‫ב‬ ‫שית‬ ‫ו‬ ‫ףמ‬ ‫י‬ ‫תרים‬ ‫קשת מזכרת בתיה‬ ‫לחיות ולחנך ביחד‬ ‫חו‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫עימה!‬ ‫ודברת בם‬ ‫פרשת חקת גיליון מס’‬ ‫‪319‬‬ ‫לתגובות‪vedibarta12@gmail.com :‬‬ ‫ט’ ב‬ ‫תמוז תשע”ה‬ ‫‪6‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫‪2015‬‬ ‫המקום שלי קשת מזכרת בתיה‬ ‫אם פגשתם אותי במהלך השנה האחרונה‪ ,‬בטח בקשתי מכם לכתוב‬ ‫על המקום שלכם לודברת בם‪ ...‬ואם לא‪ ,‬נפנה אתכם למערכת של שנה‬ ‫הבאה! האמת‪ ,‬שרוב מי שפניתי אליו‪ ,‬גם אם לא כתב בסוף‪ ,‬תמיד ענה‬ ‫בנועם ובשמחה וזה לא מובן מאליו‪ .‬רבים מהכותבים צירפו לטקסט‬ ‫שלהם מילים כמו “מקווה שזה בסדר” “האם לזה התכוונתם?” והאמת‪,‬‬ ‫שזה תמיד בסדר‪ .‬כי אולי מה שאמור לייחד את הקהילה שלנו הוא שהכל‬ ‫יכול להתקבל ואנשים עם מקומות שונים ומגוונים יכולים להיות ביחד על‬ ‫אותה במה‪.‬‬ ‫השנה היתה לי לפעמים תחושה שקצת שכחנו את זה‪ .‬התווכחנו‪ ,‬כתבנו‬ ‫מיילים‪ ,‬כעסנו‪ ,‬סערנו‪ ,‬הצבענו (בפתק‪ ,‬בידיים או ברגליים‪ )...‬והיו בינינו‬ ‫פרשת השבוע למשפחה‬ ‫“וְ ֹלא ָהיָ ה ַמיִ ם ָל ֵע ָדה‪ ,‬וַ ּיִ ָּק ֲהלּו ַעל מ ֶֹׁשה וְ ַעל‬ ‫ַא ֲהרֹן” (במדבר כ ב)‪.‬‬ ‫מרים המנהיגה‪ ,‬אחות משה‪ ,‬הולכת לעולמה‪.‬‬ ‫מותה של מרים מסתכם בפחות מפסוק אחד‪:‬‬ ‫“‪ ...‬וַ ּיֵ ֶׁשב ָה ָעם ְּב ָק ֵדׁש‪ ,‬וַ ָּת ָמת ָׁשם ִמ ְריָם‬ ‫וַ ִּת ָּק ֵבר ָׁשם” (במדבר כ א)‪ .‬בהמשך הפרשה‬ ‫יש תיאור נרחב על מותו של אהרון ובסיום‬ ‫מתואר האבל של העם‪“ :‬וַ ּיִ ְראּו ָּכל ָה ֵע ָדה ִּכי‬ ‫ֹלׁשים יֹום ּכֹל‬ ‫גָ וַ ע ַא ֲהרֹן‪ ,‬וַ ּיִ ְבּכּו ֶאת ַא ֲהרֹן ְׁש ִ‬ ‫ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל” (שם כ כט)‪ .‬מעניין לחשוב על‬ ‫הפער בין תגובת העם על מותו של אהרון לבין‬ ‫התגובה על מותה של מרים‪.‬‬ ‫בסימן פרידות‬ ‫בשלישיית ההנהגה במדבר משה‪-‬אהרון‪-‬‬ ‫מרים‪ ,‬משה הוא הבכיר וזה שנתפס סמכותי‬ ‫יותר‪ .‬מרים ואהרון מסמלים מנהיגות רכה‬ ‫יותר‪ .‬משה נקשר לנס המן במדבר‪ ,‬מרים‬ ‫לבאר המים‪ ,‬ואהרון לענני הכבוד‪ .‬לכאורה‬ ‫אין התייחסות ישירה למותה של מרים‪ ,‬אך‬ ‫הפסוק הבא מיד אחרי תיאור מותה רומז‬ ‫אולי לתגובה ולפרידה ממנה‪“ :‬וְ ֹלא ָהיָ ה ַמיִ ם‬ ‫ָל ֵע ָדה‪ ,‬וַ ּיִ ָּק ֲהלּו ַעל מ ֶֹׁשה וְ ַעל ַא ֲהרֹן” (במדבר‬ ‫אתם ֶא ת‬ ‫כ ב)‪ ,‬ובהמשך תלונתם‪“ :‬וְ ָל ָמה ֲה ֵב ֶ‬ ‫ְק ַהל ה’ ֶאל ַה ִּמ ְד ָּבר ַהּזֶ ה ָלמּות ָׁשם‪ֲ ,‬אנַ ְחנּו‬ ‫ּוב ִע ֵירנּו?” (שם כ ד)‪ .‬מרים מסמלת מים‪ ,‬וזה‬ ‫ְ‬ ‫הדבר שאבד לבני ישראל עם מותה‪ .‬בפשטות‪,‬‬ ‫המים הם חיים‪ ,‬מה שמאפשר את קיומנו‪,‬‬ ‫משהו שקשור לאימהּות ולתינוק שנמצא במים‬ ‫בבטן אימו‪ ,‬לטהרה וכדו’‪ .‬אם כך‪ ,‬יש במים יסוד‬ ‫שהוא רוחני יותר כמו טהרה אך גם משהו ארצי‬ ‫יותר שמאפשר חיים‪ .