לא ברור אם המציאות הישראלית הבריחה את נילי מירסקי
22
2 3 . 0 8 . 2 013׀ 7ל י ל ו ת 8
7 8ל י ל ו ת ׀ 2 3 . 0 8 . 2 013
23
נילי מירסקי
ואלכסנדר פושקין
' sifrut@yedioth.co.il
לא כאן ולא עכשיו
"אחרי שתירגמתי יצירות
כל כך כבירות ,אין לי חשק
להתעסק עם סופר פלוני
או סופרת פלמונית .והכי נורא
זה עריכת תרגומים .מאוס
ומשעמם .אבל בנאדם צריך
להתפרנס ,וזה מה שעשיתי.
אני גם לא אוהבת לרחוץ
כלים ,אבל אני רוחצת"
לא ברור אם המציאות הישראלית הבריחה את נילי מירסקי לספרות אירופית
מהמאה ה־ ,19או להפך .כך או כך ,בכירת המתרגמים בארץ משחררת עוד קלאסיקה
רוסית ומסבירה שבלי אמנות היא לא מוצאת טעם לחיות
יוני ליבנה //צילום :רלי אברהמי
ה
כמה תרגומים של נילי מירסקי
מוות בוונציה > תומס מאן
אנה קרנינה > לב טולסטוי
האחים קרמאזוב >
פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי
סיפורים מן הפרובינציה >
אנטון צ'כוב
חיל הפרשים ועוד סיפורים >
איסאק באבל
סיפורים אוקראיניים >
ניקולאי גוגול
ילדות > מקסים גורקי
מוסקבה פטושקי >
ונדיקט ירופייב
אחיינו של ויטגנשטיין >
תומס ברנהרד
בעולם נהדר ואכזר >
אנדרי פלטונוב
הומואים מאיימים להשאיר את
נילי מירסקי בודדה במערכה.
"אני הרי התחברתי עם גברים
הומואים עוד לפני שידעתי
שהומואים קיימים בעולם .למה?
קסמה לי העובדה שהם לא מחפשים את תחושת
המישפוחֶ ה כדי לתת משמעות לחיים .הרי בשביל
מה אתה הומו" ,היא צוחקת" ,אם לא כדי לאהוב את
היופי ולהימנע מלהוליד ילדים? אבל נראה שכולם
בסוף נכנעים לצורך להקים משפחה ,ועכשיו גם
רעיי הטובים וההומואים".
מירסקי ,כנראה המתרגמת הידועה והמוערכת
בישראל ,לא נכנעת .בסופו של כל פיתול בשיחה
איתה מסתתרת הערצה ליופי :לסונטת ה'סערה'
של בטהובן שהיא התחילה לנגן בפסנתר ,לחיכוך
של חיים ואמנות ברומנים של תומס מאן ,לאופרות
של ורדי שמלוות אותה מילדות" .אחד הרומנטיק־
נים הראשונים בגרמניה טען שמי שטעם את הפרי
המתוק והמשכר של האמנות ,לא יוכל לחזור לעו־
לם לאפרוריות החיים .במובן מסוים ,זאת תחושת
החיים הכי בסיסית שלי .לחיים אין הרי שום ערך.
איזה ערך יש לדבר הולך ומתכלה? למה אנשים
מולידים ילדים אם לא כדי להתמודד עם החיים
כהליכה בכיוון אחד ,בצל המוות .אני בשום פנים
ואופן לא רציתי ילדים .אבל בכלל ,אני לא מבינה
איך מתמודדים עם היומיום בלי ההיסחפות הזאת
אחרי יופי או אמנות שנוצרו בידי אדם .זה אוויר
שבלעדיו הריאות מצטמקות".
הספרות לא נתנה לך כלים להבין את העולם?
"הספרות הוכיחה לי שאני לא מבינה בני אדם".
פגישה עם מירסקי ,בת ,69היא פגישה
עם אדם שהצליח לפחות במובן מסוים להתעלם
ממגבלות החיים והמוות ,ולהפוך את גדולי הסופ־
רים האירופאים לחברים קרובים .בזמן העבודה על
תרגום ,היא מספרת ,היא מתחילה לפעמים לדבר
כמו גיבורי הרומנים .בשיחה היא מזכירה סופרים
באינטימיות של שכנים באותו ועד בית ("שתי
חולשות אני חולקת עם מרסל פרוסט :ההתרפקות
האינסופית על העבר ,והנטייה להשאיר טיפים
נורא גדולים").
היא אמנם לא חושבת שאוסף היצירות שב־
חרה לתרגם לאורך עשרות שנים (תנו מבט בר־
שימה מימין) מספר גם סיפור אישי עליה ,ובכל
זאת קשה שלא למתוח קווי דמיון בין הספקנות
המשועשעת של מירסקי לניכור הקיומי שעולה
מ'גיבור דורנו' ,שסיימה לתרגם לאחרונה .הרו־
מן מאת מיכאיל לרמונטוב ,משורר רוסי קלאסי
בן המאה ה־ ,19מצייר את דיוקנו של אציל רוסי
צעיר שהתנתק כאילו לחלוטין ממוסכמות הזמן.
