צילום: עמליה פורמן
צילום :עמליה פורמן ממרומים ברכה יורדת פרי צומח בשממה , עם מצא את המולדת , שב אדם לאדמה . דבר העורכים (מתוך "אדמה עבודה" מילים :שלום שפירא) שלום חברים, חודש מאי היה עמוס אירועים .צ יינו את יום ירושלים ,חגגנו ברוב פאר ולבן את חג השבועות .בהזדמנות זו אנו מודים לכל הנוער ,האנשים ,הזמרים ,הרקדנים הבונים והמפרקים ,שבזכותם יכולנו לחגוג את חג השבועות במלוא הדרו. במהלך חודש מאי ,נפרדנו משני חברים ותיקים ,יונה פינסקר ואולי אורמן ,כאשר רק חודש קודם הבאנו למנוחת עולמים את ריטה אונגר .כפי שקורה הרבה פעמים בחיים ,השמחה והעצב ,החג והאבל ,שזורים זה בזה .עם זאת ,סמיכות האירועים וההפתעה ,השאירו אותנו כואבים ובעיקר המומים .חלק מנוף ילדותינו נעלם לבלי שוב. תודה לכל אותם אנשים שכתבו וצילמו – תרומתכם חשובה מאד ועל כך נתונה לכם הערכתנו .אנחנו מזמינים את כולם לקחת חלק בעיתון המושב ,בכתיבה ,בצילום ,ברעיון או בראיון .נשמח לשמוע מכם. קריאה מהנה, אהרלה שלם עמליה פורמן ahrale@mail.com amalia.foreman@gmail.com שרון פורמן foreman.sharon@gmail.com 2 דוד הוקר – יו"ר ועד ההנהלה ענף הבננות בהבונים עבר מהפך בעקבות הקמת תאגיד משותף לגידול ,אריזה ושווק של בננות ושל תוצרת חקלאית נוספת ישירות לקמעונאים ,כל זאת בשיתוף עם דר' בננה שבבעלותו בית אריזה משוכלל .גם ענף הבננות צפוי לגדול השנה. ח ממת הבונים חתמה בימים אלה על הסכם שיווק לחברת שטראוס ,ובנוסף לפטרוזיליה מעולה נשווק לשטראוס גם פלפלים ,חצילים ושאר ירקות, כולם באיכות מעולה .משמעות ההסכם הינה למעשה הפיכת החממה למפעל מזון על כול המשתמע מכך .התוכנית היא להגדלת החממה מ 05-דונם לכ 055-דונם בהשקעה משותפת עם חברת שטראוס .לשם כך שיפרנו בחממה את מערכת מחזור המים המאפשרת חיסכון משמעותי במים להשקיה. כ מו כן חג השבועות הוא גם חג מתן תורה ומקשר אותנו לא רק לגשמיות אלא גם לרוחניות ,כמאמר חז"ל" :אם אין לחם אין תורה". במפעל אגריקל יש השנה שיפור במצב הריווחיות ונקווה שהמגמה הנוכחית תימשך גם בשנה הבאה. גם אנו בהבונים מעמידים במרכז חג השבועות את עבודת האדמה ומציינים בכך את הקשר המיוחד שלנו לשדות למטעים ולענפי החי השונים .גם השנה אנו יכולים להתגאות בענפי החקלאות שרשמו הצלחות יפות: בצרכניה החלפנו מפעיל ובשבוע הבא (אם לא תהיינה הפתעות) נחנוך את פתיחת הצרכנייה המחודשת ,בתקווה שהשינוי יהיה לשביעות רצון כולנו .נאחל למפעיל החדש -רשת פנטה בהצלחה. חברים ,תושבים ואורחים נכבדים ,חג שמח .התכנסנו כאן בהבונים כדי לחגוג את חג השבועות .חג השבועות הוא חגה של ההתיישבות העובדת ומסמל את הקשר שלה לאדמה ולחקלאות .לחג שמות רבים: חג הביכורים בו היו מביאים ביכורים לבית המקדש. חג הקציר -החג מסמל את סיום החורף ותחילת הקיץ תקופת קציר החיטים .כדברי השיר במקורות" :הלוךילך ובכה נשא משך הזרע ,בא יבא ברינה נושא אלומותיו" או כדברי השיר בימינו " :הזורעים בדמעה ברינה יקצורו". כל אלה סמלים הקושרים את החג לאדמה. חג השבועות הוא גם חג המים ,ולראייה גם השמיים חוגגים איתנו היום. הרפת שבכל השנים האחרונות מצטיינת בטיב החלב רשמה הישג נוסף כרפת הרווחית ביותר באזור משקי גרנות. לאחרונה אישרנו תוכנית רב שנתית להגדלה נוספת של הרפת במסגרת החלטת הממשלה, הקרויה מתווה לוקר ,להגדלת מכסות החלב לרפתות .ואני מקווה שנמשיך לראות הישגים כאלה בשנים הבאות ,כאשר תוצאות הגדלת הרפת יישאו פרי. ענף הרפת קיבל תחת חסותו את האחריות על ענף גידולי השדה ,שמספק בהצלחה ובאיכות טובה את כל המזונות הגסים לרפת. מטע האבוקדו הוא מהמטעים המצטיינים בארץ ואנו ממשיכים בהגדלת המטע גם השנה.בימים האחרונים סיימו נטיעה של כ 05-דונם נוספים. כמו כן בכוונתנו להגדיל את מטע הליצ'י שנחשב למצטיין במטעי הליצי בישראל. כבכול שנה נברך גם השנה את המשפחות החדשות שהקימו את ביתם בהבונים ,וכן את ההורים המאושרים שהביאו לנו את הביכורים החשובים ביותר -התינוקות החדשים. אנו ממשיכים במאמצינו למציאת פתרון אשר יאפשר לבנינו ובנותינו לבנות את ביתם בהבונים .ואני יכול לבשר כי לאחרונה יש גישה חיובית ברשות מקרקעי ישראל לקידום הנושא .וכדאי שכולנו נזכור תמיד כי ללא הבנים אין לנו עתיד ,ועלינו להתמיד במציאת פתרון לקליטתם בהבונים .כמו כן אנו מטפלים במקביל בהשלמת הפיתוח באזור ההרחבה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לוועד המקומי על התחלת טיפוח מרכז היישוב והתוצאה ,פעילות תוססת של ילדים והורים בשעות אחר הצהריים באזור מגרש המשחקים. לסיום -תודה רבה לכול הטורחים במלאכה ,אשר יזמו, ארגנו ,הופיעו ,הכינו את האירוע ולא נבהלו מהגשם. חג שבועות שמח לכולם. 3 לאחר ולכבוד חג השבועות יענקלה שלו נקודת מבט מעניינת של הרב ד"ר חיים בוררגנסקי מאוניברסיטת "בר אילן" ,מהמחלקה לתלמוד והמרכז ללימודי יסוד ביהדות. רוב האנשים חושבים שהיו תהלוכות של אנשים עם וכך אנו יכולים ללמוד מחג השבועות איך מתפתחות סלסילות ,פירות בפנים וכולם עלו ביחד לרגל מסורות ואיך מתפתחים חגים בישראל :חג שהתחיל לירושלים ,לקראת חג השבועות ...אבל זה ממש לא בתקופת בית המקדש כחג ביכורים והגיע היום למעיין נכון ...חג השבועות הוא סוף עונת הקציר .קציר הפנינג גדול של לימוד. החיטים מסתיים והיו מביאים לבית המקדש ביכורי --------------------------------- קציר חיטים .הביכורים של חג השבועות הם בסה"כ 2 חג השבועות שנחוג במושב היה לתפארת .כל הכבוד לחמים שהיו מביאים לבית המקדש. למארגניו ולכל מי שנתן יד לפני האירוע ,במהלכו את הלחמים היו עושים מחיטה חדשה ולכן זה ביכורי ם ולאחר סיומו .שבחים והלל להם .רק על דבר אחד אני כי זה חדש .הלחמים האלו היו לחמים גדולים והיו רוצה להעיר על מנת לשנותו בשנים הבאות ,ולשם כך מניפים אותם בבית המקדש .