‬מותם של מרים ואהרון‬ ‫מתרחש בסמוך לכניסה לארץ‪ ,‬במעבר מדור‬ ‫המדבר‪ ,‬שהיה מבוסס על התנהלות ניסית‪,‬‬ ‫אל דור ההתנחלות בארץ ישראל‪ ,‬שמבוסס‬ ‫יותר על מוטיבים ארציים‪ .‬הפרידה ממרים‬ ‫היא לא רק פרידה ממנהיגה‪ ,‬אלא גם מחלק‬ ‫אנשים שהרגישו שזה לא ממש המקום אליו הם פיללו‪.‬‬ ‫“‪ ”You may say I’m a dreamer, but I’m not the only one‬אני‬ ‫מאמינה שרבות מהסערות נבעו דווקא מכך שלרבים מאיתנו באמת‬ ‫אכפת ומרגישים שזה המקום שלהם ודואגים לו‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬יש מי שמעדיף‬ ‫כבישים מהירים ויש שאוהבים את הדרכים האחרות‪ ,‬אך העיקר שמוכנים‬ ‫לנסוע בהן יחד‪ ,‬למרות המהמורות שבדרך‪.‬‬ ‫אנחנו עוזבים עכשיו לכמה שנים ואני מקווה שבינתיים רוחות ירגעו‪,‬‬ ‫עניינים ישתפרו ויותר אנשים יחזרו להרגיש שקשת היא המקום שלהם‪ .‬לי‬ ‫בכל מקרה‪ ,‬ברור שזה המקום שלי‪ ,‬ועוד לפני שנסענו אני מחכה לחזור‪!...‬‬ ‫סיון הרטמן‬ ‫“ח ַּקת”‬ ‫ֻ‬ ‫מהניסים שאפיינו את החיים במדבר‪ ,‬ואכן דבר‬ ‫זה אינו פשוט בעבור העם שגדל במדבר וחייו‬ ‫היו מורגלים בכך‪ .‬פרידה זו צריכים גם לעשות‬ ‫מנהיגי הדור‪ .‬משה נדרש לדבר אל הסלע‬ ‫ולהוציא ממנו מים‪ .‬יש הכרה בצורך הבסיסי‬ ‫במים‪ ,‬אך גם חשובה האמונה‪ ,‬שתלווה את‬ ‫העם בכניסתו לארץ‪ ,‬אמונה בקב”ה שמלווה‬ ‫את העם‪.‬‬ ‫נראה לי שעם ישראל עובר תהליך נפשי בין‬ ‫הפרידות משני המנהיגים‪ .‬בפרידה ממרים‪,‬‬ ‫העם בעצם מכחיש את המוות‪ ,‬מגיב בפחד‬ ‫גדול ממוות במדבר ובמריבה‪ .‬במותו של‬ ‫אהרון‪ ,‬שאליו הייתה תקופת הכנה‪ ,‬העם מקבל‬ ‫את המוות בתהליך ֵא ֶבל שסופו השלמה‪.‬‬ ‫ולסיום‪ ,‬פרשה זו שעוסקת בפרידות‪ ,‬חותמת‬ ‫גם את פרסום “ודברת בם” לשנה זו ואת שנת‬ ‫הלימודים‪ .‬זו הזדמנות בשבילי להודות לכל מי‬ ‫שתרם בשנה זו להנהגה ולפעילות בקהילה‪,‬‬ ‫ולאחל לנו עוד שנים טובות יחד‪.‬‬ ‫יעל פרץ‬ ‫שיר שמתחבר לפרשה‪“ :‬חופים”‬ ‫מילים‪ :‬נתן יונתן לחן‪ :‬נחצ’ה היימן‬ ‫חופים הם לפעמים געגועים לנחל‪.‬‬ ‫ראיתי פעם חוף‪ ‬‬ ‫שנחל עזבו‪ ‬‬ ‫עם לב שבור של חול ואבן‪.‬‬ ‫והאדם‪ ,‬והאדם הוא לפעמים גם כן יכול‪ ‬‬ ‫להישאר נטוש ובלי כוחות‪ ‬‬ ‫ממש כמו חוף‪.‬‬ ‫גם הצדפים‪ ‬‬ ‫כמו חופים‪ ,‬כמו הרוח‪ ‬‬ ‫גם הצדפים הם לפעמים געגועים‪ ‬‬ ‫לבית שתמיד אהבנו‪ ‬‬ ‫אשר היה‪ ,‬ורק הים‪ ‬‬ ‫שר לבדו שם את שיריו‪.‬‬ ‫כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו‪.‬‬ ‫תודות‬ ‫תודה ענקית לכל מי שכתב‬ ‫השתתף והשקיע מזמנו!‬ ‫צוות העיתון‪ :‬שלומי פלג‪ ,‬סיון הרטמן‪,‬‬ ‫ליאת אקרמן‪ ,‬יהודה זלצברג‪ ,‬אייל רגב‪.‬‬ ‫צוות הגליונות המיוחדים‪ :‬יואב פרידמן‬ ‫ויאיר הרטמן‪.‬‬ ‫עיצוב גרפי‪ :‬סטודיו אפרת בירר‬ ‫תודה למפיצים‪ :‬יעל ברנר‪ ,‬יאיר וסיון‬ ‫הרטמן‪ ,‬ליאת אקרמן‪ ,‬אורית קרנובסקי‪-‬‬ ‫נוטמן‪ ,‬חני נמיר‪ ,‬מחנכות א‪-‬ב‪.