‫ב"ה‬ ‫לקראת שבת פרשת תרומה‪ ,‬ו' באדר ה'תשע"ג‬ ‫גליון ‪51‬‬ ‫נפלאות מתורתך‬ ‫משיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א‬ ‫נדבת המשכן – רצוא ושוב‬ ‫הפרשיה הפותחת את פרשת תרומה מהווה מעין כותרת לכל הפרשות‬ ‫הבאות‪ ,‬עד סוף ספר שמות‪ ,‬העוסקות בעשית המשכן וכליו‪ .‬בפרשיה‬ ‫זו יש שני ציוויים‪ :‬על לקיחת התרומה‪-‬הנדבה ועל עשיית המשכן וכליו‪.‬‬ ‫לריצה למעלה יש תפקיד חשוב מאד‪ ,‬בתנאי שהיא תכיל בתוכה מראש‬ ‫את היכולת לחזור ולשוב אל המקום התחתון שבו אנו נמצאים כנבראים‬ ‫ולגלות כאן את התכלית‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬העיקר הוא הציווי על עשיית המשכן ואילו לקיחת התרומה‬ ‫היא דבר טפל יחסית‪ .‬אבל מעיון בפסוקים עולה תמונה אחרת‪ :‬קודם‬ ‫כל בא הציווי "ויקחו לי תרומה" אחר כך כתוב פירוט של כל החומרים‬ ‫לנדבת המשכן‪" ,‬זהב וכסף ונחשת" וכו'‪ ,‬ורק בסיום כתוב הציווי על עצם‬ ‫עשית המשכן‪" ,‬ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"‪ .‬נראה שהנדבה קובעת‬ ‫ברכה לעצמה‪ ,‬ולא לחנם שם הפרשה הוא 'תרומה'‪ ,‬ונמצא שיש כאן שני‬ ‫מוקדים ה'מדברים' זה עם זה‪" ,‬ויקחו לי תרומה"‪" ,‬ועשו לי מקדש"‪ ,‬שני‬ ‫ציוויים בלשון דומה‪.‬‬ ‫בריאת העולם היתה כדי "להיות לו יתברך דירה בתחתונים"‪ ,‬וזה הציווי‬ ‫השני בפרשיה שלנו‪" :‬ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"‪ .‬את כל הכוח‬ ‫העצום שהושקע בנדבה‪ ,‬את כל הריצה האדירה של הלב למעלה‪-‬מעלה‪,‬‬ ‫תקחו עכשיו ותבנו ממנו את המשכן וכליו‪ ,‬תייצרו את הכלים שבהם‬ ‫ובתוכם תהיה השראת השכינה למטה‪ .‬באמת‪ ,‬השראת השכינה למטה‬ ‫היא פלא עצום עוד יותר מאשר הריצה למעלה‪ ,‬כי זו "לא חכמה" לבטל‬ ‫את הכל כאין ואפס ולהגיע אל הקב"ה שאין עוד מלבדו כלל‪ ,‬החידוש‬ ‫הגדול הוא שנמצאים למטה‪ ,‬בתוך העולם הזה‪ ,‬בבית של שלשים אמה‬ ‫על עשר אמות (מדות המשכן)‪ ,‬ובתוכו יש השראת השכינה‪ ,‬בתוך‬ ‫מציאות העולם נרגשת הנוכחות האלוקית‪ .‬לאחר שהלב רץ למעלה‪,‬‬ ‫מורידים אותו למטה ומראים לו שבתוכו עצמו יש השראת השכינה‪,‬‬ ‫"ושכנתי בתוכם [לשון רבים]" – "בתוך כל אחד ואחד מישראל" [ובעומק‪:‬‬ ‫אם הריצה למעלה אומרת "ה' הוא הכל"‪ ,‬אז השוב כלפי מטה אומר‬ ‫"הכל הוא ה'"‪ ,‬ודוק]‪.