‫בס״ד‬ ‫משה שינפלד‬ ‫״מצעד החיים״‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה"‬ ‫)בראשית טו'‪ ,‬יג'(‪.‬‬ ‫במאמר זה לא נכנס להסבר מדוע זקוקים אנו לעבור‬ ‫בדרך חתחתים זו בכדי לממש את ייעודנו הכללי‪,‬‬ ‫המעוניין יכול לעיין בדברי הפרשנים על פסוק מיוחד זה‪.‬‬ ‫ננסה לגעת בנקודה מרכזית הנוגעת לכל אחד ואחת‬ ‫מאיתנו – והיא‪ :‬עובדת ה"לך לך" הפרטי של האדם‪.‬‬ ‫לכל אדם יש "לך לך" משלו‪ ,‬לכולנו יש טלטלות‪ ,‬קשיים‬ ‫וניסיונות‪ .‬אברהם התחיל ללכת ובסופו של דבר הגיע‬ ‫לפסגה‪ ,‬כך כל אדם‪ ,‬שהרי "מעשה אבות סימן לבנים"‪.‬‬ ‫כשם שבכללות עם ישראל קיימים מצבים של גלות‬ ‫וגאולה‪ ,‬וכשם שעם ישראל לא היה יכול להיבנות ללא‬ ‫שיעבור את המסלול של "כי גר יהיה זרעך בארץ לא‬ ‫להם ועבדום ועינו אותם'"‪ ,‬כך גם אצל כל יחיד בחייו‬ ‫הפרטיים‪.‬‬ ‫הבה נבאר‪:‬‬ ‫באדם יש שני ממדים‪ ,‬גוף ונשמה‪" .‬וייצר השם אלוקים‬ ‫את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים"‬ ‫)בראשית ב'‪ ,‬ז'(‪ .‬הגוף מקורו מהאדמה ‪ -‬מן החומר‪,‬‬ ‫ואילו הנשמה מקורה מהשמיים‪ ,‬מן הרוח ‪" -‬חלק השם‬ ‫ממעל"‪ .‬נשמתו של האדם רוחנית היא‪ ,‬איננה רגילה‬ ‫לחומר‪ ,‬וכשהיא נכנסת אל תוך האדם ברגע לידתו‪,‬‬ ‫היא מוצאת את עצמה במקום זר כל כך‪) ...‬ננסה לדמיין‬ ‫איך מרגיש סופרמן בתוך צינוק‪ ,‬אולי זה מדגים במעט‬ ‫‪1‬‬ ‫ר‪.‬שינפלד‬ ‫"לך לך!"‪.‬‬ ‫שתי מילים בהן מקופלת תמצית ההיסטוריה היהודית‪.‬‬ ‫אברהם נטל את מקל הנדודים לראשונה ויצא למסע‬ ‫המפרך‪ ,‬הוא המקל עליו נשענים צאצאיו בדרכם‬ ‫הארוכה עד ימינו אנו‪...‬‬ ‫עם מסע אברהם עם ישראל מתחיל את מסעו‪,‬‬ ‫ההיסטוריה יוצאת לדרך ופרשתנו מציינת חלק מתחנות‬ ‫חייו‪...‬‬ ‫בין יתר הדברים המוזכרים‪ ,‬מודיע אלוקים לאברהם‪,‬‬ ‫שהדרך לייעוד הלאומי של צאצאיו ‪ -‬עם ישראל ‪ -‬חייבת‬ ‫לעבור דרך גלות מצרים‪ .‬כך אומר הבורא לאברהם‬ ‫בחזיון 'ברית בין הבתרים'‪":‬ידע תדע כי גר יהיה זרעך‬ ‫את התחושה של הנשמה(‪ .‬אלוקים מחבר את הגוף‬ ‫והנשמה ואומר להם – תסתדרו‪.‬‬ ‫החיבור בין הגוף לנשמה מביא את האדם למצב של‬ ‫מלחמה פנימית תמידית החל מרגע לידתו – מלחמת‬ ‫הגוף מול הנשמה‪ .‬כל אחד מנסה להיות מוביל ודומיננטי‬ ‫)מציאות זו התעצמה והחריפה לאחר חטא אדם הראשון‬ ‫שאכל מ"עץ הדעת טוב ורע"‪" .‬דעת" פירושו חיבור‪,‬‬ ‫בעקבות האכילה התחברו והתבלבלו מושגי הטוב והרע‪,‬‬ ‫כך שהאדם פועל פעולות כי הם נראים לו טוב למרות‬ ‫שבאמת זה רע‪ .‬לפעמים הטוב עטוף בעטיפה מטעה‪,‬‬ ‫לעתים אדם עושה מעשה שלילי והוא מלביש על זה‬ ‫אספקט חיובי‪ ,‬וכך מצדיק את עצמו(‪.‬‬ ‫מאבק זה לא נותן לנו מנוח‪ .‬מהרגע בו אנו פוקחים את‬ ‫עינינו בבוקר‪ ,‬ועד הרגע בו אנו עוצמים אותם ושוקעים‬ ‫בחלום מתוק‪ ,‬אנו נאבקים תמידית מול דחפים‪ ,‬יצרים‪,‬‬ ‫ותאוות חומריות‪ .‬הגוף 'מושך' לכיוון שלו‪ ,‬והנשמה‬ ‫הרוחנית האלוקית לכיוון שלה‪.‬‬ ‫עובדת החיים וקיומם של ניסיונות הם עסקת חבילה‬ ‫ללא אפשרות הפרדה‪ .