עלון להורדה שלום לעם
ת מהשטח תמונו תמונות נוער ישראל לום לעם ל מפעילות ש מתחברים לתורה ויהדות 733 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב כוכב יעקב ראשון לציון המצלמה שלנו המשיכה בסיור גיבושים בסניפי 'שלום לעם' והפעם השתתפנו בגיבושים בסניפים שבכוכב יעקב ובראשון לציון .נהנינו! סניף שלום לעם בכוכב יעקב | פועל בימי ב' ,ג' 20:00-23:00 - ובימי ה' 21:00-01:00 בבית הכנסת 'תומר דבורה' רח' חסדי אבות 12כוכב יעקב בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים050-4130079 : סניף שלום לעם לעם' בשכונת 'פרס נובל' במערב ראשון לציון | פועל בימי א'-ה' 15:30 - 20:00 - בבית הכנסת 'פרס נובל' בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים052-7618202 : גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il חז במדור מ אובט לח ים אי בדאי? פרשת קרח כ"ו סיוון תשע"ו 02ביולי 2016 תלמיד חכם (א') כל אחד רוצה להיות זמר? בכל ַעם ובכל קבוצה חברתית בעולם, ישנה שכבת אנשים שחולקים להם כבוד מיוחד ,ושרואים בהם דוגמה ומופת לכלל הציבור .אנשים אלו יכולים להיות מנהיגים או בני אצולה, אנשי צבא ,אנשי עסקים ,מדענים וממציאים ,ואפילו זמרים ,שחקנים או ספורטאים .במידה רבה אפשר להכיר את העולם הפנימי של אדם ושל ציבור ,לפי האנשים שהוא מכבד ושאליהם הוא שואף להידמות. יו סף ר זנ יק אין גדולה כתורה בעם ישראל ,שהתורה היא חייו והיא מדריכה אותו ,התואר הנעלה ביותר היה מאז ומעולם "תלמיד חכם" ,והגדלות בתורה עדיפה על גדלות בכל תחום אחר .במסכת אבות (ו,ה) נאמר" :גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות" ,והגמרא (בבא בתרא יב,א) אף קובעת ש"חכם עדיף מנביא" .מעלת לימוד התורה גדולה ממעלת כל שאר המצוות .ואף על פי שבשעת הצורך יש להפסיק את הלימוד כדי לקיים מצוה בזמנה ,עדיין מי שעיקר עיסוקו בתורה חשוב ממי שעיקר עיסוקו בכל מצוה אחרת ,ואפילו ממי שעוסק בהצלת נפשות. הרוזן מ ...בית המדרש תלמידי החכמים הם ה"אליטה" של עם ישראל ,אולם זו "אליטה" שפתוחה לכל אדם ואינה תלויה לא בייחוס משפחתי ,לא במעמד כלכלי ואפילו לא בכישרונות יוצאי דופן ,אלא בעיקר ברצון ובהשקעה .חכמים הפליגו ואמרו ש"ממזר תלמיד חכם -קודם לכהן יש לי מושג גדול עם הארץ" ,ואכן היו חכמים שבאו ממעמד חברתי נמוך ביותר, ובזכות גדלותם בתורה נעשו למנהיגי העם. מי יכול להיקרא "תלמיד חכם"? פירוש הביטוי "תלמיד חכם" הוא "תלמידו של חכם" ,ו"חכם" הוא שם עצם ולא תואר .הפירוש המקובל של המילה "תלמיד" הוא "אדם שלומד" ,אולם נראה שיש למילה זו פירוש נוסף ,והוא "אדם מלומד" (כמו ש"תבשיל" פירושו "דבר מבושל") .לפי פירוש זה" ,תלמיד" אינו שם של עיסוק עכשווי ,אלא תואר שניתן לאדם לאחר שהשיג ידיעות מסוימות בתורה (מעין "תואר אקדמי") .ואכן אמרו חכמים ,שכדי להיקרא "תלמיד חכם" ,על האדם לדעת היטב לכל הפחות מסכת אחת או נושא אחד בהלכה ,באופן שהוא יכול לענות בהם על שאלות. וככל שהאדם בקיא יותר ומעמיק יותר בתורה ,כך הוא נחשב תלמיד חכם גדול יותר. מלאכים על פני האדמה אמנם ידיעות בלבד אינן מספיקות .תלמיד חכם אמיתי הוא רק מי שגם מקיים את מה שהוא לומד ,מכוון את כל מעשיו ומידותיו על פי התורה ונוהג בדרך ארץ יותר מאדם רגיל .מי שלמד תורה אך מעשיו או מידותיו מקולקלים -אין לכבדו ואין ללמוד ממנו. חכמים הפליגו ואמרו ,שרב שראוי ללמוד ממנו תורה ,הוא רק מי שדומה ל"מלאך ה' צ-באות" .התורה מלמדת את האדם ללכת בדרכי ה' ,ולכן התנהגותו של תלמיד חכם אמיתי אמורה להיות דומה כביכול להנהגתו של הקב"ה בעצמו .יתרה מזו :כיון שהתורה היא חכמתו של הקב"ה ,הרי שמי שיגע בתורה ,מגיע למצב שגם חשיבתו נעשית דומה כביכול לזו של הקב"ה עצמו (וזו אחת הסיבות לכך שאנשים מתייעצים עם תלמידי חכמים גם בענייני חול) .