אייר-סיון תשע``ו לפרסום
גליון מס' ,00יוני / 1026אייר-סיון תשע"ו http://www.degania-b.org.il חג שבועות שמח לקהילת דגניה ב' ריחף וצילם :ניר אלפרט צוות העלון – רינה זהרוני ,אפרת לויטן ,לירון שרת ,אנה לובין ארביטי .מיילtikshoret.d.b@gmail.com : מה בעלון? משולחנו של יו"ר וועד ההנהלה – אגודה קהילתית .................... עושים תרבות .................................................................... נוסטלגיה ......................................................................... אצלנו בדגניה ב' ................................................................. נעים להכיר ...................................................................... לזכרם ............................................................................. יומן נעורים ...................................................................... חינוך ............................................................................. ספורט ........................................................................... אוכל .............................................................................. 0 1 2 11 13 11 15 21 22 25 26 חודש טוב לכולנו, החודש יצא לי ללוות שני ארועים בדגניה ב' :האחד את ילדי (למעשה ,ילדות) כיתה ז' במסע קבוצתי מרגש ,מגבש וקשה מדגניה ב' ל"חללית" שברמת סירין .יצאנו באחת בלילה ,צעדנו דרך נחל יבניאל ,לחורשת יעלה (שם שמענו את סיפור יעל וסיסרא) ,הקרויה גם חורשת הכלב, במעלה שמורת אלות עד לתצפית האלה (מפה ראינו את הזריחה על העמק המופלא שלנו) והליכה קצרה עד ל"חללית" בסירין והביתה ברכבי האיסוף[ .עוד על המסע בעמ' ]11 20ימים אחרי ארוע זה ,ליווינו למנוחות את חברנו הוותיק והיקר – שלום קופר .בגיל 89הלך לעולמו .שלום ,ניצול שואה ,שעבר ושרד את שבעת מדורי הגיהנום ,התגורר בדגניה ב' 00שנים. כמה מילדינו הכירו את סיפור חייו של שלום קופר? החיבור הקהילתי בין דור הוותיקים והדור הצעיר חייב לעמוד בראש מעייננו .ישנה מורכבות בקהילה מתחדשת ,הבנויה מפסיפס רחב ושונה של מתיישבים ,שהתקבץ לו יחדיו מסיבות שונות .עלינו לייצר מכנה משותף לכלל מרכיבי הקהילה ,כזה שייצר זיקה אמיתית למקום בו בחרנו לחיות ,יביא לגאוות השייכות ויגביר את הקשר בין המרכיבים השונים של הקהילה. הדרך הטובה ביותר ,לטעמי ,ליצור את אותו מכנה משותף זה על ידי חיבור עמוק בין הדור הוותיק והדור הצעיר – בבחינת דע מאיפה באנו ולאן אנו הולכים .עלינו להשקיע מאמצים לייצר את ההיכרות הנדרשת בין הוותיקים לילדים .הכרות כזו שתתבסס על שיחות ,מפגשים, סיפורים ,עזרה ותמיכה. בחודשים הקרובים נבצע מהלך חשיבתי רחב על האופן הנכון להעמקת קשר זה .נשמח לקבל מכל אחת ואחד מכם רעיונות מעשיים למימוש המהלך .אנא פנו ישירות אליי או דרך אחד מחברי הוועד ,ואנו מצידנו מבטיחים לנסות וליישם את הרעיונות שיעלו. מחברינו הוותיקים אני מבקש מאוד – אנא שתפו אותנו בסיפור חייכם ,פיתחו את ליבכם וביתכם בפני כל אלו שאינם מכירים ,בשל גילם הצעיר או בשל עּובדת הגעתם מחוץ ליישוב. עזרו לנו לתת את הכבוד הראוי ,לשמר ,לבסס ולפתח את מה שאתם יצרתם בעמל כה רב. חודש טוב, ניר ניר אלפרט ,יו"ר ועד ההנהלה ,אגודה קהילתית 2 מה בתרבות -יוני 2116 עברנו את יום העצמאות. קודם כל ,תודה ענקית לכל הצוותים ולכל האנשים ,שנרתמו ונתנו מזמנם להפקת כל אירועי יום העצמאות וטקסי הזיכרון. מספר האנשים שלקחו חלק בכל אירועי העצמאות הוא גדול ומיוחד במינו! החל מהצוותים המארגנים ,ממשיך באנשים הרבים ,שתרמו בעזרה בהפקה ובהקמה ועד למשתתפים הרבים של חגיגות העצמאות .תודה רבה לכולם .זה לא מובן מאליו! חגיגות העצמאות .צילומים :שמעון מנטאל ברצוני להודות לכולם על כל העזרה בהפנינג יום העצמאות. ההרתמות של כולם לעזור ממש מרגשת ואיננה מובנת מאליה. חשוב לי לציין את אוריה גלעדי ,שהיה מנהל העל לכל דבר ועניין; את סמוד כשחקנית נשמה לענייני מזון ובית קפה; את דני לונדנר ,שידע לעזור בכל דבר ועניין. היה מרגש להרים את הארוע הזה בתוך קהילת מתיישבים כל-כך מגובשת וערכית. אוריה מאירי 2 ל"ג בעומר – תודה רבה לשיכונאים ולמדריכים על לקיחת האחריות וארגון מדורת ל"ג בעומר. שבועות הבא עלינו לטובה... ימים שבת-ראשון .22-21.6 חג השבועות השנה ,כמו כמעט בכל שנה ,נחלק לשני ימים: ערב החג ויום החג עצמו ,הלא הוא טקס הבאת הביכורים. הצוות המצוין כבר עומל ורוקח לנו פעילויות לחג .תודה מראש! 3 ערב על פועלו של לוי אשכול. לפני כשנה פנה אלי יאיר אלברטון מקיבוץ תמוז ומכון לוי אשכול בקשר לארגון ערב ,אשר יעסוק בפועלו של לוי אשכול. באופן טבעי קישרתי את הדבר לארכיון דגניה ב' בניצוחה של ריבי כץ. ריבי ניהלה את הקשר מול יאיר והצליחה להפיק ערב מיוחד במינו ומעניין ,אשר יתקיים ביום חמישי 8.6בחצר ה'בום'. צילום :שמעון מנטאל 4 ב'בום' – התקיימה הופעתו של אפרים שמיר .קלאסיקה הנראית לנגד העיניים. כיף גדול לראות אומן כל כך מוכשר ,אשר שופע בעבר והווה מוסיקלי ,המגדיר את הישראליות ואת המוסיקה הישראלית .כיף גדול לראות אומן כמו אפרים ,פשוט יושב ,אוחז בגיטרה ושר. בצנעה אמיתית ,לא מתחנפת ,בלי רעש וצלצולים ,פשוט מציג לפנינו את השירים היפים שלו! זהו עולם הולך ונעלם! ה'בום' היה מלא עד אפס מקום .הקהל היה מדהים! הופעה חד-פעמית! במהלך הקיץ ולאחריו תתקיימנה עוד הופעות ב'בום' .יגיעו להתארח אצלנו אומנים כמו: רוסו ווינברג ,אוהד חיטמן ,נעם רותם ,יהלי סובול ,רוני ואריק פיטרסון ,שלמה יידוב ,אלון אולארצ'יק ... ב 20.6תופיע אצלנו צילי ינקו .צילי ,אשר בעבר הייתה זמרת ליווי וחברת להקתו של שלמה ארצי, היא זמרת-יוצרת עצמאית ,איכותית ולא מתפשרת .כדאי לבוא! ההופעות ב'בום' (שלא כמו אירועי התרבות הקהילתיים) הן בעלות כספית .ה'בום' הינו עסק מסודר והפעילויות בו עולות כסף .ההופעות נעות בין המחירים .₪ 00-00 חידת הופעה :לקראת כל הופעה נפרסם חידת היגיון באתר האינטרנט של דגניה ב'. הפתרון לתשובה קשור בדרך זאת או אחרת לאותו אומן אשר יופיע .הראשון שיגלה את התשובה יזכה בזוג כרטיסים להופעה .הזוכה יהיה זה שיכתוב ראשון את הפתרון הנכון כתגובה באתר על החידה המתפרסמת. החידות מאת ש .לוגוס . לשאלות ,הבהרות והזמנת כרטיסים ניתן לפנות אל אוריה – .050-0072007 חודש נעים ,תרבותי ומהנה, אוריה. אוריה גלעדי ,תרבות. 5 ערב עצמאות " -דגניה ב' היא בית". השנה הייתה זאת מבחינתי – חוויה מיוחדת... ידעתי שלא אהיה בחג עצמו ,ובכל זאת התגייסתי למשימה. הנושא שנבחר "דגניה היא בית" עלה מתוך שיחת חולין כבר לפני כחצי שנה ביני לבין סיגל ואוריה. המחשבה הייתה לאפשר לאנשים המתגוררים בחו"ל להסביר למה ,על אף שהם בניכר ליבם פה... ביתם הוא דגניה ב' עד עצם היום הזה. התחלנו לעבוד במרץ ,לקשור קשרים עם חו"ל ומכל מיני סיבות ,התהליך פסק .