‬זה נכון גם בניסיונות גשמיים כמו‬ ‫מחלה‪ ,‬פטירה וכדומה‪ ,‬וגם בניסיונות רוחניים‪ ,‬כמבואר‪.‬‬ ‫במאמר זה אנסה להתעכב על המאבק עצמו‪ ,‬מה‬ ‫תפקידו ומה עלינו להפיק ממנו‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬ ‫"הביטו אל אברהם אביכם!" אומר הנביא ישעיהו )פרק‬ ‫נא'(‪ ,‬בעשרה ניסיונות נתנסה ועמד בכולם! ועוד אילו‬ ‫ניסיונות‪ ...‬הניסיונות שאנו מתנסים בהם‪ ,‬לפחות רובנו‪,‬‬ ‫כלל לא באותה "סקלה" של אברהם‪ ,‬שהרי וודאי שאין‬ ‫לנו את כוחותיו ויכולותיו‪.‬‬ ‫כיצד צריכים אנו‪ ,‬האנשים ה"פשוטים" להתייחס אל‬ ‫אותם קשיים? דרך אילו עיניים עלינו להביט בהם?‬ ‫אין ספק‪ ,‬שהבורא האוהב אותנו באהבה ללא גבולות‪,‬‬ ‫אינו חפץ להקשות על חיינו ולראות בסבלנו‪ ,‬מן הסתם‬ ‫שיש לו מטרה‪ .‬מהי?‬ ‫אשתף אתכם ברעיון קצר‪ ,‬השופך אלומת אור אל תוך‬ ‫מנהרת הניסיונות‪ ,‬הרוחניים והגשמיים‪...‬‬ ‫חכמים במדרש )בראשית רבה ל"ב‪ ,‬ג'( מביאים את‬ ‫הפסוק בתהילים "השם צדיק יבחן" )י"א‪ ,‬ה'(‪ ,‬והם‬ ‫״מצעד החיים״‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫המשך ‪-1‬‬‫בס״ד‬ ‫‪2‬‬ ‫אלו דברי חכמים במדרש‪.‬‬ ‫תרשו לי לשאול‪ ,‬ידידיי‪ .‬ידוע לכולנו שדברי חכמים ‪-‬‬ ‫בתלמוד במדרש ובמשנה ‪ -‬מדוקדקים עד למאוד‪,‬‬ ‫כל מילה שלהם נמדדת ונשקלת‪ .‬כשראיתי מדרש זה‬ ‫הטרידה אותי שאלה‪ ,‬וברצוני לשתף אתכם בה‪ .‬מדוע‬ ‫חכמים "טורחים" להביא לנו שלשה משלים כדי שנבין‬ ‫את הפסוק "השם צדיק יבחן"‪ ,‬וכי הם לא סומכים על‬ ‫האינטליגנציה שלנו שנבין את פשרו? גם אם הם רוצים‬ ‫להביא משל‪ ,‬מספיק אחד‪ ,‬למה שלשה?‬ ‫מתברר ששלשה משלים אלו לא נכתבו סתם‪ ,‬הם‬ ‫מייצגים שלש סיבות שונות מדוע אלוקים מביא ייסורים‬ ‫וניסיונות על האדם‪ .‬היטיב להסביר זאת הרב נפתלי‬ ‫צבי יהודה ברלין – המכונה "הנצי"ב מוולאז'ין" )‪– 1893‬‬ ‫‪ ,(1816‬בביאורו לפרשת נח‪.‬‬ ‫לפנינו שלש דמויות – יוצר כדים‪ .‬פשתני‪ ,‬וחקלאי‪.‬‬ ‫במשל הראשון ‪ -‬כשיוצר הקנקנים מקיש‪ ,‬אף אחד לא‬ ‫מרוויח מההקשות‪ ,‬לא הקנקן וגם לא הלוקח‪ ,‬היחיד‬ ‫שיוצא נשכר מההקשות‪ ,‬הוא היוצר‪ ,‬שהרי כעת יודעים‬ ‫כולם שסחורתו משובחת‪ .‬כך‪ ,‬פעמים והבורא מביא‬ ‫ניסיון על האדם כדי ל'התפאר' בו‪ .‬לבורא יש חשבונות‬ ‫משלו‪ ,‬שאין בכוח האדם לרדת לעומק הבנתם‪ ,‬והוא‬ ‫בוחר באדם מסוים כדי להראות איזה אנשים מיוחדים‬ ‫יש לו בעולמו‪ ...‬הנה‪ ,‬אומר אלוקים‪ ,‬אני מנסה אותו‪,‬‬ ‫ולמרות הכול הוא נשאר באהבתו אלי‪...‬‬ ‫הפשתני‪ ,‬כשהוא מכה על הפשתן‪ ,‬לא רק שהוא מרוויח‬ ‫שיש לו סחורה טובה יותר – אלא גם הפשתן עצמו‬ ‫משביח והולך‪ ,‬שהרי ככול שמכים עליו יותר‪ ,‬הפשתן‬ ‫מתרכך יותר‪ .‬כך‪ ,‬פעמים והבורא מביא על האדם ניסיון‪,‬‬ ‫כדי שהאדם יתרומם ויושבח על ידו‪ .‬שורש המילה ניסיון‬ ‫הוא מהמילה "נס"‪ ,‬דגל )מרים אותו על נס(‪ .‬כשהאדם‬ ‫עומד בניסיון‪ ,‬רמתו הרוחנית עולה‪ ,‬והוא נהפך לאדם‬ ‫נעלה יותר‪.‬‬ ‫פעמים מטרת האלוקים היא להניח את העול על‬ ‫הצדיק כדי לכפר על אנשי דורו ‪ -‬בדיוק כמו נתינת עול‬ ‫המחרשה על הבהמה‪ .