כולן רצות רחוק
מגוונים מגוונים19 מאי 2013סיון תשע"ג גיליון מס' 4 המשוררת ריקי דסקל כותבת בצעיף של מילים מאת אביבה דניאלי 8 העיתון הקהילתי של רמת השרון יוצרים מנהיגות צעירה מאת שרה זאבי ותשבץ הגיון מאת עו"ד יובל חמצני 12 "השדרה ,השדרה שכולנו הולכים לאורכה".. "שולם ,שולם כבר בגן" מאת שרה סגל (יחיאל מוהר) לכל אחד מתושבי רמת השרון יש סיפור אישי על שדרת ביאליק וויצמן ,לכל אחד היא מתחברת בצומת אחרת של החיים ,לחלק זה רונדו המכוניות בסיום כיתה י"ב ,חלק זוכרים איך רדפו שם אחרי ילדיהם ,לחלק זה העדלאידע בפורים ,כל אחד והשדרה שלו .יצאנו לבדוק מאין קיבלה השדרה את שמה. עמוד 2-3 מאת נעמי קוריאנסקי כולן רצות רחוק... מחזירים את מאור העיניים צילום :ורדי כהנא יותר ויותר נשים מתחילות פתאום ,לרוץ באמצע החיים .כאלו הן ד"ר ליאת בסיס ודברה לונדון ,שהתחילו לרוץ כדי לעשות כושר ולאט לאט נדבקו בחיידק .יצאנו לבדוק מה מניע נשים קרייריסטיות מצליחות לרוץ מרתונים בארץ ובעולם ,וגם קיבלנו כמה טיפים מזהבה שמואלי לרצה המתחילה. עמוד 6-7 מאת מיכל אבן נובמבר ,2013אתיופיה ,שורה ארוכה של אנשים עומדים בתור ומחכים לרופא העיניים שיבדוק אותם ויגיד "כן ,אפשר להחזיר לך את הראיה באמצעות ניתוח פשוט "...כך ,בתנאים לא תנאים ,מצליח ארגון "עין מציון" להחזיר לתושבי המדינות בעולם השלישי את מאור העיניים .נפגשנו לשיחה עם נתי מרכוס מייסד הארגון .מאת נעמי קוריאנסקי עמוד 10-11 אלופים מרמת השרון צלם :יונתן הראל מתאמנים במועדוני הג'ודו של רשת מגוונים (גולן וקריית הצעירים) הגיעו גם השנה להישגים מרשימים במיוחד באליפות הארץ לילדים שהתקיימה בחופשת הפסח .רועי רזניק ממועדון הג'ודו מגוונים גולן זכה במדליית כסף בקטגוריה של עד גיל 14ועילי פרנקל ממגוונים קריית הצעירים במדליית כסף בקטגוריה של עד 42ק"ג. גם יתר המתאמנים הגיעו להישגים יפים. בנות חוג התעמלות אמנותית ממגוונים גולן, בהדרכת ויקי קרושקו ,זכו בהישגים מרשימים באליפות מרכזי הקהילה והספורט בהתעמלות אומנותית .כך ,קבוצת הנבחרת ,המונה 16בנות בגילאי ,8-11זכתה במקום ראשון בתרגיל חישוקים וקבוצת הבוגרות ,קבוצה חדשה שנפתחה השנה, 6בנות בגילאי כיתה ז'-ח' ,זכתה במקום ראשון בתרגיל הכדורים .יישר כוח! 02 מגוונים דבר המערכת קוראים יקרים, זרעי קיץ ,נישאים ברוח ,מעירים זיכרונות ,מעוררים ערגונות .זרעי קיץ באים בנחיריים ,ורומזים איזה קיץ הולך להיות( "..מאיר אריאל) הקיץ קרב אלינו בצעדי ענק .החום כבר כאן איתנו ועוד מעט תצטרף אליו גם הלחות .הקיץ מביא איתו רוחות של חופש, מנוחה והתחלה .בקיץ תמיד כיף להלך בשדרת ביאליק ,אולי לקנות איזו גלידה טובה מהגלידריות הנמצאות בסמוך. לעיתים נדמה שהשדרה היתה כאן מאז ומעולם ,ואכן כך הדבר .נעמי קוריאנסקי יצאה לבדוק מאין קיבלה השדרה את שמה ומה משמעותה לתושבי העיר? בתחילת הקיץ מתקיים גם שבוע הספר. הדוכנים מלאי הספרים ,ריח הנייר החדש שאך יצא מבית הדפוס אופף אותם ואתה עובר בין המדפים ומחפש את הספר שידבר אליך ,בין אם ספר היסטוריה ,מתח, רומנטיקה ואולי לילדים .בין הספרים הרבים שיימצאו על הדפים תוכלו למצוא גם ספרי שירה של המשוררת הרמת שרונית ריקי דסקל .אביבה דניאלי יצאה לפגוש אותה. לצערנו הקיץ הקרוב יביא איתו גם שפע של גזרות כלכליות :עליית המע"מ ,מס הכנסה ,קיצוץ קצבאות הילדים ועוד. אנחנו נאלץ להדק את החגורה ולקוות שהמשבר הכלכלי יחלוף במהרה ולאחריו תגיע תקופה של צמיחה והתחדשות. מזל שיש דברים שאפשר לעשות ,שלא עולים כסף .כזו למשל היא הריצה .כל מה שעלייך לעשות הוא לנעול נעלי ספורט, לפתוח את הדלת ,לצאת אל הרחוב ופשוט לרוץ .מיכל אבן יצאה ובדקה מדוע דווקא נשים הולכות ונדבקות בחיידק הריצה וגם קיבלה כמה טיפים כיצד לרוץ נכון. אפשר גם להתהלך בגינות היפות ,אשר נחבאות בקרני רחובות .כזו היא גינת חיים בר לב ,גינה קטנה וקסומה ברחוב הגפן .אפשר לשבת בה ,להקשיב לציוץ הציפורים ולנוח .צילה דגון נפגשה עם אלמנתו של חיים בר לב ושמעה ממנה על חיים בר לב שלה. אנו מקווים שהקיץ הקרוב יביא איתו שפיות ולא מלחמה ,של שקט ולא של מחאה ושנצא ממנו היישר אל ראש השנה, באווירה של התחדשות והתחלה. שיהיה קיץ שקט ובטוח! שלכם, מערכת עיתון מגוונים מגוונים העיתון הקהילתי של רמת השרון רכזת מערכת :ניצה ערמון מערכת :צילה דגון ,שרה זאבי ,אביבה דניאלי ,אדוה שלו ,ניצה ערמון ,מיכל אבן, נועה שורניק ,נעמי קוריאנסקי ,שרה סגל. משתתפים :נחמה ורון ,ד"ר מיכל קירשנר, יובל חמצני ,גילי סוקולוב ,עדי גולדבלט, יניב נתן ,אהובה לוין. עיצוב גרפי :דפוס אקסטרה פרינט בע"מ בהפקת מגוונים -מרכזים רב תחומיים ובשיתוף תושבים. טל ,03-7600100 :פקס03-7600106 : www.migvanim.com לתגובותnewsletter@migvanim.com : מאי 2013סיון תשע"ג גיליון מס' 19 "אמרת שדרה אמרת רמת השרון" שדרות ביאליק -וויצמן בעיר הינן ציר מלווה את העיר עוד מימי היווסדה ש ואת משמעותה לתושבי העיר. מאת נעמי קוריאנסקי באחד הימים בשנות צעירותי ,עברתי בשדרות ביאליק וראיתי שני גזעי עצים שנעקרו מונחים על האדמה .החסרתי פעימה ,במשך כל היום ליוותה אותי תמונת שני הגזעים הכרותים ולא נתנה לי מנוח .כאבתי את אובדנם של העצים העתיקים ,שהשרישו שורש במקום מזה עשרות שנים .הרגשתי שנעקר חלק מנוף ילדותי ,ופחדתי לגורלה של השדרה. בסופו של יום החלטתי לנקוט בפעולה, שלחתי מכתבים לכל הנוגעים בדבר להתריע על העוול שנעשה לשדרה הותיקה ,המלווה את רמת השרון מימי היווסדה .טענותיי נענו .הוסבר לי שהעצים נעקרו מסיבות של מחלה שאחזה בגזע ,אך גם הבטיחו שבמקומם ישתלו עצים חדשים ומקומה של השדרה לאורך הרחוב מובטח .זכורה לי הבעת התדהמה ,שהיתה נסוכה על פניה של אימי לנוכח מאבקי" .עד כדי כך יקרה לך השדרה?" שאלה ספק בתימהון ספק בהערכה" .כן" אמרתי "עד כדי כך" .וכי איך לא? כל שנות חיי אני גרה בשכנות לשדרה ,היא כבר בת ה ,85-השרישה את שורשיה עמוק באדמה והגביהה לגבהים ואני לצידה התפתחתי מילדה לנערה, לאם וסבתא. ראשיתה של השדרה "שדרת ביאליק היא השדרה הראשונה אותה נטעו המייסדים בשנת ,1928כאשר החלו להגיע מתיישבים חדשים לרמת השרון, בנוסף לשמונת המשפחות הראשונות שהגיעו ב .1926-בעת חלוקת המגרשים קבעו את מיקומו של רחוב מרכזי רחב ,וכדי שלא יחולק למגרשים הוחלט על נטיעת השדרה במרכז הרחוב ,שכמובן היה רחוב לא סלול" .כך מספר אליעזר מאירוביץ, מהוותיקים שבילידי המקום" .כילד היה לי הכבוד להשקות את העצים הצעירים בצינור, כפי שהיה נהוג באותם ימים"" .בתחילה", הוא מוסיף" ,שתלו את עצי האזדרכת ויותר מאוחר נוספו הדקלים .בימי החורף הייתה השדרה ואדי שוצף מים ,שזרם לאורכו של הרחוב בגלל מבנה השיפוע שלו"" .כיום", מוסיף אליעזר "יש תאורה לאורך השדרה. בתקופתי ,הייתה השדרה מקום חשוך והרבה רומנים התפתחו בה בצל החשכה" ,אמר בחיוך שובב. בתחילה נקראה השדרה על שם נדבן יהודי מארה"ב ,מר נתן שטראוס ,ועם מותו של ביאליק קבלה השדרה את שמו .עם התרחבותה של המושבה ,המשיכו את אורכה ושתלו את שדרת ויצמן .שדרות ביאליק וויצמן מצטרפות לקבוצת שדרות ידועות בארץ ובעולם ,הנוטלות חלק מרכזי באדריכלות הנוף המקומי בו הן ממוקמות. אם נרצה להיתלות בענפים גבוהים ,הרי לדוגמא שדרות השאנז אליזה בפריז ,או לחילופין בארצנו שדרות רוטשילד ועוד רבות יפות אחרות. שדרות עצים היו פופולריות במיוחד גם בכניסה אל ארמונות ואחוזות באירופה בתחילה נקראה השדרה על שם נדבן יהודי מארה"ב, מר נתן שטראוס ,ועם מותו של ביאליק קיבלה השדרה את שמו. החל מהמאה ה 15-במאה ה ,16-עם פיתוחן של תאוריות חדשות בתחום תכנון הערים ,החלו להיבנות שדרות עירוניות כרחובות טקסיים אשר גורמים להולכי הרגל בהם תחושה אצילית ומיוחדת ומבדילה את השדרה מרחובות רגילים בעיר .השדרות בישראל הוקמו בהשראת השדרות המפוארות של בירות אירופה והן ניטעו לרווחת התושבים (מתוך ויקיפדיה). מגוונים מאי 2013סיון תשע"ג גיליון מס' 19 05 03 מיומנה של פרודה מאת גילי סוקולוב "יש לי יום הולדת והשמחה רבה" ל צילום :נעמי קוריאנסקי ר מוביל וחשוב ברמת השרון .השדרה של המושבה .