פאה פרק שני משנה א הלכה א ְואֵּלּו ַמ ְפסִיקִין הם חוצצים בין שדות ַל ֵפ{י}ָאה וכל שדה היא יחידה נפרדת החייבת פאה משלהַ .הנַחַלְ ,ו ַהשְלּולִית שבִיל ַהיָּחִיד {ושביל הרבים} ַהקָּבּו ַע שבִיל ה ַָּרבִים)ּ ,ו ְ אמת מים ,וְדֶ ֶרְך ַהיָּחִיד פרטית ,וְדֶ ֶרְך ה ַָּרבִים מעבר סלול ּ( ,ו ְ שמִים ובחורףְ ( ,ו)הַבּור שדה שלא עובדה ְ ,ו ַהנִיר חריש רחב לאורך השדה ְ ,וז ֶַרע בִימֹות ַה ַחמָּה בקיץ ּובִימֹות ַה ְג ָּ שחַת לפני שהתבואה ַאחֵר אם יש לאורך השדה בין שדה החיטה שלו קטע זרוע קטניות או כדומה ( ְו)הַקֹוצֵר ְל ַ בשלה לשם מזון לבעלי חיים ,כל האמור ַמ ְפסִיק והשדות נפרדים ,דִ ב ְֵרי ַרבִי ֵמאִירַ .ו ֲח ָּכמִים אֹומ ְִרים ,אֵינֹו ַמ ְפסִיק, ֶאּלָּא אִם כֵן ח ָָּּרש את שטח קציר השחת ירושלמי פאה י: שורה של חצב הגדל בשדה מפסיקין לפיאה ושואל רב גמ' במשנה :אלו מפסיקים לפאה שנאמר ויקרא יט' חסדא בעי האם בהן חלק גידר יהושע בן נון את הארץ ַארצְ כֶם ֹלא ְתכַ לֶה ְפַאת שָּדְ ָך (ט) ּובְ קֻ ְצ ְרכֶם אֶ ת ְק ִציר ְ לשבטים ועונה אתא ר' חנינא ואמר בשם רב חסדא, לִ ְקצֹר וְ לֶקֶ ט ְק ִצ ְירָך ֹלא ְתלַקֵּ ט :ודורש "שדך" שדה בהחלט ,בהם תיחם יהושע את הארץ ,במשנה ,שלולית יחידה ,ובלבד שלא יוציא משדה לחברתה .נחל ואינו (אמת מים) מפסיקה ומסביר :מתי מפסקת כל שהיא מחובר רצוף ,גם מפסיק ואין תימר שאם תרצה לומר מושכת זורמים בה מים ,אבל נחל אע"פ שאינו מושך רק מחובר הוא ,אפילו שדה אילן בבוסתן של עצי פרי ומסיק את זה מכיון דתנינן דרך היחיד ,דרך הרבים מה מפסיק ,דתנינן תמן במשניות הבאות הכל מפסיק צורכה מיותר במשנה אנא מימר לך התשובה נמצאת לזרעים בשדות ואינו מפסיק לאילן בבוסתן אלא גדר, במשנה הבאה שאפי' דרך הרבים אינו מפסיק לאילן הא וכמו גדר מחובר ואינו מחובר עם הפסקות בגידור בבוסתן של עצי פרי אלא גדר ,ושואל עוד מכיון אין שאם תימר דווקא מחובר אפילו שער כותש ענפים דתנינן שביל היחיד מפסיק שביל הרבים מה צורכה העוברים מצד לצד ויוצרים גדר חיה מפסיק ואין צורך מובן מאליו? ועונה ,להוציא את שביל הרבים הקבוע בגדר דתנינן ולא כך למדנו אם היה שער כותש אינו מפסיק ,אלא נותן פיאה אחת לכל ,הדא אמרה שאינו בימות החמה ואינה קבוע בימות הגשמים .רב אמר זה מחובר לכל האורך אין תימר מחובר הוא ,אפילו מצד שאמרנו בור וניר מפסיקים ומחלקים השדה בתנאי א' מפסיק ,דתני בבוסתן אם היה שער כותש מעל גדר שגודלם בית רובע (כחמישה מטר מרובעים ) וזרע מכאן עצים ומכאן עצים הגדר אינו מפסיק ,ומדייק: אחר מפסיק השדה אפילו כל שהוא .