עיריית יפו בשלהי התקופת העות`מנית ושנות המנדט הבריטי
1 1 עיריית יפו בשלהי התקופה העות'מאנית ושנות המנדט הבריטי שמואל גילר מבוא עד חודש מאי ,1921כאשר הפכה ליישות עירונית עצמאית ,הייתה תל אביב שכונה של יפו .על אף הניסיון לנהל אותה באופן עצמאי ,הרי שבפועל שימש ראש עיריית יפו גם כראש עיריית תל אביב .המאמר שלפנינו ,מתאר את עיריית יפו בתקופה העות'מאנית והמנדט הבריטי ,ושופך אור על נושא בלתי מוכר כמעט לציבור ,וזאת על אף העובדה שיפו ותל-אביב התפתחו זו לצד זו .מול המידע המפורט על תל אביב ,הרי על תולדותיה של יפו בתקופה זו ,ידוע רק מעט .המאמר עוסק בראשי עיריית יפו ,ובמערכות הבחירות בתקופה זו. ארכיון עיריית יפו נעלם כידוע לאחר מלחמת העצמאות ,והמידע מבוסס על זיכרונות אישיים, מסמכים ,ועיתונים מאותם ימים .מקור נוסף מסתמך על בני משפחות אלביטאר ואסעיד ,צאצאים של ראשי העיר במשך 26שנה ,המתגוררים כיום בירדן. 1 בניין העירייה מימין ,ומשמאל ארמון המושל 2 יפו היא כיום חלק בלתי נפרד מתל אביב ,ושמה נכלל בשמה של העיר העברית הראשונה. הנושא המובא בזאת הוא חלק מתולדות העיר המאוחדת ,ותורם רבות להכרתה ,ובעיקר על התנהלותה המוניציפאלית של יפו כעיר עצמאית. ראשיתה של עיריית יפו ראשיתו של השלטון המקומי בארץ ישראל לאחר חקיקת 'חוק הווילאית' בשנת , 1864שיושם בהדרגה בתחומי האימפריה העות'מאנית ,בעקבותיו הוקמו עיריות ומוסדות ממשל חדשים, ומועצות מינהל (מג'לס אל אידארה) ,שחבריהן נבחרו מקרב הנכבדים המקומיים. 1 מועצה עירונית הוקמה לראשונה ביפו בסוף .1871היא מנתה תחילה ארבעה מוסלמים וארבעה נוצרים, אולם לאחר פניית הקונסולים הזרים ,מונו גם שני נתינים זרים ,ובעקבות פנייתו של ראש חברת ישראל חברים ביפו לג'מאל פאשה ,צורף אליה גם נציג יהודי 2.הבחירות הראשונות ביפו נערכו בשנת .1913חברי המועצה נבחרו בידי 700בוחרים ,מהם כ 25-יהודים .נציגי ועד הקהילה היהודית ביפו ,היו דוד מויאל וניסים קורקידי .לבחירות ,שנערכו ב 10-בפברואר מדי ארבע שנים, יכלו לבחור הגברים בני 25ומעלה ,בעלי נתינות עות'מאנית ,ששילמו את מיסיהם. הכנסות העירייה באו מגביית מיסים על יבוא נפט ויין ,השכרת נכסים ,וממיסים שהוטלו על העגלות שנסעו לירושלים .העירייה עסקה בנושאי בנייה ,פיקוח על שווקים ועל מחירי המוצרים הבסיסיים ,וכן על שמירת הביטחון ,הסדר ובריאות הציבור. ראשי המועצה בתקופה העות'מאנית היו והבה אלדבאג ,חוסני בק אל ארנאוט ,שיח' סאווי אבו ג'בן ,השיח' סלים עלי ביבי ,מוחמד עלי אלדג'אני ,והאחרון עומר אלביטאר. 3 הוא שימש כראש המועצה החל משנת 1908ועד ,1916כאשר פוטר על ידי הקאימקאם התורכי בהא אל-דין, וגורש לדמשק יחד עם 45ממכובדי העיר. 4 בראשית תקופת המנדט נמשכה שיטת השלטון המוניציפלי העות'מאני ,שסייעה בפיתוח שירותים ומינהל עצמי בקרב הערבים והיהודים .פקודת העיריות הראשונה נחקקה לקראת הבחירות הראשונות לרשויות המוניציפליות ב ,1927-וזכות הבחירה הוענקה לגברים ,בעלי נתינות מקומית ,בני 25ומעלה ,ובתנאי ששילמו מס עירוני שנתי של 1לא"י לפחות. בינואר 1934פורסמה 'פקודת חוק העיריות' ( ,)Municipal Corporation Ordinanceשפירטה את סדרי השלטון והממשל העירוני והבחירות למועצות העירוניות .הפקודה הסמיכה את הנציב העליון למנות או לפטר ראשי עיריות ,לפזר כל מועצה עירונית ,אם נוצרו סיבות לכך ,לשנות גבולות שיפוט מוניציפאליים ,לחלק את העיר לרבעים ,ולקבוע את מספר חברי המועצה לכל 3 רובע .