יצאנו לגלות את שורשיה מה משמעות השדרה בעיניכם? יצאתי לטייל לאורכה של השדרה מכיכר המועצה בואכה רחוב הבנים ,להריח את ריחה וליהנות מיופייה .בדרכי החלטתי לבדוק את משמעות קיומה גם בעיני תושבים נוספים" .מה משמעות השדרה בשבילכם"? שאלתי אב ובנו שצעדו לאיטם בשדרה" ,מה פירוש" ענה לי האב, משה שמו" ,אמרת שדרה אמרת רמת השרון"" .השדרה היא חלק מנוף ילדותי", ענה בנו יגאל ,שגדל במקום. "כאן חגגנו את פורים ויום העצמאות, והכי חשוב לאורך השדרה עשינו את רונדו המכוניות של סיום כיתה י"ב" נזכר בהנאה" .הנה" ,אמרה גברת צעירה, שטיילה להנאתה עם בנה ושמעה את השיחה" ,זה הדור השלישי שגדל בשדרה". לא הסתפקתי בזה ועצרתי אצן מתנשף במעלה השביל .מה משמעות השדרה בעיניך? שאלתי אותו .הוא עצר הביט בי בתמיהה התבונן סביב ואמר" :מעולם לא חשבתי על זה ,תמיד ראיתי בה דבר מובן מאליו ,לא חשבתי שיכול להיות אחרת". בעבר השדרה הייתה חשוכה ללא תאורה ,והרבה רומנים התפתחו בצל החשכה איך הגיעו פסליו של קדישמן וגרשטיין לשדרת ויצמן? חציתי את רחוב סוקולוב הסואן והמשכתי את מסלולי לאורך שדרת ויצמן .בשנים האחרונות נוסף לשדרת ויצמן גוון חדש. המטייל לאורכה של השדרה פוגש על חלקת דשא מעטפה מברזל ,לנמען לבד, שרק מתי מעט יודעים שהיא מכילה בתוכה מכתב אמיתי של יוזמת התערוכה לאחיה .פסל "הסוס" של קדישמן ניצב חפוי ראש כמלחך עשב ,מזכיר לוותיקי המקום את ימיה הראשונים של העיר כמושבה חקלאית .הרי עד להופעתם של כלי הרכב ,שימש הסוס אמצעי תחבורה עיקרי להובלת התוצרת .ראש גדול צבעוני מעשה ידיו של גרשטיין מקדם את הממשיכים בשביל .בינות לאחד העצים ניצב פסלה של עופרה צימבליסטה "גברת מטפסת על סולם" .לא רחוק ממנה ניצב "שחקני שחמט מברזל אב ובנו" מעשה ידיו של הפסל לחמן ,מפוסלים יושבים מרותקים למשחק .התערוכה כוללת כ15- פסלים ,מעשה ידיהם של טובי הפסלים בארץ ,משולבים בנוף השדרה כאילו נוצרו בתוכה וכפי שכתב סורין הלר מנהל תחום האומנות בעירית רמת השרון" :הפסלים משתלבים במרחב האדריכלי של השדרה ורוקמים יחסים הרמוניים בינם לבין הצמחייה והסביבה העירונית". תערוכת פסלים זו היא פרי יוזמתה של טליה דגון ,שהקימה אותה לזכרו של אחיה יואב דגון (פישמן) ,שניהם ילידי רמת השרון .כששאלתי את טליה מה משמעות השדרה בעיניה ענתה" :בשבילי השדרה היא הדרך הביתה למקום מגורי בשיכון ליטא" .כמה סמלי הוא ,שאת התערוכה לזכרו של אחיה ,שאצר ונהל את מוזיאון הרצליה וייסד וניהל את מוזיאון נחום גוטמן ,אכן תיזום בדרך הביתה" .אך היו לכך עוד סיבות" אומרת טליה הנמרצת, "רציתי להמשיך את מורשתו של אחי ולהביא את תרבות הפיסול להנאתו ולתודעתו של ציבור רחב של אנשים ואין כמו השדרה הירוקה ,המהווה מסלול מרכזי ,להגיש גם גוון אמנותי להולכים ומטיילים בה". בהמשך השדרה ניצבת תערוכת זהב, תערוכת ציור של גמלאי המקום ,הנערכת במסגרת תערוכות מתחלפות ,הנותנות ביטוי לכישרונות מקומיים .מנגד ,חובקת השדרה את זיכרון בניה ,חללי צה"ל, באנדרטת הזיכרון הנצבת כמשקיפה מעבר לכביש. בהגיעי לסופו של המסלול לא יכולתי שלא לחוש את מקומה הבולט של השדרה כמרכז ההוויה של המושבה ,היום כבר עיר .ומעל לכל זו שדרה ,ששורשיה נטועים עמוק בהיסטוריה של רמת השרון ושמורה לה זכות הראשונים .ועתידה? תלוי רק בנו. פני חודשים ספורים ,חגגתי את יום הולדתי ה 49 -במספר עם קבוצת חברות משמעותיות במסע החיים ,אצלי בבית .רגע לפני ה 50 -הבא בתור ,מרבית מהמוזמנות עשו כבוד והגיעו. כל אחת מהן יש לה תפקיד ומקום שונה בחיי .זכיתי בנשים מדהימות, מעניינות ,חכמות ,מוכשרות ויפות איתי ולידי ,ובכל זאת לא יכולתי להפסיק לחשוב בתום המסיבה על תחושת הלבד אתה אני נפגשת לפעמים בעולם הזה. בילדות ,או בגיל ההתבגרות כשהגוף עושה מה שבא לו ואת מרגישה כמו ברווזון מכוער עם פצעונים על הפנים וגם כשהייתי עם בן זוג ,בלי בן זוג, לפני הילדים ,ואפילו עם הילדים שלי. ולפעמים במחיצת החברים .ואם נחזור לרגע למסיבת יום ההולדת ,שהפקתי לעצמי ,בעיקר רציתי שלכולן (ערב בנות) יהיה ערב מרוכז של כייף ,ריגוש ונגיעות אישיות .בפועל התמהיל היה מעניין ,אבל גם מורכב ...אחת מחברותי, עוד מתקופת הילדות המוקדמת שלי, נעלבה ממני .אחרות חשבו שזה זמן מתאים לסגור "חשבונות" עם המארחת (אני) .אחת הייתה עייפה ולמזלי היו כמה בודדות ששיתפו פעולה עם הצורך שלי לגרום להן ולעצמי לחשוף טפח, שיהיה מעניין .יום ההולדת חלף ומאז אותו ערב ,בזמן מאד קצר התרחשו בחיי המון דברים -ההוא שהתחלתי אתו בקפה (ראה מדור קודם) ,התגלה כעוד "פיטר פן" אבוד .בית הקפה שהיה אהוב עלי, יצא מבחינתי לפנסיה מוקדמת ,שמנתי (מיישר את הקמטים בפנים) ,הסתפרתי די קצר ,למרות שגברים מעדיפים נשים עם שיער ארוך ...והעתיד המדהים שחזתה לי האסטרולוגית ,שהייתה מתנת היום -הולדת שלי לעצמי ,עוד לא רקם עור וגידים ...וזה עוד לא הכול .הספקתי להחליק בסיום יום של עבודה ,טרום איסוף הבן הצעיר מהצהרון ,לסדוק צלעות ולהבין שוב כמה חשוב להיות בריאים ושלמים (תרתי משמע) .וגם להפנים שלאחרים המוגבלות שלך ,גם אם היא זמנית ,לא נוחה .כולל ליקרים לך ביותר ,למשל לילדייך אותם נשאת ברחמך .הם בכלל מתקשים להבין איך "המכונה" הזאת ,בעלת תואר הכבוד- אימא ,מתקלקלת לפעמים ולא יכולה לעמוד לשירותם .ואפילו לגרוש זה נשמע מוזר כשאת חורקת שיניים, דואבת ועוד מדווחת על זה בקול רם. ותרשו לי לסיים בנימה פולנית ועצות לדרך לפצועים מביניכם :תה ניתן להכין לעצמך גם עם הקצב הוא של צב צולע ,להתיישב יותר קשה .אפשר לנהוג ולהביא את הצאצאים לענייניהם גם כשרק הצד השמאלי בגופך בתפקוד מלא ,אך להסתכל אם המכונית לא נתקעת במכונית אחרת בצד ימין ליד המאפיה ,ביום שישי בצהרים ,כשאת רוצה לקנות עוגיות ושאר פחמימות לתנחומים ,לא פשוט .ואם את חייבת להשתעל (כי חורף עכשיו) ולנשום במקביל ,זה הזמן לפתח את היצירתיות איך לבצע את הפעולה במינימום זמן תוך מזעור הכאב .כמו כן ,לילות לבנים זה מושג רומנטי שהופך אותך לסהרורית כשמגיע שוב הבוקר והכלבה (לא ביץ', כלבה אמיתית) המפונקת "שלג" ,דורשת טיול ,אחרת היא מאיימת בנביחות צורמניות שתפנה ל"צער בעלי חיים". ולסיום :אם להאמין לאורטופד שבדק אותי ,בסך הכול לא נורא ,חודש וזה עובר .החלמה מהירה. לתגובותgilis@migvanim.com : 04 מגוונים מאי 2013סיון תשע"ג גיליון מס' 19 ריקי דסקל -משוררת עם צעיף של מילים "אני מתמסרת לצעיף דק של מלים הנכרך סביבי וקורא שם לכל אברי". ריקי דסקל .צילום :יוגב עמרני מאת אביבה דניאלי ריקי דסקל מרגישה עדיין כמו "עולה חדשה" ברמת-השרון ,גם בחלוף למעלה מ 25 -השנים שהיא מתגוררת ויוצרת כאן .הזהות החיפאית שלה ,כילידת חיפה, רוחשת בה ומתרפקת בלי הרף על נופי הילדות המוכרים של קו החוף המתלכסן מול קו הרכס .המרקם העדין ,שבו חיים זה לצד זה יהודים וערבים ,השווקים הססגוניים ,בתי הכנסת לצד כנסיות ומסגדים .משם קיבלה את האוריינטציה לתרבות ולסמלי דת אחרים ,כהשפעה ישירה ובלתי נמנעת של חיים על ציר המפגש של דתות ותרבויות אחרות לצד היהדות ,המוצאת לה אחיזה בנפש הרכה של הילדה בעלת הרגישות המיוחדת להתרחשויות מסביב לה .כעבור שנים היא תכתוב כך: "דמדומים בשמי נצרת ...ישוע ,ישוע ...בטח הייתי חורשת אתך ...ילדה עם עיניים ירוקות את הרי נצרת החומים". דסקל למדה לתואר ראשון במשחק ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב ,ספרות וחינוך באוניברסיטת חיפה ולתואר שני למדה מדעי היהדות במכון "שכטר" בירושלים .במשך השנים היא עסקה לחילופין במשחק בתיאטרון ובהוראת ספרות ותיאטרון לבני נוער ולמבוגרים. היא כותבת מאז שהיא זוכרת את עצמה ,אך רק לאחר שלמדה משחק והגיעה לתיאטרון התחילה לכתוב שירה" .בתיאטרון הכרתי אנשים שעסקו בשירה ואולי בדרך זאת התחלתי לכתוב .באותם ימים השתתפתי כשחקנית בהפקת "בתוכו" ,אחת ההפקות הראשונות ופורצות הדרך בארץ ,ששילבו שירה ותיאטרון וכללו שירי משוררות ידועות מן הארץ ומן העולם .העיסוק בחומרים האלה העניק לי תחושת ביטחון לכתוב". המופעים האחרים שיזמה והפיקה דסקל, "רכבת בבוואריה" ו"ספר הזכרונות של בטני" כבר כללו ,לצד טקסטים אחרים ,גם קטעי שירה שלה מתוך ספריה הקודמים .