יצר הרע, מיניות ואיסורי ייחוד: פרק באנתרופולוגיה תלמודית
ישי רוזךצבי יצר הרע ,מיניות ואיסורי ייחוד: פרק באנתרופולוגיה תלמודית בשבא היצר ומפיל את האדם ,תוקף אותו ,יש לבלום בהתחלה את הנפילה ,לעצור את הנפילה באמצע ומיד לתקוף את היצר חזרה חזק .איך נתקוף את היצר? נצפצף עליו ,מה שהוא עושה, איפה שהוא מפיל אותך ,מה שהוא צוחק עליך ,אתה תצחק עליו יותר ,לא להתפעל ממנו .מכיון שהוא מפיל את האדם ואחר־כך מראה לאדם :״תראה כמה שאתה זבל״ .בשביל לגמור אותו ולייאש אותו לגמרי .נפילה לצורך ייאוש לסוף פסוק .לכן אם אדם נופל ,עליו לצפצף על היצר שלו. זה ציווי ,להרגיז את היצר הרע ,לצפצף עליו .בי אם הוא רואה שאתה מתפעל ,אתה בידיים שלו. )רבי פנחס רחלין ,מלחמת היצר :ספר מעשי למלחמה ביצר הרע ,עמי (63 מאמר זה יעסוק במקומו של ״היצר הרע״ בתרבות התלמודית 1,וליתר דיוק ,בהשפעה שיש למושג היצר הרע על תפיסת המיניות בתרבות זו .דומה ,כי אף ששייבותו של מושג ״היצר הרע״ לשיח המיניות החז״לי הוכרה ,הרי נתפסה בצורה מינורית ולא ניתן לה המקום הראוי .פענוח מלא של המושג בהקשרו הכללי והמיני עשוי ,לדעתי ,להעמיד בספק את קיומו של עולם מיניות אוטונומי בתרבות חז״ל ובעיקר את קטגוריית ״התשוקה המינית״. התשוקה והמשיכה המינית נדמות להיות מוסד מרכזי בשיח המיניות .בתפיסה ששלטה במחקר עד לאחרונה ,תוארו חז״ל כמבטאים יחס פוזיטיבי ואוהד לתשוקה המינית לעומת הנצרות הסגפנית ) .(Cohen 1989; Gordis 1967; Feldman 1968אולם ,המחקר העכשווי נוטה לראות בתשוקה המינית נושא פרובלמטי הרבה יותר)ביאל .(1994הצד השווה בשתי השיטות הנו ההנחה ,כי יש ״תשוקה מינית״ בחז״ל ,שאותה הם אישרו בהתלהבות ,שללו ,או העמידו בספק .טענתי המרכזית תהיה ,כי בחינה מחדש של שיח היצר התלמודי תגלה ,ש״התשוקה המינית״ היא קטגוריה הזרה לעולמם .חז״ל לא עודדו ולא דיכאו את ה״תשוקה״ ,הם פשוט לא הכירוה ,לפחות לא כמושג מובחן וכולל ,אשר מכיל בתוכו הן תשוקות מותרות והן אסורות של גברים ונשים כאחד .הדבר שהעסיק את חז״ל וטרד את מנוחתם ,כפי שנראה ,הוא משהו אחר לחלוטין -התשוקה לרוע ,לאיסור ולחטא ,וזאת בין אם החטא הוא מיני ובין אם כל חטא אחר -גזל ,רצח או לשון הרע. פרשנות שבזו ממשיכה את הקו הטוען ,כי התיזה הפוקויאנית יפה גם לתרבות התלמודית .״המוצקה במסקנות מחקרו האחרון של מישל פוקו) (Foucaultועיוניהם של ממשיכי דרכו היא אולי זו הגורסת, * אנשים רבים קראו טיוטות של המאמר והעירו הערות מאירות עיניים — ברצוני להודות לדניאל בויארין, לעדי אופיר ,לעמיחי רחינר ולאיסי רוזן־צבי .אני חב תודה מיוחדת למוריי ולעמיתיי במכון שלום הרטמן: דוד הרטמן ,אבי שגיא וצבי זוהר מן המרכז להלכה ,שלמה נאה ,משה הלברטל ואהרון שמש — ראשי בית המדרש ,מנחם פיש ואחרון חביב — דרור ינון החברותא שלי. ו אני משתמש בביטויים ״התרבות התלמודית״ ו״חז״ל״ כשם כולל ליוצרי הקאנונים היהודיים של שלהי העת העתיקה — המשנה ,התוספתא ,מדרשי ההלכה והאגדה והתלמודים ,בתקופה שבין ראשית המאה ה־ 2לסוף המאה ה־ 6לערך .עם זאת ,לא אמנע מלהשתמש בטקסטים מדרשיים מתקופות מאוחרות יותר )כגון מדרשי שמות ,במדבר ודברים רבה וכן מדרשי תנחומא־ילמדנו ,אבות דרבי נתן ועוד( ,כאשר נראה כי הם ממשיכים את האתוס התלמודי. 55תיאוריה וביקורת / 14קיץ 1999 כי מסגרת התרבויות הקלאסיות לא הכירה כלל ב״מיניות״ כבתחום נפרד .תשוקה והנאה היו כרוכות 2 לבלי התר ביחסי הכוח והשליטה ,שעליהם הושתתה החברה בכללה״)בויארין .(50 ,1995 בחלק הראשון של המאמר אטען ,כי קטגוריית היצר הרע היא אכן זו ,שדרכה בחנו חז״ל את עולמם המיני)כמו את עולמם הדתי ככלל( .בחלק השני אבחן את דמותו של היצר הרע ,כפי שהוא משתקף בסוגיה אחת במסכת קידושין)פ ,ב-פב ,א( ,העוסקת באיסור שהייה משותפת של גברים ונשים ,ייחוד. לבסוף יידון סיפור אחד מתוך סוגיה זו -המעשה בחרותא הזונה ,שבו באה לידי ביטוי ,כך נראה ,כל 3 הפרובלמטיות שבנושא. התשוקה לאיסור אמר רב :המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי .ולימא)ויאמר( ]מדוע רב לא משתמש בלשון[ אטור? משום דקא מגרה יצר הרע בנפשיה)שמגרה יצר הרע על עצמו( ]לכן אין מסתפקים בביטוי הלכתי רגיל[ .רבי אמי אמר :נקרא משומד ,שכך אומנותו של יצר הרע ,אומר לו :עשה כך ,ולמחר אומר 5 לו :לך עבוד עבודה זרה והולך ועובד)4נידה יג ,ב(. הסוגיה בתחילת פרק שני במסכת נידה עוסקת באיסור של מגע הגבר באיבר המין וקישויו .בהקשר זה אומר רב את דבריו המחמירים -חייב נידוי .לגמרא התמהה מדוע אינו מסתפק בקביעה הלכתית רגילה)״אסור״( ומשתמש בלשון קיצונית שכזו ,ניתנת התשובה ,כי משהו נוסף נכנם לתמונה :היצר הרע .מי ש״מקשה עצמו לדעת״ אינו עושה רק מעשה פיסי אסור)שעלול להוביל להוצאת זרע לבטלה, מעשה אסור כשלעצמו( ,אלא יוצר אירוע מסוג אחר לגמרי ,החורג מהתחום הגופני -הוא מגרה את ״היצר״ .בהמשך לדברי רב קובע גם רב אמי קביעה נחרצת ,״נקרא משומד״ ,וגם הוא מעביר את האירוע למגרשו של היצר .בדבריו מסיט רב אמי את המוקד ,שלפיו התנהלה הסוגיה עד עתה .הסוגיה צעדה במסלול הלכתי ברור -מגע באיבר עלול להוביל להוצאת זרע ,שהיא מעשה אסור 6.״כל 2 3 4 5 6 בויארין הוא החוקר היחיד אשר בחן א ת חלות התיזה הפוקויאנית על תרבות הז״ל .במאמרו הנזכר לעיל הוא בוחן זאת רק ביחס לקטגוריית ההומוסקסואליות .בספרו) (Boyarin 1993הוא חוזר ובוחן א ת התיזה ביחס לנושא התשוקה והמיניות בכלל .מסקנותיו ,יש לציין ,שונות לחלוטין ואף הפוכות משלי .בעוד שנינו מסכימים ,כי קטגוריית התשוקה המינית ל א היתה קיימת כתופעה עצמאית ,הרי הוא סבור ,כי ת ח ו ם התשוקה המינית נתפס כחלק אינטגרלי מהמעשה המיני כולו שמטרתו ילודה )ראו בעיקר שם ;(74 ,ואילו אני אטען ,כי התשוקה המינית נתפסה כחלק מן הקטגוריה הכללית של התשוקה לאיסור ,שכלל אינה מינית ביסודה. ברצוני ל ה ב ה י ר כבר ב פ ת י ח ת הדברים ,כי אין לי כ ל כוונה ואף איני סבור ,שניתן ל מ ש מ ע ולכבול א ת כ ל ספרות חז״ל ל א ת ו ס אחד ,א ח ד ו ת י וחד־משמעי .ב מ א מ ר זה אני מ ת מ ק ד כ מ ע ט לחלוטין בטקסטים העוסקים בתשוקה וביצר ולא ב ת ח ו מ י ם אחרים ,הקשורים לנושא ה ע צ ו ם ש ל מיניות בספרות חז״ל. טקסטים ,העוסקים בגוף ,בנישואין ובחולדה ,ב מ ע ש ה המיני לצורותיו וכדי ,ה ם מ ח ו ץ ל ת ח ו ם מ א מ ר זה. עיקר מ ט ר ת י ה י א לחשוף פן ש ל ת פ י ס ת המיניות בחז״ל שהוזנח במחקר ,ומשנה ,כך נראה ,א ת ה ת מ ו נ ה ה מ צ ט י י ר ת ב ת ח ו מ י ם אלה .רוב הקריאות ה ח ד ש ו ת ש ל המיניות בחז״ל מ ת מ ק ד ו ת ביחס לגוף ,לנישואין, ל מ ע ש ה המיני ולהולדה ,ויוצרות בדרך כלל ת מ ו נ ה פוזיטיבית ופרו־מינית .ייתכן ,כי ה ס ט ת ה מ ב ט מן הפרקטיקות ה מ י נ י ו ת )שוודאי אושרו וחויבו על ידי חז״ל( א ל ה ת ש ת י ת האנתרופולוגית ואף ה מ ט פ י ס י ת ש ל המיניות — היצר הרע ,ת ת ר ו ם ליתר הטרוגניות ש ל ה ת מ ו נ ה הכללית. הסוגריים העגולים מכילים תרגום מילולי ,ובסוגריים המרובעים יש ת ו ס פ ת הסברים. בכל מקום שבו ל א ייכתב במפורש אחרת ,הציטוט הוא מן התלמוד הבבלי .כל הציטוטים מן ה ת ל מ ו ד הבבלי הם ,על פי כתב יד מינכן .95 במאמר על סוגיה זו טוען סטלואו ,כי הרעיון שמגע באיבר המין אסור משום הוצאת זרע ,אינו א ל א תוצר של העריכה ה ס ת מ א י ת של הסוגיה :״העורכים והמסדרים של בבלי נידה יג ,א -ב ,עיצבו א ת החומרים שלהם כפולמוס נגד הוצאת זרע לבטלה .רוב החומר התנאי והאמוראי בסוגיה זו ,לעומת זאת ,מגנה עוררות מינית ולא הוצאת זרע לבטלה״) .(Satlow 1994,150למעשה ,מן המקורות עולה תמונה הפוכה: בדור השלישי של אמוראי ארץ־ישראל ,רב אמי ורב יוסי ה ם הראשונים המעלים בסוגיה זו א ת השיקול של ״הרהור״ ו״יצר הרע״ בנוגע למגע באיבר המין .כל המקורות הקדומים יותר ,א ם יש ב ה ם הנמקה כלשהי ביחס לאיסור זה ,הרי היא קשורה ,במפורש או במובלע ,להוצאת זרע .כך ,כפי שטוען גם סטלואו עצמו ,ביחס למימרות של רבי יוחנן ,רבי יצחק )ורב אשי( :״...כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתהו כאילו שופך דמים ...כאילו עובד עבודה זרה״)מימרות J-Lאצל סטלואו :כל המימרות של הסוגיה מובאות וממוספרות בנספח למאמרו ,עמי .(171-170כך גם לגבי הקביעה התנאית ״...למה זה דומה? לנותן אצבע בעין ,שכל זמן שאצבע בעין — מדמע״ )מימרה .(Dכאן מודה סטלואו בחצי פה ,שקשה לפרש א ת מטאפורת ״העין המדמעת״ אלא כהוצאת זרע )שם .(144 ,גם דברי רבי אליעזר ״מאי דכתיב -ידיכם דמים מלאו׳ — אלה המנאפים ביד״ )מימרה (Sמתייחסים ,בניגוד לדברי טטלואו )שם ,(145 ,להוצאת זרע, 4ו ו תיאוריה וביקורת 7 האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם ...וכל בך למה? מפני שמוציא שבבת זרע לבטלה. ראמר רבי יוחנן :כל המוציא שכבת זרע 8לבטלה חייב מיתה״ .לשונו הנחרצת של רב אמי מציגה לפנינו מסלול אחר ,״כל המביא עצמו לידיד״דדמד אין מכניטין אותו במחיצתו של הקב״ה״ .הנה כי כן ,מעתה לא באירוע פיסי מדובר ,לא בשמירה על טהרת הגוף ונוזליו 9,המדובר הוא ביצר ,בהרהור ובתשוקות האסורות .נושא חדש מטריד את מנוחתם של חז״ל ,כלשונו של ביאל :״בעוד שהתנ״ך ראה במין נושא הנוגע למנהגי הגוף ומשמעויותיהם הפולחניות ,לא ראו בו הרבנים בעיה של הגוף לעצמו ,אלא של התשוקה ,של המצב הנפשי שבו התאוות עלולות להשתלט על הגוף״)ביאל ,1994 .(51לכאורה ,התשוקה והתאוות המיניות ,דווקא הן שהטרידו את מנוחתם של הרבנים .ואולם ,המשך דבריו של רב אמי מטילים סימן שאלה גדול על האפשרות לפרשנות שכזו :״שכך הוא אומנותו של היצר הרע ,אומר לו עשה כך ,ולמחר אומר לו• :לך עבוד עבודה זרה ,והולך ועובד״ .מה עניין עבודה זרה לכאן? האם התשוקה המינית תוביל את האדם לעבוד עבודה זרה ,הכיצד? יתרה מזו ,מדוע מכנה 10 רב אמי את המקשה עצמו לדעת ״משומד״ ,שם שאינו מתאים כלל לחטא מיני? אמנם ,מבט זהיר מגלה ,כי רב אמי מנמק היטב את עירוב התחומים ,כביכול ,שהוא יצר -״כך אומנותו של היצר״ ,הוא מסביר ,״]היום[ אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד...״ .היצר יכול למשוך לעברה מינית או לעברה אחרת ,אין זה משנה ,הכל עבודת היצר ,העיקר להרחיק את האדם מעבודת האל .מי שמתחיל להיכנע ליצרו ,סבור רב אמי ,ייטלטל אחריו בעברות כאלו ואחרות ,עד שיגיע לניתוק המוחלט מאלוהיו -עבודת כוכבים .עבודת הכוכבים משמשת ,בהקשר זה ,ביטוי לעברה החמורה ביותר ולהתרחקות הלבה ביותר מן האל; העברה המינית אינה אלא אפיזודה בתוך המהלך הזה ,היא אינה אלא חלק מן המשיכה האמיתית של היצר -הרחק מן האל .היום כך ומחר אחרת ,עבודת כוכבים והוצאת זרע -הכל אחד ,הכל עבודת היצר .ודוק ,״המקשה עצמו לדעת״, מכונה מראש על שם סופו -משומד 1.י משמע ,האשמתו אינה מבוססת על החטא המיני עצמו ,אלא על המדרון התלול שהחטא יוביל אותו אליו ,עד לעבודת הכוכבים 12.״היצר״ ,שבו נלחם רב אמי באומץ ,אינו אלא מילת קיצור לשמו המלא ״יצר הרע״)לא מצאתי כל משמעות או סדירות בחילופים שבין הביטויים ״יצר״ ו״יצר הרע״( .יצר הרע הוא מושא המאבק האמיתי של חז״ל ,והוא אכן המצאה מקורית שלהם 15.כיוון שכך ,מתברר כי אף שאנו עוסקים לכאורה בסוגיה ״מינית״ לחלוטין -איסור א ח ר ת אין משמעות לטענה על אודות שפיכת הדם .למעשה דברי רבי אליעזר מקבילים לחלוטין לדברי רבי יצחק ,כי המוציא שכבת זרע ״כאילו שופך דמים״)מימרה .(Kדווקא ברובד הסתמאי יש הדים ברורים לשיקול על אודות ה״הרהור״ האסור )כך במימרות .(P ,0סטלואו פשוט מניח א ת המבוקש ,כאשר בכל מקום שאין בו הנמקה לאיסור המגע באיבר ,הוא מניח שהנימוק הוא self arousalולא .emission of semen מדוע בעצם? ודוק ,ה ת ו פ ע ה שזיהינו כאן )נידה יג ,ב( תחזור על ע צ מ ה גם בקידושין פ ,ב ובסוטה ח ,א )ראו ל ה ל ן ה ע ר ה .(67בבל המקרים ה ל ל ו ה מ ש ג ה עוסקת ב מ ע ש ה אסור )ניאוף ,ה ו צ א ת זרע לבטלה( ,ואילו בסוגיה ה א מ ו ר א י ת עולים ההרהורים האסורים ומחליפים א ת ה מ ע ש ה .ב כ ל שלוש הסוגיות הללו ,ה ה ר ה ו ר י ם נכנסים ל מ ש ח ק ברובד האמוראי ,ואין ל ה ם זכר במשניות. 7כ ל ה ה ד ג ש ו ת ב מ א מ ר ה ן שלי. 8ב כ ת ב יד מינכן :״כל ה מ ו צ י א ש ם רע לבטלה״ ,ונוסח זה ה ו א ודאי טעות. 9העיסוק בנוזלי הגוף וביציאתם הלא־מבוקרת ה ו א נושא מרכזי בתרבות ה מ ק ר א י ת ; ראו Eilberg-Schwartz .1990,177 0ו וו 2ו 13 ע ל ה מ ו ש ג ״משומד״ ראו ת ו ס פ ת א הוריות א ,ה :ד מ א י ב ,ד :חולין א ,א. כך בכתבי ה י ד ובדפוס ראשון; בדפוס וילנא ה ו ח ל פ ה ה מ ל ה ב״עבריין״. פרשנות זו מ ק ב ל ת חיזוק מן העובדה ,שדבריו ש ל רב א מ י ה ם פרפראזה ע ל דברי ה ת ו ס פ ת א :״ר׳ שמעון בן לעזר אמי מ ש ם ר׳ ח ל פ א י בן אגרא ש א מ ר מ ש ם רבי יוחנן בן נורי :מ ת ל ש בשערו ,מקרע א ת כסותו ,מ ש ב ר א ת כליו ,מפזר א ת מעותיו ב ח מ ת ו — י ה א בעיניך כעובד עבודה זרה ,שאילו א ו מ ר לו יצרו :לך ועבוד עבודה זרה — עובד היה .ש כ ך ה י א עבודתו ש ל יצר ה ר ע ״ ) ב ב א ק מ א ט ,ל א — ליברמן .(49ב ת ו ס פ ת א ה נ ו ש א ה ו א כ ל ל ל א מיני; ה ה ק ש ר ש ם הנו ה ה ל כ ה ,ש מ י שפוגע בנכסי ע צ מ ו פטור מדיני אדם .ובכל זאת, קובע רבי שמעון ,יש ל ר א ו ת ז א ת בחומרה כיוון שזהו חלק מ מ ס ל ו ל חלקלק ,שבו מוביל ה י צ ר א ת ה א ד ם . ה ש י מ ו ש ש ל רב א מ י בביטוי ש ל ה ת ו ס פ ת א משייך גם א ת ח ט א קישוי האיבר ,שבו ה ו א דן ,לכזה שעיקר חומרתו ה י א ה מ ס ל ו ל שאליו ה ו א מוביל ,ע ד לעבודה הזרה ,שהרי ״כך ה י א אומנותו ש ל ה י צ ר הרע״. ״הצירוף הקבוע ״יצר הרע״ כניגוד ל״יצר הטוב״ ה ו א חידושם ש ל חז״ל״)אורבך תשמ״ו 5 ,ו ,(4וכן כותב היינמן :״המקרא אינו מכיר בשני יצרים״)אינציקלופדיה מ ק ר א י ת כרך ג ,ירושלים תשי״ח .(102 ,לביטוי ה מ ק ר א י ״יצר מ ח ש ב ו ת ל ב ו ״ ) ב ר א ש י ת ו ,(5 ,שממנו ש א ל ו חז״ל א ת המונח ,יש מובן שונה לחלוטין ,וראו בעניין זה באינציקלופדיה מקראית)שם(. 4ו ו תיאוריה וביקורת 19 d 3 g 3 קישוי ה א י ב ר ו ה ו צ א ת זרע ,ה ר י ב ת פ י ס ה ה ת ל מ ו ד י ת ,ה מ א ב ק כ ל ל אינו נגד ״ ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת ״ א ל א נגד מ ש ה ו ) א ו מ י ש ה ו ,כ פ י שנראה( א ח ר -ה י צ ר ה ר ע .ה י צ ר ה ר ע אינו י צ ר מין ב ש ו ם מובן ,ה ו א מ ו ש ך לניאוף כ ש ם ש ה ו א מ ו ש ך ל ר צ ח ולגזל .מ ש י כ ת ו מ כ ו ו נ ת א ל ה א י ס ו ר ו ה ח ט א כי זו מ ה ו ת ו ,״כך ע ב ו ד ת ו ש ל יצר הרע״ .״אין יצר ה ר ע ת א ב א ל א דבר ש א ס ו ר ל ו ״ ) י ר ו ש ל מ י ,נדרים מ א ,ב( 4 .י 5 a 4 ואכן ,עיון ב מ ק ו ר ו ת נוספים מ ח ז ק ק ר י א ה כזו .ה ת ל מ ו ד ה ב ב ל י ב מ ס כ ת ש ב ת ) פ ט ,א( מ ת א ר ע י מ ו ת בין מ ש ה ה ע ו מ ד ע ל ה ר סיני לבין ה מ ל א כ י ם ,ה ר ו צ י ם ל ק ב ל א ת ה ת ו ר ה ב ע צ מ ם :מ ש ה עובר ד י ב ר א ח ר ד י ב ר ו מ ר א ה ל מ ל א כ י ם ,כי ל ו ח ו ת ה ב ר י ת פ ש ו ט א י נ ם בשבילם .״שוב מ ה כ ת י ב ב ה :״ ל א ת ר צ ח ,ל א 3 נ ^ ^ ת נ א ף ,ל א תגנוב״ ק נ א ה י ש ב כ ם ? י צ ר ה ר ע י ש ב כ ם ? גילוי ע ר י ו ת י ש ב כ ם ? ״ -ל ש ם מ ה א ת ם צ ר י כ י ם ל ה י ו ת מ ו ז ה ר י ם ל א לנאוף ,ל ר צ ו ח ולגנוב ,ש ו א ל מ ש ה ,וכי י ש ב כ ם יצר ה ר ע ה מ ו ש ך א ת כ ם ל ד ב ר י ם א ל ו ? 5י י צ ר ה ר ע מ ו ש ך לניאוף ,כ מ ו גם ל ר צ ח ולגנבה .כ ך י כ ו ל ה ה מ ש נ ה לומר ,ש ג ז ל ו ע ר י ו ת ) י ח ד י ו ! ( ״נפשו ש ל א ד ן ]אדם[ מ ת א ו ו ה ל ה ם ו מ ת ח מ ד ת ך ) מ כ ו ת ד ,יח( 6 .ו א מ נ ם י ש ה ב ד ל בין ה מ ש י כ ה ל ע ר י ו ת לבין ה מ ש י כ ה לגזל ,א ב ל ז ה ו פ ע ר ש ל ד ר ג ה בלבד ,ה ב ד ל כ מ ו ת י :״עריות נ פ י ש י צ ר י י ה ו ) מ ר ו ב ה יצרו(, בין בפניו ] כ א ש ר ה ו א ר ו א ה א ת מ ו ש א ה מ ש י כ ה [ בין ש ל א בפניו -א ת י ל א י ח מ ו ד י ) י ב ו א לחמוד( ,גזל, 7י בפניו -נ פ י ש יצרייהו ,ו ש ל א בפניו -ל א א ת י ל א י ח מ ו ד י ) ח ג י ג ה יא ,ב(. ברצוני ל ה ב ה י ר ,כי איני טוען ש י צ ר ה מ י ן ז ו ה ה ב ת ר ב ו ת ה ת ל מ ו ד י ת ע ם י צ ר ה ר ע א ו ש ה ו ט ב ע בו ה ח ו ת ם ש ל י צ ר ה ר ע ,ת פ י ס ה ה ח ו ז ר ת ו נ ש נ י ת ב מ ח ק ר ) א ו ר ב ך ת ש מ ״ ו Davies 1948,21; Feidman ;422 , . ( 1 9 6 7 , 2 9בניגוד ל כ ך אני טוען ,כי יצר ה מ י ן כ ל ל ל א ה ו כ ר כ כ ז ה ,מ א פ י י נ י ו כ ל ל ל א ה י ו ״מיניים״ .ה נ ח ת ה מ ו צ א ה מ ו ב נ ת מ א ל י ה ב מ ח ק ר ה י ת ה ,ש י ש א צ ל ח ד ל קטגוריה נ פ ר ד ת ש ל ת ש ו ק ה מינית ,ולכן ה ז י ה ו י ש ל ה ת ש ו ק ה ע ם יצר ה ר ע פ ו ר ש כ י ח ס ש ל י ל י ל ת ש ו ק ה ,פ ח ד מ מ נ ה ,ניסיון ל ח ש ו ף א ת ה ס כ נ ו ת ש ב ה 8י וכד׳ .א ו ל ם ,ד ו מ ה ש צ ר י ך ל ע ר ע ר בדיוק ע ל א ו ת ה ה נ ח ת מ ו צ א ; מ ש י כ ת ה א ד ם א ל ה מ י ן ,ל פ י ה ת פ י ס ה ה ת ל מ ו ד י ת ,ה י א ח ל ק ב ל ת י נפרד מ מ ש י כ ת ו ל א י ס ו ר ו ל ח ט א ,ה ר ח ק מ א ל ו ה י ו ,א ש ר מ ת פ ר ש ת כ פ ע ו ל ת י צ ר ה ר ע :״ ה ר ב ה פ ע מ י ם ש א ד ם מ ח ב ב ב ל ב ו ל ע ש ו ת מ צ ו ו ה ,ויצר ה ר ע ש ב ת ו כ ו א ו מ ר :מ ה ל ך ל ע ש ו ת מ צ ו ו ה . . .״ ) ש מ ו ת רבה ,לו( .כ ה ג ד ר ת ו ה ע ק ר ו נ י ת ש ל בויארין :״הן ה ת ר ב ו ת ה מ ק ר א י ת והן זו ה ת ל מ ו ד י ת . . .אינן מ פ ר י ד ו ת נ ה ג י ם מ י נ י י ם מ ק ט ג ו ר י ו ת ה ״ ע ש ה ״ ו ה ״ א ל ת ע ש ה ״ ה כ ל ל י ו ת ״ ) ב ו י א ר י ן 995ו .(58 ,בין ה א י ס ו ר י ם ה ש ו נ י ם י ש ה ב ד ל י דרגה ,י ש מ ה ם ה מ ו ש כ י ם י ו ת ר ויש 19 פ ח ו ת ,א ך אין ה ב ד ל י מ ה ו ת ,זו א ו ת ה הקטגוריה .א ו ת ו יצר רע ש מ פ ת ה א ת ה א ד ם בכיוונים ״מיניים״, ה ו א ז ה ה מ ו ש ך ל ע ב ו ד ה זרה 2 0 ,ל ר צ ח י 2ו ל ג ז ל ) ש ב ת קנו ,ב( .ג ם ב ה מ ה ש מ ז י ק ה ,ז ה מ ש ו ם י צ ר ה ר ע ש ת ק ף א ו ת ה ) ב ר כ ו ת ס א ,א( ,וכך ג ם תינוק ה מ נ י ח ידו ע ל גבי ג ח ל י ם ,נ ח ש א ו ע ק ר ב ) א ב ו ת דרבי נ ת ן נו״א פרק טז -ש כ ט ר ,(64ו א פ י ל ו עובר ש ב ו ע ט ב מ ע י א מ ו ) ס נ ה ד ר י ן צ א ,ב( .א ו ת ו י צ ר נ א ב ק נגד ה א ד ם ה ר ו צ ה ל ה ש י ב א ב ד ה ) ס י פ ר י ד ב ר י ם ר כ ב -פינקלשטיין (255א ו ל ל מ ו ד ת ו ר ה 2 2 .ה י צ ר ה ר ע מ ו פ י ע 14ה ה פ נ י ו ת ב ת ל מ ו ד הירושלמי הן לפי העימוד ש ל דפוס ונציה .כ ל הציטוטים מן הירושלמי ה ם ע ל פי כ ת ב יד ליידן .3 15א ב ל מ ד ר ש א ח ר מ ת א ר א ת ה א ל כמי שצריך לכבוש א ת יצרו ,ראו בבלי י ו מ א ס ט :ראו ע ל כך ליבם תשנ״ד, ,254ש ם ה ה ק ש ר ה ו א של איפוק ומניעת כעס ,בדומה ל״איזהו גיבור — ה כ ו ב ש א ת יצרו״)משנה א ב ו ת ד, א(. 16כ ל הציטוטים מן ה מ ש נ ה ה ם ע ל פי כ ת ב יד קויפמן. 17ה ק ב ל ה ד ו מ ה נ מ צ א ת בסיפור ה מ ו ב א ב מ ס כ ת עבודה זרה )יז ,א -י ב ,ז( ע ל אודות רבי חנינא ורבי יונתן, ה מ ת ל ב ט י ם בין שני שבילים ,א ח ד העובר דרך בית עבודת כוכבים ו א ח ד העובר דרך ב י ת זונות .ה ת ל ב ט ו ת ם נובעת מן ה ש א ל ה היכן יוכלו לנצח א ת יצרם ,אותו היצר הרלוונטי לשני ה ש ב י ל י ם גם יחד. 18כך ל מ ש ל נוהג בויאריןDesire itself is referred to as the 'Evil Desire' because of this admixture of" : destructiveness and lawlessness that it necessarily carries.... It is called the Evil Desire solely because of its ״ .(Boyarin 1993,63) destructive sideבויארין עסוק בהסבר מדוע ה ת ש ו ק ה המינית)שוודאי ,בך ה ו א מניח, מ ו כ ר ת לחז״ל ככזו( כ ו נ ת ה יצר הרע .אני מגיע מכיוון הפוך בדיוק — היצר ה ר ע מופיע ב ת ח ו מ י ם רבים, במו גם ב ת ח ו ם המיני .ל א ייתכן ל ה ת ח י ל ע ם ה מ ו ש ג המודרני ״תשוקה״) ,(desireל ה ט י ל א ו ת ו כמובן מ א ל י ו ע ל חז״ל ,ואז לחזור ולבדוק איך הדברים מסתדרים ע ם הכינוי ש ה ם נתנו ל כ ך — יצר הרע .זה אנכרוניזם! חז״ל ה ת מ ו ד ד ו ע ם היצר ה ר ע גם במקומות שהיינו מ צ פ י ם שיתמודדו ע ם ״התשוקה״ ,ו מ מ י ל א מ ש ם יש להתחיל. 19ספרי במדבר פ ח :ש ב ת סב ,ב :ס ו כ ה נב ,א ועור. 20ת ו ס פ ת א ב ב א ק מ א ט ,ל א :ש ב ת קה ,ב :ועבודה זרה ע ,א. 21בראשית רבה פ ר ש ה ב׳ — תאודור־אלבק :190״אין שוקו ]תשוקתו[ ש ל יצר ה ר ע א ל א ע ל קין וחבריו ]הרוצחים[״. 