1. No category

‫בס"ד‬
‫עבודת ה' ברוח חסידית‬
‫ל ון |‬
‫מרחשוון‬
‫תשע"ד |‬
‫נח‬
‫פרשת ה‬
‫תשר תשע‬
‫נח | ל‬
‫‪| 49‬א'פרשת‬
‫שנה ללא הרב עובדיה יוסף זצ"ל‬
‫שלושת הראשונים לציון שליט"א‪,‬‬
‫מספרים על דמותו‬
‫בנו‪ ,‬הראשון לציון‬
‫הרב הראשי לישראל‬
‫הרב יצחק יוסף‬
‫שליט"א‬
‫הראשון לציון‬
‫הרב אליהו בקשי דורון‬
‫שליט"א‬
‫לשמח את הבריות‬
‫דייקנות‬
‫כשכתבתי את הפר "ילקוט יופ" בצעירותי‪,‬‬
‫לא אביתי למוכ על עבודתי‪ ,‬למרות שהייתה‬
‫מאומצת ויודית‪ ,‬וביקשתי ממו"ר אבי זצ"ל‬
‫שיעבור עמי על כל שכתבתי‪ .‬אבי נעתר לבקשתי‬
‫והקציב לי חצי שעה לילית‪.‬‬
‫מדי לילה הייתי תופ מונית וממהר לביתו של‬
‫אבא כדי להתייצב על משמרתי בדיוק בשעה‬
‫עשר‪ ,‬לחצי שעה של לימוד שהתיימה בדיוק‬
‫בעשר וחצי‪ ,‬על הדקה‪.‬‬
‫אבא דייקנ היה‪ ,‬ולא היה שייכ שאאחר ללימוד או‬
‫שאתעכב ולו מחצית דקה‪ .‬על כנ את כל ההכנות‬
‫עשיתי קודמ ובדיוק בעשר פתחנו בלימוד כתבי‬
‫היד כשאבא מעיר ומתקנ‪ .‬בעשר וחצי בדיוק הוא‬
‫מביט בשעונ‪ ,‬אומר "מפיק להיומ" ווגר את‬
‫המחברת‪ .‬הצטערתי‪.‬‬
‫מובנ שרציתי להאריכ את זמנ הלימוד שהיה‬
‫עצומ באיכותו וזעיר בכמותו‪ .‬אבל אבא אמר‪:‬‬
‫"יש לי את הלימודימ שלי‪ ,‬יש פקימ שצריכ‬
‫לכתוב‪ ,‬יש תשובות בהלכה שעלי ליימ‪ ,‬חצי‬
‫שעה זה הזמנ שיש לנו"‪ .‬דרי הלימוד שלו‬
‫מדודימ ודורימ לפי דקות ושברי דקות‪.‬‬
‫אמי מורתי‪ ,‬הרבנית מרגלית ע"ה‪ ,‬ראתה את‬
‫צערי וריחמה עלי‪ .‬מה עשתה? באחד הלילות‪,‬‬
‫בדיוק בעשר וחצי‪ ,‬הגישה לי כו תה רותח‪ .‬אבא‬
‫התכל בשעונו ואומר לי "זהו להיומ"‪ ,‬אבל אמא‬
‫אמרה "רגע‪ ,‬הוא עוד לא שתה את התה שלו‪ .‬זה‬
‫רותח‪ .‬איכ ישתה עכשיו"‪ .‬אבא הביט עלי ופתח‬
‫שוב את המחברת‪ .‬למדנו עוד חמש דקות‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬מיד עמ בואי‪ ,‬אמר לאמא‪" :‬אמ תרצי‬
‫לעשות ליצחק כו תה‪ ,‬תעשי עכשיו‪ .‬שלא‬
‫נצטרכ להתעכב‪."...‬‬
‫‪3‬‬
‫בדיעבד‪,‬‬
‫זה היה הרגע‬
‫אביתר בנאי‬
‫הראשון לציון‬
‫ורבה של ירושלים‬
‫הרב שלמה עמאר‬
‫שליט"א‬
‫אפר לכמ איכ הכרתי את הרב עובדיה זצ"ל‪.‬‬
‫הכרתי את "יביע אומר" )פרו הראשונ( לפני‬
‫שהכרתי את הרב‪ .‬כשהייתי בנ חמש עשרה‪,‬‬
‫הלכתי ללמוד בישיבה תיכונית‪ .‬יומ אחד כמה‬
‫תלמידימ הביאו איתמ את הפר‪ ,‬ואנחנו היינו‬
‫צעירימ ועוד לא ידענו איכ לגשת לפר שכזה‬
‫ולהבינ מה כתוב בו‪ .‬נתנו את המפר לאחד‬
‫הרבנימ‪ ,‬והוא התפעל מאוד מהפר‪ .‬אמרו לו‬
‫שזה רב בנ שלושימ וחמש‪ ,‬והוא אמר "לא יכול‬
‫להיות"‪ .‬הוא התחיל לדבר בשבח הפר‪ ,‬ואני‬
‫ביקשתי לראות מי המחבר‪.‬‬
‫לקחו אותי לבית הכנת "צדקה" בשכונת‬
‫הבוכרימ‪ ,‬לשיעור הלכה של הרב עובדיה‪.‬‬
‫נכנתי לשמ וישבו בשיעור רק זקנימ‪ .‬אחרי כמה‬
‫דקות אחד מהמ דפק על הטנדר וצעק‪" :‬מעשה‪,‬‬
‫מעשה!"‪ ,‬כנראה נמא להמ לשמוע הלכות‪ ,‬המ‬
‫רצו יפורימ‪ ...‬הרב עובדיה לא נפגע והתחיל‬
‫לפר להמ מעשה‪.‬‬
‫את השיעור הזה הוא היה מור כשבלילה הוא‬
‫היה כותב את יצירת המופת "יביע אומר"‪ .‬הוא‬
‫כתב פרימ‪ ,‬אבל על השיעור הזה‪ ,‬לזקנימ‬
‫של שכונת הבוכרימ‪ ,‬הוא לא ויתר‪ .‬זו גדלות‪,‬‬
‫זו מירות‪ ,‬זה הרב עובדיה‪ .‬כולו אהוב ונחמד‬
‫ומשמח את הבריות‪ .‬הזקנימ דופקימ על השולחנ‪,‬‬
‫והוא מפר מעשה‪.‬‬
‫ברכות למשתתפי הסקר‬
‫שזכו בהגרלת תווי קניה לרכישת‬
‫ספרים בשווי ‪ 300‬ש"ח! אברהם‬
‫מירושלים‪ ,‬ענבל מכפר סבא ואלעד‬
‫ממצפה אילן ‪ -‬הפרסים בדרך‬
‫‪4‬‬
‫יראת חטא‬
‫הרב עובדיה זצ"ל פק בלי קצ‪ ,‬אבל זו לא‬
‫הייתה פיקה מתוכ קלות ראש‪ ,‬להפכ‪ :‬יראת‬
‫החטא שהייתה בו אינ לה דוגמה בעולמ‪ .‬היא‬
‫גרמה לו ללמוד בכל פעמ את כל הוגיה מחדש‪,‬‬
‫כדי להיות בטוח שזו אכנ הפיקה‪ .‬בכל דבר‬
‫צריכ לעיינ‪ .‬הוא ידע את כל ההלכות בתורה‬
‫אבל מעולמ לא ויתר לעצמו‪.‬‬
‫באחת הפעמימ שהייתי בביתו פנה אלי בנו‪ ,‬הרב‬
‫משה‪ ,‬וביקשני שאשכנע את אביו לפוק הלכה‬
‫בעניינ רצועת גומי המשמשת כחגורה לבגדימ‬
‫ועליה תולימ מפתח‪ .‬היו מרבני צרפת שארו‬
‫לטלטל בצורה כזאת בשבת‪ ,‬והיו שהתירו‪.‬‬
‫החליטו לשלוח את השאלה להכרעת מרנ‪.‬‬
‫החזקתי את הרצועה והראיתי למרנ‪ .‬הוא אמר‬
‫"נו‪ ,‬ומה אתה פוק?"‪ .‬אמרתי שלעניות דעתי יש‬
‫מקומ להתיר‪ .‬הוא לא אמר כלומ אלא התובב‬
‫בכיאו עמ הגלגלימ ושלפ מהארונ המוכ את‬
‫השולחנ ערוכ והקריא עיפ מפורש בו כתוב‬
‫שמפתח שתולימ על החגורה אור לצאת בו‬
‫בשבת‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬ומה אתה אומר על זה?" שאל מרנ‪ .‬השבתי‬
‫שיש מקומ לחלק‪ ,‬כי כאנ מדובר בחגורה‬
‫מיוחדת שכל ייעודה הוא לשמ ככ‪ ,‬בשונה‬
‫ממפתח שנתלה על חגורה רגילה‪ .‬מרנ עצר רגע‬
‫ואז התחיל לומר בניגונ‪" :‬מרנ ה'בית יופ' אומר‬
‫שאור לצאת עמ זה‪ ,‬אבל שלמה עמאר אומר‬
‫שיש חילוק‪ ."...‬הוא חזר בניגונ על המשפט הזה‬
‫שלוש פעמימ ואני לא ידעתי איפה לשימ את‬
‫עצמי מרוב בושה‪.‬‬
‫כעבור כמה ימימ נאמר לי שמרנ התיר את‬
‫החגורה המוימת הזו‪ .‬בנו אמר לי‪" :‬דע לכ‬
‫ששלושה ימימ מרנ לא ישנ בלילה‪ .‬הוא חקר‬
‫את הוגיה הזו לאורכה ולרוחבה‪ ,‬הקיפ את‬
‫כל הפוקימ הקיימימ בנושא זה עד שהגיע‬
‫להכרעה"‪.‬‬
