לקריאת הגיליון לחצו כאן - אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל
דו־ירחון לספרות
| גי
ליון מס' | 6כרך פ
"ח | טבת תשע"ה |
משה שמיר • יוסי שריד • אמונה אלון • זיוה שמיר • דלית בת־אדם • טל איפרגן •
לאה טרן • איריס שני • גד קינר • אוריה באר • רינה לוינזון • חיים אלטהולץ • נטע
ג' גבתון • יעקב סיקא אהרוני • גיורא רייכלר • יוד בהרנבו • יוסף כהן אלרן • מנחם
מ' פאלק • גבריאלה אלישע • אסתר ויתקון • אדלינה קליין • ראובן שבת • שושנה
ויג • צילה דגון • משה גרנות • יערה בן־דוד • מעיין בן־יהודה • אמוץ דפני • גד
קינר • איילה למל בורטן • אביחי קמחי • ירדן בן־צור • ליאורה בן יצחק • איציק
איינהורן • אסתר רוזנפלד • עדנה מיטווך-מלר • רות ריכטר • יפה בודמן-ביק •
הרצל חקק • שלמה קאלו • מרדכי נאור • חנוך לנצמן • יצחק בר־יוסף • יואל נץ •
עודד ניב )נימקובסקי( • דוד מלמד
D E C E M B E R 2 0 1 4
המשתתפים בחוברת:
|
המחיר 40 :ש"ח |
ג י ל י ו ן מ ס ' | 6כ ר ך פ " ח | ט ב ת ת ש ע " ה |
מיכה אולמן“ ,אדמה” 1987
4
D E C E M B E R 2 0 1
משה שמיר )(2004-1921
עטיפה דצמבר-מאזניים
Monday, November 24, 2014 9:27:01 AM
בר העור
קוראים יקרים,
ב־ 21.8.2014מלאו עשר שנים למותו של משה שמיר,
סופר ,סופר ילדים ,מחזאי ,מסאי ,פובליציסט ,מבקר
ספרות ,מרצה לדרמה ,עורך של מדורי ספרות במספר
עיתונים וכתבי עת (הוא ערך גם את כתב העת שלנו
"מאזנים" בשנת )1973ומשורר ,שספריו הם הקלסיקה
במיטבה של הספרות הישראלית המתחדשת .מסתבר
שהאיש זכה לא רק להערכה עמוקה על כתיבתו המגוונת,
שביטאה את מכמניו הרגשיים וההגותיים של דור המדינה —
מסתבר שהוא גם היה איש רעים נפלא ,שסופרים צעירים,
וסתם "עמך" נזכרים בו באהבה ובגעגועים .לסופר הנפלא
הזה מוקדש המדור המרכזי של גיליון זה .צילומו של משה
שמיר ,מארכיונו של אלי אורן ,מופיע בעטיפה הקדמית
של הגיליון ,וכן בגיליון זה — דיוקנו של משה שמיר כסופר
צעיר מצויר בידיו של חיים טופול ,אשר זיכה אותנו בעבר
בדיוקנה של דבורה עומר (גיליון אוגוסט .)2013המערכת
מודה לו על תרומתו.
ליד המדורים העיקריים הקבועים ("שירה"" ,סיפורת",
"עיון וביקורת") נוספו הפעם עוד שני מדורים" :זוכרים
אותם" המוקדשים לשלושה סופרים :שלמה קאלו ,קדיה
מולודובסקי ואברהם לנצמן; והמדור האחר" :אירועים" ,בו
מסוקרת הישיבה ההיסטורית של הנהלת אגודת הסופרים
בבית ביאליק ( )9.9.2014וערב שהוקדש לאחים הרצל
ובלפור חקק בבית אריאלה ( .)16.9.2014ישנם ,כמובן עוד
שני מדורים קבועים "רשימות מן הגנזך" ו"סקירת הספרים"
שהגיעו למערכת ,וכאן המקום להודות לשני מחבריהם
המתמידים :יצחק בר־יוסף ודוד מלמד.
הפסל בעל השם הבינלאומי מיכה אולמן הואיל להרשות
ל"מאזנים" לפרסם צילומים של פסליו ,ואמנם אלה
משובצים לאורכו של הגיליון ובעטיפה האחורית .מיכה
אולמן למד אמנות בארץ ובלונדון ,והיה מורה בבצלאל,
באוניברסיטת חיפה ,בטכניון ובאקדמיות לאמנות של
דיסלדורף ושטוטגרט .יצירותיו הוצגו בגלריות בארץ,
במוזיאון ישראל ,ובביאנלה בוונציה ועוד .פסליו מוצגים
ברחבי העולם (גרמניה ,צרפת ,פולין ,איטליה ,יפן ועוד).
פסלי החוצות שלו קשורים באדמה ובנויים בעיקר
מבטון ופלדה" .הספרייה" שעיצב ,הנמצאת בכיכר בבל
במרכז ברלין לזכר שריפת הספרים בגרמניה הנאצית,
היא בבחינת חובה לכל המבקר בעיר הבירה של גרמניה.
צילום של "הספרייה" משובץ בגיליון זה .מיכה אולמן
זכה בפרסים רבים ובתארי כבוד ,שהחשוב מביניהם הוא
פרס ישראל ,בו זכה בשנת .2009מערכת "מאזנים" מודה
לו מאוד על הסכמתו שצילומים של עבודותיו ישובצו
בגיליון זה.
תודה מיוחדת לאלי אורן ולצוות עובדיו על ההפקה
המושקעת של גיליון זה.
אני מאחל קריאה מהנה ומועילה,
משה גרנות
הערה:
בעמ' 22בגיליון אוגוסט חל שיבוש בניקוד של השם דיוגנס
בשם שירו של יהודה גור־אריה .הניקוד הנכוןִ :דיוֹ גֶ נֶ ס.
החוברת יצאה לאור בסיוע:
א
רת לחברי
חברות יקרות ,חברים יקרים,
ש ָבהרו ַּחָּ /ב ֲא ִמ ֵירי ָה ֵע ִצים וְ יִ ׁ ּ ַשחוּ/
ָמ ָח ׁרשוּב ִּת ׁ ּ ֹ
לִ ְהיוֹ ת ְּת ִפ ָ ּלה וְ זֶ ֶמר נוֹ ֵדד (מנפרד וינקלר)
התרבות — לאן? והספרות העברית ,לאן פניה מועדות?
תקציב מוסדות התרבות נראה מגוחך ,כאשר אנו מנסים להשוות
תקציב זה עם היחס לתרבות ולספרות במדינות מתקדמות .אהבנו
לשמוע שקיבלו אותנו לחבר המדינות של ה־ ,oecdאך לצערנו ביחס
ליוצרים ולסופרים ולאמנים ,יש מרחק ,איננו ממש במועדון הנכון.
כואב להתריע שוב ושוב על דלות הרוח ועל מעמדה הנחלש בעולם
של חומר .מחר שוב ִתשוֹ ב הרוח ,אומר חברנו מנפרד וינקלר ז"ל,
ממנ ּו נפרדנו לאחרונה.
■ והמשכיל לא יידום
חובה להשמיע קול זעקה לנוכח המצב :אגודת הסופרים העברים
מתריעה לאורך השנים על ההכרח בהגדלת התמיכה והסיוע למוסדות
תרבות .בשנים האחרונות הוגדל חלקה של התמיכה לקולנוע
ולתיאטרון — והסיוע לסופרים לא זכה לגידול דומה .שרת התרבות
נאבקה ונאבקת על התקציב של משרדה ,וכולנו תקווה שהקיצוצים
במשרדי הממשלה לא ישפיעו לרעה על היחס לתרבות.
כל איגודי התרבות חשו את רוע הגזירה המתקרבת ,ולכן יצאו
למאבק .זה שנים כולנו מבקשים ודורשים ומתריעים :חייבים לתת
עדיפות אחרת לתרבות בסדר העדיפויות הלאומי.
הקשר עם משרד התרבות ועם שרת התרבות הוביל לפסים של שיח
חיובי .אנו מקווים שהסיכומים החיוביים וההבטחות הטובות אכן
יניבו שינוי אמיתי במצב .לפי המתווה המסתמן יש בשורה מרנינה —
התקציב ב־ 2015יגדל ב־ 120מיליון ש״ח לפי החלוקה הבאה:
• 50מיליון לבסיס התקציב ,ואל נשכח :בהסכם הקודם הגדילה
הייתה של 9מיליון בשנה.
• 11מיליון נוספים בבסיס שהם התוספת האחרונה של חוק
הספריות — ואל נשכח :האוצר רצה לתקן את החוק ולבטל את
התוספת ,ורק הפנייה לשרת התרבות הצילה את התוספת.
• 59מיליון תוספת חד פעמית — וזאת בהשוואה ל־ 45מיליון בשנה
הקודמת.
אגודת הסופרים העברים חשה את הקיצוצים הגוברים משנה לשנה
על בשרה .והלב נקרע למראה הקיצוצים בתקציבים למכון "גנזים".
פנינו לכמה חברי כנסת כדי שיעזרו לנו להקים שדולה בנושא זה —
והיו לנו פגישות טובות עם חבר הכנסת עופר שלח ועם חבר הכנסת
אלעזר שטרן .נמשיך בכיוון זה.
■ מכון גנזים (של אגודת הסופרים העברים) —
על ראש שמחתנו
פנינו למנכ"ל משרד התרבות גב' אורלי פרומן לבדיקת מחודשת של
התקצוב למכון "גנזים" ,כדי להצילו מפגיעה מתמשכת .חשוב לנו
לקבל הכרה במעמדו כארכיון לאומי מרכזי לספרות העברית.
30/11/2014 10:24:02
בשנת 2002בעת המשבר שפקד את האגודה ,הוקמה 'ועדה קרואה'
מטעם משרד החינוך והתרבות — והוועד שקם בעקבות הוועדה
הקרואה נדרש להעביר את השליטה במכון "גנזים" למשרד החינוך
והתרבות .תקציבנו הוקפא עד שהסכמנו לכך.
כעבור שנים קרסה עמותת "גנזים" שהוקמה ,ונתבקשנו לפני כארבע
שנים לשוב ולנהל את מכון גנזים .לצערנו ,הסכמתנו הנדיבה לא זוכה
ליחס הראוי .היום בבואנו למשרדי הממשלה ,כדי לחזק את מכון
גנזים של אגודת הסופרים ,אנו זוכים ליד קפוצה.
פנינו ואנו שוב פונים למשרד
התרבות לראות ,אילו הישגים
הושגו מאז עבר המכון
לשליטתנו :בתקופה זו קלט
הארכיון למעלה מחמישים
ארכיונים חדשים של סופרים,
משוררים ,מחזאים ומבקרי
ספרות .ועוד זאת :נקלטו
למעלה משלושים השלמות
לארכיונים שהופקדו בעבר
במכון.
יו"ר מועצת גנזים ד"ר אביב
עקרוני ומנהל המכון ד"ר משה
מוסק עושים גדולות ונצורות.
מנכ"ל האגודה ארנון פורת
עושה לילות כימים לחיזוק
מכון "גנזים" .רק לדוגמה:
חייבים לחזק את מכון "גנזים" של אגודת
מדובר בעלייה של מאות
הסופרים העברים!
אחוזים במספר ההפקדות.
דווקא משום כך ,פנינו למשרד התרבות להעריך את השינוי החיובי,
לדאוג לכך שהתנופה הזו תימשך .השם הטוב של "גנזים" והפעילות
הברוכה יוצרים הדים חיוביים ,והמוניטין מקרב גל נוסף של מסירת
ארכיונים חשובים.
אנו החיילים הנאמנים של הספרות העברית פונים למשרד התרבות
להגדיל את תקציב מכון גנזים ,הארכיון הלאומי האמיתי של הספרות
העברית .זאת בשל הגידול בהיקף הארכיון ,ההכרח בהגדלת מצבת
כוח האדם ,בהשבחת מערכות המחשב והסריקה ,וכמובן הצורך
בהכנת עותקי גיבוי במיקרופילם ובסריקה של אוספי הארכיון .סיבה
נוספת :ההכרח בהעתקה של מאות קלטות ודיסקים — לפורמט של
אודיו וכן וידיאו.
הימים לא קלים ,השגת תקציב התמיכה תמיד כרוכה בדרך ייסורים,
אבל יש לנו אורך נשימה .עזרו לנו בתשלום דמי החבר בזמן ,בנוכחות
באירועי התרבות .בתרומה למיזמים השונים .חזקו ואמצו!
חג חנוכה שמח.
הרצל חקק,
יושב ראש אגודת הסופרים העברים
2014.indd All Pagesרבמצד-תימינפ הפיטע-םינזאמ
תוכן העניינים
דבר העורך [עטיפה קדמית פנימית]
משה שמיר — עשור למותו ( (2004-1921
מדבריו של משה שמיר [ ;]3ההספד שנשא יוסי שריד על משה שמיר [;[5
אמונה אלון“ :המביטות" של משה שמיר [ ;[6זיוה שמיר :קלני מהכיל [;[7
דלית בת־אדם :חלום שהתגשםְּ ,כ ַפר י ְֶחזְ ֵקאל [ ;[9לאה טרן :י ְֵפי ַה ְ ּבלו ִֹרית
ו ְַה ָ ּדם [ ;[10טל איפרגןַּ :ת ַחת ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש ׁ ֶש ְּל ָך [ ;[10איריס שני" :כרטיס נסיעה"
[ ;[11גד קינר' :הוא הלך בשדות' בקאמרי :הנרטיב הביקורתי הנשלל כאפוס
גבורה לאומי [ ;[12רינה לוינזוןֲ :אנִ י ַ ּב ִּמזְ ָרח [ ;[15אוריה באר :היו צמודים
לקרקע [[15
שער הסיפורת
חיים אלטהולץ :נגן רחוב [ ;[16נטע ג' גבתון :כאב מתפרץ [ ;[17יעקב סיקא
אהרוני :ענתות [ ;[19גיורא רייכלר :חום [ ;[21יוד בהרנבו :בדרך אל הלב יש
עקמת [[22
שער העיון והביקורת
יוסף כהן אלרן :מעורב חיפאי [ ;[24מנחם מ' פאלק :בין שירה לתרגום [;[25
גבריאלה אלישע :שירים בצל המחלה [ ;[27אסתר ויתקון :התבוננות בשיר
"ס ָּלם" מאת אמוץ דפני [ ;[28אדלינה קליין" :היום ליד שנים משוחחות"
ֻ
[ ;[29ראובן שבת :המיית הרגש והמיית הגוף [ ;[30שושנה ויג' :ערים בלילה'
[ ;[31צילה דגון :ניצב מול "ניצבת" [ ;[32משה גרנות :מדוע נוגה לא רצתה
ללדת? [ ;[34יערה בן־דוד :קלידוסקופ סיפורי [ ;[36מעיין בן־יהודה :השקעה
משתלמת [[38
שער השירה
אדלינה קליין :נַ צְ נַ ִ ּצים [ ;[39אמוץ דפניְ :סגּולוֹת ַה ּ ְפ ִרי [ ;[39גד קינר :לָ מּות
ֵמ ַא ֲהבָ ה ,לִ ְפ ָע ִמים ֵמעֹצֶ ם ָא ַהבָ ִתיַ ,א ֲהבָ ה ַאצְ ֶט ִקית [ ;[40אביחי קמחי:
ַע ְרבִ יתִ ,ה ְת ַח ְ ּד ׁשּות [ ;[41איילה למל בורטן :לְ ֶפ ְרנַ נְ ד ֹו [ ;[41ירדן בן־צור:
ָה ַר ָ ּצ ִפים ָה ַאלְ גִ ִ'ירים [ ;[42ליאורה בן יצחקַ :ר ֶּכבֶ ת ְמ ַא ֵּסףּ ֶ ,ד ֶר ְך ַה ִּמילָ ה [;[42
איציק איינהורןּ ְ :ד ָמעוֹת ָ ּבר ַּוח [ ;[43אסתר רוזנפלדּ ָ :דבַ ְק ִּתי ְ ּבנִ ְפלָ אוֹת
ַה ִמ ִּלים [ ;[43עדנה מיטווך-מלרּ ֶ :דצֶ ְמ ֶ ּבר ְ ּבגַ ן ּד ְ ּּובנוֹב [ ;[44רות ריכטרִ :מכְ ָּתב
לְ ָר ֵחל ַה ְּמ ׁשו ֶֹר ֶרת [ ;[44יפה בודמן-ביקָ :ירֹק לָ ַעד ,אוֹבֶ ֶדת ֵעצוֹת [[45
זוכרים אותם
הרצל חקק ועדנה מיטווך-מלר :דברי פרידה מהסופר שלמה קאלו [;[46
שלמה קאלו :חיים [ ;[47מרדכי נאור" :שיר מגויס" של קדיה מולודובסקי
[ ;[50חנוך לנצמן :אברהם לנצמן — סופר ,מתעד וחוקר השואה והתקומה
[[53
אירועים
ועד אגודת הסופרים העבריים קיים ישיבה בבית ביאליק [;[55
עדנה מיטווך-מלר :שמורת הטבע של א"י היפה — "הרצל פינת בלפור" [[58
גנזים
יצחק בר־יוסף :רשימות מן הגנזך [[60
.4
סיום עם חיוך
יואל נץּ ִ :דילֶ ָמהַ ,ה ַּמ ְד ִר ְיך [ ;[62עודד ניב (נימקובסקי)ָ :סבְ ָתא "ע ֹו ָ ׂשה
בּ ּׁושוֹת" ,צַ ְפ ָרא ָטבָ א [[63
.5
.6
סקירת ספרים
דוד מלמד :ספרים שהגיעו למערכת — דצמבר [64[ 2014
הרצל חקק :אגרת לחברים [עטיפה אחורית פנימית]
27/11/2014 10:46:27
אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל
עורך :ד״ר משה גרנות
מועצת מערכת :יו"ר – עדנה מיטווך-מלר ,שלמה אברמוביץ',
נילי דגן ,נורית יובל ,ד"ר לימור שרייבמן שריר
גיליון מס׳ 6כרך פ"ח (שנה (88
טבת תשע“ה December 2014
Literary Journal – published by The Hebrew Writers Association in Israel.
Edited by Dr. Moshe Granot
P.O.B. 7111, Tel Aviv 61070, Israel
E-mail: granotmoshe@walla.co.il
יוצא לאור על־ידי אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל (ע״ר)
בסיוע משרד התרבות והספורט
כתובת המערכת :בית הסופר על־שם ש .טשרניחובסקי
רח׳ קפלן ,6ת“ד ,7111תל־אביב 61070
טל׳ ,03-6953256/7פקס׳ 03-6919681
דואר אלקטרוני:
אתר אינטרנט:
granotmoshe@walla.co.il
www.hebrew-writers.org
סדר והפקה :א .אורן הפקות דפוס בע“מ ,טל׳ 03-6850980
הוראות לכותבים:
.1
.2
.3
מפאת החומר הרב המגיע למערכת מאזנים ,מתבקש כל כותב
לצמצם במספר היצירות הנשלחות.
נא לשלוח חומרים בקובץ WORDבלבד.
יש לקרוא לקובץ הנשלח על פי הפרטים הבאים ,ובאותו סדר:
שם פרטי ,שם משפחה ,שם יצירה וסוגה.
כתבי יד לפרסום יש לשלוח לדואר האלקטרוני של העורך
.granotmoshe@walla.co.ilניתן ליצור קשר עם העורך בטל'
.03-5494915
הכותבים מתבקשים למעט ככל האפשר בהערות שוליים.
ֻק ִדים!
ש ְמנ ָּ
ש ְל ַה ִגּיׁ
ש ִירים ֵיׁ
ִׁ
תודה
צילום משה שמיר בעטיפה הקדמית ,וכן בשער המוקדש למשה שמיר −
מארכיונו של אלי אורן .צילומי הפסלים בתוך הגיליון ובעטיפה האחורית
הם של הפסל מיכה אולמן.
ציורי הדיוקנאות של משה שמיר מאת חיים טופול ומשה גרנות .דיוקנאות מייסדי
"מאזנים" −ביאליק ,לחובר וברקוביץ' ,שבראשי השערים −בידי משה גרנות.
2014.indb 1רבמצד םינזאמBook-
י
ע ו
ו ו (2004-1921
מ
שה שמיר נולד ב־ 15.9.1921בצפת .למד בגימנסיה
"הרצליה" בתל־אביב .היה חניך ופעיל בתנועת הנוער
"השומר הצעיר" ,ואף היה חבר הנהגת התנועה .בשנים –1941
1947היה חבר הקיבוץ משמר העמק .התנדב לפלמ"ח (–1944
.)1946שכל את אחיו אליק במלחמת השחרור .כתב סיפורת,
מחזות ,מסות ,מאמרי ביקורת ,ספרי ילדים ושירים .ערך את "על
החומה" (" ,)1941–1939ילקוט הרעים" (" ,)1946-1943במחנה"
) — 1950–1947פוטר מעריכת "במחנה" ביוזמת בן־גוריון בשל
הדיווח בכתב העת על המחאה נגד פירוק הפלמ"ח)" ,בשער"
)" ,)1951תיאטרון" (מ־ .)1962ערך מדורים ספרותיים ב"על
המשמר"" ,משא"" ,אומר" .היה חבר מערכת בעיתון "מעריב",
והיה מרצה לדרמה באוניברסיטת תל־אביב ( )1961ובטכניון
) .)1963הוזמן כמרצה אורח באוניברסיטאות בארצות־הברית.
פרסומיו הראשונים ראו אור ב"על החומה" ( .)1939את הרומן
שלו "הוא הלך בשדות" הוא עיבד למחזה שהוצג בימי מלחמת
השחרור בתיאטרון "הקאמרי" ( .)1948אחר־כך הוצגו על בימות
ישראל מחזות רבים נוספים שלו" .הוא הלך בשדות" הופק גם
כסרט קולנוע ( .)1967ספרו "פרקי אליק" ,שהיה לרב־מכר ,עובד
לתסכית רדיו ולהפקה טלוויזיונית .ספרו ההיסטורי "מלך בשר
ודם" עורר פולמוס גדול בין מלומדים על מהימנותו ההיסטורית
ועל טיבו .אחרי מלחמת ששת הימים קיבלה השקפתו הפוליטית
תפנית ,והוא עבר מהשמאל ,מפ"ם ,אל הימין — התנועה למען
ארץ ישראל השלימה .צעדו הפוליטי הזה גרם להחרמתו של
שמיר ב"מילייה" הספרותי ,שהיה ברובו שייך לשמאל .נבחר
לכנסת מטעם סיעת "לעם" שבליכוד ( .)1981–1977לאחר
חתימת הסכם השלום עם מצרים — פרש מהליכוד והיה בין
מייסדי תנועת "התחייה" .ספריו תורגמו לשפות אחדות :אנגלית,
צרפתית ,ספרדית ,איטלקית ,פורטוגזית .נפטר ב־20.8.2004
ונקבר בבית העלמין בקריית שאול.
פרסומים
(מבחר — צוינו התאריכים של המהדורות הראשונות):
2
הוא הלך בשדות (רומן) ;1947 ,ידידיו הגדולים של הגדי (לילדים),
;1947פורצי דרך ירושלים — פרקי עלילות נחשון;1948 ,
קילומטר ( 56מחזה) ;1949 ,תחת השמש (רומן אוטוביוגרפי),
;1950עד אילת (לנוער) ;1950 ,במו ידיו — פרקי אליק (רומן
ביוגרפי) ;1951 ,בית הלל (מחזה) ;1951 ,אחד אפס לטובתנו
(לילדים) ;1951 ,נשים מחכות בחוץ (סיפורים) ;1952 ,מלך
בשר ודם (רומן היסטורי) ;1954 ,סוף העולם (קומדיה);1954 ,
החוט המשולש (סיפורים) ;1956 ,כבשת הרש (רומן היסטורי),
27/11/2014 10:46:28
;1956מלחמת בני אור (מחזה היסטורי) ;1956 ,כולם ביחד
(לילדים) ;1956 ,מאגדות לוד (סיפור ומחזה) ;1958 ,כי עירום
אתה (רומן אוטוביוגרפי) ;1959 ,חמישה מערכונים;1959 ,
בקולמוס מהיר (מאמרים) ;1960 ,הגלגל החמישי (לנוער),
;1961הגבול (רומן) ;1966 ,בעקבות לוחמי סיני ;1966 ,חיי עם
ישמעאל (אוטוביוגרפיה) ;1968 ,נס לא קרה לנו ;1968 ,רחוק
מפנינים (טרילוגיה) — יונה מחצר זרה ;1973 ,הינומת הכלה,
;1984עד הסוף ;1991 ,סיפורים ;1974 ,אל מול פני המלחמה
החזקה (מאמרים) ;1974 ,הממלכה המאוחדת — דוד ושלמה,
;1976במו ליבו — פרקי סבא לובה ;1976 ,מנהיגים ושופטים
מיהושע עד שאול מלכי בית דוד — מרחבעם עד חזקיהו;1977 ,
מלכי ישראל — מפילוג עד גלות ;1978 ,סיפורים בשלושה
קולות ;1978 ,ילד שעשועים (רומן) ;1986 ,חוט השני — על
ציונות וסוציאליזם ;1987 ,עניין אישי — עם שלושים וחמישה
משוררים ;1987 ,נתן אלתרמן — המשורר כמנהיג ;1988 ,הבעד
והנגד — עם בני דורי הסופרים ,ספרים סוגיות בספרות העברית
בת ימינו ;1989 ,נושאי המשך — על גדולי הספרות העברית
והעולמית ;1989 ,יהודית של המצורעים ;1989 ,היורש;1989 ,
כמעט — כל שירי משה שמיר ;1991 ,המקום הירוק — בלי
ציונות זה לא ילך ;1991 ,פרוטוקול של מפולת — עם בגין ונגדו
— ;1991 ,1982–1976ואפילו לראות כוכבים ;1993 ,ראובן
הכט — אגדת חיים ;1994 ,אברהם בבוקר ;1995 ,זרקור לעומק
— זהותנו היהודית — מורשת ואתגר ;1996 ,העומדים בפרצה
— על ספרות וסופרים ;1999 ,יאיר — אברהם שטרן — חייו,
מלחמתו ומותו (רומן ביוגרפי).2001 ,
עריכה (מבחר):
ילקוט הרעים ) 4קבצים) ;1946–1943 ,דף חדש לספרות,
אמנות וביקורת (עם ח' גליקשטיין וש' טנאי) ;1947 ,דור בארץ
(אנתולוגיה; עם ע' אוכמני וש' טנאי) ;1958 ,סיפורה של חיפה
— עיר הכרמל (עם ר' הכט).1968 ,
תרגום:
הנוגה ,מאת מ' מגדאלנו ;1948 ,מחכים לגודו ,מאת ס' בקט,
.1968
פרסים:
פרס אוסישקין ;1948 ,פרס ברנר ;1953 ,עיטור אנדרסן; פרס
ביאליק ;1955 ,פרס מץ ;1982 ,פרס ישראל.1988 ,
2014.indb 2רבמצד םינזאמBook-
מדבריו של משה שמיר*
ל
על יאיר (אברהם שטרן)
נוהר במיליוניו כדי להיות עמנו ,כדי להדוף את המתקפה
הערבית .אילו הגיעו ארצה מיליוני יהודי ארה"ב אחרי
מלחמת ששת הימים — כל התמונה של מעמד מדינת
ישראל היה משתנה מן הקצה אל הקצה .חשוב לי להדגיש
את בדידותו של הגיבור ,את היכולת לשאת את עובדת
היותו מוקע ומוקא על ידי החברה הממסדית "הנורמלית".
א בפקודתו (של יאיר) נהרגו הקצינים שיף וגולדמן.
הכוונה הייתה להרוג קצינים בריטים .אני טורח
להבהיר בספר ("יאיר") שהקצינים הבריטיים שלחו במזיד
על הגבורה
את שיף ואת גולדמן ליפול לתוך
יש חוט מקשר את כל יצירותיי
המלכודת שהוכנה בשבילם בדירת
הבלטריסטיות החל מ"הוא הלך
הגג של רחוב יעל 8בתל־אביב.
בשדות"" ,במו ידיו" ו"מלך בשר
הם רצו שהקצינים היהודים יספגו
ודם" ,והוא השאלה מהי גבורה?
את המכה כאשר תבוא .על יאיר
מה עושה את האדם לנותן נדיב
זה פעל בצורה קשה ביותר ...בכרוז
עד לנתינת החיים? הרי הגיבור
שהופץ אחר כך יש הצדקה להרג
הרגיל בספרותנו הוא "הנעבעך",
הקצינים היהודים ,כאילו הייתה זו
המתלבט" ,האנטי גיבור" .זה גם
הוצאה להורג של קצינים יהודים
הגיבור הראשי אצל עגנון ...גם
ששיתפו פעולה עם הבריטים.
סיפורי המהפכה של הזז שרויים
אחד המוטיבים המרכזיים של
בקטגוריה זו .לעומת זאת,
הספר הוא שהכישלון "העכשווי"
טשרניחובסקי ואורי צבי גרינברג,
של מבצע כזה או אחר איננו סוף
וגם אלתרמן — כתבו אחרת .אני
המעשה ,ולא קנה המידה לשפוט
שואל ביצירה שלי על מהות נפשו
אדם ,ארגון ,או רעיון .בשירו שהפך
של הגיבור .ביאיר מצאתי דוגמה
להמנון הוא כותב" :משורה משחרר
מופלאה של אדם שיודע מראש מה
רק המוות" .אבל יאיר מגיע לבסוף
יהיה סופו .שירתו מלאה בנכונות,
להכרה כי "משורה לא ישחרר גם
כמעט בשאיפה ,שהוא ימצא את
המוות" .נפילתו של יאיר שירתה
יאיר — ספרו האחרון של משה שמיר
מותו במאבק.
את תנועת ההתנגדות לשלטון
הבריטי יותר ממה שעשו פעולותיו .זו גם תשובה להזדהות
שלי עם יאיר .זו הזדהות עם הנכונות לחיות עם האמת שלך
כיצד מתמודד סופר עם עיצוב דמויות
גם אם אתה בודד .גדולתו של יאיר היא בנכונות להיות
היסטוריות שבני משפחותיהם חיים?
נרדף ,בקבלת הדין של היות קורבן .בשיחתו האחרונה עם
"בספרות זה נעשה חמור כאשר מדובר באירועים ובבני אדם
ליטמנוביץ הוא מצביע על כך שההיסטוריה חושפת את
הקרובים בזמן ,או קרובים קרבת בשר ודם לאנשים חיים,
הציונות כאופוזיציה לוחמת :את הרצל לא קיבלו ,כנ"ל את
כמו בספר "יאיר" .לשמחתי ,עד כה ...היו רק תגובות של
ז'בוטינסקי ,ואת בן־גוריון כשפנה בקריאה אל עם ישראל
הסכמה ואפילו התלהבות .לשמחתי ,הספר התקבל בחיבוק
שיבוא בהמוניו לארץ ,לא שמעו לו .גם היום הציונות היא
עז מידי אלה שיש להם נגיעה למאורעות ולאישים שבספר.
ראש גשר מבודד ,ראש חנית שנמעך אל מול ההתנגדות
תמיד ניתן לצפות שאנשים מהמעגל השני ,הקשורים
המאסיבית הנוראה של העולם הערבי .העם היהודי איננו
באירועים ,במבצעים שונים של הלח"י ,תהיינה להם השגות.
יאיר עצמו היה מפקד הלח"י ,תקופה קצרה ,מהפילוג ועד
* הראיון עם משה שמיר התקיים בביתו של משה גרנות ב־;30.6.2001
שנרצח ,שנתיים ומשהו .אני הקפדתי אפילו על כך שכל
הראיון המלא ראה אור ב"מאזנים" אפריל ,2002וכונס בספר
השמות בספר יהיו אותנטיים .גם בטרילוגיה "רחוק מפנינים"
"שיחות עם סופרים" ,קווים ,2007עמ' .148-123
27/11/2014 10:46:28
3
2014.indb 3רבמצד םינזאמBook-
זר .ניתן לומר להצדקתם שהיו במשך מאות שנים תחת
שלטון זר — טורקים במשך מאות שנים ,ואנגלים וצרפתים
במשך עשרות שנים .את זה אומרים ההיסטוריונים שלהם,
הסנגורים שלהם ,להצדקתם ,אבל יחד עם זאת ,המבנה
החברתי בעולם הערבי־מוסלמי הוא מבנה של עריצות
שלטת מלמעלה ,והמון נבער משועבד מלמטה .המצב
דומה לרוסיה הצארית ,שם השליטים ניצלו מציאות זרים
בתוך החברה כדי להסיט את הזעם המצטבר בהמונים
המשועבדים לעבר היהודים .אגב ,הערבים טובחים זה בזה
באותה המידה .לא צריך להיות יהודי או נוצרי או דרוזי כדי
שהמוסלמים יטבחו בך.
על נתן אלתרמן ועל ס' יזהר
משה שמיר בביתו של משה גרנות ((30.6.2001
יש דיוק מרבי לגבי מאורעות ואנשים ,אך שם שיניתי שמות:
שמה האמיתי של לאה ברמן ברומן היה — לאה ברלין ,יוסף
לידור ברומן שמו היה — יוסף לואידור .יש ,כמובן ,מערערים.
גם אלכסנדר ינאי ערער על עיצוב דמותו ב"מלך בשר ודם".
בשמו ערער מעריצו פרופ' יוסף קלויזנר ,שהוציא נגד הספר
חוברת שלימה ,והוא הפיץ אותה במו ידיו מבית לבית .צריך
לציין לזכותו של האיש כי כאשר קיבלתי את פרס ביאליק
על הרומן ,ירד קלויזנר מירושלים לבית ביאליק בתל־אביב
כדי לכבדני בהשתתפותו באירוע .שכנו ,עגנון ,היה לעומתו
חסיד נלהב של "מלך בשר ודם" .לגבי הטרילוגיה "רחוק
מפנינים" לא קיבלתי כל ערעור ...את אהרן אהרונסון אני
מזכיר שם בשמו ,ולא באה שום השגה מבית אהרונסון .כנ"ל
לגבי ברנר ,רחל ינאית ,המוזכרת שם בשמה המלא ,ויוסף
לואידור.
יהודים וערבים בארץ־ישראל
4
זה מתחיל בעצם באופי של החיים הערביים־מוסלמיים
במזרח התיכון :ברגע שמתגלה קורבן מתאים — יש רצח
ואונס .בעולם הזה הקורבן הוא האשם בכך שרצחו אותו,
כי הוא פשוט "נמצא" .דברים ברוח זאת אמר חיים בר־
לב על חברון — "אילולא היו יהודים בחברון" — לא היו
רוצחים אותם .החברה הערבית שוללת ומתנגדת לכל גוף
27/11/2014 10:46:28
אני לא יכול ולא רשאי לייחס לאלתרמן משיכה אליי
אישית ,הגם שהייתה ידידות אישית — הוא כתב הקדשות
מפעימות בספרים שהעניק לי ,עוד בטרם תקופת ארץ־
ישראל השלמה .אלתרמן נמשך אל קבוצת הסופרים
הארצישראלית מהפלמ"ח וההגנה וצה"ל .הוא שאף לקרבתם
של העושים ,של אנשי המעשה ,מן הרוחני אל הגשמי.
כל זה בהיפוך מס' יזהר ,למשל ,שנמשך מן הגשמיות אל
הרוחניות .לא הייתי מדבר על השראה הדדית .הערצתי את
אלתרמן ספרותית ,הייתה בי הזדהות עמוקה עם "כוכבים
בחוץ" ,ועוד יותר עם "שמחת עניים" .מסתבר שאלתרמן
גם כן העריך את כתיבתי .שמעתי מאחרים שהוא ציין את
הריאליזם ,את היום־יום ,בכתיבתי .אצלו קו זה כמעט שלא
היה .אחר כך בא נושא ארץ ישראל השלימה ,ההתמסרות
לציונות בגדולתה ,בראשוניותה ,כפי שהוצגה בפנינו
כאלטרנטיבה למימוש על ידי ההישגים של מלחמת ששת
הימים ,אף כי לאסוננו ,לא התממש החלום אלא בחלקו...
לגבי "חרבת חיזעה" של יזהר — הסיפור נכתב עוד בעצם
ימי מלחמת השחרור ,בניגוד לסיפור על חולדה" ,החורשה
בגבעה" ,שם הוא מביט מתוך נקודת הראות של המתגונן,
וזו האמת! ב"חרבת חיזעה" היהודי הוא הזר ,הכובש ,הבז,
האדיש ,היהיר ,גס הרוח .ליזהר יש בעיה אחת :הוא לא
רצה להתבגר .זה נער חמוד ,חולם ,שיושב בצל העצים
בפרדס ...יש בס' יזהר אי הסכמה עם כל מה שמשנה את
פני הארץ .הוא מתנגד לשינויים ,הוא רואה בכך חילול
בתוליה של הארץ כפי שהכיר אותה בילדותו .גם בנושא
הערבים הפלסטינאים הוא נהג כמי שאיננו מוכן להתבגר,
אי הסכמה עם העובדה שהוא כבר חי בארץ אחרת .מכאן
גם נובעת התנגדותו לחינוך.
2014.indb 4רבמצד םינזאמBook-
ההספד שנשא יוסי שריד
על משה שמיר
צביה ,ענולה ,יעל ,אלי ,דודיק ושולה,
מ
שה שמיר הוא בן־דוד שלנו .בן־ציון ורבין ,אבא
של דורית אשתי ,ייבדל לחיים ,ואימא של משה,
אלה ,נוחה עדן ,אח ואחות .המשפחה שלנו היא מאוד
"משפחתית" ,זאת ההגדרה הכי פשוטה והכי מדויקת ,שאני
יכול להציע לכם .אנשים מאוד קרובים זה לזה ,נפש קשורה
בנפש ,לו ירבו משפחות כאלה בקרבנו .השמחה והעצב,
העצב והשמחה ,מזמנים את בני־המשפחה יחדיו לעתים
מזומנות .אין כאן גילוי של מצוות אנשים מלומדה ,אלא
ביטוי של קירבה ושל אהבה ,ולא רק אהבה בין הבריות ,אלא
אהבת הבריות לארץ.
משפחת שמיר־אהרונסון־ורבין הם מאוהבי הארץ
הגדולים והנסערים .אבל ,דרך האהבה מי יידע ,ורבות
הדרכים לאהוב אותה ,וכל אחד מאיתנו מחזר אחריה בדרכו
שלו .יש בתוכנו מי שאוהב את ארצו גדולה ושלמה ,ויש
בתוכנו מי שאוהב אותה שלמה ,אבל עם עצמה ,ומשלימה
עם שכניה.
במשפחתנו אין פרץ ואין צווחה כאילו נדברנו בינינו
וגמרנו אומר שלא להרבות ריב ומדנים ,כי מה בצע בעוד
ויכוח מר ,כאשר אלה ואלה דברי אלוהים חיים ,אבל לכל אחד
מאיתנו אלוהים משלו ,כל אחד מאיתנו בורא את האלוהים
שלו ,ואיש מאיתנו איננו מוכן לעבוד אלוהים אחרים על
פני אלוהיו .במפגשים המשפחתיים גזרנו על עצמנו שלא
לדבר פוליטיקה ,גם משום שהדיבור לא יועיל וגם משום
שהוא במידה רבה כקצף כעל פני המים ,והזרמים האיתנים
של המציאות חזקים מהקצף שעל פניהם ,והמציאות היא
שתכריע בינינו ,ואולי היא כבר מכריעה.
ועכשיו איבדה משפחתנו את משה שמיר שלה ,שהיה
איש־משפחה נלבב ,מעורה ומעורב ,ורצה תמיד לדעת כל
פרט על המתרחש אצל קרוביו .משה היה גם האנציקלופדיה
של המשפחה המצומצמת והמורחבת ,וכאשר ביקש מישהו
להתחקות אחר שורשיה וצמיחתה ,הוא ,משה ,היה מראה
המקום והזמן של המשפחה השורשית הזאת ,ורושם קורותיה.
והמוצאות את משפחת שמיר־אהרונסון־ורבין מקפלות
בתוכן את כל הסיפור הציוני ,מיום שעלתה ארצה מסיביר
בראשית המאה ועד עצם היום הזה .משה כתב את הסיפור
הציוני המופלא הזה בכמה מספריו ,אולי מהפחות מוכרים.
27/11/2014 10:46:28
שבעים פנים לציונות ,ולא לכל הציונים אותם פנים .פני
הציונות של משה שמיר היו ברורים וחתוכים בקווים חדים.
כן גם פני הציונות שלי ,שגם התווים שלהם חדים וברורים,
ואין הרבה דמיון ביניהם .ואולי ,בכל זאת ,ניתן למצוא קו של
דמיון .ההורים שלנו באו לכאן מתוך בחירה ,ואנחנו יושבים
כאן ,בתוך עמנו ,מתוך בחירה ,והבחירה שלנו היא מתוך
אהבת־ציון .וכבר אמרנו שדרכים רבות לה ,לאהבה הזאת.
אבל ,את הוויכוח הפרטי שלא ניהלתי עם משה שמיר בחייו,
גם לא אנהל במותו ,כאשר אנחנו הולכים כולנו אחרי מיטתו.
ינוח הוא בשלום על משכב אהבתו לציון; ואילו את הוויכוח
הציבורי ,הפתוח ,ניהלנו גם ניהלנו בלהט ,והדברים רשומים,
וזכורים וידועים.
בשבילי היה משה לא רק איש משפחה אהוב ,הוא היה
סופר נערץ ,שקינאתי בו תמיד על כישרונו המופלג .עשרים
שנה מפרידות בינינו ,ועל כן ,היה שמיר סופר בעמיו ,כאשר
אני הייתי עדיין ילד ,ובבית אבי קראנו את ספרי־המופת שלו
בלהיטות ,ותמיד חיכינו לספר הבא .על המדפים של ילדותי
היו מונחים כל ספרי משה שמיר ,וכבר אז הוא היה בעיני מן
האלים שבפנתיאון ,בבית־היוצר הלאומי.
בתי־הקברות ,כך נוהגים לומר באירוניה ,מלאים באנשים
שלא היה להם תחליף ,ואנחנו יודעים שלכולם יש תחליף ,רק
לא ליוצרים הגדולים ,שלהם באמת אין תחליף .אפילו יוצר
גדול אחד ,לא מחליף יוצר גדול אחר ,כי הגדולה של היוצר
היא בייחודיות שלה ושלו ,בחד־פעמיות שלה ושלו ,ועל כן
גם למשה שמיר וליצירתו אין תחליף ,כי הוא הסופר החשוב
שהתהלך בינינו ,ואלה הם ספריו שעליהם גדלנו והתחנכנו,
ועליהם גם התענגנו .ותנו לסופר את אשר לסופר שחי בינינו
גם במותו.
מי יכול לדעת את מי תזכור ותזכיר ההיסטוריה הפוליטית
של ישראל; היא מתעתעת .ההיסטוריה של הספרות ,שהיא
יותר רצינית ואחראית ,אין בכלל ספק ,תזכור ותזכיר את
משה שמיר ותייחד לו פרק מרכזי .האם הפוליטיקה מקלקלת
את השורה שנכתבת על ידי הסופר? אינני יודע ,אבל נדמה
לי שמשה שמיר עצמו ידע בדרך־כלל ,לשים פדות בין
הפוליטיקה שלו לבין יצירותיו החשובות.
ואנחנו ,שבחייו לא נפרדנו ממנו בשל דעותיו ואמונותיו,
בוודאי לא ניפרד ממנו גם במותו ,גם לעת פרידה .בני
משפחתך כולם אהבו אותך וכיבדו אותך ,משה ,ושיעור
קומתך לא נעלם גם מעיני מי שחלקו עליך; מהיום,
בלכתך ,בלעדיך ,משפחתנו היא משפחה יותר קטנה
ומכווצת ,שרק נכדינו עוד ירחיבו יום אחד את גבולותיה
האנושיים.
5
2014.indb 5רבמצד םינזאמBook-
אמונה אלון
“המביטות" של משה שמיר
"ה
6
עולם רואה אותך" ,אומרת אחת הדמויות ברומן
"עד הסוף" של משה שמיר" .רואים אותנו כאן...
רואה נעלם ,רואה נעלם ,וזה אלוהים .הוא לא יסתכל בעיניים
שלו ...הרי אין לו עיניים .הוא בעיניים של יצוריו יתבונן,
בבת אחת מאלף מיליון נקודות שונות מתבונן על אלף
מיליון נקודות אחרות .לכן ברא את כל היצורים האלה —
שיביטו בשבילו .אלה הם פירורי הנוכחות שלו .הייתי אומר:
זו היא המביטוּת של אלוהים".
כך ,בכמה משפטים ,מצליח הסופר הווירטואוז הזה
ליצור ניסוח חדש — חסידי משהו ,אבל חדש — של מהות
הבריאה.
משה שמיר מצא כנראה משהו מן ה"מביטות" הזאת ,לפני
כחצי יובל ,גם במתנחלי יהודה ושומרון — בכלל ,ובהוצאת
הספרים שהקמנו באותם הימים בבית־אל — בפרט .הוא
לא הפסיק להביע את התרגשותו מן הניסיון הכן הזה שלנו
להיות חלק מן התרבות הישראלית המתפתחת — ואנחנו,
מצדנו ,התרגשנו עד מאוד מן היחס הרציני שלו כלפינו וכלפי
צעדינו הספרותיים הראשונים והמהססים .המפגש איתו —
לוחם הפלמ"ח ,הסופר הדגול והתל־אביבי למהדרין ,שזה
עתה קיבל את פרס ישראל — היה בעבורנו מפגש עם אגדה.
והכרתו בנו כמו פתחה ,גם בפנינו ,את השדות שהוא ובני
דורו הלכו בהם בביטחון.
זכורות לי פגישות עבודה נעימות בבית הישן והחמים
שלו ושל רעייתו צביה ,ברחוב רוזניס ברמת אביב .ופגישות
נוספות בקפיטריה ב"בית הסופר" בתל־אביב ,שבו גם ערך
בית ההוצאה שלנו כמה ערבי ספרות בסיועו ובהשתתפותו.
הוא מסר לנו כתבי יד שלו ,וליווה מקרוב ,בסבלנות
ובהומור — אך גם בקפדנות מקצועית — כל שלב ושלב
בהוצאתם לאור .כעורכת ,וכמביאה לבית־הדפוס ,השתדלתי
ללמוד ממנו דייקנות חסרת פשרות .הוא דקדק בכל פסיק,
וטען למשל כי מי שאינו יודע על בוריה את תורת הניקוד
העברי ,מוטב שלא יכתוב שירה ואולי אף יניח ידו מכל
כתיבה שהיא.
אני חייבת למשה שמיר הרבה ,מפני שמיום שהוא קרא
סיפור קצר ,שפרסמתי בכתב עת נידח ,הוא לא הפסיק
להפציר בי שאקדיש את עצמי לכתיבת פרוזה .כתיבת
27/11/2014 10:46:29
משה שמיר ,צייר חיים טופול
פרוזה הייתה כל מה שרציתי לעשות מאז שהייתי בת חמש,
אבל עידודו של הסופר הגדול שכנע אותי שהרצון הזה יכול
להתממש.
וממנו למדתי שאפילו סופר גדול זקוק לעידוד מתמיד.
לפני הופעת כל ספר חדש שלו ,כך סיפר לי פעם ,הוא
מתהלך כל הלילה בגינת ביתו ,מקיף את הגינה הנה ושוב
ומנסח בראשו ,מילה במילה ,את המאמרים הארסיים ביותר
שייכתבו על הספר הזה.
וכשהבעתי את פליאתי ,על שלמרות כל ההערכה שהוא
מקבל ,ולמרות הפרסים הספרותיים ,עדיין מאיים עליו שוט
הביקורת ,הוא צחק .כך למדתי מרבותיי ,אמר .וסיפר כי
בצעירותו ,באחת ההזדמנויות שבהן נלווה אל הסופר ש"י
עגנון לטיול הערב הקבוע של הסופר חתן ה"נובל" ברחובות
ירושלים ,עגנון נעמד לפתע במקומו ,ונאנח מעומק לבו ,ואמר
[במלעיל ,כמובן]" :אוי מוישה'לה ,מוישה'לה ,המבקרים
מקצרים את ימיי".
זכינו להכיר את משה שמיר כאוהב מושבע של העברית
וכאוהב מושבע של דוברי העברית ,גם כשהשדות שהלך
בהם גרמו לחלק מהם להתרחק ממנו .ואהבנו אותו עד
הסוף.
2014.indb 6רבמצד םינזאמBook-
זיוה שמיר
קלני מהכיל
דברים לזכרו של משה שמיר
א
לף ומאתיים מילים ִהקצה לי העורך כדי לומר את
דברי על משה שמיר — על הרומנים וקובצי הסיפורים,
ספרי הילדים ואסופות המאמרים ,המחזות ,התרגומים ועוד
ועוד .להזכירכם ,אתר הספרייה באוניברסיטה מכיל לא פחות
מ־ 74פריטים .לכן לא אוכל לומר כאן אלא מילים ספורות
על "הרומן" האישי שלי עם יצירת שמיר ,שהתחיל לפני
למעלה מחמישים שנה .לא אחת קראתי את דברי שמיר על
תחושתו בזמן הפגישה הראשונה שלו עם שירת אלתרמן,
ָּ
שב ּה טעם לדבריו את טעמה של פציחת האגוז הטוב .כך
למקרא הקטע על "הנשיקה הראשונה" (מתוך
חשתי גם אני ִ
"פרקי אליק") ,שנדפס בלוויית איור אפלולי באחד הגיליונות
הראשונים של "מעריב לנוער" .מאז ועד עתה הספקתי
לראות בפריז את פסל הנשיקה של רודן .בקולנוע ראיתי
את הנשיקה המסוחררת בסרט "וֶ רטיגו" ,שכל ספר־יסוד
בתולדות הקולנוע נדרש לה ,ואפילו ראיתי את הנשיקה
קלימט שזכתה לרפרודוקציות אין־
המוזהבת של גוסטב
ְ
ספור .עליי להודות ולהתוודות :בעבורי הנשיקה המסעירה
ביותר היא זו שבתוך "פרקי אליק" ,אולי משום שהייתה זו
הנשיקה הראשונה — האמנותית ,אני מתכוונת — ואולי משום
שבכוחן של מילים לעשות משהו ששום מדיום לא יוכל
לעשותו ,ואולי משום שזוהי עדוּת אחת מני רבות לכשרון
המס ּפר של משה שמיר.
ַ
בבית־הספר התיכון ּ
שבוֹ למדתי לא נלמדו יצירותיו של
משה שמיר בתכנית הלימודים .היצירות המודרניות ביותר
שנכללו אז בתכנית הלימודים היו "מסדה" של למדן" ,שלולית
גנוזה" של הזז ו"תהילה" של עגנון .לימים ,כשעמדתי בראש
ועדת־המקצוע ושל תכנית־הלימודים ושל בחינות־הבגרות
בספרות ,דאגתי שייכלל בה גם המיטב של ספרות דור
המאבק לעצמאות ישראל ,אך באותם ימים רחוקים שבהם
למדתי לבחינות־הבגרות אפילו אלתרמן היה צעיר ונועז
מדיי לגבי־דידו של גדעון קצנלסון שלימד אותנו ספרות.
מורנו נודע אז בשערים כקטגור של ספרות דור־המדינה,
וביחד עם ברוך קורצוויל שרף בהבל־פיו את כל קריית־ספר
העברית במדור הספרות של עיתון "הארץ" .בהפסקות נהג
27/11/2014 10:46:29
קצנלסון להסתודד עם אורי־צבי גרינברג ,שהיה כידוע לימים
שותפו של משה שמיר בתנועה למען ארץ־ישראל השלֵ מה.