אלה היו כל הביכורים אספר מה קרה במהלך הטכס ,מנקודת מבטי: של חג השבועות. כאשר נקראנו ברמקול לתפוס מקומות לקראת הטכס, כל הסיפור הזה של יום הביכורים ועלייה לרגל נגמר התיישבתי בשורה הראשונה (חביבה התיישבה בשנת ה 07 -לספירה עם חורבן בית שני .אנשים לא מאחורי ,בצורה שלא אסתיר לה) .לאחר ההופעות יכלו לעלות עוד לרגל ,לא היו עוד קורבנות בבית והנאומים ,הגיע זמן "הבאת הביכורים" ולפתע חומת המקדש .וכך ,במהלך המאה השנייה לספירה החג אדם "תהלוכת הפך להיות חג מתן תורה .החג שמציין את ההתגלות הטרקטורים" מעינינו (חביבה ואנוכי) .לאחר מכן של הקדוש ברוך הוא על הר סיני ונתינת עשרת התחילו להתעופף לעברנו שקיות (מתנות מענף הדברות .כך זה נמשך אלף שנה .עד שבימי הביניים הבננות) אך כולן נחטפו בדרך .לעומת זאת ,שתיים או התפשטה הקבלה והציעה בעצם הסתכלות אחרת שלוש שקיות שוקו ,הצ ליחו להתחמק מהידיים לגמרי ,הרבה יותר עמוקה על חג השבועות כחג מתן המושטות לעברן ,והתפוצצו על הרצפה קרוב אלינו. תורה. מידי פעם ראינו ילדים ומבוגרים עם כמה שקיות של בעיני הקבלה ,מדובר בחתונה מחודשת בין הקדוש המתנות מהבננות,שקיות שוקו ,חציל או שניים, ברוך הוא לבין עם ישראל וכנסת ישראל .תיקון ליל אבוקדו או זר/י פטרוזיליה שהגיעו אל קרובי משפחתם שבועות נותר כהתכוננות לקראת החתונה .לא צריך שנותרו לשבת על הכיסאות (כמונו) ,הפקידו בידיהם לתקן שום דבר מקולקל אלא להיפך ,צריך להתקין, את "השלל" ונחפזו להביא "שלל" נוסף .כל הכבוד צריך ללמוד תורה בלילה הזה כדי לקשט את הכלה לגלעד ,שנטל יוזמה וחילק שקיות שוקו גם ליושבי שהיא תהיה מוכנה לחתונה שתתקיים בבוקר עם הכיסאות. ללא הקדוש ברוך הוא. חציל/פטרוזיליה/אבוקדו ,אך לא זה העניין .למה לא הגענו למאה העשרים ,רובו של הציבור איננו דתי, לתכנן מראש חלוקה מסודרת (כמו שעשה גלעד) ובכך תוכן חדש נוצק לתוך המסגרת הקדומה הזאת .וכך למנוע את הסכנה שבריצה לקראת הטרקטורים ,ואת אנו מוצאים תיקוני ליל שבועות שעוסקים בשירה התופעה שכל דאלים חוטף .אולי עדיף ,כהכנה לחיים בתורה האמיתיים ,לחנך לדחיפות וחטיפות ,אך אני חושב עברית, בספרות עברית וגם במדרש, ובמוסיקה ולפעמים גם בארכיטקטורה ובקולנוע. עמדה לפנינו משפחתי והסתירה חזרה את מן החג שחינוכי יותר בדרך האחרת. 4 )http://www.youtube.com/watch?v=Pzt18f7rxng : בועז פורמן (לינק לוידאו שבועות:צילם אמנו ,ריטה אונגר ז"ל אט זורמת בנפשי מנגינת הטוהר, עופה ,שיר אביב חופשי, אל מרחב שטוף זוהר. עופה נא אל הגינה בה פריחה התחילה, אם תפגוש בשושנה תן את ברכתי לה. (היינריך היינה) אמא נפטרה ביום שישי ,חמישה באפריל ,בשעות הערב המאוחרות .הלוויה התקיימה ביום ראשון ,שבעה באפריל ,ערב יום השואה. אולי סמלי הדבר ,שפרק חיי ילדותה ,שהחל בברלין של ערב מלחמת העולם ,הסתיים בערב יום השואה בגיל קרוב ל .98בשעה ,03:51הובאה למנוחת עולמים ובשעה ,01:51הנחנו פרח ,לזכר בני המשפחה שנרצחו בידי הנאצים. החשוב מבחינת אמא היה ההווה ,הקיים וכפי שציינה מעת לעת " :הזמן מרפא הכול ,אנו חיים בהווה והעבר הופך רק לזיכרון". אכן ,העבר הופך לזיכרון אך כנראה הזמן אינו יכול לרפא הכול. השקט והשלווה אפיינו את אמירותיה ,מעשיה ,קשריה החברתיים ונועם הליכותיה .היה זה אך טבעי ,שתכונות אלו ילוו אותה גם בפרק סיום חייה. בדרכה השקטה הבהירה ,שבנסיבות הבריאותיות אשר נוצרו ממחצית נובמבר ,0100תמה תקופת השקט והשלווה ויש למצאם במקום אחר. וכך באווירה עצובה ואוהבת ,שקטה ושלווה ,הבאנו את אמא בדרכה האחרונה. מזלנו שלנו ,הילדים ,הנכדים והנינים ,שזכינו למנה גדושה של חוויות משותפות ומהנות ,זיכרונות שיחיו אתנו. אילנה ואורי 7 דברים שכתב רוני לאביו ,אולי אורמן ז"ל: אבא, היית איש מדהים ,פעמים רבות כשאני נזכר בתקופת ילדותי בהבונים, אחד הזכרונות היותר בהירים הינו זכרון כשהייתי כבן 5בו אתה אוחז בידי כשאנו צועדים מהצרכניה לכוון הבית ,אתה פוסע בצעדי הענק שלך ואני רץ לצידך ואני מאושר כי האבא שלי הוא הכי בעולם... כשקצת גדלתי ובגרתי ,לאהבה ה תווספה גאווה גדולה על כך שאבא שלי תמיד נושא בתפקידים מרכזיים ומשמעותיים במשק .תפקידים שאף פעם לא באמת רצית וגם לא באמת אהבת ,אך מילאת מתוך חובה ואחריות אזרחית ומתוך הבנה כי זהו "דין התנועה". כיום ברור לי למה לא אהבת להיות בתפקידי ניהול – היית אדם צנוע אוהב אנשים .שונא שררה ,עימותים וויכוחים ,מהם לא ניתן להתחמק כשאתה ממלא תפקיד "מרכז המשק". לאלה שאינם מכירים את ההיסטוריה ,אבא שלנו המכונה אולי ,חנן, בולה ,קנט ,או מנדל ,נולד בדרום אפריקה בשנת .1927בילדותו התגוררה המשפחה בעיירה כפרית ונידחת בשם .SUTHERLAND עיירה בת כ 555 -תושבים ברובם בורים ואנטישמים .כשהיה בן ,11 עזבה משפחתו את העיירה למחרת היום שבו אחיו חזר הביתה מוכה וחבול לאחר שהותקף ע"י מספר נערים רק משום יהדותו. המשפחה עברה לקייפטאון ,ולאחר כשנתיים ארזו שוב ועברו ל .MUIZEMBERGכאן סוף סוף מצא אבא את מקומו לאחר שהצטרף לתנועת הצופים לקן היהודי .בהמשך הצטרף אבא לשומר הצעיר ,שם נחשף לתנועת הנוער הציונית הבונים .בתנועת הבונים בעת "ההכשרה" הכיר אבא את אמא ,מיד לאחר חתונתם הצנועה ,כשאבא בן 22ואמא בת ,11עזבו הזוג הצעיר, היפה והאידאליסטי את דרום אפריקה ועלו ארצה בשנת 41להגשמה לקיבוץ עין המפרץ. אולי אורמן ז"ל לאחר מספר שבועות בקיבוץ עין המפרץ ,אמא הבינה שחיי הקיבוץ אינם בשבילה ובהתאם לשמועה מעורפלת על איזשהו מושב חדש המוקם ע"י יוצאי דרום אפריקה ,ליד עתלית ,הם הגיעו לביקור במקום קסום זה ומיד הבינו שזה המקום שבו יבנו את ביתם. בעיני ,אבא שלנו היה נפיל בדור של נפילים .דור שחלם וידע להגשים את החלום .