22מ כ י ל ת א דר׳ ישמעאל ,מ ס כ ת א ד ע מ ל ק יתרו ,פרשה ב וספרי במדבר קיט. 58תיאוריה וביקורת בספרות התלמודית מאות פעמים בהקשרים רבים ושונים ,ובתוכם בלולה גם המשיכה שאותה אנו מכנים ״מינית״ .חשוב להבין ,כי המלה ״בלולה״ כאן היא מדויקת .במקרים רבים כלל אין לדעת ,האם, בדברם על היצר ,מכוונים חדל להקשר מיני או לא .הם פשוט לא טרחו ליצור את האבחנות ,מכיוון שהדברים לא נתפסו אצלם כנפרדים ,ממילא הכל הוא עבודת היצר .לעתים ניתן לזהות את ההקשר הספציפי של היצר הרע כרצח ,כעבודה זרה ,ככעס)משנה ,אבות ד ,א( או כמין .במקרה הבא ,למשל, ההקשר נראה מיני ,אם כי לא בהכרח ,שכן ניתן לחשוב גם על חטא של שחץ וגאווה)ושמא הדברים קשורים זה בזה( 23:״אמר רבי אמי :אין יצר הרע מהלך לצדדים אלא באמצע פלטיא ]רחוב[ ,ובשעה שרואה ]היצח אדם משמש בעיניו ,מתקן בשערו -אומר :הדין דידי)זה שלי(״)בראשית רבה פרשה כב -תאודור־אלבק .(211אולם ,ברוב המקרים ההקשר עצמו אינו חד־משמעי .פשוט ,האבחנות החדות לא היו קיימות ,יש חטאים רבים ,ומכולם צריך להינצל. המקרה הבא ידגים את הטשטוש ואת היעדר האבחנות בין התחומים השונים ביחס לפיתויי היצר. המשנה ,התוספתא ומדרשי ההלכה מזכירים את היצר ועוסקים בו עשרות פעמים ,ואולם הקשר מיני יש רק בשני מקומות :הראשון הוא מדרש תנאים לדברים בא ,יא)ומקבילה בברייתא קידושין כא ,ב(: ״לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע״ ביחס לאשת יפת תואר. במקור השני)סיפרי במדבר פח -הורוויץ (88 ,מתואר בועז הנאבק בלצרו ,אשר מנסה לשכנעו לבוא על רות בגורן בחסות החשכה: לפי שהיה יצר הרע יושב ומצערו כל הלילה ואומר לו :אתה פנוי ומבקש אשה והיא פנויה ומבקשת איש ,ואתה למד שהאשה נקנית בבעילה ,עמוד ובוא אליה ותהי לך לאשה .נשבע ]בועז[ ליצרו הרע ואמר לו :חי ה׳ אם אגענה -ולאשה אמר שכבי עד הבוקר. מסורת זו על בועז הנשבע ליצרו מוזכרת גם בסיפרי דברים לג)פינקלשטיין ,(60-59 ,אולם שם הדברים מוצגים בהקשר רחב הרבה יותר של חובת האדם להיאבק בלצרו: על לבבך -מיכן היה רבי יאשיה אומר ,צריך אדם להשביע את יצרו ,שכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים משביעים את יצרם .באברהם הוא אומר ״הרימותי ידי אל ה׳ אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך״)בראשית יד .(23-22 ,בבועז הוא אומר ״וגאלתיך אנוכי חי ה׳ שכבי עד הבוקר״)רות ג .(13 ,בדוד הוא אומר ״ויאמר דוד חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה״)שמואל א בו .(10 ,באלישע הוא אומר ״חי ה׳ אשר עמדתי לפניו אם אקח״)מלכים ב ה.(16 , בועז נלחם במשיכה מינית ,דוד נלחם בתשוקה לרצוח)את נבל הכרמלי( ,אלישע ואברהם נאבקים בגזל ,אך המדרש אינו טורח לבצע כל הפרדה ואבחנה ,כולם נאבקים בלצרם ,וכולם מהווים הדגמה 24 לצורך של האדם להילחם ביצר ,ומה לי רצח וגזל ,מה לי זנות. גם הכינויים שנתנו חדל ל״תשוקה״ אינם מרמזים על קטגוריה מינית שכזו .חדל אינם אומרים ״יצר מיני״ או ״משיכה מינית״ ושאר כינויים מודרניים כיוצא באלו .הם מדברים בדרך כלל על יצר הרע ,אך כשהם כבר טורחים לפרוט את יצר הרע לפרוטות ולהתייחס ספציפית ל״משיכה המינית״ )דבר שאינו תדיר כלל( ,הרי הם מדברים על ״יצרא דעבירא״ 25ו״יצר זנות״)שיר השירים רבה ,ז( או 23ע ל ה ק ש ר שבין יופי לגאווה ביחס לפיתויי היצר ראו הסיפור בספרי נ ש א כב — הורוויץ :26״ ...כ ש כ א א ח ד מן הדרום יפה עיניים וטוב רואי ...מ ה ר א י ת ל ה ש ח י ת שער נאה? ונם לי :רואה הייתי בעירי ו ה ל כ ת י ל מ ל א ו ת מ י ם מן המעין ונסתכלתי בבבואה שלי ,פחז לבי עלי ,בקש להעבירני מן העולם .נמתי לו רשע הרי א ת ה מ ת ג א ה בשאינו שלך...״)במקבילה ב ת ו ס פ ת א נזירות ד ,ז כתוב מ ת ג ר ה במקום מתגאה(. 24דוגמה מ ר ת ק ת לעירוב ה ת ח ו מ י ם נ מ צ א ת במדרש ה א מ ו ר א י ב ר א ש י ת ר ב ה ) פ ר ש ה ט( .בנוסח כ ת ב יד לונדון ה מ ו ב א ב מ ה ד ו ר ת תאודור־אלבק ) (72נ א מ ר במדרש :״והגה טוב מ א ו ד -זה יצר הרע .וכי יצר ה ר ע טוב מ א ו ד הוא ,א ת מ ה ה ? א ל א שאלולי יצר ה ר ע ל א בנה א ד ם בית ולא נ ש א א ש ה ולא ה ו ל י ד בנים ,וכן ש ל מ ה אומר כי ה י א ק נ א ת א י ש וגר״ .בנוסח זה היצר נתפס כאן בהקשר מיני מובהק ,ה ו א מ ח ב ר בין א י ש ל א ש ה . אולם ,ב כ ת ב יד פאריז ואוקספורד וכן בדפוסים מופיעה פיסקה נוספת :״שאלולי יצר ה ר ע ל א בנה א ד ם בית ולא נשא א ש ה ולא הוליד בנים 1לא נשא תתן״ .גרסה זו נראית נכונה יותר ,כיוון שרק ה י א מ ת א י מ ה לפסוק ה מ צ ו ט ט מ ק ו ה ל ת :״וראיתי אני א ת כ ל ע מ ל ו א ת כ ל כשרון ה מ ע ש ה כי ה י א ק נ א ת א י ש מרעהו״ )קוהלת ד .(4 ,הקנאה ,ה מ ת פ ר ש ת במדרש כיצר ,מ ו ש כ ת א ת ה א ד ם ל כ ל ה ע מ ל ו ה מ ע ש ה — בניית בית, נישואין והולדה וכן מסחר .ה כ ל תוצר ש ל יצר הרע ,ה נ ת פ ס כאן בהקשר רחב שבתוכו בלול ה ת ח ו ם המיני. 25יומא סט ,ב :עבודה זרה ע ,א :הביטוי ״יצרא דעבירא״ מרמז ,בי ה מ ש י ב ה א ל המיניות נ ת פ ס ה בטקסטים א ל ה כביטוי הקיצוני ש ל עברה דתית ,ועל כך להלן. 59תיאוריה וביקורת ן= 1 | 2 ן ? }= סתם ״עריות״ 26,לא במשיכה מינית עסקינן ,אלא במשיכה למיניות האסורה דווקא -עריות ,זנות ו״עברה״ 27,נפשו של אדם אינה מתמדת סתם את המין ,את הארוס או את האשה ,היא מחמדת דווקא את ה״עריות״ ,ביטוי המתייחס לאותן קרובות ,אשר אסורות על האדם מן התורה)ויקרא יה(. ודוק ,גילוי עריות ,אשר נתפס היום במיניות פרוורטית וסוטה ,הוא אצל חז״ל מוצא המיניות ,הדוגמה המובהקת ביותר למשיכה מינית ,שהרי ״אין היצר תאב אלא דבר שאסור לו״ 28.גם עובדה זו מלמדת, כי בתפיסה התלמודית ,המשיכה אל האשה האסורה היא חלק מהמשיכה הכללית לאיסור ,ולא קטגוריה אוטונומית של ״משיכה מינית״ כפי שמניחים ,כדבר מובן מאליו ,במחקר. 5 jj g | קשה לטעות בעובדה ,ש״התשוקה המינית״ 29מופיעה בחז״ל תחת השם ״יצר הרע״ .זו הקטגוריה שדרכה מתנהלים כמעט כל הדיונים ,שהקורא בן־זמננו היה מצפה שידברו על התשוקה או על המשיכה המינית 50.אלא שגם אם לא נידחק לפרשנויות פסיכולוגיסטיות ואפולוגטיות ]דוגמת אלו של גורדיס) (Gordis 1967,30ופלדמן[ ,עדיין פתוחה לפנינו לכאורה האופציה לטעון ,שיצר הרע אינו אלא שם אחר ליצר המין 31,ואם כך הרי עדיין נותרנו עם קטגוריה מינית ,פשוט תחת שם אחר .דומה שתפיסה מקובלת היא כי ״יצר הרע הוא בלשון חז״ל כינוי ליצר המיני״)ברקאי תשמ״ו .(129 ,הפרשנות הזו נראית בעיני מוטעית לחלוטין. למעשה ,היצר הרע הוא מוסד תשתיתי בחשיבה החז״לית ,ומאפייניו לחלוטין אינם מיניים .הוא בן־כלאיים של)מה שמכונה היום( תפיסה פסיכולוגית על אודות משיכת האדם לחטא ותפיסה מיתית על כוחו הדמוני של הרוע .ליצר הרע יש תפקיד מכריע בתיאולוגיה ובאנתרופולוגיה התלמודית. הוא המוסד המשמש הסבר לעובדת הקושי של האדם לדבוק באל וללכת בדרך הטוב :״ר׳ תנחום בר איסכולסטיקה מצלי ]מתפלל[ :יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי ,שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבנו ,שכך בראתנו לעשות רצונך ואנו חייבים לעשות רצונך ,את חפץ ואנו חפיצים ,ומי מעכב? שאור שבעיסה .גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו ,אלא יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שתשביתהו מעלינו ותכניעהו ונעשה רצונך כרצוננו בלבב שלם״)ירושלמי ברכות ז ,ד(. בתפילה זו ,כמו במקומות רבים אחרים ,היצר מעוצב כגוף זר וחיצוני השולט על האדם .כך ,מחד, מוסברים הקשיים לעבוד את האל ,ומאידך נפתח פתח לניצחון ,שהרי המניעות הן חיצוניות ואילו 26ראו בראשית רבה נא -תאורור־אלבק :539״אמר רב נחמן בר חנן :כ ל מי ש ל ה ו ט א ח ר בולמוס ש ל עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו״ ,וכן ת ו ס פ ת א כ ת ו ב ו ת א ,ו -ליברמן .59 27ק ש ה ל ה מ ע י ט בערך העובדה ,שאין בספרות חז״ל כינוי חיובי או אף ניטרלי ל ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת )הגברית לפחות ,א צ ל א ש ה יש ״דם חימוד״ כפי שנראה( ,ו ז א ת בשונה מ א ו ד מן הארוס היווני .ע ל ארוס ותפקידיו ב ת ר ב ו ת היוונית ראו .Vemant 1990; Foucault 1985 28אני ,כאמור ,חולק על תפיסתם של גורדיס ,דיוויס ואחרים ,אשר מפרשים א ת היצר הרע כחולשת ה א ד ם הנמשך להנאות הגוף .ראשית ,היצר החז״לי מקבל ממשות שונה ונפרדת לחלוטין מן הגוף .שנית ,באתוס החז״לי הוא אינו נמשך א ל א מושך ומפתה .הוא אף אינו מ פ ת ה רק להנאות א ל א לאיסורים בכלל: הוא אומר לאדם :חטוא! ההקשר שלו הוא במובהק אנטינומיסטי .קשה ל ק ח ת ברצינות א ת הרדוקציות הפסיכולוגיסטיות שעושים פרשנים אלו לדמותו המיתית של היצר בספרות חז״ל .על ההקשר האנטינומיסטי של היצר עמד בצורה המובהקת ביותר פאולוס ,אשר הסיק מכך ,כי א ם היצר מושך לאיסורים ,הרי ל ל א איסורים אין יצר :״לא הייתי יודע מהו חטא אלולי התורה ,הרי ל א הייתי מכיר א ת התאוה אילו לא אמרה התורה ׳לא תחמוד׳ .החטא ניצל את האיסור שבדבר בדי לעורר בקרבי• בל מיני תאוות ,שהרי בלי תורה החטא מ ת ״ ) א ל הרומיים ז .(8-7 ,על פרק זה והאופציות הפרשניות שלו ראו .Boyarin 1994 29אין צורך לומר ,ש ב כ ל פ ע ם ש א ש ת מ ש בביטוי ״תשוקה מינית״ כוונתי ל א ו ת ם גירויים ,שאנו מכנים ב ש ם זה .לפיכך א ש ת מ ש ב מ ר כ א ו ת לסימון ה מ ל י ם הללו ,כ א ש ר אייחס א ת ה ת ש ו ק ה לחז״ל ,א ש ר לפי טענתי כלל ל א הכירוה .צורת כ ת י ב ה כזו נועדה רק ל ה ק ל ע ל הקורא ולמנוע חזרה ע ל ה מ ש פ ט המפרך :״הגירויים א ו ת ם אנו מפרשים היום כ ת ש ו ק ה מינית״ .אני כותב ,אבוי ,מ ת ו ך עולם שכבר יש בו תשוקה מינית )ללא מרכאות( כקטגוריה נפרדת. 30סטלואו טוען ,כי ה מ ו נ ח י ם ״אהבה״ ו״חיבוב״ בספרות חז״ל ,כ א ש ר ה ם מופיעים בהקשר ש ל יחסי א י ש ואשתו ,נ מ צ א י ם ב ש ד ה סמנטי צר ה ר ב ה יותר מ מ ש מ ע ם המודרני ,ו ה ו ר א ת ם ה י א ל מ ע ש ה ת ש ו ק ה מינית־פיסית בלבד .א ם כנים דבריו ,הרי יש בספרות זו ביטוי חיובי ספציפי ל ת ש ו ק ה המינית .א ו ל ם ה ו א ע צ מ ו מודה ,כי רק ל ע ת י ם רחוקות מ א ו ד מ ת פ ק ד י ם ה פ ע ל י ם ה ל ל ו ב ה ק ש ר ש ל יחסי א י ש ו א ש ת ו וגם אז ל א ת מ י ד ב ה ו ר א ה זו) .(Satlow 1998,69-75; 82בכל מקרה ק ש ה לחלוק על כך ,שגם א ם יש עוד מונחים ה מ ת פ ק ד י ם בספרות חז״ל בהקשר זה ,הרי רוב ד7ב 7ש ל ה ש י ח המיני נ מ צ א דווקא במושגי יצר הרע ,וזהו ה ד ב ר ה ח ש ו ב לענייננו. 31כך ב ע צ ם סובר גם ביאל) .(62 ,1994המוטיווציה ל ה ת י י ח ס ו ת א ל היצר ה ר ע כמושג מיני בלבד ברורה :ה י א פוטרת א ת ה א ו ח ז י ם ב ה מלהסביר ,ה כ י צ ד זה ה מ ש י כ ה ה מ י נ י ת מ ק ו ד ד ת ת ח ת אותו ביטוי תלמודי כ מ ו כ ל ש א ר ה מ ש י כ ו ת לאיסור .ל ד ע ת י זוהי עובדה מכרעת. 60תיאוריה וביקורת הפנימיות של ה א ד ם נ ו ת ר ת זכה 3 2 .״אמר ל ה ם הקב״ה לישראל ,בעולם הזה ע ל ידי יצר ה ר ע א ת ם פורשים מן ה מ צ ו ת ,ל ע ת י ד ל ב א אני עוקרו מ כ ם ״ ) ב מ ד ב ר ר ב ה יז( .גג היצר ה ר ע כמושג כסיסי מ כ ת י ב גם ת פ י ס ה ד ת י ת ,ה מ ב ו ס ס ת ע ל מ א ב ק תמידי בו :״אמר רב כ ה נ א :א מ ר להן נביא לישראל -ימרו יצריכם״)סנהדרין קה ,א( 4 .ג בן זומא קובע א ת עקרון ה מ א ב ק התמידי ביצר ,כ א ש ר ה ו א מגדיר מושג גבורה חדש :״איזהו גיבור -הכובש א ת יצרו ,שנאמר ׳סוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מ ל ו כ ד עיר׳)משלי טז(32 ,״ 5ג )משנה ,א ב ו ת ד ,א(. ל מ ע ש ה ,ע ב ו ד ת ה א ל מ ל ו ו ה ב ה ת ר ו צ צ ו ת סיזיפית ש כ ז ו בין נטיות ה א ד ם ליצריו ,א ש ר מ ס ת י י מ ת רק ב מ ו ו ת ) ב ר כ ו ת ה ,א(: א מ ר רבי לוי בר ח מ א :ל ע ו ל ם ירגיז א ד ם ע צ מ ו י צ ר טוב ע ל י צ ר ה ר ע ,ש נ א מ ר ) ת ה ל י ם ד( רגזו ו א ל ת ח ט א ו .א ם נ צ ח ו -מוטב ,ו א ם ל א ו -יעסוק ב ת ו ר ה ,ש נ א מ ר :א מ ר ו ב ל ב ב כ ם ,א ם נ צ ח ו - מוטב ,ו א ם ל א ו -יקרא ק ר י א ת ש מ ע 6 ,ג ש נ א מ ר :ע ל מ ש כ ב כ ם ,א ם נ צ ח ו -מוטב ,ו א ם ל א ו - יזכור לו יום ה מ י ת ה ,ש נ א מ ר :ו ד מ ו ס ל ה . ה ד ב ק ו ת ה מ ו ח ל ט ת ב א ל ) ע ק ר ו ן ״ ה ל ב ה א ח ד ״ Single Hearted ,בלשונו ש ל בראון (Brown 1987 :ה ו פ כ ת א ז ל ה י ו ת מ ש י מ ה אינסופית. ל צ ד א ת ו ס ה מ א ב ק ביצר ה ר ע ,צ מ ח בחז״ל א ת ו ס גיוסו ש ל ה י צ ר ל ט ו ב ה .״ברצות ה ׳ ד ר כ י א י ש ג ם אויביו י ש ל י ם א ת ו ) מ ש ל י טז. (7 ,״ ר׳ י ה ו ש ע בן לוי א מ ר :ז ה י צ ר ה ר ע ״ ) ב ר א ש י ת ר ב ה נד -ת א ו ד ו ר א ל ב ק .(575כ ך ק ו ב ע ה מ ד ר ש ) ס י פ ר י ד ב ר י ם ל ב -פינקלשטיין ,(55כי ״ ו א ה ב ת א ת ה ׳ א ל ו ה י ך ב כ ל לבבך״ פירושו ״בשני יצריך ,ביצר טוב וביצר רע״. ג ם רעיון זה ,כקודמו ,אינו קשור בבסיסו ל ת ח ו ם ה מ י נ י דווקא .רעיון גיוס ה י צ ר ה ר ע ,״ ע ב ו ד ת ה ׳ בשני היצרים״ ,ק ש ו ר ל פ ר ד ו ק ס בסיסי ב מ ט פ י ס י ק ה ה ת ל מ ו ד י ת ,ש ר א ת ה ס ב י ב ה ע ו ל ם ש י ש בו ק ו ט ב ש ל רוע ודמוניות ,א ך ה א מ י נ ה ב א ל א ח ד ורחום א ש ר ב ר א ה כ ל ) כ ו ל ל א ת הרע( .ה צ ו ר ך לגייס א ת ה י צ ר ה ר ע ל ה ו ל ד ה ו ל מ י נ י ו ת ה מ ו ת ר ת ,ש ב ו נדון ל ה ל ן ,אינו א ל א מ י מ ו ש ב ת ח ו ם א ח ד ,ח ש ו ב כ כ ל ש י ה י ה ,ש ל 7ג הדיאלקטיקה הבסיסית הזו. ב כ ל ל ,ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת א י נ ה א ל א ה ת ג ל מ ו ת מ ס ו י מ ת ש ל י צ ר ה ר ע .חז״ל מ י י ח ס י ם א מ נ ם ח ש י ב ו ת ר ב ה ל י צ ר ב ה ק ש ר המיני ,א ו ל ם ח ש י ב ו ת ו ש ל ת ח ו ם ה״עריות״ בקטגוריית ה י צ ר ה כ ל ל י ת א י נ ה א ל א ב כ ך ש ה ו א מ ב ט א עבור חז״ל א ת ע ו צ מ ת ה פ י ת ו י ש ל היצר ,א ת כ ו ח ו ה ר ב ו א ת ה ח ש י פ ה ה ב ל ת י נ מ נ ע ת ב פ נ י ו ) ש ה ר י כ ל א ש ה ,כ פ י ש נ ר א ה ,ה י א ב ע צ ם גילום שלו( .א ו ל ם ,אין ל י צ ר ה ר ע ב ה ק ש ר ה מ י נ י מ א פ י י ן אוטונומי וייחודי ,ל ה פ ך ,ה ו א ה ד ו ג מ ה ה מ ו ב ה ק ת ע ב ו ר חז״ל ל י צ ר ה ר ע .אין ה ו א יותר מ מ י מ ו ש קיצוני ומעניין ש ל א ו ת ו י צ ר א ש ר טורד א ת מ נ ו ח ת חז״ל ב כ ל ה ת ח ו מ י ם ,ו א ש ר מ ו ש ך ל כ ל ה ע ב ר ו ת -מגזל, ר צ ח ו ע ב ו ד ה זרה ו ע ד לשון ה ר ע וכעם .י צ ר ה ר ע ,א ם כן ,אינו יצר ה מ י ן .ה ה פ ך ה ו א ה נ כ ו ן -י צ ר ה מ י ן 32 33 34 35 36 37 חיצוניותו ש ל היצר ל א ד ם מ ו ד ג ש ת במקומות רבים .ראו ל מ ש ל ת ו ס פ ת א נזירות ד ,ז)ליברמן ,(139 ,ש ם אומר ה נ ע ר הנזיר ליצרו :״רשע ,ל א ה י ה לך ל ה ת ג ר ו ת א ל א בדבר שאינו שלך?״ .הנער ,א ם בן ,ה ו א מ ר א ש ב ע מ ד ת מחנך ,ה ו א כלל ל א ה ת פ ת ה ,רק לצרו כ ש ל ואילו ה ו א נוזף בו .כך גם בסיפרי במדבר פ ח )שצוטט לעיל( :״לפי ש ה י ה יצר ה ר ע יושב ומצערו כ ל הלילה ...נשבע ליצרו ה ר ע ו א מ ר לו...״ .בשני ה מ ק ר י ם ה ה פ ר ד ה ה י א ח ד ה ,מ ח ד ניצבת ד מ ו ת היצר ומאידך ד מ ו ת ה א ד ם ה ח ס י ד הנאבק בו .היצר ו ה א ד ם ה ם סובייקטים נפרדים באפיזודות הללו .והשוו עוד ירושלמי סנהדרין כ ,א :״ואמר ללצרו :ת א ב ת דבר ה א ס ו ר לך...״. ב כ מ ה מדרשים נוטל הקב״ה אחריות ע ל ח ט א י ה א ד ם ,מכיוון ש ה ו א א ש ר ברא ב א ד ם א ת יצר ה ר ע :״וינחם ה׳ כי ע ש ה וגו׳ — א מ ר רבי אייבו :ת ה ו ת ה י ת ה לפני שבראתי בו יצר הרע ,שאילולי בראתי בו יצר ה ר ע ל א ה י ה מורד בי״)בראשית רבה כז — תאודור־אלבק .(258וראו עוד בעניין זה ב ת ל מ ו ד ירושלמי ,ת ע נ י ת סו ,ג. כך ב כ ת ב יד מינכן ופירנצה .בדפוסים הלשון צבעונית אף יותר :״אמר רבה בר בר ח נ ה :א מ ר ל ה ן נביא לישראל — חזרו בתשובה ,אמרו לו :אין אנו יכולין ,יצר ה ר ע שולט בנו ,א מ ר להן :יסרו יצריבם...״ מ ת ו ך ה ק ש ר הפסוק ה מ צ ו ט ט על ידי בן זומא ,נראה כי כיבוש היצר מ ת פ ר ש במתינות ובשליטה בכעס. פיסקה זו ״ואם ל א יקרא קריאת שמע...״ נ מ צ א ת בכתב יד מינכן בגיליון ,א ך ה י א מ ת ח י י ב ת מרצף הפסוק ו נ מ צ א ת גם בכתבי יד אחרים. ישנה ,מ ש ו ם מ ה ,ה ס כ מ ה מקיר לקיר במחקר ) :Boyarin 1993; Gordis 1967; Cohen 1989ביאל 1994 ואחרים( ,כי רעיון גיוס היצר ה ר ע לטובה ה ו א רעיון הקשור אקסקלוסיבית ביחס למיניות ,ונובע בעיקר מן ה מ ת ח שבין המיניות כיצר ה ר ע לבין ח ו ב ת ההולדה .ה ס כ מ ה זו קשורה ל מ ג מ ה ה כ ל ל י ת ל ה ת ע ל ם מכך, שיצר ה ר ע אינו מושג מיני. 61תיאוריה וביקורת אינו אלא מקרה פרטי של יצר הרע ,הנעדר כל מאפיין וצביון מהותי ייחודי 38.צירוף העובדות שהצגנו, היצר הרע כקטגוריה כללית ורחבה מחד ,ומאידך העיסוק התלמודי ב״תשוקה המינית״ הנעשה)כמעט אקסקלוסיבית( במסגרת אותה קטגוריה ,מוביל ,לדעתי ,למסקנות ברורות. דומה ,כי ניתן לדחות לחלוטין את זיהויו של היצר הרע כמושג מיני בתפיסה התלמודית :ועדיין מוטל עלינו להוכיח ,כי היצר נתפס בהקשר אנטינומיסטי -משיכה הרחק מהאל וממצוותיו ,לעבר עולמות החטא והאיסור .יש כמה מקורות הנראים כסותרים את התפיסה הזו ,ובהם משתקפת דמותו של היצר כפועלת לפי ״עקרון העונג״ כמין idפרוידיאני ,אשר נמשך להנאות ולסיפוקים מיידיים ולא כדמון הנאבק נגד האל ומצוותיו .כך למשל בתוספתא הוריות)פרק א הלכה ה -צוקרמנדל :(474 ״האוכל שקצים הרי זה משומד .אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים האוכל בשר חזיר והשותה יין נסך והמחלל את השבת והמשוך ]כל אלה מוגדרים כמשומדים[ .ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר אף הלבוש כלאים .ר׳ שמעון בן אלעזר אומר אף העושה דבר שאין היצר תאב לו״ -עברות רבות יש ,אם כן ,אך 39 היצר אינו תאב את כולן אלא רק את המהנות והמפתות שבהן. מקורות רבים אינם מאפשרים תפיסה הדוניסטית שכזו של היצר .מדרשים רבים מתארים את היצר בדמות פרובוקטור ,המחפש בדרכים פתלתלות ובתחכום רב להרחיק את האדם מן האל ומהמצוות, ולא סתם כנהנתן. דרש ר׳ יהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש :מאי דכתיב ״אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף״ )מיכה ז - (5 ,אם יאמר לך לצרף :חטא והקב״ה מוחל ,אל תאמן לו ,שאין ריע אלא יצר הרע, שנאמר :״כי יצר לב האדם רע״)בראשית ח ,ו(2 40 )חגיגה טז ,א( כך למשל מוצג היצר במאבקו עד לימוד התורה :״סעדני ואושעה ואשעה בחקיך תמיד -שלא אהא לומד תורה ושוכח ,שלא אהא לומד ויצר הרע אינו מניח לי לשגות ]לחזור על הלימוד[״)ספרי במדבר פיסקא קיט צ הורוויץ .(143וכן ״שלא יעציבני יצר הרע מלעסוק בתורה״)מכילתא דר׳ ישמעאל, מסבתא דעמלק ב -הרוויץ־רבין .(201היצר הוא גם זה המקניט ומקנטר את היהודי ,ומספר לו כי חוקות הגויים נאות יותר :״עדאן ]עדיין[ יש מקום ליצר הרע להרהר לומר :שלהן ]החוקים של הגויים[ נאין משלנו ,תלמוד לומר ]עונה הכתוב ליצר[ :ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם.״)ספרא, אחרי מות פרשה ח(.י 4ולבסוף ,היצר הוא זה אשר מביא את האדם לכעוס ולבסוף אף לעבוד עבודה זרה :״ר׳ שמעון בן לעזר אמי משם ר׳ חלפאי בן אגרא שאמר משם רבי יוחנן בן נורי :מתלש בשערו, מקרע את כסותו ,משבר את כליו ,מפזר את מעותיו בחמתו -יהא בעיניך כעובד עבודה זרה ,שאילו אומר לו לצרו :לך ועבוד עבודה זרה -עובד היה .שכך היא עבודתו של יצר הרע״)תוספתא בבא קמא ט ,לא -ליברמן .(49 היצר המדרשי מנסה שוב ושוב להמריד את האדם נגד אלוהיו .לא בכדי מדמיין הדרשן את הקב״ה מצטער על שברא באדם את יצר הרע ,״שאילולי בראתי בו יצר הרע לא היה מורד בי״)בראשית רבה בז -תאודור־אלבק .(258 האם לפנינו שתי תפיסות שונות של היצר הרע? ייתכן ,אך דומה כי ניתן ללכת בדרך שונה :אפשר שדמות היצר ההדוניסט ודמותו של היצר האוסר מלחמה על האל ותורתו אינן רחוקות כל כך .בדמיון החז״לי ההתרחקות מן האל בדרך כלל אינה נתפסת באידיאולוגית)ראו גלוקר תשנ״ח ,(122-118 ,אלא 38הדברים ב א י ם לידי ביטוי ח ד בסוגיות הדנות ביצר הרע ,ש ב ה ן בלול עיסוק ביצר בהקשר מיני ע ם ה ק ש ר י ם א ח ר י ם ברצף אחד .