‫"לְדֹורֹות"‬ ‫סיפוריהם של ניצולי השואה החיים בישראל‬ ‫שאלון לרישום קורות ניצולי השואה‬ ‫איסוף סיפוריהם של ניצולי השואה הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בשימור הזיכרון ובהנחלתו לדורות הבאים‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬המידע על קורותיהם של הניצולים חיוני מאוד לחוקרים ולבני הדורות הבאים‪ .‬בעזרת מידע זה אפשר יהיה להכיר את‬ ‫הסיפורים הפרטיים המרכיבים את התמונה הרחבה של תקופת השואה‪ .‬לסיפור האישי שלכם יש חשיבות לאומית‪ ,‬מחקרית‬ ‫וחינוכית‪ .‬אוסף הסיפורים מפורסם באתר אינטרנט מיוחד שכתובתו ‪www.ledorot.gov.il‬‬ ‫שם משפחה ושם פרטי כיום‬ ‫שם פרטי‪ :‬אדוארד‬ ‫שם משפחה‪ :‬בוקרה‬ ‫פרטים אישיים לפני השואה ובתקופתה‬ ‫במידה והשאלה אינה נוגעת אלייך‪ ,‬אין צורך לענות עליה‬ ‫שם משפחה איתו נולדתי‪:‬‬ ‫בוקרה‬ ‫‪Boccara‬‬ ‫בלועזית‬ ‫שם פרטי איתו נולדתי‪ :‬אדוארד סימון‬ ‫בלועזית ‪Edouard‬‬ ‫מין‪:‬‬ ‫זכר‬ ‫שנת לידה‪6391 :‬‬ ‫עיר לידה‪ :‬מונסטיר‬ ‫בלועזית‬ ‫שם פרטי ושם משפחה של האב‪ :‬רפאל בוקרה‬ ‫שם פרטי ושם נעורים של האם‪ :‬אידה (אסתר) סיטבון‬ ‫מונסטיר‬ ‫מקום מגורים קבוע לפני המלחמה‪:‬‬ ‫‪Monastir‬‬ ‫בלועזית ‪Monastir‬‬ ‫השכלה‪/‬תואר אקדמי לפני המלחמה‪ :‬בית ספר יסודי‬ ‫צרפתי‬ ‫מקצוע לפני המלחמה‪:‬‬ ‫תלמיד‬ ‫(יסודי‪ ,‬תיכון‪ ,‬אוניברסיטה‪ ,‬ישיבה)‬ ‫(תלמיד‪ ,‬סנדלר‪ ,‬מורה)‬ ‫מקומות מגורים בתקופת המלחמה‪:‬‬ ‫ארץ לידה‪ :‬תוניסיה‬ ‫ארץ המגורים‪ :‬תוניסיה‬ ‫חבר בארגון או בתנועה‪ :‬בני עקיבא‬ ‫(בית"ר‪ ,‬השומר הצעיר‪ ,‬בני עקיבא)‬ ‫מונסטיר‬ ‫(שם העיר או האזור ושם הארץ)‬ ‫במידה והיית בגטו‪ ,‬ציין את שמו‬ ‫בלועזית‬ ‫במידה והיית במחנה עבודה או מחנה ריכוז‪ ,‬ציין את שמו‬ ‫בלועזית‬ ‫המקום בו נודע לך כי הנך אדם חופשי‪ :‬מונסטיר‬ ‫במידה והיית במחנה עקורים ציין את שמו‬ ‫(מחנות פליטים שהוקמו לאחר המלחמה בעיקר באוסטריה‪ ,‬גרמניה ואיטליה)‬ ‫תאריך השחרור‪6399 :‬‬ ‫ציין מקום אליו חזרת לאחר השחרור‪ :‬מונסטיר‬ ‫במידה והיית במחנות מעצר בקפריסין‪ ,‬ציין ממתי עד מתי‬ ‫שנת עליה‪:‬‬ ‫במידה ועלית