החוק קבע גם את שיטת הכנת פנקסי הבוחרים ,את התנאים לרישום בהם ,ואת חובתו של תושב העיר להירשם כתנאי לקבלת זכות הבחירה .חוק הבחירות קבע תקופה של חמש שנים לכהונת המועצה העירונית. 5 בתחילת תקופת המנדט ,מונה עאסם בק אסעיד לראשות מועצת עיריית יפו ,וכסגנו מונה קיסר ערקטינג'י .בבחירות הכלליות שנערכו בשנת ,1927נבחר אסעיד ,וכסגנו מונה עבדול ראוף אלביטאר ,שנבחרו שוב בבחירות של .1934עם גבור האלימות ביפו בסוף ,1938ב'מרד הערבי', פוזרה העירייה והוקמה מועצה ממונה בידי הבריטים .לראשות העיר מונה עבדול ראוף אלביטאר, ועלי מוסתאקים מונה כסגנו .עבדול ראוף שירת בתפקיד עד למותו ב 16-ביוני .1941אחריו מונה לתפקיד אחיו עומר ,שהמשיך בתפקידו עד להתפטרותו ,ב 12-במרס ,1945ופיזור המועצה .לאחר מכן מינו הבריטים את ד"ר יוסף הייכל ,שהיה לראש העירייה האחרון של יפו .עלי מוסתאקים שירת כסגן ראש העירייה תחת עבדול ראוף ,עומר אלביטאר וד"ר יוסף הייכל. עיריית יפו שכנה בתקופה העות'מאנית ובראשית שלטון המנדט הבריטי ,בבניין הצמוד לארמון המושל (הסראיה) בכיכר השעון .בשנת ,1937היא עברה למשכנה החדש בבניין שנבנה בידי בן משפחת אסעיד בכיכר המזרקה בשדרות ירושלים ,סמוך לאולם קולנוע 'אלהמברה'. עומר אלביטאר ראש העירייה – 1916-1908 :הקדנציה הראשונה עומר אלביטאר ( )1946-1879היה בן למשפחה עשירה ביפו ,בעלת השפעה ונכסים רבים .בבעלותה היו אלפי דונמים של קרקע ,שחלקם נמכר באמצע שנות העשרים ועליהם הוקמו העיר בני-ברק ושכונות מזרח פתח-תקווה .אלביטאר היה חבר במועצת העירייה בשנים ,1908-1905וכן עסק במסחר בקר ובעסקים אחרים .בשנת 1908הוא מונה לראשות המועצה העירונית בידי הקאימקאם עריף בק ,שאתו קיים קשרים הדוקים. עומר אלביטאר היה דמות פעילה בפוליטיקה העירונית והלאומית לאחר מלחמת העולם הראשונה .עם תחילת השלטון הבריטי הוא נאסר ונשלח לגלות במצרים ,לאחר שנחשד בפעילות פוליטית פרו-עות'מאנית .הוא הורשה לחזור בתחילת שנת ,1919לא לפני שהוזהר להימנע מפעילות פוליטית .בספטמבר 1919נבחר לנשיא 'האגודה המוסלמית נוצרית' ביפו ,שהייתה הגורם הפוליטי הראשון בהתארגנות הלאומית הערבית בארץ. 6 היא נוסדה ביפו ביוזמת קצין מודיעין בריטי ,והצטרפו אליה עשירי העיר ונכבדיה .אגודות דומות קמו זמן קצר לאחר מכן בערים נוספות .ראשיהן התכנסו בדצמבר 1919בחיפה וייסדו את 'הוועד הפועל הערבי' שלנשיאו נבחר מוסה קאזם חוסייני .היה זה הגוף הייצוגי הראשון של ערביי ארץ ישראל .עומר אלביטאר כיהן 4 כנשיא האגודה ביפו עד לסוף שנת ,1929כאשר הודח על ידי האגף הקיצוני 7.כנשיא האגודה שלח עצומות לנציב העליון ,וכן פרסם 'קול קורא' לאזרחי בריטניה והעולם ,ערב הדיון במועצת המעצמות בסאן-רמו על גורל המזרח התיכון ,שבו קרא להם להציל את ערביי ארץ ישראל מהציונות שתמיט עליהם אסון 8.בקונגרס הרביעי של הוועד הפועל שהתכנס ביוני 1921בחיפה, נבחר עומר לשמש כסגן היו"ר ,תפקיד אותו מילא עד לקונגרס השביעי ב.1928 - במאורעות תרפ"א ביפו ( 1במאי ,)1921היה עומר אחד משלושת נכבדי העיר ,שנקראו בהוראת המושל למפגש עם נכבדי תל אביב להרגעת הרוחות. 9 הוא השתתף ,יחד עם ראש העירייה, בפגישה עם נכבדים יהודים וערבים שנערכה בארמון מושל יפו ב 2-במאי .