עלון להורדה שלום לעם
חדש לנוער ישראל! סניפי 'שלום לעם' בגליל המערבי מושב עין יעקב בשעה 19:45 052-7600192 מושב צוריאל בשעה 20:00 052-7600192 מושב יערה בשעה 19:00 052-2839948 מושב עבדון בשעה 054-8485250 20:30 מתחברים לתורה ויהדות 757 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב מושב עמקה בשעה 19:00 052-2839948 מושב אבן מנחם בשעה 19:30 052-2620635 גיליון זה יו"ל ע"י מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il מוקדש לכבוד שבת הבר מצווה של יהודה בן תקווה נ"י העלון להקדשת העלון 02-5022881 פרשת וישב כ"ד כסליו תשע"ז 24בדצמבר 2016 חינוך (ד') מה מקומו של הפרס בחינוך? נתינת פרסים על התנהגות טובה היא בעייתית מבחינה חינוכית ,שכן היא מרגילה את הילד שהרווח החומרי הוא התכלית ,והמעשה הטוב הוא רק ה"מחיר" שיש לשלם עבורו .פרס יכול להועיל רק אם עיקר הנאתו של הילד היא מהמעשה הטוב מצד עצמו, והפרס הוא רק כלי עזר משני .משום כך כדאי להשתמש בפרסים בעלי ערך נמוך ,ותוך השתדלות להגדיל את ערך המעשה הטוב בעיני הילד. יו בחינוך? מה מקומו של העונש סף ר זנ יק כפי שכבר כתבנו ,העונש אינו מיועד ואינו מסוגל ליצור אצל הילד הרגלים חדשים .כל תפקידו הוא למנוע מהילד הרגלים שליליים .כאשר הילד מתנהג באופן חריג לרעה גם לפי קני המידה שלו עצמו ,העונש נועד לאזן אותו ולהחזיר אותו למסלול .דוגמה לעונש שעשוי להועיל היא שליחת הילד לחדרו לזמן מסוים .כאשר הילד חוזר להתנהג באופן תקין ,יש לעודד אותו ולשבח אותו ,כדי לתקן את הרושם השלילי שיצר העונש. מובן מאליו הוא שעונש חייב לבוא מתוך שיקול דעת ,ולא מתוך כעס ועצבנות .חשוב לזכור שכל דיני "בין אדם לחברו" ,והכלל "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" ,קיימים גם בין הורים לילדיהם ובין מורים לתלמידיהם (וכן להיפך ,כמובן) .משום כך אסור להורים לצער את ילדיהם בדיבורים קשים או במעשים ,אלא כאשר לדעתם יש בכך תועלת חינוכית ממשית. האם מותר להעניש ילד בעונש גופני? באופן עקרוני התורה מתירה עונשים גופניים מתונים ,אם הדבר נעשה לתועלתו של הילד .אולם לדעת מחנכים מנוסים ,בימינו צריך להימנע מסע אל העבר לחלוטין מהכאת ילדים ,משום שבאווירה של ימינו הדבר עלול לגרום לנזקים רבים ,ואת כל התועלת שבכך ניתן להשיג באמצעים אחרים. מה מקומה של הביקורת בחינוך? יש לדעת שהערות ביקורתיות מהסוג של "למה עשית כך וכך" ,הן עונש לכל דבר ,משום שהן מכאיבות לילד ,לפעמים לא פחות מעונש גופני. משום כך יש למעט בהן ככל האפשר .גם כאשר יש צורך להעיר ,יש לעשות זאת באופן שמשאיר מקום לתיקון .דוגמה לכך היא לומר "לא מתאים לך לעשות כך וכך" -משפט שמכיל את ההנחה שהילד הוא בעצם טוב ורק נכשל באופן חד פעמי .לעומת זאת ,הערות מכלילות כדוגמת "אתה עצלן!" "אי אפשר לסמוך עליך!" "את ילדה רעה!" -הן הרסניות ביותר ויש להימנע מהן לחלוטין. הערות שעשויות להועיל לילד הן אלו שאין בהן ביקורת אלא לימוד והדרכה לעתיד" :להבא כדאי שלא תוריד הרבה כלים בבת אחת ,כדי שלא יישברו"" .אני חושבת שיותר נהנים לשחק עם מי שלא מתווכח כשהוא מפסיד" ,וכדומה. מה מקומה של הדוגמה האישית בחינוך? כיון שהמעשה הוא מוחשי יותר מדיבור ,מעשיהם של ההורים משפיעים על הילדים הרבה יותר מאשר דיבוריהם .משום כך ברור שאדם אינו יכול ללכת בדרך אחת ולחנך את ילדיו לדרך אחרת .אמנם אין פירוש הדבר שההורים צריכים להיות "מושלמים"; אם ההורה משתדל ללכת בדרך מסוימת ואכפת לו מכך ,הילדים יקלטו את מאמציו והשתדלותו גם אם אין הוא מצליח תמיד. האם עבודת החינוך נוגעת גם למי שאין לו ילדים או תלמידים? ודאי שכן .