באנייה‪ ,‬ציין את שמה‪:‬‬ ‫"ארצה"‬ ‫‪6391‬‬ ‫אנא ספר‪/‬י על קורותיך לפני המלחמה‬ ‫(ציוני דרך‪ :‬הבית בו גדלת‪ ,‬בית הספר‪ ,‬חברי ילדותך; במה עסקו הוריך‪ ,‬המשפחה המורחבת‪ ,‬חגים ומאכלים(‪:‬‬ ‫נולדתי ב‪ 99/93/91‬במונסטיר שבתוניסיה‪ ,‬למשפחת בוקרה‪ ,‬משפחה בת ‪ 69‬נפשות‪ ,‬צאצאים לאנוסים מיהדות ליבורנו‪.‬‬ ‫ההורים שלי היו סוחרים בזהב‪,‬כסף בדים ועוד‪ ,‬אבי עבד גם כחייט‪ .‬היינו בית מסורתי‪ ,‬חגגנו חגים ביחד‪ ,‬בל"ג בעומר היה‬ ‫מנהג לערוך מניין תפילה כל פעם בבית אחר‪ ,‬וישבנו כל המשפחה‪ ,‬השכנים והחברים‪ .‬האוכל שהכי אהבתי היה בפסח‪,‬‬ ‫'מסוקי'‪ -‬תבשיל עם בשר כבש‪ ,‬ירקות‪,‬פולים‪,‬ומצות‪ 09 .‬שנה אני זוכר את הטעם הזה‪.‬‬ ‫למדתי בבית ספר צרפתי של גויים‪ ,‬להורים לא היה כסף לקנות ספרי לימוד‪ ,‬ובכל שנות בית הספר היסודי למדתי בעזרת ספר‬ ‫לימוד אחד‪ ,‬בעיקר השתדלתי להקשיב לתלמידים אחרים ולנסות לזכור את מה שהיה בכיתה כי לא התאפשר לי ללמוד בבית‬ ‫וכו' כי אין ספרים‪ .‬אם היו לנו אמצעים‪ ,‬סביר להניח שהייתי לומד עריכת דין‪ ,‬זה מתאים לאופי שלי‪.‬‬ ‫נא ספר‪/‬י על קורותיך בזמן המלחמה‬ ‫(גירוש‪ ,‬גטאות‪ ,‬מחנות וצעדות מוות‪ ,‬במסתור או בזהות בדויה ושם בדוי‪ ,‬פעילות ותפקידים במחתרת‪ ,‬השתתפות‬ ‫בבריחה או בהתנגדות‪ ,‬האנשים שהיו בסביבתך בגטו או במסתור‪ ,‬במי נעזרת או אולי למי עזרת)‪:‬‬ ‫בזמן המלחמה ההורים לא עבדו‪ ,‬כי לא התאפשר לצאת מהעיר‪ ,‬אבא עזב גם את עבודתו כחייט‪ ,‬וכדי להתקיים פתח דוכן‬ ‫למאכל תוניסאי‪' -‬פרקסה'‪ .‬פחדנו פחד מוות וכמובן שההורים לא הרשו לנו לצאת מהבית‪ ,‬וכמובן שלא הלכנו לבית הספר‪ ,‬שלא‬ ‫פעל‪ .‬אולם פעם אחת‪ ,‬יצאתי לכיוון הדוכן שאבא עבד בו‪ ,‬ניגש אליו גרמני וביקש לקנות פרקסה‪ .‬מישהו ברקע העיר "זו חנות‬ ‫של יהודים" ‪ ,‬ואני זוכר איך החייל הגרמני קילל את אבי‪ ,‬צרח "יודן" וזרק את הפרקסה על הרצפה‪.‬‬ ‫הייתה הנחיה שכל היהודים ילכו עם ט לאי צהוב על הזרוע‪ ,‬ואני שמחתי מכך‪ ,‬סוף סוף אפשר להראות לכל שאני יהודי‪ ,‬לא‬ ‫ידעתי את חומרת הדבר ואת מה שחיכה לי‪.‬אני זוכר היטב את קול צעדיהם של הגרמנים ברחובות וליד הבתים‪.