המאבק הציבורי להצלת ליפתא אדר' ענת (ארז) ברלוביץ קואליציה משמעה הסכמה של גופים אחדים לשתף פעולה כדי לקדם יעדים כלשהם .יעדים אלה יכולים להיות מעניינם של הפרטים המרכיבים את הקואליציה ,אך יש ויקרה ,והיעד הינו רחב יותר והשגתו מקדמת גורמים שאינם שותפים בקואליציה .השותפים בקואליציה מודעים לעצמה הקיימת בהצטרפות הגורמים השונים ,ובה בעת ,מכירים בצורך הארגוני והתכנוני כדי למקד את היעד שלמענו כרתו ברית ביניהם וכדי להימנע מהחלשת הכוח ובזבוזו. בשנים האחרונות מתחזקת תופעה זו בקרב ארגונים סביבתיים ,מקומיים וארציים ,שמבקשים לקדם גישות סביבתיות התואמות עקרונות של פיתוח בר-קיימא ,של צדק רב-דורי המדגיש את זכאותם של הדורות הבאים ליהנות ממשאבי הטבע והמורשת ,מהם נהנה הדור הנוכחי .בנושאים אלה נכללים מאבקים לשימור נופי טבע יחודיים ,שטחים פתוחים ומורשת תרבות .בחינת שלבי ההתארגנות, ההירארכיה הארגונית ,גיבוש תכנית הפעולה ואופן הפעולה של הקואליציה חושפת התפתחותו של מודל היכול לנבא להצלחתם או כישלונם של המאבקים. המאבק על מתחם הכפר ליפתא בפאתי ירושלים ,אזור שבמשך שנים נתפס כ"שטח אפור" ,דומם ועלום, שאינו נכלל בתכניות פיתוח של העיר – ואולי משום כך גם שמר על ייחודו הנופי והתרבותי – הוא דוגמה להתארגנות מובנית ותכליתית של ארגונים ששיתפו ביניהם פעולה וגם הצליחו ליצור שינוי בהתייחסותם של גופי התכנון והממסד למקום. ביום ה 6-בפברואר י"ג בשבט תשע"ב 2102התקבלה החלטה היסטורית על ידי בית משפט המחוזי לעניינים מנהלתיים בירושלים לביטול מכרז ים 514/2101/מחודש ינואר 2100לקבלת הצעות לחכירת מגרשים לבניית מגורים ,מסחר ומגורים משולב (סה"כ 202יח"ד) ב 01 -מתחמי משנה בכפר הנטוש ליפתא. החלטת כבוד השופט יגאל מרזל לקבל את העתירה שהגיש עורך הדין סאמי ארשיד בחודש מרץ 2100בשם עותרים ציבוריים ,פליטי ליפתא ופעילי זכויות אדם ישראליים (עמותת בני ליפתא הירושלמית ,שומרי משפט- רבנים למען זכויות אדם ,עמותת ג'פרא ,ד"ר דפנה גולן ,אילן שטייר ,צאלח סיאם ,עבד אלרחמאן אבו ליל, רדוואן ברקאת ,דאוד עבידי ,ג'לאל עקל ומוחמד עוד) הינה החלטה היסטורית וחשובה ,וקדם לה מאבק ציבורי ייחודי של קבוצה שהלכה וגדלה עם התקדמות המאבק .הקבוצה הורכבה מאנשי ליפתא בעבר ובהווה, אנשי מקצוע מתחום האדריכלות ,אנשי טבע וסביבה וארכיאולוגים אנשי אקדמיה ומתנדבים פעילים בארגוני סביבה וחברה. לייחודיות הכפר ליפתא כמה גורמים המייצגים תחומים שונים במערכת היחסים בין האדם והסביבה. הכפר ליפתא – צילום צביקה אור היסטוריה עשירה ורצף התיישבותי -הכפר ליפתא עד 8491 ההיסטוריה של הכפר מציגה הוכחות לרצף יישובי מתקופת בית ראשון ועד ימינו .באתר נמצאו שרידים ארכיאולוגיים רבים .נפתוח היה הישוב בתקופת בית ראשון שנהרס ,ככל הנראה ,עם הפלישה הרומית של אספסיאנוס על מחוז ביתלפתפנן .בתקופה הביזנטית נקרא היישוב בשם 'נפטו' ולאחר מכן ,בהיותו כפר צלבני, שינה את שמו ונקרא 'קלפסטה' .המידע ההיסטורי על הכפר אינו שלם ,אך מחקרים וחפירות ארכיאולוגיות מעידים על כך ,שבמאה ה 06התגוררו במקום כ 511 -נפש ,והכפר התפתח בהדרגה עד לשיאו בערב מלחמת העצמאות. 1 עוד מהמאה ה 01 -לפנה"ס נמצאה בתעודה מצרית עדות למצודת דרך באתר ,ואף מסופר על עמדה צבאית של פרעה מרנפתח ,שערך מסע כיבושים ממצרים לארץ כנען וגם נתן למעיין את שמו .