ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה
ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ם א( ע׳׳ז י,. ]נכויות ב( נז ,[:ג( ]שם נח ,[.ד( ]ע׳ נסרש׳׳י לקמן יל .נפיסקא[, ה( ]ע״ז י.ו ,ו( נ״מ ת .שם עב .סנהלרין לב .שניעית פ׳׳י משגה ה ב׳׳ 3קנז :שס קעא] :לקמן ח0 ,|.וילקמן ה ,[.ח( ]שמיטה וייבל ח,: ינ,[. נטיעה ט ,:ירקות נז( ]לפנינו שס ליתי׳ מלת הן .וע׳׳ע תוס׳ נייק ג. ל״ה ארגעה[, ארבעה שנים. ראשי שטרותיהס למלכים. לשנות המלך רגילים משנה היו שעמל למנות בה זמן המלך כלאמרינן במסכת גיטין )ל׳ כ (.משום שלום מלכות וקבעו חכמים אחל בניסן לתחלת שנתו ואפילו עמל בשבט או באלר כלתה שנתו משהגיע ניסן ויתחילו למנות לו שנה שניה: ל:!. ארבעה ובפי במרא לשבועות )ל׳ מט(. ארבעה יינות הן ובפ׳ כל הצלמים ישם ל׳ cmג׳ בתים הן ג׳ אבנים הן ג׳ אילנות הן אבל בריש ב״ק )ל׳ .3ושס> תגן ארבעה אבות נזיקין ולא תני הן בהמה .שאין מעשרין משוס לקאי אבתריה כלומר ארבעה עשר ושלע לבגמרא במניינא לרבי חייא ורבי )לבדם יל( לכתיב אבות נזיקין הללו לא ראי זה כראי זה תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השלה שנה שנה ואמר מר בבכורות למלכים. שטרי ״בשתי מעשרות הכתוב מלבר אחל להכא למלכי ישראל קמיירי ולוקא גבי המשועכלים( תא״מ ונ״כ ח:>. בפרק הגהות הב״ח יש״• )א( ל״ה )ולא חוב המיקלמץ נו׳ יטרוף אפי׳ וכי׳ על מן מלכרי התוס׳ משמע שלא היה לפניהם לשין וה גפי׳ רש״י) :ב( כא״ד בין תמוז לכסליו שלאחריו נמצא: )ג( תום' דיה למלטס ונו׳ מונין. נ״כ לגגולה אין לשטרית וני׳ סי׳ לשכירות אין ד״ה )ד( מונין: ונראה לנפקא מינה לשטרי נ״ג חוב. להקשות ויש אמאי לא פי׳ המוס׳ לרך זה על פי פירש׳׳י נטעות הליינין לנפקא מינה כגין בניסן שעמל המלך גא׳ וההלואה היתה גא׳ בניסן בשנה שלישית לשטר מאוחר הוא והליינץ יטעי גיוס א׳ גג׳ ויסגרו שהמלך עמל בכיסן ונמצא לא׳ בניסן היא סיף שנה שלישית שהלוה לו מעותיו ישמר מוקלס הוא וי״ל לאס כן לאחר שתקנו לר״יו ניסן ר״ה למלכים נמי איכא למיחש לטעות הליינין לאם עמל המלך נר״ח ניסן מעשר בהמה מעשר בהמה ואחל לשנים. מפרש לשמיטין וליובלות. אסור לחרוש )לף מעשר <לף משנכנס ולזרוע שני לגן: מן תשרי התורה: ערלה ואפילו לסוף אלול .ובכולהו מפרש טעמא לנטיטה. לממן בגמ׳ נג0 נטעה באב כלתה שנתה הראשונה בגמראה :לירקות .למעשר ירק שאין תורמין ומעשרין מן הנלקט לפני ר״ה על של אחר ר״ה: לאילן. לענין מעשר שאין מעשרין פירות האילן שחנטו קולס שבט על שחנטו לאחר שבט שבאילן הולך אחר חנטה ובגמ׳ ניל [.מפרש מאי שנא שבט :גמ׳ למאי הלכהא. כלומר למה הוקבע יום מיוחל למנין המלכים אימא שעל כל מלך ומלך תתחיל שנתו מיום שעמל בו: לשטרות .להבחין איזה שטר חוב מוקלס למלוה ואיזה מאוחר :דהנן .במסכת שביעית <פ״י מ״ה( :שטרי חוב המוקדמין ראשי שנים הם «באחד בניסן ר״ה למלכים ולרגלים ״באחד באלול ר א ש השנה למעשר באחד בהמה ר׳ אלעזר ור״ש אומרים בתשרי .באהד בתשרי ר א ש השנה לשנים ולירקות ולשמיטין וליובלות י לנטיעה ליבאחד בשבט ר א ש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים יבחמשה עשר למלכים למאי הלכתא אמר בו :גמ׳ רב חםדא לשטרות דתנן ״׳שטרי חוב כשרין ־ והמאוחרין פםולין המוקדמין תנו רבנן מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר כיון שהגיע אחד בניםן עלתה לו שנה ואם לא עמד אלא באחד בניםן אין מונין לו שנה עד שיגיע ניםן אחר אמר מר מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר כיון שהגיע אהד בניםן עלתה לו שנה הא קמ״ל א ג,א : ה ג ז( פםולין .לפי שרצה לטרוף לקוחות שלקחו שלה מן הלוה מזמן שבשטר ושלא וכתיגת השטר בסוף שנה כלי! הוא שהרי קלמה מכירה להלואה ובשטר מעיל שהלואה קלמה היתה עכשיו גכסליו לפני כמלוה על פה שאינו גובה מן המשועבליס .ואם לא קבעו יוס גנ״ט נאלר גשנה ראשונה ועלים מעילים שההלואה אלר לשטר מאותר הליינין יטעי היא א׳ כיוס ייסגרי שהמלך עמל נכ״ט גאלר ומיל גיסן שיגיע מתחיל שנה שניה ונמצא שבפינת השטר נכ״ט גאלר נשנה ראשונה היתה מקמי ההלואה שנה שגכסליו שניה אגל שהיא ללא חיישינן לטעות סופר ניחא: לסי׳ של לאותן לכן באלול שבילדי קולס לריר להתעשר עס איתן ש־ויללי מכאן יאילך ,משוס להוי חלש וישן לשטרות. !:בכורות מ:־. לכל אימת לקאי מלכא מכי מטי שילהי אדר סלקא ליה שתא וגניסן ריש שתא תנינא צמיכתג גשטרי :.ע״ז י.!. שטרי חוב המוקדמין .ליכתב קולס המלוה :,סנהדרין לב!. שנכתגי גיוס ט״י גניסן וכתיג גתיך השטר גאחל בניסן לוה פלוני מפלוני מנה והעלים אמרו כשחתמנו בו לא ראינו שהלוהו אלא הלוה אמר לנו חתמו עלי שאני חייב לפלוני מנה כאותה ששנינו )ב״ב ל׳ קסז 0כותבין שטר ללוה אע״פ שאין מלוה עמו ואין אנו יולעין אם הלוהו קולם לכן או אחר כן אבל ראינו שהלוהו מנה בתמוז בשנה שלישית למלך פלוני ואם אין הליינין יולעין באיזה חלש עמל המלך אין להבחין אס תמוז קולם לכסליו אס « נמצא כסליו קולם לתמוז בכל שנותיו ושטר מוקלס הוא ואס עמל בין השנה ל מ ע ש ר בהמה. אין אס השטר מוקלם או מאוחר כגון אם כתוב בו בפסליו בשנה שלישית כסליו לתמוז שלאחריו נמצא תמוז קולם לכסליו בכל שנותיו ושטר ראש נכנסין לתחילת שנות המלך אלא כל מלך ומלך לפי יום שעמל אין להבחין כסליו קולס לתמוז אס שנתו מתחלת בין תמוז לבסליו מוםף רש״י באחד לפיכך קנסוהו מלגבות בו <* ולא יטרוף אפילו מזמן המלוה ואינו אלא ו ו ש ב ״ ם ב״ב קוז.!: פסולין .דנעי למטרף לקיחית מזמן הנתוג גי ועליי! לא הלוה .ושטר הלקוחות קולס למלוה וזה מוציא שטרו והוא קולס והוא שקר 1נ״מ ע ב י וקנסיק היתרא אטי איסירא ופסול אפילי מזמן שני !:סוהדריו לב •:.ואינו המשיענליס מן טורף מאוחר הוא ועכשיו שקבעו ניסן ר״ת לעולם תמוז קולם לכסליו: טלהה לו שנה .כלומר כלתה לו שנתו ומעתה מונין לו שגה שניה: מאי פי׳ בקונטרס מלכות משוס ואינו גיטין אמרינן הכי פרק הזורק )מטין ל׳ ס .ושם( אמר עולא מפני מה תקנו מלכות א א מיי׳ פ״ז נכורות הלכה כ ב ג עשין רינ: ו מהל׳ סמג מיי׳ ס׳׳ל מהל׳ שמיטץ הל׳ ט ופ׳׳י הל׳ ד שמג עשין קמז ולארן רסח: ג ד מיי׳ פ״ט מהל׳ מעשר שני הל׳ מ שמג עשי! קלז מוש״ע י״ל סימן סעיף ד: רצד ד ה ו מיי׳ שס פ׳׳א הל׳ ב וס״ה מהל׳ תרומות אושעיא תני הןט(: שלום נר מצוה שומרים הן ובפ״ק לחולין)ל׳ יז >:ג׳ פגימות הן ובפ׳ אין מעמידן)ע״ז ל׳ ל (.ג׳ מן הכוללים בשנה זו על הנולליס בחבירתה • ראשי שנים הן .בכל דוכתי תני הן כלאשכחן הכא ולרגלים .מפרש בגמרא )ל׳ למעשר ךי J עין משפט בגיטין משוס שלום מלכות וגבי גיטין פסולין ולאי אפי׳ מלכות הל׳ יא שמג עשי! טוש״ע י״ד שימן קלו שלא סעיף נ 1וסעיף קכה: ה ז מיי׳ פכ״ג מהל׳ מלוה ולוה הל׳ א שמג עשי] צל טוש״ע ח״מ ו סימן תעיף ו: מג ח מיי׳ שס הלכה כ טוש״ע שס סעיף יג ויג: שאינה הוגנת כמלכות מלי ויון אבל מתני׳ להכא פירוש לשטרות ובפ״ק לע״ז )ל׳ י(. אמרינן אין לבגולה מונין ש אלא למלכי יון בלבל ומשקינן נמי התם ללמלכיס להכא למלכי ישראל וכן אמרינן לקמן)ל׳ ג (.בגמר׳ לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן וצריך לפרש לאין צריך שלום מלכות אלא בגט אשה לפי שהוא לבר גלול ומילתא לחשיבות לפי שעל ילי גט מותרת לכל אלם וחשיב משאר שטרות: לשטרות דתנן שטרי המוקדמים. חוב פירש בקונטרס שאס לא קבעו יום לתחילת שנת המלך אלא לכל מלך לפי מה שעמל פעמים שאין להבחין כגון אם כתוב בו בכסליו בשנה שלישית ובאו עלים ואמרו כשחתמנו לא ראינו שהלוהו אלא הלוה אמר לנו חתמו כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אע״פ שאין המלוה עמו ואין אנו יולעין אס הלוהו קולם לכן או אחר כך אבל ראינו שהלוהו בתמוז שנת שלש למלך ואס אין הליינין יולעין באיזה חלש עמל המלך אין להבחין אס תמוז קולס לכתליו ואס כסליו קולס לתמח אס שנתו מתחלת בין תמוז לכסליו נמצא כסליו קולם לתמוז בכל שנותיו ואס עמל בין כסליו לתמוז נמצא תמוז קולם לכסליו בכל שנותיו ועכשיו שקבעו ניסן ר״ה לעולם תמוז קולם לכסליו וצריך לפרש שהולו המלוה והלוה שהלואה אחת היא לאי לאו הכי מנא ילעי והשתא משמע לפי׳ הקונטרס מספק היינו חושבין אותו מוקלס אי לאו לקבעו ניסן ר״ה שע״י כן אנו יולעין בו שהוא מאוחר ואי אפשר לומר כן לאין לנו לפסול שוס שטר מספק כלמוכח בריש אחל ליני ממונות )סגהלרין לף לב .ושם( לקאמר שטר שזמנו כתוב באחל בניסן בשמיטה ובאו עלים ואמרו היאך אתס מעילים על שטר זה והלא באותו יוס עמנו הייתם שטר כשר ועליו כשרים חיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו הרי שאנו תולין להכשיר מספק וכן בגט פשוט )ב״ב לף קעא .ושס> לקאמר שטר שזמנו כתוב בשבת או בי׳ בתשרי כשר שאני אומר אחרוהו וכתבוהו ומיהו יכול לפרש פירוש איפכא שיפרש שכתוב בשטר בתמוז בשנת שלש והעלים החתומים אומרים שבכסליו בשנת ג׳ היתה המלוה והייתי מכשיר מספק וע״י שקבעו בניסן ר״ה אנו יולעין שהוא מוקלם ללעולס תמוז קולס לכסליו ומיהו עיקר פירושו תימה גלולה שעשו תקנה פן ישכחו כל העולם מתי עמל המלך וכן סופר שכותב כל היום שטרות האיך ישכח ועול לא״כ הוי מצי למימר מפקא מינה טובא לכל שטרות שלא ילעו מה לכתוב בו ביום לאין יולעין מתי מתחלת שנת המלך ועול לכי האי גוונא לאו מוקלם לאביי לאמר בפ׳׳ק לב״מ )לף יג .ישם( עליו בחתומיו זכין לו ולרב אשי לפליג עליה למה הוצרכו לעשות תקנה זו הא אמרינן אין כותבין שטר ללוה אא״כ מלוה עמו אלא בשטרי הקנאה ונראה לנפקא מינה לשטרי חוב)י( המוקלמין היינו כגון אס עמל המלך באחל בניסן כשיגיע אחל בניסן אחר ישכח הסופר ויסבור לאשתקל עמל המלך בשנים בניסן לעביל איניש לטעי חל יומא ויכתוב באחל בניסן בשנה ראשונה למלך ונמצא שטר זה מוקלס שנה שלימה שהיא שנה שניה וכתוב ראשונה ונמצאו ב״ל טורפין מן הלקוחות של שנה זו שלא כדין אבל עכשיו שקבעו ניסן דיה פו לא אתי לילי תקלה לאפי׳ עמל אשתקל בשנים בניסן כשמגיע ניסן אחר מתחילין למנות לו שנה אחרת וא׳׳ת אכתי אתי לילי תקלה לאם עמל בכ״ט באלר בשנה ראשונה למלך כשיגיע כ״ט אחר יטעה הסופר ביום אחל ויסבור שעמל באחל בניסן ויכתוב עכשיו בכ״ט באלר)בשנה ראשונה למלך( ונמצא מוקלס שנה שלימה לאו סירכא היא לכשעמל בכ״ט באלר מיל שיגיע לאחל בניסן מתחיל למנות שנה שניה רולע הסופר שכל השנה כתב בכל השטרות שנה שניה הלכך לא טעי ויש שיטה אחרת בירושלמי בין מ׳׳ל מניסן מנינן בין מ״ל מתשרי מנינן מה ביניהן א״ר יצחק שטרות יוצאות ביניהן לוה באייר וכתב ביה שנה שניה למלכות מכר מכירה במרחשון וכתב בו שנה שניה למלכות מ״ל מניסן מנינן מלוה קלמאה מ״ל מתשרי מנינן מכירה קלמאה ומילתא אחריתי היא ולא אתי לפרושי מאי טעמא קבעי ניסן ראש השנה: שטרי הוב המוקדמיץ פסולין .בשלהי איזהו נשך <ב״מ ל׳ עב .ישסו פי׳ בקונטרס פסולין לגבי משעבלי אבל מבני ח ד גבי ולא יתכן וכמו שפירשנו שם )ל״ה שטר>: אבל ואפילו מן המאוחר למלוה <ב״מ עב :.אי נמי שנכתג השטר גאחל בניסן וכן כתוג גו נאחל בניסן לוה פלוני מפלוני והוא לא לוה ממנו כלום על ט״י בניסן ,גס זה מיקרס יפסיל ,שאין לי לטרוף אלא מזמן ההליאה ואילך, יללא כאגיי לאמר )נ״מ יג >.עליו כחתומיו זכי; לו !:רשב-ם ב״ב קני• :ומיהו אס ההלואה היתה גאחל בניסן גפני עליס וקנו מילו להשתעכל נכסי לוה למלוה ילא כתני את השטר על ט״ו בניסן וכתגו גו גאחל גניסן ,כי האי מוקלס כשר :שם ע״פ ב״ב ק ע ב . :והמאוחרין .שגאי עליס ואמרו אנו יילעיס גמליה זי שקלמה לזמן הנתיג כאן !,סנהדרין לב !.כ ש ר ץ .למעליותא היא לקא מחיל ליה לשיעגילא על השתא ;שם :שכתגיהו נאתל בניסן יכתגו נתוך השטר נאחל נאייר ,וכל שכן אס לוה בניסן ולא נכתב על אייר לכשר ,שהרי מחל לו שעגיל של חלש שעגר ׳רשב״ס ב״ב קעא.:: רבעו חננאל ארבעה ראשי שנים הן באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים .ואמרינן למלכים למאי הילכתא בעינן למידע ראש השנה שלהן .אמר רב חסדא כיק לשטרות ,כלומר שזמן השטרות למניין מונק. שנות המלכים כהאמהי בשנת כך וכף לינאי המלך ,בשנת כך וכך ליותנן כהן גהול ,צהיכין אנו ליהע האש השנה שלהן איזה יום ואיזה חודש הוא ,שאם יצא לפנינו שטה יודעים כמה שנים יש לו ,ומאותו הזמן שנכתב השטר נשתעבדו לו כל הנכסים של לווה, ואם מכר מנכסיו אחרי כן, בעל חוב בא וטרף ומוציא מידן .וכיון שראש השנה של מלכים ניסן עד ניסן אחר תשלום השנה ,וכסדר הזה מונין והולכין .וכן שני שטהות היוצאין על אדם אחה ,מן הזמן של זה ושל זה מתכרה איזה קודם, ולו משפט לטרוף הנכסים קודם .ואם ילוה אדם לחבירו מעות בניסן בשנת ה׳ לינאי המלך ויקדים זמן השטר ויכתב בניסן בשנת ד׳ ליניי המלך ,אם נתברר בבית דין כי העדים הקדימו זמנו של אותו השטר פסול הוא ,כדתנן שביעית בסוף מסכת שטהי חוב המוקדמץ פסולין ,האתי למיטרף לקוחות שלא כדין ,אבל המאוחרין כשרין .מלך שעמד בכ״ט באדר ביון שהגיע יום אחד בניסן עלתה לו שנה .דקיימא לן יני נ ו ב: ל ח נ נ א חשוב יום אחד בשנה מניסן שנה ,ומונץ לו שנה שנייה .ואם לא עמד אלא באחד בניסן ,אע״ג שהיסכימו והמליכו מאדר, אין מונין לו שנה שנייה אלא בניסן אחר .תנו רבנן מת המלך באדר ועמד אחר תחתיו באדר מונין שנה לזה ולזה .כלומר אם היתה עשירית זו השנה שנה למלכותו ,מונין עשר שנים למלך פלוני ושנה למלך שעמה .ובניסן מונין שנה שניה לזה המלך .ושטר היוצא בניסן שנת שתים למלך פלוני ,יוהעץ שזה השטה ומנו י״א שנה .מת בניסן ועמד אחה תחתיו בניסן מונין שנה שמת ,אע״פ שלא משנה זו שניכנסה לוה חי אלא יום אתד עלתה לו שנה, ולזה שעמד מונין לו שנה עד ניסן הבא ,ובניסן הבא כותבץ שנה שנייה למלך פלוני .מת באדר ועמד אחר תחתיו בניסן ממין עד תשלום אדר לראשון, ומניסן לשני .ואע״פ שהוא בן מלך נימנו וגם השרים והסכימו להמליכו אין מאדה, מונין לו אלא משעה שעמד .א ״ר יוחנן מניין שאין מונים למלכי ישראל אלא מניסן ויחי שנאמר ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה אבל בפרקין ומה נדה )ל׳ י(. )0ומונה לו( אחר תחתיו באדר דמונין לו שנה בשביל יום אחד דהיינו בתחלת שנותיו כעין נדה שסוף היום עולה לה בתחלתה אבל מת בניסן לא ימנה לו שנה בשביל יום אחד כיון דהיינו סוף שנותיו כמו נדה שאין תחלת היום דאימנו עולה לה בסופה: עליה מאדר ומלך כן מלך .אע״ג דלעיל סגי לה בטעמא דאימנו עליה מאדר הכא לא סגי ליה בהכי דמההוא דלעיל שמעינן ליה והך רישא והך גבי הדדי מתניין ואפילו לא מתניין גבי הדדי כדאשכחן בפרק גט פשוט)ב״ב ל׳ קסו. ושם( גבי הא דתניא כסף בדינרין אין פחות מ3׳ דינרין זהב כסף והדר תני באידך זהב בדינרין אין פחות מבשני דינרין כסף זהב ופריך אבתריה דילמא י()למימ 0דהבא פריכי בתרי דינרי קאמר ליה ומשני אביי יד בעל השטר על התחתונה ופריך אי הכי רישא נמי כלומר בההיא דכסף בדינרין מצרים וגו׳ ,מקיש מלכות שלמה ליציאת )וגוי( מצרים ויציאת נוכו׳[. מצרים גופה ממאי דמניסן השטר על שהם ב׳ התחתונה דינד ובשני ברייתות קרי ליה רישא דקים ליה דגבי הדדי מיתנו מ)ורב( מנינן ,דכתיב ויעל אהרן שמואל דחק לפרש שס בענין אחר: החמישי משמע הכא דהיינו אייר וימת שס בשנת הארבעים לצאת כני ישראל מצדים באחד ויהי בחדש לחדש, מאח וכתיב שנה בארבעים בעשתי עשר חדש כאחה וגמר לחדש לגזירה ארבעים ארבעים מדקאי אהרן באב ארבעים, יא (.משמע דניסן הוא חדש זיו שנולדו בו אבות העולם שהם זיותני עולם במיתת שנת כי מת אהרן ועדיין סיתון הוה כיון דמניסן מנינן למלכים ולקמן )לף דתקופה ואשכחנן קיים ההדש שוה, אף האי ליציאת מצרים. וקרי ליה בחדש זיו הוא השני. מיהו בקונטרס סי׳ לקמן דהכי קאמר מה התם ליציאת מצרים כדכתיב לאחר שעמד השני אם רצה לכתוב בשטר בשנת פלוני למלך שמת כותב ואם רצה כותב בשנה ראשונה למלך פלוני שעמד :מ ה בניסן ועמד אחר חחתיו בניסן .והוא הדין הכא דהכי ניחא טפי( דדין הוא בעומד כסף כספא פריכא קאמר ליה ואע״ג לצאת בני ישראל מארץ עולה לה אינו דין שיוס א׳ עולה לה בתפלתה לאו פירכא היא אדרבה )0כ״ש בשמונים שנה וארבע מאות שאין תחלת עליה .נמנו וגמרו השרים למנותו :לזה ולזה .הבא לכתוב שטר באדר בסופה סוף יום עולה לה בתחלתה שנה שיום אחד עולה בסופה נמי הוה ליה למימר שיהא יד בעל שנה מאי יןמ׳ל לא גרסי׳ אלא <* קמ״ל ניסן ר״ה למלכים והוי :דאימנו בתחלת שנה לא .וא״ת ולאו קל וחומר הוא כדאמרינן לקמן היום כשנתחדש אייר כבר נולדו זיותני עולם זימנין בניסן א״נ דניסן נמשך בתוך אייר של לבנה: מקיש מלכות מצרים. שלמה מסשטיה ליציאת דקרא לא מצי למילף )»( משום דנולדו בו זיותני דדילמא עולם מאדר מנינן ולניסן קרי ליה חדש זיו ואפי׳ אי הוה »()הכי( קרי ליה לאייר חדש זיו משום דאית ביה זיוא לאילני אין להוכיח דאלמא מניסן מנינן משלמה דקרי ליה חדש שני משוס דהכי הוה מעשה מה שמלך בניסן: יציאת דיליף מצרים יציאת מניסן. מצרים ומאי מויעל אהרן לא מצי למילף דבאחד בניסן ר״ה דדילמא מט״ו בניסן מנינן אבל למאי דיליף מויהי בחדש הראשון וגו׳ ניחא: בחדש קמ״ל דניםן ר״ה למלכים >ויום אחד בשנה א חשוב שנח ואם לא עמד אלא באחד בניםן אין מונין לו שנה עד שיגיע ניםן אחר פשיטא לא צריכא דאימנו עליה מ א ד ר מהו דתימא נימנו ליה באדר ועמד אחר תחתיו לזה תרתין ולזה בניםן ועמד מת שנין מונין אחר תחתיו לראשון ושניה ת״ר אחר מת באדר מונין אמר שנה תחתיו ולזה בניסן מר ראשונה באדר מת ועמד אחר תחתיו באדר מונין שנה לזה ולזה פשיטא מנינן מהו קמ״ל בניסן מת שתא בניסן לבי ועמד תרי אהר מונין שנה לזה ולזה כי אמרינן יום אחד בשנה שנה אבל בסוף בתחלת לא תחתיו פשיטא דתימא שנה דתימא מהו חשוב לא שנה אמרינן קמ״ל מת באדר ועמד אהר תהתיו בניסן ראשונה מונין לראשון לשני ושניה פשיטא לא צריכא דאימנו עליה מ א ד ר ומלך בן מלך הוא מהו דתימא נימנו לי׳ תרתין שנין א״ר קמ״ל אלא להם שנה יוהנן מנין מניסן למלכים שנאמר שאין מרנין בשמונים ״ ויהי 1 וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ הוא בשנה מצרים הרביעית זיו בהדש החדש השני למלך שלמה על ישראל מקיש מלכות שלמה יציאת מצרים מניסן מניסן ויציאת מצרים ליציאת אף גופה מה מצרים מלכות שלמה מנלן דמניסן מנינן דילמא מתשרי מנינן לא םלקא דעתך דכתיב פי 2 ה׳ בני בשנת לצאת וימת ישראל באחד הארבעים מצרים וכתיב בחדש ויהי 3 באב וקרי בשבט וקרי לח לח שנת שיכתבו משעמד השני למנין שנות הראשון מונה והרוצה כותב בשנה ראשונה למלך שעמד :ושניה לשני. הבא לכתוב משעמד זה לא ימנה שנה שניה למלך שמת שאין שנה זו שלו ולא ימנה את הראשונה לשני לקרות שנה שעמד בה שניה אלא שניה זו ראשונה לשני :שתא לבי חרי משנכנס מנינן. בה שמת אפי׳ יום אחד לא יכתבו כל שנה זו המת :בסון* שנה .כגון מלך העומד באדר כלתה לו שנה כשיצא אדר וחשוב לו יום שבסוף שנה זו כשנה שלימה הבאה להיות שנה שנה נקראת שניה :אבל .יום אחד בתחילת שנה לא יחשוב לו יום אחד שנה ולא יכתבו שטר בשנה זו לשמו משמת :ומלך בן מלך הוא .דאי משוס דאימנו עליה לא איצטריך לאשמעינן דשמעינן לה מרישא אבל השתא דאיכא תרתי אימא נימנו ליה מקמייתא קמ״ל .וטעמו של דבר 8 דכתיב )לבריס יז> למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו :בחדש זיו. הוא אייר כדמפרש קרא הוא החדש השני ואמרינן לקמן )ל׳ ז (.ניסן ר״ה לסדר מנין החדשים :למלך שלמה על ישראל .אשנה רביעית קאי ומקרא בשנה מסורס הוא למלך רביעית שלמה על ישראל בחדש זיו הוא החדש שנה מלכות )לה״ב לענין :0 מנין מקיש השנים ליציאת מצרים שהרי המקרא הזה מנה שנה זו שנת ד׳ מאות ושמונים ליציאת מצרים ובשנת ארבע למלוך שלמה: מכלל מה יציאמ מצרים .מנין השנים שמונין דליציאת מניסן :אימא מהשרי .אע״ס שיצאו דר״ה לאו תשרי הוא בשלמא היאך ״ מ פ ר ש כדאמר בניסן משהגיע תשרי קראו לו שנה דליציאת מצרים רב אלא מצרים דילמא שנת פפא להקמת עשרים המשכן שנת ה> עשרים שניה לפי שתשרי ר״ה לשנים הנמנים לגזרה לבריאת שוה הכא נמי שנת ארבעים שנת ארבעים ליציאת מצרים דילמא מעשה דכתיב 4 אחרי וממאי דשבט הכותו דמעשה דאב קדים לא ס״ד את סיחון נח וכי חדשים האחרים הנרמזים אמרינן חמישי ששי שביעי במניינו למנין פי׳ קרא דויעל זכו׳ אבל קרא דויהי לא מפרש ליציאת מצרים: וישמע והוא ליציאת הדין בארבעים שנה הואיל משה באר אח ההורה .מכלל דתשרי לאו ר״ה דאי תשרי ר״ה הוא הוה ליה שנת בשבט מ״א: דילמא להקמת המשכן .שהיה בשנה השנית: נפשיה דאהרן אכתי הוה םיחון קיים דכתיב האיך קרא מפרש דליציאת מצרים. עולם מצרים :ויהי לגזרה שוה מה כאן ליציאת מצרים אף כאן קדים כדאמר רב פפא. לקמיה: שנה עשרים שנה עשרים לגזרה שוה. וישמעשבפסוק דצריכי ללמוד זה מזה כולהו גמר להו רב פפא כולהו שנת רב פסא גזירה מרבו שוה: ללמוד דילמא ג( מכילתא פ׳ נא ]פ״א[, ד( ןקראן ,ה( ]לקמן ג,[: י( ס׳׳א ל״ג, מ״מ ז( מ׳׳ז ,ח( ןצ״ל ורנינו[, נו( רש״א מ״ז, תורה אור השלם ויהי בשמונים שנה .1 וארבע שנה מאות ל צ א ת בני י ש ר א ל מ א ר ץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החרש השני ל מ ל ך שלמה על י ש ר א ל ויבן הבית לי;: מלכים א ו א .2ויעל אהרן הכהן א ל הר ההר ע ל פי יי וימת בשנת שם הארבעים לצאת בני י ש ך א ל מ א ר ץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש: במדבר לג לח .3ויהי בארבעים שנה בעשתי חידש עשר באחד ל ח ד ש דבר משה א ל בני ישךאל א ש ר צרה אלהם: ככל אתו יי דברים א ג .4אחרי הכתו את סיחין מ ל ך האמירי א ש ר יושב בחשבון ואת עוג הבשן אשר מלף יושב בעשתרית באדרעי: דברים א ד הגהות הב״ח )א( רש״־ דייה מאי קמ״ל ל״ג אלא הא קמ״ל דניסן: ) (3תום׳ ד״ה מקיש ט׳ לא מצי למילף דדילמא מ א ד ר מנינן ולניסן קרי ליה ח ד ש זיו משום דנולדו ב ו זיותני עולם ואפילו אי הוה קרי ליה: השני ה״נ כתיב קרא אחרינא לקמן ויחל לבנות בחדש השני ]בשני[ בשנת לה מתחילין מניסן אף מלכות שלמה האי ממאי א( ז :י. מה ,[.כ( ]תוספתא רס״א[, לפי שהמלכות ירושה היא שלמה. ארבעים המלך לא בשטר למנין מלך העומד אלא למלך החמישי ארבעים ]לקמן נדה ניסן הבא ורוצה למנות בכל השטרות ארבע בארבעים שנת אס עמד באחד מכל החדשים שעד למלכותו ע ש ר ח ד ש באחד לחדש דבר משה מדקאי וקאי שם מארץ לחדש בעשתי וגו׳ ו י ע ל אהרן הכהן אל הר ההר על החמישי .על כרחך שהוא הראשון מנינן: ועמד לשני ״מת באדר מוני! לזה אב דמדקרי בקרא בחדש ניסן ראשון הוא לכס מכלל דכל בשלמא קמ״ל בניםן שנה מסורת הש״ם סתום מעשה מן דשבנן המפורש קדים. על ובתשרי ידי דין שלפניו נכנסה שנת ארבעים :אחרי הכוחו אח סיחון .נאמר במשנה תורה: אלא גליון הש״ם רש״י ד״ה ומלך בן מלך בוי לפי שהמלכות בוי. כריתות ה ע״כ: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מםורת הש״ם גיטין צ .תענית א( מט: שבועות ט. ]פסחים ]לקמן ח ,[.ה( ח׳׳ח בא במקום דהא שנותן טעם לדבר פעמים בא במקום אלא וסותר ברגליו עריך[, ד( אלא וייראו .נתגלו :כדריש לקיש .כי גוע נתינת טעם הוא לדבר שלפניו נתגלו העדה לפי שגוע אהרן .שלשון כי בד׳ לשונות משמש צג:ו (5 ,נפי׳ שהוא קל נ( רש״א, מ״ז ,י( ]תנחימא ס׳ חקת(, (1ח״מ ,ח( נאייב יטו, במקרא פעמים בא במקום אס פעמי׳ בא במקום דילמא שמא פעמי׳ 1 קן )לברים ככ> כולן לשון אם הס וכן כי תצאו )שמות יבו כי תלכון )שם נ( הגהות הב״ח גמ׳ )(6 בעשרים נחדש בחדש נעלה הענן (5) :תום׳ דייה אלא כו׳ דילמא לשון כאשר הוא כלומר) :ג( ד״ה מכלל כי׳ לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות והס״ד: וכל המשמשין במקום כאשר ובמקום אל תקרי וייראו. ויראו ועל לשון זה נופל לשון דהא ,לפי שהוא נתינת טעם למה שלמעלה י־יראי הימנו ,למה שהרי מת אהרן כ כט.!: לסי ׳נמדנר כי משמש בארבע לשונות .כמקום ארנע לשונות הללו נכתנ כי נתורה, במקום אס נמקוס סן נמקוס אלא נמקוס אשר :גיסיו צ עי״ש ב א ו ז נ ה ,כל מקום לדרוש שצריך נין בי, לענין דרשה נין למשמעות המקרא, לשניתו תוכל נאחד מהני ארנע לשונות, משמע דלשון כי בכולס, וכן וכד ונרס וארי נכלל הן, הני ד׳ דכי והאי נוע אהרן משתמש בלשון אשר כולן לשון אס הס שמצינו בכמה מקומות אם משמש לשון כאשר ולשון אשר כמו ואס יהיה היובל )במלבר לו( תלוה )שמות כבו אס יבלענו ממקומו תאמר רבים הגויס האלה לא תאמר כן לא תירא מהם כי תאמרו מה נרדף דהא מית ,שהרי מת אהרן, לו)איוב יט! וכי תאמרו מה נאכל בשנה דלא מפרגמיגן שים נעולס אלא כי מהני לשונות ,אלא אפילי מתרגס אלא פתוח תפתח :סייח .עייר בן דרשינן ארי כמשמעות משמעותיה ומאן דהא, דהא מיח ,טועה הוא דאם צהדיא הוי דמתרגס וחזיאי כל כנישתא כן ואתחזיאו מיבעי ליה, ויראו כל במשקל העדה ויראו ראשי הבדים וירפו ויעצו מעל משכן המיס, קרח !:תענית ס!. כחיצ וישמע הכנעני מלך ערד, כי מת אההן בארבעים הוקם מדקאי בניסן וקרי אייר 5 ואימא הוא אתרי שמע ארבעים, ליציאה שנה מצרים לאו תשרי הוא. ואם מצרים דעתך כולי. כולי .ואקשינן ואימא תמוז ואימא אב ואימא אד־. ולמה הניח אלול ותשרי לפי המקהא, בחדש 6 לבנות בחדש ויחל למלכותו מאי בשנת ארבע ישראל השלישי לירח שמונין בו רבינא ואימא שני השני שני למלכותו בשני לאו שני מתקיף לה בהדש א׳׳כ דלא אשכהן שני בשבת שאין מונין בחדש שני להם למלכים אלא שגי קרא. וגו׳ 7 שנה לצאת בני וכתיב 8 ישראל מארץ מצרים ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה׳ וגו׳ ״]וכתיב 9 ויהי בארבעים שנה בעשתי ע ש ר חדש[ וכתיב 10 א ח ר י הכותו את םיחון ואומר ויראו כל העדה כי גוע בשנה השנית וגו׳ ואומר מתשרי מנינן שנא׳ וכתיב 12 11 ויהי אהרן וגו׳ בשנה השנית ויהי בחדש ניסן שנת עשרי׳ לארתהשסתא וגו׳ מדקאי בכסליו וקרי ליה שנת עשרים וקאי בניסן וקרי ליה שנת עשרים מכלל דר״ה לאו ניסן הוא בשלמא היאך מפרש דלארתחשםתא אלא האי ממאי דלארתחשםתא דילמא למנינא ואימא ואימא סיון ודחינן לא ס״ד הוא לא לצאת בני איתא ראש השנה אייר .ודהינן ומרחשון ר״ה ב ח ד ש השלישי םיון ם״ד ואם יהיה היובל הרי זה כאשר יהיה שהרי ודאי יהיה וכן ואס תקריב מנחת בכורים ה״ז כאשר תקריב שהרי הוא חובה ומה שסי׳ כאן בקונטרס כל המשמש בלשון אשר לשון אם הס לא יתכן ובסוף המגרש פירש )גיטין לף צ(. בקונטרס שהם וכן עיקר: דהא לשון אי דילמא אלא רהא .כי ימצא כי יקרא כי תראה כי תפגע כולם ל׳ אם הס וכן רובם כי תאמר בלבבך אין שייך לפרש בלשון אס דהוה משמע לשון אם תאמר לא תירא הא אס לא תאמר תירא וע״כ לשון דילמא הוא כלומ׳ שמא תאמר בלבבך רבים הגויס וגו׳ לא תאמר כן וכן ״(כי תאמר מה לו וכי נרדף כי תראה אהרן תאמרו מה חמור דמשמע שונאך כי לשון דהא לשון אשר: נאכל גוע והיינו ערד דקרא ערד שמו .ופשטיה וקאי באייר וקר• ליה שנה השנית. שם המדינה או שס עירו: ואין לומר דקרא דאייר כעשתי דראש שבפירוש שנה לבנות וגו׳ א״ר חםדא י>לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם זה המעשה ,וקאי בשבט וכסליו לה שנית לשון אם הס משמשין שמצינו בכמה דוכתי אם משמש בלשון כאשר כמו ד ב ר י נהמיה בן חכליה ויהי בחדש כסליו שנת עשרים וגו׳ הכותו את סיחון, לא םלקא וכתיב 4 בקונטרס דט תבא וכי תלכון כי תשא כדאמר לעיל גבי שנת מ׳ ושנת כ׳ מינה אחר מיתתו של אהרן שמונין המשכן ויהי פרעה ישמומ ט 0כי תרבו וסריתס ונסתלקו שנה שמע מינה קראי בלשון כאשר כמו כי בא סוס בחדש השני וגו׳ ואומר בחדש השלישי לצאת בני ישראל וגו׳ ואומר ויחל וגו׳ וקהי לה שנת מתישב כאן כמו בהני והא דמפרשינן להקמת המשכן הוא דקחשיב ולעולם ענני הכבוד ,וכתיב ויהי עשה חרש ואומר בחדש מת גבורס )שמואל א יז> ושמא אין בשנה מניסן שנא׳ ויהי בשמונים שנה וארבע מאות הראשון ישטמנו )כראשית ט ויראו פלשתים כי השנית בחדש השני)א( נעלה הענן מעל משכן יוהנן מניין ואומר וישמע הכנעני וגו׳ יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו כי תכלה וכל המשמשין בלשון כאשר ח ד ש אף שני בתרא ח ד ש תניא כוותיה דר׳ ויבא כאשר גוע אהרן כמו ויראו הראשון שני צשצת לא אשכחן דכתיצ ציה ויהי ויהי בחדש דילמא לשון כאשר )»( כלומר ויראו בשנה השנית דשני בשנה השלישית בעשור לחודש: אין מתיישב לפרש האי כי בשום י(]אחד[ באחד צחדש רבעו חננאל ומה שמועה שמע ,שמע אייר לירח ציה. דהא דאי אמרת וייראו לשון ראייה )ירמיה aאין זה לשון חמישי כדפירש חדא דרי יוחנן .בכולי קראי דאייתי לעיל: ותנא הוא ערד הוא סיחון, ואימא ר׳׳ה לא םלקא מקיש שני בתרא לשני קמא מה שני קמא כדכתיב לפי שמת אהרן והיינו בלשון דעתך דכתיב ועוד אחרת בכמה מקומות באחד לחדש וכתיב וגו׳ לערוד שני. דהדר ביה קרא בשני :תניא כוותיה ^׳<x8׳•^ שדומה במדבר בהדיה הוה כתיב ביה ואימא בשני בשבת בקרא וייראו כדר׳׳ל .כלומר שנתגלו דכתיב מהכא ואימא אדר .דכל חדשים שבין אב בשני ערד ״לסייח תמוז ואימא אב ואימא אדר אלא אמר ר״א טוב .לא תקפוץ את ידך ו ג ו ׳ ) ל ב ד ם ט 0 שמונין םיחון דאמרי שדומה במדבר בשנה חשנית לצאת ונו׳ מיבעי ליח ואימא הודו לה׳ כי טוב !תהליס קיחו שהרי בו כנען מארץ כשאתה קורא וייראו הרי זו לשון דהא מהכא הוא כנען על שם מלכותו ומה שמו ערד שמו דכתיב )שס> ה״ז לשון אלא .כי גוע אהרן שמעי׳ א( משמש אלא בפי׳ חומש: וטבת, דחאם שאמרנו ר״ה אייר דאמר שנה השנית לג״ש ומיהו הוה מצי לאתרי קרא דפרשת במדבר סיגי ולא הוה צריך לגזרה שוה זו דמפרש ביה קרא באחד לחדש ]השני[ בשנה השנית לצאחס מארץ מצרים )כמדכר א(: שני נשכת לא אשכחן .והא דכתיב ויהי בוקר יום שני )בראשימ א( מפרש בירושלמי אין למדין מברייתו של עולס כלומר דלאו אשבת קאי אלא שהיה יום שני לברייתו של עולם: תניא כוותיה דר׳ יוחנן .לאו לאפוקי דר׳ אלעזר דהא מייתי נמי דר׳ אלעזר בהך ברייתא ובקרא דר׳ אלעזר לא סגי דהוה אמינא מכלל דניסן לאו ראש השנה .אע״פ שיש כמה חדשים בין ניסן לתשרי שיש לומר שהם ראש השנה מ״מ הואיל דאפיקתיה מניסן דלשלמה ודאי הוי שני לירח שמונין לו למלכותו לפי שעמד בניסן אבל לשאר מלכים לא להט צריך נמי דמקיש ליציאת מצרים: אוקמיה אפשרי דאשכחן דהוה ראש השנה לכמה דבריס לשמיטין וליובלות )ג(: מהקאי באב במיתת אהרן .1 ע ר ר ישב הנגב בי בא האתרים ישראל דרך וילחם בישראל וישב ממנו שבי :במדבר כא א .2 ויראו כ ל העדה כי אהרן גרע אהרן את וי?כו בל שלשים יום בית ישראל: כנען חכא םיחון תנא הוא םיחון הוא ערד לאו לשון דהא לפי שיראה .ויאמר לא כי צחקת למלכים: תקרי דאמר ויראו ר״ל אלא כי וייראו וקאי באייר וקרי לה שנה שני׳ מכלל דר״ה לא צחקתי כי יראה )בראשית יה> ה״ז דהדר כתב העדה גוע ישראל דרך האתרים ורש״י לא דק אחי העדות והתעלמת( והרבה כאלו לשון שמא הן. פעם אל לקיש לחדש שונאך וחדלת )שמות מ( מ)כי תראה ליה שגת ארבעים כוי :מאי ויראו אבהו כל כי אהרן דשמע כי בד׳ 3 השביעית )ויקרא כה( כי תראה חמור וריש לקיש לא אתי לדימר מלך מה כנען על שם מלכותו ומה שמו םיהון שמו כגון כי תאמר בלבבך )לבריס זו שמא לשבט פקע לן לעיל מדקאי באב וקרי דקרא דמה טעם נחראו ערד שמועה מפרש בא מהנך בארבע לשונות מיהו קשיא איכא )איוב ח( המדבר בשלות רשעים .דילמא דהא ,ושמעינן מינה טעמא דחקת הא לשונות אי דילמא אלא דהא מי דמי התם )יקרא ב> הרי זה וכאשר סוס :טרוד .חמור הבר :ואימא אצ כאחד וא״ר 2 כדריש תקריב שהרי חובה הוא וכן אס כסף מוסף רש״י היות כמלך ערד אבל מ״מ דייק שפיר דהוה שיחון קיים מדשינה שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד דכתיב שהרי בודאי יהיה ואס תקריב מנחת אלא שיסד הפייט בפזמון של פרשת זכור כסות ולשון שינה וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל והיינו כי תכלה ) מ ר י ס כ 0כי תשא )שמוח לו בכורים וישמע שמע הכנעני כמו וישמע הכנעני מלך עמלק עצמו לבא כדמותו ונראה דמההוא דמסעי קא דריש דאי מההוא את דבור שלפניו .כי יהיה להס דבר )שמות יחו כי תפגע )שס כג> כי יקרא השני וישמע הכנעני מלך ערד .במדרשי( אמרינן דהיינו עמלק ג. תורה אור השלם למנינא כמדבר כ כט .3 ויהי בחךש הראשון בשנח באחד השנית ל ח ד ש הוקם המשב־: שמות מ יז .4 ויהי בשנה השנית בחי• ש בעשרים השני בחדש נעלה הענן מעל משבן העךת: במדבר י יא בחדש .5 השלישי לצאת בני י ש ר א ל מ א ר ץ ביום הזה באו מצרים מהבר סיני: .6 שמות יט א ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו: דברי הימים ב ג ב .7 ויהי בשמונים שנה וארבע שנה מאות ל צ א ת בני ישי־ אל מ א ר ץ מצרים בשנה הרביעית בחדש החדש וו הוא השני ל מ ל ך שלביה ע ל י ש ר א ל ויבן הבית ליי: מלכים א ו א .8ויעל ;אהרן הכהן א ל הר ההר ע ל פי י; דמת שם הארבעים בשנת ל צ א ת ?ני י ש ר א ל מ א י ץ בחדש החמישי מצרים באחד לחדש: במדבר לג לח .9ויחי באףבעים שנח בעשה־ חיךש עשר באחד ל ח ד ש דבר משה א ל בני אשר ישראל צוה !ץ אלהם: .10 ככל אתו דברים א ג אחרי את הכתו סיחן מלך האמרי א ש ר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן א ש ר יושב בעשתרית באךרעי: דברים א ד דברי .11 חכלןה נחמיה ויהי בן בחירש כסליו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הביךה: נחמיה א א ויהי . 12 ניסן ?הךש עשרים שנת לארההשסתא המלך יין ו א ש א את לפניו היין ואתנה ל מ ל ך ו ל א הייתי ך ע לפניו: נחמיה ב א רבינו חננאל )המשך( מקיש שני בתרא לשני קמא ,מה שני קמא חדש אף שני בתרא חדש שמע מינה מהאייה הוא חדש שני שמונין בו למלכותו, ראש השנה למלכותו ניסן. כוותיה הר׳ תניא יוחנן מנין למלכים שאין מונין להן אלא מניסן שנאמר ויהי בשמונים שנה ואהכע מאות שנה וגוי. אמה רב חסדא לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן ,דכתיב הבהי נחמיה בן חבליה ויהי בחדש כסליו ]כשנת עשרים[ וגר. וכתיב ויהי בחדש ניסן וקרי לה שנת ארבעים ,וקאי בשבט וקרי לה שנת ארבעים ,שמע מינה כי מאב ועד שבט אין אחד מהן ראש השנה ,שאילו היה שנת עשרים לאדתחשסתא המלך ,וגמר שנת עשרים שנת עשרים לגזירה שוה ,מה זה שנת עשרים לאדתחשסתא אף זה אחד מהן בראש השנה ,בארבעים ואחת הוה ליה למיבתב ,אלא ודיי בהנ׳ כולהי ל־כא לספוקא בחד מיניהו ההוא ראש השנה. שנת עשרים לארתחשסתא ,ומדקאי בכסליו וקרי לה שנת עשרים וקאי בניסן וקרי לה שנת עשרים ,מכלל דראש שנה ובתמוז ובאב ובאדר לא מצא פסוק לדחות .ואמר ר׳ אלעזר מחכא ויחל לבנותו בחדש חשני בשני בשנת ארבע למלכותו. שלה• לאו ניסן ,דאי לא ,שנת עשהים ואחת הוה ליה למיכתב כול׳ א( ופשוטה היא. א( נראה לחסר וצ״ל וממאי ימעשה דכסליו קדיס וכי׳ לא ס״ד יכו׳ ופשוטה היא. ג: רבינו הננאל מותיב יוסף רב עשרים ואהבעה לדריוש המלך, בשנת בששי בעשרים בשביעי ביום לחדש שתים ]וכתיב[ ואחד לחהש היה דבר ה׳ אל חגי וגר ,ואם איתא דמתשרי מנינן להו בשביעי בשנת שלש מיבעי לית למימר. ופירק ר׳ אבהו כורש מלך כשר היה מנו לו כמלכי ישראל מניסן .ואתקיף רב יוסף על הא דרי אבהו, חדא דא״כ מפני שהיה מלך כשר מנו לו כמלכי ישראל מניסן ,קשו קראי אהדדי ,א( וכי פעם מונין לו מניסן ופעם מונין לו מתשרי ,דהא הני קראי דקא מפרש רב מראין מתשרי כי חסדא מנו לארתחשםתא והוא דריוש, והכא קאמרת מניסן מנו ליה ,קשו קהאי אהדהי. ועוד כתיב לגבי הריוש עצמו ,ושיציא ביתא דנא עד אדר יום דהיא לירח תלתא שית שנת )למלכו( ]למלכות! רריוש מלכא ,ותני עלה כאותו הזמן ,כלומר באדר לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו ,וכתיב ויבא כחדש החמישי ירושלם היא שגת השביעית למלך, ואם איתא דמגיסן מנינן ליה קאי באדר בשגת שית, הגיע נכנסה ניסן הנה שנה שביעית בגיסן אתר עוד נכנסה שנה שמינית, ואם איתא דמניסן מנינן לדריוש החמישי עצמו. שנה בחדש שמינית הוא ליה למכתב .ועוד מי דמי כורש, התם מלך כלומר הוא היה כשר ,ולו לכורש מנו לו מניסן כמלכי ישראל ,הכא דריוש .ופרקינן תנא הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא .מכל מקום קשו קראי אחדדי .ופריק ר׳ יצחק לא קשיא כאן קודם שהחמיץ, שלש ארבע כלומר שנים מנו לו מניסן ,ומשנה ששית ולמעלה כיון שחחמיץ מנו לו מתשרי .ואתקיף עלה רב כהנא והא הני קראי מפרשי רבבנין הבית הוו עסקי ,ומי החמיץ קודם שיבנה הבית ,והא כתיב או נראה מזה ני רניני היה גורס חלא דא״כ קשו קראי אהדדי יעוד דכתיב ושיציא נימא וכוי ועיי נתוס׳ כאן דייה שנת ודו״ק. ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה למנינא אחרינא .לשוס מעשה שהיה ובירושלמי דוחה דלעולס מניסן מנינן והאי דקאי בכסליו וקרי ליה שנת עשרים וקאי בניסן כו׳ )א( בירושלמי גרס התיב ר׳ יצחק והכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה וגו׳ )בראשית ח> ותני עלה שנת המבול אינה עולה מן המנין תפתר כר״א דאמר בתשרי נברא העולם והכתיב )נחמיה ב! ויהי שנת למני־נא אחרינא הוא אמר רב פפא בחדש ניסן שנת עשרים ונאמר <שס א( עשרים שנת עשרים לגזירה שוה מה התם ויהי בחדש כסליו שנת עשרים תפתר לארתחשסתא הבא אף לארתחשםתא כר״א דאמר כל שנה שלא נכנסו וממאי דמעשה דכםליו קדים דילמא מעשה לה ל׳ יום אין מונין אותה שנה שלימה דניסן קדים לא ם״ד דתניא דברים שאמר ופריך והא כתיב )שמוח מ> ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש חנני לנחמיה בכםליו א מ ק נחמיה למלך הוקם המשכן וא״ת שנה שלישית היא בניםן דברים שאמר חנני לנחמיח בכםליו נכנסו ולא מנאה אלא שניה ע״י שלא שנאמר ד ב ר י נחמיה בן הכליה ויהי בחדש לה שלשים יום דאין מונין אותה כסליו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה שנה שלימה כלומר אס תרצה לדחות ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ששנה שלישית היתה ולא מנאה אלא ואשאלם על היהודים הפליטה אשר נשארו שניה שלא נכנסו לה ל׳ יום והכתיב מן השבי ועל ירושלם ויאמרו לי הנשארים )במדבר יו ויהי בשנה השנית בחדש השני נבעשריס בחדש[ נעלה הענן מעל אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה משכן והא איתא בשתא חמשין יומין ובחרפח וחומת ירושלם מפורצת גדולח מסורת הש״ם ויבא חנני .מירושלים בא שכבר עלו כני הגולה מימות כורש והיו שס בימיו ובימי אחשורוש וארתחשסתא זהו דריוש שאחר אחשורוש שנבנה הבית בשנת שתים לדריוש והרבה נשארו בבבל ונחמיה בן חכליה היה שר המשקים למלך בשושן הבירה :בששי בשנה שתים. א, 1 ואין מונין אותה שנה שלימה: שנת עשרים לארתהשסתא המלך ״ן לפניו .פשטיה דקרא משמע דהאי עובדא דנחמיה בפני ארתחשסתא המלך< 0היה דהוא דריוש בן אסתר שנבנה הבית בימיו אבל אי אפשר לומר כן דהא בשנת שיתא למלכות דריוש נבנה הבית כדכתיב ושיציא ביתא דנא ובסמוך מייתי לה והך עובדא דהכא בשנת עשרים הוה י>נדכ3ר היו ישראל בהשקט ובבטחה[ ועוד דבסמוך פריך רב יוסף לר׳ אבהו דאמר מניסן מנינן למלכי ישראל א״כ קשו קראי אהדדי הוה ליה לאקשויי מהאי קרא גופיה דשנת עשרים לחדש wתשרי קא חשיב וצריך לפרש דהכי קאמר קרא שנת עשריס לארתחשסתא דהוא כורש ראשון של פקידת המלך דריוש הביא יין לפניו דהוא דריוש בן אסתר ומעשה הזה בשנה שלישית למלכותו כדכתיב )עזרא ח כאדין בטלת עבידת בית אלהא וגו׳ עד שנת תרתין לדריוש מלך פרס ובשנת שלש למלכו דבר נחמיה לפני המלך על חומת ירושלים המפורצת כדכתיב בעזרא ושעריה נצתו בניסן שנאמר באש 2 ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארהחשםתא ואתנה היין ויאמר לי אמרן נחמיח למלך המלך למלך המלך יין ולא מדוע לפניו ואשא חייתי פניך את רע לפניו רעים ואתה שניהם בנבואת חגי .נבדק במקרא ולא נמצא כתוב בפסוק שני בשנת שתים אך י״ל שלפכןוק של מעלה הימנו קאי שכתוב בו בשנת שתים: כורש מלך כשר היה .כלומר על שם שהיה כשר קראוהו כורש ושמו מעיד עליו לפיכך מנו לו כמלכי ישראל: חדא .דאם מניסן מנינן קשו קראי אהדדי :באוהו זמן לשנה הבאה. ע״כ שביעית היא לו ממה נפשך: וכחיב בעזרא ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנח השביעיח למלך .ואי מנו לו מניסן שמינית היא :ועוד. אנן בדריוש קיימינן ואת אמרת כורש מלך כשר היה :הוא כורש כוי. אף דריוש שאחר אחשורוש נקרא רשע נעשה החמין. כורש: החמיץ: כבר עזרא כשעלה עזרא: כשעלה החמין. ומי ביד ששלח באגרת והכתיב. עזרא לפחות שהיו לו בארץ יהודה: ומה א( ולעיל ב:ן ,ב( ופי׳ שיף תשליס בנין ג( !ערכין יי ,1.ד( ת״י, ה( י•׳ רשי׳א, תורה אור השלם דברי נחמיה בן .1 בחדש ויהי חבליה בסליו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה: נחמיה א א .2ויהי בחדש ניסן שנת לארתחשסתא עשרים המלך יין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייחי ר ע לפניו: נחמיה ב א .3ביום עשרים וארבעה לחרש בששי חגי א טו בשביעי .4 בעשרים ואחד לחדש היה דבר ין ביד חגי הנביא לאמר: חגי ב א .5ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אךר די היא שנת שת למלבות ךריוש מדכא: עזרא ו טו .6ויבא ירושלם בחדש החמישי שגת היא השביעית למלך: עזרא ז ח יחיה מדוע לא ירעו פני אשר חעיר בית קברות אבותי חרבה ושעריח אוכלו למלך אם על חמלך טוב ואם ייטב ע ב ד ך לפניך אשר תשלחני אל יהודה בשנת שתים ל ך ר ץ ש המלך: אינך חולה אין זה כי אם רע לב ואירא הרבה מ א ד ואומר למלך המלך לעולם ב א ש ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל אלהי השמים ואומר הניתן, הגהות הב״ח )א( הימי למנינא דייה כוי וקא׳ בניס; כו׳ וה־׳ג ]אל[ עיר קברות אבותי יאבננה ויאמר לי המלך וחשגל יושבת אצלו ע ד מתי בירושלמי התיב וכוי ושש יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן מתיב וחני עלה: רב יוסף וכתיב בשנת 4 בשביעי )בשנת שתים( בעשרים ג׳ מיבעי ליה כמלכי 50 3 ביום עשרים וארבעה לחדש בששי ואחד בשנת לחדש ואם שתים לדריוש איתא בשביעי דא״כ קשו קראי דכתיב אהדדי שנת השמינית מיבעי ליה ועוד מי דמי התם כורש הכא דריוש תנא חוא כורש דריוש חוא ארתחשםתא כורש שמלך כשר חיח ארתחשםתא על שם מלכותו ומה שמו דריוש שמו מ״מ קשיא א״ר יצחק לא קשיא כאן קודם שהחמיץ כאן המלך חשינ) :ד( בא״ד ונתרפה ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך ואם איתא לאחר ארחחשסתא דהוא דריוש כוי הבית נימיו היה אמר ר׳ אבהו כורש מלך כשר היה דריוש מלכא ותניא ״באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו הוא )נ( דייה שנח כי׳ בפני לפיכך מנו לו ו ש י צ י א ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר די היא שנת שית למלכות וכתיב לחדש וגו׳ אנל א׳׳א) :ג( בא״ד דשנת ישראל מתקיף לה רב יוסף חדא 6 מאות שנה בראשון בא׳ שהחמיץ מתקיף לה רב כהנא ומי החמיץ והכתיב ומה והיא היתה שנת עשרים לכורש הראשון כדאי׳ במגילה פרק קמא <דף יא >:תלת דכורש וארביסר דאחשורוש ושתים דדריוש בן אסתר ובשלישית בקש נחמיה על בנין העיר ומיהו יש לפרש דקרא כפשטיה דבשנח שתים לדריוש החחילו לבנות הבית ונגמר הבנין בשנת שש למלכותו ולא בנו חומת העיר ושעריה כי אס בנין בית המקדש לבדו והיו נתונים ברעה גדולה ובחרפה לפי שהעכריס )י( שוללים אותם עד שנת עשרים לדריוש שבקש על חומת העיר עד שעלתה ארוכה לחומת ירושלים כדמוכחי קראי אך כבנין הבית לא נתעסקו שכבר היו בנוי :ביום עשרים וארבעה להדש בשש׳ בשנת שתים לדריוש )מ ובשביעית בעשרים ואהד לחדש היה ד נ ה׳ .תרי קראי נינהו זה אחר זה מיד בנבואה של חגי ואין מפורש שם מה היה בעשרים וארבעה לחודש בששי ואע״פ שהוא תחלת פרשה צ״ל דקאי אפרשה קמייתא דכתיב לעיל מינה ויבאו ויעשו מלאכה בבית ה׳ ) 0אלהיהס כלומר ביום עשרים וארבעה לחודש בששי דבאותו יום התחילו לסתת באבנים ולנסר בעצים ש ובשביעית בעשרים ואחד לחדש היה דבר ה׳ אל חגי לזרזם להתחזק על המלאכה: באותו זמ; לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו .דהכי מוכחי קראי כדכתיכ )עזרא י( ושיציא ביתא דנא לירח אדר וכתיב כתריה דעבדו חנוכת הבית ואחר כך עבדו פסח י()ואמר( ]ואי מניסן מנינן[ כשעשה פסח היה שנה שביעית זכתיכ כתריה אחר הדברים האלה במלכוח ארחחשסתא וכתיב ישם !> הוא עזרא עלה מבבל וכתיב ויבא ירושלם בחודש החמישי היא שנת השביעיח למלך וכתיב <שם> באחד לחדש הראשון הוא יסוד המעלה מבבל והיינו באותו הזמן לשנה הבאה יסמוך לאדר היה ואי מניסן מנינן על כרחך היה שנה שמינית :הוא גורש הוא דריוש הוא ארתחשפתא .שלשתן כתובים בחד קרא לעיל מקרא דושיציא ביתא דנא והכי כתיב ושבי יהודאי בנין ומצלחין בנכואת חגי נביאה וזכריה בר עדוא ובנו ושכללו מן טעם אלהא ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחשסתא מלך פרס וכתיב ושיציא ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר דהיא שנת שית לדריוש מלכא :וארתחשםתא על שם מלכותו .ואף כורש הראשון שנקרא ארתחשסתא כדפרישית לעיל כמו כן היינו על שם מלכותו: בשביל עשריס לחדש דמתשרי קא לפי היו שהאומות שוללים אוחס) :ה( ד״ה ביום כו׳ כשנת שחים לדרייש בשביעי נעשריס: )0 ה׳ )!( באייר מלאכה צבאות באייר ננית אלהיהס: ולנסר בעצים ובשביעי כצ״ל: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ם א( וחולין קלנ .ונחים לב,[: ב( י,: זנחיס ח .כ״נ ג( ]אמר[ ,ו( ןמיספתא פ״א ה״נ[ ,ה( ]ניצה יט:ן, ] (1נרנ אלפס אי׳ וכך היה רני שמעון אומר וכוי וכ״ה הניר׳ לפנינו[, נתוספ׳ ז( ]תוספתא דערטן פ״ג ה״ט[ ,ח( ]סנהדרין נח,[. (Pנס״א :מנקרות ,י( 1עי׳ מה שפירש התיס׳ י״ט שס נכוונת דנרי פוס׳ אלו ועי׳ נתוס׳ ע״ז יט .ד״ה על מנת ט׳ וכן נפסחים ת: ד׳׳ה שמזכה[ ,נ( נס״א: כאומות ,ל( ]דף ו,[. נליון הש״ם כעין זה נ״נ צג ע״נ .נדה מז ע״נ: הגהות מהר״ב רנשבורג ]א[ תום׳ ד״ה ומעשרות לענור וכוי נשני לאדן וכוי .נ״נ לאו דוקא נ׳ לאדן אלא לאו ועשה וכמ׳׳ש הרשנ״א .דהא קרא דניעור עשה הוא .יכ׳׳כ נעל יד דוד: מוסף רש״י מטונך .ממשאך שנאת להכביד עלי אכניד עליך <זבחי 0לנ 1:או :הנעתיך !:חוליו קרב.!. 1 א, 2 נ נמ׳ וכן היה רשב״־ אומר. עליו ך י• בשביל שיחיו בני .והא לתכן פרק קמא למסכת אכות )מ״ג( אל ומה ח ש ק .כלומר כל מה שחפצים הכהנים תנו להם משלי :מעונך. תהיו כעבליס המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס ממשאך שבאת עלינו להשיבנו אני משיבך תשובה ראה מה כתוב בה ׳(היינו באומות׳( העולם שתוהין על הראשונות: לי להון מהקרבין וגו׳ ומצלין לחיי מלכא למלת שלא לשם שמיס עשה ונדבך די אע .האי קרא במגילת כורש הראשון כתיב כלאיתא כי אס להנאתו :הרי זה צדיק גמור .אס רגיל בכך :כאן בישראל. בספר עזרא כשצוה לריוש לבקר שלבו לשמים ואם מריעין לו בחייו אינו ולחפש כרכתיב )עזרא ו( בארין קורא לו תגר אלא תולה היסורין ו מ ה השחן ובני תורין ודכרין ואמרין לריוש מלכא שם טעם ובקרו בבית בעונו אבל עובד כוכבים אס אין מטיבין לעלון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח ספריא לי גנזיא ומכל מקום כיון לעל לו כגמולו קורא תגר :נדבכין די כמאמר כהניא די בירושלם להוא מתיהב פי אותה מגילה צוה לבנות לייק אבן גלל .כתב ששלח ביד עזרא להם יום ביום די לא שלו אמר לו רבי מינה שפיר להחמיץ ומיהו קשיא כתוב בו שורות של אבני שיש שלש יצחק רבי מ ט ו נ ך ד י להון מהקרבין ניחוחין לעיל מינה לבתחילת מלכות אחשורוש בחומות הבית והרביעי של עץ: כתבו שטנה וכתיב באלין בטילת לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי כלבהא .למשכב .ובני נח הוזהרו על עבילת בית אלהא לי בירושלס כן יי( שנאמר )בראשית ב( והיו לבשר ומאן דעבד הכי לאו מעליותא היא והתניא והות בטלא על שנת תרתין למלכות אחד יצאו בהמה וחיה ועוף שאינן > האומר םלע זו לצדקה בשביל שיחיו לריוש מלך פרס וקראי לנבואת חגי נעשין בשר אחד שאין יולדין מן העולם לחיי שאזכה בה בני ובשביל שמנו לו מניסן בשנת שתים ללריוש האדם :בגוה מלכים ביקרוחיך. הבא הרי זה צדיק גמור לא קשיא כאן כתיב בהו ועול טובא ללא מייתי מיקרות»( אותך לעתיד לבא :לעולם כוכבים בעובדי בישראל כאן ואיבעית הכא אלמא מנו לו מניסן אע״ס שכבר שגל .דעלמא מלכתא היא :ורבה בר י-נדבכין דכתיב דאהמיץ מנלן אימא החמיץ ושמא לא נתברר להם הרבר לימא .להאי שגל דהכא גמרא גמר די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת לה מרביה דכלבתא הואי :עד כסןן על אחרי כן: ככרין מאה .תנו להם לבוני הבית: ונפקתא מן בית מלכא תתיהב למה ליה שלמה עבד מלמעלה וא״הו עבד רגל שבו ר״ה לרגלים .רגל שהוא מקרא לאו מלמטה. דעבד הכי םבר אי מרדו בי יהודאי בחדש הנכנס באחד בניסן הוא ראש לריש אלא קבלה היתה בפיהם: איקלייה בנורא אטו שלמה לא עבד הכי השנה לרגלים :נפקא מינה .דהאי עד בסר כבדין מאה .בשנת ש ל ש ה טורי גזית וטור כרתות והכתיב ר״ה :לענין נ ד ר .שהוא מוזהר בבל שבע למלך היה כשעלה אחים שלמה עבד מלמעלה ואיהו עבד תאחר ותלה הכתוב איחורו שלשה עזרא מבבל: מלמטה שלמה שקעיה בבנינא איהו לא רגלים ואשמועי׳ מתניתין שאינו עובר שלשה רגל־ם כםדרן .ומתניתין בםידא םדייה שלמה בבנינא שקעיה עד שיהא פסח ראשון לשלשתן שאס לניסן ר״ה ר״ש היא עברו עליו שלא כסדרן אינו עובר: איהו לא סדייה בםידא )אמר( רב יוסף לקמן ודף ז:>: והכי אמרינן אחד הגודר .האומר דמי עלי ששמין והחלמין .בין חרמי גבוה בין ואיתימא רבי יצחק י מנלן דאהמיץ מהכא אותו כעבד :ואחד המקדיש .דבר ר״ת חרמי כהניס ו י א מ ר לי המלך והשגל יושבת אצלו לבדק הבית :ואחד המעריך .שאמר מאי שגל אמר רבה בר לימא משמיה פסק לצלקה שפוסקים ליתן ביל גבאי ערכי עלי שהערך קצוב בתורה כפי ישנה בבל תאחר מלמוסרה לגבאי דרב כלבתא אלא מעתה הא דכתיב ו ע ל שניו :פעמים שלשה .פעמים שהוא ואין הגבאי בבל תאחר מלחלקה אבל מרא שמיא התרוממת ולמאנייא די ביתיה בבל תאחר בשלשה רגלים :פעמים מה שאדם נולר ביל עצמו לכשירצה שגלתך ורברבניך ואנת קדמך היתיו חמשה .דבעינן כסדרן :חייבי הדמין. אינה בבל תאחר: אמר דמי עלי :והחרמין .חרמי כלבתא שגל ואי בהון שתין חמרא ולחנתך צדקות ומעשרות .והא דאמר גבוה :בכור ומעשר .מעשר בהמה: היא כלבתא בת משתיא חמרא היא חא לא רבא לקמן )לף ו(. מכדי וצדקה מיחייב עלה לאלתר ה״מ דמלפא לה ושתייא אלא מעתה קשיא דקיימי עניים אבל לא מיחייב להדורי דבתיב בנות מלכים ביקרותיך נצבר .שגל לימינך בכתם אופיר ואי שגל בתרייהו כל זמן שלא עברו שלשה כלבתא היא מאי קא מבשר להר נביא לישראל הכי קאמר בשכר שחביבה רגלים והא דפריך פשיטא ומשני מהו תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים זכיתם לכתם אופיר ואיבע״א לעולם דתימא הואיל ובעניינא דקרבנות שגל מלכתא היא ורבה בר לימא גמרא גמיר לה ואמאי קרי לה שגל שהיתה כתיב עד דעברו עליה שלשה רגלים הרי זה צדיק גמור .על דנר זה ומחשנה זי ) נ י ב י ׳ נדנר זה ,ולא אמרינן שלא לשמה עושה אצא קייס מצות בוראי שצוהו לעשות צדקה ומתכרן אף להנאת עצמו שיזכה נה לעולס הנא אי שיתיו מיי )פסחים ת.:: רבינו חננאל 4 ג 5 6 7 ומה חשחן ובני תורין לעלון ואמרין ודכרין לאלה שמיא וגוי .אמר ליה ר• יצחק דמטונך, כלומה מן המקרא שהבאת חביבה עליו כשגל אי נמי שהושיבה במקום שגל איבעית אימא מנלן כקרבנות היינו אפילו היכי דקיימי מוכיח שהחמיץ ,שנאמר עניים ואין לפרש דהא דקאמר עובר די להון מהקרבין ניחוחין דאחמיץ מהכא 8ע ד כסף ככרין מאה ועד הנטין כורין מאה ועד חמר בתין לחיי לאלה שמיא ומצלין לאלתר היינו עשה כדאשכחן באחריני מלכא ובנוהי ,הנה לא מאה ועד בתין משח מאה ומלח די לא כתב וגו׳ מעיקרא בלא קיצותא נתנהב לשם שמים אלא והשתא בקיצותא ודילמא מעיקרא לא הוה קים ליה בקיצותא אלא מחוורתא דברגל אחד עובר בעשה דא״כ הוה להנאתו .ואמרינן ומאן ליה למימר עד דעבר עליה רגל דעבד כי האי גוונא לאו כדשניין מעיקרא :ולרגלים :רגלים באחד בניסן הוא בחמשה עשר בניםן אחד כקרבן: מעליותא היא ,והתניא הוא אמר רב הםדא רגל שבו ר א ש השנה לרגלים נפקא מינה לנודר האומר סלע זו לצדקה כגון מעשר ראשון בשביל שיהיו בניי ובשביל למיקם עליה בבל תאחר ורבי שמעון היא דתניא יי אחד הנודר ואחד ומעשר שני ומעשר שאזכה לעולם הבא הרי זה א צדיק גמור .ויש שמפרש־ן חמקדיש ואחד המעריך כיון שעברו עליו ג׳ רגלים עובר בבל תאחר ר״ש עני ומה שקבע עליהם הכתוב זמן ז> רגלים אומר יוחי בן ש ״ ר היה י>*וכן תהילה המצות והג כסדרן רגלים ג׳ אומר הרי זו צדקה גמוהה. ביעור כדכתיב )לברים יל! מקצה שלש שנים תוציא וגו׳ ותנן בפרק ה׳ )מ״ו( ושנינן הני מילי לישראל ,פעמים ג׳ פעמים ד׳ פעמים חמשה כיצד נדר לפני הפסה ג׳ לפני עצרת אבל באומות העולם לא. דמעשר שני ערב יום טוב הראשון ואיבעית אימא מנא לן המשה לפני החג ארבעה ת״ר 0חייבי הרמץ ב והערכין החרמין וההקדשות דאחמיץ מהבא ,נדבכין חטאות ואשמות עולות ושלמים צדקות ומעשרות בכור ומעשר ופסח של פסח של רביעית ושל שביעית היה די אבן גלל תלחא ונדבך ביעור להתס אע׳׳פ שלא הפריש חייב די אע חדת וגוי למה דאע, ליי למיעבד גדבך להפריש ובלבד שבאו לעונת מעשר אלא אמר אי מרדו בך יהודאי אקליה בנורא .והא כלתנן התם וכל זמן שלא הפריש לא קאי בבל תאחר אבל משהפריש קאי בבל תאחר אף על פי שלא הגיע לזמן הביעור ותלע שלמה נמי עבד הכי לקמן ל( דרשינן תרי קראי לכולהו חד דאמר ולא אפריש וחל לאפריש ולא אקריב אבל מעשרות לא אשכחן אלא חל קרא וכוי .ואיבעית אימא מנלן ועוד משכחת לה כשנתמרח בכרי בין רגל לביעור דהא פשיטא כל זמן שלא נתמרח לא מיחייב אמידי ועוד דאפילו את״ל חייב דאחמיץ מהכא שנאמר ויאמר לי המלך והשגל אתא קרא דביעור א( לעבור עליו בשני לאוין דכוותה אשכחן פ״ק דנדריס )לף ג (:וקצת תימה דלא חשיב הכא תרומה יושבת אצלו .מאי שגל ובכורים דכי היכי דמרבי לקמן )ל׳ ה >:מעשר גרבי נמי תרומה ובכורים ושמא בכלל מעשר איתנהו כמו בכל דוכתי דקתני חייב ולתרומה אמר רבה בר לימא ולבכוריס ומיהו לבכורים אין לחוש דאין דינם בשלשה רגלים אלא מעצרת ועד החג בקריאה ומחג עד חנוכה בלא קריאה: כלבתא .ואסיקנא לעולם ז א מיי׳ סי״ד מהל׳ מעשה הקרבנות הל• יג ב שמג לאוין שלא: נמיי׳ פ׳׳א מהלכות ערכי] הלכה א[: תורה אור השלם . 1ומה חשחן ובני תורין ודבףין ואמרין לעלון לאלה שברא חנטין מלח כמאמר חמר ומשח בירושלם די בהגיא להוא מתיהב להם יום ביום הי ל א שלו: עזרא ו ט .2די להון מהקרבין ניחוחין ל א ל ה שמןא מלבא לחיי ומעלי• עזרא ו י ובנוהי: .3נדבכין די אבן גלל י־,לר.א ןנךבך די אע חדת ונפקתא מן בית מלבא תתיהב: עזרא ו ד ר ב ן את החצר .4 הפנימית שלשה טורי כרתת וטור גזיה מלכים א ו לו ארזים: ויאמר לי המלך .5 והשגל יושבת אצלו ע ד מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן: נחמיה ב ו .6ו ע ל מ ר א שברא התרוממת ולמאניא די ביתה היתיו קךמך ואנת שגלתך וךברבנך ולחנתך ךזמךא שתין כספא ולאלה• בהון וךהבא נחשא פ־־זלא א ע א יא בנא די ל א חזין ו ל א שמעין ו ל א יךעין רי ולאלהא שבחה וכל בידה נשמתך אירדותך לה ל א הדרת: דניאל ה בג מלכים בנות .7 ביקר־תיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר: תהליפ מה י .8ע ד כסף ככרין בלאה ו ע ד חננזין ברין מאה ועד חמר בתי] מאה ועד בתין משח מאח ומלח די עזרא ו כב ל א כתב: רבינו חננאל )המשך( ביה באייר שנה שנייה ]מכר פלוני, למלכות מכירה במרחשוון וכתב בה שנה שנייה למלכות פלוני[ ,מאן דאמר מניסן מנינן האש השנה למלכים, מלוה קדמה .מאן דאמר ]ראש[ מנינן מתשרי השנה למלכים ,מכירה קדמה .ירושלמי :היו מרנין ליציאת מצרים ,שנאמר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת לבני ישראל מארץ מצרים .נבנה הבית ,היו מונין לבניינו, שנאמר ויהי מקץ ארבעים שנה אשר בנה שלמה וגוי. לא זכו מנו לחורבן הבית, שנאמר בעשרים וחמש שנה לגלותינו וגוי .לא זכו נתחייבו למנות לאומות העולם ,שנאמר בשנת שתים לדריוש בשנת שלש לכורש .מתני׳ ולרגלים. אוקומה רב חסדא רגל שהוא ראש לרגלים ,נפקא מינה לנוהה .בלומה אם לקט תאחר .ומני ר׳ שמעון יתנדב אדם ויעברו עליו ג׳ הגלים וחג המצות תחילה עובר עליו הדמים חייבי רבנן בבל תנו ארבעה. עולות הרי היא עד ופשוטה הנודר אחד והערכיםדתניא היא כאן צדקות ומעשרות בכור מעשר ופסח ושלמים ואשמות וכולי,חטאות וההקדישות והחרמים ומעשרות. לסט שגל מלכתא היא ורבה בר לימא גמרא גמיר כוי איכעית אימא מנא לן דאחמיץ דבתיב עד כסף ככרין מאה ועד חמר בתין מאה וגוי ,מעיקרא בלא קיצותא והשתא בקיצותא כול ירושלמי :מה בין דאמר מניסן מנינן למאן דאמר מתשרי מנינן ,אייר יונה א( שטרות היו יוצאין ,נפק שטר מלוה וכתוב עין משפט נר מצוה א( לשי! הירושלמי כאן כך הוא אייר יונה שטרות יוצאות ביניהן לוה מלוה נאייר יכמב בה שנייה למלכות .מכר מטרה במרחשון וכתב בה שנ״ה למלכות מייל מניסן מנינן וכוי .נ״ה נירישלמי. ד: עין משפט נר מצוה ח א מיי׳ פי״ד מהל׳ מעשה הקרבנית הל׳ ינ סמג לאדן שלא: ט ב מיי׳ פי״א מהל׳ שגגות הל׳ ט: י ג מיי׳ פ״א מהל׳ חגיגה הל׳ ז: י א ד מיי׳ ס״י מהל׳ תמידין הל׳ ה והל׳ יג: *ב ה מיי׳ ס״א מהלי חגיגה הל׳ ד יפ״ב הל׳ ה: ]יה״ד[: רבינו חננאל לקט שכחה כיון שעבהו עליהן ג׳ רגלים עובר בבל תאחר ,רבי מאיר אומר :ולי .מאי טעמא דתנא קמא מכדי מיגייהו סליק ,כלומר הלא המקרא מפרש המועדים •עולה מהן ,היה לו לכתוב שלש פעמים האלה בשנה ראה כל זכורך ,למה חור ׳פרטן ,פסח שבועות וסוכות, ללא ללמד כי אם יעברו לליו ג׳ רגלים מכל מקום :עיניין הזה ולא יביא הנדר 12נדר ויקריכנו ,עובר בבל תאחר לשלמו .ודי שמעון :זאי טעמא ,דתניא ר ׳ שמעון •זומר למה פחח הכתוב בחג לומר •;מצות תחלה שזה ־אשון .זה הלשון המדוקדק הכי קאמה ,מכדי קהא בחג המצות( ןהםוכות[ סליק הוה 1 י ה לאתתולי מההוא הקאי :ליה ,למה ליה למיהדר לאתחולי מפסה למדכר סדר :רגלים זמנא אחריתי ,אלא ; 1 למד שלעולם פסת ראש מחייב דגלים ,ולא בבל זאחר עד שיעבדו עליו ג׳ ׳גלים וחג המצות ראשון. .מצאו גי פעמים רגלים !עמים ד׳ פעמים הי .וטעמא •ר׳ מאיר דמחייב במאחר ;דרו אפילו רגל אחד ,דכתיב ׳באת שמה והבאתם שמה, שמע מינה כי בעת שיבוא -חוג חייב להביא נדרו ׳אפילו ברגל ראשון .ורבנן ו ר ׳ שמעון ,ההוא לעשה, :לומר כיון שיעבור ברגל ;•:חד ולא הביא עובר בעשה, •אינו עובר כבל תאחר עד •!יעברו ג׳ רגלים .וטעמא דרי > ליעזר כ ן יעקב שנאמר אלה רעשו לה׳ במועדיכם ,מיעוט כיעדים שנים, ד מועדים הראשונים וחייבתו ד תורה לעשות נדריו בשני מעת שנדר ,ואחר שני המועדים נאמה הגל שיפגע תחלה ולא הקריבו ,עובר בשני המועדים י י הראשונים י־!אחר בעשה. יותר עובר יונה בא, ואם בלאו. ו־בנן אמה׳ לך זה חמקרא יפדר׳ ר׳ יונה כמסכח דאמר שבועות כ •־ק ראשון בעיניי; כפרת ושעירים אמר קרא אלה העשו לה׳ במועדיכם ,הוקשו כ ל המועדים כולן ו ה לזה. וטעמא דרי אלעזה ברי שמעון מדכתיב חג המצות הנ השבועות וחג הסוכות, צריך ואמר לך לא היה לכתוב תג הסוכות והא מיניה סליק ,היה ל ו לומר בו ובחג המצות ובחג השבועות יראה כל זכורך ,בחג הסוכות שכתב למה בא ,לומה שזה ג־רם .משכחת לה לר׳ אלעור ב״ד שמעון פעמים שאיגו ע־בר בבל תאחר אלא עד שיעבור עליו ג׳ רגלים ,כגון דאקהשיה קודם חג המצות, וsם הקדישו אחר חג המצות ב רגלים ,ואחר עצרת רגל א-זר והוא סוכות, ללמד שאיגו חייב לכל תאחר עד שיעבור חג הסוכות לקט שכחה ופאה .חייב להגיח בשדה דאי שקיל להו עבר בלא מהדי מינייהו סליק .כשאמר הכתוב שלש פעמים בשנה יראה כל תעשה דכתיב לא תלקט )ויקרא יט( ולא תשוב ) מ ר י ס כל( זכורך בחג המצות וגו׳ מהם היה עולה .כבר כתוב למעלה בענין ולא תכלה )יקרא שם( וכתיב <שס> לעני ולגר תעזוב והיכא דעבר שמור את חדש האביב שבעה שבועות תספר לך חג הסוכות תעשה ונטלם חייב להחזיר וליתן דאי עביד לא מהני כדאיתא פ״ק דתמורה לך :למה לי למיהדר .ולמנינהו בפרשת חג הסוכות :שמע מיגה <לף ו (.ואס לא הפריש פאה מן לצל האחר .דה״ק היו נראין לפניו הקמה מפריש מן העמדס או מן לשלם נדריכם ולא תבאו ריקם :אין עליהן שעברו ופאה כיון שכהה לקט הכד ואיכא בבל תאחר ועוד יש לפרש צריך לומר חג הסוכוח .אף כשחוזרין עובר רגלים שלשה רבי תאחר בבל דשקל בהיתר כגון דליכא עניים ואז לבל תאחר לא היה צריך להזכירו והג שמעון אומר שלשה תלים כסדרן איכא בבל תאחר והא דאמרינן בסוף שהרי הענין עסוק בו :ה״ג שבו דיבר המצות תחלה ר׳ מאיר אומר כיון שעבר הזרוע )חולין ל׳ קלל (:לוי זרע בכישור הכחוב למה נאמר לומר שזה אחרון. עליהן רגל אהד עובר בבל תאחר רבי לא הוו עניים למשקל לקט אתא לקמי׳ עד שיעבור אותם כסדר הזה :ההוא 8 א( ]ניצה יט ,[:כ( ]תיספ׳ דערכין סייג ה״טן ,ג( ניצה יט ,:ד( ]שניעות י ,[.ה( ]ניצה יט ,[:ו( חגיגה יז .מ״ק כי,: (1יומא כ :חגיגה יז .סיכה מח ,.ח( ניצה כ :חגיגה ט1 .ק. יומא ג [.מגילה ה ,.ט( ]חגיגה יז .וש׳׳נן ,י( ןפיי׳ט הל׳ נ[, כ( ]ניטין מו.ו ,ל( ]כח״כ דכתינ ייקרא טו ט יזונ זונ דמה ימים רניסן, א> ״ג ו מיי׳ שם פ״א הל׳ ז ופאה, ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ם ולא -י-־יבנו .ור׳ מאיר דנפקא דרב ששת אמר לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים לא קאמר דלישקול לנפשיה אלא דלא עבר אס כינס בתוך ביתו ומיהו מדסריך התם מתרומה דאס אין שס כהן שוכר פרה ומביאה ופריך נמי ממתני׳ דאס אין שם כהן מעלין אותם בדמים ומשני שאני התס דנתינה כתיב בהו משמע דבלקט שכחה וסאה שקיל לנפשיה ולפי׳ קמא קשיא דאי בדאיכא עניים ועבר ונטלם הרי עובר לאלתר בבל תאחר דדוקא היכא דליכא עניים אין עובר בבל תאחר אלא ברגלים אבל היכא דקיימי עניים קא עבר לאלתר כמו צדקה ויש לפרש כגון במלקט לצורך עניים כי ההיא דתנן בפ״ד דפאה)משנה ט( מי שמלקט ואמר הרי זה לפלוני עני ר״א אומר זכה לו וחכ״א יתננה לעני הנמצא ראשון והא דלא חשיב הכא פרט ועוללות כיון דפני הני לא חש להני: ואין צריך לומר הג הסוכות שבו הכתוב מדבר למה נאמר לומר שזה אהדו* .זו היא גירסת הקונט׳ והשתא ר׳ אלעזר ור״ש דורשין בענין אחד אלא דמר סבר שזה גורס ומר סבר שזה אחרון ורבינו חננאל גדס אין צריך לומר בחג המצות שבו פתח הכתוב תחילה למה נאמר לומר אלה תעשו לה׳ שזה ראשונה: במועדיכם .ומיעוט מועדים שנים ואע״ג דהאי קרא בקרבנות חובה הוא דכתיב הא כתיב ביה נמי לבד מנדדכס ונדבותיכם: פז״ר קש״ב .פירש הקונטרס רגל בפני עצמו שאין שס חג הסוכות עליו ורוצה לומר דבברכת המזון ותפלה מזכידן שמיני עצרת ולא סוכות וברכה לעצמה פי׳ בקונטרס שמברכין היו המלך זכר לחנוכת הבית דכתי׳ בספר מלכים)א׳ ח׳> ביוס השמיני שלח את העם ויברכו את המלך כדתניא בתוספתא דסוכה ]פ״ד[ י״ט האחרון של חג פייס בפני עצמו זמן לעצמו קרבן שיר וברכה לעצמו בן אליעזר אומר כיון יעקב עליהן שעברו תורה אור השלם לעשה .דמצות עשה עליו להביאו ברגל ראשון :ורבי מאיר .אמר לך כיון דאמר ליה רחמנא אייתי ברגל ראשון זהו זמן שקבע לו ואס איחרו מן המועד הוה איחור וממילא קם ליה בבל תאחר :הקישא דר׳ יונה במסכת שבועות )לף י (.איצטדך לומר שכל שעירי הרגלים מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו דילפינן משעיר דר״ח דכתיב ביה לשאת את עון העדה ויקרא י> :מניין לעצרת. דאילו בחג הסוכות ובחג המצות נסקא לן )חגיגה ל׳ ט (.מוחגותס אותו חג לה׳ שבעת ימים יכול יהו חוגגין כל ז׳ ת״ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל ז׳ אס כן למה נאמר ז׳ לתשלומים שאס לא חג חגיגתו בראשון יקריבנה בשני :פז״ר קש״ב. כבר פירשתיו במס׳ יומא נל׳ ג 1.ומסכת סוכ׳ ומי! .[.טעון פייס לפר הבא בשמיני ואינו קרב לפי סדר המשמרות ששנו ושלשו בפרי החג חוץ משתים ששנו ולא שלשו ופר של שמיני אין אחת מאותן שחים מקריבתו אלא כל המשמרות מפיסות .וטעון זמן ורגל לעצמו שאין שם חג הסוכות עליו. וקרבן לעצמו שאין קרבנו כשאר ימי החג שהפריס מתמעטים בהם אחד אחד וזה אינו אלא פר אחד ושאר הימים שני אילים וארבעה עשר כבשים וזה איל אחד וז׳ כבשים .ושיר לעצמו אין שירו שוה לשל סוכות שאומר על הדוכן ולא נתפרש לנו שירו ובמסכת סופרים׳( נמצא שירו הוא למנצח על השמינית .ברכה לעצמה מברכין היו את המלך זכר לחנוכת הבית שנא׳)מ׳׳א ח> ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך כך מפורש בתוספתא דסוכה )ס״ל ה״יו: טעון אין מפייסין עליהן אלא לסי תשלומין דראשון הוא דתנן יימי שלא חג יום טוב הראשון של חג חוגג את מקדנין איתן ,כדתגן נמסכת שני רגלים ברבי עובר שמעון בבל אומר תאחר כיון י( אלעזר רבי שעבר עליהן חג המוכות עובר עליהן בבל תאחר מאי טעמא דתנא קמא למהדר מכדי מינייהו ומיכתב השבועות תאחר ובחג 1 בחג שמע שמעון למה המצות הסוכות ״ ורבי־ סליק לי ובחג מינה אומר לבל צריך אינו לומר בהג הסוכות שבו דיבר הכתוב למה נאמר לומר שזה אחרון ורבי מאיר מ״ט ובאת שמה דכתיב ״ההוא לעשה ורבי מאיר כיון רחמנא אייתי בבל 2 תאחר ולא ורבי טעמא דכתיב מיעוט מועדים יונה 3 והבאתם אייתי דאמר ליה ממילא אליעזר אלה שמה בן שנים ליה קם יעקב תעשו לה׳ ורבנן ורבנן מאי במועדיכם לכדרבי ההוא דאמר יי רבי יונה הוקשו כל המועדים זה לזה כולם מקדש ב שכולן מכפרים וקדשיו ורבי מאי טעמא דתניא אומר לא הכתוב מאיר יאמר המצות דרשו שמעון ברבי ירבי אלעזר בר׳ שמעון שבו דיבר נאמר לומר שזה גורם ורבי אליעזר בן יעקב האי בחג למה ורבי ה אלעזר על טומאת הסוכות הג ובחג השבועות ובחג הסוכות מאי מיבעי ביה להו אלעזר לכדרבי אמר ר׳ אושעיא יידאמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא כל ג מניין שיש לעצרת לה תשלומין שבעה תלמוד לומר בחג המצות ובחג השבועות ובחג השבועות לו יש לחג המצות תשלומין השבועות ולקש הסוכות יש לחג לו כל מה שבעה תשלומין הסוכות מה מקיש חג להלן חג המצות אף כל חג שבעה אף שמונה כאן שמונה ״שמיני רגל בפני עצמו חוא אימור דאמרינן שמיני רגל בפני עצמו לענין יפז״ר קש״ב אבל ה לעניין תשלומין דברי הכל ח כל הרגל ויום טוב האחרון של חג ייתפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט 5 תפשת אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לחג הסוכות לאקושיה להג המצות מה שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך ובפרק לולב וערבה )סוכה ל׳ מז .ישסו אין משמע כך דתניא התם כשס ששבעת ימי החג טעונים קרבן שיר וברכה ולינה כך שמיני טעון כו׳ ורוצה לומר מאי ברכה זמן ופריך זמן כל שבעה מי איכא ומסיק מאי ברכה ברכת המזון ותפלה ודומה לההוא דמפרש ר״ת ההיא דהכא ורגל לעצמו שטעונה לינה ורבינו חננאל פירש לענין אבילות משום דאמרי׳ במועד קטן בסרק בתרא )ל׳ יט (.הקובר מתו שבעה ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת שלשים וזימנין דליכא שבעה קודם הרגל ואפי׳ הכי בטלה ממנו גזירת שלשים משוס שמיני עצרת ור״ת עצמו יסד במעריב שלו קודש ללינה ושלשים ידחם כאשר אבלים ינחם ומיהו אי אפשר לומר שידחה לגמד דהא אמרינן בפרק בתרא דמועד קטן )ל׳ כל :ושס 1יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן אחד ועשרים יום ומההיא דסוכה אין כאן ראיה אס אין ברכה דהכא כי ההוא דהתס והתם לא הוה מצי לאוקומי בברכת המלך משוס דליתיה בשבעת ימי החג שיר אומר ר״ת שהיו אומרים בבית הכנסת מזמור שלם מה שאין כן בכל שאר ימי החג שלא היו אומרים מזמור שלם אלא חציו ביום אחד וחציו ביום אחר כדאיתא פרק החליל )שמה ל׳ נה .ושם( וסימניך הומבה״י ובמסכת סופרים משמע שהיו אומרים בבית הכנסת למנצח על השמינית ושמא כמו כן היו הלויס אומרים בבית המקדש: תפשת מרובה לא תפשת .לא דמי להא דדרשינף( ימים שנים רביס שלשה דהתס ניחא טסי שאס באת להוסיף יותר משנים אין לדבר סוף אבל הכא יש לדבר סוף דטפי משמונה לא ובתורת כהניס תניא ל>ימיס שנים יכול ימים הרבה אמר רבי עקיבא כל שמשמעו מרובה ומשמעו מועט תפשת מרובה לא תפשת ר׳ יהודה בן בתירא אומר שתי מדות אחת כלה ואחת אינה בלה מודדן במדה כלה ולא במדה שאינה כלה אמר רבי נחמיה וכי למה בא הכתוב לפתוח או לנעול כו׳ ובדש סוכה )ל׳ ה :ושס> היא כתובה: .1 ש ל ו ש פעמים בשנה יראה כל זכוךף את פני יי אלהיף במקום א ש ר יבחר ?חג המצות ובחג השבעות ובחג חטבות ו ל א יךאה את דברים טז טו פני יי ריקם: .2כי אם א ל המקום א ש ר יי יבחר מכל אלהיכם שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו ת ד ר ש ו ובאת דברים יב ה שמה: אלה .3 ליי ת׳גשו במועדיבם ל ב ד מנדריכם לעלתיכם ונדבתיב• ולנסביכם ולמנחיתיכם ולשלמיכם: במדבר כט לט גליון הש״ם תומי דייה לקט וכוי והיכא רעבר ונטלם .עיין יימא לו: מיס׳ ישנים ד״ה לאי דגכילה: מוסף רש״י צריך אינו הסוכות. להזכירן בחג לומר כשהחזיר לשלש הכתינ רגלים לכל תאחר לא היה צריך לכתינ הסוכות, ונתג כיון שלש פעמים שכתונ וכתנ נשנה נחג המצות ונתג השבועות ידענא דממילא היה דנו הכתונ מדנר שנסרשת סוכות היא עסוק ונו נכתנ כתונ זה :ביצה ים .!:שזה אחרון. דנעינן שזה כסדרן :שם!. גורם .את נל תאחר שאפילו נדר לפני התג כיון עליי תג יש לו :ש ש .מה שבעה. הסיכות חג שענר עיבר המצות כל תשלומין כדרביגן קראי לחג הסיכות )עי׳ חגיגה ט (.והוא הדין לחנ המצות שהד אף היא שנעת ימים זמ״ן, רג״ל, קרנ״ן, :.חגיגה י ו . :פ ז ״ ר קש׳׳ב .פיי״ס, נרכ׳׳ה, החג ,כל לעגין סייס, שי״ר, פרי שבעת ימי החג חשנו! המשמרות לסי סידרן סיכה מה :ו מי שהיה מקרינ פריס היוס לא היה מקריב למחר ,יפר של שמיני מפייסין עליו איזהי יקדמו מן המשמרות ןיעי-ז •׳חגיגה יז. יומא ג וסוכה נזח ו זמן ,לנרך נו שהתיינו:שם! רגל ,שיש לו שם רגל נפני עצמו יאינו קרר סיכית •:חגיגה שם;• שאי] שס חג הסיכות עליו !יומא שס( שאין יישבין שס :קרבן, קרנניתיו בסיכה שאין כסדר וסזכד, נהמות פ ד החג, שפד החג מתמעטין יהולכין וכבשיהן י״ד בכל יוס יאיליס שנים ובשמיני סר אחד איל אחד ושכעה כנשים !חגיגה ש 0וכעי״ז יומא שם׳ שאיני כסדר פ ד החג ,דא״כ היו כי ששה פדס ! ס ו נ ה שם! שיר, שאין שירי שיה לכל שאר שירית ימי החג ,כל שיר ימי החג מדנר מעין גזל מתנות ענייס ,ואותן של חול המיעד מפורש נמסכת סוכה מה(. ליה מובאת שמה ,ור׳ אליעזר בן יעקב דנפקא ליה מאלה תעשו לה׳ במועהיכם ,האי קהא כחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מאי דהשי ביה .ואסיקנה ר׳ מאיר ו ר ׳ אליעזר סבירא להו דכי אתאי האי קרא לאקושי תג השבועות לחג המצות, מ ר חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה ,אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה .כלומר ,מ י שלא חג חגיגתו ביום ט־ב של עצרת יש לו לתוג עד שבעה ימים כתג המצות ,דהא כתיב שכעת ימים תחוג וגוי ,ומה נ ( ת ״ ל תחגהו ,מלמד שיום הימנה׳׳׳ ,ישל שמיני עצרת איני מעין אסיף ילא םירשי לני איזהו שירו :יוחא שם וכעי״ז מגיגה שם ,•:נרכה ,את ייס השמיני, ונתיספתא משמע שמנרכין את המלך ,והט גרסינן לה נרכה נפט עצמי שנאמר )מ״א ת( ניוס השמיני שלת את העם יינרבו את המלך !סוכה שם; נרבה שהיי מכרכין לתפלת חיי המלך !יומא שם( זכר לשלמה שנאמר ני נייס השמיני שלח את העם רנרכי א־זרון תשלומין להאשון ,מ י שלא חג ביום טיב הראשון חוגג כל הרגל וכול׳ .אי הכי דמשום אקוש׳ שבועות לחג המצות את המלך )חגיגה שם( .המשך נ ע מ ו ד הבא. לתשלומין הוא דאתא ,תג הסוכות למה בא ,ללמוד מחג המצות א! לשו; רנינו צ״ע יהא נעשה עינר מיד נרגל אחז .ואילי לצ״ל יאחר שענר מועד אחד מהמועדים ולא הקדני עובר נעשה יאס יתאחר אחר שני המועדים עוכר בלאו .יהמר צ״ע. קרא לויקרא כ״י הנאמר גני חג הסוכות. נו כ״ה הלשון ג״כ כירושלמי גפ״א לחגיגה ה״ו אבל טס״ה וצ״ל תחוגו אומו יהיא מסורת הש׳׳ס א( ]חגיגה יז :מנחות סה: ע״ש[, ]חגיגה ג( יז,[: ג( ]שס :ע׳׳ש מנחות סו. ע׳׳מ ,ד( ]קדושין ה :סוטה יט :נ״מ כז :זבחים צח .צט: פג. מנחות מ,[. חולין ה( ]זנתיס צט ,[:ו( ]שמ, !> ]צ׳׳ל דנכוריס[ ,ח( ]יונה כצ״ל[ ,מ( ]צי׳ל כדסנן[, תורה אור השלם .1 במקום ואכלת ובשלת א ש ר יבחר יי אלהיף בו ופנית בבקר ו ל ל כ ת לאהליך: דברים טז ז .2ועשית חג שבעות ליי אלהיך מסת נךבת יךף א ש ר תתן כ א ש ר יברכך דברים טו י ץ אלהיך: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה ה. כ1ה הג המצות טעון לינה .לא שילין בירושלים כל ז׳ ימי הפסח מטון לינה .ליל חולו של מועד :ופגיה בבקר .כי״נו לא קאמר קרא ולאחר ימי הפסח ישכים וילך לו דבכל דוכתי דמרבינן לינה שהד הוא יום שחיובו ליראות בעזרה :וה״ק ורבי שמעון .דדרשי ליה כגון לשמיני עצרת ולבכודם ולפסח שני ולכל הקרבנות בסיפרי בפרשת האי קרא לבל תאחר .דאילו ר׳ אלעזר בר׳ שמעון לא קשיא מידי דאיהו ראה אנכי לא מרבינן לינה אלא לילה אחד והאי קרא דמייתי בגופיה יליף בל תאחר מחג הסוכות לחודיה אייתר ליה חג המצות וחג השבועו׳ דססח כתיב בפרשת ראה תזבח להקישא לתשלומין :מנה ימים .שנא הפסח בערב וכתיב ובשלת ואכלת חדש. )במדבר יא( עד תדש ימים :וקדש מה הנ המצות ט ע ו ן לינה אף הג הסוכות ופנית בבקר ומיהו לאו בבקר ממש בקרבנות מה חדש קדושו אחד ממנויו טעון לינה והתם מנלן דכתיב ופנית בבקר דהוא י״ט אלא כדפי׳ בקונט׳ דטעון ביום ראש חדש הוא מקריבן זמן והלכת לאהליך ות״ק ורבי ש מ ע ו ן ) ב ן אלעזר( לינה ליל חולו של מועד דבי״ט לא הוקבע להם אחד מן הימים שהוא תשלומין לעצרת מנא להו נפקא להו מדתני קאמר קרא שהד הוא יום שחייב נמנה על ידם :אןן עצרח .הבאת רבה בר שמואל התני >רבה בר שמואל ליראות בעזרה וכן חג הסוכות דטעון קרבנותיה באחד ממנוייה והד היא לינה היינו לילה אחד והאי דמשמע אמרה תורה מנה ימים וקדש חדש מנה נמנית על ידי שביעים שנאמר )ויקרא בפ׳ לולב וערבה )סוכה ל׳ מז (.גבי חג coשבע שבתות תמימות תהיינה: ימים וקדש עצרת מה חדש למנויו אף דאיכא לינה כל שבעה מדלא פ ד ך אימא חד יומא .דכתיב תספרו עצרת למנויו אימא עצרת חד יומא אמר לינה כל שבעה מי איכא כדפריך גבי חמשיס יוס )שס( :ו פ ס ח בר מיקרב רבא א ט ו עצרת יומי מנינן שבועי לא זמן היינו שאם לא יבא ברגל ברגלים הוא .דקאמר ליה תנא לעיל למימני ה ו צ מ מר והאמר מנינן יומי ומצוה בירושלים ביום ראשון רק ביום שני בבל תאחר דשלש רגלים והרי אינו למימני שבועי ועוד ה ג שבועות כתיב ופסח או באחד מימי החג טעון לינה לילה יכול להקריבו אלא בי״ד בניסן :שלמי בר מיקרב בתלים הוא יפסח זימנא קביעא של אחריו וכן אס בא באחד מז׳ פ ס ח .בשלא קרב בזמנו שאבד ימי הפסח ותימה דתיפוק ליה ליה אי אקרביה אקרביה ואי לא אקרביה ונתכפר באחר הוא נעשה שלמים דטעונין לינה משוס שלמי שמחה דהיו אידחי ליה אמר רב חסדא פסח ״כדי נסבה כדנפקא לה בפסחים )דף צז (:ואותן כל שממה כדתנן ההלל והשמחה רב ששת אמר >מאי פסח שלמי פסח אי הכי שלמים אס אחרן ג׳ רגלים עובר: שמונה 3פ׳ לולב וערבה )שס ל׳ מב>: כפסח פסח מחמת הבאין שלמים תנא שלמים היינו ואפי׳ בשאר ימות השנה אס מביא ותנא שלמים הבאין מהמת עצמן סלקא דעתך אמינא ייהואיל ומחמת פסח קאתו קרבן טעון לינה כדפגיא בסיפרי כפסח ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד שמעונין לינה כלומר כל הזבחים דומיא דפסח אין לי אלא אלו בלבד מנין לרבות עופות ומנחה יין ולבונה ועצים ת״ל ופנית כל פינות שאתה פונה מן הבקר ואילך ובפסח שני פליגי תנאי 3פ׳ לולב וערבה )ק־ מז :ושם( ובפרק מי שהיה טמא )פסחים ל׳ צה :ושם( ובסיפד מפרש טעמא דמ״ד טעון לינה דהרי הוא כעצים ולבונה וי״ל דמשכחת לה דלא מייתי קרבן ביום שבא לירושלים כגון דשלח שלמיו מאתמול מאכלין לשני ימים ועוד בפ״ק דחגיגה )ל׳ ח .ושם( אמר )ואכלת( ושמחת לרבות כל מיני שמחות לשמחה ואמרינן בפ׳ אלו דברים )פסחים ל׳ עא(. אפי׳ בכסות נקיה ויין ישן דבענין אחר לא משכחת לה שמחה שמונה כשחל י״ט הראשון להיות בשבת מאחר דבעינן זביחה בשעת שמחה וכי האי גוונא אשכחן בירושלמי פרק שני ׳()לבכורות( דתגן וטעונין לינה א״ר ״()יונתן( הדא דתימא בשאין עמהס קרבן אבל יש עמהם קרבן בלא כך טעוגין לינה מחמת הקרבן ובפ׳ דם חטאת )זבחים ל׳ צו :ושם( משמע קצת שטעון לינה ז׳ ימי פסח שכולם חשובין כלילה אחת גבי הא דתנן ר׳ טרפון אומר אס בישל בו מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל ואמדנן בגמרא מ״ט דר׳ טרפון א״ר יצחק דאמר קרא ופנית בבקר והלכת לאהליך הכתוב עשאן כולם בקר אחד ואע״ג דלא קיימא הכי דפדך עלה וכי אין פגול ברגל וכי אין נותר ברגל מ״מ לענין לינה יתכן שעשאן בקר אחד כפשטיה דקרא דאחר הרגל ישוב לביתו וניחא השתא דשמיני עצרת ובכורים דטעונין לינה בפ׳ לולב וערבה )סוכה ד׳ מז (.וכל שאר הקרבנות מתרבו מדכתיב ופנית ולחג הסוכות אצטריך היקישא דאי מופנית הוה אמינא לילה אחת ואתיא היקישא לאשמועינן דאסור לצאת בל שבעת ימי הרגל שכל הרגל חשוב בקר א׳ כחג המצות וניחא נמי הא דקאמר פ׳ לולב וערבה )ג״ז שם( דשבעת ימי החג טעונין לינה :אמרה תורה מנה ימים ו ק ד ש הדש מנה ימים ו ק ד ש עצרת .כי האי גוונא אמדנן במנחות פרק רבי ישמעאל )ל׳ סה :ושם( גבי ביתוסיס שהיו אומרים עצרת לאחר השבת ויליף לה ר׳ יהושע מהא דאמרה תורה מגה ימים וקדש חדש מנה ימים וקדש עצרת מה חדש שסמוך לביאתו ניכר אף עצרת שסמוך לביאתו ניכר כלומר לביאת חשבונו ניכר מאימתי התחיל למנות דהיינו מתשעה ועשדם יום משעת מולד הלמה אף עצרת סמוך למנין החמשים ניכר להם יום קבוע שיתחילו למנות בו דהיינו ביום ששה עשר בחדש ממחרת י״ט הראשון שאס ממתינין עד אחר השבת בראשית אין שם היכר יום קבוע דפעמיס שמתחילין למנות בי״ו פעמים בי״ז פעמים בי״ח פעמים בי״ט כמו שפי׳ שם בקונטרס ור״ת מפרש מה חדש שסמוך לביאתו של חדש ניכר מתי יהיה ראש חדש דמיד דמכסי סיהרא ידעי כולי עלמא שיהיה נולד ולמחר יקדשו ב״ד החדש אף עצרת צריך שיהא ניכר וידוע לעולם זמן קידוש סמוך לביאתו דהיינו אס מתחילין למנות בששה עשר בניסן שיתנו עיניהן כמה הלבנה גדולה בחמשה לחדש וכשראוה בסיון באותה שיעור ידעו שלמחר יתקדש עצרת ופריך התם במנחות )לף סו (.דלמא בי״ט אחרון קאי ויתנו עיניהם בשנים עשר בסיון וה״ר משולם גריס הכא והתם מנה שנים וקדש יובל משוס דמנה ימים וקדש חדש נפקא לן בפ״ק דמגילה )ל׳ ה (.מדכתיב עד חדש ימיס ימים אתה מונה לחדשים ולא שעות והוא מדרש חכמים ז״ל ולא שייך למימר אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודין בי ההוא דתני בתר הט אמרה תורה הבא עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת דבהדיא כתיב וכן ספירת יובל כתיב בהדיא וסמוך לביאתו התחלת חשבונו ניכר שלעולם מתחילים למנות למחרת שנת חמשיס אף עצרת סמוך לביאת התחלת חשבונו יהא ניכר שלעולם מתחילים למנות למחרת יום קבוע שזה יהיה למחרת י״ט ראשון ולא ישתנה לעולם וקשיא דמצינו לקמן בפירקין)ל׳ כה (.אמרה תורה נסכו מיס לפני בחג אע״פ שאין הצדוקים מודים בו שרגמוהו באתרוגיהם ולא מסתברא לחלק משום דהתס קאמר מפני מה אמרה תורה ועוד אשכחן )לקמן ל׳ ז (.דדרשינן עולת חדש בחדשו אמרה תורה חדש והבא מתרומה חדשה ואץ צדוקים מודים בו שהיו אומרים משל יחיד הס מביאים כדתניא פ״ק דמגילת תענית והתם במנחות מייתי לה מ״מ יש סעד לדבריו דלאפוקי מדבריהם של ביתוסים היה רבי יהושע מביא דרשה זו ואי לא מודו בה מה תשובה היא זו אבל אין למחוק בשביל כן ספרים ועוד נראה דהכי יליף עצרת למנוייו מחדש דאשכחן לקמן בסירקין )ל׳ י (:מדיום אחד בחדש חשוב חדש שלשים יום בשנה חשובים שנה וחדש למנוייו כשנה למנוייה ועוד דאי מיובל יליף כי פ ד ך ואימא עצרת חד יומא מאי קא משני אטו עצרת יומי מנינן שבועי לא מנינן יובל נמי מנינן שנים ושמיטין ואפ״ה הוי למנוייו של שנים דהוא מנין מועט והכי נמי עצרת נימא חד יומא דתפשת מועט תפשת אבל אי יליף מחדש ניחא דהא ליכא לאקשויי נילף מיובל דהא קרבן מקרבן יליף שמקדשין חדש למנוייו להבאת קרבנותיו כדפירש בקונטרס וט תימא אכתי תפשת מועט תפשת חד יומא טון דמחדש ילפינן אמדנן עצרת לכל מנוייה עוד י״ל מה חדש סמוך לביאתו ניכר שעה ע״י חשבון השוה מתי יבא שלעולם כשעברו שלשים יום מר״ח מקדשין חדש אף עצרת סמוך לביאתו ניכר ע״י חשבון השוה יש להטר מתי יבא עצרת שלעולם לאחר חמשיס עצרת ולדברי הצדוקים אינה ניכרת שלפעמים יש יותר :ואי לא אקרניה אדחי ליה. והד מיד עובר עליו :שלמי פפה .שאבד ונתכפר באחר ואח״כ נמצא הראשון דקרב שלמים ואותן שלמים אס עבר שלשה רגלים עובר ובפרק כל הפסולין חבחיס ל׳ לו (.דמרבה שלמי נזיר ושלמי פסח שנאכלים ליום ולילה פירש שס בקמט׳ חגיגת י״ד ולא יתכן דחגיגת י״ד נאכלת לשני ימים ולילה אחד ״()כדתניא( בפסחים סרק אלו דברים )ל׳ סמ :ושם( ואע״ג דלק תימא משמע הסס )ל׳ ע (.דנאכלת ליום ולילה איהו יליף מדאיתקש לפסח דדריש זבח חג זו חגיגה הפסח כמשמעו ובפי כל הפסולים יליף לה מדכתיב תודת שלמיו לכך נראה דבמותר הפסח איירי התם כדפירש בקונטרס האי דהכא וניחא השתא הא דאמר בפסחים פרק האשה )ל׳ פט .ושם( וניתי משוס מותר הפסח דמותר הפסח נאכל ליום ולילה היינו מדכתיב תודת שלמיו ומיהו התם פ״ק דזבחים )לף ט .ושס> נמי דרשינן אס כשב להביא פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים הנהו שלמיס הבאים מחמת פסח לא יתכן לפרש אלא בחגיגת י״ד דכל ענייני מותר הפסח לריש התם מתלתא קראי חד לעברה א 1 מוסף רש״י שלא מי יום חג ט ו ב הראשון ש ל חג. שלא הביא חגיגתו ניוס הראשון )חגיגה של תג ט .(.ו י ו ״ ט האחרון ש ל חוגג שמיני עצרת, חג. ואע״ג דרגל בפני עצמו הוא הוי משלומי! לראשון !שם> .תפשת מרובה לא תפשת .כל מקום שתמצא שני דרכיס תופש אחד מרובה ואחד תופש מועט, טונ לך לתפוש את המועט, שאפילו היה לתפוש לך את המרובה ימתפוש את המועט תפיסתך תפיסה, שיש בפלל המדונה המועט, אנל אס תתפוס המרינה והיה לך לתסוס המועט, נמצאת שתפשת שלא כדת יו. )חגיגה ערכי! יכעי־ז ז .>:ברייתא נסורת כהניס גגי זבה, )הקרא ימיס טו( שלשה, רבים רכיס שטס ימים אינו אי אצא רניס עשרה ,אמרת כל ששמעו מרובה ושמעו מועט תפסת מריבה לא תפסת, מועט תפסת תפסת,הואיל ולא פירש לך א^ה מהן ,יש לך לתפוס הראשון שאס שבמשמע, לא תתפוס אלא המרובה מהיכן אתה אגי משיבך ממעטו לזה המועט והלא אף הוא במשמע ,כשתאמר אינה זנה בפחות מעשרה אני אומר לך והלא אף שלשה נמשמע וכשתאמר בשלשה ואני משיבך או אינו אלא עשרה אתה אומר לי אף השלשה במשמע !:חוליו קלח .1.עד כאו מעמ׳ הקודם ופנית והלכת בבקר לאהליך .ניו״ט לא קאמר שהרי הוא להניא עולת שמיינו יום מכמיס ליראות בעזרה כדי ראיה, ואי אפשר לומר והלכת לאהליך אלא נחילו של חיינ ללון מיצאי וקאמרינן במוך מועד, ננקר, העיר אלמא !סוכה יי״ט נוז(. או :ופנית נבקר ,שהוא מול המועד ,דאילו ניו״ט תחומי] אסיר !חגיגה יז.!: מנה ימים .שלשים יוס, וקדש למיספין, חדש. מנה ימים .תמשים יום, ו ק ד ש עצרת .נקרננותיו, למנויו. מה חדש עצרת למנויו. קדושתו נאמד ממנדו ,אף קדושתי באחד ממנוייה !חגיגה יז.(: כדי נסבה .שלא לצורך !סוטר ,יט>: מידי דלא אצעריך למתניה ומנייה בכדי !קדושין ה.!: י ד א סמג עשין ר ס : ט 1ב מיי׳ פ׳׳ח מהל׳ קידוש החדש הל׳ א סמנ עשין מ: ג מיי׳ ס״ז מהל׳ טז תמידין הל׳ כנ סמג עשי! ר טוש״ע א״ח סי׳ הפט סעי׳ א ]רכ אלפס סוף ע״פ דף קסא[: יז ד מיי׳ פ״ה מהל׳ קרנן פסח הל׳ א: א כ נ( ג(ג 2 המשך מעמוד הקודם עין משפט נר מצוה ? שנתו רבעו חננאל מה לינה, המצות חג אין כלומר טעון לך רשות לצאת ללכת לאהליך כ״ב לילי אלא בניסן בבקר ,שנאמר ופנית בבקר והלכת לאהליך ,אף חג הסוכות טעון לינה ,ובבקר יש לך השות לילך .פז־׳ר קש״ב פירוש בי ,בהכה שמברכין בו יום שמיני עצרת. פירשנוהו וכבר במסכת סוכה .ותנא קמא ור׳ דמפקי ליה שמעון להאי קרא בחג המצות ובחג ובחג השבועות הסוכות לדרשה אחרינא כטעמייהו, כדפרשינן תשלומין כל לעצרת שבעת מנא להו .ואמרינן נפקא להו מהא דתני רבה בר׳ שמואל ,אמהה תוהה וקדש חדש, מנה ימים כדכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים ,וכתיב לא יום אחד ולא תאכלון יומים ןולא[ חמשה ימים ולא עשהה ימים ,עד חודש ימים ,וכתיב החדש הזה, ודרשינן כזה ראה וקדש, כלומר קדש אותו היום, וכר׳ אלעזר דאמר כתיב ]בראשון[ באחד לחודש, מדאכתי יום אחד על כוי. הנה מניתוז החדש ימים וקדשתה יום אחד .וכן אמרה תורה מנה שבעה שבועות וקדש עצרת, כשם שאתה מונה לעצרת שבועות, קדש כך לה שבוע לתשלומין ,שיהיו ימים הללו חשובין כימות החג להקריב קרבן עצרת ,אם של לא הקריבו ואע״ג דכתיב ביום טוב ,יקריבנו באלו הימים. תספרו חמשים יום ,הגה גס לעצרת מונין ימים, האמר אביי מצוה למימני יומי מצוה למימני שבועי. ועוד חג שבועות כתיב. והני תשלומין דעצרת פירושו בפרק אין דודשין בעריות .ואקשינן ופסח בר מקרב ברגלים הוא דקתני בברייתא בכור מעשר ופסח לקט שכחה ופאה, כיון שעבדו עליהן ג׳ רגלים עובר בבל תאחר, והלא אין זמן הפסח אלא בי׳׳ד בניסן בלבד ,ואם עכר זמנו אסור לשוחטו לשום פסח בשאר ימות השנה שכבר נדחה .ופריק רב חסדא א( פסוק ניסביה, כלומר )חותך( ]חתוך[ זכרו מגו הברייתא .ורב ששת אמר מאי פסח שלמי פסח כולי ,ופשוטה תיא. א( עי׳ נערוך ערן מ י א׳ שכתנ נפי׳ ר״ח נפינ ופריק רנ חסדא פיסוק ניניה ןנ׳יל דצ״ל פסיק ניניה[ כלומר חחיך זכרו מוו הנרייחא ענ״ל וכן צ׳׳ל נפיריש רניני כאן. ה: עין משפט נר מצוד. א מיי׳ פי׳׳ד מהל׳ יח ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ם כ פ ס ח דמו .וברגל ראשון יעבור עליהן :מגא הני מילי .דאכל הנך שנתו וזמנו וחד לעברה « שנתו ולא זמנו וחד ללא עברה לא שנתו מעשה הקרבגות הל׳ טי ולא זמנו ומיהו ההוא נמי יש ליישב דאיירי במותר הפסח שדרך דתניא במתניתא לעיל איכא בל תאחר :נדר .הרי עלי :נדבה .הרי הל׳ אלו מציאות )ב״מ ל׳ ל (.גבי והתעלמת מהם דדריש מיניה כהן והוא כוי .שהן קדשי בדק הבית וכולן לה׳ ואין לכהניס בהן כלום :הוא סמנ לאיין שלא: יט ב מיי׳ פי״ב מהל׳ פסילי המוקדשין ג מיי' כ יג: פי״ל מהל׳ מעשה הקרבנות הל׳ יד: כא ד מיי׳ פ״א מהל׳ בכורות הל׳ יג וטיש״ע י״ד סימן שו סעיף ינ[: הגהות מהר״ב רנשבורג |א[ רש״־ ז״ה התנאים שמסמיכין אחד קרא אע״ג דנפקי מתרי קראי כדאשכחן בפרק היאיל יענר עליו ואיחרו. ג״ג עי׳ טורי אנן ויד דיד ופ׳׳י: רבינו חננאל ולא חילופיו .עליו אתה עובר ולא בבית הקברות זקן ואינו לפי כבודו או שהיתה שלו מרובה משל חבירו אע״ג דנפקי מתרי קראי דלא אתי קרא אלא לחד כדמסיק התם וכן ס״ק דחגיגה )לף ל (.רגלים פרט כפםח המו קמ״ל מנהני מי־לי דתנו רבנן כאן נדר ונאמר להלן <* א ם נדר או נדבה מה 2 להלן לבעלי קבין והאי קרא גופיה דאס בנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה וקרא ונאמד להלן אם נדר או נדבה. דפשיטא היא אסמכתא בעלמא ולא צריכא קרא: הוה מצי לאתרי מהאי נדבה אלהיך כשב דרשינן ליה בפרק מי שהיה טמא אחר הפסח שקרבה שלמים ומוקי לה 1 כי ת ד ו ר נדר אין לי אלא נדר נדבה מנין נאמר )פסחים צו :ושם( לרבות תמורת הפסח ויפסל זו :נאמר להלן נ ד ר ואם נ ד ר או נדבה וגו׳ :אלו הדמין והערכין עמו אלו וההקדשות הילופיו ואשמות כי אף כאן הדמין לא תאחר דרוש עולות צדקות ומעשרות ובכור שכחה ופאה והיח ועולות עולת ראיה שהרי הס חובה ושלמים. מוסלין כגון הערכין והחרמין לשלמו ולא נמי לבכור שהן חטאות ה' אלו ה׳ אלהיך אלו זה לקט מעמך בך חטא הוא א 13 ו ל א בקרבנך אמר מר לא תאחר לשלמו הוא ולא חילופיו חילופי מאי אי חילופי עולה ושלמים ונדבה חובה: ברישא דקרא מ ולמעשר אלהיך כתיבי ופסח אלו וה״ה צדקוה ומעשרוה .דהא קרא יתירא הוא דהוה ליה למכתב כי דרוש ידרשנו וכבר ה׳ כתוב למעלה במקרא נדרוש ביה לאתרי צדקות ומעשרות »( שכתוב בהן שם זה ולך תהיה צדקת לפני ה׳ אלהיך נירים ,1.1ג( ]מנחות פ:ן, ו( תמורה כא :וזבחים כט. תוספתא )לכריס כל( ואכלת לפני ה׳ פ׳׳ג סנהדרין ה״ג[ ,ה( 1עי׳ מהרש׳׳א על חוס׳ ומעשרות[, ד״ה י( ]מנתות עט ,[:ו( ]צ׳׳ל והכי[ ,ח( בס״א :ולהכי, גז( ת״י ,י( ןפסתיס עג. ד״ה אשסן, עליך: ושלמי חגיגה שהן חובה דאלו מ ד ר ידרשנו ושלמים חטא נדבה חנזאוה יאשמוה .שהן נדרשין ממך לה׳ א( עמו על חילופיו ולקמיה מפרש לה :אלו א( ]נירים ל ,[.נ( 1לקמן ו: תורה אור השלם .1כי ת ד ר ג ד ר אלהיי־ לא לין האחי ל ש ל מ ו כי ך ר ש ־דרשנו ין אלהיך מעמך והיה בך חטא: דברים כג כב .2ואם נדר או נ ד ב ר זבח קרב:־ ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל: ויקרא ז טד מנהני מילי ,מי שידור ולא ישלים עובר בבל אשר אלהיך במקום אלהיך מעשר דמך 00ילך .מ ע מ ך זה מקרב קרבי אי חילופי חטאת למיתה אזלא נדבה: גדרת כאשר תאחר ,שנאמד כי תדור יכחר לשכן ש מ ו שם עני של חלקו שהן ופאה. שפחה לקנו נדר ,וכתוב אתר אומר אלא מאי חילופיו חילופי תודה דתני ״רבי דגנך תירשך מעשר והרמץ והקדשות .נטלהו ואם נדר או נדבה ,מה זה ויצהךך ובכרת ב ק ר ן דכתיב ביה את העני עמך)שמות כ:>3 כתיב לה׳ גבי ערכין כתיב חייא ב ת ו ד ה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת הנדר נדבה עמו אף זה תלמד ,־•לאנך למען ולא ב ק ר ב ג ך חנוא .אין הקרבן הנדר נדבה עמו .הוה ליה בערכך נפשות לה׳ )ויקרא כז> ובחרמין ליראה א ת יי אלהיך כל מהן הברתה אין לה הקנה היכי ליעביד נפסל בכך :חילופי עולה .כגון דברים יד כג הימים: לקרא למיכהב כי תדור כתיב)שם( קדש קדשים הוא לה׳ וגבי ליקרבה וליקריב להם בהדה דלמא תמורה נדר והיו ,למה ליה למכתב תחתיה אחרת והפריש אבדה ליי׳ אלהיך ,אלא כל דבר חרמי כהן נמי דריש ליה בבכורות היא ליקרבח בלא לחם דלמא תודה היא והא )י( נמצאת הראשונה ונתכפר בה: שיתן אדם ליי׳ ,לרבות בר״ פ כל פסולי המוקדשים )ל׳ לב(. כיון דלאו בת הקרבה היא קרא למעוטי מ ק ר ב קרבי .וכיון דקרבה הרי היא הגהות הב״ח הדמין ,כגון אם יאמר אדם ובהקדשות כתיב <שס> איש כי יקדיש דמי עלי חייב לשלם דמי )א( נמ׳ ונאמר להלן קרבן לעצמה ולשלמו קרינא ביה: למה לי אמר רב ש ש ת לעולם למעוטי שווין .אבל אם יאמר אדם את ביתו קדש לה׳ וא״ת מהאי טעמא נ ד ד ואם נדר או נדבה: חילופי חטאה .שכיפרו בעליה מחמש חילופי עולה ושלמים והכא במאי עםהינן ערכי עלי ,בן נאה בין כעור נמי תיסוק ליה חטאת ואשם ועולה )ב( שם שהומס בתוך מעריכין אותו כפי שניו, חטאות המתות היא ופשיטא דלא עבר הרגל יחיללו ע ל אחר ושלמים כדדרשינן נמי לקמן בשמעתין ג פגרן שעברו עליו שני ת ל י ם והומם וחיללו כדכתיב מבן עשרים ועד ועבר עליו הרגל) :ג( רש״׳ עליה בבל תאחר :חילופי תודה. בן ששים ,ערכו של זכר נ׳ מדכתיב לה׳ אלהיך בקרא דמוצא דעתך סלקא אחד רגל עליו ועבר אחר על ד״ה ה׳ אלהיך בו׳ צדקות וכגון שנתערבה בראשונה וקי״לי( שקל כסף בשקל הקודש .שפתיך תשמור וי״ל כדלקמן דאית ליה ימעשרו׳ ובכור שכתוב אמינא הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעברו והחרמין ,כדכתיב אך כל על זבח התודה חלות ןדקרא זן התודה בהן כוי מעשר דגנך חרם אשר יחרים וגוי .קרא אחרינא לקדשי בדק הבית מאשר עליו ג׳ רגלים דמי קמ״ל ולרבי מאיר דאמר ובכורות בקרך וצאנך טעונה לחס ולא חליפתה ולא וההקדישות כמשמען .לא דברת מוקי ליה קרא דלה׳ אלהיך והס״ד) :ד( שם ד״ה כיון שעבר עליו רגל א׳ עובר בבל תאחר מאי תמורתה טעונין לחם :ומשה אחה תאחר לשלמו ,הוא הגדר לחטאות ואשמות דמסתבר אבל הכא[ חילופי עולה נו׳ ונתכפר עצמו ולא חליפין ,כלומר מהן .שאס היו שתיהן קיימות מביאן איכא למימר אמר רבא הכא במאי עסקינן נמצאת בח ואח״כ איגו עובר בחליפין ,אי לאו דכתיב דרוש ידרשנו בחטאת הראשונה) :הן שם דייה כמשפט חלוח ארבעים ומביא כגון שהומם בתוך הרגל וחיללו « ועבר ואוקימנה חליפי עולה ואשם הוה מוקמינן בהו האי קרא ולא דבני הרצאה נינהו אם התודה ואומר הרי הלחם הזה לשם ושלמים ,וכגון שנדר עולה הוה שמעינן ערכין חרמין והקדשות עליו הרגל סלקא דעתך אמינא הואיל ומכה לכפרה (\) :תום׳ בריש או שלמים והפרישן קודם אותה שהיא תודה ושחיטת התודה העמוד וחד לעברה זמנו ידרשנו חג המצוח ,ועברו חג נוליכא למלפינהו נמי מדרוש קמא קאתי כמאן דעבר עליה כוליה רגל דמי ו ל א שנתו ותד ללא אבל כמשפטה ארבעים תקדש השבועות המצות וחג דלא משמע אלא שבא על חטא[: קמ״ל והיח בך חטא ולא בקרבנך חטא והא עברה: ולא הקריבן ,ואחר חג מתה אין לחברתה תקנה י(והיכייז( אלו חטאות ואשמות .שהן ידרשץ השבועות נפל בהן מום מהכא נפקא מדאחרים נפקא דתניא ״אחרים ממעט קרא מבל תאחר :וחללו על ממך שהרי הם מוטלץ חובה וחיללן על אחדים ואמר אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי אחר .אמר זה תחת זה ובעל מום אלו חליפי אלו ,ועבר חג עליך ועולות ושלמים כגון עולת ראיה מוסף רש״י הסוכות ולא הקריב אילו יוצא לחולין :סלקא ר ע ת ך כוי. המוקדשין ויפסל תלמוד לומר י-ואכלת לפני שהעמידן תחת הבעלי ושלמי חגיגה שהם חובה דאלו נדרים ו ל א בקרבנך חטא .שאס והכי קאמר קרא אס על האחד ה׳ אלהיך מ ע ש ר דגנך תירושך ויצהרך איחרו אינו נפסל .והיה מום .הייתם אומרים מאחר ונדבות מט תדור נדר נפקי ותימה עבר זמן איחור חייב ולא שיצטרפו בך חטא סיפא דקרא דלא שאילו מכח הראשונים שלמי חגיגה וראיה זמנא קביעא להו ובכורות בקרך וצאנך מקיש בכור למעשר הם באים ,כמי שעבהו תאחר לשלמו הוא )זבחים הוא וחילופיו לג׳ רגלים :שעברה עליהן ג׳ רגלים המו דעבר הרגל ולא חג אינו חייב מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה י אף כ .>:0יהא בכור שעבדה שנאמר שנתו בתוך מצותו שנתו. איתור יזהו שנתו. וליחייבו בבל תאחד ,באחריותו וא״כ אס אקרביה אקרביה בכור אינו נפסל משנה לחברתה איצטריך קמ״ל .כי דרוש ידרשנו, )לברים ט 0לפני ה׳ אלהיך תאכלנו דכתיב לפני ה׳ שאכלנו וכו׳ כדאקשינן לעיל גבי פקח וי״ל אלו חטאות ואשמות עולה דלאו בכור מילי הני אמינא דעתך סלקא כפסולי שנה נשנה, כפסולי המוקדשים. שנה בשנה: ושלמים .לח׳ אלהיך ,אלו דמ״מ היכא דהופרשו ולא הקריבם המוקדשין .כאילו נפל ני הרצאה דבני קדשים אבל הוא הרצאה בר כבעל מום :ויפסל .הואיל ועבר מיס )זבחים כמ .(.ויפסל. צדקות ומעשרות בכור קאי עלייהו בבל תאחר כיון שלא ומעשר ופסח .מעמך, עליו ואיחלו Mשהרי אין שנה יכתינ מהקרבה הואיל נינהו אימא לא לירצו קא משמע לן ואכתי זה לקט שכחה ופאה .נפסלו בכך וי״מ דנפקא להו חטאת שנה נשנה !תמורה בא.(: בלא שלשה רגלים ברוב שנים: חטאת גבי דרישה לשון מדכתיב בך וחיה בך חטא. מדבן מה מ ע ש ר אינו נפסל מקיש בפור למעשר .במעשר דגן קא משתעי קרא :מה מעשר אינו משנה לחברתה .שהרי חטא ולא בקרכנך חטא .דכתיב )רקרא י( דרש דרש משה ואשם עולה ושלמים דאיתקוש כלומר ,הקרבן המאוחר נ פ ס ל כוי .דכתיב )שם יל( מקצה שלש שניס וגו׳ אס שהה בשלישי זמן ביעור לבער זמן ,כשר הוא .ואקשינן בהיקישא דזאת התורה בסוף התודה)מנחות לף פב :ושם( ולא יתכן דא״כ כל המעשרות מן הנית הרצאה .אם לכפרה מעשרותיו שנה ראשונה ושניה) :י> האי סברא מדאחרים נדרים ונדבות נמי ובכור ומעשר ופסח נמי תיפוק מהתם דכולהו ולהתוודות כדכתיכ מקן בעבירה: שהביאן מאחר לירצו. אימא לא אם לדורון: שלש שנים תוציא !;זבחים ובכור .מעשר ובכור מכי דרוש ידרשנו נפקא ,דתניא יכול יהא איתקוש: בכור שעברה שנתו פסול כט.׳ .דלאו בד הרצאה כפסולי המוקדשים ,ת״ל לא נפקא דלא דמי חיובא דידהו לחיובא דחטאת ואשם דאי לית הוא .אינו נא לכפר אותו ואכלת לפני ה׳ אלהיך )שח .:אבל קדשים .כגון מעשר הגנך תירושך ליה בכור ומעשר לא מיחייב בהו ופסח לא גרסינן הכא דאי בשלמי פסח כרב ששת מהיכא לנפקא שלמים נפקא להו ומיהו יש לחלק: עולה שמכפרת על עשה ויצהרך וגוי) ,מקיש בכור אי הל״פי הטאת למיתה אזלא .ואי חליפי אשם לרעייה אזלא דקי״ל)נזיר כ ה 0כל שבחטאת מתה באשם רועה ולר״ת דמפרש׳( דמן הדין באשם ישלמיס שמניאין לדורון למעשה כולי ,מה מעשר ליתן שלים נין ישראל מעשר אינו נפםל משנה להברחה .פירש בתוך הרגל .ואין בל תאחר אלא בכל הרגל: אינו נפסל( כלומר כיון קרב עולה א״כ מקרב קרבי: לאביהם שבשמים ואימא דכתיב לפני ה׳ אלהיך בקונטרס דכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך אם שהה מעשרות שנה ראשונה ושניה ואפילו למאי דפרישית היאיל יאיחרי בא נענירה תאכלנו שנה בשנה ,אס עובר שנתו נפסל ,מקיש לעיל דאיבא בבל תאחר במעשר שהופרש ולא נתנו וקרא דשנת הביעור אצטריך לאותו שלא הופרש מ״מ בכולהו משתעי קרא דמתבער הוא ולא צירצו ,קמ״ל בכור למעשר ,מה מעשר וקצת תימה בכולה שמעתין מהיכא חיתי לן מפסל דאיצטריך קרא דאינו נפסל וכן אותו בלא ירצה ואץ מאחר נדרו בלא ירצה ושם(: דבנ׳ הרצאה נינהו .דעולה מכפרת על חייבי עשה כדאמרינן בפרק קמא דזבחים )לף ז: אינו נפסל משנה לחברתה ,למה לי: אף בכור נמי אינו נפסל מדבן משנה לחבהתה .ופרקינן הגי עניינא גופיה דכתיב ביה )לברים » ( ערכין ומעשרות שהומם מה קדשים י מילי שאינו נפסל מאוחר זמן בכור דלא]ו[ בר הרצאה הוא ,אבל קדשין כגון עולות וחטאות וכיוצא בהן דבני הרצאת נינתו ,אימא לא לירצו ,קמ׳יל בך חטא ולא כקרבנך חטא. .3 ואכלת לפני ין ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מםורת הש״ם א( זבחים כט (5 ,.זבחיס כנ,. סנהדרין שס: ג( ננדריס ז ,[.ד( יבמות קו. קדושין מט :ב״ב מח .ערכין כא ,.ה( ןחולין קלט,[. ו( מגילה ח .קינין פ״א מ״א חולין קלט ,.ז( ]תמורה יח: ע״שז ,ח( עדיות סי׳ז מ״ו תמורה ית] (P ,.תמורה שם ,1י( ]צו פרשה מ[, כ( נעירובין צו ,[.ל( )צ׳׳ל ת״י, הכותב פו ,[.מ( נ( נוע״ע תיס׳ ב״ב מח. ד׳׳ה יקריב[, אוהו מה ה״ל .בתורת כהנים׳( תני לה גבי סיגול לא ירצה המקריב אותו לא יחשב :מוצא שפתיך זי מצות עשה .דמסתמא הכי אמר קרא מוצא שפתיך קיים :השמור זו מצוה לא העשה .שלא תאחר כדר׳ לכוף :לה׳ אלהיך .קרא יתירא הוא לדרשה לרבות דבר שבחובה: בפיך זו לדקה .קרא יתירא דריש :יקריב אוהו אל פ ת ח אהל מועד .יקריב אותו קרא יתירא הוא דהא כתיב ברישיה יקריבנו :חד דאמר .עלי ולא אפרשה: הגהות הב״ת נמי רבינן ליה בגזירה שוה :מ ת או נגנב .אס הפרישו לאחר זמן :משפחה לה .דאמר ולא הפריש והויא נדבה: פגון דאמר הרי עלי עולה על מנח. שכשאפרישנה לא אתחייב באחריותה: פיון דבעניינא פהיבא. דקרבנוה לבל תאחר :עובר בעשה .על הקרבן דכתיב ובאת שמה והבאתם :על ולד שלמים .שהפריש בהמה מעוברת או עיברה לאחר הקדישה :מ ח ו ס ר זמן. שמא לא עברו עליו שמונה ימים: שהיה גליון הש״ם תום׳ ד״ח איזהו עי׳ גב״ק דף סב עזאי דתניא > א א ו ת ו מה ת״ל לפי שנא׳ שומע אבן עזאי ודריש דאותו בזבח הוא מדבר ואינו מדבר בכהן 2 בן אומר עזאי ל א תאחר לשלמו אני אף מאחר נדרו בבל ירצה ת״ל אותו אותו בלא ירצה א ממון ואין לו שנאמר 3 תאחר נ( אא״כ מבקשין ממנו א ם אין לך לשלם למה אשתו מתה קמ״ל ת״ר 4 מוצא שפתיך זו מצות עשה ת ש מ ו ר זו מצות לא תעשה ועשית ב 5 אשר שפתיך זו מצות למה עשה לי מ ו ב א ת שמה והבאתם שמה נפקא תשמור ע״נ שיעשוך למה לי מ ק ר י ב אותו נפקא דתניאל* יקריב אותו מלמד שכופין אותו 6 יכול בעל כרחו ת״ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני י ח ד ג דאמר ולא אפריש וחד אפריש ולא אקריב וצריכא דאי אשמעינן אמר ולא לנדא א[ כתום׳ ד״ה יקריב וט׳ ואעולות מ״ט בעי למשכוני כצ״ל ועי׳ מסי נתוס׳ כריתות דף ינ ע״א נד״ה או דלמא: מוסף רש״י ישם.: משכבך .אשתו בפיך דו צדקה .דכתינ )ישעיה מהו יצא מפי צדקה !נדרים ! .!.יקריב אותו .קרא יתירא הוא דהא כתיב נרישא דקרא זכר תמיס יקריננו !קדושי! נ ! ומצי למיכתנ יקריננו אל פתח אהל מועד לרצונו לפני ה' !רשב״ם ב״ב מח.!. מלמד אותו. לקייס דנרי נדרו 1קדושי1 שם« להקרינ מה ! ב ״ ב שם.!: איזהו שנדר נדר האומר הרי עלי עולה. ואתר כך הפריש נהמה יאמר הרי זי לנדרי אס מתה חייב נאמרייתה הואיל ימעיקרא ארכביה אכתפיה ! ח ו ל י ן קלט וכעי״! םגילה ח .(.נדבה האומד הרי זו עולה .ולא קיבלה עליו ומגילה ח.;. ראיתיה בי גזא דרהמנא איתיה צריכא ואי אשמעינן אפריש ולא אקריב דקא משהי ליה גביה אבל אמר ולא אפריש אימא דיבורא לא כלום הוא צריכא ומי מצית אמרת דאמר ולא אפריש והא נדבה כתיבא והנן י אי זהו נדר האומר (ה הרי עלי עולה ואי זו היא נדבה האומר הרי זו עולה ומה בין נדר לנדבה נדר הש״ס הולך ומיישב בכל ענין: אא״כ מבקשים ממנו ממון ואין לו .בסוף פרק שני דזבחים מדליקין )שבת לף לב :ושם( דתניא של אדם שנאמר אס אין לך לשלם למת יקח משכבך מתחתיך והא הכא בך חטא ולא דדדש באשתך חטא מיירי במשלם אח״כ אלא שעבר בבל תאחר :זו מצות עשה .דכתיב והיוצא מפיכם תשמור תעשו וו )במלבר מצות לא לב>: תעשה. תימה הא אמרינן בפ׳ המוצא תפילין )עירובין לף צו .ושם( גבי הא דמוקיס ושמרת את החקה הזאת)א( דמוקי ר״ע בפסח דאפ״ה פסח זו מצות עשה משוס דהשמר דעשה עשה וכן בפרק בתרא דיומא )לף פא (.גבי עניים אמר רבא ״יכיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה מיתיבי ר׳ יהושע ור׳ פפיים ט ח, ע ל ולד שלמים שיקרב שלמים אמר ר׳ פפיים אני מעיד ועשה מוצא שפתיך וי״ל דתפלין לאחר שקיעת החמה דקאי אעשה דהנתת תפלין הוי עשה אבל תשמור דהכא קאי אלא תאחר דלעיל מינה שישמור שלא כגון תסלין לאחר שקיעת החמה דהשמר בשלמא היכי בפסח משהי לא לה אקרבוה ועברי עליה אימור בעשה דמחוסר אמר זמן הוה רב זביד אלא משמיה דרבא ט( שהיה רבה )מנחות לף לו :ושם( גבי מניח דעשה לאו הוא ההיא דססח ומילה מצות עשה ע״כ דלא כר״ע וההיא דר״ל דיומא לא קיימי ומיהו לא יתכן כלל לאוקמיה דלא בר״ע דמשנה היא בפ״ק דכריתות <לף ב(. וסוגיא דשמעתא משמע בגמ׳)לף ג (:דאתיא כר״ע דקתני אוב ולא קתני ידעוני <»( וצריך לחלק בההיא דר׳ יוחנן דלא דמיא לשאר השמר דעשה: בפיך זו צדקה .דכתיב יצא מפי צדקה )ישעיה מ ה ( : יקריב אותו מלמד שכופק אותו .כל מצות עשה נמי כופין כדאמר בפרק ל( נערה שנתפתתה )כתובות לף מ ט :ושם( מכין אותו עד שתצא נפשו והא דאיצטריך קרא הכא משום דסלקא דעתא דאין כופין כאן לפי שכתוב לרצונו וא״ת הא דתנן פרק האומר משקלי)ערכין לף כא (.חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן ה״ד אי מקמי דאתא לידי בל תאחר אפי׳ עולות ושלמים נמי לא ואי דעבר בבל תאחר אפי׳ חטאות ואשמות נמי וי״ל דלעולס בשלא עבר עדיין אלא דחזינן שהוא מתעצל להביא ״(]ומוציא הוצאות חנם שלא לצורך כדי שלא ישאר בידו מה לקנות[ ולהכי ממשכנין ואס אין מוצאין במה למשכנו אז כופין כדקאמר הכא וא״ת ואעולות מ״ט א ( )לא( בעי למשכוני טפי מחטאות ואשמות והא בפ׳׳ק דזבחיס )לף ו(. אמר דעולות נמי מכפרים אחייבי עשה י״ל כיון דאמרינן בעלמא )יומא לף פו (.שאס עשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו הרי בתשובה מתכפר ולא דמי לחטאות ואשמות :0 חד דאמר ולא אפריש .נראה לי דמשני כך שהרי הקשה מעשה ומלא חעשה ומעשויי נראה בכל חד רוצה ב׳ פסוקים ותרי למה לי ומשני צריכי בכל חד תרי קראי דחד קרא אתא גלל אמר ולא אפריש וקרא השני אתא גלל אפריש ולא אקדב ופריך מי מצית אמרת דאמר ולא אפריש והא נדבה כתיבא ביה ותנן כד פירושו כך נ״ל היאך מוקמת העשה והלא תעשה והעשוי אנדבה דקראי דאמר ולא אפריש הא אותן ג׳ עניינים עשה ולא תעשה ועישוי נראה דקאי לנדבה כמו לנדר שהרי באותו קרא כתיב נדבה כדאמר לעיל נדבה כמשמעה ואיך מצי היות קאי אמר ולא אפריש לנדבה הא זה איפכא מזה שהרי אמר ולא אפריש אינו אומר הרי זו אדרבה הוא כאומר הרי עלי )ג( כזה נדר שהרי אינו מפריש אז ונדבה פירושה היא דאמר הרי זו ומפריש באותה שעה כדתנן איזהו וט׳ ומשני משכחת לה דאמר ולא אפריש דמשמע נדר משכחת לה תרתי אפי׳ בנדבה כגון דאמר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחדותה כשאומר ה ד עלי הוא כמו נדר ורוצה לעשות נדבה כשמבאר בו דין נדבה באומר דאינו חפץ להתחייב באחדותה )י( אלא דמשכחת לה דאמר ולא אפריש כמו האומר ה ד עלי ועל כל זאת היא בנדבה שהרי רוצה שלא יתחייב באחריותה כנדבה: איזהו נדד. 8 משנה היא בפ״ק )משנה א׳> דקינין :על כ ד ה מיי׳ שס הלכה ד ]ה[ יפ״א מהל׳ גדריס הל׳ נ שמג עשי! קכג: כ ה ו מיי׳ שס הלכה ו )ופ״א מהל׳ שם( סמג שס: נדרים כ ו ז מיי׳ פ״מ מהלכות ממנות עטים הל׳ א טיש״ע יו״ד סי׳ רני סעי׳ ג )רב אלפס כאן ובנ״ק פ״ד דף כ:[. כ ז ח מיי׳ פי״ל מהלכות מעשה הקימות הל׳ יג סמג עשי! קפו: תמורה הל׳ א לאוין שמה: סמג תורה אור השלם .1ואם ה א כ ל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום יךעה לא השלישי המקריב אתו ל א יחשב ל ו פגול יהיה והנפש עונה ממנו האכלת ויקרא ז יח תשא: .2כי תדיר נ ד ר ליי תאחר לא אלהיך ל ש ל מ ו כי ך ר ש ידרשנו יי אלהיף מעמך ו י ד ה כף דברים כג כב חטא: .3אם אין ל ־ לשלם משכבך למה יקח משלי כב כז מתחתיך: .4מוצא שפתיך ת ש מ ר ועשית כ א ש ר נדרת ליי אשר נדבה אלהיך דברת בפיך: דברים כג כד השמר דעשה הוא שישלם מה שנדר שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג ולדה סמנ לאדן שלא: דברים יב ה .6אם עלה קךבנו מן הבקר ןכר תמים יקריבנו א ל פתח א ה ל מ ו ע ד יקריב אתו לרענו לפני ויקרא א ג יי: ליכתוב ופריך ולכתוב השמר בעינוי יאחר ולר׳ יוחנן דאמר בסוף הקומץ בעצרת טי ממג לאדן שלא: כ ג ג ד מיי' שס הל׳ מז הא דאמר ר״ל מפני מה לא נאמר בפיך זו צדקה אמר רבא וצדקה מיחייב עלה לאלתר מ״ט דהא קיימי עניים העיד מעשה הקימות הל׳ .5כי אם א ל המקום א ש ר יבחר יי אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו ת ד ר ש ו ובאת שמה: ומשני השמר דעשה עשה והאי נמי כקרבנות קמ״ל התם הוא דתלינהו רחמנא ברגלים אבל הכא לא דהא שכיהי נ נ א נ מיי׳ סי״ל מהל׳ )לף כט >:פי׳ בקונגו׳ ממון של גזל אבל מת או נגנב הייב באהריותו נדבה מתה או נגנבה אינו חייב באהריותה אמר פשיטא מהו דתימא כיון דבעניינא דקרבנות כתיבא ע ד דעברי עלה ג׳ רגלים נר מצוה כ ה ט מיי׳ פ״ד מהלכות אזהרה בעינוי משום דלא אפשר דהיכי ז לו ! ש ־ מ שם בשם גליו!!. שכופין אפריש משום דלא קיימיה לדיבוריה אבל אפריש ולא אקריב אימא ה> כ ל היכא רבא משכחת לה כגון ידאמר הרי עלי עולה על מנת שאיני חייב באחריותה מבקשין ממנו ממון. ממיני שגזל ;זבחים כט>: פי׳ כלומר מבקשים ממני יאומר שאין לו שהכל משועבדים לכתובת אשתו והיא אומרת גס כן שאין לחברתה מנא להו ומיהו אין לחוש אס דברת נד־. הגהות מהר״י אחרינא בכור שאינו נפסל משנה ר׳ נתן אומר בעון נדרים מתה אשתו אלו קדשי בדק הבית בפיך ״זו צדקה אמר מר לפנים מן החומה לית ליה דאחריס אזהרה לב״ד שיעשוך כאשר ושלמים נדבה כמשמעו מוצא מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן נרא׳ דמיירי בנדר כדמוכח בפרק במה נדרת זה נדר לה׳ אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות עזאי דמוקי היקישא דמעשר לבכור אין יקח מ ש כ ב ך מתחתיך אימא בהאי עון דבל נמי ג׳ דברים משום ג׳ זקנים משמע דבן וקאמר ולרבנן דמפקי ליה לטעמא הואיל וא״ר יוחנן ואי תימא ר׳ אלעזר אשתו ובתמורה ואין מאחר נדרו בלא ירצה אלא ב ך הטא ולא ב א ש ת ך חטא סד״א של אדם מתה בסוף אלו קדשים )לף כא :ושם( גבי ר׳ יוסי היה אומר החומה אף מעשר אינו נאכל אלא זו מצות לא תעשה למה לי מלא תאחר לשלמו נפקא ועשית אזהרה לב״ד משנה היא .ונונתס נזה תד׳׳ת מי קתני: מרבן 1 עזאי עזאי נפקא .כסוף פ״ב דזבחים )דף פט (.פליג ר׳ אלעזר בשמעתין וק״ק שהרי התם דוחק ליישב מילתא דאחרים אליבא דבן יעשיה .על כרחך מכאן אזהרה לב״ד נפקא * אבל רוצה ליישב כאן אליבא דבן עזאי וכולה סוגיא מסיק התם כמו אבין א״ר אילעי כל מקום שנאמר השמר פן ואל כו׳ ׳()מנחות לף צ ט : 0 והא נדבה פתיבא .ובקרא דבל תאחר )א( תום׳ ד״ה תשמור כוי את החקה הזאת כתפלין דמוקי לה י ״ ע ) :כ( בא׳׳ד וצריך לתלק .נ״נ ועי׳ נתוס׳ פרק המוצא תפלין מנואר התיליק) :ג( ד״ה חד כי׳ הוא כאומר הרי עלי נדר כי׳ כצ׳׳ל ותינמ כזה נמתק ) :י ( כא״ד להתחיינ נאחריותה אלמא דמשכחת לה: מרבן ן 1 עין משפט מנת שלא אתהייב באחריותה .לא דמי למתנה על מה שכתוב בתורה: שהיה רבינו הננאל ואכתי מאחר נדרו שהוא כשר ומרצה ,מדבן עזאי נפקא ,דתניא בן עזאי אומר כתיב ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה, וכתיב ביה המקריב אותו, אותו בלא ירצה ,כלומר, זה הפיגול הוא בלא ירצה, דדייק המקריב א( בכאן פירש בלא יהצה ,אבל בכל מקום המקריב שהוא הזובח הוא החייב ולא הזבח .ופרקינן לא תימא כך חטא ולא בקרבנך חטא ,אלא אימא בך חטא ולא באשתך חטא. פירוש בעון בל תאתר אין אשתו של אדם מתת. ת״ר מוצא שפתיך תשמור ועשית כולי .אמד מר מוצא שפתיך תשמור זו מצות עשה ,למה לי והלא כבר אפיקנה מובאת שמה והבאתם שמה .תשמור זו מצות לא תעשה כדקיימא לן כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינן אלא בלא תעשה למה לי ,הא בהריא כתיב לא תאחר לשלמו. ועשית אזהרה לבית דין שיעשוך ,הא מיקריב אותו לרצונו נפקא ,דתניא הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני .ופרקינן חדא קרא בדאמר הרי עלי כך וכך ולא הפריש ,שכופין אותו להפריש .ואחר שהפריש ולא הקריב שכופין אותו להקריב .והני תהתי למה לי .צריכא ,דאי אשמעינן אמר הרי עלי ולא הפריש שכופין אותו ,משום דלא קיימיה לדיבוריה כולי .ומי מצית אמרת דאמר ולא הפריש ,והא נדבה כתיב׳ ביה ,ותנן איזהו נדר האומר הרי עלי עולה כולי .ופריק רבא כגון דאמר הרי עלי עולה על מנת שאיני חייב באחריותה .בפיך זו צדקה .שנאמר בי נשבעתי יצא מפי צדקה .אמר רבא וצדקה מיחייב עלח לאלתר דהא קיימי עניים .אמר דכא כיון שעבר עליו רגל אחד עוכר בעשח .מיתיבי אמר רב פפיים מעידני שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים כחג ,ואמרינן בשלמא בפסח לא אקהבוה ,אימוד לא מלו ליה תמניא יומי ,אלא בעצרת היכי משהי לה ועברי בעשה .ופריק רב זביד כגון א( נראה דצ״ל דלייק המקריב איתי פיריש נכאן גלא ירצה אנל ככל מקיס וכוי. עין משפט נר מצוה כט א מיי׳ פי״ל מהל׳ מעשה הקרננות הלכה טו: ל ב מיי׳ פי׳׳נ מהלכות שמיטין הל׳ א והל׳ ה ופ״א מהל׳ ככורות הל׳ ינ סמג עשין ריא טוש״ע יו״ל סי׳ שו סעיף י: ל א ג ]מיי׳ פ׳׳ח מהל׳ קלוש החלש הלכה ז[ סמג עשי! מז: ל ב ד ה מיי׳ סי״ל מהל׳ מעשה הקרכנות הלכה יל ]ופ׳׳א מהלכות חגיגה הלכה א[: ו: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה שהיה חולה .הולד :כל היכא יקהני פ ס ח .לבעי למיתני בתריה שהיה חולה נעצרת .דפסול להקרבה כדתנן בבכורות )לף שבועות תני עצרת ולא חג :שנה בלא רגלים .לקמיה מפרש: מא (.זקן חולה ומזוהם ובפרק כל האסורים )תמורה לף למיקבעיה בלאו קא מהדר .להודיעך כל צידי זמן התחלת בל תאחר כ ח 0דרשינן ליה מדכתיב מן הצאן מן הכבשים ומן העזים ועוד שבו :אלאוי יחירי לא מהדר .להודיעך לאדן הרבים שבו :הניחא כתיב )מלאט א( כי תגישו פסח וחולה אין רע :אחד כבור ואחד למאן דבטי נ ס ד ק משלחה לה. כל הקדשים .להכי נקט בכור דעיקר דעברה שנה ולא עברו רגלים כסדרן שנה בבכור כתיב ׳(מדכתיב כל הבכור שהיה חולה בעצרת רב אשי אמר מאי ואכלנו ולמדך דטון דעברה שנה אע״פ שלא אשר יולד )לברים טוו מלמד שהבכור ולדה שלמים בחג דקתני חג השבועות ואידך עברו רגלים כסדרן חייב וסבר לה נאכל כל שנתו כלומר דכתיב ביה כל היכא דתני פםה תני עצרת י)אמר( רבא כר״ש בחדא ופליג עליה בחדא: האכלנו שנה בשנה ושאר הקדשים כיון שעברו עליו ג׳ רגלים בכל יום ויום עובר בשלמא לרבי .דאמר חדש העיבור דריש התם נ(מדכתיב כל: א ח ד בכור ואחד כל בבל תאחר מיתיבי אינו מן השנה חוץ מי״א יום ששנת שנה רגלים בלא בשלמא א א ב( הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים חמה יתירה על הלבנה משכחת לה משכהת לה .כגון ל ג ו מיי׳ פ״א מהלכות תמימה. שנה מעוברת: בשנה רגלים בלא שנה עובר בבל תאהר והאי מאי נכורות הל׳ ח סמג עשי! דאקדשה ערב פסח )א( כך הפי׳ ריל טוש״ע יו״ל סי׳ שו סעי׳ האמורה בבתי ע ד חומה מונה שס״ה ל(הניחא למ״ד דבעי כסדרן משכחת מאן דקא מותיב תיובתיה אמר רב כהנא ימים ואפי׳ בשנה פשוטה ואף בשנה לה כגון דאקדשיה בתר חג המצות: שפיר קא מותיב מכדי תנא אלאוי קא מהדר מעוברת כיון שעברו ג׳ מאות וששים שנה בלא רגלים ודבי משכחת לה. ליתני בכל יום ויום עובר בבל תאחר ואידך וחמשה ימים משמכרה נחלט לו :מיום הרגל דאי באקדשיה בתוך רבינו הננאל תנא למיקבעיה בלאו קא מהדר בלאוי יתירי ליום .מט׳׳ו בניסן לחמשה עשר שהיו הבעלים חולין בעצרת דכי מטיא שתא אכתי ליכא שלש לא קא מהדר גופא אחד בכור ואחד כל בניסן אם מכרה בט״ו בניסן נתעברה ילא עלו ולא חגגו .ופריק רגלים דשלימים בעינן כדלעיל ה״נ ״ב אשי פירוק אחר ופשוט הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים לו למוכר ועל כרחו של לוקח אינו הוא .אמר רבא כיון שעברו איכא רגלים שלימים דסוף רגל ראשון בשלמא תאחר בבל עובר שנח בלא רגלים נחלט עד שיגיע ט״ו בניסן :ב ה ר חג עליו ג׳ רגלים בכל יום ויום דאשתקד מצטרף »)על( תחלת רגל עובר בבל תאחר .ואותבינן המלוה .בתוך הרגל ואית דאמרי רגלים בלא שנה משכהת לה אלא שנה בלא גליה מיהא אחד בכור ואחד דהשפא ובירושלמי מפרש תפתר כגון לאחר הרגל ושילהי אדר בתרא לאו רגלים היכי משכחת לה הניהא למאן דאית :ל הקדשים כיון שעברו דאקדשיה כשהיה מחוסר זמן בפסח דוקא אלא לאחר שיצא אדר קאמר: נליהן שנה בלא רגלים או ולקמן אין משמע כן דאמדנן אין ליח כםדרן משכחת לה אלא למאן דלית ליה ״גלים בלא שנה עובר בבל שנה מליא .ג׳ מאות וששים וחמשה ;אחר .ודייקינן מדלא קתני מונין שנה לבכור אלא משעה שראוי כםדרן היכי משכחת לה בשלמא לרבי ימים :פעמים ששה .שהוא ששה :.כל יום ויום עובר בבל להרצאה :בשלמא לרבי משכחת שנה משכהת לה בשנה מעוברת דתניא״ בסיון יום החמשיס לעומר :שניהם זאחר ,ש״מ דבלאו אחד לה בשנה מעוברת .לר״מ דאמר וששים מאות ג׳ מונה אומר רבי תמימה :לבד הוא דעבר .ופרקינן מלאים .ניסן ואייר הרי ט״ו ימים מיקבעיה בלאו קמיהדר ,לעיל ברגל אחד ולר״א בן יעקב מונה וחכ״א החמה ימות כמנין יום וחמשה מניסן ול׳ דאייר מלו להו חמשים ןלאוי יתירי ,כלומר בכל דאמר שני רגלים לא משכחת לה אלא בחולה ום ויום עובר בלאו ,לא י״ב חדש מיום ליום ואם נתעברה שנה בחמשה בסיון :א' מלא הוי .ומשכחת ברגלים והוא הדין דהוה מצי לשנויי ןא מחור .פירוש בשלמא לה שנה בלא רגלים כגון שניהם נתעברה לו משכחת לה לרבי דאקדשה בתר ׳גלים כלא שנה משכחת לח ,הכא לרבי ולרבנן :כמנין ימות מלאים ואירע עצרת בה׳ בסיון הג המצות דכי מטא שילהי אדר בתראה שנה אפילו למאן דבעי כסידרן ,ההמה .ופי׳ בקונט׳ וה״ה בכל שנים :גון שנולד בתחילת ניסן והקדישה למחרת בו׳ בסיון ולשנה יכד מטי ליה שלהי תשרי ,סתם לרבי דילפינן מתמימה דנתי ע ד מליא רגלים לא מלו אלא לרבנן היכי משכחת הבאה היו שניהן חסדם ואירע עצרת ;רי ג׳ רגלים מלו להו ,חומה כדמוכח בפרק >)שני( דערכין לה כדתני רב שמעיה עצרת פעמים ה׳ פעמים בז׳ בסיון והשנה מלאה ביום ו׳ בסיון :סח ועצרת וסוכות ,שנה לא )לף לא :(:בתר הג המצות .לאו ששה פעמים שבעה הא כיצד שניהן מלאין ;לאי .אלא שנה כלא רגלים משהקדישה ועדיין לא עבר עצרת ׳:יכי משכחת לה .כשלמא דוקא דהוא הדין בתוך חג המצות חמשה שניהן חםרין שבעה אהד מלא ואחד עליו :מאן תנא ליי .ת״ק דלא איירי מאן דאית ליד ,כסידרן כדמוכח לעיל© דבולי רגל בעי: חםר ששה ומאן תנא דפליג עליה דרב :שכחת לה כגון דאקדשה בשנה בלא רגלים :אלא ד' ימים. אייר ,דכי מטי ליה אייר יורש מהו בבל תאחד .דיורש חייב שמעיה אחרים היא דתניא יי אחרים אומרים קסבד לעולם כל חדשי השנה אחד חרינא ,שנה מלאי ועדיין להביא כדתנן במסכת קינין מלא ואחל חסר ואין מעברין ואין אין בין עצרת לעצרת אין בין ר״ה לר״ה אלא י גלים לא מלו ,דהא לא עבר )פ״ב משנה ה( ומייתי לה בכמה דוכתי ליו אלא חג המצות בלבד, מחסדן שום חדש לצורך והויא לה ד׳ ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת גריך לעבור עליו עןוןד האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו שנה שנ״ד ימיס נמצאת כל השנה ח מ ש ה בעי ר׳ זירא יורש מהו בבל תאחר ואחרי ׳.צרת וחג הסוכות, יורשים עולתה ומשמע בפ״ק דקדושין שבועים שלמים חוץ מד׳ ימים והן :ן יעבור בבל תאחר .אלא כ י תדור נדר אמר רחמנא והא לא נדר או ־ מאן דלית ליה כסיררן היכי )לף יג >:דלמ״ד שעבודא לאו דאורייתא הדוחין קביעות השנה מקביעות :שכחת לה .בשלמא אליבא כשהפרישה מחיים ולמ״ד דאורייתא ו ב א ת שמה והבאתם שמה והא דלמא חברתה :ואם היתה שנה מ ע ו ב ר ת :־׳ דתגי ואם לא יגאל עד אע״פ שלא הפרישה מחיים ובסוף יש יפרט מעמך חייא רבי דתני ת״ש מיחייב :לאת לו שנה תמימה ,ודייק חמשה .קסבר חדש עיבור לעולם ־ לשון דכתיב תמימה ואמר בכור )בכורות לף נא (:נמי אמר מה ליורש והאי מעמך מיבעי ליה י זה לקט חסר ואינו דוחה את המועדות אלא ־ .נה תמימה ,מונה ימים להלן יורשים חייבים בעולת ראיה שכחה ופאר ,קרי ביה עמך וקרי ביה מעמך יום אחד שהוא יתר על ד׳ שבועות: הא ליתא בראיה. :מיניץ ימות התמה ,משכחת של אביהן: י rכגון דאקהשיה בתר יורש מהו בבל האחר .על נדר אביו: בעי ר זירא אשה מה היא בבל תאחר מי י ס חג המצות והוא ביום והוא הדין זקן וחולה ומי שאין לו קרי ביה ע מ ך ומעמך .ודדש ביה אמרינן הא לא מיהייבא בראיה או דלמא הא י ו בניסן ,דכי מטא שלהי קרקע וכל הפטורים מן הראיה: תרתי דעמך משמע ליה חלקו של עני א ״ר בתראה והוא יום )כ״ה( איתה בשמהה א״ל אביי ותיפוק ליה ד ה א דהא איתה בשמהה .וקרינא בה ן ״ו[ באדר שיני ,מלאו לה ומ׳ יתירא למעוטי יורש :מי אמרי׳ איתה בשמחה ומי אמר אביי הכי ״והאמר ובאת שמה והבאתם שמה: י :ש״ה ימים ,ולא עברו עליו הא לא מיחייבא בראיה .דכתיב א א עצרת וסוכות בלבד ,אשה בעלה משמהה .פי׳ בקונט׳ אביי אשה בעלה משמחה לדבריו דר׳ זירא )לברים נח( כל זכורך וכיון דלא ו :דיין נשאר פסת למלאות ]צבעונים[ בבגדים בבבל שנה לו מרנין מאימתי ר ו כ ב להו איבעי׳ קאמר ינ לש רגלים ,וזהו שנה מלאי מיחייבא למיסק לא שייך בה זמן ו לים לא מלאו .הנה זה ובא״י בכלי פשתן המגוהצין כדאיתא אביי אמר משעה שנולד רב אהא בר יעקב אמר רגלים לבל תאחר או דלמא מיחייבא !י .ייבא דר׳ .ורבנן דאמ׳ מונה בקדושין )ל׳ לד :ושם( וקשיא לר״ת משעה שנראה להרצאה ולא פליגי יהא בתם י ב חודש מיום ליום ואם למיסק משום שמחה דכתיב )שס> נ׳ עברה השנה נתעברה לו ,דהני מילי בזמן הזה אבל בזמן שבית ושמחת בחגך ואמר מר )פפמיס ל׳ ר כי משכחת לה .ואמרינן המקדש קייס אין שמחה אלא בבשר הא קט (.בזמן שבית המקדש קייס אין שמחה אלא בבשר שלמים מ !זכתת לה כגון דהוה עצרת כדאמר בע״פ )פשתים ד׳ קט .ושם( ועוד אמרי׳ פ״ק דחגיגה )ל׳ ו. ד ;היא שתא כה׳ )בגיםן( שנאמר»( וזבחת שלמים ואכלת שם )ואכלת( ושמחת :בעלה משמחה. ] .סיון[ ,ואקדשיה בו׳ בסיון ושם( אמתני׳ דאיזה קטן כל שאינו יכול לאחוז בידו»( ]של אביו[ לעלות בבבל בבגדי צבעוגין בא״י בבגדי פשתן המגוהצים הכי איתא ובשגה ד :וא כתר חג עצרת, מירושלים להר הבית עד הכא מאן )»( אתייה ומשני עד הכא ד :אה חל עצרת להיות בז׳ ב יון ,הגה בששה בסיון מיחייבה אמיה בשמחה משמע שזקוקה לעלות משוס שלמי שמחה בקדושין )ל׳ לד :(:הא ב ה ם .דקאי להרצאה משנראה להרצאה: ע מה שגה ,ועדיין ג׳ רגלים ומפרש ר״ת בעלה משמחה שהחיוב על בעלה ולא עליה לפיכך לא בעל ל מלאו להן ,כדרב שמעיה די ני עצרת פעמים בה׳ בסיון קרינא בה ובאת שמה והא דקאמר בחגיגה דמיחייבה אמיה משום בעלה ולא משוס היא ומיהו אשכחן בפסחים פ׳ אלו דבדם )ל׳ עא(. ] נ ׳למים בו׳ בסיון[ פעמים אפי׳ בזמן שבהמ״ק קייס היכא דלא אפשר משמחה בכסות נקיה ויין ישן כגון היכא דחל יו״ט ראשון של חג להיות בשבת דבעינן זביחה בשעת שמחה: הא מםורת הש״ס ] (6צ׳׳ל ואמר[ ,נ( ]מוס׳ לערכין ספ״ג[ ,נ( ערכין צא: ]יומא סה ,[:ד( לקמן כ. שנת פז :סוכה נל :ערכין מ1 :תוס׳ שם פ״א ה״ד[, ה( נעמ״ש תוס׳ לקמן כ. ל״ה ואם היתה[ ,י( ]לעיל ה ,[:ז( קדושין צל ,:ח( ]עי׳ תוס־ ערכין ית :ל״ה שגפו[, ט( ]לנריס מ[ ,י( כתינ ביה תאכלגו כוי מלכסיב כל כצ׳׳ל ,נ( ]נספרי פרשת ראה[, ל( הך הניתא הוא המתלת למר תוס׳ אתר ,מ( גי׳ רש״א עס, נ( ]צ״ל בתרא[ אמנם נפ״נ שם ט :מוכת ג״כ ,ס( ]לף ה ,1:נ (1מ״מ, s 8 1 תורה אור השלם . 1ואם ל א יגאל ע ד מלאת ל ו שנה תמימה וקם הבית א ש ר בעיר א ש ר לו חמה אתו לקנה לצמיתת לדרתיו לא י צ א בייבל: ויקרא כה ל .2בי ת ל ד גדר ליי א ל ד י ף ל א תאחר ל ש ל מ ו כי ד ר ש ידרשנו ין א ל ד י ך מעמך והןה בך חטא: דברים כג כב .3כי אם א ל המקום א ש ר יבחר ץ אלהיכם בלבל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו ת ך ר ש ו ובאת דברים יב ה שמה: 1 ב 5 ג ה( 2 3 ( ה 1 ח( 1 ב׳ בסיון ,כיצד ,שניהם מלאין ניסן ואייר ,עצרת בה׳ בסיון ,ניסן מלא אייר חסר ,עצרת בו׳ בסיון ,ניסן ואייר חסרים ,עצרת ב־ בםיון .פירוש אם הן שניהם מלאץ ,מתתילין ספירת העומר מי״ו בניסן ,הנה ט״ו בניסן ול׳ מאייר ,הנה מ״ה ימיס ,בהי ב־ יון תשלום נ׳ יום והוא יו״ט של עצרת .ואקהשיה בששה בסיון דהוא אתר עצרת ,ובשנה הבאה חל עצרת להיות בז׳ ב׳ יון וכוליה .ופירשוהו בתלמוד ארץ ישראל שנד ,בלא רגלים היכי ]משכחת[ לה ,אמר ר׳ אבדימי תפתר שהיתה עצרת בה׳ כ :יון ונולד הבכור בו׳ בסיון והיתה העצרת של שנה הבאה בו׳ בםיון .כי מטי ו׳ בסיון שלמו לו י״ב חודש מיום ליום )ו ם נתעברה השנה נתעברת לו( .ועדיין לא עברו עליו אלא שני רגלים בלבד סוכות ופסח ,והנה שנה מלאי ,אבל שלשה ר ג ים לא מלו .מאן תנא רפליג עליה ,על רב שמעיה .ואמרינן אחרים היא ,דתניא אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השגה לי אש השנה אלא ד׳ ימים בלבד .ואם היתד ,שנה מעוברת הי .פירוש ,אחרים אץ לו זו הסברה שניהן מלאין או חסדין ,אלא ל :־לס אחד מלא ואחד חסר ,שעולין י״ב חדש שנ״ד ימים .כשתשליכם ז״ז נשארו די .ובשנה מעוברת מוסיפין לו אדר שני ש׳ וא כ״ט יום ,כ״ח יוצאין ז״ז ,נשאר יום אחד ,וד׳ שנשארו מן השנ״ד ימים ,הרי ה• ימים במעובדח .נמצא בר פלוגתית 1 הגהות הב״ה ) (6תום׳ ל׳׳ה נשלמא רגלים כו׳ ערנ פסמ ו כ ך הפירוש בהא דקאמר הנימא למ״ל: ) (3דייה אשה כו׳ על הכא מאן אייתיה ומשני על הנא דמחייבת אימיה נשמחה אייתיתיח משמע: נליון הש״ם גמ׳ אמר רב בהנא מאן דקא מותיב .כעין זה שנת קכג ע״א נתונות יא ע׳׳א: רש״י דייה נ ת ר חנ המצות וכוי ושילה״ אדר כתרא לאו דוקא .עיין יומא סז ע״א נת׳׳י ל״ה דתניא: מוסף רש״י ואידך .רנ וניל אמר לן, כ ל חיכא דתני פסח .ונעי לאלכורי מ י ד נעצרת ,תני עצרת .ולא קרי ליה חג, אבל אי מלכד לפסח בלשון חג המצות הוה תני לעצרת בלשון חנ )תמורה •ת .!:שנח תמימח .האמורה בנתי ערי חומה להיות תלוטה ללוקח )יומא סה .(:כ מ נ ץ ימות החמה .נין בפשוטה בין נמעונרת )ערכי! לא:׳ נין שעיניו נ׳׳ל את השנה נין שלא עינרוה ,שאין לך למנות אלא לימות החמה ;יומא שם(. מונה י ״ ב ח ד ש מיום ליום .הכל כמו שישראל מונין י״נ חדש מיוס ליום אס פשוטה היא <שס; כמו שאנו קובעין אותן לשנת לבנה )ערכיו שמ> .אלא ד׳ ימים בלבד .אס נקנע עכשיו נאחד נשנת ,יהא לשנה הנאה נחמישי נשבח )לקנזן כ .וסוכה נד וערכיו ט ! כשאתה קונע כל התלשיס כסלרן אחד מלא ואחל תסר ,הוו ארנעה ימיס נין חחלת שנה לתחלת שנה אחרת ,שמנין תלשי לננה כסלרן שנ״ל ימיס ,כולן שנועץ חון מארנעה ימיס !:שבת פז :וכעי״ז לקמ! כ ;.וזה הסלר לסי מולל לבנה הוא ,שנין מולל למולל עשרים ומשעה יום ומחצה ,לשני מוללות חמשים ותשעה ,נמצא כל חלשי השנה אסל מלא ואחל חסר ,ואחרים סבירא להו לאין מענרין ואין מחסרין שום חלש לצורך ,אלא קונעים ראשי חלשיס אחל מלא ואחל חסר לעולם ,נמצא כין פסח לפסח ל׳ ימיס ,ששה מלאים וששה חסריס שלש מאות וחמשיס וארבעה ימיס הן ,שלש מאות ותמשיס ימים תמישיס שבועות ,נמצאו ל׳ יתירים בין קביעת שנה זו לקניעת שנה הנאה !סונה 1ד .;:ואם היתה שנה מעוברת חמשה .לקסגר חלש העיבור לעולס חסר ,עשרים ושמונה ימים שלו ארבעה שנועות ,נמצא יום אתל יתר ,תנהו על ארנעה ימים שבשנה פשוטה הרי חמשה )שם! .זח לקט שכחה וסאה .שהן חלקו של עני לכתיב ביה )שמות כב( את העני עמך )לעיל ה .::אשה בעלה משמחח .אין חונת השמחה תלויה נה אלא על נעלה שישמחנה ,קרי ביה ושימחת )קדושי! לד.!:: דר :שמעיה אחרים .בעי ר׳ וירא יורש מחו בבל תאחר .ואפשיטא דיורש אינו עובר בבל תאתר .בעי ר׳ זירא אשה מהי בבל תאחר .אמר ליה אב״ ותיפוק מיהא ההא איתא בשמחה ,ושמחת אתה וביתך ,וקיימא לן ביתו זו אשתו .ואקשינן ומי אמר א :־י הכי כי אשד ,איתה בשמחה ,והאמר אביי במסכת קדושין אשה בעלה משמחה ,כלומר אזהרד ,על הבעל לשמח את אשתו בדגל ,ואין האשד ,מוזהרת .ופרקינן לדבריו דר׳ זירא דאמר או דלמא הא איתא בשמחה קאמר ,וליה לא סבירא ליה. אי;:עיא לתו בכור מאימתי מונין לו שנה .כלומר כיון דכתיב לפני ה׳ אלהיך תאכלנו שנה בשנה ,בעינן שנה שלמה שיהיה ראוי לאכילה או לא .ואםיקנא בבכור תם בעינן שנה משנראה להרצאה ,והוא מיום השמיגי והלאה עד מלאת לו שגה תמימה. ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מםורת הש״ם בעל מום .שנולל במומו ועומל לישחט בחוץ מיום שנולל הוא ראוי א( נסנהלרי! ינ .תיס׳ שס ה " ״ • ג[ בה ׳• לכך ומונין לו משנולד :מי מצי אכיל ליה .ביום שנולל ללמא נפל הוה ( 5 ז. הא ש נ ה י ד ז5 ׳ עליות פ״ז מי׳ז ,ג( פסחים י• ל א כ י ל ה ח ן י מ ן ־ י ס מ ל י ע ש ה ל 5א ה ת ל ל ן א י ן ק ק ל ל ה נ ט :ס נ ה ד ר י ן מ ג 1 שיהיה שייך בל תאחר בנתינה לכהן להכא לענין להאכילו בתוך שנתו נו[: ח ( ז 6 ] י י מ א ו ( ומא ל ה :ג מ לד L, חיח ב n מ י י , ™ שס: ה ל כ b ה ס מ ג לו ג ד מיי׳ שס הל׳ יל: לז ה טוש״ע או״ח סי׳ תכט לח ס ה :׳ [ א מיי׳ פ״ל מהל׳ קלוש החלש הלכה ע סמנ עשי! מ כ א ן ״ ואין שחיטה מטהרתו על שישהה שמונה ימים לשוב נפק ליה , , לצריך כלאיתא פרק ]על כ מ ה [ ) ב ט מ מ לף ט : ( : ה :תוספי מגילה פ״ג ה׳׳ב מכלל נפל דתניא )שבת ל׳ קלה (:רשב״ג אומר כל ששהה שלשים יום מדברי קבלה למדנו .לא מצי באלם אינו נפל ובבהמה שמונה ימים: ׳ ״ י״ ^ : למילף מכאן מינייהו כלל הא בבעל מום בעל מום מי מצי אכיל ליה , . מנילה כט .ע׳׳ש ,ה( ]לקמן אם לא נאמר שהיתה קבלה בילס דקים ליה ביה שכלו לו הדשיו ת״ר באחד השנה: חלשי למנין לחדשים. י , ״: סלר שמות החלשים זה אחר זה והכי ט( נס״א :עיטר ,י( בניסן ר א ש השנה לחדשים ולעיבורין ולתרומת נס״א :לעיבורין .קא ס״ל לישב בייל ולעיין ! 0תוספתא פ״א ה״ל[׳ אמר בירושלמי שמות החלשים עלו שמל ,כ( נצ׳׳ל קילשו[, שקלים וי״א אף לשכירות בתים לחדשים מנלן ־ ׳ אס השנה הבאה צריכה להתעבר: ׳' בילם מבבל בראשונה בירח האיתנים ולהרומה שקלים< .א( להקריב ראשון דכתיב ה ח ד ש הזה לכם ר א ש חדשים ראשון שבו נוללו אבות בירח בול שבו כל קרבנות הלקוחים מתרומת קופות של הוא לכם לחרשי השנה דברו אל כל עדת העולם נובל והארץ עשויה בולות בולות מוסף רש״י שקלי שנה זו :אן! לשכירות בחים. שבו בולים לבהמה בבתיהם בירח זיו ישראל לאמר בעשור להדש הזה וקחו להם כלתה שנתו באחל בניסן ואפי׳ לא יין יז המשכיר בית לחבירו ואמר לשנה זו איש שה לבית אבות שה לבית והיה לכם לר בו אלא חלש אחל :החדש הזה ^ ^ J T J J 1י יל1 י ^ ניסן שנת עשרים ויהי בחלש כסלו שנת תתעני שנה זו נשני אלריס ,לכם .ומנלן לניסן לכתיב ויקחו להם למשמרת עד ארבעה ע ש ר יום להדש הזה . י שה לפסח וכתיב קרא אחדנא שהפסח ״!f ' ושהטו אותו וגו׳ וכתיב ש מ ו ר את ה ד ש ג ] :ע נר מצוה כבעל מום .בעל מוס מעיקרו לתס ונעשה בעל מוס כיון ל ל א . עין משפט סעיף א: ו ז מיי׳ פ״ל מהל׳ שקליס הל׳ יא סמג עשי! מה: לט ח מיי׳ פ״ח מהל׳ כלי המקיש הל׳ ז: 1 מ ע ב א ל פ נ י ה ש נ ה ז י ו ש י ש מ ס נ נ ד נ c קולס שיגיע ומזלזלי נתמז . נ״ל מיפלא סמיך לאלי אי .-, נגמרה מניסן ואי איבא זרעא אפילה ומודיעין לגולה אתר י׳׳ה מיל אין זה בכיר אלא אפיל :ואימא אדר. ) ' T ס ) ה ז ו ץ , . ! י . בחלש האביב שיש בו אביב שהתבואה בכירה בו להיות מבושלת בגמר בישולה :בטינא אביב וליכא .שכבר א ב ל מ פ נ הדחק .שמא לא יהא שס שמא ינא מלך אלומי ויעכנ על יק, א ו ת ה M a r , ™ חלשים אחיי אלא י י ™ ^ ( כ ש ס ה ע י י י ה ז ( ג ע יר כ אדר .ואע״פ שלא * S I ' S נמל כו X יאחר כך יאו שהשנה ציינה י >• י שהיו שאר חכמיס אומרים ל ה מ ע נ ו ע נ ר ו ה הפוריס* !עד * 5 ש ה י י :ש ס מענרין™ , ° < ושונ אין מענרין !שם( .ש ו א ל י ן בהלכות הפסח .וכי מרחק להו לא צייתי לשלוחי נ׳׳ד ש כ נ י ש מ ע י מ י לעשות הפסח כסוף ל יאמי לזלזולי נחמן :שש. בחדשו לחדשי , , , , , . דאיכא זרעא חרפא המ״בכר מאדר: אלי יעשו שני אלייס <<״״• ׳ • י פז . .שמעבדין השנה ל י ה ו ש ע ע 2 חד ש חשנה• רוב אביב. רוב שיהו תבואות מתבכרות בו :שיש בו אסיפה. שמכניסין בו פירות לבית מפני הגשמים וכל הקיץ הן עשויות גדישין לייבש :ראשון למילהיה .למעשה המן: ישנא מ ן .ללא מ־א ־ממ־י׳ י ״ ־ לחדשים :טיבורים מניסן מנינן. בתמיה וכי רשאין ב״ד לישב ולעיין ב־יר־י ־ניני ,א! ו״ה ב־ישן! * : מעברין .אין מעיינין בצורכי צבור גי( להודיע לגולה שעיברו ב״ד את השנה שלא ישתכח הדבר עד אדר הבא: אבל מפני הדחק .שמפחדין שלא יגזרו נכרים׳( מלישב ב״ד או שצריך ,י , ! 7 , י הנשיא לחצר המלך ואין מעברין אא״כ ירצה נשיא כדאמר בסנהדרין )לף מתרומה; < > :ואעפ״כ אץ מעברין אלא אדר. ולהביאם^ ; ל הקימות* * צריך אין מוסיפין חדש על השנה אלא אדר שאתהלך י מה(.לימי ללישה נתיני )יומא חדשה לתדשו נהנאת עולות תמידין דכתיב שמור את חדש האביב חדש חדש שאתה צריך לחדש ומוספין מתרומה חלשה ,וזהו הסמוך לאביב עבר שיבא אביב גיסן )מגילה שם(. בזמנו :ה פ ס ק ח טיבורין .שכיון שקדשו את החדש לשם ניסן פסקה שנה שעברה מלהיות מעוברת עוד שאין תורה אור השלם . 1התךש הזה לכם ר א ש רשאין לעשות ניסן אדר שכבר נמסה דוךשים ראשון הוא לכם שנה אחרת לענין עיבור :ה ם הטידו. לחרשי השנה :שמות יכ ב .2שמור את ח ד ש האביב רבי יהושע ור׳ פפייס שמעברים את ועשית פסח לין א ל ד י ך כי השנה כל אדר אם ראו ב״ד לאחר בחיךש האביב הוציאך יי הפורים שהשנה צריכה להתעבר אלהיך ממצרים לילה: דברים טז א מעברין אופה :שהיו אומרים עד .3אך בחמשה ע ש ר יום הפורים .לפי שהיו חכמים אומרים ואילך הפורים שכבר מן בדבר לפני נתישבו בחמץ.אא״כ לזלזולימעברין לתךש השביעי באספכם שאין אחי בהלכו׳ ברביםזו: לדרושלעדות הוזקקו הדרשנים הפורים לכך התחילו * י י ? * נ ש 2 את חג יי שבעת ימים ביום האביב איזהו ה ד ש ש י ש בו אביב הוי אומר זה ניםן וקרי ליה ראשון ואימא אייר בעינא אביב ואימא וליכא רוב אדר בעינא חםדא מהכא השביעי א ך בחמשה עשר יום לחדש באספכם את תבואת הארץ איזהו חדש שיש בו אסיפה הוי אומר זה תשרי וקא קרי ליה שביעי ואימא מרחשון ומאי שביעי שביעי לאייר בעינא אסיף וליכא ואימא אלול ומאי שביעי שביעי לאדר בעינא רוב אסיף וליכא מידי רוב אסיף כתיב אלא אמר רבינא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי קבלה למדנו עשר 4 ם א ב בשנים ח נ ש ל קא ה ע א ש ל י י מיידי. אמר קא ה ו ן ח א ל ה 3 p ש ד M , , יקשיא להא יאמר לרגלים אביב לעיל טון שעברה עליו שנה בלא וליכא מידי רוב אביב כתיב אלא אמר רב 3 ש ר י ה ל י ת מ ב א י י ח ש ביום עשרים וארבעה לעשתי ה ד ש הוא ח ד ש שבט רבה בר עולא י , . ,, . לא קא מיידי .לקמן )ל׳ יב) (.נ( גבי אחל ותלקה אםתר אל המלך אמר מהכא בתשרי ר״ה לירקות ולא קתני לנלרים אחשורוש אל בית מלכותו בהדש העשירי כלקתני בברייתא משוס דמתניתין הוא ה ד ש טבת רב כהנא אמר מהכא בהפסקה לא קא מיירי: בארבעה לחדש התשיעי בכסלו רב אחא בר מראשית השנה .לקמן )ל׳ ח(. יעקב אמר מהכא ויקראו סופרי המלך בעת אמרינן לזה תשרי: לא ימםרם יפה יפה. שמא ההיא בהדש השלישי הוא ח ד ש סיון רב אשי פלוגתא לתנאי היא בסוף אמר מהכא הפיל פור הוא הגורל לפני המן פרק הבית והעליה »ב״מ ל׳ קיח (.גבי מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא שומרי ספיחים בשביעית אי מתנלב ח ד ש אדר ואיבעית אימא מהכא בחדש שומר חגם וקצת תימה לפריך הכא הראשון הוא הדש ניםן וכולהו מאי טעמא פשיטא במילתא להויא פלוגתא לתנאי לא אמרי מהאי דלמא מאי ראשון ראשון ושמא יש לחלק להכא ליכא למיחש כולי האי כמו בשומר: למילתיה ותנא דידן בשנים קמיירי בהדשים לא א י ן מעברין השנה לפני לא קמיירי :ולעיבורין :לעיבורין מניסן מנינן והתניא 8 8 א(א ד״ה ואם עיברוה אינה מעוברת אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ר״ה מיד כ ו א ע פ ״ כ אין מעברין אלא א ד ר אמר רב נחמן בר יצהק מאי עיבורין הפסקת נ עיבורין דתנן נ( ה ן העידו ישמעברין השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים מ״ט דמאן דאמר ע ד הפורים כיון דאמר מר ״־שואלין בהלכות הפסה קודם . לפסח . . שלשים יום אתי לזלזולי בחמץ ואידך מידע יריע בחושבנא האידנא תליא ותנא מלתא דידן וםברי בהתחלה הוא חושבנא קמיירי שקלים :מנלן א״ר יאשיה אמר קרא דלא בהפסקה דשתא מעברתא סליק לא להו קמיירי: לרבנן ]לא פריך הש״ס גני[ לירקות ^ ?»71° 2? £ לא אמאי ]ותנא י״נ אס כן דילושייר תנא לתלמודא למימר נלריסהוי חשינ נמי לא הכא ליה לס״ל אלא[ נהפסקה לא קמיירי אלא לפני ושייר נואהא קאמרי רלקמן להבא נמי סמך אתירוצא[ נהפסקה לא קמיירי: גליון הש״ם תום׳ ד״ה שמא וכוי ליכא לםיהש כול• האי .עיין יומא לה עי׳ב תוס׳ ל״ה ניחוש: הגהות מהר״ב רנשבורנ א| רש״־ ל״ה עינורין מניסן מנינן כוי ולעיין נצרכי עינור השנה כניסן כצ׳׳ל: עד ולתרומת 10 11 רבינו הננאל ובכור בעל מום משעה שנולד שראוי לאכילה והוא דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו ,מונין לו שנה משעה שנולד .תנו רבנן באחד בניסן ראש השנה לחדשים כול׳ מנא לן. דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה ונדחה .ופירש רב חסדא ונדחו דבריו. ואמר רבינא דבר וח אינו מפורש בתורה אבל מפורש הוא בדברי קבלה ,וביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט וגוי. ואסיקנא ומתניתין דלא קתני לחדשים לא פליג ,אלא בשנים קא מיירי בחדשים לא קא מיידי .ילעיבורין. אוקימנא לחפסקת עיבורין. כלומר, כיון שהגיע ניסן נפסק עבור משנה וו ,כדתנן הן העידו שמעברין את השנה זאת עולת חדש בהדשו להדשי השנה תורה ח ד ש והבא קרבן מתרומה חדשה וגמרי שנה שנה מניסן עיברוה ,נפסק העיבור ושוב 9 ר א ש ו ן הוא לכם לחדשי השנה ולגמור שנה שנה מתשרי דכתיב ה ח טבת נ״נ נראה לקש!א להו אמאי כל אדר ,שהיו אומרים עד ז בשנת נהססקה כוי לקמן גני אתל. 6 הךאשון שבתון וביום הפסח הוזקקו השומעים לעשות פסח העימיני ^ wל ס ו ף ל׳ יום ואס יעברו ב״ד את השנה מ ר א ש י ת השנה דנין >שנה שיש עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים .4ביום ע ש ר י ו א ר ב ע ? לא יתקבלו דברי שלוחי ב״ד לשומעין לעשתי ע ש ר ה ד ש הוא לדחות את הפסח שכבר שמעו מן ואין ת י ן שנה ש י ש עמה הרשים משנה שאין עמה חדשים י> אמר רב לךךיוש היה ך ב ר יל אל הדרשני׳ :בהפסק׳ לא קאמיירי .בראשי ^ יייש יהודה אמר שמואל קרבנות צבור הבאין באחד בניםן מצוד ,להביא מן וכךיה בן ביב־הו בן ע הוא חדש מייד: קא לא דהפסקה שנים ז א זכריה לאניר: הנביא החדש ואם הביא מן הישן יצא אלא שהימר מצוה תנ״ה ״קרבנות צבור • .5תלקה אסר.־ אל המלך בחדשו לחדשי .חדשי יתירא לדרשה: הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן חחדש ואם הביא מן הישן יצא אחשורוש א ל בית מלכותו יפה בחיךש העשיךי הוא חךש אלא שהיםר מצוה ויחיד שהתנדב משלו כשדין בלבד שימסרם לצבור ״פשיטא מהו דתימא ליחוש שמא 1 קרמות ש ל ש קופות) :נ( תום׳ד״ה 7 דכתיב ם הלקוחים מתרומת 5 ״יאמרה קי דש׳׳׳ שקליס^״ראשו' ל״קי״ב ר רגלים ורגלים בלא שנה י״ל מכל מקום בחלשים לא קא מיירי: הם העידו .משנה היא בעליות )פ״ז משנה ז( ופ״ק לסנהלרין )ל׳ י :3ושם( גבי מ עברוה ביום ל׳ של אלר לאמר רב נחמן מעובר וקלוש ומקשי ליה רבא מכלי מסורים לפסח תלתין יומין הוי ומפורים לרשינן ומרחקים להו אתי לזלזולי ה״נ ה״מ בהלכות הפסח וכי מטי ריש ירחא לאקשויי אמתניתין לעליות: בהפסקה הגהות הב״ה 5 שבע לא הפורים .ואם נשלם אדר ולא אין מעברין שנה זו .ותנא דידן בהתחלת השנים סיירי, בהפסקת עיבור מזו השנה לא מיידי .ולתרומת שקלים. פירוש ,בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה ,וכשלש קופות של שלש שלש סאים היו תורמין את והתרומה הלשכה. הראשונת של תרומת שקלים היתה באחד בניסן כר׳ טבי ראמר קרא ואת עולת חדש בחדשו אסתר ב טז למלכותו: .6דהי בשנת ארבע לךריוש המלך החת ד ב ר ין א ל זכוץה בארבעה ל ח ר ש התשעי בכסלו :זכריה ו א ד .ויקךאו הפרי קרבן דתניא קרבנות הצבור הבאות באחד בניסן מצוה להביא מן החדש, וגמר שנה שנה מניסן .וכי המלך בעת ההיא בחךש השלישי הוא חירש םיון בשלישה ועשרים בו ויבתב ככל א ש ר ציה מרדכי א ל היהודים ואל ואם הביא מן הישן יצא ,אלא שחיסר ]מצוהן .ויחיד שהתנדב משלו כשדין ,ובלבד שימסרם לצבור. האחשדךפנים ־הפחית ושרי המדינות א ש ר מהדו ועד בוש שבע ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה בכתבה ו ע ב ועם בלשנו ו א ל היהודים ככתבם וכלשונם :אסתר ח ט .8בחדש הראשון הוא ד1ךש ניסן בשנת שתים עשרה ל מ ל ך אחשורוש הפיל פור הוא הג1ךל לפני יזמן מיום ליום ומחדש לחךש שנים ע ש ר הוא ח ד ש אדר :אסתר ג ז .9ונםכיהם חצי ההין יהיה ל ? ר וקזלישת מ י ן לאיל יךגי/נת ההין לכבש יין זאת עילת ח ד ש בךזךשו לחרשי השנה :במדבר כח יד .10החדש הזה לכם ר א ש ךוןשים ראשון הוא לכם לחרשי השנה :שמות יב ב .11א ר ץ א ש ר י; אלהיף ד ר ש אתה תמיד עיני ין אלהיך בה מרשית השנה ו ע ד אחרית שנה :דברים יא יב לחדשי השנה, חדש והבא מתרומה חדשה, וכתיב ביה בניסן ראשון הוא לכם לחדשי השנה, ז: עין משפט נר מצוה מ א מיי׳ פ״ז מהלכות תמידץ הל׳ ג סמג עשין קצט טוש״ע יו״ד סי׳ רצג סעיף א: מא ב מיי׳ שם ס״ח הל׳ א סמג עשין יא יב: רבינו תננאל ותגא דידן כיון דק תגי אם הביא יצא לא פסיקא ליה. ויש אומדים אף לשכירות בתים ,ראש השנה גיסן. דתניא המשכיר בית לתברו לשנה ,מונה י״ב חודש מיום ליום .ואם אמר לשנה זו אפי׳ לא עמד אלא באחד באדר ,כיון שהיגיע יום אחד בניסן לו ושלמו שלשים יום עלתה בשנה חשוב דאפילו למ״ד לו שנה. יום אחד שנה ,שאני הכא דלא טרח אינש ואגר ביתא לבציר מל׳ יומין .ואקשינן ואימא ראש השנה לשכירות בחים תשרי .ודחינן התם בתשרי כי אגר לכולהו אינש ימות אגר .ותנא ביתא הגשמים ותנא דידן קמא הברייתא בניסן נמי אגר שכיחי קיסרי ולא א(לתלתין יומין ותו לא. ובאחד באלול ראש חשנה למעשר בהמה ר׳ אלעזד ור׳ שמעון אומרים באחד בתשרי. לר׳ ואוקימנא מאיר דתנן בבכורות פרק מעשר מאיר בהמה ר׳ אומר באחד באלול ראש השנה ואקשינן בהמה. למעשר אוקימנא והא רישא ר׳ שמעון ,דאמרינן ולרגלים מני ר׳ שמעון רישא ר׳ שמעון היא נפקא מיניה לנודר כולי. כדאמרינן ,וסיפא נמי ר׳ שמעון ,דקתני סיפא ר־ אלעזר ור׳ שמעון אומרים באתד בתשרי ,ומציעהא ־׳ מאיר .ופריק רב יוסף לעולם היא מתני׳ רבי ־נסב ליה למתניתין אליבא ־תגאי .וברגלים סבר לה :ר׳ ובמעשר שמעון, כרבי :המה סבר לה !:איר .ומפגי מה שביק ־׳ עקיבא דדייק־ דבריו :בכורות מעשר פרק :המה באחד בתשרי ר״ה :מעשר בהמה ,וסתים לן 1 ןתמא כר• מאיר דפליג טובא, יליה ,קשיא לן זדא ,דר׳׳מ תלמיד ]דר״ע[ עא .ועוד קיימא לן בכל זקום הלכה כרי עקיבא ^ ל ו מחברו .ואשכחנא :הדיא אמר תמן ר׳ וחנן מפי שמועה אמרה, זפי חגי זכריה ומלאכי, לפיכך לא דחאה בן עואי 'גמרי אלא אמר האלוליין ?תעשרין בפגי עצמן .אי :כי אמאי קתני ארבעה הא חמשר ,הוו למלכים לרגלים שנים ,שזה באחד :ניסן והוא ראש מלכים, שנה אבל לרגלים באלול ובאחד :חמשה עשר בגיסן הוא. באחד חשרי ובט״ו בשבט ,הרי ״ה( ]ה׳[. ופריק רבא ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מםורת הש״ם יפה יפה .בלב שלם :והנא ד י ק .ללא תניא במתני :כיון דקחני לא פםיקא ליה .צריך ללקלק אי הוה מצי לשנויי כלמשני לקמן אם הביא יצא לא פסיקא ליה .מילתא לליחשבה בראשי שנים: כי קא חשיב מילי ללא תלי במעשה: הכי גרסינן תנו רבנן המשכיר ביה לחצירו כוי ולא גרסינן מנלן. עלתה לו שנה .ולא אמרינן הלמיס מוליעיס י( והרי המעות ללאו מקראי יליף למלרבנן הוא :אלא באחד באדר .אבל בבציר מתנה או פקדוןח(: מהכי לא אמרינן עלתה לו שנה ורר ולרגלים מני .פי׳ והא לאמרי׳ בה שנה שלימה לליכא למימר לאלעתא בגיסן באחל בדשא לא ימסרם לצבור יפה יפה קא משמע לן לההיא שתא אגרה ללא טרח אינש ר׳׳ה לרגלים דהיא נשנית סתמא ומני ותנא רידן כיון דקתני אם הביא יצא לא למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין: היא ומשני ר״ש היא ופריך דשא פםיקא ליה :ויש אומרים אף לשכירות בתים: ואימא תשרי .ר״ה לשכירות בתים. דאמר ארבעה ראשי שנים הן ראש תנו רבנן המשכיר בית להכירו לשנה מונה אס לא עמל אלא באחל באלול כיון השנה למלכים ולרגלים וסיפא הא שנים עשר חודש מיום ליום ואם אמר לשנה שהגיע תשרי עלתה לו שנה :ומשני דאמרי רבי אלעזר ור״ש אחד בתשרי כי אגר איניש ביתא• סמוך לתשרי ופריך רישא וסיפא ר׳ שמעון זו אפילו לא עמד אלא באחד באדר כיון לכולהו ימי הגשמים אגר :וה״ק ומציעתא רבי מאיר רבי היא פי׳ רבי שהגיע יום אחד בניסן עלתה לו שנה ואפילו דברייתא .ללא אמר לשכירות בתים: תנא מתני׳ ושנאה אליבא דתנאי וסתם למאן דאמר >יום אהד בשנה השוב שנה קינורי .עבים מתקשרין וגשמים יורדין לה כוותייהו אי הכי דחד תנא כמו שאני הבא דלא טרח איניש למיגר ביתא והד כימות הגשמים :ולרגלים מגי רבי שנאה מתני׳ ונסיב לה אליבא לבציר מתלתין יומין ואימא תשרי סתם ר״ש .דהא אליביה אוקימנא דאית לתנאי א״כ מה זה דאמר ארבעה כ י אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמים ליה כסדרן לבל תאחר :סיפא ר׳ ראשי שנים הן חמשה הוו דבשלמא אגר ותנא קמא דברייתא ותנא דידן בניסן נמי אלעזר ור״ש אומרים בא׳ בתשרי: אי ר״ש הוה תני בהדיא בדשא לא רבי היא .הוא אמרה למתני׳ ונסיב הוה רק ארבעה דאיהו ר״ש לא סבר מישכח שכיח קיטרי :באחד באלול ר״ה מילתיה חדא כחד תנא וחדא כחד תנא: אחד באלול ר״ה לבהמה אבל)מ הא למעשר בהמה :מני רבי מאיר היא ) ד ת נ י א ( אי הכי .דחד גברא אמרה למתני׳ דאמרת דרבי נסיב לה אליבא דתנאי י׳ר״מ אומר באחד באלול ר א ש השנה ונסיב מילתיה חדא כחד תנא חמשה ותנא אחד באלול בשביל ר״ה א״כ למעשר בהמה ולרגלים מני רבי שמעון היא לאשי השנים נינהו אחד בניסן ונדו חמשה ר״ה הוו ומשני אמר רבא אימא םיפא ר׳ אלעזר ור״ש אומרים באחד בניסן ואחל באלול ואחל בתשרי וט״ו ארבעה לד״ה לר׳׳מ ארבעה דל רגלים בתשרי רישא וסיפא ר״ש ומציעתא ר״מ אמר בשבט הא ניחא אי מוקמת לה לרישא לר״ש ארבעה דל מעשר בהמה: רב יוםף >רבי היא ונםיב לה אליבא דתנאי כר״ש שפיר ללליליה ארבעה נינהו והרי" רגלים דלא חיילי מאורתא. ללית ליה אחל באלול אלא אי חל תנא ברגלים סבר לה כר״ש ובמעשר בהמה סבר אפילו ביום לא חיילי עד יום אמרינהו קשיא :אמר רבא .לעולם לה כר״מ אי הכי ארבעה חמשה הוו אמר שני למאן דאמר נדרים ונדבות אין רבי היא והכי קאמר אנא חמשה סבירא רבא ארבעה לדברי הכל לר״מ ארבעה דל מקריבין ביו״ט ומשני לאתויי מעיקרא לי ומיהו הכל מוליס לי בארבעה: מחייב וקאי בקונטרס פירש להביא רגלים לר״ש ארבעה דל מעשר בהמה ר ב לר״מ .לאית ליה אחל באלול לל קרבן מחויב ועומד הוא משעה שנדר נחמן בר יצחק אמר ארבעה הרשים ובהן רגלים ללליליה ברגל אחל עובר בבל והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא כמה ראשי שנים מיתיבי ש ש ה עשר בניסן תאחר כלתניא בברייתא ללעיל)ל׳ ל:(: הוקבעו רגלים לענין הקרבת הקרבן ר א ש השנה לעומר ש ש ה בסיון ר א ש השנה ולר׳ שמעון דל מעשר בהמה .לליתיה אלא לענין בל תאחר ומאורתא גמי אלא באחד בתשרי ובלאו מעשר נמי לשתי הלחם לרבא ליתני ששה לר״נ בר יצהק חייל ולא פי׳ pבשביל שיעבור בבל ראש השנה הוא :ובהן כ מ ה ראשי ליתני חמשה אמר רב פפא כי קא חשיב מידי תאחר משנכנס רגל שלישי בתחלת שנים .הלכך ניסן דאית ביה תרי חד דחייל מאורתא מידי דלא חייל מאורתא לא הלילה דהא לר״מ דאמר לעיל ברגל קחשיב ליה :ר״ה לעומר .לאכול מן אחד אינו עובר עד שיעבור כל הרגל קא חשיב והרי רגלים דלא חיילי מאורתא החדש מכאן ואילך :דיה לשחי הלחם. וה״ה לרבנן עד שיעברו שלשה רגלים וקחשיב <* כיון שצריך לאיתויי מעיקרא נתחדשה השנה להביא מנחות מן ובפרק ב׳ דביצה )ל׳ יט :ושס( אמר מיחייב וקאי והרי יובלות דלא חיילי מאורתא החדש שהעומר מתיר במדינה ושתי דאין מביאין תודה בחג המצות וקהשיב ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוהנן בן הלחם במקדש :לרבא .דאמר ארבעה ובעצרת אלא בחג הסוכות משמע לדברי הכל ליתני מתניתין שיתא :לרב ברוקא היא דאמר יימראש השנה הייל יובל דאם הביא בחג הסוכות בחול המועד נחמן .דאמר חדשים קא חשיב ניתני רב שישא בריה דרב אידי אמר כי קא חשיב דלא עבר והא דפירש כאן בקונטרס ה׳ דהא לא תכן סיון במתני׳ :מאורהא. מידי דלא תלי במעשה מידי דתלי במעשה דמאורתא חייל היינו לענין דאס משקדש היום :מידי דלא חייל מאורתא. מחויב ועומד לפני הרגל איכא כוליה לא קא חשיב והרי רגלים מידי דתלי כגון בט״ז בניסן לא נתחדשה שנה מן לגל ואס נכנס רגל וקא נדר אפי׳ במעשח וקא חשיב בל תאחר ממילא חייל החלש מערב על למחר לאחר שקרב ליל לאשון ליכא כולית לגל ואינו עולה והרבסיון :והרי רגלים .לקתני מתניתין לענין בל העומר וכן בששה למנין שלשה רגלים :מידי דתלי כמעשה .ולמאן דאמל )במנחות תאחר לקס״ל זמן בל תאחר לאו מאורתא הוא כשקלש היום חייל לף סח (.אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר מ״מ עד ]אלא[ על שתבא שעה שהיא ראויה להביא נלרים ונלבות ואין זאת יום הביאכם למצוה כדאמדנן במנחות פרק רבי ישמעאל לשם(: על שיקריב תמיל של שחר שאין קרבן קולס לו .ומשנינן לאתויי והרי מעיקרא מחייב וקאי להביא קרבן נדרו מהייב ועומד משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא הוקבעו רגלים לבל תאחר לענין הקרבת קרבן אלא לענין מיחל עליה בל תאחר ומאורתא נמי חייל :והרי יובלות .דקתני בראשי שנים דמתני׳ דלא חיילי אלא על ידי תקיעת שופר דב״ד ואינה אלא ביום דכתיב ביום הכפוריס תעבירו שופר )ויקרא כהו :רבי ישמעאל פוי .לקמן בפירקין )לף ח :>:מראש השנה חייל .ואינו תלוי בתקיעה הלכך מאורתא דר״ה חייל :דלא תלי במעשה .כניסת ראש השנה שלהן אינה תלויה במעשה אלא משהגיע היוס הוה ראש השנה ומתחדשת השנה למילתיה :מידי רחלי במעשה .כגון ראש השנה דעומר ושתי הלחס אין השנה מתחדשת להתיר חדש במדינה או במקדש אלא בהקרבת העומר וכבשי עצרת :והרי רגלים .קא סלקא דעתך שאין בל תאחר חל עד שתבא שעה הראויה להבאת קרבן נדרו נמצא שהוא תלוי בתמיד של שחר :ממילא קא חייל .משקדש היום: והרי , א( ]לעיל נ: יש״נ[, ב( נב׳׳מ קא: ע״ש(, ג( ]צ״ל דתנן[ ,ד( ]כנורות גז ,[:ה( ]מגילה ט :שנועות ד .חולין פד .קל ,[.ו( ולקמן ת ,1:ז( ]נ״נ עת .וע״ש נתוס׳[ lp ,נעיין קדושין מו :נ״מ כוו,[. הגהות הב״ח )א( נמ׳ דלא חיילי מאורתא וקחשיכ)כיון שצריך( מא״מ ונ״ב רש״י לא גרס להו וכן הוא נמוס׳) :ג( תום' ד״ה ולרגלים נו׳ אנל השתא דאמרת דרני: א נ ( ג( מוםף רש׳׳י ש מ א לא ימסרם לצבור יפה. יפה נלנו יהא לא שמא יפה למסור יפה נלנ שלם ,דנוח לו שיקרנו משלו לנ־נז קיח.1 . ר ב י היא אליבא לה ונסיב דתנאי .מתניתין רני סתמה לפי דעתו וגסינ מילתיה כי הגי תרי תנאי, כחדא כמר שראה דנריי של זה בזו ושל זה כזו )חוליו פ ד ( .דל .הסר !סוכה נו.(: ה א ב רבינו חננאל )המש־( ובהן כמה ראשי שגים, ולמלכים ולרגלים בחדא חשיב להו .ואותביגן עליה מהא דתניא י״ו ראש שנה בגיס; לעומר, ו׳ בסיון ראש השנה לשחי הלחם ,לרבא ליתני ששה, ד׳ דמנתי׳ ,ועומר ושתי הלתם ששה .לרב נחמן דמוקים לה למתני׳ בד׳ ליתני הי, חדשים דהא סיון ליתא במתני׳ .ופריק רב פפא תנא ד׳ תשיב דידן לא מאי אלא דחייל מאורתא ,כגון הא דקתגי למלכים ואוקימגא לשטרות .כלומר ,משחשך השמש ונכנס אחד בניסן יכתב אם חוב שטר ]ו[כותב זמנו ,שנה שנייה כותב, לא אע״פ האיר העומר היום. שעדיין אבל הלחם ושתי שאין מצוותן אלא ביום ולא בלילה ,לא קתני. במתניתין ולא ואקשינן דקתני רגלים והלא אוקימנא אלא למעבר בלא תאחר מפני שלא הקריב והקרבת הקרבנות נדרו, ביום תן ולא בלילה )לא( ]ו[קתני) .ואקשינן והלא רגלים דקתני במתני• ולא אוקימנא אלא למעבר בלא )מפניו תאתר( ןומשני נהי[ דהקרבה ליתא אלא ביממא )הלתא( ]הבאת[ הקרבן לירושלים בליליא מי ליתא. אלא דאתא לחוג ולא כיון אייתי איתייב ליה כאילו עבר עליה מעיקרא .ואקשינן והרי יובלות דקתני ביום הכפורים וגוי, תעבירו דהוא ביום שופר ולא ארבעה[ לדברי הבל ,לר־ מאיר דל רגלים ,כלומר חסר רגלים מן המשנה לגמרי ,גשארו לו ]ארבע ,אחד בגיסן[ בלילה ,וקתני במתני׳ .ופרקינן מתני׳ ר׳ )שמעי( ]ישמע׳[ היא דאמר מראש השנה חייל יובל ,ראש השנה מאורתא הוא ימעון דל מעשר בהמה כולי ,חסר מעשר בהמה מאתד באלול ,נשארו למלכים ולרגלים שנים ,ובאתר בתשרי ובט״ו עומר ישתי הלחם דתליין במעשה ,כגון עומר דתלי בקצירה ,ושתי הלחם בלישה ואפייה ,הא לא קא תשיבי .והרי • מעשר בהמה אחד בתשרי .רב נחמן בר יצתק פריק ואמר הכי קתני ,ארבעה חדשים והם ניסן ואלול ותשרי ושבט, תאחר ממילא קא חייל .כלומר אינו מתחייב לבל ]תאחר[ אלא אם לא יביא הקדבן ,ואיחור הבאח הקרבן אינו מעשה. י מלכים ,ואתד באלול ]ר״ה לןמעשר בהמה ,ואתר בתשרי ראש שנה לשנים ובשבט ר״ה לאילן ,הרי ארבעה .לר׳ שבט הרי ד׳ .אבל מעשר בהמה בפירוש חולק עם ר׳ מאיר במם׳ בכורות פרק מעשר בהמה ,וסבר ראש שנה א( נראה מזה למפרש כפי׳ הרשנ״א ז״ל נחייושיו כאן ועי׳ היטנ נש״ך ונשעה״מ נס״מ סי׳ שי״נ ודו״ק. דתייל .רב שישא פריק כי קחשיב תנא דידן מידי דלא תלי במעשה אלא כיון דתל הזמן גוהג כגון הללו כמוןלם .אבל רגלים דאוקימגא לר׳ שמעון ולחייב בו לגודר בבל תאתר ,והקרבת הגדר מידי דתלי במעשה הוא וקתגי .ופרקיגן בל מםורת הש״ם ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה ח. והרי יובלות .יש מימה מאי ס״ל הא לא מיתוקמינן כלל אלא לרבי ] (6בכורות גג ,[:ב( ]ע״ז והרי יובל .שהוא תלוי בתקיעה :ר ב אשי אמר .האי דלא חשיב י .ושם איתא רב מסלא ישמעאל בנו של ר״י ב״ב לקמן :ל(]באחד בשבט כבית במתניתין אלא ארבעה לפי שלא מנה אלא ראשי שנים הבאים בראשי אכן מתירוצו ואיבעית אימא שמאי .פי׳ בתמיה[ :שלשה לדברי הכל ואחד כשבט מחלוקת. ר״ח כרבי זירא וכו׳ מוכת חדשים ואין רגלים מן המנין אלא כדאמרינן רגל שבו ולהכי לא תני הא לא מתוקמא כדיש ללית ליה אחד באלול אלא כר״מ אתיא ללימא וגרי״ף וברא״ש נמי ר״ה דעומר ושתי הלחם :ופרכינן א״כ באחד בשבט .סתם לן תנא להכא איתא רנ פפא[, »>]ואכתי[ צריכי למימר מסיב לה ג( ]לעיל נ .וש׳׳נ[ ,י( ]שס[ ,בדשא כב״ש דאי כב״ה הא אמד אליבא לתנאי דלרגליס לא מיתוקמא ה( ]לעיל ג ,[.ו( ]פסחים בט״ו בו :ה״ק כוי .תנא דמתניתין והרי יובלות ר׳ ישמעאל בנו ש ל רבי יוהנן בן קא :כתונות ת ,[:ז( הצאן. ברים נלקמן סתם ברישא אחד בשבט בראשי שנים ברוקה היא <י« ורב אשי אמר ארבע ראשי כר״מ :לבשו י :מ .ע״ו ת ,[:ח( נלקמן יב ,[.נו( ]לקמן לד [.והדר פ ד ש ואזיל בסיפא באחד בשבט מתרגמינן יעלון דוכרייא עילוי ענא השנים הם שהן בארבע ראשי חדשים באהד ביצה טז .סנהררץ יא ,:ר״ה לאילן דברי ב״ש למימרא דהא והוא לשון נקיה <(ובקונט׳ מפרש לקמן י( רשי׳א ,כ( נכלאיתא דסתם בדשא ארבעה ראשי שנים בשבט כב״ש ה״ק שלשה לדברי הכל באחד )ל׳ יא (.לגבי הא דאמר רבי יהושע בבכורות ל׳ ח ,[.ל( ת״י, בשבט מחלוקת ב״ש וב״ה :ר׳ אלעזר ור״ש מ( מ״י ,נ( והוא תלמול בראשי חדשים לאו ד ב ד הכל היא בניסן נברא העולם דקאמרינן באותו ערוך ונת״י אינו .העתק אלא אב״ש קאי :׳(]שלשה לדברי הפל. אומרים באחד בתשרי :א״ר יוחנן ושניחם הפרק זמן בהמה וחיה שמזדווגיס זה מיחלופי גרסאות ,ס( ת״י, לאו דוקא[ דהא אחד באלול נמי פלוגת׳ עם זה ובכאן לא פירש כן: מקרא אחד דרשו שנאמר ל ב ש ו ברים הצאן (15בס״א :והתסי׳ה, באחד אומרים ור״ש דר״א היא סמוך לגמרו עשודו .ואע״ג דתנן ועמקים יעטפו בר יתרועעו א ף ישירו ר״מ בתשרי ]אלא אב״ה קאי[ :לבשו כרים בפ״קדמעשרו׳מל״ג( התבואה םבר אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים הצאן .מקרא הוא בספר תהלים והזיתים משיביאו שליש מ״מ אין דרך תורה אור השלם יעטפו בר ואימתי עמקים יעטפו בר באדר לבשו כריס הצאן ועמקים יעטפו בר ללקטם אלא כשנגמרו :מה מעשר .1ל ב ש ו כרים הצאן מתעברות באדר ויולדות באב ר״ה שלהן הצאן כרים לבשו ישירו. אף יתרועעו דגן ר״ה שלו תשרי .כדתנן בסירקין בר ןעטפו ועמקים אלול ר׳ אלעזר ור״ש אומרים אימתי לבשו יתרועעו אף ןשירו: מתלבשות הכבשים שמתעברות :יעטפו )לף ג (.ולירקות דהיינו למעשר כך תהלים סה יד בר .שהזריעה צומחת וניכרת יפה: כרים הצאן בזמן שיתרועעו א ף ישירו אימתי מפרש בגמ׳)לף ע (.ומיהו לא מפרש .2ע ש ר ת ע ש ר את כ ל תבואת ז-עף היצא יתרועעו אן* ישירו .בניסן כשיגיע זמן מנלן ושמא נפקא לן מדכתיב עשר שבלים אומרות שירה בניסן מתעברות בניסן השךה שנה שנה: הקציר והתבואה בקשים שלה והרוח תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה ויולדות באלול ר״ה שלהן תשרי ואידך נמי דברים יד כב מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע שנה שנה וגמר שנה שנה מתשרי .3א ר ץ א ש ר •ך אלהיף הא כתיב יתרועעו אף ישירו ההוא באפלתא ד ר ש אתה תמיד ע ע י יי הקול ונראות כמשוררות :זמן עיבור דכתיב מראשית השנה כדלקמן )ע׳׳ב( דהויין בניםן ואידך נמי הכתיב ועמקים אלהיך בה מרשית בהמה דקה חמשה חדשים׳( :ר״ה שלהן גבי לשמיטין»]ועי״ל דטעמא דבתשרי אחרית ועד השנד יעטפו בר ההוא בהרפייתא דאתיין מאדר דברים יא יב אלול .דסמוך לגמרו) 0זמן חדש וישן כדפירש רש״י פ״ב דכתובות )לף כה(. שנה: הצאן כרים לבשו כדכתיב לר״מ בשלמא שיתרועעו. בזמן השנה: לחידוש שלהן שופר בד1דש תקעו .4 דלא נתחייבו ישראל במעשר עד כבסה ליום תגני: השיבולים :ההוא באפלחא .יש לך בזמן שעמקים יעטפו בר ואיכא נמי יתרועעו שהתחילו למנות שמיטין א״כ מעשר תהלים פא ד צאן המעטיפות ומתאחדות לקבל בשמיטין תלה רחמנא ושמיטין הר אף ישירו אלא לרבי אלעזר ור״ש איפכא זכר עד ניסן אבל רובן מאדר הוו: תשרי ר״ה[ :רב חםדא כר׳ זירא. מיבעי ליה לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו גשלמא לר״מ .דדדש קרא כדבתיב דמוקים ליה למתני׳ לתקופות והא דלא אף ישירו ואיכא נמי דעמקים יעטפו בר הגהות הב״ה לבשו כריס :ואיכא נמי .מיעוטא תנא תשרי ר״ה למלכי אומות העולם ) (6גט׳ בנו של ריני׳ב אלא אמר רבא דכ״ע לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו עד כריס מתלבשות שאץ משוס דבאומות העולם לא קמיירי: אמר: היא רב אשי שעמקים יעטפו בר באדר והבא בהאי קרא )ב( רש״י ד״ה ר״ה שלהן השיבולים :אלא לר״א .דאמר רובא לתקופות בר״א דאמר בתשרי מעשרות ת ע ש ר איבשני עשר קמיפלגי אלול .לסמוך לגמרו הוא בניסן ומיעוטא באדר איפכא מיבעי העולם. נברא זמן) :ג( ד״ה קראי אתא לאשמועי׳ דברי נחמיה ליה למיכתב :מעשר דגן ס מ ו ך הכתוב מדבר אחד מ ע ש ר בהמה ואחד ומונין מולד הלבנה והתקופה מאחד בן חבליה דאמרן בריש לגמרו עישורו .ר״ה למעשרות תשרי בתשרי ורבי יהושע מונה מניסן ויש מ ע ש ר דגן ר״מ םבר מקיש מ ע ש ר בהמה פרקין הס״ד) :ד( תום' דהכי תני ליה לקמן)לף יב (.בברייתא נפקותא מרובה בדבר במה שקודם למעשר דגן מה מ ע ש ר דגן סמוך לגמרו דייה לתקופות כוי לאחר ימות דכל הוא לגמרו סמוך ותשרי שצרפו כל השעות הימים מנין של זה למנין של זה חצי שנה והא סמוך לגמרו אף מ ע ש ר בהמה עישורו של כל: החמה מניחם ליבש בגרנות שבשדות: דקיימא לן פרק כיצד מעברין)עירוכין עישורו ורבי אלעזר ור״ש םברי מקיש מ ע ש ר הלכהא למאי לשנים ר״ה בתשרי בא׳ ל׳ נו .ושם( דאין תקופת ניסן נופלת אלא בהמה למעשר דגן מה מ ע ש ר דגן ר״ה שלו מלכים שנות לתחילת לשטרוח. בארבעה רבעי היום אס בתחילת מוסף רש״י תשרי אף מעשר בהמה ר״ה שלו תשרי: כדפדשית בריש סרקין )לף ב:(. היום וכו׳ היינו משוס דהתם כולהו ל ש ט ר ו ת דתנן ש ט ר י קראי אחא לאשמועיק 0» .כדאמרן באחד בתשרי ר״ה לשנים :למאי הלכתא כר׳ יהושע דתניא בברייתא כוותיה חוב המוקדמין פסולין. ראה רש״י ומוסף רש׳׳י בדש פרקין )לף ג (:דברי נחמיה בן דשמואל סבר כ ד יהושע דלר״א בכ״ה ש ט ר י חוב אמר ר ב *פפא לשטרות דתנן לעיל נ .מתניתין אתי חכליה :ואי בעים אימא ר ב חסדא. באלול נברא העולם ולר׳ יהושע המוקדמין פםולין והמאוחרין כשירין וחתנן לאשמועינן .נתמיה ,כיון דאיצטדך לאשמועינן כדאמרן דמלכי בכ״ה באדר היינו דכשנברא אדם באהד בניםן ר״ה למלכים ואמרינן ״למאי דמתנימין נהכי עסקינן ולא מיתוקמא אלא נהט ,מאי אומות בתשרי לית ליה הא דרב בששי קדש החדש וזה טעם למחשבי הלכתא ואמר רב חסדא לשטרות לא קשיא אתי לאשמועינן הרי כנר פפא דפריש ר״ה לשנים דהכא העבור לאחר שצרפו כל השעות כאן למלכי ישראל כאן למלכי אומות העולם שנויה ועומדת ידבר השנר לשטרות אלא כר׳ זירא מפני לה )י( והקפה»( של כל מחזורים שמסירין גמשנתינו שנור בפי הכל ל א שנו אלא אלא הא דאמר רב חסדא לפירושא דלשניס דמתני׳ דר׳ זירא ז״ט תרמ״ב פי׳ ז׳ ימים תשע שעות מתני ר״ה לשנים לתקופת חמה למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם תרמ״ב חלקים דרגילים לומר לפי ולבנה לומר שמונין לברייתן והילוכן שהיתה הלבנה נזופה ע״י שקטרגה מתשרי מנינן ר ב הסדא י>מתניתין אתא ומולדות החמה נשל[ תקופת ונהגה נזיפה בעצמה ז״ט תרמ״ב ולא אתא קראי הסדא רב לא לאשמועינן הלבנה מתשרי :ור״א היא דאמר מצימ טעם זה בכל מקום אלא זהו לאשמועינן ואיבעית אימא רב הםדא כרבי בתשרי נברא העולם .לקמן בפרקין הטעם לפי שהמונה מבריאת העולם זירא מתני לה דרבי זירא אמר לתקופה ור״א <לף י :(:ר ב נחמן ב ר יצחק אמר. לא מונה ר״ה עד יום ששי שנברא אדם היא דאמר ״בתשרי נברא העולם ר ב נהמן בר ר״ה לשנים דתנן הכא לדין תנא הראשון ובשעה תשיעית נצטווה כדאמר יצחק אמר״* ל ד י ן דכתיב מ ר א ש י ת השנה ועד שהקב״ה דן בתשד את כל באי סרק אחד דיני ממונות )סנהדרין ל׳ לח(: העולם כל הקורות אותם עד תשרי אחרית שנה מראשית השנה נידון מה יהא ומסתמא אז קדש החדש ומשקדש הבא :דכתיב עיני ה׳ אלהין בה החדש ע״כ היה המולד ו׳ שעות קודם תקעו בםופה ממאי דתשרי חוא דכתיב השנה .הנגזרות עליה: מראשית דשית שעי מכסי סיהרא ונמצא המולד איזהו חג בהדש שופר בכםה ליום חגנו שהחדש בתחילת שחחדש 1 2 ג( ג ה ( א 3 4 נו( האסיף בצאת השגה וכתוב אחד אומר ותג האסיף תקופת השגה ,איזה הוא חדש שיש בו חג וחקופה ואסיף ושנה יוצא עין משפט נר מצוה מב א מיי׳ ס״ג מהל׳ משונה הל׳ ג: רבינו חננאל והרי יובלות ,שיש להן שופר תקיעת מעשה ושלוח עבדים והחזרת ממכר .ופרקינן מתני׳ ר׳ ישמע׳ היא דאמר מראש השנה )שני( חייל יובל, וחני כולהו אינן אלא ביום הכפורים .ופירק רב אשי פירוק אחר ואמר הכי קתני ,ארבעה ראשי שנים חן ,ג׳ לדברי הכל שהן ראשי חדשים ,באחד בניסן ובאחד באלול ובאחד הרביעי בתשרי .אבל באחד בשבט מחלוקת בית שמיי ובית חילל .ר׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים באחד בתשרי .אמר ר׳ יוחנן ושניהן מקרא אחד דרשו לבשו כרים הצאן וגוי, אימתי נעשו חצאן מלבוש לכדים שהן חטלאים, כלומר מתעברות ,בזמן בר. יטפו שהעמקים ואימתי מתכסים חעמקים מצמחי התבואה באדר, הילכך מתעברות כאדר ויולדות באב לח׳ חדשים. ראש השנה שלהן אלול. ור׳ אלעזר ור׳ שמעון אומרים בזמן ששיבולת אומרת שירה מתעברות. כלומר ,שחתבואה גדילה ובזמן ונעשית קמה, שחרוח מנשבת בהן נשמע הברה, בקול מתוכה וזו היא כעין שירה. ואימתי מגיעות בזה הגבול בניסן .הלכך מתעברות בניסן ויולדות באלול, ראש השנה שלהן תשרי. פירוש חדפתא ,הבכירות. האפילות. אפלתא, בשלמא האי קרא דייקא כרי מאיר שמתעברות באדר ,בזמן שהעמקים באדר, בר יעטפו ומישתכחי נמי א( באדר. בכירות שעומדות קמה ואומרות שירה .אלא לר׳ אלעזר ולר׳ שמעון איפכא הוא ,והכי הוה ליה למיכתב לבשו כרים הצאן ישירו, אף יתרועעו ועמקים יעטפו בר ,כלומר מתעברות בניסן בזמן ישירו. שיתרועעו אף ואיכא נמי עמקים ]יעטפו[ )כאפליאתא( בר, ]בחרפייתא[ .ופריק רבא באדר הכל לדברי מתעברות כדמפרש קרא, ובאקושי מעשר בהמה למעשר דגן פליגי ופשוטה חיא .באחד בתשרי ראש השנה לשנים .ואוקמה רב חסדא כרב זירא דאמר לחשבון ראש שנה תקופות ,ור׳ אליעזר היא דאמר כדבעינן למימר לקמן בתשרי נברא העולם. רב נחמן בר יצחק אמר ראש השנה לדין .דכתיב מראשית השנה עד וגוי, מראש שנה נידון מה יתא כסופה .וממאי דתשרי הוא ,דכתיכ תקעו בחודש שופר וגו׳ ופשוטה היא. ירושץלמי[ .לשנים מנא לן כ׳ןתוב אחד[ אומר וחג בו ,חוי אומר זה תשרי כוי. א( גראה דצ״ל יפנופו בר נאדר ומשתכחי נמי אפילות שעומדות קמה בניסן ואומרות שירה. עין משפט נר מצוה מג א מיי׳ פ׳׳י מהל׳ שמיטין הל׳ יד סמג עשי! קצא קצנ ולארן רסח: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה ח: בתחילת שעה ט״ו דהיא שעה שלישית של יום וסימן וי״ד פי׳ ביום שהחדש החדש כוי .וה״ק אם קבעו ישראל את חק החדש יהא משפט להקבי׳ה: אדם הראשון החדש נמצא שנברא העולם בכ״ה באלול ואותה שנה מלך וציבור .כשהקב׳׳ה דן אותם מלך נכנס תחילה :משפע עבדו. של תוהו שמונין משוס דיום אחד בשנה חשוב שנה וכשתדקדק על הגהות הב״ח )א( -שי״ דייה וקדשחס כוי והענרת שופר תרועה נחדש (3) :תום׳ ד״ה ולתקופות .כדפי׳ דיוס אחד נשנה תשונ שנה ולתקופה מניסן מונין ו מ ו ל ד תשרי נהר׳׳ד) :ג( תופ׳ ד״ה שהחדש כוי ולא רצה לאומרו דמוטנ כצ״ל ותינת סי׳ נמחק) :ד( דייה נעשרה כוי פריך דהא אמר רנ חסדא כצ״ל: )ה( בא״ד לרגלים והכא נמי מ צ י לשנויי הכי: מולד ניסן של תוהו שלפני תשרי של ניסן ברביעי בתשע שעות תרמ״ב חלקים שאתה צריך להשליך ב׳ ד׳ תל׳׳ח לאחריו ב׳ שעות ימים ד׳ תל״ח חלקים ומולד תשרי של תוהו שלפניו שנמצא ב׳ ה׳ ר״ד ולתקופה מניסן של תוהו מונין שהיתה התקופה בתחילת ליל ארבעה ונמצאת תקופת יישוב של תשרי של ביום אחריו ד׳ ט״ו שעות כדאמרינן בפרק כיצד מעבריף( אין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום וז׳ מוסף רש״י ש ה ח ד ש מתכסה בו. נראית אינה שהלננה כעליל לכל העולם ,דכתינ )סנתדויו תדש נכסה מתכסה יא (:שהלמה נו שאינה נראית לכל אדס אלא שמריח ליושני ליושני וערנית מזרח ולקמן כדאמר מערנ, כ ! עשריס יארנע שעות מתכסה סיהרא וביצה טז.!. הוי אומר זה ר״ה. שחנה נראש חלש ,אנל שאר חגים נאמצע החדש הם )סוהזריו שם( לאלו שאר יו׳׳ט כנר נחמלאה הלננה נמקצח ונראית נכל מקוס !ביצה שס!. כנסה ליוס תגנו ,אנחלש קאי ,תקעו נחלוש הלנגה שופר כשהוא מתכסה ניוס מגנו <שם; .מ ל ך נכנס תחלה .לפני הקנייה ללין <ע־ז ב .(:מ ש פ ט עבדו. שלמה המלך )שטן .מקמי ד ל י פ ו ש חרון אף .של הקנייה מפני פשעי צנור, שמא חס .ושלוס יפרע מן המלך כל סורחנו מפני החרון ;שם;. ומחצה נמצא דשתי תקופות ט״ו שעות ונמצא דקדמה תקופת תשרי למולד א׳ כ״ג פי׳ יום אחד כ״ ג שעות ונמצא דקדמה תקופת ניסן את המולד ז׳ ט׳ תרמ״ב דל חצי »()שעה( עודפת התקופה על המולד ה׳ י׳ תרמ״ב פי׳ ה׳ ימים י׳ שעות תרמ״ב חלקים וכשתצרף ה׳ י׳ תרמ״ב עם א׳ כ״ג עולה ז׳ ט׳ תרמ״ב והרי עכשיו נוהגין למנות מתשרי של תוהו שנות העולם כדפי׳ דיום אחד בשנה חשוב שנה ) (5ותקופת ניסן מונין מולד תשרי 3׳ ה׳ ר״ד וזקוקים ז׳ ר״א ור׳ יהושע דתניא לקמן )לף יב(. מונין לתקופה ולתולדות מניסן מתשרי והלא היו יכולים לברר הדבר דכ״ד שעות מיכסי סיהרא בין חדתא לעתיקא כדאיתא ׳(בסוף פ״ק דערטן )לף ט :ושס( והם מרחיקין המולד זה מזה 3׳ ד׳ תל״ח כולי האי אין ראוי לטעות דאיך יטעו בו שני ימים: שהחדש וערבית רבינו חננאל להסיר ט׳ תרמ״ב ודבר תימה הוא במה נחלקו לרחוקים ולשמיטין .מנלן ,דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון וגוי .וגמר שנה דכתיב שגה מתשרי מראשית השנה .וליובלות. אוקימנא לד׳ ישמעאל דסבר האי דכתיב וקדשתם את שנת החמשים שנה וגוי ,מלמד שמתקדשת שגת היובל מתתלתה, השגה. מראש כלומר דדאיק[ דייק ]נ״א: מלישנא יתירא מאחר דכתיב וקדשתם את שנת החמשים ,שנה למה בא, אלא ללמד שקידוש שנת היובל מראש השנה .ורבנן שחולקין על ר׳ ישמעאל אומרים למה בא שנה ללמדך כי היובל שנים אתה מקדשו ולא חדשים. תניא אידך יובל היא שנת התמשים שנה מה ת״ל, לפי שנאמר וקדשתם את שנח החמשים שנה ,שיכול שעות כגון לבני בו. שאין מתכסה שחרית לבני מערב הלבנה מזרח לפי נראית שקטנה היא סמוך לחדושה כפי׳ הקונטרס והביא ר״ת ׳(ראיה מויקרא רבה בפרשת אמור אל הכהניס דקאמר מ ה כ ם ה בו .לרחוקים כגון שחרית לבני מערב וערבית לבני מזרח לפי שקטנה היא סמוך לחידושה :אלא א ם כן קדשו ו׳ בסוף שעה י״ד היה המולד מאחר שלא היה ר״ה עד יום ו׳ שקידש יישוב שבו נברא אדם תמצא מולד מסורת הש״ם שלמה קאמר ליה :דליפוש חרון אך*. שהחדש וכתיב 1 בו מתכסה אומר הוי ר״ה זה כ י חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ת״ר כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מלמד שאין ב״ד ש ל מעלה נכנסין לדין אא״כ קידשו ב״ד ש ל מטה את החדש תניא כי אידך הק לישראל לישראל לאומות הוא העולם אין מנין מלמד נכנסין שישראל נכנם לדין תחילה הקרקע: וקדשתם החמשים שנת מ ה חייל .מטון שאמר שבע שבתות שנים שופר והעברת בחדש )א( השביעי יודע אני שהיא שנת החמשיס: משפט ולא כדרב לדין חסדא אידאמר ר ב חםדא מלך וציבור מלך שנאמר שמיטה מקודשת מר״ה ואסור בעבודת אלא לאלהי יעקב א״כ מה ת״ל כי חק לישראל תחילה עונות מגלן. לא נ פ ע ר י ם לבתיהם .דכתיב תעבירו לי ת״ל בשביל צבור: ששנת שופר וקראתם משתעבדין .דכתיב וקדשתס את שנת החמשיס :ועמרוחיהן בראשיהן .אס רצה לשוס עטרה בראשו להראות שיצא חפשי :שנים אהה מקדש .כששנת יובל עבדו נכנסה מצוה על ב״ד לומר מקודשת אורח ארעא למיקם מלכא אבראי ואיבעית כר״א בר״ש דאמר לקמן בפרק שני)ל׳ אימא חרון ולשמיטין: 2 משפט והדר דרור: ומשפט עמו מאי טעמא אי בעית אימא לאו מקמי מנלן דכתיב דליפוש 3 אף: ו ב ש נ ה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב 4 מראשית דכהיב שנח 5 השנה שנה ולגמור מניסן שנה ר א ש ו ן חוא לכם לחדשי השנה שאין עמח חדשים משנח ואין הדשים שנה דנין שאין נ, דנין שאין עמח חדשים עמח משנה שיש עמה הדשים :וליובלות :יובלות בתשרי הוא יובלות בי׳ בתשרי הוא באהד דכתיב מני ג, 6 ביום רבי הכפורים ישמעאל ברוקא היא דתניא תעבירו בנו 7 של שופר רבי הא יוחנן השנה :ואי אחה מקדש שום חדש. כל (.בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו ויליף טעמא מהכא: שנח שנאמר לפי וקדשחם דילפינן החמשים. אח מיניה שמתקדשת מתחלתה :יכול כ ך מחקדשס בסופה .אחר ראש השנה ותמשוך עד יום אס הכפורים: משמרין ואל אותה תחמה. שנה בתוך שלאחריה :שהרי מוסיפין מחול על קודש .כדאמרינן לקמן ןט [.בשמעתין: חייל יובל מיעוטא היא. ורבנן בן היא: וקדשתם את שנת ההמשים שנה מח ת״ל לפי שנאמר ביוה״כ יכול לא תהא מתקדשת אלא מיוה״כ ואילך ת״ל וקדשתם את שנת מלמד החמשים שמתקדשת בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא ה(א והולכת ״מתחילתה מכאן אמר ר׳ ישמעאל מ ר ״ ה ע ד יוה״כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיחן בראשיהן כיון שהגיע חוזרות יוה״כ ייתקעו לבעליהן ורבנן ״שנים ב״ד אתה בשופר נפטרו עבדים מקדש ואי אתה ושדות לבתיהן מקדש הרשים תניא אידך יובל היא מח תלמוד לומר לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים יכול כשם שמתקדשת והולכת מתהילתה כ ך מתקדשת והולכת בסופה ואל תתמה שהרי מוםיפין מחול על קדש תלמוד לומר 8 יובל היא שנת ההמשים שנת ההמשים אתה מקדש ואי אתה מקדש שנת החמשים ואהת ורבנן א( ן לקמן טז.ן ע״ז נ,: ב( ]לעיל ז .לקמן ט,[: ג( ]ערכין נח ,[.ד( ]קדושין מ:ז ,ה( ]לעיל ז ,[:ו( שגת קלא] (t ,:לקמן כד,[. ה( ןעירונין נו.ן] (P ,צ׳׳ל שנה[ ,י( וצ״ל לקמן כ:ן, נ ( ןוע׳ מוס׳ ניצה טו. ד״ה איזהו[ ,ל( ]צ״ל ל׳׳נ[, מ( )שטעות ט .חולין ס:ן, נ( ]וע״ע תוס׳ ניצה טז. דייה איזהו יתו׳ עירונין מ. ד״ה זכרון ותו׳ לקמן לה .ן, ס( ]עי׳ רש״אן, תורה אור השלם .1כי חיק ל י ש ר א ל הוא משפט לאלהי יעקב: תהלים פא ה .2ויהיו דברי אלה א ש ר התחננתי לפני יי קרבים א ל יי אלהינו יומם ולילה לעשות משפט עמו ומשפט עבדו י ש ר א ל דבר יום ביומו: מלכים א ח נט .3ובשנה השביעתשבת שבתון יהיה ל א ר ץ שבת לי; ש ר ף ל א תורע וכרמך ל א תוכ<ר: ויקרא כה ד .4א ר ץ א ש ר יי אלהיך ד ר ש אתה תמיד עיני יי מרשית בה אלהיף אחרית ועד השנה דברים יא יב שנה: .5החדש הזה לכם ר א ש חךשים ראשון הוא לכס לחרשי השנה: שמות יב ב שופר והעברת .6 תרועה בחדש השבעי ביום לחדש בעשור הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם: ויקרא כה ט ד .וקךשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור באךץ ל כ ל ישביה יובל הוא תהיה לבם ושבתם איש א ל אחזתו משפחתו אל ואיש ויקרא כה ־ תשבו: יובל הוא שנת .8 החמשים שנה תהיה לבם ל א תזךעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את מריה: ויקרא כה יא התם תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו והלא ניסן חדש ונכסה ויש בו חג אלא זה שחגו בו ביום ואין לך חדש שהוא נכסה ויש בו חג וחגו ביומו אלא תשרי ועוד מפרש ר״ת מתכסה מזומן כמו ליום הכסא יבא ביתו דבפרק חלק )סנהלרין דף צו 0גבי עמון ומואב שיבבי גליון הש״ם החדש ומנחתה ולא כתיב מלבד חטאת ועולה והקשה לו ר״ת דבריש תוספתא דשבועות תניא ל()לי( שעירים מקריבים ישראל בכל תד״ה וכוי. שהחדש ולס מפרש .עיין וה ומא ג ע׳׳א תד״ה אלא למ״ד: בישי דארעא דישראל הוו וכו׳ 5 והר״ר משולם מפרש שהחדש מתכסה בו שאין חטאת ר״ח קרב בראש השנה כדכתיב מלבד עולת שנה וחשיב י״ב בראשי חדשים ובאופן דמוסף דר״ה וחיות אשר הנה מרובעות יסד ר״א הקלירי מוספי חדש עשתי עשרה דהיינו פריס בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה ושעיר לכפר והשיב לר״ת שלא אמר שאין בו מוסף אלא מתכסה שלא הזכיר הכא חטאת בקרא דמלבד כמו שהזכיר עולה ועוד פי׳ מתכסה שאין מזכירין מוסף של ר״ח בתפלה משוס דאמרי׳ רשב״ג ה״ל בריה דבסים קליה עייל קמי תיבותא כי מטי לראשי חדשים אישתיק ולא רצה לאמרו)« פי׳ דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על הזכאי פירוש ההוא דר״ח קרוי חייב משוס דאמרי׳מ( אמר הקב״ה הביאו כפרה וכו׳ עכ״ל ור״ת רגיל להזכיר ולומר מלבד עולת החדש ולסיים ושני שעירים לכפר חד דר״ח וחד דר״ה<>: בעשרה בתשרי הוא .לרב אשי דאמר לעיל ארבעה ראשי השגה בד׳ ראשי חדשים מפריך )י( הא דא״ל רב חסדא לעיל רגל שבו ר״ה לרגלים <ה הוה נמי מצי לשנויי הכא הט: ורבנן שנת המשים אתה מונה. לרבנן כיון דאינה מתקדשת מתחילתה איצטריך ליה קרא להט ולא איצטריך למעוטי סופה מחמת דמוסיפין מחול על הקדש דהשתא מבציר בציר אסופי מבעיא וא״ת אדרבה כ״ש דצריך טפי משוס דכתיב בקרא שנה ואין כאן שנה שלימה אא״כ תמשך עד יוה״כ אחר ויש לומר דטון דלא שייך טעמא דתוספת ממילא בלא שוס יתור ממעטא מקרא דוקדשתם דמשמע דוקא שנת החמשיס: ואי בכניסתה תהא מתקדשת בראש השנה ויציאתה ]נ״א :וביציאתה[ תהא מושכת והולכת עד יום הכפורים ,שכן מוםיפין מחול על קודש ]נ״א :הקודשן ,ת״ל יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם ,אין קדושתה אלא עד ראש השנה. ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש׳׳ם א( נלריס סא .ערכין יב: לנ״ (5 פ״א שביעית מ״ל מו״ק ג :מבוס ח,: ג( נמנמו׳ » , [ .י( יומא פא ,:ה( ברכוח ח :פסחים סח :יומא פא] 0 ,:נראה שצ״ל המוכר שלהו לף לנ. וע״ש[ ,ז( נוע״ע מוס׳ ע״ז ט :ל״ה מאן[ ,ח( ]וע׳׳ע מוס׳ מ״ק נ :ל״ה שהרי[, ט( נירספ רש״א במקצע, י( ]אולי צ״ל כי היכי לאין[, כ( נלף ג,(: נצ׳׳ל ל( שנמות שניס[, ו ר ב ק .דלא ילפי מוקדשתס שתתקדש מתחילתה ולא איצטדך היא וא מונה שנת היובל שנת חמשיס לסוף יובל שעבר ואחת למנץ יובל ולאפוקי למעוטי סופה דרשי ליה הכי שנת החמשיס אתה מונה ואי אתה הבא ואי אתה מונה שנת היובל הבא אלא משנה שלאחר היובל :ולאפוקי שנת חמשים עולה לכאן ולכאן שנת היובל ושנה ראשונה לשמטה הבאה: אין צריך חריש לומר שביעיס .דעל כרחך וקציר אע״ג של דדשא דקרא בשבת קאי דכתיב ששת ימים סיפיה אשביעית קאי דאי אשבת חדש וקציר הוא דאסור שאר הגהות הב״ח מלאכות מי שרו: חריש של ערב שביעית .שלא יחרוש שדה אילן ערב שביעית חדש שיועיל לשביעית :וקציר של שביעית .כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית *אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית :ר׳ ישמעאל אומר מה חריש רשוה כוי .ולא דבר הכתוב אלא לענין שבת כדכתיב ביה וביום השביעי תשבות בחדש ובקציר תשבות בא ללמדך מה חדש אין לך חדש של מצוה ואפילו לזרוע לצורך עומר ושתי הלחם שהד אם מצא חרוש אינו חורש ואני אוסרו לך בשבת אף קציר שאני אוסר לך בשל רשות אני אוסר לך :יצא קציר העומר נליון הש״ם גט׳ ב״ם שיש כו שבות. ק״ל לרע״ק ללא לריש כן רליף משניעית .הא מזה לא מצינן למילף רק לץ תוספת לעט! איסור מלאכה אנל לענין עיטי ניוה״כ מנ׳׳ל להא אין ללמול עינוי ממלאכה נמה מצינו למה למלאכה לנוהג בשבתות ר״ט וצע״ג .וביותר ק׳ אפילו לענין מלאכה הא בשביעי׳ אינו אסור בתו׳ תרישה רק מלאוריי׳ וקצירה אבל לא נטיעה כמ׳׳ש תוס׳ ל״ה ומותר לרףמן וא״כ גיוה״כ ושבת בשארי תוספת מנלן מלאכות וצ״ע :רש״י ד״ה וקצ־ר וכו׳ אתה נוהג בה. עיין לקמן ל׳ יב ע״ב תלייה מנהנ :תום׳ ד׳׳ה וקציר של שביעית היוצא וכוי אבל אתה נוצר מן המופקר .עיי) סוכה ל׳ לט ע״ב תוס׳ ל״ה בד״א: שנת חמשים ראשונה לשביעית הבאה: שהוא מצוה .שאפי׳ מצא קצור מצוה לקצור דש לך ללמוד מכאן שדוחה את השבת :ע ד ע ר ב .לילה הוא ועד בכלל: כל האופל ושוהה הוי .דהט קאמר קרא ועניתם בתשעה אטלת תשעה אני קורא עינוי וטון דאטלתו עינוי חשיבא כל דמפיש באטלה ושתייה טפי עדיף דהא מדקאמר בערב על כרחך לא מקפיד אעינד דתשעה ו ט ק ד עינוי בתשעה אכילה ושתיה דידיה ק ד עינד: יובל ורבנן א שנת אתה מונה אתה ואי >דאמר שנת המשים עולה לכאן ולכאן קא לן משמע מנלן דתניא > אומר אינו נ שביעית וגו׳ 1 ודמוםיפין מהול הריש לומר שהרי כבר נאמר אלא לשביעית ב ג קדש על ב ה ר י ש ובקציר תשבות ר״ע צריך הריש של 2 ערב של וקציר ש ד ך לא תזרע שביעית הנכנם וקציר ש ל שביעית היוצא למוצאי שביעית ר׳ ישמעאל אומר ״מה הריש רשות אף רשות קציר קציר ייצא שהוא העומר מצוח ורבי ישמעאל מוםיפין מחול על קדש נפקא מנ״ל נפשותיכם לומר ליה מדתניא בתשעה יכול ״ ועניתם בתשעה הא כיצד את 3 בתשעה בערב אי בערב יכול ה וי״ו גרס דע״ז )לף ט :ושס( בשמעתא דתנא המשים דלא דאין שנת החמשים עולה לכאן ולכאן מדאמרינן בפרק קמא מונה שנת המשים ואחת לאפוקי מדר׳ יהודה א u • מדר״י .אומר ר״י אפ״ה הלכה כרבי יהודה דאמר מדר׳ יהודה דאמר .במסכת נדרים תעבוד )א( תום׳ ל׳׳ה שהרי כו׳ לחורש בשביעי׳ נ״ב פי׳ מוללה לחורש להיינו משקה מיס לזרעים נלאיתא ג׳ התס להליא גלף לנני תורש לאב מלאכה הוא ללקי עליה בשביעית לאבות אסר רחמנא ועיין ע״ב ינ בתוס׳ לף ונמ״ש לשס (5) :שם ל״ה ור׳ ישמעאל כו׳ פ״ק למועל קטן דעשר נטיעות הלכה למשה לד׳ מסיני והלכתא י ש מ ע א ל קראי לר׳׳ע וכיון להלכתא: אתה מוגה שנת החמשים אחת .בלא עין משפט תלמוד מ ש ת ח ש ך ת״ל מתחיל ומתענה מבעוד דבי אליהו גבי מאן דלא ידע בכמה שני בשבוע קאי נשקול מכל מאה תרתי ושדי וכל אפרטי הסוגיא כדבריו ועוד דסתס מתניתין דהכא אוקמא כרבי ישמעאל דפליג ארבנן דפליגי על רבי יהודה ועוד דלר׳ ישמעאל מקדשין חדשים ואנן קי״ל בכוליה הש״ס שמקדשין חדשים ור׳ יוסי נמוקו עמו קאי כרבי ישמעאל בפ״ק ]לקדושין[ )לף מ (:דאית ליה דיובל בתחילתו משמט ובערכין בסוף ]המקדיש דמאן )לף מ ז 0 שדהו[ מתחילתו דאית ליה משמט סבר לה כרבי ישמעאל דאמר מר״ה תשבתו כיצד 8 מהול ימים טובים מנין ת״ל שבתכם הא כל מקום על קדש נפשותיכם ליה שיש ור״ע בתשעה לכדתני מאי בר הייא בו שבות האי ועניתם עביד רב מוםיפין ליה מדפתי את מיבעי >דתני ה הייא בר ר ב מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה בעשירי האוכל בתשעה וכי מתענין והלא )ערטן לף יב ושס( לאפוקי דקאמר הכא ובערטן לאפוקי מדרבי לף פה (:אתקין רבא בגיטין מן יומא זמנו של שטר מוכיח עליו אע״ג דרבא גופיה כוותיה פסק ביש נוחלין )ב״ב דף קלו (.וכן בפ״ק דכתובות ןלף י (.לאפוקי דאורייתא דרשב״ג דאמר כתובה וקיימא לן כ״מ ששנה רשב״ג במשנתנו הלכה כמותו והיא משנה קי(:י(: בפרק בתרא שהרי ככר דכתובות נאמר )לף שדך יכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב ג(. אלא מתענין לומר כאילו דאמר בריש מועד קטן <לף )א( דחורש בשביעית לא לקי דקאמר מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה למאי הלכתא כתבינהו רחמנא למימר דאהני תולדות מחייב אאחרנייתא לא מחייב אלמא אפי׳ תולדות דכתיבי אבות דידהו לא מחייב אלא אהנך דכתיבי בהדיא וא״כ צריך לכתוב חרישה לאשמועינן דאסירא וי״ל דעיקר דיוקא מקציר ומדקצירה לתוספת חרישה נמי לתוספת״(: וקציר של שביעית .פי׳ הריב״א בקציר ספיחים שהביאו שליש בשביעית דאי דנזרע ביד בשביעית מלא תזרע נפקא ואכתי קשיא דהאי נמי מהן לא נזרע נפקא לן בפרק מקום שנהגו)פסחים ל׳ נא :ושם( לפי׳ ר״ת דאסר ספיחים אפילו קודם ביעור כדין נזרע ביד ואף באכילה ת ד קראי בספיחים למה לי ולפירוש רש״י דהתס ניחא וי״ל דססיחיס לא אזלינן בתר הבאת שליש ו ט אסרינן ספיחין מהן לא נזרע היינו דנלקטין בשביעית קמ״ל בחריש ובקציר ואי מהכא לא הייתי אוסר לאכילה אלא לסחורה קמ״ל הן לא נזרע: וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית .דוקא ט אורחיה אסור לקצור אבל ע״י שינוי מותר אפילו בשביעית כדאיתא בת״כ דדריש ואת ענבי נזירך לא תבצור בדרך בוצרין מכאן אמרו תאנה של שביעית אין קוצץ אותה ט> במוקצה אבל קוצה אותה בחרבה וה״נ תנן בפ״ח דשביעית )משנה ו( והא דתניא בתורת כהניס מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר 8 מופקר נמי כדרך בצירה אסור וע״י שינוי שלא בדרך בצירה מופקר ש ד ומשומר אפילו שלא כדרך בצירה נמי אסור ושומרי ספיחים בשביעית הגהות מהר״י לנדא א[ בציוני עין משפט אות ז׳ חסר מיי׳ ס״ג מהלכות נלריס הלכה ט׳ ועי׳ נכ״מ שס: דפרק הבית והעליה )ב״מ לף קיח (.שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן משום עומר ושתי הלחם א״כ אסור טון דמשומר ואמאי לא אמדנן מן המותר לישראל י״ל דלא היה שמירה ממש דלא היו צריכים לשומרה מבני אדם דמאיליהן היו פורשץ כשהיו יודעין שהן לצורך עומר ולא היו שומדן אותן אלא מבהמה וחיה ועוף: ורבי ישמעאל מוםיפין מחול על הקודש מגא ליה .תימה לר״ת הא אמדנן פ״ק דמועד קטן )לף ל ») (.הלכתא לרבי ישמעאל קראי לר״ע דעשר נטיעות הלכה למשה מסיני וכיון דהלכתא למשד ילדה ממילא זקנה אסורה ותירץ ר״ת דהכא מיבעי ציה בתוספת של אחר שביעית מנא ליה ובחנם דחק דטון דשביעית גופה מהלכה לא ילפינן מינה שבת ויוה״כ ד״ט דאין ( דנין ק״ו מהלכה והשתא לר׳ ישמעאל איצטריך קרא משוס שבת וי״ט ואיצטדך הלכתא למשד ילדה והא דלא , משני הט במו״ק׳( לר״ע דאיצטדך קרא ללמד על שבת וי״ט ויוה״כ משוס דמהלכה לא ילפי׳ דא״כ לא הוי ליה למכתב קראי גבי שביעית מוסף רש״י שנת חמישים עולה לבאן ולכאן .היא שנת יובל והיא שנת התחלת השמיטה הבאה ונמנית לראש יובל הבא 1ע־ז ט: וכעי״ז ע ר כ י ו יב. ולג.(. אינו צריך ל ו מ ר חריש וקציר ש ל שביעית .לעל כרחך בשביעית לשמיטה הכתוב מלבר ,לאי כלכתיב דאיוס השביעי קאי ,מאי שגא תריש וקציר לנקט, אלא הכי קאמר ששת ימיס תענוד ונשכיעי תשבות טון דלשביעית גופיה לא צדך אלא ללמד על אחדני: כל מה הל׳ ט: ט ו ג מיי׳ ס״ל שס הל׳ ע: ד מיי׳ פ׳׳ז מהל׳ מו סמג תמידין הלכה ו עשין קצט: ה מיי׳ פ׳׳א מהל׳ מח שביתת עשור הל׳ ו סמג לאוין מה ועשין לב טוש״ע א׳׳מ סי׳ תריו סעיף א נוסי׳ תרכל סעיף ג[: ו נטוש״ע א״ח סימן רסא סעיף ג[: ז א[ טוש״ע א״ח מט סימן תרל סעיף א: תורה אור השלם יהודה[ ומיהו אין ראיה גמורה מהא מדרבי לא תזרע .תימה הא איצטריך למאן לך ב מיי׳ ס״נ מהל׳ שמיטה הל׳ א וס׳׳ל .2ובשנה השביעת שבת התלמוד הכא ובפי ) 0א ץ נערכץ( עד ערב אין לי אלא יוה״כ שבתות מנין ת״ל בכניסתו י״ר סי׳ שלא: חיילא יובל ]אבל לא נראה דהא אומר דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר אלא י ביציאתו מנין מד שמיטין הלכה ז .1ש ש ת ןמים תעביד וביום השביעי תשבה בחריש ובקציר תשבית: יום מלמד שמוםיפין מהול על קדש אין לי ת״ל א מיי׳ פ״י מהל׳ טור מוכח יהודה דאשכחן בפרק המגרש )גיטץ מערב נר מצוה מקום שנאמר שבות .ואתא לרבות שביעית: ורבי עקיבא האי ועניתם מאי עכיד ליה .דר״ע הוה יליף כולהו משביעית שבת וי״ט ויוה״כ דכולהו מודו דתוספת יוה״כ דאורייתא כדאמדנן בפרק שואל )שבת לף קמח (:ובפרק המביא )ביצה דף ל (.וק״ק דבפ׳ מקום שנהגו )פסחים לף נד :ושם( בעי למימר דהא דיוה״כ ספקו אסור בבין השמשות שלו אייד ואמאי הא אפילו ודאי יום סמוך לחשיכה אסור בכניסתו או ודאי לילה סמוך ליום ביציאתו משוס תוספת וכמו כן קשיא בפרק במה מדליקין )שבח לף לל (.לתכן ספק חשכה אץ מדליקץ ושמא משוס דסגי בתוספת משהו נקיט הכי ועוד דרבן גמליאל דפרק קמא דמו״ק )לף ג (:לית ליה תוספת כלל דקאמר התם נמנו על שני פרקים הללו והתירום כלומר פסח ועצרת ומפרש בירושלמי שמות לד כא שבתון יהיה ל א ר ץ שבת ליז ש ר ף לא וכרמך ל א תזנ<ר: תןךע ויקרא כה ד .3ש ב ת שבתון לכם ועניתם נפשתיכם הוא את בתשעה ל ח ד ש בערב מ ע ר ב עד ע ר ב תשבתו שבתכם: ויקרא כג לב רבינו הננאל ולאפוקי מדר׳ יהודה דאמר שנת החמשים עולה למנין היובל ,ועולה למנץ שני שבוע .כלומר זורעין ה׳ שנים ,והיובל עולה למנין ששית ,ומשמיטין ופשטינ׳נן[ תשביעית. דמוסיפין מחול על קודש, בחריש מהא דכתיכ ואייר ובקציר תשבת, עקיבא חריש של ערב שביעית שנכנס בשביעית שביעית, של וקציר כלומר הספיחין שצמחו בשביעית ולא הספיק לתלשן ונכנסו למוצאי שמשביתן שביעית א( בשנה השביעית .ור׳ ישמעאל אומר לא בא זה הכתוב אלא להקיש קציר לחריש ולאסור קציר של רשות כמו חריש של רשות ,וממילא שמעינן כי קציר העומר שתוא מצוח מותר .אבל שמוסיפין מחול על הקודש מהא נפקא ,מדתניא ועניתם את נפשותיכם כתשעה ,יכול בתשעה ,ת״ל בערב כול׳ עד ןכל[ מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על חקודש .ור׳ עקיבא חאי ועניתם את נפשותיכם מיבעי ליה לכדתני חייה בר רב מדפתי תני כולי. א( אולי צ״ל שמשניחין נמו קציר של שנה השביעית. בדש מסכת שביעית בשעה שהתירו למקרא סמכו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך מה ערב שבת בראשית אתה מותר לעשות עד שתשקע החמה אף כל ערב ל()שבת( אתה מותר לעשות עד שתשקע החמה וטעם זה נמי איתא בדש מו״ק )ל׳ ל (.יליף שבת שבתון משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחדה מותר בו׳ אלא דלא קאי במסקנא הכי אלא דגמיד הלכתא בזמן שבהמ״ק קייס דומיא לניסוך המיס ולפי אותה מסקנא יתכן לפרש הלכתא כר״ע וקראי לממן והששה שאתה עובל נהן נחריש ובקציר תשכות ומכות ח:ן .אלא ח ר י ש ש ל ערב שביעית הנכנס לשביעית. שלא יחרוש נששית מרישה המועלת לשביעית !שם! .וקציר ש ל שביעית היוצא ל מ ו צ א י שביעית .שאם הביאה שליש בשביעית מאז היא ראדה ליקצר ואס קצרה בשמיטת צריך לנהוג בה קלושת שביעית !שמן ללמלך שמוסיסין מחול על הקולש ,וכך משמעו ששת ימיס תעמל וביוס השביעי משבות ,ועבודת ששת הימיס שהתרתי לך יש שנה שהחריש והקציר אסור ושמות ל ד נ א ! .מה ח ר י ש רשות .ובשבת קאי ולהכי נקט חריש וקציר לומר לך מה התריש שאני אוסר לך בשבת חריש של רשות הוא ,שאין לך חריש של מצוה ,אף קציר איני אוסר לך אלא של מוסף רש״י)חמשך( שאץ ב״ה קייס ומיהו לרבי דאמר שביעית בזמן הזה דרבנן לא אפשר: רשות ,יצא קציר העומר ומכות שם( .כ ל האוכל כאילו ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב וכוי .והכי קאמר קרא הכינו עצמכם בתשעה לחלש לעינוי המחרת והרי הוא בעיני כעינוי היוס וברכות ח 1:והכי משמע קרא יעניתס נתשעה ,כלומר התקן עצמך נתשעה שתוכל להתענות בעשרה ,ומראפקיה קרא בלשון עינוי לומר לך הרי הוא כאילו מתענה בתשיעי ויומא פא (:ובפרק במרא ליומא מוקמינן להא לרשא אליבא למ״ל אין אלס מוזהר על תוספת עינוי להתחיל ולהתענות מנעול יוס ,ואפילו למאן לאימ ליה מוסיפין מחול על קולש ,מקרא אחרינא נפקא ליה ,מבחריש ונקציר תשנות ,הלכך כי אתא האי כתשעה להכי אתא ,והכי קאמר מה שאתס עושים כתשעה להיינו אכילה ושתיה אני קורא עינוי )פסחים סח.(: עין משפט נר מצוה נ א מיי׳ פ״י מהל׳ שמיטין הל׳ יג סמג עשי! קנא: ג א ב מיי׳ שס הל׳ ח: רבינו חננאל תנו רבנן יובל ,אע״פ שלא השמיטו הקרקעות, אעפ״י[ ואע״פ ןנ״א: שלא תקעו בשופר ,יבול אע״פ שלא שלחו את העבדים ,ח״ל היא .כלומר וקראתם דרור ושלחתם את העבדים יובל היא, ואם לאו אינה יובל דברי ר׳ יהודה .ר׳ יוסי אומר יובל אע״פ שלא שימטו, ואע״פ שלא שילחו את העבדים ,יכול אע״פ שלא תקעו ,ת״ל היא ,כלומר אפילו לא קיימו בה אלא מצוח אחת יובל היא .אמר ר׳ יוסי וכי מאחר שהכתוב תולה אותת בתקיעח שופר ,פיר׳ דכתיב תעבירו שופר בכל ארצכם וקדשתם את שנת החמשים שנה ,כלומר כיון שתקעתם נתקדשה חנה ר׳ יוסי פריש טעמיה, מאי אלא ר׳ יהודה השנה ,ומקרא אחר תולה אותה בשילוח עבדים, שנאמר וקראתם דרור יובל היא ,מפני מה אני מרבה התקיעה בלבד, לפי שאיפשר לעולם בלי שילות עבדים .כלומר ,אם אין בכל ישראל עבד עברי מה יעשו .ואי אפשר לעולם בלא תקיעת שופר, דהא משתכתא בכל עידן. ולא עוד אלא שהתקיעה מסורה לבית דין ושילוח עבדים והשמטת קרקע מסורין לכל אדם .הנה ר׳ יוסי פריש טעמיה, מאי אלא ד׳ יהודה מקרא טעמיה .קסבד )איחד( נדרש לפניו ולא לפני פניו .פירי ,כתיב יובל היא ,ולמעלה מוח כתיב וקראתם דרור ,ודורשין יובל היא על וקראתם דרור .וזהו מקרא נדרש לפניו .ואין דורשין יובל היא על והעברת שופר, וקראתם שהוא קודם דרור .נמצא וקראתם דרור לפניו ונמצא והעברת לפני פניו .לשון דרור חירות, כי מדואר דריא ומוביל סחורה לכל מדינה .אמר ר׳ יוחנן וו דברי ר׳ יהודה ור׳ יוסי ,אבל חכמים אומרים שלשתן מעכבין ,קסברי מקרא נדרש לפניו ולפני פניו, ]והן[ תקיעת שופר ושילוח עבדים כדאמרן,ולאחרי]ו[ השמטת קרקעות ,שנאמר יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו. ואקשינן והכתיב ]נ״א: ותא כתיב[ יובל חיא למעט .ופרקינן האי יובל לא אתא למעט אלא ללמד שתחא יוכל נוהגת בחוצה לארץ .האי בהדיא כתיב וקראתם דרור בארץ לכל )ישרי( ]יושביח[ .ודחינן ההוא דרור בארץ לכל יושביה יובל היא ,ללמד ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה ט: כאילו התענה להתענות תשיעי כלומר כמו ועשירי. להתענות דרבינא כולי שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי תלרשנה יובל היא לכם מ״מ ואפי׳ לא נעשו בו לברים הללו העברת יומא בפסחים אלו פרק ניחא הא דלא קאמר התם הכל מודים בערבי יום הכסודם דבעינן נמי לכם כדקאמר התם אעצרת: יובל היא. וקצירה אסור להיות כדכתיב בזריעה )ויקרא כה( לא תזרעו ולא תקצרו ואע״פ שלא שמטו השמטת קרקע שדות החוזרות לבעלים ביובל: מקרא נדרש מיעוטא דהיא לפניו ולא ולאחריו. פניו מוקמינן לפני פירוש אקריאת דרור שהיא לפניו ולא אתקיעה דלפני פניו ולא אהשמטה דלאחריו דכתיב בתריה ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו והא דמוקמי׳ ריבוי דיובל לפני פניו ולאחריו משוס דבעלמא נמי דריש הכי אלא דהכא מוקי מיעוטא בדדמי אי נמי ריבוי דיובל משמע שריבה הכתוב שבכל ענין הוא יובל ןוע״ע תו׳ זבחים כ״ל: במקרא[: דאפילו בחוצה לארץ .ר׳ יוסי מודה מדקאמר לעיל א״א דליבא חד בסוף העולם ושמא נפקא ליה מקרא אחרינא: מבריך. כופף ומכסהו היחור בעפר בארץ וקוצץ באמצע כפיפתו ואותו היחור יוצא לצד אחר כפוף מעט מעיקר האילן: ומשמע דמבריך ומרכיב מרכיב. הוא המרכיב אילן בחבירו חייב בערלה וקשיא דבפ״ק דערלה )משנה ה( משמע דהרכבה פטור מן הערלה ותניא נמי בתורת כהניס ונטעתם פרט למבריך ומרכיב מכאן אתה אומר ספוק גפנים ולשון ספוק בגפנים וספוקן וספוק ספוקן אע״פ שהבריק בארץ מותר כלשון מ ]הרכבה[ באילן ומה שמבריך בשנה זו ומוציא זמורות וחזר והבריק לשנה אחרת זהו ספוק ספוקן וי״ל דהתס כשלא והכא מר )ל׳ ס ח 0 והלר כתיב יובל היא תהיה לכס וקרא יתירא הוא לדרשה והכי בריה דכסוד וסבר לה בר״ע דאי כר׳ ישמעאל לית ליה הך דרשה ובהכי ל״ה ודאי דברים אסור יובל היא יובל אע״ג שלא שמטו פו׳ .יובל היא תהיה לכם לעיל מיניה כתיב והעברת שופר וקלשתס את שנת החמשיס שנה וקראתם לרור כדאמרינן והתענה אבל השתא שצוהו הקב״ה מסורת הש״ם נפסקה מאביה כשנפסקה ובאילן מאביה זקן כדמוכח התענה כאילו שופר ולשוב אל אחוזה להיינו שמיטת תשיעי ת״ר ועשירי 1 יובל היא )א( אע״פ שלא שמטו אע״פ שלא תקעו יכול אע״פ שלא שלחו ה״ל היא דברי רבי יהודה רבי יוםי אומר יובל היא אע״פ שלא שמטו שלא אע״פ אע״פ שלהו יכול קרקעות שקנו זה מזה לכתיבא בתר האי קרא ושבתם איש אל אחוזתו אעפ״כ שם היובל עליו להיות אסור בזריעה ובצירה וקצירה כלכפיב לא תזרעו וגו׳ :יכול אע׳׳פ שלא שלחו. שלא עבלים יהא יובל :ת״ל היא .אם עשית ומקרא אהד ממעיט מפני מה אני אומר יובל יובל ולקמיה מפרש ויובל מאי חזי תקעו ת״ל חיא וכי מאחר שמקרא אהד מרבה <» היא תקעו אע״פ שלא לפי שלהו ואין יובל אא״כ לעולם שאפשר שילוה בלא עבדים ואי אפשר לעולם בלא תקיעת שופר דבר אחר זו מםורה לב״ד וזו אינה מסורה לבית דין מאי דבר אחר וכי תימא אי אפשר דליכא חד בסוף העולם דלא משלח זו מסורה לב״ד בשלמא לרבי וזו אינה מסורה לב״ד יוסי כדקאמר טעמיה אלא לרבי יהודה מ״ט אמר א( קרא מקרא עלמא וקראתם נדרש דרור לפניו בארץ לפני ולא 8 וקםבר דכולי פניו דרור לשון הירות מאי משמע דתניא אין דרור אלא לשון חירות א״ר יהודה מה דרור כמדייר בי דיירא ומוביל םחורה לשון בכל מדינה אמר ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן זו דברי ר׳ יהודח ור׳ יוסי אבל חכמים אומרים א שלשתן בו מעכבות קסברי נדרש מקרא לפניו ולפני פניו ולאחריו והכתיב יובל ההוא דאפילו בהוצה > בזמן שנוהג ג ב בזמן לארץ בחוצה 2 דרור שאינו לארץ: בארץ נוהג שנה השנה שנה וליגמר מתשרי שנה נוהג בארץ ולנטיעה: ש ל ש שנים ערלים וכתיב ויליף 5 לארץ והכתיב בארץ ההוא בחוצה אינו מנלן 3 נוהג דכתיב ובשנה הרביעית דכתיב שנה 4 מראשית מניסן דכתיב ר א ש ו ן חוא לכם לחרשי השנה ״ועין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים ואין מין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים :ת״ר יי אחד הנוטע אחד לברים הללו היא יובל ואם לאו אינו לתלי בקריאת לרור :שאפשר לעולם בלא שילוח עבדים .פעמים שאין עבל עברי שיטפון בישראל שילוח: ואי אפשר .שלא יהא שופר מצוי בעולם לפיכך יש לנו לומר כשתלה הכתוב לא תלה אלא בדבר המצוי לעולם :ד״א תקיעת משורה לב״ד .לצוות שופר לשלוחם לתקוע מסורה ושילוח ליחידים ואם עבדים ימאן יבטל היובל הלכך לא תלאו הכתוב וקראתם אמר קרא בו: וסמיך דרור. ליה יובל היא :מ ק ר א נדרש לפניו. דהיא אקריאת מיעוטא מיניה ולא דסליק לפני הכתובה דרור קאי אתקיעת פניו: שופר בי כמדייר דיירא .מי שהוא ברשותו לגור בכל שירצה: מלון יום לפני ראש השנה לא אל אחוזתו: במשמע מנלן. והכתיב יובל כופף את ולנטיעה תשרי: הזמורות פרופינ״א: יובל. מ״מ: דר״ה שלה לרבות מבריך. כארץ אילן מרכיב. שקורין בחבירו שקורין אמישטי״ל :עלתה לו שנה. וקךשתם את החמשים שנה וקראתם דרור ב א ר ץ ל כ ל ישביה לכם יובל הוא תהיה ושבתם איש א ל אחזתו אל ואיש תשבו: משפחתו ויקרא כה י .2ובי תבאו א ל ה א ר ץ ונטעתם כ ל ע ץ מאכל וערלתם את עךלתו פריו ש ל ש שנים יהיה לכם ערלים ל א יאכל: ויקרא יט נג .3ובשנה הרביעה יהיה כ ל פריו ק ד ש הלולים ויקרא יט כד לין: .4א ר ץ א ש ר ין אלהיף ד ר ש אתה תמיר עיני יי מרשית אלהיף בה אחרית ועד השנה דברים יא יב שנה: החדש הזה .5 לכם ר א ש ךוךשים ראשון הוא לבם לחרשי השנה: שמות יב ב הגהות הי״ח היא )א( נמ׳ ת״ר יובל יובל אף ע״פ שלא שמטו כ י ר׳ יוסי אומר יובל היא י ו ב ל אע״פ) :ב( שם מפני מה אני אומר יובל היא תיבת היא נמחק: כיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתה לו שנה למנין שני משלשים יום לא עד ערלה: פחות עלחה לו שנה. תשרי הבא אם שביעית ואס ערב ערב אינה היא שביעית אסור לקיימו משוס תוספת שביעית שמוסיפין מחול על שנה ואסור לקיימן גליון הש״ם גמ׳ וקסבר מקרא נדרש לפניו .עיין סוטה לג ע״ג תד״ה יר״י ושס ע״א(: קודש: לעזי רש׳״י ופירות בשביעית ופירות י(]לקמיה דמונין לו משעת נטיעתו[ .1 שנת קרקעות דכתיב בתריה ושבתם איש יום לפני ר א ש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית פחות משלשים עלתה תורה אור השלם שמיטת ולאחריו. המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים לו א( ]שבת לב :קידושין טו :ב״מ צה .ובחיס כד: פולין קיח ,[:ב( קדושין לח ,:ג( ]לעיל ז .ת,1: ו ( ותוספי פ׳׳א ה״ז ותוספי שכיעית פ״נ ה״ג[, ס( רש״א ,י( ת״י (t ,רש״א תו׳ ןוע״ע מ״ז ,ת( קדושין לו :דייה כל מצוה[, ט( רש״א, פרופינ׳׳א ]פרובינ״ץ[. חוטרי-גפנים המשמשים להברכה. אונשיטי״ר ]אינטי״ד[. להרכיב )ענף כתוך אילן(. י()בפ״ק דערלה( וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפרק משוח מלחמה )סוטה לף מג:ו גבי חוזר מעורכי המלחמה משום מבריך ומשני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתרי׳(: ומותר לקיימן בשביעית .לא הוה צריך למיתני בשביעית כיון דתנא רישא ערב שביעית ומתוך כך מדקדקין דאפילו לכתחילה שרי ליטע ותדע דלקמן מוקמינן לה כר״מ ובפי הנזקין)בימין גג (:שמעינן לר״מ דאמר בנוטע בשביעית בין בשוגג ובין במזיד יעקר והיינו טעמא דמפרש התם דנחשדו על השביעית אבל אי לאו הכי מותר לקיים כדאמר התם א״כ אס היה כאן שום איסור לא היה מתיר לקיים ולקמן נמי קתני אין נוטעין פחות משלשים יום ט( ]הא שלשים יום מטעין לכתחלה[ וההיא דלדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים מוקי לה ר״ת לענין ערלה ולא לענין שביעית כמו שאפרש ומדקאמר מותר לקיימו הוה משמע דלכתחלה אסור ליטע דאי לכתחלה שרי מה שייך מותר לקיימו ושמא איידי דבעי למיתני סיפא אסור לקיימו תנא רישא מותר לקיימו ותימה דבפ״ב דשביעית )משנה א( תנן ומייתי לה בפ״ק דמו״ק )לף ג (:שחורשין בשדה הלבן עד פסח ובשדה האילן עד עצרת וכיון דאפילו ליטע בתחילה שרי שלשים יום לפני ר״ה אמאי אסור לחרוש לשתרי נמי לחרוש עד לפני ר״ה שלשים יום ואור״ת דלא החמירו בנטיעה כמו בחרישה משום דאין תוספת שביעית דאורייתא בנטיעה אלא בחרישה דכתיב ביה קרא כדדרשינן לעיל <ע״א( מבחריש ובקציר תשבות ועוד יש ליתן טעם משום דכל חורש ערב שביעית הוי להועיל בשביעית אבל אין לאסור ערב שביעית ליטע מחמת שהאילן גדל בשביעית דבל האילנות נמי מיגדל גדלי בשביעית וא״כ לא יטע לעולם ובירושלמי מפרש טעמא אחרינא בריש מסכת שביעית דגרסינן התם ולמה עד עצרת עד כאן הוא יפה לפרי מכאן ואילך מנבל פירותיו והא תניא אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל עד כאן מעבה הקורות מכאן ואילך מתיש כחן ולפי טעם זה ניחא דכיון דאין מועיל לאילן מכאן ואילך מיחזי כמתקן שדהו לצורך שביעית: ופירות רבינו חננאל )המשך( בזמן שאתה קורא דרור בארץ אתה קורא דרור בחוצה לארץ .ולנטיעה. פירי שני הערלה מתשרי מנינן .מנא לן דכתיב שלש שנים יהיה לכם ערלים, וכתיב ובשנה הרביעית, ויליף שנה שנה מתשרי. תנו רבנן אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד ערב שביעית יום לפני ראש עלתה לו שנה המרכיב שלשים השנה, ומותר לקיימן בשביעית .פתור. מכאן לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית. מםורת הש״ם (6ולעיל ב :ושי׳נ[ ,ג( צ׳׳ל אמר, ובה״ ג ,ג( צ״ל ו(!נלצ׳׳צ לאמרי[, תורה אור השלם . 1ובשנה הרביעה יהיה בל פריו קדש הלולים ויקרא יט כד לין: הגהות חב״ח )א( רש״ ד׳׳ה וסירות כוי של שנה הרביעית מיל .נ״ב כלומר קולס ט״ו בשבט) :ב( ד״ה ק שתיס כוי אף בשנים .נ״נ פי׳ מללא כתיב תמיס בכל אתל ואחל וכתיב תמימים משמע שהשיה איחס לגמרי לכשס שהשוה אותם בתמוח השוה אותס אף בשניס ואיל בן שתי שניס למלכבש בן שנה איל בן שתי שנים הוא אף עגל ק נקר בן שתיס וכ״א להליא כתורת כהניס תמים תמימים אף כשנים ע״ש לף י׳: , ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה ופירות מ ר ע ה זו אסורים כוי .ואף על סי שאמרנו עלתה לו ופירות נטיעה זו אםורין עד ט״ו בשבט .דנהי דלנטיעה ר״ה שנה אס חנטו בה פירות לאחר ר״ה של שנה <> שלישית מיד משרי לענץ ערלה לאילן מיהא ט״ו בשבט כדדריש רבי עדיין אסורין הן עולמית משוס ערלה שאע״פ שר״ה תשרי ינאי מלכתיב ובשנה הרביעית ובשנה החמישית והא דקבעי שבט ר״ה לנטיעה ט״ו בשבט ר״ה לאילן וזו כבר נעשית אילן לפיכך אין שנתה הואיל ויצאו רוב גשמי שנה כלאמרינן לקמן)דף יל (.מ״מ נפקא מינה מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט״ ו במאי לתשרי ר״ה לענין נוטע ל׳ יום בשבט אבל משם ולהלן אם יחנטו לפני ר״ה לעלתה לו שנה ולא אזלינן א ופירות נטיעה זו אםורין עד ט״ו בשבט אם בה פירות דין רבעי עליהם לאכול בתר ט״ו בשבט למנות ל׳ יום לערלה ערלה ואם לרבעי רבעי מה״מ א״ר בירושלים ובט״ו לשנה הבאה יצאו לפני ט״ו בשבט ויש הלכות גלולות חייא בר אבא א״ר יוהנן ומטו בה משמיה דר׳ מידי רבעי פירות החנוטים בה שכתוב בהם ופירות שנה רביעית ינאי אמר קרא 1ובשנה הרביעית ובשנה מכאן ואילך לכך הועילו לה ל׳ שלפני בתר לפריק להו אסולין על לנפקא החמישית פעמים שברביעית ועדיין אםורה ר״ה שממהר התירה מט״ו בשבט ועיילא חמישית ושבוש הוא לבהני לא ועד ר״ה :מנא מ י מילי .ששנות איירי בשמעתין כלל לאותן שחנטו משום ערלת ופעמי׳ שבחמישית ועדיין אסורה ערלה ורבעי נמשכין לאסור פירות ברביעית קולס ט״ו בשבט אסולין משום רבעי לימא דלא בר״מ דאי ר״מ הא החנוטים קודם ט״ו בשבט לאחר לעולם והחנוטין ברביעית אחר ט״ו אמר א ( יום אהד בשנה השוב שנה דתניא פר שכלו שלשת שני ערלה :ומטו בה. בשבט שרו לאחר פלייה לאלתר האמור בתורה םתם בן עשרים וארבעה חדש יש מטין ומכריעין בשמועה זו נ(ו3הג״ה של אספמיא כתוב ופירי ויום אחד דברי ר״מ ר׳ אלעזר אומר בן עשרים לאומרה משמיה דרבי ינאי :ובשנה לפרלס לשנת ארבע אסירי על וארבעה חדש ול׳ יום שחיח ר״מ אומר הרביעית .וי״ו מוסיף על ענין ראשון לפריק להו: ב כ ל מקום שנאמר עגל בתורה םתם בן יהיה לכס ערלים אף בתוך שנה ג( אמרי׳ יום אחד בשנה הא הרביעית :ובשנה החמישית .תאכלו שנה בן בקר בן שתים פר בן ש ל ש אפילו השוב שנה .השתא לא ילע את פריו מוסיף על ענין רבעי תימא ר״מ כי קאמר ר״מ יום אחד בשנה חשוב הא למסקינן לבסוף ללי לקליטה: דסליק מיניה :פעמים שברביעית. בן כ״ד הדש ויום אהד .סתם שנה בםוף שנה אבל בתחלת שנה לא אמר כגון אם מיהרו פירותיו לחנוט פר בן שלש כלקתני סיפא והאי רבא ולאו ק״ו הוא ומה נדה שאין תהילת ברביעית לפני שבט ועדיין אסורים יום אחל משום ליום אחל בשנה היום עולה לה בסופה סוף היום עולה לה משוס ערלה אסולין בהנאה עולמית: חשוב שנה ולר״א ל׳ וכל אותו יום ל׳ בתחלתח שנח שיום אחד עולה לה בםופה פעמים שבחמישית כוי .כגון פירות אין לינו לא כבן בקר ולא כפר מילי אינו שחנטו בה קודם שבט טעונין חלול להוה אפלגס בסוף פ״ק לחולין )ל׳ אבל אם איחרה חניטתה עד לאחר ט״ו בשבט אין בהן איסור :כג .ושם( דאיצטריך או לרבויי ושמא התם שאני מדקתני בפ״ק לפרה נימא .הא דקתני לעיל פחות מל׳ יום לא עלתה לו שנה דלא כרבי )משנה aדבן י״ג חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש ולא קתני הכי גבי מאיר :עגל בן שנה .דכתיב )ויקרא ט> עגל וכבש בני שנה :בן פר ולא לכל מילי אמרינן דיוס אחד בשנה חשוב שנה דיש דברים בקר .של שמיני למלואים שנאמר )שם( קח לך עגל בן בקר לחטאת: דאפילו מעת לעת בעינן כדתנן בפ׳ יוצא דופן )צלה ל׳ מה (.בן תמימים. בן שתים .שנאמר קח לך עגל בן בקר ואיל לעולה ט׳ שנים ויום אחד בן י״ג שנה ויום אחד בת י״ב שנה ויום אחד והכי תניא לה בתורת כהניס השוה בן בקר ואיל לעולה תמימים דאותו יום אחד כדי להשלים מעת לעת דבבת ג׳ שנים רום אחד אף בשנים ) :(5פר .אפילו כתב פר בן בקר לא נקרא פר בפחות פליגי תנאי בגמ׳ )שם ל׳ מל 1:דלר״מ אפי׳ בבת שתי שנים ויום אחד מג׳ שנים :כי קאמר ר״מ בסון! שנים .כגון יוס אחד בשנה שלישית מתקדשת בביאה דכבת ג׳ שלימות דמיא דיוס אחד חשוב שנה וחכמים שהוא סוף הכשר שנותיו של פר :אבל בחחילח שנים .כגון שנה בעו בת ג׳ ויום אחד דמעת לעת בעינן :עגל םתם בן שנה בן ראשונה של נטיעה שהיא תחילת מנין שני ערלה לא אמר :ומה בקר בן שתים פר בן ג׳ .ע״כ בן בקר בן שתים דקאמרינן היינו נדה שאין חחלת היום עולה לה בסופה .שנאמר )שם ט 0שבעת ימים עגל בן בקר ולא פר בן בקר כדמוכח בתורת כהניס גבי פר כהן תהיה בנדתה תהא בנדתה כל ז׳ ולא תאמר מקצת יום שביעי ככולו משיח דתניא פר יכול אפילו זקן ת״ל בן אי בן יכול קטן ת״ל פר ותטבול ביום :סוןן היום עולה לה בחחלתה .שאס ראתה סמוך הא כיצד בן ג׳ כדברי חכמים ר״מ אומר אף בן ארבע בן חמש לשקיעת החמה עולה לה יום זה בז׳ ימי נדה ואינה צריכה למנות כשרים ותימה דתנן בפ״ק דפרה )משנה ב( ר׳ יוסי הגלילי אומר אלא ו׳ והוא .ובנדה דאורייתא קאמר שאינה זקוקה לנקיים שלא פריס בני שתים שנאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת וחכ״א אף הצריכה תורה ספירת ז׳ נקיים אלא לזבה אבל לנדה אפי׳ ראתה כל בני ג׳ ר״מ אומר אף בני ארבעה וחמשה כשרים אלמא מכשיר ר״מ ז׳ ופסקה עם שקיעת החמה טובלת לערב ומיהו עכשיו החמירו בפר אפילו בני שתי שנים דהא מוסיף ארבי יוסי הגלילי והכא בנות ישראל על עצמם להחזיקן בספק זיבות לטעון ז׳ נקיים בלא משמע מדעגל בן בקר לר״מ בן שנים פר בן בקר בן ג׳ אבל פחות דס ואין יום שפוסקת בו עולה לה למנין ז׳ .והרבה טעו מבן ג׳ לא וצ״ל דאף דקאמר ר״מ במסכת פרה ( 0 0ארבנן קאי ולא בשמועה זו ללמוד מכאן לספור יום שפוסקת בו למנין ז׳ נקיים אר׳ יוסי הגלילי ובתורת כהניס מתני דר׳ יוסי הגלילי בתר מילתא שהיו מפרשים סוף היוס עולה לה בתחלתה לסוף יום שפוסקת דר״מ וחכמים ורבנן דהתם לאו רבנן דפרה: בו עולה לה ראשון לז׳ נקיים וזו מלת בנות כותייס הוא ששנינו ולאו ק״ו הוא ומה נדה .מריש פירקין ל״ק מידי כדפרישית התם )ל׳ בהן )גלה רף לנ (.יום שפוסקת בו סופרת למנין זי :ה״ג שנים ב :ד׳׳ה אבל( :שנים שיום אהד עולה להם בתחילתן אינו דין שיום אחד עולה להם בסופו כוי .שנים הקצובין לכל לבר שיום שיום אהד עולה להם בסופן .האי תחילתן היינו תחילת שנה וסוף אחד עולה להן בתחלת שנה אחרונה בסוף שנים הקצובות לדבר: חשבון והאי סופן היינו סוף שנה ותחילת חשבון וא״ת זבה תוכיח שהיא איסכא מנדה שאין סוף היום עולה לה בתחילתה שזהו מנהג אינו א כותים כדאיתא בריש סרק בנות כותים )גלה ל׳ לג .