‫ירושלים של לילה‬
‫מצ'ולנט בבית ישראל ועד לקבר דוד‪.‬‬
‫ליל שישי בירושלים‬
‫צמאה לך נפשי‬
‫כמה לך בשרי‬
‫בארץ ציה ועייף‬
‫בלי מים‬
‫)תהילים סג(‬
‫כן מתגעגע‪ ,‬כן חגיגי‬
‫טעימות‬
‫מפרויקט‬
‫"צמאה"‬
‫אמנים שרים‬
‫את ניגוני‬
‫הרבי מליובאוויטש‬
‫‪alluma@gmail.com‬‬
‫אהרוני ברנשטיין‬
‫בנוהג שבעולמ‪ ,‬צמא מצמיא ועייפות מעייפת‪.‬‬
‫רגשות שליליימ מכפילימ את עצממ בעזרת‬
‫הדמיונ‪ ,‬וכמו בהתבוננות במראה כפולה‪ ,‬נראה‬
‫שלא יהיה לזה ופ‪ .‬לפני שנשתגע‪ ,‬אנחנו מיחימ‬
‫את דעתנו מהכאב הצורב ומחליפימ את מצב הרוח‬
‫לאופטימי יותר‪ ,‬כי געגוע ללא מוצא פשוט כואב‬
‫מדי‪.‬‬
‫אבל לרוחניות יש כללימ אחרימ‪ .‬ערגה וכיופימ‬
‫אל מה שמעבר לגבולות העולמ לוקחימ אותנו‬
‫למקומ אחר‪ ,‬והצמא עצמו הופכ לרוויה‪" .‬במקומ‬
‫שרצונו של אדמ – שמ הוא"‪ ,‬אמר מייד החידות‪,‬‬
‫רבי ישראל בעל שמ טוב‪ ,‬ולימד אותנו שהרצונ‬
‫מעניק לנו כנפיימ מיוחדות‪ .‬חלומות גשמיימ לא‬
‫תמיד מתגשמימ – אבל געגועי הנשמה מצליחימ‬
‫להגביה אותה מהקרקע אל המקומ אליו היא‬
‫כמהה‪ .‬אינ מחיצה שיכולה לעצור את הנשמה‬
‫ממרוצתה אל חיק אביה שבשמימ‪.‬‬
‫געגוע משנה מציאות‪ .‬הרעיונ המרעננ הזה טמונ‬
‫בינ צלילי הניגונ‪" .‬צמאה לכ נפשי!" כואב דוד‬
‫המלכ הגולה במדבר יהודה‪ ,‬ובמקביל אליו זועק‬
‫האחר הוא לא אני אלומה לב‬
‫ידועה אמרתו של הבעל שמ טוב הקדוש‪ ,‬שכשאדמ רואה לאטוב‬
‫בזולתו – זהו רק ראי שמשקפ לאדמ את אותה תכונה אצלו‪ .‬כל דבר‬
‫ביקורת הוא הזמנה פתוחה לבדוק מה לא עובד אצלנו פנימה‪ ,‬באילו‬
‫מקומות אנחנו שוגימ ועל כנ המ בולטימ לנו כל ככ אצל אחרימ‪.‬‬
‫וישנו רובד נופ בראיית הלאטוב אצל אחרימ‪ ,‬רובד שבו האדמ‬
‫רואה תכונה אצל אחרימ‪ ,‬ומיד מתכחש לה בתוקפ‪ .‬מיד מתרחק‬
‫כאומר‪" :‬זה לא שייכ אליי"‪ ,‬שח וחלילה לא יזהו אותו עמ אותה‬
‫תכונה‪ .‬אנחנו מתרחקימ מאנשימ שעושימ פעולות מביכות בעינינו‪,‬‬
‫כדי שלא יחשבו שגמ אנחנו כאלה‪ .‬חברה שמדברת בהתלהבות‬
‫ונפנופי ידיימ באמצע הרחוב‪ ,‬ילד שבועט בכ ליד זרימ כי לא קיבל‬
‫את מבוקשו‪ ,‬בחור באמצע פגישה שעושה קולות עמ הקשית‪ .‬אילו‬
‫רק הייתה האדמה פוצה את פיה או לפחות מרחיקה אותי שני מטר‬
‫מכל אלה‪ ,‬שרק לא יחשבו שאני נותנת יד להתרחשויות הללו‪ ,‬אני‬
‫הרי נורמלית‪.‬‬
‫תרופה לאי‪-‬יציבות‬
‫הבעל שמ טוב מזמינ את האדמ להרהר בתשובה‪ .‬הרי לא תמ הזדמנ‬
‫לי לתת ביקורת לאחר‪ ,‬אלו המ רחמי שמימ שמאותתימ לי שיש תכונה‬
‫שעליי לתקנ‪ .‬וככ גמ ברובד שבו אנחנו מתכחשימ לשני ולמעשיו‪.‬‬
‫עלינו להיכנ פנימה אל הנפש ולגלות מה הביכ אותנו כל ככ‪.‬‬
‫"שימי לב איכ את פונה אל אחרימ‪ .‬האמ את ממהרת למצוא אצלמ‬
‫חלקימ חרימ כדי שתוכלי להתנגד‪ ,‬לדחות‪ ,‬להשתמש בביקורת‬
‫יתירה? כשאת כועת‪ ,‬דוחה‪ ,‬חומת אחרימ – את כביכול מתחזקת"‬
‫)ימימה(‪ .‬כל מציאות של מבוכה באדמ שמולנו תגלה לנו מציאות של‬
‫מבוכה פנימית‪ ,‬של איקבלה פנימית שלפעמימ שולחת אותנו להתנגד‬
‫לאחר‪ ,‬לשקפ לו כמה הוא לא בדר ולכאורה להתחזק על חשבונו‪.‬‬
‫הניגונ העולה כנחשול מנ הלב‪" .‬כמה לכ בשרי‪...‬‬
‫כנ בקודש חזיתיכ" – ה"כנ" מתפרש כ"הלוואי"‪,‬‬
‫אני כמה‪ ,‬הלוואי שבקודש אחזה בכ‪ ,‬כי אני מרגיש‬
‫כל ככ מיובש‪ ,‬כל ככ רחוק מזה‪.‬‬
‫ואז מגיעה ההפתעה‪ .‬אחרי פעמיימ שבהנ הניגונ‬
‫מזדקפ אל על בכאב‪ ,‬בפעמ השלישית הוא רגוע‪,‬‬
‫שליו והופכ לוג של הכרזה חגיגית‪" :‬כנ! בקודש‬
‫חזיתיכ!"‪" .‬הלוואי שאגיע" גרמ לככ ש"הנני"‪.‬‬
‫הגעתי אבא‪ .‬אני פה‪ ,‬איתכ בארמונ‪ ,‬והלוואי‬
‫שהעונג שבקרבה הפתאומית לא יקהה את הגעגוע‬
‫שהיה לי במדבר‪.‬‬
‫ושאל אותה‪" :‬איכ אני יכול להוציא אותכ?"‪,‬‬
‫ואמרה לו ש"שאי אפשר לכ להוציא אותי‪ ,‬כי אמ‬
‫כשתהיה בוחר לכ מקומ ותהיה יושב שמ שנה‬
‫אחת‪ ,‬וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי‪ .‬ובכל‬
‫זמנ שיהיה לכ פנאי‪ ,‬תהיה רק מתגעגע ומבקש‬
‫ומצפה להוציא אותי" )מתוכ מעשה מבת מלכ שאבדה‪,‬‬
‫יפורי המעשיות של רבי נחמנ מברלב(‪.‬‬
‫התרופה לאותה אייציבות פנימית היא אכ ורק התחזקות אמיתית‪,‬‬
‫פנימית‪ ,‬בלי קשר לאחרימ‪ .‬התחזקות פנימית שבה ניתנ דגש לכל‬
‫הצדדימ הטובימ בנו‪ ,‬ודרכה נוכל למצוא את דרכנו בחזרה אל‬
‫כוחותינו‪ .‬אדמ שאוהב את עצמו יכול ללכת ברחוב גמ לצד מפלצת‬
‫ולהרגיש נינוח ובטוח‪ .‬הוא יכול לקבל את ההתרחשויות בקרנות‪,‬‬
‫בענייניות‪ ,‬בלי להתגוננ‪ ,‬בלי להתערבב ולהרגיש שהנ אומרות עליו‬
‫משהו‪" .‬היי על מקומכ בלי לשימ לב מה חר לאחרימ‪ ,‬תני דעת ְלמה‬
‫חר לכ‪ ,‬ותתקני" )ימימה(‪.‬‬
‫לקחת את המושכות לידיים‬
‫ובכלל‪ ,‬יש לבחונ את האידיאליזציה שאנחנו מנימ לעשות לחיימ‬
‫שלנו‪ .‬אנחנו רוצימ שעודת השבת תצא מושלמת ליד האורחימ‬
‫והילדימ יפגינו את חכמותיהמ בזה אחר זה‪ ,‬אנחנו רוצימ שהשמש‬
‫תשקע בדיוק בזווית מוימת‪ ,‬רומנטית‪ ,‬בופ הפגישה‪ ,‬שבנ הזוג לא‬
‫יחיר אפילו מחמאה אחת‪ .‬לרצות שדברימ ייראו טוב זה רצונ בריא‬
‫ונפלא‪ .‬אלא שלפעמימ‪ ,‬כלשונה של ימימה‪" ,‬האידיאליזציה נדרשת‬
‫כשכנוע שיש אהבה"‪ .‬רק אמ הכל הלכ חלק‪ ,‬כפי שתכננתי – זה ימנ‬
‫שאני בדר‪ ,‬רק אז אני משתכנעת שאוהבימ ומעריכימ אותי‪.‬‬