כשהגעתי באמצע שנות השישים אל החוג לספרות
ִ
עברית באוניברסיטת תל־אביב ,היו הימים ימי הפריחה
של הפורמליזם שממזרח ושל ה"ניו־קריטיסיזם" שממערב.
שני הזרמים כאחד עודדו עיסוק שהוי במנגנוני הטקסט,
ואפשר להבין מדוע :במזרח אסור היה לעסוק בתמטיקה
לפתח
ובאידאולוגיה ,ובמערב ביקשו החוגים לספרות ַ
שיטה שתתאים ִלרבבות הסטודנטים ,חסרי המכנה־המשותף
התרבותי ,שנהרו בין שתי מלחמות העולם אל המכללות
וראו בהן קרש־קפיצה למעמד חברתי וכלכלי נאות .ראשי
המדברים באותה עת — ובראשם בנימין הרשב — דחו את
הספרות של דור תש"ח מכול וכול (את נימוקיהם אפשר
בספריה של נורית גרץ ,תלמידתו של הרשב).
למצוא
ָ
התלמידים יצקו מים על ידי מוריהם ושתו את מימיהם
בצמא .לראשונה ניצח האינטלקטואל הגלותי עם מכנסי
הזלמן את אורי ה"צבר" ,יפה הבלורית והתואר.
באמצע לימודי התואר השני ,בחורף ,1969התקבלתי
למכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל־אביב
שלימים עמדתי בראשו ,וכשנות דור ישבתי בחדר ביאליק
במחיצת רות שנפלד ,שחיברה אז בהנחיית פרופ' שמואל
ורסס דוקטורט על הרומן ההיסטורי בכלל ועל "מלך בשר
ודם" בפרט .באמצעותה התוודעתי במאוחר אל הרומנים
של משה שמיר ,והם עוררו בי התפעלות מרובה .באותן
שנים נהג דוב סדן להזמין מדי שבת לביתו חוקרים ותיקים
וצעירים ,והיינו עולים לירושלים — בעלי ,אני ובִ תנו הקטנה
— מתכבדים בתה ובעוגות של גוסטה סדן ושומעים דברי
ָחכמה .סדן היה מונולוגיסט מופלא ,שלא נתן לזולתו
"להשחיל" מילה לתוך דבריו .בדרך בחזרה אמרה לנו ִֹבתנו,
שהיום היא סנגורית וכבר אז גילתה חוש־אבחנה בתחומי
ּ
בני־שיחה ,שסדן מתקשה לשמוע ועל־כן
שפת־הגוף של
מעדיף להשמיע .באחת הפעמים שבהן נשא מונולוג אין־
סופי ,איתרתי איזו סינקופה מקרית בדבריו ,ודיברתי בזכות
"מלך בשר ודם" ,ואז אמר סדן משפט שלא אשכח .הוא אמר
שרומן זה של משה שמיר ייחקק בתולדות הספרות העברית
ויתנוסס באחת מפסגותיה שנים רבות לאחר ש[ ]...יימחה
לגמרי מן הזיכרון (כאן נקב סדן בשמו של רומן ידוע שזכה
אז לפופולריוּת מרו ּּבה) .עליי להודות שעד כה לא נתקיימה
נבואת סדן ,ואותו רומן פופולרי זכה דווקא להצלחה מרו ּּבה
בארץ ובעולם ,אבל — כפי שאומר ידידנו הסופר חנוך ברטוב
— לסופרים יש שעון אחר ,שיחידות הזמן שלו אינן דקות
ושעות ,ואפילו לא ימים ושנים ,אלא דורות ועידנים...
7
2014.indb 7רבמצד םינזאמBook-
חדר העבודה של משה שמיר
8
מאז ועד עתה — ִמסיבות שהכול יודעים את פשרן — אין
יצירת שמיר ויצירת בני דורו זוכה לתשומת־הלב שלה היא
ראויה .אמנם בינתיים נשתנתה האופנה ,ואת מקום העיסוק
השהוי בטקסט ירש העיסוק המבוזר בקונטקסט ,אך הבה
נודה על האמת :אילו היה שמיר כותב נגד המדינה ,מכה
על חטא שחטאנו ,מציב סימני־שאלה סביב זכותנו להתערות
במרחב השמי ,מנתץ אלילים ומערער ערכים עד היסוד,
היו שבעים ושבעה חוקרים דשים ביצירותיו .זוהי האופנה
הנוכחית השלטת בקרב חוקרי הספרות וההיסטוריונים שלנו,
ולא כאן המקום לפרט באילו בתי־מדרש נולדה ומדוע תפחה
ונתפתחה לממדים שכאלה .אבל משה שמיר נשאר נאמן
לעצמו .הוא החל לכתוב בתקופה שבה אהבת־העם ואהבת־
הארץ לא היו שם נרדף להשקפת עולם לאומנית ,וגם בתואר
"לאומי" טרם דבקו אז השתמעויות־של־גנאי.
אני אוחזת כאן בספר "חיי עם ישמעאל" ,וחושבת לעצמי
שמערכת־החינוך בישראל ובמזרח התיכון ,ואולי גם בעולם
ולהפכו לספר־חובה.
המערבי כולו ,צריכה הייתה לאמצו ָ
מן הראוי היה שיתורגם ספר זה ויילמד בכל ארצות ערב
לפחות .לא זו בלבד שהוא מרגש ,מעניין ,כתוב היטב ,גדוש
אמפתיה ובתובנות מעמיקות .זהו ספר שכולו אמת ,וגם אם
אמתות נוספות ומצטלבות וזוויות־ראייה אחרות ,אין בו
יש ִ
מילה אחת של גוזמא והפרזה .מתוך ספר כזה עשוי לצמוח
בסיס כלשהו להידברות ,להבנה ולמוֹ ד ּוס־ויוֶ נדי (המילה
"שלום" הולכת לצערנו ונשחקת ,והופכת לנגד עינינו למושג
אוּטוֹ ּפי) .ואולם ,גם משפט כדוגמת "בשנה הבאה בירושלים"
נאמרה אלפיים שנה בטרם נתממש ,אז מי יודע…
"דבר אחד אני יודע" ,אמר שמיר "השלום דרוש לי באופן
אמתי ויפה נכון ויציב .שלום
פרטי […] ושיהיה הוא שלום ִ
ּ
שבוֹ אבות משיאים את ילדיהם ורואים בנכדיהם ונאספים
אל מנוחת עולמם כשכל צאצאיהם סביבם .שלום שבו קונים
27/11/2014 10:46:29
ספרים ובונים בתי ספר ומציגים הצגות ומפיקים סרטים.
זהו השלום שאני זקוק לו באופן אישי .והריני מוסר בזה
הצהרה כי כל מאמריי ונאומיי […] כל אלה אינם אלא רשת
תככים ערמומית להשיג במהרה את השלום […] על־כן
כותב אני את הדברים האלה […] כדי להודיע ולשכנע כי
יש דרך לשלום ,דרך ממשית ,מתפתלת […] שחייבים ללכת
בה בעיניים פקוחות ,לאורך כל תמרוריה ,וראשוני תמרוריה
הם :ההכרה כי אנו מותקפים ,הנכונות והיכולת להדוף את
ההתקפה .האם אנו בראשית הדרך? באמצעה? בסופה? אני
יודע רק זאת :במחצית המאה שאני חי אותה ונושם אותה
— לא סרה אימת מוות מביתנו ולא חדל נשק ָמגן מידינו אף
לשעה אחת" ,והדברים יפים כביום היוולדם ,ואין להוסיף
עליהם או לגרוע מהם אפילו מילה אחת.
סופרי "דור בארץ" ,וא"ב יהושע בראשם ,האשימו את
משה שמיר ואת סופרי דור תש"ח שספרותם היא "ספרות
ללא סוד" .ובאמת סיפוריהם של שמיר וחבריו אינם יכולים
בערמה האירונית של סיפורי עגנון .חלק מיצירותיהם של דור
ָ
תש"ח אכן אינו מותיר הרבה לסוגסטיה של הקורא ,ודומה
מס ּפרי־הדור אף
כאילו המציאוּת שגעשה לנגד עיניהם של ַ
לא הותירה להם מקום למלאכה מחושבת וזהירה .הבעיות
הפסיכולוגיות המונחות בתשתית רבים מהסיפורים נראות
לעתים קרובות פשוטות ואפילו פשטניות .הלשון — כשהיא
ִ
מתייפה במילים ובצירופים מלשון חז"ל — נשמעת מליצית
וספרותית יתר על המידה .אף־על־פי־כן ,כשהקורא נפגש
שוב בפנינת ספרות כמו "הנשיקה הראשונה" ,נוח לו למחול
על גינוני־החן שבלשון ,ולהכריז — ודווקא בלשון חז"ל ,כמו
אליק הנער" :קלני מהכיל ,קלני מהכיל".
את הדברים האישיים באמת לא סיפרתי כאן .לא סיפרתי,
למשל ,שאימי ז"ל ,חוה רימון ,ילידת ת"א ,מצולמת לצד משה
שמיר למרגלות הגננת חיה ברוידא ,אלמנת הסופר יוסף־
חיים ברנר ,שנרצח בשנה שבה נולדו תלמידיה .לא סיפרתי
על "קומדיה־של־טעויות" שאירעה לי פעם כשצלצל הטלפון
בביתי ,ולאחר שהדובר הציג עצמו חשבתי לתומי שמן הצד
השני של השפופרת עומד גיסי משה שמיר ,וניהלתי במשך
רגעים ארוכים עם הסופר שיחה הזויה שראויה הייתה
להשתלב בסצנה תיאטרונית .לא סיפרתי שמשה שמיר נתן
לי פעם במתנה קטע פרי־עטו ּ
שבוֹ הסביר איך טעו כולם
בהבנת המשפט "אלי נולד מן הים" .עיון מעמיק בספריו
ובמאמריו העיוניים יגלה שלא אמירה ציונית וְ רדרדה
ורדודה לפנינו ,כי אם הד ברור לטעם הלענה שב"אף־על־
פי־כן" הזעום והקודר של יוסף־חיים ברנר ,המורה הגדול של
הספרות הארץ־ישראלית.
2014.indb 8רבמצד םינזאמBook-
דלית בת־אדם
ב
חלום שהתגשם
שנות השבעים כתבתי קבוצת שירים בנושא" :מחזור
שירי ילדות" ,אותם שלחתי למוסף הספרותי של
"מעריב" .הסופר משה שמיר ,עורך המוסף הספרותי הנ"ל
קרא והזמין אותי למשרדו במערכת העיתון והודיע לי יפרסם
את השיר "כפר יחזקאל" המספר את סיפור העמק ,סיפורה
של ארץ ישראל היפה.
יצאתי מהמפגש איתו בהתרגשות גדולה ,מרחפת ממש.
היה זה כמו חלום שהתגשם .שיר זה ,שהיה בין הראשונים
שלי שהתפרסמו בעיתונות ,מופיע בספרי "ימים של חסד"
אשר ראה אור בהוצאת "גוונים" בשנת .2012
משה שמיר היה איש מקסים אשר התייחס אלי בחמימות
ובחביבות .אנצור את המפגש המרגש עמו בליבי תמיד .
ְּכ ַפר ְי ֶח ְז ֵקאל
אשה המטפלת באהבה
לפ ׁ ָ
ָ
*
הוֹ לֶ כֶ ת ו ִּמ ְת ַר ֶח ֶקת ֵמ ַע ְצ ִמי
הוֹ לֶ כֶ ת וְ רוֹ ֶח ֶקת
קוֹ לִ י נַ ֲע ֶ ׂשה ַחם וְ רוֹ ֵת ַח
ְּבתוֹ כִ י צוֹ ֲע ִקים קוֹ לוֹ ת
*
ְּב ִמ ְס ְדּ רוֹ נוֹ ת ִמ ְת ַמ ׁ ּ ְשכִ ים וְ ַח ּלוֹ נוֹ ת
ָמבוֹ א ַצר לְ נִ ׁ ְש ַמת ִצ ּפוֹ ר
ִמ ְתנַ ּ ֶפלֶ ת ֵּבין ִקירוֹ ת
לֹא יְ דו ִּעים.
*
ַמה ֵהבִ יא ֶאת ָה ֲאבָ נִ ים לִ בְ הֹק
ְּבקֹר לוֹ ֵהט ָּכ ָּ
ל־כ ְך?
ְמ ַמ ְצ ֶמ ֶצת ְדּ ָמעוֹ ת
לְ בוֹ א ִא ָּמא
*
יְ לָ ִדים ַצ ְ ּי ָתנִ ים ְּב ִמ ּטוֹ ת ְמ ֻס ְר ָ ּגלוֹ ת
ּתוֹ ְר ִמים ְ ּגרו ּׁש לְ ֶק ֶרן ַק ֶ ּי ֶמת
ׁ ַש ָּבת ַמלְ ָּכה ִעם ַמ ּ ָפה
וְ עוּגוֹ ת נִ בְ לָ עוֹ ת
ְּב ַעיִן ְּת ֵמ ָהה
27/11/2014 10:46:29
*
ְּב ַר ַע ׁש לֹא ָּב ִאים ֲחלוֹ מוֹ ת ִעם
ַמלְ ָאכִ ים ְצחוֹ ִריםְּ ,ב ֶח ֶדר ָצחוֹ ר,
וְ כֻ ּתֹנֶ ת ,וְ ַח ּלוֹ ן הוֹ לֵ ְך לְ ִמ ְד ָּבר ָצ ִח ַיח
ְּכ ׁ ֶשהוּא צוֹ ֶפה ֶאל ּ ְפנִ ים
ִּב ְק ִרירוּת ַּבת ָח ֵמ ׁש.
*
אשה ְמ ַח ֶּב ֶקת ַא ֲהבָ ה לִ ילָ ִדים
ּ ָפ ׁ ָ
ֲאסו ִּרים ֵמהוֹ ִרים.
*
ְּב ֻח ְר ׁ ַשת ַא ּלוֹ נִ ים
י־אבֶ ן ְּב ַמ ַעיְ נוֹ ת ַה ְפ ָּת ָעה
ַח ּלו ֵּק ֶ
ְמ ַ ׂש ֲח ִקים ּתוֹ ֶפ ֶסת.
*
אשה ְמ ַח ֶּב ֶקת ַא ֲהבָ ה ְּבזִ ָּכרוֹ ן ִמ ְת ַר ֵחק
ּ ָפ ׁ ָ
ֲח ָד ִרים ִמ ְת ַמ ׁ ּ ְשכִ ים ,וְ ַח ּלוֹ נוֹ ת
ׁ ֶש ּ ֹלא נוֹ ְתנִ ים לָ רוּץ.
*
ִא ָּמא ָּתבוֹ א לָ ַק ַחת ֶק ֶרן ַק ֶ ּי ֶמת
ְמבֻ ּ ָ ׂשם ּ ְפ ָר ִחים ָּתגִ ַיח
ַע ל ְ ׂש ָע ִר י ִ ׂש ְמלַ ת ֵריחוֹ ת ְמ ׁ ֻש ֶּב ֶצת
ַע ׁל ְש ַר ְפ ַרף ְמג ָֹהץ ,לְ ֶע ֶר ׁב ַש ָּבת
ִּבכְ ַפר יְ ֶחזְ ֵקאל.
*
ּ
ּ ְפתוֹ ִתיםְ ,פתוֹ ֵתי ׁ ֶשלֶ ג
ְּכ ִפ ְר ֵחי ֶצ ֶמר ְמ ַר ְפ ֵרף ַדּ ק ַדּ ק
ַעל ַא ְד ַמת ָ ּגבִ ׁיש נְ גִ יסוֹ ת
ְמכַ ְר ְסמוֹ ת ֶק ַרח.
*
ּ
ַ ּג ְר ְ ּג ִרים ְסגֻ ִלים לְ ַעכְ ָּב ִרים
ֲעשׂ ּויִ ים ְּכ ֻס ָּכ ִר ּיוֹ ת ,וְ גַ ְר ִעינִ ים
ְמ ַס ְק ְרנִ ים ְּב ַ ׂש ֵ ּקי ִח ָּטה
לִ ְט ִע ָימה ֲאסו ָּרה.
*
ִא ָּמא ָּב ָאה וְ ׁשוֹ קוֹ לָ ד.
ּב ֶ ֹׂשם ּ ְפ ָר ִחים ַמבְ ִט ַיח ֲחלוֹ ם —
וְ ׁשוֹ קוֹ לָ ד ַעל ִצ ּפ ֶֹרן
ַמ ִדּ יף ַ ּג ְע ּגו ַּע
*
ֲאוִ ירוֹ נִ ים ַעל ְ ׂש ֵד ּ
ה־בוּר נְ ִפילִ י
ּ ְפעו ִּרים ֶאל יְ לָ ִדים
ַה ִּמ ְצ ַט ְ ּנ ִפים
ִמ ּ ְפנֵי ַה ִּמלְ ָח ָמה ָ ּגב ַֹּה.
17.10.1974
9
2014.indb 9רבמצד םינזאמBook-
לאה טרן
ְי ֵפי ַה ְּבלוֹ ִרית ְו ַה ָ ּדם
מחווה ל"הוא הלך בשדות"
ָ ׂש ֶדה מוֹ ִתיר ַצ ֶ ּל ֶקת
ְּכוִ ָ ּיה ִּב ֵירכַ יִ ם
ָהיִ ָית עוֹ ֶ ׂשה אוֹ ָתם ְדּ בָ ִרים ּ ַפ ֲע ַמ ִ ּיים
ַ ּגם ל ּולֵ א ַה ָּמוֶת ָהיָה ַק ָ ּים
ַעכְ ׁ ָשו ַה ְּכבָ ִ ׂשים ָרזוֹ ת ְמאֹד
ַא ֲהבָ ְת ָך נוֹ גַ ַעת ְּבגו ָּפ ּה
וְ ֵאין ְּכמוֹ ָה ֵריק ׁ ֶשל ֶאבֶ ן לְ בָ נָ ה
ָעמוֹ ק ָעמוֹ ק ָּב ֲא ָד ָמה
זָ רו ַּע ָ ׂש ֶדה
ִא ׁיש לֹא י ּוכַ ל לִ ְפגוֹ ַע ּבוֹ
ִמ ְּלבַ ד ַה ָּמוֶת ַע ְצמוֹ
ַא ָּתה זָז ְּב ׁש ּולָ יו לְ בַ ד
ָּב ָדד ֵמ ׁ ִשיל ִּבגְ ֶד ָך
יַ ֲע ַרת ַה ְדּ בָ ׁש
ו ְּמ ַק ֵּבל ַה ִ ּנ ּגוּן
ֶּכ ֶסף ו ַּפ ֲעמוֹ נִ ים
ְּבמוֹ יְ ֵדי ָה ֵאם
ַא ָּתה לֹא ֵתלֵ ְך ַּב ּ ָ ׂש ֶדה יוֹ ֵתר
ַרק יָ ֶד ָ
יך צוֹ ְמחוֹ ת ֵמ ַה ָ ּים
לְ ַע ֵ ּצב ְּבלוֹ ִר ָיתם ׁ ֶשל יְ ֵפי ַה ְּבלוֹ ִרית
וְ ַה ָדּ ם.
כרזת הסרט "הוא הלך בשדות"
טל איפרגן
ַּת ַחת ַה ׁ ּ ֶש ֶמ ׁש ׁ ֶש ְּל ָך
מוקדש למשה שמיר במלאת עשור למותו
נוֹ לַ ְד ָּת ִּב ְצ ַפת .א ּולַ י זוֹ ִס ַּבת ַ ּג ְע ּגו ַּעי ֵאלֶ ָ
יך
ִאם ִּכי וְ לַ ְמרוֹ ת ׁ ֶש ּלֹא ִה ַּכ ְרנ ּו
ִאם ִּכי וְ לַ ְמרוֹ ת ׁ ֶש ֻּכ ָ ּלם ִה ִּכיר ּו אוֹ ְת ָך.
ֲאנָ ׁ ִשים ִמ ְ ּצ ַפת ִס ּ ְפר ּו
ׁ ֶש ֶאת ָאבִ י ֵהם ָרא ּו
כּ וֹ ֵר ַע ֶּב ֶר ְך ִּב ְפנֵי ָה ֵאל
ִמ ְת ּ ַפ ֵ ּלל
ׁ ֶש ֵּת ֵצא ֵאלָ יו ֵאיזוֹ ׁ ֶש ֶמ ׁש.
10
27/11/2014 10:46:29
ַּכ ָּמה וְ ֵאיל ּו ִס ּפו ִּרים יָ ִפים ָּכ ַתבְ ָּת,
ֵמ ֶהם לְ ָא ִח ָ
יך ׁ ֶש ִ ּנלְ ַקח ְּב ֶט ֶרם ֵעת,
ְּכמוֹ ָאבִ י.
ִא ִּמיּ ַ ,גם ִהיא,
ָהיְ ָתה ַּב ְּתנו ָּעה
ׁ ֶש ּׁ ָש ְמ ָרה ַעל רו ָּח ּה ַה ְ ּצ ִע ָירה,
ׁ ֶש ִדּ ְר ְּבנָ ה אוֹ ָת ּה לְ הוֹ ִקיר
ֶאת ָה ֶא ֶרץ.
ָצ ַד ְק ָּתָ .אנ ּו ָאכֵ ן ִמן ָה ֵעץ לֹא ְרחוֹ ִקים,
ִּב ְ ׂשדוֹ ת זָ ִרים הוֹ לְ כִ ים
ישה ּו יִ ְמ ָצא אוֹ ָתנוּ.
ַעד ֲא ׁ ֶשר ִמ ׁ ֶ
א ּולַ י ,נִ ְמ ָצא ָאנ ּו ֶאת ַע ְצ ֵמנ ּו לִ ְפנֵ י,
ָאנ ּו לְ ָפחוֹ ת ְמ ַק ִ ּוים.
ַעד ָאז,
אוֹ ָתן ִמ ִּלים ֲחכָ מוֹ ת ׁ ֶש ָּכ ַתבְ ָּת
ַמ ׁ ְש ִּכיחוֹ ת ִמ ֶּמ ִ ּני ֶאת ַה ּי ְִד ָיעה ׁ ֶש ְדּ בָ ִרים ִמ ׁ ְש ַּת ִ ּנים.
ֵּכ ַיצד ֵּת ַא ְר ָּת ָּכ ְך ֶאת ַה ֲח ׁ ֵשכָ ה,
ֶאת ַה ְדּ ָמ ָמה ַה ְּמתו ָּחה,
ֶאת ִצוְ חוֹ ת ַה ָ ּנ ׁ ִשים?
ְּכ ִא ּׁ ָשהֲ ,אנִ י צוֹ וַ ַחת לְ ךָ,
ּתוֹ ָדהַ .על ַס ְך ַה ִּמ ִּלים ׁ ֶשהוֹ ַת ְר ָּת.
ְּכמוֹ לֹא ָעזַ בְ ָּת.
2014.indb 10רבמצד םינזאמBook-
איריס שני
"כרטיס נסיעה"
עיון במחזה לילדים ולנוער של משה שמיר
ב
ארכיון לתיאטרון ע"ש יהודה גבאי שבבית אריאלה
מצאתי לפני שנים אחדות מחזה לא ידוע של משה
שמיר .זהו מחזה בן שמונה תמונות המיועד לילדים ולנוער,
ועניינו — קשיי התערותם של הילדים ובני הנוער שעלו ארצה
בגפם לאחר שחוו את אימי השואה ואיבדו במהלך המלחמה
את כל בני משפחתם *.המחזה נכתב ב 1953ונמנה על סוגת
מחזאות העולים שכתב המחבר לאורך שנות החמישים ועליה
ניתן למנות מחזות כמו "סוף העולם" (אוהל" ,)1954 ,גם זו
לטובה" (אוהל )1957 ,ו"מאגדות לוד" (הקאמרי.)1958 ,
"כרטיס נסיעה" יועד להעלאה בימתית ,וכפי הנראה אף זכה
לכך — במסגרות חינוכיות מטעם הסוכנות היהודית**.
המחזה מתמקד בשני פליטי שואה צעירים ,שעלו ארצה
הודות לתנועות הנוער העבריות החלוציות ,ובמאמצי הילדים
להכות שורשים בקרב ילידי הארץ הצעירים ,חברי קיבוץ
בחבל הגליל — יוסי הקטן הוא יתום וניצול שואה יוצא גרמניה,
שברירי וקטן מידות ,חובב קריאה המכונס בד' אמותיו ושבוי
בזכרונות העבר; ואילו יוסי הגדול הוא אבטיפוס של דמות
הצבר ***,בן הארץ העברית החדשה — נער יוצא בולגריה,
* על תהליכי קליטתם והתערותם בארץ של הילדים משארית הפליטה
ר' :שלמה בר גיל ,מחפשים בית מוצאים מולדת :עליית הנוער
בחינוך ובשיקום שארית הפליטה ,1955-1945יד יצחק בן צבי,
ירושלים ;1999 ,דבורה הכהן ,ילדי הזמן :עליית הנוער ,1948-1933
יד יצחק בן צבי ,ירושלים.2011 ,
** כרטיס נסיעה (מחזה מחיי הנוער העולה בשמונה תמונות) ,הארכיון
לתיאטרון ע"ש יהודה גבאי בבית אריאלה ,1953 ,תיק .1587
המחזה מכיל אזהרת זכויות ההצגה מטעם המחלקה לעליית ילדים
ונוער שעל יד הסוכנות היהודית ,וכן אזהרת יתר הזכויות (הדפסה,
הצגה תיאטרונית מקצועית ,שידור רדיו וכו') מטעם המחבר .על
כן ניתן להניח שהמחזה זכה להעלאה בימתית ומכל מקום נכתב
בהזמנה פדגוגית מתוך התכוונות להעלאה בימתית.
*** על מאפייני הצבר ר' מחקרו של הסוציולוג עוז אלמוג :הצבר
— דיוקן ,עם עובד ,תל־אביב .1997 ,כמו כן ,למשה שמיר זכות
ראשונים בעיצובו של דמות הצבר ובייצוגיו הספרותיים והדרמטיים,
ור' בראש ובראשונה הרומאן המכונן פרי עטו הוא הלך בשדות
(ספרית פועלים ,מרחביה )1947 ,ובעקבותיו — המחזה הישראלי
הראשון ,הנושא אף הוא שם זה .המחזה הוא הלך בשדות הועלה
27/11/2014 10:46:30
חסון ושזוף ,המשתלב בנקל בהלכי הקיבוץ ובחברה הילידית
ומשקיע את עיתותיו בעבודת האדמה .יוסי הקטן איבד את
כל משפחתו בשואה ,וכמיהתו העזה לאיתור שארי בשר
בתפוצות מביאה אותו לאמץ בסתר את זהות חברו החסון
(יוסי הגדול) ,ולכתוב בשמו מכתבים לדוד רחוק באוסטרליה.
מכתבי הילד נוגעים ללבו של הדוד ובשלב מסוים רוכש הדוד
עבור אחיינו הקטן כרטיס נסיעה לאוסטרליה ומבקש לאמצו
כבן .בד בבד לתכתובת בין יוסי הקטן לבין הדוד המדומה אנו
מתוודעים לסיפור חייהם הקשה של ניצולי השואה הקטנים
ובכלל זה — לקורות עלייתו ארצה של יוסי הקטן .השחזור
מתבצע בדרך אמנותית באמצעות הצגת תיאטרון שעליה
עמלים יחדיו העולים החדשים וילדי הקיבוץ .לאחר שיוסי
הקטן משחזר וחווה מחדש באמצעות המדיום התיאטרוני
רגעי מפתח בחייו ,הוא מקיים שיחות אחדות עם העולים
החדשים ועם מדריכי הנוער בקיבוץ ומגיע להכרה ,שתהליך
התערותו בארץ עולה בחשיבותו על ניסיונותיו הנואשים
לתור אחר קרובי משפחה אבודים .על כן מחליט יוסי הקטן
— בשם אחריותו כלפי הקולקטיב — להישאר בקיבוץ למען
הגשמת המשימות החלוציות של התקופה ,ואף זוכה בתפקיד
שעליו חלם — חברות במשק הצאן בקיבוץ.
"כרטיס נסיעה" הוא מחזה המבקש לקרוע חרכי הצצה
לעולמם של הילדים ניצולי השואה שעלו ארצה בגפם
במהלך העשור הראשון למדינה .אנו נחשפים לייסורים שחוו
הילדים בגולה ולאתגרי התאקלמותם בארץ — באמצעות
שפה תיאטרונית (של הצגה בתוך הצגה) .זו מאפשרת גם
לקהל יעד של ילדים ונוער להכיל ולהפנים את האירועים
ואת מטעניהם הרגשיים .אל המכוונות האמנותית חוברת גם
מכוונות אידיאולוגית וחינוכית ,משום שבאמצעות סיפור
התערותם בארץ של העולים החדשים ניכר ניסיונו של המחבר
לאשר מחדש ערכים ציוניים וסוציאליסטיים רצויים — אנו
למדים כי המחויבות כלפי האומה והחברה עולה בחשיבותה
בשנים אלה על פני ערכי הפרט והמשפחה .העולים החדשים
הרכים בשנים מגיעים בהדרגה להכרה ולתובנה ,כי מוטב
להם להיפרד מזהותם הגלותית ומזיכרונות העבר המייסרים
כדי לגבש לעצמם זהות ישראלית חדשה חובקת כל ובמטרה
להגשים ערכים רצויים של חיי פשטות ,עבודת כפיים יצרנית
וסולידאריות חברתית.
בתיאטרון הקאמרי שבועיים לאחר הקמת המדינה ב־31.5.1948
והפך לגיבורי תרבות את בניה הצברים של הארץ ואת לוחמי תש"ח
שנפלו בדמי ימיהם על הגנת המולדת (הוא הלך בשדות ,המרכז
הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה (המילא"ה) ,אוניברסיטת תל־
אביב ,1948 ,תיק .)39.5.10
11
2014.indb 11רבמצד םינזאמBook-
גד קינר
'הוא הלך בשדות' בקאמרי:
הנרטיב הביקורתי הנשלל כאפוס
1
גבורה לאומי
כ
12
מו לאה וחנן ב'הדיבוק' ,הפכו אורי ומיקה ,או ליתר
דיוק — עמנואל בן־עמוס וחנה מרון של הצגת 'הוא
הלך בשדות' מאת משה שמיר בתיאטרון הקאמרי ב־— 1948
לגיבורי תרבות ,למושאים לחיקוי .הם לא שיקפו מציאות,
אלא בדרכו הייחודית של התיאטרון הישראלי הגיבו עליה
ויצרו מוסכמת־מציאות ,מיתוס של הוויה המחולל את
הממשות גופה.
אם נבקש לעמוד על המניעים הפנומנולוגיים העמוקים
יותר בתודעה העצמית הישראלית ולא ביצירה עצמה,
שהקנו ל'מחזה־הבוסר' — כהגדרת רבים וטובים — 'הוא הלך
ִ
בשדות' את מקומו בכותל־המזרח של הדרמה התיאטרונית
הישראלית ,כדאי אולי להידרש דווקא לדעתו הבלתי־
מלומדת של נתן כהן מקיבוץ המעפיל (הקיבוץ הארצי —
השומר הצעיר) ,שכתב לשחקני התיאטרון הקאמרי אחרי
הצפייה בגרסתה השנייה של ההפקה ב־" :1956ברצוני
להודות לכם בעד החוויה העמוקה בה זיכיתם אותי ...אנו,
שנשארנו בחיים ...מוחזרים עם האזכרה ב'גת העמקים' אל
ימי האושר הגדול בחיינו — עת התמזגו נעורינו עם נעורי
האומה ,ומיטב מאוויינו מצאו להם אפיק ואפשרות של
2
התעלות בציווי השעה".
ואכן 'הוא הלך בשדות' ביטא את הווייתו האידיאלית
של הצבר הארצישראלי ,משום שאת ההוויה הביקורתית,
הריאלית ,זו העולה בבירור מן הרומן ומוצנעת במחזה,
לא רצה הקהל הישראלי דאז לראות .וכך מציינת ההצגה
המקורית בתיאטרון הקאמרי את היוולדה של אחת התופעות
הייחודיות להפקות המחזה המקורי הכמו־תיעודי ,הלוא היא
הפיכת האירוע התיאטרוני ,להבדיל מהסיטואציה הדרמטית,
לפולחן של זהות ,ולא רק הזדהות ,עם מה שהצופה
מבכר לראות בהצגה כייצוג הדימוי העצמי החיובי שלו
בדרך המבליעה את הביקורת המגולמת ביצירה .עוצמתה
המדהימה של תופעה זו ִעמעמה גם את ההכרה בכך ,ש'הוא
הלך בשדות' הוא בין השאר גם מחזה על הכחשת השואה
והשלכותיה על־ידי הגזע של 'היהודי החדש' בארץ כפי
שהוא משתקף הן ביחסו של אורי ,והן ביחס המשק כולו,
27/11/2014 10:46:30
לעברה של 'היהודייה הישנה' ,ניצולת השואה מרים רייזלמן,
מירוש רזימסקי ,או בכינויה 'מיקה'.
בניגוד לרומן ,המצטייר לעיתים כ'ביקורת פנימית' על
הקיבוץ הממוענת לקיבוצניקים מטעמו של חבר קיבוץ,
נראה שהטקסט התיאטרוני של 'הוא הלך בשדות' כתוב —
כדברי חיים שוהם — 'אגב קבלת הנחת יסוד ...כי אכן הקיבוץ
והפלמ"ח הם המייצגים ההרואיים הבלעדיים של העם
שנלחם לעצמאותו' 3.הנחה זו משתלבת במגמת ההנצחה
הדידקטית של הנופלים בעיצומה של ההחרפה במלחמה.
מגמה זו מוצהרת במפורש בדברים המפורסמים של המחבר
בתוכנייה ,המוקדשים לזכר אחיו הנופל ,אליהו 4,ומעידים על
השאיפה להשגבה מיתית ומונוליטית של דמויות המתים —
השגבה המפליאה גם את חולשותיהם.
ברוח אפופאית ופרומתאית זו משׂ רג המחזה שלוש
עלילות זו בזו וכולל אותן בעלילת־מסגרת שאליה עוד נחזור:
ראשית ,עלילת הפנורמה ההיסטורית הרחבה ,המועתקת
מן ההקשר הרגוע־יחסית של ימי מלחמת־העולם השנייה
הפוסט־רומליים ברומן אל שלהי המלחמה וימי 'תנועת המרי
העברי' של .1946-1945הדרמטיות של תקופה זו מנמקת
הן את 'החצנת' האירועים כדרישת הבמה ,והן את הרמיסה
הבוטה של מצוקת הפרט — כדברי המספר — 'אחד קיבוצניק';
'שעות הערב שנתארכו הביאו עימן מחשבות עגומות ...אך
למי היה פנאי למחשבות? — הארץ רתחה .בכבישים שלטו
משורייניהם של הבריטים ,במשעולים התאמנו מחלקות...
5
על פני כל הארץ — פשטו מחלקות פלמ"ח' (עמ' .)61
העלילה השנייה מגלמת את עלילת־ההווי האילוסטרטיבית
של הקיבוץ על אורח־חייו הטיפוסי .העלילה השלישית היא
ההתרחשות ההומוצנטרית שבתווך ,עלילתו הפרטית של
אורי ,שהוא מחד גיסא ,ההתגלמות הייצוגית של בן־הקיבוץ
ומפקד בפלמ"ח ,ומאידך גיסא ,ציר מרכזי לכל מסכת
הסיפורים האישיים במחזה ,הנסבה על מערכת־היחסים
המורכבת להלכה של שלושה זוגות :אורי ומיקה ,וילי
ורותקה ,רותקה ואברהם ,שביניהם נבנית אנלוגיה המתמצה
במכנה משותף מרכזי אחד — הקרבת האושר והמימוש הפרטי
לטובת האינטרס הכללי .כאן ,במישור עלילתי שלישי זה,
בולט השוני של המחזה לעומת הרומן .במחזה ניכר פרדוקס
מחושב ביותר :הדילמות האישיות אכן מוצגות ,אולם רק
על־מנת שיתבטלו על הסף מכוח ההתקבלות הצפויה על־ידי
הקהל בן־התקופה ,שמוסכמת־מציאותו העדיפה את הערך
הלאומי על־פני המימוש העצמי הפרטי.
מבחינת ִמבנהו הדרמטי־תיאטרוני 'הוא הלך בשדות' הוא
מחזה־תמונות ,או דרמת־תחנות ,דפוס פיקרסקי ,שהגיע
לאחד משיאי ִשכלולו בתיאטרון הדתי של ימי הביניים
2014.indb 12רבמצד םינזאמBook-
בפנינו דמותו של אורי ונקודת־ראותו .מכוח קונבנציית
ושירת את המחשתו האליגורית המאוירת של מסר דתי
המסכת מרחפת תחושת 'אחרי מות קדושים אמור' מעל כל
מושכל ,ולכן ויתר על עיצוב תלת־ממדי .המבנה האפיזודי
התנהגויותיו הנבזיות של אורי במחזה ויוצרת את אחדות
[ציוני] לעניים')
בתפקודו כ־'( Biblia Pauperumתנ"ך ִ
הניגודים הסימביוטית של היותו 'הדמות המייצגת של הצבר,
בולט במיוחד בתמונות הראשונות ,שבהן ,באיצטלה של
7
לוחם (ונופל) תש"ח' — כטענת עמנואל סיוון — ואישיות
סיפור־המסגרת של האזכרה לאורי ,שמיר פורש מסכת
המשקי,
שאטימותה הרגשית ויחסה הזלזלני לזולת ולאיכות חייו
מעוררת הערצה וחיוך של נפלאות הגיון־הקיום ִ
שאינה אלא הפגנה תצוגתית של מושגים פולקלוריסטיים
של הכלל מוצגים במחזה כמידות תרומיות כמו האזכור רווּי
מפליאים לגבי הקיבוץ כטוב מבין כל העולמות האפשריים.
חיבה של זלזולו הבוטה של הגיבור בשלט 'נא לא לדרוך
האידיאליזציה של היחס הקיבוצי לילדים ,למשל ,מצטיירת
על הדשא' .הפיכת איכות יחסי־אנוש ירודים לערך בחברתנו
כשקרית לחלוטין בהמשך המחזה בתיאור הזנחתו הרגשית
זוכה כאן בגושפנקא הבימתית הראשונה שלה.
של אורי — שלא לדבר על מיקה — על־ידי וילי ורותקה.
דוגמאות מובהקות לאי־פיתוח הדרמה הפסיכולוגית
בתמונות הפותחות את המחזה והקובעות את סגנונו
האישית המקופלת בפוטנציאל במחזה ,הן תמונות מפגשיו
הכולל משתלבות גם שתי טכניקות
הראשונים של אורי עם הוריו .את
נוספות הבונות זו את זו אהדדי:
אביו ,וילי ,אורי פוגש בסככת־
עלילת המסגרת (האזכרה לאורי,
המכונות כשהוא 'עומד ומשחיז
המשמשת בגירסאות המאוחרות
סכין של מקצרה' (עמ' .)18אם
כמראה־כיווּן לריחוק הזמני
רוצים ,אפשר למצוא משמעויות
מתקופת ההתרחשות) וטכניקת
סמליות 'מאיימות' בהשחזת
המספר — אחד קיבוצניק.
סכין המקצרה דווקא במעמד זה,
שתי הטכניקות הללו קשורות
המתקשרות הן להשלכות הפירוד
מצדן בשתי מסורות תיאטרוניות:
בין וילי לרותקה על אורי ,ועוד
ִ
6
לעיתים
יותר מכך למאכלת של מוטיב
המסכת.
ובראשונה,
בראש
ִ
העקידה במחזה; שכן התגייסותו
קרובות מופיעה במחזה מסכת־
של וילי היא המופת להתגייסותו
האזכרה לאורי על רקע ההתרחשות
של אורי ,לנטישת מיקה
העלילתית המתהווה ,ומנטרלת כל
ולמות־ההקרבה (לכאורה) שלו.
ביקורת המשתמעת מן הסיטואציה.
כהתחמקות ממענה לשאלתו של
כזאת היא התמונה ,שבה אורי
אורי — מה הניע אותו להתגייס
מצהיר — לאחר שיחותיו הראשונות
משה שמיר — צייר משה גרנות
ולנטוש אותו? — וילי שולף
עם אימו ואביו הדוחים אותו — על
ִסדרה של טיעונים לאומיים.
בדידותו הקיומית ו'מאחוריו' ,ככתוב
כשאורי מקשה בקובלנותו האישית — 'רוצים לראות קצת
בהוראות הבמה 'מתחילה להופיע תמונת האזכרה .שירה' (עמ'
פרצוף של אבא מסתובב בחצר' — וילי משיב לו כי הוא
,)27בחינת פלישה אכזרית לרשות־היחיד שלו.
מתגייס כדי להציל את הנוער מן 'הגיהנום של אירופה'.
בזיקת המספר להתרחשות מתגלה המסורת התיאטרונית
המחויבות ל'נוער' במובנו הכללי הופכת לתשובה הניצחת
המודרנית השנייה המשועבדת לתכליות המחזה — מסורת
לאי־יכולתו של וילי לענות על מצוקת הנער־הבן הפרטי.
התיאטרון האפי — המנצלת את המספר כדי לנתב את הצופה
התמונה הבאה — פגישת אורי עם ִאימו ועם מאהבה אברהם
לקליטה אוהדת של המוצג .לשם כך מוגנבת לסגנונו של
(תמונה י ,עמ' ,)29-23מושתתת על אותו עיקרון .בהמשך
המספר גם ההשפעה הפיוטית המאצילה של אלתרמן בקטעים
אורי יוצר לעצמו רציונליזציה ,שלפיה מצב הבדידות הוא
נוסח 'זה היה כוחם של ימינו ,כן ,הימים אשר קרעו את חייו
האידיאלי' :אבא איננו ,אימא איננה ,חברים אין .זה המצב.
של וילי לגזרים ,הימים אשר הטילו את רותקה אל הסערה.
אני נשאר לבדי .יותר טוב ככה ,בחיי! ידיים ורגליים — אני!'
הימים אשר הותירו את מיקה בודדת וגלמודה מתחת לשמים
(עמ' .)27דווקא מה שבדרמה העולמית הפסיכולוגיסטית
— הימים הללו לא נעצרו על סף אוהלו של אורי' (עמ' .)50
או האקזיסטנציאליסטית בת־התקופה היה מצטייר כאתגר
האפיון
טכניקות מבניות אלו מועתקות גם למישור ִ
המפעיל של העלילה ,מטואטא כאן מתחת לשטיח.
ביצירה ,ובראש־ובראשונה לדרך שבה מוצגות ומונצחות
27/11/2014 10:46:30
13
2014.indb 13רבמצד םינזאמBook-
הדרך ,שבה שמיר מבליט את מאפייניה האימפרסונליים,
המתיישבים עם מוסכמת־המציאות ,של התקופה ,על חשבון
אמינותן וייחודן של הדמויות והעמקת יחסיהן ,באה לכלל
ביטויה השיאי בתמונה המפורסמת במחזה — המפגש הראשון
בין אורי למיקה (תמונה יח ,עמ' :)30-29
)ברז בחצר המשק ,על־יד אוהלי חברת הנוער .מיקה
עומדת ומתרחצת .אורי נכנס כששמיכה בידו ותרמיל על
כתפו).
אורי( :למראה מיקה ,שנטשה את הברז פתוח־למחצה
והסתלקה) היי ,שמעי!
מיקה( :בתפנית חדה) אני לא שיממי ,אני פוקסטרוט.
אורי :מה?
מיקה :שמי מרים וקוראים לי מיקה.
אורי :נעים מאוד .שמי אורי ,וקוראים לי אורי.
מיקה :אתה זה האורי? לא נראה ככה...
אורי :שמעי ילדונת ,את משאירה רושם .אבל הרשיני לי
להעיר לך כי...
מיקה :כי?
אורי :לא משאירים ברז פתוח אצלנו בגת־העמקים.
מיקה :לא? — חשבתי שכן.
אורי :תסלחי לי ,חברה — אבל אני דיברתי ברצינות.
מיקה :כן? — חשבתי שלא!
אורי( :צוחק עמה בעל כורחו ,ואחר כך) :אבל אחרי כל
החכמות — את הברז צריך לסגור.
מיקה :בסדר .אגש לסגור.
אורי :בעצם ,לא חשוב .אני יכול בעצמי! (הם שניהם
כמעט נופלים זה על זו ליד הברז).
14
העקיצות המתחכמות של אורי ומיקה זה כלפי זה מטשטשות
במפגש
לחלוטין את העובדה הבלתי־סבירה ,שהמדובר ִ
בין צבר לבין נערה מעולי טהרן ,הנמצאת רק שנה בארץ
ומשתמשת כאן בהומור 'ילידי' מובהק' .צבריזציה' שרירותית
זו של הדמות ,שנועדה להחניף לקהל ,מעמעמת את ִמטען
העבר הכואב של מרים רייזלמן ברומן .תמונת החיזור נקטעת
באמצעה לפני גילוי הרגשות האמיתיים .המחזה מבכר להתיק
את מוקד הביקורת מאורי לעבר הנציגוֹ ת הקולקטיביות
של המשק ,קולפות תפוחי־האדמה ,שבהסתייגותן הצינית
ממיקה כבעלת עבר בלתי־מוסרי שאינה ראויה לאורי ,הן
מעידות על חוסר־ההבנה המזעזע והציני של היישוב בארץ
לסבלם של הניצולים (תמונה יד ,עמ' .)39-38יחד עם זאת,
ִ
קשה לומר שאורי מגלה רגישות רבה יותר למצוקתה של
חברתו ,ששרדה את התופת ,ועכשיו כל מה שהיא רוצה
הוא שיהיה לה 'בית שלא אצטרך עוד לצאת ממנו לעולם....
27/11/2014 10:46:30
אני רוצה שיהיה לי טוב .אני רוצה שקט ,לי ולבחור שלי
ולילדים .'.על משאלה צנועה זו הוא עונה בבוטות מזעזעת,
שקהל בן־ימינו כבר לא יכול היה לסלוח לה בשל המניעים
הלאומיים 'המצדיקים' אותה כביכול:
בקיצור — את רוצה שלא אתגייס .את רוצה שאבא שלי
יהיה באיטליה ,ועשרים חברי קיבוץ בעשרים מקומות
אחרים ,והחבר'ה שלי בגילי בחטיבה ובג'ובים ובבתי־סוהר
ומי יודע איפה — ואני באיזה צריף מחורבן עם תמונות על
הקיר ,ווילון — ואחת מעליית־הנוער (עמ' .)58
גם המשפט האחרון שאורי אומר למיקה בפגישתם החטופה
האחרונה הוא סימפטומטי לנכות הרגשית של כל דמויות
הארצישראלים הוותיקים במחזה' :אני לא מבין אותך ,ואת
לא מבינה אותי .שלום!' (עמ' .)78
אפילו מתחת להרואיות בנפילת־ההקרבה של אורי
במחזה בפעולה קרבית ,לעומת הספר המזמן לו מוות של
ספק התאבדות ,ספק תאונה ,מתוך ייסורי מצפון על מה
שעולל למיקה — נחבאת פרשנות אחרת ,פרובלמטית יותר.
אותו פרטיזן־חבלן במלחמת־העולם השנייה ,סמיון ,שאורי
יוצא במקומו לפיצוץ הגשר ,הוא למעשה 'בן־דמותו' האנלוגי
של הגיבור .דאגתו של סמיון לאשתו ,השרויה במצב חמור
בבית־החולים בעפולה ,קורלטיבית לייסורי המצפון של אורי
על התנכרותו למיקה ההרה ,ובמאנו לאפשר לסמיון לצאת
מהמחנה ,הוא למעשה מקנה לעצמו לגיטימציה 'לאומית'
להתחמקותו האנושית מקשר עם מיקה וטובע ביחסו
המחפיר כלפיה חותם אידיאולוגי — 'או שאתה פלמ"חניק
או שאתה בעל לאישה — אחת מן השתים' (עמ' .)94רק כורח
הנסיבות מניע את אורי לבסוף לשחרר את סמיון ולשלוח
את עצמו למשימת־ההתאבדות ,שבה טבועה כבר המשמעות
המצטברת במחזה של בריחה מחיים ,שאינו מסוגל להתמודד
עמם (עמ' .)100-99מות־הגבורה הוא למעשה אקט בריחה
של ילד מבולבל ,שהרומן ,בניגוד למחזה ,עוד מיטיב ִעמו
בהניחו לקורא לחלוק ִאתו את התהליך הפסיכולוגי שהוא
עובר (ראה פיינגולד .)8עם זאת ,ברור שקריאה כזאת היא
אנכרוניסטית והייתה נטולת כל סיכוי להתקבלות ב־,1948
שרוחה ִאפשרה נקיטת תחבולה של הצגת מורכבות
ובעייתיות להלכה ,מתוך מודעות ברורה לכך שכאשר תגיע
אל הצופה ,היא תתבטל למעשה.
ואכן ,הטקסט הבימתי שיצרה הצגתו של יוסף מילוא
בעיתויה ההולם הוא־הוא שהפך את 'הוא הלך בשדות'
לאפוס הרואי סוחף (שהועצם גם על ידי המלוס המרגש של
ריקודים ושירה פלמ"חניקיים) ,ולא מימש את הפוטנציאל
הביקורתי החריף הטמון במחזה ומסתתר מתחת למסכת
2014.indb 14רבמצד םינזאמBook-
הגיבורית .המשחק ,הבימוי והעיצוב נטו למחות את שיירי
הביקורת על פגמיהן האנושיים של הדמויות שנותרו מן
הרומן ,שרק לימים עלו על פני השטח וקבעו — כמצטייר גם
מן הביקורות על הפקת 1966בתיאטרון חיפה — את דיוקנה
הלא־מחמיא של החברה הישראלית.
הערות
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
מאמר זה הוא נוסח מקוצר של מאמרי 'ההצגה "הוא הלך בשדות"
ומקומה בתיאטרון הישראלי' ,שהתפרסם בכרך 39של מדעי
היהדות :כתב עת של האיגוד העולמי למדעי היהדות ,ירושלים,
האוניברסיטה העברית ,תשנ"ט ,עמ' .76-67
נתן כהן ,קיבוץ המעפיל ,23.9.1956 ,המרכז הישראלי לתיעוד
אמנויות הבמה ,אוניברסיטת תל־אביב.
חיים שוהם ,הדראמה של 'דור בארץ' תל־אביב ,1989עמ' .29
תוכניית ההצגה 'הוא הלך בשדות' ,התיאטרון הקאמרי .1948
כל המובאות מן המחזה מתייחסות למקור הבא :משה שמיר ,הוא
הלך בשדות; מחזה בשני חלקים ,תל־אביב .1989
ראו גדעון עפרת ,אדמה ,אדם ,דם :מיתוס החלוץ ופולחן האדמה
במחזות ההתיישבות ,תל־אביב ,1980עמ' .224-20
עמנואל סיוון ,דור תש"ח :מיתוס דיוקן וזיכרון ,תל־אביב ,1991עמ'
.56
בן־עמי פיינגולד' ,הוא הלך בשדות' ,מאזנים ,כרך כג ,עמ' .516
רינה לוינזון
לזכר משה שמיר
שהקנה לי את אהבת הארץ ,אהבת העברית,
ועודדני בהמשך כתיבתי
ֲא ִני ַּב ִּמ ְז ָרח
ֲאנִי ַּב ִּמזְ ָרח
וְ לִ ִּבי ַּב ִּמזְ ָרח,
ִעם רו ַּח סוֹ בֶ בֶ ת
ַּבח ֶֹרף ָה ַר ְך,
ִעם ַקיִ ׁץ ֶשל ע ֶֹקץ
ִעם ֵקץ ַא ֲהבוֹ ת
ֲאנִי ַּב ִּמזְ ָרח
ְּב ַא ְד ַמת ָה ָאבוֹ ת.