משום כך תלמידי החכמים מייצגים את הקב"ה בעולם ,ודומים למלאכים ,שגם הם מוציאים לפועל את מידותיו של ה'. חזאי או בדאי? מבאט ל החיים תושבי כפר המפטון התכנסו ברחוב המרכזי וציפו בחרדה לבאות .הם ידעו היטב שאם יש אדם שאפשר לסמוך עליו בשעות משבר, הרי שזה אדון באקט צ'מברייס .הוא היחידי שידע מה לעשות ומתי עליהם לעזוב את בתיהם כדי לברוח מסופות ההוריקן המאיימות ,צ'מברייס שהיה ידוע כאדם חכם שמוצאו האינדיאני סייע לו להכיר את גופי השמיים והארץ ולחזות בצורה מדויקת את העתיד להתרחש. מאחר שאנחנו מדברים על המאה ה,19- והעידן הוא טרם המצאת הטכנולוגיה המודרנית שבאמצעותה יצרו מפות מזג אוויר משוכללות ,הרי שידענותו של באקט צ'מברייס הייתה מרשימה מאוד את ידידיו אבינועם הרש ומכריו. למעשה אם נרצה לחזור לנקודת ההתחלה שבה הוא החל את דרכו כחזאי ,נגיע לשנת 1858אז קנה צ'מברייס הישיש את תהילת עולמו כשחזה מראש סופת הוריקן ענקית שתגיע ותחריב את הכפר. מאחר שבאותה תקופה התגוררו בכפר הקטן כמאתיים איש בלבד ,לא כולם שמעו לאזהרותיו של אדון באקט הקשיש .למעשה חלק מהאנשים לא רק שלא הקשיבו אלא אף נטו לזלזל בו ,כמו מר הנרון קולינס שהיה ידוע כמדען מכובד ולא התרגש יתר על המידה מאזהרותיו של החכם הכפרי שהזהיר את האנשים בעקבות כל מיני חכמות שנמסרו לו במסורת האינדיאנית. "אבל כל הכפר מכין את עצמו לקראת הסופה!" ניסה לשכנע הבן קולינס ג'וניור את אביו" ,תסתכל ,כולם אוגרים מזון ,מחזקים את הבתים שלהם ומכינים עצמם לסופה ורק אנחנו לא עושים כלום"... "ואני אומר לך בני" השיב לו האב בנחת" ,ששום סופה לא הולכת להתקרב ,אנשים סתם מכלים את זמנם לריק ולבטלה". וכך המשיך כמעט כל הכפר לאגור מזון וציוד לקראת הסופה ,מלבד הנרון קולינס ומשפחתו שהתעלמו במופגן מאזהרותיו של באקט צ'מברייס הקשיש. בבוקר יום שלישי ,השמש זרחה כהרגלה בכפר המפטון ואף אחד לא שיער בדעתו שבעוד כמה שעות הולכים להיבקע שערי השמיים וגשם זלעפות ישטוף את כל הכפר ,כהכנה לקראת הסופה הגדולה שתגיע בהמשך הערב לאזור. בהתחלה עם פרוץ הגשם עוד ניסה הנרון קולינס להסביר לבני משפחתו שבוודאי מדובר בגשם קל ועוד רגע הם יראו שהגשם ייפסק אולם משגבר הגשם ואתו הברקים והרעמים ,נאלץ הנדון קולינס להפציר במשפחתו לסגת במהירות מהבית לעבר בית השכנים כדי להימלט על נפשם. "אבל אבא" שאל קולינס ג'וניור את אביו ,אדון קולינס" :איך הוא ידע שהסופה תבוא?" הנרון קולינס ,שהיה עדיין רטוב כולו ,ענה במבוכה לבנו" :האמת שאני לא יודע! לפי כל הסימנים המקדימים של המדע ,לא הייתה שום סיבה לסופה להגיע לכאן. כנראה שבאקט צ'יימברס הזקן הוא בכל זאת אדם במיוחד"... וכאן התחילה תהילתו של באקט צ'מברייס לפרוח ברחבי הכפר כאדם חכם שיודע את הנולד וכאיש היחיד שעל פיו הכפר ינהל את חייו. מאז הימים עברו ובכל בוקר היה באקט צ'מברייס יוצא מחוץ לדירתו ,בוחן את השמיים לקול תשואות המוני אנשים ומעריצים שבאו ממרחקים לחזות באיש החכם ששמו יצא לפניו בקרב המדינות כחוזה מזג האוויר. בחינתו המדוקדקת של באקט צ'מברייס את השמיים והרוחות נהפכה לטקס רב רושם שנהיה סימן ההיכר של הכפר כולו .האנשים שבאו כאמור מרחוק ,הזרימו כסף לקופת העירייה ,שכן הם היו צריכים להתאכסן וללון בעיר -מה שהוביל לפתיחת פונדקים ובתי מלון ולבנייתן של מסעדות שיארחו אותם .צ'מברייס באקט וחכמתו הביאו לכפר האמפטון סכומי כסף עצומים והחיו את הכלכלה של הכפר שעד אז דשדשה בקושי. בוקר אחד ,מועצת הכפר התכנסה והחליטה שלאור הערכתם את פועלו של צ'מברייס הוותיק הם מפסלים פסל גדול בדמותו שיוצב בכיכר העירייה וכמו כן, מציירים את דיוקנו על דגל העירייה .