בך ל מ ש ל ב א ב ו ת דרבי נתן נו״א טז — ה מ ד ר ש עוסק ש ם באפיון יצר ה ר ע בעקבות דברי רבי י ה ו ש ע ב מ ס כ ת אבות :״עין רעה ויצר ה ר ע ו ש נ א ת הבריות מוציאים א ת ה א ד ם מן ה ע ו ל ם ״ ) ב , יד( .מ ח ד מ ו ב א י ם בסוגיה סיפורים מיניים לחלוטין :״בזמן ש א ד ם מ ח מ ם א ת ע צ מ ו והולך ל ד ב ר זימה כ ל איבריו נשמעין לו ,מפני שיצר ה ר ע מ ל ך ה ו א ע ל מ א ת י ם וארבעים ושמונה איברים״; ומאידך ה ק ש ר י ם א ח ר י ם לגמרי :״תינוק מוטל בעריסה ,הניח ידו ע ל גבי נ ח ש או ע ל גבי עקרב ועקצתו -ל א גרם לו א ל א יצר ה ר ע שבמעיו״ .אין ז א ת א ל א ש מ ב ח י נ ת מ ס ד ר הסוגיה ,זה גם זה ע ב ו ד ת היצר ,ו ה א ב ח נ ו ת ,א ם בכלל, ה ן משניות. 39והשוו ל י ר ו ש ל מ י ) מ ע ש ר ו ת נ ,א( ,ה מ ד ב ר ע ל ה י ת ר ה א כ י ל ה ש ל פועל בכרם :״כנפשך — כ ל דבר ש ה י צ ר תאב״. 40הציטוט ע ל פי כ ת ב יד ואתיקן .134ב כ ת ב יד מינכן ״אם י א מ ר לך א ד ם יצר ה ר ע חטא..,״ ו ה ו א ודאי טעות, שהרי לפי פירוש הפסוק ב ה מ ש ך ברור ,כי היצר ה ו א ה מ פ ת ה . 41כ ל הציטוטים מן ה ס פ ר א ה ם ע ל פי כ ת ב יד רומי .66 62תיאוריה וביקורת כסימן של חולשה ושל נפילה מוסרית .עזיבת המעוות נתפסת כנהנתנית ,כשם שהנהנתנות נתפסת בעזיבת המצוות .אין הפרדה מלאה בין התמסרות להנאות לבין עזיבת המצוות .בך ׳ במובהק ,במדרש הבא)מכילתא דרשב״י לד ,כד -אפשטייךמלמד : (223 כי אוריש גוים מפניך ולא יחמד איש את ארצך -לברה תורה כנגד היצר ]בלומר דברי התורה כאן מכוונים כתשובה ליצר[ ,שלא יאמרו ישראל היאך אנו מניחין ארצינו ובתינו ושדותינו וכרמינו ועולין לרגל ,שמא יבואו אחרים וישבו במקומותינו .לפיכך ערב להן הקב״ה :ולא יחמד איש את ארצך בעלתך לראות. היצר מצטייר כאן כעצל ,תאב בצע ורודף עונג ,אבל בסופו של דבר הוא נאבק במצוות עלייה לרגל, הוא אויבן של המצוות 42.ייתכן שההשתלשלות היא כזו :ככל שהיצר מתרחק מתיאורו כתכונה מופשטת ומקבל דמות אנושית ,אנתרופומורפית מלאה ,כך הוא מוצג כיותר ערמומי ותחבולן ,וכך גם מתרחקת דמותו מהדוניזם פשוט ,והוא זוכה לעיצוב של דמות האנטי־אל ,כוח דמוני הנאבק באופן אקטיבי במצוות ובתורה :אולם ,והדבר חשוב לענייננו ,אין ספק שהיצר החז״לי זוכה להמשגה אנטינומיסטית ,ובמסגרת זו ,אטען ,יש להבין גם את הופעותיו בהקשרים המיניים. עובדת היותו של היצר הרע מושך לאיסורים כולם מומחשת יפה במדרש הבא :״שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב .ממעי אמו של אדם הוא גדל ובא עמו .התחיל מחלל שבתות ואין ממחה בידו ,הורג נפשות ואין ממחה בידו ,הולך לדבר עבירה אין ממחה בידו .לאחר י״ג שנה נולד לו יצר טוב ,כיון שמחלל שבתות אומר לו :ריקה ,הרי הוא אומר ״מחלליה מות יומת״)שמות לא .(14 ,הורג נפשות ,אומר לו :ריקה ,הרי הוא אומר ״שופך דם האדם באדם דמו ישפך״)בראשית ט .(6 ,הולך לדבר עבירה ,אומר לו :ריקה ,הרי הוא אומר ״מות יומת הנואף והנואפת״)ויקרא כ(10 ,״ )אבות דרבי נתן, נו״א טז -שכטר .(62היצר הרע ,בתפקידו האנטינומיסטי ,מערער בעיקר על המצוות הקשות יותר והמוכנות פחות ,בין אם הן בתחום המיני)איסור אשת אח( ובין אם לאו :״רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי :ארבעה דברינם[ יצר הרע משיב עליהן ]מערער עליהם[ ,ובכולהו כתיב)ובכולם כתוב( חוקה .ואלו 43 הן -אשת אח וכלאים ושעיר המשתלח ופרה ]אדומה[״)פסיקתא דרב כהנא ד ,ו -מנדלבוים .(71 עד עתה התייחסתי לספרות התנאית והאמוראית בנשימה אחת וללא כל חלוקה בין מקורות בבליים לארץ־ישראליים ,ולא בכדי .ישנו הבדל מהותי בנוגע לשימוש במושג היצר בין הטקסטים התנאיים לאמוראיים ואף יותר מכך בין הספרות הבבלית לארץ־ישראלית ,אך כפי הנראה הם אינם נוגעים לעיקר טיעוננו .בספרות התנאית כמעט שאין שימוש במינוח ״יצר״ בהקשרים מיניים ,ואילו בספרות האמוראית ,הבבלית בעיקר ,השימוש רווח מאוד 44.אולם ,בשני המקרים ,כאשר מופיע ההקשר המיני, הוא בלול בתפיסה רחבה יותר של היצר ואינו נבדל מהקשרים אחרים שלו .בשני המקרים *פימיז של 43 היצר דומים ,גם אם יישומו לתחום המיני רווח בספרות הבבלית בעיקר. אני מתעלם לחלוטין משאלת הפרקטיקות המיניות .אינני טוען שהנהגים המיניים היו שונים)אף שוודאי הדבר נכון( ,או שאנשים נמשכו יותר או פחות לנשים .אינני טוען גם על אודות האידיאולוגיה התלמודית ,ככל שהביטוי אידיאולוגיה מכוון למחשבה רפלקסיבית ומודעת או להשקפת עולם מגובשת .טענתי היא במישור של משחק השפה ,המצוי בתשתית שיח המיניות .אני מכוון לאותן קטגוריות בסיסיות ,שדרכן הדברים נתפסים ומקבלים פשר ומובנות .אני סבור כי הקטגוריות ,שדרכן 42 43 44 45 ת ו פ ע ה מקבילה בדיוק ,מ א ב ק ה מ ש ל ב נהנתנות ואנטינומיזם ,מופיעה בדברי רבי ע ק י ב א ) ס פ ר א קדושים ג(, ה מ צ י ג א ת היצר במסיט נגד איסור ה ע ר ל ה בפירות :״רבי עקיבא אומר :דברה תורה בנגד היצר ,ש ל א י ה י ה א ד ם אומר הרי ארבע שנים אני מיצטער בו חינם״. והשוו ס פ ר א אחרי מ ו ת פרשה ח :״אילו דברים החקוקים בתורה שיצר ה ר ע מ י ש ו ב ע ל י ה ם ו א ו מ ו ת ה ע ו ל ם משיבין עליהן ,כגון א כ י ל ת חזיר ולבישת כ ל א י ם ו ח ל י צ ת י ב מ ה ו ט ה ר ת ה מ צ ו ר ע ושעיר ה מ ש ת ל ח ״ . במקורות תנאיים יש ה ק ש ר מיני מובהק רק בשני מ ק ו מ ו ת מ ת ו ך כשלושים מקורות המזכירים א ת היצר. ב ת ל מ ו ד הירושלמי בערך ב ח מ י ש ה מ ק ו מ ו ת מ ת ו ך כעשרים וחמישה ,ואילו ב ת ל מ ו ד הבבלי בשלושים מ ת ו ך כשבעים ו ח מ י ש ה מקורות העוסקים ביצר .עוד יש לציין ,כי מ ח צ י ת מן ה מ ק ו ר ו ת ב ת ל מ ו ד ה ב ב ל י בעלי ה ק ש ר מיני מופיעים בסוגיות ה ל כ ת י ו ת ובהקשרים הלכתיים ,ואילו המקורות המזכירים א ת ה י צ ר בהקשרים א ח ר י ם ב ת ל מ ו ד הבבלי לעולם אינם ה ל כ ת י י ם )כיוון שבמקורות רבים ה ה ק ש ר אינו ברור ,כפי שהראינו ,הרי ה מ ס פ ר י ם שצוינו ה ם ע צ מ ם תוצר ש ל פרשנות( .כדי ל ה ו כ י ח א ת טיעוננו ,ה ב א נ ו ראיות מן הספרות ה ת נ א י ת והאמוראית ,ה ב ב ל י ת והארץ־ישראלית גם יחד. ניסיון מפורט א ך ראשוני להבחין בין י ח ס ם ש ל ח כ מ י בבל וארץ י ש ר א ל לנושא ה מ י נ י ו ת נ מ צ א כבר א צ ל הרשברג תרע״ב4-6 ,ו. 63תיאוריה וביקורת הביטו חז״ל על אותם הנהגים והפרקטיקות ,היו שונות לחלוטין מאלה שמקובל לייחס להם .חדל מתייחסים למיניות בעיקר דרך קטגוריה שבלל אינה מינית. שלא אתן עיני באשה אחרת י ש נ ה מ י נ י ו ת א ח ת ב ל ב ד ה מ ו ת ר ת ע ל ידי ח ד ל ,ו ה י א ה מ י נ י ו ת שבין ב ע ל ל א ש ה נ ש ו א י ם ז ה ל ז ה , ה מ ת ק י י מ ת בזמן ו ב מ ק ו ם ה מ ו ת ר י ם כמובן .ח ד ל ,כידוע ,ל א רק ה ת י ר ו א ת ה נ י ש ו א י ן ו ה י ל ו ד ה א ל א א ף ה פ כ ו א ו ת ם ל מ צ ו ו ה מ ח ו י ב ת ,ש ק ש ה ל ה ג ז י ם ב ח ש י ב ו ת ה ) (Cohen 1 9 8 9ואין ע ל י ה עוררין)Fraade .(1986,275ה ב ע ל מ צ ו ו ה מ ן ה ת ו ר ה ל ב ו א א ל א ש ת ו ,ל פ ר ו ת ולרבות .ב מ ס ג ר ת זו מ ו ת ר ל ב ע ל ,ל פ י רוב. ה ד ע ו ת 4 6 ,ל נ ה ו ג ח י ר ו ת מינית ,״כל מ ה ש א ד ם ר ו צ ה ל ע ש ו ת ב א ש ת ו עושה״ .מ ו ת ר ל ו ל ת ב ו ע א ו ת ה בפיו ל מ ש ג ל ,ו ה ו א מ צ ו ו ה ל פ ת ו ת א ו ת ה ולעורר א ת מ ו כ נ ו ת ה ) נ ד ר י ם כ ,ב( .ה א ש ה מ ד ו ר ב נ ת ע ל ידי ח ד ל ל ה ת ק ש ט כדי ל ע ו ר ר א ת ח ש ק ו ש ל ב ע ל ה ) ש ם ( .״ ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת ״ ש ל ה ב ע ל ל א ש ת ו מ ו ת ר ת ) ש ו ב , לרוב ה ד ע ו ת ( ו א ף רצויה .ה נ ה ,א ם כן ,ת ש ו ק ה מ י נ י ת ש א י נ ה בגדר מ ש י כ ה א ס ו ר ה ,מ י נ י ו ת ש א י נ ה ח ט א . ה א ם ל א י ה י ה ז ה פ ר ד ו ק ס ל י לטעון ,ש ה מ ש י כ ה המותרת ש ל ב ע ל ל א ש ת ו ה י א ח ל ק מן ה ק ט ג ו ר י ה ש ל ה מ ש י ב ה לאיסור .פרדוקסלי כ כ ל ש ז ה נ ש מ ע ,ז ה בדיוק ה ד ב ר ש א ו ת ו א נ ס ה ל ה ו כ י ח . ״והנה טוב מאוד -זה יצר רע .וכי יצר הרע טוב מאד?! אתמהא ,אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ,ולא הוליד בנים״)בראשית רבה ט -תאודור־אלבק .(72המשיכה המינית שבין בעל לאשה ,או נכון יותר ,המשיכה של הבעל לאשתו)כפי שנראה להלן( איננה אלא ניווט מוצלח של אותו יצר הרע עצמו ,אשר מושך לחטאים כולם .״מעשה ההולדה מחייב את האדם לרתום לתועלתו את האנרגיות הדיאלקטיות של החטא והרשע״)ביאל .(62 ,1994למעשה זהו אחד מהאתוסים המרכזיים של תפיסת הנישואין אצל חדל)בנוסף לחובת ההולדה כמובן( -ההצלה מן החטא 47.האדם נמשך אל החטא המיני ,ומטרת הנישואין היא לנתב את תשוקתו לכיוון מותר .אשתו של אדם הופכת למעין סובלימציה של משיכתו לאיסור 48.כך יכול רב להרגיע את חבריו ,אשר אינם מבינים כיצד הוא מסתדר עם אשתו המרשעת :״דיינו״ ,הוא משיב להם ,״שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא״)יבמות סג ,א( .חכמים ,התמהים על פריצותה של אשתו של אבא חלקיה אשר מעזה לצאת לרחוב מקושטת ,זוכים לתשובה שהיא עושה זאת כדי ״שלא אתן עיני באשה אחרת״)תענית כג ,ב( .הגבר הנמשך לאיסור מוצא פורקן אצל אשתו 49.התפיסה העומדת מאחורי אמירות כאלה היא שיצר הרע הנו בר־ניווט וניתוב ,ושניתן להשתמש בו לטובה :״אברהם אבינו עשה יצר הרע - טוב״)ירושלמי ,ברכות יד ,ב( .למעשה ,כל אדם מצווה לעשות זאת ולעבוד את אלוהיו בשני יצריו, הטוב והרע גם יחד)משנה ,מסכת ברכות ט ,ה( .רעיון השליטה ביצר המיני וריסונו ,בניגוד להכחדתו, אשר נתפס במחקר כקבלה וכאישור של המיניות ,אינו אלא חלק מן האתוס הכללי של גיוס היצר הרע לעבודת האל ,כפי שראינו .לא ניתן להכחיד את היצר ולוותר עליו ,ולכן יש לגייס אותו לטוב )אמנם ייתכן ,כי לעתיד לבוא יוכחד יצר הרע ,אך במקביל ישנן דעות שגם המיניות תיעלם בתקופה זו :ראו ביאל .(60 ,1994נישואין והולדה הם ,כך נראה ,מימוש למופת של החיוב לעבוד את האל בשני היצרים. בסיפור ה י ד ו ע ש ב מ ס כ ת י ו מ א ) ס ט ,ב( ח כ מ י ם ת ו פ ס י ם א ת י צ ר ע ב ו ד ת כ ו כ ב י ם ו מ ש מ י ד י ם אותו .כיוון ש כ ך ת י א ב ו נ ם גדל ,ו ה ם מ נ ס י ם ל ה ש מ י ד ג ם א ת ״יצרא דעבירא״ .א ו ל ם א ז ה ם מ ג ל י ם ש ה ע ו ל ם אינו יכול בלעדיו ,ו א ף ב י צ ה בשוק ל א ניתן ל מ צ ו א ל ל א ע ז ר ת ה י צ ר ה כ ל ו א .ל פ י כ ך ה ם מ נ ס י ם רק ל ה ח ל י ש א ו ת ו :״ א ה נ ו ב י ה ) נ ה נ ו בו( ] ה ד ב ר הועיל[ ,מ ס ב י ר ה ה ג מ ר א ,״כי ה י כ י ד ל א מיגרי ל י ה ל א י נ י ש בקרובותיה״ -ה י צ ר כ ב ר אינו מ ו ש ך א ת ה א ד ם לקרובותיו .כ ל ה מ ש י כ ו ת ה מ י נ י ו ת ה ן ר מ ו ת ש ו נ ו ת ש ל א ו ת ו ״יצרא דעבירא״ ,ו ח כ מ י ם רוצים ל ה ו ת י ר א ו ת ו רק ב א ו ת ה מ י ד ה מ ו ע ט ת ״ ש י ה א ש ו ל ט ב א ד ם ליזקק ל א ש ת ו ו ל א ל א ח ר ת ״ ) ש ם ,רש״י( ,וזו ,ל פ י ת פ י ס ת ח ד ל ,ש א ל ה כ מ ו ת י ת בלבד .בסיפור מ ש ע ש ע ה מ ו פ י ע ב מ ס כ ת כ ת ו ב ו ת ) 0ה ,א( מ ת ו א ר ה א מ ו ר א ר ב א יושב ב ב י ת הדין ,ולפניו מ ו פ י ע ה ח ו מ א א ל מ נ ת ו ש ל א ב י י ל ב ק ש מזונות מ ר כ ו ש ב ע ל ה ה מ ת .ע ק ב א י ר ו ע מ ס ו י ם ) ש ע ו ד נ ש ו ב א ל י ו ב ה מ ש ך ( ת ש ו ק ת ו ש ל ר ב א מ ת ע ו ר ר ת ,ואז ״קם ר ב א ע ל ל ב י ת י ה ) נ כ נ ם לביתו( ,ת ב ע ה ] ל ת ש מ י ש [ ל ב ת רב ח ס ד א ]אשתו[, 46מסורת ה מ י ו צ ג ת ע ל ידי בן ר ה ב א י ש ו ל ל ת כנראה א ת ה ה נ א ה הגברית ,ומצווה עליו לבוא א ל א ש ת ו ״כמי ש כ פ א ו שד״)נדרים כ ,ב(; וראו בעניין זה Boyarin. 1993,109-113 47על הנישואין כהגנה מפני החטא וההבדלים בתפיסה זו בין חכמי בבל וארץ־ישראל ,ראו .Gafni 1989 48רעיון זה מופיע גם א צ ל פאולוס — הראשונה א ל הקורינתים ז.9 , 49מ ס י ב ה זו צריכים ח כ מ י ם להזהיר א ת ה ב ע ל ש ל א ל ח ש ו ב ע ל א ש ה א ח ר ת ב ש ע ה ש ה ו א ב א א ל א ש ת ו )נדרים כ ,ב(. 64תיאוריה וביקורת א מ ר ה ל י ה ב ת רב ה ס ד א מ ן ה ו י ה א י ד נ א ב ב י ת ד י נ א ) מ י ה י ה ע כ ש י ו ב ב י ת הרין(?...״ אין צורך ל ה ס ב י ר ל א ש ת ו ש ל רבא ,ש מ י ד מ ב י נ ה ש ה י א מ ש מ ש ת כ א ן כפורקן ל מ ש ה ו ש ה ת ע ו ר ר ב מ ק ו ם א ח ר ו ע ל ידי א ש ה א ח ר ת .ה י צ ר ה ו א ת מ י ד א ו ת ו יצר ה ר ע ,א ל א ש א ם מ ס פ י ק י ם ,מ צ ל י ח י ם לנווט א ו ת ו ל מ ק ו ם ה מ ו ת ר .ניתן ל נ ס ח ז א ת כך :ל א רק ש ה ד ג ש ת א ת ו ס ה נ י ש ו א י ן ב ס פ ר ו ת ח ז ״ ל א י נ ה ס ו ת ר ת א ת י ח ס ם ל״תשוקה המינית״ כיצר הרע ,א ל א שבמובנים רבים ח ו ב ת הנישואין מ ו ד ג ש ת דווקא כ ת ו צ א ה ישירה מ ן ה פ ח ד מ א ו ת ו היצר ,ש ה ר י ה נ י ש ו א י ן נועדו ל ה ג ן מפניו .ל פ י כ ך גם ,ל פ י רוב ה ת פ י ס ו ת ה ת ל מ ו ד י ו ת , י ח ס י א י ש ו ת א י נ ם מ ו ג ב ל י ם ל ה ו ל ד ה ) ב ג ו ן נ ש י ם בהיריון א ו א ח ר י ב ל ו ת וכד׳( ו ה ה נ א ה ה מ י נ י ת א י נ ה נ ש ל ל ת ,מכיוון ש מ ט ר ת ה י ח ס י ם ה י א ה ג נ ה מ פ נ י ה י צ ר ה ר ע וניתוב חיובי שלו .א י ש ו ר ה מ י נ י ו ת ו ה ה נ א ה שבנישואין אינו א ל א ע ד ו ת ל י ח ס ד י א ל ק ט י כ ל פ י ה י צ ר ה ר ע עצמו .כ ש ם ש ה י ח ס א ל ה י צ ר ה ר ע אינו ת מ י ד ובאופן א ו ט ו מ ט י שלילי ,כ ך ג ם מ מ י ל א ב י ח ס ל ״ ת ש ו ק ה המינית״ ,-ו כ ש ם ש י ש ג י ש ו ת ש ו נ ו ת כ ל פ י 50 היצר ,כ ך מ ת ג ל ו ת ג י ש ו ת א ל ה גם ב ת ח ו מ י ם ה מ י נ י י ם . ה ד ו ג מ א ו ת ש ה ב א ת י ע ד כ ה מ ד ג י מ ו ת א ת ט ע נ ת י ב מ י ש ו ר ה פ ס י כ ו ל ו ג י -כ ך א מ ר ת י ,כי ה ג ב ר ה נ מ ש ך ל א י ס ו ר י ם מ ו צ א פורקן א צ ל א ש ת ו .א ו ל ם ,ניתן ל ל מ ו ד מ ן ה מ ק ו ר ו ת ה ל ל ו ת ו פ ע ה ע ק ר ו נ י ת יותר. ל מ ע ש ה ע י ק ר טיעוני כ ל ל אינו ב מ י ש ו ר ה פ ס י כ ו ל ו ג י א ל א ה ת ר ב ו ת י ,ו ה ו א ע ו ס ק ב צ ו ר ת ה ה מ ש ג ה ש ל ה י צ ר ב ת פ י ס ה ה ת ל מ ו ד י ת .כ ש ם שראינו ,כי ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת ל א ז כ ת ה ל ה מ ש ג ה נ פ ר ד ת מ כ ל ל ה ת ש ו ק ו ת לאיסור ,כ ך ניתן ל ר א ו ת ,כי ה מ י נ י ו ת ה מ ו ת ר ת שבין ב ע ל ל א ש ת ו נ ת פ ס ת ו מ ו מ ש ג ת ב י ח ס למיניות ה א ס ו ר ה ולמשיכה לאיסור בכלל וכחלק מהם .הנישואין נתפסים כהגנה מן החטא ,כ ה צ ל ה מ ה מ ש י כ ו ת ה א ס ו ר ו ת .ה מ י נ י ו ת ה מ ו ת ר ת מ ק ב ל ת א ת מ ו ב נ ה רק ב י ח ס ובניגוד ל א י ס ו ר י ם ה נ מ צ א י ם מ ח ו ץ לה .ה ״ ש כ ל ה י ש ר ״ ה מ ו ד ר נ י ה י ה מ צ פ ה ,ש צ ו ר ת ה ה מ ש ג ה ת ה י ה ה פ ו כ ה בדיוק -ה מ י נ י ו ת ה מ ו ת ר ת ) ה ח י ו ב י ת א ו ה נ י ט ר ל י ת ( ת ה י ה ה מ ו ש ג המכונן ,א ש ר יוגבל ע ל ידי א י ס ו ר י ם ו ג ב ו ל ו ת ; א ו ל ם ל א כ ך מ צ ט י י ר ת מ ע ר כ ת ה ק י ד ו ד ה ת ל מ ו ד י ת -ה מ י נ י ו ת ה מ ו ת ר ת מ כ ו נ נ ת ע ל ידי ה א י ס ו ר י ם ה מ ק י פ י ם א ו ת ה , א ש ר מ ה ם ה י א מגינה .ה י א מ ה ו ו ה מ ע י ן נווה מ ד ב ר ב ת ו ך י ם ה י צ ר י ם ה ר ע י ם .במובן ז ה אני טוען ,כי גם ה ת ש ו ק ו ת ה מ י נ י ו ת שבין ב ע ל ל א ש ת ו אינן מ פ ק י ע ו ת א ת ה ק ט ג ו ר י ה ה ב ס י ס י ת ש ל ה מ י נ י ו ת כ ח ל ק מן ה י צ ר ה ר ע ,ש כ ן א ף ה ן מ מ ו ק מ ו ת ב י ח ס לקטגוריה זו ו נ ו ב ע ו ת מ מ נ ה .מ מ י ל א ברור ,כי מ ב ח י נ ת קטגוריות ה ח ש י ב ה ה ח ז ״ ל י ו ת ,ה מ י נ י ו ת ה מ ו ת ר ת נ ס פ ח ת לזו ה א ס ו ר ה ,ו ב מ ו ב נ י ם ר ב י ם ה י א ס ו ב ל י מ צ י ה ש ל ה . יצר ,אשה וקטן ע ס ק ת י ע ד ע ת ה בגבר ה נ מ ש ך ל א י ס ו ר י ט ,ו מ ו צ א ,כ ך מ ק ו ו י ם חז״ל ,פורקן א צ ל א ש ת ו .א ך מ ה לגבי ה ת ש ו ק ה ה נ ש י ת ? ה ת ע ל מ ת י ע ד ע ת ה מ ה מ ק ו ר ו ת ה ע ו ס ק י ם ב ת ש ו ק ה ה נ ש י ת ,ודווקא ש ם י ש מ ק ו מ ו ת ה נ ר א י ם כ ס ו ת ר י ם א ת ה מ ב נ ה ש ה ק מ ת י .כדי ל ה ב י ן א ת ה ד ב ר י ם א ק ד י ם ו א ו מ ר ) א ם כי א ו כ ל ל ה ו כ י ח ז א ת ב מ פ ו ר ט רק בהמשך( ,ש ת פ ק י ד ו ש ל ה י צ ר ה ח ז ״ ל י ה ו א ל מ ש ו ך גברים בלבד 5 1 .ה ג ב ר ה ו א ז ה א ש ר מ ת פ ת ה ע ל ידי י צ ר ה ר ע ,נ ל ח ם בו ו מ נ ס ה ל ש ל ו ט בו .ה א ש ה א י נ ה נ כ ל ל ת ב מ פ ו ת י ם ע ל ידי ה י צ ר ל א מ ש ו ם ש ה י א צ ד ק נ י ת ,א ל א מ ש ו ם ש ב מ ש ח ק ה ת פ ק י ד י ם ה ז ה ה י א ד ו ו ק א ב צ ד ה מ פ ת ה 5 2 .ה י א ,במובן מסוים ,ה י צ ר עצמו .ד מ ו ת ו ה א נ ת ר ו פ ו מ ו ר פ י ת ש ל ה י צ ר מ ז ו ה ה ל ע ת י ם ,פ ש ו ט ו כ מ ש מ ע ו ,ע ם ד מ ו ת ה א ש ה .לפיכך ,ה ת ש ו ק ה ה נ ש י ת א י נ ה י כ ו ל ה ב ש ו ם ת ע ל ו ל פרשני ל ה י כ ל ל ב מ ש י כ ה לאיסור .ה מ ש י כ ה ה י א חד־כיוונית -מן ה א ש ה ה מ פ ת ה א ל ה ג ב ר ה נ מ ש ך .ה י צ ר ה ר ע מ ו פ ע ל ע ל ה ג ב ר מ כ י ו ו נ ה ש ל ה א ש ה ; ו ב כ ל ז א ת ,גם ל א ש ה ת ש ו ק ו ת מ י נ י ו ת -״ ה א ש ה מ ש ת ו ק ק ת ע ל ב ע ל ה ב ש ע ה ש י ו צ א לדרך״ )יבמות סב ,ב(. ר 50אמנם ,יש לציין ,כי אף ש ה ד ב ר אינו הכרחי ,הרי בפועל נעו רוב הגישות כלפי היצר בין רמות שונות ש ל פחד ,מ א ב ק ושלילה .לכן יש לדברים ה ש פ ע ה ע ל יחס שלילי כלפי המיניות ,כפי ש נ ר א ה במפורט בסוגיית ייחוד .בכל זאת ,טענתי ה י א כי גם גילויים ש ל יחם חיובי ,ל א רק כלפי ה מ ע ש ה המיני ,א ל א גם כלפי ה ה נ א ה ,אינם חורגים מ ה ה ת מ ו ד ד ו ת ה מ ו ר כ ב ת ש ל חז״ל ע ם היצר הרע .ה ד י א ל ק ט י ק ה ואף הפרדוקסליות שבדברים אינה פרי הרפלקסיה ש ל חוקר מודרני ,ה י א ת ו צ א ה ישירה ש ל ה י ח ס הפרדוקסלי של חז״ל ע צ מ ם ליצר הרע ,כפי שראינו :״והנהטלב מ א ו ד — זה יצר הרע.״. 51אני מכיר לעיקרון זה רק שימוש חריג א ח ד -כתובות נד ,א :״יצר א נ ס ה ]היצר כ פ ה א ת ה א ש ה לעבור עבירה[״ ,ודומה לו ״יצר א ל ב ש ה ״ ) כ ת ו ב ו ת נא ,ב ובמקבילות(. 52מ א ח ר ש ה י צ ר ה ר ע אינו נתפס א צ ל חז״ל רק כ ת כ ו נ ה וכריגוש א ל א כישות ב ע ל ת תכונות אתרופומורפיות, הרי ה ת ש ו ק ה ה ו פ כ ת לפיתוי .הריגוש מקבל עיצוב ש ל אישיות נפרדת מן ה א ד ם ,א ש ר מושכת ,מ פ ת ה ונאבקת בו .כך נבנית ד מ ו ת היצר כנוכל ערמומי ,וכך זוכה גם ה א ש ה ל ד מ ו ת ה מ פ ת ה .ה פ י כ ת ן ש ל תכונות נפשיות לישים ע צ מ א י י ם חוזרת בספרות חז״ל ל א רק ביחס ליצרי ה א ד ם א ל א גם ביחס ל מ י ד ו ת ה א ל :ראו אורבך תשמ״ו ;406 ,ליבס תשנ״ד.278-266 ,253 , 65תיאוריה וביקורת לפני שניכנס לעובי הקורה צריך להבהיר ,ש ה ת ש ו ק ה הנשית ל א תושיע א ת ה ח ש ק הארוטי ה א ב ו ד ב ת ר ב ו ת חז״ל .ב כ ל מ ק ר ה אין קטגוריה א ח ת ,ה כ ו ל ל ת א ת ה ת ש ו ק ה ה ג ב ר י ת והנשית .ה ת ש ו ק ה ה ג ב ר י ת )לחטא( אינה מקודדת יחד ע ם ת ש ו ק ת ה א ש ה ) ל ב ע ל ה ( .ל א רק מ ש י כ ה ארוטית כמושג כ ל ל י אינה קיימת ,א ל א אף היצר המיני ההדדי שבין בעל ואשה אינו מוסד מ ו כ ר א צ ל חז״ל. ע ת ה נחזור למקור ש פ ת ח נ ו בו :״ואל אישך ת ש ו ק ת ך -מ ל מ ד ש ה א ש ה מ ש ת ו ק ק ת על ב ע ל ה ב ש ע ה שיוצא לדרך״ .ובכן ,ה ש ת ו ק ק ו ת ה א ש ה ל ב ע ל ה נ ל מ ד ת מ ק ל ל ת ה א ל ל א ש ה ה ר א ש ו נ ה ) ב ר א ש י ת ג6 ,ו(, ק ל ל ה א ש ר ק ו ב ע ת א ת ה מ ב נ ה האונטולוגי של כ ל הדורות הבאים .אין כאן תיאור מצב או רגש א ל א קביעה ש ל תכונה ,ה נ ו ב ע ת מ ס ד ר עולם מטפיסי המעוגן בבריאה .ה א ש ה ה י א משתוקקת ,זו ת כ ו נ ת ה ומהותה ,זה ח ל ק מ ה י ו ת ה א ש ה ) ו ב ה ק ש ר זה ,ח ל ק מ ה י ו ת ה מקוללת( .ה א ש ה היא ב ע ל ת ת ש ו ק ה כ ש ם שהיא ח ל ש ה ,רגשנית ונטולת מ ש מ ע ת עצמית .מיניותה ותשוקותיה המיניות אינן נ מ צ א ו ת ת ח ת ה כ ו ת ר ת ״ארוס ותשוקה״ א ל א ת ח ת ה כ ו ת ר ת ״האשה -מ ב נ ה פיסיולוגי ונפשי״. המיניות הנשית היא חלק מתפיסה רחבה על טבעה של האשה ומקומה בעולם .ביאל עמד על כך ,שמצוות העונה המזכה את האשה בלבד בזכות למיניות תדירה)ללא קשר להולדה( ,כרוכה בתפיסה כללית של האשה לעומת הגבר :״באבחנה זו טמון שורש האתוס הרבני ,שקיבל את המיניות של האשה כעובדה ביולוגית לבל דבר ,אך חייב את הגברים ׳לכבוש את יצרם׳״)ביאל .