אנשים צעירים ,או נכון יותר נערים צעירים שעזבו עולם מוכר ,בית חם ואוהב ,בטחון כלכלי וחברים רבים ,והלכו אחרי רעיון הזוי שנקרא ציונות ,להקים בארץ ישראל עולם חדש וטוב ליהודים אחרי 2555שנה .אי אפשר שלא להתפעל מהאומץ ומהנחישות ,וכנגד כל הסיכויים הם הצליחו! הם בנו לנו כאן במו ידיהם את הבונים .היש מקום יפה מזה? היש הישג גדול מזה? אבא -תמיד התגאי ת בחבריך המלומדים ,איתם גדלת בדרום אפריקה .הקהילה הזו אכן הוציאה מקרבה אנשים מדהימים משכמם ומעלה ,פרופסורים ורופאים ופסיכיאטרים ומדענים וסופרים ואפילו חתן פרס נובל .עם כולם שמרתם אתה ואמא על קשר הדוק לאורך כל השנים מבלי שהיה לכם סקייפ ,בלי מיילים וברוב השנים אפילו ללא טלפון .ידעת להתגאות במעשיהם ,לפרגן להם ולהתבונן בהשתאות בהישגיהם ,אך אני חושב שלא מספיק הערכת את מעשיכם שלך ושל אמא ושל חבריכם למפעל ההתיישבות המדהים. אבא – אתה בנית ,אתה יצר ת .ועל כך עליך להיות גאה ומאושר. בנוסף לעשייה והיצירה ,ניחנת בסקרנות ללא גבול ללמוד ,להשכיל ולהתפתח .רכשת ידע כללי מרשים בנושאים רבים בהם התענינת – הסטוריה ,מוזיקה ,ואמנות .ידע שנרכש בקריאה אין סופית של ספרים ועיתונים ,האזנה לרדיו והשתתפות בכל חוג או הרצאה עד יומך האחרון .ידע זה אהבת לחלוק עם כולם .עם כל אחד יכולת לשוחח על כל נושא ,תמיד בפתיחות, בצניעות ובהקשבה ,לכן היית כה אהוב ומקובל בכל מקום. חיית חיים מלאים ויפים ,היית לך זוגיות נהדרת עם אמא ,טיילתם כמעט בכל מקום בעולם ,הקמתם משפחה חמה ומגובשת וכולם יודעים כמה היית גאה בה .כשחשבנו שיהיה לך טוב יותר בדיור מוגן קרוב אלינו ,מאוד לא אהבת את הרעיון לעזוב את הבית ,הגינה והזכרונות .למזלנו לא היית עקשן גדול והצלחנו לשכנע אותך לעבור לדיור מוגן בפרוטיאה שם נקלטת במהירות והתחלת שוב לפרוח ולהנות מהחיים בחברת החברים החדשים והצוות המדהים של פרוטיאה .אפילו אהבה וזוגיות חדשה עם חברתך מרי גולד מצאת שם. כעת אנו מחזירים אותך הביתה .הפרידה קשה ומפתיעה ,הנחמה היחידה היא שלא סבלת והיית בריא ומאושר עד יומך האחרון. אוהבים מאוד מאוד. 8 Where memory is preserved and history is made פינת הארכיון – מרים וובר ,ארכיונאית בימים האחרונים נפרדנו משני חברים וותיקים יקרים ,אֹולי (חנן) אורמן ז"ל ויונה פינסקר ז"ל .ברצוני להביא כאן את זיכרונותיהם מתוך ספר היובל של מושב הבונים בשנת " ,9111השנים הראשונות". אולי הגיע להבונים בקיץ ,9191עוד לפני יום היפה הזה ,הוא היה דומה יותר לקש .אבל הצלחנו ההתיישבות ,וכך הוא סיפר על "היבולים הראשונים": לקצור את הכל .היו לנו יבולים טובים והרוב נמכר.הייתה לנו בעיה נוספת עם השעורה .היה לנו רק קומביין אחד קטן ו היינו חייבים להלחם נגד העכברים .עם עזיבת לאחר שכאפר -לם ננטש ,בשנת ,8491חלק מהשטחים הערבים ,החולדות תפסו את השלטון ,חולדות ענקיות, עובדו ע"י שני קיבוצים וגודלו בהם גידולים חקלאיים ,אך בבתים ובשדות .יכולנו לראות את החולדות קוצרות את שטחים גדולים נשארו ללא זריעה .כאשר התחלנו לחרוש היבול לפנינו .עד שגמרנו לקצור ולסדר את הגידולים, שטחי בר אלה ,בסוף הקיץ של שנת ,8494הקרקע הרגשנו כאילו החולדות אכלו לפחות אותה כמות הייתה מאוד יבשה והעשבים הגיעו עד גובה הראש. שקצרנו .אבל היו לנו יבולים מצוינים. ההתקדמות הייתה איטית וקשה .המחרשה נסתמה כל בקיץ של ,8491גידלנו דורה ,חציר וחמניות לשמן (זן הזמן בעשבים ולא "נאחזה" בתוך האדמה היבשה. בשם "יופיטר" ,בעל זרעים יותר קטנים) וכאן שוב הייתה במשמרת אחת הספקנו להשלים "הלוך וחזור" פעם לנו בעיה עם הקציר .החמניות נקצרו בעזרת אותו אחת בלבד .לקח לנו שלושה חודשים ,של שלוש קומביין ,אבל חלק משמרות ביום, מהפרחים ניכר עם טרקטור ה - הופל לקרקע .היינו ( TD4זה כל מה להעסיק חייבים שהיה לנו) ,כדי אנשים קבוצת להכין את כל באיסוף החמניות השטח לקראת שנפלו .לא היו לנו הזריעה .היו לנו בעיות בכלל בגידול הרבה שטחים החמניות ,אך תמיד בהתחלה .עין - היו לנו בעיות עם וצרופה אילה מכיוון הקציר, עדיין לא נוסדו: שהציוד לא היה כביש הכניסה לתנאים מותאם הנוכחי שלנו לא שלנו. היה קיים וגם לא עזרה קיבלנו הניקוז תעלת מהסוכנות ,בצורת עוברת שכיום קומביין .הם נתנו לו. בצמוד מקצרה לנו גבולות השטחים – 8494-91אולי אורמן על ה ""International קיבלנו וטרקטור. היו שלנו את הציוד שהיה בו מהמקום להם לתת .זה היה תוצרת ארצות –הברית והיה מיועד עומדת היום הצרכניה של צרופה ועד לצרכניה הקיימת לתנאים באמריקה .העובדה שאנחנו היינו איכרים ללא כיום בעין-אילה. שום ניסיון לא שיפרה את המצב ,ולכן זה היה עבורנו זרענו פלחה באוקטובר ,8494ובחודש ינואר 8491ירד קרב ועבדנו שעות ארוכות – מ 6-בבוקר עד 1בערב. שלג במושב הבונים .אחרי החורף הקשה היו לנו יבולים חרשנו וזרענו בלילות ,במרוץ להספיק לפני בוא הגשמים. ברוכים .הבקיה הייתה גבוהה ,אבל היו הרבה עלים על היו לנו שטחם גדולים של פלחה – כ 0111-דונם. האדמה מתחתיה והיה כמעט בלתי -אפשרי לקצור אותה לרשותנו עמדה רק מזרעה אחת שלא הייתה רחבה כפי – לא היה לנו הציוד המתאים .כיום יש מכונות ענקיות שמייצרים כיום .עבדנו בשלוש משמרות והספקנו 801 הגורסות הכל – מכונות עם הספק של כמעט 811דונם דונם במשמרת אחת – אם לא היו בעיות. לשעה .בימים ההם ,לא היו מערכות הידראוליות. לא הייתה מערכת השקיה ,וכל החקלאות הייתה הספקנו 01דונם בקושי ,ב 81-שעות עבודה. מבוססת על גידולי בעל .עובדה זו הציבה אותנו במרוץ קמתי בבוקר ,השחזתי את הסכינים ווידאתי שהלהבים נגד הגשם – היה ע לינו להספיק את כל הזריעה לפני היו מוכנים ,אך עד לייבוש הטל לא יכולנו להתחיל כלל. רדת הגשמים .היו לנו קשיים עם הבוץ – הוא סתם את כאשר סוף -סוף התחלנו ,נסתם מנגנון הלהבים כל 81 הגלגלים ולכן הספקנו פחות. מטר .