ת יבה ררכבכותרימכבמשהיבר השמ
לארשי ץראל ותהימכו וניבר השמ משה רבינו וכמיהתו לארץ ישראל צבי ברנשטיין הקדמה הסיפור שבו התורה מסתיימת הוא סיפור עצוב וקורע לב .התורה מספרת איך הקב"ה מנע ממשה רבינו להיכנס לארץ ישראל ומשה זכה רק לראותה " -הראיתיך בעינך ושמה לא תעבור" (דברים לד,ד). הסיבה שמשה רבינו לא זכה להיכנס לארץ ,והויכוח הקשה בינו לבין הקב"ה בעקבות החלטתו של הקב"ה רמוזים בתורה בדרך קצרה .חז"ל משלימים את החסר ונותנים לנו תמונה מורכבת מאד לגבי הדיון הקשה שהתנהל בין משה רבינו והקב"ה לגבי החלטה זו .מאמר זה יביא חלק ממקורות אלה ויתן הסבר איך חז"ל הבינו את החלק החשוב הזה בהיסטוריה של כלל ישראל ואיך סיפור זה משפיע עלינו בדורות המאוחרים. טענתיו של משה רבינו במדרשים ,הטענות של משה רבינו מתוארות על ידי משלים .נביא מספר דוגמאות. בדרך כרונולוגית ,המדרש הראשון מובא במדרש רבה בתחילת פרשת בשלח: ויהי בשלח פרעה .מי אמר ווי? משה אמר ווי! משל לאחד ,שנעשה לבתו של מלך שושבין (=עוזר של החתן או הכלה בזמן החתונה) ,והיה רואה במזל שהוא מוציאה מבית אביה ,ואינו בא עמה לבית החתן לחופתה .התחיל בוכה .אמרו לו :מפני מה אתה בוכה? אמר להם :בוכה אני ,שנתיגעתי (=עבדתי קשה) להוציאה ואיני בא עמה לחופתה .כך אמר משה :צועק אני ,שנתיגעתי להוציא את ישראל ממצרים ,ואיני נכנס עמהן לארץ .לכך ,ויהי בשלח. מדרש זה הוא אחד מהמדרשים המפרשים את הפסוק הראשון בתחילת פרשת בשלח .הפרשה מתחילה במילה "ויהי" .מובא בחז"ל "אין ויהי אלא לשון צער" (מגילה י .):מי צעק כאן "ווי"? מתרץ המדרש שמשה רבינו היה בצער ,כיוון שידע שלא יזכה להכניס את כלל ישראל לארץ ישראל .הוא יזכה רק להוציא אותם מארץ מצרים ולא להכניס אותם לארץ .יש כאן מספר דברים שצריכים ביאור: .1מדוע דוקא עכשיו הרגיש משה שיכולה להיות בעיה לגבי כניסתו לארץ? הלא יציאת מצרים היא אחת האירועים הגדולים בהיסטוריה של כלל ישראל .מדוע דוקא עכשיו הוא מרגיש את הצער הזה? .2הטענה של משה רבינו נשמעת מאד הגיונית וצודקת .הלא הוא עמל להוציא את ישראל מארץ מצרים והוא ילווה אותם ארבעים שנה במדבר .מדוע הוא לא יוכל להכניס אותם לארץ ישראל? .3יש להתייחס למשל עצמו .למרות צדקת משה רבינו ,אנחנו עדיין לא כל כך מזדהים עם הטענות של השושבין .האם זה באמת כל כך חשוב לסיים את התפקיד שהוא התחיל בו? האם אנחנו, כקוראי הסיפור ,מזדעזעים עד עומק נשמתנו על כך שהשושבין לא הספיק לסיים את תפקידו? 18 הרגשות שלנו הם שונים לגמרי לאחר שאנחנו נקרא את המשל המובא בתרגום של יונתן בן עוזיאל בסוף פרשת האזינו: מִן י ַד ָּפתַח מׁשֶה ּפּומֵיּה ִּב ְצלֹותָא וְכֵן ָאמַר רִּבֹונ ֵיּה ְד ַעלְמָא ְּבבָעּו ִמנָךְ לָא ֱאהִי ְמתִיל ּכְבַר נ ַׁש ַד ֲהו ָה לֵיּה ּבִיר יְחִידָאֵי ו ְ ִא ְׁש ְּתבֵי ָאז ַל ַּפרְֵקיּה ְּבמָמֹון ַסג ִי ַאלְפֵיּה ָחכְ ָמתָא ו ְאּו ָמנּותָא ַקִדיׁש לֵיּה אִיתָא