‫לפעמימ הדברימ לא הולכימ חלק‪ .‬לפעמימ בעודת שבת עולימ‬
‫בירורימ משפחתיימ עמוקימ ונוקבימ‪ ,‬לפעמימ פגישה יכולה להיות‬
‫נערת‪ .‬גמ כאנ‪ ,‬התחזקות פנימית היא המפתח‪ .‬בעזרתה אפשר לעבור‬
‫בשלומ גמ את היטואציות הפחותצפויות‪ .‬במקומ להשקיע את‬
‫האנרגיה שלנו בלהיבהל ממה יחשבו עלינו‪ ,‬אנחנו יכולימ לקחת את‬
‫הכוחות שלנו‪ ,‬להקשיב היטב ולבדוק איזו פינה בנפש צריכה חיזוק‪,‬‬
‫אנחנו יכולימ לגלות באיזה מקומ עלינו להפיק לתת לאחרימ לקבוע‬
‫את הערכ שלנו‪ ,‬ולהתחיל לקחת את המושכות לידיימ‪.‬‬
‫אישית‬
‫בדיעבד‪ ,‬אולי היה זה‬
‫רגע התשובה‬
‫הראשון שלי‪.‬‬
‫הרגשתי יהיר וצודק‪.‬‬
‫זה בדרך כלל‬
‫צלמ‪ :‬אוהד רומנו‬
‫הצד הלא נכון‬
‫עץ הדעת והמורה עליזה‬
‫| אביתר בנאי |‬
‫התחנכתי בתיכונ שריכז בני קיבוצימ ומושבימ מכל אזור‬
‫הנגב‪ .‬אני זוכר שפעמ הגיע אלינו לכיתה רב‪ .‬הוא היה קטנ‬
‫ומוזר ודיבר על אמונה וכל מיני דברימ‪ ,‬ולא הבנו כלומ‪.‬‬
‫לקראת ופ ההרצאה אני זוכר שנעמדה המחנכת שלנו‪,‬‬
‫שהייתה הרבה אחרי גיל העמידה‪ ,‬ואמרה‪" :‬אני אגיד לכ מה‬
‫ההבדל ביני ובינכ‪ .‬אתה עושה מה שאיזה א‪-‬לוהימ אומר לכ‬
‫לעשות‪ ,‬ואני עושה מה שאני מחליטה"‪ ,‬והצביעה על עצמה‪,‬‬
‫"מה שאני מבינה שטוב ורע ולא בגלל שא‪-‬לוהימ אמר"‪ .‬הכיתה‬
‫התמלאה בתחושה של עליונות וניצחונ‪ ,‬והרב הנמוכ הזיע‪.‬‬
‫בדיעבד‪ ,‬אולי היה זה רגע התשובה הראשונ שלי‪ .‬הרגשתי‬
‫יהיר וצודק‪ .‬זה בדרכ כלל הצד הלא נכונ‪.‬‬
‫האדמ בחטאו אמר‪ :‬אני רוצה להבדיל בינ טוב ורע‪ .‬הוא אמר‬
‫לקדוש ברוכ הוא‪ :‬הרי אתה נטעתי בי כזו תבונה ויכולת בחירה‪,‬‬
‫ועכשיו אתה רוצה שאבטל את רצוני לרצונכ? אז בשביל מה‬
‫כל החוכמה הזו? בשביל מה הנבדלות משאר הבריאה? האדמ‬
‫הראשונ היה המחנכת שלי בתיכונ‪ .‬היא עמדה מול הקדוש ברוכ‬
‫הוא ואמרה לו‪ :‬אני רוצה להחליט מה טוב ומה רע‪ .‬בשביל מה‬
‫ﬨהא‬
‫שנת‬
‫עבודת‬
‫ה'‬
‫‪‰‰‬ר˘מ‪‰‬‬
‫בעיˆומ‪!‰‬‬
‫נתת לי כל ככ הרבה שכל? אמ אני אעשה מה שאתה רוצה‪ ,‬אז‬
‫אהיה תמ כמו שאר החיות בגנ‪.‬‬
‫אז הקדוש ברוכ הוא אמר לה‪ :‬את צודקת בתי‪ ,‬להתראות‬
‫אחות קטנה‪ .‬צאי למע ארוכ וכואב של ששת אלפימ שנה‪,‬‬
‫רובנ בגלויות איומות ונוראות‪ ,‬אינקוויזיציות ופורענות‪ ,‬עד‬
‫שמעומק כאבכ תשאי עינייכ אלי בחזרה‪ ,‬ואני אחכה לכ שמ‪,‬‬
‫לאהוב אותכ ולרפא אותכ‪ .‬הביאי עלי כפרה על הפרידה הזו‪,‬‬
‫הנוראה‪ .‬על הצער הנורא שיהיה לכ במעכ‪.‬‬
‫אנחנו מתביישימ להיות נבראימ‪ ,‬מתביישימ לא לדעת‪,‬‬
‫"לעולמ ילמד אדמ עצמו לומר איני יודע"‪ .‬השכל שלנו לא‬
‫מתחיל בנו‪ ,‬כלומ לא מתחיל בנו‪ .‬גדולי המדענימ יודעימ לדבר‬
‫הרבה על הכל‪ ,‬אבל כל המדענימ בעולמ ביחד לא יצליחו‬
‫לעולמ לברוא גרעינ אחד של תפוז‪.‬‬
‫חכמת ישראל עצומה ומדהימה כל ככ‪ ,‬מיצוי כל כוחות השכל‬
‫האנושי‪ .‬אינ חוכמה כחוכמת ישראל‪ .‬מותר וגמ חובה עלינו‬
‫אחרי כל זה לפרוש את ידינו‪ ,‬לעצומ את עינינו‪ ,‬ולומר את‬
‫תכלית כל החוכמה‪ :‬רצוננו לעשות רצונכ‪.‬‬
‫'מעיינו˙יך' מזמינים ‡˙ ˜‪‰‬ל ˙למי„י ‪‰‬י˘יבו˙ ו‪‡‰‬ברכים‬
‫ל‪ˆ‰‬טרף ל˙כני˙ "לב ל„ע˙" ‪ -‬לימו„ עˆמי ˘ל יסו„ו˙ ‪‰‬חסי„ו˙‬
‫‡‪.‬‬
‫ב‡ופן ˘יט˙י‪ ,‬מ˜יף ומעמי˜‪‰ ,‬מבוסס על ספר ‪˙‰‬ני‡‪.‬‬
‫בתכנית החדשה‪:‬‬
‫‪ 7‬יחי„ו˙ לימו„‬
‫מבחנים נו˘‡י מל‚ו˙‬
‫‪ 3‬מוע„י בחינו˙‬
‫˜בועים ב˘נ‪‰‬‬
‫ל˙כני˙ ‪‰‬מל‡‪ ‰‬ול‪‰‬ר˘מ‪ ‰‬פנ‪ ‰‬לנˆי‚ ‪‰‬מ˜ומי‪,‬‬
‫‪˘˜˙‰‬ר ‡ל ‪ 03-9604637‬בימים ‡'‪ '‰Œ‬בין ‪13:00-15:30‬‬
‫‡ו ˘לח מייל ‡ל ‪lev.ladaat@neto.net.il‬‬
‫‪‰‬ר˘מ‪ ‰‬מר‡˘ ‪ -‬חוב‪!‰‬‬
‫ירושלים‬
‫של לילה‬
‫מצ'ולנט "טייק־אווי" ועד דביקות עילאית‪ ,‬הכל קורה‬
‫ב"ליל שישי" שהפך כבר מזמן למותג בעולם הישיבות‬
‫ואף מחוצה לו הישיבות הגדולות והסיפורים‬
‫הקטנים‪ ,‬השיעורים המעמיקים והניגונים המקפיצים‪,‬‬
‫וגם תעלומה חדשה בקבר דוד המלך כתבנו סייר‬
‫בשכונות ירושלים בליווי שני מדריכים חסידיים‪,‬‬
‫וגילה את ירושלים שלא הכיר‬
‫אור י‪ .‬גולדשטיין‬
‫י‬
‫רח זהוב של אמצע החודש זורח מעל‬
‫האבנימ הירושלמיות של כיכר השבת‪.‬‬
‫בערכ בחצות אני פוגש את מרדכי ומאיר‪,‬‬
‫שני בחורימ חידיימ ירושלמימ‪" .‬אנחנו חיימ‬
‫את ירושלימ הלילית"‪ ,‬המ מתארימ לי בגאווה‪.‬‬
‫מרדכי ומאיר המ כרטי המעבר שלי לתוכ‬
‫השכונות החרדיות של בית ישראל ומאה‬
‫שערימ‪ ,‬שהופכות בלילה שבינ חמישי לשישי‬
‫למרכז העצבימ עבור צעירימ חרדיימ מכל‬
‫העיר‪ .‬אנחנו הולכימ ומתקרבימ לשכונת בית‬
‫ישראל‪ .‬רחוב צר עטופ בפשקווילימ שמחבק‬
‫את ההולכימ בו‪ ,‬וככל שמתקרבימ לשכונה‬
‫זרמ הבחורימ הולכ ומתעבה‪ .‬הלילה מתעורר‪,‬‬
‫מרחוק נשמע קול תיפופ על שולחנ ושיחה‬
‫ביידיש‪ .‬שכונת בית ישראל מתגלה לעינינו‬
‫מוארת ותות כבאור יומ‪.‬‬
‫"בהתחלה הקימו בתוכ השכונה את ישיבת‬
‫מיר"‪ ,‬מגולל מרדכי את יפור השכונה בפניי‪,‬‬
‫"ובופ השכונה כולה הפכה לישיבה"‪ .‬הישיבה‬
‫העצומה‪ ,‬שמונה למעלה מחמשת אלפימ‬
‫תלמידימ‪ ,‬גודשת את כל השכונה‪ .‬בכל פינה‬
‫תלוי שלט‪" :‬ישיבת מיר"‪ .‬בתי המגורימ בשכונה‬
‫מאכלימ בעיקר את הבחורימ הלומדימ בה‬
‫‪4‬‬
‫שנותנימ למקומ אופי צעיר המתעורר לחיימ‬
