‫שבועון קבוצת יבנה‬ ‫ט' בתשרי תשע"ד‬ ‫)‪(13.9.13‬‬ ‫‪ 40‬שנה למלחמת יום הכיפורים‬ ‫ב"ה ערב יום הכיפורים תשע"ד‬ ‫הדלקת נרות‪ 18:27 :‬צאת החג‪19:35 :‬‬ ‫שבועון מספר ‪1059‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫ליל "כל נדרי"‬ ‫‪18:28‬‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫‪18:45‬‬ ‫" כל נדרי"‪ ,‬תפילת ערבית‬ ‫אחרי התפילה שיעור מפי אברהם שטיין‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫‪07:30‬‬ ‫תפילת שחרית‬ ‫‪10:15‬‬ ‫‪16:30‬‬ ‫יזכור‬ ‫תפילת מנחה‬ ‫‪17:45‬‬ ‫‪18:00‬‬ ‫"רגע לפני הנעילה" – הרב אילעאי‬ ‫תפילת נעילה‬ ‫‪19:12‬‬ ‫‪19:25‬‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬תפילת ערבית‬ ‫גמר הצום‪ ,‬הבדלה‪ ,‬קידוש לבנה‬ ‫חלוקת ארבעת המינים‬ ‫שוק חלוקת ארבעת המינים יתקיים ביום שלישי‪ ,‬י"ג בתשרי‪ ,17.9 ,‬בין‬ ‫השעות ‪ ,19:00-18:00‬בפרגולה‪ .‬כפי שנהגנו בשנים האחרונות‪ ,‬נספק‬ ‫ערבות טריות פעם אחת באמצע חול המועד ובבוקרו של הושענא רבא‪.‬‬ ‫לפיכך מומלץ לשמור על טריות הערבות באמצעות איחסונן בתוך‬ ‫ועדת בית הכנסת‬ ‫הנרתיקים‪.‬‬ ‫מזל טוב!‬ ‫לחנה כוכבא‪ ,‬למיכה ואסתר בית אריה‪ ,‬ליואב ואפרת‪ ,‬ולהורים‬ ‫המאושרים יגאל וקרן אור‪ ,‬להולדת הנין‪ ,‬הנכד‪ ,‬הבן‪.‬‬ ‫לאברהם קהתי‪ ,‬לפנחס וירדנה רונן‪ ,‬להולדת הנין‪ ,‬נכדם של יעל ואיתמר‪.‬‬ ‫הכתובת למשלוח מאמרים למערכת‪bimkomon@gmail.com :‬‬ ‫‪2‬‬ ‫נקודה למחשבה‬ ‫חכמים תיקנו לקרוא כהפטרה למנחה ביום‬ ‫הכיפורים את ספר יונה‪ .‬הסיבה לתקנה זו‬ ‫ברורה‪ .‬סיפורם של יונה הנביא ואנשי נינווה‬ ‫מעביר מסר חד משמעי בעניין כוחה של‬ ‫התשובה‪ ,‬ויכולתה לכפר על חטאים שנעשו‪.‬‬ ‫כמו כן עולה ממנו חוסר יכולתו של האדם‬ ‫לברוח מאלוהיו ומציוויו‪ .‬למסרים אלה יש‬ ‫ערך מוסף כאשר הם נלמדים ביום‬ ‫הכיפורים שבו עומד כל אחד מול בוראו עם‬ ‫לבריחה פיזית מהקב"ה ושליחותו‪ ,‬אלא גם‬ ‫לרצון לבריחה מנטאלית מהמציאות שהוא‬ ‫שרוי בה‪ ,‬היוצרת בנפשו סתירות פנימיות‪.‬‬ ‫תשובות לשאלות אלו נמצא מפי יונה עצמו‬ ‫לקראת סוף הספר‪ ,‬שם יוצא המרצע מן‬ ‫השק‪ ,‬ומתגלה עוצמתו של הקונפליקט בו‬ ‫היה שרוי במהלך כל הסיפור‪ .‬קונפליקט‬ ‫שהוביל אותו למעשה יוצא דופן של ניסיון‬ ‫בריחה מאלוהים‪ .‬יונה בן אמיתי‪ ,‬איש‬ ‫מעשיו‪ ,‬ומבקש סליחה וכפרה על חטאיו‪.‬‬ ‫עיון בסיפור המעשה מגלה לנו שבניגוד‬ ‫למצופה‪ ,‬החלק העוסק בחזרה בתשובה‬ ‫ובכוחה המכפר‪ ,‬אינו מרכז העניין‪ .‬תשובתם‬ ‫של אנשי נינווה מהווה חלק קטן יחסית‬ ‫מהסיפור כולו‪ .‬לעומת זאת בריחתו של יונה‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬תופסת חלק נכבד יותר במהלך‬ ‫העניינים‪ .‬נמצא אפוא‪ ,‬שלמרות שספר יונה‬ ‫הוא לכאורה סיפור "חזרה בתשובה"‬ ‫קלאסי‪ ,‬כובד המשקל בו הוא דווקא‬ ‫בקונפליקט בין יונה הנביא לקב"ה וציוויו;‬ ‫כאשר שומע הנביא יונה על השליחות‬ ‫שמטיל עליו הקב"ה‪ ,‬תגובתו המיידית היא‪:‬‬ ‫ָקם יוֹנָה ִל ְבר ַֹח‪) "...‬א' ‪ .(3‬בשלב זה של‬ ‫" ַויּ ָ‬ ‫הסיפור לא ברור לנו מדוע הוא בורח‪ ,‬ולמה‬ ‫אין הוא רוצה למלא את השליחות שהוטלה‬ ‫עליו‪ .‬המשך הסיפור המתואר לפרטי פרטים‬ ‫ועוסק כולו באותה בריחה‪ ,‬מעצים את‬ ‫השאלות שנשארות בשלב זה ללא מענה‪.‬‬ ‫רמז קל לתשובה נמצא בפסוק ה' בפרק א'‪,‬‬ ‫בו מתואר כיצד באמצע הסערה הגדולה‬ ‫הפוקדת את הים‪ ,‬יורד יונה אל ירכתי‬ ‫הספינה‪ ,‬שוכב ונרדם‪ .‬ייתכן והתנהגותו‬ ‫התמוהה של יונה באה לרמוז לנו כבר‬ ‫בהתחלה על כך‪ ,‬שהגורם לבריחתו של יונה‬ ‫הנבואה‪ ,‬מתקשה להתמודד עם רעיון‬ ‫הכפרה והסליחה‪ .‬להשקפתו‪ ,‬האפשרות‬ ‫הניתנת לבני האדם לחזור בתשובה ולא‬ ‫להיענש על חטאים שחטאו‪ ,‬לא מתיישבת‬ ‫עם ה"אמת" אותה הוא מייצג‪ .‬בסוף הספר‬ ‫יונה מונה את מידותיו של הקב"ה כאל חנון‬ ‫ורחום‪ ,‬ארך אפיים ורב‪-‬חסד; אבל משמיט‬ ‫את מידת ה"אמת" ומזכיר במקומה את‬ ‫היות הקב"ה "ניחם על הרעה"‪.‬‬ ‫בהתנהגותו ובדבריו‪ ,‬מציג יונה תפיסה על‬ ‫פיה מחילה וכפרה סותרות את מידת‬ ‫האמת‪ .‬וכי צדק אמיתי לא יכול לדור‬ ‫בכפיפה אחת עם היכולת למחול על חטאים?‬ ‫אפשר והסיפור בא ללמדנו‪ ,‬לא רק על כוחה‬ ‫של החזרה בתשובה‪ ,‬אלא גם שבמחילה יש‬ ‫יסוד של אמת וצדק‪.‬‬ ‫ב"אורות התשובה" מסביר הרב קוק‪,‬‬ ‫שהתשובה אינה נוגדת את האמת‪ .‬כאשר‬ ‫הקב"ה ברא את האדם‪ ,‬הוא ברא אותו עם‬ ‫מנגנון שמאפשר לו לחטוא‪ .‬לכן האמת‬ ‫והצדק מחייבים גם מנגנון של תיקון‪ .‬החטא‬ ‫מובנה בבריאה‪ ,‬ולכן צריך להיות מובנה בה‬ ‫גם מנגנון של תיקון‪ .‬התשובה היא חסד‬ ‫גדול‪ ,‬אבל היא גם אמת‪ .‬מגיע לאדם שתהיה‬ ‫לו אפשרות של תיקון‪ .‬גמר חתימה טובה!‬ ‫עינת לוי‬ ‫קשור לקונפליקט פנימי הגורם לו לא רק‬ ‫‪3‬‬ ‫עמנואל ברוכי ז"ל‬ ‫"מה יתאונן ויאמר‪ ,‬מה ידבר ויצטדק‪,‬‬ ‫במלחמת‬ ‫אדם‪ ,‬יציר חומר אשר תשוב‪ ,‬גווייתו‬ ‫כאבק דק‪ .‬מה ייתן לך האדם‪ ,‬כי‬ ‫תקופת ההכשרה בחברת הנוער‪,‬‬ ‫הצטרף לגרעין ז'‪ ,‬יצא איתם לנח"ל‪,‬‬ ‫ירשע וכי יצדק‪ .‬הלא מיליו ומפעליו‪,‬‬ ‫כתובים בספר ימיו"‪) .‬מתוך פיוט‬ ‫והגיע לקיבוץ סעד‪ .‬אהבתו ללימוד‬ ‫התורה הביאה אותו לישיבת הקיבוץ‬ ‫מאת רבי יהודה אבן בלעם(‪.‬‬ ‫עמנואל נולד בווינה שבאוסטריה כבן‬ ‫הדתי שמקומה הקבוע היה בישיבת‬ ‫כרם דיבנה‪ ,‬וכאן הכיר את שרה‪.‬‬ ‫בכור למשפחת בנדיקט‪ .‬במשפחה היו‬ ‫בשנת‬ ‫והשאר‬ ‫חמישה ילדים‪ .‬אח אחד נפטר בעודו‬ ‫היסטוריה‪ .‬אהבתו למקורות היהדות‬ ‫פעוט‪ ,‬ושני אחים נספו בשואה‪ .‬נותרו‬ ‫וללימוד התורה הביאו את עמנואל‬ ‫עמנואל ואחותו יהודית‪ .‬עם עלות‬ ‫ליצירת ספרייה עשירה ובה ספרים‬ ‫הנאצים לשלטון התפצלה המשפחה‪,‬‬ ‫של היסטוריה יהודית‪ ,‬מדעי הטבע‪,‬‬ ‫ועמנואל בן השבע עלה עם אביו‬ ‫גיאוגרפיה של ארץ ישראל והעולם‪,‬‬ ‫עזריאל ארצה‪ .‬אמו עליזה נשארה‬ ‫בוטניקה‪ ,‬אסטרונומיה‪ ,‬צפרות ועוד‪.‬‬ ‫באוסטריה‪ ,‬ומשם נדדה עם שארית‬ ‫הוא תמיד ניסה למצוא את הקשרם‬ ‫משפחתה להונגריה‪ .‬הפגישה עם האם‬ ‫למדעי היהדות‪ .‬את כולם למד‬ ‫בישראל נערכה רק כעבור תשע שנים‪.‬‬ ‫והפך‬ ‫אחותו‬ ‫יהודית‬ ‫עלתה‬ ‫באוניה‬ ‫השחרור‪.