מירסקי מתייחסת אליו כאל אבטיפוס של גיבו־
רים ספרותיים מאוחרים יותר ,בני המאה ה־ .20אם
רוצים ,אפשר למצוא בנטייה שלו לניתוח עצמי,
לווידוי וחשיפה ,קשר למה שקורה היום בתוכניות
ריאליטי .השעמום וחוסר המשמעות שעוטפים את
הגיבור מובילים אותו לשחק תפקיד קלישאי ,תפור
מראש ,של גיבור ספרותי.
"קראתי את הרומן הזה המון פעמים" ,היא אומ־
רת" ,עוד לפני הסגנון שלו -איזה ליטוש יש בו,
איזו קלילות ,איזו אלגנטיות -שמתי לב שבכל
קריאה אתה רואה את הגיבור בצורה אחרת .פעם
הוא מין דנדי כזה ,ופעם נבל שמשחק ברגשות
של בני אדם .היום הוא נראה לי כמו דמות בסגנון
האקזיסטנציאליזם של סארטר ו'הזר' של קאמי:
אדם שנמצא מעבר לטוב ולרע ,שמפיץ תחושה
כזאת של ניהיליזם וייאוש ,שאין מודרני ממנה.
קליידוסקופ של דמות אחת .אגב ,עוד לא ראיתי
קליידוסקופ כזה מופלא ופרימיטיבי כמו שהיה לי
כשהייתי קטנה .אולי בגלל שהוא היה עם זכוכית
יותר גסה ועבה מאיך שמייצרים אותם היום".
איך העיסוק בתרגום של ספרים מזמן וממקום
אחרים השפיע על המגע שלך עם הזמן והמקום
שלנו?
"אני חיה בניכור גמור לעולם שבו אני חיה ,ול־
חיים בישראל בפרט .אין לי סבלנות אפילו לקטר
על פוליטיקה ,ועל החגיגה של רשעות וטיפשות.
על ההספדים של שיחות השלום עוד לפני שהן
יוצאות לדרך ,ועל ההכרזות על בנייה בשטחים
בדיוק ברגע שחידוש המשא ומתן עולה לדיון .החיים
בארץ נהפכו בשבילי לסיוט .אסקפיזם זה אני .אבל
הקשר שלו לעיסוק שלי בתרגום יצירות מהמאה ה־
19הוא סיפור של ביצה ותרנגולת ,שהתחיל בגיל
צעיר מאוד .אבא שלי מאוד אהב אופרות ,למשל,
ולי אסור היה בכלל לגעת בפטיפון כילדה .אבל
כל שבת הייתי מבקשת ממנו שישמיע לי אופרה.
הייתי יושבת ,מקשיבה ושוכחת את כל העולם.
"העיסוק שלי בספרות הוא סוג של ברירת
מחדל .אחרי הכל ,מה אני כבר יודעת לעשות? ממה
עוד יכולתי להתפרנס? כשהייתי נשואה ,הצטרפתי
לבעלי בפריז כדי למצוא נושא לדוקטורט בתו־
לדות האמנות .זאת הייתה מטרת הנסיעה באופן
רשמי .אבל מה שעשיתי בפועל היה לנגן בפסנתר
ולקרוא ספרים".
את רומזת שאת אדם עצלן?
"אין רמזים ,אני נורא עצלנית .זה נפסק רק
כשמדובר במשהו שנורא סוחף אותי .אבל מעט
מאוד דברים סוחפים אותי באמת .המזל שלי הוא
שתרגום ספרות נכלל בהם .אבל כמו שקיבלתי יום
אחד טלפון עם הצעה לעבוד כעורכת ,גם העיסוק
בתרגום היה מקרי .הייתי מקבוצת המייסדים של
כתב העת 'סימן קריאה' שמנחם פרי ערך ,מנחם
דיבר על ליבי והתחלתי לתרגם .התרגום הציל
אותי אולי מחיים של הומלסית .מנעוריי הייתי
אומרת' ,אני אגמור את חיי מתחת לגשר' .במובן
זה ,אני האדם הכי ממוזל שאני מכירה".
מירסקי מספרת שלמדה לקרוא בגיל
ארבע ,לבד" ,למגינת ליבם של הוריי ,שחשבו
שזה מוקדם מדי וזה מזיק" .בשנתיים האחרונות,
עם היציאה לגמלאות ,היא חופשייה לקרוא ספרים
כאוות נפשה ולהתמסר אך ורק לתרגום -אחרי
שנים ארוכות של עבודה כעורכת מרכזית בהוצאת
עם עובד' .גיבור דורנו' הוא שיתוף פעולה ראשון
שלה כמתרגמת עם הוצאת אחוזת בית.