‫בלילה‪ ,‬וג של כפר טודנטימ‪ ,‬להבדיל‪.‬‬
‫צ'ולנט‪ ,‬צ'ולנט בכל מקום‬
‫"הראשישיבה הוציא תקנה לגור את כל‬
‫חנויות האוכל בלילה‪ ,‬כדי לא לשרופ את הזמנ‬
‫לבחורימ"‪ ,‬מפרימ לי המלווימ‪ .‬אבל בליל‬
‫שישי התקנה לא תקפה‪ .‬יש כאלה שלוקחימ‬
‫איזה רוגעלכ ממאפיית נחמה הפועלת ללא‬
‫הפקה וממשיכימ ללמוד כל הלילה‪ ,‬ויש‬
‫כאלה שיוצאימ לבלות עמ החברימ‪ .‬המעדות‬
‫הקטנות מתמלאות בבחורימ שבאימ לאכול‬
‫את המאכל המורתי של ליל שישי‪ :‬צ'ולנט‪.‬‬
‫אנחנו נכנימ לחנות קטנה‪ .‬הבלי התבשילימ‬
‫העולימ מנ המטבח מחממימ אותנו מהצינה‬
‫הירושלמית‪ .‬צלילי נקישות בקבוקי זכוכית‬
‫וצחקוקימ‪ .‬שני בחורימ ליטאימ לוקחימ צ'ולנט‬
‫"טייקאווי" בקופאות פלטיק ומתיישבימ‬
‫לאכול‪ .‬לאחר שיחה קצרה איתמ מתבר שהמ‬
‫באו מרחוק‪ ,‬מישיבת גרודנא‪ ,‬כדי לחוות את‬
‫האווירה המיוחדת בבית ישראל‪" .‬ופ השבוע‬
‫שלי מתחיל עמ ליל שישי"‪ ,‬מפר לי בחיוכ‬
‫דוד‪ ,‬אחד הבחורימ‪" ,‬כבר בבוקר‪ ,‬כשאני אומר‬
‫‪5‬‬
‫'היומ יומ חמישי בשבת'‪ ,‬אני מאושר‪ ,‬לא תמ‬
‫אומרימ ככה‪' ,‬בשבת'‪ ,‬כי ככל שזה קרוב לשבת‬
‫זה יותר שמח‪ .‬האווירה בלילה נותנת הרגשה‬
‫אחרת‪ .‬לאכול צ'ולנט בלילה זה לא כמו לאכול‬
‫צ'ולנט בבוקר"‪.‬‬
‫לא רק במעדות מוכרימ צ'ולנט‪ .‬יש אנשימ‬
‫שמכינימ ירימ עצומימ בבית ומוכרימ‬
‫במטאות צ'ולנט‪ ,‬לרוב צמחוני‪ ,‬בטעמ ביתי‬
‫יותר‪ .‬אני שואל לתומי אמ הבחורימ בשכונה‬
‫לא חוששימ בגלל שאינ על ככ פיקוח של‬
‫כשרות‪ ,‬אבל אומרימ לי שבירושלימ זה בדר‪,‬‬
‫כולמ מכירימ את כולמ‪ .‬רואימ שהמוכר הוא‬
‫"היימיש" )ביתי( ו"אמ שני ירושלמימ מתחילימ‬
‫לדבר‪ ,‬המ מגלימ אחרי שתי דקות שהמ אחימ"‪.‬‬
‫גמ בגזרת הלימודימ אינ עקימ כרגיל‪ .‬בבניינ‬
‫המרכזי של ישיבת מיר כל אולמות הלימוד‬
‫תפוימ‪ ,‬ונראה כי יש בחורימ שלא מוכנימ לזוז‬
‫מהכיא‪ .‬אולי עניינ של דביקות‪ ,‬אולי עניינ של‬
‫מורת‪ .‬החבר'ה אומרימ שבבית המדרש המרכזי‬
‫אי אפשר לתפו כיא פנוי‪ .‬דבר כזה אפשרי‬
‫רק אמ אתה מקבל את הכיא בירושה‪ .‬ככה‬
‫שאמ כבר יש לכ מקומ‪ ,‬ודאי שלא תוותר עליו‪,‬‬
‫בטח לא בליל שישי‪ .‬מבית קרקע קטנ יוצאימ‬
‫הבולען שנפער בסמוך לקבר דוד‬
‫"קומזיץ" מול הכותל‬
‫עשרות בחורימ לאחר השיעור של המשפיע הרב‬
‫אלימלכ בידרמנ‪ .‬שיעור מיוחד באמונה שלא‬
‫שומעימ כל יומ‪ .‬התלמידימ אופימ במשכ כל‬
‫השבוע את השאלות הבוערות באמונה ונותנימ‬
‫בליל שישי פורקנ למחשבות‪ .‬כמעט ואי אפשר‬
‫לגשת לרב מרוב התלמידימ שמתלווימ אליו‪.‬‬
‫לרקוד עם כוכבים‬
‫אנחנו קופצימ לשטיבלכ‪ .‬כמו בברודווי‪,‬‬
‫חמישה אולמות תפילה עמ אותיות ניאונ ורודות‬
‫מושכימ כל דקה מניינ חדש‪ .‬רמקול מכריז‪:‬‬
‫"ערבית מתחילה ב)אולמ( א'‪ ,‬ערבית מתיימת‬
‫בב'"‪ .‬גמ באחת בלילה לא צריכ לגרור עשירי‬
‫למניינ‪ .‬משמ אנחנו ממשיכימ לכיוונ ה"שּול"‬
‫של ברלב במאה שערימ‪ .‬שני בחורימ חידיימ‬
‫קוראימ לפתע אחרינו‪" .‬מורדכ'ה‪ ,‬מאיר‪ ,‬אתמ‬
‫לא מאמינימ מה קורה בחתונה של קרעטשניפ!‬
‫החופה התחילה רק בעשר‪ .‬עד עכשיו החתנ‬
‫לא יצא‪ .‬אנשימ רוקדימ בטירופ‪ .‬אתמ חייבימ‬
‫לבוא!" המ פוקימ‪ .‬אני מבקש הבר ושומע‬
‫כי קרעטשניפ היא חידות גורה ושקטה‬
‫יחית‪ .‬הבנ של הרבי )לב במאה שערימ!(‬
‫הפכ לברלבר אחרי שביקר באומנ והיומ הוא‬
‫מתחתנ‪ .‬החתונה היא שילוב של השניימ‪ .‬יש את‬
‫הריגוש של הטיש יחד עמ השמחה של ברלב‪.‬‬
‫מאיר נפרד מהמ‪" :‬עכשיו רק ריקודימ? אולי‬
‫נקפוצ אחר ככ‪ ,‬כשיתחיל להיות שמח יותר"‪.‬‬
‫ב"אחר ככ"‪ ,‬הוא מתכוונ לארבע לפנות בוקר‪...‬‬
‫הניגון הגולה‬
‫אנחנו צועדימ אל העיר העתיקה דרכ שער יפו‪.‬‬
‫בדרכ פוגשימ נגני גיטרה שחוזרימ מה"קומזיצ"‪.‬‬
‫הקומזיצ הוא כינוי להתאפות נגנימ לילית‬
‫ברחבה שמעל הכותל המערבי‪ .‬ככל שמתקרבימ‬
‫קול הניגונ המתוק עולה‪ ,‬אנחנו מתהלכימ בינ‬
‫החומות כמו בתוכ מבוכ‪ ,‬כשהשירה בוקעת‬
‫מהפנטת ומדבקת‪ .‬ירושלים בלילה‬
‫מכל פינה‪ .‬כשאנחנו מגיעימ ל"קומזיצ"‪ ,‬ליד‬
‫המנורה שהציב מכונ המקדש‪ ,‬קהל גדול מאזינ‬
‫ואפ מצטרפ לניגונ‪ .‬ההתארגנות פונטנית‪ .‬כל‬
‫מי שיודע‪ ,‬שולפ כלי ומנגנ‪ .‬לא ניתנ למנות‬
‫את מפר כלי הנגינה‪ :‬כינורות‪ ,‬תופ‪ ,‬קלרינט‪,‬‬
‫וגיטרות אינ מפר‪ .‬כולמ יחד שרימ בדביקות‬
‫"ויהיו רחמיכ מתגוללימ"‪ .‬בצד עומד איתי‪,‬‬
‫יהודי עמ ניצוצ בעיניימ ומבע מופק‪ .‬הוא‬
‫מנחה כבר שבע שנימ את הקומזיצ מדי ליל‬
‫שישי‪ ,‬בינ חצות לשתיימ בלילה‪" .‬לא צריכ‬
‫להביר מה קורה פה"‪ ,‬הוא עונה לשאלתי‪,‬‬
‫"מפיק לעמוד‪ ,‬להקשיב ולהרגיש‪ .‬האוזנ‬
‫שומעת‪ ,‬הלב מתרחב והעיניימ מתמלאות‬
‫דמעות"‪ .‬הוא עוצמ את העיניימ וממשיכ לשיר‬
‫את הניגונ‪ .‬הרמוניה מגוונת של כלימ‪ ,‬כיפות‬
‫ומבטאימ‪ .‬הניגונ הולכ ומתלהט‪ ,‬וקול השירה‬
‫נהיה רמ יותר ויותר‪ .‬מרדכי שולפ מתוכ השקית‬
‫שלו חליל צד‪ ,‬אבל באותו רגע המשטרה מגיעה‬
‫ומבקשת לעבור למקומ אחר‪ .‬הניגונ "גולה"‬
‫לשער האשפות‪ ,‬ויחד איתו כל הקהל הרב שלא‬
‫מוותר על הריגוש הלילי הזה‪.‬‬
‫תעלומות ירושלמיות‬
‫אנחנו עולימ אל הר ציונ דרכ החומות‪ .‬מלמעלה‬
‫אנחנו רואימ את חבורת הקומזיצ רוקדת לקול‬
‫ניגונ שמח בשער האשפות‪ .‬מולנו מגיע הרב‬