(78 ,1994 המשניות בפרק ה׳ בכתובות ,אשר מקנות לאשה את זכות עונתה ומחייבות את הגבר להקפיד עליה, משרטטות בבירור את חובת העונה כחלק מתמונה מטפיסית שלמה 53.הגברים עוזבים את הבית ללמוד תורה ,והמשנה מחייבת אותם לחזור כדי לפקוד את נשותיהם)משנה ו( ,אותן נשים היושבות 54 בבית וסורגות כדי שלא ישתעממו חלילה ויבואו לכלל זימה)משנה ה( .זכותה של האשה לעונתה כרוכה בהישארותה בספרה הביתית ובהדרת רגליה מלימוד תורה 55.לעומתה מתואר הגבר ,אשר רוצה לברוח לבית המדרש ולהפקיד את אשתו על ידי שליש)משנה ח( .תשוקתה המינית של האשה היא ״תשוקה נשית״ :הבעלים נמצאיםבדרך ,והנשים משתוקקות בבית .הגיאוגרפיה כאן היא חלק מהעניין ,כמו גם הפיסיולוגיה 56.גם המבנה הפיסי של האשה מצטרף כדי לכונן את דמות המשתוקקת זהו ״דם החימוד״ ,הדם הניגר מהאשה ,כאשר היא משתוקקת לבעלה)נידה כ ,ב(.ח כ מ י ם מ ח ל ק י ם א ת ע ו ל ם ה ת ש ו ק ו ת לגברים ה נ מ ש כ י ם ל ח ט א ולנשים היסטריות ,א ך א ת ה ע ו ל ם הארוטי ,במובן מודרני כלשהו ,אין ה ם יודעים. הרהורים רעים אין ספק ,מ ע ב ר ל ת ש ו ק ו ת הנשיות ה י ה העיסוק המרכזי של חז״ל ביצר הרע .ה ו א הנזכר מ א ו ת ר ב ו ת של פעמים בטקסטים החז״ליים ומשמש מושא ל מ א ב ק אימתני לחיים ולמוות .שני היצרים ,הטוב והרע ,נולדו יחד ב ת ר ב ו ת חז״ל ,א ך א ת מרב ת ש ו מ ת ה ל ב ת פ ס היצר ה ר ע ) ר א ו .(Porter 1901ה ו ל ד ת היצר ה י א ה ו ל ד ת ה״הרהורים הרעים״ .ל ע ו מ ת ה ת ר ב ו ת ה מ ק ר א י ת ה מ ת ר כ ז ת ב מ ע ש ה האסור ,ע ו ס ק ת ה ת ר ב ו ת ה ת ל מ ו ד י ת בלב ,בהרהור ,ב ת ש ו ק ה לאיסור 5 7ע צ מ ה ולא רק במעשה .ה ל ב עומד במוקד א צ ל 53 54 55 56 57 ברור כי ח ו ב ת העונה ,דזנה ,כדבריהם ש ל רבים ,הגנה ש ל ח כ מ י ם ע ל ה א ש ה ,א ב ל ה ש א ל ה ה מ ע נ י י נ ת ה י א ע ל איזו א ש ה מגינים חכמים .כלומר ,איך ה ם דמיינו ל ע צ מ ם א ת ה א ש ה ,ש ע ל י ה יש להגן .אין לשכוח ,כי י ח ד ע ם ה ג נ ת ה ח ל ש מכוננים אותו מ ח ד ש ככזה. מניתוח מצוות ה ע ו נ ה עולה ,כי יחסי ה א י ש ו ת ה ם אינטרס נ ש י ) ה מ ו ג ן ע ל ידי חכמים( ,ו ה ב ע ל ה ו א בגדר נותן שירות :״חייב א ד ם לפקוד א ש ת ו לפני ש ה ו א יוצא ל ד ר ך ״ ) י ב מ ו ת סב ,ב( .אולם ,ממקורות הדנים ב מ ע ש ה המיני עצמו ,ע ו ל ה ת מ ו נ ה ה פ ו כ ה לכאורה :״כל מ ה ש א ד ם רוצה ל ע ש ו ת ב א ש ת ו ע ו ש ה ״ ) נ ד ר י ם כ ,ב( .ה א ק ט המיני ,לפי זה ,ה ו א שירות ש ה ב ע ל נוטל ל ע צ מ ו מן ה א ש ה .ש ל מי האינטרס ,א ם כן ,ומי נותן השירות?)הרומנטיקן המודרני עלול בשלב זה ל ה י ע ל ב ולטעון ,שהאינטרס ה ו א הדדי כמובן ,א ך דבר זה רחוק מ ל ה י ו ת מובן מאליו בעולם ה ע ת י ק :ראו .(Winkler 1990,17ל מ ע ש ה ה ס ת י ר ה ש ה ב א נ ו כ ל ל א י נ ה סתירה ,אלו שני צדדים ש ל א ו ת ה מטבע .הגבר נותן א ת השירות וגם שולט עליו ,ושני הדברים נובעים מתפקידו כגבר .נתינת ה ש י ר ו ת ו ה ש ל י ט ה עליו ה ם דבר אחד ,כ ש ם שהמיניות ש ל ה א ש ה והפסיביות ש ל ה ה ם דבר אחד .ה א ש ה זכאית ליחסי מין ש ב מ ה ל כ ם ת פ ק י ד ה פסיבי. על הקשר בין היחס של חז״ל למיניות הנשית לבין מעמד האשה בתרבות החז״לית בכלל ,ראו Wegner .1991 ע ל ח ל ק ה ש ל הפיסיולוגיה ה ע ת י ק ה בעיצוב ד מ ו ת ה א ש ה ו ב ה נ צ ח ת נחיתותה ,ראו ברקאי תשנ׳׳ה וכן ) Laqueur 1990מן המקור האחרון ניתן ללמוד גם ע ל ח ל ק ה ש ל הפיסיולוגיה המודרנית בעיצוב ה נ ח י ת ו ת הנשית(. בויארין) (Boyarin 1993,61 -67טוען ,כי יש בחז״ל שתי שיטות מנוגדות ביחס ליצר הרע :תפיסה דואליסטית 66תיאוריה וביקורת הז״ל כמו גם בנצרות הקדומה :״שמעתם כי נאמר ל א תנאף .ואני א ו מ ר ל כ ם ,ש כ ל ה מ ב י ט ב א ש ה מ ת ו ך ת א ו ו ה א ל י ה כ ב ר נאף א ו ת ה בלבו״)מתי ה .(28-27 ,ישנם סוגים רבים של הרהורים ש מ ה ם צריך להינצל :״רבי חנניה סגן ה כ ה נ י ם אומר :בל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורין ה ר ב ה - הרהורי רעב ,הרהורי שטות ,הרהורי זנות ,הרהורי יצר ה ר ע והרהורי א ש ה רעה ,הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ו ד ם ״ ) א ב ו ת דרבי נתן נו״א כ -שכטר .(70 אולם ,בדמיון החז״לי ה ה ר ה ו ר י ם הופכים ליצר ,והיצר אינו נשאר בגדר ת כ ו נ ה :ה ו א מ ק ב ל מ מ ד י ם דמוניים :״אמר ריש לקיש :ה ו א שטן ,ה ו א יצר הרע ,ה ו א מ ל א ך ה מ ו ו ת ״ ) ב ב א ב ת ר א טז ,א( .אין ה ו א נותר כ מ צ ב מנטלי או כמשיכה א ל א הופך לדבר ,לאישיות :״והצילני ...מיצר רע ,מ ח ב ר רע ,משכן רע ומשטן המשחית״ 5 8 .ה ו א מ ל ך גדול)בבלי ,נדרים לב ,ב( ו א ל זר)בבלי ,ש ב ת קה ,ב( ,שפועל ב ע ו צ מ ה ובתחבולות על האדם. ה ה ל כ ה נ ר ת מ ת ל ה י א ב ק ביצר הרע .הרהורים אסורים מוצאים א ל מחוץ לחוק .כך יש איסור ל ה ר ה ר ב ג ז ל ) מ ד ר ש תנאים ,דברים ה ,יח( ובעבודה זרה)בבלי ,ברכות יב ,א :חולין קמב ,א( .א ו ל ם ל ל א ספק ,העיסוק ההלכתי ה כ מ ע ט בלבדי ה ו א ביצר ש ל עריות 5 9 .בעוד האגדה ,כפי שראינו ,מ ו צ א ת א ת היצר הרע ב כ ל מקום ,הרי ה ה ל כ ה נ א ב ק ת בו כמעט אקסקלוסיבית בשדה א ח ד -ב ה ק ש ר המיני, היצרא דעריות נ ת פ ס כשיאו ש ל יצר הרע ,כעז שבפיתויים והחזק שבמשיכות האסורות 6 0 .הוא הדרגה ה ג ב ו ה ה ביותר ש ל היצר הרע ,הרמון שבדמונים .ה ו א הופך למטונימיה ליצר ה ר ע כולו .היצר המיני ה ו א הגילום המעשי של היצר ה ר ע האגדי)מובן שיצירת ה א ב ח נ ו ת ה ח ד ו ת ה ל ל ו ה י א פרי ר פ ל ק ס י ה מודרנית( .ה מ ש י כ ה ל ר ע והמניעה ל ל כ ת בדרך הישר מגולמים בעולם ה מ ע ש ה בעיקר במשיכה ל א ש ה . כ א ש ר ה ה ל כ ה פורטת א ת היצר האגדי לפרוטות ,ה י א מ ג ל ה ש ם בעיקר א ת היצר המיני כמסוכן ה מ נ ג י ד ה א ת היצר ה ר ע מול הטוב ,ו ת פ י ס ה דיאלקטית הטוענת ,ש ה י צ ר ה ר ע ע צ מ ו ה ו א טוב ואי א פ ש ד בלעדיו .ה מ ח ל ו ק ת בין התפיסות ,לדידו ,ה י א בעיקר ב ש א ל ה ה א ם ה י צ ר ה ר ע ה ו א במהותו)(by definition שלילי .ה ב ע י ה תיפתר ,ו ע מ ה ייעלם הצורך ב ח ל ו ק ה ל ש ת י תפיסות ,א ם נזכור שטבעו ש ל היצר ה ר ע בספרות ה ת ל מ ו ד י ת ה ו א ה מ ש י כ ה לחטא .יצר הרע ,ה מ פ ת ה לאיסורים ,מנוגד ליצר הטוב ,א ש ר מ ו ש ך למצוות .ואולם ,ה מ ש י כ ה ל ח ט א ע צ מ ה יכולה ל ה י ו ת לטובה ,א ם מ ש ת מ ש י ם ב ה נכון ,בעיקר מ ח מ ת הוויטליות ו ה ע ו צ מ ה הטמונים בה .כך ,כפי שאמרנו ,נישואין ה ם גיוס ל ט ו ב ה ש ל ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת לאיסור. 58חז״ל דמיינו ל ע צ מ ם א ת היצר כדבר פיסי לחלוטין :״אמר רב :יצר ה ר ע ד ו מ ה לזבוב ,ויושב בין שני מ פ ת ח י הלב ...ו ש מ ו א ל אמר :כמין ח ט ה ה ו א ״ ) ב ר כ ו ת סא ,א( .ה י צ ר זוהה ע ם הלב ,ה כ ל י ו ת ועוד .בטיפול החז״לי ביצר ניכר עירוב ש ל ת פ י ס ו ת מטאפוריות ,כאילו היצר ה ו א רק ביטוי מטאפורי ל ת ח ו ש ו ת מסוימות, י ח ד ע ם ת פ י ס ו ת פיסיות ממשיות .ל מ ע ש ה מ ט א פ ו ר ה ו מ מ ש ו ת בתרבות ה ת ל מ ו ד י ת אינן הפכים ,ה א ב ח נ ה ביניהן א י נ ה חדה .כך ל מ ש ל במדרש ה ב א :״אמר רבי יוחנן ,ב ש ע ה ש ב א נ ח ש ע ל ח ו ה ה ט י ל ב ה זוהמא״ )עבודה זרה כ ב ,ב( .ה מ ד ר ש ה ז ה נסמך ע ל מ ד ר ש אחר ,הגורם כי ה נ ח ש ל א רק ש ו ח ח ע ם ח ו ה א ל א ב א עליה .ה ז ו ה מ ה כאן מ ת י י ח ס ת לזרע ש ה ט י ל ה נ ח ש ב א ש ה ,דבר פיסי לחלוטין .א ו ל ם מ מ נ ה רוצה ה מ ד ר ש ל ל מ ו ד ע ל ז ו ה מ ה מטאפורית ,ע ל ״זוהמת הלב״ ,תאוות .ואכן ה מ ש כ ו ה ו א :״ישראל ש ע מ ד ו ע ל ה ר סיני פיסקה זוהמתם...״ .ה ה ק ש ר ה ת ל מ ו ד י ש ל ה מ ד ר ש מראה ,כי מדובר כאן ע ל ת א ו ו ת מיניות דווקא ,ו ל ש ם כך מגויסת הקונוטציה ה מ ט א פ ו ר י ת ה מ י נ י ת ש ל הנחש .הזיהוי ש ל היצר ע ם איבר ה מ י ן והזרע חוזר כ מ ה פ ע מ י ם ״ולפי ש ט י פ ה ראשונה ש א ד ם מ ט י ל ב א ש ה ה ו א יצר ה ר ע ״ ) א ב ו ת דרבי נתן ,נוסח אי ,פרק טז( ,וגם זיהוי זה מ ש ת מ ש בסגולות ה מ ט א פ ו ר י ו ת ש ל איבר המין :״זה יצרו מבחוץ ,וזו יצרה מבפנים״ — הזיהוי מ ש ת מ ש בביטויים ״בפנים״ ו״בחוץ״ גם כתיאור פיסיולוגי וגם כניגוד ש ל אימננטי ל ע ו מ ת חיצוני ,גלוי ל ע ו מ ת סמוי וכדי .כ פ ל הפנים הפיסי־מטאפורי ש ל היצר קשור ל ה י ע ד ר ה כ ל ל י א צ ל חז״ל ש ל פרשנות אלגורית דיכוטומית מ ב י ת ה מ ד ר ש ההלניסטי־נוצרי ,א ש ר ב ה הפן האלגורי מ ו צ י א ונאבק ברובד ה פ ש ט . ( ( B o y a r i nמ ב ח י נ ה זו היצר כפול־הפנים ד ו מ ה למקבילו היווני ,הארוס ,א ל ש ה ו א תשוקה .ע ל ד מ ו ת ו 1994 Vemant. ש ל ארוס ראו 1990 59ראו לעיל ה ע ר ה ,45ש ם ה ר א י ת י כי ב ת ל מ ו ד ה ב ב ל י אין ה ת י י ח ס ו ת ה ל כ ת י ת ליצר א ל א ב ה ק ש ר מיני. טענתי ה י א כי א ף ש ה ה ת י י ח ס ו ת ה ה ל כ ת י ת ליצר היא ,כ מ ע ט באופן אקסקלוסיבי ,מינית ,הרי מ ב ח י נ ת קטגוריות ה ח ש י ב ה אין ה ב ד ל בין העיסוק ה ה ל כ ת י לעיסוק ה א ג ד י ביצר :העיסוק ה ה ל כ ת י אינו א ל א יישום ש ל ת פ י ס ת היצר כפי ש ה י א נבנית באגדה .אמור מ ע ת ה ,ה ה ל כ ה נזקקת ליצר רק בהקשרים מיניים ,א ך דמותו כפי ש ע ו צ ב ה במקורות ה י א ר ח ב ה ה ר ב ה יותר .ל מ ע ש ה ,זהו לב טענתי ,שהעיסוק ה ה ל כ ת י ב מ ש י כ ה ה מ י נ י ת נ ע ש ה בקטגוריות ,שבבסיסן כ ל ל אינן מיניות .זהו ה מ פ ת ח ,שלפיו אני קורא גם א ת סוגיית ייחוד בקידושין להלן. 60מ ס י ב ה זו ה ע ב ר ה ה מ י נ י ת מכונה פ ע מ י ם רבות ס ת ם ״עברה״ ,ו ה מ ש י כ ה א ל י ה ״יצרא דעברה״ .ראו ל מ ש ל א ב ו ת דרבי נתן נו״א ,טז :״ מ ח ל ל א ת השבת ...הורג נפשות ...הולך לדבר ע ב ד ה ,אומר לו ,ריקה ,הרי ה ו א אומר :מ ו ת י ו מ ת הנואף והנואפת״ :וכן ברכות יב ,ב :״הרהורי ע ב ר ה והרהורי עבודה זרה״ ועוד רבים. 67תיאוריה וביקורת וכדומיננטי מ ב י ן ה מ ש י כ ו ת לרע .מ י ש מ ח פ ש א ת ״ ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת ״ בחז״ל ,צריך ,לפיכך ,ל ח פ ש א ו ת ה ב מ א ב ק ם נגד ה י צ ר ה ר ע .ש ם נ ח פ ש א ו ת ה אנחנו. ה ת ל מ ו ד ה ב ב ל י ב מ ס כ ת קידושין דן באיסורי ייחוד ל א ו ר ך שני ד פ י ם ) פ ,ב -פ ב ,א(; דרך ס ו ג י ה זו נ ו כ ל ללמוד מ ה ד מ ו ת יש ל ת ש ו ק ה המינית ,כאשר ה י א נ ת פ ס ת כחלק מן היצר הרע. היזהרו בי מניני בתי ה מ ש נ ה ב מ ס כ ת קידושין פרק ר ב י ע י ) י ב ,יג( ק ו ב ע ת : ל א י ת י ח ד א ד ם ע ם ש ת י נ ש י ם א ב ל א ש ה א ח ת מ ת י ח ד ת ע ם שני א נ ש י ם ,רבי ש מ ע ו ן א ו מ ר :א ף א י ש א ח ד מ ת י ח ד ע ם ש ת י נשים .בזמן ש א ש ת ו ע מ ו ישן ע מ ה ם בפנדקי ,מ פ נ י ש א ש ת ו מ ש מ ר ת ו . מ ת י ח ד א ד ם ע ם א מ ו ו ע ם ב ת ו ]בקטנותם[ ,וישן ע מ ה ם בקרוב ב ש ר ]ערום[ .ו א ם ה ג ד י ל ו -ז ה ישן ב כ ס ו ת ו וזה ישן בכסותו .ל א ללמד 6 1רוק סופרים ] א מ נ ו ת ש ל מ ל מ ד ת י נ ו ק ו ת מקרא[ ו ל א ת ל מ ד א ש ה סופרים .רבי א ל י ע ז ר א ו מ ר :א ף מ י ש א י ן לו א ש ה ]עימו[ ל א י ל מ ד סופרים .רבי י ה ו ד ה א ו מ ר : ל א י ר ע ה ת ק ב ה מ ה ,ו ל א יישנו שני ת ק י ם ב ט ל י ת א ח ת ,ו ח כ מ י ם מ ת י ר י ם .כ ל ש ע ס ק ו ע ם ה נ ש י ם ל א י ת י ח ד ע ם ה נ ש י ם .ו ל א י ל מ ד א ד ם א ת בנו א מ נ ו ת בין ה נ ש י ם " . ה מ ש נ ה ע ו ס ק ת ב א י ס ו ר ייחוד ,מ ל ה ש פ י ר ו ש ה ה מ י ל ו ל י ה ו א ש ה י י ה י ח ד וביחידות .א ו ל ם בלשון ה ת ל מ ו ד י ת ה מ ו נ ח ה ז ה טעון ה ר ב ה יותר .ייחוד ה ו א ש ל ב א ח ד לפני ה ב י א ה ]משגל[ ,ו ה כ ל ל ה ה ל כ ת י אומר ,כי ע ד י ם ש ר א ו א ת ה י י ח ו ד י כ ו ל י ם ל ע ת י ם ל ה ע י ד ע ל ה ב י א ה ,ש מ ן ה ס ת ם ה ת ב צ ע ה :״הן ה ן ע ד י ייחוד ,ה ן ה ן ע ד י ב י א ה ״ ) ר א ו ל מ ש ל בבלי ,קידושין ס ה ,ב( .ה מ ש נ ה ב א ה ל מ נ ו ע ,א ם כן ,י ח ס י מין אסורים ,ו ל ש ם כ ך ה י א נ א ב ק ת ב מ ה ש נ ת פ ס א צ ל ה כ ש ל ב א ח ד ק ו ד ם -ה י י ח ו ד ,ה ה י מ צ א ו ת יחד .ל ש ם כ ך בונה ה מ ש נ ה מ ע ר כ ת ה ר ח ק ו ת ה ד ד י ו ת ,א ך ל א ס י מ ט ר י ו ת :״ ל א י ת י ח ד א ד ם ע ם ש ת י נשים ,א ב ל א ש ה א ח ת מ ת י ח ד ת ע ם ש ת י אנשים״ .ח ו ס ר ה ס י מ ט ר י ה נובע מ כ ך ש ש ת י נ ש י ם אינן ע ר ו ב ה לכך ,ש ל א י ת ב צ ע מ ע ש ה אסור .״ מ א י ט ע מ א ? ״ ש ו א ל ת ה ג מ ר א ל ס י ב ת ה ה ב ד ל ,ו מ ש י ב ה ״ ת נ א דבי א ל י ה ו ,ה ו א י ל ו נ ש י ם ד ע ת ן ק ל ו ת ע ל י ה ן ״ ; ו מ ס ב י ר רש״י ״ ...ו ל א ת י ר א זו מ ח ב י ר ת ה ש א ף ה י א ת ע ש ה כ מ ו ת ה ״ " . ב ה מ ש ך מ ס י י ג ת ה מ ש נ ה א ת דבריה ,״בזמן ש א ש ת ו ע מ ו ישן ע מ ה ם בפנדקי -מ פ נ י ש א ש ת ו מ ש מ ר ת ו ״ . ואכן ,מ כ א ן ו א י ל ך ה מ ש נ ה ע ו ס ק ת כ מ ע ט א ך ורק ברווקים .״ ל א י ל מ ד רוק סופרים ...ל א י ר ע ה רוק ב ה מ ה ו ל א יישנו שני ת ק י ם ב ט ל י ת א ח ת ״ .מ ש נ י ו ת אלו ,ה ח ו ת מ ו ת א ת מ ס כ ת קידושין ,ש ב ו ת ו מ א ש ר ו ת א ת ח ש י ב ו ת הנישואין ,ה נ ו ש א ש ב ו ע ו ס ק ת ה מ ס כ ת כ ו ל ה ,א ך ה פ ע ם מכיוון ח ד ש -ה ש מ י ר ה מ ן ה ח ט א .מ י ש ק נ ה ל ו א ש ה ,כ פ י ש צ ו ו ה ב ת ח י ל ת ה מ ס כ ת ,י מ צ א ע צ מ ו ע ת ה ב מ צ ב ה ר ב ה י ו ת ר טוב מהרווק ,ה א ס ו ר ל ר ע ו ת ב ה מ ה ו ל ל מ ד תינוקות ,ו ז א ת ״מפני ש א ש ת ו מ ש מ ר ת ו ״ 6 4 .א ו ל ם ש ו ב ה ס י מ ט ר י ה נ ש ב ר ת - ה ש י מ ו ר ה ו א פריווילגיה ש ל ה ב ע ל בלבד ,ש ה ר י ל א ש ה ,כ ל א ש ה ,א ס ו ר ל ל מ ו ד סופרים. ה ג מ ר א מ ב י א ה מ ק ו ר ת נ א י ה ס ו ת ר א ת מ ש נ ת נ ו ,ו מ ת י ר גם ל א י ש א ח ד ל ה ת י י ח ד ע ם ש ת י נשים. 66 ב ת ש ו ב ת ה ת כ נ י ס ה ג מ ר א ל ת מ ו נ ה גיבור ח ד ש ,ש א י נ ו מ ו פ י ע כ ל ל בדיון ה ת נ א י : 65 נ י מ א מ ת נ י ת י ן ] ה א ם [ ) נ א מ ר שמשנתינו( ד ל א כ א ב א ש א ו ל ,ד ת נ י א ) ש ש נ ו י ה ( ]בריתא[ :כ ל ש ל ו ש י ם יום ]ללידתו[ י ו צ א ב ח י ק ]תינוק ש מ ת נ ו ש א י ם א ו ת ו בחיקם[ ,ונקבר ב א ש ה א ח ת ושני א נ ש י ם ,א ב ל 61 62 63 64 65 66 לפי כ ת ב יד קופמן ה מ ל ה ״ילמד״ מנוקדת ב פ ת ח ואז מדובר במורה ה א ס ו ר ל ל מ ד אחרים ,ובכל מ ק ר ה ה מ ש מ ע ו ת ז ה ה :וראו :חנוך אלבק,׳עזישה סדרי מ ש נ ה — סדר נשים ,ה ש ל מ ו ת ותוספות.415 , נוסח ה מ ש נ ה מ ו ב א ע ל פי כ ת ב יד קופמן .כ ל הציטוטים מסוגיית ה ג מ ר א ה ם ע ל פי כ ת ב יד מינכן).(95 ה ד ב ר מ ס ת ב ר גם מדברי ה ת ו ס פ ת א ,ש ל א ש ה אסור ל ה ת י י ח ד ע ם שני גברים ,כ א ש ר א ח ד מ ה ם ה ו א קטן ״שאינה בושה ל ש מ ש כנגדו״)תוספתא ,ליברמן ,ה .(9 ,נשים וקטנים אינם יוצרים א ת הציבוריות ה מ ס פ י ק ה ל מ נ י ע ת מ ע ש י ם פזיזים. השוו לנידה יג ,א ,ש ם מ ת י ר רב נחמן ל א ד ם נשוי לאחוז באיבר מינו ו ל א חוששים להרהור. מ כ א ן ש ג ר ס ת ה ג מ ר א ב מ ש נ ה ל א ה י ת ה כמו כ ת ב יד קופמן ,א ח ר ת ל א ה י ה ב ד ע ת ו ש ל א ב א ש א ו ל כ ל חידוש ,שהרי ה ו א ה י ה כ ד ע ת רבי שמעון במשנה ,הסובר כי אפילו כשאין א ש ת ו ע מ ו מ ו ת ר ל ה ת י י ח ד ע ם ש ת י נשים. כבר ראינו לעיל ,כי בספרות ה ת נ א י ת אין כ מ ע ט ה ת י י ח ס ו ת ליצר בהקשר מיני .דוגמה נוספת לכך נ מ צ א ת בסוגיית ה ב ב ל י ב מ ס כ ת סוטה ח ,א .הסוגיה דנה במשניות בסנהדרין ובסוטה ,ה ע ו ס ק ו ת ב ה פ ש ט ת נידונות )אשה ה נ ס ק ל ת או ה ע ו ב ר ת טקס סוטה( — ה ת ל מ ו ד הבבלי מעביר א ת הדיון כולו למישור ש ל הרהור ,גירוי ויצר הרע ,מושגים ש כ ל ל ל א מוזכרים במשניות הנידונות. 68תיאוריה וביקורת ל א ב א י ש א ח ד ו ש ת י נשים .א ב א ש א ו ל א ו מ ר :א ף ב א י ש א ח ד ו ש ת י נשים ] .מ ש י ב ה ה ג מ ר א [ :א פ י ל ו ת י מ א ) ת א מ ר ( ] ש ה מ ש נ ה ש ל נ ו בדעת[ א ב א ש א ו ל ,ב ש ע ת א נ י נ ו ת ]אבלות[ ת ב י ר י צ ר י ה ) ש ב ו ר יצרו(. ורבנן מ ב ר י ) ו ח כ מ י ם סבורים( כרבי יצחק ,ד א מ ר רבי י צ ח ק ״ מ ה י ת א ו נ ן א ד ם ח י גבר ע ל ח ט א י ו ״ - א פ י ל ו ב ש ע ת אנינותו ש ל א ד ם יצ 6 7 71מ ת ג ב ר עליו. הגיבור ה ח ד ש גויס ל כ א ן כדי ל ה ס ב י ר מ ד ו ע אין ל ה ת י י ח ד ע ם ש ת י נ ש י ם א ף ב ש ע ת א ב ל ו ת ,א ו ל ם ה ו א ישוב ויצוץ בסוגיה ע ו ד פ ע מ י ם ר ב ו ת ) ב כ מ ה מ ה ן ב ש מ ו ה מ פ ו ר ש ,א ך בדרך כ ל ל נכיר א ו ת ו דרך ת כ ו נ ו ת י ו ומעשיו ,ל ל א אזכור שמו( .אני ר ו צ ה לטעון ,כי כ נ י ס ת יצר ה ר ע ל מ ש ח ק ת ש נ ה א ת כ ל ה כ ל ל י ם ותכונן ע ו ל ם ח ד ש ו מ פ ת י ע .נ נ ס ה ל ש ח ז ר א ת ת מ ו נ ת ה ע ו ל ם ה ח ד ש ה ,ו ל ש ם כ ך נ צ ע ד ב ע ק ב ו ת י ו ש ל ה י צ ר ה ר ע בסוגיה. הדיון בין א ב א ש א ו ל ל ח כ מ י ם מ מ ש י ך ,א ב א ש א ו ל נותן פירוש א ל ט ר נ ט י ב י ל פ ס ו ק ש ה ב י א ו ח כ מ י ם ,ואז מ ס י י מ י ם ח כ מ י ם :״ורבנן ]בכל ז א ת חוששים[ ,כי ה ה ו א מ ע ש ה ד ה ה י א א י ת ת א ,ד ה ו ה ע ו ב ד א ו א פ י ק ת י ה ) כ א ו ת ו מ ע ש ה ב א ש ה א ח ת ש ה י ה מ ע ש ה ו ה ו צ י א ה אותו(״ .מ ה ו בדיוק ה ס י פ ו ר ש ה ב י א ו ח כ מ י ם ,זו ש א ל ה נ כ ב ד ה בפני ע צ מ ה .בספרי ה ג א ו נ י ם 6 8ק י י מ ת מ ס ו ר ת ,ש ל פ י ה ע ש ת ה א ש ה מ ע ש ה ע ם ח י י ל ל י ד קבר ב ע ל ה ,ותוך כדי כ ך ע נ ב ה ג ו פ ת תלוי ,ש ע ל י ו ה י ה ה ח י י ל צריך לשמור .כדי ל ח פ ו ת ע ל ה מ ח ד ל , ה ו צ י א ו ה ש נ י י ם א ת ג ו פ ת ב ע ל ה ו ת ל ו אותו .מ ע ב ר ל ת ו כ ן ה ס פ צ י פ י ,י ש ל ש י ם ל ב ל ע צ ם ניסיונם ש ל ה ח כ מ י ם ל ה ו כ י ח א ת ח ש ש ם דרך מ ע ש ה ש ה י ה .נוהג ז ה ל ה ו כ י ח א ת ה ח ש ש ו ת ה מ ו פ ל ג י ם ב א מ צ ע ו ת מ ע ש י ם ,מ מ ש י ך מ י ד א ח ר כך: א מ ר רב י ה ו ד ה א מ ר רב :ל א שנו ] ב מ ש נ ה ,ש א ש ה א ח ת מ ת י ח ד ת ע ם שני אנשים[ א ל א ב]אנשים[ כ ש ר י ם ,א ב ל ב פ ר ו צ י ם 6 9א פ י ל ו ב ע ש ר ה ]יחד ע ם ע ש ר ה אנשים[ נ מ י ) ג ם ( ל א .ע ו ב ד א ה ו ה ) ה י ה מעשה( 70,והוציאוה ע ש ר ה במיטה. כ א ן ה ס י פ ו ר ק ל יותר ל פ ע נ ו ח ,ה מ ד ו ב ר כ נ ר א ה ב מ ק ר ה ש ב ו ה ו צ י א ו א ש ה ח י ה בארון ק ב ו ר ה כדי ל ז נ ו ת א ת ה .א ב ל יותר מ ת ו כ ן ה ס י פ ו ר מעניין ע צ ם ה מ ב נ ה .ל א פ ח ו ת מ א ח ד ־ ע ש ר מ ע ש י ם וסיפורים פזורים ל א ו ר ך ה ס ו ג י ה .ה מ ב נ ה ,ברוב ה פ ע מ י ם ,ד ו מ ה ל מ ה ש ר א י נ ו ע ת ה -ה ס י פ ו ר י ם מ ש מ ש י ם צידוק ל ה ל כ ו ת ה מ ח מ י ר ו ת .״ א ם אינך מ א מ י ן ש ה ד ב ר אפשרי״ ,א ו מ ר י ם הסיפורים ,״ ש מ ע מ ע ש ה ו ת ר א ה ש כ ב ר ה י ו ד ב ר י ם מ ע ו ל ם ״ .ה מ ע ש י ם מ כ ש י ר י ם א ת ה ק ר ק ע ל ה ל כ ו ת .ה ם יוצרים א ת ה ת ש ת י ת ה נ ו ת נ ת ל ה ם פשר. רצף ה ס י פ ו ר י ם קובע א ת ה ד ק ד ו ק ,א ת מ ש ח ק ה ש פ ה ,א ש ר רק ב ת ו כ ו י ש מובן ל ה ו ר א ו ת כ מ ו ״ ל א י ר ע ה רוק ב ה מ ה ״ א ו ״היזהרו בי מ פ נ י בתי״ .הרצון ש ל ה ס ו ג י ה ל ה כ ש י ר א ת ה ק ר ק ע ל מ ש ט ר ה ה ל כ ת י , מ א פ ש ר לנו ל ה צ י ץ ל א ו ת ה מ ט פ י ס י ק ה ש ל היצר ,א ש ר נבנית בסוגיה לנגד עינינו .נ נ ס ה ל ע מ ו ד ע ל א ו ת ה לוגיקה ש ל ה ס ו ג י ה 7 1 ,ל ק ר ו א מ ת ו ך א ו ת ם סיפורים א ת סיפורו ש ל היצר 7 2 .ל ש ם כ ך נ ק ר א א ת ה ס ו ג י ה כ מ כ ל ו ל ס פ ר ו ת י א ח ד .מ ע ב ר לנימוק ה מ ח ק ר י ש ל ה ק ר י א ה מ כ ו ח ת י א ו ר י ו ת ש ל ע ר י כ ה 7 3 ,ק ר י א ה כזו מ ו צ ד ק ת א י מ נ נ ט י ת מ ן ה א ח ד ו ת ה מ ב נ י ת ובייחוד ה ת מ ט י ת ש ל ה ס ו ג י ה שלפנינו .א ח ת ה ת י א ו ר י ו ת ה מ ע נ י י נ ו ת ב ח ק ר ה א ג ד ה ה ת ל מ ו ד י ת גורסת ,כי ה א ג ד ו ת ה ן מ כ ש י ר ביקורתי ,ש ד ר כ ו ב ו ח נ י ם ה ח כ מ י ם 67 68 69 70 71 72 73 צריך לחזור ולהדגיש ,ש ה מ ל ה ״יצר״ בספרות הז״ל ,נטולה ,אפריורית ,כל מאפיין מיני .