את היחס לעריכה כעול היא לא מנסה להסתיר:
"עם כל הכבוד ,אחרי שתירגמתי יצירות כל כך
כבירות ,ועבדתי על פניני הספרות הגדולות שיש,
אין לי חשק להתעסק עם הטקסט של סופר פלוני
או סופרת פלמונית .אבל בנאדם צריך להתפרנס,
וזה מה שעשיתי .כל כותב שעבד איתי קיבל טי־
פול מעולה .אני גם לא אוהבת לרחוץ כלים ,אבל
אני רוחצת ,אז אני כבר רוחצת אותם היטב .והדבר
הכי נורא הוא עריכת תרגומים .מאוס ומשעמם.
"תרגום ,לעומת זאת ,זה תענוג עילאי .יש בזה
משהו מעורר .כמו אנדורפינים שמשתחררים בזמן
התעמלות ,משהו משתחרר במוח בזמן התרגום".
מתרגמים צעירים יכולים להגיע היום לרמת
האמנות והמקצועיות של מתרגמים בני דורך?
"היום אין שום סיכוי להתפרנס רק מתרגום.
השאלה הגדולה של חוק הסופרים היא אם הוא
באמת ישקם את היכולת של ההוצאה לשלם לכל
בעלי המקצוע שמעורבים בתחום .אבל תמיד היו
רק מתי מעט שהצליחו .אפשר להגיע להתמקצעות
בתנאי שעובדים גם בדברים אחרים בשדה הספרות,
כמו שאני או אילנה המרמן עשינו .אבל בניגוד
לאילנה ,לי לא היה ראש מו"לי בכלל .הצלחתי בכל
זאת לזהות קצת להיטים .התלהבתי למשל ממייקל
שייבון לפני שהוא קנה אצלנו מקום של כבוד .עם
מנחם פרי גיליתי את גרוסמן -אני זוכרת שקראתי
סיפור קטן שלו ואמרתי' ,זה סופר'".
את עוד מתלהבת מספרים מחוץ לגטו המאה
ה־?19
"אני נורא נהנית לקרוא ביוגרפיות של סו־
פרים ,אבל גם סתם ספרי עיון מלהיבים אותי.
'קיצור תולדות האנושות' -עליו נאמר 'מגניב'.
מאיר שלו הוא מהסופרים האהובים עליי .רק יצא
'שתיים דובים' ,הגחתי מהגטו והתנפלתי עליו.
בכלל ,בינתיים הביקורות פיספסו אותו בגדול .גם
אתה .כמה סופרים כמוהו יש לנו בכלל?"
קל להחליק את מירסקי לצנצנת של טיפוס
מסתגר ומיושן .היא עצמה משתפת פעולה עם
"אני חיה בניכור גמור
לעולם שבו אני חיה ,ולחיים
בישראל בפרט .אין לי
סבלנות אפילו לקטר על
פוליטיקה ועל החגיגה של
רשעות וטיפשות .החיים
בארץ נהפכו בשבילי לסיוט.
אסקפיזם זה אני"
הבקבוק .אין לה טלפון נייד או חשבון פייסבוק
ִ
("אני טכנופובית") .היא מופתעת לגלות שיש ערך
בוויקיפדיה על שמה ("טוב ,אני אסתכל") .אבל
בין הצהרות כמו "שירים של שוברט הם מבחינתי
דבר שקורה עכשיו" ,מירסקי ,כלת פרס ישראל
לתרגום ,רומזת לקווי אופי קלים וסוערים יותר.
היא אוהבת לשתות ,מעבירה ערבים שמחים בבר
תל־אביבי אופנתי ,מצטטת את הרצפטים הרוסיים
שתירגמה ב'מוסקבה פטושקי'" :איך לשתות כשאין
לך מה לשתות :אתה לוקח קצת או דה קולון וקצת
משחת נעליים .תאמין לי שראיתי את זה מאוד
מקרוב ,למרות שאני מפונקת ביחס לשתייה".
היא חיה לבדה במרכז תל־אביב .את בעלה לש־
עבר ,סמיון מירסקי ,הכירה לפני 50שנה" .היינו
נשואים 15שנה" ,היא אומרת" .אין דבר פחות
רומנטי מנישואים .אבל אנחנו מדברים בטלפון
כמעט כל יום .כשהוא ביקר בארץ לא מזמן ויצאנו
לטיול בצפון ,אנשים התפלאו איך יש לנו עדיין
על מה לדבר בכזה מרץ" .בתור פסנתרנית חו־
בבת ,הדמות הספרותית שאיתה היא מזדהה היא זו
של האנו בודנברוק ('בית בודנברוק')" ,מי ששואף
להיות אמן ומוזיקאי ,לשווא .למרות שלי היה ברור
מלכתחילה שאין לי כישרון של מבצעת".
אחרי שנים של היכרות אינטימית עם הסופרים
הקרובים לליבך ,את מסוגלת לקרוא אותם בצו־
רה אירונית ,לראות אותם בחולשתם?