‬‬ ‫תשכ"ג‬ ‫ביסודיות‪,‬‬ ‫שינן‬ ‫לאנציקלופדיה‬ ‫כשהסתיימה‬ ‫נישאו‪,‬‬ ‫אותם‪,‬‬ ‫מהלכת‪.‬‬ ‫אהבתו‬ ‫"אקסודוס"‪ ,‬יציאת אירופה‪ ,‬אך‬ ‫הגדולה הייתה הדרכת טיולים‪ ,‬בהם‬ ‫גורשה בחזרה לגרמניה‪ ,‬ורק בשנים‬ ‫מאוחרות זכתה להצטרף למשפחתה‬ ‫היה מעביר את הידע העצום‬ ‫למודרכים‪ .‬עמנואל התמצא בכל חלקי‬ ‫בארץ‪ .‬משהגיעו עמנואל ואביו ארצה‪,‬‬ ‫התיישבו בתל אביב‪ .‬עמנואל נשלח‬ ‫הארץ‪ .‬ניגשת אליו ושאלת על חי או‬ ‫צומח‪ ,‬תמיד ידע לתת את התשובה‬ ‫למוסד "אהבה" בקריית ביאליק‪,‬‬ ‫ולאחר שהייה קצרה חזר לתל אביב‬ ‫המדויקת‪ .‬אם היסס לרגע‪ ,‬הוא היה‬ ‫מוציא את מגדיר הצמחים או‬ ‫והמשיך את לימודיו בביה"ס ביל"ו‪.‬‬ ‫משם עבר לישיבת כפר הרא"ה‪,‬‬ ‫הציפורים‪ ,‬ובמהירות נותן את‬ ‫התשובה המדויקת‪ .‬במו עיני ראיתי‬ ‫ומאוחר יותר בשנת תש"ז הצטרף‬ ‫ספר המגדיר ציפורים‪ ,‬באנגלית‪,‬‬ ‫לחברת הנוער בטירת צבי‪ .‬כחבר‬ ‫ובהערת השוליים ליד השם הלועזי‬ ‫בחברת הנוער השתתף בהגנת המקום‬ ‫שמה של הציפור בעברית‪ .‬העדפתו‬ ‫‪4‬‬ ‫הגדולה הייתה ההדרכה על המצדה‪.‬‬ ‫כל הכנה לטיול הייתה מדירה את‬ ‫לסיבוב בדיקת הערוב‪ .‬תחביבו היה‬ ‫הצילום‪ .‬עמנואל צילם הרבה והשאיר‬ ‫שנתו בלילה שקדם לו‪ .‬בתרמילו‬ ‫נמצאו מלבד הספרים‪ ,‬כלים וחומרים‬ ‫נכס יקר למשפחתו‪ .‬אוצר של תמונות‬ ‫הרבים‪,‬‬ ‫מטיוליו‬ ‫משפחתיות‬ ‫לתיקון נעליים וסנדלים‪ .‬אני זוכר‬ ‫שבטיול לסיני שלף עמנואל אימום‬ ‫ומתופעות טבע שמשכו את תשומת‬ ‫ליבו‪ .‬הוא היה יסודי ומעמיק עד‬ ‫לתיקון נעליים עשוי מתכת‪ ,‬ותיקן‬ ‫לחברה את סנדליה‪ .‬בקבוצה עבר‬ ‫שהפתיע את רופאיו בידע שצבר על‬ ‫מחלתו‪ ,‬על כל פרטיה ותוצאותיה‪.‬‬ ‫עמנואל התנסויות בענפים מגוונים‪.‬‬ ‫בשנותיו האחרונות עבר להתגורר‬ ‫עבד במטע‪ ,‬בלול‪ ,‬בחצרנות בתי‬ ‫ב"בית הרטה"‪ .‬גם שם הקפיד על‬ ‫הילדים‪ ,‬במעבדת ביה"ס‪ ,‬ובנוסף היה‬ ‫לימוד פרשת השבוע‪ ,‬וכשעמדו לו‬ ‫לקבוצה‪.‬‬ ‫כוחותיו עסק בקריאה ובהרחבת‬ ‫חשיבות מיוחדת ראה עמנואל בשיתוף‬ ‫אופקים‪ .‬תם המסע‪ .‬נוח בשלום על‬ ‫בני הנעורים בסיבוב שערך בימי שישי‬ ‫משכבך ותהא נשמתך צרורה בצרור‬ ‫אחרי הצהריים לבדיקת הערוב‪ .‬גם‬ ‫החיים‪.‬‬ ‫אחראי‬ ‫לערוב‬ ‫מסביב‬ ‫כשעבר לנסיעה בקולנועית לא ויתר על‬ ‫מייק נעמן‬ ‫הבדיקה‪ ,‬ואף לקח את הרב חזי‬ ‫מפגש חסד‬ ‫תלמידי ישיבת כרם ביבנה הקימו ביוזמתם לפני למעלה מעשור‪ ,‬ארגון בשם‬ ‫"יד יששכר ויצחק"‪ .‬הארגון מחלק בסופי שבוע מזון למאות משפחות באזור‬ ‫אשדוד‪ ,‬יבנה והסביבה‪ .‬תלמידי התיכון בקבוצת יבנה נוטלים חלק משמעותי‬ ‫בפעילות הזאת‪ .‬בסלי המזון מחולקים שימורים מתוצרת הקיבוץ‪,‬‬ ‫שמעשירים את מגוון המצרכים‪ .‬כל סוף שבוע מגיעה סחורה למחסן‬ ‫באשדוד‪ ,‬ותלמידי הישיבה אורזים את הסלים בהפסקת הצהריים‪ .‬לאחר‬ ‫מכן באים במרץ תלמידי הקיבוץ‪ ,‬וממשיכים באריזה עד לסיומה‪ .‬היות‬ ‫וחסרים מחלקים בעלי רכב לחלוקת הסלים למשפחות‪ ,‬התלמידים נאלצים‬ ‫פעמים רבות להמשיך לחלק אותם ברגל לבתי המשפחות‪ .‬בהזדמנות זו נודה‬ ‫למי שיוכל לבוא ברכב‪ ,‬לעזור לחלק את הסלים למשפחות‪ .‬כאן המקום‬ ‫להודות לכל חברי הקיבוץ ובכללם לוועדת הצדקה ולחברים שתורמים את‬ ‫תלושי הצדקה‪ .‬העמותה מוכרת לצרכי מס לפי סעיף ‪.46‬‬ ‫חברים שמעוניינים להתנדב לחלק‪ ,‬יכולים ליצור קשר למספר‪08-8562354 :‬‬ ‫דואר אלקטרוני‪yadgmach@gmail.com :‬‬ ‫יעקב וכמן‬ ‫ב"צור קשר" באתר‪www.tzdaka.com :‬‬ ‫‪5‬‬ ‫בקיצור מן הבית‬ ‫כך גלשנו בעצם יום צום הכיפור‬ ‫למלחמה חדשה‪ .‬רושמי דברי ימי יבנה‪,‬‬ ‫כאשר האזנו תחילה לדברי הרמטכ"ל‬ ‫ב״קול ישראל"‪ ,‬וחזרנו וראינו את האיש‬ ‫ישכילו לתאר את השתלשלות המאורעות‬ ‫בהווייתם‪ .‬אבו נסתפק בציון עובדות‬ ‫הזה במסיבת העיתונאים‪ ,‬רווח לנו מאד‪.‬‬ ‫המעבר משלב הבלימה אל שלב המתקפה‬ ‫אחדות‪ ,‬כפי שהזיכרון מעלה אותם‪:‬‬ ‫מיהר לבוא‪ .‬גם נהנינו מתשובותיו‬ ‫המתחמקות והקולעות‪.‬‬ ‫מעטים היו בנינו החיילים שהגיעו בערב‬ ‫יו״כ לחופשה‪ ,‬ואף אלה חזרו ויצאו בעוד‬ ‫יום למקומותיהם‪.‬‬ ‫תפילת "כל נדרי" עברה כמקובל‪ ,‬אך‬ ‫במשך תפילת היום הלכה ההתרגשות‬ ‫בין היתר קבלנו גם תשובה על השאלה‬ ‫איך תיקרא המלחמה הזאת‪ .‬הרמטכ״ל‬ ‫פסק קצרות‪" :‬מלחמת יום הדין"‪.‬‬ ‫ורבה‪ .‬תחילה יצאו המגייסים‪ ,‬חברים‬ ‫מבוגרים בעיקר‪ ,‬ואולם במשך הזמן‬ ‫התחילו בגיוס המילואים באופן שוטף‪,‬‬ ‫ועד שעות הלילה הקטנות גויסו ‪75‬‬ ‫חברים‪ .‬תפילת החג התנהלה כמקובל‬ ‫בנוסח עתיק יומין‪ ,‬כאשר החבר חיים‬ ‫אייזנר‪ ,‬אלימלך אביטל‪ ,‬יעקב וכמן‬ ‫ויחיאל גרוס‪ ,‬שימשו בקודש‪ .‬צוות‬ ‫הגבאים החדש והצעיר ניצח על המלאכה‬ ‫כוותיקין‪ ,‬ברם‪ ,‬קשה היה להצמיד את‬ ‫אחדים‬ ‫כסאותיהם‪.‬‬ ‫אל‬ ‫כולם‬ ‫מאלה‪,‬שציפו לגיוסם‪,‬הסתודדו במרפסת‬ ‫ועקבו אחרי כניסתן של מכוניות‬ ‫ויציאתן‪ .‬עם ערוב היום‪ ,‬בעת תפילת‬ ‫נעילה‪ ,‬התאחד כל הקהל‪ .‬תפילת‬ ‫אימהות‪ ,‬אבות‪ ,‬נשים וילדים למען שלום‬ ‫יקיריהם‪ ,‬התמזגו עם הברכות למען כל‬ ‫חיילי ישראל‪ ,‬שלום מדינת ישראל ועם‬ ‫ישראל בכל אתר ואתר‪.‬‬ ‫כל אחד על פי דרכו עורך את ההשוואה‬ ‫עם מלחמת ששת הימים‪ ,‬בתחום הפרטי‬ ‫ובתחום הציבורי‪ .‬במועדון לחבר הכינה‬ ‫חולדה קמפניינו ספריה שלימה של‬ ‫אותה המלחמה‪.‬‬ ‫בין הספרים גם עותקים אחדים של‬ ‫"בקיצור מן הבית" של הימים ההם‪ .‬טוב‬ ‫שבאו בדפים האלה לא רק הודעות‬ ‫רשמיות לאוכלוסיית יבבה‪ ,‬אלא גם‬ ‫מהרהורי הלב‪ ,‬ופכים קטנים‪ .‬רצוי‬ ‫להנציח גם הפעם מאלה ומאלה‪ ,‬למרות‬ ‫המאמץ הנפשי הכרוך בכך‪ .‬עד לשעה‬ ‫זאת‪ ,‬מתקבלים ד״שים מעטים‪ ,‬בעיקר‬ ‫מיקירינו הנמצאים לא רחוק מן הבית‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫וכולנו תפילה‪ ,‬שנשמע במהרה בשורות‬ ‫טובות מכל אחד ואחד‪.‬‬ ‫מפונקים היינו‪ ,‬זכרון מלחמת ששת‬ ‫השיאים של סיוט הגיעו המסכנים‬ ‫האלה?‬ ‫שוב ראינו את פניה האמיתיים של‬ ‫הימים עדיין טרי במוחנו על מלחמת‬ ‫קבוצתנו‪ .‬שוב היינו למשפחה אחת גדולה‬ ‫הבזק שבה‪ ,‬ועל הודעות דובר צה"ל‬ ‫המדהימות בכל שידור‪ .