"כ רת
גליון תר"כ פרשת כי תצא תשע"ו )שנה י"ג( מי שאכל בחתוה או בשבע ברכות האם יש לו איסור לעזוב קודם שיברכו שבע ברכות? בפרשתן כ''ד ה' כי יקח איש אשה וגו'. יש לחקור מי שאכל בחתוה או בשבע ברכות האם אסור לו ללכת קודם שיברכו השבע ברכות או דילמא ליכא איסור ללכת קודם שיברכו את השבע ברכות. הה בשו''ת דעת סופר אה''ע סימן כ''ו כתב דמי שאוכל בחתוה אסור לו לעזוב באמצע השמחה ,דחל עליו לשמוע את השבע ברכות ,כיון שאכל בסעודה. וכן בשו"ת מהר"י שטייף סימן ז' שאל בשאלה ה''ל ,ומסיק :דאין קפידא כל כך על היחידים ,אלא שממק הטעם בזה מפי דחז"ל הטילו החיוב על המסובין שישתדלו שיהיה כאן מי שיברך אותן השבע ברכות כדי לשמח חתן וכלה ,אבל לא מוטל החיוב על כל אחד מהמסובין שימא שהמברך יצטרך לכוון בברכותיו להוציא את כל המסובין ידי חיובם ,אלא סגי כשידעו שיהיה שם מי שיברך אותו השבע ברכות ,וע"כ אין קפידא כ"כ על היחידים שיוצאין ומברכין ברהמ"ז בפ"ע ואים מברכין שבע הברכות כיון שעכ"פ היחו שם מי שיברך ויודעים שישם עדיין עשרה מסובין ,ואיו דומה לחיוב הזימון שכבר תחייב כל אחד לברך ברהמ"ז בזימון ,אבל ברכת חתן וכלה החיוב רק שיהיה כאן מי שיברך אותן הברכות לתכלית שמחת חתן וכלה ,ועיין שו"ת ציץ אליעזר חלק י''א וכן בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א' סימן ''ו כתב שחיוב השבע ברכות אחר הסעודה הוא על כל האוכלים מסעודת החופה ,ואף על אלו שאין רואין את החתן והכלה כמפורש בש''ע אה"ע בסי' ס"ב סעי' י"א ומצא שאין וכן בשו"ת שבט הלוי חלק ט' סימן רע''א שאל בעין העוזבים סעודת שבע רשאין לצאת קודם שמברכין הז' ברכות או שיברכו בפי עצמן בעשרה ברכות לפי בהמ"ז שיברכו אח"כ ז' ברכות ,אם יש להם היתר לכך. הז' ברכות כשאין להם פאי לחכות עד אחר גמר הסעודה ,אבל הא הוא דבר שא"א לכמה אשים לחכות עד אחר גמר הסעודה שמשך לפעמים ומסיק :אין להכחיש דמשמעות כל הלשוות בש"ס והראשוים בטור עד אחר חצות הלילה כשתים ושלש שעות ועד שיבואו לביתם הוא עוד סימן ס"ב ובשו"ע שם דהייו שאם מצאו עשרה גדולים בשעת סיום יותר משעה ומוכרחין לקום בהשכמה לצורך פרסתם ,ולברך בעצמן ז' סעודה ובהמ"ז דמצוה לברך כל ז' ברכות אם איכא פים חדשות ,אבל ברכות לא ימצאו מי שיזדקק להם וגם בעלי החופה והחתן והכלה שיהיה חוב על כל יחיד שהוא שם או שהיה שם לברך או לשמוע ז' ברכות בפרט אם ע"י שהולך לפי זה לא יחסר המזג מלברך הברכות יקפידו וצריך לבקש עצה עבורם. כהלכה ,אין לזה משמעות בש"ס וראשוים. וכתב האגרות משה דיש עצה קלה :דאלו הרוצים שלא לחכות עד גמר הסעודה וז' ברכות יאמרו בפירוש קודם שישבו לאכול שאין מתכווים וכותב בשבט הלוי :דלא ראיתי בכל הראיות שהביאו המחמירים בזה להצטרף לקביעות עם שאר המסובין ,שאז אף שיושבין בשלחן אחד לא שום ראיה מכרעת ,דמה שהביאו משו"ע סי' ס"ב סי"א והם דברי הרא"ש סוכה כ"ה בי החופה שתחלקו לחבורות אפילו אם אוכלים בבתים מתחייב בזימון. שאים פתוחים למקום שהחתן שם דכולם מברכים כיון שאוכלים ומביא ראיה לזה :ממה שכתב הרמ"א אור"ח סימן קצ"ג סעי' ג' שכתב בטעם מסעודה שהתקיו לחופה ,הייו דהלכה שכולם חשבו כבי סעודת המהג שלא לזמן בבית עכו"ם דאף שקבעו לאכול הוי כאילו אכלו בלא חופה או שבע ברכות ,ואם יבא הזמן לברך בהמ"ז ויהיו עשרה חל קבע דכיון שיש לחוש ולירא כשישו בוסח הברכה ולא יאמרו הרחמן עליהם חיוב הברכות ,וגם יכולים לברך ,אבל שיהיה חיוב על היחיד יברך בעה"ב לכן מתחלה לא קבעו עצמן רק לברך כל אחד לבדו ,אלמא מלהסתלק באמצע סעודה בפרט אם איו מבטל בזה מצות אמירת דלא מהי קביעות אכילה אלא בסתם שהוא גם לברך ביחד ,אבל הברכות אין ראי' משם. כשפירשו שאין קביעותן לעין הברכה לברך יחד אלא כל אחד לבדו לא מחייב קביעות כזה בזימון. ומה שהביא בשו''ת אגרות משה אה"ע חלק א' סי' פ"ז מיו"ד סי' שצ"א ס"ג דיש מתירין לאבל ליכס לשמוע ז' ברכות ,והוכיח מזה דיש חיוב על כל אבל בשו"ת מחת יצחק חלק ב סימן מ''ג כתב מדחזין בש"ס ופוסקים וש"ע אור"ח סי' קצ"ג דאסרו בפירוש לילך קודם ברכת זימון ,ובברכת האספים בפרט לשמוע ז' ברכות ,דאם לא היה חיוב על כל האספים חתים סתמו ולא פרשו שיש איסור בזה לילך קודם ברכת חתים ,לאיזה צורך התירו לו. סימן פ''ד. מוכח לכאורה דבברכת חתים ליכא איסור בזה ,רק המצוה הוא למי שהוא בגמר סעודה ,אבל אין חיוב להמתין עד גמר סעודה ,וא"כ עכ"פ לא עדיף מזימון. דחה בשבט הלוי :דדבר זר כתב ,דאטו חיוב חל גם על מי שאיו שם להכיס עצמו לחיוב לשמוע הז' ברכות ,גם אם ודה דיש חיוב כזה אם כבר הוא שם. ספרים פתחים בראש השה ישיבה גבוהה אוהבי תורתך לבחורים מצויים ירושלים עיר הקודש ישמח לב מבקשי ה' ברגשי גיל ושמחה או משגרים בזה ברכת מזלא טבא למע"כ מוריו ורביו מורה דרכיו וראש ישיבתיו, אשר מפיח בו תמיד רוח "חיים" של תורה ויראת שמים" ,ויעקב" איש תם יושב אוהלים היושב והוגה באוהלה של תורה יומם ולילה ,ומשפיע עליו מתורתו וחכמתו תמידין כסידרן יום יום ובימי שבתא ובימי פגרא בשיעוריו הפלאים והעמוקים המעוררים את ליביו ,ומתמסר בכל ליבו ופשו לכל תלמיד ותלמיד כבו יחידו ממש ה"ה הרב הגאון ר' חיים יעקב קליין שליט"א לרגל ישואי בו חביבו יקירו ה"ה ר' חום יואל שליט"א עב"ג בת אחי הגאון ר' יחזקאל אהרן שוורץ שליט"א דיין מערב בי ברק והברכה אחת היא שיזכה לראות דורות ישורים ומבורכים בכל הברכות תורה וגדולה מאוגדים על שלחו, ויזכה עוד רבות בשים להחותיו על דרכי התורה והחסידות מתוך הרחבת הדעת ומתוך סייעתא דשמיא מרובה ביתר שאת וביתר עז. עטרת זקים וברכה מיוחדת מצרפים או לסב הגדול מגדולי תומכי ישיבותיו הרב ר' רפאל אהרן קליין שליט"א שיזכה לראות חת דקדושה מכל יוצאי חלציו הופיעו הספרים הפלאים שרבים ציפו להם שיכין את כל יהודי ליום הדין כראוי וככון "מקרבן לתורה" ב' חלקים "אלול וסליחות" "ראש השה" מאת הגאון הצדיק רבי אהרן טוסיג שליט''א גדול המשפיעים בדורו אפשר להשיג בכל חויות המובחרות המברכים הנהלה וצוות הישיבה אברכי הכוללים ותלמידי הישיבה הה ב באר היטב אה''ע סימן ס''ב ס''ק א' כתב וז''ל ברכת מדוע כל קדושי קטן לא יהא קדושי ספק חתים אין להם סדר ומי שחיסר אחת מהה מברך אותה שמא חריף הוא? איתא בגמ' ברכות ל''א ע''ב שעלי אמר לשמואל מימר שפיר אמרת ,כשזוכר אגרות הרמב''ם סימן כ''ג עכ''ל חזין להדיא שלהלכה הברכות איה מעכבת. מיהו מורה הלכה בפי רבו אתה וחייב מיתה. יש להקשות :הרי שמואל היה אז קטן פחות מב' שים ,וקטן פטור וכן בשו''ת שרגא המאיר חלק ד' סימן פ''ז ס''ק ד' שאל בזה ,ומסיק איתא מעושים ,א''כ איך אמר לו שחייב מיתה ,כך הקשה בריטב''א שם ,וכן במהרש''א במסכת כלה פרק א' איבעיא להו בירך לכלהו שלא כסדר ת''ש ברכות אין ובצל''ח ,וכן בברכת אהרן מאמר ר''פ. מעכבות זו את זו ,הרי שאם אמר שלא כסדרן אין מעכבת. ובאחרוים מתרצים :דמי ששכלו חריף חייב אף כשהוא קטן ,דהטעם ומקשה השרגא המאיר :הרי הא דשוש תשיש איה פותחת בברוך שבן י''ג למצוות היא ,משום דאז עשה הילד בר דעת ,אבל חריף בשכלו משום דהויא סמוכה לחברתה ועכשיו שטעה איה סמוכה לחברתה, עשה גדול קודם ,לכן שמואל שהיה חריף עש אף שהיה קטן ,כן כתב א''כ איך יכול להיות שאיה צריך לברך כסדר הרי זה צריך ברכה. בצל''ח שם בברכות. ויסוד זה :כבר כתב בתוס' על התורה