גיליון 59 חורף 2014
גיליון 59 אשדוד ● גבעתיים ● חיפה ● ירושלים ● ● חורף 2014 כפר סבא ● קריות ● ראשון לציון ● תל אביב 2 3 תוכן דליה שטיינברג גוזמן ,המנהלת הבין-לאומית של אקרופוליס החדשה 6אהבת החיים רונן חלבי ,מנהל סניף אקרופוליס החדשה בתל אביב 10להרוג את המוות איתי בן-שושן 14ותר על חייך אם ברצונך לחיות עידן צ'רני 20מי הרג את אמא אדמה? גל איש שלום 24כשהדברים מתפרקים אלעד פרוטר ,מנהל סניף אקרופוליס החדשה בראשון לציון 31לגעת באור תחרות צילום פילוסופית רותי מנדיל-חלבי *צילום השער" :כמעט שם" צילם :מקסים גולובנובMaxim Golovanov - הצילום השתתף בתערוכת הצילום לציון יום הפילוסופיה הבין-לאומי * התרגום לשירו של רומי בעמ' :3ינון פיאמנטה תוכן המאמרים והמודעות בעיתון על דעת הכותבים ובאחריותם בלבד. w w w. n e w a c r o p o l i s . o r g . i l עורכת העיתון :יסמין פיאמנטה עיצוב גרפי :נסטיה סורוקה והגהות :אילן גולדשטיין ,יפעת קלוגר עריכה לשונית ושרון ארבל תרגום :פנינה ברוידא .עיתון אקרופוליס החדשה ,עמותה ללא מטרות רווח מספר 58-012-144-0 רישיון עמותה מספר 2225מנהל העמותה :אלון ברזילי m a g a zin e @ a c r o p o l is.o r g מערכת: אי-מייל ביוון העתיקה הייתה האקרופוליס החלק הגבוה ביותר של העיר .עבורנו מסמל השם אקרופוליס את החלק הגבוה ביותר בתוכנו ,המקום שבו מתאפשר המפגש בין עולם החומר לעולם הרוח .אקרופוליס שבתוכנו היא השאיפה שלנו להכרה אנושית רחבה וגבוהה יותר. 4למלא את החיים דבר העורכת אין חידה גדולה יותר לאדם מאשר חידת מותו .אך חכמי העולם העתיק ,מכל התרבויות ,ידעו ללמד כי חידת מותו של האדם קשורה במידה רבה לחידת חייו. גליון זה עוסק בחידת המוות ,ומבקש להתבונן במוות בדרכים אחרות מאלו שאנו רגילים להן .המוות נתפס בעינינו כסופם של החיים ,אך האם כך הוא? או שטמונה בו גם הבטחה ללידה מחודשת ,נכונה וטובה יותר? בחיינו אנו פוגשים פעמים רבות רגעים של מוות .כל אבדן ,כשלון או משבר הוא רגע של מוות קטן .אך כל רגע כזה יכול להיות גם הזדמנות אדירה ללמידה ,לצמיחה .הזדמנות אמיתית לשינוי .החיים ,במופלאותם ובמורכבותם ,מציעים לנו באמצעות אותם רגעים מטלטלים ,אפשרות לשינוי .אם נדע להתבונן על רגעי הקושי כעל שיעור מזוקק ומדויק ,אולי נצליח להתמיר אותם ללידה, אולי נוכל לברוא את עצמנו מתוכם מחדש, נכונים וטובים יותר. כי רק מתוך המוות יכולים להיוולד החיים. אם נדע לחיות באמת ,נדע בבוא שעתנו גם למות .ואז לא יהיה המוות עבורנו סוף, אלא שער לצעד נוסף בדרך ,צעד נוסף במסע חובק הכל ,שהוא החיים עצמם. יסמין פיאמנטה "הצער מכשיר אותך לאושר .הוא סוחף בכוח כל דבר מביתך החוצה ,כדי שאושר חדש יוכל למצוא חלל להיכנס .הוא מנער את העלים המצהיבים מן הענף של לבך ,כדי שעלים ירוקים ורעננים יוכלו לצמוח במקומם .הוא עוקר את השורשים הרקובים ,כדי ששורשים חדשים החבויים מתחת יוכלו לגדול .לא משנה איזה צער מתגעש מתוך לבך ,דברים נפלאים בהרבה יתפסו את מקומו( ".ג'לאל א-דין רומי) 5 4 עבור הפילוסוף ,החיים הם הרבה יותר מכל מה שהוזכר עד כה. החיים הם בית ספר ,השלם והקשה מכולם .גוף ,רגשות ומחשבות הם כלים המסייעים לנו לעבור את המבחנים בשלב הלימוד הזה ,המיוחד כל כך .הזמן הוא המורה הגדול ,והאני הפנימי הוא התלמיד הצובר ניסיון לכל אורך קיומו. למלא את החיים דליה שטיינברג גוזמן, המנהלת הבין-לאומית של אקרופוליס החדשה פעמים רבות אנו שואלים את עצמנו :מהם החיים? מה פירוש החיים עבור הפילוסוף? אורח החיים שסיגלנו לעצמנו ,זה המייסר את האדם בדורות האחרונים ,גרם לכך שיישכחו מספר ערכים פשוטים ,אך חשובים ,ואילו את מקומם תופסים יסודות נטולי משמעות .לכן קשה כל כך להגדיר מהם החיים. החיים הם הרבה יותר מלהיות בעליו של גוף ולנסות לספק את כל גחמותיו ,לשלוט בו באופן קלוקל ומזערי ורוב הזמן להיות משועבד לו. החיים אף אינם רכישת מעמד מכובד בחברה, שכן היוקרה והתשבחות אינן אלא צללים כוזבים שמטילים אנשים הכבולים אף הם בכזב ובאשליה .הקיים היום ,ייעלם מחר בלי סיבה נראית לעין .המהללים היום גישה מסוימת ,יגנו אותה מחר באותו להט עצמו. החיים אינם יכולים להיות סך של עֹצמה או של עושר ,שכן גורלם של אלו לא נבדל מגורל התהילה וההשמצות .הם מתחלפים כבמשחק אורות וצללים ,עד כי אי אפשר כמעט למצוא בהם משהו אמיתי ויציב. דבר דומה ניתן לומר על זה התולה תקוות ברגשי חיבה אנושיים ,בעיקר אם אינו יודע לשמור עליהם ולהעשירם עם הזמן .להקים משפחה ,להנציח שם כלשהו או מסורת כלשהי ,כל זה בעל-ערך ,אולם האם זה הדבר שממלא את חיינו בשלמות? כלום לא עולה מפעם לפעם כמיהה עמוקה ונסתרת המבקשת “משהו נוסף” ,כדי שכל הדברים האחרים הללו יקבלו משמעות חדשה ,שרירה ומוצדקת יותר? יש המסתגרים בלימודיהם ומחפשים שם את משמעות הקיום .הידע הוא דרך להתבלט, כמוהו כדרכים אחרות .יש מי שאינם מוצאים אמצעים למלא בהם את שעות השעמום ומחפשים להם שעשועים שיש בהם משום בריחה ,אך לא די בכל זה כדי למלא את ריקנות האני הפנימי הנשאר אילם מולנו. עבור הפילוסוף ,החיים הם הרבה יותר מכל מה שהוזכר עד כה .החיים הם בית ספר ,השלם והקשה מכולם .גוף ,רגשות ומחשבות הם כלים המסייעים לנו לעבור את המבחנים בשלב הלימוד הזה ,המיוחד כל כך .הזמן הוא המורה הגדול ,והאני הפנימי הוא התלמיד הצובר ניסיון לכל אורך קיומו. מנקודת מבט זו ,לנסיבות החיצוניות יש ערך יחסי ,הנחוץ על מנת לספק לנו מצבים הולמים להתפתחותנו .אך נסיבות אלו אינן מהותיות ומוחלטות ואף לא יוצרות ומגדירות את האדם .יתר על כן ,כאשר מתייחסים לנסיבות בדרך זו ,הן חדלות מלהפוך לאובססיות אותן ולשנות בהן לשלוט וניתן במיומנות רבה יותר .אז מתחיל האדם להיות אדון לגורלו. לחיות הוא מעשה של אחריות ,כלפי עצמך וכלפי השאר .פילוסוף אינו יכול לחיות בכל דרך שהיא .מעשיו חייבים להיות בעלי משמעות והיגיון שמעבר להישרדות הגופנית גרידא .בבית הספר של החיים לכל דבר יש “למה” ,ולפיכך גם “כיצד” ו”לשם מה”. לחיות הוא מעשה של נדיבות כלפי עצמך וכלפי השאר .האדם מנסה לסייע לעצמו בכך שהוא לומד מכל הישג ,מתחלק בו עם אחרים והופך את הקיום להתמסרות מתמדת לעולם שאנו חיים בו ,ובעיקר למין האנושי ,שאנו חלק ממנו. לחיות פירושו להיות חי .אין זה סוד ,אף לא משחק מילים .פירושו לחוש עצמך חלק מהיקום החי ,חלק מן האנרגיות שלו ,לנצלן ולפעום איתן .כך יכול הפילוסוף להפוך את החיים למעשה נצחי ,לקראת יעד של שלמות, שהינו גם נצח. *מאמר זה הוא פרק מתוך ספרה של דליה שטיינברג-גוזמן" ,הגיבור היום-יומי" ,שיצא לאור בהוצאת אקרופוליס החדשה 7 6 אהבת החיים רונן חלבי ,מנהל סניף אקרופוליס החדשה בתל-אביב מכירים את הפרסומת לרכב שאומרים עליו שהוא מענג ומיוחד? "זה שאתה נושם ,לא אומר שאתה חי" ,ולכן ,כדי להשלים את המהלך ,למה לא תרכוש את הרכב שלנו ,ואז תחוש מהם חיים... אין ספק שמדובר במהלך פרסומי גאוני, שתופס אמת גדולה מאוד :החיים יכולים להיות יותר מאשר התפעול השוטף של מערכות הגוף שלנו .אכן ,התפקוד השוטף מערכות אלו חיוני והכרחי ,אבל של לא מספיק. גאון אחר העלה כבר את שאלת השאלות: "להיות או לא להיות?" .נשאלת השאלה ,מה זה אומר להיות? האם "להיות" פירושו רק להיות בתוך ההגדרה המדעית של מה שחי? למשל ,האם מספיקה לכם ההגדרה הבאה של החיים" :אורגניזם הוא מערכת המסוגלת לבצע את כל הפעולות הבאות :לקלוט חומר ואנרגיה מסביבתה ,להמיר אותם בתהליכים ביוכימיים לחומר ולאנרגיה בצורות אחרות, להפריש חומרי פסולת ,לנוע בחופשיות או במידה מוגבלת ,להתפתח ,לגדול ,להתרבות ולהגיב על גירויים חיצוניים שונים" (מתוך הערך "חיים" באנציקלופדיה של .)Ynet האם כל היצורים העונים להגדרה זו חיים באותה מידה? האם חיי אדם הם כחיי שאר היצורים החיים? האם יש להם ייחוד? שאלות רבות שאלתי, ואני רוצה להציע גם מספר תשובות. הפילוסופיה האזוטרית ,הפנימית ,שביטוייה מופיעים כמעט בכל התרבויות במסורות במזרח ובמערב ,כמו :הינדואיזם ,בודהיזם, יהדות ,נצרות ,אסלאם ועוד ,רואה בחייו של האדם יותר מאשר מה שניתן לתפוס באמצעות החושים בעולם הנראה. על פי תפיסות אלה ,ייחודו של האדם ביחס לשאר צורות החיים ,לפחות אלו המוכרות לנו ,נובע מיכולתו של האדם להכיר ,להיות מודע לעצמו ולעולם. מסורות אלו הצביעו ,בניסוחים שונים אמנם, אך בתפיסה כמעט זהה מבחינה מהותית ,על מסע ,או דרך ,שיכול האדם לעשות .לִּבה של דרך זו הוא יכולתו של האדם להשתחרר מעול האינסטינקטים שלו ומהתפיסה החומרית של עצמו ושל העולם הנגזרת מהם ,ולעבור לפעול מתוך בחירה ,בחופשיות ובהתאמה לערכים רחבים ,אנושיים ונעלים שהוא מבקש ליישמם .מבחינה זאת הצביעו מסורות אלו על כך שבאדם ,כמו בעולם ,רב הנסתר על הגלוי ,וכי אדם יכול ,אם הוא רוצה, לפענח מסתורין זה. במסורות מסוימות אף הגדירו את המצב העליון ביותר שאליו יכול להגיע האדם כסוג של שחרור -הנירוונה על פי הבודהיזם, המוקשה על פי הינדואיזם ,השחרור שבתיקון שעושה האדם על פי הקבלה היהודית ועוד. הדתות השונות היוו מבחינה זאת מסר מכוון להמונים ,כיצד לחיות חיי מוסר שעיקרם התעלות מעל המצב הבהמי שהאדם יכול להישאר בו .