ניסן-אייר תשע``ו סופי
גליון מס' ,39מאי / 1026ניסן-אייר תשע"ו http://www.degania-b.org.il חג עצמאות שמח לכל קהילת דגניה ב' ,לבני המשפחות ולמדינת ישראל צילם :עידן בן-שלום צוות העלון – רינה זהרוני ,אפרת לויטן ,לירון שרת ,אנה לובין ארביטי .מיילtikshoret.d.b@gmail.com : מה בעלון? יום הזכרון תשע"ו .............................................................. מהלך הקרב על דגניה ב' ...................................................... משולחנו של יו"ר וועד ההנהלה – אגודה קהילתית .................... משולחנו של מנהל הקהילה .................................................. משולחנו של יו"ר הקיבוץ .................................................... נוסטלגיה ......................................................................... רגע ישראלי בחיים שלך ...................................................... עושים תרבות .................................................................... אצלנו בדגניה ב' ................................................................. לזכרם ............................................................................. סיכום תקופה באגף בינוי ותשתיות ........................................ יומן נעורים ...................................................................... חינוך ............................................................................. ספורט ........................................................................... אוכל .............................................................................. 0 1 2 3 4 6 7 9 12 17 11 19 21 23 24 26 נזכור את בנינו וחברינו היקרים אברהם בן-חנוך אביהו אפרת אורי אפשטיין אלישע בן-עמי אשר פרנק אפרים קליין בנימין סלע ברוך בורונובסקי גדעון אדר חיים רוטנברג חנן בן-שלום יהודה וייס יונה וולף יונתן וייסבורט מרדכי כצנלסון משה כהן עודד וגמיסטר עמרם אוסלנדר פטל זייצ'יק פסח מימון צבי קוטנר רן שן רפאל בן-עמי רפאל קרוצ'יק רפאל כהן שמואל אגין שמואל ויגדור שנפלו במערכות ישראל על הגנת דגניה ב' ,העם והארץ. יהי זכרם ברוך. 2 מהלך הקרב על דגניה ב' – יום חמישי ,י"א באייר תש"ח–84.1.5.02 – 01:20הרעשה כבדה של תותחים ,מרגמות ומקלעים .נפגעה הבריכה והמים אזלו ממנה. – 00:00בעמדה ב' נפצעו 1חברים 1 .קשרים וחבר אחד מהתגבורת .העמדה נעזבה ואנשיה נערכו בתוך תעלת הקשר. – 00:10הטנקים מחפים באש על התקדמות הרגלים ,שהגיעו עד 100מ' מהגדר שלנו. – 06:30טנקים ומשריינים מתמרנים בשטח ומרעישים את האזור. – 03:30התקפה מחודשת של רגלים כחיפוי רכב משוריין .פתחנו באש .ההתקפה נהדפה שנית כמרחק 100מ' מהגדר. – 03:10משה כהן נפצע קשה. – 09:00הרעשה כבדה על האזור .חדר-האוכל והצריף שלידו עולים בלהבות. – 22:20טנקים ומשוריינים נערכים שוב להתקפה .עצרנו את האש שלנו ונתנו להם להתקדם. פגז של תותח חדר לעמדה ג' .פולה נהרג .יונה ו' נפצע קשה. – 22:10הגיעה תגבורת - -מחלקה של 10איש .חילקנו אותם בין אנשינו. – 21:00חיל רגלים ,בחיפוי טנקים ,הגיע עד למרחק של 100מ' מהגדר .פתחנו באש והאויב התחיל לסגת ,.פרט לטנק אחד ,שהגיע למרחק של 210מ' מהשער הצפוני ונעצר. כעבור זמן מה הצטרף אליו עוד טנק אחד. – 23:00התצפית הודיעה על תנועת אויב בתוך הקוצים שבמרחק 60מ' מעמדה א' .נִזרקו רימונים ופתחנו בצליפה מעל לעמדה א' .האויב נסוג ,בהשאירו שלושה הרוגים בתוך הקוצים. " – 21:00הארטילריה" שלנו ,שהוצבה באלומות ,פתחה באש על ריכוזי האויב ,שהתחיל לסגת .חילופי היריות בין התותח שלנו ותותחי האויב נמשכו עד לשעה .20:00 – 20:00הגיעה תגבורת נוספת – מחלקה בגודל 30איש. – 23:00אנשי האזור והתגבורת מקבוצת כנרת ומעגן הוצאו מהקווים למנוחה. נפצעו באותו קרב – 11חברים. נפלו בקרב :רפאל בן-עמי ,יונה וולף ,משה כהן ,חיים רוטנברג ,ברוך ברונובסקי ,שמואל ויגדור ,עמרם אוסלנדר. מטרה ראשונה לפגזים שימש מגדל המים שלנו רשמה :רינה זהרוני ילדים ליד התעלות לפני שפונו לחיפה 1 חודש טוב לכולנו, קהילה היא קבוצת פרטים ,שיצרו קשרים חברתיים ,הפועלים בגבולות מסוימים ,מקושרים למקום ,ויש להם מאפיין ,רצון או עניין משותפים. האדם מטבעו הוא ייצור חברתי ,שיש בו צורך להשתייך לקהילה ,ולמרות השוני בהגדרות הקהילה ,המשותף לסוגי הקהילות הוא הרגשת הזהות של חברי הקהילה ,היוצרת תחושה שהאדם אינו לבד. האם כל אחת ואחד מאיתנו אכן מרגיש תחושת שייכות לקהילת דגניה ב'? האם כולנו חווים את הרגשת הזהות והשייכות לקהילת דגניה ב'? אם לא ,אז מדוע? מה ניתן לעשות על מנת לחבר את פרטיה השונים של הקהילה תחת מכנה משותף רחב ועמוק ,בלתי ניתן לערעור? לדעתי ,על מנת להשיג יעד זה עלינו לנסות כל הזמן לחפש את אותן נקודות וקווים בסיסיים משותפים ,החשובים באמת לכולנו ,ואשר מרכיבים את הבסיס לתחושת השייכות למקום. חייהם של בני האדם סובבים לרוב סביב שלושה מישורים: עבודה בית/משפחה מקום בילוי – מקום ללא מחויבויות ,בארצות האנגלוסקסיות זה יהיה הפאב בו מבלים בדרך בין העבודה לבית ,יכול להיות גם מועדון ספורט או המועדון לחבר בקיבוצים "של פעם" .התכונה המאפיינת מקום כזה היא העדר התכליתיות שבו ,העדר המחויבות, האדם נמצא במקום כזה כי נעים לו ,ולא כי הוא צריך להיות בו. הקהילה יכולה למלא את מקומם של כל אחד מהמישורים האלו – אם כי לרוב היא באה למלא את הצורך בבילוי ומילוי שעות הפנאי – פה מקומנו העיקרי ,לייצר תוכן ומילוי לשעות הפנאי, שיחבר את כולנו לקהילה אחת מגובשת .אנו עושים זאת דרך החינוך ,התרבות ,הספורט והנוי. עדיין ארוכה הדרך להגשמת יעדים ומטרות אלו ,אך אנו בדרך לשם .