‬‬ ‫לרוץ למעלה‬ ‫כדי להבין את היחס בין שני הציוויים‪ ,‬נפנה לדברי הזוהר הקדוש המובאים‬ ‫בספר התניא (פמ"ז) על הפסוק "ויקחו לי תרומה" – "לי‪ ,‬כלומר אותי"‪.‬‬ ‫כאילו על ידי התרומה אנו לוקחים את ה'! אך מהי משמעות הדבר?‬ ‫אחד הביטויים החשובים בפנימיות התורה הוא "רצוא ושוב" – ביטוי‬ ‫הלקוח מתיאור המלאכים במעשה‪-‬מרכבה בנבואת יחזקאל‪" ,‬והחיות‬ ‫הלב והמעין‬ ‫רצוא ושוב"‪ .‬אך התנועה הזו אינה רק נחלת המלאכים‪" ,‬חיות הקדש"‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬רבי נחמן מברסלב מסביר את סוד המלה לי כחיבור הרב והתלמיד‪:‬‬ ‫אלא נוגעת גם לנשמות שלנו‪ ,‬בני האדם‪ .‬זוהי מעין תנועת מטוטלת‪,‬‬ ‫התלמיד הוא בחינת הלב השואף כלפי מעלה‪ ,‬ורמוז באות למ"ד‪ ,‬מלשון‬ ‫רצוא ושוב‪ ,‬רצוא ושוב – בתחילה רצים כלפי מעלה‪ ,‬מתוך צמאון למקור‬ ‫לִ מוד‪ ,‬שחז"ל אומרים עליה שהיא "מגדל פורח‬ ‫העליון שממנו נמצא הכל‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬ולאחר מכן שבים‬ ‫באויר" – האות היחידה שצורתה עולה כלפי מעלה‪.‬‬ ‫למטה‪ ,‬אל המקום התחתון שלנו‪ ,‬ושוב רצים למעלה‬ ‫"ויקחו לי תרומה"‪" ,‬ועשו לי ואילו הרב הוא המוח שתפקידו להוריד את החכמה‬ ‫ושוב חוזרים למטה‪ ,‬עד אין סוף‪ ,‬כאשר התנודה בין‬ ‫מקדש" – חיבור נדבת הלב‬ ‫ולישב אותה בלבו של התלמיד‪ ,‬שיהיו הדברים‬ ‫הרצוא והשוב היא מתח החיים התמידי (כמו "זרם‬ ‫הרץ למעלה עם השראת‬ ‫נכנסים אל הלב ומתיישבים בו‪ ,‬והוא רמוז באות יו"ד‪,‬‬ ‫חילופין" בחשמל)‪.‬‬ ‫השכינה היורדת למטה‬ ‫המייצגת תמיד את החכמה‪ ,‬האות הקטנה ביותר‪,‬‬ ‫כנקודה אחת תמציתית של מקור החכמה היוצאת‬ ‫הנדבה למשכן היא המחשה מצוינת לתנועת הרצוא‬ ‫יש‪-‬מאין‪ .‬החבור הנכון בין הלמ"ד של התלמיד ליו"ד‬ ‫של הנפש‪ .‬עצם המלה תרומה באה מהפועל להרים‪ ,‬כמו שכתוב בהבאת‬ ‫הנדבה "כל מרים תרומת כסף‪ – "...‬האדם המרים תרומה מרים את הנפש של הרב יוצר את המלה לי‪ .‬הרב והתלמיד הם גם שני סוגי חכמה‪" :‬חכמה‬ ‫שלו בהתמסרות כלפי מעלה‪ ,‬שכן בנתינת הממון אנו נותנים את עצמנו תתאה"‪ ,‬שנקודת המוצא שלה היא המציאות התחתונה ומשם היא עולה‬ ‫(שהרי אנו רוכשים את הממון בהשקעה של חלק מהחיּות שבנו‪" ,‬בנפשו למעלה‪ ,‬והיא תשוקת‪-‬חכמת התלמיד‪ .