נְצִיב ַא ְבו ַורְנ ְִקי ְד ַמלְכַי ָא ְּבנ ָא לֵיּה ּבֵית ֲח ָתנּותָא ַאתְִקין לֵיּה ּפּורְי ָינ ָא ו ְָקטַר לֵיּה גְנָנ ָא ְּבגַו ֵיּה זַמִין לֵיּה ׁשּו ְׁשבִינ ֵי ַאפָא ִּפּתֵיּה נְכַס נ ִיכְסֵיּה ְמז ַג ַח ְמרֵיּה ּכֵיו ַון ְד ָמטָא לְ ֶמחֱֵדי ְּברֵיּה עִם ִאנ ְ ְּתתֵיּה ּובָעּו ׁשּו ְׁשבִינ ֵי לְ ִמכְרַךְ רִ ְפּתָא ִא ְּתבַע הַהּוא ּבַר נ ַׁש לְבֵי ִדינ ָא ַקמֵי ַמלְּכָא ו ְ ִאתְְקנ ֵס ִדין ְקטֹול וְלָא דָלּו ִמנ ֵיּה עַד ְד ָחמֵי ְּבחְֶדו ָות ְּברֵיּה הֵיכְֵדין ֲאנ ָא ְטרָחִית ְּב ַעמָא הֵָדין ַאּפִיִקית יַתְהֹון ְּבמֵי ְמרָךְ ִמ ִמ ְצרַי ִם ַאלִיפִית יַתְהֹון אֹורַי ְי ָתךְ ּבָנ ִיתִי לְהֹון ַמ ְׁשּכְנ ָא לִ ְׁש ָמךְ וְכַד ָמטָא ז ִ ְמנ ָא לְמֵי ֲעבַר י ַת יֹורְְדנ ָא לְמֵירֹות י ַת ַארְעָא ֲאנ ָא ִמתְְקנ ַס לִ ְממַת אִי נ ִיחָא לְַק ָמךְ ַדלֵי ִמנ ִי ו ְ ֶאעֱבֹור י ַת יֹורְְדנ ָא ו ְ ֶא ֱחמֵי ְּבטּובָתָא ְדי ִ ְשרָאֵל ּו ִמּבָתַר ּכְֵדין אֵימּות: בגלל קושי השפה ,נתמצת את דברי המדרש בעברית: כששמע משה רבינו שלא התקבלו בקשתיו ,מיד התחיל להתפלל לפני הקב"ה .משה ממשיל את עצמו לאדם שמכין חתונה לבנו יחידו .הוא מתאר כמה הוא השקיע בחינוכו ובגידולו .כשנשבה הבן ,הוא פדה אותו בכסף רב .הוא לימד אותו חכמה ואומנות .לאחר שהילד התבגר ,הגיע הזמן לחתן אותו .המדרש מתאר את ההכנות לחתונה ,איך האבא השקיע בהכנות הללו בגלל האהבה הגדולה לבנו .הוא הכין את החופה .הוא הזמין את כל האורחים .הוא הכין את כל האוכל והמטעמים .הכל היה מוכן .ברגע האחרון הגיע שליח של המלך לזמן אותו לדין אצל המלך .הוא בקש מהמלך" ,תן לי מספר דקות להכניס את בני לחופה ,ולאחר מכן אני אבוא למשפט של המלך" .משה רבינו השוה את עצמו לאותו אבא ,לאחר שעשה כל כך הרבה בשביל כלל ישראל ,לא מגיע לו להכניס אותם לחופה? האם לא מגיע לו להכניס אותם לארץ ישראל? בנוסף ,ההזדהות עם האבא במשל היא מוחלטת .הסיפור קטוע באמצעיתו .מה היה עושה מלך בשר ודם במקרה כזה? הלא זאת הבקשה האחרונה של האדם הזה שחייב מיתה .בודאי המלך היה מסכים שהוא יכניס את בנו לחופה! אנחנו מזועזעים מהסיפור .איך יכול להיות שהקב"ה לא יתן למשה רבינו את בקשתו ,לאחר שמשה הביא סיפור כל כך מרגש וצודק? לארשי ץראל ותהימכו וניבר השמ המדרש של רבי יונתן בן עוזיאל שונה מהמדרש בפרשת בשלח .במשל בפרשת בשלח משה רבינו נמשל לדמות של השושבין -תפקיד יחסית מינורי בהכנת החתונה .כאן ,הוא כבר עושה את החתונה בעצמו. וזה בגלל התהליכים שעבר משה רבינו עם עם ישראל מזמן יציאת מצרים עד כניסתם לארץ ישראל. בתחילת הדרך הוא היה רק השושבין .לאחר ארבעים שנה של מנהיגות ,הוא הפך להיות האבא שעושה את החתונה בעצמו. 19 לארשי ץראל ותהימכו וניבר השמ מדרש זה הוא מיוחד במדרשי חז"ל .בדרך כלל ,המלך במדרשי חז"ל נמשל להקב"ה ,ויש שני סוגים כאלה :סוג אחד הוא להשוות את מעשי הקב"ה למעשיו החיוביים של מלך בשר ודם .