‬כשהחקלאי‪ ,‬בעל הבית‪ ,‬נותן‬ ‫עול על הבהמה‪ ,‬זה משום החוזק והחוסן שלה‪ ,‬ובזכות‬ ‫קשייה הקרקע משתבחת‪ .‬כך‪ ,‬כשהצדיק מקבל‬ ‫ניסיונות כיוון "שכתפיו רחבות" יש לו את היכולת‬ ‫לסבול בעבור בני דורו ולכפר עליהם‪ – ,‬בקשייו הוא‬ ‫ר‪.‬שינפלד‬ ‫מביאים שלשה משלים שונים להבנתו‪ .‬אביא אותם‬ ‫כלשונם‪ ,‬ולאחר מכן נבארם‪ .‬הרי הם לפניכם‪:‬‬ ‫משל א'‪" :‬אמר רבי יונתן‪ ,‬היוצר הזה אינו בודק קנקנים‬ ‫רעועים‪ ,‬שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא‬ ‫שוברם‪ ,‬ומי הוא בודק‪ ,‬בקנקנים יפים‪ ,‬שאפילו מקיש‬ ‫עליהם כמה פעמים אינם נשברים‪ .‬כך אין הקדוש ברוך‬ ‫הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה'‬ ‫צדיק יבחן"‪.‬‬ ‫משל ב'‪" :‬אמר רבי יוסי בן חנינה‪ ,‬הפשתני הזה בשעה‬ ‫שהוא יודע שהפשתן שלו יפה‪ ,‬כל שהוא כותשה היא‬ ‫משתבחת‪ ,‬וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת‪,‬‬ ‫ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק‬ ‫לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת‪ .‬כך אין הקב"ה‬ ‫מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק‬ ‫יבחן"‪.‬‬ ‫משל ג'‪ :‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬משל לבעל הבית שהיה לו ב'‬ ‫פרות‪ ,‬אחת כוחה יפה ואחת כוחה רע‪ ,‬על מי הוא נותן‬ ‫את העול‪ ,‬לא על זאת שכחה יפה? כך הקדוש ברוך הוא‬ ‫מנסה את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן"‪.‬‬ ‫רבי יונתן מדמה את הניסיונות ליוצר כדים‪ .‬כשמגיע‬ ‫לקוח להתעניין בסחורה‪ ,‬היוצר מקיש על הכדים‬ ‫להתפאר בפני הלוקח שסחורתו משובחת‪ .‬על איזה‬ ‫קנקנים הוא מקיש? כמובן שעל החזקים‪ ,‬לא על‬ ‫החלשים שעלולים להתפרק מחמת המכה‪ ,‬הרי הוא‬ ‫לא רוצה לאבד קליינטים‪ ...‬כך הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כשהוא‬ ‫"מקיש" ומנסה בני האדם‪ ,‬הוא מנסה את הצדיקים‬ ‫והחזקים‪ ,‬לא את אותם חלשי אופי העלולים לאבד את‬ ‫אמונתם ושפיותם‪...‬‬ ‫רבי יוסי ממשיל את הניסיונות לפשתני‪ .‬יוצר הפשתן מכה‬ ‫פעמים רבות על הפשתן כדי שיתרכך היטב‪ .‬הפשתני‬ ‫לא יכה על פשתן גרוע‪ ,‬העלול להתפורר מחמת המכה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬אדם שחלילה עלול "להתפורר" מחמת הניסיונות‪,‬‬ ‫אלוקים לא מנסה אותו‪.‬‬ ‫ואילו רבי אלעזר‪ ,‬מדמה את הניסיונות לחקלאי שיש לו‬ ‫שתי פרות‪ ,‬האחת חזקה והשנייה חלשה‪ .‬כשהוא רוצה‬ ‫לתת את עול המחרשה כדי לחרוש את שדהו‪ ,‬על מי‬ ‫הוא נותן? ברור שעל החזקה! כך הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫שם את עול הניסיונות על החזקים ולא על החלשים‬ ‫באמונתם‪.‬‬ ‫משה שינפלד‬ ‫״מצעד החיים״‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫המשך ‪-2‬‬‫בס״ד‬ ‫‪3‬‬ ‫כאותו פשתן שמכים עליו והוא מתרכך יותר! אבינו‬ ‫שבשמים רוצה שנתרומם‪ ,‬הקושי מהווה עבורנו נקודת‬ ‫פתיחה ועמדת זינוק לעתיד טוב יותר‪...‬‬ ‫בהצלחה לכולנו‪.‬‬ ‫)המאמר מבוסס על דברי חז"ל בבראשית רבה לב'‪ ,‬ג'‪ .