‬ו"חכמה עילאה" המורידה את‬ ‫יביא לחמו"‪ ,‬והממון גם מיועד עבור חיי‪-‬הנפש שלנו)‪ .‬בפרשה שלנו‪ ,‬הדברים מלמעלה כלפי מטה‪ ,‬והיא חכמת הרב המלמד‪.‬‬ ‫הלשון היא "מאת כל איש אשר ידבנו לבו" – הנדבה היא ביטוי לתנועה‬ ‫במקום אחר‪ ,‬מספר רבי נחמן על הלב והמעין‪ :‬הלב של העולם משתוקק‬ ‫של הלב השואף ומשתוקק למעלה למעלה‪.‬‬ ‫אל המעין‪ ,‬וגם המעין משתוקק אל הלב‪ .‬הלב הוא התלמיד‪ ,‬הפונה‬ ‫כאשר הכיוון הוא רצוא כלפי מעלה‪ ,‬חץ‪-‬העליה מצביע ושואף עד אין‬ ‫בצמאון אדיר אל המעין‪ ,‬והמעין הוא הרב‪" ,‬נחל נובע מקור חכמה"‬ ‫סוף ממש‪ ,‬לדרגה עליונה כזו שאי אפשר להגדיר אותה ולא לקרוא לה‬ ‫הרוצה להשפיע ולהניק את התלמיד‪ .‬מסתבר שלא כל כך פשוט לחבר‬ ‫בכל שם‪ ,‬למעלה מכל העולמות הנבראים‪ ,‬למעלה אפילו מכל השמות‬ ‫ביניהם‪ ...‬אבל כאשר נעשה החיבור אז הלב והמעין מתאחדים‪ ,‬ומהלמ"ד‬ ‫שבהם ה' נקרא – אלא לעצמּות ה'‪ .‬זהו העומק של דברי הזוהר שעל ידי‬ ‫והיו"ד נוצר לי‪.‬‬ ‫התרומה אנו לוקחים כביכול את ה' – הנשמה רצה ועולה עד ה' ממש‪,‬‬ ‫כעת נחזור אל הפסוקים אצלנו‪ :‬קודם מוזכרת נדבת הלב העולה‬ ‫בתחושה עמוקה ש"אין עוד מלבדו" ו"ה' הוא הכל"‪.‬‬ ‫למעלה‪ ,‬היא האות למ"ד של התלמיד‪" ,‬חכמה תתאה"‪ .‬ואחר כך עשיית‬ ‫לשוב למטה‬ ‫המשכן והשראת השכינה בו‪ ,‬היא אות היו"ד של הרב‪" ,‬חכמה עילאה"‬ ‫אם ניתן לנשמה לרוץ כך עד אין סוף‪ ,‬היא פשוט תעלם‪ ,‬תתבטל ותתאיין‬ ‫המצליחה לרדת מטה ולהתקבל בלב התלמיד‪ .‬מחיבור הרב והתלמיד‪,‬‬ ‫במקור העליון‪ ,‬כמו טיפה המתמזגת בים הגדול וכמו ניצוץ הנשאב אל‬ ‫חיבור הרצוא והשוב‪ ,‬נוצרת המלה לי‪ ,‬החורזת את שני המוקדים‪" :‬ויקחו‬ ‫המדורה‪ .‬זה באמת 'כיף לא נורמלי' עבור הנשמה‪ ,‬אבל עם כל ריצה‬ ‫לי תרומה" (כאן העיקר הוא הלמ"ד של לי)‪" ,‬ועשו לי מקדש" (וכאן‬ ‫אדירה כלפי מעלה בא הקב"ה והופך את הכיוון ומורה לנשמה‪ :‬שובי‬ ‫העיקר הוא היו"ד הנכנסת לתוך הלמ"ד)‪ .‬חיבור שני ה'לי' יוצר את המלה‬ ‫למטה! כלשון ספר יצירה "אם רץ לבך – שוב למקום"‪.‬‬ ‫חכלילי בפסוק "חכלילי עינים מיין" שעליו דרשו חז"ל "כל חיך שטועמו‬ ‫אומר לי לי"‪ ,‬טעם היין המשובח ביותר כאשר הלב מוצא את המעין‬ ‫לעילוי נשמת בני משפחת פוגל הי"ד‬ ‫ותשוקת התלמיד מתמלאת בהשפעת הרב‪ .