‫בידרמנ כשהוא יורד אל הכותל מוקפ בתלמידימ‬
‫וממשיכ לענות על שאלות‪ .‬הר הזיתימ ממול‬
‫ואנחנו מגיעימ למתחמ קבר דוד )הנהגה בפי‬
‫המקומיימ במלעיל( העשוי אולמותאולמות‪.‬‬
‫נדמה כי בכל אולמ חל מועד אחר‪ .‬ברחבת‬
‫הציונ המפורמ יושבימ חידי "תולדות אהרונ"‬
‫יחפימ על הרצפה ומקוננימ על החורבנ בניגונ‬
‫של תשעה באב‪ ,‬כל ככ רציני ונוגע ללב שבא‬
‫גמ לכ לצעוק בבכי בלילה הזה‪ .‬שונה לגמרי‬
‫מהאווירה שבה פתחנו בבית ישראל‪ .‬בופ אולמ‬
‫אחר ניצב שולחנ ארוכ שביבו מתנהל השיעור‬
‫הלילי הקבוע של הרב יוי חזנ‪ .‬תלמידימ מכל‬
‫הזרמימ מתאפימ מדי שבוע לשיעור מעמיק‬
‫שנמשכ עד הבוקר‪ ,‬מלווה בכיבוד קל וטיפה‬
‫משקה‪ .‬קירות האולמ מאירימ באור כתומ על‬
‫הרב יוי ותלמידיו‪ .‬החבר'ה מפרימ לי שכבר‬
‫שלושימ שנה הרב יוי מעביר את השיעור‬
‫בליל שישי ברצפ ואפילו את בניו הוא לא מחתנ‬
‫ביומ חמישי‪ .‬רק פעמ אחת התבטל השיעור‪,‬‬
‫כשישב שבעה על אשתו‪ ,‬לא לפני ששאל את‬
‫הגאב"ד אמ יוכל לצאת לשיעור‪ ,‬והאחרונ ענה‬
‫לו בשלילה‪.‬‬
‫החבר'ה מושכימ אותי מהופנט מהשיעור‬
‫אל מחוצ לאולמ‪ .‬אנחנו עולימ למעלה‪ ,‬אל‬
‫החצר‪ .‬החצר מחוצ לציונ חשוכה לגמרי ורק‬
‫אורות העיר נראימ למרחוק‪" .‬לפי כל השיטות‪,‬‬
‫קבר דוד המלכ לא נמצא איפה שהיינו"‪ ,‬המ‬
‫אומרימ לי‪ .‬אני מביט בהמ בהפתעה‪" :‬אז מה‬
‫יש שמ בציונ?" "אולי זאת הכניה למערה‪,‬‬
‫אולי המקומ שממנו צפו דור החורבנ על מקומ‬
‫הבית וקוננו‪ ,‬אבל זה לא הקבר"‪ ,‬המ ממשיכימ‪.‬‬
‫"מפרימ שה'אמרי אמת' מגור לקח פעמ את‬
‫בנו ה'לב שמחה' לחצר בה אנו עומדימ‪ ,‬והראה‬
‫לו את מקומ הקבר‪ .‬הבנ מיהר למנ את הקבר‬
‫בגל אבנימ‪ ,‬אבל לאחר יומ הערבימ כבר פיזרו‬
‫את הימונ"‪ .‬לפני ימימ פורימ נפער בור של‬
‫כמה מטרימ באדמה בחצר הר ציונ‪ .‬הדבר יצר‬
‫פאניקה אצל הנוצרימ‪ ,‬שמבקשימ להשתלט‬
‫על המקומ‪ ,‬והמשטרה מיהרה לכות את הבור‪.‬‬
‫לאחר יומ הבור שוב נפער‪ ,‬והמשטרה שוב‬
‫באה וכיתה אותו‪ .‬בינ שני עצימ אני רואה‬
‫את הגומה הפעורה באדמה‪ ,‬הנראית כמו קבר‬
‫שנחפר אתמול‪ .‬רק שלושתנו עומדימ מעליו‬
‫בעוד החשיכה הירושלמית המתורית מחפה‬
‫עלינו‪" ,‬אולי זה מקומ הקבר של דוד המלכ"‪.‬‬
‫אנחנו ממלמלימ פרק תהילימ‪" .‬מי יתנ מציונ‬
‫ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו"‪.‬‬
‫אבל חוצ מטמטומ המוח‪ ,‬ישנו טמטומ‬
‫הלב‪ .‬נראה לי שהמושג טמטומ הלב‬
‫התחדש בתניא‪ .‬מדובר על אדמ שאינ לו‬
‫בעיה של טמטומ המוח‪ ,‬הראש הוא מאה‬
‫אחוז‪ .‬הבעיה היא ששומ דבר לא מזיז לי‪.‬‬
‫אני עובד‪ ,‬מתפלל‪ ,‬אבל זה לא נוגע אלי‪.‬‬
‫כמו אדמ שליבו אטומ לכאב‪ .‬הוא פשוט‬
‫לא מתרגש‪.‬‬
‫אצל צעירים יכול להיות שיש‬
‫מקום לכל מיני יצר הרע‪ ,‬אבל‬
‫אין טמטום‪ .‬כשהוא מגיע ליצר הרע‬
‫כשהאהבה‬
‫נגמרת‬
‫ללא כל סיבה נראית לעין‬
‫חברים טובים יכולים לאבד‬
‫את חווית הקשר‪ ,‬צייר יכול‬
‫להפסיק לצייר והקדוש ברוך‬
‫הוא יכול להפסיק לעניין‬
‫תחושת "אני בסדר והכל‬
‫בסדר" יכולה להוות מעטפת‬
‫לאדישות שאוטמת את‬
‫האישיות‬
‫מה עושים עם שכבות‬
‫השומן שעוטפות את הלב?‬
‫מאין הן באות והאם יש‬
‫סיכוי להחיות מחדש רגשות‬
‫שאבדו?‬
‫כמעט פרק שלמ בתניא מוקדש לטמטומ‬
‫הלב‪ .‬מה זה טמטומ? כשמשהו תומ‪.‬‬
‫שורש המילה הוא ט‪.‬מ‪.‬מ‪ ,.‬טוממימ ווגרימ‬
‫משהו‪ .‬אמ היה בור ותמתי אותו – הוא‬
‫טמּומ‪ .‬ישנו טמטומ המוח – כשאדמ לומד‬
‫ולומד ושומ דבר לא נכנ‪ .‬בדרכ כלל זו לא‬
‫אשמתו של אדמ‪ .‬יכול להיות שכואב לו‬
‫הלב‪ ,‬ליבו חושק בתורה והוא לא מתעצל‬
‫אבל מוחו אטומ‪ .‬לפעמימ אדמ מטומטמ‬
‫כללי‪ ,‬ולפעמימ מטומטמ לדבר מוימ‪.‬‬
‫למשל בדיחות‪ .‬יש אנשימ שלא מבינימ‬
‫בדיחות‪ .‬מבירימ להמ שלוש וחמש‬
‫פעמימ והמ עדיינ לא מבינימ‪ .‬לפעמים‬
‫בשיתוף ארגון "שפע"‬
‫הרב עדין אבן ישראל‬
‫)שטיינזלץ(‬
‫מחמת הנימוס הם צוחקים‪ ,‬אבל‬
‫באמת הם לא מבינים שום בדיחה‪,‬‬
‫וזה לא בגלל טיפשות‪ .‬לאדמ פשוט‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫חר איזה חוש לעניינ הזה‪ .‬בתחומ מוימ‬
‫יש בו מחיצה של ברזל‪ .‬אחרימ מבינימ‬
‫והוא לא מבינ‪ .‬מבירימ לו עשר פעמימ‬
‫והוא לא מבינ‪.‬‬
‫הוא מתלהט‪ ,‬ובתפילה הוא גמ מתלהט‪.‬‬
‫"כחצימ ביד גיבור כנ בני הנעורימ"‪ .‬כשיש‬
‫לו מחשבות ורעיונות בתחומ אחד‪ ,‬זה‬
‫לוקח לו תשעימ אחוז מהזמנ‪ ,‬אבל בשאר‬
‫הזמנ הוא מתפלל ויש לו השתפכות הנפש‪,‬‬
‫שהיא אמת‪ .‬אני לא מדבר על הצגות‬
‫אלא על הרגשה פנימית‪ .‬הבעיה‬
‫היא שככל שמתבגרים הרגישות‬
‫יורדת והאדם מתקהה‪ .‬מה זה אומר?‬
‫הוא קמ בבוקר‪ ,‬מתפלל‪ ,‬עושה מצוות‪,‬‬
‫יושב ולומד‪ ,‬ושומ דבר לא אומר לו כלומ‪.‬‬
‫עבודת ה' הופכת לעיוק שעושימ אותו‬
‫אבל אינ בו כלומ‪.‬‬
‫הכרתי זקנ אחד שהיה טיפו מיוחד‪ .‬יומ‬
‫אחד אמר לו חיד קרלינ אחד איזה דבר‬
‫תורה‪ .‬ואני רואה את היהודי הזקן‪,‬‬
‫בן שבעים‪ ,‬כבד גוף‪ ,‬עומד ורוקד‬
‫בבית הכנסת מחמת התפעלותו‪.‬‬
‫כמה אנשים כאלה יש? כנראה שלא‬
‫היה לו טמטומ הלב‪ .‬כשהוא שמע דבר‬
‫שריגש אותו הוא פשוט קמ ורקד‪ .‬הוא‬
‫שמע איזה חידוש שמייחימ לרבי מקוצק‬
‫והתפעל מאוד‪ .‬זה היה יפה לראות אותו‬
‫רוקד‪.‬‬