ואז עשינו את ההסבה – לאנשים החיים בינינו ,שדגניה ב' הוא ביתם מתוך בחירה. בדיעבד ,הישיבה עם "אנשי המשואות" ,הראיון המרתק עם כל אחד ואחת הביאו אותי להתרגשות גדולה .להיכרות יותר עמוקה עם אנשים החיים בינינו ,אשר סיפור חייהם לא תמיד ידוע לכולנו .גם הרעיון לחבר לכל משואה מצגת תמונות כדי להמחיש ולהנגיש את הסיפור לכולם ,לילדים ומבוגרים כאחד ,התברר כרעיון מוצלח מאוד. את חווית החג חוויתי בניו יורק(...ביקרתי את רני בני). קשה לתאר את התחושות :יושבת במלון ,צמודה לפלאפון ומחכה לוואטסאפים ,שנשלחים לי בזה אחר זה בזמן אמת מהטקס. דווקא כשאתה רחוק – תחושת הבית חזקה מתמיד .וכך התחבר לו נושא הטקס למציאות הקטנה שלי בניו יורק הגדולה. פועה גלעדי ,מרכזת החג. צילם :שמעון מנטאל דגניה ב' היא "הבית" - הנושא המרכז בהדלקת המשואות בחגיגות יום-העצמאות תשע"ו2116- דגניה ב' היא בית ! – זהו הנושא שנבחר לערב יום-העצמאות .לחלקנו דגניה ב' היא בית ,כי כאן נולדנו .לאחרים דגניה ב' היא בית ,כי הגיעו לכאן בעקבות בן או בת זוג .אך ,לחלק מאנשים בתוכנו היו נסיבות החיים ,אשר הובילו אותם לבחור דווקא בדגניה ב' כבית. לאנשים אלו ולסיפור חייהם יוחד טקס הדלקת המשואות. שלום קופר ז"ל אני שלום קופר ,בן ,89נולדתי ב 2829-בעיר לודז' שבפולין .הייתי בגטו מדריך ומורה לילדים בפנימייה .ב 2800 -הגעתי לאושוויץ יחד עם הוריי ומיד באותו לילה הם נרצחו במשרפות. 6 לאחר המלחמה הגעתי לשבדיה ,פגשתי את רבקה ,נשלחנו ביחד להקים את אחד מ 21-בתי- הספר ,שהוקמו בשבדיה לצעירים ששרדו את המלחמה ..במאי ,2806לפני 00שנה בדיוק ,הגעתי לדגניה ב' עם קבוצת הנערים הראשונה שיצאה עם סרטיפיקטים .חיכיתי לרבקה כשנתיים עד שהצליחה להגיע לדגניה ב'. במלחמת השחרור ,המלחמה על הבית ,מתוך הבית ,שנינו היינו כאן .זו היתה נקודת מפנה חשובה בחיינו .שנינו אמרנו לא אחת – "המלחמה האמיתית לא היתה כנגד הגרמנים ,כנגד כוחות הרשע של הנאצים .שם אי- אפשר היה לעשות משהו אמיתי .כאן ,לעצמנו ,למען המשך חיינו בארץ – זו היתה המלחמה האמיתית בחיינו". ואתו תחּושת הבית בדגניה ב' – היתה שלמה. חמש-עשרה שנים חיכינו עד שנולד בננו יוחַ יִ , בנימין דרור אני ,בנימין דרור ,נולדתי בפולין בשנת 2819למשפחה יהודית דתית. כשהייתי בן 20פרצה מלחמת העולם ה .1-אבי ,שנתפס ע"י הגרמנים ,הצליח לברוח לצד הרוסי .ואנחנו -אמי ו 5-ילדיה -החלטנו לברוח ולעבור לצד הרוסי גם כן .בדרך התחברנו עם אבי .משם גורשנו לסיביר הרחוקה .התנאים היו קשים מאוד ואבי נפטר .הרוסים הקימו שם בתי ילדים ואני הוכנסתי לאחד מהם .ב 2802-עזבנו את סיביר והגענו לאוזבקיסטן .אמי שחלתה בדיזנטריה נפטרה והוכנסתי יחד עם אחי לבית יתומים .בבית היתומים פגשתי את חברנו אריה יורם .הצבא הפולני ,שעבר לפרס ,העביר עמו גם את בתי היתומים – ואנחנו ביניהם .הצלחנו להגניב את אריה ואחותו .בהתערבות הסוכנות היהודית המשכנו בדרכנו והגענו למחנה בטהרן .שהינו שם חצי שנה ומשם המשכנו דרך הים לישראל ,אנו "ילדי טהרן" .משם חולקנו לדגניה א' ,דגניה ב' וגניגר. לדגניה ב' הגענו 25מילדי טהרן ואומצנו ע"י משפחות. המשפחה שאימצה אותי היתה – משפחת פרומקין .לוי בן אמיתי ומנחם הלוי לימדו אותנו עברית ואח"כ שובצנו בכיתות בית-החינוך והתערינו במהירות בין הילדים המקומיים. אני היום בן 90ובניתי פה עם אשתי רבקהל'ה משפחה לתפארת .רוב שנותיי בדגניה ב' עבדתי ב"מרססי דגניה". דגניה ב' היא ביתי -אני מדליק משואה זו לתפארת דגניה ב'. אראלה ברוך אני ,אראלה ברוך ,בת ,08בת גרעין נח"ל "נגוהות" שהשלים את קיבוץ אלומות. באלומות התחתנתי עם ישקה ז"ל ושם נולדו שלושת בנותיי .היינו שם 22שנים ובקיץ ,2860אחרי מלחמת ששת-הימים ,כשהתדרדר המצב באלומות ,החלטנו, 5זוגות לעזוב את אלומות .הייתי חברה בקבוצת הצועדות של עמק הירדן, שחלק גדול ממנה היו מדגניה ב' .לאחר שהן שמעו על רצוננו לעזוב – הגיעה מדגניה ב' משלחת ִשכנוע והבטיחו לנו הבטחות "רק שנבוא!" ,הסכמנו ללא התלבטויות .דגניה ב' קסמה לנו וגם הלינה המשפחתית שבה. קבלת הפנים היתה חמה ומחבקת והתקבלנו מיד לחברות .גם במקום העבודה ,במטבח ,קיבלו אותי באהבה גדולה .מאז ,מלפני 50שנה ,משפחתי ואני חיים בדגניה ב' ,תוך תרומה לחיי התרבות בקבוצה ובעמק .אני אוהבת את דגניה ב' ורואה בה בית. 7 ג'ק גינדה אני ,ג'ק גינדה ,בן .69הגעתי לארץ עם אמי לקיבוץ גן שמואל ,הייתי רק בן .8אמי ובעלה עזבו לגרמניה ונשארתי לבד בארץ .התחנכתי ביוקנעם ובתנועות נוער שונות בארץ .בשנת ,2860בהיותי בן 20הגעתי לחברת הנוער בדגניה ב' .התאהבתי במקום ,באנשים ,באווירה ובעצמאות שניתנה לי .משפחת אולצ'יק אסתר וישובעם ,אימצו אותי והם היו לי כמשפחה. דגניה ב' נתנה לי חום ואהבה ותחושת בית נפלאה מהרגע הראשון! כאן גם התאהבתי בשוש ,שלימים הפכה לאשתי .התחתנו בדגניה ב' ואחריה החלטנו שנשארים פה! התקבלנו מייד לחברות ופה הקמתי לי בית ומשפחה לתפארת. אני מדליק משואה זו בשמי ובשם חברי מחברות הנוער :מצליח ,שוש ,יונה בשמו של בעלה אהרון לביא ז"ל ואורי רוזנצוויג לתפארת ביתי -דגניה ב'. ג'ודי מילת אני ,ג'ודי מילת ,בת 66הגעתי לדגניה ב' בגיל .12 עד גיל 12חייתי במנצ'סטר ,אנגליה .בת למשפחה יהודית מסורתית, אבי היה ראש הקהילה היהודית והיינו משפחה גדולה ומאוד מכובדת. כשפרצה מלחמת ששת הימים ,הייתי בכיתה י"ב ,פגשתי את לס ואחרי זמן מה התחתנו .הושפענו מתוצאות המלחמה ושנינו רצינו לעלות לארץ ,לקיבוץ .יחד עם מרילין אחותי ומשפחתה פנינו לסוכנות היהודית .שם אמרו לנו שנמצא במקום שליח מהארץ -מלאכי כץ שמו .לאחר שיחות הוחלט שנעלה כקבוצה .הגענו לדגניה ב' באמצע ספטמבר והחום היכה בנו ,אך מיד עשו לנו היכרות עם בריכת השחייה ונרגענו. התאהבנו בדגניה ב' -הוקסמנו מגילוי של חברה צודקת יותר ,דואגת לחלש ונותנת כבוד לכל אדם .אומצנו ע"י משפחות והתחלנו לעבוד .כל חיי הקיבוציים נתתי את חלקי ,בשמחות ובאירועים עצובים ,בעבודה בחינוך – בה גידלתי דורות של תינוקות. זהו המקום שתמיד נתן לי הרגשה של בית ואני גאה להיות חלק מהקהילה הזו. לימים ,התאחדתי עם אחותי פיטה הגרה בהרחבה .היום אנו קבוצה אנגלוסכסית גדולה ומלוכדת כאן בדגניה ב'. בני אליהו אני ,בני אליהו ,בן .51חזרתי לטבריה בזכות המשרה של מבקר עיריית טבריה ,בה אני עוסק כבר 10שנה .התגוררנו בדירה ,עם כל המשמעויות והמגבלות של חיים בדירה בעיר ,ורצינו לצאת למקום שיש בו חינוך טוב יותר לילדים ומקום שיותר כיף לגדל בו ילדים .היינו שנתיים באשדות יעקב איחוד ואז החלטנו לבנות בית. דגניה ב' היתה אהבה ממבט ראשון .המקום ,חברי הקיבוץ ,ההיסטוריה של המקום .