‫ב"ה‬ ‫כאיל תערוג‬ ‫אלול תשס"ז‬ ‫הרב נתן אופנר‬ ‫בית המדרש "רעותא"‬ ‫‪1‬‬ ‫בימים הנוראים עומדים אנו ומבקשים מרבונו של עולם "זכרנו‬ ‫לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים"‬ ‫מפילים אנו תחנונים לחיים‪ ,‬עומדים אנו ומצפים להכרעת הדין‪ ,‬אם‬ ‫כבנים אם כעבדים‪ ,‬מייחלים אנו שיצא גזר דיננו לטובה‪.‬‬ ‫מהי משמעות הדין הזה‪ ,‬מה משמעותו של יום הדין? מהו המעמד‬ ‫הנפשי שלנו‪ ,‬שמתוכו אנו מתייצבים לפני מלך מלכי המלכים המקיף‬ ‫את כל הבריאה ואת שלפניה ואחריה "אתה הוא עד שלא נברא‬ ‫העולם‪ ,‬אתה הוא משנברא העולם‪ ,‬אתה הוא בעולם הזה ואתה‬ ‫הוא בעולם הבא"‪ ?1‬כיצד נעמוד אל מול מרחבים מקיפים כל כך‪,‬‬ ‫ובמה נמצא זכות אל מול הזוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם‬ ‫שאין שכחה לפני כסא כבודו ואין נסתר מנגד עיניו?‬ ‫"‬ ‫ערגתה של אילה‬ ‫דוד המלך הצמא כל כך לקרבת אלוקים המשיל את כיסופיו לעריגתה‬ ‫של האילת לאפיקי המים‪ ,‬מקור חיותה "כאיל תערוג על אפיקי‬ ‫מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים צמאה נפשי לאלוקים לא‪-‬ל חי‬ ‫מתי אבא ואראה פני אלוקים"‪ .2‬צמאונו זה של דוד הוא המשך‬ ‫לבקשתו‪ ,‬אותה אנו אומרים יום יום בחדש אלול "לך אמר ליבי‬ ‫‪ 1‬ק"ש הקטנה בקרבנות של שחרית‬ ‫‪ 2‬תהילים מב' ב‪-‬ג'‬ ‫‪2‬‬ ‫בקשו פני‪ -‬את פניך ה' אבקש"‪ .3‬הצמאון ליראות את פני ה'‪ ,‬בקשת‬ ‫פני ה'‪ ,‬משולה לבקשת האילת את אפיקי המים‪.‬‬ ‫מבחינה דקדוקית‪ ,‬הפסוק אינו מובן‪ :‬או שהאילת תערוג‪ ,‬או שהאיל‬ ‫יערוג אך דוד שר את שיר האיל העורגת "כאיל תערוג"‪.‬‬ ‫"כאיל תערוג ‪ -‬כאילת אינו אומר אלא כאיל ‪ -‬זכר‪ ,‬תערוג ‪ -‬נקבה‪,‬‬ ‫למה? אילת זו כשיושבת על המשבר מצטערת ועורגת להקב"ה‬ ‫והוא עונה אותה ומזמין לה נחש ומכישה בבית הרחם ומיד בית‬ ‫הרחם נפתח‪ ...‬מהו על אפיקי מים? האילת היא חסידה שבחיות‬ ‫ובזמן שהחיות צמאות מתכנסות אצל האילת והיא חופרת‬ ‫ומכנסת קרניה בקרקע ועורגת להקב"ה וקורע לה את התהום‬ ‫והמים עולים לה זהו כאיל תערוג על אפיקי מים‪ ...‬צמאה נפשי‬ ‫לאלוקים‪ ,‬ממה את צמאה? אמרה לו איני צמאה לא לאכול ולא‬ ‫לשתות אלא לראות את פניך 'לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ה'‬ ‫אבקש' לכך נאמר מתי אבא ואראה פני אלוקים"‬ ‫‪4‬‬ ‫האילת מתקשה ללדת‪ ,‬צועקת היא לקב"ה בחזקה כאיל זכר‪ ,‬משולה‬ ‫היא לאיל שאינו מסוגל ללדת‪ ,‬וכיסופיה אלה עולים עד מרום‪ .‬מדוע‬ ‫האילת מתקשה לילד‪ ,‬מה חסר לה לאילת עד שחורגת היא מכל‬ ‫בעלי החיים ויכולת לדתה מותנית בהשגחה אלוקית גלויה‪ ,‬עד‬ ‫שהקב"ה מזמין לה נחש?‬ ‫את האילת אנו פוגשים בהמשך לא רק כמתקשה ללדת יותר מכל‬ ‫החיות אלא כ"חסידה שבחיות" מהי חסידותה? בזמן שהחיות‬ ‫‪ 3‬שם כז' ח' "לך‪-‬בשבילך‪ ,‬בשליחותך אומר לי ליבי בקשו כולכם ישראל את פני‪,‬‬ ‫ואני שומע לו‪ ,‬את פניך ה' אבקש" רש"י שם‪.‬‬ ‫‪ 4‬ילקוט שמעוני תהילים מב'‬ ‫‪3‬‬ ‫צמאות מתכנסות אצל האילת והיא חופרת ומכנסת קרניה בקרקע‬ ‫ועורגת להקב"ה וקורע לה את התהום והמים עולים לה‪.‬‬ ‫מה עשתה האילת עד שהגיעו אליה כל החיות? וכי היא אינה צמאה‪,‬‬ ‫וכי היא אינה חשה בחסרון המים? מדוע אינה עומדת ומתפללת?‬ ‫סוד המתנתה הוא חסידותה‪ .‬חסיד אינו דואג לעצמו‪ ,‬אין הוא מסוגל‬ ‫לחשוב אודות טובתו הפרטית‪ ,‬אודות צרכיו הפרטיים‪ .‬החסיד קשור‬ ‫הוא לכל ולמקור הכל‪ ,‬ומתוך כך הוא מתבונן על המציאות‪ .‬נקודת‬ ‫המוצא של החסיד היא הפכית מכל בריה שבעולם‪ ,‬אין היא נקודת‬ ‫מוצא פרטית‪ ,‬כאביו אינם באים בשל חסרונותיו וייסוריו‪ ,‬כאביו‬ ‫קשורים לחסרון הנמצא במציאות כולה‪ ,‬רק כאב כזה מניע את לבבו‬ ‫הטהור‪ ,‬בעולם אשר כזה שרוי החסיד‪" .‬אך הכוונה האמיתית‬ ‫המצויה בחסידים אשר טרחו והשתדלו להשיגה הוא שיהיה‬ ‫האדם עובד רק למען אשר כבודו של האדון ב"ה יגדל וירבה‪...‬‬ ‫ודבר זה ביארוהו בתנא דבי אליהו ז"ל אמרו כל חכם מישראל‬ ‫שיש בו ד"ת לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של‬ ‫ישראל כל ימיו ומתאווה ומיצר לכבוד ירושלים וכבוד בית המקדש‬ ‫ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גלויות זוכה לרוח הקדש‪...