קיש קרור.pdf
קיש קרור יואל קיש הגיע אלינו מחיפה בשישים ואחת( ) )1961כילד חוץ .למרות שהיה קטן קומה ונראה כבן 12הוא הצליח לה�ש תרבב ולהתברג לחברת הילדים המחוספסת והמעורבת של בני משק וילדי חוץ .היטמעות כזו ,באותן שנים ,לא היתה דבר קל ורבים אחרים נפלו וכשלו בניסיון הזה וחזרו אחר כבוד למקום ממנו באו. בשישים ואחת היינו בני 15אבל חברת הילדים המשותפת של הקיבוץ כללה גם שני מחזורים (כתות) צעירות מאיתנו ושני מחזורים מלמעש לה בוגרים מאיתנו .כמאה נערים יחפים ,מגודלי שער ,פוחזים ופרועים בגילאי 13עד .18וילדי- חייס אמיתיים. הנערים ,בוגרי החינוך המשותף במיטבו ,כבר מזמן שכחו באתם גילאים ,לבוא ולבקר בערבים את הוריהם בחדרים הקטנים והדלים שלהם, החלופות היו קורצות ומושכות בהרבה .חבורות הקיבוץ בשנות השישים ( )1960מראה מהגלבוע הנערים היו הולכות וסובבות ,רצות וקופצות, כבסחרחורת שאין לה סוף ,על מדרכות הקיבוץ, על הדשאים ,בחצר הגדולה ,בדרכי הקיץ ,במדרון ההר ,בבריכת השחייה ובכל מקום שאפשר פורקן למרץ נעורים ולשובבות מלאת ההורמונים של גיל ההתבגרות. אל מקום הזה ולחברה הזו נפל יואל קיש .עוד ילד חוץ אחד מרבים שהצטרפו בשנים ההן לחברות הילדים בקיבוצים. להוריו היקים שלו ,שנשארו בחיפה היו חברים בחפצי בה ,אדית וקורט ,גם הם יקים .עובדה זו עזרה במידה מסויימת ליואל והציבה אותו במעמד הביניים ,בין נמוך שלא סופרים אותו ובין גבוה שכולם מתחנפים אליו. יואל ,היה אז ,מבחינה מנטלית ,אישיות בהתהוות ,על סף הבגרות ובעל פה אדיר .ווכחן בלתי נלאה .כל דבר הוא ידע ועל הכל היה לו מה להגיד .בכל ויכוח נשאר אחרון .מין מנצח מתיש ,אחרון לפני שכולם כבר פורשים לישון . לאבא של יואל היה מפעל קטן בהדר הכרמל לייצור ויטרינות קירור לחנויות וקצביות לפי הזמנה ,לכן כשהיה מתפתח דיבור על נושאי הקירור ,נושא שמשום מה ,יואל היה תמיד מציף אותו ,היינו זוכים ממנו להרצאה ממוחזרת על עקרונות הקירור .כל כך דבק יואל בנושא עד שנעשינו ממש מומחים במחזור רנקין יבש-רטוב בתרמודינמיקה וזה כלל גם הסבר מפורט על איך מכונת המים הקרים החדשה שהוצבה אז בחדר האוכל ,מקררת את המים, ומה מטרטר לו שם מתחתיה .המכונה הזו ולאחר מכן מכונת הסודה לא היו באותם ימים פריטים כל כך שווים לכל נפש ובוודאי שהיו יקרים ולכן נדירים .מקררים ומזגנים אפילו לא נוצרו בדמיון של אף אחד ובקיצים הבועש קורט כהן ,החבר היקה של האבא רים היו מקררים את חדרי החברים הלוהטים במין מתקן שנקרא "טפטפת" .של יואל קיש כשהיה גפיר (שוטר) לכן כשהוחלט על מכונת מים קרים ,אחת ,שתוצב בחדר האוכל לשימוש כל בתקופת המנדט הבריטי החברים" ,גויסה" שלא כל כך מרצונה מרצונה כל חברת הילדים לעבודות עישוב ,קטיף ואריזה בענפי החקלאות שלהקיבוץ .