הרגשנו כבוד גדול להיות חלק מדפי ההיסטוריה של המקום. אנחנו פה משנת 1020ויש לנו 7ילדים שלומדים בבית החינוך ובבית ירח וגם שייכים לחינוך הבלתי פורמאלי .היום ,הילדים קשורים למקום ולא מוכנים להחליפו .לנו ,כהורים ,ישנה תחושת בטחון .הקשר בין הקהילה להרחבה מוכיח את עצמו וזהו קשר שמהללים אותו בכל הצפון, ואנחנו מאושרים לחיות פה .למירוץ העצמאות הצטרפתי לפני שלוש שנים ואני מרגיש שאני תורם את חלקי בו וחש גאווה גדולה. בדגניה ב' מצאנו קהילה עם אנשים איכותיים ואכפתיים שיודעים לחזק ותומכים אחד בשני .כיף לחיות בקהילה כזו. 8 רותי גולן אני ,רותי גולן בת ,02הגעתי לדגניה ב' ב 2860-כנחלאית צעירה .כמה ימים לאחר שהגעתי פגש אותי אלישע ואמר "את תהיי אשתי."... אחרי חצי שנה התחתנו! ב 2866-נולד בננו הבכור רפי – ע"ש אביו של אלישע ,שנהרג במלחמת השחרור .נכנסתי שוב להריון ושמרנו על כך בסוד .במאי 2860אלישע התנדב ללכת למילואים .אז פרצה מלחמת ששת הימים ואלישע נהרג .רפי היה בן 8חודשים וחורבן הבית ה 1-עובר על משפחתנו הקטנה. קהילת דגניה ב' חיבקה אותי ,דאגה לי ,שמרה עליי ולא ִאפשרה לי ליפול בשום דרך .עברתי הריון שלם לבד .הייתי רק בת ,11בחורה צעירה בתחילת דרכה עם תינוקת וילד בן שנה וחמישה חודשים .הוריי ,מהקריות ,הציעו לי לחזור אליהם הביתה ואמרתי להם "אין על מה לדבר!" אף פעם ,לאורך הדרך ,לא חלפה מחשבה במוחי לעזוב את דגניה ב'. את יגאל בעלי היום ,הכרתי ב 2868-והתחתנו ב .2802-יגאל קלט לחיקו את שני ילדיי באהבה רבה והקמנו משפחה חדשה ולנו בן ובת נוספים. התאהבתי בדגניה ב' – בחברים ,במקום ,באנשים המבוגרים עם השפה העברית הצחה שהם דיברו ...עם השנים הפכתי לפעילה בחיי הקבוצה ,בוועדות השונות ושנים רבות תרמתי ותורמת עד היום בעבודתי באירוח הכפרי. ראיינה וכתבה – פועה גלעדי; ערכה ,קיצרה והביאה לדפוס – רינה זהרוני צילם :עידן בן-שלום 9 01שנים ל"שבת השחורה" ב 18 -ביוני 2806השלטון הבריטי פתח במבצע רחב היקף נגד הישוב היהודי ,במהלכו נעצרו רבים, מתוך מטרה לפגוע בכוחה של "תנועת המרי העברית" ,שערכה פעולות כנגד הבריטים – הבולטת שבהן היתה "ליל הגשרים" ב 26-ביוני .ביישובים רבים נערכו סריקות אחר מסמכים ומאגרי נשק סודיים – "סליקים". להלן – על מה שאירע בדגניה ב' וזיכרונות ילדים של אז 00 ,שנה אחרי. מתוך ספר הקהל – סיון תש"ו – יוני – 2806 ביום ראשון ,שלושים ביוני ,כשקמו החברים לעבודה ,מצאו את עצמם מוקפים חיילים אנגלים, עד 500במספר ,מזויינים בתת-מקלעים ורובים ,מקלות ואלות ,חמישים מכונות-משא ועשרה ג'יפים וכעשרים וחמישה טנקים ומשוריינים .האנגלים שמו מצור על המשק .כל החיִ ל הזה עמד מול ישוב שקט ושלו ,שמשאת נפשו היחידה – לגאול אחים ניצולי החורבן והזוועה הגרמנית .התנגדות החברים היתה פסיבית ,איתנה ואמיצה .נאסרו 09איש בלי בדיקות מיוחדות והבחנות .הם נשלחו לרפיח ,אשר בדרום הארץ. "אגרת לחברינו העצורים: שלום חברים ,בגיליון הקודם של "הרשומות" כתבנו את מכתבנו האחרון לחיילינו בצבא הבריטי .והנה רצה חיילים בריטיים מחפשים נשק בעזרת מגלה מתכות הגורל – ועתה אנו כותבים לשבויינו ע"י הצבא הבריטי. אם כי מאז ומתמיד היתה מנת חלקנו בגד ומעל ,גזירות וגירושים ,בתי-כלא ומחנות ריכוז – הרי הלב אינו יכול להשלים עם אשר קרה .גורלכם מתמזג עם גורל האחים ששרדו את ההשמדה ומוחזקים על לא עוול במחנות הסגר .כעס אין-אונים מרעיד את הנפש. באותו בוקר ,עת נסחבנו אל מחוץ לגדר ,וחּולקנו למחנות ,מי לחסד ומי לשבט ,קינאנו בכם ,לא כי השתוקקנו למאסר ,אלא כי רצינו שתהיו במקומנו ואנו במקומכם .כאשר זזו המכוניות פרצו כמה ילדים בבכי ,אולם החברות השתיקו את בִ כיים ועודדו את רוחם וכולנו התעודדנו. בלי אומר נכנסנו לחצר .עשינו חשבון של עבודותינו ,וכמעט בלי סידור הלך מיד כל אחד למקומו הדרוש .הסתערנו על העבודה והילדים איתנו ,אלה חוללו נפלאות .באותם הימים ,מתוך התאזרות עליונה ,עשינו את כל הדרוש במשק :העופות והפרות קיבלו את הטיפול והמזון ,הירק נקצר והובא לרפת ולולים ,השדות והמטעים הושקו וקיבלו את העיבוד ,הזיבול נמשך ,מכונת המשק עבדה כהלכה. כעבור ימים אחדים הגיעה גם עזרה מן החוץ .אנשים צעירים מכל הסוגים והמינים באו והביאו את הידיים ואת הלבבות .משקנו שוקק עתה נוער רב ,וכך בכל המשקים שנפגעו .לא בנקל יהרסּונו. במוצאי-שבת ,שבועיים לאחר שנלקחתם ,קיימנו אסיפה קטנה בעניינים שוטפים ,אין הרצון לדון בעניינים חשובים בהעדרכם .על חיינו ועל הרגשותינו נסוך עתה גוון של ארעיות .אנו מצפים ,אנו דוחים סידורים ,אשר יש בהם משום קבע". 01 הילדים של – 1416מה הם זוכרים מהשבת השחורה? נבות שרת – בן קיבוץ יגור שם החלו החיפושים אחר הסליקים ומעצר החברים ,מספר" :נתנו לנו מלח וחול כדי לזרוק על "הכלניות" (חיילי המנדט הבריטי חובשי הכובעים האדומים) .אני זוכר שעל-יד השער של הקיבוץ עשו מחסום של כלים חקלאיים" ,הכלניות" פרצו אותו ,אספו את הגברים בחדר-האוכל ואחר-כך לקחו אותם לרפיח .ביגור היו הרבה סליקים והם חיפשו אותם. אני זוכר ,שכילדים ,בעצמנו מצאנו נשק. רוחה שרת – היתה כבת 9שנים" .אני זוכרת שאבא נתן סטירה לקצין בריטי ,אז תפסו אותו בכוח .אני זוכרת שהיה עולה חדש ,אולי קראו לו קורץ ,הוא הסתתר בשירותים הציבוריים (לא היו אחרים) ע"י חדר-האוכל של הילדים .הוא קפץ מתא לתא ,והם חיפשו אותו ,בסוף תפשו אותו ולקחו אותו למכלאה .אנשים ניסו לחמוק". מאירק'ה זית – "הייתי בן בערך .27אני זוכר שהחיילים הגיעו ושכבו עם 'בְּ ֶרנים' (מכונות ירייה) במקומות אסטרטגיים והלכו לחפש סליקים .הייתי ביחד עם אבא ע"י חדר-האוכל של הילדים. ראיתי שכמה חיילים בריטיים תפסו אותו והתחילו לגרור אותו .קפצתי על אחד מהם מאחור וצעקתי אליו' :מה אתה עושה לאבא שלי?!" הוא תפש אותי וזרק אותי איזה 5מטר הצידה – שלא אפריע להם .הם המשיכו לגרור את אבא והוא נאחז בכל מה שניתן היה לו .כולם התנגדו. ניתנה הוראה ש"צריך לנהוג בהתנגדות פסיבית" .היה לנו מורה למתמטיקה והוא הסתתר בבית- השימוש .גם אותו תפשו .כלאו אותם בתוך גדר מחוץ לדגניה ב' ,מקום שהיום נמצא הסיליקון ואחר כך לקחו אותם לרפיח. עמנואל עמיבר – היה בן 6שנים ונזכר בשלושה דברים" :אני זוכר שסגרו אותם בתוך הגן ,שהיה אז בחלקו הצפוני של הבניין שהיום נקרא "בית ראשונים" .הם פלשו לגן ותפסו שם את מולה אגין ,שהסתתר בינינו ואמר לנו לקרוא לחיילים הבריטים 'נאצים ,נאצים!!!' אני חשבתי שהוא אמר 'נעצים' .דבר שני – באתי הביתה וראיתי שאבא שוכב במיטה בלי הכרה .אמא הרחיקה אותנו ממנו וסיפרה שחיילים הרביצו לו בשוט מזנב של פיל ,כי הוא התנגד להם .כשרצו לקחת אותו עם כל החברים ,ד"ר הנדלר אסר על כך ,כי היה לאבא זעזוע מוח .