‬ומפני שקרובים‬ ‫אנו בזמן למאורעות ההם‪ ,‬נוכחנו לדעת‬ ‫בה כל שמחה היא שמחת כולנו וכל כאב‬ ‫מורגש בכל‪ .‬חייל שבא הביתה לחופשה‬ ‫קצרה‪ ,‬הרגיש בוודאי בשאלות בהן הוצף‪.‬‬ ‫שאין המערכה הנוכחית מהדורה שניה‬ ‫לא סקרנות גרידא אלא התעניינות‬ ‫נוספת של המלחמה ההיא‪.‬‬ ‫לבבית‪ .‬מבטי אהדה ליוו אותו בכל אשר‬ ‫ביום א' טילפן הבן שלא גויס עדיין‪ .‬הוא‬ ‫התייצב בעצמו בלשכת הגיוס ואמרו לו‬ ‫להמתין‪ .‬לא ידעתי אם לשמוח על‬ ‫פנה בשעות הקצרות שהיה בבית‪.‬‬ ‫ה"מטה הכללי" )מזכיר פנים‪ ,‬המא"ז‪,‬‬ ‫מרכז משק‪ ,‬וכו'( פעל ביעילות‬ ‫האחריות האזרחית שגילה או על כך‬ ‫ובדייקנות‪ .‬מסתיימת תקופה‪ .‬מתחילה‬ ‫שהוא ממתין בבית‪ .‬ביום ג' פגשוהו‬ ‫במדים כשהוא בכיוון דרומה‪ .‬הותר‬ ‫הספק‪...‬‬ ‫תקופה חדשה בה שוב יהיה דרוש מאמץ‬ ‫כביר של כולנו‪ .‬אם נדע להמשיך בדרך‬ ‫בה התחלנו‪ ,‬ושיתוף הפעולה יהיה גם‬ ‫למדתי קצת להאזין לשידורי רדיו‬ ‫למעשה ולא רק להלכה‪ ,‬נוכל להתגבר על‬ ‫ונוכחתי לדעת‪ ,‬שיש לשים לב בעיקר‬ ‫למה שלא משדרים‪ ,‬וכן להבחין בין אמת‬ ‫ובין כל האמת‪.‬‬ ‫המכשולים הגדולים שיקשו עלינו לעבור‬ ‫מימים של מלחמה פעילה לימים של‬ ‫פעילות רגילה וחיים שגרתיים‪.‬‬ ‫שתיהן הן באותו המצב‪ :‬הראשונה‪ ,‬בניה‬ ‫במערכה‪ .‬היא לא כובשת את אנחותיה‪.‬‬ ‫השניה‪ ,‬נראית רגועה ועוסקת "כרגיל"‬ ‫המזכירות בישיבתה השבועית דנה‬ ‫בעיקר בשאלות כוח האדם הנוצרות‬ ‫בעקבות הזמן‪ .‬חידוש הלימודים‬ ‫בסדר היום המוטל עליה‪ .‬במי להתקנא?‬ ‫במערכת החינוך על כל שלוחותיה‪,‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬מביעה את חרדתה גם כלפי‬ ‫חוץ‪ ,‬והשניה ‪ -‬בחביון נפשה‪ .‬באחרונה‪,‬‬ ‫בוודאי אין להתקנא‪.‬‬ ‫מסופקני אם בסערת הימים הללו‪ ,‬העלה‬ ‫הכשרה ואולפן‪ ,‬חזרת המתנדבים לביתם‬ ‫בחו"ל עד ייצוב המצב – כל זה מעמיד‬ ‫אותנו בפני בעיות קשות בסידור עבודה‪.‬‬ ‫אין לשכוח שעדין מגויסים כ‪ 70-‬חברים‬ ‫מישהו על דעתו את מצבה של היהודים‬ ‫בקהילה הקטנה הדוויה בסוריה‪,‬‬ ‫שהייתה למשיסה גם עד כה‪ .‬עכשיו‪,‬‬ ‫במיוחד אחדי הפצצת דמשק‪ ,‬לאיזה שיא‬ ‫במילואים‪ ,‬וגם החברים במקום זקוקים‬ ‫לרגיעה מסוימת‪.‬‬ ‫)לקט מהעלונים שפורסמו ביבנה‬ ‫במהלך מלחמת יום הכיפורים(‬ ‫‪7‬‬ ‫"צרור החיים"‬ ‫במסגרת ציון מלאות ארבעים שנה‬ ‫למלחמת יום הכיפורים‪ ,‬מוצף שוק‬ ‫אינטימי המזמין את המשתתפים בו‬ ‫להיות בהקשבה פנימית לקולות‬ ‫הספרים בספרי זיכרונות מאותם ימים‬ ‫ולזיכרונות שצפים מן העבר‪ .‬מלחמת יום‬ ‫קשים‪ .‬זאת‪ ,‬בנוסף לחשיפת קטעים‬ ‫הכיפורים תמיד נמצאת שם‪ ,‬נעדרת‪-‬‬ ‫נוספים מדו"ח ועדת אגרנט שחקרה את‬ ‫מחדלי אותה מלחמה‪ .‬כמו כן נערכים‬ ‫נוכחת‪ ,‬מכבידה בזיכרונותיה ובכאביה‬ ‫אבל שתוקה‪ .‬רק פה ושם התמלט במשך‬ ‫טקסי אזכרה ציבוריים ופרטיים רבים‪.‬‬ ‫השנים איזה בדל סיפור‪ ,‬זיכרון שמיאן‬ ‫בין הספרים שראו אור בימים אלה‪,‬‬ ‫להישכח‪ ,‬שיר שהביא דמעות לעיניים‪.‬‬ ‫בולט ספרו של מוטי זעירא‪ ,‬חבר קיבוץ‬ ‫גבעת חיים‪-‬איחוד ‪" -‬צרור החיים"‪.‬‬ ‫המחבר הוא פעיל מרכזי בתחום הזהות‬ ‫התרבות‬ ‫עם‬ ‫היהודית וחיבורה‬ ‫בגבעת חיים שותקים את המלחמה‬ ‫ההיא כבר ארבעים שנה‪ .‬לפני עשרים‬ ‫וחמש שנים באתי לחיות במקום הזה‪.‬‬ ‫אינני בן הקיבוץ‪ ,‬לא התרוצצתי בין‬ ‫הישראלית‪ .‬ד"ר זעירא עומד בראש‬ ‫"מדרשת אורנים"‪ ,‬שבצד עבודתה‬ ‫האקדמית הפכה למרכז חינוכי גדול‬ ‫הפועל רבות להתחדשות החיים‬ ‫דשאיו‪ ,‬לא חוויתי את הלינה המשותפת‪,‬‬ ‫לא מדדתי סנדלים חדשים פעמיים בשנה‬ ‫אצל וילי הסנדלר‪ ,‬לא הייתי כאן בשנת‬ ‫‪ .1973‬אולי זה מה שאיפשר לי לחוש את‬ ‫היהודיים בישראל‪ .‬בצד עבודתו זו הוא‬ ‫מקדיש את זמנו לחקר דמויות מרכזיות‬ ‫וססגוניות מהתקופה החלוצית של‬ ‫ראשית הציונות וההתיישבות בארץ‪.‬‬ ‫ההימנעות‪ ,‬אולי מוטב לומר ‪ -‬הזהירות‬ ‫הזאת‪ ,‬בכל עוצמתה‪ .‬כי שמונה נופלים‬ ‫זה כואב‪ ,‬ומר‪ ,‬ומפלח קרביים‪ ,‬וצריך‬ ‫ללכת בזהירות סביב הפצע‪ ,‬שלא להכאיב‬ ‫במסגרת זו פרסם כעשרה ספרים‬ ‫שהאחרון בהם יצא אך לפני שנה‪" :‬כמו‬ ‫קולו של הלב"‪ ,‬על המלחין דוד זהבי ‪-‬‬ ‫איש קיבוץ נען‪ .‬עתה ראה אור ספרו‬ ‫יתר על המידה‪ .‬אבל הסיפורים המעטים‬ ‫שבכל זאת הבקיעו את מעטה ההגנה‬ ‫עוררו בי רצון עז להכיר את הקיבוץ‬ ‫ההוא של תקופת המלחמה‪ .‬לנסות‬ ‫"צרור החיים"‪ ,‬בו יצא למסע בעקבות‬ ‫קיבוצו‪ ,‬גבעת חיים‪ ,‬באותה שנת אסון‬ ‫‪-1973‬תשל"ג‪.‬‬ ‫קיראו נא קטע מ"פתח דבר" שכותב‬ ‫ולהשלים לעצמי את הסיפורים‬ ‫הפרומים‪ ,‬את חלקי הפסיפס הקטועים‪,‬‬ ‫שלא התחברו לכלל תמונה‪ .‬הרגשתי‬ ‫שטמון דבר מה חשוב בסיפור ההוא‪.‬‬ ‫המחבר‪:‬‬ ‫"מדי שנה בערב יום הכיפורים‪,‬‬ ‫מתכנסים חברי גבעת חיים איחוד‬ ‫במועדון לערב "שירה חדשה"‪ .‬אירוע‬ ‫כוחות רבים נחשפו אז‪ ,‬סיטואציות בלתי‬ ‫אפשריות תבעו את פתרונן וקיבלו מענה‪,‬‬ ‫ואנשים התגלו בקשייהם וביפעתם‪ .‬על‬ ‫כן‪ ,‬כשנחתה בי ההכרה כי ביום‬ ‫‪8‬‬ ‫הכיפורים תשע"ד ימלאו ארבעים שנה‬ ‫למלחמה‪ ,‬אחז בי מעין דחף בלתי נשלט‬ ‫לצאת לדרך‪ .‬לא ידעתי לאן היא תוביל‪,‬‬ ‫בסיום הספר הוא כותב‪ ... " :‬כאן‪,‬‬ ‫במלאות שנה אחת למלחמת יום‬ ‫הכיפורים נחתם סיפורנו‪ .‬המעגל הושלם‪,‬‬ ‫אך חשתי כי תהיה זו דרך של גילוי‪ ,‬של‬ ‫ומעתה‪ ,‬שנה אחר שנה‪ ,‬יחזור יום‬ ‫התחברות‪ ,‬של מפגש מסוג מפתיע וחדש‬ ‫עם הקהילה שבתוכה אני חי‪.‬‬ ‫לא ידעתי עד כמה‪".‬‬ ‫הכיפורים ויצרוב בבשרנו ובלבבנו‪. "...‬‬ ‫רמי עפרוני‬ ‫ואצלנו?‬ ‫במאה ושמונים עמודי הספר פורס מוטי‬ ‫מכתב למערכת‬ ‫זעירא בפנינו שנה אחת בתולדות‬ ‫ליוסי ידידי‬ ‫ביקשת סיפור אישי או אירוע מ"מלחמת‬ ‫הקיבוץ‪ ,‬מיום הכיפורים תשל"ד ועד יום‬ ‫הכיפורים תשל"ה‪ .‬שנה נוראה ואיומה‬ ‫מתוחה בין שניהם‪ .‬שנה בה התמודדו‬ ‫חברי הקיבוץ עם אסונם הכבד‪ .‬בני‬ ‫המשפחות‪ ,‬השכנים‪ ,‬החברים‪ ,‬הילדים‪,‬‬ ‫ההורים המבוגרים וכל הקהילה כולה‪.‬‬ ‫חודשים ארוכים עסק המחבר באין ספור‬ ‫של שיחות וראיונות של למעלה משבעים‬ ‫חברות וחברים‪ .‬חיטוט אינסופי בארכיון‬ ‫וקריאת מאות דפי עלונים וחוברות‬ ‫זיכרון‪ .‬מכל זה עולה מסמך מדהים‬ ‫בכנותו ובכאביו‪ .