1. No category

‫כתובת המערכת‪saritsz@017.net.il :‬‬
‫כתובת אתר החוג לשוחרי שירה‪http://www.saritpoetry.co.il :‬‬
‫כל הזכויות שמורות לחוג לשוחרי שירה‬
‫‪1‬‬
‫שרית שץ‬
‫דבר העורכת‬
‫ישראל בר כוכב‬
‫‪ 3‬שירים‪ :‬ויה דולורוזה; זיכרון; צל‬
‫דנה פרילוצקי‬
‫‪ 3‬שירים‪* * * :‬‬
‫פיני רבנו‬
‫‪ 3‬שירים‪ :‬אתמול הוא מת; רק מקום אחד; אנטומיה של פחד‬
‫מיה לוי‪-‬ירון‬
‫‪ 3‬שירים‪ :‬ספסל; זכות שיכחה; ילד‬
‫בנימין אלקובי‬
‫‪ 3‬שירים‪ :‬ואז‪ ,‬עם אותה אישה זרה;‬
‫לו תכתב ביוגרפיה לשמי‪ ,‬או; עצה למשורר‬
‫יעקב שגיא‬
‫שיר‪ :‬שיר הכחשה‬
‫יוסף עוזר‬
‫מאמר‪ :‬על "שאהין תורה" – תרגום אפוס תורני‪-‬פואטי‬
‫דודי בן עמי‬
‫שיר‪ :‬אנשי ְפּסוֹאָה‬
‫רוברט וייטהיל‪-‬בשן‬
‫‪ 2‬שירים‪ :‬עליית גלגל; חלומות המבול‬
‫סילן סתו‬
‫שיר‪ :‬פנלופה‬
‫שלמה מנדלוביץ‬
‫רשימה‪" :‬תזמורת בגוף יחיד" – על ספרה של דליה יאירי‬
‫אורי הייטנר‬
‫רשימה‪ :‬ואותה דוגית נוסעת‬
‫אלישע פורת‬
‫שיר‪ :‬והרותם שוב מלבין‬
‫נתן יונתן‬
‫שיר‪* :‬‬
‫צפירה יונתן‬
‫סקיצה; שיר‪ :‬ערבה בוכיה‬
‫נילי דגן‬
‫פגישה‪ ,‬חצי פגישה – חלקו השני של המפגש עם המשורר‬
‫והמתרגם רפי וייכרט‬
‫דוד אדלר‬
‫שיר‪ :‬עופרת יצוקה‬
‫יואל נץ‬
‫רשימה ותרגום‪ :‬כיצד הופצו היצירות האסורות בבריה"מ‬
‫עיין ערך תרגום‬
‫מבוא‪ :‬עודד פלד‬
‫ויליאם קרלוס ויליאמס‬
‫‪ 5‬שירים‪ :‬דיוקן פרולטרי; המריצה האדומה; עקרת‪-‬הבית‬
‫הצעירה; רוצה רק לומר; קינת האלמנה באביב‪.‬‬
‫תרגום‪ :‬עודד פלד‬
‫שונות‬
‫‪2‬‬
‫דבר העורכת‬
‫גיליון זה יוצא באיחור קל‪ ,‬בשל הערפל ששרר בימים האחרונים ועד‬
‫שעות אלו‪ ,‬סביב עניינו של גלעד שליט‪ .‬כל כך רציתי להביא את‬
‫בשורת הפסקת מניין הימים‪ ,‬אך למרבה הצער‪ ,‬כפי שנראים הדברים‬
‫ברגע זה‪ ,‬גלעד ובני משפחתו ימשיכו למנות את ימי שביו‪.‬‬
‫הלב קרוע בין הרצון העז לראותו שב אלינו‪ ,‬אל חייו‪ ,‬ביתו ואל‬
‫משפחתו‪ ,‬לבין הראש האומר "האמנם בכל מחיר?"‪ .‬פסקו חז"ל "אין‬
‫פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן"‪ ,‬מתוך שהם מתכוונים לכסף‬
‫וזאת כדי לא לרושש את הציבור מנכסיו‪ .‬אך האם דמים משמעותם רק "ממון" או שמא‬
‫יש דמים לדם? ומה הם נכסיו של הציבור‪ ,‬להוציא נכסים חומריים? מה עם מחיר דמים‬
‫על הידים? והאם ניתן להתייחס לנכסים רגשיים‪ ,‬נכסי ביטחון עתידי ונכסים אחרים?‬
‫שאלות מוסריות קשות ומורכבות‪ ,‬אך הלב כל כך רוצה את גלעד בבית לאחר ‪ 997‬ימי‬
‫אופל‪.‬‬
‫ומה בגיליון זה?‬
‫ראשית חידוש‪ .‬החלטנו להביא ליד יצירות המשוררים והכותבים‪ ,‬את תמונותיהם‪ ,‬על‬
‫מנת ליצור תחושה של היכרות מעט יותר קרובה עם הכותב‪ .‬לפיכך‪ ,‬היוצרים השולחים‬
‫אלינו מכתביהם ומעוניינים שתמונתם תתפרסם‪ ,‬מוזמנים לשלוח אלינו תמונה‪ ,‬יחד עם‬
‫החומר הנשלח‪.‬‬
‫בגיליון זה מפגש עם מספר משוררים‬
‫חדשים בכתב העת "עיין ערך שירה" וכמובן‬
‫גם ותיקים התורמים לנו מזה זמן‪ .‬מאמר‬
‫מענין העוסק בתרגומו של אפוס הכולל את‬
‫שיריו הפואטיים‪-‬תורניים של המשורר‬
‫היהודי‪-‬פרסי מן המאה ה‪ ,14-‬שאהין‪.‬‬
‫רשימה על ספרה החדש של דליה יאירי‪,‬‬
‫במדור "עיין ערך תרגום" מפגש עם תרגום‬
‫שירים של המשורר ויליאם קרלוס‬
‫וויליאמס‪ ,‬במדור "פגישה‪ ,‬חצי פגישה"‬
‫חלקו השני של המפגש עם המשורר‪,‬‬
‫המתרגם והעורך‪ ,‬רפי וייכרט‪ ,‬והפעם עם‬
‫וייכרט המתרגם‪.‬‬
‫במספר קטעים‪ ,‬אנו מציינים בצניעות‬
‫האביב בפתח‪ .‬פריחת האלמוגן ליד ביתי הבוקר‬
‫מלאות ‪ 5‬שנים למותו של נתן יונתן‪ ,‬כולל הבאת‬
‫שיר ההמשך לשירו הידוע "דוגית נוסעת"‪ .‬במיוחד ל"עיין ערך שירה" מובא תרגום מספר‬
‫ברוסית המנסה לענות על השאלה כיצד הופצו היצירות האסורות בבריה"מ‪.‬‬
‫כבכל גיליון אני מזמינה כותבי מאמרים לשלוח אלינו מכתביהם‪ .‬לשולחים יצירות‪ ,‬אנא‬
‫ציינו את שמכם על הקובץ‪.‬‬
‫מודה מקרב לב לכל מאות המנויים שכתבו מכתבים ומקדמת בברכה את כל המצטרפים‬
‫החדשים‪.‬‬
‫מאחלת לכולם קריאה מהנה ואביב שמח‬
‫‪3‬‬
‫ישראל בר כוכב‬
‫ויה דולורוזה‬
‫ֶלד‬
‫לּוּח‪ַ ,‬היּ ֶ‬
‫קוֹפא ְבּ ַד ְרכּוֹ ֶאל ַה ַ‬
‫ֵ‬
‫ֹאלה‬
‫וּשׂמ ָ‬
‫ָמינָה ְ‬
‫יתי י ִ‬
‫טּוּרים‪ ,‬לֹא ָס ִט ִ‬
‫יתי ֵבּין ַה ִ‬
‫ֶשׁ ָהיִ ִ‬
‫בּוּשׁה‪.‬‬
‫ַבּוִּ יָה דוֹלוֹרוֹזָה‪ְ ,‬בּ ֶד ֶר ְך ַה ָ‬
‫לּוּח‪,‬‬
‫ֶע ַק ְר ִתּי ֶאל ַה ַ‬
‫ְבּ ֶט ֶקס ַע ִתּיק נ ֱ‬
‫מּוֹרה ָשׁ ֲא ָלה ָמ ַתי ִתּ ְת ַמ ֵלּא ַה ְבּ ֵר ָכה‪,‬‬
‫ַה ָ‬
‫אוֹתהּ ָשׁ ָעה‪.‬‬
‫ָצאוּ ְבּ ָ‬
‫ָשׁים ֶשׁלֹּא י ְ‬
‫וּמ ַתי יִ ָפּ ְגשׁוּ ֲאנ ִ‬
‫ָ‬
‫וּבאָזְ נַיִ ם ֻמ ְכ ָתּמוֹת‬
‫זוּרה ְ‬
‫ְבּ ַד ְע ִתּי ַה ְפּ ָ‬
‫ִה ְפ ַל ְג ִתּי ֶאל ַצ ָמּרוֹת‪,‬‬
‫ַפ ִשׁי ִמ ֶכּ ֶלא ֵבּית ַה ֵסּ ֶפר‪,‬‬
‫ִנ ְמ ַל ְט ִתּי ַעל נ ְ‬
‫ָח ַר ְג ִתּי ִמ ַבּ ַעד ַל ֲח ַב ָצּלוֹת‪.‬‬
‫אתי ֵמ ַה ֶטּ ַבע‪,‬‬
‫ָצ ִ‬
‫ָמים ָה ֵהם י ָ‬
‫ַבּיּ ִ‬
‫נֵס ַה ֶמּ ֶרד הוּנַף‬
‫אַחרוֹנָה‪.‬‬
‫שּׁוּרה ָה ֲ‬
‫ַבּ ֶדּ ֶר ְך ֶאל ַה ָ‬
‫צל‬
‫ְבּ ִמ ְט ַפּ ַחת יָם‬
‫ָראָה ֶאת ֵצל ֶל ְכ ָתּהּ‬
‫זיכרון‬
‫ידה‬
‫אַח ִרית ְפּ ִר ָ‬
‫אשׁית ַה ֶלּ ֶחם וְ ַעד ֲ‬
‫ֵמ ֵר ִ‬
‫ָהיָה ָשׂ ֶדה‪ָ ,‬היְ ָתה ַמ ָפּ ָלה‬
‫ַבּ ָך‪.‬‬
‫עוֹטה ל ֶֹבן יְ ֵר ִחי ַעל גּ ְ‬
‫אוֹת ָך ֶ‬
‫רוֹאה ְ‬
‫ֲא ִני ֶ‬
‫רוֹכן ֶאל ָה ֲא ָד ָמה ַמ ְר ִעישׁ ִבּ ְכ ֵלי ַח ְק ָלאוּת‬
‫ֵ‬
‫ַה ֵסּ ֶבל ֶשׁ ְלּ ָך‪.‬‬
‫ַבּ ָך ַה ְמּ ֻענֶּה נָתוּן ְבּ ֻח ְל ַצת ַשׂק‬
‫גּוֹחן‪ ,‬גּ ְ‬
‫ֵ‬
‫ֶיך‪ְ ,‬כּ ֵדי ֶשׁלֹּא ֶא ְר ֶאה‬
‫אַל ַתּ ְפנֶה ֵא ַלי ֶאת ָפּנ ָ‬
‫ְבּ ֵעת ָחגָּא ְס ִביב ַה ֻשּׁ ְל ָחן‬
‫יך ַה ְמּ ֻגיָּדוֹת‬
‫ָד ָ‬
‫תּוֹך י ֶ‬
‫ֻמ ִטּים ֶאל ְ‬
‫ֶיך ִמ ְת ַעוְּ רוֹת ֶאל ַע ְצ ָמן‪.‬‬
‫וְ ֵעינ ָ‬
‫ֶלד' ‪.‬‬
‫לוֹמ ָך י ֶ‬
‫וְ לֹא ִתּזְ כֹּר ִמ ִלּים ְכּמוֹ ' ַמה ְשּׁ ְ‬
‫אַח ֶרת‬
‫קוּת ָך ִתּ ְהיֶה ְבּ ֶד ֶר ְך ָכּזֹאת אוֹ ֶ‬
‫וְ ִה ְס ַתּ ְלּ ְ‬
‫יהם‪.‬‬
‫אָכים אוֹ ִבּ ְל ֲע ֵד ֶ‬
‫ִעם ַה ַמּ ְל ִ‬
‫ָפל ַעל ַח ְרבּוֹ ַבּ ָשּׂ ֶדה‬
‫נַ‬
‫יה‬
‫ֵטי ֵבּין ַר ְג ֶל ָ‬
‫ַה ַמּ ְגנ ִ‬
‫ָל ַמד ֶל ֱאהֹב‬
‫אַה ָבה‬
‫ֶאת ַמה ֶשּׁלֹּא ָראוּי ָל ֲ‬
‫ישראל בר‪-‬כוכב‪ ,‬משורר‪ ,‬מלמד פסיכולוגיה וכתיבה‬
‫יוצרת באוניברסיטה העברית ובסמינר הקיבוצים‪.‬‬
‫מרצה על חלום‪ ,‬מיתוס ושירה ומנחה סדנאות‬
‫לכתיבה יוצרת בארץ ובעולם‪ .‬זכה בפרסים ספרותיים‬
‫שונים‪ ,‬ובכללם פרס ראש הממשלה תשנ"ו‪.‬‬
‫עד כה פרסם ‪ 9‬ספרי שירה‪ .‬שיריו תורגמו ל‪ 13-‬שפות וראו‬
‫אור בקבצים לועזיים ובאנתולוגיות בין לאומיות‪.‬‬
‫השירים המובאים כאן לקוחים מתוך ספרו החדש‬
‫"שמועות" )הוצאת "הקיבוץ המאוחד"‪.(2009 ,‬‬
‫‪4‬‬
‫דנה פרילוצקי‬
‫*‬
‫דּוֹקטוֹר‪,‬‬
‫ַבּ ְבּ ָק ִרים‪ְ ,‬כּ ֶשׁ ֲא ִני ְ‬
‫יוֹשׁ ֶבת ַעל ְכּ ֵת ִפי‬
‫ֶ‬
‫ִצפּוֹר י ְַלדוּת ְק ַטנָּה‬
‫ַסּה‬
‫וּמנ ָ‬
‫ְ‬
‫ְל ִה ְצ ַטיֵּץ ִעם ֻתּ ִכּיִּ ים‬
‫סוֹרים‬
‫רוֹפ ִ‬
‫ֶשׁ ַעל ִכּ ְת ֵפי ַה ְפּ ֶ‬
‫ַחת‬
‫פּוֹרי ְמ ַצוּ ַ‬
‫וְ ִצ ִ‬
‫ימה‬
‫ְבּ ֵא ָ‬
‫*‬
‫עוֹלם‬
‫הוֹרים ֶשׁ ִלּי‪ֶ ,‬שׁ ָה ָ‬
‫ֵהם ָח ְשׁבוּ‪ַ ,‬ה ִ‬
‫ֵע‬
‫יִ ְשׁ ַתּגּ ַ‬
‫אוֹתי‪.‬‬
‫אוֹתי‪ְ ,‬כּ ֶשׁ ִיּגַּע ִ‬
‫אוֹתי‪ְ ,‬כּ ֶשׁיִּ ְשׁ ַמע ִ‬
‫ְכּ ֶשׁיִּ ְר ֶאה ִ‬
‫הוּא לֹא‪.‬‬
‫זוֹריִּ ים‪,‬‬
‫פּוּל ִסים ַמ ֲח ִ‬
‫ֲא ָבל ֵמאָז‪ְ ,‬בּ ְ‬
‫לֹא ִנ ְשׁ ָל ִטים‪,‬‬
‫ָכּל ַכּ ָמּה ָשׁ ִנים‪,‬‬
‫ֲא ִני ֶ‬
‫עוֹלם‬
‫חוֹשׁ ֶבת ֶשׁ ָה ָ‬
‫ֵע‬
‫יִ ְשׁ ַתּגּ ַ‬
‫אוֹתי‪.‬‬
‫אוֹתי‪ְ ,‬כּ ֶשׁ ִיּגַּע ִ‬
‫אוֹתי‪ְ ,‬כּ ֶשׁיִּ ְשׁ ַמע ִ‬
‫ְכּ ֶשׁיִּ ְר ֶאה ִ‬
‫אָרץ ַהזֹּאת‪ ,‬שׁוּב‬
‫עוֹלה ֶאל ָה ֶ‬
‫אַל ֵפי ְפּ ָע ִמים ָ‬
‫ְ‬
‫אָבי‪,‬‬
‫ָמל‪ ,‬י ִָדי ְבּיַד ִ‬
‫ְמ ַט ֶפּ ֶסת ֶאת ַהנּ ֵ‬
‫פּוֹעם ְבּאָפֹר ָבּ ִהיר ֶשׁל ַפּ ַחד‪ִ ,‬צ ֳפּ ִרים‬
‫ִל ִבּי ֵ‬
‫עוֹפפוֹת ֵמ ַעל רֹאשׁוֹ‪ :‬לֹא יִ ְק ֶרה שׁוּם ָדּ ָבר‬
‫ֶשׁל ַה ְב ָטחוֹת ִמ ְת ְ‬
‫ַרע‪ ,‬לֹא יִ ְק ֶרה שׁוּם ָדּ ָבר‪,‬‬
‫ֻבּה ְבּי ִָדי‪,‬‬
‫אַח ָריו‪ ,‬בּ ָ‬
‫צוֹע ֶדת ֲ‬
‫שׁוּב וְ שׁוּב ֲא ִני ֶ‬
‫אַבּא‬
‫ָ‬
‫תּוֹרי‪,‬‬
‫ָיגֵן ָע ֵלינוּ ָכּל ָכּ ְך‪ֵ ,‬איפֹה ֲא ִני‪ָ ,‬מ ַתי ֶשׁ ִלּי‪ַ ,‬ע ְכ ָשׁו ִ‬