דבר שלישי – חברות מבוגרות עמדו במרפסות ובידיהן קערות עם מים רותחים או שמן רותח וזרקו מלמעלה על החיילים". מלאכי כץ – "הייתי כמעט בן 9שנים ,ואני זוכר שלקחו את יוסי לוקסמבורג ,שהיה מורה להתעמלות באותו הזמן ,הוציאו אותו מתוך תא של שירותים (בקומפלקס המכבסה הישנה). ארבעה חיילים סחבו אותו בידיים וברגליים עד גדר ,לשם אספו את הגברים". אמנון מישר – "הייתי בן 6וחצי ,ישנתי במיטה מתחת לקזוארינות (איפה שהיום גרים סטודנטים ,אז גרו משפחות ובנעורינו שם היה 'השיכון') .אמא שמה שטיח על הכילה ,כנגד הטל בלילה והשמש בבוקר .המזרון היה מציפה שמילאו אותה בקש .פתאום שמעתי על-ידי קולות ,לא הבנתי מה אומרים .התעוררתי בבהלה ,כי הפכו את המיטה ואני בתוכה .ראיתי חיילים ,הם משכו את הכילה ,פתחו את הציפה והוציאו את כל הקש .אחר-כך הלכו .הם לא צעקו עליי ,לא נגעו בי .אחר-כך אמא שלי החזירה את כל הקש בחזרה לתוך הציפה והיה לי מזרון מחודש. הביאה מספר הקהל וראיינה – רינה זהרוני 00 על השבת השחורה כתב שמואל צלביץ ב"מחברות הזיכרון שלי" שבת יום רגיל ,רינה בת 20ימים ,ולבלה יש חום ,הוחלט שאביא את התינוקת לאמא ,שתאכל הקטנה .שרה בוסל הכינה לי אותה ,הניחה אותה בידיי וכיסתה אותה בחתיכת כילה .בחצר חשתי תנועה משונה ,רעש מכוניות .עשרות כומתות אדומות צצו בחצר עם רובים מכודנים ,רצים לכל עבר ולוקחים חברים .ואני הולך לי ואוצרי הקטן בזרועותיי ,ולמולי הולכים קצין ושני חיילים .הייתי חשוד בעיניהם ,והקצין עם אקדח שלוף בידו בא לקראתי. היה לי ברור ,שהם חושבים שאני מסתיר בידי חומר נפץ ,או כלי נשק .בתוכי צחקתי שרינה הקטנה מחשבת בעיניו לפצצה .הקצין נעצר ושאל" :וואט איז דיס?" חייכתי והרמתי את הכילה מפניה של רינה ,רק נולדה וכבר פצצת זמן .הוא קירב את פניו וראה את הילדה שפקחה זוג עיני תכלת ופיהקה .הגוי זרק מבט וחיוך מאוזן לאוזן התפשט על פניו ,גם שני החיילים חייכו ועשו עוויות למולה. "ווֶ ר ַאר יּו גואינג?" "פוֹר הֶ ר מאדיר טּו איט" – עניתי באנגלית שקספירית. "או קיי ,פאדיר ,גו!" ענה הקצין ,אבל שלח את חייליו כבני לוויה. בבואי לבית ,בלה כבר עמדה ליד מעקה המרפסת וראתה כיצד גוררים חברים מחוץ לחצר ,ראתה אותי בליווי חיילים .היא השכיבה את התינוקת על המיטה ,חיבקה אותי ואמרה: לך אליהם ,אל תהיה גיבור! לך איתם בשקט ,אני אביט אחריך .אל תעשה קונצים ,ראיתיאיך סוחבים את יוסף סוחובולסקי בידיים וברגליים .זה צבא .כלום לא יקרה ,ישחררו אתכם תוך כמה ימים ,לך! החיילים הובילו אותי אל מחוץ לגדר .הבטתי אחורה וראיתי את אשתי עומדת שם למעלה לראות במעשיי .שמעתי בקולה .יכולתי בקלות לנער את שני החיילים מעליי ולהסתלק ,אבל הבטחתי לה .הלכתי איתם וכמוני הלכו עוד ועוד חברים ,ואם היו כמה שהתנגדו – אז סחבו אותם בלי בעיות. כמעט את כל חברי דגניה ב' בגיל 00-29לקחו .הוחזקנו בתוך מכלאה של חבלים ,שסגרה עלינו מסביב .תמונה מוזרה ומבישה .עמדנו כולנו ,זה ליד זה ,משתוממים על עצמנו ,מביטים בצבא השומר סביבנו עם רובים מכודנים .היינו כלואים במרחק של מאה-מאתיים מטר משער הקיבוץ. ושם ,ליד השער ,עמדו נשים ,גברים מבוגרים וילדים .ידעתי שאת אשתי לא אראה ממרחק ,לא אבחין בה ,אבל את בני ,את נמרוד ,קיוויתי לראות והבחנתי בראשו .אני בטוח שלא טעיתי. מחנה המעצר ברפיח .רישום :ורנר נוימן/יגור 02 מזל טוב! מזל טוב! מזל טוב! מזל טוב! מזל טוב! לאמנון ולמירה מישר להולדת הנכד – בן, בן לדנה ולגלעד מישר ,אח לאדם ולאמה. לנטע טייכנר להולדת הבת – מיכאל והבן – אביב, לסבתא ולסבא גולי וגבי טייכנר. לרויטל וליניב טייכנר להולדת הבת – יערה ,לאח הגדול – עומרי, לסבתא ולסבא גולי וגבי טייכנר. למרב גמר ולהדר רז להולדת הבן -עומר ,לאחות הגדולה – נועם, לסבתא תמי ולסבא אמנון גמר. לכל המשפחות בדגניה ב' ובחוץ – שפע ברכות חמות ושירבו השמחות! לאריאלה חינקיס ברכות והצדעה לכבוד קבלת דרגת סגן כקצינת חינוך מצטיינת בפיקוד צפון .יישר כוח! אוהבים ,ועדת דור צעיר ובית דגניה ב' מועדון הסלסה של העמק מגיע ל'בום' הציבור מוזמן להגיע ,לרקוד וללמוד סלסה... כל יום רביעי ב02:22 *** תזכורת *** לאתר של דגניה ב' http://www.degania-b.org.ilיש להכנס כך: שם משתמש :שם פרטי ומשפחה (למשל :דגניה בית) סיסמא( 4021 :זו סיסמא ראשונית .רצוי להחליפה). שימו לב – באתר עודכנו מספרי הניידים ,כפי שמופיעים בספר הטלפונים. על מנת לקבל מיילים בדיוור ישיר יש לעדכן דוא"ל בפרטים האישיים. לשאלות ,הערות והארות ניתן לפנות אל אנה באמצעות “צור קשר” באתר או במייל.tikshoret.d.b@gmail.com : 03 משפחת אלראי ההורים :יריב – בעל עסק לבנייה בעץ; כרמית – יועצת תעסוקתית. הילדים :יואב – בן ;21.5עידו – בן ;20.5אביתר – בן ִ ;6מיה – בת .7.5 חיות המחמד שלנו :מילקי החתול ,ג'נגו התוכי ,תרנגולות. גרים בדגניה ב' מאז :סוכות .1008מתגוררים בבית העץ ,שבנה יריב ,בהרחבה. קצת עלינו :פעילויותינו המשפחתיות כוללות טיולים ,ריקודים לצלילי מוסיקה רועשת בסלון (בכלל 'רועש' זה אנחנו – תשאלו את השכנים) ,הרבה 'מנגל' בימי שישי ,אירוח בני המשפחה המורחבת ועוד. מעבר לכך ,יריב אוהב לשחות ולרכב על אופניים ,יואב מסיים שנתיים בחוג טניס ומכור לתוכניות ריאליטי (ההורים לא מעודדים בכלל) ,עידו בחוג פסנתר ,מכור לספרי קומיקס ולמשחקי מחשב (ההורים לא מעודדים ,אבל מתנחמים שזה לא תכנית ריאליטי) ,אביתר מתאמן בכל דקה פנויה בגלגלונים ועמידות ידיים ,אפילו עושה לפעמים פרזנטציות במפגשי הגן, אחרת קשה מאד לקיים את המפגשִ ...מיה אוהבת להתפנק ,לצייר ולהדביק. וכרמית? מנתבת בין השיגעונות ומנצחת על התזמורת. הנה אנחנו ברגע של נחת 04 הנפטרים בדגניה ב' בחודש יוני ____ נר זיכרון ___________________________ שמעון אגין מרדכי שי רן שן רפאל מוסה אלישע בן-עמי שרה גלעדי דוד לוין שמואל אגין עמרם האפט מרים בן-עמי יהודית סלע-וינר שושנה גתי תחיה רם זאב רם יצחק ענבר (מוסה) אברהם הירשפלד שרה גרונר רחל לוז ב' בסיון תשכ"ה י' בסיון תשכ"ה כ"ו באייר תשכ"ז י"ט בסיון תשכ"ט כ"ז באייר תשכ"ז כ' בסיון תשכ"ט א' בסיון תשכ"ז ב' בסיון תשכ"ז י"ד בסיון תשס"ו כ"ב בתמוז תשט"ו ח' בסיון תשנ"ז ו' בתמוז תשנ"ד כ"א בסיון תשע"א ג' בתמוז תשמ"ד י' בתמוז תשנ"ט ט"ז בתמוז תשל"ה ח' בתמוז תשמ"ח ג' בתמוז תשמ"ז יהי זכרם ברוך 05 ______ 1.6.2865 6.6.2865 5.6.2860 5.6.2868 6.6.2860 6.6.2868 8.6.2860 20.6.2860 20.6.1006 21.6.2855 27.6.2880 25.6.2880 17.6.1022 10.6.2891 10.6.2888 15.6.2805 10.6.2895 70.6.2890 בית דגניה ב' משתתף בצערה של משפחת קופר – יוחי וגלית והנכדים איתי ,שי ותום וכל המשפחה במות האב והסב חברנו שלום קופר ז"ל מי ייתן ולא תדעו יותר צער שלום קופר – עם סתימת הגולל שלום נולד לפני 89שנה בעיר לודז' שבפולין ,בן יחיד להוריו יעקב יוסף וצילה. למד בבית ספר יהודי והצטיין בלימודי השפה העברית ובשירה .