ושס> דיוס שפוסקת בו סופרתו למנין ז׳ דאע״ג דפריך עלה אנן נמי נספריה לא קיימא לן הכי מדפריך בפרק בתרא דנדה )ל׳ סט (.ורב ככותאי אמרה לשמעתיה ואפ״ה תחילת היוס עולה בסופה לר׳ יוסי בפרק כיצד צולין )פסחים ל׳ פא (.דאמרינן מקצת היום ככולו דלא מצי למשכח טומאת התהום דזבה משוס דאין סותרת למפרע ואינה מטמאה אלא מכאן ולהבא וזבה גדולה נמי לא משכחת אלא כשופעת או ברואה שני בין השמשות וצ״ל דהאי ק״ו דהכא לרבנן ולא לרבי יוסי מיהו אפילו לרבנן קשיא דנהי נמי דלכי חזיא בשביעי מטמאה למפרע מ״מ כיון דשריא לשמש לאחר טבילה מיד מדאורייתא אי לאו משוס דאסרו רבנן שמא תבא לידי ספק כדאמרינן בפרק בתרא דנדה )ל׳ עב .ושם( ע״כ עולה לה תחלת היום דאי לאו הכי וספרה לה ז׳ ימים ואחר תטהר אמר רחמנא )ייקרא טו( וליכא ונראה דלא דמיא זבה להני דהא אימים נקיים קפיד רחמנא והיאך יעלה סוף היום והרי אין יום זה טהור דכבר ראתה ואע״פ דבשומרת יום סוף היום עולה כמו שאפרש שאני התם דספירת אחד לאחד נפקא לן בסוף נדה )לף עג >.מדכתיב יהיה אבל הכא אחר תטהר כתיב דדרשינן שלא תהא טומאה מפסקת אבל תחלת היום דין הוא שיעלה בסופה דכל כמה דלא ראתה הרי הוא טהור וא״ת ואמאי דחיק לאשכוחי זבה גמורה לר׳ יוסי ברואה בשתי בין השמשות הא משכחת לה ברואה בלילות דספירת לילה לאו ספירה היא כדאיתא בפ״ב דמגילה )ל׳ כ .ושם( וי״ל דדחיק אזבה ביממי משום דכתיב כל ימי זובה דמהאי טעמא א״ל ר׳ שמעיה לר׳ אבא בסוף נדה <שם> אימא ביממי תהוי זבה בלילות תהוי נדה ובפ״ק דהוריות )ל׳ ל.ו נמי גבי צדוקים דאמר י( זבה לא הוי אלא ביממא ומיהו לא יתכן דאס כן הוה ליה לפרושי ולימא זבה ביממי היכי משכחת לה ועוד דכי משני דרואה עין משפט נר מצוה נ ב א מיי׳ פ״ט מהל׳ נמע רנעי הל׳)י( 1ט[ י סמג עשין )קלטו ]קלז[ טוש״ע י׳׳ל סי׳ רצל סעי׳ ל ה: נג ב מיי׳ ס״א מהל׳ מעשה הקימות הל׳ יל סמג עשי! קפג: רבינו חננאל )פחות( ופירות נטיעה זו אסורין עד יום חמשה עשר בשבט ,אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי. שלש מנא לן דכתיב שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו ,מדקא מסיק לא יאכל ובשנה הרביעית ,ולא מפסיק הי ניהו ,שמעינן מינה פעמים שבאת רביעית ואסורץ משום ערלה ,כגון שנטע פחות משלשים יום לפני ראש השנה .והא )דתנן( דתנו רבנן דלא כר׳ מאיר, דאי ר׳ מאיר האמר יום אחד בשנה חשוב שנה, דתניא פר האמור בתורה סתם בן עשרים וארבעה חדש ויום אחד דברי ר׳ מאיר .ודחינן אפילו תימא ר׳ מאיר לא אמר ר׳ מאיר יום אחד בשנה חשוב שנה אלא כסוף שנח כדתנן בן ב״ד חודש ויום אחד ,תחשוב לו יום להשלימו שלש שנים. אבל בתחלת שניו ,כגון האי נטיעה וכיוצא בה שלשים יום בעי לעלות לו שנה .אמר רבא ק״ו, ומה נידה שאין תחילת היום עולה לה בסופה, פיר׳ יום שביעי לנידתה אסורה כל היום שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה וקימא לן תחיה בנדתה כל שבעה ,א( כל יום השביעי, ולא אמרינן מקצת היום ככלו ,ואמרינן מקצת היום ככולו בתתילת נידתה, שאם ראתה שעה אחת מן היום משלמת ששה וטהורה ימים אחרים היא .שנה שיום אחד עולה לה נ>בסוף שניו, א( אולי צ״ל יכתינ שנעת ימים תהיה מדתה תהא בנלתה כל שבעה כל יוס כוי. נ 1נראה לחסר כאן יצ״ל עולה לה בסוף שנים שיוס אחל עולה לה בסוף השנים וכו׳ ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה עין משפט נר מצוה נד מיי׳ פ״ג מהל׳ א סמנ שמיטין הל׳ יא לאדן רסז: ב ג מיי׳ וסמג שס נה ומיי׳ ס״ט מהל׳ נטע רבעי ]הלכה ת[ סמג עשי! קלז טוש״ע י״ל סי׳ רצד סעיף ל: נו ד מיי׳ פ״ט מהל׳ נטע רבעי הל׳ ח טוש׳׳ע שס: אחד עולה לה בתחילת שניו .אלא זו הברייתא למי היא, אלעור לדי דאמר פר דאמור בתורה בן עשרים וארבעה חדש ושלשףם[ יום ,א( שלשים ושלשים בעי ,דתניא אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיכין שביעית ערב פחות משלשים יום לפני נטע ראש השנה ,ואם והבריך והרכיב יעקור .ר׳ יהודה אומר כל הרכבה שאינה לשלשה קולטת ימים שוב אינה קולטת .ר׳ יוסי ור׳ שמעון אומי שתי שבתות .ואמר רב נחמן חאומ׳ לדברי לקליטה, שלשים כי כלומר, ישרש הנטע ]נ״א :כלומר שישריש אחר הנטע[, שישריש אחרים יום צריך שלשים לעלות שנה .עכשיו ר׳ לו אלעזר אי סבר לה כתנא קמא דאמר בעינן שלשים יום לקליטה ,בעי שלשים יום אחרים לעלות לו שנה. ואי כרכי יחודח סבירא ליה שלשים ושלשה הוו ליה למיתנא כולי .אלא הא לעולם רבנן דתנו אחד הנוטע ואחד המבריך כולי, ר־ וכי מאיר קתני היא, יום שלשים לפני ראש השנה עלתה הקצובים לכך :אלא מאי .נמאן תוקמה למתניתא דלעיל דאמר דנזיר)ל׳ נח .ושם( גרסי׳ בכל הספרים כגון דחזא שלשה בין השמשות בנוטע פחות מל׳ לא עלתה לו שנה :כר״א .תוקמה בתמיה :שלשים סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות ביום לסליק ליה למניינא ונראה לפרש דלכך לא קאמר ברואה בלילות משום דר׳ יוסי כי היכי דתחילת ושלשים בעי .ל׳ יום לקליטה שתהא נשרשת בארץ ושלשים יום לחשיבת אחד שלא שנה וימי הקליטה אין עולין לה דכמאן היום סליק לה שימור ה״נ סוף היום סליק לה שימור ובסוף פ״ב דנזיר )מ״ש( מוטח כן )0 דגריס התם כיון דחזאי בפלגי דיומא ואידך פלגי מפרש דאידך פלגא דיום של אחריו רבינו חננאל אינו דין .שיעלה יום אחל בסוף שנה ראשונה לתחילת קצבת שנים דרואה שני בין השמשות הל״ל שלש בין השמשות ומיהו בסוף פרק שני דיומא סליק לה שימור ואע״ג שר״ת לא כל שכן שיהיה יום קאמר לא משמע כן וגס מתוך שנוייא דמשני דלא הוה שהות ביום ואין זה מנהג כותים דסופרת יום שפוסקת בזבה דהתס גמורה דצריכה ז׳ נקיים )ג( ויום שפוסקת לאו נקי הוא אבל בשומרת יום לא כתיב טהרה אלא מרבוייא דקרא אתי כדסרישית ועוד דבסופרת ז׳ יזהוי סוף היום 5 בתחלת ספירה אבל בשומרת יום הוי בסוף ספירה דסגי ליה בחד יומאי(: נוטעץ. אין משנה היא דשביעית )משנה ו(: שלשים ושלשים .פי׳ פ״ב בקונטרס שלשים לקליטה ושלשים לתוספת שביעית דבעינן שלא תהא נקלטת בתוספת שביעית וקשיא לר״ת חדא דבלשון המשנה אין משמע כן)י( פי׳ דלא איירי בתוספת שביעית בלל אלא בקליטה ועוד דא״כ מאי קשיא ליה אי אוקמה להא ברייתא דלעיל כר״א הא כי היט דבמתני׳ דשביעית קתני ל׳ ומוקמי ליה בקליטה בלא שלשים של תוספת ה״נ נימא דשלשים דברייתא דלעיל כשלשים של קליטה בלאו הנך של תוספת ועוד לקמן )ל׳ יג (:גבי אורז ודוחן ופרגין ושומשמין דמחלק לענין שביעית בין השרישו לפני ר״ה להשרישו לאחר ר״ה משמע דלא בתחלתה ואלא אינו דין מאי ר״א שלשים ושלשים בעי דתנן אין נוטעין שיום ואין עולה ואין מבריכין א ( א ערב מרכיבין שביעית פהות מל׳ יום לפני ר״ה ואם נטע והרכיב והבריך ״)דברי יעקור אליעזר( ר׳ ר״י אומר״ כל הרכבה שאינה קולטת בג׳ ימים שוב אינה קולטת רבי יוסי ור״ש אומרים ש ת י כ שבתות ואמר רב נהמן אמר רבה בר אבוה לדברי צריך ל׳ האומר ל׳ לדברי ושלשים האומר שלשה צריך שלשה ושלשים ב׳ האומר צריך שבתות ג שתי לדברי שבתות אי הכי ל״א בעי קא סבר יום ל׳ עולה לכאן ולכאן 1 א״ר יוחנן ושניהן מקרא דרשו אהד ויהי באהת ו ש ש מאות שנה בראשון באחד לחדש ר״מ םבר מדאכתי יום אחד הוא דעייל בשנה וקא קרי לה שנה שמע מינה יום אחד בשנה שנה חשוב אי ואידך בשש כתיב מאות ואהת שנה כדקאמרת השתא דכתיב ו ש ש מאות שנה באחת א ש ש מאות שנה קאי ומאי אחת אתחלתא דאחת קאמר ור״א מ״ט יום דכתיב בראשון באחד לחדש מדאכתי אהד הוא חדש ש״מ ומדיום דעייל יום אחד בשנה אהד בחדש השובין למנוייה בחדש וקא קרי ליה שנה )מכלל בהדש חשוב השוב חדש י ( ד הדש ל׳ יום וחדש למנוייו ושנה דתרוייהו סבירא להו ערלה ,יום אחד דיי לו. דקתני שביעית דומיא דמעשר ומפרש אבות בתשרי מתו אבות בפםח נולד יצהמ שלשים עולח לכאן ולכאן. לקליטה בשביעית צריך שלשים ושלשים ״בראש לו שנה לעלות לקליטה, לו בשני שנה והא דלא קתני שלשים יום, ואחד ר׳ אמר דסבר יוחנן יום שנהן ]נ״א :ושניהם[ מקרא אחד דרשו ,ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לתדש, מאיר ר׳ בשנה, דעל שנח ,יום כדקאמרת ומדיום אחד בחודש חשוב חדש ,ש״מ דחדש בשנח חשוב שנה ,חדש למנוייו ושנח למנוייח .מכלל דר׳ מאיר ודי לעזר כר׳ יהושע םבירא להו דאמר בניסן תניא ר׳ לעז׳ אומר בחשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק ,בראש השנח נפקדה שרה רחל וחנה ,בראש השנה יצא יוסף מבית הנטיעה ל׳ יום לפני ר״ה כדי שתהא נקלטת ערב ר״ה וקא סבר ר״מ דלא יהיבנא לתוספת ל׳ יום אלא יום אחד: שלשים ואחד בעי .שתהא יום הקודס בראש העולם( תניא נברא העולם השנה השנה נפקדה יצא מתני׳ אלא מערלה אבל לענין שביעית לא חיישינן אלא שלא תקלוט בשביעית עצמה ולד יהודה דקולטת >רבי ה בתשרי שרח יוסף אליעזר רחל מבית נולדו וחנח האםורין כדקתני עלתה לו שנה: ר״מ ור׳ אלעזר :ויהי באחת ושש מאות שנה .לסוף עשתי עשר חדש שהתחיל מבול לירד .לדברי האומר בתשרי נברא העולם ומבול ירד בי״ז במרחשון כדלקמן ודף יא (:הר האי בראשון באחד לחדש בתשרי דא׳׳א להיות בניסן וחמשים שהרי מ׳ יום ומאת יום מבול המיס שגברו האיסורים, בתוספת שביעית ג׳ ימים לפני ר״ה ואורז ודוחן ופרגין ושומשמין ואסירי בתוספת שביעית מ״מ לא חיישינן ובלבד שישדשו לפגי ר״ה באנדרוגינוס ובהרכבה לאו משוס דאתי ר״נ לפרושי מתני׳ אשביעית דלא מייתי לה אלא למימר דאף לענין ערלה הלכה כר׳ יוסי היו הלוך וחסור עד חדש העשירי והוא אב שהיה עשירי לירידת גשמים ואז נראו ראשי ההרים ומאחד באב עד אחד בתשרי נבלעו המים והיינו דכתיב ויהי באחת ושש מאוח שנה בראשון באחד לחדש חרבו המיס. ולדברי האומר באייר ירד המבול הוה ליה האי בראשון בניסן .ובין למר ובין למר תחלת שנת שש מאות ואחת לא נכנסו בה אלא יום אחד דכתיב באחד לחדש וקרי ליה שנה כדכתיב באחת ושש מאות שנה :כדקאמרת. דקרי ליה שנה: וקרי ליה חדש. דכתיב באחד לחדש :חדש למנוייו. אחד מן הממיין שלו חשוב חדש בר״ה שהחדש נמנה בימים דכתיב עד חדש ימים )במלנר יא> :ושנה .אחד למנריה חשוב שנה והיא נמנית בחדשים דכתיב)שמות יב> לחדשי השנה: מכלל דחרוייהו וכוי .ר״מ ור״א להא תרוייהו מולו שזו היתה תחלת לראשוןיי( לאו ניסן אלא תשרי ומפני שהוא ראשון לבריאת עולם ולמנין תשרי הוא :חניא ר' אליעזר אומי כוי .מקרא יליף לה לקמן)דף יא:>. נולדו יום שלשים עולה לכאן ולכאן .בפרק הנזקין )גיטין לף נל (.גבי הא דאמר ר״מ נוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור קאמר וכי תימא שבת נמי זימנין דמקלע יום שלשים בשבת דאי נטע בההוא יומא סלקא ליה שתא ואי לא לא סלקא ליה שתא לא נקט ל׳ משוס דנבעי שלשים לחשוב שנה דהא לר״מ ביום א׳ סגי ומשוס קליטה נקט ל׳ ומיהו בפרק יוצא דופן )נלה לף מה (.משמע קצת דאיכא תנא לר״מ דאמר ל׳: מדאכתי יום אהד הוא דעייל וקא קרי ליה שנה .דא״א לומר דשנה שנית למבול היתה ולא חשיב ליה שנה משוס דאכתי לא עייל אלא יום א׳ דהכתיב קרא אחדנא )כראשית ח( ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש ולא כתיב בשתים ושש מאות אע״פ שנכנסו לה שלשים ובירושלמי דייק מדכתיב דהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן דלא עייל אלא יוס אחד וקרי ליה שנית דאי אמרת שלישית היתה ומשום דלא עייל אלא יום אחד לא חשיב לה והא כתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשדס לחדש נעלה הענן מעל המשכן: מכלל דתדווייהו .ר״מ ור״א סבירא להו בניסן נברא העולם דהא תרווייהו מודו שזו היתה תחילת השנה פירוש להכל מוליס לבראשון הוא ניסן לניסן אקד ראשון דכתיב)שמות יג> החדש הזה לכס וגו׳ ראשון וסי׳ בקונטרס דלא גרסי׳ ליה לללמא כר״א סבירא להו והאי ראשון לאו ניסן הוא אלא תשרי ומפני שהוא ראשון לבדאת עולם ולמנין השניס קרי ליה ראשון א( נראה לצ״ל ופרטנן אי הכי שלשים וכוי. ליתא אליעזר[, לנרי ר׳ ג( נפסחיס נה ,[.ד( ]מטת ג :נלה מד :מה ,[.ה( ]לעיל מ. מ .לקמן מ,[. ע׳׳ז ו( ]נרכות כט .ינמומ סל,[: ז( ]אולי נחניתא[, יי׳ל ח( ]נלצ״ל ראשון[ ,ט( צ״ל האי סוף ,י( ]וע״ע תוס׳ ססתיס פא .ל״ה א״נ וכוי[, תורה אור השלם ויהי .1 מאות באחת שנה באחד ושש בךאשון הרבי לחדש המים מ ע ל ה א ר ץ ויסר נח את וירא מבטה והנה האדמה: התבה פני חרבו בראשית ח יג הגהות הב״ח )א( י ש י " ל״ה ויהי נאמת כוי המיס מאיליהן נ מ ש כ ו על סיון ) :נ ( תוכי)נע״א( ל״ה שניס כו׳ מוכיח כן דפריך התס) :ג( כא״ד קאמר לצריכה ז׳ נקייס דוס) :ד( דייה שלשים כו׳ )פירוש ללא איירי נתוספת שניעית כלל אלא נקליטה( תא״מ ונ״נ הגה״ה: מאיליהן )א( משכו עד סיון ואח״כ והא דמייתי בסוף הערל)יבמות לף פג (.הא דר״נ גבי הלכה כר׳ יוסי כולי ,אלא אחודש קאי, נברא קאמר שלשים לקליטה קאמר שתהא השנים קרי ליה ראשון ובסדר עולם תניא בהדיא דלר״א האי בראשון ליה חשוב שנח .ור׳ העולם. שלשים לקליטה ול׳ לתוספת כר״א: לעולם .ברייתא דלעיל ר״מ היא וכי בשנה בשש אי צריך שזדעתן באיסור מלאכה דאודיתא כדכתיב )ויקרא כה( לא תזרע מאות ואחת שלשים פג] (5 ,.במשנה לשביעית ושלשים. שנה .ולי נראה דלא גרסינן ליה דדלמא כר׳ אליעזר סבירא להו והאי אלעור כתיב לענין ערלה פי׳ ולא אתי לפרושי האומר ל׳ א( שביעית פ״ב מ״ו ינמות פ״ ב מ״ו וכן ביבמות פג. יום. סבר וקרי שנה ר״ת דה״ק ר״נ לדברי האומר ל׳ גרס: לקליטה: לדברי דברי ר״מ בג׳ ימיס מותר לקיים טון דלא נקלט בשביעית אע״פ שנטעה באיסור מדאכתי יום אחד הוא אחד חיישינן מל׳ שקלטה בשביעית: יעקר. לא בעי אלא לעולם ר״מ וכי קאמר ל׳ לקליטה אומר במה בפחות יום: לפי ושניהם. בתשרי שהשרישו קלטה :דהנן .דאין נטיעה קולטת ושלשים יום וא״נ כר׳ יהודה ם״ל ג׳ ושלשים בניםן בתוספת דמנח בביתא י( דמיא כל זמן לר״ה חשוב לשנה ראשונה של ערלה נברא אבל מסורת הש״ם ובסדר עולם תניא בהדיא דלר״א האי ראשון תשרי ונראה דלעולם גרסי׳ ליה ודייק מהא דאם איתא דסברי בתשרי נברא העולם דלמא האי ראשון ניסן וקרי ליה ראשון לפי שהוא ראשון לחדשים ועמד מבול שנה וחצי ותו לא תידוק מיניה יום אחד בשנה חשוב שנה: בראש מוסף רש״י ואם והרכיב נטע והבריך יעקור. להא קלטה נשניעית, דאין הרמה קולטת נפחות משלשים ייס :יבמות פג.(. בתשרי נולדו אבות. אברהס ויעקב )לקמן יא .(.נפקדח שרח ר ח ל וחנח .נא זכרונס לטובה ונגזר עליהן הריון )שם>. מסורת הש״ם א( ןע״ז ח (5 ,[.וברכות כט[. יבמות סד ,:ג( חולין ס,. ד( ]צ״ל בקומתן[ ,ה( ]סוטה מו .ע״שז ,ו( ]צ״ל והכתיב[, ז( ברכות מג ,:יז( ]תוספי דסיטה פי״א ה״גו סוטה יג: קדישין לח ,.ט( יבמות מב. נדה לח ,:י( ]עמ״ש בס״ד על הגליי! נדה לס .בשס הרד׳׳ק[ ,כ( ביצה טז .סנהדרין יא ,:ל( צ״ל בכסה (» ,ושייך עוד לעמי י ,[:נ( ]ע״כ שייך לשס[ ,ס( ]צ״ל אחר ד׳׳ה דתקיף[ ,ט( ]וע׳׳ע תוס׳ חולין ס .דייה אל תקרי וטי מ״ש בשס הערוך[ ,פ( ]סרק כטז ,צ( ת״י ,ק( )פרשת גא כא ס״ב(, ארבעח ראשי שנים פרק ראשון ראש חשנה בראש השנה בטלה עכורה מאבותינו במצרים .רבי יהושע מולה בהא ברוב שפרים ואע״פ שהתחילו המכות מניסן למשפט המצרים י״ב חלש כלתנן בעליות )פ״ב משנה י( מ״מ לא פסקה עבולה על תשרי :לקומתן לדעתם לצביונם .צביונם לשון יופי כמו ״(נולדו אבות .אברהס ויעקב :נפקדה שרה .בא זכרונס לטובה ונגזר עליהן הדון׳( :בעלה ענודה מאכוהינו .ששה חדשים לפני גאולתם פסק השעבוד :תדשא הארן .תתכסה ותתלבש בדשאין: עץ פרי .שנגמר פריו :ואותו הפרק זמן רביעה הוה .כלומר וראיה לדבר שבתשרי נברא העולם שהד לגשמים היו צדטן ותשרי זמן בר״ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניםן רביעה הוה :והוצא הארץ .ולא נגאלו בתשרי עתידין ליגאל ר׳ יהושע אומר כתיב ותדשא הארץ :וען עושה ובניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן פרי .ולא עץ פ ד גמור :ואותו מתו אבות בפסה נולד יצהק בר״ה נפקדה הפרק זמן .הוא לבהמה וחיה להיזקק זה לזה ולכך היו צריכין וראיה היא שרה רחל וחנה בר״ה יצא יוסף מבית האםורין שבניסן נברא העולם :לבשו כרים. בר״ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן בזמן שיתרועעו שבלים בניסן )י( נגאלו בניסן עתידין ליגאל תניא ר״א אומר אלמא ניסן זמן זיווג בהמה הוא: מנין שבתשרי נברא העולם שנאמר ויאמר ברכה לדורות .עושה פרי לדורות אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ומיהו השתא עץ פ ד הוו :בקומתן עץ פרי איזחו חדש שהארץ <* מוציאה נבראו .והיינו עץ פרי ראוי היה דשאים ואילן מלא פירות הוי אומר זה תשרי לטעון פ ד מיד :לדעתם .שאלם ואותו הפרק זמן רביעה היתה וירדו גשמים אס חפצין להבראות ואמרו הן: בצביונם .בטעם )י( אחד ואחד וצימחו שנא׳ ו א ד יעלה מן הארץ ר׳ יהושע ובדפוס כל אחד :ואומר שמעו הרים אומר מנין שבניסן נברא העולם שנא׳ ותוצא את ריב ה' והאיתנים .אלמא הם הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי איתנים הם הדם ואשכחן דנקראו איזהו חדש שהארץ ) 0מליאה דשאים ואילן אבות הריס שנאמר מדלג על ההרים מוציא פירות הוי אומר זה ניסן ואותו הפרק ודילג את הקץ בשביל ההדס: זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה בחדש זיו) .י( אייר הוא :שנולדו בו שנאמר לבשו כרים הצאן וגו׳ ואידך נמי הא זיותני עולם .כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן .אי נמי זימנין דניסן כתיב עץ עושה פרי ההוא לברכה לדורות דתקוסה נמשך בתוך אייר של לבנה: הוא דכתיב ואידך נמי הא כתיב עץ פרי מלההנאוה .להנות :דהקיןז במצות. ההוא כדר׳ יהושע בן לוי >רא״ר יהושע בן שופר יוה״כ וסוכה לולב וערבה וניסוך לוי כל מעשה בראשית ״)לקומתן( נבראו המיס )וערבה( :למועד אשוב אליך. לדעתן נבראו לצביונן נבראו שנא׳ ויכלו לי״ט הבא ראשון ולשרה בן .וכל מה השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם שאתה יכול להרחיק יום הבשורה אלא צביונם ר״א אומר מנין שבתשרי נולדו מיום הלידה הרחיקם כדי למצוא ימי עיבור הוולד בין שניהם ואין אתה אבות שנא׳ ויקהלו אל המלך שלמה כל יכול להרחיקו אלא ממועד למועד איש ישראל בירח האיתנים בחג ירח שנולדו כשתאמר שנתבשר במועד זה ושתלד בו איתני עולם מאי משמע >דחאי איתן למועד הבא :כי מדלי מר ימי לישנא דתקיפי הוא כדכתיב איתן מושבך עומאה .טומאת נדה דקיי״ל )3״מ ואומר שמעו הרים את ריב ה׳ והאיתנים לף פז (.שרה אמנו אותו היום מוסדי ארץ ואומר קול דודי הנה זה בא מדלג פרסה נדה לפיכך רקח חמאה וחלב ובן הבקר אבל לא העוגות שלשמה על ההרים מקפץ על הגבעות מדלג על היא בטומאה :אפילו למ״ד .במסכמ ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות נדה )לף לח (.אינה יולדמ למקוטעין אמהות ר׳ יהושע אומר מנין שבניסן נולדו אלא לחדשים שלימים של שלשים יום: אבות שנאמר ויהי בשמונים שנה וארבע עדוח ג( 1 הנחות חב״ח )א( נפ׳ איזהו חדש שהארץ מליאה דשאיס וכו׳) :ב( שם שהארץ מוציאה דשאיס: )ג( שם בירח האיתנים התס דתקיף במצות) :ד( דשי״ ד׳׳ה לבשו כריס כו׳ בניסן. גי׳נ ס״א וגבי בריאת העולם כתיב דכתינ לעיל מיניה מטן הריס גכחי) :ה( דייה גצניונס בטעם כל אחל ואחל ובדפוס כל אחל ואחד הס״ד) :י( ד״ה נחלש זיו הוא אייר שנולדו ט׳ זימנין דתקופת ניסן נמשך לתוך אייר של לננה .נ״נ ס״א וקרי ליה זיו ע ״ ש ניסן ש ל חמה שנולדו בו זיותני עולם (t):תום׳ דייה אלא כוי ננרא העולם ולכי הדר לפסח שנה אחרת היא ולמועד הזה היינו למועד שאהד זה דנייה׳׳כ: הגהות מהר״ב רנשבורג ]א[ תום׳ דייה אלא וכו׳ ולמאי למסקינן וכוי .נ״נ עיין מהרש״א מ״א יניפה תואר נראשית רנה פרשה מ״ז סימן ז׳ נדי׳ה אותה השגה וכו׳ וניפ״ת שס פרשה נ״ג ד״ה לט׳ חדשים וד״ה לשנעה וכו׳ הקודש ננזר גס יעיין נפרשיית הנ״ל .ועי׳ נ״ש נאה״ע סי׳ ד׳ ס״ק י״ט: תורה אור השלם יא. 2 3 4 ג 5 6 ה 7 8 9 10 לעטרת צבי )ישעיה מ!( ללרך בהמה חיה ועוף כשגללים ]גללים[ בנוי בכח בלעת ובקומה וכל זה היה במעשה בראשית בתחלת יצירתם וכולהו נפקי מלכתיב צבאם»(: שנולדו בו דותני עולם .לאע״ג לאייר ק ד ליה זיו ל״ק מילי כלפי׳ בריש פירקין )לף כ :ל׳׳ה 3חדש זיו(: את מספר יטיד אמלא. בסוף החולץ )יבמומ לף נ .ושם( אמר עין משפט נר מצוה נו א מיי' ס״י מהלכות מ־כופ הל׳ ע שמג עשין נז טוש״ע א״מ סימן רכו: מוםף רש״י לדעתן נבראו .שהודיעם שיבראס והס ניאותו !חוליו ס .(.לצביונן נבראו .בדמות שבתרו להס 1שס( .כדכתיכ איתן מושבך .ושיס בסלע הוא איתן קנך ,אלמא סלע )סוטה מו .>:והאיתנים מוסדי ארץ .הס הריס וכל הר של אמיס הוא )שמו. היום מלאו ימי ושנותי. ביום זה נולדתי !סוטה יג:ו. ויהי לתקופות הימים .הרי ששה חדשים ובי ימים !יבמות סב .>.ומיעוט ימים שנים. דכל מקום שנאמר ימים ולא נאמר כמה ,תפוס המועט בידך ולא המרובה ,שאס אמה אומר ימים שלשה או ארבעה אני אומר עשרה או מאה ,כך שנו תכמיס כל ששמועו מרובה ושכנועו מועטת תפסת מרובה לא תפסת ,תפסת מועט תפסת ,הלכך כאן שנאמר ימים מטון שנכנסו שני ימיס בחדש שביעי ילדה <נדה לח.!: אלא דקאי אלו שני לורות: בחג וקאמר לה בניסן .סוגיא לשמעתא מוכח לבתשרי נמול אברהם אבינו לבפרק השוכר את הפועלים )3״מ לף פו (:אמר בשלישי של מילה באו אצלו מלאכים ואז נאמר לו למועל אשוב אליך כעת חיה ובפרקי לרבי אליעזר »(נמי אמדנן לביוה״כ גמול א״א והשתא הא לאמר בתג לאו לוקא לשני ימים לפני החג הוה כיון לנמול ביוה׳יכ ואע״ג למשמע הכא למועל ראשון הט קאמר למועל רבינו חננאל ראשון אחר החג זה לקיימא ביה לכאילו קיימי בחג למי כיון ללא הוה בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים ,בניסן בו ט אס שני ימים לפניו א[ ולמאי גגאלו ,בתשרי עתידין ליגאל. למסקינן ליוללת לשבעה יוללת ר־ יהושע אומר בניסן נברא למקוטעין לא הוה צריך לשנויי שנה העולם ,בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות ,בפסח מעוברת היתה לכי מללית נמי ימי נולד יצחק ,בראש השנה טומאה טבלה נמי בליל חמישי לחג נפקדה שרה רחל וחנה, ואפשר ליללה ביום אחרון של פסח בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין ,בראש השנה בטלה אלא משום לאמרינן בסלר עולם עבודה מאבותינו במצרים. ובמכילתא בפרשת וישעו בני ישראל בניסן נגאלו בניס! עתידין לבט״ו בניסן ליגאל .תניא ר׳ אלעזר אומר מרעמסס )אמרי׳( מניין שבתשרי גברא העולם אלהכא פליגי ]ומיהו נולל יצחק ל( שנאמר ויאמר אלהים תדשא לקאמר נמי בט״ו בניסן לבר הקב״ה הארץ דשא עשב מודיע זרע עם אברהם בט״ו בניסן באו מלאכים עץ פרי ,איזהו חודש שהאp מוציאה דשאים ואילן מלא לבשרו[ ורבי מאיר שליח צבור יסל פירות כדכתיב עץ פרי ,הוי במעריב של פסח ומצות אפה ויאכלו אומר זה תשרי ,ואותו הפרק בלילי חג פסח ואמרי׳ בבראשית רבה זמן רביעה היה וירדו גשמים עליהם וצימחו ,שגאמר ואד לושי ועשי עוגות הלא אמרת שפסח יעלה מן ה א pוהשקה את היה וכל הני לא ס״ל ללמועל אשוב כל פני האדמה .ר• יהושע אליך כעת חיה אמועל ראשון אלא אומר מניין שבניסן נברא העולם שנאמר ותוצא הארץ כלומר למועל כזה שהוא פסח וכן וגו׳ ןג״א :ותוצא ה א pדשא תרגם אונקלוס כעת חיה כעת לאתון עשב מזריע זרע למיגהו[, קיימין והשתא הא לכתיב בפרשת איזהו חודש שהארץ מליאה דשא ןג״א :דשאים[ ואילן מילה אשר תלל לך שרה למועל הזה )שציא( ]מוציא[ פירות ,הוי בשנה האחרת )3ראשית י 0ואמדנן אומד זה גיסן וכולי .ר׳ אלעור דייק מעץ פרי ,כלומר ]במלרש תנחומא[?( מלמל שסרט לו אילן ןמלא[ פירות ,והאי סדטה בכותל ללשנה האחרת על דכתיב עץ עושה פרי לברכה. כרחך לבט״ו בניסן נאמר ובו ביום כלומר שיהיו עושין פירות לעולם .ור׳ יהושע דייק נמול ובו ביום באו מלאכים בשנה זו מעץ עושה ]פרי[ ,והאי תימה לכל הני לאמרי בתשרי הוה דכתיב עץ פרי לכדר־ יהושע היט מקיים ההוא קרא ללמועל הזה בן לוי ,דאמר בפרק אילו טריפות כל מעשה בראשית בשנה האחרת ואיך יתכן לומר בקומתן נבראו ,כלומר שנצטוה בפסח ולא נמול על תשרי גדולים מלאים ,לדעתן נבראו והלא זדזין מקלימין למצות ועוד לא כדעת התינוקות אלא כדעת ]נ״א :לדעת[ הגדולין. הכתיב בעצם היום הזה )שם( בו לציביונם נבראו ,לתוארם ביום שצוהו מל ואומר ר״ת להני ]כלומר[ ביופיותם שנאמר לאמרי בתשרי סבירא להו כרבי וכל צבאם ,ופרשינן לצביונן. ר׳ אליעזר אומר בירח יהושע לאמר בניסן נברא העולם האיתנים ,ירח שנולדו בו )י( ולהט הלר לפסח שנה אחרת איתני עולם ,הם היסודות, למועל הזה היינו למועל אחר לביום שמעו הרים את ריב יוי, והם מלשון ההורים האבות, המורים אמר לו וקרוב לסוכות כלומר והאיתנים מוסדי ארץ ,כלומר למועל הזה ראשון של שנה אחרת :הם היסודות .ר׳ יהושע אומר בירח זיו שנולדו בו זיותני לילה מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו בירח שנולדו בו זיותני עולם י*)ואידך נמי הכתיב( בירח האיתנים התם »> דתקיפי במצות ואידך נמי הכתיב בחדש זיו ההוא דאית ביה זיוא לאילני ״דאמר רב יהודה האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי אומר ברוך שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם מ״ר בניסן נולדו בניסן מתו מ״ד בתשרי נולדו בתשרי מתו שנאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת״ל היום ומה ת״ל היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב״ה יושב וממלא שנותיחם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש שנאמר א ת מספר ימיך אמלא בפסח נולד יצחק מנלן כדכתיב למועד אשוב אליך אימת קאי אילימא בפסח וקאמר ליח בעצרת בחמשין יומין מי קא ילדה אלא דקאי בעצרת ומאמר ליה בתשרי אכתי בחמשח ירחי מי קא ילדה אלא דקאי בהג וקאמר לה בניסן אכתי בשיתא ירהי מי קא ילדה תנא אותה שנה מעוברת היתה סוף סוף כי מדלי מר יומי טומאה בצרי להו יאמר מר זוטרא אפילו למ״ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין ויהי לתקופות הימים מיעוט יולדת לשבעה יולדת למקוטעין שנאמר תקופות שתים ומיעוט ימים שנים בראש השנה נפקדה שרה רחל והנה מנלן א״ר אלעזר אתיא פקידה פקידה אתיא זכירה זכירה כתיב ברהל ויזכור אלהים את רחל וכתיב בהנה ויזכרה ה׳ ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב שבתון זכרון תרועה פקידה פקידח כתיב בחנה כ י פקד ה׳ את חנה וכתיב בשרה ״וה׳ פקד את שרה בראש השנה יצא יוסף תקעו בחדש שופר דכתיב מבית האסורין מנלן )בכסא( ליום חגנו כי חמ .1וייאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע ורע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על א הארץ ויהי בן:בראשיה א יא .2ואד יעלה מן הארץ והשקה א ת בל פני בראשית ב ו האךמה: .3ותוצא הארץ דשא 11 עשב מודיע ורע למינהו ח( ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אליהים בי בראשית א יב טוב: 13 12 .4לבשו ברים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו תהלים סה יד אף ןשירו: .5ויבלו השמים ןהארץ וכל צבאם :בראשית ב א . .6־־קהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בחג האתנים בירח ט הוא החדש השביעי: מלכים א ח ב י( 14 דךא אח הקיני .7 וישא משלו וייאמר איתן מושבך ושים בסלע קנף: 15 במדבר כד כא 16 .8שמעו הרים את ריב ין והאיתנים מסדי ארץ בי ריב 18 17 עולם .ולדברי הכל בחודש לין עם עמו ועם ישראל שנולדו בו ,בו בחודש מיכה ו ב יתובח: מתו ,שהקב״ה ממלא שנות .9קול דודי הנה זה בא ל( 20 כ( וגו׳ הוא לישראל הצדיקים מיום ליום ,שנאמר מדלג על ההרים מקפץ על את מספר ימיך אמלא .בפסח הגבעות :שיר השירים ב ח עדות . 10ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש נולד יצתק שנאמר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן .ואוקימנא בחג בתשרי הוה קאי ,ואותה שנה מעוברת היתה ,ואמי השני למלך שלמה על ישךאל ריבן הבית לין :מלכים א ו א 11ויאמר אלדזם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא ליה למועד אשוב אליך ,והוא מועד הפסח .אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין אלא לטי אוכל עוד לצאת ולבוא וין אמר אלי ל א תעבר את הירדן הזה :דברים לא ב 12לא תהיה משכלה ועקרה באךצף חדשים מלאין מיום ליום ,היולדת לז׳ יולדת למקוטעין ,דקיימא לן ביום שבישרה המלאך ןנ״א :שבישרו המלאכים[ אותה שעה את מספר ימיך אמלא :שמות כג כו .13היפלא מיץ דבר למועד אשוב אליך כעת ודה ולשרה בן :בראשית יח יד פירםה נדה וישבה)די( ]זי[ ימים בנדתה וילדה בפסח ,נמצאת שילדה לוי חדשים פחות א( שבעה ימים .בראש חשנח נפקדה חנח. . 14ויהי לתקפות הןמים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את שמו שמואל כי מין שאלתיו :שמואל א א כ .15ויזכיר גמר זכירה וכירה ,בחנה כתיב ויזכרה ה׳ וכתיב בראש השנה שבתון זכרון תרועה ,מה זכרון זה בראש השנה ,אף וכירה שנאמרה אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה :בראשית ל כב .16וישכמו בבקר וישתחוו לפני ין דשבו בחנה כראש השגה .וגמרו שתיהן שרה ורחל מחנה ,וגמרה רחל מחגה בזכירה זכירה ,וגמרה שרה מחנה כפקידה פקידה. וןבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויןכרדז יי :שמואל א א יט .17דבר אל כני ישךאל לאניר א( אולי צ״ל פמופ ז׳ ימיס ועי׳ במוס׳ כאן בד״ה אלא. בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לבם שבתון זברון תרועה מקרא קדש :ויקרא כג כד . 18בי פקד י; את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנ1ת ויגדל הנער שמואל עם יי :שמואל א כ כא .19ויי פקד את שרה כאשר אמר ויעש יי לשרה כאשר דבר :בראשית כא א .20תקעו בחירש שופר בכסה ליום חגנו :תהלים פא ד עין משפט נר מצוה נ ח א טור א״ת סי׳ תפז וש׳׳ע סי׳ תסא סעיף נ בהגה׳׳ה: יא: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מםורת הש״ם הגה״ה שמעתי דודאי המלאכים נאו בפסח כדפי׳ רש״י בחומש אבל אופו למועד אשוב אליך שאמר לו הקנייה היה בתשרי ומאותו למועד לריש הכא לגסוכות הוה קאי וקאמר ליה למועל שאחר זה אשונ והיינו בפסח אבל המלאכים הס סרטו סריטה בכותל נפסח וא״ת א״כ מאי פריך הכא א״כ כי מדלית ימי טומאה נצרי להו והא לא אשכחן שפרסה נלה כסוכות אלא נפסח שענר כשנאו המלאכים שהרי לא הניאה העוגות כלפירש רש״י וי״ל אין הכי נמי wלאחר סוכות שאמר לו הקנייה למועל אשוב היתה גלה מלכתיב ותצחק שרה בקרבה וגו׳ פי׳ אפשר אחר שזקנתי יחזור לי עלן וסת ללס גלות מכלל שאין אשה רבינו חננאל בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים .שנאמר בו ביוסף הסירותי מסבל שכמו ,ואוקימנא כי בראש השנת יצא יוסף מבית האיסורין ,וכתיב באבות והוצאתי את׳נכם[ מתחת סכלות מצרים וגמר סבילה סבילה .ואזדו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע לטעמייהו, דתניא בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש, ר׳ אליעזר אומר אותו היום י״ז במרחשון היה וכולי. יכולה להתענר אא״כ יחזור לה עלן וסת וכשאמר לו הקנ״ה היפלא מהי לנר )נראשיס ירו( והתרעם עליה על שצחקה עליין לא היה לה עלן וסת וכשנתענרה נתפשטו הקמטים ונתעדן הנשר ותזר לה וסת וא״ת מכיאת המלאכים ה ד חזר לה וראיה מן העוגות כלפרש״י ליתא לודאי מה שפרסה נלה אז לא היה אלא אקראי כעלמא ולא חזר לה וסת גמור על שאמר לו הקנייה למועד וראיה שלא היה אלא אקראי שהד אחר שאכלו המלאכים כתינ חדל להיות לשרה אורח כנשים א( פכחיס קט ,:נ ( ןגשוף לה. דף זו משכת איתא גירשת ברייתא זו ופירושה] ,ג( ]בראשית ת[, ד( ]בראשית חז ,ה( עיין בסוף המסכת שייך לכאן, ו( ]עי׳ תשובת תות יאיר סי׳ ריט דף רו ,[:ו( ת״י, הלכך)כי( פריך כי מללי מר וכוי .עכל״ה: עדות ביהוסף שמו .בתריה דההוא קרא כתיב דכי חק לישראל: לילה המשומר ובא מן המדקין .ורבי יהושע תרתי שמעת מינה הסירותי מ ס ג ל שכמו .ביוסף כתיב בתר עדות ביהוסף :המשומר דכולתו מודו דמשומר מן המזיקין כדמובח בערבי פסחים ובא .לגאולה :ו א ז ה לטעמייהו .רבי אליעזר ור׳ יהושע .דלר׳ אליעזר )פסחים לף קט (:דתקון ד׳ כוסות ולא חייש אזוגות :יום שמזל בימה )א( בתשרי נברא העולם דמתשד מתפילין מנין שני הדורות לפיכך שוקע ביום .גרסינן במילמיה דרבי אליעזר גבי י״ז במרמשון ושינה מבול על כרחך במרחשון ירד וי׳׳ב הקב״ה עליהן מעשה בראשית והעלה חדש היה ובחדש השני בשבעה טמה ביום ובמילמיה דרבי יהושע עדות ביהוםף שמו בצאתו וגוי בר״ה בטלה ועשדס שיבשה הארץ במרחשון היה גבי י״ז באייר גרס יום שמזל כימה עבודה מאבותינו במצרי׳ כתיב הבא והוצאתי לשנה הבאה ובתשרי שלפניו חרבו עולה ובקונטרס ג ד ס איסכא ואין אתכם מתהת םבלות מצרים וכתיב התם המיס מעל הארץ שנעשית הארץ כמין הסדר כן דבניסן טלה עולה בממלת הסירותי מסבל שכמו בניסן נגאלו כדאיתא גריד ולא יבשה לגמרי ובו התחלת היום ושוהה שתי שעות עם מלק אמד בתשרי עתידין ליגאל אתיא שופר שופר כתיב שנת שש מאות ואחת שנה כדכתיבג( י( משלשים בשעה אמדו שור שתי ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון שעות שכן דרך כל מזל שוהה שתי הכא תקעו בחדש שופר וכתיב התם ביום באחד לחדש והוא תשרי ומדלא קרי שעות כדמשמע בפרק המקבל )ב״מ ההוא יתקע בשופר גדול ר׳ יהושע אומר בניסן נגאלו בניםן עתידין ליגאל מגלן אמר ליה אחת ושש מאות עד השתא שמע דף קו :ושם( דקא אמדנן עד אימת מינה אין מנין הדורות מניסן שאס עד דאתו אריסי מדברא וקיימא קרא ליל שמורים ליל המשומר ובא מ ש ש ת מניסן מתחילין למנותן היה לו לכתוב כימה להדי רישייהו ויש שש מזלות ל י ל ה המשומר ובא ימי בראשית ואידך ותנח התיבה באחת ושש מאות שנה אמרות כנגדן מע״ק גד״ד די״ב מזלות בשנת מן המזיקין ואזדו לטעמייהו דתניא בחדש השביעי על ה ד אררט שכבר יש שקבועין בגלגל ששה למטה ששה מאות שנה לחיי נח בהדש השני שש נתחדשה שנה מניסן שהרי אותו למעלה והגלגל סובב וכשמתחיל האחד חדש שביעי סיון היה והוא שביעי לעלות מתחיל שכנגדו לשקוע וכל חדש בשבעח ע ש ר יום לחדש רבי יהושע אומר להפסקת גשמים כמו ששנינו בסדר ניסן טלה עולה לאור הבקר או אותו היום י״ז באייר היח יום שמזל כימה עולם וההיא ר״א היא שכשאתה מראשו או מזנבו ומאזנים שוקע ומתוך מתמעטין ומעינות ביום שוקע במרחשון עשר משבעה מונה כנגדו ושור שאחר טלה משמש באייר ששינו מעשיהן שינה הקב״ה עליהם מעשה מאה ותשעים יום ארבעים לימי וכל ימי אייר עולה בתחלת היום ונטל והעלה מזל כימה ביום בראשית שגברו וחמשיס ומאה הגשמים ועקרב שוקע כנגדו וכן הולך סדר שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם על הארץ נמצאו כלים באחד בנדון כולם דכל אחד משמש חדש ואמר ר׳ אליעזר אומר אותו היום י״ז במרחשון היה ואותו יום התחילו למסור שנאמר י( בפרק הרואה )ברכות לף נח 0דטמה וימסרו המיס מקצה חמשיס ומאת זנב טלה וטון דשור מתחיל לעלות יום שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברים יום והיו הלוך ומסור עד חדש באייר בתחלת היום מכלל דכבר ומתוך העשירי והוא אב שהוא עשירי לידדמ גשמים ובאמד באב נראו ראשי טלה עולה כולו עד כימה הבא בזנבו ובמרחשון עקרב עולה ההדס בשני חדשים מסרו ט״ו אמה שהיו ההרים מכוסים מיס מתחלמ היום מממיל שור שכנגדו לשקוע ונמצא שכבר שקוע טלה שנאמר )בראשית 0ממש עשרה אמה למדת שמסרה אמה לארבעה כולו עם הבא בזנבו ולפי זה הסדר קיימי כימה אדשייהו דפרק ימים והתיבה היתה משוקעת במים אמת עשרה אמה ולא היתה המקבל)ב״מ לף קו (:היינו שבט ולא כמו שפי׳ שם בקונטרס דהיינו אדר וגבי מרחשון גרסינן מעינות מתמעטין וגבי אייר מתגבדן צפה על ראש ההר אלא ד׳ אמומ גובה לפיכך נמה בי״ז בסיון .ולר׳ יהושע דאמר בניסן נברא העולם וממנו מתחילין מנין שני הדורומ דאע״פ שרביעה ראשונה יורדת במרמשון מ״מ הכי אורמייהו כדכתיב ירד המבול באייר ושביעי שנחה בו התיבה הוא כסליו ולא מנה לך )יהושע ג( והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר ואמר בפרק הכתוב חדוש שנה לפי שאין השנה מתחדשת אלא בניסן .ויש פותרין במה אשה )שבת לף סה .ושם( ובפרק בתרא דנדה )לף סז .ושם( ואזלו לטעמייהו מדאמר ר״א בחדש שני מרחשון אית ליה בתשרי אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי דניסן ומפצי ביומי דתשד נברא העולם והוי מרחשון שני לחדש שהתחילו בו שנת שש מאות י(]וגרסי׳ בסמוך בשלמא לר״א היינו דשינה אלא לר׳ יהושע מאי שינה[: דאי לאו הכי למאי קרי ליה שני אס לסדר חדשים הא אמדנן אלא 1 2 4 3 5 א(א נ( 6 ניסן ר״ה למדשים ולאו מילתא היא דאי מדקד ליה שני שמעינן דבתשד נברא העולם א״כ מאי פ ד ך לקמיה בשלמא לר׳ יהושע היינו דכתיב שני אלא לרבי אליעזר מאי שני הא מהכא יליף שני לבריאמ עולם .ה הכי גרסינן בסדר עולם ר׳ יהושע ברישא והדר ר׳ אליעזר ר׳ יהושע אומר אותו היום י״ז באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ר״א אומר אומו היום י״ז במרמשון היה יום שמזל כימה עולה ביום .גלגל חמה עגול הוא חציו למעלה מן הקרקע ומציו למטה מן הקרקע ושנים עשר מזלות קבועין בו וזה סדרן טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים וסימניך טש״ת סא״ב מע״ק גד״ד ששה מהן שקועין למטה וששה מהם למעלה וכשהגלגל מגלגל זה עולה מצד זה והראשון שבצד האחר שוקע וכן לעולם ושתי שעות שוהה המזל בעלייתו וכן שכנגדו בשיקועו שיהו כולן משמשין בכ״ד שעות של יום ובניסן לעולם טלה מתחיל לעלות לאור הבקר מע״ק גד״ד למעלה בלילה טש״ת סא״ב למטה לאור הבקר מתחיל טלה לעלות ומאזנים לשקוע לסוף 3׳ שעות טלה כולו עולה ומאזנים כולו שוקע אחר שתי שעות מתחיל שור לעלות ועקרב לשקוע וכן כולן כל מדש ניסן באייר שור מתחיל לשמש כיוס כל ימי אייר ו3שתי שעות הראשונות גומר עלייתו שניות תאומים שלישית סרטן רביעימ אריה ממישית בתולה וששית מאזנים וכן כולן נמצא טלה עולה בשמי שעומ אמרונומ בלילה וכל היום הוא שוקע .וכימה הוא זנב טלה והמבול ביום ירד ודרך נקב שתי כוכבים שנטלו מכימה שהוא מזל שיש בו כוכבים הרבה .ומניין שהמבול התמיל לירד ביום שנאמר בעצם היום הזה בא נמ )בראשית ז( והוא מקטני אמנה היה ולא נמס למיבה עד שירדו מיס ודמקוהו ליכנס שנאמר נשם[ מפני מי המבול. והוצרך תורה אור השלם לבן אביר לבני .1 י ש ר א ל אני ין והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעביךתם וגאלתי אתכם בןרוע נטוןה ובשפטים שמות ו ו גדילים: .2הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה: תהלים פא ז .3 תקעו בחיךש שופר בכסה ליום חגנו: תתלים פא ד והיה ביום ההוא האיברים ב א ר ץ אשור ליי בהר .4 יתקע בשופר גדול ובאו והנדחים ב א ר ץ מצרים והשתחוו הקדש בירושלם: ישעיהו בז יג .5ל י ל שמרים הוא לין להוציאם מ א ר ץ מצרים הוא הלילה הזה לין שמרים ל כ ל בני י ש ר א ל שמות יב מב לדריתם: .6בשנת ש ש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה ע ש ר יום לחרש ביום הזה נבקעו כ ל מעינית תהום ךבה וארבת השמים נפתחו: בראשית ז יא הגהות הב״ח ז״ה יש״י )א( כוי לטעמייהו ואזזו דלר״א דבתשרי נברא העולס מתשרי מתחילי!: )ב( בהגה״ה שמעתי כו׳ דייל אה״נ דלאתר כך לו כשאמר בסוכות הקנייה: מםורת הש״ם א( ]לעיל ח ,[.נ( סנהדרין קח :זנמיס קיג ,:ג( ןינמוס כ :וש׳׳ג[ ,ד( מעשרות פ״א מ״ה חולין ז ,.ה( ]תיססתא ס״א ה״ח ע״ש ותיספחא דתרומות פ׳׳נ הייה ה׳׳ו ע״ש ,1ו( ]שייך לדף יא,[: ז( ]אסתר א[ (P ,צ״ל מה משקין ,נו( ]וע״ע תוספות נכירית נל .דייה ישני ותו׳ ע״ו נח :ז״ה נצר ותוס׳ חולין י :ז״ה והתירו, ארבעה ראשי שנים ראש השנה פרק ראשון יב. אלא לרבי אליעזר מאי שני .ואע״ג ללרבי אליעזר בחשרי נברא »> והוצרך לשנות סלר בראשית והעלה זנב כימה ביום ונטל שני העולם )י> לנהי ללענין השנים ראוי למנות ממנו לענין מנין כוכבים ממנו ומעיינות מתמעטין בחמה ימות החמה ופסקו הגשמים ושינה סלר בראשית ונתגברו המעיינות ושטפם :י( יום שמזל כימה החלשים אין מונין ממנו לקרות מרחשון שני ללחלשיס נישן ראשון: עולה ביום .שבמרחשון עולה עקרב בתחלת היום ואחריו קשת נמצא למבול נדבי אליעזר .אע״ג לסבירא להו כרבי יהושע לבניסן טלה עולה בסוף היוס :שינה עליהם נברא העולם מלמונין לתקופה כרבי כוי .לקמן פריך מאי שינה :היינו יהושע מ״מ מונין שנות נח ובריאת ומתוך ששינו מעשיהם שינה הקב״ה עליהם דכהיב שני .שהרי אייר שני לחלשים: עולם <> ושנות החמה מתשרי מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום שני לדן .שנגזרה גזירה עליהן משוס לתשרי ראש לשנים ולשמימין ונטל שני כוכבים <* והביא מבול לעולם בתשרי שלפניו :הכי גרסינן בשלמא ולנדרים. וליובלות :ולירקות בשלמא לר׳ יהושע היינו דכתיב שני *אלא לר' יהושע היינו דשיגה .דהעלה מזל ומתניתין ללא קתני לנלריס בהפסק׳ לר״א מאי שני ישני לדין בשלמא לרבי כימה ביום ועוד שינה לתגבורת לא מיירי כלפרישית לעיל <לף ז .כל״ה מעיינות :וחמה המלך שככה• וסתם יהושע היינו דשינה אלא לר״א מאי שינה תנא כהפסקה( גבי ולעיבוריס: חמה רותחת היא כדכתיבי( וחמתו דרבנז .מלתנן לירקות יותר משאר כל ברותחין כדרב הםדא דאמר רב הםדא בערה בו :חכמי ישראל מוני! למבול פירות משמע לכל שאר פירות מעשרן קלקלו וברותחין נידונו ברותחין קלקלו כר׳ אליעזר .מונין שנות נח ובריאת לאורייתא וכן משמע בריש מסכת בעבירה וברותהין נידונו כתיב הכא וישכו עולם ושנות הדורות כר׳ אליעזר מעשרות בירושלמי ללריש כולהו המים וכתיב חתם וחמת המלך שככה ת״ר מונין מחשד תחלת השנים ולא מקרא חוץ מירקות ומסיק למעשר חכמי ישראל מונין למבול כר״א ולתקופה משום דסבירא להו בתשרי נברא ירקות מלבריהס והכי איתא התם כר׳ יחושע חכמי אומות העולם מונין אף העולם אלא לתשרי ראש השנה לשנים עשר תעשר את כל תבואת זרעך ובניסן נברא העולם כלקתני :ולתקופה למבול כר׳ יהושע :ולירקות :תנא לירקות כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט כרבי יהושע .כשמונין תקופת החמה אין לי אלא תבואה קטנית מנין ת״ל ולמעשרות ולנדרים לירקות מאי נינהו והלבנה מונין מניסן לומר שמניסן וכל מעשר הארץ מזרע הארץ לרבות מעשר ירק היינו מעשרות תנא דרבנן נבראו ובתחלח ליל רביעי שמשה זרע שוס וגרגיר יכול שאני מרבה וקתני דאורייתא וליתני דאורייתא ברישא חמה בניסן לפיכך אין תקופת ניסן זרע לוף העליון זרע ברשין זרע לפת י איידי דחביבא ליה אקדמה ותנא דידי נופלת אלא בל׳ רביעי היוס לפי וצנון ושאר זרעוני גנה שאינם תנא דרבנן וכל שכן דאורייתא וליתני מעשר שלעולם יום ורביע בין תקופת שנה נאכלין ת״ל מזרע הארץ ולא כל זרע אהד מעשר בהמח ואחד מעשר דגן זו לתקופה שכנגלה לשנה הבאה וכן הארץ פרי העץ לרבות כל פירות מוללות הלבנה מונין מולל ניסן ירק וליתני ירק תרי גווני ירק דתנן האילן יכול שאני מרבה חרובי שיטה ראשון בליל רביעי בתשעה שעות וצלמוני וחרובי גלירה ת ״ל מפרי הנאגד משיאגד ושאינו נאגד משימלא ותרמ״ב חלקים :אן« למבול .כלומר העץ ולא בל פרי העץ ירקות מנין ל י ק ט ירק ערב ראש את הכלי ת״ר למנין שנות הלורות מתחילין מניסן איסי בן עקיבא אומר המעשרות השנה עד שלא תבא השמש והזר וליקט למנות ומבול באייר ירל )י( ע״כ לירקות מלבריהם והכי נמי איתא משתבא משתאמר באחת ושש מאות בראשון בירושלמי בסוף חלה רבותינו שבגולה שחרבו המיס ניסן הוא שהרי משפט לור המבול שנים עשר חלש: היו מפרישין תרומות ומעשרות על שבאו הרובים ובטלום מאן אימן ולירקות .מעשר ירק לענין חלש וישן שאין תורמין מירק הנלקט ערב הרובים תרגמוניא ר׳ זעירא רב יהולה בשם שמואל חלה בחו״ל ותרומת ר״ה על הנלקט אחר ר״ה :ולנדרים .לקמן n״ 0מפרש :תנא דרבנן. חו״ל אוכל והולך ואח״כ מפריש רבי אבא בשם שמואל אומר לא חשו השמיעך שיש ר״ה קבוע לענין חדש וישן במעשר ירק דרבנן אלא ללגן ותירוש ויצהר רבי אילא בשם שמואל אמר לא חשו אלא והדר תנא מעשר דגן שאף לו יום קבוע לחדש וישן שלו :והנא לתרומה גלולה בלבל אבל לירקות אפילו לתרומה לא חשו לתני איסי ד ד ן .דתנא לירקות ולא תנא למעשרות :תנא דרבנן .ואשמועינן בן עקיבא המעשרות לירקות מלבריהס מכל הני משמע לשאר כל דיוס קבוע לו כ״ש דאורייתא :ירק הנאגד .שדרכו באגודות: פירות לאורייתא אבל אי אפשר לומר כן ללקמן בפירקין 1לף טו(: משיאגד .הוי גורנו למעשר ואסור לאכול ממנו עראי עד שיעשר: אמרו מעשר חרובין לרבנן ובפרק כיצל מברכין )ברמה לף לו (.מעשר ליקט ירק .אשמועינן דירק בתר לקיטה אזיל לענין מעשר ואף צלף מלרבנן ובפרק אלו עובדן )פסחים לף מל (.מעשר תבלין על פי שגדל בשנה אחת אס נלקט בשתי שנים הוי חדש דשן לרבנן ואפילו תאנים ורמונים וחמרים לכתיבי בקרא לארץ חטה שאין תורמין מן החדש על הישן דכתיב )לברים יל( שנה שנה: פטורין מן המעשרות ללא מחייב מדאורייתא אלא לגן ותירוש ויצהר תורה אור השלם הגהות הב״ח )א( נם' ונטל שני מכניס מכימה והניא (9) :רש״• נריש העמוז והיצרך לשנית סזר כראשית נמחק יכצ״ל יום שמזל כימה שוקע ניוס ומעיינית מחמעטין מחוס וסיסקיס החמה ימית הגשמים ושינה עליהן סזר כראשית והעצה זננ כימה ניוס ינטל שני כיכניס ממנו ונתננרו המעיינית ישטסס) :ג( ד״ה אף למנול כוי ומנול נאייר ירד ו ע ״ כ כשתאמר נאתת: )ד( .תום׳ ד׳׳ה אלא כו׳ ננרא העולס מכל מקום נהי דלענין) :ה( דייה למנול כוי שנות נת ונריאת עולם מתשרי כצ״ל ותינות ושנות החמה נמחה: נליון הש״ם גמרא אלא לר״א פאי שני .עיין נרד״ק מ״א ח נ נשם תרגוס יונתן שס דלפני הזמן שיצאו ממצרים היה תשרי מדש ראשון כי נתשרי ננרא עולס ימשיצאי ישראל ממצרים ניסן היא ראש לחדשיס ע״ש א״כ מאי פרכינן הכא אלא לר״א מאי שני הא מקודם היה תשרי ראשון לחדש ושפיר קרי למרחשון שני לחדשים: מוםף רש״י וחמת נחה המלך מרתחו, שככה. הכא נמי מיס נמו מריתחן :סוהדריו ק ח .ירק חנאגד .שדרכי לאוגדו ,משיאגד .היקנע למעשר ונאסר כאכילת ארעי חולי! ז . : גט פ א מיי׳ פ״ ג מהל׳ מעשר הלכה ט סמג כ עשץ קלה: מיי׳ פייה מהל׳ תרומות הלכה יא ופ״ד מהלכות שמיטה הלכה ינ סמג עשין קלו טוש״ע י״ל סימן שלא סעיף נז: ה 6 . 1ויזבר אליהים את נח ואת בל החןה ואת בל אתו אשר הבהמה בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וןשבו המים: בראשית ח א .2ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה: אסתר ז י עין משפט נר מצוה 13 1 2 ג י ( א ה(ב כלאמרינן 3פ׳ מעשר בהמה )בכורות לף גל .ושס> תירוש ולגן שניה דאורייתא שאר מינים מדרבנן ובפרק העור והרוטב )חילץ לף קכ :ישסו מקיש יז>משקין דקדשיס דתרומת )דגן( תירוש ויצהר אין מידי אחרינא לא וממעט דבש תמרים ויין תפוחים ובריש ביצה )לף ג :ושם( האי תנא תנא דלטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל והא דמשמע בסוף הערל )יבמות לף פא .ושס> דעיגול בעיגולין אינו עולה אי תרומה בזמן הזה דאורייתא אע״ג דלעולם תרומת תאנים דרבנן מ״מ כעין דאורייתא תקון והא דתניא בפרק אלו הן הלוקין !מכות לף יט:ו גבי כהן שעלתה בידו תאנה של טבל דכהן שאכלה לוקה אחת וזר שאכלה לוקה שתים וכן הא דתנן במסכת סרה ס׳ צלוחית שהניחה וכו׳ )פי״א מ״ג( גבי דבילה של תרומה שנפלה למי חטאת דהאוכלה במיתה כל הני לסימני בעלמא ונפקא מינה לתרומה דאורייתא אי נמי מכת מרדות ומיתה לקוברו בין רשעים גמורים והא דאמרינן בפרק הנודר מן הירק מלריס לף גה >..דדגן מידי דמדגן משמע אפי׳ קטנית היינו בלשון בני אדם והא דקאמדנן בירושלמי ירקות מדבריהם היינו שאין להם סמך מן הפסוק ואע״ג דבתורת כהגים בסוף פרשת בחקותי ובספרי בפרשת עשר תעשר תניא זרע הארץ לרבות שוס ושחלים וגרגר והדר תני מנין לרבות הירקות למעשרות ת״ל וכל מעשר משום דלא משתמע שפיר מקרא לא חשיב ליה אסמכתא גמורה אי נמי ברייתא דאיסי בן עקיבא פליגאט(: איידי דהביבא ליה אקדמה .ובפ״ק דפאה )משנה ה( תנן לענין פאה האוג והחרובין מדאורייתא לא מחייבי בפאה אלא זיתים וגפנים דכתיבי בקרא כדדריש בפרק הזרוע )חולין לף קלא >.ארבע שבכרם שתים שבאילן כגון זיתים והשתא אי משוס דחביבא ליה מילתא דרבנן אקדים אוג וחרובין ליתני זיתים וגפנים לבסוף כדפריך בריש יבמות )לף ג .ושם( ליתנייה לאחות אשה לבסוף והתם שנאן בסירוגין ובאמצע וי״ל דהתס בפאה לא אתא אלא לפרושי אלו שלקיטתן כאחד הלכך לא חייש למתנינהו על הסדר א״נ האחרון אחרון אין לקיטתן כאחד כולי האי כמו הראשון שלפניו ופאה שייך בדבר שלקיטתן כאחד ותני לא וו אף זו: מעשר בהמה ואחד מעשר דגן .כר״ש דאמר במתניתין אחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה ותימה דה״מ לשנויי ד״ה אחד ולפרושי מעשרות כגון מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני כדתנן בריש מסכת מעשרות ולעיל נמי בפירקין )לף ל (.גבי בל תאחר קתני מעשרות וקתני נמי בכור ומעשר דהיינו מעשר בהמה ועוד קשיא דאי מהדר לאקשויי אמאי תני מעשרות לשון רבים ברישא ה״ל לאקשויי אירקות דהא תנא ירקות בדשא והדר מעשרות ונראה לי דלאו אברייתא פריך אלא אמתניתין קאי דקתגי ולירקות משוס מעשרות דהם מדרבנן דליתני מעשר סתם והוה ידעגא דבכל מעשר איירי בין בירק בין בדגן ומשני משוס דהוה משמע אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן סתם כר׳ שמעון והדר דייק אמאי תנא ירקות לשון רבים וה״ה דהוה מצי לאקשויי אשמיטין ואיובלות ומה שיכול למצוא טעם מפרש :ירק הנאגד משיאגד .לענין גורנו למעשרות מיתני בס״ק דמעשרות )משנה ה( אבל לענין חדש וישן תלד בלקיטה :משימלא את הכלי .בסיפא קתני ואם אינו ממלא את הכלי משילקט כל צרכו: משתבא רבינו חננאל ומדקרי ליה חדש שיני מכלל דבתשרי נברא העולם כר .ר׳ יהושע אומר שבעה עשר באייר היה ומדקרי ליה חודש שיני ,מכלל דבניסן נברא העולם .ואקשינן הניחא לר׳ יחושע אשכחינן ניסן דאיקרי ראשון לחדשים, נמצא אייר שיני לחדשים ןנ״א :שיני לון ,אלא לר׳ אליעזר דאמר מרחשוון, למה נקרא שיני .ושנינן שני לדין ,דתנן בארבעה פרקים העולם נידון וזה אחד מהן ,בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון .כלומר מרחשוון הוא שיני לחדש שניגמר עליהן הדין. ואקשינן תוכ בשלמא לר׳ אליעזר ,דאמר מנהג העולם להיוח מזל כימה שוקע ביום ועולה בלילה, ושינה הקב״ה והעלהו ביום במזרח ,היינו דאיכא שינוי .אלא לר׳ יהושע במאי שינה .ופרקינן שהוריד עליהן גשמים רותחין מן השמים שלא כדרך כל הגשמים .מנא לן שנאמר וישוכו המים. פי׳ נחו מרחיחתם ]נ״א: מרתחןן .תנו רבנן חכמי ישראל מונין למבול .והוא חשבון הלבנה מתשרי דאמר אליעזר כרבי בחשרי נברא העולם. ולתקופה .והוא חשבון השמש כרבי יהושע. וחכמי אומוח העולם מונין אף ללבנה מניסן כר׳ יהושע .ולירקות .פיר׳ תנא מעשר ירק דהוא מדרבנן ופיר׳ ראש השנה שלו תשרי ,וכל שכן מעשר דגן )ומעשר(. תנא לירקות ולמעשרות ולנדרים ,ואוקימנא ]האי[ דלא קתני ירק אלא קתני ולירקות ,משום דאית תרי גווני ירק בתורת מעשר ירק ,כדתנן במעשרות פרק א׳ ירק הנאגד משיאגד ,פי׳ מי שדרכו להאגד אגודות, משיאגד נגמרה מלאכתו והנה גתחייב במעשר, ושאין נאגד משימלא את הכלי .ואיידי דתנא ירקות תנא מעשרות .תנו רבנן ליקט ירק ישץראל[ ערב ראש השנה עד שלא תבא חשמש ,וחזר וליקט גוי עין משפט נר מצוה םא א מיי׳ פ״א מהל׳ נטע רבעי הלכה ד סמג עשי! קלו טוש״ע י״ד סי׳ שלא סעיף ןקכה! קט: םכ ב מיי׳ פ״ו מהל׳ מתנות עניים הלכה ד ופ״א מהל׳ מ״ש הלכה א סמג עשי] קלו קסא טוש״ע י״ד סימן שלא ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה יב: משתבא השמש .בירושלמי מוקי לה בנכד: משתצמח לזרעים. שהזרע כדי שתזרע ותצמח כיצד הוא בודק ר׳ שמואל בר נחמני בשם רבי נוהג בה אלא אחד .מן המעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה :הא צומח בתוכו ואינו משמע כן בירושלמי דמעשרות פ״ק דאמד׳ מתני׳ רובה הספל של מים אס שקע חייבת ואם לאו פטורה ר׳ יונה בעא סימן רכ סעיף ז: םד ד מיי׳ שס טיש״ע שם שנגמר סימן שלא סעיף טו: ז ומיי׳ פ״ד מהלכות שמיטה הלכה יגן: תורה אור השלם . 1בי תבלה ׳לעשר את תבואתך בל מ ע ש ר בשנה השלישה שנת המעשר ונתתה ללוי לנר לןתום ולאלמנה ןאכלו בשעריך ושבעו: דברים כו יב .2ו א ל הלוים תדבר ואמרת אלהם בי תקחו מאת בני ישראל את ד מ ע ש י א ש ר נתתי לבם בנחלתכם מאתם והרמתם ממנו תרומת ין מ ע ש ר מן המעשר: במדבר יח כו .3ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והןתום והאלמנה א ש ר בשעהיך ואכל,־ ושבעו למען יברכך יי אלהיך בבל מעשה י ד ך אשר דברים יד כט תעשה: .4הצו משה אותם לאנ)ר מקץ ש ב ע שנים במעד שנת השמטה בחג דברים לא י הסכות: מעתה מה ששקע יהא חייב ומה פדדה משתצמח ופרידה את לזרעים משמע אמרת היינו בישולם כל כך שאס תולשין אותן וזורעין אותן במקום אחר מצמיח: התבואה. פי׳ דגן בקונטרס ותירוש קרויין תבואה דכתיב כתבואת גורן וכתבואת יקב ואי אפשר לומר כן חדא דאם כן לא ליתני זיתים וליהוו בכלל תבואה כמו ענבים דתרווייהו בכלל תבואת יקב נינהו ועוד דשיעור אחר תנא גבי ענבים בס׳׳ק דמעשרות )משנה כ> דתנן הענבים י( והבאושיס משיבאישו ובאושיס ויעש מין באושים ענבים הוא מלשון ובירושלמי גרסינן )ישעיה ה! )ג( ואית דגרסי הבאושים הענבים משיגאישו והבאושיס ר׳ זירא בשם ר׳ יסא משיקרא באושא וצריך טעם למה לא אזלינן בענבים בתר שליש כמו בתבואה וזיתים מהאי קרא גופיה דמייתי הכא ומנלן כל הנך שיעודן המפורשין בכל אחד ואחד גבי פירות דמעשרות בפ״ק )שס> בתאנים וענבים ורמוניס ומובא דחשיב התם ואי לאו ענבים אכולהו לא אחרינא הוה דלאו חיישינן דאורייתא אלא ענבים דאורייתא נינהו דכתיב תירוש ויצהר ונראה לי דכל אותן שיעודן הוא הבאת שליש שלהם והא דלא קתני משיביאו שליש כדקתני דבכולהו גבי תבואה וזיתים משוס אפשר ליתן בהם סימן חוץ מתבואה וזיתים וכן בירושלמי משמע דגבי התלתן משתצמח דדש לה רבי זעירא מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך כו׳ דבר שהוא נזרע ומצמיח גליון הש״ם כפרא ת״ר המור־ הנאה םחבירו לשנה .עיין נדרים דף ס ע״ג אינעיא להו אמר קונס יין שאני טועס. יעיין נתשונמ מהרינ״ל ספר נ׳ סימן כא: רבינו חננאל משתבוא השמש כולי. שירוש תורת המעשרות, שנה ראשונה של שבוע •מפריש מעשר ראשון ומפריש ללוי, ׳נותנו ומעלהו שני ר!עשר ־אוכלו בירושלים ,וכן אבל השנייה. כשנה בשנה שלישית מפריש ונותנו ראשון מעשר ־־לוי ,ותמורת מעשר שיני מפריש מעשר עני ונותנו ״עניים .לפיכך זה הירק שנלקט מקצתו בערב ראש דשנה וחזר וליקט גוי מקצתו משתבא השמש, נכנסת שניה והיתה מנא הגי מילי .דבשלישית אינו נוהג בה מעשר שני :שנה שאין יונתן נוטל מלא קומצו ונותן לתוך סעיף יט: םג ג מיי׳ פ״י מהלכות נדרים הלכה ד סמג לאיי! רסא טוש״ע י״ד סימן רח סעיף א: IDו מיי׳ פ״ג מהלכות מעשר הלכה ה ופ״ב מהלכות תרומה הלכה ח והלכה י סמג עשי! קלו ילאוין רסח טוש״ע י״ד פירש שניה .מה שנלקט בשנה שניה של שמיטה מעשר ראשון ללוי ומעשר שני בירושלים ומה שנלקט בשנה שלישית מעשר ראשון ומעשר עני: שלא שקע יהא פטור אלא ברוב כל סעיף ו: םח ה מיי׳ פייט מהל׳ נדרים הלכה א יג סמג לאוין רמב טוש ״ע י״ד בקונטרס מסורת הש״ם יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח רבי חנינא בשס רבי אמר וענבים שלא שליש הביאו זיתיס משקין היוצא מהן אינן מכשידן וא״ת והיכי ילפינן הכא חיוב מעשר משביעית והלא כל אילנות בתר חנטה חנטה ירק הולכין וענבים לשביעית נמי בכלל כדאמדנן לקמן אמד רבנן אילן בתר וזיתים בתר בתר שליש לקיטה ואפ״ה תבואה לענין כיצד משתבא על השמש לפי זה אין שאין תורמין תורמין ומעשרין מזה לא ומעשרין ההדש על הישן ולא מן הישן על ההדש שניה נכנםת היתה ראשון ומעשר ומעשר עני מנה״מ את לעשר לשלישית שלישית שני כל א אם שניה מעשר מעשר ראשון אמר ריב״ל מעשר מן יכי תכלה בשנה תבואתך השלישית שנת המעשר שנה שאין בה אלא מ ע ש ר אחד הא כיצד מ ע ש ר ראשון ומעשר ב עני ומעשר שני יבטל או אינו אלא אף מ ע ש ר נמי ראשון ואמרת את יבטל אליהם לח אין חפםק אשר מאת נתתי בני אף )תניא ראשון מעשר אידך( כי תכלח במקום מעשר שני כדכתיב )לגרים כי! לגר ליתום ולאלמנה והוא מעשר עני: מעשר ראשון יבעל .ושנת או אן* המעשר חד מעשר עני שאף לוי בכלל עני שאין בארץ :ובא הלוי .למעשר לו חלק ראשון כל זמן שבא וכו׳ והא בשנה שלישית כתיב מקצה שלש שנים וגו׳ ובא הלר וגר :ה״ג ת״ר הנאה מאתם אין לו לעשר וגו׳ מ ע ש ר ראשון ומעשר עני ומעשר שני יבטל יכול אף מ ע ש ר ראשון נמי יבטל ת׳׳ל לשון שהוא רגיל לדבר ודרך בני אדם תשרי ר״ה: לקרות שנת צמיחתו הוא מתעשר ולא אחר שנת לקיטתו: מאת תקחו בני תדבר ואמרת אליהם כי ישראל אשר המעשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם תקישו הכתוב לנחלח מח נחלה אין לה הפםק אף מ ע ש ר ראשון 8 אין ת״ר נ ( ג חפםק: לו ה מ ו ד ר הנאה ולנדרים מהבית וכוי: לשנה מונח שנים עשר חודש מיום ליום י ואם אמר לשנה זו לא אפילו אלא עמד ותשעה בעשרים באלול כיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתח לו שנה אפי׳ ״למאן דאמר יום אחד בשנה אינו השוב שנה לצעוריה נפשיה קביל עליה אצטער והא ליה ניםן ואימא י בנדרים ( ה הלך אהר לשון בני אדם >תנן התם יהתלתן ה התבואה והזיתים משיביאו שליש משתצמח מאי משתצמח משתצמח לזרעים <א> התבואה וחזיתים משיביאו מנח״מ שליש אמר רב אםי א״ר יוחנן ומטו בה משמיה דרבי יוםי הגלילי שנת מאי חיא השנה אמר קרא השמטה בחג עבידתיח אלא 4 מקץ לומר שבע שנים הסוכות בחג לך שנת במועד השמטה הסוכות יכל תבואח לזרעים. התבואה .דגן ותירוש קררין תבואה דכתיב )כמדבר יח> כתבואת הלוי כל זמן שבא תן לו דברי ר׳ יהודה רבי אליעזר בן יעקב אומר אינו צריך הרי הוא משהצמח שהזרע צומח בתוכו: מתעשרין 3 ההלחן. תבלין )» פיניגר״י :משחצמח .אחר ובא את המודר וכו׳ ולא גרסינן מנלן :לשון והזיתים. אומר קאמר ההיא מין שנה שאין בד ,אלא מ ע ש ר אחד חא כיצד ואל הלוים דמפרש ואזיל ללוי לגר ליתום ולאלמנה והוא תדבר ישראל לכם שנתן עד הנה :ומעשר טני .יוסיף בני אדם .שאין אדם נודר אלא על הקישו הכתוב לנחלה מה נחלה חפםק א( ואל כי תקחו המעשר בנחלתכם ת״ל 2 הלוים מטשר יתן ראשון. כדרך גורן יצהר יקב: וכתבואת משיביאו שהגיעו אחר שנה שליש בו לשליש בישולם אם שניה אס שלישית: מנא הני מילי .אתבואה ואזיתיס קאי דמעשר דידהו דאורייתא ומנלן דבתר דאילו ירק שליש אזלי דאזול ביה רבנן בתר לקיטה ואילן דאזול בתר חנטה מעשר דידהו ולא מדרבנן מבעיא בהו מנלן ולקמן)לף יל (.מפרש בהו טעמייהו ירק משום דגייזו ליה כל שעתא והדר צמח וגדל על מי גשמים לקיטתו של שנת בתר אזיל ביה לקיטה אילן גדל על מי שנה שחנט פירותיו חונטין ובו גגמרין ששרף האילן עולה ונמס בפרי תמיד וממנו גדל :מאי הסוכות עבידסיה. שבסוף שבע לקרות שנים חג שנת השמיטה הרי כבר יצאה השמיטה מר״ה וכבר נכנסת שמינית: לומר לך כוי .וה׳׳ק קרא יש לך דבר שהוא של שמינית והוא אסור כשביעית ואיזו זו תבואה שהביאה שליש ולקמן פריך ממאי דבדעייל שליש קאמר: ודלמא שליש בשביעית לפני ראש ודלמא להתחייב במעשר שיעור אחר המפורש בפ״ק דמעשרות )משנה 0ויש לומר דבכולהו ניחא דחזו כשיעור המפורש בהם אבל תבואה וזיתים קודם הבאת שליש נמי חזו כדאמדנן פרק המוציא יין )שגת דף פ:ו אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש שמשיר השער ומעדן הבשר ואמדנן בפרק אלו עובדן)פסחים לף מב:ו עמילן של טבחים פת תבואה שלא הביאה שליש ומהאי טעמא ניחא דקשיא ליה טפי אהנך מנלן דאזלינן בתר שליש כיון דמקודם לכן חזו ומייתי ראיה משביעית דאפילו לשביעית לא משעדנן עד הבאת שליש כ״ש להתחייב במעשר דהא שאר אילנות דאזלינן לשביעית בתר חנטה אפ״ה לא מחייבי במעשר עד דמטו לשיעור המפורש בהם: שביעית בשמינית .תימה דלעיל)לף מ (.נפקא לן מבחריש ובקציר תשבות קציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ופירש בקונטרס כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית ר״ל «)דהאי דהכא איצטדך ללמד על חריש שהוא לתוספת כדפירש׳ לעיל)י( ועוד נ״ל( דאי מהכא הוה אמינא דהא דנוהג בה מנהג שביעית בשמינית היינו דקדושת שביעית נוהגת בהם דאסירא בסחורה וחייבין בביעור ושאר דיני פירות שביעית אבל לחרוש ולקצור ולעדור אותה תבואה לא הייתי אוסר דדבר התלוי בעבודת הארץ כיון דנפקא שביעית שריא אפילו לצורך פירות שביעית להכי איצטריך ההוא קרא וניחא השתא דדריש מיניה תוספת שביעית דאי לאו הכי מה תוספת שייך כפירות שגדלו בשביעית במאי דאסירי בשמינית: לשלישית ,מה שליקט ישר׳ןאל[ דינו כדין שנה שנייה ,מעשר ראשון ומעשר שני ,ומה שליקט הגוי דינו כדין שגה שלישית מעשר ראשון ומעשר עני ,כעניין הזה סוג-א דשמעתא כולה ,מדכתיכ שנת המעשר ,שנה שאין בח אלא מעשר אחד ,וזהו מעשר ראשון ,פרט למעשר שיני שאינו נוהג בשנה השלישית ,ואינו יכול לומר מעשר שיני ,שהרי הכחוב אומר לעני ולגר .אבל מעשר ראשון הקישו הכתוב לנחלה ,מה נחלה אין לה הפסק ,אף מעשר ראשון אין לו הפסק .ולנדרים כדתניא המודר הגאה מחבירו לשנה ,מונח י״ב חודש מיום ליום ,ואם פירש בשנה זו ,אפילו לא נדר אלא ביום כ״ט לאלול ,כיון שהגיע יום אתר בתשרי עלתה א ׳ נראה דצ׳׳ל והיינו יזנואה שהיא יכולה. , לעזי רש פינוגד״י .ח-לבה !גרגרנית יוונית ,צמח המשמש לתבלין(. אלא אתה נוהג בו מנחג שביעית בשמינית אמר ליה ר׳ זירא לרב אסי מנהג הגהות הנייח )א( גט משתלמת לזרעים )התכואה והזיתים משיניאו שליש( תא״מ ונ״נ מסרש״י מכיאר דלא הוי גרס ליה: )ב( יש״י דייה התלתן מין תנלין .נ״נ יכמס׳ ב״ק דף פא ע״א סרש״י שהוא מין קנונית וצ״ע לדינא לעני! הנודר מן תבלין אס הוא בכלל) :ג( תום׳ ד״ה התבואה כי׳ יאית דגרסי הבאושים .נ״נ כיון דגרסי העננים הבאושים למימר משיניאו עננים דסתס שליש אנל נשאר מין עננים דהיינו נאושיס יש להס שיעור אחר אנל נירושלמי גרס העננים והנאושיס דתרדיהו נוא״י אלמא שיעורן משינאישו) :ד( דייה מנהג וכו׳ שהוא לתיססת כדפרישית לעיל .נ״נ פי׳ דנסריש בא ללמד על תולדה לחורש דלא תימא הני אסור אחרנייתא לא וכדכתנו התוססות לעיל דף ט׳ נד״ה שהרי ע״ש וקרא דשנת השמטה נא ללמד על התניאה שהניאה שליש לפני ר״ה שאתה נוהג נו מנהג שניעית א״כ מהכא שמעינן קצירה וקרא דנחריש ונקציר תשנות נעל כרחך כיון דנקציר לא איצטריך לגופיה לקצירה דתוספת דמקרא דהכא נפקא לן צריך לומר דכא לומר לך ט היט דנקצירה אסור הנכנס למ״ש ה׳׳נ נתרישה של ערכ שטעית הנכנס לשביעית וזה שכתבי ללמד על תרישה לתיססת: בה שע״י שרף שבא באילן לפני חנטה שמינית שהביאח א( וצ״ל תניא נמי הכין, ] (5תוספתא פ״א ה״ט[, ג( ]לעיל י:ן ,ד( ננלריס ל: וש״נ[ ,ה( מעשרות פ׳׳א מ״נ ,ו( רש״א מ״ו (1 ,נת״י (ה אינו, אלא רבעו חננאל)המש־( לו שנה ונשלם נדרו .וכיון שנכנס תשרי אפילו יום אחד הותר .ואפילו למאן דלא סכר יום אחד בשנה חשוב שנה ,הכא מודה דלצעור׳ נפשיה קא מיכוין והא אצטער ליה .ואימא ראש השנה לנדרים ניסן, ומשני׳ חלך אחר לשון בני אדם ,ובני אדם אין קורץ ראש השנה אלא תשרי. תגן בתחילת מעשרות חתלתן משתצמח ]נ׳׳א: משיצמח[ ,פ״ ,חשוב הוא פרי .ואוקימנ׳ משתצמח לזרעים .פי׳ ,שאם יזרע יצמח .ופירשוהו כתלמוד ארץ ישראל כיני מתניתא כדי שתזרע ותצמח ,כיצד בודק ,ר׳ שמואל בשם ר׳ יונתן נוטל מלא קומצו ומיטיל לתוך ספל של מים ,שקעח לח ]רובה[ חייבת ,ואוקימנא ברוב כל פרידה ופרידה ,כלומר כיון ששקעה יש בה עיקר פרי על כן היא כבידה .חתבואה והזיתים משיביאו שליש .פי׳ כגון הפרי כשיגמר יש בו משקל ג׳ סלעים ,כיון שהביא משקל סלע וחחכו חייב כמעשר .מנא לן אמר ר• זירא עשר תעשר את כל תבואת זרעך ,כלומר ]עשה[ ]עשר[ מרבד שאם חזרעהו תעשר ממגו ,כגון דבר שזורע וצומח ,פרט לפתות משליש )א׳( שאינו צומח .ומפרשינן לה מהאי קרא ,מקץ שבע שנים במועד שגת חשמטה בחג הפוכות ,כלומר כל תבואה שהביאה שליש בשביעית שנאמר בה מקץ שבע שנים במועד שנת שמיטה, א( והיא יכולה להיקצר במועד והוא תג הסוכות ,זו התבואה משנת השמיטח נחשבת ,מאחר שהביאה שליש בשנה השביעית, ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מםורת חש״ס א( סנהדרין יג ,:נ ( נסוטה ודלמא לא עייל כלל .ואפילו לא התחילו להתבשל בשביעית קאמר לא ס״ד .דלשתעי קרא אלא כשהביאו שליש דמובח קרא אחרינא: הסוכות: טז ,[:ג( כמונות קל .מנחות רחמנא מצות שביעית לימשך איסורה עד חג הסוכות מלחרוש ולקצור: ראיה מירמיה ג נחלת צבי וחג האמין( בלאה השנה מאי חג האםיןז אילימא .דההוא שם סוכות קג ,:ד( לז,[: כקידושין ה( ]ובכתובות קיב .מניא וצע״ק כאן וברש״ וע״ע , גיטין נז ,[.י( סוכה ינ״ (tנסי׳ חתכו כחתיכת אילן בנח! ערוך[ ,ח( ס ,[.נו( )יומא נדחי כצ״ל וכן הוא בפרשת לרטס בדרך ]וע״ע תוס׳ הקדש[ ,י( קדושין לז :דייה ממחרת[, כ( ]צ״ל רגז, בחד קרא תרי זימני הא כתיב בההוא קרא גופיה באספך את מעשיך :אלא מאי אסץז קציר .וה״ק וחג אשר הוא באספך את מעשיך מן השדה אסיף אשר אתה קוצר בו אינו משנה הנכנסת החג הולך אחר שנה שעברה וקיס להו לרבנן שאמרו התבואה אחר שליש הגהות הב״ח רש״״ )א( מטמאה ל״ה טומאת אוכלין דקים להו (3):תום׳ ל״ה לאקריבו כוי שבחו של מן לכתיב המן בתריה וישבות ממחרת באכלם הארץ ולא היה מעבור עול) :ג( דייה הכא נמי כו׳ כרמל רך ומלא סגי בה׳ יומי ועול כוי בשלות כלי שתייבש יפה: דבל תבואה בידוע שנקצרת בחג שהביאה שליש לפני ר״ה :וקא קרי ליה בצאת השנה .שהיא משנה היוצאת אלמא תבואה אחר שליש :יקים להו לרבנן .בתמיה ו ט בקיאין הן בטיב גידול התבואה לדעת שאין התבואה ראויה לקצור בחג אא״כ הביאה שליש בשנה שעברה :לא תפיק נפשן בר מהלכתא. בשיעור חכמים: לפקפק כל מדוחם כ ך הוא .מצומצמת :ח ס ר קורטוב .מדה קטנה מאד אחד מח׳ נליון הש״ם גמ׳ וקים כוי .עי׳ יומא עט ע׳׳א :שם לא תפיק בוי. סוטה טז ע״ב :שם אלא קים לחו ה״נ ק־ם להו. תמוה לי לאיך לומה זה לזה ללעיל שלא ראינו התבואה ר״ה קולם כשקוצרים ובאנו אלא אותה ללון עתה נסוכות כלל מלרך לכל שנקצרת בחג הביאה שליש קולס ר׳׳ה בזה י״ל ללא קיס להו בהך כללא משא׳׳כ הכא לכשבאו לארץ ראו להמנואה שעליי! לא בשמינית בלוג :כביצה)א> אוכלים .וקיס להו לרבנן יי( שאין בית הבליעה מחזיק לא פחות ולא יותר מביצת תרנגולת וכתיב בטומאת אוכלין)מקרא יא( מכל האוכל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת :שלשה ט פ ח י ם על שלשה טפחים מדרס. מטמאים שכשיעור הזה דודאי קים להו :דעייל ביד נכרי. מה שהוא לראיית עין .והא קצירכם. בזה ולאי בקיאין כלקתני לקצור היא שליש משמע לבלא הטאה ולא משוס ולא מעשר חיישינן רשמא הביאה שליש אע׳׳כ לבזה בקיאי!: לישיבה: לאו וקים להו רבנן בין שליש לפחות משליש הביאה שליש ונזה נקיאין שליש אי! גו משוס שביעית שיערו מילתא היא דאמרי .שהקשתי לומר שנתבשל במתני׳ התבואה משהביאה ראוי חכמים הפסח. ממחרת עד שלא ראשית יום קציר: ממחרה קצירכס קרויה הוא יום באו לארץ: ומשראוי הקרבת הראשון של העומר פסח: ודלמא עייל ולא קים להו .מסק נא דמילתיה דר׳ ירמיה הוא ואי ס״ד לא קים להו דלמא עייל ביד נכד ולא הוה קים להו: ה׳׳ג .גבי תבואה הגהות מהר״ב הנקצרת בתג :קים להו .שהביאה א[ תום' ל״ה אלא וכו׳ בדקו עד שמצאו מתבואה עד שלא רנשבורג בזמן אסיפה .נ״נ וכסרש׳׳י בל״ה אלא מאי אסיף וכו׳: שליש לפני ר״ה :ודלמא לא עייל כלל. התחילה ליבשל כלל וממנו הביאו: א ר ן צבי .מה צבי קל ברגליו מכל החיות אף א״י קלה לבשל פירותיה מכל הארצות הכי מפרש לה במס׳ כתובות מוםף רש״י לא תפיק נפשך לבר מהלכתא. כל לנרי חכמים שנקבעו אל תהרהר אחריהן )סוסה כזו.(: כל מדות חכמים כ ן הוא. העמילוה יתל ולא תמוט וכתובות קד.(. גורן בפסולת ויקב .פסולת גורן קשין ,פסולת יקב זמורות ואשכולות ריקנים ;סוכה בפרק אמרח בתרא )לף קינ :(.מי מצית דהאי אםיןז קציר .דקאמרת אסיפה א[: לא חפר ומשוס דבא בזמן אסיפה למה לי דכתב אלא משנה היוצאת ולמדך כאן שקציר כניצה ־ג. אלא מאי אסיה קציר .אבל מכל מקום פשטיה לקרא חג הבא בזמן וקרי סגי לאו אי עין משפט נר מצרה םז ליה בצאת השנה .מ״מ בהאי קרא לחוליה במועל שנת השמטה בחג א עשין רמת טוש׳׳ע י״ד פי׳ רא סעיף א: קורטוב .אחל משמונה בשמינית כלאיתא בפרק המוכר את סח ודלמא לא עייל כלל וקאמר רחמנא תשמט ותיזיל עד הנ הסוכות לא סלקא דעתך דכתיב 1 ו ח ג האסיף בצאת השנה מאי אסיף אילימא חג הבא בזמן אסיפה הכתיב באספך אלא א( מ א י אסיף קציר ״וקים להו לרבנן דכל תבואה בחג שנקצרח שהביאה בידוע לפני שליש ר א ש השנה וקא קרי לה בצאת השנה א״ל ר׳ ירמיה לר׳ זירא וקים להו לרבנן בין שליש משליש א״ל לפהות לך ״לאו אמינא 8 לא תפיק נפשך לבר מהלכתא כל ״מדות חכמים כן הוא סאה ב א בארבעים סאה הוא טובל בארבעים חםר כביצה קורטוב יכול אינו בהן לטבול מטמא טומאת אוכלין כביצה הסר שומשום אינו מטמא טומאת אוכלין ש ל ש ה על ג שלשה מטמא מדרס שלשה על שלשה חסר נימא אחת אינו מטמא מדרס הדר א״ר ירמיה לאו מילתא היא דאמרי רבעו מיניה חברייא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל ביד נכרי 2 דכתיב הפסה ״ממהרת עומר דאקריבו להן כל ודלמא אכול והדר שלא עייל להו הכא כלל אבל היכא אכלי הביא ולא נמי מעיקרא קים קים דעייל הקריבו שליש ביד נכרי 8 אלא קים ודלמא לא עייל להו להו לא מהיכן אכול ריבעא שליש בין לפהות משליש לא קים להו לא םלקא דעתך דכתיב 4 והעם עלו מן הירדן בעשור להדש ואי ם״ד דלא עייל כלל בהמשה יומי מי קא מליא אלא מאי דעייל רבעא או דנקא אכתי בחמשה יומי מי קא מליא אלא מאי אית לך למימר ה ( 5 א ר ץ צבי כתיב בה ה״נ ארץ צבי כתיב בה מתקיף לה רבי חנינא ומי מצית אמרת דהאי אסיף קציר הוא והכתיב באםפך 6 מגרנך ומיקבך ואמר מ ר ייבפסולת גורן ויקב מדבר הכתוב זירא א״ר בידן ואתא רבי אלא מנלן כדתניא אומר 7 ועשת את הנינא הא מילתא שדא ביה רבי התבואה דהאי אסיף יתירא למידרשיה לשון קציר הוא :והא כהיב .בעלמא יונתן בן לשלש הואי ״נרגא יוסף השנים ישמעאל <לף גג(: לאמר דאקריבו והדד ו א ב ד ת אלהם בי תבאו אכול. א ל ל א ר ץ א ש ר אני נתן לכם א ל הכהן: ממחרת הפסח לחךש הראשון בעשור ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו: להיינו ט״ז לאקריבו עומר והלר אכול יהושע ד יט ויעש הבא .5 וה״נ אשכחן ט״ז לאקרי בעצם היום ויעמד ב א ר ץ הצבי וכלה בןדו: דגיאל יא טז .6חג הסכת תעשה ל ך שבעת ןמים דברים טז יג הראשונה ויש לומר לההיא אכילה לא .7 חשיבה לסגי בכזית להכי אתא קרא למימר לעיקר אטלה היתה מן הישן וצויתי אה לכם בשנח דזששית ועשת את התבואה ויקרא כה בא ולא היה עול לבני ישראל מן לאמרינן במלרש משל לתינוק שאכל פת שעורין רבינו חננאל מפני שאין לו פת חטין ומק ולס לכן היו יכולין לאכול מן הישן כשעלו מן שנאמר וחג האסיף בצאת השנה ,וקיימא לן דהאי הירלן בעשור לחלש אלא שבמן היו אסיף חפצים יותר כל זמן שלא פסק להם ומיהו קשיא לבתוספתא לסוטה <פי״א( בחג ]להון לרבנן דכל תבואה שנקצרת בידוע מינה שליש לבר מהילכתא. נפשך כלומר, מן ההלכה ,ולדקדק איך בעא קמיה דר׳ ירמיה בשעה שנכנסו יתכן דבר זה ,דהא כל מידות תכמים כך הן במ׳ סאה הוא טובל במי סאה בעלייה כך אנו אומרים לא אכלו ישראל מצה בלילי הפסח א״ר ל״ת על דעת ר׳ יונה דאמר מצות עשה דוחה ל״ת אע״פ שאינו אלא א״כ כתוב בצדה ממה שהיו תגרי נכרים מוכדן להם וכרבי השנים אל חקרי לשלש אלא לשליש .שעשתה כשהיא בשליש בישולה: ותפיק ופרקינן אין לאדם להוציא עצמו דאמוראי והכי איתא התם ר׳ יונה משתמע בלישנא דקרא ולאו יתירא הוא :ועשח אה החביאה לשלש לשליש. לא תוקי פלוגתא היא קמיה ד ד דוסא והכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל לאו בחמשה שהביאה שליש קים להו לרבנן בין פחות מחרת אכילתו מאכל בליל ט״ו ובפי אחר שליש :ואחא ר׳ חנינא שדא ביה נרגא .לומר דהאי אסיף שפיר בחג בצאת השנה .ואמרינן וכי קרי ממחרת הפסח לפי שהוא יום מעבור הארץ ממחרת הפסח לאו בט״ו התיב ר׳ אלעזר בר יוסי הסוכות, לפני ראש שנה ,וקרי ליה משאכלו חדש פסק וע״כ י״ל לט״ז נמי שבע שכבשו ושבע שחלקו התיב ר׳ בון בר כהנא הא כתיב ויאכלו הסוכות היוצאת הוא חשוב ,וקים שהיו מסתפקין במן שבכליהם על ט״ז שבשדות :הא מילתא הוה ב י ק .היינו סבורין שנלמוד מכאן שהתבואה בצאת השנה ,כלומר מן השנח בניסן לכתיב וישבות המן ממחרת ישמעאל דא״ר ישמעאל כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י״ד נאמרו קציר הוא. וכך פירושו ,כל קציר הנקצר ובפ״ק לקלושין )לף לח .ושס( אמרינן שהסוכה מסוככת בפסולת גורן דקב וה״ל כמאן דכתב וחג הסוכות ברכתי לשליש השנים: ואתא קרא לספר שבחו של מן לכתי׳)י( כתוב בצדה ניחא על דעת ר׳ יוסי דאמר אין מצות עשה דוחה לא תעשה באספך מגרנך ובייקב־י: הישן הא פשיטא למצות אכלו בלילה יונה מאן דנפקית תהית דלא א״ל שנייה היא שמצות עשה דוחה אליו כרצונו ואין עומד לפניו תאכלו על עצם היום הזה י>וא״ת שני דחלה מצות וקלוי ?עצם היום הזה: הארץ אל שתהא אסורה משום חדש אמר ליה למה לא עד כדון לחה אפילו עשר יצאו: ויקרא בג י יהושע ה יא וקלוי להוא חלש אכלו בעצם היום הזה בירושלמי קציךכם .4והעם ע ל ו בלן הירדן ממחרת הפסח כלומר מן הישן מצות באכלם את .3ויאכלו מעבור ה א ר ץ רמה וזה היה בט״ו והשיב לו ר״ת הארץ שמע את והבאתם עמר ראשית ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביל מעבור וקצרתם קציךה הנשחט בי״ל כרכתיב בפרשת מסעי ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו ומהיכן באספך .2דבר א ל בני י ש ר א ל בניסן שהוא מחרת שחיטת הפסח מעבור את שמות בג טז עזרא הא ממחרת הפסח היינו ט״ו לה״ק קרא הזרע מעשיך מן השדה: הקשה ר׳ אברהם אבן ויאכלו אשר השנה ומ״מ«>)לייק( התם שפיר משום אשרות עומר בכורי בשרה וחג האסף בצאת לבר שאינו שלו מ״מ יש לו במה שזרע וגידולו מן הארץ והאי חג האסיף נמי דקאמרת יתירא הוא משוס דכתיב בצאת השנה באספך מעשיך בזמן שהאדם אוסף אל הבית תבואה מעשיך היא להם מאבותיהם ואין אלם אוסר שמלורות הראשונים: וחג הקציר .1 ואשריהם תשרפון באש מכלי ירושה באספך מגרנך ומיקבך :ואמר מר .שלמדך הכתוב לעשות סכך של גבי באספך את מעשיך לאו יתירא הוא אלא זהו שס החג על שס תורה אור השלם רחמנא יבשה אמר ליה ואפילו יבשה ואפילו קצורה מעתה ואפילו חיטין סוכה בפסולת גורן ויקב בגון קשין וזמורות דבר שאין מקבל טומאה 0ט כליס הלכה א: מאבותיהם כלאיתא בע״ז פרק רני ויאכלו מעבור הארץ ממהרת הפםח 3 ג מיי פכ״כ מהל׳ גברי .ואף על גב לירושה היא להס ואמאי איצטריך למכתב שאכלו מן ממאי אמר ולאו לוקא לאפילו פחות מכאן ואפילו קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי דאקריבו א: ולא קציר הזה כלכתיב ולחם וקלי וכרמל לא דלמא לא אקריבו לא ס״ד ב מיי׳ פ׳׳ל מהל׳ טומאת אוכלין הלכה הספינה )3״ב צ (.ומלה הפתותה נקט חסר טיפה אינו טובל: מיי׳ פ״ל מהל׳ מקוואות הלכה א סמג הקריבו .משמע דאי לא הקדבו היו אסורין לגופיהשבהמ״ק קייס האיר המזרח מתיר :ה״נ ארץ צבי .ובחמשה יומי קא מלו והא כל היום ודלא כמ״ד במנחות פ׳ ר׳ ישמעאל)דף סח (.דאף בזמן דאמר לעיל תבואה שנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש לפני ר״ה לענין שתהא ראויה לקצור אינה ממהרת להתבשל בחמשה יומי אבל הכא לענין עומר דכתי׳)רקרא כג> כרמל רך ומלא »> ועוד דאחר גמר בישולה מאחדן אותן בשדות כדי שתתבשל יפה בדמשמע גבי י()רבא( 3פ׳ איזהו נשך)נ״מ פל:0 אל חסר קורטוב אינו טובל. פי׳ קורטוב ,אחד משמונח בשמינית וכי יכול אדם בתתק״ס )ספל( לעמוד רוטל מים שהן שיעור חמקוח ,אם חסרו חלק אחד משמונה בשמינית. וכן כביצה מטמאה טומאת אוכלים כולי .אלמא קים לחו כהני כולהו ,בשליש לפחות משליש נמי קים להו. ואתא ר׳ ירמיה למידק ולפרושי האי סברא דקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש ,מן העומר שחקריבו ישראל בכניסתן לארץ, שנאמר ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצוח וקלוי בע׳צם, ש׳ימ הפסח, מדכתיב ממחרת דווקא ממחרת כך נתמלא .אלמא קים להו. הפסח הוא דאכלו ,אחר שהקריבו העומר ,אבל מקודם לכן לא אכול .ואי אפשר להביא העומר ולהקריבו ממה שהביא שליש ביד גוי ,אלא ממה שהיח בעת שנכנסו ישראל לארץ פחות משליש ,ואחר ראש שנה מן השנה שעברה ונדחת וו .ודילמא לא עייל כלל .פי׳ שלא עשת התבואה כלום ביד הגוים אלא אחר דנכנסו ישראל לארץ נעשת שליש ומקודם לכן זרע היתה .גם זו הדוקיא שדיקדקנו כי כל תבואה שהביאה שליש לפני את התבואה לשלש השנים, היא חשובה ,מהאי קרא וחג חאסיף בצאת השנה ,ואוקימנח מאי אסיף קציר ,דחאה ר׳ חנגיה ושדא בה גרגא ,כלומר חתכו כחתיכת אילן בגרון .ופשטנה מהא דתניא ר׳ נתן בן יוסף אומר מה ת״ל ועשת עין משפט נר מצוה ע א מיי׳ פ״ד מהל׳ שמיטה הלכה יא ופ״א מהלי מ״ש הל׳ ח סמג עשי! קלו ולאוץ רסח: עא ב מיי׳ פ״נ מהלכות נכוריס הלכה ז סמג עשי! קלו יקלז טוש״ע י׳׳ד סי׳ רצ״ד סעיף ד: עב ג מיי׳ פ״נ מהל׳ תרומות הצי י׳ וס״נ מהל׳ מעשר הלכה ה סמג עשין קלג קלה: עג ד מיי׳ פייה מהל׳ תרומות הל׳ יא ופ״א מה׳ מ״ש הל׳ נ והל׳ ד ופ״ד מה׳ שמיטה הל׳ ינ סמג עשי! קלה ןטוש״ע י״ד סימן שלא סעיף קכו[: עד ה ו מיי׳ פ״א מה׳ מ״ש הל׳ מ: תורה אור השלם .1וןרעתם א ת השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ןשן עה השנה בוא התשיעי־ .עד תבואתה תאכלו ןשן: ויקרא כה כב מוםף רש״י פ ו ל המצרי .מין קטנית ושמו פאזול״א ,שזרעו לזרע .דאם זרעו לירק הוה אזיל מעשר דידיה נתר לקיטה ,אכל מיני קטנית נתר השרשה אזלי )מנחות ל ..::צובר גורנו לתוכו .כלומר מערנן יפה ויתרום ,ונמצא תורם. התרומה חדש שנתוך מתקן את החדש הנשאר וישן שנמרומה מתקן את הישן הנשאר !שם>. רבינו הננאל אל חקרי לשלש אלא לשליש .פי׳ ,אני מצוח הברכה בשנה הששית שאפילו התבואה שהיא שליש מליאתה בשאר היא השנים ,עכשיו נחשבת מן השנה הששית ואינה מתבערת בשביעית, וקראה הכתוב תבואה. בשביעית תנן התם פרק ב׳ האורז והדוחן והשומשמץ והפרגים שהשרישו קודם ראש השנה מתעשרים לשעבר כולי .פירוש )בירושלים( בירושלמי אמר רב התא שאי איפשר לעמוד על אילו ,מתי יביאו שליש. לפיכך אמרו כי השרשים כמו פרי .אמר רבה אמור רבנן אילן בתר חנטה, דתנו רבנן אילן שחנטו פירותיו קודם חמשה עשר בשבט מתעשר לשנה שעברה .תבואת וזיתים בתר שליש כדאמרינן. ירק בתר לקיטה ,נמי כדאמרינן .חני דתנינן בהו בתר חשרשח כמאן ,לא כאילן ולא כתבואה ולא כירק .הדר אמר רבה מתוך שעשויין א( פרגץ פרגץ, פירוש משארי משארי, ומשארא וו מתמלאת ומביאה שליש ועדיין זו לא )לי( נתמלאה, •ג: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מםורת הש״ם לגופיה .תשובה על מה נאכל בשנה השביעית :האורז והדוחן כוי. אל תקרי לשלש אלא לשליש .כלומר עשייתה כשהוא שליש בשולה מיני קטניות הן דוחן מילי׳יו :פרגין .מק״ו בלע״ז :מתטשרין לשטבר. ותימה דהדרא קושיא לדוכתיה דקאמר לעיל ודלמא לא עייל במעשרות שנה שעברה אס שניה מעשר שני ואם שלישית מעשר עני: כלל וקאמר רחמנא תשמיט ותיזיל עד חג הסוכות וי״ל דהאי תנא לית ומותרין בשביטיח .אם השרישו ערב שביעית לפני ר״ה :ומחטשרים ליה דרשה דלעיל :מתוך שעשויין פיכין .מתוך שגורנן מעט מעט לשנה הבאה .בשנת לקיטתן אס משאר שאין נלקטין ביחד אלא היום שני שבוע היא שאינה שביעית :בתר נלקטין ונפרכין מעט ולמחר מעט אל תקרי לשלש אלא לשליש והא מיבעי חנטה .לקמן)לף טו 0תנא לה בפירקין ונמצא חדש וישן מעורבין יחד אס ליה לגופיה כתיב קרא אחרינא וזרעתם את אילן שחנטו סירותיו קודם ט״ו בשבט הלכו בהם אחר לקיטה כשאר ירק השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן שהוא ר״ה לאילנות מתעשר לשנה לכך אזיל בהו בתר השרשה שבשנה האורז ע ד השנה התשיעית תנן התם שעברה :ירק ב ת ר לקיטה .כדאמרן אחת משרשת כל השדה שהרי בבת 1 א (א שביעית א( מ״ז, פ״נ (3מנסות ל] :תיס׳ שביעית פ״נ ה׳׳ד[ ,נ( ]זבחים פ,[. ו(!מנחות ל :ע״ש[, הגהות הב״ח )א( ז״ה רש״־ אשתמיטמיה כי׳ דבתבואה וזיתים לא פליגי והכל מודים דלא אזלינן: והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני לעיל)ל׳ יב (.ליקט ירק ערב ר״ה כו׳: אחת זורעים אותם ומעשר פירות הגי .קטניות כמאן שוינהו שהלכו בהן האילן וקטנית וירק מדרבנן הס ר״ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית מילי׳׳ו ]פני״ל[ .דוחן. אחר השרשה :מחוך שטשויין פרכין ויכולת ביד חכמים לקבוע זמן לכל ואם לאו אםורין בשביעית ומתעשרין לשנה פרפין .מתוך שגורנן עשוי מעט מעט מק״ו ]מ״ק[ .פרג. אחד לפי דעתם כך פירש הקונטרס הבאה אמר רבה אמור רבנן אילן בתר חנטה פאזול״י ןםיישו״ל[, ותימה תינח מעשר דרבנן אלא שאין נלקטין כאחד אלא היום לוקטין שעועית. תבואה וזיתים בתר שליש יירק בתר לקיטה ומפרכין מעט ולמחר מעט ונמצאו שביעית דאורייתא הואי דינם בתר הני כמאן שוינהו רבנן הדר אמר רבה מתוך חדש וישן מעורבין יחד הנפרכין לפני לקיטה כשאר ירק היכי אזלינן בתר שעשויין פרכין פרכין אזלי רבנן בתר השרשה ר״ה עס הנפרכין לאחר דיה אס רבינו חננאל )המשך( השרשה להתיר בשביעית כשהשדשו הולכין בהן אחר לקיטה כשאר ירק הכל לפי שומן המקום, א״ל אביי ויצבור גורנו לתוכו ונמצא תורם בששית ושמא בשביעית בזמן הזה כיון שהשדשתם של כל כשיהא מפריש מעשרותיו ה״ל מעשר ורבי היא כדאמר גבי פרוזבול מן חחדש שבו על החדש שבו מן הישן הערוגות כאחת ,אמור בפרק השולח )גיטין לף לו .ושם( א״נ מן החדש על הישן ומן הישן על החדש רבנן חייובם כמעשר שבו על הישן שבו מי לא תניא י רבי יוםי בן אזלי בהו בתר השרשה שבשנה אחת בשעת השרשתן ,אם כדתניא בת״כ מנין לאורז ודוחן המצרי ייפול שזורי ר״ש משום אמר כיפר שנה שנייה ]שנייה[ ,אם אחת בבת שהד השדה כל משרשת ופרגין ושומשמין שהשרישו לפני ר״ה שלישית שלישית ,לפי שזרעו לזרע מקצתו השריש לפני ר״ה ומקצתו זורעין אותן ומעשר פירות האילן שזמן השרשה ]באילו ן שכונסין אותן בשביעית ת״ל ואספת חשריש לאחר ר״ה אין תורמין ומעשרין מזה וקטניות וירק מדרבנן הן ויכולת ביד ידוע הוא כגון הקליטה את תבואתה בשביעית יכול אע״פ שלא באילן .ואקשי עליה על זה לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן השרישו ת״ל שש שנים תזרע ואספת החכמים לקבוע זמן לפי דעתם לכל אביי ויצבור גורנו בתוכו. החדש על הישן ולא מן הישן על החדש כיצד אחד ואחד :פרפין פרפין .לשון זה כלומר ,יעקרם הפדגין ששה זורעים וששה אוספים ולא ששה כלם כאחד ]וידוש׳] אותם נופל בקטניות כדאמרי׳ במסכת ביצה הוא עושה צובר גורנו לתוכו ונמצא תורם ויעשה הכל גורן אחד. זורעים ושבעה אוספים: )לף יב (:מוללין מלילות ומפרטן ואע״פ שזו הערוגה הביאה ומעשר מן חחדש שבו על חחדש שבו ומן ויצבור גורנו לתוכו .כלומר וטון קטניות בי״ט :ויצבור גורנו לתוכו .שליש קודם זו הערוגה, חישן שבו על חישן שבו א״ל ר״ש שזורי דיכול לתקן אמאי אזיל יוציא מעשרותיו מחוכו, ומה בכך אס ישן וחלש מעורבין יצבור שנמצא מעשר מן החרש בתר השרשה ומסיק דרבנן סברי אין י ש בילה ורבנן קאמרת ר״ש שזורי םבר את כל הגורן לתוכו כלומר באמצעיתו ןשבו[ על החדש שבו ,ומן בילה ותימה מאי קא משני אכתי תקשי אמר נחמני בר יצחק א״ר בילה אין סברי שיהא הכל נבלל יחל יפה ונמצא הישן שבו על הישן שבו. לר״ש שזורי דסבר יש בילה ואזיל בתר כר׳ יוסי בן כיפר שאמר שמואל ייהלכה כרבי יוסי בן כיפר שאמר כשיתרום ויעשר יהא מן החלש במעשר משום ר׳ שמעון שזורי השרשה כדקתני בהדיא מקצתן השרישו משום ר״ש שזורי מתקיף לה רבי זירא ומי לפי מה שיש חלש בגורן ומן הישן לפי בענין פול המצרי שזרעו ובסיפא דהך משנה נמי תנן בפרק ב׳ מה שיש ישן :מי לא ח ט א .לסמכינן לזרע ,ופי• ר׳ שמעון אמר שמואל הכי והאמר שמואל לכל אין דשביעית)מ״ח( אר״ש שזורי פול המצד שזורי נ( פול המצרי זרעו אשתמיטתיה הא בילה חוץ מיין ושמן אבילה לומר יפה נבלל ונמצא תורם מן לזרע מתעשר לשעבר, שזרעו לזרע בתחלה כיוצא בהן כלומר החלש לפי מה שיש חלש ומן הישן לפי זרעו לירק מתעשר להבא, דאמר -שמואל י הכל הולך אהר גמר פרי בתר השרש׳ כאורז ודוחן ועוד מאי קשי׳ זרעו לזרע הוא תי ממי מה שיש ישן :פול המצרי .מין קטנית שנה שעברה ,ורעו לאכלו ליה ויצבור גורנו לתוכו נהי דמועיל וצריכא פאזול״י ולרכן לזורען לירק ולזרע כירק הוא חי ממי שנה לצבירת גורן לענין חדש וישן לענין והזורע לירק מתעשר אחר לקיטה והזורע לאכול את זרעו תורת קטניות הכאה .ופריק רבה ר׳ שניה הנכנסת לשלישית לא מתני דשניה מעשר שני שלישית מעשר עני שמעון שזורי קא אמרת, עליו ומתעשר אחר השרשה וזה שזרעו לזרע והשריש מקצתו לפני ר״ה ר׳ שמעון שזורי סבר וכן חמישית הנכנסת לששית ומיהו זה יכול לתקן שיפריש מעשר אחד ומקצתו לאחר ר״ה :אין חורמין מזה .שמכירין בו שזרעוהו באחרונה יש בילה ונעשה כולו ויחלל על מעות ויאכל המעות בירושלים והמעשר יחלק לעניים וקצת על הנזרע בראשונה ולא מן הראשון על האחרון :כיצד הוא טושה .ןכןאחד ,ומתני• דקתני משמע בירושלמי דשביעית דשני מעשרות מעשר על ידי צבור גורנו: האורז והדוחן כולי ,לרבנן טורח לתת זה בעצמו וזה בעצמו :צובר גורנו לתוכו .יבלול אותו דפליגי עליה ,פברי אין פול המצרי שזרעו כוי .סיפא דההיא דהאורז והדוחן היא ומוסיף יפה לאחר שנתן מן הראשון בזרת זו ומן השני בזוית זו יחזור ויצברנו בילה .ואמרינן משמי רבי אדרבנן שאף בפול המצרי הולכין בתר השרשה :אמר לאמצע הגורן שיהא כולו כאחד ונמצא תורם מן החדש שבו כוי :דשמואל הילכתא כר׳ ׳שמעון שזורי ,ואתקיפו יצהק בר נחמגי אמר שמואל הלכה כר״ש שזורי .ברוב ספרים גרסינן יש בילה .יש לסמוך על הבילה לומר שיש משניהן בתוך המעשר עליה איני ,והא אמר בהקומץ רבה )מנחות ל :ושם( ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן ולא יתכן לפי החשבון :אי! בילה .אין סומטן על כך שיש לומר לא נבלל שמואל לכל אץ בילה חוץ מיין ושמן ,מכלל כדמוכח כאן דפדך ומי אמר שמואל הכי ועוד דא״כ קשיא דר׳ יונתן יפה ורובו של מעשר מן החדש או רובו מן הישן :חון מיין ושמן. שהפירות אין להם בילה. אדרי יונתן לפי הספרים דגרס התם א״ר יונתן הלכה כר״ש שזורי המערב יין חדש עם הישן או שמן חדש עם הישן תורם ומעשר ואמרינן אישתמיטתיה, במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי דמשמע בהני דוקא כדמוכח ממנו ויש במעשר שניהם כפי החשבון שדבר לח נבלל יפה אבל כלומר נעלמה ממנו, הא דאמר שמואל הכל בבהמה המקשה )חולין עה (:ואע״פ שיש ספדס דגרסי בההיא אמר יבש אין סומטן בו על הבילה :אשחמיטתיה לר׳ זירא הא דאמר הולך אחר גמר פירי, ר׳ יוחנן ולא יתכן במסכת כתובות בריש פרק אע״פ )לף נה:>. שמואל הכל הולך אחר גמר פרי וחו אמרינ! ואי אשמוטינן הכל הולך פיר׳ ,ולפיכך אמר צובר חוץ מיין ושמן .לעגין מעשר איירי והוא הדין מים לענין הזאה אחר גמר פרי הוה אמינא אפילו חבואה וזיחים נמי קמ״ל הלכה גרנו בתוכו כי באותה העת נגמר הןפד׳[ ולא בפ׳ התערובות )זבחים פ :(.אחר גמר פרי .אין זה אחר פר׳ שמטין שזורי במאי דפליגי .דבתבואה וזיתים לא פליגי )א( ולא אמר שמואל הלכה כרי לקיטה דזמנין מגמר לפני ר״ה ונלקט אחר ר״ה וכל ירק נמי הולכין אזלינן בהו אחר גמר פרי אבל במיני קטניות פליגי דר׳ שמעון שמעון שזורי משום דקסבד •ש בילה ,דהא בו אחר גמר פרי אלא דנקיט בכל דוכתי בתר לקיטה משוס דלקיטה אזיל בתר השרשה ורבנן לא אזלי למדנו דאשכח שמואל תנא דלא לית ליה לשמואל בילה תכף לגמר פ ד אבל הני אין לקיטתן בגמר פ ד שממתין להן עד אזיל בתר השרשה בקטניות אלא אחר גמר פ ד ועליה סמיך לפלוגי כפירות ,אלא משום שיתייבשו ואין לקיטתן כאחד דמתייבשין פרטן פרטן אבל גמר פרי עליה דר׳ שמעון שזורי ועליה דהא מתניתין דתנינן לעיל האורז שהולך אחר גמר פרי. כאחת ולכך מותר לעשר לשמואל אף על גב דסבר אין בילה והדוחן והפרגין והשומשמין שהשדשו כו׳ ואני לא ידעתי מאן הוא ותימה שמואל דאמר כמאן הא בין ר׳ שמעון שזורי בין רבנן ההוא תנא :אשחמיטתיה לר' זירא הא דאמר שמואל הכל הולך א( עי׳ היטנ נערוך ערך מודו דאזלינן בתר השרשה דלפני ראש השגה כדפי׳ והוה ליה אחר גמר פרי .ואף הקטניות לא הלכו בהן אחר השרשה פרכין. ישן ושמואל דאזיל בתר גמר פרי דלאחר ראש השנה הוה ליה חדש: וט אמר שמואל הלכה כר׳ שמעון שזורי לא מטעמיה קאמר גן ר״ל דר׳׳ש שזורי פירש לעזי רש״י ב ג 3 ג , דאלו רבי שמעון שזורי טעמיה משום בילה הוה וטעמא דשמואל משוס דכוליה חדש הוא שגדל ונגמר אחר ראש השנה: וצדכא נתיספתא פ״נ לשביעית לאם זרעו לזרע יכו׳ וע״ש היטב. מםורת הש״ם א( שביעית פ׳׳ב מ״ט, ג( עירוני! ( .יבמות טו. ]מוס׳ שניעית סוף פ׳׳ג[, ג( ושניעית פ״נ ה׳׳ו[, י ( )שייך לעיל נמשנה ד׳ נ ,[.ה( צ׳׳ל כשנה שניה ומעשר עני כשנה כוי, ו( ןוע״ע תוס׳ קידושין ג. דייה מה ירק[, תורה אור השלם . 1חג הסבת תעשה לף שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך: דברים טז יג הגהות הב״ח )א( -שי״ ד״ה איכא בינייהו כו׳ דכיו! דמנע מהן מיס ל׳ יום כו׳ הא מתני׳ דכיון שמנע: הוה ד׳׳ה תום׳ )(5 אמינא טי וטפי ניהא ליה לשמואל) :ג( בא״ד דטעמיה דר״ש הצובר גורנו משום דיש בילה: מוםף רש״י שליקט אתרוג .כל האילן קרוי אתריג :ערובין י . כאחד שניה בשבט. הנכנסת ושנה לשלישית היתה <׳ mmטו .(.ונהג בה שניה שני יוצאה עישורין. ושלישית נכנסת הואי ,שנה שניה לשמיטה ישני, מעשר והשלישית ראשי! מעשר ראשו! ומעשר עני וערובין רבינו חננאל ומצאנו לשמואל שלש שמועות ,א׳ הילכתא כר׳ שמעון שזורי .ב׳ הכל הולך אחר גמר פרי .ג׳ לכל אין בילה חוץ מיין ושמן. וצריכי ,דאי אמר הכל הולך אחר גמר פרי ,היינו אומרים אפילו תבואה וזיתים בתר גמר פרי, ולית ליה ]בתר[ שליש, לפיכך אמר הילכתא כר׳ שמעון שזורי בהגך דפליגי ,והוא פול המצרי שזרעו לורע שהשרשתו היא גמירתו כרבנן ,וכיוצא בו .ואמר עוד כי אין בילה ,להודיע כי ליין ושמן יש בילה .תניא ר׳ יוסי הגלילי אומר באספך מגרנך ומיקבך ,מה גורן ויין מיוחדין שגדילין על מי שנה שעברח והן מתעשרין לשנה שעברה כולי ,ופשוטה היא .לדברי הכל ירק עישורו בשעת לקיטתו ,כל הנלקט קודם ראש השנה עישורו כשנה היוצאה ,וכל הנלקט אחר ראש השנה עישורו כשנה הנכנסת .ר׳ יוסי הגלילי דייק כל חפירות הגדיל־ן על מי שנה שעברה ואין צריכין למי שנה הבאה, מתעשרין לשעבר ,כגון התבואה וכיוצא בה .אכל יד. ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה עין משפט נר מצוה הוה אכדנא בדבנז םבירא ליה .תימה והא ודאי כרכנן סבירא ליה וצריכא .הני תלת דשמואל הלכה כר״ש שזורי ולכל אין בילה והכל טפי מר׳ שמעון שזורי דרבנן דפליגי עליה בפ״ב דשביעית הולך אחר גמר פרי :כרבנן סבירא ליה .ואין תורמין ממנו ואין מהל׳ מ״ש הל״נו: )משנה ט( סבירא להו דפול המצרי בתר לקיטה וטפי <> נהוה[ ליה לו תקנה לחדש וישן שנתערבו אלא א״כ תורמין עליו ממקום אחר לשמואל לפסוק כרבנן דר״ש שזורי ואפילו אם תמצא לומר דאיכא רבנן לפי חשבון מחדש על החדש ומישן על הישן :קשיא דשמואל בברייתא דס״ל פול המצרי בתר אדשמואל .הכא אמר שמואל הלכה לעזי רש״י כר״ש דיש בילה והכא אמר אין בילה: השרשה ולית להו צובר גרנו מ״מ לימא ציפול״י ]ציכו״ט[. וצריכא דאי אשמעינן הלכה בר״ש שזורי הלכה כרבנן דמתני׳ דשביעית והוי בצלצלים ,בצל קטן. קמ״ל הכל הולך כוי .למימרא דכוליה ה״א משום דקםבר יש בילה קמ״ל לכל ניחא טפי מדר״ש שזורי וי״ל דשמואל חדש הוא והלכה כר״ש ולאו מטעמיה: אין בילה ואי אשמעינן לכל אין בילה ה״א בא לפסוק כר״ש שזורי בכל דבר במאי דפליג .במיני קטנית אמר רבינו חננאל )המשך( ואי כרבנן ס״ל קמ״ל הלכה כר״ש שזורי אפילו באורז ודוחן ופרגין ושומשמין שמואל דמערבין הנשרשין לפני ר״ה הירקות שצויכין מים בכל אשמעינן הני תרתי ה׳׳א קשיא דשמואל ולא מטעמיה דטעמיה דר״ש)»> משום בנשרשין לאחר ר״ה ויהיב טעמא יום מתעשרין להבא .ור׳ למלתיה משוס דהולכין בהן אחר גמר אדשמואל קמ״ל הכל הולך אהר גמר פרי דצובר גרנו דיש בילה ושמואל סבר עקיבא סבר לאתר רוב אין בילה אלא משוס דהכל הולך אחר מים אזלינן ,וכל הפירות פרי אבל תבואה וזיתים אחר שליש: ואי אשמעינן הכל הולך אחר גמר פרי הוה הגדילין על רוב מים ,אף רבה דבהקומץ ע״ג ואף פרי גמר ולשמעיק הגי הרהי .ומדאמר שמואל על פי שעדיין אם יורדין אמינא אפילו תבואה וזיתים נמי קמ״ל הלכה )מנחות לף ל (:מייתי ההוא דפול עליהן גשמים מועילין הכל הולך אחר גמר פרי אשמעינן כר׳ שמעון שזורי במאי דפליג ולשמעינן המצרי ולא מייתי ההיא דאורז ודוחן להן ,כגון התבואה וכיוצא דהאי דקאמר הלכה כר״ש לאו משום בה ,מתעשדין לשעבר. הני תרתי לכל אין בילה למה לי הא בילה אלא משום דכוליה חדש אבל ופרגין כלל מ״מ נפקא מינה לגבי אבל הירקות שהן גדלין קמ״ל דליין ושמן יש בילה תניא רבי יוסי מה גורן ויקב .אסמכתא על כל מים ,שהמים ההיא: בילה לית ליה דאי איח ליה בילה בבל יום ויום מגדלין הגלילי אומר ב א ם פ ך מגרנך ומיקבך מה בעלמא דמעשר ירק דרבנן ועיקר אמאי אשמעינן הכל הולך אחר גמר אותן מתעשרין )לשעבר( ומיקבך. מגרנך באספך פרי: גורן ויקב מיוחדין שגדילין על מי שנה קרא לפסולת גורן ויקב כדלעיל )לף ]להבא[ .ואמרינן מכדי יג (.לענין סוכה א״נ משום שביעית לדברי הכל התבואה מכאן סמכו חכמים לקבוע זמן מעשר שעברה ומתעשרין לשנה שעברה אף כל וכיוצא בה מתעשרץ ירק דדבריהם אחר לקיטה לאסמכתא דאורייתא איצטריך קראי(: והירקות לשעבד, שגדילין על מי שנה שעברה מתעשרין בעלמא כל אסיף שלך יהא כתרומת בצלים הסדיםים .מפרש בירוש׳ מתעשרין להבא ,מאי לשנה שעברה יצאו ירקות שגדילין על מי גורן ויקב שהלכה בהן תורה אחר בפרק שני דשביעית בוצלי ביניהו .ואמר ר׳ אבהו שנה הבאה ומתעשרין לשנה הבאה ר״ע ופול בצלי; הסריסין שנה שהביאה שליש הרי שהלכה זרע: עבדין דלא ופראי ק בצלין פירי המצרי, באםפך מגרנך ומיקבך מה גורן אומר בהן אחר שנה שגדלו במימיה שהבאת ופול המצרי שזרעו לירק .דאי סריסין ,כגון שמיעך זרעם ויקב מיוחדין שגדילין על רוב מים ומתעשרין כדי שהוקשו זרעו לזרע הא תנן בפ׳ שני קודם שליש שלהן היא גדילתן שמאותה להתגדל ראשיהם ,לר׳ שעה ראויה ליקצר בדוחק :אןו כל רוב לשנה שעברה אף כל שגדילין על דשביעית )מ״ח 1טוצא בהן דבתר עקיבא דאמר כל הפירות כוי .לכך הלכו באילן אחר חנטה השרשה ואפי׳ לא מנע מהם מיס והך הגדילין על רוב מים, מים מתעשרין לשנה שעברה יצאו ירקות מתעשרין לשעבר ]הגי נמי שכל גדילת פירותיו ע״י שהעלאת משנה פירש בקונטרס דאתיא כרבי ומתעשרין לשנה על כל מים שגדילין מתעשרין לשעבר[ .לר׳ שרף האילן לפני חנטה הוא :יצאו דאתיא נראה איפכא אבל הגלילי יוסי יוסי הגלילי דאמר הגדילין אבהו בצלים א״ר מאי בינייהו הבאה ירקות שגדילין מל מי שנה הבאה. כר״ע ולא כרבי יוסי הגלילי דאמר על מי שנה שעברה ,הללו הםריסין ופול המצרי איכא בינייהו דתנן י כירקות דמי ,דתנן במסכת והיינו שנת לקיטתן שהרי גוזזין אותה שמנע מכיון מנא א״ר בירושלמי עלה שביעית פרק שני בצלים בצלים הםריסין ופול המצרי שמנע מהן והיא חוזרת וגדילה :ר ו ב מים .הס מהן מים שלשים יום לפני ר״ה נעשו הסריסים ופול המצרי מים שלשים יום לפני ר״ה מתעשרין לשעבר מי גשמים שרוב זרעים גדילים על כבעל כלומר יצאו מתורת ירקות שמנע מהן מים ל׳ יום לפני ר״ה ,מתעשרין לשעבר ידס :על כל מים .אף על שאובין ומותרין בשביעית ואם לאו אםורין בשביעית בית כשדה ונעשו מים כל על הגדילים ומותרין בשביעית כולי, כענין שדולין ומשקין אותן תמיד בשבט באחד הבאה: לשנה ומתעשרין גשמים הדא מתני׳ כרי עקיבא. שמסתפקת במי הבעל ומתעשרין לשעבר :כאהד בשבט באחד בשבט ראש השנה שנאמר )לגדם יא( והשקית ברגלך ר״ה לאילן :מ״ט אמר רבי אלעזר א״ר לאילן דברי בית שמאי, כגן הירק .סתס גן הירק דרכו מ״ט .מפרש נמי לב״ה כמו לב״ש בית הילל אומרים בט״ו שנה גשמי רוב ויצאו הואיל אושעיא בהשקאה :בצלים הסריסים .ציפול״י אלא קמא נקט דלמר זמן חניטתה של כול׳ ,ואוקימנא מאי ועדיין רוב תקופה מבחוץ מאי קאמר ה״ק טעמא ,דאע׳׳ג שרוב כשאר בלע״ז שאין נעשין גדולין גשמי שנה זו באחד בשבט ולמר בט״ו תקופה מבחוץ ,הואיל אע״פ שרוב תקופה מבחוץ הואיל ויצאו בצלים :ופול המצרי .שזרעו לירק בשבט וכל החנוטים קודם זמן הזה ויצאו רוב גשמי שנה רוב גשמי שנה ת״ר מ ע ש ה בר״ע שליקט דאי זרעו לזרע קטנית הוא ולא היינו על גשמי שנה שלפני תשרי והא מתעשרין לשעבר .פירי, הגשמים מצאנו זמן הלכו בו אלא אחר השרשה :איכא אתרוג באהד בשבט ונהג בו שני עישורין כמו תשרי בתר באילנות אזיל דלא המועילין ומתענין בהם בינייהו .כגון שמנע מהם מיס ולא אחד בשליש בתבואה משוס דדרשינן לעיל שירדו מי״ז במרחשון עד השקו שלשים יום לפני ר״ה ולקטן אחר ר״ה וכי הא מתני׳ דתנן סוף ניסן ,כמפורש בפרק <לף י (.פעמים שברביעית ועדיין אסורין משוס ערלה: מאימתי מזכירין גבורות במס׳ שביעית <פ׳׳כ מ״ט( בצלים הסריסים כו׳ ר״י הגלילי אית ליה הא ״ ונהג בו שני עישורים .גשמים .הנה אליבא דבית ה ״ מתנית׳ דכיון דמנע <י« מים שלשים יום לפני ר״ה נמצאו גדילין הילל דאמרי בט״ו בשבט, ״-,״״-. t״ ונהג נו שני עישורים .אס שני מעשרות ממש הפריש לא על מי שנה שעברה ולר״ע הרי גדילין על כל מיס ומתעשרין היה ממוקן להמרנה במעשרות הן מקולקלין ונירושל׳ חס שנ ע שור ס יצאו מימות הגשמים י״ג מפרש שניה הנכנסת לשלישית היתה והפריש מעשר ממש הפריש לא היה מתוקן במרחשון וכסליו וטבת להבא .בפי׳ רומיי״ס מפרש איפכא ר״ע אית ליה הא מתני׳ ^ £ שני ופלאו וחלקו לעניים והמעות אכל בירושלים .ע״כfofo : וט״ו מישבט ,הרי ג׳ שמנע מהן מיס שלשים יום לפני ר״ה מתעשר לשעבר ומפרש חדשים פחות שלשה ימים. שהפריש מעשר א׳ למעשר שני ופדאו וחלקו לעניים: וגשארו מימות חגשמים טעמיה בתלמוד ירושלמי ג( א״ר מנא מכיון שמנע מהן מיס שלשים ט״ו )בשבט( ]משבט ן לרבעי כי יום יום לפני ר״ה נעשו כבעל כלומר זמן חיובן למעשר בר״ה ]דהס[ לא גסתפקו מכל מים שהן מיס שאובין זה שלשים ואדר וניסן ,הרי שני אס ממי גשמים יצאו מתורת ירקות הגדילין על כל מיס ונכנסו בתורח שדה הבעל דמסתפק במי גשמים ומתעשרין חדשים וחצי .הנה .יצאו לשעבר .דרכן של בצלים הסריסין ופול המצר למנוע מהן מים שאובין פרק אחד לפני לקיטתן כדי להקשותן לפיכך חילקוס רוב ןימי 1גשמי שנה וו. ואע׳יפ שרוב תקופת טבת חכמים משאר ירקות אבל שאר ירקות שאין דרכן בכך אפילו מנע מהן לא יצאו מדין ירק ובטלה דעתו .בצלים הסריסים מסתפקין עדיין מבחוץ ,שנשאר חצי לשנה בהשקאה אחת לשלשיס יום ויותר לפיכך אס השקן בתוך שלשים יום לפני ר״ה נמצאת השקאה זאת מועלת להם שבט ואדר ומקצת מניסן, בשביעית לפיכך אסורין בשביעית ולענין מעשר נמי הוו להו כגדילין על מי שנה הבאה שעדיין לחלוחית השקאתן קיימת אבל לא משגתינן בתקופה למימרא שעדיין רוב ירק שדרכו ליגזז צריך להשקותו תמיד ואפילו מנע ממנו שלשים יום לפני ר״ה בטלה דעתו אצל כל אדס ולא נתנו בהן חכמים התקופה של שנה הבאה חילוק לפי שאין דרכן בכך ומלתא דלא שכיחא היא :י( באחד בשבט ר״ה לאילן .ואין תורמין מפירות אילן שחנטו פירותיו היא ,אלא מתעשר לשעבר. תנו רבנן מעשה בר׳ עקיבא קודם לכן על פירות האילן שחנטו לאחר מכאן :הואיל ויצאו רוב גשמי שנה .שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה שליקט אתרוג כאהד ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה :ועדיי! ר ו ב הקופח ט ב ח מבחוץ .עדיין רוב התקופה לבא :מאי קאמר .בשבט ונהג בו שני עישורין וכולי. ועדיין רוב תקופה מבחוץ כל שכן דכיון דרוב תקופה מבחוץ עדיין לא הגיע זמן החנטה ולא היה להם לקבוע ר״ה עד אדר :שליקט אתרוג .פירות אילן אתרוג :שני טישורים .מעשר שני י( בשנה שניה ומעשר עני בשנה שלישית שהיתה שניה נכנסת לשלישית: עד! א מיי׳ פ׳׳ד מהל׳ שמימין הלכה יז ופ׳׳א ב 1 א א נ( ג ה ה מ ה ך ב י ך אחד ן מ י עין משפט נר מצוה עו א מיי׳ פ״א מהל׳ מ״ש הלכה ה וסייד מהל׳ שמיטין הלכה ינ טיש״ע י״ד סי׳ שלא סעיף קט: זןז ב מיי׳ פ״ה מהל׳ יא הלכה תרומות טוש״ע שס סעיף נז: עח ג מיי׳ ס״א מהל׳ מ״ש הלכה נ טוש״ע י״ד סי׳ שלא סעיף קכו: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה יד: לרבעי. הך משנה אתיא כמאן דתני נטע רבעי בריש )כרכות לה:>'(. דף ולשביעית. תורה אור השלם ואחד כדברי ב״ה .האומדן לא נתחדשה שנה עד חמשה עשר בו :לא מנהג אית בייש כוי .שני עישודן שנהג בה לאו משוס ספק כב״ש ספק כב״ה אלא בת ששית הנכנסת לשביעית הרי היא לבעלים כאילן בתר חנטה משוס ספק הלכה כרבן גמליאל דאמר אתרוג אחר לקיטה כירק משום ופטור ממעשר כירק דבתר לקיטה והא דלא תנא שוה לאילן לענין כלאים דלא הוי כלאים בכרס משא״כ בירק ולענין ר״ה שלו שבט כאילן כדאמר דבהאי אזלי בתר חנטה ובהאי בתר לקיטה וא״ת אמאי לא אזלינן באתרוג בתר לקיטה לכל דבר כיון שגדל על כל מיס כירק דסרישית למאי לעיל)א( דההיא דרשה צדכא בשביעית דאורייתא וי״ל משוס דדרשינן לעיל 1דף י (.גבי ערלה פעמים שברביעית רבינו חננאל נמי אחד כדברי ב״ש .שאמרו נתחדשה שנה וכבר נכנסת שלישית משחשיכה: ביה שביעית אלא מפרש בירושלמי דביכוריס סרק ב׳ כגון אתרוג בשמעתין לא תניא הכא אלא מידי .1חחכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הדלף .־ידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה א ת כלם: קהלת ב יד ירק כ״מ ועדיין דהכא אסולין משמע משוס דאזלינן ערלה בירק וא״ת בתר פירי לערלה ולרבעי ובמסכת שביעית לענין ולשביעית שוה האתרוג לקיטה לאילן ,דאויל בתר חגטה. שביעית <פ״ט מ״א( תנן כל הספיחין כל העינץ פשוט הוא ונתברר בדרך קצרה מותדן חוץ מספיחי כרוב ופירש מתלמוד ארן ישראל ,הר״ש שם ע״פ הירושלמי דאיירי דגרסינן מעשה בר׳ עקיבא שליקט אתרוג ונתן עליו בססיחי ששית הנכנסת לשביעית תומרי בית שמאי ובית ומתרץ בהכי ההיא דפרק מקום הילל ןנ״א :וחומר־ בית שנהגו)פסחים דף נא :ושם( דתניא איפכא הלל[ ולמה לי אתרוג אפילו שאר כל האילן ,כולם אסורין חוץ מספיחי כרוב תגי חומרי רבן גמליאל ונראה לפרש דהא דאמר בירק בתר ותומרי ר׳ אליעזר .