ה י א אינה א ל א קיצור ש ל ה מ ו נ ח ״יצר הרע״) ;(Porter 1901ז א ת בניגוד לדברי בויארין ,הסבור ש ה מ ל ה ״יצר״ בניגוד ל״יצר הרע״ מ ב ט א ת ה ת י י ח ס ו ת חיובית כלפיוTexts which refers only to Desire hold to the dialectical andnot": ; ( " B o y a r i nעל מ ש מ ע ו ת ה ת פ י ס ה ה ד י א ל ק ט י ת מול ה ד ו א ל י ס ט י ת במשנתו, ראו לעיל ה ע ר ה .58ה ש י מ ו ש ב מ ל ה זו בסוגייתנו ,כמו גם במקורות רבים נוספים ,ש ח ל ק ם בהקשרים כ ל ל ל א מיניים )ברכות סא ,ב; עירובין יט ,א ; קידושין ל ,ב ועוד( ,מפריך לחלוטין ת פ י ס ה זו .בשום אופן ל א ניתן ל ר א ו ת א ת הביטוי ״לצרו״ בסוגיה הנידונה כ מ ב ט א ת פ י ס ה ד י א ל ק ט י ת או כ מ כ י ל פנים חיוביות. רבנו ח נ נ א ל ותוספות ש ם :וראו דברי קרויס )אצל הרשברג תרע״ב ,(56 ,הטוען שזהו סיפור ע מ מ י מוכר בעולם העתיק. ע ל מ ש מ ע ו ת ה מ ל ה ״פרוצים״ בסוגיה ,ראו הלבני ,תשכ״ט ,עמי תשי״ז. הביטוי ״מעשה״ מ ב ט א ככל ה נ ר א ה ייחום ש ל מסורת א ו ת נ ט י ת לסיפור )ראו רוזנפלד תשנ״ז .(56 ,אולם, כיוון שענייננו כ ל ל אינו באמינות ההיסטורית ש ל הסיפורים א ל א בשימוש האידיאולוגי בהם ,ל א נבדיל בין סיפורים למעשים. מובן ש ש א ל ת קיומם או אי־קיומם ש ל גרעינים היסטוריים בסיפורי הסוגיה אינה מענייננו .אנו ננסה ל ח ש ו ף א ת ת פ י ס ת ה ע ו ל ם ש ל מספרי הסיפורים ולא ש ל ה ד מ ו י ו ת שבהם. סיפורים 0 ,3 ,2 ,1ו מ ש מ ש י ם כ ת מ י כ ה ישירה ב ה ל כ ו ת ספציפיות ,והסיפורים ה א ח ר י ם מניחים ת ש ת י ת לסוגיה בולה .אנו נ ת מ ק ד בעיקר בסוג הסיפורים השני. לגבי תיאוריות חדשות על צורת העריכה של סוגיות ראו .Segal 1997 69תיאוריה וביקורת א ת ע צ מ ם ומבקרים א ת יצירתם ה ה ל כ ת י ת .הסיפורים מהווים רפלקסיה ע ל היצירה התלמודית, ו ל פ י כ ך ה ם ס ו ט י ם פ ע מ י ם ר ב ו ת מ ה א ת ו ם ה ה ל כ ת י ו א ף נ א ב ק י ם ב ו ) ר א ו פרנקל ת ש מ ״ א ; ו ל ר .(1995 ל א זה ה מ ק ר ה ב א ח ד ־ ע ש ר 7 4ה ס י פ ו ר י ם בסוגיית ייחוד 7 5 .ה ס י פ ו ר י ם מ מ ו ש מ ע י ם מ א ו ד ,כ ו ל ם ה ו ל כ י ם ל א ו ת ו כיוון מ מ ש ,ו כ ו ל ם מ י י ש ר י ם קו ע ם ה א ת ו ס ה ה ל כ ת י בסוגיה .יד עורך דקדקן ד א ג ה ,כי ח ו ט א ח ד יקשור א ת ה ס י פ ו ר י ם ו י א ג ד א ו ת ם ל מ ע ר כ ת ק ו ה ר נ ט י ת ב ע ל ת קול צ ל ו ל ורם .ק ו ל ה ש ל ה ס ו ג י ה ניתן 76 להדגמה באמצעות הסיפור הבא: רבי ע ק י ב א ה ו ה מ ת ל ו צ ץ בעוברי עבירה .י ו מ א ח ד א י ד מ י לי כ א י ת ת א בריש ד י ק ל א .נ ק ט י ה ל ד י ק ל א וקסליק .בי מ ט א ל פ ל ג י ה ד ד י ק ל א שבקיה ,א מ ר ל י ה ,א י ל א ו ד מ כ ר ז י ע ל ך ב ר ק י ע א ״הזהרו ב ע ק י ב א ובתורתו״ ,ש ו י ת י ה ד מ ך ת ר ת י מעי. ת ר ג ו ם :רבי ע ק י ב א ה י ה מ ת ל ו צ ץ ע ל עוברי עבירה .יום א ח ד נ ד מ ה לו ]השטן[ כ א ש ה ב ר א ש ה ד ק ל . ת פ ס ב ד ק ל ו ע ל ה .כ א ש ר ה ג י ע ל ח צ י ה ד ק ל עזבו ]השטן[ ,א מ ר לו :א ם ל א ש מ כ ר י ז י ם ב ר ק י ע ״ ה ז ה ר ו ב ע ק י ב א ובתורתו״ ,ה י י ת י ע ו ש ה א ת ד מ י ך כ ש ת י מ ע ו ת ]דבר זול[. ס ב ר א מ ק ו ב ל ת ה י א ש ס י פ ו ר י ם כגון א ל ו מ ל מ ד י ם ע ל א נ ו ש י ו ת ם ש ל ח כ מ י ם ,ש ל א נ מ נ ע ו מ ל ח ש ו ף ב ר ב י ם א ת ח ו ל ש ו ת י ה ם ו ת א ו ו ת י ה ם 7 7 .ואכן ,ד מ ו ת ו ש ל רבי ע ק י ב א בסיפור מ ע ו ר ר ת מ ב ו כ ה גדולה .ה ו א ר ו א ה 78 א ש ה ב ר א ש ה ד ק ל ) ל א ט ו ר ח י ם כ ל ל ל ה ג י ד ש ה י ת ה י פ ה ב מ י ו ח ד א ו ע י ר ו מ ה ו כ ד /ס ת ם ״אשה״( ו מ י ד קופץ ל ע ש ו ת מ ע ש ה ? ! ד ו מ ה כי ז ה כ ב ר מ ע ב ר ל ד מ ו ת ״אנושית״ ,זוהי ד מ ו ת פ נ ט ס ט י ת ש כ ו ל ה ת ש ו ק ו ת ג ו א ו ת ו ל א נ ש ל ט ו ת ,א ש ר מ ס פ י ק ה ד מ ו ת א ש ה מ ק ר י ת ,כדי ש כ ל מנגנוני ה ה ג נ ה ש ל ה י ת מ ו ט ט ו לחלוטין .א ו ל ם ,ק ר י א ה ז ה י ר ה ש ל ה ס י פ ו ר מ ג ל ה ,בי ל א ב ת י א ו ר א נ ו ש י נועז ש ל ד מ ו ת רבי ע ק י ב א עסקינן .ל מ ע ש ה ,ל א רבי ע ק י ב א ה ו א גיבור ה ס י פ ו ר ה ז ה ,הגיבור ה א מ י ת י ה ו א ה ש ט ן ,ו ב מ ל י ם א ח ר ו ת היצר .ה א ג ד ה מ ס פ ר ת א ת סיפורו ש ל היצר ,א ש ר אין ל ע מ ו ד בפניו .כ ו ת ר ת ה ס י פ ו ר א י נ ה ״רביע ק י ב א מ ת פ ת ה ״ א ל א ״ א י ש ל א ע ו מ ד בפני ה י צ ר /ה ש ט ן ,א פ י ל ו ל א רבי עקיבא״ .רבי ע ק י ב א מ ש מ ש ב א ן מ ע י ן ס מ ן קיצוני ש ל א י ש ה מ ע ל ה .ה ק ו ר א ה מ ש ת א ה נ א נ ח בסוף ה ס י פ ו ר ו א ו מ ר :א כ ן ,א י ש ל א יכול לו, ליצר .ו ז ה ו א מ נ ם ה מ ס ר ה מ ו ב א בסיפורי ה ס ו ג י ה כ ו ל ם -ה כ ל ייתכן .כ ל דבר ,דמיוני כ כ ל ש י ה י ה ,יוכל לקרות .ב מ ה ל ך א ח ד ־ ע ש ר ה ס י פ ו ר י ם נ ל מ ד ל ד ע ת ,כי כ ל א ד ם ) כ ו ל ל רבי ע ק י ב א וחבריו( מ ס ו ג ל ל כ ל מ ע ש ה מ י נ י ) כ ו ל ל מ ש כ ב ב ה מ ה וזכר( ,ב כ ל ז מ ן ) ג ם ב ש ע ת אנינות( ו ב כ ל מ ק ו ם ) ב ר א ש ה ד ק ל ו ב ע ל י י ת גג( ו ע ם כ ל ש ו ת ף ) ב ה מ ה ,נ כ ד ה ,זונה ושבויות( .ה ס ו ג י ה י ו צ ר ת ד מ ו ת ש ל יצר כל־יבול)(omni potent 74כוונתי ל א ח ד ־ ע ש ר הסיפורים שבסוגיית ה ג מ ר א ע ל מ ש נ ת ״לא יתיחד״ בדפים פ ,ב -פ ב ,א ל מ ע ל ה .סיפורים א ל ה יעמדו במוקד התייחסותי ,א ף ש״אפלוש״ מ ע ט גם ל מ ש נ ה ה ב א ה ולדברי ה ג מ ר א עליה .ל ה ל ן מ י ל ו ת ה פ ת י ח ה ש ל הסיפורים: .1מ ע ש ה ד ה ה י א איתתא... .2מ ע ש ה והוציאוה עשרה... .3רב ו ר ב יהודה הוו קאזלי... .4רב ביבי איקלע לבי רב יוסף... .5הנך שבוייתא ד א ת א י לנהרדעא... .6רבי מ א י ר ה י ה מ ת ל ו צ ץ - ? .רבי עקיבא ה י ה מתלוצץ... .8פילמו ה י ה רגיל ל מ י מ ר - א רבי חייא בר אשי ה י ה רגיל... .10ליגלג עליו אותו תלמיד... 1ו .רב א ח א בר א ב א איקלאו 75לגבי ה ה ג ד ר ה ש ל סיפור קצר ב כ ל ל ובאגדות חז״ל בפרט ראו מ א י ר ,1987פרק שני .לענייננו ,ה ה ג ד ר ה ה מ ד ו י ק ת ש ל גבולות הסיפור ח ש ו ב ה פחות .דווקא ה ה ב ל ע ה והטשטוש ש ל הסיפורים ברצף ה כ ל ל י ה ם המאפיינים א ת הסוגיה שלנו .במקום שבו נ י ת ח ת י סיפור כשלעצמו ,לקוראים ל א י ה י ה ספק ,כי א כ ן ב ח ט י ב ה מוגדרת עסקינן. 76מ א ח ר שאני מ ח פ ש א ת הלוגיקה הבסיסית של הסוגיה כמכלול ,א מ נ ע מניתוח ספרותי מדוקדק ש ל כ ל א ח ד מהסיפורים ,אשר יסיט אותנו מ ה מ ה ל ך העקרוני .ניתוח מפורט ש ל מ ק צ ת הסיפורים ניתן ל מ צ ו א א צ ל ברקאי תשמ״ו ו א צ ל פרנקל .1991 77בדרך כלל הגורסים כך מנגידים א ת חז״ל ל ח כ מ י ם בני־זמננו ,המצטיינים פחות ,לדידם ,בגילויי אנושיות. 78חז״ל ידעו להגיד ע ל נשים ש ה ן יפות במיוחד כ א ש ר ה י ה בכך עניין ,ראו מ ג י ל ה טו ,א וכן מ נ ח ו ת מד ,א. תיאורם א ת ה א ש ה בסיפור כ״אשה״ סתם ,ל ל א כ ל תוספות ,הופך א ת הפיתוי ל ת כ ו נ ה כל־נשית :והשוו ״נדמה לו ה ש ט ן כ א ש ה יפה ש ל א ה י ה ביופייה מ י מ ו ת נ ע מ ה א ח ו ת תובל ק י ן ״ ) ת נ ח ו מ ה בובר חוקת ,מ צ ו ט ט א צ ל שנאן .(46 ,1996 70תיאוריה וביקורת ו כ ל ־ נ מ צ א ) ,(omni p r e s e n tוסיפורים ה מ ת א ר י ם יצר ט ו ט ל י מ ו ב י ל י ם ל מ ש ט ר טוטלי .ד מ ו ת ה י צ ר מ ו ב י ל ה ל מ ש ט ר מ ס ו ג פ נ ט ס ט י ל ח ל ו ט י ן :״ א מ ר רב :ל א ש נ א ) ל א אמרו( ]ששני א נ ש י ם מ ו ת ר י ם ל ה ת י ח ד ע ם א ש ה [ א ל א ב ע י ה א ב ל בדרך -ע ד ש י ה י ו ש ל ו ש ה ,ש מ א ] א ם יהיו רק שני אנשים[ י צ ט ר ך א ח ד מ ה ם ל ה ש ת י ן ו נ מ צ א א ח ד מ ת י ח ר ע ם הערוה״ .א פ י ל ו ת ו ך כדי זמן ש ל ה ת פ נ ו ת י כ ו ל י ם ל ה ת ר ח ש ד ב ר י ם 79 נוראים .אין ל ה ש א י ר א ף א ח ד ל ב ד א פ י ל ו לרגע ,מ י יודע מ ה יכול לקרות. נחזור ל ס י פ ו ר רבי ע ק י ב א והשטן .ל כ א ו ר ה ניצל רבי ע ק י ב א ברגע ה א ח ר ו ן מ ח ט א נורא .ה א ו מ נ ם ? ה ר י כ ל ל ל א ה י ת ה א ש ה בסיפור ,א י ז ה ח ט א כ ב ר ה י ה י כ ו ל ל ה ת ר ח ש ע ם שטן?! מ ו ל מ ה ב א מ ת נ א ב ק רבי ע ק י ב א ? סיפור נוסף י ב ה י ר א ת ה ת מ ו נ ה : ה נ ך ש ב ו י י ת א ד א ת א ל נ ה ר ד ע א .אסקינו לבי רב ע מ ר ם ח ס י ד א .ב ה ד י ד ק א ח ל פ ה ח ר א מ נ י י ה ו נ פ ל נ ה ו ר א ב א י פ ו מ א .ש ק ל י ה רב ע מ ר ם לדרגא ,א ו ת ב י ה ,קסליק ואזיל .כי מ ט א ל פ ל ג א דדרגא ,א י פ ש ח : נורא בי ע מ ר ם .א ת ו רבנן ,א מ ר ו ל י ה :כ ס י פ ת י נ ן מינך .א מ ר ל ה ם :מ ו ט ב ד ת י כ ס פ ו מ י נ א י ב ע ל מ א הדין ,ו ל א ת י כ ס פ ו מ י נ א י ל ע ל מ א ד א ת י .א ש ב ע י ה דנפיק מיניה ,נפק מ י נ י ה כי ד י ק ו ל א דנורא .א מ ר ל י ה :חזי ד א ת נורא ו א נ א ב י ש ר א ו א נ א ע ד י פ נ א מינך. ת ר ג ו ם :א ו ת ן ש ב ו י ו ת ש ב א ו ל נ ה ר ד ע א ]ונפדו שם[ .ה ע ל ו א ו ת ן ל ב י ת רב ע מ ר ם ה ח ס י ד .כ א ש ר ע ב ר ה א ח ת מ ה ן ]ליד ה ע ל י ה [ נ ע ש ה א ו ר ב א ר ו ב ה ] מ ח מ ת יופיה[ ,ל ק ח רב ע מ ר ם א ת ה ס ו ל ם ] ש ה י ה כ ב ד מאוד[ ו ה נ י ח א ו ת ו ]לבדו[ .ה י ה ע ו ל ה והולך .כ א ש ר ה ג י ע ל ח צ י ה ס ו ל ם ,פ י ס ק רגליו ]עצר[] .צעק[: ד ל י ק ה ב ב י ת ע מ ר ם ! ב א ו ח כ מ י ם ]וראו א ו ת ו ע ו מ ד כך[ א מ ר ו לו ב י י ש ת אותנו ,א מ ר ל ה ם :מ ו ט ב ת ת ב י י ש ו מ מ נ י ב ע ו ל ם ה ז ה ,ו ל א ת ת ב י י ש ו מ מ נ י ב ע ו ל ם ה ב א .ה ש ב י ע א ו ת ו ]רב ע מ ר ם א ת יצרו[ ש י צ א ממנו .י צ א מ מ נ ו כ ע מ ו ד אש .א מ ר לו :ר א ה ש א ת ה א ש ואני בשר ,ואני ע ד י ף מ מ ך . ב ת ח י ל ה מ ע מ ת ה ס י פ ו ר בין נ ש י ם א מ י ת י ו ת ) ה ש ב ו י ו ת ( לבין ח ס י ד א ח ד ) ר ב עמרם( .ה ח ס י ד ,כ י א ה ל ל ו ג י ק ה ה מ נ ח ה א ת סיפורי ה ס ו ג י ה ,נ מ ש ך ב כ ו ח ו ת ע צ ו מ י ם א ל ה ש ב ו י ו ת .א ו ל ם א ז מ ת ר ח ש ת ה ת פ נ י ת : ה ו א אינו נכנע ,ה ו א נאבק .ברגע ז ה מ א ב ק ו אינו מ ו ל ה נ ש י ם ,ש ב ש ל ב ז ה כ ב ר נעלמו .י ש כ א ן מ י ש ה ו א ח ר ,ש מ ו ל ו מ נ ה ל רב ע מ ר ם א ת הקרב ,ז ה ו ת ו ל א נ א מ ר ת ב מ פ ו ר ש ,ה ס י פ ו ר מ ס ת פ ק בלשון ה ס ת מ י ת ״ ה ש ב י ע א ו ת ו שיצא״ .מ י ש ה ו מניח ,ש א נ ו מ כ י ר י ם ״אותר מ ס פ י ק טוב ,כדי ש ל א י ה י ה צורך ל ה צ י ג ו . ובכן ,חזרנו שוב א ל היצר .מ ו ל ו מ נ ה ל רב ע מ ר ם א ת מ א ב ק ו או ,נכון יותר ,מ ו ל גלגול ש ל ו ב ע מ ו ד א ש . א ו ת ו ה י צ ר ש ה ת ג ב ר ע ל ה א ד ם ב ש ע ת אנינותו ו ש ה ת ל ו צ ץ ע ל רבי ע ק י ב א ,נ מ צ א ג ם כאן .א י ש ל א ט ר ח ל ה צ י ג ו ,כי ה ו א ה י ה נ ו כ ח כ ל ה ז מ ן ,א ל א ש ע ת ה א ו מ ר ל ו רב ע מ ר ם ״טוב ,צ א ,ש נ ו כ ל ל ה י א ב ק בך״. לפני כן ה ו א ה י ה פ ש ו ט חבוי ביופיין ה מ פ ת ה ש ל ה ש ב ו י ו ת ,בדיוק כ ש ם ש ה א ש ה בסיפור רבי ע ק י ב א א י נ ה א ל א שטן ,ש א י נ ו א ל א ה י צ ר הרע. ז ה ו ה מ ה ל ך ש מ ב צ ע ת ה ס ו ג י ה שלנו .פ ת ח נ ו ב מ ש נ ה מ ח ש ש מ מ ש י ש ל ע ב ר ה ,פ ע ו ל ה א ס ו ר ה ש י ש ל ה ת ר ח ק מ מ נ ה .א ב ל בסוגיית ה ג מ ר א אנו כבר ל א נ א ב ק י ם ב מ ע ש ה ה א ס ו ר א ל א ב ע צ ם ה ת ש ו ק ה אליו. אין ב ש ר ש ר ת ה ס י פ ו ר י ם ה מ ר כ ז י ת ) ב ד ף פ א ,א( ולו מ ע ש ה א ח ד ש ל א י ס ו ר ב פ ו ע ל ,א ב ל י ש ה מ ו ן יצרים, ת א ו ו ת ,מ ש י כ ו ת מ י נ י ו ת ו ש ט נ י ם ל מ י נ י ה ם .ה מ א ב ק בסוגיה אינו ע ד ה נ י א ו ף א ל א נגד ה״ניאוף בלב״. 79כ ו ח ם ש ל הטקסטים ה מ נ ו ת ח י ם כאן ודומים ל ה ם אינו בכך ,ש ה ם משקפים איזו ת ו ד ע ה ע מ מ י ת רחבה. להפך ,כוחם בדיוק בכך ש ה ם מ ש ת ת פ י ם בעיצוב ובכינון ת ו ד ע ה כזו .הסוגיה הזו ה י א פרי יצירה ש ל ע י ל י ת רבנית קטנה ,א ל א ש ה י ו ת ה ש ל ה ע י ל י ת ה ל מ ד נ י ת הזו גם מחוקקת ,ש ו פ ט ת ומנהיגה א פ ש ר ה ל ה ל ה ח ד י ר א ת ה א ת ו ס י ם ה ל ל ו לחיי היומיום ,ל פ ח ו ת ש ל חלק מן הציבור ש ה י ה כפוף לה .אני קורא א ת ה ט ק ס ט י ם ה ל ל ו כפרקטיקות תרבותיות .ה ם אינם רק רפלקסיה ע ל תרבות ,ה ם ח ל ק מכינונה .ל מ ע ש ה ,ה ה ש פ ע ה ה ע צ ו מ ה של הסוגיה שלפנינו ו ש כ מ ו ת ה אינה צריכה ר א י ה :ה א ת ו ס ה מ ו ב ע בהן כונן בחברות מ ס ו י מ ו ת א ת ת פ י ס ת המיניות ,ה ת ש ו ק ה ו ה א ש ה ,כ מ ו גם א ת מנהגי הצניעות וההרחקה ,ע ד ימינו אלה .אולי ל א מיותר לציין ,כי עבור אגשים ונשים רבים סוגיית ייחוד וצניעות כ ל ל אינה טקסט לניתוח ביקורתי ,א ל א ה ל כ ה של יומיום .ספרים רבים ,המורים ה ל כ ו ת ל מ ע ש ה בנושאים א ל ה ,מ ת פ ר ס מ י ם ומופצים בקהילות רבות .כך לדוגמה הספרים הנזכרים ל ה ל ן ) ש נ ב ח ר ו באקראי מ מ ב ח ר ש ל רבים כמותם(: יצחק אייזיק ראזענבוים ,דין א מ ת בעניין צניעות :לאפרושי מאיסורא ,שיש נשים ש מ ג ל ו ת בשרן ל מ ט ה ממרפק ,שהורגלו בכך ,ונעשה כ ה י ת ר בעיני ה ע ו ל ם והוא ט ע ו ת גמור ,תשמ״ו. ש מ ו א ל הלוי שישא ,הצניעות ב ה ל כ ה :בו יבוארו דיני צניעות ובמיוחד דין שוק ב א ש ה ערוה ,בירור מקיף מן הש״ס והראשונים ועד גדולי האחרונים ש מ ק ו ם השוק ב א ד ם ה ו א ע ד פרסות הרגל ,והאיסור ב ל ב י ש ת בגדים וגרביים שקופים ,ירושלים ,תשמ״ט. מ נ ש ה הקטן)קליין( ,שערי קדושה :ד ע ת ה ת ו ר ה בעניני קדושה וגדרי ט ה ר ה הנחוץ ל כ ל ב י ת ישראל ובפרט לבני ישיבות ובנות יעקב ,ברוקלין ,התשל״ז. ש מ ו א ל כ״ץ ,קדושים תהיו :ה ל כ ו ת והליכות בחברה ובתנועות הנוער ,ירושלים) ,ללא ציון שנה(. 71תיאוריה וביקורת האשה אינה אלא פיקציה בסיפור רבי עקיבא ,וגם בסיפור רב עמרם מתגלה מהר מאוד מול מי המאבק האמיתי .אכן ״הרהורי עברה קשים מעברה״)יומא כט ,א( .זנחנו את ההתמקדות בגוף ובחטאיו לטובת ההתרכזות במחשבה ,בהרהורים ובתאווה לאיסור .אנו נתקלים כאן ב״הולדת היצר״ במלוא הדרה. הדבר יובהר אם נשווה את סיפורי הפיתוי שראינו עם סיפורי פיתוי מקראיים -מעשה שכם ודינה )בראשית לד( ומעשה אמנון ותמר)שמואל ב ,יג( .בסיפורים המקראיים ההתמקדות היא בדמות האשה הנפגעת .החטא הוא כלפי אדם אחר .הפשע המיני הוא הפגיעה בזולת ,״הכזונה יעשה את אחותנו״ )בראשית לד .(31 ,ואילו אצלנו אין אדם אחר ,המאבק הוא פנימי 80.החטא טמון בעצם הפגיעה של אדם בעצמו ,בהיכנעות ליצריו ,בכישלון ב״המלכת יצר הטוב על יצר הרע״ .השבויות נעלמות מסיפור רב עמרם כי הן לא דמויות חשובות ,הן לא צד בעניין ,המצלמה מתמקדת רק בדמות אחת ובמאבקה עם עצמה. ביטוי ציורי למעבר מעיסוק בעברה לעיסוק במאבק ביצר ובתשוקה לאיסור עצמם נמצא במדרש שיר השירים רבה)פרשה ג( .המדרש מבאר פסוקים בשיר השירים כמתייחסים לפרשייה של מלחמת מדיין )במדבר לא( ,שבה נצטוו בני ישראל להרוג את כל הנשים הנשואות ולקחת להם את הבתולות .מספר המדרש :״ ...הוי אומר שהיו צדיקים ביותר ,שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה ,היה אחד מהן מפחם פניה ]שלא יראוה ויתפתו[ ואחד מהם מפרק נזמיה ...שלא נחשד אחד מהם בעברה״. בהמשך המדרש מסופר שבני ישראל מבקשים להקריב קורבן ,ואז שואל אותם משה :״אלו לא חטאתם ,קרבן זה למה?״ על כך עונים לו בני ישראל :״אמרו לו ,משה רבינו ,זוגות זוגות היינו נכנסין אצל האשה והיה אחד ממנו מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה ,אפשר שלא הזיע יצר הרע קימעהי! על אותה הזיעה של יצר הרע אנו אומרים להביא קרבן״ .הנה כי כן ,מעשה אין כאן ,אך זיעת יצר הרע מטרידה את חז״ל)המשליכים את טרדתם על גיבורי המקרא( לא פחות. נשוב לסיפורי טוגייתנו .דמותו של היצר בסיפורים היא פרדוקסלית .מחד ,היצר עובר ראיפיקציה והופך מתכונה פנימית לדבר ,לישות בעלת קיום אונטולוגי ונוכחות מיתית ,ומאידך הוא נמצא בתוך האדם פנימה 81.היצר ,שקיבל ממשות דמונית ,חוזר לשכון באדם פנימה ,והופך את המאבק האימתני בו למלחמה סיזיפית של אדם בעצמו .רבי מאיר המבקש ״הזהרו בי מפני בתי״ ,מזהיר ,בעצם ,מפני עצמו .מול היצר האימתני מוצב בסוגיה האידיאל של האדם הלוחם ,הנאבק לשליטה עצמית .זהו אידיאל גברי לחלוטין ,שכן בכל הסיפורים בסוגיה הנאבק בלצרו הוא הגבר .בדומה לאידיאל השליטה העצמית ביוון ,גם אצל חז״ל)ובניגוד לאתוס הנוצרי( רק גברים נקראים לשלוט בעצמם 82.יותר מכך, 80דוגמה נוספת ל ה י ס ט מ ת פ י ס ת האירוע המיני במקרא כ ב ע י ה מן ה ת ח ו ם הבין־אישי ל ת פ י ס ת ו א צ ל חז״ל כעניין פנימי ש ל ה א ד ם ,הנוגע ליצרו הרע ,ניתן ל מ צ ו א בפרשיית א ש ת י פ ת ת ו א ר ) ד ב ר י ם כא :(14-10 ,״כי ת צ א ל מ ל ח מ ה ע ל אויבך ...וראית בשביה א ש ת י פ ת תואר ו ח ש ק ת ב ה ו ל ק ח ת לך לאשה״ .ב מ ק ר א ה ב ע י ה מ ת ח י ל ה מרגע ה מ ע ש ה ,ה ל ק י ח ה .אז ח ל י ם על ה א ד ם דינים והנהגות מסוימים :״וגלחה א ת ראשה... ו ב כ ת ה א ת א ב י ה ו א ת אמה...״ .ואילו בפרשנות ה ח ז ״ ל י ת לפסוק ,ה ה ת מ ק ד ו ת ה י א דווקא ב ש ל ב שלפני ה מ ע ש ה :״יפת ת א ר -ל א דברה ת ו ר ה א ל א כנגד יצר הרע״)קידושין כא ,ב( .ה ש ל ב ש ל ״וחשקת בה״, ה מ ש מ ש במקרא רק כתיאור ה ש ת ל ש ל ו ת האירועים קודם ללקיחה ,ה פ ך ב ת פ י ס ת חז״ל לאירוע ה מ ש מ ע ו ת י והבעייתי ביותר — התעוררותו ש ל יצר הרע .מ א ו ת ה סיבה בדיוק הפיתוי ה מ ק ר א י נתפס כפיתוי גברי, כיוון ש ה ו א אירוע פיסי ,והמוקד ה ו א מ ע מ ד ה ש ל ה א ש ה וחילול כבוד ה מ ש פ ח ה :״כי י פ ת ה א י ש ב ת ו ל ה א ש ר ל א אורסה ושכב ע מ ה ,מהור י מ ה ר נ ה לו ל א ש ה ״ ) ש מ ו ת כב .(15 ,ל ע ו מ ת ו הפיתוי החז״לי ה ו א נשי, ו ה ו א פונה ליצר ולהרהור ,ומוקדו כ ל ל אינו ה מ ע ש ה האסור .ה ת ש ו ק ה ה מ י נ י ת במקרא א י נ ה נ ת פ ס ת כבעיה, ה מ צ ר י כ ה ה ת י י ח ס ו ת כ ש ל ע צ מ ה .רק ה מ ע ש ה המיני הפסול ה ו א בעייתי ו ל א ה מ ח ש ב ה .חז״ל ,י ח ד ע ם כינון היצר כ ת ח ו ם רחב ה ר ב ה יותר מן ה ת ש ו ק ה המקראית ,גם ה פ כ ו א ו ת ו ל ב ע י ה ) ,(probiematizationל נ ו ש א שצריך לעסוק בו שוב ושוב; ראו ,Foucault 1985,24 בהקשר זה מעניין לבחון גם א ת ה מ ו נ ח ״תשוקה״ במקרא ,שבו ה ו א מופיע רק ש ל ו ש פ ע מ י ם )בראשית ג, ;16ד ;7 ,שיר השירים ז ,(11 ,וכולן נראות קשורות זו לזו :א י ל נ ה פרדס ) ,1996ג (9ה ר א ת ה ,כי הפסוק מ ש י ר השירים ה ו א היפוך ש ל ק ל ל ת ה א ש ה בספר בראשית .שני הפסוקים בספר ב ר א ש י ת ה ם ל מ ע ש ה זהים ,רק הנושא מ ש ת נ ה — פ ע ם ה ח ט א נמשך ל א ד ם ופעם ה א ש ה .כך נוצרת ה ק ב ל ה בין ה ח ט א ו ה א ש ה , ש נ י ה ם שוקקים א ל ה א ד ם ,ואילו ה ו א מצווה ל מ ש ו ל ב ה ם ) ה ק ב ל ה זו ד ו מ ה למדי לזו ש א נ ו מ ז ה י ם בספרות התלמודית( .ע ל נושא זה ראו בערך ״תשוקה״ א צ ל ( T a i l e y(19 7וביבליוגרפיה ה מ ו ז כ ר ת שם. 81ה ס י ב ה לכך ה י א ש ד מ ו ת ה י צ ר החז״לי ה י א יצור כלאיים ש ל ת פ י ס ה פסיכולוגית ותפיסות מיתולוגיות. ל ע ת י ם ה ה ק ש ר הפסיכולוגי גובר )בטקסטים הדנים ע ל ההרהורים ה ר ע י ם וכדי( ,ו ל ע ת י ם ה ה ק ש ר ה מ י ת י )המאבק בשטן(. 82אין צריך לומר ,ש א י ד י א ל ה ש ל י ט ה ה ע צ מ י ת היווני שונה מ א ו ד מ ה מ א ב ק החז״לי ביצר ,א ו ל ם ש נ י ה ם שווים ב ה ג ב ל ת ו לגברים בלבד. 72תיאוריה וביקורת בפי שציין ווינקלר) ,(Winkler 1990ה ש ל י ט ה ה ע צ מ י ת ה י א ס י מ ן גברי מ ו ב ה ק 8 3 ,ו א י ל ו ה א ש ה מ צ ט י י נ ת ב כ ך ש א י נ ה ש ו ל ט ת ע ל ע צ מ ה וזקוקה ל מ ש ט ר חיצוני .כ ך ל ד ו ג מ ה ,גברים ש א י נ ם ש ו ל ט י ם ב ע צ מ ם נ ח ש ב י ם ,ב א ת ו ס היווני ,נשיים) womanish).84י ש ק ש ר ה ד ו ק בין כ י ב ו ש ו ש ל י ט ה ש ל ה א ח ר ל ש ל י ט ה 83 ע צ מ י ת ו ל כ י ב ו ש ה י צ ר -א ל ה כ א ל ה מ ו ט ל י ם ע ל ה ג ב ר בלבד. ה א ש ה א י נ ה נ ל ח מ ת בלצרה ,ל מ ע ש ה מ ק ו מ ה בסיפורי ה ס ו ג י ה ה פ ו ך -ה י א ה מ פ ת ה 8 6 .