‬‬ ‫לפני סוף המלחמה הפגיזו בלי די את עיר החוף 'סוס' שהיתה עיר נמל‪ ,‬במשך כל הלילה‪ ,‬היא היתה סמוכה למונסטיר וראינו‬ ‫ושמענו את ההפגזות במשך כל הלילה‪ .‬פחדנו מאוד אז הלכנו להסתתר בשדות בין עצי הזית‪ .‬אני זוכר את קול התפילה‬ ‫באותה העת‪ ,‬של המבוגרים‪.‬‬ ‫אנא ספר‪/‬י על קורותיך מתום המלחמה ועד עלייתך לארץ‬ ‫(השחרור וחזרתך הביתה‪ ,‬חייך אחרי המלחמה‪ ,‬העפלה‪ /‬עליה)‪:‬‬ ‫הבנתי שהמלחמה נגמרה‪ ,‬כשראיתי חיילים אנגלים צועדים ברחובות‪ .‬הם חילקו שוקולדים לילדים‪ ,‬וגם לי‪ .‬כשהמלחמה‬ ‫נגמרה‪ ,‬חזרנו למונסטיר‪ ,‬עברנו לבארדו‪ ,‬עיר הסמוכה לתוניס כ‪ 9-‬ק"מ ובהמשך לתוניס‪ .‬גם אחרי המלחמה היה מחסור גדול‪,‬‬ ‫השתמשו בתלושים‪ ,‬משפחה בת ‪ 69‬נפשות זכאית לכיכר לחם אחד ליום‬ ‫היינו בעיקר ספונים בבית ושיחקנו בכפתורים שהיו לאמא‪ ,‬כי צעצועים אין‪ .‬אני זוכר שפעם קנו לי סוס יד שניה שהיה שייך לילד‬ ‫אחר‪ .‬כל כך שמחתי‪ ,‬אך בסוף הילד בכה ורצה את הסוס שלו בחזרה ולקחו ממני את הסוס‪ .‬כל כך בכיתי והצטערתי על זה‪,‬‬ ‫שמאותו הצער נוצר לי פצע בירך שהפריע לי לתפקד ושהיו צריכים לנתח‪ .‬עד היום כשאני רואה סוס מעץ נצבט לי הלב‪.‬‬ ‫אמא נפטרה אחרי שנגמרה המלחמה כשהייתי בן ‪ 0‬בערך‪ ,‬והתייתמתי גם מאבי בגיל ‪ 69‬בערך‪.‬‬ ‫אני זוכר סיטואציה שבה הלכתי ברחוב‪ ,‬כשהייתי נער‪ ,‬וראיתי נער מוסלמי שניסה לגעת ביהודיה‪ .‬ישר הדפתי אותו ממנה‪,‬‬ ‫ולאחר מכן הם חזרו ארבעה מוסלמים וניסו לתקוף אותי‪ ,‬נצמדתי לקיר מאחורי והעפתי אותם‪ .‬חשוב לציין שהמבוגרים‬ ‫המוסלמים נהגו בכבוד וכשהם שמעו על המקרה הם הענישו את הנער‪.‬‬ ‫עליתי לארץ ב‪. 6391‬לא הצלחתי לעלות מוקדם יותר מכיוון שההורים נפטרו ואף אחד לא רצה לחתום לי לעלות כי הייתי קטין‪.‬‬ ‫בסופו של דבר אחותי פורטונה ז"ל חתמה עבורי‪ .‬לא כל אחיי עלו ארצה‪ ,‬היו לי אחים (כולם נפטרו) שנשארו בצרפת‪ ,‬ו‪ 2‬אחיות‬ ‫שלא עלו‪.‬‬ ‫הפלגנו באוניה בשם 'ארצה'‪ ,‬מטעם בני עקיבא‪ .‬אכלנו מצות באוניה‪ .‬כשהגעתי‪ ,‬אף אחד לא חיכה לי‪ ,‬ולכן הלכתי עם מי שהיה‬ ‫שם באותו זמן‪ ,‬אנשי 'השומר הצעיר'‪.