ר' יוחנן אמר בור הא מצד אחד עצים ,הגדר מפסיק :עניין נוסף ,ר' יוסי וניר וזרע אחר כדי להפסיק שדה צריך להיות ברוחב אמר בשם ר' יוסי ברבי חנינא הפריש פאה משדה בג' תלמים של פתיח (כמטר אחד) ,ומברר מה ופליג ? לחברתה וזאת לאחר שכבר הפריש על השדה פאה ואומר מה דאמר רב בצמח שהוא בחיוב פאה ומה כדין לא קדשה אין להפרשה זו שם פאה ר"ז בעי קומי דאמר רבי יוחנן צמח בפיטור פיאה ,ושואל והתני בור ר' יוסא אם נתכוין לזכות בפאה גם מן המיצר השטח וניר חייבים בפיאה האם גם כאן אינם חלוקים? ועונה הריק ולעשותה לשדה אחת ,ושרע מינה וחזר בו רבי אפשר להסביר מן מה דאמר רב בשדה בינונית ,מן זעירה מדבריו .ושואל מכל מקום מחלפא סותרים מה דאמר רבי יוחנן כחמשים על שתים קטן יותר ר"ז שיטתיה דר' יוסא דתנינן תמן מודים חכמים לר"ע בשם ר"א אמר ר"מ ור' יהודא שניהם אמרו דבר אחד , בזורע שבת או חרדל בג' מקומות שכל אחד נחשב כמה דר"מ אמר הקוצר לשחת מפסיק לעניין פאה .כן לשדה בפני עצמו כיני מתני ותיקנו שם שיש ללמוד ר' יהודא אומר הקוצר לשחת "מפסיק" אינה נחשבת קצירה בתבואה חדשה לפני הבאת העומר ראה שבת בג' מקומות חרדל בג' מקומות שמואל אמר הכתוב ויקרא כג' (י) ַדבֵּ ר אֶ ל בְ נֵּי י ְִש ָראֵּ ל וְָאמַ ְרתָ אֲ לֵּהֶ ם הסביר מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן ּוקצַ ְרתֶ ם אֶ ת ָארץ אֲ ֶשר אֲ נִי נֹתֵּ ן לָכֶם ְ כִ י תָ בֹאּו אֶ ל הָ ֶ כל ערוגה יש לה זמן בשלות משלה ,וכאן ר' יסא אמר אשית ְק ִצ ְירכֶם אֶ ל הַ כֹהֵּ ן,: ְק ִצ ָירּה ַוהֲבֵּ אתֶ ם אֶ ת עֹמֶ ר ֵּר ִ הסבר אחר בשם ר' יוחנן מפני שדרכן ליזרע ערוגות כמה דרבי יהודא אומר זרע באמצע צמח חיוב בפיאה ערוגות כל אחד שדה בפני עצמו ושואל וכא את אמר מפסיק ,כן ר"מ אומר חיוב בפיאה מפסיק :והא אשכחן שמיצר יחבר שדות הכין? ועונה :פשיטא ליה ברור ואמנם מצאנו דר"מ אומר חיוב בפיאה מפסיק ,כהדא לרבי יסא שהוא המיצר מפסיק ,לא צורכ' והספק הוא דתני ,אכלה גוביי אכלו חגבים או קירסמוה נמלים או דלא קדש' הנתפס משום פיאה או לא קידשה .ועונה שברתו הרוח או בהמה (פטורה) הכל מודים אם חרש תני ר' אושעיא הפריש פיאה משדה לחברתה לא קדשה את שטח הצמחים האבודים מפסיק ,אם לא חרש זה והמופרש חייב בתרומה ומעשר ושמע ממנו מימר עדיין שדה אחד ,ולכן אינו מפסיק ,ומוכיח מני הכל אפילו הפריש גם ממיצר ר' יוסי ב"ח אומר חצובות בפיאה מפסיק .