לִ ִּבי ַּב ִּמזְ ָרח
וַ ֲאנִ י ַּב ִּמזְ ָרח,
ִע ם ִ ׂש ַיח ָסגֹל
ׁ ֶש ַּב ַ ּקיִץ ּ ָפ ַרח.
27/11/2014 10:46:30
ְסלָ ִעים ֲחשׂ ו ִּפים
ַּב ִּמ ְד ָּבר ַה ָ ּיבֵ ׁש
קוֹ ָציו ַה ְּכסו ִּפים
וְ נוֹ פוֹ ַהכּ וֹ בֵ ׁש.
ָה ָא ֶרץ ַהגִ 'ינְ גִ 'ית ַה ּזֹאת
ִהיא ׁ ֶש ִּלי
ֲאנִי ַּב ִּמזְ ָרח
וְ לִ ִּבי
וְ קוֹ לִ י.
אוריה באר
היו צמודים לקרקע
ב
אוגוסט האחרון מלאו עשר שנים למותו של משה
שמיר ,מגדולי הסופרים העבריים שלאחר קום
המדינה .מי מאיתו לא קרא את "הוא הלך בשדות" ,או ראה
את ההצגה או הסרט .רבים מאיתנו קראנו את "במו ידיו",
"מלך בשר ודם" וסיפורים אחרים שכתב.
לי זכור משה שמיר כמרצה מצוין וכבעל עצה טוב .היה
זה לפני כיובל שנים ,הייתי אז איש צעיר ושוחר ספרות.
משה הרצה אז על יצירתו ועל יצירות ספרות גדולות ב"בית
צבי" שברמת־גן ,עוד לפני שהוקם שם בית הספר לאמנויות
הבמה .הרצאותיו היו מרתקות ומעמיקות ,ואני ציפיתי כל
שבוע בכיליון עיניים ,ליום רביעי בערב ,אז נתן את הרצאתו.
בסיום סדרת הרצאותיו התגייסתי לצה"ל .באחת
החופשות שלי ,כשאני לבוש מדים ,פגשתי את משה שמיר
מול קולנוע מוגרבי בתל־אביב של אותם ימים.
"אני רוצה להיות סופר" ,אמרתי לו" .אמור לי ,משה ,מה
לכתוב ומהי הדרך הנכונה שעליי לבחור".
משה חייך את חיוכו הטוב ואמר לי קצרות:
"כתוב תחילה מחוויותיך שלך ,של משפחתך ושל מה
שעבר עליך .היה צמוד לקרקע .אל תפליג למרחקים ,אחרת
תאבד את הדרך בכלל .כתוב על הידוע והמוכר לך .ורק לאחר
שנים רבות כתוב הכול מהדמיון .אבל רק אחרי הרבה ניסיון".
שוחחנו עוד דקות ארוכות עד שנפרדנו בלבביות .זכרתי
תמיד את עצתו .בראשית דרכי ,בכל סיפור ובכל רומן
שכתבתי ,יש משהו מזיכרונותיי ,מחוויותיי ,או מסיפורים
שסיפרו לי קרובי משפחה ,לקוחות וידידים.
"היה צמוד לקרקע" ,חזר ואמר .ודומני שזו עצה מעולה
למשוררים ולסופרים .ספרו קודם כול על הקרוב לכם ,על
הכואב לכם ,על ידוע לכם".
אה כן ,שכחתי :בסיום שיחתנו שאלתי" :ומה בדבר 'מלך
בשר ודם' ,הרומן הגדול שלך ,משה? והרי לא חווית את
חוויות המלך החשמונאי".
"טוב ששאלת" ,חייך משה" ,אבל חקרתי נושא זה שנים
על גבי שנים עד שהפך חלק ממני .אז כתבתי עליו .כשמשהו
הופך לחלק ממך — או אז ,כתוב עליו".
לחצנו ידיים ונפרדנו .מאז אני נוצר את עצתו ולא
שוכח .כן ,עצה טובה לכל הכותב שיר או סיפור ולכל הבוחר
במלאכת הכתיבה.
15
2014.indb 15רבמצד םינזאמBook-
ע סי ו
חיים אלטהולץ
ה
16
נגן רחוב
וא ישב על כיסא מתקפל במקום קבוע במדרחוב,
יום אחרי יום ,בשעה שהשמש הנמיכה מערבה,
והבתים שנשקו זה לזה הצלו עליו .הוא ניגן בכינורו קטעים
ממוזיקה קלאסית — תופעה לא שכיחה בין נגני רחוב .לפניו,
על שטיחון ,היה מונח כובע רחב שוליים ובו כמה עשרות
מטבעות בערכים שונים ,ושני שטרות של עשרים שקל
— הכול לפי נדיבות ליבם של עוברי אורח שהתעכבו לידו
לשעה קלה ,האזינו בקשב לצלילים שבקעו מכינורו ,והלכו
לדרכם.
באותו יום שראיתיו בפעם הראשונה הוא היה לבוש
במכנסיים כהים וחולצה בהירה ,כאילו עמד לעלות כל רגע
על במת קונצרטים .עיניו הגדולות והבהירות היו עצובות
עד שהקשת נגעה במיתרי כינורו .או אז אורו עיניו ,והעצב
נמוג עם הצליל הראשון .עם תחילת הנגינה הצטייר על
שפתיו חיוך קל ,ושרירי פניו זזו בקצב הנגינה .אפשר היה
לחוש שהמוזיקה תופסת מקום חשוב בחייו ,וקהל הסקרנים
שהתקבץ סביבו הרגיש מיד שהוא לא סתם איזה נגן רחוב
חובבני .הם הביעו את הערכתם במחיאות כפיים סוערות כל
אימת שהיה מסיים יצירה או חלק ממנה .מחיאות הכפיים
הזכירו לו ,מן הסתם ,נשכחות ,והוא היה קם ממקומו ומחווה
קידה כאילו היה מנצח תזמורת שמודה לקהל המעריצים.
לפני כל יצירה שעמד לנגן היה מכריז — "סונטה לכינור
של שוברט"" ,יסורי אהבה של פריץ קרייזלר"" ,קונצ'רטו
לכינור של פאגאניני" וכו' .הכי הרבה אהב להשמיע ,כך אמר
לי באחד הימים ,את פריץ קרייזלר ,כי ביצירותיו הוא חייב
להתאמץ במיוחד כדי להוציא מכינורו את המיטב שבמיטב.
לפי הערכתי ,גילו של נגן הרחוב היה בסביבות שבעים
וחמש .שערו השופע היה לבן כשלג ,ועור פניו שחום .פניו
היו חרושי קמטים לאורך ולרוחב ,אך גופו המוצק וזקיפות
קומתו ,שיוו לו מראה צעיר מגילו.
כעשרים וחמישה מטרים מהמקום שהכנר התמקם
בו ,ואיש לא העז לתפוס את מקומו למרות שהיה גם נגן
אקורדיון ברחוב ,היה בית קפה שהציב מספר שולחנות בחוץ.
27/11/2014 10:46:30
כל אימת שהזדמנתי למרכז העיר אחרי הצהריים ,פקדתי
את בית הקפה כדי לשמוע בנחת ,על כוס בירה צוננת ,את
הכנר בנגינתו .המרחק מעמדת הנגן כמעט לא גרע מאיכות
הצלילים שהגיעו לאוזניי .לא אחת יכולתי אף לזהות את
שם המלחין ואת שם היצירה .אכן הנאתי הייתה שלמה
בזכות נגינתו המקצועית — והיו בעלי הבנה במוזיקה שאמרו
שנגינתו היא ממש וירטואוזית .לא עברו ימים רבים ורוב
הלקוחות הקבועים והמזדמנים צבאו על בית הקפה בגלל
הכנר עם הרפרטואר הקלאסי המובחר .בעל הבית הכפיל
את מספר השולחנות בחוץ וגם כך גבר הביקוש לשולחנות
באוויר הפתוח .הוא ראה שזה טוב לעסקים ,והיה שולח לנגן
מלצר עם שתייה קרה וכריכים ,וזה היה שואל "עם גבינה
צהובה או עם סלמון?" והיה מוסיף "זה על חשבון הבית",
ומוסר לו ביד את כריך הבחירה ובקבוק משקה תוסס.
יום אחד שאלתי את הכנר ברוסית ,שפה ששגורה בפי,
באיזו תזמורת ניגן לפני שעלה ארצה .הוא היסס רגע והשיב
"ניה וואז'נו" (לא חשוב) .מעתה לא הרגשתי את עצמי חופשי
לשאול על עברו המוזיקלי ,שלפי כל הסימנים היה צריך
להיות מפואר .האדם מתבייש מכך ,עבר בראשי ,שהמציאות
אילצה אותו ,בארץ החדשה ,להיות נגן רחוב.
בגלל היעדרי מהארץ לא יכולתי לשמוע ,במשך חודש
שלם את נגינתו של הכנר שנותר בשבילי ,ולמעשה בשביל
כולם ,עלום שם .ברגע שהדבר התאפשר ,לי הלכתי לשמוע
שוב את צלילי המוזיקה הנפלאים הבוקעים מכינורו .המקום
היה כמעט ריק מאדם ובחזית בית הקפה ישב זוג אחד בודד
שלגם קפה אספרסו .נכנסתי פנימה כדי לשאול על הכנר.
אחד המלצרים ,שאליו הפניתי את שאלתי ,אמר שכדאי
שאשאל את בעל הבית.
האיש ישב ליד שולחן קטן בחדרון צמוד לבית הקפה
ששימש ,כמסתבר ,כמחסן וכפינת עבודה ,בין ארגז תפוזים
וארגז גזר ,ועלעל בחוברת פרסומת .למשמע שאלתי ענה לי:
"היה אדם ואיננו עוד" ,והוסיף "לפני שבועיים התמוטט
באמצע קונצרט היחיד שלו ומת .אחד הלקוחות הקבועים שלי,
שהיה עד לאירוע הטראגי ,נשבע לי שהכנר עדיין לפת את
כינורו כשרופא מצוות מגן דויד אדום קבע את מותו .אתה
האדם הראשון שמתעניין בגורלו .גם אני חושב על הכנר שלא
השאיר אחריו נפש חיה .טוב שיש לפחות שני אנשים שעדיין
חושבים עליו .זה לא הרבה ביחס לכל האנשים שהתפעלו
מנגינתו ,אך זה יותר טוב מלא כלום"...
2014.indb 16רבמצד םינזאמBook-
נטע ג' גבתון
כאב מתפרץ*
כ
תיקה על פני בית המרקחת
מעט אלף פעם חלפה ֶא ָ
עד אותו היום.
בכל פעם קיוותה כי ֵאלָ ה תבחין בה מבעד לשמשה
הענקית ,תעזוב מיד הכול ותרוץ אליה נרגשת החוצה .זה לא
קרה .אף לא פעם אחת.
תיקה אומרת לעצמה :עוד לא הגיע הרגע
לבסוף הייתה ֶא ָ
המתאים .היא הייתה חיוורת מדיי בגלל ההריון הראשון,
עייפה מדיי כי חיכתה עד חצות לבנה המתבגר ,מודאגת
מסימני המחלה של אביה ולא הייתה מצליחה לחייך אל ֵאלָ ה
כדי שתראה כמה חייה טובים בלעדיה.
מאז היו בנות שלושים ,עברה מול בית המרקחת,
שאלָ ה עבדה בו ,כמעט אחת לשבוע ,שבעה צעדים בכל
ֵ
פעם .כשבעת אלפים צעדים במשך עשרים שנה .בכל פעם
התלבשה בקפידה ,שלא כמנהגה .לפני שבעת הצעדים שלה
לאורך חזית בית המרקחת ,הייתה בוחנת את בבואתה בלוח
הפליז ,שעל הקיר הסמוך ,ואומרת לעצמה שהיא נראית
שאלָ ה
טוב מאי פעם ,שהיא נראית נהדר לגילה .היא ידעה ֵ
ושמה עליו
שם .כבר למעלה מעשור היה תלוי בחזית שלט ְ
כרוקחת האחראית .נראה שאצל ֵאלָ ה דבר לא השתנה.
דומה שאך אתמול הואיל החתן החנוט להכניסה לחדר,
לפני החופה ,אבל ,רק לרגע.
הוא יגיד לה כמה לראות את ֵאלָ ה שלה? אצלן אין רגע.
אחרי שהיו משתרכות מבית הספר לרחוב בו גרו ,אשר
התואמות ,הן היו
שיחי היביסקוס כשלו מאחורי גדרותיו
ֲ
ממשיכות לרבוץ על גדר הלבֵ נים של הבית שלה או שלה.
היה להן עוד הרבה מאוד ‘אחרי‘ ,אחרי הלימודים .ואחרי
שסיימו את ה‘אחרי‘ שאחרי ה‘אחרי‘ ,היו מלוות זו את זו
מגדר הלבנים של האחת לגדר הלבנים של השנייה .ואפילו
אחרי כל ה‘אחרי‘ היו יושבות כל אחת בביתה ,שארבעה
בניינים בלבד הפרידו ביניהם ,ומכינות מכתבים ארוכים
אחת לשנייה והיו מביאות אותם זו לזו לבית־הספר ,למחרת
בבוקר ,כדי שזו תקרא את מה שזו לא הספיקה לספר משום
תיקה
שנאלצו להיפרד בטרם עת .את כל המכתבים שמרה ֶא ָ
ב‘קופסה של ֵאלָ ה‘.
* כאב מתפרץ — נפוץ בחולי סרטן.
27/11/2014 10:46:31
תיקה ,למרות
בָ נות א“א ,קרא להן ג‘ימי ,אבא של ֶא ָ
שאחרי הכנרת איים לקחת מהן את התואר.
משעת הבוקר המוקדמת ,התכרבלו שתיהן במושב
האחורי ,בדרך לכנרת ,פטפטו וצחקו ודומה היה שהנצח
תיקה לזרז אותן.
לרשותן .בצהריים ,החלו ההורים של ֶא ָ
אבל הן ,במרץ של בנות עשר ,ריחפו ברקיע משלהן .שוב
ושוב נכנסו עם המזרן לאגם .בכל פעם חתרה האחת והשנייה
תיקה התרו בהן שכבר
רקדה לכבודה על החוף .ההורים של ֶא ָ
תיקה ולאחר
חם וצריך לחזור“ .עוד חמש דקות“ ,התחננה ֶא ָ
חמש הדקות“ :רק עוד פעם אחת ֵאלָ ה ועוד פעם אחת אני
וזהו“ .כשהרוח הקלה התחלפה במשבים עזים ,תנודות המים
לאלָ ה בקוצר רוח על החוף“ .איזה כיף“
תיקה חיכתה ֵ
גברו ֶוא ָ
אמרה לאביה ,אך הוא פסק“ :זהו להיום ,הכנרת לא כל כך
תמימה““ .אוי אבא“ ,רגזה עליו לפני שעיניה איבדו את ֵאלָ ה
ואביה קפץ למים.
תיקה התקשתה לנשום .לקח לה זמן לחזור לעצמה
ֶא ָ
אחרי שאביה יצא ֵואלָ ה בזרועותיו ,אך עיניה אצרו לעד את
לובן פניו.
שנים אחר כך ,הייתה משחררת לראשה מבזקי תמונות.
לבן היה נוכֵ ח בהן ,עוצר נשימה בדרכו .נוכחותו מילאה גם
את החדר ,אליו הורשתה להיכנס לפני החופהֵ .אלָ ה הייתה
תיקה פרצה בבכי מיד.
יפהפייה ובידה סחלבים לבניםֶ .א ָ
עד לאותו הרגע ,כשהחנוט הוציאה משם ,והאיפור זלג על
שאלָ ה נלקחת ממנה.
לחייה ,היא לא תפסה ֵ
שאלָ ה נחטפה ממנה עוד הרבה קודם.
תיקה לא שמה לב ֵ
ֶא ָ
לאלָ ה
בחופש הגדול שבין כיתה ח‘ לכיתה ט‘ היו ֵ
הפתעות .היא גזרה את הצמה ,מבלי להתייעץ איתה .אחרי
תיקה נרגעה מהצמה ,גילתה לה ֵאלָ ה שהיא התחילה
שא ָ
ֶ
ללבוש חזייה ושמעכשיו היא חברה של יָ קי ושבלילות־שבת
היא תצא איתו .אבל ,גם בשבתות כבר לא היה יותר ים עם
ֵאלָ ה וגם לא בריכת גורדון עם ֵאלָ ה .ולא היו יותר מכתבים
ל‘קופסה של ֵאלָ ה‘.
המכתב הגדוש ממילאנו ,בכתב היד המוכר ,היה כולו
מחסור .בדפיו זרעה ֵאלָ ה פרטים על מקרר ריק וקשיי לימודי
תיקה בישר המכתב שבָ נות א“א הן לעד.
לא ָ
הרוקחות .אבלֶ ,
לאלָ ה בעשרות עמודים ושוב נפתחה ה‘קופסה
היא גמלה ֵ
של ֵאלָ ה‘.
בקיץֵ ,אלָ ה הגיעה דקיקה מתמיד ,בחצאית ,גרבי
ניילון ונעלי עקב .היא קפצה רק לראות את ההורים ולד“ר
צימירובסקי להפלה .יָ קי לא רוצה ילד עד סוף לימודי
הרפואה.
תיקה לא הבחינה בתחילה בתכשיט .צמיד הזהב
ֶא ָ
17
2014.indb 17רבמצד םינזאמBook-
18
התפתל בין דפי המכתב שקיבלה בחורף .ארבע המילים,
שנחרטו על לוחית קטנה בקצהו ,היו מרגשות .אולם ,הביך
אותה לתת אותן לאביה“ .צמידים זה לגברים איטלקיים“,
חשבה ושמרה גם אותו ב‘קופסה של ֵאלָ ה‘ .המעטפה של
תיקה זכרה
שא ָ
מכתב החורף התבלתה מאוד מאז .למרות ֶ
כל מילה בו ,היא הוציאה אותו מהמעטפה אינספור פעמים
כדי להיווכח שלא בדתה את המילים‘ :אני לא מפסיקה
לחשוב עליו .בלילות אני חולמת על התינוק שלי .אני כל
כך לבד כאן .כמה טוב שיש לי אותך .גם על אבא שלך אני
חושבת המון .את יודעת שאף פעם לא אשכח אותו .קשה
לי לדמיין את יָ קי קופץ לכנרת להציל חבר של הילד שלו‘.
תיקה ידעה שיָ קי לא רוצה אף ילד שיפריע לו ,גם לא
ֶא ָ
בגמר לימודי הרפואה.
תיקה ייחלה לקיץ .אךֵ ,אלָ ה שוב
לאחר מכתב החורףֶ ,א ָ
רק קפצה .במילאנו חיכתה לה בחינת הבקיאות הקובעת
ברעלים .גם בחופשות שלאחר מכן חיכו לה בחינות קובעות.
שבע שנים אחרי שנעתקה נשימתה מול לובן הכלולות
תיקה לחתונתה .אבלֵ ,אלָ ה נסעה
של ֵאלָ ה ,הזמינה אותה ֶא ָ
לאלָ ה ‘שנה
עם יָ קי לטיול פרידה מאיטליה .היא שלחה ֵ
טובה‘ לכתובתה החדשה בארץ ,אך ,דחתה את הבירור בדואר
תיקה לא הרפתהֵ .אלָ ה
על שלא קיבלה מענה .למרות זאתֶ ,א ָ
תיקה סירבה להמית.
שא ָ
נהייתה געגועֶ ,
תיקה את אביה מליל שימורים בשל
אותו יום שלפה ֶא ָ
הסרטן שלו ולקחה אותו לפארק מוקדם בבוקר ,כדי שיראה
קצת ירוק“ .בוא נראה גם כחול“ אמרה לו ונהגה מערבה
לטיילת במורד רחוב פרישמן .כשגברו ייסוריו ,חשבה
תיקה שהרגע המתאים הגיע ונסעה מהר לבית המרקחת.
ֶא ָ
האקטיק* נגמר ,הוא איבד את המרשם והרופא שלו לא היה.
חדר מיון לא בא בחשבון עכשיו ,חשבה.
היא חנתה מול בית המרקחת והבטיחה שמיד תחזור.
ֵ“אלָ ה תדאג לכל ,אבא“ ,חצתה את הכביש ונכנסה.
ֵאלָ ה הייתה הרוקחת היחידה .אישה מבוגרת בלבן,
מרובעת ודוממת כארון תרופות־רעל ,שדלתותיו הלבנות
תיקה לקלוט שתי
חתומות לציבור .במבט מהיר הספיקה ֶא ָ
נשים לפניה בתור וכמה רחב הישבן של ֵאלָ ה .היה קר מאוד,
אבל ,היא עמדה מזיעה ,מרושלת בשמלתה המוכתמת ממיץ
תפוזים ,מתאמצת לצוד את המבט של ֵאלָ ה .אךֵ ,אלָ ה הייתה
מרוכזת במחשב .כשנותרו שם רק שתיהןֵ ,אלָ ה בקושי הרימה
את עיניה.
תיקהֵ .אלָ ה בחנה אותה קצרות
“היי ֵאלָ ה“ ,אמרה ֶא ָ
ושאלה“ :מה אני יכולה לעזור?“
“את לא מזהה אותי?“
“מה שלומך?“ ענתה באדיבות“ ,מה את צריכה?“
“פנטניל“**.
ֵ
“במדבקות?“
“בעצם ...אקטיק“...
“מה כתוב במרשם?“
“אין לנו .זה לאבא שלי“...
“זו תרופת מרשם“.
“זה סרטן .כאב מתפרץ“...
“אני חייבת מרשם“.
תיקה הפסיקה לנשום .פיה התייבש .מול עיניה היה
ֶא ָ
הכול לבן ,כתמונה שהפיגמנטים ניטלו ממנה.
היא הרגישה את הקור המולבן מתחלף בהבילות על
זגוגיות משקפיה ואת המולת הרחוב נהדפת מאחורי דלת
המכונית .היא נאבקה בגופה המאובן כדי לקפלו לפני ההגה,
ליד אביה ,שנשא אליה את פניו המיוסרות ולא היו לה מילים
בשבילו כששאל “אבל ,למה?“
באיכילוב קיבלו אותו מיד ,אולם היו נחרצים לאשפזו.
היא הבטיחה שתרגיע את אימא.
בדרך הביתה קנתה ב‘טיב־טעם‘ קופסה מהודרת ומצרכים
לעוגת שוקולד .עוגה של כלום עבודה וטעם נפלאֵ .אלָ ה
הייתה משוגעת עליה.
בבית ,קיררה את בלילת השוקולד הנוצצת ,שרקחה
לזיגוג ,וידעה כבר מה עוד תעשה ,ערבלה את החומרים
ואספה מהרצפה את אבקות ההתפחה ,שהתפזרו לה .לעזאזל
כימיקלים ,התקצפה ,בעודה מתבוננת בעיסה שבתנור,
הנרקמת לעוגה ,הוציאה מהמקרר את מרקחת השוקולד
הרוטטת ,חבטה בה במקצף היד והתרצתה לרדדה על העוגה.
אחר כך שלפה מ‘הקופסה של ֵאלָ ה‘ את מעטפת מכתב
החורף ,שלתה את הצמיד הדקיק והכתירה בו את העוגה
השחורה .היא הציבה את לוחית ההקדשה עם אותיות הזהב
כנזר מלכות על זיגוג השוקולד‘ :לג‘ימי בתודת עולמים
מאלָ ה‘.
ֵ
כשהגיע השליח היא כבר ארזה את העוגה בקופסא
המהודרת.
“בלי כרטיס ברכה“ ,אמרה לו“ ,רק תמסור את זה אישית.
לאלָ ה“.
ֵ
* — Actiqמשכך כאבים.
** — Fentanylמשכך כאבים.
27/11/2014 10:46:31
2014.indb 18רבמצד םינזאמBook-
יעקב סיקא אהרוני
ענתות
מ
ר ענתות ,יהודי מסורתי המכבד תלמידי חכמים,
ואף קובע עתים לתורה ,אך עיקר מנהגו בכך ,שהוא
משתדל לעשות מצוות ומעשים טובים ,מתאמץ ,כמאמר
הרמב"ם ב"יד החזקה"" :תכלית הבריאה כולה ,לעשות טוב".
משתדל ומקיים בדברו על מצוות ,מציין מר ענתות ,אין
בכך כל רבותא ,המילה מצווה ,נגזרת מהשורש הדקדוקי:
צ־ו־ה ,כלומר ,אדם מצווה לעשות מצוות ,צריך לעשות
מצוות ,לא קיים — משגה ,חוסר הבנה ,קיים — דרך נכונה.
נוסיף ונציין ,חסדים ,מעלתם גדולה וקשורים ללב —
חובת הלב!
לא בכדי נקרא ספרו הנשגב ,המוסרי־יהודי של רבנו
בחיי" :חובת הלבבות" .קולע לעניננו ,הפסוק" :עולם ,חסד
יבנה!" .וזה הסיפור:
אירע הדבר ,שבאותו חודש ,הצטרך להשיא את בתו ,ומר
ענתות אין לו כסף לכיסוי ההוצאות .כל התפלות הבקשות,
והתחינות שנשא" :מאין יבוא עזרי"? לא עזרו ,לא התממשו.
גם כשהיה בשוק מחנה יהודה שבירושלים לקנות מצרכים
לכבוד שבת מלכתא ,היתה לשונו ממלמלת למרי עלמא,
לאדון עולם:
ִר ּבוֹ נִ יִ ,מ ְת ַח ֵ ּנן ֲאנִ י,
ַמ ֵ ּלא ִמ ׁ ְש ֲאלוֹ ת לִ ִּבי לְ טוֹ בָ ה,
ְמבַ ֵ ּק ׁש ֲאנִ יִ .מ ְת ַח ֵ ּנן ִה ֵ ּנ ִ ּני,
ׁ ְשלַ ח נָא ֶאת ִּב ְרכָ ְת ָך ַה ּטֹובָ ה
לְ ֶרגֶ ל נִ שּׂ ו ֵּאי ִּב ִּתי ַה ֶ ּנ ֱא ָמנָ ה,
הוא תר בין בחירת פיצוחים לבין קניית אבטיחים לכבוד
שבת־קודש ,כשרגלו נתקלת במכשול שכמעט גורם לו
ליפול .במגמה להשתחרר מאבן הנגף ,מר ענתות מתכופף,
ומה מוצאות עיניו — עיני אדם?
י־א ָדם.
ֵעינֵ י ָה ָא ָדם ֵהן ָּבבו ַּאת נֶ ֶפ ׁש ְּבנֵ ָ
ַה ׁ ּשוֹ ֲא ִפים ִּב ְמאוֹ ָדם לִ ׁ ְשמֹר ַעל כְ בוֹ ָדם.
כן ,כן ,הוא מצא תיק עשוי בד .כשידיו מרעידות ואצבעותיו
ממאנות לגעת במציאה .בשארית כוחותיו הוא שולף את
התיק ,ממשש אותו ומוצא בו מציאה — ברכת השם — התיק
27/11/2014 10:46:31
מלא שטרות מרשרשים ,אוצר .נשימתו נעצרת ,רוח אפו
נקטעת .במחשבה ראשונה העולה על ליבו ,זאת נדוניה
לנישואי בתו ,במחשבה שנייה העולה על ליבו ,המקיש
בקרבו כצלצלי שמע וכצלצלי תרועה ,האומרת" :ומצוות
השבת אבידה" מה יהא עליה?
נודה ,כי מלחמה קשה נתרחשה על סדן ליבו ,משל לשני
בני אדם המכים על סדן בקורנסים ,זה אומר מצאת ,קח ולך.
ממולו מכה השני ,כאומר..." ,והתעלמת מהם? השב תשיבם
לאחיך" .מלחמת לבבות.
מהעבר השני של השוק נשמעו קולות ובכיות ,ענתות
ניגש לראות את המתרחש במהומה בלב שוק מחנה יהודה,
שומע צעקה ,זעקה מלווה בבכיה ודמעה ,תאניה ואניה.
"בתיק שנפל ,כל הנדוניה של הבת היחידה שלי ,כל עולמי,
כאטר אללה ,למען השם!" ,צועקת וזועקת אישה זקנה
ואלמנה" :למען שמו יתברך ,עשו חסד ,מי שמצא את התיק
יחזיר לי ,ואנשק ידיו ורגליו ,והקדוש ברוך הוא ,אבי יתומים
ודיין אלמנות יחזיר לו כפל כפלים זכות כותל מערבי ואליהו
הנביא".
לשמע הדברים ,נמצא מר ענתות מרעיד ואבריו מרטטים.
האיש נזדעזע ופניו החוירו .קרביו החלו גועשים ,המון מעיו
סוערים כגל ים ,והוא קורא בקול" :אימא אימא ,מצאתי,
אני מצאתי!" הקהל מתרגש מהמעשה האצילי ,מהם מוחאים
כפיים ,ומהם מברכים את המוצא ,איבן חלל — בן טובים.
והנשים שבין הקהל מהן משמיעות צהלולים בלשונן ומהן
קוראות" :השם יברך אותו בן אדם".
ענתות הנסער ושטוף הזיעה ניגש לבעלת האבידה,
ובידים רועדות ,מושיט לה את האבידה ,הכסף בשלמותו ,לא
נתחסרה אף לא פרוטה אחת ויחידה.
לא היה סוף למילות התודה והברכה שהרעיפה האומללה
על ראשו של משיב האבדה לבעליה ,הרי הוא מר ענתות.
הקהל שבשוק גם הוא נהלם ממעשהו של מר ענתות ,ולא
פסק מלהרעיף על ראשו ברכות ולהודות לצדיק כפי שכינוהו.
עכשיו הוקל לענתות ,אבן כבדה נגולה מעל ליבו ,הוא
הרגיש שעשה כדין ,שכן מצוות השבת אבידה לבעליה הנה
מצוות עשה מן התורה.
*
ביום המחרת ראוהו למר ענתות במשרד הרבנות כשהוא
מבקש לרשום את בתו ,ורדה ,לנישואין .ובטעות מצא את
עצמו בחדרו של כבוד הרב הראשי אליהו פרדס ,כשחש
בטעותו וביקש לצאת ,מייד עצר בעדו מזכירו של כבוד
19
2014.indb 19רבמצד םינזאמBook-
הרב ,מכיוון שהכיר בו כמי שמצא את כספה הרב של אותה
אלמנה ,והחזירו לידיה בלא להניד עפעף ,ובלא לבקש כל
תמורה ,שכן דבר המעשה עשה פומבי ונתפשט בכל רחבי
העיר.
עמד המזכיר וסיפר לכבוד הרב את כל הפרשה ,וניכר
היה ברב שהוא מתרגש מאוד לשמע הדברים ,ונימים חבויות
שבליבו צפו ועלו ממעמקים ,אגב שאל הרב ,מניין השם
ענתות? שכן כמעט ולא שמע אדם בשם זה.
עמד מר ענתות והסביר לכבוד הרב" :מסורת במשפחתי,
שמוצאנו משבט בנימין על פי הכתוב' :ויגל את ישראל
אשורה' ,הכונה לשלמנאסר מלך אשור ,כנאמר' :וישב אותם
בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי' .מדי ,היא פרס בימינו,
והגולים ,הם הם שבנו את העיר אספהאן .גם היסטוריון ערבי
בשם אסטחרי מעיד על כך .גם באנציקלופדיה העברית ישנן
עדויות בערך אספהאן".
הרב השתומם על הידע הרב שיש לענתות ,ומשך אותו
בלשון בענייני יהדות ,ולמרות שענתות ענה עליהן מתוך
ענווה ,כבוד הרב הבחין שלפניו עומד בר הכי בתורה ,אדם
השולט בעשרים וארבעה כראוי ,ונהירים לו תולדות עמו.
עמד ושאל לו" :מה הסיבה שכבודו מקדים בשלושה חדשים
לרשום את בתו לנישואין? פליאה היא בעיניי".
וענתות ענה כשארשת פניו מאדימה מבושה ,מתוך
תקווה שבמשך שלושה חדשים אלה ישתפר מצבי ,ואשיא
את בתי בכבוד .כרגע אין הפרוטה מצויה בידי.
הרב פער את עיניו טובות הסבר והחוכמה ורמז משהו
למזכיר ,הלה קם והביא לו מעטפה ריקה ,הרב שלשל לתוכה
מה ששלשל ומסרה לענתות כשהיא סגורה" :תלך לדרכך
בשלום ,ותשוב כשתקבל טלפון מאיתנו".
כשקם ענתות לילך לדרכו ,השמיע ברכה לרב ברכה
מעומקא דליבא:
אליהו פרדס ברוב פאר והדר באולם רחב ידיים .בדבר תורה
שהשמיע כבוד הרב ,חשו הכול בסנה בוער באש ובשכינה
השורה במקום.
לאחר הקראת שבע הברכות ,ביקש אבי הכלה רשות
להקריא ברכות ,בין שאר הברכות אמר:
אשיכֶ ם ּובָ ְרכ ּו לָ ַרב ֵאלִ ָ ּיה ּו
ּ ִ"פ ְתח ּו ׁ ְש ָע ִרים ָר ׁ ֵ
ְ
וְ יָ בוֹ א ֶאל ַה ּק ֶֹד ׁש :הוֹ לֵ ך ָּת ִמים וּפוֹ ֵעל ֶצ ֶדק.
אשיכֶ ם ְ ׂשא ּו ֶה ָה ִרים לִ כְ בוֹ ד דּ וֹ בֵ ר ֱא ֶמת
ָר ׁ ֵ
ׁ ֶש ּ ֹלֹא ָרכַ ל ַעל לְ ׁשוֹ נוֹ ֹ ,לֹא ָע ָ ׂשה לְ ֵר ֵעה ּו ָר ָעה.
דִּ ְר ׁש ּו ֶאת ַהאי ַ ּגבְ ָרא ַר ָּבאַּ ,ב ְ ּק ׁשוּהוּ,
ָה ַרב ׁ ֶש ּמוֹ ָצאוֹ ִ'מירו ׁ ָּשלַ יִ ם ֲא ׁ ֶשר ִּב ְס ָפ ָרד'.
ַס ֲה ִדי ַּב ְּמרוֹ םִּ ,כ ׁיש ַֹחד ַעל נָ ִקי לֹא לָ ַקח.
אשיכֶ ם ,וְ יָ בוֹ א ַר ֵּבנ ּו ּ ַפ ְר ֵדס
ְ ׂשא ּו ׁ ְש ָע ִרים ָר ׁ ֵ
ִא ׁיש ז ָֹוה ָרה ַההוֹ ֶרה ִמ ַּמ ֲחזִ ֵיקי ַה ּתוֹ ָרה.
יקשה לתאר במילים את הרושם האדיר שעשתה דרשתו של
כבוד רבה הראשי של ירושלים ,במענה לברכות אבי הכלה,
מר ענתות .הקהל היה ממוסמר ,מיותד .הכלה גם היא תלתה
את עיניה ברב שפניו להבים להבים .אור עיניו ניצת ונדלק
עד אשר נהפך לשלהבת — שלהבת־יה ,ששלהבה את האולם
וכל אשר בו.
בתום דרשתו־ברכתו ,נסתכל בענתות בעיניו שדמו לאגודות
של אור צח ומצחצח ,ואמר למר ענתות:
"בך יבורך ישראל!"
"יְ ִהי ָרצוֹ ן ׁ ֶשכּ ֹל נְ ִטיעוֹ ֶת ָ
יך יִ ְהי ּו ׁ ֶש ְּכמוֹ ֶת ָך".
באותו שבוע זימן כבוד הרב ללשכתו בעל בעמיו מהקהלה,
דהיינו יהודי בעל הון כבד כיס .עמד וסיפר לו כבוד הרב את
פרשת ענתות ומציאת כספי האלמנה והחזרתם לתעודתם.
בקיצור ,סיפר את כל המעשה עד תומו ,את ההמשך נשאיר
לדמיון הקורא.
*
20
טקס הנישואין של בתו הבכירה של מר ענתות ,ובשבע
הברכות — נערך בידי כבוד הרב הראשי לירושלים ,הרב
27/11/2014 10:46:31
פיסול — מיכה אולמן .הספרייה הריקה1995 ,
2014.indb 20רבמצד םינזאמBook-
גיורא רייכלר
חום
ת
מיד היה הולך לאותו מכון כושר פעם בשבוע .הוא
היה מתגנב לשם ממקום עבודתו ,באותה שעה
ובאותו יום ,כי זה היה הזמן שהבוס לא נמצא.
עטוף במגבת נכנס לחדר הסאונה הרטובה שהחום בו
בינוני .הרופא הזהיר אותו שליבו לא יעמוד בסאונה בחום
גבוה ,כך שאף פעם לא חצה את הדלת אל החדר ההוא.
היום הוא מרגיש כל כך טוב ,ומבלי לחשוב פעמיים ,חוצה
את פתח הדלת המפתה.
מכת חום הרטיטה את גופו ,וזיעה פתאומית כיסתה את
מצחו הגדול שהתמזג עם קרחתו; חשב לסגת ,אך כעבור
שניות של התלבטות עורו התרגל ,והוא נשאר בחדר .מיד
חיפש מקום לשבת.
האדים מילאו כל מקום ,וקשה היה לראות כמה
סנטימטרים קדימה .קולות המשוחחים נשמעו מעוותים
בגלל הלחות .בספסל העץ הקרוב ראה מבעד לאדים מקום
פנוי ,ומיהר להתיישב; תוך מספר שניות הספיק להבחין
בכך שהגבר מימינו היה שקוע בשיחה ערה עם גבר אחר,
ושלשמאלו ישב גבר שנשען על הקיר.
חשב להתרכז בסאונה החמה ובהשפעותיה עליו ,אך
במחשבה שנייה החליט שנחמד יהיה לשוחח עם מישהו
ולא להיות טרוד כל כך בשמירה על בריאותו; החליט לנסות
לשוחח עם היושב מימינו ,שאי אפשר היה לזהות את תווי
פניו כי היו מוסתרים על־ידי מסך אדים סמיך.
האיש ,גבר בגיל העמידה ,כנראה ,מבוגר ממנו .איך
להתחיל את השיחה? אולי האיש לא רוצה בזה ומעדיף
להתרכז בעצמו .בכל מקרה ,לא יוכל לדעת עד שלא ינסה.
"חם נורא!" אמר בלי להסתכל אליו .קיווה לתשובה
שטחית דומה.
האיש דווקא ענה באריכות ,תשובה הדורשת הקשבה.
"אכן כך" ,התחיל" ,ויש לזכור שכבר הרומאים היו אלו
שהבינו שהאדים החמים פותחים את נקבי העור ומסייעים
לחידושו המהיר .יש להכיר בעובדה שבמשך דורות תועדו
כל ההשלכות החיוביות שפעולה זו מקרינה על תפקוד הגוף
באופן כמעט מדעי".
האיש סיים את דבריו והשתתק.
ברגע זה הוא הרגיש שצורת הדיבור מוכרת לו ,אך לא
27/11/2014 10:46:31
הקדיש לזה מחשבה ,ועתה הגיע תורו לדבר .חש שהאיש
מחכה לתגובתו:
"הקשבתי לדבריך בקשב רב ,וחשבתי ,אולי במחשבה
פילוסופית ,שלא מעט מן ההישגים של הרומאים טמונים
בעובדה שפיתחו מערכות רבות לשמירת הגוף ,שאפשרו
להם לפתח מערכות אחרות ,גשמיות ורוחניות כאחד".
והאיש שלידו ענה:
"לא חשבתי מעולם על האימפריה הרומאית בהקשרים
פילוסופים המתחילים בשמירת הגוף ,ואני מודה שהכיוון
הזה מסקרן וכדאי להעמיק בו ,מעניין"...
ברגע זה הוא את גילה את זהותו של בן שיחו על פי נימת
דבריו .הוא נמלא פחד ,חשב שליבו לא יעמוד בזה — האיש
היושב על־ידו הוא הכול־יכול ,האיש המשפיע ביותר על חייו
— ואכן ,בפינת הספסל ,צמוד לקיר ,ישב הבוס שלו!
הגילוי הדרמטי שיתק אותו כליל ,ולא חסרו אלא כמה
שניות כדי שהקריסה תיעשה בלתי הפיכה .עייפות כללית
פקדה את גופו והכניסה אותו לתרדמה קרובה ביותר לשנת
החורף של הדובים ,אך לא לזמן רב ,כי כשהתעורר ,הבוס
ישב על ידו .ברור ,חשב ,שהבוס טרם גילה שזה העובד שלו
המשוחח איתו על תהליכי התפתחות הרומאים הקדמונים.
הוא החליט להמשיך לזרום .לבוס קוראים יצחק ארנבה.
כן ,שם משפחה נדיר ,אבל לשם יש סיפור:
אביו של האיש נלקח ב־ 1944למחנה טרבלינקה ,לשמש
כטבח של הקצונה במקום ,מאחר ששמו הלך לפניו כשף
מעולה בבודפשט .חייו הפכו בן־רגע לקשים מאוד ,כי הוא
נדרש לעבוד שעות רבות כדי לספק את הצרכים הקולינריים
של קציני הס.ס ,.וגם את צורכי משפחותיהם ופילגשיהם.
השף קרס ממש תחת הנטל ,ויום אחד החליט לעשות
מעשה חריג .מצרכים לא היו חסרים במטבחו העשיר ,והוא
לקח מספר רב של ארנבות שסופקו באותו יום ,בישל אותן
והביא את הסיר הענק ,המלא כל טוב ,לביתן העלוב ,שעה
שחבריו האומללים אכלו פרוסה קשה של הלחם היומי
שאותו פוררו במין נוזל מגעיל שאמור להיות מרק .משה ,זה
שמו ,הגיש לכל אחד מנה נדיבה של התבשיל הריחני שאותו
אכלו בנגיסות קטנות על־פי ההנחיה המפורשת של השף,
כדי שלא לקבל עוויתות בטן כתוצאה מהזמן הרב שבו היו
מורעבים .הם אכלו לאט ובשקט גמור .הריח המשגע הגיע
לנחירי החיילים שבחוץ ,הם נכנסו בזעם רב ובברוטאליות
היכו את כולם ,שפכו ודרכו על אוכל הגורמה במגפיהם מלאי
הבוץ .משה נלקח אל הקצינים שפקדו להוציאו מיד להורג.
בין הכלואים בביתן נמצאו כאלה שהיו בארץ וחזרו לארצות
מוצאם ,וידעו עברית .בזמן שהובילו את משה אל מול כיתת
21
2014.indb 21רבמצד םינזאמBook-
22
יורים ,החלו חבריו לביתן לנהום ,תחילה בקול נמוך ואט־
אט הגבירו את קולם עד שהפך לצעקות היסטריות ,ובפיהם
מילה אחת בלבד :ארנבה! זה היה שיבוש של המילה העברית
ארנבת ,שכולם למדו מיודעי העברית שביניהם .הם הסתכנו
בקריאותיהם למען חברם האמיץ שעמד לשלם בחייו על
מעשהו האציל .אלו שנשארו בחיים לא ישכחו לעולם מעשה
הגבורה של השף המהולל משה.
סיפור זה הגיע לאוזניו של בנו יצחק ,וכשעמד להתגייס
לצה"ל ,הוא החליף שם משפחתו לארנבה בנוכחות אימו וכל
ניצולי הביתן; בהתרגשות רבה הקדיש את שם משפחתו
החדש לאביו הגיבור.
נעשה קשה לחזור מאירועי הימים הנוראים ההם
למציאות ,לשיחה בסאונה הרטובה ,הלוהטת כאש .למרות
ניסיונותיו ,לא יכול היה להתרגל לעובדה ששיחה זו עם
הבוס שלו מתרחשת ומתארכת בסאונה ,בעת שהיה צריך
להיות עסוק בעבודתו .הוא החל לחוש נקיפות מצפון עזות.
למזלו ,הבוס היושב צמוד אליו התחיל לדבר בדיוק על
ההשוואה בין שתי התרבויות הרומית והיוונית .הוא התרחק
מעט מהבוס ,תוך מחשבה נאיבית שהרווח ביניהם ירחיק
את האפשרות שזהותו תתגלה .הבוס המשיך לדבר מבלי
להרגיש שבן השיח שלו התרחק מעט.
"כן" ,אמר הבוס ,בלי לחכות להתייחסות שלו" ,הרומאים
הביאו את הנושא לשיאים חדשים ,מה שמוכיח את החשיבות
שייחסו לטיפוח הגוף ,ואילו היוונים שמו דגש יותר על
האסתטיקה של הגוף ,בעיקר באמנות .בכל מקרה ,אפשר
לסכם שהרומאים הם היורשים הנאמנים של היוונים בכל
תחומי החיים" .הבוס סיים את דבריו ,ונימת דיבורו דמתה
לזו שבה נהג לסיים את הוראותיו בעבודה.
הוא הבין היטב שהגיע הזמן לעזוב את המקום:
"לפני שאני עוזב אומר שנהניתי בחברתך ,ואוסיף וידוי
הנוגע לנקיפות מצפון הקשורות לחיי האישיים .לפניך אני
מרגיש שבאפשרותי להתוודות על כמעט־בגידה באמון
שנתנו בי ועל כך שלא פעלתי בהתאם לכבוד המגיע לאיש
שסמך עליי והאמין בי".
זה היה פחות מחצי וידוי ,אך רווח לו על כך.
הוא קם ,ובלי להסתכל לעברו ,בירך אותו לשלום ועזב,
התלבש כשפניו אל הקיר ,ויצא לרחוב .האוויר הצח היכה
בפניו והעניק לו כוחות לעבור כמה שיותר מהר את המרחק עד
למקום עבודתו; התיישב והתחיל לטפל בעניינים שעל שולחנו.
בעודו טרוד בחידוש עבודתו ,הבוס מגיע .יצחק ארנבה
התהלך בצעדים מדודים ובפנים מחייכות ,אומר שלום לכולם
ונכנס לחדרו.
27/11/2014 10:46:31
יוד בהרנבו
בדרך אל הלב יש עקמת
י
ומיים לפני יום הכיפורים ישבנו בחוף ראשון משוחחים
בשתיקה ,מקשיבים למנגינת משברי הגלים.
חזרתי בטרמפים נפשיים אל חדרי במעלה הדרך מדדה
כמו בנשימות אחרונות.
הדף הסיגריות לא נתן לי להגיע אל הדלת.
באמבולנס הפרמדיק נלחם את שבועת הרופאים ,מפמפם
בבלון היד טיפות אוויר לריאותיי ,המסכה שהצמיד לפניי
הסתירה אותה ממני.
*
הוכנסתי היישר לחדר עם מערכת הבזקי אור מסנוורים,
תלשו ממני את שארית הבגדים.
"נעשה את זה בלי הרדמה"! אמר האיש בירוק.
אחות בסגול עמדה כשגבה אלי מדליקה מסך פלזמה.
כיוונה את הלבנים המרצדים שאוכל לראות.
ואז הופיעו האותיות השקועות .HBO
*
בכפור האחרון טסתי לאנטליה .אמרתי :אם לצום אז רק עם
קבב טורקי.
היא ישבה בקפה מאולתר בשוק מעילי העור ,שותה בוץ.
הסוחרים התלחששו על הדמות המוזרה שמעדיפה בוץ על
תורכי קטן.
בלובי ה'הכל כלול' התיישבתי לידה עם מגש חמישה
כוכבים.
את מוזמנת אמרתי.
"לא ,אני לבד ...הזמנתי את עצמי" ,השיבה.
משהו בצליל המילים הזכיר לי קיר ,פיד ווירטואלי.
*
בערב לחצתי על פעמון המצוקה .הבוקר הכלול נשאר תקוע
לי בוושט העליונה.
היא הייתה ראשונה להגיע ,פותחת לי את כפתורי
החולצה.
מאפשרת לאוויר החדר ללטף לי את החיך.
"שתה!" אמרה ,כשבידה כוס מי ברז פושרים.
2014.indb 22רבמצד םינזאמBook-
בעודי ישוב בכורסה ,הסתובבה היא בחדר כמו סוכנת
CIAנוגעת לא נוגעת בחפצים ,מחפשת מכשירי ההאזנה
שתולים .פתחה את הלפטופ ,תקתקה את הקוד הסודי.
כשעלה המסך ,חייכה.
אני כבר לא הייתי ה'אישיו'.
התיישבה עם הגב אליי ,הפנים למסך המחשב .כך ישבה
עד הבוקר ,קוראת ומסמנת בעיפרון הערות בפנקס קטן.
האיש בירוק קיפל את העור החשוף שלי סביב הלב כמו
היה קופסת סרדינים .הוציא את כל מה שהפריע לו בדרך
אל המטרה.
היא הסתירה לי את התמונות מעל המרקע.
המנתח ביקש ממנה לזוז מעט.
הוא הצביע על המסך ואמר כמנצח" :בדרך אל הלב יש
עקמת".
*
*
מול אדוות הגלים ב'חוף ראשון' ,שאלתי אותה :זו את?
"גם" ,השיבה.
הייתה לי תחושה של דה־ז'וו בראשי רץ סרט .המארס
הטורקי מאשתקד.
רציתי לשאול אותה :אם בסיס הקבע שלה (כסוכנת
)CIAזה כאן?
"כן" ,ענתה לאי השאלה.
קראתי באיזה שהוא מקום שמאמנים אותם לקרוא
מחשבות .טלקינזיס ב'כזה כאילו'.
היא הוציא פנקס צהבהב וסימנה :נקודה.
כשנפגשנו בבוקר שבת של יום הכיפורים .היא אמרה" :תגיד,
הסיפור הזה על ההיא ,טורקיה ,ה־ ,CIAהניתוח הפתוח,
המסך עם ה־ .HBOזה באמת היה?"
חייכתי ,בואי נשב לקפה .אמרתי.
"הכול סגור! אתה לא רואה?"
למה? שאלתי.
"כי עכשיו אלוהים יושב ומוחק".
לקחתי את ידה והנחתי על מפתח הלב.
היא עברה באצבעותיה השקופות מעל גלד הכאב ...
*
לפני שהאיש בירוק לקח את אזמל המנתחים ,שמעתי קול
מוכר שואל" :מי זה תנטוס?"
האחות בסגול הסתובבה אליי לאחר שהדליקה את מסך
ה־ .LEDזו הייתה ההיא עם הפנקס הצהוב.
דוקטור ,זעקתי ,לפחות תעשה הרדמה מקומית!
חיוך התפזר בחדר ַה ְּמזֻ ְר ָקר באורות סנוורים .חוץ ממני
לכולם היו מסכות על הפנים.
*
שלחתי יד אל ידה המושטת בחוף ראשון כשקונצרט הגלים
נדם .חום רך נתפזר בגלי כפות הידיים.
מותר לכם להתאהב? שאלתי.
"בעיקרון לא" ,השיבה.
"תראה את הירח!" ,אמרה.
מה איתו? שאלתי.
"הוא חצי שלם"...
אי אפשר היה להוציא את הקודים שרכשה בהכשרתה
להיות סוכנת על .משפטיה היו כמו ...נתפרשו לכיוונים
שונים כשהם בדרכם לנקודה.