‬ואמנם‬ ‫עוד עיקר ב' יש בכוונת החסידות והוא טובת הדור‪ .5"...‬אין‬ ‫האילת מסוגלת לחשוב על עצמה‪ ,‬שרויה היא בספירה אחרת‪ ,‬דאגת‬ ‫הכלל היא דאגתה‪ ,‬צער העולם הוא צערה‪ .‬ותמיד נספר תהילתך‬ ‫ונהלל לשם תפארתך‪ ,6‬תמיד ממש‪ ,‬כל חייה של האילת היא סיפור‬ ‫‪ 5‬מסילת ישרים סוף פרק יט'‬ ‫‪ 6‬שיר היחוד לשבת‬ ‫‪4‬‬ ‫תהילות ד'‪ .‬כל עוד כאבה הוא פרטי‪ ,‬אין היא מתפללת ואין היא‬ ‫חשה אותו‪ ,‬רק כשכל החיות מתכנסות‪ ,‬הופכת בעיית המים לבעיה‬ ‫אמיתית בעיניה‪ ,‬או אז עורגת היא לקב"ה‪ ,‬עד שמזמין לה הקב"ה‬ ‫אפיקי מים‪.‬‬ ‫את בעיית המים אין היא תופסת במנותק מהקשר כולל יותר‪" ,‬צמאה‬ ‫לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועייף בלי מים"‪ ,7‬הצמאון‬ ‫הגשמי נובע מחסרון מהותי יותר‪ ,‬מחסרון בהשראת שכינה‪ ,‬כל צרה‬ ‫פרטית‪ ,‬כל יגון‪ ,‬כל כאב‪ ,‬כל סתירה במציאות מתחילה מחוסר‬ ‫הרגשת מתיקותה של הדבקות‪ ,‬וממילא כל מילוי משאלותיה של‬ ‫האילת הוא ביטוי לשובה של הדבקות והשייכות לרבש"ע‪ .‬ממה את‬ ‫צמאה? אמרה לו איני צמאה לא לאכול ולא לשתות אלא לראות‬ ‫את פניך 'לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ה' אבקש' לכך נאמר‬ ‫מתי אבא ואראה פני אלוקים"‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫זוהי הסיבה לקשיי הלידה המיוחדים של האילת‪ ,‬כל לידה היא ביטוי‬ ‫לכיסופי הנפש של הורי היילוד‪ ,‬כיסופים המתפרצים ויוצאים אל‬ ‫הפועל בלידה‪ .‬כל לידה היא כזו‪ ,‬בין לידה גשמית של בנים ובנות‪,‬‬ ‫בין לידת רעיונות חדשים‪ ,‬בין המשכת נשמות מעולמות עליונים לזה‬ ‫העולם‪ .‬כל כיסופים בנויים לפי ערך מדרגתו של הכוסף‪ ,‬לפי השגתו‬ ‫ועולמו‪ .‬כל לידה היא פועל יוצא של עולמם של מולידיו‪ ,‬לפי הגבלתם‬ ‫כך הוא ערך הפעולות היוצאות מהם‪ .‬אך האילת אינה מוגבלת ואינה‬ ‫מסוגלת להיות מוגבלת‪ ,‬חמדת הכלל היא חמדתה‪ ,‬עריגה להכל היא‬ ‫‪ 7‬תהילים סג' ב'‬ ‫‪ 8‬ילקוט שמעוני תהילים מב'‬ ‫‪5‬‬ ‫עריגתה‪ ,‬את הכל היא רוצה לכלול‪ ,‬את הכל היא רוצה להופיע‪ ,‬ואיך‬ ‫תופיע מציאות מוגבלת משאיפות אינסופיות כאלה? חסידותה‬ ‫מקשה עליה את לידתה‪.‬‬ ‫"‬ ‫עריגתו של דוד‪ -‬נפש כלל ישראל‬ ‫דוד המלך עליו השלום ממשיל את שאיפות קרבת אלוקים שלו‪ ,‬של‬ ‫כלל ישראל כולו לעריגתה של האילת‪" .‬כאיל תערוג על אפיקי מים‬ ‫כן נפשי תערוג אליך אלוקים צמאה נפשי לאלוקים לא‪-‬ל חי מתי‬ ‫אבא ואראה פני אלוקים"‪ .9‬מה ההבדל בין צמאון רגיל לרבונו של‬ ‫עולם לבין הצמאון המשול לעריגתה של האילת? כשאדם שואף‬ ‫לקרבת אלוקים על פי מידותיו‪ ,‬הרי שהוא בעצם מחפש את מילוי‬ ‫מבוקשו‪ ,‬חש הוא בנתק מרבונו של עולם‪ ,‬חש הוא את ריחוקו‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬ועליו להרגיש קרבת אלוקים‪ .‬בעצם אין הוא בוחן אלא את‬ ‫התוצאה‪ ,‬האם בסופו של דבר יקבל את מבוקשו‪ .‬כיצד הוא מרווה‬ ‫את צמאונו?! אין זה חשוב כל כך‪ .‬האם זוכה הוא להיחשף לאורו‬ ‫יתברך או מסתפק הוא בחלקיקים קטנים – מה זה משנה?! ובלבד‬ ‫שירווה צמאונו‪.‬‬ ‫אך דוד מתחיל את צמאונו מנקודה אחרת‪ ,‬ממרחבה של החסידות‪,‬‬ ‫מהקשר אל הכל‪ ,‬משייכות עמוקה שאינה מסתפקת במועט ואינה‬ ‫מסוגלת להסתפק במועט‪ ,‬צמאון שבמהותו אינו מסוגל להתמלא‪,‬‬ ‫צמאון של את פניך ד' אבקש‪ .‬האם מצב זה מייאש את דוד? האם‬ ‫מצב זה מעמיד אותו בעמדה תמידית של מרחק ונתק חלילה? האם‬ ‫‪ 9‬תהילים מב' ב‪-‬ג'‬ ‫‪6‬‬ ‫מצב זה אינו מתסכל? התשובה לכך נעוצה בנקודת ההבדל שבין‬ ‫האדם הרגיל לדוד‪ .‬האדם הרגיל מבקש קרבת אלוקים‪ ,‬יש לו‬ ‫שאיפה לקרבת אלוקים‪ .‬נקודת המוצא שלו היא הנתק מרבונו של‬ ‫עולם‪ ,‬עליו הוא מקווה לגשר‪ .‬אך דוד המלך‪ ,‬דווקא מתוך שייכותו‬ ‫להכל‪ ,‬הרי שאין לו שאיפה לקרבת אלוקים כי אם מציאות של קרבת‬ ‫אלוקים אותה הוא חפץ להביע‪ .‬שאיפתו היא שאיפה של קרבת‬ ‫אלוקים‪ ,‬שאיפה המתפרצת ומביעה את אמיתת חייו‪.‬‬ ‫כיסופי תפילתו של דוד המלך אינם מוגבלים‪ ,‬אלא הם ביטוי לשאיפה‬ ‫שלו‪ ,‬שכל העולם כולו‪ ,‬כל פרט ופרט ממנו‪ ,‬שכל חייו כל תופעה‬ ‫אפילו הפרטית ביותר תואר בהארת הדבקות העליונה בה נעוצים‬ ‫חייו‪ .