‬לחיים לחיים!‬ ‫ו' אדר תשע"א‬ ‫נקודות מהשיעור השבועי‬ ‫פיל משוגע בחודש אדר‪...‬‬ ‫לפי הקבלה‪ ,‬לכל חודש מקבילה אות המשקפת את מהותה‪ .‬האות של‬ ‫אדר היא קו"ף‪ ,‬שהיא גם מלה בת שתי משמעויות‪ :‬החיה קוף וקוף‬ ‫המחט‪ .‬חור המחט נקרא קוף אך מימרה מפתיעה של חז"ל תופרת‬ ‫את קוף המחט לחיה אחרת – הפיל‪ .‬בדיון על חלומות אומרים חז"ל‬ ‫"אין מראים לאדם [בחלום] אלא מהרהורי לבו" – ולכן איננו חולמים‬ ‫על דברים התלושים לחלוטין מחיינו‪ ,‬והדוגמא בחז"ל היא שאיננו‬ ‫חולמים על "פיל הנכנס בתוך קוף המחט"‪.‬‬ ‫חבוי כאן רמז עמוק‪ :‬הפיל הוא החיה הגדולה ביותר ביבשה‪ ,‬ולא לחנם‬ ‫נאמר ב'פרק שירה' שהשיר של הפיל הוא "מה גדלו מעשיך ה'‪ ,‬מאֹד‬ ‫עמקו מחשבותיך" – חיה ענקית זו‪ ,‬המתנהלת בשקט וכובד מלכותיים‪,‬‬ ‫היא המחשה לגדולת הבורא והד לעומקים הבלתי מפוענחים שלו‪.‬‬ ‫לכן חז"ל הצביעו על זיקה בין פילים לפלאים‪ .‬המלה פלא קשורה‬ ‫מאוד באות אל"ף‪ ,‬סמל לה' האחד הנפלא מעינינו‪ .‬האל"ף של אלקים‬ ‫מסתתרת כביכול מבעד לבי"ת של "בראשית"‪ ,‬סמל לאחדותו הנסתרת‬ ‫של הבורא שמאחורי השניות הנגלית של הבריאה‪ .‬רשת הסמלים הזו‬ ‫ממחישה כיצד בפיל‪ ,‬עם כל ארציותו‪ ,‬יש מן הפלא של האל"ף הזו‬ ‫(כפי שאפילו מורגש במלה האנגלית ‪.)elephant‬‬ ‫הפיל הנכנס בקוף המחט מסמל את בריאת העולם‪ :‬ה' האינסופי בורא‬ ‫חלל מצומצם ואז חודר לתוכו‪ .‬הבלתי‪-‬מוגבל נכנס לתוך המוגבל‪.‬‬ ‫הדימוי בא לנער אותנו מהתפיסה הרווחת שהאלוקות היא נשגבת‬ ‫ומופשטת ולכן מרחפת מעל המציאות ואינה מתעניינת בבני האדם‬ ‫הנחותים‪ .‬כניסת הפיל לקוף המחט פירושה שאלוקות נשגבת באמת‬ ‫תחדור גם לחללים הקטנים ביותר של חיינו (תתעניין אף ב'קופים'‬ ‫נחותים כמונו)‪.‬‬ ‫בהמשך‪ ,‬יציאת הפיל מהצד השני מבטאת את התגלות ה' בתוך העולם‪,‬‬ ‫התחדשות תהליך הבריאה יש מאין בכל רגע‪ .‬הפיזיקה הקוונטית‬ ‫מתארת כיצד חלקיקים תת‪-‬אטומיים נבראים ומתכלים בכל רגע;‬ ‫הפיל המגיח מקוף המחט רומז כי הדבר נכון לא רק במיקרו אלא גם‬ ‫במאקרו‪ :‬המציאות כולה נבראת בכל רגע יש מאין‪.‬‬ ‫אמנם לא סביר שסתם כך נחלום על פילים הנכנסים בקופי‪-‬מחט‪,‬‬ ‫אך מי שימלא יומו במחשבות כאלה‪ ,‬בהחלט אמור להצליח לחלום‬ ‫עליהם‪ .