בזכות קולו הערב היה סולן המקהלה בבית הכנסת. בפרוץ המלחמה היה בן .12 במהלך המלחמה עבר את כל מדורי הגיהינום ,החל בגטו וכלה במחנה ההשמדה אושוויץ. על קורותיו המדהימות ועל הדרך בה ניצל שוב ושוב מגורל מר ,ניתן לקרוא בספרו "ואני המשכתי ללכת."... בתום המלחמה הגיע לשבדיה ושם פגש את אהבת חייו ,את רבקה ז"ל. יחד הקימו בשבדיה בית ספר לילדים יתומים. בשהותם בשבדיה פגשו שליחה מישראל ,חמדה הלוי ,שהשפיעה עליהם לעלות לדגניה ב'. לפני שבעים שנה הגיע לדגניה ב' .רבקה נשארה שנתיים נוספות בשבדיה ואז הצטרפה אליו. לאחר שנים מספר נולד בנם יחידם יוחי ,יבל"א .ילד ונער ברוך כשרונות שנתן טעם מחודש לחייהם. בדגניה ב' המשיך שלום לעסוק בהדרכת חברות נוער עולה .כמו כן עבד בחקלאות ,במכון התמרים ,במפעלים האזוריים ובבית החינוך. לפני ארבעים שנה החל לעבוד בארכיון .על עבודתו המסורה והברוכה במוסד זה עוד יסופר כאן. לפני תשע שנים נפטרה רבקה .הבדידות היתה קשה ,אך שלום המשיך בעבודתו בארכיון ,עבודה בה השקיע את כל מאודו. לפני שבועיים התרגשנו כולנו ,כאשר שלום הדליק משואה בטכס הכרזת יום העצמאות. לאחרונה החלו השנים לתת בו את אותותיהן ,ואתמול השיב נפשו לבוראו. תמה מסכת חיים ארוכה ,עשירה באירועים ובעשייה. ליוחי וגלית ,לנכדים איתי ,שי ותום ,שלוחים תנחומינו. נוחה בשלום חברנו היקר ,לצידה של רעייתך שאותה כה אהבת. עוזי בן שלום 06 אבא היקר והאהוב שלי, אני עוד לא יכול לדבר עליך בלשון עבר... אני זוכר את כל סיפורי הילדות המאושרת שלך מפולין על המשפחה הענקית שהייתה לך, על אביך שהיה הבכור משבעת אחים ויועד להיות רב ,אך נאלץ להתפרנס ממסחר ,ואמך האהובה שהשפיעה כל כך על חייך כבן יחיד ,ושאפילו תמונה אחת למזכרת לא נשארה לך ממנה. על תנועת בני עקיבא שהיית חבר בה ועל החלומות שלך לעלות לא"י ולהיות מוסיקאי ושחקן. ואז הגיעה המלחמה הארורה ההיא ואבדת כמעט את כל משפחתך... כשהגרמנים לקחו להשמדה גם את קבוצת הילדים היתומים שלך ,שבהם טיפלת בגטו כמו אבא ואמא – משהו נשבר בך ,והחלטת לנתק את עצמך מאלוהים שאיפשר לדבר כל כך נורא לקרות. אחרי ששרדת את הגיהינום ההוא בחרת בחיים. הכרת את אמא בשוודיה כמורים בבית ספר ליתומים .הגעתם לדגניה ב' ,התחתנתם כאן ובחרתם לקשור את גורלכם בקיבוץ חילוני ,תוך שמירה על אורך חיים מסורתי כל השנים. תמיד אמרת לי ,שאתה אומנם התנתקת מאלוהים ,אבל אלוהים כנראה לא התנתק ממך. ביום שנולדתי ,לאחר עשר שנים של ניסיונות עקרים ,יצאת למסדרונות בית החולים רוטשילד (בסצנה הזויה) וצעקת מרוב אושר לכל מי שהיה מוכן לשמוע" ,נולד לי בן ביום ההולדת של בן גוריון". בכל שנות ילדותי לא ידעתי להבדיל בן קרובי משפחתנו המעטים ,לבין חבריכם אנשי המחתרות מן הגטאות בפולין – שרידי "המשפחה הלוחמת" שאיתם שמרתם אתה ואמא על קשר הדוק במיוחד כל השנים .עבורי כולם היו בני משפחה. לבר המצווה שלי בקיבוץ הגיעו כולם ,ללא יוצא מן הכלל ,ולא הפסיקו לספר לי איזה אמא ואבא גיבורים יש לי וכמה אני צריך להתגאות בהם ,ואכן התגאתי. אנטק – יצחק צוקרמן גם הבטיח לי חגיגית שהוא יבוא לרקוד בחתונה שלי ,הוא אומנם לא הגיע אבל אני זוכר כמה היית מאושר בחתונה שלנו ,חייכת וצחקת אל כולם כמו שלא ראיתי אותך מעולם .את גלית קיבלתם אתה ואמא כמו הבת שמעולם לא הייתה לכם. כשנולד איתי ,הנכד הראשון ,לא ידעת את נפשך מרוב אושר – הרגשת ששוב יש לך משפחה שלמה .אבל זמן לא רב אחר כך אמא חלתה ונפלו עליך השמיים. לא יכולת להשלים עם הסבל הלא מוצדק הזה שנפל עליה שוב ,אבל בנחישות האופיינית לך הקדשת את כל זמנך ומרצך לטפל ולסעוד אותה .כל יום ישבת לידה שעות בבית פרומקין ודאגת לה במסירות ובאהבה אין סופיים. כך במשך שלוש עשרה שנים ארוכות ,עד שנפרדה מאיתנו. ואז ,כשחשבתי שהריקנות העצומה והפתאומית בחייך תגרום לך לוותר ולהיכנע – שוב הפתעת בגדול וחזרת לחיים במלוא המרץ. לא ויתרת על אף יום עבודה בארכיון ,שהקמת במו ידיך לפני קרוב ל 00-שנים ,והפך למפעל חייך. בגיל 80למדת לעבוד מול המחשב ולהדפיס חומר רב ,ובמקביל שמרת בקנאות על חיים עצמאיים ומלאים בביתך הפרטי. בשנים האחרונות נהגנו לדבר כל יום ,תמיד אמרת שאצלך הכל בסדר ואתה מתגבר על הכול .רק רצית לשמוע מה שלום הנכדים ,איך הם לומדים ומה הם עושים ,ושכולם בריאים ואוכלים כמו שצריך. 07 אף פעם לא קיטרת על כלום ,מלבד העניין הזה ,שאתה כבר סבא זקן ושלימזל שלא מסוגל לשחק עם הנכדים שלו. לפני שנה ,אחרי מחלה לא קלה ,נחלשת מאוד והחלטת להפסיק לעבוד ,היינו צריכים לשכנע אותך שזה בסדר .אז גם הוחלט להצמיד לך מטפלת וקיבלת את ממטה המקסימה. למרות שחששתי מהתגובה שלך בגלל אותה קנאות שלך לעצמאות ,זה הפך לסיפור אהבה ולמדת אפילו להנות מזה שמטפלים בך ודואגים לכל צרכיך. לפני שלושה חודשים ביום הולדתך ה ,89-התכנסנו כולנו ,התבדחנו על גילך המופלג ואיחלנו לך עד ,210אבל אתה עשית תנועת ביטול ואמרת לנו" ,לא ,לא זה כבר משעמם". בליל הסדר האחרון עוד היית בביתנו בטבעון ונראית במיטבך. אתמול בחרת ללכת -ושוב בדרך שלך ,אותה הדרך בה הלכת כל חייך ,בצניעות ,בשקט ובלי ליפול לנטל חס וחלילה על כתפו של מישהו. במהלך השנה האחרונה נהגתי לשאול אותך איך אתה מעביר את כל אותן שעות ארוכות של ישיבה בבית ללא מעש ,ואמרת לי שכל יום יש לך שיחות ארוכות עם אמא שלך ששומרת עליך מלמעלה כל החיים. אז עכשיו אתה תצטרף לאימהות שלנו ותשמור על כולנו שם מלמעלה ואני כבר מתגעגע כל כך. שלום. יוחי לזכרו של שלום קופר ז"ל בוקר אחד ,בהיכנסי לארכיוןִ ,קיבל אותי שלום במאור פנים יוצא דופן – "מצאתי!" – אמר בקול בוטח .הסתכלתי בו בתימהון .שלום קם מכיסאו ,עליו ישב עשרות שנים ,בקביעות ,בדביקות ובהתמדה ואמר – "'ואני המשכתי ללכת'... " – הרים ראשו ואמר בחדות – "כך אני רוצה שיהיה שם הספר ובו קטעים מזיכרונותיי". זה היה אחרי שבועות ארוכים בהם עבדנו יחדיו על הספר שלו .הוא סיפר המון, התרגש ,שתק ,והציג ,אך כל הזמן דאג להמעיט בתיאורים ,לומר רק עּובדוֹת – "כי אין מילים שיכולות לתאר את הזוועה שהיתה שם" – אמר. שהּכרתי במהלך עבודתי בארכיון, כשאנחנו נפרדים ממך ,שלום יקר ,אני רוצה לספר על שלום ִ בעבודתנו על ִספרך ,ובביקורים בביתך. את הארכיון של דגניה ב' הקים שלום מאפס והביא אותו להיות לדוגמה ולמופת .ללא מחשב ועם ציוד מינימלי ִמיין ,רשם וקיטלג את תולדות המקום על כל מה שיש בו .הכיסא של שלום הוא דוגמה לציוד הצנוע של אדם צנוע – על הידיות מתוחות גרביים תכולות ומהוהות ואת המושב מכסה מגבת ישנה בצבע זהה .על כיסא זה ישב כארבעים שנים ,עד לפני כחצי שנה .גם כשהגיל נתן בו אותותיו וגופו נחלש ,המשיך להגיע ולהקליד על המחשב ו -לזּכור .