בפרשת וישב בשם ר' יהודה החסיד לתרץ מדוע עשו ער ואון הא היו קטים ,וכתב דאין הדבר תלוי בגדלות י''ג שה ,אלא מי שיש לו דעת קודם עש קודם ,וכן כתב במזרחי שם, וכן כתב בבין אריאל פרשת וישב. ולפי זה מובן :מדוע אצטריך עלי להקדים ולומר מימר שפיר אמרת מיהו מורה הלכה בפי רבו וחייב מיתה ,דכותו היה לומר אתה אומר דברים של טעם א''כ אתה חריף ,א''כ אתה חייב מיתה אף שאתה קטן, כך כתב ביד שאול לבעל השואל ומשיב סימן רמ''ד ס''ק ה' ,וכן בישמח משה פרשת ויקרא ,וכן בשו''ת בית דוד ליטער סימן ע''א. ומתרץ בב' אופים: א .הלא גם אם יברך אחר הברכה של שמח תשמח גם כן הויא סמוכה לחברתה. ב .כיון שתקן ברכה זו בלי פתיחה כיון שהוא סמוכה לחברתה ,אפילו לא יסמוך לחברתה גם כן איה פותחת בברכה ,ומביא ראיה מהא דכתב המגן אברהם אור''ח סימן ס ס"ק ב' על הא דאיתא במחבר שם דסדר הברכות איו מעכב ,ואם הקדים שייה לראשוה יצא ידי חובת ברכות ,ומקשה ואף ע"ג דאיה פותחת בברוך וכל ברכה שאין בה מלכות איה ברכה מ"מ כיון דתקה סמוכה לחברתה אף כשקורא אותה בפ"ע אין בה שם ומלכות. יש להקשות :לשיטות ה''ל דקטן החריף בשכלו דיו כגדול לכל דיי התורה ,א''כ כל קדושי קטן ,שיהא קדושין מספק ,שמא הוא חריף ובספר עצי ארזים סי' ס"ב ס"א ,וכן כתב בשו''ת אגרות משה אה''ע חלק ד' סימן פ''ח כתב כגדול ,ומדוע אמרין דקדושי קטן לא הויא קדושין אפילו מספק ,כך מיהו "ל אם שכח ובירך אשר יצר קודם יוצר האדם דשוב איו מברך מקשה בחתם סופר גיטין פ''ט ע''ב. אותה דבין למ"ד כגד ב' יצירות ובין למ"ד בתר מחשבה ברכה שייה שיתקה כגד יצירת זכר וקיבה והיא מעין הזיווג פוטרת הראשוה, איכא כמה תרוצים: א .כיון דאין או יכולים להבחין אם היא חריף או לאו ,הויא ליה ויש חולקים שכן מברך ,כך כתב בשו''ת שבט הלוי חלק ח' סימן רע''ד. כמקדש בלא עדים ,ולכך לא הויא אפילו ספק קדושין, כך תירץ בחתם סופר גיטין פ''ט ע'''ב בשם בו הכתב סופר ,ועיין מה שפלפל בתרוץ זה בשו''ת דברי יציב חו''מ סימן מ''ז ס''ק ג'. יש להקשות על תרוץ זה :א''כ מדוע קימ''ל קדושין מ''ט ע''ב המקדש אשה על מת שהוא צדיק ומצא רשע מקודשת שמא הרהור תשובה בלבו ,הרי שם העדים מי אין רואים כלום ,ומדוע לא הויא כמקדש בלא עדים דלא הויא אפילו ספק קידושין ,מעדי אשר. ראה לתרץ :דשם הויא רגלים לדבר כיון דאמר על מת שאי צדיק, מעדי אשר. מי שיש לו אשה רשע האם מותר לדור ולא לשלם כדי שתמות אשתו? בפרשתן כ''ג כ''ד מוצא שפתיך תשמור. איתא בגמ' ברכות ח' ע''א במערבא כי סיב איש אתתא ,אמרי ליה הכי מצא או מוצא ,מצא דכתיב משלי י"ח "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' מוצא דכתיב קהלת ז' "ומוצא אי מר ממות את האשה" חזין מהגמ' דאשה רעה קראת מוצא ,ואיתא בגמ' שבת ל''ב תיא רבי תן אומר בעון דרים מתה אשה של אדם ,שאמר משלי כ''ב אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך ,א''כ אם יש לאדם אשה רעה ,יש לו עצה להתפטר ממה שיעשה דר ולא יקיימו. יש להעיר :מהא דאמרין בגמ' קידושין י''ב ע''א אמר שמואל קידשה בתמרה אפילו עומדת כור תמרים בדיר מקודשת חיישין שמא שוה פרוטה במדי ,מדוע לא אמרין דלא הויא אפילו ספק קידושין כיון ושמעתי בדרך צחות :דזה הזהירה התורה "מוצא" אפילו אם יש לך דעדים אין יודעים אם שוה פרוטה או לא ,הויא כמקדש בלא עדים, בבית מוצא דהייו אשה רעה גם שפתיך תשמור ,שאין לך היתר לעבור כך הקשה הבית שמואל באהע''ז סימן ל''א ס''ק ו'. על דרים ,כך שמעתי מידידי הגאון רבי יהושע פיק שליט''א רב ביהמ''ד בית יעקב בעלזא ב''ב. ותירץ :דכיון דהאי ספק שמא שוה פרוטה במקום אחר ,הוא ספק גם לעדים לכן חוששין לקידושין ,משא''כ בקטן חריף. מעדי אשר :מצאתי דבר פלא בעין זה ,דהחיד''א ב .