בתקופת המקרא ובימי בית ראשון ושני האתר עין ליפתא מזוהה עם 'מי נפתוח' ומוזכר בספר יהושע כאתר המסמן את קו הגבול הצפוני של נחלת שבט יהודה 2וכגבולה הדרומי של נחלת שבט בנימין.3 לאחר תקופת ההתנחלות המקראית התחיל להתפתח יישוב בסמוך למעיין ,שהפך בתקופת המרד הגדול לבירת מחוז ,שאף כונה על שם הכפר -בית לפתפי .בתקופה הביזאנטית נכתב במקורות שונים על ישוב בשם 'נפטו' שסבל מבצורת כבדה .מאותה תקופה נותרו שרידי מבנה צלבני בסמוך לגרעין הכפר המשולב בבניין מתקופה מאוחרת יותר.4 בתקופה העות'מאנית שבה ההתיישבות לכפר ,ומקורות שונים מספרים על מטעי עצי פרי שהיו בבעלות יהודים ולעיתים בשותפות עם מוסלמים .מעדויות התושבים לשעבר של ליפתא מסתבר ,שעל פי המסורת המקומית, 1 סקר רשות העתיקות ,אבי משיח תחום שימור יולי 8002 2 " ועלה הגבול גי בן הנום...אל כתף היבוסי מנגב ,היא ירושלים ,ועלה הגבול אל ראש ההר אשר על פני גי הנום ימה אשר בקצה עמק רפאים צפונה ,ותאר הגבול אל ראש ההר אשר אל מעיין מי נפתוח ויצא אל הר עפרון ותאר הגבול בעלה היא קריית יערים" ,יהושע ט"ו ,ח'-ט' 3 " ותאר הגבול...אל קרית בעל היא קרית יערים...ופאת נגבה מקצה קרית יערים ויצא הגבול ימה ויצא אל מעיין מי נפתוח, וירד הגבול אל קצה ההר אשר על פני גי בן הנום אשר בעמק רפאים צפונה ,"...יהושע י"ח יד. 4 ראו הערה 1עמ' 7 ספראן ,אביה הקדמון של החמולה המקורית בכפר ,היה יהודי שהתאסלם במאה השביעית .משפחתו המתרחבת שהפכה לחמולה יסדה את הכפר ליפתא .בשנת 0456מנתה אוכלוסיית הכפר 156נפשות שהתפרנסו מגידולי חיטה ,שעורה ,מטעי זיתים ופירות וכרמים .בשנת 0315נערך באדמות הכפר קרב בין הצבא המצרי תחת פיקודו של אברהים פשה ,ובין מתקוממים בהנהגת השליט המקומי שיח' קאסים אל אחמד .אברהים פשה דיכא בסופו של דבר התקוממות זו. בסיפורי המבקרים מהמאה ה 05 -מתואר ליפתא ככפר קטן הנמצא עמוק בעמק ובו כרמי זיתים ושדות חיטה. כך ,למשל ,ב 0362 -מתאר המבקר ויקטור גרן את הכפר וכותב" :במרחק מה מעין ליפתא יושב על צלעות הר טרשים הכפר בשם זה ,הערוך בתבנית אמפיתיאטרון .יש בו שש מאות תושבים ,כולם מוסלמים ,ולהם מסגד. בכניסה לכפר רואים אבני גזית מרובעות אחדות ,שרידי בניין עתיק"5 .בתקופה זו נודע הכפר בתוצרתו החקלאית המשובחת .תושביו נהגו לעמוד בכניסה לעיר העתיקה למכור את סחורתם ,ויש אף המשייכים שיטת מסחר זו לשלבים הראשונים בהיווצרותו של שוק מחנה יהודה .ב 0331 -כותב עיתון 'הצבי' כי "מליפתא יצאו בשנה זו 2111אתרוגים לשווקים ,אותם קנו יהודים לסוכות".6 לקראת סוף המאה ה ,05 -עם התפתחות האזור והשינויים המנהלתיים שהתרחשו בו ,נמצא הכפר בתנופת פיתוח .במקורות שונים הוא מתואר ככפר הערבי הגדול ביותר באזור בעל קרקעות נרחבות ביותר שהשתרעו עד גבול השכונות מאה שערים ,שנלר ,שערי חסד ,שיח' ג'ראח ועין כרם .בגלל הניתוק היחסי של הכפר מהעיר העתיקה התנהל המקום כישות עצמאית שהחזיקה את עצמה וסיפקה מזון לתושבי ירושלים. תמונה של הכפר מתחילת המאה ה 21מקור התמונהPalestine Remembered : באדיבות נועה מרקביץ בתקופה זו הבעלות על קרקעות הכפר התבססה על שיטת 'מושאע' ,שעל פיה הקרקע מחולקת כל פעם מחדש בין הפלאחים ,תושבי הכפר עובדי האדמה .באופן זה נוצרו קשר וזהות בין הפלאח לבין אדמת הכפר כיחידה 5 ראו הערה 1עמ' 2 6 ראו הערה 1עמ' 2 אחת ולא לחלקה מסוימת .