ורבן לקיטה היינו כשלא נגמר גדולם גמליאל ור׳ אליעזר לא על דבית הילל איגון הוו ,בששית אבל נגמר גדולס בששית שרו אמר ר׳ יוסי ב״ר אבץ בין לר״ע בין לר׳ יוסי הגלילי מידי תיפתר שנחנטו פירותיו דהוה אבצלים הסריסים דלעיל שמנע קודם ט״ו בשבט ישל ישנה שניח ונכנסה שלישית ,מהם מים שלשים יום לפני ר״ה דאפי׳ על דעתיה דרבן גמליאל מאן דפליג התם הבא מודה דלר׳ יוסי מעשר עני ,על דעתיה דר־ אליעזר מעשר שיני .מה הגלילי ביון דנגמר גדולס נמצאו גדילים עשה עישר וקראו מעשר על מי שנה שעברה ותו לא גדלי על מי שיני ,ופדאו ונתנו לענ־־ם .שנה הבאה ולר״ע נמי כיון דתו לא גדלי על כל מיס יוצאין מתורת ירקות הגדילים על כל מים כדאמרי׳ בירושלמי כדמפרש לעיל גבי בצלים דנעשו כשדה הבעל שמסתפקת במי גשמים ומתעשרים לשעבר וכן לעיל )דף יג0 גבי אורז ודוחן דיהיב להו שמואל דין ירק דבתר לקיטה וקאמר הכל הולך אחר גמר פרי אלמא גמר פ ד עיקר אלא דנקט בכל דוכתי לקיטה משוס דדרך ללקט בתר גמר פ ד והנהו גמרי פריים ביחד אלא שאין מתייבשין דדרכו ליגדל על כל מים ו ה ד נלקט אחד כדברי ב״ש ואחד כדברי ב׳׳ה ר׳ יוסי בר יהודה אומר לא מנהג ב״ש וב״ה נהג בה אלא מנהג רבן גמליאל ור׳ אליעזר נהג דתנן בה ולירק א> אתרוג א בדרך שוה אהד שוה לאילן בגי דרכים בג׳ דרכים לאילן לערלה ולרבעי ולשביעית ולירק ב ד ר ך אחד שבשעת לקיטתו עישורו דברי ר״ג ר׳ אליעזר אומר אתרוג שוה לאילן לכל דבר ומי עבדינן כתרי חומרי והתניא והרוצה ב״ה כדברי 3 ׳לעולם הלכה כדברי כדברי לעשות עושה ב״ש ב״ה עושה מקולי ב״ש ומקולי ב״ה ר ש ע מחומרי ב״ש ומהומרי ב״ה עליו הכתוב אומר 1 והכסיל בהשך הולך אלא אי כב״ש בקוליהון ובחומריהון ובחומריהון אי ב״ח בשבט ה> ג( אי בקוליהון כב״ה ר ״ ע גמריה אסתפק ליה ולא ידע באחד בשבט יי)אומר( בט״ו אי )אומר( ר׳ יוסי בר יחודח אומר לא מנהג ב״ש וב״ה נהג בה אלא מנהג ר״ג ורבי אליעזר נהג בה בשבט כבית שמאי באחד נחג בח א״ר חנינא ואיתימא ר׳ חנניא הכא באתרוג שבט שחנטו עסקינן י• ומעשה פירותיו ובדין שהיה קודם חוא ט״ו אפילו כ ך היה רבינא דאידך קודם אמר לכן ולא מנחג בית גמליאל אלעזר אומר לקיטתו עישורו כירק ל י ק ט אתרוג ערב ט״ו בשבט עד שלא תבוא ה ש מ ש וחזר וליקט משתבוא השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן נכנסת הישן על לרביעית חחדש שלישית ג היתה מעשר שלישית ראשון ומעשר עני רביעית מ ע ש ר ראשון ומעשר שני ביחד כדאמרי׳ דעשויין פרכין פרכין דכבר נכנסה שלישית כב״ש :שוה לאילן. לילך אחר חנטה לענין ערלה ורבעי ושביעית: שבשטח לקיטתו עישורו. מתעשר כדת שנה שלישית כירק לסי שאף הוא דרכו ליגדל על כל מיס הכי מפרש לה בשמעתא קמייתא דקדושיף(: והרוצה לטשות וכוי .בעלמא)עימכין ו>: פרכינן סיפא ארישא ומשנינן כאן קודם כוי .בעירוביןט( מפרש לה במחלוקת אחת שיש מקום שמטין בה דברי בית שמאי להקל ויש מקום שמטין בה דברי בית הלל להקל כגון כמה חסרון בשדרה שלא תטמא באהל ב״ש אומרים ב׳ חוליות וב״ה אומרים חוליא אחת וכן לטרפה בטדסה נמצאו דברי ב״ש ואומר עד מקילין שתחסר שתי חוליות וב״ה מחמירין בה ומקילין לענין טומאה לומר שכיון שחסרה חוליא אחת אינה מטמאה והאוחז בזו קולי ב״ש וקולי ב״ה רשע שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל והאוחז שאינו יודע להבחין על מי לסמוך אבל אין כאן לא משום רשע ולא משוס סכלות דסבירא ליה בהא מ ״ ש ובהא כבית הלל :אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון .אי לענין טומאה לא חשיב לה חסרון בחוליא אחת לענין טריפה נמי לאו חסרון הוא :ואי כב״ה. דאמרו חסרון הוא ליחשבה חסרון הכא והכא .והך דר״ע נמי סתרן אהדדי דקא חשיב ליה שניה וקא חשיב ליה שלישית: גמרא א ס ת פ ק ליה וכוי .כב״ה בעא למעבד :כב״ש נהג בה .לד יוסי בר יהודה דאמר משוס דנהג בה מנהג רבן גמליאל עישרה במעשר עני כדין שלישית א״כ מ ״ ש ס״ל דנתחדשה שנה ומיהו קשה מאתרוג דבסמוך דאמר הכא באתרוג שחנטו פירותיו חנטה באתרוג כר״א או בתר לקיטה כר״ג נהג בו שני עישורין אלמא נכנסה שנה שלישית ועדיין לא יצאת שלישית נמצאת שחנטה בשניה דאזלי׳ בתר לקיטה אף על גב דנגמר הפרי )נמי( דהרי חנט בשבט של שנה שעברה ולא נלקט עד שבט אחר ושמא אתרוג חלוק משאר סירות לסי שדרכו לעמוד באילן שתים ושלש שנים וכל זמן שמתקיים באילן גדל בכל שנה ושנה אי נמי אף על פי שחנט בשבט זמנין דאין נגמר גדולו עד שבט אחר וניחא השתא מקט רבי יוחנן לקמן)לף טו>: גבי אתרוג אפילו כזית ונעשית ככר כלומר דעל ידי מי שנה הבאה גדילה ומיהו כזית ודאי לאו דוקא דהא ר׳ יוחנן בתר חנטה אזיל ושמא לא חשיב חנטה באתרוג בפחות מכזית :הכפיל בחשך הולך. דאשתקד שהאתרוג דר באילנו שתים ושלש שנים ובט״ו בשבט דאשתקד ונלקטה בשלישית :ובדין הוא .דאס לקטה קודם לכן או בפסליו או בטבת נמי הוה נוהג בה 3׳ עישורין משוס מנהג ר״ג ור״א :אלא מטשה שהיה .בא׳ בשבט היה :כרוך וחגי .כפול את דברי ר׳ יוסי ושנה בה שתי מחלוקות: לא אחד בשבט היה .שאין בה חידוש שנה :אלא ט״ו בשבט היה .לדברי הכל נתחדשה שנה :ר״ה שלו חשרי .כדין ירק ולעגין מעשר קאמר: שלישיח נ כ נ ס ח לרביטית .לקמן נמו [.פריך מ״ש דלא תנא ואם היתה שניה נכנסת לשלישית הגהות הב״ח )א( תופי ל״ה לשניעית נו׳ למאי לסרישית לעיל; .״נ נלף זה ע״א נל״ה מה גורן: בת קול כאן לאחר בת קול :מקולי בייש מאז היום דאי כב״ה לקיטתה וחגטתה בשנה אחת הוה :דאידך שבט. קודם ט״ו דאידך שבט ומשמע משום דמספקא ליה אי אזלינן בחר א( סוכה לט :קידושין ב: מ״ו, ס״נ טטרים ג ( עירובץ ו :חולץ מג: ה״ל )מוס׳ סוכה פ״נ ותוס׳ עליות פ״נ ה״ג ותוס׳ ינמות פ״א ה״ג[, ג( )עירוני! ז ,[.ד( ןצ״ל אמרו[ ,ה( ]צ״ל אמרו[, ו( [עירוני! סה :וש״נ[, ה״ת (tותוספי ס״א ותוספי תרומות פ״נ ה״ו ע״ש[ ,ח()לף ג ,[.ע( ןלף ז ,[.י( ן ועי׳ תוספות קדושין נ :ל״ה אתרוג[, שאס חנטה בשניה ונלקטת בשלישית שמאי ובית חלל נחג ר א ש השנה שלו תשרי מיתיבי ר׳ שמעון בן זוב בשניה ולקמיה פ ד ך א׳׳כ פשיטא ליה בבי מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו בה אמר רבה בר רב הונא השתא דאמר רבן אתרוג חנטה הלכו בו כשאר אילנות ו ה ד חנט בחומרי שניהם כסיל בחשך הולך הוא בה אלא מנהג רבן גמליאל ור׳ אליעזר נהג אהר בשלישיח או שמא כר״א דאמר אחרי כרוך ותני לא אחד בשבט היה אלא ט״ו בשבט היח מםורת הש״ם כדתניא לעיל )דף יב:ו גבי ליקט מאן ירק: אפילו יודע כמאן הלכה ומחמיר על עצמו ולא בעי לשנרי דר״ע מספקא ליה הלכתא כמאן ועבד לחומרא דמסתמא יודע היה דהלכה כב״ה: או מוסף רש״י אחד כדברי בית שמאי. לאמרי נאחד נשנט ר״ה לאילן וכנר נכנסת שלישית, ו א ח ד כדברי בית הלל. לאמרי עד חמשה עשר נו לא הוי ר״ה ועליי! שניה היא !:עווני! ! !.מעשר שני כנית הלל לאמרי ט״ו נשכט ר״ה לאילנות ואכתי שניה היא ,ותעשר עני כנית שמאי לאמרי באחר נשנט ר״ה לאילנות !יבמות ושלישית היא טו ...לערלה ולרבעי ולשביעית .ערלה ורבעי נוהג בו כאיל! ולעני! שביעית הילכין כפירותיו כאיל! החנטה אחר טרק ולא אחר לקיטה )קדושין ב. וכעי״! סוכה לס .::ש ב ש ע ת לקיטתו חנט שאס עישורו. נשנה שניה שמעשרותיה מעשר ראשון ומעשר שני ונלקט נשלישית לשמיטה שמעשריתיה מעשר ראשון מתעשר ומעשר עני, שלישית, מעשר כלי! ואילו שאר אילנות שחנטו שירותיהן כשניה ונלקטו נשלישית מתעשרין כלין שניה ,ולעני! מעשר השוו למעשר לירק אתרוג וירקות האילן סירות דרבנן ומעשר גורן ויקנ רקב דאורייתא ,ובגורן ילפיק )לעיל יג (:שמתעשר אמר השנה שהביאו שליש רבנן מקראי ,ואסמכו אגור! דנריהס מעשר ויקנ ,מה גור! ויקב מיוחדים שגדיליס על רונ מיס דהיינו מי גשמיס ומתעשרי! לשנה שענרה, אף כל הגדילין על רונ מיס ,כגון סירית האילן, מתעשרין לשנה שעברה, יצאו ירקות שגדילין על כל מיס שמתעשר ! לשנה הנאה ,ואתרוג נמי גדל , על כל מיס טרק ;סוכה מ .ו כ ע י ״ ז קדושין ג .;.ל כ ל דבר .אף למעשרות !סוכה ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ם (6נסוכה מ .תוספתא הט״ו[, שכיעית פ״ל נ ( ]משפטים פרשה כ[, ג( ]שמות כג[ ,י ( ]שניעית פ״ל הט״ז[ ,ה( ]תו׳׳כ נהר פרשה א[ ,י( נת״י אינו. רש״א, הגהות הב״ה )א( תופי ל״ה יל הכל כו׳ לא הוה צריך לטעם וה. נ׳׳נ סי׳ דנששית הנכנס לשניעית לפטורה מן המעשר ]לאזלי׳ לקיטה[ ופטורה נתר מן הניעור לאזלי׳ נמר חנטה וכשביעית הנכנס לשמיני׳ חיינת נכיעור לאזלינן נתר חנטה ואע״ג לנלקט נשמיני׳ טון להפקרא למלכא הוא לאזלינן נתר חנטה לניעור פטור המעשר: מן טו. או שבט דתקופה .אמתני׳ עני דקתני באחד בשבמ קא בעי אע״ג מאן שמעה ליה כוי .אלמא ר״ש בן אלעזר כרבן גמליאל סבירא ליה: דשאלו באתרוגי()וקשיא אמאי לא בעי באחד באלול ר״ה למעשר אהרוג קשיא ליה ידא .קשה לעץ האתרוג ידים ממשמשות בו :שבע בהמה או בקמייתא בו׳ בסיון ר״ה לשתי הלחם ובאינף: דחדשים .של לבנה :או שבע דתקופה .חמה לסוף שלשים של תקופת החדשים .אע״ג שבישול הפירות הולך אחר החמה שנאמר טבת נכנס שבט של חמה :היהה שנה מ ע ו ב ר ה מהו .אימתי ר״ה )לברים לג( ממגד תבואות שמש ה״נ שבט הסמוך לטבת או אדר הראשון כתיב )שם( ממגד גרש ירחים וגס שהוא במקום שבט :א ח ר ר ו ב שנים. מאן שמעת ליח דאזיל בתר לקיטה ר״ג מי ששמו שבט :אמר ר ב ה אתרוג בת ישראלים מונין ללבנה: וקתני שבט אלא אי אתמר חכי אתמר ששית .שחנטה בששית :פ ע ו ר ה מן בשלמא סיפא לחומרא .תימה אמר רבה בר ר ב הונא אע״ג דאמר רבן גמליאל המעשר .לקמיה מפרש טעמא דבולה מאי חומרא הרי קולא אתרוג אחר לקיטה כירק ר א ש השנה שלו מילתא :אייל אביי בשלמא סיפא. היא לענין מעשר וחומרא לענין שבט מאי שנא חתם דקתני אם היתה דקא אמרת בת שביעית שנכנסה שביעית ואי הוה אזיל לחומרא בתרריהו לשמינית פטורה מן המעשר אלמא שניח נכנסת לשלישית ומאי שנא חכא הוה שייך חומרא אבל השתא הוה ליה נהגה בה קדושת שביעית ומיחייב למימר בשלמא סיפא בתר חנטה וי״ל דקתני אם חיתח שלישית נכנסת לרביעית לאפקורה והפקרא פטורה מהמעשר דהכי קאמר בשלמא סיפא אפילו מילתא אגב אורחיה קמ״ל דאתרוג קשיא דמשמע דאזלת בה בתר חנטה לענין מטעם ספק דבתר חנטה או בתר ליח ידא ואיידי דממשמשי ביח כולי עלמא הפקר שביעית ולענין ביעור נמי לקיטה אזלת לחומרא לענין ביעור לא טעין פרי עד תלת שנין בשביעית כדקאמרת חייבין בביעור כל הך סיפא וניחא הא דפטורה מן המעשר מאחר בעא מיניה ר׳ יוחנן מרבי ינאי אתרוג אע״ג דסתרא לה לדשא דקאמרת בת דחייבו חכמים להפקיר: ר״ה שלו אימתי א״ל שבט שבט דחדשים ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן יד הכל ממשמשים בו ואת אמדת המעשר דהפקר הוא משוס שביעית או שבט דתקופח א״ל דחדשים בעא מיניה תתחייב במעשר .לא נקט האי אלמא בתר לקיטה אזלת בה לענין רבא מרב נחמן ואמרי לח ר׳ יוחנן מרבי טעמא אלא למאן דאמר לעיל)לף יל(: שביעית דאי לאו דשביעית נהגא בה שוה לאילן לכל דבר כשאר אילנות ינאי היתה שנה מעוברת מחו א״ל הלך לא הוה מפטרא דהפקרא דשביעית דכולהו מודו דבתר חנטה אפי׳ הכי אתרוג בת אחר רוב שנים אמר רבה פטר לה ממעשר כדתניא במכילתא ג1 פטורין מן המעשר מטעם יד הכל מן פטורח לשביעית שנכנסת ששית ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית ממשמשין דלמאי דסבר אבטולמוס המעשר ופטורח מן חביעור ובת שביעית השדה ג( מה חיה אוכלת ופטורה מן משוס חמשה זקנים דאתרוג אחר שנכנסה לשמינית פטורה במעשר והייבת המעשר אף אדם פטור הא לא הוה חנטה ואחר למעשר לקיטה קשיא לי דאמינא ססוקי מספקא לך בביעור א״ל אביי בשלמא סיפא לחומרא לשביעית )א( לא הוה צריך לטעם אי אזלינן באתרוג בתר חנטה לענין אמאי חביעור מן פטורח זה דבין לענין חדש וישן בין לענין רישא אלא שביעית או בתר לקיטה כמו במעשר מעשר שני ועני אזיל בתר לקיטה דאמרינן זיל בתר חנטה אי חכי תיחייב ואזלת לחומרא דשביעית דאורייתא דאבטולמוס ובחנם אייתי לקמן במעשר א״ל יד הכל ממשמשין בה ואת היא יספיקא דאורייתא לחומרא :אלא להיינו מתני׳ לבכורים )פ״ב מ״ו אמרת תיח ב במעשר ורב המנונא אמר רישא .דסיימת בה פטורה מן הביעור לאתרוג שוה לאילן בג׳ לרכים לעולם לשביעית שנכנסת ששית בת דקולא הוא :אמאי דאמרינן זיל בתר ולירק בלרך אחל: במעשר שחייב דבר חנעה .אשמעת לן בה דלא מספקא ששית ובת שביעית הנכנסת לשמינית שאין לך ומסקנא דרישא וכולה סיפא חד לעולם שביעית מיתיבי ר״ש בן יהודה אומר אא״כ גדל בחיוב ונלקט טעמא הוא דפשיטא לך דבתר חנטה שנכנסת ששית בת אתרוג ר״ש משום בחיוב .לענין חדש וישן מעשר שני אזלינן :אי הכי .דלא מספקא ולא נהגא ועני לא בעי גדל ונלקט בשנה אחת לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן שביעית באתרוג בת ששית :חחחייב ואזלינן בתר חנטה והכא פטור משום במעשר שהייב דבר לך שאין הביעור במעשר .דלאו הפקר הוא :יד הכל יד הכל ממשמשין: ובת בהיוב ונלקט בחיוב גדל אא׳׳כ ממשמשים בה .נהי דלא מחייב שאין לך דבר שחייב בביעור מן פטורח לשמינית שנכנסת שביעית לאפקורה דלא נהגא בה שביעית מיהו אא״כ גדל בשביעית ונלקט כל שדות ופרדסות הפקר הן בשביעית לך שאין הביעור מן ופטורה המעשר בשביעית .וא״ת ומאי קשיא ליה סיפא ועל ואין אתרוג זה נשמר בה לבדו דבר שחייב בביעור אא״כ גדל בשביעית בין לרבה בין לרב המנונא הא כולהו כרחו הכל ממשמשין בו והפקר פטור חמנונא לרב קשיא רישא בשביעית ונלקט תנאי פליגי אדר״ש בהא דהא מילתא מן המעשר :ר ב המגוגא אמר לעולם סיפא קשיא בין לרבה בין לרב המנונא דפשיטא דבכל דוכתי בין למעשר בין ששיח .וחייב במעשר דכיון דשביעית לשביעית אילן בתר חנטה ירק בתר א מ ר רבי יוסי אבטולמוס תנאי היא דתניא לא נהגא בה ולאו הפקרא דמלכא היא לקיטה תבואה וזיתים בתר שליש ועוד אתרוג אחר משום המשה זקנים העיד משמוש יד הכל שבה אינו אלא גזל ואין קשיא דבפ׳ מקום שנהגו )פסחים נא(: באושא נמנו ורבותינו למעשר לקיטתו הפקר כזה פטורה מן המעשר :מיתיבי קאמר רבי שמעון גופיה כל הספיחים ר׳׳ש בן יהודה אומר כוי הכי גרסינן למעשר בין בין לקיטתו אהר ואמרו אסורין חוץ מספיחי כרוב שמעמידה לה בתוספתאי( שאין לך שחייב במעשר שמיה דכר מאן שביעית לשביעית רב נסים גאון בשל שביעית היוצאים אלא א ם פן גדל בחיוב ונלקט בחיוב חסורי בשמינית ונראה הני מילי לענין שאר ובסיפא גרסי׳ שאין לך שחייב בביעור אא״כ גדל בשביטיח ונלקט דיני שביעית חוץ מלענין ביעור ועוד נראה דלא איירי הכא אלא בשביעית .בדשא דמילתיה יהיב טעמא לפטורא דמעשר לפי שהוציאו באתרוג דוקא ושמא שוס טעם יש ומיתוקמא שפיר השתא כרבי מכלל שאר אילנות שהלכו בס אחר חנטה לפיכך הוזקק לימן טעם שמעון ההיא דבנות שוח שביעית שלהן שניה )שניעית פ״ה מ״א>: לדבריו ואשמועי׳ כרבה דאע״ג דלאו הפקר דמלכא הוא כיון דסוף ורבותינו עין משפט נר מצוה עט א מיי׳ פ׳׳א מהל׳ מ״ש הלכה ו ופ׳׳ד מהל׳ שמיטה הלכה נטוש״ע י׳׳ל סימן פ יב שלא סעיף קכו[: ב מיי׳ <שם הל״ט( ןפ״א מהל׳ מעשר שני הל׳ ה טוש״ע שס[: רבעו חננאל מאי שנא התם )בהוויה( ]בברייתא[ דתנן ולירקות דקתני ואם היתה שנייה נכנסת לשלישית ,ומאי שנא הכא גבי אתרוג דקתני אם היתה שלישית נכנסה לרביעית כול׳ ופשוטת היא .פיר׳ שבט דחדשים הוא מניין ימות הלבנה שנ״ד ימים לי״ב חדש. שבט דתקופח לחשבון חמה ,והם שם״ח ימים לי״ב חודש .ושבט של חמה נקרא ינוארים בלשון יוון .פעמים שבאים ט״ו של שבט אי שנת הלבנה ,ביתר מחציו ומרובו של שבט שנת החמה .ופשטנה שבט של חדשי הלבנה ,ואפילו אם היא שנה מעוברת, ראש השנה שלו שבט, בתר רוב שנים אזלינן. אמר רבה אתרוג בת שישית שנכנסת בשביעית פטורח מן המעשר ,בתר לקיטח אולמן לעיניץ מעשר ,מפני יד הכל ממשמשץ בה ,וההפקר פטור מן המעשר .ופטורה מן הביעור ,דאזלינן בתר חנטה .והא בת מיקל שישית היא, במעשר ובביעור .ובת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור ופטורה מן המעשר ,ואוקימנא לחומרא .ורב המנונא אמר בת שישית שנכנםח לשביעית לעולם ששית, פי׳ שחייבת במעשר .ובת שביעית שנכנסח לשמיניח לעולם שביעית .ואותבינן חא דתני ר׳ שמעון בן יהודח משום ר׳ שמעון אתרוג בת ששית שנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר ומן הביעור ,שאין דבר חייב במעשר אלא הגדל והנלקט בחיוב ,ובת שביעית שנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר ומן הביעור ,שאין לך דבר שחייב בביעור אלא הגדל והנלקט בפטור .קשיא לרבה .ולרב המנונא דאמר לעולם בתר חנטה אזלינן, קשיא ליה רישא וסיפא, רישא קתגי אתרוג בת ששית שנכנסת בשביעית פטור מן המעשר ,הנה בתר לקיטה ]אולינן[, שאין לך נלקט בשביעית וחייב במעשר .וסיפא נמי דקתני בת שביעית שנכנסת לשמינית פטורה מן הביעור ,גם זו בתר סוף יד הכל ממשמשין בה פטורה מן המעשר דלפטורא דביעור לא אצטדך למכתב טעמא דלא אפקיה מדין שאר אילנות דאזלינן בה בתר לקיטה אזלינן שאין לך חנטה וסיפא יהיב טעמא לפטורא דביעור דלפטורא דמעשר הא אשמעינן טעמא דלא חייבוהו חכמים במעשר אא״ב גדל בחיוב ונלקט בחיוב ]דבר[ נלקט בשמינית ותייבת בביעור .ולא מצא וזה לא גדל בחיוב :אא״כ גדל בשביטים ונלקט בשביעית .דכי כתיב לבהמתך ולחיה אשר בארצך 1רקרא כה> דילפינן מינה מ ביעור בשביעית פירוק .סיפא קשיא לרבה כתיב ולא בשמינית :סיפא קשיא בין לרבה בין לרב המנונא .דהא תרוייהו בתר חנטה אזלי בשביעית ובת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור דאמר בת שביעית שנכנסת דהא לא פליג רב המנונא אדרבה אלא בבת ששית שנכנסת לשביעית :הגאי היא .האי תנא פליג עלייהו ותנא אחרינא קאי כוותייהו :דחניא כוי לשמיניח חייבת בביעור ]דאולינן[ אחר חנטה, הכי גרסי׳ בתוספתא דמסכת שביעית <פ״ל הט״ 0א״ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אחרוג אחר לקיטה למעשר ורבותיגו גמגו באושא ומתניתא תני פטורה מן וגמרו אחרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעיח :שביעית מאן ד כ ר שמיה .דקאמר דאימנו עלה רבותינו אלמא איכא מאן דפליג :הביעור קשיא ליה .ופריק חלקו בזה ופשוטה חיא. ( א א( ב חסוד רבה תנאי היא ,דתניא א״ר יוסי אבטולמום העיד משום חמשת זקנים ]אתרוג[ אחר לקיטתו למעשר ,אחר תנטה לשביעית כרבח .ורבותינו שנמנו באושא א( לכאורה צ׳׳ל צהיפך פעמים שנאים ט״י של שנט שנת החמה ניתר יכו׳ של שנט של שנת הלמה יצ״ע. טו: עין משפט נר מצוה פא א מיי׳ פ״א מהל׳ מ״ש הל׳ י ופ״ד מהל׳ שמימין הלכה ינ טיש״ע י״ל סי' שלא סעיף קכו: פ נ ב מיי׳ ס״א מהלי מ״ש הלכה נ מוש״ע שס סעיף קנה: פג ג מיי׳ שס הלכה ג: פד ד מיי׳ פ״ל מהל׳ ה שמימין הלכה טז: ומיי׳ פ״א מהלכות מעשר הלכה גן: רבינו חננאל ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מםורת הש״ס ורבותינו נמנו באושא .אית דגרסי אתרוג אחר חנטה בין חסורי מיחסרא והכי קחני א״ר יוסי אבטולמוס הטיד משום חמשה למעשר בין לשביעית דסברי לה השתא כר״א דלעיל זקנים אחרוג אחר לקיטה למטשר אחר ח נ ט ה לשביטיח ורבותינו נמנו )לף יל (:ולא נראה דבהדיא מוכח בפ׳ לולב הגזול )סוכה לף מ.ו באושא וגמרו אחרוג אחר לקיטה בין למטשר בין לשביטיח .והכי דגרסינן אחר לקיטה וג׳ מחלוקת בדבר :שתי בריבות ס״ד. פירושה אתרוג אחר לקיטה למעשר לענין חדש וישן ולענין שניה דלא שייך לשון בריכה י( באלו אלא נכנסת לשלישית או שלישית לרביעית ביונים כדפי׳ בקונטרס כדתנן בפרק ואחר חנטה לשביעית בין להפקר בין חםורי מיחםרא והכי קתני אתרוג אחר לקיטתו המוכר את הספינה )ב״ב לף פ (.הלוקח לביעור כשאר אילנות ובת שביעית ואחר חנטח לשביעית ורבותינו למעשר פירות שובך מפריח בריכה ראשונה הנכנסת לשמינית הפקרה הוא פוטרהג( נמנו באושא יא( אחר לקיטתו בין למעשר ואין לפרש דפריך משוס דאין אילן מן המעשר דאילו לענין מעשר בשאר וריש יוחנן רבי איתמר לשביעית בין טוען שתי פעמים בשנה דהא אשכחן שני שבוע אזול ביה רבנן בתר לקיטה אמרי תרוייחו אתרוג בת ששית לקיש דיופירא בריש עישין ססין )עירובין לף לגבי חדש וישן ומעשר שני ומעשר יח (.ומיהו י״ל משוס דקשיא ליה עני משוס דדרכו ליגדל על כל מיס שנכנםח לשביעית לעולם ששית כי אתא דכיון דלא שכיח אין לנו לחלק מדרבנן: כירק והכי מפרש בשמעתא קמייתא א ת ר ו ג בת ששית רבין אמר רבי יוחנן כגון הדקלים והדתים .בחנם דקדושין <לף ג (.אבל לשאר דבריו ונעשית אפילו כזית לשביעית שנכנםח נקט זיתים דמודה בהו ת״ק שוה לאילן בתר חנטה .ורבה ורב ככר חייבין עליה משום טבל ת״ר אילן דתבואה וזיתים אחר שליש ולא אחר המנונא סבירא להו כאבטולמוס דאמר שחנטו פירוהיו קודם ט״ו בשבט מתעשר חנטה :נהגו העם בחרובין ברבי בתר חנטה לשביעית הלכך בת לשנח שעברח אחר ט״ו בשבט מתעשר נחמיה .לאו דוקא נקט חרובים שביעית שנכנסת לשמינית חייבת לשנה הבאה אמר רבי נחמיר .בד״א באילן דהוא הדין דקלים חיתים וכל אילנות בביעור ובת ששית הנכנסת לשביעית מ העשויות בריכה אחת בשנה מדפריך פטורה מן הביעור דאזיל בתר חנטה שעושה שתי בריכות בשנה שתי בריכות ליה ריש לקיש מבנות שוח וא״ת והא ומיפלג פליגי רבה ורב המנונא ס״ד אלא אימא כעין שתי בריכות אבל בנות שוח מפרש בפרק כיצד מברכין רב דאבטולמיס בהא במילתיה אחת כגון דקלים העושה בריכה אילן )כרכות לף מ >:תאיני חיורתא ובריש המנונא סבר כיון דפטורה מן הביעור וזיתים וחרובין אע״פ שחנטו פירותיהן קודם כלל גדול )שבמ לף סח .ושסו אמרינן חייבת במעשר דלאו הפקרא דמלכא ט״ו בשבט מתעשרין לשנה הבאת אמר רבי לקיטתו כאחד למעוטי תאנה ואע״פ היא ורבה סבר סוף סוף יד הכל יוחנן ינהגו העם בחרובין כרבי נחמיה שיש לחלק בין סתס תאנים לתאיני ממשמשין ומודה אבטולמוס דפטורה בנות ריש לקיש לרבי יוחנן איתיביח חיורתא הא בפ״ק דפאה <מ״ה( מן המעשר :לטולם ששיח .חייבת חשיב אילנות שלקיטתן כאחד ולא במעשר ופטורה מן הביעור :אפילו ישוח שביעית שלחן שניח מפני שעושות חשיב בנות שוח ושמא תנא ושייר: כזיח .אפילו לא גדלה בששית אלא לשלש חשנים אישתיק א״ל ר׳ אבא חכחן בנות שוה .בפרק כיצד מברכין מעט ירובה גדלה בשביעית עד לרבי יוםי הכהן אמאי אישתיק לימא ליד, )ברכות לף מ >:אמר רבה שנעשית ככר חייבת משוס טבל דבתר אמינא לך אנא רבי נחמיה ואת אמרת לי בר בר חנה תאיני חיורתא ופרי חנטה אזליגן :שחי בריכות ס״ד. רבנן משום דא״ל שבקת רבנן ועבדת כרבי גרוע הוא כדמשמע בריש מסכת אין לשון זה נופל אלא בעופות כדתגן נחמיה ולימא ליה קאמינא לך נהגו ואת דמאי דלא נחשדו עליהם עמי הארץ <כ׳׳ב לף ס (.הלוקח פירות שובך אמרת לי איםורא דא״ל במקום איםורא כי דתנן הקלין שבדמאי השיתין הרימין מפריח הבריכה ראשונה :כטין שחי והעוזרדין ובנות שוח וכן משמע בריכות .שאין פירותיו נגמרין כאחת נהגו שבקינן י)ליה( ולימא ליה כי אמינא בפ״ק דע״ז )לף יל .ושם( דאמרינן כגון תאניס כדאמרן )לעיל לף יג>: לך אנא י מ ע ש ר חרובין דרבנן ואת אמרת גבי שביעית הוסיפו עליהן מוכססין גבי קטניות מתוך שעשוין פרכין: רבי אמר אלא דאורייתא שביעית לי ובנות שוח אבל מעיקרא לא נהגו אבל אילן .ששירותיו נלקטין כאחד אבא הכהן תמיהני אם השיבה ריש לקיש בהם שביעית שלא היה חשוב בעיניהם בתר לקיטה אזלינן בהו :בנות שוח. לתשובה זו אם השיבה הא אותבה אלא וקשיא דבפ״ק לשבועות )לף י :3ושם( מפרש במסכת ע״ז 1לף יל (.תאיני אימא אם קיבלח רבי יוחנן אם לא קיבלה: משמע שהוא פרי חשוב גבי מותרות שניה. שלהן שביטיה חיורתא: קיץ למזבח כבנות י()שבע( לאדם כל שביעית שלהן נוהגת בשנה שניה מתני׳ (6שביעית ס׳יה מ״א, ב( צ״ל להו ,ג( נס״א: ופטורה, הפקרא הוא ד( צ״ל באילן ,ס( אולי צ״ל העושות ,ו( ובשבועות איי שות וכ״א שס בתוס׳ דיה כמו׳ שות וכרן (t ,ובכל הסוגיא זשס אי׳ שות וע״ש בפירוש הרא״שו ,ח( אילי צ״ל ולא נתר יכו׳ וכן כתוב בתוס׳ ע״ז יל .דייה בנות שות ,ט( לפנינו הגילסא מוכססין לתול וכן הוא גירסת רש״י שס ,י( וברש״י שס מין[ ,כ( ושבת מו. ינשאר ליכמי טונאן, תנו רבנן אילן שחנטו פירותיו קודם ט״ו בשבט מתעשרים לשנה שעברה, הגהות הב״ח ושתנטו אתר ט״ו בשבט ב מתעשרים לשנה )שעברה! )א( גמ׳ ורנותינו נמנו הבאה .א״ר נחמיה במה אחר וגמרו נאושא דברים אמורים באילן לקיטתו) :כ( תום׳ ל״ה בריכות העושה כעין שתי נמת שוח כי׳ שננות שבע שתי פירוש בשנה. נתוכה לא הייתי נודר בריכות ,דיופרין אילן לפירי: נמי משמע שמעונין ןנ״א :שטוען! )ג( באייר לפי שרינ מינין שתי פירור! בשנה ,כגון נאין: אינם הללו תאנה שעושה פירות בקיץ לשנועות בא"־ )ד( ובחורף .אבל אילן העושה הטובו׳ ודנדרים הן בריכה אתת ,כגון הדקלין שגרמו: והויחין וחחרובין אע״פ שחנטו פירותיהן קודם ט״ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה .וקיימא לן רבינו ח נ נ א ל )המש־( 16 כרב המנונא ,דר• יוחנן נגמרין שבוע של ור׳ שמעון בן לקיש בשלישית .ומה שחנטו קיימי׳)א״ר יוחנן( כוותיח. בשניה נגמרין ברביעית. א( אמר ר׳ יוחנן נהגו ומה שחנטו בשלישית העם בחרובין כדי נחמיר., נגמרין בחמישית .ונוהגין אע״ג דחנטו קודם ט״ו בהן מעשר עני ,דקייל בשבט מתעשרין לשנה חנטה, בתר אילן הבאה .איתיביה ר׳ שמעון ואילו שנגמרו בחמישית, בן לקיש לר• יוחנן ,הא בשלישית חנטו ,לפיכך הן דתנן בשביעית תחילת פירות שלישית .ושחנטו פרק חמישי ,בנות שוח ברביעית נגמרין בששית. שביעית שלהן שנייה בחמישית ושחנטו שעושות לשלש שנים ,על נ שנגמרין בשנה של שמטה שם שעשו בשביעית יהו מותרין הן ,כי פירות שביעית .כלומר ,הנה בנות חמישית הן .ושחנטו שוח שתנטו קודם ט״ו בששית נגמרו בשמינית בשבט ,וחונטין עוד אחר ונוהגין בהן מעשר עני. ט״ו בשבט בכל ןהשנהן ושתנטו בשנת השמטה ישנה ושנה ,ומה שיחנטו בשביעית .נגמרין בשנה בשנת השמיטה אחר ט״ו התשיעית שהיא שניה בשבט ,נוהגין בהן דין הנכנסת. שבוע של שביעית בשנה השנייה של ונוהגין בהן דין שביעית שבוע ,שמתאחרין בנות ומתבערין ,כ׳ בשביעית שוח הללו באילן גי שנים. ה־תה חניטתן .וכך דרך אבל מה שחנטו קודם שאוכלין אותו בקינוח סעודה והיינו בנות שוח דאמרינן בבראשית של שמטה כדמפרש טעמא :מפני שטושוס לשלש שגים .פירות החונטים סידורן לעולם .כל הפירות ט״ו בשבט בשביעית, בה בשביעית אין נגמרין עד שנה שניה של שמטה ואנן בתר חנטה של בנות שוח שתונטין מן הששית הן חשובין ,רבה גבי עץ שאכל אדם הראשון דקרו ליה בנות שוח לפי שגרמו בשביעיח נוהגין בהן דין ומותרין בשנה הראשונה ימי שבעת שגרמו לפי שבע בנות ליה לקרו ואיכא לאלם שוחה דאסור איסורא. לי אמרח ואת שביעית: בהו ונהגא אזלינן שביעית בשנה השניה של שבוע והיא שנת גמירת של שבוע .הנה בנות שוח אבילות ובפרק ארבעה נלריס )צלריס ס (.גבי נולר מן הכלכלה למיזל בהו בתר לקיטה אנא נמי מולינא לאסור אלא נהגו כך: אינם כגון שתי כריכות הפרי הנחנט בשביעית בשנה ,לפי שאין עושין והיו בהן בנות ״)שבעו ואמר אלו הייתי יודע שמות יג> י>)שבע( שבקינן להו .בתמיה :אם קיבלה .והאי לאישתיק משום ללא עצמה .נמצאו ככל שנה אלא בריכה אתה בכל בתוכה משמע נמי דפרי טוב הוא ולרבי יוחנן דפטר בירושלמי ילע להשיב אס לא קיבלה והאי לאישתיק משוס ללא איכפת ליה ג׳ מיני פירות בזה האילן, שנה ושנה .הנה מה בריש דמאי אפילו בודאי ודמאי דמתניתין לאו דוקא לפי שרוב ללא למי מעשר סירות האילן לרבנן לאחמורי ביה בשביעית לאורייתא :מקצתן צמל ,והן שחנטו שחנטו קודם ט״ו בשבט מקודם לכן בשנתים. חשובין משנה ששית ,מינין )ג( אינם באין אלא מן ההפקר הוה מצינו למימר דפרי מתני׳ ומקצתן בוחל ,ורן שחנטו ושחנטו אחר ט״י בשבט הוא הגלל ביערים שהוא מקום הפקר ופטור מן המעשר אע׳׳פ שהוא טוב כעין אגוזים קטנים שלנו וכגון ערמונים והא ללא נהגו ביה מדאשתקד .ומקצתן פגין חשובין משנה השביעית, שביעית מעיקרא לאו משוס גריעותא הוא אלא משום לעושות לשלש שנים כלאמרינן הכא והוו סברי ללא אזלינן בהו בתר חנטה ח( אלא והן בזו השנה .וכענין ומתבערין בשנה השניה שפירשנו הן מפורשין של שבוע שהיא שנה בתר לקיטה כיון דעיקרן אינם גגמרין בשנה שחונטים בה אבל לריש לקיש דירושלמי דמחייב בולאי ופטרי בלמאי לפי שלא נח שלו משמע בתלמוד ארץ ישראל שלישית לחנטתן .והיאך בגמרא דהא מתניתא, משוס גריעותא הוא ושיטתיה דהש״ס כוותיה בפי כ״מ )ברכות מ (:דאמרינן דמאי הוא דלא בעי עשורי הא ודאי בעי עשורי ועוד קשיא דהתס א״ר יותנן כי החרובין מהו בנות שוח פיטיראה. מפני שעושין בריכה אחת ובפ״ק דע״ז <לף יל (.תאיני חיורתא קרי ליה ובס׳ ארבעה נדדס ולף ם (.אמרי׳ דאין זה לא תאנים שחורות ולא תאנים לבנות וצריך לומר פי• פיטיריאה בלשון יון. בשנה ,בין מה שחנטו דשלשה מיני תאנים הן שחורות ולבנות הן סתם תאנים ובנות שוח הם תאנים רעות כגון הנך דדמאי ובפ״ק דע״ז וקראום בנות שוח ואמרו מין תאנים כאשר קודם ט״ו בין אחר כך לסי שתולין הקלקלה במקולקל אבל בנות שבע דשבועות ונדרים הן )י( חשובות שגרמו שבעת ימי אבילות ומסתמא מן הטובות אכל שנאמר אמרנו .מה בכל שנה הן מתעשרין לשנה הבאה. עושות או אתת לשלש אשתיק כולי .ירושלמי) :בראשית 0ונחמד העץ להשכיל ואית דגרסי בפ׳׳ק דע׳׳ז מוכססין בנות שיח בלא וי״ו שהוא פרי אחד שכך שמו כדמוכח בפ״ק דבכורות שנים ,ופירשו בכל שנה אמר ר• אבא בר כהנא )לף ח .ושס> דאמרי׳ הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס לשלש שנים וכנגדו באילנות בנות שוח נחש לשבע שנים ולאותו רשע לא עושות אלא אין פירותיהן ותמיהני איך מותיב ר׳ מצינו חבר ויש אומרים כנגדו ״(מוכססין בנות שוח ופי׳ שם בקונטרס מוכססין שלי( בנות שוח ולא בנות שוח ממש ועוד י״ל דמשעת נגמרין אלא עד ג׳ שנים. שמעון בן לקיש ומקבל כיצד יודע ,איך יודעות ר׳ יוחנן מיניה ,ושתיק נטיעת האילן של בנות שוח אין טוען סירות עד שבע שנים ואהכי מייתי לה גבי נחש וכי האי גוונא קאמר התם אפעה לשבעים שנה פירות של כל שנה ושנה. ליה ,ויתיכניה אנא אמינא ומגדו באילן חרוב וחרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר סירותיו שבעים שנה אבל גבי זאב וארי דלשלש שנים היינו משעת חניטתו עד ר׳ יונה אומר קושריןןנ״א: חרובין ואת אמרת בנות רבנן ועבדת כרבי נהמיה .עדיפא מיניה הוה ליה לאקשויי דרבי יוחנן אית ליה ׳(הלכה כסתם משנה :קושרו[ בחוט ,פי׳ אלו שוח ,אנא אמינא מנהג גמר פרי כדאמרינן הכא: בחוט לבן ואלו בחוט ואת אמרת הלכה ,אנא דאמר ליה שבקת רבנן ועבדת ברבי נהמיה .נראה לי כך פי׳ לכן לא א״ל הכי פדקאמרת דאי הוה א״ל הכי הוה משיב לו ריש אדום ואלו בחוט שחור. אמינא ר• נהמיה ואת תני שמ׳ןואל[ תוחב בהן לקיש וכי שבקינן רבנן ונעביד כרבי נחמיה דאת אמרת כרבי נחמיה קאמינא לך :וכי נהגו שבקינן להו .בתמיה דלשון אמרת רבנן .פירוש בנות קסמין ,גם וה כענין שוח הללו תאנים לבנות נהגו משמע בפרק בתרא דתענית )לף כי (:דאי עביד לא מהדרינא והכא כיון דאיכא אסורא דהלכה כרבנן אית לן לאהדורי ובריש הראשון כולי .תני רבן הן כדאמרינן כעניי דברים ערבי פסחים )לף קג (.גבי הא דאמר רבי יוחנן נהגו העם מ׳׳ה ואליבא דרבי יהודה משמע קצת דלכתחילה עבדי הכי מדבריך שמעון בן גמליאל אומר האסורים למכור לנכרים, רבא אבשמים ברישא והדר אמאור ובכל ענין מתיישב כאן ומכאן סותרים מה שפירש רש״י בפ׳׳ק דפסחים )לף ב (:אסורים מהוצאת חעלין עד חנטת בנות שוח בפטוטרותיהן, הפגין ני יום ,ומן הפגין עד ואמרי׳ בגמרא אמר רבה בעשיית מלאכה במקום שנהגו לטון דתני אסולין לא תלינן במנהגא ןוע״ע תוספות ברכות נ :3ל״ה נהגו ומיס׳ פסחים קג .ל״ה יאמרו: השיתין הנובלות נ׳ יום. יונה מונה ק׳ יום בפסח ומן השיתין עד התאנים נ׳ יום .ליקט תאנה ואינו יודע מתי חגטה ,א״ר עמי בטבריא ועושות בר בר חנה חאיני חיוורתא .והן בנות שוח ובנות שבע ובלוקסין כולן מיני תאנים .וכבר למפרע ,אם חל בחוכן ט״ו בשבט חוא יורע מחי חנטה .אמרו לו )והיא( והא מעשר חרובין דרבנן. פירשנום במס׳ ע״ו .וכן דרך בנות שוח חללו שחונטין בשנה הראשונה הן פגין ובשנייח בוחל א שבקת משום ובשלישית נגמרין והן צמל. ובכל שנה הן חונטין וכך סידורן, מה שחונטין א! מלות ״יק־״ל כר״ה דר״י ורשב״ל קיימינן נויתיה״ שייכים למעלה בראש העמיד וכאן צ״ל א״ר יוחנן נהגו. בשנה הראשונה לשנה אחת, אמר להן והרי עמכם בציפורי ועושות ב> כירושלמי שם בפייה לשביעית שיף הלכה א׳ יכן נחושפתא שם רפ״ 7איתא יהן עושות לשתי שנים. לשלש בי שנים. פי• ארבעה ראשי שנים פרק ראשון מסורת הש״ם א( )תענית נ( מגילה לא,: ג ( תענית נ , .ג ( ]קרי ניד• שמיס כמו מקרה לילה אונס מ י אדס ערוך ערך קרי[, ]מוס׳ ו( ה( ס״א ח: לעיל הי״נן, נ,: ע״ז ו( נלריס מט] .ושם איתא רנאן, ח( !( ]תיס׳ ותוספי ]לקמן ית.ן, ס׳׳א הי״א ספ״ג[, סוכה ט( ]גי׳ רי״ף ורא״ש מפני שהחג זמ! גשמי שנה הוא אמר וכי[ ,י( לקמן לל,: כ( ןצ״ל אמר[ ,ל( עי׳ רי״ף לפניהם שהיו ורא״ש גרסאות אתרית ,מ( נע׳׳י: גזר ,נ( ן ר׳ יהירה כך ראוי להיות[, מתני׳ מפרש ליה: בארבעה כר: פרקים .גשנה העולם נידון מרון. כמי ממי ניס :[.שנאמר היוצר יחד לבם וגוי .בגמ׳ נשם[ מפרש גמ׳ אילימא הא תבואה דקיימא .השתא במחובר ומוכנת לקצור: הרפחקי .מקרות :רעדו עלה .שעברו עליה: לזרוע במרחשון הבא :דחד דיגא דמזדרעא. שעתיד בפםה ראש השנה *ןץ י * ״ על התבואה .כפ׳ מי שמתו )ברכות דף יח >:גני חסיד שהקניטתו אשתו ערב ר״ה משמע דבר״ה שמע שתי רוחות שמספרין זו את זו ששמעו מאחורי הפרגוד שכל הזורע מביעה ראשונה ברד מלקה אותו ושמא בשמים בר״ה היו מזכירים דין הנגזר בפסח אי נמי כר׳ יהודה דאמר פעם אחת :קרי .כגון ברד או מתני׳ בארבעה פרקים העולם נידון בפסח שדפון «( :נידוניח לשעבר .קודם על התבואה בעצרת על פירות האילן בר״ה שנזרעה דהיינו פסח של אשתקד: מקרה לשון אולי יקרה )במדבר כג> כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר נידונח להבא .בפסח שאחר זריעתה: אי נמי לשון קושי כמו אס תלכו עמי היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם נידון לשעבר .ביוה״כ של אשתקד בקרי )יקרא כו(: ו ב ח ג נידונין על המים :גמ' הי תבואה נגזר עליו :להבא .ביוה״כ שעבר כמאץ מצלינן הא־דנא אקצירי אילימא הא תבואה דקיימא כל הני הרפתקי עכשיו בקרוב .וכן לשון משנה במסכת ואמריעי ברבי יוסי .וא״ת נדרים )דף ס (.קונס יין שאיני טועם לרבנן נמי מי לא מצליגן רפאנו דעדו עלה אימת איתדון אלא תבואה חדש זה אסור בכל החדש כולו ור״ח וברכת השנים ועוד »( רבי יהודה דמזדרעא למימרא דהר דינא מתדנא והתניא להבא הוא ר״ח שעבר עתה בקרוב. דאמר הכא אדם נידון בר״ה וגזר דין תבואה שאירע בה ק ר י או אונם קודם חפסח ומשום דקרי לההוא אשתקד שעבר שלו נחתם ביוה״כ הא אמר<> בפ״ק נידונית לשעבר לאחר הפסה נידונית להבא קרי להאי דלקמיה להבא) :י( תרי דשבת )דף י 03הנמס לבקר החולה אדם שאירע בו קרי או אונם קודם יוה״כ נידון דיני מיחדנא .קודם זריעתה יסמוך אומר המקום ירחם עליך ועל חולי לשעבר לאחר יוה״כ נידון להבא אמר רבא לקציר :כי חזי איניש דמצלח זרעא עמו ישראל ואומר ר״ת דשלא יחלה ש״מ תרי דיני מתדנא )א( אמר אביי חלכך כי שנזרעין וכוסמת חטה אפלא. ודאי לא מצלינן אלא לר׳ יוסי אבל במרחשון שאין ממהרין להתבשל: שיתרפא מצלינן אליבא דכולי עלמא חזי אינש דמצלח זרעא אפלא לקדים וליזרע השעורה חרפא. וליזרע ליקרים דמתי יחלו נגזר מתי יתרפאו לא נגזר חרפא רעד דמטי למדייניה קדים סליק מני וזורעים אותה להתבשל ממהרת ואמר בריש הנודר מן המבושל)נדרים מתני׳ לא ר״מ ולא ר׳ יהודה ולא ר׳ יוםי ולא בשבט ואדר דכיון דאסלא מצלח דף מט (.אהך דרב יוסף קצירי קצירי ר׳ נתן דתניא ה כ ל נידונים בר״ה וגזר דין שמע מינה לטובה נידון בפסח שעבר ממש מריעי רבנן והשתא מצלינן שלהם נחתם ביוה״כ דברי ר״מ ר׳ יהודה אומר לפיכך ימהר לזרוע )י( בזריעה אקצירי שיתרפאו )יי( ואמריעי היינו הכל נידונין בר״ח וגזר דין שלחם נחתם כל למידייניה. דמעי דעד שניה: רבנן שלא יחלו )מ( ומה שמתפללין אחד ואחד בזמנו בפםה על התבואה בעצרת קדים סליק .וגדל בפסח הבא: ברכת השנים היינו כדלקמן בפרקין קצת ואינו ממהר שוב להתקלקל: )לף c rשאס פסקו גשמים מועטין על פירות חאילן בחג נידונין על המים ואדם וכי קחני מחגיחין .ארבעה פרקיס שיורידם המקום בזמנן ועוד י״ל נירון בר״ה וגזר דין שלו נחתם ביוה״כ ר׳ יוסי אגזר דין)י( :קשיא אדם .דתני מתני׳ דרבים שאני דגזר דינם דתפלה אומר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו בר״ה ורבי יהודה ביוה״כ אמר :וכי נקרע כדלקמן )שם> וההיא דשבת לבקרים רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה פרקים: ארבעה מחגיתין. קחני דר׳ יהודה נמי יש לישב כהאי גוונא שנא׳ לרגעים תבחננו וכי תימא לעולם ר׳ אתחילח דין .אבל אגזרי׳( דין דאדס דדמיא לרבים דהוה מצלי בהדיה יהודה היא וכי קתני מתניתין אגזר דין אי חכי ביוה״ב :אגן הכי קאמריגן .הכי על כל חולים: ר׳ דבי תנא האי רבא אמר אדם קשיא קשיא לן :כרבי נחן מ״ע לא אמר. בשופר של איל .בפרק ראוהו משוס דקסבר בחינה אין זה דין אלא ישמעאל היא דתנא דבי ר׳ ישמעאל בארבעה כו(. דף )לקמן ב״ד בודק במעשיו הלכך בדידיה נמי בעצרת התבואה על בפסה נידון העולם פרקים תנן דרבי יוסי מכשיר אף בשל פרה תיקשי לך פקידה עיוני בעלמא הוא: על פירות האילן בחג נידונין על המים ואדם אבל קיימא לן כרבי יהודה דתוקעין ואמריעי .מפרש במסכת אקצירי כדפסקינן כפופים אילים בשל נידון בר״ה וגזר דין שלו נחתם ביוה״כ וכי נדרים )דף מט (:קצירי חולים מריעי התם בגמרא )לף כו:>: קתני מתני׳ אתחלת דין אמר רב חםדא מ״ט ת״ח שהן תשושי כח :כר׳ יוסי. ותוקעים דר׳ יוםי כדקאמר טעמיה ותפקדנו לבקרים דאמר אדם נידון בכל יום ויתפלל אנן חכי קאמרינן מ״ט לא אמר כר׳ נתן בחינה עיוני בעלמא היא פקידה נמי שידונו אותו לזכות ולא יקנסוהו מיתה דאי כרבנן דאמרי אין נידון עיוני בעלמא חיא אלא א״ר חםדא טעמיח דר׳ יוסי מהנא לעשות משפט אלא בר״ה הרי כבר נקנסה עליו: עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו וא״ר חםדא ימלך וצבור מלך זמן הוא. תבואה זמן שהפסח נכנס תחלה לדין שנאמר לעשות משפט עבדו <» ומשפט עמו ישראל שהתבואה נידונת בו :שחי הלחם. מ״ט איבעית אימא לאו אורח ארעא למיתב מלכא אבראי ואיבעית אימא ירצו על פירות האילן שהן מתירין מקמי דליפוש חרון אף א״ר יוסף ייכמאן מצלינן חאידנא אקצירי ואמריעי להביא בכורים שאין מביאין בכורים כמאן כר׳ יוםי ואיבעית אימא לעולם כרבנן וכדר׳ יצחק דא״ר יצחק ייפח קודם לעצרת דכתיב )שמות לד( בכורי צעקח לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין תניא א״ר יהודה משום קציר חטים .ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן ר״ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שחפסח זמן תבואח שאכל דאמר בסנהדרין )יף > ץ הוא אמר הקב״ח חביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה היתה: חטה הראשון אדם שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלהם בעצרת מפני שעצרת בדי זמן פירות האילן הוא אמר הקב״ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים שיתברכו לכם פירות האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג בהג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה יי ואמרו לפני בראש השנה מלכיוה זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני ״)ואמר( רבי יצחק > למה תוקעין בר״ה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעין מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה י אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין הכל נידונים בר׳׳ה וגזר דין בפסח א א1 על התבואה: שאירע קרי. בה 1 נ(ב ״ תורה אור השלם . 1היצר יחד לבם המבין אל כ ל מעשיהם: תהלים לג טו ותפקדנו .2 לרגעים תבחננו: לבקרים איוב ז יח .3ויהיו דברי אלה א ש ר התחננתי לפני ין קרבים ין אל ולילה עבדו אלהינו לעשות ומשפט יומם משפט עמו ישראל דבר יום ביומו: מלכים א ח נט הגהות הב״ח )א( גט' מתלנא שתא אמר) :ב( שש ענלו והדר ומשפט) :ג( רש׳" ל״ה קרי וכו׳ שלפון או אונס ע ״ י אדם כגון חיילות הסייד) :ו( דייה להנא כי׳ להנא הסי׳ל ואת״כ מה׳׳ל ומתרץ רבא ש ״ מ תרי שתא מיתלנא ליני קולס קאי אמתני׳ זריעתה) :ה( ד״ה ליקליס וכו׳ ימהר לזרוע בדביעה שניה הס״ל) :ו( ד״ח קרים הס״ל להתקלקל וכוי ואח״כ מה״ל וכי קתני וכו׳ אנזר לין קתני דנידון מ ש מ ע תחלת דין וגזר דין הוא סוף דין הס״ר: ) (1תום' ד״ה כמאן וכי׳ ונרכת השניס ועול הא ר׳ יהולה) :ח( כא״ד מצלינן אקצירי שיתרפאו .נ״נ סי׳ ללנרי הכל) :ט( כא״ד שלא יתלו .נ״נ סי׳ לר׳ יוסי: מוסף רש״י מלך וצבור .כשהקנ״ה לן אותס ! ל ע י ל ח .!:מלך נכנס תחלה .לפני הקנ״ה ללי! )ע-ז ב .(:מ ש פ ט עבדו .שלמה המלך ישם;. ד ל י פ ו ש חרון מקמי אף .של הקנייה מפני פשעי צנור ,שמא חס ישלוס יפרע מן המלך כל סורחנו מפני החרון !שם!. כמאן מצלינן .רופא חולי עמו ישראל )נדרים מט ן. ובמח בשופר .ושופרות, שתעלה תסלתכס נתרועה לפני ;סדור ושי״ סי׳ קס בשם תוספתא(. ד( 2 2 3 ה 1 ח( ע : עין משפט ע ט( ג ל ותוקעין נר מצוה פה ב פו א מיי׳ פ״ג מהל׳ משינה הל׳ ג ]טוש״ע א״ח תרסד סעיף א[: ג סמג סימן עשי! מנ טוא״ת סי׳ תקפו: פו ד סמג שס טוא׳׳ח סי׳ מקפה: רבעו הננאל מתני' בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על חתבואח .פירוש חרפתקי, כגון רוחוח ברקים וגשמין וכיוצא בהן שעברו עליה, למימר׳ אחדין. מתי דתבואה חד דינא מיחדגא, והתניא תבואה שאירע בה קרי או אונס קודם חפסח נידונת לשעבר כולי .אמר דכא ש״מ תרי דיני מיחדנא .מני מתניתין .ואוקימנא כתנא דבי שמואל דתני בדי פרקים חעולם נידון ,בפסח על התבואה בעצרת על פירות חאילן בחג על חמים .ואדם בראש השנח וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים ,וכי קתני מתני• אתחילת דין .אמר רב יוסף כמאן מצלינן חאידנא אקצירי ומריעי ,כל יומא, כרי יוסי ,דאמר אדם נידון בכל יום .איבעית אימא לעולם כרבנן וכרי יצחק דאמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין .ירושלמי מילתא דרב אמי ןנ״א :דאמר[ הבל נידונין בראש שנה וגזר דין הכל נחחתם בראש שנה .דתנ׳ בתקיעחא דבי רב זה היום תחלת מעשיך )כולי( זכרון ליום ראשון כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ,ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב איוו לשלום איזו לרעב איזו לשובע ובריוח בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות .ודלא כר׳ יוסי דאמר אדם נידון בכל שעה שנאמר ]ותפקדנו לבקרים[ לרגעים תבחננו. וו לבקרים, ותפקדנו פרנסתו .לרגעים תבחננו, וו אכילתו .תניא ר׳ יהודת אומר משום ר׳ עקיבא, אמר חקבי׳ח חפסח הוא ומן תבואה ,הביאו לפני העומר כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות ,וכן שתי הלחם בעצרת שהוא זמן פירות האילן ,וכן ניסוך המים בחג כדי שיתברכו גשמי שגה .וכן בראש שנה אמרו מלכיות שתקבלו מלכותי עליכם ,זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני בטובה ,ובמה בשופר. בשופר, אבהו וא״ר כדי שתוכו אתם וכדי שאוכור לכם עקידת יצחק, ]ו[מעלה עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני. א״ר יצחק למת תוקעין ומריעין כשחן יושבין עין משפט נר מצוה פח א סמג עשין מכ וטוא״ת סי׳ תקפה: ב ומיי׳ פי״נ מהלכות רוצת הלכה ו]: ג וטוש״ע א׳׳ח סימן צח סעיף הן: ד ושי״ע ח״מ סימן חכנ סעיף א נהג״ה:1 פט ה מיי׳ ס״נ מהל׳ תשונה הל׳ ל׳ סמג עשץ טז טור ש״ע י״ל סי׳ רמז סעיף ל: צ ו מיי' יסמג שם טוש״ע י״ל סי׳ שלה סעיף י נהגה״ה: צא ז מיי׳ ס״ה מהלי ת״מ הלי ז: צ ב ח ט מיי׳ פט״ז מהלי טומאת אוכלין הל׳ ט י סמג עשין רמי: צג י מיי׳ פ״ג מהל׳ תשונה הל׳ ג סמג עשין נח: צד כ מיי׳ שם הל׳ ה: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה טז: ותוקעים ומריעין כשהן עומדין .תימה הא קעבר משוס בל תוסיף וכי תימא כיון דכבר יצא הוה ליה שלא בזמנו מסתתמין דבריו :שרשה בפחלתה .שישראל עושין עצמן רשין כר״ה דלא עבר הא אמרינן בסוף ראוהו ב״ד ולקמן לף כח :ושם! גבי לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש )משלי ית>: ברכת כהניס דאין מוסיף ברכה אחת משלו משום דלא עבר עליה ואפי׳ הוא של אותה שעה. עתיד להרשיע לאחר זמן: זימניה כיון דאילו מתרמי ליה צבורא מברך להו ה״נ אחרינא הדר באשר אי ותוקעין מתרמי ליה צבורא הדר תקע להו וי״ל השטן דאין שייך בל תוסיף בעשיית מצוה נוטל לולב מריעין איערבב וחוזר ומברך אותו צבור עצמו או וחוזר ונוטל וכן ומריעין א שטן בתחלתה תוקע כשהן כדי עומדין לה וא״ר בםופה יצחק שנה כל מתעשרת בםופה שנא׳ השנח מרשית כתיב ועד אחרית וחוזר ותוקע וגבי מתנות בכור נמי לערבב מ״ט א ׳מראשית יםופה שיש להם אס נותן בקרן אחד ב׳ פעמים אין זה בל כדי תוסיף: השטן. פירש בירושל׳ בלע , לנצח תמות לפי מעשיו של אותח שעח שנאמר כד שמע קל וכתיב יצחק ודאי זהו גדול שיפורא ומטא חבירו דא״ר י)אבין( ג ולית ליה ומתערבב קטגוריא: מפרש שאין בהלכות דמיקלע בשבתא הוא למעבד אלא לאו דאיתייליד שרשה מקרעין י צעקה שינוי 6 תפלח .אומר ר״ת עיון תפלה לבו סומך על תפלתו )א( שתהא נשמעת ומתאמץ אברהם 5 של אדם השם וצדקה אלו הן ושינוי ממות תציל חבירו על ידו: צעקה דכתיב הוא קבר דכתיב 7 אשתך לא שרי 8 וירא ה, לקמיה תקרא ספרי האלהים שינוי ובנבלתם להם בירושלמי לך דברכות פרק היה קוראי( א״ר חייא ולא ליה רבא מן יומא לא כוונית אלא חד זמן עשה מארצך והדר ייוא״ר הולכת בעית מכוונת והרהרית בלבי ואמרי וי״א אף בברייתא: של מעשה הבריות: כשיחיו הדין. גמורים. יחייב אדם לא חדש היום להקביל ולא שבת המתים: רובם עונוח: על מחצה: מחצה בינוניים. דכתיב פני לא ומצפצפים 10 ואעשך לגוי גדול ואידך ההוא יצחק אליו שינוי תגעו. שלשה רשעים וכתיב מקום מטשה. ספרים. זכרון ליום לך בן שינוי מעשה את ויבא וברגל משתעי קרא כדמפרש ואזיל ו כ ת י ב וברכתי מעשיהם א ב ר ה ם וגוי. אותה: שב מרעתו: ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקותיהם יוציאם דכתיב דבריס מעשה לכוין מוסר טז> אומרים כלוס ראוי הוא שיענש ־צדקה צדקה לבו: דין. כמו ישפוט ה׳ ביני וביניך )בראשית וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות חשיב עיון תפלה כלומר שאין מכרן בתפלתו וכתיב אותה וגם נתתי ממנה אין אדם ניצול מהן בכל יוס וקא כדאמר 3 4 ויבא עונותיו ומתוך כך הוא נבדק :וטיון תפלה. ו ת א מ ר שרי אל את שמה שרי כי שרה שמה דהכא כי ההוא דגט פשוט )נ׳׳ב דף קסל: שנאמר דינו שינוי השם ומרחמיס עליהם מן השמים: ושס> ( 7 העולם אלא ועובר תחתיו מזכיר נטוי. אדם בשעתו: קיר שאומר כלום ראוי זה ליעשות לו נס כ ל המוסר דין על חבירו עליך גזר בתחלתה. דגי חמסי דכתיב שמתוך שישראלים רשים לבס נשבר ועיון דן את לספוד לשרה ולבכותה *יא״ר יצחק ד׳ דברים תוקעץ בתחלתח. גדולות נענש תחלה אברם למתבלע פנאי דברים עונותיו התם ט( צדיק אמר להס באשר הוא שם איני אלו הן =קיר נטוי ועיון תפלה יומוםר דין על בשופר זימניה ב, ג׳ מזכירין של כדאיתא אמר השעה צדיק הוא או רשע אמרו לו ג זימנא חדא דיתקע 2 וכו׳ אלהים אל קול הנער באשר חוא שם וא״ר והיה ביוס ההוא יתקע בשופר גדול שיפורא צמא התיו מיס שהיו מוציאין לקראת הגולים מיני מלוחים וגודות נפוחים את בערוך ( בניך בצמא אתה מעלה לו באר שנאי )ישעיה כא> משא בערב וגר לקראת שרשה לה אחרית וא״ר יצחק אין דנין את האדם אלא לערבב הוא שם. בבראשית רבש״ע מי שעתידין בניו להמית את דלא כ י שמע ]כדאיתא[ ומצינו שנאמר רבהיי> אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה ו א ״ ר יצחק בל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה אחת ב׳ פעמים כגון כהן אס מברך אונסא: גליון הש״ם גט׳ ואייר יצחק ר׳ דביים מקרעץ וכוי .בתשו׳ הרא״ש סוף כלל יז הגיא הניסח׳ ג׳ לבריס מבטלי! הגזירה וכוי אף שינוי השס :תום׳ ד״ר ליום הדין כוי לחיי זעולם חבא שחוא קיים ־ ׳עולם. עי׳ חורח חייס רי י״א לסנהלרין: ישמין. א( גי׳ רא״ש מכלל ,נ( ן כרכות נה ,[.ג( ןצ״ל חנן יכ״א כרב אלפס וב״ק צג ,[.י( ]3״ק צג. ע״שן ,ה( גי׳ ע״י ולנשוף, ו( סוכה כה ,ז( ]תוספתא לסגהדרין סי״גן ,ח( ופרשה גג יל[ ,ט( ואיכה רבתי פ״כ ל[ ,י( וערך ערב אן ,כ( והל׳ ל[ ,ל( ן וכן פי׳ נערוך ע׳ קר חי[ ,מ( ןוע״ע תיש׳ נרכות לנ :ל״ה כל יתי׳ שנת קיח: ונ״נ קסל,[: מחבבין את המצות כדי בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר הגהות הב״ח )א( ־ט"׳ ל״ה ועיון תפלה וכוי תפלתו ובטוה שתהא: )ג( תום׳ ל״ה ינחתמין וכו׳ משמע לצליקיס גמורים קרי למי יכו׳ ורשעי׳ לחייס כצ״ל ותיבת גמורים נמחה: לערבב .שלא כשישמע ישראל מסורת הש״ם רבו ויאמר ה׳ זכותא דא״י הוא ברגל מכלל אל אברם שנאמר דבחדש לך דאהניא ״מדוע את איבעי לה ושבת מוסף רש״י ג׳ דברים מזכירין עונותיו מאן עלל קומוי מלכא קדמוי אלקפטא של אדם .שעל ידיהן או ריש גלותא שמואל אמר אנא מנית מפשסשין למעלה במעשיו לומר בוטח זה בזכיותיו ,פרחייא ר׳ בון בר חייא אמר אנא נראה מה הס ;ברכוה וה ו .מניח דומסיא א״ר מנא מחזיק אנא קיר נטוי .מקום סכנה טיבו לרישיה דכי מטי למודים הוה !שם .:מוסר דין .בוטח הוא בזכיותיו שחברו יהיה נענש על כרע מגרמיה ומתוך שאדם מתפלל ילי)שם .:מדוע את הולכת ואין מתכוין לבו עבירותיו גזכרין אליו .בעלה של שונמית אמר לה כשאמרה לו אלכה ואמצה ומיהו לא יתכן לפרש כן כלל אלא על איש האלהיס ואשיבה ל( אדרבה מיירי כמתאמץ לכוין לבו צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורין נכתבין ונחתמין ובוטח שתהא תפלתו נשמעת כי ההיא לאלתר למיתה בינוניים תלויין ועומדין מר״ה ועד יוה״כ זכו נכתבין לחיים לא לב(: יימחו מספר חיים ועם צדיקים אל ;סוכה כ :ו. דפ׳ אין רבינו חננאל ותוקעין ומריעין כשהן עומדץ כדי לערבב חשטן .פי׳ כיון שמצאנו כי אם יש מלאך מליץ אחד אשר פודה מרדת שחת ,כן יש מלאך משטין, ומכוונין ישראל את ליבם ואומרים שמא יעמוד משטין עלינו ,נדקדק במצות .ומאחר שרואה המשטין שמחבבץ המצות מיושב ומעומד, כאלו מתעכב מלהשטין .פיר• למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדץ כדי לערבב את השטן) .יומא( ןומאי[ עירבוביא דשטן קל מערבביה ,אלא כת׳ בירוש׳ בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול .כי שמע שטן קל שופרא זמנא תדא בהיל ולא בהיל ,וכי תניין ליה אמר, וודיי הוא שופרא דיתקע בשופר גדול מטיא ומניה למתבלע ומרתיע ומתערבב, ולית ליה פניי למעבד קטיגוריא .ומיכן אנו למדין עומדין המאריך )ברכות דף ומעיין בתפלתו למיזל לא וא״ר תגעו ישראלים מוזהרין ובנבלתם בר״ה הכי לא תגעו יהו י־ יכול מוזהרין ישראל אינן דברים קל וחומר ומה טומאה חמורה כהנים מוזהרין טומאה כדמוכח לא קלה כל שכן אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין יכתבו אלא ת״ל מה לא תגעו ברגל א״ר כרוםפדאי א״ר יוחנן ־שלשה ספרים נפתחין זכו נכתבין למיתה א״ר אבין מאי קרא ימחו מספר זה ספרן 4 גמורין חיים של רשעים של בינוניים ואחד של צדיקים זה ספרן ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינוניים ר״נ בר יצחק אמר מהכא 15 ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת מחני נא זה ספרן של רשעים מספרך זה ימיו של אדם וחשיב המאריך בתפלתו ספרן של צדיקים אשר כתבת זה םפרן של בינוניים ״תניא ב״ש אומרים ופריך למימרא דמעליותא היא והא : ג׳ כתות הן ליום הדין אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת א״ר חייא בר אבא המאריך בתפלתו של ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב בינוניים שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב גמורין כלומר מעיין בה אומר בלבו שיעשו יקיצו בקשתו לפי ובנבלתם בני ישראל אין מוזהרין והלא יהודה אמר רב ג׳ דברים מאריכים שהתפלל נמי אדם את ברגל על מגע נבילה תלמוד לימד ״ א מ ו ר אל הכהנים בני אהרן בני אהרן מוזהרין בריש הרואה )שם לף נל (:דאמר רב בכוונה יצחק תניא יי חייב לטהר עצמו שנאמר 12 ובנבלתם ובא צדיקים נכתבין גמורין ונחתמין אלה לחיי עולם ונחתמין נכתבין לאלתר לגיהנם ואלה לחרפות לאלתר שנאמר 16 לחיי ורבים לדראון עולם עולם מישני בינוניים רשעים עפר אדמת יורדין לגיהנם ומצפצפיז לידי כאב לב שאין בקשתו נעשית תוחלת לשון תפלה ומלשון ויחל משה )שמות לב( וא״ר יצחק )שם לף נה (.שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם עיון תפלה שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בוטח הוא בזכיותיו ונראה מה הס ומשני הא דמעיין בה הא דלא מעיין והשתא הוו כל הני שלשה דברים מענין אחד קיר נטר שבוטח בזכוחו ועובר מוסר דין על חבירו שבוטח בזכותו שיענש חבירו על ידו״>: ונחתמין לאלתר לחיים. בינוניים מדקא חשיב משמע מרובים ופעמים הצדיקים נחתמין למיתה דצדיקיס < (»:קרי למי ורשעים גמורים לחיים מרובים שזכיותיו ורשעים דכחיב ומשלם לשונאיו אל גמורים למי שעונותיו פניו להאבידו )לנריס ז> תורה אור השלם ו .ארץ אשר י; אלהיך דרש א ת ה תמיד עיני יי אליהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה: דבדיס יא יב •2וישמע אלהים את קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים וייאמר לה מה ל|" הגר אל תיראי בי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם: בראשית כא יז .3ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותךא בי הרתה ואקל בעיניה ישפיט ין ביני וביניך: כראשית טז ה .4והמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספר לשרה ולבביתה: בראשית כג ב .5לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות: משלי -ב .6ויצעקו אל יי בצר להם וממצוקתיהם יוציאם: תהלים קז כח .7ויאמר אלהיט אל אברהם שרי אשתך לא הקךא את שמה שךי בי שרה שמה :בראשית יז טו .8וירא האלהים את מעשיהם בי שבו מדרכם הרעה וינחם האליהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה: יונה ג י .9ויךא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה :יונה ג י . 10ויאמר יי אל אבךם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך: בראשית יב א .! 1ויאמר מדוע את הילכת אליו היום לא חידש ולא שבה ותאמר שלום: מלכים ב ד כג .12מבשרם ל א תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים יקיא יא חהם לבם: .13ויאמר ין אל משה אמיר אל הבחנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו :ויקרא כא א . 14ימחו מספר חיים ועם צדיקים א ל יכתבו: תהלים סט כט .15ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת: שמות לב לב .16ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון דניאל יכ ב עולם: דאמרינן בסוף פ״ק לקדושין <לף לט :ושס> מי שזכיותיו מרובין מעונותיו דומה כמי ששרף את כל התורה כולה ולא שייר ממנה רבינו חננאל הפי״ ^ ^ ^ ^ ' 1 '" וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי העולם הבא :ל י ו ם הדין .כשיחיו המחיס כדמוכח קרא ואע״פ שכבר נדונו אחר מיתתן בגן עדן או פני רבו ברגל ,שנאמר ויאמר י י בגיהנס מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר אם יזכהו"לחיי העולם הבא שהוא קייס לעולם ויש שכבר קבלו דינס בגיהנס ומתוך כך שמא יזכו :אליה מדוע אי ,הולכה אליו חיום לא חדש ולא שבת וגוי, ועליהם דבעינן תלתין בעמידה כמו תלתץ בישיבה .והלין דמתמרץ ועבדין תלתץ כד יתבי ,ותלתץ בלחש ותלתין על הסדר .בירושל׳ מכלל דבחדש ושבת חייב .א( ואקשינן והא ברגל אמרנו .ופרקינן אם רבו שרוי במקום קרוב לו ,חייב להקביל פניו בכל חדש כתב מאה פעיות פעתה אמיה דסיםרא ,ואילץ עשר )או( אינון כשגומרין כל התפלה קל תקועייא דיחידאה מתבע׳ למחוי ושיבת ,ואפ הוא במקום רחוק חייב להקבילו ברגל .כתיב אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם וגר ,מלמד כי הכהנים עשרה תשר״ת תש״ת תר״ת והן מאה .א״ר יצחק אץ דנין לאדם אלא לפי מעשיו של אותח שעה שנאמר ]כי] שמע אלהיפ הוזהרו שלא להיטמות ולא יש״אל .ואפי• הכהנים לא הוזהרו אלא בטומאת מת שהיא חמורה .אבל בטומאה קלה לא הוזהרו, )את( ]אל[ קול הנער באשר הוא שם .ואע״פ שגלוי וידוע כי כשיגדל יצא לתרבות רעה .ירושלןמי[ ר׳ יהושע בן לוי אמר שאילו הוזהרו כטומאה קלה היה למקרא ל)מןפרש להם אוהרה בטומאה קלה ,וכל שכן בטומאה חמורה ,אלא ודאי מדכתיב מהאי קרא אם זך וישר היית אין כתיב ,אלא אם ]זך[ וישר אתה ,עכשיו .ג׳ דברים מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי ליפול. אזהרתם בטומאת מת שהיא חמורה ,בטומאה קלה לא הוזהרו .ואם הנהנים לא הוזהרו בטומאה קלה קל וחומר ישראל .ומה כלומר רעוע ,והולך וה ויושב תחתיו ,סומך בזכיותיו להינצל .וכן המעיין בתפילה שתתקבל ותבוא שאלתו וסומך בצדקתו. ת״ל ובנבלתם לא תגעו ,אלא ש״מ שכל ישראל הוזהרו להיטהר אפיי מטומאה קלה ברגל .מיכן אמרו חכמים שהייבין ישראל וכן המוסר דין על חבירו ,כלומר אני צדיק ומוסר דינו להיפרע ממך .אלו כולן מזכירין עונותיו של ארמ ,שאומריב לפניו מה לטהר עצמם ברגל בבואם ליראות לפני הי .א״ר יוחנן ג׳ ספרים נפתחץ בראש שנה ,אחד של צדיקים גמורים ,ומיד נכתבין זכיותיו של זה שעושה כך ,והלא יש בידו עץ כך וכך .ד• דברים מקרעין גזר דינו ישל אדם ואלו הן צדקה שנאמר וצדקה לאלתר לחיים .ואחד של רשעים גמורין ,נכתבין לאלתר למיתה .ואחד של בינונים ,תלוי מראש שנה עד יום הכפורים ,זכו תציל ממות .צעקה שנאמר ויצעקו אל ה׳ בצר להם וגוי .שנוי השם דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה ,וברכתי ועשו תשובה נכתבין לחיים ,לא זכו לעשות תשובה נכתבים למיתה .א״ר אבין מאי קרא ימחו מספר תיים .כלומר אפיי אם אותה וגם נתתי ממנה לך בן .שנוי מעשה שנאמר וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה .ויש אומרים אף שנוי דיו צדיקים ונכתבו לחיים וחזרו לרשעות ,ימחו מאותו הספר של חייב שנכתבו בכלל הספר של צדיקים .ועם צדיקים מתם מקום שנאמר ויאמר ה׳ אל אבדם לך לך מארצך וממולדתך וגר ,והדר ואעשך לגוי גדול .ואידך וכוי .תייב אדם להקביל אל יכתבו ,זה ספר בינוניים ,אילו יכתבו בספר המחויים והן הרשעים .תניא ביה שמיי אומרים ג׳ כיתות ליום הדץ כול• ,עד א מ י א ח ת ו א י ע ו מ ת י י מ ר ו ב י מ ז ט ו ת י ו ד ו מ ה כ מ י ש י י י ס כ ה ת ו ר ה ח י ס ר א י ת א ח ת ו כ ז ה י ר ,י י ה כ א ג 3 ר י ש ע י ם מ י ת ה ) ה מ 1 1 1 י ( 1 או מדברי רנינו ז״ל אלו נראה נהדיא דהיה לי גי׳ אחרח בגמ׳ יע״פ גירסםו נספלק מה שהעירו המפרשים כאן וק׳׳צ. ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מםורת הש״ם א( אפר, ע״י גי׳ ג( ונעשים ןכס״א נוסף: והמשומליס[ ,ג( ]ססתיס אמר קימ ,[:ו( גי׳ ע׳׳י ושס מר ,ה( ]ערכין ח: איתא ר׳ אלעזר[ ,ו( ]צ״ל אמר רבא בע״י[, וכ״א 0יומא כג .פז :מגילה כת,. ] (Pצ״ל להו[ ,ט( בס״א: תלמילי ישו הנוצרי ,י( כס׳׳א ליתא כגון כו׳ ובייתוסים, נ( סנהל׳ צט ,:ל( צי׳ל אלא למי שמשים כוי, תורה אור השלם את והבאתי .1 השלשית ב א ש וצרפתים הכסף את כצרף ובחנתים בבחן את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו אמרתי עמי הוא והוא יאמר ין זכריה יג ט אלהי: .2ין ממית ומחיה מוריד ש א ו ל רעל: שמואל א ב ו אהבתי כי ישמע יי .3 את קולי תחנוני: תהלים קטו א .4ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ביום א ש ר אני עשה א מ ר ין צבאות: מלאכי ג כא וןצאו וראו בפגרי .5 האנשים הפשעים בי כי תולעתם תמות לא ואשם ל א תכבה והיו דךאון לכל בעזר: ישעיהו סו כד .6כצאן ל ש א ו ל מות ישרים יךעם שתו וירדו לבקר בם וצורם לבלות ש א ו ל מזבל לו: תהלים מט טו .7בניה בניתי בית זבל מכון לך עולמים: לשבתך מלכים א ח יג .8ין יחתו מךיביו עליו בשמים אפסי למלכו ירעם ארץ משיחו: ןךין ין עז ויתן קרן וירם שמואל א ב י .9לכן יראוהו אנשים ל א יראה כל חכמי לב: איוב לו כד . 10ישוב יי־המגו יבביש ותשליך עונתינו כל ןם במצלות מיכה ו יט חטאותם: .11מי א ל כמוך נשא פשע עדן ועיבר ע ל לא לשארית נחלתו החזיק ל ע ד אפו כי חפץ מיכה ז יח חסד הוא: הגהות הב״ה )א( נמרא מסזרתן ונעשין עפר ל״ה תחת: ועון )ג( עצמו יש ׳־ רובא עוונות שאם , וכו׳ לא יכריעו הזכיות ע כ ש י ו ויהי׳ מחצה על מחצה נמצא דרוב עוונות הוה בהדיה ההוא: ועליהם ץ . ומצפצפים .צועקים ובוטס מתוך יסורין שעה אחת ועולין :מנוה כלפי חסד .הואיל ומחצה על מחצה הם מטה את ההכרע לצל זכות ואין יורדין לגיהנם :בגופן .לקמיה מפרש :המינין .האנשיםמ( אשר ומושיע כללרשינן לקמן אי נמי מלשון ללה ללה לנו)שמות oשמעלהו הפכו דברי אלהיס חיים לרעה כגון צדוקים ובייתוסיםי(: מבור עמוק וכתיב בתריה )מהליס ק ט 0שובי נפשי למנוחיכי וגוי והמסורות .מלשינים שמוסרים ממון החיים: בארצות אתהלך והלר כוכבים: העובדי ביד ישראל המינים .פליגי בה רב אחא ומצפצפין ועולין שנאמר 1והבאתי את אפיקורוס .מבזה תלמידי חכמיםנ(: אין בפרק ורבינא השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכםף שכפרו בחורה .האומרים אין תורה מעמילין )ע׳׳ז ט) (:מהו מין( נס״א[: ובהנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי מן השמים :ושפירשו מדרכי ציבור כי לית להו תקנה ברוב עוונות. ואני אענה אותו ועליהם אמרה הנה 2ה ׳ ממית לא גרסינן דהיינו כל הני דלעיל .והך ואית בהו עון לפושעי ישראל ומהי׳ מוריד שאול ויעל ב״ה אומרים ורב הסד מתני׳ בסדר עולם והכי גרסינן ליה בגופן והא לאמר לעיל רשעים התם שפירשו מדרכי הצבור כגון מטה כלפי הסד ועליהם אמר דוד 3אהבתי נכתבים עוונות רובן להיינו המינין והמסורות כוי .מדרכי צבור כי ישמע ה׳ את קולי ועליהם אמר דוד כל אע״ג לגיהנס לאלתר ונחתמים מדרכי ישראל :ושנתנו חיתיתם. לכתיב בקרא ללראון עולם לא שלא הפרשה כולה דלותי ולי יהושיע פושעי לקמן מפרש :וצורם .כמו וצורתם: יהא להם תקנה אלא נלוניס שנים ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן שהחריבו בזגול. ידיהם שפשטו עשר חלש ועולים והא לאמר בפרק יורדין לגיהנם ונידונין בה י״ב הדש לאהר י״ב מעונגים מחוזא. בני בעוונם: בהמ״ק הזהב )ב״מ לף נח :ושם( שלשה יורלים חדש גופן כלח ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן ושמינים היו :ומקריין בני גיהנם. ואינם עולים היינו לאלתר והא לאמר אי)א> תחת כפות רגלי צדיקים שנא׳ 4ועסותם כך יקראו להם :והאמרח ליה להו ריש לקיש בסוף חגיגה )לף .0ושם( חקנחא .דנעשין אפר והכא וצרפתים רשעים כי יחיו אפר תחת כפות רגליכם פושעי ישראל אין אור של גיהנס כצרוף את הכסף שימרקו יסוריהן א א ב ל חמינין ותמסורות 3׳ וחאפיקורםים שכפרו שולט בהן הא אמר עלה בריש עושין במצות. אני דלה עוונם: את פסין )עירובין לף יט .ושם( לנחית בתורה ושכפרו בתחיית חמתים ושפירשו כגון בינוניים שאין זכיותיהן מכריעין אברהם ומסיק להו: מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ היים לתלות להם בזכותם :ולי יהושיט. קרקפתא דלא מנח תפלין. ושחטאו והחטיאו את חרבים כגון ירבעם להטות כלפי חסד :אמר ר ב יהודה בתורה אס עוסק בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם 5ונידונין בה גרסינן ולא גרסינן דאמר :כובש. כמניח תפלין למי לאמר במכילתא את כף המאזנים של זכות ומכריעין לדורי דורות שנאמר 5ויצאו וראו בפגרי העוסק בתורה פטור מן התפלין טונוחינו. יכבוש העונות: את ב חפושעים חאנשים והן כלה גיהנם וגו׳ ורבינו תם מפרש להכא בשהמצוה יכרעו בו :נושא .מגביה כף מאזנים אינן כלין שנאמר וצורם לבלות שאול בזדה עליו שמגינות עליו רצועות של עון :מטביר ראשון ראשון .עון של תפלין שבראשו אבל אם ירא )מזבול לו( וכל כך למה מפני שפשטו לכף לתתס הבאים שבראשונים גוף נקי להניח משום לבעינן ידיהם בזבול שנאמר מזבול לו ואין זבול אלא מעבירו ושומטו שאם היו מחצה כאלישע בעל כנפים כלאיתא בריש בית המקדש שנאמר 7בנה בניתי בית זבול על מחצה כיון שחסר אחד מהן במה טומנין )שכת לף מט .ושם( והוא לך ועליחם אמרח חנח 8ח ׳ יחתו מריביו יכרעוהו הזכיות וכך היא המדה: לואג כל שעה שמא לא יוכל להזהר וטון טלמו אינו נמחק .אלא מונח א״ר יצהק בר אבין ופניהם דומין לשולי לשמרה בטהרה ובקלושה הא ולאי לצד אחד דאי איכא רובא עוונות שפירי משפירי ואינהו רבא ואמר קדירה אין עליו לין פושעי ישראל בגופן )נ( בהדיה ההוא עון מתחשב בני מהוזא ומקריין בני גיהנם אמר מר ב״ה וכל הני לשמעתין כשלא עשה בהדייהו למנות עם רשעים גמורים: תשובה אבל עשה תשובה אמרינן אומרים ורב חסד מטה כלפי חםד והכתיב המטביר טל מדוחיו .שאינו מדקדק ביומא )לף פו (.לתשובה תולה והבאתי את השלישית באש התם בפושעי למדוד מדה למצעריס אותו ומניח ומיתה ממרקת: ישראל בגופן פושעי ישראל בגופן והא מדותיו והולך לו כמו אין מעבירין בעריות בעבירה. רב אמר אמרת לית להר תקנתא כי לית להו תקנה על המצות )יומא לף לג (.אין מעבירין שכן בן נח מוזהר עליו על האוכלין )עימבין לף סל (:מניחן זכיות ומחצה עונות מחצח חכא עונות ברוב כלאיתא בפ׳ ארבע מיתות )סנהלרין והולך לו :מעבירין לו טל כל פשטיו. ב ו א י ת בהו נמי עון דפושעי ישראל בגופן לף ט:(. אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא השלישית את והבאתי דלאו ליה סגיא לא בתחלה מנחתן והולכת :צביתו ליה זוודחא. באש ואם לאו ורב הסד מטה כלפי הסד הטנו לו צדה לדרך .מה היא צידת ועליהן אמר דוד אהבתי כי ישמע ה׳ ג ( ד ר ש רבא מאי דכתיב 3אהבתי כי המתים תכריטן :איחפח .נתרפא: ישמע ה׳ אמרה כנםת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אימתי אני אהובה הכי הוה .מיתה נקנסה עלי :לא לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני דלותי ולי יהושיע אע״פ שדלה אני מוקים במיליה .אינו מעמיד על מדותיו :לא תקומו בהדיה .לא מן המצות לי נאה להושיע פושעי ישראל בגופן מאי ניהו אמר רב ג קרקפתא שמינה אליה. אחריו: תדקדקו דלא מנה תפלין פושעי אומות העולם בגופן אמר רב בעבירה ושנתנו יש כאן וקוץ בה כלומר דבר היתיתם בארץ היים אמר רב הסדא זה פרנם המטיל אימה יתירה על הצבור תנחומין יש כאן אבל יש בתוכה שלא לשם שמים א״ר יהודה אמר רב יכל פרנם המטיל אימה יתירה על שאינו שוה לכלל(: דבר קשה הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן תלמיד חכם שנאמר 9ל כ ן יראוהו למי אמר דוד אהבתי .לכתיכ ביה אפפוני מכלי מות וכמיב ללותי ולי יהושיע כשהוא לל במצות רב חסל מטה אנשים לא יראה כל הכמי לב ב י ת הלל אומרים ורב הסד מטה כלפי הםד חיכי עביד רבי אליעזר אומר כובשו שנאמר י ש ו ב ירחמנו יכבוש עונותינו ר׳ יוסי בר הנינא אמר נושא שנאמר ״נושא עון ועובר על פשע תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכן היא המדה אמר רבא ועון עצמו אינו נמהק דאי איכא רובא עונות מהשיב בהדייהו ) ר ב א אמר( ״כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי 1*1נושא עון למי שעובר על פשע רב הונא בריה דרב יהושע חלש על רב פפא לשיולי ביה חזייח דחליש ליה עלמא אמר להו צביתו ליח זוודתא לםוף איתפח חוח מיכםיף רב פפא למיחזייח א״ל מאי חזית אמר ״י)ליה( אין הכי הוה ואמר להו הקב״ה הואיל ולא מוקים במיליה לא תקומו בהדיה שנאמר נושא עוץ ועובר על פשע למי נושא עון לעובר פשע ל ש א ר י ת נהלתו אמר רבי אהא בר הנינא אליה וקוץ בה לשארית נהלתו ולא לכל נחלתו י( ה( 10 י( גליון הש״ם גפי ונידונין בה לדור• דורות .עיין נדרים ח ע׳׳ב: 11 הגהות הגר׳׳א ]א[ גמ׳ נישא ורשים עליו אית ני( עין למי שעובר 1רשוס עליו אית א׳ כלומר רצ׳׳ל להיסך למי עובר על פשע למי שנושא עין(: עין משפט נר מצוה צד! צו א מיי׳ פ״ג מהל׳ תשובה הל׳ וי: ב מיי׳ שס הל׳ ה: ג ]טוש׳׳ע א״ש סימן צז צז סעי׳ א[: ד מיי׳ פכ״ה מהל׳ סנהל׳ הל׳ א סמג לאוין רת טוש״ע מ״מ סי׳ ח סעיף ל: מוםף רש״י אימתי אני אהובה לפניך .אהנתי משמע כמו אהבתני ,כלומר אהכת אותי )רשב״ם פסחים קיח.>: לי נאה להושיע .יותר מכל האומות, שהרי ייתלוך ושם(. הקכ׳׳ה כוכש ישראל כובשו. ומסתיר עונות תחת מתילת כסא הכבול כרי שיכריעו הוכיות ;ערכין ח .;:נושא .נושא ומגביה כף העונות למעלה כלי שיכריעו הזכיות 1שס!. רבינו הננאל ועליהם אמרה חנה ה׳ ממית ומחיה, ממיח הרשעים ומחייח הצדיקים. מוריד שאול ויעל בינוניים אינם צדיקים ,פירוש לגבי הרשעים הבינוניים צדיקים מחן ,חן .וביח הילל אומרים בינוניים אין יורדין לגהנם,אלא ורב חסד מטה כלפי חסד ,מכריע החסדים על תעונות .כלומר מרבח החסדים והוא מטי כלפי חסד ,כלומר אם עוונותיו מחצה זכיוחיו כגגד של ומחצה .ובמחצח עוגות ,אין בכללןם[ עון בגופן, פושעי ישראל וחן שלא לבשו תפלין מעולם ,בהן הקב״ה מטי כלפי חסד .אבל אם .יש בכללם זח העון, לא סגיא לחו מגיהנם, ועליהם נאמר והבאתי את השלישית באש וגוי. ואם רב עוונות ובכללם עון פושעי ישראל בגופן וחן קרקפתא דלא מנח חפלין מעולם ואפילו פעם אתת ,נידונים בגיחנם י״ב חודש ,ואחייב גופן כלה וגם נשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים שנא׳ ועסותם רשעים כי יחיו אפר תתת כפות רגליכם .אבל חמינין וחמשומדין וחאפיקורסין ושכפרו בתורה ובתחייח המתים ושפרשו מדרכי ]ודבור[ ]ציבור[ .ושנתגו חיתיחם בארץ החיים והן הפרנםין שמטילין אימה יתירה על הציבור .שלא לשום שמים ,ושחטאו וחחטיאו את חרבים כגון ירבעם וחביריו כולי .אמר רב פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשום שמים אינו רואה בן חכם ,שנאמר לכן יראוהו אנשים .כלומר אם הוא נותן יראהו על אנשים ועל הנשים וחן מתייראין ממנו לא יראה כל חכמי לב .מטח כלפי חסד חיכי עביר .ר׳ אליעזר אומר כובש ,כלומר משקעו, כדכתיב יכבוש עונותינו ותשליך .ר׳ יוסי בר תנינא אומר נושא ,כלומר נושא למ העונוח ומכריעין חזכיות ,שנאמר נושא עון .ר׳ יוחנן אומר מעבירן ,שגאמר ועובר על פשע .תניא דבי ר׳ ישמעאל מעביר ראשון ראעעון[ וכך חיא חמידח .פירוש אדם ישר תמים בדרכיו אם נכשל בתט]א[ ועדיין לא בא תט]א[ על ידו )מעידו( ]מעודו[ ,אותו התט]א[ אין הקב״ה כותבו עליו ]אלא[ מעבירו .וכך ]היא[ מידתו של הקב״ח שלא לחייבו מבחחלה כדכחיב פעמים שלש עם גבר .אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק. כלומר ,אלא תלוי ועומד עד שעת מיתתו ,ואם נמצאו זכיותיו מרובים מעוונותיו ,עברו כל עוונותיו ראשון ראשון והלך במחיצתן של צדיקים .ואם רוב עוונות נמצאו ,מתחשב גם הראשון התלוי ועומד בכלל העוונות שעשה אחר כך .וקיימא לן דהני כולהו כזמן שמת כלא תשובה ,אבל אם מת בתשובה לא .א( פירו׳ ]אתר[ וכך היא המידה ,היא המידה הששית שבפרשת ויעבור שנקראו שלש עשרת מידות ,וזו היא שכתובה ורב חסד .ביח חילל אומרים רב חסד מטח כלפי חסד .ופירש דבי ר׳ ישמעאל מעביר עון ראשון ראשון ומהרבה החסד .אמר רבא ועון עצמו איגו גמחק ,אלא עומד .ואם עשה תשובה גמורה אין מזכירין לו שום ]עון[ מעוונותיו ,שנאמר ורשעת חרשע לא יכשל בו ביום שובו מרשעו ,אלא חקב״ח מוחל לו כל עונותיו ונותנו במחיצתן .אמר רבא המעביר על מידותיו מעבירין לו על פשעיו שנאמר גושא עון ,למי נושא עון ,למי שעובר על פשע ,לרעהו )עובר על פשע( .לשארית נחלתו ,למי שמשים עצמו כשיריים ,כמו אדם טפל ולא כעיקר .רב חונא חלש ,ואמר רב פפא צביתו ליה זוודתא ,כלומר הכינו לו תכריכין. לסוף נתרפא ,והוה רב פפא מיכםיף לראותו ,מפני שהזכיר עליו צורכי המתים .אמר ליה אין חכי חווח ,כלומר חשוב למיתח הייחי ,מיחו ביקשחי רחמים ,ונאמר מלפני הק׳ למלאך המות בשביל זו חוספנו לו שנים לחיות כיון שהוא מעביר במדותיו .וזו ממידות הבורא שגזר גזרה על האדם ,ואם ישוב מרעחו ויעשח תשובח שלימה הק׳ מקבלו ומבטל הגוירח ,ואינו עומד על מידותיו ,אף אתח )חר׳ יחורן ]תעשה[ כך. א( ברב אלפס כאן מבואר לפי׳ אחר הוא ואולי דצ״ל כאן פי׳ אחר לגאון וכמו דאיתא ברי״ף ועיין בריין. ״ז: עין משפט נר מצוה צח א מיי׳ ס״כ מהל׳ תשובה הל׳ עשי! : r י סמג בתחלד! מוסף רש״י )סנהדרין קיא.׳. קאמר כי אתה תשלים .והכי ליכנס משורת לפנים קרא הדין ולך ה׳ החסד רואה שאין כשאתה למי שמשים עשרה הס מדות. לפנים מן השורה: הכא אני ה׳ קודם שיחטא לרחם עליו ואני מרחם לאחר ה׳ מדת רבינו תם שיחטא אם ישוב: שמות הראשונים ישוב רחמים הגח״ה והכי איתא בפסיקתא ותאמר ציון עזבני ה׳ וה׳ שכחני אותן שתי מדות עזבוני ומכל לשטהם של כיון קש 1 למי כתיב שמשים 1 מעשיו כ ר ו ת ה לשלש ברית יזכירוס עצמו כשירים רב הונא רמי ft צ ד י ק ה׳ בכל דרכיו וכתיב וחםיד בכל בתחלה צדיק אלעזר רמי כתיב תשלם צדיק. חסיד. ולבסון* .כשרואה שאין העולם מתקיים בדין: שני מדות * כדאמרינן שיחטא אס אומר דשני עצמו כשירים: במשפט אמת: נכנס ה׳ הי .מדת רחמים .אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם אחר העולם מתקיים כשתשלס לאיש כמעשהו: שלש עצמו ל מ י שמשים שיריים שאין כשירים. נמשבין ,כך אינו תשיב מתגאה ואינו בעיניו ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ם לאיש 2 ולבסוף רבי חםיד ו ל ך ה׳ חסד וכתיב כי אתה כמעשהו בתחלה כי אינן מדות .הללו שאס עשרה ישראל חוזרות כורת בתפלת ריקס: בריה .על בינתים. הכפוריס: פעמים בין הנה האמור ראש אנכי למעלה: השנה ליום לטובה כוי. הנתונים לסוף עתים שהעתיס תעניתם אתה השנה לטובה היא להקל עליה מן חםד בר״ה: הפורענות הנגזר עליה רבינו הננאל ויעבור יי־ על פניו ויקרא יי׳ יי• )יי׳( אל רחום הארן הטובה שפסקו לה :טל וחגון וגוי .אמר ר׳ עון ופשע וחטאה וכתיב ואמת בהחלה ואמת ולבסוף ורב שצריכה להם .על השדות ועל הכרמים יוחנן אילמלי מקרא כתוב ונקה הס נמניס חסד ויעבור ח׳ על פניו ויקרא א״ר יוחנן לפני בזמנן. ועל הגנות :שלא איפשר לאומרו ,מלמד בד׳ כדאית׳ ביומא שנתעטף הקב״ה ,פירי *אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו הזריעה :וטל ה א ר ז שאיגה צריכה ציוה הק׳ למלאך להתעטף בפי י( שני שעירים צבור בשליח הקב״ה ף ט ע ת נ ש מלמד להם .ביערות ובמדברות :סימניות. ושם( כשליח ציבור היורד לפני )לף לו: התיבה ,והראהו למשח והראה לו למשה ס ד ר תפלה אמר לו כל זמן בין פסוק לפסוק יש סימנין הפוכין אלו ואמר לו ,כל זמן שישראל דעונות כזה ן :אכין ורקין .באין לדרשה למעט : ? ,שישראל הוטאין יעשו לפני כ ס ד ר הזה ואני י״? .י תוטאץ לפני עשה לפני זדונות פשעים אלו י , ז ; שהוא אדי על ל את הדיבור .כאכין ורקין שהן מיעוטין כסדר הזה ,ואני מוחל המרדים וחטאות להם .יי׳ יי׳ אני הוא לומר לא בכל שעה שיצעקו אל ה׳ מוחל לחם ח׳ ח׳ אני חוא קודם שיחטא האדם צריך להתנהג ע השגגות קודם שיחטא האדם ,אלו בצר להם יוציאם ממצוקותיהם אלא כל במלת רחמים אל ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשח תשובח סתרים שכתבו בספר חיים .ואני ובמגלת יי׳ לאחר שיחטא חאדם דין: צעקו קודם גזר אס כן דרכינו נסים אין ״ ; י י אל רחום וחנון אמר ר ב יהודה ברית כרותה * וישוב בתשובה ,שמקבלו י כאילו לא חטא .ברית מונה שם הראשון ביל חזקה הוא מטן , כלכתי׳)מהליס קי( אנכי כורת ברית אמר ר׳ יוחנן גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו ש ל אדם שנא׳ בין כרותה לי״ג מדות שאינה שיש פסיק י ו ת לי״ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנח לל חווית ריקם ,שנאמר הנה ה ש מ ן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו א° ^ משוס השמות אגבי כורת בריח וגוי .אמר אכלם רחום'גס א ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו א״ל רב פפא לאביי ודלמא לפני גזר דין א״ל ר׳ יוחנן גדולה תשובה דהכי קאמר קרא שמקרעת גזר דינו שלא הקב״ה ששמו ה׳ מלמ רחמים ילא ורפא לו כתיב איזהו דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין מיתיבי השב אדם ,שנאמר ושב ורפא רחום לו .איזהו דבר שצריך קרא ה׳ ^ ™ בינתים מוחלין לו לא ש ב בעתים אפילו הביא כל אילי גביות שבעולם אין ^ ? ' רפואה ,הוי אומר זה גזר וחנון ונוצר חסד הכא' קולס תשובה מוהלין לו לא קשיא ה א ביהיד הא בצבור מיתיבי עיני ה׳ אלהיך בה עתים דין .מיתיבי חשב ביגתים מונה לאלפים מוחלץ לו כולי .פירי ,מ׳ יאחר משובה יי»יז לטובה עתים לרעה עתים לטובה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים גמורין שאינו לא זכיי ולא רשע בשתי מדות דנוצר ^ £ב ר א ש חשנח ופסקו לחם גשמים מועטים לסוף חזרו בהן להוסיף עליהן אי ״ ^ אלא בינוני ,אם שב בין חסד היינו מדה ראש שנה ליום הכיפורים אחת לאלפים מדה שלא בעח צרה'כי אפשר ש כ ב ר נגזרה גזרה אלא הקב״ה מורידן בזמנן על הארץ הצריכה להן קודם שיחחס גזר דינו הכל לפי הארץ עתים לרעה כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בר״ה בטיס שמדה מוחלץ לו ,אבל אם שב אחרת לאחר גזר דין ,אין מוחלין טובה מרובה חמש ^ ופסקו עליהן גשמים מרובין לסוף חזרו בהן לפהות מהן אי אפשר ש כ ב ר מב א א ° 3 לו .יפריק ד׳ יוחנן הא ביחיד ,וכי קאמינא אנא מאות על מדת שחונן בעת הלחק נגזרה גזרה אלא הקב״ה מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן דהתם שהתשובה מקדעת הגזר פורענות ף י ׳ לטובה מיהא לקרעיה לגזר דינייהו ולוםיף להו שאני התם דאפשר בהכי לגאול הצועק דין של ציבור .מיתיבי כתיב על רבעים תמיד עיני ה׳ אלהיך ת״ש י ו ר ד י הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה׳ וגו׳ ^ ^ ^ ^ ^ כתיב בה ,עיתים לטובה עיתים והכא כביכול שבעל כמ יש ויאמר ויעמד רוח סערח ותרומם גליו יחוגו וינועו כשכור וגו׳ ויצעקו אל לרעה .כיצד ,הרי שהיו לאלפים: ישראל רשעים גמורים ק ו ה׳ בצר להם וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳ עשה להן סימניות כאכין ורקין שבתורה לי ל ! ן ורפא לו. כולי .הנה ציבור ולא ושב לומר ל ך צעקו קודם גזר דין נענין צעקו לאחר גזר דין אינן נענין הני נמי S ^ ! מקרע גזר דין .ופריק ,שני סליחת התב לגבי גשמים ראיפשר יצעק אלי ושמעתי כי כיחידין דמו ת״ש שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל כתיב ״בתורתכם בהכי .תא שמע יורדי העון קרא רפואה מנון אניכלומיאע״פ י א ש ר לא ישא פנים וכתיב יישא ה׳ פניו אליך נטפל לח רבי יוסי הכהן הים באניות וגוי ,ויצעקו כדאיתא פרק שני אל יי׳ בצר להם וגוי, דמגילה )לף : e n אמר לה אמשול ל ך משל למה הדבר דומה לאדם שנושה בהכירו מנה וקבע ^ עשה להם הק׳ סימניות כאכין ורקץ שבתורה .פי׳ מעותיך אף על פי לו זמן בפני חמלך ונשבע לו בחיי המלך הגיע זמן ולא פרעו בא לפייס את לא ישא אכין ורקץ מיעוטין נינהו, ^ חמלך ואמר לו עלבוני מחול לך לך ופייס את חבירך חכא נמי כאן בעבירות י ״ " פנים. כגון אך פדה תפדה, הי א כ ך שאש״ע שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו ע ד שבא ר״ע ולימד דקרא כלומר מיעט ככור בהמה פשטיה טהורה מפידיון .וכן נמי כאן צעקתו לפי שמנו! רק קדשיך אשר יהיו לך אפני אדם קאי אני ואיני יכול לראות בעניו וגס יש בלשון חנון מתנת חנם כלאמרינן בברכות )לף ז (.וחנותי את אשר אחון אע״פ שאינו הגון ארך אפיס ונדריך ,מיעט בעלי מומץ .שאין נושא פנים הכי נמי עשה כספר תיליב '(לצדיקים ולרשעים והס שמי מלות לפי שהן משני עניני בני אלם והיא מלה טובה שהקב״ה מאדן אפו ובמוך כך חוזרין בתשובה ובירושלמי גדולתו בשביל נונץ הפוכין כדין אך ורק, ממרגמין מרחיק רגז שהוא מרחק ממנו לגיונומ כלכמיב )ירמיה נ> פמח ה׳ אמ אוצרו ויוצא אמ כלי זעמו )ישעיה יג> באים מארץ מרחק צעקו קודם גור דין יענו ,ועושרו או באדס ורב חסל ואמת הן שתים כללרשיק כתיב רב חסל וכתיב ואמת הא מצל במחלה באמח וכשרואה שאין העולם מתקיים בחסל נוצר חסל אחמ מיעטן הסימניות הללו ,כי זקן ונשוא פנים נושא עון ופשע וחטאה הס שלש ונקה לשביס כך פי׳ הרב ז״ל .ע״כ לשון הגה״ה: אפילו יצעקו כמה לאחר )לברים כדכתיב גזר דין אץ נענין ,ודומה כח> אשר לא ישא פנים לזקן אבל ישא ה׳ פניו אליך אפני שכינה קאי שיראה לך פנים שוחקות ולא פנים של כעס והא דלא פריך הכא מדכתי׳ כמו שאמרו ויצעקו אל ה׳ בצר להם ממצוקותיהם )איוב מב( דשא ה׳ את פני איוב וכתיב)שס> כי אם פניו אשא משום דהתם י(]חס[ בשביל צדקו! :עי׳ תוס׳ נלה ע :ל״ה כתוב וט׳ הניחו בקושיאן: יושיעם לפגי גזר דין .אך כאן הוא ולא כאלהים שהוא מדת הדין שמי כאן שחי רחמיס אי! כאן מלות לכך נראה שהן מלה אחת ואחת מהן שס התואר שכך מזכירין אומו על אלנותו לפי שהוא אלון על כל כמו מלך על שס מלכומו כנד ד מלת ואותו מ 0 א ה תשלם כמעשהו ולבסוף ולך ה׳ אילפי ואמרי לה אילפא רמי כתיב י-ורב חסד ופעמים שהוא לרעה. לפחות מן 0 ש כ ס 5 b כ מ ז ו ן ר י ס 4 ה 3ר ש ו א ן ל ב ר ש מ 5 ג ה ו 7 ס ר ה א מ ע ר ח מ נ מ ג י ע א ל 6 ר ח ה צ ר ה נ ו ן כ ז , 1 ע חו 7 א ה צ ו ע 3 8 , אשר ש ל י י ב ל י כ ך י ו ט ב ה ל ף מ ש ע ע ק ה ע ל ו י אם צעקו לאחר גזר דין אינו מושיעם .נמצא סימניות הללו מלכדין מיעט כאכין ורקץ שבתורה שממעטין ןדןלאחר גור דין אין נענ־ן. )הכינו( ןהני נמי! כיחןיןדיב דמן. א( ומגילה טי :סנהדרין קיא:ז ,ב( הדרש היא ע׳׳ד חיור, כתלג לבושיה ג( ]נשאלתות פרשת ויקהל תינת ליתא סי׳ סי נתורתכסן ,ד( ן כרכות כ: נדה ע :ע״שן ,ה( צ״ל אמר להס הממונה ,ו( רש״א, (1ןכדאיתא עירובין כנ.ן, תורה אור השלם ו• .גדיק ין ככל דרכיו וחסיד בכל מעשיו: תחלים קמה יז .2ולך אדני חסד כי א ת ה תשלם לאיש כמעשהו :תהלים סב יג .3ויעבר יי על פניו ויקרא יי יי א ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת :שמות לד ו .4ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד בל עמך אעשה נפלאה אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וךאה כ ל העם אשר א ת ה בקרבו את מעשה ין כי נורא הוא אשר אני עשה עמך: שמות לד י .5השמן ל ב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבץ ושב ישע־-־ ו י ורפא לו: .6ארץ אשר ין אלהיך דרש א ת ה תמיד עיני יי אלהיך בה מרשית אחרית השנה ועד דברים יא יב שנה: .7יורדי הים באניות עשי מלאכה במים תהלים קז כג רבים: א .כי יי אלהיכם הוא אליהי חאלחים ואדני האדנים ה א ל הגדיל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח דברים י יז שיחד: .9ישא יי פניו אליך וישם לך שלום: במדבר ו כו גליון הש״ם גפי אלמלא םקרא כתוב. מגילה כא ע״א סיטה יג ע״ נ: מםורת הש״ם א( ולעיל טז [.ג( יכמופ קה״ נ( ]רכה צ״ל כה׳ עי׳ תיש׳ שנת כג :דייה גזרה ובדף ע :כתום׳ ז״ה נודע וכו׳ וביבמות קה. איתא על נכון[ ,ד( ]גי׳ עי׳י רנא[ ,ה( נמו״ק כת .ן, ו( ןבע׳׳י וביבמות קה. ליתא מלת רנן[ (1 ,ויבמות מט :קה ,[.ח( [יבמות מט: קה .וע״ש[] (p ,בילקוט ע״י ]גי׳ י( ליתאן, חורין וכן בהרא״ש יברג אלפס ועי׳ סנהדרין לב: ועירובין » , [ :נ( ר״מ מ״ז ,ל( ]לקמן כא,[: מ( ]ותרתין[ ,ג( ןועי׳ע תוס׳ יבמות קה .ל״ה רבא ותוס׳ בכורות כז. ל״ה רבה[, ׳ תורה אור השלם .1 כבסי עד מתי ירושלם מרעה למען לבך תושעי תלין בקרבך מחשבות אונך: ירמיהו ד יד .2כי אם תכבסי בנתר ותרבי ל ך ברית נכתם עונך לפני נאם אדני יי: ירמיהו ב כב .3ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עוץ בית עלי בזבח ובמנחה עד שמואל א ג יד עולם: .4ואיש ל א אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך וכל מרבית ביתך ןמותו אנשים :שמואל א ב לג .5כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בךית נכתם עונך לפני נאם אדני ירמיהו ב כב אלהים: .6בי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו בין אלהינו בכל קראנו דברים ד ז אליו: דרשו יי בהמצאו ד. קראהו בהיותו קרוב: ישעיהו נה ו .8 ויהי כעשרת הימים ויגיף י; את נבל וימת: שמואל א כה לח .9היער יחד לבם המבין אל כל מעשיהם: תהלים לג טו מוםף רש״י לגרדום .בגין אחד הוא ללון נפשית :ע ״ ז נח.!. בהמצאו .משמע שאין מצוי בכל עת ;יבמות קה.(. מרון. בית כמעלות זקופין מאל ומעלה קצרה ומהלכי! בה נזה אחר זה ולא שנים יחל ! ע ר ו ב י ו כב:.ו. ארבעה ראשי שנים ראש חשנח פרק ראשון יח. לגרדום .בית וועד שדנים בו נפשות להריגה :ודינם שוה .שניהם כאץ קודם גזר דין .בפרק בחרא מלה )לף ע :ושם( משני נמי נתפשו על דבר אחד :זה ירד .מן המטה :זה ניצול .מן הוועד: הכי והוה מצי לשנויי כדאמר להו קב״ה למלאכי השרת הפלה שלימה .נתכוון :אכיי ורבא מדביח עלי אתו כך שמעתי. 3פ׳ מי שמתו )כרכות דף כ >:ולא אשא פנים לישראל אני אמרחי ובשחיטת חולין פרק הזרוע )לף קלג (.אשכחן דרבא לאו כהן הוא ואכלת ושבעת וברכת והס לקלקו על כזית על כביצה ומיהו גס זה ושמא אמו מבית עלי היתה .ויש אמת שאף לישראל אינו נושא פנים גורסין רבה ואביי ומפרשי לה ברבה אלא קולס גזר לין :ר ב ה ואביי כאן קודם גזר דין כאן לאהר גזר דין הבא בר נחמני :ויחיד אימת .מצוי לו מרבית עלי קאתו .רבא חבירו של נמי ביהיד וגזר דין דיחיד תנאי היא דכתיב בהמצאו :כנגד עשרה לגימות. אביי לא הוה כהן כלמוכח בפי דתניא היה רבי מאיר אומר שנים שעלו עשרה עבדים שלח לו דוד כדמפרש הזרוע )חולין לף קלג (.והכא רבה למטה והוליין שוה וכן שנים שעלו לגרדום בקרא )ש״א כה( ונתן להם סעודה חבירו של רב חסלא וכן משמע נמי לירון ודינן שוה זה ירד וזה לא ירד זה ניצל אחת לפיכך נתלו לו עשרה ימים: בפרק בתרא למו״ק )לף כח .ושס> ר ב נחמן אמר אלו עשרה ימים פוי. לאמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא וזה לא ניצל מפני מה זה ירד וזה לא ירד שהמתין לו הקב״ה שישוב ולא שב: תליא מילתא אלא במזלא תליא זה ניצל וזה לא ניצל זה התפלל ונענה וזה ברייה כל באי עולם כוי כבני אמרנא. מילתא להא רבה ורב חסלא תרדיהו התפלל ולא נענה מפני מה זה נענה וזה לא ככבשים שמונין אותן לעשרן ויוצאין צליקיס גמורים הוו מר מצלי ואתי נענה זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולין מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא רבה לא התפלל תפלה שלימה לא נענה ר׳ אלעזר לצאת כאחד :כמעלוח בית מרון. חיה ארבעין שנין ורב חסלא חיה אמר כאן קודם גזר דין כאן לאהר גזר דין הדרך קצר ואין שנים יכולין לילך תשעין ״>שנין וא״ת מנא ליה למשום יפה צעקה לאדם בין רבי יצהק אמר זה בצד זה שהעמק עמוק משני צידי מזלא הוה ללמא משום לרבה אתא הדרך :ה״ג ורב יהודה אמר שמואל מלבית עלי וי״ל לאפ״ה אי לאו מזלא קודם גזר דין בין לאהר גזר דין וגזר דין כחיילוח של בית דוד והדר גרסינן הוה מגין עליו זכות תורה וא״ת דצבור מי מיקרע והא כתוב אחד אומר אמר ר ב ה בר בר חגה כוי :פחיילוח להכא משמע לרבה לא היה לו זכות כבםי מרעה לבך וכתיב כ י אם תכבסי של בית דוד .וכבני מרון כבני חיילות של גמילות חסליס והא אמרינן בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני של מלך .מרון לשון מרות ואדנות .וכך 3פ׳ חלק )סנהדרין לף צח (:אמר ליה מאי לאו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר היו מונין אותס יוצאים זה אחר זה אביי לרבה מר הא תורה הא גמילות דין לא אידי ואידי לאחר גזר דין ולא קשיא בצאתם למלחמה :וכולן נסקרין חסליס וי׳יל למ׳׳מ אביי עסק טפי כאן בגזר דין שיש עמו שבועח כאן בגזר וכוי .ואעי׳פ שעוברין זה אחר זה: מיניה׳( :על ניםן מפני הפסח. אן« אגן נמי תנינא .דכולן נסקרים אבל על סיון מפני עצרת לא צריך דין שאין עמו שבועח כדרב שמואל בר אמי בסקירה אחת מדנסיב תנא דידן לבעומר הלבר תלוי כלאמרי׳ לעיל דאמר רב שמואל בר אמי ואמרי לח אמר תלמודא למלתיה מהאי קרא היוצר )לף ו (:לתני רב שמעיה עצרת רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן מנין יחד לבס :ולבייהו מייחד כי הדדי. פעמים חמשה סעמים ששה סעמיס לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע שנאמר כלבו של זה כך לבו של זה :הכי ועל אלול מפני ר״ה. שבעה: ]ו[לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר היוצר רואה יחד לבם. קאמר מודיעים מתי מתחיל אלול ועושין עון בית עלי בזבח ובמנחה אמר »רבא ואקרא דלעיל מיניה קא מהדר השגיח ר״ה ביום שלשים לאלול בגולה וגס בזבח ובמנחת אינו מתכפר אבל מתכפר אל כל יושבי הארץ היוצר אותם למחרתו כדמשמע בפ״ק דביצה <לף ה(. השגיח יחד את לבס :מתני׳ על ובפי בכל מערכין )עירוכץ לף לט .ושם( אביי אמר בזבח ומנחה אינו בתורח ששה חדשים שלוחים יוצאים .שקדשו שהיו עושין שני ימים טובים של ר״ה מתכפר אבל מתכפר בתורח ובגמילות חסדים ב״ד החדש ע״פ עדים כשראו את מספק דלמא עברוה לאלול מ״מ י׳רבח ואביי מרבית עלי קאתו רבח דעםק החדש ומודיעים השלוחין לגולה יום אם לא ידעו מתי מתחיל אלול לא בתורה חיח ארבעין שנין אביי דעםק בתורה שקדשוהו אם ביום שלשים וחדש ידעו יום שלשים: ובגמילות חםדים חיה שיתין שנין תנו רבנן שעבר חסר או ביום ל״א וחדש הואיל משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה שעבר מלא :מפני הפסח .והולכין מתין בני י״ח שנח באו ותודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר לחם שמא השלוחין עד הפסח חוץ מן השבתות: ועל אב מפני התעניח .והולכין ממשפחת עלי אתם דכתיב ביה ו כ ל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו כל שמונת הימים חוץ מן השבת: ועסקו בתורה וחיו חלכו ועסקו בתורח וחיו והיו קורין אותה משפחת מתי על אלול מפני ר״ה .מודיעים ״רבן יוחנן על שמו אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מניין לגזר התחיל אלול ועושין ר״ה ביום שלשים דין של צבור שאינו נחתם אינו נחתם והכתיב נכתם עונך לפני אלא לאלול בגולה דרוב שנים אין אלול אע״ג שנחתם נקרע שנאמר כה׳ אלחינו בכל קראנו אליו וחכתיב מעובר ואע״פ שספק הוא בידם שמא ד ר ש ו ה׳ בהמצאו יי התם ביחיד הכא בצבור ביחיד אימת אמר רבח יעברוהו ב״ד אי אפשר להן לדעת א ל ו עשרה ימים שבין ר״ה ליוה״כ ויהי כעשרת הימים בר אבוה ועל כרחן הולכין אחר רוב שנים ואם לא ידעו מתי התחיל אלול לא ויגף ה׳ את נבל ]י׳ ימים[ מאי עבידתייהו אמר רב יהודה אמר רב כנגד ידעו יום שלשים שלו :ועל תשרי ) א מ ר ( רב נחמן אמר רבה בר עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד לאחר המועדות. חקנח מפני אבוח אלו י׳ ימים שבין ר״ח ליוח״כ :בר״ח כל באי חעולם עוברין לפניו שקדשוהו ב״ד לתשרי השלוחין יוצאין כבני מרון :מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אמרנא ריש לקיש אמר ליום המחרת והולכין עד מקוס כמעלות בית י מרון ) א מ ר ( רב יהודה אמר שמואל כהיילות של בית דוד שיכולין להגיע עד החג ומודיעים אמר רבב״ח א״ר יוחנן וכולן נםקרין בסקירה אהת אמר ר״נ בר יצהק אף אנן אס עיברו ב״ד את אלול ואס לאו נמי הנינא היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם מאי קאמר אילימא ח״ק כדי שלא יהא לבס נוקפן ביוה״כ וסוכות :פ ס ח קטן .פסח שני לטמא דברנחו לכולי עלמא ומייחד לבייהו כהדדי והא קא הזינן דלאו הכי ושהיה בדרך רחוקה בראשון :גמ׳ חוא אלא לאו חכי קאמר חיוצר רואח יחד לבם ומבין אל כל מעשיחם: דאמר ע ל ששח חדשים חשלוחין יוצאין על ניסן מפני חפםח על א( 2 1 0 3 ה( 4 5 6 ח( 7 8 א ט( , כ( 9 מתני׳ ל>ב אב מפני התענית על אלול מפני ר״ה על תשרי מפני תקנת המועדות על כםליו מפני חנוכח ועל אדר מפני חפורים וכשחיח בחמ״ק קיים יוצאין אף על אייר מפני פםח קטן :גמ׳ וליפקו נמי אתמוז וטבת דאמר עין משפט נר מצוה צ ט א מיי׳ ס״ב מהל׳ תשובה הלכה ו סמג עשי! טז: ק ב מיי׳ פ״ג מהל׳ קידוש המלש הל׳ ט: רבעו חננאל ואסיקגה גזר דין דיחיד נמי שאינו נקרע אע״פ שעשה תשובה ,תגאי היא .כלומר, יש מי שאומר והוא ר׳ מאיר ,שהתשובה מבטלת אפילו גזר דין דיחיד ,ור׳ אלעזר חולק עליו .פיר׳ גרדוןםןא( מושב השופט לשפוט .ר׳ כןשןיושב יצחק אמר לעולם יפה צעקה לאדם בין לפני גור דין בין לאחר גזר דין. ואקשיגן וגזר דין דצבור מי מיקרע ,והכתיב כבסי מרעה לבך ירושלים למען תושעי ,וכתוב אחר אומר כי אם תכבסי בנתר וגוי, מאי לאו האי דכתיב נכתם עונך לפני ןלאחר גזר דין .ופרקינן כאן בגזר דין שאין עמו שבועה כאן[ בגזר דין שיש עמו שבועה דאמ׳ מניין לגזר דין שיש עמו שבועה, שאינו נקרע ,שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אס יתכפר עץ בית עלי בזבח ובמנתה וגוי .אמר רבה בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מחכפר בדיברי חורח. אביי אמר מתכפר נמי בגמילוח חסדים .רבח בר נחמני ואביי חרווייהו מדכית עלי קאתו ,וכתיב בבית עלי וכל מרבית ביתך ימותו אנשים ,כלום אינם מאריכין שנים יותר דעםק רבה מעשרים, בתורה חייה מ׳ שנים ,אביי דעסק בתורח ובגמילות חסדים תיית שיתין שנין. ומשפחת אחרת היתה מבית עלי שהיו מחים בן י״ת שנה ,והלכו ועסקו בתורה ותיו כולי .אמרו משמיה דרב מגיין לגור דין של צבור שאע״פ שגחתם מתקרע שנאמר אשר לו אלהים קרובים אליו וגוי. איני ,והכתיב קראוהו בהיותו קרוב .ופריק הא דכתיב אשר לו אלקים קרובים אליו בציבור ,והא דכתיב קראוהו בהיותו קרוב כיחיד .ואימתי הוא קרוב ליחיד ,בעשרה ימים שבין ראש השנח ליום הכיפורים .ויהי כעשרת הימים ויגוף ה׳ את נבל. אמר רב כנגד ״ לגימות שנתן נבל לעבדי דוד. ובראש שנה כל באי עולם עוברין לפגיו כבני מרון, שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. הכא תרגימו כבני אימרנא )כבני אימרונא( פ״ כבני כבשים העוברים על ידי מונה .אמר ר׳ יוחנן וכולן נסקרין בסקירח אחת .פירי מביט ,כל באי עולם מביט להם בהבטה אחת ומבין כל מעשיהן .אמר רב נחמן בר יצתק תנינא להא דרי יוחנן דתנן בל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר חיוצר יחד לבם, ופירוש חיוצר רואח יחד לכם של כל באי עולם, מפני חצומות שיש בחן. ומבין אל כל מעשיהם ,ודן אותם כל אחד לפי מעשיו .מתני" .על ששח חדשים שלוחץ יוצאין על ניס; מפני חפסח כולי .ואקשינן וליפקו שלוחץ נמי בתמוז ובטבת, א 1עיי נעריך ערן גרלוס שכתב ס״א גדלי! פי׳ מעלות שעושי! לדייני! שיושבין עליהן כוי .ובלעז מעצה גראלי! עכ״ל ונראה ללזה כוי! רבינו ג״כ. ־ח: עין משפט נר מצוה א ]טור א׳׳ת סי׳ תקג[: ק א ב ג ד מיי׳ פ׳׳ה מהלי תענית הל׳ ב נ ]ל[ סמג עשי! לרבנן ג טור א׳׳ת סימן תקמט ]וסי׳ תקפ[: רבינו חננאל ופריק רב פפא הכי קאמר ,בזמן שיש שלום, כלומר כל זמן שבית המקדש קיים,יהית לששון ולשמחה .יש שמד צום, אץ שמד ואין שלום, כגון עתה בזמן הזה, רצו מתענין רצו אין מתענין .וכיון שאם רצו שלא להתענות בהן אץ חובה עליהן ,לפיכך אין שלוחץ יוצאין בהן .אי הכי ומפנימה יוצאין באב. ופרקינן משום שהוכפלו בו צרוח ,מפני שחרב בו הכיח בראשונה ובשנייה, ונלכדה בית תיר ,ונחרשה העיר ,קבלו עליהן ט׳ באב צום לעולם בגלות, ואע׳׳פ שאין שם שמד בזמן הזה לפיכך יוצאין באב .תניא אמר ר׳ שמעון בן יוחי ד׳ דברים היה ר־ עקיבא דורש ואילו חן .א׳ ותרא שרה את בן הגר המצרית וגר .כ׳ הצאן ובקר ישתט להם וגוי .ג׳ בן אדם יושבי החרבות על אדמת ישראל וגוי .ד׳ כה אמר ה׳ צום הרביעי וגוי. ואלו ד׳ דברים מפורשין בסיפרי דבי רב ובתוספתא )וןבמםכת סוטה .ואמר ר׳ שמעון בן יוחי זה אחד מן ד׳ דברים שהיח ר׳ עקיבא דורש ואף אני דורש כמותו ,ולא חילפתי על דבריו אלא בצום העשירי בלבד ,שהוא אומר עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ידוש׳, ואני אומר צום העשירי זה ה׳ בטבת ,שבאתה שמועה לגולה כי נתרבה העיר וגשרף תבית .ונראין דבריי מדבריו ,שהוא אומר בתמוז הובקעה העיר ,ובאב נלכדה העיר, ובתשרי נהרג גדליה בן אחיקם ,ובטבת סמך מלך בכל .נמצאו הדברים הללו שלא על הסדר, כי אחרי שנלכדה העיר מזכיר הכית, ונשרף על החיילות סמיכת ירושלים .ואע״פ שחוא על חםדר לסדר החדשים, שמחשב רביעי תמוז ,ואב תמישי ,ותשרי שביעי, וטבת עשירי ,חפורעניות אינם על הסדר ,שמאחר הסמיכה מן השריפה. ואני מונה לסדר חדשים ]וןלסדר פורעניות על הסדר ,בחדש הרביעי הובקעח חעיר ,ובחמישי נלכדה ,ובשביעי גהרג גדליח בן אחיקם ובעשיר באת שמועת חפורעגיות הללו בגולה בבל ,ועשו יום שמועה כיום שריפה. איתמר רב ודי חנינא אמרו בטלח מגלת תענית. פיר׳ כל הכחוב במגילח חעגיח ,די לא לאיחענאה בחון ,וכי הם כמו ימים טובים שאסור להתעגות בהן ,בטלה ,וכל הרוצה , ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ם דאמר ר ב חמא בר ביזנא פוי .לכולהו ימי תענית נינהו כזמן הזה שאין הואיל והוכפלו בו הצרות .ביום שבעה עשר בתמוז נמי אירע כהמ״ק קייס ומתניתין כזמן הזה קא מיירי מלקתני וכשהמקלש קייס כר: חמשה דברים כדתנן בפרק בתרא דתענית <דף כו(. שיש שלום .שאין יל העוכלי כוככים תקיפה על ישראל :יהיו לששון ולשמחה. אבל חורבן בית המקדש תקיפא טובא ועוד לא דמי לטי באב דצרה אחת הוכפלה בו :זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר .ליאסר כהספל וכתענית :יש גזרח המלכות ט> לום .חובה להתענות כהן :רצו אין מתענין .וכיון לרשות ׳(היינו בראשונה אבל בשניה הובקעה הוא לא מטרחינן שלוחים עלייהו: בי״ז ומשום הכי עבדינן בי״ז תענית האמר רב חנא בר ביזנא אמר ר״ש חםירא א ר ב ע ה דברים הללו כוי .וזו אחת והך ברייתא מתנינן בירושלמי וגרסי׳ מאי הכתיב כ ה אמר ה׳ צבאות צום מהן והגי שנויין כתוספתא לסוטה׳( בה י״ז בתמוז ואע״ג דכתיב בקרא הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום וכסיסריי( כן אלם יושכי החרכות בתשעה לחדש קלקול חשבונות היו העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמהה וגו׳ל( הצאן והבקר ישחט וגוי״( ותרא שם ופליג אש״ס דידן ורוצה לומר 1 קרי להו צום וקרי להו ששון ושמהה דמתוך טרדתם טעו בחשבונם ולא בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה רצה הפסוק לשנות מכמו שהיו זה תשעה באב שבו סבורים: אין שלום צום אמר ירב פפא הכי קאמר נשרף .בפרק בתרא דתענית )לף בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמהה יש כט (.רמי קראי אהדדי דבסוף מלכים גזרת המלכות״ צום אין גזרת המלכות ואין כתיב דנשרף בשבעה ובספר ירמיה שלום רצו מתענין רצו אין מתענין אי הכי כתיב בעשור לחדש וישרוף וגו׳ ט״ב נמי אמר רב פפא שאני ט׳ באב הואיל ומשני דבז׳ לחדש נכנסו אויבים ב ט ׳ באב והוכפלו בו צרות דאמר מר להיכל ואכלו ושתו בו ]שביעי[ שמיני הרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ותשיעי עד שפנה היום לעתותי ערב הציתו בו האש ונשרף עד שקיעת א מ ר ר״ש ארבעה ונחרשה העיר תניא דברים היח ר״ע דורש ו א נ י אין דורש כמותו החמה בעשור: צום הרביעי זה ט׳ בתמוז שבו הובקעה וירד רבי אליעזר ורחץ .ממתני׳ דעל כסליו מפני חנוכה לא העיר שנאמר ״ )ברביעי( בתשעה להדש הוה ליה לאקשויי דלעולס לא חשיב יו״ט ויחזק חרעב בעיר ולא חיח לחם לעם ואפילו הכי מדליקין נרות זכר לנס: הארץ ותבקע חעיר ואמאי קרי ליח רביעי ותיפוק רביעי להרשים צום ההמישי זה תשעה באב שבו נשרף בית אלהינו ואמאי קרי ליח חמישי חמישי לחדשים צום השביעי זה ג׳ בתשרי שבו נהרג גדליה בן אהיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו ואמאי קרי ליה שביעי שביעי להרשים צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי דבר ה׳ אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם ואמאי קרי ליה עשירי עשירי לחדשים והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון ולמה נכתב כאן כדי להסדיר חדשים כתקנן ואני איני אומר כן אלא צום חעשירי זח חמשח בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר שנאמר ויחי בשתי עשרח שנח בעשירי בהמשה להדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הוכתה העיר ועשו יום שמועה כיום שריפה ונראין דברי מדבריו שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון והוא אומר על ראשון אהרון ועל אהרון ראשון י אלא שהוא מונה לסדר חדשים ואני מונח לסדר פורעניות איתמר ״רב ורבי הנינא אמרי בטלה מגילת תענית רבי יוחנן וריב״ל אמרי לא בטלת מגילת תענית רב ורבי חנינא אמרי בטלה מגילת תענית הכי קאמר בזמן שיש שלום יחיו לששון ולשמחח א( א נ י ( ב ה( 8 ג 2 3 4 אין שלום צום והנך נמי כי חני רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי לא בטלה מגילת תענית הני הוא דתלינחו רחמנא בבנין בחמ״ק אבל הנך כדקיימי קיימי מתיב רב כהנא מעשה וגזרו תענית בהנוכה בלוד וירד ר״א ורהץ ורבי יהושע וםיפר ואמרו להם צאו והתענו על מה שהתעניתם א״ר יוסף שאני הנוכה דאיכא מצוה א״ל אביי ותיבטיל איהי ותיבטל מצותה אלא אמר רב יוסף שאני הנוכה דמיפרסם ניסא מותיב רב אהא בר הונא בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא שגזרה מלכות יון גזרה״ י שלא להזכיר שם שמים על פיהם וכשגברה מלכות השמונאי ונצהום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות וכך היו כותבים בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון וכששמעו הכמים בדבר אמרו למהר זה פורע את הובו ונמצא שטר מוטל באשפה וביטלום ואותו היום עשאוהו יו״ט ואי םלקא דעתך בטלה מגילת תענית קמייתא בטול אהרנייתא מוסיפין הכא במאי עסקינן בזמן שבית המקדש קיים להתענות בהן מתענה .