בלי תוכנה מיוחדת – רק מזיכרונו והתגאה שממשיך להיות לו ולנו לעזר .כמה תחסר לנו! שלום לא רצה לכתוב את ִספרו .לא חשב שזה יעניין מישהו – ובזה טעה .זה סיפור קורותיו של ששכלו המבריק הוביל אותו "להמשיך ללכת."... אדם ִ כשסיפר היה קם ומדגים בידיו ובגופו .עיניו ברקו וגבו הזדקף עת דיבר על חניכיו בלילות-שבת כשהדגים ִ בפנימיית הילדים מרישין שבגטו לודג' ,כשהלך איתם בשירה ובנגינה על מסרק .או בפנים מיּוסרות איך באושוויץ תפס בידו את חלּוקו של מֶ נגלֶה ,כדי שהנאצי הסאדיסט ישים אליו לב. 08 פעם אחרת קם ונשען על קיר בארכיון וסיפר ,שכך עמד והקשיב לתשובות האנשים שרצו לצאת מהמחנה לגרמניה .כשעמד לפני המשלחת הגרמנית הציג עצמו לא כמסגר פשוט ,אלא כאחראי. – "עובדים כאלה אנחנו צריכים!" – אמר ראש המשלחת הגרמנית .בדרך זו הצליח שלום להערים על הגרמנים ולצאת מאושוויץ. מכל סיפוריו של שלום ,האופטימי ביותר היה סיפור התאהבותו ברבקה ,וכשסיפר על כך קם, התחיל ללכת בחדר בהליכה צידית ,והדגים איך נדחק בין אנשים ובין שורות היושבים – "ברגע שראיתי אותה ,ניסיתי להתקרב אליה ,רמזתי לחברה שישבה על-ידה שתזוז ,נדחקתי עד לשורה שם ישבה והתיישבתי". זה היה תחילתו של קשר אוהבים שנמשך ונמתח על פני היסטוריה שלמה של משפחה ,של עם, של תקווה .של שנות-ציפייה ולאחריה אושר גדול עם לידתו של יוחַ י .שנים של מסירות וחמלה, של טיפול ודאגה .של רצון להמשיך יחדיו בטוב וברע. שלום יקר ,תמיד אמרת – "אני בסדר ,אני ממשיך!."... בחודש האחרון דיבר על געגועיו להוריו ,מהם לא נפרדִ ,אתם נסע ברכבת לאושוויץ ושם הופרדו למשרפות ,ושלום – "המשיך ללכת ."...והוא המשיך עוד שנים – הם נשלחו לתוֹר הארוך בדרך ִ ארוכות מלאות בעניין ,באהבה ובמשפחה. הוא סיפר בגאווה על שלושת נכדיו ,על הצלחותיהם של יוחי וגלית ,ועל ליל-הסדר האחרון שחגגו יחדיו בבית המשפחה בטבעון. ממגוון 89שנות חיים של אדם יקר שאמר – "אני המשכתי ללכת "...והמשיך לתת ,ולתרום ִ כישרונותיו ,כאן במקום שהיה לו בית ,מאז יום בואו לכאן בדיוק לפני 00שנים. יוחי ,גלית והנכדים – איתַ י ,שי ותום – אתם הייתם מקור אושרו .זִ כרוהו בטוב ובאהבה. גם בדרכו האחרונה המשיך ללכת – בדרכו ,כמו שרצה – בשלווה וברגיעה ,בביתו ובַ בַ ית הגדול שהיה יקר לו – בדגניה ב'. יהי זכרו ברוך! רינה זהרוני צילם :עידן בן-שלום 09 במסיבת הסיום של מחזור ע"א בבית ירח הוענקו תעודות הצטיינות לשמונה תלמידות מסיימות י"ב ,ביניהן שתיים מדגניה ב' :אורי סחר ורז אליהו. ראשונה מימין :רז אליהו ,לידה -אורי סחר המדור הזמין את רז לשיחה על כוס קפה ,כדי לשמוע ממנה על התעודה ומה שמאחוריה: רז" :התעודה הוענקה לי על תרומה חברתית ,בשילוב עם הצלחה לימודית ,בגלל הפעילות מכיתה ט' עד י"ב בכמה תחומים: פינת החי בבית הספר – טיפול והאכלת החיות (במיוחד נקשרתי אל הארנבים); "המועדונית" – פעילות עם ילדים עם תסמונת דאון פעם בשבוע אחה"צ בבית ירח; פעילות במסגרת ארגון "לתת" – עודדנו אנשים,בחופשים ,לתרום לנזקקים; פעילות בגרעין אנ"ת (אינספירשיין) ,העברת פעילותחברתית לנוער דרך עשיה אמנותית; "מנהיגות ירוקה" – פעילה למען הסביבה – ניקוי חופיהכנרת והירדן ,יריד אקולוגי ועוד; הייתי חברה בקבוצת ה"דיבייט" – השתתפתי בתחרויות אזוריות וארציות בדיונים על מגווןנושאים בוערים ודילמות ,כגון בעד ונגד נישואים חד מיניים בישראל; מש"צית – השתתפתי בסמינרים ,כנסים ופעילויות הדרכה בטיולים בארץ; אני משתתפת פעילה ב"ירחי דעת" – בית מדרש מורים-הורים-תלמידים".21 במקביל לכל הפעילות הענפה הזאת ,רז גם למדה שני מקצועות ברמה של 5יח"ל (תיאטרון עיוני ומעשי ,מחשבת ישראל) וקיבלה מידי שנה תעודת הצטיינות לימודית ,המוענקת בזכות ממוצע מעל 80בציונים! ואם כל זה לא מספיק ,רז גם נוסעת בחופשים לסדנאות משחק בתל אביב, בסטודיו למשחק של הילי ילון. על הענקת התעודה מעידה רז" :הייתי ממש מופתעת ,נורא התרגשתי .המחנך שלי ,איתן אלטבאואר ,סיפר לי את זה רק חצי שעה לפני תחילת הטקס באמפי צמח .ההורים שלי וגם האחים שמחו ומאוד התגאו .בעיניי חשוב מאוד להתנדב ,גם כי את נותנת ומשפיעה על הסביבה ואת מרגישה שמעריכים אותך ,והאנשים שלהם את מעניקה יוצאים נשכרים מכך .אבל חשוב לציין ,שיחד עם הכייף ,ההנאה והתרומה ,לפעמים יש קושי לעשות במקביל כל כך הרבה דברים. זה מלווה בהרבה לחץ ,הרבה פחות שעות שינה ,פחות זמן להשקיע בהתכוננות לבחינות .זה ממש לרוץ מפה לשם בלי לנשום ,להשלים חומר שהפסדתי בכיתה כתוצאה מיציאה לפעילות חברתית". מתי בפעם אחרונה יצאת לסרט? "לפני חודשיים-שלושה ,לא זוכרת בכלל". מה את רואה בטלויזיה? "האנטומיה של גריי ,ג'יין הבתולה ,המרוץ למיליון – חצי שעה עד שעה גג ,כדי לעשות מנוחה לראש ,כשאני כבר לא מפוקסת ומרוכזת". ומה בהמשך? "אני יוצאת באוגוסט לשנת שרות בתנועת "תרבות" – גרעין אמנויות שבו נעבוד עם ילדים בכל הגילאים על נושאים חברתיים ,באמצעות יצירה (כמו העלאת מופע) ,פיתוח מודעות חברתית וסביבתית .עדיין אינני יודעת איפה בארץ."... בעתיד" :לשלב את תחום ההוראה עם תחום המשחק ,ותמיד להמשיך להתנדב ולעזור למי שזקוק". ברכות לרז אליהו ,אורי סחר ,שגיא מימון ,גיא יפה ,מור חכמון, ניצן אייזנברג ,ליה רוטמן ,עידית אבנר, אשר סיימו את חוק לימודיהם במסיבה מושקעת ומרגשת. בשעה טובה! ובהצלחה בבחינות הבגרות. ראיינה וכתבה :אפרת לויטן 20 מסע לילי – שנת מצוות בליל ירח מלא בחודש מאי יצאנו ,בנות המצווה בליווי המדריכות ,למסע לילי מאתגר ומרגש מדגניה ב' עד ל"חללית" ברמת סירין. נפגשנו בשעה 02:00בבית הכנסת ,ועל אף העייפות ,החששות והלבטים יצאנו והתחלנו לצעוד. לאט לאט יצאנו והתרחקנו מהאורות המוכרים של דגניה ב' ומצאנו עצמנו צועדים בחושך ,ללא פנסים ,כאשר אור הירח הוא היחידי אשר מלווה אותנו. את מסענו ליווה ספר תנ"ך ומתוכו קראנו סיפורים ,אשר התרחשו כאן בעמק הירדן שלנו לפני אלפי שנים ,ועצרנו מדי פעם לראות את המראות או להאזין לקולות המלווים סיפורים אלו. ההליכה הייתה מאתגרת ,כולה במגמת עלייה וטיפוס ,מלווה באנרגיה גדולה ,שהצליחה לנצח את העייפות הכבדה .בשעת בוקר מוקדמת ,עוד לפני זריחת השמש ,הגענו אל עץ האלה העתיק – תצפית יפיפיה על העמק ,ושם חיכינו בסבלנות רבה לשמש בזמן שהתחממנו עם כוס תה .השמש הפציעה דקות ספורות לפני השעה ,06:00וכך קיבלנו את האישור לסיים ולצעוד אל עבר ה"חללית" .החזרה הביתה הייתה כבר ברכבים. עם הגיענו לקיבוץ חיכו לנו ההורים בבית הכנסת ,שם גם נפגשנו בתחילתו של הלילה ,לארוחת בוקר מפנקת ומילות סיכום ללילה נפלא וחוויתי שכזה. את המסע הדריך ניר אלפרט ,זו גם ההזדמנות להודות לו שוב ,אך בעיקר לבנות המצווה שהשתתפו ,ולמרות הקשיים נהנו מכל רגע וצבעו את הלילה בצבעים של אנרגיה ,שירה ,גיבוש ובדיחות אין סוף. לאחר שנתיים של קיום המסע אנו מקווים להפוך אותו באופן רשמי למסורת בשנת המצוות ולקיים אותו מדי שנה. כתבו :שי וחן מדריכות מרחב ו-ז-ח צילם :ניר אלפרט 22 לפני מספר שבועות העבירה יפעת גונן בן-ענת הרצאה להורים בנושא "ויסות רגשי" .