‬לאחר תיאור הרקע‬ ‫החברתי והאנושי לפני פרוץ הקרבות‪,‬‬ ‫הוא עובר לחיי אותן שמונה משפחות‪,‬‬ ‫בטרם הצטרפו למשפחת השכול‪ .‬הגיוס‬ ‫בעיצומו של צום יום הכיפורים‪ ,‬אי‬ ‫הוודאות שארכה במקרים אחדים‬ ‫חודשים אחדים‪ ,‬ההודעה האיומה מפי‬ ‫"מלאך המוות"‪ ,‬כפי שכינו באותם ימים‬ ‫את מזכיר הפנים‪ .‬הקבורה הזמנית‪,‬‬ ‫ההבאה של החללים לבית העלמין‬ ‫הקיבוצי‪ ,‬שאלת ההנצחה והניסיונות‬ ‫להתאושש‪.‬‬ ‫)למערכת "מבית"(‪,‬‬ ‫יום הכיפורים"‪.‬‬ ‫מצטער‪:‬‬ ‫אינני רוצה להיזכר באירועים ממלחמה‬ ‫זו‪ ,‬ואינני רוצה לראות תמונות של חברי‬ ‫שאינם‪ .‬הייתי רוצה לדעת שאת כאבה‬ ‫של המלחמה ההיא לא שכחנו‪ ,‬ואת מה‬ ‫שהבנו באותם ימים קשים לא איבדנו‬ ‫במרוצת השנים‪ .‬את הצורך להיות‬ ‫מוכנים תמיד‪ ,‬ואת התחושה שבכל יום‬ ‫שעה ורגע‪ ,‬ניתן להיות מוכנים טוב יותר‬ ‫לקראת הצפוי במדינתנו הקטנה‪.‬‬ ‫שלא נשכח את הרהבתנות והנהנתנות‬ ‫שאחזה כמעט בכל מגזר בארץ‪ ,‬בעקבות‬ ‫הצלחות שייחסנו לעצמנו‪ ,‬במקום‬ ‫להודות לבורא עולם שגמלנו כל טוב‪.‬‬ ‫אותה נהנתנות ובטלנות שהביאה לקוצר‬ ‫הראות של מנהיגנו‪ ,‬כמו גם להזנחת‬ ‫אמצעי הלחימה‪ ,‬ושיטות הלחימה‪.‬‬ ‫צבי אפרתי‬ ‫האם למדנו?‬ ‫‪9‬‬ ‫מעגלים שנסגרו‬ ‫בעיצומו של יום הכיפורים גויסתי‬ ‫ראשי‪ ,‬לא האמנתי למראה עיניי‪ .‬נס‬ ‫חרמ"ש‬ ‫אמיתי! למזלנו‪ ,‬האדמה באיזור המארב‬ ‫במילואים‪ .‬הבסיס שלנו היה בחצור‪,‬‬ ‫הייתה חולית‪ ,‬הפגז חדר לעומק‪ ,‬וכך‬ ‫אליו הגענו שעה קלה לפני שפרצה‬ ‫הרסיסים נספגו בה ולא פגעו בנו‪ .‬אבל‬ ‫המלחמה‪ .‬בשעה שתיים בצהריים היינו‬ ‫לצערי‪ ,‬לא שפר מזלם של אלה שהיו‬ ‫עדים להמראתם של מטוסי הפנטום‬ ‫בחניון עצמו‪ .‬אחד מהם היה חברי‬ ‫שטסו כדי לתקוף את הכוחות המצריים‬ ‫למסלול הצבאי בסדיר ובמילואים ‪-‬‬ ‫נענו‬ ‫איציק מן הי"ד‪ .‬בן קיבוץ גבת‪ ,‬וחבר‬ ‫בזח"למים על גבי השרשראות עד בלוזה‪,‬‬ ‫בגזרה הצפונית של התעלה‪ .‬התפקיד‬ ‫שלנו בימים הראשונים של המלחמה היה‬ ‫להציב מארבים סביב חניוני הטנקים‬ ‫מושב כפר מונש‪ .‬איציק התנדב להישאר‬ ‫יחד עם כמה מחיילי הפלוגה עם הנהגים‪,‬‬ ‫כדי לאבטח את הזחל"מים שהיו בחניון‬ ‫יחד עם הטנקים‪ .‬איציק נפגע מפגיעה‬ ‫בקו הבלימה‪ ,‬כדי להגן עליהם מפני‬ ‫קומנדו מצרי בלילות‪ .‬כזכור‪ ,‬השריונאים‬ ‫בלמו את הכוחות המצריים מלהתקדם‬ ‫במהלך היום‪ ,‬ובלילה תידלקו את‬ ‫ישירה של פגז‪ ,‬ונהרג‪ .‬הוא השאיר אחריו‬ ‫אלמנה‪ ,‬בלהה‪ ,‬ושני יתומים ‪ -‬בן ובת‪.‬‬ ‫הבן עמית היה בגיל ארבע כמעט‪ ,‬והבת‬ ‫ורד‪ ,‬תינוקת‪ ,‬שבלילה בה נפל אביה‪ ,‬היה‬ ‫הטנקים בחניון מאורגן‪ ,‬הצטיידו‬ ‫בפגזים‪ ,‬ונחו עד כמה שניתן היה‪ .‬באחד‬ ‫הלילות‪ ,‬היה זה בליל שמחת תורה‪,‬‬ ‫המצרים פתחו בהפגזה כבדה על החניון‬ ‫לה יום הולדת‪ ,‬והשלימה את השנה‬ ‫הראשונה לחייה‪ .‬ביום הכיפורים עצמו‪,‬‬ ‫אחרי הצהריים‪ ,‬קיבלתי בחצור אוטובוס‬ ‫עם נהג‪ ,‬כדי לגייס את חיילי הגדוד‬ ‫עליו שמרנו‪ ,‬ועל סביבתו‪ .‬תוך כדי‬ ‫הפגזה‪ ,‬מפקד המחלקה ראה במשקפת‬ ‫שהמארב שלי לא ממוקם כראוי‪ ,‬ונתן לי‬ ‫הוראה בקשר‪ ,‬לקום ולשפר עמדה לפנים‪.‬‬ ‫מבתיהם באיזור השרון‪ .‬אחד המקומות‬ ‫שבהם גייסתי חיילים‪ ,‬היה כפר מונש‪.‬‬ ‫שם הייתי עד לפרידה המרגשת של‬ ‫איציק ממשפחתו‪.‬‬ ‫ביקשתי ממנו לחכות עד שתיגמר‬ ‫ההפגזה‪ ,‬אבל הוא התעקש כי כנראה‬ ‫חשב‪ ,‬שהיא רק הכנה להסתערות של‬ ‫הקומנדו המצרי‪ .‬בלית ברירה הכרחתי‬ ‫השנים חלפו‪ .‬בשנים הראשונות עוד‬ ‫שמרתי על קשר עם המשפחה‪ ,‬אבל הזמן‬ ‫עשה את שלו‪ .‬הקשר נותק‪ .‬בינתיים‬ ‫בלהה האלמנה התחתנה שוב‪ ,‬ושיקמה‬ ‫את חייליי לקום ולהתקדם לפנים‪ .‬מיד‬ ‫כשקמנו והתקדמנו‪ ,‬חלף בשריקה מעל‬ ‫לראשנו פגז‪ ,‬ונחת בדיוק במקום בו‬ ‫שכבנו דקה קודם‪ .‬כאשר סובבתי את‬ ‫את עצמה מחדש‪.‬‬ ‫כעבור ‪ 20‬שנה‪ ,‬הגיע אלי מכתב מהצבא‪,‬‬ ‫מחיילת שלא היכרתי‪ .‬הייתה זאת ורד‪,‬‬ ‫הבת של איציק‪ ,‬ששמעה עליי מחייל‬ ‫למלחמה‬ ‫שחצו‬ ‫את‬ ‫במסגרת‬ ‫התעלה‪.‬‬ ‫גדוד‬ ‫למחרת‬ ‫‪10‬‬ ‫ששירת יחד איתה ‪ -‬יוסי סוקולובסקי‬ ‫מקיבוץ בארות יצחק‪ .‬יוסי למד בזמנו‬ ‫בכיתה עם בני בכורי ישי‪ .‬כנראה שתוך‬ ‫בחג הפסח לפני שנתיים‪ ,‬קיבלתי טלפון‬ ‫בחול המועד‪ ,‬משני חברים מהגדוד שהיו‬ ‫איתי במלחמה‪ .‬הם ביקשו להתארח‬ ‫כדי היכרות‪ ,‬הוא סיפר לה שלמד ביבנה‪,‬‬ ‫אצלי‪ ,‬וכמובן ששמחתי להיפגש איתם‪.‬‬ ‫ושהוא מכיר אותי‪ ,‬ולכן ורד החליטה‬ ‫לכתוב לי‪ ,‬כדי לבקש שאספר לה על‬ ‫האבא שלא זכתה להכיר‪ .‬השם שלי היה‬ ‫אחד מהם היה מפקד המחלקה שנתן לי‬ ‫את ההוראה בהפגזה לדלג לפנים‪ ,‬והשני‬ ‫היה קשר המג"ד‪ .‬בשיחה שהתפתחה‬ ‫ידוע לה‪ ,‬מהסיפורים של אמא שלה‪.‬‬ ‫בביתי‪ ,‬שיחזרנו רגעים מהמלחמה ההיא‪,‬‬ ‫כמובן שנעניתי ברצון‪ ,‬אבל לצערי‬ ‫והסתבר לי‪ ,‬שהמ"מ לא ידע בכלל שהציל‬ ‫הפגישה לא יצאה לפועל‪ .‬כנראה שהיה‬ ‫לה קשה‪ ,‬והיא התחרטה‪ .‬לפני כמה‬ ‫שנים‪ ,‬שמעתי שאמא שלה נפטרה‪ ,‬ובאתי‬ ‫את חיי‪ ,‬ואת חיי החיילים שהיו איתי‬ ‫במארב‪ .‬כי יום או יומיים אחרי אותו‬ ‫לילה‪ ,‬נפרדו דרכינו עד סוף המלחמה‪.‬‬ ‫לניחום אבלים בכפר מונש‪ .‬היא ישבה‬ ‫אני‪ ,‬ביחד עם חיילי‪ ,‬סופחנו לפלוגה‬ ‫"שבעה" בבית הוריה‪ ,‬למרות שבינתיים‬ ‫התחתנה עם יוסי‪ ,‬והפכה לחברה בקיבוץ‬ ‫בארות יצחק‪ .‬בכפר מונש השלמתי לורד‬ ‫אחרת‪ .‬ואילו קשר המג"ד השלים את‬ ‫התמונה בכך שסיפר‪ ,‬שהיה עם איציק‬ ‫בחניון בשעת ההפגזה; ובאותו יום‪ ,‬עוד‬ ‫את החסר‪ ,‬וסיפרתי לה על האבא הנפלא‬ ‫לפני שירד הלילה‪ ,‬כשעוד לא יצאנו‬ ‫שהיה לה‪ .‬אחיה הגדול עמית‪ ,‬שהיה‬ ‫כמעט בן ארבע כשנפרד מאביו‪ ,‬לא היה‬ ‫באותו ערב של ניחום אבלים‪ ,‬בבית‪.‬‬ ‫למארבים‪ ,‬הוא שמע את איציק אומר‬ ‫לאלה שהיו בסביבתו‪ ,‬שיש לו תחושה‬ ‫שזה יומו האחרון עלי אדמות‪.‬‬ ‫כיום ילדיה של ורד‪ ,‬נכדיו של איציק‪,‬‬ ‫לומדים אצלנו‪ ,‬ובזכותם‪ ,‬הועלתה דמותו‬ ‫בטקס יום הזיכרון האחרון לחללי צה"ל‪,‬‬ ‫שיחת השחזור שלנו עוד נמשכה שעה‬ ‫ארוכה‪ .‬בסופה יצאנו באותה תחושה‬ ‫שכולם היו שותפים לה בזמנו ‪ -‬זאת‬ ‫שהתקיים בבית הספר התיכון‪ .‬כל מה‬ ‫הייתה מלחמה ארורה‪.