‫ָכּל‬
‫ֶלד ְבּ ִהיר ֵשׂ ָער ִבּ ְרחוֹב‬
‫יֶ‬
‫ַל ֲהקוֹת ִצ ֳפּ ִרים ְל ִצדּוֹ‬
‫אוֹחז ְבּיָדוֹ‪ֵ ,‬עינָיו‬
‫אָביו ֵ‬
‫ִ‬
‫ֲאפֹרוֹת‪ֶ ,‬שׁ ַע ְכ ָשׁו ֲא ִני רוֹאָה‪,‬‬
‫ַע ְכ ָשׁו ֲא ִני רוֹאָה‬
‫ֶלד‪ ,‬יָד‪ַ ,‬מ ֲע ֶלה ָה ְרחוֹב‬
‫יֶ‬
‫פּוֹעם ִכּ ְמט ָֹרף‬
‫ִל ִבּי ֵ‬
‫*‬
‫ָתי ִמ ְת ָק ֶר ֶבת ְבּ ַעיִ ן‬
‫זִ ְקנ ִ‬
‫ְכּ ֻח ָלּה ְבּ ֵאזוֹר ַה ֶבּ ֶר ְך‪,‬‬
‫אוֹתי ְבּ ַקוִּ ים ְכּ ָל ִליִּ ים‬
‫בּוֹחנֶת ִ‬
‫יצה‪ֶ ,‬‬
‫אַמּ ָ‬
‫ִ‬
‫ְבּ ֵאזוֹר ַה ֶפּה‪.‬‬
‫ֹאשׁי‬
‫לוֹט ֶפת ר ִ‬
‫נוּפה‪ֶ ,‬‬
‫צוֹב ֶרת ְתּ ָ‬
‫זוֹח ֶלת‪ֶ ,‬‬
‫ֶ‬
‫נוּעה ַס ְב ָתּ ִאית‪ְ ,‬כּמוֹ ִצ ְפּ ָתה‬
‫ִבּ ְת ָ‬
‫ִל ְפ ַק ַעת ֵשׂ ָער ְל ָבנָה‬
‫ְבּ ָע ְר ִפּי‬
‫גוּפי ֶה ָעיֵף‬
‫טוּבהּ‪ְ ,‬ל ִ‬
‫יחה‪ְ ,‬בּ ָ‬
‫ְמ ִנ ָ‬
‫נוּח‪.‬‬
‫ָל ַ‬
‫ֵבּ ְינ ַת ִים‪.‬‬
‫השירים מתוך הספר "עכשו אני"‪ ,‬הוצאת "פרדס"‪2008 ,‬‬
‫ד"ר דנה פרילוצקי‪ ,‬ילידת ‪ .1953‬משוררת‪ ,‬גרנטולוגית ועובדת סוציאלית‪ .‬מרצה וחוקרת בחוג‬
‫לגרנטולוגיה ובבית הספר לעבודת סוציאלית באוניברסיטת חיפה‪.‬‬
‫שיריה התפרסמו בספר "ביכורי עטים"‪ ,‬מאסף לספרות צעירה בעריכת מתי מגד )מסדה‪,(1971 ,‬‬
‫בכתב העת "קשת" ובכתב העת "מאזניים"‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ִפּינִ י ַר ֵבּנוּ‬
‫אתמול הוא מת‬
‫ַרק אַל ִתּ ְהיֶה ֶא ְתמוֹל‬
‫ִתּ ְהיֶה ָמ ָחר‬
‫ִתּ ְהיֶה ַדּ ָקּה ְבּ ִשׁ ְלשׁוֹם‬
‫ָשׁנָה ְבּעוֹד ָשׁנָה‬
‫ַרק אַל ִתּ ְהיֶה ֶא ְתמוֹל‪.‬‬
‫ַרק אַל ִתּ ְהיֶה הוּא‬
‫ִתּ ְהיֶה ֲא ִני ִתּ ְהיֶה ִהיא‬
‫ִתּ ְהיֶה ֵהם‬
‫ִתּ ְהיֶה זָר ִתּ ְהיֶה ֻמ ָכּר‬
‫ַרק אַל ִתּ ְהיֶה הוּא‪.‬‬
‫ַרק אַל ִתּ ְהיֶה ֵמת‬
‫ִתּ ְהיֶה ֶצ ַמח ִתּ ְהיֶה גוֹ ֵסס‬
‫ִתּ ְצ ַרח‪ִ ,‬תּ ְב ֶכּה‬
‫ִתּ ְהיֶה ָז ֵקן ִתּ ְהיֶה ִתּינוֹק‬
‫ִתּ ְהיֶה ִגּבּוֹר ִתּ ְהיֶה ַפּ ְח ָדּן‪.‬‬
‫ַרק אַל ִתּ ְהיֶה ֵמת‪.‬‬
‫אנטומיה של פחד‬
‫ֵמ ֲאחוֹ ֵרי ַה ַפּ ַחד ַה ָצּ ִעיר‬
‫עוֹ ֵמד ַפּ ַחד ְמ ֻב ָגּר יוֹ ֵתר‬
‫וּ ֵמ ֲאחוֹ ָריו ַפּ ַחד ָז ֵקן‬
‫וּ ֵמ ֲאחוֹ ָריו שׁוֹ ֵכב ַפּ ַחד ֵמת‬
‫ֶש ְכּ ָבר ָראָה ֶאת ָכּל סוּ ֵגי ַה ַפּ ַחד‬
‫וְ ִס ֵדּר ֵבּי ֵנ ֶ‬
‫יהם ִמ ִינים וְ ַתת ִמ ִינים ֶשל ַפּ ַחד‬
‫ְכּמוֹ זוֹאוֹלוֹג ַה ְמ ַס ֵדּר ַז ִנּים ֲח ָד ִשׁים ֶשל ַח ְר ֵקי ַפּ ַחד‬
‫ְל ַת ֵעד ֶאת ְמשׁוֹ ֵשׁי ַה ַפּ ַחד וְ ֶאת ָהעוֹ ְר ִקים ָע ָליו‬
‫יהם ַעל ַכּ ְנ ֵפי ַה ַפּ ַחד‬
‫וְ ֶאת ִפּצּוּ ֵל ֶ‬
‫יפים אוֹ ָתנוּ ִמ ָכּאן ָו ָה ְלאָה‬
‫ַה ְמ ִע ִ‬
‫ִמ ָכּאן ְל ָשׁם ָו ָה ְלאָה ִמ ָשּׁם‬
‫וּ ִמ ָשּׁם ָה ְלאָה ָו ָה ְלאָה וּ ַב ֲח ָז ָרה ְל ֵקן ַה ַפּ ַחד‪.‬‬
‫יש רק מקום אחד‬
‫ֵישׁ ַרק ָמקוֹם ֶא ָחד‬
‫ֶשׁ ֶא ְפ ָשר ִל ְברֹ ַח ֵא ָליו ֶבּ ֱא ֶמת ִמ ָכּל ֶזה‬
‫ֲא ָבל הוּא ָתּפוּס ַעל יְ ֵדי ֱאלֹ ִהים‪.‬‬
‫יכים ְל ִה ְס ַתּ ֵפּק‬
‫ֲא ֵח ִרים ְצ ִר ִ‬
‫ְבּשוּחוֹת ֶש ֶה ְח ִסירוּן ְמ ַעט ֵמ ֱאלֹ ִהים‪.‬‬
‫וְ ֵיש ֲא ֵח ִרים ַהבּוֹ ְר ִחים‬
‫ִל ְמקוֹמוֹת ַה ְר ֵבּה ִמ ַתּ ַחת ָל ֶזה‪.‬‬
‫וְ ֵיש ֶש ְכּ ָבר לֹא יְ כוֹ ִלים ִל ְברֹ ַח‬
‫יוֹ ֵתר ְלאַף ָמקוֹם‪.‬‬
‫וְ ֻכ ָלּם רוֹ ִאים אוֹ ָתם ָכּל ַה ְזּ ַמן‪.‬‬
‫ִפּינִ י ַר ֵבּנוּ‪ ,‬משורר מירושלים‪.‬‬
‫חבר באיגוד הכללי של סופרים בישראל‪.‬‬
‫מחבר שותף של הספר "שתי וערב – דו‪-‬שיח‬
‫של שירים" שיצא בהוצאת גוונים‪.2008 ,‬‬
‫‪6‬‬
‫מיה לוי‪-‬ירון‬
‫ספסל‬
‫אַפּי‬
‫ֶח ְל ַקת ָה ֵע ֶשׂב ִנ ְג ֶמ ֶרת ִמ ַתּ ַחת ְל ִ‬
‫רוֹח ִשׁים ַחיִּ ים‬
‫וּבין ִבּ ְר ַכּי ֲ‬
‫ֵ‬
‫ֶשׁ ַפּ ַעם ִל ְפנֵי ֶרגַע ָהיוּ ֶשׁ ִלּי ‪-‬‬
‫ַעת ָבּם‬
‫יטה יָד וְ נוֹג ַ‬
‫מוֹשׁ ָ‬
‫ֲא ִני ִ‬
‫ַריָה‬
‫יקה עוֹד ִסיג ְ‬
‫וּמ ְד ִל ָ‬
‫ֹאשׁם ַ‬
‫ְמ ַל ֶטּ ֶפת ר ָ‬
‫ֶא ֶחזֶת ְבּ ֵאשׁ ַה ָתּ ִמיד‬
‫נֱ‬
‫ָבהּ‬
‫ֶשׁ ִמּ ְת ַע ֶקּ ֶשׁת ֲע ַדיִ ן ְל ַה ִצּית ִבּזְ נ ָ‬
‫ֹאשׁי‬
‫ֶאת ר ִ‬
‫*‬
‫ָפה ְל ָבנָה ִבּ ְקּ ָרה ָכּאן ֶא ְתמוֹל ִבּ ְשׂ ֵדה ַה ַבּר‪,‬‬
‫ֲאנ ָ‬
‫ֶדת‪ִ ,‬ה ַבּ ְט ִתּי ָבּהּ וְ ָח ַשׁ ְב ִתּי‬
‫ַדנ ֶ‬
‫ַבּ ֶה ֶרת ְל ָבנָה ִמ ְתנ ְ‬
‫אַחת‪,‬‬
‫קוֹרים ְבּ ַבת ַ‬
‫דוֹלים ֶבּ ֱא ֶמת לֹא ִ‬
‫ֶשׁ ָה ֲאסוֹנוֹת ַה ְגּ ִ‬
‫אַחר ָטעוּת ‪-‬‬
‫מוֹה‪ָ ,‬טעוּת ַ‬
‫ֵהם ְמ ַד ִדּים ְלאַט‪ָ ,‬כּ ָ‬
‫*‬
‫ָכּל בּ ֶֹקר ִמ ְת ַח ְלּ ִפים ִלי ָכּאן ֶה ָה ִרים ‪-‬‬
‫נוּפה‬
‫עוֹלים ֶאל ַה ָשּׁ ַמיִ ם ִבּ ְת ָ‬
‫ִל ְפ ָע ִמים ִ‬
‫יוֹר ִדים ְל ַמ ָטּה ֶאל ַתּ ְח ִתּית ָה ִעוָּרוֹן‪.‬‬
‫ִל ְפ ָע ִמים ְ‬
‫יקה‪,‬‬
‫ֲא ִני ִנ ְס ֶמ ֶכת ַעל ַהמּוּזִ ָ‬
‫ֶמת ֶא ְפ ָשׁרוּת ְל ַה ְל ִבּין ֶע ְלבּוֹן‪.‬‬
‫תּוֹהה ִאם ַקיּ ֶ‬
‫ָ‬
‫אָה ְב ִתּי‬
‫ָשׁים ֶשׁ ַ‬
‫ַל ֲהפ ְֹך אוֹתוֹ ְל ִצפּוֹר ְל ָבנָה‪ֲ .‬אנ ִ‬
‫צוֹר ִבים ִבּי ַהיּוֹם ֲע ֵקבוֹת ֶשׁל אָסוֹן‪.‬‬
‫ְ‬
‫ילד‬
‫תּוֹא ִמים‬
‫ָדים ֲ‬
‫ֶלד ִבּ ְבג ִ‬
‫יֶ‬
‫תוֹך ִעגּוּל ֶשׁ ֶמשׁ‬
‫יוֹשׁב ְבּ ְ‬
‫ֵ‬
‫ַבּ ִגּנָּה‪,‬‬
‫ִבּ ְר ָכּיו ֲאסוּפוֹת‪,‬‬
‫ָדיו‪.‬‬
‫צוּעי ִמ ְל ָח ָמה ְבּי ָ‬
‫ַצ ֲע ֵ‬
‫זכות שכחה‬
‫אוֹתם ֵא ֶלּה ְבּ ֵא ֶלּה‬
‫יח ָ‬
‫הוּא ֵמ ִט ַ‬
‫ִבּ ְמ ִתיקוּת ֶשׁ ֵאין‬
‫תוּקה ִמ ֶמּנָּה‬
‫ְמ ָ‬
‫ֵ‬
‫יסיו‬
‫וּבין ִר ָ‬
‫ִכּ ְת ֵמי אוֹר זְ ֻה ִבּים‬
‫ֶא ָס ִפים‬
‫נֱ‬
‫ְט ַרח ְט ַרח‪.‬‬
‫שׁוֹמר ְל ַע ְצ ִמי‬
‫ֲא ִני ֵ‬
‫ֶאת זְ כוּת ַה ִשּׁ ְכ ָחה‬
‫אוֹת ְך‪,‬‬
‫ָ‬
‫אָמר ִלי ָה ִאישׁ‬
‫ַ‬
‫אוֹתי ֵאי אָז‬
‫ָדע ִ‬
‫ֶשׁיּ ַ‬
‫יתי י ְַל ָדּה‬
‫ְכּ ֶשׁ ָהיִ ִ‬
‫ְבּ ֶא ֶרץ יָם‪.‬‬
‫אָמר‬
‫ִאישׁ לֹא ַ‬
‫ֹאמר ִלי עוֹד‬
‫וְ לֹא י ַ‬
‫ָפה‬
‫אַה ָבה י ֶ‬
‫ְדּ ַבר ֲ‬
‫ִמזֶּה‬
‫ֶלד ַהזֶּה‪,‬‬
‫ֶלד טוֹב‪ַ ,‬היּ ֶ‬
‫יֶ‬
‫וּמ ֻח ָשּׁב‪.‬‬
‫ֻמ ְק ָפּד ְ‬
‫נוֹתר‬
‫ַעל ָכּל ָהא ֶֹשׁר ֶשׁעוֹד ַ‬
‫הוּא ֻמ ְפ ָקד ָכּאן‬
‫ַע ְכ ָשׁו‪.‬‬
‫מיה לוי‪-‬ירון‪ ,‬עוסקת בעריכת ספרים‪ ,‬בביקורת‬
‫ספרות ובהנחיית כתיבה‪ .‬פרסמה עד כה שני‬
‫ספרי פרוזה‪ .‬השירים המובאים כאן הנם‬
‫מתוך ספר שיריה הראשון "הים ָי ַדע" )כרמל‪(2008 ,‬‬
‫‪7‬‬
‫בנימין אלקובי‬
‫ואז‪ ,‬עם אותה אישה זרה‬
‫ָרה ְבּ ֶק ֶרן ְרחוֹב‬
‫אוֹתהּ ִא ָשּׁה ז ָ‬
‫וְ אָז‪ִ ,‬עם ָ‬
‫אַחת ָה ַפ ְכנוּ ִל ְהיוֹת ֶשׁ ָלּנוּ‬
‫יך ְבּ ַבת ַ‬
‫ַשׁנוּ ֵא ְ‬
‫ִה ְרגּ ְ‬
‫יה‬
‫חוֹר ָ‬
‫ַעד ֶשׁ ָיּכ ְֹל ִתּי ִל ְשׁל ַֹח יָד‪ְ ,‬ל ַל ֵטּף ֶאת ֲא ֶ‬
‫וְ ִהיא לֹא ִה ְתנ ְַגּ ָדה‪ַ ,‬מ ִבּ ָ‬
‫יטה ִבּי ִמ ְלּ ָפנַי ִמ ְלּ ַמ ְע ָלה ְל ַמ ָטּה‬
‫ֻלּי ְבּ ַמ ָבּט ֶא ָחד‬
‫קוֹראת ֶאת כּ ִ‬
‫ֵ‬
‫עוֹלם‪,‬‬
‫ְכּ ִאלּוּ ִה ַכּ ְרנוּ ֵמ ָ‬
‫ַחת ָהיְ ָתה ָשׁם ָכּל ַה ָשּׁ ִנים‪ְ ,‬מ ַח ָכּה‬
‫ֻמנּ ַ‬
‫ילא ָבּא‬
‫ַרק ִלי‪ .‬וְ אָז ַה ִדּבּוּר ְכּ ִאלּוּ ִמ ֵמּ ָ‬
‫ָה ְלאָה‬
‫ֵבּינֵינוּ‪ .‬אַ ַחר‪ָ -‬כּ ְך ֵמ ֶא ְמ ַצע ָה ְרחוֹב ו ָ‬
‫ֵבּין ַר ְמזוֹר ְל ַר ְמזוֹר ַעד‬
‫יע ֶשׁ ֵמּ ַעל ְפּנֵי ָה ִעיר‪,‬‬
‫ַקו ָה ָר ִק ַ‬
‫אַט אַט ָה ַפ ְכנוּ ִל ְהיוֹת ֶשׁל ַה ָשּׁ ַמיִ ם ‪-‬‬
‫ִרקּוּד‬
‫עצה למשורר‬
‫ֵבּין ְשׁנֵי ֲענָנִ ים‪.‬‬
‫ָצא ַתּ ַחת ַס ְדנַת י ְָד ָך‪ָ ,‬ט ִרי‬
‫ְבּ ִת ְתּ ָך ִשׁיר ֶשׁיּ ָ‬
‫וְ ַר ֲענָן‪ְ ,‬לצ ֶֹר ְך ִעיּוּן וְ ַחוַּת ַדּ ַעת ִמ ַצּד‬
‫רוֹבים‪ַ ,‬דּע ְל ָך‬
‫יך ַה ְקּ ִ‬
‫ֲח ֵב ֶר ָ‬
‫וּב ֶד ֶר ְך ְכּ ָלל ָל ָר ָעה‪,‬‬
‫ִכּי ֵדּ ָעה זוֹ ִמ ִצּ ָדּם ִתּ ְהיֶה שׁוֹנָה‪ְ ,‬‬
‫ִמן ַה ֵדּ ָעה ְכּ ֶשׁ ֵהם יִ ְראוּ ֶאת אוֹתוֹ ַה ִשּׁיר ַמ ָמּשׁ‬
‫תוֹך ֵס ֶפר‪,‬‬
‫וּמ ְד ָפּס ְבּ ְ‬
‫ָחתוּם ֻ‬
‫ָשׁים‪ ,‬אַף‬
‫ֲא ֶשׁר ַעל‪ֵ -‬כּן ַמ ֲע ָמדוֹ ֶשׁל ֵס ֶפר ְבּ ֵעינֵי ֲאנ ִ‬
‫וּמ ַק ֵדּשׁ ִשׁיר ֶשׁ ְבּתוֹכוֹ;‬
‫מוּדע‪ֲ ,‬ע ַדיִ ן ְמ ֻק ָדּשׁ ְ‬
‫ְבּא ֶֹפן לֹא ָ‬
‫ַלּה ֶאת אָזְ ְנ ָך ַבּסּוֹד ַהזֶּה‬
‫ֲא ֶשׁר ַעל‪ֵ -‬כּן ֵאין ִמי ֶשׁ ְיּג ֶ‬
‫לו תכתב ביוגרפיה לשמי‪ ,‬או‬
‫ַלּה ְל ָך זֹאת‪.‬‬
‫ֲא ָבל ֲא ִני ְמג ֶ‬
‫יוֹג ַר ְפיָה ִל ְשׁ ִמי‪ ,‬אוֹ‬
‫לוּ ִתּ ָכּ ֵתב ִבּ ְ‬
‫ַדּאי לֹא יִ ְהיֶה‬
‫יוֹג ַר ְפיָה ַעל‪-‬י ִָדי‪ ,‬זֶה ו ַ‬
‫אוֹטוֹבּ ְ‬
‫ִ‬
‫ווֹל ְך‪ֶ ,‬א ָלּא‬
‫ְכּמוֹ ֶשׁ ָכּ ְתבוּ ַעל יוֹנָה ַ‬
‫יקים יִ ְהיוּ ָבּהּ‬