ושואל ,ר"ז בעי ,כמה דר' יודא אמר, התחיל לקצור עד שלא הביאה שליש מותר לקצור לפני העומר אולי ואפילו הביאה שליש וקוצר לבהמתו פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ואין תלות בין עומר לפאה ,כן ר"מ אמר התחיל עד שלא הביאה שליש השדה נחלקת ואפי' הביאה שליש פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה: מודים ,לאו ר"מ הוא הדא אמרה מפני שהשטח שנהרס כמו שהוא פיטר פאה ,אבל אם הוא זרע צמח חייב אפי' לא חרש מפסיק .כיי כמו דתנינן תמן ,א"ר יודן אימתי מותר לקצור לשחת לבהמתו ,לפני הבאת העומר בזמן שהתחיל לקצור עד שלא הביא שליש מבשלות התבואה ,ואינה חייבת בתרומות ומעשרות אבל אם הביא שליש אין לקצור עד טו בניסן יום הבאת העומר ,ואם יקצור חייב בפיאה ודבר שהוא חייב משנה ב' הלכה ב' שאֵינָּּה י ְכֹולָּה ְל ִה ָּקצֵר על ידי האיכר כְַאחַת משני צדדיה ויש לעבור את התעלה כדי ַאמַת ַה ַמי ִם תעלה ברוחב כל ֶ לקצור את הצד השניַ ,רבִי י ְהּודָּ ה אֹומֵרַ ,מ ְפ ֶסקֶת ונחשב לשני שדות החייבים בנפרד בפאה .וְכ ֹל ֶהה ִָּרים שטח שאֵין ַה ָּבקָּר י ָּכֹול ַלעֲב ֹר ְב ֵכלָּיו ,עם המחרישה הּוא נֹותֵ ן פֵָאה טרשי ֲאשֶר ַב ַמעְדֵ ר יֵעָּדֵ רּון ,בעבודת ידיים ַאף עַל פִי ֶ {אחת} לַכ ֹל: ירושלמי פאה יב:. עוקר הוא נאלץ להרים את המחרישה מצד זה ,ונותנו גמ' הוון בעון ביקשו התלמידים מימר ולא פליגין שאין מחלוקת בין משנה זו לבין המשנה קודמת בה לצד זה ,מפסיק ,משמע מצד אחד הולך מסביב אינו נאמר שהשלולית אינה מפסקת עד אשכחת שנמצאה מפסיק ,והתני מדרגות שהן גבוהות עשרה טפחים תני ,אמת המים הקבועה מים זורמים בקביעות הרי זו נותן פאה מכל אחת ואחת פחות מכאן נמוך מעשרה מפסקת בלי תלות ברוחה התעלה הוון בעון מימר עוד טפחים (כשבעים ס"מ) נותן מאחד על הכל ושואל ניסו התלמידים לומר מן מה דא"ר יהודא מדובר ופחות מכאן עשרה אינו עוקר את המחרישה מצד זה בעומד מצד אחד ואינו יכול לקצור מצד השני ,אבל ונותנה בצד זה? אלא נכון אפילו פחות מכאן עוקר אם היה עומד באמצע התעלה וקוצר מיכן ומיכן אינו הוא ובכל זאת לא אתינן מיתני עשרה אלא ללמד מפסיק ונחשב לשדה אחד אשכח תני ופליג ,היה עומד משום את סופה "שאם היו ראשי מדריגות מעורבים באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק ,מצד אחד וקוצר שהוא נותן מאחד אפילו גבוהות עשרה טפחים בצד שני אינו מפסיק .