‫טמטומ הלב זה דבר שבדרכ כלל בא‬
‫לאדמ עמ הזמנ‪ .‬אנחנו לא בטוחימ איכ זה‬
‫מגיע‪ .‬האדמ הולכ בדרכ טובה‪ ,‬עושה את‬
‫כל הדברימ הנכונימ‪ ,‬ובאיזה זמנ בחיימ‬
‫שלו כל הלב לא בפנימ‪ .‬גמ בדברימ שיש‬
‫בינ אדמ לחברו‪ ,‬פתאומ שומ דבר לא קורה‬
‫והרגש הולכ‪ .‬אז יכול להיות שאני שומר את‬
‫כל הצדדימ החיצוניימ‪ ,‬אבל את הרגש – אינ‪.‬‬
‫יש דבר כזה חבר טוב‪ .‬מקווה שאתמ‬
‫מכירימ‪ .‬זה וג של מתנה‪ ,‬חבר טוב באמת‪,‬‬
‫שיש לנו קרבת נפש עמוקה‪ .‬לפעמימ‬
‫הולכימ שני אנשימ שנראימ בלב אחד‪ ,‬עמ‬
‫אהבה‪ ,‬חיבה וקשר‪ ,‬וגמ זה יכול להתייבש‬
‫ולא בגלל משהו שמישהו עשה‪ .‬הכל‬
‫בדר‪ ,‬היחימ בדר‪ ,‬מבקרימ אחד את‬
‫השני ונשארימ בקשר‪ ,‬אבל ההרגשה מתה‪.‬‬
‫וזה חבל‪ .‬זה קורה לאנשימ‪.‬‬
‫טמטומ הלב שבינ אדמ למקומ גורמ‬
‫לאבד את החיות‪ .‬הרגש שלי‪ ,‬החמדה‬
‫שלי‪ ,‬האהבה שלי‪ .‬שום דבר לא קרה‬
‫באופן רצוני‪ .‬שום דבר אחר לא‬
‫הלך לאיבוד‪ ,‬לא במחשבה ולא‬
‫בכישרון ולא בדברים אחרים‪ ,‬הכל‬
‫לדעת את‬
‫מוצק כשהיה‪ ,‬אבל הכל מת‪ .‬משהו‬
‫שפעמ הייתי כרוכ אחריו והיה אכפת‬
‫לי ממנו אבל העניינ בו מתפוגג ‪ -‬הכל‬
‫ממשיכ להיות אותו דבר‪ ,‬אכ החוויה‬
‫הלכה‪ .‬יש אנשימ שאפילו לא יודעימ‬
‫שקרה להמ דבר כזה‪ ,‬כי הרגשות לא היו‬
‫חזקימ כל ככ‪ .‬הייתה שגרה והיא נמשכת‪.‬‬
‫יש אנשימ שמקיימימ מצוות אבל אפ‬
‫פעמ לא הייתה להמ חוויה של אהבת ה'‬
‫ויראתו‪ ,‬ולכנ המ לא יודעימ שמשהו חר‬
‫להמ‪.‬‬
‫פעמ נתנו לי את הכיבוד ללוות איזה‬
‫מת‪ .‬המת שכב בארון ואני ישבתי‬
‫ליד הנהג‪ ,‬איש חברה קדישא‪,‬‬
‫ותוך כדי נסיעה שאלתי אותו‬
‫אמ יש זמנימ שאנשימ כמוהו מתרגשימ‬
‫ממוות‪ .‬הוא חשב וחשב‪ ,‬ובופ אמר שרק‬
‫במקרימ בודדימ‪ .‬כמעט תמיד לוקחימ‬
‫ושמימ את הגופה וזהו‪ .‬הוא לא אדמ‬
‫רע‪ .‬יש מעט אנשימ שלא מאבדימ את‬
‫הרגישות לעולמ‪.‬‬
‫אפשר לקשור שתיל קטנ ימינה‬
‫ושמאלה‪ ,‬ישר והפוכ ולגדל אותו איכ‬
‫שרוצימ‪ .‬פעמ הראו לי איכ גידלו עצ‬
‫תפוח שצמח לרוחב‪ .‬הוא לא נראה כמו‬
‫עצ‪ ,‬אבל הוא מוציא ענפימ ועלימ‪ .‬פשוט‬
‫לקחו שתיל של עצ תפוח והשכיב אותו‬
‫לרוחב‪ ,‬הוא לא נראה כמו עצ אבל הוא‬
‫חי‪ .‬גידלו אותו ככה‪ .‬אבל עץ גדול‬
‫אי אפשר לעקם‪ .‬עץ קטן אפשר‬
‫לעקם‪ .‬עץ גדול אפשר להפיל‬
‫אבל לא לעקם‪.‬‬
‫הכרתי צייר שהיה מפיק טוב כדי‬
‫לקבל פר חשוב בתערוכה באיטליה‪.‬‬
‫פר חשוב‪ .‬ואחר ככ‪ ,‬אינני יודע מה קרה‬
‫לו‪ ,‬הוא הפיק לצייר לגמרי‪ .‬ההבנה שלו‬
‫באמנות לא פחתה‪ ,‬וגמ היכולת הטכנית‬
‫שלו לא פחתה‪ .‬לא היה לו משבר שהצריכ‬
‫תקופת החלמה‪ ,‬הוא פשוט הפיק וזהו‪.‬‬
‫מה אדמ עושה כשזה מגיע לעבודת ה'? זו‬
‫לא תמ מחלה‪ ,‬זו תופעה‪ .‬לא ברור למה‬
‫זה קרה‪.‬‬
‫חלק ממה שאומר בעל התניא באותו‬
‫עניינ זה מה עושימ עמ בול עצ שהאש‬
‫לא נתפת בו? מכימ אותו‪ ,‬חותכימ‬
‫אותו לחתיכות‪ .‬בלשונ הזוהר – "אעא‬
‫דלא ליק ביה נהורא מבטשינ ליה"‪.‬‬
‫אמ לאדמ יש בול עצ בלב‪ ,‬צריכ לשבור‬
‫אותו‪ .‬על האדמ לומר לעצמו‪ :‬בוא נתכל‬
‫עליכ‪ ,‬רשימה עמ כל מיני תארימ – אתה‬
‫משוקצ‪ ,‬מתועב‪ ,‬מטונפ‪ ,‬וכנ הלאה עד‬
‫שליבו נשבר‪ ,‬ואחרי שהוא נשבר פתאומ‬
‫הדברימ נפתחימ מחדש‪.‬‬
‫יש דבר כזה‪ ,‬שאדמ מתחיל להיות‬
‫מרוצה מעצמו‪ .‬וזה וג של דבר שבא‬
‫לאנשימ לאט לאט‪ .‬האיש שמרוצה‬
‫מעצמו השכימ לבית המדרש שחרית‬
‫וערבית והיו לו דפ יומי ושלושה שיעורימ‬
‫בפרקי אבות‪ ,‬והוא היה כל ככ מרוצה‬
‫מעצמו עד שזה גרמ לוג של "וישמנ‬
‫ישורונ ויבעט"‪ .‬השומנ עולה על הלב‬
‫ומכה אותו‪ .‬תראה בכמה שכבות של‬
‫שומנ אתה עטופ!‬
‫אדם יכול להרגיש ש"אני‬
‫והקדוש ברוך הוא‪ ,‬אנחנו סחבק‪.‬‬
‫הכל בדר איתי"‪ .‬אדמ שמח בחלקו‬
‫בשלמות ואז כבר קשה לו לזוז‪ .‬הוא‬
‫מפיק להרגיש‪ .‬הוא מרוצה‪ ,‬העולמ‬
‫בדר‪ ,‬אני בדר‪.‬‬
‫מישהו פעם טבע סיסמה‬
‫באמריקה בשביל להוריד מתח‬
‫מבני אדם‪" :‬אני בדר‪ ,‬אתה בדר‪,‬‬
‫כולנו בדר"‪ .‬לא חשוב מה‪ ,‬אמ זה בינ‬
‫אדמ לחברו או בינ איש לאשתו‪ ,‬כל שכנ‬
‫שבינ אדמ למקומ‪ ,‬הכל נהיה בדר‪ .‬אדמ‬
‫שיכור‪ ,‬לא חשוב כמה פעמימ הוא נופל‪,‬‬
‫הוא יודע שהוא הולכ בדר‪ .‬בשבילו‬
‫העולמ כולו מישור‪.‬‬
‫בקומקומימ‪ ,‬האבנית מצטברת אט אט‬
‫ומתישהו זה מפיק לעבוד‪ .‬זה לא מחממ‬
‫את המימ‪ .‬מה עושימ אמ יש שכבה כזאת?‬
‫לוקחימ את הקומקומ ומנקימ‪ .‬כשאדמ‬
‫חושב כל הזמנ שכל מה שאני עושה‬
‫הוא בדר‪ ,‬העולמ בדר ואני בדר‪,‬‬
‫הלב מתכה בעוד שכבה ועוד שכבה‪.‬‬
‫אם אדם יעז לעשות חשבון נפש‬
‫חריף ויגיע למצב שליבו נשבר‬
‫בקרבו‪ ,‬הוא פשוט יתחיל לחיות‪.‬‬
‫הוא יוריד ככה את שכבת העובש‪.‬‬
‫היה פעם רב‪ ,‬אחד מרבני חב"ד‬
‫הגדולים‪ ,‬שהיה בעל מעמד מיוחד‬
‫בין החסידים‪ .‬הוא היה מנהיג ורב של‬
‫עיר גדולה‪ ,‬והוא היה רחוק מליובאוויטש‬
‫ולא הגיע במשכ המונ זמנ אל האדמו"ר‪.‬‬
‫כשהוא הגיע‪ ,‬פגשו בו כל מיני צעירי‬
‫הצאנ‪ ,‬שמנדריקימ קטנימ‪ ,‬וביזו אותו‪ .‬המ‬
‫אמרו שאמ הוא לא מגיע לרבי אז הוא לא‬
‫חיד ושהוא נפוח‪ .‬המ היו צעירימ‪ ,‬ואצל‬
‫חידימ זה בהחלט יכול לקרות שנערימ‬
‫מדברימ ככ לזקנימ מהמ‪ .‬הגיע יהודי‬
‫מבוגר ואמר להמ במי המ פוגעימ‪ ,‬כי הרב‬