כשם שהמלך עושה משהוא חיובי ,כך גם הקב"ה עושה .סוג שני של השוואה הוא כשהמלך עושה משהו שלילי .אז המדרש אומר "משל למלך בשר ודם" שהוא רק בשר ודם ,אבל הקב"ה ,הוא מלך מלכי המלכים והוא מעל המלך בשר ודם .בסוג זה של משל ,המדרש רוצה להעביר אלינו את המסר במה הקב"ה הוא מעל המלך בשר ודם ,ושאין לו את התכונות השליליות של המלך בשר ודם. במדרש שהבאנו ,התפקיד של המלך הוא שונה משני סוגי המלכים הרגילים במדרש .כל מלך בשר ודם היה נותן לאבא הזה ,שכל כך אהב את הבן שלו ,להכניס אותו לחופה .כאן הקב"ה לא עושה את זה! הקב"ה מוצג באור שלילי מול המלך בשר ודם. מדרש זה בולט בחריפותו ומראה לנו כמה צודקות הטענות של משה רבינו .מדרש רבה בסוף ספר דברים ממשיך בכיוון הזה. ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים שנאמר (דברים ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ואתחנן בגימטריא הכי הוי (=הגימטריא של המילה "ואתחנן" היא חמש מאות וחמש עשרה) .באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה ,רבש"ע גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל ,עד שיהיו מאמינים לשמך .כמה צער נצטערתי עליהם במצות עד שקבעתי להן תורה ומצות .אמרתי כשראיתי בצרתן כך אראה בטובתן! ועכשיו שהגיע טובתן של ישראל אתה אומר לי לא תעבור את הירדן הזה? הרי אתה עושה תורתך פלסתר דכתיב (שם כד) 'ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא'. מדרש זה ממשיך בכיוון של המדרש של יונתן בן עוזיאל בחריפותו .הקב"ה לא מקיים מצוה הכתובה בתורה של "לא תלין פעולת שכיר איתך עד בקר"! (שמות יט,יג). ובהמשך אותו מדרש: מה עשה הקב"ה? באותה שעה הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע בכל בית דין ובית דין (=בית דין של מעלה) שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין. כדי לעמוד בטענות של משה רבינו ,הקב"ה היה צריך "לסגור את כל שערי התפילה". . . 20 דוגמא למדרש מסוג זה הוא המדרש הראשון בבראשית רבה: "בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים היאך הוא עושה פשפשין כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם" .כמו שהמלך משתמש עם תוכניות לברא את הארמון שלו ,כך גם הקב"ה השתמש עם תוכניות לברא את העולם .התוכנית הזאת היא התורה .הסבר למדרש זה ,ראה חידושי תורה@ NDSמהדורת תשס"א במאמר "ניהול פרויקטים על פי מדרשי חז"ל" דוגמא למדרש מסוג זה נמצא גם בתחילת בראשית רבה: "בנוהג שבעולם מלך ב"ו מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסין עמו שנושאין עמו במשאו אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא הוא לבדו ברא את העולם הוא לבדו מתקלס בעולם הוא לבדו מתהדר בעולמו" אחרי כל הטענות של משה רבינו ,יש לבדוק בצורה יותר עמוקה מה באמת היה הגורם לכך שמשה רבינו לא זכה להיכנס לארץ ישראל .