צ'מברייס הנרגש הודה להם ולתושבים בנאום מיוחד שהכין ואמר שהוא נאלץ לקבל בענווה ובהכנעה את התפקיד הגדול. בכל אותו זמן בו זכה צ'יימברס באקט לכבוד המלכים הגדול ,הסתובב הנדון קולינס כסהרורי ולא הבין איפה הוא טעה ,ואיך זה יכול להיות שצ'מברייס באקט שאותו החזיק כאדם בור שמעולם לא ידע קרוא וכתוב ,זכה לכבוד הגדול הזה והצליח לבסס את מעמדו כאחד האנשים החכמים ביותר שנולדו בכפר המפטון שלא לומר החכם ביותר שבהם. הוא ידע שאין סיכוי שבעולם שצ'מברייס באקט יסגיר את סודו או יספר לו איך הוא נהיה כזה חכם אלא רק בהזדמנות אחת :במצב שכרות .הנדון קולינס ידע שעליו להשקות את צ'יימברס הידוע בחיבתו העזה לטיפה המרה ,ורק אז הוא יכול לתהות על פשר חכמתו של צ'מברייס הישיש. ואכן ,למחרת היום ,הזמין הנדון קולינס את צ'יימברס באקט ואמר לו בחגיגיות שאף הוא נמנה עם קהל מעריציו ולאות הכרת הטוב על כל השפע שהוא ,צ'יימברס ,הביא לכפר שלהם הוא מזמין אותו לכמות בלתי מוגבלת של כוסות וויסקי לבחירתו. לאחר שצ'מברייס הישיש הודה לו ,הוא החל ללגום כוסית אחר כוסית עד שהפך לשיכור גמור .ואז ניצל קולינס את ההזדמנות ושאל אותו" :תגיד לי ידידי המלומד, איך ידעת לפני כולם לחזות את בוא הסערה שבזכותה נהפכת לאדם החכם ביותר בכפר המפטון מאז ומעולם ,וזכית לכל הכבוד והגדולה שלך?". צ'יימברס חכך בדעתו ,התקרב אליו ולחש לו" :תשמע חברי המדען .אולי אתה לא יודע אבל שתדע לך שאני מאוד מעריך אותך ועוקב אחריך .אני יודע שבכל פעם שאתה מכניס את הסוס שלך מהחצר לאורווה הולך לרדת גשם זלעפות .אני גם זוכר שיש פעמים נדירות שאתה ממש לוקח את הסוס עד לתוך פתח ביתך בגלל סערות וסופות .הסתכלתי וראיתי שהפעם הכנסת את סוסך ממש עד לפתח הבית וידעתי שהולכת לבוא סערה .לכן ידעתי להגיד לכולם .למעשה רק בזכותך אני יודע לחזות את מזג האוויר" .אמר צ'מברייס הישיש ונרדם. הנדון קולינס הנדהם וההמום ,נזכר שבאמת הכניס באותו יום את סוסו עד לפתח הבית אך לא בגלל סערה קרובה אלא משום שרצה להעמיס מוקדם בבוקר על סוסו חבילה כבדה ורצה לקצר לעצמו את משך ההעמסה. הוא לא האמין שצ'מברייס הישיש הצליח לרמות את כל הכפר למשך כל כך הרבה זמן .ולמעשה הוא גם לא האמין שהוא בעצמו נפל קרבן לאחיזת העיניים הזו עד שכבר נסחף עם שאר אנשי הכפר שהעריצו את הזקן השוטה שנהפך לסמל החכמה... *** יש משפט שאומר :אפשר לעבוד על כל העולם חצי מהזמן .ואפשר לעבוד על חצי מהעולם כל הזמן .אבל אי אפשר לעבוד על כל העולם כל הזמן .למעשה צ'יימברס הישיש בכלל הסתכל ועקב אחרי מעשיו של המדען הנדון קולינס. אלא שקצת שכל והרבה מזל שיחק לטובתו ,כדאי לנו לבדוק ולבחון תמיד האם התנהגותנו נובעת רק מכיוון 'שככה עושים כולם?' או שנהיה ערניים ונשמור על עיניים פקוחות ונבחן מאיזה מקום מגיעים המעשים שלנו .האם מצד האמת או מצד ההיסחפות אחרי ההמון... "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב" ההצלחה המדומה אינה הצלחה אמיתית ,עיקר ההצלחה היא השלווה ,השקט הפנימי והרוגע הנפשי שמוביל להצלחה( .מלבי"ם) לְמוֶת ֵעץ הָ אַ ָ סיפור צעיר נֹוהג זּורים ַעל ְּפנֵ י ֵּת ֵבל ֵ ְּב ֶא ָחד ִמּיַ ֲערֹות ָה ַעד ַה ְּפ ִ יׁשי ָהיָ ה זְ ַקן ָה ֵע ִצים לְ ַס ֵּפר ִמ ֵּדי ֶע ֶרב ִסּפּור ֶע ֶרשֹ ִא ִ ְּב ֶט ֶרם יָ נּומּו ֶאת ְׁשנָ ָתם ָה ֵע ִצים ַה ְּצ ִע ִירים ֶׁשּזֶ ה ַע ָּתה נִ ְּטעּו. "ּבּיַ ַער יֶ ְׁשנָ ם "יֹוד ִעים ַא ֶּתם" ָּ -פ ַתח ַהּזָ ֵקן ְּב ִסּפּורֹו ַ - ְ ּומגֻ ּוָ נִ יםּ ,גְ דֹולִ ים ְּוק ַטּנִ ים ,נָ ִאים ֵע ִצים ַר ִּביםׁ ,שֹונִ ים ְ יהם ֲא ֻרּכָ ה ,וְ ֵע ִצים ּמּוטת ַענְ ֵפ ֶ ּומכ ָֹע ִריםֵ ,ע ִצים ֶׁש ַ ְ ֶׁש ֵאינָ ם ִמ ְׂש ָּת ְר ִעים ֶאּלָ א ַעל ֶׁש ַטח ָק ָטן .יֶ ְׁשנָ ם ֵע ִצים ָע ֵבי ּגֶ זַ ע ּגְ דֹולִ ים וַ ֲח ֻסּנִ ים ,וְ יֶ ְׁשנָ ם ֵע ִצים ַרּכִ ים לּוׁשיםַ .ה ְמכַ ּנֶ ה ַה ְמ ֻׁש ָּתף ֶׁשל ּכָ ל ָה ֵע ִצים הּוא וַ ֲח ִ ּומי ֶׁש ְּבבֹוא ַהּיֹום ׁשּוב ֵאינָ ם ַקּיָ ִמיםִ ,מי ְּב ֶר ֶקב ִ יֹומם. רּוחַ .