להלן תמצית הרצאה חשובה זו[ :הכוונה ב"ילדים" היא מתינוקות ועד בכלל]... מהו ויסות רגשי? ויסות רגשי מכיל אסטרטגיות נרכשות של ויסות-עצמי רגשי ,וכן מגוון של השפעות חיצוניות מווסתות רגשית ,שמתרחשות בתוך הסביבה הטיפולית ובמהלך אינטראקציות עם ההורים, בעיקר בתקופת הינקות. שני היבטים של רגש יכולים להיות מווסתים: טון רגשי :הרגש הספציפי המאפיין את מצב הרוח. דינמיקות רגשיות :מאפייני העוצמה ,המשך של המצב הרגשי ועוד. בעת כשל ביכולת הוויסות הרגשי אנו עלולים להגיע למצבים של: תת שליטה :המאופיינים בחוסר יכולת להתמודד עצמאית בסיטואציות רגשיות. שליטת יתר :המאופיינת בשליטה עצמית מוגזמת על הרגשות. השגת ויסות רגשי היא תהליך המתפתח ומשתכלל החל מגיל הינקות ,דרך שנות הילדות וההתבגרות ,ולמעשה נמשך לאורך כל חיינו. התפתחות זו מושפעת מתהליכים חיצוניים (סביבתיים ,חברתיים ,הוריים וכד') ומתהליכים פנימיים (גנטיקה – נוירופיזיולוגיים ,קוגניטיביים ,מאפיינים אינדיבידואליים ועוד). באמצעות רכישת היכולת לוויסות רגשי מפתחים ילדים יכולות להתמודדות עם סיטואציות שונות באמצעים נורמטיביים .חוסר יכולת להשיג ויסות רגשי מהווה סיכון להתפתחות במגוון תחומים :חברתית (כמו אימפולסיביות ,העלולה להוביל לחיכוכים ודחייה); רגשית (כמו חוסר איזון רגשי ,תלות בדמויות משמעותיות ,הפרעות רגשיות כמו חרדה ודכאון והפרעות אישיּות בהמשך החיים); קוגניטיבית (פיתוח יכולות קוגניטיביות מצריך פניות ומיקוד קשב ,תחושת שליטה ,יכולת לחשיבה הגיונית וקרה). אחד הגורמים המשפיעים על יכולת הוויסות הרגשי ושלדמויות הבוגרות ,המשמעותיות בחיי הילד השפעה רבה עליו – היא היכולת לבטא מילולית מצבים רגשיים. חוסר יכולת לביטוי מצב רגשי (שלילי או חיובי) בצורה מילולית ,עלול להביא ילדים להגיב בצורה לא מותאמת – התנהגות במקום דיבור; תקשורת לא מילולית במקום תקשורת מילולית. אז איך אנחנו עוזרים לילדים לפתח את יכולת הוויסות הרגשי שלהם? אם נתייחס אל הילד כאל יצור מרגיש ולא כאל יצור מתנהג ,נתייחס לרגשותיו ,ניתן להם מילים ,נקבל ונבין אותם ,גם כאשר איננו מקבלים את התנהגותו – נעזור לו לפתח את היכולת לווסת את רגשותיו ולא להזדקק להתנהג אותם ).(acting out תגובות פחות מומלצות סביב ביטוי רגשי עוצמתי של ילדים :שלילת רגשות – ככל שננסה להרחיק מילד את רגשותיו השליליים ,כך יתחפר בהם יותר; ככל שנקבל אותם יותר ,כך יצליח לדחות אותם מעליו בעצמו; ייעוץ – מתן עצות ,גם אם לא מעצבן ,לא מאפשר לילד להתמודד לבד עם הבעיה .לא משדר לו שאנו סומכים עליו; הימנעות ממתן עצות מאפשרת לילד להגיע בעצמו לפתרון הבעיה ולפתח תחושת מסוגלות עצמית; תגובה פילוסופית/ניתוח פסיכולוגי – דיון פילוסופי על-פי רוב מחייב פניות רגשית; רחמים – מעביר מסר של חוסר אונים; האשמה – גוררת הערכה עצמית נמוכה ואינה מעודדת חשיבה עצמאית ,יוזמה והתמודדות; גיוס ההיגיון – מתעלם ממצב רגשי ,משדר "אני לא קשוב אליך" .רגשות עזים לא 'חיים בשלום' עם היגיון בריא. 23 אז מה במקום??? גישה שבכוחה ליצור אווירה של שיתוף פעולה ושל הרמוניה ,לחזק יחסים חיוביים בין מבוגרים לילדים .גישה שמסייעת לילדים לפתח יכולת לוויסות רגשי ולהגיע בעצמם לפתרונות הולמים. בהתאם ,יתחזקו תחושת המסוגלות ,הביטחון והערך העצמי של הילד וגם של ההורה. חמשת הצעדים בדרך לשם... .2מקשיבים (אבל באמת) ומגיבים במינימום מילים. .1מזהים את הרגש שמאחורי ההתנהגות. .7משקפים את הרגש ונותנים לו שם. .0נותנים תוקף לרגש (ואין זו בהכרח הסכמה עם ההתנהגות). .5מציבים גבול (בצורה אמפתית) ,בין היתר על ידי שימוש בדמיון. נקודות חשובות ועצות לדרך... לדבר עם מישהו ש"כאילו" מקשיב -יכולה להיות חוויה מתסכלת במיוחד ,בין אם הוא עסוק במשהו אחר ובין אם הוא שואל המון שאלות. לפעמים שתיקה אוהדת היא כל מה שילד צריך בשביל לדבר. תגובות קצרות ואמפתיות מהוות הזמנה לבדיקה עצמית של רגשות ומחשבות ולמציאת פתרון עצמאי. ניסיון לגרום לילד להדחיק תחושה רעה ,גם כשנעשה בעדינות ,מקשה עליו ונוטה לעצבן אותו. התמודדות עם תסכול של ילד באמצעות הסברים והגיון – עשויה להיות כ"כוסות רוח למת" או אף גרוע מכך ,כגורם המעצים תסכול. ילד מתנחם דווקא כשהוא מבין שיש מילים למה שהוא מרגיש ,ושמישהו מבין אותו ואת רגשותיו. קבלת רגשות ואישורם מספקים להורים תחושת סיוע לילד ,על-ידי יצירת קשר ,שלהם ושלו, עם המציאות הפנימית שלו. לפעמים עצם הידיעה ,שמישהו מבין כמה אתה מתוסכל ,מוכן להתייחס לכך בכבוד ,ובהמשך בקלילות או על-ידי הצבת גבול מארגן – עוזרת להתמודד עם המציאות המתסכלת. חשוב לשקף ממקום אותנטי .ילדים מזהים זיוף מקילומטרים! חשוב להתאים את עוצמת התגובה לעוצמת הרגש המובע ולא להגזים בתגובה... שיקוף רגשות "שליליים" מרגיע ומאפשר להתחיל להתמודד עם המצב/הבעיה ,ולא ,כפי שנוטים לחשוב לעיתים" ,מקשה על הילד" בשל "התמקדות ברגש שלילי". חשוב שהילד יבין שמותר לו להרגיש אומלל ,בלי שזה יאמלל אותנו. גם אם מאד מפתה למהר ולהיטיב או לנסות לפתור עבור הילד את הבעיה – הימנעו ממתן עצות מיידיות. שיקוף ותיקוף רגשות הינן פעולות השונות מהסכמה עימם .אפשר לקבל כל רגש ,ולצד זה יש להגביל התנהגויות מסוימות. ככלל ,יש להישאר רגועים בעצמנו" ...נאה דורש נאה מקיים". בהצלחה! 24 מזג האוויר מתחמם – יש שיגידו שכבר חם ואפשר למצוא גם את מי שיגיד שכבר חם מידי ,אבל מה נעשה ? נעשה!! מזג האוויר החם לא אמור למנוע מאתנו לעשות פעילות גופנית ,כמובן שצריך לקחת בחשבון את מזג האוויר ,את השמש הלוהטת והאדמה הבוערת ,אך אם נדע להתנהל נכון ,אפשר ,ואפילו רצוי, להמשיך את הפעילות הגופנית ,שאנחנו רגילים לעשות. מומלץ לכל אלו העוסקים בפעילות גופנית בחוץ ,כמו ריצה ,צעידה ,רכיבה על אופניים ,לעשות את הפעילות בשעות הבוקר המוקדמות (היום בחמש כבר יש קצת אור) או בשעות הערב כשהשמש יורדת ואפשר לנשום בחוץ .גם בשעות אלה כדאי לשתות בחוכמה לפני הפעילות ולהצטייד במים למשך הפעילות עצמה .כל אחד מכיר את עצמו הכי טוב ויודע כמה מים הוא צריך לפעילות אותה הוא הולך לבצע. הלבוש הוא לא פחות חשוב – חולצות וכובעים מנדפי זיעה מומלצים גם אם הפעילות היא לא בשעות השמש .הכובע סופג את הזיעה ועוזר לצנן את הראש ,והחולצות שומרות עלינו יבשים ככל שניתן. לאחר הפעילות כמובן להשלים את הנוזלים שאיבדנו בשתיית מים והימצאות במקום מוצל וקריר. כדורשת – ליגת הכדורשת השנה עברה תהפוכות רבות .