*
27/11/2014 10:46:31
פיסול — מיכה אולמן .כיסא1995 ,
23
2014.indb 23רבמצד םינזאמBook-
ע עיו ו י ו
יוסף כהן אלרן
מעורב חיפאי
על ספרו של ראובן (יוסף) וימר,
"וניל שוקולד"" ,ספרא" 191 ,2014 ,עמ'
ס
24
פר הסיפורים של
ראובן (יוסף) וימר,
"וניל שוקולד" ,הוא מניפה
נוסטלגית שתחילתה מהיות
המספר ילד יתום מאב בחיפה
של ימי המנדט הבריטי ועד
בגרותו בירושלים ובקיבוץ
מזרע .בספר עשרים וחמישה
סיפורים קצרים ,שחציים
אוטוביוגרפיים.
במוטו שבפתח הספר
כותב ראובן וימר את
הדברים הבאים" :מי שסבור
שאת העבר לא ניתן לשנות — טרם כתב את האוטוביוגרפיה
שלו" .אמירה תבונית בהחלט ,וזאת היות שכל אחד מאיתנו
היה רוצה לשנות דברים בעברו ,לשפר ,וליפות .כותבי
ביוגרפיות כבר חטאו בכך באלו מקרים ,ובמידה זו או אחרת.
הזיכרונות שלנו הם הרי החוויות שנלוות אלינו ,הם מעין
מבט אל פנס קסם ,בו מביטים בתהייה אל מי שפעם היינו.
האנקדוטות שבספר מספרות על חוויותיו ועל זיכרונותיו
הרחוקים של המחבר ,ספי וימר הילד היתום .יתמותו הביאה
אותו לאן שהביאה ,ויכלה להביא אותו ליותר מכך אילו היה
יתום משני הוריו ,כך אומר המחבר עצמו בלשונו הצינית:
יתום משני הורים היה זוכה להטבות נוספות על אלו של
יתום מהורה אחד.
היתמות מהורה אחד טבעה את חוויותיו בבית בחופשותיו,
בבית ספר "גאולה" ,במוסד "שפיה" ,בשירות הצבאי כחייל
בגולני ,כבחור צעיר בקיבוץ מזרע ,בלימודיו בירושלים ,ואף
לאחר מכן.
27/11/2014 10:46:32
ואיך יוכל ספי השקט המסוגר לשכוח את הילדה יעל,
מהלינה המשותפת במוסד היתומים? ואיך היה נדחק אליה
בלילה וישן במיטתה ,זו שהייתה אהבתו הראשונה? ,איך
ישכח את ריח גן העדן העולה מגופה של הילדה ,כשהיה
נדחק אל מתחת לשמיכתה ומפשיל את תחתוניה? איך יוכל
לשכוח את עגלת הקרח של הירשפלד ,שם נגלו בטעות פניו
הקפואות של השוטר הבריטי שהמחתרת היהודית הרגה,
וגופתו הייתה מוסתרת בין בלוקי הקרח בדרכה לאנשהו?
איך יוכל אי־פעם לשכוח את אלי ,חברו היתום ,שהוריו נספו
בשואה ,ואילו דודתו ששרדה ,וחייתה בשוויץ ,שולחת לו
שטרי כסף וקופסה קטנה של אבקת פודינג ,שלה מוסיף ספי
הרבה סוכר כדי להמתיק אותה לטעמו ,אבל למרבה הזוועה,
הסתבר לו במכתב מהדודה כי זה היה אפרם של הוריו ,אותו
הצליחה לאתר ,והיא שולחת אותו אליו כדי שייקבר בארץ
ישראל? אכזרי? מטורף? סוריאליסטי? ואיך ישכח את העוף
בתנור שאמו הכינה כדי לארח קרובים נדירים בשבת ,אבל
רעבונו גבר עליו בבואו הביתה מהמוסד ,והוא מכלה את כל
העוף וממלא בבצק של חלה את העור הריק שנותר?
אחרי השירות הצבאי הוא מגיע לקיבוץ מזרע של השומר
הצעיר ,משם מובא לנו הסיפור על בריחתם של החזירים
מהמכלאה שלהם ביום כיפור — הישר אל רחבת בית הכנסת
של היישוב השכן ,ואת המהומה שהם מקימים בנוכחותם
וברעשיהם — לזוועתם של המתפללים.
המעברים מתקופה לתקופה אינם ברורים ,והנה אנו
מתוודעים אל ספי הסטודנט ,על מפגשיו הקבועים עם
חבריו הסטודנטים בבית קפה ירושלמי .אנו פוגשים את
אביבה היפה והבלתי מושגת .היא הייתה יפיפייה ירושלמית
שובבה וסטודנטים שהכירו אותה חלמו עליה .היא לא נענתה
לאיש ,אך מאוהבת הייתה בספי שלנו מבלי שיבין זאת .והיה
שם גם ינקול המוזר ,הוא יעקב ,שהיה מאוהב בה נואשות,
דמות ססגונית שידע את ספר התנ"ך בעל־פה מההתחלה
ועד הסוף ,ומן הסוף להתחלה — מה שגרם לו להלך ברחוב
לאחור .וראה זה פלא ,משנעלם ספי מחייה — דווקא הוא
זוכה בה לבסוף ,והיו מהלכים יחד ברחובות ירושלים כאשר
ידיהם שלובות זו בזו ,אלא שבעוד היא פסעה קדימה היה
ינקול פוסע עמה צעד בצעד לאחור.
יש לא מעט הומור בדפי הספר ,גם אירוניה לא חסרה,
וסיפורי הילדות הקשה מובאים תוך חיוך סלחני .מכאן אפשר
2014.indb 24רבמצד םינזאמBook-
להבין כי הבגרות שציפתה לספי הייתה טובה מילדותו ,מכאן
גם הכוח לסלוח לעבר של עצמו .וכך מובאים בחלקו השני
של הספר קורותיו של ספי האיש ,אך רק לכאורה .כי בחלק
זה מתערבב בסיפורים מעט מאוד אמת עם הדמיון ,ודמותו
של ספי מוסיפה לצוץ בהם ,נדמה ,רק לשם צידוק הבאתם
יחד בכריכה אחת.
ישראלה העצלנית התעצלה באחד הערבים לקום ממקום
שבתה ליד המחשב ,ואמרה כי טוב לאותם אנשים שיכולים
לגרום לעצמם חושך מבלי שיצטרכו לטרוח ולכבות את
האורות .או־אז הופיעה הודעה על צג המחשב שהציעה
למלא את משאלתה תמורת אלף דולר ,והיא חתמה על כתב
הסכמה וירטואלי .אחר כך ראשה העייף צנח ,והיא נרדמה.
כשהתעוררה למחרת בחשיכה ,נוכחה לדעת לחרדתה הגדולה
כי משאלתה אכן התמלאה ,וכי אור עיניה ניטל ממנה.
גיבור אחר — ליאור נשוי באושר ,רצה ללמוד אנגלית .זה
מה שהיה חסר לו לכל קידום בחייו ,ואתר מסוים באינטרנט
הציע לו המצאה גאונית :גלולה שבולעים אותה לפני השינה,
ולמחרת מקיצים עם ידע מוחלט של השפה ברמה של שפת
ֵאם .כך הוא עושה ,אך כשהוא קם בבוקר ,מסתבר שהייתה
טעות באספקת הגלולה ,והוא התחיל מדבר סינית ,וסינית
בלבד.
כפי שהזכרתי ,בכל הסיפורים האלה מגיחה דמותו של
ספי ,אם כשחקן משנה ואם באופן שולי לגמרי ,והנה בחלק
זה ,הקרוי "סיפורי ספי" ,שבו תלושים הסיפורים ממציאות
ילדותו ונערותו ,ומן המציאות בכלל ,נעשה המחבר משוחרר
מכבלי האוטוביוגרפיה ,והטקסט עולה ברמתו.
כאמור ,כותב המחבר בפתיחת הספר כי "מי שסבור שאת
העבר לא ניתן לשנות — טרם כתב את האוטוביוגרפיה שלו".
זאת אמירה מסקרנת ,והוא אכן עושה זאת בחלקו השני של
ספרו ,שם הוא מערב את דמות עצמו בתוך הפנטסיה.
הספר קליל ,אינו מתיימר להכביד בספרותיות יתירה,
מתחבב על הקורא ,ואציין שוב את ההומור ,האירוניה
והציניות המצויים כמעט בכל הסיפורים.
היופי הוא סוג של כשרון — למעשה ,הוא נשגב
מהכשרון ,שכן אינו דורש הסבר .הוא אחת העובדות
הגדולות בעולם ,כמו אור השמש או האביב או
השתקפותה של הקונכייה הכסופה ,המכונה בפינו ירח,
במים אפלים .אי אפשר להטיל בו ספק .יש לו זכות
אלוהית למלוכה.
אוסקר ווילד
מתוך הספר "תמונתו של דוריאן גריי"
27/11/2014 10:46:33
מנחם מ' פאלק
בין שירה לתרגום
עיון בספר השירים החדש של דר' אביב
עקרוני" ,כל הנחלים" ,עקד 103 ,2014 ,עמ'
ה
משורר ,המתרגם,
המבקר והעורך,
אביב עקרוני ,פרסם
ברבות השנים ספרים רבים
בתחומי השירה ,הביקורת,
תרגומי שירה ,יהדות,
לשון ומאות מאמרים.
בימים אלו הוא חובק
ספר חדש .אנו מוצאים בו
שירים מן העבר ,שירים
חדשים ,שנכתבו לאחר
שנת ,2005תרגומים של
שיריו למספר שפות ושני שירים שנכתבו על ידו במקורם
באנגלית ובצרפתית .השירים ,שהם "כל הנחלים" של
המשורר ,מביעים בדרכם שלהם את רחשי לבו ואת תפיסת
עולמו ,וזאת לאחר שתיקה כמעט מוחלטת במשעולי השירה
המקורית.
במשך תשע השנים האחרונות התמסר בעיקר לשתי
אנתולוגיות .האחת ,תרגומים מן השירה המקדונית ,שראו
אור לראשונה בעברית ,והשנייה ,גם היא ייחודית ,אנתולוגיה
של שירה רוסית מודרנית בלתי חרוזה .כמו כן ,ראה אור
באותן שנים ספרו "חיוכים" הכולל סיפורונים קצרים מהווי
ארצות שונות בעלי אופי הומוריסטי .פרויקט מיוחד שיזם
הוא הוצאה מחודשת של ספרו — "טעות לעולם חוזרת"
(טעויות בפי תלמידים) ,שפורסם לראשונה לפני כחמישים
שנה.
"כל הנחלים" מחולק למספר מדורים .הוא פותח במדור
"אהבות" .השירים הקצרים המאכלסים רבים מעמודי הספר
(מעטים בלבד הם בני עמוד אחד ויותר) הינם שירים ממוקדי
אהבה ,קונקרטיים ,כנחלים הזורמים אל הים הגדול של
שירת האהבה .כל נחל שונה מקודמו ומזה שאחריו בשימוש
המילים ,בקצב הפנימי ובמשמעות הגלויה והנרמזת .כשם
שהשירים צנועים בהיקפם ,כך הם מבטאים בצנעה ובדרך
25
2014.indb 25רבמצד םינזאמBook-
26
עקיפה ,המגלה טפח ומכסה טפחיים ,את האהבה שחווה
המשורר בימי נעוריו ועלומיו .כך ,למשל ,בשיר "ברקים
במבט" בעמ' ְּ :13
"ב ָר ִקים ַּב ַּמ ָּבט / ... /לֵ ב ׁ ֶש ִ ּנלְ ַּבט לוֹ /
ְ
ְּכ ׁ ִשיר ְמיֻ ָּתם ּ /ובִ ְר ּכִי ְּבבִ ְר ֵּכך /עוֹ ד ְמ ַעט ".או בעמ' 20בשיר
"במחשכים"ַּ ,
"ב ַּמ ְח ׁ ַש ִּכים ֵא ַתע ִ /ע ֵ ּורִּ / ... / ,ב ְרחוֹ ב סוֹ ֵאן /
ְ
ְּכזֶ ַרע ִא ׁיש ֲ /א ׁ ֶשר יֹאבַ ד ִּבנְ ִתיבוֹ ְּ /בתוֹ ך ַר ֲח ָמ ּה ֶ ׁ /של ֲאה ּובָ ה
לָ ַעד ".יחד עם זאת ,יש במדור זה גם שירים ברטרוספקטיבה
של הגיל ,שוב ,באותה מידת ענווה שפגשנו קודם :בעמ' ,16
בשיר "בליל מילים" הוא כותבְּ :
"בלֵ יל ַקיִ ץ ָ /הבִ ילְּ / ,כ ׁ ִשלְ ֵהי
ָה ֶא ְתמוֹ ל /ו ָּמ ָח ׁר ֶשל א ּולַ י ּ /וכְ לִ ַּמת ֲעלָ ִמים ָ /עלַ י".
המדור "בארץ מולדת" מוקדש למקומות שונים בארץ
וביניהם — ירושלים ,קיסריה ,אילת ואפילו סיני .המשורר
אינו מסתפק רק בהתייחסות סתמית למקום כאל אחד
מאתרי ישראל ,אלא מוסיף תובנות משלו על האדם,
הסביבה ,ההיסטוריה והקשר ביניהם .כל אלו בכתיבה זורמת,
ללא פעלים ברוב המקרים ,ובתיאור של המשקיף מן הצד
או מן ההווה אל העבר .כך בשיר "הדסה עין כרם" בעמ'
,26המתייחס ,ככל הנראה ,לאירוע בריאותי רציני שבו היה
מעורב הוא עצמו או מישהו מבני משפחתו .לאחר תיאור
תמונה אחת מבית החולים השיר מסתיים בשורותַּ :
"...כ ֲחלוֹ ם
ִּבעו ִּתיםְּ / ,כיָ ֵר ַח ִח ּוֵר /וְ ָא ָדם /וְ ֵא ָימה /מוּל ָה ַאיִ ן".
בשיר "ביתר" יש שימוש רב ברמזים ובאמירה עקיפה —
"לֹא ַרק ְּת ֵר ָיסר ֲח ַסר ֶא ָחד ְּ /בלַ ַהט ֶט ִדי :"... / ,במקום לומר
קבוצת הכדורגל של ביתר ירושלים ,או בהמשך "לֹא ַרק ְּב ִריתוֹ
ל־חי ".במקום לומר יוסף טרומפלדור,
ׁ ֶשל ַה ִ ּג ֵדּ ם ְּ /ב ַדם ֵּת ַ
ואחר כך — "נִ ְמ ַס ְך ַ ּגם ְּב ָדמוֹ ׁ ֶשל ֶּבן־כּ וֹ כָ ב ".במקום לציין את
שמו של בר כוכבא .בשורות הסיום הוא הופך את שם המקום
ביתר למשהו בעל משמעות עמוקה יותר"ַ :א ְך ַעם עוֹ לָ ם /
נוֹ ַתר ִּבבְ ִרית עוֹ לָ ם ִ /עם ֵּב ָיתרוֹ .".
לשימוש זה מיתוספות לעיתים מטפורות עדינות ויפות,
כמו בסיום השיר "סיני" ,עמ' ,30שם הוא יוצר קשר בין ימי
קדם ,ימי המקרא לבין המציאות הישראלית של ימי מלחמת
ששת הימים" :וְ קוֹ ל ָה ְר ָע ִמים ַה ִּמ ְת ַ ּגלְ ֵ ּגל ִמ ֵּת ּ
ל־תוֹ ָתח ְּכקוֹ ל
ָה ֵאל לִ ְפנֵ י ֱהיוֹ ת ...וְ כָ ל ָה ָעם רוֹ ִאים ֶאת ַה ּקוֹ לוֹ ת ְּ /ב ֵתת ּתוֹ ָרה
ַּ /ב ֲע ֶ ׂש ֶרת ַה ִדּ ְּברוֹ תְּ / ,ב ֵצאת ַח ָּמה ִמ ַ ּנ ְר ִּת ָיק ּה ְּ /ב ַצלְ ָהבוֹ ת ".וכך
גם בשיר "קיסריה" ,עמ' ,31שבו המשורר פותח בקיסריה
של ימינו ,וממנה במעבר חד אל האמפיתיאטרון ואל שוחריו
בעבר ובהווה ,וכל אלה ֵ"אינָ ם ֶא ָ ּלא ּ ָפנִ ים ׁשוֹ נִ ים ׁ ֶשל ַה ּגוֹ ָרל אוֹ
ׁ ֶש ָּמא ָה ֵאלִ ים ֵהם ִּב ְ ׂשחוֹ ָקם ּובְ ַ ׂש ֲח ָקם ִּכ י ַ ׂשר יָ ה".
המדור השלישי הוא "נכר" .נכללים בו גם מספר שירים
ותרגומיהם לשפות זרות :אנגלית ,צרפתית ,ספרדית,
גרמנית ,הונגרית ,סרבית ורומנית .בשיר "שוב הסתיו" מעמ'
27/11/2014 10:46:33
38ואילך ,המשורר מקשר בין מזג האוויר לאווירה שהוא
נתון בה ולמקום שאולי גרמו לו לכתיבת השיר"ׁ :שוּב ַה ְּס ָתו.
ַ /עלְ ָעלָ יו ַּב ַח ּלוֹ נַ יִּ ... / ,בנְ פֹל יוֹ ֶרה ַּ /ב ּסוֹ ְרגִ ים ְּ /ב ׁ ַש ַער ֵּבית
ָעלְ ִמין .".השיר "בולשוי" ,עמ' ,51משווה את הפאר של
האולמות בהם רקדה להקת בולשוי המפורסמת ,למצבה
של בריה"מ ביום כתיבת השירְּ :
"ב ַת ְמ ִציתוֹ ׁ ֶשל ֶרגַ ע /לִ ְפנֵ י
ַה ּתֹה ּו ַ /ה ּׁשוֹ לֵ ט .".אך שיר מיוחד במינו הוא דווקא "ביאפרה"
בעמ' ,55השיר הסוגר מדור זה .השיר רגיש וגדוש ביקורת
וציניות ,ובסופו ,בשלוש השורות האחרונות ,משייך הכותב
את כל מה שנכתב על ביאפרה לעולם היהודי ולשואה שעבר.
במקרה זה אצטט את השיר כולו:
ָק ִצין ָא ַמר / :זֶה לֹא ָּכל ָּכ ְך נוֹ ָרא / ,וַ ֲחבֵ רוֹ ִא ּׁשֵר ִּב ְמנוֹ ד
ר ׁ
ֹאשוֹ ַ / .ה ִּמ ְסיוֹ נֵר ִס ּפֵר /לָ ִע ּתוֹ נַ אי ּ /כִי ֶּב ֱאמֶת הֵם ֵמת ּו /
ְ
לִ ְרבָ בוֹ תֲ / ,אבָל ֵאין צ ֶֹרך לְ ַהגְ זִ ים ּ /ולְ ַד ּבֵר ַּב ֲא ָפ ִסים ַר ִּבים/ .
ַ ּגם ִא ׁיש ָה ְרפו ָּאה ָסבַ ר ֶ ׁ /ש ְּמ ֻס ָּכן לִ יצֹר ָּכאן ֶ /את ָהר ׁ ֶֹשם ֶ ׁ /ש ָּכל
ַה ִּמילְ יוֹ נִ ים ְּ /כבָ ר ִה ִ ּגיע ּו לְ עוֹ לָ ם ׁ ֶש ֻּכ ּלוֹ טוֹ ב / .עוֹ ד יֵ ׁש ַר ִּבים,
ָח ׁ ַשבָ ׁ / ,ש ַרק ּגוֹ וְ ִעים ַאט ַאט /וְ ַאף נִ ָּתן לְ ַה ִ ּצילָ ם / ,א ּולַ י/ .
וְ יֵ ׁש אוֹ ְמ ִרים ׁ ֶש ּזֶה דּ וֹ ֶמה /לְ ַמ ׁה ֶש ּגַם לָ ֶהם ָק ָרה / ,לַ ְ ּיהו ִּדים /
לִ ְפנֵ י ׁ ָשנִ ים / ,לְ ַצ ֲע ָרם.".
השימוש במילה "לצערם" ,מרחיק כביכול עוד יותר את
האירועים מהדובר השירי ,ודווקא כך מבליט את הטרגדיה
של העם היהודי על רקע אסונה של ביאפרה.
המדור הבא עוסק ב"דמויות" ,בעיקר תנ"כיות ,אך גם
מן התקופה שלאחר חורבן הבית השני .נפגוש כאן את הבל,
איוב ,תמר ,יוסף ,שמגר ,יותם ,נחמיה ואחרים ,ולצידם את
ר' יהושע בן חנניה ויהודה הנשיא .שני האחרונים זוכים
להערצת המשורר .בסיום השיר "רבי יהושע" בעמ' 68הוא
כותב :וַ ֲאנִ י נוֹ ַת ְר ִּתיַ ,מ ֲע ִריץ ַאלְ מוֹ נִ י / ,לְ ַא ַחר ְּכ ֶאלֶ ף ׁ ָשנִ ים/ ,
וְ ָח ׁ ַשבְ ִּתי ׁ ֶש ּלֹא ִה ַּכ ְר ִּתי ֵמעוֹ לָ ם ָא ָדם ְּכמוֹ תוֹ .".
המדור ההגותי "מחשבות" כולל אף הוא כקודמו גם
שירים לצד תרגומיהם ,כגון" :דדלוס"" ,כל הנחלים" (ששמו
כשם הספר) ו"מי שתמה" .השירים האחרונים כאן הם שירים
ארוכים יותר (כעמוד ויותר) ומהם מעניינים במיוחד שני
השירים האחרונים" ,איש הרנסנס" ו"רדיקלים חופשיים".
בראשון ,עמ' ,83הכותב מתאר את הערצתו לאנשי הרנסנס
ותמה כיצד היה מתייחס אליהם אילו חי בתקופתם של
מיכלאנג'לו ושאר גאוני אותם ימים .בשיר האחרון ,עמ'
,85פונה המשורר ,כנראה לאחר מחלה או חלוף השנים,
לתחום הכימיה ומתלונן בקורטוב של הומור על הרדיקלים
החופשיים ,אותם יסודות כימיים שגורמים לחמצון הגוף
ֹאשֲ / ,ה ֵרי ֵהם ַר ִּבים /
האנושי"ַ :ה ַּמ ֲע ָרכָ ה ַה ּזֹאת ֲאבו ָּדה ֵמר ׁ
וְ לִ י יֵ ׁש ַרק ּגוּף ֶא ָחד ֶ ׁ /ש ִּמזְ ַדּ ֵ ּקןְּ / .תנ ּו לִ י ַה ְר ֵּבה נוֹ גְ ֵדי ִח ְמצוּן!".
2014.indb 26רבמצד םינזאמBook-
הבלדה ,המופיעה כמדור נפרד ,הולכת במקצב ובחרוז
בעקבות מסורת הבלדה הסקוטית (לורד רנדל ,למשל)
ומתמקדת באימת הטרור הערבי המלווה את היישוב העברי
בארץ מלפני קום המדינה ועד ימינו ,ואילו השיר הקבלי
הוא דוגמה למוטיב הספירות הקבלי בלבוש של שירת ימי
הביניים תוך הקפדה על החרוז ועל המשקל (משקל המרובה).
בהמשך ,השיר המקורי באנגלית הוא אחד משירים רבים
שכתב עקרוני בשפה זו ,ואילו לשיר הצרפתי אין אח ורע
בכתיבתו הפיוטית.
לסיום ,ברצוני להתייחס לציור העטיפה ,שהינו אחד מני
רבים שצוירו על־ידי רעייתו של המשורר .יש עוד ספרים
נוספים פרי עטו ,שעטיפתם התברכה בציוריה הסוריאליסטיים
של הציירת והמוסיקאית ,בלה עקרוני .בשירי הספר יש
ִמתאם לציור העטיפה .קיר אחד של בית בציור רק מרמז על
הבית שבשירים ,שאינו מודגש ואינו מוזכר במפורש .צבעי
הכחול משרים אווירה נוגה ,כמו זו שמתעוררת בקריאת
רבים מן השירים .ולפעמים מצטרפת תחושה של סיום או
קץ .כך גם הדמות המדממת־בוכה שבתמונה .הדלת ,שדרכה
רואים את נוף המדבר הלוהט ,משקפת את הפרק על אתרים
במולדת ,ומרחוק נראים ההרים מעבר לים והירח השחור,
ואלה כאילו מושכים את הקורא לשוטט בין עולמות ,ובכך
ְמחזקים את האמור בטקסטים .כל פרט בציור חד ומדויק,
ממש כמו כל מילה שנחקקה בשירים.
אכן ,העטיפה מרמזת על הכתוב .והטקסט אינו רק צירוף
מילים ,אלא מימוש של הציפיות המתעוררות מהתבוננות
בספר ובעטיפתו .כל אלו יחד זורמים בנחלים ,כל הנחלים,
שהמשורר מזמין אותנו לשוט בהם ,פרק אחר פרק לקראת
הים הגדול ,שהוא עצם הווייתו כאדם וכיוצר ,וכל מי שיקרא
את השירים ייהנה מן המסע למעמקי עולמו הפנימי ,השקפת
עולמו ורחשי לבו של המשורר ,אביב עקרוני.
עכשיו אתה מבין ,שכל הדברים הללו לא ייתכנו אלא
בחלום .אתה מבין שאלה אינם אלא שגעונות ילדותיים,
פירות מטופשים של דמיון שאינו מודע לעיוות שלו
— במילה אחת ,שאלה חלומות ואתה יוצרם .סימני
החלומות מוחשיים כולם ,היה עליך לזהותם מוקדם יותר.
זאת האמת ,כפי שחשפתי אותה לפניך :אין אלוהים ,אין
יקום ,אין מין אנושי ,אין חיי העולם הזה ,אין שמיים ולא
גיהנום ,הכול חלום — חלום אווילי וגרוטסקי .דבר אינו
קיים מלבדך .ואתה אינך אלא מחשבה — מחשבה תועה,
מחשבה חסרת תועלת ,מחשבה חסרת בית ,הנודדת
אבודה בין הנצחים הריקים!
מרק טווין
מתוך הספר "הזר המיסתורי"
27/11/2014 10:46:33
גבריאלה אלישע
שירים בצל המחלה
ענבל אשל כהנסקי" ,סמאל אהובי",
הוצאת פרדס 86 ,2013 ,עמ'
ב
מבט ראשון השם על כריכת הספר ַ"ס ָּמ ֵאל ֲאה ּובִ י"
בלתי צפוי ומעורר אי־נוחות (איך אפשר לכנות את
סמאל "אהובי" ,דרך קרבה ואינטימיות; לחלופין יכול להעלות
על הדעת כישוף הקורא לכוחות האופל) .אנו פותחים את
הספר ולאחר עמודי ההקדשה אנו קוראים הגדרה למחלה
,essential mioclonusשהיא מחלה נוירולוגית המתבטאת
בעוויתות בלתי רצוניות ,לעתים מלוות ברעד בלתי נשלט.
אחר כך באים השירים שנכתבו בצל המחלה ,ובחלקם הגדול
נותנים לה ביטוי פואטי־קליני.
סמאל מופיע שוב בשיר עוצמתי המערבב ארוטיקה עם
סבל המחלה" :רק אתה ,סמאל / ,אהובי / ,רוצה לזיין אותי
כשאני כך /מתפתלת בכאבים ובעוויתות /המהפכים אותי
/על בטני.
[ ]...ורק אתה בא /לתקוע /את הכלי שלך / ,שוט בעל
תשעה קוצי ברזל" (עמ' .)18במבט שני נראה שהפנייה אל
סמאל בתור אהובי היא ניסיון להתיידד עם המחלה ,אולי
מתוך מחשבה להפחית את הסבל ,כי ההתנגדות ואי־הקבלה
יכולות רק להעצים אותו .השיר "עבודה עצמית" (עמ' ,)22
שבו מנסה הדוברת־המשוררת־החולה לשלוט ברעד הידיים
— אך לשווא — עד שהיא מוותרת על המאמץ ומתמסרת
לרעד ,תומך בפרשנות זו.
לעומת הארוטיקה המסויטת ,המעורבבת בתסמיני
המחלה ,ומופיעה ברבים מן השירים ,יש גם שירים ארוטיים
עדינים המעניקים לנו הפוגה .כך השיר "לילה לבן מאוד /
בשמים שחורים /וגבר זר בי .נע" (עמ' — )40מבטא במילים
ָׁ
קצרות ,כמו רישום מינימליסטי בשחור־לבן ,את המצב
האנושי ,על תשוקת הבשר וההבדלים המגדריים .בשיר
שכותרתו "בחדרי תלוי ציור של לודוויג פון הופמן ,אדם וחוה
בנוף גן עדן" (עמ' — )47התמונה שעל הקיר משקפת במדויק
את התמונה שבנוף החדר .חוה שבתמונה ,והאישה שמחוץ
לתמונה ,ממתיקות סוד ,משתפות זו את זו בחוויותיהן
הכמוסות ,המיניות ,כאשר הגבר שלצדן נרדם; והשיר הקצר
שכותרתו "לנוע ,בעדינות פראית"" :ורק אתה מצאת /את
27
2014.indb 27רבמצד םינזאמBook-
המפתח לבוסתן האגסים" (עמ' — )49אניגמה קסומה שאולי
עדיף לה להישאר בחידתיותה ולא להתפרש ,בלי ראשית
ובלי אחרית .כל מילה בונה כמדומה את הארוטיקה :התנועה,
העדינות והפראות ,המפתח הגברי והבוסתן הנשי ,האגסים...
הארוטיקה ,מסויטת או עדינה ,נמצאת כאמור במרבית
השירים .אך יש גם שירים חפים ממנה וחפים מסבל,
כגון "אביב ברודוס" (עמ' ,)63המתאר שלוות כפר ,חיים
פשוטים הנוסכים רוגע ומרפא לנפש; וגם דרישת שלום מן
האקטואליה המקומית בשיר "ללא מאמץ" המדבר על קבוצת
לימוד של נשים ערביות ויהודיות .זהו שיר שלום — שלום
המתחיל מלמטה ,מן המפגש האנושי בין בני אדם ומעשייה
משותפת שלהם .הדרך אל השלום עוברת דרך כבוד הדדי.
יש בשיר מסר בינאישי ,חברתי ופוליטי:
נשים יהודיות וערביות מסרבות
להיות אויבות,
רוצות לכתוב" :בכבוד רב ,אני" —
ללא שגיאות כתיב,
ומתאמצות
בנימה אישית אומר למשוררת ענבל אשל כהנסקי ,הלוואי
שתרפה המחלה וייעלם הצל שהיא מטילה ותזכי לכתוב
ַ
ונזכה לקרוא יותר שירים מוארים מן הסוג של "אביב ברודוס"
המביעים אושר ומלאות ושלוות נפש ,כדלקמן:
אני אומרת לך בוודאות שאיננו סובלות את הבינוניות.
אנו הנשים ,כפי שאמר מישהו ,אוהבות באוזנינו ,בדיוק
כפי שאתה הגברים אוהבים בעיניכם ,אם בכלל
אתם אוהבים.
אוסקר ווילד
מתוך הספר "תמונתו של דוריאן גריי"
28
27/11/2014 10:46:33
"ס ָ ּלם"
התבוננות בשיר ֻ
מאת אמוץ דפני
ׁ ֶשבַ ע ּ ְפ ָע ִמים
ֶה ְחלִ ָיקה ִא ִּמי
ְּב ַמ ְד ֵרגוֹ ת ַח ֶ ּי ָיה
וְ ׁ ָשבָ ה
ְּב ַמ ֲעלוֹ ת ַצ ִדּ ִיקים,
אוֹ תוֹ ֻס ָ ּלם
ׁ ֶש ָאבִ י
ֵמעוֹ לָ ם לֹא ָר ָאה.
ש
לשמור על שורות ישרות.
(עמ' )65
ריח פריחות וגללי עזים וזבובים
תכולים־ירוקים ושפיריות ,והכול כל כך שלֵ ו,
הנערות ביישניות ועגלגלות ועיניהן
חוּמות כהות ,ואחת רוכנת למזוג לי מים קרים
והכול כל כך מקסים ,שאני יוצאת מדעתי.
(עמ' )63
אסתר ויתקון
יר כמעט זעקה בלומה על החמצה ביחסים בין האב
לאם .העיוורון של האב הוא טרגדיה לאם ,לבן וגם
לאב .האם נופלת במדרגות כאותו צדיק" .שבע יפול צדיק
וקם" .האם במעלת צדיקים .היא נופלת במדרגות אך קמה
במעלות שהן סולם .מעלות הם לא רק שלבים אלא תכונות
יקרות ,והסולם בשיר זה אינו רק סולם יעקב בו עולים
ויורדים ,תמונה המשקפת חרדת כישלון למאמצים חוזרים
ונשנים להצליח .הסולם בשיר זה הוא גם הסולם הקבלי,
חסידי ,בו נדרש כל אדם לעלות כדי להגביה במעלותיו
הרוחניות ,וגם אם הוא מחליק אחור ,המגמה היא תמיד
מעלה ,וזו ההתעלות הרוחנית ,הנפשית ,משימת העל של
כל אדם.
בשפה עברית ישנה תופעה ,שאינה נדירה ,של חילופי
אותיות בין ה־סמך ל־שין .אז הסולם הוא גם שולם — שולם
מלשון שלום .כמשפט הילדים בעת התפייסות — "שולם
שולם לעולם ,ברוגז ברוגז אף פעם" .המאמץ להתעלות מעל
המצוקות והנפילות בחיי הזוגיות ובחיים האישיים ,ולהגיע
לשלום פנימי .האם היא אישה מעולה שכל חייה היא נופלת
וממשיכה להתעלות .מדוע האם חוזרת ונופלת? אולי משום
שאין מי שיחזיק איתן את הסולם למענה .אולי משום שאין
מי שיקרא לה קריאות עידוד ,אולי יש מי שעומד וקורא
שאיש ּה
קריאות לעג? אך ,אח( ,מלשון אנחה) כמה חבל
ָ
עיוור לדרמה המדהימה הזו של האישה בחייו .אולי משום
ששורשיו חשופים? כפי שאמוץ כותב על אביו בשניים
משיריו .או אולי שורשיו חשופים כי הוא לא הצליח להעמיק
בתוך אשתו את שורשיו? ואולי משום שהיא בספירה אחרת?
2014.indb 28רבמצד םינזאמBook-
אדלינה קליין
"היום ליד שנים משוחחות"
על שירי האהבה ושירי השלום בספר
"הרימון" מאת עדה אהרוני" ,חדרים"2014 ,
ב
קובץ שלפנינו ,נמצא מספר שירים מוכרים שלא נס
ליחם לצד שירים חדשים מעוררי סקרנות ועניין.
הדרך הזאת — להביא ישן ליד חדש — יש בה הגיון שכן
היא חושפת גם שורשים וגם צמיחה ,גם מסלול וגם נסיקה.
והרי דבריה של המשוררת בשיר המוכר "יציאת מצרים :זר
"...ה ּיוֹ ם לְ יַ ד ׁ ָשנִ ים ְמשׂ וֹ ֲחחוֹ תׁ / ,שוּב
תבואה" (עמ' ַ :)15-14
ָ
ְמבִ ָיאה ֲאנִי ֶאת דּ ּוגִ ית ַ ּג ְר ִעינַי /לְ ַמ ְמ ּגוֹ ָר ְתך ָאבִ יׁ // ,שוֹ ֶתלֶ ת
ֲאנִי ַה ּיוֹ ם זֵר ְּתבו ָּאה ֻמזְ ָהב / ,לְ ָך ֶׁ ,ש ָּת ִמיד לִ ַּמ ְד ַּתנִי לִ זְ ר ַֹע".
המשוררת ,ילידת מצרים ,מאזכרת בשיריה המוקדמים
את עיר הולדתה קהיר ,שם גדלה והתחנכה עד בוא הגזירות
שפקדו את יהודי מצרים בתקופת השואה — גירושם והלאמת
נכסיהם על־ידי השלטונות .היא גדלה בבית שומר מסורת
ואוהב אדם ,ואינה יכולה לשכוח פרק טרגי זה מזיכרונה.
את נכסיה הרוחניים היא נושאת עמה אל עיר הכרמל בה
נטעה שורשים והקימה בית ומשפחה .המסר שהיא מעבירה
לאביה ,שכבר איננו בין החיים ,הוא שהשלימה את מה
שנלקח ממשפחתם באותו גירוש מר ונמהר.
האידיאל שהמשוררת נושאת עמה לאורך חייה הוא
השאיפה לשלום ,ובכל מאודה היא נרתמת למען המטרה
הזאת באמצעים הדלים שעומדים לרשותה; וכך היא כותבת
באחד מהשירים המפורסמים שלה "השלום והספינקס" (עמ'
"...שלוֹ ם זֶ ה נַ ַחל זָ הֹב זוֹ ֶרםְּ ,ת ִמ ִידי / .זֶ ה לְ ַח ֵּבק ֶאת ַק ְד ִר ָ ּיה
ָ ׁ :)87
"ס ָ ּלם"
המשך — אסתר ויתקון :התבוננות בשיר ֻ
בהתמודדות אחרת ,והאיש שלה ,אינו מסוגל ליפול עמה
ולעלות עמה ,כי הוא מחובר לסולם אחר ,למדרגות אחרות,
למעלות שונות? ...אולי סולם שרוצה להעמיק מטה? דווקא
לרדת לשכבות עמוקות של הקיום הבשר דמי?! ההחמצה
מכאיבה ,מעוררת שאלות :האם אפשר לעשות תיקון בדיעבד
וההורים כבר לא בחיים? האם ילדיהם יכולים לעשות את
התיקון עבורם? עבור עצמם? ושמא המציאות פגומה ללא
תקנה ,ורק ניתן להגיע לשלמות לרגעים אחדים בחיים?
27/11/2014 10:46:33
ְּב ָק ִהיר ּ /ובֵ ית ֻה ַ ּל ְד ִּתי ְּבכִ ּכַר ֶאל ַּת ְח ִריר /לִ בְ דּ ֹק ִאם ַעכְ ׁ ָשו /
ְ ּגבוֹ ָהה ֲאנִ י ְּכ ֶאבֶ ן ּ ִפ ָיר ִמ ָידה ּ /ונְ בוֹ נָ ה ִּכ ְס ִפינְ ְקס".
אפיקי כתיבתה של עדה אהרוני רחבים ומגוונים,
ואולם תמיד תשוב אל התשתית על מנת להתבשם ולשוב
משם עם כוחות מחודשים במטרה להמשיך את 'הדרך'
להגשמת החלום .היא לא מפסיקה להאמין בטוב .היא
שבה לקהיר ומבקרת בבית ילדותה .מסתבר שאמונתה
בניסים מתגשמת ,וכך היא כותבת בשיר "נס חנוכה בקהיר"
ְּ
ּס־מה /
(עמ' :)13-12
"...ב ֶע ֶרב ֲחנֻ ָּכה ֲ /אנִ י עוֹ לָ ה ְּב ִה ּסו ָ
ְּב ַמ ְד ֵרגוֹ ת ֵּב ִיתי ַ /מ ֲעבָ ִרי ָה ָרחוֹ ק ַה ִמ ְצ ִרי ְּ /בכִ ַּכר ֶאל ַּת ְח ִריר
ְּ /ב ָק ִהיר ִ //א ּׁ ָשה ֲא ִדיבָ ה ְּב ִח ּיו ְּך ָעגֹל /נִ ֶ ּצבֶ ת מ ּולִ י — /
וְ ׁשוֹ ַמ ַעת ֶאת ִס ּפו ִּרי ֲ /חיִ ֶיתם ַּב ַּביִ ת ַה ֶ ּזה לִ ְפנֵ י ׁ ְשל ׁ ִֹשים ׁ ָשנָ ה?
ֵ //סט מוֹ נִ ָירה ַמ ִ ּנ ָיחה ַעל ַה ּׁ ֻשלְ ָחן ֲ /חבִ ילָ ה ֲעטו ָּפה ְּבנַ יְ לוֹ ן
לָ בָ ן ּ /ולְ ַאט־לְ ַאט ִהיא ּפוֹ ַת ַחת /נֵ ס ֲחנֻ ָּכה! ִּ /תיק ִמ ֶּמ ׁ ִשי /
ְּבאוֹ ִת ּיוֹ ת ו ֶּפ ַרח זָ ָהב ָ /רקוּם ַעל יְ ֵדי ָסבָ ִתי /לִ ְפנֵ י ֲח ִצי ֵמ ָאה
/וּבוֹ ַה ַט ִּלית ׁ ֶשל ָאבִ י!"
לתפיסתה של המשוררת ,השלום הוא מטרתו הגדולה
של הקיום האנושי ,מטרה שאסור לאנושות להחמיץ ,ואת
האמת הזאת היא מבטאת בצורה ציורית בשיר "רימון החיים"
(עמ' ְּ :)8
"...כ ׁ ֶש ָּת ִסיר ֶאת ַה ְ ּקלִ ּ ָיפה ָה ֲא ֻד ָּמה ַה ָ ּק ׁ ָשה ּ /ת ּוכַ ל
לְ ָה ִרים ֶאת ַּתלְ ַּת ּלֵי ַה ָּמ ְמ ְּב ָרנָה ַה ְּלבָ נָ ה //ו ְּת ַ ּג ֶ ּלה אוֹ צָר ָ ּגלוּם
ְמכֻ ָּתר ְּב ׁ ָשלוֹ ם ְּ /בכָל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד ִמ ַ ּג ְר ִעינֵי ַה ּׁ ָשנִ י ִּ //תלְ ּגֹם ֶאת
סוֹ דוֹ ת נָ ְק ַטר ַה ַח ִ ּיים ִּ /בגְ ִמיעוֹ ת ְ ּגדוֹ לוֹ ת ִּ /ב ְמלוֹ אָם /לִ ְפנֵ י
ׁ ֶש ֵהם ּ ִפ ְתאֹם ֵ /אינָ ם".
השיר "אנשים חייכנים הם אנשי שלום" (עמ' )50נראה
"...אנָ ׁ ִשים ַחיְ כָ נִ ים ֵ /הם ֲאנָ ׁ ִשים טוֹ בִ ים
על פניו כשיר נאיביֲ :
ַ /ה ְרמוֹ נְ יָ ה וְ ׁ ָשלוֹ ם ְּבנִ ׁ ְש ָמ ָתם /וְ ֵהם רוֹ ִצים לְ ַה ֲענִ יק אוֹ ָתם
ָ ּגם לָ נ ּו ְּ /כמוֹ לִ ּטוּף ׁ ֶשל ׁ ָשלוֹ ם ָּברו ַּח /וְ לָ רֹב ֵהם ְמ ַק ְּבלִ ים /
ִח ּי ּוכִ ים ְּכמוֹ וְ ָר ִדים ַּב ֲחזָ ָרה ,"...נאיבי — אולי ,אבל הוא נשמע
כמו תפילה.
בשיר "ברחם השירים" (עמ' )65יש מעין נוסחה המוצעת
ְּ
לשלום:
"...ב ֶר ֶחם ַה ּׁ ִש ִירים ִ ּ /פ ְתאֹם ֻּת ַ ּצת ׂ ְ /ש ַפת ַה ּ ִפ ּיוּס
ַה ְּכבוּיָה /ו ִּמ ּ ִפ ְס ַ ּגת ַה ַ ּליִל נִ ְתעוֹ רֵר /לְ אוֹ ר ַה ּבֹקֶר ַה ּ ַפיְ ָסנִי /
ִּכ ׁ ְשכֵ נִ ים ֲחכָ ִמים".
בשיר לזכרו של יצחק רבין "צירי הלידה של השלום" (עמ'
)81-80היא כותבתְּ :
"ב ִצ ֵירי ַה ֵ ּל ָדה ׁ ֶשל ַה ּׁ ָשלוֹ ם ָ /ה ַר ְך ַה ּנוֹ לָ ד
ׁ ֶש ּׁ ְשמוֹ ׁ ָשלוֹ ם ֻ /מ ָ ּקף ְּב ִמלְ יוֹ נֵי ְד ָמעוֹ ת /וְ ׁ ִש ֵירי יְ לָ ִדים — /עוֹ ד
יִ ְפרֹשׂ ְּכנָ ָפיו ַה ַּס ְס ּגוֹ נִ ּיוֹת ֵ /מ ַעל ַק ְרנֵי ָהאוֹ ר /וְ יַ ְמ ִריא" .האם
יש בכוחם של השירים ובלהגם של הילדים להגשים את חזון
השלום?
"...אנִ י
נקל לחוש בקול הנשי בשירתה של עדה אהרוניֲ :
ָה ִא ׁ ָשה לְ לֹא זְ ַמןָ // .חלַ ְמ ִּתי ַעל נְ ִט ַיעת יְ ָערוֹ ת ּ /ובְ ֶה ּ ֵ ׂשג יָ ִדי ַאךְ
29
2014.indb 29רבמצד םינזאמBook-
ִ ׂש ִיחים ּבוֹ ְד ִדיםַ // .א ְך יוֹ ַד ַעת ֲאנִי ִּכי ֵאינֶ ִ ּני זְ בוּב ׁ ֶש ָּב ַקע ַּב ּׁ ַש ַחר
ו ֵּמת ַּב ִדּ ְמדּ ו ִּמים // .יוֹ ִמי הוּא ִר ּמוֹ ן ָ /מלֵ א ַ ּג ְר ִעינֵ ׁי ָשנִי — /
ַה ְ ּז ַמן הוּא יְ ִד ִידי ַ /ה ּמוֹ נְ ֵענִי לְ ַט ֳע ָמם ְּבבַ ת ַא ַחת ְּ /כ ֵד ׁי ֶש ֵא ָהנֶ ה
ִמ ָּכל ֶא ָחד" ("אישה ללא זמן" ,עמ' .)11
ָּ
ובמקום אחר:
"...כ ֵעת יֵ ׁש לִ י ַהכּ ֹח ׁ ֶש ִּלי /וְ ִע ּיסו ִּקי,
ַהיְ ִצ ָיר ִתי — ְּ /בנִ ַ ּית עוֹ לָ ׁם ֶש ׁל ָשלוֹ ם ְּ /ב ֶעזְ ַרת קוֹ לִ י וְ ׁ ִש ָיר ִתי"...
("אינך יכול להפציץ אותי שוב!" ,עמ' .)66וכן ָּ
"...כל ִּכ ּנוֹ רוֹ ת
ְּכ ִמ ָיה ֵת ְך /רוֹ אוֹ ת ְּכנָ ָפיִם ְ /מנוֹ ְפפוֹ ת ָח ְפ ׁ ִשי //לֹא נוֹ ַע ְד ְּת
לָ ֲאבָ נִ ים //נוֹ ַע ְד ְּת לְ ֶח ְדוַ ת ַהיְ ִצ ָירה ּולְ ָמעוֹ ף"( "...כבציורו של
אשר"* עמ' .)78
ניתן לחוש בשירתה של עדה אהרוני רמזים לחשיבה
"...מגְ ַדל ַה ּׁ ֵשן ַה ּבוֹ ֵדד ָהיָ ה לְ בַ יִ ת ַחם/ .
האקזיסטנציאליסטיתִ :
את לָ גוּר ְּבתוֹ כִ י /לִ ְפנֵ ׁי ֶש ַה ַ ּקיִ ׁץ ֶש ָ ּלנ ּו ָחלַ ף,
ֲאנִי כּ ֹ ה ְ ׂש ֵמ ָח ׁה ֶש ָּב ָ
לִ ְפנֵ ׁי ֶש ּׁ ְשנֵ ינ ּו נִ ְתמוֹ ֵטט /בִ ְס ָע ַרת ַה ּטוֹ ְרנָ דוֹ ָה ֲעצו ָּמ ׁה ֶשל ַה ִּבלְ ִּתי
נוֹ ָדע""( .ביתנו החדש היפה" ,עמ' .)38
נושא אחר בשיריה של עדה אהרוני הוא הכמיהה לזוגיות
מושלמת ,זאת שכמעט איננה אפשריתָּ :
"...כל ִסיבוּב ׁ ֶשל
ּ ָפנֶ ָ
יך ָ /סבִ יב לְ ׁ ֶשלִ י ִק ֵדּ ם אוֹ ָתנ ּו ֶּ /ב ִמ ׁ ְשעוֹ ל ַה ַּכ ְר ֶמל ֶ ׁ /של ִח ּלו ֵּפי
ִר ּמוֹ נֵ ינ ּו ְ /מלוֹ א ַאבְ נֵ י א ֶֹדם ׁ ֶשל ַמ ְח ׁ ְשבוֹ ֵתינוִּ / ,רגְ ׁשוֹ ֵתינוּ,
ַא ֲהבָ ֵתנ ּו — /וְ ֵאין ֲחזָ ָרה ֵ //אין ִמ ִּלים ֵ /אין ֻעבְ דּ וֹ ת ֵ /אין ֻח ִ ּקים
— ַ /היְ כוֹ לִ ים לַ ֲעצֹר /נְ ִס ָיע ֵתנ ּו ָּכ ֵעת"( "...נסיעה בכוון אחד",
עמ' .)30ובמקום אחר..." :וְ ִאם ָהעוֹ לָ ם יִ ְפרֹץ ַה ַ ּליְ לָ ה ְּ /בלֶ ָהבָ ה
ְּכ ִפ ְט ִר ּיָה ֲענָ ִקית / ,לֹא ָאחו ּׁש ְּבכָ ְך — /כְ נו ָּסה ִּבנְ ִקיק ָה ַרכּ וּת,
/נִ ְר ֶאהִּ / ,כי ֶא ְחיֶ ה לָ ַעד"( "...בחיק כפות ידיך" ,עמ' .)29
לכך מתווספת החרדה שהחיבור הנפלא הזה עלול להתפוגג:
"...אוֹ ֵרב ִּבי ַה ּ ַפ ַחד ׁ ֶש ָ ּיבוֹ א יוֹ ם ֶ ׁ /שבוֹ יָ ְד ָך ַּת ְפ ִסיק לְ ִה ְת ַח ֵּבר
לְ יָ ִדי ִּ /כ ְדבוֹ ָרה ְּבתוֹ ְך נַ ְר ִקיסֶ ׁ / ,ש ֵ ּי ׁשו ְּת ָך ֶּ /ת ְח ַדּ ל לִ ְהיוֹ ת ַ /ח ַ ּלת
ַה ּׁ ַש ָּב ׁת ֶש ִּביַּ / ,כ ֲא ׁ ֶשר ַא ָּתה ִּת ְהיֶה ַרק ַא ָּתה / ,וְ ֲאנִי ֶא ְהיֶה ַרק
ֲאנִ י / ,כִ ׁ ְשנֵ י ְסלָ ִעים ַ ּגלְ מו ִּדים ׁ ֵשנִ ית ִּ /ב ְמצוּלוֹ ת סוֹ ף ַה ָ ּי ִמים"...
("הסוף" ,עמ' .)47
בשירתה של עדה אהרוני נמצא גם הגיגים באשר
לדורות ההמשך ,ממנו יש ציפיות שיחולל שינויים נכספים:
"...תלְ ַּתלִ ים ַא ְדמוֹ נִ ּייםֶ / ,אגְ רוֹ ף ֲא ַפ ְר ֵסק מו ָּרם ְּב ִאינְ קו ָּּבטוֹ ר,
ַּ
ְ
ַ /מ ְחזִ ָיקה ׁ ְשנַ ת ַא ְּל ּ ַפיִ ם ְּב ֶא ָחד /וְ אוֹ ָתנ ּו ַּב ּ ֵשנִ י ֵ //איך יִ ְה ֶ ּיה
ָאז עוֹ לָ ֵמנוּ? ְ /מ ֻא ָחד? לְ לֹא ִמלְ ָחמוֹ ת? ָּ /כל ִדּ ְמ ָעה ְּבכָ ל ַעיִ ן
ְר ֵעבָ ה ְ /מחו ָּקה? ִ /הזְ ַדּ ְּמנֻ ּיוֹ ת ׁ ָשווֹ ת לָ ְך ְּ /כמוֹ לוֹ ?" ("שני",
עמ' .)28
לא נותר אלא לייחל שחזונה של עדה אהרוני ,המובע
בשיריה היפים ,יתגשם.