אְך ּכֻ ּלָ ם יָ בֹוא ָ ּומי ְּב ַ ְּבזִ ְקנָ הִ ,מי ְּב ָב ָרק ִ אּולָ ם ֵעץ ֶא ָחד יֶ ְׁשנֹו ַּבּיַ ַער ׁשֹונֶ ה ִמּכֻ ּלָ םָ .חלּוׁש הּוא וְ כָ חּוׁש לְ ַמ ְר ֶאהַ ,אְך ְּתכּונָ ה ַא ַחת ְמיֻ ֶח ֶדת יֵ ׁש "ּבן ּבֹו ֶׁש ֵאין ְּב ַאף ֶא ָחד ֵמ ֲע ֵצי ַהּיַ ַער ,הּוא נִ ְק ָרא ֶ עֹומד לֹו ַאלְ ָמוֶ ת" וְ ַחי לְ עֹולָ םָׁ .שנִ ים ַעל ּגַ ֵּבי ָׁשנִ ים ֵ ּובנְ ִפילָ ָתם ֶׁשל מֹותם ִ רֹואה ְּב ָ ָה ֵעץ ַהּכָ חּוׁש ַּבּיַ ַערֶ , בֹוהים וְ ַה ֲח ֻסּנִ יםַ ,אְך הּוא ְמ ַחּיֵ ְך לְ ֻע ָּמ ָתם ְׁשכֵ נָ יו ַהּגְ ִ ּומ ְמ ִׁשיְך לִ ְחיֹותַ .על ָה ֵעץ ַהּזֶ ה ִס ֵּפר ִחּיּוְך ֶׁשל נִ ָּצחֹון ַ ּדֹורי ּדֹורֹות". לִ י ָס ִביֶׁ ,ש ָּׁש ַמע ִמ ָּסבֹוֶׁ ,ש ָּׁש ַמע ִמ ֵ "מה ָהיָ ה ּדּוע זֶ ה ֹלא נּוכַ ל ּגַ ם ָאנּו לִ ְהיֹות ְּבנֵ י ַאלְ ָמוֶ ת?" ָׁש ֲאלּו ָה ֵע ִצים ַה ְּצ ִע ִירים ֶאת ַהּזָ ֵקןֶ , "מ ַ ַ סֹודֹו ֶׁשל אֹותֹו ֵעץ?" ִּב ְּקׁשּו לָ ַד ַעת. "ה ָבה וַ ֲא ַס ֵּפר לָ כֶ ם ֶאת ִסּפּורֹו ֶׁשל ָה ֵעץָ :היָ ה זֶ ה לִ ְפנֵ י ָׁשנִ ים ַרּבֹותָ ,ה ֵע ִצים ֶׁש ַּבּיַ ַער ָע ְמדּו ָ "ּבן ָה ַאלְ ָמוֶ ת" ,נִ ְת ַקּנְ אּו ּבֹו ַעל יְ כָ לְ ּתֹו ַה ֻּמ ְפלָ ָאה לַ ֲעמֹד ְּבכָ ל ַה ְּק ָׁשיִ ים לְ א ֶֹרְך ּכָ ל וְ ִה ְתּבֹונְ נּו ָּב ֵעץ ֶ יהםָ .ח ְׁשבּו וְ ֶה ֱע ִמיקּוַ ,עד יצד יּוכְ לּו ּגַ ם ֵהם לְ ַׁש ֵּפר ֶאת ֵאיכּות ַחּיֵ ֶ ּכָ ְך ַה ְר ֵּבה ָׁשנִ יםָ .ע ְמדּו וְ ָדנּו ּכֵ ַ ּומיֻ ָחד ֶׁשּיִ ְהיֶ ה ֻמ ְרּכָ ב ִמ ְּתכּונֹות ֲע ֵצי ַהּיַ ַער ּכֻ ּלָ ם, יהם לְ ַה ֲע ִמיד זָ ן ָח ָדׁש ְ ֶׁש ִהּגִ יעּו לְ ַמ ְס ָקנָ ה ּכִ י ֲעלֵ ֶ ּובכְ לָ לָ ם ְּתכּונָ תֹו ַה ְמיֻ ֶח ֶדת ֶׁשל ֶּבן ָה ַאלְ ָמוֶ תּ ,כָ ְך יָ קּום לֹו ּדֹור ָח ָדׁש ֶׁשל ֵע ִצים ֶׁשּכָ מֹוהּו ֹלא ָהיָ ה. ִ ָּפנּו ָה ֵע ִצים ַה ֲח ֻסּנִ ים ֶאל ָה ֵעץ ַה ָּק ָטן וְ ֶה ָחלּוׁש וְ ָא ְמרּו"ְ :ר ֵאה יְ ִד ֵידנּוָ ,א ְמנָ ם ֶּבן ַאלְ ָמוֶ ת ַא ָּתה וְ ַחי ַא ָּתה לְ א ֶֹרְך ָׁשנִ ים ּכֹה ֲא ֻרּכֹותַ ,אְך ִח ָּסרֹון ּגָ דֹול יֵ ׁש לְ ָךָ ,חלּוׁש ַא ָּתה ְמאֹד ,וְ כַ ֲא ֶׁשר יָ בֹואּו נֹוׁשיט לְ ָך ּכֹור ִתים לִ כְ רֹת ֶאת ֲע ֵצי ַהּיַ ַער יִ ְפּגְ עּו ְּבָך ִראׁשֹונָ הָ .ה ָבה וְ נִ כְ רֹת ְּב ִרית יְ ִדידּותָ .אנּו ִ ַה ְ ּתֹוׁשיט לָ נּו ּגֶ זַ ע .נַ ְב ִריְך ֶאת ַה ִּמינִ ים ,וְ כָ ְך יָ קּום לֹו ּדֹור ָח ָדׁש ַּבּיַ ַער ַהּגָ דֹולֶׁ ,שּיִ ְהיֶ ה ָענָ ף ,וְ ַא ָּתה ִ ּגַ ם ָחזָ ק וְ גַ ם ֶּבן ַאלְ ָמוֶ ת". "אינִ י יָ כֹול!" ֵס ֵרב לָ ֶהם ָה ֵעץ ֶה ָחלּוׁש. ֵ "הֹלא זֹו ִמ ַּדת ְסדֹם!" ּדּוע ֵאינְ ָך יָ כֹול?!" זָ ֲעקּו לְ ֻע ָּמתֹו ָה ֵע ִצים ַה ֲח ֻסּנִ יםֲ , "מ ַ ַ ְ"ראּו"ָּ ,פ ַתח ָה ֵעץ ֶה ָחלּוׁש וְ ִה ְס ִּבירּ" ,כְ ֶׁשּנָ ַטע ַהּיַ ְע ָרן ֶאת ָה ֵע ִצים ,נָ ַטע ֵע ִצים ִמּכָ ל ַה ִּמינִ ים לּוׁשיםֵ ,ע ִצים ּגְ דֹולִ ים וְ ֵע ִצים ְק ַטּנִ ים, וְ ַהּסּוגִ יםָ ,ר ָצה הּוא ֶׁשּיִ ְהיּו ְּב ֶחלְ קֹו ֵע ִצים ֲחזָ ִקים וְ ֵע ִצים ֲח ִ ֵע ִצים ֶׁשּיִ ְחיּו ַה ְר ֵּבה אֹו ְמ ַעט ,וְ גַ ם לִ י ָה ֵעץ ֶה ָחלּוׁש וְ ַה ָּק ָטן יֵ ׁש ַּתכְ לִ ית ְמיֻ ֶח ֶדתּ .כְ ֵׁשם ֶׁש ֲאנִ י ֲח ַסר אֹונִ יםֵ ,אינִ י יָ כֹול לָ לֶ כֶ ת נֶ גֶ ד ְרצֹונֹו ֶׁשל ַּב ַעל ַה ַּביִ ת". מֹותָך". יֹומָךָ ,חצּוף ֶׁשּכְ ְ סֹובבּו ַהּלָ לּו ֶאת ָע ְר ָּפם וְ ִסּנְ נּו" :עֹוד יָ בֹוא ְ ְ ּכָ ְך ִה ְמ ִׁשיְך ָה ֵעץ ֶה ָחלּוׁש לַ ֲעמֹד יָ ִמים וְ ָׁשנִ ים מּול ִּפגְ ֵעי ַה ֶּט ַבע ַהּׁשֹונִ יםָ ,א ְמנָ ם ּכָ פּוף ִק ְמ ָעהַ ,אְך אֹותּה ֹלא ָר ָצה ַּב ַעל ַה ַּביִ תַ .עד ֶׁש ָּבא יֹומֹו... נִ ְצ ִחיְ .