מסורות חניכותיות שונות הגדילו לעשות והציעו לאדם מסלול של התפתחות, של אלכימיה ,שבו יכול היה האדם ,על-ידי תרגול של רצון גדול ונכונות לוותר ולמות לחלקים החייתיים שבו ,לעשות שינוי מהותי ולהתקלף ,ולכן להיוולד למצב הכרה גבוה יותר ,רוחני .כפי שמתואר יפה בשפה העברית: לעבור ממי שהוא בעיקר עור ,למי שהוא בעיקר אור. ברור שכדי שתהליך פיתוח ההכרה של האדם יתרחש ,עליו להיות חי במובן הפיזי הבסיסי. אבל ברור גם שחיים פיזיים גרידא ,המורכבים מפעולת כל המערכות והמנגנונים המוגדרים על-ידי המדע ,אינם החיים הרוחניים אליהם יכול האדם להגיע. במובן זה אפשר לדבר על ההבדל בין מצב של הישרדות למצב של חיים נפשיים ורוחניים שוקקים .כאשר שואל האל את האדםַ" :אּיֶּכָה?" ,נראה שהשאלה אינה נוגעת למופע הפיזי שלו; האל הכול יכול אינו זקוק לסימנים היכן נמצא האדם .מדובר בשאלה שמטרתה לעורר את החיים הפנימיים של האדם ,שאלה המבקשת לברר עם האדם העליונה ,היכן הכרתו, נוכחותו היכן ולא רק גופו. ברמות ארציות וקונקרטיות יותר ,יכולים אנו ,בני האדם ,לחיות את חיינו במצב של הישרדות .כלומר ,בדאגה וטיפול מתמשכים של כל מערכות החיים שלנו ,מהרמה הפיזית של גופנו לרמות אחרות של חיים שבנינו ושדורשות תחזוקה מתמדת ,ולהסתפק בכך. מבחינה זאת ,אין לנו רגע דל .כל הזמן עומדים אתגרים לפתחנו ודרישות של החיים המבקשות מאיתנו תשומת לב וטיפול. השאלה היא ,מה קורה במהלך התחזוקה האין-סופית הזאת של החיים? האם ברורה לנו התכלית של רצף הפעולות שלנו? האם אנו מאושרים בחיים שיש לנו? יוגי מן המאה ה 19-בשם סומי ויויקננדה, אומר" :ההיגיון הפשוט אומר שקיימת רק דרך אחת להגיע לחירות ,שהיא המטרה העליונה של כל השאיפות האנושיות ,והיא לוותר על החיים הקטנים ...לוותר על כל מה שמותנה ומוגבל ...אין דבר קשה יותר מוויתור על האחיזה בעולם זה .מעטים מגיעים לכך".1 החירות עליה מדבר ויויקננדה היא יכולתו של האדם לא להישאר ברמת ההישרדות, ולהתעלות למצב של החיים הגדולים .לא להיות תלוי בנסיבות המשתנות ,לרבות אלו של גופי האישיות שלנו .נשמע מרחיק לכת; האם אפשר להגיע לכך? כיצד? על כך עונה ויויקננדה" :קיימות שתי דרכים להגיע לכך ,הראשונה על דרך השלילה והשנייה על דרך החיוב ...עבור אנשים בדרגת הכרה גבוהה ויוצאת מן הכלל ,בעלי רצון כביר ,שפשוט אומרים 'לא ,אינני רוצה בזאת' .הרוב הגדול של האנושות בוחר בדרך החיוב ...דרך העושה שימוש בשעבוד עצמו כדי לנפצו ...זאת הדרך של הקארמה יוגה, שבה עובדים ללא הפסקה". הדרך הראשונה המתוארת ,המיועדת למעטים בלבד ,קשורה לדרך של הנזירות וההימנעות מהחיים .מדובר בנשמות ותיקות ,בעלות ניסיון והכרה ,היודעות ברגע נתון לסרב לאשליות העולם ,להפסיק לראות עם העיניים החיצוניות כדי לראות באמת בעיני הרוח ,וכך להגיע לרמת ההכרה הגבוהה ביותר האפשרית עבור אדם ,ולשחרור .אבל דרך זאת מיועדת למעטים בלבד. הרוב ,ואנו אולי בתוכם (אם נרצה) ,צריכים לעבוד כדי להתפתח ולהיות חופשיים יותר ויותר בתהליך .כיצד? אומר ויויקננדה" :מה אומרת דרך זאת? עבוד ללא הפסקה אך וותר על כל צמידות לעבודה ...העבודה כולה נעשית בתוך ההכרה ...תמציתה של תורה זאת ,שעליך לעבוד כאדון ולא כעבד .עבוד ללא הרף אבל אל תשתעבד לעבודה ...בצע עבודתך כבן חורין ,בצע עבודתך באהבה!". ויויקננדה מציע לאדם לעשות את העבודה שהוא עושה על פני האדמה ,כל מה שהוא עושה ,אבל אחרת -לא כעבד ,לא כשעיניו קשורות והוא אינו יודע מה הוא עושה ולמה, אלא מתוך בחירה מתחדשת ,מתוך אשרור מתחדש ,תוך שהוא זוכר שכל מה שהוא עושה בחוץ נועד לסייע לו לתרגל ולפתח את ההכרה שלו ,את חוזקו ,את יכולת הזיהוי שלו את העקרוני והפנימי. לעבודה זאת הוא נותן סימן אחד ,עקרוני מאוד -זוהי עבודה הנעשית עם אהבה. דמיינו את היום-יום שלכם ,את רצף הפעולות שלכם ,ואתכם פועלים בהכרה, עושים כל מעשה עם תשומת לב וזיכרון מדוע אתם עושים אותו ,ובעיקר עם אהבה. יודעים מה זה אומר לעשות עם אהבה? בוודאי יודעים .כל אחד מאיתנו יודע לזהות מתי הוא או אחר עושה עם אהבה ,ולכן נוכח במעשה ,ומתי לא ,מתי המעשה ריק כקליפה. בדיוק בקשר לכך ,בשבוע שעבר אמר לי בני בתגובה לתשובה שעניתי לשאלה שלו" :אבא ,זה נשמע שאתה לא ממש מתכוון למה שאתה אומר" .והילד בן ה4- הזה צדק ,משום שאני עניתי לו כי חשבתי ששמעתי וחשבתי שהתשובה ברורה ,אבל עשיתי זאת כמעט מבלי להרים את עיניי ממסך המחשב לפניו ישבתי ועבדתי .כולנו 8 יודעים לזהות אהבה כאשר היא נמצאת! ויויקננדה לא מסתפק בכך ,ונותן לנו קריטריון ברור ופשוט כדי לבדוק אם אנו אכן מצליחים לעבוד-לחיות עם אהבה והכרה: "המבחן הוא בזה :כל פעולה המבוצעת מתוך אהבה ,מביאה אושר .לא קיימת פעולה המבוצעת מתוך אהבה שאינה מביאה בתגובה אושר ושלווה". כלומר ,האושר והשלווה הפשוטים ,היום- יומיים שאנו חווים תוך כדי ואחרי המעשים שלנו ,ובסופי הימים שלנו ,כשאנו יושבים ומחשבים את חיינו -יהיו העדות הפשוטה לקיומה של האהבה וההכרה בחיינו ,או לא. מה שויויקננדה מציע ומדבר עליו ,הוא אחד מסוגי תרגול היוגה הפחות מוכרים בעולם המערב .אנו מכירים בעיקר את התרגול הגופני של היוגה ,שהוא למעשה יותר הכנה ליוגה גבוהה ,מאשר תרגול יוגה בפועל .הוא מתאר את מה שמכנים במסורת ההינדואיזם "קארמה יוגה" ,היא היוגה של המעשה. יוגה זו היא אחד מסוגי התרגול הבסיסיים ביותר ,לכל תלמיד מתחיל המבקש להרחיב את תודעתו ולשחרר עצמו מכבלי עצמו והעולם. ומה אומר תרגול זה? עשה כל מה שאתה עושה בדרך הטובה ביותר שאתה יכול לעשות ,ולא למען הפירות של המעשה .במילים אחרות, עשה עם אהבה .עשה עם תשומת לב ,ובעיקר הימנע מעשייה סתמית ,מכנית ,שאינך יודע מדוע אתה עושה אותה ,ואתה ממשיך בה רק מתוך הרגל. הדבר החשוב שעליו מצביע תרגול זה, הוא היכולת של הרחבת הנוכחות והערות שלנו בחיים .כך ,במקום להמשיך להיות מרוכזים במעשים ,בתפעול של החיים על המערכות השונות שלהם -דבר הקורה רבות מתוך הרגל וללא תשומת לב ,ומתוך תחושת חובה מעיקה -לבקש לפעול עם הכרה ,מתוך בחירה ועם אהבה בכל מעשה ומעשה שעושים ,או לא להסכים לעשותו. כלומר ,תשתית החיים שלנו ,המורכבת מאין- סוף פעולות ברמות השונות ,יכולה להפוך להיות תשתית לתרגול של פעולה עם הכרה ועם אהבה. במידה רבה התרגול הרוחני אינו דורש מהאדם, כפי שחושבים לעתים ,להתנתק מהעולם, אלא לפעול בתוכו ביום-יום ,לא מתוך הרגל ושחזור של פעולות ואינסטינקטים, ב"עין תחת עין" ,אלא מתוך בחירה מתמדת של תגובה ,ובעיקר מתוך ראייה של העבודה הפנימית שיש לו לעשות בכל אירוע ואירוע. זוהי ,למעשה ,המיסטיקה האותנטית, המיסטיקה של הפעולה הנכונה ,ולא כפי שנתפסת היום המיסטיקה כשק של חוויות ופעולות לא רציונליות" ,רוחניות" ,שאינן קשורות לחיי היום-יום שלנו .מיסטיקה היא החיבור של כל פעולה ופעולה לערך ומשמעות שאנו מבקשים להביא לעולם .מיסטיקה היא הפיכת המעשים שלנו לרגעים של טקס ושל חיבור של רוח לארץ. הבשורה הגדולה בתרגול כזה ובדרך חיים כזאת ,היא שכך מתאפשר לאדם לעבור ממצב של הישרדות למצב של חיים מלאים ועשירים .היא מאפשרת לאדם חירות שאינה תלויה בתוצאות ,אלא רק בניסיון המתמשך שלו לתרגל את הכרתו בכל רגע ורגע .חיים כאלו הם החיים של המאוהב בחיים ,ויש בהם שמחה ואושר גדולים ,ממשיים ואפשריים, ממש כאן ועכשיו. אז זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי ,נכון, אבל אינך זקוק לאוטו ,או לסמארטפון ,או לכל מוצר אחר על מנת לחיות באמת .מה שנדרש הוא רק רצון וצורך להיות ער יותר ,נוכח יותר, ובעיקר לעשות את הדברים עם זיכרון של מה אתה עושה ולמה אתה עושה, ככל שאתה יכול. ואם אתה לא יכול לעשות כך את הדברים, אולי אלו לא הדברים שלך? להיות או לא להיות? אין ספק שזו שאלה שכל אדם צריך שישאל אותה ,ואף יעז לענות עליה לא בראשו ,אלא בלִּבו ,עם דמו ,בחיים ממש.לחיים! "1קארמה יוגה", אסטרולוג.1993 , סומי ויויקננדה, הוצאת כששייקספיר ופילוסופיה נפגשים ערב תיאטרון פילוסופי מפתיע ומרתק ,בעקבות סוד קסמם של הגיבורים השייקספיריים והקשר בין סיפורם לסיפור חיינו היום-יומיים. ערב תיאטרון ומחשבה .הרצאה והצגה. שחקן ומרצה – צחי גליק ,במאי – נועם פלג מוצ"ש 20:00 ,13.12.14 מוצ"ש 20:00 ,17.1.15 יום א' 20:00 ,22.2.15 סניף תל אביב ,רח' ריב"ל 5טל' 1-700-504-604 מחיר כניסה 40ש"ח קדושה בכל מאז ומתמיד שימשה המוזיקה כאמצעי לחבר את האדם אל עצמו, אל החברה שבה הוא חי ואל העולם הסובב אותו. לרגל יום המוזיקה הבין-לאומי אנו מזמינים אתכם לערב מיוחד במינו. בערב זה נדבר על כוחה של המוזיקה ככלי רוחני ונחווה את היופי וההרמוניה בשירי קדושה מתרבויות שונות ,אשר מאז ומתמיד סייעו לאדם להתחבר אל נשמתו ולבטא את הגבוה שבתוכו. הרצאה על המוזיקה כגשר בין האדם לבין הרוח ולאחריה אנסמבל אורפאוס במופע של שירי קדושה מתרבויות שונות מוצ"ש 20:00 ,13.12.14סניף ראשון לציון, רח' תרמ"ב ,22טל' 03-9561002 מחיר כניסה 50ש"ח 11 10 להרוג את המוות איתי בן-שושן בוקר חורפי קידם את פניו של ג'ון ,כאשר פתח את תריסי הבית הצנוע שהיה ממוקם בשולי היער ,בקצה מתחם הבתים שנקרא "השמורה האינדיאנית של מחוז ריברדייל", שבמדינת מונטנה .