כל המופעים האלה עסקו בעולמן הפנימי של נשים וכל המלאכה ,החל מן ההפקה והבימוי וכלה במשחק ,נעשתה בידי נשים .דסקל מסבירה" :צוות האמניות ואנוכי משתפות פעולה כבר שנים רבות .אנו מגיעות מאותו עולם ,למרות שכל אחת מאיתנו באה מתוך עולמה היא .אנחנו מאמינות באותם דברים וחושבות על אמנות בדרכים דומות .אני חשה צורך להעלות את הקול הפנימי שלנו, כנשים ,אל פני השטח ,כי העולם הרגשי שלנו לא קיבל אף פעם מספיק הכרה והערכה. דרוש אומץ להתמודד עם עולמן של נשים, עם החומרים הסוערים האלה המלמדים על עולם פנימי ,מורכב ,פרוע ופגיע שמחפש ביטוי ,לבטא את הכח והביטחון שמעניקה אחוות הנשים הזאת ולהעניק לעולמה של האשה תוקף ונוכחות .זה בהחלט יוצא דופן ומאתגר כי אנחנו נשים שפועלות בתוך עולם של גברים". דסקל מגדירה את עצמה קודם כל כשחקנית ורק אחר כך כמשוררת .כאמור ,הכתיבה שלה מושפעת יותר מכל מדמויות נשים. "אני באה מעולם התיאטרון וממנו הבאתי את היכולת להכיל דמויות ולהזדהות איתן. אני רוצה לקרוא את חידת הדמות המסתתרת מאחורי המסכה ולהבין את הדינמיקה שמניעה אותה .זה יושב על דברים שבתוכי". היא כותבת: "פניה עכשיו מסיכה אחרונה ...אלפי נשמות שתעו בקירבה מצאו את דרכן". דסקל מתארת ילדות עם נתוני פתיחה גרועים ,שלה ושל שני אחיה הבוגרים ,בקרב משפחה קשת יום ,שבה ההורים ,ששרדו את התופת באירופה והתמודדו עם קשיי החיים בארץ ,שמו את חינוך שלושת הילדים בראש מעייניהם .הם חסכו פרוטות ושלחו אותם לבתי הספר הטובים ביותר כדי שיזכו לחינוך איכותי ונדמה שהמורכבות שאפיינה את ילדותה של המשוררת שזורה בשיריה ,שלא מעט מהם עוסקים במוטיבים של מוות ושל הזמן המתמעט .כך למשל באחד השירים: "כמו עורבים על פגר מוטל בשדה כך מנקרים בי הימים". דסקל נשואה ליוסי ,שאותו הכירה עוד בימי בית-הספר .יוסי ,איש צבא קבע בדרגת אלוף משנה בעברו ,שירת כנספח צה"ל במדינות שונות באירופה .החיים באירופה זימנו למשפחה חוויה מיוחדת ומעשירה ,נופים ואופקים חדשים וחשיפה לקשת רחבה של תרבויות .החוויה חלחלה גם לכתיבה של דסקל דרך ההתנסות החדשה וגם בהשפעת הנוף האירופאי מעורר הרגש וההשראה, השונה כל כך מן הנוף הישראלי. לרמת השרון הגיעה המשפחה עם ארבעת הילדים מקרית טבעון ,מתוך הצורך להקל על יוסי את נסיעותיו היומיומיות למרכז הארץ ובחזרה בתוקף תפקידו .באופן מקרי לחלוטין ,בתשובה למודעה שלהם בעיתון שהציעה חילופי מגורים ,נענתה משפחה מרמת השרון .הם השתקעו כאן באופן זמני אך לאחר שהילדים נקלטו במערכת החינוך המקומית והשתלבו בחברת בני גילם ,הם רכשו מגורי קבע במקום" .אני אוהבת את רמת השרון" .אומרת דסקל" ,העיר מקדמת אמנות .אני אוהבת את רעיון "הבית הפתוח", שבו אמנים פותחים את ביתם בחגים לקהל הרחב ,הגם שאני חושבת שיש מקום לקדם ולחזק מפעלי תרבות במקום ולהביא לידיעת התושבים את מפעלות האמנים היוצרים ברמת השרון בכל התחומים". דסקל פרסמה עד היום חמישה ספרי שירה. "רצועה של אור" בהוצאת אלקנה" ,כולם מייחלים למחווה של אהבה" בהוצאת ביתן" ,ספר הזכרונות של בטני" בהוצאת תמוז שזיכה אותה בפרס "אלף" של אגודת הסופרים ו"לחם הפנים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד .סיפרה החמישי והאחרון עד עתה" ,הכח המדמה של המלים" בהוצאת עם עובד ,זיכה אותה בפרס אקו"ם לשנת .2010בנימוקים למתן הפרס נאמר בין היתר" :ספריה של ריקי דסקל...מקיימים זיקה סמויה ,קשובה ויוצרת עם הספרות העברית על כל רבדיה ,העתיקים והחדשים כאחד .מתוך משא ומתן בין עולמה הנפשי, הביוגרפיה האישית ותמונות הנוף שלה לבין העבר התרבותי ממנו היא צומחת, חוצבת המשוררת את קולה המיוחד". דסקל מתארת את הולדת השיר כפלא של התרחשות רוחנית ,שבו ברגע פלאי ושברירי כאחד נולד השיר מתוך חוויה חושית ,זיכרון או תחושה הנצרבים בזיכרון. "השירה שלי היא דיאלוג עם החיים ועם המכלול שנחשפתי אליו בחיים האלה", היא אומרת" .אדם הרי לוקח את עצמו לכל מקום מוחשי או מטפורי שהוא נמצא בו .לכן השירים שלי הם ספר זיכרונות אישי מאוד ,שמזמין גם את הקורא למצוא בו את זיכרונותיו .הסגנון הייחודי שלי ניכר בדמויות שאני משרטטת ,בצורך שלי לגעת בעולמן הפנימי של נשים ,בצורך להתעסק בסוגיית "הדור השני" ולהתמודד עם אי ההבנה של השואה .הרגש הוא המנוע הפנימי המפעיל אותי וכל המקומות ששהיתי בהם ,הנופים שראיתי ,האנשים שפגשתי ,הזיכרונות והתחושות שחוויתי, כולם עוברים כחוט-השני בשירים שלי ומשלימים מסכת חיים ,שבה החוויות החושיות והרגשיות שעברתי משקפות את הלכי הנפש שלי". ערב מחווה לריקי דסקל: "נקרא לזה אושר :מחווה למשוררת ריקי דסקל" יתקיים ביום רביעי ה5.6.13 - בשעה 20:00באשכול הפיס ,בחסות ראש העירייה .פרטים נוספים בספריה. מגוונים מאי 2013סיון תשע"ג גיליון מס' 19 קוראי הספריה המרכזית בבית יד לבנים ממליצים בספריה לילדים אהבת הפיסול 05 החוש השישי של אגם / חנה לבנה שמעון .צילום :נתן יניב מהבית ברח' שבטי ישראל מציצים פסלי בטון אותם יצר שמעון אלי .מדוע לצור דווקא בבטון? "הבטון הוא חומר חזק ,לא מתפורר בגשם או בשמש" השיב, ואשתו מוסיפה מרחוק "פשוט ,כי זה היה החומר הזול ביותר אז בשנות ה"70- מאת צילה דגון "לא תעשה כל פסל" ריחות תבשילים הסתלסלו במבואת הבית ,מסתחררים בבליל ריחות אחרים העולים מבין בתי השכונה. הבית ,בית של פעם ,המקרין חום ועוטף את הבאים בתחושה של "היכנסו ,אתם אורחים רצויים" .אין העמדת פנים יש אמת חיים פשוטה, כנה ,המעניקה מיד תחושה של משפחתיות .זה הבית שחיבק את הזוג הצעיר ,שמעון ולאה ,בראשית נישואיהם ,שכל גודלו היה אז רק 42 מטרים רבועים ושם נולדו וגדלו גם ילדיהם .ברבות השנים משרווח להם רווח גם לבית הוא התרחב להכיל את כל בני המשפחה שגדלה. כך קיבלו את פני שמעון ולאה אלי, ילידי עיראק ,שעלו ארצה בשנת .1950הוא ,עם הוריו ,אחיו ואחיותיו "העיקר ליצור" בגיל 15יצא כבר לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה 15 .נפשות היו בבית .זוג הורים ,סבא ,ו 13-אחים ואחיות .שנים רבות היה רדום בו הצורך ליצור .רק במחצית שנות השבעים ,בדחף פתאומי ,שוב דחק בו הצורך לעסוק באומנות ובשעות הפסקת הצהריים מעבודתו בסניף הדואר היה ממהר הביתה ומקדיש את שעות המנוחה לפיסול בבטון. "הבטון הוא חומר חזק ,לא מתפורר "במו ידיו" הפסלים של שמעון מקשטים בתי בני משפחה ,חברים וגם מקומות ציבוריים ברמת השרון. לאחרונה ,מחפש שמעון דרך ביטוי חדשה ליצירתיות הפועמת בתוכו. הוא ניסה להירשם לחוג ציור מתוך תחושה של צורך לביטוי חדש ,אך הוא נדחה ולא התקבל לחוג ":הם אמרו שהם לא מקבלים גבר ,כי יש שם רק נשים" הוא מספר בכאב שאינו ירפה את ידיו" ,גם אם לא יקבלו אותי" ,הוא אומר" ,אני אלמד לצייר לבד" .ואני מתבוננת על כותלי הבית ,על עבודות רקמת הגובלנים ועבודות אומנות אחרות ,מעשי ידיו של שמעון ומרגישה ,כי הוא לא יפסיק .הוא ימשיך באותה דרך של יצירה שהוא סלל לעצמו במו ידיו. למבוגרים רחוב שבטי ישראל ,בית מספר ,80 אתה חולף על פניו ואם לא תציץ, לא תדע מה אתה מפסיד ,אז כדאי להתעכב ,להציץ ואפילו לבקש להיכנס ,להתבונן סביב ,להשתומם ולהתפעל מאוסף מגוון של פסלים גדולי מימדים הנטועים בחצר הבית. כבר בשביל הכניסה ,מקבלת את פניך מנורה מרשימה בעלת שמונת קנים ,חבוקה משתי צדיה בענפים מסורגים .לידה ,פסל של סוס בגודל טבעי ועל גבו רכובה דמות גברית, פניה הם פניו המגולפים של הפסל, לבושה במדי דוור ונעולה בנעלי הליכה גבוהות ,כמו שהלכו אז, בראשית שנות השישים .או פסל תנין שצינור מים נעוץ בפיו .בסמוך, אריות ומיני בעלי חיים שונים רבים, המקובעים בחצר ונראים כמעט חיים ,כאילו אמיתיים .אבל לא לטעות ,כולם רק פסלים ...מבטון. היישר למעברת רמת השרון והיא, לעיר טבריה ליד הכנרת .שמעון, יליד 1938היה בן 12כשעלה ארצה אבל הזיכרונות משם ,מהעיר מוסול שבעיראק זכורים לו היטב ,כי שם הייתה ראשית דרכו היצירתית. כבר בהיותו ילד צעיר רק בן חמש שנים ,קם בוקר אחד והתחיל לפסל בחימר .ליד הבית היה הר של אדמת חמרה ושמעון היה הולך בבוקר ומביא חומר אותו היה לש ומפסל מיני בעלי חיים ומיני כלים צבאיים אותם ראה בעיתון .