חלק גדול מעבודת החינוך היא של האדם כלפי עצמו ,והיא נמשכת לאורך כל החיים .את מקומם של ההורים תופס האדם עצמו, שהוא ה"מושל" בכל כוחות נפשו .עליו לדאוג לעודד את עצמו ,להשתדל ליהנות ממעשים טובים ,לפתח ולחזק את המשמעת העצמית ואת השמיעה בקול ה' ולהימנע מביקורת עצמית מוגזמת .כך האדם עולה ומתעלה עוד ועוד ,וממלא את התפקיד שלשמו נברא בעולם. השביתה ששבתה מבאט ל החיים השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת. במרכז המסחרי החלו להיפתח באיטיות החנויות הראשונות ,וליד סניף הדואר כבר חיכו בסבלנות מספר אנשים שהמתינו לשעת פתיחת הסניף בשעה שמונה .מחוגי השעון התקדמו במהירות והשעון כבר הורה על השעה שמונה, אבל דלתות סניף הדואר עדיין נשארו סגורות ואף אחד מהעובדים לא נראה באופק .מספר אנשים שהמתינו בחוץ כבר התחילו לרטון בכעס" :זה ממש לא בסדר!" אמר אחד הממתינים" ,הם עושים מה שהם רוצים!" הוסיף השני, מיכאל ראם וכך תוך מספר דקות החלו להתלהט הרוחות בקרב הממתינים ליד דלת הסניף .בשעה שמונה ועשרה ,הגיע בפתאומיות בחור העובד במשרד תיווך סמוך כשבידו דף גדול ,הוא ניגש אל דלת הכניסה לסניף והדביק אותו על הדלת .קבוצת הממתינים שכבר פקעה סבלנותם התקרבה אל הדלת במהירות כדי להבין את פשר האיחור ,אבל כשקראו את נוסח המודעה התאכזבו שבעתיים" :בעקבות עיצומים ברשות הדואר" נכתב באותיות גדולות" ,הסניף יהיה סגור ,וייפתח בשעה 9:30בבוקר .אתכם הסליחה" נכתב בתחתית ההודעה המרגיזה" .שיתביישו להם! אנשים פה מחכים והם שובתים להם" אמר קשיש כסוף שיער ,וכך עמדו עשרות האנשים ליד הסניף הסגור והתמרמרו על הנהלת הדואר שמתעמרת בהם על לא עוול בכפם. השעה הייתה כבר שמונה וחצי ,ורק חלק מהאנשים עזבו את המקום. הממתינים חיכו לשעה תשע וחצי ,ובינתיים התחרו ביניהם מי ישמיץ יותר את הדואר ,עובדיו ,מנהליו וכל מי שידו קשורה במישרין או בעקיפין לשביתה המרגיזה שנכפתה עליהם ללא הודעה מוקדמת. לפתע קרה הבלתי יאמן :בשעה רבע לתשע ,התקרבו אל הסניף שניים מעובדי הדואר וניגשו אל הדלת .תור הממתינים כבר התכונן לכלות בהם את זעמם ,אבל זוג העובדים הקדימו אותם" :למרות השביתה והעיצומים אנו פותחים על דעתנו את הסניף כדי להעניק לכם שירות ,ומבקשים בכל לשון של בקשה שהדברים לא יועברו הלאה להנהלת הדואר ,המסוגלת לנקוט נגדנו בצעדים במידה ויתגלה שהפרנו את הוראות השביתה". עשרות הממתינים היו בהלם ,כשלפתע נשמעו מחיאות כפיים קצובות מתוך הקהל כאות תודה לזוג העובדים המסור" :כל הכבוד לכם!" חייך אחד הנוכחים ולחץ את ידם" ,טוב שיש אנשים מסורים כמוכם" טפח כסוף השיער על שכמם של השניים שהדליקו את האורות והזמינו את הקהל הרב להיכנס פנימה. קבלת הקהל החלה ,והאנשים נגשו אל הדלפק לשלם את חשבונותיהם ולהשתמש בשירותי הדואר ,אך בניגוד למלמול תודה בלחישה שאליו היו רגילים צמד העובדים ,היום הכול היה שונה .כל אחד ממקבלי השירות הרעיף על ראשם מילות תודה נרגשות ,ושיבח אותם על האומץ להמרות את פי ההנהלה כדי לדאוג ללקוחות הרבים .ככל שחלפו השעות הידלדל תור הממתינים והשקט חזר לשרור בסניף. רובי היה מהאחרונים בתור ,וכשהגיע תורו הודה גם הוא בלבביות לצמד הפקידים ,אבל עדיין הרגיש שאינו יכול להתאפק מלשאול את השאלה שהציקה לו כל הבוקר" :תגידו ,איך אתם לא פוחדים? הרי אם ההנהלה תדע שפתחתם את הסניף בניגוד להוראות ,אתם עלולים לאבד את מקום הפרנסה שלכם ,ובינינו" ,הוסיף בקריצה" :אין סיכוי שהדבר לא יתגלה במוקדם או במאוחר ,אז איך הסכמתם לעשות דבר כזה?" צמד העובדים ,שעכשיו התברר לרובי ששמם הוא גלעד ותומר ,הסתכלו זה על זה וחייכו חיוך גדול" .