‬‬ ‫שנאמר בטקס על איציק ריגש אותי‬ ‫מאד‪ ,‬אבל הרגע המרגש ביותר היה‬ ‫כאשר בסופו פגשתי את האח עמית‪.‬‬ ‫היצגתי את עצמי בפניו‪ ,‬חיבקתי אותו‬ ‫יוסי בן טולילה‬ ‫ובכיתי‪ .‬נזכרתי ברגע בו נפרד מאבא‬ ‫כשיצא למלחמת יום הכיפורים‪ ,‬והוא רק‬ ‫פעוט‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫זכרונות נעורים מהעורף‬ ‫ביום כיפור ‪ 1973‬הייתי בכיתה י"א‪.‬‬ ‫בכל בית ילדים ישנו הורים על הרצפה‬ ‫בעיצומו של היום אני זוכרת את הגיוס‬ ‫כדי לא להשאיר ילדים לבד באזעקות‪,‬‬ ‫מבית הכנסת‪ .‬טלפון אנושי שקורא קודם‬ ‫למגייסים ואח"כ לחיילים‪.‬‬ ‫מוצאי החג מגייסים את נחמיה‪ ,‬והוא‬ ‫ואנחנו הסתובבנו ביניהם והשתדלנו‬ ‫שלא להעיר אותם‪ .‬עיקר הפחד שלי‬ ‫בלילה היו הכלבים‪.‬‬ ‫בא לראשונה לבית הוריי וזאת ‪ -‬כדי‬ ‫נחמיה יצא למערכה‪ .‬טלפונים לא הגיעו‪,‬‬ ‫להיפרד‪.‬‬ ‫למחרת משבצים אותנו לעבוד‪ .‬כרגיל‪,‬‬ ‫כילדי קיבוץ‪ .‬אין לימודים ‪ -‬יש עבודה‪.‬‬ ‫בנוסף למקומות העבודה הרגילים‬ ‫וגם למכתבים לוקח זמן‪ .‬יום אחד הגיעה‬ ‫גלויה בשבילי‪ ,‬כמובן לתא הדואר של‬ ‫הוריי‪ .‬אמא שלי הוציאה את הגלויה‬ ‫ובדיוק פנינה‪ ,‬אמא של נחמיה‪ ,‬עברה‬ ‫נתבקשנו להחליף את הגברים בשמירת‬ ‫לילה‪ ,‬וכן לעשות תורנות טלפון על מנת‬ ‫לקבל הודעות מהחזית‪.‬‬ ‫כזכור‪ ,‬אז עדיין לא היו פלאפונים‪ ,‬זה‬ ‫שם‪ .‬אימא שלי שיתפה את פנינה‪" :‬יש‬ ‫גלויה מנחמיה"‪ .‬פנינה לקחה את הגלויה‬ ‫כאילו הגיעה בשבילה‪ .‬בסוף הדרך‪ ,‬אחרי‬ ‫האימהות‪ ,‬זכיתי גם אני לעיין באוצר‪.‬‬ ‫ברור‪ ,‬אך גם טלפונים בבתים לא היו‪.‬‬ ‫במזכירות היה טלפון עליו ענה מישהו‬ ‫במשך היום ומסר הודעות‪ .‬אנחנו ישבנו‬ ‫ליד הטלפון בלילות‪ .‬בחלקי נפל הלילה‬ ‫זכורה לטוב שושנה נחליאל שהייתה‬ ‫סדרנית עבודה באותה תקופה‪ .‬היה לי‬ ‫איתה קשר כי הייתי סדרנית העבודה של‬ ‫הכיתה‪ .‬שושנה קבעה עיקרון שכל חייל‬ ‫הראשון‪ .‬יחד עם מבוגר אנחנו יושבים‬ ‫במזכירות‪ .‬אני מקבלת דרישות שלום‪,‬‬ ‫ונוסעת באופניים להודיע למשפחה‪.‬‬ ‫שבא לחופש‪ ,‬בת זוגו מקבלת חופש‬ ‫להיות עימו כמה שעות‪ .‬כל ערב קיבלנו‬ ‫שיבוץ ליום הבא‪ ,‬לפי מי שביקשה חופש‬ ‫ויש להחליפה‪.‬‬ ‫פתאום נכנס מרדכי חיות ושואל האם‬ ‫כבר הודיעו למשפחת רפל ‪...‬מה הודיעו?‬ ‫מה קרה? אני מתביישת לשאול‪ .‬אתמול‬ ‫נפרדתי מנחמיה‪ ,‬האם יש בעיה? מתברר‬ ‫הרגשנו אז שהקיבוץ על כתפינו‪.‬‬ ‫הגיוס לצבא היה של כל אנשי המילואים‪.‬‬ ‫הבנים‪ ,‬יחד עם בני י"ב‪ ,‬ניהלו את קטיף‬ ‫הכותנה שהיה באותה עונה‪ ,‬וכן את שאר‬ ‫שמתניה נפצע קשה ובאו לקחת את‬ ‫ההורים לבית חולים‪.‬‬ ‫לילה נוסף ביליתי עם אסתר ימיני‬ ‫בשמירת לילה‪" .‬סיבוב" בין כל בתי‬ ‫ענפי החקלאות‪ .‬הבנות היו בבתי ילדים‬ ‫ובמטבח‪ .‬עבדנו ימים שלמים פלוס‬ ‫לילות‪ ,‬כמתואר‪ .‬החלק הקשה היה‬ ‫לחזור ללימודים כתלמידים‪ ,‬ולהיכנס‬ ‫הילדים בלילה לבד‪ ,‬זה לא פשוט‪.‬‬ ‫לשגרה של 'להיות נוער'‪.‬‬ ‫מיכל רפל‬ ‫‪12‬‬ ‫הפורש סוכת שלום‬ ‫"יש הרואים מלחמה מצריח‪,‬‬ ‫בסוכה" וליטול לולב שקיבלנו מקצין‬ ‫ויש נשענים על עינית טלסקופ‪.‬‬ ‫הדת האוגדתי‪ .‬נתבקשתי לבנות את‬ ‫יש שעשן קרב באפם מסריח‪,‬‬ ‫הסוכה בחלקה האחורי של המשאית‪.‬‬ ‫מבקשים אוושת לב אחרונה‬ ‫א‪ .‬כדי שיהיה קל לקפוץ ממנה‬ ‫דרך סטטוסקופ"‪.‬‬ ‫במקרה של הפצצה או הפגזה‪ .‬ב‪ .‬כדי‬ ‫לא על המלחמה ההיא אכתוב‪ ,‬אלא‬ ‫שהמיכלים יהיו צמודים ל"קבינה"‪.‬‬ ‫על ניסיון לשמירת חג הסוכות בימי‬ ‫פרקנו את הסולם הקדמי‪ ,‬קשרנו‬ ‫המלחמה‪ .‬בימים ההם עדיין היו‬ ‫המשאיות מצוידות בסולמות משני‬ ‫אותו על שני הסולמות האחוריים‪,‬‬ ‫והנחנו מעליו ענפי אקליפטוס שהיו‬ ‫הצדדים‪ ,‬כאשר אחד הסולמות ארוך‬ ‫יותר מחברו‪ ,‬ואף רחב יותר מרוחבה‬ ‫בשפע באזור "הפריסה של הפלוגה‬ ‫הכירורגית"‪ .‬אלי‪ ,‬שהיה מלא גאווה‬ ‫של המשאית‪ .‬הגיע ערב סוכות‪ ,‬ובגדוד‬ ‫הרפואה ששרתתי בו‪ ,‬לא הייתה‬ ‫על הצלחתנו‪ ,‬החל בסיבוב התדלוק‬ ‫בין הפלוגות‪ ,‬והבטיח כי יחזור מחר‬ ‫סוכה‪ .‬כמי שהיה מקורב מאוד למג"ד‬ ‫הגדוד‪ ,‬חבר קיבוץ "משמר הנגב"‪,‬‬ ‫וחזר‬ ‫לקיים את המצווה‪ .‬יצא‬ ‫בשלום‪ .‬בדרכו חזרה הועמסו עליו‬ ‫ד"ר אשר פורת‪ ,‬בקשתי רשות לבנות‬ ‫סוכה על משאית שהוליכה דלק‬ ‫כובעי פלדה עבור הגדוד‪ .‬בעודו פורק‬ ‫את כובעי הפלדה על מנת למלא את‬ ‫בג'ריקנים עבור האמבולנסים‪ ,‬ואף‬ ‫פעם לא הייתה מלאה במיכלי הדלק‪.‬‬ ‫הג'ריקנים‪ ,‬התחילה הפגזה לכל אורך‬ ‫הגזרה‪ .‬אלי‪ ,‬שלא הספיק לברוח מן‬ ‫ד"ר פורת היסס ושאל‪" :‬זה מה‬ ‫שחשוב בשעה שעלינו לדאוג ולטפל‬ ‫המשאית‪ ,‬להסתתר ולשכב על‬ ‫האדמה‪ ,‬נפגע מרסיס בגולגולת ונהרג‪.‬‬ ‫לבסוף‬ ‫לכשנתרצה‬ ‫בנפגעים"?‬ ‫)אלוהים סייע בידינו ובמשך למעלה‬ ‫את ה"סוכה" פירקתי בפקודה‪ .‬הגדוד‬ ‫"עבר" לשדות "גבעת יואב" שם‬ ‫משעה לא הגיע אף נפגע( אמרתי לו‪:‬‬ ‫נבנתה‬ ‫מקרטונים‬ ‫"אצבע אלוהים היא‪ .‬תן לי רבע שעה‬ ‫וקרשים של ארגזים‪ ,‬שהכילו במקור‬ ‫ואני מסיים"‪ .‬נהג המשאית‪ ,‬אלי‬ ‫פגזים‪ .‬זכר לסוכה המקורית נשאר‬ ‫טביב ז"ל סייע בידי‪ ,‬ושמח מאוד שעל‬ ‫סכך האקליפטוס‪ .‬למחרת עזבנו את‬ ‫המשאית "שלו" תהיה הסוכה‪ .‬כך‬ ‫יעבור בין הפלוגות‪ ,‬ויציע לכל מי‬ ‫האוגדה‪ ,‬לכיוון‬ ‫מייק נעמן‬ ‫השטח‬ ‫קונטרה‪.‬‬ ‫סוכה‬ ‫בעקבות‬ ‫חדשה‬ ‫שרוצה לעלות למשאית‪ ,‬לברך "לישב‬ ‫‪13‬‬ ‫בשעת לילה נכנס חייל‬ ‫כשבועיים לאחר תחילת המלחמה‪,‬‬ ‫בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬נכנס חייל‬ ‫פלוגת הסיור האוגדתית‪ ,‬הם יעשו‬ ‫תצפיות ויאספו ידיעות מודיעיניות‪,‬‬ ‫ל"אוטובוס" שלנו‪ .‬עבור המג"ד‬ ‫והקמב"ץ )= אני(‪" ,‬האוטובוס" היה‬ ‫ואתם תספקו להם את כל הדרוש‬ ‫להם"‪ .‬וכך היה‪.‬‬ ‫חדר השינה‪ .‬למעשה לא היה לנו מושג‬ ‫ולא שאלנו מהיכן הביא הרס"ר‬ ‫עם רדת הלילה הגיע אלינו‬ ‫ל"אוטובוס" מפקד פלוגת הסיור‪,‬‬ ‫הגדודי את "האוטובוס"‪ ,‬שלא היה לו‬ ‫מנוע ולא היו לו חלונות ודלתות‪ ,‬אך‬ ‫והעביר לנו את המידע שהם צברו‬ ‫במהלך שעות היום‪" :‬אני מעריך‬ ‫הוא היה חדר השינה הטוב ביותר‬ ‫שיכולנו לחלום עליו בתוך הדיונות‬ ‫שהאלוף ירצה לתקוף מכאן" – אמר‬ ‫המ"פ – "ואני מציע לכם להכין את‬ ‫שממזרח למוצב "המזח"‪ .