לש כמו בפלסטלינה ,לש מפסל ונהנה ,לבד למד ,לבד יצר" :עד שהיה אבא חוזר בערב הביתה ושובר את כל הפסלים שפיסלתי" ,לא תעשה לך פסל" היה אומר לי .אבל למחרת שוב היה הולך להר ומביא חומר ושוב מפסל ויוצר" .ואימא?" ,אני שואלת, "מה אמרה?" "אימא ,אימא שתקה, מפאת כבודו של אבא ,אף אחד לא העיז להמרות את פיו ,כי בכבודו של אבא לא נוגעים" .וכך ליד השתיקה של אימא ,בסופו של דבר ,השתתקה גם היצירה של שמעון ודממה שנים רבות ,הכל הודחק למשך שנים ,אך לא כבה. בגשם ולא בשמש" הסביר לי שמעון, ואני תוהה שמא תלוי עוד על בלימה אותו זיכרון של שבירת הפסלים הראשונים שפיסל מחומר שביר ורגיש .ולאה מוסיפה" :תגיד את האמת ,גם לא הייתה לך אפשרות לקנות חומרים אחרים יקרים והשתמשת במה שיש ,העיקר ליצור, האהבה לחומר נשארה במוסול ,היה שם סוג של שבר פנימי". שנים רבות עוסק שמעון בפיסול בבטון ,עבודה רבה הוא משקיע בפיתוח רעיון שנובט בתוכו ,מתכנן, בונה תבנית מקרטון וברזלים ,דבק בפרטים הקטנים ביותר ,עד שהוא מגיע לתחושה של שלמות ואז מגיע שלב יציקת הבטון לתבנית ולאחר שהבטון מתייבש פותחים את התבנית ,משקים את הבטון שלא ייסדק ונהנים. לאגם שגרה על יד הכנרת ,יש כוחות מיוחדים .למה אמּה מתכחשת להם? מדוע הוריה משתתקים כשהיא מתקרבת? ואיך כל זה קשור לעברּה של המשפחה? אגם ,ילדת טבע שמחה ושחיינית מעולה ,מגלה בתחילת גיל ההתבגרות שהחיים מסובכים משחשבה .אבל היא אינה מתכוונת לשתף פעולה עם השתיקות בבית ומחליטה לפענח את הסוד .נועה ונמרוד — בני הדודים שבאו לבקר בחופש ,וליהיא חברתה — מתגייסים לעזור לה .בנוף הכנרת ,בצל התמרים, חווים הילדים אהבות ,סכנות וגילויים שמשנים אותם. עוד מספריה של חנה לבנה :ארגון הלא מקובלים ,ילד אמיתי ,הסודות של אבא ,החברה שלי אלין ,הבול. ממליצה :עדי גולדבלט ,מנהלת ספריית "דעת". המסע הבלתי סביר (בעליל) של הרולד פריי / רייצ'ל ג'ויס ספר מעולה! ספר השנה שלי! הרולד יושב בבית ומקבל מכתב מחברה לעבודה שלא ראה עשרים שנה היא כותבת לו שהיא חולה ונמצאת איפשהו בצפון אנגליה. בהחלטה של רגע הוא מחליט לצעוד אליה וכאן מתחיל הסיפור הקסום והמרגש הזה נפרש אט אט הסיפור של חייו. כל כך נכנס לי ללב הסיפור שמידי פעם בדקתי במפת המסע של הרולד (בסוף הספר יש מפה) עד היכן הגיע וכמה עוד נשאר לו לצעוד. עוד פנינה מבית היוצר של הספרות האנגלית (מועדון גרנזי ועוד) .ספר יפה קולח מרגש מצחיק ועצוב. חבל לי שהוא נגמר לי. רוצו לקרוא!!! אהובה לוין. 06 מגוונים מאי 2013סיון תשע"ג גיליון מס' 19 לאן כולן רצות? מאת מיכל אבן כשאתה נוסע לתומך ברחובות רמת השרון ,יש משהו שמיד תופס את העין ,בין אם תרצה או לא .כולם רצים .בשעות הבוקר המוקדמות, בשעות הערב וגם באמצע היום. רחובות העיר מלאים ברצים ורצות בכל הגילאים והמשקלים .רמת השרון גם משופעת במרוצים עממיים :מירוץ האביב ,מירוץ אייל שלא לדבר על מסעות אופניים ,אבל זה כבר סיפור אחר .אין ספק שמדובר בעיר עם תושבים בעלי מודעות ספורטיבית גבוהה ביותר .אותי עניין להבין מה גורם לנשים לרוץ במסירות ומחויבות כה גדולים .כי למרות הקידמה ושוויון ההזדמנויות לכאורה ,רוב הנשים עדיין הנושאות העיקריות בנטל .גידול ילדים ,אחזקת הבית ותיחזוק קריירה משמעותית ומספקת .אז איך נשאר להן זמן לרוץ ומה יש בריצה שמושך אותן כל כך וגורם להן להשקיע בה משאבים כה רבים .האם מדובר בנשים השגיות ,שאפתניות וקרייריסטיות או ללא אספירציות מיוחדות? מאורגנות ומתוכננות או מפוזרות ולא מפוקסות? האם זה מתאים לכולן ומה זה נותן להן? ניצול יעיל של זמן ד"ר ליאת בסיס ( ,)37פסיכולוגית תעסוקתית ,בעלת עסק עצמאי "בסיס להערכה" ,הנותן שירותים של הערכה ומדידה לארגונים .נשואה +שלוש בנות צעירות ( .)3 ,7 ,9בסיס היא טיפוס מתוכנן ומחושב מאד .בעלת קסם אישי רב ,מתנהלת בחיוך ובנועם. מצליחה להכניס ללו"ז השבועי מה שנשים אחרות יכולות רק לחלום עליו .מצד שני חייבים לומר ,שיש לה בעל מאד תומך ,שלוקח על עצמו את תחזוקת הבית והטיפול בבנות .בסיס התחילה עם הריצה לפני כשנה" .איך שהוא תמיד היה לי ברור שארוץ. בתיכון רצתי ומצאתי את זה מאתגר. תמיד עשיתי כושר בדרך זו או אחרת וידעתי שאחזור לזה ,אחרי שתסתיים תקופת הקימה בלילות להנקה ובעקבותיה העייפות הנוראית שחווים הורים לילדים צעירים .לפני שהתחלתי לרוץ ,הלכתי .ואז הבנתי שהליכות לוקחות המון זמן ביחס לכושר שאפשר לקבל מהן .בגלל שאני טיפוס יעיל ,ניסיתי לקצר את זמן העיסוק בכושר ועדיין להגיע לתוצאות טובות. גיליתי שעל מנת להגיע לכושר גופני טוב ,מספיק לרוץ חצי שעה .לצערי, במכוני כושר לא הצלחתי להתמיד ,כי בשבילי לנסוע בשביל לעשות כושר, זה בעייתי .גם המחויבות הזו למכון כושר לא התאימה לי .אצלי ספורט צריך לבוא מבפנים .ברגע שאני צריכה לשלם עליו ולהתחייב למכון כושר, זה מלחיץ אותי .לכן ,די מהר הבנתי שמסגרות הכושר המשולמות הללו הן לא בשבילי .כשרצים ,פשוט נועלים נעלי ספורט ,יוצאים מהבית ורצים". כשאנחנו נוסעות למרוץ זה כמו להיות בקייטנה ,הריצה היא תירוץ לנסיעה האצניות בסיס לא רצה לבד .היא חברה לחמש נשים והן רצות בקבוצה ,פעמיים בשבוע .זה עוזר לה להתמיד ויוצר אצלה מחויבות .בסיס פתחה להן קבוצה ב"וואטס אפ" שנקראת "האצניות". סוג של גאוות יחידה .הן התחילו עם 500מ' .בקושי .בהדרגה העלו את רף הקושי .הוסיפו אחת לכמה ימים עוד כמה מאות מטרים" .מה שהכי מחזיק אותנו זה המרוצים העממיים .יש משהו לחכות לו ,להתאמן לקראתו .התחלנו עם מרוצים של 5ק"מ ועברנו למירוץ נייקי שהוא 10ק"מ .המירוץ האחרון שרצנו היה מירוץ עין גדי .מדהים! כשאנחנו נוסעות למירוץ זה לסופ"ש שלם .מרגישות כמו בקייטנה .מתי עוד יש לנו הזדמנות לנסוע רק חברות, בלי הבעלים והילדים? הריצה הופכת תירוץ לנסיעה ולכל מה שמתלווה אליה ".בסיס טוענת שהתחברה לריצה כי היא חייבת להיות בכושר וריצה היא הכלי היעיל ביותר מבחינתה על מנת לשמור על כושר .היא נמצאת בשלב שהריצה היא כבר לא סבל (כמו בהתחלה) ,אלא הנאה .עבורה הריצה היא הפוגה מ"הריצה של החיים". מחזקת את זה העובדה ,שלמרות שהעיסוק שלה הוא הערכה ומדידה, בריצה היא מעדיפה לא למדוד זמנים וקילומטרים .היא משאירה את זה לחברותיה .היא רוצה פשוט לרוץ. ומה היעד הבא? "עכשיו אחרי שרצנו 10ק"מ ,פתאום חצי מרתון לא נראה לנו בלתי אפשרי .בהתחלה כל יעד שהצבנו לעצמנו ,נראה לנו קשה עד בלתי אפשרי להשגה וככל שעמדנו ביעדים שהצבנו לעצמנו ,גילינו שזה בעצם כן אפשרי". רוצי על זה דברה לונדון ( ,)51סמנכ"ל ומנהלת מקצועית בארגון "שיתופים" לקידום החברה האזרחית .היא גרושה ואם לשלושה מתבגרים (.)11 ,16 ,18 ברזומה שלה רשומים כבר 4מרתונים ( 42ק"מ) (ניו יורק ,פריז ,אמסטרדם ותל אביב) .היא מתחזקת בלוג ב"סלונה" בשם "רוצי על זה" ובו היא מהגגת על הריצה ועל החיים .נפגשתי איתה בדירתה ופגשתי גם את שלושת בניה ,כולם ספורטאים .היא עצמה לא נראית כמו הספורטאי המצוי .לא גוש של שרירים ,למרות כל המרתונים שרצה .אשה מקסימה ,חכמה ומאד רגישה .רצה במועדון "רצי רמת השרון" ,בניהולה של זהבה שמואלי. התחילה לרוץ לפני שבע שנים .לבד. רצה בשעות הבוקר ,למרות שאינה טיפוס של בוקר" .הריצה נותנת לי המון ואני מוכנה להקריב עבורה את שעות הבוקר המוקדמות" .מה היא נותנת לך? "באופן הקיצוני שאני בחרתי לרוץ (מרתונים) -המון דברים. אתגר מחודש יומיומי .זה שביום מסוים יש ריצה טובה לא אומר שלמחרת גם יהיה כך .כשמתאמנים למרתון ,קיים קושי בלהעלות את המרחק בכל פעם. יש משהו באתגר הזה שהוא רק שלי. אני לא צריכה לדווח לאף אחד ,לא מחויבת לאף אחד ,אלא לעצמי .כל ההתמודדויות הן עם עצמי .זה מקום מאד יקר כי הוא רק שלי .זה גם זמן שלי רק עם עצמי .אף אחד לא יכול להפריע לי כשאני רצה .כשעברתי משבר אישי קשה ,הריצה עזרה לי להתגבר על הקושי .היא "סדרה" לי את הראש ,עזרה לי לפרוק מתחים ,אפשרה לי להבין כל מיני דברים .כשהתחלתי עם הריצה -התאהבתי בזה לגמרי. קראתי על כך המון .למדתי לבד. ואז ,נסעתי לגור בחו"ל שנתיים ושם רצתי לבד .את המרתון הראשון שלי עשיתי כשגרתי בחו"ל .