עברו קרוב לשנתיים של עבודת פרך בשדות ,שנתיים של גיוסים בלי הפסקה כדי שנזכה ונראה את מכונת המים הקרים שהוצבה אחר כבוד בחדר האוכל של הקיבוץ ליד מכונת פריסת הלחם .יופי .בגלל הגיוסים למים היה טעם חמוץ-מתוק אבל הם היו ,אכן קרים. בנוסף למפעל הויטרינות המקוררות ,אבא של יואל קיש רכש פריט שהיה נדיר אז בארץ .מכונית סוסיתא .יואל היה מתהלך גאה ברכישה הזו של אבא שלו כשהוא עם חזה נפוח. אנחנו ,הינו חבורה של ילדים מרושעים משהו וידענו בדיוק היכן ניתן להציק למישהו ומהן נקודות התורפה של כל אחד .לכן תמיד היינו אומרים ליואל" ,לאבא שלך אין מכונית סוסיתא" "דווקא יש לו" "טוב תוכיח" "תבואו אלי הביתה לחיפה ותראו" "לא ,תגיד לאבא שלך שיביא אותה לכאן" עברו חודשים רבים ,הקיץ חלף והסתיו כבר נטה לוותר לחורף ועדיין אבא של יואל קיש עם הסוסיתא שלו לא נראו באופק .יואל אפילו חדל להשוויץ בעניין המכונית ועבר למלמוש לי התנצלות בכל פעם שמישהו מהנערים היה חוזר ומזכיר ומעלה את הנושא. יום חמישי אחד יואל פורץ אלינו לחדרי השינה ,עובר מחדר לחדר וצורח בהתלהבות שהנה מחר ,יום שישי אחרי הצהש רים ,ההורים שלו מגיעים לביקור אצל חבריהם היקים מהקיש בוץ אדית וקורט .לא סתם מגיעים באוטובוס כמו כל ההורים של ילדי החוץ אלא במכונית הסוסיתא המפורסמת .הידיעה פשטה כאש בשדה קוצים ובתוך עשר דקות היתה לאייטם חדשותי אדיר בקרב חברת הילדים .השמועה על הסוסיתא העומדת לבקר בקיבוץ עברה מיד מפה לאוזן והחברים הלכו ודיברו בה בחדר האוכל ,בחדרי הישיבות ובענפי המשק מכונית סוסיתא -תחילת שנות השישים השונים .אפילו תינוקות בני יומם ופעוטים החלו גם הם לצרוח שהם רוצים סוסיתא. אנחנו חיכינו בכיליון עיניים לביקור הצפוי שהכניס את כל חברת הילדים לסחרור רגשי ואנרגטי בלתי רגיל שגרם לכוש לם לרוץ על המדרכות ועל הדשאים ללא הפסקה וללא מטרה כלשהי .למחרת ,יום שישי אחרי הצהרים ,צרנו על חדר המגורים (דירה) של אדית וקורט .היה שקט מוחלט .היה חום מעלף של אמצע הקייץ בעמק .נשמעו רק הנשימות הנרגשות של הנערים .והנה הנה הדבר מגיע ,פלא שבפלאים ,מכונית סוסיתא אמיתית מפיברגלס בצבע לבן בוהק, מתקרבת לאיטה ועוצרת ליד החדר של משפחת קון (כהן) ,אדית וקורט .מהמכונית נחלץ לאיטו אבא של יואל קיש ומברך את כולם בניד ראש חסכני כיאה וכמקובל אצל היקים .הוא אפילו לא שואל על מה ולמה כל המהומה שמסביב. מדוע נקבצו להם כל זבי-החוטם והיחפנים של הקיבוץ דווקא במקום הזה ובעת הזו .האבא של יואל מתקבלבחמיש מות מלווה בקידות ייקיות מצד קורט שענב עניבה לרגל האירוע .אבא של יואל קיש צועד לאיטו מסביב לסוסיתא, פותח את הדלת שבצדה השני ומשם יורדת אחר כבוד גם אמא של יואל קיש ,שגם היא מתכבדת בקידות נימוס ע"י בני הזוג קון .