‬ואנו‪ ,‬נהנינו‬ ‫מההפקר‪.‬‬ ‫הגדוד למשימה"‪ .‬הוא חזר לחייליו‪,‬‬ ‫ואנחנו כינסנו את מפקדי הכוחות‬ ‫בשעת לילה מאוחרת נכנס חייל‬ ‫ל"אוטובוס" שלנו ובפיו הודעה‪ :‬מחר‬ ‫לקבוצת פקודות‪.‬‬ ‫באור ראשון כבר עמד כל הגדוד שלנו‬ ‫בבוקר יגיע האלוף אברהם )ברן( אדן‪,‬‬ ‫מפקד האוגדה‪ ,‬כדי לבדוק אם ניתן‬ ‫על רגליו‪ ,‬מחכה להוראות‪ .‬לפתע‪,‬‬ ‫בעוד אנחנו לוגמים קפה של בוקר‪,‬‬ ‫לפרוץ מערבה דרך הוואדי שבגזרת‬ ‫הגדוד שלנו‪ ,‬להגיע עם הטנקים אל‬ ‫חלפו על פנינו ‪ 12‬הג'יפים של פלוגת‬ ‫הסיור בנסיעה מהירה מזרחה‪ ,‬ועזבו‬ ‫תעלת סואץ‪ ,‬ולצלוח אותה‪ .‬המג"ד‬ ‫שלנו לא אהב הפתעות‪ ,‬והוא הורה לי‬ ‫את גזרת הגדוד‪ .‬בעוד אנחנו עומדים‬ ‫המומים ולא מבינים את המתרחש‪,‬‬ ‫להעיר מיד את כל הגדוד‪ ,‬ולהיות‬ ‫מעכשיו בכוננות לקראת הגעת‬ ‫חזר אלינו מפקד פלוגת הסיור ואמר‪:‬‬ ‫"היינו בתצפית רצופה כל הלילה‪ .‬עם‬ ‫האוגדונר‪.‬‬ ‫ברן הגיע בבוקר‪ְ ,‬מ ֻלוֶוה במספר‬ ‫אור ראשון ראינו ענן אבק אדיר‬ ‫מתרומם‪ ,‬כשני קילומטר מערבה‬ ‫קצינים בכירים‪ .‬הם הפטירו 'שלום'‬ ‫מהיר לעומתנו‪ ,‬ועלו לנקודת התצפית‪.‬‬ ‫מכאן‪ .‬חששנו שהמצרים יוצאים‬ ‫במתקפה והזעקנו את האוגדה‪ ,‬אך‬ ‫לאחר כחצי שעה של התייעצות סודית‬ ‫באמצעות‬ ‫מערבה‬ ‫והתבוננות‬ ‫מהר מאד ראינו שלא מדובר על‬ ‫תנועת כלי רכב אלא על מאות – ואולי‬ ‫משקפות‪ ,‬חזר אלינו האלוף ברן ואמר‬ ‫בלשון קצרה‪" :‬אני משאיר כאן את‬ ‫אלפי – חיילים מצריים מתעוררים‬ ‫משנתם‪ ,‬נעמדים על רגליהם‪ ,‬יוצאים‬ ‫‪14‬‬ ‫מהחושות שחפרו לעצמם‪ ,‬מנערים את‬ ‫השמיכות עליהן ישנו בלילה‪ ,‬ויוצרים‬ ‫ענן אבק אדיר‪ .‬אמרנו לאלוף שמה‬ ‫שלא ראינו אתמול גילינו עם אור‬ ‫ראשון‪ :‬מולכם עומד כוח אדיר ואין‬ ‫שום סיכוי שהאוגדה תפרוץ מכאן‬ ‫ותגיע לתעלה בלי לשלם מחיר כבד‪.‬‬ ‫האלוף שמע לעצתנו‪ ,‬ביטל את‬ ‫הצליחה‬ ‫בגזרה‬ ‫שלכם‪,‬‬ ‫ואתם‪,‬‬ ‫לטובתכם‪ ,‬שימו לב שכל החיילים‬ ‫בבית הקברות‬ ‫בבית הקברות‬ ‫השמש לא גילתה רחמים‬ ‫אפור המצבות העכיר מאד‬ ‫את ליבנו‬ ‫הזיעה הדמעות הגעגועים והיגון‬ ‫קלחו מגופנו‬ ‫ריחפו מעלינו כבדים ועמוסי שנים‬ ‫נחתו חסרי כוח‬ ‫בשדות הכותנה והתירס‬ ‫המצריים שמולכם‪ ,‬נשארים במקומם‬ ‫ולא מתחילים לנוע לכיוון שלכם"‪.‬‬ ‫החוורתי‪ .‬התיישבתי על מדרגות‬ ‫"האוטובוס"‪ .‬לאחר דקות אחדות‬ ‫הגיע המג"ד‪ ,‬התבונן בי ושאל‪" :‬למה‬ ‫אתה כל כך חיוור? תברך 'הגומל' כפי‬ ‫שאתה יודע‪ ,‬ניצלנו!"‪ .‬המשכתי לשבת‬ ‫והשבתי לו‪ ,‬תוך שאני מנגב מעל מצחי‬ ‫זיעה קרה‪" :‬כחייל סדיר נלחמתי‬ ‫באום‪-‬קטף במלחמת ששת הימים‪,‬‬ ‫ואחדים מחבריי הטובים ביותר‬ ‫נשארו שם; הייתי מ"פ במוצבי‬ ‫קנטרה במלחמת ההתשה ולא היה‬ ‫יום בלי נפגעים; עכשיו‪ ,‬בזמן שמפקד‬ ‫הסיירת דיבר‪ ,‬עלו מול עיניי הפנים‬ ‫של כל אלה שאינם‪ .‬רק המחשבה על‬ ‫מה שהיה יכול לקרות ‪."...‬‬ ‫נחמיה רפל‬ ‫ואם תנגסו בקלח תירס עסיסי‬ ‫ולפתע‬ ‫תרגישו עצבות בלתי מובנת‬ ‫ואם תלבשו מלבוש מאה אחוז כותנה‬ ‫ולפתע‬ ‫תחושו געגועים‬ ‫דעו כי הבשילו בשדות מערב‬ ‫ביום בו ביקרנו בבית הקברות‬ ‫אסנת בראל )הורן(‬ ‫אל הריח‪ ,‬ערב יום הכיפורים‬ ‫אַתּה ִמ ְת ַבּ ֵצּר‬ ‫ָ‬ ‫תוֹך ְפּ ִרי הגויאבה‬ ‫ְבּ ְ‬ ‫טוּב ָך ַה ְמּ ַכ ֵפּר‬ ‫וְ ְ‬ ‫אשׁינוּ‬ ‫פּוֹצץ ֵמ ַעל ָר ֵ‬ ‫ִמ ְת ֵ‬ ‫הוֹל ִכים יְ ֵח ִפים‬ ‫ַחנוּ ְ‬ ‫ְכּ ֶשׁ ֲאנ ְ‬ ‫ֶסת‬ ‫ְל ֵבית ַה ְכּנ ֶ‬ ‫מירון ששון‬ ‫‪15‬‬ ‫קורבנות המלחמה‬ ‫לפני ארבעים שנה בצהרי יום הכיפורים‬ ‫שיצחק היה עקר גם הוא‪ .‬סיבת העקרות‬ ‫יצאנו למלחמה‪.‬‬ ‫אחרי ארבעים שנה‪ ,‬במבט לאחור‪ ,‬הכאב‬ ‫של שניהם כאמור‪ ,‬היא לגרום להם‬ ‫להתפלל‪ .‬שכן‪ ,‬הקב"ה מתאווה‬ ‫של כל האירועים אמנם התעמעם אך‬ ‫לתפילתם של צדיקים עד כדי לייסרם‬ ‫שיתפללו‪.‬‬ ‫תפילתם משמעותית‬ ‫הצלקות עדיין קיימות‪.‬‬ ‫כדי‬ ‫נשאלת השאלה מי מוגדר כקורבן‬ ‫מלחמה? ברור שמי שנפל בשדה הקרב‬ ‫לעולם‪ ,‬וביכולתה להפוך את הגזירות‪.‬‬ ‫"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו‪ :‬אמר ר'‬ ‫הוא קורבן‪ .‬טענתי היא‪ ,‬שלא רק אלה‬ ‫אלעזר‪ :‬למה נמשלה תפילתן של צדיקים‬ ‫שנפלו הם קורבנות מלחמה אלא כולנו‪.‬‬ ‫בין אם בני משפחתנו הם אלה שנפלו או‬ ‫לא‪ .‬אנחנו בעצמנו‪ ,‬כולנו קורבנות‪.‬‬ ‫ונדמה לי שזה תמיד היה נכון‪ ,‬לאורך כל‬ ‫לעתר )קלשון(? לומר לך‪ ,‬מה עתר זה‬ ‫מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום‬ ‫ אף תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו‬‫של הקב"ה ממידת אכזריות למידת‬ ‫ההיסטוריה של העם היהודי‪" .‬גלי‬ ‫ההדף" של העצבות נישאים ברקיע‪,‬‬ ‫תחושת האובדן נספגת בנפשות כולנו‬ ‫באופן בלתי מודע‪ ,‬ומשפיעה על כל מכלול‬ ‫רחמנות )סוכה י"ד עמוד א'(‪.‬‬ ‫וכמו שאומר התרגום "והפך יצחק‬ ‫בצלותיה דעתיה דקב"ה ממה דגזר על‬ ‫אנתתיה ארום עקרא הות גביה עשרין‬ ‫תרבות חיינו כעם‪.‬‬ ‫מה שכואב באמת הוא‪ ,‬שלא היינו‬ ‫מוכנים למלחמה הזאת ואפשר היה‬ ‫למנוע אותה‪.‬‬ ‫ותרתין שנין ויתהפך בגיניה דעתיה‬ ‫דקב"ה ממה דגזר עליה‪ ...‬דאף הוא הוה‬ ‫עקר ואתרוח ואתעברת רבקה אנתתיה ‪".‬‬ ‫לכך נקטה התורה לשון עתירה‪" .‬מה עתר‬ ‫הנסתרות לה'‪........‬‬ ‫זה מהפך את התבואה ממקום למקום‪,‬‬ ‫כך תפילתם של צדיקים מהפכת מידותיו‬ ‫בגמרא במסכת יבמות מובא שמתאווה‬ ‫הקב"ה לתפילתם של צדיקים‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫של הקב"ה ממידת רגזנות למידת‬ ‫רחמנות " )יבמות שם(‪.‬‬ ‫מביא עליהם ייסורים‪ .‬לכן יצחק ורבקה‬ ‫היו עקרים‪ ,‬על מנת שיתפללו זה על זו‪,‬‬ ‫וזו על זה‪.‬‬ ‫"לנוכח אשתו"‪ .‬על אשתו לא נאמר‪ ,‬אלא‬ ‫ראינו איפוא‪ ,‬את כוחה של תפילה‪ .‬אך‬ ‫מה ראתה התורה לציין לנו את מיקומם‬ ‫של יצחק ורבקה בשעת תפילתם? "ויעתר‬ ‫"לנוכח אשתו"‪ .‬מלמד ששניהם עקורים‬ ‫יצחק לה' נוכח אשתו"‪" ,‬זה עומד בזווית‬ ‫היו‪ ,‬ומפני מה היו אבותינו עקורים? א"ר‬ ‫יצחק‪ ,‬מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם‬ ‫של צדיקים" )יבמות ס"ד א(‪ .