יום הזכרון ויום העצמאות הם הדוגמא הטובה ביותר לעוצמתנו ואחדותנו. אני מאחל לכולנו שנדע לעבור את הימים המורכבים הללו ונדע לשלב בין היגון והשמחה ביחד. בואו נפקח עינינו ,בפרט בימים אלו ,לאותם חברים שהקהילה התנתקה מהם (או הפוך) ,נשלב ידיים ונחזירם בחיבוק לתוכנו ,בואו נעזור לכל אחת ואחד מאיתנו לשאת בגאווה את השם דגניה ב' ולהרגיש שייך. חג שמח לכולנו, ניר ניר אלפרט ,יו"ר ועד ההנהלה ,אגודה קהילתית 3 לקהילת דגניה ב' שלום וברכה, ושוב הגיע יום עצמאות ,ואנו חוגגים את תקומת מדינת ישראל .חיפשתי ומצאתי את דבריו של יוסף קלוזנר (היסטוריון ,חוקר ספרות ,איש רוח ישראלי ,ממקימי האוניברסיטה העברית. נפטר .)2903 מיום העצמאות לחג העצמאות /יוסף קלוזנר אין חולקים בדבר ,שיום העצמאות ,יום ה' באייר ,הוא יום-זיכרון למאורע הגדול ביותר ,שאירע לישראל במשך אלפיים השנים האחרונות :ביום זה הוקמה מדינת ישראל... אבל ליותר מכך ראוי היום הגדול :יום-העצמאות צריך להיפך לחג-העצמאות. ...בשלוש מאות שישים וארבע ימות-השנה ,אנו עוסקים בביקורת .אנו מבקרים את סידרי-המדינה, ואת ראשי-המדינה .אנו מונים את הטעויות המרובות שטועים המנהיגים שלנו והשרים שלנו .אנו צוברים ומערימים תילי-תילים של ליקויים ,שאנו רואים ומרגישים אותם בכל פינה ,שאנו פונים במדינתנו הצעירה... אבל יום אחד בשנה צריך שיהיה לאומה במדינתה יום של חג באמת .בו ,ביום אחד ויחיד זה ,הקיטרוג צריך להשתתק ,והביקורת החריפה צריכה לפסוק .ודאי ,גם יום זה צריך להיות יום של חשבון הנפש, אבל צריך החשבון להיות אחר :הוא צריך להיות חשבונו של מה שהושג ,של מה שנשתנה לטוב בכלל ושל מה שניתקן ונשתכלל בשנה האחרונה בפרט .יום אחד בשנה זו ,יומו של חג-העצמאות, צריך להביא בפני העם את החשבון של הפסיעות הגדולות והקטנות ,שפסעה המדינה לקראת אותן המטרות של התרחבות ,התקדמות והתעלות ,שהציג החזון הלאומי לעצמו בשאר שלוש מאות שישים וארבע ימות השנה. ...לא הכל ירוד ומנוון .יש גם הרבה שתילים רכים ,שיכולים לגדול ולהיות לגפנים אדירות. ומכאן התביעה שיום-העצמאות ייהפך לחג-העצמאות .חג ,שבו נביא חשבון לא רק למה שאנחנו חסרים אלא גם למה שהשגנו. ...צריך יום-העצמאות להיפך ליום הנחמה ועליית הנשמה -לחג-העצמאות .ואז יידע ישראל להעריך את המאורע של התקומה המדינית והרוחנית בכל גדלותו ותפארתו .אז תשוב השמחה למעונותנו והגוי כולו ירגיש בכל נימי-נפשו את דברי הכתוב הנהדר שבאחד ממזמורי ההלל" :זה היום עשה ה' -נגילה ונשמחה בו". אף אנו בקהילתנו הקטנה 361 ,ימים (..וחצי) ,מונים אחת לאחת את הטעויות שעושים בהנהלה ועורמים במדרכות תילי תילים של טענות .הבה נסתכל ,ולו גם רק ביום אחד ,על היש, על העשייה הרבה ועל תנופת היצירה. יצירה של קהילה אחת ,המנהלת את עצמה באופן דמוקרטי ,המאפשר לכל אחד לתת לעצמו ביטוי ,כחלק מפסיפס אנושי גדול ,המהווה את תמונתה של דגניה ב' ערב יום העצמאות תשע"ו. 1 דרך וחזון מילים :יוסי ויליאן אם המסע עוד מתארך ואם הדרך ארוכה זוהי ארצנו כאן נבנה בתינו ואם זורעים פה בדמעה ברינה יקצורו זוהי ארץ הבחירה הבה נתלכדה יד אל יד נושיטה אנו קני המנורה ואסיים בקטעים מברכה עתיקה אותה אני מאחל לקהילתנו כולה :שנזכה תמיד לאחוז במידת השלום ,ויהיה שלום גדול באמת בין כל אדם לחברו ,ולא תהיה שום מחלוקת אפילו בלב בין כל בני אדם ,ויהיה כל אדם אוהב שלום ורודף שלום תמיד באמת ובלב שלם ,ולא נחזיק במחלוקת כלל לעולם ואפילו נגד החולקים עלינו ,ולא נבייש שום אדם בעולם. שנת עצמאות טובה ,שמחה ומאושרת, נדב נדב אמיתון ,מנהל הקהילה צילם :עידן בן-שלום 0 את שישים ושמונה שנות עצמאותנו נציין בהתייחדות עם זכרם של בנינו ובנותינו ,אשר הנחילו לנו את עצמאותנו .בערב יום העצמאות חובה עלינו לזכור ולהזכיר את תקומת העם בארץ ולהעלות על נס את ההישגים האדירים בכל תחומי החיים .עבורנו זאת היא מחוייבות לעמוד באתגרים הרבים העומדים בפנינו לעתיד מבטיח גם לבנינו אחרינו. העצמאות היא גם יכולת ההגנה העצמית ,גם היכולת לקבץ גלויות ,גם היכולת לכונן משפט צדק וגם היכולת לממש בחירה חופשית. בחירה חופשית ,הגם שאינה משוחררת מלחצים ומקשיים ,מאפשרת לנו לעצב את דרכנו מתוך חרות פנימית ולהפוך משבר לאתגר ולחץ לתסיסה פנימית חיובית. עצמאות ובחירה נועדו לאדם עצמו ולא פחות מכך לקהילה .אין היא אומרת שכל שנרצה לכונן יצליח ,ושהחלומות יתגשמו במלואם ,ואף על פי כן ,מה שאנחנו חוגגים ביום העצמאות הוא הקמת מערכת אפשרית ומכוננת לבחירה חופשית טובה ולנטילת אחריות על חיינו בעצמנו, בראש ובראשונה לכונן את העתיד שלנו. יש שיבחרו להצטרף לאלה המקטרים על מצבה של המדינה ,של הקיבוץ והקהילה ,ויש שחולמים חלומות שאין בהם נטילת אחריות על הדרכים להגשמתם ,ואילו אנחנו נבחר בהזדמנות להודות על הטוב ולממש את הזכות הגדולה לעצמאותנו ,בין בהצבת המטרות אליהן אנו שואפים ובין בעיצוב הדרכים בהן אנו מתכוונים לפעול .נתייחס אל יום העצמאות כאל הזדמנות בה זכינו, ונפעל לכך שתעורר רוח חדשה ונכונה ותמלא את הלב שמחה ואחריות גדולה. חג עצמאות שמח! רוני קינן רוני קינן ,יו"ר הקיבוץ אי שם בסדום ,מוקמת תחנת כוח של מפעלי ים המלח, ובתוך התחנה מערכת אויר דחוס של... חזלינו אומרים -דע מנין באת ולאן אתה הולך..... אני יודע מנין באתי ... אבישי ירדן הביא לפרסום :שלמה ירדן 6 מספר הקהל לחודש אייר – מאי לפני 05שנה – אייר-מאי תשכ"ו– – 1966 אֵ רחנו את הסופר הרוסי קונסטנטין סימונוב ואיחלנו לו שיראה את המציאות בארץ בעיִ ן פקוחה. ועדת החברה מציעה לקבל חברים לקבוצה בהצבעה חשאית. נדונה האפשרות לתת לחבר לבחור סוג העיתון אותו הוא מבקש באופן קבוע. בתינו הומים מתינוקות – לאור הילודה הגבוהה בשנה שעברה והילודה הנראית לעיִ ן בעתיד ,מציעה ועדת החינוך לבנות בית חדש לפי מתכונת האיחוד. קבוצת הכדור-עף שלנו גברה על קבוצת טירת-צבי .2:3 אֵ רחנו את קבוצת הכדורסל הפולנית "ויטלה" במשחק נגד עמק-הירדן ונוצחנו בהפרש 20נקודות. המא"ז מסר הוראות שמטרתן למנוע הנחת מטעני חומר- נפץ ע"י מחבלים מתחת לבתים. לפני 45שנה – אייר-מאי תשל"ו – – 1976 יום-העצמאות – חגגנו כמיטב המסורת והרוח הטובה בתוספת טיול מעניין בהדרכת סגן- אלוף אביגדור קהלני ,שפקד על קרב הבלימה ברמה במלחמת יום-הכיפורים. מסיבת השוודים – החברה "השוודית" קיימה פגישה אצלנו לציון 30שנה לעלייתם ולבואם אלינו .