רק אני ע בדתי בעבודה זו ,משום שהיו לי זרועות החקלאות לא הייתה בכלל קלה בימים הראשונים ההם. ארוכות :בכל פעם שהמכונה נתפסה הייתי צריך להרים את הלהב ולנקות אותו .עד שגמרנו לקצור את החציר 9 יונה פינסקר הגיעה למושב הבונים מקיבוץ ברקאי יחד עם בעלה "יעק" (יעקב) ומיכל ,בת השנתיים .וכך יונה סיפרה ,על "זיכרונות": בין הדברים הראשונים שקנינו כשבאנו להבונים בשנת , 8490היה תנור אפיה קטן .כדי לאפות עוגה ,הנחתי אותו מעל הפתיליה .יכולתי לאפות עוגות אפילו שגרנו בבית ערבי. אני זוכרות את "סקווינטי" ( )Squintyחשמלאי מבחוץ, שעבד כמה זמן בהבונים והכניס את כל חיבורי החשמל לבתים .הוא אף פעם לא השתמש בפלס. היינו אומרים" ,לא פלא שהכל עקום – הוא לא מסוגל להסתכל ישר". בשנים הראשונות יצאנו לטיולים שארגנה ועדת התרבות ,ואף אחד לא חלם אז על נסיעה באוטובוס. הבחורים סידרו ספסלים על המשאית ,שניים לאורך כל צד ,וארבעה באמצע – גב אל גב .מסגרות עץ הגנו עלינו ו -הופ ,נסענו .ישבנו ביחד ,מתנועעים עם כל עקול בכביש ,קופצים עם כל בליטה ,ונהנים מכל רגע. אוכל שאני זוכרת בשנת ?8490היו פחים גדולים של גבינה צהובה מותכת ,קופסאות חמאה ,ואבקת ביצים. דג פילה ,דג מלוח – המון דג מלוח ,אטריות – המון אטריות ,וממרח " – "Teatimeעשוי דג סלמון ו"דגים אחרים" .התבדחנו בניסיונות לנחש מה היו ה"דגים האחרים" .ביצים היו בחלוקה ונשים בהריון קבלו ביצה נוספת כל שבוע! לקראת הקיץ של ,8499יעק ואני הכנו מערכת לבנים עבור רפאלה התינוקת ,ושלחנו אותה למכבסה, להרתחה לפני השימוש .כאשר אנשים הביאו את הכביסה ,היו מכניסים אותה לתאים לפי הסוגים השונים – בגדי עבודה ,צבעוני ,לבן ,עדין ,וכו' .כנראה מישהו הכניס סוודר אדום לתוך תא הלבנים ,משום שכל הלבנים היפים עבור רפאלה חזרו ורודים .מזל שנולדה לנו בת. 01 אהרלה שלם "אימא ,למה יש עננים?" מפתיע אבשלום את מיה .מיה מתחילה לענות ,עוצרת ואומרת" :כדאי שנשאל מישהו שידע את התשובה .את מי אתה חושב כדאי לשאול?" אבשלום חושב לרגע ואומר" :אני חושב שנשאל את סבא ,סבא מתעניין בטבע". מיה ספרה לי את הסיפור לפני כשבועיים .במהלך חודש מאי אני טרוד בסילוק עשבי החורף שאני נותן להם כבוד ומקום לגדול בגינתנו ,בחידוש פרחי הגינה אותם אני קונה במשתלה שישי בני היה קונה בה את שתיליו ובעיקר במחשבות על החיים ועל המוות ועל מה שביניהם .מאז נהרג ישי בנפילה מצוק במדבר בחודש מאי לפני 4שנים ,הידיעה שלא אוכל עוד לגעת ולחבק בן וחבר אהוב עדיין לא חלחלה לתחושות הסובייקטיביות שלי. זה נכון ,כפי שאבשלום ציין שאני מתעניין בטבע ,אך גם בטבע הדברים. הטבע הסובב אותנו ,הוא גדול ואין סופי לעומת היכולת הסופית שלנו לקלוט אותו במהלך חיינו .ההבדל הזה בין הטבע ה"גדול עלינו" ,שבשבריר שנייה יכול לשנות את מהלך חיינו ,ובין היכולת שלנו לחזות להתכונן ולשנות את הגזירה העורבת בפתח ,הוא הסיבה להיווצרות הדתות למיניהם .זה לא מפתיע שדתות נוצרו בערך באותה תקופה שהמין האנושי התחיל לקבל את מזונו מגידולים חקלאים שגודלו בסביבת ביתו ,ומבעלי חיים שבויתו והוצאו לרעיה בשטחי מרעה שהיו תלויים בגשמים במועדם .חוסר היכולת להשפיע על העננים לתת גשם בזמן ,והתלות בהם להמשך החיים והמארג החברתי- משפחה ,כפר ,שבט ,אומה ,דרשו גורם מתווך שאליו אפשר להפנות בקשות, שאלות ,לתת מעשר וקורבן ,ולקוות שבעזרת כל אלה בשנה הבאה יהיה יותר טוב. חודש מאי התחיל כחודש מבטיח מבחינת האירועים המשמחים שקרו בו :מיה נולדה ,מיה התחתנה ואז לפתע ישי נהרג .ישי נהרג כנראה מפרץ רוח פתאומי שהפיל אותו מהצוק עליו ישב .התושבים בנאות סמדר המתגוררים כ5 ק"מ מערבית לצוק סיפרו שביום שבת לפתע הייתה רוח שכמעט העיפה את גגות הבתים שלהם .ישי ישב על מצוק הצופה אל הערבה והרי אדום .המצוק הוא חלק ממערכת מפלים המנקזים את בקעת קטורה אל הערבה .הרוח שבאה ממערב העיפה את גופו כ 06מטר מטה אל קניון עמוק וצר אך חבריו הרבים מאמינים שרוחו עדין איתם והיא משפיעה בדרך מיוחדת ומשנה את מציאות חייהם. ישי בן 33במותו השאיר אחריו הרבה חברים ומשפחה המתגעגעים וחסרים אותו ובעיקר ילדיו ,נכדי ,סול ועמנואל. סול הבכורה בת ה 06מזכירה את ישי בשקט הנפשי ,בשתיקות שלה ,בעוצמה הגופנית ,בתנועה האצילית והחלקה. עמנואל בן 7הצעיר יותר והדברן יותר מזכיר את ישי בסקרנות ,בחיבור לטבע ,בדמיונות וחשיבה מחוץ לקופסה, ובנכונות לבצע כל תעלול .עמנואל היה בן 3כשישי נהרג והוא אמר לי באחד הטיולים שלנו " אבא נפל מהצוק ישר לתוך הלב שלי ".ובהזדמנות אחרת שאל אותי " תגיד למה אבא הלך אל הצוק? האם הוא אהב אותו יותר מאיתנו"? כל מה שנותר לי היה לחבק אותו חזק אלי תוך שאני מסתיר בחיבוק את עיני הדומעות. החודש נפרדנו משני חברים וותיקים אולי אורמן ויונה פינסקר .חודש לפני כן מריטה אונגר ולפני כן מג'ק חייקין, מחנן וייצנר ,גולדברג זאב ,שמעוני שמחה ,לאה גולדשטיין ,רגב סוניה ,פלוטקין רחל ,מילר חיים ולפניהם עוד רבים וטובים שתקצר היריעה להזכירם .לזכרם אומר שהייתה להם זכות גדולה לשנות ולתחזק מציאות אחרי מלחמת העולם השנייה ,מלחמה ששנתה סדרי בראשית בכל העולם .הם הקימו משפחות ,את ישוב הבונים ,ואת מדינת ישראל ,וכולם מתו בשיבה מוקפים באהבת משפחותיהם .זהו הטבע וטבע הדברים. מרגע שאנחנו נולדים הדבר היחיד שבטוח הוא שנמות ,ובין שתי נקודות אלו של מתן חיים ולקיחתם ,מה שחשוב כמה אהבה אנחנו נותנים ומקבלים ,איזו משמעות הייתה לחיים שלנו וכיצד היא השפיעה ומשפיעה על המציאות הגדולה המקיפה אותנו. 11 בין הר לים :רגלת הגינה כתב וצילם :אודי דגן אחד מיני רבים מהצמחים "השוטים" שגדלים בחצר הבית הוא "רגלת הגינה" הידועה גם בשמה הערבי "ריג'לה" או הכורדי "פרפאחינה". זהו צמח משתרע בשרני חד שנתי ,הצומח מתחילת האביב ועד תום הסתיו ,ופריחתו הצהובה בשיאה בחום הקיץ .