לשיטה זו תפקיד חשוב בליכוד הקהילה הכפרית ,בחיזוק השיתופיות והגיבוש הקהילתי ,בשמירה על המשכיות הכפר ,ובוויסות כוח העבודה בתקופות של חוסר יציבות דמוגרפי. בתחילת המאה ה 21-השפיע השינוי בארץ ישראל על הכפר באופן ניכר .ירושלים החדשה התקרבה לכפר, ובעקבות זאת התפתחותו הואצה .ביטוי לכך הוא ריבוי האוכלוסייה והבינוי בכפר .תחושת הביטחון שנוצרה בעקבות הסרת סכנות כמו :שודדי דרכים וכאוס חברתי ועלייה ברמת החיים תרמו להתפתחות הכפר .ביטוי לכך הם הטכנולוגיות וחומרי הבנייה שנכנסו לשימוש בכפר ,קורות הפלדה וגגות הרעפים .להתפתחות זו תרמה מסילת הברזל מיפו לירושלים שנסללה בשנת 0352ושאפשרה את שינוע חומרי הבניין לירושלים ולסביבתה .בליפתא מתבטאת השפעה זו בצורת הבנייה והבתים ובאופי הבינוי של הכפר שהחל להתפזר על גבי המדרון .באותה תקופה התלות בחקלאות פחתה ,ועלה מעמדו של המסחר שהגדיל את הפערים הכלכליים בתוך הכפר ודחף לשינוי שיטת חלוקת הקרקעות החקלאיות; את מקומה של הלכידות השוויונית הקרקעית תפסו הכוחות הכלכליים .מעתה נמצאו הבדלים בין בעלי שטחי קרקע גדולים לבין בעלים של שטחים מצומצמים ,שהפרנסה מהם מצויה בדוחק. ההתפתחות בכפר נמשכה גם בתקופת המנדט הבריטי בארץ .אוכלוסיית הכפר הוסיפה לגדול ,קשרי המסחר עם העיר התהדקו ,והדבר יצר שינויים במבנה הכפר המסורתי ,בצורת הבתים ,בטכנולוגיה ובפרטי הבנייה, ובפיזור גדל של בתים על האדמות החקלאיות 7.בתקופה זו בולטת במיוחד השפעת חוקי הבנייה שנחקקו בשנת 0525על ידי הממשל הבריטי. תמונות הכפר משנות ה '21של המאה ה ,Palestine Remembered 21באדיבות נועה מרקביץ התערבות הממשל הבריטי בבינוי הכפרי הפסיקה את הבנייה הכפרית האורגנית של הקהילה הכפרית. החוקים קבעו עתה את המרחק בין הבניינים ,את גודל המגרש ,את הגובה המותר וגם הגבילו את מספר התושבים על ידי יצירת הגדרות מפורשות מהו גודל כפר בארץ ישראל .למעשה ,את ההתפתחות האורגנית החליפו חוקים ופיקוח ,והכפר שינה את פניו .באותן שנים נוצרו קשרי שכנות ,ידידות ותמיכה בין תושבי 7 שם. ליפתא לשכונות החדשות :רוממה ,קריית משה וקריית שאול שנבנו בסמיכות .בני הכפר נהגו להגיע לשוק מחנה יהודה לצרכי מסחר ורפואה ,ולירושלים בכלל לצרכי תעסוקה .עד 0553שטחו של הכפר היה 3151דונם, מהם 1131דונם בבעלות ערבית 146 ,בבעלות מיהודית ו 211-דונם בבעלות ממשלתית.8 שטח אדמות הכפר בעבר והיום באדיבות נעה מרקביץ בינואר ,0553כשנוכחה 'ההגנה' ,שהכפר משמש בסיס להתקפות של ערבים על השכונות היהודיות ועל הכבישים ,היא החלה 'לפנות' את התושבים הערבים מהאזור על ידי איומים טלפוניים על ראשי השכונות והכפרים ,הפצת כרוזים ,פשיטות צבאיות ,פיצוץ בתים וזריעת בהלה בקרב האוכלוסייה האזרחית .עד פברואר 0553התרוקנו הכפרים הערביים מתושביהם ,רבים נהרסו ,ורק הכפר ליפתא נותר כשריד מייצג לנוף, לצורות התיישבות ולאוכלוסייה שאפיינה את המרחב עד .0553 ליפתא לאחר 8491 לאחר מלחמת עצמאות כשני-שלישים מאדמות הכפר נכללו בשטחה של מדינת ישראל ,והשאר נכבש על ידי הלגיון הירדני .בין השנים 0555-0553יישבה מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית 9בבתי הכפר עולים חדשים מתימן .בין השנים 0541-0540הגיעו עולים חסרי כול מכורדיסטאן ,שעלו לארץ אחרי שבעיראק נשללו זכויותיהם ,נכסיהם ואזרחותם .