‬קשה היא תפילה כזו‪ ,‬אך היא מתחילה מטבע החיים‪ .‬אמרו כל‬ ‫חכם מישראל שיש בו ד"ת לאמיתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה‬ ‫ועל כבודן של ישראל כל ימיו ומחמד ומתאווה ומצפה על כבוד‬ ‫ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו‬ ‫ועל כינוס גלויות מיד שורה רוח הקדש בקרבו‪ .10‬כל אחד מישראל‬ ‫אומר בסליחות אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תיקח ממנו‪,‬‬ ‫לכל אחד רוח הקדש‪ ,11‬כל אחד בפנימיותו הוא חסיד אף אם אינו‬ ‫מודע תמיד לכך‪ .‬עבודת המידות שלנו כולה באה לחשוף אמת‬ ‫פנימית זו ולהפכה לאמת המידה של החיים כולם‪ .‬אמת פנימית זו‬ ‫מובעת בכל תנועה חיובית של אדם אשר כזה‪ ,‬תנועה בודדת וקטנה‬ ‫כזו‪ ,‬הבעה היא של עולם מלא‪.‬‬ ‫‪ 10‬תנא דבי אליהו פרק ד' ב' ועיין הגרסה במסילת ישרים סוף פרק יט'‬ ‫‪ 11‬עיין ביאור הגר"א משלי טז' ד'‬ ‫‪7‬‬ ‫"‬ ‫עריגה שבסתר ובגלוי‬ ‫קשה לפעמים לחוש ולהרגיש את המצב הזה של אתם הדבקים בה'‬ ‫אלוקיכם חיים כולכם היום‪,‬‬ ‫‪12‬‬ ‫את המצב בו מתוך הדבקות אנו חיים‬ ‫את כל החיים כולם‪ .‬עיתים חוסר הרגשת הדבקות מחלישה את‬ ‫האדם ומפילה אותו לתהומות‪ .‬כשאדם מבין שדבקות הינה קודם כל‬ ‫זו מציאות חיים‪ ,‬עוד לפני הרגשותינו ומודעותנו‪ ,‬הרי שידיעה זו‬ ‫שאנו דבקים בה' אלוקינו מחיה אותנו תמיד‪ .‬קנה המידה אינו מה‬ ‫אנו חושבים אלא ראשית כל – מה אנו‪ .‬אכן‪ ,‬ככל שנתוודע אל‬ ‫מציאותה של הדבקות יותר‪ ,‬כך היא תשפיע יותר על חיינו הגלויים‬ ‫אבל גם בלי מודעותנו אנו חיים בהיכלו של מלך‪ ,‬אנו עומדים אל מול‬ ‫פני מלך חיים ומלך עולם‪.‬‬ ‫עומד לו אדם ומבקש על גורלו הפרטי בראש השנה‪ ,‬חי את מצוקותיו‬ ‫וצרותיו‪ ,‬לפעמים הוא נושא עיניים וחי את מצוקותיהם של חבריו‬ ‫ואפילו של דורו‪ ,‬אך להביט אל השמים‪ ,‬לישא עיניו למרומים אינו‬ ‫מסוגל‪ ,‬ואף על פי כן‪ .‬משל בבן מלך שחטא לאביו וגרשו אביו‬ ‫מביתו‪ ,‬והבן יצא לנדוד‪ ,‬כל זמן שהיה הבן עוד קרוב לבית המלך‬ ‫כיבדוהו אנשים וקרבוהו ונתנו לו לאכול ולשתות‪ ,‬שידעו כי בן‬ ‫מלך הוא על כן כבדוהו אנשים וקרבוהו ונתנו לו לאכול ולשתות‪,‬‬ ‫שידעו כי בן מלך הוא על כן כבדוהו‪ ,‬אבל משנתרחק ממדינת‬ ‫אביו לא הכירוהו הבריות מי הוא ולא היה לו מה לאכול‪ .‬התחיל‬ ‫למכור מלבושיו כדי שיקנה לו מה לאכול‪ ,‬וכשלא נשארו לו עוד‬ ‫‪ 12‬דברים ד' ד'‬ ‫‪8‬‬ ‫מלבושים למכירה‪ ,‬השכיר את עצמו להיות רועה עדר ושוב לו היה‬ ‫חסר לו מאומה‪ ,‬כי לא היה צריך מאומה כי היה לבושו פשוט עד‬ ‫מאד וכן גם מאכלו‬ ‫‪13‬‬ ‫והיה יושב תמיד עם הצאן על ההרים‬ ‫לרעותם‪ ,‬והיה מזמר ומנגן כשאר הרועים ושכח לגמרי שהוא בן‬ ‫מלך‪ ,‬ולא חסרו לו התענוגות והמותרות שהיה רגיל בהם בהיותו‬ ‫בבית אביו‪ .‬והנה דרכם של הרועים שעושים להם גג קטן מקש‬ ‫להיות להם למחסה מגשם ומשמש‪ ,‬ובן המלך הזה רצה גם הוא‬ ‫לעשות לו גג כזה‪ ,‬אבל לא היה יכול והיה לו הרבה עגמת נפש‬ ‫מזה שאינו יכול לעשות לעצמו גג כזה‪.‬‬ ‫וקרה שבאותו זמן נזדמן המלך לאותה מדינה‪ ,‬והמנהג היה שכל‬ ‫מי שיש לו איזו בקשה כותב בקשתו על נייר וכשהמלך עובר‬ ‫זורקים הפתקים למרכבתו‪ ,‬ובא גם בן המלך בתוך כל המבקשים‬ ‫וזרק את המכתב לתוך מרכבת המלך‪ .‬במכתבו ביקש לעשות לו‬ ‫גג קטן מקש כמנהג הרועים‪ .‬ויהי כאשר פתח המלך את המכתב‬ ‫הכיר את כתב יד בנו המגורש‪ ,‬ויצר לו מאד בראותו באיזה‬ ‫מדרגה בנו עומד‪ ,‬ששכח לגמרי שהנהו בן מלך ולא חסר לו דבר‬ ‫כי אם גג מקש כמנהג הרועים‪.‬‬ ‫וסיים רבינו‪ 14‬והרים קולו‪ :‬כך הדבר היום אצל 'העולם'‪ ,‬כבר שכחו‬ ‫לגמרי שכל אחד הוא בן מלך ומה שהוא חסר‪ ,‬רק אחד צועק‬ ‫‪ 13‬ככל שאדם יותר גבוה כך תביעותיו מכל החיים יותר גבוהים‪ ,‬גם מהחיים‬ ‫החמריים‪ ,‬וכשם שדירה נאה מרחיבה דעתו של אדם‪ ,‬כשם שבשבת יומא‬ ‫דנשמתין מצווה להתענג בסעודות כך בחיי עם ישראל שאיפות ממלכתיות הן‬ ‫הארת נשמה עמוקה יותר‪.‬‬ ‫‪ 14‬רבינו הגה"ק רבי חיים מצאנז‬ ‫‪9‬‬ ‫שחסר פרנסה‪ ,‬ואחד צועק על בנים‪ ,‬ועל זה שחסרים אנו כל‬ ‫מחמדינו שהיו לנו בימי קדם שוכחים לגמרי להתפלל‪...