אתה רוצה לספר או שאני אספר לו?" שאל גלעד את תומר" :תספר אתה" השיב תומר בחיוך צופן סוד שהגביר את סקרנותו של רובי שבעתיים. הם הורו לרובי להמתין מספר דקות עד שהסניף יתרוקן ,וכשאכן הסניף היה ריק ,החל תומר לספר לו את מה שקרה באותו בוקר" :האמת היא שזהו יום החופש שלנו .שנינו לא היינו אמורים כלל לעבוד היום .אבל בשעה שבע בבוקר הודיעו לשנינו ,שבצירוף מקרים נדיר שני העובדים שהיו אמורים לפתוח את הסניף היום נתקפו בשפעת חמורה ואינם יכולים להגיע ,וכך תיאמנו בינינו במהירות שאני אאסוף את גלעד ונגיע לסניף יחדיו ,אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד .הכבישים היו עמוסים מאוד והתנועה זחלה לאיטה ,כך שבשעה עשרה לשמונה היינו עדיין רחוקים מאוד מהסניף ,כשאנו כבר מתחילים לתאר לעצמנו איזו קבלת פנים ממתינה לנו מהממתינים שלא יהיו מוכנים לקבל תירוצים על האיחור למרות שאין זו אשמתנו .ואז העלה גלעד את רעיון השביתה ,רעיון שבדיעבד התברר כגאוני "...עצר תומר וחייך אל גלעד" :שלחנו את חברנו ממשרד התיווך הסמוך שיודיע על השביתה שהומצאה באותם רגעים. ואכן תוך מספר דקות כבר הייתה תלויה ההודעה על דלת הסניף ,וכך במקום לחטוף על ראשנו צעקות וביזיונות ,זכינו לאין ספור תודות וברכות על מסירותנו הרבה" סיים תומר בחיוך את סיפור השביתה שלא הייתה... *** לעיתים נוטים אנו לקבל את הטוב הסובב אותנו כמובן מאליו ,ואין אנו מייחסים לו חשיבות מיוחדת ,ובטח שלא טורחים להודות עליו .רק כשמגיע מצב שהעניינים משתבשים ויוצאים משליטה ,ואז לפתע הכול מסתדר ,מעריכים בדיעבד את הטוב והשפע שמורעף עלינו ממרום בכל שעה ,בכל רגע ובכל זמן... ֶׁשהַ ּכֹל נִהְ יָה ּבִ דְ בָ רֹו סיפור צעיר "זְ כַ ְריָ ה" ָא ָדם ָּפׁשּוט ָהיָ הֶׁ ,ש ֵּמעֹולָ ם ֹלא יָ ָצא חּומי ָה ֲעיָ ָרהּ .כָ אן נֹולַ דּ ,כָ אן ּגָ ַדל ,וְ כָ אן ֶאת ְּת ֵ ָהיָ ה נִ ְר ֶאה ֶׁשּיְ ַסּיֵ ם ֶאת ַחּיָ יוֲ .א ָבל לְ ַמ ְר ֵּבה ּומּכָ אן ַה ַּמּזָ ל נָ ְפלָ ה לְ יָ דֹו ִהזְ ַּד ְּמנּות ִע ְס ִקיתִ , ִה ְתּגַ לְ ּגְ לּו ָה ִענְ יָ נִ יםַ ,עד ֶׁשהּוא ָמ ָצא ֶאת יֹוצא ֶאל ָה ִעיר אֹורז ֶאת ְמ ַעט ֲח ָפ ָציו וְ ֵ ַע ְצמֹו ֵ ַהּגְ דֹולָ הָׁ ,שם ָהיָ ה ָאמּור לְ ִה ָּפגֵ ׁש ִעם ִמ ְס ַּפר ַּב ֲעלֵ י ֲע ָס ִקים ּכְ ֵדי לְ ַה ְמ ִׁשיְך לְ ַה ְתנִ ַיע ּולְ גַ לְ ּגֵ ל ּיּומּה ַה ֻּמ ְצלָ ח. ֶאת ָה ִע ְס ָקה ַעד לְ ִס ָ ִּב ְׁש ַעת ּב ֶֹקר ֻמ ְק ֶּד ֶמת יָ ַרד ְּב ַת ֲחנַ ת ָה ַרּכֶ ֶבת ַה ֶּמ ְרּכָ זִ ית ָּב ִעיר ַהּגְ דֹולָ הֵ ,עינָ יו ִמ ְׁש ָּתאֹות לְ נֹכַ ח ִּפלְ ֵאי ָה ִעיר ,הּוא ֹלא ֶה ֱא ִמין לְ ַמ ְר ֵאה רֹוח ֶׁשת ּכָ ל ּכָ ְך ְּב ָׁש ָעה ֵעינָ יו ַּב ֲהמּולָ ה ָה ֶ ֶׁש ַּב ֲעיָ ָרה ַה ְּק ַטּנָ ה ֶׁש ִּמ ֶּמּנָ ה ָּבא ֶט ֶרם ֵה ֵחל ּיֹומית .הּוא ָע ַמד ְּב ֶפה בֹודתֹו ַה ִ ַה ַחלְ ָּבן ַּב ֲע ָ ּדֹוהרֹות ְּב ֶמ ְרּכַ ז ָה ִעירֲ ,עמּוסֹות ַּב ֲאנָ ִׁשים ַה ְמ ַמ ֲה ִרים ּומ ִּביט ַעל ַה ַח ְׁש ַמּלִ ּיֹות ַה ֲ ָּפעּור ַ יֹומם ,וְ נִ ְב ַעת לְ ֶפ ַתע ּכַ ֲא ֶׁשר ָה ַרּכֶ ֶבת ִה ְׁש ִמ ָיעה ֶאת ְצ ִפ ָיר ָתּה לְ אֹות ּכִ י עֹוזֶ ֶבת בֹודת ָ לַ ֲע ַ ּיֹומית ,וְ ֵה ֵחל ָּתר ִהיא ֶאת ַה ַּת ֲחנָ ה .