השמורה נראתה כהכלאה מוזרה בין כפר אינדיאני מסורתי לבין עיירה אמריקאית נידחת .בין צריפי העץ המוזנחים ושבילי הבטון הסדוק היו פזורים מספר אוהלים אינדיאנים ישנים עטורי ציורים, פסלי טוטם של אלים ורוחות טבע ,על חבלים מתוחים היו תלויים עורות מיובשים של בעלי חיים שניצודו לא מכבר וריח עשן מתקתק יצא ממספר ארובות מפויחות. אדם ,בנו בן ה 12-של ג'ון ,כבר שיחק בחצר הפתוחה ,ומשראה דרך התריס הפתוח את אביו ,נכנס פנימה ,התיישב ליד שולחן האוכל ,וחיכה שאביו ישים מולו ,כמדי בוקר, את הדייסה האהובה עליו .על הקיר ממול התנוסס ציור ענק של אבי סבו של אדם, אינדיאני גאה חרוש קמטים ,ששמו היה "ענן לבן"" .אבא ,למה קראו לסבך 'ענן לבן', איזה מין שם מוזר זה?" ,שאל אדם בסקרנות מהולה בציניות קלה שרחש לשמות המשונים של אבותיו. "סבי היה מנהיג אמיץ שכל שבטי דרום המדינה הכירו את שמו" ,ענה ג'ון בגאווה. "הוא היה כל כך מהיר כאשר דהר על סוסו, עד שהיה נדמה שהוא חולף על פניך כמו ענן ברוח סערה ,מבלי שתוכל לעצור אותו או לתפוס אותו .לא רק שסוסו היה לבן כשלג, אלא אף שערו הארוך והגולש הלבין בגיל צעיר מאוד ,וכבר אחרי הקרב הראשון שבו השתתף שונה שמו ל'ענן לבן' ,והיה ברור שאנשים רבים יזכרו את שמו לדורות". "אבל אבא ,למה אומרים שהוא היה כל כך אמיץ ,הרי כל האינדיאנים היו אמיצים וכולם נלחמו בקרבות רבים .מה ,הוא לא פחד בכלל?". "אין אדם שאין בו פחד ,אדם יקירי ,אבל סבי ידע לקחת את הפחד ,להעמיס אותו על אוכפו מאחורי גבו ,וללחוש לו' :אני אקח אותך לכל מקום שאליו אגיע ,אך לעולם אל תנסה לעצור אותי או לשנות את דרכי. זוהי הברית בינינו". "אני לא בדיוק מבין ,אבא ,למה אתה מתכוון? הוא לא פחד למות? הוא לא פחד שיכאב לו?". "בני היקר ,בתרבות שלנו אנו מתייחסים אחרת לגמרי אל המוות ממה שאתה מכיר כיום .המוות שהפחיד את אבותינו יותר מכל הוא המוות של הרוח ,לא המוות של הגוף. דורות על גבי דורות המורשת שלנו מספרת לנו על כך שרוחו של האדם חיה ,כל עוד היא משמרת את מהותה המוסרית ומתגברת על כל תחושה או תשוקה זמנית .אבותינו האמינו שהאדם עצמו יכול למות גם כאשר גופו חי ולבו פועם ,אם הוא הורג את רוחו ומוותר על עקרונותיו המוסריים והאתיים .מצד שני ,הוא היה מכוסה בכוויות קטנות ,עדות מצמררת יכול לזכות בחיי נצח אמיתיים ,חיים של הרוח לכאב ולסבל שנגרם לאנשים רבים כל-כך .כך המפעמת בתוכו ,שתמיד היתה ותמיד תהיה, הבטיח שלעולם לא תשכון בו שמחת הקרב או גאוות הנצחון ,ומעולם לא פיתח שנאה כלפי כל עוד הוא מזין את הרוח הזו בדרך חיים אתית ,התואמת את הרוח של הטבע בכללותו יריביו .היה לו מנהג נוסף ,יוצא דופן .בחלוף ואת טבעו העליון של האדם". שלוש שנים מהריגתו של כל אחד מיריביו "אבל אבא" ,התעקש אדם" ,איך 'ענן לבן' בשדה הקרב ,היה הולך אל משפחת הקורבן לא פחד אף פעם שיכאב לו? כאב זה הדבר כדי לבקש את סליחתם ולחוות איתם את שהכי מפחיד אותי". כאב הגעגוע והחוסר. "הו ,אדם" ,נאנח "אין אדם שאין בו פחד ,אדם יקירי ,שעות היה יושב ג'ון" ,כאב היה משהו אבל סבי ידע לקחת את הפחד ,ומאזין לסיפורים על פסק לא שלעולם האדם שנאלץ לגדוע מאחורי אוכפו על אותו להעמיס מלהיות בן לוויה צמוד את חייו כאשר דמעות של סבי ,והכאב הגדול גבו ,וללחוש לו' :אני אקח אותך זולגות על לחייו ביותר שלו לא היה כאב לכל מקום שאליו אגיע ,אך לעולם ונהר של אהבה יצא גופני ,אלא כאב על כל אל תנסה לעצור אותי או לשנות מלבו אל המשפחה הכאובה .בכל רחבי מי שנאלץ להרוג בשדה את דרכי .זוהי הברית בינינו". הקרב .למרות שהיה המחוז ידעו על מנהגו זה של סבי ,ומשפחות גיבור אמיתי ,שבע קרבות ,מעולם לא הייתה בו שמחה או הקלה ההרוגים של השבטים היריבים המתינו להזדמנות לפגוש את 'ענן לבן' פנים אל פנים, על כל מי שחרבו וחיציו ננעצו בו .על כל אדם שהרג ,היה לוקח לאחר הקרב גחל בוער בתום שלוש השנים .מעולם לא פגעו בו ,לא וצורב בעורו כוויה קטנה ,שתזכיר לו את כעסו עליו ולא ניסו לנקום את כאבם ,תמיד הכאב של כל מי שאהב את אותו אדם .כל גופו כיבדו את הדרך שבה בחר לזכור את יריביו". 12 אדם היה מרותק לסיפורי אביו על דמותו הנערצת של "ענן לבן" ,וחש גאווה על מוצאו, אך הוא עדיין היה מוטרד" .אז אם כל כך כאב לו ,למה הוא המשיך להילחם ,אבא?". "סבי לא הצטער או התחרט על מעשיו ,כי תמיד הרג או פגע באנשים רק כאשר נאלץ לעשות זאת ,מתוך הגנה על הצדק ועל הערכים האנושיים שהאמין בהם ,או מתוך הגנה עצמית .הכאב שהוא חווה היה פרי החלטתו לקחת חלק מן הכאב של האנשים המיוסרים, ולהתמיר שנאה באהבה .לא המוות הוא זה שהכאיב לו ,וגם לא זה שהפחיד אותו ,לא המוות האפשרי שלו ולא המוות של אחרים. מה שהפחיד את סבי הייתה העובדה שישנם אנשים שמתים בעודם בחיים ,משום שוויתרו על הערכים שלהם ,על הרצון להיות אנשים טובים יותר ,משום שנתנו לשנאה לנצח את האהבה ,לקנאה לנצח את הפרגון ההדדי והחברות ,לפחד לנצח את האומץ וההעזה. הכאיבה לו בורותם של האנשים שהובילה לעוד סבל וכאב". לתוך הבית נכנסה ג'ניפר ,אמו של אדם, ומיד קלטה שבין בעלה ובנה נוצר רגע מיוחד במינו" .ברוכה הבאה' ,שמש זהובה'" ,בירך ג'ון את אשתו. "זו הפעם הראשונה שאתה קורא לי בשמי האינדיאני ליד אדם" ,אמרה "שמש זהובה" בפליאה ,מהולה בחשש מתגובתו של בנה. "ברוך הנמצא' ,קשת דרוכה'" ,בירכה את 13 בעלה בחזרה ,כשגם היא קוראת לו בפעם הראשונה בשמו המסורתי ליד בנם .אדם היה נסער מהגילוי שנגלה בפניו בדבר שמותיהם המסורתיים של הוריו ,עובדה שנסתתרה ממנו עד עתה .הוא לא העלה על דעתו שהוריו ושאר חברי הקהילה שבשמורה עדיין שומרים כבוד עמוק כל כך למסורת בת אלפי השנים של שבטם ,שהם נושאים גם שמות אינדיאנים מסורתיים .אך לא הייתה זו סערה של כעס על הסוד שהוסתר ממנו ,אלא סערת התרגשות מתחושת השייכות העמוקה שפיעמה בתוך נפשו הרכה. "האם גם לי תתנו יום אחד שם אינדיאני מסורתי ,כמו שלכם יש?" ,שאל אדם כמעט בתחינה. "יש לך כבר אחד כזה" ,אמרה אמו" ,והוא ניתן לך בסוף היום השביעי לאחר לידתך. שמך הוא 'חץ טהור' ואני מקווה שמעתה תזכור בגאווה את השם הזה ,ותשתמש בו בזמן ובמקום הנכונים". "זה שם נפלא" ,צעק אדם בהתלהבות" ,אני רוצה לרוץ ולספר לכל חברי". "חכה ,בני" ,התרה בו "קשת דרוכה"" ,קודם אתה צריך להבין את המשמעות העמוקה של השם שלך ולמה הוא ניתן לך". "למה באמת זהו שמי? איך בחרתם בו? האם הוא קשור לשמות שלכם?" המטיר "חץ טהור" שורה של שאלות על הוריו ,שהופתעו קצת מקצב התגלגלות האירועים באותו בוקר שגרתי לכאורה. "הסיבה היא כזו" ,ניסה אביו לרכז את מחשבותיו ולברור את מילותיו. "אמך נקראת 'שמש זהובה' משום שהיא זו שאמורה להקרין עליך אור ואהבה אין- סופיים ,שהם סיבת הדברים וגם מטרתם הסופית .אני נקרא 'קשת דרוכה' משום שאני הוא זה שאמור להכין את מסלול חייך ,להיות דרוך לצרכיך במידה הנכונה, גמיש כדי להגיב לשינויים ולאירועים, חזק מספיק כדי לכוון אותך לכיוון הנכון. אם הקשת דרוכה במידה הנכונה ,אז נורה ממנה חץ מדוייק ,שדרכו אל המטרה חדה ובהירה ,ועליו להיות נקי וטהור כדי שמסלול מעופו לא יופרע מדבר כלשהו. אתה בני ,החץ הטהור שאמור להבליח מהקשת הדרוכה לעבר השמש הזהובה, לעבר המטרה הנשגבת של חייך". מילותיו של "קשת דרוכה" נשמעו ל"חץ טהור" כמו שירה מיוחדת ,אך הן היו קצת גבוהות וקשות עבורו להבנה" .שמש זהובה", שקלטה את הקושי של בנה ,הוסיפה ואמרה: "אם תהיה טהור ונקי מהפחד למות ,תוכל לחיות באמת ולהגשים את כל המטרות הנעלות שתקבע לעצמך .תראה איך הרוח של 'ענן לבן' עדיין חיה ,היא נמצאת איתנו ונותנת לנו השראה ,כי הוא הצליח להרוג את המוות עצמו ,משום שלא פחד ממנו .אל תרצה לשרוד בכל מחיר ,בני ,כי ממילא כולנו נמות מתישהו .נסה לחיות באמת ,חיים שיהיו ראויים לכך שגם נכדי נכדיך ירצו לחיות אותם .נשמתנו היא נצחית ואיש לא יוכל להרוג אותה". "אני מבקש שתתחילו לקרוא לי 'חץ טהור' גם ליד החברים שלי" ,ביקש אדם בשקט .באותו רגע ידעו הוריו כי משהו מרוחם של הדברים עבר לבנם ,גם אם ייקח לו חיים שלמים להבין אותם לעומקם. אור -סדרת הרצאות כל אחד הוא אור קטן... להדליק את האור! הרצאה על הניצוץ שקיים באדם ועל הדרך להדליק אותו כדי להוסיף אור לחיינו ולהאיר לאחרים בחשכה .לכולנו יש "ציוד תאורה" טבעי .בואו נלמד להשתמש בו! יום ג' 20:00 ,23.12.14סניף גבעתיים ,יצחק שדה ( 7פינת גולומב) ,טל' 03-5445115 יום ד' 20:00 ,24.12.14סניף אשדוד ,דקר 26ב' רובע ד' ,טל' 08-8506226 מחיר כניסה 30ש"ח הטוב ,הרע והדרך להארה מי הם "הטובים"? מול מי ולמען מה הם נלחמים? הרצאה על מלחמת האור בחושך ,על הדרך לניצחון ועל שיא האור -ההארה .