ה ש ט ן מ ת ח פ ש ל א ש ה ,ו ה א ו ר ה י ו צ א מיופיין ש ל שבויותיו ש ל רב ע מ ר ם מ ת ג ל ג ל ב ה מ ש ך ה ס י פ ו ר ב א ש היצר .ה א ש ה ה י א ה י צ ר ,ו מ ו ל ה צ ר י ך ה ג ב ר ל ע מ ו ד בגבורה 8 7 .ברור ש ה י צ ר אינו נקרא ל ש ל י ט ה ע צ מ י ת ,ב מ ש ח ק ה ז ה ה א ש ה א י נ ה נ א ב ק ת ,נ א ב ק י ם בה .״יצר ,א ש ה וקטן ת ה א ש מ א ל ד ו ח ה וימין מ ק ר ב ת ״ ) ס נ ה ד ר י ן קז ,ב( - ה א ש ה ו ה ק ט ן כ מ ו ה י צ ר א י נ ם ש ו ל ט י ם ב ע צ מ ם :ה ם זקוקים מ ח ד לסיפוק ת א ו ו ת ם ) 8 8״ י מ י ן מקרבת״( ,כ ך ז ו כ ה ה א ש ה ב ע ו נ ת ה -י ח ס י מין קבועים׳ ,ו מ א י ד ך ה ם זקוקים ל מ ש ט ר ח י צ ו נ י ) 8 9״ ש מ א ל דוחה״( .מ ו ל ם ע ו מ ד ה ג ב ר הבוגר ,ה ש ו ל ט ב ע צ מ ו ,כ מ ו ג ם ב א ש ת ו ובבנו ,ו א ל י ו מ ו פ נ י ת ה ק ר י א ה ל ד ח ו ת ולקרב ב מ י ד ה , ובעיקר ל ש ל ו ט ,ביצרו ו ב א ש ה .ה א ש ה נ מ צ א ת ,א ם כן ,ב א ו ת ו צ ד ש ל ה י צ ר 9 0ל מ ו ל ה ג ב ר ה נ א ב ק בו. ח ל ו ק ת ה ת פ ק י ד י ם בסוגיה ב ר ו ר ה י ) 9ה י ע ל ה ע ל ה ד ע ת ,ב ס ו ג י ה זו ו ב ס פ ר ו ת ח ז ״ ל ב כ ל ל ,סיפור הפוך ,ע ל א ש ה ה נ א ב ק ת ב י צ ר ה מ ו ל ה פ י ת ו י הגברי?(. ה ג מ ר א ב מ ס כ ת ש ב ת ) ס ב ,ב( מ ע מ י ד ה ג ם ה י א ע ל ח ל ו ק ת ה ת פ ק י ד י ם בין ה מ פ ת ו ת ל מ ת פ ת י ם : ״וברגליהן ת ע כ ס נ ה -א מ ר רב י צ ח ק דבי ר׳ א מ י ,מ ל מ ד ש מ ט י ל ו ת ]בנות ירושלים[ מ ו ר ו א פ ר ס מ ו ן ב מ נ ע ל י ה ן ו מ ה ל כ ו ת בשוקי ירושלים .וכיון ש מ ג י ע ו ת א צ ל בחורי י ש ר א ל ב ו ע ט ו ת בקרקע ו מ ת י ז ו ת ע ל י ה ם ו מ כ נ י ס ו ת ב ה ן יצר ה ר ע כארס״ .ה ר י ל כ ם ד י מ ו י ש ל ה א ש ה /נ ח ש ,ה מ ט י ל ה א ת א ר ס ה .א ו ל ם ה ח י ד ו ש ב ס ו ג י ה ש ל נ ו ה ו א ש ב מ ק ו ם ש ה י צ ר יוביל ל א ש ה ,א ל ה מ ע ש ה ה א ס ו ר ,ה ר י ה א ש ה מ ת ג ל ה רק כ א ח ת מ צ ו ר ו ת י ו ש ל היצר ,ש ה ו א ־ ה ו א מ ו ש א ה מ א ב ק ה א מ י ת י . ס י פ ו ר י ם נ ו ס פ י ם בסוגיה מ מ ש י כ י ם א ת א ו ת ו ה ק ו מ מ ש : רב ורב י ה ו ד ה ה ו ו ק א ז ל י ב א ו ר ח ה .ה ו ה ק א ז ל א ה ה י א א ת ת א קמייהו .א מ ר ל ה ו רב לרב י ה ו ד ה :ד ל כרעיך מ ק מ י גהינום .א מ ר ל י ה :ו ה א מ ר ה ו א ד א מ ר ב כ ש ר י ם ש פ י ר דמי? א מ ר ל י ה :ב כ ש ר י ם כגון אבן?! ת ר ג ו ם :רב ורב י ה ו ד ה ה י ו ה ו ל כ י ם בדרך .ה י ת ה מ ה ל כ ת א ש ה ל פ נ י ה ם .א מ ר ל ו רב ל ר ב י ה ו ד ה : ה ר ם רגליך ] מ ה ר ל ל כ ת [ מ פ נ י גהינום .א מ ר לו :והרי אדוני ה ו א ש א מ ר ש ב כ ש ר י ם מ ו ת ר ]ששניים י ת י ח ד ו ע ם אשה[ .א מ ר לו :ב כ ש ר י ם כגון אנחנו?! ]כלומר ,אנו איננו נ ח ש ב י ם כשרים[. שוב מ א ב ק גברי בפיתוי ,ש ו ב פ י ת ו י ב ד מ ו ת א ש ה ) ס ת ם א ש ה ,ל ל א כ ל ציון ס ג ו ל ו ת מ י ו ח ד ו ת ( ושוב סיפור ה מ כ ו נ ן י צ ר טוטלי ,ש ב מ ס ג ר ת ו ה כ ל אפשרי. בין סיפורי ה ס ו ג י ה י ש סיפור א ח ד בלבד ,ש נ ר א ה כ ״ ל א מ מ ו ש מ ע ״ ל מ ס ג ר ת ה כ ל ל י ת : 83השוו ל מ י מ ר ה ״איזהו גיבור — ה כ ו ב ש א ת יצרו״)משנה ,א ב ו ת ר ,א(. 84כפי שמוכיח , ( L a q u e u r(1990הבדלי המינים בעולם העתיק נתפסו בנזילים מבחינה פיסיולוגית ,ה ם הושתתו על מבנה חברתי ולא על ביולוגיה .בעולם כזה ,גבריות ,במידה מסוימת ,היא משימה שיש לכבוש ולא נתון מובטח מראש. 85ה ג מ ר א ) י ב מ ו ת סה ,ב( ל ו מ ד ת שרק גבר מצווה ע ל פיריה וריביה מ כ ך שרק ה ו א מצווה לכבוש .באקסקורסוס הראשון שב״דיאלקטיקה ש ל הנאורות״ הדן באודיסיאה ,מ פ ת ח י ם הורקהיימר ואדורנו א ת ה ת י ז ה בדבר ה ק ש ר שבין א ת ו ס ה ש ל י ט ה ה ע צ מ י ת וכיבוש היצר לבין ה ש ל י ט ה ב א ח ר ובטבע :ראו Horkheimer and .Adorno 1973 86דמות האשה כ מ פ ת ה מופיעה כבר במשלי פרק ז .על דמות האשה כ מ פ ת ה בספרות יוון ראו Lefkovitz .1986 87ע ל זיהוי ה א ש ה ע ם הפיתוי ומצבו ש ל הגבר ה מ ת פ ת ה בעולם ה מ ל א בנשים ,ראו מ ג י ל ה טו ,א :״תנו רבנן: רחב ב ש מ ה ]על ידי ה ז כ ר ת ש מ ה בלבד[ זינתה ,יעל בקולה ,אביגיל בזכירתה ,מ י כ ל ב ת ש א ו ל בראייתה. ו א מ ר רב יצחק :בל ה א ו מ ר ״רחב ,רחב״ מ י ד ניקרו ]הוא רואה קרי[״. 88העבד ,הנתפס גם הוא במופקר מינית)ראו הערה 02ו( ,מצטרף לאשה ולקטן ,ויחד ה ם יוצרים א ת שלישיית האחרים :״נשים ועבדים וקטנים״ הפטורים מן המצוות)משנה ברכות ג ,ב ועוד(. 89מ ש ט ו ת ש ל הקטן ב א לידי ביטוי גם ב ה ש א ת ו ל א ש ה מיד ע ם ה ג ע ת ו ל ב ש ל ו ת מינית ואף קודם .ע ל נישואי בוסר בחברה ה י ה ו ד י ת בכלל ,ראו ש ט מ פ פ ר תשמ״ז. 90באותו צד ,כפיתוי אלטרנטיבי ליצר/לאשה ,נמצאת גם התורה ).(Boyarin 1993,134-166 91דברים מאלפים על דמות האשה כ מ פ ת ה בספרות היהודית של שלהי ימי הביניים נמצאים אצל למדן 996ו)פרק א( ,וראו עוד אברבנאל תשנ״ד. 73תיאוריה וביקורת פ ל י מ ו ה ו ה רגיל ד ה ו ה א ו מ ר :גירא ב ע י נ י ה ד ש ט נ א .י ו מ א ח ד מ ע ל י י ו מ א דכיפורי ה ו ה ,א י ד מ י ל י ה כ ע נ י א ,א ת א ק ר א א ב ב א ,א פ י ק ו ל י ה ר י פ ת א .א מ ר ל ה ו :י ו מ א כי ה א י ד נ א בולי ע ל מ א גואי ו א נ א א ב ר א י ? עיילו ,וקריבו ל י ה ר י פ ת א .א מ ר ל י ה :י ו מ א כי ה א י ד נ א כולי ע ל מ א א ת כ א ו א נ א ל ח ו ד א י ? א ת י ו ה ו א ו ת ב ו ה א ת כ א .ו מ ל י א נ פ ש י ה ש י ח נ א וביבי ,ו ה ו ה ע ב י ד מ י ל י ד מ א י ס ו ת א .א מ ר ו ל י ה :ת י ב שפיר .י ה ב ו ל י ה כ ס א ,א כ מ ר ,ש ד א ביה .נחרו ביה ,ש ק א ומית .ש מ ע י ה ד ק א מ ר י :ק ט ל פ ל י מ ו גברא! ק ט ל פ ל י מ ו גברא! ע ר ק ו ט ש א בבי ה כ ס א ,א ז ל ונפל ק מ י ה .כ ד ח ז י י ה ד ק מ צ ט ע ר גלי ל י ה נ פ ש י ה ,א מ ר ל י ה :מ א י ט ע מ א א מ ר ה כ י ? א מ ר ל י ה :ח י כ י א י מ א ? ר ח מ נ א ל ג ע ר ב י ה בשטן. ת ר ג ו ם :פ ל י מ ו ה י ה רגיל ל ו מ ר :ח ץ בעיני ה ש ט ן .יום א ח ד ,ע ר ב יום ה כ י פ ו ר י ם ה י ה .נ ד מ ה ל ו ]השטן[ כעני .ה ל ך וקרא בשער .ה ו צ י א ו ל ו ל ח ם .א מ ר ל ה ם :יום כ מ ו היום ,ה כ ל ]נמצאים[ בפגים ואני בחוץ? ה כ נ י ס ו א ו ת ו ו ה ב י א ו לו ל ח ם .א מ ר לו :יום כ מ ו ז ה ה כ ל ]יושבים[ ל י ד ה ש ל ח ן ואני לבדי? הביאו אותו והושיבו אותו ליד השלחן .מ ל א א ת עצמו בשחין ופצעים ,והיה ע ו ש ה דברים מאוסים. א מ ר ו ל ו ]לעני[ :ש ב יפה .נתנו ל ו כוס .ה ש ת ע ל ו ה ש ל י ך בו ]בתוך ה כ ו ס ,א ת ליחתו[ .גערו בו .ע ש ה ע צ מ ו כ מ ת .ש מ ע ו ש ה י ו א ו מ ר י ם :ה ר ג פ ל י מ ו אדם! ה ר ג פ ל י מ ו א ד ם ! ב ר ח ]פלימו[ ו נ ח ב א ב ב י ת ה כ ס א .ה ל ך ] ה ש ט ן אחריו[ ,נ פ ל ]פלימו[ לפניו .כ א ש ר ר א ה ] ה ש ט ן א ת פלימו[ ש ה ו א מ צ ט ע ר ,ג י ל ה לו א ת ע צ מ ו ] ש ה ו א השטן[ .א מ ר לו :מ ה ט ע ם א מ ר ת כ ך ]״חץ בעינך שטן״[? א מ ר לו ]פלימו[ א י ך א ו מ ר ? ] א מ ר לו ,ת א מ ר [ :ה ק ב ״ ה יגער בו בשטן. י ש בסיפור ז ה א מ נ ם מ א ב ק בשטן ,א ב ל ל ל א ה ה ק ש ר ה מ י נ י ה מ ל ו ו ה א ת ש א ר הסיפורים .ה ו א נ ר א ה כ א י ל ו נכנם רק א ג ב א ו ר ח א ,מ ת ו ך דמיון א ס ו צ י א ט י ב י לסיפורי ה מ א ב ק ב ש ט ן ש ק ד מ ו לו .כדי ל ה ב י ן א ת ת ר ו מ ת ו ה מ ל א ה ש ל סיפור פ ל י מ ו לסוגיה ,יש ל פ ע נ ח א ת ה א מ י ר ה ש נ ה ג ל ו מ ר ב כ ל יום :״חץ בעיני השטן״ .ה מ פ ת ח נ מ צ א כ מ ה ד פ י ם ק ו ד ם ב א ו ת ה מ ס כ ת ) ב ט ,ב(: א מ ר רב ח ס ד א :ה א י ד ע ד י פ נ א מ ח ב ר א י ) ז ה ש א נ י עדיף מחברי( ]זה בגלל[ ד נ ס י ב נ א ב ש י ת ס ר ) ש נ י ש א ת י בן ש ש עשרה( ,א י ה ו ה נסיבנא ב א ר ב י ס ר ) א ם ה י י ת י נ י ש א בן א ר ב ע ע ש ר ה ( ה ו א א מ י נ א ל ש ט ן ) ה י י ת י א ו מ ר לשטן( :ג י ר א ) ח ץ ( בעיניך, שליטתו ש ל היצר על ה א ד ם מ ו מ ח ש ת בתמונה ה מ י ת י ת של השטן היורה חצים ,א ך יש אפשרות ל ה פ נ ו ת א ת ה ח צ י ם ח ז ר ה אליו ,ל ש ל ו ט בו ע ל ידי נישואין מ ו ק ד מ י ם .נישואין מ י ד ע ם ה ב ש ל ו ת ה מ י נ י ת א י נ ם מ ו ת י ר י ם ל ש ט ן א ו פ צ י ה ל פ ת ו ת ,ש ה ר י ״ א ש ת ו מ ש מ ר ת ו ״ .ה ס פ ק נ ו כ ב ר ל ג ל ו ת ,כי ל א זו ד מ ו ת ה ש ט ן בסוגייתנו ,ה ש ט ן ש ל נ ו ה ו א ב ל ת י מנוצח .ג ם פלימו ,כ מ ו רב ח ס ר א ,ר ו צ ה ל ו מ ר ״חץ בעיניך שטן״ ,א ך ע ל פי ה ל ו ג י ק ה ש ל ה ס ו ג י ה ה ד ב ר אינו עובד .פ ל י מ ו ע ו ב ר ת ה ל י ך ח נ י כ ה מ ש ע ש ע ל מ ד י , ש ב מ ה ל כ ו ה ו א ל ו מ ד ,כי ל א ניתן ל ה כ ר י ע א ת ה ש ט ן .ה ת מ ו נ ה ש ל פ ל י מ ו ב כ נ י ס ת יום ה כ י פ ו ר י ם ) ש ב ו ע ל פי ה מ ס ו ר ת אין ז כ ו ת ל ש ט ן לקטרג( ,חבוי וכנוע לפני ה ש ט ן ,א י נ ה מ ו ת י ר ה ס פ ק :ה ש ט ן ש ל נ ו אינו 92 בר־הכנעה. ה ס ו ג י ה מ ע ב י ר ה א ת ה מ ס ר ה ז ה ב א מ צ ע י ס פ ר ו ת י נוסף ,מ ב נ ה מ י ו ח ד ש א כ נ ה ״ ה מ ז ל ז ל ה נ ו פ ל ״ : א מ ר רבי מ א י ר :ה ז ה ר ו בי מ פ נ י בתי ...ל ג ל ג ע ל י ו א ו ת ו ת ל מ י ד ,א מ ר רבי א ב ה ו מ ש ו ם רבי ח נ י נ א בן גמליאל :ל א היו ימים מועטים ע ד שנכשל אותו ת ל מ י ד בחמותו. י ש בסיפור ז ה א ת כ ל ה ס ג ו ל ו ת שמנינו ק ו ד ם :סיפור ק צ ר ה מ ל ו ו ה מ י מ ר ה ה ל כ ת י ת ־ מ ו ס ר י ת ,א ש ר מ ע ב י ר ה י ט ב א ת ה מ ס ר ש ה כ ל י כ ו ל לקרות .א ו ל ם י ש כ א ן א ל מ נ ט נוסף -ה ס י פ ו ר נ פ ת ח בלגלוגי ש ל ה ת ל מ י ד .כ ך ג ם בסיפור רבי ע ק י ב א ,״רבי ע ק י ב א ה י ה מ ת ל ו צ ץ בעוברי עבירה״ ,וכן א צ ל פ ל י מ ו ש ה י ה סונט כ ל יום בשטן .ז ה ו מ ו ט י ב חוזר -מ י ש מ ז ל ז ל ב ח ש ד ו ת ה מ ו פ ל ג י ם ש ל ה ס ו ג י ה נופל ב ה ם ,ד ב ר ה מ א ש ר מ ח ד ש א ת צ ד ק ת ה ח ש ד נ ו ת ה מ ו פ ל ג ת .כ ך מ כ ו ו נ ת ה ר ט ו ר י ק ה ל ש ת ק א ת זלזולו ה פ ו ט נ צ י א ל י ש ל הקורא .כ ל מ י ש ל א ל ק ח ברצינות א ת ה ח ש ד נ ו ת שלנו ,א ו מ ר ת ה ס ו ג י ה ,מ צ א ע צ מ ו נ כ ש ל בה. ע ו ב ד ת ה י צ ר ה ל א ־ מ נ ו צ ח וכישלונו ש ל ה א ד ם ב מ א ב ק ו ע מ ו מ כ ת י ב ה מ ש ט ו ר חיצוני: 92ר ש י מ ת ניצחונותיו בסוגיה מ ר ש י מ ה מאוד :רבי מ א י ר ורבי עקיבא ,פלימו ,רבי ח י י א ועד כ מ ה דמויות אנונימיות .ל מ ע ש ה רק רב ע מ ר ם מ ת מ ו ד ד ב ה צ ל ח ה ,וגם ז א ת רק ל א ח ר ש נ ת ג ל ה ב מ ע ר ו מ י ו ) ת ר ת י משמע( לפני חכמים. סיפורי הכישלונות ש ל ח כ מ י ם ב מ א ב ק ם ביצר ה ם יוצאי דופן למדי .ז׳אנר מקובל ה ר ב ה יותר ה ו א זה שבו ח כ מ י ם מ נ צ ח י ם א ת יצרם ,בדרך כ ל ל ל ת ד ה מ ת הצופים .אוסף ש ל א ר ב ע ה סיפורים כ א ל ה ,ה מ ס ת י י מ י ם בניצחון ה ח כ ם ע ל ה א ש ה /היצר ה מ פ ת ה ,ניתן ל מ צ ו א ב א ב ו ת דרבי נתן נו״א טז — ש כ ט ר .63 74תיאוריה וביקורת רב ביבי א י ק ל ע לבי רב יוסף ,ל ב ת ר דבריבו ר י פ ת א א מ ר ל ה ו ,שקולי ד ר ג א מ ת ו ת י ביבי. ת ר ג ו ם :רב ביבי נזדמן ל ב י ת רב יוסף .א ח ר י ש א כ ל ו א מ ר ל ה ם ]רב יוסף[ :ה ו צ י א ו א ת ה ס ו ל ם מ ת ח ת ביבי ]שישן ב ע ל י ה ,כדי ש ל א יובל ל ר ד ת ו ל פ ג ו ש א ת א ש ת רב יוסף[. ה ס ו ג י ה כ ו ל ה מ י ט ל ט ל ת בין ה צ ו ר ך ב מ א ב ק פ נ י מ י נגד ה י צ ר ו ב ש ל י ט ה ע צ מ י ת לבין ה מ ש ס ו ר ה ה ל כ ת י הכפוי. א ו ל ם הצגתנו א ת הסוגיה כמונוליטית אינה מדויקת ,הסוגיה אינה ח ס ר ה לחלוטין מחלוקות .ל מ ע ש ה , מ ת ח ת לפני ה ש ט ח ,ר ו ח ש ת ב ה מ ח ל ו ק ת א ח ת מ ה ו ת י ת ונוקבת: א מ ר רב י ה ו ד ה א מ ר רב :מ ת י ח ד א ד ם ע ם א ח ו ת ו ודר ע ם א מ ו ו ע ם בתו .כי א מ ר ה ק מ י ה ) כ א ש ר נ א מ ר ו ]הדברים[ לפני( ד ש מ ו א ל ,א מ ר ]שמואל[ :א ס ו ר ל ה ת י ח ד ע ם כ ל ע ר י ו ת ש ב ת ו ר ה ו א פ י ל ו ע ם ב ה מ ה .ת נ ן ) ו ה ר י שנינו( ]במשנתינו[ :מ ת י ח ד א ד ם ע ם א מ ו ו ע ם ב ת ו וישן ע מ ה ם בקירוב בשר, ת י ו ב ת א ל ש מ ו א ל ) ק ו ש י ה ע ל שמואל(? א מ ר ל ך ש מ ו א ל ]יכול ש מ ו א ל לומר[ ,ו ל ט ע מ י ך ) ל ש י ט ת ך ( ]גם ק ש ה [ ה א ד ת נ י א ) ז ו ששנויה( ] ב ב ר י ת א [ ) ת ו ס פ ת א ,קידושין ה ,י( :א ח ו ת ו ו ח מ ו ת ו ו ש א ר כ ל ע ר י ו ת ש ב ת ו ר ה אין מ ת י ח ד ע מ ה ם א ל א בעדים ,ב ע ד י ם -א י ן ) כ ן ( ש ל א ב ע ד י ם -ל א .א ל א ת נ א י ) מ ח ל ו ק ת בין ה ת נ א י ם ( ה י א ,ד ת נ י א ) ש ש נ י נ ו ( ]בבריתא[ :א מ ר רבי מ א י ר :ה ז ה ר ו בי מ פ נ י בתי ,א מ ר רבי טרפון ה ז ה ר ו בי מ פ נ י כ ל ת י . ה מ ח ל ו ק ת נ ס ב ה ע ל ה י י ח ו ד ע ם ב נ ו ת מ ש פ ח ה -עריות .ה ב י ט ו י ״ ע ר י ו ת ״ ) ש ה ו א ריבוי ש ל ערווה(, ל ק ו ח מ ן ה פ ס ו ק י ם ב ס פ ר ויקרא)יח( ,ה א ו ס ר י ם ל ג ל ו ת א ת ע ר ו ו ת ) ל ש כ ב ( קרובותיו ש ל א ד ם 9 5 .ב נ ו ת ה מ ש פ ח ה ה ן מ ק ר ה מ ב ח ן בסוגיה ,מ צ ד א ח ד ה ן קרובות א ל י ו ביותר ,ו א ך ט ב ע י ה ו א ש א ד ם י י מ צ א ע מ ן ב ח ד ר א ח ד ,ו מ א י ד ך ה מ ג ע ה מ י נ י ע מ ן ה ו א ה ח מ ו ר ביותר ,ט א ב ו א ש ר ה פ ר ת ו גוררת ע ו נ ש ש מ י מ י ש ל כ ר ת .ה מ א ב ק כ א ן ה ו א ע ל נ ק ו ד ת ה מ ב ט -א ם מ ס ת כ ל י ם מ ן ה ז ו ו י ת ש ל ה י צ ר ה ט ו ט ל י ,ה ר י ה ן ״עריות״ ש י ש ל ה ת ר ח ק מ ה ן ) ו א כ ן ש מ ו א ל ק ו ר א ל ה ן כך( ,ו א י ל ו מ נ ק ו ד ת מ ב ט א ח ר ת ה ן ל א ״עריות״ א ל א א ח ו ת ו א ם ו ב ת ) כ פ י ש ק ו ר א ל ה ם רב אסי( ,ש א ך ט ב ע י ה ו א ש א ד ם י ש ה ה עמן .ה ש א ל ה ה י א ה א ם קיים ת ח ו ם ניטרלי ,ש ה י צ ר ל א ח ד ר אליו ,ה א ם י ש א ת ר ה פ נ ו י מ ן היצר .זו ה ס י ב ה ש ש מ ו א ל בורך י ח ד א ת ה ע ר י ו ת ע ם ה ב ה מ ה -״אסור ל ה ת י ח ד ע ם כ ל ע ר י ו ת ש ב ת ו ר ה ו א פ י ל ו ע ם ב ה מ ה ״ -ה מ ש ו ת ף ה ו א ביטול ה ת ח ו ם הניטרלי .מ ש פ ח ה ו ב ה מ ו ת יוצרים י ח ד א ת מ ש ק ה ב י ת ,ש ה מ פ ג ש ע מ ו ה ו א יומיומי וטריוויאלי ואיסורו מ ש ל י ם א ת כיבושי היצר .אין מ ק ו ם ש א י נ ו נ ש ל ט ע ל ידי היצר ,ל א ב ת ו ך ת ח ו ם ה ב י ת ו ל א בין א ד ם ל ב ע ל י ה ח י י ם שלו .מ ל א כ ל ה א ר ץ יצר. ה א ם י ש ת ח ו ם ניטרלי? מ ש פ ח ה ? ל י מ ו ד מ ש ו ת ף ב ב י ת ה מ ד ר ש ? ר ו ע ה ע ם עדרו? ה א ם י ש זמן ניטרלי? ב ש ע ת א ב ל ו ש ל א ד ם ? ה א ם י ש סוג א נ ש י ם כשרים ,ש ל ג ב י ה ם י ש ר ג ע י ם ניטרליים? כ ל א ל ה ה ן א ו פ צ י ו ת ש ה ס ו ג י ה מ ע ל ה ,א ך ב ע ו ד ה ק ו ל ו ת האופוזיציוניים נ ש מ ע י ם ,ה ר י הכיוון ש ל ה ס ו ג י ה ברור אין א ו פ צ י ה כזו .ל ז ה מ ו ב י ל י ם כ ל הסיפורים ,ו מ כ ך יונקות ה ה ל כ ו ת .ה ת ל מ י ד א ש ר ל ג ל ג ע ל רביטרפון ,הגורס ״הזהרו בי מ פ נ י בתי״ ,ל מ ד ז א ת ע ל בשרו :״ ל א ה י ו י מ י ם מ ו ע ט י ם ,ע ד ש נ כ ש ל א ו ת ו ת ל מ י ד בחמותו״ .כ ך גם ב נ ו ש א ה ח ש ד ש ל מ ש ב ב ב ה מ ה ; ב ע ו ד ה מ ש נ ה מ צ י ג ה מ ח ל ו ק ת ) ״ ר ׳ י ה ו ד ה א ו מ ר ל א י ר ע ה רוק בהמה ...ו ח כ מ י ם מתירים״( ,הרי ד ע ת ה ס ו ג י ה ח ד ה וברורה .ל א ח ר ש ה י א מ צ ט ט ת א ת דברי ש מ ו א ל ״אפילו ע ם ב ה מ ה ״ ,ה י א מ ס פ ר ת : א ב י י מ כ ל ל י ה מ כ ו ל ה ד ב ר א ) מ ג ר ש ] א ת ה ב ה מ ו ת [ מ כ ל ה ש ד ה ] ש ה ו א נ מ צ א בו[( ,רב ש ש ת מ ע ב ר ל י ה נ ה ר א ) מ ע ב י ר ] א ת ה ב ה מ ה ל צ ד ה ש נ י של[ הנהר( .רב חנן מ נ ה ר ד ע א א י ק ל ע ) ה ז ד מ ן ( ל ר ב כ ה נ א ל פ ו ם נ ה ר א ,ח ז י י ה ד י ת י ב ו ק א ג ר י ס ) ר א ה א ו ת ו ש ה ו א יושב ולומד( ,ו ק י י מ א ב ה מ ה ק מ י ה ) ו ב ה מ ה ע ו מ ד ת לפניו( .א מ ר ל י ה ) ל ו ( :ל א ס ב ר ל ה מ ר ) ה א ם אין אדוני סובר( :ו א פ י ל ו ע ם ב ה מ ה ]אסור ל ה ת י ח ד [ ? א מ ר ל י ה ) ל ו ( ל א ו א ד ע ת י ה ) ל א ש מ ת י לב(. סיפורי ה ג ב ו ר ה ע ל ח כ מ י ם א ש ר ש ו מ ר י ם מ ר ח ק מ ב ה מ ו ת י ה ם ,א י נ ם מ ו ת י ר י ם ס פ ק לגבי כיוונה ש ל ה ס ו ג י ה 9 4 .ה ח כ ם א ש ר בורח מ ב ה מ ת ו ,י ח ד ע ם ז ה ה נ כ ש ל ב ח מ ו ת ו ו ע ם ה ח ב ו ר ה ש ע ו ש ה מ ע ש י ז י מ ה ב ש ע ת א ב ל ,מ כ ו נ נ י ם יחדיו א ת ה י צ ר ה ט ו ט ל י בסוגיה ,א ש ר מ מ נ ו אין מנוס .כ י ש ל ו נ ה ש ל ה א ו פ צ י ה 93ראו ש מ ו א ל אפרים לוינשטם ,״עריות״ ,אנציקלופדיה מ ק ר א י ת כרך ו ,ירושלים תשל״ב.388 , 94מעניין לציין ,כי הרמב״ם מ נ ס ה ל פ ש ר בין הברייתא ,ה מ ו ח ה ע ד ה ח ש ד המוגזם ,לבין סיפורי הגבורה ש ל ה ח כ מ י ם ה מ ת ר ח ק י ם מ ב ה מ ו ת י ה ם .״לא נחשדו ישראל ע ל מ ש כ ב זכור ועל ה ב ה מ ה .לפיכך אין אסור ל ה ת י י ח ד עמהן .ו א ם נתרחק אפילו מייחוד זכור ו ב ה מ ה הרי זה מ ש ו ב ח ״ ) מ ש נ ה תורה ,ה ל כ ו ת איסורי ב י א ה כב ,ב(. 75תיאוריה וביקורת ה נ י ט ר ל י ת נובע מ ה ל ו ג י ק ה ה פ נ י מ י ת ש ל ד מ ו ת ה י צ ר בסוגיה .ל מ ע ש ה ה כ י ש ל ו ן מ ק ו ד ד כ ב ר ב ל ש ו ן ע צ מ ה .ה מ ל ה ״ייהוד״ ,ה מ ש מ ש ת ב ס ו ג י ה ל ת י א ו ר ה ש ה י י ה ה א ס ו ר ה יחד ,מ מ ו ק מ ת ב ש ד ה ס מ נ ט י יצרי ומיני לחלוטין .כ פ י שראינו ,ה י א מ ס מ נ ת א ת ה ש ל ב ש ל פ נ י ה ב י א ה .ג ם א ם ניתן ל ה ת י ר ל א ד ם ל ש ה ו ת ע ם א ח ו ת ו ,כ י צ ד ז ה י ו ת ר לו ״ ל ה ת י י ח ד ״ ע מ ה ? ג ם ה ש ם ״ערווה״ ל ת י א ו ר ה א ש ה מ ב ט י ח ת ו צ א ו ת ד ו מ ו ת .א י ב ר ה מ י ן ה נ ש י ה ו פ ך ל ס י נ ק ד ו כ ה ש ל ה א ש ה .בדמיון ה ח ז ״ ל י א י ב ר ה מ י ן מ ת פ ש ט ע ל פני ה א ש ה כ ו ל ה ) ב ר כ ו ת כד ,א(: א מ ר רבי י צ ח ק :ט פ ח ב א ש ה ערוה ...א מ ר רב ש ש ת :ש ע ר ב א ש ה ע ת ה ,ש נ א מ ר ) ש י ר ה ש י ר י ם ד(: ״שערך כ ע ד ר העזים״ .א מ ר רב ח ס ד א :שוק ב א ש ה ערוה ,ש נ א מ ר ) י ש ע י ה ו מז( :גלי שוק עברי נ ה ר ו ת , ו כ ת י ב ב ת ר י ה ] א ח ר כ ך [ ) י ש ע י ה ו מז( :ת ג ל ע ר ו ת ך גם ת ר א ה ,מ ה ג ל ה ה א מ ו ר ש ם ערוה ,א ף ג ל ה ה א מ ו ר כ א ן ערוה .א מ ר ש מ ו א ל :קול ב א ש ה ערוה ,ש נ א מ ר ) ש י ר ה ש י ר י ם ב( :כי קולך ע ר ב ו מ ר א ך 95 נאוה. כ ך ג ם מ ס ר ב רב ש ש ת ליצור כ ל א ב ח נ ה בין א י ב ר ה מ י ן ש ל ה א ש ה ל א י ב ר י ם א ח ר י ם ש ל ה :״ א מ ר רב ש ש ת :ל מ ה מ נ ה ה כ ת ו ב ת כ ש י ט י ן ש ב ח ו ץ ע ם ת כ ש י ט י ן שבפנים ,ל ו מ ר לך :כ ל ה מ ס ת כ ל א פ י ל ו ב א צ ב ע ק ט נ ה ש ל א ש ה ,כ א י ל ו מ ס ת כ ל ב מ ק ו ם ה ת ו ר פ ה ]איבר ה מ י ן הנשי[״)שם(, ל א ח ר ש ה א ב ח נ ה בין ע ר ו ו ת ה א ש ה לבין קולה ,ש ע ר ה ו ג ו פ ה ה י ט ש ט ש ה ל ח ל ו ט י ן ,י כ ו ל ה ה ג מ ר א ל ה ש ל י ם א ת ה מ ל א כ ה :״ ו ה א ש ה שני פרקין ] מ כ ס י ם א ו ת ה מ ש נ י צדדיה[ מפני שכולה ע ר ו ה ״ ) ס ו ט ה ח ,א( .ה א ש ה כ ד מ ו ת ה מ פ ת ה מ ק ב ל ת כ א ן מ מ ש ו ת ציורית מ א ו ד .ה ט ש ט ו ש ה ל ש ו נ י מ ו ח ק כ ל א פ ש ר ו ת ל ת ח ו ם ניטרלי ,כ ש ם ש כ ל א ש ה ה י א ערווה ,כ ך כ ל מ פ ג ש ה ו א ה ת י י ח ד ו ת . ל מ ע ש ה ה ס ו ג י ה ש ל נ ו א י נ ה ב ו ד ד ה ב ת פ י ס ת ה א ש ה כ פ י ת ו י מ ה ל ך .ה א ש ה א י נ ה רק מ פ ת ה בכוונה ,ע צ ם ה י מ צ א ו ת ה מ ס כ ן ,כ ש ל ע צ מ ו ,א ת הגבר ,כיוון ש ה י א נ ת פ ס ת כ פ ק ע ת ש ל מיניות .נ ב ח ן שוב א ת מ פ ג ש ו ש ל ר ב א ב ב י ת ה ד י ן ע ם ח ו מ א א ל מ נ ת אביי: ח ו מ א ד ב י ת ה ו ד א ב י י א ת א י ל ק מ י ה דרבא ,א מ ר ה ל י ה :פסוק לי מזוני ,פ ס ק לה .פסוק לי ח מ ר א , א ״ ל :י ד ע נ א ב י ה ב נ ח מ נ י ד ל א ה ו ה ש ת י ח מ ר א ,א מ ר ה ל י ה :ח י י דמר ,ד ה ו י מ ש ק י ל י ה בשופרזי כי ה א י .ב ה ד י ד ק א מ ח ו י א ל י ה א י ג ל י ד ר ע א ,נ פ ל נ ה ו ר א בבי דינא .ק ם ר ב א ע ל ל ב י ת י ה ,ת ב ע ה ל ב ת רב ח ס ד א .