זה היה מאד בודד ולא קל .כשחזרתי לארץ ידעתי שאחד הדברים הראשונים שאעשה ,זה לחפש לעצמי קבוצה .הרצים במועדון רצי רמת השרון נראו לי תמיד שמחים ומאושרים .יצרתי קשר עם שמואלי והיא צרפה אותי למועדון .הרגשתי שמצאתי משהו שממלא אותי .זה היה לפני 4.5שנים ואני עדיין שם .מה שאהבתי בקבוצה של זהבה זה החום והמשפחתיות .זה משהו שחיפשתי והקבוצה ענתה לי על צורך .זכיתי במסגרת ושותפים .ה"יחדנס" הזה בא לידי ביטוי ברמה הפסיכולוגית והחברית .להתאמן עם מישהו למרתון זה מאד אינטימי .מרתון הוא מסע מאד אישי -פיזית ופסיכולוגית .כשאני עושה את זה עם חברים ,יש לי עם מי לשתף בימים טובים ובימים קשים. עצם העובדה שיש מישהו שמחכה לך או שאת צריכה לחכות לו בסוף ריצה ,נותנת המון כוח .נוצרו קשרים של ידידות מאד עמוקה .גיליתי המון אנשים ,שאם לא הייתי רצה לא הייתי מכירה לעולם .בין הרצים יש אנשים מכל הרמות ותחומי העיסוק .אני מאד אוהבת אנשים וזו הזדמנות עבורי להכיר אנשים מסוגים שונים .נורא יפה בעיני שכל אחד יכול לרוץ .גם אנשים עם מוגבלויות .אני רצה ורוכבת עם עיוורים וזה נותן לי המון סיפוק ואושר" .לונדון מזהירה את הרצות כי ריצה אינה גורמת להרזיה .נהפוך הוא! לה היא אפילו גרמה לעלות במשקל ,כי היתה בטוחה שאם היא רצה היא יכולה לאכול כמה שבא לה. השנה נפצעה מספר פעמים .זה גרם לה להבין שצריך להקשיב לגוף ,לגיל וליכולות .הריצה נותנת לה המון כוח ועוצמה .היא גורמת לה להרגיש טוב עם עצמה" .כשאני רצה מרתון ,זה גורם לי להרגיש שאני יכולה לעשות הכל! זה משליך על היכולת שלי להתמודד עם עוד המון דברים .בנאדם שרץ למרחקים ארוכים זה אומר עליו משהו אישיותית .קשה לי להגדיר את עצמי כשאפתנית ,אבל כנראה שאני כזו בכל זאת .לאורך שנות הריצה, אני מציבה לעצמי בכל פעם מטרה ומצליחה לעמוד בה .זו גאווה גדולה, אבל מצד שני ,חשוב לי לשמור על ענווה בתוך כל זה .לפני מספר שנים יזמתי מירוץ לנשים בלבד בשם "כל אחת יכולה" .ההכנסות היו קודש לנשים מוכות .היום זה כבר מוכר וידוע לרוץ למטרות חברתיות אבל לפני כמה שנים זה עדיין לא היה מקובל בארץ. אני גאה על כך מאד". מגוונים מאי 2013סיון תשע"ג גיליון מס' 19 ? 4x4 מאת ד"ר מיכל קירשנר* יחידת הכלבנים המיוחדת של רמת השרון מיכל וכטלר ,עירית צוקר ,נועה הולנדר ,לאת בסיס צילום :פרטי כללי אצבע לרץ המתחיל דברה לונדון צילום :רוני כהן 07 על זהבה שמואלי ( )58אין צורך להכביר מילים .אתלטית עבר ,אלופה ושיאנית ישראל באתלטיקה בריצות למרחקים בינוניים וארוכים .השתתפה באולימפיאדת לוס אנג'לס ( )1984במדי נבחרת ישראל .כיום היא מנהלת את מועדון רצי רמת השרון .עד היום היא רצה כמעט בכל בוקר 10ק"מ בשדות רמת השרון .במועדון שלה טוענים ,שצריך לקרוא לשבילים שם על שמה .היא יסדה את "מרוץ אייל" לזכר בנה ,שנפטר בדמי ימיו .ניסיתי לקבל ממנה טיפים לאצנית המתחילה .במקום זה היא ניסתה לצרף אותי למועדון הרצים שלה. האמת ,השתכנעתי .הלהט בו היא מדברת על הריצה מדבק .בכל זאת הצלחתי לחלץ ממנה עשרה כללי אצבע למי שמתחילה לרוץ ורוצה ליהנות מכך: .1השקיעי בנעלי ריצה טובות .הנעליים מגינות על הרגליים .כל יתר הציוד לא חשוב .הנעל צריכה להיות מאסיבית ,בעלת בולמי זעזועים וגמישה .יש להחליף את הנעל כל 900-1,000ק"מ (כמעט שנה). .2התחילי בהדרגה .הליכה 100 ,מ' ריצה ,הליכה 100 ,מ' ריצה .כאשר זה הולך בקלות -הגדילי מרחקים. .3אל תוותרי על מתיחות ותרגילי גמישות לפני האימון ואחריו .בהתחלה סביר להניח שיהיו קצת כאבים ושרירים תפוסים .אחרי שבועיים זה אמור לעבור. .4התחילי להתאמן בקבוצה ,בהדרכת מאמן .חשוב שמאמן ישגיח על אופן הריצה וחשוב גם חיזוק הצד המנטאלי. .5הקשיבי לגוף ולנפש תוך כדי הריצה. .6התאמני לפחות שלוש פעמים בשבוע לסירוגין. .7התמידי .הפכי את הריצה לאורח חיים. .8תיהני מהריצה .הריצה מפחיתה לחצים ,מוסיפה רוגע נפשי ומרחיבה את הנפש .יש הרבה שמחה בריצה. .9רוצי במסלולי עפר ולא על כביש ,אם זה אפשרי .משטחי העפר רכים ,בניגוד לכבישים ומדרכות .יותר בריא לרגליים .ברמת השרון יש שבילים באזור מרכז הטניס ובאזור של הבסיס הצבאי פו"מ (גלילות) וכמובן בחוף הצוק. .10בוהן קלובה (הלוקס ורגוס) לא אמורה למנוע ריצה .יש גרביים כמו כפפות שעוזרות ,יש אצבעון שמפריד בין האצבעות ואפשר גם לעסות את כף הרגל. 90%מהנשים רצות עם הלוקס ולגוס .אל תתני לזה למנוע ממך לרוץ להצטרפות למועדון רצי רמת השרון 03-5494456 :או 03-5494784 מה קורה כאשר לוקחים כעשרים מתנדבים עם הכלבים שלהם, שני מאלפי כלבים לחילוץ והצלה ,קצת רצון טוב מהעירייה, מתבלים עם כמה שיעורי עזרה ראשונה ,קורס מחלצים והמון המון נכונות ואהבת אדם וחיה? מקבלים את עמותת כלבי השירות וההצלה לקהילה. ממש כאן מתחת לאף שלנו מוקמת בימים אילו יחידה של מתנדבים מהעיר ,אשר ביחד עם כלביהם יוכלו לתת מענה ועזרה במקרה של רעידת אדמה ,בה ילכדו אנשים במבנים הרוסים. מטרת היחידה היא לתת מענה ראשוני לפני שכוחות ההצלה (צבא ,משטרה ,מכבי אש וכדומה) מספיקים להגיע ,ולעזור להם בשטח לאחר הגעתם .כמובן שלא כל כלב מתאים לפעילות כזו .לשם כך עוברים הכלבים מבחני התאמה על ידי מקימי העמותה ,שלמה רוזן ופיקו לאון, שניהם מאלפים ומכשירים כלבי עבודה בצבא מזה שנים רבות. תהליך ההכשרה של הכלבים והבעלים כולל מספר שלבים, אשר סובבים סביב התקשורת בין הנוהג והכלב .על הנוהג יהיה ללמוד מהיכן כדאי לשלוח את הכלב לצאת לחיפוש ,על הכלבים יהיה ללמוד כיצד לחפש ולהשתחל בין ההריסות לבדם, וכיצד לאתר אדם חי .מדובר ברמת תקשורת מאד גבוהה אך חשובה מאין כמוה ,כי הרי חיי אדם יכולים להיות תלויים על הכף .חלק מהאימונים יתבצעו בשטח פתוח וחלק ב"אתר הרס", אתר המדמה מבנה הרוס עם כל המשתמע מכך .על בעלי הכלבים יהיה ללמוד לנוע על אתר הרס (קשה ולעיתים מסוכן) ותוך כדי תנועה "לקרוא" את הכלב על מנת להבין היכן קבור הניצול. אני כבר מחכה בקוצר רוח להתחיל את התהליך ,אז אם גם לכם זורם בדם הצורך לעזור, גם אם אין לכם כלב מתאים (אל תדאגו ,שלמה ופיקו יעזרו לכם למצוא כלב מתאים) ,בואו והצטרפו ליוזמה המדהימה הזו. ואם יש רעידת אדמה ,אז חצי בצחוק וחצי לא ,אל תשכחו להחזיק קבנוס בכיס כדי שהכלב ימצא אתכם קצת יותר מהר. *הכותבת היא ד"ר לביולוגיה ומאלפת כלבים לתגובות: www.Mixdogs.Area.Co.il 08 מגוונים מאי 2013סיון תשע"ג גיליון מס' 19גיליון מס' 18 גינת "חיים בר לב" ברמת השרון צילום :נתן יניב ברחוב הגפן מסתתרת פינת חמד קטנה המוקפת בעצי ארץ ישראל .הגינה קרויה על שמו של חיים בר לב ז"ל. בסמוך לגינה מתגוררת אשתו ,אשר סיפרה לנו במקצת על חיים בר לב שלה. מאת צילה דגון בין שתי שורות בתי אבן נמוכי קומה במרכז רחוב הגפן מצויה גינת חמד הנקראת על שמו של רב אלוף חיים בר לב ז"ל .בגינה חמוקי גבעונת עטורת דשא ,מוריקה ומוצלת משלל עצי שקמה וזית ,אורנים וצאלון ושיחי נוי ,המעניקים לה אופי ארץ ישראלי אהוב ומחמם לב .המקום הינו פנינת חן אהובה על תושבי הרחוב ושאר אורחים מזדמנים .כיף להלך בה בשעות היום ,הערב או בין ערביים או לשבת באחת מפינות הישיבה וליהנות משלווה בלתי מוכרת וכל כך נחוצה. זו לא גינת שעשועים עם נדנדות ומגלשות אך בהחלט גינה מקסימה המזמינה הורים וילדים ל"ביחד" איכותי בחיק הטבע הקסום. לא רחוק מהגינה האינטימית והיפה, בבית עטור צמחייה ירוקה ,מתגוררת תמר בר לב ,אלמנתו של חיים ז"ל, אישה יפת מראה ומרשימה ,צנועה בהליכותיה ורק הרשפים הבורקים מעיניה הירוקות יודעים להסגיר ולספר סיפור חיים מאלף ומרתק של אהבה שניצתה בין השניים ,אי שם, ושימרה את ניחוחה כל אותן עשרות שנים. חיים בר לב (ברוצלבסקי) עלה לבדו ארצה בגיל חמש עשרה מיוגוסלביה הישר לבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" .אביו ,שהיה אדם אמיד ונדבן, תרם לבית הספר "מקווה ישראל", ונפגש עם המנהל מר קראוזה ואמר לו " :יש לי תלמיד בשבילך" וכשהוא נשאל בן כמה התלמיד? ענה האב "בן שנה."... לבד בארץ ישראל מספרת זוהר ,בתם של תמר וחיים בר לב" :אבא היה חבר בקן השומר הצעיר ביוגוסלביה .