לצמח גבעולים אדמדמים ועלים ירוקים קטנים ובשרניים במיוחד ,שצורתם ביצתית ומזכירה כף רגל קטנטנה -ומשם משערים מגיע שמו. לצמח תרמילים זעירים המכילים את הזרעים בתוכם. הרגלה אינה יפה במיוחד ,למרות שכיום ניתן למצוא במשתלות רגלה תרבותית מהונדסת ששמה "פורטולקה רב שנתית " בשלל פריחות מרהיבות ,והיא בעלת כושר כיסוי נרחב ,ויכולת הזרעה אדירה -לשנה הבאה .מומלץ לכיסוי שטחי גינה בהם הדריכה מועטה או בעציצים תלויים כשהצמח נשפך מתוכם כגוש צבעוני .לפרחים אומנם חיים קצרים במיוחד -יום אחד -אך התחלופה ביניהם גבוהה. לאלו מאיתנו שיש גם תרנגולות חופש מטיילות בגינה ,נסו לתת להן מהריג'לה כמה גבעולים .התרנגולות יוצאות מגדרן משמחה ולא מפסיקות לקשקש עד שאחרון העלים נאכל .ביצי החופש שיטילו למחרת מקבלות חיזוק איכותי נוסף. את הריג'לה מוטב לא לנכש מהגינה או משביל הכניסה לבית. זהו צמח אכיל ובו אחוז גבוה של שפע רב של ויטמינים, אומגה 333-033( 3מ"ג ל 033גרם) וחלבונים ( 30גרם ב 033גרם עלים) -יותר מפולי הסויה הנפוצים ! העלים אכילים טריים ושטופים ,או מטוגנים בשמן זית ,וטעמם מלוח חמצמץ ומרענן .הזרעים אכילים גם כן ,ויכולים לשמש כתוספת לסלט או לקמחים באפיה. ניתן למצוא ברשת מגוון מתכונים המבוססים על הריג'לה -מסלטים ועד פשטידות ותבשילי עוף. ברפואה האלטנרטיבית משמש המיץ הנסחט מהעלים לטיפול בעקיצות וגרודים בעור ,פרזיטים במעיים וחבישת כוויות. חיסרון אחד מוטב לציין בפני קוראינו הגברים :לצמח יצא שם של מוריד חשק מיני ,כך שאין לצרוך ממנו בכמויות גדולות לפני השינה ,או נסיעה לצימר עם האישה. 12 צילמה ,כתבה וחרפה נפשה -צביה בכר עזר והחזיק את היד הוביל ומנע נפילה -רפי בכר יש לנו באזור המושב ,מבצר חורבות שנקרא מבצר כפרלט .חלק קטן מהבניינים הציבוריים במושב היו בנויים בעבר על החורבות האלה ויש שעדיין ,כמו למשל בניין המשרדים שכולנו עד היום קוראים לו "בית המוכתר ".יש די הרבה מידע בעניין בגוגל תחת הכותרת "מבצר כפרלט". למעשה המושב הוקם על כפר לם שהיה כפר של ערבים פלסטינים וננטש ב 8491-בזמן המלחמה על קום המדינה /הכיבוש המדינה (תלוי מאיזה צד מסתכלים מבחינה פוליטית ,ימין או שמאל) .הערבים גרו בו עד , 8491אך הוא עתיק עוד יותר ולא באמת ברורים המקורות המדויקים שלו ,השולטים בו התחלפו מעת לעת מאז הקמתו כנראה במאה ה ,88-חלק מבחירה וחלק לא .יש הט וענים שעוד לפני כן הוא הוקם ע"י הצלבנים וגם אז הוא הוקם על חורבות של כפר מוסלמי עוד יותר עתיק. בכל אופן ,לפני יותר מעשור הייתה תקופה של מספר חודשים שארכיאולוגים פקדו את המקום ,אבל באופן יחסי לא חפרו פה הרבה ועכשיו הוא אתר מוזנח .אפילו אנחנו ,אנשי האזור נמנעים מלהיכנס בגלל סכנות אפשריות של התפוררות ,קריסה ובורות .הצמחייה סביב המבצר רק הפכה אותו לעוד פחות נגיש וחבל... בעיני רוחי דמיינתי אותו כמו בסיפור של הנסיכה הנרדמת בה כולם נרדמו הפעם למאות שנים והוורדים עם שיחיהם הקוצניים מגנים מפני פולשים וסקרנים שעלולים לחרף את נפשם מול החומות. אבל אולי הגיע הזמן שאיזה נסיך או נסיכה שרמנטיים יגיעו ,עם כלי חפירה קטנים ודלי ומברשת ובאהבה "ינשקו" אותו לחיים מחדש כאן בכל זאת ניסיתי לצלם כמה תמונות מבפנים אבל הצמחייה שהייתה שם בחורף הפריעה לי 31 כאן עוד הייתי רגועה למרות שקצת נפלתי... אבל רק מגובה סנטימטר...רפי אפילו צחק עליי קצת... אבל אח"כ ,מבטיחה לכם ,חיל ורעדה שלא העיבו על העובדה שהצלחתי לצלם בכל זאת. הרגשתי כמו אינדיאנה ג'ונס -גאה בעצמי על היכולת להתגבר על הפחדים (פחד גבהים) בעוד שרפי הלך על החומות כמו לוליין ואקרובט מצוי והיה מלא בביטחון וקור רוח שמאפיינים אנשים קרביים שלא פוחדים משום דבר המשימה הייתה להגיע לפתח הראשון מצד ימין בתמונה. אני לא הייתי מסוגלת ללכת על החומה בקלילות כמו רפי ולכן הלכתי מהצד ,אני יודעת שזה נשמע מצחיק אבל נשבעת לכם שבאותו רגע זה ממש לא הצחיק .אפילו רפי באמת דאג לי .יש שם מקומות שהגובה שם הוא מרחק תקרה מהרצפה אז אולי אני לא הייתי מתה אבל חס ושלום שוברת משהו...ברור שנזהרנו ! המראה מהפתח הנכסף היה מרשים! בתמונה השמאלית ,האור בקצה המנהרה הוא בעצם השמש שמאחורי כשצילמתי לכיוון פנימה. לסיום ולסיכום ,תמונה מהצד המזרחי של המבצר היפה הזה, תמונה שהסברס רק משאירים לגמרי את הרושם שהמבצר בלתי חדיר ומחכה לנסיכים שיגאלו אותו משיממונו ,או שיעזבו אותו לנפשו החרבה. אזהרה חשובה מאוד :יש שם בורות מסוכנים .לא ללכת לבד!!!! 31 כרטיס ביקור משפחת דובדבני בני המשפחה: טלי בת ,50גיא בן ,48הורים ל: רוי בן 22מטייל בהודו. רותם בצבא -חיל הים-סטי"לים. רומי בת ,5..1תלמידת כיתה ז' בכפר גלים. עיסוקים: גיא -בעל מפעל לציפוי מתכות ,כרום ניקל במפרץ חיפה ,בין השאר מצפים ארגזים של ספרי קודש ותכשיטים. טלי -גרפיקאית בהכשרתה ,היום עוסקת באמנות. תחביבים: טלי מציירת ועוסקת בעבודות יצירה. גיא מנגן בגיטרה ובפסנתר. מתי הגעתם להבונים? בחופש הגדול של .2012 מה הביא אתכם לבחור בהבונים? גיא ניסה במשך שנים רבות לשכנע את טלי לעבור לחוף הכרמל .כשנפתחה ההרחבה בהבונים, הבינו שיש חלון הזדמנויות. האם אתם שלמים עם ההחלטה? שלמים עם ההחלטה ,מאוכזבים מהתוצאה .הבטחות שלא קוימו ,עצירת ההרחבה וחוסר ודאות לגבי עתיד המקום. איך היתה הקליטה? הקליטה לא היתה קלה ,הייתה תחושה של העדר שייכות. האם אתם מעורבים בחיי הקהילה? לא. שלושה דברים שאתם אוהבים ושלושה שלא: אוהבים את המיקום הגאוגרפי ,את הנוף והאזור .