30
* ָמאו ִּריץ קוֹ ְרנֵ לִ יס ֶא ׁ ֶשר.
27/11/2014 10:46:33
ראובן שבת
המיית הרגש והמיית הגוף
על הספר "המיית הרחם — אנתולוגיה
נשית" ,ליקטו וערכו שושנה ויג
ומזי כהן מלמד ,פיוטית 88 ,2014 ,עמ'
ה
ספר "המיית הרחם" הוא ספר מיוחד וחשוב בנוף
הספרות העברית .במהלך מבצע צוק איתן ,כתבו 56
משוררות שירים על רחשי ליבן לנוכח יציאתם של לוחמים
צעירים לקרב ,ואובדן חייהם של חלק מהם כתוצאה מכך.
בספר קולות רב־גוניים ,עזי מבע ,עמוקים עד אין חקר,
מלאי תקווה וספוגי כאב על נושא כה טעון .כמדומה ,זו
הפעם הראשונה בספרות העברית שנושא זה מטופל באופן
כה חשוף ,ועוד מהצד של נשים ,אלו שעל הרוב אינן נוטלות
חלק פעיל בקרב ,אבל בחרדתן ,ברגשותיהן ובכאבן הן חלק
בלתי נפרד מהוויית המלחמה.
היוזמה של שושנה ויג ומזי כהן־מלמד הייתה אם כך יוזמה
אמיצה .הן עשו מעשה אמיץ בספר הזה ,החושף צדדים בעלי
ערך מבחינה שירית וערכית לגבי מהות תפקידן ,הרוחני בעיקר,
של נשים לנוכח מציאות שבה הן עלולות לשלוח לקרב את
בניהן ,פרי בטנן ,וחלילה — אלה עלולים לא לשוב אליהן לעולם.
במציאות של מבצע "צוק איתן" ,נטבעה לתוך זה גם
המציאות הוירטואלית של פרסום שירים בפייסבוק .הכלי
הזה ,כך דומה ,שירת יפה את העניין שכאן בהביאו שירי
כאב אמיתיים שפורסמו ממש במהלכה של המלחמה ועלו
בחלקם לפרסום ברשת עצמה.
ומכאן שחשיפה זו ,בספונטאניות שלה ,דווקא היטיבה
ליצור מבע רגשי שלא נבע מאיזו ראיה שלאחר מעשה ,אלא
תוך כדי נגיעה כמעט ממשית בהוויית האירועים עצמם.
שירי הספר הם ,כאמור ,הם קולות רב גוניים שחושפים
את פניה של החוויה הנשית ,הבלתי אמצעית ,לנוכח פני
המלחמה ומוראותיה .המשוררות היטיבו להביע ,כל אחת
מהן ,בדרכה שלה את האימה ,הכעס ,חוסר האונים ובצד אלו
— גם את הכוח המיטיב ,הצרוף של התחשלות נשית ,שגברים
לעיתים אינם מסוגלים להתנהל בו.
מבין השירים המתפרסמים בספר אפשר להצביע כדוגמא
על כמה מהם בתור אלו המבטאים באופן קולע יסודות אלו
— שני שיריה של שושנה ויג" :אימהות" ו"רחמים" .מבטאים
2014.indb 30רבמצד םינזאמBook-
שושנה ויג
'ערים בלילה'
על השיר 'ערים בלילה' של רחלי אברהם-
איתן ,מתוך ספרה 'בובת האשבול',
הקיבוץ המאוחד2014 ,
ערים הלילה /רחלי אברהם איתן
ִצ ּ ֳפ ֵרי ַה ַ ּליְ לָ ׁה ֶש ִ ּנ ְקר ּו ִּב ׁ ְשנַת ְּבנִ י
לֹא ּ ָפ ְסח ּו ַעל ְמזוּזוֹ ת ׁ ְשנָ ִתי.
קוֹ לוֹ ת נְ ִד ַידת ׁ ְשנָ תוֹ עוֹ לִ ים ֶאל ַח ְד ִרי.
המשך — ראובן שבת :המיית הרגש והמיית הגוף
בשפה נטורליסטית קולעת מאוד את תחושת המחאה
והזעם למול ההקרבה הנדרשת לעיתים מנשים ללא שאלות,
במציאות כה כואבת ומורכבת כמו המציאות הישראלית.
שירה של אביבה גולן "יממה אדומה" ,מבטא את הכמיהה
למציאות מאוזנת והוא כתוב באופן יפה ופיוטי מאוד.
שירה של כרמית רינצלר "ילדה טווה" ,מבטא פנטסיה
כמו מיתולוגית הנאבקת במציאות קשה מתוך תקווה
אמיתית לגבור עליה.
שני שיריה של רונית בכר־שחר "ביום בו החלה המלחמה"
ו"מזל שהתחלתי לכתוב" מבטאים את כאב ההתפכחות
ממציאות שקרית של מלחמות חסרות תועלת המביאות
הרג ונזק לכול.
שני שיריה של תמר רבנו "עוד לא גמלתי אותך"" ,לא
נולדה לי בת" ,מנסים לייצר סדר בכאוס קיומי של כאב נורא,
חסר פשר.
שני שיריה של סיגל פלד דריאל "אני זקוקה"" ,דרישת
שלום" ,מבטאים צורך ברור למציאות שפויה ,ברורה יותר
שבה לא ההקרבה היא העיקר אלא השיבה לשגרה.
שירה של רבקה וורבנר "להשתובב" מנסה להפיח תקווה
אופטימית וברורה ולצקת טוב ויופי לתוך כאב ושכול.
בכל הספר המיוחד הזה ,מצוי קסם רב קולי .הוא מהווה
בהחלט נקודת מפנה משמעותית בספרות העברית .לכל אחת
מהמשוררות יש קול של .המיית הרגש ,המיית הגוף .ללא ספק
מדובר בספר מיוחד הראוי מאוד לתשומת לב.
27/11/2014 10:46:33
ֹאשוֹ
ֲאנִ י יוֹ ֶר ֶדת לְ ָה ִעיף ַה ַ ּנ ָ ּקר ֵמר ׁ
ְמלַ ֶּט ֶפת ַר ּקוֹ ָתיו
ְּתמוּנַת ֲאחוֹ ִתי לֹא ַמ ְר ּ ָפה ֵמ ַא ִחיזָ ָת ּה
ִּב ְמזוּזוֹ ת ׁ ְשנָ תוֹ .
ִמ ּתוֹ ְך ְמ ַס ְך ִדּ ְמעוֹ ַתי ְר ִא ִיתיו ַּב ֻּכ ְמ ָּתה ַה ְ ּי ֻר ָ ּקה
ִמ ְתכּ וֹ ֵפף לְ כַ ּסוֹ ָת ּה ְּב ָע ָפר — — —
ּ ִפ ְתאֹם ֶ ּגבֶ ר...
ֲאנִי ְמסוֹ כֶ כֶ ת ַעל ּ ָפנָ יו
לְ ַה ׁ ְש ִּתיק ֶאת ִט ְר ַדּ ת ַה ַּמ ְח ׁ ָשבוֹ ת
וְ עוֹ לָ ה ֲחזָ ָרה לִ נְ דו ֵּד ׁי ְשנָ ִתי
ְּתמוּנַת ֲאחוֹ ִתי לֹא ַמ ְר ּ ָפה ֵמ ַא ִחיזָ ָת ּה
ִּב ְמזוּזוֹ ת ׁ ְשנָ ִתי
ׁשוֹ כֶ בֶ ת ְּכבֻ ָּב ׁה ֶש ִה ְפ ׁ ִשיטו ָּה
אשוֹ נָ ה ְּב ַח ַ ּיי ָר ִא ִיתי ֵעירֹם ּגו ָּפ ּה ֶה ָחטוּב)
(לָ ִר ׁ
ְ
ַא ַח ָּ
ר־כך ִהלְ ִּב ׁישו ָּה ֻּכ ּתֹנֶ ת ַמלְ ָאכִ ים
ו ָּפנֶ ָיה ָק ְרנ ּו ְּבזִ יו ַא ֲחרוֹ ן ׁ ֶשל יוֹ ם.
ַה ְ ּז ַמן ָע ַמד ִמ ֶ ּלכֶ ת.
ׁ ְשנָ ִתי הוֹ לֶ כֶ ת ו ִּמ ְת ַר ֶח ֶקת.
אוֹ ר עוֹ לֶ ה ַּב ַח ּלוֹ ן
קוֹ ל קוֹ ֵרא לִ ְת ִפ ַ ּלת ַה ַה ׁ ְש ָּכבָ ה.
ֲאנִי נִ ֶ ּצבֶ ת מוּל ַה ּׁ ַש ַחר לַ ְּת ִפ ָ ּלה
נֶ ֱאלֶ ֶמת ְּב ֶהלֶ ם ֵאיבָ ַרי.
ב
6.6.13
שירה "ערים בלילה" מבטאת הדוברת את הדאגה
הרבה שלה כאם וכאחות ליקרים הקרובים אליה.
ִצ ּ ֳפ ֵרי ַה ַ ּליְ לָ ׁה ֶש ִ ּנ ְקר ּו ִּב ׁ ְשנַת ְּבנִ י
לֹא ּ ָפ ְסח ּו ַעל ְמזוּזוֹ ת ׁ ְשנָ ִתי.
מטפורה של ציפורים המנקרות בשנת בנה של הדוברת
פותחת את השיר .כיצד ציפורים מנקרות בשנתו של הילד?
כיצד הדוברת מרגישה מה מפריע לשנת הבן? כיצד זה
מפריע לשנתה? התחושה היא שיש הזדהות בין האם ובין הבן
כאילו היו יחידה אחת .הביטוי "מזוזות שנתי" — מטאפורה
שמשאילה מושג מן הקדושה אל עולם החולין של השינה.
מדוע בחרה הדוברת בביטוי זה? האם השינה עבורה היא
קדושה? האם היא מרגישה שהמעבר אל עולם החלומות
הוא עולם של קדושה ונשגבות? כשהדוברת מגלה "בוודאות"
31
2014.indb 31רבמצד םינזאמBook-
שהציפורים מנקרות בשנתו של בנה ,היא עולה מייד לחדרו.
היא חייבת לסלק את הנקר המנקר בראשו .תמונת הבית
הראשון היא של אם אוהבת הדואגת לבנה ,והיא מסוגלת
בכוחותיה לחדור אל חלומותיו ולהוציא מתוכם את מה
האם מחלצת את בנה,
שהוא אינו מצליח לעשות בעצמוֵ .
ובה בעת היא חושבת על אחותה.
צילה דגון
ניצב מול "ניצבת"
שיחה עם א.ב .יהושע — על ספרו" ,ניצבת",
הספרייה החדשה 296 ,2014 ,עמ'
ְּתמוּנַת ֲאחוֹ ִתי לֹא ַמ ְר ּ ָפה ֵמ ַא ִחיזָ ָת ּה
ִּב ְמזוּזוֹ ת ׁ ְשנָ תוֹ .
א
ל אסופת יצירות המופת של א.ב .יהושע מתווסף
ספרו החדש" ,ניצבת" ,המביא עימו רעננות טבולה
בנגיעות של הומור.
גיבורת הספר ,נוגה ,ששמה ניתן לה על שם אותו כוכב
קסום ,נזכרת כי בילדותה יעץ לה אביה לחפש את הכוכב
הזה לפני הזריחה ,או מיד לאחר השקיעה" ,אבל גם אם
לא תצליחי למצוא את עצמך בשמיים" ,אמר" ,עדיין חשוב
בהמשך השיר מסתבר מדוע יוצרת הדוברת אנלוגיה בין
הבן לבין האחות .האם מצליחה לסלק נקר מראשו של
הבן — תמונה ראשונה בשיר ,והנה תמונה בה האחות
אוחזת במזוזות שנתו של הבן .יש כאן חיבור בין שלוש
דמויות ,חיבור שנוצר בשנתן של שתי נפשות — של הבן
האם.
ושל ֵ
בבית השני נחשפת הסיבה לנדודי השינה שלה ושל
בנה:
ִמ ּתוֹ ְך ְמ ַס ְך ִדּ ְמעוֹ ַתי ְר ִא ִיתיו ַּב ֻּכ ְמ ָּתה ַה ְ ּי ֻר ָ ּקה
ִמ ְתכּ וֹ ֵפף לְ כַ ּסוֹ ָת ּה ְּב ָע ָפר — — —
ּ ִפ ְתאֹם ֶ ּגבֶ ר...
32
התמונה העולה מן הבית הזה היא תמונת הקבורה של אחותה,
תמונה שבה בנה החייל היה צריך לכסותה בעפר .הדוברת
מביעה פליאה על הילד שהיא תמיד דאגה לשלומו ,והסירה
את כל הרע ממחשבותיו ,הנה עומד ומתמודד עם מותה של
אחותה ולא רק שהוא עומד בגבורה בתמונה הזאת ,הוא
גם חייל .הכומתה הירוקה מטונימית להיותו חייל ,ופתאום
הוא גבר .ומתוך מעמד האבלות ,שבו הדוברת בוכה ,ומסך
של דמעות מכסה אותה ,היא מצליחה לחלץ את הרגשות
האימהיים שלה ולהבחין כיצד בגר הילד ,והיא גם מקוננת
על העולם הזה שבו החיים מסתיימים ,ואנו מתמודדים עם
ארעיותם של הקרובים לנו.
הבית השני מבהיר מדוע הדאגות מטרידות את מנוחתה
של האם .היא רוצה לסוכך על פניו ,המראות שראה ביום
בטקס הקבורה אולי הטרידו את שנתו ,והיא רוצה להשקיט
את נפשו .ההתמודדות שלנו מול המוות ,עולה מתוך השיר
הזה בעוצמה רבה .מה אני יכולה לעשות מול אפסיותם
של החיים? — תוהה הדוברת ,וכל שהיא יכולה הוא לסוכך,
ובכוחות מאגיים — להשתיק מחשבות .מגעה של אם הוא
מגע של קסם ,ובזה מאמינה הדוברת .היא מאמינה שאהבת
אם יכולה להרגיע את המחשבות הבן ,ואף למחוק אותן.
אם הדוברת הצליחה למחוק את התמונות שביקשה
27/11/2014 10:46:33
המשך — שושנה ויג' :ערים בלילה'
למחוק מזיכרונו של הבן ,שזה מוטל בספק ,שהרי הילדים
שלנו בוודאי ממשיכים הלאה ומתחסנים ,ואנו נחלשים
במרוצת השנים .את מה שהיא מדמה כי הצליחה להסיר
מחלומותיו של הבן שנהיה לגבר ,היא לא מצליחה להסיר
מעצמה ,והתמונות הללו של אחותה מלוות אותה .היא
מבטאת את כאב האבלות ,את מראה גופת אחותה שהדהימה
אותה ,המכה שחוותה הדוברת היא מכה שאינה מרפה ממנה
היא רודפת אותה בהקיץ ובשינה ובשיר הזה היא מבטאת
את כאב הפרידה כאחות ,אך גם כאם שמנסה לגונן על בנה:
ַא ַח ָּ
ר־כ ְך ִהלְ ִּב ׁישו ָּה ֻּכ ּתֹנֶ ת ַמלְ ָאכִ ים
ו ָּפנֶ ָיה ָק ְרנ ּו ְּבזִ יו ַא ֲחרוֹ ן ׁ ֶשל יוֹ ם.
ַה ְ ּז ַמן ָע ַמד ִמ ֶ ּלכֶ ת.
ׁ ְשנָ ִתי הוֹ לֶ כֶ ת ו ִּמ ְת ַר ֶח ֶקת.
אוֹ ר עוֹ לֶ ה ַּב ַח ּלוֹ ן
קוֹ ל קוֹ ֵרא לִ ְת ִפ ַ ּלת ַה ַה ׁ ְש ָּכבָ ה.
ֲאנִי נִ ֶ ּצבֶ ת מוּל ַה ּׁ ַש ַחר לַ ְּת ִפ ָ ּלה
נֶ ֱאלֶ ֶמת ְּב ֶהלֶ ם ֵאיבָ ַרי.
כאן אנו פוגשים את תמונת הפרידה מהאחות ,זו שהופכת
למלאכית ,והשיר מסתיים כפי שהחל בתיאור התרחקות
השינה של הדוברת עד אור הבוקר .המחשבות אינן מרפות
ממנה ,ואלו חושפות את הרגשות חבויים בתוכה.
2014.indb 32רבמצד םינזאמBook-
שתרימי אליהם מבט מפעם לפעם ותתבונני לפחות בירח."...
(עמ' .)7
א.ב .יהושע" :הספר נולד מתוך מציאות שבה אני חי.
בסביבה שלי יש זוגות שהחליטו ,לא להביא ילדים לעולם,
והעניין הזה העסיק אותי .הסבל שילדים גורמים להוריהם
בהחלטה כגון זו ,הוליד בי את הספר .דמות ה'ניצבת' נולדה
בהשראת קרובת משפחה שלאחר מות בעלה החליטה לפתח
קריירה חדשה ,ומאוד מוצלחת כניצבת".
נוגה המוסיקאית ,רחוקה מבית הוריה ,וכנבלנית
המנגנת בתזמורת בהולנד היא נוטלת חופשה כדי לחזור
ארצה לאחר מות האב ,על פי בקשת אחיה ,כדי לסייע
בתהליך של "מבחן" ,אותו אמורה לעבור אימה ,שעוברת
מירושלים לדיור מוגן בתל־אביב לתקופת ניסיון של 3
חודשים ,כדי להיות בקרבת בית הבן .במהלך שלושת חודשי
הניסיון שבהם אמורה נוגה ליטול חלק ,רגשית ומעשית,
היא חוזרת אל בית הוריה ,בית ילדותה ,שם תפקוד פרקים
מעברה ותוליך את הקורא בניסיון להבין מהלכים שונים
בחייה האישיים .דמות ה"ניצבת" ,אותה נוטלת על עצמה
נוגה כתעסוקה זמנית בחופשתה ,מאפשרת לסופר לשרטט
בפני הקורא היבט נוסף באישיותה של הגיבורה ,דרכי
התמודדויות ,קשיים ,זיכרונות ומציאות ואופי התנהלותה
מולם כשה"ניצבת" משמשת ,אולי ,כסות או פרגוד,
המאפשרים סוג של הצצה בעדם.
אנו פוגשים בגברים שונים בחייה ,החל מהאב והאח,
עובר לבעל (שממשיך לאהוב אותה כל השנים? או שאולי
מנסה להשיב לעצמו מעט מאותה גאווה שנפגעה),
דרך קצין המשטרה המשמש גם הוא כ"ניצב" ,שנוגה
"מפנטזת" (אולי) לפלירט קצר איתו ,ועד לנגן בתזמורת.
וישנו מנצח התזמורת והנבלן הקשיש ,היפני( ,הלובש
דמות אב) ,ולבסוף — המהגר האיראני ששומר צעדיה של
זוגתו הנבלנית (המעוברת) ,המחליפה את נוגה בתזמורת,
והאמורה להתלוות אליה ליפן.
ההיריון ,שהוא נושא טעון רגשית ,תופס בספר מעמד
רב משקל .מחד ,נוגה המסרבת ללדת ,כי היא לא רוצה,
מתוך הכרה ,ולא כי היא איננה יכולה ,ומאידך — הקולגה
הנבלנית שבן זוגה מנסה לשמר מכל משמר את ההיריון על
כל התהיות וההשלכות הפסיכולוגיות הכרוכות בנושא מצד
שתי הנשים.
הסופר מצליח לטעת בקורא תחושה שאולי בא לנוגה
"תיקון" ביחסה לנושא הרגשי הטעון של היריון־לידה וילד.
בחדר האמבטיה נחשפת ברגישות ועדינות סצנה רבת
עוצמה כשנוגה ,במערומיה ,מרעיפה אהבה על אותו ילד
27/11/2014 10:46:34
דתי (אוטיסט?) שנהג לחמוק לביתה ,בירושלים ,לראות
תוכניות בטלוויזיה ,כשהיא טורחת ורוחצת אותו באמבט,
בדירתה( ,התרוקנות המים מדמה תהליך של לידה) אנו
שואלים את עצמנו האם אותו עירום והמגע הקרוב עם דמות
הילד ,הזקוק לה ,היא אכן הדרך בה הסופר מאפשר לנוגה
להתמודד עם חוסר נכונותה להביא ילד לעולם ,משנמצאה
לה אפשרות דמיונית ללדת? ואולי כך מצליח הסופר ,לעורר
בה את האינסטינקט האימהי הקיים אצל כל אישה .זה רגע
מאוד אינטימי שחווה כל אם — כשאישה יולדת ,היא תמיד
עירומה.
א.ב .יהושע" :תהיה הדעה אשר תהיה ,כמובן ,אדם חופשי
לעשות מה שהוא רוצה ,לגבי היריון והורות ,השאלה היא
איך אתה רואה את זה מהצד .עצם העיקרון לא להביא ילדים
כי אני לא רוצה ,זו שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית.
ואני חושב ,שיש בה טעם לפגם .ולכן נכתב הספר בשאלה
האם יש זכות לשפוט את האחר על כך שבמובן מסוים נקטע
המהלך הטבעי של הטבע .עם כל הסימפטיה שהייתה לי
לבחורה ,לא יכולתי לעזוב אותה לבד ולכן הובלתי אותה
דרך המוסיקה לקבל ,אולי החלטה .הייתי עדין כלפי הגיבורה
ועדינות זו השרתה רוח חסד על הספר".
"במובנים מסוימים הספר פנימי ואינטימי .אין בו שליחות
ותוספות אידיאולוגיות בהקשר לסכסוך כלשהו שבדרך כלל
מנסר בחלל הכתיבה שלי .זה ספר שעוסק נטו בגיבורה
מסוימת שעוברת תהליך קטן הדומה לתהליכים שבדרך כלל
רובנו עובר בחיים".
צילה דגון :מה הן תחושותיך לגבי החרדים הגרים
בשכונה?
א.ב .יהושע" :חשתי שנהגתי באיפוק רב כלפי החרדים.
במערכת היחסים שלה עם הילדים ,עם כל האגרסיה שלה,
הם שוברים וסודקים את החומה המבוצרת סביבה .בשכונת
ילדותי ,שרבים מחברי נולדו בה ,הייתה ליברליות במעורבות
של דתיים וחילונים".
ברגישות רבה חושף הסופר בספרו את אהבתו למוסיקה
השזורה בו בפרקים רבים.
א.ב .יהושע" :המוסיקה מאוד חשובה לי .הנבל הוא כלי
מסובך ,ואינו מצוין בהרבה יצירות .ב'ים' של דביסי יש שני
ו'ה ֵאם' ,כשהנבלן היפני הזקן
נבלים .נוגה מנגנת את 'הים' ָ
משמש כתחליף לאב".
הקורא ממשיך לחוות פיוטיות מוסיקלית כשהסופר נוטל
עימו את הקוראים למרגלות מצדה לראות ,לשמוע ,לחוש
וליהנות מהאופרה "כרמן'".
אחד האלמנטים המעוררים תמיהה הוא ה"שוט" המופיע
33
2014.indb 33רבמצד םינזאמBook-
34
כמכשיר שנוגה "מפנטזת" לעשות בו שימוש נגד ה"דרדקים"
הדתיים .שהרי הם דוגלים בפסוק ממשלי" :חוסך שבטו,"...
ומאוחר יותר היא תביא את השוט כמתנה למנהל התזמורת
בהולנד .הדבר נשמע הזוי ,אבל מלווה בשובל של קונדסות.
נוגה ,כאישה דעתנית אולי רוצה גם לומר (על משקל אמירתו
של ניטשה "בלכתך אל האישה )"...אני יכולה לדאוג לשוט
בעצמי.
א.ב .יהושע" :השוט עובר סובלימציה ,למנצח במוסיקה
השרביט הוא סוג של שוט...' :אבל דניס ואן זבול ,שהבדחנות
שלו מרנינה את הווייתו ,לא מעלים את מקור המתנה.
'היזהרו ,נגנים' הוא קורא' ,השוט הגיע מארץ־הקודש,
מירושלים .וונוס שלנו הביאה לי אותו במתנה ,כדי לחזק את
מעמדי אצלכם .ואתם הרי מכירים את הישראלים ,שמעתם
עליהם .אלה הם יהודים חדשים ,זריזים וחזקים ,שאת השוט
הם לא תולים כקישוט על הקיר ...היזהרו ,מעכשיו גם אני
יהודי חדש ותקיף'" (עמ' .)243
א.ב .יהושע ,מאיר פנים ונעים הליכות .כשאני מבקשת
לשמוע על בית הוריו הוא מספר:
"מצד אבי ,אני דור חמישי בירושלים ,למשפחה
ספרדית שהגיעה מסלוניקי לירושלים ,עוד לפני הציונות.
אימי נותקה ממשפחתה ,והיא הגיעה ארצה בגיל עשר עם
אחותה ואביה הזקן ממרוקו בשנת ,1932שם נותרו ילדיו
ונכדיו ,כשהוא עולה ארצה ,כציוני .הוא בא לכאן כאיש
מבוגר שעוזב את ילדיו וכלותיו ,לוקח את שתי בנותיו
הצעירות ,ובארץ משיא אותן לשני ספרדים צעירים .אימי
שנותקה ממשפחתה אינה מתחברת להוויה הספרדית,
וכשהיא מרוחקת מהחינוך הצרפתי שלה ,היא מהמרת
על זהותה החדשה ומחליטה שהיא תהיה ישראלית — לא
ספרדייה ולא אשכנזייה .את זאת היא הצליחה להעביר
לנו ,שני ילדיה .הציונות שלי חזקה כי קיבלתי אותה משני
הוריי שנטעו בי את הנחישות מתוך הכרה כי ישראל היא
מולדתי .הוריי מגיעים אליה לא משום אנטישמיות בגולה,
אלא מתוך תחושה של זהות".
א.ב .יהושע נמשך אל ההומור עוד מסוף גיל הנעורים
(בגיל ,)18-17ונמשכה גם בכתביו הבוגרים:
"אני רואה את ההומור כמערכת השקיה המלחלחת את
האדמה ועושה את הפרוזה היבשה לרטובה".
צילה דגון :לסיכום אשאל :מי אתה ,א.ב .יהושע?
א.ב .יהושע" :אני ברור לגמרי .אפשר לפגוש אותי
בספריי במאמרים וברעיונות שאני מייצר .וקיים כמובן גם
הצורך לשמור על פרטיות".
ולנו לא נותר אלא לייחל כבר לספרו הבא.
27/11/2014 10:46:34
משה גרנות
מדוע נוגה לא רצתה ללדת?
על הרומן של אברהם ב' יהושע "ניצבת",
הקיבוץ המאוחד 296 ,2014 ,עמ'
ו
בכן ,לשאלה הזאת שבכותרת אין ברומן הזה תשובה.
נוגה ,אישה גרושה בת ,42המתגוררת בעיר ההולנדית
ארנהם ,לא הסכימה ללדת ילדים ,ומשום כך אוריה ,בעלה,
מתגרש ממנה ומקים משפחה חדשה ,הגם שאיננו יכול
להתנתק מאהבתו אליה .גיבורים שונים ביצירה מבקשים
לתת טעם לסירוב הזה שלה להביא ילדים לעולם :אביה
סבר שיש סכנת מוות ליולדת (בעלת הבית הראשונה שלו
נפטרה בלידה ,ומשום כך הוא עקר מדירה זאת כי אישתו
הייתה בדיוק אז בהריונה השני) ,ולכן הוא מסכים בדיעבד
עם החלטתה זאת; הטענה שהמוסיקה כובשת את כל ישותה
ומונעת ממנה ללדת ילדים — נשללת על ידי נוגה העצמה —
היא מביאה לדוגמה את באך ,שהיו לו עשרה ילדים ,והם לא
הפריעו לו ליצור (עמ' .)193אוריה ,הגרוש של נוגה ,שיער
שאולי היא לא רצתה ללדת במדינת ישראל "המידרדרת"
(שם) ,אבל נוגה פוסלת גם פתרון זה לחידת חייה .היא עצמה
מציעה פתרון שבעיניי הוא די מוזר :אוריה סגד לה כמו איש
דתי ,ויש סכנה בלידת ילדים בדת כזאת (עמ' .)195הסבר של
ממש לא ימצא הקורא בכל 296עמודי הספר.
עלילת הרומן איננה מסובכת :חוני ,אחיה של נוגה
המסור לאימו ,מבקש לשכן אותה בבית אבות מוגן בתל־
אביב כדי לחסוך ממנו את הנסיעה לירושלים כל פעם
שאימו ,שהתאלמנה לפני חצי שנה ,נזקקת לו .האם מסכימה
להתנסות בשהייה בבית המוגן במשך שלושה חודשים בתנאי
שמישהו ישמור על הדירה שלה ברחוב רש"י בירושלים.
הדירה נרכשה לפני שנים רבות בדמי מפתח ,ועורך הדין
של צאצאי בעלת הבית אורב לאפשרות להחזיר את הנכס
לבעליו ,שהפירות ממנו עלובים בשל פגעי האינפלציה .חוני,
בעל משרד לתקשורת ,נשוי לשרי האמנית המתוסכלת כי
אינה זוכה למקום הראוי לה במילייה ,ואב לשלושה ילדים
(אגב ,בכל הספר אין לילדים שמות ואישיות משל עצמם
— הם תמיד מוזכרים כ"ילדים" או כ"נכדים" בשם כולל.
גם להורים של נוגה וחוני אין בספר שמות) ,נאלץ לבקש
מאחותו נגנית הנבל ,המתגוררת בארנהם שבהולנד (נאלצה
2014.indb 34רבמצד םינזאמBook-
לרדת מהארץ כי אף תזמורת כאן לא נזקקה לנבלנית) ,לדחות
את ההשתתפות שלה בקונצרטים הכוללים נבל ,ולבוא
להתגורר בבית ההורים בירושלים במשך שלושה חודשים,
הזמן שמבקשת האם לנסות את המעון החדש.
חוני הנדיב מבטיח לנוגה כיסוי כל הוצאותיה .נוגה
מסכימה בלית ברירה ,והיא משתכנת בבית בו בילתה את
ילדותה ונעוריה .כדי שלא תשתעמם ,וגם כדי להשתכר מעט
כסף — מקשר חוני את נוגה לחברות להפקת סרטים שם היא
אמורה לשמש כניצבת .וכאן יש פירוט כל התפקידים של
נוגה בהפקות אלו :פליטה היוצאת מן הים ,והשוטרים יורים
בה ,בליינית ָּ
בבאר ,איכרה שמובילה עגלה רתומה לחמור
הנושאת עליה ילדים באופרה "כרמן" של ביזֶ ה ,אופרה
המוצגת במצדה ,חולה על כיסא גלגלים בבית חולים שנבנה
בצורה משכנעת באחד המחסנים הענקיים של נמל אשדוד,
אהובה מימי הנעורים של פרופסור אמריקאי ,יליד הארץ,
שהסטודנטים שלו מפיקים עליו סרט דוקומנטארי.
כאמור ,כל אחת מהרפתקאות הניצבוּת של נוגה מתוארת
בפרוטרוט ,ומתלווה להן הרפתקאות משנה כגון יחסי
הקרבה־רתיעה עם אלעזר ,קצין משטרה בדימוס ,מגמגם,
בעל ותק בניצבוּת ,נשוי ,אב לילדים וסבא לנכד .הוא עוקב
אחריה ,ומורגש שהוא רוצה בקרבה אינטימית .היא נרתעת
ממנו בהבטחה (לעצמה) שתתמסר לו לקראת סיום שהותה
בארץ ,אבל דווקא אז הוא נעלם לה .בסרט הדוקומנטארי על
הפרופסור היא נפגשת עם האישה היפה שהייתה אהובתו
בנעוריו ,ומשום מחלת נפש שהוא לקה בה — הוא רצה
להרעיל אותה .הניסיון בבית החולים לחולי נפש דחף אותו
לחקור את הפרעות של גיל הנעורים ,והפך אותו לחוקר בעל
שם.
לאוריה נודע מחוני שנוגה ,גרושתו ,מופיעה כניצבת
ב"כרמן" ,והוא מתגנב עם משקפת מאחורי הבמה שלרגלי
המצדה כדי לראותה .אחר כך הוא מתגנב גם למחסן
שמשמש כבית חולים ,ומתחפש לחייל פצוע — שוב ,כדי
להיות בקרבתה .לבסוף הוא גם מבקר את נוגה פעמיים
בדירת הוריה ,ואז מתנהל ביניהם דיון סרק ארוך ,שהוא
בעצם על "חלב שנשפך" (עמ' .)208-178
אמרנו שאין בספר הפתעות מרעישות — יש רושם
שהמחבר משתדל לאיין ציפיות כאלו ,אם יש ,אצל הקורא:
פעמים רבות בספר הגיבורים מביעים את דעתם שאין סיכוי
שאימא תעזוב את ירושלים ותעבור לגור בבית מוגן בתל־
אביב — כך סבורה נוגה ,וכך סבורה האם עצמה (עמ' ,80
,)237 ,188-187 ,179 ,147 ,142 ,100ובאמת ,כצפוי ,האם
חוזרת לדירתה.
27/11/2014 10:46:34
הדירה של האם נמצאת בשכונה שהולכת ומתחרדת.
מעליהם גרה משפחת פומרנץ ,יהודים דתיים סובלניים.
פומרנץ ייעד את נוגה הנערה לנגן בנבל בבית המקדש ,ולא
התלונן על כך שהיא ניגנה בשבת .בנו היפה ,שעיה ,היה
חבר ילדות של נוגה — הוא התחתן עם אישה ִמכת חרדית
קיצונית והוליד אחד־עשר ילדים .בנו הבכור יודה־צבי בן
ה־ 14קיבל מאביה המנוח של נוגה את מפתח הדירה כדי
שייכנס בה כשאין איש בבית ויצפה יחד עם בן דודו המוגבל
שרגא בן ה־ 6בטלוויזיה ,שכידוע ,מוחרמת על ידי החרדים.
רק הטלוויזיה מרגיעה את שרגא מצרחות איומות ומריצה
אינסופית בחדר המדרגות (ילד מוגבל זה הוא נין של צדיק,
ואמור לרשת ביום מן הימים את האדמו"רות של חצר
החסידים) .החדירה של השניים לדירה (לפעמים דרך מרזב
הבניין אל חלון חדר האמבטיה) מוציאה את נוגה מהדעת.
היא מגרשת ,מאיימת ,מכינה שוט כדי להצליף בהם —
ודווקא כאשר היא (במערומיה!) רוחצת את שרגא שהזדהם
מניסיון החדירה לדירה ,שבו כמעט התרסק — דווקא אקט
זה גרם ליודה־צבי לברוח עם שרגא הערום ולהימנע מחדירה
נוספת לדירה.
מסתבר ששלושת החודשים ששהתה נוגה בארץ עלו
לה ביוקר — פציעתה של פסנתרנית יפנית גרמה לכך
שהתזמורת של ארנהם נאלצה לבצע דווקא את היצירה
שהייתה מיועדת לנוגה ,ובלית ברירה שכרו לשם כך
נבלנית בלגית בשם קריסטין .זאת ועוד ,כאשר נוגה חזרה
להולנד ,הובטח לה שבביקור התזמורת בקיוטו שביפן היא
תנגן עם קריסטין את יצירתו של דביסי "לה ֶמר" (הים),
יצירה שהיפנים ,המתנסים בצונאמי ,הזמינו מההולנדים
המיטיבים לאלף את הים .אבל גם תקווה זאת עלולה
להתבדות :מסתבר שקריסטינה המבוגרת בהריון קשה,
והגבר שלה ,מהגר מאיראן ,שאזרחותו הבלגית תלויה בילד
שייוולד לקריסטינה — ממאן לכך שהיא תסתכן בטיסה
ליפן .אבל הסוף טוב — דניס ואן זבוֹ ל ,המנצח ,מוצא מנגן
נבל יפני ישיש ,והשניים מפליאים לנגן.
הספר מתרכז בפרטי פרטים של כמעט כל דבר :כבר
ציינתי לעיל את פירוט תפקידי הניצבות של נוגה — לכך
מתווספים — המיטה חשמלית שעבאדי (האיש שירש את
האם; מבנה הנבל על מיתריו
משרתו של האב) הכין עבור ֵ
ודוושותיו; תיאור מדוקדק של התקנת הוו בדלת על ידי
עבאדי כדי שהילדים לא יתפרצו לדירה; תיאור מדוקדק של
רכישת השוט על ידי נוגה כדי להבריח את הילדים ,ואשר
לבסוף היא העניקה אותו מתנה למנצח התזמורת כדי שיצליף
מטפורית במנגנים; ההרצאה המלומדת של המנצח על דביסי;
35
2014.indb 35רבמצד םינזאמBook-
36
הביקור במקדשים בקיוטו; האמונות של תושבי יפן; החזרות
לקונצרט; תיאור הקונצרט עצמו; הקהל ,לבוש המנגנים וכו'.
יש מקום להתפעל מהתחקיר המעמיק שערך הסופר על כל
פרט בספר ,שהרי כידוע הוא "בן בית" בעולם הסרט והאופרה
בעקבות יצירות שלו שהופקו בנתיבים אמנותיים אלה ,אבל
אינני בטוח שגודש הפרטים באמת נחוץ.
נוגה ,שהפילה בסתר עובר שנקלט ברחמה באקראי,
מעשה ששבר את ליבו של אוריה ,שומעת את הצעתה של
האם כי תיטיב לעשות אם בכל זאת תלד ילד לאוריה ,והוא
יחד עם אישתו יגדלו אותו .נוגה מבטלת את ההצעה —
למרות שהיא רק בת ארבעים ושתיים — כבר אין לה אורח
כנשים; אבל דווקא בקונצרט בקיוטו ,כאשר לאחר פרפורי לב
לא מעטים מצדה — נמצא מנגן נבל שיהיה לה בן־זוג לנגינה
בנבל ,ובשיא הצלחתה — מסתבר לה שהמחזור חזר אליה,
והיא בעצם פורייה .הרומן מאפשר לקורא להמציא לסיפור
סוף כאוות נפשו.
אני מודה שהוגעתי את מוחי לחפש איזו תובנה פנימית
להתרחשות המתוארת בספר ,והרי קצת מניסיונותיי :נוגה
עצמה משווה את המחסן ,המשמש בסרט כבית חולים,
לאנושות כולה ,שבה כולנו ניצבים בעלילה ,בלי לדעת
אם בסוף הסיפור תהיה התרה (עמ' .)149האם לשם כך
הובאו פרטי פרטים כל ניסיונות הניצבות? אפשרות אחרת
— חשבתי אולי יש הקבלה בין הניסיון של אימא לעבור
לדיור מוגן ובין הניסיון שעבר על נוגה בשהותה בארץ,
הקבלה זאת מרומזת בשם היצירה של דביסי שנוגה אמורה
לנגן — "לה ֶמר" — "הים" בצרפתית נהגית בדיוק כמו "לה
"האם" ,הגם שהאיות הוא שונה .אבל באמת שום
מר" — ֵ
דבר לא השתנה בדרך מחשבתה של נוגה בעקבות שהייה
זאת .אולי חל מפנה דווקא לאחר שהיא מקבלת מחזור
באמצע הקונצרט בקיוטו.
האם ,חוני ונוגה מתעסקים הרבה בחליפה השחורה
ֵ
המהודרת שהשאיר האב המנוח ,הפריט היחיד שלא נשלח
לצדקה .נוגה מנסה לתת אותה לעבאדי כתודה על תיקוניו
בדירה .כיוון שהיא נוגעת בו תוך כדי שהוא לובש את
המכנסיים — הוא חש בהתלהטות מינית ,מוותר על המתנה
ומסתלק משם במבוכה .גם פומרנץ הזקן ,הדתי הליברל,
שהרשה לה לומר קדיש על קברו של אביה — מסרב ללבוש
את החליפה מחשש לשעטנז.
אם הכוונה היא שלא ניתן "להלביש" עניינים אישיים על
הזולת — האם זה לא מובן מאליו?
הספר מזכיר מעין נבל או עוּד שאבא של נוגה קנה לה
בילדותה ,כלי אשר בינתיים פקו כמעט כל מיתריו ,והוא
27/11/2014 10:46:34
יערה בן־דוד
קלידוסקופ סיפורי
על "שש מאות החלונות" מאת אוריה באר,
סיפורים ,קונטנטו2014 ,
ש
ש מאות החלונות לאוריה באר הוא קובץ סיפוריו
הרביעי של כותב האמון היטב על הסיפור
הריאליסטי הקצר .הסיפורים ,שבחלקם מתפרסמים כאן
לראשונה ,מתרחשים במקומות ובזמנים שונים בארץ ובעולם,
רצופים מאבקים וחלומות שנגוזו ,תלאות ,החמצות ,וגם
הפתעות ושמחות קטנות .הם מנותבים לפואנטה שבסופם,
ולרוב בנויים כסיפור מסגרת עם גרעין של סיפור פנימי
דרמטי ומרגש.
העלילה נפתחת לרוב במפגשים בהווה ,השופכים אור
על העבר ומשחזרים אותו ,וישנם גם הבזקי פלש־בק,
המתרצים את מעשי הדמות ותגובותיה בהווה ובאים לסגור
ַ
מעגל .אך המשותף לכל הסיפורים הוא המימד הפסיכולוגי
וחשיפת הנקודה האנושית בכוחה ובחולשתה ,זו שאינה
מנותקת מתעתועי הגורל .כבדרך מקרה צצות דמויות
וסיטואציות מן העבר ומטלטלות את האני המספר ,שזה
מכבר סתם את הגולל עליהן ,והסיפור מסתיים בנקודת
המפגש הרגעית והעגמומית של עבר והווה שבה לא ניתן
לשנות דבר.
נוגע ומרגש ,למשל ,הוא הסיפור הפותח ,אפוטרופוס
המשך — משה גרנות :מדוע נוגה לא רצתה ללדת?
שדרבן אותה לנגן על נבל ,כלי מסובך לטלטול ,כלי אשר
אולי הרס את הזוגיות של נוגה ואוריה .האם יש לעוד הזה
מרוט המיתרים משמעות סמלית? אולי.
ייתכן שצריך להתרכז בשם הגיבורה "נוגה" ,שם שאביה
העניק לה בהזכירו את הכוכב ונוס .מסתבר שכל חבריה
ההולנדים גם כן מכנים אותה בשם זה .האם יש בכך איזו
סמליות (בטיסה ליפן דרך הקוטב הצפוני מרשים לנוגה
להיכנס לתא הטייס כדי לחזות בכוכב ונוס)? אם כן — לא
ירדתי לעומקה.
החזרות והפרוטרוט קצת מייגעים ,אבל הספר בהחלט
מעניין — לא חסרים בו רגעים דרמטיים ,וגם הומור .
2014.indb 36רבמצד םינזאמBook-
לדין .גבר אומלל ומוכה ,חולה במניה דפרסיה ,מורחק
מהבית בצו בית משפט לאחר שעורך דינה הממולח של
אשתו המתעללת הצליח לשכנע את הדיינים שהוא מכה
את אשתו .הודות לאפוטרופוס לדין שמונה לטפל בו בשל
מחלתו ,הוא זוכה לרגעי אושר נדירים ,שכמותם לא חווה
מימיו — לפני מותו משבץ פתאומי .אבל הפואנטה של
הסיפור מעמידה אותו על העיקר ,כאשר בצוואתו מתגלה
שהוא הוריש למיטיבו את שעון הכיס היקר שהעניק
ביסמרק לאבי סבו — ירושה שלפחות ערכה הרגשי עולה
על ערך רכושו הרב שאותו בחר להוריש דווקא לאשתו...
ואולי אפשר לראות בשעון הכיס של ביסמרק כעין מטפורה
או לייטמוטיב לדומיננטיות של הזמן בסיפוריו של אוריה
באר.
המאפיין הזה משתקף בין היתר באותם סיפורים
העוסקים בניתוקים ובפרידות יזומות ביחסי גבר־אישה ,אם
בשל קצר קומוניקטיבי ,כשכל אחד מבני הזוג שקוע בעברו
("הצוק") ,אם מתוך ויתור והשלמה עם מכת גורל ("קלייר")
ואם בשל החלטה להשתקם רגשית מקשר מעיק ("תעשה לי
ילד"" ,ערב יום הנישואין").
לא מעט סיפורים אוצרים בתוכם סודות ,גילויים
מרעישים ומכות גורל ,שבהיחשפם הם גורמים להשלמה או
לטלטלה בתפיסת החיים ובקשר של הגיבור עם זולתו .כך
ז'ולייט ,מחליפתה של אנה ,האחות הראשית שנצרה את סוד
בגידתה בבעלה ,והגמול האנושי שאנה זוכה לו ממנה בשל
כך שנים לאחר מכן בהגיעה לבית החולים עם בעלה החולה.
לעומת זאת ,ב"מטפחת מבושמת" הגילוי המרעיש על
סוכן הביטוח שמעל באימון לקוחתו וגזל את כספי הפוליסה
שלה ,הופך לא רק לכדור שלג מתגלגל בעלילה בחשפו
משאלה שנכזבה וסיפור קשה מן השואה ,אלא גם מעמיד
את המספר בפני דילמה מוסרית ביחס לסוכן ,שתמורת
כספי המעילה השיג מהנהלת בית האבות המפואר שבו שהה
התחייבות בכתב לטפל בו עד יום מותו .כשהמספר מצליח
לבסוף לעלות על עקבותיו של הסוכן הקשיש ,מתברר שהלה
כבר איבד את צלילות דעתו...
בדומה לסיפוריו של אוריה באר בקובץ "עין הזכוכית של
מיור פאבל" ,נמצא גם כאן את עקבות השואה והמלחמה
העולמית בדמות העומדים משני צדי המתרס :הקורבן
והרוצח :נאצי ,שהסתיר את עברו האפל בהיותו קצין
מודיעין שעסק בחקירת שבויים בצבאו של רומל ,משמש
עכשיו בתפקיד בכיר במשרד לאנרגיה ומנסה להתחבב על
מתמחה ישראלי שהגיע למקום — עד שמקרה אחד של
התפרצות בלתי נשלטת על עובדת הנתונה למרותו חושף
27/11/2014 10:46:34
את זהותו האמיתית ומביא להתפכחותו של הישראלי
מאשליות לגביו.
כותרת הספר היא על שם הסיפור היפה והמרגש "שש
מאות החלונות" .כמדריכה של זוג תיירים משחזרת יהודיה
קשישה את תלאותיה במנזר צרפתי באלזס שבו הסתתרה
בנערותה בתקופת המלחמה .בשל סירובה להתנצר ,התנכלה
לה אם המנזר ,האשימה אותה ברצח ישו וכפתה עליה לנקות
את כל חלונות המנזר בקור ובתנאים של תת תזונה .הסיפור
מסתיים כשהגיבורה מגיעה למנזר עם זוג התיירים ומצליחה
לאתר את אחד מספרי הקודש הנוצריים ,שלפני בריחתה
מן המנזר הספיקה לשרבט בו בהיחבא ברגע של ייאוש את
תמצית סבלה כיהודיה" :לא רצחתי את ישו ,אני חולה ועל
סף התמוטטות ,לא מסוגלת לנקות עוד .חורף ."1942
שורשי הנובלה "אל מלך נצור" הם בימי המנדט הבריטי
בארץ והמשכה במלחמת השחרור ובמבצע קדש .בסיפור
המסגרת — פגישה מקרית עם גיבור הסיפור הנריק,
המתרחשת שנים רבות לאחר מכן ושופכת אור על סיפור
הצלחה מעורר השתאות וקנאה ,שהפך במחי יד לסיפור חיים
טרגי וכואב .הפציעה והשיתוק ביד בעקבות תאונה שקרתה
לחצוצרן לאחר הופעתו המלהיבה בפני חיילים במלחמה
שינו לחלוטין את מהלך חייו ועיסוקו .אותה מנגינת "אל
מלך נצור" ,שאותה הפליא לנגן בנערותו ביום הולדתו של
מלך בריטניה ,הופכת עבורו בסיום הנובלה לזיכרון רחוק,
מעיק ומתסכל ,שממנו ומכל הקשור בו הוא שואף לשווא
להתנתק.
בדומה לכמה סיפורים ,גם בנובלה הזאת מצויים חומרים
שיכולים לפרנס רומן שלם .משפחה קטנה שהתמזל מזלה
ועלתה מפולין לפני פרוץ מלחמת העולם ,אך חשה כנטע
זר בניסיונה להתערות בארץ ולבסוף עקרה ממנה ,הערצה
שהתחלפה בחרם ובמשטמה כלפי מי שהעדיף את טובתו
האישית על פני טובת הכלל .מנגד — רצון לכפר על רגשות
אשם בשל השתמטות מן הגיוס במלחמת השחרור כתוצאה
מהעדפת קריירה מוזיקלית בחו"ל ,ולבסוף ויתור והשלמה
כתכתיבי גורל .הדינמיות ניכרת כאן באירועים ,בתהליכים
ובשינויים שעוברות הדמויות בזמן ובמקום.
כתיבתו של אוריה באר קולחת והעלילה בנויה היטב
ומספקת תהפוכות מפתיעות .מסייעים לכך גם הדיאלוגים
הזורמים בטבעיות ונתמכים בלייטמוטיבים לקראת איזו
נקודת אל־חזור .סיומי הסיפורים משאירים לרוב איזו
תהייה ,הרהור וגעגוע שלא בא על סיפוקו .נקודה שבה הכול
מסתיים וממנה עשוי הכול להתחיל .ספר מרתק ומלבב עם
תבונה ,תובנות ורגישות.
37
2014.indb 37רבמצד םינזאמBook-
מעיין בן־יהודה
השקעה משתלמת
על ספר שיריו של יפתח אלוני
"כוח המשיכה" ,אפיק 64 ,2014 ,עמ'
ה
שירים והרשימות שבספר "כוח המשיכה" אינם
מתפצחים בקלות — המעיין נדרש לקריאה שנייה
ושלישית כדי לרדת לעומקם של הדברים ,ולאחר שהוא
עושה כן — מסתבר ללא ספק שההשקעה משתלמת.
מי שמצוי בספריו הקודמים ובביוגרפיה של יפתח אלוני,
ימצא בשירים רמזים לפינות חבויות מחייו :בשיר "לישון"
(עמ' )15מתוארת ההקפדה שהקפיד הקיבוץ על הלינה
המשותפת:
"ב־ 8וחצי בערב עם הפנים אל הקיר
היינו אמורים לישון —
'המקדים לישון וקם כשהבוקר מאיר
יהיה בריא ,חכם ועשיר'
חרזה מטפלת את סדרם הבלתי משתנה
של הדברים"
38
ברשימה "סיפור ישן" (עמ' )59-57מתואר כיצד הילד בורח
מבית הילדים — המטפלת ,האב ,הפסיכולוג — כולם עטים
עליו לרסנו ,ומה שנותר לו הוא לצרוח במלוא הגרון מכאב
הבדידות ומפחד המפלצות שהדמיון שלו ברא.
כן ,גם מקלחת משותפת מתועדת באחת הרשימות
("אלכסנדרה" ,עמ' ,)54בה מתוודע הילד לסוד התפתחותן
של הבנות.