א מ ר ה ל י ה ב ת רב ח ס ד א :מ א ן ה ו י ה א י ד נ א בבי דינא? א מ ר ל ה :ח ו מ א ד ב י ת ה ו דאביי .נ פ ק א א ב ת ר ה ,מ ח ת א ל ה בקולפי ד ש י ד א ע ד ד א פ ק ה ל ה מ כ ו ל י מ ח ו ז א ,א מ ר ה ל ה :ק ט ל ת ליך ת ל ת א , ו א ת ת למיקטל אחרינא. ת ר ג ו ם :ח ו מ א ,א ש ת ו ש ל אביי ,ב א ה לפני רבא .א מ ר ה לו :פסוק לי מזונות -פ ס ק לה .פסוק ל י יין. א מ ר ל ה :י ד ע ת י בו ב נ ח מ נ י ]כינוי לאביי[ ש ל א ה י ה ש ו ת ה יין .א מ ר ה לו :ח י י אדוני ,ש ה י ה מ ש ק ה לי בגביע ארוך כ מ ו זה .כ א ש ר ה ר א ת ה לו נ ג ל ת ה זרועה ,נ פ ל א ו ר ב ב י ת הדין .ק ם רבא ,נכנם ל ב י ת ו , ת ב ע ה ל ב ת רב ח ס ד א ]אשתו[ ,א מ ר ה ל ו ב ת רב ח ס ד א :מ י ה י ה ע כ ש י ו ב ב י ת הדין? א מ ר ל ה :ח ו מ א א ש ת ו ש ל אביי ,י צ א ה א ח ר י ה ,ה י כ ת ה א ו ת ה ב מ נ ע ו ל ש ל ש י ד ה ,ע ד ש י צ א ה ל ה מ כ ל מ ח ו ז א .א מ ר ה ל ה :ה ר ג ת ל ך ש ל ו ש ה ]בעלים[ ו ב א ת להרוג א ח ר ? ה ה ק ש ר שבו מ ו ב א ה ס י פ ו ר ה ו א דיון ב א פ ש ר ו ת ל ת ת יין ל נ ש י ם כ ח ל ק מ כ ת ו ב ו ת י ה ן .ש ל י ל ת ה א פ ש ר ו ת ה ז ו נ ו ב ע ת מ ח ש ש ה ש ל ה ג מ ר א ,שיין י ו צ י א ל פ ו ע ל א ת כ ל הלצריות ה נ ש י ת .ה א ש ה נ ת פ ס ת כ פ ק ע ת ש ל מ י נ י ו ת ה מ כ ו ס ה ב ש כ ב ת מגן דקיקה ,ש כ ל ס ט י י ה ק ט נ ה מ ה מ ש ט ר ) כ ג ו ן ש ת י י ת יין א ו י צ י א ה לשוק( ח ו ש פ ת א ת מ ה ו ת ה כיצר 9 6 .״ ת נ א :כוס א ח ד י פ ה ל א ש ה ,ש נ י ם -ניוול ה ו א ,ש ל ש ה -ת ו ב ע ת ב פ ה ]למשגל[ ,א ר ב ע ה -א פ י ל ו ח מ ו ר ת ו ב ע ת בשוק ו א י נ ה מ ק פ ד ת ״ 9 7 .ה ס י פ ו ר מ ד ג י ם א ת ה ח ש ש ש ל ה ג מ ר א ומוסיף לו פן קומי :ל א רק ש ת י י ת יין א ל א א ף בקשת היין ב ל ב ד ו ה ר מ ת ה י ד כדי ל ה ד ג י מ ו ג ו ר מ ו ת ל ה ת פ ר צ ו ת ה מ י נ י ו ת ש ב א ש ה .ה ה ת פ ר צ ו ת מ ו פ י ע ה ב ד מ ו ת ה א ו ר ה ג ד ו ל ב ב י ת הדין ,ז ה ו 95במקרא מ ש מ ע ו ת ה מ ל ה ״ערוה״ ה י א עירום )כך גם מקורה האטימולוגי( ,ומכאן ה מ ש מ ע ו י ו ת ה נ ו ס פ ו ת במקרא — ״איבר מין״ ,״משגל״ ,ואף ״בושה״ הקשורים לכך .ראו Boyd v. Seerers, N1DOTTE vol. 3, ;527-531מילון בן יהודה ,תל־אביב ,תרצ״ה 3 ,ו :47ערוך ה ש ל ם כרך ו ,ניו יורק ,תשט״ו .255 ,גם בלשון חז״ל ה מ ל ה מ ש מ ש ת במשמעויות שונות :איסורי קרובות ,פריצות ואיבר המין .ד ו מ ה כי בהקשר ש ל הסוגיה בברכות כד ,א — כה ,ב ,ה ע ו ס ק ת בכיסוי הגוף לצורך קריאת שמע ,ה מ ל ה ״ערוה״ מכוונת לאיבר המין ,כך לגבי הביטויים ״לבו רואה א ת הערוה״ ,״ערוה בעששית״ ועוד בסוגיה זו :והשוו ״ ש ל א י ס ת כ ל במקום ערוה״)ברכות י ,א(. 96מדברים א ל ה ברור ,כי ק ש ה ל ה ס כ י ם ע ם בויארין) ,(Boyarin 1993, 83ה כ ו ת ב כיWoman, in Bible and :״ "midrash, is almost never essentialized as something evil and dangerous, as a snare to man. 97מעניין שבסוגיה ש ם ה ת פ י ס ה ה י א ש ה ח ש ש ו ת ל א ח ל י ם ע ל א ש ה נשואה ,מ ש ו ם ש ב ע ל ה מ ש מ ר ה ,ו ז א ת 76תיאוריה וביקורת ה א ו ר /א ש ,ה מ ו כ ר לנו מ ס י פ ו ר רב ע מ ר ם ו ה ש ב ו י ו ת ,ה מ ס מ ל א ת ה י צ ר ה ר ע .מ ו ל ה א ש ה ה ס ו ט ה מ ו צ ב ת 98 ה א ש ה ה ב י ת י ת ו ה ״ מ מ ו ש ט ר ת ׳ /ה ר ו ד פ ת א ח ר י ה מ פ ת ה ע ם מ נ ע ו ל ני( .מ י ש ה ו ה ר י צ ר י ך לסגור א ו ת ה . ה כ ל ־ נ מ צ א ו ת ש ל ה י צ ר ה ר ע ,ה מ ט ש ט ש ת א ת כ ל ה ה ב ח נ ו ת בין זמנים ,מ ק ו מ ו ת ו א נ ש י ם שונים ,ב א ה לידי מ י מ ו ש מ ל א ב מ ש ט ו ר ש ק ו ב ע רבי י ה ו ד ה ב מ ש נ ה מפני מ ש כ ב זכר ו ב ה מ ה 9 9 ,מ ש ט ר ה מ א ו מ ץ ) ל פ ח ו ת לגבי ב ה מ ה ( ע ל ידי ה ס ו ג י ה .ה ב ר י י ת א ה מ ו ח ה ע ד ה ח ש ד ה מ ו פ ל ג ט ו ע נ ת כנגדו ,כי ״ ל א נ ח ש ד ו י ש ר א ל ע ל מ ש כ ב זכור ו ל א ע ל ה ב ה מ ה ״ .ו א כ ן ח ש ד ו ת א ל ו ה ם אפיון מ ו ב ה ק ש ל ה א ח ר .ה מ י נ י ו ת ה פ ר ו ע ה ו נ ט ו ל ת ה מ ע צ ו ר י ם י ח ד ע ם י כ ו ל ו ת מ י נ י ו ת פ נ ט ס ט י ו ת ה י א מ א פ י י ן ק ב ו ע ש ל ה א ח ר י ם ,הזרים. כ ך ל מ ש ל ק ו ב ע ת ה מ ש נ ה ) ע ב ו ד ה זרה ב ,א( :״אין מ ע מ י ד י ן ב ה מ ה בפונדקנית)פונדק( ש ל גויים מ פ נ י שהן חשודין על ה ב ה מ ה ,ל א ת ת י ח ד א ש ה עימהן מפני שהן חשודין ע ל העריות ,ל א יתיחד א ד ם ע מ ה ן מ פ נ י ש ה ן חשורין ע ל ש פ י כ ו ת דמים״. בסוגיית ה ג מ ר א ) כ ב ,ב( נ ש א ל ת ה ש א ל ה מ ד ו ע י ש ל ח ש ו ש ל ה ש א י ר ב ה מ ה מ מ י ן נ ק ב ה א צ ל גויה ,והרי ל א יכול ל ה ת ר ח ש ב י נ י ה ם כלום׳ ,ע ל כ ך מ ש י ב ה ה ג מ ר א :״ א מ ר מ ר ע ו ק ב א :מ פ נ י ש ר ו ב גוים מצויין א צ ל נשי חבריהן ,ו פ ע מ י ם ש א י נ ו מ ו צ א ה ] א ת ה א ש ה [ ,ר ו ב ע ה ] א ת ה ב ה מ ה ש א צ ל ה [ .א י ב ע י ת א י מ א )אם ת ר צ ה לומר( :א ף ע ל פי ש מ ו צ א ה ] א ת א ש ת ח ב י ת [ ר ו ב ע ה ] א ת ה ב ה מ ה [ -ב ה מ ת י ש ר א ל ע ד י פ ה ל י ה ,ד א מ ר מר :ח ב י ב ה ע ל י ה ן ב ה מ ת ן ש ל י ש ר א ל יותר מנשותיהן״ .א ו ל ם ב כ ך ל א ה ס ת י י ם מ ר ד פ ם ש ל ה ג ו י י ם א ח ר י ה ב ה מ ו ת ; מ י ד ל א ח ר מ כ א ן מ ב ר ר ת ה ג מ ר א ״איבעי ל ה ו -ע ו פ ו ת מאי?״ ,מ ה דינן ש ל ע ו פ ו ת ? ה א ם גם ע ל י ה ן ח ל ה ח ו ב ת ה ר ח ק ה מן הגויים? ו כ ת ש ו ב ה מ ו ב א י ם שני ה ס י פ ו ר י ם ה ב א י ם :״ ת א ש מ ע ) ב ו ו ש מ ע ]תשובה[( ד א מ ר רב י ה ו ד ה א מ ר ש מ ו א ל מ ש ו ם רבי ח נ י נ א :אני ר א י ת י גוי א ח ד ש ל ק ח אווז א ח ד מ ן ה ש ו ק ,ר ב ע ה ]בא ע ל האווז[ ,ח נ ק ה ,צ ל א ה ו א כ ל ה .א מ ר רב י ר מ י ה מ ד פ ת י :אני ר א י ת י ערבי א ח ד ש ל ק ח ירך מן ה ש ו ק וחקק ב ה כדי רביעה ,ר ב ע ה ,צ ל א ה ו א כ ל ה ״ .א ם כן ,ב ד מ י ו נ ם ש ל חז״ל לא׳ די ב ב ו ל מ ו ס ה ב ה מ ו ת ש ל הגויים ,ו ל א נ ת ק ר ר ה ד ע ת ם ע ד ש ל א ת י א ר ו בפרוטרוט אונם ירך)״פולקע״( ש ל עוף! גויים 1 0 0ונשים בעיקר ,א ך גם ע ב ד י ם 1 0 1ו ע מ י א ר צ ו ת ' 0 2נ ח ש ד ו בכגון א ל ו .ג 0י מ ו ל ם ה ו ג ד ר ה י ש ר א ל י - ה ז כ ר ־ ה כ ש ר ,א ש ר נבדל מ ד ב ר י ם כגון א ל ה :״ א ל ת ט מ א ו ב כ ל א ל ה ,כי ב כ ל א ל ה נ ט מ א ו ה ג ו י י ם א ש ר אני מ ש ל ח מ פ נ י כ ם ״ ) ו י ק ר א יח(. ו א ו ל ם ה ס ו ג י ה שלנו מ פ ר ק ת ל ח ל ו ט י ן א ת קטגוריית ה כ ש ר י ם :״מי א מ ר ״ מ ש י ב רב לר׳ י ה ו ד ה ״ ש ב כ ש ר י ם כגון אני ו א ת ה ]מותר להתיחד[״ .ה מ י נ י ו ת ה פ נ ט ס ט י ת ה מ א פ י י נ ת א ת ה א ח ר ה ו פ כ ת ל נ ח ל ת גדולי ה ח כ מ י ם ,ו ה ח ש ד מ ת פ ש ט ע ל כולם .ד ו מ ה ש ה א ב ח נ ו ת ה י ח י ד ו ת ש א י נ ן מ י ט ש ט ש ו ת בסוגיה ו נ ו ת ר ו ת ע ל ת ל ן ה ן א ל ה שבין ה נ ק ב ה ל ז כ ר -ה מ פ ת ה מ ו ל ה מ ת פ ת ה ,ה י צ ר מ ו ל ה ל ו ח ם ביצרו. 98 99 100 101 102 103 במקביל ל״אשתו משמרתו״ בסוגייתנו :״אמר רבא :ל א שנו א ל א שאין ב ע ל ה ע מ ה ,א ב ל ב ע ל ה ע מ ה ל י ת לן ב ה ]אין לנו בה[ ]לא חוששים[״. לניתוח שונה לחלוטין של האגדה ,עיינו ולר ,1995ו.9 על החיבור בין משבב זכר ובהמה ,ראו בויארין .1995 ל מ ע ש ה נראה ,כי הלשון ש ל הברייתא ״ Kbנחשדו ישראל ע ל מ ש כ ב בהמה...״ מ ע ו צ ב ת בהיפוך ל מ ש נ ה בעבודה זרה ״אין מעמידין ב ה מ ה בפונדקאות שלעובדי כוכבים מפני שחשודין ע ל הרביעה...״. ״עבדא בהפקרא ניחא ליה״)גיטין יג ,א( וכן ״מרבה ש פ ח ו ת מ ר ב ה ז י מ ה ״ ) מ ש נ ה ,א ב ו ת ב ,ז(. בבלי ,פ ס ח י ם מט ,ב :״מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים ,אף ע ם ה א ר ץ מ כ ה ובועל ואין לו ב ו ש ת פנים״. בויארין ) (Boyarin 1993, 52טוען ,כי חז״ל ל א הכירו הומוסקסואליות כסוג ש ל ה ע ד פ ה מינית נפרדת. ואכן מ ה מ ק ו ר ו ת שהבאנו עולה ,כי מ ש כ ב זכר ואפילו מ ש כ ב ב ה מ ה אינם נתפסים כנטיות מיוחדות א ו ב ה ע ד פ ו ת מיניות יוצאות דופן א ל א כמימוש פרוע וקיצוני ש ל המיניות ,ב ש ע ה ש ה י א נטולת מעצורים. מ ש כ ב ב ה מ ה אינו ה ע ד פ ה סוטה א ל א מיניות נטולת סובלימציות .לגוי אין נטיות מיוחדות ,ה ו א פשוט חסר גבולות .כך גם ה א ש ה :גם ביחס א ל י ה ראינו ,כי מיניותה ה פ ו ר צ ת ע ל ו ל ה ל ה י ו ת מ נ ו ת ב ת לכיוון בעלי חיים :״אפילו ח מ ו ר ת ו ב ע ת בשוק ואינה מקפדת״ .ודוק ,הלשון ״אפילו ...ואינה מקפדת״ מ ל מ ד ת ,כי ל א מדובר בנטייה א ל א ב ע ו צ מ ה מינית ש מ ג י ע ה אפילו ע ד שם .כ כ ל ש ה א ש ה ש ו ת ה יותר כוסות מיניותה נחשפת ,ע ד שבכוס הרביעית כ ל ה מ ח ס ו מ י ם נפרצים .אולם ,ה ה ב ד ל בין א ש ה ה ת ו ב ע ת מ ש ג ל בקול רם )״בפה״( לבין זו ה ת ו ב ע ת חמור ה ו א כמותי בלבד — עוד כוס יין א ח ת .גם בסוגיה זו ש ל איסורי מ ש כ ב ב ה מ ה ,כמו גם בסוגיית עריות )איסורי קרובות( ,נראה כי ה א ת ר י ם שנתפסים בעינינו כסטיות מיניות היו בדמיון החז״לי ה א ת ר י ם ה מ ו ב ה ק י ם ש ל המיניות ,ואילו ה י ח ס י ם ה מ ו ת ר י ם והנורמטיביים אינם א ל א סובלימציות שלהם. 77תיאוריה וביקורת המחאה של הברייתא ״לא נחשדו ישראל׳ /כמו גם דבריו של רב אסי ״מתיחד אדם עם אחותו׳/ חושפים את הזרות והקיצוניות של העמדה השלטת בסוגיה ,אשר דוחה את הניסיונות הללו .למעשה זרות זו היא עקרונית אף יותר .ביאל) ,(62,1994גוררים) (Gordis 1967,30ואחרים עמדו על כך, שהיחס המקובל בחז״ל כלפי היצר הוא דיאלקטי -מחד ראייתו כמסוכן וחשש מפניו ,ומאידך הכרה בצורך ובהכרחיות שבו וכן ביכולת לתעל אותו לצרכים חיוביים .בהקשר זה מצוטטים מקורות כגון ״אמר ריש לקיש :בואו נחזיק טובה לאבותינו ,שאלמלא הן לא חטאו ,אנו לא באנו לעולם״)בבלי, עבודה זרה ה ,א( .וכן ״והנה טוב מאוד -זה יצר הרע ...שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד״)בראשית רבה ט ,ז( .ליחס הדיאלקטי בלפי היצר יש ,בפי שראינו ,בסים מוצק בעולמם של חז׳׳ל ,אולם ,בסוגיה שלנו אין ליחס שכזה רמז ובךרמז .היצר הוא רע מוחלט ,שחכמים אוסרים עליו מלחמה טוטלית ואבודה מראש ,איש לא רוצה לתעל או לנתב אותו .שלטונו המוחלט מכתיב בריחה מוחלטת .האתוס המרכזי של הנישואין כאמצעי לניהוג מוצלח של היצר ,אשר נבח בדברי המשנה ״אשתו משמרתו״ ,נעלם לחלוטין מסוגיית הגמרא)האם כל החכמים בסוגיה היו רווקים?!( ,ולא עוד ,אלא שפלימו מלמדנו ,שהאפשרות לזרוק חץ בעיני השטן חסומה בפנינו .גם כלפי התרופה הבדוקה השנייה של חדל ליצר — התורה ,יחסה של הסוגיה שלנו כמעט פארודי .במקביל לנישואין חז״ל מציעים את לימוד התורה כאמצעי לגבור או להחליש את יצרו של אדם :״בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה ]שתשמש לו[ תבלין ]ריכוך[ ,ואם אתה עוסק בתורה הרי הוא נמסר בידך ...אם פגע בך מנוול זה ]יצר הרע[ -משכהו לבית המדרש ,אם אבן הוא ]היצר[ -נימוח ,אם ברזל הוא מתפוצץ״)קידושין ל ,ב( .נראה שסיפורו של רבי עקיבא)וסיפור זהה על רבי מאיר( מתייחס ישירותלאתוס הזה .רבי עקיבא אכן ניצל בגלל תורתו ,אך רק משום גחמתו הרחמנית של השטן .רבי עקיבא נמשך כאחד הריקים אחרי האשה ,והתורה אינה מחלישה את יצרו ולו במעט .ההצלה שבאה לו בצורוד״דיאוס אקס מכינה״ אינה אלא פארודיה על הכוח האימננטי שבלימוד התורה לגבור על היצר. עם כל הזרות שבסוגיה ,04אני רוצה לטעון ,שהיא בעצם מממשת ,בצורה קיצונית אמנם אך קוהרנטית, את הפוטנציאל הטמון בראיית התשוקה המינית כחלק ממערכת היצר הרע והמשיכה לאיסור .יתרה מכך ,סוגיה אשר על פניה עוסקת כולה בבעיות מן התחום המיני והתשוקה המינית ,נחשפה בקריאה שלנו כממוקדת לחלוטין בזיהוי יצר הרע ובבריחה ממנו .חכמים מביטים על ״התשוקה המינית״ ,אבל רואים שם רק את ״היצר הרע״05.י מאחורי האשה מתגלה שטן מחופש ,וכמו האשה אשר נחשפת כשטן מחופש ,כך המיניות מתגלה בעצם כיצר רע בלבוש ספציפי .אולם לא אנשים כחז׳׳ל יפלו בפח; הם מורידים את המסכה מן האשה ומגלים מאחוריה את השטן ,כשם שהם מורידים את תחפושתה של המיניות ומגלים את יצר הרע ,אותו יצר אשר תוקף אותם גם בכל החזיתות האחרות .ניתוח הסוגיה שב ומאשר את תפיסתנו ,כי העיסוק התלמודי ב׳׳תשוקה המינית״ מתנהל תחת הקטגוריה של היצר הרע ולפי כלליה של קטגוריה זו .דבר זה מסביר גם את היחס אל המיניות שנחשף בסוגיה .בבית הקברות ובעליית הגג ,על ראש העץ ובבית פנימה -רואים חכמים שוב ושוב את אותו יצר הרע. ברור כי זיהוי המיניות כיצר הרע מכתיב את היחס אליה בסוגיה -חרדה ,שלילה טוטלית וקריאה 104סיפורי הסוגיה דומים להפליא לספרות נזירית ,שנוצרה בנצרות המזרחית במאות ה־ 4וה־ :5״במאות ה־4 וה־ 5הספרות הנזירית במצרים ה פ כ ה לאכסניה תוססת של אנקדוטות על אודות פיתויים מיניים ומאבק הרואי בהם .בפולקלור הנזירי החדש הגוף הוצב במרכז העניין .הנשים הוצגו כמקור לפיתוי תמידי ,שאליו מצופה הגוף הגברי להגיב אוטומטית .נגיעה קטנה של נזירה ברגלו של נזיר זקן וחולה נתפסה כפרובוקציה מספקת ,כדי לגרום לשניהם להגיע מיידית לידי ניאוף״).(Brown 1988,242 אלא שיש לזכור ,כי זוהי ספרות המיועדת לנזירים בלבד .מפתיע לגלות ,כי חז״ל הנחשבים מתירניים הרבה יותר מהנוצרים בני־זמנם בנושאי מיניות ,יוצרים ספרות נזירית קיצונית ואף מכוונים אותה לציבור כולו! מ א מ ר זה מנסה להעריך מחדש א ת חשיבות מושג היצר הרע לשיח החז״לי על המיניות .דומה שהערכה מ ל א ה של היצר מחייבת גם בחינה מחדש של מה שנתפס במחקר העכשווי כמרחק הגדול בין חז״ל לנצרות הקדומה ביחס למיניות )למשל אצל .(Boyarin 1993; Brown 1998אמנם בכל הנוגע לפרקטיקה המינית )נישואין ,הולדה ,יחסי אישות ,גירושין( ,אין ספק שיש הבדלים מכריעים ,אולם ביחס ל ת ש ת י ת המטפיסית המכוננת א ת השיח ונותנת לו פשר ,ייתכן שהמרחק אינו גדול כל בך .דומה שהפניית המבט לכיוונו של היצר מגלה תמונה שונה מן המקובל. 105כתיזה הכללית של ספרו ,טוען בויארין ) ,(Boyarin 1993כי חז״ל מתייחסים לגוף בחיוב ,וזאת בניגוד ליחסם הדואליסטי של היהודים ההלניסטיים והנצרות הקדומה)שם .(29,5 ,דעתי היא ,כי בעוד שהדברים ודאי נכונים ,יש לסייג א ת ההשלכות שניתן לייחס ל ה ם בנוגע למיניות ,כיוון שחז״ל הסיטו א ת מוקד המיניות מן הגוף ומההתרחשות הפיסית אל היצר ,הרצייה וההרהור .יחסם א ל היצר ,כפי שאני מבקש להוכיח ,רחוק מלהיות חיובי. 78תיאוריה וביקורת למאבק סיזיפי .בכל מקרה אין ספק ,שהתמונה המצטיירת רחוקה אלפי מילין מן הרוח הרומנטית, 106 הנושבת ממחקרים רבים ,העוסקים ביחס חז״ל למיניות ולתשוקה המינית. מעשה חרותא 107 בסבך סיפורי הסוגיה נמצא גם הסיפור הבא: רבי חייא בר אשי הווה רגיל כל עידן רהווה נפל לאפיה ,הוה אמר :הרחמן יצילני מיצר הרע .יומא חד שמעתינהו רביתהו ,אמרה :הא כמה שנין דפריש ליה מינאי ,מאי טעמא קאמר הכי? יומא חד הוה קא גרים בגינתיה ,קשטה נפשה חלפה ואתייה 108קמיה .אמר לה :מאן את? אמרה :אנא חרותא דהדרי מיומא .תבעה ,אמרה ליה :אייתי ניהלי להך רומנא דריש צוציתא ,שוור אתייה ניהלה .כי אתא לביתיה ,הוה קא שגרא דכיתהו תנורא ,סליק וקא יתיב בגויה .אמרה ליה :מאי האי? אמר לה :הכי והכי הוה מעשה ,אמרה ליה :אנא הואי .אמר לה :אנא מיהא לאיסורא איכווני. תרגום :רבי חייא בר אשי היה רגיל כל זמן שהיה נופל על פניו ]בתפילה[ היה אומר :הרחמן יצילני מיצר הרע .יום אחד שמעה אותו אשתו .אמרה :הרי כמה שנים שפרש ממני ]מיחסי אישות[ ,מה טעם הוא אומר כן? יום אחד היה לומד בגינתו .קישטה עצמה ,חלפה ובאה לפניו .אמר לה :מי את? אמרה :אני חרותא שחוזרת מיום ]העבודה שלי[ .תבע אותה .אמרה לו :הבא לי ]כשכרי[ את הרימון הזה שבראש העץ .קפץ ,הביא אותו לה .כאשר בא לביתו ,היתה מסיקה אשתו את התנור. עלה וישב בתוכו ]בתוך התנור החם[ .אמר לו ]אשתו[ :מהו זה? אמר לה :כך וכך היה מעשה. אמרה לו :אני הייתי זו .אמר לה :אני מכל מקום לאיסור התכוונתי. על פניו זהו סיפור קלאסי מן הז׳אנר של ״המזלזל הנופל״ .הסיפור פותח בחרדתו של רבי חייא מפני יצר הרע .חרדה זו מוצגת כמוגזמת ואף נלעגת על ידי אשתו ,וכך היא מועמדת בספק גם על ידי הקורא .אולם במהלך הסיפור לומד הקורא ,כי פחדו של החסיד לא היה מוגזם כלל וכלל ,וכי אכן התממש .חרדתו של רבי חייא היתה מוצדקת למרות זלזולה של אשתו .כך שבות הנורמות של הסוגיה ומתאשרות ,והמזלזל לומד את לקחו .הסיפור מצטרף לשורות הסיפורים המלמדים ,כי ״הכל אפשרי״, אין דבר שהיצר אינו מסוגל להוביל אליו .אולם ,סיפור זה חורג מיתר הסיפורים בכך שהוא מעתיק את מאבקי היצר לתוך הבית פנימה .רק שתי דמויות יש בסיפור ,בעל ואשתו ,ובכל זאת הוא מלא בפיתויים ,ביצרים ובחטא .התוצאה היא שהיצר הטוטלי הרודף אחר האדם ,שהמפלט היחידי ממנו היתה אשתו ,חודר לתוך תחום המשפחה .המבצר האחרון קרם גם הוא .אשתו עצמה מתגלה כיצר המפתה .בכך מונכחת במלואה המשוואה אשה = יצר הרע ,ולא עוד אלא שהיא חלה על אשתו של אדם בבית פנימה .ניתן לראות בסיפור שלילה ישירה של כל האתוס שראינו במשנה על השימור שבנישואין ,שכן לא רק שאין כאן ״אשתו משמרתו״ אלא להפך ,אשתו מכשילתו בעצמה .הסיפור מהווה מעין העצמה של הלוגיקה המובילה את הסוגיה כולה .כל החרדות והפיתויים שרחשו מתחת לפני השטח ,באים כאן למימוש מלא .האשה אכן מתגלה כמפתה)לא רק בנוכחותה אלא בפועל ממש( ,היצר הטוטלי אכן חודר לכל מקום ,גם לתחום הבית פנימה ,ההצלה ממנו מתגלה כבלתי אפשרית ,ותפילתו של רבי חייא להצילו מיצר הרע אינה נענית .גם הזיהוי של המיניות עם היצר הרע מובא כאן לאקספליקציה מלאה. היצר הטוטלי החודר לתוך ביתו של אדם מביא למסקנה הכרחית -פרישות מוחלטת .היצר הרע המתממש בדמות פיתויה של אשתו מוביל בהכרח לפרישה מוחלטת ממנה .ואכן ,ההיגיון הסיפורי 106 ,1967 107 108 כך לדוגמה גוח־יסJudaism has a healthy-minded, affirmative attitude toward sex, which is recognized as": (28 ביאל ) 318 ,1994הערה (13וכן (Eilberg-Schwartz(19 2מביאים ביבליוגרפיה ארוכה של כיוונים כ א ל ה בחקר המיניות החז״לית .הביקורת שלי ממשיכה א ת הקו המפוכח והביקורתי יותר של שניהם ,כמו גם א ת זה של דניאל בויארין. ל א ח ר כ ת י ב ת הפרק על חרותא ראיתי א ת מאמרו של שלמה נאה ) (Naeh 1997ה מ נ ת ח א ת הסיפור, ומסקנותיו בחלקן דומות לשלי .אולם ההבדל המרכזי בינינו הנו ,שמאמרו של נאה מסביר א ת המאבק על הפרישות ה מ ת ח ו ל ל בסיפור על רקע טקסטים נוצריים מן התקופה ,ואילו אני מסביר זאת על רקע הדקדוק הפנימי של הסוגיה עצמה .ככלל ,בניגוד לקריאות קודמות של הסיפור ,הקריאה שלי מנסה ל מ ק ם א ת הסיפור ברצף הסוגיה. בכתבי יד אחרים כתוב ״חלפה ותניא קמיה״ ,כלומר חזרה וחלפה לפניו שוב ,כנראה משום שלא שם ל ב אליה. 79תיאוריה וביקורת מאשר את הצורך המתמיד להיאבק ביצר הרע גם בתוך הבית ,וממילא מאשר את פרישתו של רבי חייא מאשתו .הסיפור נפתח בבקשת הצלה מן היצר הרע ,בשבמרוצת הסיפור מתגלה אשתו של רבי חייא כאותו יצר ,אשר ממנו ביקש להינצל .אין ספק ,גם במיניות ה׳׳מותרת״ שבין אדם לאשתו שרוי היצר ,שממנו יש לברוח .בכך הופך הסיפור לכמעט יחידאי בספרות התלמודית כולה 109,אשר הנישואין וההולדה בה הן יסוד מוצק ,שאין עליו עוררים) .(Feldman 1968דומה שהתשוקה המינית כיצר הרע מגיעה כאן למימוש מלא ,שאין למעלה ממנו. הפרשנות שהצענו זה עתה נראית כאופציה ממשית של קריאה ,ונדמה לי שקריאה כזו הובילה את העורכים לשבץ את מעשה חרותא במכלול סיפורי הסוגיה; לפיכך נכנה אותה ״הקריאה הרשמית״. אולם ,יש כמה עובדות החותרות תחת קריאה ״רשמית״ ותמימה כזו של הסיפור :הסוגיה כולה בנויה מסובייקטים גבריים ,המתמודדים עם אתגרים והתנסויות שונות .האשה בסוגיה אינה סובייקט ,אין לה קול .תפקידה להיות הפיתוי שמולו הסובייקט צריך להילחם .היא מופיעה בדמות שטן)בסיפור רבי עקיבא( או גיהינום)בסיפור רב ורב יהודה( ,היא אובייקט קולקטיבי)שבויות( ואנונימי)״באה אשה מולם״( ,ובדרך כלל היא רק הד בקולם של הגברים)״הזהרו בי מפני בתי״( .והנה פתאום אנו שומעים קול נוסף ,המצלמה מתרחקת ,ואנו רואים שיש עוד מישהו בתמונה .הגבר הנאבק ביצרו אינו פועל בחלל ,יש מישהו שמשלם את מחיר הפרישות המופלגת והמאבק הגברי ביצר .