‬‬ ‫נא ספר‪/‬י על חייך בארץ‬ ‫(תחושותיך בעת עלייתך ארצה‪ ,‬פעילותך הציבורית או התרבותית‪ ,‬המשפחה שהקמת‪ ,‬המסר שברצונך להעביר‬ ‫לדורות הבאים)‪:‬‬ ‫הגעתי באוניה לחיפה ומשם לקיבוץ 'בית זרע' בו שהיתי חצי שנה‪ ,‬משם כל האולפן עברו לקיבוץ מצדה‪ ,‬וגם אני עברתי‪ .‬בערך‬ ‫בפרוץ מבצע סיני‪ .‬עוד לפני הגיוס‪ ,‬לימדו אותי להפעיל רובה צ'כי והציבו אותי בעמדה לשמור‪ .‬כשקיבלתי זימון להתגייס‪,‬‬ ‫בקיבוץ הציעו לי לדחות את הגיוס בשנה ואף לתת לי שטח אדמה בשבילי אבל לא היה מצב כזה שאני דוחה את הגיוס‪ ,‬כל כך‬ ‫רציתי כבר לשרת בצבא‪.‬‬ ‫בצבא שרתתי בגולני ושימשתי‪ ,‬בין היתר‪ ,‬נהג של יקותיאל אדם בגיפ'‪ .‬שירתתי במשך שנתיים וחצי בגולני ולאחר מכן שירתתי‬ ‫במשמר הגבול כמפקד חוליה‪ ,‬שמרנו בגבול ירדן‪ ,‬באזור לטרון‪ ,‬בשכיבה‪ ,‬כל לילה‪ .‬היינו ממש 'מורעלים'‪ .‬יהודים בגלות היו‬ ‫נחשבים חלשים‪ ,‬יהודי קיבל מכה והוריד את הראש‪ ,‬כי הוא לא במדינה שלו‪ 2999 .‬שנה לא היתה לנו מדינה‪ ,‬וכעת כשיש‪,‬‬ ‫נשמור עליה עד הסוף‪.‬‬ ‫מישהו מחברי המושב שעליו שמרתי‪ ,‬זרק לי הערה שאני בעצם נמצא במגב כי אין לי עבודה‪ ,‬ואני‪ ,‬הגעתי לשם מתוך אידיאלים‬ ‫ותחושת שליחות‪ .‬החלטתי לעזוב את מג"ב ולעבור לאשדוד‪ .‬עדיין הייתי רווק‪ ,‬ועמיגור נתנו לי דירה יחד עם שותף‪ .‬אשתי‬ ‫לעתיד רחל‪ ,‬היתה שכנה של אחותי באשקלון והכרתי אותה ‪ 9‬שנים אבל לא חשבנו לצאת כזוג‪ .‬היתה אפילו מישהי אחרת‬ ‫שביקשתי מאחותי שתלך ותגיד לה שאני רוצה לצאת איתה‪ ,‬אחותי ואשתי שהיו שכנות הלכו לבחורה ההיא כדי להמליץ עליי‪,‬‬ ‫אבל אחרי שהתחתנו‪ ,‬אשתי ואני ‪,‬היא סיפרה לי שהיא התפללה שההיא לא תרצה לצאת איתי ‪‬‬ ‫בסוף הגורל הפגיש בנינו‪ ,‬כשזה כתוב מלמעלה‪ -‬אי אפשר לשנות‪ ,‬התחתנו ונולדו לנו ‪ 8‬ילדים (‪ 6‬נפטר)‪.‬‬ ‫בספר תהילים כתוב‪" -‬בערב ילין בכי ולבוקר רינה"‪ -‬לפעמים חושבים שהדבר שקרה לנו הוא הנורא ביותר‪ ,‬אבל חשוב לזכור‬ ‫שאחרי כל ערב יש בוקר‪ ,‬הזמן מוחק הרים‪ .‬תמיד חשוב לשמוח‪ .‬ואם קצת קשה‪ ,‬אז לא בוכים‪ ,‬נלחמים!‬ ‫תשמרו על המדינה‪.‬‬ ‫נגה עמרן‪ ,‬אשדוד‪ ,‬יוני ‪5102‬‬