‬‬ ‫תודה לכותבי המדורים קבועים‪ :‬אליסף‬ ‫תל‪-‬אור‪ ,‬ליאת יוספברג בן –יהושע‪ ,‬מיכל‬ ‫חלמיש‪ ,‬גיל עטר‪ ,‬אריאל ידין‪.‬‬ ‫תודה לצוות “משפחה מבוקשת”‪:‬‬ ‫ורדה בלונדר‪ ,‬ליאת נוי רויטל רגב ואורית‬ ‫קרנובסקי ‪-‬נוטמן‪.‬‬ ‫תודה לצוות “הדף האחורי”‪ :‬יהודה‬ ‫זלצברג וחני נמיר‬ ‫תודה גדולה לכל המשתתפים במדור‬ ‫“המקום שלי”‪ ,‬פרשת השבוע ולכל‬ ‫כותבי המאמרים‪ :‬ענבל פויר‪-‬כנעני‪,‬‬ ‫ישי להמן‪ ,‬אריק בן חביב‪ ,‬אורית חלמיש‪,‬‬ ‫יואב פרנקל‪ ,‬שובל נחמד‪ ,‬גילי רבל‪ ,‬בנימין‬ ‫גרינברג‪ ,‬משה ריבל‪ ,‬דנה אליפז‪ ,‬בן לנדאו‪,‬‬ ‫אפרת נצר‪-‬וייס‪ ,‬עינת מלניק‪ ,‬חגית קראוס‪,‬‬ ‫לבנת מושקוביץ’‪ ,‬אלכס גורי‪ ,‬עדי טפליה‪,‬‬ ‫אילת אסקוזידו‪ ,‬אלי רבל‪ ,‬ליאת הופמן‪ ,‬שי‬ ‫מונזון‪ ,‬גיורא בית‪-‬יעקב‪ ,‬אביאור ביירון‪ ,‬נעם‬ ‫סולמוביץ’‪ ,‬קרן מחלב‪-‬גורי‪ ,‬יהודה חסין‪ ,‬ללי‬ ‫זינגר‪ ,‬צבי ברנר‪ ,‬ג’ף מלניק‪ ,‬עידו מרוז‪ ,‬יוכי‬ ‫חלבני‪ ,‬אורי נוי‪ ,‬יעל ברנר‪ ,‬מיכל שור‪-‬הרטמן‪,‬‬ ‫טל גנוסר‪ ,‬אופיר שפר‪ ,‬יהודית ספטרנק‪,‬‬ ‫יעל אריכא‪-‬מונזון‪ ,‬שגיא יוספברג‪-‬בן יהושע‪,‬‬ ‫ידידיה עציון‪ ,‬נעמי רביע‪ ,‬טובי ידין‪ ,‬עדי הרשיש‪.‬‬ ‫פרידה ממחזור א’ בית ספר קשת‬ ‫למחזור א’ – כיתת הניצוצות‪,‬‬ ‫מסע שהתחיל לפני תשע שנים ומסתיים‬ ‫או‪-‬טו‪-‬טו‪ ,‬מעלה מחשבות על הדרך שעברנו‬ ‫מאז ועד היום‪ .‬בחזון שלנו המסע הזה היה‬ ‫אמור להסתיים רק בעוד שלוש שנים‪ ,‬אבל‬ ‫המציאות הכתיבה אחרת‪ ,‬והמסע המשותף‬ ‫הגיע לסיומו‪ .‬גם מנקודת הראות הזו שבה‬ ‫אנחנו נמצאים‪ ,‬עדיין ניתן לראות את האופק‬ ‫ולהרגיש שהגענו רחוק‪.‬‬ ‫התחלתם כיתה של עשרים ושישה ילדים‬ ‫בתוך בית ספר “בן‪-‬גוריון”‪ ,‬שישה מתוכם‬ ‫קבוצת תפילה וכל השאר שרים‪ ,‬רוקדים‬ ‫ומשחקים כדורגל (במסע הזה בהחלט חלו‬ ‫שינויים בשנים האחרונות)‪.‬‬ ‫בסיום כיתה ב’ קיבלנו מבנה משלנו‪ ,‬המבנה‬ ‫אמנם היה קטן אבל הכותרת הייתה ארוכה‪:‬‬ ‫“קהילת ‘גשר’ ומוסדות חינוך ‘קשת’ מזכרת‬ ‫בתיה”‪.‬‬ ‫המעבר לבית הספר החדש הפך אתכם‬ ‫לכיתה הבוגרת של בית ספר‪ ,‬תואר שנדבק‬ ‫אליכם עד עצם היום הזה ולצערכם או‬ ‫לשמחתכם תיאלצו להיפרד ממנו בשנה‬ ‫הבאה‪.‬‬ ‫למסע שלכם הייתה תחנת כניסה ויציאה‬ ‫משמעותית בסיום כיתה ו’‪ .‬המעבר לחטיבה‬ ‫לווה בחשש ובתקווה‪ .‬אנחנו יודעים היום‬ ‫שזו הייתה ההחלטה הנכונה ואתם ההוכחה‬ ‫להצלחה של החטיבה‪ .‬וישי אומר‪“ ,‬במקום‬ ‫שבעלי תשובה עומדים‪ ,‬אפילו צדיקים‬ ‫גמורים אינם עומדים”‪.‬‬ ‫זה לא היה קל והיו לא מעט אתגרים‪.‬‬ ‫אך אתגרים לא הרתיעו אותנו‪ ,‬אלא גרמו‬ ‫לנו לעשות‪ .‬סבא נפתלי שימש מורה ממלא‬ ‫מקום‪ ,‬בן יזם את העלון “ודברת בם” שהפך‬ ‫למוסד‪ ,‬אתם שעיצבתם בעצמכם איך ייראה‬ ‫סיום כיתה ו’ שלכם עם מופע התרמה שהפך‬ ‫לערכיה‬ ‫נאמנים למדינת ישראל‪,‬‬ ‫למסורת‪ ,‬יסדתם ערך בויקיפדיה‪ ,‬הורים‬ ‫הדמוקרטיים ולחזונה הציוני‪.