"זאת שאלה כמעט מעליבה .אני מרשה לעצמי
להתרגז עליהם כמו על מיטב חבריי .אני ,למשל,
שונאת את טולסטוי בנקודות מסוימות .הרי היה
לו ליבידו של כמה וכמה אנשים .הוא היה מזיין
על ימין ועל שמאל ,מקדימה ומאחורה .ורק לעת
זקנה הוא התחיל להטיף לכולם על חיי פרישות
וצניעות .תראה למשל את האופן שבו הוא מצייר
עלמה מתוקה ונהדרת כמו נטשה ב'מלחמה ושלום'.
ואיך הוא גומר את הרומן? בדיון על צבע הכתמים
של הקקי בחיתול של התינוק .זה מעורר אצלי כעס
חד־משמעי .הצדקן ,המשפחתולוג הזה ,תוקע אותה
עם החיתולים הנפלאים האלה ,במין התענגות על
האישה הנהדרת שהיא הפכה .גועל נפש".
יצא לך לתרגם ספרים שכתבו נשים?
"יש לי אלטר־אגו שנקרא המורה ציפורה .היא
אישה מסודרת שיכולה לכתוב אחרית דבר לספ־
רים ,והיא יכולה להרצות לך ברצינות עד שתרצה
למות .אז אני שונאת שמדברים על 'כתיבה נשית',
אבל לחרדתי -אמרה ציפורה ,המורה למגדר -
אני חושבת שבאמת לא תירגמתי שום סופרת .מה
שכן ,תירגמתי ספרים שבמרכזם נשים .את אפי
בריסט ואנה קרנינה ,שתיים משלוש הדמויות הנ־
פלאות של המאה ה־ ,19תירגמתי אני ולא שרף".
מה לדעתך המגבלה שלך בתור מתרגמת?
"ה־חיסרון שלי כמתרגמת התגלה לי בעבודה
לתיאטרון .שפה חיה נחווית על הנייר שונה מאוד
מאיך שהיא מדוברת .אצל דוסטויבסקי ,למשל,
הגיבורים נמצאים כל הזמן על סף היסטריה או
בתוכה .כמתרגם ,אתה צריך להיות משכנע כשא־
תה ממחיש את הדיבור החי ,המתנשף הזה .אני
רואה את המגבלה שלי כשאני צריכה ליצור תר־
גום ישיר של שפה מדוברת .הצלחתי ליצור דבר
כזה על הנייר ,אבל לגבי הבמה ,אין לי את זה .גם
בחוסר הכישרון שלי לתרגם סימולטנית נוכחתי
בדרך הקשה .באחת הפעמים שתירגמתי מחזה
לתיאטרון ,עמרי ניצן ביקש ממני לתרגם בנוכ־
חות במאי רוסי שבא לביים את המחזה .אלה היו
מן השעתיים הנוראות בחיי .שום מילה לא עלתה
לי לראש ,לא ברוסית ולא בעברית".
מה עשית?
"גימגמתי .אולי בגלל זה אני מחבבת את הב־
חור המגמגם ב'אח הגדול'".
מפעל התרגום הישראלי קשור כמעט בלעדית
לתרגום מספרות המערב .מפריע לך שאין כמעט
התעניינות בספרות לא מערבית?
"אובייקטיבית ,אני חושבת שבלתי אפשרי
שאנחנו כישראלים לא יודעים ערבית או מת־
עניינים בתרבות הזאת .אבל באופן אישי ,יש בי
אותה מידה של אדישות כלפי קלאסיקות יפניות
או ערביות .אני אדם נורא מוגבל ומצומצם .אני
לא אטרח אפילו לדפדף בספר של הרוקי מורקמי.
האם יש סופרים ערבים גדולים במאה ה־ ?19אני
פשוט לא יודעת .עד היום לא סלחתי למנהלת
המיתולוגית של תיכון חדש שלא איפשרה בזמ־
נו לבחור בין לימודי צרפתית לערבית ,והחליטה
מטעמים אידיאולוגיים שכל התלמידים אצלה יל־
מדו ערבית .למדתי ארבע שנים ערבית ,ושנאתי
כל רגע .לא בגלל יחס לערבים ,אלא כי זה זר
לנפשי -בדיוק כמו יפנית".
את מרגישה שהתרגומים שלך השפיעו על הת־
רבות המקומית ,שהם מורגשים בספרות היש־
ראלית או בשפה?
"אני אומר לך דבר כפירה לגבי אמנות התר־
גום :בכל הנוגע לפרוזה ,מתרגם טוב ומתרגם גרוע
תורמים בסופו של דבר אותה תרומה .אני רואה
לפעמים מה עושים מתרגמים ,בשפות שונות -
ואני נדהמת מהפישולים .אם ישנו קושי בתרגום,
הם פשוט מדלגים מעליו או משתמשים בפרפרזה.
ועדיין ,ספרות גדולה עוברת גם תרגומים עקומים
לגמרי .התרגומים האלה מוכיחים שכל מה שאני
עושה הוא בעצם חסר ערך .לא משנה כמה הבחירה
שלי כמתרגמת תהיה נפלאה -הספר מסתדר יפה
מאוד בלעדיי"† .