כל החבורה היקית הזו נבלעת בחדר המגורים ואנחנו נשארים בחוץ ,מלטפים בעיניים משתאות את הסוסיתא .פלא-פלאים .איתנו יחד נשאר בחוץ גם יואל קיש שההורים היקים שלו "שכחו" אותו ואפילו לא כיבדו אותו בקידה ,שלא לדבר על נשיקה או חיבוק .ככה זה נהוג בפזורה הדוברת גרמנית .לאחר כמחצית השעה ,יוצאת האמא של יואל קיש וצועקת "יואל ,יואל ,איפה אתה?" ואז היא מבחינה בו ומושיטה לא ,ממש לפני כולנו ,חתיכת "פולקה" רגל עוף מטוגנת ועטופה ברדיד כסף" .אס-אס (תאכל ,תאכל)" היא אומרת לו" ,שמרתי לך את זה מארוחת הצהרים שאכלנו בבית". ואז נטפלנו שוב ליואל קיש .ראינו שהוא קצת נבוך ומבואס. "נראה אותך מביא את הסוסיתא לסיבוב בעמק" "מה השתגעתם" "אבל זו הסוסיתא של אבא שלך ,מה אם תבקש הוא לא ייתן?" "בטח שייתן" "אז תבקש" "לא נעים לי" "סימן שהוא לא ייתן" "מה פתאום לא ייתן ,הוא אבא שלי" "אז תבקש" אחר כך כבר התחיל להחשיך והתחיל להיות משעמם שם ליד החדר של אדית וקורט ,עזבנו הכל ורצנו אל הדשא של חדר האוכל .שם כבר היתה מהומת אלוהים מלאת עניין של כל ילדי הקיבוץ והוריהם .אחרי ארוחת הערב ,ניגש יואל קיש בשקט על כמה מאיתנו ,המובחרים שבמובחרים שבחבריו ,והודיע לנו בלחש שאבא שלו הסכים ושבשעה תשע וחצי נבוא לרונדל (החניון של הקיבוץ) והוא ,יואל יגיע עם הסוסיתא של אבא שלו ונעשה ביחד איזה סיבוב קצר על הדרך-הקייצית עד בריכות הדגים וחזרה. בשעה היעודה קפצנו אל פנים הסוסיתא .שלושה נערים קלי דעת ופורעי חוק .ביחד עם יואל היינו ארבעה .הסוסיש תא טרטרה ,החליקה ויצאה מהשער הראשי כשיואל שישב ליד ההגה משייט על הדרך הקייצית ,מלאת המהמורות, כשחיוך פומפוזי ומלא גאווה נסוך על פניו. "תגיד יואל מה נגמר עם הפול־ קה עוף?" "זרקתי לפח אשפה" "למה?" תת-מקלע והמלך השוודי קרל-גוסטב "ככה" "טוב בוא ניסע לזרחי בעין חרוד" "השתגעתם ,אמרנו עד הבריכות דגים וחזרה ,אבא שלי לא ילך לישון עד שאחזיר לו את המפתחות של הסוסיתא " "גם עין חרוד זה בסוף של הדרך-הקייצית והיא לא כל כך רחוקה" "טוב ,אבל שלא תספרו לאבא שלי" "מבטיחים" "מבטיחים" הגענו לזרחי לחדר שלו בשין -נון (שכבת נעורים) בעין חרוד .מיד קפצו לסוסיתא עוד שלושה עין חרודים מצ'וקמקים וזרחי זרק למושב האחורי של הסוסיתא את הקרל-גוסטב שלו שמצא אצלו תמיד מתחת למיטה ,תת-מקלע ,אמיתי שבאמיתי תוצרת שוודיה עם ארבע מחסניות .נשק שלל שהביא אחד הצנחנים הגיבורים של עין חרוד מאחת מפעוש לות התגמול. "יואל ,נוסעים לכאוכב (כוכב הירדן]" "למה לשם?" "שנוכל לירות כמה צרורות בקרל-גוסטב של זרחי. "השתגעתם?" "למה השתגענו ,כאוכב זה פה קרוב ,גם כן רק דרך עפר" באותה העת ליואל כבר ממש לא נותרה ברירה .