קטן ששכלו חריף כגדול ,הויא מיעוטא דמיעוטא ולא חיישין ,לכן השה ו' ע''א וכן בספרו חומת איך משלי כ''ב כתב וז''ל שמעתי מהרב עיר וקדיש לא הויא אפילו ספק קדושין ,כך תירץ החתם סופר בשם תלמידו. כמהר''ר גדליא חיון ז''ל שחז''ל אמרו שבעוון דרים אשתו מתה ,ומי שיש לו אשה רעה ודר ואיו מקיים כדי שתמות אשתו ,הוא טיפש מי שברך את הברכות של השבע ברכות דמיתת אשתו הוא לעוש ,ולא לעשות לו חת רוח ,וכלפי זה אמר שלא כסדר האם יצא? יש לחקור מי שטעה בשבע ברכות ושכח הברכה של שוש תשיש הכתוב "אם אין לך לשלם" פירוש שעשית זה כדי שתמות אשתך, ואח''כ שבירך הברכה שמח תשמח זכר שלא בירך שוש תשיש ועל זה אי אומר "למה יקח משכבך" לעשות לך חת רוח, מה יעשה האם יברך עוד הפעם מתחילה כדי שיהא על אדרבה הוא צריך ליעש בעון דרים ,ויעש בעוש אחר, ואשתו תהיה קיימת. הסדר או דילמא הסדר איו מעכב. בספרו פתח עיים ראש איך היה יכול רביו גרשום לגזור מדור משיב כהלכה שלא להתחתן עם ב' שים הרי מפורש בתורה שמותר? מדור זה ודב וערך ע"י ידידיו ר' מרדכי זיסקיד הגר שליט"א מהטן א .יפת תואר .באיזה צורת מלחמה לא אמר הדין של יפת תואר בפרשתן כ''א ט''ו כי תהיין לאיש שתי שים וגו'. אחרים בכזה סוג מלחמה יש דין של יפת תואר[. יש להקשות :איך היה יכול רביו גרשום לגזור שלא לישא שתי שים הרי כתבו הפוסקים עיין ט''ז אור''ח סימן תקפ''ח ,וביור''ד סימן קי''ז חו''מ סימן ב' ,וכבר קדים יסוד זה במאירי מגילה ד' ע''ב ,עיין שו''ת תורת חסד ח''א סימן י''א ,חתם סופר פסחים 'ע''א ויש אריכות גדולה בזה ואין להאריך ,דבדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לגזור ,א''כ כיון שמפורש בפסוק ה''ל שמותר שיהא לאיש שתי שים ,א''כ איך היה יכול לאסור, כך הקשה בשו''ת חתם סופר חלק ו' סימן ''ב ,וכן הקשה בשו''ת טוב טעם ודעת ח''א סימן כ''ב ,וכן בשו''ת מחת אלעזר חלק א' סימן ס''ב ,וכן בשו''ת שמן רוקח ח''ב סימן פ''ה. איכא כמה תרוצים: א .הא דאין חכמים יכולים לגזור בדבר המפורש בתורה להיתר, דווקא בדבר שהיה שייך כל הזמן החשש ,אבל דבר שתחדש לפי העת והזמן יכולים חכמים לגזור אף דמפורש בתורה להיתר כיון דהחשש היה אח''כ, כך תירץ בשו''ת שמן רוקח ח''ב סימן פ''ה. ומביא ראיה :מהא דאמרו בגמ' יבמות ל''ט ע''ב בראשוים שהיה מכווים לשם מצוה יבום קודם ,ועכשיו שאין מכווים לשם מצוה חליצה קודם ,חזין דאע''ג דיבום קודם בתורה, אפשר לגזור כיון דזה דבר ששתה לפי הזמן. ב .כיון דלא גזר רק עד אלף החמישי להרבה שיטות ,א''כ לא הויא עקירה דרק כשהם מבטלים לגמרי אין יכולים לגזור, משא''כ כשהם גוזרים רק לזמן, כך תירץ בילקוט הגרשוי מערכת חרם רביו גרשום. ג .ע''פ מה דאמרין בגמ' קדושין ע''ח ,יבמות כ''ג דהפסוק כי תהייה לאיש שתי שים האחת האהובה ואחת שואה ,האהובה בישואיה דהייו קדושין בלא עבירה ,ושואה בישואיה, כלומר שהישואים של אחת מהן עשית בעבירה ,לפי זה אין מתחיל הקושיא דהתורה מדברת בע''כ משואין באיסור, א''כ גם מה ששאו ב' שים הויא באיסור, כך תירץ בשו''ת טוב טעם ודעת ח''א סימן כ''ב ,וכן בשו''ת מחת אלעזר חלק א' סימן ,וכן בשו''ת יד יצחק ח''ב סימן רמ''ה. ד .ע''פ מה שכתבו הפוסקים כך כתב בשו''ת חתם סופר יור''ד סימן ק''ט ,וכן בשו''ת ודע ביהודה מהדורא תיא יור''ד סימן ס''ב ,וכן בשו''ת אבי זר אר''ח סימן מ''ח ס''ק ז' ,וכן במהרי''ץ חיות ב''מ ע' ע''ב דדוקא לגזור לגמרי גד מה שכתוב בתורה אין יכולים ,אבל אם יש פעמים שמותר יכולים לגזור ,לפי זה אתי פשיר כיון שיש פעמים שמותר להתחתן עם ב' שים כגון לצורך מצוה להרבה פוסקים עיין אה''ע סימן א' ס''ק י' ,ריטב''א יבמות ס''ד ע''א א''כ לכן היה א''כ לכן היה יכול לגזור דדוקא היכא שעוקרים לגמרי מה שכתוב בתורה אין יכולים, מעדי אשר. ה .