‫ַכּ ָמּה ַדּ ִפּים ֵר ִ‬
‫יוֹג ַר ְפיָה ֶשׁ ִלּי‪ֶ ,‬שׁיּ ִָכילוּ ְבּ ִק ְר ָבּם ָשׁעוֹת ְתּ ִמימוֹת‬
‫ַבּ ִבּ ְ‬
‫ָמים‬
‫ַבּי י ִ‬
‫ָמים ַעל‪-‬גּ ֵ‬
‫וּמ ַעשׂ‪ ,‬י ִ‬
‫תּוֹח ֶלת ַ‬
‫ְללֹא ֶ‬
‫ֵמ ִתים‪,‬‬
‫ֶשׁלֹּא ְנ ַד ֵבּר ַעל ִתּ ְקווֹת ְל ָבנוֹת‪ֶ ,‬שׁ ִה ְשׁ ִכּימוּ ְללֹא א ֶֹפק‬
‫וְ עֹגֶן לֹא ֵה ִטילוּ ְבּסוֹף יוֹם‬
‫וְ עוֹד ָפּחוֹת ִמזֶּה‪ַ ,‬ה ְזּ ַמן ַה ְמּבֻזְ ָבּז ַהזֶּה‬
‫וּב ֶה ַסּח‬
‫יעת ַהמּ ַֹח ָל ִריק ְ‬
‫בּוֹססוּת ַע ְצ ִמית ִבּיגִ ַ‬
‫ְבּ ִה ְת ְ‬
‫ַה ַדּ ַעת‪ַ ,‬ה ְזּ ַמן ַה ְמּבֻזְ ָבּז ִבּ ְכ ָלל‪ ,‬אוֹי‬
‫ָכּל יַם ַה ְזּ ַמן ַה ְמּבֻזְ ָבּז ַההוּא ַה ִמּ ְת ַר ֵחק‬
‫הוֹל ְך ִמ ֶמּ ִנּי ְל ֵאין ֵקץ וְ ִת ְכ ָלה‪,‬‬
‫וְ ֵ‬
‫יּוֹמ ִנים ְשׁ ֵל ִמים יִ ְכלוּ ִמ ְלּ ָה ִעיד ָע ָליו‬
‫ֶשׁ ָ‬
‫ֹאמר‬
‫ָעיד אוֹ י ַ‬
‫וְ ִהנֵּה ִכּי‪ֵ -‬כן ֵאין ִמי ֶשׁיּ ִ‬
‫ימן ַקל ֶשׁ ַבּ ַקּ ִלּים‪,‬‬
‫אַחת אוֹ ִס ָ‬
‫וְ לוּ ִמ ָלּה ַ‬
‫אוֹצר‪,‬‬
‫אָבד ָכּל אוֹתוֹ ָה ָ‬
‫יכן ַ‬
‫ְל ֵה ָ‬
‫אָבד ִמ ֶמּ ִנּי‪,‬‬
‫ֶשׁ ַ‬
‫נּוֹעד ַרק ִלי וְ ַ‬
‫שׁוֹק ַע ְלאַט ְכּ ִטיט ַה ָיּוֵן ִבּ ְמצוּלוֹת‬
‫ֵ‬
‫עוֹל ִמים‪.‬‬
‫ָ‬
‫‪8‬‬
‫בנימין אלקובי‪ ,‬יליד מרוקו ‪ ,1961‬תושב קרית‪-‬ים‬
‫שבצפון‪ .‬משורר‪ .‬בעל תואר שני בספרות ובפילוסופיה;‬
‫מורה במקצועו‪ .‬פרסם שישה ספרי שירה‪.‬‬
‫זוכה פרס "קרן תרבות חיפה" על ספרו הרביעי‬
‫"באמצע החיים" )ירון גולן‪ .(2003 ,‬חבר באיגודי‬
‫סופרים‪ ,‬ביניהם אגודת הסופרים העברים וכן חבר‬
‫באקו"ם‪ .‬מפרסם משיריו בבמות ספרות ב"צפון"‪,‬‬
‫ב"אפיריון"‪ ,‬ב"עכשיו"‪ ,‬ב"ידיעות אחרונות" ועוד‪.‬‬
‫יעקב שגיא‬
‫שיר הכחשה‬
‫צוֹבר ֶמ ְר ָחק ְבּלֹא ְל ִה ְת ַר ֵחק‪,‬‬
‫ֲא ִני ֵ‬
‫ֲא ִני ְמ ַב ֵקּשׁ ְל ַה ְכ ִריז ַה ְכ ָח ָשׁה‪,‬‬
‫אוֹתי‬
‫סּוֹב ִבים ִ‬
‫ֲא ָבל ֵמ ַתי ַה ְפּ ָר ִטיִּ ים ַה ְ‬
‫ְמ ָס ְר ִבים ָלמוּת‪,‬‬
‫ְמ ָס ְר ִבים ְל ַשׁ ֵתּף ְפּ ֻע ָלּה‪.‬‬
‫ִמ ֵדּי ָשׁנָה ֲאנִ י ִ‬
‫מוֹסיף ְל ַע ְצ ִמי‬
‫ְבּ ַס ְב ָלנוּת ַר ָבּה‬
‫עוֹד ָשׁנָה‪.‬‬
‫ַצּיב‪ְ ,‬מ ָס ֵרב ְל ִה ְשׁ ַתּנּוֹת‪.‬‬
‫ילי ִנ ְשׁאָר י ִ‬
‫ֲא ָבל ִגּ ִ‬
‫ֲא ִני שׁוֹ ֵכ ַח ְפּ ָרט ִל ְפ ָרט‬
‫יע ָל ִע ָקּר‪.‬‬
‫יח ְל ַה ִגּ ַ‬
‫וְ לֹא ַמ ְצ ִל ַ‬
‫טוּחה‪,‬‬
‫ֲא ִני ֶ‬
‫רוֹצה ָכּל ָכּ ְך ָל ֶל ֶכת ַעל ַק ְר ַקע ְבּ ָ‬
‫יח‬
‫ֲא ָבל ִנ ְת ָפּס ִלי ַה ַצּוָּאר וְ ֵא ִיני ַמ ְצ ִל ַ‬
‫ֶשׁלֹּא ְל ַה ִבּיט ְלאָחוֹר‪.‬‬
‫רוֹצה ָכּל ָכּ ְך ְל ַה ְכ ִחישׁ ֶאת ַהשּׁוֹאָה‪,‬‬
‫ֲא ִני ֶ‬
‫ִל ְקבּ ַֹע יוֹם ִר ְשׁ ִמי ַל ַה ְכ ָח ָשׁה‪,‬‬
‫ישׁים‪.‬‬
‫ִליגַת‪ָ -‬על ְל ַמ ְכ ִח ִ‬
‫ֶא ָמנָה ֶשׁלֹּא ָהיְ ָתה‪,‬‬
‫יח ָל ֶכם נ ֱ‬
‫ְל ַה ְב ִט ַ‬
‫ֶלד‪.‬‬
‫ֶשׁ ִאישׁ לֹא ֵמת‪ ,‬לֹא ִנ ְר ַצח‪ ,‬לֹא ִא ָשּׁה‪ ,‬לֹא י ֶ‬
‫ֶסת לֹא ָח ַרב‪,‬‬
‫ֶשׁ ֵבּית ַה ְכּנ ֶ‬
‫גַּם לֹא ַה ְקּ ִה ָלּה‪.‬‬
‫יכל‪,‬‬
‫עוֹלים ְבּ ַמ ְד ֵרגוֹת ַה ֵה ָ‬
‫פּוֹחת ַהדּוֹר‪ִ ,‬‬
‫ִמ ֵדּי ָשׁנָה ֵ‬
‫ָבּ ֵשׁל ַה ְזּ ַמן ְל ַה ְכ ָח ָשׁה‪,‬‬
‫יהם יָקוּם ָדּ ָבר‪.‬‬
‫לוֹשׁה וְ ַרק ַעל ִפּ ֶ‬
‫רוּשׁים ֵע ִדים ְשׁ ָ‬
‫ֶשׁ ֲה ֵרי ְדּ ִ‬
‫ַא ִני‪,‬‬
‫וֲ‬
‫יתי ָשׁם‪,‬‬
‫ַרק ְבּ ִמ ְק ֶרה ָהיִ ִ‬
‫יבה‪.‬‬
‫ַבּ ְסּ ִב ָ‬
‫מתוך הספר "לבכות רק דרך הסדקים – מכוות‬
‫אש‪ ,‬שירים"‪ ,‬הוצאת "כרמל"‪2009 ,‬‬
‫לשמיעת קריאת השיר על ידי יעקב שגיא‬
‫ציור‪ :‬יעקב שגיא‬
‫‪9‬‬
‫יוסף עוזר‬
‫על "שאהין תורה"‬
‫תרגום אפוס על ידי דר' אבנר פרץ‬
‫)פורסם ב"מקור ראשון"‪ .‬המאמר מובא כאן בשינויים(‬
‫שאהין‪ ,‬יהודי פרסי בן המאה ה‪ ,14-‬כתב אפוס פואטי‪-‬תורני אדיר בן עשרות אלפי‬
‫חרוזים שרק כעת עובר אל העברית‪ .‬זהו פרסום ראשון של אוצר היסטורי‪.‬‬
‫גם כשאנו יודעים שמצפה לנו הפתעה‪ ,‬כאשר היא תתרגש עלינו כמו נשכח שידענו‬
‫שהיא עשויה לבוא‪ .‬כך קרה לי כשנפגשתי לאחרונה במפעלו היצירתי והמרתק של‬
‫איש האשכולות‪ ,‬ד"ר אבנר פרץ‪ ,‬בספרות ובשירה‪ ,‬בתרגום ובחילוץ יצירות מופת‬
‫מהיותן סמויות מאחורי לשונן המקורית בלדינו או בפרסית‪ ,‬יצירות שעין הקורא‬
‫העברי טרם שזפה אותן‪.‬‬
‫לפני שאכנס לעובי הדברים אספר עוד סיפור אישי קטן‪ :‬לפני שנים לקחתי תלמידים‬
‫בגיל הרך‪ ,‬למערת הסטלגמיטים הנהדרת שבאזור בית שמש‪ .‬הילדים נכנסו למערה‬
‫וכצפוי התפעלו מהנטיפים והזקיפים ונדהמו‪ .‬לאחר מכן ביקשתי מהם לתאר לי את‬
‫תחושתם‪ ,‬וזכורה לי תגובת ילד אחד בלשון זו‪" :‬נכנסנו‪ ,‬ראינו צורות כמו משה‬
‫רבנו‪ ,‬וכשיצאנו‪ ...‬נהיה בוקר!"‪ .‬תחושת בוקר כזו באה גם אלי הפעם‪ ,‬אחר‬
‫שהתוודעתי למפעלו של פרץ‪.‬‬
‫ראש המועצה תרגם‬
‫פרץ‪ ,‬איש נינוח עם זקן לבן וארוך‪ ,‬היה‬
‫בעברו איש מחשבים ושימש סמנכ"ל מרכז‬
‫המחשבים הממשלתי‪ .‬הוא עמד בראש‬
‫חבורת המתיישבים שהקימו את היישוב‬
‫מעלה אדומים בדצמבר ‪ ,1975‬היה ראש‬
‫המועצה הראשון )בהתנדבות( של היישוב‬
‫שהפך לעיר‪ ,‬והשלים את הדוקטורט שלו‬
‫באוניברסיטת בן גוריון‪ ,‬בספרות הלדינו‪ .‬הוא‬
‫הוציא ספר ילדים‪ ,‬ספרי מחקר ותרגום והוא‬
‫עטור פרסים ספרותיים‪.‬‬
‫הנוף המוביל למכון שבו יושב האיש הזה הוא‬
‫הנוף שבו נחתכת ירושלים במדבר יהודה‪ ,‬נוף‬
‫הגבעות הנופלות במהירות לאזור המקום‬
‫הנמוך ביותר בעולם‪ .‬מכוניתי האיצה ובלמתי‬
‫ללא הרף‪ ,‬אולי כמטפורה לצורך שיהיה לי‬
‫ד"ר אבנר פרץ‬
‫לבלום את שטף המידע שאקבל ממנו כשיסקור‬
‫את תולדות הספרות ואת ההחמצה בתיוג יצירות הלדינו במשבצת הצרה של‬
‫הפולקלוריזם‪.‬‬
‫התחלתי לטפס למעלה אדומים‪ .‬במערב השמש שקעה והותירה את ירושלים‬
‫מחולקת בין חושך לאור‪ .‬פתע החלו הגבעות נוסקות שוב וממריאות אל פסגותיה‬
‫המתקרבות של מעלה אדומים‪ .‬נכנסתי לחניה של "מכון מעלה אדומים לתיעוד‬
‫השפה הספניולית ותרבותה"‪ ,‬והתוודעתי אל עבודתו המחקרית הגדולה של פרץ‬
‫‪10‬‬
‫ואל יצירות ספרות מרתקות הזוכות‪ ,‬באמצעות תרגומיו‪ ,‬לחשוף בפני הקורא עולם‬
‫יצירתי בלתי מוכר‪.‬‬
‫הנה לפני – "הקופלאס של יוסף הצדיק"‪ ,‬אותו חיבר אברהם טולידו‪ .‬מי שמע על‬
‫יצירה מרתקת זו שהיא דרמאטית‪-‬פארודית ומלאה הומור? נשמע בה את האחים‬
‫הזוממים את מכירת יוסף‪ ,‬אוכלים ומפרטים את העדפותיהם הגסטרונומיות‪ ,‬את‬
‫תחרות כתיבת השירים שהם עורכים‪ .‬יצירה זו היא יצירה רבת היקף בת ‪2,500‬‬
‫חרוזים שבמרכזה דמותו של יוסף הנמכר על ידי אחיו‪ ,‬אותה תרגם פרץ והקדים לה‬
‫מחקר מקיף הנקרא כספר בלשי‪.‬‬
‫אבל אני באתי לכאן בגלל יצירה חידתית ויחידאית אחרת והיא "שאהין תורה"‪,‬‬
‫שחלקים מעטים ממנה יראו אור לראשונה בעולם‪ ,‬ובעברית‪ ,‬בתרגומו של פרץ‬
‫בגיליון הקרוב של כתב העת "משיב הרוח"‪.‬‬
‫עשרות אלפי חרוזים‬
‫הסיפור שלי עם שאהין התחיל ביום אחד בו המתנתי לתפילת מנחה באחד מבתי‬
‫הכנסת שבאזור מגורי‪ ,‬ולפתע ראיתי ספר‪' :‬שאהין תורה'‪ .‬לא הבנתי מה כתוב בו‪,‬‬
‫אבל ראיתי שמדובר בשירה‪ .‬זה היה קצה חוט שהוביל אותי בסופו של דבר אל ד"ר‬
‫פרץ‪.‬‬
‫]י‪.‬ע[‪ :‬ד"ר פרץ‪ ,‬מה הוא השאהין הזה?‬
‫"שאהין‪-‬תורה היא שירת‪-‬התורה הגדולה‪ .‬יהלום מלוטש שאין שני לו בשירה האפית‬
‫בישראל‪ ,‬יהלום יקר אשר לא ישוו לו אוצרות הכתר הבריטי או אוצרות השאה‬
‫הפרסי‪ .‬זהו ללא ספק נזר השירה הפרסית‪-‬יהודית‪ ,‬פרי עטו של גדול המשוררים‬
‫היהודים שקמו במרחב דובר הפרסית‪ ,‬ואחד מגדולי המשוררים בעם ישראל‬
‫לדורותיו‪.‬‬
‫קנוא קנאתי לכבודה של השירה הנאדרה והרוממה הזו‪ .‬דואב אני את העדרה‬
‫המוחלט ממדף הספרים העברי ומקרב יצירות המופת שהורקו אל הלשון העברית‬
‫כחלק מרכושנו התרבותי‪-‬הלאומי‪ .‬ראויה השירה הזו שתובא בצורה אמנותית נאה‬
‫והולמת לפני הקורא העברי ושתתפוס את מקומה בתוכניות הלימודים לצד‬
‫יצירותיהם של גדולי משוררי ספרד‪".‬‬
‫למעשה‪ ,‬מספר לי ד"ר פרץ על מאמץ רב שעשה כדי להביא את שאהין לידי תרגום‬
‫שלם‪ ,‬מאמץ שלא נשא פרי‪ ,‬עת פנה לעזרה במימון לעתירי ממון מיהדות המזרח‪.‬‬
‫בכדי להבהיר באיזה מפעל ספרותי מדובר אציין שהאיש שאהין‪ ,‬שחי אי שם במאה‬
‫הארבע עשרה‪ ,‬יצר יצירה אפית נפלאה הכוללת ארבעה אפוסים רחבי יריעה‪:‬‬
