניהם מיבדקי .כלומר ,במקום סחורתם נבדקין הנאמנין הם אי לאו .כמו שאו׳ בשלשה
רב ־ים אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו .רהיט ונפיל א( בר אודי ואמברי יזפתא יזיף .פי׳ רץ בכל כחו ונופל בין האובדים ועל
נמלכים[,
רש׳׳י
0מגילה ג] (t ,.ועיי תוס׳ נ״ק
ג :ר״ה כלמתרגס[ ,ח( תענית
כנ] :סנהררין מת ,[:ט( ]ואין
לונר אליו לבר וכתיב אתרי כן
פתח איוב את פיהו וענו תביריו
כך מצאתי הגי׳ בחורח האלם
להרמג״ן דל[ ,י( כתובות סט,:
נ( הוריית יג :נלרים סב .גיטין
נט ,:ל( ועי׳ תוס׳ חולין פז.
ל״ה וחייבו[ ,מ( פרש׳׳י על כל
עמול זה חמצא בעין יעקב
ע״ש (< ,עי׳ פירושה ברש״י על
הד״ף (D ,נס״א :היסורין הן
רעיס ,ננ( נכלאיחא ב״ב יל,!:
פ( ]שבח קמט :ערכין יז,[.
צ( ]נל״ה אמר דינן,
תורה אור השלם
. 1בי שמענה נשים דבר י?
אזנכם
יחקרו
ולמדנה
פיו
דבר
בנותיכם
נהי
ו א ש ה רעותה קינה:
ירמיהו ט יט
.2בלע המות לנעה ומחה
אדני אלהים דמעה מ ע ל
כל פנים וחרפת עמו יסיר
מ ע ל כ ל ה א ך ץ כי יי דבר:
ישעיהו כה ח
.3טוב ל ל כ ת א ל בית א ב ל
אל
מלכת
משתה
בית
ב א ש ר הוא סוף כל האדם
והחי יתן אל לבו:
קהלת ז ב
.4כי טוב אמר ל ף עלה הנה
מהשפילף לפני נדיב א ש ר
משלי כה ז
ר א ו עיניך:
.5י י א מ י משה א ל אהרן
ולאיתמר
ולאלעזר
אל
ךאשיכם
בניו
תפרעו
ובגדיכם ל א תפרמו ו ל א
תמתו ו ע ל כל העךה יקציף
ואחיכם
יבכו
כל בית
את
השרפה
ש ר ף ״:
.6
ישראל
אשר
ויקרא י ו
ויקרבו בני אדר־ את
הדם אליו ויטביל אצבעו
בדם ויתן על קרנות המזבח
ואת הדם ןצק א ל יסוד
ויקרא ט ט
המזבח:
.7וספדו לו כל י ש ר א ל
וקברו אתו כי זה לבדו יבא
לןךכעם א ל קבר יען נמצא
בו דבר טוב א ל ין אלתי
י ש ר א ל בבית ןךבעם:
מלכים א יד יג
בשלום
.8
וכמשרפות
המלכים
תמות
אבותיך
הךאשנים
אשר
היו לפניך כן ישרפו לך
והוי אדון יספרו לך כי ך ב ר
אני דברתי נאם יי:
כ
כציפורי
להריס
התעטפו והחכסו נמלנושיס
6
7
11
כתני' נשים במועד מענות
א( מגילה ג ,:כ( ]3ערוך ערן
ג
10
הובא ב ע מ ו ד הבא
כל
חיבולייא .האיסורין הן בביתי!( :דידל
2
א [ גפ׳ אמר רב ויי לאזלא ויי
פ״א
המות .כדי לסייס בדבר הטוב משוס דמועד קטן הוא סוף
מתני׳
גכ1׳
לחבילא .חבלא :גוד גרמא מככא.