לא מבואר בקרא דאיירי ששא לשיהם יחד ,דאפשר דאיירי הקרא שהיה לו קודם אשה שואה וולד לה ממו הבכור, ואח''כ מתה או גירשה ושא אהובה וולד לה בן, כך תירץ בילקוט הגרשוי יור''ד סימן קי''ז. אבל מדחה :דמאריכות הלשון כי תהיין לאיש שתי שים משמע דזה בבת אחת. ]אפילו שבאופים ב .על דבר אשר לא קדמו במואב?!] .כג,ד-ט[ לא יבא עמוי ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם .על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וגו' ואשר שכר עליך וגו' .בפשטות הפסוק ראה שגם עמון וגם מואב תבעים על שי הדברים ,שלא קדמו וששכר ,וכן קטו האבן עזרא, החזקוי ,והספורו ,דהטעה שלא קידמו אתכם בלחם ובמים קאי גם על בי מואב ,שאף שקדמו לחם ומים בשכר ,מ"מ היה להם לקדם בחים .אך הרמב"ן סובר שאשר שכר את בלעם בן בעור קאי על המואבים ,ואשר לא קדמו בלחם ובמים כאשר קרבו למולו קאי על בי עמון ,וכן קטו עוד ראשוים .ולכאורה קשה על זה מגמ' מפורשת בסהדרין )ק"ג ע"ב( דמשמע דהטעה על מואב היא גם מחמת שלא קדמו ,דאיתא שם גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל שאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם וכו', ור' יוחן אמר מרחקת את הקרובים מעמון ומואב יע"ש. ג .הלוואה בריבית לגוי] .כג,כ-כא[ לא תשיך לאחיך שך כס; שך אכל שך כל דבר אשר ישך .לכרי תשיך ולאחיך לא תשיך .דעת הרמב"ם )הלכות הלואה פ"ה ה"א( שיש מצוה להלוות לגוי ברבית .ולכאורה קשה על זה מהגמ' במכות )כ"ד ע"א( שדורשת שמה שכתוב בפסוק בתהלים )טו,ה( כספו לא תן בשך ,הייו דאפילו ברבית עובד כוכבים ,ולפירוש הרמב"ם שיש מצות עשה להשיך לגוי איך מחשיבה הגמ' למידה טובה להימע מזה. ד .סקילת ערה המאורסה] .כב,כ-כג[ והוציאו את הערה אל פתח בית אביה וסקלוה וגו' ,ובערת הרע מקרבך .כי יהיה ערה בתולה מאורשה לאיש וגו' והוצאתם את שיהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אתם באבים ומתו ובערת הרע מקרבך .מבואר כאן דערה המאורסה שזיתה וישאת ובעלה טען שלא מצא לה בתולים ,ואח"כ באו עדים שזיתה כשהיתה ארוסה, סקלת אצל בית אביה ,ואם זיתה בעוד שהיא בבית אביה וקודם ישואיה באו עדים שזיתה ,סוקלים אותה בשער העיר .וקשה דלגבי ערה המאורסה שזיתה בבית אביה וישאת ובאו עדים רק אחר שישאת ,דהדין הוא שסקלת בפתח בית אביה פירש רש"י שזה משום ראו גידולים שגידלתם, וא"כ צ"ב מדוע אם באו עדים בעוד שהיא בבית אביה איה סקלת בפתח בית אביה רק בפתח שער העיר ,ומ"ט לא ימא בזה ג"כ שתיסקל בפתח בית אביה מחמת הך טעמא גופה דראו גידולים שגידלתם. ה .דקדוק המקראות .בהך פרשתא יש להקשות מדוע לגבי ערה המאורסה שזיתה )פסוקים כא כג( כתוב ובערת הרע מקרבך ,ובאשת איש שזיתה )פסוק כב( כתוב ובערת הרע מישראל. ו .איסור לשון הרע .ברש"י בפרשה )כד,ט( כתב על הפסוק זכר את אשר עשה ה' אלהיך למרים ,אם באת ליזהר שלא תלקה בצרעת לא תספר לשון הרע, ומשמע דקט שזה עצה טובה ,והרמב"ן תמה על זה דאיך יתכן שלשון הרע שהוא שקול כשפיכות דמים ,לא תהיה בו בתורה לא תעשה גמור או לאו הבא מכלל עשה ,וע"כ דבכתוב הזה אזהרה גדולה על לשון הרע ,להמע ממו בין בגלוי בין בסתר בין במתכוין להזיק ולהבזות בין שאין מתכוין להזיק כלל, וסיים שזו מצוה מכלל תרי"ג מצות ,ושכחה בעל הלכות גדולות וכל המוים המצות אחריו .