‬ועל‬ ‫דברי הנצי"ב מוולאז'ין בספרו העמק דבר בפרשת נח‪(.‬‬ ‫ר‪.‬שינפלד‬ ‫מעניק חיים ושפע לסובבים אותו‪...‬‬ ‫ידידיי!‬ ‫כמדומני שהניסיונות משתדלים לא לדלג על אף אחד‬ ‫מאיתנו‪ .‬כל אחד מוצא את עצמו מול התמודדות כזו‬ ‫או אחרת‪ ,‬אם בתחום המשפחה‪ ,‬בתחום הפרנסה‪,‬‬ ‫הבריאות‪ ,‬העבודה‪ ,‬ואם זה בשטח עבודתנו הרוחנית‪.‬‬ ‫כשהניסיון מגיע אנו בודקים את עצמינו אל מול שלש‬ ‫קטגוריות אלו‪...‬‬ ‫מי אני? שואל המתמודד את עצמו‪ ,‬פשתני‪ ,‬יוצר או‬ ‫חקלאי?‬ ‫אולי אני חקלאי? אולי אני צדיק והבורא בחר בי שאכפר‬ ‫עבור בני דורי? אולי‪ ,‬אבל בעצם‪ ,‬לא נראה לי שאני כזה‬ ‫צדיק‪...‬‬ ‫נו‪ ,‬חושב האדם לעצמו‪ ,‬אולי אני יוצר? אולי הבורא בחר‬ ‫בי כמודל לאיש מופת‪ ,‬כדי להתפאר בו?‬ ‫בעצם‪ ,‬צצה לה מחשבה נוספת‪ ,‬אם אני כנה עם עצמי‬ ‫ותחושותיי אינן מטעות אותי‪ ,‬יש לבורא אנשים טובים‬ ‫ממני בעולמו‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬שבהם הוא יכול להתפאר יותר‬ ‫בנקל‪...‬‬ ‫דבר אחד ברור‪ .‬אני וודאי כאותו פשתני‪ .‬אין ספק בדבר‪,‬‬ ‫אם אעמוד בניסיון‪ ,‬אם אהיה חזק עם עצמי ולא אתן‬ ‫לקושי למוטט אותי – אצא מהסיפור חזק יותר! מחושל‬ ‫יותר! מרומם יותר‪...‬‬ ‫לא כל אחד יכול להזדהות עם תחושת היוצר ובעל הבית‬ ‫– אבל כולם‪ ,‬כן‪ ,‬כ ו‪ -‬ל‪ -‬ם יכולים להזדהות עם הפשתני‪,‬‬ ‫בטוחני שכל אחד ואחת מכם חווה את זה בצורה כזו או‬ ‫אחרת‪ ,‬כשאנו מצליחים לעמוד בניסיון – אנו מרגישים‬ ‫מרוממים‪ ,‬ומחוברים חזק יותר לאבינו שבשמים‪.‬‬ ‫הוא אשר אמרנו‪ .‬כשם שהדרך ללאומיות שלנו כעם‬ ‫עברה דרך מצרים‪ ,‬דרך שעבוד וגלות‪ ,‬ורק כך זכינו‬ ‫בסופו של דבר לחירות עולם‪ ,‬כך האדם הפרטי – הדרך‬ ‫שמובילה אותו אל התעצומות והגבהים האישיים‪,‬‬ ‫עוברת דרך התמודדות‪ ,‬קושי ואתגר‪ ,‬וכך הוא זוכה‬ ‫בסופו של דבר לחירות‪...‬‬ ‫חברים! נתקלתם בקושי? בהתמודדות? הישירו מבט‬ ‫אל מול הניסיון – ואמרו לעצמכם‪ :‬איננו יודעים אם אנו‬ ‫יוצרים או חקלאים‪ ,‬אבל דבר אחד וודאי‪ ,‬אנו לפחות‬ ‫משה שינפלד‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫בס״ד‬ ‫משה שינפלד‬ ‫״משחק״ האותיות‬ ‫בין יתר הברכות שאלוקים מברך את אברהם מוזכר‬ ‫"ואגדלה שמך"‪ .‬יש כמה ביאורים במשמעות ברכה זו‪.‬‬ ‫רש"י מביא את אחד מהם‪ ,‬וכך הוא כותב‪" :‬ואגדלה שמך‬ ‫– הריני מוסיף אות אחת על שמך‪ ,‬שעד עכשיו שמך‬ ‫אברם‪ ,‬מכאן ואילך אברהם‪ ,‬ואברהם עולה מאתיים‬ ‫ארבעים ושמונה )הערך המספרי של "אברהם"( כנגד‬ ‫אבריו של אדם"‪.‬‬ ‫שמו של אברם התגדל בעקבות הוספת האות ה'‪.‬‬ ‫לשרי – בשונה מאברהם‪ ,‬לא הוסיפו אות‪ ,‬אלא החליפו‬ ‫את האות י' בה'‪.‬‬ ‫הרב יעקב גלינסקי מביא רעיון יפה‪ .‬שמו של אברהם‬ ‫אמנם התגדל‪ ,‬אבל שרי לכאורה נחסרה‪ ,‬שהרי קודם‬ ‫היה לה י'‪ ,‬הערך המספרי של י' הוא עשר‪ ,‬עכשיו יש לה‬ ‫ה'‪ ,‬ערך מספרי של חמש‪ ,‬זאת אומרת ירד לה חמש‪...‬‬ ‫מה משמעות הדברים?‬ ‫אומר הרב יעקב גלינסקי‪" ,‬החיסרון" של שרי‪ ,‬זה עצמו‬ ‫גדלותה‪ .‬שהרי לשרי היה י'‪ ,‬האות י' מורכבת מה' ועוד‬ ‫ה'‪ .‬שרה לקחה ה' אחד שלה ונתנה לבעלה – אברהם‪,‬‬ ‫ולה נשאר ה' אחד‪ .‬כשאישה תורמת משלה ומחסרת‬ ‫מעצמה עבור בעלה – זו גדלותה‪...‬‬ ‫הרעיון מופיע גם בדברי האלוקים "דבר אל בני ישראל‬ ‫ויקחו לי תרומה" )שמות כה'‪ ,‬ב'(‪" .‬ויקחו"‪ ,‬לא "ויתנו" –‬ ‫כי כשאדם מעניק משלו לאחרים‪ ,‬אמנם חשבון הבנק‬ ‫נחסר בכמה שקלים‪ ,‬אולם הוא קנה בנפשו מעלה‬ ‫נצחית‪ ,‬כך שיותר ממה שהוא נותן‪ ,‬הוא בעצם לוקח‪...‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ר‪.‬שינפלד‬ ‫ֶהיֵה ְבּ ָר ָכה״‪.‬‬ ‫ַדּ ָלה ְשׁ ֶמ‪ ,‬ו ְ‬ ‫ַאג ְ‬ ‫ָר ְכ‪ ,‬ו ֲ‬ ‫ַאב ֶ‬ ‫ְא ֶע ְשׂ‪ְ ‬לגוֹי גָּדוֹל‪ ,‬ו ֲ‬ ‫״ו ֶ‬ ‫)בראשית יב׳‪ ,‬ב׳(‬ ‫ְת ִתּי‪‬״‪.‬‬ ‫ב‪-‬המוֹן גּוֹיִם נ ַ‬ ‫ְהיָה ִשׁ ְמ‪ַ ‬א ְב ָר ָהם‪ִ ,‬כּי ַא ֲ‬ ‫״וְ‪‬א י ִָקּ ֵרא עוֹד ֶאת ִשׁ ְמ‪ַ ,‬א ְב ָרם; ו ָ‬ ‫)בראשית יז׳‪ ,‬ה׳(‬ ‫ֱ‪‬הים‪ֶ ,‬אל ַא ְב ָר ָהם‪ָ ,‬שׂ ַרי ִא ְשׁ ְתּ‪ ,‬א ִת ְק ָרא ֶאת ְשׁ ָמהּ ָשׂ ָרי ִכּי ָשׂ ָרה‪ְ ,‬שׁ ָמהּ״‪.‬‬ ‫ֹאמר א ִ‬ ‫״ַויּ ֶ‬ ‫)בראשית יז׳‪ ,‬טו׳(‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫בס״ד‬ ‫משה שינפלד‬ ‫״מה״ בין ריב למריבה‬ ‫אברהם עולה ממצרים‪ ,‬הוא‪ ,‬אשתו וכל אשר לו לכיוון‬ ‫דרומה של ארץ ישראל‪ .‬התורה מציינת שאברהם "כבד‬ ‫מאוד במקנה בכסף ובזהב"‪ .‬לאברהם היה אחיין – לוט‬ ‫שמו‪ ,‬שהתלווה אליו במסעותיו‪ .‬לוט‪ ,‬אף הוא היה עשיר‬ ‫וגם לו היה הרבה צאן ובקר‪.‬‬ ‫התורה מספרת שהתפתח ריב בין רועי הצאן של‬ ‫אברהם לרועי הצאן של לוט‪ ,‬ניתן לעיין ברש"י מה היה‬ ‫הגורם לריב‪.‬‬ ‫טמון בפסוקים סוד‪ .‬סוד שאם נגלה אותו ונממש אותו –‬ ‫נמנע הרבה מריבות‪...‬‬ ‫התורה כותבת "ויהיה ריב בין רועי מקנה אברהם לרועי‬ ‫מקנה לוט"‪ .‬ואחר כך נכתב‪" :‬ויאמר אברהם אל לוט‪ ,‬אל‬ ‫נא תהי מריבה ביני וביניך"‪.‬‬ ‫בהתחלה כתוב "ריב" ואחר כך "מריבה"‪.‬‬ ‫מה ההבדל?‬ ‫"ריב" זה לשון זכר‪" .‬מריבה" זה לשון נקבה‪ ,‬לנקבה יש‬ ‫את כוח הפוריות וההתרבות‪.‬‬ ‫אומר אברהם ללוט‪ ,‬כעת יש "ריב" קטן רק בין הרועים‪,‬‬ ‫אולם אני חושש שהריב הקטן יתלקח ל"מריבה" גדולה‪,‬‬ ‫לא רק בין הרועים אלא גם בינינו‪.‬‬ ‫כל מריבה גדולה‪ ,‬מתחילה בריב קטן‪ .‬אני לא היחיד‬ ‫ששמעתי על שכנים שלא דברו שנים רבות כתוצאה‬ ‫מכביסה דולפת‪ ,‬ועל רצח שנגרם כתוצאה מריב על‬ ‫מקום חניה‪...‬‬ ‫כעת נראה משהו מעניין‪" .‬ריב"‪" ,‬מריבה"‪ .‬אילו אותיות‬ ‫יש במריבה שאין בריב?‬ ‫נכון‪ ,‬האות מ' והאות ה'‪ .‬נצרף אותם ביחד‪ ,‬מה קבלנו?‬ ‫"מה"‪" .‬מה" זה ביטוי לכלום‪ ,‬משה ואהרון אומרים "ונחנו‬ ‫מה כי תלינו עלינו" )שמות טז'( – אנחנו כלום‪...‬‬ ‫ריב עלול להתלקח למריבה מ"מה"‪ ,‬מכלום‪...‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אוסיף רעיון מקסים ששמעתי מרבה הראשי של ישראל‪,‬‬ ‫הרב יונה מצגר‪.‬‬ ‫תפילת שמונה עשרה מסתיימת במילים "עושה שלום‬ ‫במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל"‪ .