22
2 3 . 0 8 . 2 013׀ 7ל י ל ו ת 8
7 8ל י ל ו ת ׀ 2 3 . 0 8 . 2 013
23
נילי מירסקי
ואלכסנדר פושקין
' sifrut@yedioth.co.il
לא כאן ולא עכשיו
"אחרי שתירגמתי יצירות
כל כך כבירות ,אין לי חשק
להתעסק עם סופר פלוני
או סופרת פלמונית .והכי נורא
זה עריכת תרגומים .מאוס
ומשעמם .אבל בנאדם צריך
להתפרנס ,וזה מה שעשיתי.
אני גם לא אוהבת לרחוץ
כלים ,אבל אני רוחצת"
לא ברור אם המציאות הישראלית הבריחה את נילי מירסקי לספרות אירופית
מהמאה ה־ ,19או להפך .כך או כך ,בכירת המתרגמים בארץ משחררת עוד קלאסיקה
רוסית ומסבירה שבלי אמנות היא לא מוצאת טעם לחיות
יוני ליבנה //צילום :רלי אברהמי
ה
כמה תרגומים של נילי מירסקי
מוות בוונציה > תומס מאן
אנה קרנינה > לב טולסטוי
האחים קרמאזוב >
פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי
סיפורים מן הפרובינציה >
אנטון צ'כוב
חיל הפרשים ועוד סיפורים >
איסאק באבל
סיפורים אוקראיניים >
ניקולאי גוגול
ילדות > מקסים גורקי
מוסקבה פטושקי >
ונדיקט ירופייב
אחיינו של ויטגנשטיין >
תומס ברנהרד
בעולם נהדר ואכזר >
אנדרי פלטונוב
הומואים מאיימים להשאיר את
נילי מירסקי בודדה במערכה.
"אני הרי התחברתי עם גברים
הומואים עוד לפני שידעתי
שהומואים קיימים בעולם .למה?
קסמה לי העובדה שהם לא מחפשים את תחושת
המישפוחֶ ה כדי לתת משמעות לחיים .הרי בשביל
מה אתה הומו" ,היא צוחקת" ,אם לא כדי לאהוב את
היופי ולהימנע מלהוליד ילדים? אבל נראה שכולם
בסוף נכנעים לצורך להקים משפחה ,ועכשיו גם
רעיי הטובים וההומואים".
מירסקי ,כנראה המתרגמת הידועה והמוערכת
בישראל ,לא נכנעת .בסופו של כל פיתול בשיחה
איתה מסתתרת הערצה ליופי :לסונטת ה'סערה'
של בטהובן שהיא התחילה לנגן בפסנתר ,לחיכוך
של חיים ואמנות ברומנים של תומס מאן ,לאופרות
של ורדי שמלוות אותה מילדות" .אחד הרומנטיק־
נים הראשונים בגרמניה טען שמי שטעם את הפרי
המתוק והמשכר של האמנות ,לא יוכל לחזור לעו־
לם לאפרוריות החיים .במובן מסוים ,זאת תחושת
החיים הכי בסיסית שלי .לחיים אין הרי שום ערך.
איזה ערך יש לדבר הולך ומתכלה? למה אנשים
מולידים ילדים אם לא כדי להתמודד עם החיים
כהליכה בכיוון אחד ,בצל המוות .אני בשום פנים
ואופן לא רציתי ילדים .אבל בכלל ,אני לא מבינה
איך מתמודדים עם היומיום בלי ההיסחפות הזאת
אחרי יופי או אמנות שנוצרו בידי אדם .זה אוויר
שבלעדיו הריאות מצטמקות".
הספרות לא נתנה לך כלים להבין את העולם?
"הספרות הוכיחה לי שאני לא מבינה בני אדם".
פגישה עם מירסקי ,בת ,69היא פגישה
עם אדם שהצליח לפחות במובן מסוים להתעלם
ממגבלות החיים והמוות ,ולהפוך את גדולי הסופ־
רים האירופאים לחברים קרובים .בזמן העבודה על
תרגום ,היא מספרת ,היא מתחילה לפעמים לדבר
כמו גיבורי הרומנים .בשיחה היא מזכירה סופרים
באינטימיות של שכנים באותו ועד בית ("שתי
חולשות אני חולקת עם מרסל פרוסט :ההתרפקות
האינסופית על העבר ,והנטייה להשאיר טיפים
נורא גדולים").
היא אמנם לא חושבת שאוסף היצירות שב־
חרה לתרגם לאורך עשרות שנים (תנו מבט בר־
שימה מימין) מספר גם סיפור אישי עליה ,ובכל
זאת קשה שלא למתוח קווי דמיון בין הספקנות
המשועשעת של מירסקי לניכור הקיומי שעולה
מ'גיבור דורנו' ,שסיימה לתרגם לאחרונה .הרו־
מן מאת מיכאיל לרמונטוב ,משורר רוסי קלאסי
בן המאה ה־ ,19מצייר את דיוקנו של אציל רוסי
צעיר שהתנתק כאילו לחלוטין ממוסכמות הזמן.