‫‪" – 1‬מוסא נאמה" )‪ (1327‬המונה כ‪ 10,000-‬חרוזים‪.‬‬
‫‪" – 2‬ארדשיר נאמה" )‪ (1332‬המונה כ‪ 9,000-‬חרוזים‪.‬‬
‫‪" – 3‬עזרא נאמה" )‪ (1332‬המונה כ‪ 500-‬חרוזים‪.‬‬
‫‪" – 4‬בראשית נאמה" )‪ (1358‬המונה כ‪ 9,000-‬חרוזים‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫]י‪.‬ע[‪ :‬מה מכל זה תורגם עד כה?‬
‫"האפוס של שאהין נכתב במקורו‬
‫בפרסית קלסית‪ .‬תרגמתי עד כה כ‪800-‬‬
‫חרוזים )‪ 400‬טורים כפולים( המהווים‬
‫כארבעה אחוזים מתוך היצירה כולה‪ .‬רק‬
‫בראשית המאה העשרים הועלו‬
‫יצירותיו של שאהין על מכבש הדפוס‬
‫בירושלים בידי שמעון חכם‪ :‬ה"שאהין‪-‬‬
‫תורה" בשנים תרס"ב‪/‬ה )‪– (1902/5‬‬
‫בלשון הפרסית‪".‬‬
‫החייאת העניין במקורות‬
‫מסתבר שמטרתו של שאהין היא בראש‬
‫ובראשונה דידקטית‪ .‬הוא רואה עצמו‬
‫כמחנך ששליחותו אינה מסתיימת‬
‫בתחום האסתטי והיא בראש ובראשונה‬
‫בעלת ייעוד גדול‪ :‬להעניק ליהודים‬
‫המאבדים עניין ביהדותם יכולת להחיות‬
‫מחדש את העניין היהודי‪ .‬יחד עם אותה‬
‫נאמנות של שאהין למקורות‪ ,‬וגילוי‬
‫דף מתוך מוסה‪-‬נאמה בשאהין‪-‬תורה‬
‫יכולת איסוף וסינתזה היוצאת מגדר‬
‫הרגיל‪ ,‬הוא מגלה יצירתיות והתחדשות המתרקמת בין אלפי שורותיו‪.‬‬
‫שאהין לוקח על עצמו משימה ‪ -‬לשקם את הזהות היהודית‪ .‬דבריו הועתקו בכתב יד‬
‫מדור לדור עד אשר שמעון חכם‪ ,‬אשר נולד ב‪ ,1843-‬מביאם לדפוס בשפה הפרסית‪.‬‬
‫וכך כותב שמעון חכם בהקדמתו המחורזת לשאהין‪:‬‬
‫"מולה שאהין בזמנו הושלך הנזר והכתר‪ .‬ואבדה חכמת חכמים ובינת נבונים‬
‫תסתתר‪ .‬ועם הקדש המתגוררים בערי פרס‪ .‬נחשבו לנבלי חרס‪ .‬היו ללעג וקלס‬
‫ולחרפה‪ .‬בעיני העמים שוכני אזייא"ה ואירופ"א‪ .‬עד כי במצבם ובהילוכם‪ .‬נחשבו‬
‫לעם נבל ולא חכם‪ .‬כעם בלא דת ובלי ספר‪ ,‬נבזה כעפר ונקלה כאפר‪ .‬וברוב השנים‬
‫והימים‪ ,‬למדו לשונם לדבר בלשון העמים‪ ...‬מולה שאהין היה אחד משרידי סגולה‪.‬‬
‫וממאורי הגולה‪ .‬גיבור בתורה‪ .‬ואלוף המשרה‪".‬‬
‫למרות הייחוד ההיסטורי שבשאהין ‪,‬מסתבר שאת שאהין לא הכירו בתרבות פרס‪,‬‬
‫וכנראה מפני שהיה כאילו מוצפן בכתב העברי בו נכתב‪ .‬טורח התרגום לעברית‬
‫עדיין ממתין למישהו שיממן את ההתמסרות שנדרשת כדי לשקוד על התרגום ועל‬
‫ההבאה לדפוס של יצירת ענק שכזאת‪ .‬בעיני‪ ,‬יש צורך להבין כי חשיפת היצירות‬
‫שנכתבו בלשונות כמו הלדינו והשפות היהודיות‪-‬ערביות משיבה למרחבי היצירה‬
‫העברית עושר השמור לנו‪.‬‬
‫נקרא לקט מתרגומו של פרץ‪ .‬בשולי הלקט הבאתי מקורות מהמדרשים )כדי לסבר‬
‫את האוזן לגבי מקורות היניקה של אותו משורר פלאי ]י ע[(‪:‬‬
‫‪12‬‬
‫מתוך‪:‬‬
‫היום הראשון לבריאה ‪ /‬שאהין ‪ -‬תורה‬
‫וּמיִ ם ְבּ ָראָם‪.‬‬
‫רוּח‪ָ ,‬ע ָפר‪ֵ ,‬אשׁ ַ‬
‫ֵמ ַ‬
‫ַלגַּל‪ָ -‬רם‬
‫ָאָרץ וְ ָכל גּ ְ‬
‫ָשׁ ַמיִ ם ו ֶ‬
‫ְק ָראָם ִל ְהיוֹת‪ִ ,‬בּ ְנ ִחישׁוּת וְ רֹב‪-‬אוֹן‪.‬‬
‫אַח ֵרי זֶה‪ַ ,‬בּיּוֹם ָה ִראשׁוֹן‪,‬‬
‫ָבּזֶה ֲ‬
‫זוֹחל‪.‬‬
‫אָדם‪ֵ ,‬שׁד‪ַ ,‬חי‪ ,‬עוֹף אוֹ ֵ‬
‫ְבּ ֵאין ָשׁם ָ‬
‫אָפל‪,‬‬
‫ָהיָה ָה ָ‬
‫עוֹלם כֻּלּוֹ תֹּהוּ ֵ‬
‫ַשׁ ְח ִרית וְ ַע ְר ִבית‪ ,‬יוֹם וְ ֵליל‪ְ ,‬מ ַס ְמּ ִנים‪.‬‬
‫ֵמאַיִ ן‪ָ ,‬בּ ָרא בּוֹ אוֹתוֹת ַל ְזּ ַמ ִנּים‪,‬‬
‫ַצ ְל ָמוֶת ִכּ ְשׁחֹר ַה ֶפּ ָחם ָשׁם ָע ַמד‪.‬‬
‫‪ָ 5‬שׂ ַרר אָז ְבּ ָכל ַהיְּ קוּם א ֶֹפל‪ַ -‬עד‪,‬‬
‫אוֹרי ְבּ ַח ְס ִדּי ַעל ַהכֹּל!"‬
‫וּב ַקע אָז ַהקּוֹל‪ֶ " ,‬א ְנס ְֹך ֶאת ִ‬
‫"יְ ִהי אוֹר!"‪ִ ,‬נ ְשׁ ַמע ָ‬
‫יהּ ְכּיוֹם‪.‬‬
‫ָאָרץ ִה ִגּ ַ‬
‫ָשׁ ַמיִ ם ו ֶ‬
‫יע ִפּ ְתאוֹם‪,‬‬
‫הוֹפ ַ‬
‫ְבּ ַמ ֲא ָמרוֹ‪ ,‬אוֹר ִ‬
‫עוֹלמוֹת אוֹר ָט ִמיר וְ ִנ ְפ ָלא‪.‬‬
‫ַלּה‪ֵ ,‬ה ִציף ָ‬
‫ָשׁם ֶפּ ַתח ִנ ְפ ַתּח‪ ,‬אוֹר גָּנוּז ִה ְתגּ ָ‬
‫בּוֹרא ְמאוֹרוֹת‪.‬‬
‫ַחנּוּן‪ֵ ,‬אל ַרב‪ַ -‬דּ ַעת‪ֵ ,‬‬
‫ֵה ִמיר ֶאת ָהא ֶֹפל ְבּאוֹר יְ ָקרוֹת‪,‬‬
‫ָטה ַקו‪ָ ,‬שׂם ֶה ְב ֵדּל‪.‬‬
‫ֵבּין טוֹב ְל ֵבין ַרע נ ָ‬
‫‪ִ 10‬ה ְב ִדּיל ֵבּין ָדּ ָבר ְל ִמ ְשׁנֵהוּ ָה ֵא‪-‬ל‪,‬‬
‫ְבּע ֶֹצם כֹּחוֹ ַהגָּדוֹל ֲע ֵדי ַעד‪.‬‬
‫ֵמאָז‪ ,‬יוֹם ִמ ַלּיְ ָלה ִנ ְב ַדּל וְ ֻה ְפ ַרד‪,‬‬
‫מתוך‪:‬‬
‫אברהם מכיר את בורא עולם‬
‫ָשׁב ְ‬
‫יַ‬
‫אַב ָר ָהם ְבּ ֵליל א ֶֹפל ָבּ ָדד‬
‫כּוֹכ ֵבי רוּם ֵמ ָע ָליו‬
‫עוֹדוֹ ְמ ַה ְר ֵהר‪ְ ,‬‬
‫וּמלוֹאוֹ וְ ָק ַדר‪,‬‬
‫עוֹלם ְ‬
‫יך אָז ָ‬
‫ֶה ְח ִשׁ ְ‬
‫ָפּ ַרשׂ ֱאשׁוּן ַליְ ָלה ִצלּוֹ ַעל ַהיְּ קוּם‪,‬‬
‫מתוך‪:‬‬
‫ֲאחוּז ַשׂ ְר ַע ִפּים‪ַ ,‬על ַמ ְח ֶשׁ ֶבת ָשׁ ַקד‪.‬‬
‫וּגלוֹם ַמ ְח ַשׁ ְך‪ַ -‬עד‪.‬‬
‫ֻע ְלּפוּ ִבּ ְשׁחֹר‪-‬א ֶֹפל ְ‬
‫ָר ְדמוּ ַדּג וְ עוֹף וְ ָכל ַחיְ תוֹ ִמ ְד ָבּר‪.‬‬
‫כּוֹכ ֵבי רוּם‪.‬‬
‫גַּם ַס ַהר ָח ַשׁ ְך וְ ִעמּוֹ ְ‬
‫עקדת יצחק*‬
‫וּתלוּנָה לֹא ָפּ ַלט‪.‬‬
‫אַך הוּא לֹא ָק ַבל‪ְ ,‬‬
‫ְ‬
‫) ַה ַתּ ַער ִקוָּה ַר ֲח ֵמי ֵאל ֶע ְליוֹן(‪.‬‬
‫ֵעינָיו ָבּ ֲערוּ אָז ְבּ ֵאשׁ‪ִ ,‬כּי ִנזְ ַעם‪.‬‬
‫ָנזַף וְ ָק ָרא ְבּרֹב ַכּ ַעס‪ִ " :‬א ְמ ִרי‪,‬‬
‫ֲא ָבל ֵאין‪-‬אוֹ ִנים הוּא ַה ַלּ ַהב ַה ָלּז!‬
‫ֶא ָמן?‬
‫ֶפשׁ ְל ֵלב נ ֱ‬
‫ָר ְמ ְתּ ַמ ַפּח‪-‬נ ֶ‬
‫גַּ‬
‫ַהחֹד ֶאת ְגּרוֹנוֹ ֶשׁל ְפּנֵי‪ַ -‬ס ַהר ָשׂ ַרט‪,‬‬
‫ָדּאַב ִכּי ַהחֹד לֹא ִשׁ ֵסּף ַהגָּרוֹן‪,‬‬
‫אַב ָר ָהם‪,‬‬
‫ַעל ַה ַמּ ֲא ֶכ ֶלת ָק ַצף ְ‬
‫ָער ָבּהּ ִבּ ְמ ִרי‪,‬‬
‫ִנ ְפּ ָצהּ ֶאל ַה ֶסּ ַלע גּ ַ‬
‫בוֹשׁי? ָל ְך ַל ַהב ֻמ ְשׁ ָחז‪,‬‬
‫יכה לֹא ֵתּ ִ‬
‫ֵא ָ‬
‫דּוּע ִס ַכּ ְל ְתּ ַה ְק ָר ַבת ַה ָקּ ְר ָבּן‪,‬‬
‫‪ַ 10‬מ ַ‬
‫* המקור במדרש רבה‪ ,‬פרשת וירא‪ ,‬ח'‪:‬‬
‫א"ר יצחק בשעה שבקש אברהם לעקוד יצחק בנו אמר לו אבא בחור אני וחוששני‬
‫שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך‬
‫לקרבן אלא כפתני יפה יפה מיד ויעקד את יצחק ‪...‬‬
‫‪13‬‬
‫מתוך‪:‬‬
‫זליכה )אשת פוטיפר(*‬
‫טוּב ֶכן‬
‫"נָא ְקחוּ ַה ַסּ ִכּין וְ ִק ְלפוּ ְבּ ְ‬
‫ָאה‪ ,‬וְ י ְַר ִנין ֶאת ִל ְבּ ֶכן"‪.‬‬
‫פּוּח נ ֶ‬
‫ַתּ ַ‬
‫ָדן‪,‬‬
‫ָטלוּ ַה ְגּ ִבירוֹת ַה ַסּ ִכּין ְבּי ָ‬
‫נְ‬
‫ָאה‪ַ ,‬ה ְמ ֻע ָדּן‪.‬‬
‫ִל ְקלֹף ֶאת ַה ְפּ ִרי ַהנ ֶ‬
‫מוּך ֶאת ֵ‬
‫יוֹסף‪,‬‬
‫יכה ָצ ְפנָה ְבּ ָס ְ‬
‫זוּל ֵ‬
‫ֵ‬
‫ַפיֵף‪.‬‬
‫פּוֹר ַח ַמ ְר ִהיב‪ִ ,‬מ ְתי ְ‬
‫ְכּ ֶפ ַרח ֵ‬
‫אוּלם‪,‬‬
‫ְל ֶפ ַתע ָפּ ְת ָחה ֶאת ַדּ ְלתוֹת ָה ָ‬
‫יוֹסף ִמ ַתּ ֵמּר ִכּ ְברוֹשׁ ָרם‪.‬‬
‫יע ֵ‬
‫הוֹפ ַ‬
‫ִ‬
‫ַלּה וּ ַב ֶפּ ַתח נִ ַצּב‪,‬‬
‫אַך ִה ְתגּ ָ‬
‫הוּא ְ‬
‫ְכּמוֹ ֶשׁ ֶמשׁ ֵה ִפיזָה ַה ְיּקוּם ְבּאוֹר ַרב‪.‬‬
‫ָתּהוּ ַעל ִחנּוֹ‪ ,‬גַּם ִה ְר ִעיפוּ ִח ָבּה‪.‬‬
‫יּוֹשׁבוֹת ַבּ ְמּ ִס ָבּה‪,‬‬
‫‪ִ 15‬נ ְג ָלה ְל ֵעינֵי ַה ְ‬
‫ָפיוֹ ַה ְמ ַה ֵמּם‪,‬‬
‫נָבוֹכוּ ֶאל מוּל ִחן י ְ‬
‫ִא ְבּדוּ ֶע ְשׁתּוֹנוֹת וְ ִל ָבּן ִה ְת ַל ֵהם‪.‬‬
‫ָדן ָר ֲע ָדה‪,‬‬
‫יהן וְ י ָ‬
‫חוּשׁ ֶ‬
‫ָרפוּ ֵ‬
‫עוּה ֲאזַי ַבּ ַסּ ִכּין ַה ַח ָדּה‪.‬‬
‫ְפּ ָצ ָ‬
‫* המקור במדרש רבה‪ ,‬מקץ‪ ,‬י'‪ :‬והיתה אומרת לו בדבר הזה עשקתיך חייך שאני‬
‫עושקתך בדברים אחרים והיה אומר לה )שם קמו( עושה משפט לעשוקים חותכת‬
‫אני פרנסה שלך והיה אומר לה נותן לחם לרעבים כובלתך אני והיה אומר לה ה'‬
‫מתיר אסורים כופפת אני את קומתך והיה אומר לה ה' זוקף כפופים מסמא אני את‬
‫עיניך והיה אומר לה ה' פוקח עורים עד היכן ר' הונא בשם ר' אחא אמר עד שנתנה‬
‫שרתוע של ברזל תחת צוארו עד שיתלה עיניו ויביט בה אף על פי כן לא היה מביט‬
‫בה הה"ד )תהלים קה( ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו‪.‬‬
‫וכדאי לראות גם את המקור בילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת וישב ‪ -‬פרק לט ‪ -‬המשך רמז‬
‫קמה‪ :‬אמרו עליו שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית‬
‫לא לבשו לו ערבית ערבית לא לבשה לו שחרית‪.‬‬
‫והנה במדרש תנחומא פרשת וישב‪ ,‬סימן ה' ]המקור[‪:‬‬
‫אמרו רז"ל פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף‪ ,‬מה עשתה‬
‫אשת פוטיפר נטלה אתרוגים ונתנה לכל א' וא' מהן ונתנה סכין לכל א' וא' וקראה‬
‫ליוסף והעמידתו לפניהן‪ ,‬כיון שהיו מסתכלו' ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן‪,‬‬