‬‬ ‫‪15‬‬ ‫אך זה אינו סופו של סיפור‪ ,‬בתוככי המכתב‪ ,‬בתוככי מילות הדיבור‬ ‫מסתתר הקול הפשוט‪ ,‬הבא מעומק הנשמה‪ ,‬אותו אויר של "מאן‬ ‫דנפח מדיליה נפח" המתגלם בקול השופר‪ ,‬מברר שכל אותן בקשות‬ ‫אינן אלא בקשה אחת ליראות פני מלך חיים‪" .‬שמע קולנו" העומד‬ ‫מבעד לדיבורינו‪ ,‬מבעד למחשבותינו הגלויות‪ ,‬שצדיקים עליונים‬ ‫בעינם הטובה חושפים ומגלים‪ ,‬ואדם המביט נכוחה מתוככי לבבו‬ ‫מגלה שהכל הכל הם גלי נשמה המתרפקת בגעגועים אל דודה‬ ‫הדופק 'פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי'‬ ‫"‬ ‫‪16‬‬ ‫תנועת התשובה שממעמקים‬ ‫לא רק תפילה בדרכו של דוד תהיה שונה מתפילה רגילה‪ ,‬גם חזרה‬ ‫בתשובה בעקבי דרכו של דוד שהקים עולה של תשובה‬ ‫‪17‬‬ ‫תהיה‬ ‫שונה מתשובה מוגבלת‪ ,‬תשובה מיראה‪ ,‬תשובה המסוגלת לכפר על‬ ‫עוונות אך לא למחקם לגמרי‪ ,‬תשובה הנזקקת לארבעה חילוקי‬ ‫כפרה כדי לפעול את גמר פעולתה על האדם‪.‬‬ ‫תשובה רגילה המתחילה מתודעה מוגבלת‪ ,‬מתודעה של נתק‬ ‫מרבונו של עולם מטרתה לתקן את המעשים‪ .‬מבחנה הוא קל מצד‬ ‫אחד‪ ,‬כי השאלה היחידה העומדת בפניה היא האם האדם שינה‬ ‫‪ 15‬אוצר החיים עמ' רסז'‪ .‬הרבי מרוז'ין זללה"ה יצא פעם ביום שני של ראש השנה‬ ‫מחדרו ואמר‪" :‬מדוע לא בא בן ישי"? כי "גם תמול גם היום אל הלחם"‬ ‫‪ 16‬שיר השירים ה' ב'‬ ‫‪ 17‬עבודה זרה ה‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫באמת ובתמים את מעשיו‪ .‬ברגע שאדם שינה את מעשיו והפך‬ ‫לצדיק‪ ,‬הרי הוא שב בתשובה‪ .‬תכליתה של תשובה זו היא להעמד‬ ‫מחדש במצב של קרבת אלוקים‪ ,‬לשוב אל ריבונו של עולם‪.‬‬ ‫אבל בתוך מהלך תשובה זה‪ ,‬מונחת הנחת יסוד‪ ,‬אמש‪ ,‬לפני‬ ‫תחילתה של תשובה‪ ,‬היה האדם מרוחק‪ ,‬מנותק‪ ,‬חי חיים אחרים‬ ‫וכיצד יוכל אף לשער את רצונו של מלך מלכי המלכים‪ ,‬כיצד זה יוכל‬ ‫לידע האם זוכה הוא לדרוך במפתן ארמונו של מלך מתוך קוטן‬ ‫השגתו ולכלוך בגדיו? קשה היא תשובה זו ועל כן נתן לנו הקב"ה‬ ‫במתנה על מנת לזכותנו‪ ,‬את חילוקי הכפרה‪ ,‬יום כיפור וייסורים עד‬ ‫שנותאם אל רצונו יתברך‪.‬‬ ‫אך בתשובה מאהבה ‪ -‬תשובתו של דוד המלך‪ ,‬הכל מתהפך‪.‬‬ ‫כשאמת החיים היא השייכות לרבש"ע הרי שמצד אחד התשובה היא‬ ‫קשה שבקשות‪ ,18‬כי אין 'מבחן תוצאה' לתשובה‪ ,‬אלא זו תנועה‬ ‫אינסופית שאנו זוכים לנוע מתוכה וכל ימינו בתשובה ועברות‬ ‫שהתודה עליהן ביום הכיפורים זה חוזר ומתודה עליהן ביום‬ ‫הכיפורים אחר אע"פ שהוא עומד בתשובתו שנאמר כי פשעי אני‬ ‫אדע וחטאתי נגדי תמיד‪ .19‬איך אפשר להיעמד מול רצונו יתברך‪,‬‬ ‫מול אותו רצון שלמעלה מן העולם? אבל תשובה מאהבה היא מצב‬ ‫חיים מתמיד של השתנות מתוך חוסר ההגדרה והסרה מתמדת של‬ ‫כל נקודת קיבעון‪ ,‬חיים מתמידים של בקשת טוב ה' לא רק במובן‬ ‫האישי‪ ,‬אלא בקשת איכות כזו של טוב הכוללת את כל העולם‪ .‬חיים‬ ‫‪ 18‬הקדמה לאורות התשובה‬ ‫‪ 19‬רמב"ם הלכות תשובה פרק ב' ח'‪ .‬אורות התשובה פרק יד' סעיף א שמונה‬ ‫קבצים קובץ ב' סעיף ג'‬ ‫‪11‬‬ ‫כאלה הם חיים של את פניך ה' אבקש‪ .20‬אך מצד שני תשובה זו‬ ‫היא קלה שבקלות‪ ,‬ודאות יש בה ושמחה‪ ,‬כי הקשר לרבונו של עולם‪,‬‬ ‫קשר הקיים תמיד‪ ,‬בכל מצב‪ ,‬הולך ומתברר‪ ,‬הולך ונחשף‪ ,‬הולך‬ ‫ואור‪ .‬ויותר מכך‪ ,‬כל תנועה קלה‪ ,‬כל הרהור תשובה‪ ,‬כל השתנות‬ ‫קלה נערכת כחלק מהמציאות הפנימית של העמידה מול אור פני‬ ‫מלך‪ .‬מוכן השב לסבול הכל את כל מרירות החיים ובלבד שיתמיד‬ ‫לחזות בנעם ה'‪ ,‬ומתוך מוכנות פנימית זו אין הוא נזקק כלל למימוש‬ ‫הייסורים‪ .‬כתב הרב הגדול מורנו חיד"א זללה"ה‪ :‬ד' חילוקי כפרה‬ ‫אינם רק להשב מיראה‪ ,‬אבל השב מאהבה אין צריך לד' חילוקי‬ ‫כפרה‪ ,‬רק מתכפר הכל בתשובה לבדה‪. 21‬‬ ‫‪ 20‬תהילים כז' ח'‬ ‫‪ 21‬בני יששכר חדש תשרי מאמר ד' דרוש יד' ועיין מבשר טוב חיבור התשובה חלק‬ ‫א' סימן ב'‪" .‬להרבי רבי אלימלך מליז'נסק זצוק"ל היה חבר טוב ושמו רבי שמעון‬ ‫זצ"ל‪ .‬יחדיו עסקו בתורת ד'‪ .‬והיה רבי שמעון גאון מופלג‪ ,‬אך לא נהג בחסידות ולא‬ ‫נסע אל המגיד ממעזריטש כמו רעו הרבי רבי אלימלך זצ"ל‪ .‬פעם אחת פגש‬ ‫הרה"ג רבי שמעון זצ"ל את הרבי רבי אלימלך זצ"ל מוקף בקבוצת חסידים‪ .