וטלי אוהבת את הצרכניה החדשה. לא אוהבים את עצירת ההרחבה ,על כל המשתמע מכך :עצירת הפיתוח ,הרגשת זלזול בתושבים החדשים ,עתיד לוט בערפל ,תחושה של פספוס גדול. איך הייתם רוצים לראות את הבונים בעתיד? צעקות וצחוק של ילדים. 15 כרטיס ביקור חנה ונמרוד וובר בני המשפחה: חנה בת ,60נמרוד בן ,59הורים ל: אייל נשוי לשרון ,הורים לאלון ,אורי וליבי, גרים בכפר יונה. ערן נשוי לרוני (בהריון) ,חוזרים לארץ לאחר שהייה ממושכת באיטליה. מיקה חיה עם ליעד ,גרים ביוקנעם. עיסוקים: חנה ,ספרנית בבית הספר המשותף חוף הכרמל ובספריה הציבורית במרכז קיסריה. נמרוד ,הנדסאי מכונות ,עבד כ 20 -שנה (עד לפני כשנה) כמנהל טכני/אחזקה של המפעל, ובמקביל גם ב'בוני-טון' (הגברה ותאורה לאירועים) .היום עוסק ומתמקד באספקטים שונים של תחום ההגברה והתאורה. תחביבים: חנה -גינון ,קריאה ,מוזיקה. נמרוד -אלקטרוניקה ,מוזיקה וכל דבר טכני/טכנולוגי. מתי הגעתם להבונים? נמרוד נולד במושב ,חנה הגיע בשנת 1977 להדריך בקייטנה ונשארה. מה הביא אתכם לבחור בהבונים? לנמרוד זה היה המשך טבעי ,לא חיפש מקום אחר. חנה התאהבה בנמרוד ואח"כ במושב. האם אתם שלמים עם ההחלטה? בהחלט! איך היתה הקליטה? חנה הגיעה מדרך חיים שונה ונדרשה להרבה שינויים בו-זמנית; משפחה ,הריון ,התאקלמות במושב .רק בדיעבד יכולה לומר שהיתה תקופה לא קלה. האם אתם מעורבים בחיי הקהילה? כמעט ולא. שלושה דברים שאתם אוהבים ושלושה שלא: חנה -אוהבת את המושב ,הנוף ,הבית והאווירה. לעיתים לא אוהבת את ההתנהלות המשקית, וכן שדברים חשובים תקועים או זזים לאט (כגון החזרת בני משק). נמרוד -אוהב את המקום ,את המיקום הגאוגרפי ,את השקט. חושב שיש מקום לשיפור ההתנהלות העסקית. איך הייתם רוצים לראות את הבונים בעתיד? שיתאפשר לני משק לחזור ונראה פה הרבה בנים חוזרים וילדיהם. מושב משגשג ופורח שיחזק את הצד הכלכלי, החברתי והאנושי. 16 שרון פורמן אני מכיר אדם, שצלם את הנוף שראה מחלון החדר שבו אהב ולא את פני זו אשר אהב בו. יהודה עמיחי –()Salvador Dali 1926 "להחזיר את הבנים הביתה!" שאיפה אמיתית או סיסמת בחירות פופוליסטית? אני בטוחה שהורים רבים רוצים לראות את ילדיהם גרים במושב בו נולדו וגדלו ,רוצים לגור בקרבת הנכדים ,להנות מחיי משפחה עשירים ומלאים .אבל לפני שיוצאים בהכרזות גדולות ,לפני שמחזירים את הבנים הביתה ,אני מציעה לספר להם מה קורה בבית. ספרו להם מה קורה בהרחבה ,המקום המיועד עבורם .ספרו להם על המשפחות ששילמו את מיטב כספם (בין המשפחות גם בני מושב) ,בנו כאן בית אבל לא יכולים לצאת עם עגלת תינוק כי במקום מדרכה ,יש אבנים .במקום עצים ופרחים יש חול ,אבק וחצץ .במקום גן משחקים שהובטח יש לנו כיכרות מוזנחות גדושות עשבים .תגידו להם לשמור בצד כמה אלפי שקלים כדי שיוכלו לממן שביל בטון מאולתר בכניסה לביתם ,כמה עצים סביב הבית שיסתירו את העובדה כי המקום נראה כמו אתר בניה ועוד כהנה וכהנה שיפוצים ואלתורים כדי להתגבר על הכשלים הסביבתיים .ואז שישיגו עוד כמה עשרות אלפים עבור שכר טרחה לעו"ד שיטפל בעניינם כי בהנהלת המושב אין עם מי לדבר .אף אחד לא מעוניין לשמוע. ספרו להם מה קורה בגנים .ספרו להם איך בחודש אפריל ,נודע לנו במקרה כי הנחת המע"מ שהייתה נהוגה שנים לחברי המושב בוטלה ואם לא די בכך ,מחירי הגנים עלו באופן דראסטי (בין 044ל ₪ 044 תוספת עבור כל גן) .ספרו להם כי מחירי הגנים במושב הבונים יקרים יותר מכל הגנים בישובים הסמוכים. העלאת המחיר נעשתה ללא שיפוץ ,חידוש או תוספת כלשהי וללא הודעה רשמית להורים ,כאילו היינו "קהל שבוי" החייב לקבל מיידית וללא עוררין גזירות כלכליות מוזרות שכאלה .העובדה התמוהה ביותר היא שאין אדם אחראי למחדל הזה .יו"ר ועד ההנהלה ,דוד הוקר ,והמנהל העסקי ,ג'רמי פרלינג מתעלמים ממיילים של ההורים .בנסיון לתפוס את יו"ר הועד ל שיחה פנים אל פנים טען כי המנהל העסקי אחראי על נושא המחירים .המנהל העסקי טען כי הוא לא אחראי אלא ועד ההנהלה והיו"ר .במשך שמונה דקות תמימות עמדתי מול המנהל העסקי עם תינוק על הידיים ולא רק שלא הציע לי לשבת אלא טען בטון מזלזל וביחס מתנשא כי אין לו שום עניין לפרט בפניי את נושא המחירים מפני שאי תשלום המע"מ הינו עברה על החוק ומעבר לכך אין לו צורך להרחיב .העובדה כי קיבלנו הנחת מע"מ במשך שנים או העובדה כי ההנחה נהוגה בישובים סמוכים כלל לא רלוונטית בעיניו .כל נסיונותיי לקבל תשובה מנומקת לגבי העלאת המחירים הפתאומית עלו בתוהו ולבסוף הצליח ג'רמי להיפטר מהזבוב הטורדני שהעז להטריד את מנוחתו ולגזול מזמנו היקר עד מאד .שקלתי ברצינות להיעלב באופן אישי אבל אחר כך נודע לי כי יחס זהה קיבלו עוד אנשים שניסו לקבל תשובות .למקרה שתהיתם ,זה לא אישי .הוא פשוט מנהל עסקי וככזה" ,אינו מוכן לדבר עם הורים!" מי נשאר? מנהל הכספים ,עודד דהרי .ניסינו לשאול גם אותו אבל הוא מנּוע מלדבר מפני שאינו חבר בועד ההנהלה .כלומר ,כל האנשים האחראים על עסקי המושב מגלגלים את האחריות זה לפתחו של זה בתקווה שנתייאש ,ניכנע ונקבל את רוע הגזירה .לידיעה ,ביקשנו ישיבה דחופה עם ועד ההנהלה אבל עד לרגע הדפסת גליון זה (שבוע מאז נשלחה הבקשה) ,לא קיבלנו תשובה מאף גורם. 71 מעוניינים לדעת תוצאות זמניות? בבקשה :משפחה אחת רשמה את הילד לגן במושב סמוך ,משפחה נוספת מוציאה את שלושת ילדיה ומעבירה לגן אחר ,שלוש משפחות החליטו על מטפלת במקום גן ,והורים נוספים מנסים למצוא אלטרנטיבות בישובים סמוכים .מה המשמעות? גני המושב יאכלסו יותר ילדי חוץ מילדים מקומיים ,ילדי המושב יגדלו בנפרד ,לא תיווצר קבוצה מגובשת של חברת ילדים על כל המשתמע מכך. במקרה הגרוע יותר ,הגנים ייסגרו ,כל אנשי הצוות המפעילים את הגנים ומתפרנסים מהם יישארו ללא עבודה ,ופני המושב אשר התעוררו לחיים מקולות הילדים ישובו להיות אפורים וריקים. ספרו להם מה קורה בבניין המשרדים – בית המוכתר .