‬למדנו‬ ‫זו ומתפלל‪ ,‬וזו עומדת בזווית זו‬ ‫ומתפללת" )רש"י(‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫אחד מבעלי החסידות מפרש את הביטוי‬ ‫"נוכח" כנוכחותו של יצחק כלפי צרכיה‬ ‫של רבקה אשתו‪ .‬על אף שגם הוא עקר‬ ‫ולכן‪ ,‬על מנת שהתפילה תהיה ראויה‬ ‫להתקבל חובה שגם העבריינים יהיו‬ ‫בציבו"ר = צדיקים‪ ,‬בינוניים ורשעים‪ .‬כי‬ ‫היה )דבר הנלמד מהמילה "נוכח" על ידי‬ ‫במקום שעומדים בעלי תשובה אפילו‬ ‫חז"ל כנ"ל( ויכול היה להתפלל על עצמו‪,‬‬ ‫על זווית הראיה שלו‪ ,‬מציינת לנו התורה‬ ‫שבכל זאת התפלל לנוכח אשתו‪ .‬יצא‬ ‫צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד‪,‬‬ ‫ותפילתם הכרחית ליצור את השלמות‪.‬‬ ‫ֻדּה ֶא ָחת ַל ֲעשֹוֹת‬ ‫ֻלם ֲאג ָ‬ ‫ֵעשֹוּ כּ ָ‬ ‫בברכת ‪:‬וְ י ָ‬ ‫מזוויתו שלו‪ ,‬ממקומו‪ ,‬מצרכיו שלו‪,‬‬ ‫צוֹנ ָך ְבּ ֵל ָבב ָשׁ ֵלם‪.‬‬ ‫ְר ְ‬ ‫לראות את העקרות ממקומה‪ ,‬מהזווית‬ ‫שלה‪.‬‬ ‫נמצאנו למדים‪ ,‬שניים שהם אחד‪:‬‬ ‫יכולתו זו של יצחק להפוך מבטו מזוויתו‬ ‫לזוויתה‪ ,‬היא שאפשרה אולי תפילה‬ ‫שבכוחה להפוך מידת הדין למידת‬ ‫הרחמים‪ ,‬עתירה ‪ -‬להיעתרות‪) .‬וי ְֶע ַתּר‬ ‫ֵע ֶתר לו ה'‪(.‬‬ ‫יצחק לה' ‪ַ -‬וי ָ‬ ‫בליל כל נדרי אומרים "על דעת המקום‬ ‫ועל דעת הקהל‪ ....‬אנו מתירים להתפלל‬ ‫עם העבריינים"‪ .‬וכי לעבריינים אסור‬ ‫אלכס בקר‬ ‫חדר כושר‬ ‫לתשומת לב המתעמלים‪:‬‬ ‫חדר כושר יעמוד לרשות‬ ‫קבוצת של"ם‪' ,‬יהודה הצעיר'‪,‬‬ ‫בימים ראשון ושני‪,‬‬ ‫בין השעות ‪ 19:00‬ל‪.20:00-‬‬ ‫שנזכה לשנת בריאות‬ ‫ועדת ספורט‬ ‫וצוות 'יהודה הצעיר'‬ ‫להתפלל? פירש הב"ח )או"ח סי' תרי"ט(‬ ‫וזה לשונו‪:‬‬ ‫"והתירו גם כן להתפלל עם העבריינים‬ ‫ביום הכיפורים על דעת המקום ועל דעת‬ ‫הקהל‪ .‬כלומר‪ ,‬שלא יחשבו שכבר נפטרו‬ ‫מעבריינותם ‪ -‬כיון שהתירו להתפלל‬ ‫עימהם ‪ /‬זה אינו‪ ,‬כי לא התירום רק על‬ ‫דעת המקום‪ ,‬שיחזרו בתשובה למקום‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬ולא יחזרו לעבריינותם‪.‬‬ ‫מעדניית מ‪.‬פ‪.‬ג‪.‬ש‬ ‫השבוע‪ ,‬לרגל חג סוכות‪,‬‬ ‫תתקיים מכירה של המעדנייה‬ ‫ביום שלישי‪ ,‬י"ג בתשרי‪17.9 ,‬‬ ‫בין השעות ‪11:30-13:30‬‬ ‫בלובי של חדר האוכל‪.‬‬ ‫בחג סוכות לא תתקיים מכירה‪.‬‬ ‫בברכת כתיבה וחתימה טובה‪,‬‬ ‫צוות מ‪.‬פ‪.‬ג‪.‬ש‬ ‫‪17‬‬ ‫משולחנו של שמשון‬ ‫יום הכיפורים בפתח‪ .‬עברנו את עשרת‬ ‫נאלם‪ .‬השולחנות שנותרו ריקים הם‬ ‫ימי תשובה‪ .‬מי ייתן שכל בקשותינו‬ ‫יתקבלו‪ ,‬ונוכל לעמוד בפיתחה של‬ ‫שיעידו שרבים מידי לא הגיעו‪ ,‬אך‬ ‫בלטו בהעדרם חברי המשמרת‬ ‫שנה חדשה רכים וזכים‪.‬‬ ‫כחלק מהמסע של הימים הנוראים‬ ‫הצעירה‪ ,‬דור ההמשך‪ ,‬וחבל‪ .‬בערב‬ ‫ביקשנו לשוחח על לכידות חברתית‪,‬‬ ‫התכנסנו ביום ראשון לערב של ניגון‬ ‫ומחשבה‪ .‬הערב התחיל במופע של‬ ‫על תחושת השייכות ועל היחיד‬ ‫והיחד‪ .‬כמובן שזה הופך להיות משהו‬ ‫להקת "הללי" תחת הכותרת‪:‬‬ ‫"הנשמה לך"‪ .‬שירים וניגונים בין כסה‬ ‫שחסרונו מורגש‪ .‬אין בשולחנות ייצוג‬ ‫הולם לחלקים בציבור שאנחנו‪ ,‬כל‬ ‫לעשור‪ .‬המופע התקיים באולם‬ ‫אירועים‪ .‬הקהל שהגיע למופע נהנה‬ ‫הציבור שבא‪ ,‬מבקשים לשמוע את‬ ‫קולם‪ ,‬ולהשמיע את קולנו‪ .‬אין‬ ‫מערב מרגש‪ ,‬חי ונושם‪ .‬הלהקה‬ ‫בהרכב מחודש הגיעה לשיאים‬ ‫הזדמנות טובה יותר לעשות זאת‪,‬‬ ‫מאשר במעגלים‪.‬‬ ‫חדשים‪ ,‬והקהל ענה לה בתשואות‪.‬‬ ‫למי שלא הגיע אני יכול לומר זאת כך‪:‬‬ ‫האם זו תופעה? תשפטו בעצמכם‪.‬‬ ‫"אם יורם ארבל‪ ,‬שהוא שדר ספורט‪,‬‬ ‫היה משדר את ההופעה היישר‬ ‫מכיון ששבוע לפני כן‪ ,‬בסימן אלול‪,‬‬ ‫התקיים כאן ערב שהתעלה על עצמו‪.‬‬ ‫מהאולם אליכם הביתה על כל שיר‬ ‫הוא היה מרעים בקולו "הללויה"‪.‬‬ ‫ערב משותף עם מרכז הרצוג‪,‬‬ ‫הקבה"ד‪ ,‬וקבוצת יבנה המארחת‪.‬‬ ‫לאחר ההופעה עלינו היישר למשטח‬ ‫לשיח חברי ‪" -‬כולם ביחד וכל אחד‬ ‫נושא הערב היה‪" :‬בן אדם מה לך‬ ‫נרדם?"‪ .‬גם ערב זה היה בנוי משני‬ ‫לחוד"‪ .‬הדים מהערב משודרים בערוץ‬ ‫הווידאו‪.‬‬ ‫חלקים‪ .‬מעגלי שיח ולאחר מכן‪,‬‬ ‫"לנטוע שמים"‪ .‬הופעתם בשירה‬ ‫חשבון הנפש‪:‬‬ ‫ובמלל של שרה בק ואריאל הורוביץ‪,‬‬ ‫בנה של נעמי שמר‪ .‬האולם היה מלא‬ ‫אם אלה ימים של חשבון נפש‪ ,‬גם‬ ‫קהילתי‪ ,‬אז אי אפשר שלא להעביר‬ ‫אך בעיקר באורחינו‪ ,‬אנשי שלומינו‬ ‫מקיבוצי התנועה‪ .‬האורחים שבאו‬ ‫את תחושת ההחמצה שחלקים‬ ‫בציבור אינם שותפים לביחד וקולם‬ ‫מבחוץ ומרחוק שאלו אותי בסיום‬ ‫המופע בפליאה רבה‪" :‬היכן כל חברי‬ ‫‪18‬‬ ‫יבנה?" הרהרתי בתשובה אך העדפתי‬ ‫לשמור אותה לעצמי‪ .‬ובתוך ביתי אני‬ ‫מתעשתת‪ ,‬צופרת‪ ,‬ממשיכה בנסיעתה‬ ‫לכיוון אשקלון‪ .‬כיום שני קווי הרכבת‪,‬‬ ‫שואל‪" :‬האמנם בנאדם‪ ,‬מה לך‬ ‫ממזרח וממערב מתכנסים לאותה‬ ‫תחנה‪ .‬השינויים האלה הביאו לשינוי‬ ‫נרדם"? תאאא"ט‪.‬‬ ‫התרבותיים‬ ‫הערבים‬ ‫הוקרה‪:‬‬ ‫שמפיקים כאן‪ ,‬הם פרי השקעה רבה‬ ‫גם בלוחות הזמנים של הרכבות‪ .‬יש‬ ‫פחות רכבות העושות את דרכן ליבנה‪-‬‬ ‫מזרח‪.‬‬ ‫החלטנו בשלב זה להמתין ולא לשנות‬ ‫משלב ההיגוי והחשיבה ועד לביצוע‪.‬‬ ‫תודה לכל החברים‪ ,‬ביחד ולחוד‪,‬‬ ‫את ההנחיות ל'נהג קטר'‪' .‬נהג קטר'‬ ‫בהפקה‬ ‫ימשיך כמו שהיה עד עכשיו‪ ,‬איסוף‬ ‫שלקחו חלק בארגון‪,‬‬ ‫ובהנחייה‪ .‬ביחד נעלה ונצליח‪.‬‬ ‫מהתחנה במזרח ובמערב‪ .‬כי התחנה‬ ‫המערבית קרובה מאוד למתנ"ח‪,‬‬ ‫זמן תפילת שחרית בימות החול‪ :‬שעון‬ ‫משם יוצאים כל חצי שעה אוטובוסים‬ ‫הקיץ מתחלף בלילה שבין שבת פר'‬ ‫"חיי שרה"‪ ,‬לראשון )‪ .(27.10‬בינתיים‬ ‫לבאר שבע העוצרים בצומת בית רבן‪.‬‬ ‫ישנם פעמי סתיו‪ ,‬עונת השנה משתנה‪,‬‬ ‫וגם השמש מתמהמהת במזרח‪ .‬על כן‪,‬‬ ‫לאחר דיונים בוועדה לענייני דת‬ ‫ובמזכירות הוחלט‪ ,‬שהחל מיום‬ ‫ראשון )למחרת פרשת "בראשית"(‪,‬‬ ‫כ"ה בתשרי‪ ,‬ועד שובו של שעון‬ ‫החורף‪ ,‬תתחיל תפילת שחרית בשעה‬ ‫‪. 6:00‬‬ ‫שינויי בקווי הרכבות‪ :‬לפני מספר‬ ‫שבועות פתחה רכבת ישראל את הקו‬ ‫המוביל מיבנה מערב דרומה‪ .‬הרכבת‬ ‫ממשיכה מתחנת יבנה‪-‬מערב לתחנת‬ ‫הרכבת "עד הלום"‪ .‬למרות השם‬ ‫נמתין ונעשה שינויים רק לאחר שנוכל‬ ‫למפות את הצרכים‪ .