הּוא נִ זְ ּכַ ר ַּבּגָ רֹון ֶׁש ֲע ַדיִ ן ֹלא ֻה ְׁש ָקה ִּב ְמנַ ת ַה ָּק ָפ ִאין ַה ִ צּוקה ַהּגְ רֹונִ ית. ַא ַחר ִּפ ְתרֹון ַמ ְת ִאים לַ ְּמ ָ טֹופ ַח הּוא יׁשה ֶׁשּלִ ְׁש ָמּה ִהּגִ ַיע ָה ִע ָירהֵ , ַהּיֹום עֹוד לְ ָפנָ יוַ ,ה ָּׁש ָעה עֹוד ֲא ֻרּכָ ה ַעד לַ ְּפגִ ָ ּפֹוס ַע הּוא ַמ ֲע ַדּנֹות ִּב ְרחֹובֹות אֹומר "זְ כַ ְריָ ה" ִה ְת ַק ַּד ְמ ָּת ַּב ַחּיִ ים ,וְ כָ ְך ֵ ּובלִ ּבֹו ֵ ַעל ִׁשכְ מֹו ְ ָה ִעיר ַהּגְ דֹולָ הְ ,מ ַח ֵּפשֹ ֵהיכָ ן יּוכַ ל לִ ְׁשּתֹות ֶאת ָק ֶפה ַהּב ֶֹקר ֶׁשּלֹוֹ .לא ָהיָ ה ָעלָ יו לִ ְטר ַֹח "ּבית ָק ֶפה"ָ .ה ִאיׁש ָמ ַׁשְך ֶאת ַה ְר ֵּבהֶׁ ,שלֶ ט ּגָ דֹול ִּב ְק ֵצה ָה ְרחֹוב ִּד ֵּבר ְּב ִדּיּוק ֵאלָ יו ֵ - חּוׁשת ַה ֲח ִמימּות ֻהכְ ְּפלָ ה ימהֶ ,ה ֶבל ַחם וְ נָ ִעים ִק ֵּדם ֶאת ָּפנָ יוְּ ,ת ַ ַה ֶּדלֶ ת ,נִ כְ נַ ס ְּפנִ ָ ימה ֶׁש ֻה ְׁש ָמ ָעה ִמ ְּפ ַסנְ ֵּתר ּכָ נָ ף ֶׁש ָה ֳע ַמד ַעל ָּב ָמה ְּביַ ַחס לַ ּקֹר ֶׁש ַּבחּוץ ,וְ ַהּמּוזִ ָיקה ַהּנְ ִע ָ חּוׁשת ַה ֲח ִמימּותָ .ה ִאיׁש ִה ְת ַק ֵּדם ֶאל ַא ַחד יפה ַאף ִהיא לִ ְת ַ הֹוס ָ ְק ַטּנָ ה ִּב ְק ֵצה ַה ֶח ֶדר ִ נֹוח ַּב ַעל יָ ִדּיֹות ַמ ְהּגֹונִ י ְר ָחבֹות. ַה ֻּׁשלְ ָחנֹות ָה ֵר ִיקיםִ ,ה ְתיַ ֵּׁשב ַעל ּכִ ֵּסא ֵעץ ְמ ֻר ָּפד וְ ַ ֶמלְ ָצר ֲהדּור ַמ ִּדים נִ ּגַ ׁש לִ ְׁשאֹל לִ ְמ ֻב ָּקׁשֹוּ ,וזְ כַ ְריָ ה ֵהגִ יב ִּב ְצנִ יעּותּ ,כֹוס ָק ֶפה ִּב ְמ ַעט ָחלָ ב. ַּדּקֹות ִמ ְס ָּפר ָחלְ פּוַ ,ה ֶּמלְ ָצר ָחזַ ר ּכְ ֶׁש ְּביָ דֹו ַמּגָ ׁש וְ ָעלָ יו ּכֹוס ֵר ָיקה ּונְ ִקּיָ הֻ ,ק ְמקּום רֹות ִחיםַ ,קנְ ַקּנֹון ָחלָ ב ָק ָטןַ ,ק ֲע ִרית ָק ֶפה וְ ַק ֲע ִרית ֻסּכָ רִ ,הּנִ ַיח ַח ְר ִסינָ ה ָק ָטן ָמלֵ א ְּב ַמיִ ם ְ בֹודתֹו. ֶאת ַה ַּמּגָ ׁש וְ ָׁשב לַ ֲע ָ ימה ְּבתֹוְך ּכְ ֵדי ְק ִר ַיאת ִעּתֹון ַהּב ֶֹקרֲ ,ח ִמימּות ָׁש ָעה ֲא ֻרּכָ ה יָ ַׁשב ָה ִאיׁש ,נֶ ֱהנֶ ה ִמּכָ ל לְ גִ ָ ּטֹובים ַּב ֲעלֵ י ַה ָּמקֹום ַעל ַה ֲהנָ ָאה הֹודה לָ ֲאנָ ִׁשים ַה ִ ּובלִ ּבֹו ָ ימה ָּפ ְׁש ָטה ְּבכָ ל ּגּופֹוְ , נְ ִע ָ ַה ֻּמ ְׁשלֶ ֶמת. ַה ֲהנָ ָאה ָּפ ְס ָקה ָּב ֶרגַ ע ֶׁש ֻהּגַ ׁש ַה ֶח ְׁשּבֹון" .זֶ ה ׁשֹוד! ְסכּום ּכָ זֶ ה ַּב ֲעבּור ּכֹוס ָק ֶפה?!?! ָמה ּכְ ָבר ִהּגַ ְׁש ֶּתם לִ י – ְק ָצת ַמיִ םָ ,חלָ בֻ ,סּכָ ר וְ ָק ֶפה?!" ַה ֶּמלְ ָצר ֵה ִרים ֶאת יָ ָדיו לְ אֹות ּכִ י אֹור ַח ַהּנִ כְ ָּבד ְּתלּונֹות ,זְ כּותֹו ַה ְמלֵ ָאה לַ ֲעלֹות ֶאל הֹוסיף ּכִ י ִאם יֵ ׁש לָ ֵ ֵאינֹו יָ כֹול לַ ֲעזֹר ,וְ ִ יֹוׁשב ַּב ַעל ַה ַּביִ ת ּולְ ִה ְתלֹונֵ ן ְּב ָפנָ יו. ּקֹומה ָה ֶעלְ יֹונָ הָׁ ,שם ֵ ַה ָ "מה ּכְ ָבר נֹותיוָ : ָה ִאיׁש ֹלא ִה ֵּססִ ,ה ְת ָּפ ֵרץ לְ ִמ ְׂש ָרדֹו ֶׁשל ַּב ַעל ַה ַּביִ ת וְ ָׁש ַפְך ֶאת ּכָ ל ַט ֲע ָ לּוחְ ,ק ָצת ַמיִ ם לֹומים?! זָ ָהב?! ַעל ָמה ַה ְּמ ִחיר ַה ֻּמ ְפ ָקע ַהּזֶ ה? ִט ַּפת ָחלָ ב ָּד ַ ָׁש ִת ִיתי ,יַ ֲה ִ ֵמ ַה ֶּב ֶרז ,עֹוד ּכַ ָּמה ּגַ ְרּגְ ִרים ֶׁשל ֻסּכָ ר לָ ָבן ָּפׁשּוט וְ כַ ִּפית ָק ֶפה נָ ֵמס... הֹוׁשיב אֹותֹו ַעל ּכֻ ְר ָסה אֹור ַח ַהּנִ ְס ָער וְ ִ ַּב ַעל ַה ַּביִ ת ֹלא נִ ְב ַהלּ ,ולְ ַא ַחר ֶׁש ִה ְרּגִ ַיע ֶאת ָה ֵ נֹוחהָׁ ,ש ַאלֱ :אמֹר לִ י יְ ִד ִידיֶ ,את ָה ֱא ֶמתַ :ה ִאם נֶ ֱהנֵ ָית ּכָ אן ְּב ֵבית ַה ָּק ֶפה? ָ לֹומר ֶׁש ְּמאֹד נֶ ֱהנֵ ִיתי". "וַ ַּדאיֶ ,א ְפ ָׁשר ֲא ִפּלּו ַ "ּבוַ ַּדאי נֶ ֱהנֵ ָית ֵמ ַהחֹם ַהּנָ ִעיםֵ ,מ ַהּמּוזִ ָיקה ָה ֲע ֵר ָבה לָ אֹזֶ ןֵ ,מ ַה ֵּׁשרּות ַהּטֹובֵ ,מ ַהּכִ ְסאֹות ְ ּטֹובה?!" ּנֹוחיםֵ ,מ ָה ֲאוִ ָירה ַה ָ ַה ִ טֹובה ְמאֹד ְמאֹד". ימה וַ ֲאוִ ָירה ָ חּוׁשה נְ ִע ָ נֹותנִ ים ְּת ָ "וַ ַּדאי ,וַ ַּדאיּ ,כָ ל ֵאּלּו ְ "אם ּכָ ְךּ ,תּוכַ ל לְ ָה ִבין אּולַ י ֶׁש ַא ָּתה ֹלא ְמ ַׁשּלֵ ם ַרק ַעל ַה ָּק ֶפהֶׁ ,שאֹותֹו ַא ָּתה יָ כֹול ִ אֹותם ְּד ָב ִרים ֶׁש ֵּמ ֶהם נֶ ֱהנֵ ָיתּ ,כְ לּולִ ים ֵהם לְ ַה ִּׂשיג ַּב ֲחנּות ַמּכֹלֶ ת ַּב ֲע ִׂש ִירית ַה ְּמ ִחירּ ,כָ ל ָ ַּב ְּמ ִחיר ֶׁשאֹותֹו ִה ְת ַּב ַּק ְׁש ָּת לְ ַׁשּלֵ ם". *** "ׁש ַהּכֹל נִ ְהיָ ה ִּב ְד ָברֹו" וְ ָאז הּוא ּפֹות ַח ְּב ִב ְרּכַ ת ֶ ּכְ ֶׁשּנִ ּגָ ׁש ָא ָדם לִ ְׁשּתֹות ּכֹוס ַמיִ ם ,הּוא ֵ ימה ְק ַטּנָ ה ֶׁשל ַמיִ ם ,לְ ַה ְר ִטיב ְמ ַעט ֶאת ַה ְּׂש ָפ ַתיִ ם, ׁשֹואל ֶאת ַע ְצמֹוְּ :ב ַסְך ַהּכֹל לְ גִ ָ ֵ רֹוּפֹור ְציָ ה? ְ "הּכֹל" נִ ְהיָ ה ִּב ְד ָברֹוּ ,כָ ל ַה ְּב ִר ָיאה ּכֻ ּלָ ּה? ֵהיכָ ן ַה ְּפ ּומֹודים ִּב ְב ָרכָ ה ֶׁש ַ ִ ימת ַמיִ םֹ ,לא ַרק ַעל ַה ַּמיִ ם לְ ַב ָּדם ֲאנַ ְחנּו ּוב ִאים לְ ָב ֵרְך ַעל לְ גִ ַ מֹודים ָ ֶאּלָ א ּכְ ֶׁש ֲאנַ ְחנּו ִ אּורה ֶׁש ִּמ ָּס ִביבַ .על ָהאֹור וְ ַעל ָה ֲאוִ ירַ ,על ַהּכ ַֹח לִ ְׁשּתֹות ְמ ָב ְרכִ יםֶ ,אּלָ א ַעל ּכָ ל ַה ַּת ְפ ָ וְ ַעל ָה ֶא ְפ ָׁשרּות לָ חּוׁש ְּבחּוׁש ַה ַּט ַעםַ ,על ַהּי ִֹפי ַהּנִ ְפלָ א ֶׁש ְּבעֹולָ ֵמנּו וְ ַעל ּכָ ל ַהּגָ לּום חֹוב ִרים ּצֹומ ַח וְ ַעד ַה ַחיַ ,הּנֹוףַ ,ה ְּצ ָב ִעיםַ ,הּקֹולֹות וְ ַה ַּמ ְראֹותּ .כָ ל ֵאּלּו יַ ְח ָּדו ְ ּבֹו ֵמ ַה ֵ הּ-כֹ-למֹודים ְּב ֶפה ָמלֵ א ֶׁש ַ לְ ַה ְרמֹונְ יָ ה נִ ְפלָ ָאה ֶׁשל ְּב ִר ָיאה ,וְ ַעל ּכָ ל ֵאּלּו וְ ַעל עֹוד ָאנּו ִ נִ ְהיָ ה ִּב ְד ָברֹו. חצאי השטרות האבודים סיפור לשבת בקרב אמני ה'מיקרוגרפיה' נחשב 'קלי הווארד' כאמן מומחה ובעל שם עולמי לכתיבה זעירה .הוא היה מסוגל לכתוב טקסטים שלמים על משטחים קטנטנים .כך למשל ,כתב הרווארד את אחד משיריו המפורסמים של שייקספיר המשורר הבריטי הנודע על קליפת ביצה ,שיר המונה לא פחות מ 1250-מילים .הרווארד נחשב היה לאחד מאמני הקליגרפיה המומחים והיצירתי שבהם ,ומחיר של עבודה בודדת שלו נע בין 40ל 60-אלף דולרים. באחד הימים ,הרגיש הרווארד כי הגיע למיצוי מסוים באומנותו .ההזמנות אריק סגל הקבועות של ברכות יום הולדת ,או נאומים על קליפות ביצים ובולים קטנים נמאסו עליו ,והוא החליט לעשות משהו חדש ובלתי שגרתי .הוא אסף עשרים שטרות של 5לירות שטרלינג (סכום השווה בערך ל25 שקלים) והחל לאסוף טקסטים מעניינים מתרבויות ודתות שונות .על כל שטר הוא כתב בכתב זעיר מחצית מהטקסט ,ועל שטר נוסף את המחצית השנייה .כך היו בידיו עשרה זוגות של שטרות כאשר כל זוג של שטרות היווה טקסט שלם. הוא לקח עשרה שטרות ,ויצא לעשרה שווקים ומרכזי קניות ,ורכש באמצעותם מוצרים .שבוע ימים מאוחר יותר ,כינס הרווארד מסיבת עיתונאים והודיע" :ישנם עשרה שטרות של 5ליש"ט שעליהם כתוב טקסט בכתב זעיר ,שאותו ניתן לראות רק באור אולטרה סגול או בעזרת זכוכית מגדלת .השטרות 'מסתובבים' עכשיו בשווקים .כל אזרח שימצא שטר מהסוג הזה ,מוזמן לבוא אליי ,ולקבל במתנה את החצי השני שלו. השווי המוערך של כל זוג שטרות עומד על 80אלף דולרים ואני אעניק לו את הפרס מידית". ההודעה המוזרה של האמן פשטה במהירות ,ובשבועות הבאים ,נצפו רבים מאזרחי בריטניה מתבוננים בעיון רב בעזרת זכוכית מגדלת בשטרות ה 5-ליש"ט שלהם ,כשהם מצפים לזכות בפרס הגדול' .