‬‬ ‫לקחו על עצמם לחזק ולהרחיב את התכנים‬ ‫בעלי מחשבה מקורית‪ ,‬יוזמה ורצון לתרום‬ ‫של קבוצת מפגש ועוד ועוד‪.‬‬ ‫לחברה ולמדינה בה הם חיים‪.‬‬ ‫הזכרנו שאתם מחזיקים בתואר הכיתה‬ ‫בעלי שליטה במושגים‪ ,‬מקורות‬ ‫הבוגרת כבר שבע שנים ברציפות‪.‬‬ ‫וכלים מעולם היהדות‪ ,‬בין אם‬ ‫למרות שלא פעם הייתם שפני‬ ‫ככלי רוחני‪-‬תרבותי‪ ,‬ובין אם‬ ‫ניסיון‪ ,‬התואר העניק לכם לא מעט‬ ‫ככלי מעשי‪-‬מחייב‪.‬‬ ‫יתרונות כשותפים משמעותיים‬ ‫חשופים לסביבתם הטבעית‪,‬‬ ‫לעשייה‪.‬‬ ‫ולהתפתחות‬ ‫למדעים‬ ‫אנחנו לא מספרים את כל זה רק‬ ‫הטכנולוגית‪ ,‬ומודעים לדילמות‬ ‫כדי לטפוח לעצמנו על השכם‬ ‫בי”ס קשת בויקיפדיה‬ ‫שהתפתחות זו מציבה‪.‬‬ ‫אלא כדי להדגיש את המסר‪ :‬אם‬ ‫מה דעתכם? היינו סקפטיים? היינו‬ ‫משהו מפריע לכם ‪ -‬צאו ושנו‪ .‬בית הספר‬ ‫אופטימיים? קלענו? ראינו את הנולד (אפילו‬ ‫נולד על ידי אנשים שהרגישו צורך לתקן‪ ,‬ומה‬ ‫שלא היו מספיק שעות מעבדה)?‬ ‫שהופך את “קשת” למה שהיא‪ ,‬היא היוזמה‬ ‫מורה טוב זה מורה לחיים‪ .‬אנחנו מרגישים‬ ‫של האנשים לקום ולעשות מעשה‪.‬‬ ‫שאתם ואנחנו זכינו באחד כזה‪ .‬אמיר‪ ,‬מורה‬ ‫מהמקום שבו אנחנו עומדים היום אפשר‬ ‫נשמה‪ ,‬מחנך בכל רמ”ח אבריו ‪ -‬אנחנו רוצים‬ ‫לראות שהניסוי הצליח‪ .‬ראיית החיים‬ ‫להודות לך על המאמץ היומיומי שאתה‬ ‫המשותפים כמובנים מאליהם עבורכם היא‬ ‫משקיע‪ ,‬על המעורבות בגובה העיניים‬ ‫ההוכחה לכך‪.‬‬ ‫ואכפתיות אין קץ‪ .‬קצת עצוב לנו שהמסע שלך‬ ‫לא רק אתם השתתפתם במסע הזה‪ .‬נוכחים‬ ‫בבית ספר “קשת” הגיע לסיומו‪ ,‬האש שהבערת‬ ‫נפקדים גם אנחנו ההורים‪ ,‬שעשינו איתכם‬ ‫בילדים תאיר את העולם עוד שנים רבות‪.‬‬ ‫כברת דרך‪ .‬גם אנחנו היינו צריכים ללמוד‬ ‫אנחנו עדיין לא נפרדים היום‪ ,‬לא ממך ולא מכל‬ ‫לחיות ביחד ואתם הייתם מורים מצוינים‬ ‫המורים שליוו אותנו לאורך השנים‪ ,‬ביסודי‬ ‫עבורנו‪ .‬הקשרים החמים בינינו ההורים‬ ‫ובחטיבה‪ ,‬לריסה‪ ,‬טלי‪ ,‬מירי‪ ,‬ורד‪ ,‬לימור‪ ,‬ורד‪,‬‬ ‫מעידים על כך יותר מאלף מילים‪.‬‬ ‫סיון ותדהר ובראשם ידידיה הנפלא שעיצב את‬ ‫לפני עשר שנים‪ ,‬הורים לילדים צעירים ישבו‬ ‫החטיבה להיות מה שהיא היום‪.‬‬ ‫ערב אחד‪ ,‬חלמו ושאלו את עצמם‪ ,‬מה היא‬ ‫אז מה‪ ,‬נפרדים? סיימתם תשע שנים של‬ ‫דמות הבוגר של בית ספר “קשת”‪ ,‬וזה מה‬ ‫ביחד ועכשיו כל אחד ילך לדרכו? אולי‪.‬‬ ‫שהם כתבו‪:‬‬ ‫פעמים רבות זה מה שקורה‪ ,‬אבל הכול תלוי‬ ‫מטרתנו היא כי בוגרי בית הספר יהיו‪:‬‬ ‫רק בכם‪ .‬אנו בטוחים שהמטען שאיתו אתם‬ ‫בני אדם ערכיים המנהלים את חייהם לפי‬ ‫יוצאים לדרך יהפוך אתכם לשגרירים של‬ ‫מערכת ערכים יהודית והומניסטית‪ ,‬מבוססת‬ ‫הרעיון בכל מקום שאליו תלכו‪.‬‬ ‫ומוצקה‪.‬‬ ‫בהצלחה‬ ‫בעלי יכולת להתמודד עם דעות שונות‪ ,‬בעלי‬ ‫ישי דויטשמן וגלית כספי כהן‬ ‫יכולת הקשבה וקבלת השונה‪.‬‬ ‫פרידה ממחזור א’ בית ספר קשת‬ ‫במשך תשע השנים האחרונות גדלנו כאן‬ ‫ביחד‪ .