‫אמרה להן ומה אתן בשעה אחת כך‪ ,‬אני שבכל שעה רואה אותו עאכ"ו‪ ,‬ובכל יום‬
‫ויום משדלתו בדברים ועמד ביצרו מנין ממה שקראו בענין ותשא אשת אדוניו‪:‬‬
‫מתוך‪:‬‬
‫משה קורע את ים סוף במטהו‬
‫ָקף ִבּ ְר ִמיזָה‪,‬‬
‫‪ְ 25‬ק ֵצה ֶא ְצ ַבּע ֵה ִניד וְ ז ַ‬
‫רוּח ַע ָזּה‪,‬‬
‫ָס ַער שׁוּב ַהיָּם ְכּמוֹ ְבּ ַ‬
‫בּוֹרא וְ ִה ְר ִעיף ַר ֲח ָמיו‪,‬‬
‫ֶח ַלץ ֵאל‪ֵ -‬‬
‫נְ‬
‫רוֹמיו‪.‬‬
‫הוֹשׁיט ֶעזְ ָרתוֹ ִמ ְמּ ָ‬
‫ִנ ְג ָלה וְ ִ‬
‫ֻה ְתווּ אָז ְתּ ֵר ָ‬
‫יסר ְנ ִתיבוֹת ַבּ ְמּצוּלוֹת‪,‬‬
‫וּסלוּלוֹת‪,‬‬
‫ִבּ ְדמוּת ְרצוּעוֹת ְמתוּחוֹת ְ‬
‫ָתיב‪,‬‬
‫משׁה ְל ָכל ֵשׁ ֶבט נ ִ‬
‫ִה ְק ָצה אָז ֶ‬
‫הוֹרה ְל ַעמּוֹ ְצ ָע ִדים ְל ַה ְר ִחיב‪:‬‬
‫ָ‬
‫ישׁ ִרים‪,‬‬
‫ַל ֶדּ ֶר ְך ְצאוּ נָא‪ִ ,‬ה ְלכוּ ֵמ ָ‬
‫ֵעוֹרים‬
‫ִמ ְלאוּ נָא רֹב א ֶֹמן‪ֱ ,‬היוּ נ ִ‬
‫כאן מצאתי קשר לתנחומא‪ ,‬בשלח‪ ,‬סימן י'‪:‬‬
‫ואתה הרם את מטך‪ .‬עשרה נסים נעשה להם על הים‪ .‬נבקע להם הים ונבקע כמין‬
‫כפה‪ ,‬שנאמר‪ ,‬נקבת במטיו ראש פרזיו וגו' )חבקוק ג יד(‪ .‬ונחלק לשנים עשר‬
‫‪14‬‬
‫שבילים‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ונטה ידך על הים ובקעהו‪ .‬ונעשה יבשה‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ובני ישראל הלכו‬
‫ביבשה‪.‬‬
‫וכן‪:‬‬
‫ר' אליעזר הגדול אומ'‪ :‬נהפכו המים ונעשו שנים עשר שבילים כנגד ]השבטים‪,‬‬
‫והיתה חומת[ מים בין שביל לשביל‪ ,‬וחלונות בין חומה‪ ,‬ורואין אלו את אלו‪ ,‬והקב"ה‬
‫מהלך לפניהם‪ ,‬הה"ד "בים דרכך ושבילך" ]במים רבים[ )ע"ז‪ ,‬כ'(‪.‬‬
‫אם ננסה להבין כיצד יצר שאהין את‬
‫האפוס שלו נצטרך לדמיין אותו בדור‬
‫שהספרים אינם מצויים וזמינים והנה‬
‫הוא ללא ספריה או ‪...‬צורה קדמונית‬
‫של מחשב מוריק לתוך שורות השיר‪,‬‬
‫מצפין בהם את מיטב המדרשים‬
‫ואגדות חז"ל‪ ,‬ויוצר סינתזה מבריקה‬
‫ומושכת לב‪.‬‬
‫"משיב הרוח" עושה צעד חשוב‬
‫מבחינה תרבותית והיסטורית‬
‫בהשבת היצירה הזו אל המקום‬
‫המכובד והחשוב הראוי לה‪.‬‬
‫אנו רואים חובה לעצמנו לצפות‬
‫שיהיו מי שיכירו בערך המפעל‬
‫הספרותי ויסייעו בידיו של פרץ‬
‫להביא את האפוס "שאהין תורה"‬
‫לידי גמר תרגום‪.‬‬
‫ציורי תנך שהופיעו בספר מוסא נאמה )ספר משה(‬
‫למוללאנה שאהין שיצק את התורה לפרסית יהודית‬
‫בשיראז שבפרס ‪1327‬‬
‫‪15‬‬
‫דודי בן עמי‬
‫אנשי ְפּסוֹאָה‬
‫יר ִתי‪,‬‬
‫ַקּ ָ‬
‫אוֹמר ִכּי ֵמתוּ ָכּל ָהאַגָּדוֹת‪ ,‬י ִ‬
‫ִמי ֶשׁ ֵ‬
‫עוֹל ִמית‬
‫ַבּ ֲח ִפירוֹת ַה ִמּ ְל ָח ָמה ָה ָ‬
‫ָה ִראשׁוֹנָה‪,‬‬
‫יסי ְשׁ ָר ְפּ ֶנ ִלים‪,‬‬
‫עוּרי ַה ֵמּאָה ַה‪ֶ 20-‬שׁ ִנּזְ ְר ָעה ִבּ ְר ִס ֵ‬
‫ִבּ ְנ ֵ‬
‫יטב ְבּגַּז ַח ְר ָדּל‪ְ ,‬בּ ָדם‪ ,‬וְ ַרק ‪-‬‬
‫ָבּ ְג ָרה ֵה ֵ‬
‫ְשׂ ֵדה ֵה ָריוֹן ְל ִמ ְפ ָלצוֹת ָלבוֹא‪.‬‬
‫אוֹתם‪,‬‬
‫אוֹמר ָכּ ְך‪ :‬לֹא ָק ָרה לוֹ ֶשׁ ָקּ ָרא ָ‬
‫ִמי ֶשׁ ֵ‬
‫ֶאת ְפּסוֹאָה‪.‬‬
‫יקים ‪-‬‬
‫אַח ֵרי מוֹת ָה ֵא ִלים ָה ַע ִתּ ִ‬
‫ָדה ‪ֲ -‬‬
‫ָהאַגּ ָ‬
‫יפת אָפֹר וְ ַכ ָמּה ִמ ְג ָבּעוֹת‬
‫ֶא ְפ ָשׁר ַתּ ְחלֹף ָבּ ְרחוֹב ַבּ ֲח ִל ַ‬
‫ַה ְר ֵחק ִמ ְנּ ִסיכוֹת‪ִ ,‬מ ָפּ ָר ִשׁים‪,‬‬
‫ִמ ִמּ ְפ ְר ֵשׂי ַה ְסּ ָע ָרה‪.‬‬
‫יר ִתי‪.‬‬
‫ַקּ ָ‬
‫ְק ִחי ִמ ִפּנּוֹת ַהיֵּשׁ‪ ,‬י ִ‬
‫ירה‪:‬‬
‫ִשׁ ָ‬
‫ָשׁים ִבּ ְשׂ ֵדה ַה ָמּוֶת‬
‫יח ֲאנ ִ‬
‫אוּק ְליוֹן ִה ְצ ִמ ַ‬
‫ַגּם ֶד ָ‬
‫ֵמ ֲא ָב ִנים ֶשׁ ֻה ְשׁ ְלכוּ אָחוֹר‪,‬‬
‫אַנ ֵשׁי ִתּ ְקוָה ַחיִּ ים‪ְ ,‬מ ֻע ְד ָכּ ִנים‪.‬‬
‫בּוֹרא ְ‬
‫ֵ‬
‫צוּבים ֵהם ְפּסוֹאָה וְ ֶה ְגיוֹנָם‪,‬‬
‫ירת ָה ֲע ִ‬
‫ִמ ְצ ָעד ִפּ ְל ֵאי ִשׁ ַ‬
‫ֵשׁוּתם‪ַ ,‬ה ְפּנִ ים‬
‫נוֹשׁר ִמיּ ָ‬
‫קוֹלר ַה ֵצּל ֵ‬
‫ָ‬
‫ֶשׁם‬
‫וּשׁמוֹ ַכּגּ ֶ‬
‫כוּכיּוֹת ָה ַר ֲאוָה ְ‬
‫גָּח‪ִ ,‬מ ְשׁ ַתּ ֵקּף ִבּזְ ִ‬
‫ידי וְ ַרב‪.‬‬
‫יְח ִ‬
‫ִ‬
‫ָסים ְמ ֻע ְר ָפּ ִלים‪,‬‬
‫עוֹבר ֵבּין ָפּנ ִ‬
‫בּוֹד ֵדי ָפּנָיו ִנ ְד ַחק‪ֵ ,‬‬
‫ְק ַהל ְ‬
‫הוֹל ְך‬
‫ירי ֱאנוֹשׁ ִבּ ְצ ָע ָדה ָח ְפ ִשׁית ֵ‬
‫ְגּזִ ֵ‬
‫אַחת‬
‫ַה ַבּיְ ָתה ִמ ִמּ ְשׂ ָרד ְבּ ִעיר ַ‬
‫ֻסּקוֹת‪.‬‬
‫ַעל ִמ ְד ָרכוֹת ְמר ָ‬
‫וֹר ֶפאוּס דּוֹר‪ְ -‬ניָר ַבּ ֲהמוֹנָיו‪,‬‬
‫א ְ‬
‫וּמ ֳח ָרתוֹ‪.‬‬
‫ֶה ְמ ֵשׁ ְך ָ‬
‫‪16‬‬
‫רוברט וייטהיל‪-‬בשן‬
‫עליית גלגל‬
‫רוּצים‬
‫אַתּה ְמ ַח ֵפּשׂ ֵתּ ִ‬
‫ָ‬
‫ְל ַה ְח ָלטוֹת ָרעוֹת‪,‬‬
‫ֲא ַבל ֵאין‪.‬‬
‫יְכוֹלים ָהיוּ‬
‫ֵיכם ִ‬
‫אוּלי ַהיְ ָח ִסים ֵבּינ ֶ‬
‫ַ‬
‫ית ָפּחוֹת‬
‫יוֹתר ִאלּוּ ָהיִ ָ‬
‫טוֹבים ֵ‬
‫ִל ְהיוֹת ִ‬
‫ַפּ ְח ָדּן‪,‬‬
‫ַפּחוֹת ַציְ ָתן‪,‬‬
‫ַפּחוֹת ַשׁ ְת ָקן‪.‬‬
‫ארט ָשׂכוּר ְבּ ַמ ָסּע ַל ָמּקוֹם ָהאָרוּר‪,‬‬
‫ְבּדוֹ ְדג' ַדּ ְ‬
‫ָבּ ַר ְדיוֹ ַבּ ָקּשׁוֹת ִפּזְ מוֹנים‪,‬‬
‫יה‪.‬‬
‫אוֹכ ֶלת ַחיִּ ים ֶאת הפּוֹנִ ים ֵא ֵל ָ‬
‫אַר ַבּע ָשׁעוֹת ְרצוּפוֹת ֶ‬
‫לּוֹרה ְ‬
‫דּוֹקטוֹר ָ‬
‫וּב ֲערוּץ ַה ִדּבּוּר ְ‬
‫ַ‬
‫אָבק ְמ ַט ְל ְט ִלים ֶאת ָה ֶר ֶכב‪.‬‬
‫עוֹלי ָ‬
‫ַע ְל ֵ‬
‫יע‬
‫אַתּה ַמ ִגּ ַ‬
‫וּל ַבסּוֹף ָ‬
‫ְ‬
‫חוֹנֶה ְבּ ַצד ַה ֶדּ ֶשׁא;‬
‫פֹּה ָקבוּר‪.‬‬
‫ֹאשׁ ָך ְכּ ִלי ֵריק‪.‬‬
‫ר ְ‬
‫ִטפּ‪ִ -‬ט ָפּה ֶשׁל ַה ְשׁ ָראָה?‬
‫ִטפּ‪ִ -‬ט ָפּה ֶשׁל ַצ ַער?‬
‫ַה ִמּ ְד ָשׁאָה ְמ ֻט ַפּ ַחת;‬
‫ֵאין ֲע ָשׂ ִבים ָר ִעים‪.‬‬
‫חלומות המבול‬
‫ַערת ָבּ ָלאט‬
‫יקה ִמ ְתנ ֶ‬
‫ירה ִהיא ֵר ָ‬
‫ַה ִסּ ָ‬
‫אַדווֹת ַה ַמּבּוּל ֵבּין ְקנֵי ֲארֻבּוֹת‬
‫ְבּ ְ‬
‫עוֹלם ַה ַחיִּ ים ַה ֵמּתים‬
‫ִנ ָשּׂ ִאים ֵמ ַ‬
‫שׂוֹרת ְגּ ֻא ָלּה‬
‫צוֹע ִקים ְבּ ַ‬
‫ַה ְזּ ֵקנִ ים ֲ‬
‫זֶה ַהכֹּל‪.‬‬
‫השירים מתוך הספר "קופים רעים" שבכתובים‬
‫ימן‬
‫צוֹח ִקים ֶשׁ ֵאינֶנּוּ ִס ָ‬
‫ירים ֲ‬
‫ְצ ִע ִ‬
‫וּבוֹע ֶרת ַבּיּוֹם‬
‫ֶ‬
‫ַה ְלּ ָבנָה ִהיא ֶח ְר ֵמשׁ‬
‫ֶה ָחתוּל ֶשׁ ִמּ ֶצ' ַשׁיְ ר ֵמ ִטיל ִחיּוּכוֹ‬
‫אוֹהב ְבּ ִדיחוֹת‬
‫ימינוֹ ֶשׁל ָה ֵאל ָה ֵ‬
‫ִמ ִ‬
‫עוֹמד ְמ ֻשׁ ָפּד ַבּגַּגּוֹת‬
‫ַבּ ֲאגַם ָה ֵ‬
‫ַבב‬
‫עוֹלה ִמ ְתגּ ֵ‬
‫ָכּל ֲחלוֹם ֶשׁ ָח ַל ְמ ָתּ ֶ‬
‫כּוֹר ָכ ִנים‬
‫תוֹך ְ‬
‫ֲע ֵר ָמה ְמ ְת ַק ֶבּ ֶצת ְבּ ְ‬
‫ֵלכוּ ְל ִאבּוּד‬
‫אוּלי ְל ַפחוֹת ֵהם י ְ‬
‫וְ ַ‬
‫ילים‬
‫וּקים ָר ִצים ִבּ ְנ ִח ִ‬
‫וּב ֵטרוּף ָכּל ַהג' ִ‬
‫ְ‬
‫לוֹך וְ ָחזוֹר‬
‫ימה ָה ְ‬
‫חוֹרה‪ָ -‬ק ִד ָ‬
‫ַבּ ֲא ָ‬
‫ַבּי ַה ְסּ ִד ִינים ֶשׁ ִגּ ַה ְצ ָתּ ֶא ְתמוֹל‬
‫ַעל‪-‬גּ ֵ‬
‫יהם ְבּ ִרשּׁוּל‬
‫יהם ֲע ֵל ֶ‬
‫עוֹשׂים ָצ ְר ֵכ ֶ‬
‫וְ ִ‬
‫‪17‬‬
‫סילן סתו‬
‫פנלופה‬
‫ַשׁ ַחר‪.‬‬
‫ִכּ ְמ ַעט ְכּ ָבר זְ ַמן ָהנֵץ‪.‬‬
‫וְ ָע ַלי ְל ַח ְסּ ָלן‪ַ ,‬ע ָתּה‪ִ ,‬עם בּוֹא ַשׁ ַחר‪.‬‬
‫ִמ ִלּים‪,‬‬
‫ִמ ִלּים ֶשׁ ִנּ ְטווּ ִבּ ְשׁ ַעת ֵליל;‬
‫יסאוּס‪,‬‬
‫אוֹד ֵ‬
‫ָשׁן הוּא ִ‬
‫ִכּי עוֹד י ֵ‬
‫נוֹס ִקים‪,‬‬
‫ילים ְ‬
‫נוֹחר ַכּ ֲה ָל ָכה – ְצ ִל ִ‬
‫ֵ‬
‫קוֹר ִסים – ֵכּן‪,‬‬
‫ילים ְ‬
‫ְצ ִל ִ‬
‫נוֹת ָרה‬
‫ֲע ַדיִ ן ֵעת ְ‬
‫אַכזָר‪,‬‬
‫ֻל ָחן ְ‬
‫יחת אוֹתוֹ פּ ְ‬
‫ִל ְפנֵי ְפּ ִת ַ‬
‫נוֹרא ֶשׁל בּ ֶֹקר‪,‬‬
‫ֻל ָחן ָ‬
‫אוֹתוֹ פּ ְ‬
‫נוֹסד‪ִ ,‬בּ ְטרוֹם ִתּ ְשׁ ַעת ַהיְּ ָר ִחים‪,‬‬
‫ֶשׁאָז ַ‬
‫ָמים ָק ִשׁים;‬
‫ָמים ֶשׁל ְכּפוֹר‪ ,‬י ִ‬
‫ְבּ ַ‬
‫אוֹתם י ִ‬
‫חוֹתם ָ‬
‫ִמ ִלּים‪,‬‬
‫ירה‪.‬‬
‫יטה ַהיְ ִה ָ‬
‫רוֹד ֶ‬
‫אַפ ִ‬
‫ֻפּה‪ְ ,‬ל ְ‬
‫וְ ֵהן ָתּ ֳע ֶלינָה ְל ָק ְר ָבּן‪ְ ,‬כּ ִמנְ ַחת‪ֲ -‬חנ ָ‬
‫רוֹת ַחת‪ָ ,‬ה ָרה ִהיא ְבּ ִמ ִלּים‪,‬‬
‫רוֹת ַחת‪ַ ,‬‬
‫ְכּ ֵר ִסי‪ְ ,‬כּ ֵר ִסי‪ַ ,‬‬
‫נוֹלדוֹת‪,‬‬
‫עוֹלם‪ְ ,‬כּ ָבר ֵהן ָ‬
‫יוֹצאוֹת ֵהן ֶאל אוֹר‪ָ -‬‬
‫וּכ ָבר ְ‬
‫ְ‬
‫ִמ ִלּים‪ִ ,‬מ ִלּים;‬
‫ַחשׁ‪,‬‬
‫ֵדע זֹאת ֶט ֶל ָמאכוֹס‪ ,‬וְ אַל לוֹ ְלנ ֵ‬
‫ְל ַבל י ַ‬
‫ַמּר‪,‬‬
‫עוֹרב‪ ,‬זִ יּוּף ֶשׁל ְנ ִעימוֹת הוּא ְמז ֵ‬
‫ְבּ ִני – הוּא ְכּמוֹ אוֹתוֹ עוֹף ֵ‬
‫ירנוֹת ְצ ִעירוֹת –‬
‫ְבּ ִמ ְק ְצ ֵבי‪ֶ -‬ג'ז ְמ ֻע ָקּ ִמים‪ְ ,‬ל ַס ֵבּר ְבּ ִמ ְק ְס ֵמי‪ָ -‬שׁוְ א אָזְ נֵי ִס ֶ‬
‫אָביו‪,‬‬
‫דּוֹמה הוּא ְל ִ‬
‫ְבּ ָכ ְך ֶ‬
‫פּוּח ִל ְנפֹּל ָכּ ְך ִמן ָה ֵעץ;‬
‫אָכן‪ִ ,‬כּי ֵאין ַמ ְר ִחיק הוּא ַה ַתּ ַ‬
‫ֵ‬
‫ֵיהם ְמט ְֹר ֵפי‪ִ -‬שׂ ְנאָה; ְל ִמי‪ְ ,‬ל ָמה?‬
‫ְשׁנ ֶ‬
‫ירית ֻמ ְפ ָלאָה‪.‬‬
‫ירה ִל ִ‬
‫ְל ִשׁ ָ‬
‫נוֹת ָרה ֵעת‪,‬‬