האם החטא של מי מריבה היתה סיבה מספיק חזקה להדוף את כל הטענות הקשות של משה רבינו? המדרש בפרשת חקת מביא את התשובה לטענות של משה רבינו (במדבר רבה יט ,יג): אמר לו הקב"ה למשה באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ? משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן ,ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך .אמר לו המלך "אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות שאתה השבית הצאן?" אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואת מכניס דור אחר"? עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעולם הבא אלא תהא בצדן (=תקבר איתם) ותבא עמהן שנאמר (דברים לג) ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה .לכך כתיב לא תביא את הקהל הזה. משה רבינו היה המנהיג של "דור המדבר" ולא של הדור שייכנס לארץ .המנהיגות של דור המדבר היא שונה משל המנהיגות הנדרשת מבאי הארץ .המנהיג של אוכלי המן לא יכול להיות המנהיג של אלה שיחרשו ,יזרעו ויקצרו את התבואה של ארץ ישראל .דור המדבר אכלו לחם מן השמים .דור באי הארץ יאכל לחם מהארץ .אם משה רבינו היה המנהיג של דור המדבר שמתו במדבר ,הוא חייב להישאר איתם בחוץ ,ולא יכול להיכנס לארץ ישראל בלעדיהם .מתי הוא ייכנס? לעתיד לבא ,בזמן תחיית המתים ,הוא יבא כמשיח נוסף להביא את דור המדבר לארץ ישראל . לפי הדברים שנאמרו ,יש לחקור את התפקיד של חטא "מי מריבה" .והלא לפי הפשט של הפסוקים, החטא של "מי מריבה" הוא הגורם שמנע ממשה רבינו להיכנס לארץ ישראל. מתי נגזר שמשה רבינו לא ייכנס לארץ? אם מעמיקים בפסוקים ,רואים שיש סתירה בדברי הפסוקים עצמם לגבי הסיבה מדוע משה רבינו לא נכנס לארץ ישראל .בפרשת דברים (א ,ל"ז) כתוב" :גם בי התאנף ה' בגללכם" .כשמשה הוכיח את כלל ישראל על חטא המרגלים ,הוא מבהיר לנו שהגזירה היתה כבר אז בשנה השנייה לאחר שיצאו . ראה חידושי הרד"ל (שם)" :פירוש לכן ספון המחוקק משה שם בכדי שיתא ויבא בראשי עם" .וראה דברי הזוהר המובא ב"אור החחים" (דברים ג,כד) .וראה מסכת בבא בתרא (דך עג ):באגדות של רבה בר חנא איך מתוארים מתי המדבר במצב של מוכנות להתעורר לעתיד לבא. לארשי ץראל ותהימכו וניבר השמ וזה מסביר את המדרש בפרשת בשלח .מדוע צווח משה רבינו "ווי" דוקא ברגע של יציאת מצרים? התשובה היא שמשה ראה שהאחריות לכלל ישראל עוברת מפרעה אליו .הוא הפך להיות האחראי על כלל ישראל לטוב ולרע .הגורל שלו צמוד לגורל שלהם" .ויהי בשלח פרעה את העם" .ברגע שכלל ישראל עבר מאחריותו של פרעה למשה ,מי צווח "ווי"? משה רבינו. 21 לארשי ץראל ותהימכו וניבר השמ ממצרים ,בזמן שליחת המרגלים .בגלל שנגזרה גזירה שדור המדבר לא יכול להיכנס לארץ ישראל ,משה רבינו נכלל בתוך הגזירה .וזה מתאים עם המדרש לעיל בפרשת חוקת. "אור החיים" בפרשת ואתחנן מסביר שהגזירה שמשה רבינו לא ייכנס לארץ ישראל היתה בזמן חטא המרגלים. "וה' התאנף בי בגללכם" (דברים א ,לז) ,כלומר ,הקב"ה העניש את משה רבינו ביחד עם כלל ישראל .