לאחר אספה משותפת של נכבדי העדות ב 5-במאי ,1921הוא נשלח עם קצין מודיעין בריטי לטול-כרם וקלקיליה ,כדי להזים שמועות שהיהודים הורגים בערביי יפו. 10 כנשיא 'האגודה המוסלמית -נוצרית' ,היה לו חלק נכבד בליבוי ההסתה ביפו נגד הציונות והעלייה ,שהובילה למאורעות. 11 כאשר ביקש פנחס רוטנברג ,בשנת ,1923לספק חשמל ליפו מתחנתו החדשה בתל אביב, התפלגה הנהגת יפו לשני מחנות :ראש העירייה ,עסאם בק אסעיד ועומר אלביטאר ,תמכו בחיבור, ורק לאחר מאבק פנימי סוער ,חוברה יפו למערכת החשמל. 12 שבר פנימי נוצר 'באגודה המוסלמית -נוצרית' ביפו בין המוסלמים לנוצרים ,שהתנגדו לחיבור החשמלי ,והייתה לכך השלכה על הפוליטיקה המקומית. עם התגבשות הפלגים בתנועה הלאומית הערבית' ,המג'לסיון' בהנהגת החוסיינים ,ו'המוערד'ה' (האופוזיציה) בהנהגת רג'אב נשאשיבי ,הצטרף עומר אלביטאר לזה האחרון ,והיה מראשי המחנה ומנהיגו ביפו עד לאמצע שנות הארבעים. לקראת הבחירות למועצות העירוניות ב 27-במאי ,1927החריף המאבק בין המחנה החוסייני והאופוזיציה הנשאשיבית שבא לידי ביטוי גם ב'וועד הפועל הערבי' ,שנשלט בידי משפחת חוסייני .עומר אלביטאר יצא במאמר פומבי בעיתונות הערבית נגד שליטת החוסיינים "השקועים בסכסוכים אישיים ורדיפה אחרי משרות", 13 והפך לאויבם המושבע ויעד להתקפותיהם. בעקבות מאורעות ,1929חלה התקרבות בין מוסא קאזם אל חוסייני ורג'אב נשאשיבי, שקוממה רבים באופוזיציה .לאחר השתלטות האגף הקיצוני על 'האגודה המוסלמית -נוצרית' ביפו ,והדחתו מראשותה ,הצטרף עומר לאופוזיציה בצפון הארץ ,בראשות השיח' אסעד אל- שוקיירי ,ראש עיריית עכו ,בכינונה של 'המפלגה הליברלית' .השניים פרסמו ביוני 1930מכתב גלוי למופתי חג' אמין אלחוסייני ,ובו ביקשו לפרסם את פירוט הכספים שנאספו כתרומות 5 לערבים בעקבות אירועי ,1929וכן דרשו את ביטול המועצה המוסלמית העליונה ובחירות חדשות. 14 עאסם בק אסעיד ראש העירייה1938-1919 : עאסם בק אסעיד ( )1942-1877אחיינו של מנהיג ערביי יפו ,השיח' חאפז בק אסעיד ,שהיה חבר הפרלמנט ובעל תפקיד בכיר במינהל התורכי .בצעירותו שירת עאסם בק כפקיד בבית המשפט למסחר ולאחר מכן כמזכירו .בתקופה העות'מאנית שירת כארבע שנים במועצת העירייה ,ובשנת 1915הוגלה בידי השלטון התורכי לאנטליה .הוא חזר לאחר הכיבוש הבריטי ומונה לראשות העירייה בשנת ,1919 15 ולסגנו מונה קיסר ערקתינג'י. אסעיד מונה בתמיכתה של משפחת אלביטאר ,ושימש כראש העירייה ארבע קדנציות ,במשך 19שנים. במהלך כהונתו של אסעיד ,נתלווה אליו עומר אלביטאר במפגשים עם אישי ציבור יהודים. בפגישות רבות המוזכרות בעיתונות התקופה ,מופיעים השניים יחדיו .שמואל טולקובסקי מספר ביומנו על פגישה עם השניים בתחילת יוני ,1920שבה ביקש מהם למנוע את יציאת המשלחת הערבית לפריז .לדבריו ,מניעת יציאת המשלחת נבעה ממאמציהם של עומר אלביטאר ועאסם בק אסעיד .פגישה נוספת התקיימה בביתו של טולקובסקי ב 15-במרס ,1921יחד עם דיזנגוף ושלוש, בה נדונו דרישות קונגרס ה'וועד הערבי' בחיפה .לדברי טולקובסקי נוהלה הפגישה בצורה ידידותית "ונראה היה כי הערבים מעוניינים להגיע להבנה". 16 עיתון 'הארץ' מדווח על נאומיהם של ראש העירייה ואלביטאר ,לאחר מאורעות ה 1-במאי ,1921שבהם הביעו את צערם על מעשי האלימות .פגישה נוספת לשיפור היחסים ,נערכה באדר תרפ"ב בין נכבדי היהודים ,המוסלמים והנוצרים בחסותם של מושל יפו וסגנו ב'קפה סגל' בתל- אביב .