מירסקי מתייחסת אליו כאל אבטיפוס של גיבו־
רים ספרותיים מאוחרים יותר ,בני המאה ה־ .20אם
רוצים ,אפשר למצוא בנטייה שלו לניתוח עצמי,
לווידוי וחשיפה ,קשר למה שקורה היום בתוכניות
ריאליטי .השעמום וחוסר המשמעות שעוטפים את
הגיבור מובילים אותו לשחק תפקיד קלישאי ,תפור
מראש ,של גיבור ספרותי.
"קראתי את הרומן הזה המון פעמים" ,היא אומ־
רת" ,עוד לפני הסגנון שלו -איזה ליטוש יש בו,
איזו קלילות ,איזו אלגנטיות -שמתי לב שבכל
קריאה אתה רואה את הגיבור בצורה אחרת .פעם
הוא מין דנדי כזה ,ופעם נבל שמשחק ברגשות
של בני אדם .היום הוא נראה לי כמו דמות בסגנון
האקזיסטנציאליזם של סארטר ו'הזר' של קאמי:
אדם שנמצא מעבר לטוב ולרע ,שמפיץ תחושה
כזאת של ניהיליזם וייאוש ,שאין מודרני ממנה.
קליידוסקופ של דמות אחת .אגב ,עוד לא ראיתי
קליידוסקופ כזה מופלא ופרימיטיבי כמו שהיה לי
כשהייתי קטנה .אולי בגלל שהוא היה עם זכוכית
יותר גסה ועבה מאיך שמייצרים אותם היום".
איך העיסוק בתרגום של ספרים מזמן וממקום
אחרים השפיע על המגע שלך עם הזמן והמקום
שלנו?
"אני חיה בניכור גמור לעולם שבו אני חיה ,ול־
חיים בישראל בפרט .אין לי סבלנות אפילו לקטר
על פוליטיקה ,ועל החגיגה של רשעות וטיפשות.
על ההספדים של שיחות השלום עוד לפני שהן
יוצאות לדרך ,ועל ההכרזות על בנייה בשטחים
בדיוק ברגע שחידוש המשא ומתן עולה לדיון .החיים
בארץ נהפכו בשבילי לסיוט .אסקפיזם זה אני .אבל
הקשר שלו לעיסוק שלי בתרגום יצירות מהמאה ה־
19הוא סיפור של ביצה ותרנגולת ,שהתחיל בגיל
צעיר מאוד .אבא שלי מאוד אהב אופרות ,למשל,
ולי אסור היה בכלל לגעת בפטיפון כילדה .אבל
כל שבת הייתי מבקשת ממנו שישמיע לי אופרה.
הייתי יושבת ,מקשיבה ושוכחת את כל העולם.
"העיסוק שלי בספרות הוא סוג של ברירת
מחדל .אחרי הכל ,מה אני כבר יודעת לעשות? ממה
עוד יכולתי להתפרנס? כשהייתי נשואה ,הצטרפתי
לבעלי בפריז כדי למצוא נושא לדוקטורט בתו־
לדות האמנות .זאת הייתה מטרת הנסיעה באופן
רשמי .אבל מה שעשיתי בפועל היה לנגן בפסנתר
ולקרוא ספרים".
את רומזת שאת אדם עצלן?
"אין רמזים ,אני נורא עצלנית .זה נפסק רק
כשמדובר במשהו שנורא סוחף אותי .אבל מעט
מאוד דברים סוחפים אותי באמת .המזל שלי הוא
שתרגום ספרות נכלל בהם .אבל כמו שקיבלתי יום
אחד טלפון עם הצעה לעבוד כעורכת ,גם העיסוק
בתרגום היה מקרי .הייתי מקבוצת המייסדים של
כתב העת 'סימן קריאה' שמנחם פרי ערך ,מנחם
דיבר על ליבי והתחלתי לתרגם .התרגום הציל
אותי אולי מחיים של הומלסית .מנעוריי הייתי
אומרת' ,אני אגמור את חיי מתחת לגשר' .במובן
זה ,אני האדם הכי ממוזל שאני מכירה".
מירסקי מספרת שלמדה לקרוא בגיל
ארבע ,לבד" ,למגינת ליבם של הוריי ,שחשבו
שזה מוקדם מדי וזה מזיק" .בשנתיים האחרונות,
עם היציאה לגמלאות ,היא חופשייה לקרוא ספרים
כאוות נפשה ולהתמסר אך ורק לתרגום -אחרי
שנים ארוכות של עבודה כעורכת מרכזית בהוצאת
עם עובד' .גיבור דורנו' הוא שיתוף פעולה ראשון
שלה כמתרגמת עם הוצאת אחוזת בית.