‬עברנו ביחד מסע ארוך ובונה‪ .‬בנינו‬ ‫חברויות חזקות ואמיצות שנדמה שיימשכו‬ ‫לנצח‪ .‬ולאן שלא הסתכלנו‪ ,‬היינו מוקפים‬ ‫באהבה ענקית‪.‬‬ ‫אהבה בינינו‪ ,‬חברים שהם יותר מאחים‪,‬‬ ‫אהבה מהצוות‪ ,‬מורים שהם כמו עוד הורים‪,‬‬ ‫אהבה מבית הספר ‪ -‬משפחה אחת גדולה‪.‬‬ ‫האהבה הזאת עוטפת אותנו ומספקת לנו‬ ‫מקום לבנות את האישיות שלנו‪ ,‬להגשים‬ ‫את החלומות שלנו‪ ,‬לממש את הפוטנציאל‬ ‫שבנו ולהיות מי שאנחנו‪ .‬היא הפכה כל אחד‬ ‫ואחת מאיתנו לפרח מיוחד שגדל בחממה של‬ ‫“קשת”‪.‬‬ ‫האהבה הזאת תמיד הייתה ותמיד תהיה כל‬ ‫כך חזקה‪ ,‬שהיא לא מותירה לנו ברירה אלא‬ ‫לאהוב בחזרה‪.‬‬ ‫איך אפשר להגיד לכל זה שלום?‬ ‫כמה קשה לכתוב על פרידה לפני שהיא‬ ‫קורית‪...‬‬ ‫ֵ‬ ‫עוד מעט צריך להיפרד‪ .‬אנחנו נתגעגע‪ ,‬נבכה‪,‬‬ ‫נצחק‪ ,‬וננסה להבין שזה באמת נגמר‪ .‬אבל‬ ‫עכשיו‪ ,‬הכול נראה כל כך רחוק‪ ,‬והסיום לא‬ ‫מתעכל‪ ,‬הפרידה לא נקלטת‪ .‬הזיכרונות עדיין‬ ‫טריים במוחנו‪.‬‬ ‫אנחנו מנסים להיאחז בזיכרונות‪ ,‬לשמור‬ ‫אותם לנצח‪ .‬מנסים לנצל כל רגע ביחד‪.‬‬ ‫מנסים להיזכר בכל אותם הרגעים הקטנים‬ ‫בדרך‪ .‬מנסים להתמודד עם הידיעה שעוד‬ ‫כמה שנים יהיו הרבה דברים שנשכח‪.‬‬ ‫אין מה להגיד‪ ,‬זה קשה‪.‬‬ ‫זה קשה לעזוב את הקן הזה של “קשת”‪,‬‬ ‫שמרופד באהבה‪ .‬קשה לפרוש כנפיים‬ ‫ופתאום ללמוד איך לעוף לבד‪.‬‬ ‫אבל אנחנו מתקדמים עם הפנים אל העתיד‪,‬‬ ‫מכירים אנשים חדשים‪ ,‬חווים חוויות חדשות‬ ‫וממשיכים לבנות ולהיבנות‪ .‬אנחנו יודעים‬ ‫שאף פעם לא באמת נהיה לבד‪ .‬יצאנו‬ ‫מ”קשת” עם כל כך הרבה ‪ -‬ערכים‪ ,‬תובנות‪,‬‬ ‫חוויות ושיעורים‪ ,‬דברים שיישארו איתנו לכל‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫“קשת” נתן לכל אחד ואחת מאיתנו מצפן‬ ‫פנימי שיכוון את הכנפיים שלנו ויעזור לנו‬ ‫לפרוׂש אותן ולהתקדם הכי גבוה ורחוק‬ ‫שאפשר‪ ,‬אל האינסוף ומעבר לו‪ ,‬מצפן‬ ‫שיאפשר לנו לפרוץ גבולות שאפילו לא ידענו‬ ‫שקיימים‪ ,‬שייקח אותנו לסוף העולם ובחזרה‪.‬‬ ‫המצפן הזה תמיד יצביע לכיוון של “קשת”‪.‬‬ ‫אנחנו רוצות לאחל לכולנו שהדרך הזאת‬ ‫שעברנו ביחד‪ ,‬שמורכבת מהמון רגעים‬ ‫קטנים‪ ,‬תיחקק בליבנו לנצח‪ .‬גם כשלא‬ ‫נזכור את רוב הרגעים הקטנים‪ ,‬לא נשכח את‬ ‫הדבר הגדול שיצרנו כאן במו ידינו וידיהם של‬ ‫עוד אנשים טובים‪.‬‬ ‫אנחנו עומדים בסופה של תקופה‪ ,‬ובפתחה‬ ‫של תקופה חדשה‪.‬‬ ‫מי ייתן והיא תהיה טובה לא פחות מקודמתה‪.‬‬ ‫אוהבות כל כך ותמיד שמחות לטלפונים‬ ‫חן רבל ואחינעם גליק‬ ‫לפני תשע שנים החליטה קבוצה של הורים‬ ‫לחנך את הילדים שלה בצורה שונה‪ ,‬לאור‬ ‫רעיון שונה‪ ,‬ולשם כך הוקם בית הספר‪.‬‬ ‫אנחנו היינו קטנים מכדי שנבין את האידיאל‬ ‫שמאחורי זה או מכדי שיהיה לנו אכפת‪ ,‬רק‬ ‫ידענו שחלקנו חובשים כיפות וחלקנו לא‪.‬‬ ‫חלקנו צריכים לחכות בין בשר וחלב וחלקנו‬ ‫לא‪ ,‬ובכל זאת אנחנו לומדים ביחד‪ .