כשהוא עלה לרכבת בדרכו ארצה ,כל החברים מהקן ליוו אותו ונתנו לו למזכרת אלבום שהכיל בכל עמוד ברכה ותלתל משיער ראשו של כל חבר. אבא שלי החזיק את האלבום בין שאר החפצים שהיו ארוזים ברכבת וכשירד מהרכבת נותר שם האלבום .למרבה הצער ,כל החברים שהופיעו באלבום נספו בשואה ואבא התייסר על האובדן כל ימי חייו" .זוהר מוסיפה ומספרת: " ...אבא היה מקבל מכתבים מהבית וכשפסקו המכתבים מלהגיע לא ידע אבא מה עלה בגורל הוריו ואחיו ואם הם בחיים .יום אחד ,אחד החברים בחדר ,ב"מקווה ישראל" ,פתח ארונית ליד המיטה ומתוכה נשפכו מעטפות ומכתבים שהיו מיועדים לאבא ממשפחתו .אבא הפליא בו את מכותיו ומאז אף אחד לא העז ל"התעסק" איתו וכך הפך הנער "העולה החדש" להיות "אחד מהחבר'ה " ולימים יהיה דמות סמכותית ,כמפקד וכאיש ציבור". מספרת תמר על פגישתה הראשונה עם חיים" :בקשתי לצאת לפעילות מבצעית בפלמ"ח ,אך חיים שהיה אז מפקד פלוגה סירב ואמר לי" :נשים למטבח וללדת ילדים ."...דבריו גרמו לי להתבונן בו שנית ואולי אז ניצתה בכל זאת האהבה ביננו" ומוסיפה זוהר הבת נוסח מעט שונה לאותה היכרות: "אבא סיפר על איזה שהוא מבצע בהשתתפותו .אימא הייתה אז תחת פיקודו ולנה באהל שלו והוא מספר שהיא דיברה אליו כל הלילה ולא נתנה לו לישון" .תמר מוסיפה" :לאט לאט נמשכנו אחד לשני וכך החלה לפרוח האהבה". וזוהר משלימה" :כשאימא ראתה שהקשר לא מתקדם מספיק מהר לטעמה ושהוא לא יוזם דבר ,היא שלחה לו מכתב מקיבוץ אשדות יעקב ,מקום מגוריה ,וכתבה לו במפורש "בוא אלי" .אבא ,כאיש צבא צייתן ,הופיע "...תמר" :נסענו לכנרת והרגשנו את האהבה חובקת אותנו". כשהקשר לא התקדם מספיק מהר שלחתי לו מכתב " -בוא" והוא כאיש צבא צייתן הופיע. מדוע הכידון? בר לב כונה עם הזמן בכינוי "הכידון". למה? תמר" :באימונים הורכב כידון על קנה הרובה .אחד הלוחמים, שהתאמן מול אבא ,היה אמור לנעוץ את הכידון בשק שמולו. למרבה הצער הוא החמיץ את השק ונעץ את הכידון ברגל של אבא ,ששמר כרגיל על קור רוח והמשיך בפקודה "שלוף "...ומאז דבק בו הכינוי "כידוני" .וממשיכה זוהר" :מהנעיצה של הכידון נשברה לאבא עצם הירך וכתוצאה מהטיפול התקצרה הרגל ,אבל הצליעה לא הורגשה כי מספר שנים מאוחר יותר הייתה לאבא תאונה בשעת רכיבה, הוא נפל מסוס ושבר את עצם הירך השנייה ,שגם זו התקצרה בטיפול וכך שתי הרגליים השתוו באורכן". בשנת 1949נישאים חיים ותמר ומתגוררים בירושלים .תמר לומדת פיסיקה וכימיה ומאוחר יותר פונה ללמודי היסטוריה וספרות באוניברסיטה העברית .לימים תמר תהיה מורה ומחנכת ברמת השרון. חיים בר לב המשיך את שירותו המפואר כמפקד ולרבות הימים הפך לרמטכ"ל בצה"ל .נולדו להם שני ילדים :זוהר ועומר .משפחת בר לב מתגוררת ברמת השרון ,בסמוך לגינה שעל שמו ,מאמצע שנות השישים. חיים בר לב שירת ארוכות את המדינה .החל כמפקד כיתה בפלמ"ח וכמפקד פלוגה ובהמשך שירת בתפקידי פיקוד רבים ,בין השאר, כמפקד גייסות השריון ,מפקד חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים ורמטכ"ל .בתפקידיו האזרחיים שימש שר בממשלות ישראל ושגריר ישראל ברוסיה .חיים בר לב ז"ל נפטר בשנת .1994 תמר בר לב בגינה צילום :נתן יניב מגוונים מאי 2013סיון תשע"ג גיליון מס' 19גיליון מס' 18 09 "אין הר גבוה מדי" לא כל אחד יכול להיות מנהיג .דרוש לכך אומץ רוח ,תעוזה ,יוזמה וחזון .כזה הוא הראל שדה ובנות כיתה ו' 2בבית ספר אמירים ,אשר החליטו שהם יוצרים יש מאין ויוזמים פעילויות קהילתיות בשכונת נווה רסקו בשיתוף עם המרכז הקהילתי בשכונה. מאת שרה זאבי הראל שדה צילום :פרטי כיצד צומח מנהיג צעיר? חלק מהתכונות הן מולדות ,או שיש או שאין את זה .מנהיגות לוקחים! יחד עם זאת ,הורים יכולים באופן מודע ,או שלא במודע ,לחזק מנהיגות, לאפשר אותה או לדכא אותה .למנהיג נחוצות תכונות שאנו מכנים "אינטליגנציה רגשית" .להיות בעל דעות ועמדות ברורות, יכולת להוביל ,לקרוא את המצב ולהתאים את עצמו אליו ולעבוד בקבוצה. גם מסגרות ארגוניות בקהילה יכולות לעודד ולטפח מנהיגות צעירה .כזה הוא הראל שדה ,בן ,12תלמיד כיתה ו' בבית ספר אמירים .אמו מספרת ,כי הראל גילה כבר מגיל צעיר יכולות מנהיגות והובלה. באחת הפעמים בהן נסענו לצפון עם עוד חברים ,הראל החליט שצריך להכין סרט. הוא המציא תסריט ,ביים את הילדים, קריין ויצר סרט משעשע .הילדים התלהבו ובקשו סרט המשך. מה עושה ילד שאוהב ספר מתורגם מסוים אבל בין יציאת ספר אחד לבא אחריו לוקח פספסתי את המפגש עם המתרגם של יומנו של חנון, והחלטתי שחייבים לארגן מפגש כזה בשנית אז צלצלתי אליו ובקשתי שיבוא להיפגש עם הילדים זמן? לרוב ממתין בסבלנות עד ליציאת הספר ובינתיים קורא שוב ושוב את הספרים שכבר תורגמו .לא כך הראל. הראל מספר לנו" :אני מאד אוהב את הספר "יומנו של חנון " .יש שבעה ספרים בסדרה אך תהליך התרגום אורך זמן והיה לי קשה עם זה .ראיתי שהמתרגם הוא קרמן, חיפשתי ב 144 -וקיבלתי את המספר של המאייר דני קרמן .כשהתקשרתי דני ענה לי ואמר לי שאני מחפש את בנו תומר .אז בקשתי שימסור לו שיתרגם בבקשה עוד ספרים בסדרה!" "לפני שלוש שנים ,כשהייתי בכיתה ד', החמצתי מפגש עם תומר קרמן והחלטתי שאני רוצה לקיים מפגש נוסף! צלצלתי לקרמן הגר בבנימינה ושאלתי אותו" :אם אארגן קבוצת ילדים האם תסכים לבוא למפגש ברמת השרון?" ברגע שקבלתי את הסכמתו ,התחלתי לחפש ביחד עם אמי איפה נוכל לקיים את המפגש ופנינו למגוונים נווה רסקו". דליה דיגמי ,מנהלת מגוונים נווה רסקו מספרת" :יום אחד פנה הראל שדה אלי ואל ריקי -רכזת חוגים וקהילה וביקש לערוך אצלנו מפגש בין ילדים לקרמן, הראל קישר ביננו ,עיצב כרזה שמגוונים הדפיסו ותלה ברחבי העיר ובבית ספרו מאוזן: "אמירים" .על מנת לשווק את האירוע הראל נכנס לכיתות בית הספר והסביר על המפגש .בנוסף הוא ישב במזכירות מגוונים נווה רסקו וטלפן לחברים ,הקים קבוצה בפייסבוק ופרסם את המפגש שהיה בתשלום .כדי למשוך את הילדים הכריז על תחרות והפרס " -כרטיס חינם" .ילד מחיפה זכה בכרטיס והיות וסבתו גרה בהרצליה הוא יכול היה להגיע למפגש. ההצלחה היתה רבה ובעקבותיה נערך מפגש נוסף .אני שמחה שהצלחנו לתת להראל את חלון ההזדמנויות לביטוי כושר היוזמה והמנהיגות שלו". לאור הצלחת המפגשים בעקבות "יומנו של חנון" ,נפגשו דליה וריקי ממגוונים נווה רסקו ביחד עם הראל ואמו לראות אילו פעילויות ניתן לפתח ביחד ,כאשר מגוונים נווה רסקו יתנו את כל העזרה הלוגיסטית ואילו הראל יעזור בגיוס הילדים ובמתן הרעיונות לפרויקטים .הראל הציע להקים מועדון לילדים בכיתות ד'-ו' .הוקמה ועדת חברים ובה נציגים מהכיתות השונות ואף הוחלט על השם "דיסקו רסקו". החליטו שיש להביא שולחנות משחק וקריוקי ,בנו את רשימת השירים לתקליטן, פרסום בכיתות ובאמצעי המדיה השונים, כאשר על הכל מנצח הראל. לאחר המסיבה קיבל הראל מכתב מניצן אביב ,מנכ"ל רשת מגוונים .." :שמחתי שהיתה אחלה מסיבה ,הרבה מזה בזכותך ובזכות החברים שעזרו בשיווק בפרסום ובארגון .כל הכבוד על היוזמה והעבודה הקשה ,אני מאד מעריך את זה ".לאור הצלחת האירוע קיימה החבורה שתי מסיבות נוספות. לאחת מישיבות הנהגת "דיסקו רסקו" הצטרפה שירה אבין ,סגנית ומ"מ ראש העיריה ,ועוזרתה אורנה בן טובים .שירה ואורנה התרשמו מאד מכושר הביטוי וההנהגה של החבר'ה הצעירים והזמינו את הראל ושני נציגים להצטרף לצוות החשיבה בעירייה המארגן את אירועי הקיץ לנוער. והרי מנהיג לא מתמקד רק בתחום אחד. בנוסף לפעילויותיו במגוונים הראל גם חניך בצופים -שבט נווה מגן ,כמו כן ,הוא מקפיד על כושר ומשתתף בחוגי כדורגל, ואתלטיקה ,רץ כל יום 3-4ק"מ .בנוסף הוא מכהן כיו"ר מועצת תלמידים של בית ספר "אמירים". שנת מצווה משמעותית מנהיגים נוספים צומחים בקהילה ובנוסף להראל ,בנות כיתה ו' 2בבית ספר אמירים החליטו שאת שנת בנות המצווה שלהן הן מקדישות לתרומה לקהילה .הבנות ,ביחד עם האימהות ,החליטו על קיום מסיבת פורים לילדי שכבת ו' בבית הספר .גם הן פנו למגוונים נווה רסקו ,שמיד הרים את הכפפה ועזר בארגון הלוגיסטיקה. אפרת טיש ,אמא של רותם ,המתנדבת ב"תקדים" ,מספרת" :הבנות והאמהות בכיתה של בתי יזמו מסיבת פורים בעלת ערך מוסף .