בערב על-שפת הכינרת ולמחרת במועדון ועל-יד הבריכה התגלגלו סיפורים וזיכרונות מהימים של ראשית קליטה והסתגלות בארץ .החברה שמרה על קשרים הדוקים בין החברים והמדריכים והמטפלות שליוו אותם בדרכם .ב"דף השבוע" 391מופיעות רשימות של שלום קופר ,נחום קלרמן ורחל גלר לציון המפגש. לפני 35שנה – אייר-מאי תשמ"ו – – 1916 בליל חג העצמאות – טכס מרשים של הנפת דגלים והדלקת משואות ברחבת חדר-האוכל ובסיומם ארוחה חגיגית בחדר-האוכל .למחרת – יום ספורט שבמרכזו אליפות ענפי המשק בכדורסל .אחר-הצהריים – שעשועים ופיקניק בבריכה. 7 לסיום אירועי חג העצמאות – מסיבת חברים .הסיפורים והשירה קלחו עד שעה מאוחרת של הלילה – עד אשמורת שניה. סוף עונת האבטיחים – בהתגייסות כללית וממושכת של חברים ובני-נוער ובמיוחד של בני בית-ירח ,הצלחנו לאסוף את יבול האבטיחים משטח של 210דונם .סה"כ כ 300-טון .הפעם התגייסו מטף ועד זקן .המחיר – ירוד .ההישגים החקלאיים והארגוניים נותנים תקווה לשנים הבאות. ערב יהדות תימן – התמונה ,בצליל ובריקודים ,בתלבושות מסוגננות התקיים ערב "יהדות תימן" ,שהתחיל בהובלת כלה וחתן לרחבת חדר-האוכל .משתתפים רבים הגיעו מהאזור ומבני העדה התימנית שהזדמנו בסביבה. ליקטה מ"ספר הקהל" – רינה זהרוני צילם :עידן בן-שלום 8 רגע ישראלי בחיים שלך בחודשים האחרונים עסקתי רבות בראיונות של מאות אנשים שהציגו את עצמם (כל אחד בדרכו) והיה עליהם לענות על השאלה ,שמאות התשובות עליה יוצרות ִמרקם ישראלי מגוון שכולו ישראלי ,כולו אנחנו הישראלים .הנשאלים היו צריכים לענות במהירות על השאלה: מהו הזיכרון הראשון שעולה לנגדם כשאומרים להם "רגע ישראלי בחיים שלך?". בין הנשאלים היו גם מדגניה ב' .להלן חלק מהראיונות: דני זריהן :בן 10 ,61שנה בארץ .עליתי לבד מהאיים הקנרים .הצטרפתי לדגניה ב' ב 00-ומאז אני בקיבוץ .עוסק בכמה תחומי אומנות וגם במחשב. הרגע הישראלי הראשון שאני נזכר בו הוא – הצבא ,כי שם הרגשתי שאני כבר שייך לפה. התגייסתי שנתיים אחרי שעליתי. דני המשיך ואמר :הישראליּות בשבילי זה הדּוגריּות ,אומרים ישר הכל בפנים .אני בא ממקום ששקלנו את התשובות לאנשים על מנת לא לפגוע .יש לי סיפור על ישראליות: כשלימדתי אומנות בבי"ס ויצו בחיפה ,ביום-העצמאות המנהל אמר לכל התלמידים והמורים להביא חפץ שמסמל עבורם את הישראליּות .היו שהביאו פלאפל ,כובע טמבל ,פטיש-רעשן של יום-העצמאות ועוד .אני הלכתי למוסך לקחתי מיוסי שבתאי אגזוז (מפלט) של אוטו ובקצה שלו תליתי נעל של תינוק .התצוגה היתה בתוך אולם הספורט של בית-הספר ודגל ישראל היה ,כמובן ,במרכז. בטי לובין – אני סבתא בטי ,בת .03אֵ ם לשניים ,סבתא ל ,6-חברת דגניה ב' ,עליתי לארץ מארה"ב בינואר .2903 הייתי מתנדבת שנה וחצי מ 60-עד 69וחזרתי לארה"ב .ידעתי שאחזור לישראל ,במשפחה ידעו שאחזור .לקח לי 1שנים לחסוך כסף ולעלות .בזמן הזה היה לי קשה להתקשר עם אנשים שלא היו בארץ .התקופה הזאת היתה בלב ועשתה – שזה המקום שלי. בטי נזכרת ברגע ישראלי משמעותי בחייה :מלחמת יום-כיפור .גרתי בדירה בטבריה .עבדתי כאחות בבית חולים פוריה .הייתי בדירה שלי ופתאום שמעתי מטוסים .הבנתי שמשהו קרה, ראיתי חיילים עם טלית רצים ברחוב .הבנתי שיש מלחמה .הדלקתי רדיו .היה לי אוטו ,לקחתי תיק ומפתחות ונסעתי לבי"ח .בדרך אספתי חיילים .בטרמפ הם סיפרו לי ,פחות או יותר ,מה קרה .זה רגע ישראלי בחיים שלי עם עבודה שעות על שעות במחלקה הכירורגית .כשחיילים התחילו להגיע שכבו חיילים עם שקיות-דם ,והמנתח קרא לי לעזרתו ,מהר .אחר-כך קראו לי למחלקת כביות ושם נשארתי .היה קשה ,אחרים עברו כמה מלחמות ולי זו היתה המלחמה הראשונה ,אך לרגע לא חשבתי לעזוב – הייתי ישראלית עוד יותר. יגאל בָ ארי – בן ,01יליד עפולה ,גדלתי ,התחנכתי והתבגרתי בעפולה. רגע ישראלי – חג העצמאות .מבחינתי החג הכי חשוב .בעיקר בילדות בעפולה ,החגיגות שתמיד התקיימו כל שנה בעפולה. 9 בחיוך יגאל נזכר בעוד שני רגעים ישראליים משמעותיים לדעתו :אני זוכר את המשחק שהיה ב ,'00-כשמכבי תל-אביב ניצחה את צסק"א מוסקבה, ושטל ברודי אמר" :אנחנו על המפה ואנחנו נשאר במפה" .ניצחון של מדינה קטנה ,שמול מעצמה כמו ברית המועצות ,מנצחת אותה ועולה על המפה כמדינה שיכולה להתמודד מול מעצמות .ואנחנו יכולים לראות את זה גם היום בספורט וגם בטכנולוגיה .עברו מאז המון שנים ואנחנו על המפה. ולא פחות חשוב – 'מבצע שלמה' בו הביאו את העולים מאתיופיה עם כל הלוגיסטיקה ,עשו מבצע שמדינות בעלות עוצמה לא מצליחות לעשות .זה מרבד הקסמים של סוף שנות ה-90-תחילת שנות ה .1000-מבחינת קליטתם יש עוד מה לעשות .המהומות בתל-אביב אינן משקפות הכל ,אלא – תהליך .יש בין העולים מצליחים רבים שמראים את צמיחת הקהילה האתיופית. לאה רם – הגעתי לדגניה ב' עם הכשרת הפלמ"ח ב .2916-הכרתי פה בחור יפהפה ,התאהבנו, התחתנו ונולדו לנו 1ילדים .כיום יש לי 21נכדים ו 26-נינים. הרגע הישראלי הראשון שהיה משמעותי בחיי אני חושבת שהיה כשהגעתי ל"שפיה" – יצאתי מחושך לאור .התייתמתי בגיל צעיר ,ארבע שנים הייתי בבית-יתומות בירושלים ,וכשנסעתי נפתח לפניי עולם חדש .פתאום ראיתי עצים ונוף ,עולם פתוח ,שמש זורחת .פעם ראשונה שלקחו אותי מבית היתומות לבקר את אחותי ,שכבר היתה בשפיה. שם הייתי בליל-הסדר .החברות שלה עטפו אותי ויחד יצאנו לטיול בהרים סביב .