‬בשביל זה נצטרך‬ ‫את העזרה שלכם‪ ,‬הנוסעים ברכבת‬ ‫ו'נהגי הקטר'‪.‬‬ ‫דרך אגב‪ ,‬רכבת לילה לקהיר זה רק‬ ‫בשיר‪.‬‬ ‫לסיום‪ ,‬ב‪ ,11.9-‬יום נפילת מגדלי‬ ‫התאומים‪ ,‬סיימתי למלא שנתיים‬ ‫בתפקיד‪ .‬אני מודה לכל אלה שעוזרים‬ ‫לי לשאת בעול‪ :‬משפחה‪ ,‬חבריי‬ ‫במזכירות‪ ,‬והרבה חברים טובים‪.‬‬ ‫וּליִ ְשׁ ֵרי ֵלב ִשׂ ְמ ָחה"‬ ‫ֻע ַל ַצּ ִדּיק‪ְ ,‬‬ ‫"אור ָזר ַ‬ ‫גמר חתימה טובה!‬ ‫שמשון‬ ‫המחייב‪ ,‬כעבור מספר דקות היא‬ ‫‪19‬‬ ‫משולחנה של ועדת תרבות‬ ‫תוכנית לחג הסוכות תשע"ד‪:‬‬ ‫יום ראשון‪ ,‬י"ח בתשרי ‪ -‬סוכות מארחות‪ ,‬יריד אומנים ומופע חגיגי בערב‪:‬‬ ‫'נוגעים באהבה' ‪ -‬חנן יובל ולהקת 'בעלמא'‬ ‫שרים ומספרים קרליבך‪.‬‬ ‫יום שני‪ ,‬י"ט בתשרי ‪ -‬טיול משפחתי‪ .‬יציאה בשעה ‪.13:30‬‬ ‫יום שלישי כ' בתשרי ‪ -‬לימוד ליל הושענא רבה‪.‬‬ ‫הטיול המשפחתי‪:‬‬ ‫שמורת נחל תנינים מזמינה אותנו לחוג איתה את חג האסיף‬ ‫ביום שני של חוה"מ סוכות‬ ‫י"ט בתשרי‪23.9 ,‬‬ ‫נצא לסיור בשמורת טבע מדהימה האוגרת מים לעיר המלוכה קיסריה‪.‬‬ ‫נפסע בין טחנות קמח וסכרים‪,‬‬ ‫נאזין לסיפורים על התמסחים ששהו במקום באותם הימים‪.‬‬ ‫הסיור מותאם בחלקו לעגלות‬ ‫וכולל סיור בשמורה‪.‬‬ ‫יציאה לעת שקיעה אל בריכות הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל שם ניצפה בציפורים‬ ‫המחפשות מקום למנוחת לילה‪.‬‬ ‫נקנח בארוחת ערב בדשא של מעגן מיכאל‪.‬‬ ‫ועוד כמה פרטים‪:‬‬ ‫‪ 13:30‬יציאה מהכורכר‬ ‫‪ 14:45‬הגעה לשמורת נחל תנינים‬ ‫משפחות המחזיקות כרטיס מטמון‪ ,‬בבקשה הביאו אותו איתכם‬ ‫‪ 18:15‬ארוחת ערב‬ ‫‪ 19:00‬יציאה הביתה‬ ‫‪ 20:45‬חזרה משוערת ביבנה‪.‬‬ ‫נחל תנינים אינו נחל אלכסנדר‪ ,‬זה שני מקומות שונים!‬ ‫ישנה אפשרות ללכת באמת מים‪,‬הביאו ציוד החלפה‪.‬‬ ‫בואו בשמחה והירשמו בלוח המודעות‬ ‫ועדת תרבות‬ ‫‪20‬‬ ‫הודעות המרפאה‬ ‫אחות כוננת ביום הכיפורים דפנה ליבר‬ ‫פתיחת מרפאה במוצאי יוה"כ בשעה ‪20:30‬‬ ‫שעות קבלה של הרופא בשבוע שבין יוה"כ לסוכות‬ ‫יום ראשון ‪14:30-17:00‬‬ ‫יום שלישי ‪09:30-13:00‬‬ ‫יום רביעי ‪08:00-09:30‬‬ ‫אחות כוננת בשבת חול המועד‪ ,‬אחות מבית סביון‬ ‫פתיחת המרפאה במוצאי שבת בשעה ‪20:30‬‬ ‫שעות קבלת רופא בימי חול המועד‬ ‫יום ראשון ‪08:00-09:30‬‬ ‫‪08:00-09:30‬‬ ‫יום שני‬ ‫יום רביעי ‪08:00-09:30‬‬ ‫אחות כוננת בשמחת תורה ‪ -‬דפנה ליבר‬ ‫פתיחת המרפאה במוצאי שמחת תורה בשעה ‪20:30‬‬ ‫יום עיון בחול המועד סוכות‬ ‫)בנושאי חינוך ילדים ונוער(‬ ‫בחול המועד סוכות‪ ,‬ביום שלישי ‪ -‬ה' דחול המועד סוכות )‪,(24.9.2013‬‬ ‫מתוכנן יום עיון‪ ,‬לפי הפירוט הבא‪:‬‬ ‫א‪ .‬פרופ' כרמי הורביץ – נשיא המכללה האקדמית לחינוך בגבעת‬ ‫וושינגטון‪.‬‬ ‫"כח דהיתירא עדיף" – המחמיר תבוא עליו ברכה?‬ ‫ב‪ .‬ד"ר ניצה קאליש – המכללה‪ ,‬ירושלים‬ ‫"לעזוב מ‪ ..‬או לעזוב אל‪ – "..‬שיחות עם דתלשי"ם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שאול מייזליש – עיתונאי וחוקר חסידות‪.‬‬ ‫"החינוך בראי הסיפור החסידי"‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הרב מיכאל לסרי – איש חינוך‪.‬‬ ‫"חינוך עם חיוך"‪.‬‬ ‫השיעורים יינתנו באולם האירועים‪ ,‬החל מהשעה ‪.9:00‬‬ ‫בואו בשמחה‪ ,‬הוועדה לענייני דת‬ ‫‪21‬‬ ‫הודעות המערכת‬ ‫בשבועיים הבאים‪ ,‬בכוונתנו להוציא לאור את השבועון בימי שישי ולא בערבי חג‪.‬‬ ‫מכיון שכך‪ ,‬אנחנו מבקשים לשלוח לנו את המאמרים וההודעות לפרסום‪ ,‬עד יום‬ ‫שלישי בערב‪ ,‬בכל שבוע‪ .‬תודה!‬ ‫בהזדמנות זו אנחנו רוצים להודות למיכל שליסלברג ולנטע קנדל‪ ,‬על העיצוב‬ ‫היפה של שער השבועון בראש השנה‪.‬‬ ‫הזמנה‬ ‫בנות השירות הלאומי מזמינות אתכם הורים וילדים‬ ‫לפעילות מיוחדת לכבוד חג הסוכות‪:‬‬ ‫‪ ‬סיפור‪-‬הצגה לילדי הגיל הרך באולם אירועים‬ ‫‪ ‬סדנאות יצירה לכל המשפחה במשטח‬ ‫ניפגש ביום שני ‪ ,16.9‬י"ב בתשרי‪ ,‬בשעה ‪17:15‬‬ ‫בואו בשמחה ‪‬‬ ‫בנות השירות הלאומי‪:‬‬ ‫שני‪ ,‬דבי‪ ,‬אור תהילה‪ ,‬רותם‪ ,‬אושרית‪ ,‬רוני‪ ,‬אור‪ ,‬מימי ואפרת‬ ‫חנות "שני"‬ ‫שעות הפתיחה‪:‬‬ ‫יום רביעי ערב חג‬ ‫יום שישי א' של חול‪-‬המועד‬ ‫יום ראשון ג' חול‪-‬המועד‬ ‫‪10.00-13.00‬‬ ‫‪10.00-13.00‬‬ ‫‪10.00-12.00‬‬ ‫ד' חול‪-‬המועד‬ ‫יום שני‬ ‫יום שלישי ה' חול‪-‬המועד‬ ‫יום רביעי הושענה רבה‬ ‫יום שישי איסרו חג‬ ‫‪10.00-12.00‬‬ ‫‪10.00-12.00‬‬ ‫‪10.00-13.00‬‬ ‫‪10.00-13.00‬‬ ‫נר זיכרון‬ ‫א'‬ ‫ד'‬ ‫בתשרי תש"ס‬ ‫בתשרי תשס"ב‬ ‫אסתר הור‬ ‫שרה שטרן‪-‬קטן‬ ‫ז'‬ ‫בתשרי תשנ"ח‬ ‫צילי )צילה( קהתי‬ ‫ז'‬ ‫בתשרי תשנ"ט‬ ‫מרדכי )מולו( הורן‬ ‫י'‬ ‫י'‬ ‫י" ג‬ ‫בתשרי תשל"ד‬ ‫בתשרי תשל"ד‬ ‫בתשרי תשס"ז‬ ‫יאיר‪-‬נתן אדר‬ ‫אבישי‪-‬יעקב שוולב‬ ‫שמעון תדהר‬ ‫ט"ו‬ ‫י" ח‬ ‫י" ח‬ ‫י"ט‬ ‫בתשרי‬ ‫בתשרי‬ ‫בתשרי‬ ‫בתשרי‬ ‫תש"ל‬ ‫תשל"ג‬ ‫תשל"ד‬ ‫תשל"ד‬ ‫בת שבע )גרטה( היכנברג‬ ‫אילזה הרץ‬ ‫צוריאל אדמנית‬ ‫בנימין‪-‬יעקב )פינצ'ה( פרלמן‬ ‫כ'‬ ‫כ"ב‬ ‫כ"ב‬ ‫כ" ה‬ ‫בתשרי‬ ‫בתשרי‬ ‫בתשרי‬ ‫בתשרי‬ ‫תשל"ג‬ ‫תשל"ד‬ ‫תשנ"ג‬ ‫תש"ל‬ ‫בנימין )ולטר( ימיני‬ ‫מאיר ימיני‬ ‫מרים כ"ץ )ברטוב(‬ ‫גד )גדי( הרטום‬ ‫כ"ז‬ ‫כ" ח‬ ‫כ" ח‬ ‫ל'‬ ‫בתשרי תשכ"ד‬ ‫בתשרי תשמ"ט‬ ‫בתשרי תשנ"ז‬ ‫בתשרי תשל"ד‬ ‫רינה לוי‬ ‫אלקנה‪-‬יצחק הישראלי‬ ‫בנימין‪-‬רפאל )בניה( נחליאל‬ ‫עלי הרטום‬ ‫ל'‬ ‫בתשרי תשס"א‬ ‫אלימלך אביטל‬ ‫לשרה‪ ,‬לילדים‪ ,‬ולכל המשפחה‬ ‫משתתפים בצערכם על פטירתו של חברנו‪ ,‬אבי המשפחה‬ ‫עמנואל ברוכי ז"ל‬ ‫מן השמים תנוחמו!‬ ‫בית קבוצת יבנה‬ ‫‪23‬‬ ‫ְס ָתו יְ הוּ ִדי ‪ /‬אברהם חלפי‬ ‫ְס ָתו יְ הוּ ִדי ְבּ ֶא ֶרץ ֲאבוֹ ַתי‬ ‫שׁוֹ ֵל ַח ִבּי‬ ‫ִר ְמ ֵזי ֱאלוּל‬ ‫ְכּ ָבר ִמ ְשׁ ַתּגְּ עוֹת ִבּי ְק ָצת‬ ‫ַה ִצּ ֳפּ ִרים ַה ְק ַטנְ ַטנּוֹת שׁוֹ ְרקוֹת ָה ֶע ֶצב‬ ‫ֶשׁל יוֹם ַה ִכּפּוּ ִרים‬ ‫אָז יִ ָתּ ַקע ְבּשׁוֹ ָפרוֹת ִל ְפתֹ ַח ַשׁ ֲע ֵרי ָשׁ ַמיִ ם‬ ‫וּ ָפנִ ים יְ הוּ ִדיּוֹת ִמן ַהגּוֹ ָלה‬ ‫ַבּ ֲא ַפ ְר ַפּר נוּ ֶגה‬ ‫יְ ַר ֲחפוּ ִל ְפ ֵני ִכּ ֵסּא ֲאדוֹן עוֹ ָלם‬ ‫וּ ַב ָקּשׁוֹת וְ ַתּ ֲחנוּנִ ים וְ נִ יצוֹצוֹת ַה ְר ֵבּה‬ ‫יהן‬ ‫ְבּעֹ ֶמק ֵעי ֵנ ֶ‬