ספרו לבנים שלכם שלא מתעלמים רק מצרכי המשפחות הצעירות וילדיהן .כאן לא עושים אפליה .גם הציבור המבוגר זוכה לחוסר התחשבות משווע. ספרו להם על התכנית הנבזית לתת את משרדי קומת הקרקע שבבית המוכתר למפעל "אגריקל" ולהשאיר את כל המשרדים הציבוריים (דואר ,הנהלת חשבונות ,הנהלה) בקומה השנייה ,אי שם במרומי האולימפוס כדי שיישארו בלתי נגישים עבור הורים עם עגלות ומבוגרים המתקשים בהליכה וטיפוס בגרם המדרגות התלול .תקוו שכושרכם הגופני לא יכשילכם אבל בכל זאת ,בקשו מבניכם לעזור לכם בבוא היום ,אם וכאשר תתקשו לטפס במעלה המדרגות אל משרדי האלים .ספרו להם כיצד הנהלת המושב חרדה עד מאד לא לעבור על החוק המע"מ אך מתעלמת מחוקי משרד המשפטים הקובעים חובת הנגשה של מקומות ציבוריים עבור אנשים עם מוגבלות. ספרו להם איך מרגישים התושבים החדשים .ספרו לבנים שלכם איך מרגישים התושבים החדשים שחשבו לבנות כאן חיים טובים אבל מרגישים מרומים ,מקופחים ,סוג ג ' .ספרו להם איך אותם תושבים שאינם חברי מושב מתנדבים לארגן אירועי תרבות ,לתכנן ולבנות גן משחקים ,לארגן שמירה אזרחית ,לפעול בועד הורים ולמלא כל צורך קהילתי עבור הכלל בעוד הצרכים שלהם זוכים להתעלמות מוחלטת ואין להם יכולת להשתתף בקבלת החלטות בנושאים הנוגעים לתחומי החיים השונים .ספרו לבנים שלכם שהמושג "חבר" זוכה במושב הבונים לפירוש נוסף – אדם במעמד רם בעל זכויות יתר .אל תשכחו לספר לחתנים ולכלות שלכם כי עובדת היותם נשואים לחברי מושב (סוג א') לא מאפשרת להם להיכלל בקאסטה הנחשבת ואי לכך הינם נחותי דרגה (סוג ב') .למרות זכות הבחירה לכנסת שעדיין נותרת בידם ,בכל הנוגע לחיים המיידיים במושב ,הם לא יוכלו להצביע ,להחליט לקבוע או להשפיע .ספרו להם גם על הפחד לבטא ביקורת גלויה ולגיטימית .אולי הם קראו את המיילים האנונימיים .תוכן הכתוב הפך שולי ומה שנחרת בתודעה היא העובדה שהכותבים בחרו לא להזדהות .במדינת ישראל של 3472אנשים במושב מרגישים כמו ברוסיה של סטאלין ,פוחדים שמא תבוא המשטרה החשאית ,תיקח אותם למרתף חשוך ותעלים אותם לעד .עצוב. ספרו להם איך אתם מרגישים .ספרו להם על תחושות הותיקים שחיים כאן שנים ללא מדרכות ,ללא תאורה מספקת ,ללא שמות רחובות .תנו להם לקרוא בגליונות הבוניתון מהשנה האחרונה את כרטיסי הביקור של המשפחות .כולם אומרים דברים זהים :הם אוהבים את האיזור ,הנוף והשקט אבל אינם אוהבים את אופן ההתנהלות בתוך המושב ,כמו אותו אדם בשיר של עמיחי שמעדיף את הנוף ,את החוץ על פני האנושי ,הפנים ומחמיץ הזדמנות לאושר רב. אחרי שתספרו להם מעט על המתרחש כאן ,תשאלו אותם אם הם רוצים לבוא למקום שכזה ,אם הם רוצים לקבוע את ביתם ועתידם במקום שלא שומע ולא רואה אותם ,מקום בו השקיפות היחידה שקיימת היא שקיפות האנשים .תשאלו גם את עצמכם אם זה הבית אותו אתם מייעדים לבניכם ובנותיכם .כך אתם רואים את עתיד ילדיכם? בעולם המושגים שלי ,בית הוא מקום חם ,אוהב ותומך ,מקום שמקבל אותך ,מדריך אותך ומגן עליך .בית הוא מקום בו אתה מרגיש רצוי ,שייך .לצערי הרב ,מושב הבונים לא מעניק תחושת ביתיות לתושבים רבים שבחרו להקים כאן את ביתם ולבנות פה את חייהם .אם לא נתחיל לפעול לשינוי ,הבנים לא ירצו לחזור, והמצב ילך ויתדרדר .החדשות הטובות הן :יש מה לעשות! הגיע הזמן לגבות את הדיבורים במעשים - להתערב ,להתנדב ,לקחת חלק פעיל בניהול המ ושב ולהפוך אותו למקום ראוי ,מקום שהוא בית. ** המאמר הנ"ל ניתן לכל המוזכרים בו על מנת שיוכלו להגיב בגליון זה .תגובות בעמוד הבא. 71 91 תגובה לכתבה של שרון פורמן – "לפני שמחזירים את הבנים" בעניין קליטת בנים ראשית ,ברצוני להזכיר לכולם כי לפני מספר חודשים אישרנו באסיפה כללית ,ברוב של 321חברים בעד ו7 - חברים נגד ,לאמץ את החלטה 3311של רשות מקרקעי ישראל ,כל זאת מתוך שאיפה להחזיר את הבנים הביתה. ברצוני להבהיר למי שלא מכיר את מהות ההחלטה ,כי תנאי ראשון בה הוא קליטה לחברות מלאה באגודה ,ולא מצב של קליטת תושבים שאינם חברי האגודה. אנו מצויים כרגע במגעים מתקדמים עם היזם /קבלן יפתח בנאי לגבי המשך הפיתוח בהרחבה ,כאשר הכיוון המסתמן הוא לסיים את כל הפיתוח עם יפתח בנאי. בימים הקרובים נקיים פגישות עם הבנים ועם תושבי ההרחבה עם עו"ד של האגודה כדי להסביר את התנאים הידועים לנו כיום ,בעקבות החלטות רשות מקרקעי ישראל לגבי המשך הבניה בהרחבה ונפנה לכל הבנים המעוניינים לבנות את ביתם במושב הבונים בהצעה אופרטיבית למימוש האפשרות. בעניין גני הילדים גני הילדים במושב הבונים מנוהלים באופן עסקי .שרה'לה מנהלת את הגנים ביחד עם ג'רמי המנהל העסקי ושניהם מנתחים את עלויות התפעול ופועלים בהתאם .בניגוד לנאמר בכתבה ,יש ביקוש רב לגני הילדים שלנו בקרב תושבי האזור החווים אותם כמקצועיים ואיכותיים. בנוסף ,נטען בכתבה של שרון כי "נציגי הורים "פנו .....למינוי זה יש הגדרה ברורה ,האם האנשים שפנו הם אכן נציגים נבחרים המייצגים את דעת כלל ההורים? כי אנחנו יודעים על הורים רבים המרוצים מגני הילדים ותפקודם. בנוסף ,נטען כי נציגי ההורים פנו להנהלה בבקשה לזמן פגישה בעניין זה ,פנייה שלא נענתה .שרה'לה מנהלת הגנים זימנה אותם לפגישה בתאריך 3...31בהשתתפות נציגי הנהלה -ג'רמי ואני ,אך נודע לי שהם מסרבים להגיע לפגישה. בעניין המשרדים כל שברצוני לומר בנושא זה ,שנעשתה פעולה פסולה על ידי חברת הנהלה שפרסמה לכלל הציבור מסמך שנועד לדיון ראשוני פנימי בהנהלה. אם נסכים לקיום נורמה כזאת ,ניתן יהיה לבטל את ההנהלה ואת האסיפה הכללית ,ולחזור לשיטת הדמוקרטיה שהייתה נהוגה ברומי העתיקה .נציב במה במרכז הדשא ,וכל מי שיש לו רעיון יעלה ויכריז עליו ,הצעתו של מי שיזכה למחיאות כפיים חזקות יותר -תזכה !!! סוג אזרחות שרון כותבת על אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב' .