אותן נשים שהיו עד עתה רק צל חומקני ,בדמותו של הפיתוי שממנו יש לברוח ,מוצגות במלאות ,יש להן קול משלהן. מישהו נוסף נכנס למאבק הסוליפסיסטי של הגבר ביצרו ,והכניסה הזו משנה את התמונה לבלי הכר. ואף זאת ,האשה באמת מזלזלת בחרדותיו של בעלה ,אך בניגוד ללוגיקה של ״המזלזל הנכשל״ היא אינה נכשלת ,להפך ,היא זו המלמדת לקח ,היא המנסה ולא הנכשלת בניסיון .ובכלל ,האשה היא הדמות המובילה את הסיפור כרצונה ,בעוד בעלה מגשש אחריה באפלה ומובל למקום שאליו היא מובילה .אבל לאן היא מובילה? כמובן ,למילוי החסך שלה -יחסי אישות עם בעלה .הסיפור כולו מתאר את דרכה של האשה להשיג את מבוקשה ,יחסי האישות שנמנעו ממנה .למעשה הסיפור יותר ממרמז ,שאילו בעלה היה בא עליה בטבעיות וכדרך כל הארץ ,אזי לא היה מגיע למצבו המביש. אולם הביקורת על רבי חייא אינה מסתיימת בזה .פרישותו מאשתו שנים רבות והיותו דרך קבע מחוץ לבית ) 110הוא לומד בגינתו( הם שמובילים אותו למפלתו ,שהרי הוא אינו מזהה את אשתו ,שאפילו לא טורחת להתחפש אלא רק להתקשט)כדרך שאשה אמורה לעשות ,לפי הוראת התלמוד ,כדי לרמוז לבעלה על רצונה ביחסי אישות( .הקשר היחיד שלו עם החום הביתי הוא פארודי לחלוטין -הוא נבנם לתנור החם בביתו ,כלומר מנסה לשים קץ לחייו .מבט נוסף מגלה ,כי בסיפור טמונה הפתעה לא מבוטלת ,הנגרמת על ידי המעבר מן הפתיחה ,המתארת את רבי חייא מנסה להינצל בכל כוחו מהיצר הרע ,אל קולה של אשתו ,שפשוט אינה מבינה ממה בכלל יש לו להינצל ,הרי ממילא אין הם מתראים)אין ספק ,היא מבינה מיד למה הוא מתכוון באומרו ״יצר הרע״( .הקורא שכבר הורגל בסוג סיפורי יצר דומים בסוגיה ,אינו מצפה כלל להתפתחות שכזו .הצרימה שבחיבור בין ״הרחמן יצילנו מיצר הרע״ לבין ״כבר כמה שנים שהוא פורש ממני״ משיגה כמה אפקטים :היא מסיטה את תשומת הלב אל האשה שצצה פתאום ,והיא מעמידה את רבי חייא באור נלעג ואף קומי .ההיסט הזה כמעט שאינו מאפשר להישאר נאמן לקריאה הרשמית .פתיחת הסיפור ״ממושמעת״ לאתוס הרגיל בסוגיה - המאבק ביצר ,אך המשכו סוטה פתאום לקוטב הנגדי .האשה מייצגת בסוגיה את ,common sensed והסיפור מתאר את מאבקה לכינון חיים נורמליים .גם את סיפור הכשלתו של רבי חייא על ידי אשתו ניתן לקרוא מחדש .מזווית אחרת דווקא כן מתאשר בסיפור האתוס התנאי של ״אשתו משמרתו״, שהרי הוא מתייחד עם אשה זרה)כפי שהוא חושב( כשאשתו עמו)כפי שאנו יודעים( ,וזה אכן מה שמציל אותו. אין ספק ,שפרישותו של רבי חייא מאשתו היא מסקנה קיצונית אך הגיונית מתפיסת המיניות כיצר הרע .חרותא ,הנאבקת נגד הפרישות ,מערערת בכך את עצם המטפיסיקה הזו של היצר .הקריאה הרשמית מנסה לשכנע אותנו שיפה עשה החסיד ,ואילו הקריאה החתרנית מסבה את נקודת המבט אל האשה ,חרותא)חרותא כמובן אינו שמה אלא שם הפרסונה שהיא לובשת( .ההיפוך במשמעות הסיפור כרוך ,לפיכך ,בהסטת זהות הגיבור מהחסיד הפרוש הנופל ברשתה של האשה המפתה ,לאשה 09ו גם האידיאל הבבלי של ״הנזיר הנשוי״) (Boyarin 1993,134-166מתייחס ל מ ת ח שבין השחייה ע ם האשה לבין לימוד התורה ולא לשלילת המיניות ,המותרת כשלעצמה. 10ו היותו מחוץ לביתו ופרישתו מאשתו מתאחדים בסיפור על ידי ה מ ל ה ״דביתהו״ ,שהיא ה מ ל ה הארמית לאשה ,אך פירושה המילולי הוא בית .על השימוש החז״לי בכפל המשמעויות של ״דביתהו״ ,ראו הירשמן תשמ״ט ,עמי .115 80תיאוריה וביקורת הזנוחה הנאבקת על היי אישות עם בעלה האטום .עוצמתו של הסיפור לדעהי הוא בדיוק בכך ,שהוא חותר תחת התשתית המטפיסית שעליה הוא בנוי -המיניות כיצר הרע .הוא מעמיד בספק את עצם הדקדוק הפנימי של הסוגיה ,ובכך הוא חושף את תמצית הפרובלמטיקה של התשוקה המינית בספרות חדל 1 .י י אני טוען ,כי ניתן לבסס את הקריאה הנשית 112בסיפור ,המעמידה דווקא את חרותא כגיבורה - לא רק משום ההיסט בתחילת הסיפור מתפילת החסיד לדברי האשה המעמידים אותו באור נלעג, ולא רק מפני שהסיפור בעצם מתמקד כמעט לגמרי במעשי האשה ובדרכה להשגת מבוקשה ,אלא גם מתוך ההשוואה לשתי דמויות מקראיות שאותן במובהק מחקה הסיפור -יהודה ותמר)בראשית לח( .ההשוואה ברורה למדי :האשה הזנוחה שנאלצת להתחפש לזונה כדי להשיג חיי אישות שמגיעים לה בזכות ,ודורשת עירבון בתמורה להענקת חסדיה .לכאן יש להוסיף גם את עונש השרפה ,אשר בסיפור המקראי מיועד לתמר ,ואילו בסיפור החז״לי החסיד עונש בכך את עצמו .הזיהוי המכוון הזה נותן לגיטימציה למעשה חרותא מחד ,ומעמיד באור שלילי את רבי חייא מאידך .דומה ,בי הקריאה המעמידה את חרותא במרכז היא עשירה ומשכנעת הרבה יותר מן הקריאה האלטרנטיבית. אם כנים דברינו ,אז הסיפור למעשה ״קורא״ מחדש את כל הסוגיה מזווית ראייה נשית 113,ומציע כי אולי הפרישות והפריצות ,שהוצגו בסוגיה כשתי אלטרנטיבות וכהפכים ,אינן רחוקות כל כך .שמא רבי חייא הגיע למעשהו לא למרות פרישותו אלא דווקא בגללה .דמותו של רבי חייא בסיפור משתלבת בדמויות הנזירים מלאי התאווה שכיכבו בספרות העממית בימי הביניים .הוא כמין טרטיף תלמודי, אשר חסידותו ותאוותנותו הולכות יד ביד .יותר מכך ,קריאה כזו של הסיפור מציעה פשר חדש לכל המשטור בסוגיה .היצר שדימינו לראות משתולל למרות הפיקוח וההרחקות ,משתולל דווקא בדיוק בגללם .הסוגיה יצרה יצר שלית אתר פנוי ממנו ,והנכיחה אותו בכל מקום .רבי חייא בסיפורנו מנסה להתרחק מן היצר הרע ככל שיוכל ,אך למעשה הוא מתעסק בו כל הזמן .יומיום בתפילתו הוא נובר בו מחדש .החסיד הפרוש מתגלה כמתעסק אובססיבי במיניות שהוא מדכא ,ולכן גם קופץ על ההזדמנות הראשונה שבאה לקראתו .הסוגיה מנסה ליצור עולם נקי מיצר מיני ,אך בעצם מנביחה אותו בכל מקום :בין רועה לעדרו ,אב לבתו ,בין חברים בבית המדרש ועם כל אשה מזדמנת ברחוב .בלשונו של פוקו ,הסוגיה היא ״משתלה של סטיות״ .ואכן הסוגיה מלאה בסטיות -ממשכב זכר ובהמה ,דרך גילויי עריות למיניהם ,זנות ובכלל מין בכל זמן ומקום .״הרחקתן של אלף המיניויות השגויות? דווקא גיבוש ופירוט מובחנים של כל אחת מהן בנפרד״)פוקו .(35 ,1996ההלכות הנחזות להיות תוצאה של השיח בעצם יוצרות אותו .הסוגיה מתארת את ״הולדת היצר״ בדיוק במובן זה ,שהיא יוצרת את השיח של היצר הטוטלי ,שבו היא מנסה להיאבק .למול שטף הסוגיה ניצבת דמות חרותא ,המעלה אופציה שלישית בין יצר טוטלי לפרישות מוחלטת .היא מורדת במוסכמות ומקבלת את חירותה רק על ידי הפרת הכללים הנוקשים שמכוננת הסוגיה והפיכתה לזונה ,שנמצאת מחוץ למשטר החברתי הרגיל; זאת בדיוק כמו הסינדוס היווני ,היוצא מחוץ לכללי המשחק הפוליטי וחומק על ידי כך מן המשטר המיני) .(Winkler 1990,45ועוד זאת -כל עוד חרותא נמצאת בתוך המוסכמות והבית אין לה שם, היא סתם אשת רבי חייא .רק כאשר היא הופכת לזונה ,היא מקבלת עם חירותה גם שם משלה .אולם, התחפשותה של חרותא לזונה משיגה תוצאה נוספת .ראינו שהסיפור חושף בפעם הראשונה את קולה של האשה בסוגיה ,שבה שימשה כאובייקט לפחדים הגבריים בלבד .הדבר המרתק הוא ,שלכאורה, כאשר כבר נשמע קולה ,חרותא מאשרת את האתוס שבנתה הסוגיה עד עתה .היא מתגלה בזונה, מממשת את היצר הטמון בה ,ובכך מאשרת את החרדה הגברית .התחפושת הזו מתגלה כאמצעי היחיד לברוח מכבלי בעלה ומכבלי הסוגיה גם יחד ולהאיר את הולדת היצר מבחוץ. נראה שהעורך היה ער לאופציה החתרנית שבסיפור ובדמות ,ולפיכך טרח לחזק את המסר הרשמי של הסיפור בדיון באורך אחת־עשרה שורות הנלוות לסיפור ומראות ,כי יפה נהג רבי חייא בכך שראה במגעו עם אשתו חטא .הזריזות והנחישות של העורך לחזור ולהדגיש מהו המסר שיש ללמוד מן הסיפור ,מובילות את הקורא דווקא למסר האחר ,החתרני ,שאותו עמלים להשתיק .כך למשל, במובהק ,באמנות הסיפור העגנונית :״כל אימת שהמספר ׳חרד׳ לבטל או להכחיש רעיון או הנחה ו ו ו בשלב זה אני שב ומקבל א ת מ ה שדחיתי לעיל ,א כ ן יפה בוחן ש ל אגדות חז״ל לבחון א ת ה ע ש י י ה ה ח ז ״ ל י ת ע צ מ ה .ע ו צ מ ת ו ש ל הסיפור ברפלקסיביות שלו .אולם ,כפי שראינו ,הסיפור שואב א ת כוחו דווקא מ ש ו ם ש ה ו א מ ע מ י ד בספק כ מ ה ו כ מ ה סיפורים ״ממושמעים״ אחרים. 112איני מ ת י י מ ר לקבוע ,שלפנינו קול נשי אותנטי ,באותו מובן ש מ ח פ ש ת חזן־רוקם ) — ( 1996דהיינו יצירה נשית ,א ב ל ל ב ט ח יש כאן ייצוג)גברי כנראה( ש ל קול נשי. 113ע ל ה ו פ ע ת ם ש ל קולות נשיים בסיפורי ה א ג ד ה ראו חזן־רוקם .140-121 ,1996 81תיאוריה וביקורת j i | 3 העלולים לעלות בדעת הקורא ,אות הוא ,שלהנחה או לרעיון ׳יש רגליים׳ ,והבחשתו היא בבחינת אישוש ההרגשה״)בךדוב .(204,1997ללא תוספות עריכה אלו הסיפור מסתיים בשרפתו של רבי חייא בתנור ביתו -מאבקו ביצר הרע מכלה אותו .לפנינו ,אם כן ,סוגיה העסוקה בכינון יצר הרע החז״לי ובמרכזה סיפור חתרני ,המפרק ,או לפחות מעמיד בספק ,את אותו יצר רע עצמו" 4 . g g האלטרנטיבה שמציעה חרותא חוזרת ומופיעה בסיפור האחרון בסוגיה בדמותו של רב אחא ונכדתו הקטנה: y 3 3 ^ ^ רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסרא חתניה ,שקליה לבת ברתיה אותבוה בכנפיה .אמר ליה: לא סבר לה מר מקדשא? אמר ליה :עבר לה מר אדרב ,דאמר רב יהודה אמר רב :אסור לו לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה ,עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה .מר נמי עבר אדשמואל ,דאמר שמואל :אין משתמשים באשה! אמר ליה :אנא כאידך דשמואל סבירא לי ,דאמר שמואל :הבל לשם שמיים. תרגום :רב אחא בן אבא הזדמן לבית רב חסדא חתנו .לקח את בת בתו ,הושיב אותה בחיקו .אמר לו ]רב חסדא[ אין אדוני סבור ]שיש לחשוש מכך[ שהיא מקודשת? אמר לו] :אם כך[ עבר אדוני על דברי רב ,שאמר רב יהודה אמר רב :אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה ,עד שתגדיל ותאמר ״בפלוני אני רוצה״] .משיב רב חסדא[ :אדוני גם בן עבר על דברי שמואל ,שאמר שמואל: אין משתמשים באשה .אמר לו :אני כדבריו האחרים של שמואל סבור ,שאמר שמואל :הכל לשם שמיים. הסיפור חושף מחדש את המנגנון של היצר הטוטלי אשר זורע חרדות גם במגע שבין סב לנכדתו ,כמו גם את מנגנון נישואי הבוסר אשר נועדו להתגבר עליו ,אבל בעיקר הוא שב ומעלה את האופציה הניטרלית -האפשרות לקרבה שאינה נשלטת על ידי יצר הרע5 .יו הכל לשם שמים 16.י אחרית דבר דמות היצר היא דמותם של האנשים המעוצבים על ידיו ,של הממסדים המתפרנסים ממנו ,של הפרקטיקות המכוננות אותו ,של היחידים הנאבקים בו בגבורה ושל האחרים ש״אחרותם״ נגזרת מתוקף אי־שיוכם אליו .לפיכך ,לימוד עולמו של היצר הוא פרק באנתרופולוגיה תלמודית. כל קריאה של העבר היא בעת ובעונה אחת קריאה מחדש של ההווה .מאחורי כל ניסיון להבין עבר רחוק חבוי הרצון להכיר טוב יותר את עצמך .דומני שאין כמעט טקסט קדום ,שמשפיע בצורה חיה ומלאה כל כך על תמונת העולם ואף על חיי המעשה בימינו ,כמו סיפור היצר הרע וגיבושו בתרבות חדל .בחברות מסורתיות מסוימות ,תפיסת היצר הטוטלי ותמונת האשה הנובעת ממנו עומדות בתשתית מערכת משטר ופיקוח מתוחכמת פי כמה מזו שראינו בימי חדל .זיהויה של האשה עם היצר נמצא עדיין בתשתית הדקדוק החברתי שלנו)ראו אברבנאל תשנ״ד(. פרשנות כנה ,זהירה ומקצועית כבל שתהיה ,אינה יבולה להימנע מאמירה על הטקסטים שהיא מעמידה למבחן .דומני ,כי דווקא מי שמרגיש זיקה עמוקה ומחויבות לעברו ,חייב לעמוד מולו עמידה מפוכחת ואף ביקורתית ,לחשוף את הקולות המפלים והמשתיקים כמו גם את המסורות שכנגד. מבון שלום הרטמן ,ירושלים 114לניתוח שונה מאוד של סיפור חרותא המביט על רבי דוייא באמפתיה רבה יותר ,ראו שנאן .1996 115אופציה ניטרלית כזו של מפגש בין איש לאשה ,שאינו מתפרש מיד בקונוטציה מינית אסורה ,מועלה גם בסיפור מאלף בסוכה נב ,ב .למעשה ,טוען שם הסיפור ,שרק בפני ״רבנים״ האופציה הזו חסומה .האמורא אביי ,הרואה זוג הולך יחד בדרך מבודדת ולא עושה שום דבר ״נורא״ ,אומר לעצמו ,שהוא לעולם ל א היה עומד בכך .הסיפור מ ס ת כ ם באמירה ״כל הגדול מחברו לצרו גדול הימנו״)ניתוח דומה של הסיפור ראו אצל .(Boyarin 1993, 65, note 4 116ואכן ,רוב הראשונים סומכים א ת ידיהם על דברי רב אבא ״הכל לשם שמיים — ועל זו אנו סומכים ה ש ת א שאנו משתמשים בנשים״)תוספות ד״ה ה כ ל לשם שמיים( וכן ריטב״א שם. 82תיאוריה וביקורת ביבליוגרפיה אברבנאל ,ניצה ,תשנ״ד .חוה ולילית ,אוניברסיטת בר־אילן ,תל־אביב. אורבך ,אפרים ,תשמ״ו .חז״ל — פרקי אמונות ודעות ,מאגנם ,ירושלים. בויארין ,דניאל .1995 ,״רבנים וחברים — ה א ם יש יהודים ב׳תולדות המיניות׳?״ ,זמנים ) 52אביב(.66-50 : ביאל ,דוד ,1994 ,ארוס והיהודים ,ע ם עובד ,תל־אביב. בן־דוב ,ניצה .1997 ,אהבות לא מאושרות — תסכול ארוטי ,אמנות ומוות ביצירת עגנון ,ע ם עובד ,תל־אביב. ברקאי ,יאיר ,תשמ״ו .הסיפור המיניאטורי ,מ ש ר ד החינוך והתרבות ,ירושלים. ברקאי ,רון ,תשנ״ה .״מסורות רפואיות יווניות ו ה ש פ ע ת ן ע ל ת פ י ס ת ה א ש ה בימי הביניים״ ,אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות ,ערכה יעל עצמון ,מרכז זלמן שזר ל ת ו ל ד ו ת ישראל ,ירושלים ,עמי .142-115 גלוקר ,יוחנן ,תשנ״ח .״תרגום ופירוש ח ד ש י ם לספר יהודי־יווני עתיק״ ,ציון סג.123-89 : הירשמן ,מנחם ,תשמ״ט .״מוקדי קדושה מ ש ת נ י ם — א ג ד ו ת חוני ה מ ע ג ל ונכדיו״ ,טורא — אסופת מאמרי הגות ומחקר במחשבת ישראל ,ערך מ א י ר איילי ,הקיבוץ ה מ א ו ח ד ,תל־אביב ,עמי .118-103 הלבני ,דוד ,תשב״ט .מקורות ומסורות :ביאורים בתלמוד לסדר נשים ,אוצרנו ,טורונטו. הרשברג ,א .ש ,.תרע״ב .יפיה ו ה ת י פ ו ת ה ש ל ה א ש ה בזמן ה ת ל מ ו ד ,העתיד ,ברלין.56-1 : ולר ,שולמית .1995 ,נשים ונשיות בסיפורי התלמוד ,הקיבוץ ה מ א ו ח ד ,תל־אביב. חזן־רוקם ,גלית .1996 ,רקמת חיים :היצירה העממית בספרות חז״ל ,הקיבוץ ה מ א ו ח ד ,תל־אביב. ליבס ,יהודה ,תשנ״ד .״ — de Natura Deiע ל ה מ י ת ו ם היהודי וגלגולו״ ,משואות — מחקרים בספרות הקבלה ובמחשבת ישראל מוקדשים לזכרו של פרופ׳ אפרים גוטליב ,ערכו מ י כ ל אורון ועמוס גולדרייך ,מוסד ביאליק, ירושלים ,עמי .297-243 למדן ,רות .1996 ,עם בפני עצמן :נשים יהודיות בארץ ישראל ,סוריה ומצרים במאה השש־עשרה ,ביתן ,תל־אביב. מאיר ,עפרה .1987 ,הסיפור הדרשני בבראשית רבה ,הקיבוץ ה מ א ו ח ד ,תל־אביב. פוקו ,מישל .1996 ,תולדות המיניות ,כרך אי :הרצון לדעת ,תרגם גבריאל אש ,הקיבוץ ה מ א ו ח ד ,תל־אביב. פרדס ,אילנה .1996 ,הבריאה לפי חוה ,הקיבוץ ה מ א ו ח ד ,תל־אביב. פרנקל ,יונה ,תשמ״א .עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה ,הקיבוץ ה מ א ו ח ד ,תל־אביב. — .1991,דרכי האגדה והמדרש )שני כרכים( ,יד לתלמוד ,גבעתיים, רוזנפלד ,ב .צ ,.תשנ״ז .לוד וחכמיה בימי המשנה והתלמוד ,יד יצחק בן־צבי ,ירושלים. ר׳ רחלין ,פנחס ,תשנ״ז .מלחמת היצר :ספר מעשי למלחמה ביצר הרע ,י ק צ ץ חי ע מ ו ת ה ל ה פ צ ת היהדות ,ירושלים. שטמפפר ,שאול ,תשמ״ז .״ ה מ ש מ ע ו ת ה ח ב ר ת י ת ש ל נישואי בוסר במזרח אירופה ב מ א ה הי״ט״ ,קובץ מחקרים על יהודי פולין לזכרו של פאול גליקסון ,ערכו ע .מנדלסון וח .שמרוק ,אקדמון והמכון ל י ה ד ו ת זמננו, האוניברסיטה ה ע ב ר י ת בירושלים ,ירושלים ,עמי .77-65 שנאן ,אביגדור .1996 ,״אשה ,מ ס כ ה ו ת ח פ ו ש ת בספרות ה א ג ד ה ש ל חז״ל״ ,מגוון דעות והשקפות על פנים ,מסכה והתחפשות בספריות תרבותנו ,ה א ג ף לחינוך התיישבותי במשרד החינוך והתרבות ,ירושלים ,עמי .52-29 Biale, Rachel, 1984. Women and Jewish Law: an Exploration of Women's Issues in Halakhic Sources. New York: Schocken. Boyarin, Daniel, 1993. Carnal Israel: Reading Sex in Talmudic Culture. Berkeley, Los Angles and London: The University of California Press. — , 1994. A Radical Jew: Paul and the Politics of Identity. Berkeley, Los Angeles and London: University of California Press. Brown, Peter, 1987. "Late Antiquity," in A History of Private Life, vol. 1: From Pagan to Byzantium, ed. Paul Veyne. Cambridge and London: Belknap Press of Harvard University Press, pp. 235-312. — , 1988. The Body and Society: Men, Women and Sexual Renunciation in Early Christianity. London and Boston: Columbia University Press. Cohen, Jeremy, 1989. "Be Fertile and Increase, Fill the Earth and Master It" — The Ancient and Medieval Career of a Biblical Text. Ithaca and London: Cornell University Press. Davies, W. D., 1948. Paul and Rabbinic Judaism: Some Rabbinic Elements in Pauline Theology. London: S. P. C. K. Eilberg-Schwartz, Howard, 1990. The Savage in Judaism: An Anthropology of Israeli Religion and Ancient Judaism. Bloomington and Indianapolis: Indiana University Press. — , 1992. People of the Body: Jews and Judaism from an Embodied Perspective. New York: State University of New York Press. Feldman, David M., 1968. Birth Control in Jewish Law. New York and London: New York University Press. Foucault, Michel, 1985. The History of Sexuality, vol. 2: The Use of Pleasure. New York: Vintage Books. — , 1986. The History of Sexuality, vol. 3: The Care of the Self. New York: Vintage Books. 83תיאוריה וביקורת Fraade, Steven D., 1986. "Ascetical Aspects of Ancient Judaism," in Jewish Spirituality, ed. Arthur Green. New York: Crossroad, pp. 253-288. Gafni, Isaiah M., 1989. "The Institution of Marriage in Rabbinic Times," in The Jewish Family Metaphor and. Memory, ed. David Kraemer. New York and Oxford: Oxford University Press, pp. 13-30. Gordis, Robert, 1967. Sex and Family in the Jewish Tradition. New York: Burning Bush Press. Horkheimer Max, and Teodor Adorno, 1973. Dialectic of Enlightenment, trans. J. Cumming. London: A. Lane, pp. 43-80. Laqueur, Thomas, 1990. Making Sex. Cambridge and London: Harvard University Press. Lefkovitz, Mary, 1986. Women in Greek Myth. Baltimor: Johns Hopkins University Press. Naeh, Shlomo, 1997. "Freedom and Celiabacy: A Talmud Variation on Tales of Temptation and Fall in Genesis and its Syrian Background," in The Book of Genesis in Jewish and Oriental Christian Interpretation: A Collection of Essays, eds. Judith Frishman and Lacas Van Rompay. Lovanii, Peeters, pp. 73-89. Pagels, Elaine, 1988. Adam, Eve and the Serpent. New York: Vintage. Porter, F. C 1 9 0 1 ״. "The Yecer Hara: A Study in the Jewish Doctrine of Sin," in Biblical and Semitic Studies. New York: Yale Bicentennial Publications, pp. 93-156. Satlow, Michael I., 1994. "Wasted Seed — The History of a Rabbinic Idea," Hebrew Union College Annual: 137-175. — , 1998. '"One Who Loves his Wife like Himself' — Love in Rabbinic Marrige," Journal of Jewish Studies 49 (1): 67-86. Segal, Aliezer, 1997. "Anthological Dimensions of the Babylonian Talmud," Prooftext 17 (January): 33-61. Talley, David, 1997. New International Dictionary of Old Testement Theology and Exegesis (NIDOTTE), vol. 4, General ed. Willem A. VanGemeren. Michigan: Zondervan Pub. Hov, pp. 341-342. Veyne, Paul, 1987. "The Roman Empire," in A History of Private Life, vol. 1: From Pagan to Byzantium, ed. Paul Veyne. Cambridge and London: Belknap Press of Harvard University Press, pp. 5-234. Vernant, Jean-Pierre, 1990. "One... Two... Three Eros," in Before Sexuality: The Construction of Erotic Experience in the Ancient Greek World, eds. David M. Halperin, John J. Winkler and Froma I. Zeitlin. Princeton and New Jersey: Princeton University Press, pp. 465-478. Wegner, Judith Romney, 1991. "The Image and Status of Women in Classical Rabbinic Judaism," in Jewish Women in Historical Perspective, ed. Judith R. Baskin. Detroit: Wayne State University Press, pp. 68-93. Winkler, John J., 1990. The Constraints of Desire: The Anthropology of Sex and Gender in Ancient Greece. New York and London: Routledge. תיאוריה וביקורת84
© Copyright 2024