נפלו הלחיים :נמנוו מיא לאמנויכי .כלומר הדרי מיא למפרע כלפי
א
ג ]טוש״ע י״ר סי׳ תג סעיף
המקלש
בלע
ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן
מםורת הש״ם
ירמיהו לד ה
.9
ביום
ההוא
יגדל
המספד בירושלם כמספד
ה ד ד רמו־ בבקעת מגדון:
זכריה יב יא
.10ות׳נלה המלחמה ביום ההיא והמלך התת מעמד במךכבה נכח ארם וימת בערב ויצק ךם המכה א ל חיק
הךכב :מלכים א כב לה
.11
ואת עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים לביא אתו בבלה :ירמיהו לט ז
.12לכן הנני אםפף על אבתיך ונאספת א ל קברתיף בשלום ו ל א תראינה עיניך בכל הךעה א ש ר אני מביא
ע ל המקום הזה וישיבו את ה מ ל ך דבר :מלכים ב כב כ
העבי־יני כי התליתי מאד :דברי הימים ב לה כג
.15׳•יען אליפו התימני ויאמר :איוב ד א
ינחם :איוב כט כה
.13וירו היירים ל מ ל ך יאשיהו ויאמר המלך לעבךיו
.14אהו־י כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו :איוב ג א
.16אבחר דרכם ו א ש ב ר א ש ואשכון כמלך בגדוד כ א ש ר אבלים
.17לכן עתה יגלו ב ר א ש גלים וסר מרזח סרוחים :עמוס ו ו
.18ש ו ש א ש י ש ביי ת ג ל נפשי
באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פ א ר וככלה תערה כליה :ישעיהו ס א י
.19וקךשתו
כי את לחם אלזזיך הוא מקריב קדש יהיה ל ך כי קדוש אני יי מקךשכם:ויקרא כא ח
המעברות מלוה לוה .פי• כמו משל הוא .כלומר ,אע״פ שאדם רץ בכל כחו כל ימיו ,כשנופל בין האובדים בין אובדי הדרכים,
או כשיגיע לעבור בנהר ,מתחנן למי שמעבירו ואם אין לו נוטל בהלואה ]כדי שינצל .וכל שכן מי שהולך לבית עולמו שמבקש לתת או! כל אשר לו וליטל בהלואה[ ואינו מוצא .מותא כי מותא ומרעה חיבוליא .פי׳ ,המות של זה כמיתת כל אדם ,ואריכות
חו־ייו תוספת כמו הרבית על המלוה .שיש מי שפורע חובו היא המלוה שניתנה לו)משלו( ]ומשלמה[ ודיו ,ויש מי שפורע המלוה ]והרבית .והמלוה[ היא נשמתו ,ותוספת על נשמתו צער חליו .תניא היה ר׳ מאיר אומר ,מאי דכתיב טוב ללכת אל בית אבל
וגי והחי יתן אל לבו .דברים של מיתה ,ויספור יספדוניה ויקבור יקברוניה דטעין יטעוניה דדלי ידלוניה .איכא דאמרי לא ידל דאדלוניה .כדכתיב כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עינך .כשמתו בניו של ר׳ ישמעאל ,נכנסו ארבעה
זק:־ם לנחמו ,ר׳ יוסי הגלילי ור׳ אלעזר בן עוריה ור׳ עקיבא ור׳ טרפון .אמר להן ר׳ טרפון ,דעו שחכם גדול ובקי בהגדות הוא ,אל יכנס אחד לתוך דברי חבירו ,אמר להן ר׳ עקיבא ,ואני אחרון .פתח ר• ישמעאל ואמר ,רבו עונותיו תכפוהו אבליו הטריח
רב תיו פעמים רבות .נענה ר׳ טרפון ואמר ,ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה ,וגוי ,ומה בני אהרן שלא עשו אלא מצוה אחת ,שנאמר ויקריבו בני אהרן את הדם אליו ,בניו של ר׳ על אחת כמה וכמה שחייבים כל ישראל לבכותם .ר׳ אלעזר כן עזריה
או!:ר ,שחייבין כל ישראל לבכות מהכא ,שנאמר ,בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך ,וגוי ,והלא דברים קל וחומר ,ומה צדקיה שלא עשה אלא מצוה אחת שהעלה ירמיה מן הטיט זכה