וראיה אלו שלוש תעניות י״ז בתמוז וגי בתשרי וי׳ בטבת ,בזמן שיש שלום הם כימים טובים ואסור להתענות בהן ,כדכתיב יהיה לביח יהודה לששון ולשמחה וגוי ,אץ שלום צום .ושאר הימים הכתובים במגילת תענית ,בזמן הבית היו ימים טובים ואסורים כתענית ,עכשיו כטלה .ור׳ יוחנן ודי יהושע בן לוי אמרו לא בטלה ,הני שרה את בן הגר המצרית וגו׳ ]כראשית כאז: ס מ ך מלך בבל .התחיל לצור עליה: שמועה לגולה .לגלות יכניה שגלו לבבל אחת עשרה שנה לפני החורבן: שאני אומר על ראשון .שבסלר מקרא :ראשון .לפורענות .בתחלה הובקעה העיר ואח״כ נשרף הבית בתשעה באב ובתשרי שלאחריו נהרג באתה שלאחריו ובטבת גלליה השמועה :והוא אומר על ראשון. שבפסוק אחרון לפורענות :ועל אחרון .שבמקרא ראשון לפורענות שהרי תחילה סמך ואח״כ הובקעה נמצא י״ז בתמוז שהוא ראשון במקרא אחרון לסמיכת בבל שהוא מאוחר במקרא :אלא שהוא מונה ל ס ד ר חדשים .ואמר שלא הקפיד המקרא אלא על סדר החדשים לכך מנה תמוז קודם לטבת ואני מונה אף מגילת בעלה פורענות: לסדר חעגית .ימים טובים שקבעו חכמים ע״י נסים שאירעו בהם ואסרוס בתענית ויש מהן אף בהספד וכתבום במגילה אחת אלין יומיא דלא להתענאה בהו כו׳ עכשיו שחרב הבית בטלו ומותרין בהספד ובתענית: אין שלום צום .ואע׳׳ג דבזמן הבית קרינהו מועדים טובים :והנך נמי. דמגילת תענית כי הני משוינן להו כי היכי דהני בטלי הני נמי בטלי: דחלינהו ב מ י ן .דע״י החורבן הוקבעו לצום ועל ידי הבנין הוקבעו ליום טוב שכשנבנה בית שני שלחו בני הגולה האבכה בחדש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים מיום החורבן כמו שנאמר שס א( ]פי• ע׳׳ז תמצא גג״י א״ת ריש תי׳ תקגן ,ג( ]גי׳ הטור א״ס שי׳ תקז רנא[, ג( ]במקום גזרת מלכות בס׳׳א :שמל ,וק להל][, ד( תענית ט ,:ה( ןתוספ׳ לסוטה סס׳׳ון ,ו( ]צ״ל נחולש הרניעין (1 ,הרא״ש גרס רב הונא ורב חיננא, ח( נבס׳׳א :יון הרשעה שמלו ,ט( נס׳׳א :יש שמר, י( ]ספ״י,1נ(|ואתחנןיל[, ל( ]יחזקאל לג!,מ( ןבמרבר יא ,1נ( ןורנא מתרץ שס בתענית כת,[: תורה אור השלם .1כ ה אמר ין צבאות וצום הרביעי צום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהוהה לששון ולשמחה ולמיעדים טובים והאמת והשלום אהבו: זכריה ח יט הרביעי בחדש .2 בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא הןה לחם לעם הארץ: ירמיהו נב ו .3ויהי דבר ין אלי בשנה בחיו־ש התשיעית העשירי בעשור לחדש יחזקאל כד א לאמיר: .4ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמיר הכתה העיר: יחזקאל לג כא גליון הש״ם נמ׳ ואנ־ אץ דורש כמותו .עיין בספר ברט יוסף יו״ד סי׳ רמנ סעיף מוסף רש״י ביתר .עיר גלולה והיו ישראל לרין בה ,נמסכת גיטין סרק הגיזקין <נז(. אשקא לריססק חרב ביתר תענית כו ׳. )זכריה ז( שהשיבס הקב״ה כי צמחס וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה וגו׳ ומכאן ואילך יהיו לששון ולשמחה ולמועדים טובים :וירד ר׳ אליעזר כוי .ורבי אליעזר ורבי יהושע אחר חורבן הבית הוו דבימי רבן יוחנן בן זכאי רבם חרב הבית :התענו. דמפרסם תשובה: כלומר עשו ניסא .כבר הוא גלוי לכל ישראל ע״י שנהגו בו המצות והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו :בחלחא בתשרי פוי .כך כתוב במגילה לשון ארמי בטילת אדכרתא ביטלו אזכרת שם שמים מן השטרות ובקושי יכלו לבטל שכבר נהגו העם וכששמעו חכמי׳ ובטלום הוכשר הדבר בעיניהם ונחשב להם לנס ועשאוהו י״ט: ותיפוה רבינו חננאל)המשך( שלש צומות חוא דחלינהו רתמנא כבנין הבית ,אבל הני כדקיימי באיסור ,הכי קיימי עד עכשיו .ומתיב רב כהנא על מאן דאמר בטלה מגילת תענית ,מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד, ואמר להן ר׳ יהושע צאו והתענו על מה שעיניתם. א( כלומר ,עברתם .ופרקינן שני חנוכה דאיכא מצות חדלקת נר ,ונדחה ,אלא משום דמפרסם ניסא דחנוכה .ואותבון תוב מיהא ,בתלתא בחשרי בטילת אדכרכתא מן שטריא כולי .פירי ,היו כותבין בשטרות בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול שהוא כהן ליי׳ עליון ואמרו חכמים למחר פורע זה אח חובו ונמצא שטר קרוע מושלך באשפה ושם ותיפומ עליון כתוב בו ,וגזרו שלא להזכיר שם שמים בשטר כלל ובטלוהו ,ואותו היום שגורו כך ג׳ בתשרי היה ועשאהו וקבעוהו כמו יום טוב שאסור בתענית .ואי סייד בטלה מגילת תענית וכל הרוצה להתענות מתענה ,חדאשונות בטלו אתרונות מחדשין .ופרקינן זה שקבעוהו לשלשה בתשרי יום טוב בזמן שהיה הבית קיים ,וכי אמרינן אגן דבטלה מגילת תענית אחר חרבן הבית. א( נראה לצ״ל עברתם על לגרי חכמיס. ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ם א( ]עי׳ יעב״ן והגי חשק שלמה[ ,ב( תעניח יז,: ג( ]יגמות פה ,[:י ( 1שם[, ה( תעניח יח ,.ו( ןגס״א: מלכומ הרשעה שמל על ישראל[ ,ז( נצ׳׳ל לתניא[, ח( שנת סו :ע״ש ( » ,י״ג רשכ׳יא ,י( צ״ל לתניא, כ( רשי׳א ,ל( נצ״ל אשיו, י!( שפירשתי נפ״נ לכלים כצ״ל יכוינת התוס׳ למ״ש הרי׳ש נפ״נ לכלים, יט .יבינו חננאל ותיפוק ליה כוי .אי בית המקדש הוה קייס בלאו הכי הוי יום טוב ותיפוק ליה דהוה ליה יום שנהרג גדליה בן אדדקס .שהוא דהיינו צום גדליה וקריא רחמנא מועדים טובים בזמן הבית :לא לששון ויום טוב בזמן שבית המקדש קיים ולמאן דאמר נצרפה .הא דהדר קבעוה במגילת תענית על דבר זה אלא לאסור ׳(]לא[ בטלה מגילת תענית היינו לאחר חורבן: אתמול גם הוא בתענית כדאמרינן לקמיה הימים האלה הכתובים אם ודין בין לפניהם בין לאהריהם .היינו להתענות אבל בהספד במגילה הס ולפניהם ולאחריהם מותר כלמוכח בפרק סדר תעניות אסורין :ראש חדש .מועד דאורייתא: כיצד )תענית דף יז (:לתניא מריש ותיפוק ליה רהוה ליה יום שנהרג בו ודאורייתא לא בעי חיזוק .לאסור ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקס גדליה בן אחיקם אמר רב לא נצרכה לפניו ולאחריו אבל ימי מגילת תמידא דלא למספד בהון ופריך נימא אלא לאסור את שלפניו שלפניו נמי תיפוק תענית דרבנן וצריכין חיזוק כי היכי מתרי בניסן ור״ח גופיה אסור ומשני ליה דהוה ליה יום שלאחר ר״ח יר״ה דאורייתא דלא ליתי להתענות בי״ט עצמו: לאסור יום שלפניו דמשום ר״ח ודאורייתא לא בעי חיזוק דתניא > הימים יום שלפני כוי .וההוא לאו דאורייתא דאורייתא לא מתסר דלא בעי חיזוק א נ הגהות מהר״ב רנשבורנ תום׳ דיה הא רני ]א[ יהולה וכו׳ למ״מ רבי וכוי. נ״ב עיין תענית דף כא ע״א רש״י ל״ה לני ר״ח ור׳ אושעיא וכו׳ ולו״ק: מוסף רש״י דלא יעידון .שלא יהו צריכין לינטל ממלמול יעסקו בתורה !תענית תורה שנגזר עליהן שלא י ח ן .והפגינו .צעקו ,כך מתרגמינן בתהליס כל לשון שיעה וצעקה לשון סגיגה ישם! .אי שמים .אהה ה׳, להקנ׳׳ה היו צועקים על איתס שגזרו עליהס גזירות קשות והיו אומרים להם לפני הקב״ה וכי לא אחיכס וכי׳ :שם; .מטמא .ולא אמרינן נטיל ליה מתורת כלי כשאר כלי מרס הנשבר, רקסבר הלך אחר המעמיל ותורת כלי מתכות עליי הוא ובעי חיזוק :בעשרין ותמגיא ביה .באדר קאי במגילת תענית: דלא יעידון מן אורייחא .שלא יצטרכו לנתק עצמן מן התורה :הפגיגו. צעקו בשוקיה וברחובות כדי שישמעו השרים וירחמו עליכם :אי שמים. כלומר למען הקב״ה :ורבי מאיר ב ה ר חורבן הוה .כמה דורות דהא בימי רבן יוחנן בן זכאי חרב הבית ור׳ אליעזר תלמידו היה ור׳ עקיבא תלמידו של ר׳ אליעזר כדאמרינן בשלהי ארבע מיתות )סנהדרין לף סח(. ור׳ מאיר תלמידו של ר״ע כדאמרי׳ בפרק קמא דעירובין )לף יג (.כל מקום שאתה מוצא משוס ר׳ ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר׳ עקיבא אינו אלא ר׳ מאיר :׳(דחנן כוי. ר׳ יהודה בן שמוע תלמידו של ר׳ מאיר הוה :כלי זכוכית שנקבו. שנטמאו ונקבן לטהרן מטומאתן: אבר .עופרת לסתום את הנקב: יהודה בן שמוע מעמא .לומר שחזרו לטומאתן ישנה ואע״פ שלא נגעו שוב בטומאה ואע״פ שאין כלי זכוכית חוזרין לטומאתן ישנה כדאמר בפ״ק דשבת )לף נוי (.שלא גזרו חזרת טומאה ישנה אלא בכלי מתכות הני נמי הואיל והאבר מעמידו ככלי מתכות דמו דהכל הולך אחר המעמיד: וחכמים והטיף לתוכן אבר אמר האלה בין הכתובין לפניחם במגילת בין תענית לאחריהם אםורין וימים שבתות טובים הם אסורים לפניחן ולאחריהן מותרין מה הפרש ״ואין בין זה הללו לזה תורה דברי דברי דברי תורה צריכין היזוק הללו סופרים י ודברי סופרים צריכין חיזוק ותיפוק , ליח דחוח ליח יום בן גדליה אהיקם שלפני יום אחיקם דברי א״ר קבלה אשי הוא שנחרג בו גדליה ודברי בן קבלה כדברי תורה דמו מתיב רב טובי בר מתנה ה >בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא המלכות ״גזרה את ימולו יעידון שלא בניחם מאורייתא יעםהו שגזרה בתורה ושיחללו ושלא מה שבתות עשה יהודח בן שמוע וחביריו הלכו ונטלו עצה רומי ממטרוניתא מצויין אצלה בלילה הלכו אתת אמרה שכל להם והפגינו גדולי בואו בלילה והפגינו אי אמרו שמים לא אחיכם אנהנו ולא בני אב אחד אנחנו ולא בני אם אחת אנחנו מח נשתנינו מכל אומת ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות וביטלום ואותו היום עשאוחו יום טוב ואי ס״ד בטלה מגילת תענית קמייתא בטול אחרנייתא בזמן שמוע הכי ״רשב״ג שבית מוםיפין תלמידו הוה יהודה וכי המקדש של ״ דתנן בן תימא קיים רבי ח( מאיר כלי שמוע והא הכא יהודח ור״מ זכוכית מטמא נמי בן בתר שניקבו משום ר״מ ותו פריך ותיסוק ליה דהוה יום דבתר עשרים ותמניא באדר ומשני לה רב (אסי כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר וזה הואיל ומוטל בין שני י״ט עשאוהו כי״ט עצמו משמע דאי לאו הכי לא הוה נאסר בהספד אע״ג דהוא יום שלפני ריש ירחא דניסן דאיתוקס תמידא דלא למספד ולאו דווקא נקט רב אשי כל שלאחריו דהוא הדין כל שלפניו בהספד מותר אלא משוס דקאי אשל אחדו נקטיה ויש לדקדק מתוך כך דהא דקתני שבתות וימים טובים הם אסורים לפניהם ולאחריהם מותרין בתענית איירי ואתאי הך ברייתא כר׳ יוסי דאמר בסוף בכל מערכין )עימכין לף מא .ושם( דע״ש מתענה ומשלים א״נ כרבנן ובלא השלמה וא״ת אי בלא השלמה אפי׳ בי״ט עצמו שרי כדמוכח התם דאמר ר׳ אלעזר בר צדוק אני הייתי מבני סנאב בן בנימין וחל ט״ב להיות בשבת ודחינוהו עד לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי״ט שלנו היה וי״ל דשאני ט׳ באב דחמיר תדע דהא טוב שאני יום קאמר התם דדבריהם הואיל ומתענין בו שעות משלימין בו ערבית והכא אסרינן בין לפניהם בין לאחריהם אלא התם בט׳ באב דחמיר והא דמייתי הפס ראיה מתשעה באב שחל להיות בע״ש דאמר ר׳ יוסי מתענה ומשלים ל וחכמים אבני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא דשרי לאשלומי אף על פי שחלקנו בין שאר תעניות לתשעה באב מכל מקום מייתי שפיר דלא חשיב תענית מה שנכנס לשבת כשהוא מעונה דהא שבת דוחה תשעה באב ואס היה חשוב תענית היה אסור אלא ודאי לא חשיב כמתענה בשבת ואם כן אף בתענית יחיד מותר נמי להשלים :הא ר׳ יהודה בן שמוע תלמידו של ר׳ מאיר .תימה בפ׳ סדר תעניות כיצד )תענימ לף יח (.פריך עשרים ותשעה נמי מאי איריא דהוה ליה יומא מקמי דאיתוקם תמידא תיפוק ליה דהוה ליה יומא דבתר עשרין ותמניא מאי קושיא ההיא דאיתוקס תמידא זה היה בזמן שבית המקדש קיים ועובדא דעשריס ותמניא היה בימי ר׳ יהודה בן שמוע תלמידו של ר׳ מאיר וי״ל א[ דמ״מ רבי שסדר המשנה לא הוה ליה למתני מריש ירחא דניסן כיון דבימיו היה שלא לצורך :יהודה בן שמוע מטמא ובו׳ והכמים מטהרין .תימה אמאי מטהרין לכל הפחות ליטמא משום כלי זכוכית שגזרו עליו טומאה כדאיתא בפ״ק דשבת )לף טו :ושס( ופי׳ בקונטרס דלענין טומאה ישנה פליגי יהודה בן שמוע מטמא לומר שחזרו לטומאתן ישנה אע״פ שלא נגעו בשוס טומאה ואע״פ שכלי זכוכית אין חוזרין לטומאתן ישנה כדאמרינן בפ״ק דשבת ישס נח (.שלא גזרו חזרת טומאה ישנה אלא בכלי מתכות הני נמי הואיל והאבר מעמידו ככלי מתכות דמו דהכל הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרין דעיקרו כלי זכוכית הן ולא אזלינן בתר מעמיד כן פי׳ הקונטרס וקשיא כיון דטומאה קדמה לאבר מה מועיל הטפת אבר לבסוף עוד פי׳ בקונט׳ לשון אחר ר׳ יהודה בן שמוע מטמא כדין כלי מתכות דאורייתא אס נגעה בהן טומאה דהכל הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרין מטומאת כלי מתכות דאורייתא אלא משוס טומאת כלי זכוכית דרבנן ולפירוש זה קשיא לשון מטהרין דמשמע מטהרין לגמרי ורבינו שמואל פירש דפליגי בהא אי הטפת אבר חשיב סתימה מעלייתא או לא ובפ״ק דשבת )שס> כחוב ור׳ מאיר היא דאמר הכל הולך אחר המעמיד גריס רבינו שמואל ר׳ מאיר היא ותו לא ולא גרסינן הכל הולך אחר המעמיד ולא יתכן כדמובח בסוף תוספתא דכליס דתניא כוס של אבן שנקב והטיף לתוכו אבר ר׳ יוסי משוס ר׳ יוחנן בן נורי אומר טמא משוס כלי זכוכית רבי שמעון בן גמליאל אומר יהודה בן שמוע היה מטמא משוס ר׳ מאיר משמע בהדיא כלשון אחרון שבקונטרס ורבנן היינו ר׳ יוחנן בן נורי ולא לגמרי מטהרין אי נמי רבנן דהכא אית להו בכלי אבן כר״מ דמטמא ככלי מתכות והא דלא מטמאין בכלי זכוכית משוס כלי מתכות כמו בכלי אבן משוס דכלי אבן לית ליה טומאה אוקמוה אטומאת כלי מתכות אבל כלי זכוכית שיש להם טומאה בעולם לא רצו לשנותן מטומאתן וריב״א פי׳ דחכמים מטהרין לגמרי משוס דכלי זכוכית ככלי חרס דמו כדאמרינן פ״ק דשבת )לף טו (:ותניא בתוספתא דכליס )בג׳׳ק( בפרק שני דכלי חרס שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם ולא יתכן נמי פירוש זה כדמוכח בסוף תוספתא דלאו לגמרי מטהרין כדפרישית ועוד א״כ מנא ליה דטעמא דר״מ משוס דהכל הולך אחר המעמיד דלמא משום דלית ליה ההיא סברא ואפי׳ נסתם בזפת היה מטמא דבהדיא פליגי עליה בתוספתא דכליס פרק מחט וטבעת ועוד רבנן לא אמרי הך סברא אלא בחתיכת חרס שפרשה מן החבית דש בה כשיעור ונקבה וסתמה בזפת ולא בכלי שלם שנקב וסתמו כמו שפירש ]בתוספתא[ דפרק ב׳ דכלים»( ועוד דהא לא קיימא מסקנא הכי בפ״ק דשבת )טז (.דמסקינן הואיל ונשברו יש להם תקנה ככלי מתכות דמו: מימות ואקשינן אם בזמן שהיה הבית קיים ג׳ בתשרי הוא יום שנהרג בו גדליה כן אתיקם ,והוא אחד מן הארבע צומות שכחובץ בחן יחיו לבית ישראל לששון ולשמחה ולמועדים טובים ,וחנח חוא עצמו יום טוב חיח באותה העת ,מה הוסיפו בו .ופריק רב לאסור היום שמוקדם לג׳ בתשרי והנה יום שנים בתשרי גם הוא אסור בתענית, שצום גדליה אינו אסור בתענית יום שלפניו ,שהוא מדברי קבלה והם מדברי הנביאים ,ודברי קבלה כדברי תורה דמו ,ואןיןנן צריכין חיזוק ,כדבעינן למימר לקמן ,שכל דבר שחוא אסור בחעניח )בין( ]בו[ מדאורייתא ,כגון שבתות וי״ט וכן ר״ח מותר להתענות לפניתן ולאחריחן ואינו אפור אלא אוחו היום בלבד .ומח )שקרעו( ]שקבעו[ חכמים יום טוב ,אסור להתענות לפניהם ולאחריהם ,לפיכך הוצרכו לקבוע ג׳ בחשרי יום טוב דרבנן לאסור היום שלפניו בחעניח, כדתניא הימים האילו הכתובים במגלת תענית אסורין בין לפניהם בין לאחריהם ,שבתות וימים טובים ,הן אםורין ,לפניהם ולאתריהם מותרין ,ומה הפרש כולי .ואםיקנא ודברי קבלה כדברי תורה דמו .תוב אותבינן מהא )בכ״ד(]בכ״ח[ באדר אתת בשורתא טבא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא כולי ,ואותו תיום עשאוהו יום טוב ,וכי תימא הכא נמי בזמן שבית המקדש הוה ,והא על ידי יהודה בן שמוע בטלה הגזרה ,ויהודה בן שמוע תלמיד דר׳ מאיר הוא, דתנן כלי זכוכית שניקבו והטיף לתוכו אבר ,פיר׳ סתם הנקבים באבר ואין המשקין שבתוכן שותתין מן הנקבים ההם ,שכבר נסתמו באבר שהטיף לתוכן ,יהודה בן שמוע משום ר׳ מאיר מטמא, דסבר כלים שלימין הן. עין משפט נר מצוה קב א מיי׳ סי״נ מהל׳ כליס הלכה •ג: קג כ ]מיי׳ ס״נ מהל׳ מגילה וחגוכה הלי יג ופ״ג ה״ג[ טוש״ע א״ח סי׳ חקע״נ סעיף א Iוסימן תרפו סעיף אן ורב אלפס כאן ובתענית פ״נ ובמגילה סוף פ״אן: קד ג מיי׳ פ״ד מהלכות קילוש המלש הל׳ א: קה ד מיי׳ שס פ״ח הלכה רבינו חננאל ץ**. u • ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ס וחכמים מנוהרין .דעיקרו כלי זכוכית הן ולא אזלי בתר המעמיד. מימות עזרא ואילך לא מצעו אלול מעובר .משמע לבימי ע׳׳א כלי זכוכית טהורין שניקבו והטילו לתוכן אבר יהודה בן שמוע עזרא היה מעובר וסמך קצת ללבר לכתיב )נחמיה ז> מטמאן טומאת כלי מתכות דאורייתא אס נגע בהן טומאה דהכל ויגע החלש השביעי וגר וכתיב )שם ח( ויביא עזרא הכהן את התורה הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרים מטומאת כלי מתכות דאורייתא וכתיב )שס> ביום אחל לחלש השביעי וכתיב )שסו ויקרא בו וכתיב אלא משוס טומאת כלי זכוכית דרבנן ביה )שס> היום קלש וכתיב)שסו ביום שאין כלי מתכות טמאין דאורייתא השני נאספו ראשי האבות לכל העם וחכמים מטהרין תנאי היא דתניא הימים אלא המנויין בפרשה )במדבר לאו הכהנים והלויס אל עזרא הסופר האלו חכתובין במגילת תענית בין בזמן הזהב והכסף והנחשת והברזל וגר: ולהשכיל אל לברי התורה משמע שבית המקדש קיים בין בזמן שאין בהמ״ק תנאי היא .אי בטלה מגילת תענית: שעשו שני ימיס טוביס של ר״ה וקרי קיים אסורין דברי ר״מ רבי יוסי אומר בזמן הא איצנוריך .אי משוס ירקא אי ליה שני למילתיה וכתיב נמי <שס ט( שבהמ״ק קיים אםורין מפני ששמחה היא משום מתיא כדלקמן )לף כ :(.והא ביום עשרים וארבעה לחלש נאספו א כל ישראל בצום ובשקים וגר משמע לפי שאז היה מוצאי סוכות נאספו ואי לאו לעברוהו ועשו סוכות בט״ו בו א״כ י״ל לירחא וח׳ לסוכות הרי כ״ב ויום כ״ג מוצאי סוכות ואין לומר לשבקוה לתעניתייהו משוס מחרת י״ט ומשום כך המתינו עד כ״ד בו דמאז לא היו נוהגין בו ועול שהרי דבר שבצבור היה אלא ש״מ ואל יתקלקלו דעברוה לאלול: כולהו מועדות .למאן דאמר לקמן )דף כ (.שמעברין משוס ירקיא ניחא דשייך אכולהו אבל למאן דאמר משוס מתיא קשיא דליכא קלקול אלא מיוה״כ לחודיה ועוד כיון דידעי קביעות אלול אמאי תתקלקל ר״ה הא ידעי דתדחה מפני אד״ו ונראה דלאו משוס אד״ו קאמר הא איצטריך מעברינן ליה אלא משום דזמנין דלא ראו עדים הלבנה ביום שלשים ואין מקדשין עד יום ל״א משוס דמצוה לקדש ע״פ הראייה ופריך הא מקלקלא ר״ה שיעשו שני ימים מספק ומשני מוטב תתקלקל ר״ה ואל יתקלקלו כל המועדות יוה״כ וסוכות ושמיני עצרת אס יעשו ע״פ איום הראייה: פי על העדים לא מתני׳ דלא כר׳ .וא״ת ולתנא דידן כיון דלא נפקי על אדר השני היאך ידעו שנתעברה השנה בשלמא אס עיברוה קודם אדר יכולין להודיעם ע״י שלוחי אדר אבל אס עברוה אחר כך היכי ידעי דהא מעברינן השנה כל אדר ולכל הפחות עד פורים וי״ל כיון לשלוחים יוצאין על ניסן ממילא ידעי כשיגיע ר״ח ואין שלוחין וחכמים מטחרין ,כלומר בחוקת שבורין הן .ור־ מאיר חוא תלמיד ר׳ עקיבא ,ודי עקיבא תלמיד דר׳ אליעזר ור׳ יהושע, הללו תלמידי רבן יוחנן בן זכאי שתרב הבית בימיו. הנה דבר ברור כי יהודה בן שמוע לאחר חרבן הבית היה .ופרקינן תנאי היא דתניא הימים הכתובים במגילת תענית בין בזמן הבית בין אחר חרבן הבית אסורין בתענית דברי ר״מ .דסבר לא בטלה מגלת תענית ,ר׳ יוסי אומר בזמן הבית אםורין בתענית ,שימי שמחה היא להן ,אחר תרבן מותרין בתענית מפני שימי אכל הן .כלומר ,אחר חרבן הבית בטלה מגילת תענית, והא ר׳ יהודה בן שמוע כר״מ רביה הוא דעבד. ואסיקנא והלכתא בטלו, ומותר להתענות בכל הימים הכתובים במגילת תענית זולתי חנוכה ופורים דלא בטלו ואסור להתענות בהן .על אלול מפני ר״ה כולי .ואקשינן וכיון דנפקו באלול ונקבעה ראש שנה בתשרי עוד למה צריכין השלוחין לצאת, דבר ידוע הוא ביי בתשרי יום הכיפורים בט״ו בו סוכות .וכי תימא חיישינן דלמא עברוה לאלול ,והא קיימא לן דמימות עזרא לא נתעבר אלול ,מראין הדברים דבימות עזרא עברוה לאלול במסורת שהיתה בידם ,וכי עברו )במסכת יום טוב ואם כן כי נתעבר( אלול עזרא חגי זכריה ומלאכי כי כולן בזמן אחד חיו. וכבר פירשנוהו במסכת יוצאין א״כ השנה מעוברת: יום טוב .ואם בן כי נתעבר אלול ,והמדינות דמר סבר בל המצות הנוהגות הרחוקות מבית דין לא בי־אשון נוהגות בשני ומר ידעו ,נתקלקלה ראש שנה שעשו ראש שנה סבר אין נוהגות .וטעמייהו מפרש ביום ל׳ של אלול כ״ט מקראי גפ״ק דמגילה 1דף ו :ושס! ימים ,וכיון שאלול נתעבר נמצא יום ל׳ מ)רןחשבון וברוב ספרים הגירסא איפכא דמר אלול ,והם קבעוהו תשרי .סבר כל המצות הנוהגות בשני נוהגות ואמרי מוטב תיקלקל בראשון ומר סבר אין נוהגות כו׳ ראש שנה ולא יתקלקלו המועדין כולן .ודייקינן ובפ״ק דמגילה 1שסו כתיב כן בכל הכי דראש שנה ודאי הספרים גבי פלוגתא דרבנן ורבי נתקלקלה ,ולא חיישינן אלעזר ברבי יוסי ורשב״ג ויש לישב אלא לתקנת המועדות הסמוך אדר מדוקיא דמתניתין דקתני שתי הגירסות: אין להם שאבל בית הוא המקדש להם קיים והלכתא מותרין בטלו מפני והלכתא לא בטלו קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא כאן 2 בחנוכה ופורים אלול ר״ה מפני המועדות: למה א> כיון להו וחאמר כאן ועל וכי עזרא מצינו דלא לא להו ליה הא מיקלקל ר״ה ולא השנה עברוה א״ר מימות אלול איצטריך הא יתקלקלו אתשרי לאלול בר כהנא מצינו תקנת אאלול דלמא רבי חיננא ואילך תשרי דנפקי תימא בשאר יומי: מפני על לא מעובר איצטריך מעברינן מוטב תיקלקל כולהו ראש דיקא מועדות נמי דקתני על תשרי מפני תקנת המועדות ש״מ: כסליו ועל מפני הפורים: אף חנוכה מפני על אדר שני מפני מתניתין דלא כר׳ נתעברה השנה מפני םבר ג יכל בראשון ועל ואילו נתעברה השנח יוצאין דתניא הפורים אדר יוצאין נ , אף לימא מצות הפורים לא רבי אומר על בהא קתני אם אדר השני קמיפלגי דמר הנוהגות נוהגות בשני ומר סבר כל מצות הנוהגות בשני אין נוהגות בראשון לא הנוהגות בעיבור אין בשני דכולי עלמא מצות נוהגות שנה קמיפלגי בראשון והכא דתניא יי כ מ ה עיבור ג שנח ל׳ יום רשב״ג אומר ח ד ש מאי שנא ל׳ דידעי ח ד ש נמי ידעי א״ר פפא ה , מ ״ ד חדש רצח חדש רצה שלשים העיד ר׳ יהושע בן לוי משום קחלא קדישא אדרים שמקדשין למימרא דחםרין לאפוקי רבי אותם עבדינן ביום מלאין עיבוריחן עבדינן לא מ ד ד ר ש רב נחמן בר חסדאי׳ חעיד סימאי שני דירושלים על שני משום אדרים חגי שאם זכריה רצו ומלאכי לעשותן על שניהן מלאין עושין שניהן חםרץ עושין אהד מלא חסר ואחד ומשום ואחד ר״ח עושין רבינו חםר בזמנו הסמוך אמרו עד לניםן יעל שני ניםן ועל מלא זמנין ליח לעולם תשרי היו שיוודע שלחו חדשים ח וכך חםר אחד לך למר עוקבא אמרת משום את מלא שחוקבע חםר מתיב מחללין אי נוהגין י לעולם בגולה ״אדר רב נחמן השבת בשלמא הכי על זמנין מחללינן (6 ניצה ע״ ש י. לקמן ע״ש לנ. כנ: ע״ש, ב( ותוספתא פ׳׳א הי׳׳ג,1 נ( ומגילה י::ו ,ד( סנהדרין יא .ערכין ט ,:ה( ]סנהדרין יא.ז ,ו( ]ללריש ר״נ כר חסלא כצ׳׳לן(t , ח( נח .ן, וכנורות כא,: לקמן ט( וס״א הל׳ הן, מוסף רש״י מימות עזרא האי לנקט ואילך. מימות עזרא, קמקלקלא ר״ה .ממצא שלא עשאוה בני הגולה כהלכה אס מעברין אלול: וגיוס השני ,וכראש השנה דיקא נמי .דלהכי חשו רבנן דלא משתעי!ביצה ו ! . ליקלקלו שאר מועדות והתירו שיהא ר״ה מקולקל לגולה :ואלו אם ״^״ י כ י ׳W־׳ נ ת ע ב ר ה השנה .לאחר שנכנס אדר רבינו ח נ נ א ל )המשך( הראשון והלכו השלוחים ישגו ג״ל ועל השרי מפני תקנה ועיינו ועיברוה לעשות אלר השני תמועדות ש״מ .פירו׳ להודיע לכל ישראל אחר זה :נוהגות בראשון .ויצאו שהרשות ביד בית דין ילי חובתן בפורים שעשו בראשון :לעבר ,ואע״פ שלא היה כ מ ה עיבור השנה .ימי אלר הראשון לעולם .ועל כסליו לידע מתי נקבע לעשות בכ״ה שאותו עושין עיבור לשנה :חדש .חנוכה .ועל אדר לעשות קא סלקא דעתך כ״ט ימים :מאי ביום י״ד בו פורים. דאמר שלשים דאין ואוקימנא דלא כר׳ דאמר שנא .למאן אם נתעברה שנה יוצאין צריך לחזור ולשלוח שלוחים על יום אף על אדר השיני מפני בני הפורים .וכולי עלמא כל קידוש אדר השני :דידעי. מצות הנוהגות בשיני ]אין ן הגולה שלעולם אדר הראשון מעובר נוהגות בראשון ,ובעיבור וביום ל׳׳א נתקדש :למאן דאמר חדש .שנה פליגי ,תנא דידן סבר נמי אין צריך להודיע דהא ידעי לה כתנא קמא דברייתא דתנ־א עיבור שנה ל׳ יום, דלעולס חסר וביום שלשים נתקדש: ור׳ סבר לה כרבן שמעון רלו חדש רצו שלשים .לפיכך צריכין בן גמליאל דאמר חדש, להודיע אס עשאוהו מלא או חסר :ואוקימנא רצו חדש רצו ל יום .חעיד ר׳ יהושע בן לוי שמקרשין אוחן ביום עיבוריהן .יום על שני אדרין שמקדשין שלשים קרי יום עיבור שאותו עושין אותן ביום עבוריחן .פיר׳ אותו מקדשין ראש חודש אדר כשמעברין לחדש עיבור שיגי ביום ל׳ של אדר שמקדשין יום שלשים של שניהם הראשון שהוא יום עיבורו, לר״ח הנכנס יום ל׳ לאדר הראשון ויום ל׳ של אדר שני מקדשין אוחו ראש חודש הוא ר״ח לאדר השני ויוס ל׳ של ניסן .למימרןאן דשיני אדר השני הוא ר״ח ניסן :למימרא אדרין לעולם חםרין הן, דחםירין עבדיגן כוי .בניחותא :אחד ולאפוקי מדרב נחמן בר רב חסדא ןדןדרש העיד מלא ואחד ח ס ר .דוקא קאמר ראשון ר• סימאי משום חגי זכריה מלא ושני חסר :משום רבינו .רב :ומלאכי על שני אדרין שהוקבע ר״ח בזמנו .עד שאמרו לך שאם רצו בית דין לעשותן שניהן חסרין או שניהן הבאים מארץ ישראל קדשו ב״ל ר״ח מליאץ או אחד מלא אלר השני ביום ל׳ לאלר הראשון ואחד חסר עושין .וכך היו נוהגין בגולה ,והיא ועשו את הראשון חסר :מחללין אח פומבדיתא .אמרו משום השבח. עלים שראו את הלבנה רבינו לעולם אחד מלא בחילושה מחללין את השבת לצאת ואחד חסר עד שיוודע שהוקבע ראש חודש חוץ לתחום לבא לב״ל להעיל לפניהן בזמנו .הע־דות שהעיד ר׳ לפי שהמועלין כולן תלויין בשני םימאי משום חגי זכריה חלשים הללו .וקס׳׳ל חילולא לשרא ומלאכי סוגיא דשמעתין סלקא ,וגרסיגן בבכורוח רחמנא משוס לקביעת ירחא לפי פרק מעשר בחמד דקא׳ ר• ראיית הלבנה הוא אס מלא מלא אם עקיבא בשיטתייהו ואמר משום הכי מחללין .אדר הסמוך לניסן זמגין חסר חסר: מלא וזמנין חסר ,ובן עז״ אס ראוהו ביום ל׳ שאם לא יבאו הוא דסכר אדר הסמוך ויעידו שראוהו היוס לא יקלשוהו לניסן לעולם חסר וקיימא לן כר׳ עקיבא .וכן הא ב״ל על מחר ויעשו את החסר מלא: דגרסינן הכא בהאי עניינא אלא דשלחו ליה למר עוקבא משוס לנימיו עברוהו לכחיכ נעזרא )נחמיה ח> אלא לניסן לעולם חסר .תימה א״כ אמאי יוצאין על ניסן מפני הפסח ומיהו לבסוף מסקינן תיובתא ואף על פי כן אנו נוהגין כן דשמא בימיהן שהיו מקדשים על פי הראייה מסקינן דזמנין מלא זמנין חסר אבל לדידן טוב למלאות הראשון דהוא חדש העיבור שניתוסף על השנה אף על גב דאמרינן דשנה מתעברת בסופה ובירושלמי דמגילה»( איכא פלוגתא דקאמרינן התם עוקבא אשכח תרין איגרין בחדא כתיב ושפר באנפוי ובאגפי חברוי מוסיפין על שתא תלתין יומין ובחדא כתיב ושפר באנפי ובאנפי חברוי מוסיפין על שתא ירח יומין מאן דאמר תלתין יומין אדר הראשון תוספת מ״ד ירח יומין אדר השני תוספת ולבסוף דחו לה דקסבר רצו שלשים רצו ירח: מאי אדר הסמוך לניסן לעולם חסר ,עלתה כחיובחא, ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ם א( a לקמן כא,: ]הלח׳׳מ פ״גליןט״ולקה״חהע״יק אמר רנ כוי[ ,ג( ]מוס׳ ערכי! פ׳׳א ה״ל[ לעיל ו :שנת פז :סוכה נל: ערטן ט ,:ו ( ]ויקרא כנ[, ה( ]עיין של״ה רף תטו ל״ה קהלא[ ,י( צ״ל לשעי רומא לתלתין, תורה אור השלם .1החדש הזה לבם ראש ךוךשים ראשון הוא לכם לחרשי השנה: הגהות הב״ח )א( רש״• ל״ה איכא לאמרי כי׳ משוס קס״ל מילול מצוה: נענריה )(3 האידנא שלשים זה: שבת ד״ה ביום מוסף רש״י מפני תקנת הקרבן .של ר״ת שיקריכ ממנו י לקמן ד׳ בא ,::אלא ימים בלבד .ראה רש״י ומוסף רש״י לעיל ו נ. רבינו הננאל מדחנן וכשהמקדש קיים יוצאין אף על כולן מפני תקנת קרבן ,מדכל החדשים כולן לאו משום ד מ צ ו ה ל ד ש • לאו ק ותשרי נמי ניסן משום דמצוה לקדש על הראיה ,אלא משום אי המועדות. תקנת אמרת בשלמא זימנץ מלא וזימנין חסר ,משוס הכי מחללינן ,אלא אי אמרת לעולם חסר ]אמאי מחללינן[ תיוכתא .וגס לעדוח רבי יחושע בן לוי דאמר לעולם שיני אדרים חסירץ ,הא מתניתץ תיובחא עליח ,ולא עמדה אלא עדות ר׳ סימאי משום חגי וכריה ומלאכי .כי אתא עולא אמר עברוה לאלול. כלומר אצטריך כפי ]נ״א: לפי[ המסורת שהיתה ביד בית דין )לא היו מגלין אלא אותו למוומנין לעיין בדבר זה מפני שבית( ועיברוה לאלול] ,ו[מפני )שקראו( ]מה נקרא[ סוד העכור ,מפני שבית דין לא היו מגלץ אותו אלא למזומנין לעיין בדבר זה. והיה אותה שנה יום שלשים לאלול יום הסמוך לשכת בין מלפניה בין ע ל ה י א י ה מלאחריה .יכייז ש י *™ ^ ^ לי שכיח דיין מעברין ל • יר 'בלס^ןב^ב^ שלא לחבר שתי קדושות כאחד ,מפני כביד מתים. ב^״ירקית"^^™ א ה ת לא( די נעו [ לול כי ע צו ה ש ע ה ש ל א י ב א ך J עין משפט נר מצוה • מאי י טיבותא )עבדינן( .שמעברים אלול דמוטב שלא יעברו כדי אלא אי אמרת לעולם ח ס ר .ואי נמי לא אתו עדיס מקדשין ליה האידנא למה להן לחלל :על הראיה .על פי עדים דכתיב )שמות יב> שלא יהא מרי יומין מספק: , . , . , י . מלפניה בין מלאחריח .רבינו תם לא גרס מלפניה דאם חל בין קא . ו פ דאמרי איכא וקדש: ראה כזה חדשים ראש לכס החדש הזה ראש השנה וסוכות מלפניה תיפוק ליה משוס מתיא דמקלע נמצא לקדש על הראייה הוא :משום יחללו מצוה לא משוס חילול)א( סלקא דעתיה בשבת: באחד הכפוריס יום מחללינן .שאם הכי שלח ליה ר׳ יהודה נשיאה לרבי אלא עדים: בלא החדש שיתקדש אלא אי אמרת לעולם הסר אמאי מהללינן אמי .אין זה רבי יהודה אי אמרת ומנין מלא וזמנין ח ס ר . דמצוה לקדש על הראייה איכא משום נשיאה שהתיר השמן בפרק אין מכדי בב״ד תליא כדאמרינן לקמן דאמרי א״ר נהמן אף אנן נמי תנינא על מעמידין <ע״ז לף לו .ושם( שהיה בימי )לף כה (.אתםי( אפילו מדדים :אמאי שני הדשים מהללין את השבת על ניםן ועל רב ושמואל דההוא בנו של ר״ג מחלליגן .ליתקנו ב״ד שימתינו עד תשרי אי אמרת בשלמא לעולם חםר משום בן רבי יהודה הנשיא והאי דהכא יום שלשים ואחד שלא לחלל עליו את תלמידו של ר׳ יוחנן דהוה כייף הכי מהללינן דמצוה לקדש על הראייח אלא השבת וילכו דעידו למחר ויקדשו על פיהם :נעבריה האידגא (3) .מיום לרב ושמואלה(: אי אמרת זמנין מלא זמנין הםר אמאי ל׳ זה יעברו את אדר :אי דאקלע הא בניסן ובתשרי .פי׳ בקונטרס מהללינן נעבריה האידנא ונקדשיה למהר יום שלשים בשבת .וראו בו את שהמועדות תלויין בהן מקדשין אי דאקלע יום שלשים בשבת ה״נ הכא ולא דמעברינן ה״נ. הלבנה: לצורך בשאר ירחי לא וי״מ איפכא: במאי עסקינן דאקלע יום שלשים ואהד מחללינן :הכא .דקתני מחללין כגון ואם היתה שנה מעובדת המשה. בשבת דמצוה לקדש על הראייה מתיב רב דאקלע יום שלשים ואחד בשבת ולא בערכין )לף ט :ו פריך והא כהנא כ ש ה מ ק ד ש קיים מחללין אף על כולן נראה החדש אתמול אלא היום דאי איכא יומא י(דתלתין שנין משום דכל מפני תקנת הקרבן מדכולהו לאו משום נמי לא אזלי מקדשי ליה בית דין שנה עודפת ארבעה ימים שמונה האידנא דאין לך חדש יותר על שלשים דמצוה לקדש על הראייה ניסן ותשרי נמי שעות תתע״ו חלקים ואותן חלקים ומקדשי ליה שלא על פי עדים הלכך מצטרפין ליום שלם לסוף שלשים לאו משום דמצוה לקדש על הראייה אי מחללין לקדש על הראייה :מפני שנה ומשני משוס דליתיה בכל שנה אמרת בשלמא זמנין מלא וזמנין חםר משום תקנת קרבן .מוספי ר״ח שיקרבו לא קחשיב: הכי מחללינן אלא אי אמרת לעולם חסר בזמנן :גיסן ותשרי נמי לאו משום צריך אמאי מחללינן תיובתא כי אתא עולא אמר דמצוה לקדש על הראייה .הוי עברוח לאלול אמר עולא ידעי חברין בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו חילול שבת דידהו אלא שיהו המועדות מאי טיבותא עולא אמר משום ירקיא רבי אחא בר חנינא אמר משום מתיא בזמנן לפי תולדות הלבנה :אלא אי אמרח לעולם ח ס ר אמאי מחללינן. מאי בינייהו איכא בינייהו יוה״כ שהל להיות אהר השבת מאן דאמר משום בלאו דידהו נמי האידנא מקדשינן מתיא מעברינן ומאן דאמר משום ירקיא לאימת קא בעי להו לאורתא ליה :ידעי חברין בבלאי .כלומר לאורתא טרה ומייתי ולמ״ד משום ירקיא לעבריה משום מתיא אלא איכא קו א מיי׳ פ״א מהל׳ קידוש המיש הלי א: ק ז ב ג מיי׳ ס״ג)ופ״ה( מהל׳ קילוש המלש הלכה טו טז יז יח: רבינו חננאל )המשך( א יום הכפורים .ומאן דאמר משום ירקיא ,אמר ,מיתיא איפשר לקברם עממי ,והן גוים .ודברים הללו שאמרו עולא ור׳ אחא ,ראו לומר שעשו אותם בית דין סעד למסורת שבידם שבחן מעברין )כעניין( ]כמו שאמרו[ שעיקר עיבור השנח באביב ,ותנינן אין מעברין חשנה לא מפני גדיין ולא מפני טלאין ולא מפני גוזלות שלא פיריחו, אבל עושין אותן סעד לשנח .וחמסמך של עיבור ]הוא[ האביב כדגרסינן א( דזמן אביבא לא מטא. ואקשינן עליהן אם נראה חחודש בזמנו ,והוא ליל ל׳ ,מעברין ליח לאלול משום צורך שנחראח לבית דין לעבר ,והתני רבה בר שמואל יכול כשם שמעברין את השנה לצורך ,מפני האביב ,כך מעברין את החודש לצורך, ת״ל התדש הזה לכם ,כזה ראה וקדש .ופריק רבה אין מקדשץ לצורך ,אבל מעברין חחדש לצורך, ותריץ להא דרבה כר שמואל הכי .יכול כשם שמעברין את השנה, על האביב ,ואת החדש, בינייהו יו״ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאהריה מ״ד משום ירקיא לצורך חשעה ,כך מחםרץ נותנין לב להכיר טובה שעושין עמהם החדש ומקדשץ את בני ארץ ישראל שעיברו את אלול: מעברינן ומאן דאמר משום מתיא אפשר בעממי ולמ״ד משום מתיא לצורך ,ת״ל התודש הוה משום ירקיא .להפריד שבת דוס לעבריה משום ירקיא אפשר בהמימי אי הכי מאי שנא לדידן אפילו לדידהו לכם ,כזת ראה וקדש .וכי הא דאמר ר׳ יהושע בן לוי טוב זה מזה כדי שלא יכמושו ירקות בר רבה והתני איני עלמא להו הביל לא לדידהו עלמא לן הביל לדידן נמי מאיימין עלי־הו כדי לתזור הנאכלות כשהן חיין בשבת שאחר שמואל ב י כ ו ל כשם שמעברין את השנה לצורך כך מעברין את חחדש בהן ולא יתקיימו דבריהן ויעבדוהו ,אי אצטריך יו״ט או ביו״ט שאחר שבת :משום לצורך ת״ל 1ה ה ד ש הזה לכם ר א ש חדשים כזה ראה וקדש אמר ג ,ר ב א לא לבית דין ,ואין מאיימין מתיא .להפדד שבת ויום הכפוריס על העדים על החדש שלא קשיא כאן לעברו כאן לקדשו והכי קאמר יכול כשם שמעברין את השנה זה מזה שלא יסריח מת שימות באחד נראה בזמנו ,והוא ליל ואת ההדש לצורך כ ך מקדשין את ההדש לצורך תלמוד לומר ההדש הזה לי ,כלומר אץ מאיימין מהן שיהא ראשון ולא יקבר לא היום אותן ואומרץ להן הזהרו ג ולא למחר :מאי בינייהו .תרווייהו לכם כזה ראה וקדש וכי הא דאמר רבי יהושע בן לוי מאיימין על העדים על והעידו כי ההוא שנראה איתנהו :יום הפפורים שחל להיות ההדש שנראה בזמנו לעברו ואין מאיימין על העדים על ההדש שלא נראה לכם כעין כיכיתא ,הלבנה היתה ,ומקדשץ אותו מייד אחר שבת .אם לא יעברוהו: בזמנו לקדשו איני והא שלח ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אמי הוו יודעין שכל ביום שלשים אם הוצרכו משום מהיא מעברין .ודחינן ליום ימיו ש ל רבי יוחנן היה מלמדנו מאיימין על חעדים על החדש שלא נראה בית דין לחסורי ,אלא לא טרחינן עלייתו כדי הכפוריס ליום שני בשבת :אימח בזמנו לקדשו אע״פ שלא ראוהו יאמרו ראינו אמר אביי לא קשיא הא בניסן לקדשו בעת שלא נראה בעי לה .לירקות :לאורחא .למוצאי בזמנו ,כלומר מעברין ולא ותשרי הא בשאר ירחי רבא אמר הא דתני רבה בר שמואל אהרים היא טרח לאורחא הכפודס: יום מחסרין .ואקשינן לרבה דתניא באחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר א ש השנה לראש איני וחא שלח ליח ר• ומייחי .ואין צדך ללקט ע״ש הלכך יהודה נשיאה לר׳ אמי, לא מעבדנן :אפשר בעממי .דאמר השנה אלא ד׳ ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה רב דימי הוו יודעץ שכל שנותיו מר )ביצה לף ו (.מת בי״ט ראשון מנהרדעא מתני איפכא מאיימין על העדים על ההדש שלא נראה בזמנו של ר׳ יוחנן היה מלמדינו, מאיימין על העדים של יתעסקו בו עממין :בחמימי .שורס לקדשו ואין מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו מ״ט חדש שלא נראה בומנן בחמין וחוזרות לקדמותן :לדידן לקדשו ,שאע״פ שלא ה א י חביל לן עלמא .אנו בני בבל חם לנו ראו בעליל אלא כעין העולם דש לנו הבל לפי שבבל עמוקה היא ואינה ארץ הדם וגבעות כא״י ואין שולט בה אויר ואין בני ארץ ישראל צריכין לעבר משוס כיכיתא ,יעידו כי ראינו. ופריק אביי ואמר הכי, מתיא ומשוס ירקיא אלא בשבילנו :איני .וכי מעבדנן חודש לצורך :כשם שמעברין את השנה לצורך .מפני האביב והתקופה ופירות הא דר׳ יהושע בן לוי האילן כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין )לף יא :(:כזה ר א ה וקדש .כיון שתראה קדש בו ביוס :לעברו .לעשות את החסר מלא לצורך קיימא בכל החדשים זולתי מותר :לקדשו .ביום שלשים והלבנה לא נראית ואם ימתינו עד יום מחר יהא שבת ויוה״כ סמוכין אין מקדשין לצורך :וה״ק יכול כשם שמעברין ניסן ותשרי ,ור׳ יוחנן קיימא בניסן ותשרי זולתי לצורך פ ך מקדשין לצורך ח״ל כזה ר א ה וקדש .ראה תחלה ואח״כ קדש אבל כשאתה מעברו ראה וקדש הוא :מאיימין על העדים על שאר ירחי .ונתברר לנו החדש שנראה בזמנו .ביום שלשים שיחדשו בשביל לעברו :ואין מאיימין .ביום שלשים על העדים שלא ראוהו ואנן צדטן לקדשו דברי אביי כי כך הם כאשר פירשנו ,מתלמוד היום כדי להפריד שבת מיום הכפורים שיאמרו ראינו דעידו שקר :היה מלמדנו מאיימין פוי .אס אנו צדכין לעשותו חסר :בניסן ארץ ישראל דשקלי וטרי וחשרי .שהמועדות תלויין בהן מקדשין לצורך :בשאר ירחי .לא ואס תאמר מה צורך לנו בשאר חדשים לחסר ולעבר כגון אותה בהאי מילתא בתחלת פרק ששנינו במסכת ערכין )דף ח >:אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמונה והתס מפרשינן הטעם ראוהו בית דין וכל ישראל ואםקוה הכי ,ולא פליגי, ואם עיברו שמונה ובזה לא נראית ביום שלשים נמצא שאנו צריכין לאיים עליהן לומר ראינו בשביל לקדש :הא דחני ר ב ה .שאין מה דמר ר׳ זעירא בשם מעבדן ולא מקדשין לצורך :אחרים היא .דאמרי לעולם כל החדשים אחד מלא ואחד חסר כסדר מולד הלבנה שמתחדשת ר׳ יהושע בן לוי אין לעולם בסוף כ״ט ימים ומחצה שהן חמשים ותשעה לשני חדשים :א ר ב ע ה ימים .אם נקבע עכשיו באחד בשבת יהא לשנה מעמעמין על שלא נראה לקדשו ,בשאר ירחי ,ומה הבאה בחמישי בשבת שזה חשבון שנים עשר חדש אחד מלא ואחד חסר עולה לשנ״ד ימים והשלש מאות וחמשיס כולם שבועיס דמר רבא מעמעמין על נמצא נדחה להלן ארבעה ימים :ואם היחה שנה מעוברת הי .שמוסיסין עליה חדש חסר שדוחה להן מן שבועים שלימים יום אחד :שלא נראה לקדשו] ,וןאץ וחלילה לעבר אלא על המסורה שמסורה בידם ממשה רבינו ,אבל מי שלא גחגלו ]לו[ העיקרים )מדומים( ]מדמה[ כי על כל צורך מעברין ,ועל זה אמר עולא אין שם צורך לדבר אלא משום ירקיא, ורבי אתא אמר משום מיתיא .פירי מאן דאמר משום מיחיא ,דחיכא דאיקלע כ״ט באלול )ערכ שבת( ]בשבת[ ,חל ראש שנה להיות באחד בשבת ,ואם חל כ״ט באלול יום חמישי ,מיקלע ראש שנח בערב שבת ,ולא יתכן שתי קדושוח כאחת) .עולא( ]ר׳ אחא[ אמר מעברין לאלול ,חשב בדעתו משום מיתיא דלא איסרחון .כלומר ,אם ישאר חמת שני ימים יסריחו א( וכן יום חכיפורים שחל להיות באחד בשבת או בערב שבת כיוצא בו .אבל )אם( משום ידקיא לא מעברינן ,איפשר בחמימי .פי׳ אע״ג דחיימץ ירקיא ,איפשר למיכל מיניהון .ויש אומרים למישלקינהו ולבשולינהו ולמישבקינחו בחמימי ,דאכיל להן במוצאי האי מעמעמין על שנראה לעברו ,על ניסן ועל תשרי .רבא אמר הא דתני רבה בר שמואל אחרץ היא ,דלית ליה עבור בחדשין כלל, דתני אין בין ראש שנה לראש שנה ואץ בין עצרת לעצרת אלא ד׳ ימים בלבד ,ואם היתה שנה מעוברת חמשה .פירי אין בשנה לעולם אלא אחד מלא ואחד חסר ,והן שנ״ד ימים ,יוצאין הז׳ ישארו ד• ימים .ואם היא מעוברת ,חדש העכור כ״ט ימים הוא, כ״ח ימים יוצאין הו׳ נשאר יום ,הרי ה• ימים .רב דימי מחני איפכא ,מאיימין על העדים של חדש שלא נראה בזמנו לקדשו, דאמרינן ההיא ביכיתא שראיתם ,לבנה הייתה ,דלא מיתחזי כשיקרא ,ואץ מאיימץ על חעדים של חדש שנראה בזמנו לעברו, א( מלברי רביני ו״ל אלו נראה לגי׳ אחרת היה לו נגמ׳ ללמ״ל משוס ירקיא לא חייש משוס מיפיא כלל משוש לאפשר בעממי אנל צ״ע להא ניוה״ב א״א נעממי. כ: עין משפט נר מצוה צריך שיהא לילה ויום מן החדש כר .הא דמאיימין על העדים האי מיחוי כשקרא .כשנראית בזמנה ואינן מעידין הרבה אחרים יש על החדש שלא נראה בזמנו לומר ראינו אע״פ שלא ראו שראוהו ונראה שעל שקר עברוהו אבל כשלא ראוהו ואמרו ראינו אין הני מילי כשיום שלשים לילה ויום מן החדש: שקר נודע :יכילנא לתקוני .בלא ראיית עדים כי בקי אני בתולדות הצות לילה איכא בינייהו .פי׳ בקונטרס שראה ביסודו של רבי הלבנה והילוכה וסדר המזלות :סוד העיבור .ברייתא שנרה ברמזים :נולד קודם חצוה או לאחר לעולם שהלבנה סעדיה חצוח .כך שנוי בה ורמז בעלמא הוא לפני חדושה בקרן מזרחית דרומית האי מיהזי כשקרא האי לא מיחזי כשקרא אמר לומר קודם חצות חלוק מנולד לאחר מערבית בקרן חדושה ולאחר שמואל יכילנא לתקוני לכולה גולה אמר חצות :ידע מר .מה חילוק יש: דרומית וכשהיא במזרח נראית לבני ליה אבא אבוה דרבי שמלאי לשמואל ידע כי סליק רבי זירא שלח להו .לחביריו מזרח ולא לבני מערב וכשהיא מר האי מילתא דתניא בסוד העיבור נולד שבבבל שני דברים שלמד כאן :צריך במערב נראית לבני מערב ולא לבני מודם חצות או נולד אהר הצות א״ל לא אמר שיהא לילה ויום מן החדש .היום מזרח ולכך הלבנה הישנה לבני בבל הולך אחר הלילה להיות היום מן ליה מדחא לא ידע מר איכא מילי אהרנייתא שבמזרח אינה מתכסה אלא שש שעות החדש שהיה בו ליל שלפניו למדנו ולבני ארץ ישראל הרחוקים מתכסה דלא ידע מר כי םליק רבי זירא שלח להו שאס נראית הלבנה הישנה משחשיכה י״ח שעות והחדשה אינה מתכסה צריך שיהא לילה ויום מן החדש וזו שאמר יום עשרים ותשעה שהוא ליל שלשים לבני ארץ ישראל שבמערב כי אס שש אבא אבוח דר׳ שמלאי מחשבין את תולדתו אין מקדשין אותו ביום שלשים .וא״ת שעות ולבני בבל הרחוקים מתכסה נולד קודם חצות בידוע שנראה םמוך לשקיעת פשיטא דאין מקדשין שהרי לא תראה י״ח שעות ולמאן דיליף מיום הכפורים ההמה לא נולד קודם חצות בידוע שלא החדשה ביום שלשים דקיימא לן היום הולך אחר תחלת הלילה ואם נראה םמוך לשקיעת ההמה למאי נפקא עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא נראתה הישנה בתחלת הלילה שוב כדאמרינן לקמן איצטריך למ״ד מינה אמר רב אשי לאכהושי םהדי אמר רבי אין מקדשין החדש ביום ולמאן דיליף מאיימין על העדים על החדש שלא מפסח לא חיישינן אלא שלא תראה זירא אמר רב נחמן כ ״ ד שעי מכםי סיהרא נראה בזמנו לקדשו ואשמעינן דאם מחצות הלילה ואילך ולפי שיטת לדידן שית מעתיקא ותמני םרי מהדחא נראית הישנה בלילה אין מאיימין הקונטרס משמע דלא חיישינן כלל לדידהו שית מהדתא ותמני םרי מעתיקא שהרי הכל ראו שהלילה מן החדש בבני בבל אלא בבני ארץ ישראל למאי נפקא מינה אמר רב אשי *לאכחושי שעבר :הו שאמר אבא אבוה דר׳ דאע״ג דחזו בני בבל הישנה בלילה םהדי אמר מר צריך שיהא לילה ויום מן שמלאי .לפני שמואל ולא ידע לפרשה מקדשין בני א״י את החדש למחרתו ההדש מנלן ר׳ יוהנן אמר מ ע ר ב עד ערב ריש מה חילוק בין נולד קודם חצות לנולד ביום ולא חיישינן ובני בבל מונין יום לאחר חצות אני מפרשה לכס :מחשבין. לקיש אמר ע ד יום האחד ועשרים לחדש הכפורים וכל המועדות מאותו היום את מולד הלבנה :נולד קורם חצות. שראו בני א״י החדשה אע״פ שהם בערב מאי בינייהו אביי אמר משמעות דורשין היום בידוע שנראה היוס קודם ראו הישנה בלילה וזהו תימה ממאי איכא בינייחו רבא אמר חצות לילה איכא שתשקע החמה שאין הלבנה מתכסה דקרא קפיד אבני א״י ולא קפיד אבני בינייחו אמר רבי זירא אמר רב נחמן כל םפיקא מבני א״י שהם במערב )* אלא בבל ועוד משהלבנה מתחלת להתחפר למימרא דחמיםר ושיתסר לקמיח שדינן שש שעות אחר חדושה מתוך קוטנה לעולם לא תראה עוד בתחלת הלילה נמי וליעבד עבדינן לא ארביסר עבדינן שהלבנה לעולס בשש שעות לאחר עד שתתחדש שכך סדרה בתחלת ארביסר דלמא הםרוה לאב והסרוה לאלול חדושה בקרן מערבית דרומית ונראית לידתה יוצאה מביום ונראית בתחלת להס :י(]לא[ נולד י(]עד[ אחר חלות. הלילה מעט ושוקעת ובלילה שלאחריו תרי בידוע שלא יראה היום שהיא קטנה כל שש שעות ונעלמת מעין שוהה מעט יותר לשקוע ומוספת בכל לילה עד שתתמלא ואז יוצאה כל :למאי נפקא מינה .למיחשב הרי על פי עדים אנו מקדשין: בתחילת הלילה וזורחת כל הלילה עד היוס ושוקעת לאור הבקר ואח״כ לאכחושי םהדי .אס נולד אחר חצות ואמרו ראינו החדשה לפני מתחלת להתחסר ומאז שוהה לצאת תחלת כל הלילה ומוספת בכל שקיעת החמה כדי לקדשו היום עדי שקר הס :כ״ד שעי מכסי לילה לשהות מלצאת יותר דותר עד סוף החדש וכל מה שהיא מחסרת סיהרא .סמוך לחידושה מלפניו ומאחריו היא מתכסה מן העין מן הלילה היא משלמת מן היום בין בתחלת החדש בין בסופו ויותר מתוך קוטנה שש שעות לפני חדישה ושש שעות לאחר חדישה נעלמת היה נראה לפרש דמיירי הכא לעניין המולד דצריך שיהא לילה ויום מכל אדם קודם לכן ולאחר מכאן שתים עשרה שעות שהיא במזרח מן החדש שיהיה המולד מבערב של עשריס ותשעה באדר שיהא יום נראית לבני מזרח ולא לבני מערב מתוך קוטנה וכשהיא במערב שלשים ולילו הכל מן המולד החדש אבל אין המנהג כן דלא פסלינן נראית לבני מערב ולא לבני מזרח והיא לעולם לפני חדושה בקרן מולד זקן אלא כשנולד אחר שמונה עשר וי״א דצריך לילה ויום מן מזרחית דרומית ולאחר חדושה בקרן מערבית דרומית כך ראיתי החדש כלומר צריך שיהא סדר הקידוש לילה ויום ולא יוס ולילה ביסודו של רבי סעדיה זי׳ל הילכך כשהישנה מתכסה במזרח אין דאס היה המולד ביום קודם חצות יקדשוהו ב״ד נתקדשה לילה שלפניו החדשה נראית לבני מזרח עד כ״ד שעות וכשמתכסה מבני מערב ואם נולד אחר חצות ולא נראית ביום אין החדש מתקדש אלא אין החדשה נראית להן עד כ״ד שעות :לדידן .לבבל דקיימין במזרח: למחר ואין יום זה שלפניו מתקדש עמו והיינו דאבוה דר׳ שמלאי מכסיא שיח מעחיקא .ולא יותר .מה טעם מפני שהלבנה הישנה ולפירוש זה לא ניחא הא דקאמר איכא בינייהו חצות לילה דליכא שלפני חדושה בקרן דרומית מזרחית ורואין אותה בני בבל הסמוכים מאן דאמר שמשחשכה לא חייל יום טוב וראש חדש: למזרח ונעלמת מהן מכאן ואילך מתוך קוטנה ולסוף שש שעות של לוי א ]מי״ פ׳׳א מהל׳ קלוש החלש הל׳ ג ועי׳ לח״מ[: רבינו חננאל כי מאחר שאמרו ראיחי ויומר לא ראיתי, יחוור כשיקרא. מיחוי שמואל אמר יכילנא לתקונה לכולה גולה .כלומר ,יש בי כח לחשוב ]נ״א :לחשב[ חשבון השנים ,ולחקן איזו צריכה שנה עיבור .וכן בחדשים איזח חודש צריך לחתעבר ,עד ביאת חגואל ]נ״א: ויתישב וישיב[ הסנהדרין .א״ל אבא אבוח דר׳ שמלאי ידע מר הא דתני בסוד העיבור נולד קודם חצות או אחר חצוח. המסורות פיר׳ שהיא עכשיו בידינו שהנולד עד חצוח ,וענין )ד״ד וה״ח וחצ״א( ]ר׳׳ד ות״ח תצא[ וחרצ״ה, שאלו וחקפ״ט הן עקרי חחשבון לקכוע חשנים, לחו ידע א( מר. א )ואם( ]ואת[ חדחויות שחן גטר״ד )ובחייו( א( ]ובה״י[ חקפ״ט. ליח אמר לא ידענא .אמר ליח ומדחא לא מר מיל׳ ידע, איכא אתרנייתא )במסורתו( דתליץ ]כמסורות[ ולא כתשבון בלבד ולא ידעינהו פירוש תצות מר מפני אדם בו ביום כולם וגם מי נדתות יתכן הלבנת לבני שלשים. שאומר אלו גטר״ד שחם הפשוטות ,ובה״י תקפ״ט לאחר העיבור, ודברים אחרים התלוין זה שאמר נ( כולן היה שמואל בקי בחן, גן בחשבון שאמר לא ידענא, כגון והוא מחשבין את חולדחו נולד קודם חצות בידוע שנראח סמוך לשקיעת חחמח כוי, וכיוצא בו דברים אחרים כמו זח .אמר לו אבא אבות דר׳ שמלאי ,דאי לא תימא חכי מח בין חצות לאחר חצוח .כי סליק ר׳ זירא באp ישראל שלח לחו צריך שיהא לילח ויום מן חחדש .כלומר אין קובעין ראש חודש בו ביום של מולד ,אלא אם היח חמולד שעה ראשונח מן חלילח, שנמצא היום והלילה כולו מן הלבנה חחדשה .אבל אם היה המולד אחר כך, אין קובעין ראש חודש אלא למחר .ווח שאמר׳ מחשבין את תולדתו נולד קודם חצות בידוע שנראה לשקיעת סמוך התמה, נולד אחר חצות אינו נראה חדושה היא עומדת בקרן דרומית מערבית ורואין אותה בני א״י הסמוכין למערב ולא בני בבל וכן כל י״ב שעות שאחר שש שעות הראשונות הרי שמתכסה החדשה מבני בבל י״ח שעות ולאחר י׳׳ח שעות כבר גדולה היא ונראית בכל מקום :לדידהו שיח מחדתא .כמו שפירשתי שלבסוף שש נראית לבני מערב :וחמניסר מעתיקא .כמו שפירשתי שהישנה בסוף תכליתה לעולם במזרח וכל שמונה עשרה שעות של ישנה מתוך קוטנה לא נראית במערב אבל קודם לכן גדולה היתה ונראית למרחוק :לאכחושי סהדי .אם יאמרו ראינו הישנה והחדשה בתוך עשרים וארבע שעות שקר העידו :עד ע ר ב חשבתו .למדנו שהיום הולך אחר הלילה לעניין המועדות :עד יום האחד ועשרים ב ע ר ב .למדנו יציאת המועד בערב הרי שהלך היום אחר הלילה :חצוח לילה איכא ביגייהו .מאן דיליף מיום הכפוריס הולך אחר תחילת הלילה דכתיב מערב עד ערב ולדידיה אס נראית הישנה אפילו בתחילת ליל שלשים שוב אין החדש מתקדש ביום שלשים .ולמאן דיליף ממצות אין היום הולך אחר תחילת הלילה שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום האחד ועשרים אכילת מצה רשות ובלבד שלא יאכל חמץ כדאמרינן בשילהי ערבי פסחים )דף קכ (:וחצות לילה ראשון חלוק מהס ונמשך עם הפסח הנשחט בארבעה עשר שהמצה נאכלת עמו חובה ולדידיה אפילו נראית הישנה בתחילת הלילה מאיימין למחר על העדים לומר ראינוהו אס צריכין אנו לקדשו ביום שלשים להרחיק יום הכפוריס משבת :כל ספיקא לקמיה שדינן .אין אנו צריכין להקדים פסח או סוכות בי״ד ליוס שלשים של אדר ושל אלול מחמת ספק שמא קדשו בית דין את החדש ביום עשרים ותשעה אבל צריכין אנו לעשות יום טוב שני ביום ט״ז מספק שמא עיברו ב״ד את האדר וקבעו ניסן ביוס שלשים ואחד וכן באלול :למימרא דחמיסר ושיתסר פוי .בניחותא כלומר אשמעינן רב נחמן הכי :דלמא ח ס ר ו לאב. ונמצא יום עשרים ותשעה באלול שלנו שעיברנו את אב היה יום שלשים שלהן וקבעו בו ראש השנה וכן לענין ניסן דלמא חסרו לשבט: בו ביום כלל .ובא רב אשי )ודתה( ואמי מסורת ]נ״א: וה וו[ לאכחושי שהדי .פירי ,שאם נתברר מן החשבון שנולד אחר חצוח ובאו עדים ואמרו שראינוהו בו ביום ,עדי שקר הן ,שאי אפשר כלל להיראות בו ביום ,ולאו לקובעו ראש תורש בו ביום הוא דשלח להו נולד קודם חצות ,כי הא דאמר ־׳ כ״ד זירא אמר רב נחמן שעי מכסי םיחרא לדידן שית)שיתן מעתיקא וי״ח מחדתא ,לדירתו שית מחדתא וי״ח מעתיקא. יימאי נפקא מיניה ,אמר רב אשי לאכחושי סהדי בו .גם זה שאמר אבוח תרי י־ר׳ יפה, שמלאי נולד קודם א( נ( חצות, וזה שאמר ר׳ זירא כ״ד שעי מיכסי םיהרא, דבר ליתאן, ]בשאלתות ג( וגשאלתות איתא לשבט וכן מפרש״י ל״ה נראה ללמא וכ״כ רש״י לקמן כא. ז״ה מרין ,י( רש״א וס״א, תורה אור השלם שבת .1 לבם הוא שבתון את ועניתם בתשעה :פשתיבם ל ח ד ש בערב מערב ע ד ערב תשבתו שבתכם: ויקרא כג לב .2 בארבעה בראשן ע ש ר יום להךש בעךב תאכלו מעת האחד ועשרים בערב: יום עד לחרש שמות יב יח הגהות הב״ח )א( ישי" ד״ה נולד קולס שהם כר מתוך במערב קוטנה אלא ש ש שעות אחר שהלבנה חדושה לעולס: בליון הש״ם גסי לאבחוש םהדי .עיין כד לקמן תז״ה ע״נ ראיניהו: רבינו חננאל)המשך( ערב ,ר׳ שמעון בן לקיש אמר מהכא עד יום האחד ועשרים מאי בערב, לחודש בינייהו ,אמר אכיי משמעות איכא דורשין כינייהו .כלומר ,וה דורש הפסוק מזה דורש וזה מזה הפסוק ,ושניהם דבר אחד אמרו .זה אין צריך פירוש .רבא אמר חצות איכא לילח שאמר יוחנן בינייחו. ר׳ מערב עד ערב סבר אם נולדח הלבנח בחחלח שעה ראשונח של לילח, ראש קובעין בו כיום חודש ,דחא איכא מערב עד ערב .ור׳ שמעון בן לקיש כתיב ]סבר[ שבעת ימים מצות תאכלו, וכתיב בערב תאכלו מצות עד יום ועשרים האתד לתדש בערב ,וכתיב בפסת ואכלו את הבשר בלילה הזה ,וכתיב ועברתי ב א p מצרים בלילה הזה ,וקיימא לן חצות דחוא לילה, שנאמר ויחי בחצי הלילה, הלילה וגמר הזה של אכילת פסח מן הלילה הזה של עברת מצרים ,מח זה חצוח לילח אף זה חצות לילח, וכתיב בפסח על מצוח ומרורים יאכלוהו, ש״מ שאכילח מצה אפי׳ עד חצות יצא ידי חובח. והנה לא אכל המצה ביום הראשון אלא מקודם חצוח כמעט .ונחשב לו יום שלם שנאמר שבעת ימים מצות תאכלו ,ש״מ שאם נולד חלבנה עד חצי הלילח, יום שלם הוא ,ונמצא חיום והלילה מן החדש ,וראןוןי אותו חיום לקבעו ראש חודש .וודו פירושו תצות לילה איכא בינייהו ,ר׳ יוחנן בעי כ״ד שעי מן חחדש ,וריש לקיש אמר לך אפילו מחצי הלילה אם אותו, כשר .ירושלמי בסוף פרק אינן מכירין אצלנו אותו ראש חודש צריך להיות כ׳׳ד שעה מן הלבנה החדשה .קרא מנא לן ,ר• יוחנן אמר מערב עד וגמר הזה הזה ,ג( ]כי[ היכי דלא חיקשי לן דריש לקיש אדריש לקיש .כל ספיקח לקמיה )בי( שדינן ,פשוטה היא. פירושי( .אמר מר צריך שיחא יום ולילח מן החדש .כמו (rנראה רצ״ל ונט״ו תקס״ט וכ״ה נטור אריח סי׳ חכ״ח ע״ש או לצ״ל ובה״י וכמו שנתב לקמן והיינו הך. זה לא נתברר כח,[: משקיעת התמה אתה מונה ללבנה ,אמד ר׳ סימון והיו לאותות ולמועדים ,על ידי זה ועל ידי זה .כלומר זה לפיכך לא כתבנו בו שקובעין ןנכורות 2 שאם נולד קודם לחיראוח ויש 1 שמואל. שלא ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ס שאמרנו ,כלומר היום יוצא ווה נכנס .אמר ר׳ יוחנן ויהי ערב ויהי בקר יום אחד .ריש לקיש אמר החדש הזה ,שיהא כולו מן החדש. נ( עיין ננעל המאור מ״ש על זה. ג> נראה לצ״ל כי היכי ללא תקשה לן מלר״ל אלר״ל .וכוונת רגינו בזה ללרשה שאמר בירושלמי אליבא דר״ל ודרשה לילן אלימה הכל אחל והייני לגמר הזה הזה מפסח ולו״ק. ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מםורת הש״ם א( נע׳ תו׳ שבח ינ :ל״ה רבי נתן[ ,ג( סנהלרין יג,: ג( כס״א :והיוס ,ד( בס״א ליחא ,ה( כת׳׳י אינו ,ו( אולי צ׳׳ל ולטנת, חרי ירחי תסירי קלא איה להו .דטבת חיסרו ממה נפשך כסדר לוי הקול לפני הפסח ובא אצלנו אף למקום שאין שלוחי ב״ד של ניסן הוה א״נ ביוה״כ של בני בבל בא סמוך לתשכה והוא היה ערב יוה׳יכ הלבנה באחד מלא ואחד חסר ואס איתא דחסרוהו לשבט כבר יצא מגיעין וכן בתשרי אס חסרו תמוז ואב שהרי תמוז תמיד חסר: בסים תורה אור השלם .1קלים היו הרפינו מנשרי שמים ע ל ההרים דלקנו במדבר ארבו איכה ד יט לנו: .2שמור את חדש האביב ועשית פסח לין אליהיף בי בחדש האביב אלהיף ין הוציאף מנלצךים לילה: דברים טז א דבבלאי .אכלו לחם חגשילא למעדנים ביוה״כ שבא״י שהד ב״ד עיברו את החדש א ונקבל אסהיד. [ והיוג( מתענים: ולא עלינו לא שמעתי מפי ב״ד מקודש .לא אפיל לכם לאמרי׳ לקמן בפרקין )ע״ (3על כולן שלוחים יוצאים מבערב כגון אס לערב למחר ביום ר״ה ניסן ותשרי אע״פ שיודעין שיקדשוהו ל״א אין שהד הגהות הב״ח עד שישמעו מפי ב״ד מקודש ואני לא שמעתי מפי ב״ד שלא הייתי במקום שם: שישבו סנהדדן דמעו שלוחי ניסן .שב״ד שולחין לגולה להודיע יום שקדשוהו וכל מה שהם יכולין לילך הגהות מהר״י לנדא א[ רש׳׳י ל״ה כסיס כו׳ שהרי ג״ל עיברו את חולש אלול כצ״ל: הם הולכין עד הפסח וכן בתשרי עד סוכות חוץ משבתות וימים טובים שלא ניתנו לחלל לשלוחין כדתניא בפרקין )לקמן ע״ב( על קדאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומם לפיכך שלוחי ניסן מגיעין למקום שאין שלוחי מוםף רש״י ש מ ו ר אביב ש ל תקופה שיהא ב ח ד ש ניסן. שמור תקופת ניסן של חמה שיהא במוך חילושה של לגנה ,אגיב הוא ניסן של חמה שאין ניסן קרד אגיג אלא על פי גישול המגואה שמתגברת גו ,וכל גיכור התגואה ועתי הקץ והחורף לחשבון הממה הס ,ואמר רחמנא שמור שיהא ניסן של חמה נמשך לתוך ימי תילושה של לבנה ,לכתיב תלש ואין לשון נילוש נופל אלא על לבנה המתחלשת, ואשמועינן שיהא ניסן של תמה נמשך בתוך ימי חילוש הלבנה במקצת, וכמה הן ימי חילושה י׳׳ל ימים ,מכאן ואילך היא ישנה )ס1הדרי 1יג.0 1 תשרי מגיעין שהד אין ימים טובים בינתיס לעכבם שאץ דוה״כ ובתשרי השלוחין ר״ה יש בו: הולכין ליעבדו הרי יומי .טבי ואע״פ שהגידו להם השלוחים יום קביעתו: אעו ניסן שאס תשרי. תנהיגס לעשות בניסן יוס אחד ינהגו כן בתשרי שלא ע״פ שלוחים ופעמים שיטעו: רבי ור׳ אייבו בר חייא אבא. תלמידי דר׳ יוחנן היו ושמעו מפיו לכך הקפיד בני כנגדם: המקום: עבדו יתיב חדא. יומא בחעניהא מקולש שיצא ביום ל׳ של אלול סמוך לחשכה שלא היה שהות ביום לבא ולקבל עלותן וילע שלא יקלשוהו על למחר ביום ל״א אבל לא המתין על למחר שישמע שיקלשוהו ואין מעילין על שישמע מב״ל מקולש כללקמן)ע״ב( חרי אע״פ שידוע שלמחר יקלשוהו וא״ת והיאך יניחם לאכול ויש כאן ולאי איסור כרת לאורייתא התנן וי״ל לקמן בפרק שני )לף כה .ישם( אשר תקראו אתם מקראי קלש בין בזמנן בין שלא בזמנן ואמרינן בגמ׳ אתם אפי׳ שוגגיס אתם אפי׳ מזילים ואפי׳ מוטעין לאמרינן והא גיל בפרק הנשה )חולין דף קא :ושם( גבי שגג ויוה״כ ביוה״כ פטור לגזירה הוה לההיא שתא שבתא הוה ולא אמרינן אתם אפילו מזילין התם הוקבע להם החלש בזמנו ומפני הגזרה לא עשו יוה״כ בעשירי ועשאוהו ביום השבח שלא ישתכח ואין יוה״כ אלא בעשרה בתשרי אבל הכא להם היה עשירי : 2 גזירה ולא למי נמי לההוא לפ״ק לסנהלרין )לף יכ :ושם( שבקש חזקיה רחמים על עצמו לכתיב כי אכלו הפסח בלא ככתוב וגו׳ ג שעיברו השנה ומפרש ביום ל׳ של אלר ואסור הואיל וראוי לקובעו ניסן ולא אמרינן אתם אפי׳ שוגגיס כו׳ משוס ללא שייך אלא כגון יום ל׳ או יום ל״א כשקובעין באחל מהן ר״ח לחסרו או לעברו שלא כלין או על סי עלות שקר: כי מתני׳ חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתםר בניסן. ניסן שתקופת יומי .עם לילותיהם שמא עיברו ב״ד את החדש רום אחד עשר נופלת ביום ט״ז וקיימא לן )סנהדרין לף ע (.יום תקופה מתחיל שתזקיקני להתענות ב׳ ימים ו3׳ לילות .דם תהא אחדתו נוטדקון לההיא שתא משוס לכתיב שמור את חלש האביב אביב של תקופה דם תהא אחריהו .הדני מת על ידך שלנו הוא עשירי שלהן: של דמהדא :פי חזיה דמשכה חקופח ע ב ח עד שיחסר בניסן. שאין תקופת ניסן נופלת עד יוס ט״ז וקיימא לן דיום התקופה מתחיל כר׳ יוסי דאמר הכי בפ״ק דסנהדדן )ל׳ יג (.נמצאת תקופת נמצאת תקופת טבת מושכת על שיתסר ולא שיתסר בכלל עברה שיהא בחלש ניסן ומיום י״ל ואילך ישנה היא ואילו היתה תקופת ניסן נופלת ביום ט״ו לא היינו צדטן לעבר השנה אלא נעבר אלר ונלחה ניסן יום אחל ותפול התקופה בי״ל כך פי׳ בקונטרס ׳()והתם טבת מושכת עד שיתסר בניסן ולא עד בכלל :ע ב ר ה לההיא שתא. בסנהלרין )לף י ג 0בתקופת תשרי איירי לסליגי התס אי בעינן לה .למימר יחידאה היא ולא נעביד כוותייהו אלא ודאי כאחרים לאמרינן התם אחרים בתקופת ניסן)הוו( קיימי ומייתי לרשה להכא בחידוש ואביב הוא יוסי( תקופת ניסן שניסן של חמה נכנס בו דיום ט״ו של חדש הוי מן המלש לקאמר על מתי מברכין על כאחדס דאית להו הא סברא בפ״ק דסנהדדן <שס :(:ולא חחוש נעביד דמסייע קרא להו דכתיב <י« את חדש האביב שיהא שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה ובישול התבואה אינו כולה אסיף בתקופה חלשה או מקצתו( ושמעתין להכא אתיא כאחרים וקשיא לפירוש החדש נהרדעי הקונט׳ אמרי לבפ׳ היו בולקין <שס לף מא >:משמע עד י״ו לכך צריך לפרש קאמר דהכא אלא לחשבונה של חמה שהקיץ והחורף אחר חשבון החמה הם עד דמשכה שיתסר אפילו ע״י עיבור אדר א״נ דמשכה עד שיתסר בלבנה שהיא מתחדשת בתולדותיה .ואשמעינן קרא שיהא ניסן של נמי לאדר הרי היא נופלת בשיתסר ואין כאן אביב כלל בחדש ניסן דמיוס י״ד ואילך ישנה היא ואילו היה תקופת ניסן ביום ט״ו ל׳ ח :ושס( אין פוחתין מד׳ חדשים מעוברין בשנה ולא יותר מח׳ והזהירך הכתוב לשומרו שיהא בחידוש ואין לשון חידוש נופל אלא חמה בתוך י״ד יום למולד הלבנה שהוא עדיין מחידוש הלבנה לא היינו צדטן לעבר את השנה אלא נעבר אדר ונדחה את גיסן יום אחד ותפול התקופה ביום י״ד אבל כשהיא באה ביום ט״ז בניסן לא די לן בעיבורו של אדר וצדכה השנה להתעבר ותפול התקופה באדר שני נמצא ניסן של חמה מושך בתוך חדש ניסן הלבנה הט בסנהדרין )שס> אליבא מפרשינן לה דאחרים דכי מטיא בט״ו מעברין את אדר וט מטיא לט״ז מעבדן את השנה: בחידוש מאורו שמור ניסן עם אביב של הלבנה: הנץ הקופה. סיהרא החמה דהיינו ניסן של חמה דמשלים שאינו ליומא. מחשיך עד שהירח שעת שיהא משלים זדחה: מתני׳ נר מצוה קח א מיי׳ פ״ג מהל׳ קידוש החלש הל׳ יג: קט ב מיי׳ שס פ״ל הלכה כ: ג ]מיי׳ שס הלכה א(: הוא אמר להם לא שמעתי מפי ב״ל א לא קדשוהו ביום ל׳ יוצאין השלוחים לומר לבני א״י ואמרו לו אסהיל לן כלומר ונאסור לאכול גס עתה ליוה״כ א( נאכל: מעובר הוא אבל על אקלע לבבל בחדםר בתשרי .אחל עשר היה לנני בנל ועשירי למי ארץ ישראל לעכרוה לאלול ומתוך התחום נא להא יוה״כ תרי ירחי חסירי קלא אית להו לוי אקלע לבבל בחדםר בתשרי אמר בםים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא אמרי ליה אםהיד אמר להו לא שמעתי מפי ב״ד מקודש מכריז ר׳ יוהנן כל היכא דמטו שלוהי ניסן ולא מטו שלוהי תשרי ליעבדו תרי יומי גזירה ניסן אטו תשרי רבי אייבו בר נגרי ור׳ הייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא דהוה מטו שלוהי ניםן ולא מטו שלוהי תשרי ועבדי הד יומא ולא אמרו להו ולא מידי שמע רבי יוחנן ואיקפד אמר להו לאו אמרי לכו ודכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי גזירח ניםן אטו תשרי רבא הוה רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי יומי זימנא חדא אשתכח כוותיה ר״נ יתיב בתעניתא כוליח יומי דכיפורי לאורתא אתא ההוא גברא א״ל למהר יומא רבה במערבא א״ל מהיכא את א״ל מדמהריא א״ל דם תהא אהריתו קרי עליה קלים היו רודפינו ש ל ה ליה רב הונא בר אבין לרבא כד הזית דמשכה תקופת טבת עד שיתםר בניסן עברה לההיא שתא ולא תהוש לה דכתיב ״ ש מ ו ר את הדש האביב ש מ ו ר אביב של תקופה שיהא בתדש ניםן אמר להו רב נחמן להנהו נהותי ימא אתון דלא ידעיתו בקביעא דירחא כי חזיתו םיהרא דמשלים ליומא בעירו חמירא אימת משלים מבערינן אנן מארביסר בהמיםר והא לדידהו דמגלו להו עלמא מארביסר משלים: נדחה לשלשים ושנים אס״ה אין יוצאין )א( רש״י ד׳׳ה ולא תתוש כו׳ למסייע להו קרא לכתינ ש מ ו ר את חלש: כא. עין משפט ושיתסר בכלל היינו כגון דנפלה תקופת ניסן בשבסר דכי מעברת ואין להקשות דלעבריה לאדר ולשבטי( דהתנן בפרק אין כערכין)ערטן ומפרש בגמ׳ )שם לף ט (.דלא נראה לעבר יתר על שמונה ומוקי עברה השנה לה בשנה מעוברת אבל בפשוטה יותר על שבעה: לההיא דסנהדרין על האביב שתא )לף ועל ולא יא: פירות תחוש לה. ושס> האילן על ועל תימה ג׳ דתניא סימנין התקופה בפ״ק על מעברין שנים רבינו חננאל לוי אקלע לכבל בי׳׳א בתשרי .פיר׳ בא )בדוגית( ]בדוגית[ או בכוצית בי״א בתשרי בבבל ,ואמר בסים תבשילא דבבלאי ,כלומר תבשילם נודף ,והוא היום יום כפור .כלומר כי עברו אלול שנמצאו אתד עשר בבבל עשירי לירושלים. ועל זה העיניין נעשה סוכות .אמרו לו תעיד ונשלים הצום היום .אמר להם לא שמעתי מבית דין מקודש .כלומר שמעתי להם כי רצונם לעבר אלול. )ואלול()ור׳ איבו בר נגרי ור׳ חייא בר אבא[ דאקלע בבבל בעשרח במר חשוון ואמי לחו היידנא יומא רבא במערבא .פירי ,שנח מעוברת חיתה שנמצאו כי עשרה במרחשוון חן עשרח בתשרי ,וחוא יום כפור .ואמי לחם א( העידו שעיברו חשנח חזאת ,ואמי לא שמענו מבית דין מקודש ,ואמרינן שמא לא עיברו .שלוחי ניסן מחלכין לא פתות מי״ב יום ,ושלוחי תשרי פעמים שאין מהלכין אלא עשרה ימים ,מפני כי שובתין בראש שנה וביום הכיפורים ובשבת ,נמצאו אילו שלותי ניסן מגיעץ למקומות רחוקים ,מה שאץ שלותי תשרי מגיעץ בהן .רבה חוה רגיל יתיב תעניתא תרי יומי ,זימגא חדא אשתכח כוותיח .כי עברו ליה לאלול ,והיח יום כפור בי״א בתשרי ,דהוה מחמר אנפשיה ונקיט תרי יומי ,מילתא יתירתא עבד ולא חובה חוא עליו ,שלא חיה לו לחוש .ואם חשש מידה יחידה עשח ולא שובח בה .רב נחמן יתיב תעניתא ביומא דכיפורי. לאורתא אתה ההוא גברא אמר ליה למחר צומא רבא במערבא כולי .פשוטה חיא .שלח ליח רב הונא בר אבין לרבא כי חזית דמשכח תקופת טבת עד י״ו בניסן ,עברח לחהיא שתא ולא תיחוש לה, דכתיב שמור את חדש האביב וגי ,שמור חדשו של אביב שתחא נופלת בו ,כלומר ,לא יהא אביב קרב אלא בתקופה תדשה, זה הדבר היה נוהג בזמן שבית המקדש קיים ,וזה אחד מן הדברים המסורים בידי כיח דין בזמן שהיה האביב קרב .אבל עכשיו שאץ אביב לא חיישינן לחא דשלח רב הונא. ואע״ג דלית לן ספק בזמן הזה ,עבדינן כי הא דמיפרשא בחחילת יום טוב דלא נקטינן האידנא חדי יומי אלא משוס אל תשנו מנהג אבותיכם. מהן מעברין על אחד אין מעברין ורשב״ג דאמר התם על התקופה איבעי לן על התקופה שמחין או דילמא מעברין וקיימא בתיקו וי״ל דהתם בתקופת תשרי איירי אבל הכא בתקופת ניסן דעליה לבדה מעברין וצריך טעם כיון דמקרא קא דרשי הכא והכא מאי שנא: על או בפירוש על ר״ה המיוחס להרמכ׳׳ס ז״ל איתא לאמרו ליה לאסהיל להיום י׳ בתשרי ע״ ש. עין משפט נר מצוה ק י א ב מיי׳ פ״ג מהל׳ קילוש החדש הל׳ נ: ק י א ג מיי׳ שס הלכי י: ק י ב ד מיי׳ שס הלכה ח: קיג ה מיי׳ שס הל׳ ד: תורה אור השלם . 1א ל ה מועדי ין מקראי קדש אשר תקראו אתם ויקרא בג ד במועדם: .2אמרות ין אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מץקק שבעתים: תהלים יב ו ותחסרהו מעט .3 מאלחים וכבוד והדר חחלים ח ו תעטרהו: .4בקש קהלת למעא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת :קהלת יב י .5ולא קם נביא עוד בישראל כמישה אשר יךעו ין פנים א ל פנים: דברים לד י .6על פי שנים עדים או שלשה ע ד ם יומת המת לא יומת על פי ער דברים יז ו אחד: רבינו הננאל מתר' על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן בולי .סוד העיבור שהיה מסור לבית דין להקריב מוסף ראש חודש על הראייה ,וכיון שמוסף ראש חודש קרב אפיי בשבת ,לפיכך חוחרה שבח גבי עדי החדש לבוא מחוץ לתחום ולחעיד, כדי להקריב מוסף החדש בזמנו בכל חדשי שגה. וזה בזמן שהיה בית המקדש קיים ,אבל עתח אין מחללין אלא המועדים שכתוב בהן במועד)י(ם, וכל מקום שכתוב בתורה במועדו בין בתול בין בשבת הוא ,וכתיב אשר תקראו אותם במועדם. פירי ולמה באילו שני חדשים מחללין עליהן עידי החדש את השבת, מפני שאע״פ שאין כהן בזמן הזה קרבן ,יש בהן קריאת המועדים, שנאמר אלה מועדי ה׳ מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם ,וכל מקום שכתוב בתורה במועדו והתמיד הפסח כגון במועדו שכחוב בהן ומחללין עליחן השבח, קריאת המועדים כיון שכחוב בהן במועד)י(ם, מחללין עליהן השבת .בוא וראח בקריאתם שכתוב במועדם מחלל־ן ,אבל בקיומם שאץ כתוב בחן במועדם אץ מחללין .וכך פירשו חכמים ,בקריאתם אתה מחלל ,ואי אתה מחלל על קיומם .וכן אין שלוחץ יוצאין אלא באלו שני חדשים בלבד .על ניסן ועל תשרי ,מפני שמחללין השבת עליהן .העדים שראו הלבנה לילי שבת שבאין בשבת להעיד, והתנן על ששה תרשים שלוחץ יוצאין .ופירק בא: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ם ע ל שני חדשים מחללץ את השבת .פי׳ בקונטרס ומן התורה מתני׳ על שני חדשים מחללין אס השבת .עדים שראו את החדש: שבהם שלוחים .ב״ד שולחין לסוריא להודיע לגולה יום מחללין על כולן אבל רבנן אסרו לפי שאין תיקון המועדות תלוי קביעותם הלכך חשיבי .ומן התורה מחללין על כולן אבל רמן אסרו בהן לא איכפת לן אי למלאן אי למסרן ע״פ עדים וקשיא דבגמרא תניא לפי שאין תיקון המועדות תלוי בהם ולא איכפת למלאן ולמסרן ע״פ מנין שמחללין את השבת ת״ל אלה מועדי ה׳ והאי קרא בניסן ותשרי עדים אך שני חדשים אלו העמידום כתיב וי״ל דמ״מ כל ר״ח איתרבי על דין תורה שכל המועדות תלויין מדאיקרי מועד כדאיתא בפ׳ כיצד ע ל שני חדשים מחללין את השבת בהן :חקגת קרבן .של ר״ח שיקריב צולין )פשחיס רף עז (.גבי דחיית שבת על ניםן ועל תשרי שבהן שלוחי! יוצאין בזמנו :גמ׳ וחו לא .נפקי שלוחים וטומאה שעירי ראש חדש איצטריכא לסוריא ובהן מתקנין את המועדות ו כ ש ה י ה )יוצאים( אלא אהני דקתני שבהן ליה סלקא דעתך אמינא הא לא בית המקדש קיים מהללין אף על כולן מפני שלוחין שלוחים יוצאים לסוריא: כתיב בהו מועד קמ״ל דר״ח נמי מתני׳ א ( א א( לעיל יט ,:ב( לעיל כ,. ג( לעיל יח ,.ד( מנחות סד .שכת קלג ה( ]לקמן ]נדרים לת. לא:ן ,י( ע״ש[] (t ,ידיעת ה׳ על אמיתתו כלכתיב ותחסרהו מעט מאלהיס .כ״כ הריין[, ח( ס״א החדש ,ט( אם, י( ]צ״ל שהס[, נ(: מועד איקרי וכדאביי: ע ל גיסן ותשרי עד שישמעו מפי ב״ד מקודש .והשתא מתניתין דקתני שבהן שלוחץ יוצאין היינו לאחר שישמעו מפי ב״ד מקודש ונתינת טעם הוא דלכך מחללין עליה השבת עדים שראו את החדש ופירש בקונטרס דבשאר חדשים אין חילול שבת של עדים ממהרת יציאת שלוחין שאין מחללין השלוחץ לצאת בשבת היוס וכשלא יבואו עדים היום יתעבר החדש והכל יודעים '()שיום( קדשו למחר והשלוחים יוצאים משתחשך לומר שעברו את החדש אבל בניסן ותשרי אס לא יבאו עדים ויתעבר החדש לא יצאו השלוחים עד מחר שאין ב״ד מקדשי! בלילה נמצאו ממעטים הלוכן מהלך לילה ויותר ודבר תימה פירושו שתלה טעם חילול העדים ביציאת השלוחים הא כי מקלע יום שלשים דאלול בשבת וראו עדים את החדש על כרחן צריכין לחלל ולבא בשבת דאי מאחרים עד אחד בשבת היה מקלע יוס ערבה בשבת ודחינן ליה משום ערבה כדאמרי׳ 3פ׳ )החליל נלו ]לולב וערבה[ )סיכה מג (.ומיהו אניסן ודאי צריך טעם ובמתניתין פי׳ הקונטרס שבהן שלוחין יוצאים הלכך חשיבי כלומר לפי ששלוחים יוצאים בהן משוס תקנת מועדוח ראוי לעדים לחלל עליהם שבת כדי שיקבעו מועדות בזמנן וכאן נמי פי׳ הקונטרס עדיין טעם החילול שיתקדש החדש בזמנו כדקתני ובהן מתקנין את המועדות דרחמנא אמר אשר תקראו אותם אפי׳ בשבת ויציאת שלוחין דקתני אינו אלא לייפות וליישב טעם החילול בשביל זאת שיש דברים שאין הטעם תלוי בהן והן נעשין סעד לדבר ליישבו ולייפותו כאותה ששנינו דסנהדרין )ל׳ יא (.אין בפ״ק גמ׳ על ב׳ הרשים ותו לא תקנת הקרבן: ״ורמינהו על ו׳ חדשים חשלוחין יוצאין אמר אביי ה״ק ע ל כולן שלוחין יוצאין מבערב על ג ניםן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב״ד מקודש תניא נמי הכי על כולן יוצאין מבערב על ניםן ועל תשרי עד שישמעו מפי ב״ד מקודש ת״ר מנין שמחללין עליהן את השבת ת״ל 1 א ל ח מועדי ח׳ אשר תקראו אותם במועדם י יכול כשם שמחללין עד עד שיתקיימו ת״ל מחללין על אותם אתח קריאתם שיתקדשו אשר מחלל כך תקראו ואי אתה מחלל על קיומן :וכשחיח בחמ״ק קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת חקרבן :ת״ר בראשונח חיו מחללין אף על כולן משחרב בית חמקדש לחן רבן יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן אמר חתקינו שלא יחו מחללין אלא על ניםן ועל תשרי בין בלבד: שלא מתני׳ נראה י ב י ן שנראח בעליל (ה בעליל מחללין את עליו השבת רבי יוםי אומר אם נראה בעליל אין מהללין עליו את השבת מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבם ר״ע בלוד שלה לו ר״ג אם מעכב אתה את הרבים >נמצאת מכשילן ה לעתיד לבא: לישנא דמיגלי 2 גמ׳ מאי משמע א״ר הוא אבהו דהאי עליל אמר קרא אמרות ה׳ אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים יי רב ושמואל הד אמר נ׳ שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה ׳יחסר אחד שנאמר ותהםרהו מעט מאלהים 3 4 ב ק ש קהלת למצוא דברי חפץ בקש קחלת להיות כמשה יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת 5 ו ל א קם נביא עוד בישראל כמשה וחד אמר בנביאים לא קם במלכים קם אלא מה אני מקיים בקש קהלת למצוא דברי הפץ בקש קהלת לדון דינין שבלב שלא בעדים ושלא בהתראה יצתה ב״ק ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת 6 ע ל פי שנים עדים וגו׳: מעשה יולאין מ ב ע ר ב .כגון נראה בעליל ביום כ״ט או בליל שלשים דודאי יקדשוהו ב״ד מחר א״נ בחדש מעובר דפשיטא לן שביום ל״א יתקדש )א( משלא נתקדש בזמנו שלוחין יוצאין מב״ד ואין ממתינין עד למחר שישמעו מקודש מפי ב״ד כלאמרינן לקמן )לף כל (.ראש ב״ד אומר מקודש ויעידו לגולה :על ניסן ועל תשרי .אין שלוחין יוצאין עד שישמעו מפי ב״ד מקודש הלכך בשאר חדשים אין חילול שבח של עדים ממהרת יציאת השלוחין שאין השלוחין מחללין שבת לצאת היום וכשלא יבאו העדים היום יתעבר החדש והכל יודעין שהם קדשוהו למחר והשלוחים יצאו משתחשך לומר שעיברו את י״ אלול אבל בניסן ותשרי אס לא יבאו העדים היום ויתעבר החדש לא יצאו השלוחים עד מחר שאין ב״ד מקדשין בלילה נמצאו ממעטין את הלוכן מהלך לילה ויותר .כיצד אס יבאו העדים ויעידו ויקדשוהו בשבת ויהא פסח בשבת יש זמן לשלוחים מהלך י״ב יום שלימים שהרי למ״ש יצאו דלכו כל ימי החול של ב׳ שבועות הללו שלימים ואס לא באו העדים היום לא יצאו השלוחים עד מחר ועל כרחם שבת של ערב הפסח ישבותו נמצא שלא הלכו י״ב ימים שלימים. וא״ת היאך הוא תולה טעם חילול הרי השלוחים ביציאת העדיס השלוחים עצמן לא ניתן להס לחלל. טעם החילול כדי שיתקדש החדש בזמנו הוא כדקתני ובהן מתקנין אח המועדות דרחמנא אמר אשר תקראו אותם במועדם )ייקרא »> אפי׳ בשבת ויציאת השלוחים דקתני אינו אלא לייפות וליישב את טעם החילול אף בשביל זאת דיש דברים שאין הטעם תלוי בהם והס נעשים סעד לדבר ששנינו כאותה ולייפותו ליישבו בסנהדרין )לף יא.ו אין מעברין את השנה מפני הגדיים והטלאיס אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד מהודעין אנחנא לכו! דגוזלייא רכיכין ואמריא דערקין כר :אשר חקראו אותם במועדם .הזהירם שלא יעבור המועד של זמן קריאתן .מקרא קודש היינו קדוש ב״ד :יכול לשם שמחללין .העדים כדי שיתקדשו בזמנן :כ ך מחללין .השלוחים עד שיתקיימו המועדות בזמנן :מתני׳ ט( נראה בעליל אין מחללין. לפי שאין צורך :ארבעים זוג .שני עדים זוג אחר זוג :גמ׳ בעליל לארץ .גלד לכל :חמשים שערי ביגה כוי .סיפיה דהאי קרא דרשי רב ושמואל מזוקק שבעתים שבע שביעיות והס חמשים חסר אחת הגדיים מפני השנה מעברין והטלאים אבל עושין אותן סעד לשנה כיצד מהודעין אנחנא דמתניתין לכון דגוזלייא רכיכין ואם תאמר ומה טעס לניסן ותשרי עד שישמעו מפי בית דין מקודש בשלמא היכא דנראה בעליל ביום כ״ט או בליל ל׳ אע״ג דודאי יקדשוהו ב״ד למחר אין יוצאין עליו לאלתר חיישינן דלמא מימלכי ב״ד ומעברי ליה ואתי לקלקולי מועדות אלא היכא דלא קדשוהו ביום ל׳ ליפקו ביום ל״א שא״א לדחותו יותר מיום ל״א ויש לומר דגזרו האי ]אטו האי[ משוס דבשאר חדשים יוצאים אזה וזה מבערב: ופסלו שנמסרו למשה למדנו שחמשים נבראו שהרי מעט נחסר מאלהים :דכחיב וחחסרהו מ ע ט מאלהים וגוי .במזמור מה אנוש כי תזכרנו: מעשה אביי על אלו ששה חדשים השלוחין יוצאין מבערב ,על ניסן ועל חשדי )מפני שמחללין( עד שישמעו מפי כיח דין מקודש .תניא נמי חכי כוי .תנו רבנן מניין שמחללין עליהן השבת ,ה״ל אלה מועדי ה׳ מקראי קדש אשר תקראו וגוי .פיר׳ כיון שפירש הכתוב בקריאת המועדים הללו במועדם ,מחללץ עליהן את השבת ,כשם שמחללץ את השבת על החמיד ועל שחיטת הפסח דכתיב בהן במועדו ,כן דרשינן על המועדים ,דכל היכא דכתיב כיה במועדו דרשינן ביה במועדו ואפי׳ בשבת .וקריאת המועדים או בכל עת חוא בשני החדשים הללו) ,ב(]כ[הקרבת הקרבן א( אולי צ״ל וקריאת המועלים בשני החלשים הללי הוא כהקרבת הקרב! בכל עת ולא משוס וכוי. הגהות הב״ח )א( רש״• ד״ה יוצאין יתקלש שביים כוי כשלא שלוחי! ל״א נתקדש נזמנו כוי ייעTו לגולה על ניסן כר הוא רנור אתל: מוסף רש״ י חדשים שני על מחללין את השבת. עדיס שראו את הלכנה את מחללי! בחילושה השבת לצאח חון לתחוס לבא לבייל להעיל לפניהן כול! שהמועליס לפי תלויין בשני תלשיס הללו ! ל ע י ל יט .0מפני תקנת ר״ת מיססי הקרבן. שיקרבו בזמנן !:לעיל כ.;. ע ל ו׳ חדשים השלוחין ב״ד שקלשו יוצאין. החלש על סי עליס כשראו ומוליעיס החלש, את יום לגולה השליחין שקלשוהו ,אס כיוס שלשים לחלש שעבר חסר ,או ביום ל״א יחלש שעבר מלא !לעיל שנראה. יה.!. החלש בין ;שבת קלג ו הלמה ימנחות םד ו בעליל .לכל העולם !שם! בגילוי לכל ויש ללעת שראיהי בייל והקרובים להס ואין צריך לרואי! חין לתחום לחלל שבח ולבא ולהעיל לפני ב״ל :שבת שם .!:אם נראה בעליל אין מחללין עליו את ילהעיל ללכת השכת. לכייל ,שהרי אין צריך ,טון רנעליל נראה בייל נמי ראוהו ׳מנחות שסו. רבינו חננאל והכשר( בכל החדשין ,ולא משום שראיית החדש עיקר ,אלא אפי׳ בזמן שידוע לבית דין כגון בזמן הזה התורה התירה להן ,הלא תראה 0שהיו אחר חורבן הבית מחללין על כל החדשים, אמר לחן רבן יוחנן בן זכאי וכי יש עכשיו קרבן, התקינו שלא יהו מחללין אלא על ניסן ותשרי בלבד. פיר• בעליל ,בפדהסי׳, כדכתיב בעליל לארץ, כלומר מפורסם לעס ה א ^ כתיב אמרות ח׳ אמרות וגוי ,פירי כמו כסף צרוף מזוקק שבעתים, כל מה שתצרפנו מוסיף זיקוק ,פירי שבעתיים, שבע פעמים שבעה הרי מ״ט ,וניתנו לו למשה אמרות ה׳ מווקקץ במי׳ט שערי בינה ,וכיון דכתיב ותחסרהו מעט מאלהים, אין מעט פחות משער אחד ,לפיכך אמרו נ׳ שערי בינה נבראו בעולם למלאכי חאלחים וכולן ניתנו לו למשה חוץ מאחד מהן ופשוטח חיא .ביקש קחלת למצוא דברי חפץ ,ביקש להיות כמשה ,שנאמר ה׳ תפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, נמצאת גדולת התורה אלא במשה .ביקש וה להיות כמותו יצתה בה קול ואמןרה[ לו כתוכ יושר דברי אמת, כלומר כתוב בספר הישר ,ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ,לא בנביא ולא במלכים .ומאן דאמר במלכים קם ,ביקש קהלה למצא ולא מצא ,ביקש לדון דינין שבלב ,בלא עדים ובלא התראה ,יצתה בת קול כולי. גו שאפילו אחר חורבן ובו׳ או לצ״ל הלא תראה לגס בזמן הב״ד שהיו אחר חורבן הבית וכוי. ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה מסורת הש״ס א( ]ג׳׳נ סה .ע׳׳ש בפירוש הרשנ״ס[ ,ג( ס״א אין, ד( ]גי׳ ג( סנהלרין ]עירובי! פב,[. הד״ף כד: והרא״ש יבמות רב מנשה כז: בסוף וכ״א מעשה מתני׳ ועברו מארבעים יוהר וכוי: זוג כך שמו: פשרה בפם. שזפר. ופסלו אב ובגו שראו אח החדש פוי :שאם יפסל .יכשל בפיו כשיבדקוהו )לף«כג:0 כדלקמן גמ׳ חהא הד יז לד א ר ב ע י ה א ש י ש נ י ם אם אץ מפירין אוהו .אם אץ ב״ד מ ט ד ן את העד אס נאמן וכשר הוא :משלחין .ב״ד שבעירו: א ח ר עמו .להעיד עליו לסני ב״ד הגדול שמקדשי( את החדש :משקלקלו הבייהוםיםל( .מפרש בגמרא ןע״ג[ :גמ׳ וחד את עבדו .שברי לה כר״ש דמכשיר בקרוב והחדש הזה לכם הייגו בכם ודרשיגן נמי כשרץ ומיוחסץ למעוטי גר וממזר כדדרשינן מאתך בדומין לך בפ׳ אחד דיני ממונות )סגהלרין דף ואע׳׳ס שהם אחים :תהא מ ס ו ר ה לכם .לחשובי הדור אני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החדש ולא גיכמות כה .עי׳ תוספות חולין ל .ל״ה מכניס[ ,להכשיר קרובים בא :היפי תניס. ה( ]יבמות כה .ע״שו ,מתניתין קמיה דרב מי המכשיר ומי י(ןבס׳׳א:המיניס[ 1(1 ,צ״ל הפוסל :איפפא .תנינא ר׳ יוסי כל ,[.ח( ]צ״ל שמעון[, ט( ]צ״ל יוסי[ ,י( ןנ״ק אומר אב ובנו וכל הקרובים כשיכין שמקלשין[, עט ,[:נ( נצ״ל אר״ש מעשה בטוביה כר :א״ל ל( גס״א :המינין ,מ( צ״ל משום הפי .דאפכת דר״ש לרבי יוסי פירש ר״ש, לא אמר לך מידי ט אמרת הלכה כרבי ״()יוסי( דהיינו דר׳ *()שמעון(: הפסזלץ כוי: תורה אור השלם מתני׳ אלו הן עצם של חתיכות .1ויאמר ין א ל משה בקוביא. רבנן ואמור בערבון ואל אהרן ב א ר ץ מערים שמשחקין שמות יב א לאמיר: אסמכתא לא קניא והרי הן גזלנין .2אלה מיעדי ין מקךאי קדש א ש ר תקראו אתם מדרבנן דמדאורייתא ׳(אינו קרוי במועדם: ויקרא כג ד גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב )שמואל ב כג( ויגזל את החנית מיד המצרי :ומלוי ברבית .לאו גזלן מוסף רש״י דאורייתא הוא למפסליה משום אל הפסולין. הן אלו תשת עד חמס)שמות כ 0דהא מנפשיה )סנהדרין ללין ולהעיד כ ז > לעלות ,לכולן גולי! יהיב ליה :מפריחי יונים .היינו נמי מלבריהן הן לאסמכתא כעין קוביא אי תקדמיה יונך ליוני: לא קנייא ומגזצ גזיל ליה וערובין פב (.יכול! מעין וסוחרי שביעית .עושין סחורה בפירות גזלני! הן והתורה אמרה שביעית דרחמנא אמר )רקרא כהו אל תשת רשע על ,וכל לאסלה ולא לסחורה )ע״ז ס׳׳ב .(.ולפי שכן ליין )סנהדרין שם(. וסוחרי שביעית .הואיל שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת וחימול ממון מעבירו על ממון חשדוס להיות מעידים שקר ע״י והעבדים .פסולי ושוחד: לברי תורה ,הוה ציה כרשע ממון לחמס ופסול ללון ולהעיד שניטה אחרי הבצע •:שס :דאורייתא הוא ק״ו מאשה כדאמרן גמ׳ הא אשה לרחמנא אמר לאכלה ילא בב״ק )לף סח:(. לסחורה וזה שחומל ממון פשרה לה .כגון להעיד על מיתת לעבור עבירה על הממין, רשע הוא והתורה אמרה אדם להשיא את אשתו ועל סוטה אל תשת רשע על )ערובין שנטמאת בסתירה שלא תשתה: שסו .הדרן עלך ארבעה לעדוח אשה .להתירה להנשא .ודוקא ראשי שנים גזלן דדבריהס אבל גזלן דאורייתא דחציף לעבור בפרהסיא לא הכשירו חכמים לעדות אשה ואע״פ שהכשירו את העבד ואת האשה לפסולי דאורייתא :מתני׳ מי שראה אח החדש כוי :מרכיבי! אותו .אף בשבת :ואם צורה להם .אם יש אורבים בדרך במו ואתה צודה את נפשי )שמואל א כל( והבייתוסים והכותים הם היו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את חכמים: אלו הן הפםולץ .בגמרא משמע שכל הפסולים דמתניתין לו:(: מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן ר״ע כוי :תניא אמר רבי יהודה ה״ו שר״ע עיכבן אלא שזפר ראשה ש ל גדר עיכבן ושלח רבן גמליאל ובנו והורידוהו מתני׳ מגדולתו: שראו את ההדש ילכו לא א אב שמצטרפין זה עם זה אלא שאם יפסל אהד מתן יצטרף השני אהר עם ר״ש אב אומר וכל ובנו הקרובין כשדין לעדות ההדש א״ר יוסי מעשה בטוביח חרופא שראח את חחדש בירושלים הוא ועבדו ובנו משוחרר הכהנים וקבלו אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לפני דין קבלו אותו בית בנו: 1 ואת את עבדו ופסלו גמ׳ א״ר לוי מאי טעמא דר״ש דכתיב ויאמר אל ה׳ משה ואל בארץ אהרן מצרים לאמר ההדש הזה לכם עדות זו תהא כשרה בכם ורבנן עדות זו תהא מסורה לכם: א״ר רב יוםי מעשה בטוביה הרופא כוי: הנן הונא רבא בר לרב הנן הלכתא בר רבא כר״ש רבי אמר א״ל יוםי רב ומעשה ואת אמרת הלכתא כר״ש אמר לו > והא זמנין fc סגיאין אמרית קמיה דרב הלכתא כר״ש ולא אמר לי ולא מידי א״ל היכי תנית א״ל אפכא א״ל משום הכי לא אמר לך ולא מידי אמר טבי בריה דמרי טבי אמר מר עוקבא אמר ״הלכתא כר״ש: שמואל המשחק הפסולין ומפריהי הכלל אף יונים כל אינן הן מתני׳ בקוביא וסוהרי עדות ג האשה לה: ג > אלו הן ב ומלוי שביעית שאין כשירין ברבית ועבדים זה כשירה נמ׳ הא לה אשה כשירה לה אף הן כשירין לה אמר רב יי אשי זאת אומרת אשה: יכול ה(ד מתני׳ ג ז ל ן דדבריהם כשירין לעדות י מ י שראה את החדש ואינו להלך מוליכים במטה אותו על החמור אפי׳ ואם צודה להם לוקהין בידן מקלות ואם היתה דרך רהוקה לוקהין בידם מזונות י שעל מהלך לילה ויום מהללין את השבת ויוצאין לעדות ההדש שנאמר 2 א ל ה מועדי ה׳ א ש ר תקראו אותם במועדם: הדרן עלך ארבעה ראשי שנים אם ׳אינן מכירין אהר להעירו החדש עדות הבייתוסים י> אלא מן אותו משלחין עמו ״בראשונה היו מקבלין מכל התקינו המכירין: כב. אדם שלא משקלקלו יהו מקבלין דרבנן דאמרי׳ עלה זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה והשתא משחק בקוביא למ״ד בפרק זה בורר )סנהדרין לף כל (:לפי שאץ עיסקין בישובו של עולם ניחא ולמ״ד נמי משום דהויא אסמכתא אין נחשב גזלן בעיניו כיון דמדעתו נותן ומלוה ברבית שאינה קצוצה דרבנן ואפי׳ ברבית קצוצה נמי לא משמע ליה לאיניש איסורא כשנותן לו מדעתו אלא א״כ ממשכנו על כרחו ומפריחי יונים למ״ד אי תקדמיה יונך ליוני היינו משתק בקוביא ולמ״ד ארא אץ בהן גזל אלא מפני דרכי שלום בעלמא וסוחרי שביעית מיירי בשביעית בזמן הזה ור׳ היא כדאשכחן בפרק השולח )גימין דף לו (.א״נ בסחורה דרבנן כי ההיא דזה בורר )סנהלרין לף כו >.גבי ממציאי מעות לעניים ואזלי עניים ואספו ומייתי שאץ זו סחורה גמורה דאזלי בשליחותייהו והא דמשמע בפרק לולב הגזול )סוכה לף לט .ושם( דמותר למכור פירות שביעית לע״ה גבי מבליע לו דמי אתרוג בלולב משום דאין מוסרץ דמי פירות שביעית לע״ה אבל משוס סחורה לא אסור ובפרק זה בורר )סנהלרין לף ט (.נמי פריך ונזבנינהו לכהן בדמי תרומה גבי סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה של שביעית וי״ל בדבר המלקט ע״מ לאכול והותיר מותר למכור וכן פורע חובו בפרק בתרא דע״ז )לף סנ .ושס> דאסור משום לאכלה ולא לסחורה משמע כדפרשינן ואפשר דלוקח ע״מ לאכול לא חשיב סחורה אא״כ לוקח בזול ע״מ למכור ביוקר שקונה להרויח ובמסכת שביעית )פ״מ משנה ל( פירש »>לץ סחורה ע״פ הירושלמי ועבדים בפרק זה בורר )סנהלרין לף כל(: לא תני להו דפסולין דאורייתא אבל הכא איצטריך למיתני דלא תימא כיון דלא מחמת עבירה מיפסלי מכשרי לעדות החדש מידי דהוה אקרובים לר״ש :מחללין את השבת .עדים שראו את החדש ואפילו עדים המעידים עליהם כשאין ב״ד מכירין עדי החדש מחללין את השבת להעיד עליהם כדמוכח בריש פרק שני שהלך ר׳ נהוראי אצל העד באושא בשבת להעיד עליו: הדת עלך ארבעה ראשי שנים משלחין עמו אהד להעירו. עין משפט נר מצוה קיד א מיי׳ פ״ 3מהל׳ קילוש החלש ה״א: קטו ב מיי׳ ס״י מהל׳ עלות הלכה ל שמג לאדן ד ד מור וש״ע ח״מ סי׳ לל סעי׳ י וסעי׳ טז: קטז ג מיי׳ שס פ״ט ה״א טוש״ע שס סעיף יט: קי" ד מיי׳ פי׳־נ מהל׳ גירושין הלכה יז ]ופ״א מהל׳ סוטה הל׳ טו[ סמג עשין; טוש״ע אה״ע סימן יז סעיף ג: קיד! ה מיי׳ פ׳׳ג מהל׳ קילוש החלש ה״ל: ו ]מיי׳ שס הל׳ א א בן: ז מיי׳ שס הלכה ג: ב ח מיי׳ שס פ״ב ה״ב: רבינו חננאל מתני" מעשה שעברו יותר מארבעים זוג כולי. )ירושלים( ]ירושלמי[ וכל הרבים את המעכב מעשות מצוה ]צריך[ נדד. ]םתני'[ אב ובנו שראו את החדש כוי ,עד ר׳ שמעון אומר אב ובגו וכל הקרובין כשירין לעדוח החדש, ומאי טעמא דר• שמעון, דכתיב ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן ב א pמצרים לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים ,כלומר עדות חתדש תחא כשירח בכם, ואע״פ שאתם קרובין. ורבנן עדות זו מסורה לכם, וקיימא לן דבל הקרובין א* וכל הפסולין ןפםולין[ לעדות החדש] .מתני׳[ ואלו הן הפםולין חמשחק בקוביא כולי ,זח חכלל כל עדות שאין חאשח כשרה לה אף אילו כולם אינן כשרץ לה ,וכיון שהאשה פסולה לעדות החדש ,אף אלו הזכורין במשנתנו וכיוצא כהן פסולץ לעהות החדש .ודייקינן מינה תא עדות שהאשה כשרה לה, כגון מיתת הבעל שאפילו הנשים כשרות ,כדתגן באחרית יבמות חוחזק להיות משיאין עד מפי כול; עד ומפי אשה גם הפסולין הללו כשרץ להעיד כי מת בעלה של וו ותנשא על פיהן ,ואייר מנשה זאת אומרת ,כלומ׳ נתברר לנו מדיוקא של משגה ,כי גזלן דרבנן כגון משחק בקוביא וכיוצא בחן שחן פסולין מדרבגן, כשרץ להעיד כי מת בעלה של וו ,דהא תנשים נאמנות בעדות זו .ואוקימנה בפרק דיני ממונות בשלשה לר׳ מאיד דאמר עד זומם פסול לכל התורה ,והלכתא כוותיה ].מתני׳[ מי שראה את חחדש כולי .לא מיחוקמא בזמן חזח אלא בניסן ותשרי בלבד. הדרן עלך ארבעה ראשי ואוחו אחר נמי מחלל שנים הן. גמ׳ מאי אחר הד אם אין מכירין אותו עליו את השבת כדפירשנו לעיל וחד משלחיץ עמו אחר להעירו בסוף פרק ראשון: כולי .אוקימנה מאי אחר דתני במחניח׳ ,זוג אחר, וחד להע]י[ד על העד שראח אח חחודש ,כי כשר הוא לקבל ממנו זו העדוח ,ולעולם צריכין שני עדים להעיד על כל אחד ואחד. א( נראה ברור לצ״ל וקיי״ל לכל הקריבי! פסילי) לעלות החורש. עין משפט נר מצוה ג א מיי׳ ס״ג מהלכות קילוש החלש הלכה נ: ד ב מיי׳ שס הל׳ יל: ה ג מיי׳ שס פ״ב ה״ב: ו ד מיי׳ שס פ״ג ה״ת: גליון הש״ם גמרא סהדא אחר״נא הוה בההיה .גיטין לף ה ע״ב סנהררין לף יל ע״א: כב: אם אינן מכירין פרק שני ראש השנה מםורת הש׳׳ם וחד מי מהימן .להכשירו לזה בחזקה נאמן :ממשה שבא .העד וחד מי מהימן .תימה כי לא מהימן נמי מחלל את השבת לילך שם לפני ב״ד בשבת להעיד על החדש :ועדיו עמו .להחזיקו נאמן :חד שמא יצטרף עם אחר כדתנן בפ״ק )לעיל ע״א( גבי אב ובנו דילכו מי מהימן .לעדות החדש :משפע כתיב ביה .כי חק לישראל הוא לא מפני שיצטרפו זה עם זה אלא שאס יפסל האחד שיצטרף השני עם משפט וגר :באושא .כשישבה סנהדרין שס ושם היו מקדשין את אחר ונראה דלא מקשה היאך אחר מחלל שבת כיון דלא מהימן לחודיה החדש :משום פבודו דרבי נהוראי. אלא מקשה על לישנא דמתני׳ דנקט שהרי לא הוזכר ר׳ נהוראי אלא אחר דמשמע דחד מהימן: וחד מי מהימן והתניא מעשה שבא הוא ללמוד ממנו שאדם גדול כמותו נהג אלא מאי אותו אותו זוג .תימה ועדיו עמו להעיד עליו אמר רב פפא מאי היתר בדבר ואין כבודו שנביא את מאי קאמר אני יכול לומר אחר זוג אהר ה״נ מםתברא דאי לא תימא ראיותינו אף מחבירו הקטן ממנו: אחד מאותו הזוג :םהדא אחרינא חכי אם אינן מכירין אותו מאי אותו אילימא םהדא אחרינא הוה באושא .המכיר הוה .י״ל דמיירי בעד אחד שראה אותו חד וחד מי מהימן מ ש פ ט כתיב ביה את העד הזה :מספיקא .שמא אין החדש שהלך רבי נהוראי להצטרף אותו העד בביתו :להטעות את אלא מאי אותו אותו הזוג ה״נ מאי אחר עמו ולהעיד נמי על החדש והא דקתני החפמים .שאירע יום ל׳ של אדר בברייתא להעיד עליו אחדש קאי אבל מעשה זוג אחר והד לא מהימן והתניא בשבת ולא נראה חדש בזמנו בירו׳ ובתוספתא )פ״א> מוכח בהדיא ברבי נהוראי שהלך אצל העד להעיד עליו והבייתוסין מתאוין שיהא יום ראשון דבהכרת העד מיירי שהלך ר׳ נהוראי יםהדא בשבת באושא אמרי רבי נהוראי של פסח בשבת כדי שתהא הנפת להעיד עליו דכשר וכן פרש״י וקאי אהרינא הוה בהדיה והא דלא השיב ליה העומר באחד בשבת ועצרת באחד פירכא דאי הכי אפרי שינויי: משום כבודו של רבי נהוראי רב אשי אמר בשבת לפי שהן דורשין ממחרת להטעות את חכמים .שאירע רבי נהוראי סהדא אהרינא הוה באושא השבת יניפנוט( ממחרת שבת בראשית יוס ל׳ של אדר בשבת כמשמעו ושכרו שני בני אדם להעיד ואזל רבי נהוראי לאצטרופי בהדיה אי הכי ולא נראה החדש בזמנו ובייתוסין שראו את החדש היום :אחד משלנו. מאי למימרא מהו דתימא מםפיקא לא מתאוין שיהא יום א׳ של פסח בשבת ולא הכירוהו :מאחים זוז נהוגים לך כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת מהללינן שבתא קמ״ל כי אתא עולא אמר במחנה .ותהא רשאי לעכבן ואע״פ ועצרת באחד בשבת לפי שהיו דורשין קדשוח לירחא במערבא אמר רב כהנא לא שלא השלמת תנאי שלך לשוכרך דיש ממחרת השבת שבת בראשית כמשמעו מיבעיא עולא דגברא רבח חוא דמחימן רשות לב״ד לקנוס ממון ולעשותו כך פי׳ בקונטרס וא״ת ומה מרויחיס א ל א אפי׳ איניש דעלמא נמי מהימן מ״ט הפקר כדאמרינן ביבמות <לף סט(: והלא מפקלקלין לענין פסח ד״ל דלא כ ל מילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה מניין שהפקר ב״ד הפקר שנאמר חשיבי ליה קלקול משום דדרשי ׳(אתם אינשי תניא נמי הכי בא אהד י* בסוף וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וגר ואפי׳ מדדים :מוליך ומביא יחרם כל רכושו וגו׳ )עזרא י( :ימסח העולם ואמר קדשו ב״ד את ההדש נאמן: מעלה ומוריד .בירושלמי משמע כדי על העמוד .למלקות כדאמרינן בראשונה היו מקבלין עדות ההדש מכל שלא יטעו לומר שהוא כוכב דא״ר אסי במסכת מכות )לף מ (:כוסת שתי חזינא כוכבא דנחית וסליק חזינא אדם וכוי :תנו רבנן מה קלקול קלקלו ידיו על העמוד :מתני׳ בראשוגה כוכבא דאזיל ואתי :גזירה משום פ ע ם אהת בקשו בייתוםין ״הבייתוםין היו משיאין משואות .לאחר שקדשו ר״ה חסר שהל להיות בע״ש .ה״נ הוה אדם בני שני שכרו הכמים את להטעות החדש ולא היו צריכין לשכור שלוחים מצי למימר משום ר׳׳ח מלא שחל בד׳ מאות זוז אהד משלנו ואהד משלהם לשלוח לגולה להודיע כי המשואות להיות בשבת מהני טעמי דמפרש: מודיעים אותן :משקלקלו הכותים. שלהם העיד עדותו ויצא שלנו אמרו לו אמור והא והשיאו גם הם משואות שלא בזמן כיצד ראית את הלבנה אמר להם עולה החדש להטעות ישראל וב״ד לא היו הייתי במעלה אדומים וראיתיו שהוא רבוץ בין ב׳ סלעים ראשו דומה לעגל משיאין משואות אלא בחדש שנתקדש אזניו דומין לגדי קרניו דומות לצבי וזנבו מונהת לו בין ירכותיו והצצתי ביום ל׳ כדאמרינן בפירקין וכשלא בו ונרתעתי ונפלתי לאחורי ואם אין אתם מאמינים לי הרי מאתים זוז היו משיאין לערב של יום ל׳ הכל שבקשו צרורין לי בסדיני אמרו לו מי הזקיקך לכך אמר להם שמעתי יודעין שהחדש מעובר ופעם אחת בייתוסים להטעות את הכמים אמרתי אלך אני ואודיע להם שמא יבואו עיברו ב״ד את החדש ולא השיאו 1 רבינו חננאל כי אתא עולא ]אמרן קדשו לירחא ,ואמר רב כתנא אפילו איניש מעלמא כי אתא ואמר קדשו לירחא מהימן ,מאי טעמא ,דבל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה איגשי. תניא נמי הכי בא אתד מסוף העולם ואמר קידשו בית דין את החודש בראשונה היו מהימן. מקבלין עדות החודש מכל אדם משקילקלו המינין ושכרו עדים להטעות את החכמים ,תתקעו שלא יהו מקבלין אלא מן המיודעין, להעיד. כשרים שהן תנו רבנן מה קילקול כולי. המינין קילקלו כראשונה היו משיאין משקילקלו משואות, הכותים ,והשיאו משואות והטעו בזמנן, שלא לבני המדינות הרתוקות, שלוחין שיחו התקינו יוצאין .א( כיון ששנינו במשנתנו כי המשואות האור את מציתין ארז, ככלונסות שלא משמע מאי אמרינן יקידה לשון משיאין ושלהוב נ( להבה היא, דוד וישאם שנא׳ ומתרגמינן ואוקדינן דוד. תנו רבנן אין משיאין משואות אלא על חחדש שגראה בזמנו .וחוא לילי לי .כלומר מולד בכ״ט ונראח לילי ל׳ וגתקדש ביום לי ,משיאין משואות לילי ל ״ א .כלומר ,היום שיצא ראש חדש היה, והוא אור עיבורן .ש״מ דאתסר משיאין משואות אמלא אינן משיאין ,דחא אין משיאין אלא על התדש שנראה בזמנו .תניא מאי טעמא ,אמר ר׳ זירא חיישינן דילמא מיקלע יום ל׳ של חדש חסר בערב שבת והוא ראש חדש ולילי ל״א הוא שבת ולא יתכן לחדים משואות בלילי שבת ,ומתי במוצאי שבת משיאין ויודעי[ כי אע״פ שמוצאי שבת אור שלשים ושנים הוא ,ראש חדש בערב שבת היה .ומפני מה לא עשו משואות לילי שבת, שהוא אור ל״א ,מפני איסור שבת ,ואם תאמר געשח גם לחדש ]מלא[. א( 38 א נ ג , ה ( ג משואות לערב ל׳ והכותים השיאום בני אדם שאינם מהוגנין ויטעו את חכמים אמרו לו מאתים זוז נתונין לך בהרים שלהם והטעו את בני הגולה במתנה והשוכרך ימתה על העמוד באותה שעה התקינו שלא יהו מקבלין לעשותו חסר :כלונםוח .פירטק׳׳י יייבראשונה היו משיאין משואות משקלקלו אלא מן המכירין: שיראו כדי ארוכים. בלע״ז: הכותים התקינו שיהו שלוהין יוצאין כיצד היו משיאין משואות מביאין למרחוק :וקגים ועצי שמן ונעורת כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך של פשתן .כל אלו מרבים שלהבת: במשיהה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור ומוליך ומביא ומעלה ו פ ו ר ק במשיחה .לונצ״י בלע״ז קושרם וכן ומוריד ע ד שהוא רואה את הבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני בחוט של משיחה בראשי הכלונסות: ומאין היו משיאין משואות .מה שם בראש ההר השלישי ומאין היו משיאין משואות מהר המשהה לםרטבא ההרים :מ ה ר המשחה .מתחילין הוא ומסרטבא לגרופינא ומגרופינא לחוורן ומחוורן לבית בלתין ומבית בלתין הר הזיתים שלפני ירושלים עד שרואין לא זזו משם אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולח שעושין כן בהר סרטבא :לחוורן לפניו כמדורת האש :גמ׳ מאי משמע דמשיאין לישנא ריקוד הוא דכתיב ופו׳ :אח הגולה .בני בבל אנשי ו י ש א ם דוד ואנשיו ומתרגמינן ואוקדינן דוד ת״ר י׳יאין משיאין משואות אלא פומבדיתא והמה מודיעין לכל בני על החדש שנראח בזמנו לקדשו ואימתי משיאין לאור עיבורו למימרא דאחםר מדינת בבל :כמדורת אש .מפרש עבדינן אמלא לא עבדינן מ״ט א״ר זירא גזירה משום ר״ח חםר שהל לחיות בגמרא ( מדורת אש לשון היסק גדול: לקדשו .להודיען שנתקדש: גמ׳ בערב שבת אימת עבדי באפוקי שבתא »> דאי אמרת נעביד נמי אמלא אתו לאור עיבורו .לערב יום שלשים למיטעי נגהי ל״א .יום שלשים קרוי יום עיבורו כדאמרינן לעיל )לף יט >:על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהס ועל שם שממנו מעברין את חדש היוצא קרוי יום עיבור :ר״ח ח ס ר .ר״ח הנקבע ביום שלשים שהחדש היוצא נמצא עכשיו חסר :שתל להיות בע״ש .ולא נוכל לחלל שבת »( לאורו להשיא משואות ונשיא אותם למ׳׳ש :ואי אמרת .שנהא רגילין בין אחסר בין אמלא: מתני׳ 2(1 , או לכאירה נראה יצ״ל נמו ששנינו נמשנתינו לעיל!נפ׳׳ק ל׳ י״ח[ טצל הי׳ משיאי! משואות מצימין אפ האור ונו .נו אולי צ״ל ושלהבת היא שנאמר וכוי. , אתו א( ]תוספתא פ״א המ״ו[, ב( ןגיטין ה ,[:ג( ]יבמות צג :קנוי .בנורות לו,[. המיגין[, ןנס״א: י( ה( ותוספתא ס׳׳א הי״ד[, ו( ביצה ר] 0 ,:ע״ו מי. ע״ש צע״ק[ ,ח( ססתיס נ] :תוספתא ס״א הט״ז וסוס׳ מנילה פ״נ ה״ת[, נ!( !מקרא כנ[ ,י( ]לקמן מ , [ :כ( ולקמן כה,[. תורה אור השלם .1כי הק ל י ש ר א ל הוא משפט לאלהי יעקב: ויעזבו .2 עצביהם ואנשיו: תהלים פא ה את שם דוד וישאם שמואל ב ה בא הגהות הב״ח )א( נמ׳ תנ״ה בא אחד העולס מסוף ואמר: )ב( שם באפיקי שבתא ואי אמרת) :ג( רש״• דייה שחל להיות נו׳ לחלל שגת לאור עיבורו להשיא משואות: לעזי רש״י פירטק״י ]פירקי״ש[, מוטות. לוגצ״י ]לינוי״ל[. חוט ) ש ל פ ש ת ן ( . מוסף רש״י בראשונה .קודס שקלקלו הס והשיאו הכותיס משואות ביום שלא קכעו בו החודש כדי להטעות אח ישראל ,היו מ ש י א י ן משואות .כמו )שיפטיס כ( להעלותם משאת העשן מן העיר ,סימן תבערה, וכהן היו יודעי! כל בני הגליות הקרוכיס והרחוקים את קביעת החיש ולא היו עושי! אלא יו״ט אחד בכל מקום )ביצה ד>. שיהו ש ל ו ח י ן י ו צ א ץ . ועד מקוס שיכול להגיע בתוך תמשה עשר ימים הס מודיעים ועושין יום אתי והשאר עושי! שני ימים ).שם .:אין מ ש י א י ן משואות .אבוקות בראשי הריס היו שלוחי בית די! עושי! להודיע שהיוס קיישו נייד אח החדש אלא ע ל ה ח ד ש שנראה ביים לקדשו. בזמנו לקיש, שנראה שלשים לאילו כשהחרש מעובר ועושי! ר״ח ביום שלשים ואחל אין מקלשין אותו, שמיס, קדשוהו שכבר ואשמעינן האי תנא דאחסר עבלינן משואות ואמלא לא ענלינן משואות וכשאין יילעין משואות רואי! שהחלש מעוכר !פסחים ב .(:לאור עיבורו .ליל להוליע שלשיס שעבר שהיום נתקלש ,ליל שלשים ואחל קרי אור עיבורו על שם שבו נעשה החלש מעובר כשאין קובעין נו את ר״מ ישםו. מסורת הש״ס אם אינן מכירין פרק שני ראש השנה בג. והא דלא עביד במוצאי שבת איתנוםי איתנוסו .וא״ת והשתא א( ]סנהדרין קח ,[:נו( אתו למינועי .השתא בני הגולה אמד כו׳ אבל השתא דלא עבדינן נמי דלא עבדו אמלא כלל ט מיחל ר״ח מלא כשבת יאמרו ב( מענית כה :סוכה לז .אלא אחסר כי עבדינן למוצאי שבת ידעי דחסר הוא :וטגדינן כ״נ פ ,:ג( ]יומא עז: ע׳׳ש[ ,ד( ]ני׳ הערוך אמלא .ואנן רגילין לעשות כל שאר המלאין ) » :מידע ידעי ד ח ס ר האי חסר הוא והאי דלא עביד למוצאי שבת איתנוסי דאיתנוסו וי״ל דהיכא דודאי עבדי לעולס משואות בין אמלא בין אחסר כי לא עבדי נערך מל נ׳ אמולאי פי׳ הוא .ומחמת איסור שבת שאירע בליל משואותיו נמנעו מלהשיא: כלל ודאי תלו באונס אבל השתא כלשון יון איש נקי לצלול דאיהגוםי .בשכרות של משתה השבת: כמיס אליריס על הגיעו דזימנין עבדי וזימנין לא עבדי כי לא מקלע אל חול אשר בקרקע היס[ ,וליעביד אמלא ולא א ח ס ר .וט למיטעי אמרי האי הסר הוא והאי דלא עביה עבדי השתא במוצאי שבת לא תלו ה( ]בס״א :רומאי ,וכן ר״ח חסר בערב שבת ולא עבדינן מאתמול משום רלא אפשר או דלמא מלא דשטחא: במילתא באונס אלא להלן[ ,ו( ס״א לליכא מידע ידעי דחסר הוא ולא תלו ללימהני מיניה ,ז( ס״א הוא ובזמנו עבדו וליעביד בין אמלא בין משום בטול מלאכה לעפ שני לכל ומאן לשקיל מיניה בשכרות אלא במידי דשכיח דבל אהסר וכי מקלע ר״ח בע״ש לא ליעביד בקונטרס פירש ימים. שקיל ,ח( ]נס׳׳א :לאומוח[ ,חדשים חסדן לא עבדינן והאי נמי לא (Pנשייך ללף » , [ : כלל וכיון דלא עבדינן מוצאי ש ב ת ועבדינן אין לך דיה שאין מתבטלין בני גולה עבוד :אמר אביי משום ביטול י( ]עירובי! מא ,[:נ ( ןוכ׳׳כ אמלא מידע ידעי דהםר הוא אפילו הכי אתו ממלאכה ב׳ ימים בין אמלא בין אחסר רש״י כמגלה כב :ל״ה ראשי מלאכה נו׳ ולא גרסינן גזירה .אי אבל ט עבדי אחסר ידעי שביום חלשיס ע״ש וקצ״ע אסרש״י אמרת נעביד אמלא ולא אחסר אין למיטעי אמרי האי מלא הוא והאי דלא להכא וע׳׳ע מוס׳ חגיגה שלשים נקבע ויעשו מלאכה למחר יח .ל״ה חוש׳׳מ ותיס׳ לך ר״ה שאין מתבטלין בני הגולה עבדי איתנוסי הוא דאיתנוסי וליעביד אמלא ולחנם דחק לפרש ר״ה דאכל ר״ח שכת כל :ל״ה אי לילמא[ ,ממלאכה שני ימים יום ל׳ שמא היום ולא ליעביד אהסר כלל אמר אביי משום קאי כי לא היו רגילין לעשות מלאכה ל( עי׳ רש״י שבת צ .ל״ה ר״ה דום שלשים ואחד שמא עיברו ביטול מלאכה לעם שני ימים :כיצד היו שיש לו עיקר ומה שרשמנו בר״ח כדאמרינן בפרק הקורא את שס על הגליון ,מ( ]ע״ז את החדש והיום ר״ה אבל ט עבדינן משיאין משואות מביאין כלונםות בו׳ :אמר המגילה עומד )מגילה דף כ ג 0ושאין יל ,1:נ( סוכה לב :ושס ,משואות אחסר לאור יום ל׳ ידעי רב יהודה ד׳ מיני ארזים הן ארז קתרום ע ץ ש( נצ׳׳ל עצו[, בו ביטול מלאכה לעס כגון ר״ח וחולו שביום שלשים נקבע ויעשו מלאכה שמן וברוש קתרום אמר רב אדרא ד ב י רבי של מועד ק ודן ארבעה ורגילין לומר למחר ואין בטלין שני ימים אלא שילא אמרי מבליגא ואמרי לה זו נולמיש שהוסיף המקום י״ט לנשים בר״ח במעובר :כיצד היו משיאין כוי: הגהות הב״ח בשכר שלא נתרצו על מעשה העגל אמר ר ב אדרא .כך שם האילן ופלינא דרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב )א( גט׳ ציון מלבר היתה כשאמר להס אהרן )שמות לב> פרקו טו(: )לף ביצה במסכת כדאמרינן ע ש ר ה מיני ארזים הם הונא אמרי בי רב ירושלים שממה ואמר נזמי הזהב אשר באזני נשיכם וגו׳ רבי יוחנן) :ג( רש״• ל״ה יטע בהן אדר :סורגיתא .פיניי״א שנאמר א ת ן במדבר ארז שטה והדס ועץ ויתפרקו כל העם וגו׳ אשר באזניהס ועבלינן ול״ה מילע ילעי בלע״ז :ברהא .בוס״ו בלע״ז :שאגא. שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור אבל דנשיהס לא הביאו שלא רצו הנשים הל״א) :ג( דייה ונקיתי ש״פ בלע״ז :בוטמי .