חייא בר אדא אמר בשם ר"ש בן לקיש ,היה שם סלע על פני אורך כל שדהו ,אם משנה ג' ד' הלכה ג' (ג) הַכ ֹל האמור במשנה הקודמת ַמ ְפסִיק{ין} ִלז ְָּרעִים לשדותְ ,ואֵינֹו ַמ ְפסִיק להיות פרדס נפרד ְלאִילָּן לבוסתנים שעָּר סבך כֹותֵ ש עצים משתרגים ונוגעים זה בזה גם גדר ,אֵינֹו ולפרדסים ֶאּלָּא גָּדֵ ר בגבה עשרה טפחים ְ .ואִם ָּהי ָּה ֵ ַמ ְפסִיקֶ ,אּלָּא נֹותֵ ן פֵָאה {אחת על} ( ַל)כ ֹל העצים (:ד) ְו ֶלחָּרּובִין המפוזרים בשטח כָּל הָּרֹואִין זֶה אֶת זֶה אינו שהָּיּו ָּלהֶם ְבכָּל {ה}רּו ַח צפון מזרח מפסיקָ ,אמַר ַרבָּן ַג ְמלִיאֵל ,נֹו ֲהגִין הָּיּו {ב} בֵית ַאבָּא ,נֹותְ נִין פֵָאה ַאחַת ַלזֵיתִ ים ֶ מערב ודרום ְ ,ו ֶלחָּרּובִין היו נותנים כָּל הָּרֹואִין זֶה אֶת זֶהַ .רבִי ֶאלִי ֶעזֶר ב ְַרבִי צָּדֹוק אֹומֵר ששמע ִמשְמו של ר"ג ֹֹ, שהָּיּו ָּלהֶם ְבכָּל ָּהעִיר נותנים פאה אחת : ַאף ֶלחָּרּובִין ֶ ירושלמי פאה יב. אחת לכל רוח :ושואל מי בונה במדויק מכוון להם גמ' מה ושואל מה פירוש שער כותש? כעלה את הרוחות העיר? ועונה מכוונת להון את הרוחות במכתש צמרות העצים נוגעים זה בזה או כותש על כפי שהעיר בנויה אמר רבי יוסי בר' בון בעיר של גבי גדר הענפים משתלבים ונוגיעם בגד? ועונה ,מן בית רבי היו להם ד' בדים שורות של זיתים לד' מה שכתוב ס(ש)ער כותש אין ולא הגדר כותש הדא רוחות העיר ,והן נותנים פאה לכל בד שורה לפי רוחו אמרה אנחנו מבינים מעצמנו כותש על גבי גדר .ר' לפי צד העיר היו שם ג' אילנות הראשונים מצד ימין מנא אמר זימנין לפעמים כדי לחבר העצים אנו רואים את האמצעים ,והאמצעים רואים את זקוקים דהוי בה בתוך ארבע אמות מהגדר וזמנין אנו הראשונים ,ואין הראשונים ימיניים רואין זה את זה זקוקים דהוי בה בתוך עשרה טפחים מהגדר ,ומסביר: את הימיניים מרוח אחרת ,ולכן מפריש פאה מן בנטועין מטע צפוף עשר לבית סאה ,מה את ש"מ על האמצעים ,ומן האמצעים על הראשונים והוא שיהיו בתוך ארבע אמות לגדר ,והן שיהיו בתוך הראשונים ,ואינו מפריש מן הראשונים של צד אחד עשרה טפחים בין גוף לגוף מדבר ממטע דליל עשרה על הראשונים של צד שני : לבית סאה :במשנה ולחרובים ..נוהגים נותנים פאה משנה ה' ו' הלכה ד' ַזֹור ַע אֶת שָּדֵ הּו מִין ֶאחָּד של תבואהַ ,אף עַל פִי שֶהּוא עֹושֵה(ּו) שְתֵ י ג ְָּרנֹות קוצר ואוסף בשני זמנים נפרדים , (ה) ה ֵ ש ֲעשָָּאן) קוצר ואוסף בבת אחת שנֵי מִינִין{ם} כגון חיטה ושעורה ַ ,אף עַל פִי {שהוא עושה} ( ֶ נֹותֵ ן פֵָאה ֶאחָּת .