בואו חושך לגרש! יום ד' 20:00 ,14.1.15סניף אשדוד ,דקר 26ב' רובע ד' ,טל' 08-8506226 יום ג' 20:00 ,20.1.15סניף גבעתיים ,יצחק שדה ( 7פינת גולומב) ,טל' 03-5445115 מחיר כניסה 30ש"ח איזה אור ואיזה חושך? האם אנו חיים בתקופה חשוכה או מוארת? מה זאת אומרת "אור"? ואיזה חושך עליו לגרש? הרצאה פוקחת עיניים על מצב העולם ופתרונות בני יישום. יום ג' 20:00 ,23.12.14סניף כפר סבא ,רח' ויצמן ,89טל' 09-7665799 מחיר כניסה 30ש"ח 15 ותר על חייך אם ברצונך לחיות עידן צ'רני אם הייתי אומר לכם ,שאתם עומדים למות ושנשארו לכם רק שנה או חודש לחיות -האם הייתם משנים משהו בחייכם? בוודאי שכן! יש לי בשורות קשות עבורכם – כולנו עומדים למות .אני מצטער אם זו הפעם הראשונה בה אומרים לכם את זה ,אך כולנו “סופניים”. אתם ואני עומדים למות ,אנו רק מסרבים להכיר בכך .זו ה”קללה” של האדם ,נגזר עליו לחיות תוך ידיעה שהוא הולך למות .אנו לא יודעים איך או מתי נמות -בעוד 30שנה או מחר בבוקר -אך הדבר היחיד הבטוח שאנו יודעים הוא ,שזה עומד לקרות .ועדיין ,כולנו בוחרים לא לשנות את החיים שלנו .מדוע? אם אומר לכם שעומד להוולד לכם ילד במשפחה ,סביר להניח שתתחילו קורס הכנה ללידה ותקנו ספר או שניים בנושא .אם אומר לכם שאתם חולים בסרטן מסוג מסוים ,סביר להניח שתקראו כל מאמר אפשרי על המחלה. אם כך ,מדוע אנו לא לומדים על המוות, למרות שאנו יודעים בוודאות שהוא יגיע? התשובה היא ,כי אנו מתכחשים לו. כולנו גדלים עם האמירה שהדבר הבטוח היחיד בחיים הוא המוות .עם זאת ,הביטחון הזה לא מפריע לנו לנהל חיים שלמים של התכחשות למוות .לפעמים אנו חיים כאילו אנו נצחיים ,בני אלמוות .כשהמוות מגיע – אנחנו מופתעים ,נכנסים לחרדות ושואלים למה אף אחד לא אמר לנו כלום. תפיסת המוות במערב ובמזרח בצדו השני של העולם חיים אנשים המקבלים את המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים .הם מכינים את עצמם למוות כל חייהם ,הם מדברים עליו בגלוי ,הם לא מסתירים ולא מדחיקים אותו ,הם לא מופתעים או סובלים כשהוא מגיע ומקבלים אותו באהבה .מה הם יודעים שאנו לא יודעים? ההבדל בתפיסת המוות בין המזרח למערב ,קשור להבדל בהבנת משמעות החיים ומהות האדם. בתרבות המערב מאמינים כי האדם הוא סך כל מרכיבי אישיותו – הגוף שלו ,הרגשות שלו ,המחשבות שלו ,כלומר כל מה שנתפס בחושים כשמתבוננים על ההוויה של האדם. ברגע המוות חלקים אלו מתפוררים ונעלמים ולכן המוות נתפס כסוף הקיום .לכן הוא דרמטי ומאיים" .הניצחון על המוות" ,משמעו במערב להאריך את החיים עד כמה שאפשר. בתרבויות המזרח מאמינים כי האדם הוא לא רק גופו ,רגשותיו ומחשבותיו .הם מאמינים שהאדם הוא כמו קרחון -יש בו חלק נגלה וחלק הסמוי מן העין .מרכיבי אישיותו של האדם הם רק החלק הנגלה של הקרחון .יש לאדם גם חלק נצחי ובלתי נראה ,עליו דיברו בכל התרבויות העתיקות ,ונתנו לו שמות שונים ,כמו נשמה ,אני עליון ,עצמי גבוה ועוד .במזרח מאמינים שמהותו האמיתית של האדם היא דווקא החלק הנסתר מן העין, הנשמה. האישיות על כל מרכיביה היא רק המרכבה, הצל של הדבר האמיתי .במזרח מאמינים שהאדם (הנשמה) מגיע לעולם ,מקבל גוף זמני לגלגול אחד ובסיומו הוא מקבל גוף חדש לגלגול הבא ,ממש כמו החלפה של בגד. משמעות חייו של האדם קשורה ביכולתו להתמיר את הזדהותו ,מאישיותו החומרית והזמנית ,לנשמתו הרוחנית והנצחית – כלומר ,להרחיב את הכרתו מעבר לנראה ולגשמי .לכן לפי תפיסת המזרח ,ברגע המוות רק החלק הנגלה (האישיות) מתפורר ומת ,אך הנשמה לא נולדה ולכן גם לא תמות .המוות אינו סוף .החיים והמוות הם שני פנים של אותו דבר .ההפרדה בין החיים והמוות היא אשליה .מנקודת מבט גבוהה יותר ,החיים והמוות הם ביטוי של שני סוגים שונים של אנרגיות .שניהם חלק מזרם החיים .בדיוק כמו שקיעה וזריחה של שמש במחזורים, העובדה שהשמש שוקעת לא אומרת שהיא נגמרת ,היא רק נכנסת מתחת לאופק למישור אחר ואז חוזרת שוב .לכן ,המוות הוא רק תחנה בדרך וכך קל לקבל אותו והוא אינו מאיים .דווקא רגע המוות נחשב להזדמנות טובה להגשים את ייעודו של האדם – כשהחלק הנגלה נעלם ,יש לאדם הזדמנות להכיר את טבעו האמיתי והנצחי (נשמתו) ולהגיע להארה ,לשחרור המיוחל ממעגל הסאמסרה (מחזור החיים והמוות). לכן "הניצחון על המוות" ,אין משמעותו הארכת החיים ,אלא לחיות חיים נכונים כאן ועכשיו ,כדי להגיע בהכרה לזמן המוות, ולהכיר במהותנו הנצחית. מהם אם כן חיים נכונים? חיים המזדהים עם החלק הנצחי שבנו (הנשמה שלנו) .יש לתרגל את התמרת ההזדהות שלנו מהאגו לנשמה ,לבטא יותר אהבה משנאה, יותר אחדות מנפרדות ,יותר חמלה מכעס. להכיר בכך שהאדם הוא יחידה מורכבת ,שיש לה גם אישיות וגם נשמה ויש לתת מענה לצרכים של שניהם .להכיר בכך שהאישיות היא המרכבה והנשמה היא הרּכב ,שיש כיוון לאבולוציה של האדם ושיש להתאים את חיינו לכיוון הזה .חיים נכונים הם חיים של משמעות וסגולות טובות. ההבדל המהותי הזה בתפיסת משמעות החיים ומהות האדם בין המערב למזרח ,בא לידי ביטוי בהבדלי הגישות כלפי המוות בשתי התרבויות. במערב נתפס המוות ,כמו גם הזקנה ,כבעיה שיש לפתור ,למנוע או אפילו לנצח .מדע הרפואה רואה במוות תבוסה .כולנו רוצים לדחות את הקץ ,ולכן פיתחנו תרבות אנטי אייג’ינג המאפשרת לנו להשאר צעירים לנצח. תרופות מאריכות חיים (ללא קשר לאיכותם), מאפשרות לפעמים להשאיר אדם כלוא בתוך גופו במשך שנים ,ללא אפשרות להמשיך את זרימת החיים. מכיוון שהמוות מאיים עלינו ואנו פוחדים ממנו ,אנו מבקשים להסתיר אותו ואת הגורמים לו – החולי והזקנה .אנחנו מרחיקים חולי ,זקנה ומוות מתוכנו .חולים נשלחים לבתי חולים ,הזקנים לבתי אבות והמתים לבתי קברות .רובם ממוקמים בפאתי העיר ואם אפשר אף מחוץ לעיר .המוות הוא סוג 16 של טאבו במערב. בתרבות המזרח הגישה קצת שונה – המוות, כמו הזקנה ,אינו נתפס כבעיה ,אלא כמציאות שיש להתייחס אליה ולפעול בהתאם .הוא חלק מהטבע; כל דקה מקרבת את האדם אל מותו .מתוך כך ,המאבק במוות והניסיון לנצחו ניצחון מוחלט מוביל לא לניצחון אלא למפלה .במקום לזכות בעוד שבוע של חיבור למכשירים מאריכי חיים ,מחפשים בתרבויות המזרח את איכות החיים ולא את תוחלת החיים .הם שואלים כיצד ניתן למלא את רגעיו האחרונים של אדם בחיים עם משמעות ולא בחיים מלאכותיים וחסרי כבוד .הם מבינים שיש רגע שבו צריך למות .חשוב שנראה את המוות במהלך חיינו וכך נוכל להכיר בו כחלק בלתי נפרד מהחיים .לכן נערכים במזרח טקסי הלוויה ברחובות ,ומזמינים את כל בני המשפחה לבוא לקחת חלק בטקסי המוות על סוגיהם השונים .אין מנסים להסתיר את הזקנה ,הזקנים נשארים עם המשפחה עד מותם .בהגיע רגע המוות קוראים למת את ספר המתים הטיבטי בנוכחות כל בני משפחתו ועוזרים לו לעשות את המעבר בין החיים למוות ,וללידה מחדש. כך בזמן שבמערב מתכחשים למוות, למוות ההתכחשות נחשבת במזרח לחיים. כהתכחשות רבה במידה הנכונות להתוודע אל המוות ואל החיים גם יחד נתפסת כמקדמת שלוות נפש .המוות נתפס כעובדת חיים בלתי נמנעת .הוא עוד חולייה בחיים ,כמו יום ולילה. כמו בחיים ,מי שמגיע למצב של מצוקה בלא הכנה ,מתייסר ומסתבך שלא לצורך. מי שמגיע מוכן ,יכול לפעול בצורה מיטיבה יותר .לכן ראוי להתאמן לקראת המיתה ,כך שנוכל על ערש דווי לא להתחרט על בזבוז החיים .המסקנה המתבקשת היא ,שכדי למות נכון יש להתאמן בלחיות נכון. מה אקח איתי במותי? בפילוסופיה הבודהיסטית נהוג לומר כי קיימות שלוש אמיתות לגבי המוות: 17 .1אני לא יודע מתי .2אני לא יודע איך .3לא אקח איתי שום דבר. האמת השלישית היא אולי המראה הברורה ביותר לגבי הגורם לסבל בחיינו .הרי ברור לכולנו כי ביום מותנו לא ניקח איתנו את הישגינו ונכסינו החומריים ,וגם לא את הכבוד והמעמד שלנו .אז השאלה המתבקשת היא, מדוע לרדוף אחריהם כל חיינו ,אם הם לא יבואו איתנו? בודהה בעצמו אומר לנו ,באמת הנאצלת הראשונה שלו ,כי החיים הם סבל (הסבל הוא חלק בלתי נפרד מחיינו) ומוסיף באמת השניה שהסיבה לסבל קשורה בבערות שלנו שגורמת לנו לצמאון ()Attachment לכל הדברים החומריים ,שדינם להשתנות. אנחנו רוצים להישאר צעירים אך הגוף מזדקן ,אנחנו רוצים להישאר בריאים אך יש גם חולי ,אנחנו רוצים לחיות לנצח אך המוות יגיע .אנחנו רוצים כסף ,אהבה ,עבודה ובית אך לפעמים גם הם אובדים לנו .אם נתלה את האושר שלנו במשהו משתנה ,אז גם האושר שלנו ישתנה ויהיה בלתי מושג .כל תשוקה שאנחנו מספקים – מתחדשת רגע אחרי שסיפקנו אותה .לצערנו ,בעולם המערבי אנו רודפים במשך רוב שעות היום אחר הנאות זמניות ,ולכן הסבל אורב לנו בכל פינה. אם אוכל להבין לעומק שביום מותי לא אקח איתי שום דבר חומרי ,הדבר ישפיע באופן בלתי נמנע על האופן שבו אני חי, על המאמצים שאני משקיע בחיי ועל הגדרת מרכז החיים שלי .אוכל להתרכז במה שכן ילך איתי לכל מקום ,ולפי תפיסת המזרח גם לאחר מותי -ההכרה שכבשתי ,הוויה הקשורה בהווייתי הטהורה ובנשמתי הנצחית. תפיסת המוות של המזרח מזכירה לנו שמרדף אחר נכסים חומריים רק מגדיל את החיבור שלנו לעולם החומר ומגדיל את סבלנו ,בחיינו בוודאי אך גם במותנו .ולכן ,כפי שנאמר ביהדות – “טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו” .כלומר עדיף לרדוף בחיינו אחר שם טוב -מי שאנחנו -מאשר אחר שמן טוב -מה שיש לנו. מוות כמפתח לחיים נכונים ידיעת וקבלת המוות הן הכנה טובה לחיים. המוות הוא חלק מאיתנו ,הוא קיים בכל דבר סביבנו .