רעיתי את הפרות במרעה ,ויש שמש ושמיִ ם ופרחים .זה הרגע הישראלי הראשון שלי. הרגע השני – היה כשהגעתי לדגניה ב' עם הפלמ"ח .הכרתי צורת חיים אחרת, תומכת ומחבקת .מצאה-חן בעיניי דרך החיים כאן .התפתחתי כאן ,למדתי ואני חושבת שהשפעת ההתרשמות הראשונה מהמקום נמשכה הרבה זמן. רונית פרנקל – בת ,16אמא ל 1-ילדים ,מורה למתמטיקה בבית-ירח ,מחנכת כיתה י"א .חיפאית במקור .גרתי 23שנים בקבוצת כינרת ואחר-כך בחרנו לבנות בהרחבה בדגניה ב'. כשאומרים לי "זיכרון ישראלי ראשון" מיד עולים לנגד עיניי ימי הזיכרון לשואה ולחללי מערכות ואתם גם יום-העצמאות .יום הזיכרון לשואה בעיקר בגלל שאנחנו חיים בארץ משלנו ,ולי ישראל ִ ולמשפחתי זה חשוב מאוד אחרי ששתי הסבתות שלי חוו ועברו את השואה בפולין .ויום הזיכרון עם יום העצמאות בגלל התחושה של "הביחד" ,של האובדן ואחר-כך של השמחה ,ששניהם משתלבים בעצמאות של מדינת ישראל. משהו ישראלי ,בשבילי ,ומאוד-מאד אישי – לפני 20שנים אני תרמתי מוח-עצם למישהו שלא ִהכרתי .האדם שתרמתי לו הפך להיות כמו אח בשבילי .הוא נפטר לפני כחודשיים .חג הפסח האחרון היה הראשון ללא הגפילטע-פיש שלו ,מאז שהכרנו .הישראליות באכפתיות לאחֵ ר ,בתרומה .ההרגשה של "הביחד" זה בולטת ביחס לאחֵ רִ , משהו מאוד ישראלי בעיניי. ושרי ,עובד בבית-אריזה. אוריה מאירי – נשוי לרות ,בן ,31אבא ל 1-ילדים – ִאמרי ַ הכי ישראלי בעיניי – יום העצמאות .זכורים לי הטקסים ,הדגלים ,הרחוב ,האוירה .הטקסים במושבה היו תמיד בחצר-כינרת ובתור ילד הייתי תמיד נצא שם בחזרות ,להעביר את הזמן אני זוכר שהייתי מצייר מהחצץ ,שיש שם בלי סוף ,דגל ועוד דגל .ביום העצמאות היינו יורדים לחוף להפנינג גדול ומכל המושבה היו מגיעים וזה היה זיכרון יפה .השנה אני שותף להכנות להפנינג בדגניה ב'. 01 המילואים – זה דבר מאוד ישראלי בעיניי .שולפים אותך מכל ִשגרת יומך וחייך, ואומרים לך – תתייצב! נותנים לך מדים ועכשיו אתה חייל – נותן ומקבל פקודות. בעיקר זוכר כחווייתיים את האימונים בצאלים .היה לנו קו בחודש יולי בים-המלח. זה זכור לי כחוויה חמה מאוד – המדים ,בלי מזגנים ,חבורת גברים מזיעים ...כל הקלישאות הרגילות .מילואים זו חוויה ישראלית לגברים. צבי לוז -בן דגניה ב' משנת .2930גדלתי במוסדות החינוכיים המשותפים בעמק- הירדן .לא גמרנו י"ב כי גויסנו למען המלחמה .אחרי מלחמת השחרור עבדתי 3שנים בעיקר ברפת עם שניאור ,לפני שאלך להיות אינטליגנט .סירבתי להצעתו של שניאור ללמוד וטרינריה ,כי רציתי ללמוד פילוסופיה וספרות .יצאתי ללמוד ב ,06-00-מצאתי את הפרופסור המתאים לי – קורצווייל ,ומאז אני עוסק בספרות ,במחקר ובכתיבה .התחתנתי עם אהובה ב 06-ונולדו לנו 0 ילדים ומהם הולכת להיוולד הנכדה ה .21-הוצאתי למעלה מ 30-ספרים – 21בסיפורת והשאר בחקר הספרות והפילוסופיה הכרוכה בה. הרגע הישראלי המשמעותי הראשון שאני נזכר בו הוא -הכרזת האו"ם על אישור קמת מדינה יהודית בפלשתינה וחלוקת הארץ ליהודים ולערבים .אני זוכר שהקשבנו לרדיו האחד בחדר-האוכל שמענו את ההצבעות ובסוף פרצו כולם בריקודים עד אור הבוקר .סבא אלצ'יק ,שהיה הזקן ביותר בדגניה ב', נאם ואמר "שהחיינו". רגע ישראלי אישי – שראיתי את אהובה בפעם הראשונה .הייתי אז ביוטבתה ,שתלנו 2000 תמרים .הביאו מחלקת נח"ל לסייע .מה עושה רווק בן 13כשרואה בנות? אז אמרתי לסדרן העבודה שישלח אותה אליי להשקות ביחד את התמרים .ומאז היא משקה אותי. איריס שחף – בת ,10אמא לשני ילדים מקסימים .גדלתי וחונכתי בקריית- ביאליק .בצבא הייתי צפ"טית בחיל-קשר .למדתי ִמנהל עסקים בהתמחות בשיווק 10 .שנים עסקתי בתחום זה .ב 1003-עשיתי הסבה ,למדתי לתואר שני בהתמחות בביקורת פנימית וציבורית .היום אני כבר 0שנים מבקרת של המכללה האקדמית כינרת .לדגניה ב' עברנו אחרי שגרנו בזכרון יעקב. הכי ישראלי בעיניי – אילן רימון ,האסטרונאוט הישראלי הראשון .אני זוכרת מאוד את הציפייה לכניסתו בחזרה לכדור הארץ זה לא קרה .הוא דמות להערצה .מבחינתי זה הישראלי האולטימיבי .אני מקווה שיהיו רבים כמוהו. זיכרון ישראלי חזק בשבילי – הסכם השלום עם מצרים .זה היה ההסכם הראשון ,שהיה אחרי מלחמה עקובה מדם ,והאומץ של נשיא מצרים ,סאדאת ,לעשות איתנו שלום היה חזק עבורי. זכור לי כילדה בת ,9שישבנו כולנו בהתרגשות גדולה מול הטלוויזיה .זה היה אירוע מכונן. ובאותה נשימה גם חוסיין ,מלך ירדן ,שהגיע לנחֵ ם את משפחות הנערות שנרצחו בנהריים .הוד- מעלתו ישב על הברכיים לפני האבֵ לים .זה היה מראה כל-כך מיוחד ואנושי. דני שחף – אני איש שהרבה מאוד שנים חי על הכדור הזה .בן .60אב ל 0-ילדים וסב ל 3-נכדים. בן קיבוץ האון ,חייתי הרבה שנים בעמק ,עזבתי לפני 10שנים וחזרתי לפני 23שנים .עיקר עיסוקי ,בשנים האחרונות ,מחקר ופיתוח בתחום רפואי .כיום אני מפתח פלטפורמה להעברת תרופות למוח. מלחמת ששת-הימים ,הניצחון ,כיבוש ירושלים – הם הזיכרון הראשון שעולה בראשי .היתי ילד בן 21והבשורה של כיבוש ירושלים היתה אחד מהשיאים של הישראליות שלי. 00 זיכרון ישראלי אישי ,חזק ומיוחד עבורי – המבצע שהשתתפתי בו בהבאת יהודי אתיופיה .הייתי אז לוחם בשייטת 23והמפגש עם האנשים בסודן וקליטתם והבאתם לישראל התחברו לי עם ההוויה הישראליות ,עם סיפור השואה ולמה צריך להביא אותם לישראל. נוגה רוזנצווייג – ֵשם נעוריי קרוצ'יק .ילידת קיבוץ דגניה ב' ,בת .61נולדתי להורים צברים ואני גאה על כך ,לעומת חברותיי שנולדו להורים מהגולה .נשארתי כמעט כל שנות חיי בדגניה ב' ,פרט לשנתיים שבעלי ואני ניסינו לחיות במושב .יש לנו 1ילדים מקסימים ו 1-נכדים. רגע ישראלי ראשון בו אני נזכרת – מלחמת ששת הימים .הייתי בת ,26בכיתה י' .כל הידיעות על הניצחונות המדהימים של מדינת ישראל ניפחו את החזה והייתי מאוד גאה .לא האמנו לכל הידיעות שריסקנו למצרים את כל שדות התעופה ,כיבוש ירושלים והכותל .