ומוסיף ה"אור החיים" שבפסוק "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר .ה' אלוקים ,"...הכוונה של המילים "בעת ההיא" היא לזמן של חטא המרגלים .מכאן נבין שהשמות של הקב"ה שבהם השתמש משה רבינו בתפילתו " -ה' (=מדת הרחמים) ואלוקים (=מידת הדין)" -מכוונות לשני חלקי התפילה של משה רבינו .הוא התפלל גם בשביל עצמו וגם בשביל כלל ישראל .בתפילה שלו ,הוא זוכה במדת הדין ,וזה כמו שהסברנו -בטענות החזקות שלו .בתפילה על כלל ישראל הוא זוכה רק במידת הרחמים ,מכיוון שהם היו אשמים בטענותיהם נגד ארץ ישראל. אור החיים מביא שתי סיבות מדוע משה רבינו נענש בשלב זה וזה לשונו: א. ב. לפי שהגיע זמן של יהושע למלוך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. שצפה הקב"ה שעתידין ישראל לחטוא ויצטרך להשליך חמתו עליהם וחשב ה' למשכן הבית המקדש כרמוז בתיבת "משכן" .וכמאמרם ז"ל בפסוק (תהילים ע"ט.א) מזמור לאסף באו גוים וכו' .מזמור! קינה בעי ליה! אלא שהשליך חמתו על עצים ואבנים ולא השליכה על ישראל ע"כ .ואם היה בונה בית המקדש אמרו ז"ל (סוטה ט) שלא היתה אומה ולשון שולטת בו וזה יסובב לשפוך חמתו עליהם לכלותם. אור החיים מסביר שמשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל בגלל ש"הגיע הזמן של יהושע למלוך" .בנוסף הוא מסביר שאם משה היה בונה את בית המקדש ,לא היתה אפשרות להחריבו והקב"ה היה "זורק את חמתו" על כלל ישראל ולא על "עצים ואבנים". שתי הסיבות שמביא האור החיים קשורות לחוסר ההתאמה של מנהיגותו של משה רבינו לדור באי הארץ .היה צורך להעביר את השרביט למנהיג אחר -יהושע .בנוסף ,בגלל השייכות שלו לדור "אוכלי המן" המנהיגות שלו היתה גורמת למידת הדין לשלוט בארץ ישראל ,וחוסר היכולת של הקב"ה "להשליך את חמתו על עצים ואבנים". ניתן להמשיך בדרכו של אור החיים כדי לענות על השאלה ,מה תפקידו של חטא מי מריבה? על כך כותב אור החיים בפרשת חוקת (כ,א). ועומק הדברים ,שאם היו משה ואהרן עושים קידוש ה' הגדול באמצעות שהיתה העדה גם כן כולה שלימה וצדיקים היו מחליטים אמונת ה' בלבם שלימה ,והיה נגרש מהם חלק הרע ,והיה כח .רבי חיים בן עטר חי מ 1696-עד .1743פירושו על התורה התקבל מאד בעולם החסידי ומודפס בהרבה מהדורות "מקראות גדולות" של התורה. 22 בהם להעמיד אמונתם לדורי דורות ,ומעתה היו משה ואהרן נכנסים לארץ ,והיה משה בונה בית המקדש ,ואין חשש להשלכת חמתו על ישראל כשיהיו חוטאים כאמור בדבריהם (מדרש תהלים עט) בפסוק מזמור לאסף וגו' ,וכתבנוהו במקומות אחרים. לולא החטא של מי מריבה היתה אפשרות למשה רבינו לתקן את דור באי הארץ ולגרום להם שלא יחטאו בארץ ישראל .ואם כך ,משה ואהרן היו יכולים להמשיך להיות המנהיגים של כלל ישראל בארץ ישראל. ה"אבהות" של משה רבינו הגמרא במסכת ברכות (טז) אומרת" :אין קורין לאבות אלא שלשה" .