‫יסאוּס‪ָ ,‬כּ ְך עוֹד ְ‬
‫אוֹד ֵ‬
‫ָשׁן‪ִ ,‬‬
‫ָשׁן‪ ,‬הוּא עוֹד י ֵ‬
‫יֵ‬
‫אַך זְ ַמן הוּא ְל ַמ ֵהר;‬
‫ְ‬
‫אָכן‪ְ ,‬מאֹד ְל ַמ ֵהר;‬
‫ֵ‬
‫תוּלה‪,‬‬
‫אַדּיר‪ ,‬הוֹ ֵא ַלת ִפּ ְריוֹן ְבּ ָ‬
‫אַר ֶט ִמיס‪ַ ,‬בּת ְלזֵאוּס ָה ִ‬
‫הוֹ ְ‬
‫נוֹסף‪,‬‬
‫יחי ִלי ָל ֶל ֶדת‪ ,‬לוּ עוֹד ִשׁיר ָ‬
‫נָא ָה ִנ ִ‬
‫‪ָ -‬מה ַרב ַה ָדּם‪ָ ,‬מה ָרב‪-- ,‬‬‫ידה‪.‬‬
‫בּוֹד ֶדת‪ ,‬יְ ִח ָ‬
‫אַחת‪ֶ ,‬‬
‫ַרק עוֹד ִמ ָלּה ַ‬
‫ָחה‪,‬‬
‫אָז יָבוֹאוּ ַתּ ְל ָינֵי‪ַ -‬ה ָלּשׁוֹן‪ ,‬אָז יִ ָפּ ְתחוּ ַחלּוֹנוֹת‪ַ -‬ה ְנּח ֶֹשׁת ִל ְרו ָ‬
‫ָחה;‬
‫יהן ָבּ ֲאנ ָ‬
‫ָהב ֶאת ַכּ ְר ֵע ֶ‬
‫אָז ִתּ ְפ ַע ְרנָה ַדּ ְלתוֹת‪ַ -‬הזּ ָ‬
‫יחת עוֹד יוֹם ָח ָדשׁ‪.‬‬
‫צוֹצ ָרה ַעל ְצ ִמ ַ‬
‫רוּעת‪ֲ -‬ח ְ‬
‫אָז י ְַכ ִריזוּ ִבּ ְת ַ‬
‫ִהנֵּה‪ַ ,‬מ ֵהר‪ַ ,‬ה ַלּיְ ָלה ְכּ ָבר ָכּ ֶבה‪,‬‬
‫נוֹשׁקוֹת‪,‬‬
‫ָשׁ ָעה ֶשׁ ִמּ ַ‬
‫לּוֹתי ָע ָפר ֶאל ָע ָפר ְ‬
‫ִתּ ְגס ְֹסנָה ְבּ ֵה ָח ֵבא‪.‬‬
‫סילן סתו‪ ,‬משוררת‪ ,‬סופרת‪ ,‬מסאית‪ ,‬מתרגמת שירה‪ ,‬עורכת ספרותית‪ .‬ציירת‪ ,‬פסנתרנית ומלחינה‪.‬‬
‫מרצה לפוליאסתטיקה‪ ,‬גישת חינוך ליצירתיות באמנויות מבית מדרשו של המוצארטיאום בזלצבורג‪.‬‬
‫חברת אקו"ם ואגודות יוצרים נוספות‪ ,‬בארץ ובחו"ל‪ .‬זוכת פרסי יצירה בתחומים שונים‪ ,‬בכללם‬
‫תחרות ארצית לסיפור הקצר‪ ,‬מטעם מפעל הפיס‪ ,‬ופרס לשירה‪ ,‬ולקריאה אמנותית של שירה‪ ,‬מטעם‬
‫הפסטיבל הבינליאומי במונגוליה‪ ,‬ע"ש ג'ינגיס חאן‪ ,‬לרגל ‪ 800‬שנה לכינונה של הממלכה המונגולית‪.‬‬
‫יוזמת ומנחה של סדרות המפגשים‪" :‬המוזות בכרמל"‪ ,‬ו"תכלית"‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫שלמה מנדלוביץ‬
‫‪1‬‬
‫תזמורת בגוף יחיד‬
‫הרצאה שנישאה לרגל צאת ספרה של דליה יאירי‬
‫במובנים רבים‪ ,‬דליה ואנוכי עסוקים בפעילות דומה‪ .‬גם היא‪ ,‬בתיאוריה‪ ,‬וגם אני‪,‬‬
‫במציאות הטיפולית בה אני מושקע‪ ,‬עסוקים בנפש‪ ,‬ב"עצמי"‪ .‬שנינו מתבוננים‪ ,‬אחר כך‬
‫מפרספקטיבות שונות‪ ,‬על "מה שיש שם בפנים‪ ,‬בתוך‪ ,‬בעומקה של החוויה האנושית"‪.‬‬
‫מבטה של דליה אל עבר העצמי הוא דו‪-‬ראשי‪ :‬ראש אחד שלה מפסל את העצמי‪ ,‬וראש‬
‫שני‪ -‬מצייר אותו‪ .‬כלי העבודה הבסיסי שלה‪ ,‬ה'איזמל‪-‬מכחול'‪ -‬שבו היא משתמשת‪ ,‬הוא‬
‫המילים‪ .‬בעזרתו של כלי זה‪ ,‬היא עורכת את מחקריה‪ .‬ואלו‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫מתנהלים בחוקיות של פיסול‪-‬ציור‪ .‬בחלק מהשירים דליה היא פסלת‪-‬‬
‫של‪-‬העצמי‪ :‬חוצבת‪ ,‬גורעת‪ ,‬נוטלת פיסה מיותרת‪ ,‬משליכה אותה‬
‫וחושפת את הפסל המתחבא לו בתוככי גוש האבן‪ .‬ובחלק אחר‬
‫משיריה היא עושה פעולה אחרת‪ ,‬לא של גריעה‪ ,‬אלא של הוספה‪:‬‬
‫דליה מוסיפה כתם צבע לכתם צבע‪ ,‬ויוצרת תמונה שיש בה מרחב‪,‬‬
‫עומק וסיפור‪ .‬כך היא יוצרת את העצמי‪ ,‬ממציאה אותו‪ .‬אני‪ ,‬עבודתי‬
‫דומה‪ .‬גם אני‪ ,‬ממש כמו דליה‪ ,‬עסוק ב"עצמי"‪ ,‬בחומר הראשוני‬
‫שמגדיר אותנו כ"אותנו"‪ ,‬ואותי כ"אותי"‪ .‬אם דליה לעיתים מפסלת‬
‫את העצמי במילותיה‪ ,‬ולעיתים מציירת אותו‪ ,‬כך גם אני במעש‬
‫הטיפולי‪ -‬לעיתים אני חושף את העצמי‪ ,‬ולעיתים‪ -‬יוצר אותו‪.‬‬
‫אין‪ ,‬כך נדמה‪ ,‬עניין תיאורטי המטריד את המעש הטיפולי העכשווי‬
‫בפסיכואנליזה יותר משאלת העצמי‪ ,‬אחד מהמונחים החמקמקים בפילוסופיה‬
‫ובפסיכואנליזה‪ .‬נהוג כיום להצביע על שתי תפיסות של העצמי‪ ,‬המתקיימות במקביל‬
‫בפסיכואנליזה‪ :‬העצמי היחידי והעצמי המרובה‪ .‬שתי התפיסות מנוגדות זו לזו ובמקביל‬
‫משלימות האחת את השנייה‪ .‬תפיסת העצמי כיחידי נובעת מתורתו של פרויד אשר‬
‫דימה את המערך הנפשי כממוקם במרחב‪ .‬לדידו של פרויד‪ ,‬ל'אנושי' קיים טבור‪ ,‬קיים‬
‫מרכז שממנו‪ ,‬ורק ממנו‪ ,‬נובע העצמי‪ .‬הראייה הזו טומנת בחובה את ההבטחה שאי‪-‬שם‪,‬‬
‫תחת השכבות הרבות‪ ,‬מתקיים לו עצמי גרעיני אשר מהווה את לב לבה של הנפש‪ .‬עצמי‬
‫יחידי זה הוא קבוע )לאורך זמן( ועקבי ללא תלות בקונטקסט שבו הוא מופיע‪ .‬בהתאמה‪,‬‬
‫לפּסל‪ :‬להסיר‪ ,‬בעדינות אין קץ ומבלי לפגום‬
‫טען פרויד‪ ,‬תפקידו של המטפל משול ָ‬
‫בשלמותה של האבן כולה‪ ,‬את הלא‪-‬רלוונטי‪ ,‬את ההגנתי‪ ,‬את הזר‪ ,‬ולאפשר למטופל‬
‫לפגוש את עצמו‪ ,‬את "מי שהוא באמת"‪ .‬שם‪ ,‬בעמדו מול "מי שהוא באמת"‪ ,‬עליו לממש‬
‫את עצמו‪ ,‬או לחילופין‪ -‬להתפשר עם העובדה המצערת שלעיתים אנחנו לא יכולים‬
‫להיות "מי שאנחנו באמת"‪ .‬בלשונה של דליה‪ ,‬מהותו של הטיפול הוא להביא את‬
‫המטופל להכיר את דמותו‪ ,‬שאחרת‪ ,‬האדם לעולם לא יכיר את עצמו‪:‬‬
‫שׁוֹתק‪.‬‬
‫ַה ְסּ ִפ ְינ ְקס ְכּ ָבר ֵמת‪ֵ .‬‬
‫סוֹדוֹ ִעמּוֹ‪.‬‬
‫יס ָמא‬
‫הוּא לֹא ָר ַמז ֶשׁיֵּשׁ ִס ְ‬
‫אַתּה ֵח ֶפץ ְל ִה ָכּנֵס‪.‬‬
‫ַל ַשּׁ ַער ַדּ ְרכּוֹ ָ‬
‫יע ‪ַ -‬רק אָז ֵתּ ַדע‬
‫ְכּ ֶשׁ ַתּ ִגּ ַ‬
‫ָשׁן ַמ ְת ִאים‪.‬‬
‫ִאם ַה ַמּ ְפ ֵתּ ַח ַהיּ ָ‬
‫גַּם לֹא ִגּ ָלּה‪ַ ,‬ה ְסּ ִפ ְינ ְקס‪ִ ,‬כּי יֵשׁ ַמ ְראָה ַבּ ֶפּ ַתח‬
‫ִאם לֹא ַתּ ִכּיר ֶאת ַה ִנּ ְשׁ ָקף ָבּהּ‬
‫עוֹלם לֹא ַתּ ֲעבֹר‪---‬‬
‫ְל ָ‬
‫מתוך השיר "סודות"‬
‫‪ 1‬דר' שלמה מנדלוביץ‪ ,‬פסיכיאטר‪ ,‬מנהל את מחלקה ג' במרכז הרפואי לבריאות הנפש "שלוותה"‪ .‬חבר בועדת ההוראה של בית‬
‫הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת ת"א‪ ,‬ומלמד בתוכנית זו‪ .‬עיקר עניינו המחקרי הוא בממשקים שבין פסיכותרפיה‪ ,‬פילוסופיה‬
‫וחברה‪. ‬‬
‫‪19‬‬
‫בניגוד לתפיסת ה"עצמי הגרעיני"‪ ,‬רעיון העצמי המרובה תופס את העצמי כמאגר של‬
‫גרסאות עצמי שונות המופיעות ומתפוגגות בהתאם להקשרים שבהם מצוי האדם‪.‬‬
‫הדימויים המקובלים לתיאור העצמי המרובה הם יצירה מוסיקלית או נהר זורם אשר‬
‫פועלים ברצף הזמן ומשתנים ללא הרף‪ .‬העצמי המרובה מתאים עצמו לסיטואציה שבה‬
‫הוא נמצא‪ ,‬והגדרתו איננה נוקשה ועקבית כמו זו של העצמי היחידי‪ .‬הריבוי שבו מקורו‬
‫בהקשרים ההתייחסותיים‪ ,‬באופן שבו האדם פוגש את האחר‪ .‬כל מפגש כזה מוליד‬
‫מתוכו משהו חדש‪ ,‬כל אינטראקציה כזו מכוננת עצמי מסוים‪ .‬בדיכוטומית הפיסול‬
‫והציור‪ ,‬ניתן לומר שמפגשי "אני‪-‬אחר" מוספים כתם של צבע‪ ,‬משיכת מכחול )או בעולם‬
‫הדיגיטלי של היום‪ -‬פיקסל קטנטן(‪ ,‬אשר בהצטרפותו לשכנים לו יוצר מערך שלם של‬
‫כתמים‪ ,‬תמונה רחבה של עצמיים מופנמים הפועלים בנפש‪ .‬בעולם זה‪ ,‬שכולו ריבוי‬
‫עצמי‪-‬ים‪ ,‬העצמי היחידי והעקבי הוא בעצם אשליה‪ ,‬מין תפיסת תעתועים אשר נועדה‬
‫לתת לנו תחושת עקביות בעולם‪ .‬לכן‪ ,‬למרות שנדמה לנו שאנו ישות יחידה‪ ,‬קוהרנטית‬
‫ורציפה‪ ,‬אנו פועלים תמיד בתוך ומתוך ההקשר שאנו נמצאים בו‪ ,‬ואנו חסרים את אותו‬
‫גרעין‪ ,‬את אותו לוז‪ ,‬אותו מרכז בלתי‪-‬ניתן‪-‬להכחדה שהוא הוא אנחנו‪ .‬האנלוגיה‬
‫החביבה עלי היא של תמונות המרכיבות סרט צלולואיד של פעם‪ :‬יש ‪ 24‬תמונות נפרדות‪,‬‬
‫ורק הרצתם בסמיכות ובמהירות גורמת לתפיסתן כישות אחת‪ ,‬פעילה‪ ,‬כסרט‪ .‬כך גם‬
‫אנחנו‪ -‬רצף של עצמי‪-‬ים שחיבורם נותן את תחושת האשליה של תנועה‪ ,‬של קיום שיש‬
‫בו חיים‪ .‬בגישה זו‪ ,‬תפקידו של המטפל הוא לא לחשוף‪ ,‬היות ואין מה לחשוף‪ .‬תפקידו‬
‫של המטפל בגישת העצמי‪-‬ים המרובים הוא לאפשר למטופל לנהל את העצמי‪-‬ים שלו‬
‫באופן מיטבי‪ ,‬לתמוך ביצירתם של מבנים אשר יכילו את ריבוי העצמי‪-‬ים ויתנו למטופל‬
‫לחוות ולממש את כל צדדיו‪ .‬קרי‪ :‬יסנכרנו את כל קולות ה"תזמורת בגוף יחיד"‪ .‬וכך‬
‫כותבת דליה בשירה "אנחנו מה שאנחנו"‪:‬‬
‫ַחנוּ‬
‫ַחנוּ ַמה ֶשּׁ ֲאנ ְ‬
‫ֲאנ ְ‬
‫וְ ֵהם ַמה ֶשּׁ ֵהם‬
‫אַתּם‬
‫וְ גַם ֶ‬
‫ימים‪,‬‬
‫אַף ֶשׁאוּ ַלי ֵא ְינ ֶכם ַמ ְס ִכּ ִ‬
‫אַתּם‬
‫אַתּם ְבּ ִדיּוּק ַמה ֶשּׁ ֶ‬
‫ֶ‬
‫טוּחה‬
‫ֲא ָבל ֲא ִני‪ֲ -‬א ִני ֵא ִיני ְבּ ָ‬
‫ֶשׁ ֲא ִני ַמה ֶשּׁ ֲא ִני‪ַ .‬רק ַמה ֶשּׁ ֲא ִני‪.‬‬
‫ְבּ ֵעינֵי ַע ְצ ִמי ֲא ִני גַּם ַמה ֶשּׁ ֲא ִני לֹא‪.‬‬
‫ָד ְענוּ‬
‫אַח ֵרי ַה ִמּ ְל ָח ָמה י ַ‬
‫ֲ‬
‫אַתּם –‬
‫ַחנוּ וְ ֶ‬
‫ֲאנ ְ‬
‫ֶשׁ ֵהם לֹא יִ ְשׁ ַתּנּוּ‪.‬‬
‫רוֹאים‬
‫ֵהם יִ ָשּׁ ֲארוּ ְבּ ִדיּוּק ַמה ֶשּׁ ִ‬
‫ְשׁנוֹת‪.‬‬
‫ַבּ ְתּמוּנוֹת ַהיּ ָ‬
‫ַא ִני‬
‫אַתּם ו ֲ‬