שיגעון' השטרות הפך לטרנד מדינתי ,וכעבור חודש נמצאו 9שטרות ,כאשר הזוכים המאושרים ממהרים לביתו של קלי הרווארד ומצטלמים אתו יחד על רקע זוג השטרות והטקסט המלא .בין הטקסטים היו שירי עם ערביים, המנונים של מדינות ,צוואות של אנשים מפורסמים ועוד .הרווארד ,וכך גם האזרחים שעקבו אחרי התופעה המעניינת חיכו לזוכה העשירי שיגיע, אך זה לא נראה באופק .חלפו חודשיים ,והשטר כאילו נעלם במצולות. חצי שנה מאוחר יותר הלך האמן הרווארד קלי לבית עולמו ,והותיר את השטר האחרון בעל מחצית הטקסט לבנו .מותו של הרווארד העלה את ערכו של השטר האבוד ,אולם כדרכם של אירועים מן הסוג הזה ,החל הדבר להישכח מלבבות האנשים ,ומלבד כמה 'משוגעים לדבר' איש כבר לא חיפש את שטר 5הלירות האחרון. אחד מן 'המשוגעים' היה הנרי -בריטי באמצע שנותיו שהחזיק חנות מכולת .מאחר ששטרות רבים חולפים היו בקופתו ,נוהג היה לבדוק כל שטר בשווי 5ליש"ט תחת מנורה מיוחדת שרכש ,שבאורה ניתן היה להבחין בנקודה הזעירה שהרכיבה את הטקסט שכתב קלי הרווארד המנוח. שנתיים לאחר מותו של הרווארד הופיע בחנותו של הנרי צעיר בעל שיער ארוך ומטונף ,עם גיטרה על גבו ,וביקש לרכוש לחם ויוגורט. הנרי עטף את הלחם הפשוט בנייר חום ,הכניס אותו לשקית עם יוגורט, והמתין לתשלום .הצעיר הוציא ערימת שטרות בעלי ערך נמוך של 1 ליש"ט 10 ,ליש"ט ,וגם שטר אחד של 5ליש"ט .לבסוף הגיש להנרי 2 ליש"ט – המחיר המדויק של הלחם והיוגורט .הנרי לא הפסיק להתבונן בשטרות ואמר" :אדוני ,אתה מוכן אולי לשלם לי בשטר של 5ליש"ט?" הצעיר המוזנח משך בכתפיו בסירוב ואמר בכעס" :למה?" הנרי חשב להניח לעניין ,אך קול עקשן בליבו דחק בו שלא להרפות" :בבקשה, תשלם לי בשטר של חמש ליש"ט ,והקנייה תעלה לך לירה אחת בלבד". הנרי היה משוכנע ,כי הצעיר יתפוס מיד שהוא אחד מהמחפשים הנלהבים של יצירתו של הרווארד ,שכן לא היה בריטי אחד שלא שמע על כך ,אך הצעיר המוזר משך בכתפיו ואמר" :אני מוכן לתת לך את השטר הזה בחינם ,אבל בתנאי שתספר לי מדוע זה חשוב לך" .הנרי הבין שלא נותרה לו ברירה ,והוא החליט לספר לצעיר את האמת .הבחור הקשיב ,ולבסוף הגיש להנרי את השטר ואמר" :קח אותו במתנה!" .הנרי חטף את השטר ,הניח אותו תחת המנורה ,וקלט שחושיו לא הטעו אותו. היה זה השטר האחרון של הרווארד ,והנקודה הקטנה במרכזו הכילה טקסט באורך רב .הוא היה משוכנע שהצעיר שמולו ידרוש בחזרה את השטר השווה עשרות אלפי דולרים אך הצעיר אמר" :השטר שלך ,אני רק רוצה לראות מה כתוב בו". הנרי ההמום הגיש לצעיר זכוכית מגדלת ,ופינה את מקומו ליד המנורה. הצעיר החל לקרוא באיטיות ,ופתאום פניו השתנו כשסיים כעבור דקות ארוכות אמר" :אדוני ,השטר הזה שלך ,אבל איפה ההמשך של הטקסט?" הנרי סיפר לו כי הוא נמצא בבית בנו של האמן המפורסם קלי הרווארד, והצעיר דרש ממנו כי ייקח אותו אליו בדחיפות" :אני ישראלי בשם אופיר, התחלתי לנדוד במקומות שונים בעולם .לפני שנה ,התיישבתי באחת מתחנות הרכבת התחתית של לונדון ,התחלתי לנגן בגיטרה והתפרנסתי מהפרוטות שהעוברים והשבים היו זורקים לקופה החלודה שהנחתי לצדי .ככל שעברו החודשים הריקנות פשטה בי ,ואיבדתי עניין בכל הנעשה סביבי ובעולם .היום לראשונה בחיי קראתי טקסט שניער אותי. הכותרת שלו הייתה 'איגרת הרמב"ם ליהודי תימן' ,שבה מוסבר באופן ברור ביותר נושא האמונה ומשמעות החיים .אלא שבאמצע הטקסט נקטע ,ואני חש צורך עז לקרא את ההמשך .