האבות של כלל ישראל הם אברהם ,יצחק ויעקב .הם קבלו את המעמד של "אבות" ולא אחרים .הדבר טעון הסבר .ישנם מקומות אחרים שחז"ל נותנים את התואר "אב" לאנשים אחרים חשובים בהיסטוריה של כלל ישראל. לדוגמא :המדרש בפרשת ויחי (ק,יב): לישנא אחרינא [=לשון אחרת] 'וזאת אשר דבר להם "אביהם" ' .יעקב אין כתיב כאן אלא "אביהם". עתיד אדם אחד כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי הוא מתחיל שנאמר "וזאת אשר דבר" כיון שעמד משה פתח בזאת שנאמר (דברים לג) "וזאת הברכה". המדרש כאן מתייחס לבעיה שישנה בברכות של יעקב אבינו .מדוע התורה מסכמת את ברכות יעקב בביטוי של "וזאת אשר דבר להם אביהם" והלא יעקב אבינו לא בירך את כל השבטים? והלא ראובן, שמעון ,ולוי לא קבלו ברכות? ומתרץ המדרש שהמילה "אביהם" לא מתייחסת ליעקב אבינו אלה למשה רבינו שבסופו של דבר יברך את כולם בפרשת וזאת הברכה. דוגמא נוספת מוצאים במדרש ילקוט שמעוני בזכריה(ד ,ב) .הפסוק אומר: וַּיאמֶר ֵאלַי מָה ַאּתָה ראֶה ו ָאמַר רָאִיתִי ו ְ ִהּנ ֵה ְמנֹורַת-זָהָב ֻּכּלָּה וְגֻּלָּה עַל-ראׁשָּה ו ְ ִׁש ְבעָה נ ֵרתֶי ָה ָעלֶי ָה ִׁש ְבעָה ו ְ ִׁש ְבעָה מּוצָקֹות לַּנֵרֹות ֲאׁשֶר עַל-ראׁשָה והילקוט שמעוני (שם ,סימן תקעד) אומר ששבע הנרות הם כנגד "האבות עד משה" מקורות אלה הם רק שתי דוגמאות לדמויות אחרות שקבלו את התואר "אב" חוץ מאברהם ,יצחק ויעקב .כדי להסביר נושא זה ,יש להתעמק במשמעות של התואר "אב". .אברהם ,יצחק ,יעקב ,לוי ,עמרם ,קהת ומשה שהם שבעה דורות מאברהם עד משה רבינו לארשי ץראל ותהימכו וניבר השמ רואים מכאן שמשה רבינו גם קבל את התואר של "אב"! 23 לארשי ץראל ותהימכו וניבר השמ הרמב"ן בפרשת לך לך (בראשית יב,ו) מתייחס לצורך של התורה להביא כל כך הרבה פרטים שנראים לא חשובים בסיפורי האבות .וז"ל: אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב ,והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ,ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים .ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים ,ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת ,וכולם באים ללמד על העתיד ,כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו. הכלל של "מעשה אבות סימן לבנים" הנאמר באבות ,אומר לנו ,שכל פרט ופרט שאירע לאבות הוא סימן לנו (הבנים) ויש ללמוד ממנו .אם כך ,יש להסתכל על כל דבר ודבר שהאבות עשו כדי לנתח ולהבין כיצד הדבר שייך לנו ומה ניתן ללמוד ממנו .ולכן ,התורה מאריכה מאד בסיפור האבות בפרטים שנראים לא חשובים. אבל ,אצל משה רבינו ,לא ניתן להסתכל על כל דבר ודבר שהוא עושה ולהגיד שיש כאן "מעשה אבות סימן לבנים" .הלא משה רבינו פרש מאישתו .משה רבינו היה ארבעים יום בהר סיני בלי לחם ומים. אלה דברים חד פעמיים ואין בנושאים אלה מעשה אבות סימן לבנים. הכלל ש"אין אבות אלא שלושה" מתייחס לאבות שיש ללמוד מכל מעשה ומעשה שהם עשו ולשאול "מה אנחנו יכולים ללמוד ממעשים אלה?" .