‫ַחנוּ ‪ֶ -‬‬
‫ֲא ָבל ֲאנ ְ‬
‫ַחנוּ וְ תוּ לֹא‪.‬‬
‫ְכּ ָבר לֹא ִנ ְהיֶה אַף ַפּ ַעם ַמה ֶשּׁ ֲאנ ְ‬
‫גַּם לֹא ַמה ֶשּׁ ָהיִ ינוּ‪.‬‬
‫אוֹתי‬
‫רוֹאה ִ‬
‫אַתּה ֶ‬
‫ָ‬
‫טוּח ְכּ ָלל‬
‫וְ ֵא ְינ ָך ָבּ ַ‬
‫רוֹאה הוּא ֲא ִני‬
‫אַתּה ֶ‬
‫ְשׁ ָמה ֶשׁ ָ‬
‫ְבּ ַס ְך ַהכֹּל ֲא ִני‪.‬‬
‫אוֹמ ֶרת ְל ָך ‪ֵ -‬אין ַס ְך ַהכֹּל‪.‬‬
‫ַא ִני ֶ‬
‫וֲ‬
‫ימ ִנים‬
‫וּשׁ ָב ִרים וְ ִס ָ‬
‫יקים ְ‬
‫יֵשׁ ֶח ְל ִק ִ‬
‫וּב ִע ָקּר ֶשׁל ִחסּוּר‬
‫ֶשׁל ִחבּוּר ְ‬
‫רוּח‪.‬‬
‫סוֹב ִבים ְכּ ַ‬
‫זוֹר ִמים ְכּמוֹ זְ ַמן‪ְ .‬‬
‫ְ‬
‫‪20‬‬
‫על אף הדמיון שבין דליה‪ ,‬שמשרטטת את הנפש‪ ,‬וביני‪ ,‬שאמור לפעול בה‪ ,‬קיים בינינו‬
‫הבדל גדול‪ .‬אצל דליה‪ ,‬המציאות מאפשרת לרחף בדאיית גובה‪ ,‬לצייר ולפסל‪ .‬אצלי‪,‬‬
‫הסיפור כולו טבול בצער‪ ,‬במכאוב‪ ,‬בפחד‪ ,‬בריקנות ובלבול‪ .‬ואני לא בגבהיי השירה‪ ,‬אלא‬
‫במרתפי השיגעון‪ .‬ממני נדרשת פעולה‪ .‬השאלה "האם אנחנו אמורים לחשוף )=לפסל( או‬
‫ליצור )=לצייר( את העצמי?" היא‪ ,‬עבורי‪ ,‬שאלה פרקטית‪ ,‬סוג של דוגמא פרטית‬
‫שעשויה ללמד אתכם עד כמה הפסיכותרפיה היא‪ ,‬הלכה למעשה‪ ,‬פילוסופיה בפעולה‪.‬‬
‫אני די מסוכסך עם עצמי בעניין‪ .‬לפעמים‪ ,‬אני סוג של ָפּ ַסּל‪ ,‬ארכיאולוג‪ ,‬מחפש אוצרות‪,‬‬
‫המצוי במרדף אחר הגרעיני‪ ,‬הקריסטלי‪ .‬אז אני שואל את עצמי שאלות מסוג "מיהו‬
‫באמת המטופל? מה הוא באמת צריך?"‪ .‬ולעיתים‪ ,‬אני סוג של יוצר‪ ,‬מחולל‪ ,‬אדם‬
‫המאפשר לאדם אחר )המטופל( ליצור חוויות עצמי חופשיות‪ ,‬כאלו שנוכח עברו הוא לא‬
‫מצליח ליצור לבדו‪ .‬השאלות הרלוונטיות הן שאלות דוגמת‬
‫"מהו היה רוצה להיות‪ ,‬והוא לא מצליח? למה הוא תמיד‬
‫נשאר כבול בכבליו שלו עצמו?"‪ .‬אבל אני תמיד במתח הזה‪.‬‬
‫סוגית "לחשוף או ליצור" אינה בעלת פתרון מהסיבה‬
‫הפשוטה שהפתרון שלה הוא החזקת הסוגיה‪ .‬הטענה‬
‫המרכזית כיום היא שהמפתח הפותח את הטיפול העכשווי‪,‬‬
‫זה הפורץ את סבלו של המטופל‪ ,‬הוא לא "מיהו?" או "מה‬
‫הוא לא מצליח להיות?"‪ ,‬אלא השדה ה"חשמלי" הנוצר בין‬
‫שתי השאלות‪ .‬מטופל הוא אדם המבקש את עזרתו של‬
‫האחר‪ ,‬המטפל‪ ,‬בניסיון נואש להבין את חייו ולשנות אותם‪,‬‬
‫להרחיב את האופן שבו הוא חווה את עצמו‪ .‬בבקשה זו‬
‫מקופלות שתי קריאות‪" :‬דע את עצמך" )אותה קריאה‬
‫שקידמה את הבאים על שעריו של המקדש הגדול של אפולון‬
‫שבדלפי(‪ ,‬ו"היה יותר ממה שאתה עצמך"‪ .‬שתי הקריאות‬
‫הללו‪ ,‬שמהדהדות בחלק גדול מהשירים של דליה‪ ,‬הם אלו‬
‫שהופכים את הטיפול לחוויה כל כך מיוחדת‪ ,‬כזו שיש בה‬
‫חיפוש ובניה‪ ,‬פיסול‪-‬גורע וציור‪-‬מוסיף‪ ,‬צמצום והרחבה‪.‬‬
‫ממציאה את עצמי‬
‫ֲא ִני ַמ ְמ ִציאָה ֶאת ַע ְצ ִמי ָכּל ַפּ ַעם ֵמ ָח ָדשׁ‪.‬‬
‫יקה ִל ְהיוֹת ִמי ֶשׁ ֲא ִני‬
‫זֶה לֹא ֶשׁ ֲא ִני ַמ ְפ ִס ָ‬
‫אַחר‬
‫ישׁהוּ ֵ‬
‫זֶה לֹא ֶשׁ ֲא ִני ִמ ְת ַחזָּה ְל ִמ ֶ‬
‫ַסּה ְל ִה ְת ַח ֵפּשׂ‪.‬‬
‫אוֹ ְמנ ָ‬
‫מוֹציאָה ֲח ָל ִקים‬
‫תּוֹכי‪ֲ ,‬א ִני ִ‬
‫ֶפשׁ ֶשׁ ִלּי‪ִ ,‬מ ִ‬
‫ִמ ַמּ ְח ַסן ַהנּ ֶ‬
‫אוֹתם‬
‫דּוֹלה ָ‬
‫ֶשׁ ִחכּוּ ָשׁם‪ָ .‬‬
‫ָדים ֶשׁ ֵאינָם ְבּ ִשׁמּוּשׁ‬
‫תּוֹך ַשׂק ְבּג ִ‬
‫ְכּמוֹ ִמ ְ‬
‫יעה ֶשׁיּוֹם ֶא ָחד‬
‫יד ָ‬
‫ֲא ָבל ֵאינָם נִ זְ ָר ִקים‪ִ ,‬בּ ִ‬
‫יָשׁוּבוּ וְ יִ ְהיוּ ְרצוּיִ ים וְ ֶא ְפ ָשׁר יִ ְהיֶה‬
‫אוֹתם ַל ַתּ ְחפּוֹשׂוֹת‬
‫אוֹתם‪ ,‬אוֹ ַל ֲהפ ְֹך ָ‬
‫ִל ְלבֹּשׁ ָ‬
‫אוֹ ְל ַשׁנּוֹת ְמ ַעט וְ אָז יִ ְהיוּ ַל ֲח ָד ִשׁים‪.‬‬
‫ָשׁים ֶשׁיֵּשׁ ָל ֶהם ַשׂק ָכּזֶה‬
‫יֵשׁ ֲאנ ִ‬
‫סוּמה‪.‬‬
‫בּוּביָה ְק ָ‬
‫ֶשׁ ַהכֹּל ִנ ְמ ָצא בּוֹ ְבּ ִע ְר ְ‬
‫ֻשּׂם‪ ,‬וְ ֶא ְפ ָשׁר ִל ְטעוֹת‬
‫ֶא ְצ ִלי – ְמ ֻק ָפּל‪ְ ,‬מב ָ‬
‫אַה ַבת ֵס ֶדר‪ .‬וְ לֹא‪.‬‬
‫וְ ַל ְחשֹׁב ֶשׁזֶּה ֵמ ֲ‬
‫אוּכל ִל ְמצֹא ָדּ ָבר‪.‬‬
‫פּוֹח ֶדת ֶשׁ ַבּח ֶֹשׁ ְך לֹא ַ‬
‫ֲא ִני ֶ‬
‫ְכּ ֶשׁ ֲא ִני ַמ ְמ ִציאָה ֶאת ַע ְצ ִמי ֵמ ָח ָדשׁ‬
‫אַחר‪,‬‬
‫ישׁהוּ ֵ‬
‫וּב ָכל זֹאת ְק ָצת ִמ ֶ‬
‫ֲא ִני ִמי ֶשׁ ֲא ִני ְ‬
‫ֶפשׁ‪ ,‬וְ אָז‬
‫פּוֹת ַחת ֶאת ֶדּ ֶלת ַמ ְח ַסן ַהנּ ֶ‬
‫ֲא ִני ַ‬
‫גַּם ִאם לֹא ֶא ְת ַכּוֵּן ְל ָכ ְך‪-‬יִ ָכּנֵס אוֹר‪,‬‬
‫‪21‬‬
‫ְחיְּ כוּ ֵא ַלי‬
‫מּוּאָרים י ַ‬
‫ִ‬
‫וּמן ַה ַמּ ָדּ ִפים ַה‬
‫ִ‬
‫אוֹתן‬
‫אַע ֶטה ָ‬
‫ִפּסּוֹת ַע ְצ ִמי ַה ְמּ ַב ְקּשׁוֹת ֶשׁ ֲ‬
‫ְכּמוֹ ַתּ ְכ ִשׁיט‪.‬‬
‫וממש לפני סיום‪ ,‬הצעה קטנה‪ :‬שאלת הגילוי וההמצאה של העצמי‪ ,‬היא לא השאלה‬
‫היחידה שהפסיכואנליזה העכשווית עסוקה בה‪ .‬בצמידות אליה‪ ,‬עולה השאלה "היכן‬
‫נמצא העצמי שלי? האם הוא טמון בי?" התשובה האינטואיטיבית היא‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהעצמי‬
‫טמון בנו‪ .‬בין אם הוא ממתין לגילוי‪ ,‬ובין אם הוא ממתין להמצאה‪ ,‬העצמי‪ ,‬יבקש‬
‫ההיגיון‪ ,‬הוא שלי והוא אצלי‪ ,‬בתוככי נפשי‪ .‬ובכן‪ ,‬הפסיכואנליזה העכשווית לא כל כך‬
‫ממהרת לתת את התשובה הזו‪ .‬היא מעדיפה דווקא את האופציה האחרת‪ ,‬את הטענה‬
‫שהעצמי שלי דורש את האחר‪ ,‬ואולי אפילו‪ -‬טמון באחר‪ .‬נשמע מסובך? אכן‪ .‬אז בשביל‬
‫לפשט ולהקל‪ ,‬הנה לכם גיבושו של הרעיון בשפה לא פסיכיאטרית‪:‬‬
‫אבל תשמעי‪ ,‬קראתי פעם רעיון חז"לי‪ ,‬שיש בגוף עצם אחת קטנה‪ ,‬למעלה‬
‫בקצה עמוד השדרה‪ ,‬לוז שמה‪ ,‬שאי אפשר להכחיד אותה‪,‬והיא לא מתפוררת‬
‫אחרי המוות ולא נשרפת באש וממנה יתחילו לברוא את האדם מחדש‬
‫בתחיית המתים‪ .‬ואז היה לי משחק קטן – הייתי מנסה לנחש מה הלוז של‬
‫האנשים שהכרתי‪ ,‬מה הדבר האחרון שיישאר מהם‪ ,‬הלא ניתן להכחדה‪,‬‬
‫שממנו הם ייבראו מחדש‪ .‬וכמובן שחיפשתי גם מה הלוז שלי‪ ,‬אבל שום‬
‫רעיון לא עמד בכל התנאים‪ ,‬ואחר כך הפסקתי לשאול ולחפש‪ ,‬הלוז שלי‬
‫הוגדר כנעדר‪ ,‬עד שראיתי אותך בחצר בית הספר‪ ,‬ופתאום המחשבה ההיא‬
‫התעוררה מהמתים‪ ,‬ויחד איתה עלתה בדעתי המחשבה המטורפת‬
‫והמתוקה‪ ,‬שאולי הלוז שלי בכלל לא נמצא אצלי‪ ,‬אלא באדם אחר?‬
‫מתוך‪" :‬שתהיי לי הסכין"‪ ,‬דויד גרוסמן‬
‫הרעיון הזה‪ ,‬שהלוז שלנו לא מצוי בנו אלא באחר‪ ,‬נרמז פה ושם גם ב"תזמורת בגוף‬
‫יחיד"‪ ,‬אבל אני חושש שהוא ראוי לספר משלו‪ .‬אנחנו נמתין‪...‬‬
‫אורי הייטנר‬
‫ואותה דוגית נוסעת‬
‫לפני ‪ 12‬שנים‪ ,‬בהיותי מזכיר ורכז תרבות של קיבוץ אורטל‪ ,‬הזמנתי את נתן יונתן‬
‫לערב באורטל‪ ,‬בו יקרא משיריו‪ ,‬יספר על עצמו ועל שיריו‪ .‬משהתקרב הערב‪ ,‬עלה‬
‫רעיון – לשדרג אותו‪ .‬לצרף גם שירה משיריו המולחנים‪ .‬אירית ישראלי‪ ,‬בתו של‬
‫שמעון ישראלי‪ ,‬מוסיקאית תושבת הגולן והמנהלת המוסיקלית של חבורת הזמר‬
‫"קול ברמה"‪ ,‬עבדה עם הרכב מתוך החבורה על מספר שירים‪ ,‬ושירים נוספים‬
‫הושרו בציבור‪ .‬נתן יונתן‪ ,‬עמו התייעצתי‪ ,‬ברך על השינוי ולא היה לו עניין להיות‬
‫מעורב בבחירת השירים‪" .‬תבחרו מה שתבחרו ואני אשלב את השירים בערב"‪.‬‬
‫וכך היה‪ .‬הערב לא משך קהל רב‪ ,‬אך היה ערב תרבותי ברמה גבוהה ביותר‪ ,‬וכל‬
‫המשתתפים בו נהנו מאוד‪ .‬נתן יונתן היה מרתק‪ ,‬העיבודים של אירית לשירים היו‬
‫יפים וכך גם שירת החבורה והשירה בציבור‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫אחד השירים ששרנו‪ ,‬היה "דוגית נוסעת"‪ .‬כשסיימנו את השיר‪ ,‬נתן יונתן הפתיע‬
‫אותנו‪ .‬הוא סיפר שכתב שיר חדש‪ ,‬מעין שיר המשך ל"דוגית נוסעת"‪ 50 ,‬שנה אחרי‪.‬‬
‫השיר טרם פורסם‪ ,‬והוא קורא אותו לראשונה אצלנו‪ ,‬באורטל‪ .‬ההתרגשות‪ ,‬שלו‬
‫ושלנו‪ ,‬היתה גדולה מאוד‪ .‬השיר יפה מאוד ומרגש‪ .‬ככל הידוע לי‪ ,‬עד היום השיר‬
‫טרם פורסם‪ ,‬גם לא בספר החדש שיצא לאור למחרת מותו של נתן יונתן )אני‬
‫פרסמתי אותו לאחר מותו של יונתן בעלון הקיבוץ(‪.‬‬
‫ורדינה שנורמן מקיבוץ מרום גולן‪ ,‬אוהבת ספר ואוהבת זמר‪ ,‬חברה בחבורת הזמר‬
‫שהשתתפה בערב‪ ,‬ניגשה אל נתן אחרי הערב וביקשה ממנו את מילות השיר‪.‬‬
‫נתן יונתן‬
‫ואותה דוגית נוסעת‬
‫ֶרת ֶאל ַקו‪ַ -‬החוֹף‬
‫נוֹס ַעת וְ חוֹז ֶ‬
‫דּוּגית עוֹד ַ‬
‫אוֹתהּ ִ‬
‫ָ‬
‫ֶלד‪ֲ ,‬עגוּם‪ֵ -‬עי ַנ ִים‪ ,‬אַ ְך ַה ַפּ ַעם ֵעינָיו בּוֹכוֹת‪.‬‬
‫וְ ַהיּ ֶ‬
‫יתי‪ִ ,‬מ ְבּ ִלי ַדּ ַעת ִמ ִמּי‪ַ ,‬על ַמה‪,‬‬
‫ילה ָר ִצ ִ‬