‬ההלכה‬ ‫אומרת שלפני שאומרים את התפילה הזו‪ ,‬פוסעים לאחור‬ ‫שלשה צעדים‪ ,‬ורק אז אומרים "עושה שלום"‪ .‬ללמדנו‪,‬‬ ‫שהתנאי הבסיסי לשלום הוא לצעוד מעט אחורה‪ ,‬לוותר‬ ‫ולהתפשר‪ ,‬ולא לעמוד על שלנו בעקשנות‪...‬‬ ‫ר‪.‬שינפלד‬ ‫ֹאמר‬ ‫ָא ֶרץ‪ַ .‬ויּ ֶ‬ ‫ְה ְפּ ִרזִּי ָאז י ֵֹשׁב בּ ָ‬ ‫ַענִי ו ַ‬ ‫ְה ְכּנ ֲ‬ ‫ְהי רִיב בֵּין ר ֵֹעי ִמ ְקנֵה ַא ְב ָרם וּבֵין ר ֵֹעי ִמ ְקנֵה לוֹט‪ ,‬ו ַ‬ ‫״ַוי ִ‬ ‫ָחנוּ״‬ ‫ָשׁים ַא ִחים ֲאנ ְ‬ ‫ַא ְב ָרם ֶאל לוֹט‪ַ ,‬אל נָא ְת ִהי ְמרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶ‪ ‬וּבֵין ר ַֹעי וּ ֵבין ר ֶֹעי‪ִ ‬כּי ֲאנ ִ‬ ‫)בראשית יג׳‪ ,‬ז‪ -‬ח(‪.‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫בס״ד‬ ‫הבדל שמים וארץ‬ ‫משה שינפלד‬ ‫עשרות שנים שאברהם ושרה מתפללים ומייחלים לפרי‬ ‫בטן‪...‬‬ ‫והנה אלוקים מודיע לאברהם את הבשורה המרגשת‪:‬‬ ‫"ושמתי את זרעך כעפר הארץ‪ ,‬אשר אם יוכל איש‬ ‫למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה" )בראשית יג' טז'(‪,‬‬ ‫הבטחה מדהימה מהבורא הכול יכול ‪ -‬המשכיות וריבוי‬ ‫צאצאים‪...‬‬ ‫לאחר כזו בשורה אין סיבה להיות מודאג‪ ,‬אין ספק‬ ‫שהישועה בא תבוא‪...‬‬ ‫מסתבר‪ ,‬שאברהם – גדול המאמינים ‪ -‬לכאורה "לא‬ ‫מאמין" להבטחת הבורא‪ .‬המעיין בתורה יראה‪ ,‬שאחרי‬ ‫שהסתיימה מלחמת ארבעת המלכים אברהם פונה‬ ‫שוב לאלוקים ואומר לו‪" :‬ויאמר אברהם‪ ,‬השם אלוקים‪,‬‬ ‫מה תיתן לי ואנכי הולך ערירי‪ ...‬הן לי לא נתת זרע‪"...‬‬ ‫)טו'‪ ,‬ג'(‪ ,‬אברהם עדיין דואג על עובדת היותו ערירי‪...‬‬ ‫אלוקים רואה שאברהם עדיין מודאג אז הוא פונה אליו‬ ‫שוב‪" :‬ויוצא אותו החוצה ויאמר‪ ,‬הבט נא השמימה וספור‬ ‫הכוכבים‪ ,‬אם תוכל לספור אותם‪ ,‬ויאמר לו כה יהיה‬ ‫זרעך"‪ .‬אברהם שומע את ההבטחה הנוספת ורק אז‬ ‫"והאמין בהשם"‪ .‬כעת אברהם נרגע‪.‬‬ ‫השאלה עולה מאליה‪ .‬האם באמת אברהם אחרי‬ ‫ההבטחה הראשונה? האם הוא פקפק באמינותה והוא‬ ‫חשש שהיא לא תתקיים?‬ ‫וודאי שלא‪.‬‬ ‫האור החיים הקדוש שופך אור יקרות על פסוקים אלו‪.‬‬ ‫נעיין שוב בשתי ההבטחות‪.‬‬ ‫בפעם הראשונה אומר לו אלוקים‪" :‬ושמתי את זרעך‬ ‫כעפר הארץ"‪ .‬אברהם שומע וודאי שהוא מאמין‪ .‬אבל‬ ‫זה לא מספק אותו‪ ,‬הוא רוצה יותר מכך‪ .‬פונה אברהם‬ ‫לאלוקים ואומר לו ‪ -‬אני לא רוצה זרע שמשול לעפר‪,‬‬ ‫ארצי וחומרי‪" ,‬הן לי לא נתת זרע"‪ ,‬אני רוצה זרע ששווה‬ ‫לי‪ ,‬אני רוצה המשכיות לאידיאולוגיה שלי‪ ,‬אני רוצה‬ ‫ילדים רוחניים ומרוממים‪...‬‬ ‫אלוקים שומע את מבוקשו והוא מבשרו בשנית‪" :‬הבט‬ ‫נא השמימה וספור הכוכבים‪ ,‬כה יהיה זרעך"‪ .‬תקבל זרע‬ ‫‪6‬‬ ‫שמשול לשמים‪ ,‬רוחניים‪ ,‬מרוממים ככוכבים‪ ...‬אברהם‬ ‫שומע את הבשורה הזו ורק אז נחה דעתו‪...‬‬ ‫רבי שמשון רפאל הירש מוסיף רעיון נפלא‪ .‬מראה‬ ‫הכוכבים המחיש רעיון לאברהם‪ ,‬מטאפורה למשהו‬ ‫עמוק יותר‪ .‬נצטט את דבריו‪:‬‬ ‫"אברהם התייאש מתקוותו לבן‪ ,‬ואכן בדרך הטבע לא‬ ‫יכל עוד לצפות לברכת אב‪ .