‬אמרו לי‬ ‫שזה חשוב‪ ,‬שזה חינוך לקבלת השונה‪ ,‬שזה‬ ‫“מגשר בין חלקים שונים בחברה הישראלית”‪,‬‬ ‫אבל אני לא הסתכלתי על “קשת” כעל‬ ‫הצהרה פוליטית אלא פשוט כעל בית ספר‪.‬‬ ‫זה היה נראה לי מצחיק שזה כל כך משנה‪.‬‬ ‫ואולי זה היה חלק מהרעיון‪.‬‬ ‫לפני שש שנים קיבלנו מבנה‪ ,‬וקיבלנו שער‬ ‫שרשום בראשו “בית ספר ‘קשת’”‪ ,‬וזה היה‬ ‫חשוב והבנתי את זה‪ .‬בית הספר גדל מאוד‬ ‫נראה‬ ‫מאז‪ ,‬אבל שלוש כיתות לכל בית הספר ָ‬ ‫לי אז המון‪ .‬ואנחנו היינו הכי גדולים בכל בית‬ ‫הספר‪ ,‬וזו הייתה השנה הראשונה שבה אמרו‬ ‫לנו שאנחנו גדולים וצריכים לשמש דוגמה‪ .‬זו‬ ‫הייתה השנה הראשונה שבה ילדים קטנים‬ ‫הסתכלו עלינו כמו על ענקים שיודעים הכול‪.‬‬ ‫זו הייתה השנה הראשונה שבאמת ניתנה‬ ‫לנו הזכות לעצב את בית הספר‪ ,‬לראות אותו‬ ‫גָ ֵדל‪ ,‬ומאז זה לא הפסיק‪.‬‬ ‫לפני שלוש שנים עמדנו בצומת דרכים‪ .‬אנחנו‬ ‫כבר הבנו את האידיאל‪ ,‬הבנו שבית הספר‬ ‫שלנו מיוחד ביותר מדרך אחת‪ ,‬וגם הבנו את‬ ‫הסיבוכים שיש לפעמים כשאת חלק ממחזור‬ ‫ראשון‪ .‬ואחרי שש שנים של שינויים‪ ,‬של‬ ‫וויכוחים‪ ,‬של יצירת מסורות‪ ,‬של המון תסכול‬ ‫והמון שמחה – הגיע הרגע להחליט‪ .‬בניגוד‬ ‫לשש שנים קודם לכן‪ ,‬זו לא הייתה החלטה‬ ‫של קבוצת הורים שידעה מה היא רוצה‪ .‬הגיע‬ ‫הרגע לשאול את עצמנו אם זו הבחירה שלנו‪.‬‬ ‫אם הגענו לסוף‪ ,‬או שיש עוד מה לעשות‪.‬‬ ‫היום אנחנו עוזבים‪ ,‬למרות שזה לא הסוף‪,‬‬ ‫למרות שיש עוד מה לעשות‪ .‬היום אני מבינה‬ ‫עד כמה המסגרת הזאת עיצבה אותי‪ .‬היום‬ ‫אני יודעת להעריך מורים מדהימים שפגשנו‬ ‫במהלך הדרך ואת הקשר שיש לנו איתם‪.‬‬ ‫היום אני יודעת כמה זה חשוב להיות מוקפת‬ ‫אנשים שמאתגרים את תפיסת העולם שלך‪,‬‬ ‫ולא רק כשזה מגיע לדת‪ .‬זה עדיין נראה לי‬ ‫מצחיק שדרושה קבוצת הורים עקשנית‬ ‫ונחושה בשביל‬ ‫להשיג משהו‬ ‫כמו “קשת”‪ ,‬זה‬ ‫עדיין נראה לי‬ ‫מצחיק שברוב‬ ‫בתי הספר יש‬ ‫רק דתיים‪ ,‬רק‬ ‫חילונים‪ .‬היום‬ ‫אני יודעת שזה‬ ‫חלק מהרעיון‪.‬‬ ‫היום אני יודעת‬ ‫ש ב ת שע‬ ‫השנים האחרונות למדתי את החשיבות‬ ‫של היכרות עם מישהו שחושב אחרת ממני‪.‬‬ ‫ולמרות שגדלנו בחממה‪ ,‬ולמרות שבית‬ ‫הספר שלנו הוא טיפה‪ ,‬בועה‪ ,‬הוא גם לימד‬ ‫אותי שזה לא רק נכון‪ ,‬זה הכרחי שהחלקים‬ ‫השונים בחברה הישראלית לא יהיו מנותקים‬ ‫זה מזה‪ .‬למדתי שככל שאני שומעת יותר‬ ‫אנשים‪ ,‬יותר דעות‪ ,‬יותר זהויות‪ ,‬כך אני‬ ‫מגבשת את שלי‪.‬‬ ‫למדתי גם שאנשים הם לא רק תוויות‪ ,‬יש‬ ‫בהם הרבה יותר מזה‪ .‬למדתי כמה אנשים‬ ‫יכולים להשתנות במשך תשע שנים‪ ,‬כמה‬ ‫קבוצה יכולה להשתנות‪ .‬למדתי שיש דברים‬ ‫שאף פעם לא משתנים‪ .‬למדתי שיש הרבה‬ ‫אנשים להכיר‪ ,‬הרבה אנשים לשמוע‪ ,‬וגם‬ ‫אם הם נושאים את אותה כותרת‪ ,‬גם אם‬ ‫בראש שלי הם נמצאים באותה משבצת‪,‬‬ ‫יש להם דברים שונים להגיד‪ .