אולמ״י בלע״ז: רמס כוי משאר עונות לא יהרו ארז אחא שטה תורניתא הדם אםא ליתןי( :ארבעה מיני ארזים. בלוטי .צירקוו״ה בלע״ז שגדילין בו אנקה מלמס: שאגא תדהר ברתא ברוש אפרםמא שמן ץ ע תימה דבפרק לולב הגזול )סוכה דף פ י ד שקודן גליאנד״ה :כםיסא. תאשור שוריבנא הני שבעה הוו כי אתא רב לז .ושם( א״ר יהודה סוכה אינה מין עץ העולה בקרקע הים ושמו דימי אמר הוסיפו עליהם אלונים אלמונים נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב קוראל״ו :ערי .לדר״ו שם האילן גליון הש״ם ופדך עלה מהא דמכשר ר״י לסכך תום׳ ר״ה ארבעה ט־נ• ואת פ ד ו קודן ביי״ש :דולבי. אלמוגין אלונים בוטמי אלמונים בלוטי אלמוגין בנסרים של ארז שאין בהם ]ארבעה ארזים וכוי ובירושלמי קשטאניי״א :וצי אדיר לא יעברגו. כסיתא א״ד אדונים ערמונים אלמוגין אדונים השיב כ׳׳ד .וכ! הוא נמ״ר על ארבעה[ ומשני מאי ארז הדס לנחל שעתיד לצאת מבית המקדש: שמות סרשה לה: ערי ערמונים דולבי אלמוגין כסיתא ו צ י אדיר כדאמר רבה בר רב הונא י׳ מיני זו בורגי גדולה .ספינה שקודן זו בורני גדולה היכי לא יעברנו אמר רב ארזים הן והשתא לרב יהודה אמר דרומונ״ט :היכי עבדי .אותה בולט עבדו מייתו שית אלפי גברי בתריםר ירהי רב דאמר ארבעה ותו לא מאי איכא גדולה למאי עבידא :חלא .חול: מוםף רש״י שתא ואמרי לה תריסר אלפי גברי בשיתא ען מבליגא. למימר ושמא הכא לענין מקח וממכר הוא עד דשכנא .שוליה שוכנים בקרקעית ו ס נ ה ד ר ץ קח.(: ירהי שתא וטעני לה הלא ע ד דשכנא ונהית פליגי אבל כולהו מודו דעשרה מיני הים ועודנה נראית למעלה מן המים בר ״אמוראי וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא חשיב ובירושלמי הן ארזין דבמקוס שהאלמוגיס גדלים ביס אין הים עמוק כל כך :ב ר אמוראי. וקטר להו בספינתא ונטלי הלא ושדו לבראי רבינו הננאל עשריס וארבעה: מלומד לשוט בנהרות :ו ק ט ר אטמי וכמה דמדליא עקרא ומתיא ומחליף על חד יטעו ,יאמרו כי חסר דע״ז גפ״ק תורניתא. שטה היה ומפני אסור שבת דכיהנא .חבילי פשתן שהן קשין לינתק תרין בכםפא תלת פרוותא הריין תרתי בי )לף יל .ושס> דאמר מאי לא עשו .או מלא היה וקושר ראשו אחד בשורש האילן וראשו ארמאי > והדא דבי פרםאי דבי ארמאי מםקן אצטרובלין תורניתא לאו היינו תורניתא וראש חדש בשבת היה. אחד בבורני :ושקלי .הנך גברי חלא והמשואות בומנן עשו כםיתא דבי פרסאי מסקן מרגנייתא ומקרייא דהכא דההוא אין לו ל(עיקר כדמשמע אותן אור ל״ב שהוא לילי דספינתא ושדו לאבראי והיא עולה התם והאי דהכא שהוא מין ארז ודאי פרוותא דמשמהיג א׳׳ר יוחנן כל שיטה ושיטה ל״א שהוא אור עיבורו .מתוך המים ועוקרת שרשי האילן: ואקשינן ונעביד בין אמלא יש לו שורש ועוד תורניתא הוא דלא הקב״ה עתיד מירושלים נכרים שנטלו ובין אחסר ,וכי מיקלע פרווסא .פורט״ו בלע״ז ובלשון משנה׳( מזבן הא שאר אילנות מזבני והתנן לחחזירן לה שנאמר אתן במדבר ארז שטה כי חאי גונא לא ליעביד נמל :מסקן מרמייהא .מקרקעית הים )ע״ז לף יט >:אין מוכרים להן במחובר כלל כולי .ופרקינן אפילו על ידי בר אמוראי :ומקרייא פרוותא ואין מ ד ב ר אלא ירושלים שנאמר ציון מדבר הכי אתו למיטעא ,יאמרו לקרקע דכי האי גונא דייק התם נקראת יתכן שהיה תפר ולא דמשמהיג .אותה של פרסיים היתה <א> וגו׳ ואמר רבי יוחנן כל חלומד »>גבי דקל טב לכך נראה דההיא דהתס איסור עשו משואות משום נמל של מלוכה :ונקיתי ד מ ם לא נקיתי. תורה ואינו מלמדה דומה להדם ב מ ד ב ר מין אדמה כעין כובריתא דפרק א״ר שבת ,או מלא היה ולא אם באתי לנקות את העכו״ם משאר נמנעו מלעשות משואות איכא דאמרי כל הלומד תורה ומלמדת עקיבא )שכת לף צ (.ובפי האשה שהיא אלא משום אונס שאירע עונות לא «( אנקם מדמם של ישראל: במקום שאין ת״ה דומה להדם במדבר דהביב״ עושה )צלה לף סכ (.דאכולהו מייתי להם .ואקשינן מאי חזית אף לה ההיא דכל שאין לה עיקר: דעבדינן אחסר ,וליעביד וא״ר יוהנן אוי להם לעובדי כוכבים ״ שאין להם אמלא ולא ליעביד אחסר, עץ שמן אפרסמון .והא דכתיב ופריק אביי משום ביטול תקנה שנא׳ ת ה ת הנהשת אביא זהב ותהה הברזל אביא כםף ותהת העצי׳ נהשת )מלטס א ו( ויעש כרובים עצי בכל מלאכה .כלומר ,צריך ותחת חאבנים ב ח ל תחת ר״ע והביריו מאי מביאין ועליהם הוא אומר ונקיתי דמם חדש לחיבטל יום ל׳ שמן ומתרגמינן אעי דזיתא ת ד גווני ויום ל״א ,ואם יעשו לא נקיתי :ומאין היו משיאין משואות כו׳ ומבית בלתין :מאי בית בלתין אמר רב עץ שמן דאפרסמון לאו עץ זית הוא להן משואות נחברר כי דכתיב בעזרא )נחמיה ח( צאו ההר זו החדש מלא היה ,ואס לא תורה אור השלם .1אתן במדבר ארז שטה ודרס ו ע ץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו: ישעיהו מא יט .2בי אם שם א ד י ר ין לנו מקום נהו־ים יארים רחבי ידים בל ת ל ך בו אני שיט וצי אדיר לא ישעיהו ל ג בא ןעבו־נו: .3ערי קךשף היו מךבר הןתה מדבר ציץ ירושלם שממה: ישעיהו סד ט .4ת ח ת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא העצים כסף ותחת נחשה ותחת האבנים ברזל ושמתי פקךתך שלום ונגשיף צךקה: ישעיהו ם יז .5ונטיתי דמם ל א גליתי וין שכן בציץ: יואל ד כא א( 13 1 2 ג> לעזי רש״י פיניי״א ]פי״ן[ .אורן. בוס״ו ]בוי״ש[ .עץ תאשור. ש״פ .אשוח. אולמ״א .ביקיצה <עץ.1 צירקוו׳׳ה ]קישנ׳׳א[. אלון. גליאנד״ה ]גלנ׳׳ט[. בלוטים. קוראל״ו ]קור״ל[. אלמוג. לויד״ו ]לו״ר[ .דפנה. ביי״ש .גרגירים. קשטאניי״א ]קשטיניי״ש[. עצי-ערמונים. דרומונ״ט .סוג ספינה. פודט״ו ]פור״ט[ ,נמל. רבינו חננאל )המשך( עד דו עליל ונפיק מנהרא. 8 חכימיא לה מילתא ,כלומר דבר וה מתבררא( .אמר עד אחד נולד לאיש פלוני בשבת ,מלין ]אותו[ על פיו ,חשיכח במוצאי שכת מטלטלין אות]ו[ על פיו. ה ר׳ חייא מטלטל אפומה דמלויתה ר•)מאמל( ]אימי מל[ על פי נשים דאמרי שמשא הות בסיסיתא. מכירי מכיריו של עד שראה את הלבנה ,מהו לחלל עליהן את השבת. שמעינן לה מחכא ,רבי 3 מעשח אומר נחוראי שירןזץתי לחעיד על עד אתד באושא ,לא שהיו 0 צריכין לי ,אלא עילח בקשחי להקביל פני חבירי. ומה קילקול חוח תמן, שחיו אומרים עצרח לאחר , השבת ,והיו יוצאין עליו מבערב בתזקת שנחקדש. 4 מעתח על ניסן לא 5 יקבלו ,אלא מן חמיודעין, על שאר ירחיא יקבלון. אמר רבי יוסי בר בון נ( קילקוליהן מאדר הות, מעתה כך יהא ,רכוותהון יעשו נתברר כי חסר היה, לא יקבלון) ,דכך( דלית דולבי .פי׳ בקונטרס קשטיניי״ר ולעולם אין חדבר מתברר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ובמסכת תמיד )ס״ב משנה ג> עץ זית פסול למערכה עץ שמן כשר: דכוותהון יקבלון ,זו מפני אלא באור היום ל״ב ,מה וקשיא דבפרק לולב הגזול׳( גבי ענפיו חופין את מרובו פ ד ך ואימא דולבא ואנן קא חזינן דלאו הכי הוא ומיהו התם נמי פי׳ בקונט׳ קשטיניי״ר: זו .מתני׳ כיצד משיאין שאץ כן בחסר) ,אלא( אם זו משואות מביאין כלונסאות יראו המשואוח אור ל״א של ארז כולי .עשרח מיני ארזים חן ,שגאמר אחן כמדבר ארז ושטח וגוי .א״ר יוחנן כל הלמד חורה ומלמדה ׳ודעץ שחסר חיח ,ואם לאו יודעץ שהוא מלא .ירושלמי :חמן ,בחמיד ובמסכח במקום שאין בו תורה ,דומה להדס במדבר ,כל דאתי שקיל מיניה .אוי להן לעובדי כוכבים שאין להן תקנה, יום הכפורים תנינן ,הרואה אומר בורקי ,מהו בורקי תמן אמרי ברק ברקא אנהר מנהרא .ואקשינן עלה ועד שגאמר חחת חגחשת אביא זחב וגוי ,חתה ר׳ עקיב׳ וחביריו מי מביאין ,והיינו רכתיב ונקיתי דמם לא נקיתי וגוי. אחד נאמן ,ופרקינן שנייה היא הכא שאתה יכול לעמוד עליו ,ואץ אדם משקר בכי האי גוונא ותש לומר ערמונים אן עיין נרנינו חננאל בסוף מס׳ שנח. oבירושלמי לפנינו איתא בשינוי לשי! קצת ממה שנתב רניני יע״ש נק״ע יפ״מ. עין משפט נר מצוה כג: אם אינן מכירין פרק שני ראש השנה אן« חרים וכייר וגדר .היו משיאין המשואות בראשי הריס שלהן: י א מיי׳ פ׳׳ב מהלכות זו בידם .משמע כאן שהוא מארץ ישראל וכן מפרש ר״ת קלוש החלש הלכה ז: ביט ביני .דהנך דמתני׳ הוו קיימין הנך :באידך גיסא] .של[ א״י בקדושין )דף עב (.גבי מיחסי דפומבדיתא מבירם נסבי: ח ב ג מיי׳ פכ׳׳ז מהל׳ שנת הלכה טז ]והל׳ יז[ כמה הוו להו תלתין ותרת־ין .תימה בזמן שבית המקדש קייס נמי לצד בבל .שני צדדים של א״י נמשכין לצד בבל :בין כל אחת ואחה. סמג לאוין סה טוש״ע א״ת דהנך דמתניתין :איסחחום דרכי .ואחזו ההולכין דרך עקלתון: מרחקי טובא כדמוכח בס״ק דתענית )דף י (.שהיה מהלך סימן תז סעיף א וסעיף נ: חצר בסירים .קוצים :מתני" ט״ו יום מירושלים עד סופה של כל ט ד מיי׳ פ״ב מהלכות גדולה היחה בירושלים פו׳ כל העדים קלוש המדש הלכה ז :א ״ י גבי כדי שיהא מגיע האחרון זו בירם מאי גולה אמר רב יוםף זו פומבדיתא מחכנסין .ביום השבת שחללוהו לבוא י ה מיי׳ שס הלכה ל :שבא״י לנהר סרת וזה היה לצד בבל מאי כמדורה האש תנא כל אהד ואהה נוטל י א ו מיי׳ שס הלכה ז: ולהעיד :לא היו זזין משם .לפי שיצאו דפרת לצד בבל הוא ואין לחלק בין אבוקה בידו ועולה לראש גגו mתניא ר׳׳ש חוץ לתחום והיוצא חוץ לתחוס אין לו מקדש ראשון למקדש שני כדמשמע בן אלעזר אומר אף הרים וכייר וגדר והברותי׳ אלא ד׳ אמות :מן הגהר .שהוא גדל בפרק אלו מציאות )כ״מ דף כח .ושם( תורה אור השלם איכא דאמרי ביני וביני הוו קיימי א״ד להך פתאום ושוטף את בני העיר ואת וצריך לומר דרצועה נפקא לא״י מצד .1לכן הנני ש ף את הילדים :גמ׳ ויעזקהו .סייגו בגדר דרכך בסירים וגדרתי אחד עד פרת חוץ מבבל וקשה היאך גיםא דארץ ישראל הוו קיימי מר חשיב דהאי אבנים סביב סביב בעיגול כמו טבעת: את גדךה ונתיבותיה ל א אפשר שירושלים הויא טבור של א״י גיסא ומר חשיב דהאי גיםא א׳׳ר יוחנן בין כל חושע ב ח תמעא: לישנא דצערא .על שס שאסורץ שהיא ד׳ מאות פרסה על ד׳ מאות אחת ואהת שמונה פרסאות כמה הוו לחו .2ג ד ר דרכי בגזית כאלו בזיקין שאין זזין משס כל היוס: נתיבתי עוה :איכח ג ט לכל צד הרי מהלך שני מאות לכל צד תלתין ותרתין וחא חאידנא טובא חוו אמר סעודוח גדולות .אלמא לא הוה להו .3ויעז קהו ויסקלהו הרי מהלך עשרים ימים לאחרון אביי אםתתומי אםתתום להר דרכי דכתיב ויטעהו שרק ויבן מגדל צערא :מתני׳ כיצד בודקין אח שבירושלים ממהלך עשר סרסאות בתוכו וגם יקב חצב בו ל כ ן הנני ש ך את דרכך בסירים )א( א! רב העדים פו׳ לפגי החמה .החמה ויקו לעשות ענבים ויעש wועוד ה ד ירדן מן המזרח מהלך באשים: נחמן בר יצחק אמר מהכא דכתיב נתיבותי הולכת לעולם ממזרח לדרוס ומדרום ישעיחו ה ב יום אחד מן המזרח לירושלים והוא .4הדבר א ש ר הןה א ל למערב וממערב לצפון שנאמר )קהלת הצר גדולה היתה בירושלים עוה: קצה א ״ י נ ( : ירמיהו מ א ת י; אחר א> הולך אל דרוס וסובב אל צפון ובית יעזק היתה נקראת ו ל ש ם כל העדים שלח אתו נבוזראךן רב לא היו ווים משם .לפי שהיוצא טבחים מן הרמה בקחתו והלבנה אינה נראית ביום שלשים חוץ לתחום אין לו אלא ד׳ אמות מתכנםין ובית דין בודקין אותם שם וסעודות אתו והוא אסור באזקים לעולם אלא סמוך לשקיעת החמה כדתנן אמות כד׳ חשובה החצר וכל בתוף כ ל גלות ירושלם גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבא שמתוך שהיא דקה וקטנה אינה נראית ויהודה המגלים בבלה: בפרק מי שהוציאוהו )עירונין לף מא>: לא היו זזין משם כל היום התקין בראשונה ירמיהו מ א בעוד שהחמה בגבורתה .מדלא קתני נתנוהו בדיר וסהר וכו׳ והא דמשמע .5המשל ופחד עמו רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה למזרחה או למערבה שמע מינה אין בההוא פירקא )לף מז :ושם( גבי עשה שלום במרומיו: חכמה אף א ל א בלבד אלו ולא רוח לכל נראית להם בדרום וקא ס״ד שהיו איוב כה ב דיכדא דאתו למברכתא שכל העיר שואלין את העדים אס ראוה מהלכת הבאה ליילד והבא להציל מן הדליקה ומן חשובה להס כד׳ אמות היינו בעיר לפני החמה או לאחריה לצפונה של הגיים ומן הנהר ומן המפולת הרי אלו המוקפת מחיצות והכא בירושלים מוםף רש״י חמה ראיתם אותה או לדרומה של לאחר שפרצו בה יונים פרצות דחשיב׳ כאנשי העיר ויש להם אלפים לכל רוח: בראשונה לא היו זזין חמה ובגמרא פריך לפני החמה המוצא פרק כדאיתא הרבים כרשות איבעיא להו בית יעזק תנן או בית נמ׳ מ ש ם כ ל היום .ביוצאין היינו לצפונה שהרי אין נכון לבדוק חוץ לתחום להעיד על תפילין )עירובין דף קא (.ומיהו אשכחן יזק תנן בית יעזק תנן לישנא מעליא הוא ולשאול אס לדרומה )נ( אלא בזמן החלש ,לא היו זזין ,למי עיר דחשובה כד״א אף בלא מחיצות ויעזקהו ויסקלהו או דלמא בית דכתיב שיצא חון לתחוס אין לו ששניהן החמה והלבנה במערב שאס אלא ל׳ אמות :ערובין כדתנן בפרק כיצד מעבדן <שס דף יזק תנן לישנא דצערא הוא כדכתיב והוא הס בדרום אינה יכולה להיות לא נז (.נותנין קרפף לעיר עוד תנן לצפונה ולא לדרומה אלא או למזרחה אםור באזיקים אמר אביי ת״ש סעודות <שס דף ש (.הנותן עירובו בתוך או למערבה וכשהן במערב אס לפני גדולות היו עושין להם שם כדי שיהו עיבורה של עיר לא עשה ולא כלום החמה היא זהו לצפונה שהרי לצד ואם לענין יוצא חוץ לתחום נמי נותנין רבינו חננאל רגילים לבוא דלמא תרתי הוו עבדי בהו: צפון הם הולכין ואם לאחריה היא בילתי וו בירם ,גולה לו כל העיר כולה עם עיבורה כד׳ י כיצד בודקין את העדים זוג שבא זו פומבדיתא .ומוליך הרי זה לצד דרוס :כמה היה גבוה. אמות אס כן בלא מחיצות נמי תחשיב ומביא ומעלה ומוריד ראשון בודקין אותו ראשון ומכניםין את מן הארץ לפי ראיית עיניכם :לאין עד שיתברר לרואה שהן כולה בד׳ אמות :שיהו מהלכין הגדול שבהן ואומרין לו אמור כיצד ראית היה גוטה .ראשי הפגימה לאיזה צד משואות .ולא היו ווין עד אלפים אמה לכל דוה .הא דלא חשיב שהיו דואין בני פומבדיתא את הלבנה ילפני ההמה או לאחר חחמה נוטין לצד צפון כזה )[ או לצד דרוס ]שעושין[ כגגותיהן כך .לה בפ״ק דביצה )דף יא >:גבי דברים כזה ]( :א ם א מ ר לפגי החמה לא לצפונה או לדרומה כמה היה גבוה ולאין תניא בראשונה היו מסעין שהתירו סופן משוס תחילתן משוס אמר כלום .מפרש בגמרא :גמ׳ הייגו היה נוטה וכמה היה רחב אם אמר לפני מסעות בראש ההרים דבהך לא קשה לן מידי דמתניתין היא הגבוהין ,בהר המשחה לפגי החמה הייגו ללפוגה .הא חדא דאכל הני דהתס פריך תנינא ומשני החמח לא אמר כלום יואח״כ היו מכניסין ובגרופיגה ובסרטבה מילתא היא כדפרישית לעיל :פגימתה ובחבור ובחוורן להו :או דילמא לישנא דצערא .פירש את השני ובודקין אותו אם נמצאו דבריהם לפני החמה .פונה לצד החמה או לצד ]וןבילתיןןן .ר׳ שמעון בן בקונטרס משום שעל שם שאסורין מכוונים עדותן קיימת ושאר כל הזוגות לעזר אומר אף חרים וכויר אחר ועלה קתני סיפא אס אמר לפני גדיד וחברותיה ,איכא כאילו בזיקין שאינן זזים משם כל שואלין אותן ראשי דברים לא שהיו צריכים החמה לא אמר כלום דמעולם לא דאמרי ביני ביני הוו קיימי ,היום כולו והיינו קודם דאתקין רבן להם אלא כדי שלא יצאו בפהי נפש בשביל ראתה חמה פגימתה של לבנה :דלא ר׳ שמעון בן לעזר חשיב גמליאל שיהו מהלכין אלפים אמה להו על חםדר ,חנא קמא לימרו עובדיה .העובדין את החמה: שיהו רגילים לבוא :נמ׳ היינו לפני החמה לא חשיב הני דביני ביני .לכל רוח וקשיא מאי מייתי מסעודות גירי היינו לצפונה היינו לאהר ההמה היינו לדרומה איכא דאמרי חד חמשחח גדולות הא ע״כ קודם ר״ג הכי הוה סרטבה והני כולהי דתני לכך נראה דמיבעי ליה אי אותו מקום אמר אביי פגימתה לפני החמח או לאחר החמח אם אמר לפני חחמה לא תנא קמא קיימי בתד גיסא ד א pישראל ,והני דתני צר להם או מרווח ומייתי ראיה אמר כלום דא״ר יוהנן מאי דכתיב ה מ ש ל ופחד עמו עושה שלום במרומיו ר׳ שמעון קיימי באידך דמרווח ואס תאמר כיון דאיסור מעולם לא ראתה המה פגימתה של לבנה ולא פגימתה ש ל קשת גיסא ,ותנא קמא תשיב שבת עלייהו היאך יוצאין מחצר דאידך גיסא ,ורבי שמעון פגימתח של לבנח דחלשה דעתה פגימתה של קשת דלא לימרו עובדי חחמה כן לעזר דתג׳ אף חרים לחצר י״ל כיון דקודס דפרצו בה היו כולי ,חשיב דחאי גיסא גירי ודחאי גיסא .א״ר יוחנן יכולים ללכת בכל העיר גס עתה משנפרצה אלא כמה מבואות וחצרות פתוחים לאותו חצר שהיו ]רשאין[ להלך בהן כארבע אמות: 8 1 2 מתני׳ א ב א> ג 3 4 מתני׳ 8 ובין כל אחד ואחד ח׳ פרסי ,ל״ב מילי ,והאידנא טובא איכא בינייהו ,אמר אכיי איסתומי א־סחחום נסתתמה, הנכותה הדרך לפני חחמה הלבנה, כלומר אח שנאמר תנני )סך( ןשך[ את דרכך בסירים וכתיב נתיבותי עוה .מתני׳ כיצד ראית או לאחר חחמה ,לציפונא או לדרומא כולי .ואקשינן לפני החמח חיינו לציפונא ,וכיון שפני חחמה לציפונא אחר חחמה לדרומא .ופריק אביי תגא א]פ[גימת הלבנה קאי וחכי קאמר ,פגימח הלבנד לפני חחמח היתה פגימת פגימת כלומר מעולם דבריו מסורת הש״ם א( ]עירונין מה ,[.ב( ]ועי׳ חוס׳ ג״מ כח .ד״ה חמשה עשר[, הגהות הב״ח )א( גמרא שך את דרכך נסיריס וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא ר״ג ב״י אמר מהנא לכתיב גדר דרכי בגזית נתיבותי עוה) :ב( רש״י ל״ה כיצד כולקין כוי ולשאול אס ללרומה או לצפונה אלא בזמן ששניהן (») :תוש׳ ל״ה כמה כוי ממהלך עשר סרסאות ליום ועול הרי: גליוז !! הש״ס נמ' אםתתוטי אםתתום. ע׳ פסחיס צג ע״כ תיס׳ ל״ה רב יהולה אמר: שיחו ד״ה תוספות מהלכי; וכו׳ .דאכל הנ־ דהתט פריך .עיין יומא עז ע״נ .מו׳׳ק ז ע״א: הגהות הגר״א ]א[ תנא רש״א הרי מכייר כצ״ל והן בין ערי יהודה ביהושע יל ולא מצאתי שס ונ״ל לכצ״ל מגי רשנ״א אומר אף הרי מטור וגלור וכו׳ וכ״א בירושל׳ לפרקין ובירושלמי פ״מ לשביעית ע״ש! ובהגהות כמ״י אשר לפנינו הגהה זי ליתאן הגהות מהר״י לנדא א[ נטי לכתיב לק הנני שך את לרכך כסירים יגו׳ כצ׳׳ל: רבינו חננאל )המשך( ורואה החמה פגימתה, או לא .ואם אמר העד לפני החמה היתה ,כלומר הפגימה כנגד החמה היא, עד שקר הוא ,כר׳ יוחנן דאמר מאי דכחיב עושה שלום במרומיו ,מעולם ]לא[ ראחה חמה פגימחח של לבנח משום חלישוח דעתה .ואם אמר פגימחה אחר החמה דבריו קיימין. וכן חליכת הקשת אין פגימתה אחר חחמח, והיא איסתומי איסתתום. כלומר הדרך הנכוחה נסתתמה ,שנאמר הנני )סך( !שך[ את דרכך בסירים וכתיב נתיבותי עוה .מתני' כיצד ראית 5 את חלבנח ,לפני חחמה או לאחר חחמח ,לציפונא או לדרומא כולי .ואקשינן לפני החמה היינו לציפונא, וכיון שפני החמה לציפונא לדרומא. אחר החמה ופריק אביי תנא א]פ[גימת הלבנח קאי והכי קאמר, גירי אמר העד לפני החמה היתה, הלבנה לפני החמה היתה ורואה החמה פגימתה, nדכתיב עושה שלום במרומיו, הלבנה לפני החמה היתה ורואה החמה פגימתה ,או לא הפגימה כנגד החמה היא ,עד שקר חוא ,כרי יוחגן דאמר כ ואם אמר פגימתח אחר החמה ]לא[ ראתה חמה פגימתה של לבנה משום תלישות דעתה .מכוונת כנגד החמה ,שלא יאמרו קיימין .וכן הליכת הקשת אין פגימתה אחר החמה ,והיא היחה מסורת הש״ס א( ]תוספתא פ״א הט״ז[, נ( ]שס! שבועות מת,. ג( ]גי׳ הערוך כוטתא פירוש תתיכה של ענן ללבנה[, דומה שהיה י( סנהרריןי ,:ה( סנהלרין ס״א, י( י :ע״ש, ] 0לעיל ח ,[:ח( לקמן מג,. ע״ז כה ,:ט( י( שס ,כ( נמנתוח כס,[: ל( ]מיותר[ ,מ( ]מיותר[, כד. אם אינן מכירין פרק שני ראש השנה גירי קא משדייא .בלבנה אין לחוש אס רואה פגימת הקשת לאין גירי קא משדייא .החמה הזאת חצים היא יורה להלחם בכופדן בה קשת אלא ביום ואז הלבנה בשרגא בטיהרא ולא אמד שהיורה בקשת נותן פגימת הקשת לצל פניו :כאן בימות החמה עובליה גירי קא משלייא :תני חדא לצפונה דבריו קיימין .קשה כאן בימוח הגשמים .בימות החמה כגון ביום ארוך של תקופת תמוז לי ללריש ר׳ יוחנן לעיל)דף כג >:עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה חמה שוקעת לסוף מערב לצל צפון כלתניא בעירובין )דף נו (.חמה חמה פגימתה של לבנה וכשהלבנה לפני יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך החמה ופגימת הלבנה בחילושה לעולם זהו פני צפון חמה יוצאת ביום קצר גירי קא משדייא :כמה היה גבוה ולאין כלפי מזרח ובו רואה החמה פגימותיה ושוקעת ביום קצר זהו פני לרום היה נוטה כוי :תנא הדא לצפונה דבריו ור׳ אליהו בר שלמה מגורגו״ש ניסן ותשרי חמה יוצאת בחצי מזרח והתניא אמר כלום לדרומה לא קיימין הראני לבשני גלגלים ]הם[ חמה ושוקעת בחצי מערב תקופת ניסן איפכא לדרומה דבריו קיימין לצפונה לא ולבנה ויכולה להיות ראייח הלבנה היום והלילה שרן חמה יוצאת בחצי אמר כלום לא קשיא כאן בימות ההמה כאן לפני החמה וחמה אינה רואה מזרח ומהלכת חצי מזרח וכל לרום עין משפט נר מצוה י נ א נ מיי׳ פ״נ מהל׳ קידוש החודש הלכה ה: יג ג מיי׳ שם הלכה ו: יד ד ה ו מיי׳ שס הלכה ח: טו ז מיי׳ פ״ג מהלכות ע׳׳ז הלכה יא סמג לאוין כב מור י׳׳ל סי׳ קמא: טז ח מיי׳ פ״ז מהלכות כית הכתירה הלכה י טור יש״ע י׳׳ד סי׳ קמא סעיף ח: א( תורה אור השלם . 1וידבר משה את מעךי ין א ל בני ישראל: ויקרא כג מד .2ד ב ר אל בני י ש ר א ל ואמרת אלהם מועדי ין אתם תקראו אשר מקראי קדש אלה הם ויקרא כג ב מועך: .3וקדשתם את שנת החנלשים שנה וקראתם דרור ב א ר ץ ל כ ל ישביח יובל הוא תהיה לכם ושבתם א י ש א ל אחזתו משפחתו אל ואיש ויקרא כה י תשבו: .4ל א תעשון אתי א ל ר י כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם :שמות כ יט הגהות מהר״י לנדא א[ גמ׳ שנה אתה מקדש כצ״ל: לעזי רש״י קנדיל׳׳ה נלנטירנ״א[. רבינו חננאל המולוח מורים בחצים. תני חדא לצפונה דבריו קיימין ,לדרומה לא אמר איפכא. כלום .וחניא ופרקינן לא קשיא כאן בימות חחמח כאן בימות דרך פירי, חגשמים. השמש ביום מחלך בדרום, בלילה, וסובב בצפון שגאמר חולך אל דרום וסובב אל צפון .וגרסיגן כיצד בעירובין פרק מעברין אח חערים ,כיצד חמה יוצאח ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך ,זחו פגי צפון .חמח יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר ,זהו פני דרום. בתקופת ניסן ובתקופת חשרי חמה יוצאה בתצי בחצי ושוקעת מזרח מינח שמעינן מערב. עד כי מתקופת טבת תקופת תמוו ,חמה מהלכת מזרחית מקרן ביום )צפונית( ]דרומית[ וכלפי ]מערבית[ )מזרתית( אץ דרומית .ולעולם הלבנה החדשה נראת אלא אחר שקיעת חחמה, דרום וכשעולה כלפי צפונה. אחר חחמה וזו חיא דתני לצפונה דבריו קיימין .מתקופת תמוז עד תקופת טבת, ועולת חוזרח חחמח והולכח מרוח )דרומיח( ]מזרחית צפונית[ כלפי וחצי מערב ושוקעת ובלילה סובבת למעלה מן הטפה חצי מערב וכל צפון וחצי מזרח וזורחת ולמחרת התחיל היום להיות זורח מעט מכנגל חצי מזרח לצל צפון ושוקע להלן מחצי מערב לצל צפון וכן כל יום דוס נמשכת מעט בין בזריחה בין בשקיעה וכשמגיע יום תקופת תמוז היא זורחת בקרן מזרחית צפונית ומהלכת ג׳ רוחות ושוקעת בקרן צפונית מערבית ומשם ואילך הימים מתמעטין והחמה בזדחתה מעט מעט נמשכת ובשקיעתה לצל לרום וכשמגיע תקופת תשרי יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב והיום והלילה שדן ועול מושכת והולכת לצל לרום על תקופת טבת ואותו היום יוצאת בקרן מזרחית לרומית בקרן ושוקעת לרומית מערבית ומשם ואילך נמשכת לאחוריה לצל צפון לזריחתה מרבה הילוכה לצל צפון מעט ושוקעת וכן תמיל על תקופת ניסן שיוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב .נמצאת בימות החמה מהלכת רוב רוח מערבית לפני שקיעתה ופעמים כולה וכל ימות הגשמים אינה מהלכת אלא מיעוט מערב ופעמים שאינה נכנסת בו אלא לבר מועט והלבנה לעולם בחילושה בקרן מערבית לרומית הלכך בימות הגשמים שאין החמה נכנסת למערב אלא בשקיעתה הלבנה קולמת לתוך המערב נמצאת לבנה בצפון ובימות החמה שהחמה במערב הרבה היא קולמת הלבנה ברוב החלשים לצל צפון נמצאת לבנה בלרוס :אבל מצערפין לעדוה אחרה. אחל מהן מצטרף עם על אחר שיאמר כמותו :ראינוהו במים .תוך נהר או מעין ראינו למותה של לבנה: בעבים .יום המעונן היה וראינוה מאירה לרך עוביו של עב :עששית. קנליל״ה בלע״ז :כל הכי חזו ואזלי. בתמיה .מאחר שראוהו למה לא יעילו וכי לעולס הס צריטס לראותו: מדעתנו .כלי להעיל עליו :כוביחא לבן: עיגול של עב דעיבא. מתני׳ ל( ראש ב״ד אומר מקודש כוי :גמ׳ מקראי קדש .תרי זימני משמע :ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר א ח ד אומר גבוה ב׳ שגלגל הלבנה למטה פגימותיה מגלגל החמה שהוא למעלה ממנו אומר ג׳ ואחד אומר ה׳ עדותן בטילה אבל ולחכמי המזלות זה פשוט: מצטרפין לעדות .למ״ל אבל בימות הגשמים ת״ר מרדעות ג ( א ואהד אומר ג׳ עדותן קיימת אהד לעדות אחרת ת״ר מצטרפין ב ראינוחו במים ראינוחו בעששית ראינוחו בעבים אין מעידין עדיס המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעילה וזו באה בפני עצמה ומעילה ניחא למצטרפין לעלות ממון אבל למ״ל בהלי סהלי שקרי למה לי היאך מצטרפין לשוס עלות אפילו לעלות החלש לכן לחק בקונט׳ לפרש אחל מהן מצטרף עם אחר שיאמר כמותו ובעלות של חלש זה איירי והא לקתני לעלות אחרת היינו כלומר למצטרף עם אחרים לנעשה עלות אחרת והכי מפרש לה בהליא בסוף פרק כל הנשבעין )שם דף מח(. משוס להוה ליה חל ואין לבדו של עליו חציו במים חציו בעבים חציו בעששית אין מעידין עליו חשתא כולו אמרת לא חציו מבעיא חציו אלא ה״ק חציו חציו בעבים במים ברקיע חציו חציו ברקיע אין מעידין ת״ר ראינוהו לא ואזלי לה ושבנו אין אמר אביי ה״ק לראותו מאי מעידין דעיבא בעלמא אומר מקודש מקודש ראינוהו מאלינו ראינוהו אימור העם אין ״כוביתא מתני׳ דחזי: וכל בעששית כל הכי חזו ולא טעמא הוא ג ברקיע ראינוחו ושוב עליו מדעתנו עליו ב״ד מעידין חציו י ראש עונין אהריו מקודש בין שנראה בזמנו בין שלא חל במקום שנים: בדמות שמשי׳ .בהיכל ואולס מוקי לה ול״ג המשמשין לפני במרום :אכסדרה תבנית אולם .סתם אבסלרה אין בו כי אס ג׳ מחיצות ורביעית פרוצה במלואה כלמשמע בפ׳ לא יחפור )ב״ב לף כה. ושם( לקאמר עולם לומה לאכסלרה ורוח צפונית אינה מסובבת והא לקתני אכסלרה תבנית אולם לפי שהיתה פתחו גלולה קרי ליה אכסלרה אע״פ שלא היה במלואה לה״ל גיפופי ט״ו אמה מכאן וט״ו אמה מכאן וכלתנן במלות )פ״ל מ״ז( ושמא לפי שהיה שם בית החליפות בפנים: במלואו מפסיק וכותל שפולים נראה בזמנו מקדשין אותו י ר ״ א בר׳ צדוק (ה אומר אם אותו שכבר ב״ד לא בזמנו נראה קידשוהו אין שמים: מקדשין גמ׳ ראש וכו׳ :מנחני מילי א״ר חייא בר גמרא א״ר יוסי בן שאול אמר רבי אמר קרא 1 וידבר משה את מועדי ה׳ מכאן ש ר א ש ב״ד אומר מקודש :וכל חעם עונין אחריו מקודש מקודש: מנלן אמר רב פפא אמר קרא אותם אלה קרי הם מקודש בית אתם מועדי חם תרי קודש: ר״נ זימני 2 א ש ר תקראו יצחק בר אמר יאמרו מועדי מקודש לי דכתיב מקראי למה ר״א בר׳ צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו :תניא ה, בב׳ )שבועות לף מז(: כתי פ ל י מ ו אומר בזמנו אין מקדשין אותו שלא בזמנו מקדשין אותו ר״א יי]בר״ש[ אומר בין כ ך ובין כ ך אין מקדשין אותו שנאמר 3 וקדשתם את שנת ההמשים א[ ״שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ אלעזר בר׳ צדוק אמר אביי אף אנן נמי תנינא ו י ר א ו ה ו בית דין וכל ישראל נהקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שהשיבה הרי זה מעובר מעובר אין מקודש לא מעובר איצטריכא ליה ם״ד אמינא הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל איפרםמא גמליאל הבזה תעשון ולא ליעברוה קמ״ל: בטבלא ראית כדמות ובכותל או כזה: שמשיי לעשות כמותן כדתניא אולם מתני׳ חצר כנגד עזרח בעלייתו נמ׳ אמר כ ( ח י( ומי אביי ט( ד מ ו ת צורות לבנה היו לו לרבן שבהן ואומר שרי לא את מראה והכתיב אםרה 4 תורה לא ההדיוטות תעשון אלא אתי שמשין י לא שאפשר ל א יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית שלחן כנגד שלחן מנורה כנגד מנורה אבל עושה של כוי :בזמנו אין מקדשי! אוחו .שאינו צריך חיזוק :מ ע ו ב ר אין .דמשמע משחשיכה נתעבר :אבל מקודש לא .קתני הרי זה מתקדש למחר :מ ע ו ב ר איצטריכא ליה .כלומר לעולס למחר בעי קידוש והאי דלא תנייה משוס דאיצטריכא לאשמועינן מעובר :דהואיל ובזמגו ראוהו .סד״א לא ליעברוה ואי תנא ה ד זה מתקדש למחר הוה אמינא לעולם מיומא קמא מתקנינן מועדותיה :מתני׳ מ ד מ ו ת צוריה לבנה :גמ׳ לא תעשון אתי .צורות העומדים אתי: של רוח ]מערבית[ צפונית ,ווו היא דתני לדרומה דבריו קיימין .ומצאנו דברים חללו מפורשים בחלמוד ארץ ישראל כלשון הזה ,מאן דתני לצפונח דבריו קיימין מטבת ועד תמוז ,ומ]א[ן דתני לדרומח דבריו קיימץ מחמוז ועד טבח .ועל זה הדרך הקשיא שבתחלת השמועה ,לפני החמה היינו לצפונח ,לאחר התמה היינו לדרומה .תני ר׳ שמעון בן יוחי הרקיע של מים וכוכבים של אש ודרץ זה עם זה ואץ מזיקץ זה לזה .א׳׳ר בון)המליך( ]המלאך[ חציו אש וחציו מים ואית ביה ה׳ אפץ וגוייתו כתרשיש ,היינו עושה שלום במרומיו) .תני( ]תנו[ רבנן ראינוהו במים .פי׳ היו מים לפניו וראה בהן צורת לבנה, מוסף רש״י אחד אומר גבוה ב׳ מרדעות .גגי עדות החדש תניא שהיו נודקין אותס מן כמה היתה נכוה עיניו הקרקע למראה כאומד כשיפולו של רקיע. הבקר מלמד מרדעת, ) ש ב ו ע ו ת מת(. אם לא נראה בזמנו .כיוס לי, הוא דתוללתו כיוס ל׳ דאין חלש לכנה סחוס מכ״ט יוס ומחצה ותשצ״ג מלקיס )סנהדרין י .>:ש כ ב ר קידשוהו שמיש .נ׳׳ל שלמעלה מאתמול <שם(. בזמנו אומר פלימו אותו. אין מ ק ד ש י ן שאין צריך לעשות מתוק לדבר שהרי נזמנו נא <שם! .הבזה ראית או אס כזה .כדי לבדקן מכוונים דכריהס יהיו נעיז מג (.כשעת מולל כי לגנה אינה נראית אס מעט ואינה ניכרת שאפשר נמנמות כט.1 ממש ל ע ש ו ת כמותן. מטה, כגון שמשין של מצר ואולם והיכל ומגורה, אבל שמשין של מעלה שאי אפשר לעשות כמותן ממש אלא ציור לונמתן בית מומר נע־ז מג.!. בארכו תבנית היכל. ורתנו ורומו ושיעור מלת פתחיו ,אבל אס נשתנה במקצת מותר ושם וכעי־ז מנחות כח .(:אכסדרה. אין לה מתיצה רביעית וכן אולס ומנחות שם> .תבנית אולם .שהיה רחנו עשריס וגבהו ארבעים כדאמרינן בשמעתא קמייתא לערובין עושה. ! ש ם ! .אבל המנורה )שסו. רבינו חננאל )המשך( והרים ראשו לראות הלבנה בשמים ולא ראה כלום .או ראה חציה במים וחציה ברקיע וכן בעבים וכן בעששית ,אין מעידין עליו עד שיראו אותה ברקיע<ה( ראיה )כמתה( ]גמורה[ אבל אם נראה להם פתאום כעין צורת הלבנה ,וכיוונו לראות ראיית עיקר ולא ראה כלום ,אין מעידץ עליו .מאי טעמא אמרינן כיכיתא בעלמא הוא דחזא. כתיב וידבר משה את מועדי ת׳ ,מיכן שראש בית דין אומר מקודש. אשר תקראו אותם ,מיכן שעונין אחריהן מקודש. דבעינן תרי זימני מקודש מקודש מניין ,מדכתיב מקראי קודש ולא כתיב מקרא קדש .בין שנראה בזמנו .לילי לי .בין שלא נראת בזמנו ,אלא לילי ל״א ,מקדשין אותו .ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר אם לא נראה בומנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים .אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר׳ אלעור ברי צדוק] .מתני [ דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל כוי .ואקשינן ומי שרי ,למעבד צורת לבנה ,והכתיב לא תעשון אתי ,לא תעשון כדמות שמשיי .ופריק אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאיפשר לעשות כמותן ,כגון בית ,תבנית היכל .ואכסדרה, תבנית אולם .וחצר ,תבנית עזרה .ושלתן ,תבנית שלחן שבהיכל .ומנורה ,תבנית מנורה בשבעה קנים .אבל עושה , אם אינן מכירין פרק שני ראש השנה כד: עין משפט נר מצוה יז א טוש״ע י״ל סי׳ קמא סעיף ל: יח ב מיי׳ פ״ג מהלכות ע״ז הלכה י סמג לאוין פב טור ש״ע י״ל סי׳ קמא סעיף ו י ט ג ד ה מיי׳ שם והלכה יא סמג שם טור ש״ע שס סעיף ד: כ ו מיי׳ פ׳׳ג מהלכות ע״ ז הלכה יא טוש״ע י״ל שם סעיף ה: כא ז טוש״ע שס סעיף ל בהגייה כ ב ח טור ש״ע שס סעיף ז: כג ט טור ש״ע שס סעיף ל: שפודים דקרי ליה של כחל .הא תורה אור השלם .2ל א תעשה ל ף פסל ו ב ל תמונה א ש ר בשמים בארץ ואשר ממעל במים ואשר מתחת מתחת לארץ: שמות כ ג .3בי אתה בא אל ה א ר ץ א ש ר ין אלהיף ניתן לך ל א תלמד לעשות כתועבת הגוים דברים יח ט ההם: בהקומץ רבה רבינו חננאל , כלל זהב טהור פרט מקשה תיעשה חזר וכלל מה הפרט מפורש של לפנים דר׳ יוסי בר׳ יהודה לריש ליה הצלמים )ע״ז דף מג .ושס( אבל עשייה שריא ר״ל דסוגיא דהכא כאביי ולית ליה דרבא ומוקי לה בעושה ולפ״ז מותר לעשות צורת אדם דקיימא לן כרבא לגבי דאביי ומיהו אין ראיה דבלא שוס קושיא יכול רבא לדרוש לא תעשון אותי וכן תניא לקמן טבעת בה: שחותמה שקוע אסור לחתום לא תעשון אתי .וא״ת ומאי קאמר אלא דמות ארבעה פנים תיפוק פרצופין עם אדם כי איכא שאר שרי טפי א״נ אם מצא צורת אדם אסור להשלים לד׳ פנים ומיהו קשיא לחודיה דפרצוף אדם הכפורת מכרובים שעל ליה תיפוק דלא וי״ל מקרו שמשיי וכרובים שבשמים לא נתבררה צורתםט( :לא אסרה תורה אלא שמשין שכמדור העליון .הני תלת מילי דאביי לא הדר ביה בכל זמנא דכולה אמת וה״ק לא אסרה בשמשין של מטה אלא בית תבנית היכל ואכסדרה תבנית אולם ובשמשין התחתונים אסרה חמה ולבנה וכוכבים ממעל העליון לרכות למאי דמות ד׳ מלאכי לסליק דאיירי בעשייה הוה מצי שאני ר״ג דאהרים עשו. דמות שמשיי מלא דבכל פנים: מילי השרת. אדעתיה תעשון לאקשויי נפקא: ואע״ג לנכד אמירה שבות כלמוכח בפ״ב למו״ק )דף יב(. ואפילו בלרבנן איכא שבות ובפרק השוכר את הסועליס <ב״מ דף צ (.יש בעיא אי איכא שבות בלאו או לא גבי חוסם פרה ולש בה הכא לא גזור משוס מצוה וצריך ליזהר כשמלוין לנכדס ומחתמין החוב בחותם של אדרבא סליג רבא שעוה שתלוי באגרת דלא כדפרישית דלא סמכינן ואם הנכרי מביא לו חותם מעצמו סמי מותר: דדין. עיניה אלמא אסור להשהותו שמא יחשדוהו שעשה ועבר ליתסר על לא ומשני תעשון כיון ור״ג דחותמו נמי בולט חיישינן לחשדא שמא יאמרו ע״ז הוא לו אבל אחשדא דלא חיישינן ומפרש יהודה בצורת תעשון בה״ג דההיא דרקון משוס לא דרב א ( של ושל חמשה ששה שמונה ושל לקרא ברבוי ומעוטי מאי רבי רבי כל ושל מילי ומאי מיעט מיעט חרס .והכי שבעה לא יעשח אפי׳ של ש א ר מיני מתכות רבי יוסי בר יהודה כדרך יעשה אמרו לו נ> אומר שעשו אף מלכי של בית מפרש לה עץ לא חשמונאי משם ראייה שפודין של ב ח ל היו העשירו של ושמשין זהב אפשר לעשות כמותן מי שרי והתניא״ תעשון לא אתי כדמות תעשון המשמשין לפני במרום אמר אביי תורה אלא אלא א יכלו לא לחודיה ב מפרצוף אדם מפרקיה הפרצופות כל א״ר ה( בריה הונא שמיעא לי לא ברקיע תעשון לא אתי אתי במסכת בלע״ז: כדמות יהודה. העליון 2 ושבמדור בשמים אשר ומזלות לרבות ממעל חמה לרבות ולבנה כוכבים מלאכי חשרת צורתו: ע״ז מטן אין נמי לרבות הרים וגאיות מתהת גרידתא לא מי תעשון דתניא ה״נ שרי עשו דאחרים עיניה חשדא לו: אםור להניחה. כי ופשחוחמה שוקע .חתימה בולטת .חותמה בולט המתכת חרות סביב סביב והצורה כמות עומדת ונהרות אפיקים שלשול קטן ועשייה מקום הוא .ויש פותרין שחרב וחזר ונבנה ה שמשיי תעשון אתי המשמשין לפני לא וחרותה במתכת :דשן* ויתיב בנהרדעא. ותמיד היתה שכינה מצויה שם ויכניה וגלותו בנאוהו שנשאו עמהם מאבני ירושלים ועליהם נאמר )מהליס קב! כי רב והא יהודה רצו עבדיך את דאחרים הוה .וניחוש נמי לחשדא: שנים כוי: ראינוהו מעשה אםור שחריח כדתניא י טבעת חותמו יחיד מתני׳ חותמו בולט חוח ומשום בולט אבניה: אנדרטא. צלם דמות המלך :והא ר״ג עשו לו וא״ל שמואל לרב יחודח יישיננא סמי דדין חתם היא שוקעת: כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות שאני ר״ג לו ומשום חשדא .שלא יאמרו שהיא .חותמה שוקעת שהצורה חקוקה והתניא כדמות עיניה. כלומר השחת בארץ וגבעות ימים לרבות שהיתה לו צורה בטבעתו באצבעו :ומוחר לחחום בה .שחתימתה תניא ההיא לעבדם אי לעבדם אפילו שלשול אשר אחרים. מיניה :שמי אביי לא אםרה תודח אלא שמשין שבמדור שרי נכרים :והא רב ואחרים עשאוה וא״ל שמואל דנישקליה וחיות הקודש ומלאכי השרת אמר והתניא חגיגה <לף יב:>: תולעת :אפיקים .מוצאי מיס ביברי״ש שמשיי המשמשין לפני במרום י כגון אופנים התחתון דדייקינן אתי דרב אידי תעשון מי שביעי אבל שלשול. לא תעשו? אותי ושאר שמשין מי שרי והא ושרפים שהרי הוא חשתרי. אחד החחתון הן ברקיע השני כדאמרינן תעשון שבאו במזרח. את להניחה ומותר להתום בה חותמו שוקע מותר הישנה: וערבית לחניחח ואסור לחתום בח ומי חיישינן לחשדא והא ההיא בי כנישתא ד ש ף ויתיב בנהרדעא דהוה ביה אנדרטא וחוו עיילי רב ושמואל ואבוח דשמואל ולוי ומצלו חתם ולא חיישי לחשדא ירבים תשיא ט הוא שכיהי רבים גביה איבעית אימא להתלמד ולהורות: עבד מתני׳ וכתיב י-לא מעשה תלמד שבאו שאני והא ר״ג יחיד הוא כיון ח דפרקים חוח ואיבעית אימא לעשות שנים ואמרו ״אבל אתה ראינוהו למד שחרית להבין במזרח וערבית דתנן בסרק כל הצלמים <ע״ז דף מ (:3מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה דרקון יוליכם לים המלח ומסרש התס משום דהני חשיבי להו וה״נ חשיב טסי חשדא משאר: והא רבן גמליאל יחיד .תימה והא צורה דר״ג לא היתה בולטת וי״ל דמ״מ שייך בה חשדא דגבי לבנה אין חילוק כיון דאינה בולטת ברקיע: ראינוהו במזרח .הישנה וערבית במערב את החדשה עדי שקר הס דקיימא לן )לעיל כ>: כ״ד שעי מיכסי סיהרא כך פירש בקונטרס בשם רבותיו והקשה מדקתני בברייתא פעמים שבא בארוכה ואין לשון ארוכה וקצרה נופל כאן שהרי מתוך קוטנה הישנה נכסית מבני מערב כשהיא במזרח לפני חדושה ופירש בקונטרס דעל החדשה העידו ועדי שקר דקאמר רבי יוחנן בן מרי לפי שבי״ב שעות שביום אין ממהרת לבא מתוך המזרח לתוך המערב וע״ז קאמר פעמים שבא בארוכה ושוהה לבא ודבר תימה הוא מאי ס״ד דר׳ יוחנן בן נ ו ד למה לא תוכל לילך בי״ב שעות כל רוח דרומית ועדיין מקצה רוח מזרחית ומערבית עמו ובירושלמי משמע כלישנא קמא דקאמר רבי שמלאי טעמא דרבי יוחנן בן נ ו ד כל חדש שנראית קודם ו׳ שעות אין כח בעין לראות את הישן נראה ישן שחרית לא נראה חדש בין הערבים חדש בין הערבים לא נראה ישן שחרית א״ר חייא בר אבא ולמה קבלם ר״ג שכן מסורת הוא מאבותיו פעמים שבא בארוכה ופעמים מהלך בקצרה ותימה מי פליג המסורת מאבותיו דר״ג אהא דאמר לעיל בסוף פ״ק )דף כ (:כ״ד שעי מיכסי סיהרא למאי נפקא מינה לאכחושי סהדי ושמא יש לחלק בשעות דיש שעות קטנות ביום כגון בתקופת טבת ויש שעות בינוניות כגון בימי ניסן ותשרי ויש גדולות כגון בתקופת תמוז ואי בקטנות או בבינוניות מיכסי סיהרא לבני א״י תמני ס ד מעתיקא ושית מחדתא מן הגדולות פעמים מכסיא פורתא כגון דבא בארוכה פעמים דלא מכסיא כגון דבא בקצרה: ופרקינן רבים שאני .כלומר ,במקום שיש רבים לא חיישינן לחשדא .ורכן גמליאל נמי כיון דנשיא הוא ,רבים שכיחי גביה ולאו יתיר הוא .איכא דאמרי דמות צורת לבנה של חוליות היתה .איכא דאמרי להתלמד מוחר שנאמר לא תלמד לעשות ,אבל אתה למד לחבין ולתורות .מחני' מעשח שבאו שגיס ואמרו ראיגוחו שחרית במזרח כולי. בדיל. ביברי״ש ןדיביירי״ש[. נחלים. מהן בחיות ואפ״ה אמר עד דאיכא תשתרי מותרין שטיינ״ו ןאישטיי״ן[, שכסא כבוד רכוב עליהן :פרצוןו אדם שמשיי ג לעזי רש״ י שטיינ״ו בלע״ז :רמוה א ר ב ע ה פגים. חוץ דאביי תניא לעשותה חמה ולבנה וכוכבים ומזלות במדור פרצוף תניא לא של זהב: בבען. כולהו בהדי הדדי :שבמדור העליון. אדם כריכים ן, לגוף אחד כעין חיות הקדש דהיינו אתי ל א אסרה לחודיה ו( ןנרכות לי .יש״נ,1 (tושנת עה .סנהדרין סח. ע״ז יח .מג:ן ,ח( ]שמות כה[ ,ט( ןוע״ע אריכוח תוספות יומא נד .דייה וטיהרו את המקדש והיו עניים ולא ד מ ו ת ארבעה פנים בהדי הדדי מעתה אלמה ל ( <ש:>0 ידם על היונים והוציאום מירושלים שאי 1 במנחות כדרך שעשו מלכי ביח חשמונאי .כשגברה וחיפום בבעץ העשירו עשאום של כטף חזרו עשאום ה( ]גע״ז מג :איתי רנ יהודה נריה דרנ יהושע מפירקי׳ לרבי יהושע שמיע לי וע״ש מ : 3וכרש״י[, מתכת אף כל של מתכת :אף של ע ן לא יעשה .שכיוצא בה כשירה מאי קושיא דלמא הכא במוצא וכדרבא דמוקי לה כר׳ יהודה בפ׳ כל ובמדור של ששה של שמונה ,של שבעה לא יעשה אפילו של שאר מיני מתכות. אבל דמות לבנה ,שאי איפשר לו לאדם לעשות לבנה ,לא אסרה תורה. ואקשינן תוב ,והתניא לא תעשון אתי ,לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום, וכי אפשר לאדם לעשות דמוח חיות הקודש .ופירק אביי לא אסרה תורה אלא דמות ד׳ פנים כאחד .אי הכי פרצוף אדם לחודיה לישתרי ,אלמא תניא כל הפרצופות מותרי! חוץ מפרצוף אדם .ואםיקנא לא תעשון אתי ,פיר , לא תעשון אותי ,כגון דמות אדם ,שאני מראה לנביאים בתזיונם ,כדכתיב ביחזקאל דמות כמראה מלמעלח. אדם עליו איני והתניא בחדיא אשר תמה לרבות כשמים ולבנח כוי .ודחינן כי תניא ןחןחיא לעבדם ,אי לעבדם אפי׳ שילשול קטן נמי אסור לעשות .אין, כלומר הברייתא לעבדם היא ,דתניא ואשר במים מתחת לארץ לא תשחחוה להם ולא תעבדם לרבות שילשול קטן .ועשיית בלא לעבדם שרי ,וחתניא לא תעשון אתי ,פיר׳ כל שמשין שאתי כגון חמה ולבנה כולי .ופרקינן הוא עצמו אסור לעשות, אבל אחרים לא ,ורבן גמליאל אחרים עשו לו. ואסיקנא אם חוא כגון בולט, טבעת וחותמו אסור משום חשדא .ומי והא חיישינן לחשדא, ההוא אנדרטא ,פירי צורת איש ,דהוה קאי בכנישחא דשף יתב בנהרדעא ,והוו עיילי רב ושמואל ואבוה דשמואל ולוי ומצלן התם. שפודים משוס שלא היו , חוץ מפרצוף אדם .תימה ליה משום צורת אדם לחודיה וי״ל . 1ל א תעש•״ אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לבם :שמות כ יט של חמשה .נרות :ושל ששה .נרות :ואפילו של שאר מיני מחכות. (6ע״ז מג .מנחית כח,: ב(] שנת כט:יש״ג ,1ג( ע״ו מג״ ד( ושם כל הסוגיאן, לפי שכיוצא בהן כשירה לפנים כדתניא ומנחות דף כח >:ועשית מנורת ״ גביעים כפתורים ופרחים אלא א״כ באה זהב כדאי׳ )מנחות דף כח .ושס>: מסורת הש״ם לאורתא מוסף רש״י ש ל חמשה ו ש ל ששה ו ש ל שמונה .שהרי אינו דומה למנורת מקדש ששם היה שנעה קניס :מוחות נ ח . : :ו ש ל שבעה לא יעשה .שהיא כשל מקדש של ז מג .!.אפילומתכות. ש א ר מיני שאיני של זהב ,משוס לדומה לשל מקדש שאף הוא כשר נשאר מיני ממכות !מנחות שם! שאף היא אע״פ שאינה של זהכ כשרה נמקלש כלילפינן כהקומן רנה 1שס> מכלל ופרט וכלל ,אנל של עץ שרי לאינה כשרה במקלש, להפרט מפורש מתכת :ע־ז שם .:אף ש ל ע ץ לא יעשה .שאף היא כשרה כמקלש mmשהרי היא כלרך שעשי מלכי נ־ת ששמונאי למקלש !:מנחות ש ש ומלכות בית חשמונאי עשאוה נמקלש של עץ לאחר שטימאו יונים את ההיכל ונטלו כל כליו יגכרה יל פיח חשמונאי ונצחום, ל ד יוסי ב״ ר יהילה לריש ליה נריבויי ומעוטי ,ועשית מנירת רינה ,זהנ טהור תיעשה מיעט ,מקשה ורינה, חור המנירה רינה כל מילי ומיעט משם מרה ! ע ״ ז שם!. !:סוכה כתמיה ראיה. כח .:.בבעץ .נליל ישם ושם• .ה מ ש מ ש י ן לפני במרום .אלמא שמשין עליונים קאסר <עיז שס׳. ארבעה פנים .פני שור ואלס יאריה ונשר לחיה אחח ליגמח חיות הקלש, השרויות לכתינ אתי, אצלי :ע״ז מנ .::ש ב מ ד ו ר העליון .כדכתינ אתי, אבל חמה ולבנה כמלור התתתון הס :שם( .רב עשו יהודה דאחרים לו .צורה בטבעת שהיה מנית ! ש ש .חותמו .צורתו נשם .:ומותר לחתום בה .לכשהוא חיתס שוקע החותם נשעוה ואינו נראה ואסור !:שם.: מבתיץ לחתום בה .לכשהיא חותם הוי חותמה בולט :שם .:ד ש ף ויתיב .שס במדינת שהיה מקוס נהרלעא ,ויש אומר יכניה וגליתו נטלו עמהן מאבני ירושלים ומעפרה וננאוהו שם יהיינו לשף רתיב כאן בנהרלעא ,נישוף ונתיישב כאן ,יהיינו לכתיב כי רצו עבליך את אבניה 1ע !ש!!! .דפדקים הוה .של חוליות ילא היה מחברס אלא בשעת בליקת עליס יכל יומא לא חזו לה יליכא חשלא :שם .:אבל אתה ל מ ד להבין .כלומר להבין מעשיהם כמה הס מקולקלים ולהורית לבניך לא תעשה כך וכך שזה היא חק הגויס !דברים יח ט( אי :שתוכל לעמול בהן ואם יעשה נביא שקר לפניך שמכין שהוא מכשף :ש ב ת עה. . ( אם אינן מכירין פרק שני מסורת הש״ם ] (6נלצ״ל לני רנן גמליאל[, ס׳׳א כ( ג( נירחא, לכ״ט ]פסתיס סכ :שכועומ יח ,[:ד( ס״א ואזלה ואכסי, ה( ]ומצאו ר״ע[ ,ו( ס׳׳א, ז( ס״א אינו ,ח( ]תוספתא סס״א[ ,ט( נס״א :שמל, י( ס׳׳א אינו, ראש השנה כה. וערביה ב מ ע ר ב .את החלשה :עדי שקר הם .לקיימא לן )לעיל לאורתא מקדשיץ לך ואת קיימת הכא .תימה הא שפיר אפשר לף כ (:עשדם וארבעה שעי מכסי סיהרא כך פירשו רבותי ולבי שיהא המולל כיום ל׳ קולס י״ת שעות שיכולה לראות נוקפי מלקתני בבדיתא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה ביום ותראה הישנה ביום כ״נו שחרית אפילו לבני מערנ שמא לא היה ואץ לשון ביאת ארוכה וקצרה נופל כאן שהרי מתוך קוטנה הישנה כל כך שחרית שכבר יצא שמש בגבורתו שלא היתה רארה לבני היא נכסית מבני מערב כשהיא במזרח מערב ובקונטרס פי׳ ואת קיימת לפני חילושה .ונראה לי לעל החלשה הכא ואס תהא נראית ערבית שוב וערבית במערב א״ר יוחנן בן נורי עדי שקר העילו ועלי שקר לקאמר רבי יוחנן לא יקלשו החלש למחר כלאמר בפ׳ הם כ ש ב א ו ליבנה קיבלן רבן גמליאל ועוד בן נורי לפי שאינה ממהרת לרוץ קמא )לף כ :ושם( וצריך שיהא לילה באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל בי״ב שעות שביום מתוך המזרח ויום מן החלש שאס נראית הישנה עיבורו לא נראה וקיבלן ר״ג אמר רבי דוםא לתוך המערב<<« וע״ז קאמר פעמים לאור עשרים ותשעה אין מקלשין בן הורכינס עדי שקר הן היאך מעידים על שבא בלרך ארובה ושוהה לבא: מחר את החלש וזה אי אפשר להיות ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו כלפדשית בפ״ק גשס ל״ה חצות(: האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה אמר בזמגו .ביום שלשים :וליל שלשים. זיל לעין טב וקדשיה .שם היו לו רבי יהושע רואה אני את דבריך שלה לו שהיו מצפין ב״ל והעם שתהא מגולה קבועים לקלש את החלש כלאי׳ ר״ג גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ויראוה מאחר שהעלים ראוה ביום בפסיקתא בפסוק תקעו בחלש שופר ובמעותיך ביוה״כ שהל להיות בהשבונך לא נראה להם :רואה אגי אס למה בית לין מקלשין החלש בעין טב הלך ומצאו ר״ע מיצר אמר לו י ש לי ללמוד דבריך .לעבר את החלש :הלך לפי שהוא בית הועל אמר הקב״ה שכל מה שעשה ר״ג עשוי שנאמר אלה ומצאו .הלך ומצאו ר״ע לר׳ יהושע בית מועל של כל העולם שנאמר מועדי ה׳ מקראי קדש אשר תקראו אתם מיצר על שהנשיא גזר עליו לחלל )ישעיה ב( כי מציון תצא תורה ואמרי׳ הקראז. אשר הכסוריס: יוס בירושלמי כשם שתוקעים ביבנה כך בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות הכתוב: תלאו לין בית בקריאת תוקעים בעין טב משמע שהיה שם אלא אלו בא לו אצל ר׳ דוםא בן הורכינם בא לו .ר׳ יהושע אצל רבי לוסא: בית לין קבוע לומיא ליבנה: אמר לו אם באין אנו לדון אהר בית דינו של למה לא נ ת פ ר ס מ ו שמומן כוי .שאס שהימים ר״ג צריכין אנו לדון אהד כל בית דין ובית בא אלם ללון אחר בית לין שבימיו דין שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ולומר וכי בית לין זה כמשה ואהרן ושבעים מזקני ישראל ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמד שכל כאללל ומילל אומרים לו שמא חשוב שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה הוא כשלשה מן השאר שלא נתפרשו לסיהרא. דחזי׳ גמ׳ שמותם: נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל ר״ג ביום שהל יוה״כ להיות ישנה :שקל קלא .פיסת רגבים בהשבונו עמד ר״ג ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בעינן לאורהא בלע״ז: מוט״א בחכמה ותלמידי שקבלת את דברי :גמ׳ תניא אמר להם ר״ג להכמים כך לקיושיך .צריכין אנו לעשות הלילה מקובלני מבית אבי אבא יפעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה א״ר יום טוב של ראש השנה לחסר את יוהנן מ״ט דבי ר ב י דכתיב ע ש ה ירה למועדים ש מ ש ידע מבואו ש מ ש אלול ולאיים על העלים לומר ראינוהו חוא דידע מבואו ירח לא ידע מבואו רבי חייא הזייא לסיהרא דהוה קאי בזמנו לקלשו למחר ואף על פי שלא בצפרא >דעשרים ותשעה ישקל קלא פתק ביה אמר לאורתא בעינן לקדושי ראוהו לפי שהיה עיבור החלש לוחה את יום הכפוריס אצל שבת :ואה בך ואת קיימת הכא זיל איכסי א ״ ל רבי לר׳ הייא זיל לעין טב וקדשיה לירהא קיימה הכא .ואס תהא נראית ושלח לי םימנא דוד מלך ישראל הי וקים ת״ר פעם אהת נתקשרו שמים ערבית שוב לא יקלשו את החלש בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה להדש כסבורים העם לומר ר״ח למחר כלאמרן לעיל פרק קמא ובקשו ב״ד לקדשו אמר להם ר״ג כך מקובלני מבית אבי אבא אין הדושה )כ (:צריך שיהא לילה ויום מן החלש של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומהצה ושני שלישי שעה וע״ג חלקים שאם נראית הישנה לאור כ״ט אין ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה ר״ג הםפד גדול לא מפני שראויה מקלשין מחר את החלש :זיל לעין לכך אלא כדי שידעו העם שלא קידשו ב״ד את ההדש :הלך זר״ע )ומצאו( ע ב וקדשיה .לואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקלשנו למחר מיצר כוי :איבעיא להו מי מיצר ר״ע מיצר או רבי יהושע מיצר ת״ש דתניא לפי שראו הישנה כל יום כ״ט וסלק הלך ר״ע ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר אמר לו י>]רבי[ מפני מה אתה תלונותם מעלי .ומורי פירש שגזרו מיצר אמר לו ״)רבי( עקיבא ראוי לו שיפול למטה י״ב הדש ואל יגזור עליו גזרה»> במקומו שלא יקלשו את גזירה זו א״ל רבי תרשיני לומר לפניך דבר אהד שלמדתני אמר לו אמור החלש :דוד מלך ישראל .נמשל אמר לו הרי הוא אומר אתם אתם אתם ג׳ פעמים אתם יאפילו שוגגין כלבנה שנאמר בו )תהליס פמ( כסאו אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין בלשון הזה אמר לו עקיבא נהמתני כשמש נגלי טרח יכון עולם: נהמתני :בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס כוי :ת״ר ״*למה לא נתפרשו בעשרים דמות לבנה ׳()ונראית והשעה( :שידעו שלא קדשו בית שמותם של זקנים הללו שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן פלוני כנדב דין אח החדש .שאין מספידין ואביהוא פלוני כאלדד ומירר ואומר ויאמר שמואל אל העם ה׳ אשר עשה אחם. אחם אהם טוב: ביום את משה ואת אהרן ואומר וישלה ה׳ את ירובעל ואת בדן ואת יפתה שלשה זמנין כתיב אשר תקראו ואת שמואל ירובעל זה גדעון ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה אותם בפרשת שור או כשב וקרי עם הבעל בדן זה שמשון ולמה נקרא שמו בדן דאתי מדן יפתה כמשמעו ביה תקראו אתם :שוגגין .מאליהן א תורה אור השלם . 1אלה מועדי ין מקראי קהש א ש ד תקהאו אתם ויקרא כג ד במועךם: .2ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא .ושבעים מזקני שמות כד ט ישראל: .3עשה ןרח למועדים ש מ ש ידע מברא.־: תהלים קד יט .4דבר אל בני ישראל ־אמרת אלהם מועדי ין אשר אתם תקראו מקראי קדש אלה הם מועך: ויקרא בג ב תקראו מקראי .5אלה מ ו ע ך ין א ש ר אתם קדש להקי־יב אשה לין עילה ומנחה זבח ונסכים דבה יום ביומו: ויקרא כג לז ויאמה ש מ ו א ל אל .6 העם _ין א ש ר עשה את משה ואת אהרן ו א ש ר העלה את מ א ר ץ מערים: אבתיבם שמואל א יב ו .7ך ש ל ח ין את יךבעל ואת בדן ואת יפתח ואת ש מ ו א ל ויצל אתכם מיד איביכם מסביב ותשבו בטח: שמואל א יב יא הגהות הב׳׳ח ) (6דש״י ל״ה עדי שקר כוי לתוך המערכ ו ש פ י ר נופל כאן סעמיס שנא כו׳ ושוהה לכא ופעמים שבא בדרך קצרה יהס״ל: מוסף רש״י פתק ביה. זרק )שבועות יח :ע׳יז יז.1: ו עין משפט נר מצוה כד כה כו א ב מיי׳ פ׳׳נ מהלכות קילוש החלש הלכה ו: ג מיי׳ שס הלכה י: ד מיי׳ שס שי״ו הלכה )כל( ] מ [ : כז ה מיי׳ שס ס׳׳ח הלכה כח א: ו מיי׳ שס פ״ג הלכה 3 כסבורין וטועין: נתפרשו שמואל ר׳ לעזי רש״י מוט׳׳א .רגב אדמה. רבינו הננאל תניא אמר רבן גמליאל מקובלגי כך לחכמים ג מבית אבי אבא פעמים בארוכה פעמים שבא 1 שבא בקצרח ,ועכשיו בא בקצרח .אמר ר׳ יוחגן מחאי קרא עשה ירח למועדים ,כלומר לפי מח שיזדמן לו .אבל שמש לא ,אלא ידע מבואו. ר׳ חייא ןחזייא[ לסיהרא בצפרא דכ״ט בירחא דקאי במורח ,שקל אבנא רמא 2 ביה ,לאורחא מקדשינן לך על חשבון חמולד ולא תיראה הלילח במערב, זיל בדרך קצרה .מצינו שנמשלה מלכות בית דוד כירח ,שנאמר כירח יכון עולם ועד בשחק וגוי, לפיכך א״ר לדי חייא זיל לעין טכ וקדשיח לירחא, ושלח לי פימגא דוד מלך ישראל חי וקיים .כלומר 3 א( נתקיימת ראיית הלבגה בעולם .תנו רבנן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים, ג 3 ודימו בני אדם שחחשיך, וראו דמות לבנה ביום י( כ״ט לחדש .אמר להו רבן גמליאל כך מקובלני מבית אבי אבא ,שאין חדשה של לבגח פחותח מכ״ט ימים ומחצה ובי ה שלישי שעח וע״ג חלקים. ואותו חיום מתה אמו של בן זוא וחספידח רבן גמליאל לחודיע לכל שלא ה גתקדש חחדש .ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמגו כולי .פיר׳ באו שנים שאמרו ראינוהו ליל ל׳, ולילי ל״א לא נראתה, וקיבלן רבן גמליאל וקבע ראש שנה יום שלשים. ואמר ר׳ דוסא עירי שקר, 5 1 4 ראוי להיות ראש שנה למחר .והודה ר׳ יהושוע לדבריו כולי ,עד א״ל רבי עקיבא לר׳ יהושע ר׳ תרשוני לומר לפניך ממה שלמדתני ,אמר לו 6 אמור ,אמר לו היה לו לכתוב אלה מועדי ה׳ 7 מקראי קדש וודיי ,למת כתיב אשר תקראו אתם שלשה פעמים ,אלא ללמד שאין מועדים עד שתקראו יום פלוני מועד .ולמה שלש פעמים כתיב תקראו, להתעבר ראוי שהוא שוגגים אפילו ללמד מוטעין ואפי׳ מזידין ,אין מוטעין .על ידי עדי שקר :שלא יאמר אדם .על בית דין שבימיו וט פלוני ופלוני כמשה ואהרן שאשמע לו עכשיו שלא מועד אלא מה שתקראו. אמור לו אס אינו כמשה ואהרן ה ד הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הס :ואומר ה׳ אשר עשה אח משה ואח אהרן. אמר לו עקיבא גחמתגי. הנביא אמר לישראל הקלוש ברוך הוא עשה לכס נסים על ידי ששה זקנים הללו משה ואהרן ירובעל ובדן דפתח ושמואל: בא לו ,ר׳ יהושע ,אצל את משה ואת אהרן וגוי. ואומר דוסא תנו רבגן למה לא גתפרשו שמותן ואומר של וקגים צדיקים ,שלא יאמר פלוגי כמשה ואהרן ,פלוגי כאלדד ומידד .ואומר ויאמר שמואל אל העם ה׳ אשר עשה עין משפט נר מצוה א ומיי׳ פ״כ מהלכות ממרים הל׳ א[: א ב מיי׳ ס׳׳כ מהלכות קידוש החלש הלכה ח: ב ג מיי׳ פ״ג מהלכות סנהלרין הלכה ל וסי׳׳א הלכה א טוש״ע ח״מ סי׳ ה סעיף כ: ג ד מיי׳ סי׳נ מהלכות קילוש החולש הלכה מ: ד ה ו מיי׳ שס הלכה ט: ה ז מיי׳ ס״נ מהלכות סנהלרין הלכה י ]והל׳ יא[ סמנ עשי! צז טור ש״ע ת״מ סי׳ ג סעיף א כ: ו ח מיי׳ ס״כ מהלכות אם אינן מכירין פרק שני ראש השנה כה: ואומר .בספר תהליס משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו שהימים הראשונים היו טובים מאלה .ולבך יש לשמוע לראשונים קוראים אל ה׳ והוא יענם הרי ששקל הכתוב שמואל עס משה ואהרן יותר מן האחרונים אל תאמר כך דאין לך אלא שופט שהיה בימיו: ובכתובים<י( הראשונים כתובי( ירובעל בדן ויפתח עם משה ואהרן הדרן עלך אם אינן מכירין ושמואל שלשה קלים עם שלשה חמורים :הא אין לך לילך כוי .הרי ר א ו ה ו ב״ד בלבד .פי׳ ב״ד של כ״ג ולכך פירש בקונטרס דהיה לימדך הכתוב כאן שאין לך לבקש להם שהות דאי לא היה אלא שופכו שהיה בימיך :אל מאמר להם שהות מאי פריך בגמ׳ ולא תהא ואומר מ ש ה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי מה היה שהימים הראשונים היו טובים שמיעה גדולה מראייה ולקדשוה מיד שמו שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה מאלה .כי לא מחכמה שאלת על שראוהו הא לא היה להם שהות חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה זה לפי שהדורות היו טובים וצדיקים לקדש :א י מ ת הוי חק בגמר דין. בדורו בדן בדורו כאחרן בדורו יפתח בדורו מן אחרונים לפיכך היו הימים דהאי קרא דבי חק לענין ראש השנה קל שאפילו ללמדך בדורו כשמואל הראשונים טובים מאלה שאי אפשר דרשינן ליה בפ׳ קמא )דף ח (:והוא שיהו אחרונים כראשונים: שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי חוא הדין בכל חדשים :ל א תהא שמיעה 1 קילוש החלש הלכה ח: גדולה מראייה .פירש בקונטרס דהא גבי עדות החדש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש ובחנם דחק רבינו הננאל דאפילו בדיני נפשות אמרינן הכי שלשה שקל הכתוב קלי עולם שלשה חמורי בפרק החובל )ב״ק דף צ :ושם( אם עולם ,לומר לך ירובעל ראוהו ביום :כ ג ו ן שראוהו בלילה. שהוא גדעון בדורו ,דאין יכולין לקדש על פי ראייה בלילה כמשה בדורו ,בדן בדורו כאהרן בדורו ,׳פחח דא״כ היתה ראייה בלילה מקום קבלת בדורו כשמואל בדורו ,עדות ואין קבלת עדות אלא ביום ללמדך שאפי• קל שבקלים אפילו בדיני ממונות כדאמרינן לעיל ונחמנה פרגס ,הרי הוא כגדול שבחבירים .וכתיב דקרי חקירת עדות כתחילת דין: ובאח אל הכחגים הלוים ע ד דאיכא אהרן בהדר .ואין בית ואל השופט וגוי ,וכי דין שקול מוסיפין עליהן עוד תעלה על דעחך שאדם הולך אצל שופט שלא אחד וסוגיא דהכא כמאן דאמר היה בימיו ,הא אין בשמעתא קמייתא דסנהדרין <דף ג(. לך לילך ]אלאן אצל שופט שבימיך ,נטל מקלו דבר תורה חד נמי כשר דכתיב ומעותיו והלך ליבנה אצל בצדק תשפוט מדאיצטריך ליה הכא רבן גמליאל ביום שחל יום עד דאיכא אהרן בהדך דלמאן דבעי הכפורים להיות בתשבוגו. ירושלמי :ראש בית דין מדאורייתא שלשה מומחין וכדי שלא אומר מקודש ,ומוקים לה תנעול דלת הכשירו בשלשה הדיוטות ןרי( שמעון בין יוחי גבי עדות החדש אין להכשיר ואס מאי מקודש מקויים .חגי כן לא צדך קרא: לעיבור שגה מתחילין מן הצד ,וכבר נכנס ר׳ יוחנן והוא היה הקטן שכהן, אמרו לו אמור הרי השנה המקודשח בעיבור .אמר ר׳ יוחנן ראה לשון שלימדנו בן הנפח ,אילו אמר בעיבור הייחי אומר אילו י״א ימים שחחמה יתירה על הלבנה ,אלא כעיבור שחוסיפו לח חכמים והן ל׳ יום ועיברוה .ריש לקיש חשש על הדא דמר ר׳ אלעזר וחיתח ידי אל חנביאים חחוזים וגוי ,בסוד עמי לא יחיו, זח סוד העיבור ,ובכתב בית ישראל לא יכתבו ,זה המיגוי ,ואל אדמת ישראל לא יבאו כמשמעו .ר׳ אלעזרכדסלק להכאאמר, אית גבי חדא ,כד מנוגיה אמר ,אית גבי תרתי ,כד על לעיבורח אמר ,אית גבי תלת .אמר ר׳ שמלאי טעמא דר׳ ]יוחגן[ בן גורי דאמר עדי שקר הן ,כלומר סבר כיון שנראתה שחריח במזרח וערבית במערב, חמולד בחצי היום ,וכל חדש שנולד לו ]קודם שש[ שעות אין כח בעין לראות הישן ,ותני כן נראה ]ישן[ בשחרית ,לא נראה חחדש בין הערבים ,נראה החדש בין הערבים לא מסורת הש״ם ו ב א ת אל ואומר שבאבירים כאביר הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו ה א אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו ואומר א ל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה :נטל מקלו ומעותיו בידו :תנו רבנן כיון שראה אותו עמד מכסאו ונשקו על ראשו אמר לו שלום עליך רבי ותלמידי רבי שלמדתני תורה ברבים ותלמידי שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים קל וחומר קטנים לגדולים קל וחומר חיובא הוא אלא מתוך שחגדולים נשמעים לקטנים נושאין קטנים קל וחומר בעצמן: 2 א( א 3 הדרן עליך אם אינן מכירין יראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו חעדים 3 ב הדרן עלך אם אינן מכידין ר א ו ה ו בית דין וכל ישראל ונחקרו בגמרא מפרש העדים. אי נמי נחקרו העדים :ראוהו ביה דין בלבד .שאין מי שיעיד אלא הס ולאו ארישא קאי בסמוך לחשיכה אלא שהיה שהות לקדש :יעמדו שנים ויעידו בפגיהם .ואע״פ שכולן ראוהו ובגמרא פריך לא תהא שמיעה גדולה מראייה :ויעידו בפניהם. השנים :שאין היחיד נאמן .לומר מקודש בפני עצמו לכך צריך להושיב מחביריהן אצלו :גמ׳ למה לי למיחני כל ישראל .הרי ראוהו בית דין :איפרםמא ליה מילחא .דביוס שלשים נראה לקדשו :נחקרו העדים למה לי .חקירתן אחרי שהכל ראו: למה לי למחנייה לחקירה כלל .כיון דאשמועינן דכי ראוהו בית דין וכל ישראל אפילו הכי מעברין ליה כל שכן נחקרו העדיס :סלקא ד ע ת ך אמינא .היכא דאיכא חקירת עדים ביום תו לא ניעברוה אלא יגמרו הדבר בלילה ויקדשוהו ביום שלשים משפט. המועדות: לענין תיקון היינו תחילת דין :פי ח ק הוא. בקידוש החדש דרשינן ליה בפי קמא )דף ח :0משפט ביום .נפקא לן בסנהדרין )דף לד (:מוהיה ביום הנחילו את בניו י( ביוס אתה מפיל נחלות כר :ואמאי .יעמדו שנים ויעידו הלא ראוהו כולן יקדשוהו בראייתם דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדולה מראייה דהא גבי עדות החדש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש :שראוהו בלילה .הלכך למחר אי לאו שמיעה על מה יקדשו: למימרא דעד נעשה דיין .מי שראוי להיות עד בדבר נעשה דיין ואלו כולן ראויס להיות עדים שהרי כולם ראוהו: מקצתן ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר ראוהו ב״ד בלבד דרחמנא יעמדו שנים ויעידו בפניחם ויאמרו מקודש מקודש ״ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו השנים ויושיבו מהביריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש מקודש שאין חיחיד נאמן על ידי עצמו :גמ׳ למה לי למיתנא ראוהו בית דין וכל ישראל איצטריך סד״א הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל איפרםמא לה ולא ליעברוה קמ״ל וכיון דתנא ליה ראוהו ב״ד וכל ישראל נהקרו העדים למה לי ה״ק א״נ נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש ע ד שהשיבה הרי זה מעובר וכיון דתנא ע ד שהשיבה הרי זה מעובר למה לי למיתנייה הקירת העדים כלל איצטריך סד״א תיהוי חקירת עדים כתחילת דין ומקודש מקודש כגמר דין ולקדשי בליליא מידי דהוה אדיני ממונות דתנן יי דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה הכא נמי מקדשין בליליא קמ״ל ואימא הכי נמי אמר קרא כ י חק לישראל הוא משפט לאלחי יעקב אימת חוי חק בגמר דין וקא קרי ליה רהמנא משפט >מה משפט ביום י אף הכא נמי ביום :ראוהו בית דין יעמדו שנים ויעידו בפניהם :ואמאי לא תהא שמיעה גדולה מראייה א״ר זירא י כגון שראוהו בלילה :ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היהיר :אמאי הכא נמי נימא לא תהא שמיעה גדולה מראייה וכי תימא ה״נ כגון שראוהו בלילה היינו הך םיפא איצטריכא ליה דאין חיחיד נאמן על ידי עצמו דםלקא דעתך אמינא הואיל )ותנן( י דיני ממונות בשלשה ואם היח מומחה ׳*לרבים דן אפילו ביחיד חכא נמי ניקדשיח ביחידי קמ״ל ואימא הכא נמי אין ל ך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו וקאמר ליח חקב״ח ע ד דאיכא אחרן בחדך דכתיב ויאמר ח׳ אל משח ואל אחרן בארץ מצרים לאמר ההדש הזה לכם למימרא דעד נעשה דיין לימא מתני׳ דלא כר״ע דתניא ״יםנהדרין שראו אהד שהרג את חנפש ג 4 ה ה ו( ה נראה הישן שחרית .ורבן גמליאל אומר מסורת בידי מאבוחיי פעמים בא בארוכה ,פעמים בא בקצרה .מי שילח למי. ואסיקנא רבן גמליאל שלח לד׳ יהושע על ידי ר׳ עקיבא .אמר ר׳ יוסי יודעץ היו שאילו קידשו בלא עדים שהוא מקודש, ומח בא לחעיד ,אלא אם קידשוחו ואח׳׳כ נמצאו העדים זוממץ שחוא מקודש. הדרן עלך אם אינן מכ־רץ ראוהו בית pוכל ישראל כולי .ואע״פ שנתפרםמח חלבנת לכל ,או נחקרו חעדים ,ולא תספיקו בית דין לקדשו עד שחשיכה ,הרי זה מעובר .ואוקימנא איצטריך סייד אמינא תהוי תקירת עדים כתחלת דין וקידוש חתודש גמר דין 5 מקצתן א( קדושין סו :ע״ש סנהדרין כח ,:ב( לעיל כד״ ג( כסוכות כא ,:ד( סנהדרין ומגילה כא. לנ״ ה( סנהדרין יא:ן ,ו( ןצ״ל ומניאו ,י( סנהדרין ה,. ח( נ״ק צ ( » ,:כס״א: יכנכיאיס ,י( נש״א יכו, כ( ןדבריס כאן, תורה אור השלם ו .משה ואהרן בכיהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל ין והוא תהלימ צט ו יענם: .2ובאת א ל הכיהנים הלוים ו א ל השיפט א ש ר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו ל ף את דבר דברים יז ט המשפט: .3א ל תאמר מה הןה שהןמים הראשנים היו טובים מאלה כי ל א מחכמה שאלת ע ל זה: קהלת ז י .4כי חיק ל י ש ר א ל חוא משפט לאלדד יעקב: תהלים פא ה .5 ויאמר יי א ל משה ו א ל אהרן ב א ר ץ מערים שמות יב א לאמר: מוםף רש״י יפתח כשמואל בדורו בדורו .צריך אתה לנהוג 3י כבוד :דברים יט יזין. הד־ן עלך אפ א־נן מכיר־ן ראוהו כעדות שלשה. החדש קאי ,והן בית דין. מסנהדרין החדש, להיוח היחיד החדש המקדשין יעמדו השנים. עדים, שאין נאמן. לקדש כיחידי בא .!:דנין את :כתובות ביום .משא ומתן של דין, וגומרין ל ב .׳ .כי חק לישראל בלילה .אס רצו :סנהדרין הוא .כלומר חק שישראל עושי] כאותו חג, דהיינו ומשפט כיוס קידוש החדש ,הרי היא כמשפט, דכתינ כיוס הנחילו את נניי )סנהדרין יא.,:: דן אפילו ביחיד .דכתינ)ויקרא יטו נצדק תשפוט :סנהדרין ה .: רבעו חננאל )המשך( ולקדשוה בלילה ,כדתנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה ,קמ״ל דלא ,שנאמר תקעו בהדש שופר וגו־ כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, חק חקיעח שופר וכי היום מקרא קדש אימת הוי ,בגמר דין ,וקא קרי ליה משפט .כלומר עיקר המשפט בקידושו .ומשפט לא הוי אלא ביום .ראוהו בית דין .א( ואמאי צריכץ להעיד בפניהם .אמר ר׳ וירא שראוהו בלילה ,שלא יתכן להן לקדשו בלילה לפיכך צריכין לחעיד כפניחם .פיר־ שאין חיחיד נאמן על ידי עצמו) ,אין נאמן נ> דמלתא דשי־ך ביה( ס״ד אמינא הואיל וחנן דיני ממונות בשלשח ואם חיח מומחה לרבים דן אפי׳ ביחידי ,חכא נמי אי איכא יחיד מומחה ליקדשוה ביחידי ,קמ״ל ויושיכוחו מחבריהן אצל היחיד ,שאין בישראל מומחה לרבים כמשח רבינו ,וכתיב ויאמר ה׳ אל משח ואל אהרן בארץ מצרים לאמר חחדש הזה לכם ראש חדשים ,כלומר לא תקדש החדש עד דאיכא אהרן בהדך .שמעינן ממתניתין דקתני ראוהו ביח דין בלבד יעמדו שנים ויעידו לפניהם כולי ,עד נעשה דיין ,לימא מתניתין דלא כרי עקיבא דתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את חנפש. או ואמאי לא פהא שמיעה גלולה מראיה ואמאי צריטן יכו׳. (3ללנאירה מלפא לפשיטא הוא לאין נאמן של״א כי׳. ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה מםורת הש״ם (6כתוכות כא :גיטי! ה: נ״ק צ :כ׳׳נ קיד .סנהדרין לד ,:ב( ]כשמעכם את קול כרי״ף השופר כך איתא וברא׳׳ש[ ,ג( ]כרכות נט. קדושין ה,[. מנ ,.ה( סוטה י( יג,[. ]סוטה ו( ]חולין צב ,].ז( לעיל יא,. ח( ]ב״ק סה ,[:ט()חלקות ]וע״ע תוס׳ רש״ש[ ,י( ב״ב קיל .ל״ה אכל ודייה נ( ]עי׳ מהרש״א ואין[, וע׳׳ע בתי״ט העתיק בזה״ל ועול צריך להוכית רבעלמא אקרי שופרות כלא קרן], ל( ]לקמן מ,[: כו׳ קול ואח״כ ומקצתן דיינים .אבל נעשין המעידים לא ישבו קרן דאקרי דכתיב וקרני ראס קרניו של ככור שורו הסייד) :ב( ד׳׳ה שור שהוא כ פ ר כיוס כוי או עז כי י ו ל ד וסר אינו נקרא: מקצתן העדים נעשים דיינים דאם כן למה דברי לי יושיבו מחבריהם יעידו בפני יחיד ואחר כך ישבו הס עמו ויקדשו והכי בפרק שני אמרינן ליה )לף נ א : ( : כולן להעיד: והצילו העדה. מתני׳ רבי דכתובות עדים הם. ראדס 1 כל השופרות .בין והעברת )ויקרא כה( שופר קרן. מיובל: בקרן בגמ׳: הוא כדמפרש ואקרו דכתיב שופר גמ׳ שפיר קאפ׳ ־־ " .כעין אקרו תורה זה פסחים דף כח ע״נ: ובשור שופרו .עי׳ סוטה לף יז שהוא שם ולא שנים ושלשה , ע״ב תלייה כתבה על שני: משפעי קא ביום )»(פר. רבינו חננאל מקצתן עדים נעשו ומקצתן נעשו דיינים ,דברי ר׳ טרפון ,ר׳ עקיבא אומר כולן עדים הן ואין עד נעשה דיין .ודחינן כי אמר ר׳ עקיבא בדיני נפשות אבל בעיניין ראש חודש אפי׳ ר׳ עקיבא מודח. ירושלמי :ר• חונא חוה חכים שחדי לבר נש ,אזל בעי מידון קומחי וכפר ביה כולי .ואסיקנא ושרא רב הוגא גרמיה מן ההוא דיגא ואזיל ואסהיד עלוי קומי ב׳׳ד חורון .קידשוחו לזמנו קודם או לאחר עיבורו יום אחד ,יכול יחא מקודש ,ת״ל חקראו אותם אלה הם מועדי .כלומר אם תקראו אותם בזמנן הן מועדי ,ואם לאו אין ]אלה[ מועדי .קודם לזמנו יום כ״ט לחודש ,לאחר עיבורו יום ל״ב .ביומי דרי כרכיה אישתתקן ,אמר לון שמעתין דאתקדש ירחא, וארכנון ברישיהון וקבלון. , פתני . כל )יקרא כב( קטיגור נמי להיות דם ואישהני. חוטא הואיל הלום: בקרבו דלזכרון קא פיון מובדלח: עוחות. לשון שכוי. )בראשית יט( ראיה השופרות שפיר קאמר ר׳ יוסי לרבנן כל השופרות נקראו קרן כוי .ורבנן כל השופרות נקראו היובלץ שופרות ואיקרו קרן ,של פרה קרן איקרי שופר לא איקרי כוי .מאי שור פר שהוא מתנה מאי ורבנן שור פר מתנה גדול שהוא רב חםדא מפני אין מה >שאין קטיגור נעשח םניגור ולא ג דם פר הואיל איכא ארון וכפורת ואשתני וכרוב הוא מבחוץ ודקא מפני אמרת גמולה. קבען וחא בל שהוא קרן אקרו הדא עקיבא כשהלכתי דהאי יובלא לערביא היו כמו שפירשנו בפ׳ 3׳ דכתובות )כא: ושם ל״ה הנח( דבעדות החדש דאורייתא עד הרואה הוא דנעשה דיין ובקיום דרבנן שטרות מיתהזי כשנים ושלשה שופרוה דשופר אהד אמר רהמנא 8 והא ו ל א שנים שופרות ועוד מפני שהוא קרן ורבי קורין לישנא דדכרא יובלא לדכרא הוא ואמר אפילו המעיד עד נעשה דיין ובדיני נפשות אפילו עד הרואה אין נעשה דייך(: חוץ משל פרה .הא דלא קתני נמי חוץ משל ראם דשל ראם נמי איקרי קרן דכתי׳)לכריס לג> וקרני ראם קרניו רמים וכתיב )מהליס כ 0 עניתני ושמא ומקרני חלולים אינם והיה במשוך )בראשימ מ( בסבך ואינם ראויס לשופר: בקרן היובל .תימה דלא מייתי קרא דכתיב דיצחק בקרניו ואע״ג דההוא קרא מחיים הדר לו וקרני ראם קרניו וי״ל דנראה אקרו שופר: רש״י פירש ואקרו דתניא אמר רבי ר״ע כשהלכתי קרן ואקרו שופר. אקרו שופר דכתיב כדאמרן קרן במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר יש מקשין אמאי לא הביא האי קרא דמתניתין בקרן היובל במשוך קול בשמעכם השופר להוכיח דבל שופרות אקרו שטות שופר להקשות וקל >שופרות אקרו שופר: 5 חוטא בקול בל יתגאה וגבי קאמרינז• שופר מתנאה כיון תקיעתו: נמי דלזכרון קאתי .תימה אפוד וחשן נמי לזכרון קאתו כדכתיב בקרא וי״ל דהשבטים הם: ולא ולא דמי שנים למניח ושלשה שופר ל( בתוך שופר כדפירש בקונטרס דעל גלד ראשון אתוסף גלד שני שפת השני בתכליתו של ראשון והקול יוצא לנדה כי עדת דרך כולם: גלמודה. מינה ונפקא כדדרשינן בסוטה )לף מב(. חנף גלמוד כחו .קטיגור מלשין רכיל. פירוש סגיגור מליץ יושר. פי׳ חוטא בל יתגאח ,אדם מ:0 )איוב חלוגלוגות זהב וישמןש[ .1 העדה המכה ובין ג א ל הרם ע ל המשפטים האלה: במדבר לה כד .2 במשך בקרן והןה היובל כשמעכם את קול השופר ןךיעו כ ל העם תהועה נהולה חומת ונפלה תתהיה העיה ועלו העם א י ש נגדו: יהושע ו ה .3בכור שורו ה ד ר לו וקרני ר א ם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי א ר ץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה: דברים לג יז .4ותיטב לין מ ש ו ר פד מקרן מפריס: תהלים סט לב .5ויקן את חלקת השדה א ש ר נטה שם אהלו מיד בני שכם חמור אבי במאה קשיטה: בראשית לג יט .6אבי השביעני לאמה הנה אנכי מת בקברי א ש ר כריתי לי באךץ כנען תקברני שמה ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה: בראשית ג ה .7יפה נוף מ ש ו ש כ ל ה א ר ץ הר צ י ץ ירכתי צפון קרית מ ל ך ךב: תהלים מח ג .8מי ש ת בטחות חכמה או מי נתן לשכה בינח: איוב לח לו מוםף רש״י עד דיין. נעשה המעיל על הלנר אין געשה עול ליין כאותו לנר וגס אס ראה את הלכר ונעשה על אין נעשה עליה עול ליין כעלות עצמו אלא אס כן מעילין אחרים בפניו, ונראה כעיני לגזירת הכמונ הוא ,לכתיכ ועמלו שני האנשים וגו׳ כעליס הכתונ לפני מלנר, הלייניס, ה׳ לפני אשמועינן קרא לצדך להעיל שניס לפני הליינין ,אכל העליס אינן חוזרי! ולנין ויושנין קטיגור נעשה סניגור. קטיגור שונא ,סגינור אוהנ מלץ יושר גמולה. )חגיגה כלולה, יג:ן. כמו )כראשית כא( הגמל)סוטה וזב.;. לגליא היו קורין לנדה גלמודה ״מאי גלמודה גמולה דא מבעלה ואמר ר״ע כשהלכתי לאפריקי היו קורץ למעה 5 מ א ה קשיטה דאורייתא מאה דנקי אמר רבי כשהלכתי לכרכי הים ה( היו 6 היו קורץ לכלה נינפי ולתרנגול שכוי לכלה נינפי מאי קרא יחודח אמר רב ואיבעית אימא ריב״ל מאי קרא 8 7 יפה נוף מ ש ו ש כל הארץ ולתרנגול שכוי אמר רב מ י שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה מי שת בטוהות חכמה אלו כליות או מי נתן לשבוי בינה זה תרנגול לוי איקלע לחחוא אתרא אתא גברא לקמיח אמר ליח שתטא לא יתגאה בכלי לפני ושפטו בין )ו־שב־ם ב״ב קיד .1ש א י ן בכוחו ,לפיכך חוא חזק ולא משור וקן שכבר כחש תורה אור השלם ואין קורץ למכירה כירה למאי נפקא מינה לפרושי ״ א ש ר כריתי לי אמר ר״ש בן לקיש כשהלכתי לתהום קן נשרייא ושמן מובחר שבשוורים, א״ס סי׳ תקפי ס״א: אקרי קרן ועוד צריך להוכיח דבעלמא מפר .כלומר ,שור הנולד מפד שהוא תזק סי׳ ז סעיף ה: ח ב סמנ עשין מכ טוש׳׳ע דשופר קשיטה למאי נפקא מינה לפרושי אמק שמג עשין קט טוש׳יע ח׳׳מ להבין דאדרבה מהאי קרא מוכח ושלשה שופרות והא דפרה כיון דקאי גילדי דמהברי אהדדי חד הוא ודקאמרת מפני שהוא קרן כל השופרות נמי קרן מאי ובעד נעשה דיין יש דינים חלוקים שופרות. יוסי אמר לך דקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות משמע כדמוכח בפ׳ החובל )ב״ק דף צ :ושס> טעמייהו דרבנן שופר אמר רחמנא ולא שנים ושלשה כיון ומיהו הוא הדין לענין מכה חבירו גדול הנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר ואיסתכי: התם דאמר רחמנא והצילו העדה זכרון גילדי וישקף לשאר דינין להצריך כ״ד אחר דשאני ליה לאתויי האי משוס דכתיב ביה אשתני חוטא איצטריך דלא כפר אמר היינו טעמא דרבנן כדרב תםדא כהן דהכא יליף עלות הלכה ח ]והלכה ט[ מהתם דה״נ מייתי לה בגמרא בכור שורו כל חשופרות נמי אקרו קרן אביי אמר היינו כשירין חוץ משל פרה מפני שחוא קרן .ואמרינן פר משופר כדרב דאמר נעשה סניגור הני מילי מבפנים והאי שופר חלוקות»(: ומתרגמינן ואם למה אלא קרן ור׳ יוסי אמר לך דקא אמרת אין קטיגור גלד מוסיף על גלד ראשון בתכליתו לשון פר שור מאי דאין קטיגור נעשה סניגור ועוד מפני שהוא כנגדי בהן כמו פר 4 והיטב לה׳ משור פר אם שור מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר חדא שנה ושנה ניכרת תוספתו והוא כמין של ראשון 3 ב כ ו ר שורו הדר לו וקרני חוא כיון דלזכרון חוא בבפנים דמי וחא תנא גדול שלפנים דמי :גילדי גילדי .בכל תחילת במשוך היובל: מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ ולית ביה משוס חוטא בל יתנאה השני: 2 ( 3 בקרן גמ׳ בל יתנאה קא אמרינן והא איכא בגדי זהב דלית ביה משום חוטא בל יקריב כיון מתנ י/ נ כל יקריב קאמרינן וחא איכא כף ומחתח חוטא אחי כלפנים דמי .שופר נמי אע״ג דלזכרון קא אתי שפיר ותא לא יקריבנו הלום שהוא חטא בו: בל זכותא אבל קאמר רבי יוסי ורבנן כל השופרות איכא הפר ניכר :חוטא בל יקריב .האדם יתגאה. שנאמר לפי מראית להתקשט הבא עקיבא דחזיוהו נכנם בבגדי זחב לפני ולפנים לעבוד עבודח עז בו והצילו העדה וכיון אפילו ר׳ דאמר קטיגור .זהב העגל .ושופר של פרה ואין העדה נפשות מודה: עולא ופר אינו נקרא עד בן שלש :אין דעגל הוא: בדיני דרהמנא דקטל רב ושור בן יומו קרוי שורה שנאמר שור ושפטו שור בראשית שביום שנברא נברא בקומתוי( או אלא אמר למה היה גדול כפר זהו שור של מעשה כשב עקיבא שופר דכתיב שור או א ראם קרניו ור׳ יוסי אמר לך דפרה נמי אקרי שור שנקרא אומר ואין עד נ ע ש ה דיין אפילו תימא לא אקרי דכתיב והיטב להי .תפלתי משופר קרא: כולן אקרו שופר ואקרו קרן דפרה קרן אקרי שופר )שמוח יט( במשוך היובל וגו׳ וכתיב דאקד: עקיבא נפשא לא מצו חזו ליה 8 קרן ואקרו שופר .אקרו קרן כדאמרן במתן רבי נעשו עד כאן לא קאמר רבי עקיבא קרן דיכרא גמ׳ ומקצתן דיינין קרן אמר רבי יוםי והלא כל השופרות נקראו ובפרק בתרא )לף לד (.גמרינן ר״ה היובל. א( ויש לומר דעיקר דרשה מהתס וקרא עדים טרפון והצילו העדה .תימה אלו הן הגולין )מכוח לף יב (.נפקא ליה מקרא אחרינא חשופרות כשרים חוץ מ ש ל פרה מפני שהוא תרועה ויובל רבי התם יהפכו שהוא נעשו נעשין עדים קרניו .של בכור שורו קרן אשכחן , וידונו דבפרק ז א מיי׳ ס״ה מהלכות אותו עד שיעמוד בב״ד תלמוד לומר עד עמדו לפני העדה למשפט ליה דגעשה דיין .וגבי עדות החדש גופה נמי לא אכשרנא במתני׳ להיות ן ש מ ויהי קול השופר )*( :וקרגי ר א ם גליון הש״ם עמהם אמר י•' • נר מצוה דאמר מנין לסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש שאין הורגין דהראד להעיד אית ליה לרבי טרפון נעשה דיין אבל עד עצמו לית של איל בין של יעל: הס״ל מה״ל אשכחן בעינן דכתיב )לבריס י 0על פי שנים עדים יומת המת לא יומת וגו׳: אינו קרד שופר וגבי יוה״כ שופר כתיב הגהות חב״ח השופר מקצתן נעשין עדים .ויעידו בפני חבריהם דגבי דיני נפשות עדות בזכותו: )א( ־שי״ ל״ה אקרו קרן דרחמנא ושפטו העדה ך• ף עין משפט ולפגים .קרן של פרה קבען כיון מדמן ,והתורה אמרה שופר אהד לא שנים ושלשה דהוא גילדי גילדי זה בחחום קן נשרייא במשוך בקרן היובל ,ופירש ר׳ יוסי נתן לשכוי בינה ,זח כשגים שופרות .כתיב והיה ושלשה שופרות זה בתוך קורץ[ לכלה, נינפי. תרנגול .מי שת והוא בטוחות לשון חכמה, 1 וני .מי שת בטותות רבעו חננאל )המשך( בקרן האיל ,לפיכך אמר מאי משמע דהאי ]אבל[ ]יובל[ דכתיב בהאי קרא איל הוא ,שכן בערבייא קורץ לאיל יובלא .מאה קשיטה ,מאה מעה .שכן באפריקא קורץ ]למעה קשיטא .כלה ,נינפי .שכן חכמה ,אלו אלו תכליות .או מי נתן לשכוי תכליות. בינח ,זח או מי תרנגול. כו: עין משפט נר מצוה ט א מיי׳ פ״א מהלכות שופר הלכה כ סמג עשין מב: י ב מיי׳ פ״א מהלכות תענית הלכה ד: יא ג מיי׳ ס״א מהלכות שופר הלכה א ופ״י מהלכות שמיטין הלכה )א( ]י יא[ ופ״נ מהלכות תפלה הלכה ח: יג ד מיי׳ פ״א מהלכות שופר הלכה א סמג עשין מכ טוש״ע א״ח סי׳ תקפי סעיף א: רבינו הננאל פי׳ קבען פלוגי ,גזלני פלוגי ,כדכתיב היקבע וגוי. אלהים אדם פסקי סירוגץ, פי׳ פסקי .חלגלוגות ,פירוש מהפך פרפחינן .פי׳ במדיה ,מסלסל בשערו. פי׳ טאטיתהא ,מכבד, שמכבדין בו את הבית. פי׳ יהבך משואך] .פתני [ שופרשלד״ה של יעל כוי. א״ר לוי מצוה של ראש השנה ושל יום הכיפורים והיא היובל בכפופין ,ושל ימות השגה כגון תענית בפשוטי; .ודי לוי בראש השגה בלבד הוא דאמר כרי יהודה .דתנן ר׳ יהודה אומד בראש שנה תוקעין בשל זכרים וביוכלות כשל יעלים .וקיימא לן כר׳ לוי בראש שנה ויום הכיפורים. במאי פליגי תנא קמא ור׳ יהודה ,ר׳ יהודה סבר בראש השנה במאי דכייף איניש טפי עדיף, וביום הכפירים במאי דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי .ותנא קמא סבר אדרבה איפכא מסתבדא. , ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה מסורת הש״ם קבען פלניא .גזלני פלוני :במה קגעגוך .המעשר והתרומה אתם חלוגלוגות .ונפקא מינה לזב בפ״ק ליומא <לף יח (.לאמרינן קובעים אותי :מאי סירוגין .ששנינו במגילה )דף יז (.קראה סירוגין אין מאכילין אותו לברים המביאים לילי טומאה )סירוגין( :פסקי .לפרקים שאינן נכנסין יחל :מאי חלוגלוגוח. כגון חלוגלוגות :של יעל פשוט .פירש בקונטרס חיה שכן שמה ששנינו בפ״ק ליומא ודף יח (.כל שבעת הימים לא היה אוכל השום וקורין אותה אשטנבו״ק ובערוך פי׳ היא כשבה נקבה וקרן הכשבה והחלוגלוגות :פרפחיני .ירק שקורין רגיל להיות פשוט וכפירש הקונטרס עורקקל״י :סלסלה .חפוש והפך נראה ליעל חיה לכתיב )תהליס קל( קבען פלניא לא הוה ירע מאי קאמר ליה במממוניס של תורה :והיה דרינא הדס הגבוהים ליעלים ואקו ולישן אתא שאיל בי מ ד ר ש א ) א מ ר ( ליה גזלן אמר טונא .נושא משוי :מתני׳ שופר )לכריס יל( מתרגמינן ויעלא ורמא לך דכתיב היקבע אדם אלהים >וגו׳ א״ל של ראש השנה של יעל פשוט .מפרש ומצוה בשל יעל פשוט כלמשמע בגמ׳ רבא מברניש לרב אשי אי הואי התם הוה טעמא בגמרא למילי לתפלה בעי לכמה לפשיט טפי עליף משוס נשא א( 1 לבבנו אל כפים ומיהו אין הלכה כן אלא כר׳ יהולה לאמר בר״ה בשל זכדם כפופים להיינו של איל ור׳ לוי קאי כוותיה בגמ׳ לאמר מצוה של ר׳׳ה ויוה״כ בכפופים לקסבר כמה לכייף איניש טפי עליף משום והיו עיני ולבי שם וכלאמר ר׳ אבהו בפ״ק )לף כח >.למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב״ה תקעו לפני בשופר של איל כלי שאזכור לכם עקילת יצחק ומיהו נראה ללא פליגי אלא לכתחילה אבל כולהו מולו ליוצא בליעבל בין בשל איל בין בשל יעל כלקתני רישא כל השופרות כשרים חוץ משל פרה והיכא ללא מצא של איל יוצא בשל רחל או בשעיר עזים תלע ללמצוה פליגי להא ר׳ לוי מצוה קאמר ועול אטו פשוט וכפוף כתיב בקרא תעבירו שופר כתיב ביובל )ויקרא כה( וילפינן ר״ה מיניה וטון לכולהו אקרו שופר חוץ משל פרה למה לא יצא ועול משמע לפלוגתא לרבנן ור׳ יוסי בפני עצמן ופלוגתא לרבנן ור׳ יהולה בפני עצמן ולאו חלא פלוגתא היא ואס תמצא לומר ללוקא אייד אס כן הדא חלא פלוגתא ללתנא קמא כולהו כשדן בין בראש השנה בין ביוה״כ בין בתעניות חוץ משל פרה ור׳ יוסי אומר אף של פרה ולאילך רבנן ר״ה דוה״כ בשל יעל ותעניות של זכרים ולר׳ יהולה ר״ה של זכרים וביובל בשל יעלים ומיהו קשה קצת להא ר׳ לד לאמר מצוה של ר״ה דוה״כ היינו משום לילפינן גזרה שוה זה מזה בשביעי שביעי כלאמדנן בפ׳ בתרא )לף לל (.וכלתנן שוה יובל לר״ה לתקיעה ואי הוה טעמא משוס מצוה בעלמא כלאמדנן לכמה לכייף איניש טפי עליף היינו לוקא בראש השנה שהפקיעה לתפלה ולזכרון אבל יובל אין התקיעה אלא סימן שלוח עבליס והשמטות שלות החוזרות לבעלים לכך היה נראה לי מתוך זה לאינו יוצא אלא בכפוף פירוש לצדך להיות כפוף אי לא לא וגמדנן חצוצרות יובל מיניה :ושתי באמצע .שתי שופרות היו להן אחל מכאן ואחל מכאן כלי שיהיו החצוצרות באמצע משוס למצות היום בחצוצרות: רבי יהודה אומר בר״ה בשל וכרים נ אמינא ליה היכי קבעך במאי קבעך ואמאי קבעך וממילא מילתא דאיסורא מאי רבנן רבי ידעינא הוה םבר ואיהו קאמר ליה לא הוו ידעי שמעוה לאמתא דבי ״סירוגין דהוו עיילי פסקי פםקי דחזתנהו רבנן אמרה להו ע ד מתי אתם נכנסין סירוגין םירוגין לא הוו ידעי רבנן מאי הלוגלוגות יומא הד שמעוה גברא ״לאמתא רבי דבי לההוא דהזית דקא מבדר פרפחיניה אמרה ליה עד מתי אתה רבנן מאי שמעוה מפזר 2 הלוגלוגך סלסלה לאמתא גברא לההוא אמרה ליה לא הוו ותרוממך רבי דבי דהוה ידעי יומא דהוות מהפך קא הד אמרה בשעריה בשערך ע ד מתי אתה מםלםל לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה במטאטא 3 השמד יומא דהוות הד שמעוה לאמתא אמרה להבירתה דבי רבי טאטיתא שקולי וטאטי ביתא לא הוו ידעי רבנן מאי על ה׳ יהבך והוא יכלכלך 4 השלך אמר רבה בר בר הנה יומא הד הוה אזלינא בהדי ההוא טייעא הוה דרינא יהביך ושדי אגמלאי: ואמר טונא מתני׳ שקול לי שופר של ר א ש השנה ש ל יעל פשוט ופיו מצופה זהב א ושתי חצוצרות וחצוצרות ובתעניות כסף מן מקצרות הצדדין שופר מאריך שמצות חיום בשופר בשל זכרים כפופין ופיחן מצופה ושתי חצוצרות באמצע ב ש ו פ ר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות חיום בחצוצרות שוה היובל לר״ה לתקיעה ולברכות רבי יהודה תוקעין זכרים ה ( ג אומר בר״ה וביובלות בשל יעלים: בשל גמ׳ א״ר לוי ימצוה של ר״ה ושל יוה״כ בכפופין ושל כל השנה בפשוטין ותתנן של שופר ר״ה של יעל פשוט הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי יהודה אומר בר״ה היו תוקעין בשל זכרים כפופין וביובלות בשל יעלים ולימא הלכתא כרבי יהודה אי אמרת הלכתא כר׳ יהודה הוה אמינא אפילו של יובל נמי כר׳ יהודה םבירא מר ליה קא םבר בר״ה משמע כמה לן במאי דכייף איניש קמיפלגי דעתיה טפי מעלי וביום הכפורים כמה דפשיט איניש דעתיה טפי טפי א( צ״ל אמרי ,ב( ]מפרש״י ל״ה במה קבענוך המעשר וכו׳ נראה להיה גרסחו בגמ׳ למייחי גס שיסא רהך קרא ואמרמס במה קבענוך המעשר והמרומה[, נ( מגילה יח ,.ד( [מגילה יח .נזיר ג ,1.ה( לקמן כט. ל] .ערכין ג 0 ,[:ס״א וביוה״כ, מעלי מעלי <*> ומר םבר י> ובתעניות בראש כמה פשיטות :יעל .שטיי״ן בו״ק :ופיו מצופה זהב .בשל מקלש קאמר: שחצוצרות מאריך .לאחר שופר פוסקין תקיעתן נשמע קול השופר: ובהעגיוה .לאמרינן במס׳ תענית )לף טו 0תקעו הכהנים תקעו :בשל זכרים .אילים שסתמן כפופין :ושהי חצוצרות באמצע .שני שופרות להן אחל מכאן ואחל מכאן והן באמצע: שמצזח היום בחצוצרוה .ללכנופיא בעלמא נינהו וכל כנופיא בחצוצרות לכתיב )נמדגר י( והיו לך למקרא העלה :שוה היובל לראש השנה לתקיעה .בפשוטין ואף על גב לתקיעתו ביובל לא לתפלה ולא לזכרון אלא לסימן שילוח עבליס והשמטת מכירת שלות אפילו הכי כלר״ה בעי למעבלי׳ לגמרינן לה לגזירה שוה שביעי שביעי בפ׳ בתרא <דף לל :>.ולברכוח .לבעי למימר תשע ברכות ביום הכפודס של יובל :ר׳ יהודה אומר כוי .טעמא מפרש בגמ׳ :וביובלוה בשל יעלים. וגזירה שוה לא גמיר :גמ׳ ושל פל השנה .של תעניות :קמ״ל .בר׳׳ה אית ליה כרבי יהולה אבל ביובל לית במאי ליה משום גזירה שוה: קמיפלגי .תנא קמא ורבי יהולה: פמה דפיין* איגיש .בתפלתו פניו כבושי! לארץ טפי עליף משום והיו עיני ולבי שם )מלטס א ט( הלכך בראש השנה רלתפלה ולהזכיר עקילת יצחק בא בעינן כפופין ויובלות שהן לקרוא לרור בעינן פשוטין וגזירה שוה לית ליה :פמה דפשיט טפי ע ד י ^ משוס נשא לבבנו אל כפיס )איכה ג> הלכך בראש השנה בפשוטין ללתסלה הוא וליוה״כ נ מ י « משוס לשוייה בגזירה שוה ובתענית ללכנופיא לא איכפת לן ועבלינן כפופין להטרא .ולר׳ לוי אית ליה כר׳ יהולה ללתהלה בעינן כפופים וביום הכפורים סבירא ליה לשוה היובל לראש השנה כרבנן הלכך כפופים: בעינן תרודיהו ופיו השנה דכייף כמה איניש הפשיט דעתיה איניש טפי דעתיה מעלי: ופיו וביובלות בשל יעלים .לית ליה לרבי יהולה שוה יובל לר״ה והא לבעינן שופר בראש השנה לאו משוס לילפינן מיובל אלא כאילך תנא ליליף בפ׳ בתרא )ג״ז שם לף לל(. מלכתיב תקעו בחלש שופר ומיהו ההוא תנא נמי יליף ר׳׳ה מיובל בגזרה שוה כלקאמרינן שלש תרועות נאמרו בר״ה ומייתי קרא לוהעברת שופר תרועה לכתיב ביובל וביום ולא בלילה נמי יליף מיובל כלקאמר התם והא לאיצטדך ליה קרא לתקעו בפלש שופר משום ליליף נמי ראש השנה ממלבר והוה אמינא לבחצוצרות כמלבר לכך נראה למולה רבי יהולה לשוה יובל לר״ה אלא לענין הך מילתא אין שייך להשוותם להיות בשל זכדס כשל ר״ה לטעמא לר״ה מסברא בעלמא לכמה לטיף איניש טפי עליף שהוא יום הלין ולהזכיר עקילה אבל יובל ללשלוח עבליס ושלות החוזרות לבעלים אין לחוש אלא שיהא שם שופר עליו אע״ג לר׳ לד נמי משוה להו לענין זה משוס גזרה שוה יש לומר לבהא פליגי: בתורה תורה אור השלם .1ךדקבע אךם אלהים כי אתם קבעים אתי ואמרתם במה קבענוך המעשר ןהתרומה: מלאכי ג ח .2סלסלה ותריממך תכבהך כי תתבקנה: משלי ד ח •3ושמתיה ל מ ו ר ש ק פ ד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא ה ש מ ד נאם יי ישעיהו יד בג ?:באות: .4ה ש ל ך ע ל ין יהבף והוא יבלכלף ל א יתן לעולם מוט לצדיק: תהלים גה בג הגהות הב׳׳ה )א( גם׳ דפשיט איניש לעמיה טפי מעלי וביום דגמר הכפוריס נמי גזירה שוה ונמעניומ כמה לכייף (3):דש״י ד״ה כמה לפשיט כו׳ וליוה׳׳כ נמי דשוה הוא משום גזירה שוה ובתעניות כו׳ כצ״ל: לעזי רש׳׳י עורקקל״י ]פולפיי״ד[. רגלה ,חלגלוגה )עשב-בר(. שטיי״ן בו״ק ]אישטיינבו״ק[ .עז בר. מוסף רש״י ידעי הוו לא רניגו תלמידי רבנן. יח.(. )מגילה הקדוש ירק חלוגלוגות .מין היא ושנוי בכמה מקומות במשנה ובברייתא )שםן. סיקקל״י פרפחיניה. מסלסל בלע״ז ;שם(. בשערך .למדנו שהסצסול והיפוך חיפוש לשון < ™ .וטאטאתיה .לשון כינוד ,אשקובי״ר בלע״ז )ישעיה י ז כג .1טאטיתא. אישקיפ״א בלע״ז )םגילה יח > .לתקיעה ולברכות. שהיו נמי אומרים ביוס הכסוריס של שנת היובל מלכיות זכרונות שופרות וערכי) ג.(: ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה מסורת הש״ם א( ]שכועות נ ,[:ב( ]לקמן כת ,[.ג( ]לקמן כת .לנ,[: ו ( לקמן כת ,.ה( מגילה כא ,:ו( ]צ״ל יהא אחד קירא כך אימא במגילה!, ז( ויומא לט .מד :מנחית עו :פו :פח :פט .חולין מט :עז.ן ,ח( )לעיל ח. י :ע״ז ח ,|.ט( ןב״ב סד ,[.י( מכאן ראיה שסרק אנדרוגינוס אינו מן המשנה ודלא כסמ״ג עי׳ בהגהת מהגרי׳׳כ סוף בכורים, כ( בת״י איגו, ופיו מצופה זהב פוי במקום הנחת פה פסול .שהתקיעה בזהב ולא בתורה בשופר :לפך מאריך בשופר .תירוצא הוא :וממילא פוי .דמה לי לבדו ולא שנים קורין יחד ומתרגמין יחד: סוף בלא תחילה ומה לי תחילה בלא סוף ומשום דבעי לאותובי אבל שנים לא .והא דאמרינן בפ״ק דב״ב )דף טי .ושם( שמונה אתרדיהו דייק הך דיוקא :ה ק ט בראשונה .בפשוטה שלפני התרועה: פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם לא שלא יקרא אחר עמו ומשך בשניה פשתים .לפי שהיה צריך דא״כ כל התורה נמי אלא שלא יחלקום לתקוע כאן ב׳ תקיעות רצופוח אחת לשנים זה ארבעה וזה ארבעה ומה ופיו מצופה זהב :וההניא ציפהו זהב במקום לפשוטה לאחריה דמלכיות ואתת שנוהגין לקרות שנים בתורה סמכו הנחת פיו פםול שלא במקום הנהת פיו כ ש ר לפשוטה לפניה דזכרונות :בור ודות דבכורים׳( דפרק בתרא אמתני׳ אמר אביי כי תנן נמי מתניתין שלא במקום חדא נינהו "אלא שהבור בחפירה )משנה ז( דתנן בראשונה כל מי שיודע חנחת פח תנן :ושתי חצוצרות מן הצדדים: והדות בבניין על הקרקע צישטרנ״א לקרות קורא וכל מי שאינו יודע אחד קורא .פירוש לבדו ואחרי כן המתרגם מתרגם א 5 בלע״ז :פיטס .חבית גדולה פונטו״ן בלע״ז :מחד גברא .דומיא חכור ושמור :הא לא דמיא .הא מילתא תורה אור השלם דשופר לא דמיא אלא לסיפא :י׳ .1ז מ ר את יום השבת שמוח כ ז קורין .וי׳ קולות יש כאן שאי אפשר לקדשו: 2שמור את יום השבת להם לצמצם דיבורם בתיבה אחת לקדשו ב א ש ר צוך י; שלא יהא אחד לאחור ואחד לפנים: דברים ה יא אלהיף: עליה .חדשה היא לו: .3עשה ל ך שתי דחביבה חצוצרת כסף מקשה ההורה ח ס ה .דכתיב )יקרא יד« תעשה אתם והיו לך וצוה הכהן ופנו את הבית שלא למקרא העדה ולמסע יטמאו כלי חרס שבתוכו שאין להם את המחנות: למיעבד עובדא. במקוה: במדבר י כ טהרה .4בחצצרות וקול שופר בחצוצרות ושופר :מקום שיש שופר. הריעו לפני המלך ץ: תהלים צח ו כגון ר״ה רובל :מקום שיש חצולרוח. כגון תעניות :וכך הנהיג .כמשנתינו שופר וחצוצרות :בשטרי מזרח ובהר הגיה .חדא מילתא היא בשערי הגהות הב״ח )א( גמ׳ ור״ח בן תרדיון מזרח בהר הבית ר״א בשערי מזרח נסיכני וכשבא שופר חכמיס:הדבר אצל בעזרת נשים :מתני" שגסדק ודבקו .בדבק שקורין גלו״ד: פסול .דהוה ליה כשני שופרות: גמ׳ גליון הש״ם גטי אלא תרת־ קלי כוי פתרי גברי• עי׳ סוטה דף לט ע״נ תד״ה עד שיכלה: :לקמן מ.!: בדיבור יכולה אחד נאמרו מה שאין חפח לדבר ואין האוזן יכולח לשמוע לכך מאריך בשופר למימרא דכי שמע *םוף תקיעה בלא 3 תחילת תקיעה יצא וממילא תהילת תקיעה בלא םוף תקיעח יצא ת״ש תקע ״בראשונה ומשך אמאי בשניח כשתים ליה תיםלק אין בידו בתרתי אלא פםוקי אחת תקיעתא מהדדי לא פםקינן ת״ש ״התוקע לתוך הבור לתוך הדות או או שופר יצא אם קול לתוך הפיטם שמע יצא ואם קול הברה שמע לא אמאי בתחילת ליפוק מקמי תקיעה דליערבב קלא *אלא תרתי קלי מחד גברא לא מתרי משתמעי משתמעי גברי גברי מי משתמעי וחא תניא > ה ב ומתרי בתורח אחד קורא ואחד מתרגם ו ב ל ב ד שלא יעיהו שנים נ סרדין( ושנים מתרגמין הא לא לסיפא יבהלל ה דמיא אלא ובמגילה אפילו עשרה קורין אלמא כיון דהביב יהיב דעתיה הכא נמי כיון דהביב יהיב דעתיה ושמע אלא למה מאריך כםף: מאי שנא התם דכתיב 3 דזהב ומ״ש הכא דכםף איבעית אימא כל כינופיא ע ש ה לך שתי הצוצרות כםף ואיבעית אימא ״התורה חםה על ממונן של ישראל התם נמי נעביד דכסף אפילו הכי כבוד יו׳׳ט עדיף מוסף רש״י אם ותרי קלי מי משתמעי וחתניא 6 ״זכור 2 ושמור בשופר לידע שמצות היום בשופר :ובתעניות בשל זכרים כפופין ופיו מצופה דכםף הוא תקע בראשונה .פשוטה תקע התרועה שלפני כדרכה ולקמן לג >:פשוטה שלפני תרועת המלטות ומשך ולקמן כח(. בשניה .תקיעה של אתר התרועה משך כשתים לצאת בה ידי שתיס ,שהיה צריך לעשות זו אחר זו ,פשיטה שלאחריה דמלכיות יפשוטה שלפניה דזכרונומ !לקמן לנ::׳ ונתכרן לצאת בה אף ידי פשוטה שלפני תרועת עליו שעתיד הזכרונות לתקוע תיכף לזו :לקמן כה ::.אין בידו אלא אחת .דפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מססקינן קול ש ו פ ר ש מ ע .כלא קול הברה !לקמן כ ח ן .ואם קול הברה ש מ ע .עס קול השופר 1שס( .ו ב ל ב ד וכו׳ ושנים מתרגמין. וכל שכן שאי! שנים קורץ וטעמא משוס דתרי קלי לא משתמעי !מגילה כא... התורה חסה על ממונן בתורת ישראל. של כהניס נפקא לן מוצוה הכהן ופנו את הבית נטרס יבא הכהן לראות את הנגע מ. רב פפא בר שמואל םבר למיעבד עובדא כמתניתין אמר ליח רבא י לא אמרו אלא במקדש תניא נמי חכי במת דברים במקדש אמורים אבל בגבולין מקום שיש חצוצרות אין שופר מקום שיש שופר אין חצוצרות וכן הנהיג רבי חלפתא וכשבא <*> בציפורי ורבי חנניא בן תרדיון בםיכני דבר אצל חכמים אמרו לא חיו נוחגין כן אלא בשערי מזרח ובחר חבית בלבד אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי מאי קראה דכתיב 4 בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳ לפני המלך ה׳ חוא דבעינן חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא :שוה היובל לר״ה לתקיעה ולברכות כוי :א״ר שמואל בר יצהק כמאן מצלינן האידנא זה היום תהלת מעשיך זכרון ליום ראשון כמאן כרבי אליעזר דאמר ״*בתשרי נברא העולם מתיב רב עינא שוה יובל לר״ה לתקיעה ולברכות והא איכא זה היום תהלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבר״ה איתא וביובל ליתא כי קתני אשארא רב שישא בריה דרב אידי מתני הכי א״ר שמואל בר יצהק הא דתנן שוה היובל לר״ה לתקיעה ולברכות כמאן דלא כרבי אליעזר דאי רבי אליעזר כיון דאמר בתשרי נברא העולם הא איכא זה חיום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבר״ה איתא וביובל ליתא כי קתני אשארא: מתני' ישופר שנםדק ודבקו פסול ח דיבק שברי שופרות פםול לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא בכורים התקינו שיהיו מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע: כמאן מצל״נן זה היום תחלת מעשיך .תימה הא קי״ל כרבי יהושע כדאמרינן בפ״ק )לף יכ(. לתקופה כר׳ יהושע ואומר ר״ת דקי״ל כרב עינא דפריך משוה יובל ורב עינא ה״ק והא איכא זה היוס תחלת מעשיך דאיתיה בראש השנה וליתיה ביובל אלא ודאי הא דאמרינן ליה לאו משום ברייתו של עולס אלא משום תחלת מעשה דין שהעולם נדון בו להתקיים או לאו וזה שייך נמי ביוה״כ דיובל דהוקש לר״ה כדלקמן בפרק בתרא )לף לל (.׳()אבל בשאר יומי לא( ואע״ג דמשני ליה שפיר רב עיגא לא הדר ביה ומיהו לאידך לישנא קשיא דקאמר מתני׳ דלא כר״א הוה ליה לשנויי דזה היום תחלת מעשיך לאו אבריאת עולם קאי ומה שיסד ר״א הקליד בגשם דשמיני עצרת כר״א דאמר בתשרי נברא העולם ובשל פסח יסד כר׳ יהושע אומר ר״ת דאלו ואלו דברי אלהיס חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין )עירובין לף יח .ושם( גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד: כמאן דלא כר׳ אליעזר .תימה הא ע״כ לא שוו לכל מילי דהתניא לקמן בפרק בתרא ודף ל(. שוה יובל לר״ה לתקיעה ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בב״ד שקדשו את החדש בין בב״ד שלא קדשו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב שופר שגםדק ודבקו לתקוע: פםול .פי׳ בקונטרס דהוה ליה כשני שופרות משמע שר״ל שנסדק לגמרי שנחלק לב׳ חתיכות שאם היה מחובר מצד אחד אין זה שני שופרות ותימה דאס נחלק לגמרי היינו דבק שברי שופרות ולבך נראה דנסדק מצד אחד לארכו על פני כולו ולפי שאין ניקב שם שופר עליו וכ״ש דבק שברי שופרות אלא זו ואין צריך לומר זו קתני א״נ יותר סופו להפרד כשנסדק מצד אחד ודבקו משאם עשה שופר אחד של חתיכות והוי שם שופר עליו טפי קא משמע לן ודבק שברי שופרות נמי לא מיפסיל מטעם שנים ושלשה שופרות אלא דאין זה קרוי שופר אי נמי משום דכתיב )ויקרא כה> והעברת דרך העברתו כי היכי דפסלינן הפכו ותקע בו משוס דבעינן דרך העברתו ואפילו נפסל מטעם משוס שנים ושלשה שופרות אין קשיא כלום: ניקב עין משפט נר מצוה ע א מיי׳ פ״א מהלכות שופר הלכה ו טוש״ע א״ס סי׳ תקפו סעיף נח: י ד ב ג מיי׳ פי״כ מהל׳ תפלה הלכה יא סור ש״ע א״ס סי׳ קמא סעיף כ: ט ו ד טוש״ע א״ח סי׳ תפח סעיף כ וסי׳ תרמי סעיף ג: ט י ה מיי׳ פ״ג מהלכות מגילה הלכה ז טור ש״ע א״ח סי׳ תרצ ס״ב: יז ו מיי׳ פ״א מהלכות תענית הלכה ד: I Tז מיי׳ ס״א מהלכות שופר הלכה ה סמג עשץ מכ טוש׳׳ע א״ת סי׳ תקפו סעיף ח: י ט ח מיי׳ יסמג שם טוש״ע שס סעיף י: לעזי רש״י צישטרנ״א ]אישקריינ״א[ .מרתף. פונטו״ן .חבית גדולה. גלו״ד .דבק חזק. רבינו הננאל ופיו של שופר מצופה שלא זהב .ואוקימנא במקום הנחת פה ,אבל כמקום חנחת פה פסול הוא אותו חשופר .ושתי חצוצרות מן הצדדין כוי. ואקשינן ותרי קלי מי משתמעי ,כלומר איפשר לאדם לשמוע שני קולות כבח אחת ,והתניא שמור וזכור בדבור אחד נאמרו מה שאין חפח יכול לדבר ולא אוזן יכול ופרקינן לכך לשמוע, מאריך בשופר כדי לצאת החובה בקול השופר. א> כיון ואקשינן הנה סוף בשופר שהאריך תקיעה יצא בלא תחלח תקיעה ,למימרא דשמע סוף תקיעה בלא תחלת תקיעה יצא ,והתנן תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת .פירוש ,תקע תר״ת חקיעח תרועח תקיעה להחחיל רוצח ועוד תר״ת אחר ,נמצא תקיעה של סוף תר׳־ת הראשון ותקיעה שתיא חתתלת סמוכות השני תר״ת להדדי .עכשיו אם משך בסוף התקיעה האחרונה שבתר״ת הראשון כשיעור ב׳ תקיעות אין בידו אלא אחת ,כי אין מפסיקין הסוף מן ]הןהתחלה ולא עלה בידו אלא תר״ת פסוקי אחת .ופרקינ; תקיעתא חדא לתרחי לא פסקי ,ולעולם שמע תתלת תקיעה בלא סוף תקיעה, או סוף תקיעה בלא תחלת תקיעה יצא .ויש אומרים היח צריך תר״ת ותקע תקיעה ומשך בחרועח כדי תרועה ותקיעה ,אין בידו אלא תקיעה אחת. ותלמוד ארץ ישראל מסייע לזה הפירוש .ת״ש התוקע ולא יטמא וגו׳ )ויקרא ילו לתוך חבור או לתוך חדות כוי .ושנינן תרי קלי מחד ,כגון שמור וזכור שנאמרו מפי הגבורה תרי כתדא לא משתמעי אלא אמר ר׳ מאיר וט מה מטמא לן שאמרה תורה להמתין שלא יראה הכהן אמ הנגע וצא יאמר טמא עד שיהא הגי כאות ומופת ,אכל תרי קלי מתר׳ משתמעי ,כדתגיא בהלל ובמגילה אפי׳ י׳ קורץ וי׳ מתרגמין ,אלמא כיון דתביב הכליס נפנין ,וא״ת כלי עציו בגדיו ומתכת ,מטבילן והס טהורים ,ועל מה חסה תורה על כלי תרס ופכו ,שאין עליה יהיב דעתיה ושמע .הכא גמי גבי שופר ותצוצרות יהיב דעתיה ושמע .וא״כ למה מאריך בשופר להודיע שמצות לה! טהרה אלא שכירה ,וכל כן תסה תורה על ממונן של צרי עין )שהרי צרעת נאה עליו נעבור שהוא צר חיום בשופר .ש״מ דשופר ביד אחד וחצוצרות ביד אחרים ותוקעין בהן .והני מילי במקדש ,כדתניא בד״א במקדש אבל עין כדאיתא במדרש וכא אשר לו הכית ,מפי׳ מהרש׳׳ל( ק״ו על ממונן של צדיקים !חוליו מט :וכעי־ז יומא לס.,:. בגבולץ מקום שיש שופר אין בו חצוצרוח ומקום שיש חצוצרות אין שופר כוי ,מהאי קרא בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳] ,לפני המלך ה׳[ בעינן בתצוצרות וקול שופר אבל בגבולין לא .שוה יובל לר״ה לתקיעת ולברכות .פי׳ ,בעינן ט׳ תקיעות וברכות מלכיות וזכרונות ושופרותנו ,כך מתפללין ביובל ביוח״כ .כמאן מצלינן בר״ח זח חיום תחלח מעשיך ,כר׳ אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם .ומותבינן והא תנן שוה יובל לר״ה לתקיעות ולברכות ,וחאיכא זח חיום תחלת מעשיך .ד׳ יחודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים וקיי׳׳ל כוותיה] .מתני'[ שופר שנסדק ודבקו פסול כוי. א( לכאורה צ״ל כיון למה שהאריך בשיפר איני אלא סוף חקיעה וכוי. oאולי צ״ל וזנרינות ושופרות שמתפללין ברייה כך מתפללין. עין משפט נר מצוה כ א מיי׳ פ״א מהלכות שופר הלכה ז טיש״ע א״ת סי׳ תקפו סעיף ינ: כא ב מיי׳ שם טוש״ע שס סעיף יל : נ נ ג ד מיי׳ שס הלכה ו טיש״ע שס סעיף נח: בג ה מיי׳ שס טוש״ע שם סעיף כ: בד ו מיי׳ שס טוש״ע שס סעיף יכ: כח ז מיי׳ שס טוש״ע שס סעיף יא: בו ח ט מיי׳ שם הלכה ה טוש״ע שס סעיף ז: בז י מיי׳ שס טיש״ע שס סעיף מ: בח כ ל מיי׳ שם טוש״ע שס סעיף ט: בט מ מיי׳ שס הלכה ז טוש״ע שס סעיף ו: ל נ מיי׳ שס הלכה ה טוש״ע שס סעיף טו: לא ס מיי׳ שס הלכה ח טוש״ע א״ח סי׳ תקפז סעיף א: רבינו חננאל כז: ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה מסורת הש״ם ניקב וסתמו אם מעבב את התקיעה פםול ואם לאו בשר .אם נפרשה דאיירי לאחר הסתימה לפי שלא הוחלקה סתימת הנקב אין הרוח יוצא בפשיטות ומעכב אח הקול קשיא כיון דכל הקולות כשדן בשופר כדאמרינן בגמרא מה לי מעכב מה לי אינו מעכב ונראה דאייד קודם סתימה בבהמה מחיים :דיבק שברי שופרות דקודם שנסתם היה הנקב מעכב כוי :במיגו כשר .אס אינו מעכב אח ניקב וםתמו אם מעכב את התקיעה פםול את הקול שהיה הקול משתנה מחמת התקיעה :גסדק .כולו .וכן נסדק ואם לאו כשר > התוקע לתוך הבור או לתוך הנקב וכשסתמו חזר לכמות שהיה לרחבו כל רחבו להקיפו :א ם נשחייר הדות או לתוך הפיטם אם קול שופר שמע ובירושלמי גרס בהדיא אם היה בו .מן מקום הסדק עד מקום הנחת מי יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ו כ ן מעכב קודם שסתמו פסול כשסתמו פה שיעור תקיעה כשר חשיב ליה שהיה עובר אהורי בית הכנסת או שהיה וטעמא לפסול כיון דסתימה זו כמאן דאשתקיל כוליה והוה ליה מסייעה לקול משוס דשופר אחד אמר ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר ארוך וקצרו :צרור .לשון יבש רויי״ש רחמנא שלא יסייע דבר אחר לקול או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא בלע״ז :קדחו .נקבו וקס״ד נקב כמו צפהו זהב דאס נשתנה קולו פסול הנחת פה קאמר :שקדחו בזכרותו. יצא אע״פ שזה שמע וזה שמע זה כוון לבו אבל אם לא היה מעכב את התקיעה כשהוא מחובר בבהמה עצם בולט מן וזה לא כוון לבו :גמ׳ תנו רבנן אארוך וקצרו שלא נשתנה קולו מתחילה מחמת הראש ונכנס לתוכו ומוציאין אותו כ ש ר גרהו והעמידו על גלדו כ ש ר ציפהו הנקב הרי הוא כאילו לא ניקב ואין מתוכו וזה לא הוציאו אלא נקב את זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום לחוש במה שסתמו והיכא דלא סתמו הזכרות :אותן העומדין בבור יצאו. קאמר בהדיא בירושלמי דכשר משוס הנחת פה כשר יציפהו זהב מבפנים פסול שהן קול השופר לעולם שמעו :איכא דכל הקולות כשדן בשופר והשתא מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול דרמי להו מירמא .