לכ י ,בניו של ר׳ על אחת כמה וכמה .ר׳ יוסי הגלילי אמר מהכא ,וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ,כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב ,והלא דברים קל וחומר ,ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד שביטל משמרתו ועלה
לר ל ,ויש אומרים שביטל פרדםאות שהושיב ירבעם שלא יעלו ישראל לרגל ,בניו של ר׳ שעשו כמה מצות על אחת כמה וכמה .ר׳ עקיבא אומר מהכא ,ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדרימון בבקעת מגידו ,ואמר רב יוסף ,אלמלא תרגומא
דד •<י קרא לא הוינן ידעי מאי קאמר ,בעידנא ההיא יסגא מספדא בירושלם כמספד אחאב דקטל יתיה הדרימון בן טברימון וכמספד יאשיהו בן אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו ,ומה זה שלא עשה אלא דבר אחד ,דכתיב ,והמלך היה מעמד
בני־כבה נוכח ארם ,עד הערב החזיק בעצמו ,שלא יאמרו גוסס הוא ויברחו ישראל ,ותחלת נפילה ניסה ,בניו של ר׳ על אחת כמה וכמה שכל ישראל חייב לספוד ולבכות עליהם .אמר ליה רבה לרבה בר מרי ,כתיב ביה בצדקיהו בשלום תמות ,וכתיב ,ואת
עי:־ צדקיהו עור .אמר ליה הכי אמר ר׳ יוחנן ,שמת נבוכדנצר בחייו .אמר ליה ,ביאשיהו כתיב ,לכן הנני אוסיפך אל אבותיך בשלום ,וכתיב ,ויורו היורים למלך יאשיהו ,ואמר רב יהודה אמר רב שעשאוהו ככברה .אמר ליה ,הכי אמר ר׳ יוחנן שלא חרב
ביי המקדש בימיו .אמר רב יהודה אמר רב אין המנחמין רשאין לישב אלא על הקרקע ,שנאמר וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות .ואין המנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל ,שנ׳ וישבו אתו לארץ ,וכתיב ,ואחרי כן פתח איוב את פיהו
וגוי ,ואחר כן ,ויען אליפו התימני .אמר ר׳ אבהו מניין לאבל שיושב בראש ,שנאמר אבחר דרכם ואשב ראשנ( .מר זוטרא אמר מהכא ,וסר מרזח סרוחים ,מרזח נעשה שר לםרוחים .המרזח הוא האבל ,כלומר הניוח במרירות ומפורש בכתובות.
א( (ולי צ״צ ניני אונדי ואמענרי ונוי.
נ! צ״צ ואשב ראש וגו׳ כאשר אנליס ינחס מר זוטרא אמר מהנא.
ואלו מגלחין פרק שלישי מועד קטן
מסורת הש״ס
א( ]צ״צ אמר[ ,ב( ברכות סל.
לציפורי בפי הוושט .כחבל שיש בו קשר רוצא בקושי מן המורן:
ע״שן ,ד( ברכות שס,
פיטורי .שקושרין שחי ספינות ביחד :ילכו מחיל אל חיל .שיל
]ע״ש[,
!ברכות
ג(
סל.
מבית המדרש לבית הכנסת ומבית הכנסת לבית המדרש אחי
י ר א ה
תורה אור השלם
.1
ואתה
אבהיך
תבוא
בשלום
כו
א ל
א ל ה י ם
ב צ י י
ו
י ז מ י
א ל
ע ל י י
*
תקבר
:
?שלום
וילך
ויקם
חברונה:
שמואל ב טו ט
.3וילך בלשה וישב א ל
ויאמר
יתר חתנו
לו
לבית
יראה
המדרש
אל
ומבית
אלהים
אשר
אחי
ואראה
במצרים
ויאמר יתרו למשה ל ך
לשלום:
שמות ד י ח
ב ןמג״א סי׳ קי סק״ט[:
לא יאמר לו לך לשלום אלא לך אבשלום חנפטר
ג ]טוש״ע א״ח סי׳ קנה
סעיף א[:
שנאמר
1
אל
ו א ת ת תבא
אבותיך
בשלום
לשלום תלך
הכנסת
חייא
זוכה
לשלום
שהרי
וחצליח
> ואמר רבי לוי כל היוצא
ג
נ
ומקבל פני
בר אשי אמר רב
דוד
שאמר
לאבשלום
שכינח
״תלמידי
שנאמר
4
ילכו
חכמים אין להם
לך
בשלום
מבית
מחיל
אל
מנותת
הנפטר מן המת לא יאמר
לך
הכנסת
2
רבינו חננאל
לו לך לשלום ,אלא לך
בשלום .שנאי ,ואתה תבא
אל
בשלום.