‬למדתי כמה‬ ‫חשובים האנשים שלוקחים את הכול‬ ‫לידיים‪ ,‬שמרימים פרויקט ותמיד מובילים‬ ‫את כולם‪ ,‬תמיד ראשונים‪ .‬למדתי כמה‬ ‫חשובים האנשים שלוקחים צעד אחורה‪,‬‬ ‫לוקחים הכול בפרופורציות‪ .‬כמה חשוב שכל‬ ‫אחד יידע את החוזקות שלו‪ ,‬יידע מה יש לו‬ ‫לתרום‪ .‬כמה חשוב‬ ‫לא רק להיות חלק‬ ‫מקבוצה‪ ,‬אלא אדם‬ ‫בפני עצמך‪ ,‬כי רק‬ ‫אנשים שונים גורמים‬ ‫לקרות‪.‬‬ ‫לדברים‬ ‫בעיקר למדתי שיש‬ ‫לי עוד הרבה מה‬ ‫ללמוד‪ ,‬הרבה ממי‬ ‫ללמוד‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬אחרי‬ ‫שקיבלנו כל כך‬ ‫הרבה מהמקום הזה‪,‬‬ ‫מהאנשים מאחורי הדבר‪ ,‬הגיע הזמן לצאת‬ ‫למקומות אחרים‪ ,‬לקבל דברים אחרים‪ ,‬ולתת‬ ‫ממה שקיבלנו‪.‬‬ ‫וכמובן‪ ,‬למדתי שיש לי הרבה למי להודות‪.‬‬ ‫אז תודה לכל מי שבזכותו עברנו את הדרך‬ ‫הזאת‪ .‬תודה לכל מי שהיה חלק‪ ,‬לכל מי‬ ‫שארגן‪ ,‬לכל מי שעזר‪ ,‬לכל מי שנשאר ולכל‬ ‫ִ‬ ‫מי שהלך ובעיקר תודה לכל מי שלימד אותי‬ ‫כל כך הרבה – מורים‪ ,‬תלמידים והורים‬ ‫כאחד‪.‬‬ ‫זה לא הסוף‪ ,‬ויש עוד מה לעשות‪ ,‬אבל היום‬ ‫אנחנו עוזבים‪.‬‬ ‫מיה שמש‪,‬‬ ‫כיתה ט’‪ ,‬מחזור א’ “קשת”‪ 2015 ,‬תשע”ה‬ ‫על הארגזים עם שלומי פלג‬ ‫לקרבה פיזית להורים‪ ,‬שגילינו‬ ‫לעבודה‪ ,‬והרצון ִ‬ ‫שחשובה לנו‪ .‬זה גם קשור לזה שאתה לא גר בדירה‬ ‫משלך וכפועל יוצא אתה נייד יותר‪ .‬ואז אתה מגלה‬ ‫שעם כל הטלטולים יש גם כמה הנאות קטנות בניידות‪:‬‬ ‫להיפטר משני חדרים של ציוד בכל מעבר‪.‬‬ ‫אם תטפסו שלוש קומות במדרגות של בניין קצת ישן‪,‬‬ ‫באחד הרחובות המשתרגים מתחנת הרכבת של‬ ‫תל‪-‬אביב מרכז ותדפקו יפה בדלת‪ ,‬אז אולי תוכלו‬ ‫לראות את שלומי פלג‪ .‬שלומי ערך את “ודברת בם”‬ ‫בשנתיים האחרונות והוא יושב שם בין הארגזים‪ .‬לפחות‬ ‫את השידה האדומה הוא הצליח למקם‪ .‬כן ‪ -‬משפחת‬ ‫פלג התמקמה כאן לפני שלושה שבועות אחרי כמעט‬ ‫ארבע שנים במזכרת‪.‬‬ ‫שנתיים היית במערכת העיתון‪ .‬תובנות?‬ ‫שלומי‪ ,‬מתוך שבעה עורכי “ודברת בם” שאני מצליחה לזכור‬ ‫כרגע‪ ,‬אתה השני שעוזב את מזכרת בתיה‪ .‬האם יש קשר בין‬ ‫הדברים? איך נמנע את זה בעתיד?‬ ‫(מחייך) כל הסיפור של תל‪-‬אביב התחיל ברגע המכונן ההוא‪ ,‬כשזיו‬ ‫דב”ש‪ ,‬העורך הקודם שעזב את מזכרת‪ ,‬הצביע עליי ואמר‪“ :‬גם אתה‬ ‫תהיה העורך אחריי!”‪ ...‬אני חושב שזה בגלל ששנינו שכרנו דירות‬ ‫במזכרת ולא גרנו בה בדירות משלנו‪ .‬הפתרון לבעיה ברור‪...‬‬ ‫תן לנו סיכום קצר של ארבע שנות מזכרת‬ ‫קשה לסכם חיים‪ ...‬אני רק יכול להיות שותף למה שכתבת כאן‬ ‫ב”המקום שלי” לפני שבועיים‪ .‬כתבת ש”נולדו” לך כאן הרבה חברים‬ ‫אמיתיים וזה גם מה שקרה לנו‪ ...‬תכלס ‪ -‬אין על מזכרת‪.‬‬ ‫אז למה עזבתם?‬ ‫חייב לומר שכשעזבנו את תל‪-‬אביב לפני ארבע שנים לא האמנו‬ ‫שנחזור‪ ,‬אז ייתכן שעוד נחזור למזכרת‪ ...