הן החליטו על מסיבה ,שכל בנות ו' 2צילום :פרטי הכנסותיה תתרמנה לטובת "הפארק הנגיש" ,פארק המיועד לבעלי מוגבלויות ולכלל הקהילה ,המתוכנן להיבנות במערב העיר ביוזמת "קרן תקדים" .בניית הפארק תמומן מתרומות .השטח ,ובעתיד התחזוקה של המקום ,יהיו על ידי העירייה. הבנות שיווקו את המסיבה ,חילקו פליירים ודאגו שכל ילדי השכבה יגיעו אליה. עלות המסיבה הייתה מינימלית ,גורמים מסחריים בעיר תרמו כיבוד ,מגוונים נתנו את המקום ,ובכך נאסף סכום של 3,000 - ש"ח ,אשר נתרמו לקרן "תקדים" לטובת הקמת הפארק הנגיש. לסיכום ,ברמת השרון יש המון גוזלים רכים ,שעשויים להיות דמויות מפתח בחברה העתידית .עלינו להשכיל לעודד ולטפח מנהיגות ערכית צעירה זו .מגוונים, בתי הספר ,תנועות הנוער וגופים נוספים בקהילה נותנים את הבמה ואת הכלים לפיתוח המנהיגות הצעירה הזו ..יישר כוח! מס' 3 היגיון תשבץ מגוונים תשבץ היגיון מאת עו"ד יובל חמצני מס'3 מאת עו"ד יובל חומצני .1 3. .2 .4 מאוזן: .5 .6 7. 9. .8 .12 .11 מאונך: .13 14. 16. .15 .19 .18 21. .22 .11 1זלל תלושים ? ....מכיוון שסדרו אותו (סלנג)(.6 ;)6,3אמצע החודש מופיע על המגרש פעמיים בתמוז (עפ"י מימי אילן)( .7 ;)2שר האוצר סמך על החלל (;)4 .9בת-מצווה רק בסוף התיכון ? ( .11 ;)2מגב מקוצץ עושה זאת מהר ובחטף (עפ"י רוני זיו)(סלנג)( .12 ;)3אלן דילון מדבר בשפה זו ? ( .13 ;)5סמי ,התבלבלת ,זוהי ריבה אנגלית ולא כדורגלן ארגנטינאי (עפ"י מירי שחורי)( .14 ;)3הרעה במצבו של קרס הנעוץ בקוץ ? ( .16 ;)5פרי הסיירת ( 20 +( .18 ;)3מאוזן) מחיר גבוה לקוף בכרסו של מאו ? ( .19 ;)4חוטם הקנגורו על הראש ( .20 ;)4ראה 18מאוזן; .22מלך אדיר הוא מחזאי גדול (.)4,5 .21 .17 . 1סיר אבוד ? זה בניגוד להגיון ! ( .2 ;)7חבל ארץ בבעלותך (עפ"י גיל לוי)(;)4 .3ראה 8מאונך; .4נסדקו ע"י שובב ( .5 ;)5עמוד עם בועז בשער המפעל (;)4 3 +( .8מאונך) טופי לירי ( .10 ;)4בדיוק שני אגדי פרחים יכולים להזיז דברים ( .12 ;)7מלך בלירה ? ( .13 ;)3נסיכות בארמון קונגו ( .15 ;)5קנגורו זעף ב"גליל" ? (ר"ת)( .16 ;)4טבח שניצח -פעל בהיגיון ( .17 ;)4צונן בעיקר (עפ"י אביגיל ינאי)( .21 ;)2דג אנגלי נדיר (.)2 בין הפותרים נכונה יוגרל פרס ,את התשובות יש לשלוח לכתובת ארלוזורוב 20רמת השרון עד לתאריך ,6.6.13לידי ניצה 1זלל תלושים ? ....מכיוון שסדרו אותו (סלנג)(.6 ;)6,3אמצע החודש מופיע על המגרש פעמיים בתמוז (עפ"י מימי אילן)( .7 ;)2שר האוצר סמך על החלל ( .9 ;)4בת-מצווה רק בסוף התיכון ? ( .11 ;)2מגב מקוצץ עושה זאת מהר ובחטף (עפ"י רוני זיו)(סלנג)( .12 ;)3אלן דילון מדבר בשפה זו ? ( .13 ;)5סמי ,התבלבלת ,זוהי ריבה אנגלית ולא כדורגלן ארגנטינאי (עפ"י מירי שחורי)(;)3 10 מגוונים מאי 2013סיון תשע"ג גיליון מס' 19 מאור עיניים אחרי חמש דקות של שיחה כבר אמרתי "כן" ,כך מספרת ד"ר נועה גפן ,שנסעה ביחד עם ארגון "עין מציון" לאתיופיה לטפל בעיוורים הסובלים מקטרקט. הארגון הוקם על ידי נתי מרכוס ,תושב רמת השרון. מאת נעמי קוריאנסקי הזמן הוא חודש נובמבר לאחר מבצע "עמוד ענן" .במרפאה היחידה ,שברמת סימיאן בעיר דבארק באתיופיה, השתרך תור ארוך של תושבים, שהגיעו מ 30 -הכפרים שברמה. מבוגרים נשענים על מקלותיהם, אימהות ותינוקם כרוך על גבם ,הורים מלווים בבני משפחותיהם ,כך עמדו יחפים ,ותשושים בקור של 11מעלות, מחכים בשקט לתורם ,מייחלים שאולי יתגשם חלומם והם יזכו לראות את יקיריהם וליהנות מהעולם שסביבם .ברגליהם ,אמצעי התחבורה העיקרי שברשותם ,נאלצו לחצות צוקים בגובה של 3,500מטר ועמקים תלולים .רבים מהם צעדו חמישה ימים כדי להגיע למרפאה ולזכות בטיפולם של הרופאים מישראל .השמועה על בואם של רופאי העיניים הכמעט כל יכולים הכמעט מישראל ,עברה במהירות מפה לאוזן ,וככל שנקפו הימים התור הלך והתארך .הצוות הרפואי הישראלי ,חברי המשלחת של ארגון "עין מציון" ,השכים קום בשש בבוקר בכל יום ,ובשמונה בבוקר כבר החלו את יום עבודתם. בהבינם את הקושי של התושבים להגיע ,לא נחו ולא שקטו עד שאחרון החולים של אותו היום קיבל טיפול רפואי .כך ,בהתרגשות רבה ,תיארה ד"ר נועה גפן ,חברת המשלחת ,את תושבי המקום שבאו למרפאה .באזור סימיאן נמצאו כאלף עיוורים כתוצאה מקטרקט .הארגון הציב לו מטרה לרפא את כולם והצליח. "עין מציון" היוזם ומי שעומד מאחורי המערך הלוגיסטי של ארגון "עין מציון" ופעילותו ההומניטארית הוא אדם פרטי ,איש עסקים תושב רמת השרון, שכלל אינו מגיע מתחום הרפואה ושמו נתי מרכוס .הארגון מרכז מתנדבים מישראל ומהעולם כולו, ולו שלוש מטרות עיקריות: .1לתת מענה רפואי וטיפול הולם, ללא כל תמורה ,לאוכלוסיות חלשות, באמצעות שיגור של משלחות רפואיות של אנשי מקצוע מנוסים, ציוד מתקדם ,רופאים מומחים, אחיות ,חדרי ניתוח ומומחים למקצועות פרא-רפואיים. .2להדריך ולהכשיר את הצוות המקומי ולבנות עתודה רפואית שתדע להעניק טיפול נאות בהמשך. .3ציונות ,להציג את מדינת ישראל באור חיובי .כפי שהגדיר זאת נתי, מעשה טוב שווה אלף מילים. יחפים ,ותשושים ,בקור של 11מעלות ,מחכים האנשים בשקט לתורם, מייחלים שאולי יתגשם חלומם והם יזכו לראות את יקיריהם וליהנות מהעולם שסביבם. בו .לא הייתי צריכה לקבל תשובה כדי לאמוד את תרומתו האדירה של נתי להצלחת הארגון שהקים. במשך ארבע שנות קיומו של הארגון הצליח נתי לקחת רעיון ,לגייס את המוסדות הרלוונטיים ,ולמנף אותו לביצוע רב היקף .מסקירת המספר הרב של המדינות ,בהן פעלו המשלחות שהקים ,ניתן להבין את גודל כישוריו והתמסרותו לפעילות ההומניטארית החשובה .הארגון הוציא משלחות בשיתוף מש"ב- האגף לסיוע בינלאומי במשרד החוץ ,הג'וינט ומד"א ,לאזור הדלתא בבורמה לאחר הצקלון הכבד שתקף אותה ,סין טיבט ,וייטנאם ,איי מרשל ,מיקרונזיה ,נפאל ,קמרון ו4- משלחות לאתיופיה .בזמביה פעלה משלחת של רפואת עיניים לילדים, האיים המלדיביים ,קירגיסטן ועוד היד נטויה. להגיע לקצות העולם סיפוק מיידי למה דווקא עיניים? שאלתי" .אני איש של סיפוקים מידיים" הסביר נתי" .תוצאת הטיפול בעיניים היא מיידית .הניתוח אינו מצריך טיפול ממושך ,הטיפול לאחר הניתוח קצר, אך כמובן שלא פעם ,כאשר יש צורך בעזרה בתחומים נוספים ,כמו לידה מסובכת או טיפולים אחרים ,הצוות אינו מהסס ועוזר כמיטב יכולתו". "אל תכתבי עלי" הצטנע נתי ואמר, "אני לא חשוב ,תכתבי על חברי המשלחת ,הרופאים ,האחיות .ד"ר נועה גפן ,רופאת עיניים מרמת במשלחת שהשתתפה השרון, האחרונה לאתיופיה" ,אמר" ,היא אחת הדוגמאות .נועה עשתה שם נפלאות .היא ביצעה ניתוחים מסובכים בתחום הגלאוקומה וביצעה הדרכות לרופא צעיר מקומי המתמחה בנושא .משרד החוץ ,הג'וינט וארגון "עין מציון" שוקלים הבאת הרופא להשתלמות ארוכת טווח אצל ד"ר גפן ,בישראל". "ולך אין תרומה להצלחה?" דחקתי שהשתתפתי שגרירים "בכנס בו השנה" מספר נתי" ,פנו אלי השגרירים הישראלים ,הפועלים בארצות העולם השלישי ושאלו מתי תגיעו אלינו?"" .איך נבחר יעד הנסיעה?" שאלתי" ,המדינה אליה יוצאת המשלחת נבחרת בעצה אחת עם משרד החוץ ,לפי האינטרסים של מדינת ישראל .למשל ,אתיופיה נבחרה בגלל הזיקה היהודית אליה". ענה לי נתי .ישבתי למולו ,אדם בעל סבר פנים נעים ,חייכני ,מקרין טוב לב ,והקשבתי מרותקת לתיאוריו על פעולתו של הארגון" .מה מניע אדם עסוק ליזום הקמת ארגון, שיגזול ממנו את זמנו ומרצו? האם פתאום קם אדם ומחליט להושיע את האנושות?" "הרעיון נבט במסיבת קוקטייל ,שם שוחחתי עם רופאת עיניים ,שהסבירה לי ,שאחת הסיבות לעיוורון של מיליוני אנשים בעולם השלישי הוא הקטרקט ,ובטיפול קצר של כמה דקות ניתן לפתור להם את הבעיה" .ומה אנחנו עושים למענם?" שאלה אותי ,השאלה מאוד אתגרה אותי ,והתחלתי לבדוק מה פירוש קטרקט .במקביל חקרתי את מהותן של משלחות רפואיות למיניהן. למשל ,באחת מהנסיעות העסקיות שלי לסין הצטרפתי למשלחת של מיסיונרים וראיתי את שיטות העבודה שלהם ,ותוך כדי הפקת לקחים תכננתי את מערך העבודה של המיזם שלי .אנשי משרד החוץ מאוד התלהבו מהרעיון ונתנו את חסותם לארגון .גם ארגון הג'וינט העולמי הצטרף ובעזרת תרומות של חברות תרופות ואחרים הצלחנו להקים ארגון ,שכל החברים בו הם מתנדבים ופעולתו ההומניטארית אדירה ".