ז ְָּרעָּּה ְ שנֵי מִינֵי ִחטִין{ם}מזנים שוניםֲ ,עשָָּאן ג ֶֹרן ַאחַת אוסף ַזֹור ַע אֶת שָּדֵ הּו ְ לג ֶֹרן ַאחַת ,נֹותֵ ן שְתֵ י פֵאֹות .לכל מין בנפרד ה ֵ שמְעֹון שז ַָּרע ַרבִי ִ ביחד ,נֹותֵ ן פֵָאה ַאחַת {עשאן}שְתֵ י ג ְָּרנֹות אוסף כל זן בנפרד ,נֹותֵ ן שְתֵ י פֵאֹות(:ו) ומספרַ :מ ֲעשֶה ֶ שכַת ַה ָּגזִית לבית דין הגדול אִיש ַה ִמ ְצפָּה שני זני חיטים ,ובא לקבל הדרכה ִל ְפנֵי ַרבָּן ַג ְמלִיאֵל ְ ,ועָּלּו לברר הדבר ְל ִל ְ שבירושלים בהר הבית ְושָָּאלּו.איך לנהוג ָאמַר נַחּום ַה ַּל ְבלָּר מנהל הגנזך והפרטיכולים ְ ,מ ֻקבָּל ֲאנִי מ ֵַרבִי ְמי ָּאשָּא, ש ִקבְלּו מסורת מִן ַהנְבִיאִים ,עד ֲה ָּלכָּה לְמשֶה ִמסִינַי זמן מתן תורה , ש ִקבֵל מִן הַזּוגֹות שמאי והלל ֶ , ש ִקבֵל ֵמ ַאבָּאֶ , ֶ שנֵי מִינֵי ִחטִין{ם} ,אִם ֲעשָָּאן ג ֶֹרן ַאחַת קצר בבת אחת ,נֹותֵ ן פֵָאה ַאחַת {עשאן} שְתֵ י ג ְָּרנֹות ,קצר ְזֹור ַע אֶת שָּדֵ הּו ְ ב ֵ כל זן בנפרד נֹותֵ ן שְתֵ י פֵאֹות: ירושלמי פאה יב: כמו זר נחשבו קבלנו אותם מאבינו שבשמיים .אמר גמ' קצר חצי אגדו חיטה לבנה וחצי חיטה השמותית רבי אבין בדרך אחרת אילולי כתבתי לך רובי תורתי שחמתית אדומה במטרה לעשותן גורן אחת .ונמלך ולא נתתי לך תורה שבעל פה ,לא כמו זר נחשבו? ואחרי זה חזר בו ועשאן שתי גרנות ,אינו מפריש מה הבדל בינן לאומות? אלו מוציאין ספריהם פאה מן האגדו על השמותית ,לא בתחלה בעודו חושב הקדושים ואלו מוציאין ספירהם הקדושים ,אלו שכך צריך לנהוג ולא בסוף באינו יודע איך להשאיר מוציאין דפתריהן כתבי יד עתיקים ואלו מוציאין פאה לעניים ואין מחשבתו קובעת כי אם מעשיו קצר חצי האגדו וחצי השמותית לעשותן שני גרנות ,ונמלך דפתריהון כתבי יד עתיקים שלהם ואילולי הדברים ועשאן גורן אחת ,מפריש מן האגדו שבסוף עלה שבעל פה לא היה חו"ח הבדל .ר' חגי אמר בשם ר' שמותית שבסוף פאה בסוף הקצירה מן האגדו שמואל בר נחמן ,נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים שבתחלה עלה שמותית שבתחלה פאה לתחילת קציר שבכתב ,ואין אנו יודעין איזה מהן חביב לפני המקום כדי לענות לצרכי העניים וכמו כן מפריש מן האגדו ולפני החכמים אלא מן מה דכתיב שמות לד'(כז) על האגדו בשכילה את שדהו בסוף הקציר אבל אם משה כְ תָ ב לְ ָך אֶ ת הַ ְדבָ ִרים הָ אֵּ לֶה כִי ַויֹאמֶ ר ְי ֹהוָה אֶ ל ֶ לא כילה את כל שדהו אפילו מן האגדו על האגדו אינו עַל פִי הַדְ ב ִָּרים ָּה ֵאּלֶה כ ַָּרתִ י אִתְ ָך ב ְִרית ְואֶת יִש ְָּראֵל: הדא אמרה זאת אומרת אותן שבפה חביבין לפניו .