תושבי השכונה מספרים ,10שבהיעדר תשתיות חשמל ,אספקת מים וביוב תנאי המחיה בשכונה היו ירודים ביותר 8 נתונים לקוחים מתוך האתר הרשמי של חברת ליפתא. 9 לקוח מתוך ראיונות ומסמכים שאסף במחקרו תושב ליפתא יוני יוחנן במאבקו נגד הגדרת תושבי ליפתא היהודים ובין היתר משפחתו כפולשים והדרישה לפנויים שלא כחוק. 10 מסמכים מהארכיון הציוני שהוציא יוני יוחנן מכתב ששלחו תושבי השכונה העולים החדשים ב 0542לרה"מ דוד בן גוריון ,באדיבות יוני יוחנן S84292-6 התכתבויות עם בית הנשיא בן צבי ז"ל 11מלמדות ,שהחל משנת 0546הנשיא ורעייתו טיפלו בהתקנת חשמל לכפר .ההתעניינות בכפר החלה לאחר ביקור במקום .הנשיא שיבח את התושבים ואף הגדיר אותם "כגיבורים שחיים בתנאים בלתי אנושיים על קו הגבול וכינה אותם חלוצים" ,לאחר מכן הם הוסיפו לשמור על קשר עם תושבי השכונה ,לתמוך בהם וגם לתרום כספים רבים מכיסם .עם זאת רק בשנת 0543חוברו אחדים מהבתים בליפתא למערכת החשמל. עקב המצב הטופוגרפי הייחודי של השכונה ,שמהווה אותה הבעיה כיום בהטמעת התשתיות הנחוצות למחיה מודרנית ,עירית ירושלים הסדירה אך ורק את נושא אספקת המים ,ובהתאם לא גבתה את דמי הארנונה .תנאי המחייה בליפתא היו קשים מאד ,ולמרות זאת תושבי השכונה מתוך ציוניותם האמינו שהקושי זמני ובעתיד יימצא פתרון והם יזכו לשירותים אלמנטאריים המגיעים להם מטעם העירייה והממשל. עד 0561הייתה ליפתא ישוב ספר על קו הגבול [כביש 5נכון להיום] .בין השכונה לגבול לא היה חוצץ ,והגבול היה פרוץ .בין ליפתא ושכניה הערבים בכפרים בית-איכסה ונבי-סמואל אירעו תקריות רבות שאף הסתיימו לא פעם בפציעות קשות .בין השנים 0511-0562החל מנהל מקרקעי ישראל להציע לתושבים בעזרת תכנית 'פינוי פיצוי' להתפנות מהקרקע .במסגרת אותה תוכנית חלק מתושבי הכפר פונו ,והסכום שקיבלו אפשר להם קניית דירה חלופית במקום אחר בירושלים .חלק מתושבי הכפר ,ובעיקר אלו שגרו סמוך לכביש ,העדיפו 11 שם. להמשיך לגור בליפתא .כך נותרו בשכונה בית כנסת אחד וכ 04-דיירים שבתיהם ממוקמים בחלק העליון, בסמוך לכביש מספר .0 בשנות השבעים השמועה ,כי מחלקים את המבנים בליפתא לאמנים ואנשי רוח שהתיישבו בכפר ,עשתה לה כנפיים .ואכן ,אמנים ואדריכלים סימנו מבנים כ'תפוסים' עם שמותיהם תמונה של מבנה ועליו שם תפוס – צילום צביקה אור 0/6/02 במקביל החלו פולשים למצוא מחסה בבתי הכפר הנטושים ,ומנהל מקרקעי ישראל החל בפעולות ברוטאליות כדי לגרום למבנים לקרוס; המנהל פצע גגות ויצר בהם חורים ,הפך אותם למסוכנים ולכאלה שאינם ראויים למחייה ו/או לשיקום .כיום ,נזק כמו זה למורשת מקומית ,שנעשה בכוונת תחילה ,מנוגד לחלוטין לאמנות בינלאומיות עליהן חתומה מדינת ישראל. ב 0534-אושרה תכנית 2140שמטרתה "תכנון שטח הכפר ליפתא ויעודו לפעילויות שאינן מטילות מגבלה על סביבתן ,קביעת הוראות לשימור הכפר ,הבוסתן והמעיין ,שינוי יעוד אזור ליפתא ושמורת טבע וקביעת היעודים הבאים אזור לשימור ושחזור ,שטח של שמורת טבע ,אזור נוף פתוח ,שטח לבנין ציבורי ,התווית דרכים חדשות ומעברים ציבוריים להולכי רגל ".את התכנית הציגה עיריית ירושלים -מחלקת תכנון העיר - האגף למדיניות תכנון ,וכך החלו ב 0536-בעבודות שיקום של המעיין והשבילים שלידו .אך גם תכנית זו נעצרה ולא היה לה המשך. אחרי ניסיונות כושלים לשקם את הכפר ולהשמיש את מבניו פנתה עיריית ירושלים בתחילת שנת 2111 למתכננים חיצוניים להציע תכנית חדשה לכפר .