מ ָס ֵרב לִ ּצֹר ַּת ֲער ֶֹבת ֶׁש ָ יהםְ ,מנַ ִּסים ֹלא לְ ִה ְתיַ ֵּבׁש. וֹות ֶ ָהיָ ה זֶ ה ְּבסֹוף ַה ַּקיִ ץַ ,ה ֶּׁש ֶמׁש ָק ְפ ָחה ְּבחֹםָ ,ה ֵע ִצים ִה ְרּכִ ינּו ַעלְ ֵ ימת ַה ָּׁש ָרב. נֹוׁש ֶבתַ ,ה ִצ ֳּפ ִרים וְ ַה ַחּיֹות ִמ ְת ַח ְּבאֹות ֵמ ֵא ַ רּוח ַקּלָ ה ֵאינָ ּה ֶ ְּד ָמ ָמה שֹו ֶֹר ֶרת ַּבּיַ ַערַ ,אף ַ ּכֹור ֵתי יֹותר ּכְ מֹו ְמ ַב ְּק ִׁשים לְ ִה ְת ַח ֵּבאְ . ימיםָ ,ה ֵע ִצים ִמ ְצ ַטּנְ ִפים עֹוד ֵ ּולְ ֶפ ַתע נִ ְׁש ָמ ִעים קֹולֹות ֵא ִ ּכֹור ִתים יהם לְ ָה ִביא לֹו ּגִ זְ ֵעי ֵע ִציםְּ .ת ִחּלָ ה נִ ּגְ ׁשּו ַה ְ ָה ֵע ִצים ִהּגִ יעּו ֶאל ַהּיַ ַערִּ .ב ְפ ֻק ַּדת ַה ֶּמלֶ ְך ֲעלֵ ֶ יהם ָהלֹוְך וָ ׁשֹובַ ,אְך ְמלַ אכְ ָּתם ָהיְ ָתה לַ ָּׁשוְ אַ ,הּגַ ְרזֶ ן ֶאל ַהּגְ זָ ִעים ָה ְר ָח ִבים וְ ַה ֲחזָ ִקיםֵ ,הנִ יפּו ּגַ ְרזִ ּנֵ ֶ ֹלא יָ כֹל לָ ֵע ִציםֲ ,ח ֻסּנִ ים ָהיּו ַהּגְ זָ ִעים ִמן ַהּגַ ְרזֶ ן. "ּבן ּומ ָּב ָטם נָ ַפל ַעל ָה ֵעץ ֶה ָחלּוׁש וְ ַה ָּק ָטן ֶ - יבםַ , יטים ְס ִב ָ חֹוט ִבים ַמ ִּב ִ אֹוב ֵדי ֵעצֹות ָע ְמדּו ַה ְ ְ הֹורידּו ָעלָ יו ֶאת ַהּגַ ְרזֶ ןַ ,מּכָ ה וְ עֹוד ַמּכָ ה ,וְ ֹלא ִה ְׁש ִאירּו ִמ ֶּמּנּו ָש ִֹריד ָה ַאלְ ָמוֶ ת"ַּ .ב ֲח ַמת זַ ַעם ִ יֹותר ָע ְקרּוּ ,כְ מֹו ִּב ְּקׁשּו לְ ִה ְתנַ ֵּקם ְּבכָ ל ָה ֵע ִצים ַה ֲחזָ ִקים ּופלִ יטַ ,אף ֶאת ָׁש ָר ָׁשיו ָה ֲע ֻמ ִּקים ְּב ֵ ָ וְ ַה ֲח ֻסּנִ ים. יהם ַּב ֲהנָ ָאה ֶׁשל ִש ְֹמ ָחה לְ ֵאיד ,וְ ָא ְמרּו לְ ַע ְצ ָמם" :יָ ֵדינּו ֹלא ָׁש ְפכּו ֶאת ַה ָּדם ִחּכְ כּו ָה ֵע ִצים ֶאת ַענְ ֵפ ֶ הֹוׁש ְטנּו לֹו ָענָ ףָ ,ר ִצינּו לְ ַה ִּצילֹוַ ,אְך הּוא ֵס ֵרב – וְ ִהּנֵ ה ָּבא יֹומֹוִ .ה ְתנַ ֵּפץ ַה ִּמיתּוס! ַהּזֶ הֲ .ה ֵרי ַ ֵאין עֹוד ֵעץ ֶּבן ַאלְ ָמוֶ ת ַּבּיַ ַערּ .כֻ ּלָ ם ָׁשוִ ים ִּב ְפנֵ י ַה ֶּט ַבע" .וְ כָ ְך ִה ְת ַרּגְ לּו ָה ֵע ִצים לְ נֹוף ַהּיַ ַער לְ ֹלא ֵעץ ָה ַאלְ ָמוֶ ת. נֹוצץ ִמ ַּק ְרנֵ י ַה ֶּׁש ֶמׁש ָה ִראׁשֹונֹות, ֹלׁשה ָׁשבּועֹות ַּב ֲעלֹות ַה ַּׁש ַחרּ ,כְ ֶׁש ַה ַּטל ֲע ַדיִ ן ֵ אּולָ ם ּכַ ֲעבֹר ְׁש ָ ּומ ְת ִחיל ִה ְב ִחינּו ָה ֵע ִצים ְּב ַעלְ ַעל ָק ָטן וְ יָ רֹק ְמ ַב ְצ ֵּבץ ִמּתֹוְך ָה ֲא ָד ָמה ִּב ְמקֹומֹו ֶׁשל ֵעץ ָה ַאלְ ָמוֶ ת ַ סֹובב רֹאׁשֹו לִ ְצ ָד ִדים ּכִ ְמ ַב ֵּקׁש לִ ְראֹות ִאם ָחלְ ָפה ַה ַּסּכָ נָ ה. לְ לַ ְבלֵ בְ ,מ ֵ יהם .זֶ ה ֹלא יָ כֹול לִ ְהיֹות! ֲה ֵרי זֶ ה ֹלא יִ ָּתכֵ ן! וְ ֵהם ּפֹונִ ים לֶ ָעלֶ ה ָה ֵע ִצים ֵאינָ ם ַמ ֲא ִמינִ ים לְ ַמ ְר ֵאה ֵעינֵ ֶ אֹותָך נָ כֹוןָׂ .ש ַמ ְחנּו לְ ֵא ְידָך! ֲא ָבל "סלִ ָיחהֲ ,אנַ ְחנּו ִמ ְתנַ ְּצלִ יםֹ .לא ֶה ֱע ַרכְ נּו ְ אֹומ ִרים לֹוְ : ַה ָּק ָטן וְ ְ אֹותָך, סֹודָך ,לְ ָפחֹות ּגַ ּלֵ ה אֹותֹוָ .מה ַהּסֹוד ֶׁשּלְ ָך? ּגַ ּלֵ ה לָ נּו! ֲה ֵרי ָע ְקרּו ְ ִאם ֹלא נּוכַ ל לְ ִה ְׁש ַּת ֵּתף ְּב ְ אֹותָךָׁ ,ש ְפכּו ֶמלַ ח ַעל ְמקֹום ּגִ ּדּולְ ָך – ֵאיְך זֶ ה ֶׁש ַא ָּתה ַקּיָ ם?" אֹותָךָ ,ש ְֹרפּו ְ ֵׁש ְרׁשּו ְ ימהֶ ,אל ּתֹוְך ָה ֲא ָד ָמה ,לְ ַא ַחר ִמּכֵ ן ֵה ִרים ֶאת ֵעינָ יו לְ ַמ ְעלָ ה ֶאל ָה ֵע ִצים ִה ְס ַּתּכֵ ל ָה ַעלְ ַעל ְּפנִ ָ יׁשהּו זָ ַרע זֶ ַרע ָּב ֲא ָד ָמהַ .הּגַ ְר ִעין ִה ְת ָּפ ֵרקִ ,ה ְר ִקיבּ ,ולְ ַא ַחר ַה ֲחזָ ִקים ,וְ ָא ַמר" :לִ ְפנֵ י ָׁשנִ ים ַרּבֹותִ ,מ ֶ יֹוד ַע ִמי הֹוציא ׁש ֶֹרׁש וְ ָעלֶ ה .לִ ְפנֵ י ֶׁש ַהּׁש ֶֹרׁש נִ כְ נַ ס לָ ֲא ָד ָמה הּוא ָּפנָ ה ֵאלַ י וְ ָא ַמר לִ י 'ַ -א ָּתה ֵ ִמּכֵ ן ִ ֲאנִ י? ֲאנִ י ָא ִביָךָ .א ְמנָ ם ֲאנִ י נִ כְ נָ ס ֶאל ַמ ֲע ֵבה ָה ֲא ָד ָמה ,אּולָ ם ַּדע לְ ָך ּכִ י ֵאינִ י ֵמתֲ .אנִ י נִ כְ נָ ס ֶאל ַמ ֲע ֵבה ָה ֲא ָד ָמה ּכְ ֵדי לַ ֲעזֹר לְ ָך. ַּדע לְ ָך ְּבנִ יָ ,א ַמר לִ י ָא ִביַ ,א ָּתה ֵעץ נָ ִדיר .