עיקר תשומת הלב ,ואפילו הערצה ,מופנית בקובץ זה אל
האב ,שהוא כמעט גיבור מיתולוגי ,ונראה כי "כוח המשיכה"
הוא בעיקר בינו ובין אביו :אצבעות ידיו הן "אצבעות משאית"
(עמ' .)10הדובר מתאר את פניו של האב באימאז' מדהים:
ָ
ָ
לחייך
מצחך /למורדות
"טרקטור זעיר /עולה לקו רקיע
ָ
שבנשימותיך // .אתה מת" .והנה אימאז'
הקפואות /לייאוש
אחר בו שריקת הרוח בין העשבים מזכירה שת שריקת האב:
"סתיו משחיז תנועה לעשבים /החותכים את הרוח שתשרוק
ָ
שלך" (עמ' .)34אביו האמיתי של
את /אותה שריקה //
יפתח אלוני (לא השירי!) היה כנראה באמת מדור הנפילים:
פלמ"חניק ,מייסד קיבוץ גבולות ,הראשון מבין שלושת
27/11/2014 10:46:34
המצפים שעלו על הקרקע בנגב ב־ ,1943בוגר קורס קצינים
ראשון של צה"ל ,וכפי שמתואר בשירים — היה מסגר שידע
לרתך ברזילים זה לזה ,כמעין טיטן מן המיתולוגיה.
האם ,שהייתה כנראה קצת נעדרת בחייו של
גם על ֵ
המשורר ,הוא שרטט אימאז' מפעים לב" :אני יודע //שתיכף
תסתלקי /אל מעבר למפל הזמן" (עמ' .)30
עיינתי בשירים המרמזים על האב שאיננו ,ונדמה לי שלא
אטעה אם אומר שיש בהם משהו מהרהורי "התאומים" של
אלתרמן ("נולדתי לפניך תאומים" — "איגרת") ,כלומר ,האב
הוא מעין "אני שני" של המחבר .זה עלה בדעתי כשקראתי
את הרשימה הפיוטית מאוד (הרשימות הן בעצם שירים
בשורות ארוכות)" :אורב לי יום חם ויבש מהרגיל .אני קורא
את השירים שמישהו כתב במחשב שלי וחושב ,לא אני
כתבתי את זה"( "...מישהו" ,עמ' ;46ראו גם את "פגישה",
עמ' 50ו"שוב הקול קורא" ,עמ' .)53
כשיפתח אלוני עזב את קיבוץ גבולות ,למגינת ליבו של
אביו ,הוא עבד כרתך ,מקצוע שלמד כנראה אצל אביו שהיה
מסגר הקיבוץ ,והחוויות הקשורות במקצוע זה באות לידי
ביטוי בשירים "השביתה הראשונה שלי" (עמ' " ,)7תורת
היחסות הפרטית" (עמ' .)11בשיר הראשון מתואר כיצד
ראש הרתכים מזהיר את הדובר שלא יעבוד מהר מדיי — אני
מוכרח לציין ששורות אלו הזכירו לי חוויה דומה שהייתה
לי :עבדתי לפרנסתי בבית חרושת "ירדני" למנעולים ,וכמי
שחונך על ברכי תורת א"ד גורדון ,השקעתי מאמץ ומסירות
בכל מה שהוטל עליי .בהפסקה פנה אליי ראש הוועד והזהיר
אותי שעליי להאט את הקצב — הם עובדים על פי נורמות
ופרמיות .אם אמהר — בעל הבית יגדיל את הנורמה ,ואז
יקטנו הפרמיות .השיר שיפתח אלוני הזכיר לי נשכחות
והעלה חיוך על שפתיי ,כי דברים דומים חווה הדובר בשיר.
גם חוויותיו ביחידת החילוץ 669באו לידי ביטוי בספר
זה — הרשימה "אסתמה" (עמ' )59מתארת את כישלונו של
אחד החילוצים.
הזכרתי את האימאז'ים המיוחדים שבספר ,אזכיר כאן
שבכלל הלשון הפיגורטיבית של השירים היא באמת נפלאה,
חורי שמש בצילי המלא
הרי דוגמאות אחדות" :כשיַ לחים ֵ
שגיאות" (עמ' " ;)10הרעב (לבשר) הוא קץ /החפות( "...עמ'
;)24ילדו של הדובר רואה פילים ושואל" :הם יישארו עד סוף
העתיד?" (עמ' " ;)33מדדתי את היקף השחר /שצבר כוח
/והתגולל /על השטיח — /מחוץ לדלת" (עמ' " ;)36הגוף
ראשון יחיד שלי מתרבה" (עמ' .)47
"כוח המשיכה" הוא ספר שירים לא קל ,אבל קורא
אנין ימצא בו מטמונים פיוטיים שמצדיקים בהחלט קריאה
מעמיקה ,ובעקבות כך הנאה גדולה.
2014.indb 38רבמצד םינזאמBook-
עע
יי
אדלינה קליין
ַנ ְצ ַנ ִ ּצים
לוילהלמינה זיוה סוסק
ַמ ֲעבִ ָירה ֶאת ַח ַ ּייִ ְך ְּב ׁ ַש ְר ּו ּולֵ י ַה ְּמ ִעיל
ַה ָ ּקרוֹ ן חוֹ ֵרק ו ֵּמ ִאיץ ֶאת דּ ֶֹפק ַה ּ ַפ ַחד
ִמ ֵ ּלב ּבוֹ גֵ ר לְ לֵ ב יַ לְ ַדּ ת ִמלְ ָח ָמה.
לֹא לְ ַד ֵּבר ,לֹא לְ הוֹ ִציא ֲאנָ ָחה ,לֹא לִ נְ ׁשֹם
לְ ִה ְת ַא ּ ֵפק עוֹ ד ְק ָצת ...וְ ַדי!
לְ ַ ׂש ֵחק ִּבזְ כ ּוכִ ּיוֹ ת ִצבְ עוֹ נִ ּיוֹ ת ִּבלְ בַ ד!
ֵּכןַ ,ה ְ ּצבָ ִעים ַהזּוֹ ֲה ִרים ַה ָ ּלל ּו ַמ ְר ִ ּג ִיעים
ְמיַ ּ ִפים ֶאת ָה ָאפֹר ַה ְּת ִמ ִידי ַה ּזֶה ֵמ ָה ֵעינַ יִ ם
לַ ֲחלוֹ מוֹ תְ ׁ ,ש ֵא ִר ּיוֹ ת ׁ ֶשל ִּת ְקוָ ה לִ ְמ ָח ִרים
יְ ׁ ֵשנִ ים ְר ֵעבִ יםָ ,ק ִמים ְר ֵעבִ ים.
הוּאֵ ,אינוֹ — ְמ ַפ ֵחד.
ַ ּגם ֵאינוֹ רוֹ ֵח ׁש — ִצ ּ ִפ ּיוֹ ת
וַ ֲהלֹא הוּא ֵמת.
ַה ְּב ִח ָירה ַּב ַח ִ ּייםְ ,מלֵ ַאת ִצ ּ ִפ ּיוֹ ת.
לָ כֵ ןַ ,ה ּ ַפ ַחד ְמ ַה ֵ ּל ְך ְּכ ֵצל ַּב ַ ּגב
דּ וֹ ֵחף ו ֵּמ ִאיץ ֶאת ַה ַח ִ ּיים ָהלְ ָאה ָהלְ ָאה
ְּבגַ לְ ַ ּג ֵ ּלי ַה ָ ּי ִמים
ִא ׁיש לֹא י ּוכַ ל נֶ גֶ ד 'נְ ׁ ָש ָמה ָח ְפ ׁ ִשית'
ְּכזִ יו ַה ַח ָּמה
ְּב ֶא ֶרץ ַה ּׁ ֶש ֶמ ׁש ָהעוֹ לָ ה
לְ ַמ ֵּתןֶ ,את ִמ ְר ְּב ֵצי ּ ְפ ִעימוֹ ֶת ָיה
ׁ ֶשל וִ ילְ ַהלְ ִמינָ ה ַה ַ ּילְ ָדּ ה.
ַהכּ ֹל ָטעוּן וְ גָ נוּז.
ַא ְך ֵמ ֵעת לְ ֵעתָ ,צ ִפים
ְּכאוֹ ָתן זַ ֲהרו ֵּרי ְצ ָד ִפים
ַה ִ ּנ ׁ ְשלִ ים ֵמ ִע ְמ ֵקי ָהאוֹ ְקיָ אנוֹ ִסים —
זִ כְ רוֹ נוֹ ֶת ָיה ,וְ נִ גְ לִ ים ְּכ ֵס ֶפר ּ ָפתו ַּח.
ֵמ ָח ָד ׁש ְמעוֹ ְררוֹ ת זִ ָּכרוֹ ן וְ ֶרגֶ ׁש .
ִח ּבו ֵּקי ֵאם וְ ַסבְ ָּת ׁא ֶש ָהי ּו לָ ּה
ּונְ ׁ ִשימוֹ ת לֹא ְסדוּרוֹ ת ְּכ ָאז...
ִמי ַא ֲח ַראי לַ ֵּמרוֹ ץ ַה ּזֶה ְּב ַמ ְח ׁ ַש ֵּכי ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש
ַה ּבוֹ ֵחר לִ נְ ּבֹר ּולְ ַה ֲע ִמיק ִמ ְּבלִ י ְר ׁשוּת
ְּבגִ ּלוּי ַה ִ ּצ ָּמאוֹ ן וְ ַה ִ ּצ ּ ִפ ּיוֹ ת ַה ּגוֹ ֲהרוֹ ת
ֶאל ֵעבֶ ר ּ ִפ ְת ֵחי ַה ְ ּז ִריחוֹ ת ַה ְּת ִמ ִיד ּיוֹ ת
לְ ַה ְראוֹ ָת ּה ֶמ ְר ֲחבֵ י ְק ׁ ָשתוֹ ת ִצבְ עוֹ נִ ּיוֹ ת
רוֹ ֲח ׁשוֹ ִתח ּיוּת לַ ָּבאוֹ ת.
■■■
אמוץ דפני
ְסג ּולוֹ ת ַה ּ ְפ ִרי
ַ ּגם ַה ָ ּי ִפים וְ ַה ְּמתו ִּקים
ׁ ֶש ְּב ֵפרוֹ ת ַה ַ ּגן
ָהי ּו ּ ַפ ַעם ָר ָקב.
ׁ ְש ֵא ִרית ֲחלוֹ מוֹ ת ּובְ ָדיָ ה
יִ ּׁ ְשר ּו ַקו
ִה ְת ּ ָפ ְרק ּו לְ ָח ְמ ֵרי יְ סוֹ ד.
יָ נְ ק ּו ׁ ָש ָר ׁ ִשים
אוֹ ִת ּיוֹ תִ ,מ ִּלים וְ סוֹ ד
לְ ַס ּ ֵפר ֵמ ָח ָד ׁש ַמ ׁה ֶש ָהיָ ה.
ַ ּגם ַה ְּמתו ִּקים וְ ַה ָ ּי ִפים
ׁ ֶש ְּב ֵפרוֹ ת ַה ַ ּגן
ָהי ּו ּ ַפ ַעם ָר ָקב.
39
27/11/2014 10:46:34
2014.indb 39רבמצד םינזאמBook-
גד קינר
ָלמ ּות ֵמ ַא ֲה ָבה
ְּכ ׁ ֶש ֵאינֶ ִ ּני יוֹ ֵד ַע ֶאת ַע ְצ ִמי.
ֶאת נַ ְפ ׁ ִשי.
ֲאנִ י יוֹ ֵד ַע אוֹ ָתךְ.
ְּכ ׁ ֶש ֲאנַ ְחנ ּו עוֹ ִ ׂשים ַא ֲהבָ ה
ַא ְּת ְמבַ ֶ ּק ׁ ֶשת לְ כַ ּבוֹ ת ֶאת ָהאוֹ ר
ְּכמוֹ ַּת ְר ִ ּגיל ְּב ַס ְדנַ ת ִע ְ ּו ִרים:
לִ לְ מֹד ֶאת ּגו ֵּפ ְך ְּכסוֹ ֵפר ֻמ ֶּכה
ׁ ָשבָ ץ ַה ּלוֹ ֵמד ֵמ ָח ָד ׁש ָאלֶ ף ֵּבית.
ִהירוֹ גְ לִ ִיפים ְסתו ִּמים
ו ֻּמ ׁ ְש ָחזִ ים לְ מוֹ ֵטט ֲעלֵ ֶיהם
ֶאת ּגוּפוֹ ַה ָ ּז ֵקן.
לִ ְקל ַֹע ַס ִּלים ִמ ּ ַ ׂש ֲערוֹ ֶת ָיה ׁ ֶשל
ִה ְיד ָרה ְר ִעילָ ה.
לַ ֲעשׂ וֹ ת ַא ֲהבָ ה ְּכמוֹ
אק ִירי.
ָח ָר ִ
ַּב ִ ּצ ּ ָפ ְרנַ יִ ם.
ַּב ִ ּניבִ ים.
ְּבלָ ׁשוֹ ֻןמ ׁ ְש ֶחזֶ ת.
ִל ְפ ָע ִמים ֵמע ֶֹצם ָא ַה ָב ִתי
לִ ְפ ָע ִמים ֵמע ֶֹצם ָא ַהבָ ִתי ֵאלַ יִ ְך ֲאנִ י קוֹ ֵרס
נוֹ ֵפ ׁל ָשדוּד ְּכמוֹ יֶ לֶ ד יָ תוֹ ם ׁ ֶש ִא ּמוֹ
רוֹ גֶ ֶמת אוֹ תוֹ ְּבבָ ָרד ָּכזֶ ׁה ֶשל ֻס ָּכ ִר ּיוֹ ת
מצוָ תוֹ ׁ ֶש ַאף
ֵמ ֶעזְ ַרת ַה ָ ּנ ׁ ִשים ְּביוֹ ם ַּבר ְ
ִא ּׁ ָשה לֹא ָּתקוּם עוֹ ד ָּכ ְך ְּב ַח ָ ּייו לְ ָעזְ רוֹ
וְ לֹא ָּתקוּם ּבוֹ רו ַּח וַ יִ דּ ֹם לִ ּבוֹ ְּב ִק ְר ּבוֹ
ֵמע ֶֹצם ַא ֲהבָ ָת ּה .וַ ָ ּימֹת.
40
27/11/2014 10:46:34
לִ ְפ ָע ִמים ֲאנִ ׁישוֹ כֵ ב ִא ָּת ְך ַּב ֲחלוֹ ִמי ְּבכָ ל ָּכ ְך
ַאלְ ֵפי ִמ ּטוֹ ת נְ ׁ ִש ָיקה ַע ׁד ֶש ֲאנִי ְּכבָ ר ָּכ ֵמ ָה
לְ ֵה ָא ֵסף ִא ָּת ְך ֵאל ִמ ַיתת נְ ׁ ִש ָיק ֵתנ ּו
ַה ְ ּגדוֹ לָ הָ .ה ַא ֲחרוֹ נָ ה.
פיסול — מיכה אולמן .יום השוויון2005-9 ,
לָ מוּת ֵמ ַא ֲהבָ ה
אוֹ ִמ ּׁ ִשכְ ָחה
ַא ֲה ָבה ַא ְצ ֶט ִקית
ֶר ֶשת ִק ְמטו ֵּטי ּ ָפנַ יִ ְך ַה ָ ּיפוֹ ת
ה ּו א ְ ׂש ֵדה נְ ִח ַיתת ָהאֹנֶ ׁס ֶשל ַא ֲהבָ ִתי
ָה ַא ְצ ֶט ִקית ַה ְ ּקדו ָּמה.
ַה ְּסתו ָּמה.
ַאלְ ֵפי לֵ ילוֹ ת וַ ֲאנִ י עוֹ ד ְמ ַפ ֵ ּצ ַח
ֶאת ַרז ַה ִהירוֹ גְ לִ ִיפים ׁ ֶשל ּגו ֵּפךְ,
ּוכְ מוֹ חוֹ ֵקר כּ וֹ ׁ ֵשל ֲאנִ י יוֹ ֵצא ִמ ֵּמ ְך
ׁ ָשפוּף ו ְּמ ֻא ָּבק ּובְ מ ִֹחי ַרק ַדּ ף
ָמבוֹ א ִע ׁם ְש ֵאלַ ת ֶמ ְח ָקר וְ ַה ְפנָ יָ ה
לְ ֶה ָע ַרת ַּת ְח ִּתית ּגו ִּפי.
ַח ַ ּיי.
ַּב ּב ֶֹקר ְּכ ׁ ֶש ָאנ ּו ְּבה ּולִ ים לִ לְ ּגֹם ֶאת
ֵס ֶפל ַה ָ ּק ֶפה ַּב ֲחלֵ ב ַדּ ם ַה ְּבת ּולִ ים
ַהמו ְּק ָרבִ ים לְ ֵאל ַה ּׁ ֶש ֶמ ׁש ַהצּ וֹ ֵחק
לְ ֵאיד ּ ָפנֵ ינ ּו ַה ָּבלוֹ ת ֲאנִ י נִ זְ ָּכר
ֲאנִי נִ זְ ָּכר
ְ
ְ
ְּבתוֹ ְך ֵעינַ ִ ּיך לְ ַה ְמ ׁ ִשיך לִ בְ נוֹ ת ֶאת
ַהבְ ָט ַחת ַה ּ ִפ ָיר ִמ ָידה ׁ ֶשל ֲחלוֹ מוֹ ֵתינ ּו
ׁ ֶש ְּלעוֹ לָ ם ְּכבָ ר לֹא נ ּוכַ ל לְ ַה ְע ּ ִפיל
ָעלֶ ָיה.
ְּכ ׁ ֶש ִּת ְס ַּת ֵ ּים.
2014.indb 40רבמצד םינזאמBook-
אביחי קמחי
ַע ְר ִבית
ִה ְת ַח ְ ּד ׁש ּות
ִּבזְ ַמ ׁן ֶש ְּכבָ ר לֹא ַמ ָּמ ׁש ק ֶֹד ׁש וַ ֲע ַדיִן לֹא חֹל
אשוֹ נָה לָ ְרחוֹ ב
יָ ַר ְד ִּתי ִמ ֵּבית הוֹ ַרי ַּב ּקוֹ ָמה ָה ִר ׁ
וְ נֶ ְח ּ ַפזְ ִּתי לַ ֲחלֹף ַעל ּ ְפנֵי ֵּביתוֹ ׁ ֶשל ָדּ וִד ֵה ּ ָ ׂשרוּף
ׁ ֶש ָא ַחז ְּבכ ַֹח ְּבסוֹ ְרגֵ י ַה ַח ּלוֹ ן וְ ָצ ַעק לֵ ֱאל ִֹהים
"ח ִ ּיים"
ַעד ּב ִֹואי ֵּבית ַה ְּכנֶ ֶסת ַה ְּס ָפ ַר ִדי ַ
וְ ָהיִ ִית ׁי ֻש ָּתף ָסמוּי לַ ְּת ִפ ָ ּלה
וְ א ֶֹמר ְּבכַ ָ ּונָה ְ ּגדוֹ לָ ה
ֹא־א ָירא ָרע"
י־אלֵ ְך ְּבגֵ יא ַצלְ ָמוֶ ת ,ל ִ
ַ ּ"גם ִּכ ֵ
ְּב ַד ְר ִּכי ֲחזָ ָרה
ַּב ַעל ַה ְקיוֹ ְס ׁק ֶש ֻּכ ָ ּנה יוֹ ֵסף ַאלְ ָח ְמגִ 'י
ְּכבָ ר ִה ִ ּציג ֶאת ַמ ְר ֻּכלְ ּתוֹ ֵמ ָה ִעיר ָה ַע ִּת ָיקה
ְּב ַ ׂש ִ ּקים ַעל ַה ִּמ ְד ָרכָ ה ָה ְר ָחבָ ה
לִ ְפ ָע ִמים ְּכ ׁ ֶש ָהי ּו לִ י ׁ ְשלוֹ ׁ ִשים ְ ּגרו ּׁש
ָקנִ ִית י ַ ׂש ִ ּקית ֻס ָּכר ָצבו ַּע ָאדֹם
ּובַ ֶדּ ֶר ְך ׁ ֶש ָא ְרכָ ה ַדּ ּקוֹ ת ְספוּרוֹ ת
ָחלַ ְמ ִּתי
ַּכ ֲעבֹר ָח ֵמ ׁש ַה ׁ ּ ָשנִ ים
ׁשוּב ּפוֹ ַר ַחת ֶה ָח ֵצר
ִס ַ ּל ְקנ ּו ְ ּגרו ָּטאוֹ ת ְמ ִעיקוֹ ת
וְ ִח ַדּ ׁ ְשנ ּו ֶאת ַה ְּתאו ָּרה ִמ ָּסבִ יב
ְּכיוֹ ְצ ִאים ֵמ ֲח ׁ ֵשכָ ה לְ אוֹ ר ָ ּגדוֹ ל
ִה ַ ּנ ְחנ ּו ׁ ֻשלְ ָחן ָק ָטן ו ׁ ְּשנֵי ִּכ ְּסאוֹ ת
ש ָםעמֹק
ׁ ֶש ֵ ּנ ׁ ֵשב ַּב ֵ ּלילוֹ ת וְ ַרק נִ נְ ׁ ֹ
וְ ׁ ָש ַתלְ נ ּו ֶאת ְמ ַט ּ ֵפס ַה ּ ָפ ִס ְיפלוֹ ָרה
ׁ ֶש ִ ּי ְת ּ ַפ ּ ֵשט וִ יכַ ֶּסה ֶאת ַה ְּלבֵ נִ ים
ַּב ָ ּג ֵדר ַה ְּמ ׁ ֻש ֶּת ֶפת ִעם ַה ׁ ּ ְשכֵ נִ ים
ָאנ ּו ְמ ַט ּ ְפ ִחים אוֹ תוֹ ִּב ְדבֵ קוּת
ׁ ֶש ִ ּיגְ ַדּ ל ִּב ְמ ִהירוּת
ְּבאוֹ ָת ּה ַה ְ ּנ ִח ׁישוּת ׁ ֶש ָּב ּה ִדּ ֵּכאנ ּו
ֶאת ִ ּגדּ ּולֵ י ַה ּ ֶפ ֶרא
איילה למל בורטן
ְל ֶפ ְר ַנ ְנדוֹ
נִ גְ ֶמלֶ ת ְמ ַעטַ ,מ ְר ּ ָפה ֵמ ַא ֲהבָ ה.
צוֹ לֶ לֶ ת ֶאל ָחכְ ַמת ַה ִפילוֹ סוֹ ִפים
ׁ ֶש ֵאינָ ּה ַמ ֲענֶ ה לִ ְת ׁשוּקוֹ ַתי.
ּ ֶפ ֶסק זְ ַמן
ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְצ ֵמ ָאה לָ רו ַּח.
ֶפ ְרנַ נְ דוֹ ַפסו ָּאה ַה ְּמ ׁשוֹ ֵרר
ֵמכִ ין ֲארו ַּחת ְמלָ כִ ים.
ֲאנִי ַמ ֲע ִד ָיפה לִ לְ ּגֹם ִא ּתוֹ יַ יִ ן.
ָא ַהבְ ִּתי ֶאת ַה ּׁ ִשכְ רוּת,
חו ׁ ָּשנִ ּיוּת וְ ַת ֲאוָ ה ְ ּגדוֹ לָ ה.
27/11/2014 10:46:35
לָ גַ ַעת ,לָ חו ּׁש
ַּב ִּמ ִּלים ַה ִ ּנ ָ ּגרוֹ ת ִמ ַּמ ְחלְ צוֹ ָתיו.
ַמה ָח ׁשוּב יוֹ ֵתרַ ,ה ַ ּי ַעד
אוֹ ַה ֶדּ ֶר ְך?
ַה ּׁ ְשבִ ילִ ים ׁ ֶשהוֹ בִ יל ּו אוֹ ִתי
ָהי ּו ֲא ֵפלִ ים.
ַע ָּתהְּ ,ב ֶא ְמ ַצע ַה ַח ִ ּיים
ּתוֹ בָ נוֹ ת ֵה ִאיר ּו ִּבי ֶאת ַדּ ְר ִּכי
לְ ַא ַח ׁר ֶש ָּט ַע ְמ ִּתי ִמ ֵ ּיינוֹ ׁ ֶשל ַפסו ָּאה
ׁ ִש ּקוּי ְמעוֹ ֵרר
ַא ֲהבָ ה
41
2014.indb 41רבמצד םינזאמBook-
ירדן בן־צור
ליאורה בן יצחק
'ירים
ָה ַר ָ ּצ ִפים ָה ַא ְל ִג ִ
ַר ֶּכ ֶבת ְמ ַא ֵּסף
ָה ַר ָ ּצ ִפים ָה ַאלְ גִ ִ'ירים יוֹ ְצ ִאים לְ ַה ְפ ָס ַקת ִסיגַ ְריָ ה ַעל ַה ּ ֶפ ֶסל ׁ ֶשל
מוֹ לְ יֵ ר.
זֶה לֹא ָּב ִריאֲ ,אבָ ל יֵ ׁש לְ זֶה ַט ַע ׁם ֶשל ח ֶֹפ ׁש —
לֹא ְּכמוֹ לַ ֲאבַ ק ַה ּׁ ִש ּפו ִּצים.
ֵהם צוֹ ֲח ִקים ֵאלַ י ְּב ֶפה ְמלֵ ׁא ִש ַ ּניִם לְ בָ נוֹ ת;
ֵהם ְצ ִע ִיריםֲ ,אבָ ל ְּבזָ וִ ּיוֹ ת ַה ּ ֶפה ְּכבָ ר נֶ ְח ּ ָפ ִרים ַה ֲח ִר ִיצים.
הוּא ֵאינוֹ רוֹ ֶאה ֶאת ַה ּ ְ ׂש ֵד ָרה ֵר ָיקה
ַמ ְח ׁ ְשבוֹ ָתיו נוֹ ְדדוֹ ת ִעם כּ וֹ ס ַה ַ ּייִ ן
לַ ַּת ֲחנָה ָה ַא ֲחרוֹ נָה ֵא ֶצל ֱאל ִֹהים
ַ"צ ֵ ּלם אוֹ ָתנ ּו ִּב ְמקוֹ ם ֶאת מוֹ לְ יֵ ר!
ֲאנַ ְחנ ּו ַעכְ ׁ ָשו ּ ָפ ִריז לֹא ּ ָפחוֹ ת,
ִאם לֹא ַה ְר ֵּבה יוֹ ֵתר".
ֶ ּד ֶר ְך ַה ִּמ ָילה
ֲאבָ ל הוּא ָּכ ַתב ֶאת ַה ַ ּק ְמ ָצן,
הוּא ׁ ֵשיְ ְק ְס ּ ִפיר ׁ ֶשל ָצ ְר ַפת!
ו ְּּת ׁש ּובָ ָתם ַח ָדּ ה ְּכמוֹ לַ ַהב ַס ִּכינָם ְּב ׁ ַשיִ ׁש:
"ו ִּמי יֵ ַדע ָמ ָחר ִמי ִר ֵ ּצף ֶאת ַה ֲחנוּת ַה ּזֹאת ִמ ּמוּל ְּביַד ָא ָּמן?
לְ ִמי ִאכְ ּ ַפת?"
לגבריאל גרסיה מארקס
עוֹ ד לֹא ִה ְס ּ ַפ ְק ִּתי לְ ַצ ֵּטט ֶאת תוֹ בַ נוֹ ֶת ָ
יך
וְ ָהלַ כְ ָּת
ָ
ְר ֵעבָ הּ ,בוֹ לַ ַעת ֶאת נִ ׁ ְש ָמ ְתך לַ ֲארו ַּחת ּב ֶֹקר
ישה ְטהוֹ ָרה
ֵמ ַעל ַה ֶ ּקבֶ ר ַמ ְר ִ ּג ׁ ָ
ַּכ ָּמה ִ ּגלְ ּג ּולֵ י ַח ִ ּיים ֶא ְצ ָט ֵר ְך לַ ֲעבֹר.
הוֹ לֶ כֶ ת ִּב ׁ ְש ִת ָיק ׁה ֶש ּלֹא ֶא ׁ ְש ַּכח ֶאת ַה ִּמ ִּלים
ַה ִ ּנ ְר ָדּ פוֹ ת לְ א ׁ ֶֹשר
נֶ ֶפ ׁש ַה ֵ ּלב ַמ ְּמ ִר ָיצה ֶאת ַה ָדּ ם לַ ֲ"אנִ י"
ִח ָ ּננִ ית ,אוֹ ְמ ִרים
נִ זּוֹ נָ ה ֵמ ֲאוִ ירְ ,מ ַח ֶּב ֶקת ֵע ִצים
חוש ׁב ָשם לְ ַמ ֲעלָ ה
ָמה ַא ָּתה ׁ ֵ
ַמ ִ ּזיל ִדּ ְמ ָעה
ָ
אוֹ ַמ ְע ִּתיק ָחכְ ָמ ֶתך לְ דוֹ רוֹ ת.
42
פיסול — מיכה אולמן .יום הבדלה ,חצות 1993
27/11/2014 10:46:35
ישה ּו יָ בוֹ א וְ יִ ְקצֹר ֶאת ַה ְּתבו ָּא ׁה ֶש ִּלי
ִמ ׁ ֶ
ַה ּ ָ ׂש ֶדה צוֹ ֵמ ַח
ִצ ּ ֳפ ִרים נְ ִדירוֹ ת חוֹ לְ פוֹ ת,
ַּכ ָּמה ּ ָפנִ ים יֵ ׁש לָ עוֹ לָ ם
ַא ָּתה ַמ ָּסעוֹ ת ָעבַ ְר ָּת וַ ֲאנִי ְּבק ׁ ִֹשי הוֹ לֶ כֶ ת
ְּב ֶד ֶר ְך ַה ִּמילָ ה
2014.indb 42רבמצד םינזאמBook-
איציק איינהורן
ְ ּד ָמעוֹ ת ָּבר ּו ַח
ָהרו ַּח ׁשוֹ ֵרק ְּב ָאזְ נֶ ָיה,
ְּכ ׁ ֶש ִהיא דּ וֹ ֶה ֶרת ַעל ָענָ ן
ׁ ֶשל ווֹ ְד ָקה ְמה ּולָ ה
ְּב(ָ ...מה זֶ ה ָהיָ ה ִּבכְ לָ ל?),
אוֹ ֶחזֶ ת ִּב ׁ ְש ֵּתי יָ ֶד ָיה
ׁ ַש ְר ׁ ְש ָראוֹ ת ׁ ֶשל נַ ְדנֵ ָדה
וְ ָע ָפה לְ ָא ׁן ֶש ַה ְּמ ֻט ֶּטלֶ ת
ְמ ׁ ַש ַ ּל ַחת אוֹ ָת ּה
ַּב ִ ּג ָ ּנה ַה ִצ ּבו ִּרית.
ִהיא צוֹ ֶח ֶקת ְּב ֵטרוּף.
עוֹ ָר ּה ָחשׂ וּף לְ ִצ ּנַת ַה ַ ּליְ לָ ה,
ִהיא לוֹ בֶ ׁ ֶשת ִמינִ י ׁ ָשחוֹ ר,
אוֹ
ש ְמלָ ָת ּה לוֹ בֶ ׁ ֶשת עוֹ ר ָצחוֹ ר,
ִֹ
ָהעוֹ לָ ם ִמ ְס ַּת ְח ֵרר מ ּולָ ּהִ ׁ ,שכּ וֹ ר,
ֵע ִציםֲ ,א ָד ָמה,
ַעל ָמה ַה ְּמהו ָּמה?
ְּכבָ ר לֹא זוֹ כֶ ֶרת,
ַח ֶ ּיבֶ ת לָ נו ַּע,
ָה ִא ּפוּר ָמרו ַּח,
ְ ּד ָמעוֹ ת ָּברו ַּח,
ֲערו ִּצים ֲעכו ִּרים
ְּב ַט ַעם ָמלו ַּח,
לָ רוֹ ם ,לַ ְּתהוֹ ם,
לָ רוֹ ם ,לַ ְּתהוֹ ם,
לְ ַמצּ וֹ ת ֶאת ָה ֶרגַ ע ַעד ּתֹם,
ַה ֶ ּקבֶ ס ָה ָאיֹם ֶש ַּב ִּטלְ טוּל,
ַחבְ רוֹ ֶת ָיה ַעל ַה ַּס ְפ ָסל ִמ ּמוּל וְ גַ ם הוּא
ַמ ִּב ִיטים ָּב ּה וְ רוֹ ִאים ֵּכ ַיצד ִהיא
ּבוֹ כָ ה וְ נָ ָעה ,נָ ָעה וְ דוֹ ַמ ַעת,
לֹא יוֹ ַד ַעת ֵא ְ
יך לָ ֶר ֶדת ִמן ַה ַ ּנ ְדנֵ ָדה.
אסתר רוזנפלד
ָ ּד ַב ְק ִּתי ְּב ִנ ְפ ָלאוֹ ת ַה ִמ ִּלים
ִּב ֵימי ְק ִמילָ ה וְ ׁ ַש ֶ ּלכֶ ת ֲאנִי ִמ ְת ַק ׁ ּ ָשה
לִ ְמצֹא ֶאת ַה ִּמ ִּלים
א ָֹותן יָ נַ ְק ִתי ִע ִם ֲחלֵ ב ִא ִּמי.
ָחלְ ׁ ָשה ַדּ ְע ִּתי ָעלַ י
ַה ִמ ִּלים נֶ ֱעלָ מוֹ ת ְּכ ֵמ ֵטאוֹ ִרים
ִּב ְמ ִס ּלוֹ ת ׁ ָש ַמיִ ם.
ֵא ְ
יך ֲא ׁשוֹ ֵרר ַעל ַה ִ ּנ ְ ׂש ָ ּגב ֲעלֵ י ֲא ָדמוֹ ת
ֵא ְ
יך ֶאכְ ּתֹב ַעל ֲחוָ יָה ַמ ְפ ִע ָימה ְּב ַח ַ ּיי
ׁ ֶש ָּתבִ יא לְ ֶה ְמיַ ת לֵ ב ַה ּקוֹ ְר ִאים?
27/11/2014 10:46:35
ָהא ּוכָ ל לִ כְ ּתֹב ַּת ֲעצוּמוֹ ת ַא ֲהבָ ה
ִמ ְּבלִ י ַדּ ַעת ׁ ִש ַירת ַעגְ בֵ י ֶמלֶ ְך?
ֹלֹא ָר ָעב לַ ֶ ּל ֶחם וְ ֹלֹא ָצ ָמא לַ ַּמיִ ם
ִּכי ִאם ִעבְ ִרית ַח ּיָה ִהיא נִ ׁ ְש ַמת ַח ַ ּיי.
ִמי יִ ֵּתן ו ְ ׂ
ּש ַפת ִא ִּמי ִּת ְפרֹס ָעלַ י ְּכנָ ַפיִ ם
ְּכזִ יו ַה ׁ ּ ְשכִ ינָ ה.
וַ ֲאנִי ָדּ בַ ְק ִּתי ְּבנִ ְפלָ אוֹ ת ַה ִמ ִּלים
וְ ֹלֹא ֶא ְח ַדּ ל.
43
2014.indb 43רבמצד םינזאמBook-
עדנה מיטווך-מלר
רות ריכטר
ֶ ּד ֶצ ְמ ֶּבר ְּב ַגן ּד ּו ְּבנוֹ ב
ִמ ְכ ָּתב ְל ָר ֵחל ַה ְּמ ׁשוֹ ֶר ֶרת
ְּב ָח ֵמ ׁש ָהאוֹ רוֹ ת ָּכבִ ים.
ֲח ׁ ֵשכָ ה יוֹ ֶר ֶדת ַעל ַה ֶדּ ׁ ֶשא
ַה ִּמ ְת ַא ֵּמץ לִ ׁ ְשמֹר ַעל ַה ֶ ּצבַ ע
ְּכמוֹ ְס ִפינָ ה ְרחוֹ ָקה ְּבלַ יְ לָ ה סוֹ ֵער
ַה ִּמ ְת ַא ֶּמ ֶצת
לַ ְמרוֹ ת ֵא ָיתנֵ י ַה ֶּטבַ ע.
וְ ל ּו ָחיִ יתָ ,ר ֵחל ,א ּולַ י ָהיִ ית ֵּבינֵ ינוּ,
ו ְׂ
ּש ָע ֵר ְך ִה ַ ּלת זָ ָהב ְּבאוֹ ר יוֹ ֵקד.
וְ ל ּו ָחיִ יתָ ,ר ֵחל ,א ּולַ י ָהיִ ית כּ וֹ ֶתבֶ ת,
ּובֵ ין ְק ָמ ַטיִ ְך ִמ ְס ַּת ֵּתר ִח ּיו ְּך לוֹ ֵּטף.
ַא ַח ָּ
ר־כ ְך יָ בוֹ א ּו ַה ְּכלָ בִ ים
ִעם ֲאדוֹ נֵ ֶיהם ַה ְמ ַק ִ ּוים.
ִמ ֵּבית ָהאוֹ ּ ֶפ ָרה אוֹ רוֹ ת ְמ ַפ ִּתים
ְצלִ ילִ ים ְמ ַהבְ ֲהבִ ים.
ַּב ִּמזְ ָר ָקהִּ ,ב ְמקוֹ ם ַמיִ ם
ֲחלוֹ מוֹ ת אוֹ ֲהבִ ים.
ַא ַח ָּ
ר־כ ְך עוֹ בְ ִרים וְ ׁ ָשבִ ים
ְמנַ ֲע ִרים ֶאת ִק ְס ֵמי ַה ַ ּליְ לָ ה
ִמן ַה ַּס ְפ ָסלִ ים ָה ְר ֻט ִּבים.
א ּולַ י ָהיִ ית ַעכְ ׁ ָשו ְק ָצת ִמ ְתלוֹ נֶ נֶ ת,
רוֹ ֶטנֶ ת לָ ְךְּ ,כ ֶד ֶר ְך וָ ִתיקוֹ ת:
ַ"הדּ וֹ ר ַה ֶ ּזה ִח ּנו ְּך ֵאינוֹ יוֹ ֵד ַע,
ּובַ ְּמ ִדינָ ה ִה ְר ִּבינ ּו ִּב ְפ ׁ ָשרוֹ ת!"
וְ ל ּו ָחיִ יתָ ,ר ֵחל ,א ּולַ י ָהיִ ית נִ ֶ ּצבֶ ת,
וְ ֶאל ְּת ָמ ִרים ֵעינֵ ְך צוֹ ָפה ְּבאוֹ ר ׁ ְש ִק ָיעה.
וְ ִד ְמ ָע ֵת ְךָ ,ה ֵאםָ ,היְ ָתה לְ ַאט נִ ֶ ּג ֶרת,
ְּכ ׁ ֶש ַא ְּת חוֹ ׁ ֶשבֶ ת ַעל מוֹ ֵּת ְך וְ ַעל זִ ְקנָ ה...
א ּולַ י ָהיְ ָתה ַעכְ ׁ ָשו נֶ כְ ָדּ ה ּפוֹ ֶר ֶצת,
ִדּ ְמ ָעה מוֹ ָחה ְּכ ֶד ֶר ְך ְצ ִעירוֹ ת.
אוֹ ֶמ ֶרת"ָ :סבְ ָתאְ ,ר ִאי ִמי ׁ ָשם קוֹ ֶר ֶצת?
ִּכ ֶ ּנ ֶרת לָ ְך רוֹ ֶמזֶ ת ֵמ ָרחוֹ ק!"
ַא ְך ַא ְּת ֵאינֵ ְךָ ,ה ֵאם ,וְ ָאנ ּו ָּכאןְּ ,ב ׁ ֶש ֶקט,
"לֹא ׁ ַש ְר ִּתי לָ ְך ַא ְר ִצי" ׁ ָש ִרים לְ ַאט.
ּוכְ ׁ ֶשכּ וֹ כָ ב זוֹ ֵהר זוֹ ֵר ַח ַעל ָה ֵע ֶמק,
ֶאל מ ּו ל ָ ׂשדוֹ ת ׁ ִש ֵיר ְךֶ ,אל מוּל ִ ּגלְ ָעד.
א ּולַ י ׁ ָש ִרים ִא ָּת ְך ֲחלוֹ מוֹ ֵתינוּ,
יוֹ ְצ ִרים ׁ ֵשנִ ית ׁ ִש ַיריִ ְך ַּב ְּלבָ בוֹ ת.
א ּולַ י ׁ ָש ִרים ָאנ ּו ֶאת ְּב ִדידו ֵּתנוּ,
ׁשוֹ זְ ִרים לָ ֵע ֶמק זֵ ׁר ֶשל ֲא ָהבוֹ ת.
וְ ל ּו ָחיִ יתָ ,ר ֵחל...
44
27/11/2014 10:46:35
פיסול — מיכה אולמן .שער1995 ,
2014.indb 44רבמצד םינזאמBook-
יפה בודמן-ביק
ָירֹק ָל ַעד
אוֹ ֶב ֶדת ֵעצוֹ ת
לְ ֶפ ַתע
ַה ְּברוֹ ׁש ַה ָ ּנ ִדיב ַה ָ ּירֹק לָ ַעד
ַה ִּמ ָּת ֵמר ָּת ִדיר ֵמ ַעל ֻּכ ָ ּלנ ּו
ַָנ ַפ ׁל ָשדוּד ַא ּ ַפיִ ם ַא ְר ָצה
לִ ּבוֹ נָ ַדם
ִצבְ עוֹ ֶה ֱחוִ יר
וְ כָ ל ַה ִ ּצ ּ ֳפ ִרים ָּב ֵאי ֵּביתוֹ
אוֹ ָת ּה ַמ ְק ֵהלָ ה ֲעלִ יזָ ה ְּכמוֹ ַּב ׁ ּ ִש ִירים
ָח ְדל ּו רוֹ ן
ּ ָפ ְרשׂ ּו ָּכנָף ַּב ַּמ ֲח ׁ ָשךְ
זוֹ ֲעקוֹ ת ְּבקוֹ לוֹ ת ׁ ֶשל ׁשוֹד וָ ׁ ֶשבֶ ר
ְמ ָס ְרבוֹ ת לָ עוּף ִמ ָּכאן וָ ָהלְ ָאה
צוֹ ֲעקוֹ ת ָח ָמס ָּכל אוֹ תוֹ ַה ַ ּליְ לָ ׁה ֶשלֹא נִ גְ ָמר
וַ ֲאנִי ִצ ּפוֹ ר ָּב ָאה ַּב ָ ּי ִמים
ָאנָה ָאבוֹ א
וְ ִאם ֶאבְ ֶּכה ַּכ ָ ּנ ָהר
לֹא ֶאבְ ֶּכה ַּב ִ ּצ ּבוּר
ֶא ׁ ְש ַמע ַּב ֲע ָצ ָת ּה ׁ ֶשל ֵא ׁ ֶשת ִא ּיוֹ ב
ֶאלְ ַּב ׁש ׁ ְשחוֹ ִרים
ַא ֲא ׁ ִשים
ָאחו ּׁש ִרגְ ׁשוֹ ָתא ׁ ָשם
ָאמוּת ִּכי הוֹ ִרים ֵמ ִתים לִ ְפנֵ י ַה ָּבנִ ים
ֶא ׁ ּ ַשק ֶאת ְּתמ ּונָ תוֹ ַה ְמ ַח ֶ ּיכֶ ׁת ֶשל רוֹ נִ י
ֶא ְצ ַרח ִּב ְמלֹא ְ ּגרוֹ נִי ְּכ ׁ ֶש ִא ׁיש ֵאינוֹ ׁשוֹ ֵמ ַע
ֶא ׁ ְש ֶּתה ָק ֶפה ִמ ּתוֹ ְך ַה ֵּס ֶפ ׁל ֶש ּלוֹ
ֶא ְתנַ ֵ ּגב ַּב ַּמ ֶ ּגבֶ ת ַה ְּכ ֻח ָ ּל ׁה ֶש ִּל ְט ָפה ֶאת ּגוּפוֹ ֵעת ָעלָ ה ִמן ַה ּיָם ַּכ ֲענָק ִמיתוֹ לוֹ גִ י
ֶאכְ ַאב ֶאת ֵה ָע ְדרוֹ ִמ ַּמ ָּסע ַה ְּס ִקי ַה ׁ ּ ְשנָ ִת ׁי ֶשל ַה ֲחבֵ ִרים
ֶא ְ ׂש ַמח ׁ ֶשזּוֹ כְ ִרים אוֹ תוֹ ְּכ ֶמלֶ ְך ַה ִּכ ָּתה
ֶא ְד ַאג ּ ֶפן יִ ּׁ ָשכַ ח
ֵא ֵצא ִמ ַדּ ְע ִּתי
ַמה ֶּב ַצע?
וְ ָאנָה ֲאנִי ָּב ָאה
ו־ירחון ספרות
כתב העת הוותי בישרא נוס פני 88שנה ע"י ח.נ .ביאי
מבחר יצירות במסה ,פרוזה ,שירה וביורת ש היוצרים בארץ.
מגיש וראים
צ יוצרים ותיים נותן "מאזנים" במה כישרונות חשים וצעירים ומפרסם אותם
בפעם הראשונה.
ו־ירחון ספרות
ו-ירחון אגות הסופרים העברים במינת ישרא
הצטרפו
מנויי
פרטים בט'
03-6953256/7
כתובת מיי:
aguda-sofrim@bezeqint.net
אתר אינטרנט:
www.hebrew-writers.org
45
27/11/2014 10:46:35
2014.indb 45רבמצד םינזאמBook-
ו ים ו ם
הרצל חקק ועדנה מיטווך-מלר
דברי פרידה מהסופר שלמה קאלו
ה' באלול תשע"ד ()31.8.2014
"אלוהים נתן לנו את כל הדומיות
כדי שנהנה בבוא העת מן הצלילים.
אלוהים נתן לנו את הדמעות
כדי שנהנה מן הצחוקים.
את האפלה נתן והמגור
שנקדם בשיר את פני האור.
והתכלה
את הבדידות נתן לנו ִ
את הסופים בהם נרצה להיות בהתחלה
את הייאוש וחוסר האונים והאיבה
כדי לדעת אמת כוחה של התקווה.
ואת המוות הוא נתן ואת האנחות
כדי שלעולם נדע כי טוב לחיות".
כ
46
שנשאל שלמה קאלו ,מה שלומך? השיב" :הכל טוב,
כל עת שאנו לא משועבדים".
זה היה האיש .ממנו אנו היום נפרדים ,ולכבודו באתי
בשם אגודת הסופרים העברים לשאת מילות פרידה מיו"ר
האגודה — המשורר הרצל חקק וממני.
שלמה קאלו כתב ויצר בחלקת אלוהים הקטנה שלו
והצליח לבנות יצירות ספרות משובחות .כתיבתו הייחודית
זיכתה אותו בהוקרתם של חדי עין ואוהבי ספר .אגודת
הסופרים העברים ידעה להוקירו על תרומתו הייחודית
והנכבדה להבנת ההיסטוריה של העם היהודי בתקופת
השואה (ממנה שרד) ולאורח ההישדרות המקורי אותו מנחיל
הוא ביצירותיו בפרוזה ,בשירה ובמסה.
מי שקרא את ספריו ,נותר נפעם ,ואכן זכינו לקרוא את
ספריו של הסופר הדגול שלמה קאלו ,ובמיוחד ספרו הנדיר
"הנבחר" ,רומן יחיד מסוגו ,סאגה תנ"כית שקשה לשופטה
בקנה מידה רגילים .אכן מדובר ביצירת מופת .שלמה קאלו
רקם ביד אמן את תקופתו של דניאל ואת חניכתו מנער
27/11/2014 10:46:36
שלמה קאלו
לנביא בחצר מלכות זרה .הספר כתוב בלשון עשירה ,עברית
ייחודית הנובעת היישר מכתבי הקודש ,והוא נוגע בנימים
העמוקות ביותר של כל מי שגדל על ברכיו של התנ"ך ,ברזיה
של הלשון העתיקה ,רזי התרבות האנושית.
ארץ ישראל היא ערש התרבות של כולנו ,ומדינה ישראל
קמה על בסיס הזכות המוסרית הקדומה המעוגנת בתנ"ך.
שלמה קאלו נולד ב־ 1928בסופיה ,בולגריה .מגיל 12
היה פעיל במחתרת אנטי־פאשיסטית .בגיל 15נאסר והוגלה
למחנה ריכוז .בגיל 18זכה בתחרות שירה .למד רפואה
בפראג ,שם עבד גם כעיתונאי .נשלח כמתנדב מח"ל לקורס
טיס .עלה לארץ ב־ .1.1.1949קיבל תואר שני במיקרוביולוגיה
מאוניברסיטת תל אביב וכיהן כמנהל מעבדות מחוזי בקופת
חולים כללית.
המפנה החריף שחל בחייו בשבוע הראשון של 1969
משתקף מאז גם ביצירתו(.שכן בשנה זו זכה על פי דבריו
בהארה) .בשנה זו ייסד גם את הוצאת הספרים "דעת"
2014.indb 46רבמצד םינזאמBook-
וכעבור מספר שנים פרש ממנה; אך המשיך להוציא את
מרבית ספריו במסגרתה .עד עצם היום הזה .ראוי לציון כי
הוצאת "דעת" דאגה במסירות לאורך השנים להפצת ספריו
של קאלו באורח אמנותי מקורי ברבים .בארץ יצאו לאור
80ספרים מפרי עטו .חלקם תורגם ל־ 17מדינות באסיה,
אירופה ואמריקה .בין ספריו :רומנים ,סיפורים ,שירה
(ומוסיקה) ,הגות ,מחזה ,תרגומים וז'אנרים ייחודיים לו
("הסיפור המתועד") ועוד .מלבד הנ"ל תרגם שישה ספרים
משל חכמת יוון ,חכמת בודהה ,חכמת הזן ,כשהבולט ביניהם
הוא כתביו של לאו־טה־צו ,המשורר הסיני העתיק ביותר
בעולם בן המאה החמישית לפני הספירה.
אנו נפרדים היום מסופר גדול ,מאיש רוח אציל נפש ,מצניע
הליכות ,אשר יצירותיו וכתביו יישארו לנצח בפנתיאון הספרות
העברית .קאלו ייצג זן נדיר של כותבים ענווי עולם ,החשים את
צופן העברית והזמן ,שיצירתם נובעת מן האמת הפנימית.
המשוררת זלדה שוררה באחד משיריה הגדולים "לכל
אדם יש שם" את השמות השונים שאדם צובר בחייו" .לכל
איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו" ,כך פותחת
זלדה את שירה ,כשהסיום — הוא מכת המחץ של השיר:
"ונתן לו את מותו" .מתברר כי גם המוות נותן שם לאדם.
שלמה קאלו עוזב אותנו לעולם שכולו טוב ,ושמו הטוב
הולך לפניו ,שם הנבנה בעמל וכישרון אמיתי ,שם הזוהר מן
השפע המבורך של היצירות שהותיר לנו.
אסיים בקטע משירו של חיים נחמן ביאליק ,שכתב בעצב:
"היה איש וראו איננו עוד,
שירת חייו באמצע נפסקה".
המשורר נתן יונתן כתב בעקבות זאת את השיר בו כל מילה
מדברת על שלמה קאלו:
"כך נאהב לקרוא את סיפורי חיינו,
להיות כאגדת עבר שקופה ועצובה ומנחמת.
היה היה אדם וייסוריו רבו מאוד —
ולבבו קטון מלהכיל את צערו שלו
וצער העולם.
היה היה אדם ואהבת יפי האנשים קסום קסמה לו,
שבי אחריה ,שבי עד כלותו כנר".