ר' מפריש פאה סופית קצר חצי אגדו ,וכל השמותית יוחנן ור' יודן בי ר"ש חלוקין אחד אמר אם שמרת לעשותן גורן אחת ,ונמלך ועשאן שתי גורנות כל זן מה שבפה ,ושמרת מה שבכתב ,אני כורת אתך ברית, לחוד ,אפילו מפריש מן האגדו את הפאה וכל ואם לאו אין אני כורת עמך ברית ,ואחרנא אמר, השמותית ששם נפטרה כי קציר השחומתית נקצרה שניהם שווים אם שמרת מה שבפה וקיימת מה כולה :אמר ר"ז בשם ר' יוחנן ,אם באת הלכה תחת שבכתב ,אתה מקבל שכר ואם לאו אין אתה מקבל ידיך ,ואין אתה יודע מה טיבה וניראת לך תמוהה אל שכר ,ריב"ל אמר יש כאן מקום לדרוש עליהם תפליגנה אל תנסה להסבירה לדבר אחר ,שהרי כמה "ועליהם" וו מיותר כל "ככל" כף מיותר דברים הלכות נאמרו למשה בסיני וכולהן משוקעות במשנה "הדברים" הא מיותר מלמדים מקרא משנה תלמוד של רבי יהודה הנשיא אמר ר' אבין ויאות היא, ואגדה אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני הדברים מוכחים מהמשנה שלנו שני מיני חטים לבנה רבו ,כבר נאמר במוסווה למשה בסיני מה טעם נרמז ושחומה אילולי שבא נחום הלבלר ופירש לנו שהיא בקהלת א' (י) י ֵש דָּ בָּר שֶי ֹאמַר ְראֵה זֶה חָּדָּ ש הּוא כְ בָ ר הלכה למשה מסיני ידועין היינו? רבי זעירא אמר הָ יָה לְ ֹעל ִָמים אֲ ֶשר הָ יָה ִמלְ פָ נֵּנּו :משיבו חבירו ואומר בשם ר"א כתוב הושע ח' (יב) ֶאכְתָּ וב \{ ֶאכְתָּב\} לֹו לו "כבר היה לעולמים" ר"ז אמר בשם שמואל ,אין תֹורתִ י כְ מ ֹו זָר נ ְֶח ָשבּו :וכי רובה של {רבֵי\} ָּ ֻרבֵו \ ֻ למידין לא מן ההלכות למשה מסיני ,לדמות דבר תורה נכתבה? אלא מרובין הן הדברים הנדרשים לדבר ולא מן ההגדות מדרשי אגדה ולא מן התוספות בשלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם מן תוספתות אלא מן התלמוד שיש בו סברא והגיון, הכתב מתוך המקראות מן הדברים הנדרשים מן הפה ושואל ,תני ר' חלפתא בן שאול ,היא שני מיני חיטין. כהלכה למשה מסיני .ושואל ,וכיני האומנם מרובים? היא שני מיני שעורין ,חיטים נאמר במשנה כהלכה אלא כיני אמור חביבין הן הדברים הנדרשים מן הפה, למשה מסיני והנה מדמה ר' חלפתא שעורים לחלק ויש להם מסורת עתיקה מן הדברים הנדרשים מן לשני מינים ,מהחלוקה בחיטים? ועונה אמר ר"ז כך הכתב .