מצד היהודים נכחו בפגישה אוסישקין ,ד"ר אידר ,רופין ,אחד העם ודיזנגוף ,והמוסלמים יוצגו על ידי השניים' .הארץ' מתאר את חילופי הברכות הידידותיות שהוחלפו בין הצדדים. 17 עד למאורעות ה 1-במאי 1921הייתה תל-אביב שכונה של יפו .בעקבות המאורעות אישר הנציב העליון את הפיכתה למועצה עצמאית ( ,) Townshipכאשר חתם על 'פקודת מועצת עיריית תל-אביב' .ב 11-במאי התכנסה מועצת העיר לראשונה ,ואילו התלות בעיריית יפו נשארה בנושאי תכנון ובנייה בלבד .כנציגי היהודים במועצת עיריית יפו והוועדה לבניין ,שירתו יוסף אליהו שלוש ומאיר דיזנגוף .שלוש שימש כאיש הקשר בין עיריית יפו לתל-אביב. במהלך תקופת המנדט גדלה אוכלוסיית יפו ,שהכפילה את מספרה בראשית שנות העשרים. גידול בתקציב העירייה בראשות אסעיד ,אפשר את הרחבת פעילותה וקידום מפעלים חיוניים. 6 שופצו כבישים ישנים שנסללו בידי התורכים ,ורחוב שדרות המלך ג'ורג' (שד' ירושלים) הוארך. מפעל שסיפק מים זכים לחלק מתושבי העיר ,הוקם על אדמת הביצה (הבסה) ,ולאחריו הוקם מפעל הביוב הראשון .תנועת הבנייה למגורים ולמסחר גדלה בצורה ניכרת ושילשה עצמה עד שנת .1933תקציב העירייה שעמד בשנת 1920על 20,000לא"י ,גדל בשנת 1935ל 135,000-לא"י. 18 לאחר הבחירות בשנת ,1934שבהן זכו אסעיד וסיעתו ,התרחבו פעילויות העירייה ,והיא מנתה כמאה עובדים .מועצת העירייה מינתה חמש ועדות :ועדה לביוב ,לכבישים ,למים ,למיסים ולעבודות ציבוריות .בתקופה זו היקף הבנייה גדל מאוד ,ונסללו רחובות חדשים. ניצחונו של אסעיד בבחירות ,1927וניצחונה של האופוזיציה הנשאשיבית ברוב הערים ,הגביר את האיבה למחנה החוסייני .אסעיד הצטרף אליה עוד בשנת ,1923כאשר תמך בחיבורה של יפו למפעל החשמל של רוטנברג בניגוד לדעת המתנגדים .עם ייסודה של מפלגת האופוזיציה ' -מפלגת ההגנה הלאומית' (האד'יפע) ,הצטרף אליה עאסם ,יחד עם האחים אלביטאר ,והם נמנו עם חברי הנהלתה ומנהיגיה ביפו .ביוני 1936הוענק לעאסם בק אסעיד תואר כבוד C.B.Eבידי הבריטים . 19 בפברואר 1938מונה עבדול ראוף אלביטאר כמ"מ זמני של ראש העירייה ,שהחל להעדר עקב מצבו הבריאותי .בתקופה זו החל משא ומתן לגבי השכונות היהודיות של יפו -פלורנטין, קלצ'ינסקי ,שפירא ,העובד ,גבעת הרצל ,גבעת משה א' ו-ב' ושיבת ציון ,שהיוו עשירית משטחה של יפו עם כעשרים אלף תושבים .תושבי השכונות חויבו במיסים לעיריית יפו ,אך לא קיבלו ממנה שירותים במהלך 'המרד הערבי' ,וזכו לשירותים חלקיים בלבד מתל-אביב. המאורעות שפרצו ביפו באפריל ,1936ועמן 'השביתה הגדולה' ,עיכבו את התפתחות העיר והיו בין הגורמים למשבר פוליטי וכלכלי .לקראת סוף שנת 1938הגיע המתח לשיאו עם גבור האלימות והשתלטות הכנופיות על העיר ,שפגעו במינהל התקין .המורדים הכפריים שהשתלטו על יפו, עשקו ,איימו והרגו בנכבדי העיר ובעשיריה ,ורבים מהם נאלצו לעזוב את העיר .ב 3-בספטמבר 1938נעשה ניסיון לרצוח את עומר אלביטאר ,כשעמד להיכנס למספרה בכיכר השעון ,והוא נימלט ללבנון. 20 עאסם בק ועבדול ראוף היו גם הם נתונים לאיומים ,ונאלצו לעזוב את הארץ .העיר התרוקנה מנכבדיה ,ואת מקום ראש העיר מילא ,באופן זמני ,חבר המועצה חוסיין שיהאב א-דין. 21 ב 13-בדצמבר 1938התפטר הנוצרי אדמונד רוק מחברותו במועצת העיר והיא נותרה ללא קוורום לישיבותיה .השלטונות הבריטיים פיזרו את מועצת העירייה והכריזו על מינוי מועצה ממונה בראשות עבדול ראוף אלביטאר. 