יש תלמידים שאין רבי נתן דקאמר בגמרא במינו כשר ואם לאו כ ש ר ניקב וםתמו אם מעכב את שונין להא דרב הונא בענין לא שלא במינו פסול ע״כ אהיה מעכב שנו לפרושי מתניתין אלא רמו נ ת ן שופר התקיעה פסול ואם לאו כשר את התקיעה קאי דאפ״ה כשר במינו מירמא מתניתין וברייתא אהדדי בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול דהא ר׳ יוחנן קאמר עלה בגמרא ומשני: הונא ועלה קאי רב חיצון שמע לא יצא ת״ר גרדו בין מבפנים והוא שנשתייר רובו והוא שנפחת שמע בין מבחוץ כ ש ר גרדו וחעמידו על גלדו כ ש ר רובו ואי אפשר לנקב גדול כל כך חניח שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא שלא יעכב את התקיעה ומתני׳ כרבנן א״נ כר׳ נתן ובשלא במינו ללישנא יהפכו ותקע בו לא יצא אמר רב פפא לא תימא דהפכיח ככתונא אלא קמא דרבי יוחנן ומיהו לאידך לישנא ר ב מתנה שחרחיב את הקצר וקיצר את הרחב מ״ט כדרב מתנה דאמר דרבי יוחנן דקאמר שלא במינו פסול וחעברת דרך חעברתו בעינן :דיבק שברי שופרות פסול :ת״ר יחוםיף עליו והוא שנפחת רובו משמע אבל במינו כל שחוא בין במינו בין שלא במינו פםול ניקב וסתמו בין במינו בין שלא אף על פי שנפחת רובו כשר קשיא במינו פסול ר׳ נתן אומר ״במינו כ ש ר שלא במינו פםול במינו כ ש ר אמר רבי מתני׳ כמאן דע״כ הא דאמרי רבנן יוחנן ו ה ו א שנשתייר רובו מכלל דשלא במינו אע״פ שנשתייר רובו פםול בין במינו בין שלא במינו פסול יעמיד איכא דמתני לח אסיפא שלא במינו פסול א״ר יוחנן וחוא שנפחת רובו מכלל כמו כן רבי יוחנן כשנפחת רובו דמאי שנא לרבי נתן מלרבנן כמו דבמינו אע״פ שנפהת רובו כ ש ר ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה שדומה לו לרבי נתן סברת דלא נפחת קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כ ש ר ׳נסדק לאורכו פסול לרוהבו אם רובו כשר אפילו שלא במינו למה לא נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול י׳יוכמה שיעור תקיעה פירש יאמר כמו כן לרבנן דכולה בדיתא רשב״ג כדי שיאחזנו בידו ויראה ״לכאן ולכאן -היה קולו דק או עבה או צרור בנפחת רובו מיתוקמא ואע״פ שלא כשר שכל חקולות כשירין ]בשופר[ שלחו ליח לאבוד ,דשמואל קדחו ותקע נפחת אלא מיעוטו אי אפשר שלא בו יצא פשיטא כולהו נמי מיקדח קדחו להו אמר רב אשי שקדחו בזכרותו יעכב הנקב את התקיעה אם לא נסתם מהו דתימא מין במינו הוצץ קמ״ל :התוקע לתוך הבור או לתוך הדות כוי: ואפילו הכי כשר ולכך נראה ודאי לפרש מ״מ דאם מעכב את התקיעה הונא ל א שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור אבל אותן אמר רב לאחר שסתמו קאמר ובירושלמי קתני העומדין בבור יצאו תניא נמי הכי התוקע לתוך הבור או לתוך הדות יצא והתנן במילתיה דרבנן בין במינו בין שלא לא יצא אלא לאו שמע מינה כדרב הונא ש״מ *איכא דרמי להו מירמא תבן במינו אם מעכב התקיעה פסול התוקע לתוך הבור או לתוך הדות לא יצא והתניא יצא אמר רב הונא לא קשיא ואם לאו כשר וכן בתוספתא )פ״בו כאן לאותן העומדין על שפת הבור כאן לאותן העומדין בבור אמר ׳ירבה ואפילו הכי קאמרי בירושלמי דמתני׳ שמע ר׳ נתן ומתקנא דשמעתא והלכה גמ׳ העמידו על גלדו .גלד דק :מבפגים פסול .שהפקיעה בזהב :א ם קול חיצון שמע לא יצא .דאיכא מחיצת הפנימי מפסקת התקיעה: פפחוגא .בהפיכת חלוק לעשות פנימי חיצון :שקיצר אח הרחב. ברותחין :והעברת .דרך העברתו כדרך שהאיל מעבירו בראשו א 13 ג( כ י ( : ה א( ולקמן כח.ן ,ב()מלשון בעלי פטסין בניצה טו,[: ג( ןהתוי״ט לא גרס מלת וכן[ ,ד( ולקמן כת :כנגן, ה( [לקמן לד ,[.ו( ונדה כו. ע״ש[] (t ,נדה ט .ע״ש דסייס לכאן ולכאן טסמ וכצ״ל ע״ש סוגיא דהתסן, ח( ן גי׳ הערוך צרוד וכ״א כרש׳׳י חולין לו .ד״ה צריד כי ע״ש[ ,ט( גי׳ הרא׳יש רב יהודה ,י( וגי׳ הרא״ש רבא[ ,כ( וצ״ל וכדמוכח ולא קאי אדלעיל שמוכח שם כ״כ כססר פני יהושע ע״ש[, תורה אור השלם שופר והעברת .1 תרועה בחדש השבעי ביום לחדש בעשור חכפךים תעבירו שופר בכל ארצכם: ויקרא כה ט גליון הש״ם גט׳ א־יא דדם• להג כעין זה סוכה דף טז ע״א .ודף לב ע״ב .ב״ב דף יט ע״א. ידף כו ע״א :תום׳ ד״ה ניקב כוי .והלכה למעשה. תמוה לי למה דוקא במינו הא בירושלמי מוקי למתני׳ אף כר״נ וא״כ מיירי מחני׳ באינו מינו ואם״ה אס אינו מעכב כשר ונזה לא פליגי רבנן אלא דס״ל דכמעככ אף במיני פסול אבל מה דכשר לר״נ באינו מינו ה״נ לרבנן: ת״ר ארוך וקצרו כשר, גרדו והעמידו על גלדו כשר ,ציפהו זהב מבפנים פסול ,מבהוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר .נתן שופר בתוך שופר ותקע בו, אם קול פנימי שמע יצא, ה , ואם קול תיצון שמע לא יצא .ת״ר גרדו בין 1 מבפנים בין מבחוץ וכן אם גרדו והעמידו על גלדו כשר .הפכו ,כגון שהרחיב אח הקצר ,והוא ט ראש הקרן ,או קצר חרחכ, והוא מקום הדבוק לראש של כהמח וחקע בו ,לא לעזי רש״י יצא ,כדרב מתנה דאמר רוי״ש .צרוד מחוספס והעברת שופר תרועה, )קול(. כ בעינן דרך העברתו בשעה שתוקע ומריע .דיבק שברי שופרות פסול .הוסיף עליו ח1 כל שהוא בין במינו כץ מוסף רש״י שלא במינו פסול ]ניקב אם קול שופר שמע. וסתמו בין במינו בין בלא קול הברה )לקמן כוו(. נ שלא במינו פסול[ ,ר׳ אם ק ו ל הברה שמע. נתן אומר במינו כשר עס קול השופר !:שם!. שלא במינו פסול .מרחזינן גרדו .הוא לשין עברי ס ט> ר׳ יוחנן דמחרץ אליבא ודומה לי בפסוק )איוב דרי נתן ,ש״מ הלכחא ב( רקת לו מרש להתגרד כותיה ,והוא שנשתייר בו ,בדל״ת ,ופירושו לשון רובו של שופר שלם. חטיטה שמחטט וגורד והני מילי שסתמו בקרן דבר בסטן או בכל שהוא מינו ,אבל שלא צרור. קיב.!. !םנהזרץ במינו אפילו נשתייר רובו !3סתיס כ לשון יבש שלם פסול .אע״ג דלישנא לו וחולין ומנחות קב: בתרא לאו הכי הוא ,לא וגורס צ ר 1ז . א( אתכרירא לן הי מינייהו s הלכך בתדא, לישנא עבדינן לתומרא .נסדק למעשה נראה דשופר שניקב וסתמו במינו וחזר לקולו לכמות שהיה מתחילתו קודם שנקב לית דין ולית דיין דכשר אפילו היה מעכב התקיעה לאורכו פסול .לרחבו ,קודם שנסתם דפי׳ זה עיקר דאם מעכב את התקיעה לאחר שנסתם קאמר ולא סתמו כלל כשר אפילו מעכב הנקב אה התקיעה כדקאמדנן אם נשתייר בו שלם וקצרו כשר .איצטריך לאשמועינן ללא תימא לפסול משוס דכתיב והעברת: בירושלמי לכל הקולות כשדן בשופר: למעלה או למטה מחסדק זהב במקום הנהת הפה .היה נראה לפרש לעובי השופר במקוס שמניח פיו קרי מקום הנחת הפה ושלא במקום הנחת פה היינו שיעור חקיעה ,והוא טפח דאמרינן שוחק כשר, מבחוץ אבל א״כ היינו צפהו זהב מבחוץ ואס נפרש לשלא במקום הנחת הפה היינו ראשו האחל לצל הרחב הא אמדנן בסמוך כאילו מקום הסדק חתוך מבפנים הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול והיינו יכולין לפרש להתס בשאין בין הכל אלא שיעור שופר ולוחק: הוא והנותר חוא השופר. ואם נשחייר פחות מזה פסול .לפי שאין קול שופר אלא קול זהב וכן מבחוץ כיון לנשתנה קולו :אם קול חיצון שמע לא יצא .שהקול יוצא באויר שבין חיצון לארכו פשול .לא תני הכא אס נשתייר בו שיעור תקיעה כשר כלקתני גבי נסרק לרחבו משוס השיעור פסול .וכמח לפנימי והיינו 3׳ או ג׳ שופרות: שיעור תקיעה ,פי׳ רשב״ג קול שופר או קול מגילה אם כווץ לבו •צא .הא לאמרינן כדי שיאחזנו כידו לכאן ללארכו לא מיפסל אא״כ נסלק על פני ארכו מראשו ועל סופו: ולכאן .שיערו חכמים טפח בפ׳ כל גגות )עירובי! דף צב :ושם! ציבור בקטנה ושליח ציבור בגלולה אין יוצאין ילי חובתן שאני התם לליכא עשרה עם שליח ציבור והא שוחק ,כדגרסינן כנדה לאמדנן בשילהי כיצל צולין )פסחים פה :ושם( מן האגף ולחוץ כלחוץ ואמר רב וכן לתפלה ורבי יהושע בן לוי אמר אפילו מחיצה של ברזל אינה פרק ג׳ תני אושעיא זעירא דמן תבריא ה׳ שיעורן מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמיס קשה במאי קא מייד אי לענין צרוף כגון צבור ושליח צבור או ט׳ ויחיל אס כן הויא סוגיא לכל גגות טפה ואלו הן ,שיליא ללא כרבי יהושע בן לוי וכוותיה קיימא לן להא הני נשי קיימי לחולייהו <0כלמוכח בסוטה 3פ׳ ואלו נאמדן )דף לח :ושם( למייתי מינה ושופר ושדרו של לולב ראייה לברכת כהניס לאין מחיצה מפסקת ואי לענין לצאת איירי אם כן קשיא מתניתין לרב ויש לומר לאייד לענין לענות עם הצבור ואזוב ודופן סוכח .היה קלושה ויהא שמיה רבא משום לאמרינן)ברטת דף כא >:כל לבר שבקלושה לא יהא פחות מי׳ אבל בתקיעה ומגילה מולו: קולו עבה או דק או צרור כשר ,שכל חקולוח כשר בשופר לתוך הבור או לתוך חפ ין בשופר .שלחו ליה ]לאכוה[ דשמואל קדח בזכרותו ,כלומר נקבו במקדח בזכרותו שכחוך הקרן כשר ,מהו דתימא מין במינו חוצץ ,קמ״ל י( דאין במינו חוצץ .התוקע יטוס ,אם קול שופר שמע יצא ,ואם קול הברה שמע לא יצא .ואוקמה רב הונא כאותן בני אדם העומדין על שפת הבור .אבל העומדים בבור יצאו .תני נמי הכי כוי. ארוך צפהו צפהו נסדק א( נראה דצ״ל מ״מ כיון ללא אחברירא יכו׳ ועי׳ בריין. נ( קמ״ל דמיני איני לזיצן. ושמע ( ממורת הש״ם א( ]לעיל מ ,[.ב( לעיל מ. ]לקמן לג ,[:ג( לעיל מ,: ד( ]עי׳ תוס׳ זכתיס פו. ל״ה אתיא ותוספות בכורית התולש[, ל״ה כו. ה( נססתיס מ ,[:ו( ]ערובין פט,. חולין לא(1 ,[. ח( ]תוספתא לתרומות פ״א ה׳׳גן ,ט( ]פי׳ בריא כלכתיב ותחלימני יתתייני. ערוך ערך תלס ג[ ,י( ]גי׳ הרא״ש רבה[ ,כ( ]לקמן לג ,[:ל( ]נמלבר כט[, מ( נלנריס י ,[3נ( ]יעי׳ תוספות חולין סט .ל״ה והתגיא[, הגהות הב״ח )א( רש״י ל״ה שמע מקצת כר מוקע בבור ויצא לחון יצא נתצי התקיעה: גליון הש״ם נמ׳ כשופר של שלמים. עיין ובסיס לף פו ע״א תל״ה אתיא .ובכורות לף בו ע״א מל״ה התולש וכנלריס לף י ע״א תל״ה אלם מביא כבשות ימעילה דף יב ע״נ תל״ה חלב: מוסף רש״י תקע כראשונה .פשוטה תקע התרועה שלפני כלרכה !לקמן ל ג > .ו מ ש ך בשניה .תקיעה של אחר התרועה משך כשתים לצאת כה ידי שתים ,שהיה צריך לעשות זי אתר זו פשוטה שלאחריה רמלכיות ופשיטה שלפניה רזכרינות ישם! .אין בידו אלא אחת .לפסוקי תקיעה אחת לשתים לא תפסקינן ;שם! .מצות ל א ו ליהנות ניתנו .שהמצות שניתנו לישראל לא ליהנות ניתנו להס ,לא לשס הנאה ניתני להס ,אלא גזירת מלך היא עליהס ! ח ו ל ץ פט.;. בשופר לא של ע״ז יתקע ואם תקע יצא. ללאו הנאה היא ילכתחלה מיהא לא יתקע למאיס 1שםו. משוס רבינו חננאל אמר רבה שמע מקצת בבור ומקצת תקיעה תקיעה על שפת הבור יצא, הואיל ובור מקום תקיעה הוא לאותן העומדים בבור .אבל מקצת תקיעה קודם שעלה עמוד השחר ומקצח אחר שיעלה עמוד חשחר .כיון שהלילה לאו זמן חיוכא הוא )לחד( לא יצא .למימרא דסבר רבח שמע סוף תקיעח בלא חחלת תקיעה או חחלת תקיעה בלא סוף תקיעה יצא ,והתנן תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אץ בידו אלא אחת כר .ודתינן פסוקי תקיעחא מהדדי לא ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה כח. בשופר של עולה לא יתקע .כלומר במזיד ואם תקע כלומר שמע מקצת התקיעה בבור כוי .קא סלקא דעתך דהכי קאמר היה בשוגג יצא דבשוגג מעל ונפיק לחולין אבל במזיד אין עומד הוא בשפת הבור וחבירו תוקע בבור ויצא לחוץ )א( בחצי מעילה ולא נפיק לחולין וכשמחלק בין עולה לשלמים היה יכול לחלק התקיעה ואשמעינן הבא דבקצת נמי יוצא :קודם עמוד השחר. בעולה גופה בין מזיד לשוגג אבל השתא מחלק בשוגג גופיה: לאו זמניה הוא כדאמרינן במסכת מגילה <לף כ (:כל היום כשר אמר רב יהודה בשופר של ע״ז לתקיעת שופר ויליף טעמא מיום לא יתקע ואם תקע יצא. תרועה יהיה לכםל( יום ולא לילה: ש מ ע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה תימה מאי שנא משלמים דלא יצא הכי גרסינן למימרא ד ס ב ר ר ב א דכי על שפת הבור יצא מקצת תקיעה קודם משוס דמצות ליהנות ניתנו ורבינו שמע איניש סוןז חקיעה בלא חחילח א ב תקיעה יצא וממילא כוי :ת ק ע בראשונה .פשוטה שלפני תרועת המלכיות :ומשך בשניה .בפשוטה של אחריה כשתים ונתכרן לצאת בה אף ידי פשוטה שלפני תרועת הזכרונות שעתיד עליו לתקוע תיכף לזו :אם קול שופר שמע .בלא קול הברה יצא :א ם קול הברה שמע .עם קול השופר לא יצא :בתוקע ועולה לנפשיה .ואין אחר עמו לצאת בו אלא תוקע ועולה הוא דלדידיה תחילתה וסופה בהכשר דבתחילה הוא והשופר בבור ואמרן לעיל )לף מ (:אותן העומדים בבור יצאו :של עולה .ותלשו מחיים דאילו לאחר זריקה אין מעילה לא בעורה ולא בקרניה שהכל לכהניס כדאמרינן במנחות )לף פג (.ובזבחים )פו (.נאמר לו יהיה בעולה ניקרא ז[ ונאמר לו יהיה באשס נשם[ מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה עצמותיה מותרין: שלמים לאו בני מעילה נינהו .דאין מעילה בקדשים קלים אלא באימורים ולאחר זריקה כשהובררו לחלק גבוה: לא ליהגות גיחגו .לישראל להיות קיומם להם הנאה אלא לעול על צואריהם ניתנו :בשופר של ע״ז. ששימשו בו לע״ז ונאסר בהנאה כדתניא במסכת ע״ז )לף נא (:אבד תאבדון את כל המקומות״( בכלים שנשתמשו בהן לע״ז הכתוב מדבר: ואם ח ק ע יצא .דמצות לאו הנאה פחוחי מיפחח שיעוריה. נינהו: דהא לשריפה קאי וכשרוף דמי ושופר בעי שיעור כדאמרינן לעיל )לף C.0 כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן: מותר לתקוע לו .טעמא דכולהו משוס דמצות לאו ליהנות ניתנו: חבירו מזה עליו בימות הגשמים. שאין כאן אלא הנאת קיום המצוה ומצות לא ניתנו ליהנות :אבל לא בימוה החמה .דאיכא הנאת הגוף: פרסיים .ואע״ג שלא שפפאוהו נתכוון לצאת ידי חובת מצה בליל ראשון של פסח יצא :החוקע לשיר. לשורר ולזמר כך שמעתי מפי מורי הזקן .וביסודו של מורי רבי יצחק בן יהודה ראיתי התוקע לשד להבריח רוח רעה מעליו :פשיטא .דזאת אומרת כן :מהו דחימא ה ח ם אפול מצה קאמר רחמנא והא אפל. ונהנה באכילתו הלכך לאו מתעסק הוא שהרי אף לענין חיוב חטאת אמרינן )כריתות לף ינו 0המתעסק בחלבים ובעדיות חייב שכן נהנה: שיעלה עין משפט נר מצוה לב א טוש״ע א׳׳ס סי׳ תקפז סעיף נ : לג כ שס סעיף ג וסי׳ תקפח סעיף א: לד ג מיי׳ פ״ג מהלכות שופר הל׳ ל כווש׳׳ע א״ח סי׳ תקצ סעיף ו: לה ד נווש״ע א״ס סי׳ תקפו סעיף ב: לו ה ו מיי׳ פ״א מהל׳ שופר הלכה ג: לז ז מיי׳ שס טיש״ע א״ח עמוד השחר ומקצת תקיעה לאהר חננאל גריס הכא רבא ״ ותימה לבסוף כסר הדס )חולין לף פט .ישם( תניא תקע לא יצא וכן ק שיא אההיא מהא דאמר רבא בסרק מצות חליצה וליכא הכי השתא התם לילה לאו זמן היובא בסנדל סי׳ תקפו סעיף ג: שס: מיי׳ ח לח לט ט טיש״ע א״ח סי׳ מקסט סעיף ז יטוש״ע י״ל סי׳ רכא סעיף יב: מ י מיי׳ שס טוש״ע א״ח סי׳ תקפו סעיף ה וטוש״ע י״ל סי׳ רכא סעיף יג: לולב הגזול )סוכה לף לא :בד״ה באשרה(: מא כ טוש׳׳ע י״ל שס: מב ל מיי׳ פ״ו מהל׳ תמן שיעלה עמוד חשחר לא יצא אמר ליה אביי מאי שנא התם דבעינא כולה תקיעה בהיובא וליכא הכא נמי בעינא כולה תקיעה בהיובא הוא כלל הכא בור מקום חיובא הוא לאותן העומדין דםבר רבה בבור למימרא א( שמע סוף תקיעה בלא תהילת תקיעה יצא וממילא תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה יצא ת״ש ג י ת ק ע בראשונה ומשך בשנית כשתים אין ג בידו אלא אחת פסוקי ג( ואמאי תסלק לה תקיעתא לא מהדדי בתרתי ת״ש פםקינן התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ואמאי ליפוק בתחילת תקיעה מקמי דליערבב קלא י בי קאמר רבה בתוקע ועולה לנפשיה אי הכי מאי למימרא מהו דתימא זמנין דמפיק רישיה ואכתי שופר וקא בבור יהודה מיערבב קלא ממ״ל של עולה לא בשופר תקע יצא רב אמר ואם יתקע י> בשופר ש ל שלמים לא יתקע 8 ואם תקע לא יצא מ״ט עולה בת מעילה היא כיון ה שלמים ידמעל בה נפקא לה לחולין דלאו בני מעילה נינהו איםורא הוא דרכיב בחו ]ולא נפקי לחולין[ מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע אלא אמר רבא אהד זה ואחד זח לא יצא הדר אמר א ה ד זה ואהד זה יצא ״י מצות ה לאו ליהנות ניתנו אמר רב יהודה ״׳בשופר של ע״ז לא יתקע ואם תקע יצא חנדחת לא של עיר ״בשופר יתקע ואם תקע לא יצא מ״ט עיר הנדחת כתותי מיכתת שיעוריה רבא אמר 2 המורד הנאה מותר מחבירו לתקוע לו תקיעה ש ל מצוה יהמודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה ש ל מצוה ואמר רבא המודר הנאה מהבירו מזה עליו מי הטאת בימות הגשמים אבל לא בימות ההמה נ המודר הנאה טובל ממעין בו טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמח יכפאו ואכל מצה יצא כפאו מאן אילימא שלחו ליה והתניא לאבוה כפאו שד שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקה ח1מ עתים דשמואל עתים ייהלים 2 לכל דבריו כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו אמר יצא אכול אמר רב אשי שכפאוהו י>רבא זאת אומרת פשיטא היינו הך מהו מצה אמר פרסיים >התוקע כ רהמנא לשיר דתימא התם והא אכל )יבמות לף קג :ושס> חלצה שאינו שלו ובסנדל של ע״ז חליצתה כשרה ולא אמרינן מכתת שיעוריה ופרישית כולה בשלהי כסוי הדס ופ׳ המודד הנאה משופר מותר של בשופר לתקוע מצוה .בפרק ב׳ דנדריס )לף נוז>: ה״ה מכירה מהל׳ יס״ט מהל׳ עלות הל׳ טן מחלק אביי בין הנאת סוכה עלי טוש״ע שס סעיף ה ]וח״מ לאומר שלא אהנה מן הסוכה דיכול סי׳ לה סעיף ט[: לאסור הסוכה עליו שאינה משועבדת לו אבל אין יכול לאסור עצמו על הסוכה שהוא משועבד לה ופריך ובינו חננאל )המשך( עלה רבא וכי מצות ליהנות ניתנו פסקינן .ת״ש התוקע לתוך הכור או לתוך וכוי .ודחינן אלא אמר רבא הא דאמר ישיבת כי קאמר רבה בתוקע סוכה עלי הא דאמר שבועה שלא ועולה ,שנמצאת תתקיעה אשב בסוכה ולדברי רבא היה משמע ששמע אתרי .עלותו מן דכאן נמי אי אמר הנאת שופר עלי הבור תקיעה שלימה .אי הכי מאי למימרא כוי. מותר לתקוע בשופר של מצוה דמצות אמר רב יהודה בשופר של לאו ליהנות ניתנו אבל אס אמר עולה לא יתקע ואם תקע יצא ,בשופר של שלמים תקיעת שופר עלי אסור לתקוע לא יתקע ואם תקע לא בשופר של מצוה אפי׳ לרבא כמו יצא .ותריץ לה רבא הכי, דאמר גבי סוכה אם לא נחלק משוס אחד שופר של עולה ואחד שופר של שלמים יצא, דגבי סוכה בלאו מצוה יש הנאה מאי טעמא ,מצות לאו בישיבה אבל שופר אי לאו מצוה אין ליחנות ניחנו .בשופר של הנאה בתקיעה דאינו מכוון לשיר ע״ז לכתחלח לא יתקע ואם תקע יצא .בשופר של ועל סוגיא דהתס קשיא דמשמע עיר הנדתת אפי׳ דיעבד דוקא כשאמר שבועה שלא אשב לא יצא ,מאי טעמא כתותי מכתת שיעוריה .אמר רבא בסוכה הוא דאינו יכול לאסור עצמו חמודר חנאח מתבירו ,וכן על סוכה לפי שהוא משועבד לה המורר הנאה משופר מותר אבל אס אמר ישיבת סוכה עלי לתקוע לו תקיעה של מצוה .וכן המודר הנאה בשבועה אסור כמו בקונם וא׳׳כ מאי מחבירו ,חבירו מזה עליו חומר בנדרים מבשבועות דקתני התם מי תטאת בימות הגשמים הא שניהם חלין בענין אחד ויש אבל לא בימות חחמח .וכן המודד הנאח ממעיין טובל לומר דנדרים חלין בכל ענין דשייכי בו טבילח מצוה בימות דהיינו האסרפ חפץ כדאמרינן בריש חגשמים אבל לא בימוח מסכת נדרים )לף ב (:דנדריס וחרמים חחמה .שלחו ליח לאבוה דשמואל ,כפאו ואכל מצח מידי דמיתסר חפצא עליה לאפוקי בפסח יצא .ופירשח רב שבועה דקאסר נפשיה מן חפצא ולכן אשי כשכפאוהו פרסיים. ש״מ מצות אינן צריכות חלים הנדרים בכל ענין שיאמר חוץ כוונה .אמר )רבא( ]רבה[ מהיכא דהזכיר הנאה משום דמצות זאת אומרת התוקע לישיר לאו ליהנות ניתנו ומה שמחלק שם בין יצא ,כגון הא דכתיב בתקע שופר הללוהו אמר ישיבת סוכה עלי לשבועה שלא שתוקעין להלל וכיוצא בו, אשב לא בא אלא לומר שיש חילוק אם תקע כסדרן אע״פ בין נדר לשבועה לסי שהנדר בכל ענין שהוא לשיר ,השומע יצא, כי מצות אין צריכות שיאמר מיתסר חפציו עליה ובשבועה מהו פשיטא כוונה, בכל ענין שיאמר קאסר נפשיה מן דתימא התם תאכלו מצות המודר הנאה ממעיין .אמר רחמנא והא אכליה חפציו: הא דאיצטריך לאשמועינן מודר הנאה מחבירו ומשופר וממעיין דס״ד אמינא דוהא במודר מחבירו הוא דשרינן אבל הא לתקוע לו ולהזות משוס דסתם מודר מחבירו אין דעתו על דבר מצוה כשאין מפרש בהדיא אבל אם פירש בהדיא ממעיין ומשופר אסור קמ״ל: אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא .דמצות אינן צריכות כוונה בפ׳ ערבי פסחים )פסחים לף קיל >:משמע דהר פלוגתא גבי הביאו לפניו מטבל בחזרת דקתני בגמ׳ אכלו דמאי יצא אכלו בשלא מתכוין יצא ובאידך ברייתא תניא ר׳ יוסי אומר אע״פ שכובל בחזרת מצוה להביא לפניו )מצה( חזרת וחרוסת ודייק התם ע״כ לאו משום היכרא הוא מדקתני מצוה אלא משום דמצות צריכות כוונה והשתא מה שהוצרך רבא לדקדק מכאן ולא הביא מברייתא דהתם דקתני בהדיא דהוה אמינא היינו בירקות דרבנן אבל מצות דאורייתא בעי כוונה ומה שמקשה עליו מברייתות דלקמן ולא פריך מרבי יוסי דהתס דהוה מצי לדחויי דלעולם מצוה משוס היכרא: אבל ומצה הלכה ג טוש׳׳ע א״ח סי׳ מעה סעיף ל מג מ מיי׳ שס ]ופכ״ט עין משפט נר מצוה צ ד א מיי׳ פ״ב מהל׳ ק״ש הלכה א סמג עשי! יח זושייע א״ס סי' ס סעיף ה: £ח ב מיי׳ פ״ב מהל׳ שופר הלי ד טוש״ע א״ח סי׳ חקפט סעיף ח: &ו ג מיי׳ פי׳׳ד מהלכות נשיאות כפיס הלכה ינ .׳וש״ע א״ח סי׳ קכח סעיף ״ז ןרכ אלפס ס׳ הקורא אח המגילה דף רענן: i tו ה מיי׳ פ״כ מהל׳ פסולי המוקדשין הלכה יא: כה: ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה מסורת הש״ם אבל הבא .תוקע לשיר מתעסק בעלמא הוה ולקמן בפרק בתרא קא משמט לן .דאע״ג למתעסק הוא יצא דמצות אין צריכות כוונה: זמן המקרא .של קריאת שמע והוא היה קורא בתורה פרשת שמע: )דף לב 0תנן המתעסק לא יצא :אבל נתכוון שומע קורא להגיה .אף קרייה אין כאן אלא מגמגם :דקא מנבח נבוחי. ולא נתכוון משמיע ודבי משכחת לה .ל א הוה מצי למימר כגון ואינו תוקע כשיעור תקיעה המפורש במשנתנו בפ׳ אחרון )דף לג:0 שלא נתכוון משמיע להוציא השומע למשמע ליה כללייק בסוף סוגיא משמיע לעצמו ט(דומיא לשומע לעצמו אלא מטחה .לשאין מתכוין למצוה אלמא י(]לא[ בעי כוונה: כמתכוין למי :הישן בשמיני בסוכה. אבל הכא זכרון תרועה כתיב והאי מתעסק דקא מנבח נכוחי .פי׳ בקונט׳ שלא לשום מצוה :ילקה .שהרי מוסיף בעלמא הוא קמ״ל אלמא קסבר רבא מ צ ו ת לאינו פוקע כשיעור תקיעה על מצוה ועובר משום בל תוסיף: ה י ה קורא אין צריכות כוונה איתיביה המפורש במשנתנו וקשיא לאס כן מצות אין טובר טליהן .בבל תוסיף בתורה והגיע זמן המהרא אם כוון לבו יצא אפילו נתכוון נמי לא נפיק ונראה אלא בזמנן כגון חמשת המינין בלולב ואם לאו לא יצא מאי לאו כוון לבו לצאת לא לי מגבח נבוחי שאין מתכרן לתקוע וה׳ טוטפות בתפלין חמש ציציות לקרות לקרות הא קא קרי בקורא להגיה שיעור תקיעה ותקע שיעור תקיעה בטלית אבל תוספת יום על ימים או ושמא כך רוצה לומר בקונט׳ אי שעה על שעה אין זה מוסיף: ת״ש ״היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה נמי כעין שפירש בקונט׳ לקמן בפרק בשלא סיים .אצא הוסיפה באמצע: ביתו םמוך לבית הכנםת ושמע קול שופר בתרא )דף לג >:מתעסק שהיה נופח בברייתא: קהני. סיים והא או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא בשופר ועלתה לו בילו תקיעה: הגיחנין במחגה אחת .כגון לם בכור יצא מאי לאו אם כוון לבו לצאת לא לשמוע ומנא תימרא דתגן .גבי זריקת שנתערב בלם בכור חבירו או בלס לשמוע וחא שמע םבור חמור בעלמא הוא לס תימה מאי אולמיה דהך מעשר :ינהגו מחנה אחה .והרי איתיביה נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע מההיא לכהן שעולה ללוכן דש לומר יש בה משניהן ועולה לשניהן :מחן משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא ע ד שיתכוון לגבי כהן שמתכדן לברך ולהוסיף ארבט .שלמים ואשם ועולה ותולה: יכול להיות שעובר אע״ג ללאו זמניה שומע ומשמיע בשלמא נתכוון משמיע ולא דלמא ק ס ב ר רבי יהושט כוי. הוא אבל כאן שאין מתכוין להוסיף ומתרתי הנך ממתני׳ ומברייתא איכא נתכוון שומע כסבור חמור בעלמא הוא אלא ואינו עושה אלא מחמת ספק אין לאותובי לרבא :אנן הכי אמרינן. שומע ולא נתכוון משמיע חיכי נתכוון לו לעבור אי לאו משוס לחשיב זמניה אנן למייתינן סייעתא מהא לטעמא משכחת לה לאו בתוקע לשיר דלמא דקא אלא ולאי אמרינן לחשיב זמניה משוס לאי הלר מתרמי ליה כר מנבח נבוחי א״ל אביי אלא מעתח ל>הישן משוס זמנץ לאי מתרמי ליה בוכרא הכי קאמרינן ליה לרב שמן :מאי בשמיני בםוכח ילקח אמר לו שאני אומר הלר מזה מיניה והוא הלין גבי כהן טטמא שבק מחניתין כוי .שבק מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן מתיב מהאי טעמא וא״ת הא לאמר בפ״ק מתניתין הניתנין במחנה אחת משנה )לף טי :ושם( למה תוקעין ומריעין לדוכן שעולה לכהן מנין אבא בר שמן רב היא בשחיטת קלשיס :ליתיב ממחגיחין. כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך דאלימא לאקשויי :לא סגי דלא יהיב. עומלין כלי לערבב את השטן והא אי הלר מתרמי ליה לקלשיס לא את ישראל אוםיף ברכה אהת משלי כגון עבר משוס בל תוסיף ועול אמר מפסיל :לצאת לא בטי כווגה. לא ה ׳ אלהי אבותיכם יוםף עליכם ת״ל בפרק בתרא <דף לל (.שלש תרועות לבלאו מתבוין יוצא ילי חובתו: תוסיפו על הדבר והא הכא כיון דבריך ליה נאמרו בר״ה שנים מלברי תורה לטבור בטי פווגה .שיתכוין לשוס עברה ליה זמניה וקתני דעבר הכא במאי ואחת מלבד סופרים ואיכא למאן מצוה ואי לא לא עבר :והא מתן עסקינן בדלא סיים והתניא םיים םיים ברכה לאמר ב׳ מלבד סופרים והשתא דמים כוי .שאין מתכרן בשאר עבר משום בל תוסיף אע״ג לכבר אחת והתניא םיים כל ברכותיו שאני הכא מתנותיו לשס בכור וקאמר רבי עבר ויצאו מכל מקום אי אתרמי ליה כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף: צבורא אחרינא הלר ותקע וחשיב איכוון מברך כוליה יומא זמניה הוא ומנא תימרא זמניה ועול לאפי׳ לאו זמניה כיון דתנן ייהניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו מתנה למתכוין לשם מצוה עובר משוס בל אחת מתן ד׳ במתן ד׳ ינתנו במתן ד׳ מתן ד׳ במתן אחת ר״א אומר ינתנו תוסיף למסיק רבא בסמוך לעבור שלא בזמנו בעי כוונה זי״ל כלפדשית במתן ד׳ רבי יחושע אומר יינתנו במתן אחת אמר לו ר״א חרי חוא עובר על בפ״ק )לף טז :ושם( ללא שייך בל בל תגרע אמר לו ר׳ יהושע הרי הוא עובר על בל תוםיף א״ל ר״א לא תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים נאמר בל תוםיף אלא ״כשהוא בעצמו אמר לו ר׳ יהושע לא נאמר בל תגרע וברכת כהניס נמי אפי׳ מברכין כמה אלא כשהוא בעצמו ועוד אמר רבי יהושע כשלא נתת עברת על בל תגרע פעמים לצבור אחל אין זה בל תוסיף ולא עשית מעשה בידך כשנתת עברת על בל תוםיף ועשית מעשה בידך אלא אם כן מוסיף ברכה אחת כגון והא הכא כיון דיהיב ליה מתנה מבכור עברה ליה לזמניה וקתני דעבר יוסף )ה׳( עליכם ככם )לבדם א( או משום בל תוסיף לאו משום דאמרינן כיון דאילו מתרמי ליה בוכרא אחרינא כיוצא בה וכן אס נטל לולב כמה פעמים ביום או אוכל בפסח כמה הדר מזה מיניה כוליה יומא זמניה ״]ממאי[ דלמא קםבר ר׳ יהושע מצות זיתים של מצה אין זה בל תוסיף וכל עובר עליהן אפי׳ שלא בזמנן אנן הכי קאמרינן רב שמן בר אבא מ״ט שביק הניתנים במתנה אחת אס נתן כמה מתני׳ ומותיב מברייתא לותיב ממתניתין מתניתין מ״ט לא מותיב כיון דאילו פעמים במקום אחל אין זה בל תוסיף מתרמי ליה בוכרא אהרינא בעי מזה מיניה כוליה יומא זמניה הוא ברייתא אלא אס כן נותן במקום אחר וכן נמי כיון דאי מתרמי צבורא אהרינא הדר מברך כוליה יומא זמניה ורב בהלס וערבה שבלולב אפילו נותן שמן בר אבא התם לא סגי דלא יהיב הכא אי בעי מברך אי בעי לא מברך כמה הלסיס וכמה ערבות בלולב רבא אמר לצאת לא בעי כוונה לעבור בעי כוונה והא מתן דמים לרבי אין זה בל תוסיף אפילו למ״ל צריך אגד אלא אס כן מוסיף מין אחר יהושע דלעבור ולא בעי כוונה אלא אמר רבא לצאת לא בעי כוונה לעבור ומיהו תימה דלפי׳ זה אס היה נותן א מ ר ליה ר׳ זירא לשמעיה בזמנו לא בעי כוונה ש ל א בזמנו בעי כוונה כמה חוטין בציצית וכמה פרשיות איכוון בתפלין בבית אחד לא היה עובר משום בל תוסיף ומסוכה אין להביא ראיה כאן מה שאין עובר בעשה ד׳ מחיצות אע״ג דאמרינן שתים כהלכתן ושלישית אפי׳ טפח דכל שכן כשעושה ד׳ מחיצות טפ עדיף דהוי תשבו כעין תדורו :מתן ארבע במתן אחת. בדם _ ולא . . . כגון דס בכור שהוא מתן אחת בדם עולה ושלמים שהם שתי מתנות שהן ארבע . . ...שהן ארבע מתנות בד׳ קרנות חטאת דההוא למעלה מחוט הסקרא והני למטה :לא נאמד בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו .והלכך טוב שלא יגרע המצוה. לא גאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו .והלכך כיון דיוצא באחד למה נזקקנו ליתן ארבע ועוד טסי עדיף באחד מארבע כמו שמפרש :דלמא קסבר רב• יהושע מצות עובר עליהן שלא בזמנז• והישן בשמיני בסוכה ילקה לרבי יהושע ובשמיני ספק שביעי לא יתיב ומיהו לא קיימא מסקנא הכי :הכא אי בעי מברך .משמע מכאן דכיון דעלה לדוכן פעם אחת ביוס שוב אינו עובר בעשה דאמור להם )3מל3ר ו( כל היום דהא קאמר אי בעי לא מברך: 8 1 א( נ( א רבינו חננאל ; בל הכא בענ]י[ן תקיעות :יונת הלב בעינן וליכא, י מ ״ל מצות אין צריכות גרונה .איתיביה היה קורא בתורה בעיניין קרית שמע וחגיע זמן קרית שמע, למצות > cכיוון לבו י־ית שמע יצא ,ואם לא ודחינן ניוון לא יצא. ) דתניתא( ]מתניתין[ בקורא להגיה ,שאינו קורא התיבות בקריאתם אלא ככתיבתס, ד חפירות והיתירות כמות עתן כתובות .לפיכך אמי אם כיוון לבו וקרא כמסורת י::א ואם לאו לא יצא .ת״ש רהא דתנן הכא במתנית׳ חיח עיבר אחורי בית הכנסת או ע היה ביתו סמוך לכנסח ושמע קול שופר או קול כ־רא מגילה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא אע״פ שזה שמע וזה שמע זה כיון לכו וזה לא כיוון לבו .מאי כיין לבו לצאת וש״מ מצות צי־־כוח כוונה .ודחיגן כיון לכי לשמוע ולחבחין אם היא תקיעת בן אדם או צחלח סוס. איתיביה נתכוון ]שומע ולא נתכוון[ א( משמיע לא יצא, הא חיכי משכחת לה ,לאו בהוקע לשיר ,קשיא לרבח. וס־־יק לא דקא מנבח נבוחי, כייומר אינה תקיעה שלימח איא כמין נבוח הוא ,ולפיכך לא יצא ,אבל אם היתח תקיעה אע״פ שלא נחכוון יצא .אי תכי כי המצוות ]איין צריכות כוונה ,התורה ארדה בסוכות תשבו שבעת ימים ואין לך להוסיף על שכעת ימים .אי הכי הישן בשמיני בסוכה ילקה ,עכר על בל תוסיף אף על פי שלא נתכוון לישן בסוכה משום מצוה .ודתינן שאני אומר מצות אין עובר עליהן משום בל תוסיף אלא בזמנן. מות־כ רב שימי בר אכיי מניין לכהן שיעלה לדוכן שלא יאמר הואיל וניתנה לי רשות לברף את ישראל אוסיף אני ברכח אחת משלי, כגוי ה׳ אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגוי ,ת״ל לא תוסיפו על הדבר אשר אגכי מצוה אתכם) .ודתינן כיון דאילו מתרמי ליה ציבורא אחרינא( ]וכיין[ דסיים כל הברכות עברה לה זמן המצוה וקתני דעובר אם יוסיף .ודהינן כיץ דאייו מתרמי ליה ציבורא אתריינא הדר מברך להו, כולד יומא זמניה הוא .ומנא תינורא דאמרינן כי האי גררנא דכוליה יומא ומניה חוא .דחנן בשחיטת קדשים פרק ח׳ תניתנין מתנח אחח שניחערכו בניחנין מחן אחח ינחנו במחן אחת כוי .והא הבא כיון דיחיב ליח כבכור מתנד אחת וחיא מצותו כדתנן בפרק איזהו מקומן של ׳בחים הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרח ודמן טעון ב ; 3 2 ה 8 ח( דתנן א( ]פסחיס קיד ,[:נ( ברכות ינ] (< ,.לעיל כז :לקמן כט. תוספי פ״ב הייה[ ,ד( ]עירובי! צו ,].ה( ערובין ק .זבחיס ס,. ו( ]סי׳ כשהדבר עומד בעצמו ולא כשיש כו דגר אתר .תוי״ט פ״ח דזנמיס מ״י[ 0 ,ס״א, ח( ]לקמן לג ,[:ט( דומיא דשומע לעצמו דקרי ליה נתכוין שומע ומשמיע דיצא אלמא וכו׳ כצ״ל ,י( נ״א, תורה אור השלם .1דבר א ל בני י ש ר א ל השביעי בחדש לאמיר באחד לחדש יהיה לבם ש^תון וכרון תרועה מקרא ויקרא כג כד קדש: .2יי אלהי אבותבם יסף עליכם בכם א ל ף פעמים ויברך אתכם ב א ש ר דבר דברים א יא לכם: .3ל א תיספו ע ל הדבר א ש ר אנכי מיצוה אתכם ו ל א תגרעו ממנו לשמיר את מצות יי אלהיכם א ש ר אנכי מצוה אתכם: דברים ד ב נליון הש׳׳ם נפי שלא בזםנו כעי כוונה. עיין מיס׳ ישנים יומא דף גז ע״א ד״ה נותן :תום׳ דייה אבל נתבוץ בו׳ לא הוי מצי לופר .עיין תשובת מהריב״ל ספר שני סי׳ פה: מוסף רש״י אין צריכות כוונה .שיהא מתכיין לשם מצות !ברכות יג ו לצאת ידי תיכתו )ערובין צה .,.:היה קורא בתורה. סרשת ק״ש ,והגיע זמן המקרא .זמן ק״ש ::ברכות לקרות .אבל י נ . :לא לצאת ידי מצוה לא בעינן שיהא מתכיין אלא לקרות נתירה בעלמא ׳,שם( .הא קא קרי .הא בקורא בתורה קא עסיק תנא ואתי דקתני היה קירא כתורה !שטי .בקורא להגיה .את הספר אס יש נו טעות ,דאסילו לקריאה נמי לא מתכוין )שם .:הניתנין במתנה אחת .כגון דם הככור שנתערב נדס בכור אמר !ערובין ק !.או כגון דס בכור שנתערב נדס מעשר, בין בבלול בין בכוסות )זבחים פ .!.ינתנו מתנה אחת. ועולה אותה מתנה לזה ולזה •וערובין שם! קס״ד השתא דאמריגן •ש בילה יסמנינן עליה שיש נמתנה זו משניהם, ואס בכוסות יתן מתנה מזה ומתנה מזה !זבחים שם .:מתן ארבע במתן ארבע .דס תטאת זו נשסן לדם חטאת זו :ערובין שם! או כגון דם עולה בדס שלמיס או בדס אשס ששניהם מעונין שתי מתנות שהן ארבע ישניהס תחתונים !זבחים שם .:ינתנו במתן ארבע .ינתנו ד׳ מתנות ועולות לזו ולזו ׳.ערובין שם!. מתן ארבע במתן אחת. כגון דס עולה בבכור ששניהם חחתיניס !ובחים שם! .ר ״ א אומר ינתנו במתן ארבע. דקסגר קום עשה מצוה עדיף, אע״ג דנהאי מצוה איכא צד עבירה דענר אבכור אבל תוסיף ,אתי עשה דתטאמ )לפירושו לעיל מתן ארבע דס חטאת( דכתינ)ויקרא ד> ונתן על קרנות ,ודחי לבל תוסיף דנכור :ערובין שם! ורואה אני המתנות היתרות הניתנות מלס הבכור כאילו מתנד אחת כוי ,הנה כיון שהזר מדם הבכור מתגח אחת גמר מצותו ועברה ליה זמניה ,וקתני ר׳ יהושע כשנתתה עברת על בל תוסיף ועשית מעשת בידך .לאו משום דאמר כיון דאילו מיחרמי בכור אחר הוי מדי מיניה ,כולהי יומא ומגו חוא .ודחינן ודלמא ר׳ יהושע סבר מצור עובר עליהן אפיי שלא בזמנן .אנן הכי קאמ׳ןרינן[ רב שימי גופיח חיכי שביק מחניחץ ,אמאי לא מוחיב מחא מתני׳, דסבו מתני׳ כיון דאילו מתרמי ליה בכור אחר הוח כל יומא זמנית הוא ,ברייתא נימא כיון ראילו מיחרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך כולי יומא זמניח חוא .כלומר טעמא חדא נינהו אמאי מותיב מהאי .ופרקיגן רב שימי סבר התם גבי בכור לא סגי -לא מדי הלכך זמניה הוא ,הכא אי בעי מצלי אי בעי לא מצלי .ואסיקנא אלא אמר רכא לצאת ידי חובה מצות לא כעו כונה ,לעבור במחכוון להוסיף על מה שכחוב בזמנו לא בעי כונה ןשלא בזמנו בעי כונה[ .אמר ]ליה[ ר. הן מיס יאין זה נל תוסיף ;זבחים שם! .ר׳ יהושע אומר ינחנו במתן אחת .כיון דקיי״ל כל הגיתגין על המזבח החיצון שנתגן במתנה אתת כיפר ,הכא דלא אפשר סמכינן עלה אפילי לכתתילה ולא עבריגן אבל מוסיף ,ואי משיס בל תגרע דתטאת כדקאמר טעמא ,מוטב שיעקר בל תגרע מאליו שהוא יושג ואינו עוקר הלאו בידים ,מעבור על נל מוסיף שהוא עוקרו בידים !ערובין שם! .ולא עשית מעשה בידך .ואינו דומה עושה מעשה ליושב ואינו עושה ואיסור בא מאליו )זבחים שם!. וירא לשמעיה ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה מסורת הש״ם ךי** דתנן כהנים ולוים מקדישים לעולם וגואלים לעולם .פירש ] (6לעיל : 0כת :תוספתא איכוון והקט לי .תתכוין לתקוע בשמי להוציאני ידי חובתי :משמיט בקונטרס שזו היא גי׳ ר״י הלוי ושאר רבותיו גורסין מוכרין פ״כ ה״ה[ ,נ ( ככת״י ציתא בטי ט ו נ ה .להוציא השומע :מתני׳ והיה כאשר ירים משה ידו תיכת לא ,דק״ס] (1 ,ברכות לעולם וגואלין לעולם ושתיהן משניות הן במסכת ערכין )לף כו :ודף כ ,[:ו ( נערטן ג :תוספת׳ וגוי :גמ׳ ועבדים משוחררין .אבל עבדים לא דכל מצוה שאין לג >:ובין מקלישין ובין מוכרין תרוייהו משנה יתירה נינהו אלא איילי ס״כ ה״ל[ ,ה( ערכין ג :האשה חייבת בה אין העבד חייב בה י( :וטומטום ואגדרוגיגוס .שמא לתנן התם גבי ישראל ושם דף כד(. ע״ש ,י( לעיל כו (t ,:ערכין זכר הוא :מי שחציו ע ב ד .משום צד לג ,:ח( ]גי׳ הרי״ףוהרא״ש אין מקלישין לפני היובל פחות משתי חירות שבו :טומטום איגו מוציא אח רחכא[ ,ט( ]חגיגה ל,[. איכוון ותקע לי אלמא קםבר משמיע בעי שנים ואין גואלין אחר היובל פחות מיגו .טומטום כמותו שמא תוקע בית אחורי עובר חיה מיתיבי כוונה משנה תנא סיפא נמי מקלישין וגואלין זה נקבה וחבירו זכר :אנדרוגינוס הכנםת או שהיה ביתו סמוך לבית חכנםת ואיילי לתני מקלישין וגואלין גבי תורה אור השלם מוציא מינו .אנדרוגינוס כמותו דאי ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו הללי תנא נמי גבי גואלים למכירה .1ןדזןה ב א ש ר לרים בתר זכרות אזלת שניהם חייבין ואי 5 א( משה ן ד ו וגבו־ י ש ר א ל וכאשר יניד יה־ וגבר שמות יז יא עמלקי' .2ויאמר ין א ל נישה עשה ל ף שךך ןשים אתו על נם והןה כ ל הנשוך וךאה אתו וחי: במדבר כא ח ובחדש השביעי .3 באחד ל ח ד ש מקרא ק ד ש יהיה לבם כל לא עבדה מלאכת תעשו יום תרועה יהיה במדבר כט א לכם: וביום שמחתכם .4 ובךאשי ובמועדיכב ותקעתם חדשיכם בחצצרת ע ל עלתיכם ועל זבחי שלמי בם והיו לפני לזכרון לכם ין אני אלהיבם במדבר י י אלהיבם: הגהות מהר״ב רנשבורג א[ נטי וקתני לא יצא וכו׳ נ״נ ר״ל לא יצא אס לא כוון להשמיע לעצמו לצאת אבל אס כוון לעצמו יצא אף שלא נתכוון להוציא להשומע וקשה לר״ז .והגאון מהר״א מוילנא זצי׳ל ס׳ מדקתני לא יצא כלשון יחיל ולא קתגי בלשון רניס לא יצאו ש״מ דרק המשמיע לא יצא אבל השומע יצא אף רלא נתכוץ לו המשמיע והיא היא אלא שלבד הגאון סשוטיס קצת יותר והבן ודו״ק: מוסף רש״י יום וכתיב הואיל תרועה .משמע יוס אחל בלבל )ערכיו ג .::שוה היובל לר״ה לתקיעה ולברכות .לבעי למימר תשע ברכות כיוס הכפוריס של יובל )לעיל מ : :שהיו ניוהכ׳׳ס נמי אומרים של שנת היובל מלכיומ זכרונות שופרות !ערכי! שם( .מוכרין לעולם. אפילו בשנת היובל עצמה, כך שמעתי וקשיא לי אמאי הא ט היכי לפליגי רב ושמואל )שס כט 0בישראל שמכר שלהו כשנת היובל עצמה ,ה״נ איכא לפלוני הכא ולמימר ק״ו מכורה ככר יוצאה עכשיו שאינה שלא מכורה אינו דין תימכר להא אמרינן )שס כת (.לממכרו של לוי חוזר כשנת היוכל ,וכמלומה לי לאיילי לתני באילך סירקא מקלישין לעולס וגואלי] לעולס,תנא נמי הכא )ערכי! מ .(:ו מ א ל ץ לעולם. שאין נחי ערי חומה שלהן נחלטין !שם! או אס מכרו שלה נואלין אותה מיל יישראל אינו מותר לגאול פתוס מכ׳ שנים כרכתיג במספר שני תבואות ימכר לך 1שם ג:ו. בתר נקבות אזלת שניהן סטודן: מי שחציו ע ב ד כוי .דלא אתי צד עבדות דמשמיע ומפיק צד חירות דשומע :ה״ג כהנים ולוים מקדישין לעולם וגואלין לעולם זו היא גירסת רבינו יצחק הלוי .ושאר רבותי גורסין מוכרין לעולם וגואלין לעולם .ושתיהן משניות הן במסכת ערכין )לף ט :ודף לג 0ובין מקדישין ובין מוכרין תרדיהו משנה יתירה נינהו אלא איידי דתנא התם גבי ישראל <שס לף כל (.אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין אחר היובל פחות משנה תנא גבי כהניס מקדישין וגואלין ואיידי דתנא גואלין ומקדישין גבי הדדי תנא נמי גבי גואלין דמכירה מוכדן לעולם והכי מוקיס במסכת ערכין )לף מ >.ומהו גואלין לעולם לפי שנאמר בישראל במוכר בית בערי חומה )ויקרא כה( ואס לא יגאל עד מלאת לו שגה תמימה נחלט אבל בלוים גאולת עולם תהיה ללויס ולפי שנאמר בישראל המוכר שדה אחוזה <שס( במספר שני תבואות ימכר לך שאינו מותר לגאול פחות משתי שנים אבל לויס גואלין מיד לפי שנאמר במקדיש שדה אחוזה )שם מ( ואס לא יגאל את השדה בעלים ומכר גזבר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד אלא יוצאה לכהניס ביובל הלדם גואלין לעולס .והאי דאמרי הכא ליתנהו במצות יובל קאי אמקדיש שדה אחוזה ולא גאלה ומכרה גזבר שאין יובל מפקיע מיד המקדיש אם לד הוא כדרך שמפקיע מיד ישראל :קמ״ל גרסי׳ ולא גרסינן גהי דליהנהו בהשמטח ק ר ק ע ו ת כוי. דהא ודאי איתנהו בין שלקחו הם מישראל מחזידן ביובל דלא נפקי לויס מכלל בל מצות והדינין בין שלקחו ישראל מהן מן האלפים אמה שניתנו לחוץ לעריהם יוצא ביובל ואפי׳ בתי ע ד חומה שאין חוזדן לישראל ביובל חוזרין להם דכתיב )שם כה( ואשר יגאל מן הלויס וגו׳: אע״פ שיצא מוציא .שהד כל ישראל ערכין זה בזה למצות :חוץ מ ב ר כ ה הלחם והיין .ושאר ברכת פירות וריחני שאינן חובה אלא שאסור ליהנות מן העולס הזה בלא ברכה ובזו אין כאן ערבות שאינו חובה על האדם לא ליתהני ולא ליבריך: ברכת יצא ואם לאו לא יצא וכי כוון לבו מאי הוי היאך אדעתא לא קא מיכוין דידיה א הכא בשליח ציבור עסקינן דדעתיה אכוליה עלמא ת״ש נתכוון ולא שומע משמיע נתכוון נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד שיתכוון שומע ומשמיע קתני משמיע דומיא דשומע מח שומע שומע לעצמו אף משמיע משמיע לעצמו א( > והתני לא יצא תנאי חיא נ דתניא שומע שומע לעצמו ומשמיע משמיע לפי דרכו אמר רבי יוסי אבל ביחיד ומשמיע: לא מתני׳ יצא 1 והיה כ ב ד ״ א בשליח צבור עד שיתכוין כאשר ירים שומע משח ידו וגבר ישראל וגו׳ וכי ידיו ש ל משה עושות מלחמת או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלח ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים כיוצא בדבר אתה אומר 2 ע ש ה לך ש ר ף ושים אותו על עין משפט נר מצוה מח א מיי׳ פ״נ מהל׳ שופר הלכה ה טור ש״ע איית סי׳ תקפט סעיף ט: מט ב מיי׳ שס וטור ש״ע שס סעיף ח: נ ג ד מיי׳ שס הל׳ כ וטוש׳׳ע שס סעיף א כ: נא ה מיי׳ שס הל׳ א: נכ ו ז מיי׳ שם הל׳ ב וטור ש״ע שס סעיף ל: גג ח מיי׳ ס״ל מהלכות ערכין הלכה כא: נד ט מיי׳ פ״כ מהלכות מוכדן לעולם הכי מוקיס לה במס׳ ערכין)לף ס (.וגואלין לעולם היינו לסי וש״ע א״ת סי׳ תקסט סעיף ה: שנאמר בישראל המוכר שלה אחוזה נה י מיי׳ ס״א מהלכות במספר שני תבואות ימכר לך שאינו כרכות הלכה י טור א״מ מותר לגאול פחות משתי שנים אבל לרס סי׳ תרצכ: נו כ מיי׳ שם טיש׳׳ע א״ת גואלין מיד וגואלים לעולם ומקדיש סי׳ קתז סעיף יט וסי׳ היינו לפי שנאמר במקדיש שדה אחוזה ריג סעיף כ וסימן רעג לא יגאל עוד אלא יוצאה לכהניס ביובל סעיף ל ]רכ אלפס כאן וכפ׳ ע״פ לף קס[: והלוים גואלין לעולם ועתה גי׳ רבינו יצחק הלוי ניחא שאין היובל מפקיע מיד המקדיש אם הוא לוי כמו בישראל רבינו הננאל אבל מכירה וגאולה שגואל מיד א״נ איכוין ותקע לי ,אלמא בבתי ערי חומה שאינן נחלטות קסבר משמיע כעי כונה, לסוף שנה מה ענין זה למצוה דיובל והתנן היה עובר אחורי אע״ג דאין זה נוהג אלא בזמן שהיובל בית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה כוי. נוהג מ״מ לא משמע הכי לישנא ודחינן חכא בשליח ציבור דליתנהו במצות דיובל ועוד שמשנה עסקינן רדעתיח לחשמיע ראשונה הוה ליה לאיתויי דההיא לכולי עלמא .תא שמע נתכוון שומע ולא נתכוון דמקדישין לעולם שהיא בסרק אין משמיע כוי ופשוטה היא. מקדישין 1שם לף ט >:ולא ההיא דמוכרין ואסיקנא כתנא־ דתניא לעולם דמתניתין היא בפרק בפרא התוקע תוקע לפי דרכו שופר הלכה ג טור ושומע שומע לעצמו נם והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי ויצא .א״ר יוסי בד״א דערכין)לף לג:>: נהש ממית או נהש מהיה אלא בזמן שישראל בשליח צבור אבל ביחיד משמע לן נהי קא דליתנהו לא יצא עד שיתכוון שומע מםתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם בהשמטת קרקע בהשמטת ומשמיע לו .מתניתץ וה לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו הכלל כל שאינו מחוייב כספים ושלוה עבדים מיהא איתנהו. בדבר אינו מוציא את היו נימוקים ח ר ש שוטה וקטן אין מוציאין כך כתוב ברוב ספרים ובקונטרס הרבים ידי תובתן .ת״ר את הרבים ידי הובתן יזה הכלל כ ל שאינו גרס קא משמע לן ותו לא ולא גרס חכל חייבין בתקיעת שופר בחנים לוים וישראלים מהוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי נהי דליתנהו בהשמטה דודאי איתנהו גרים ועבדים משוחררים בין שלקחו הס מישראל מחזירין דלא טומטום ואגדרוגינוס ומי ח כ ל חייבין בתקיעת גמ׳ ת״ר חובתן: נפקי מכלל המצות בין שלקח ישראל שחציו עבד וחציו בן ועבדים גרים וישראלים ולוים בחנים שופר חורין .טומטום אינו מהן מן האלפים אמה שנתנו להם מוציא טומטום כמותו משוחררים וטומטום ואנדרוגינוס מי שחציו חוץ לעריהם יוצא ביובל ואפילו בתי שמא נקיבח חיא ואוחו עבד וחציו בן חורין יטומטום אינו מוציא ערי חומה שאין חוזרין לישראל ביובל חטומטום וכר .אנדרוגינוס מוציא מינו .מי שחציו לא את מינו ולא את שאינו מינו ׳אנדרוגינוס חוזרין להם שנאמר ואשר יגאל מן עבד וחציו בן חורין מוציא את מינו אבל לא את שאינו מינו הלוים כן הקשה בקונטרס ואין זו אינו מוציא לא מינו ולא שאינו מינו .אמר מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא קושיא גמורה שהרי יש לפרש מר כהנים לוים וישראלים לא את מינו ולא את שאינו מינו אמר מר דהשמטת קרקע ק ד מקדיש שדה חייבים ,פשיטא ,ואסיקנא אחוזה ולא גאלה ומכרה גזבר שאין כחנים איצטריכא ליה, >הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים ס״ד אמינא חואיל ותנן יובל מפקיעה מיד מקדיש אם הוא שוח חיובל לראש השנה וישראלים פשיטא אי חני לא מיחייבי מאן לוי כדרך שמפקיעה אס הוא ישראל לחקיעה ולברכוח ,מאן מיהייבי כהנים אצטריכא ליח ם״ד אמינא שיוצאה לכהנים ביובל ונהי דליתנהו דאיתיה במצוה דיובל איתיה במצוה דראש הואיל וכתיב יום תרועה יהיה לכם מאן בהשמטת קרקע דקאמר היינו בכל השנה ,והני כהנים תואיל יומא הוא דחד בתקיעח אלא דליתיח דין השמטת קרקע אבל זה ודאי וליתנהו במצוה דיובל, קשיא דהוה ליה למימר בהשמטת דתנן כהנים ולוים מוכרין ואיתנחו תואיל כחנים וחני דמיחייב לעולם וגואלין לעולם, ותקעתם דכתיב השנה דכל בתקיעות קרקע דמכירה מיהא איתנהו כגון אימא במצוה דר״ה מכרו להם שדה או מכרו הם לאחרים לא מיחייבי קמ״ל ,גהי בהצוצרות על עולותיכם אימא לא ליהייבו דליתנהו בהשמטת קרקע, כי היכי דחשיב בהשמטת כספיס קמ״ל מי דמי התם הצוצרות והכא שופר בחשמטת כספים ושילוח ושלוח עבדים ועוד מה ענין השמטת עבדים מיהא איתנהו .מי אלא אצטריך םד״א הואיל ותנן יישוה היובל כספים אצל יובל הא בהדיא תנא שחציו עבד וחציו בן חורין .אמר רב נחמן ראיתיה מאן ולברכות לתקיעה לר״ה בספרי בפרשת ראה דשביעית משמטת אף לעצמו אינו מוציא. השנה דראש במצוה איתיה היובל במצות כספים ואין יובל משמט כספים תניא נמי הכי כוי .תני דממעט ליה מוזה דבר השמיטה שמוט אהבה ברית דרי זירא כל והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיובל חברכות כולן אע״פ שיצא דתנן י כהנים ולוים מוכרין לעולם וגואלין שמיטה משמט כספים ולא יובל וזה מוציא pnמברכת הלחם, דוחק לומר דנקטיה לרבי דלרבי המוציא לחם מן ה א ^ ד ר א ש השנה לא אימא במצור! לעולם וברכת היין בורא פרי תלויה השמטת כספים ביובל כדאמר ליחייבו קמ״ל :מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו הגפן ,שאם לא יצא מוציא בהשולח )גיטין לף לו .ושם! דבזמן ואם יצא אינו מוציא. ולא את שאינו מינו :אמר רב חונא ולעצמו מוציא א״ל ר ב נחמן לרב חונא שהיובל נוהג השמטת כספים נוהגת :ירושלמי בברכות פרק מי שמתו מוטל לפניו תני מאי שנא לאחרים רלא דלא אתי צד עבדות ומפיק צ ד חירות לעצמו נמי לא ברכת כל מצות שאדם פטור אתי צד עבדות ד ד י ה ומפיק צ ד חירות דידיח אלא אר״נ אף לעצמו אינו מוציא אדם מוציא את הרבים תניא נמי חכי מ י שחציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אינו מוציא תני אחבח בריח דר׳ זירא ״כל הברכות ידי חובתם חוץ מברכת המזון ,וחתנינן כל שאינו כולן אע״פ שיצא מוציא ח ו ץ מברכת חלחם וברכת חיין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא בעי ״ירבא מחוייב בדבר אינו מוציא וברכת ,מי שאכל הוא יברך. ג ג ( י ( ה ה 3 4 (ח ט כ ברכת ]את[ חרבים ידי חובתן ,הא מחוייב אע״פ שיצא מוציא .א״ר אילא שאני )ב(ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת כט: עין משפט נר מצוה נז א ב מיי׳ ס״א מהל׳ כרכות הלכה י סמג עשי! כז טור ש״ע א״ח סי׳ קסז סעיף כ וסי׳ רעג סעיף ד וסימן חסל סעיף א: נח ג טוש״ע שס סי׳ קסז סעיף יט: נט ד טיש״ע שס תרצכ סעיף נ: א ה מיי׳ ס״ב מהלכות שופר הלכה ו סמג עשין מה טור ש״ע א״ח סימן סי׳ תקפח סעיף ה: ב ו ז מיי׳ שס הלכה ח ח והלכה ט: ]טוש׳׳ע א״ח תקפכ סעיף ג ט מיי׳ פכ״נ שבת הלכה ד י מיי׳ פ״ג שופר הלכה סימן ז(: מהלכות א: מהלכות ו: רבינו חננאל בעי רחבא ברכת חלחם של מצה שצריך לברך המוציא ועל אכילת מצה, וברכת היין של קדוש היום שצריך לכרך ברכת היין וברכת קדוש היום מהו ,מי אמרינן כיון דחובה היא מפיק או דלמא כרכה לאו חובה היא .ופשטי׳ לה מיהא דאמר רב אשי כי הרנן בי רב פפי הוה מקדש לן ,וכי הוו אתו אריסיה מדברא הוה מקדש להו, שמעינן מינה שאע״פ שיצא מוציא וה״ה לברכת הלחם של מצה .ת״ר לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אא״כ אוכל עמהן אבל פורס לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות. בחלל ובמגילת אע״פ שיצא מוציא פשוטה היא. הדר; עלך ראוהו בית ד־ן יום טוב של ראש חשנח שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינח משחרב בית חמקדש חתקין רבן יוחנן בן זכאי כולי .אוקמה רבא דמדאורייתא אפילו בגבולין שרי למתקע ביום טוב של ראש השגה שחל להיות בשבת] ,מןדהא דתנא דבי ר׳ ישמעאל כל מלאכת עבודה לא תעשו ,יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא הכמה ואינה מלאכה ,ומפני מה אסורה גזירה שמא יטלנד מי שאינו בקי וילך אצל בקי ללמוד ויעביר השופר ארבע אמות לרשות הרבים. והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא המגילה .הנו רבנן פעם אחת שחל ראש השנה להיות בשבת ,אמר רבן יותנן בן זכי־ לבני בתירה נתקע ,אמרו ליה נדין ,אמר להו נתקע ואחר כך נדין .לאחר שתקעו אמרו לו נדין ,אמר לחו כבר נשמעח קרן ביבנה ואין משיבין אחר מעשר. מתני' ,אמרו לו אחד ראוהו בית דין פרק שלישי ראש השנה ברכת הלחם .של אכילת מצה שמברטן י>)לפני( המוציא :וברכה ברכת הלחם .דמצה וברכת היין דקידוש מבעיא ליה דוקא היין .שמברמן לפני קידוש :מהו .על אכילת מצה ומקדש ישראל מהו כיון מדלא הנאותן הן: לא תיבעי לך דחובה נינהו ומפיק אלא ברכת המוציא וברכת היין הדרן עלך ראוהו בית דין מיבעיא לן שאין באות אלא לפי שהמברך צריך שיטעום ואי אפשר ליהנות בלא ברכה אי נמי לא טעים אבל לא כמדינה .לא בירושלים איהו אי אפשר דלא יהיב ליה לחד כדפירש בגמלים ולא ברכת הלחם של מצה וברכת הייז של מינייהו למטעס ובעי ברכה מאי: בקונטרס והא דקתני כל עיר שרואה קידוש היום מהו כיון דהובה הוא מפיק כיון רחובה היא .אכילת מצה חובה ושומעת תוקעין בה היינו לאחר חורבן דלמא ברכה לאו הובה היא ת״ש או עליו וכן קידוש היום חובה עליו ואי שתיקן רבן יוחנן בן זכאי וא״ת ומ״ש פפי הוה ד א מ ר רב אשי כיי הוינן בי רב פפ אפשר שלא בהנאה והנאה אי אפשר מלולב שהיה ניטל אפילו בגבולין בזמן מקדש לן וכי הוה אתי אריסיה מדברא בלא ברכה נמצאת המצוה תלויה שבהמ״ק קייס כדמשמע בלולב)הגזול( בברכת הנאה ומפיק :או דלמא. ]וערבה[)סוכה ד׳ מג .ושם( שהיו מוליטן ל א יפרום אדם הוה מקדש להו ת״ר ברכת ההנאה לאו חובה למצוה אתיא לולביהן לבהכ״נ וי״ל דשאני לולב פרוםה לאורהין אלא אם כן אוכל עמהם שאף בכל ההניות היא נוהגת :לא שאינו אלא טלטול בעלמא הואיל א ב ל פורם הוא לבניו ולבני ביתו כדי יפרוס .ברכת המוציא כדאמרינן לעיל ואשתרי במקדש לא החמירו במדינה לחנכן במצות ובהלל י ובמגילה אף על שאינה חובה עליהם לא יאכלו אבל תקיעת שופר מעשה חכמה פי שיצא מוציא: ולא יברכו: ומיהו קשיא דלאחר חורבן הבית הקילו טפי בשופר מבלולב שתיקן רבן הדרן עלך ראוהו בית דין יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש ב״ד אבל לולב לא אשתרי טוב ־ ש ל ר״ח שחל לחיות בשבת יום יום טוב של ראש השנה שחל להיות כדמשמע התם דמוקי לה ההיא במדינה לא אבל תוקעין היו במקדש בשבח במקדש היו חוקעין. דמוליכין לולביהן בזמן בית המקדש בגמרא מפרש לה :אבל לא במדיגה. משחרב בחמ״ק תתקין רבן יוחנן בן זכאי ובגבולין משמע דבזמן שאין בית לא בירושלים ולא בגבולין :אלא ישיחו תוקעין בכל מקום שיש בו ב״ד המקדש קייס לא הותר בשום מקום ביבגה .שהיתה שם סנהדרי גדולה אמר רבי אלעזר לא התקין רבן יוחנן בן וי״ל דשופר שהוא להעלות זכרוניהס בימיו וכן בכל מקום שגלתה סנהדרין זכאי אלא ביבנה בלבד אמרו לו אהד יבנה של ישראל לאביהן שבשמים לא רצו אבל לא בבית דין של עשרים ושלשה: ואחד כל מקום שיש בו בית דין ועוד זאת לבטל לגמרי וכיון דתקון בחד ב״ד וטור זאח היחה ירושלים .בעודה תקון בכל מקום שיש ב״ד אע״פ היתה ירושלים יתירה על יבנה ישכל עיר בבנינה יתירה בתקיעת שבת על שבזמן הבית לא היה אלא במקדש שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא יבנה :שכל טיר שרואה .את ירושלים: דוקא ועוד י״ל דבדין הוא דלולב יהיה בב״ד אלא תוקעין היו לא וביבנה תוקעין ושומטת ויכולה לבא פוי .מפרש בגמרא דוחה בגבולין יופר משופר שבראש גמ' מנה״מ אמר רבי לוי בר לחמא בלבד: ןל [.מאי תנא דקאמר ועוד :גמ׳ זכרון השנה לא היה ידוע קביעות החדש אמר רבי חמא בר חנינא כתוב אחד אומר חרוטה .ולא תרועה ממש אלא אלא בירושלים אבל יום ראשון דלולב מקראות של תרועה יאמרו :מלאכה ש ב ת ו ן זכרון תרועה וכתוב אחד אומר היה ידוע בגבולין: היא .בתמיה :גזירה שמא יטלגו יום תרועה יהיה לכם לא קשיא כאן ביו״ט הא לאו מלאכה היא דאיצטריך וכוי .ובמקדש לא גזור דאין איסור שחל להיות בשבת כאן ביום טוב שחל כוי .קשיא אדרבה אי מלאכה שבות דרבנן במקדש) :׳(והיו כל לחיות בחול אמר רבא אי מדאורייתא היא לא איצטריך קרא דהא י( מכל מלאכה הטרים .שסביבות יבנה :מחכגסים. במקדש היכי תקעינן ועוד יא( חא לאו לא תעשו נפקא ומשום דלאו מלאכה לשם לשמוע תקיעה משלוחי בית דין היא איצטריך קרא ונראה לי דאי מלאכה היא דאצטריך קרא למעוטי דתנא לסי שהיו רגילין כן בירושלים :בגי לאו מלאכה היא הא פשיטא דליכא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו בחירה .גדולי הדור היו :גרון. למיסרה אבל אי מלאכה היא איצטריך שהיא הפת ת י י ד ר ו שופר תקיעת יצתה אס יש לגזור אף במקום בית דין קרא סלקא דעתך אמינא תשתרי רבא אמר אלא מלאכה ואינה חכמה שמא יטלנו :ואין משיבין לאחר משום דכתיב יום תרועה יהיה לכס מטשה .גנאי הוא שנוציא לעז טועים מדאורייתא מישרא שרי ורבנן חוא דגזור ואפילו בשבת ולהט איצטריך קרא על עצמינו :ביה דין דאקראי. ביה כדרבה דאמר רבה ׳הכל חייבין בתקיעת למיסרה ויום תרועה מוקי לה בחול: לתנא קמא תקעינן ותנא דאמרו לו שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה כל מלאכת עבודה לא תעשו. סבר אחד יבנה ואחד כל מקום שיש *שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד בי״ט כתיב והוה מצי לאתרי בו בית דין קבוע דומיא דיבנה: ו( כל מלאכה לא תעשו דאף ביום שבת לעס ויעבירנו ד׳ אמות ברה״ר והיינו טעמא דלולב לא איתסר אע״ג דלא כתיב ביה והיינו טעמא דמגילח :משחרב בחמ״ק חתקין רבי יוחנן בן זכאי כוי :תנו רבנן עבודהי( :רדיית הפת .פירש ] והיו כל הערים מתכנםין[ אמר פעם אחת חל ר א ש השנה להיות בשבת רביט חננאל רדייה דהכא לאחר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירח נתקע אמרו לו נדון אמר לחם נתקע אפייה ושרי לכחחילה ורדייה דריש ואחר כ ך נדון לאחר שתקעו אמרו לו נדון אמר להם כבר נשמעה מסכת שבת 1לף ג >:דהתירו לו קרן ביבנה ואין משיבין לאחר מעשה :אמר רבי אלעזר לא חתקין לרדות קודם שיבא לידי אפייה רבן יוהנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד אמרו לו אהד יבנה ואחד כל דאיסור סקילה או לא התירו דמשמע דינא בינייהו בי איכא אמרו לו היינו ת״ק שיש בו ב״ד: מקום דאסור מדרבנן ברודה הפת בעוד דאקראי :אמרו לו אחד יבנה ואהד כל מקום ש י ש בו ב״ד :אמר רב הונא שהיא עיסה דהוא כעין לש שמרככו כשרודהו בידו ובחנם דחק דהך דהכא ועם נמי לא שריא אלא מדאורייתא כדמוכח בפרק כל כתבי )שכת דף קיז >:גבי מציל פת מן התנור שמציל מזון שלשה סעודות דקאמר כשהוא רודה לא ירדה במרדה אלא בסכין וכן תקיעת שופר אסור מדרבנן כדמוכח 3פ׳ כסוי הדס )חולין דף פד (:דקאמרינן תקיעת שופר בגבולין תוכיח שספיקה דוחה יו״ט ואין ודאה דוחה שבת ואפילו הכי לא היו אוסרין אי לאו משום דרבה שמא יעבירנו״( :שמא יטלנו ויעבירנו ארבע אמות .הא דלא נקט שמא יוציאנו מרשות היחיד לרשות הרבים פי׳ בקונט׳ בסוכה <דף מג (.משוס דלא פסיקא דאם הגביהו על מנת להצניעו ונמלך והוציאו פטור וקשיא דגבי העברת ד׳ אמות נמי לא מיחייב אלא א״כ הגביהו על מנת להעבירו ד׳ אמות ונראה דמרשות היחיד לר״ה אית ליה הכירא וליכא למיגזר אבל ברשות הרבים זימנין דלאו אדעתיה ומעביר ארבע אמות] :ועיין מוספות מגילה ד :ומוס׳ סוכה מג .ותוספות כיצה יח.ה מסורת הש״ם א( ב( שבת קיז: ופסחים סט. קלא,: ניצה יו :ו סוכה מב :מגילה ד,: נ( ס״א ,ד( ןצ׳יל לפניהן, ה( נ״א דלהנאחן ,י( ואולי צ״ל לא תעשה כל מלאכה שמות כ[ (t ,ן ועיי תוס׳ שבת קיז :ל״ה והתנא!, ח( ו ועי׳ מוס׳ שנת ג :ל״ה התירו וכו׳ ועיי נערוך ערך רל ל,1 א נ ג הדרן עלך ראוהו בית דין 1 ח 2 א( ט נ ג1 יבנח ואחד כל מקום שיש בו בית דין .גם התנא קמא כך אמר התקין ־בן יותנן בן זכאי שיהו ־׳.וקעין בכל מקום שיש בו בית דין .ופרקינן איכא בינייהו בי דינא דאקראי. כלומר מקום שאין שם וביבנה חכמים קבועין לבית לא צימחו כל תנא דין ,עכשיו נזדמן לחכמי בית דין ,ובאו שם עוברי דרך ,תנא קמא סבר אין תוקעין ,ותנא דאמרו לו סבר תוקעין ,דגרסינן בגמרא דהמוכר פירות לחבירובתרא לטפויי מלתא אתי ,לפיכך אמרנו כי התנא דאמרו לו רהוא תנא בתרא איח ליה בי דינא דאקראי .כל מקום שיש בו בית דין .אמר רב התא תורה אור השלם .1דבר א ל בני ישראל לאכזר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קידש: ייקרא כג כד .2ובחדש השביעי באחד לחרש ניקךא קדש יחיח לכם כל לא מלאכת עבדה תעשו יום הרועה יהיה במדבר כט א לכם: הגהות הב״ח )א( גפי נמקלש היכי תקעינן ועול 1הא לאוו תא״מ ינ״ב בסי׳ רש״י משמע ללא גרסינן להו אלא ה״ג ועול מלאכה היא פי׳ בתמיה) :ג( יש"־ ל״ה גזירה שמא נו׳ נמקלש הס״ל יאח״כ צ״ל ל״ה בני בתירה כו׳ ול״ה נלון וכו׳ שמא יטלנו הס״ל ואח״כ מה״ל כבר נשמעה קרן ביבנה שהיו כל העריס שסביבות יכנה מתכנסים לשם כוי בירישליס הסייד ואח״כ מה״ל ואין משיבין: מוסף רש״י אוכל אלא אם כן עמהם .שהרי הן יכולין לעשוח ,א ב ל פורס הוא ביתו. ולבני לבניו ואע״ס שהוא לא טעס אלא בניו שפיר למי ,ואע״פ שבירך עליה ברכת המוציא ; ע ר ו ב י ו מ.;: הדרן עלך ראוהו כ״ד התקין רבן יוחנן בן זכאי .בימי רנן יוחנן בן זכאי חרב הבית :יבמות נט .!:אחד יבנה ואחד כל מקום ש י ש בו ב״ד. כן דרכי התנאים בכל מקוס דההיא דפשיטא ליה תנא ברישא ואותו השני כשבא להשמיענו שהיא שוה לו הוא שונה אחריי :סוכה כ .;.הכל חייבין .ומתיך שהוא מתוייב נדבר הוא בהול לצאת ידי תונה ;נזגילה ד.ו .ויעבירנו ד׳ הוא ברה״ר. אמות הדין דמצי למימר ויוציא מרה״־ לרה״ר ,אלא שבריב מקומות ועניניס אמרינן יש לחיש להעברת ל״א ואין לחוש להוצאה כגון אס היה מונח בכרמלית או בקרפף אי בגינה לאין כאן איסיר הוצאה לאורייתא ויש כאן איסור העברה ברה״ר או הגביהו על מנת ליטלי ולא להוציאו ונמלך להוציאו פטור משוס הוצאה אס לא עמל לפוש בינתיס כלאמרינ! במסכת שנת !סוכה מג.׳. מםורת הש״ם ]קדושי! א( כט. וש׳׳נ[, ב( לעיל כי] :וש״נ[ ,ג( סוכה מא ,.ד( שס מנחות סח,. ע״ש[, נסוכה מא. ה( י( עירובין לנ (t ,.ןבפרש״י דהכא וכתוס׳ סוכה דף מא. דייה אי נמי מוכת דלא היה גרסתס בחמיסר[ ,ח( נצ״ל אמר רנן[ ,ט( בס״א:אלעור, הגהות הב״ח )א( דשי׳• דייה לא צריכא כו׳ תושש לשמא יבנה לשקיעת הממה: סמוך הגהות הגר״א ] א [ גט׳ תקיעת יובל דוחה כיי .כצ״ל: מוםף רש״י שהזמן עשה מצות גורס שהזמן גרמא. לה שתבוא :קדושיו כט.(. לתקיעה ולברכות .לבעי למימר תשע ברכות ביוס הכסיריס של יובל :ל ע י ל כו ו שהיו נמי אומרים ביוהכ״ס של שנמ היובל מלכיות זכרונות שופרות !ערכי! ג::׳ .במקדש כדדרשינן נת״כ שבעה. מושמתתס לפני ה׳ אלהיכס שבעת ימים )רקרא כגן ילא נגבילין ז׳ ימיס סוכה מא.:. ובמדינה .בירושלים שאף הוא כגבוליס ושם; .ושיהא יום הנף .של עומר דהיינו ט״ז בניסן ,כ ו ל ו אסור. בחדש ,ובעוד המקדש קייס משקרב העומר היו אוכלי! חדש נו ביום ,נדכתיב עד הכיאכס ,וכשתרג הבית מותר מן התורה משהאיר המזרח, כדאמר במנחות וסח (.כתוב אחד אומר עד עצס כחוב אמד אומר על עצס היוס הזה ,דהיינו האיר המזרח, עד אומר יכתוב אחל הביאכם ,הא כיצל ,בזמן לאיכא עומר על הכיאכס ובזמן לליכא עומר על עצס, יאסר ר׳ יוחנן בן זכאי עליהס כל היוס כלמפרש טעמא כגמרא !סוכה מא .;.מהרה יבנה בית המקדש .ויחזור לכר לאיסורו ,דהשתא קרינא ביה על הביאכם ,ואי הוו נהיגי נתורבנו לאכול נהאיר מזרח נלין תורה אתיא למיכל נמי נכנינו ראמרו אשתקל מי לא אכלנו כוי :סוכה שם! .דמיבני אימת .הך חששא דחיישינן למהרה יבנה, אימח חנמיר המלאכה לאיכא למיחש לאיסור חלש כל היוס לאצטריך לרכן ייחנן כן זכאי למיסר השתא כל היוס משוס סירכא רההוא יומא !שם!. אילימא דאיבני בשיתסר. שלא נבנה עד יוס ט״ז עצמי, ; המשך בעמוד הבא רבינו חננאל ל. יום טוב פרק רביעי ראש השנה וביבנה בפני בית דין אין שלא בפני ב״ד לא .והא ללא שמע איניש קל אוניה מקל תקיעה ליחילאי היינו שהיו באין לתקוע בפני בית לין שלא שמעו תקיעת בית לין לאותן שיצאו אסור להם לחזור ולתקוע ליש איסור שבות בלבר לתקוע בחנם בשבת: ל א לעולם בזמן בית דין .תימה ו ט ם ביה דין .הוא לתקעינן :אלא דאילו בירושלים הוקטין .בשבת יחיליס שאינן שלוחי ב״ל והא מילתא חסרה ממתניתין ומיבעי לן לתרוצה הכי :בין בזמן בית דין .על שש שעות שהיו בית לין יושבין: בין שלא בזמן ביה דין .שהלכו לבתיהן :איכא דמהני לה וכוי מאי ו ט ס בית דין) .בפני ב״ל( לקאמר רב הונא בזמן ב״ל להא ליכא לפרושי ועם בית דין מאי ועם ב״ד בפני בית דין האי ועם ב״ל בפני ב״ל להא בכל לאפוקי שלא בפני בית דין דלא מתיב רבא ארצכם כתיב <רקרא כה> :וברייה לא ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה וכו׳ היו הזקטין .כשחל להיות בשבת אלא מאי ועור זאת אילימא כדקתני זאת מיבעי בב״ל הגלול של סנהלרין הגלולה ליה אלא דבירושלים תוקעין יהידין וביבנה המקלשין את החלשים ורבי אליעזר״( היא :כי מסיים שליחא דליבורא כוי. אין תוקעין יהידין וביבנה אין תוקעין יחידין ואף בי״ט שחל להיות בשבת ללהט ותא כי אתא רב יצהק בר יוםף אמר כי מםיים נקט יבנה :אלא לאו דאילו ביובל שליחא דציבורא תקיעה ביבנה לא שמע תוקטין .היחילים בין בזמן בית לין איניש קל אוניה מקל תקועיא ]דיהידאי[ אלא כו׳ :לא לטולם בזמן ב״ד והכי לאו דבירושלים תוקעין בין בזמן ב״ד ובין קאמר ביובל .כל יחיל ויחיל תוקע שלא בזמן ב״ד וביבנה בזמן ב״ד אין שלא בזמן ב״ל אפי׳ שלא בפני ב״ל ובר״ה בזמן ב״ד לא הא בזמן ב״ד מיהא תוקעין בפני ב״ל אין שלא בפני ב״ל לא: איתמר נמי .כרב הונא :אין הוקטין. ואפילו שלא בפני ב״ד לא דאילו בירושלים יחיליס ביוה״ב ביובל אלא בזמן שב״ל תוקעין בין בפני ב״ד בין שלא בפני בית דין יושבץ במקומן והתוקעין תוקעין בכל וביבנה בפני ב״ד אין שלא בפני ב״ד לא איכא נעקרו לטמוד. ננטרו העיר: א למכל מקום קשיא ללישנא לרב הונא לא אמר אלא בפני בית לץ והכא קתני איש בביתו וי״ל שיפרש להא לקתני בגבולין איש בביתו איובל קאי ולא אראש השנה ומיהו אי גריס בגבולין בלא ד״ו ולא גרסינן ובגבולין לא יתכן לומר כן ושמא יפרש להאי בגבולין איירי בירושלים לוקא ומיהו מבכל ארצכם )יקרא כה> בכל מקום שבארץ ישראל איירי: א י ן תוקעין אלא בזמן שב״ד יושבין. פי׳ בקונטרס ביובל ונראה שאף בר״ה אתא לאשמועינן לאפי׳ בפני ב״ל אין תוקעין אלא כל זמן שיושבין: ונתקלקלו דמתני להא דרב הונא אהא דכתיב ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם מלמד י ש כ ל יהיד ויחיד הייב לתקוע אמר רב הונא ועם בית דין מאי ועם ב״ד בזמן ב״ד לאפוקי שלא בזמן בית דין דלא מתיב רבא תקיעת mראש השנה ויובל דוחה את השבת בגבולין איש וביתו מאי איש וביתו אילימא איש ואשתו ו כ ל מצות עשח יאיתתא מי מיחייבא ותא מצות עשח שחזמן גרמא חיא שחזמן גרמא נשים פטורות אלא לאו איש בביתו ואפילו שלא בזמן ב״ד לא לעולם בזמן ב״ד מתיב רב ש ש ת ׳ישוח היובל לראש השנה לתקיעח ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בב״ד שקידשו בו את ההדש ובין בב״ד שלא קידשו בו את החדש וכל יהיר ויהיר הייב לתקוע ׳ובר״ה לא היו תוקעין אלא בב״ד שקידשו בו את החדש ואין כל יחיד ויהיד הייב לתקוע מאי אין כל יחיד ויחיד הייב לתקוע אילימא דביובל תוקעין יהידין ובראש השנה אין תוקעין יחידין והא כי אתא רב יצהק בר יוסף אמר כי הוח מסיים שליחא דציבורא תקיעתא ביבנה לא שמע איניש קל אוניח מקל תקועיא ]דיחידאי[ אלא לאו ]דאילו[ ביובל תוקעין בין בזמן ב״ד בין שלא בזמן ב״ד ובר״ה בזמן ב״ד אין שלא בזמן ב״ד לא קתני מיהת ביובל בין בזמן ב״ד בין שלא בזמן ב״ד לא לעולם בזמן בית דין והכי קתני ביובל בזמן ב״ד תוקעין בין בפני בית דין בין שלא בפני ב״ד בר״ה תוסעין בזמן ב״ד ובפני ב״ד איתמר נמי א״ר חייא בר גמדא א״ר יוםי בן שאול אמר רבי אין תוקעין אלא כל זמן שבית דין יושבין בעי ר׳ זירא ננערו לעמוד ולא עמדו מחו ב״ד יושבין בעינן ו ח א איכא או דלמא זמן ב״ד בעינן וליכא תיקו :ועוד זאת היתח ירושלים יתירה על יבנה ובו׳ :רואת פרט ליושבת בנחל שומעת פרט ליושבת בראש ההר קרובה פרט ליושבת חוץ לתהום ויכולה לבוא פרט למפםיק לה נהרא :מתני׳ ״׳בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינח יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוהנן בן זכאי שיהא ו ש י ה א יום הנף כולו אסור: לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ומנלן דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא כ י אעלה ארוכה לך וממכותיך גמ׳ ארפאך נאם ח׳ כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה :ושיהא יום הנף כולו אסור :מ״ט מהרח יבנח בית חמקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרה עכשיו נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד לא חוח עומר חאיר מזרח התיר השתא דאיכא עומר עומר מתיר דמיבני אימת אילימא דאיבני בשיתםר הרי האיר מזרח התיר אלא דאיבני בחמיסר מהצות היום ולהלן לשתרי רהא ת נ ך להרחוקין מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין ב״ד מתעצלים בו לא נצרכא דאיבני ״בהמיםר םמוך לשקיעת החמה אי נמי דאיבני בליליא )אמר( רב נחמן בר יצחק >רבן יוהנן בן זכאי עין משפט נר מצוה ה א מיי׳ פ״ב מהל׳ שופר הל׳ ט ופ״י מהל׳ שמטה רובל הל׳ ינ: ו ב מיי׳ פ׳׳י מהל׳ שמטה הלכה י: י ג מיי׳ שס הל׳ יא ה ד מיי׳ פ׳׳כ מהל׳ שיפר הל׳ א טוש״ע א״ס סי׳ תקסט סעיף ג: ט ה מיי׳ פי״כ מהל׳ ע״ז הל׳ ג טוש״ע א״ס סי׳ לס סעיף ג וסי׳ מקפט סעיף ג: י ו מיי׳ פ״י מהל׳ שמיטין הל׳ יא: יא ז מיי' שם הל׳ ינ ופ״כ מהל׳ שופר הלכה ט י ב ח מיי׳ פ״י מהל׳ שמיטין ע הל׳ יכ: ט מיי׳ פ״ב מהלי שופר הל׳ ט: י ד י מיי׳ פ״ז מהלכות לולב הלכה יג וטו סמג עשי] מד טיש״ע א״מ סימן תרנח סעיף א: טו כ מיי׳ ס״י מהלכות מאכלות אסירות הל׳ נ סמג לאדן קמג טוש״ע י״ד סי׳ רצג סעיף א ]וטוש״ע א״ח סי׳ תסט סעי׳ י[: טז ל מיי שם: 1 ממושבם כלי לעמול ולילך: מתני׳ בראשונה היה לולב ניטל לכתיב שבטה. במקדש )שם כ 0ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם שבעת ימים ובמלינה יום אחל לכתיב )שם( ולקחתם לכס ביום הראשון: ושיהא יום הגן* כולו אסור .יום הנפת עומר כולו אסור לאכול מן החלש ומלאורייתא משהאיר מזרח מותר כלאמרינן במנחות )לף סח(. כתוב אחל אומר על עצם היום הזה ]ויקרא כג[ וכתוב אחל אומר על הביאכם וגו׳ נשם[ הא טצל בזמן הבית עומר מתיר ובזמן שאין עומר עצם היום מתיר: נמ׳ כי אטלה ארוכה לך וגוי. סיפיה לקרא ציון היא לורש אין לה :מאי טטמא .גזר עליה: דאיבני אימה .שיהא לנו לחוש עכשיו לכך :הרי האיר מורח ההיר .להא לא היה מזבח :אלא דאיבני בחמיסר. שהיה שהות לקצור במוצאי י״ט ולהביאו למחר כמצותו :מחצוח היום ולהלן לישהרי .השתא ולא לגזור עליה רבן יוחנן אלא על חצות היום ואי נמי מהרה יבנה ויאמרו אשתקל מי לא אכלנו מחצות היום ולהלן השתא נמי ניטל שפיר אכלי ואפי׳ הרחוקים מירושלים שלא ראו הקרבתו יש להם לסמוך לוראי קרב כבר לאמר מר הרחוקין היו מותרין בזמן הבית מחצות היום ולהלן כוי :לא לריכא דאיבגי ס מ ו ך לשקיטה החמה דחמיסר אי נמי דאיבני גלילה .רבן יוחנן חושש לשמא יבנה )א( לשקיעת החמה או ג א,ה 3 תורה אור השלם .1והעברה שופר תרועה בחדש השבעי בעשור הבפךים ביום ל הרש בבל שופר תעבירו ויקרא כה ט ארעכם: .2כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ין כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה :ירמיהו ל יז ה ט י(כ ה( 2 בליל ששה עשר בחצי הלילה אי סמוך לבקרו שלא יהא שהות לקצירתו והבהובו באבוב של קלאין וטחינתו והרקלתו והקרבתו עד חצות ואי הוו בשיטת רגילי למיכל חדש מחצות היום בזמן הזה אתי למיכל נמי ההוא יומא הכי ועבדי איסורא .ואס תאמר היט משכחת לה דאיבני בחמיסר בי״ט ודאיבני בליליא והא קיימא לן במסכת שבועות <דף טו >:דאין בנין בהמ״ק לא בי״ט ולא בלילה הני מילי בנין בידי אדם אבל בנין העתיד לבא בידי שמים הוא: בשיטת ועם בית דין .כלומר ,זו התקיעה שחל לתיות ]בשבת[ אינה אלא כפני ]בית דין[ בלבד זולתי ירושלם .מותיב רבא ועוד זאת היתה ירושלים יחידה על יבנח שכל עיר שהיא רואח או שומעח כולי. פירוש לא תני ועוד אלא שיש שם דבר אחר ]שךרושלים יחידה על יבנה זולחי זח ,לפיכך תני ועוד .ואמרינן איזהו ,אם תאמר שהיו בירושלים תוקעין יחידאין וביבנח לא ,והאמר ר• יצחק כי חוח מסיים שליח ציבורא תקיעתא ביבנה לא הוח שמע איניש קל אוניה מקל חקיעחח דיחידא .פירו׳ שחיו תוקעץ יחידאין ביכנח כל מי שלא שמע חתקיעוח מפי שליח ציבור שבא מאחר שסיים ,היה כל יחיד ויחיד תוקעין יחידי כדי לצאת ידי חובה שלא שמעו חתקיעות מפי שליח ציבור .ואסיקנא כי חיו חוקעין בזמן ביח דין ואפילו שלא בפני בית דין קשיא לרב הונא .ופריק חכי קאמר ,בירושלים חיו תוקעין בין בפני בית דין ובין שלא בפני בית דין, וביבנה לא היו תוקעין אלא בפני בית דץ .ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כולי .איכא דמתני הכי ,ביום הכפורים תעבירו שופר ,מלמד שכל יחיד ויחיד תייב לתקוע .אמר רב הונא ועם בית דץ בזמן בית דין בלבד .מותיב רבא תקיעות יובל וראש השגה דוחץ אתה השבת בגבולי; איש וביתו ,ותריצגה בגבולץ איש בביתו .ואמרינן איש בביתו דוקא ואפי׳ שלא בזמן בית דין .ודחינן לא לעולם איש וביתו ובומן בית דין .אבל שלא בזמן בית דין לא .מותיב רב ששת שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות אלא שביובל חיו תוקעין בין בבית דין שקידשו אח חחדש כול׳ עד אלא לאו חכי קאמד ,חא קמ״ל דאילו ביובל תוקעין היו בין בזמן בית דין ]ובין[ שלא בזמן בית דין קשיא לרב הונא .ודחינן לא הכי קאמר ,ביובל היו תוקעין בין בפני בית דין בין שלא כפני בית דץ .ובראש השנה לא היו תוקעין אלא בפני בית דין ולעולם זה ווה בזמן בית דין. ח רבינו חננאל )המשך( איתמר משמיה דרבי לעולם אין תוקעין אלא בזמן שבית דין יושבין .בעי ר׳ זירא נינערו בית דין לעמוד ונזדמן דבר לעיין בו נינערו ותזרו ונתישבו והאריכו בישיבה מאי תוקעין אי לא ,בית דק יושבין בעינן והא איכא ,או דילמא זמן בית דין בעינן וכבר עבר ,ועלתה בתיקו. ועוד זאת תיתה ירושלים כוי .תנו רבנן רואה פרט ליושבת בנחל .כלומר ,הנחל מקום נמוך ואינה נראית מן הכרך .שומעת פרט ליושבת בראש ההר שאע״פ שנראית אינה שומעת .קרובח פרט ליושבח חוץ לתהום .ויכולה לבא פרט דפסיק ליח נחרא, שאע״פ שחיא קרובה אינח יכולח לבוא .ירושלמי והוא שיהו כל הדרכים חאלו בה ,רואה ואינה שומעת כגון ירושלים מלמעלן והעיר מלמטן ,שומעת ואינה רואה ההר מפסיק .רואה ושומעת ]ואינה יכולה לבוא חוץ רואה ושומעת[ לתחום קרובה ואינה יכולה לבוא הנחל מפסיק! .מתני'[ בדאשונח חיה לולב ניטל כמקדש שבעה ובמדינח יום אחד משחרב הבית התקין רבן יוחנן בן זכאי שיחא ניטל הלולב במדינה שבעח ימי חחג זכר למקדש ,שנאמר כי גדחח קראו לך ציון חיא דורש אין לח ,מכלל דבעיא דרישח .ושיהא יום חנף כולו אסור .פי׳ שיחא יום הגפח העומר וחוא יום י״ו בניסן אסור לאכול מן חחדש ,כדכחיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום חוה וגר ,ותנן העומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש ,ובזמן שהיה בית המקדש קיים היו יוצאין לילי יום י״ו בניסן וחיו קוצרץ ומכיאין ומקריבין העומר, והיו השועים בירושלם מותרץ לאכול החדש אתרי הקרבת העומר מיד ,וחרחוקץ היו מוחרין מחצוח היום ולחלן ,שדבר ברור חוא שאין ב״ד מתעצלין ולא בא חצי היום אלא שודאי נקרב העומר .ועכשיו שאין עומר אם יתירו להן החדש כשיאר חמזרח ,חיישינן אם ישארו חעם במנחגם ויבנח כיח חמקדש לילי י״ו בניסן או סמוך לשקיעח חחמה יום ט״ו בניסן ,נחחייבו להקריב ולא ]יהיח[ בידם סיפוק לצאת ולקצור בלילה ,מפני שלא נבנה אלא בשעה רחוקח ,וצריכץ לצאת ולקצור ולהביא ביום י״ו ולהכין ולהניף ולהקריב ,ושמא לא יספיקו להקריב העומר אלא סמוך לשקיעת החמח .ומאחר שנבנח חביח אסורין כל ישראל לאכול חדש ואינן מותרין בו אלא אחרי הקרבת העומר .לפיכך התקין להן שיהא יום י״ו בניסן כולו אסור שלא יכשלו כשיבנח הביח .פי׳ דנפיש א( הוה בית חמקדש ,כל מקום שצריך לומר לא היח בית המקדש מחלף ותאני נפיש הוה ,כעניין דקרי לסומה סגי נהורא .ושאר השמועה פשוטה היא ,מיהו חוצרכנו לחודיע כי זו המשנה ששנינו משתרב בית המקדש החקץ רבן יוחנן בן זכאי כוי ,עד אמר ר• יהודה והלא מן חחורה הוא אסור שגאמר עד עצם היום הזה וגר ,זו המשנח היא כמסכח מגחות פרק ר׳ ישמעאל אומר העומר היה בא בשבת מג׳ סאין כוי. או נראה מזה לאיזה גי׳ אחרת היה לו לרנינו נסוגיא זו וצ׳׳ע. עין משפט נר מצוה ל: יום טוב פרק רביעי ראש השנה בשיטה ר׳ יהודה אמרה דאמר .מן התורה אסור כל היום כזמן יז א מיי׳ ס״י מהלכות ונתקלקלו הלוים בשיר .בתמיל של בין הערבים כדמפרש מאכלות אסורות הל׳ כ: הזה לקסבר על ועל בכלל :א״ר יהודה גרסי׳ ולא גרסי׳ אמר לו ר׳ בגמרא אבל בתמיל של שחר לא תקנו שיר של י״ט יח ב מיי׳ פ״ג מהל׳ יהודה .שהרי לא ראהו מימיו אבל תמה בלורו על תקנת רבן יוחנן כלפירש בקונטרס לפי שברוב השנים אין העלים באין קולס תמיל קילוש התלש הל׳ ה: בן זכאי ואמר מה חילוש חילש ר׳ יוחנן בן זכאי והלא מן התורה יט ג ד מיי שם הלי ו :של שחר וספק יתקלש היום ספק לא יתקלש וא״ת ואמאי לא חשיב ב ה מיי׳ שם הל׳ ה: אסור :מדרבנן קאמר .כלומר הוא קלקול של מוסף שלא הקריבו מוסף כא ו ז ח מיי׳ פ״ו מהל׳ בא לגזור עליו משוס ההוא טעם יכולין אין התמיל שאחר ר״ח של תמידי! הל׳ ט: בשיטת ר׳ יהודה אמרה ראמר ע ד עצם היום ללעיל ןע״א[ לשמא יבנה :דרש והתקין. להקריבו כללרשינן עליה השלם בפ׳ הזה עד עצמו של יום וקםבר ע ד ועד בכלל לרש להם המקרא והתקין שינהגו תמיל נשחט)פסחים ל׳ נח :ושס> וכי תימא ומי םבר לה כוותיה והא מפליג פליג עליה איסור לסי שעל עכשיו היה היתר תורה אור השלם למעלה ומלין בראשו של מזבח לעליה דתנן ״משהרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בלבר משקרב העומר שהעומר מתיר: . 1ולחם וקלי וכרמל לא השלם לא שייך אלא בהקטרה ואין תאכלו עד עצם היום בן זכאי שיהא יום הנף כולו אםור א״ר יהודה מתני׳ בראשונה היו מקבלין טדוה מקטיר על למחר הניחא למאן לאמר 1 א ( הזה עד הביאכם את קךבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם :ויקרא כג יד .2הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב: תהלים פא ב .3קול יי יחיל מדבר יחיל יי מדבר קדש: תהלים כט ח .4ךזםירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה: תהלים פא ז בפ׳ המזבח מקלש )זבחים לף פז(. אין לינה מועלת בראשו של מזבח היום הזה[ התם ר׳ יהודה הוא דקא טעי איהו אבל למאן לאמר מועלת מאי איכא םבר רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר ולא למימר וט תימא להקריבו כבש אחל מדאורייתא קאמר והא תתקין קתני היא על תנאי לאם יבואו עליס יהא מוסף בראשונה מאי התקין ד ר ש והתקין: ואם לא יבואו עלים יהא תמיל לא״כ יהיו מקבלין עדות ההדש כל היום פעם במאי קלקלו בתמיל לאי משום להיו אהת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים סבורים שלא יבאו עלים ואמרו שיר של חול זהו הקלקול לא היה בתמיל בשיר התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד אלא במוסף של ר״ח שאמרו עליו חמנחה ואם באו עדים מן המנהה ולמעלה שיר של תמיל של חול ועול למ״ל נוחגין אותו ייחיום קודש ולמחר קודש שלא אמרו שירה כל עיקר היינו לפי י משחרב בית חמקדש תתקין רבן יוחנן שהיו ממתינין כל שעה ושעה שמא בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום: עליין יבאו עלים ולא היו יולעין מה מה קלקול קלקלו הלוים בשיר הכא גמ׳ שיר יאמרו והשתא אם באו עלים ולא תרגימו שלא אמרו שירה כל עיקר רבי היה להם שהות ביום לומר שיר א״כ עליין נתקלקלו יותר בשאר קרבנות זירא אמר שאמרו שירה של הול עם תמיד ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול: שלא קרבו מיהו אפשר לומר כשלא של בין הערבים אמר לי רבי זירא לאהבה גמ׳ ה״ג מאי קלקול קלקלו הלוים אלא באו לפיכך לא היה להס קלקול בריה פוק תני להו י התקינו שלא יהו כו׳ ולא גרסינן ה״ר :הכא בשיר וי״ל לאחר הפמיל יכול להקריב סרגימו .בבבל :שלא אמרו שירה מקבלין עדוה ההדש אלא כדי שיהא שהות מוסף של ר״ח משוס לאתי עשה כל טיקר .בתמיד של בין הערבים ביום להקריב תמידין ומוםפין ונםכיהם ולומר לרבים ולחי עשה להשלמה בלאמדנן לסי שלא ידעו מה שיר יאמרו שמא עוד שירה שלא בשיבוש אי אמרת בשלמא פרק השולח )גיטין לף לח (:גבי שחרר סוף העדים לבוא היום ושיר של י״ט אמור שירה דהול היינו דאיכא שיבוש אלא עבלו והשלימו לעשרה מצוה לרבים יש לומר או לא יבואו ונמצא שהוא חול. שאני וגבי עשה להשלמה אמדי נמי אי אמרת לא אמור כלל מאי שיבוש איכא אבל בתמיד של שחר אין ספק שמתוך בפרק תמיל נשחט )פסחים לף נט. כיון דלא אמור כלל אין לך שיבוש גדול שברוב השנים אין העדים באין קודס ושם• שנלחה מקמי עשה לפסח שיש מזח מתיב רב אחא בר הונא תמיד ש ל תמיד של שחר וספק יתקדש היום בו כרת ובפי שלוח הקן)חולין ל׳ קמא(. ספק לא יתקדש לא תקנו שיר של ר א ש השנה שחרית קרב כחלכתו י במוסף נמי אמרי׳ לעשה למצורע לוחה י״ט שחרית בר״ה כדתני לקמן תמיד הרנינו לאלהים עוזנו הריעו מהו אומר עשה לשלוח משום שלום בין איש של ר״ה שחרית קרב כהלכתו אבל לאלחי יעקב ׳במנחה מהו אומר קול ה׳ יחיל לאשתו ומיהו יש לתמוה אמאי לתמיד של בין הערבים תקנו שיר של להיות השנה ראש שחל ובזמן מדבר נתקלקלו בשיר והלא בשעת נסכים י״ט שכבר באו העדים לפיכך אותה היה השיר כלאמרינן בכל לוכתא חרנינו שלו שחשירח בשבת בחמישי שנה שנשתהו לבא לא ידעו מה )במות לף לה >.אין אומר שירה אלא בשחרית אומר היה לא עוזנו לאלהים יאמרו :פוק חגי להו .לבני בבל על היין ואיתא בפרק שני לערכין חרנינו מפני שחוזר וכופל אה הפרק -אלא האומרים לא אמרו שירה כל עיקר )לף יב .ישם( ויכול להמתין מלהביא מהו אומר הסירותי מסבל שכמו ואם באו שנה להם ברייתא זו שממנה ילמדו נסכים על הלילה או על למחר שאמרו שיר של חול :ק ר ב פהלפהו. עדים אחר תמיד של שחר אומר הרנינו כלאיתא בהקומן זוטא )מנחות לף נוי(: אומרים הלויס על נסכיו שיר של חול אע״פ שחוזר וכופל את חפרק אי אמרת למביא אלם זבחו היום ונסכו כמשפט היום כמו שאנו שונים בשלמא כל חיכא דמםתפקא אמרינן שירח מכאן ועל עשרה ימים ובס״ב במסכת תמיד )פ״ז משנה ל> השיר לתמורה )לף יל (.מנחתם מסכיהם דחול חיינו דקאמר אומרו וכופלו אלא אי שהלוים היו אומרים בבית המקדש ונסטהס מנחתם בלילה אפילו וכופלו אומרו מאי כלל אמור לא אמרת הריעו ביום הראשון כר) :א( על למחר ונראה לי ללכתחלה יש המזמור וכל יעקב. לאלהי שאני להביא נסכים עס הזבח לאי מביא בלילה אין יכול לומר והוא שיר של חמישי בשבת בשחרית בחול ואומרין אותו על שירה כלאמרינן בפ׳ שני לערטן )לף יא (.מה כפרה ביום אף מוספי ר״ה לפי שהוא יום תרועה :קול ה' יחיל מדבר .כדי שירה ביום ולמחר נמי אס מביאה מבעיא לן התם )לף יכ (.אם להזכיר בר״ה זכות קול שופרות של מתן תורה :ואם חל ר״ה טעונין שירה ראיבעיא להו נסכין הבאים בפני עצמן כלומר שהביא בחמישי בשבח .ובאו עדים קודם תמיד של שחר :לא היו אומרים קרבן צבור היום ונסכין למחר טעונין שירה או אינן טעונין שירה שחריס .שיר של חול דהיינו הרנינו מפני שחוזר וכופלו שניה במוסף: ולא איפשוט והא לאמר ר״מ התם )לף יא (.לשיר מעכב הקרבן היינו הפרק .המזמור :הםירוסי מ ס ב ל שכמו .משוס לבדיה יצא יוסף מבית בנסכים הבאץ עם הזבח שקרבו בשעת שחיטת הזבח לאין קרבין אלא האסורים :ואם באו טדים .בחמישי בשבת אחר תמיל של שחר ביום כלאמרינן בפ׳ שני לתמורה )לף יל (.ואותן טעונין שירה ואפי׳ לבשעת שיר של חמיל לא היו יולעין אס יחקדש היום וי״ל הסירותי אס תמצי לומר לבאין בפני עצמן טעונין שירה מ״מ טוב שיביאם עם או שמא חול הוא ושירו הרנינו יאמרו ]הרנינו[ מספק רחזרו הזבח כלי שיאמרו אאכילה ושתיה כלאמר התם בערכין )לף ינ (.או ויאמרו אותו במוסף ונמצא שכפלוהו :אט״פ שהפרק שלו אומרו ללמא אאטלה ושתיה אמרה אשתיה לחוליה לא אמרה וההיא למביא ופופלו .אע״פ שהפרשה של מזמור זה תהא אמורה וכפולה היום: אלם זבחו היום ונסכו מכאן על י׳ ימים משמע ללכתחלה יכול לעשות שאני כן הני מילי בקרבן יחיל לאין טעון שירה לאין אומרים שירה אלא על קרבן צבור הקבוע להם זמן כדמוכח התם בערכין )לף יא:>: הזי״ו והלא מן התורה הוא אםוד ]דכתיב ע ד עצם א מתני׳ ג ג רבינו חננאל ]םתני'[ בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל חיום כוי .תנו רבנן מה קלקול קלקלו הלוים בשיר ששנינו במשנחנו ונחקלקלו חלוים בשיר, הכא חרגימו שלא אמרו שירה כל עיקר ,ר׳ זירא אמר שאמרו שירה של חול על תמיד של בין חערבים ולא אמרו קול ח׳ יחיל מדבר .שהיא שירח ראש השנה במנחח, ואמר ר׳ זירא לאהבה בריה צא אמור להן להללו דחרגימו שלא אמרו שירה כל עיקר ,והתניא התקינו שלא יהו מקבלין עדוח חחודש אלא אס יש שחוח ביום כדי להקריב תמידין ומוספין ונסכיהן, וכדי שיאמרו שירה שלא בשיבוש ,בשלמא לדידי כולי .ודחו כיון דלא אמרו כלל אין שיבוש גדול מזה .ועוד מוחבינן עליהן תמיד של ראש השנה בשחרית קרב כהילכתו. כלומר אם חל להיות בשני אומרים בתמיד של שחר שירה גדול ח• ומחולל מאד שהיא שירה של יום שיני .וכן בשאר הימים בתמיד של שחר אומרים שירה של אוחו היום ,אבל במוסף אומרים הרנינו לאלהים עוזגו וגוי ,במנחה אומרים על התמיר של בין הערבים שידה קול ה׳ יחיל מדבר וגר .ובזמן שחל ראש השנה לחיוח בחמישי שחשירח שלו הרנינו לאלחים עוזנו אינו אומר בשחר הרנינו מפני שנמצא אומרו וכופלו, אלא ]אומרן על תמיד של שחר הסירותי מסבל שכמו וגוי .ואם באו עדים אחר תמיד של שחר אע״פ שאמרו על תמיד של שחר הרנינו לאלהים עוזינו ,חוזר ואומ]רו[ על חמוסף .עכשיו לדברים שאתם אומרים כל חיכא דאיכא חשש שמא יבואו עדים חיום אין אומרים שירה של חול כלל, אמאי תני אע״פ שחוזר וכופלו לאו מכלל שאומ׳ שירה של חול כרי זירא. ה ( 2 3 4 ב החדש כוי :הלוים בשיר. בגמרא מפרש :נוהגים אוחו היום קודש .בר״ה קאי דמשחשכה לילי עשרים ותשעה נהגו בו קודש שמא יבואו עדים מחר ויקדשוהו ב״ד ונמצא שהלילה הזה ליל י״ט הוא וכן למחר כל היום עד המנחה ואם באו עדים קודם המנחה ב״ד מקדשים את החדש ונודע שיפה נהגו בו קודש ואם מן המנחה ולמעלה באו אע״פ שאין ב״ד מקבלין אותן לקדשו היום ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר אעפ״כ גומרים אותו בקדושה ואסור במלאכה דלמא אתי לזלזולי ביה לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה כל היום ויאמרו אשתקד נהגנו בו קודש חנם ומן המנחה מסורת הש׳׳ם א( וברכוש ט :וש״נ[, ג ( סוכה מא[ .מנחות סח,[. ג( ניצה ד ,:ד( ןע׳ תוסס׳ שני[, מנחות ק :ל״ה ה( ]ניצה ה,(. הגהות הב״ה )א( רש"• קרב ל״ה כהלכמו כוי כיוס הראשון נו־ הס״ל ואמ״כ מה׳׳ל הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב: מוסף רש״י שייך לעמוד קוזס הרי התיר. מזרח האיר להואיל קאכלי ושפיר להאיר המזרח ואין מקלש בנוי אשתרי ליה בחלש דאיבני )שם׳ .אלא בחמיסר .או קילס לק לט מטא שיתסר לא המיר האיר המזרח שהרי המקלש כנוי ,הלכך אכלי איסורא וגזר ר׳־ב״ז השתא משוס ההוא יומא ,מחצות היום ולהלן לשתרי. השתא ,לאי נמי אכלי ההוא יומא מחצות היוס ולהלן כסירכא למעיקרא נכלי וציכא איסורא מלאי קרב העומר <שס( .הרחוקין. מירושלים לא היו רואין ולא תיו שימעין שעת הקרכת העומר ,מותרין .נחלש, מחצות היום ולהלן. לפי שיולעיס שאין כית לין מתעצלין בו מלהקריבו קולס מצות ! ש ם ! .לא דאיבני סו׳ צריכא בליליא .כלומר לשמא יכנה כליליא מייש ולא יהיו פנויים לקצור העומר על סמוך ליים רש טורח הרבה בעומר שהיו מייבשי] אותו באבוב של קלאיס וצובט! אותו שיזונו מימיו וטוחנין אותו ברתיס של גרוסות ומניפי! אותו גי״ג נסה בגסה בלקה כלאמרינ! התס )מנחות סו (.וזה שלא יוכלו להתעסק בי מתחילת לילה לא יספיקו להקריבו למחר קולס חצות ,אי נמי לאינני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה ,והיא היא. ואי קשיא לבלילה אינו נבנה )טו(: לקי׳׳ל בשבועות לאין בנין בית המקלש כלילה לכתיב וגייס הקיס, ולא כחמיסר שהיא יו״ט, לקי״ל בשבועות ושס( לאין בנין בית המקלש לוחה יר׳ט ,הני מילי בנין הבנוי ביט אלם ,אבל מקלש העתיל שאנו מצסין בנר ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים ,שנאמר ושמות ט 0מקלש ה׳ טנגו יטך :סוכה מא.!. עד כאן מעמוד קודם יחודה ר׳ בשיטת אמרה .אותה שיטה שהיה ר׳ יהולה ,שהיה מתלמילי תלמיטו ,לורש אחריו ,לרש נס הוא כימיו יסוכה מ א ן . ע ד עצמו ש ל יום .כל היום קרוי עצם היוס !שם מא .!:וקסבר ע ד ועד בכלל .ולא לרש על ולא על נכלל להמירו נהאיר מזרח ט ליכא עומר ,והכי מתוקמא קראי אין עומר על עצס ועל בכלל ,יש עומר על הביאכם !שם(. והא מ י פ ל ג פליג .ר׳ יהולה עליה ,שמציני שתמה ר׳ יהולה בדורו על תקנת רינ׳יז למה תלה הלבר נעצמו למשמע לעשומ סייג נא ,והלא מן התורה הוא אסור !ישם! .אמר ר׳ יהודה .לתנא למתני׳ וכי ר׳ יוחנן התקין ,והלא מן התורה הוא אסור .בזמן שאין בית המקלש קייס ,שנאמר על עצם ועל וער בכלל משתעי קרא כדמוקי בגמ׳ !מוחות סח .:.דרש .המקרא על וער בכלל ,והתקין .לפי שהיו רגילים לאכול חלש מתצות ולהלן כשהיה הבית קייס על עכשיו ,הוצרך לתקן ;סוכה מא> .כ ל היום .יום שלשים של אליל ,ומבערב היו אסורין במלאכה שמא יתקלש החלש למחר וצמצא שהלילה הזה יו״ט ,שכן כל היוס מצפין לעלית רואי הלבגה אולי יבואו ,וכל שעה שבאין על שתחשך תיו מקבלין עלותן ומקלשין החולש נו טוס !ביצה ו . : :עד המנחה .על הקרבמ תמיל של נין הערכים ,אגל לאחר מכאן אותו היוס הרי הוא מעובר ומוני! מיוס המתרת ליום הכפוריס וסוכות ,ואס באו עליס מן המנחה ולמעלה אע״ס שאין מונין למועלות מהיום ,לא מזלזלינן כיה כהאי שלשים ,אלא גומרין אותו כאיסורי כאשר הוזהרו על המנתה ממלאכה ,כן גוהגין וגומלין אותו בקלושתו !:שם ה .>.ש א מ ר ו שירה ש ל חול .שהיו סבורים שלא יבאו עול והיוס חול וכשבאו נמצא שהוא קלש ,ובשל שחר אין טעימ לבממיל של שתר אפילו היקלש החלש קולס הקרנתו ,שיר של חול היי אומרים ,צפי שברוב השנים אין העטס ממהטס צבא כל כך :שם!. יום טוב פרק רביעי ראש השנה מםורת הש״ס א( ממיד ם״ז ]מ״ד אבות דר״נ ס״א[ ,נ ( ס״א ראה ר״ע ,ג( ע״ז ט] .סנהדרין צז,[. ד( וצ״ל אביי אמר[ ,ה( ס״א חגן ,ו( ואבות דר״ג סל׳יד ע״ש[ (!,על דרך דברה תורה כלשון בגי אדס ,ח( ומכרוב לכרוב אינו מן המנץ עשרה ובאמת גע״י לא גריס לה כלל ,:ט( בכת״י ליתא לפסיק, דק״ס ,י( ]פי״ב ה״מ[, תורה אור השלם . 1לדוד מזמור לין הארץ ומלואה ת ב ל ןישבי בה: תחלים כד א .2גדול ין ומהלל מאד בעיר אלהינו הר קדשו: תתלים מת ב .3מזמור לאסף א לחים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפיט: תחלים פב א .4א ל נקמות ין א ל נקמות תהלים צד א הופיע: .5הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב: תהלים פא ב .6ין מלך גאות לבש לבש ין עז התאזר אף תבון תבל תהליס צג א בל תמוט: מזמור שיר ליום .7 תהלים צב א השבת: .8עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יי לבדו ביום ההוא: ישעיהו ב יא •9יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה הושע ו ב לפניו: .10מי כנצכה באלם ין מי במיכה נאדה בקיהש :־יא תהלת עשה פלא: שמות טו יא .11אז ןשיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו במדבר כא יו לה: .12אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצו־ להם הושע ה טו ישחךנני: .13ונועךתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפ־־ר. מבין שני הכרכים אשר על א ח הערת את כ ל אשר אצור אותך א ל בני שמות כה כב ישראל: .14וירכב על כרוב ,־יעף ויךא על כנפי רוח: שמואל ב כב יא .15וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר הןה עליו א ל מפתן הבית ןיקךא א ל האיש הלבש הבדים אשר קסת הספר יתזקאל ט ג במתניו: .16וןךם כבוד ין מעל הכרוב על מפתן הבית וימלא הבית את הענן והחצר מלאה את נגה יחוקאל י ד כבוד ין: ל . 1ראיתי א ת אדני נצב על המזבח וייאמר הך הכפתור •ירעש־ הספים כלם בראש ובצעם ואחריתם בחרב אהרג לא ןנוס להם נס ולא ימלט עמוס ט א ל ח ם פליט: .18טוב לשבת על פגר .גג מאשת מדעים ובית חבר: משלי כא ט .19כה הראני והנה אדני נצב על חומת אנך ובןדו עמוס ו ז אנך: .20קול ין לעיר יקרא ותושןה יראה שמך שמעו מטה ונד יעדה :מיכה ו ט .21ויעל כבוד ץ מעל תוך העיר ויעמיד על ההר אשר מקרם לעיר: יחזקאל יא כג .22טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדינים וכעם: משלי כא יט .23ועיני רשעים תכלינה ומנום אבד מנהם ותקוותם איוב יא כ מפח נפש: לא. שאני ה ת ם דשירה דיומיה היא .דלעולס כל היכא ד מ ס ת פ ק א או דלמא .בל פ ר ק ופרק לשבת אחת פ ר ק אחד :מ י שהראשונה. מילתא כגון במנחה דאי היום קודש לא שייך למימר דחול ואי הוא שירת המוכןפין <ט( חוזרת חלילה פ ע ם אחת :שנייה .שירת המנחה של חול לא שייך למימר דקודש לא אמרינן כלל והכא היינו טעמא דאמר תמיד )י( הערבים :חוזרת שהים .דהתם שית פירקי והבא תלתא שירה דחול בחמישי בשבת דשירה דיומיה היא שיר הראוי ליאמר היום האזינו בשבת אחת זכור בשבת שניה וכן כולם :עשר מ ס ע ו ת כוי. הוא ואפי׳ בראש השנה נאמרת שירת משום דאיירי מתני׳ בתקנות של יבנה בחמישי החול בכל תמידי השחר אלא נ ק ט לה הכא למימר ששם גלתה שאני התם השירה ריומיה היא תניא • רבי בשבת היו מחלפין אותו משוס בפילה סנהדרין בימי רבן יוחנן שהיה גלות יהורה אומר משום ר״ע ב ר א ש ו ן מה היו הלכך כי מ ס ת פ ק א לן משוס ס פ ק ראשונה שגלו מירושלים :נ ס ע ה שכינה. אומרים לה׳ הארץ ומלואה על שם שקנה בפילה לא מבטלינן שיר של תמיד: להסתלק מעל ישראל מ ע ט מ ע ט והקנה ושליט בעולמו בשני מה היו אומרים לה־ הארץ .כל המזמור :שקנה .שמיס כשחטאו :מכפרה .שהיתה רגילה ג ד ו ל ה׳ ומהולל מ א ד על שם שהילק מעשיו והקנה .תבל ליושבי בה וארץ: לשכון שם נסתלקה על אחד מן כלומר קונה כדי להקנות :ושליט ומלך עליהן <* בשלישי היו אומרים אלהים הכרובים שעשה שלמה העומדין בארץ בעולמו .יחידי שלא נבראו המלאכים אחד לצפון הארון ואחד לדרוס: נצב בעדת אל על שם שגילה א ר ץ בהכמתו הבדיל עד יום שני :שחילק מעשיו. ומפרוב למפהן .הבית :וממפתן הביס והכין תבל לעדתו ברביעי היו אומרים א ל רקיע בין עליונים לתחתונים ונתעלה לחצר .לעזרה בין האולם ולמזבח: נקמות ה׳ על שם שברא חמה ולבנה ועתיד וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר ומחצר למזבח .החיצון :וממזבח לגג ליפרע מעובדיהן בהמישי היו אומרים הרנינו קדשו :שגילה ארן .מקום מצב עדתו « ומגג לחומה העזרה ומחומה לאלהים עוזנו על שם שברא עופות ודגים שנאמר )כראשית א( ותראה היבשה לעיר .לירושלים :ומעיר להר .הזיתים. לשבח לשמו בששי היו אומרים ה ׳ מלך בשלישי נאמר :שברא חמה .ברביעי: וכל שלוקים הללו לסי שבקושי היה שברא עופוח ודגים לשבח לשמו. גאות לבש על שם שגמר מלאכתו ומלך מסתלק ומצפה שישובו :וירכב על כשאדם רואה עופות משונים זה מזה כרוב לא גרסינן דההוא ביציאת עליהן בשביעי חיו אומרים מזמור שיר ליום נותן שבח למי שבראם :ליום שפולו מצרים קאמר .והכי גרסינן מ כ פ ר ת השבת ליום שכולו שבת א״ר נהמיה « מה שבת .שעתיד העולם להיות חרב ואין לפרוב ומפרוב למפחן דפהיג ונועדהי >ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו אלא אדם וכל המלאכות שובתות על אותו לך שם וגו׳ )ל( ופבוד אלהי ישראל בראשון שקנה והקנה ושליט בעולמו בשני יום אומרים שיר של שבת :מה ראה נטלה מטל הכרוב אשר היה עליו אל שהילק מעשיו ומלך עליהם»> בשלישי שגילה ר׳ עקיבא לחלק בין הפרשיות הללו. מפחן הבית .למדנו שתחילת עיקר ארץ בהכמתו והכין תבל לעדתו ברביעי שכל ששת ימים נאמרין הסדקים הללו שכינה היתה על הכסרת ובימי יחזקאל על שם שעבר ושל <י«( שבת על שם שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן נסתלקה משם לכרוב ושהתה שם כמה להבא :וקא מיפלגי בדרב קטינא. ימיס כדכתיב מעל הכרוב אשר היה בחמישי שברא עופות ודגים לשבח לשמו ר׳ נחמיה לית ליה דרב קטינא אלא עליו )ומשם( למפתן :וימלא הביה בששי שגמר מלאכתו ומלך עליחם בשביעי דאביי הלכך ליכא למימר על שם וגוי .ביחזקאל כתיב אחר סילוק מן על שם ש ש ב ת וקמיפלגי בדרב קטינא י דאמר יום אחד שכולו שבת דהא תרי נינהו: הכרוב אל המפתן :גלב טל המזבח. רב קטינא שיתא אלפי שני הוח עלמא וחד במוספי דשבסא .מאי שיר אמרי: ואע״ג דהאי קרא עמוס קאמר ליה חרוב שנאמר ו נ ש ג ב יי׳ לבדו ביום ההוא הזי״ו ל״ך .פרשת שירת האזינו ועמוס מקמי יחזקאל דורות הרבה ) א מ ר אביי( תרי חרוב שנאמ׳ ״יחיינו מיומים חולקים אותה לששה פרקים הראשון )»( היה מתנבא על העתיד ועל כרחך האזינו השני זכור ימות עולם השלישי במוספי דשבתא מה היו אומרים אמר רב סילוקו כסדרן היו דרך יציאת חוץ :טוב ירכבהו על במותי ארץ הרביעי וירא לשבה על פגה גג .מאשת מדנים >ענן בר רבא אמר רב ה׳ וינאץ עד כאן ששה פסוקים לפרק ובית חבר .על השכינה אמרו שלמה הזי״ול״ךואמררבהנן האזינו לך. חד״ ו ומכאן ואילך שמונה פסוקים לפרק המלך טוב לה להסתלק אל גג משבת בררבאאמררב כדרך ירכבהו זכור החמישי לולי כ ע ס ארב אגור הששי עם אשת מדני׳ כנסת ישראל שהעמידה שחלוקיםכאןכךחלוקין וירא לולי כי ידין כ״כ כי ידין ה׳ עמו :פ ד ר ו שחלוקין. צלם בהיכל ובית חבר בית שחברו בו בקונט׳ וכ״פ בספרים בביתחכנםתיבמנחת׳ פירקי השירה הזאת כאן :כך חלוקין את הסמל עם השכינה :ט ו ב לשבת ובמסכת המנהג וכן דשבתאמחחיואומרי׳ בביה הכגסח .כך קודאין אותה ששה בארן מדבר .סיסיה דקרא מאשת וישמן ׳> כתיב סופרים הקודאין בספר תורה והשביעי קורא אמררבייוחנךאזישיר מדנים ]וכעס[ :ט ד אשר יאשמו. לו ור״ח פי׳ וירא לו: מן השירה ולהלן :אז ישיר .שירת הים שיחזיקו את עצמם אשמים :ומנוס אבד ו א ז ישיר ומי כמוך רובע עד מי כמוכה :ומי כמוכה .עד סוף מנהם .מעוזם נסתלק מ ה ם :מלשכה איבעי׳ להו הני כולתו השירה :ואז ישיר .ישראל דעלי באר הגזית לחגויוח .חנויות עשו להם בהר בחד שבתא אמרי להו או דלמא כל שבתא )גמלכר כא> :כולהו בחד שבתא הבית וישבו שס לומר שלא דנו דיני א א 1 עין משפט נר מצוה בב א כ מיי׳ פ״ו מהל• תמילין הל׳ ט ]טור א״ח סימן קלג[: בג ג מיי׳ שס ]ופי״ג מהל׳ תפלה דין ה׳ טוש״ע א׳׳ס סי׳ מנח סעיף ה רג אלפס ס׳ הקורא את המגילה עומד ד׳ ער[: כ ד ד ה מיי׳ פ׳׳ו מהל׳ תמידי! הלכה ט: בה ו מיי׳ פי׳׳ד מהל׳ סנהדרין הלכה יג: 2 3 4 5 6 7 ג ג 8 הגהות הב״ח )א( נמ׳ שחילק מעשיו ומלך עליהן ונתעלה וישב במרום כשלישי היו אומרים: )ב( שם אמר רכי נממיה וכי מה ראה ר״ע לחלק: )ג( שם ומלך עליהס ונתעלה וישב במרום כשלישי שגילה: )ד( שם מכפרת לכרוב ומכרוב למפתן כו׳ כצ״ל וסיכות ומכרוכ לכרוכ נמתק) :ה( שם אתך מעל הכפורת )וכתיב הרכב על כרוב רעף( תא״מ ונ״נ רש״י לא גרס להו: )\( שם אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו א׳׳ר יוחנן: ) (tשם אמר תיפח נפשן שנאמר (P) :רש״י ד״ה מה ראה כו׳ שעבר ושל יום שבת: ) (pד״ה עד שהראשונה שירת המיססין אומרת פעס אתת: )י( דייה שניה כו׳ של תמיד בין הערכים חיזרת חלילה שתים דהתם כי׳ כצ״ל והד״א: )נ( דייה וממזבת לגג ההיכל ומגג) :ל( ד״ה וירכב כו׳ ונועדתי לך שס וגומר וכתיב וכבוד) :פ( ר׳׳ה נצב על כו׳ דורות הרנה מתנבא היה על העתיד: י ( ה ב ג 10 ושבתא אמרי להו .הלרם והיו חולקים הפרקי׳ בנעימת הקול להפסיק ובמחלפות חצוצרות: ובתקיעת שיר כלי יוסי אמרי עד תא חד שהראשונח שמע ידתניא אומרת אחת א״ר נפשות דחזו דנסישי רוצחים כדאמרי׳ בסנהדרין ) ד ף מא .(.וכל הנך גלויות דסנהדרין דבית שני קאמר ומסעות קאמר: ראשון בבית דשכינה ומיבנה שניה הוזרת שתים שמע מינה כל שבתא ושבתא אמרי חד אמר שמע מינה יהודה רב בר אידי א״ר יוחנן יי ע ש ר מסעות נסעד ,שכינת מקראי וכנגדן גלתח םנחדרין ״עשר מגמרא מםעות שכינח נםעח מקראי מכפרת לכרוב <י> ומכרוב ח ( לכרוב ומכרוב למפתן וממפתן ואו לחצר ומחצר למזבח וממזבח לגג ומגג לחומה ומהומה לעיר ומעיר לחר ומחר למדבר וממדבר עלתח וישבח במקומח >שנאמר ט ומכרוב למפתן וכתיב ו כ ב ו ד אלהי 16 15 דכתיב 13 ונועדתי ]לך שם ודברתי[ ישראל נעלה מעל הכרוב 12 א ל ך אשובח אל מקומי מכפורת לכרוב מכרוב לכרוב אתך מעל הכפורת »> וכתיב א ש ר היה עליו אל מפתן הבית וימלא הבית את הענן וההצר מלאה את נגה כבוד ה׳ מהצד למזבח דכתיב וממזבח לגג דכתיב דכתיב 20 18 ט ו ב לשבת על פנת גג מגג לחומה דבתיב קול ח׳ לעיר יקרא ומעיר לחד דכתיב לעיר ומחר למדבר דכתיב אל כיון נפש מקומי י> שלא חזרו י וכנגדן וגו׳ א״ר אמר גלתח 22 וממפתן להצר דכתיב ראיתי את ה׳ נצב על חמזבח והנה ה׳ נצב על הומת אנך מהומה לעיר ו י ע ל כבוד ח׳ מעל תוך חעיר ויעמד על חחר אשר מקדם ט ו ב שבת בארץ מדבר וממדבר עלתח וישבח במקומח דכתיב אלך אשובה יוחנן ששה חדשים « עצמן שנאמר תיפח 21 19 17 14 ו י ר כ ב על כרוב ויעף סנחדרין מגמרא נתעכבה 23 מלשכת ועיני שכינה רשעים חגזית לישראל תכלינח לחנות במדבר ומנום ומחנות שמא אבד מנחם לירושלים בתשובה יחזרו ותקותם ומירושלים מפח ליבנח ומיבנה הגהות הגר״א ] א [ גמרא וממפתן לגג ומגג לחצר ומתצר למזבח וממזכת למומה כוי .כצ״ל: מוםף רש״י שיתא אלסי שני הוה עלמא .ששח אלפים שנים גגזר על העולס להתקיים כמנין ימי השכוע וכיוס השביעי שבת ובשכעת אלפיס נוח לעולם !ע״ז ט (.וחד חרוב .שאלף שנה יהיה תרוב חוץ מששת אלסיס אלו ,דהיינו אלף שביעי ;סנהדרץ צז.!. רבינו חננאל ודחינן שני יום חמישי דחרנינו שירח של ראש השנה חיא ואינה שירח חול, לפיכך אומר אותה ואפי׳ כשתרית .אבל זולתי יום חמישי היכא דאיכא חשש שמא יבואו עדים )שמא( אין אומרים שירה כלל .תניא ר׳ יהודה אומר משום ר׳ עקיבא בראשון מהו אומר לה׳ הארץ ומלואה וגוי. וביום ראשון נבראו שמים וארץ על שם שקנה ,כדכתיב קונה שמים וארץ .והקנה, שנאמר והארץ נתן לבני אדם .והוא שליט בעולמו, שנאמר לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה .בשיני אומר בעיר אלהינו הר קדשו ,על שם שהילק מעשיו ,שנאמר ויהי מבדיל בין מיס למים, כך חילק הקב״ה ובחר בירושלים ונקראת עיר אלהינו ושכינתו בה .בשלישי אומר ]אלהים[ נצב בעדח אל וגוי ,על שם שגילח ארץ בחכמתו ,כדכתיב ותראה היבשה והכינח לעדתו שקיבלו משפטיו ,כדכת־ב אם לא בריתי יומם ולילח חקות שמים ו א pלא שמתי .פירוש אילולי ישראל שקיבלו כריתי להגות בח יומם ולילח ,לא שמתי שמים ו א ^ רביעי וחמישי ושישי פשוטין הן .הללו כולן השירוח על שם מעשיו של הקב״ה .בשביעי מזמור שיר ליום השבת ,ליום שעתיד להיות כולו שבת .כלומד אלף שנה שהוא יומו של הקב״ה ואחר כך חחייח המחים .אמר ר׳ נחמיה מה ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו .כלומר ,ששה ימים על שם מעשיו של הקכ״ה ,ויום השביעי ליום שכולו שבת .אלא גם יום שביעי על שם מעשיו הוכגה השירה הואת .וכן פירשוה ,מומור שיר ליום השבת על שם ששבת כדכתיב ויברך אלהים את ים השביעי ויקדש אותו כי בו שבת .וקמיפלג׳ ר׳ נחמיה ורבנן בהאי סברא ,חכמים סכרי שיתא אלפי שני חוי עלמא וחד אלפא חרבן ,א( שנאמר יחיינו מיומים וגשגב ה׳ לבדו ביום ההוא .ור׳ נחמיה סבר חרי אלפי הוי חרבן שגאמר יחייגו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו .במוספי דשבתא מאי אמר ,הזי׳׳ו ל״ך .פי׳ מחאוינו עד זכור ימות עולם .וקורץ אותח שירה במוסף של שבת .