שלמה קאלו הותיר אחריו מורשת ייחודית ביותר וזו השעה
לומר לו ,כי דבריו נגעו ללב רבים וכי האור שהותיר אחריו
כיוצר וכמורה רוחני לא יכבה .אשרינו שזכינו לחסות בצילו.
יהי זכרו ברוך.
27/11/2014 10:46:36
שלמה קאלו
חיים
— אני לא יודע מה להגיד.
הוא לא ידע כיצד להגיב .ישב על הכיסא הגבוה ,הלא
נוח .הכיסא היה מעין מגדל עץ ,שוודאי שימש פעם למטרות
שונות .את הכיסא אסף ממגרש הכדורגל הסמוך .מישהו
השאירו ,או השליכו שם.
הוא לא ידע כיצד להגיב .בחן בעינו הרואה (עינו האחרת
סומאה בילדותו) את הכוסית שלפניו .העראק הצלול העיר
בגרונו דגדוג נעים .יבוא בטח היום ולא יוכל עוד לשתות.
יבוא היום ויאסרו עליו את השתייה .כמו שאסרו על שמס
טבנישווילי .השכן טבנישווילי נפטר לפני שלוש שנים .זכור
יזכור את המקרה .טבנישווילי מת משום שלא שעה להזהרתו
של הרופא ולא חדל משתיית עראק .המקרה זכור לו היטב.
— לחיים רבותיי!
— לחיים! — החרו החזיקו אחריו המסובים.
חייב הוא לשבת על הכיסא הגבוה ,חסר המשענת ,הכיסא
הבלתי נוח בתכלית ,שעיקר שימושו — קביעת מסמרים
בפינות הגבוהות של החנות ,מקום שם נתלו מחרוזות הבמיה
והפלפלים האדומים .חייב הוא לשבת על מגדל העץ המגושם
הזה מאחר שהוא המארח.
— אדון חיים — פונה אליו אהרון מחלול ,החייט — היה
לי הכבוד להכיר את עמנואל .גם אותך היה לי כבוד להכיר,
אך גם אותו הכרתי .סוף ,סוף — אותה שכונה! — ראה החייט
לנכון לומר דבר מה לצדקתו ומילא כוסיתו עד השפה ,לא
מעל השפה .מין אמנות קנה לו במילוי הכוסית .לא מילאה
כי אם גדשה נוזל ,תפוח כעדשה גדולה ,צלולה ,מבטיחה,
מסתורית ,מגרה ,שעלה ונשק לשפה מבלי שנשפך.
— חיים — אומר יעקב ,בעל המכולת שממול — חיים —
שב ומטעים בלשון כבדה — זה המזל שלך .אתה — יש לך
מזל ,חיים .העמנואל הזה הביא לך מזל .אנחנו מאחלים לך
שיהיה לך תמיד מזל ,חיים! וגם לנו שיהיה מזל .כמוך .אנחנו
היום חוגגים ,חיים .אנחנו חוגגים על שעמנואל הלך .על
שעמנואל עזב .הסתלק .לא היה מקום לשני ירקנים בשכונה.
אחד מהשניים היה צריך ללכת .לעזוב .אתה או עמנואל.
עמנואל או אתה .אחד מהשניים .תמיד אחד מהשניים צריך
ללכת .תמיד אחד מהשניים צריך להישאר .רק אחד נשאר.
תמיד .אפילו בין איש ואישה נשאר תמיד אחד .כל החיים
47
2014.indb 47רבמצד םינזאמBook-
48
ביחד ,כל החיים שניים ובסוף אחד הולך ואחד נשאר .אי
אפשר אחרת.
עמנואל גמר .אתה נשארת .הוא הלך .הוא היה אדם כזה,
איך להגיד לך ...פעם — רבתי אתו .עוד מעט והלכנו מכות.
הוא אמר שאני שקרן .הוא אמר שאני מניח בכוונה עיתון
מקופל מתחת לכף המאזניים שלי .הוא אמר את הכול לפני
האנשים ,לפני הקליינטים .עוד מעט והלכנו מכות .אבל היה
שם שוטר אחד .ולא הייתה ברירה .ובינתיים ,הדם כבר לא
רתח .כמה יכול דם לרתוח? דקה ,שתיים ,שלוש .לא יותר.
תחשוב לרגע ,חיים ,במשך דקה ,שתיים ,שלוש — מתהפך
העולם .הדם הרותח יהפוך את העולם ...אבל הוא ,עמנואל,
היה איש כזה… טוב שהיה שם שוטר .אני זוכר עד היום.
בא עם הסינור הכחול הזה ,המלוכלך שלו ,בשביל מה בעצם
היה לובש סינור? אתה לא לובש סינור ,אני לא לובש סינור,
שבתאי ,שהוא אפילו קצב ,לא לובש סינור ,על מחלול לא
לדבר ,דוד לא לובש סינור ,איש לא לובש סינור .רק הוא היה
לובש — בשביל מה?
— אני לא יודע — השיב .במלוא הכנות.
— בשביל לעשות רושם למישהו? איזה סינור מלוכלך,
בחיי! לא ראיתי דבר כזה אף פעם ,בהן צדק אני אומר לכם
— אף פעם לא ראיתי דבר כזה! והוא אמר לי שאני — שקרן.
לא ,לא שקרן .הוא דיבר בשפה אחרת ,הרי אנחנו יודעים,
הוא קרא קצת ספרים ,הוא לא אמר סתם "שקרן" ,הוא אמר
איזה מלה אחרת .אולי אתה ,דוד ,יודע את המלה?
— אולי.
— לא שקרן...
— כזבן ,רמאי?
— לא ,לא .משהו אחר .אני כבר זוכר .הוא אמר לי:
"אתה מוליך שולל את הבריות!" "מוליך שולל" — מאיפה
הוא לקח את זה? אני לא יודע .אני גם לא רוצה לדעת.
אני עד היום לא מבין — למה הוא עשה את זה? מה הוא
רצה להגיד בזה? אותו לא שיקרתי בשום דבר .כשבא לקנות
משהו סילקתי את העיתון מכף המאזניים שלי .ומה הוא
רצה ממני? איזה מין אדם היה זה ,עמנואל? פעם ,ישבנו
לפני החנות שלו .לפני המקרה שסיפרתי .זמן רב לפני זה.
ישבנו על הארגזים .ישבנו ככה ,שותקים .מאחרי הצהריים
עד הערב .עד שנראו הכוכבים .לא תאמינו — ישבנו בלי
להגיד מלה .לא זזנו מהמקום .ולי לא היה רע! זאת אומרת,
לא הרגשתי עצמי חייב להגיד משהו .זאת אומרת ,היה לי
טוב ,היה לי טוב מאוד .אף פעם לא קרה לי דבר כזה ,לשבת
עם מישהו ,לשתוק — ולא להרגיש רע .רק אתו קרה הדבר.
רק עם עמנואל .מין בן אדם היה זה!
27/11/2014 10:46:36
— פעם — פתח דוד ,בעל הקיוסק ,המוכר במוצאי שבת גם
פלאפל — דיבר אתי על העץ .עץ הדקל ,זה שהילדים מורטים
אותו בכל ל"ג בעומר וסוכות והוא נשאר בכל זאת בחיים.
הוא אמר" :העץ יודע יותר מבני־אדם .העץ ,שורשיו במקור.
לבני אדם אין שורשים .בני־אדם הם המקור והם לא יודעים
את הדבר הזה" .אתם מבינים משהו? לא .לא מבינים .גם אני
לא מבין .לא מבין דבר .אבל יש מין רגש אחר .נעים לשמוע
דברים כאלה .דברים סתומים לגמרי ובכל זאת נעימים.
נעימים לשמיעה" .העץ יודע יותר מבני־אדם" .איך בכלל
יכול עץ לדעת?
הוא היה מוכר ביוקר .יקרן היה .ובכל זאת ,היו האנשים
באים וקונים .מדוע? למה? משום מה? מדוע לא באו ולא
קנו אצלך ,חיים .מדוע העדיפו לקנות אצל עמנואל ,למרות
שהוא מכר אותה סחורה — במחיר גבוה יותר? ואם הוא — אל
תתרגז אדון חיים ,אנחנו מדברים כאן דוגרי — אם הוא היה
נשאר בשכונה ,אתה היית מחוסל! כל אחד יגיד לך את זה.
וגם אתה יודע את זה .כל אחד יודע את זה .אין אדם שאינו
יודע את זה ,ואתה — יותר מכולם.
נאנח ,גמע מכוסיתו ,השיבה מתונות אל השולחן
המאולתר ,המורכב מארבעה ארגזים ריקים ,תר אחרי מקום
ישיבה נוח יותר .ברי היה לו שעל הכיסא שישב ,לא יוכל
להמשיך ולשבת זמן רב.
דוד המשיך:
— הנשים חיבבו אותו אבל יותר מהנשים ,הגברים .ויותר
מהגברים — הילדים .הוא היה מספר סיפורים .גם אני ניסיתי
פעם לספר לילדים שלי סיפורים .ברוך השם ,יש לי שישה
בבית ,מגיל שלוש עד תשע .ניסיתי — ולא יכולתי .אין רצון,
אין סבלנות ,אין עצבים .והוא היה מספר .מתיישב בחוץ,
על הארגזים והילדים מיד מקיפים אותו והוא פותח ומספר
על מלך ומלכה ,על עני ועשיר ,על ילד וילדה ,על ציפור
ועכבר; למה לא לגלות לכם את האמת? גם אני הקשבתי.
לא פעם .בהתגנב ככה ,עשיתי עצמי כמסתכל בחלון ראווה
של שבתאי ובינתיים — שומע ושומע ושומע ...מה יש לדבר
— הסיפור תמיד היה מעניין .אף פעם לא רבתי אתו ,ברוך
השם! אבל גם לא התיידדתי .קשה להתיידד אתו .היה לו מין
אופי .אומר "שלום" ומזעים פנים .לא ראיתי אותו מחייך.
אף פעם לא ראיתי את עמנואל מחייך .אשתו הייתה באה
במוצאי־שבת לקנות פלאפל בשביל הילדים שלהם .חמש
מנות שלמות .פעם אמרה לי" :עמנואל ביקש שאמסור
לך שתפסיק לעשות את הפלאפל מלחם ישן!" אני עושה
פלאפל מלחם ישן? מוסיף פירור או שניים ...ואולי קצת
יותר — כמו כולם! מי עושה היום פלאפל בלי לחם ישן? —
2014.indb 48רבמצד םינזאמBook-
התרעם והמשיך — שום דבר לא עניתי לה .ואחר כך שוב באה
האישה ושוב אותו הדבר" :שתפסיק לעשות מלחם ישן".
התרגזתי:
— "גבירתי הנכבדה" — אמרתי לה — "אף אחד לא כופה
עלייך לקנות פלאפל שלי!"
ואז הוא הפסיק להשיב ל"שלום" שלי .מין ברייה כזאת,
מין אדם מיוחד במינו .אתה עובר על פניו ,סמוך סמוך ,אומר
לו "שלום" במלוא הפה ,הוא מביט עליך ,נותן בך עיניים
ארוכות כאלו ,כמו שיפודים ,לא זז ממקומו ,מחכה שתעבור,
ולא עונה .ואחר כך גם אני הפסקתי לו את ה"שלום" .סוף,
סוף ,גם לי יש קצת כבוד! מה עשיתי לו ,מה הוא רוצה ממני,
אני חייב לו משהו? אבל לא רבתי אתו ,ברוך השם!
שבתאי סיפר משהו מגומגם על איזה יום קודר ,חורפי ,בו
נפגש עם עמנואל בשוק הסיטונאי .הזדמן שם באקראי.
נכנסו לקפה ,שתו קוניאק .עמנואל סיפר לו איזה אגדה
על פרוצה שירדה לאיזה עמק ללקט איזה צרי יקר .כוונתה
הייתה לחדול מדרכה הנלוזה ולהתפרנס ממכירת הצרי.
ופתאום התברר ,שכל הצרי שהפרוצה הייתה מלקטת,
אוגרת ,מייבשת ,טוחנת ומוציאה לשוק למכירה ,לא היה
שווה פרוטה .אותו צרי עצמו ששכנתה ליקטה ,אגרה ,ייבשה,
טחנה והוציאה למכירה ,היה בו כדי לרפא ,היינו — שווה
היה מחירו הגבוה ,בניגוד לזה שלה .הפרוצה אמרה לשוב
לסורה כי ראתה שמונעים ממנה את הישועה .באותו לילה
בו החליטה החלטתה ,נדדה שנתה והיא הבחינה בשכנתה
המחליפה צרי בצרי — נוטלת מעמה ומשאירה תחתיו
משלה .מה עשתה? — הוסיפה להעמיד פנים כישנה והתירה
לשכנתה לכלות מלאכתה .ואז לפתע הפך גם הצרי שלה
מועיל ושווה מחירו הגבוה! אלא שהפרוצה פסקה מלמכור
אותו והחלה מחלקת אותו חינם אין כסף .את פרנסתה מצאה
בקיבוץ נדבות.
— "אתה" — פסק אז עמנואל לקצב — "הינך האישה
הפרוצה .אלא שחסר אתה את השכנה שתוכל להציל אותך
בעוד מועד".
— מוזר מאוד! — צייץ מחלול החייט.
— שלשום — סיפר המארח בקול כבד — נכנס אצלי.
בא ,התיישב מולי ,שתק .גם אני שתקתי .בא לקוח ,קמתי,
שירתתי את הלקוח .עברה שעה ,שעתיים .קם ,קרב אלי:
— "חיים" — אמר — "באתי לבקש ממך מחילה".
— "על שום מה?" — שאלתי.
— "על גזילת פרנסה" — השיב והוסיף — "העליתי מחירים
אך הדבר לא הועיל .סלח ומחל!"
27/11/2014 10:46:36
לא הבנתי דבר וחצי דבר .ועוד אני עומד משתומם ,כרע,
נפל על הארץ:
— "לא אקום" — פסק — "עד שלא תסלח ותמחל!"
מיהרתי להשיבו:
— "סלחתי ומחלתי!"
נשק לידי והלך.
— ולמחרת — באו וסיפרו.
— גם בעיתונים כתבו.
— מין דבר שכזה!
— הצית את ביתו ובית השכנים!
— ניסה להצית עוד בתים.
— טען שזה סיכוי הגאולה האחרון.
— בקושי השתלטו עליו.
— מין ברייה שכזו!
— לחיים!
פיסול — מיכה אולמן .מעבר1989 ,
49
2014.indb 49רבמצד םינזאמBook-
האו"ם מה־ 29בנובמבר ,1947בדבר חלוקת ארץ־ישראל
מרדכי נאור
והקמה קרובה של מדינה יהודית ,הרעישה אותה .במכתב
לדורמן מה־ 30בנובמבר כתבה" :קודם כול מזל טוב לכולנו.
אני מרוצה מאוד ומקווה שבספר השירים החדש שלי שאתם
מתכננים להוציאו ב־ ,1948יופיעו המילים :שנה ראשונה
לגאולה .שאלוהים יעזור לנו שהכול יעבור בשלום".
שלום לא היה בארץ־ישראל שלאחר ה־ 29בנובמבר
דיה מולודובסקי ( )1975-1894הייתה סופרת ומשוררת
.1947כבר ב־ 30בנובמבר החלו התנגשויות־דמים שיזמו
יידיש נודעת ,שהתגוררה בפולין ,בארצות הברית,
הערבים ,בנסותם למנוע את יישום החלטת האו"ם .מספר
ותקופה קצרה גם בישראל .היא כתבה ופרסמה ספרים לגדולים
החללים היהודים גדל מיום ליום וזו הייתה ראשיתה של
ולקטנים ,ובארץ־ישראל של ימי טרם־המדינה זכו להצלחה
מלחמה ארוכה וקשה — היא מלחמת העצמאות.
מרובה שירי הילדים שלה ,שתורגמו על־
אווירת החירום וההיחלצות
ידי נתן אלתרמן ,פניה ברגשטיין ,מרים
שהייתה מנת חלקו של היישוב היהודי
ילן־שטקליס ,אברהם לוינסון ואחרים.
בארץ כבר מהימים הראשונים של
ספרה "פתחו את השער" שראה אור
דצמבר ,1947הגיעה גם לאמריקה
בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב־ ,1945היה
וקדיה מולודובסקי החליטה לתרום
לקלאסיקה ,ושירים כגון "גלגולו של
את חלקה בהעלאת המוראל .היא
מעיל" ו"הילדה איילת" (בתרגומו של
ביקשה לסייע ,כפי יכולתה ,ל"הגנה",
נתן אלתרמן) ו"פתחו את השער" (שנתן
ארגון־המגן הכלל־יישובי שממנו צמח
את שמו לספר — בתרגומה של פניה
צה"ל .לשם כך שלחה לעורך העיתון
ברגשטיין) ,היו שגורים וידועים לכל ילד
"במעלה" ,משה מוסנזון ,חבר קיבוץ
כמעט.
נען (ואביה של הסופרת דבורה עומר),
עניינו של מאמר זה הוא ב"שיר
שיר ארוך על שלושה ילדים בני ,7-5
מגויס" שלה ,שנחבא כל השנים בכרך
המעוניינים להצטרף ל"הגנה".
ישן של הדו־שבועון "במעלה" ,ואשר
"במעלה" ,שהופיע מאז ,1925
נכתב ככל הנראה בימים הראשונים
היה עיתון מקובל בימים ההם —
של מלחמת העצמאות ופורסם ב־19
בהסתדרות הנוער העובד שהוציאה
קדיה מולודובסקי
בדצמבר .1947שמו" ,הבריגדה
אותו ,בהתיישבות העובדת ובקרב
הקטנה" ("די קליינע בריגאדע") ,והוא תורגם לעברית על־ידי
סופרים ומשוררים צעירים שפרסמו בו את יצירותיהם
אברהם לוינסון .התיבה "מגויס" בהקשר זה היא דו־משמעית:
הראשונות .כך עשו זרובבל גלעד ,חיים חפר ,אורי ברנשטיין,
הן שיר שנועד לגייס דעת־קהל והן שיר שעניינו גיוס בפועל,
דבורה עומר ועוד.
אם כי של מתגייסים לא תקניים כל־כך.
מוסנזון מסר את השיר" ,די קליינע בריגאדע" לאחד
המשוררת ,ילידת פולין שהתגוררה בניו־יורק מאז ,1935
ממתרגמיה המובהקים של קדיה מולדובסקי בארץ — אברהם
עקבה כל העת אחר הנעשה בארץ־ישראל ,והייתה קשורה
לוינסון — סופר ,משורר ,מתרגם ומי שעמד בראש המרכז
במיוחד ליוצרים ולאנשי תרבות כאן .אחד הבולטים שבהם
לחינוך ולתרבות של הסתדרות העובדים .לוינסון לא רק תרגם
היה זאב יוסקביץ' (יוסיפון) ,חבר קיבוץ ובוהמיין תל־אביבי,
את השיר; הוא גם ערך בו מספר שינויים ,גרע בית אחד והוסיף
שבין השאר ערך את רבעון הקיבוץ המאוחד "מבפנים" .הוא
חמישה בתים וקשר אותו לתל־אביבֵ ,שם שלא הוזכר במקור
שיזם את הוצאת הספר "פתחו את השער" .ידיד אחר שלה
היידי .לא ידוע אם הוא עשה זאת בתיאום עם המחברת.
היה מנחם דורמן מגבעת ברנר ,העורך הראשי של הוצאת
שירה של קדיה מולודובסקי תאם את אופי גיליון
הקיבוץ המאוחד.
"במעלה" שבו פורסם .נכללו בו רשימות ודיווחים על הקרבות
ידידיה בארץ לחצו עליה לבוא ולהשתקע כאן ,ולפחות
הראשונים ,על חברי הנוער העובד שנפלו על הגנת הנגב.
להגיע לביקור ממושך .זה תוכנן ל־ ,1947נדחה ל־1948
להלן השיר ,כפי שהופיע ב"במעלה" ,גיליון ,)400) 24
ונדחה שוב בשל קרבות מלחמת העצמאות .החלטת עצרת
מ־ 19בדצמבר :1947
ק
50
27/11/2014 10:46:37
"שיר מגויס"
של קדיה מולודובסקי
2014.indb 50רבמצד םינזאמBook-
ַה ְּב ִר ָיג ָדה ַה ְ ּק ַט ָ ּנה
מאת קדיה מולודובסקי
כּ וֹ ְתבִ ים ְּב ִמכְ ָּתב לִ יֲ ,א ׁ ֶשר ִק ַּבלְ ִּתיו
ל־אבִ יב:
ֵמ ָה ִעיר ָה ִעבְ ִרית ַה ְ ּגדוֹ לָ ה ֵּת ָ
לשה יְ לָ ִדיםַ ,חבְ ַר ָ ּיה ְק ַט ָ ּנה,
ׁ ְש ׁ ָ
ֶה ְחלִ יט ּו לָ לֶ כֶ ת לַ ֲהגָ נָ ה.
ן־שבַ ע— ,
ׁ ָשאוּל ֶּב ָ
ן־ש ׁשּ ָ ,גד ֶּב ׁ ֶ
ן־ח ֵמ ׁשָ ,דּ ן ֶּב ׁ ֵ
ישיבָ ה ַעל ַה ֶ ּגבַ ע.
ׁ ְשלָ ׁ ְש ָּתם נִ כְ נְ ס ּו לִ ׁ ִ
ט־א ׁש וְ גָ ְפ ִרית:
ִדּ ְּבר ּו וְ ׁ ָש ְפכ ּו לַ ַה ֵ
ְרצוֹ נָם לְ ָהגֵ ן ַעל ַא ְר ָצם ָה ִעבְ ִרית.
ן־ח ֵמ ׁש:
הוֹ ִד ַיע ׁ ָשאוּל יֶ לֶ ד ֶּב ָ
ָאקוּם נֶ גֶ ד ַטנְ ק ,לֹא ֶא ְפ ַחד ִמ ּ ְפנֵי ֵא ׁש.
מ ּובָ ן ֵמ ַע ְצמוֹ ! — ָדּ ן ְּבנַ ַחת ָענָה —
ֲאנַ ְחנ ּו נִ ְהיֶ ה ְּב ִריגָ ָדה ְק ַט ָ ּנה.
ָסח ָ ּגדָ :מה ַא ֶּתם ,זַ ֲאטו ִּטים ְּכנֶ גְ ִדּ י?
ֲאנִי ֶא ֱהיֶה ַה ְּמ ַפ ֵ ּקד ַה ְ ּיהו ִּדי.
ָהלְ כ ּו וְ ָא ְמר ּו לַ ּמוֹ ָרה ַּב ְּמכִ ינָ ה:
ִר ׁ ְש ִמי ֶא ׁת ְשלָ ׁ ְש ֵּתנ ּו ַּב ֲהגָ נָ הִ.
ַה ּמוֹ ָרה ַּביְ לָ ִדים ַמ ָּב ָט ּה נָ ֲע ָצה,
ֹאשה נִ ַענְ ָעה ּובִ ְצחוֹ ק ִהיא ּ ָפ ְר ָצה:
ר ָׁ
ַא ֶּתם עוֹ ד כּ וֹ ְתבִ ים ִּב ׁ ְשגִ יאוֹ ת — נְ ָע ִרים —
ּובַ ֲהגָ נָ ה ֵאין ָמקוֹ ם לְ בו ִּרים.
ָרא ּו ַהיְ לָ ִדיםַ :ה ּמוֹ ָרה ַמ ְפ ִר ָיעה,
ָהלְ כ ּו וְ כִ ְ ּנס ּו יְ ׁ ִשיבָ ה ַּב ׁ ְשנִ ָ ּיה.
ִק ֵּמט ֶאת ַה ֶּמ ַצח ָ ּגד ַה ְּמ ַפ ֵ ּקד:
ֲאנִ י ַה ָ ּק ׁ ִש ׁיש ,וַ ֲעלֵ יכֶ ם לְ ַצ ֵ ּית.
ר־ע ּתוֹ נִ ים ָהעוֹ ֵמד ַּב ּ ִפ ָ ּנה
מוֹ כֵ ִ
ּ
הוּא־הוּא ׁ ֶש ִי ֵּתן ָה ֵע ָצה ַה ְ ּנכוֹ נָ ה.
27/11/2014 10:46:37
ׁ ְשלָ ׁ ְש ָּתם ְּב ֵעינָ יו ָמ ְצא ּו ֵחן ַדוְ ָקא
וַ יַ ַען לָ ֶהם ,לֹא ׁ ָש ָהה ַאף ַדּ ָ ּקה:
לְ כ ּו לַ ָּמקוֹ ם ּבוֹ כּ וֹ ְתבִ ים ִע ּתוֹ נִ ים,
ׁ ָשם יוֹ ׁ ְשבִ ים יְ הו ִּדים ֲחכָ ִמים ּונְ בוֹ נִ ים.
"פ ַרד"
ֶא ְתכֶ ם יְ ַק ְּבל ּו ְּבכָ בוֹ דְּ ,ב ּ ַ
ּובַ ֲהגָ נָה ֵּת ָר ׁ ְשמ ּו ׁ ָשם ִמ ָ ּיד.
לְ כ ּו־נָ א לְ א ֶֹר ְך ָה ְרחוֹ ב יְ ׁ ָשרוֹ ת,
ׁ ָשם ַּביִ ת ִּת ְראוְּ ׁ ,ש ָמ ׁשוֹ ָתיו ַמזְ ִהירוֹ ת.
"שלוֹ ם"ְּ ,ת ַד ְּבר ּו ִּב ְתב ּונָ ה,
ַּת ִ ּגיד ּו ׁ ָ
ְּב ׁש ּובְ כֶ ם לִ י ּתוֹ ד ּו ַעל ֵע ָצה נְ בוֹ נָ ה.
ד־ח ּ ָפזוֹ ן,
ָהלְ כ ּו ַהיְ לָ ִדים ְּב ִמ ְצ ַע ִ
ׁ ְשלָ ׁ ְש ָּתם נִ ְת ַק ְּבל ּו ְּבכָ בוֹ ד ּובְ ָרצוֹ ן.
ָהעוֹ ֵר ְך ַע ְצמוֹ לַ יְ לָ ִדים ִמ ׁ ְש ָּת ֶאה:
ַמהֲ ,הגָ נָ ה ,זֶה יָ ֶפה ,זֶה נָ ֶאה!
ַאך ְּת ִח ָ ּלה ֲעלֵ יכֶ ם לִ ְרחֹץ ַה ָ ּי ַדיִ ם,
לִ ְק ׁשֹר ָּכ ָראוּי ְ ׂשרוֹ כֵ י ַה ַ ּנ ֲעלַ יִ ם.
ִה ּנֵה גַ ם ּ ְפנֵ יכֵ ם לֻ כְ לְ כוּ ,זֶ ה לֹא טוֹ ב!
וְ ֶא ָחד ִמ ֶּכם — גַ ם ַא ּפוֹ הוּא ָרטֹב.
ְּב ַמ ָ ּצב ָּכזֶ ה — מ ּובָ ן ַה ָדּ בָ ר —
י־א ְפ ׁ ָשר.
ַּב ֲהגָ נָ ה לַ ֲעבֹד ִא ֶ
ָּכאן ַמיִ ם ַּב ֶּב ֶרז ,וְ כָ אן ַה ַּס ּבוֹ ן,
ַמ ֶ ּגבֶ ת ַצ ָחה ִּת ְמ ְצא ּו ָּב ָארוֹ ן.
ָקם ָ ּגד ַה ְמ ַפ ֵ ּקד ּוכְ ָאב ַר ֲח ָמן
ָר ַחץ וְ ׁ ִש ְפ ׁ ֵשף ֶאת ַה ְ ּגדוּד ַה ָ ּק ָטן.
ישיָה לַ ִּמ ְר ּ ֶפ ֶסת ָצ ָע ָדה
ַה ׁ ּ ְשלִ ׁ ִ
וְ ׁ ָשם ֻצ ְּל ָמה ָּכל ַה ְּב ִריגָ ָדה.
ָהלְ כ ּו ו ָּפנ ּו ָאז ֵאלָ יו ַהיְ לָ ִדים:
ה־א ָחדְ ׁ ,ש ַמע ֶר ּב יְ הו ִּדי,
ָא ְמר ּו ּ ֶפ ֶ
ִהבְ ִהיק ּו ּ ָפנֶ ָיה ְּבגִ יל וְ גָ אוֹ ן
ן־ה ָּמ ֳח ָרת ַּב ַע ּמוּד ָה ִר ׁ
אשוֹ ן.
ְּב ִע ּתוֹ ַ
יְ ֵהא זֶה ְּבסוֹ דַּ ,בל יֵ ַדע ַאף ֶא ָחד,
ּובַ ֲהגָ נָ ה ִּת ְר ׁ ְש ֵמנ ּו ִמ ָ ּיד.
ל־אבִ יב
כּ וֹ ְתבִ ים ְּב ִמכְ ָּתב לִ יִּ ,כי ָּכל ֵּת ָ
ת־צחוֹ ק ַה ִ ּצלוּם ֶה ָחבִ יב.
ִק ְּבלָ ה ְּבבַ ְ
ָע ַצם ֶאת ֵעינוֹ ָה ַא ַחת ַה ּמוֹ כֵ ר,
ׁ ָשלַ ח ַּביְ לָ ִדים ַמ ָּבטוֹ ַהחוֹ ֵדר:
ת־צחוֹ ק ְּכפ ּולָ ה:
וְ ָאנ ּו ִּבנְ יוּ־יוֹ ְרק ְּבבַ ְ
לְ זוֹ ַה ְּב ִריגָ ָדה — ַא ֲהבָ ה ו ְּת ִהלָ ה.
51
2014.indb 51רבמצד םינזאמBook-
52
להלן מספר הערות על השיר ועל תרגומו של לוינסון:
השיר המקורי ,כפי שהוא מופיע ב"מארציפאנעס" (וראו
להלן) ,כלל 27בתים ו־ 54שורות .אצל לוינסון עלה המספר
ל־ 32בתים ו־ 64שורות .הבית הראשון בשיר המקורי הושמט,
ובמקומו הוכנס בית בן שתי שורות ,המסביר כי המשוררת
היושבת בניו־יורק ,קיבלה את הסיפור על שלושת הילדים
מהארץ והיא מביאה אותו בהרחבה.
לוינסון שינה את שמות הילדים .אצל מולודובסקי
שמותיהם היו שלום ,ברוך ומשה .בתרגום העברי הם קיבלו
שמות צבריים יותר :שאול ,דן וגד .במקור וגם בתרגום יש
מסר חינוכי :המורה ,שאליה פנו השלושה כדי ש"תרשום
אותם להגנה" ,חייכה ואמרה שהם עדיין כותבים בשגיאות
וב"הגנה" לא יקבלו ילדים בורים כמותם .השלושה החליטו
למצוא דרך משלהם כדי להגיע ל"הגנה".
רוב השיר מוקדש למסלול אותו עברו ,עד שזכו
להצטלם בתור "הבריגדה הקטנה" .בשני הבתים האחרונים,
שאינם במקור היידישאי ,מסופר כי צילום שלושת
המתנדבים הצעירים נתקבל בתל־אביב בחיבה ,והמשוררת
הניו־יורקית הוסיפה מרחוק את הברכה" :לזו הבריגדה —
אהבה ותהילה".
חוקרת ספרות הילדים ,פרופ' מירי ברוך ,נתבקשה על־
ידינו להשוות את המקור לתרגום .היא מצאה ,כי בעוד
שקדיה מולודובסקי כתבה בנוסח של אגדת ילדים ,לוינסון
הדגיש יותר את הממד האקטואלי .היא כתבה שיר חביב
ומשעשע ,שבמרכזו רצונם של הילדים להיות גיבורים ,כפי
שהיה מקובל בכל היצירות של אותה תקופה ,ובין בתיו
"שתלה" מסרים חינוכיים לילדים ,כגון הצורך לדעת קרוא
וכתוב לפני כל מעשה אחר ,והחובה להתרחץ ולשרוך כהלכה
את שרוכי הנעליים .לוינסון חידד מסרים אלה והוסיף גם
משלו.
עד כמה שידוע ,השיר "הבריגדה הקטנה" לא ראה אור
פעם נוספת מאז שפורסם בשלהי .1947מולודובסקי כינסה
אותו ,במקורו היידי ,בספרה "מארצעפאנעס" (מרציפנים),
שהופיע בניו־יורק בשנת .1970כותר המשנה של הספר היה:
"מעשהלאך און לידער פאר קינדער און יוגענט" (מעשיות
ושירים לילדים ולצעירים).
בנוסח זה לא מופיעים הבית הראשון ושני הבתים
האחרונים ,וכן לא שני בתים באמצע השיר לערך ,שנוספו
רק בתרגומו של לוינסון .האם הם היו בשיר המקורי ,כפי
שנשלח ל"במעלה"? לא ידוע .ככל הנראה לא.
אשר לקדיה מולודובסקי ,היא הגיעה בסופו של דבר
לישראל במרס .1949נערכו לה כאן קבלות־פנים חגיגיות
27/11/2014 10:46:37
והיא אומצה רשמית על־ידי מוסדות ההסתדרות ובעיקר
על־ידי מועצת הפועלות .בשלוש שנים שבהן חייתה
בישראל עם בעלה שמחה לב היו לה שמחות קטנות
ואכזבות גדולות .היא התקבלה ברצון ובשמחה במוסדות
חינוך של התנועה הקיבוצית ,הרצתה ואף ערכה ,במשרה
חלקית ,כתב־עת ביידיש בשם "היים" (בית) .ניסיונותיה
לעניין את התיאטראות המקומיים במחזות שכתבה — לא
צלחו .גם היחס השלילי ליידיש בישראל הצעירה לא היה
לרוחה.
ב־ 1952חזרה לאמריקה .היא הוסיפה לכתוב ולפרסם.
ב־ 1971הוענק לה פרס איציק מאנגר לספרות יידיש.
אם לחזור לשירה ה"מגויס" ,תרתי־משמע" ,הבריגדה
הקטנה" ראוי להזכיר צירוף מקרים מעניין :באותו יום
עצמו בו פורסם השיר ב"במעלה" ,הופיע בעיתון "דבר",
במדור "הטור השביעי" ,שירו הנודע של נתן אלתרמן "מגש
הכסף" .אלתרמן ,כידוע ,הוא שהפך כמה משיריה של קדיה
מולודובסקי ,בתרגומו ,לנכסי צאן ברזל של ספרות הילדים
העברית.
פיסול — מיכה אולמן .מים1997 ,
2014.indb 52רבמצד םינזאמBook-
חנוך לנצמן
אברהם לנצמן — סופר ,מתעד
וחוקר השואה והתקומה
ו
26.10.2013-1.9.1923
רשה הופצצה ביום הולדתו ה־ 16של אבי ,הוא אברהם
לנצמן ,שמצא עצמו אוחז בידו של אחיו הקטן ,והם
נסחפו בים אדם הנס וגבם לבית הקברות היהודי .לדבריו
"אילו המתים יכלו לברוח משם ,גם הם היו עושים זאת".
בעולם מציינים 75שנים למלחמת העולם השנייה ו־100
למלחמה הראשונה .לפי פרסומים בגרמניה בתערוכות
מנסים לחלוק באחריות לזוועות ,ומדגישים שבמלחמה
הראשונה החלה השמדת בני אדם תעשייתית והשימוש בגז.
מה"אליבי" מתברר גם מה לא למדו בין ולאחר המלחמות,
ומסתבר שברישום קורות הימים בידי המנוצחים "לוקה"
ההיסטוריה בדמנטיה.
אבי ,אברהם לנצמן ,כתב 7ספרים בנושאי השואה ,הגבורה
והתקומה ,ספרים שהם כמצבה במילים לדור שעלה בלהבות.
הוא שרד 7מחנות ,כמו חבריו ,ומשסיימו את "אוניברסיטת
הגיהינום עלי אדמות" ,הם זכו בתואר "ניצולים" .אבי טען
שהוא וחבריו הם "עדי הראיה והשמיעה לחורבן ,"...ולמה
שמסוגל לעולל האדם .הניצולים הם אלה שזיכרונם משמש
בית קברות לקורבנות ,אבל גם לגבורה יהודית בכל החזיתות,
כמו גבורתן של אימהות שנלחמו בציפורניים על ילדיהן.
להלן סקירה קצרה של ספרי אברהם לנצמן על השואה
והתקומה:
" נעורים בדרכים" ( — )1964מהספרים הראשונים
שהודפסו גם כעדות .הספר מקיף את התקופה מפרוץ
המלחמה ועד סיומה .העלילה מתרחשת בוורשה ובשבעה
מחנות כפייה .ב־ 1992ראתה אור מהדורה שנייה .הספר
תורגם ביפן ,בברזיל ,וכן בשפות — אנגלית ופולנית —
הקדמה למהדורה השנייה באנגלית ובפולנית כתב שר
החוץ ,חסיד אומות העולם פרופ' ברטושבסקי.
" אודם עין של דין" ( — )1992שעניינו הטיעון על "חוסר
הידיעה" .מסקנתו של הספר היא שכולם ידעו .הספר
פורסם לרגל כנס בינלאומי ב־ 10.5.92שיזם אברהם
לנצמן וגם ניהל משך 3ימים בהילטון ת"א ובירושלים
בהשתתפות מאות ניצולים מ־ 12מדינות ,ניצולים ממחנה
'פיונקי' וממחנות נוספים.
27/11/2014 10:46:38
אברהם לנצמן
"נפשי קשורה בנפשם" ( — )1993שעניינו החשבון הפתוח
עם המרצחים עד סוף כל הדורות — אות קין על מצח
הגרמנים ועוזריהם.
"למחרת השחרור" ( — )1995הספר עוסק אירועים פחות
ידועים מאותן שנים.
"שנים ללא שמש" ( — )1997ספר המתריס כנגד הניסיון
"לנקות מעוון" את הצבא הגרמני" ,הוורמכט" ,שהיה
בעצם שותף לפשעי הנאצים.
"וייסעו ויחנו" ( — )1998ספר שעניינו הנדודים והמנוסה
אחרי השחרור ,השהייה במחנות ,בהכשרה ,במאבק
לעלייה ארצה ,ובהקרבה של הניצולים במאבק על
המדינה שבדרך.
"שרידי זקסהאוזן" ( — )2005הספר מספר על ניסויים
בילדים ,מתאר את המתרחש במחנות ובגטאות ,מביא
עדויות על מעשי הצבא הגרמני ומזכיר את הקמת מצבה
ביוזמת תלמידים גרמניים במחנה 'גלוון' שבמסלול מצעד
המוות ועוד.
הספרים זכו לביקורות נלהבות בעיתונות.
אבי שימש כיו"ר ארגון ניצולי זקסנהאוזן בישראל וכסגן
נשיא ארגון הניצולים הבינלאומי ,המאגד 18מדינות .כנציג
בהנהלת מרכז הארגונים ,ניסה לפעול להנצחה ,ופנה לרשות
53
2014.indb 53רבמצד םינזאמBook-
מספרי אברהם לנצמן
לזכויות ניצולי השואה ,לקיים את האירוע 'ספרים מן התהום'
בו הציגו השרידים את ספריהם.
אבי נולד בפולין 'ביוזפוב' ליוסף יהודה לנצמן ואיטה
ברינדל לבית כץ .סבו חנוך־הינך לנצמן הרביץ בו תורה .היה
צאצא ליהודי הקדוש מ'פשיסחה' .יחיד נותר ממשפחתו
שהתגוררה בוורשה .אבי מצא לעת זקנתו מאמר של אביו
בעיתון ביידיש בנושא חינוך — זה השריד האחרון שנותר.
ואלה דבריו של אברהם לנצמן" :אילו היה קיים אלוהים...
וודאי היה טובע בים דמעות תושבי הגטו זקנים וצעירים,
אבות ואימהות לפני שיבשו עיניהם ועיני ילדיהם הכחושים
הגוועים בזרועות ההורים ,מרעב ,צמא ,קפואים ובלואים .והיה
לבסוף הריבון נותר ...כי נפערו סדקים באדמת אירופה שהפכו
לתהומות ובלעו לתוכם את הנשמות יכולותיהן ויצירתן".
אבי טען שבתקופות הקשות כשנשאל יהודי מה יהיה ,ענה
יהיה טוב .כי בערבות ההדדית הייתה המשענת לתקווה זאת.
מעניין שהניצולים הם היום אופטימיים מדור הבנים.
רח׳ פן 6ת-אביב-יפו ,ט' 03-6953256/7
אגות הסופרים העברים במינת ישרא )ע”ר(
THE HEBREW WRITERS ASSOCIATION IN ISRAELאתר • www.hebrew-writers.org :ואsofrim-ronit@bezeqint.net :
סנת רומן
עם הסופרת
אינה ברנשטיין
הסנה מיועת כ מי
שחום כתוב רומן
או נמצא בעיצומה
ש הכתיבה ונז
יווי ותמיכה
הפתיחה :יום רביעי ,כ’ באר תשע”ה 11.3.2015 -
54
27/11/2014 10:46:38
הרשמה במשרי אגות הסופרים העברים ,טפון03-6953256/7 :
הסנה כות
18מפגשים שבועיים
בימי רביעי,
בין השעות 20:00-18:00
בבית הסופר,
רח' פן 6ת אביב
מחיר הסנה ₪ 2,100 -
2014.indb 54רבמצד םינזאמBook-
ועים
י יועים
ועד אגודת הסופרים העבריים
קיים ישיבה בבית ביאליק
סביב שולחנו של חיים נחמן ביאליק —
ממייסדי אגודת הסופרים העברים
י"ז באלול תשע"ד ()9.9.2014
ל
רגל מלאות 80שנה לפטירתו של המשורר הלאומי
(נפטר ב־ ,)4.7.1934קיים הוועד המנהל של אגודת
הסופרים העברים ישיבה חגיגית בביתו של ביאליק ,על
השולחן שבו נהג להסב עם עמיתיו הסופרים ,לדון ִעמם,
ולהכריע לדורו ולדורות בנושאים העומדים ברומו של עולם
הספרות והתרבות.
אגודת הסופרים העברים צועדת בעקבות ביאליק ,אשר
ּ
דרכה ומקובעי דמותה ,עמד בזמנים שונים
היה ממתווי
ּ
בראשה וגם יסד את כתב־העת שלה ''מֹאזניִ ם'' ,אשר ממשיך
לראות אור עד היום הזה.
יותר מכול מזדהה אגודת הסופרים העברים עם מפעל
הכינוס והגניזה של ביאליק ,ולנושא זה יוחדה הישיבה החגיגית.
איילת ביתן שלונסקי ,מנהלת מתחם בית ביאליק
והאוצרת הראשית ,פתחה את הישיבה החגיגית .איילת
מוכרת לרבים מאתנו כרוח החיה של הפעילות התרבותית.
בדבריה ,בירכה על היוזמה המקורית לקיים מפגש היסטורי
סביב שולחנו של המשורר הלאומי .היא הציגה את ה'אני
מאמין' של ח"נ ביאליק ואמרה" :כולנו כאן סביב שולחנו
של ביאליק ,ואף הוא נמצא איתנו ,רוחו שורה על הבית ,הוא
נוכח איתנו בישיבה".
לאחר מכן נשא דברים יו''ר אגודת הסופרים העברים —
הרצל חקק:
רגע היסטורי מיוחד ,שעה סגולית מאד,
כבוד גדול הוא לי לכנס את הוועד המנהל כיו"ר הוועד
כאן בבית ההיסטורי הזה .הוועד המנהל של אגודת הסופרים
העברים מתארח בביתו של המשורר הלאומי שלנו חיים נחמן
ביאליק ,האיש שהיה ממייסדי האגודה ,ממקימי כתב העת
שלנו "מאזנים".
27/11/2014 10:46:38
ברכות למארחים שלנו — איילת ביתן שלונסקי מנהלת
המתחם ומי שעמלה רבות להחיות את התרבות בבית הזה,
לשמואל אבנרי מנהל ארכיון ביאליק .שמואל פעל ועשה
לטיפוח התצוגה בבית ,עושה רבות להנחלת מורשת ביאליק
לקהל ,למבקרים.
המשורר הלאומי שלנו חיים נחמן ביאליק — ידוע לא
רק כמשורר — אלא גם כסופר וכמסאי ,אבל אל נשכח לו
את השנים היקרות שהשקיע בכינוס היצירה העברית .לכול
מוכרים אוספי האגדות ,המדרשים ,שזכו להיכלל ב"ספר
האגדה" .חבר למשימה זו היה חברו הטוב י"ח רבניצקי —
ובתקופה שבה החלה התחייה של הספרות העברית ,היה בכך
מסר בדבר חשיבות הכינוס ,חשיבות השמירה של גנזי האומה.
כיום כשאנו מתברכים במפעל האדיר של מכון גנזים,
ראוי שנזכור את המטרות ,שראה חיים נחמן ביאליק ,כאשר
כתב ודיבר בזכות ה"כינוס" .בעיניו ,היה זה המעשה הראוי
לעשותו ,כדי להפוך את היצירה שנוצרה לקניין עד" :למען
ההווה והעתיד של האומה ,יש לבור את מבחר היצירה
הישראלית" כך כתב — וראה בכך משימה שיש לגייס עבורה
את מיטב הכוחות:
"ה'כינוס' הוא תפקיד לאומי שהוא צריך להעסיק את
הכוחות המדעיים והאמנותיים של האומה במשך הרבה
שנים" .יחד עם השותף לדרכו חנא רבניצקי שקד ביאליק
על 'כינוסים' רבים — וכך יצאו לאור אוספים חדשים לשירי
שלמה אבן גבירול ,לשירי משה אבן עזרא ,ואף למשנָ ה נשא
עיניו :המשנה מנוקדת עם ּפירוש מקורי .כן עשה רבות גם
למען כינוס יצירות הפולקלור.
כך אמר ביאליק בכינוס היסוד של אגודת הסופרים
העברים בניסן תרפ"ז:
"אנו רוצים להמשיך את התביעה הגדולה של הספרות
העברית .אנו רוצים להיעשות לקול ראשון בעם העברי.
אנחנו רוצים שהספרות תהיה 'אורח החיים' ו'יורה־דעה'
של העם העברי .העם העברי צריך להרגיש את יד הספרות
הזאת ואת השפעתה על העם העברי ...אנו רוצים שירגיש
אותנו ,העם העברי ,שנחיה בו כעסיס בתוך הפרי ,ולכל נקודה
ותא מהווייתו תחדור הספרות העברית ותשפיע על מהלך
הרגשתו ,על מהלך חייו ...מתוך הכוונה הזאת נבראה ,לפי
דעתי ,אגודת הסופרים ,רק בזה יש לבקש את הרעיון העיקרי
של אגודתנו."...
55
2014.indb 55רבמצד םינזאמBook-
56
בנאום נוסף שנשא בשנת תרפ"ט גילינו עוד כמה גוונים
של הגות מרחיבת דעת .בנאום זה היטיב להנחיל לנו את
האמת העומדת ביסוד חייו של מכון 'גנזים' וביסוד פעילותה
של אגודת הסופרים העברים:
"הספרות מלווה את דרך חיינו בכל שעה ,בכל רגע ,עלינו
למצוא את הכוחות הדרושים לנו ,לגדלם ולרוממם ולחנך את
עצמנו .יישר כוח לחבריי בוועד המנהל המתווים דרך ועושים
הכול למען מטרות אלה".
27/11/2014 10:46:40
על כולנו להקדיש את כוחותינו לחיזוק מורשתו של
ביאליק ,להנחלתה — ועל כל זאת ברכה לבית ביאליק
שעושה רבות לשמור על האוצרות .נעשה אנו ונמשיך לבצר
את מכון 'גנזים' ,של אגודת הסופרים העברים ,נפעל לשגשוג
האגודה .יישר כוח לכל העושים במלאכה :למנכ"ל האגודה
ארנון פורת ולכל הצוות בבית הסופר ,לד"ר משה מוסק ,מנהל
מכון גנזים ,ולכל העמלים עמו בשמירת אוצרות הספרות.
ברכות לד"ר אביב עקרוני יו"ר מכון גנזים ולמועצת גנזים.
2014.indb 56רבמצד םינזאמBook-
השנים האחרונות היו שנות עשיית גדולות וגם נצורות.
ואחרונים חביבים .יישר כוח לחבריי בוועד המנהל המתווים
דרך ועושים הכול למען מטרות אלה.
זו הדרך לרומם את חיינו ,להשפיע השפעה מהותית לא
רק כמבטאי המציאות ,אלא גם כמעצבי הזהות של החברה
המתהווה במדינת ישראל".
לאחר דבריו של הרצל חקק נשאו דברים היושבים ליד שולחן
הנשיאות:
יו''ר מועצת ''גנזים'' — ד''ר אביב עקרוני ,ומנהל ''גנזים''
וד''ר משה מוסק ,תיארו את ההתפתחויות במכון גנזים של
אגודת הסופרים העברים ,את המגוון של האוספים השונים
במכון ,את מהפכת הדיגיטציה שעבר המכון ,את שיתופי
הפעולה עם מכונים אחרים ובעיקר עם הספרייה הלאומית.
ד"ר משה מוסק חשף מכתבי ביאליק הנמצאים במכון גנזים
על המצוקה הכספית של "מאזנים" בשנתו הראשונה.
מנכ"ל אגודת הסופרים העברים ארנון פורת סיפר על
חוויותיו כילד שהגיע למקום לחזות בפעילות בבית ,כשישב
יחד עם חבריו סביב שולחנו של ביאליק להכין שיעורי בית
על יצירתו של המשורר הלאומי.
מנהל מרכז לוין קיפניס במכללת לוינסקי ,ד''ר שי רודין,
נשא דברים בזכות ההכרח העכשווי בנושא "עת כנוס" —
הצלת הספרות העברית שנוצרה בשנים האחרונות ,ההכרח
לקרבה לקהל הרחב ,למרות שהספרים אינם זוכים לחיי מדף
ברשתות.
פיסול — מיכה אולמן .שולחן רוח2000 ,
27/11/2014 10:46:40
בשלב זה קראו שירים מרגשים שהתכתבו עם שירי
ביאליק — שני משוררים :בלפור חקק ואביחי קמחי .בישיבה
החגיגית נכחו חברי ועדת הביקורת בראשות אורה עשהאל,
וכן חברי הוועדה יניב עצמון ויחזקאל מוריאל .כמו כן נכחו
בישיבה יו"ר ועדת הערעורים ראובן שבת ועורך "מאזנים",
ד"ר משה גרנות.
לאחר מבוא קצר של שמואל אבנרי ,על המהפכה שעבר
בית ביאליק ,הן בנושא הצגת התכנים והן בנושא שיפוץ
הבית ,יצאו המוזמנים לישיבה לדרך — כאן החל סיור מרתק
שגילה את פניו הרבגוניות של ביאליק ,את יכולותיו כהוגה,
כמחדש מילים ,כעורך ,כאוצר ,כמכנס היצירה העברית ,וקהל
הסופרים התבשם מרוחב הידיעות של שמואל אבנרי .אבנרי
זכה לתשבחות על התצוגה המקיפה והמעמיקה שנעשתה
בשום שכל ,מתוך ידע נרחב ומעמיק וכל זאת תוך הסתייעות
בנפלאות הטכנולוגיה והמחשוב.
במהלך הסיור קראה שרה אהרונוביץ קרפנוס מקאמה
קלילה ,שדיברה אל ביאליק בגובה העיניים והקימה לחיים
פכים ממשנתו בצורה אקטואלית.