22 7 עאסם בק אסעיד פרש מפעילות פוליטית ונפטר ב 31-ביוני 1942בבית החולים הצרפתי בירושלים ,בן 65במותו .הוא נקבר בבית הקברות שיח' מוראד ביפו .ראש עיריית תל-אביב ורבים מידידיו היהודים השתתפו בהלוויה. 23 עבדול ראוף אלביטאר ראש העירייה1941 - 1939 : עבדול ראוף אלביטאר ( ,)1941-1883אחיו של עומר ,נולד ביפו ועסק במסחר ובפרדסנות בשטחים הנרחבים שהיו שייכים למשפחה .הוא ואחיו חזרו ליפו בדצמבר ,1938לאחר גלות מאונס בלבנון, והחזירו את הביטחון לעיר ,לאחר שהתגברו על אנשי הכנופיות וגירשום. 24 ב 5-בינואר 1939 פורסם מינויו הרשמי כראש המועצה הממונה ,בעיתון הממשלה .הנציג היהודי במועצת העירייה, היה מאיר אמזלג. בשנתיים וחצי שבהן כיהן כראש העירייה ,קיים עבדול ראוף יחסי ידידות ושיתוף פעולה עם ראש עיריית תל-אביב ,ישראל רוקח ,והוא הגיע עמו להסדר לגבי מיסי השכונות היהודיות ביפו. 25 מיד עם כניסתו לתפקיד ,התקיימה ארוחה משותפת במועדון רוטרי בתל אביב ,שבה נוכחו דב הוז ,סגן ראש העירייה ונכבדים נוספים ,שבמהלכה הכריזו הצדדים על שיתוף פעולה. 26 מפגשים נוספים התקיימו גם בשנים הבאות. עבדול ראוף היה נתון לאיומי יריביו החוסיינים ,ונעשו ניסיונות לפגוע בו ובבני משפחתו. לאחר שנאלץ לעזוב את הארץ ,בספטמבר ,1938נותרה רעייתו עם שלושת ילדיה בביתם ברחוב המלך פייסל (כיום יהודה הימית) .אנשי הכנופיות הגיעו לבית מספר ימים לאחר עזיבתו ,אשתו נצטוותה לצאת מהבית ,שהועלה באש ,והמשפחה נאלצה לעזוב את הארץ. 27 ב 3-ביוני 1939 נעשה ניסיון נוסף בידי אנשי המופתי חג' אמין אלחוסייני לרצוח אותו .שתי פצצות נזרקו לעברו ולעבר חבריו ,כשישבו בבית קפה ברחוב דירהלי .הן החטיאו את המטרה ,והוא נחלץ בפציעה קלה .המתנקשים הצליחו להימלט. 28 עבדול ראוף ,יחד עם אחיו עומר ,עמד בראש הנהגת מחנה 'האופוזיציה' הנשאשיבית שנחשבה כמתונה .הם השתתפו במפגשים רבים עם האמיר עבדאללה ,שניסה לשכנעם להסכים להצעת החלוקה של 'ועדת פיל' .עבדול ראוף שנחשב למתון שבין האחים ,ערך מפגשים ומגעים עם אנשי הסוכנות היהודית ,והיה איש הקשר בין הצדדים במהלך שנת ,1939לקראת דיוני 'ועידת לונדון', כשניסו הצדדים להגיע להבנות 29.הוא נחשב לפרו-בריטי וקיים קשרי ידידות עם הנציב העליון מקמייכל .בספטמבר 1939נערך מפגש רב משתתפים עם הנציב בחצר בית החולים של ד"ר פואד דג'אני (חותנו לעתיד). 30 ביקור מתועד נוסף נערך ב 7-באוגוסט ,1940בעת שהנציב העליון חנך 8 את תחנת השאיבה החדשה בעג'מי. 31 לאחר ההפצצה האיטלקית על תל-אביב ,שבה נהרגו מאה ושלושים יהודים ,הגיע עבדול ראוף לתל-אביב ,יחד עם כל חברי מועצת עיריית יפו ,כדי לחלוק כבוד לנספים ולמסור את תנחומיהם. 32 במהלך כהונתו ,הושגה הבנה בין 'הוועד המאוחד של השכונות העבריות בשטח יפו' ,לבין עיריית יפו .הוועד כלל את שכונות פלורנטין ,קלצ'ינסקי, מטלון ,שפירא ,שפיר קליין ,העובד ,שיבת ציון ,סומברובסקי ,גבעת הרצל ,גבעת משה ,נטר ומרכז וולובלסקי ,וייצג אוכלוסיה של כעשרים אלף יהודים .בעקבות 'המרד הערבי' ,ביקש הוועד להיפרד מיפו ולהסתפח לתל-אביב ,אולם נתקל בהתנגדות עיריית יפו והשלטונות הבריטיים .בעקבות זאת ביקש הוועד כי השכונות יוכרו כמועצה מקומית בעלת סמכויות אוטונומיות ,במסגרת עיריית יפו. ב 17-בדצמבר ,1940הגיעו הצדדים להסכם על כך שהמיסים הנגבים מתושבי השכונות היהודים ישמשו לצורכיהם בלבד ,בניכוי הוצאות אדמיניסטרטיביות. 