לא מעניין אותי שוויו של השטר ,כי איבדתי את הרצון לרדוף אחרי העושר והנאות החיים". הנרי הקשיב לדבריו של היהודי הצעיר .בלבו שמח שהאיש לא דורש את השטר לעצמו .הוא חש בוז לבחור שמתרגש מטקסט שנכתב לפני 1,000שנים .אבל הוא לא ידע ,שאופיר מצא את המטמון שלו ,את נקודת המפנה שעומדת לשנות את חייו.... *** חג החנוכה כידוע מסמל את ניצחון הרוח של העם היהודי על היוונים .להבדיל ממלחמות ומניסים אחרים, הקרב לא ניטש על שאלות של גוף וחומר ,או על כסף ורכוש. להיפך :המכבים היו מוכנים לוותר על הכול ,כולל החיים שלהם ,כדי לזכות בדבר החשוב ביותר -משמעות החיים הרוחניים והיכולת לחיות על פיהם... חלפים על חשבון הברון כבר כמה ימים שצבי מסתובב כשהוא מיואש ואובד עצות .מאז שהכניס את רכב הפונטיאק הנדיר שברשותו למוסך ,הודיע לו בעל המוסך שיצטרך להחליף בו כמה חלקים שבלתי אפשרי להשיג אותם בחנויות חלקי החילוף .האפשרות היחידה שעלתה בפניו, היא לפרק את החלקים הללו מרכב בעל מודל דומה ולהרכיב אותם ברכבו .לאחר שלושה שבועות של בירורים קדחתניים ,שמע צבי שבתל אביב ישנו רכב דומה שחונה כבר תקופה ארוכה בשכונה צדדית .כשהגיע צבי למקום ,גילה לשמחתו שהרכב מאובק וכפי הנראה עומד שם במשך חודשים ארוכים וננטש על ידי הבעלים .על הרכב הודבקה שאלה מס' 425 מדבקה של העירייה עם אזהרה לבעל הרכב שאם לא יפנה את הרכב מהמקום תוך ארבעה עשר יום הרכב יילקח לגריטה ,ועלות הפינוי תיגבה מהבעלים .צבי רשם לעצמו את התאריך ובאותו יום שבו הייתה העירייה אמורה לפנות את הרכב הוא הגיע מוקדם בבוקר ופירק ממנו את החלקים שהיה צריך להחליף .לאחר כמה שעות הגיעו פקחי העירייה וגררו את הרכב מהמקום. בית המדרש שבוע לאחר מכן הגיע רונן שהיה בעל הרכב ושהה בחו"ל באותה תקופה לארץ, וגילה שרכבו נגרר על ידי העירייה .בירור קצר עם השכנים הסביר לו את העניין וגם קיבל הסבר מפורט על החלקים שנלקחו על ידי צבי בצירוף מספר הטלפון שלו .רונן התקשר לצבי ותבע ממנו לשלם על חלקי החילוף שפירק מרכבו ללא רשות ,ואילו צבי טוען" :בין כה וכה העירייה הייתה לוקחת אותו לפירוק אז אני לא חייב לך כלום מכיוון שאני נהנה ואתה 'לא חסר'"... "חסר מאוד!" כעס רונן" :א') אני בחיים לא התכוננתי לזרוק את הרכב ,מה לעשות שהייתי בחו"ל? ב') היית צריך לנסות ולאתר אותי בתור בעל הרכב ,לקיים מצוות 'השבת אבדה' ולהודיע לי שהעירייה הולכת לקחת אותו לגריטה "...מה דעתכם ,מי צודק? והאם צבי חייב לשלם לרונן על החלפים? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ד ו'פתחי תשובה' סעיף קטן ג' .סימן ר"ס סעיף י"א בדין' :מצא באשפה' והאם זה דומה ל'זוטו של ים'? סימן רס"ד סעיף ה' וש"ך סעיף קטן ח'. הדירה ,כי מדובר בדירה שלא עומדת להשכרה וכשזה נהנה וזה לא חסר הנהנה פטור מלשלם ,ולעומת זאת ,אדם שהוזמן לסעודה מחסיר מבעל המסעדה או מהמזמין אותו בזה שאוכל את המנה שהוגשה לו ועל זה הוא צריך לשלם (הגאון מווילנא סימן שס"ג סעיף קטן ל"א). תקציר השאלה השבועית :עקיבא עבד במרכז ת"א והתקשה בכל יום מחדש למצוא חנייה .הוא פגש את ידידו צבי וסיפר לו על מצוקתו .צבי הציע לעקיבא לחנות בחנייה הפרטית שלו בחודש הקרוב כיוון שהוא תכנן לשהות בחו"ל .לתדהמתו קיבל עקיבא בסוף החודש חשבונית על סך 1,200שקלים על החנייה .הוא התקשר לצבי ואמר לו שהבין שהוא מציע לו את החנייה בחינם ,ובתגובה ענה לו צבי שהוא בסך הכול דאג לו למקום חנייה מסודר ,ואין חניות בחינם .אולם עקיבא כעס מאוד על חשבון החניה המנופח שנאלץ לשלם שלא מרצונו .