יֵ ׁש לְ ָך ְּתכּונֹות ְמיֻ ָחדֹות ,נָ כֹונּו לְ ָך יָ ִמים ָק ִׁשיםַ ,א ָּתה אֹותָך ִראׁשֹונָ הֶ .את ּכָ ל ַהּזַ ַעם יְ כַ ּלּו ְּבָךֲ .א ָבל ַּדע ַחּלָ ׁש ְּ -בכָ ל ַמ ַּסע ּכְ ִר ָיתה יַ ְח ְטבּו וְ יִ כְ ְרתּו ְ יֹותר ּ -כָ ְך ַא ָּתה ִּת ְהיֶ ה ָחזָ ק ימהַ ,אְך ּכְ כָ ל ֶׁש ַה ֳּׁש ָר ִׁשים יַ ֲע ִמיקּו ֵ לְ ָך ָ -א ְמנָ ם ֲאנִ י נִ כְ נָ ס ָעמֹק ְּפנִ ָ אֹותָך יֹותרּ .כְ ֶׁשּיָ בֹואּו יָ ִמים ָק ִׁשיםִ ,ה ָּצ ֵמד לָ ֲא ָד ָמהִ ,ה ָּצ ֵמד לַ ֳּׁש ָר ִׁשים ַעד יַ ֲעבֹר זַ ַעםֲ .אנִ י ֶא ַּקח ְ ֵ ֵאלַ יֶ ,א ְׁשמֹר ָעלֶ יָךּ ,ולְ ַא ַחר יֹום ֶע ְב ָרה ֵּת ֵצא וְ ִת ְצ ַמח ,וְ כָ ְך ִּת ְחיֶ ה לָ נֶ ַצחַ .אף ֶא ָחד ֹלא יּוכַ ל לְ ָך'". "זֶ ה ַהּסֹוד ֶׁשּלִ י!" ָא ַמר ָה ֵעץ. "ּכַ ָּמה זְ ַמן ָע ַבר ֵמ ָאז נִ זְ ַרע ַהּגַ ְר ִעין ָה ִראׁשֹון?" ָׁש ֲאלּו ָה ֵע ִצים. לׁשת ּתֹורה ּכִ ְׁש ֶ "אם זִ כְ רֹונִ י ֵאינֹו ַמ ְט ֵענִ י ָע ְברּו ֵמ ָאז ַמ ַּתן ָ ִחּכֵ ְך ֶה ָעלֶ ה ַה ָּצ ִעיר ְּברֹאׁשֹו וְ ָא ַמרִ : ּוׁשֹלׁש ֵמאֹות ָׁשנָ ה". ֲאלָ ִפים ְ (מ ְׁשלֵ י ג' י"ח)ּ" .כִ י ֹלא ִת ָּׁשכַ ח ִמ ִּפי זַ ְרעֹו" יה ְמ ֻא ָּׁשר" ִ "עץ ַחּיִ ים ִהיא לַ ַּמ ֲחזִ ִיקים ָּבּה וְ ת ְֹמכֶ ָ ֵ ְ(ּד ָב ִרים ל"א ,כ"א). תערוכת האיש הכחול סיפור לשבת אנטולי ומקס ,היו שני גנבים פשוטים. מעשי השוד והגנבה שלהם לא היו מתוחכמים במיוחד ,אבל דווקא חוסר התחכום הפך עבורם את הדברים לפשוטים יותר .מעשי השוד שלהם היו מתוכננים למשך זמן קצר ,והביצוע כולו היה אורך לא יותר מדקות ספורות. היה בכך סיכון יחסי שכן דברים יכלו להשתבש ,אולם מאידך ,המהירות שבה ארך האירוע כולו ,אפשרה להם להיעלם מהזירה במהירות. באחד הימים הגיעו השניים למסקנה כי אספו די לעצמם ,וכי הסיכון רב על התועלת .הם החליטו לבצע שוד אריק סגל אחד גדול נוסף שיהיה 'מכה אחרונה', ומהכסף הרב לפתוח בחיים חדשים. הם המתינו לשעת הכושר וזו לא אחרה להגיע ,ממקורות יודעי דבר הם שמעו שהשגרירות הצרפתית שבעירם ,מתעתדת להעביר ביום שישי הקרוב ,למעלה ממיליון יורו מבניין הקונסוליה אל שדה התעופה בשעת הצהריים ,ומשם במטוס מאובטח לפריז. ההשתלטות על המטוס נראתה להם מסובכת .ביצוע פשוט ומהיר תמיד קל ובטוח יותר .בשעה היעודה המתינו השניים עם טרקטור גדול שאותו 'שאלו' מאחד מאתרי הבנייה באזור ,כשעל הכף הגדולה המחוברת אליו היה אופנוע .בדיוק בשעה ,13:00יצאה המכונית המשוריינת מבניין השגרירות בדרכה לשדה התעופה .אנטולי שנהג בטרקטור מיהר לדלוק אחריה ,וברמזור הראשון ,כאשר המכונית נאלצה לעצור ,הסיע את הכלי הכבד הישר אל דלתותיו האחוריות של הרכב המשוריין. מעוצמת החבטה נעקרו הדלתות ממקומן ,ומקס ואנטולי זינקו אל תוך המכונית .הם פירקו את השומרים ההמומים מנשקם ,אספו את הכסף וזינקו לעבר האופנוע שנח על כף הטרקטור .אלא שאז ארע דבר בלתי צפוי .אחד השומרים שלף מכיסו חפץ שנראה כמו אקדח צעצוע וכיוון אותו אל פניו של אנטולי שחש כי סופו הגיע .השומר לחץ על ההדק, אלא שבמקום קליע אקדח ,פרץ מן הלוע חומר נוזלי צבעוני ושטף את פניו של אנטולי. אנטולי פרץ בצחוק ,עלה על האופנוע והשנים התרחקו במהירות מסחררת מן המקום .בדירת המסתור ספרו השנים את הכסף ,ושמחו להיווכח כי ההצלחה עלתה על הציפיות .קרוב למיליון וחצי יורו היו על השולחן ולא נותר להם אלא להימלט מהעיר במהירות .בינתיים ניגש אנטולי אל הכיור בחדר האמבטיה כדי לשטוף את פניו מהלכלוך שדבק בו ,אבל הוא נחרד לגלות שפניו נצבעו בצבע כחול עז שאינו יורד .הוא שפשף את פניו בסבון ,ואז באקונומיקה – אך מאום לא ארע .הצבע נותר על פניו כאילו הוא נולד עם עור כחול. שני החברים ערכו בירור עם 'מומחים' מעולם הפשע ,שגילו את אזניהם כי הצרפתים הצליחו לייצר חומר מיוחד ,שאינו יורד אלא כעבור חמישה חודשים .