33 עבדול ראוף שימש כראש לשכת המסחר ביפו ,וכיהן כיו"ר האגודה המשותפת של פרדסנים יהודים וערבים שמנתה כאלפיים חברים .הוא היה הנואם הראשי בכינוס רב משתתפים שנערך בינואר 1941באולם 'אלהמברה' החדש ,שבו דנו בבעיות הענף ובשיתוף פעולה .שבוע לאחר מכן ביקר בחגיגה ספורטיבית בראשון לציון "והשמיע דברים המעידים כי לא רק תהליך כלכלי אובייקטיבי לפנינו ,אלא גם תהליך חברתי סובייקטיבי" .לדברי כתב העיתון" :עמד אותו ראוף כעבור ימים אחדים בפני קבוצת יהודים שביקרה ביפו ,וחזר בתוקף על דבריו 'לשכוח את העבר' גם לאוזניים ערביות". 34 כחודש לאחר מכן חלה ,וסגנו עלי מוסתאקים מונה כממלא מקומו .ב18- במאי ,עם התגברות מחלתו ,הגיע הנציב העליון לביתו ברחוב המלך פייסל בכדי לבקרו במיטת חוליו .זמן קצר לאחר מכן הועבר לאשפוז בבית החולים 'הדסה' בירושלים ,שם נפטר ב 16-ביוני ,1941בגיל .58הוא נקבר בבית הקברות בג'בליה (גבעת עליה). בהלוויתו רבת המשתתפים ,נכחו יהודים רבים ,ובהם ראש עיריית תל-אביב ישראל רוקח, שהשמיע דברי הספד .סוכן שירות הידיעות של 'ההגנה' ביפו מסר ,שערבים רבים ציינו בפניו שהם אינם זוכרים הלוויה כזו ,וכי כל חברי האופוזיציה השתתפו כי "הם ראו בו את התגלמות כוחם בביעור חברי הכנופיות הכפריים שנעשו בזמן המאורעות למושלי העיר". מועצת עיריית תל-אביב ,העלה רוקח דברים לזכרו. 36 35 בפתיחת ישיבת ב 23-ביוני הגיעו עזרא דנין ואליהו ששון, כמשלחת מטעם הסוכנות היהודית כדי להביע תנחומים למשפחה ולמועצת העיר יפו על מותו. הבריטים מינו את אחיו עומר לראשות העירייה ,ומועצת העירייה החדשה החליטה להנציח את עבדול ראוף על ידי קריאת רחוב על שמו (כיום רחוב שבטי ישראל). 37 9 עומר אלביטאר ראש העירייה – 1945-1941 :הקדנציה השנייה עומר אלביטאר היה המנהיג הפוליטי הבולט ביפו במחצית המאה ה .20-הוא החל את דרכו הפוליטית בתנועה הלאומית הפלסטינית ,כנשיא 'האגודה המוסלמית-נוצרית' ,שעמדה בראש מסע ההתנגדות לציונות בשנות ה .20-בהמשך דרכו ,הוא חבר למחנה האופוזיציה הנשאשיבית ,והיה לאחד ממנהיגיו .היה מהראשונים שיצאו בפומבי נגד המופתי חג' אמין אלחוסייני ,והפך לאויבו. מסיבה זו ,ומאחר שהוא ואחיו הואשמו כמוכרי קרקעות ליהודים ,הם הועלמו מההיסטוגרפיה הפלסטינית. 38 בקדנציה השנייה כראש העירייה ,המשיך עומר את שיתוף הפעולה עם ראש עיריית תל-אביב, בה החל אחיו .ביולי ,41זמן קצר לאחר מינויו ,הוא נענה לבקשתו של הרב עוזיאל להתערב בפרשת פינוי 25משפחות יהודיות עניות מביתן השכור בשכונת פלורנטין ,לאחר שבעל הבית הערבי זכה במשפט נגדן ,ואמנם בהתערבותו הוסדר הדבר והגירוש נמנע. 39 במלחמת העולם השנייה ,הוא קיים מפגשים עם ראשי הערים האחרות בארץ ,והוקמה ועדה מתמדת שטיפלה באספקת מזון לאוכלוסייה ולחמה בספסרות. לצד פעילותו המוניציפלית ,המשיך עומר לכהן כחבר פעיל ב'אופוזיציה' ,ואף הגביר את פעילותו הפוליטית הלאומית ,למורת רוח השלטונות הבריטיים ,שלא ראו זאת בעין יפה ,אך העדיפו שלא להתעמת עמו .הוא ראה עצמו כמי שיוכל לקבל עליו את מנהיגות ערביי ארץ ישראל ,עם החלשות מעמדו של רג'אב נשאשיבי. 40 יחסיו היו ידידותיים עם הנציב העליון מקמייכל ,שהיה בדרכו להיפרד ממנו ב 8-בספטמבר ,כשניסו אנשי לח"י להתנקש בחייו .1944 41 מתיחות ומאבקים בין המוסלמים לנוצרים לא פסחו על יפו ומועצת העירייה .