‬קראו‬ ‫בשם 'אלימלך' באומרו‪' :‬מה זה הרעש איתך‪ ,‬וכי אני אינני יודע ללמוד‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫אתה יודע מעט יותר ממני‪ ,‬גם כן איני מבין מה הרעש שעושים החסידים‪ ,‬ומה‬ ‫למדת שם אמל רבך ה'מגיד'?‬ ‫פתח הרבי רבי אלימלך זצוק"ל ואמר לרעו‪ :‬שמע שמעון‪ ,‬ההבדל בין שנינו הוא‬ ‫בדבר אחד בלבד‪ .‬הלא מוכרחים אנו לבא אי פעם למעלה וליתן דין וחשבון‪ ,‬והיה‬ ‫אם ישאלו אותך מה עשית בעולם הזה‪ ,‬תאמר 'שמעון למד'‪' ,‬שמעון עשה מצוות'‪.‬‬ ‫מיד יעיינו שם בהתורה והמצוות שלך‪ ,‬ובודאי ימצאו פגמים‪ ,‬כגון פניות וכדומה‪,‬‬ ‫ויפסקו לך גיהינום‪ .‬כשתשמע 'פסק דין' זה‪ ,‬תניח ידך על ליבך ותאמר‪':‬לשמעון‬ ‫פסקו גיהנום?' 'אני שמעון‪ ,‬אלך לגיהנום?'‪ .‬ולא תרצה לילך בטובות‪ ,‬ואזי יגררו‬ ‫אותך לשם בעל כרחך‪ ,‬וגרירה זו תהיה קשה יותר מהגיהינום עצמו‪...‬‬ ‫אבל אם ישאלו אותי‪':‬מה עשית בעולם הזה?' אומר את האמת‪ ,‬כי כן למדתי אצל‬ ‫רבי לומר רק את האמת‪ .‬ואומר להם‪' :‬יודע אני רבותי שלימודי אינו כלום‪ ,‬והמצוות‬ ‫שעשיתי אינם כלום'‪ .‬מיד יפסקו לי גיהנום‪ .‬ואז אשאל אותם‪ ,‬מה תועלת תבוא‬ ‫מגיהנום זה‪ ,‬ועל מה זה? בודאי ישיבו לי‪' :‬הגיהנום הוא כדי לטהר את נשמתך‪,‬‬ ‫שתוכל לבא לפני כסא הכבוד'‪ .‬ואז‪ ,‬כשאשמע כן‪ ,‬ארקוד לגיהנום‪ ,‬והתענוג יהיה‬ ‫אצלי יותר מן הגן עדן‪) ...‬בישישים חכמה עמ' עז'(‬ ‫‪12‬‬ ‫אלה הם החיים של "למענך אלוקים חיים" חיים מתוך אותה מגמה‬ ‫של המלך החפץ בחיים‪ ,‬של המגמה העליונה של החיים‪ ,‬המשקיפים‬ ‫על העולם כולו רק כנטף משאיפת יחוד ד' ההולכת ומתגלה בעולם‪.‬‬ ‫זוהי הלידה של האילת‪ ,‬ההוצאה מן הכח אל הפועל של שאיפת יחוד‬ ‫ד' אל תוך העולם‪.‬‬ ‫"‬ ‫לידה מתוך עריגת אין סוף‬ ‫לידה מתוך עוצמה כזו אינה קלה‪ .‬כדי להגיע ללידה‪ ,‬כדי שתנועה זו‬ ‫תתפרץ ותחיה את המציאות‪ ,‬עושה ריבונו של עולם מהלך מכאיב‬ ‫מאד‪ .‬מזמין לה נחש ומכישה בבית הרחם ומיד בית הרחם‬ ‫נפתח‪ ...‬מי יכול לשער גודל הכאב‪ ,‬מי יכול לשער את הייסורים‬ ‫הנוראים שבחבלי לידה כאלה‪ ,‬חבלי לידה שמקצתם אנו רואים‬ ‫בימינו אלה‪ ,‬איך דווקא דרך מלחמות וייסורים מתפרצות הנטיות‬ ‫העדינות של כנסת ישראל‪.‬‬ ‫בכל שנה ושנה בראש השנה חוזר מהלך זה בכללות העולם‬ ‫ומתבטא בכנסת ישראל‪ ,‬שנה חדשה צריכה להוולד‪ ,‬שנת רצון אלוקי‬ ‫עומדת לצאת אל הפועל‪ ,‬טוב מוחלט עומד להתגלות בעולם‬ ‫המוגבל‪ ,‬ואנו צריכים להוציא אותו אל הפועל‪ .‬דווקא אנו‪ ,‬עם ישראל‪,‬‬ ‫מסוגלים להוציא אותו באשר אנו חיים חיים בלתי מוגבלים‪ ,‬באשר‬ ‫העניין האלוקי מפעם בנו ומתוך כך אנו שואפים שיאתיו כל‬ ‫לעבדך‪...‬ויתנו לך כתר מלוכה‪ ,22‬כתר דייקא‪ ,‬העומד למעלה‬ ‫‪ 22‬פיוט מתוך חזרת הש"ץ‪ ,‬מוסף של ראש השנה בנוסחי האשכנזים‬ ‫‪13‬‬ ‫מהשגה ומהגבלה‪ .23‬אותה ידיעה ודאית אותה אנו חיים זה מכבר‬ ‫כמו שידענו שהשלטן לפניך היא עומדת בבסיס התפילות שלנו‪,‬‬ ‫ולכן מתוך מה שיתקדש שמך ה' אלוקינו על ישראל עמך אז יעשו‬ ‫כולם אגודה אחת‪.24‬‬ ‫בכל שנה נוספת מדרגה נוספת לטוב זה שרק לעת קץ תתגלה‪ ,‬אז‬ ‫נראה ונדע למפרע שבאמת כל שנה היא טובה ומתוקה ותפילתנו‬ ‫ואמונתנו שתחל שנה וברכותיה‪ ,‬באמת היא מיוסדת‪".‬לפי שתיקון‬ ‫העולם בסוד היחוד הוא‪ ,‬שישראל ישלטו וכל האומות משועבדים‬ ‫תחתיהם‪ .‬זה שאמרו רז"ל בסוד לולב 'מאן נצח – ישראל נצח' כי‬ ‫בכל שנה נזמן זה הבירור בראש השנה ונעשה במדרגה שלה‬ ‫שישראל ישלטו‪ ,‬ונמצא שהם נוצחים‪ ,‬אלא שאינו מתגלה אלא‬ ‫לבסוף"‬ ‫‪25‬‬ ‫אך בכדי להמשיך מדרגה חדשה זו בעולם‪ ,‬נצרכים אנו לבחינת‬ ‫הכשת נחש‪ ,‬על מנת שתוכל להוולד מדרגה שעל אף שהיא מוגבלת‬ ‫מחד‪ ,‬אינה מאבדת את קשרה להכל ומקור הכל מאידך‪.‬‬ ‫"‬ ‫סוד הנסירה‬ ‫ביום ראש השנה נברא האדם במחשבה‪ ,‬ונגמרה צורתו עד שמצא‬ ‫את בת זוגו מכח מה שהטיל הקב"ה תרדמה על האדם‪ .‬והאדם ‪-‬‬ ‫כללות כל מה שעתיד להתגלות בעולם ובהיסטוריה ‪ -‬לא נעלמת‬ ‫‪ 23‬בראשו של האדם נמצאת פסגת הכרתו ומחשבותיו‪ ,‬הכתר העומד למעלה מן‬ ‫הראש‪ ,‬עומד למעלה מיכולת השגתו ומתגלה על ידי רצונותיו האציליים‪.‬‬ ‫‪ 24‬עיין מאמר החכמה לרמח"ל אות א'‬ ‫‪ 25‬כתבי רמח"ל חלק ח' עמ' קיט'‬ ‫‪14‬‬ ‫ממנו שום מדרגה‪ ,‬וכל אותם כחות שהיו בראשיתו‪ ,‬שבים‬ ‫ומתעוררים‪ .