וראינו במו עינינו איך עולים לרמת הגולן. רגע ישראלי מיוחד ומרגש עבורי היה כשהייתי בכיתה י"ב, בשנת ,2969ישראל היתה אז מאוד אהודה במדינות העולם. השתתפתי אז בצעדה בהולנד .ביום האחרון ,מתוך ארבעה שהיו ,הלכנו ברחובות עיר ובכפרים לאורך כ 20-קילומטרים. כרגיל ,שרנו 'הבה נגילה' ו'הבאנו שלום עליכם' אנשים זרקו עלינו פרחים והריעו לנו וזה ריגש אותי עד דמעות .בסוף, בטקס הסיום ,שרנו את 'התקווה' ומרוב דמעות והתרגשות לא יכולתי לשיר. איתמר זהרוני – בן ,00יליד קריית-חיים שם החינוך הבסיסי היה על אהבת הארץ ,לכן כולם הלכו לתנועות נוער ,להגשמה בקיבוצים ולשירות בנח"ל .הייתי בהכשרת נח"ל בדגניה ב' .אב לארבעה ילדים וסבא לשמונה נכדים .במקצועי אני מורה נהיגה. ישראלי בשבילי – המלחמות שהשתתפתי בהן .כשנהרג על-ידי חבר. במלחמת ששת הימים ,בגבעת התחמושת .חבריי ואני נתנו חיפוי לחבר'ה שלנו מהצנחנים .המק"ח שלי התקלקל ,רכנתי כלפי מטה כדי לתקן אותו ובינתיים הבחור שלי לצוות התחיל לירות במקלע ואז נכנס לנו פגז תול"ר .פגז התול"ר פגע בקנה של חבר הצוות ,הוא נהרג במקום .היה ההרוג הראשון של החטיבה .אנחנו קיבלנו הֶ דף חזק ונמרחנו על הרצפה. זה היה רגע ישראלי .המחיש לי שאנחנו חיים על החרב .שחרור ירושלים לא גרם לי לשמחה כמו לכל עם ישראל ,שחגג את שחרור הכותל המערבי. העצב והכאב על מותם של חברים רבים האפיל על השמחה ,במיוחד חבר טוב שלי מגרעין 'יחדיו'. ילדותי בקריית-חיים ,בסוף שנות ה ,00-היתה ילדות ישראלית טיפוסית ,בעיקר בימי הקיץ. הבילוי העיקריים היו ללכת עם החבר'ה של התנועה לים ,לשחק על החול מטקות ,לתפוס גלים (בלי גלשנים ואביזרי-עזר) ולשחות עד למצופים של נמל-הקישון ,שכילד נראה היה לי שזה להגיע לסוף העולם .בילוי נוסף היה "סחיבת" אבטיחים מהסככות שהוקמו על החולות בצידי הרחובות. היינו מתפצלים לשניים" :כוח" אחד היה מסית את תשומת-לב המוכר וה"כוח" השני היה חופר בור מתחת ליריעת האוהל והאבטיחים ביו גולשים לכפות הידיים לשמחת כולנו .הצלחנו! היה משעשע. 01 רינה זהרוני – בת דגניה ב' ,ילידת .2916יש לי ארבעה ילדים מקסימים ושמונה נכדים שממלאים את ליבי באושר גדול. הדבר הכי ישראלי שעלה בראשי עכשיו הוא – החתונה שלנו .זאת היתה חתונה שנערכה בקיבוץ צעיר בצפון ,כאשר האחראי על הביטחון במשק ידע שהמצב מתוח .זה היה באפריל ,2960כמה ימים אחרי שהפילו מטוסי קרב סוריים לכינרת .היתה חתונה מסורתית ע"י רב שהגיע ממטולה את מקודשת לי בזר פרחים זה ואחריה חתונה קיבוצית בה קודשנו בפרחים ובמילים" :הרי ְ שצמח ועלה באדמת מעיין-ברוך". הדבר השני הוא– הקיבוץ ,שבשבילי זה הבית .בכל מקום שארגיש בו טוב ,לא ארגיש טוב כמו בקיבוץ ,בבית ,שזה משהו הכי ישראלי .בכל העולם חלק מהדימוי של ישראל זה הקיבוץ .מאז שאני עובדת בארכיון אני עוד יותר מחוברת לכאן ,ליצירה הענקית שיצרו המייסדים ,המשיכו החלוצים שבאו אחריהם ,ואנו ,הדורות הבאים והמצטרפים לאורך השנים שומרים עליה ,על הקיבוץ שימשיך להיות בית-דגניה-ב'. ואם קראתם עד הנה ,בוודאי גם לכם צצו "רגעים ישראלים בחייכם".אז – אתם שבו עם בני משפחותיכם – צעירים ומבוגרים ,עם חבריכם ואורחיכם וספרו על רגעים שכאלה בחייכם .אפשר ורצוי ,לשבת עם בני הדורות הצעירים יותר ולשמוע את התשובות שלהם על כך. חג עצמאות שמח לכולם, ראיינה וכתבה – רינה צילם :עידן בן-שלום 01 מה בתרבות -מאי 2516 אז מה היה לנו? שיחה לקראת הסדר עם אסף ענברי וג'קי לוי .בהחלט ערב מהנה ,מצחיק ומשכיל! תודה רבה לאסף ולג'קי ,לענת גולדמן ולאבישי רוטמן על האתנחתות המוסיקליות . ליל הסדר היה שמח ,מהנה ומכובד .בהחלט ניתן היה להרגיש את אווירת החג המיוחדת והייחודית של ליל סדר קיבוצי .זאת ההזדמנות להגיד תודה לכל האנשים שתרמו מזמנם וממרצם להפקת ליל הסדר :לצוות החג בראשות דליה ,לסיון על עיצוב חד"א ולמתנדבים הרבים שעזרו ,סידרו ,קישטו והשתתפו ,לצוות המטבח וחד"א ולרוביק – אב הסדר. לא הספקנו לנוח מאותו ליל וכבר למחרת ,בעת שקיעה ,כל הקיבוץ התייצב בשדה "יורם" לטקס קציר העומר .הטקס היה סמלי ,קולע ,מהנה ובעיקר נתן הרגשה של קיבוץ .תודה לצוות ,שלא ויתר והפיק את טקס העומר – אבי אייזנברג ,עידן בן-שלום ונעמה היינמן. צילום :דני זריהן בערב החג השני סי היימן הופיעה לכבודנו בחצר ה'בום'! אז נחצ'ה לא הגיע ,אבל אנחנו מאוד נהננו למרות זאת! תודה לסי וללהקה – ורד פיקר ,אלעד שודלר ומאור ויזל .תודה לכל מי שעזר בהקמת המופע ולאודי אור על היוזמה. המופע נחל הצלחה גדולה ,מלווה באווירה מעולה .מי ייתן וכל ארוע תרבותי בדגניה ב' יזכה לאווירה שכזאת. דבר נוסף ,חלק נכבד מהכנסותיה של סי מהמופע נתרמו לעזרה ישירה לאביה ,נחום "נחצ'ה" היימן .כבוד גדול הוא לנו לעזור למלחין ויוצר כה חשוב בשדה הזמר העברי. צילום :שרה אור 01 בהמשך ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בטקס מכובד ומרגש בחדר האוכל. תודה רבה לשיכונאים ,לעפרי ולנבו המדריכים ולאפרת מנהלת מערכת החינוך על הטקס[ .דברים שהוקראו בטקס ניתן למצוא בעמוד ]11 ה'בום' נהפך ל"מיני זאפה" – יובל מנדלסון היה בהופעה מרגשת ומצחיקה! ובסוף החודש ב 10.0 -יגיע להופיע אפרים שמיר. ניתן להזמין מקום מראש אצל אוריה .001-0032013 :עלות כרטיס.₪ 00 : ומה בדרך? אירועי עצמאות 1026קרבים ובאים .הצוותים עמלים קשה ,כדי לייצר לנו ערבי חג וטקסים מכובדים ויפים .תודה רבה לכל מי שלוקח חלק! אוריה גלעדי ,תרבות. 01 06 ...מזל טוב...מזל טוב...מזל טוב...מזל טוב...מזל טוב...