ר' יודא בן פזי אומר "אכתוב לכם רובי היתה הלכה בידן שגם שעורים ושכחוה ונשכח היא תורתי" אלו התוכחות שבספר דברים אפילו כן לא אמר ר' מנא הדא דתימר בההוא זה נאמר בתלמיד דלא סבר שעדיין אין לו שיקול דעת מספיק לבחון היטב את פרטי הבעיה ,אבל ברם בההוא דסבר ,עבד יכול להורות א"ל בין סבר בין לא סבר ,וזאת בההוא דפליגי שיש בהם מחלוקת ברם בההוא דלא פליגי ויש הלכה פסוקה בין סבר בין לא סבר יכול להורות שני מיני חטין היא שני מיני שעורין וממשיך לשאול והתנינן המחליק התולש בצלים לחים למכרם לשוק, ומקיים יבשים לגורן ,נותן פאה לזו ופאה לזו ,וזאת בכוח הדימוי לשני זני חיטים אית לך מימר התאמר שוק וגורן כך היתה הלכה למשה בידן ושכחוה? רבי חנניא בשם שמואל אמר אין למידין מן ההורייה חד פעמית של רב הכל מודים שאין למידין מן המעשה שראו כי אין מספיק נתונים לבחון את פרטי המקרה משנה ז' ח' הלכה ה' ש ְקצָּרּו ָּה גֹוי ִם בעלי הקרקע ומכרו את השדה והיבול לישראלי{ ,ש} ְקצָּרּו ָּה ִל ְסטִים אנשים אלימים שלא (ז) שָּדֶ ה ֶ ְטּורה .מן הפאהָּ ,קצַר הבעלים שב ַָּרתָּ (ּה){ו} הָ רּוחַ את הקמה אֹו ְב ֵהמָּה ברגליה ,פ ָּ ברשות ,או ִקכ ְרסְמּו ָּה נְ ָּמלִיםְ , ְטּורה ,ומסביר :שֶחֹובַת ( ַהפֵָאה) {הקציר} ַב ָּקמָּה בסוף קציר השדה ֶח ְצי ָּ{י}ּה ואח"כ ְו ָּקצְרּו{ה} ִל{י} ְסטִים ֶח ְצי ָּּה ,פ ָּ וכאן סוף קציר השדה לא הוא קצר (:ח)אבל ְקצָּרּו ָּה ִל ְסטִים ֶח ְצי ָּ{י}ּה ואחר כך ְו ָּקצַר (הּוא) בעל השדה ש ָּקצַרָּ .קצַר ֶח ְצי ָּ{י}ּה ּו ָּמכַר לישראל ֶח ְצי ָּ{י}ּה ,הַּלֹו ֵק ַח נֹותֵ ן פֵָאה לַכ ֹל כי השדה כולה ֶח ְצי ָּ{י}ּה ,נֹותֵ ן פֵָאה ִממַה ֶ מתחייבת בגמר הקצירָּ .קצַר ֶח ְצי ָּ{י}ּה ְו ִהקְדִ יש ֶח ְצ{י}י ָּּה לבדק בית השם ,הַפֹודֶ ה ִמי ַד ַה ִגזְבָּר בטרם קצירה ,הּוא נֹותֵ ן ֵפ{י}ָאה לַכ ֹל: ירושלמי פאה יג: בינה לקדמייתא שבה אפשרנו לאריס עני לזכות גמ' מתניתא הפוטרת קציר גויים בשקצרוה הגויים במתנות עניים אלא לכשתקצר שליש תהא שלך ואין לעצמן אבל קצרוה כשכירים לישראל חייבת ,ותני כן לאריס חלק במחובר אמר ר' בון בר חייא הדא אמר אם אין שוכרין פועלין גוים לקציר שדות מפני שאין בקיאין כך אפשר לומר שהמוכר זכה בפיאה למרות שהיא בלקט ועלולים לקצור עד הגרגיר האחרון .מתניתין קצר מתרת את העומרים .א"ר יוסי הדמיון אינו מלא תמן חציה וקצרו גויים חציה פטורה ,מדובר כשקצרוה באריס לא נתחייבה שדהו ברשותו ,ברם הכא כשקצר לאבדה לקלקל ולגרום נזק לבעלים אבל קצרוה שלא חצי ומכר אחר כך נתחייבה שדהו ברשותו .