בדרך זו 'מסומנים' אסירים ,ושאר עבריינים אחריהם מבקשים הרשויות לעקוב" ,אין ברירה" אמר מקס" ,תהיה חייב להישאר בבית כעת חמישה חודשים"... "מה אני אעשה בבית חמישה חודשים?" שאל אנטולי" ,תמצא תחביב, יצירה בפלסטלינה או ציור "...לגלג מקס. אנטולי נהם בכעס בתגובה ,אך הוא ידע שאין ברירה אחרת .פרצופו הכחול יבלוט ברגע שרק יצא לרחוב ,מלבד העובדה שהצרפתים הרכיבו קלסתרון של השודדים .הוא שלח את מקס לרכוש עבורו דפי נייר גדולים 'בלוקים' של ציור ,מכחולים וערכת צבעים והחל לנסות את כוחובציור .במשך ימים ארוכים היה אנטולי מתבודד עם עצמו מול כן הציור ומנסה את כוחו ביצירת נופים קסומים ,נהרות והרים ,עצים ושבילים. בתחילה היו הציורים מטושטשים וחסרי חן ,אך עם הזמן הלכה מיומנותו והשתכללה .ניתן כבר היה להבחין בקווי מתאר ,ובתמונות האחרונות נראה היה כבר כי הן צוירו ביד אמן .אנטולי מצדו התלהב מתחביבו החדש ולא חדל מלצייר. באחד הימים ,קרא אנטולי בחוברת ציור שהשיג כי הציירים הגדולים מתמחים בציורי פורטרט ובעיקר בדיוקן עצמי .במילים אחרות ,אמנים דגולים התפרסמו בעבר ביכולת שלהם לצייר את עצמם בדיוק מושלם. אנטולי ,שלרשותו עמד זמן רב ,הציב מול עצמו מראה ,ובמשך שעות ארוכות צייר את עצמו .לאחר שסיים ,הביט בתוצאה וחייך חיוך רחב. הציור היה זהה לבבואתו באופן מושלם .מסתבר ,חשב אנטולי לעצמו, שפיתחתי בינתיים כישורי אמן גדול .עם תום חמשת החודשים ירד הצבע מן הפנים שלי ,המשיך אנטולי להרהר ,ואז אוכל להציע את שירותיי כצייר דגול ופורץ דרך. שקוע במחשבות נעימות אלו ,עלה אנטולי לישון ולא שמע את שותפו נכנס לדירה 12 .שעות מאוחר יותר ,בשעת בוקר מוקדמת התעורר אנטולי ,והופתע לגלות כי ערמת הבלוקים המצוירים ששכנה בחדר העבודה שלו נעלמה" .האם מישהו פרץ לבית וגנב את הציורים?" תהה אנטולי .הוא לא היה צריך לתהות זמן רב ,מקס שותפו חזר כשעל פניו חיוך רחב ובידו ערימת מזומנים" .הציורים שלך מכניסים לנו כסף!" הכריז מקס שביקש להפתיע את שותפו ,ויצא למכור את כל הציורים לגלריה לאומנות ששכנה בעיר .אנטולי התלהב מהרעיון ,ושאל" :ומה הם מתכוננים לעשות עם הציורים?" "הם יוצגו בתערוכה שתישא את השם 'האיש בכחול" ,ענה מקס" .מדוע 'האיש בכחול'?" שאל אנטולי ולפתע תפס :הדיוקן העצמי שלו .הוא צייר את עצמו מן המראה ,ובלי לשים לב צייר גם את פניו בצבע כחול עז" .זה הסוף שלנו" הוא מלמל... מקס התקשה להבין על מה מדבר שותפו ,אך כעבור דקות ספורות נשמעו נקישות רמות בדלת .קצין משטרה בכיר הגיע בלוויית שלשה שוטרים שמיהרו להניח אזיקים על ידיהם של שני הפושעים" .איך ידעת להגיע אלינו?" שאל מקס ,והקצין השיב" :אני חובב ציור .ביקרתי בתערוכה ,ונדהמתי לגלות תמונה מוכרת של אדם צבועה בצע כחול. התמונה המוזרה הזכירה לי במהירות את השוד הצרפתי שטרם פוענח, מכאן ואילך הייתה הדרך קצרה אליכם"... *** פרשתנו מלמדת על חטאו ועונשו של קורח אך גם על סופם של עדתו ,אותם אנשים שהתלוו אליו .האנשים הללו לא עמדו בראש המחלוקת אלא רק התלוו אליה ,ובכל זאת לא נמלטו מן העונש .אל לו לאדם לחשוב כי על מעשים 'קטנים' הוא לא ייענש ,וכי ניתן להתחמק מהם. בסופו של יום האדם משלם על כל מעשה שעשה ועל כל עבירה שעבר במהלך החיים. בום על קולי רעש המטוסים החגים בשמיים, נשמע שוב ושוב ללא הרף .מטוסים רבים חגו בשמיים לרגל אירועי יום העצמאות" .יוני ,בא תראה איך המטוסים טסים נמוך!" צעק אורי לאחיו הקטן .אבל ההמשך היה מפחיד לפי כל קנה מידה .המטוס טס נמוך מדיי ובמהירות עצומה ,כך שמהרעש נשברו כל זכוכיות הבית ואם לא די בכך ,סבא דוד שהיה בסלון נקרע לו עור התוף מהרעש של המטוס והוא איבד את שמיעתו שאלה מס' 401 באוזן שמאל. כעת תובעת המשפחה מהטייס לשלם את הנזקים ולפצות את הסבא על איבוד השמיעה ולשלם את הנזק שנגרם לחלונות הבית .