תכנית ,6116תכנית לפיתוח ושימור הכפר ליפתא ,שהוגשה על ידי קרטס-גרואג עם שלמה אהרונסון ,מייעדת חלקים גדולים של הכפר לבנייה .התכנית יוצרת 263יחידות דיור ובית מלון אחד שבו 021חדרים ,חדרי אירוח ומשרדים וכן אזור למסחר ומגורים עם גלריות ,בתי קפה וכדומה .כמו כן מגדירה התכנית את הכניסה העיקרית לשכונה מכיוון כביש ( 12.5איור 6תשריט התוכנית) עוד בשלבי פרסום תכנית 6116הוגשו נגדה התנגדויות ,עמותת 'במקום' -מתכננים למען זכויות תכנון -טענה בין היתר ,כי התכנית אינה "מציעה פתרון הולם בתחום השימור והשילוב של מרכיבי זיכרון בתכנון פיסי של מרחב אשר קיימים בו שרידים מן ההיסטוריה ההתיישבותית הפלסטינית" .13הדיון העיקרי סביב התכנית לא התמקד בהוספת בינוי אלא בנושא הזיכרון ,נושא שבזמנו היה זר לחשיבה המקומית .רבות מן ההתנגדויות כמו של עמותת 'במקום' וזו של האדריכל גדי עירון ,שהדגיש את ייחודיותו של הכפר ואת מבנהו האדריכלי והנופי ואף הציג רעיון לתכנית חלופית ,לא זכו להתייחסות מעמיקה ונדחו על הסף. על אף ההתנגדויות אושרה התוכנית בתאריך ,5.2.14ועל בסיסה והוראותיה התפרסם מכרז. תשריט התוכנית -מקור :אתר מנהל מקרקעי ישראל 12 הוראות תוכנית 6006אתר מנהל מקרקעי ישראל. 13 עמותת במקום מתכננים למען זכויות תכנון ,התנגדות לתוכנית מתאר ליפתא שיווק הקרקעות – תחילתו של המאבק שנים רבות נותרו הכפר וסביבתו ריאה ירוקה בכניסה לירושלים .הטבע השתלט על המבנים והטראסות נבלעו תחת הצמחייה ,התושבים בכפר המשיכו בחייהם והשטח הפתוח ,שרק חובבי טבע טיילו בו ,כמו קפא בזמן. בחודש ינואר 2100פרסם מנהל מקרקעי ישראל את מכרז מס' ים ,514/2101/בו ביקש הצעות לחכירת מגרשים לבניית מגורים ,מסחר ומגורים משולב (סה"כ 202יח"ד) בעשרה מתחמי משנה בכפר הנטוש ליפתא. המכרז למעשה מבקש לממש את תוכנית 6116שאושרה כעשר שנים קודם לכן. זמן קצר לפני פרסום המכרז הוצאו ע"י מנהל מקרקעי ישראל צווי פינוי לכל תושבי ליפתא ,ובהם הגדרתם כ'פולשים' .כאמור ,מדובר ב 04-משפחות ,שבניהם כולם רשומים כתושבים באופן ממוסד מתחילת שנות החמישים ושלא הסכימו להסדר פינוי פיצוי שאותו ערך המנהל בשנות השבעים .יוני יוחנן ,מתושבי הכפר הוותיקים ,אשר התגורר עם משפחתו כל חייו בכפר ,לא הסכים עם התביעה המשפטית ופנה לארכיון הציוני ולגנזך המדינה .הוא מצא מסמכים רבים המאשרים את יישוב הכפר על ידי המדינה באמצעות הסוכנות היהודית ומחלקת הקליטה .כיום מצויים ברשותו מסמכים רבים ומאמרי עיתונות ,אותם סירבו פקידי מנהל מקרקעי ישראל להעביר לידיו. במקביל למאבק התושבים היהודים וגם ללא קשר אליהם קראו במרץ ' 2100החברה ליפתא' ו'הקואליציה האזרחית להצלת ליפתא' לחתום על עצומה לעצירת המכרז לשיווק הקרקעות ,שתועבר אל ראש הממשלה בנימין נתניהו .בהמשך הוגשה עתירה על ידי עוה"ד סאמי ארשיד ו/או ויסאם גנאים ו/או מחמד סבאח ב"כ של מספר גופים :שומרי משפט-רבנים למען זכויות אדם ,עמותת בני ליפתא הירושלמית ,עמותת ג'פרא עמותה לקידום מורשת בנויה וסביבתה בישוב הערבי בארץ ,ד"ר דפנה גולן ,אילן שטייר ,סאלח חוסני סאלח סיאם, עבד אלרחמאן מוסא אבו ליל ,דאוד יוסף אבו ליל ,דאוד עיסא עבידי ,ג'לאל ג'מיל עות'מאן עקל ,ומחמד מחמוד מחמד עודה ,כולם נגד מנהל מקרקעי ישראל בעניין זה .