מספר לי נתי. למצוא פתרונות מיוחדים נפגשתי עם ד"ר נועה גפן .ביקשתי ללמוד ממנה על נתי מרכוס ,הכוח המניע של הארגון .נועה לא הפסיקה להתפעל ולא הפסיקה לדבר בשבחו. הוא מקפיד להביא את הטובים שברופאים ,תור המתנדבים הוא ארוך ,כושר השכנוע שלו סוחף. השימוש בנימוקים של אתגר וציונות ,אינם מותירים ברירה. "לאחר הסבר של חמש דקות כבר אמרתי לו כן" ,כך היא מספרת לי .דבקותו במטרה אינה יודעת מנוח ומביאה אותו לחפש פתרונות יצירתיים לבעיות השונות .רצונו העז לעזור לתושבי העולם השלישי באשר הם הביאה אותו להפעיל את כשרונו היצירתי ולבנות בית חולים נייד מיוחד במינו ,הנותן פתרון לחוסר תשתית רפואית והקשיים הסטריליים המצויים באותם אזורים נכשלים" .בנינו" ,מספר נתי" ,חדר ניתוח שבו רק ראשו של החולה מוכנס לתא ניתוח וכל יתר אבריו מצויים מחוץ לתא ,מה שמונע את הצורך לבזבז זמן על סטריליזציה ומאפשר היגיינה מלאה וטיפול בקטרקט בשיטת הסרט הנע". "אחת הבעיות הנוספות שהטרידה אותי" ,מוסיף ומספר נתי "היא העובדה ,שבכפרים הנדחים ישנה אוכלוסייה שקשה לה להתנייד לבתי מגוונים מאי 2013סיון תשע"ג גיליון מס' 19 הקדירה החולים בערים המרכזיות" .כך הגה מוחו את הרעיון של בית חולים שט. על ספינה ששטה על נהר המקונג מיקם נתי בית חולים שט ,הנותן מענה לתושבי העיירות הנידחות ונותן שירות לאוכלוסייה רחבה יותר .וגם בתחום החידושים עוד היד נטויה .כעת עובדים בארגון על מתן טיפול בשיטת ה– Telemedicine טיפול רפואי בשלט רחוק בארצות מזרח אסיה. "למה ללכת כל כך רחוק?" שאלתי את נתי" ,מה עם "עניי עירך קודמים"?" "ידעתי" ,אמר" ,שמעתי את זה לא פעם .זוהי שאלה קנטרנית, כל אחד וחזונו .כל אחד פועל בהתאם לשיטתו ואופיו .ועדיין, כל מה שאנו עושים זו טיפה בים" אמר בצער ,ואכן שמו של הארגון הישראלי ופעולתו ההומניטארית יצא למרחוק ובעוד אני מדברת עם נועה שמענו מנתי שהוזמן לאו"ם לספר על יוזמתו. בנינו חדר ניתוח ,שבו רק ראש החולה מוכנס לתא ניתוח וכך אין צורך בסטריליזציה ומאפשר היגיינה מלאה וטיפול בקטרקט בשיטת הסרט הנע. מאת נחמה ורון חציל קלוי וסלסה חומרים: 1חציל בינוני כדור גבינת מוצרלה ( 100גר') 1-2כפות שמן זית סלט סלסה מעט אגוזי מלך קצוצים גס נתי מרקוס ומטופלת צילום :ורדי כהנא ערך ההתנדבות במשפחת מרכוס הוא ערך עליון .גם טלי ,אשתו של נתי ומומחית להוראה מתקנת ,השתתפה במשלחת האחרונה לאתיופיה .היא התנדבה בבית הספר של הפלשמורה בעיר גונדור ,תרמה מניסיונה ,ואף הביאה לבית החולים של המשלחת תלמידים שאיתרה עם בעיות עיניים. פעילותו ההומניטארית של נתי וצוותו הותירה בי רושם עז .יוזמה ברוכה של אדם אחד .כמה אושר היא הביאה לאנשים ברחבי העולם. כששאלתי את נועה מה מניע אותו לדעתה ,היא ענתה ,שהם ,הם פשוט אוהבי אדם .וכאילו משום מקום ,תוך כדי חזרתי מהראיון ,התנגן במוחי השיר של הביטלס ,בתרגום חופשי: "אין דבר שתוכל ליצור שלא יוכל להיווצר ,אין אדם שתציל שלא יוכל להינצל… ..כל שאתה צריך זו אהבה. התערוכה "שדות ראיה" של הצלמת ורדי כהנא ,שמתארת את עבודת ותרומת האירגון, מוצגת בגלריה לאומנות ,בית יד לבנים החל מה.21.5.13 - 11 לסלסה: 1עגבניה גדולה בשלה קלופה וקצוצה ללא הזרעים 1/4פלפל חריף קצוץ 1/4בצל אדום/לבן קטן קצוץ דק-דק כפית כוסברה או פטרוזיליה קצוצה 1שן שום כתושה אופן ההכנה: קולים את החציל על אש גלויה עד לריכוך. מצננים וקולפים ,חותכים לרצועות רחבות ומניחים בצלחת הגשה. בוצעים כדור מוצרלה ל3 - ושמים בין לבין רצועות החציל. מפזרים שמן זית, מתבלים במלח ופלפל .מפזרים בין הרצועות סלט סלסה ולפזר אגוזי מלך צילום :ורדי כהנא בתאבון 12 מגוונים/העיתון הקהילתי של רמת השרון מגוונים מאי 2013סיון תשע"ג גיליון מס' 19 "שולם שולם" כבר בגן... מאת שרה סגל בחודשים האחרונים למדו ילדי תוכנית יול"א ,בגנים יערה ומרגנית ,מיומנויות וכלים מעולם הגישור ,במטרה ללמדם להתמודד טוב יותר במצבי מחלוקת ,גם בכוחות עצמם וגם תוך הקשבה לעצמם ולאחר .צוות מגשרות ממרכז גישור ודיאלוג בקהילה ברמת השרון הביאו מדי שבוע "מקרי בוחן" של מצבי מחלוקת יום יומיים ,המוצגים באמצעות תיאטרון בובות ,וגם שלוש חיות חכמות המלמדות את הילדים כישורים גישוריים. "ביום יום הילדים מתמודדים עם מצבי ריב ומחלוקת" מספרת טלי ניצן הלוי אשר חיברה את התוכנית" .לרוב המבוגרים מבקשים מהם לחלוק או מאחד הצדדים לוותר לשני .אבל בלוותר יש משהו מתסכל ואלה התחושות שמלוות את הילד שלא קיבל את מה שביקש .בעזרת הכלים הגישוריים הילדים לומדים להיות גמישים יותר באופן החשיבה שלהם ,כך שגם אם אחד הילדים יחליט לוותר ,זה יהיה מתוך בחירה ומתוך הבנה שיש לו אפשרות אחרת למשחק ,כך ששני הצדדים יצאו מרוצים". במהלך שמונת מפגשי סדנת הגישור, לומדים הילדים שיש בכוחם לפתור מצבי מחלוקת על ידי שימוש באותם כלים ,שמגשרים משתמשים בהם בחדר הגישור :הקשבה -קודם כל "מה חשוב לי" ולאחר מכן "מה חשוב לחבר שלי", יכולת שאילת שאלות פתוחות המספקות מידע ומבארות את המצב ,מעבר משיח עמדות לשיח צרכים ,חשיבה משותפת על פתרונות יצירתיים ועוד .לילדים מוצג מדי מפגש מקרה בוחן של ריב ,כזה שקרוב לוודאי חוו בעצמם או שראו בגן. את המיומנויות הגישוריות מביאות שלוש בובות מקסימות :הציפור ,הינשוף והאיילה, אשר פוגשות את הילדים ומציגות להם דרך חלופית להסתכלות על הסכסוך .השימוש בחיות נועד להפוך את כלי הגישור למשהו אסוציאטיבי ומיידי לילדים ,כך שבעת קונפליקט ,מיד תצוץ להם בראש הציפור, אשר רואה הכול מלמעלה ובפרספקטיבה וכך יוכלו גם הם לנהוג כמוה .הדבר מקל גם על צוות הגן ,שימשיך להשתמש בסמלי החיות ולבדוק עם הילדים במצבי אמת איך היו נוהגות החיות השונות באותו המצב. הילה רום ,גננת בצהרון גן יערה ,מספרת "כבר מהמפגש הראשון ,הילדים למדו להסתכל מהצד ,להיכנס לסיטואציה ולתת פתרונות לבעיה ,וכל זאת תוך כדי המחזה (בה לקחו חלק) ,יצירה וחשוב מכך- מחשבה". לטלי מצטרפות שתי מגשרות נוספות מהמרכז :ליאורה ולירו-שמגר ואמי אבני, אשר לקחו על עצמן (בהתנדבות) את הנחלת שפת הגישור בקרב הילדים הצעירים. מיכל גוטמן -קרמר ,מנהלת מרכז גישור ודיאלוג בקהילה במגוונים רמה"ש: "המטרה שלנו היא להטמיע את הכישורים הגישוריים כבר בגיל הצעיר מאוד על מנת שיגדל פה דור שידע לדבר האחד עם השני, וזוהי הזדמנות מצוינת בטרם התקבעו אצל הילדים דפוסי חשיבה דיכוטומיים של צילום :פרטי "שחור או לבן" ו"טוב או רע" ,המאפיינים את אופן החשיבה של המבוגרים .הרי בעצם ,בחיי היום יום הדברים לרוב נמצאים "באפור" ,ולשני הצדדים חלק במחלוקת". ניצן -לוי מספרת "מדהים לראות כיצד הקטנטנים האלה מבינים ענין ומשתתפים בצורה נהדרת" .למשל ,כאשר שאלנו אותם איך מרגישים הילדים בזמן הריב, הם זיהו שהם חשים כעס ועצב ,אך לאחר שהינשוף הגיע ולימד אותם כיצד להקשיב לחבר ,הם אמרו "שהילדים חשים רגועים מבפנים כי הבינו אותם" .גם מההצעות לפתרונות ,שמעלים הילדים ,עולה כי ביכולתם להחליט על פתרון יצירתי ומספק לשני הצדדים ,לא פחות טוב מזה שתציע הגננת". גם לילדי א'-ב' סדנת שפה גישורית בצהרון נווה רסקו: בחודש וחצי האחרונים ,למדו ילדי צהרון מגוונים נווה רסקו ,הלומדים בכיתות א', כלים ומיומנויות מעולם הגישור .הסדנא הועברה בהתנדבות על ידי מגשרי "מרכז גישור ודיאלוג בקהילה רמת השרון", צלילה מלניק והרי הורן .מטרת הסדנא הייתה להטמיע אצל הילדים "יכולות גישוריות" ,אשר ישרתו אותם במצבי ריב ומחלוקת .נושאים כגון שיתוף פעולה, הקשבה ומעבר מעמדות לצרכים ,הועברו באמצעות משחקים ,סיפורים ויצירה .בתום שישה מפגשים שבועיים ,ממשיך צוות המגשרים ללוות את המדריכים והילדים אחת לחודש על מנת לתרגל את מה שנלמד וללמד מיומנויות נוספות. בנינו עבורך מגוון עצום של קייטנות וסדנאות ייחודיות, גם באוגוסט ,ממש ליד הבית. בשל המגוון הרחב ,לא הצלחנו להכניס את כולן לעמוד אחד... אנו מזמינים אותך להיכנס לאתרנו ,לבחור את הקייטנה שמתאימה לילדך ולהירשם. של קייטנות וסדנאות קיץ נפתחה ההרשמה טל’03-7600100 : www.migvanim.com (הרשמה מקוונת מאובטחת)
© Copyright 2024