‬באותה שעה הוציא אותו‬ ‫הקדוש ברוך הוא ואמר לו ‪ -‬הבט נא השמימה! שם‬ ‫בשמים אנחנו רואים הנהגה אחרת מאשר בארץ‪ ,‬בארץ‬ ‫אין אנו רואים בריה שנבראה במישרין בידי השם‪ ,‬כל מה‬ ‫שאנו רואים בארץ נולד מנבראים אחרים‪ ,‬איננו במישרין‬ ‫יציר כפיו של אלוקים‪ ,‬אלא השתלשל מיצורים אחרים‬ ‫ונגרם דרך נתונים טבעיים‪) .‬כאן בארץ אלוקים מנהיג את‬ ‫העולם בטבע‪ ,‬וודאי שגם בארץ הכול מאת האלוקים‪,‬‬ ‫אך הוא הרבה יותר נסתר‪ ,‬אנו נזקקים לעבודה רוחנית‬ ‫כדי לראות בכל רגב אדמה ובכל פרי את כבוד מלכותו(‪.‬‬ ‫במסגרת הנסיבות הארציות‪ ,‬בהם הכול נגרם מסיבות‬ ‫נתונות‪ ,‬טבעיות‪ ,‬חסרו כל הנתונים כדי להוסיף ולזכות‬ ‫לבן‪ .‬לכן הראה לו הקב"ה את השמים‪ .‬שם‪ ,‬בשמים‪,‬‬ ‫קיים עולם שונה‪ ,‬שם אנחנו רואים מעשה בראשית‪ ,‬שם‬ ‫הכול נברא במישרין בידי השם‪ .‬הרוצה לראות מציאות‬ ‫שנבראה בכוח השם‪ ,‬במישרין ובלא תיווך ‪ -‬יסתכל‬ ‫בכוכבים‪ ,‬ישא עיניו השמימה ויראה עולם שנברא‬ ‫במישרין בידי השם"‪) .‬אילו היינו רואים את כדור הארץ‬ ‫ככוכב בין כוכבי השמים היה גם הוא נראה לעיננו באופן‬ ‫זה ‪ -‬נקודה למחשבה‪(.‬‬ ‫אומר אלוקים לאברהם – הבט נא השמימה! "הנח את‬ ‫החישובים הטבעיים‪ ,‬הארציים ושים מעיינך בעולם‬ ‫הכוכבים‪ ,‬כה יהיה זרעך! כך יהיה עמך‪ ,‬כיציר כפיו של‬ ‫הקדוש ברוך הוא ללא כל נתונים טבעיים – בניגוד לכל‬ ‫חישובים טבעיים"‪.‬‬ ‫זאת הסיבה שאלוקים מצווה את אברהם לקרא לבנו‬ ‫בשם "יצחק"‪ .‬צחוק נגרם לאדם כשיש משהו לא צפוי‪,‬‬ ‫כשיש משהו מגוחך‪ ,‬לא הגיוני‪ ...‬עצם לידת יצחק‪ ,‬ועצם‬ ‫קיומו של העם מנוגד לכל היגיון‪...‬‬ ‫כך נוסד עם ישראל‪ ,‬וכך הוא קיים‪...‬‬ ‫ר‪.‬שינפלד‬ ‫״ושמתי את זרעך כעפר הארץ‪ ,‬אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה״‬ ‫)בראשית יג׳ טז׳(‪ .‬״ויוצא אותו החוצה ויאמר‪ ,‬הבט נא השמימה וספור הכוכבים‪ ,‬אם תוכל‬ ‫לספור אותם‪ ,‬ויאמר לו כה יהיה זרעך״ )בראשית טו׳‪ ,‬ג׳(‪.‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫בס״ד‬ ‫משה שינפלד‬ ‫״לכל איש יש שם״‬ ‫"אני כל כך רוצה להשתפר‪ ,‬אז ממחר‪ ...‬ממחר אני פותח‬ ‫דף חדש‪."...‬‬ ‫"אחרי החגים אני מתחיל דיאטה"‪.‬‬ ‫"מיד כשאני מסיים את הלימודים אני מתחיל‪."...‬‬ ‫משפטים מוכרים‪ ,‬או שהם לקוחים מעולם אחר?‬ ‫בינינו‪ ,‬כמה יעדים אנו מציבים לעצמנו ואיננו משיגים‬ ‫אותם כי אנחנו אומרים – עכשיו זה לא הזמן‪ ,‬אולי‬ ‫כשנצא לפנסיה‪...‬‬ ‫הדברים נכונים ביחס להישגים גשמיים‪ ,‬ועל אחת כמה‬ ‫וכמה בהישגים רוחניים‪...‬‬ ‫האדם מחליט להשתפר במידותיו‪ ,‬אולם ישנה מחשבה‬ ‫טורדנית אשר מונעת ממנו ליישם את החלטותיו‬ ‫ולהגשים את חזונו‪" .‬בתנאים הנוכחים" – מהרהר האדם‬ ‫בליבו ‪" -‬במקום המגורים הזה‪ ,‬בחברה שאני מסתובב‬ ‫בה‪ ,‬אני לא יכול להתעלות! נקודה‪ .‬אתחיל להיות יותר‬ ‫טוב כשאגור במקום אחר וכשאעזוב את הסביבה‪."...‬‬ ‫זוהי צורת חשיבה לא נכונה‪ .‬אנו צריכים ללמוד מהדיבור‬ ‫הראשון שדיבר אלוקים אל אברהם ‪" -‬לך לך מארצך‬ ‫וממולדתך ומבית אביך" – לך "לך" ‪ -‬אל הייעוד‬ ‫שלך אשר למענו ירדת לעולם‪ .