הפניה לוותה בחוות דעת של אנשי מקצוע בכירים מתחום האדריכלות והשימור. מטרת העתירה הייתה לגרום לביטולו של המכרז בטענה ,כי שיווק אדמות הכפר בשלב זה אסור כל עוד לא התבצעו סקר ותיעוד מקדים ומלא של המבנה האורבאני ההיסטורי של הכפר ותיעוד מפורט של כל המבנים (אציין ,כי בתוספת הרביעית של חוק התכנון והבנייה כלולות במילה מבנים כל מה שהוא מעשה אדם כולל טראסות .)14עוד נטען שהמנהל מוסר את הקרקע לידיים פרטיות בניגוד להוראות ולעקרונות התכנוניים שעומדים מאחרי הוראות תכנית המתאר התקפה .6116העותרים טענו עוד ,כי שיווק הקרקע ומגרשים לבנייה בכפר וכיוצא מכך הקמת מבנים חדשים במקום הכפר הקיים היא הכשלה של יכולת השימור של הכפר הקיים. כמו כן טענו העותרים ,כי נישול הזכויות ההיסטוריות של תושבי המקום המקוריים נעשה "ללא התחשבות בזכויות קניין היסטוריות שמעולם לא נותקו מהמקום וללא התחשבות בשיקולי תכנון ושימור הכרחיים כדי לחשוף את ההיסטוריה והאדריכלות המיוחדים של המקום" . 15כמו כן צויין ,כי על פי תנאי המכרז ,על הזוכה 14 חוק התכנון והבנייה התוספת הרביעית של התכנון הבנייה 15 העתירה במכרז יהיה לערוך את סקר השימור של המבנים כתנאי להוצאת היתר בנייה ,נושא שיודגש ויובהר בהמשך כבעייה בתפיסת המחקר ולצרכי השימור. לעתירה צירפו חוות דעת מקצועית של אדריכלים מומחים בתחום השימור :פרופ' אדר' אמנון בר אור ,פרופ' אדר' משה מרגלית ,פרופ' ראסם ח'מאיסי ,אדר' מיכל פירסטון ,ואדר' שמואל גרואג שלקח חלק פעיל ביותר בהובלת המאבק יחד עם חברי הקואליציה .וכך נאמר בעתירה: " חוות הדעת התבססה על ניתוח של מסמכי תב"ע , 6116מסמכי תב"ע , 2140דו"חות רשות העתיקות ,תיעוד וסקר ראשוני ,יולי , 2113קווים מנחים והנחיות רשות העתיקות לשיווק 2115ומסמכי המכרז וקבעה כי "הכפר ליפתא הינו עדות אחרונה לכפרים הערביים ולנוף תרבות שהיה נפוץ בארץ לאורך ההיסטוריה עד תחילת המאה העשרים .הכפר הינו דוגמא ייחודית של אדריכלות וטכנולוגית בנייה כפרית ההולכת ונכחדת .על פי הגדרות השימור הנוכחיות של אונסקו הכפר הוא דוגמא מובהקת ל"נוף תרבות"" :מעשה ידי אדם ,בעל ערך אוניברסאלי ניכר מבחינה היסטורית ,אסתטית ,אתנולוגית או אנתרופולוגית" ( אונסקו- האמנה למורשת תרבות וטבע .) 0512 ,כמו כן ,שרידי הכפר והנוף הפתוח סביבם הינם אבן 16 שואבת למטיילים וחובבי טבע ומהווים חלק מטבעת השטחים הירוקים של ירושלים". חוות הדעת ציינה מושגים בתחום השימור שעניינם אדרכלות וורנקולרית ,נוף תרבות ומורשת ערבית מקומית ,ובעזרתם סיכמה כי לליפתא "חשיבות ייחודית וחשיבות שימור גבוהה אשר נמצאת בסכנה בתנאי ותכנית ואופן המימוש המוצע שהמכרז הנוכחי הוא חלק ממנו". על מנת לתמוך בעתירה שהוגשה נגד מנהל מקרקעי ישראל ,נעשתה במקביל פנייה על ידי העותרים והאדריכלים המומחים התומכים בה לגופים וארגונים מקצועיים ,על מנת שיחוו את דעתם ויציגו את עמדתם בנושא המדובר .כך ,למשל ,נעשתה פנייה לאיקומוס ישראל – לוועדה הוורנקולארית ,לקבוצת מורשת של עמותת האדריכלים ,לרשות הטבע והגנים ,לאנשי מקצוע בעלי עניין בליפתא ,למועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ולרשות העתיקות .כמו כן חיפשו חברי המאבק חוות דעות המקצועיות קודמות למאבק ולעתירה ,על מנת לחזק את טענתם כי האתר הינו בעל חשיבות ערכית גבוהה ולכן ראוי לשימור. מובילי המאבק לא הסתפקו בחוות הדעת ובעתירות והביאו את הנושא לידיעת הציבור .