חיים ומוות הם הפכים נדרשים ומשלימים ,שלא יכולים להתקיים האחד ללא השני .הפרפר לא יתקיים ללא מות הגולם, ריקבון של דבר אחד הוא התהוות של חיים חדשים. כדי להתכונן למוות הגדול יש לתרגל מיתות קטנות בתוך חיינו – למות להרגלים ודפוסים לא נכונים .למות להבנות לא נכונות על החיים. למות לצדקנות ולידענות .למות להזדהות שלנו עם האישיות והעולם המטריאליסטי. למות למה שמעכב אותנו מללמוד את סודות החיים ולחיות אותם .ספר המתים הטיבטי מבקש מאיתנו להתעורר רוחנית כבר עכשיו ולנתק עצמנו מהכבלים הפיזיים לגוף, לרגשות ולמחשבות ,לפני שהמוות יעשה זאת בכל מקרה. דווקא אם נשכיל לתת למוות לחיות לצידנו, הוא יעזור לנו לחיות טוב יותר .בספר טיבטי עתיק בשם "קול הדממה" ,המהווה סוג של מדריך לתלמיד הצועד בדרך הרוחנית ומבקש ללמוד לחיות נכון יותר ,כתוב" :ותר על חייך אם ברצונך לחיות" .כלומר ,על-פי התפיסה הטיבטית ,לחיות אינו דבר מובן מאליו. העובדה שאנו קמים בבוקר והולכים לעבודה, עדיין לא אומרת שאנחנו חיים .כדי לחיות את החיים במלואם עלינו לוותר על מה שעד כה קראנו לו בשם חיים .החיים בעולם הנגלה, במטריקס ,החיים החומריים – ללכת לבית הספר ,לעשות צבא ,ללמוד לתואר ,להקים משפחה ,לפתח קריירה ועוד .כמובן שאין כוונתם שנפסיק לעשות את הדברים הללו, אלא שנפסיק את ההזדהות שלנו איתם. שנבין שהם רק המרכבה לדבר הנקרא חיים. הם רק כלי ,אליו יש לצקת את מהות החיים. הטיבטים מזמינים אותנו לשאול את עצמנו: לאור איזה ערכים אנו פועלים בעולם? אל איזה אידיאל מכוונות עינינו? האם יש כיוון ומשמעות לכל המעשים שלנו? האם בתוך זרם החיים אנחנו זוכרים מי אנו ולמה באנו לפה? לאורה של ההבנה כי איכות מותו של אדם היא במידה רבה נגזרת של איכות חייו ,נולדו במסורות המזרח אימונים שונים ומגוונים, המבקשים לתרגל את המוות בתוך חיי היום- יום ,לא כאויב מפחיד ,אלא כתזכורת לחיים טובים ,כשעון מעורר לחיים מלאים .אנו מכירים גם אנשים במערב הנאלצים לפתע לעמוד מול עובדת המוות הבלתי נמנע, ומגלים באחת שהוא מעניק לחייהם חיוניות, משמעות ,סדר עדיפויות ומתנות אחרות. האם אנו יכולים להרוויח את המתנות שהמודעות למוות עשויה להעניק לנו ,מבלי לחכות לכך שחיינו אכן יגיעו אל קיצם? במזרח טוענים שכן .הכול יודעים שצריך למות ,אך יש רק מעט מאוד אנשים שניחנו בחכמה הדרושה והחלו להתכונן אל מותם. ואתם? 19 11 18 פילוסו פ י ה כ ד ר ך ח ים י קורס מ ב ו א .1דע את עצמך רמות ההכרה הקיימות באדם ,על פי מורשת המזרח והמערב .מה זמני ומה נצחי בתוכנו? .2קארמה יוגה – המעשה הנכון הדרך להשגת החופש לפי ה"בהגוודגיטה" – ספר החוכמה של הודו העתיקה וסיפורו המופלא של ארג'ונה הלוחם .גלגולי נשמות, דהרמה ,קארמה ,הצורך לזהות את המעשה הנכון והדרך להגשמתו. .3בודהא והדרך לשחרור עצמי ה"דהאמאפאדה" -תורתו של בודהא והאפשרות המעשית להבחין בין מציאות לאשליה ,ולהשתחרר מהסבל. .4לשמוע את "קול הדממה" "קול הדממה" – ההוראות לצועדים בדרך על פי הבודהיזם הטיבטי. כיצד להתכונן למסע רוחני ולהתגבר על המכשולים הניצבים בדרך. .5כלים לחיים – היום כמו בעולם העתיק המושג "סדר" על פי כתביו של קונפוציוס. הערך העליון וה"מעלה” ,כאמצעים להשגת האושר על פי אריסטו. "מעאת" – מושג ה"צדק" ממצרים העתיקה, כיצד לממש את הפוטנציאל ולהשפיע על העולם. .6האמן ,המאוהב והפילוסוף – מי אתה ? שלוש הדרכים להתפתחות על פי פלוטינוס והתנועה הכפולה של הנשמה. מושג האחריות האינדיבידואלית בפילוסופיה של הסטואיקנים. .7האור בקצה המערה היציאה מחושך לאור ומבערות לחכמה ,על-פי מיתוס המערה של אפלטון .מיהו פילוסוף, מיהו פוליטיקאי? מה תפקידם כיום? לימוד וחוויה המעניקים כלים מעשיים לחיים. אנו מזמינים אותך לעשות צעד במסע מרתק לשינוי פנימי וחברתי העובר דרך תרבויות עתיקות וחוקר את מטרת היקום ,תפקידו של האדם ואת חוקי הטבע הפועלים בעולם. .8צדק חברתי הפוליטיקה כמדע העוסק בביטוי האתיקה בחברה .תפיסת הצדק והחינוך של אפלטון והמחלוקת בינו לבין אריסטו. מורשתו של פיתגורס -בית הספר האחרון למסתורין במערב. .9צורות ממשל שונות מהמלך – כהן ועד לאנרכיה ,הצורות השונות לארגון המדינה והחברה המסורתית מול החברה המודרנית .לידתה של הדמוקרטיה ביוון העתיקה ומאפייניה הפילוסופיים. .10הדרך למסתורין התפקידים המסורתיים בחברות עתיקות - ילדות ,בגרות וזקנה. הדרך למסתורין :חניכות שבטית ,מיסטית ומאגית. המסתורין כתהליך חינוך שלם. .11כשמיתולוגיה והיסטוריה נפגשות ההיסטוריה כזיכרון העבר והמיתולוגיה ככלי המעניק לה משמעות וכיוון. .12הסוד של הסמלים הסמלים מאפשרים את הקשר לרעיונות מופשטים .דוגמא :עץ החיים בקבלה ,הנו עץ של סמלים המבטאים רמות שונות באדם וביקום .באמצעותו ניתן ללמוד על תהליך הבריאה של האדם והעולם. .13גלגל החיים היוגות ההודיות ,המעבר לעידן הדלי ,האם הוא יוביל לרנסאנס רוחני? מה ניתן לצפות מה"עידן החדש" ,ומה הוא לא יהיה. .14ניצוץ התודעה באדם מהו האדם באמת – המיתוס של פרומתאוס ומשמעותו .מהו העתיד האנושי? .15סיכום -איפה אנו ולאן ממשיכים? סיכום הרעיונות המרכזיים והצצה אל לימודי ההמשך ,המציעים את הצעד הבא לשינוי. במהלך הקורס יתקיים מפגש של שיחות אישיות עם המשתתפים וסמינר תרגילים חוויתי. הרצאות היכרות בכניסה חופשית ותאריכי פתיחת קורסים באתר: www.newacropolis.org.il 21 מי הרג את אמא אדמה? גל איש שלום מי אתה? לאן אתה שייך? האם אתה מרגיש שייך למקום שבו אתה חי, או שאתה חי בהרגשה שהמקום שייך לך? האם אתה זוכר שאתה חלק ממארג חיים נפלא ורחב הרבה יותר? בעבר הרחוק הייתה אמא אדמה נערצת בקרב כל בני האדם ,ואת המנה הראשונה של כוס היין היה נהוג לתת לה ,כאות תודה וזיכרון. נוכחותה הבריאה מילאה את הבטן ,את הסיר ואת המזווה .לא היה קל להתמודד עם מזג האוויר ההפכפך ,עם בצורת ועם רעב ,עם מסעות ארוכים חסרי ודאות .אך היא תמיד הייתה שם; רק ממנה הייתה יכולה להגיע ישועה. בעידן ההוא ,שבו למדענים קראו "פילוסופים של הטבע" ,המרחק בין שירה דתית לבין תיאוריה מדעית היה קטן .אך כאשר ה"פילוסופיה המדעית" התנגדה לתפיסותיהם של הכוחות הדתיים העולים ,באירופה המתנצרת ,נוצר פילוג בין השניים ,ולאחר כאלף שנות השפלה ונידוי ,הפילוסופים של הטבע המציאו את עצמם מחדש ,תוך כניעה לגבולות הכיבוש -הדת עונה לשאלות מוסריות ,והמדע עונה לשאלות מעשיות. המדען המודרני שואל" ,כיצד הדברים פועלים" ,אך אינו שואל "מדוע הדברים פועלים" .אין זה תפקידו .מסיבה זו הוא מפרק כל דבר לגורמים ,ומבצע ניסויים בחדר מנותק עד כמה שאפשר מ"השפעות חיצוניות" .איש הדת ,לעומתו ,נותר בפיגור קל ,עוקב מהצד אחר התגליות החדשות, אחר הכלים ואחר האמצעים החדשים ,מנסה להחיל את כללי המוסר על המציאות החדשה, המשתנה במהירות האור. אך היות שסיבה ותוצאה הן שתי פניו של אותו המטבע ,המעשים והסיבות למעשים שזורים כשתי וערב במארג חיינו .ככל שקצב החיים החיצוני עולה ,יש פחות "פנאי" לחיים הפנימיים :להתבוננות ,לשקט ,לשאלות מהותיות על החיים .יש פחות לגיטימיות לפעולות שאין להן תוצאות מיידיות .התוצאה המיידית והידועה מראש הפכה להיות האלילה החדשה; ואילו סטייה קלה מהמרחב הידוע מראש הפכה להיות סיבה לגיטימית לתסכול, לכעס ולאלימות. ככל שהמציאות היום-יומית הפכה להיות ידועה מראש ,הפכו החיים יחד להיות מיותרים עבור הישרדותנו החומרית .בהדרגה איבדנו את הקשר האינטימי והעמוק עם הטבע ,עם האנושות ,עם החברה ,עם המשפחה ,עם עצמנו. אך אמא אדמה חיה ונושמת ,מווסתת את כל הדברים .היא היד הנעלמת הקושרת את כל היצורים החיים ודואגת שהחיים על פני כדור הארץ ימשיכו לשגשג בטווח הארוך .כאשר אוכלוסיית הטורפים מתרבה יתר על המידה, אוכלוסיית הניצודים מצטמצמת .צמצום זה גורם לירידה באוכלוסיית הטורפים ,מפאת מחסור במזון .כך נוצר משוב חוזר שלילי, השומר על יחס נכון בין האוכלוסיות. התהליך המדעי המקובל של פירוק לגורמים סייע במהלך המאות האחרונות לעמוד על תופעות רבות מסוג זה ,בקרב קבוצות קטנות של יצורים -בעלי חיים ,צמחים ואף מינרלים בקרקע .ידוע ,למשל ,שפוריות הקרקע פוחתת כאשר מגדלים את אותו הצמח במשך מספר עונות .לעומת זאת ,תחלופה עונתית או שילוב מושכל בין מספר גידולים באותה קרקע ,גורם להחזרת חומרי הגלם לאדמה ,ומאפשר את התחדשותה .אך בהיעדר מצפן מוסרי עמוק, נמצאו לבעיה זו פתרונות נוספים :שימוש הולך וגובר בדשן כימי מאפשר לעקוף את מנגנון ההגנה של אמא אדמה .הרגלי הגידול בחקלאות המודרנית גורמים לדבר נוסף עלייה באוכלוסיית הטורפים (חיידקים,פטריות ,חרקים ובעלי חיים אשר אוכלים את הגידולים) .כדי להתמודד עם התנגדותה של אמא טבע ,נעשה שימוש הולך וגובר בחומרי הדברה כימיים. באופן לא מפתיע ,בתהליך הפירוק לגורמים של המדע המודרני ,נגדע הקשר הבלתי נראה ,המאחד בין כל מערכות החיים .הצורך ב"אמא אדמה" במובן רחב ההיקף ,הכולל את כל היצורים החיים ,אבד .