ובשבח אחרח קורץ מזכור עד ירכבחו .וכן בכל שבת ושבת קורץ אתת .נמצאו שש שבתות בשירת חאזינו ,וכשישלימו שש שבתות חוזרין כך לעולם .ובמנחה בשבחוח ]מה היו[ אומר׳ ,שכח רשונה במנחה אומר או -שיר משה ,שנייה מי כמוכח באלים ,שלישיח או ישיר ישראל ,וכשישלימו חוזרין .נמצאת שירח חאזינו נקראת בשש שבתות ואח״כ חוזרין ,ואילו שלש שבתות חוזרין .נמצאת שירח אז ישיר חוזרץ בה פעמיים עד שתשלים שירת האזינו לחוור .וזהו פי׳ עד שהראשונה והיא שירת האזינו תוזרת אחת ,שנייה שירת חמנחח בשבת חחרת שחים .ש״מ דהני שלש כל שבח אומר אחח מחן במנחה .אמר רבא כדרך שתולקין בפסוקים של שירת האזינו כאן כמות שאומר הזי״ו ל״ך ,כך חולקים בקריאחם בספר חורח בכנסת. א( שנא׳ ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא ור׳ נחמיה סבר דחרי חרוב שנאמר יחיינו מיומיס ונוי. עין משפט נר מצוה כו א מיי׳ ס״י מהל׳ סנהדרין הלכה ו סמ״ג עשי! עד טוש״ע מ״מ סי׳ יד סעיף א: בז ב מיי׳ פי״ד מהל׳ נשיאות כפיס הלכי י סמ״ג עשי! כ טוש״ע א״ח סימן קכח סעיף ה 1רכ אלפס פ׳ הקורא אח המגילה עומל ל׳ רעל]: נ ח ג ו מיי׳ פי״ג מה׳ איסורי כיאה הלכה ה סמ״ג לאוין קטז: כט ה ו מיי׳ פ״ט מה׳ מעשר שני הלכה ה סמ״ג עשין קל!: ל ז מיי׳ פ״ג מהלכות ענידת יה״כ הלי ז: לא: רובע לקינו .פי׳ בקונטרס רובע שקל דהיינו חצי דינר וכן משמע ומיבנה לאושא .כשהיה הנשיא דר wבו כיון שהיתה סנהדרין עמו לכאורה ביומא בס׳ הוציאו לו )לף נה :ושם( דאורחא וכשמסתלק הוא או בנו למקום אחר גולה הישיבה אחריו .יבנה בימי דמילתא הכי הוי דקאמר ונשקול ארבע זוזי ונשדי בנהרא והיינו רבן יוחנן אושא בימי רבן גמליאל וחזרו מאושא ליבנה ובימי רבן ארבע זוזי פשיטי חצי דינר צורי דדינר מדינה אחד משמונה בדינר שמעון בנו חזרו )ג( כדתניא לקמן בסרקין )לף לב (.וכשקידשו בית צורי ומיהו בס׳ שני דכריתות )דף דין כר :בית שערים וציפורי וטבריא י :ושס> מוכח בהדיא דהוי רובע דינר כולן בימי רבי הוו כדאמרי׳ )סנהדרין ומיבנה ליבנה ומאושא לאושא ומיבנה על ההיא דעמדו קניס ברבעתיס דף לב :ו אחרי רבי לבית שערים לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית דחס רחמנא עליה דדלות ולא מייתי לציפורי הוליכוהו ושוב כשחלה ומצפורי לצפורי שערים ומבית שערים אלא חד משיתסר בעשירות דהיינו כדאמרינן בכתובות )דף קג >:ובטבריא שנאמר מכולן עמוקה ומבריא לטבריא כבש בסלע וסלע ארבע דינר הרי היה בימי אנטוגימס :וטברי׳ טמוקה ו ש פ ל ת מארץ תדברי )א( רבי אלעזר אומר דאחד משש עשרה הוא רובע דינר והא מכולן .שפלים היו אז מכל המסעות 1 דנקט ביומא ארבע זוזי נקט לסי היוקר שרגילין להתייקר פעמים עד כך :ןוע״ע בתוס׳ מנחות קז :ל״ה כבש[: וביקש תורה אור השלם . 1ושפלת מארץ תדברי ומעפר השח אמךתך ודיה כאוב מארץ קולך אמרתך ומעפר ישעיהו כט ד תצפצף: .2בי השח ישבי מרום קרןה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר :ישעיהו כו ה .3התנערי מעפר קומי שבי ירושלם התפתח־ מוסרי צ־ארך שביה בת ישעיהו נב ב ציון: .4עשיר ברשים ימשול ועבד לוה לאיש מלוה: משלי כב ז רבינו הננאל יום טוב פרק רביעי ראש השנה מסורת הש״ם ר״א להפקירו לעניים. בפ״ב דשבועות )לף טז. זשס> מספקא לן בר׳׳א אי סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה כו׳ או לא קדשה ומהכא לא מצינו למיפשט מידי דהוצרך להעלותו משוס דהוי דבר שבמנין כדאמרינן בפ׳ קמא דביצה )לף ה :ושם( וא״ת ואס לא קדשה מה היו מרויחים עניים הרי לא יוכלו לאכול בירושלים אס בטלה קדושתה ויש לומר דיכולין לחלל שוה מנה על שוה פרוטה כדאמרינן )ב״מ לף נז (.הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ואע״ג דבפרק הזהב )שס> פליגי בשחללו אי דיעבד או לכתחילה הא מסקיגן בסוף המקדיש שדהו )ערכין דף כט >.דבזמן הזה אפילו לכתחילה ומיהו אין ראיה מהקדש למעשר שני וכרם רבעי דפ׳ התקבל )גיטין לף סה (.גבי מערימין על מעשר שני דמשני הכא במאי עסקינן במעשר שני בזמן הזה דרבנן ופריך ואמה העבריה בזמן הזה מי איכא הוה לי׳ לאקשויי ממעשר שני בזמן הזה מה הערמה צריך והלא על שוה פרוטה יכול לחלל הכל קרן וחומש ומיהו בהלכוח גדולות ובשאלתות דרב אחאי»( פסקו דבמעשר שני ובכרם רבעי יבול לחלל שוה מנה על שוה פרוטה וההיא דהתקבל שפיר הוה מצי פריך עלהצ(: מתחיל שש גלות קריה שנאמר נשגבה עד יגיענח ליגאל השח ישפילנה עפר שנאמר מתני׳ 2 כי 3 א״ר יושבי ישפילה יוחנן התנערי עד ומשם מרום ארץ עתידין מעפר קומי שבי: אמר ר׳ יהושע בן קרחה ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי שאפילו ר א ש בית דין בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד: לדינא קמיה גכ!׳ א ההיא איתתא דאזמנוה דאמימר בנהרדעי אזל אמימר למחוזא ולא אזלה בתריה כתב פתיהא עילווה אמר ליח אפילו רב לאמימר אשי וחא ר א ש בית דין בכל מקום אנן תנן שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד א״ל הנ״מ לענין עדות חחדש דא״כ לעתיד מלוה לבא ת״ר בסנדליהן שהתקין דפירקא אבל נ ,ב אין לדוכן ריב״ז קמא הכא וזו שית ואידך 6 4 ׳נמצאת מכשילן לוה עבד לאיש כהנים רשאין לעלות אחד מתשע תקנות דהאי י-ידתני׳ פירקא גר והדא שנתגייר שגלו :שש גלוה .השח חדא ישפילנה תרי ישפילה תלת עד ארץ ארבע יגיענה חמשה עד עפר שש דמצי למימר הגהות הב״ח ישפילנה עד ארץ ולעפר: השח ומעפר תדברי מתני׳ אמר רבי יהושט בן ק ר ח ה אמרתך ר׳ אלעזר אומר כוי שאפי׳ ראש בית דין שש גליות ג ל ו שנאמר כוי מעפר קומי שבי בכל מקום .שנצרך לפרוש ממקום י ר ו ש ל י ם ) :נ( רש ׳• ד״ה הוועד למקום אחר שהרי עיקר החדש ומיכנה כו׳ דר נו היתה תלויה בו כדתנן בפרקין דלעיל <דף סנהדרין כי׳ כצ״ל ותיבת טין נמחק) :ג( כא״ד חזרו כד (.ראש ב״ד אומר מקודש וילפינן לאושא כדמניא) :ד( דייה מקראי :לא יהו .צריכין עדי החדש שית דהאי פירקא חדא האי להלך אחריו :אלא למקום הוטד. דכרייתא ותמש) :ה( ד״ה יחדא כוי שלא יהו מחללי! של ישיבה ילכו וסנהדרין יקדשוהו שכת אלא על ניס!: גמ׳ פחיחא. בלא ראש ב״ד: שטר שמתא :דא״פ .אס אתה מטריחן :אין הפהגים רשאין לטלום מוסף רש״י בסנדליהן לדופן .שנושאין כפיהן ש י פ ר י ש רובע צריך ובמסכת סוטה מפרש טעמא בפרק דלכשיננה בית לקינו. המקדש יביא ק! דאמרינ! ואלו נאמרין !דף מ :>.שיה דהאי לעיל וכריתות ט (.דצריך פירקא .חדא )י( האי וחמש דמתני׳ נפחות וקרבן קרנן, התקין שיהו תוקעין ושיהא לולב ניטל מרובע לא אפשר ,דאין מצוי קן בפחות מרובע, שבעה ושיהא יום הנף כולו אסור כדאמרינן במתני׳ ושם ח(. ושיהו מקבלין כל היום ושלא יהו ועמדו קינין ברנעחיס ,אבל עדים הולכין אלא למקום הוועד: פחות לא אפשר :שם ט.1. מפני התקלה .שלא יהנה דפירקא קמא) .דף כא(: וחרא ממנו .ramiכרם רבעי. שלא יהו מחללין )י> אלא על ניסן שאמרה תורה קדש הלולים )ויקרא יט> וגמרינן קדש ותשרי בלבד :צריך שיפריש רובט קדש ממעשר שני דכתינ לקינו .רובע שקל דהיינו חצי דינר ביה קדש ,וכל מעשר והן הן דמי קן כדתנן )כריתות לף ח(. הארץ מזרע הארץ מפרי העץ וגוי »שס כז> שצריך עמדו קינין בו ביום ברבעתיס .שהגר להעלות הסירות לירושלים חייב בקרבן כדתניא »שס דף ט (.ככס או לפדותן ולהעלות הלמיס כגר יהיה״( כאבותיכם מה אבותיכם לירושלים ותקנו חכמים כמהלך יוס אחד לכל צד לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה שלא יסדוהו אלא הסירות והרצאת דמים ׳(והזאת דמים דכתיב עצמן יעלם ויאכלם שם, כדמסרש לקמן כדי לעטר ויקח משה את הדס ויזרוק וגר כפירות ירישליס שוקי ואין הזאה בלא טבילה והרצאת דמיס :ביצה ה . :במזרח לוד. דכתיבס( וחצי הדס זרק על המזבח אף היינו נין ליד לירושלים בתוך מהלך יוס ,דהא הס לא יכנסו אלא במילה וטבילה אמרינן לוד בתוך מהלך והרצאת דמים כר .במסכת כריתות יום מן המערב ,נמצא בראש פרק ארבעה מחוסרי כפרה מזרמה נין לוד לירושלים. ככיצד מברכין ונרכות לה(. <שס( מסיק מילתא דסגי ליה בעולת יש סלוגתא ,חד תני העוף הלכך יפריש רובע לקינו נטע רבעי יחד תגי כרס שמא יבנה בית המקדש בימינו רבעי :ביצה ר . : ,וכקש ר׳ אליעזר להםקירו דלמא ההקלה. מפגי ויקריבנו: לעניים .שילקטוהו הס אתי לאתהנויי מיניה :היה טולה העלוהו לירושלים ויאכליהו שס ,שהיה עליו טורח לירושלים .הפירוח עצמן .אע״ג דמן הסירות שס להעלות התורה בין מעשר שני בין כרס רבעי נמנו <שס ה .1:כבר נפדים ומפחלליס בפסיעה אחת חוץ חבריך עליו והתירוחו. לפדותו ולהעלות דמיו, לחומה רבנן גזור בכל מהלך של יום יאע״ג דלאחר חורבן היי, אחד שיעלים ויאכלוס שם כדי לעטר קסנרי קדושה ראשונה שוקי ירושלים :במזרח לוד .היינו וקדשה לשעתה קדשה לעתיד לנא ,וצריך להעלות בין לוד לירושלים שהרי ירושלים השירית או הדמים ושם!. למזרחה של לוד היא :להפקירו ארבעים שנה .ראשונים לטניים .שישאו שס סירות ויאכלוה עסק נסרקמטיא ,אמצעיים )א( נם׳ מארן ושסלת , הראשון קורא מהאוינו עד וכור והשני מוכור עד בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקינו אמר ירככהו .השלישי ירכבהו, הרביעי וירא ה׳ וינאץ, רשב״א י כבר נמנה עליה רבן יוחנן וביטלה החמישי לו חכמו ,הששי מפני התקלה ואידך פלוגתא דרב פפא ורב כי ידין ה־ עמו עד סוף השירה ,כן כל אחד נחמן בר יצחק רב פפא אמר כרם רבעי רב ואחד .אמר ר׳ יהודה בר אידיח עשר מסעוח נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית רב נסעה שכינח מקראי ,אחד פפא אמר כרם רבעי ל ( ) ד ת נ י א ( ה ( ה כ ר ם רבעי מכפורח לכרוב ,שנאמר ונועדתי לף שם ודברחי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד וזו אתך מעל הכפרת ,ואחר היא תחומה אילת מן ו>)הצפון( ועקרבת מן כך מבין שני הכרובים, מכרוב לכרוב וירכב על ״)הדרום( לוד מן המערב וירדן מן חמזרח כרוב ויעוף וגו׳ כולי ,עד ח , ב ר עולא א״ר ואמר עולא ואיתימא רבה וממדבר עלתה למקומה שנאמר אלך ואשובה אל יוהנן מה טעם כדי לעטר שוקי ירושלים מקומי עד אשר יאשמו כפירות ותניא י כרם רבעי היה לו לרבי ובקשו פני בצר להם ישחרוניני .אמר ר׳ יותנן ששח חדשים נתעכבה אליעזר במזרה לוד בצד כפר טבי וביקש ר׳ אליעזר להפקירו לעניים אמרו לו שכינה לישראל במדבר תלמידיו רבי כבר נמנו הבריך עליו והתירוהו מאן חבריך רבן יוחנן בן שמא יתזרו בתשובה ,ולא חזרו ,כיון שלא תזרו אמר זכאי רב נחמן בר יצחק אמר לשון של זהורית דתניא טי בראשונה היו ועיני תיפח עצמן שנאמר קושרין לשון של זחורית על פתח אולם מבהוץ הלבין היו שמחין לא חלבין רשעים תכלינת ומנוס אבד מנהם וחקוחם מפח נפש .היו עצבין התקינו שיחו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים ועדיין היו וכגגדן גלתה סנהדרין עשר מציצין ורואין חלבין חיו שמחין לא הלבין היו עצבין ׳התקינו שיהו גליות מגמרא ,מלשכת הגזית לחנות ,ומן התגות קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר חמשתלח רב נחמן לירושלים כולי .ועוד זאת בר יצחק מאי טעמא לא אמר כרב פפא אמר לך אי םלקא דעתך רבן התקין רבן יותנן בן זכאי שאפילו ראש בית יוחנן בן זכאי הבריו דרבי אליעזר מי הוה רבו הוה ואידך כיון דתלמידים חוו דין ככל מקום ,לא יהו עדי חחדש הולכין אלא לאו אורח ארעא למימרא ליח לרביח רבך ורב פפא מאי טעמא לא אמר למקום הועד ,אבל זולתי כרב נחמן בר יצחק אמר לך אי ם״ד רבן יוחנן בן זכאי בימי רבן יוחנן בן זכאי עידי חחדש אלא מזומנים לדין הולכין בכל מקום מי הוה לשון ש ל זהורית י ( וחתניא כ ( כ ל שנותיו ש ל רבן יוחנן בן זכאי מאח שהוא בית דין שם ,כגון ועשרים שנה מ׳ שנה עסק בפרקמטיא מ׳ שנה למד מ׳ שנה לימד ותניא דההיא איתתא דאזמנוה לדין קמיה דאמימר ,ואזל ל 1מ׳ שנח קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין אלא אמימר למחוזא ולא אזלא מאדים ותנן משחרב חבית תתקין רבן יוחנן בן זכאי ואידך אותם ארבעים איחי בתריה ,וכתבו עלה פחיחא ,בדין עשו דעבד שנח דלמד תלמיד יושב לפני רבו חוח ואמר מילתא ואסתבר טעמיח לוה לאיש מלוה ,ולא וקבעיח אמרו במקום הועד אלא בעדות חחדש בלבד .תנו שם שהיה עליו טורח להעלותן :והחירוהו .לפדותן ולהעלות הדמים דכיון דחרבה ירושלים לא חשו לה חכמים לעטרה מעתה :מי הוה לשון של ־בנן אין הכהנים רשאץ לעלות בסנדליהן לדוכן ,זהוריה מלבין .בימים שהיה רבן יוחנן מורה הוראות ומתקן תקנות :וחנן משחרב בהמ״ק החקין .תקנות אלמא לאחר החורבן היה שנה או שתיסע( יזו מט׳ תקנות שהתקין וכיון דארבעיס שנה קודם חורבן לא הלבין הלשון כיוס הכפורים נמצא שלא הלבין בתוך שנותיו האחרונים שלימד בהם לאחרים ותיקן תקנות: ־בן יוחנן בן זכאי ,חדא ג א( ]לעיל נא:ו ,נ ( סוטה מ״ נ( כריתות ט ,.ד( ןצ״ל לתגן[ ,ה( ביצה ה .מעשר ש;י פ״ה מ״ב ,ו( נצ״ל במשנה,1 וכ״א הדרוס ז( ןצ״ל הצפון[ ,ח( ]שם בביצה אי• בר בר תנה[, ט( יומא סז ,.י( ןמלבץ כ״א ברש״י( ,כ( סנהדרין מא,. ל( ]יומא לט:ו ,מ( ו במדבר טו[ ,נ( עי׳ במהרש״א, ס( נשמות כדו ( » ,בס׳׳א: יותר ,פ( וסי קדושים סי׳ ק[ ,צ( ןוע״ע תוס׳ מגילה יוד .ד״ה דכ״ע[, וקבעיה הא וחמש בהאי פירקא ,ראשונה שיהו תוקעין בכל מקום שיש בבית דין .שנייה שיהא לולב ניטל במדינה שבעה .ג׳ שיהא יום הנף כולו אסור .ד׳ שיחו מקבלין עדוח החדש ]כל היום[ .ה׳ שלא יהו עדים הולכין אלא למקום הועד .ותדא בפירקא קמאה הא דתנו רבנן בראשונה היו מחללין על כולן ,משחרב הבית אמר להן רבן יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן ,התקין שלא יהו מחללי; אלא על ניסן ועל תשרי בלבד .ואידך הא דאמירא בכריתות פרק ארבעה מתוסרי כפרה ,דתניא גר שנתגייר בזמן הזה צריך להפריש רובע לקיגו ,אמר רכן שמעון כן גמליאל יש מי ששונה אמר ר׳ שמעון בן אלעזר ,כבר נמנה עליה רבן יוחנן בן ־כאי ובטלה מפני תתקלה שמא יוציאנה לחולין .חנה ח׳ תקנות] ,טי[ מאי היא .רב פפא אמר כרם רבעי ,דתנן בפרק חאחרון במעשר שני כרם רבעי היה עולה לירושלים מתלך יום אתד לכל צד כול׳ ,עד כבר :מנו עליך חביריך והתירוהו .מאן חביריך רבן יוחנן בן זכיי .רב נחמן כר יצחק אמר לשון של זהוריח ,דחניא החקינו שיחו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בקרני שעיר המשחלח ,וכן חחקנץ רבן יוחנן בן זכיי. ־אקשינן ומי חוה כימיו לשון של זחוריח ,וחתנ־א כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי ק״כ שנה ,מ׳ שנה עסק כפרקמטיא ,ומי שנה למד ומ׳ שנה לימד ,ותניא מ׳ שנה קודם חורבן הבית לא היה חלשון מלבין •ולא מאדים ,ורכן יוחנן בן זכיי בתר חורבן הבית הוה ,דחניא משחרב הבית החקין רבן יוחנן בן זכיי .ופרקינן אותו מ׳ שנה שלמד תלמיד יושב לפני רבו הוה ואמר מילהא ואיםתבד טעמו וקבעה רביה בשמיה. לימד אחרונים למד, ונעשה דיי! ומורה הוראות וםנהדרי! מא.:. יום טוב פרק רביעי ראש השנה מסורת הש׳׳ם לב. עין משפט נר מצוה מתחיל בתורה ומסיים בנביא .וא״ת לבכל לוכתא משמע א( מגילה ,: rנ( ]תוספת׳ וקבעיה כשמיה .למנותה עם שאר תקנותיו ולהכי תנא תשע תקנות: לנביאי עליף מכתובים כלאמר )מגילה לף לא (.כתוב ס״נ ה״ט[ ,ג( לעיל יט :מתני׳ ס ד ר ברכוה אומר אבות וגבורוה כוי וקדושה היום והוקע ]וש״נ ע״ש[ ניצה ו .ככ,: י ( ]צ״ל רכי לוי כ״א כוי .למצוה בשלש תקיעות של שלש שלש כדתניא לקמן בפירקין בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים וה״ק קראי לכתיבי בכתובי במגילה כא :ונע׳יי רהכא[< ,לף ל ג : 0נמ׳ רחמנא אמר אידכר .כלתניא בברייתא לקמן: ברישא והלר בנביאי וי״ל משום לקראי לתהליס משלי ואיוב קלמו ה( מגילה כא ,:י( ]ליתא לימא השע דהואיל ואשחני .מלטות לנביאים ומה שאנו נוהגים להשלים כמגילה[ ,ז( ]גי׳ הרי״ף רכ המנונא אמר שמואל וגי׳ מזכרונות לענין תקיעה שאין תוקעין בתורה לעבלינן כרבי יוסי כלאמרינן סדר וקבעיח רביח בשמיח: הרא״ש ר״נ אמר שמואל[, בני מהן: לפחות נמי אשתנו בהן בגמרא המשלים בתורה זריז ומשובח ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת חשם ח( ]מלכות זכרונומ אלים .לישנא דתקיפי כמו ואת אילי וכן היו וותיקין עושץ: וכ״א כצ״ל ושופרות וכולל מלכיות עמתן ואינו תוקע קדושת לה'. הבו : 0 י )יחזקאל לקח הארץ בשעת כהרי׳׳ף והרא״ש וכמשנה חיום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע שבירושלמי[ ,ט( ]שמות הזטרו לפניו האיתנים :מפני מ ה לא יט[, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים דברי ר׳ יוחנן בן נורי אמר לו ר״ע אם נאמר שבהון שבוה שהרי פ ח ח בו הפחוב חחילה .והוא בא להזהיר אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר א ל א אומר אבות וגבורות וקדושת על המלאכה שהיא עיקר וכך יפה השם וכולל מלכיות עם קדושה היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע תורה אור השלם ללרוש הואיל והוא ראשון במקרא ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים :גמ׳ אמר לו ר״ע אם אינו תוקע . 1מזמור ל ד ו ד הבו לין בני אלים הבו לין כבוד והשביתה ראשונה לכולם :אני ה׳ למלכיות למה הוא מזכיר למה הוא מזכיר רהמנא אמר אידכר אלא למה ועז: תחלים כט א אלהיכם .ללעני ולגר תעזוב וסמיך מנין שאומרים אבות ע ש ר לימא תשע דהואיל ואשתני אשתני תנו רבנן .2הבו לין כבוד שמו ליה בחלש השביעי זכרון תרועה: השתחוו ליי בהדרת שנאמר ה ב ו לה׳ בני אלים ומנין שאומרים גבורות שנאמר הבו לה׳ תחלים בט ב אני ה׳ אלהיכם .הוא לשון אני קידש: כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושות שנאמר ה ב ו לה׳ כבוד שמו השתהוו .3דבר א ל בני י ש ר א ל אלון לכם :אן« כאן באמצע .והיום לאמיר בחדש השביעי תשע ברכות הן ואומרה בחמישית: לה׳ בהדרת קדש ומנין שאומרים מלכיות זכרונות ושופרות ר״א אומר באחד לחדש יהיה לכם שבתון זברון תרועה ירד רבי יוחנן בן ברוקא לפגי דכתיב שבתון זכרון תרועה מקרא קדש שבתון זה קדושת היום זכרון מקרא קידש: התיבה .לפי שמצוה להתפלל במקום אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקרא קדש קדשהו בעשיית מלאכה ויקרא כג כד נמוך קתני ירד :פר׳ יוחנן בן גורי. .4ובקצרכם את קציר אמר לו רבי עקיבא מפני מה לא נאמר שבתון שבות שבו פתח הכתוב ארצכם ל א תבלה פאת דמתניתין :לא פ ך היו גוהגין ביבנה. תחילח אלא שבתון קדשהו בעשיית מלאכה זכרון אלו זכרונות תרועה ש ד ך בקצךך ולקט בימי אבא כשהיתה סנהדרין שם: קציךף ל א תלקט לעני אלו שופרות מקרא קדש זו קדושת היום מנין שאומרים מלכיות תניא ולגר תעוב אתם אני ין מתני׳ אין פוחחין מעשרה מלכיוח רבי אומר אני ה׳ אלהיכם »« ובחדש השביעי זו מלכות רבי יוםי בר יהודה אלהיכם :ויקרא כג כב פוי :גמ׳ ה נ ך דפהיב בהו הללוהו .5וביום שמחתכם ב ה ק ע שופר .הנך דהללו אל בקדשו: אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין ובראשי ובמועדיבם פנגד עשרה הדברות .דכתיב בהו תלמוד לומר אני ה׳ אלהיכם ומה תלמוד לומר אני ה׳ אלהיכם זה בנה אב ותקעתם חדשיכם בחצצרת ע ל עיליתיכם נמי שוסרט> ולא שמעתיה אלא ראיתיה לכל מקום שנאמר בו זכרונות יהיו מלכיות עמהן והיכן אומרה לקדושת והיו שלמיכם זבחי ועל ביסוד רבינו יצחק בן יהודה: היום תניא ר ב י אומר עם המלכיות אומרה מה מצינו בכל מקום ברביעית לפני לזכרון לכם ין עשרה מאמרוה שהעולם נברא בהן. אני אלהיכם אף כאן ברביעית רשב״ג אומר עם הזכרונות אומרה מה מצינו בכל במדבר י י בראש השנה :בראשית נמי מאמר אליהיכם: מקום באמצע אף כאן באמצע וכשקידשו ב״ד את השנה באושא ירד .6הללוהו בתקע שופר הוא .ואף על גב דלא כתיב ביה הללוהו בנבל וכנוה: ר׳ יוחנן בן ברוקא לפני רשב״ג ועשח כר׳ יוחנן בן נורי אמר לו רבן ויאמר יהי שמיס כמאן דכתיב דמי תהלים קג ג .7בדבר « שמים נעשו דבאמירה נמי איברי ולא בידים שמעון לא חיו נוחגין כן ביבנח ליום חשני ירד רבי חנינא בנו ש ל רבי יוםי מתני׳ ל א מיי׳ פ״ג מהל׳ שופר הל׳ ז שמג פשין מנ טור ש״ע א׳׳ס סי׳ תקצב סעיף לא לב א: ב טור א״ח סי׳ קיג: ג מיי׳ פ׳׳ג מהל׳ שוסר הלכה ח ]וס״נ מהלכות מפלה הלכה ו[ s טוש״ע א׳׳ח סי׳ תקצא סעיף ל: לג ד מיי׳ ס״נ מהלכות שוסר ה׳׳ת טור שס: לד ה מיי׳ שס הל׳ ט טוש״ע שס סעיף ה: א מוסף רש״י הבו לה׳ הזכירו לסגיו את אילי הארץ <םגילה יז .0מימות עזרא ואילך .האי לנקט מימות עזרא ,משוס לנימיו ענרוהו ,רכתיכ כעזרא )נתמיה ת( וכיום השני, משתעי השנה וכראש וביצה ו .>.בראשית נמי מאמר הוא .למשתעי כשמים ונארץ ,אף הס כמאמר נבראו !מגילה בא: א>ב 1 2 3 לגי׳ הב־ת(. רבינו חננאל )המשך( 4 עוד באו לפרש היאך סידורן ,תניא ר׳ אומר שהיא היום קדושת אתה בחרתנו אומרה עם המלכיות בברכה רביעית, מה מצינו כל מקום בשבתות ובימים טובים ברביעית ,פירוש אבות גבורות קדושת השם ואחריהן קדושת היום. וכיון שעמד רבי כר׳ עקיבא דמתגיתין חלכתא כוותייחו .ואפי׳ רשכ׳׳ג דפליג על רבי אמר כר׳ עקיבא דמתניתין ןשןהיו נוהגין ביבנה שתוקעץ למלכיוח .וחא דתניא לשני ירד ר׳ חנניה בנו של ר׳ יוסי חגלילי ועשה כר• עקיבא ,אוקמה רב חםדא מאי לשני לשנה חבאה .וחלכח כר׳ עקיבא דאמר אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע ,זכרוגות ותוקע ,שופרות ותוקע, ואומר עבודה והודאה וברכת כהגים ושים שלום. ירושלמי ר׳ בא בשם ר׳ אבא ב״ר ירמיה כתפילה הוא אומר אלהי דוד ובונה ירושלים ,ובנביא הוא אומר אלחי דוד ומצמיח ק ק ישועה .יום של ראש חשנח שחל להיות בשבת ר׳ אומר פוחח בשבח או וחותם בשבח ויום טוב בינחיים ,ר• יהודח בן פזי בשם ר׳ יהושע בן לוי חלכח כרבי] .פתני [ אין פוחתין מעשרה מלכיוח מעשרח זכרונוח מעשרח שופרות .חני עשר כגגד מי ,כנגד עשרח הללו אל בקדשו כולי .רב יוסף אמר כנגד עשר דברות. ר׳ יוחגן אמר כגגד עשרה מאמרות ,והן ויאמר ויאמר 5 נ( וברוח פיו כ ל צבאם: תהלים לג ו הגהות הב״ה )א( גמ׳ תניא רבי אומר אגי ה׳ אלהיכס וכתיב ובתדש: )ב( שם והאמר רבי חניגא בר כהנא אמר רב מימות עזרא) :ג( רש"־ ל״ה לא יסתומ כוי מן הכתובים לכל אחד ואחד א״כ שכע נמי: נליון הש״ם מתני׳ םדר ברכות .עיין סנהלרין לף מט ע״כ מוס׳ ל״ה אף: רבעו חננאל דכתיב )תהלים לג> נעשו :היכי בן נורי האי קאי אתורה דהא מכולהו בדבר ה׳ שמיס קהני .האי דר׳ יוחנן מכולם דקאמר אמאן נביאים וכתובים קאי אמר כדתנן מתחיל בתורה ומשלים בנביא והכי קאמר אס אמר שלש מן התורה ושלש מן הנביאים ושלש מן הכתובים מכל אחת ואחת יצא ולא סליג אדרמן אלא אחדא דאינהו אמד עשרה ואיהו אמר תשעה :או דלמא. האי ג׳ ג׳ אמלכיות וזכרונות ושופרות קאי שלש למלכיות ושלש לזכרונות ושלש לשופרות דהוו להו אחת מן התורה ואחת מן הנביאים ואחת מן הכתובים :לא יפחוח משבע וכוי. ואי סלקא דעתך שלש מן התורה ושלש מן הנביאים ושלש מן הכתובים לכל)ג( אס כן שבע נמי שבע מן התורה ושבע מן הנביאים ושבע מן הכתובים הוה ליה רבי יוחנן בן מרי מוסיף: מתני׳ אין מזפירין זפרון כוי: גמ׳ הגלילי ועשה כר״ע אמר רשב״ג כ ך היו נוהגין ביבנה למימרא דרבי שמעון בן גמליאל כר׳ עקיבא ם״ל והא אמר ר״ע מלכיות עם קדושת היום אמר להו ורשב״ג אומר קדושת היום עם הזכרונות אמר להו א״ר זירא לומר שתוקעין למלכיות ליום השני ירד רבי הנינא מאי שני אילימא יו״ט שני למימרא דעברוה לאלול ״והאמר רבי חנינא בר כהנא »( מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר אמר ר ב הםדא מאי שני ליום שני לשנח חבאח :מתני׳ אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרת שופרות ר׳ יוחנן בן נורי אומר י אם אמר ג׳ ג׳ מכולן יצא: ג גמ׳ הני עשרה מלכיות כנגד מי אמר י>)רבי( כנגד עשרת הלולים שאמר דוד בםפר תהלים הלולים טובא הוו הנך דכתיב בהו הללוחו בתקע שופר רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בםיני >ר׳'יוהנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם הי נינתו ויאמר ״)ויאמר( דבראשית ט׳ הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב ב ד ב ר ה׳ שמים נעשו :ר׳ יוהנן בן נורי אומר אם אמר ש ל ש ש ל ש מכולן יצא :איבעיא להו היכי קתני ש ל ש מן התורה ש ל ש מן הנביאים ושלש מן הכתובים דהוו ת ש ע ואיכא בינייחו חרא או דלמא אהד מן התורה ואהד מן הנביאים ואהד מן הכתובים דהויין להו ש ל ש ואיכא בינייחו טובא ת״ש דתניא אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ואם אמר שבע מכולן יצא כנגד שבעח רקיעים רבי יוחנן בן נורי אמר חפוחת לא יפחות משבע ואם אמר ש ל ש מכולן יצא כנגד תורה נביאים וכתובים ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראלים אמר ״רב הונא אמר שמואל הלכה כר׳ יוהנן בן בורי :מתני׳ אין )זכרון מלכות ושופר( של פורענות מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר׳ יוסי אומר אם השלים בתורה יצא: גמ׳ 6 ה ]פתני׳[ סדר ברכות אומר אבות וגבורות כוי. ואקשינן עלה לדי יותנן בן נורי אס אינו תוקע למלכות למה מזכיר עשר מלכיות לכתתלה ודאיעבד שלש ,דתנן אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרח ח( זכרונות מעשרה שופרות ,מזכירין ר׳ יוחנן בן נורי אמר אם אמר שלש שלש יצא, נימא הואיל ואישתני שאין תוקעין בהן כשם שתוקעין בוכרונות ובשופרות ,כך אישתני מעשר ,ולא איפריקא. ונדחו דברי ר׳ יוחנן מאחר שלא מצא תשובה .תנו רבנן מניין שאומרים אבות שנאמר הבו לה׳ בני אלים ,כלומר בני הגדולים כדכחיב ואח אילי חארץ לקח .גבורות שנאמר הבו לה׳ כבוד ועוז .קדושות שנאמר הבו לה׳ כבוד שמו השתתוו לה׳ בהדרת קדש .ומנין שאומרים קדושת היום ,והוא אתה בחרתנו מכל חעמים ,ומלכיוח וזכרונוח ושופרות ,דתגיא ר׳ אליעזר אומר שבתון וכרון תרועה וגוי ,שבתון וו קדושת היום כולי .אמר לו ר׳ עקיבא מפני מח לא גאמר שבתון שבות ,שהרי בו פתח הכתוב תחילה ,אלא שבתון שבות קדשיהו בעשיית מלאכה ,זכרץ אלו זכרונות ,תרועה אילו שופרות ,מקראי קדש זו קדושת היום ,ומנין שאומרים מלכיות עמהן ,שגאמר והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם) ,אי( שאין ת״ל אני ה׳ אלהיכם ולמת עוד כתוב אני ה׳ אלהיכם ,זה בנה אב כל מקום שנאמרו זכרונות יהיו מלכיות עמהן .הנה מצאנו מן התורה שצריך להזכיר זכרונות שופרות ומלכיות וקדושת היום. בני אלים 7 , ה דבדאשית ,ובראשית נמי מן המניין ,כי מאמר הוא ,שנא׳ בדבר ה׳ שמים געשו .ירושלמי הגי עשר מלכיות כנגד עשר קילוסין שאמר דוד בהללויה הללו אל בקדשו וגוי ,עד כל הנשמה תחלל יה .עשרה זכרונות כנגד עשרה וידויים שאמר ישעיח רחצו הזכו .מח כתיב בתריח למדו חיטב דרשו משפט אשרו חמוץ לכו גא וגוכחה .י׳ שופרות כגגד )י׳ שופרוח( ]ז׳ כבשים[ ופר ואיל ושעיר .ר׳ יוחנן בן גורי אמר אם אמר שלש ]שלש יצא ואבעיא לן שלש[ מן החורה שלש מן חכתובים ושלש מן הנביאים יצא דחוו לחו ט׳ ואיכא ביניהן חדא ,או דילמא אחת מן התורח אחת מן חנביאים ואחת מן הכתובים ,ואיכא בינייהו שבע בכל אחת מהן .ת״ש דחניא ר׳ יוחנן בן נורי אומר לא יפחוח משבע ,ואם אמר שלש מכולן יצא כגגד תורה גביאים וכתובים ,ואמרי לה כגגד כהנים לוים וישראלים .אמר שמואל הלכח כר׳ יוחנן בן גורי .ש״מ אחת מן ]התורה ואחת מן[ חגביאים ואחח מן הכחובים .ומצאגוהו מפורש בתלמוד א ח ישראל חוינן סכרין מימר שלש מכל אחת ואחת ,אשכח חני אפילו שלש מכולן יצא] .פתני [ אין מזכירין של פורענוח , א( עי׳ ניצה יז וצ״ע. עין משפט נר מצוד. לה א ב מיי׳ פ״ג מהל׳ שופר הלכה ט טור ש״ע א״ח סי׳ תקצא סעיף ה: לו ג מיי׳ שס טור א״ס סי׳ תקצא: לז ד ה ו טור א״ח שם: לח ז ח ט י מיי׳ שם הל׳ ח טור א״ח שס: לט כ ]מיי׳ שם הל׳ יז טוא״ת סי׳ תקפה: מ ל מיי׳ פ״ג מהל׳ חנוכה הל׳ ו טוש״ע א״ס סי׳ תקפד סעיף א: מא מ מיי׳ ס״א מהלי שופר הל׳ ד׳ טיש״ע איית סי׳ תקפו סעיף כא: מ ב נ מיי׳ שם טוש״ע שס סעיף כג: מג ס מיי׳ פ״כ שם הל׳ ז טוא״ח סי׳ תקסת ]ושו״ע איית סי׳ תקצו סעי׳ א כהג״ה[: מ ד ע פ מיי׳ שס הלכה ד טוש׳׳ע שם סי׳ תקסט סעיף ס: לב: בשעת הגהות הגר״א גמ׳ גזרת המלכות ״(שנו .ואע״פ שבטלה גזרת המלכותי( לא כדמעיקרא עבדינן דזריזין אע״ג למצות מקדימין דרבים אהו מינה .בההיא פקידה :רבי יהודה אומר ראשונה שהים .מי הוא זה מלך הכבוד לאו ממניינא: אחה שניה דחיישינן שמא יחזור דבר לקלקולו ולפירוש הירושלמי ניחא טפי דמפרש שס שדמו האדביס שנתאספו לתקוע תרועת מלחמה ועמדו עליהם אחת :ושוי! במלך אלהים כוי .דלא מנינן ישב על כסא קדשו בלשון מלכות: והרגום ולכך תקנו תקיעות וברכות במוסף דכי חזו דקרו בקריאת שמע ומתפללין בתורה וקורין גמ׳ וחוזרין אם ומתפללין ותוקעין אמרי בנימוסייהו כגון תקעו של ה ׳ מ ל ך עולם כגון שופר 8 ח׳ 9 זכרני חאי עלן שופר בגבעה וגו׳ עובדי 7 כוכבים ועד וה׳ צבאות יגן ה׳ ברצון עמך כגון כזכרונות ר׳ ״ יהודה א אומר אלהים עליחם וה׳ אומר ג מארצו אין וכגון זכרה את אינן נטויח כגון של ולר׳ 6 12 זכרון ירגזו מלך זכור ה׳ לבני בסערות ואפילו לטובת פקוד ׳פקדונות נ פקדתי נמי יוםי נהי בעינן של אתכם וכתיב דמיא מוסף רש״י במצות )ערובין צו.!: הכבוד ראשונח מלך 15 רבינו חננאל אחת הארץ כל שתים אלהים זמרו 14 שתים ר׳ דברי דברי ר׳ יוםי זמרו יהודה בו תרועת ואומרה עם הזכרונות מלך שבתון השופרות ]בלבד[ בו יהודה בנביא כגון 16 י אומרה אומר תרועח מקרא קדש דברי ר׳ יוםי ר׳ יהודה אומר אינו זכרון מלכות עם אינו עמו שיש המלכיות אלא אומרה אומרה עם חשופרות עם בתורה המשלים עם המלכיות אומרח ה׳ בלבד משובח בתורה יצא :אם תשלים משלים אימא והא אם אויבים שנו. גזרו לתקוע שלא חוץ לתחום תקיעה: לשמוע ואין חותכין אותו .מפרש בגמרא 1לג :[.אם רצה לתוכו ליחן מים אמרינן קא מתקן מנא: כי דרבגן אמרח לא. ופיקוח הגל ושוין רוכבין אמרת דאיכא ולא פוי. גמ׳ השחא איסור דליכא דאורייתא תחומין למגזר לא: אטו דאורייהא. יחתוך למימר שמא זמורה ועולה באילן דאיכא למימר שמא יתלוש דאורייתא מיבעיא .ויש גמגום בדבר ונראה בעיני דלא גרסינן לה: ותרועת ואין רבי עמה כלום לא כגון 18 תרועה יום אומרח כל עיקר :מתחיל בתורה קתני שופר ואין מעבירין עליו אה החחום .לילך אומר יוסי מתני׳ במוספין: דיעבד אין לכתחילה לא השלים בשעה של ראש השנה אין מפקחין עליו ופו׳ ושאו זמרו עמו אומר אינו מוספין גזרה הרי עם תרועה השני מהקיע. מתקיע: גמ׳ אין דיעבד יהיה ומשלים והתניא ר׳ יוסי אומר לכתחילה לא קאמר הכי מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר׳ יוםי אומר משלים בתורה ׳ואם השלים בנביא יצא תניא נמי הכי אמר רבי אלעזר ברבי יוסי וותיקין תיו משלימין אותת בתורת בשלמא זכרונות ושופרות איכא טובא אלא מלכיות תלת הוא דהויין ה׳ אלהיו עמו ותרועת מ ל ך בו ר ב הונא היום 23 ג ( ת״ש ד ( 2 1 והשבות אל 19 ויהי בישורון מלך ש מ ע ישראל ה׳ אלהינו ח׳ אחד לבבך כי ה׳ הוא האלהים אין ח 20 ה ׳ ימלוך לעולם ועד ואנן בעינן ע ש ר וליכא אמר מ ל כ ו ת דברי ר׳ יוםי ר׳ יהודה אומר אינה מלכות עוד ״מלכות דברי ר׳ יוםי ר׳ יהודה 22 אומר אינה וידעת מלכות א ת ה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו ־מלכות דברי ר׳ יוםי ר׳ יהודה אומר אינה מלכות: מתני׳ ב ה ע ו ב ר לפני תתיבה ביו״ט ש ל ר״ה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את שנא שני מלך אלא מאי שנא הלל מתקיע משום 24 דברוב עם הדרת דבראשון משום ה( מלך אי הכי הלל נמי נימא בשני משום ההלל :גמ׳ דברוב מאי עם הדרת דזריזין מקדימין למצות תקיעה נמי נעביד בראשון משום דזריזין מקדימין למצות אמר רבי יוחנן ב ש ע ת גזרת המלכותי׳ שנו :מדקאמר בשעת הלל מכלל דבראש השנה לליכא הלל מ״ט ״אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר״ח וביום חכפורים אמר לחם אפשר מ ל ך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה: מתני׳ מ ש ו פ ר ש ל ר״ה אין י״ מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את חגל לא עולין באילן ולא רוכבין ע״ג בהמה ולא שטין על פני המים ואין חותכין אותו בין ב ד ב ר שהוא משום שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעשה ; אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יתן יין ט>ם אין מעכבין את קה,. סנהדרין א( ב( ותוסס׳ פ״ב הי׳׳א[, ג( ס״א תנא וכן הגי• נהרא״ש ,ד( ותוספתא ס״נ הי״אן ,ה( וססתיס ד. יומא כח:ן ,ו( וכס״א: כשעת השמדן ,ז( ערכי! י,: ח( גי׳ הרי״ף והרא״ש אין מפקחין קודם אין מענירין כגי׳ רש״י ,ט( עירוכין צו :ערכין נ ,:י( ולקמן לג .עירוכין עו .יגמות יג. ל :כתוכות נח .גדריס יל: הוריות נ :כריתות ח:ן, כ( כס״א :כשעת השמל, ל( כס״א :של ,מ( כס״א: כשעת השמל ,נ( כסי׳א: שכטל השמל, תפלת הן אומרה שאין התיבה המתפלל כוי דברי אלא עם דברי משלים לפני בתורה: ר׳ אחת ר׳ וארבע מהן תורה חרי חזכרונות אלהיו השופרות דברי רבי יוסי רבי יחודח רבי יוסי אומר אם השלים ה״ז תרועה ואומרה כגון 1 7 ה ואחת בסוף: ואנן כגון יהודה אומר היו יוסי לקץ ל( תפלח ב מ ל ך אלחים על גוים אלחים ישב על כםא קדשו שחיא אחת זכרון ש י ש לכם מלכות כגון אם לא ביד חוקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם .וכדון כגון ויזכור כ־ בשר המה רוח הולך ולא ישוב, שופר כגון תקעו שופר כגבעה חצוצרות ברמת וגד ,אכל פורענות של עובדי כוכבים אם בא להזכיר מזכיר ,כגון ח׳ אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן .אין מוכירין של יחיד אפי• לטובה ,כגון זכרה לי אלהי לטובח, זכרני ה׳ ברצון ]עמך[. פקדונות הרי הן כזכרונות, ]כגון[ והי פקד את שרה, כיון דאתו מינה רבים אם בא להזכירו עם הזכרונות מזכיר דברי ר׳ יוסי ,ר׳ יהודה אומר אינו מזכיר. שאו שערים ראשיכם וגוי, ראשונה שתים שניה שלש דברי ר׳ יוסי ,ר• יהודה אומר אתת .מלכיות שיש עמה תרועה כגון ותרועת מלך בו ,בחצוצרות וקול שופר חריעו לפגי חמלך ה׳ ,אומר עם חמלכיות ואומר עם השופרות דברי םלה יראשונה שניה שתים שניה שלש אלהים ר׳ זמרו יוסי משלימין חן שאו שערים ראשיכם ר׳ בנביאים. שחרית לכך העבירוה דפקדונות למלכנו ומשלים העובר המלפות׳( ש א ו שערים ראשיכם וחנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מ י ) ה ו א ( זה מ ל ך הכבוד ה׳ עזוז וגבור ה׳ גבור מלחמח בהדיא: יתקעו והיו אורבין להם כל שש שעות כזכרונות וה׳ פקד את שרה פקדון דיחיד הוא כיון דאתו רבים מינה כרבים 1 3 עשר. מתני׳ וכגון לטובה שופר בינתיים: דקאמר רבי אדום וגו׳ תימן עד בתורה שלש בתחלה שופר עמים דמזכיר והכתובים חוא ושופר אלא בתורה .דהוו להו ארבע מן התורה אמור אדכורי ב ש ר המת וגו׳ יחיד אלהי וכגון כזכרונות ה׳ זכרון כגון לי דבריתחא והלך זכרון שרה 4 א( הוא ובחמה בריך אינו ומחחיל ד א ״ ר נחמן כל קודשא לומר מלכות יתקע מזכירין 10 לירתח ויזכור כי 2 מלכות בשופר פקד ובזרוע וליפרוקינן כיון א ב ל אם בא אבדו גוים ב הזקה ריתחא בריש ש ת א לא מדכרינן זכרון כגון פורענות 5 לא כי הא 3 ביד ח י אני נאם ה׳ ]אלהים[ שפוכח אמלוך עליכם ואע״ג אימן עסקין כלו׳ בחוקיהם ובתורתם: ריתהא מלכיות כגון 1 אומרה עם הזכרונות .תרועה לאו לשון שוסרות פתהי עולם ויבא מ ל ך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה׳ צבאות הוא מלך כ ל כי האי ריתחא .מי ימן ויכא לנו זה הכעס כמימה שסוכה אמלוך עליכם ,שיגאלנו נעל כרחנו )סנהדרין רמלוך עלינו קה .!.אין מעכבין את התינוקות מלתקוע .אין למונען ב״ל מוזהרין מלתקוע כיוס טוכ של ר״ה ,לנעו לחניטנהו זמרו למלכנו .לא קא חשיב רבי יהודה דלא אמליכתיה אלא על אומה יוסי ]א[ כמשנה מלתקוע ומתעסקין עמה! כוי .כצ״ל )וכ״ה כרי״ף ורא״ש(: יום טוב פרק רביעי ראש השנה מסורת הש״ם התנוקות תורה אור השלם . Iחי אני נאם אדני יי אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויח ובחמה שפוכה אמלוך עליכם: יחזקאל כ לג .2ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב: תחלים עח לט .3תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין: הושע ה ח .4יי מלך ירגזו עמים תנוט ישב כרובים תהלים צט א הארץ: .5ין מ ל ך עולם ועד אברו גוים מארצו: תהלים י טז .6זכר יי לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד חיסור בה: תהלים קלז ז .7וין עליהם יראה ייצא כברק חצו ואדני יי בשופר יתקע והלך בסערות תימן: זכריה ט יד .8יי צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני קלע ושתו המו כמו יין ־?ילאו במזרק בזויות מזבח: זכריה ט טו .9זכרני יי ברצון עמך פקךני בישועתך: תחלים קו ד .10זכרה לי אליהי לטובח כיל אשר עשיתי על העם הזה: נחמיה ה יט . IIוין פקד את שרה כאשר אמר ויעש יי לשרה כאשר דבר: בראשית כא א .12לך ואספת את ןקני ישךאל ואמרת אלחם ין אלי־־ אביתיכם נראה אלי אליהי אברהם יצחק ויעקב לאמיר פקיד פקךתי אתכם ואת העשוי לכם שמות ג טז במצרים: שעדים שאו . 13 ראשיכם ןהנשאו פתחי מלך ויבוא עולם תהלים כד ו הכבוד: מלתקוע 1*1אבל מתעסקין עמהן ע ד שילמדו ׳׳והמתעסק לא יצא ו ה ש ו מ ע מן המתעסק לא יצא .14 :זמרו אלהים ןמרו זמרו למלכנו זמרו: מ״ט שופר עשה הוא ויו״ט עשה ולא תעשח ואין עשח דוחה את לא תעשה ועשה :לא עולי} באילן ולא גמ׳ תהלים מז ז .15מלך אלהיס על רוכבין על גבי בהמה כוי :השתא דרבנן אמרת לא דאורייתא מיבעיא י>זו ואין צריך לומר זו קתני: גדם אלהים ישב על ואין כסא קדשו :תהלים מז ט ר׳ יוסי .ר׳ יהודה אומר אינו אומר אלא עם חמלכיוח בלבד) .משלים( ]מתחיל[ בתורה ומשלים בנביא ,ר׳ יוסי אומר אם 16דבר אל בני ישראל לאמיר בחרש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זברון תרועה מקרא קדש :ויקרא כג כד השלים בתורה יצא .ואקשינן עלה וכי ר• יוסי דאיעבד קתני ,והתניא ר׳ יוסי אומר המשלים בתורה הרי זה זריז ומשובח. . 17ל א הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל יי אלהיו עמו ותרועת מלך בו :במדבר כג כא .18ובחירש השביעי ותריצה למתני׳ הכי ,ר׳ יוסי אומר מתחיל בתורה ומשלים בתורה ואם השלים בנביא יצא .תניא נמי הכי ר׳ אלעזר בר׳ באחד לד1ךש מקרא קיךש יהיה ל כ ם כ ל מלאכת עבירה ל א תעשו יום תרועה יהיה לכם :במדבר כט א .19ויהי יוסי אומר וותיקין היו משלימין בתורה .אמר רכ הונא תנא שמע ישראל ה׳ אלחינו ח׳ אחד מלכות .וכן וידעת היום בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל :דברים לג ה .20ין ימליך לעלם ועד :שמות טו יח .21שמע והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים וגו׳ מלכות .וכן אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלהים וגו׳ אלו כולן מלכות ישראל ין אליהינו י; אחד :דברים ו ד .22וןדעת היום והשבית א ל לבבך כי יי הוא האליהים בשמים ממעל ועל הארץ השיני דברי ר• יוסי .ר׳ יהודה אומר אינה מלכוח .וקי״ל כר׳ יוסי• ]מתני'[ חעובר לפני התיבח ביום טוב של ראש השנה מתחת אין עוד :דברים ד לט .23אתה הראת לדעת כי ין הוא האליהים אץ עוד מלבדו :דברים ד לה .24בךב עם מתקיע .כלומר במוסף שחוא יורד שליח צבור שנית .אמר ר׳ יוחנן בשעח השמד שנו .ירושלמי ר׳ יעקב בר אחא בשם הדרת מלך ובאפס לאם מחתת רזון :משלי יד כח ר׳ יוחנן מעשה פעם אחת תקעו כתפלת שחרית והיו השונאים סבורים שמא עליהן הן חולכין ועמדו עליחן והרגום. עמדו לתקוע ותיקנו בתפילת חמוסף ומיגו דאינון חמיין לון דקרו קרית שמע ומצלו וקרו באורייתא ומצלו והדר תקעין אמרין בנימוסיהון אינון עס־קין .ר׳ יהושע בן לוי שמע להא מהבא שמעה אלקים צדק וו קרית שמע הקשיבח רנתי זו רנון תורה ,האזינה תפלתי וו תפלה ,בלא שפתי מרמה זו מוסף ,מה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא .אמר ר׳ תנתומא קרייה אמרה כן ,יום תרועה ועשיתם עולה ,כלומר התרועח במוסף בעשיית חעולה .ר• אלעור בר׳ יוסי אומר בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם ,אמר להן הקב״ד כ־ון שנכנסתם בראש השנה לפני בדין ויצאתם בשלום ,מעלה אני עליכם כאילו נעשיתם כריה חדשה .בכל הקרבנות ,בשעיר הקרב בכל המועדים ]כתיבן חטאת ,ובעצרת כתיב שעיר עדם אחד לכפר עליכם ,ולא כחיב חטאת ,אמר להן הקב״ה כיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם .מדקתני במתני׳ ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל ,מכלל דבראש השנה לא אמרי׳ הלל, מאי טעמא ,אמר ר׳ אבהו אמרו מלאכי השרת לפני חקב׳׳ח רבונו של עולם מפני מח אין אומרים ישראל לפניך בראש חשנה וביום הכפור־ם חלל ,אמר להן איפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים נפתחין לפניו וישראל אומרין הלל] .מתני'[ שופר של ראש חשנח אין מפקחין עליו אה הגל כוי .מאי טעמא דתקיעת שופר דהוא יום תרועה יהיה לכם עשה הוא ,ואין עשה דוחה עשה ולא תעשה של ראש השנה ,שנאמר בחדש השביעי באחד לתדש יהיה לכם שבתון שבות ,כלומר שב ולא תעשה ,וכתיב נמי כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה לה׳ .ולא עולין באילן ולא רוכבין כוי .ואקשינן תשתא לא עולין באילן שהוא משום שבות דרבנן ,דתנן אלו הן משום שבות לא עולץ באילן ,אמרינן דלא ,פיקוח חגל וחעברת חחחום שחן איסור מן חתורח חוצרך לומר דלא .ופרקי׳ חכי נמי קתני ,אין מפקחין עליו את חגל ,כלומר לא פיקוח הגל וכיוצא בו שהוא איסור מן ההורה ,אלא אפי׳ דבר שמשום שבות לא דחי. 2 יום טוב פרק רביעי ראש חשנה מםורת חש״ם א( נגירסמ הרי״ף והרא״ש שנות סטנא לא מעשה מנלא[ ,ב( ]לעיללכ:וש״נ[, ג( עירוכי! צו ,:ד( ג״ז שס חגיגה טז :חולי! סה,. ה( נקדושי! לו [.ושם איתא כני ישראל וסמך כ״י סומכין וכוי ,ו( ]בתוספות לעירוני! צו :ל״ה וסתם ספרא לא גרסו לכרי ר״י ע״ש[, ז( ]תוספי פ״ב הי״ג[, ח( ]עיי מהרש״א ועיין במוס׳ עירוגין צו .ל״ה מיכל בת שאול[ ,מ( ]ועיי! תוס׳ עירוכץ צו .ל״ה ללמא[ ,י( רש״א, תורח אור חשלם .1דבר אל בני ישראל .־אמרה א ל ה ם אדם כי יקריב מכם קרבן לין מן הבהמה מן הבקר ומן את תקריבו הצאן ויקרא א ב קרבנכם: נליון הש״ס גמ׳ ואין בנות ישראל סומכות .עיין מנחות לף ידו: צג ע״ב מל״ה תום׳ ד״ה הא ,־״־ ובו׳ ומותרות לינרך על ס״ע שהז״ג .עיין בהגהת לסוכה: סס״ג אשר״י דאע״נ דסוםא כא״ד סטור טדאויייתא מדרבנן פיהא ה״ב .עיין מנילה לף כל ע״א תלייה מי שלא ראה: חגהות חגר״א ]א[ גט׳ )בשבת ואין צדך לומר( תא״מ )לגירסת הרי״ף והגאונים(] :כ[ שם )אלמא כו׳ על לא אמרינן תקעו( תא״מ ונ׳׳כ והלר תני כיוס טוכ כי״ט אין נשכת צא כ״ה גירסת הרי׳׳ף והנאוניס: מוסף רש״י מעכבין. נשים הא אע״ג ללא חלול יו״ט הוא כלמני לכי שמואל )לעיל כט:ו יצאו תקיעת שופר ורליית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה ,מיהו נראות כמוסיפות )ערובין צו.!: דבר אל בני י ש ר א ל וסמך .אלס ט יקריב מכס קרבן לה׳ ,וכתיכ בההוא ענינא וסמך ;חגיגה טז.>: נשים סומכות רשות. ואע״ג ללא מיתיינא ,ולא אמריגן עכולה עובלת כקלשיס וחולין פה.(. לג. ואין חותכים אוהו .אם בא לתקנו לא בלבר שהוא משוס שבות הא רבי יהודה הא רבי יוסי .אומר ר״ת אע״ג לסתם מתניתין כרבי יהולה הלכה כ ד יוסי לנימוקו עמו ומעשה רב להמוצא כלי שאין לרכו לחתוך בו שופרות כגון מגלא שרס״א בלע״ז לתיקון כלאחר יל הוא ואין בו אלא משום שבות :סכיגא .ללרכו בכך והוי תפלין )עירוכין דף צו .ושם( מיכל בת שאול היתה מנחת תסלין ואשתו של יונה שהיתה עולה לרגל וההוא עובלא לפרק אין לורשין )חגיגה מלאכה גמורה :תינוקות הוא ללא מעבבין לבעי לחנוכייהו: לף טז :ושם( להבאנוהו לעזרת נשיס הא נשים מטכבין .לסטורות לגמד וסמכו עליו נשים כלי לעשות נחת למצות עשה שהזמן גרמא הוא וכי ואין חותכין אותו בין בדבר שתוא משום רוח לנשים *ומותרות לברך על מצות תקעי איכא בל תוסיף י« :בגי ישראל תעשת: לא משום שהוא בדבר ובין שבות עשה שהזמן גרמא אע״ג דסטורות סומכין .לבר אל בני ישראל ואמרת >משום שבות מגלא לא תעשת סכינא מן לבר המצוה ההיא ומתעסקות אליהם אלם ט יקריב מכס וגו׳ השתא משום שבות אמרת לא לא תעשה בהן כמו מיכל בת כושי שהיתה גם וכתיב בההוא ענין וסמך ילו וגו׳: מברכת ותלע ראמרינן סרק החובל מיבעיא >זו ואין צריך לומר זו קתני: סומכוח רשוח .אלמא אף על גב )ב״ק דף פז (.אמר רב יוסף מעיקרא איסורא ליכא קרא לסטדנהו אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין יתן: אמד מאן לאמר הלכה כרבי יהולה וה״ה למצות עשה שהזמן גרמא: מים או יין אין מי רגלים לא מתני׳ מני אבא עבלינא יומא טבא לרבנן ללא קטן שאול תיא דתניא אבא שאול אומר מים או מיסקלנא ועבילנא ואס במקום לסטור י מ יין מותר כדי לצהצהו רגלים אסור מפני הכבוד :אין מעכבין את מן הלבר ועושהו אסור מלברך אם א י ן מעכבין לא את התינוקות מלתקוע :הא נשים מעכבין והתניא כן אמאי עבילנא יומא טנא והלא הנשים ולא אה התינוקות מלתקוע ביום טוב אמר אביי ל״ק תא רבי היה מפסיל ברכות ציצית ולולב ותפילין ומגילה ונר חנוכה וסוכה בני יהודה הא רבי יוםי ורבי שמעון יידתניא ד ב ר אל בני ישראל והבללה וקלוש היוס וברכות של ישראל םומכין ^ ואין בנות ישראל סומכות דברי יירבי יהודה רבי יוסי ק״ש שחרית וערבית וכל הברכות ורבי שמעון אומרים נשים סומכות רשות :אבל מתעסקין בהם עד כולן ואמדנן בפ׳ המניח ושם דף ל(. שילמדו :אמר רבי אלעזר י אפילו בשבת תנ״ה ״מתעסקין בהן עד האי מאן לבעי למיהוי חסילא ליקייס שילמדו אפילו בשבת ואין מעכבין תתינוקות מלתקוע wבשבת ואין מילי לברכות ועול אמדנן פרק ערבי צריך לומר ביום טוב הא גופא קשיא אמרת מתעםקין בהן עד שילמדו פסחים )פסחים לף קנה (:סומא פטור ואפילו בשבת wאלמא לכתהלה אמרינן תקעו והדר תנא אין מעכבין מלומר ההגלה וסדך מרב יוסף ורב ששת להוי אמד אגלתא כל חל וחל עכובא הוא דלא מעכבין הא לכתהלה לא אמרינן תקעו לא קשיא כאן בניתיה ומלמוציא אחרים ילי חובתן בקטן א נ א ג(ב 1 ה( ג שמע מינה דמחייבין ומשני משום דקסבד מצה בזמן הזה לרבנן אבל ממה שהיו מברכין לא מלקלק מילי שמע מינה היט לפטירי שרי לברוכי ומשום דמברך ברכה שאינה צריכה וקעבר משוס בל תשא ליכא דההיא דרשה דרבנן דהא אמר בסרק מי שמתו )נרטח לף כא (.ספק קרא אמת ויציב ססק לא קרא חוזר וקורא ולא אסרינן מספק משום לא תשא ומוציא שס שמיס לבטלה דאסדנן בס״ק דתמורה )לף ג .ל (.מדכתיב את ה׳ אלהיך תירא הגי מילי בלא ברכה ומיהו אין כל כך ראיה מסומא לאשה *דאע״ג דסומא פטור מדאורייתא מדרבנן מיהו חייב כדמוכח ההיא דערבי פסחים דמשני קסבד רב ששת ורב יוסף מצה בזמן הזה דרבנן ולכך היו יכולין להוציא אחרים ש״מ דאינהו נמי מדרבנן וכיון דמחייבי מדרבנן יכולין לברך כמו בנר חנוכה וכל מצות דרבנן ומיהו יש לדחות דרשות יכול להוציא בר חיובא לרבנן כמו קטן למברך לאביו בפרק מי שמתו )ברכומ דף כ (:ועולה למנין שבעה ומוציא אחרים ידי חובתן במגילה לר׳ יהולה כלתנן במגילה )לף יט (.אבל יש ללקלק מלתנן בפרק הקורא את המגילה עומל )שם לף כד .ושם( ר׳ יהולה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יסרוס על שמע משמע הא ראה אף על גב לנסתמו עיניו פורס ואמאי והא סוטר רבי יהולה סומא מכל המצות שבתורה בפרק החובל )ב״ק לף פז (.אבל אי מלרבנן חייב ניחא ומש״ה היה שמח רב יוסף במאי למלאודיפא לא מיפקל ועביל משוס הכי היה יכול לברך בכל מצות ויכול לומר וצונו כיון למחייב מלרבנן כלקאמר 3פ׳ במה מלליקין )שכת לף כג (.היכן צונו מלא תסור אבל אשה אפילו מלרבנן לא מיחייב׳ אמצות עשה שהזמן גרמא כלמוכח בפרק מי שמתו )כרכות לף כ 0גבי נשים חייבות בקלוש היום לבעי למימרא מלרבנן ופדך עלה ]לא״כ[ כל מצוח עשה שהזמן גרמא לחייבו מלרבנן ולענין סוכה מוכח בהליא בדש סוכה )לף כ>: לאפילו מלרבנן לא מיחייבא היכי אמרה וצונו ומיהו בירושלמי משני שינויא אחדנא אקושיא לרבי יהולה אלר׳ יהולה לכל שלא ראה מאורות לפדך לה בירושלמי ומשני לה ביושב בבית אופל כך אני אומר היושב בבית אופל לא יסרוס על שמע משמע שר״ל שלא ראה מאורות מימיו שנולל במערה ואינו סומא ובמגילה נמי סדך לה בירושל׳ עלה לההיא ואין גרסות הירושל׳ מכוונות לא במכות ולא במגילה ומיהו בגמ׳ לילן במגילה )לף כל (:לא משמע הבי אלא משמע למייד בסומא ממש למפרש טעמא לר׳ יהולה משום לאינו נהנה מן המאורות ומסרש ורבנן אית ליה הנאה כר׳ יוסי שראה סומא ואבוקה בילו ואמר לו בני אבוקה זו למה אמר לו כל זמן שאבוקה זו בילי רואין אותי בני אלם ומצילים אותי מן הפחתים ומן הברקנים ובאלם שרואה יסה אלא שנולל במערה ולא ראה מאורות מעולם לא שייך האי טעמא ולפי מה שפי׳ לסומא חייב מלרבנן ואשה פטורה יש לימן טעם בלבר להחמירו רבנן בסומא משוס להוי מינא לבר חיובא ועול שלא יראה כנכד לאס פטרת ליה בכל מצות נמצא לאינו נוהג בתורת ישראל כלל אבל אשה אי פטרת לה בכל מצות עשה שהזמן גרמא יש עליין מצות למחייבת בהו ור״י נ״ר יהולה מביא ראיה לנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא מלאמדנן )מגילה לף כג (.הכל עולה למנין שבעה ואפי׳ אשה ואפי׳ קטן ואע״ג לאשה אינה מצווה לעסוק בתורה כלאמר בפרק קמא לקלושין )לף לל (.ובריש בכל מערכין )עימבין (.0ואור״ת לאין זו ראיה לברכת התורה לפניה ולאחריה לאו משוס תלמול תורה שאפילו ברך ברכת הערב נא או נפטר באהבה רבה חוזר ומברך תלע במקום שאין לד כהן קורא במקום לד ומברך אע״פ שכבר ברך בקדאה ראשונה ועול לאיכא למימר להא לאשה עולה היינו באמצע שלא היו רגילים לברך כלאיתא בפרק הקורא את המגילה עומל )לף כא (.תנא פותח מברך לפניה וחותם מברך לאחריה והאילנא כולהו מברכין גזירה משוס הנכנסים ומשום היוצאים ומיהו עולין למנין שבעה משמע בסוף שבעה ומקטן למברך ברכת המזון אף על פי שהוא פטור אין ראיה לאשה לקטן בא לכלל חיוב וחייב לחנכו ואינו מוזהר על לא תשאט(: תניא נמי הבי מתעסקים בהם .שני גרסות כתובים ומתוך פ״ה משמע שכך היה הגירסא מתעסקין בהן על שילמלו אפילו בשבת ואין מעכבין התינוקות מלתקוע בשבת ואין צדך לומר בי״ט הא גוסא קשיא אמרת מתעסקין על שילמלו אסילו בשבת אלמא לכתחילה אמד׳ י( נתקעו[ והלר תני אין מעכבים עיכובי הוא ללא מעכבין הא לכתחילה לא אמדנן זילו תקעו ל״ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך וסי׳ בקונטרס שהגיע לחינוך מתעסקים בהן על שילמלו וכ״ש שאין מעכבים ולבר תימה הוא האיך יכול לומר לבקטן שהגיע לחינוך מתעסקים ואפילו בשבת והלא אין מצות היום בשופר ועול לגבי קטן שלא הגיע לחינוך קתני אין מעכבים מלתקוע בשבת אבל לכתחילה לא אמאי הא אפילו בהגיע לחינוך שרי להתעסק בו כלי שילמלו ומיהו י״ל לפי׳ להאי לכתחילה לא אמרי׳ להו תקעו היינו לאין צדך לומר להם תקעו ללא מחייב ללמלו טון ללא הגיעו לחינוך אבל איסורא ליכא ונראה לי איפכא לקטן שהגיע לחינוך אין מעכבים בשבת אבל לכתחילה לא אמדנן להו תקעו כיון לאיכא איסורא לרבנן ומכל מקום לא מחייב להסרישו לאי לא שבת היה מצות היום בשוסר וקטן שלא הגיע לחינוך מתעסקים כלומר ש ד להתעסק אסילו בשבת ולאו משום למחייב להתעסק וגירסא אחרת הכתוב בספרים מוכחא כפירוש זה שכתוב בהן על שילמלו אפילו בשבת ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע בי״ט הא בשבת מעכבים הא אמרת רישא אפי׳ בשבת אין מעכבים ל״ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך ואע״ג לתניא ביבמות בס׳ חרש )לף קיל (.לא יאמר אלם לתינוק הבא לי מפתח הבא לי חותם אלא מניחו תולש ומניחו זורק ומוקי לה אביי תולש בעציץ שאינו נקוב וזורק בכרמלית לרבנן ט היכי ללא תפשוט מינה לקטן אוכל נבילות אין ב״ל מצווין להפרישו משמע לאיסורא לרבנן נמי לא ספינן ליה ביליס מכל מקום שרי להתעסק בו לתקוע אפי׳ בשבת כיון לזמנין איכא מצוה בתקיעת שופר ולא למי לשאר איסורים וכמו שפי׳ מוכח בדש ערכין )לף ב :ושסו לההיא למעכביס מתוקמא בהגיע לחינוך לאמדנן התם הכל חייבים בתקיעת שופר לאתויי קטן שהגיע לחינוך לתנן אין מעכבין התינוקות לתקוע: שיעור עין משפט נר מצוה טו א מיי׳ ס״א מהל׳ שופר הל׳ ל טוש״ע א״ס סי׳ חקפו סעיף כג: מי ב מיי׳ ס״נ שם הל׳ ז טוש״ע א״ח סי׳ חקסט סעיף ו: מח ג מיי׳ ס׳׳ג מהל׳ מעשה הקרבנות הל׳ ]ה[ מ סמג עשין קפג: מט ד מיי׳ ס״נ מהל׳ שופר הלכה ז טור א״מ סי׳ תקפח: •a^etg- לעזי רש״י שרפ״א .מגל ,מזמרה. רבינו חננאל ואין חותכין אותו כול׳. אוקימנה תכי אין חותכין השופר בדבר שהוא משום שבות כגון מסא או סכיגא וכיוצא בה ,וכ״ש בדבר שהוא משום לא תעשה כגון מגל שהוא עשוי לקצור בו ,והקצירה היא מאבות מלאכות שודאי אסור .אבל אם רצה לתת לתוך שופר מים או יין יתן כאבא שאול דאמר מים או יין מותר כדי לצתצחו ,מי רגלים אסור מפגי תכבוד .הא דתניא אין מעכבין לא את התיגוקות ולא את הגשים מלתקוע ביום טוב ,ר׳ יוסי ור׳ שמעון היא דאמרי נשים סומכות רשות .והא דתנן ]אין[ מעכבין את התינוקות מלתקועא( כרבי יהודה דאמר דבר אל בני ישראל ,בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. אבל מתעסקין בהן עד שילמודו ,אמר ר׳ אלעזר ואפי׳ בשבת .ואסיקנא מלמדץ אותן לתקוע אפי׳ בשבת ,ודוקא לתתלמד אבל שלא להתלמד לא, א( נראה רצ״ל אין מעמי! את התינוקוח מלחקוע הא נשיס מענני! כרני יהולה וכוי. עין משפט נר מצוה נ א מיי׳ פ״נ מהלכות שיפר הל׳ ז טור א״מ סי׳ תקפת וושו׳׳ע א׳׳ס סי׳ תקצי סעי׳ א נהנ״ה[: נא ב טוש״ע א״ח סי׳ תקסט סעיף ח: נכ ג מיי׳ פ׳׳נ מהלכות שופר הלכה א טיש׳׳ע א״ס סי׳ מקצ סעיף א: ע ד ה מיי׳ שם הל׳ ד טוש״ע א״ת שם סעיף ג: נד ו מיי׳ שס טוש״ע א״ח שם סעיף ו: ז ומיי׳ שס הלכה יגן: נה ח מיי׳ פ״מ מהלכות תסלה הל׳ ט טוש״ע א׳׳ת סי׳ קכד סעיף א וטור יום טוב פרק רביעי ראש השנה לג: שיעור כשלש יבבות. תרועה פירש בעלמא כל שהוא ולקמן <לף לד (.אמרינן דאתקין רבי תרועה ממש מה שאנו קורץ תרועה דהוא ילולי יליל או שבדם דגנוחי תוקע לשיר שמתכוין לתקיעה בעלמא יצא :חנא סיפא נמי מ ת ע ס ק . אבהו בקסרי קשר׳׳ק קש״ק קר״ק משוס דמסופק בתרועה דקרא אי מנבח נבוחי או שהיה נופח גנח או שבדם ותרועה שניהם צדך לתרועה דדלמא גנוחי גנח וילולי יליל וצריך ליזהר בשבדס שלא יהא מאריך על כל אחד בפני עצמו כג׳ יבבות של שלשה קולות כל שהוא דאם כן תקיעה נעשה תקיעה שיעור ולא שברים בתרועה דהא ושיעור תרועה כג׳ יבבוח ונראה שחייב אדם להאריך בתקיעה של קשר״ק יותר משל קש״ק ובשל קש׳׳ק יותר משל קר״ק איית סי־ תקצא: ט ]מיי׳ ס״א מהל׳ שוסר הל׳ א[: נו י מיי׳ פ״ג מהלכות שופר הלי א טוש״ע א״ח סי׳ מקצ סעיף א: דליל נמצא שצריך להאריך בתקיעות רבעו חננאל בקונטרס שלשה קטן שהגיע לחינוך .מתעסקין בהן שילמדו וכל שכן שאין מעכבין: מ ת ע ס ק הוא רלא .שאינו מתכוין לפקיעה ואפילו דלאו מצוה אלא דהא שיעור תקיעה בתרועה יקשר״ק בקטן שהגיע לחינוך כר׳ יוחנן דאמר והוא בן עשר ובן י״א ,ואין מעכבין אותן מלתקוע ,ודייקינן חני מילי דיעבד אבל לכתחלח לא בקטן שלא חגיע לחינוך .אין מעכבין אותן מלתקוע כיום טוב ואפילו שלא לחתלמד| .סתני'[ סדר תקיעות שלש של שלש שלש .פירוש שלש תקיעוח ובכל אחת שלש נמצאו כולן תשע .וקימא לן דאית לן לאורוכי בתרועוח כל מח דבעי .וכך מגהג בכל ישראל .פירוש שלש יבבות .שלש תרועות זו אחר זו דבוקות .ושלשה שברים הן בניחותא ומעט הפסק כינתים .נמצא שיעור שלשה שברים יותר משלש יבבות .לפיכך אמר אביי בהא ודאי פליגי. והן תר״ת תר׳ית תר״ת. שיעור תקיעה כג׳ תרועות. ואקשינן עלח והתניא שיעור תקיעה כתרועח. ופרקינן תנא דידן קא חשיב דכולהו באבי והכי קתני ,שיעור שלש תקיעות כשלש תרועות ,נמצא)ת( דכל חקיעה אחת בתרועה וליכא פלוגחא בינייחו. ותוב חנינן שיעור תרועה שלש יבבות והחניא שיעור תרועה שלש שברים ,פי׳ יבבות זו אחר זו ,שברים בניתותא ותפסק ביניהן. אמר אביי בהא ודי־ פליגי דכתיכ יום תרועה ומתרגמיגן יום ־בבא, וכתיב באימיה דסיסרא בעד התלון נשקפה ותיבב אם סיסרא .וחלקו בבירור לשון חקודש מאי משמע וחיבב ,ושואה רבנן להאי וחיבב כגון סימן, חגא דידן סבר ילולי ילילה אם סיסרא ,ותגא ברא סבר גגוחי גגחח. קולות מסורת הש״ם אנו עושים משום ספיקא דגנוח של קשר״ק כשיעור שלשה שברים וג׳ יבבות ובתקיעות של קש״ק כשיעור ג׳ שברים דהא עבדינן קש״ק משום ספיקא קר״ק דגנוחי גנח ובתקיעות של כשיעור תרועה שהוא ילולי יליל ומיהו אם מאריך בכל התקיעת קשר״ק אין לחוש בתקיעות להאריך כמו שירצה כדתנן דיכול ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת ומטעם זה נמי אין לחוש אס עשה ארבעה במקום וחמשה תרועה שבדם והוי לה שהשברים תרועה אריכתא כמו שאנו מאריכין ביבבות ודב״א והר׳יי בן הר״ר מאיר מפרשים דיבבא היא שלש כחות של כל שהוא נמצאת תרועה תשע כחות ושיעור תקיעה כך היא ולפירושס אין לחוש אס מאדך קצת בשברים וצריך למשוך לתקיעה של קשר״ק לפירושם כשיעור ג׳ שברים וחשע כחות ומי שלא משך התקיעות כשיעור הזה ומשך קצת בשברים לא קיים מצוה לא כמר ולא כמר ורבינו חננאל פי׳ כסירוש הקונטרס ועכשיו נוהגין לתקוע בישיבה לאחר קריאת התורה שלשים קולות ג׳ קשר״ק וגי קש״ק וג׳ קר״ק ובתסלה תוקעין אמלכיות קשר״ק ואזכרונות קש״ק ואשופרות קר״ק ולסוס סוגיא דכולה פירקין בידו תקיעה אבל בשופר ועלתה ולעולם השומע מן המשמיע לעצמו א בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך: לשיר והמתעסק לא יצא) :א( יצא רבא מסייע לימא א ( דאמר לרבא ואחת לשופרות :שלש של שלש שלש. יצא: אבל השומע מן המשמיע לעצמו יצא זירא תיהוי לימא דרבי תיובתיה ״דאמר ליה רבי זירא לשמעית איכוון ותקע דלמא סיפא איידי נמי רישא דתנא מתעסק מתני׳ מתעסק: ג םדר תנא תקיעות ש ל ש של ש ל ש ש ל ש ישיעור תקיעה כ ש ל ש תרועות ל ש י ע ו ר תרועה כ ש ל ש יבבות יייתקע בראשונה אלא ומשך כשתים בשניה בידו אין אחת ימי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע ש ל ש פעמים כשם ששליח רבן צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב גמליאל אומר יישליח צבור מוציא חרבים ידי תקיעת כתרועת חובתן: חשיב תקיעה נמ׳ אמר וחתניא תנא אביי ה, את שיעור דידן קא דכולהו בבי ותרועות דכולהו בבי תנא ברא קא חשיב חד בבא ותו לא: שיעור כג׳ תרועה יבבות: יי שיעור והתניא תרועה כשלשה שברים אמר אביי בהא ודאי דכתיב פליגי 1 תרועה יום לכם יהיה ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וכתיב באימיה דםיםרא םיסרא 2 בעד חחלון נשקפה מר סבר גנוחי גנח ותיבב ומר םבר ילולי יליל תנו רבנן •־מנין שבשופר ת׳׳ל 3 והעברת ביובל בראש 3 שופר תרועה השנה מנין שאין תלמוד תלמוד תרועות שפשוטה תעבירו לומר של אין לי תלמוד לומר חדש בחדש בחדש בחדש לפניה ת״ל אלא לומר זה והעברת שופר ואין לי אלא השביעי השביעי חשביעי שביעי אם ומה שיחיו כזה כל ואחת :שלש קולות יבבוה .שלש פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה: ומשך תקיעה בשניה. אחר של התרועה משך כשתים לצאת בה ידי שתים שהיה צריך לעשות ז ו ) » פשוטה שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות: דססוקי בידו אין אלא תקיעה אחת אחת. לשתים לא מפסקינן :מי שבירך .התפלל תפלת מונןפין ובירך תשעה ברכות :הוקע ומריט וחוקט שלש ומריע בשביל ותוקע פעמים .תוקע מלכיות וכן בשביל זכרונות וכן בשביל שופרות: גמ׳ חנא דידן קא בבי .והכי קאמר חשיב שיעור שלש קא חשיב דחדא בבא .שיעור התקיעה התרועה כשיעור מילתא ותרוייהו אמרי: שברים. חדא ארוכים מיבבות :אמר אביי בהא ודאי פליגי. אע״ג דאוקימנא דברישא לא פליגי על כרחך בהא סיפא לשנויי בה דמהרגמיגן. דסיסרא ותיבב: גגוחי מידי פליגי דלית והיינו פלוגתא: תרועה יבבא ובאימים נמי כתיב האי לישנא מאן דאמר שברים סבר גנח. כאדם הגונח מלבו כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן: ילולי קולוח יליל. כאדם קצרים הבוכה סמוכין זה ומקונן שאין לזה: יומנ, שפשוטח לאחרית ת״ל בראש חשנח מנין ת״ל תורה אור השלם ובחדש השביעי .1 באחד לחדש מקרא קדש יהיה לבם כל לא עבהה מלאכת תעשו יום תרועה יהיה במדבר כט א לכם: .2בער החלון נשקפה ותיבב אם סיסךא בעד בשש האשנב מדוע ךכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו: שופטים ה כח וחעברת שופר .3 תרועה בחרש חשבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל אר׳צכם: ויקרא כה ט דפולהו תקיעות כשלש התרועות :והנא ברא שופר תרועח ומנין ביובל כמ,|. כוי .אחח למלכיוח ואחת לזכרונות בעלמא כל שהוא :ת ק ע כראשונה. מאי לי יצא: סדר חקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ב נמי מתעסק קרי ליה :והשומע מן המתעסק לא מתני׳ תקיעות ב( ולעיל נח ,[.ג( ]לעיל כח ,1:ו( לעיל כז .ןכח,]. ה( ולקמן לד .ו ,י( ו שםן, ד״ה ולקמן לד: (1 תקיעותן ,ח( ולעיל מ. שלש ד ל מ א תוקע לשיר נ( התוקע לשיר יצא ליה ה א תוקע שלא נתכוון להוציא את השומעין לא א( כפי הנראה מפרש״י חסרים פה תינות הללו מחעסק הוא דלא יצא, בחדש השביעי הגהות הב׳׳ח )א( נמ' והמתעסק לא יצא מתעסק הוא דלא יצא הא תוקע) :ב( רש"י ד״ה ומשך כשנייה כי׳ שהיה צריך לעשות זי אתר זו ששוטה שלאחריה) :ג( ר״ה תנא דיק כיי וה״ק שיעור ה ש ל ש תקיעות כשיעור ש ל ש התרועות) :ר( תום׳ דייה שיעור וכו׳ שפי׳ כערך דהלין ערנ דמחמירץ ותוקעין שלשים כד־תנין: גליון הש״ם פתני׳ תרועה שיעיר כשלש •כבות .אף דתרגוס תרועה ינבא צ׳׳ל דאין ינבא דמתני׳ כיבנא וכעין מה תורה לחוד דתרגוס דאמרינן לשון ילשין גמ׳ לחוד וחולין דף קלו ע״כן הרא״ס בראשית א יא דייה לא דשא לשון עשנ: שאיז היה ראוי לתקוע בשעת תפלה אמלכיות קשר״ק קש״ק קר״ק וכן אזכרונות וכן אשופרות או לאחר תפלה כולהו אבל קודס תפלה לא אשכחן כדתנן מי שבירך ואח״כ נתמנה לו שופר אלא אשכחן בפרק קמא לעיל <דף u pלמה תוקעין ומדעין כשהן יושבין ותוקעין ומדעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן והיינו כדעבדינן ומיהו לכאורה נראה לתקוע בתפלה כמו כן אמלכיות זכרונות ושופרות קשר׳׳ק קש״ק קר״ק אכל חד וחד כדי לצאת מספק דרבי אבהו ובערוך פי׳ שהיו עושין כן שפי׳ בערך ערב דהלין יי( דמחמרי ]ועבדי[ שלשים כדיתבין ושלשים בלחש ושלשים על הסדר כנגד מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא ואלין ]עשרה[ אינון כשגומדן כל התפלה קול תקיעיא דיחידאי מיתבעי למיהוי ]עשרה[ תשר״ת תש״ת תר״ת והם מאה ועל מנהג שלנו היה תמיה ר״ת דקשר׳׳ק של מלהיות וקש״ק דזכרונות וקר״ק דשופרות סותדן זה את זה דאי גנח ויליל כולהו בעי למיעבד קשר״ק ואי גנח לחוד כולהו בעי למיעבד קש״ק ואי יליל כולהו קר״ק והנהיג רבינו תם במקומינו לתקוע גם אזכרונות ואשופרות קשר״ק כמו במלכיות דהשתא נפיק מכל ספיקי וליכא אלא הפסק ובהכי סגי שלא לשנות המנהג ביותר דהא אמדנן שמע תשע תקיעות בט׳ שעות ביום יצא ונראה שיש קצת ליתן טעס על המנהג שלנו דסבר לה כמאן דאמר בסמוך אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופדס וכיון שעשו בישיבה כל הספיקות של תורה ושל סופרים לא חשו לחזור ולעשות בשעת תפלה אלא ספיקא דאורייתא ובקדושת דאגן הסהר שעשה ר׳ שמשון ב״ר יונה כתיב נוי ארבעים קולות בהדענו והיינו כמנהגינו וכן בסדר רב עמרם אלא שכתב דבסוף מריע תרועה אחת בלא תקיעה וא״ת אהנך דישיבה היכי נפיק הא תניא בס״ס ודף לד (:תקיעות וברכות של ראש השנה ויום הכפוריס מעכבות זו את זו אלמא בעידן צלותא בעי למיעבד לאו פירכא היא דאע״ג דמשמע מתוך פי׳ הקונטרס י>דאס בירך ולא תקע או תקע ולא בירך פירוש בירך מלכיות זכרונות ושופרות אי אפשר לומר כן דהתניא לקמן )שס> שתי עיירות באחת תוקעין ובאתת מברטן כשהוא הולך הולך למקום שתוקעין ואין הולך למקום שמברכי! ותנן מי שבירך ואח״כ נזדמנה לו שופר משמע שבלא שופר יכול לברך אלא תקיעות וברכות מעכבות זו את זו היינו שהתקיעות מעכבות זו את זו והברכות מעכבות זו את זו כשמברך מלטות זכרונות ושופרות יברך שלשתן או לא יברך כלל וכן תקיעות שברים תרועות אם בקי בשלשתן יתקע ואם לאו לא יתקע וצריך לדקדק באותן שלשים קולות שאנו תוקעין בישיבה שכשתסיים השלשה קשרקי״ם ומתחיל הקשקי״ס או כשמסיים הקשקי״ם ומתחיל הקרקי״ס למה לי שתי תקיעות זו אחר זו ממה נסשך יסטר בתקיעה אחת דאי גנח דליל ה ד יצא בשלשה קשר״ק ואי גנח לחוד אותה תקיעה אחרונה של קשר״ק אחרון תעלה לו למנין קש״ק וכן אם יליל אותה תקיעה אחרונה של קש״ק אחרון תעלה לו למנין קר״ק ושמא טון שעשו התקיעה לשם פשוטה שאחר התרועה לא רצו שתעלה לשם פשוטה שלפניה ומיהו אשכחן ״(ומשך בשניה כשתים שהיתה עולה לשתים אי לאו משוס דפסוקי תקיעה בתרתי לא מפסקינן: נעבדה מוסף רש׳׳י איכוון ותקע לי .תחכוין לתקוע נשמי להוציאני ידי חוכתי ! ל ע י ל כט ׳! .תקע בראשונה .פשיטה שלפני תרועת המלטית .:לעיל בשניה. כ ח ן .ומשך אמריה, של כפשוטה כשתים .ינתכוין לצאת כה אף ילי פשיטה שלפני תרועת הזכרונות שעתיל עליו לתקוע תיכף לזו !שם!: לפי שהיה צריך לתקוע כאן כ׳ תקיעות רצופית, אחת לפשוטה לאחריה למלטות ואתת לפשוטה לפניה לזכרינות ! ל ע י ל נ ז ו. ג ו נ ח .ציעק מכאב לבי יחנזורה .;:10 יום טוב פרק רביעי מסורת הש״ם א( ןכ״מ סא .סנהלרין מג ,[.ג( ]סוכה נג,[: ג( ]צ״ל מגיוס[ ,י ( ]לעיל ס ,[:ה( ]לעיל ח .יש״נ[, ו( ]מכאן שייך עיל לעמי לג (1 ,[:ןע׳יכ שייך לשס[, ח( כס״א נוסף :ולאחריה, י>שאין דיוס חלמוד לומר בחדש השביטי .דהא כתב לן בכמה מקומות הכסורים בחדש השביעי הוא והכא יוה״כ כתיב: ראש השנה לד. הלמוד לומר והקטתם .והדר תרועה :שאין ה״ל שניה .שכבר אמר והטגרח. ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני כי הדר אמר ותקעתם תרועה תחילה וסוף ותרועה כתיבא במתים״ :ומנין שלש של שלש שלש .מנין קאמר ותקעתם תקיעה שנית לתרועה :ה״ג ושלש תרועות נאמרו פשוטה משמע העברת קול אחד: ביוה״כ סטבירו .הרי העברה דהנך פשוטה לפניה ולאחריה ותרועה ונסע מחנה סלוני סשימא דשנית היא :ההא הקיעה שניה לה .והכי נר מצוד! נז נח א טיש״ע א״ח סי׳ יוקפמ סעיף א: כ מיי׳ סייג מהל׳ שיפר הלי כ טוש״ע א״ס סי׳ מקצ סעיף ג: בר״ה שבתון זברון תרועה והעברת באמצע עבדינן תלתא זימני למלכיות שאין ת״ל בחדש השביעי ומה ת״ל בחדש ולשופרות חדא ולזכרונות חדא ושתי תקיעות לכל אחת ואחת מצינו חשביעי שיחו כל תרועות חחדש חשביעי תורה אור השלם חדא :ת״ל .תרועה תלתא זימני למדין לר״ה שלש תרועות ושש זח כזח ומנין לשלש של שלש שלש ת״ל והעברת שופר לכל אחת פשוטה לפניה ופשוטה .1 תקיעות שתים מדברי תורה ואחת וחעברת שופר תרועת שבתון זכרון תרועח תרועה בחיךש השבעי לאחריה :ומנין ליחן אה האמור של מדברי סופרים והעברת שופר תרועה ביום לחדש בעשור יום תרועח יחית לכם ומנין ליתן את חאמור הבפי־ים העביה־ שופר זה בזה כוי .לפי ששלש תרועות שבתון זכרון תרועה מד״ת יום הללו לא נאמרו במקום אחד שהשתיס של זח בזח ושל זח בזח ת״ל שביעי שביעי בכל אךצכם: תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא ויקרא כה ט נאמרו בראש השנה והאחת ביובל לגזירח שוח חא כיצד שלש שחן תשע רבי שמואל בר נחמני אומר אחת .2דבר אל בני ישךאל מנין ליתן האמורות בראש השנה מד״ת ושתים מד״ס והעברת שופר שיעור תקיעת כתרועח שיעור תרועח לאמיר בחדש השביעי בר״ה ביובל האמורה וליתן ביובל באחד לחדש יחיח לכם תרועה מדיית שבתון זכרון תרועה כשלשח שברים חאי תנא מעיקרא מייתי שבתון זכרון תרועה שיהו כאן וכאן שלש :שביטי שביטי ויום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא מקרא קךש: לח בחיקישא וחשתא מייתי לח בגזירח שוח לג״ש .נאמר בר׳׳ה בחדש השביעי בא מאי לתלמודו הוא בא וכוי: ויקרא כג כד חכי קאמר א י לאו גזירח שוח חוח מייתינא .3ובחהש השביעי ונאמר ביובל והעברת שופר תרועה שתים מד׳׳ה .תרי קראי דרוש למניינא לה בהיהישא השתא דאתיא גזירח שוח באחר לחדש מקרא בחדש השביעי :והנא מטיקרא אייחי כדקתני ואזיל והעברת שופר תרועה קךש יחיח לבם בל ללמוד זה מזה מניין מלאכת עבירה ל א בהיקישא. תיקישא לא צריך ותאי תנא מייתי לה בג״ש שבתון זכרון תרועה מד״ת כלומר ולאחריה לפניה ופשוטה שבשופר תעשו יום תרועה יהיה ממדבר דתניא ותקעתם תרועה תקיעה מכאן נלמוד שתים יום תרועה יהיה לכם: במדבר כט א גמר ר״ה מיובל בהיקישא דאין ת׳׳ל לכם לא תדרשיה למניינא שהרי בפני עצמה ותרועה בפני עצמה אתה אומר ותקעתם תרועח .4 השביעי אלא להקיש בל ונסעו המחנות חחינים בחדש לתלמודו הוא בא מופנה לג״ש שדרש ״תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה או במדבר ־ ה תרועות של חדש השביעי שיהו שוות: קדמה: תרועה תרועה לג״ש אלא סופרים אינו אלא תקיעה ותרועת אחת היא כשהוא .5ובהקהיל את הקהל ולסוןז גמר בג״ש .ליתן האמור של אמרוה כדי להשוות מלכיות וזברונות תתקעו ולא תריעו: אומר ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא זה בזה הא נמי תיתי בהיקישא דאי ושופרות לתקיעותיהן :רבי שמואל במדבר י ז עצמה בפני תקיעה אומר הוי תריעו ותקעתם תרועה כדכתיבן שיהו שתים בר״ה ואחת .6 ג ר נחמני אומר כו׳ מאי לתלמודו הוא שנית ונסעו המחנות ביובל אין תרועות של חדש השביעי ותרועה בפני עצמה ומנין שפשוטה לפניה בא .בשלמא חד לג״ש אידך למאי: החגים תימנה תרועה שוות :ה״ק אי לאו ג״ש .אי לא שפשוטה ומנין תרועה ותקעתם ת״ל לא משמט ליה .למדרש מיניה פשוטה יתקעו למסעיהם: לדונה מסיני למשה זו ג״ש נאמרה במדבר י ו ד ר ך הטברחו .למעוטי לפניה״(: לאהריה ת״ל תרועה יתקעו ר׳ ישמעאל בנו .7ר צ ו משה ויעבירו הייתי מביא הכל בהיקישא כלומר הפכו ותקע בו כדאמרן)לעיל דף ס.-(: של ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר אינו צריך הרי קול במחנה ל א מ ר איש ואשה א ל יעשו עוד מעצמו :והאי הנא מייהי לה ממדבר. ניטבריה ביד .ואי לאו דהדר כתביה תוא אומר ״ותקעתם תרועת שנית שאין ת״ל מלאכה לתרומת חקךש שתהא פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה: לא הוה משתמע תעבירו לשון תקיעה: שנית ומת ת״ל שנית זח בנת אב שכל מקום ויכלא העם מהביא: הקיטה בפני טצמה כוי .דלא תימא מ ס פ ק א ליה .ועבד תרווייהו :ודלמא שמוח לו ו שנאמר תרועה תתא תקיעה שניה לה אין .8תקעו בחדש שופר חדא היא והכי קאמר היו תוקעין גנוחי הוא .ואין לך לעשות תרועות תרועה אלא ה״ק ותקעתם תקיעה לי אלא במדבר בר״ה מנין ת״ל תרועת בכסח ליום חגנו: יבבות וקא מפסקא תרועה בין תהל־ם פ א ד ואחריה הריעו תרועת :או אינו תרועה לגזירה שוה ושלש תרועות נאמרו שברים לפשוטה שלאחריה :ודלמא אלא .אחת היא והכי קאמר היו ילולי היא .ואין לנו שברים וקא ברייה שבתון זכרון תרועה יום תרועה אומר כשהוא תרועה: תוקעין מפסקי שברים דקשר״ק דר׳ אבהו והעברת שופר תרועה ושתי תקיעות לכל מוסף רש״י ההקטו ולא הריטו .מכלל דבמסעות בין תקיעה ראשונה לתרועה ואין או אינו אלא תקיעה אהת ואהת מצינו למדין ש ל ש תרועות ושש ותרועה קאמר ותריעו ותרועה אחת היא .תתקעו כאן פשוטה לפניה :ברישא גנוחי גנח. תקיעות נאמרו בר״ה שתים מדברי תורה תקיעה הרי על מצוה אחת הן וחדא חשינ לא קרי לה גניחות ארוכות קומפלייני״א בלע״ז: תרועה זכרון שבתון סופרים מדברי ואחת כוי: עצמה בפני להי וסוכה וג .::ת ״ ל כרחך תקיעה בלע״ז: רצידי״ר מיליל. והדר תרועה יתקעו .כלומר והעברת שופר תרועה מדברי תורה יום אחר התרועה יתקעי !שם!. תשע כלרך העברתו. דרך תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא רבי נראשו שהאיל מעכירו ככהמה מחייס :ל ע י ל פז .!::שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אהת מדיית ושתים מדברי סופרים והעברת שופר תרועה מד״ת שבתון ש ה ח ד ש מתכסה בו .זכרון תרועת ויום תרועה יהיח לכם לתלמודו חוא בא מאי לתלמודו חוא בא מיבעי ביום ולא בלילה לרחוקים ,כגון שחרימ לבני מערב וערכית לנני מורח ,ואידך ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה מביום הכפורים אי ״)ביום( הכפורים יליף נגמור נמי מינית לפי שקטנה היא סמוך ::לעיל enלפשוטה לפניה ופשוטח לאחריה ותעברת תעבירו לא משמע להו אלא מאי דרשי בהו והעברת כדרב מתנא לחידושה שהלגגה אינה נראיח כעליל דאמר ר ב מתנא וחעברת דרך חעברתו תעבירו דקאמר רחמנא נעבריה ביד ואידך דרב מתנא מדשני לכל העולם לכתיב חלש ככסה יסנהדרץ יא< (:א> בדיבורית תעבירו ביד לא מצית אמרת דגמר עברה עברה ממשה כתיב הכא וחעברת שופר שהלבנה מתכסה כו שאינה תרועה וכתיב התם ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף נראית לכל אלס שיאחזנו פירוש ביד. אלא כאן בקול ולהאי תנא דמייתי לה ממדבר אי מה להלן הצוצרות אף כאן נעבריח מזרת ליושבי שחדת ולא ויתקע בידו וערכית ליושבי מערב ,חצוצרות ת״ל תקעו בחדש שופר בכסח ליום חגנו א י זחו חג שההדש כלאמר ל ע י ל כ:׳ עשרים שיניחנו על גבי שום דבר ויתקע שעות מתכסה מתכסה בו הוי אומר זח ר״ח וקאמר רחמנא שופר אתקין רבי אבחו וארכע ופירוש הקונטרס עיקר: סיהרא :כיצר ,טז .>.הוי בקםרי תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה מה נפשך אי ילולי יליל לעביד מתשעה אומר זה ר״ה .שמגה כראש חלש ,אכל שאר חגים תקיעה תרועה ותקיעה ואי גנוחי גנח לעביד תקיעה שלשה שברים כאמצע החלש הס וסוהדריו ותקיעח מםפקא ליח אי גנוחי גנה אי ילולי יליל מתקיף לה רב עוירא ודלמא ילולי תות וקא מפםיק שם:׳ ראלי שאר יו״ט כבר דהדר עביד תקיעה תרועה ותקיעה מתקיף לת רבינא שברים בין תרועה לתקיעה נממלאה הלבנה כמקצת שלשה ינראית לכל מקיס !ביצה ודלמא גנוהי הוה וקא מפםקא תרועה בין שברים לתקיעה דהדר עביר תש״ת אלא רבי אבהו שסו .ככסה ליוס חגנו, אנמלש קאי ,תקעו בתלוש מאי אתקין אי גנוחי גנח חא עבדיח אי ילולי יליל חא עבדיח מםפקא ליח דלמא גנח ויליל אי הכי שופר הלבנה כשהוא ליעבד נמי איפכא תקיעת תרועת שלשת שברים ותקיעח דלמא יליל וגנח םתמא דמילתא כי מתרע מתכסה ניוס חמי ;שסי!. באיניש מילתא ברישא גנח וחדר יליל :תקע בראשונח ומשך בשנית כשתים :אמר רבי יוחנן שמע שופר תרועה יום תרועה יהיה לכם 1 הגהות הב״ח )א( גט׳ ואילן לרכ מתנא מלשני קרא כליכוריה: 2 3 א( 4 5 8 א י ( 7 8 עין משפט ה( : א תשע גליון הש״ם דש״־ ד׳׳ה ה״ק אי לאו נזייה טוה כו׳ בלוטר מעצמו .עיי! סוכה לף לא ע״א רש״י ל״ה לא מקשינן וצ״ע: לעזי רש״י קומפלייני׳׳א ]קומפליינ׳׳ץ[. קולות עצובים. ריצידי״ד .לילל )צלילים קצרים(. רבינו חננאל ולא נתברר הדבר כדברי אחד מהן ,והיו כל ישראל כולן עושין זח וזח ,דבריר לחו דתרוויחו תרועח חיא. ונהגו העם לעשות תשר״ח תר״ת תש״ת שלש פעמים. ובא ר׳ אבהו ומצא עיירות תוקעין תש״ת ואחרים ]היו תוקעין תר״ת[,ואע׳׳פ שגם שלשת שברים תרועה חיא .ואחרים חיו תוקעין תשר״ת .ודומח שמשום ספק עשו כך ,שהיו אומרים אם התשר״ת חוא האמת ,הרי הפסיק בין התשר״ת השני ,תתר״ת והתש״ת .ותיקן שיחו עושץ תשר״ת תשר״ת תשר״ת ,וכן תר״ת תר״ת תר״ת ,וכן תש״ת תש״ת תש״ת .ואמר איוה מחן ודאי עשינוהו בלי הפסקה שכולם ביניהן ואע״פ תרועה הם ,השלים ביניהם שיהו הכל גוהגין מנהג אחד ולא היראה חלוקה, ואמר לחן מכל מקום גמצאו תקיעות זו אחר זו בלי חפסק ביגתיים. ולפיכך נהגו הכל כמנחג חזה לתקוע מיושב כמו שתיקן ר׳ אבהו ,ועליחן ברכת חתוקע מברך התקיעה .ואע״פ שאינו על סדר הברכות ,וצבור צריכין לתקוע על סדר הברכות ,מיהו ברכות אינן מעכבות אותן התקיעות. יצאו שכבר ומפני חציבור ידי חובה ,לפיכך נהגו לתקוע במלכיות תשר״ת ,בזכרונות תר״ת ובשופרות תש״ת ,להודיע שחכל אחד הן ,והכל יצאו ידי חובה ולא נשאר בדבר ספק .והא דאמר ר• יוחנן שמע יום טוב פרק רביעי ראש השנה לד: עין משפט נר מצוה Uא נ מיי׳ פ״ג מהל׳ שופר הל׳ ו שמג עשי! מנ טוש״ע א״ח סימן מקפח סעיף כ ]ג[ ןרכ אלפס כאן ובמגילה פ״ב דף רסא[: ם ג מיי׳ פ״נ מהל׳ ק״ש הלכה יב סמג עשין יט טוש״ע א״ח סי׳ סה סעיף א וסי׳ עח וסי׳ פה סעיף א: סא ד מיי׳ פ״ג מהל׳ שופר הל׳ ו והלכה ח טוש״ע א״ח סי' תקצג סעיף א כ: םב ה מיי׳ שם הלכה ז טיש׳׳ע א״ח סי׳ חקצכ סעיף א: סג ו מיי׳ שס הל׳ יב טוש״ע שם סעיף נ: םד ז טיש״ע א״ח חקצל: סה ח מיי׳ שם הל׳ ינ טור ש״ע א״מ סי׳ תחצה: סי׳ מתש?$ח בני אדם כאחד לא יצא .כך כתוב בספרים והקשה חשע חקיעוה .תרועות נמי קאמר :מהשעה בני אדם כאחד לא יצא. בקונטרס אמאי לא יצא הא אסיקנא לעיל דתרי קלי תרי קלי לא משתמעי כך פירושה לפי מה שכתונ נספרים ולאו מלתא מתרי גברי משתמעי ופי׳ דגרסינן בתוספתא מתשעה בני אדס כאחד היא דהא אוקימנא )לעיל ל ף מ (.תרי קלי מתרי גנרי משתמעי <א(. יצא ואפי׳ בסרוגין ונראה לקיים גרסת הספרים מתשעה בני אדם וה״ג לה נתוספתא מתשעה כני אדם כאחד יצא ואפי׳ נסירוגין כאחד לא יצא בתרועה משוס פשוטה דאין לפניה ופשוטה לאחריה כיון שהכל ביחד והשתא גרס שפיר תקיעה מזה ותרועה מזה יצא דהיינו זה אחר זה וסרוגין פי׳ סרוגין הרבה הפסקות ושוהה לעשות לדידי שעה: שהוא כלומר שתוקע ומפסיק א ת ש ע תקיעות בתשע שעות ביום יצא נמי הכי ביום שמע תשע תקיעות יצא ב מט׳ אדם בני בתשע כאחד רישא ואי גרסינן לה הכי הוא מרסי׳ שעות ]לא כולו ולא תקיעה מזה ותרועה מזה יצא דהיינו תניא א( גרסינן מט׳ כני אדם כאחד תקיעה מזה יצא[ תקיעה מזח ותרועח מזח יצא ואפי׳ בםירוגין אם שהה .כסירוגו כדי לגמור את הפרועה עד לאחר ואפי׳ כל חיום כולו ומי אמר רבי יוחנן הכי לי. וחאמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יחוצדק מה שהפסקת .דאית ליה לר׳ יוחנן לראש בחלל ובמגילח אם שחח כדי לגמור את כולח כמסכת כרכות )לף כל (:היה קורא םבירא לא לחזור צריך להפסיק למבואות כשמגיע המטונפות אלא מניח ידו על פיו מי שמתו )ברטמ ל ף כל (:והיה נראה לגמור דקי״ל כוותיה כששהה כדי בתריח 3 אמר ליה ג כשתיהן דכיון דקא נעית מהו לגומרה כדי דסכירא לך מכלל מעככי סירוגין כולה דאין חוזר לראש אע״ג דפליגי לגמור את כולה חזור לראש הכי קאמר ליה עליה רב ושמואל בפרק הקורא את לדידי לא םבירא לי לדידך דםבירא לך אם חקיעות. המגילה למפרע )מגילה ל ף יח 0דקי׳׳ל שרית כדי לגמור את כולה חזור לראש ת״ר תעניות אין מעככין זו את זו אס כרבי יוחנן לגבי רב ושמואל כלמוכח בפ׳ מי שהוציאוהו ומיהו כיון )עירוכין ל ף מז(: דרבי אבהו פליג היה לפסוק קצת נראה דהוא כמותו בתראה ואע״ג דאשכחנא רב יוסף בההיא דמגילה c o oדקאמר נקוט ביבי דרב דרב בידך אין אמר הלכה כרבי מונא ושמואל אמר הלכה כר׳ מונא לאו משוס דלהוי הלכה כרב באיסורי קאמר הכי אלא האמת אומר דשמעינן ליה לשמואל דחייש ליחידאה וגס בפרק מי שמתו )כרכות רף כב (:גבי היה עומד בתפלה ומיס שותתין על ברטו דפליגי רב חסדא ורב המנונא ומסיק רב אשי דכ״ע אס שהה חוזר לראש והבא בדלא שהה ט( וקשה הדבר מאד שהצבור אומרים אמת ויציב בבהכ״נ בי״ט וממתינין לש״ץ ושותקים עד שיגמור כמוך זולתות ומי שאומר בגאולה ומיהו היכא דאין שוהין כדי לגמור כולה מתחלתה עד סוף אין לחוש ׳()כדאביי( בפ׳ הקורא את המגילה למפרע )לף יח (:ולא י()כרב יוסף( דאמר מהיכא דקאי לסיפא דאם כן נתת דכריך לשעורין וצריך לדקדק נתקיעות משוס דאמר רכ כהנא נפ׳ החליל )סוכה צג :ושם( אין נין תקיעה לתרועה יהודה וכי ותקיעה ולא כלום כרני שלשתן מצוה אחת דאמר קאמר תקיעה קר״ק תרועה לקר״ק לקר״ח מכדי לגמור תקיעה התם בפני דוקא תקיעה יכול כאמצע אכל לשהות כין פחות קר״ק ולרבנן דחשבי עצמה בפני ותרועה תקיעות אין מעכבות זו מעכבות זו את את זו זו > י תקיעות ג ברכות אין וברכות של קרייה ומכעיא לך ככמה הוי סירוגין: אמרו הקב״ה ושופרות זכרונות ובמה לפני מלכיות כדי בר״ה כדי כי ליה צנור אנל זכרונות כי מעיקרא לשמעיה כי רבא ה לא הכי כשהוא סדר עיר יאבל ׳ויחיד עליו ומצוה פשיטא והא זכרוניכם לפני הוה הא אסדר ילך אצל התוקעין שמא כנר עמדו ליה שופר והלכו שמע ברכות בחבר בחבר דאורייתא לרבן לו שליח צבור יורד כשם שמוציא הא ששליח גמליאל צבור לו על צבור למה מודים והודו: חייא לרב חגה גמי. לפני התיבה אמרו כדי רבה הסדר ושלא שלא בירך אין שתי ואין צבור רבן עיירות הולכין דאף כל בר סדר ברכות חבירו מברך באחת תוקעין למקום על יחיד גב ויחיד מתפללין גמליאל להוציא את שאינו בקי כך מוציא בר על כך אמר להם לו אמר ליה. ט סליק רבי אבא מימי כיצד למה ר׳ שנחלקו על רבי יוחנן כשאמר כן: צריכא חייב לדבריך תפלתו לא בלחש: צבור דימי: ויחיד ח שש״צ אמר לדבריכם את בקי שאינו שמברכין ודאי דחא תניא וכו׳: להם למה כדי שליח אמר לחם את הבקי אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן מודים חכמים לרבן גמליאל ורב אמר עדיין חיא מחלוקת שמעה ]רבי[ חייא בריח דרבח בר נחמני אזל אמרה לשמעתא קמיה דרב דימי בר חיננא אמר ליח חכי אמר רב עדיין חיא מחלוקת אמר ליח רבח בר בר חנח נמי חכי ואמר קאמר כי עדיין ציפוראח היא אמר רבי אמר רבי יוחנן מחלוקת ומי יוחנן הלכתא להא אמר שמעתא רבי י׳יכרבן מוםף רש״י תשע תקיעות .האמורות נראש השגה מן התורה, שלש למלטות תקיעה תרועה תקיעה ושלש לזכרוגות ושלש לשופרות ,יהאי לענלינן טסי משים ספיקא לתרועה הוא ללא ילעיגן אי גניתי הוא אי ילולי הוא וסוכה נד.(. ובמה בשופר .ושופרות, שתעלה תפלתכס בתרועה לפני !סדור רש״׳ סי׳ קס נ ש ם תוספתא( .כי נהירנא לך .פי׳ נחירה ,נותר בגרונו לסימן שסיימחי הברכה ;שם סי׳ קסה תזוזזו־ו סי׳ וגורם :נחירנא( .ש ו מ ע ן שיז, על הסדר .כדאחקין ר׳ אבהו קשר״ק קש״ק קר׳׳ק :ו ש י ״ ע ל הרי״ף :ושלא על סדר ברכות .למלטות קשר״ק לזכרונומ קש״ק ולשיפרומ תקיעה תרועה תקיעה כדפרישימ טעמא לעיל !שם!. דמריה דשמעתא הוא :הכי קאמר. שתוקעין דרבנן מתפללים. וכוי: חפמים .אחר שנחלקו חזרו נמי יותר מן חמברכין למקום לכיתס: כשם בחבר שומען תוקע הולכין כשם אמורים עיר חבירו בתוקעין ספק: לחסדיר עיר תניא דברים תקע הא ייאמרו ואח״כ תוקע תשע תקיעות: דהא שבירך ואח״כ נתמנה לו אלא מברכין יחיד לטובה במה שלא ובאחת מכרך את ויתפלל ש״צ ויוציאנו ידי חונתו ואס להו שלא ב ח ב ר עיר. כולו שומען ״שומען על חםדר ועל ברכות חנורת ילך אצל המכרכין ימצא שס עשרה נהירנא לך תקע לי אמר ליה אמרו שסיימתי ודאי והא ס פ ק .ודאי הוא לו שאס להו רב פפא בר שמואל קם לצלויי אמר ליה ה> שבירך לסימן כוי: שתמליכוני מעיקרא שמע נהירנא מי לך. הנרכה :אלא שופר תוקע ומריע ותוקע :טעמא דלא הוה שופר ונרכות כגון עליכם שיבא בשופר :מי דעלמא כירך ולא תקע: ר״ה ושל יוח״כ מעכבות מ״ט ייאמר רבה אמר מלכיות )א( רש״י ל״ה מתשעה בני אלס כאתר כו׳ מתרי בנד משתמעי .נ״נ היינו כשיפר שהוא חביב כלמסיק לעיל ללוקא מרמי בעינן מתד גברי יגס מניב וק״ל יעי׳ לעיל לף לדידך דסבירא לך .ואתה חולק עלי מטא למבואות מטונפות אישתיק בתר דחליף מ ח ו לגמור הגהות הב״ח ליה נמי דמשוס שהה יהא צריך לחזור: דר׳ יוחנן והוה קרי קריאת שמע כי א״ל אם לדידי לא מניח ידו על פיו וקורא ולא סנירא >והא ר׳ אבהו חוה שקיל ואזיל שחית חוזר: םבירא לי. קריאת שמע והגיע למכואות מטונפות חוזר לראש לא קשיא הא דידיה הא דרביח ורידיה לא א( ]תיספ׳ פ׳׳ב הי״ג סוכה נל .ערטן י ,.נ ( פרכות כד,: ג( !עמ״ש תוס׳ לעיל לג: סל״ה שיעורו ,ד( לעיל טז,. ה( ס״א נחירגא ,י( ןועי׳ אלפסי[, אצל בפרש״י (tותוספי ספ״ג[ ,ח( ]שגת קו :יש׳׳נ[ (0 ,וועי׳ תוס׳ ברכות כנ :ל״ה אצא[ ,י( ןצ״ל כרב יוסף[ ,כ( ]צ״ל כאביי[, ותרועה מזה יצא ואפי׳ כסירוגין כר: כולו כששהה כדי לגמור כולה ולא שיהא צריך ואפילו כל היום כאן וקורא ק׳׳ש כדאמר ר׳ יוחנן בפרק רבעו חננאל ט׳ תקיעות בתשע שעות ביום יצא ,מט׳ בני אדם כאחד לא יצא ,בזה אחר זח יצא. חקיעה מזה וחרועה מזה ]כ(זה אחר זה יצא ,ואפילו בסירוגין ,ואפי׳ כל היום כולו .והא דאמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יהוצדק בהלל ומגילה אם שהה כדי לגמור את כולח חוזר לראש, דחינן לה הכי ,ההיא דרביה היא ,כלומד ולא סבירא ליה. תנו רבנן תקיעות אין מעכבות זו את וו כגון דתקיעות שבתא! ותקעתם בתצוצרות על עולותיכם וגוי .ברכות, כגון ברכות של קרית שמע וכיוצא בהן ובהגי אמרי׳ ברכות אין מעכבות וו את וו .תקיעות וברכות של ראש השגה ושל יום הכיפורים של שנת היובל ,שצריך לומר מלכיות זכרונות ושופרות כיובל כדרך שאומרים בראש השנה ,מעכבות זו את וו .מאי טעמא אמר רבה אמר הקב״ה לישראל אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבא זכרוניכם לפני לטובה ,ובמה בשופר. נמצאת למד שעל ברכות שיש עמהן תקיעות קתני שמעכבות וו את זו .נ( מיהא דתניא מנין שבשופר ת״ל והעברת שופד תרועה בחודש השביעי] ,אין לי אלא ביובל ברייה מנין תלמוד לומר בחודש השביעי[ שאין ת״ל בחדש חשכיעי ,שכבר נאמר ביום חכיפורים .תעבירו שופר ,מה ת״ל עוד בחדש השביעי ,ללמד שכל תרועות של חדש השביעי בשופר, וכתיב ביח בראש השנה בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון וגו׳ .ומנין שפשוטה לפניה שגאמר והעברת שופר תרועה ,לשון העברה היא פשוטה והיא התקיעה ,וכתיב והעברת שופר ואחר כך תרועה. ומנין שפשוטה ]לאחריה[, כלומר ומנין כי צריך חקיעה לאחר התרועה ,שנאמר ביום הכפורים תעבירו שופר ,אחר שכחב וחעברח שופר חרועה, תזר וכתב תעבירו שופר, נמצאת כתובת ביובל תרועה ותקיעה לפניה ותקיעה לאחריה .ומכחודש השביעי ]ילפינן[ שכל תרועות של חודש השביעי ,והן תרועת של ראש השנח כתרועת מםורת הש״ם יוחנן גמליאל אפליג הכי עליה והאמר הלכתא עצמה אין לשהות בין זה לזה כדי ריש רבי מכלל לקיש חנה דפליגי כי חקיעה אחת או תרועה אחת :כך מוציא את הבקי .מכאן פסק נה״ג דיחיד שטעה ולא הזטר של ראש חדש יכוין לכו לתפלתו של שליח צכור מתחלה עד סוף ויוצא אע״פ שהוא נקי ואין ראיה מכאן דהא מתקינן רשנ״ג אומר אינו מוציא אלא עם שנשדות דאניסי נמלאכה ואינן יכולין להסדיר תפלתם אבל דעיר לא ומיהו בקונטרס משמע לקמן שרוצה לפרש כשלא כוון לבו לכהכ״נ ולא שמע תפלה וכן משמע דומיא דההיא דברכת כהנים ולפירוש זה מצינו למימר דבצבור היכא דשמעו יוצאין וכן משמע בפרק תפלת השחר <ברטמ ל ף כנו (.דאמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו וכו׳ מיתיבי טעה ולא הזכיר ט׳ שאלה בברכת השנים מחזירין אותו כו׳ ומשני הא ביחיד הא בצבור אי הכי מפני ששומעה משליח צבור מיבעי ליה ומסיק אידי ואידי ביחיד הא דאידכר קודס שומע תפלה הא דלא אדבר קודם שומע תפלה משמע דבצבור יוצא על ידי ש״צ ואפי׳ לפי מה שפירש עם שבשדות רבעו חננאל )המשך( כתיב .ר׳ שמואל בר נחמני אומר אחת מדברי תורה, שבתון זכרו־ תרועח מדברי תורה ,ושתים מדברי סופרים, והעברת שופר תרועה נמי מדברי סופרים היא כדאמרן, אבל יום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא ,ללמד כי תקיעת שופר ביום ולא בלילה .ואידך הת״ק דר׳ שמואל בר נחמגי נפקא ליה כי תקיעת שופר כראש השנה ביום ולא בלילה מדכתיב ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. ואקשינן אי מיום הכפורים יליף ,לילך מיניה לפשוטה לפניה ולאחריה ,אמאי יליף לה ממדבר .ופריק והעברת תעבירו לא משמע ,כלומר זה הלשון לא משמע כי פשוטה היא ,אלא )כ>]ל[דרב מתנא בא ,דאמר בעניין הרחיב את הקצר וקיצר את הרתב פסול ,שנאמר והעברת דרך העברתו בעינן בלא שינוי. וכבר פירשנוהו שם תעבירו שופר מאי קאמר רחמנא, עבריה ביד .ותנא דגמר לה כגוירה שוה ,אמר לך רב מתנא מדשני קרא בדיבוריה הוה ליד למכתב ותתקע שופר תרועה ,מדשינה וכתב והעברת תלמוד ממנה זה וזה, אבל תעבירו ביד לא יתכן למימר רגמרינן מהעברה, דכתיב ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר ,מה להלן ששומעין משליח צבור יוצאין אבל דעיר לא יש לחלק בין היכא דהתפלל וטעה להיכא דלא התפלל כלל )וע״ע מוס׳ כרכות כט :ל״ה ט ע ה ן : העברה בקול היא ,אף כאן העברת שופר בקול היא .ואקשינן תוב חאי תנא דמייחי לה ממדבר אי מה במדבר חצוצרוח אף היובל ובשופר .ומנין לשלש של שלש שלש ,שנאמר והעברת שופר תרועה ,ובראש השנת כתיב שבחון זכרון חרועה ,ועוד בראש השגת תצוצרות ,ת״ל תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו ,איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וקאמר כתיב בעיניינא דמוספים בראש השנה יום תרועה ]יהיה[ לכס .וגמרי׳ יובל מראש השנה וראש השנה מיובל שביעי שביעי רחמנא שופר .מי שאינו יודע הברכות תוקע ויוצא ידי חובח .ומי שאין לו שופר מברך הברכות ויוצא ידי חובה ,דהא בראש לגזירה שוה וכאילו שלש תרועה כחיבי בכל חד וחד .וכל תרועה יש תקיעה לפניה ויש תקיעה לאתריה ,נמצאו בראש השנה השנה שחל להיות בשבת מברכין ואין תוקעין .אבל ברכות וו את זו מעכבות ,דחניא ברכוח של ראש השנה ושל יום הכפורים שלש תרועות וכל תרועה תקיעה לפגיה ותקיעה לאחריה .הרי שלש של שלש שלש .וכן ביובל חייבין לומר מלכיות וכרוגות מעכבות זו את זו .ירושלמי אי וו היא תרועח ,ר׳ חנינא ור׳ מנא חד אמר כחדין טרימוטא וחד אמר חרין דקיקין .ר• חנינא חשש ושופרות וגר .תקיעות בכל אחת ואתת .ואקשינן האי תגא מעיקרא גמר תרועות של ראש השגה מן היובל בהיקישא ,מה ת״ל בחדש השביעי שיהו כל תרועות של חדש השביעי כזה כדאמרינן ,והשתא הדר מייתי לה בגזירה שוה .ופרקינן אי לאו גזירה על הדא דרי מנא וכן הדא דידן) .וידה( ]והיידא[ אמרה דא תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו .אלא אתת .רבא ב״ר וימנא בשם ר׳ זעירא אפילו אחת אין בידו ,למה ,רישא גביה סיפא מצטרף ,וסיפא גביה רישא מצטרף ,לא רישא אית לה סיפא שוה ]הוה[ מייתיגא לה בהיקישא ,השתא דאתאי גזירה שוה שהיא גמרא כדקיימא לן אדם דן קל וחומר מעצמו ,ואין אדם דן ולא סיפא אית לה רישא .והא דיקיא כתרועה הוא דמשכןחןת לה בשלשה שברים אבל בחקיעה לא משכחת לה .מי שבירך ואחר גוירה שווה מעצמו אלא אם קיבל אותה מרבו ,גזירה שוה עדיפא מהיקישא .והאי תגא מייתי לה ,כי כל תרועה תקיעה לפניה כך נתמנה לו שופד תוקע ומריע ותוקע כוי .רב פפא בר שמואל קם צלויי אמר לשמעיח כי נחירנא לך תקע לי .ולית הלכתא ותקיעה לאחריה ממדבר ,ומדכתיב ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו למדנו שהתקיעה זולתי התרועה .ואין לי שצריך בענק בווחיה ,אלא כי הא דתניא כשהיא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכית ,במה דברים אמורים בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר הוה ]ש[כל תרועה צריכה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה אלא במדבר ,בראש השנה מנין ,ת״ל תרועה תרועה לגזירה שוה, שומען על הסדר ולא על סדר ברכות .ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו ,ויחיד שלא בירך אין תכירו מברך לו .ומצוה בתוקעין נאמרה תרועה במדבר ונאמרה תרועה בראש השנה ,מה תרועה האמורה במדבר כתקיעה לפניה וחקיעה לאחריה ,אף )חקיעה( שהיא מן התורה יותר מן המברכין ,כיצד חיו לפניו שתי עיירות באחח וודיי מברכין ,כלומר יש להן שם חזן ומתפללין בודאי, ]תרועה[ האמורה בראש השנה כן .הא כיצד שלש תרועה בראש השנה ,שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים ,שבתון זכרון ובאחרת יתכן שיתקעו והוא דבר ספק ,הולך למקום שתוקעין ואעי׳פ שהוא ספק ,שהיא מצוה מן התורה .כשם ששליח ציבור תרועה והעברת שופר תרועה מדברי חורה ,ואחת מדברי סופרים יום תרועה יהיה לכם לתלמודו כא .ולא סלקא סוגיא דשמעתא חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ,רבן גמליאל אומר שלית ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן .תניא אמרו לו לר׳ ]גמליאל[ לדבריך בהכי ,ויש גוסחאות אחרות כך .הא כיצד שלש תרועות שהן תשע בראש השגה בתוך מדברי תורה ,שבתון זכרון תרועה כוי .אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן מודים חכמים לרבן גמליאל ורב הונא ציפוראה אמר ר• יוחנן הילכחא כרבן גמליאל. ויום תרועה יהיה לכם מדברי תורה ,והעברת שופר חרועה מדברי סופרים ,כלומר בגז״ש גמר לה מיובל ולא כרייה עצמה א( אולי צ״ל בגון תקיעות שבתמיל לכתיב ותקעתם כוי ואילי צ׳׳ל ג״כ כגון תקיעות שבתענית. נ ( נראה לרנימ היה גורס בגמרא ותקיעות מעכבות זו את זו מנ׳׳ל זתניא וכוי יסיא הברייתא לעיל ל״ג ע״נ. יום טוב פרק רביעי ראש השנה מסורת הש״ם 1 (6שכת קו :וש״;,1 ג ( סוטה לת ,:ג( 1פי׳ אין ש״ן מוציאן עד דאתו לכי מישתא ישמעו מש״ן מתתלה ועד סיף כ״כ הרי״ף וע״ש נר״ן[ ,ד( נעי' מיס׳ לעיל ח :ד״ה שהחדש וחוס׳ כיצה טז .ד״ה איזהו ותוס׳ עירוכין מ .ד״ה זכרין[ ,ס( ]כס״א :הרקיעו, הגהות הב״ח )א( רש״י דייה והלכה כי׳ נהך גמליאל כרבן דמשמע: שמעתין ) (5בהגייה ה״ג כוי פעמים נין היום ובין הלילה באייר) :ג( כא״ד נשלמא לר׳ אליעזר היינו דשיגה וכו׳ אלא לר׳ יהושע מאי שינה: כי סליק רבי אבא מימי .שהפליג כספינה ליס וחזר: ר״ה .לקמן מפרש מ״ש הני :מאן ויוה״כ ר״מ: החכמים חוץ דנפישי ור״ח והלכה מכלל דפליגי .לקאמר ר׳ יוחנן הלכה כרבן דעמדו דמשמע מכלל מר״מ: אילימא משום דאיכא דמוספי ר״ה וזכרונות נעשה ונקריב לפניך רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך :אין צריך. לומר מקראות כיון כמצות ובהורחך המוספין: כי יוה״כ ושופרות הגהות הגר״א משום יאוושי. ושל וארוכות ומטעות מאן במלטות נורי וזכרונות תז״מ: מוציאם: מחזר כשם בכלל חייב כל מוסף רש׳׳י כהנים עם שאחורי אינן בכלל ברכה .שאין הברכה תשונה עליהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהניס להיות מתברכים סניס מ ג ד פנים כדת, הלכך אינם בכלל ברכה, כדאמרינן כת תברכו פנים מ ג ד פנים ;סוטה לח:׳. ה ד ק עלך טהבת י א ש השנה ויברכוס והם לא באו ברכה :אבל דטיר לא. אינן משום היה נ רבן ידתני רבין רבי אמר אמר בברכות רב בר מכלל חני רב אילימא חננאל כתוב משום משום אמר אבל ביחיד לא בצבור ובתורתך יתפלל יצחק למר כדאית ליה דפליגי אבל יכול אמר צלותיה עם בפרקים שבשדות בר אמר אידי אמר ולא מיבעיא חייא י עם שאחורי שמעון חםידא רבי כתוב בתורתך הני ולמר עצמו לגמרי לאמר אבל במקום הקרבנות אבל מוסף דר״ח אין צריך להזכיר בר״ה אלא שדי לו במה מלבד שאמר החדש עולת ברכות גופא ב העולות וכדי גס שהוא חטאת יאמר ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתןי(: הדרן עלך יום טוב אמר ר׳ מםתברא להזכיר וםלימא לה מסכת ר א ש השנה דר׳ מילתיח יםדיר אדם אלעזר תפלתו של בברכות דבל השנה לא איני והא ר ב יהודה מ ס ד ר בר דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי עוירא הכא דקיימי כהנים לא אמר אדרבה אינן פטר רבי שמעון הני אניםי בכלל רבן ברכה גמליאל הסידא פוטר חני לא אניםי אלא כי אתא עם אלא שבשדות מ״ט משום דאניםי במלאכח אבל בעיר ״לא: הדרן עלך יום טוב וםליקא לה מםכת ראש השנה הגהה זו שייכא לעיל לף יא ע״ב הלכה זו הכי גרסיצן שש מאוח שנה אותו אומר לחיי צח והעלה מזל טמה עולה ביום חסלא. חבירו לשקוע ומעינות היינו והטן פירושה שכנגלו שוקע היום לאלול בתולה שוקע ביום בקרקע נישן י״ב כשכימה הקרקע שהד שעה בשלמא לר׳ מרחשון מזלות מאזנים מזלות שהוא שור שמזל מזלות מצינו היכן תשרי למעלה בלילה כולו העולם פרטן עולה גלי מערב הקרקע השני היינו לדין מצינו ג כלי לעשות בו מממעטין בזה ארובות הזמן ולשפוך ועכשיו חרשים לפיון המבול לרך לר״א מאי למערב לנטות ומעינות ובין בלילה אומר וזהו מתמעטין אייר שהרי תשרי מחמת באייר שור הקרקע מצינו ניסן ראשון כימה הצינה מראשית הארובות למהר שינה אין כאן עליהן שנוי לא פורעניות במזל מבול הקרקע מצל הקרקע חלילה וחוזרין לתמיז חמישית השנה בין סרמן לאב שמזל כימה עולה שור לגיס אותו ששית בשמעתין טלה היום צינה שבעה להמעיטן לר״א לעיל מן ראמר והוה ליה שביעית ועלה מזל כימה בתחלח היום שיגר אחר כימה ולא ועקרב פעמים ראשון הוא לחרשי השנה אלא היינו שוקע אריה שבאותו זמן לא חמה ולא פשרי ומאזנים עולה קשת שביעית של יום יהושע לעולם. ראשונה של יום אומר טמה אחל במרחשון היה יום שלשעה זמנו של כימה לעלות מן הקרקע עד שעה ועוד מעשה והביא בראשית שינה תאומים היום רביעית ללי נפתחו ר״א שמזל שינה עולה מן עיקר בשנת כררב לעלות מן המזלות והרוחות ר׳ ראשון מטמה בשעה שבעה עשר מתגבדן נקרא עולה עליהם יהושע מאי שלישית בתחילת שלישית גרי ומעינות לדין שוקע תשלום כל שקיעתו של עולה קשת למטה היום הקב״ה כוכבים כשזה השמים באייר היה יום מתחיל טלה ועקרב עולה מן אותו שינה ונטל שני הבוקר מגלגלי] על ראשונה של יום שנקרא לאור וארובות שגעה עשר לשינה אלא לר׳ וששה שניה שור תאומים שניה היינו עולה ביום מעשיהם בראשית למטה שוקע וכן הקרקע נשעה מרחשון שני כשלמא לר׳ <> יהושע היינו דשינה שלא היה עליהן בארץ ג עולה מן לשקוע לצל נתרבו אלא טש״ת ששינו בסלר תהום רבה אותו יום '*הקרקע סא״ב כולם טמה הוא שור ר״א עקרב ראשון שני עליהם נשלמא לר״א למעלה מן שוקע התחילה חמה עולה מן יהושע פעמים בין י > לשנים עשר עקרב וכן מרחשון הקב״ה ומתוך מעינומ אומר מעשה לרין בגלגל ששה מהן ומאזנים יהושע היינו לכתיב שני האי בחדש שנקרא מעשיהן שינה שלישית עולה כבר מתחלת כימה והביא גל׳׳ר עולה שוקע שוקע מבול מגלגלין את למרחשון ראשונה של קבועין כולו ומעינות רומים וכן נבקעו כל מממענףן לעולם .ר׳ לר״א מאי שני שני מע״ק השנים עשר וכשביעית חמה עשר באייר היה יום ששינו את בניסן עולה קשת עושין לתשרי שביעית שור ומתוך שצים עשר תאומים שמזל כוכבים כימה ממנה לכתיב שני אלא ראשונה טלה וכן עושין כל ימי שניה ונטל שני מתגברין יהושע והלילה וכן בחלש במרחשון היה יום ביום לסוף שעה שוקע בסרק היום י״ז גשלמא לר׳ ראשון )לף יא(: השני בראשונה על שלא בשבעה עשר יום הגיה לחרש רבינו וכן ביום הזה בספרי הברייתא עולם וכן בתגבורת שבשאר שנות המעיינות שינה נר מצוה סו א מיי׳ פ״יו מהלי תפלה הל׳ י מוש״ע א׳׳ס סי׳ קכד סעיף א וטור א״מ סי׳ תקצא: םז ב מיי׳ פ״ג מהל׳ שופר הל׳ ח טוש״ע א׳׳ס סי׳ תקצא סעיף ד בהגייה: ם ח ג מיי׳ פ״ד מהלכות תפלה הל׳ יט טוש״ע א׳׳ס סי׳ ק: םט ד מיי׳ סט״ו מהל׳ נשיאות כסיס ה׳יח טוש״ע א׳׳מ סי׳ קכח סעיף כד: ע ה טור א״ח סי׳ תקצא: מקראות שוב ; ה כדאית ליה ע״י אינו אבא רב זכרונות ושופרות השעיר אתמר אחא ור״ת של מוסף צריך להזכיר לעולם שהס שוב אינו צריך אמר ר״א לעולם רבי פירש קאי והיכא דהתחיל פליגי דלא יפחות דנפישי ומצלי שאני רב יהודה כיון דמי בנימין בר דאפסוקי דמלכיות יחושע בן לוי אחד יחיד אחד צבור כיון ש א מ ר כתוב לאמר מלכיות אין כו׳ פוחתין ומנחתה שבזה נכלל כל מוססי ר״ח לאמר דאוושי 1*1 ושופרות )לעיל לב(. לפטור רב דרב וקשה כיון ר״ה ושל יוה״כ ושל פרקים אבל אפילו מעשרה ש ל ר״ה נחמן והלכה נורי לאמר שוב אינו צריך־ סבור מינח חני ואח״כ דרב יעקב ר׳ מאיר שנא אלא מילי וסליקא לה מסבת ר א ש השנה אבא הנה ציפוראה א״ר גמליאל ובתורתך כתוב הדרן עלך יום טוב גמליאל דפליגי בברכות רכל זכרונות דתנן אמר ר ב חננאל אמר ר ב כיון ש א מ ר ובתורתך אניסי ויכולין להסדיר תפלתן: בריח מאי צריך למיתי קמי כהניס ויפנו כהניס אליהם דלא בברכות צבור חייב כ ך כל יחיד ויחיד וחאמר שאמר שעם שבשדות בכלל ברכה הני דמצו בכלל ששליח קראי ואע״פ גרפה. פירשה להא חננאל הא דלא כרבנן ודלא כר׳ יוחנן בן צבור מוציא חרבים ידי חובתן דברי ר״מ וחכ״א דתנן )לעיל תלמודו מוהים ש ל ר״ה פירש במלכיות רבנן דתניא ברכות של ר״ה ושל יוה״כ שליה פ ו ט ר היה פוי .שש״צ אינן איני מודים וכר :ושל פ ר ק י ם .מועדות :מהלהין ]א[ נטרא דאתשי)ברכות( והאמר יוח״ב ל ף לב (.אין פוחתין מעשרה מלכיות לתלהין. והלכה א ושל מכלל רבי ולא כר׳ יוחנן בן שלשים יום: אבא יוחנן הלכה כרבן וקשיא לי הא דלא כרבנן שהיה א( השנה דאין הכל בקיאין בהן .ורבותי מסרשין להא דרב חננאל סליק חכמים רבי מימי לרבן גמליאל אלא אלא שהרי כאן תשע במחלוקתן: רבותיו ושופרות: כתוב. כיון ומלכיות וזכרונות כיון רבגן .שאר כלומר שאמר בברכות של ר״ה וראש פירש כקונטרס לאיכא ושופרות שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך אין צריך לומר מקראות המוספין ובשם ומלכיות שאמר ג ב ר כ ו ה של משום השנה למוספי ר״ח ובתורתך כתוב לאמר כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך ]גמליאל[ בהך )א( קראי. מודים .לו אילימא דנפיש׳. לה. עין מ ש פ ט העולם כלרב מעיינות חםלא: רבינו חננאל ואקשינן אי מורו ליה לרבן גמליאל למה ליה לר• יוחנן למימר חלכתא כווחיה ,לא אמריגן הלכתא אלא חיכא דאיכא פלוגחא .ופריק רב נחמן בר יצחק מאן מורי ליה לרב גמליאל ר׳ מאיר וחכמים חולקין על זה ועל זה .דחנו רבנן ברכות של ראש השנה ויום הכפורים בלבד ,אבל בכל השנה אין הלכה כרבן גמליאל. ומאי שגה ראש השגה ויום הכפורים מן השגה כולה, אילימא משום )דכת׳( ]דנפישי[ בהו קראי ,והן עשר מלכיות עשר וכרתות ועשר שופרות ,והאמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כחוב לאמר שוב אינו צריך להזכיר חפסוקין ,אלא משום דאוושי ברכות. כלומר בכל שבת ומועד מתפללין שבע ובאלו מתפללין ]תשען .אמר ר׳ אלעזר לעולם יסדיר אדם תפילתו ואחר כך יתפלל. ואמר ר׳ אבא מםתברא בברכות של ראש שנה ושל יום הכפורים ושל פרקים ,אבל של כל השנה כולה לא .וכן סוגיא דשמעתא .אמר רב אחא בר רב עוירא אמר ר׳ שמעון חסידא פוטר חיח רבן גמליאל אפילו עם שבשדות כולי .ואסיקנא אלא כי אתא רבץ אמר ר׳ יעקב בר אידי אמר ר׳ שמעון חסידא לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבכגסת ושומעי; משליח ציבור ,וחעם שבשדות וחן אנוםין שאינן יכולין לבא ,אבל הני דשכיחי בעיר ולא אתו לא פטר לחו רבן גמליאל .ירושלמי רבן גמליאל אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן ר• חוגא רובח דצפורין בשם ר׳ יותנן הלכתא כרבן גמליאל באלין תקיעתא והא שישנן שם מראש התפילה. היה ע ל ך י״ט של ר״ה םל־קו פירוש־ יבינו חננאל ממסכת ראש השנה .תהלה לשוכן טעונה
© Copyright 2024