כבר לא היתה לו שליטה על הסוסיתא ואף אחד לא ממש ספר אותו. הוא כבר ישב על הברכיים של אחד העין -חרודים שהחזיק בהגה .אחר הניח את רגלו על דוושת התאוצה ועוד אחד שיחק בפראות בידית ההילוכים .כעת נהגו ברכב ארבעה נערים פרועים כולל את יואל שניתנה לו רשות לשחק רק במתג מחליף האורות ,אור-קטן ,אור-גדול .השלושה שנדחקו למושב האחורי של הסוסיתא ,פירקו והרכיבו את הקרל- גוסטב בקדחתנות במין אובססיה מסוכנת שלך תום ושל נעורים .הכניסו והוציאו מחסניות ,דרכו את הכלי ופרקו את הכלי .הייתה שם בסוסיתא של אבא של יואל קיש מהומת אלוהים שקשה לתארה במילים .והכול בלילה בהיר ,מופז ירח ,בעמק של שנת שישים ושתים. "טוב בסדר ,רק שלא תגידו לאבא שלי" נאנק יואל בחוסר ברירה "בסדר ,אל תדאג" הגענו לכאוכב וכולם פרצו החוצה מסתדרים בשורה ומחכים ,כל אחד לתורו לירות צרור כדורים מהקרל-גוסטב של זרחי .מפה לשם ,במהומה שנוצרה שם וללא שום הכנה מוקדמת ,נפלט צרור כדורים קצר מהקרל-גוסטב .הכדורים יצאו מהקנה ברשף מסנוור וברעם אדיר שהפר באחת את השקט שהיה נסוך על העמק כולו ועל ההרים מסביב ופגעו בסוסיתא של האבא של יואל קיש ישר בחזית .אחר כך חזר השקט לשרור מסביב .יש הבדל מהותי בין שקט לפני שיורים ובין שקט של אחרי שיורים והשקט הזה שפרץ אחרי שנפלט הצרור מקנה הקרל-גוסטב התגלגל על כל העמק ,מבית-אלפא ועד עין חרוד ומחפציבה ,דרך שדה-נחום ועד כאוכב. אפילו השומרים של מיקשות האבטיחים ,קפצו ,תפסו את הרגלים וברחו ונפוצו לכל עבר .מובן שכולם הכחישו ,אף אחד לא הודה שהוא ,הוא היורה ושידיו אחזו בכלי שפלט את צרור הכדורים. מהסוסיתא מדוממת המנוע טפטפו מים .טיפה אחר טיפה .יואל עמד בצד וניכר היה בו שהוא בוכה ,לא ניתן היה להסתיר את זה .לבכות היה אז בחברת הילדים הכאילו נטולת רגשות ,דבר שאסור בתכלית האיסור ,פדיחה שבפש דיחות .בכי היה אות וסימן לאפשרות שאתה בת (ילדה). זרחי פתח והרים את מכסה המנוע של הסוסיתא ואיבחן מיד שכמה כדורים חדרו לרדיאטור של הסוסיתא והנזק אמנם לא כל כך גדול אבל נזק הוא נזק .וגם לא ניתן היה לחזור הביתה עם הסוסיתה בנסיעה ישירה וללא הפסקות. בהצעתו של זרחי התנענו את המכונית והתחלנו לקטע לכיוון האורות של הבית שנצנצו מרחוק .כל קילומטר בערך כשמנוע הסוסיתא היה מתחיל להעלות אדים ולהוציא קולות וחריקות משונים ,היינו עוצרים ,מדממים את המנוע. מחכים כחצי שעה שיתקרר וממשיכים בנסיעה .נוסעים-עוצרים-נוסעים-עוצרים .בינתיים יואל נרגע וגם מחה דמע. בהמשך הוא גם חזר לעצמו והתחיל לנפח לנו את השכל עם מלא הרצאות .זרחי חילק לכולם סיגריות ובשלוש לפנות בוקר הורדנו את העין -חרודים בשין-נון המצ'וקמק שלהםוכשעה וחצי מאוחר יותר שאור השמש כבר ניכר היה במזרח מעל הרי הגלעד ,הגענו הביתה .