א ֹבדנו של ציר חיוני זה מונע מהמדע להתייחס בצורה שלמה ומקיפה לחיים על פני כדור הארץ. החוקר המהפכן ג'יימס לאבלוק הגה במוחו רעיון יוצא מן הכלל; הוא קרא לרעיון "תיאוריית גאיה" ,על שם אלת האדמה במיתולוגיה היוונית .רעיון זה נולד על מנת לפתור בעיה משונה; לאבלוק שם לב שהרכב החומרים באטמוספרה של כדור הארץ איננו הגיוני מבחינה כימית – יש יותר מדי חמצן ומעט מדי פחמן דו-חמצני. החומרים בטבע מורכבים מחלקיקים קטנים הנקראים אטומים .שילובים שונים בין אותם האטומים יוצרים חומרים שונים ,ולכל חומר יש מידת יציבות שונה .בנוסף ,לחומר יש נטייה להגיע למצב היציב ביותר ולהישאר בו .זאת אומרת ,שאם ניקח כמות גדולה של חומר ,נערבב ,נחמם ונמתין בסבלנות, האטומים ישתלבו לכדי הרכב החומרים היציב ביותר האפשרי בתנאים אלו .מצב זה נקרא גם שיווי משקל כימי; זהו המצב בו, פרט לשינויים אקראיים וזמניים ,החומר מפסיק לשנות את הרכבו הכימי. לאבלוק קלט שהרכב החומרים של האטמוספרה שונה מאוד ממצב שיווי המשקל הכימי .כלומר ,יש הרבה יותר מדי חמצן, שבמצב שיווי משקל היה מחמצן את המתכות והפחמן הנמצאים באדמה ,ומעט מדי פחמן דו-חמצני ,שהיה נוצר מתהליך חמצון זה .יתרה מכך ,חוסר שיווי המשקל הכימי הבלתי סביר של הרכב האטמוספרה כמעט ולא השתנה במהלך מיליוני שנות קיומו של כדור הארץ .לאבלוק הבין שחייב להיות גורם מווסת ,המתנגד באופן פעיל לנטייה הטבעית של החומר ,ושומר על תנאים לא יציבים אלו .אבל מה יכול לווסת בהצלחה, לאורך עידנים ,חוסר שיווי משקל כימי של 5,500,000,000,000,000טונות של אוויר? על-פי תיאוריית גאיה ,היצורים החיים עצמם מהווים גורם מווסת לתנאי הסביבה על פני הכדור .במושג "תנאי הסביבה" נכללים, לדוגמה ,הרכב האוויר ,מליחות האוקיינוסים, כמות המשקעים ואף הטמפרטורה :במשך 3.5מיליארדי שנים הטמפרטורה הממוצעת 22 על פני כדור הארץ נותרה בין 10ל20- מעלות ,אף על פי שע ֹצמת השמש נמצאת בעלייה מתמדת ומשתנה במחזוריות לאורך העידנים. אפשר לדמות את התהליך העולמי הזה לתהליכים ביולוגיים המתרחשים בגופו של יצור חי :כאשר חם לנו ,מתחיל תהליך של הזעה ,וכלי הדם מתרחבים ומשחררים חום רב יותר אל הסביבה .כאשר קר לנו ,כלי הדם מתכווצים ,ובמקרים קיצוניים שרירי הגוף רועדים כדי ליצור חום נוסף .השמירה על חום הגוף ,כמו גם על מליחות הדם, ריכוז הסוכרים בתא ,אספקת החמצן ועשרות פרמטרים אחרים -מחייבת שיתוף פעולה תפקודי בין כל תאי הגוף ,באמצעות מנגנוני משוב שלילי רבים ומורכבים. לפי תיאוריה זו ,ניתן לדמות את שלל היצורים החיים לתאי גופו של כדור הארץ ,ואיברי הגוף הם המערכות האקולוגיות שלו .כאשר חל שינוי בתנאי הסביבה ,המערכות האקולוגיות משתפות פעולה כדי להחזיר את האיזון על כנו .למשל ,אם ריכוז החמצן באוויר יורד ביחס לריכוז הפחמן הדו-חמצני ,צמחים בכל העולם יפיקו סוכרים בקצב מוגבר ,ועל- ידי כך יצמצמו את ריכוז הפחמן הדו-חמצני ויעלו את ריכוז החמצן .אם ריכוז החמצן באוויר עולה ביחס לריכוז הפחמן הדו- חמצני ,מתגבר הסיכוי לשרפות ,המשחררות כמות גדולה של פחמן דו-חמצני ומצמצמות בפתאומיות את אוכלוסיית הצמחים .כלומר, כל היצורים על פני כדור הארץ מתפקדים כיצור-על השומר על תנאי סביבתו הפנימית, נוכח השינויים החיצוניים. האלמנט המהפכני בתיאוריה ,והסיבה העיקרית לביקורת מטעם האקדמיה ,היא שכדי להשיג תיאום כלל-עולמי ,חייב להתקיים מנגנון ריסון עצמי בכל היצורים החיים ,המונע את התפתחותן של צורות התנהגות נצלניות והרסניות עבור תנאי הסביבה .עמדה זו איננה עומדת בקנה אחד עם "תיאוריית הגן האנוכי" ,הנגזרת מתורתו של דרווין בנוגע למוצא המינים ,אך מעבר לכך ,איננה עומדת בקנה אחד עם התפיסה האנושית המודרנית ,האנתרופוצנטרית, השמה את האדם במרכז. בעולם העתיק שימשה אמא אדמה ציר מרכזי עבור האדם והאנושות .בעולם המודרני, העצמאות היחסית שהשגנו ביחס למחזורי הטבע עלתה לנו במחיר כבד .איננו שייכים עוד לעולם ,לאמא אדמה .נולדנו בחיקה ,אך כעת אנו בוגרים ולא כפופים עוד לחוקיה .אנו חיים באשליה שהיא איננה משפיעה עלינו, אך בו-בזמן מקבלים אותה כמובנת מאליה, ואיננו שמים לב להשפעה שיש לנו עליה .לא תיתכן בטבע השפעה חד-כיוונית; אם אנו משפעים ,אנו גם מושפעים. ללא נקודת ייחוס חיצונית ,ללא תחושת שייכות ושותפות גורל לדבר גדול יותר, לקהילה הגדולה ביותר -קהילת החיים על פני כדור הארץ -איבדנו את היכולת לווסת את עצמנו .אנו לוקחים את מה שאנו מצליחים לקחת ,מבלי לחשוב על ההשלכות ארוכות הטווח .היעלמותה של אוכלוסיית הדגים ברחבי העולם והרס יערות הגשם הן רק דוגמאות בודדות להשפעה ההרסנית של איבוד כושר הריסון העצמי של האנושות .רק העתיד יגלה כיצד השפיעו שינויים אלה על מערכת המשוב השלילי העולמית ,על מערכת ההגנה של אמא אדמה. בהמשך ישיר לאותן צורות מחשבה - נפרדות ,אגוצנטריות ,עצמאות מדומה -גם החברה האנושית מתפלגת .איננו שייכים לאף אחד ולשום מקום; אנו אדונים לעצמנו. לוקחים את מה שאנו מצליחים לקחת ,מבלי לחשוב על ההשלכות ארוכות הטווח .החיפוש אחר סיפוק מהיר מוביל לשחיתות ,לניצול, לאלימות ולפחד; מישהו תמיד משלם את המחיר. אבל מה אכפת לנו? אנו בוגרים עכשיו ,חיינו נטולים חוסר ודאות .אנו יודעים בדיוק מה המחיר (העלות הכספית) של כל בחירה שלנו. איננו מושפעים מגחמותיה של אמא אדמה, איננו סרים למרותו של אף מלך ,אנו חסינים להשלכות של המעשים שלנו על הטבע ועל החברה. אבל הבעיה האמיתית איננה זעמו של האל וגם לא מלחמות אזרחים בשם החירות .הבעיה היא שנותרנו לבדנו .בודדים מול המציאות הכלכלית ,החברתית והפוליטית ,מול חוסר ודאות קיומי לטווח הארוך ,שאותו הקרבנו על מזבח הקדמה .אנחנו לבדנו ,משום שאמא אדמה מתה מזמן; רק "הגן האנוכי" שורד. אנו מנסים לחשוב על פתרונות ,לעקוף (שנית) את הבעיה שיצרנו; ליצור רשת ביטחון מדומה בעזרת הפייסבוק ,תנועות חברתיות קצרות- חיים על בסיס המצוקה המשותפת ,לחצות את שביל ישראל פעם אחת בחיים (בשביל האתגר) ,או לטייל בעולם ולפגוש תרבויות. אבל בסופו של דבר אנו נשארים לבדנו .כי אי אפשר לפתור בעיה באותם הכלים שיצרו אותה. אבל האמת היא שאין חדש תחת השמש. תמיד היינו חלק ממארג החיים ותמיד נהיה. האם נעז לחיות כך? לשם כך עלינו לוותר על אשליית העצמאות ולהכיר בכך שאנו מושפעים ומשפיעים על סביבתנו .בדומה לכלל היצורים החיים על פני כדור הארץ ,אנו יוצרים למעשה את התנאים הפסיכולוגיים של העולם הפנימי שלנו ואת התנאים החברתיים של הקהילה שלנו .עלינו לפתח דרך חיים קהילתית יותר ,המתבססת על הידיעה שאנו שותפי גורל .להכיר בכך שאין טעם להיות עצמאיים ,אם אנו נותרים לבדנו .למעשה, כאשר אנו לבד ,חסרי תמיכה ושייכות ,גם העצמאות שלנו אובדת ,משום שאנו מבזבזים אותה בניסיון להשתייך לאפנות חולפות. עלינו להרחיב את זהותנו על מנת שתכלול את האנשים שאיתם אנו חיים; שהאושר שלנו יהיה האושר שלהם; שניצחון עבורנו יהיה הניצחון שלהם. עלינו לפתח מחדש את הקשרים הקהילתיים, בהתבסס על אחווה ,ומשם להמשיך ולפתח את הקשר שלנו עם אמא אדמה ,עם הקהילה הרחבה שאליה אנו שייכים .עלינו לגלות מחדש את אמא אדמה ,שכל רכושנו -כולל גופנו עצמו -מגיע ממנה ,ואליה ישוב. עלינו ללמוד לחיות עם הקונפליקט שבין הצורך בעצמאות לבין הצורך להיות שייך. האמת היא שאין סתירה בין שני צרכים אלו; להפך .רק אדם עצמאי יכול לחיות באחווה אמיתית. 24 25 כשהדברים מתפרקים "דברים שמתפרקים הם מעין מבחן וגם מעין ריפוי .אנחנו חושבים שהעיקר הוא לעבור את המבחן ולהתגבר על הבעיה ,אבל האמת היא שהדברים לא באמת נפתרים .הם מתאחים ומתפרקים .ואחר כך הם שוב מתאחים ושוב מתפרקים. זה פשוט כך .הריפוי מגיע מהשארת מקום לכל זה לקרות :מקום לצער, להקלה ,לאומללות ,לשמחה". אלעד פרוטר ,מנהל סניף אקרופוליס החדשה בראשון לציון “דברים שמתפרקים הם מעין מבחן וגם מעין ריפוי .אנחנו חושבים ,שהעיקר הוא לעבור את המבחן ולהתגבר על הבעיה ,אבל האמת היא שהדברים לא באמת נפתרים .הם מתאחים ומתפרקים .אחר כך הם שוב מתאחים ושוב מתפרקים .זה פשוט כך .הריפוי מגיע מהשארת מקום לכל זה לקרות :מקום לצער, להקלה ,לאומללות ,לשמחה".1 "1כשהדברים מתפרקים", פמה צ'ודרון ,הוצאת פראג.2001 , יש רגעים שבהם נדמה שהקרקע נשמטת מתחת לרגלינו ,שבהם אנו מאבדים דברים היקרים לנו מכול ,שבהם נדמה שכל עולמנו חרב עלינו .רגעים שע ֹצמתם מפילה מעלינו את כל המסכות והחומות שבנינו במהלך השנים כדי להסתתר מאחוריהן .רגעי ההתפרקות משאירים אותנו ערומים וחשופים בפני העולם ,כילדים רכים שאך זה נולדו. אלו הם רגעי המבחן הגדולים שלנו ,הרגעים שבהם אנו נדרשים לגייס את כל עוצמתנו הפנימית. ההתפרקות יכולה לפגוש אותנו במקומות שונים .לפעמים היא מגיעה בעקבות מוות של אדם קרוב ואהוב ,לפעמים מול סיומה של מערכת יחסים משמעותית בחיינו ,או מול אבדן של עבודה ומקור הכנסה .לעתים נפגוש אותה כאשר ניתקל לפתע בכישלון היכן שתמיד הצלחנו בעבר ,או כאשר נעמוד לפתע מול אמת נוקבת אשר תשרוף מעלינו את צעיפי האשליה .