ודומה לאבדה ולקחו הגויים את היבול חייבת ,א"ר הושעיא הדבר יותר אלו קצר חצי שדהו ,ומכר מה שקצר את בר שימי חולק ,אפילו תימר כשקצרוה שלא לאבדה התבואה הקצורה הלוקח אם עני הוא מותר בלקט פטורה ,מאחר שהפיאה ניתנית מתחייבת בפאה שכחה ופיאה יאות וזה אמנם דומה ,ושואל עוד הלוקח במחובר לקרקע ,ואין קרקע נגזלת וקציר גויים אינו שקנה חצי מן הקציר מהו שיזכה בפיאה שהיא מתרת מחייב פאה .במשנה :קצר חציה וקצרו ליסטים חציה את העומרין של מוכר את זה אפשר לדמות בפלוגתא פטור מפני שהוא מפריש מן הקמה שבסוף השדה על דרבי ור"י הנשיא שראינו סוף פרק קודם האם קונסים הקמה כולה ומן הקמה שבסוף גם על הקציר ,ואינו גם עני או רק לוקח עשיר :ר' פינחס בעי קצירת חוץ מפריש מן הקציר לא על הקציר ולא על הקמה .אמנם לארץ שהובא לארץ ישראל מהו שתהא חייבת בפיאה? נכון ,פעמים שהוא מפריש מן הקציר על הקמה ,היאך שלא תאמר כמו במשנה קוצר להקדש פטור קוצר וח"ל עבידא מתי זה קורה? כילה גמר לקצור את שדהו, פטור אי מה ומצאנו גם הקדש ונפדה חייב אף נקצר ושייר בה כדי פיאה ,כיון שקצר שיבולת ראשונה מן חוץ לארץ והובא לארץ חייב .אבל אשכח תנא לומד המוקצב לפאה חזרה עובר חיוב פיאה לעומרים ַאר ְצכֶם ֹלא ְתכַ לֶה ויקרא כג' (כב) ּובְ קֻ ְצ ְרכֶם אֶ ת ְקצִיר ְ נמצאת מקרים שבהם מפריש מן הקציר על הקמה ולא ְפַאת ָש ְדָך בְ קֻ ְצ ֶרָך וְ לֶקֶ ט ְק ִצ ְירָך ֹלא ְתלַקֵּ ט לֶעָ נִי וְ ַלגֵּר סוף דבר ולא זו בלבד שכילה גמר לקצור את שדהו ַת ֲעזֹב אֹתָ ם אֲ נִי ְי ֹהוָה אֱֹלהֵּ יכֶם :ודורש ַֹ "קציר ארצכם" אלא אפילו בשקצר השדה ואמר ,מכאן ואילך אני ולא קציר חוץ לארץ .במשנה מה שקצר גזבר הקדש מפריש פיאה ,כיון שקצר שיבולת ראשונה ,חזרה פטור ,ואומר :קצר הגזבר חצי חציה רבע שדה ולא מתגלגל חיוב פיאה לעומרים הקצורים כבר מפריש מן הספיק לקצר את השאר עד שפדה את השדה ישראל הקציר על הקמה .במשנה :קצר חציה ומכר חציה אחר את כלה ,מפריש האחרון מן הקציר על הקציר, החייב פאה הקונה .ומברר :המוכר שהוא עני מהו וכל מה שנקצר ברשות הקדש כבר נפטר למרות שיזכה בפיאה והבעיה שהיא מתרת את העומרין כולל שאמרנו שחיוב פאה הנה בסוף השדה העומרים של המוכר נשמעינא מן הדא ננסה לדמות , הדרן עלך אלו מפםיקין: אמר ר' יהודא אימתי לא יכול אריס עני לזכות במתנות עניים בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע ומה
© Copyright 2024