אבל הטייס טוען" :אני בסך הכול טסתי קצת נמוך ,והמטוס עשה רעש .איפה כתוב שעל כזה נזק צריך לשלם?" מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ת"ך סעיף ל"ב והאם זה דומה למקרה שלנו? סימן ש"ץ סעיף ט' והאם חייב בנזק שבא מכוחו בלי מעשה בפועל? תשובה לשאלה "מכת דם בביצים" (שאלה מס' )398 תקציר השאלה השבועית :שרונה ביקשה מיעל תבנית ביצים על מנת להחזיר בעוד יומיים ,עברו יומיים ושרונה החזירה .לא עבר הרבה זמן והשכנה באה בטענה שהיו בתבנית ארבע ביצים עם דם ולכן היא רוצה ארבע ביצים נוספות .האם צריך לתת לה ביצים בית המדרש נוספות? תשובה בקצרה :שרונה לא צריכה לתת ליעל ביצים נוספות ,כיוון שלהלכה היה על יעל לזרוק את הדם ולהשתמש בביצים. תשובה בהרחבה :לפני שנדון בתשובה שלפנינו עלינו לבדוק האם מבחינה הלכתית ביצים עם דם כשרות לאכילה ,ונסכם את הדינים העולים ב'שולחן ערוך' יורה דעה סימן ס"ו. א) ביצה שנולדה מהפריית זכר ונקבה ויש בה דם ,הדם אסור באכילה מהתורה ,וגם זה ספק .בכל מקרה חכמים אסרו לאכול את הביצה אם נמצא דם. ב) ביצה שנולדה מזכר ונקבה אם נמצא בה דם על החלבון ,צריך לזרוק את החלבון אבל שאר הביצה מותרת ,אבל אם נמצא דם על החלמון הביצה אסורה לאכילה. ג) ביצה שנולדה ללא זכר (מ'ספנא דארעא') ונמצא בה דם זורקים את הדם בלבד .כיום כמעט כל הביצים שנמצאות בשוק הן ביצים של 'ספנא דארעא' ולכן אם נמצא בהן דם -הדם עצמו אסור אבל כל הביצה מותרת לאכילה. ד) כתבו הפוסקים שאדם שנגעל מאכילת ביצים שנמצא בהן דם ,על אף שהן מותרות מבחינה הלכתית אסור לו לאכול אותן מדין איסור 'בל תשקצו את נפשותיכם' (בן איש חי הלכות). האם אישה שלוותה ביצים ומצאה בהן דם ,יכולה להחזיר ביצים כנגד אלו שנמצא בהם דם .או שיש כאן איסור 'ריבית'? ישנו כלל בהלכה ש'אסור להלוות סאה – בסאה' כלומר :אסור להלוות סאה של חיטים ולהחזיר סאה של חיטים ,כי בינתיים שער החיטה יכול לעלות ויש חשש לאיסור 'ריבית' .אבל אם מדובר בדבר שרגילות העולם להלוות אותו אחד לשני ,ולא מקפידים האם הוחזר פחות או יותר אין בכך איסור 'ריבית' ,לדוגמא :ייתכן שהביצים שהחזירה השכנה היו יותר גדולות ממה שלקחה ,אבל בכל זאת היות ואין דרך העולם להקפיד על גודלן של הביצים ,כל עוד זה במסגרת הגדלים הסטנדרטים שבחנויות. אדם קנה ביצים ונמצאו בהן דם ,האם יש לו טענה על המוכר? בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב סעיף ט') נפסק שאדם שקנה ביצים מחברו ,ונמצאו שאינן ראויות לאכילה – הרי שיש כאן 'מקח טעות' וצריך להחזיר את הכסף .אולם לא נהגו כך רוב העולם ולכן המנהג מבטל את הדין ההלכתי ,הכלל הוא שהולכים אחרי מנהג רוב העולם .אם כן ,למרות שמעיקר הדין המקח בטל ,אבל כיום המנהג הוא שהמקח קיים ואי אפשר לבטל אותו ואין לקונה טענה על המוכר .אם כן ,כל עוד הביצה סגורה יש לה ערך כספי והקונה קיבל תמורה לכסף ששילם ,ואם נמצא בה דם הרי ש'מזלו גרם' ודבר זה אינו קשור למוכר .חשוב לציין ,שסברה זאת נוהגת רק לגבי ביצים ולא לגבי מקרים אחרים של 'מקח טעות' בהלכה. ולכן גם במקרה שלנו ,כל עוד ששרונה החזירה ביצים סגורות שיש להן ערך כספי ,זה נקרא שהחזירה את ההלוואה למרות שלאחר מכן נמצא בהן דם .ואין הבדל בין קנייה של ביצים לבין הלוואה ,כיוון שמסתכלים על השווי בעת ההחזרה וכל עוד יש לו שווי כספי – ההחזר קביל ,וכיוון שהחזירה לה ביצים סגורות אינה חייבת להביא לה שוב ביצים חדשות. בסיפור שלנו ישנן שתי סברות לומר שהחזרת הביצים נחשבת כ'החזרה' לכל דבר ,למרות שהיה בהן דם .א') להלכה ,רוב הביצים כיום הם 'ספנא דארעא' ועדיין ניתן להשתמש בהם גם כשנמצא בהן דם .ב') גם אם יעל תוכיח שהיא איסטניסטית ,ונגעלת מביצים כאלו ,עדיין יש להם שווי כספי ,ושרונה החזירה ביצים כפי שנדרש ממנה להחזיר שמזלה של יעל גרם שנמצא בהן דם.
© Copyright 2024