זהו רגע שבו נופלות המסכות ,והאמת נותרת ערומה מולנו. אלו הם רגעים של א ֹבדן ,רגעים של מוות ואין הכוונה רק למותו של אדם אהוב -אלא גם למוות של דבר-מה בתוכנו ,דבר- מה שחשבנו תמיד שהוא חלק בלתי נפרד מאיתנו ,שהוא חלק מעצם זהותנו ,ולכן קשה לנו כל כך לוותר עליו. רוב חיינו אנו מנסים לברוח מרגעים כאלו, להגן על עצמנו ,למצוא מחסה ולהסתתר מפניהם .הפחד מפניהם עשוי להיות כה גדול עד שלעתים נעשה מאמצים כבירים רק כדי שנוכל להתעלם מהמציאות ולא לפגוש בהם. בזמנים כאלו אנו הופכים להיות עיוורים מרצון ,מעדיפים לטמון את ראשנו בחול, לעצום עיניים חזק חזק ,ולקוות שאולי איכשהו יעבור לו יום נוסף בשלום מדומה. יום נוסף שבו לא נצטרך לשנות שום דבר ,יום נוסף שבו נוכל להמשיך כאילו הכול כרגיל, בתוך עולם האשליות שבנינו לנו. מדוע זה כה קשה לנו? ממה אנו מפחדים כל כך? כיצד נוכל להתמודד טוב יותר עם רגעים קשים שכאלו? שאלות אלו אינן רק שאלות שאיתן אנו מתמודדים כיום ,אלו הן שאלות שהאדם שאל את עצמו מאז ומתמיד ,שאלות שהיו רלבנטיות לפני מאות שנים ,כמו גם היום, שאלות חוצות גבולות ותרבויות ,שבהן עסקו פילוסופים ,אנשי רוח וחכמים שונים לכל אורך ההיסטוריה האנושית .אלו הן שאלות אוניברסליות המהוות חלק מהמורשת האנושית שאותה כולנו חולקים. האם נוכל ללמוד משהו מהמורשת האנושית שלנו? האם ידע עתיק זה יכול להיות רלבנטי לחיינו גם היום? כאשר אנו מתבוננים לעומק במרבית המסורות הללו ,אנו מוצאים התייחסות מעניינת לאותם המשברים .רגעים אלו אינם מצטיירים כשחורים דווקא ,עצובים או מפחידים ,אלא להפך; אלו הם רגעים של הזדמנות. זוהי הזדמנות ללמוד דבר-מה חדש על האדם ועל העולם ,הזדמנות לשנות משהו בעצמנו, להיפרד מהרגל ישן שאנו סוחבים כבר שנים רבות ללא צורך ,הזדמנות להוליד בתוכנו משהו חדש .זוהי הזדמנות להתרחב ,להעמיק ולהתפתח. לשם כך נצטרך להרחיב מעט את היריעה ולהבין את חוק המחזורים כאחד מהחוקים היסודיים והבסיסיים ביותר הקיימים בטבע, שעבורנו -בני התרבות המערבית המודרנית, שהתרחקה כל כך מהטבע והסתגרה בתוך ערים מבטון ופלדה -יש צורך להסביר במילים.הטבע כולו ,ואיתו כל דבר הקיים בעולם הגשמי ,נע בצורה מחזורית .תמיד יהיו עליות וירידות ואחריהן עוד עליות ועוד ירידות .דבר לא יכול להתקדם למעלה בצורה ליניארית אין-סופית .אנו רואים מחזורים אלו וחיים אותם בכל הסובב אותנו :מחזורים של יום ולילה ,מחזורי ההתמלאות וההתרוקנות של הירח ,של עונות השנה :סתיו ,חורף, אביב ,קיץ ואז שוב הסתיו .מחזורים בגוף האדם :מחזור של שאיפה ונשיפה ,מחזור הדם ,מחזור של ערות ושינה .לעתים אנו 26 מסוגלים לזהות גם מחזורים פסיכולוגיים בעצמנו .דפוסים חוזרים ונשנים של התנהגות ותפיסה המופיעים אצלנו לאורך השנים. חוק המחזורים הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, ולכן יש לדעת לעבוד איתו ולא להילחם בו. החיים עצמם אינם יכולים להתקיים ללא המחזורים ,ודוגמה לכך נוכל למצוא בטבע הסובב אותנו .הטבע המדהים שסביבנו לא היה מסוגל לשרוד ללא המחזוריות .תארו לכם מצב שבו יש עונה אחת בלבד בשנה ,תארו לכם שבמשך כל השנה תהיה רק תקופת קיץ או אביב – עונות שבהן הטבע פורח ומלבלב, שבהן הכול ירוק וצבעוני .תארו לכם שנה שבה השמש תמיד זורחת והשמים אף פעם אינם קודרים. תארו לכם פרח שבמשך כל השנה פורח ,האם זה אפשרי? לא .כיצד יוכל הפרח לפרוח זמן כה רב מבלי לנוח? כיצד הוא היה שורד ללא הסתיו והחורף – ללא אותן עונות שבמהלכן הטבע עובר להתכנסות פנימה, העצים משילים את עליהם ותפרחתם ונראה כאילו מעין מוות פוקד את הטבע כולו? אך "מוות" זה הוא רק "מוות" חיצוני .מתחת לפני השטח החיים רוחשים ומתחדשים, אוגרים אנרגיה ומתחדשים לקראת הרגע שבו האביב יגיע שוב ,שבו הפרח יוכל לפרוץ שוב וללבלב ,ושוב "למות" עם החורף ,ושוב להיוולד באביב. האם נוכל לדמיין חיים בעולם שבו השמש לעולם אינה שוקעת ,שבו אף פעם אין רגע של חושך? רגע של מנוחה? ובמה האדם שונה מהטבע? האם אותם החוקים אינם רלבנטיים גם עבורנו? האם איננו חלק מאותה מערכת גלובלית? 27 גם החורף האישי שלנו מגיע מדי פעם ,גם אנו חווים את אותו "מוות" .גם לנו יש רגעים שבהם אנו נדרשים לעצור רגע ולהתכנס פנימה ,לבחון את עצמנו ,את הצורה שבה אנו חיים ,את ההרגלים שלנו ,את הרגשות והמחשבות שלנו .לבדוק אם יש משהו הדורש שינוי .לשאול את עצמנו מחדש את השאלות המהותיות מכול -מי אני? מהו הכיוון שאליו אני רוצה ללכת? האם יש צורך לעשות תיקון במסלול שבו בחרתי? האם יש כאן שיעור שאני יכול ללמוד? עלינו לשאול באומץ וללא פחד .לא לפחד מהתשובות שניתן לעצמנו ,כיוון שתשובות אלו תהוונה עבורנו צעד ראשון בדרך, שעשויה להיות לא קלה ,דרך שעשויה לדרוש מאיתנו מאמץ ,שינוי .אך זוהי גם הדרך שתוביל אותנו לחיים מאושרים יותר. אין זה פשוט עבורנו לשנות את עצמנו, ולמעשה רובנו מעדיפים להימנע מהשינוי עד כמה שאפשר .לא לערער את המצב שהשגנו -מצב המשרה עלינו תחושת ביטחון מדומה .וכך עוברות להן שנים רבות שבהן אנו נשלטים על-ידי הרגלים פסיכולוגיים ומנטליים שהתקבעו בתוכנו לפני שנים רבות. הרגלים המעצבים את חיינו בזמן שהסיבות לכך שרכשנו הרגלים אלו כבר מזמן אינן רלבנטיות עבורנו. אך הרגע שבו אנו עומדים בפני התפרקות, הרגע שבו כל ההגנות הישנות והקטנוניות מתגלות בחוסר הרלבנטיות שלהן ,הרגע שבו מתנפצת אשליית הביטחון המדומה -הוא גם הרגע שבו ניתנת לנו ההזדמנות לבצע שינוי אמיתי ,יסודי. הרגעים החשוכים בחיינו הם רק חלק ממחזור שלם .אלו הם רגעים שמתוכם נוכל להיוולד נכונים יותר וחזקים יותר .רגעים שיכולים להיות עבורנו אחד מהשיעורים החשובים ביותר של חיינו -אם רק נצליח להתעלות מעל הסערות הרגשיות ולראות אותם ככאלו. “שיעור חשוב? ללמוד? לצמוח?" ,אני שומע את חלקכם אומרים לעצמכם" ,כיצד זה אפשרי? כיצד אוכל לצמוח כאשר אני מאבד משהו חשוב כל כך ,מאבד חלק מחיי ,ממה שמגדיר אותי ,מהזהות שלי?". אבל מהי הזהות שלי? מי אני באמת? האם אני העבודה שבה אני עובד? המקצוע שלי? האם אני מוגדר על-ידי מערכת היחסים שבה אני נמצא? האם אני רק הגוף הפיזי הזה? גוף שבמהלך שנותיי השתנה כה הרבה, שרוב התאים המרכיבים אותו מתו ונולדו מחדש פעמים רבות ,אך למרות כל זאת – אני נשארתי אני? האם אני הרגשות והמחשבות שלי? האם אלו אינם משתנים גם הם אך בו- בזמן אני נשאר אני? לפי רוב התרבויות העתיקות ,האדם הוא יותר מכל אלו .יש בו חלק עליון יותר ,חלק שאינו מוגדר ואשר אינו מושפע ממאפיינים זמניים ומשתנים .חלק עליון זה שבתוכנו נקרא בהודו "האני העליון" ,בטיבט דיברו על "קול הדממה" ,ביוון קראו לו "נוס" -הרוח, ובדתות שונות מתייחסים אליו כאל נשמה. השמות שונים ,אך המהות זהה – זהו חלק נצחי ,חלק שלעולם לא נולד ולכן גם לעולם לא ימות ,חלק שאינו מושפע מנסיבות החיים המשתנות .במקום פנימי זה שוכנים הפוטנציאל שלנו ,החלומות שלנו ,הייעוד שלנו .וכאשר האדם בהכרה לחלק זה ,כאשר הוא יכול להיות בקשר איתו ,יש בידיו עוגן אדיר המספק לו ביטחון גם בסערות הגדולות ביותר שיפגוש בחייו .כעת ,כאשר הבנו שהחורף מתקרב ,עלינו לתת לדברים המיותרים בחיינו לנשור כמו עלי השלכת. וכאשר מה שיישאר הוא התמצית האמיתית, שעמדה בכאב ובמבחנים שהחיים הציבו בפנינו ,כאשר נחזיק בידינו בפיסה נוספת מהתשובה לחידה הגדולה – אז נוכל להתחיל לבנות מחדש את האביב ,את המשך חיינו החדשים. התפרקות מגיעה אל כולנו .זהו חלק מהמחזור הטבעי של חיינו .אין מנוס מכך .האם בפעם הבאה שהיא תגיע לפתח ביתנו ניפול יחד איתה לתהומות הנשייה? או שמא נצליח להפוך את אותו רגע לשיעור יקר-ערך ,ולא נשכח שלאחר הלילה תמיד תגיע זריחה חדשה ,ואיתה ההזדמנות לתוספת של חיים. “לחיות זה להיות מוכן למות שוב ושוב. מנקודת הראות הערה ,אלה החיים. המוות הוא הרצון להחזיק במה שיש לך… כל (הקשיים) מצביעים לנו על הדרך להיות לגמרי ער וחי ,בכך שנרפה ,בכך שניתן לעצמנו למות רגע אחרי רגע בסוף כל נשיפה. כשנתעורר ,נוכל לחיות באופן מלא בלי לחפש עונג או להימנע מכאב, בלי לשחזר את עצמנו כשאנחנו מתפרקים”.2 "2כשהדברים מתפרקים", פמה צ'ודרון ,הוצאת פראג.2001 , המאמר פורסם לראשונה בגליון מס' של כתב העת אקרופוליס ,ספטמבר 2009 38 29 28 המוות -המסתורין הגדול בעינינו נתפס המוות כסופם של הדברים ,אך במסורות עתיקות רבות התייחסו למוות כאל פרוזדור המעביר אותנו אל מישור אחר של קיום .מה מסתתר מעבר לפרגוד? הרצאה :המוות חשוב לחיים התבוננות עמוקה על הפחד הגדול ביותר שלנו יכולה לפתוח לנו דרך אל חיים טובים ומאושרים יותר. הרצאה על החיים שבמוות ,והמוות שבחיים. יום ג' 20:00 ,6.1.15סניף כפר סבא ,רח' ויצמן ,89טל' 09-7665799 מחיר כניסה 30ש"ח הרצאה :החיים של אחר החיים אין מסתורין גדול מזה של סוד החיים והמוות .