את היחס לעריכה כעול היא לא מנסה להסתיר:
"עם כל הכבוד ,אחרי שתירגמתי יצירות כל כך
כבירות ,ועבדתי על פניני הספרות הגדולות שיש,
אין לי חשק להתעסק עם הטקסט של סופר פלוני
או סופרת פלמונית .אבל בנאדם צריך להתפרנס,
וזה מה שעשיתי .כל כותב שעבד איתי קיבל טי־
פול מעולה .אני גם לא אוהבת לרחוץ כלים ,אבל
אני רוחצת ,אז אני כבר רוחצת אותם היטב .והדבר
הכי נורא הוא עריכת תרגומים .מאוס ומשעמם.
"תרגום ,לעומת זאת ,זה תענוג עילאי .יש בזה
משהו מעורר .כמו אנדורפינים שמשתחררים בזמן
התעמלות ,משהו משתחרר במוח בזמן התרגום".
מתרגמים צעירים יכולים להגיע היום לרמת
האמנות והמקצועיות של מתרגמים בני דורך?
"היום אין שום סיכוי להתפרנס רק מתרגום.
השאלה הגדולה של חוק הסופרים היא אם הוא
באמת ישקם את היכולת של ההוצאה לשלם לכל
בעלי המקצוע שמעורבים בתחום .אבל תמיד היו
רק מתי מעט שהצליחו .אפשר להגיע להתמקצעות
בתנאי שעובדים גם בדברים אחרים בשדה הספרות,
כמו שאני או אילנה המרמן עשינו .אבל בניגוד
לאילנה ,לי לא היה ראש מו"לי בכלל .הצלחתי בכל
זאת לזהות קצת להיטים .התלהבתי למשל ממייקל
שייבון לפני שהוא קנה אצלנו מקום של כבוד .עם
מנחם פרי גיליתי את גרוסמן -אני זוכרת שקראתי
סיפור קטן שלו ואמרתי' ,זה סופר'".
את עוד מתלהבת מספרים מחוץ לגטו המאה
ה־?19
"אני נורא נהנית לקרוא ביוגרפיות של סו־
פרים ,אבל גם סתם ספרי עיון מלהיבים אותי.
'קיצור תולדות האנושות' -עליו נאמר 'מגניב'.
מאיר שלו הוא מהסופרים האהובים עליי .רק יצא
'שתיים דובים' ,הגחתי מהגטו והתנפלתי עליו.
בכלל ,בינתיים הביקורות פיספסו אותו בגדול .גם
אתה .כמה סופרים כמוהו יש לנו בכלל?"
קל להחליק את מירסקי לצנצנת של טיפוס
מסתגר ומיושן .היא עצמה משתפת פעולה עם
"אני חיה בניכור גמור
לעולם שבו אני חיה ,ולחיים
בישראל בפרט .אין לי
סבלנות אפילו לקטר על
פוליטיקה ועל החגיגה של
רשעות וטיפשות .החיים
בארץ נהפכו בשבילי לסיוט.
אסקפיזם זה אני"
הבקבוק .אין לה טלפון נייד או חשבון פייסבוק
ִ
("אני טכנופובית") .היא מופתעת לגלות שיש ערך
בוויקיפדיה על שמה ("טוב ,אני אסתכל") .אבל
בין הצהרות כמו "שירים של שוברט הם מבחינתי
דבר שקורה עכשיו" ,מירסקי ,כלת פרס ישראל
לתרגום ,רומזת לקווי אופי קלים וסוערים יותר.
היא אוהבת לשתות ,מעבירה ערבים שמחים בבר
תל־אביבי אופנתי ,מצטטת את הרצפטים הרוסיים
שתירגמה ב'מוסקבה פטושקי'" :איך לשתות כשאין
לך מה לשתות :אתה לוקח קצת או דה קולון וקצת
משחת נעליים .תאמין לי שראיתי את זה מאוד
מקרוב ,למרות שאני מפונקת ביחס לשתייה".
היא חיה לבדה במרכז תל־אביב .את בעלה לש־
עבר ,סמיון מירסקי ,הכירה לפני 50שנה" .היינו
נשואים 15שנה" ,היא אומרת" .אין דבר פחות
רומנטי מנישואים .אבל אנחנו מדברים בטלפון
כמעט כל יום .כשהוא ביקר בארץ לא מזמן ויצאנו
לטיול בצפון ,אנשים התפלאו איך יש לנו עדיין
על מה לדבר בכזה מרץ" .בתור פסנתרנית חו־
בבת ,הדמות הספרותית שאיתה היא מזדהה היא זו
של האנו בודנברוק ('בית בודנברוק')" ,מי ששואף
להיות אמן ומוזיקאי ,לשווא .למרות שלי היה ברור
מלכתחילה שאין לי כישרון של מבצעת".
אחרי שנים של היכרות אינטימית עם הסופרים
הקרובים לליבך ,את מסוגלת לקרוא אותם בצו־
רה אירונית ,לראות אותם בחולשתם?