לשם כך הקימו קבוצה בפייסבוק וקראו ליום ניקיון בכפר עצמו .ביום זה נוקה בית הקברות בכפר ,וותיקי הכפר ,שכבר אינם מתגוררים במקום ,פגשו את תושביו הנוכחים ,סיפרו ותיעדו חוויות מעברם .חברי הקואליציה ערכו מפגשים עם מתנדבים על מנת לפעול להמשך המאבק בזמן שהדיון המשפטי עודנו מתנהל. 16 חוות דעת בנושא שימור הכפר ליפתא ,מרס 8011 על אף כינוס מפגש הוועדה הוורנאקולרית של איקומוס וקבוצת מורשת של עמותת האדריכלים לא פורסם נייר עמדה רשמי .התמהמהות זו העלתה לדיון בקרב עוסקי השימור מספר נושאים: .0החשש ממצב ,בו הרשויות אינן מבינות את הליכי השימור ,מחייב את המדינה מתוקף חתימתה על אמנות שימור ללמד וליישם את העקרונות המנחים את השימור בעולם באמצעות אנשי מקצוע ,וזאת על מנת להטמיע את אופן העבודה הנכון והראוי לעבודות שימור. .2מכרז לעבודות כלשהן באתר בעל ערך היסטורי ו/או חברתי ו/או נופי ,בין אם רשום ברשימות השימור ובין אם לאו ,ראוי שייחקר לעומקו לפני יציאה למכרז כלשהו ,זאת משום ההכרה שעבודת המחקר היא זו שמכתיבה את פעולות ההתערבות באתר. .1המחקר והתיעוד הם שלב מקדים לתכנון. .5במקרים בהם אחריות התיעוד ופעולות השימור 'נופלות' על היזם קיימת סכנה ,כי לא יהיה מימון מספק למחקר ראוי או שבעת ביצועו יופעלו אינטרסים העלולים לפגוע באמינותו. .4במצב בו לא מתקיימים תיעוד ומחקר קיים חשש ,כי בעת פרסום המכרז היזם הפרטי לא יכול לדעת ולהעריך את העלויות לשימור ושיקום האתר .במקרה כזה נוצר חוסר הגינות כלפי היזם שעלול להפסיד את כל השקעתו. נושאים אלה הניבו מאמרים בעיתונות ,מפגשים חברתיים ודיונים ציבוריים .באחד מהם נפגשו לראשונה חברי הקואליציה ,התושבים הוותיקים והתושבים הנוכחיים .המודעות הציבורית לחשיבות הערכית של ליפתא ולשימור הכפר וסביבתו הובילה ליום עיון בתמיכת איקומוס ישראל ,שנערך ב'בצלאל' ,ובו השתתפו מלבד המארגנים' ,הקרן החדשה לישראל' ועמותת 'הירוקים' .במפגש רב המשתתפים הוצג ייחודו של הכפר הן מבחינה אדריכלית והן מבחינה נופית .כמו כן הועלו לדיון סוגיות כמו :שימור בהתאם לאמנות בינלאומיות, תכנון מול שימור וזיכרון ,והוצג סקר הנוף של הטבע העירוני בסביבות הכפר ועמק הארזים. פעילות זו זירזה את הגשתן של העתירות ,תשובת השופט לא איחרה לבוא ,ופרסום תוצאות המכרז נעצר עד לבירור העניין .כבוד השופט מרזל אף ביקש להוסיף לתשובת מנהל מקרקעי ישראל את תשובתן של עיריית ירושלים ורשות העתיקות לטענות שהועלו בעתירה ובפרט בחוות הדעת המקצועית .בדיון שנערך בבית משפט בו הוגשו תשובות המשיבים ,טענו פקידי מנהל מקרקעי ישראל ,כי המכרז שהוכן בקפידה לקח בחשבון את הפיקוח הדרוש לפרויקט בסדר גודל כזה .עוד טענו ,כי העתירה תוקפת ,למעשה ,את תוכנית 6116המאושרת ועל כן אינה רלוונטית .עיריית ירושלים הסירה לחלוטין את האחריות מעצמה בנוגע למכרז ולנושא .רשות העתיקות טענה ,כי אכן יש לבצע מחקר מעמיק לפני ביצוע התכנון ,אך עקב אילוצים כאלו ואחרים ולחץ של המנהל פורסם המכרז כמו שהוא .בנוסף הדגישו ,כי אכן סקר ארכיאולוגי יכול לשנות את התפיסה התכנונית באתר על פיו תותר או לא הבנייה בו .ברור היה ,כי תשובות המנהל ורשות העתיקות סותרות זו את זו ,ולכן נשלחו המשיבות לחשוב יחדיו ולהשיב לטענה זו .