כדאי שנזכור שכרגע המצב בדיוק הפוך .בני זוג של חברי משק שאינם חברים ,לא משתתפים בנטל העלויות של תחזוקת היישוב ,אלא ,רק נהנים מהקיים .אגב ,סיבה נוספת לכך ,שכל קליטה נוספת למושב הבונים תהיה לחברות מלאה באגודה ,ולא לתושבות. לסיכום אנו עושים הכול כדי שהבנים יחזרו "הביתה" .יש להתאזר בסבלנות עד שהחלטות רשות מקרקעי ישראל יבשילו. אסור לנו להתפתות לפיתרון הקל של שיוך המגרשים שברשותנו לכל המרבה במחיר ,זה יהיה סופה של האגודה השיתופית!!! . דוד הוקר. יו"ר ועד ההנהלה. 02 אורלי בן עוזיאל עצוב ,קשה ,להיפגש שוב בבית הקברות ,להיפרד מדור המייסדים שקלט אותנו אליו לתוך מרקם חייו השיתופיים .להמשיך לבד ... מאידך היה חג שבועות מוצלח ומהנה לנו ולאורחינו ואני שמחה להודות לכל העושים במלאכה ובראשם עידית כץ – ישר כוח . ברכות של מזל טוב ,יש לנו צרכניה מחודשת ,שנעים להיכנס לתוכה ולעשות קניות. הייתי בכנס שבו עו"ד של תנועת המושבים ספר שפיילוט של המנהל ליישום 5511החל השנה בחמישה ישובים :שני קיבוצים ,שני מושבי עובדים ומושב שתופי אחד .באופטימיות בשנה הבאה יהיו למנהל את הכלים להחלת 5511על כל ישוב שמעוניין .אני עדין בתקווה. ילדי רוצים לבנות את ביתם ולחיות במושב ,יש להם זיכרונות נהדרים מילדותם יש להם פה הורים מתבגרים ,שמרגישים רצון ומחויבות לעשות הכול כדי להגשים את חלומם. אני פונה לכל ההורים במושב ושואלת ,מה הייתם עושים במצבי ? האם תאפשרו לי להגשים את החלום ולאפשר לילדנו לחזור הביתה ? כאשר אני בוחרת נציגי צבור אני בתקווה ואמונה שהם ישרתו את הציבור ויעשו את הטוב ביותר למענו .אני מצפה למענה מכבד ,לטפול מהיר ויעיל ,שמירה על ערכים ,לקיחת אחריות ,יושר ציבורי, האם זו דרישה מוגזמת ? כאשר משהו ניתן מרצון טוב אני מקבלת את זה כמו שזה ושמחה במתנה .אך כאשר אני משלמת כסף על משהו ,אני מצפה למלוא התמורה,כי זה מגיע לי! לכולנו מגיע לדרוש ולקבל תמורה הולמת על מוצר או שירות שאנחנו משלמים עבורו ,בלי ויתורים. שמתם לב איך שהזמן רץ? אנחנו באמצע .3152כשש עשרה שנה מאז יצאנו לעצמאות כלכלית ,כל אחד מאתנו מתפרנס לפי יכולתו .כ שלוש עשרה שנה עברו מאז הבתים עברו לבעלותנו .רווחי המושב הינם תוספת לביטחוננו הכלכלי .אז מדוע אני שומעת את המילים :פחד ,אדישות ,אין כוח, מה שהיה הוא שיהיה. לא הגיע הזמן לשינוי בתפיסה העולם ? ובתפיסת האנשים? עכשיו הזמן לצאת מהאדישות .ביולי ההנהלה הנוכחית מסיימת את כהונתה ,והשינוי בידיים של כל אחד מאתנו. אם אין אני לי מי לי " אמרו חז"ל .כנראה בצדק . 21 המלצת השף מהמטבח של :צביה בכר עוגת גבינה אפויה אופן ההכנה: .1לחמם תנור ל 181-מעלות רגילות (לא טורבו) ולשים תבנית פיירקס מלאה מים. .2חומרים לתחתית: 250גרם עוגיות פתיבר ( -לפורר קודם במעבד מזון( 200גרם חמאה רגילה -להוסיף חמאה מומסת (דקה וחצי במיקרו( 100גרם שקדים טחונים לעבד הכל במעבד מזון להדק לתבנית (קפיצית )28/22מרופדת בנייר אפייה משומן קלות ולהשאיר בצד בינתיים. .3חומרים למלית: ארבע ביצים מופרדות בשתי קערות להקציף 4חלבונים (לבן) +חצי כוס סוכר ולהניח בצד. לערבב 4חלמונים (צהוב) 1 +קילו גבינה + 5%חצי כוס סוכר 1/3 +כוס קמח קליפת לימון מגורדת מלימון אחד +כפית וניל +כפית אבקת אפייה לאחד בין שתי התערובות ,לשפוך על התחתית לאפות 51דקות ובינתיים להכין את הציפוי .4חומרים לציפוי: לערבב שתי שמנת חמוצה 1/3+כוס סוכר +מיץ מחצי לימון +כפית וניל אחרי 51דקות להוציא את העוגה ,למרוח מעל את הציפוי ולהחזיר לתנור ל 11דקות בלבד (אם העוגה גדולה ,לחכות קצת שהיא תרד ואז לעשות זאת ) .אחרי 11דקות להוציא .זה עדיין רוטט אבל זה בסדר. להכניס למקרר לכמה שעות. 22 יריב אמיתי 32 יענקלה שלו בעיר החוף היפה ,קרטחנה ,אשר בקולומביה ,לא רחוק מהמבצר האדיר סן פליפה ,ניצב פסל ברונזה המנציח שתי נעליים ישנות ובלויות .מטרת הפָסָ ל ,היוצר (אני מניח) הייתה להאדיר את נוחיותן של הנעליים הישנות והמוכרות לכפות הרגליים ,לעומת נעליים חדשות ,יפות ולא נוחות .מצורפות שתי תמונות של פֶסֶ ל הנעליים ,משתי זוויות שונות. גם אני החלטתי לציין את העדפתי לנעליי הישנות ,אך אני אעשה זאת בחרוזים: שיר לנעליים הישנות "הנעלים הישנות שלך ,זמנן הגיע!" זה נכון שעורן נשחק לא מעט אומרת לי אשתי ,ממש במפגיע. זה נכון שהצבע דהה במקצת "הן לא נראות טוב ,הן כבר משופשפות, אבל הסוליות כמעט ללא בלאי הן נראות ישנות ,ממש לא יפות, ולהחליפן ,לדעתי ,ממש לא כדאי. צבען של הנעליים מזמן כבר דהוי ללכת איתן זה ממש לא ראוי!" ואז אשתי גם באה בדרישות: "לֵ ך תקנה לך נעליים חדשות!" מרוב השימוש עורן הוא כבר רך, הן גמישות וקלות ,ונוחות הן כל כך מורך ואם לא היה לי מפני אשתי ֶ צורך. הייתי אומר שלהחליפן אין כל ֶ להתווכח עם אשתי – לי אין כוחות אבל הנעליים הנ"ל ,לי הן נוחות אני רגיל אליהן (וגם הן אלי) ולהחליפן ,לדעתי ,ממש לא כדאי. 32 2 3 4 6 7 8 12 13 14 אדם הבר שחר אדלר מאיה גורליצקי אילן וייכסלבאום ברק פורמן יוני דורצבכר אורן אזולאי עמית רמון טטיאנה לוי גיורא וובר הדס דהרי רון גרבלי הגר שר תומר אמדו 15 16 18 20 22 23 26 27 29 31 gnעמיחי גולן מיה לזר שלם נטע בכר עמית גורליצקי שחר מזרחי טל קנטור חני קרן תום לנגה נמרוד אמדו רונן מזרחי שי כהן סיון גולן אורי מזרחי אלון קסלר 52 מה שרואים מכאן לא רואים משם... מועדון הצלילה I See Sea מזמין אתכם עם פתיחת עונת הקיץ לחויות מעולם אחר: קורסי צלילה בכל הרמות :מגיל 21 לתושבי הבונים תינתן 21%הנחה. קורסי המשך – התמחויות בצלילה. צלילות הכרות :מגיל . 8 רענוני צלילה :לחידוש רישיון הצלילה. צלילות תמנון :מתאים באירועים – צלילות קבוצתיות. מושיקו בכר250-0529050 :
© Copyright 2024