מזל טוב... לחנה ולאמציה בן-יהודה להולדת הנכדה – הילה, בת לרותם ולארז פירסט ,אחות לתום וליעל. ליונה ולאריה יורם להולדת הנין – כרמי ,נכד לעופרה ולרפי פולק, בן בכור לרונה וליהלי. למשפחת אייזנברג -קרול ,אבי ,דוד וכל בני המשפחה, לנישואי הבן/האח ברק עב"ל איילת. לכל המשפחות בדגניה ב' ובחוץ – שפע ברכות חמות ושירבו השמחות! למעיין מרקו שהשתחררה מצה"ל – בשעה טובה ומוצלחת! ברכות להצלחה בחיים האזרחיים והשתלבות נעימה בדגניה ב' ובכל מקום שתבחרי. אוהבים ,ועדת דור צעיר ובית דגניה ב' ב 4..2 -התקיים הפנינג של הנחת מרבדי דשא בעמוד הזכרון. תודה לכל המשתתפים הוותיקים והנכדים -הייתם גדולים! היה ערב נהדר ועוד פינה נצבעה בירוק. תודה לגבי שכטר ,שתרם את חלקו כרגיל. גלעד עידן ,אחראי נוי ותברואה את הסיפור הקצר של לילי מילת ,שזכה במקום הראשון בתחרות סיפורים קצרים ,ניתן לקרוא בקישור המופיע ב'פורום האתר' באתר האינטרנט של דגניה ב'. 07 הנפטרים בדגניה ב' בחודש מאי ____ נר זיכרון ___________________________ פסח מימון אלישבע האס מרים זיו מרים רפפורט עזריה אברמוביץ' קלרה שי שיינה קלימן מרדכי כצנלסון אברהם בן-חנוך אשר פרנק בנימין סלע יהודה וייס צבי קוטנר יונה וולף רפאל בן-עמי תמר אייזנברג חגי עמיאל זלדה נוסבאום טוביה בונדי פרץ האס כ"ו בניסן תש"ג כ"ט בניסן תשמ"ה י"ג באייר תשע"ב כ"ח בניסן תשס"ה י"ד באייר תשס"ט ד' באייר תשל"ח כ"ט באייר תשכ"א ז' באיר תש"ח ט' באייר תש"ח ט' באייר תש"ח ט' באייר תש"ח ט' באייר תש"ח ט' באייר תש"ח י"א באייר תש"ח י"א באייר תש"ח ח' בסיון תשמ"ג י"ז באייר תשע"א י"ב בסיון תש"מ ו' בסיון תשע"ב ו' בסיון תשכ"ג יהי זכרם ברוך 08 ______ 2.0.2913 1.0.2930 0.0.1021 0.0.1000 0.0.1009 21.0.2903 20.0.2962 26.0.2913 23.0.2913 23.0.2913 23.0.2913 23.0.2913 23.0.2913 10.0.2913 10.0.2913 10.0.2933 12.0.1020 10.0.2930 10.01021 19.0.2969 10/01/1026 סיכום תקופה באגף בינוי ותשתיות באוגוסט 1021נכנסתי לתפקידי כמנהל בינוי ותשתיות של הקבוצה. אתגרים בהיכנסי לתפקיד ,דו"ח ביקורת הענף הוגש על שולחני .הדו"ח מצא ליקויים רבים במערכת הניהולית והתפקודית של הענף .צריך היה לטפל בשלושה עניינים עיקריים – .2קריאות שירות העוברות ישירות לעובדי החצר ואינן מגיעות למוקד אחד – לאיסוף ,טיפול ושמירה; .1מערכות תשתיות – מים ,חשמל ,ביוב ותקשורת טופלו (וחלקן עדיין מטופלות) לא בתוך הענף ,כי אם ע"י חברים שונים ,שאינם קשורים ישירות לענף. .3חיובים כספיים ,שאינם מנותבים ללקוחות מקבלי שירות ,ולפיכך אינם נרשמים במקום הנכון בהנה"ח .כמו כן הביא הדבר לחוסר מידע ספציפי באשר להשקעות שאנו משקיעים בנכסי הקבוצה. משימות ברור היה לי כי צריכה להיעשות עבודה גדולה בנושא התפיסה הארגונית והכספית של הענף ,כפי שהתבקש מדו"ח הביקורת. מאז אוגוסט ,1021הוכנסו שינויים למערכת במטרה ליצור ארגון מסודר בעל נהלים מוקפדים וברורים שייתן מענה לחברים ,תושבים ,ענפים שונים ולמערכת הניהולית של הקבוצה: .2ריכוז קבלת קריאות שירות ומעקב אחריהן. .1קשר ישיר ושוטף עם מקבלי השירות (חברים ,ענפי קהילה ומשק ותושבים) .3ריכוז ואיסוף כל תחומי הבניין והתשתיות (חשמל ,מים ,תקשורת ,ביוב ,דרכים )..תחת גוף אחד – "בינוי ותשתיות ,דגניה ב'" .1שיתוף פעולה בין המשרד לבין השכרת דירות באחזקה ובשיפוץ דירות. .0מעורבות בתהליכי תכנון ובניה בקיבוץ – כגוף מבצע של נושאים אלו. .6פתרונות לתשתיות שלא טופלו במשך זמן רב. .0עזרה ביישום תהליכי תכנון ובניה בנושא שכונה חדשה ובכל נושא תכנוני אחר. .3שיפור החזות החיצונית של דגניה ב' – צביעת בתים ,מבני ציבור ,תיקוני מדרכות וכו'... הכל תחת עמידה בתקציבים והשתדלות לביצוע העבודה ע"י צוות החצר המיומן. ביצוע .2קלטנו את סתנאי ,בשלושת רבעי משרה -מזכירה מסורה ויעילה המפעילה את המשרד בצורה מיטבית ,ומאפשרת לי לנהל מרחוק ,ובמקביל לעבוד במשרה נוספת ,ללא פגיעה באיכות השירות הניתן לחברים ולענפים. .1נושא קריאות השירות והטיפול בהן מבוצע היום בדיוק ובמענה מהיר .כל קריאה מגיעה למשרד ואליי ומטופלת במהירות האפשרית .רוב קריאות השירות מתקבלות דרך אתר האינטרנט של דגניה ב' ,מה שנותן לנו אפשרות למעקב ולביצוע מיטבי. .3כל עבודה (פנימית ,או של קבלן חיצוני) או קניית חומר מנותבים לחיוב כספי ומוגשים להנה"ח באופן מסודר ורציף מדי חודש .במקביל ,נרשמת העבודה לחובת הפרויקט הספציפי (פרויקט יכול להיות בית Xלשיפוץ /תיקון תשתית וכיו"ב). 09 .1 .0 .6 .0 .3 .9 כל מי שמקבל שירות מהענף מקבל דיווח מסודר על העבודה וחיוב כספי לידיעה .עבודות גדולות ופרטיות מקבלות הצעת מחיר שיש לחתום עליה לאישור לפני הביצוע. רוב פעילות התשתיות ,מרוכזת כיום תחת הענף .הענף מאגד היום תחתיו – בינוי ושיפוצים במבנים ,אינסטלציה ,מסגריה ,נגריה ,מזגנים ,תקשורת ,קיטור ,תאורת חצר ,הדברה ,גז וכו'.. שכונת בנים – בהעדר מישהו שייקח על עצמו את כל נושא "פינוי בינוי" לטובת השכונה, נרתמתי למשימה .הנושא ארך זמן – תכנון (בשיתוף עם אדריכל נוף) ,תיאום עם פונקציות שונות ,ומי שאחראי עליהן ,הקיימות בשטח ,ישיבות ,עריכת מצגת שתבהיר לחברים ולאסיפה את ההשלכות והתכנון ,ואומדן תמחירי לפרויקט. בוצע פרויקט גז בו הותקנו לכל דירה 1בלוני גז כמתחייב בחוק .נקבע יום אחד בשבוע לחלוקת גז. טופלה דליפת מים שאותרה בבריכה לפני כמה שנים והוזנחה .טיפול בפחת המים הכללי של הקיבוץ – מטופל בימים אלו. ממשיכים את צביעת הבתים החיצונית -ככל שניתן לעובדי החצר הזמן וככל שניתן לעמוד בתקציבים שאושרו ע"י האסיפה. בעתיד הקרוב .2תקשורת – בימים הקרובים ייערך סיור קבלנים לקראת ביצוע עפ"י מכרז של שדרוג מערך התקשורת בדגניה ב' – אינטרנט וטלפונים .כפי שאושר באסיפה. .1שיקום וצביעה של מגדל המים. .3המשך טיפול במדרכות ברחבי הקיבוץ. .1המשך צביעת בתים חיצונית. .0התחלת הסדרת חניות משוייכות .