‫הזה היה באמת מגדולי החידימ‪ .‬אז הרב‬
‫אמר לזקנ "עזוב אותמ‪ .‬איזו נחת רוח המ‬
‫עשו לי! אני יושב בעיר שלי ואני הרב‬
‫הגדול עמ כל הכיבודימ‪ ,‬מתחנפימ אלי‬
‫ויש עלי שכבה גדולה של עיפוש‪ .‬עכשיו‬
‫כשהמ קראו לי בשמות גנאי הכל התקלפ‬
‫ואפשר להמשיכ הלאה"‪.‬‬
‫יש אדמ שישנ‪ ,‬וממשיכ לעשות את‬
‫הדברימ תוכ כדי השינה‪ .‬זה לא ניכר‬
‫לעינ‪ ,‬וכל הפרטימ קיימימ‪ .‬פרופסור‬
‫באוניברסיטה ישן ותוך כדי‬
‫השינה הוא חולם שהוא מרצה‬
‫לפני כיתה‪ ,‬הוא מתעורר ואכן‬
‫הוא מרצה לפני הכיתה‪...‬‬
‫כל התורה‬
‫בעקבות‬
‫הרמב"ם‬
‫היומי‬
‫זכות השתיקה‬
‫וחובת הדיבור‬
‫הרב רוני פרינץ‬
‫הלכות עדות פרקים א‪-‬ג‬
‫אחד ההבדלימ הבולטימ בינ דיני ישראל למשפט אזרחי הוא‬
‫המצווה והחובה להעיד‪.‬‬
‫התורה מחייבת כל מי שראה או ידע‪ ,‬לבוא ולהעיד על ככ‪.‬‬
‫במשפט העברי לא קיימ המושג‪" :‬זכות השתיקה"‪ ,‬אלא חובת‬
‫הדיבור‪" :‬אמ לא יגיד ונשא עונו"‪.‬‬
‫אמנמ לדעת הרמב"מ‪ ,‬קיימ הבדל בינ עדות על ממונ לעדות‬
‫על שאר איורימ‪ .‬בעדות על ענייני כפימ‪ ,‬החובה להעיד חלה‬
‫רק כאשר זומנ העד לבית דינ‪ ,‬אמ לא זומנ ‪ -‬הבחירה בידו אמ‬
‫לקיימ מצווה זו או לא‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בענייני טוב ורע‪ ,‬כגונ עריות‬
‫ונפשות‪ ,‬אינ אפשרות לשתוק‪ .‬מדוע המשפט העברי אינו מכיר‬
‫ב"זכות השתיקה"?‬
‫מחיר האדישות‬
‫הרמב"מ קשר בינ איור "לא תעמוד על דמ רעכ" לחובה להעיד‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬העדות נחשבת למעשה הצלה‪ .‬בינ שחברו טובע בנהר‪ ,‬בינ‬
‫שהוא נתבע בבית דינ‪ ,‬חייבימ לעזור לו‪ .‬גמ בדיני ממונות‪ ,‬כשאינו‬
‫חייב להעיד האדמ אינו עובר על "אמ לא יגיד ונשא עוונו"‪ ,‬אכ‬
‫בכל זאת עובר על איור "לא תעמוד על דמ רעכ"‪ .‬האדישות‬
‫לצרת הזולת היא עבירה בפני עצמה‪.‬‬
‫יוצא שבכל מקרה מי שלא מעיד עובר עבירה‪ ,‬השאלה היא‬
‫רק איזו עבירה‪ .‬מה זה משנה? עד אחד‪ ,‬גמ אמ ירצה להעיד‪ ,‬לא‬
‫יוכל להכריע בעדותו את הדינ‪ .‬לכנ‪ ,‬למרות שמשפטית אינ לו‬
‫חובת מתנ עדות‪ ,‬עליו להעיד משומ "לא תעמוד על דמ רעכ"‪,‬‬
‫מכיוונ שהוא יכול לחייב את הצד השני שבועה וגמ עזרה קטנה‬
‫היא משהו‪.‬‬
‫ראית ‪ -‬שילמת?‬
‫ומה אמ הוא מתעקש לשתוק? יש אומרימ שרבנ העדות גוזל‬
‫את בעל הדינ‪ ,‬ומדיני שמימ עליו לשלמ לו! לא נעימ‪ .‬בפרט‬
‫שגזלנ פול לעדות‪ .‬אמ לא תעיד כשאתה לא רוצה‪ ,‬בופ לא‬
‫תוכל להעיד כשאתה צריכ‪ .‬אבל להלכה חיוב בדיני שמימ לא‬
‫פוגע בכי‪ .‬החובה להעיד היא כמו השבת אבידה‪ .‬וג של גמילות‬
‫חדימ – לא רוצה לא צריכ‪ ,‬את החשבונ תקבל בשמימ‪.‬‬
‫עד כאנ ראינו שעדות היא וג של חובת גמ"ח שלא מקבלימ‬
‫עליה קנות‪ .‬זריקת עידוד למעשה הנכונ‪ ,‬דרכ מצווה ועבירה‪.‬‬
‫אבל העובדה שמי שלא העיד חייב להביא קרבנ לה'‪ ,‬מלמדת שיש‬
‫בירוב להעיד הרבה יותר מתיקונ עולמ ודרי החברה‪.‬‬
‫הצופה משפיע‬
‫נגיד שקרה מה שקרה וגזרו בבית הדינ עונש מוות על הנאשמ‪ .‬מי‬
‫התליינ? דווקא העדימ‪ .‬לא מישהו מקצועי‪ ,‬נקי‪ ,‬לא מעורב‪ .‬אחד‬
‫שעבר הכשרה נפשית מיוחדת‪ ,‬ללא רגשות טינה‪ ,‬אימה או אפילו‬
‫חברות כלפי הנידונ‪" .‬יד העדימ תהיה בו בראשונה"‪ .‬מי שהיה‪,‬‬
‫ראה וידע‪ ,‬אפילו חבר‪ ,‬אפילו פעיל זכויות אדמ מזועזע‪.‬‬
‫אינ צופה מנ הצד‪ .‬הצופה הוא חלק מהנעשה‪ .‬הוא מעורב‪.‬‬
‫הצופה במעשה בעצמ משתתפ בו‪ .‬כשהעדימ באימ להעיד המ‬
‫מגיבימ לאירוע שהשתתפו בו‪ .‬בעדותמ‪ ,‬המ דוחימ מהמציאות את‬
‫הרע‪ ,‬או לחילופינ מחזקימ את הטוב שראו‪.‬‬
‫אמ נתבוננ פנימה יותר‪ ,‬נגלה וד עמוק מאוד‪ .‬כשקינ רוצח‬
‫את הבל‪ ,‬נענשת האדמה על "שיתופ פעולה" בהתרת ראיות‪,‬‬
‫באי מתנ עדות‪ .‬לא רק העיניימ האנושיות רואות ושותפות לכל‬
‫מעשה‪ ,‬אלא כל המציאות היא כמו נייר לקמו לטוב ולמוטב‪.‬‬
‫"שמא תאמר מי מעיד בי? – אבני ביתו וקורות ביתו של אדמ המ‬
‫מעידינ בו"‪.‬‬
‫אי מתנ עדות הוא מחשבה מקולקלת שאני רק צופה‪ ,‬מחוצ‬
‫לתמונה‪ ,‬מחוצ לדילמה המורית שקיימת כל רגע בבריאה‪ .‬מתנ‬
‫עדות הוא הכרה‪ ,‬שאפילו ראינו רק קצת‪ ,‬כולנו מעורבימ‪ ,‬כולנו‬
‫משפיעימ‪ ,‬לכולנו יש אחריות מורית‪.‬‬
‫מקורות‪ :‬היד החזקה הלכות עדות פרקים א‪-‬ג; חגיגה טז; משכנות יעקב )סימן יב(‬
‫הרמב"ם היומי‬
‫בקיצור ובשלימות‬
‫‪072-2602040‬‬
‫סרקו את הקוד‬
‫להצטרפות‬
‫לרשימת‬
‫התפוצה‬
‫שו"ת‬
‫הרב יהושע שפירא‬
‫ראש ישיבת רמת גן‬
‫איך אישה יודעת אם‬
‫עבודת ה' שלה זה לעזור‬
‫בפרנסת הבית על חשבון‬
‫הבית או לוותר ולחיות‬
‫בצמצום?‬
‫ימ?‬
‫ימ שווננ מ‬
‫רכ מ‬
‫ינ צרכ‬
‫ונ ב נ‬
‫נכ נ‬
‫נונ נכ‬
‫מינו‬
‫יטייממ על מ‬
‫יכ מחחלליט‬
‫חליט‬
‫איכ‬
‫יות‬
‫ישיו‬
‫מתאאיימ ללאיש‬
‫מתא‬
‫מית‪ ,‬מה מת‬
‫ת‪,‬‬
‫נימית‬
‫מיי‬
‫נימ‬
‫שבבהה פני‬
‫על ידדי הקקש‬
‫על‬
‫טוב‬
‫מחה וובטו‬
‫ובטו‬
‫שמח‬
‫דת ה' בבש‬
‫לעבבוודת‬
‫ותי לע‬
‫רר אות‬
‫מה יעעורר‬
‫שלליי‪ ,‬מה‬
‫תרר‪.‬‬
‫טובבהה יוות‬
‫טוב‬
‫ורה ט‬
‫בצור‬
‫ללללב בצ‬
‫בקי‬
‫יות בק‬
‫לה ו‬
‫שצצרריכ לה‬
‫ומר ש‬
‫רלב אומ‬
‫מברלב‬
‫לב‬
‫מבבר‬
‫ר‬
‫חמנ מ‬
‫נחמ‬
‫בי נח‬
‫רבי‬
‫נהג‬
‫התנה‬
‫לדעת אייככ ל ת‬
‫לדעת‬
‫עת‬
‫שובב"‪ ,‬לד‬
‫צואא" ובבקקי בב"ש‬