‬עזבנו בגלל זמן הנסיעות‬ ‫ערכתי עם עדי טפליה‪ ,‬לילך ענתי וסיון הרטמן את‬ ‫הגיליונות הרגילים בשנה הראשונה‪ ,‬ועם סיון בשנייה‪.‬‬ ‫היה כיף‪ .‬היה גם כיף כשמדי פעם הגיעו יואב פרידמן ויאיר הרטמן‬ ‫בגיליונות מיוחדים שאהבתי‪ ,‬כמו רבים אחרים‪ .‬לשאלתך‪ :‬קיים חסם‬ ‫תחתון לירידת ערכה של המילה המודפסת כל עוד שומרי שבת מהווים‬ ‫חלק מקהל היעד של העיתון‪ .‬הרחבת מעגל הכותבים היא משימה‬ ‫קריטית‪ .‬הכרחי גם הסנכרון בין צוותים שונים בקהילה ובבית הספר‬ ‫לבין העיתון‪ .‬אני חשבתי שצריך להפוך משבועון לדו‪-‬שבועון או לירחון‬ ‫אבל הייתי בדעת מיעוט במערכת‪ .‬מעניין מה יהיה בהמשך‪ .‬נעקוב‪...‬‬ ‫יוצאת מהבניין‪ .‬פתאום הכל נראה מוכר‪ .‬אולי גרתי ברחוב הזה פעם‬ ‫– עוד לפני שהתחתנתי? ְמ ַח ֶש ֶבת שמזכרת הייתה בת עשרים וחמש‬ ‫כשכל העיר הזאת הייתה רק במצב עוברי‪ .‬זה גם מה שיהיה במזכרת‬ ‫בסופו של דבר? ועם המחשבות נוסעת הביתה‪ .‬מישהו צריך לעצב את‬ ‫הגיליון האחרון‪.‬‬ ‫אפרת בירר‪-‬לבון‬ ‫ילדים (והורים) יקרים‪,‬‬ ‫לכבוד הגליון האחרון לשנה זו‪ ,‬הכנו עבורכם תשבץ בו תוכלו לבדוק האם עקבתם אחר הגליונות במהלך השנה‪.‬‬ ‫אם תפתרו נכונה‪ ,‬תקבלו בטור המודגש איחול לקיץ‪!...‬‬ ‫‪ .1‬שם המדור לילדים (‪)6,3‬‬ ‫‪ .2‬שם העיתון הקהילתי (‪)2,5‬‬ ‫‪ .3‬הכרנו משפחות ותיקות וחדשות ב‪)6,5( ...‬‬ ‫‪ .4‬המקום בו כתבו ג’ירפה אריה וארנב‪ ----“ ...‬בתמונה אחת”‬ ‫‪ .5‬המקום בו ספרו לנו למה רעבים כשיוצאים מהבריכה או למה‬ ‫ הידית קרה יותר מהדלת (“הכה את‪)”...‬‬ ‫‪ .6‬המקום בו למדנו על רגשות שונים “‪ ...‬רגישה”‬ ‫‪ .7‬למדנו משניות מעניינות לאורך השנה במדור “דברים שאין להם‪”...‬‬ ‫‪ .8‬סרטי דיסני קבלו פרשנות מיוחדת ב‪)5,6( ...‬‬ ‫‪ .9‬שמענו על מקומות משמעותיים לחברי הקהילה (‪)3,5‬‬ ‫‪.10‬שם המדור העוסק במה שקוראים בבית הכנסת (‪)6,5,4‬‬ ‫תודות נוספות‬ ‫משפחה מבוקשת‬ ‫אז מה היה לנו השנה?‪ ‬‬ ‫נעמה קשת מגשימה את החלום לקיים‬ ‫מניין שוויוני במזכרת בתיה‪ ,‬משפחת‬ ‫משעול מגשימה את החלום לעוד רילוקיישן‬ ‫ומשפחות רבות שוקלות לעבור לפורמט‬ ‫“שבת אמא‪ ,‬שבת אבא” של משפחת זינגר‪.‬‬ ‫משפחה מבוקשת‪ ,‬המדור הנקרא ביותר‬ ‫ב”ודברת בם”‪ ,‬המקום בו הופכים חלומות‬ ‫למציאות‪.‬‬ ‫המראיינות מבקשות להודות לכל המשפחות‬ ‫שתרמו השנה את אנונימיותן למדור‪:‬‬ ‫הדף האחורי‬ ‫משפחת קשת‪ ,‬משפחת כנעני‪ ,‬משפחת‬ ‫משעול‪ ,‬משפחת צפוני ומשפחת זינגר‪.‬‬ ‫אנו מזמינות כל משפחה‪ ,‬ותיקה או חדשה‪,‬‬ ‫ללא סיווג בטחוני מוגזם (יש הרבה כאלה‬ ‫בקהילה‪ )...‬להתנסות בחוויה מרגשת זו‬ ‫בשנה הבאה‪ .‬‬ ‫כל שדרוש הוא ערב פנוי‪ ,‬מאפים חמים‬ ‫ומהבילים (יתרון) וכמובן חלומות‪...‬‬ ‫נשמח לפגושכם בסלונכם!‬ ‫צוות “משפחה מבוקשת” ‪ -‬ורדה בלונדר‪,‬‬ ‫ליאת נוי‪ ,‬רויטל רגב ואורית קרנובסקי נוטמן‬ ‫מערכת ודברת בם מאחלת חופשה נעימה לכל קהל קוראינו‪ .‬להתראות בשנה הבאה ‪ -‬שנת העשור לעיתון‬