דחפנו את הסוסיתא והחננו אותה ליד המוסך של הקיבוץ .השארנו פתק על השמשה בו כתבנו שהרדיאטור הלך פייפן והלכנו לישון .התעוררנו בארבע אחרי-הצהרים של יום השבת .הסוסיתא כבר לא חנתה איפה שהשארנו אותה .רק יואל קיש עמד שם מגלגל עיניים וידיו תחובות עמוק בכיסים של המכנסים הקצרים שלו. "מה אמר אבא שלך?" שאלנו "הוא לא אמר כלום" "בכל זאת" "הוא הפליק סטירה בלחי" "למי?" "לי" "טוב ,לא נורא" בהמשך של אותה השנה ,יואל עזב את הקיבוץ והתגייס לצהל לפני כל בני מחזורו .הוא התנדב לנח"ל המוצנח ובקפיצה הראשונה מה"דקוטה" בקורס הצניחה נתפס מיתר המצנח שלו בזנב המטוס והוא נשאר תלוי בין שמים וארץ הרבה הרבה זמן אחרי שכל חברי הדבוקה שלו הגיע בשלום לארץ והלכה לאכול צהרים .המטוס חג באוויר תוך שנעשו ניסיונות למשוך את קיש הגיבור בחזרה אל פתח המטוס .משפנה היום לערוב הודיע טייס הדקוטה שהדלק הולך ואוזל והוא חייב לנחות בתוך רבע שעה .מובן שנחיתה כזו היתה מסיימת את החיים של יואל שלנו משום שגופו היה נחבט מן הסתם על המסלול .את המצב הציל מדריך צניחה אמיץ אחד שקפץ חופשי ,נאחז ביואל ,התיר מן הזנב את מיתר המצנח התפוס ,פתח לו את המצנח הרזרבי וגרם ליואל לנחות בשלום על הקרקע .באותו היום יואל החסיר ארוחת צהרים אחת וארוחת ארבע אחת בבסיס .מדריך הצניחה קבל ציון לשבח על מעשהו והדקוטה נחתה בשלום וללא תקלות על המסלול. כמה שנים מאוחר יותר ,אחרי כל הדברים האלו ,הגיעו ההורים היקים של יואל קיש לביקור חוזר אצל אדית וקורט החברים היקים שלהם מהקיבוץ .אבא של יואל קיש החנה את הסוסיתא המפורסמת על הדשא מאחורי החלון המערש בי של המשפחה המארחת .מכיוון שהסוסיתא חנתה בשוגג במקום אסור בתכלית האיסור ,קפץ מיד הגנן הרשע של הקיבוץ ומרח בצבע שחור על השמשה הקדמית של הסוסיתא" :כאן אסור לחנות" .וזאת יש לדעת שכל הגננים של הקיבוץ ,תמיד ,אבל תמיד היו מרושעים ,כולם ללא יוצא מהכלל. לפנות ערב ,פתח קורט את החלון ,הבחין במריחת הצבע המכוערת שכתב הגנן של הקיבוץ על השמשה של הסוש סיתא של האבא של יואל קיש ומרוב בושה אמיתית שרק יקים יכולים להתבייש בה ,קבל דום לב אמיתי ועד שניידת הנט"ן הגיע כדי לפנותו לבית החולים הוא השיב נשמתו לבורא .בהמשך ,אבא של יואל קיש מכר את הסוסיתא ומלחש מת ששת הימים פרצה. יואל עצמו בגר ,התחתן והקים משפחה והיה מראשוני יצרני ומתקיני מערכות מיזוג האויר לרכב בארץ .הוא הקים את חברת קיש-קרור.עשה עליה אקזיט עוד לפני שכל זבי החוטם מההיטק בכלל הצליחו לנגב את טיפת החלב שנגרה מפיהם חסר השיניים עם סיום תקופת ההנקה שלהם ופרש לגמלאות מוקדמות.
© Copyright 2025