האם צבי צריך לשלם לעקיבא את החשבון? ועוד תירוץ :השוכר פטור מלשלם כי הוא היה מסתדר גם בלי הדירה שהוצעה לו ,כי מדובר באדם שיש לו דירה משל עצמו ,וזה מה שנקרא 'לא נהנה' שפטור מלשלם, אבל האדם שאכל במסעדה היה בכל מקרה צריך לקנות לעצמו אוכל ,וברגע שהוא נהנה הוא צריך לשלם על מה שהוא נהנה ,ואכן ,אם היה לו מקום אחר ששם הוא היה יכול לאכול בחינם הוא יהיה פטור מלשלם (קצות החושן סי' רמ"ו סק"ב). תשובה לשאלה "אין חניות חינם" (שאלה מס' )423 תשובה בקצרה :ישנה מחלוקת בין הפוסקים במקרה שאדם נתן דבר מאכל או כל הנאה אחרת לחברו ,ולא פירש אם זה לשם מתנה או לשם תשלום -האם עליו לשלם. ולהלכה ,כיון שזוהי מחלוקת ,החבר לא יכול להוציא ממון מאותו אדם ,ולכן גם כאן, צבי פטור מלשלם לעקיבא על החנייה. תשובה בהרחבה :אדם שהציע לחבר שלו לבוא לגור בדירה ששייכת לו ,ובסוף החודש הוא דרש ממנו שישלם לו דמי שכירות ,נפסק בהלכה (רמ"א בשלחן ערוך חושן משפט סימן שס"ג סעיף י' בשם שו"ת התשב"ץ) שהשוכר לא צריך לשלם דמי שכירות ,כי בעל הדירה לא אמר לו קודם לכן אפילו מילה אחת על תשלום בתמורה למגורים. מנגד ,מובא בהלכה (שולחן ערוך סימן רמ"ו סעיף י"ז) שאם אדם הוזמן על ידי חבר שלו לארוחה משותפת במסעדה ,וכשסיימו לאכול הסביר לו החבר ה'אדיב' שהוא כלל לא מתכוון לשלם עליו ,הוא צריך לשלם על כל מה שאכל (רמ"א בשם 'תרומת הדשן') ,והפוסקים שואלים מה ההבדל בין המקרה של השוכר שהוא לא צריך לשלם לבין הסיפור של המסעדה שזה שהוזמן אליה צריך לשלם ,ויש בזה כמה תירוצים. תירוץ אחד :כיוון שיש מחלוקת בראשונים בהלכה זו ,הובאו שתי הדעות ,פעם כך ופעם כך ,ולמעשה יש להשתמש בהלכה הידועה בכל ספק ממון "המוציא מחברו עליו הראיה" .ולפי זה ,האדם שהוזמן לארוחה יהיה פטור אם הוא לא שילם עדיין ,ואם יש לבעל הדירה כסף ששייך לשוכר הוא לא צריך להחזיר לו אותו (ב"ח). תירוץ נוסף :שוכר הדירה לא צריך לשלם כי הוא לא גרם שום חיסרון והפסד לבעל האם יש חילוק בין מצב שבו הנהנה ביקש את ההנאה ,לבין מצב שבו נותן ההנאה הציע אותה? האם יש הבדל ,במקרה שלנו ,אם עקיבא היה זה שפנה לצבי לבקש לעצמו חנייה או שצבי הציע לו את זה מעצמו? בפוסקים (נתיבות המשפט סימן קנ"ג סעיף קטן ג') מובא שאכן ,אם מי שקיבל את ההנאה פנה מעצמו לנותן ההנאה ,הרי שכוונתו בוודאי לא הייתה לשם תשלום אלא חיפש הנאה בחינם ,ובמקרה כזה כל הפוסקים יסכימו שהוא לא צריך לשלם כלום ,אולם אם נותן ההנאה הוא זה שהציע את ההנאה, כאן שייך לומר שהוא מצדו נתן את זה מתוך כוונה שישלמו לו על כך ,ובזה נחלקו הראשונים (כפי שהובא למעלה). לפי זה ,במקרה שלנו ,צריך לבדוק מה המצב של החנייה ,אם החנייה עומדת להשכרה ובדרך כלל צבי משכיר אותה כשהוא נמצא בחו"ל ,הרי שעקיבא יהיה חייב לשלם לו על כך ,לרוב השיטות .עם זאת ,כיוון שיש פוסקים הפוטרים אותו מלשלם יכול עקיבא לומר שהוא סובר כמו דעות אלו ,והמוציא מחברו עליו הראיה .אולם, היות שבכל זאת יש בזה מחלוקת ,שהרי יש שיטות שמחייבות אותו לשלם ,כתבו הפוסקים שטוב יעשו אם יוכלו להתפשר ביניהם. לסיכום אם צבי הציע לעקיבא מיוזמתו לחנות בחנייה שלו ,והחנייה עומדת בדרך כלל להשכרה ,היות שאנו לא יודעים אם צבי התכוון לשם מתנה או לשם תשלום ,הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים ,והמוציא מחברו עליו הראיה ,ולא ניתן אם כן להוציא מעקיבא תשלום עבור החנייה .אולם אם יש לצבי כסף ששייך לעקיבא הוא לא חייב להחזיר לו את זה ,כי עכשיו עקיבא הוא המוציא שעליו להביא ראיה שהוא פטור.
© Copyright 2024