‬איך תגיע אל הייעוד‬ ‫שלך? דווקא "מארצך וממולדתך ומבית אביך"‪ ,‬מתוך‬ ‫התנאים שהנך חי בהם‪ ...‬דווקא מתוך "ארצך" – מתוך‬ ‫החלק הארצי שבך‪ ,‬מתוך הנקודות "השליליות" שבך‪,‬‬ ‫"וממולדתך ומבית אביך" – מתוך המשפחה שבה גדלת‬ ‫ומתוך ההורים שמהם נולדת – דווקא מתוכם אתה‬ ‫יכול להגיע לייעוד האמיתי שלך‪ ,‬מיותר לציין מי היו בני‬ ‫משפחתו של אברהם‪...‬‬ ‫כשם שזה היה הדיבור הראשון של אלוקים לאברהם –‬ ‫כאמור – כך צריך לומר כל יהודי ויהודי לעצמו בראשית‬ ‫דרכו‪ ,‬אני הולך לקראת ייעודי – עכשיו‪ ,‬דווקא מתוך‬ ‫ארצי‪ ,‬מולדתי ומבית אבי‪ ...‬אני לא מחכה שהתנאים‬ ‫ישתנו‪...‬‬ ‫נצטט את דבריו של האדמו"ר מסלונים‪ ,‬בספרו "נתיבות‬ ‫שלום" ‪" -‬דווקא באותם התנאים שנמצא בהם עתה יכול‬ ‫‪7‬‬ ‫הוא למלא ייעודו בעולמו‪ ,‬כי כל אדם ירד לעולם למען‬ ‫ייעוד מסוים שעליו לתקן עניין מיוחד‪ .‬ולשם מילוי ייעודו‬ ‫ניתנו לו הפרק והמקום והאישה המתאימים‪ ,‬שדווקא‬ ‫בתנאים אלו יוכל למלא את ייעודו‪ ,‬ונמצא שאם לא יתקן‬ ‫בתנאים אלו הרי אינו ממלא את ייעודו"‪.‬‬ ‫מוסיף הנתיבות שלום ואומר‪ ,‬כעת נבין טוב יותר את‬ ‫דברי המשנה ‪" -‬אל תאמר לכשאפנה אשנה‪ ,‬שמא לא‬ ‫תיפנה" )אבות פרק ב'(‪ .‬לאור האמור המשנה מאירה‬ ‫באור חדש‪" ,‬אל תאמר לכשאפנה אשנה" ‪ -‬זה לא‬ ‫"חכמה" לשנות וללמוד כשאתה פנוי‪" ,‬שמא לא תיפנה"‬ ‫– וייתכן שאתה יכול להגיע אל ייעודך דווקא כשאתה‬ ‫לא פנוי‪ ,‬שהרי דווקא המצבים של חוסר הפנאי הם אלו‬ ‫שבונים את אישיות האדם‪...‬‬ ‫שלמה המלך אומר בספר קהלת – "כל אשר תמצא‬ ‫ידך לעשות בכוחך עשה" )פרק ט'(‪ ,‬לא דורשים מאדם‬ ‫לעשות יותר מכוחו‪ ,‬דורשים מהאדם לעשות מה שבכוחו‬ ‫כעת‪...‬‬ ‫ישנה אמרה מפורסמת בשם הצדיק רבי זושא מאניפולי‬ ‫)‪" – (1729 -1800‬אם יאמרו לי בעולם האמת – זושא‪,‬‬ ‫למה לא היית כמו משה רבנו? לא אתיירא כלל‪ ,‬וכי‬ ‫אפשר לדמות אותי למשה רבנו? וכן אם יאמרו לי למה‬ ‫לא היית כמו התנא הקדוש רבי עקיבא? לא יהיה איכפת‬ ‫לי כלום‪ ,‬מי אני ומי רבי עקיבא‪ ...‬ממה אני כן מתיירא‪,‬‬ ‫כשיאמרו לי "זושא‪ ,‬למה לא היית זושא? הרי זושא‬ ‫יכולת להיות‪ ,‬אז למה לא היית?"‬ ‫"מעשה אבות סימן לבנים"‪ .‬כל הנעשה עם האבות‪,‬‬ ‫וכל מה שעשו האבות הן תורה שלמה לדורות‪ .‬כאשר‬ ‫אמר הקב"ה לאברהם "לך לך…" – לך תמיד אל עצמך‪,‬‬ ‫ותשאף תמיד לשיא ולשלמות שבכוחך ושברשותך‪ .‬כך‬ ‫נדרש גם מאתנו‪ ,‬מכל אחד ואחת‪ ,‬שיגיע לשיא אליו הוא‬ ‫עצמו יכול להגיע‪.‬‬ ‫ייתן השם ונצליח כל אחד להגיע אל מה שהוא מסוגל‬ ‫להגיע‪ ,‬עכשיו‪ ,‬מתוך הנתונים הקיימים‪.‬‬ ‫כך היה דבר השם אל אברהם בפעם הראשונה‪ ,‬ממילא‬ ‫זה דבר השם אלינו‪...‬‬ ‫ר‪.‬שינפלד‬ ‫ל‪-‬ה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬א ֶשׁר ַא ְר ֶא ָךּ‪.‬״‬ ‫וּמ ֵבּית ָאבִי‪ֶ ,‬א ָ‬ ‫מּוֹל ְד ְתּ‪ִ ‬‬ ‫וּמ ַ‬ ‫ֶ‪-‬ל‪ֵ ‬מ ַא ְר ְצ‪ִ ‬‬ ‫ל‪-‬א ְב ָרם‪ ,‬ל ְ‬ ‫ֹאמר יְהוָה ֶא ַ‬ ‫״ַויּ ֶ‬ ‫)בראשית יב׳‪ ,‬א׳(‬