אבותיך
והנפטר מן החי ,לא יאמר
היל
לו לך בשלום ,אלא לך
לשלום .שהרי דוד אמר
אפילו
לאבשלום
בשלום,
לך
הלך ונתלה באילן ונהרג.
ה ד ר ן ע ל ך ו א ל ו מגלהין ו ס ל י ק א ל ה מ ם כ ת מ ו ע ד ק ט ן
חיים
.4ילבו מחיל א ל חיל
נ
לעולם חבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון:
אלבה נא ואשובה א ל
העוךם
המדרש
לך
לבית
בציון אמר ר ב
יוחנן אמר
הנפטר מן התי לא יאמר לו ל ך בשלום אלא
.2וייאמר לו המלך ל ף
הלך ונתלח
יתרו
שאמר
למשח
וושט א׳ואמר
בשלום
בראשית טו
3
כציפורי בפי
הוושט רבי
>רבי לוי ב ר חיתא הנפטר מן חמת
ה״ל[:
תנפטר מן חמת לא יאמר לו לך לשלום אלא ל ך
וסליקא לה מסכת מועד קטן
בשיבה טובה:
כפטירי
בפי
א ]רמב״ס פ״ל מהל׳ אבל
מן חחי לא יאמר לו לך בשלום אלא לך ־לשלום
הדרן עלך ואלו מגלחין
אל
כט.
עין משפט
נר מצוה
אמר
)משה(
]יתרו[
)ליתרו(
]למשה[
לך
לשלום ,הלך והצליח .אמר
ר׳ חמא ברי חנינא מניין
לחתן שיושב בראש ,שנאמר ,כחתן יכהן פאר וגוי ,מה כהן בראש ,דתני דבי ר׳ ישמעאל ,וקדשתו ,לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו׳ כך חתן בראש .אמר ר׳ לוי כל היוצא מן הכנסת למדרש ומבית
המדרש לבית הכנסת ,זוכה ומקבל פני שכינה .שנאמר ,ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.
יראה א ל אלהים בציון:
ה ד ק עלך ואלו מגלחין במועד וםליקא לה מסכת דטועד קטן
תהלים פד ח
מוסף רש״י
שייך לעמוד קודם .מענות .הספל על המח ,א ב ל לא מטפחות .על לבן !מגילה ג .>:דיספד יספדוניה .ימן אל לנו שאף
לבר הכבול ,בין בתורה בין בישיבה הוא ילבר בראש ) ג י ט י ן ! c oאו :לקרוא בספר תורה )ודרים סב :הוריות יב .>:ו ל ב ר ך ר א ש ו ן .
הוא יספלוהו ואל ירע לו אס נהג כן )כחובות עב (.כלומר יססול לאינשי כי היט ליספלון ליה נמי ,והיינו והחי ימן אל לבו,
בסעולה )ניטיו שם( בברכת המוציא ובברכת המזון ))זרים שס> או :גזמון !הוריות שם( .ו ל י ט ו ל מנה יפה ר א ש ו ן .אס בא
שישפרל לעשות עם אחרים כלי שיזכה ויעשה לו כמו כ ן ) נ ד ר י ם 9ג :ו כ ע ״ ז קהלת ז ב( .דידל .הריס קולו נבכי ובמספד !כתובות
לחלוק עם ישראל בכל לגר לאחר שיחלקו נשוה אומר לו ברור ומול איזה שחרצה ! ג י ט ץ שם( או :כשחולק עס אחיו הכהניס
שם( .אלמלא תרגומיה דהאי קרא כוי .שלא מצינו בכל המקרא הספד להללרימון בבקעת מגילו ,רונתן מרנמו לשני
בלחם הפנים ))דרים שם .וכונתו לכהן גדול( .עד ב א ו שייך ל ע מ ו ד הקודם.
הספילוח הלררימון ברמוח גלעל ראשיהו בבקעח מגילו כרמסרש בספר מלכים )מגילה ג .!.ינחם כתיב .אין לך לומר פחח
הנפטר מ ן המת .כשהיו מוליכין ארונומ ממקום למקום לקבורה היו מלרס אותו מעיר לעיר וחוזרים אלו ואחרים מלויס
גשוס אוח אא״כ אל״ף או ה׳ סמוכין לו או ע״פ הנקולה שתחחיה והיא גאה במקום אוח כאילו כחוב ינאחס ,וטון שלא כחיב
אומו משם והלאה והחוזרים קרי נפטרים ,נוטלים רשות להפטר ממנו )ברכות סד .(.אין להם מנוחה .מישיבה לישיבה
כאן אל״ף על כרחך ע״פ מסורח הכתב אמה קורא ינחם ,וזהו המנוחס עצמו כלומר כאגל המחנחס )כתובות סט .(:מרזח .מר
וממררש למלרש !שם(.