הבנות שלנו ,בהדרכתם של שני המאמנים המצטיינים שלנו – אלון ליבר ויפתח סחר ,שעושים זאת בהתנדבות מלאה כבר מספר שנים ואין מספיק מילים להודות להם על כך ,סיימו את הליגה במקום הראשון .מסיבות כאלו ואחרות לא התקיימו משחקי הגמר ,ולכן אני מסמיך את עצמי להכריז עליהן כאלופות הליגה! ליגת הכדורשת היא פרויקט חשוב ,לפי דעתי ,ואני מקווה שמחלקת הספורט תמצא את הדרך לקיים אותו גם בשנים הבאות. הייתי שמח אם עוד נשים היו מצטרפות לקבוצה ,גם אם לאימונים בלבד. בכתבות שלי אני מזכיר וכותב כל הזמן על הקבוצות שמייצגות את דגניה ב' .אנחנו צריכים לזכור שבדגניה ב' יש עשרות ספורטאים וספורטאיות ,שמייצגים את הקבוצות שבהן הם מתאמנים ושותפים להן במהלך השנה ,ומבחינתנו ,גם הם מייצגים את דגניה ב' כמו :צועדות עמק הירדן ,חותרי קיאקים ,אצנים ,אייקי ,קופצי סוסים ועוד ועוד. המשיכו לעסוק בספורט ושימרו על בריאותכם! בברכת הספורט וההנאה, דוד אייזנברג 25 חג שבועות חג עם המון מאכלים. החג שתמיד יהיה בשבילי החג של הבלינצ'ס בחד"א ,ששנים הכנתי במטבח עם הצוות ,וכמובן הגיוסים למלא ,לגלגל ,למרוח בשמנת חמוצה ולפזר למעלה קצת אגוזים. חג של לחם מים ומוצרי חלב. בראש עומדת תמיד עוגת הגבינה .הפעם בחרתי להכין עוגה ,שלא תמיד נחשבת לעוגת שבועות טיפוסית – טירמיסו .עוגה שמוצאה בכלל באיטליה ובדרך כלל עשוייה מגבינת מסקרפונה 00% וביצים לא מבושלות .אני לקחתי את המתכון ושיניתי לעוגה בלי ביצים ומופחתת קלוריות. חומרים לתבנית פיירקס מלבנית גבוהה או כלי קיבול יפה אחר ושקוף 500גרם גבינת שמנת 5% 2מיכל שמנת מתוקה להקצפה 2קופסא אינסטנט פודינג וניל 0כפות גדושות סוכר 2כוס חלב 1חבילות בישקוטים 7כפות ברנדי משובח או וויסקי 0מנות אספרסו ארוך (למי שאין מכונה – 7כפות נס קפה מגורען ,האהוב אליכם ,מעורבב עם שלושת רבעי כוס מים) 1כפות קקאו לעבודה – מקציפים במיקסר אינסטנט פודינג ,שמנת מתוקה וחלב .להתחיל להקציף ,להוסיף סוכר, ולאט כף אחרי כף גבינת שמנת .הבלילה צריכה להיות חלקה ומעורבבת היטב (היא לא אמורה להיות מוצקה) הרבה מסה די נוזלית. אחרי הקצפה של 5דקות מערבבים אספרסו/נס קפה עם הברנדי בצלחת עמוקה ,כדי שיהיה אפשר לטבול את הבישקוטים .מתחילים בטבילה של הבישקוטים וסידורם יפה בתבנית .לא להשאיר חריצים! לשפוך חצי מכמות הגבינה על הבישקוטים, להניח שוב שכבת בישקוטים ,לשפוך את החצי השני של הבלילה ולסיים עם שכבת בישקוטים צפופה ומסודרת יפה. 26 עכשיו ,לפדר באבקת קקאו ,לעטוף בניילון נצמד ולמקרר לפחות ללילה. העוגה נחתכת מאוד יפה ,ואפשר תמיד גם להפוך אותה לעוגת כפיות. בתאבון, סמוד תודה אני רוצה להכיר לכם את צוות האפייה שלי ,שאופה איתי כבר כמה שנים טובות בחגים הגדולים, וגם בקטנים ,במטבח ובקונדיטוריה שלי ,שתמיד נרתם לכל ארוע שאני מתנדבת. תודה לענבל אבנר ,סיגל רוטמן ואורית קלי ,שתמיד מוכנות לקריאה שלי ,גם שלא נוח ועמוס לכולם .אתם צוות מנצח שכל אחד היה יכול לחלום עליו .זכיתי! תודה, סמוד 27 בעלון הקודם ,שיצא בחודש מאי לקראת יום העצמאות ,נשמטו בטעות מהגיליון המודפס העמודים הבאים .עם סמוד ורינה – הסליחה. בנימה אישית איך בכלל התחלתי את האהבה לאפייה ולכל הקשור בנושא? לפני הרבה שנים הכינו אצלנו במטבח הכל .כן ,החל ממסיבת רווקים ,קבלה לחברות (גם לחם ועוגות ימי קלרה וקודמיה) כל האפייה והבישול בחגים ,וכמובן חתונות ,בר-מצווה ומיני שמחות. יש מי שראתה את הניצוץ בעיניי וצירפה אותי בגיל צעיר לצוות האפייה שלה בתור אחראית קרם-שניט (אני ניחנתי בזיכרון של אבא שלי) .אני נערה צעירה ,המסתובבת בין כל האופות והבשלניות הגדולות .אני מדברת על יהודית עמיבר שנתנה לי את הצ'אנס ההתחלתי ,של מה שיהפוך מאוחר יותר למקצוע שלי. ליהודית היה צוות משלה לחתונות ולארועים אחרים ,שהיו באות איתה למטבח (בדיוק כמו שלי יש היום) .יהודית היתה מתכננת את החתונה עם בני המשפחה ,ויחד איתם היו נכנסים למטבח (כולל הכלה). איזה כיף היו ימי האפייה האלה .הרגשה של ביחד ,עשייה בלתי נגמרת ומורל גבוה. ואני ,נערה בשיכון ,עדיין לא ראיתי את הנולד. ישבתי עם יהודית כדי לשוחח על ימי האפייה האלה – סיבוב ראשון נעשה אצלי בבית על קפה ועוגה .אי אפשר היה להפסיק את השיחה מרוב נוסטלגיה על כל מה שהיה פעם ,חגים – למשל, ביום העצמאות העופות הממולאים ,הצמחוני שיהודית היתה מכינה לפסח (פחזניות ממולאות), סלטים וכמויות בלתי נגמרות של צחוק ושמחה (צוות המטבח של אז :תמה ,מרגלית ,ענת וכל מיני עוזרים – גם לאכול כמוני... אני יכולה לכתוב דפים שלמים על התקופה של אז. סיבוב שני –ישבנו הפעם אצל יהודית בבית ,והפעם האוצר האמיתי נחשף. יהודית שמרה על יומנים ישנים ,שבהם רשמה בינות הדפים ,שחלקם עם קמח ושאריות דביקות אחרות ,את תאריכי הארועים ,מה ביקשו ,וכמובן הכי חשוב הערות בונות (שגם היום אני עושה לגבי השנים הבאות). הרישום הראשון היה בשנת '96לחתונה הראשונה (דבורל'ה עמיבר) ,והאחרון ב( '89-נעמה היינמן) .בין לבין היתה אפייה לחיילים (כן ,כן ,לחבילות) ואפילו למתנדבים. אוצר אמיתי ההערות ,שריתקו אותי בגלל שתמיד טוב ללמוד. מצאנו גם חתונות שנסעו למקומות אחרים – אפו בדגניה ב' ,חתכו ונסעו עם הקינוח להרבה קיבוצים אחרים – מי יכול לוותר על העוגות של יהודית? לסיכום – היה פה שמח! אפו ובישלו הכל מההתחלה ועד הפרט האחרון. אני רוצה להודות ליהודית שסללה לי את הדרך הקולינרית ,שבה אני ממשיכה גם היום ,ולאחל רפואה שלמה ומהירה לעמנואל. חג שמח, סמוד 28 סיום הכתבה "רגע ישראלי בחיים שלך" רינה זהרוני – בת דגניה ב' ,ילידת .2806יש לי ארבעה ילדים מקסימים ושמונה נכדים שממלאים את ליבי באושר גדול. הדבר הכי ישראלי שעלה בראשי עכשיו הוא – החתונה שלנו .זאת היתה חתונה שנערכה בקיבוץ צעיר בצפון ,כאשר האחראי על הביטחון במשק ידע שהמצב מתוח .זה היה באפריל ,2860כמה ימים אחרי שהפילו מטוסי קרב סוריים לכינרת .היתה חתונה מסורתית ע"י רב שהגיע ממטולה את מקודשת לי בזר פרחים זה ואחריה חתונה קיבוצית בה קודשנו בפרחים ובמילים" :הרי ְּ שצמח ועלה באדמת מעיין-ברוך". הדבר השני הוא– הקיבוץ ,שבשבילי זה הבית .בכל מקום שארגיש בו טוב ,לא ארגיש טוב כמו בקיבוץ ,בבית ,שזה משהו הכי ישראלי .בכל העולם חלק מהדימוי של ישראל זה הקיבוץ. מאז שאני עובדת בארכיון אני עוד יותר מחוברת לכאן ,ליצירה הענקית שיצרו המייסדים ,המשיכו החלוצים שבאו אחריהם, ואנו ,הדורות הבאים והמצטרפים לאורך השנים שומרים עליה, על הקיבוץ שימשיך להיות בית-דגניה-ב'. ואם קראתם עד הנה ,בוודאי גם לכם צצו "רגעים ישראלים בחייכם".אז – אתם שבו עם בני משפחותיכם – צעירים ומבוגרים ,עם חבריכם ואורחיכם וספרו על רגעים שכאלה בחייכם .אפשר ורצוי ,לשבת עם בני הדורות הצעירים יותר ולשמוע את התשובות שלהם על כך. חג עצמאות שמח לכולם, ראיינה וכתבה – רינה צילם :עידן בן-שלום 29
© Copyright 2024