ולכאורה קשה על זה דאף אם לא מה את ה"זכור את עשה ה' אלהיך למרים" בתור איסור עשה ,מ"מ יש עוד איסורים מפורשים שמוים אותם כמו שמה מרן הח"ח בפתיחה לספרו דהייו הלאו של "לא תלך רכיל בעמיך" )ויקרא יט,טז( ,והלאו של לא תשא שמע שוא )שמות כג,כא( ,ועיי"ש בח"ח עוד כמה לאוים ועשים שעובר האדם באמירת לשון הרע .ואף שכמעט כל הלאוים והעשים שמה שם מקורם מדברי הרמב"ם ורביו יוה ,מ"מ דוחק לומר שהרמב"ן יחלוק על זה. ז .ויד תהיה לך על אזך) .כ"ג-י"ג( על מה שכתוב "ויד תהיה לך מחוץ למחה" פירש רש"י "חוץ לען" ,ולכאורה צ"ע דהלא פשטות הפרשה מדברת בעין של "כי תצא מחה על אויביך" ,ולמה מפרש רש"י שמדובר בזמן שהיו ישראל במדבר. ח .למען יברכך .במה שהביא רש"י )פרק כ"ב פסוק י"ט( על "למען יברכך" שאע"פ שבאת לידו שלא במתכוין ק"ו לעושה במתכוין ,אמור מעתה ,פלה סלע מידו ומצאה עי ותפרס בה הרי הוא מתברך עליה ,לכאורה הדמיון איו מובן כלל ,דבשלמא בשכחה שברשותו לחזור דיודע איפה מצא מקבל שכר בשביל שלא חוזר ,אבל בפלה סלע מידו הלא אבד ממו ואין לו האפשרות לקחתו ולמה יקבל שכר. ----------------------------------------------------- כללי השתתפות .1כל תשובה כוה ,אפילו לשאלה אחת תזכה את השולח להיכס להגרלה על סך .₪ 1000 .2כל תשובה כוה על כל שאלה ,היה זכות וספת להשתתף בהגרלה ,כך שכל מי שישלח יותר תשובות לכל השאלות מגדיל את סיכוייו בהגרלה. .3כל חודש ,בראש חודש תערך הגרלה בין כל השולחים ,הזוכה ייבדקו תשובותיו ,יתקבלו אך ורק תשובות מפורטות. .4יתן לשלוח כל שבוע את התשובות של אותו שבוע ,או עד ראש חודש. .5שימו לב חשוב מאוד :קבלת התשובות היה אך ורק לפקס מערכת משיב כהלכה 077- 5558617או במייל meir.s1000@gmail.comא לציין בתחילת המכתב על כמה שאלות השיבו ,וכמו"כ שם מלא ,כולל /ישיבה .ועיר וטלפון וכמו"כ א לציין על איזה פרשה השיבו] .לברורים ופרטים וספים בטלפון 0533154010בשעות הערב בין 8:00ל 9:00בלבד[ .השולחים בכתב יד ,בפקס ,להקפיד על כתב ברור וקריא שיהיה ברור לאחר משלוח הפקס .כתב לא ברור לא יכס להגרלה- .יש עדיפות לשלוח התשובות מוקלד במייל כי כך זה ייכס בעזה"י לספר שיצא לאור בעתיד בל"– .שאר עיי העלון לא שייכים לפקס או מייל או טלפון זה ,אלא כמצויין במסגרת ע"ג העלון בעמ' ד'. תשובות יתן לשלוח עד ראש השה שם הזוכה לחודש מ"א הרב שמעון וייסברג שליט"א כולל פווביז' ב"ב מדוע והגים העולם כששוברים הכוס בחופה מברכים מזל טוב הרי שבירת הכוס זכר לחרבן מה שהקשתם בשם אחרוים מדוע והגים העולם כששוברים כוס תחת החופה מברכים מזל טוב הרי הכוס זה זכר לחרבן הבית ,ומה שייך לברך עכשיו מזל טוב. הגאון המפורסם רבי שמאי קהת הכהן גראס שליט''א דומ''צ ,מחזיקי הדת ,אהבת תורה ,הישר והטוב ,אוצר הפוסקים ראה לתרץ ,ע''פ מה שאמרו בגמ' תעית ל' ע''מ ב' כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ,וכיון שהתאבלו על ירושלים בעת שבירת הכוס על כן אומרים מזל טוב על שזכה לראות בשמחתה ,וטעם שאומרים מזל טוב על כלי ששבר הוא כדי שלא יבא לכעוס ששבר כלי על כן כדי שלא יהא אוירה של כעס אומרים שיהא למזל טוב השבירה ועל כן עשה אוירה של שמחה. הגאון רבי מתתיהו ישראל הורוויטץ שליט''א לייקווד מחבר ספר "אוצרות הים" על מסכת ברכות יש לציין דהשולחן העזר תירץ דלפי הטעם ששוברין הזכוכית כדי ליתן למידת הדין חלקה ,ועי"ז יצלו בי הזוג ,אתי שפיר לאחל מזל טוב בזמן כזה. הבה''ח שמואל טוביאס י''ו שיעור הכה ישיב''ג צאז תיה מה שתרצתם שזה הזמן הכי מתאים לומר מזל טוב דכל עוד שלא שיתפו בשמחה שלו זכר לחרבן עדיין השמחה לא מושלמת ,אבל אחרי ששיתפו בשמחה והעלו בזכרוו את החרבן עכשיו אפשר לומר מזל טוב דהשמחה שלימה ואין בה