וזח ,מי שנפשו מרה ולעמו זחה ומעותקה מעליו ,נעשה ש ר לסרוחים .לגרוליפ הבאים לנחמו <שם( .לפתוח ר א ש ו ן .בכל
הדרן עלך מסבת מועד קטן
א ה ר ה ש ל מ ת המסכתא י א מ ר זה ו י ו ע י ל ל ז כ ר ו ן בעזרת ה ש ם יתברך
הח־ץ ע ל ך מ ס ב ת מ ו ע ד קטן ו ה ד ך ך ע ל ן .ד ע ת ן ע ל ך מ ס כ ת מ ו ע ד קטן ו ד ע ת ך 7נלן .ל א נ ת נ ש י מ י נ ך מ ס כ ת מ ו ע ד קטן ו ל א ת ת נ ש י בדינן ל א ב ע ל מ א ה ד י ן ן ל א
ב ע ל מ א דאתי:
יאמר כן שלשה פעמים ואחר כך יאמר:
יהי ר צ ו ן מ ל פ נ י ך יי א ל ה י נ ו ו א ל ה י אבותינו ש ת ה א ת ו ך ת ף א מ נ ו ת נ ו ב ע ו ל ם ה ז ה ו ת ה א ע מ נ ו ל ע ו ל ם ה ב א .ךונינא ב ר פ פ א ר מ י ב ר פ פ א נחמן ב ר פ פ א
א ח א י ב ר פ פ א א ב א מ ר י ב ר פ פ א ר פ ך ם ב ר פ פ א ך ב י ש ב ר פ פ א םוךדוב ב ר פ פ א א ך א ב ר פ פ א ד ר ו ב ר פפא:
ה ע ר ב נ א יי אלהינו א ת ד ב ר י ת ו ר ת ך בפינו ובפיפיות ע מ ך ב י ת י ש ר א ל .ונהיה ב ל נ ו אנחנו ו צ א צ א י נ ו ו צ א צ א י ע מ ך ב י ת י ש ר א ל ב ל נ ו י ו ד ע י ש מ ך
ו ל ו מ ד י ת ו ר ת ך :מ א ו י ב י תחבמני מ צ ו ת י ך ב י ל ע ו ל ם ה י א לי :יהי ל ב י תבלים בחקיך ל מ ע ן ל א א ב ו ש :ל ע ו ל ם ל א א ש ב ח פ ק ו ד י ך ב י ב ם חייתני :ב ר ו ך א ת ה
יי ל מ ד נ י חקיך :א מ ן א מ ן א מ ן ס ל ה ו ע ד :
מ ו ד י ם אנחנו ל פ נ י ך יי א ל ה י נ ו ו א ל ה י א ב ו ת י נ ו ש ש מ ת חלקנו מ י ו ש ב י ב י ת ה מ ך ך ש ו ל א ש מ ת חלקנו מ י ו ש ב י קךנות .ש א נ ו מ ש כ י מ י ם והם מ ש כ י מ י ם .א נ ו
מ ש כ י מ י ם ל ד ב ר י ת ו ר ה ו ה ם מ ש כ י מ י ם ל ד ב ר י ם בטלים .א נ ו ע מ ל י ם והם ע מ ל י ם .א נ ו ע מ ל י ם ו מ ק ב ל י ם ש כ ר והם ?גמלים ואינן מ ק ב ל י ם ש כ ר .א נ ו ר צ י ם
ו ה ם ר צ י ם .א נ ו ר צ י ם לחיי ה ע ו ל ם ה ב א ו ה ם ר צ י ם ל ב א ר ש ח ת .ש נ א מ ר ו א ת ה א ל ה י ם ת ו ר י ד ם ל ב א ר ש ח ת א נ ש י דמים ו מ ך מ ה ל א י ח צ ו ימיהם ו א נ י
א ב ט ח בך:
יהי ר צ ו ן מ ל פ נ י ך יי א ל ה י כ ש ם ש ע ז ר ת נ י לםים מ ס ב ת מ ו ע ד קטן ב ן ת ע ז ך נ י ל ה ת ח י ל מ ס כ ת ו ת וספרים א ח ר י ם ו ל ס י מ ם ל ל מ ד ו ל ל מ ד למזמור ןל17שות