זכו חברי הוועד המנהל ועמם חברי ועדת הביקורת לסיור
בן כשעה וחצי בתצוגת הקבע החדשה של מוזיאון הבית,
בהדרכתו של שמואל אבנרי — המופקד על הארכיון והמחקר
בבית ביאליק ,ומי שכתב וערך את התצוגה .המשוב היה
חד משמעי" :במהלך סיור זה ייחשף לנו חיים נחמן ביאליק
ב־ 360מעלות — על צדדיו האישיים ,התרבותיים והציבוריים,
אשר אינם מוכרים לרבים".
57
2014.indb 57רבמצד םינזאמBook-
עדנה מיטווך-מלר
שמורת הטבע של א"י היפה —
"הרצל פינת בלפור"
על יצירתם של המשוררים התאומים
הרצל ובלפור חקק — בית אריאלה
16.9.2014
ה
58
משוררת ,הסופרת והפילוסופית האמריקאית —
מאיה אנג'לו ( )2014-1928אמרה:
"אנשים ישכחו מה שאמרת ,אנשים ישכחו מה שעשית,
אך הם לעולם יזכרו מה גרמת להם להרגיש".
אכן ,קשה לי לשכוח כאדם ,כמשוררת ,כאישה ,כחברת
הוועד המנהל של האגודה את התחושה ההיא שחלחלה בי
בערב מיוחד זה בבית אריאלה בשלהי הסתיו האחרון .היה זה
ערב רציני ,עשיר ,אמנותי וחם ,ויחד עם זאת — מאוזן ,מעודן
ובלתי מוגזם .ערב המותיר אחריו שובל של ניחוח עדין וטעם
של עוד ...וזה האחרון אולי החשוב ביותר כשעסקינן בספרות
ובאמנות.
האחים חקק ,משוררים ותיקים במחוזותינו ,מבקרי
ספרות ותלמידי חכמים ,עתירי מפעלים ספרותיים ותעודות
הוקרה על עשייתם המבורכת .במשך עשור שנים מכהנים
כיו"רים של האגודה ,גאלוה ממשברים כלכליים וחברתיים
ותרמו להישרדותה של האגודה בכבוד עד עצם היום הזה.
מזה שנים ארוכות עוקבת אנכי אחר כתיבתם השומרת על
צחות וזכות הלשון העברית התנכ"ית ומכמניה ,ועם זאת
ניחנה בליריות צרופה ובניגון אישי ,תוך שמירה על מוסיקה
פנימית וחיצונית היאה לכל שירה טובה.
דומה ואכן הם זכו בערב זה בפרסי הספרות היוקרתיים
החשובים :ראשית ,פרס אהבת האדם ,ושנית ,פרס אהבה
היוצר שבם ...כמה חום אנושי זרם כגלי ים קסומים באולם
בית אריאלה (שהיה גדוש מפה לפה .כמה רגעי שמחה
ויופי הסבו האחים חקק ביצירותיהם לקהל הנרגש של
סופרים ,משוררים ,ידידים ,משפחה ומוקירים ,גם בזכות
מנחה הערב — הסופר והעיתונאי מאיר עוזיאל (המנהל
האמנותי של אגודת הסופרים) ,שהיטיב לשלב בערב זה
כעורך וכמפיק שחקנים צעירים מבטיחים כאיציק גבאי,
27/11/2014 10:46:40
תמר ליבני ,נטלי עטייה ,ומולי שולמן אל מול שדרן הרדיו
הוותיק יצחק נוי ,לצד לחניה ,צליליה וקולה של המוזיקאית
ירונה כספי שהשמיעה משירי האחים בהלחנתה .ראויה
לציון גם יוזמתו ועשייתו של מנכ"ל האגודה ,איש התרבות
האם
ארנון פורת לערב זה .מרגשת ביותר הייתה נוכחות ֵ
— סעידה חקק במקום ,שהייתה ישובה כנסיכה על מושבה
והעניקה ברכות אישיות לאורחים שצבאו על מקומה
כפרפרים אלי צוף הפרח.
ואכן ,הושמע שירו הידוע של הרצל חקק — "אמי
מרתיחה סוכר בשקדים" המתעד את מורשת המטבח
העירקי מבית אימא ,הנחתם במילים" :שני תאומים נולדו
/עיניהם סוכר ושקדים /ובאוויר העמדת פנים לא נשכחת
/מי ורדים".
בהמשך ,משורר הרצל על כתונת הפסים שרקמה לו
אימו בינקותו שהוצגה על הבמה בפני הקהל הנרגש ,כותונת
שמורה מזה שישה עשורים ומחצה ואומר — "גם כי אחיה
בכתונת שונה /תמיד ברקמותיי אותו אריג ,אותן מנגינות
/רגליי הולכות בין בתים וקירות /ושם בנשמה אלוהים
ישן ,מציץ לי /בין החלונות" .ואולי כתונת זו הינה המשך
שושלתי לכתונת הסב הנכספת בשיר "גלות".
הרצל הוא למעשה משורר מיסטיקן לעומת אחיו
התאום בלפור הליריקן .גם הוא מנציח בשיריו את מורשת
יהדות בבל הענפה לברכיה צמח ,הבאה לידי ביטוי נוקב
בשירו הידוע "גלות" ,בו ניבטת דמות הסב המרשימה —
"סבי היו לו בגדי כהונה שקופים /ורקמה לו אימו בדש
כתונת התכלת פסי זהב יפים /וחקקה לו את שמו בעונג /
באותיות של כסף ,אור מזוקק /סבא שלי ,מורד בן רפאל
חקק".
בשיר יפה במיוחד ,קצר ומלודי המוקדש לרעייתו
האהובה — סופרת הילדים רבקה תפארת חקק ,אומר בלפור
— "כנף ציפור מאירופה /חיפשה רוח מזרח /לדאות אל
אופק נרעש /ושם בחוף הזך /ושם בחוף המקודש /הקמנו
יחד בתוך הסופה /בית חדש".
מעבר לפן האישי ,הרי שיר זה מתעד את קיבוץ
הגלויות שפקד את עמנו במאה העשרים ,כשפליטי מלחמה
מאירופה השסועה התמזגו עם פליטי פוגרומים מארצות
המזרח ובנו מיזוג תרבותי מעניין וחדש ,ומכאן גם חשיבותו
הרבה של השיר המקנה לחיינו מלבד הפן הלירי האסתטי,
גם משמעות לאומית היסטורית .אי אפשר שלא להזכיר
כאן את שירו המרגש של בלפור "שמש" המאיר את האם
הנערצת באור נגוהות מיוחד — "כשעברה אימי ברחובות
2014.indb 58רבמצד םינזאמBook-
עטופת אור /פנו אליה העצים וענפיהם לעברה /עיניה
הפיקו חום לכל העולם סביב /והעשבים תחת רגליה
אמרו שירה / .ובשעות הבוקר המוקדמות /ראיתיה תולה
הכביסה מן החלון /עוד הייתי עטוף בחלומות /והייתי
שומע קולה רוטט '/השמש בני /תמיד נמצאת בצד שלנו'
/ומאז השמש איתי /בכל עת".
27/11/2014 10:46:41
שירתם של האחים חקק לטעמי היא הסדנה המשובחת
לכתיבה יוצרת ,דווקא היום ,למשוררים הצעירים המבלבלים
לעיתים בין שירה לסטנד־אפ .הנקדן והמגיה בעל שיעור
הקומה יצחק בן עטר המנוח ,שניקד והגיה מספריהם של
אלתרמן ,שלונסקי ,לאה גולדברג ,זלדה (וגם אמתכם הנאמנה
זכתה למלאכתו המוקפדת באחדים מספריה) התוודה פעם
בפניי כי איזהו המשורר האמיתי? זה המעניק השראה בשיריו
לזולתו.
אכן ,שירת האחים חקק ,העניקה בערב זה השראה לקהל
האוהד שצבא על אולם בית אריאלה ופנה איש איש לביתו
בערב שלהי סתיו עמוס לחנים וניגונים של זהב ,ממכמני
הלשון העברית ונטל בשתי ידיו צידה עשירה לשנה חדשה
של אור כתיבה ויצירה.
כדברי הרצל חקק בשירו "אורות האהבה" — "עד שלא
נוצרנו איננו כדאים /ועכשיו שנוצרנו /כאילו לא נוצרנו /
כי רק ברוחנו ,כי רק באהבתנו /אנו מאירים".
59
2014.indb 59רבמצד םינזאמBook-
ים
יצחק בר־יוסף
רשימות מן הגנזך
המון נשמות תוססות
"ט
60
וב שאת חושבת על סיפור .אושיט לך עצות
חיצוניות :צורי פון ממשי .קחי את החומרים
מהחיים אשר שטפו את לבך מנעוריך — משם קחי את האדמה
והבתים ,הרקיע ,החולים והדמדומים .ואנשים בראי לא 'למשל',
לא כתמונה מבארת את הטקסט ,אלא אנשים ממש ,בשר ודם
(לא מן ההכרח שיהיו 'גסים' ,יכולים להיות גם 'עדינים') ולא
'טיפוסים' כי אם פרט ופרט ופרט .תפיסת הפרט ,היחיד,
תפיסת טיבו המיוחד לו ותיאורו באפשרויותיו השונות (ולא
דווקא במציאותו המקרית — מה שנקרא 'צילום פוטוגרפי')
זוהי מטרת האמנות כולה — העליונה והקשה ביותר".
את הדברים האלה ,שראוי כי סופרים רבים יקראו,
כתב אהרן ראובני אל אסתר ראב ב־ 2לדצמבר .1927ראב
שהייתה אז בת ,33ידעה אל מי לפנות — אל אחד מהנפלאים
שבסופרינו .לכאורה לא הייתה צריכה עצה כזו ,זו בדיוק הייתה
דרכה .אפשר ללמוד על כך גם ממכתב שכתבה 14שנה קודם
לכן ,בשלהי קיץ ,1913לידידתה לורט פסקל ,ובו העלתה את
רשמיה מנסיעה ברכבת העמק לדגניה" .אט אט בקענו לתוך
ההרים ,האבנים הלכו וגדלו הלכו ושחרו עד שנעשו לסלעים
אפלים ,המושלכים כעדרי חיות משונות על הרים גבוהים .ובין
הזעף הזה קמטי צחוק כה דקים :טס מורד פורה קטן ,זית שב,
תאנות וורודות כנף וערבייה נושאת בשלווה יד שזופה עדויית
צמידים ,אל הפירות הכהים ...וזיתים אשר גזעם יהיר וצמרתם
נהדרה ,ויש כפופי ראש ורועפי אבל חרישי ...אט יורד הערב
ושוקע בין ההרים .ערבי עם גמלו נעים בשביל משונה סודי
הנכנס ללב הרבים .הערב מכסה עליו .לילה .הרכבת בוקעת
לתוך החשכה ועמוד גצים ואור מתפרץ מתוכה ומאיר לפניה
את הדרך .והגצים מתפרצים מן הלוע כהמון נשמות תוססות,
עפות רגע באוויר ,מאירות סלעים בודדים ונושרות אט עייפות
וגוועות על הקוצים בצדי הדרך .כה אפלה שירת הרכבות כגוף
תולעת־יוחנא ענקית .כוכבים תמהים מושלכים מעל ההרים
ומאירים באור חיוור סביבה משונה ובלתי ברורה".
גם מכתבו של ראובני וגם מכתבה של ראב (שפורסם
27/11/2014 10:46:42
אסתר ראב
במלואו ב"אסתר ראב — כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג)
מצויים בארכיונה הגדול של אסתר ראב שנמסר באחרונה
ל"גנזים" על ידי הסופר אהוד בן עזר ,בן אחיה שפעל רבות
לפרסום יצירתה אחרי מותה.
שמחה וגיל בקפה "גיל"
לא רק בתל אביב היה הווי של סופרים צעירים .ב־ 10ביולי
1939התכנסה בקפה קונדיטוריה "גיל" ברחוב בן־יהודה
בירושלים (טלפון 2772למעוניינים להזמין שולחן) חבורה
של סופרים צעירים ,ובהם אריה ליפשיץ ,יהודה האזרחי יעקב
אורלנד וישראל זרחי .הסיבה למסיבה מתבררת מן המכתב
שכתבה החבורה העליזה לדב (בעריש) חומסקי — שבארכיונו
ב"גנזים" נמצא המכתב .כותבי המכתב ששתו לא מעט ,ועל כך
יעיד גם איור ששרבט אחד מהם — ברנש חבוש מגבעת ובקבוק
יין גדול בידו" .נאספנו כאן בק"ק ירושלים תובב"א בקפה
וקונדיטוריה לאחר שהאדמו"ר הגדול ,רכב ישראל ופרשיו,
מר ישראל זרחי הוציא את הפירוש והביאור החדש ל"לאנדאן
הבירה" בשם "מסע בלא צרור" ָ"אהן (פעקלאך בלע"ז) וקרא
את זה הפירוש בפני עם ועדה "...וכן הלאה וכן הלאה ,ולסיום
חתימותיהם של הנוכחים ובהם יעקב אורלנד שנתכנה "שומר
הנשים ופוקד החותם ,ואשר על המס" .חתן השמחה ,ישראל
2014.indb 60רבמצד םינזאמBook-
זרחי ,רשם בגאווה הערה בשולי המכתב" :תאר לך שפיכמן
כתב לי מכתב הלל על "מסע בלא צרור" ,וגם הדפיס ביקורת
ב'מאזנים' שעוד לא הגיע לידינו" .ומעניין שכתב "מאזנים"
בשני יו"ד ,כמנהג ימינו בכתיב מלא ,ולא כפי שנכתב תמיד
ביו"ד אחת — ואולי זו העדות שנתבסם וראה הכול כפול.
הצופים לאלוהים
כאשר חיפשתי ,לבקשתו של אחד החוקרים ,כתב יד שנמצא
בארכיונו של מנחם פוגלסון ,גיליתי כי בארכיון זה נמצאים
כתבי יד של סופרים רבים ובהם :אשר ברש ,יהודה בורלא ,י.ד.
ברקוביץ' ,אביגדור המאירי ,יעקב פיכמן ,א.א .קבק וגם של
אבי ,יהושע בר־יוסף .המשכתי והתעניינתי בבעל הארכיון —
יליד ,1894וויטבסק אוקראינה ,שעלה לארץ לאחר שביקר בה
ב־ 1913וגורש למצרים על ידי התורכים .הוא התגייס לגדוד
נהגי הפרדות והמשיך ושירת בצבא הבריטי בהודו .כשחזר
לארץ ,השתקע בחיפה ב־ ,1920ועבד בה כשלם הראשי של
הרכבת .הוא לא הסתפק בתשלומים לעובדי הרכבת ונודע
כמבקר המוזיאונים של חיפה ופעיל בשטחי האמנות השונים
בעיר .בנוסף לאוסף תמונות גדול מחיי העיר בשנות ה־20
וה־ ,30שנתרם לאחר מותו ( )1972לאוניברסיטת חיפה על
ידי בתו ישראלה וימן ,הוא אסף כתבי יד של סופרים .ברור לי
שבדרך זו ניצל כתב היד של אבי שלא שמר את כתבי היד של
ספריו ,והיה זורק אותם לאחד מפחי האשפה הגדולה בכניסה
לביתנו ברחוב דוד פינסקי ,47שעל הכרמל.
תעלומה :שמו של כתב היד לא היה מוכר לי — "הצופים
לאלוהים" .כאשר התחלתי לקרוא את השורות הראשונות,
נעלמו כל הספקות — "בבית המדרש הקטן של הרבי מאברוץ',
ישבו אותה שעת דמדומים חבורה קטנה של חסידים ושרו
משירי שלוש־סעודות" .זו הפתיחה הבלתי נשכחת של "עיר
קסומה" ,הרומן הגדול שלו שיצא לאור בתחילת שנות ה־50
בהוצאת טברסקי ,כאשר הייתי תינוק בן שנה־שנתיים.
כאשר עיינתי היטב בדף הראשון של כתב היד גיליתי כי
אכן השם הראשון של היצירה היה "הצופים לאלוהים" ,אולם
לאחר מכן ,מחק אבי את השם הראשון (שדווקא נראה לי
יפה מאוד) וכתב בעט הנובע שלו (זה שהיה חרוט עליו י.
בר־יוסף" ,דבר") "עיר קסומה" .וכך נהיה .זו גם הסיבה שעד
היום לא ידעו על קיומו של כתב היד הזה ,הנוסח ראשון עם
תיקונים בכתב ידו ,של "עיר קסומה".
דוד פוגל השדכן
לא משעמם לך שם בארכיון ,שאלה אותי באחרונה ידידה,
להתעסק כל הזמן בכתבי יד של סופרים חמורי סבר הדנים
על דברים שברומו של עולם? לא ,יקירתי ,עניתי .וכדי
27/11/2014 10:46:42
אסתר ראב — ציור של חיים גליקסברג
להאיר את עיניה פתחתי את אחד התיקים שחוקרת צעירה
עיינה בו ,והצגתי בפני ידידתי הספקנית מכתב של דוד פוגל
("חיי נישואין") שיכול ללמד על עיסוק רווחי מאוד שיכול
היה לעסוק בו ולהצילו מהמחסור והרעב שכה הציקו לו —
להיות שדכן .גלויה ששלח מווינה לידיד נעוריו שמעון פולק
בניו־יורק ב־ ,25.7.1925שתצלומה שמור בגנזים ,מעיד על
חוש השידוכים שלו" :התדע ,חביבי ,פניך מוצאים כאן חן.
הראיתי תמונתך לאחת ממכירותי ,נערה גבוהת קומה ,זקופה
ויפה ,נערה נעימה בכלל ,ואמרה שלו היית כאן — מיד היתה
נשאת לך לאשה".
ואילו מארכיונו של דידי מנוסי שלפתי גיליון מצהיב של
עיתון גברים אמריקאי מ־ .ARGOSY — 1960איזה יופי ,היא
פלטה בהתפעלות — במרכז הגיליון הייתה כתבה מצולמת על
אוסף מכוניות רולסרויס עתיקות .יפה ,אמרה ,והפכה עוד דף —
אוסף מרהיב של מקטרות .והנה גם פרסומת ספרותית" :דמיין
לעצמך שתוכל להרוויח 5,000דולר בשנה בזמנך החופשי".
מי שחושב שסדנאות כתיבה יוצרת הן המצאה חדשה — למד
מן המודעה כי "יש סופרים שנולדו אולי כאלה ,אבל רובם —
נעשים .אתה יכול ללמוד לכתוב בדיוק כפי שאתה לומד כל
דבר אחר .אין כאן כל מסתורין .זוהי עובדה פשוטה .ואתה יכול
ללמוד את היסודות ולהצליח כסופר!"
כן ,הסכימה ידידתי ,לא משעמם לכם ב"גנזים".
61
2014.indb 61רבמצד םינזאמBook-
סיום עם חיוך
יואל נץ
ִ ּד ֶיל ָמה
ַמ ֲע ֶ ׂשה ָּב ָא ָד ׁם ֶש ּ ָפ ַתח ֵּבית ַמ ְרזֵ ַח
וְ ֵה ֵחל ְמ ַפ ֶּתה לְ ִפ ְתחוֹ
ִמ ָּב ֵאי ְּכנֵ ִס ּיָה ו ִּמ ִמ ְת ּ ָפלְ לֵ ָיה,
ׁ ֶש ִה ְר ּב ּו ֶאת ָה ֵאל ַה ָ ּצלוּב לְ ׁ ַש ֵּב ַח
ְּב ֶעבְ רוֹ ָה ַא ֵחר ׁ ֶשל ָה ְרחוֹ ב.
ַה ְ ּק ִה ָ ּלה ַה ְ ּקדוֹ ׁ ָשה ַעל ִּב ְר ֶּכ ָיה כּ וֹ ַר ַעת,
ִמ ְת ּ ַפ ֶ ּללֶ ת ְּבחוֹ םַ ,מזְ ִה ָירה
ִמ ָ ּלבוֹ א ֶאל ַה ּ ָפ ּ
אב ,וְ אוֹ ֶר ֶרת ְּבזַ ַעם:
יז־א ׁש וְ ָר ַעם,
ִ
"ח ׁיש יַ ִּטיל נָ א ָה ֵאל ּבוֹ ֲחזִ ֵ
וְ יַ ְח ִריב ֶאת ַה ּ ֶפגַ ע ָה ַרע!"
...ה ּׁ ָש ַמיִ ם ָק ְדרוְּ ,ס ָע ָרה ְמט ֶֹר ֶפת,
ַ
ֵא ׁש ִמ ּת ֶֹפתָ ,ע ׁ ָשן וְ ָאבָ ק!
ית־אל ִמ ְס ּתוֹ ֵפףֵ ,עת
ַה ָ ּק ָהל ַה ְּמב ָֹהל ְּבבֵ ֵ
לֹא נוֹ ַתר ִמן ַה ּ ָפ ּ
אב ֶא ָ ּלא ֶר ֶמץ וְ ֵא ֶפר
ִמ ּ ְפגִ ָיעה יְ ׁ ִש ָירה ׁ ֶשל ָּב ָרק.
ַא ְך נָ חו ּׁש וְ ֵא ָיתן ָהיָה ַּב ַעל ָה ֵע ֶסק,
לֹא ִה ְמ ִּתין ,וְ כַ ִדּ ין וְ כַ ָדּ ת,
הוּא ָע ַתר לַ ֵּבית ִדּ ין ַה ָ ּגבוֹ ַּה לְ ֶצ ֶדק,
ִמן ַהכּ ֶֹמר ָּתבַ ע ּ ִפצּ ּויִ ים ַעל ַה ֵ ּנזֶ ק,
ְּב ִס ַ ּי ְע ָּתא ְדּ בֵ ית ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפט.
62
ְּכבוֹ ד ַהכּ ֶֹמר ִק ֵּבל ִמ ּ ְפ ַר ְקלִ יט ָח ׁשוּב ַס ַעד:
ַ"ה ְּתבִ ָיעה ַהז ּויָ ה ְּב ַתכְ לִ ית;
ֵא ְ
יך עוֹ לָ ה ֲע ִת ָירה ׁ ֶש ָּכזֹאת ַעל ַה ָדּ ַעת?
ֵמעוֹ לָ ׁםשוּם ְּת ִפ ָ ּלה לֹא ָ ּג ְר ָמה לִ ְפרֹץ ַס ַער!"
ְּברֹב לַ ַהט ָט ַען ַה ּ ְפ ַר ְקלִ יט.
27/11/2014 10:46:42
ַה ּׁשוֹ ֵפט ַה ִ ּנ ְד ָהם ּ ְפעוּר ּ ֶפה ,נְ טוּל א ֶֹמר
ִה ְת ַח ֵּמק ִמ ְּל ַהכְ ִר ַיע ְּב ִדין:
ַ"ה ְחלָ ָטה לֹא ַק ָ ּלה ְּכלָ ל ּוכְ לָ ל; ַקל וָ ח ֶֹמר,
ׁ ֶשכּ וֹ ֵפר ְּבכ ָֹח ּה ׁ ֶשל ְּת ִפ ָ ּלה ְּכבוֹ ד ַהכּ ֶֹמר,
ְּבעוֹ ד ַּב ַעל ַה ּ ָפ ּ
אב ַמ ֲא ִמין"...
ַה ַּמ ְד ִר ְ
יך
ׁ ְש ַמע ִס ּפוּר ַעל ַמ ְד ִר ְ
יך ׁ ֶשל ְקבוּצוֹ ת ַּת ָ ּי ִרים ,מוֹ ֶרה ֶדּ ֶר ְך,
ֹאש צֹאן ַמ ְר ִעיתוֹ ;
ְמ ַס ֵ ּיר ְּב ַא ַחת ֶה ָע ִרים ְּבר ׁ
וְ ָה ִעיר — ְּכ ָע ִרים ֲא ֵחרוֹ ת ,וְ ִעם זֹאת ְק ָצת ַא ֶח ֶרת,
ַא ְך ְּב ִפי ַה ַּמ ְד ִר ְ
יך — ֲעל ּובָ ה ִהיא ,וְ ֵאין ָּב ּה ְמתֹם.
ְּבכִ ָּכר ֶמ ְר ָּכזִ ית ִמ ְתנַ ּ ֵ ׂשאת לִ גְ בָ ִהים ָק ֶת ְד ָרלָ ה,
ִמזְ ָר ָקה ִצבְ עוֹ נִ ית ו ִּפ ְסלוֹ ׁ ֶשל ּ ָפ ָר ׁש ַעל ַר ָּמ ְך.
ָּבם נוֹ ׁ ֶש ֶקת ִ ּג ּנָה ִצ ּבו ִּרית ְּבר ּוכַ ת ֵצל; ו ְּק ָצת ָהלְ ָאה
ַּב ְרוָ זִ ים ָּב ֲאגַ ם וְ ַא ְרנֶ בֶ ת חוֹ לֶ ֶפת ִּב ְסבַ ְך.
ַּת ָ ּי ֵרינוֲּ ,אבָ ל ,לֹא רוֹ ִאים ִמ ָּכל ֵא ֶ ּלה ַּכ ַ ּזיִ ת!
ַה ַּמ ְד ִר ְ
יך ְמ ׁ ַש ֵ ּיט ִּב ְרחוֹ בוֹ ת ְצ ָד ִדיִ ים ו ַּמ ְס ִּביר:
ֵ"אין ָּכל ּתֹכֶ ן וְ ֵאין ַ ּגם ִענְ יָן לְ כַ ֵּתת ָּכאן ַרגְ לַ יִ ם,
וְ ֶא ְפ ׁ ָשר ְּב ַק ּלוּת לְ וַ ֵּתר ּולְ ַד ֵ ּלג ַעל ָה ִעיר".
ִמין ַמ ְד ִר ְ
יך ְמ ׁ ֻש ֶ ּנ ׁה ֶש ֲחבָ ל לְ ַהכְ ִּביר ָעלָ יו ֶמלֶ ל,
וּמו ָּטב ִּכי ִת ְר ַחק ִמ ַּמ ְד ִר ְ
יך ׁ ֶש ָּכזֶה ְּכמוֹ ֵמ ֵא ׁש.
...א ְך ַמ ָ ּזל הוּא ׁ ֶש ֵאין ַמ ְד ִריכִ ים ׁ ֶש ָּכ ֵאלֶ ה ְּב ֶחלֶ ד...
ַ
ְמבַ ְ ּק ֵרי יְ ִצירוֹ ת ׁ ֶשל ִס ְפרוּת ִמ ּסוּגוֹ — יֵ ׁש וְ יֵ ׁש...
2014.indb 62רבמצד םינזאמBook-
עודד ניב (נימקובסקי)
ָס ְב ָתא "עוֹ ָ ׂשה ּב ּו ׁשוֹ ת"
ָסבְ ָתא "עוֹ ָ ׂשה ּבו ּׁשוֹ ת"
ִהיא ְמ ָס ֶרבֶ ת לַ ֲעבֹר ָהלְ ָאה וְ נִ ְצ ֶמ ֶדת לַ ַח ִ ּיים ַה ּטוֹ בִ ים —
ִהיא הוֹ לֶ כֶ ת לְ ִמ ְס ּ ָפ ָרה
צוֹ בַ ַעת ֶא ת ְ ׂש ָע ָר ּה ְּבלוֹ נְ ד
מוֹ ַר ַחת ְּתכֵ לֶ ת ַעל ִצ ּ ָפ ְרנֶ ָיה (נֶ גֶ ד ַעיִן ָה ַרע)
וְ ֶא ת ְ ׂש ָפ ֶת ָיה ְּב ָאדֹם ֵא ׁש
ְמבַ ָ ּלה ְּב ִמ ְס ָעדוֹ ת ּובְ בָ ֵּתי ָק ֶפה ִעם ַחבְ רוֹ ֶת ָיה ַה ְּמ ַע ּטוֹ ׁת ֶש ּנוֹ ְתר ּו
ְמ ַח ּ ֶפ ֶ ׂשת ְּב ִאינְ ֶט ְרנֵט ְק ָצת ּפוֹ ְרנוֹ לְ ַמזְ ֶּכ ֶרת
וַ ֲאה ּובִ ים ִמ ּׁ ֶש ְּכבָ ר — א ּולַ י ָ ׂש ְרד ּו ּונְ כוֹ נִ ים לְ ַא ֲהבָ ה ְמ ֻח ֶדּ ׁ ֶשת
ּובֵ ינְ ַתיִם ִהיא ִמ ְפלַ ְר ֶט ֶטת ִעם וַ יְ נְ ׁ ְשטוֹ ק ָה ַאלְ ָמן,
ַּב ַעל ֲחנוּת ַה ַּמכּ ֹלֶ ת ,וְ הוּא נַ ֲענֶה לָ ּה ו ְּמכַ ְּב ָד ּה
ִּב ְמלוֹ א ָח ְפנַ יִם ַמ ְמ ַּת ִ ּקים ָּכל ֵא ַימ ׁת ֶש ִהיא ְמלַ ֶּט ֶפת ֶאת ּ ָפנָ יו.
ִהיא קוֹ נָ ה ְּבגָ ִדים יֻ ְק ָר ִת ִ ּיים ַּב ִּכ ָּכר
בית הסופר
ע”ש שאו טשרניחובסי
ַ ּגם ָעבְ ָרה נִ ּתו ַּח ְמ ִת ָיחה וְ ָק ָט ַר ְקט
ישה ֶאת ַה ַּמ ְד ִריךְ.
ּובִ ְמכוֹ ן ַהכּ ׁ ֶֹשר ִהיא ַמ ִּת ׁ ָ
ו ָּמה ִעם ַהיְ לָ ִדים וְ ַה ְ ּנכָ ִדים? —
ׁ ֶש ְ ּי ַחכּ ּו ְּב ַסבְ לָ נוּת
אוֹ ׁ ֶש ִ ּי ְ ּקח ּו ַמ ׁ ְש ַּכנְ ָּתה.
ַצ ְפ ָרא ָט ָבא
ַה ְ ּצ ִפ ָירה עוֹ לָ ה
ַצ ְפ ִר ִירים ְמנַ ׁ ּ ְשבִ ים ָּב ְרחוֹ בוֹ ת ַה ִּמ ְתעוֹ ְר ִרים
ּ ...וכְ בָ ר ְצ ִפירוֹ ת ְמכוֹ נִ ּיוֹ ת ֵה ֵח ּל ּו ַעד לֵ ב ַה ּׁ ָש ַמיִ ם.
ַצ ְפ ָרא ָטבָ אָ ,ה ִעיר ֵּתל ָאבִ יב.
אגות הסופרים העברים במינת ישרא )ע”ר(
רח׳ פן 6ת-אביב-יפו ,ט' 03-6953256/7
המום
הראשון
ר' רוחמה אבג
ע בתים
ויוצרי ספרות
מרצה :ר’ רוחמה אבג
ארבעה מפגשים • עות מפגש 40ש”ח
בית הסופר ,ע”ש )שאו טשרניחובסי(,
רח' פן 6ת אביב
יום ג’ ,ט”ו טבת תשע"ה,
,6.1.2015שעה 17:30
"מה היה המום הראשון”
ס' יזהר "ממות”
יום ג’ ,כ”ט טבת תשע"ה,
,20.1.2015שעה 17:30
"נותי וגתי בירת
חר טנה”
עמוס עוז וירושים
יום ג’ ,י” שבט תשע"ה,
,3.2.2015שעה 17:30
אבות ישורון ע העיר
שבב והעיר שבעיניים
יום ג’ ,כ”ח שבט תשע"ה,
,17.2.2015שעה 17:30
רות אמוג -בין הפרסים
רחובות ת־אביב
63
27/11/2014 10:46:43
2014.indb 63רבמצד םינזאמBook-
ס י ס ים
דוד מלמד
ספרים שהגיעו
למערכת —
דצמבר 2014
פרוזה
◄ אוריה באר ,שש מאות החלונות,
קונטנטו 247 ,2014 ,עמ'.
סיפורים ריאליסטיים בעלי אפקט דרמטי ומפתיע,
פרי עטו של הסופר והמחזאי ,עורך־דין במקצועו.
◄ יוסף כהן אלרן ,ימים ולילות ,צבעונים,
103 ,2014עמ'.
לאחר עשרה ספרי פרוזה ושני ספרי שירה ,מפרסם
הסופר והמשורר הוותיק אסופה מקובצת של
שירים וקטעי־פרוזה.
◄ עליזה גלקין-סמית ,ליל ,קונטנטו,
436 ,2013עמ'.
מסעה של דמות אמיצה בדרכה לגילוי מודעות
עצמית ועוצמה פנימית תוך השלמה עם האירועים
הקשים שחוותה.
◄ מא ג'יאן ,תרדמת בייג'ינג ,אחוזת בית,
669 ,2014עמ'.
רומן אפי פרי עטו של האיש הנחשב לגדול הסופרים
הסינים הגולים מארצם.
◄ ליאת בן־יוסף ,להתמסר לחיים ,כרמל,
148 ,2014עמ'.
סיפור מסע בין ישראל ללונדון ,והמאמצים למצוא
בה פינה של שקט.
◄ מרדכי רימור ,הבהובים מהתנ"ך ,ספרי
מקור 238 ,2014 ,עמ'.
מאתיים אלתורים על פסוקים אהובים מן התנ"ך.
◄ מרדכי רימור ,הבהובים מהברית
החדשה ,ספרי מקור 369 ,2014 ,עמ'.
שלוש־מאות וחמישים אלתורים קצרים על פסוקים
מהברית החדשה.
עיון
64
◄ פרנץ קפקא ,מילנה ,כרמל,2014 ,
294עמ'.
תרגום חדש של מכתבי קפקא אל מילנה ,התכתבות
סוערת במכתבים שכתב בשנות חייו האחרונות.
◄ אנה ביקונט ויואנה שצ'סנה ,שכיות
27/11/2014 10:46:43
זיכרון מחיי ויסלבה שימבורסקה,
כרמל 372 ,2014 ,עמ'.
ביוגרפיה של המשוררת הפולנית היחידה במינה,
כלת פרס נובל לשירה לשנת .1996
◄ יאיר גרבוז ,בית בגליל ,אחוזת בית,
432 ,2014עמ'.
יומן קריאה וראייה של התרבות העכשווית שנכתב
במשך שתי שנות ישיבתו של המחבר בגליל.
◄ טובה גמליאל ,יומני זהרה ,פרדס,
309 ,2014עמ'.
הזמנה נשית לאנתרופולוגיה והשאלה על הצורך
באנתרופולוגיה חברתית היום.
◄ זאב אקשטיין ,שמיכת טלאים ,כרמל,
240 ,2014עמ'.
זיכרונותיו של אחד האנשים שנודעו כמי שהתנקשו
בזמנו בחייו של ד"ר ישראל קסטנר.
שירה
◄ אביב עקרוני ,כל הנחלים ,עקד,2014 ,
103עמ'.
אסופת שירים של איש־אשכולות רב־אנפין ,משורר,
עורך ,מבקר ספרות ,מתרגם ומחנך ותיק.
◄ תנחום אבגר ,הימים היו יפים מאתנו,
אבן חושן 99 ,2014 ,עמ'.
שמונים שירים פרי עטו של המחבר ,סופר ,משורר,
עורך ספרותי ונקדן.
◄ ישראל אלירז ,בשבח הדברים
החולפים ,הקיבוץ המאוחד,2010 ,
122עמ'.
אסופת שירים של המחבר שפרסם עשרות ספרי
שירה ,סיפורת ,מחזות וליבריות לאופרה.
◄ מלכה נתנזון ,ציפור מכונסת כנף,
ספרא 191 ,2014 ,עמ'.
יקום יצירתי חובק־כול של המשוררת ,ציפור־שיר
בעלת מעוף ושאר־רוח מופלאים המתכנסת אל תוך
עולמה הכאוב.
◄ שולה ברנע ,קרוב אל האמת ,פרדס,
81 ,2014עמ'.
ספר־שירים שלישי של המחברת" .שפת סתרים/
מתלעלעת בגרון /,כמתנה אדם את צרותיו".
◄ דליה אלבלינג ,כתם שכחה ,עקד,
64 ,2014עמ'.
ספרה השישי של המחברת" .אישה מסתערת
בתוכי /מסתתרת /,אוחזת /מושכות בידי".
◄ אילן ברקוביץ' ,חרוזים ,אבן חושן,
91 ,2014עמ'.
חלק שלישי מן הטרילוגיה "תפוזים"" ,חרובים",
קדם לו ספר־השירים "מודה באהבה".
◄ רוני אדם ,כאילו לא נקרע דבר ,פרדס,
85 ,2014עמ'.
ספר־שירים ראשון של המחברת ,מנחת סדנאות
כתיבה וקבוצות קריאה.
◄ יואל נץ ,עץ השדה ,גוונים 93 ,2014 ,עמ'.
סיפורים מחורזים של המחבר ,מתרגם יצירות
מרוסית לעברית ,המעביר הפעם מסר מדור הסבים
לדור הנכדים.
◄ שמעון מרמלשטיין ,ארץ החיים ,פרדס,
69 ,2014עמ'.
ספר־שירים של המחבר היוצא־לאור במקביל
לספר־פרוזה ראשון פרי־עטו "מחלפי זיכרון".
◄ יפתח אלוני ,כוח המשיכה ,אפיק,
64 ,2014עמ'.
ספרו הרביעי של המחבר" .עצום עיניים ,מהודק/
בתנוחת זיכרון /,רכוס /בקרסי כוכבים".
◄ אורנה וייס ,האוניות שוקעות לאט,
פרדס 79 ,2014 ,עמ'.
אסופת שירים ובהקבלה לשערי הספר גם שלושה
סיפורים קצרים.
◄ אפרים רחמן ,בין הערביים ,צבעונים,
54 ,2014עמ'.
אסופת סונטות של המחבר שפרסם עד כה שמונה
ספרי שירה ופרוזה.
◄ אלפרד כהן ,אינדיפוס נונסטופ ,פרדס,
97 ,2014עמ'.
"הגננת שרטטה לי דוגמא /בית ,גינה ,כלב ,שמים,
עננים ושמש" .אסופת שירים.
◄ מרדכי שרי ,סופו של המוות ,פרדס,
83 ,2014עמ'.
ספר־שירים ראשון של המחבר העוסק גם בתרגום
שירה.
◄ כרמלה לנגר-שמעוני ,אן ,פרדס,2014 ,
60עמ'.
"יום פוצה את פיו /:אני עדיין כאן" .ספר־שירים
ראשון של המחברת.
◄ מאיר גן-אור ,המינוטאור והסירנות
בחיי ,פרדס 101 ,2014 ,עמ'.
אסופת שירים של המחבר" .כל בקשות האהבה
שהשבת ריקם /קמות בי לתחייה".
כתבי־עת
◄ המכון ,מכון ויצמן למדע ,אלול תשע"ד,
עורך :יבשם עזגד.
כתב־עת מתמיד בהופעתו ,עוסק במדע ותרבות
בשפה ידידותית.
◄ מראה ,אוניברסיטת אריאל ,גיליון מס'
,9ספטמבר .2014
כתב־עת לספרות ,אמנות והגות יהודית .עורכת:
זיוה פלדמן.
◄ הו ,אחוזת בית ,גיליון , 10מאי ,2014
עורך :דורי מנור.
כתב־עת לספרות ,ובמרכזו :סופרים כותבים מחדש
יצירות אהובות.
2014.indb 64רבמצד םינזאמBook-
בר העור
קוראים יקרים,
ב־ 21.8.2014מלאו עשר שנים למותו של משה שמיר,
סופר ,סופר ילדים ,מחזאי ,מסאי ,פובליציסט ,מבקר
ספרות ,מרצה לדרמה ,עורך של מדורי ספרות במספר
עיתונים וכתבי עת (הוא ערך גם את כתב העת שלנו
"מאזנים" בשנת )1973ומשורר ,שספריו הם הקלסיקה
במיטבה של הספרות הישראלית המתחדשת .מסתבר
שהאיש זכה לא רק להערכה עמוקה על כתיבתו המגוונת,
שביטאה את מכמניו הרגשיים וההגותיים של דור המדינה —
מסתבר שהוא גם היה איש רעים נפלא ,שסופרים צעירים,
וסתם "עמך" נזכרים בו באהבה ובגעגועים .לסופר הנפלא
הזה מוקדש המדור המרכזי של גיליון זה .צילומו של משה
שמיר ,מארכיונו של אלי אורן ,מופיע בעטיפה הקדמית
של הגיליון ,וכן בגיליון זה — דיוקנו של משה שמיר כסופר
צעיר מצויר בידיו של חיים טופול ,אשר זיכה אותנו בעבר
בדיוקנה של דבורה עומר (גיליון אוגוסט .)2013המערכת
מודה לו על תרומתו.
ליד המדורים העיקריים הקבועים ("שירה"" ,סיפורת",
"עיון וביקורת") נוספו הפעם עוד שני מדורים" :זוכרים
אותם" המוקדשים לשלושה סופרים :שלמה קאלו ,קדיה
מולודובסקי ואברהם לנצמן; והמדור האחר" :אירועים" ,בו
מסוקרת הישיבה ההיסטורית של הנהלת אגודת הסופרים
בבית ביאליק ( )9.9.2014וערב שהוקדש לאחים הרצל
ובלפור חקק בבית אריאלה ( .)16.9.2014ישנם ,כמובן עוד
שני מדורים קבועים "רשימות מן הגנזך" ו"סקירת הספרים"
שהגיעו למערכת ,וכאן המקום להודות לשני מחבריהם
המתמידים :יצחק בר־יוסף ודוד מלמד.
הפסל בעל השם הבינלאומי מיכה אולמן הואיל להרשות
ל"מאזנים" לפרסם צילומים של פסליו ,ואמנם אלה
משובצים לאורכו של הגיליון ובעטיפה האחורית .מיכה
אולמן למד אמנות בארץ ובלונדון ,והיה מורה בבצלאל,
באוניברסיטת חיפה ,בטכניון ובאקדמיות לאמנות של
דיסלדורף ושטוטגרט .יצירותיו הוצגו בגלריות בארץ,
במוזיאון ישראל ,ובביאנלה בוונציה ועוד .פסליו מוצגים
ברחבי העולם (גרמניה ,צרפת ,פולין ,איטליה ,יפן ועוד).
פסלי החוצות שלו קשורים באדמה ובנויים בעיקר
מבטון ופלדה" .הספרייה" שעיצב ,הנמצאת בכיכר בבל
במרכז ברלין לזכר שריפת הספרים בגרמניה הנאצית,
היא בבחינת חובה לכל המבקר בעיר הבירה של גרמניה.
צילום של "הספרייה" משובץ בגיליון זה .מיכה אולמן
זכה בפרסים רבים ובתארי כבוד ,שהחשוב מביניהם הוא
פרס ישראל ,בו זכה בשנת .2009מערכת "מאזנים" מודה
לו מאוד על הסכמתו שצילומים של עבודותיו ישובצו
בגיליון זה.
תודה מיוחדת לאלי אורן ולצוות עובדיו על ההפקה
המושקעת של גיליון זה.
אני מאחל קריאה מהנה ומועילה,
משה גרנות
הערה:
בעמ' 22בגיליון אוגוסט חל שיבוש בניקוד של השם דיוגנס
בשם שירו של יהודה גור־אריה .הניקוד הנכוןִ :דיוֹ גֶ נֶ ס.
החוברת יצאה לאור בסיוע:
א
רת לחברי
חברות יקרות ,חברים יקרים,
ש ָבהרו ַּחָּ /ב ֲא ִמ ֵירי ָה ֵע ִצים וְ יִ ׁ ּ ַשחוּ/
ָמ ָח ׁרשוּב ִּת ׁ ּ ֹ
לִ ְהיוֹ ת ְּת ִפ ָ ּלה וְ זֶ ֶמר נוֹ ֵדד (מנפרד וינקלר)
התרבות — לאן? והספרות העברית ,לאן פניה מועדות?
תקציב מוסדות התרבות נראה מגוחך ,כאשר אנו מנסים להשוות
תקציב זה עם היחס לתרבות ולספרות במדינות מתקדמות .אהבנו
לשמוע שקיבלו אותנו לחבר המדינות של ה־ ,oecdאך לצערנו ביחס
ליוצרים ולסופרים ולאמנים ,יש מרחק ,איננו ממש במועדון הנכון.
כואב להתריע שוב ושוב על דלות הרוח ועל מעמדה הנחלש בעולם
של חומר .מחר שוב ִתשוֹ ב הרוח ,אומר חברנו מנפרד וינקלר ז"ל,
ממנ ּו נפרדנו לאחרונה.
■ והמשכיל לא יידום
חובה להשמיע קול זעקה לנוכח המצב :אגודת הסופרים העברים
מתריעה לאורך השנים על ההכרח בהגדלת התמיכה והסיוע למוסדות
תרבות .בשנים האחרונות הוגדל חלקה של התמיכה לקולנוע
ולתיאטרון — והסיוע לסופרים לא זכה לגידול דומה .שרת התרבות
נאבקה ונאבקת על התקציב של משרדה ,וכולנו תקווה שהקיצוצים
במשרדי הממשלה לא ישפיעו לרעה על היחס לתרבות.
כל איגודי התרבות חשו את רוע הגזירה המתקרבת ,ולכן יצאו
למאבק .זה שנים כולנו מבקשים ודורשים ומתריעים :חייבים לתת
עדיפות אחרת לתרבות בסדר העדיפויות הלאומי.
הקשר עם משרד התרבות ועם שרת התרבות הוביל לפסים של שיח
חיובי .אנו מקווים שהסיכומים החיוביים וההבטחות הטובות אכן
יניבו שינוי אמיתי במצב .לפי המתווה המסתמן יש בשורה מרנינה —
התקציב ב־ 2015יגדל ב־ 120מיליון ש״ח לפי החלוקה הבאה:
• 50מיליון לבסיס התקציב ,ואל נשכח :בהסכם הקודם הגדילה
הייתה של 9מיליון בשנה.
• 11מיליון נוספים בבסיס שהם התוספת האחרונה של חוק
הספריות — ואל נשכח :האוצר רצה לתקן את החוק ולבטל את
התוספת ,ורק הפנייה לשרת התרבות הצילה את התוספת.
• 59מיליון תוספת חד פעמית — וזאת בהשוואה ל־ 45מיליון בשנה
הקודמת.
אגודת הסופרים העברים חשה את הקיצוצים הגוברים משנה לשנה
על בשרה .והלב נקרע למראה הקיצוצים בתקציבים למכון "גנזים".
פנינו לכמה חברי כנסת כדי שיעזרו לנו להקים שדולה בנושא זה —
והיו לנו פגישות טובות עם חבר הכנסת עופר שלח ועם חבר הכנסת
אלעזר שטרן .נמשיך בכיוון זה.
■ מכון גנזים (של אגודת הסופרים העברים) —
על ראש שמחתנו
פנינו למנכ"ל משרד התרבות גב' אורלי פרומן לבדיקת מחודשת של
התקצוב למכון "גנזים" ,כדי להצילו מפגיעה מתמשכת .חשוב לנו
לקבל הכרה במעמדו כארכיון לאומי מרכזי לספרות העברית.
30/11/2014 10:24:02
בשנת 2002בעת המשבר שפקד את האגודה ,הוקמה 'ועדה קרואה'
מטעם משרד החינוך והתרבות — והוועד שקם בעקבות הוועדה
הקרואה נדרש להעביר את השליטה במכון "גנזים" למשרד החינוך
והתרבות .תקציבנו הוקפא עד שהסכמנו לכך.
כעבור שנים קרסה עמותת "גנזים" שהוקמה ,ונתבקשנו לפני כארבע
שנים לשוב ולנהל את מכון גנזים .לצערנו ,הסכמתנו הנדיבה לא זוכה
ליחס הראוי .היום בבואנו למשרדי הממשלה ,כדי לחזק את מכון
גנזים של אגודת הסופרים ,אנו זוכים ליד קפוצה.
פנינו ואנו שוב פונים למשרד
התרבות לראות ,אילו הישגים
הושגו מאז עבר המכון
לשליטתנו :בתקופה זו קלט
הארכיון למעלה מחמישים
ארכיונים חדשים של סופרים,
משוררים ,מחזאים ומבקרי
ספרות .ועוד זאת :נקלטו
למעלה משלושים השלמות
לארכיונים שהופקדו בעבר
במכון.
יו"ר מועצת גנזים ד"ר אביב
עקרוני ומנהל המכון ד"ר משה
מוסק עושים גדולות ונצורות.
מנכ"ל האגודה ארנון פורת
עושה לילות כימים לחיזוק
מכון "גנזים" .רק לדוגמה:
חייבים לחזק את מכון "גנזים" של אגודת
מדובר בעלייה של מאות
הסופרים העברים!
אחוזים במספר ההפקדות.
דווקא משום כך ,פנינו למשרד התרבות להעריך את השינוי החיובי,
לדאוג לכך שהתנופה הזו תימשך .השם הטוב של "גנזים" והפעילות
הברוכה יוצרים הדים חיוביים ,והמוניטין מקרב גל נוסף של מסירת
ארכיונים חשובים.
אנו החיילים הנאמנים של הספרות העברית פונים למשרד התרבות
להגדיל את תקציב מכון גנזים ,הארכיון הלאומי האמיתי של הספרות
העברית .זאת בשל הגידול בהיקף הארכיון ,ההכרח בהגדלת מצבת
כוח האדם ,בהשבחת מערכות המחשב והסריקה ,וכמובן הצורך
בהכנת עותקי גיבוי במיקרופילם ובסריקה של אוספי הארכיון .סיבה
נוספת :ההכרח בהעתקה של מאות קלטות ודיסקים — לפורמט של
אודיו וכן וידיאו.
הימים לא קלים ,השגת תקציב התמיכה תמיד כרוכה בדרך ייסורים,
אבל יש לנו אורך נשימה .עזרו לנו בתשלום דמי החבר בזמן ,בנוכחות
באירועי התרבות .בתרומה למיזמים השונים .חזקו ואמצו!
חג חנוכה שמח.
הרצל חקק,
יושב ראש אגודת הסופרים העברים
2014.indd All Pagesרבמצד-תימינפ הפיטע-םינזאמ
דו־ירחון לספרות
| גי
ליון מס' | 6כרך פ
"ח | טבת תשע"ה |
משה שמיר • יוסי שריד • אמונה אלון • זיוה שמיר • דלית בת־אדם • טל איפרגן •
לאה טרן • איריס שני • גד קינר • אוריה באר • רינה לוינזון • חיים אלטהולץ • נטע
ג' גבתון • יעקב סיקא אהרוני • גיורא רייכלר • יוד בהרנבו • יוסף כהן אלרן • מנחם
מ' פאלק • גבריאלה אלישע • אסתר ויתקון • אדלינה קליין • ראובן שבת • שושנה
ויג • צילה דגון • משה גרנות • יערה בן־דוד • מעיין בן־יהודה • אמוץ דפני • גד
קינר • איילה למל בורטן • אביחי קמחי • ירדן בן־צור • ליאורה בן יצחק • איציק
איינהורן • אסתר רוזנפלד • עדנה מיטווך-מלר • רות ריכטר • יפה בודמן-ביק •
הרצל חקק • שלמה קאלו • מרדכי נאור • חנוך לנצמן • יצחק בר־יוסף • יואל נץ •
עודד ניב )נימקובסקי( • דוד מלמד
D E C E M B E R 2 0 1 4
המשתתפים בחוברת:
|
המחיר 40 :ש"ח |
ג י ל י ו ן מ ס ' | 6כ ר ך פ " ח | ט ב ת ת ש ע " ה |
מיכה אולמן“ ,אדמה” 1987
4
D E C E M B E R 2 0 1
משה שמיר )(2004-1921
עטיפה דצמבר-מאזניים
Monday, November 24, 2014 9:27:01 AM
© Copyright 2024