מורת רוח עוררה עובדת היותו של עומר אלביטאר ראש עיר ממונה מטעם הבריטים ,ולא נבחר ציבור .חבר המועצה חסן ערפה ,החתים כמה מנכבדי העיר על דרישה להחליף את העירייה הקיימת ,שאינה זוכה עוד לאמון התושבים. המחלוקות הפנימיות גברו וגרמו בשנת 1945למשבר במועצת העירייה ,לאחר שמספר חברים התפטרו ופגעו בתפקודה .הזעזועים הפוליטיים וקשיי תפקוד העירייה אילצו את עומר להתפטר .ב 12-במרס 1945הוא שלח בקשת התפטרות לנציב העליון והיא התקבלה. 42 הנציב מינה מועצה חדשה בראשותו של ד"ר יוסף הייכל ,והורה על קיום בחירות חדשות ב 28-באפריל .1947 עומר אלביטאר נפטר ב 16-ביוני ,1946בדיוק חמש שנים לאחר מות אחיו ,והוא נקבר לידו בבית הקברות בג'בליה (גבעת עליה). 10 ד"ר יוסף הייכל ראש העירייה1947-1945 : ד"ר יוסף הייכל ( ,)1989-1907ראש העיר האחרון של יפו ,היה בן למשפחה מכובדת שמוצאה במצרים המזרחית .הוא למד בבתי הספר הממשלתיים בעיר ,המשיך בבית המדרש למורים בירושלים ,אותו סיים בשנת ,1926וכשנתיים עבד כמורה ברמלה .בשנים 1932-1929למד משפטים באוניברסיטת מונפלייה בצרפת ,ובשנת 1935קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת סורבון בפריז .לאחר שחזר ארצה ,שירת כמפקח כללי על בתי הספר המוסלמיים ,וכתב את ספרו 'הבעיה הפלסטינית' .שירות הידיעות של 'ההגנה' תיאר אותו" :רציני ומעמיק ,ממעט בדיבור ,וגאה .נמנע מלהתערב בשדרות העם ומדבר על זכויות הפועלים באהדה מהולה בבוז". 43 ד"ר הייכל ,שמונה בידי השלטונות הבריטיים לאחר מותו של אלביטאר ,נבחר לראשונה בידי התושבים בבחירות אפריל .1947הוא היה ממתנגדיו של המופתי חג' אמין אלחוסייני ,אך בבחירות נתמך דווקא על ידי החוגים החוסיניים ,שהעדיפו את התחום המוניציפלי .העיר נחשבה תמיד למרכז 'האופוזיציה' ,וכל ראשי העיר שקדמו לו היו ממנהיגיה .בבחירות 1947ניסו לראשונה המפלגות החוסייניות לכבוש את העיר. הייכל ניהל את העיר ביעילות וקידם את ענייניה .במהלך כהונתו ,הורחבו רשת הביוב ,המים, והחשמל ,ושופצו הרחובות .הוא הכפיל את מספר כיתות הלימוד והפך את בתי הספר לבנים 'ערפה' ו'אל עדוויה' לבנות ,לבתי ספר תיכוניים .הוקמו שלושה בתי ספר חדשים ,ומספר התלמידים גדל משבע מאות לאלפיים .מערכת השירותים הסוציאליים התרחבה וסיפקה מזון למשפחות נזקקות רבות .כן הוקמו מועדוני הכשרה לבנות בהם למדו תפירה ועבודות בית. 44 הייכל ביקש להכין תכנית מתאר כוללת ליפו ,ולצורך זה נשכרו שירותיו של אחד מבכירי האדריכלים במצרים ,עלי מסעוד אל מליג'י ,שהכין תכנית להרחבת העיר דרומה ומזרחה .כוונתו הייתה להפוך את יפו ליפה בערי ערב ,לבנות בה אוניברסיטה ,ולהוסיף שלושת אלפים יחידות דיור. 45 פריצת המלחמה ב ,1947-עצרה את תכניותיו. ב 4-במאי ,1948ימים ספורים לפני כיבוש יפו ,עזב ד"ר הייכל לירדן ,והשאיר הודעה למושל המחוז שהוא נוסע לעדכן את המלך עבדאללה באירועים המתרחשים .הוא אישר לנהל משא ומתן עם היהודים ועזב את העיר .מתוך 11חברי מועצת העירייה נותר ביפו רק אחד ,ומתוך שמונים אלף תושבי העיר ,נותרו בה כארבעת אלפים. ד"ר יוסף הייכל שירת כשגריר ירדן בוושינגטון ,פריז ,לונדון וטייפי ,ושימש כנציג ירדן באו"ם. הוא נפטר בירדן בשנת .1989בשנת 1984יצא לאור ספרו הידוע 'יפו כפי שהייתה'. 