ולקים א ת כ ל ד ב ר י ת ל מ ו ד ת ו ר ת ך ב א ה ב ה .ו ז כ ו ת ב ל ה ת נ א י ם ו א מ ו ר א י ם ו ת ל מ י ד י חכמים י ע מ ו ד ל י ו ל ז ך ע י ש ל א ת מ ו ש ה ת ו ר ה מ פ י ו מ פ י ז ך ע י ה ר ע
ז ר ע י ע ד עולם .ותתקים בי ב ה ת ה ל כ ך תנחה א ו ת ך ב ש כ ב ך ת ש מ ר ע ל י ך ו ה ק י צ ו ת ה י א ת ש י ח ף .כ י ב י י ר ב ו י מ י ך ויוסיפו ל ך ש נ ו ת חיים :א ו ר ך ןמים
בימינה ב ש מ א ל ה ע ש ר וכבוד :יי ע ו ז ל ע מ ו יתן יי י ב ר ך א ת ע מ ו ב ש ל ו ם :
י ת ג ד ל ו י ת ק ד ש ש מ ה ר ב א .ב ע ל מ א ד ה ו א ע ת י ד ל א ת ח ך ת א ,ו ל א ח י א מ ת י א ,ו ל א ס ק א לחיי ע ל מ א ,ו ל מ ב נ א ק ר ת א ד י ר ו ש ל ם ,ו ל ש כ ל ל ה י כ ל י ה בגוה,
ו ל מ ע ק ר פ ו ל ח נ א נ ו כ ר א ה מ א ר ע א ,ו ל א ת ב א פ ו ל ח נ א ד ש מ י א ל א ת ר י ה ,ו י מ ל י ך ק י ד ש א ב ר י ך ה ו א ב מ ל ב ו ת י ה ויקריה ] ,ו י צ מ ח פךקנה ויקרב ?לשיחה[.
בחייבון וביומיבון ובחיי ד כ ל ב י ת י ש ר א ל ב ע ג ל א ו ב ז מ ן קריב ,ו א מ ר ו א מ ן .י ה א שכזה ך ב א מ ב ר ך ל ע ל ם ו ל ע ל מ י עלכייא .י ת ב ר ך ו י ש ת ב ח ו י ת פ א ר
ו י ת ר ו מ ם ו י ת נ ש א ו י ת ה ד ר ו י ת ע ל ה ו י ת ה ל ל ש מ ה ד ק ד ש א ב ד י ך ח ו א .ל ע ל א מ ן כ ל ב ך ב ת א ו ש י ך ת א ת ש ב ח ת א ו נ ח מ ת א ד א מ י ך ן ב ע ל מ א ׳ ן א מ ר ו אמן:
ע ל י ש ך א ל ו ע ל רבנן ,ו ע ל ת ל מ י ד י ה ו ן ו ע ל כ ל ת ל מ י ד י ת ל מ י ד י ח ו ן ,ו ע ל ב ל מ א ן דעסקין ב א ו ר י ת א ,ד י ב א ת ך א ) ק ד י ש א ( ה ד י ן ו ד י ב כ ל א ת ר ו א ת ר ,
י ה א ל ה ו ן ו ל ב ו ן שלביא ך ב א ח נ א ו ח ם ך א ו ר ח מ י וחיי א ר י כ י ומזוני ךויחי ו פ ך ק נ א מ ן ק ד ם א ב ו ה ו ן ד י ב ש מ י א ו א ך ע א ואקלרו אמן :י ה א שלנלא ל ב א מ ן
ש מ י א וחיים טובים ע ל י נ ו ו ע ל ב ל י ש ך א ל ,ו א מ ר ו אמן :ע ו ש ה ש ל ו ם ב מ ר ו מ י ו ה ו א בףךומיו י ע ש ה ש ל ו ם ע ל י נ ו ו ע ל ב ל י ש ר א ל ן א ? ז ר ו אמן:
*(]פי׳ הגון על זה חמצא בס׳ החיים שחיבר אחי הגאון מהדיל מפראג בס׳ זטוח ח״א פ״ג[ **(]בסיומא וסוף תשובת הרמ״א דל וכן בסוף יש״ש בב״ק כתוב רמזים על הזכרת שמות הללון:
פםקי תוםפות ממםכת שועד קטן
משקין
א
לא חייבה חורה בסרט ועוללוח רק בשעח בצירה:
דף ד ע״נ
כל סאה שיש בה רוגע שנחערג )כאוצר( ימעט יפחות
מן הרובע או יוסיף על הסאה כיון שהאיסור רק מפני
מראיח העין עירב נמחכוין אפילו חטה אחח אסור .כל
איסור לאודיחא שרעה בה בשוגג מוחר במייל אסור:
מלליק נרוח לרטס גמטאוח אפילים זוכה להקטל פט
שכינה ולכך זכה קיש דצא ממנו שאול שאטו נר הלליק
נרוח לרטם:
כשמקום הקבר ניכר היטב למעלה אין לציין גפנים למטה
ויש מפרשים ללוחא במול המועל קאמר:
שם
דיה כך מידל:
ב
רטס צדטן אפילו חפירה מוחר במועל ובאין צדכין להן
חפירה אסור מטיטה מוחר רק שלא יכרן מלאכתו
במועל וליחיל חטיטה נמי אסור.
די! זה בגמרא:
ג
ד
סככוח וסרעוח טת הפרס אף ברשות הרטס החמירו
שם
חכמים:
דף ה ע״א
וד־ה שיש(:
דף ו ע־א
מתקנין ררכיס לעולי רגליס ומקואות:
כלאי זרעים מותר מן החורה באכילה ובהנאה:
התחיל לרבצו מיס קולס שהיו בו זרעים וזורעו ש ד לרבצו
ד־ה שרי :שם ע״נ
במועל:
כוחל חצר סמוך לרשות הרטס או שיש לחוש לגגטס
מוחר לכנותו כלרכו אגל טנו וטן חטרו ]וכן כותל גינה[
אסור אלא טח בצרור או טח בטיט או נהוצא ודפנא
ולסחור לכחחילה ולמוח אפילו רעוע אסור אלא לאיכא
סכנה שגוהה לרשות הרניס ואס נתעצל שהיה סגור
להמתין לא מיקד כוון מלאכתו:
מצורע בתחילת ראייח הכהן אס יש שס שער לק מטמאו
מיל ולינו כמוחלט שטעון פדעה ופדמה ואס לא ראה
שער לבן מסגירו שבעה ימים ודמי הסגירו אין טעון
פריעה ופדמה ובשטעי של הסגר אס מצא בו שער לגן
או פשה הוא מוחלט אבל עמל בעיניו טעון הסגר שני
ובשמעי אס מצא שער לבן או פשה הוחלט ואס עמל
בעיניו טהור הוא ומצורע מוסגר ומצורע מוחלט טעוני!
שלוח חון לשלש מחנוח ומטמא הגא עמו לטח .מרפא
ממוך מוחלט טעון שתי צפדס ומגלח שערו ונויבל
ומוחר לבא במחנה ואסור גחשמיש המטה כל שבעה
ולסוף שנעה חוזר ומגלח ולמחרח ביום שמיני טובל
ומביא אשמו וחטאתו ועולחו ומנחה ולוג שמן אבל טהור
מחוך הסגר אין טעון קרבן ולוקא בשגעמ ימי ספרו
אסור בתשמיש המטה אבל מוחלט ומוסגר שניהם
מוחרי]:
ד״ה אמר רבי ודיה בהסגר:
דף ד ע־ א
המלקט עצמות אדו בו טוס אוכל בשר ושותה יין:
לספוד מחו קורס לרגל שלשים יום שרי בחנם:
דייה דקא:
דף מ ע״נ
אין חופרין כוטן במועל כלי שיהא מוומגין לכשימותו
נמועל ויו״ט שני מותר למיגז ליה אסא:
ד״ה אץ:
שס
עושין נברכח לכבס בהן בגלי המח ]וה״ה[ שאר צרטו
© Copyright 2024