מקטע ראשון – התפר בין השכונה הקהילתית לבין הקיבוץ (שכונה צפונית) – בשיתוף עם ועדת תכנון. .6התחלת פרוייקט פינוי בינוי לטובת "שכונת תמרים" – ביצוע. תודות לציבור החברים הנותנים אמון וחיזוק להמשיך ולתת שירות בחשיבה מערכתית ואישית. לצוות התשתיות ,לאלו הוותיקים ולאלה שהצטרפו למעגל נותני השירות :במסגריה, בחשמליה ,בנגריה ,בתקשורת ,בבניין ,באינסטלציה ,בתיקוני רשתות ותריסים ,ובמשרד. לשותפים לדרך בהנהלת הקיבוץ שתמיד מקשיבים ועוזרים כמיטב יכולתם. בברכת עשייה ופריחה, שלמה רוטמן ,אגף בינוי ותשתיות 11 בטקס יום השואה ,שהתקיים בחד"א ע"י נערי ונערות ה'שיכון' ,הוקראו הקטעים הבאים: לפני כשבועיים ,חזְ רה ארצה מהמסע לפולין, משלחת בני הנוער מעמק הירדן .משלחת שבראשה עמדתי ובגין זה התבקשתי לפני כמה ימים ,לשאת דברים בטקס ולשתף בחוויות מהמסע. גילוי נאות – התבלבלתי .על מה לדבר? מאיפה להתחיל בכלל? המסע הזה כל כך מורכב וגדוש בידע ,מחשבות ורגשות .איך בכלל אצליח להעביר את הדילמות האדירות איתן מתמודדים בני הנוער ,אולי בפעם הראשונה בחייהם. בימים האחרונה התעוררה מחדש בתקשורת ,שאלת המסעות לפולין .שאלה חשובה וגדולה, שלאורך שנים רבות מעסיקה אנשי חינוך ,הורים ובני נוער .גילוי נאות נוסף – אין לי תשובה גורפת וחד משמעית לגביה .אני יודע לדבר על המסע שלנו ומאפייניו ואני בטוח ביכולתו לחולל שינוי אצל בני הנוער ובחברה .נתפלפל יחד בסוגיה. אבל איך בכל זאת אשתף אתכם במעט ממה שעברנו? אולי אדבר על המספר ההולך וקטן של ניצולי השואה ,שעודם בין החיים ועל הקושי לגשר בינם לבין בני הנוער .אפשר לדבר גם על יחסה של המדינה אל הניצולים ,על כך שרבים מהם חיים מתחת לקו העוני ואינם מקבלים את זכויותיהם ,ולמעשה מזדקנים לאיטם בבושה ובסבל ולא ברווחה ובכבוד ,כפי שראוי שיזדקנו. ואיך נדבר עם בני הנוער על סיטואציה כזאת? מה יחשבו כשיביטו אל אותם הניצולים? כשישמעו את עדותם? האם יצליחו להכיל? האם ינסו לבקר את התנהלות המדינה? האם יביעו דעה? גם לדבר על המציאות הישראלית הועלה כנושא אפשרי ,היום-יום רוויי האלימות ,השנאה, הגזענות והפחד .מציאות שבה הפסקנו לקוות ולהאמין ,שיכול להיות פה טוב ואנו בקושי מצליחים לדמיין אותה אחרת ,שיכול לשרור שלום בין תושבי הארץ הזאת ,שכבוד ושוויון יכולים להיות ערכים מרכזיים בחברה ושנחזור להאמין באדם .אך מאיפה נתחיל? ואיך זה קשור למסע? במסע לפולין למדנו על מאות שנות יהדות בפולין .מהשטייטעל אל העיר ,החסידות והאוניברסיטה ,ולאחר מכן האנטישמיות ,השנאה ,החיים בגטו והאקציות ,השילוחים אל מחנות המוות .השמדה המונית ואירופה כולה שותתת דם. ואנו נקשה ונשאל :הנה ביקרנו בתהומות הרוע של אושוויץ ,במשרפות בבירקנאו ,למדנו על אלה שלחמנו ביערות ובחרנו שלא לקבל את גזר דין ההשמדה כמובן מאליו .חברי תנועת "דרור" למשל ,שבחרו לחזור לתוך גטו וורשה כדי להיות יחד עם החניכים שלהם כדי ליצור חיים בתוך המציאות הקשה בגטו .נדבר על אלו שבחרו לצאת למרד מזוין נגד הנאצים ,אלו ששרדו ובחרו לעלות לישראל ולהגשים את חלומם הציוני ,להקים משפחה ,קיבוץ ,חברה ומדינה. איך לעזאזל הגענו לאן שהגענו? כפרטים וכחברה. 10 נשאל :מה ניתן ללמוד מכל זה? באיזו חברה אתם רוצים לחיות בני נוער יקרים? אלו הן חלק מהשאלות והדילמות איתם מתמודדים בני הנוער בתהליך ההכנה לפני המסע ,בזמן המסע עצמו וכמובן שגם לאחריו. את תהליך ההכנה למסע לפולין התחלנו בינואר השנה .התחלנו אותו כבודדים ושאפנו לקבוצה. בני הנוער עשו דרך ארוכה כדי להכיר אחד את השני ואת הקבוצה .הם למדו מהי קבוצה ומה מקומם בתוכה .למדו להקשיב ,לשתף ,להכיל ולקבל אחד את השנייה. את המסע הזה עברנו יחד .קל יותר להכיל את המראות והעדויות יחד .נכון יותר להתמודד במשותף עם אותן דילמות .הרי כולנו בסופו של דבר חוזרים ארצה ,אל אותה חברה שסועה. בעיקר ,נכון יותר לעשות מעשה יחד .לחולל שינוי .פנימי וחיצוני .להיות חלק ממשהו גדול יותר. להאמין יחד בטוב ,לשאוף לצדק ושוויון בחברה .לעשות עולם טוב יותר! אל תיבהלו בני ובנות נוער יקרים .אולי זה נשמע גדול וכשפותחים טלוויזיה רואים שעוד רחוק היום ,אבל אני בטוח שיחד ,ברצון משותף לעשות טוב ולשנות ,ובאמונה משותפת שיכול להיות פה אחרת וניתן לקיים חברה טובה וצודקת יותר – אתם תצליחו. אינכם לבד .יצירת חברה טובה יותר בישראל צריכה להיות המשימה של כולנו! קחו את המראות ,החוויות ,הידע ,התובנות ונצא יחד למאבק על חברה טובה יותר בישראל. אהוד סלעי *********************************************************************************************************************** מתוך יומן המסע שלי ,פולין ,2516 /נבו שחף העננים התאספו מעלינו כאילו מזהירים אותנו מהמקום שאליו אנחנו נוסעים .אנחנו על האוטובוס בדרך לאושוויץ .מקום כזה עוד לא נראה בעינינו מעולם .תמצית הרוע האנושי .שנאה. אי אפשר להבין ,אי אפשר להסביר .התחושה קשה ,מחנק מתלווה לכל תצוגה .והגשם ממשיך לשטוף אותנו .המילה למה הדהדה לי בראש ,למה כל זה צריך לקרות .למה לעשות רע? הרי אנחנו בני אדם .כבר כתבנו כל מגילת זכויות אפשרית .וברגע אחד חזרנו 1000צעדים אחורה .איך דבר כל כך לא אנושי ,יכול ברגע להפוך לכל כך אנושי. דבר כזה עוד לא נראה מעולם ,לא בספרים ,לא בכתבי ההיסטוריה ואפילו לא בדמיון .אבל עכשיו ,הוא שם ,בכל מקום ,בספרים ,בהיסטוריה ,בדמיון .העולם נתן לגיטימציה לנורא מכל. האדם ברא את אושוויץ ,לא אלוהים ,אם יש בכלל כזה אחרי כל מה שראינו ושהעם שלנו עבר. מחובתנו כעם היהודי לדאוג שדבר כזה לא יקרה שוב .מחנה אושוויץ מתחיל בראש ,משנאת חינם ,מגזענות ,מניצול. "גורלנו יהיה אזהרה לכם" – כך כתוב מעל הר של אפר אדם במחנה מיידנק. כבר אין עננים מעלינו וגם הגשם הפסיק לרדת ,אנחנו במקום אחר ,בזמן אחר וקשה להאמין שעוד תקרה זוועה כזו על העם שלנו .אבל מה עם מי שנמצא ממש לידינו? להיות העומדים מן הצד זו ממש לא דרכינו .