‬אי‪-‬הסבירות לראות תופעה כזו בחלום מעידה על כך שרעיון‬ ‫הבריאה יש מאין נשגב מתפיסת אנוש‪ .‬מצד שני‪ ,‬היכולת להרהר בכך‬ ‫ביום עד שחולמים על כך בלילה משמעותה שהאדם כן מסוגל לשער‬ ‫בלבו את הפלא הזה‪ ,‬גם אם לא לתפוס אותו לחלוטין‪.‬‬ ‫[אזהרה‪ :‬בעקבות מאמר זה צפויים חלומות משונים‪]...‬‬ ‫אל תהיה רמאי!‬ ‫◆ מקובל אצל חסידים שאפשר לתמצת את ספר התניא במשפט אחד‪:‬‬ ‫אל תרמה את עצמך! כך למשל מסופר על ר' הלל מפאריטש‪ ,‬שהיה‬ ‫גדול באמת בתורה ובעבודה עוד לפני שהגיע לחסידות חב"ד (כחסיד‬ ‫טשרנוביל)‪ ,‬והעיד על עצמו שעד שלמד את התניא חשב שהוא צדיק‪...‬‬ ‫בספר התניא אתה מבין שאפילו אם לא עשית שום עבירה מעולם‪ ,‬אין‬ ‫זה אומר שאתה צדיק‪" ,‬הלוואי בינוני"! היסוד הזה של התניא הוא מצוה‬ ‫מפורשת בתרי"ג מצוות לדעת הסמ"ק (מצוה יד)‪" :‬שלא להיות צדיק‬ ‫בעיניו‪ ,‬דכתיב 'אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר‬ ‫בצדקתי' וגו'"‪.‬‬ ‫◆ מפרשת משפטים לומדים לא רק כיצד לשפוט אחרים אלא גם כיצד‬ ‫לשפוט את עצמך‪" :‬מדבר שקר תרחק" – כלפי עצמך‪ ,‬אל תחשוב שאתה‬ ‫צדיק‪" .‬ושחד לא תקח" – אל תתפתה לכל המחמאות שאומרים עליך‬ ‫ותחשוב שבאמת יש בך מזה‪ ,‬כמאמר חז"ל (המופיע בפתיחת התניא)‪:‬‬ ‫"אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה‪ ,‬היה בעיניך כרשע"‪.‬‬ ‫◆ נמסר בשם מורנו הבעל שם טוב שיש שלשה דברים שהם כמו מצוות‬ ‫עשה יסודיות (אם כי כמובן אינן נמצאות כמצוות בש"ס וברמב"ם)‪:‬‬ ‫להיות פקח‪ ,‬להיות שמח‪ ,‬וזריזות במתינות‪ .‬ההתחלה היא פקחות‪ ,‬פקחות‬ ‫יהודית אמיתית‪ ,‬שפירושה לא רק להיות חכם בתורה אלא גם בעניני‬ ‫העולם‪ .‬פקח לא נותן שירמו אותו‪ ,‬וראשית כל הוא לא מרמה את עצמו‪,‬‬ ‫לא לוקח שחד שעליו נאמר "יעור פקחים"‪.‬‬ ‫◆ מיד לאחר מתן תורה‪ ,‬בפרשת יתרו‪ ,‬יש את פרשת משפטים‪ .‬משפטים‬ ‫הם דברים שהשכל האנושי המחייב (ובכל זאת עלינו לקיים אותם מפני‬ ‫שניתנו מסיני)‪ .‬לומר שהדבר הראשון שנדרש מיהודי הוא שיהיה בעל‬ ‫שכל‪ ,‬פקח‪ .‬שלא יהפוך את השרש שפט לטפש…‬ ‫◆ הרגישות של השופט לרמאות ניכרת בהלכה של "דין מרומה"‪" :‬מנין‬ ‫לדיין שיודע בדין שהוא מרומה‪ ,‬שלא יאמר‪ :‬הואיל והעדים מעידין‪,‬‬ ‫אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר עדים? תלמוד לומר‪' :‬מדבר שקר תרחק'"‪.