11 בניין העירייה החדש בשדרות המלך ג'ורג (שד' ירושלים) עאסם בק אסעיד משמאל ,עבדל ראוף ביטאר יושב מימין 12 עומר אלביטאר ,שני מימין (עם הנציב העליון וראשי עיריות ירושלים ,חיפה ות"א) ד"ר יוסף הייכל 13 מועצת עיריית יפו בשנות ה( 30-יוסף אליהו שלוש שלישי מימין) עאסם בק אסעיד בפתיחת תערוכת .1936אוסישקין לצידו 14 עבדול ראוף ביטאר נואם בפני אספת יהודים וערבים 1939 עאסם בק אסעיד לצידו של מושל יפו קמפבל 1920 15 הערות 1פרופ' דניאל אלעזר' ,התפתחותו של השלטון המקומי מהתקופה העות'מאנית דרך המנדט הבריטי'. ' 2חבצלת' ,י"א בניסן תרל"ב10.5.1872 , 3עלי מוסתקים ,סגן ראש עיריית יפו ,בכתבה ב'הארץ' 10.6.1941 4יוסף אליהו שלוש' ,פרשת חיי' ,הוצאת בבל ,2005עמ' .169וגם שמואל טולקובסקי' ,תולדות יפו' ,עמ' .135 5גדעון ביגר' ,על בחירות עירוניות-אזוריות בא"י המנדטורית' ,מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים ,24עמ' .65 6ארכיון ההגנה ,80/145/19 ,דו"ח אישי על עומר אלביטאר. 7יהושע פורת' ,ממהומות למרידה ,התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית ,'1939-1929עמ' .70 8גנזך המדינה, ,ארכיון המזכיר הכללי call & succor 2.0.1.239 ,לעיתונות בריטניה. 9הארכיון הציוני , L4/829 ,עדות סגן המושל מילר בפני 'ועדת הייקרפט'. 10גנזך המדינה .ארכיון המזכיר הכללי2.0.1.239 . 11הארכיון הציוני ,L4/837 ,פרוטוקול דוד תדהר ,וגם ארכיון ההגנה ,8018014 ,מכתב טולקובסקי לנציב העליון. 12מרדכי נאור' ,ברכת החשמל' ,עמ' .66יוסף אליהו שלוש' ,פרשת חיי' ,עמ' 347 ' 13דבר' 3.1.1927 ,ציטוט ממכתב של עומר לעיתון 'מראת אל שארק' בשם 'אוי לחרפה'. ' 14דבר'17.6.1930 , 15עפ"י אחיינו ד"ר עאסם בק אסעיד ,המינוי נעשה בהמלצת 'האגודה המוסלמית-נוצרית'. 16ארכיון ההגנה .תיק טולקובסקי 80/82/2 ' 17הארץ'.8.5.1921 . ' 18הארץ' 10.6.1941 .כתבה של עלי מוסתקים. ' 19פלסטין פוסט' .24.7.1936 ,תואר כבוד שהוענק ע"י המלך עבור שירות לאימפריה הבריטית. ' 20הבוקר' ' ,7.1.1940פלסטין פוסט' 7.1.1940דיווח על גזר דין מוות למתנקש השיך מחמוד אבו-גזאללה. ' 21דבר'11.9.1938 , ' 22פלסטין פוסט'14.12.1938 , ' 23פלסטין פוסט'1.7.1942 , 24עפ"י בנו חאלד אלביטאר ,בסיוע מיליציה של אנשי הכפר שייך מואניס. ' 25ידיעות עירית תל-אביב' חוברת 10-11עמ' .148 ' 26פלסטין פוסט'18.1.1939 , 27עפ"י בני משפחתו. ' 28פלסטין פוסט'12.6.1939 , 29ארכיון ההגנה ,תיקי ,47/87 CIDדו"ח מ 28.6.39-ו 47/102 -מ9.12.39- ' 30פלסטין פוסט'13.9.1939 , ' 31פלסטין פוסט'8.8.1940 , ' 32דבר'11.9.1940 , ' 33לא ביפו ולא בתל אביב' ,סיפורים ועדויות משכונת שפירא ,עמ' .216 ' 34דבר'16.2.1941 , 35ארכיון ההגנה ,תיקי הש"י 105/200 ,עמ' .137 ' 36ידיעות עירית תל-אביב' חוברת 10-11עמ' .148 ' 37פלסטין פוסט'11.7.1941 , 38בספרו של הלל כהן' ,צבא הצללים' ,הם מכונים משתפי"ם פלסטינים בשרות הציונות .בשנת 2009יצא לאור בירדן הספר 'ההיסטוריה שנשכחה על ידי ההיסטוריה' שנכתב ע"י חאלד אלביטאר ,בנו של עבדול ראוף. ' 39פלסטין פוסט'15.7.1941 , 40ארכיון ההגנה ,תיקי הש"י ,105/200 ,עמ' .269דיווח מפגישה עם אמזלג ,חבר עיריית יפו. ' 41פלסטיין פוסט'9.9.1944 , ' 42פלסטין פוסט'13.3.1945 , 43ארכיון ההגנה ,תיק ש"י 235/8עמ' .136 44ארכיון ההגנה .תיק 105/185עמ' ,147 Mark LeVine, 'Overthrowing Geograghy', page 107 45
© Copyright 2024