התעלמות מהחורבן ,ראה להביא ראיה לתירוץ זה על פי מה דאיתא בחתם סופר על מאמר הגמ' כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ,והקשה החתם סופר למה כתוב בלשון הוה והלא היה צריך לכתוב בלשון עתיד ,ותירץ שמיד שמתאבל כבר רואה בשמחת ירושלים ,וזה ראיה גדולה לדבריכם שאז הזמן המתאים לומר מזל טוב. האם מותר לאכול או לשתות כשהוא לבוש בתפילין של רש''י או רביו תם מה שדתם באריכות האם מותר לאכול או לשתות עם תפילין ,והבאתם שיש מקילים בתפילין של רביו תם. הגאון הפלא רבי משה מיכל פיק שליט''א רב שכות בין וגן ראה להעיר ,דבהגהות חכמת שלמה סימן פ''ה כותב להדיא שמותר לאכול עם תפילין דרביו תם ,וכותב דטעם הדבר דכל דבר שקדוש יותר אין בזה פגיעה ,ובזה פושט החקירה האם מותר לקיים מצות שויתי ה' לגדי תמיד בבית הכסא וכותב דמותר כיון דקדוש ביותר עי''ש איך מותר לשבור כוס תחת החופה הרי עובר על איסור בל תשחית מה שהקשתם שבשם אחרוים לפי השיטות שבשאר מילי הויא איסור בל תשחית מן התורה ,א"כ איך מותר לשבור כוס תחת החופה. הרה''ג יעקב ישראל מייזער שליט''א לודון הה המ"ד שבל תשחית הוא מן התורה הוא תוס' ב"מ דף ל"ב ע"ב בד"ה מדברי כמו שהבאתם בשם הרש"ש שם ,ושם מבואר שבל תשחית מותר למלכים משום כבוד המלך ,ע"ש .א"כ ה"ה לחתן שהוא דומה למלך ,מותר לו לעבור על בל תשחית לכבודו ולצורכו. חפץ ששוה כסף רק מחמת המצוה האם אפשר לקדש בזה אשה מה שחקרתם בשם המשה למלך האם אפשר לקדש אשה בדבר ששוה כסף רק מחמת המצוה. הרה''ג רבי משה יחיאל ראטה שליט''א ירושלים יש להעיר שכבר דן בזה המאירי קידושין ''ו ע"ב ד"ה זה שכתב בשם גדולי הדור שבדבר שאיו שו"פ לרוב העולם אלא ששו"פ לזה כגון עלה של חזרת למצוה וכיוצא באלו שמקודשת, ויש מפקפקים בכל אלו לומר שאיה מקודשת .ומ"מ אם לא היתה צריכה לאותו דבר לצורך חולי או למצוה אלא שהיא תאבה לו ומצטערת עליו והייו שאומרת דלדידה שו"פ, הדין הוא שאם היא ראויה לכך הוי מקודשת ואע"פ שיש חולקים מ"מ הדברים רופפים וראוי להחמיר. ברכת מזל טוב לידידיו העומד לימין המערכת בכל עת הרב החסיד דב בעריש שטמר שליט''א איש אמוו ויד ימיו של מרן האדמו''ר מצאז שליט''א לרגל שמחת אירוסי בתו תחי' במז''ט עב''ג הבה''ח מיכאל יהושע פאליק בלומטל י''ו מבחירי ישיבת צאז תיה בו של הרב מאיר צבי בלומטל שליט''א מכ''ל ישיבת צאז בי ברק יהא רעוא שבזכות מעשיו הכבירים יזכה לרוות חת מכל יוצאי חלציו ויצליח בכל אשר יפה גליון זה ודב ע''י ידידיו הרב שלמה צבי טויב שליט''א קרית צאז תיה אמן ביתו של מרן האדמו''ר מצאז לעילוי שמת אביו הרב מרדכי בן הרב יהודה ז''ל ראש הקהל צאז קלוזיבורג ארה''ב לב"ע י''ג אלול תשמ''ג ת..צ.ב.ה. האם יותר עדיף לתת מאה דולער לעי אחד או לחלק למאה עיים מה שדתם האם יותר עדיף לתת מאה דולער לעי אחד או לחלק למאה עיים. הגאון הפלא רבי שלמה הכהן גראס שליט''א רב ור''מ בברוקלין יפה צייתם לפירוש המשית להרמב"ם אבות פ"ג משה טו לפי גרסתו והכל לפי רוב המעשה ולא לפי "גודל" המעשה ,וצריכין לחלק הכסף למאה עיים ,ועיין שו"ע יו"ד סי' ז"ר ס"ט שלא יתן כל צדקותיו לעי אחד בלבד ,ומה שהבאתם שהגליוי הש"ס ב"ב ט' ע"ב הוכיח מהגמרא דלא כהרמב"ם דאמרין התם מה בגד זה כל ימא וימא מצטרפת ,אף בצדקה פרוטה לפרוטה מצטרפת חזין דסכום אחד גדול יותר חשוב מהרבה פרוטות ,דאמרין דכל הפרוטות חשב לסכום אחד גדול ,ולע"ד לא הבתי דבריו וכי גריעותא הוא של סכום קטן שיש לו המעלה של ריבו המעשה תוסף ע"י הצירוף המעלה של גודל המעשה ,אדרבא ואדרבא יש לו ב' המעלות ריבו ,וגודל המעשה .