‬והנה בראשית בריאתו היו אדם ואשתו מחוברים זה‬ ‫לזה בחיבור של גב לגב‪ ,‬חיבור אחור באחור‪ ,‬חיבור טבעי זה יצר‬ ‫מצב של קשר טבעי לפני הוצאתו אל הפועל‪ ,‬קשר הכולל בכח את‬ ‫כל מה שעתיד להיות‪ ,‬אבל קשר זה‪ ,‬נקודת עבר עליונה זו אינה‬ ‫מסוגלת לצאת אל הפועל כל עוד החיבור בנוי על הכרח‪ ,‬אחור‬ ‫באחור‪ .‬גם היחס לרבש"ע היה כזה‪ ,‬קשר שיש בו מן ההכרח העליון‪,‬‬ ‫שכשם שאדם חי‪ ,‬נושם‪ ,‬כך האדם והמציאות כולה דבוקה‬ ‫באלוהיה‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫אבל קשר זה אינו שלם‪ ,‬לא רק בגלל שכולו בכח‪ ,‬אלא שכשקשר‬ ‫כזה אינו יוצא אל הפועל‪ ,‬חסרה בו מידת החופש וההתעלות‬ ‫המתדמה באופן פנימי לרבש"ע‪ ,‬ועל כן באה הנסירה להוציא את‬ ‫יכולותיו של האדם מן הכח אל הפועל‪ .‬שלב זה מלווה בתרדמה‪,‬‬ ‫בחינת הכשת הנחש‪ .‬אותו מצב ראשוני הבנוי על כלות הנפש‬ ‫באלוקים כטבע חיים‪ ,‬נעלם לכאורה‪.‬‬ ‫מה מתרחש בתרדמה? מבחינת החיים הגלויים החיים מבטאים רק‬ ‫פונקציות טבעיות נטולות רצון‪ ,‬נטולות שאיפות‪ ,‬נטולות מחשבה‪.‬‬ ‫בתרדמה נשמתו של האדם עולה היא למעלה‪ .‬אך מבחינת הכוחות‬ ‫הפנימיים‪ -‬הם אינם משועבדים לחומר‪ ,‬הם אינם משועבדים לחיי‬ ‫שעה‪ ,‬פורחים הם לעילא למרחבי י'ה‪ .‬נעשית כאן פעולת שחרור של‬ ‫הכוחות הפנימיים של האדם‪ ,‬ובאופן טמיר ונעלם נבנות שאיפות‬ ‫‪ 26‬עיין אורות עמ' קמב' פיס' יג' ובהרחבה לאמונת עיתנו חלק ב' מעמ' קה'‬ ‫‪15‬‬ ‫עליונות‪ ,‬חלום ‪ -‬אחד מששים לנבואה‪ .27‬אבל בחיים החיצוניים‪,‬‬ ‫שינה ‪ -‬אחד מששים למיתה‪.28‬‬ ‫והנה בבחינה זו יש קשר עם רבונו של עולם שאינו בנוי על מדרגות‪,‬‬ ‫ואינו בנוי על חילוקים כי מה שמופיע לעינינו הוא רק חיים קלושים‬ ‫עצמיים בלא שום גדר‪ ,‬חיים טבעיים לחלוטין‪ ,‬וממילא ההשגחה‬ ‫כללית ואינה פרטית‪ ,‬מקפת ואינה נוגעת‪ .‬מתוך כך יש מקום לאי‬ ‫הבחנה בין רע לטוב‪ ,‬כי חיי תרדמה אלה אינם מבחינים בין רע‬ ‫לטוב‪ ,‬אין להם שכל והבחנה אין להם נשמה בגילוי המכוונת אותם‬ ‫לשאיפות של טוב מוסרי‪ .‬ואז שאיפת הרע המוחלט מתגברת‪,‬‬ ‫שאיפת רע החפצה לשלול הכל‪ ,‬לכלות הכל‪ ,‬חפץ לכלות עולם‬ ‫ולהשאירו בכח‪ ,‬ואף זה לא‪ .29‬כי חיים חסרים כאלה‪ ,‬חיים מנותקים‬ ‫מרבש"ע כאלה אינם שווים את ערכם‪ ,‬אין משמעות לחיים מוגבלים‬ ‫כאלה‪ .‬ובעומק רע זה מתגלה עומק הטוב ‪ -‬בתוכו של עומק הרע‬ ‫הזה מונחת שאיפה אדירה לטוב מוחלט‪ ,‬טוב העומד למעלה ממה‬ ‫שמתגלה בפועל‪ ,‬ולכן רוע זה הוא בעל שאיפות של אי גבוליות שאינן‬ ‫יכולות להימצא במציאות‪.‬‬ ‫לכשהאדם מתעורר הוא מגלה בתוכו נטייה של חופש מוחלט‪,‬‬ ‫שאותה נטייה המחרבת עולמות היא היא המסוגלת לבנותם‪ ,‬ובתוכה‬ ‫מונחת יכולת ההולדה‪ ,‬כי היא ‪ -‬הנחש המקטרג ‪ -‬מודיעה שיש‬ ‫בעולם שאיפות מוחלטות של טוב ושל עליונות ה' בארץ‪ .‬ומתוך כך‬ ‫‪ 27‬ברכות נז‪:‬‬ ‫‪ 28‬שם‬ ‫‪ 29‬עיין אורות הקדש חלק ב' עמ' תעה'‪ -‬תצו' ובמובן מסויים עיין אורות עמ' קכא‪-‬‬ ‫קכג'‪ .‬ועיין עבודת ישראל פרשת כי תצא בד"ה כי תצא‪,‬בראש השנה ד"ה שופטים‪,‬‬ ‫בפרשת בניצבים ד"ה אתם ניצבים ובפרשת וישלח ד"ה ויאמר‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫נעשית התאמה בין הבכח למה שמופיע ממנו בפועל בהופעת אין‬ ‫סוף כמחייה את המציאות‪ ,‬בחופש מוחלט‪.‬‬ ‫"‬ ‫טוב מתוך רע לעומת טוב מתוך טוב‪,‬‬ ‫ההבדל בין בריאת אדם לתקיעת שופר‪ ,‬המתקן חטאו‬ ‫בינתיים‪ ,‬עד הופעת אותו עתיד‪ ,‬אנו והעולם עוברים חליפות בין‬ ‫מצבי שינה למצבי עירות‪ .‬האם במצב חסר כזה אין אפשרות של‬ ‫דבקות מלאה ברבונו של עולם? אך "אני ישנה וליבי ער"‬ ‫‪30‬‬ ‫כתיב ‪-‬‬ ‫גם במצב השינה ליבי ער‪ ,‬גם במצב התרדמה אין זה נכון שיש רק‬ ‫השגחה כללית‪ ,‬גם במצב המוקטן ביותר עדיין "שמע קולנו"‬ ‫המתפרץ מתוככי לבנו‪ ,‬וזה נפעל ע"י תקיעת שופר‪ .‬השופר מגלה‬ ‫את הטוב מתוך הטוב‪ ,‬לא מתוך השלילה‪ ,‬לא מתוך הכשת הנחש‬ ‫חלילה‪ ,‬לא מתוך הייסורים‪ ,‬אלא "והרעותם‪ ...