האם באמת יש חיים לאחר החיים? מה נוכל ללמוד מספר המתים והחיים הטיבטי ומספר המתים המצרי על חיים נכונים, על מוות ,ועל מה שביניהם? יום ד' 20:00 ,11.2.15סניף אשדוד ,דקר 26ב' רובע ד' ,טל' 08-8506226 מחיר כניסה 30ש"ח הרצאה :להיות או לא להיות? הרצאה על מסתורי החיים ,המוות והלידה מחדש ועל האפשרות של האדם לחיות נכון יותר ולא רק לשרוד. יום ג' ,17.2.15יום ג' 20:00סניף גבעתיים, יצחק שדה ( 7פינת גולומב) ,טל' 03-5445115 מחיר כניסה 30ש"ח הרצאה :המסע מעבר למוות אין מסתורין גדול מזה של סוד החיים והמוות. האם המוות הוא הסוף של הכל? האם חכמי האנושות העתיקים הכירו סוד לגבי המוות ,שאנו איבדנו? מה נוכל ללמוד מספר המתים והחיים הטיבטי ומספר המתים המצרי על חיים נכונים ,מוות ,ומה שמעבר? יום ו' 15:00 ,23.1.15 ,סניף ראשון לציון ,רח' תרמ"ב 22 (ליד התחנה המרכזית הישנה) ,טל' 03-9561002 מחיר כניסה 30ש"ח סדרת הרצאות בסניף תל אביב הרצאה" :מסתורי ספר המתים המצרי" יום ב' 20:00 ,5.1.15 הרצאה" :החכמה מאחורי ספר המתים הטיבטי" יום ב' 20:00 ,19.1.15 הרצאה" :סמסרה – מעגל החיים והמוות לפי הבודהיזם" יום ב' 20:00 ,17.2.15 מחיר כניסה להרצאה בודדת 30 :ש"ח מחיר כניסה לסדרה 75 :ש"ח מומלץ להזמין מקום מראש סניף תל-אביב ,רח' ריב"ל ,5טל' 1-700-504-604 סדרת הרצאות בסניף ירושלים הרצאה" :המוות חשוב לחיים" הבנת הקשר בין החיים והמוות יכולה לשנות את תפיסת עולמנו. יום ו' 13:00 ,5.12.14 הרצאה" :דרכו של הסמוראי" כיצד להישאר נאמנים לעצמנו מעבר לכל הנסיבות ,וכיצד ההיכרות עם המוות יכולה להיות מפתח לחיים טובים יותר? הרצאה על האפשרות להיות סמוראי גם היום. יום ד' 20:00 ,10.12.14 הרצאה" :חינוך למסתורין" בעת העתיקה עסקו במסתורין כדרך לחינוך שלם של האדם בימי חייו ומעבר למוות. חניכות שבטית ,מיסטית ומאגית -על האפשרות להיות חניך למסתורין גם בימינו אנו. יום ב' 20:00 ,15.12.14 מחיר כניסה להרצאה בודדת 30 :ש"ח מחיר כניסה לסדרה 75 :ש"ח סניף ירושלים ,דרך בית לחם ( 46פינת יפתח ,)2טל'02-6221399 : "האמן ,החולם והלוחם גשר אל הבלתי נראה" מפגש פילוסופי מרתק עם פייר פאולין ,בעקבות צאתו של ספרו החדש. פייר פאולין הוא פילוסוף ,צלם ,ומייסדה של אקרופוליס החדשה בישראל .בספר זה הוא מציע כי יתכן שהאמנות היא המפתח ליצירת אחדות והבנה של שותפות גורל בין האנשים. "האמן הוא זה שבעבודתו הופך את הבלתי נראה לנראה. הוא חושף את היופי ...היופי ,מאחר שהוא נגיש לכול ,הוא הדרך הטבעית לאחד בין בני האדם". במהלך הערב תתקיים מכירה של הספר עם חתימתו של המחבר. האירוע יתקיים בסניף תל אביב ,רח' ריב"ל 5 טל' 1-700-504-604 20:00 ,11.1.15 קבוצת המתנדבים שלנו מקיימת פעילויות למען הסביבה והקהילה ,המתבססות על ערכי הנדיבות, הסובלנות והאחווה. מוזמנים להצטרף למגוון הפעילויות השונות: /התנדבותwww.newacropolis.org.il/ “לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה שבמקום להילחם בחושך עלינו להגביר את האור" א"ד גורדון לגעת באור תחרות צילום פילוסופית רותי מנדיל-חלבי השנה ,זו הפעם השלישית ,שבחרנו לציין את יום הפילוסופיה הבין-לאומי באירוע של תערוכת צילום. למה צילום? משום שיש דימיון בין צילום לבין פילוסופיה העיסוק באור ובצל ,בנראה ובבלתי נראה.החיפוש אחר היופי ,הנגיעה באמת .השאלה הגדולה :האם זו האמת? או שזה רק מה שאנו מסוגלים לקלוט? "הצלם ,כמו הפילוסוף ,שניהם אנשים רואים. הצלם ,רואה את העולם מצוייר באור ומזהה את היופי הקיים .הפילוסוף הוא זה הרואה את הטוב ,החבוי בכל מקום .תמיד". במילים אלו פנינו ,והצלמים-הפילוסופים נענו. קיבלנו עבודות נפלאות של למעלה מ100- צלמים ,בחרנו מתוכן את המתאימות ביותר, ובבוקר שישי של חודש נובמבר התכנסנו בסניף תל-אביב של אקרופוליס החדשה. "אני עוסקת במסע של התאוררות ,ב-א'", אמרה שי גינות ,צלמת נפלאה שהייתה חלק מצוות שופטי התחרות ושיתפה אותנו במסעה האישי בהרצאה מרתקת. היציאה מהמערה ,מהמעמקים ,המפגש עם הצל ,ההסכמה לראות את הצל ,ואז שוב לראות את האור. גילינו שהמסע האישי של כל אחד מאיתנו, ספציפי וייחודי ככל שיהיה ,הוא גם עקרוני ואוניברסלי .כמו קבוצה של "שגרירי האור", נפגשנו לחלוק תובנות ,לתת ולקבל השראה. נינו הרמן ,גם הוא חלק מצוות השופטים, צלם עיתונות ותיק ,שנגע כבר באור ובחושך, שצילם באינטימיות מיוחדת את פרס ,את רבין ,את דיין ועוד ,משוטט היום ברחובות תל אביב לראות את היופי של הצעירים. במצלמתו ,כל מצולם נראה כמו כוכב של סרט ,יפה ומאיר. "זו היכולת לראות את היופי שבכל אדם, לאהוב אותו באמת" ,שיתף נינו. ופייר פאולין ,שהוא צלם וגם פילוסוף (והקים את אקרופוליס החדשה בישראל) הזמין אותנו ,כיוצרים ,כאנשים ,להיות יותר "שקופים" ,למצוא את האיזון הנכון, בין מאמץ יתר לבין אדישות ,האיזון הנכון שבו אנחנו פשוט אנחנו .כמו המשמעות של המילה "נטר" במצרים ,המסמלת קדושה וחיים " -הוא כמו שהוא צריך להיות". כשאנו נוכחים במלאות ,חיים ממש ,לא על "אוטומט" ,עם עוצמה ,חכמה ,רצון ואהבה, אנו מקרינים פשוט את האור הקיים. המסע להיות שם (או להיות כאן ועכשיו) אינו המסע הפרטי שלנו; ככל שנצליח להיות יותר "חיים" כך נאפשר למעגלים נוספים "להתאורר". תודה לכל משתתפי התערוכה שאפשרו לעוד רגע שחלמנו להתממש .שנדע לגעת באור ,להעז לפגוש את הצל ,ולהמשיך לצעוד ביחד! העבודות בעמודים הבאים הן חלק מן העבודות שהוצגו בתערוכה. 32 "לגעת באור" -דרור גרתי רקדניות להקת מחול בהופעה בהיכל התרבות מודיעין, 2014 "עצים מרחפים" -טל בדרק עצי אורן ניצבים בגבעה המשקיפה על טירת שלום2008 , " -"Tea in Tilichoמיכאל צ'רקסקי בקתה למרגלות הר ואגם טליצ'יו .נפאל, 2008 " -"Reflections of the futureקלודי פלוטניטקי דיאלוג בין האמא והילד שיבוא ,מושב סלעית, 1994 "אור בסטודיו" -טניה שרייפל האור על קיר הסטודיו מאפשר לך לדמיין ולהרגיש .ירושלים2014 , "ניצוצות" -ניצן אסף ילדים בפסטיבל האור בירושלים2014 , "ערפילי בוקר" -צפריר ניר עגורים בלינת לילה באגמון החולה, 2014 "אור וצל" -דלית ירדני מוזיאון אסירי המחתרות .ירושלים, 2013 " -"Hotel roomהילה מזרחי נוכחות האור בריקנות החדר. מדריד2013 , "בעיניים עצומות" -מאיה אורן האור הפנימי מאיר ומבטא את החלום2013 , "פרחי קסם" -אלי בצרי הילת אור עוטפת פרחים בפארק הירקון, 2009 אקרופוליס החדשה הינה ארגון לפילוסופיה מעשית כדרך חיים ,אשר הוקם בשנת 1957בארגנטינה ופועל כיום בלמעלה מ 60-מדינות ברחבי העולם. בשנת 1986נפתח הסניף הישראלי הראשון ,על-ידי מר פייר פאולין .כיום לומדים באקרופוליס החדשה בארץ מאות אנשים הפועלים ותורמים לחברה ב8- מרכזים. אקרופוליס החדשה אינה שייכת לשום דת ,אינה מעורבת בפעילות פוליטית ,וכל אדם יכול לקחת חלק באופן חופשי בפעילויותיה .הפעילות שלנו מתקיימת בשלושה שלבים ,בהם אפשר להשתתף לפי העדפה והתאמה: שלב - 1כל מי שמוצא עניין בלימודים ,ובוחר ללמוד את הנושאים הנלמדים בקורסים ובהרצאות שלנו. שלב - 2מי שבוחר להיות חבר בארגון ,כדי לקחת חלק בפעילויות ולחיות ו ה הת נד בות , הת ר בות חיים. כדרך הפילוסופיה את שלב - 3מי שמבקש לא רק להיות פילוסוף ,אלא להיות תלמיד .כלומר, לעשות תהליך אישי של עבודת מורה- תלמיד כפי שהיה נהוג בבתי הספר העתיקים. עקרונות אקרופוליס החדשה .1קידום אידאל של אחווה בינלאומית המבוססת על כיבוד המעלות האנושיות, ללא הבדל של גזע ,מין ,תרבות ,דת, מעמד סוציאלי וכדומה. .2טיפוח אהבת החכמה דרך הלימוד ההשוואתי של הפילוסופיות ,הדתות, המדעים והאמנויות ,במטרה לקדם את הידע על האדם ,על חוקי הטבע ועל חוקי היקום. .3פיתוח הטוב ביותר שבפוטנציאל האנושי ,תוך קידום הגשמת האדם כפרט ושילובו בחברה ובטבע כגורם אקטיבי ומודע ,למען שיפור העולם. אנו מוצאים שהתשובות לשאלות המשמעותיות ביותר שכל אדם פוגש בתוך לבו ובמעמקי נשמתו ,הן אותן התשובות שמצאו מחפשי הדרך מאז ומעולם .המערביים והמזרחיים -כולם ביקשו להיות תלמידים של החיים. הדרך של תלמידי החיים היא אוניברסלית .החכמה אנושית שייכת לכולם .אנו מבטאים זאת הלכה למעשה באמצעות שלושה צירים :פילוסופיה, תרבות והתנדבות. פילוסופיה תוכנית לימודים אחידה בכל סניפינו ברחבי העולם שמקורה בלימודים שהתקיימו בבתי ספר של חכמה בתקופות שונות בהיסטוריה. תרבות אנו יוצרים אמנות ועוסקים בה ככלי על מנת לגעת בלבותיהם של האנשים ,לעורר ולהזכיר לאדם מיהו ומה הוא יכול להיות. התנדבות קבוצת המתנדבים שלנו מקיימת פעילויות למען הסביבה והקהילה ,המתבססות על ערכי הנדיבות ,הסובלנות והאחווה .גם מי שאינו חבר באקרופוליס מוזמן להצטרף לפעילויות השונות. 1 7 0 0 - 5 0 4 - 6 0 4 www.newacropolis.org.il info@newacropolis.org.il סניפי אקרופוליס החדשה בישראל סניף אשדוד רח' דקר 26ב' טל’ 08-8506226 סניף גבעתיים רח' יצחק שדה 7פינת רח' גולומב טל’ 03-5445115 סניף חיפה שד' הנשיא ( 86מול מלון דן כרמל) טל’ 04-8381610 סניף ירושלים דרך בית לחם ,46פינת יפתח 2 טל’ 02-6221399 סניף כפר סבא רח' ויצמן 89 טל’ 09-7665799 סניף קריות שד' גושן ,83קריית מוצקין טל’ 04-8402660 סניף ראשון לציון רח' תרמ"ב ( 22בצמוד לתחנה המרכזית הישנה) טל’ 03-9561002 סניף תל אביב רח' ריב”ל 5 טל' 03-5104426 מקום-טוב השכרת כיתות לימוד מאובזרות ,חדרי ישיבות אולם כנסים ,אולם תיאטרון ,דוג'ו וקליניקה מקום-טוב בתל אביב ריב״ל ,5 www.makomtov.org.il info@makomtov.org.il 054-240-7222
© Copyright 2024