משא"כ בסכום גדול לאחד יש לו רק המעלה של גודל המעשה ,והה הרמב"ם שכתב שריבו השכר הוא מכח ריבו המעשים אין מכאן ראיה לחידוש דיו של הר"ן ז"ל יומא פ''ד ע"א שכתב דמוטב לשחוט עבור מסוכן בשבת מלהאכילו בילה אע"ג דשחיטה איסור סקילה ובילה איסור לאו משום דבאכילות בילה יעבור על כל כזית וכזית משא"כ השחיטה שהיא רק עבירה אחת ,וע"כ ריבו הכמותי דלאוין מכריע את החומר האיכותי דסקילה ע"כ די"ל דהרמב"ם לא ס"ל דריבו הכמות מכריע האיכות רק בצדקה דבמדה טובה מרובה שחקק בו דיבות הלב ע"י ריבו המעשים תוסף שכרו משא"כ באיסור ,משא"כ לשיטת הר"ן דריבו הכמות מכריע האיכות אפילו באיסור ,כ"ש וק"ו במצוה דמרובה מדה טובה בוודאי כופלין שכרו ע"י ריבו המעשים ,והה יש עין של ריבו השכר שלא לפי ריבו המעשים או ריבו הכמות רק מכח כח הרבים והשכר הוא לא רק שכפל שכרו ע"י שתוסף עוד אחד אלא הרבה יותר וכדאיתא בתו"כ בחוקתי כ''ט ח' ומבאר שם רש"י עה"פ ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופי וברש" ,וכי כך הוא החשבון והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שי אלפים ירדופו אלא איו דומה מועטים העושין את התורה למרובים העושין את התורה, ויש לעיין אם גודל השכר ע"י רובי האשים שלא לפי חשבון הכפל אמר ג"כ ברוב המעשים או ברובי הכמות או זה אמר דוקא בכח הרבים ,עין כח הרבים עיין בספה"ק תומר דבורה פ"א. .ב .לפי פירוש הרמב"ם לפי רוב המעשה יש לפרש המשה אבות פ"ב מ"א והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות ,ולכאורה למה איו יודע הלא יודע שזה קלה וזה חמורה .אך לפי ה"ל יחא כי יכול להיות שלקלה יש יותר שכר כי שכר המצוה הוא לפי רוב המעשה ,ואגב הרמב"ם דקט לפי רוב ולא לפי גודל המעשה .עיין בספר אורחות צדיקים שער הדיבות שפירש כן לשון המשה ולא הביא בדבריו שכ"כ הרמב"ם ז"ל ואף שהזכיר דברי הרמב"ם ז"ל בספרו בכמה מקומות ועמש"כ בסדר הדורות שספר אורחות צדיקים הוא ספר המצות שהביא הרמב"ם ז"ל אבות פ"ד מ"ד ומחברו היה רביה דרביה של הרמב"ם עיי"ש ,ועיין בס' שדי חמד כללי הפוסקים סימן ט"ו אות מ"א שהשיג עליו מכמה מקומות. מה הטעם למהג לשבור כוס בשעת השואין מה שכתבתם כמה טעמים מדוע צריכים לשבור כוס בעת השואין ,ובאחד מטעמים הבאתם בשם השל''ה בפרשת שופטים תורה שבכתב ד''ה כתב הרקאטי משום דהשטן מקטרג בשעת גדולתן של ישראל ,ולכן הבוה בית ווטע כרם והלוקח אשה מזומים לפגעי עולם יותר משאר האשים ,ומידת הדין מקטרגת עליהם ,וזה שאמרו בגמ' שבת ק''ל ליכא כתובה דלא רמו ביה תיגרא ,וכן היה העין במתן תורה שהיו ישראל להקב''ה ככלה לחתן קטרג השטן בתית הלוחות ,כי היה ירא כי כשהיה הלוחות בישראל אז יתבטל מציאות השטן שהוא המות ושלטה עין הרע שלו בהסתת העגל ואז שתברו הלוחות ,ולכן תיקו לשבור כוס בחופה לתת להם חלק. הגאון רבי דוד ליסיצין שליט''א ראה להעיר ,א''כ מדוע הבוה בית ווטע כרם אים שוברים כוס כמו בשואין ,ועוד בגמ' ברכות ''ד ע''מ כתוב אלו הצריכים שמירה ,ומדוע לא כתוב בוה בית ווטע כרם. ראש כולל היכל התלמוד ת''א תגובות אפשר לשלוח עד יום ב' בערב להרב אשר אנשיל שוורץ שליט"א רח' תכלת מרדכי 4/15רמת בית שמש פקס077-4448278 : מיילLEVIBER@GMAIL.COM : לבירורים בכל ענייני המערכת ,בטל 053-3166560 : גליון זה ודב ע''י ידידיו גדול העסקים בהשכת שלום הרב משה יוסף אוברלדר שליט''א ירושלים לעילוי שמת אביו הרב שלום בן הרב אליעזר ז''ל לב"ע י''ד אלול ת..צ.ב.ה. גליון זה ודב ע''י ידידיו הרבי הגיד הכבד הרב יצחק בן ציון הכהן ואלף שליט''א ירושלים לעילוי שמת אביו הרב ראובן בן הרב יעקב זאב ואלף ז''ל לב"ע י''ד אלול תש''ל ת..צ.ב.ה.
© Copyright 2024