‬ונושעתם"‪ .31‬בשיא‬ ‫המלחמה אנו תוקעים ומריעים וסוללים נתיב של התפתחות מתמדת‬ ‫של טוב‪ ,‬של התגדלות מטוב גדול לטוב גדול הימנו‪ ,‬של טוב מוחלט‬ ‫השולל בעצם מציאותו את הרע וכל הרשעה כולה כעשן תכלה‪,‬‬ ‫‪32‬‬ ‫לא טוב המורכב ממיליוני אנשים טובים‪ ,‬אלא טוב איכותי שאינו‬ ‫מותיר כלום מחוץ למציאותו‪ ,‬כי לא ידח ממנו נידח ולא יפול צרור‬ ‫ארצה‪.‬‬ ‫‪ 30‬שיר השירים ה' ב' אני – בכלל עדת ישראל ישנה בלי התעוררות לבא חשבון‬ ‫בכל עת וממילא המעשים מקולקלים‪ ...‬וליבי ער‪ ...‬מטיב שיר להנצי"ב זללה"ה שם‬ ‫‪ 31‬במדבר י' ט'‬ ‫‪ 32‬תפילת ראש השנה‬ ‫‪17‬‬ ‫בגלל שאדם הראשון נבנה בצורה של הפלת תרדמה‪ ,‬נפל הוא‬ ‫בעטיו של נחש‪ ,‬אך ישראל מקבלי התורה שניתנה בשופר‪ ,‬שומעי‬ ‫'אנכי' – אנא נפשי כתבית יהבית‪ -33‬מפי הגבורה‪ ,‬נושאים קול שופר‬ ‫הנמשך ממסירות נפשו של יצחק‪ ,‬מקשר החיים המתמיד העולה על‬ ‫כל גילויי החיים‪ ,‬ואותה שאיפה הולכת ומנצחת את החיים‪ .‬השופר‬ ‫יוצר יחס בין הלב הער לבין החיים‪ ,‬הנראים כשרויים בתרדמה לעין‬ ‫מסתכל שטחי‪ ,‬שאינו רואה כיצד חיים חדשים הולכים ונבנים‪ ,‬כיצד‬ ‫מדרגות חדשות עומדות לצאת אל הפועל‪ ,‬כיצד שנה חדשה עומדת‬ ‫הכן לגלות את טובה ומתיקותה‪ .‬עורו ישנים משנתכם ונרדמים‬ ‫הקיצו מתרדמתכם‪ ,34‬אך שופר הוא למעלה מזה‪ ,‬גזירת הכתוב‬ ‫הוא "רחמנא אמר תקעו"‪ ,35‬תנועת תשובה מציאותית העומדת‬ ‫למעלה מטעם ודעת ומתגלה ב"טוב טעם ודעת למדני"‪.36‬‬ ‫תוקעים אנו תקיעה ראשונה‪ -‬טרם בריאת העולם‪ ,‬פגישה עם אדון‬ ‫עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא‪ ,‬פגישה עם מחשבתן של‬ ‫ישראל שקדמה לכל‪.‬‬ ‫ואז יורדים אנו מה'בכח' אל ה'בפועל' אל המציאות המנוסרת‪ ,‬אל‬ ‫המציאות המיוסרת‪ ,‬ומאירים אנו אותה באור של גדולה‪ ,‬בשברים‬ ‫"דינא רפיא" קישור ה"אתה הוא עד שלא נברא העולם" אל "אתה‬ ‫הוא משנברא העולם"‪ ,‬גילוי איך אותה נשמה פנימית לא ירדה‬ ‫‪ 33‬פס"ז יתרו כ' ב' שבת קה‪] .‬אני את עצמי ונפשי כתבתי ונתתי[‬ ‫‪ 34‬רמב"ם תשובה פרק ג' הלכה ד' "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת‬ ‫הכתוב‪ ,‬רמז יש בו‪ ,‬כלומר עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם‪"...‬‬ ‫‪ 35‬ראש השנה טז‪.‬‬ ‫‪ 36‬מהפסוקים שאומרים לפני תקיעות‬ ‫‪18‬‬ ‫ממעלתה גם בעת ירידתה אל תוככי ארץ‪ .‬בירור זה נעשה מתוך‬ ‫מבט סגולי פנימי על המציאות‪.‬‬ ‫תרועה‪" ,‬דינא קשיא"‪ ,‬מתוך המבט הקודם אנו יורדים אל המציאות‬ ‫הממשית‪ ,‬המסוכסכת כל כך‪ ,‬המפורדת כל כך‪ ,‬מלאת הסתירות‬ ‫והניגודים‪ ,‬היבבות והצער‪ -‬ואפילו שם אנו מוצאים איך הקמטים‬ ‫מתיישרים‪ ,37‬מתארכים אל המגמה שטרם בראשית‪ ,‬של עץ החיים‬ ‫המתמיד רע אין בו‪.‬‬ ‫אז אנו מחברים את הבכח עם הבפועל‪ ,‬בסוד העתיד‪ ,‬שכל השברים‬ ‫יתאחו‪ ,‬וכל התרועה תתארך ותהיה קול פשוט הכולל בתוכו את כל‬ ‫השירים‪ ,‬שיר הנפש‪ ,‬שיר ישראל‪ ,‬שיר האדם‪ ,‬שיר ההוויה כולה‪,‬‬ ‫שיר השירים למלך שהשלום שלו‪ ,38‬הדופק ואנו פותחים לו את‬ ‫הדלת‪.‬‬ ‫תקיעת השופר לא נותנת למהלך של הרשעה להופיע‪ ,‬וזהו ערבוב‬ ‫השטן‪ .39‬וממדרגה למדרגה אנו עולים‪ ,‬עוברים מדין תורה לתוספת‬ ‫‪ 37‬אופק ההבטה מתרחב על ידי התשובה‪ .‬היסוד הרצוני האידיאלי מתארך‬ ‫ומתפשט מראש מקדמי תבל והולך ומקיף עד אחרית‪ ,‬עד סוף כל הדורות‪ .‬ומתוך‬ ‫גדלו וארכו‪ ,‬רחבו‪ ,‬רומו ועמקו‪ ,‬של מבט חודר זה‪ ,‬מתגלה הטוב והחסד האלוקי‬ ‫באמיתתו‪ ,‬והחיים הפרטיים והכליים הולכים ומתבססים על יסוד היושר הגמור‪.‬‬ ‫הפגימות הנראות בסדרי החיים‪ ,‬נעשות מוכרות בתור קמטים המתישרים‬ ‫ומתפשטים בגודל החיים של הרצון הטוב‪ ,‬השוטף כנהר גדול מאד למשך דורות‬ ‫ותקופות‪ ,‬שרק גילויי חיים קטעיים מתגלים בכל דור מיוחד והשלמתם באה במרוץ‬ ‫כל הדורות‪ ,‬שהרצון החודר והמקיף של התשובה מביא לכולם חיים‪ ,‬שלום וברכה‬ ‫מלאת עדנים‪ .‬בהגלותו מתגלה שהאשר והעליזה הצודקת קובעים את מקומם‬ ‫מתחילתו ומעיקרו‪ ,‬וכל מה שהיה נראה למצער‪ ,‬וכל מה שהיה מן הכיעור בעבר‪-‬‬ ‫מתגלה שרק הוד וגודל הוא מלא בתור חלק מהגדולה העליונה של התקדמות‬ ‫התשובה‪ -‬אורות התשובה ט' ב' ועיין שם ו' א'‬ ‫‪ 38‬אורות הקדש חלק ב' עמ' תמד'‬ ‫‪ 39‬ראש השנה טז‪" .