זה שייך רק באברהם ,יצחק ויעקב" .באבות אחרים" ,אנחנו חייבים להיות סלקטיביים .קיימים מעשים שהם עשו שיש להם גדר של "מעשה אבות סימן לבנים" וישנם מעשים אחרים שלא שייכים לנו ואנחנו לא צריכים ללמוד מהם. ביום האחרון בחייו של משה רבינו ,חל מפנה .הוא איבד את רוב התארים החשובים שלו .המדרש בפרשת ויחי אומר (בראשית רבה צו,ג): "ואין שלטון ביום המות" רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי :חצוצרות שעשה משה במדבר בשעה שנטה למות גנזם הקדוש ברוך הוא שלא יהא אחר תוקע בהן והן באים אצלו דכתיב (דברים לא) 'הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם' לקיים מה שנאמר 'ואין שלטון ביום המות'. הקב"ה גנז את החצוצרות ביום שמת משה רבינו ,ולכן הוא לא יכל להשתמש בהן לקרא לכלל ישראל ביום מיתתו .הוא היה צריך לצוות "הקהילו עלי את כל זקני שבטכם" ,כי לא היו חצוצרות" .אין שלטון ביום המות" .החצוצרות הם הכלים של המלך .ואסור להשתמש בהן ביום שהמלך ירד מגדולתו -ביום מיתתו .משה רבינו ביום מיתתו כבר לא המנהיג של כלל ישראל. בנוסף ,הפסוק אומר בפרשת וילך (דברים לא,ב) "לא אוכל עוד לצאת ולבא" .והלא כתוב (שם לד,ז) "לא כהתה עינו ולא נס ליחו"? ומתרץ רש"י "שנסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה" .ביום מיתתו הוא גם שכח את מה שלמד " -נסתתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה". 24 בתאריך ז' באדר ,ביום האחרון בחיים של משה הוא כבר לא "משה רבינו" והוא גם לא "משה מלכינו ומנהיגנו" .איזה תואר נשאר למשה רבינו ביום האחרון של חייו? התשובה היא שביום זה הוא הפך להיות "משה אבינו" .ביום זה אנחנו אומרים "מעשה אבות סימן לבנים" על משה רבינו .כל דבר ודבר שמשה רבינו עשה ביום הזה אנחנו צריכים ללמוד ממנו .במה מתבטא ה"מעשה אבות סימן לבנים" ביום הזה? התשובה היא הכמיהה החזקה לארץ ישראל .משה רבינו שתל בכל אחד ואחד מעם ישראל במשך הדורות געגועים חזקים ביותר לחזור לארץ ישראל .לא ניתן לפרש געגועים אלה בצורה רציונלית. איך במשך כל כך הרבה דורות הגעגועים האלה נשארו כל כך איתנים וחזקים? זה בגלל התפילות של משה רבינו וההתנהגות שלו ביומו האחרון .זה שתל בכל אחד ואחד מבני ישראל במשך הדורות את האהבה והרצון למסירות נפש לארץ ישראל .ביום הזה ,משה רבינו הפך להיות "משה אבינו" ואומרים על כל מעשיו ביום הזה "מעשה אבות סימן לבנים". צבי ברנשטיין בעל תואר שני מאוניברסיטת ניו יורק .הוא למד בישיבת רבינו חיים ברלין וישיבת מיר בירושלים. צבי הגיע ל NDSבשנת 1999ובתפקיד הנוכחי הוא מנהל מחלקה בתחום המחקר ופיתוח. נשוי לתמר ואבא לשבעה ילדים. רבי הולצברג מראש פינה נושא ספר תורה בטקס הקמת קיבוץ חניתה1938 . צלם :קלוגר זולטן לארשי ץראל ותהימכו וניבר השמ 25
© Copyright 2024