‫"רצו‬
‫ב"ר‬
‫עינ זזה צרריכ ללההייות‬
‫ידהה‪ .‬כעי‬
‫יריד‬
‫שעת יר‬
‫ליה וובשע‬
‫ת עלי‬
‫בשעעת‬
‫בש‬
‫מימ‬
‫שלמ‬
‫רימ ש‬
‫זורי‬
‫אזו‬
‫יש אז‬
‫פל‪ .‬יש‬
‫ערפל‬
‫בקייאא בער‬
‫באוורר ובק‬
‫בקקיא בא‬
‫וש בררוכ‬
‫והקקדדוש‬
‫תוחחימ וה‬
‫רה פתו‬
‫התורה ההשאאירה‬
‫שהתור‬
‫ור‬
‫בבחחייייננוו שההת‬
‫איר‬
‫משאי‬
‫שלנו‪ .‬ההווא מש‬
‫מש‬
‫שלנו‬
‫נו‬
‫בחייררה של‬
‫ת הבח‬
‫וא רווצצה בבהמ אאת‬
‫הוא‬
‫של כל אאחחד‬
‫יוחחדדת של‬
‫המיו‬
‫המי‬
‫שמה המ‬
‫הנשמ‬
‫שהנ‬
‫הנ‬
‫מככוווונ כדדי שה‬
‫פל מכ‬
‫ערפל‬
‫ערפ‬
‫ער‬
‫טויי‪.‬‬
‫וא ליידדי בביי ו‬
‫תבבוא‬
‫תנו ת‬
‫מאאיתנ‬
‫רבות‬
‫עמייממ רבו‬
‫בו‬
‫בוכ‪ ,‬פעמ‬
‫עצמו נבבווככ‪,‬‬
‫מוצצא את עעצצמו‬
‫מו‬
‫כשאדמ מו‬
‫כשאד‬
‫אד‬
‫כש‬
‫ייונ‬
‫יייו‬
‫בוננימ בבעללי נני‬
‫שייממ נבו‬
‫תיייעעצ עעממ אננש‬
‫תיי‬
‫להתי‬
‫להתי‬
‫טווב לה‬
‫ט‬
‫כי ‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫דמ ודדרכי‬
‫דרכי‬
‫ינייממ את ננפפש ההאדמ‬
‫מבינ‬
‫שמב‬
‫שמ‬
‫בתשרי הייתי באורות‬
‫ועכשיו שוב הסתר פנים‪.‬‬
‫גדוול של‬
‫ור ההגד‬
‫קש לככוות את ההא ר‬
‫מבקש‬
‫הייצצר ההרע מ‬
‫טוב‬
‫היצר הטו‬
‫היצצר‬
‫ימ‪ .‬הי‬
‫רוררי מ‬
‫אפרו‬
‫חיייממ האפ‬
‫רי בחחזזררהה לחי‬
‫תשרי‬
‫ת‬
‫כה‪:‬‬
‫וק הפפו ה‬
‫דיוק‬
‫ות בדדי‬
‫היות‬
‫כה לההיו‬
‫לה צררייכה‬
‫עולה‬
‫שהפעעוול‬
‫יודדעע שההפ‬
‫יו‬
‫הרע‬
‫ולהה‪ .‬הייצצר הר‬
‫כול‬
‫השנה כו‬
‫השננה‬
‫האור ללככל הש‬
‫שוכ אאת האו‬
‫או‬
‫ללמשו‬
‫פילות ההנ העעיקקר‪,‬‬
‫הנפפילו‬
‫לו‬
‫ת והנ‬
‫חולשוות‬
‫חולש‬
‫לש‬
‫שההחו‬
‫מר ש‬
‫ש לוומ‬
‫מבבקקש‬
‫מ‬
‫אולמ‬
‫מ‪ ,‬אול‬
‫ול‬
‫הרגגייללימ‪,‬‬
‫נימ הר‬
‫וי הזזמני‬
‫יבוי‬
‫מרריב‬
‫יב‬
‫מריב‬
‫זאת מ‬
‫מוככיח זא‬
‫והוא מ‬
‫וההו‬
‫מית‬
‫נימי‬
‫האמת ההפפני‬
‫מה האמ‬
‫אמ‬
‫שיוודדע עעדד כמ‬
‫וב‪ ,‬ש‬
‫הטוב‬
‫טו‬
‫יצר ההט‬
‫היצ‬
‫שלל קררבת‬
‫שגגבבה ש‬
‫עה הננש‬
‫בש ה‬
‫וקא בש‬
‫דווק‬
‫שפה ו‬
‫נחשפ‬
‫שללננו נח‬
‫כולה‬
‫נה כוול‬
‫השנה‬
‫שגמ בבכל הש‬
‫ממנה שג‬
‫מנ‬
‫וכייחח ממ‬
‫מווכ‬
‫לוקיממ‪ ,‬מ‬
‫אללוקי‬
‫קי‬
‫תיר‬
‫מתי‬
‫דק המ‬
‫יצווונני דק‬
‫וי ח צ‬
‫יצ‬
‫יוי‬
‫לא כיי‬
‫ננ אלא‬
‫איננ‬
‫שוות אאינ‬
‫ולש‬
‫החול‬
‫החול‬
‫הח‬
‫שמהה‪.‬‬
‫שמה‪.‬‬
‫את אאור ההנשמ‬
‫לוש‬
‫משלו‬
‫המייווצצררת מ‬
‫ורת המ‬
‫קטור‬
‫וא הקט‬
‫קט‬
‫מננ לככככ ההוא‬
‫ימ‬
‫מה‪,‬‬
‫החמה‬
‫מות הח‬
‫כנגד ימ‬
‫כנגד‬
‫גד‬
‫מנייממ‪ ,‬כנ‬
‫ישה נ‬
‫חמ ש‬
‫ימ ו מ‬
‫ישימ‬
‫ות ש ש‬
‫מאות‬
‫מא‬
‫ימ‪.‬‬
‫ליומ ההכייפפווררימ‬
‫עדייממ ליו‬
‫יו‬
‫יו ד‬
‫פימ ההמיו‬
‫נוופי‬
‫שה נו‬
‫ושללווש‬
‫ש‬
‫גדול‬
‫נ כההננ גדדו‬
‫חת שננככ ‬
‫"‪ ,‬פעעמ אאחת‬
‫נה ‪,‬‬
‫שנה‬
‫אחת בבש‬
‫" ח‬
‫השנננהה כווללהה‪.‬‬
‫פני הש‬
‫הש‬
‫מאאייררהה על פנ‬
‫שכת וומ‬
‫נמשכ‬
‫נמש‬
‫נמ‬
‫עלון שבועי לעבודת השם בדרך החסידות‬
‫ת‪.‬ד‪ 52589 .‬רמת גן‬
‫עורך‪ :‬אהרוני ברנשטיין‬
‫הגהה וייעוץ‪ :‬אלומה לב‬
‫עיצוב‪ :‬סטודיו דוסה ‪| www.Dosa.co.il‬‬
‫לתגובות‪ ,‬יצירת קשר‪ ,‬פרסום‬
‫והצטרפות לרשימת תפוצה‪:‬‬
‫‪info@qarov.org | 054-4530951‬‬
‫חפשו אותנו בפייסבוק! קרוב אליך‬
‫העלון טעון גניזה‬
‫אם העולם יגיע לתכליתו‪,‬‬
‫גבוהה‬
‫עלה גגבבוה‬
‫וה‬
‫ממעעללה ללמעל‬
‫נתעעללה מ‬
‫יד לבבוא נת‬
‫עתיד‬
‫גמ לעת‬
‫גמ‬
‫יומ‬
‫שה ו‬
‫אלא ש‬
‫ה"‪ ,‬אל‬
‫וחה"‬
‫וחה"‬
‫מננוח‬
‫קימ אאיינ ללההמ מ‬
‫"צדדיקי‬
‫מנה‪ ,‬ו צ‬
‫מנהה‪,‬‬
‫ממ‬
‫בוא‬
‫לבו‬
‫תיידד לב‬
‫ולעעעת‬
‫ברע וולל‬
‫מאבק בר‬
‫תווככ מאב‬
‫אב‬
‫מת‬
‫מימ מ‬
‫מתקקדמ‬
‫אאנחחנו מת‬
‫באוורר אאלללווקקי גללויי‪..‬‬
‫עלה בא‬
‫למעל‬
‫עלה למ‬
‫מעל‬
‫ממעל‬
‫ממ‬
‫נתעעלה מ‬
‫נת‬
‫ננו‬
‫רוננ‬
‫וונניימ אאת זייככררונ‬
‫מכוו‬
‫מכו‬
‫אנו מכ‬
‫ולמ ההזזה אנ‬
‫בעול‬
‫שממ שבבעע‬
‫כש‬
‫אבד‬
‫מאב‬
‫למ הבבאא מא‬
‫העולמ‬
‫את העעו‬
‫ששווככח את‬
‫מי שש‬
‫ולמ ההבבא וומ‬
‫ללעעול‬
‫בעווללמ ההבבא‬
‫מ‪ ,‬ככ בע‬
‫יימ‪,‬‬
‫יימ‬
‫טעמ ההחח י‬
‫ואת טע‬
‫את ההמצצפנ וא‬
‫תנ‬
‫וזדדוור יית‬
‫פרוז‬
‫שהייהה לננוו בפפררו‬
‫ריפ שה‬
‫המאאבבק ההחחרי‬
‫החרי‬
‫המא‬
‫יכרונ המ‬
‫זייככרו‬
‫רו‬
‫עלהה‪.‬‬
‫ותננוו מעל‬
‫שידדחחוופפ אות‬
‫אות‬
‫טעעמ ש‬
‫ללננו ט‬
‫עימ‬
‫הבא המ ככמו זזוג ≈ר≈רעי‬
‫למ הבא‬
‫בא‬
‫והעעוולמ‬
‫ולמ ההזה וה‬
‫הע ל‬
‫הע‬
‫בה‪ ,‬בבאאההבבה וובככיוופפיימ‬
‫חשבה‬
‫במחש‬
‫תונ במ‬
‫שככלל אחחדד נת‬
‫תנו‬
‫בחייררתנ‬
‫בבח‬
‫שבבב‬
‫היא ש‬
‫דור הי‬
‫וזדו‬
‫ת הפפרווזז‬
‫מעעללת‬
‫למעעללת חחבבררוו‪ .‬מ‬
‫למ‬
‫תפייממ באאוור‬
‫שוותפ‬
‫יות ש‬
‫להיו‬
‫כימ לה‬
‫אנו זזוכי‬
‫ינו אנ‬
‫מצינ‬
‫מאמצ‬
‫מצ‬
‫מאמצ‬
‫וובבמא‬
‫ולמ‬
‫זאת בבעעול‬
‫כור זא‬
‫נזכו‬
‫רקלליננ‪ .‬לא רק שנז‬
‫הטרק‬
‫תידדי של הט‬
‫העתי‬
‫הע‬
‫וקי‬
‫טעמ ההאאוורר האאל ק‬
‫מק ט‬
‫יהיה עוומ‬
‫יהייהה‬
‫שזה יה‬
‫אלא ש‬
‫בא‪ ,‬אל‬
‫הבא‬
‫שלוו‪..‬‬
‫של‬
‫יש לך שאלה בעבודת ה'?‬
‫מ ל‪054-4530951 -‬‬
‫‪´±Ç²°²®¿±²¹´±Ç²°²®¿±²¹´±Ç²°²®¿±²¹´±Ç²°²®¿±²¹´±Ç²°‬‬
‫´‪ƶÅ‬‬
‫®´‪¸´Ã®²ÅÃ‬‬
‫®´‪ó¹Å¼¿Ã¹¸½ÅÃ‬‬
‫'‬
‫®‪¸´Ã®²­­¼Â·¿°‬‬
‫®‪¸´Ã®²¼Â·¿°‬‬
‫½‪¯Ä´¶ÃÅÅ°¹‬‬
‫¬‪¸´´¬´³Â󫸴ô²¹‬‬
‫‪www.bemuna.co.il‬‬