אנחנו מעצבים את העתיד שלנו. מקווה לימים טובים יותר ולעולם רחום יותר. *********************************************************************************************************************** במהלך הערב הוקרנה מצגת של המסע לפולין של נערי ונערות כיתה י"א .את המצגת ,שהכין ניר אלפרט ,ניתן למצוא בפורום אתר האינטרנט של דגניה ב'. 11 לכבוד יום העצמאות ילדי הגנים מאחלים למדינה ומוסיפים מה הם הכי אוהבים בחג: הוד דואב :שיהיה חג שמח והרבה אהבה ושתמיד כל המשפחה תהיה שמחה. הכי אוהב להיות עצמאי. זוהר חיטין :שתהיה יפה ושלא יהיה מלחמות. הכי אוהבת ללכת לבריכה ולירדן. אלונה ענברי :שתהיה שמחה. הכי אוהבת את המתקנים באפיקים. אלון אלפרט :שתהיה שמחה ושלא יהיו מלחמות וכולם יאהבו את כולם. הכי אוהב את ההצגות. אייל רובינפלד :שלא יהיו מלחמות ושכולם יהיו טובים. אני הכי אוהב את ריקוד הדגלים. נסי מראד :שלא יירו בילדים ושלא ישימו אותם בכלא. הכי אוהב שמחזיקים דגל. יעלה אלקבץ :שתהיה שמחה. הכי אוהבת שיש דגלים. אמרי מאירי :הכי אוהב להניף דגל. אריאל גידו :שלא יהיו קרבות. הכי אוהב את הדגל. אביאל גידו :מזל טוב! הכי אוהב את הדגל. מעיין קורנפיין :שהמדינה לא תתפרק ושכל טיול יהיה טוב. הכי אוהב את המתנפחים בבריכה. עמית אקנין :מאחל עוגה וגם הכי אוהב עוגה. מאיה צימבליסטה :שתהיה כיפית ויפה ושיהיה בה המון דגלים. הכי אוהבת לרקוד. איתי כהן :שיהיה לך יום הולדת שמחה ושתהיה לך עוגה ענקיסטית. הכי אוהב שיש עצמאות. אסף סיסו :מזל טוב! הכי אוהב לשחות בבריכה. שני וייסמן :שתהיה יפה ושתהיה מהממת. הכי אוהבת ללכת לבריכה. ראיינו :זוהר מעוז ואפרת רוטמן צילם :עידן בן-שלום 11 מרוץ העצמאות 2516 3.0.26 אתמול בערב הסתיים המרוץ המסורתי של עמק הירדן לזכר הנופלים במערכות ישראל. כמו בכל שנה ,המרוץ מעלה אמוציות ורוח התחרותיות נלחמת ברוח הספורטיביות ,המלחמה היא לא פשוטה ולא תמיד מובנת למי שמסתכל מהצד. בראש ובראשונה ,אני רוצה להודות לכל הרצים ,שהגיעו והשקיעו ,התאמנו והזיעו ,האזינו ולמדו והכל בהתנדבות ,על חשבון זמנם הפנוי. הרבה שעות הושקעו באימונים ,ועל כך הרבה תודה לבארי ,שמתגייס כל שנה לטובת ההכנה למרוץ ,למרות הלחץ ואובדן שעות שינה יקרות מהתרגשות. תמיד לקראת המרוץ עצמו אנו נאלצים לבצע התאמות ועדכונים קלים בנבחרת הרצים .השנה, נאלצנו לבנות כמה שעות לפני המרוץ נבחרת חדשה ומעודכנת .הסיבה לכך היא שאנחנו מאמינים שצריך לשמור על החוקים והתקנונים ולא לפגוע במטרת המרוץ הראשונה – זיכרון הנופלים. גייסנו רצים חדשים ,שהתנדבו בשמחה ונאלצנו "לוותר" על רצים חזקים בצער רב. אני בטוח שהנבחרת של דגניה ב' תמיד תדע ללכת בדרך הנכונה ,עם האמת התחרותית שלה, מבלי לפגוע במטרת המרוץ או בקבוצות הרצים האחרות. שוב אני מבקש לומר תודה ענקית ,לכל מי שרץ והתאמן ,התאמן ולא רץ ,רץ ולא התאמן ותודה לבארי .ניפגש בשנה הבאה בכוחות מחודשים! עוד כשבועיים נקיים אירוע הוקרה לנבחרת הרצים והמתאמנים .כל מי שמוכן להתנדב ,לעזור, להכין ,להביא ,מוזמן ליצור איתי קשר. דוד אייזנברג ברכת כל הכבוד לנבחרת רצי דגניה ב' ,שהגיעו למקום ה 4-והמכובד .גאים בכם! 11 ואלה שמות (לפי סדר הריצה) :גיא יפה; עפרי אייזנברג; פארן אלון; הדס גינדה; סיטאר אלון; גיא קלי; יערה אלפרט; שני חיטין; אשד ליבר; עמית מאירי; חמוטל יפה; ניצן אייזנברג; אורי סחר; יוחאי רמון; אודי אור; יואב קלי; גוני אלפרט; יהונתן בן-ענת; ניר אלפרט; בני אליהו. תמונות :ארז ביטון ,ארזביט – סטודיו לצילום; מח' הספורט של עמק-הירדן 11 בנימה אישית איך בכלל התחלתי את האהבה לאפייה ולכל הקשור בנושא? לפני הרבה שנים הכינו אצלנו במטבח הכל .כן ,החל ממסיבת רווקים ,קבלה לחברות (גם לחם ועוגות ימי קלרה וקודמיה) כל האפייה והבישול בחגים ,וכמובן חתונות ,בר-מצווה ומיני שמחות. יש מי שראתה את הניצוץ בעיניי וצירפה אותי בגיל צעיר לצוות האפייה שלה בתור אחראית קרם-שניט (אני ניחנתי בזיכרון של אבא שלי) .אני נערה צעירה ,המסתובבת בין כל האופות והבשלניות הגדולות .אני מדברת על יהודית עמיבר שנתנה לי את הצ'אנס ההתחלתי ,של מה שיהפוך מאוחר יותר למקצוע שלי. ליהודית היה צוות משלה לחתונות ולארועים אחרים ,שהיו באות איתה למטבח (בדיוק כמו שלי יש היום) .יהודית היתה מתכננת את החתונה עם בני המשפחה ,ויחד איתם היו נכנסים למטבח (כולל הכלה). איזה כיף היו ימי האפייה האלה .הרגשה של ביחד ,עשייה בלתי נגמרת ומורל גבוה. ואני ,נערה בשיכון ,עדיין לא ראיתי את הנולד. ישבתי עם יהודית כדי לשוחח על ימי האפייה האלה – סיבוב ראשון נעשה אצלי בבית על קפה ועוגה .אי אפשר היה להפסיק את השיחה מרוב נוסטלגיה על כל מה שהיה פעם ,חגים – למשל, ביום העצמאות העופות הממולאים ,הצמחוני שיהודית היתה מכינה לפסח (פחזניות ממולאות), סלטים וכמויות בלתי נגמרות של צחוק ושמחה (צוות המטבח של אז :תמה ,מרגלית ,ענת וכל מיני עוזרים – גם לאכול כמוני... אני יכולה לכתוב דפים שלמים על התקופה של אז. סיבוב שני –ישבנו הפעם אצל יהודית בבית ,והפעם האוצר האמיתי נחשף. יהודית שמרה על יומנים ישנים ,שבהם רשמה בינות הדפים ,שחלקם עם קמח ושאריות דביקות אחרות ,את תאריכי הארועים ,מה ביקשו ,וכמובן הכי חשוב הערות בונות (שגם היום אני עושה לגבי השנים הבאות). הרישום הראשון היה בשנת '36לחתונה הראשונה (דבורל'ה עמיבר) ,והאחרון ב( '93-נעמה היינמן) .בין לבין היתה אפייה לחיילים (כן ,כן ,לחבילות) ואפילו למתנדבים. אוצר אמיתי ההערות ,שריתקו אותי בגלל שתמיד טוב ללמוד. מצאנו גם חתונות שנסעו למקומות אחרים – אפו בדגניה ב' ,חתכו ונסעו עם הקינוח להרבה קיבוצים אחרים – מי יכול לוותר על העוגות של יהודית? לסיכום – היה פה שמח! אפו ובישלו הכל מההתחלה ועד הפרט האחרון. אני רוצה להודות ליהודית שסללה לי את הדרך הקולינרית ,שבה אני ממשיכה גם היום ,ולאחל רפואה שלמה ומהירה לעמנואל ,בבי"ח תל-השומר. חג שמח, סמוד 16
© Copyright 2024