‬למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן‬ ‫עומדים? כדי לערבב את השטן" רש"י "כדי לערבב – שלא ישטין‪ ,‬כשישמע ישראל‬ ‫‪19‬‬ ‫דרבנן‪ ,‬משלושים קולות שאנו תוקעים כדי לצאת חובת התורה‬ ‫לקולות נוספים‪ ,‬מדרבנן‪ .‬הופכים אנו את התורה לעצמית לנו‪,‬‬ ‫יעכשיו תורה נתתי לכם לעתיד לבא חיים אני נותן לכם'‪ ,40‬ואז‬ ‫אומר השטן בודאי אתי משיח ‪ .‬למרות שאין דבר זה נגלה במציאות‪,‬‬ ‫לעיני בשר‪ ,‬אבל אותו שופר קטן שלנו‪ ,‬חלק הוא מהשופר הגדול‬ ‫שאינו מותיר לא אובדים ואפילו לא נידחים שנפלו בתהומות חשך‪,‬‬ ‫את הכל הולך הוא ומעלה‪.‬‬ ‫השופר הוא גילוי אותן שאיפות אינסופיות שהן טבענו‪ ,‬אותה חסידות‬ ‫שבנו‪ ,‬אותה חטיבה אחת שבתוכה אנו יושבים‪ ,‬אותו קושי לילד‬ ‫המוליד תפילה שהקב"ה מתאווה לה‪ ,‬תפילה ממעמקי לב‪ ,‬תשובה‬ ‫הבאה ממעמקים‪ .‬חושף הוא השופר את הטוב המוחלט בכל‬ ‫המציאות‪ .‬אותה ודאות של העבר הגדול‪ ,‬של הבכח "כמו שידענו ה'‬ ‫אלוקינו שהשלטן לפניך"‪ ,‬נחשף בשמחה לארצך וששון לעירך ‪-‬‬ ‫בחיצוניות ‪ -‬ועריכת נר לבן ישי משיחך ‪ -‬בפנימיות ‪ -‬במהרה‬ ‫בימינו‪.‬‬ ‫מחבבין את המצוות מסתתמין דבריו"‪ .‬תוספות "פירש בערוך כדאיתא בירושלמי‬ ‫בלע המוות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול‪ ,‬כד שמע קל שיפורא‬ ‫)= כששומע קול שופר( זימנא חדא בהיל ולא בהיל )= בפעם הראשונה נבהל ואינו‬ ‫נבהל( וד שמע תניין )=בפעם השניה( אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול‬ ‫ומטא זימניה למתבלע )=ובא זמנו של שטן להעלם( ומתערבב ולית ליה פנאי‬ ‫למעבד קטגוריא"‬ ‫‪ 40‬עיין מוסר הקדש חלק ג' עמוד קו'‬ ‫‪20‬‬ ‫"‬ ‫שופר ושבת‪ -‬על זכרון תרועה בשבת‬ ‫בכל שבת יש מעין העתיד‪ ,‬שבת מעין עולם הבא‪ ,‬כל החיים‬ ‫מתרחבים‪ ,‬וענג שורה בכל‪ ,‬ולכן אז כל החיים החמריים מתקדשים‪,‬‬ ‫עד שאין אנו שואלים בקשות פרטיות בשבת כי אם עומדים מכוונים‬ ‫אל רצונו ית'‪ .41‬וממילא מה שנפעל בשופר נפעל בכל שבת‪ ,‬עד כדי‬ ‫כך ששבת בעצמותה היא זכרון תרועה‪ ,42‬אבל אם נתקע בפועל‬ ‫תהיה הארה חזקה כל כך שהשופר יגלה ממש את שבת לא רק‬ ‫כ'מעין'‪ ,‬כבבואה של העתיד‪ ,‬אלא יגלה איך שבת היא ממש העתיד‬ ‫בעצמו‪ .‬במצב כזה נוצר חשש‬ ‫‪43‬‬ ‫שמי שאינו בקי‪ ,‬לא יבחין שנשארו‬ ‫עדיין מדרגות שאינן מבוררות‪ ,‬שעדיין לא הכל רשות יחידו של עולם‪,‬‬ ‫שעדיין רשות הרבים קיימת‪ ,‬והררי הפירוד מאפילים‪ ,‬ומחמדת‬ ‫תשוקת שמיעת קול שופר יבא לטלטל את השופר בטשטוש‬ ‫המדרגות‪ ,‬שלכן אין אנו זוכים לתקיעה שבפועל‪.‬‬ ‫אמנם במקום שיש בית דין‪ ,‬מכח התורה מלאת הסבלנות‪ ,‬בעלת‬ ‫הקשר העמוק ביותר אל העתיד שמתוך כך נושאת עול ההווה‬ ‫בסבלנות‪ ,‬עד שכל הנטיות תצאנה אל הפועל הגמור ותתכללנה‬ ‫באור אין סוף‪ ,‬דווקא שם אפשר לתקוע אפילו בשבת‪.‬‬ ‫‪" 41‬שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא" ועיין עין איה שבת חלק א' מעמ' ‪27‬‬ ‫‪ 42‬כדעת הירושלמי שבשבת אין לתקוע כי הפסוק זכרון תרועה ולא בפועל מדבר‬ ‫על שבת‬ ‫‪ 43‬כדעת הבבלי שמדאוריתא תוקעים אלא יש גזירה דרבנן שמא יהיה מאן דהו‬ ‫שאינו בקי שילך אצל חכם עם שופרו ויטלטל אותו ברשות הרבים‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫על אף שאנו לא תוקעים בשבת‪ ,‬אנו קשורים לתקיעה בסוד‬ ‫המחשבה הפנימית‬ ‫‪44‬‬ ‫המתעלה מעל כבלי המציאות החיצונית‬ ‫המוגבלת‪ ,‬ורואה את קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ‬ ‫על הגבעות‪.‬‬ ‫אותן שאיפות אדירות‪ ,‬הן הן מושא תפילתנו ועבודתנו ביום הקדוש‬ ‫הזה‪ ,‬ומתוכו נושאים אנו לבבנו אל אל בשמים שייטיב לנו את השנה‬ ‫הבאה עלינו לטובה‪ ,‬לכל בית ישראל‪ ,‬ולכל העולם כולו‪ ,‬ונזכה אנחנו‬ ‫בשנה זו להיות חיים מתוך קשר אל המגמה העליונה של המציאות‪,‬‬ ‫אל התיקון הכללי שייגלה בעזרת ה' במעשי ידינו "ויהי נעם ה' עלינו‬ ‫ומעשי ידינו כוננהו" "לחזות בנעם ד' ולבקר בהיכלו"‬ ‫‪" 44‬וכשחל יו"ט ראשון של ר"ה או של חג בשבת‪ ,‬שאין תוקעים בשופר וגם אין‬ ‫נוטלים לולב‪ ,‬צריך לכוון בכוונותיהם בסדר כמו אם היו עושים המצווה‪ ,‬כי הפעולה‬ ‫נעשית‪ ,‬וביותר כח גם כן‪ ,‬כי השבת גורם‪ "...‬כתבי רמח"ל חלק ח' עמ' פג'‬ ‫‪22‬‬