ואכן הן חזרו והציגו שינויים שערכו במכרז :המנהל הקצה כ ₪ 0,211,111 -לביצוע הסקר אותו תבצע רשות העתיקות בעצמה בתקופה קצרה של כ 1 -חודשים תוך שמירה על מקצועיות ראויה ועל סטנדרטים מחקריים ותיעוד אותן מכתיבות הדרישות העולמיות ואותן הגדירה בעבר רשות העתיקות עצמה ,בתנאי שתוצאות המכרז יפורסמו ללא שינוי. על התנהלות זו הגיבו העותרים ,ותשובתם הוגשה ביחד עם השלמת חוות דעת של אדריכלי שימור ,החברה להגנת הטבע ,קבוצת מורשת של עמותת האדריכלים ,הוועדה הוורנקולרית של איקומוס ישראל ,חוות דעתו של פרופ' רפי גרינברג מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב ופרוטוקול ישיבת ועדת תכנון של המועצה לשימור אתרים .בתשובה הודגש ,שהסקר המוצע על ידי רשות העתיקות אינו מספק ,כיוון שאינו כולל את מכלול האלמנטים המרכיבים את ייחודיות הכפר ואינו עונה על תיעוד ומיפוי כלל האלמנטים המרכיבים את ערכי הכפר .לביסוס עתירתם הכינו מפה שהראתה את החלקים המוצעים לסיקור לעומת אלה החסרים .עוד טענו ,שקיים ניגוד אינטרסים ,כיוון שרשות העתיקות ומנהל מקרקעי ישראל פועלים ,למעשה ,במשותף .בעוד העותרים מגישים את בקשתם נעשה מאמץ אחרון ליצור תהודה לחשיבות האתר הן ברמה המקומית והן ברמה העולמית ,והפעילים הגישו בקשה להכלילו בפרויקט לשימור במסגרת תכנית תמ"ר להעצמת המורשת הלאומית. ב 2.6.2102 -הגיש כבוד השופט מרזל פסק דין מנומק שהשתרע על 22עמודים ובו נימק את החלטתו לביטול המכרז .כך ,למעשה ,נעתר בית המשפט לעתירה במלואה ומנע את שיווק אדמות הכפר ליפתא והבתים הנטושים בו ואת מכירתם ליזמים פרטיים. ליפתא כמשל לניצחון היסטורי לשימור נכסי מורשת תרבות מקומית-עממית למאבק להצלת ליפתא חשיבות מרובה: .0המפגש יצר 'קואליציה' של בעלי עניין -אזרחים ואנשי מקצוע מתחומים מגוונים -להשגת מטרה אחת. .2לראשונה הכיר בית משפט בישראל בצורך בהליכי תכנון ושימור נכונים מסודרים לאתר בעל חשיבות היסטורית המייצג את המורשת הוורנקולרית הארץ ישראלית. .1המודעות הציבורית בנושאי שימור הולכת וגוברת .שיתוף גופים רבים ככל האפשר יכול לתעל מודעות זו כדי להגיע להישגים. סיכום מעטים האתרים בארץ המייצגים אותנטיות ( )authenticityושלמות ( )integrityכדוגמת ליפתא .כמו כן מעיד האתר על קשר הדוק בין שימור לקיימות ,על שילוב בין טבע ואדם .הכפר הנטוש בחלקו ,מציג מכלול של אורחות חיים ופתרונות מחיה אקולוגיות שקפאו בזמן ,שניתן ללמוד מהם וליישמם כיום .כיוון שברובו נותר ריק מאוכלוסייה מאז ,0553מצב השתמרותו יחסית גבוהה .יתר על כן ,האתר הוא אחת הדוגמאות הבודדות למרקם בנוי ,המלמד על טכנולוגיות בנייה מסורתיות שאפיינו את אזורנו במאות האחרונות .הוועדה הוורנקולרית של איקומוס כמו גם אדריכלי שימור בכירים רואים בכפר ליפתא אתר הראוי להיכלל ברשימה הישראלית הטנטטיבית של אתרי מורשת עולמיים ,זאת משום שהוא עונה על קריטריון ( 4מתוך 6עקרונות הנדרשים להכרזה על אתר בעל ערך שימורי אוניברסאלי) .בקריטריון זה נאמר" :אתר ראוי להכרזה כאתר מורשת עולם אם הוא מהווה דוגמא יוצאת דופן של שימוש בקרקע ומייצג תרבות של השתלבות עם הסביבה ,הינו פגיע לשינויים המתרחשים בסביבתו וקיים סיכון להישרדותו". חשיבותו הערכית של אתר ליפתא והמאבק הציבורי שהתנהל לשימורו ושעדיין מתנהל ,מעידים על השינוי שחל בחברה הישראלית ביחסה למורשתה התרבותית.
© Copyright 2024