‬‬ ‫ומובא בשו"ע "וכשהיה רואה הרא"ש באומדנא דמוכח שהדין מרומה‪,‬‬ ‫היה כותב ונותן ביד הנתבע שאין לשום דיין להשתדל בדין זה"‪ .‬גם כלפי‬ ‫עצמי‪ ,‬העיקר הוא לזהות את הרמאות‪ ,‬את היצר הרע המרמה אותי‪ .‬מי‬ ‫שלא מרמה את עצמו – יכול לזהות כשמנסים לרמות אותו‪.‬‬ ‫מתוך דף 'התחדשות' אדר תשס"ח‬ ‫ניגון מכ"ז שבט תשע"ג‬ ‫ממלכה של ענקים‬ ‫הרבי הרש"ב מסביר את הפסוק "השקיפה ממעון קדשך" – שאנו‬ ‫מבקשים מהקב"ה שישקיף עלינו דרך המשקפת של התורה‪.‬‬ ‫התורה היא כמו זכוכית מגדלת שכאשר מסתכלים בה רואים‬ ‫כל יהודי מאד גדול‪ .‬אם מביטים סתם‪-‬כך בעולם‪ ,‬נראה שכל‬ ‫יהודי הוא קטן מאד לעומת מליוני שנות אור של היקום‪ ,‬אבל‬ ‫במשקפת של התורה רואים את הדברים לפי הגודל האמיתי‪-‬‬ ‫האיכותי שלהם‪ ,‬ואז רואים שכל יהודי גדול יותר מכל היקום‪.‬‬ ‫אברהם אבינו מכונה "האדם הגדול בענקים" – במדת החסד שלו‬ ‫הוא רואה שכל יהודי הוא ענק‪ ,‬ממלכה של ענקים‪ .‬אמנם נאמר‬ ‫"כי אתם המעט מכל העמים" – "שממעיטים את עצמכם" – אבל‬ ‫דוקא בגלל זה היהודי הוא ענק‪ ,‬כי "מאן דאיהו זעיר איהו רב [מי‬ ‫שהוא קטן הוא גדול]"‪ .‬אם יהודי הוא ענק‪ ,‬מגיע להיטיב לו כל‬ ‫טוב סלה‪" ,‬הענק תעניק לו"‪.‬‬ ‫משיעור כ"ז שבט תשע"ג‬ ‫יוצא ע"י ּגַ ל ֵעינַ י ‪1-700-700-966‬‬ ‫אתר – ‪ pnimi.org.il‬בלוג ‪.haravginsburgh.com -‬‬ ‫ניתן להרשם לקבלת כל סיכומי השיעורים בדוא"ל‪:‬‬ ‫‪itiel@pnimi.org.il‬‬ ‫לצפיה בשיעורים – ‪malchuty.org‬‬ ‫עורך‪ :‬יוסף פלאי‬ ‫להקדשת הגליון‪ ,‬לתרומות ולסיוע בהפצה נא ליצור קשר‬ ‫עם חנן ‪.0526071870 -‬‬ ‫הודעות לקוראי העלון‬ ‫•ביום חמישי י"א אדר לא יתקיים שיעור של‬ ‫הרב גינזבורג‪.‬‬ ‫•בליל פורים (מוצאי שבת)‪ :‬הציבור מוזמן‬ ‫להתוועדות שמחה עם הרב יצחק גינזבורג‬ ‫שליט"א‪ ,‬החל מהשעה ‪ ,22:00‬בישיבת חב"ד‬ ‫ברחוב טאגור ‪ ,32‬רמת אביב‪ ,‬תל אביב‪.‬‬ ‫בא שידו‬ ‫תר ‪ty.org‬ר‪ u‬חי‬ ‫לחיות עם הזמן‬ ‫השיעור השבועי‬ ‫של הרב יצחק גינזבורג‬ ‫‪alch‬‬ ‫‪m‬‬ ‫בימי חמישי‪ ,‬שעה ‪21:00‬‬ ‫בישיבת חורב בירושלים‬ ‫רחוב אטון ‪ ,2‬סנהדריה מורחבת‪ ,‬ליד שדרות גולדה מאיר‪,‬‬ ‫מרחק הליכה מצומת בר אילן‪ .‬הכניסה לרכב מהר חוצבים‪.‬‬ ‫עזרת נשים פתוחה מכירת ספרי הרב במקום‬