"זאת שאלה כמעט מעליבה .אני מרשה לעצמי
להתרגז עליהם כמו על מיטב חבריי .אני ,למשל,
שונאת את טולסטוי בנקודות מסוימות .הרי היה
לו ליבידו של כמה וכמה אנשים .הוא היה מזיין
על ימין ועל שמאל ,מקדימה ומאחורה .ורק לעת
זקנה הוא התחיל להטיף לכולם על חיי פרישות
וצניעות .תראה למשל את האופן שבו הוא מצייר
עלמה מתוקה ונהדרת כמו נטשה ב'מלחמה ושלום'.
ואיך הוא גומר את הרומן? בדיון על צבע הכתמים
של הקקי בחיתול של התינוק .זה מעורר אצלי כעס
חד־משמעי .הצדקן ,המשפחתולוג הזה ,תוקע אותה
עם החיתולים הנפלאים האלה ,במין התענגות על
האישה הנהדרת שהיא הפכה .גועל נפש".
יצא לך לתרגם ספרים שכתבו נשים?
"יש לי אלטר־אגו שנקרא המורה ציפורה .היא
אישה מסודרת שיכולה לכתוב אחרית דבר לספ־
רים ,והיא יכולה להרצות לך ברצינות עד שתרצה
למות .אז אני שונאת שמדברים על 'כתיבה נשית',
אבל לחרדתי -אמרה ציפורה ,המורה למגדר -
אני חושבת שבאמת לא תירגמתי שום סופרת .מה
שכן ,תירגמתי ספרים שבמרכזם נשים .את אפי
בריסט ואנה קרנינה ,שתיים משלוש הדמויות הנ־
פלאות של המאה ה־ ,19תירגמתי אני ולא שרף".
מה לדעתך המגבלה שלך בתור מתרגמת?
"ה־חיסרון שלי כמתרגמת התגלה לי בעבודה
לתיאטרון .שפה חיה נחווית על הנייר שונה מאוד
מאיך שהיא מדוברת .אצל דוסטויבסקי ,למשל,
הגיבורים נמצאים כל הזמן על סף היסטריה או
בתוכה .כמתרגם ,אתה צריך להיות משכנע כשא־
תה ממחיש את הדיבור החי ,המתנשף הזה .אני
רואה את המגבלה שלי כשאני צריכה ליצור תר־
גום ישיר של שפה מדוברת .הצלחתי ליצור דבר
כזה על הנייר ,אבל לגבי הבמה ,אין לי את זה .גם
בחוסר הכישרון שלי לתרגם סימולטנית נוכחתי
בדרך הקשה .באחת הפעמים שתירגמתי מחזה
לתיאטרון ,עמרי ניצן ביקש ממני לתרגם בנוכ־
חות במאי רוסי שבא לביים את המחזה .אלה היו
מן השעתיים הנוראות בחיי .שום מילה לא עלתה
לי לראש ,לא ברוסית ולא בעברית".
מה עשית?
"גימגמתי .אולי בגלל זה אני מחבבת את הב־
חור המגמגם ב'אח הגדול'".
מפעל התרגום הישראלי קשור כמעט בלעדית
לתרגום מספרות המערב .מפריע לך שאין כמעט
התעניינות בספרות לא מערבית?
"אובייקטיבית ,אני חושבת שבלתי אפשרי
שאנחנו כישראלים לא יודעים ערבית או מת־
עניינים בתרבות הזאת .אבל באופן אישי ,יש בי
אותה מידה של אדישות כלפי קלאסיקות יפניות
או ערביות .אני אדם נורא מוגבל ומצומצם .אני
לא אטרח אפילו לדפדף בספר של הרוקי מורקמי.
האם יש סופרים ערבים גדולים במאה ה־ ?19אני
פשוט לא יודעת .עד היום לא סלחתי למנהלת
המיתולוגית של תיכון חדש שלא איפשרה בזמ־
נו לבחור בין לימודי צרפתית לערבית ,והחליטה
מטעמים אידיאולוגיים שכל התלמידים אצלה יל־
מדו ערבית .למדתי ארבע שנים ערבית ,ושנאתי
כל רגע .לא בגלל יחס לערבים ,אלא כי זה זר
לנפשי -בדיוק כמו יפנית".
את מרגישה שהתרגומים שלך השפיעו על הת־
רבות המקומית ,שהם מורגשים בספרות היש־
ראלית או בשפה?
"אני אומר לך דבר כפירה לגבי אמנות התר־
גום :בכל הנוגע לפרוזה ,מתרגם טוב ומתרגם גרוע
תורמים בסופו של דבר אותה תרומה .אני רואה
לפעמים מה עושים מתרגמים ,בשפות שונות -
ואני נדהמת מהפישולים .אם ישנו קושי בתרגום,
הם פשוט מדלגים מעליו או משתמשים בפרפרזה.
ועדיין ,ספרות גדולה עוברת גם תרגומים עקומים
לגמרי .התרגומים האלה מוכיחים שכל מה שאני
עושה הוא בעצם חסר ערך .לא משנה כמה הבחירה
שלי כמתרגמת תהיה נפלאה -הספר מסתדר יפה
מאוד בלעדיי"† .
© Copyright 2024