‫ְל ַב ֵקּשׁ ְמ ִח ָ‬
‫יקה ֲח ָכ ָמה‪,‬‬
‫ַער ְבּ ֶע ֶצב ַתּ ְל ַתּ ָלּיו‪ִ ,‬בּ ְשׁ ִת ָ‬
‫ֲא ָבל הוּא‪ְ ,‬מנ ֵ‬
‫וְ ִנ ְשׁאָר ֵבּין ֲחלוֹם ְל ֶק ֶצף‪ְ ,‬כּ ִציּוּר ֶשׁ ָדּ ָהה ִמ ְזּ ַמן‪.‬‬
‫יתי אַ ְנ ָח ִתי ֵבּין חוֹלוֹת ְליָם‬
‫ַא ִני ֶשׁ ָתּ ִמיד ז ִָר ִ‬
‫וֲ‬
‫עוֹדנּוּ ָשׁם‪,‬‬
‫ֶלד ֶ‬
‫ֶא ְת ַפּ ֵלּל גַּם ְבּגֵיא‪ַ -‬צ ְל ָמוֶת‪ִ ,‬כּי ַהיּ ֶ‬
‫דּוּמם‪,‬‬
‫פּוֹס ַע‪ְ ,‬כּמוֹ אָז‪ַ ,‬על‪ַ -‬החוֹף‪ָ ,‬‬
‫וְ ָכל‪-‬עוֹד ַה ָפּעוֹט ֵ‬
‫עוֹלם‬
‫ָכּל ַחיַּי ִנ ְמ ָל ִאים ְל ֶפ ַתע ַר ַחשׁ‪-‬יָם וְ ִשׂ ְמ ַחת‪ָ -‬‬
‫יהם ִעם ֶע ֶרב‪ַ ,‬ה ָשּׁ ַמיִ ם וְ ָכל ְצ ָבאָם‪.‬‬
‫רוּשׂים ֲע ֵל ֶ‬
‫וּפ ִ‬
‫ְ‬
‫דּוּגית יְ ֵשׁ ִנים‪ְ ,‬כּ ָבר‪ִ ,‬כּ ְמ ַעט ֲח ִמ ִשּׁים ָשׁנָה‪.‬‬
‫ַמ ָלּ ֵחי ‪ַ -‬ה ִ‬
‫אוֹתהּ ְתּמוּנָה‪:‬‬
‫ָקיצוּ ִפּ ְתאוֹם‪ְ ,‬כּמוֹ ח ִֹני‪ְ ,‬יגַלּוּ ָ‬
‫ִאם י ִ‬
‫ֵכר‪ִ ,‬בּ ְשׁ ִביל זֶה ְכּ ַדאי ְל ָה ִקיץ ִמ ֵשּׁנָה?‬
‫ַהזָּרוּת‪ַ ,‬ה ְפּ ִליאָה‪ַ ,‬הנּ ָ‬
‫זוֹכ ֶרת ָכּל‪ַ -‬מה ֶשּׁ ָהיָה‪.‬‬
‫אַך ֶ‬
‫אוּלי ֵכּן‪ִ ,‬כּ ְתמוּנָה ִא ֶלּ ֶמת‪ְ ,‬‬
‫ַ‬
‫ָשׁם י ְַל ִבּין ַה ִמּ ְפ ָרשׂ ָבּא ֶֹפק וְ ִת ְד ֶאה ֲא ֻצ ַלּת‪ַ -‬היָּם‪.‬‬
‫יכן ִנ ְנ ַחת?‬
‫ַחנוּ‪ְ ,‬לאָן ָדּ ִאינוּ? ַמה ָטּ ִעינוּ‪ֵ ,‬ה ָ‬
‫ַאנ ְ‬
‫וֲ‬
‫ִמי יִ ְצרֹר ֶאת ֲע ַפר ַר ְג ֵלינוּ‪ְ ,‬בּ ֶל ְכ ֵתּנוּ ִמ ָכּאן ָל ַעד?‬
‫ֶפשׁ‬
‫ֶאל ַהחוֹף‪ַ ,‬עד ִכּ ְליוֹן ַהנּ ֶ‬
‫וּבמ ַֹעל יָד‬
‫‪ְ bon voyage‬‬
‫ֶלד‪,‬‬
‫דּוּגית ַה ְקּ ַטנָּה‪ַ ,‬ליּ ֶ‬
‫ַל ִ‬
‫נּוֹתרוּ ְל ַבד‪.‬‬
‫ירים ֶשׁ ְ‬
‫ַל ִשּׁ ִ‬
‫השבוע מלאו חמש שנים למותו של נתן יונתן‪.‬‬
‫השבוע מלאו שנתיים למותה של ורדינה ונקרא על שמה את הספריה האזורית של‬
‫צפון הגולן‪ ,‬שהיא היתה המנהלת הראשונה שלה‪ .‬נתייחד גם עם זכרה בערב זמר‪.‬‬
‫מאמר זה מוקדש לזכרו של נתן יונתן ולזכרה של ורדינה‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫אלישע פורת‬
‫והרותם שוב מלבין‬
‫לזכר נתן יונתן במלאות ‪ 5‬שנים למותו‬
‫גּוּעים‬
‫ַע ִ‬
‫נוֹפי‪-‬גּ ְ‬
‫חוֹפים ֵהם ְל ָת ִמיד ֵ‬
‫ִ‬
‫אַכזָב ֲא ֶשׁר ֵמאָז‪.‬‬
‫ַחל ֲח ֵד ָרה ָה ְ‬
‫ְלנ ַ‬
‫ָקי‪ַ -‬ה ֵצּל‪,‬‬
‫יפּ ִטים‪ֲ ,‬ענ ֵ‬
‫וּב ֻח ְרשׁוֹת ָה ֵאי ָק ִל ְ‬
‫ְ‬
‫שׁוֹק ִטים‬
‫ֵבּין ְדּיוּנוֹת ח ֶֹרף ֲח ִמימוֹת‪ְ ,‬‬
‫ילית‪.‬‬
‫מוּרת‪ַ -‬ח ְניוֹן ֵל ִ‬
‫מוֹר ִנים ִבּ ְשׁ ַ‬
‫קּוֹר ָ‬
‫ַה ְ‬
‫ישׁה‬
‫וּמ ְד ִבּ ָ‬
‫יחת ָהר ֶֹתם ַמ ְל ִבּינָה ַ‬
‫ְפּ ִר ַ‬
‫ֶאת ָה ֲאוִ יר ְבּ ֶמ ֶתק ַמר ֶשׁל זִ ְכרוֹנוֹת‪:‬‬
‫נוֹרה ָשׁם ֵלב ָצ ִעיר‪,‬‬
‫ְכּמוֹ שׁוּב ֶ‬
‫עוֹלים ַה ַמּ ָטּ ִחים ָה ֵהם‪.‬‬
‫ְכּמוֹ שׁוּב ִ‬
‫ְ‬
‫וּב ֵלב ַהלּ ֶֹבן נִ ָתּזִ ים ִכּ ְת ֵמי ְפּ ָר ִגים‬
‫ימים‪ִ :‬בּ ְכ ִבישׁ ַהחוֹף‪ֶ ,‬שׁל ָצ ֳה ֵרי‬
‫ַמ ֲא ִד ִ‬
‫חוֹקה‪ֲ .‬א ָבל ֵעינֵי‬
‫ַשׁ ָבּת ַה ִהיא ָה ְר ָ‬
‫שׁוֹרר ָראוּ ַהכֹּל‪ ,‬וְ גַם ָכּ ְתבוּ‪.‬‬
‫ַה ְמּ ֵ‬
‫לּוּמים‬
‫ְכּמוֹ זִ ָכּרוֹן ֻמ ְד ָפּס‪ְ ,‬כּמוֹ ִצ ִ‬
‫ֶח ְרתוּ ַבּ ֵלּב‪.‬‬
‫ֶשׁ ָה ֳעלוּ ַעל ְניָר‪ ,‬וְ נ ְ‬
‫נתן יונתן‬
‫*‬
‫וּפאָה‬
‫ֵע ֶקד ְס ָפ ִרים ֶשׁ ִלּי‪ֶ ,‬ל ֶקט ִשׁ ְכ ָחה ֵ‬
‫זֶה ַמה ֶשּׁיֵּשׁ וְ גַם ִמ ָכּאן ֶא ְפ ָשׁר ָל ֵצאת‬
‫יליּוֹת ִבּ ְנ ִתיבוֹת‬
‫ְל ַה ְפ ָלגוֹת ֲח ָשׁ ִאין ֵל ִ‬
‫רוּח ִל ְמבוֹאוֹת ַה ֶשּׁ ֶמשׁ‪ַ ,‬עד ַה ֶטּ ְר ִמינָל‬
‫ָה ַ‬
‫ישׁי ֶשׁ ְבּסוֹף ָכּל ִשׁיר‪.‬‬
‫ָה ִא ִ‬
‫בּוֹר ֶחס‪ֶ ,‬א ְצלוֹ‬
‫לוּאיס ְ‬
‫חוֹר ֶחה ִ‬
‫ְל ָמ ָשׁל ְ‬
‫אַחרוֹן‪ִ ,‬אישׁ‬
‫יתי ַל ֲחנוֹת ַבּ ַקּיִץ ָה ֲ‬
‫ִה ְר ֵבּ ִ‬
‫יליִּ ים ֵמ ִע ְמ ֵקי ‪-‬‬
‫ִעוֵּר ְמ ַשׁ ֵדּר וִ דּוּיִ ים ֵל ִ‬
‫ֶיה ֶשׁל‬
‫רוֹנוֹתיו‪ְ ,‬לאָזְ נ ָ‬
‫ָ‬
‫ַה ְפּ ֶר ִריּוֹת ֶשׁל זִ ְכ‬
‫ֶדּ ְליָה ַהזּוֹנָה ַה ְקּ ַטנָּה ֵ‬
‫עוֹלם‬
‫לוֹחשׁ ֶשׁ ָכּל ָה ָ‬
‫יוֹד ַע ִאם ָה ֱא ֶמת ְמצוּיָה‬
‫יִ ְשׁ ַמע‪ֵ ' :‬אינֶנִּ י ֵ‬
‫צוּבה וְ ַה ְמּ ֻא ֶח ֶרת ַהזֹּאת‬
‫ָבּ ִא ְינ ֶט ְר ְפּ ֶר ַט ְציָה ָה ֲע ָ‬
‫ימה' וְ הוּא ַמ ְס ִפּיק ָח ָכם‬
‫ידה ַה ְתּ ִמ ָ‬
‫אוֹ ַבּ ְפּ ִר ָ‬
‫אַח ֵרי ַה ְסּ ָע ָרה‬
‫ָל ַד ַעת ֶאת ָה ֱא ֶמת ַה ָמּ ָרה‪ֶ ,‬שׁ ֲ‬
‫ִשׂ ָתּ ֵרר ַה ֶשּׁ ֶקט‬
‫קּוֹר ִאים ַחיִּ ים י ְ‬
‫ַהזֹּאת ֶשׁ ְ‬
‫יּוֹתר ְכּ ָר ִכים ֲא ָח ִדים ְבּ ָב ֵתּי ֵע ֶקד‬
‫וּל ָכל ַה ֵ‬
‫ְ‬
‫גּוֹרלוֹ‬
‫ַא ִפלּוּ ֶמ ֶל ְך‪ַ -‬מ ְל ֵכי‪ַ -‬ה ְסּ ָפ ִרים ָ‬
‫וֲ‬
‫ֶתר‬
‫גוֹרל ַהיּ ֶ‬
‫ְכּ ַ‬
‫אָבק ַה ִשּׁ ְכ ָחה ַה ֶכּ ֶתר‪.‬‬
‫ָה ָ‬
‫מתוך "שירים אחרים"‪" ,‬ספרית הפועלים"‪1984 ,‬‬
‫‪24‬‬
‫צפירה יונתן‬
‫סקיצה‬
‫"לאן את נוסעת?" שאלתי את הדוגית "ומדוע את לא שטה‪ ,‬אלא נוסעת?" הוספתי‬
‫לשאול‪ ....‬שתיקה‪.‬‬
‫השביל בו הלכה‪ ,‬סבוך בין עצי ההדרים ומשכר בריח הפריחה שיש בה מטרוף החושים‪.‬‬
‫השנה ‪ 1942‬והיא בת ‪ 15‬ומעט יותר ושערה גולש מול תלתליו ושלוש שנותיו ממנה‪.‬‬
‫הוא שר שיר מוזר‪ ,‬שיר מוזר הוא שר לה "דוגית נוסעת מפרשיה שניים"‪ ,‬ועוד הוא שר‬
‫"ומלחיה נרדמו כולם"‪ ...‬הכיצד‪ ,‬בלב הפרדס‪ ,‬תיסע לה דוגית‪ ,‬שאלה מבלי לשאול "ולאן‬
‫היא נוסעת "מלמלה והעיזה‪ .‬הוא רק רכן וקרב את ראשה לחזהו‪" .‬הקשיבי" אמר ושר לה‬
‫ברוך "דוגית נוסעת‪ ,‬מפרשיה שניים ומלחיה נרדמו כולם‪ .‬רוח נושבת על פני המים‪ ,‬ילד‬
‫פוסע על החוף דומם"‪ ...‬שתיקה‪.‬‬
‫היא צמאה לעוד ולדעת מדוע ולאן הם פני הדוגית ומיהו אותו ילד‪ ,‬ובקולו המלטף באות‬
‫המילים "ילד פעוט ועגום עיניים‪ ,‬שוטפים המים למרחק אין סוף‪ .‬אם לא ייעורו כל‬
‫מלחיה‪ ,‬איכה תגיע הדוגית לחוף?‬
‫האם כך נולד שיר הדוגית המושר עד היום בכל צבעי הקשת‪ ,‬או שמא אחרת?!‬
‫צפירה יונתן‬
‫ערבה בוכיה‬
‫בּוֹכיָּה‬
‫ֲע ָר ָבה ִ‬
‫ֶאל ַה ַמּיִ ם ָר ַכ ְנ ְתּ‬
‫וּב ִכית‬
‫ָר ַכ ְנ ְתּ ָ‬
‫צוֹח ֶקת‪.‬‬
‫עוֹדי ֶ‬
‫ְבּ ִ‬
‫עוּרי‬
‫שׁוּבת ְנ ַ‬
‫ְמ ַ‬
‫אָחזָה ִבּי‬
‫אָחזָה ֲ‬
‫ֲ‬
‫יתי‪,‬‬
‫שׁוֹטה ָהיִ ִ‬
‫ִכּי ָ‬
‫יתי ֵא ַליִ ְך‬
‫לֹא ָשׁ ִע ִ‬
‫ָפי ְֵך ֶה ָעצוּב‪.‬‬
‫ֶאל י ְ‬
‫בּוֹכיָּה‬
‫ֲע ָר ָבה ִ‬
‫ָבשׁוּ ַה ַמּיִ ם‬
‫יְ‬
‫זוֹכר‬
‫וְ ִאישׁ לֹא ֵ‬
‫ָהב‬
‫ֶאת ְדּגֵי ַהזּ ָ‬
‫ֵכּן‪ֵ ,‬הם ָהיוּ‬
‫ָפיִ ְך‬
‫וּב ְרכֹן ֲענ ַ‬
‫ִ‬
‫ָהרוּ ֶאל ִבּ ְכי ְֵך‬
‫זֲ‬
‫ֲע ָר ָבה ִמ ִנּי אָז‪.‬‬
‫זוֹכר‬
‫וְ ַהיּוֹם – ֵאין ֵ‬
‫ָבשׁוּ ַה ַמּ ִים‬
‫ִכּי י ְ‬
‫ַרק ִבּ ְכי ְֵך‪ֲ ,‬ע ָר ָבה‬
‫הוֹל ְך‬
‫ָבּא וְ ֵ‬
‫ְכּ ֵאד הוּא ַקיָּם‬
‫לֹא נָמוֹג‪ ,‬הוּא ִא ִתּי‬
‫הוּא ִא ִתּי‪ֲ ,‬ע ָר ָבה‪,‬‬
‫בּוֹכיָּה‪...‬‬
‫ֲע ָר ָבה ִ‬
‫‪25‬‬
‫פגישה‪ ,‬חצי פגישה – עם נילי דגן‬
‫חלק ב‬
‫בחלקה הראשון של הכתבה הצגתי את רפי וייכרט המשורר‪.‬‬
‫בחלק זה ניפגש עם רפי וייכרט המתרגם‪.‬‬
‫רפי וייכרט מתרגם משפות אחדות‪ ,‬אך התפרסם בעיקר בזכות תרגומיו לשירה הפולנית‪.‬‬
‫הקובץ הראשון שפרסם משירתה של ויסלבה שימבורסקה )"אטלנטיס"‪" ,‬עכשיו"‪(1993 ,‬‬
‫זיכה אותו בפרס לתרגום מטעם שרת המדע והאמנויות לשנת תשנ"ד‪.‬‬
‫"שעה לא צפויה" הוא ספר שירים ותרגומים של רפי וייכרט שיצא‬
‫בהוצאת "קשב לשירה"‪ .2006 ,‬רפי מספר‪" :‬ספר זה הוא ללא ספק ספר‬
‫השירים השחור ביותר שכתבתי עד כה‪ .‬הוא עומד בסימן אשפוזם‬
‫הממושך של סבתי ושל בעלה של אמי שהסתיים במותם‪ ,‬וכן בתקופת‬
‫משבר שלי עצמי‪ .‬השירים מנסים לתאר את המחלה והמוות ועם זאת‬
‫לנעוץ ציפורניים בבשר החיים‪ .‬בסוף הספר מצויה חטיבה של תרגומים‬
‫מן השירה האמריקנית‪ ,‬שירים שאפשר לומר שסייעו לי בשעות‬
‫הקשות של חיי"‪.‬‬
‫שירו הנפלא של טד קוזר‪" ,‬אמא"‪ ,‬מראה כיצד יכול אדם המתאבל על‬
‫מות הקרוב לו ביותר לברך ולשבח את יפי גילומיהם של החיים‬
‫ולשמוח בהם‪ ,‬כי כך לימדה אותו אמו המנוחה בחייה וזו הייתה‬
‫צוואתה‪.‬‬
‫טד קוּזֶר‬
‫אמא‬
‫יפי ַה ָבּר‬
‫וּשׁזִ ֵ‬
‫אַפּ ִריל‪ְ ,‬‬
‫ְכּ ָבר ֶא ְמ ַצע ְ‬
‫פּוֹר ִחים ְבּ ַצד ַה ֶדּ ֶר ְך‪ ,‬ל ֶֹבן ַתּ ְח ָרה‬
‫ְ‬
‫ַעל ֶר ַקע ֶשׁ ַפע ַה ָיּרֹק ַה ִמּ ְתרוֹנֵן‬
‫ֶשׁל ַה ֶדּ ֶשׁא ֶה ָח ָדשׁ וְ ַה ָשּׁחֹר ַה ְמּ ֻא ָבּק ַה ִמּ ְתפּוֹגֵג‬
‫ֶשׁל ְתּ ָעלוֹת ְשׂרוּפוֹת‪ֵ .‬אין ָע ִלים‪ֲ ,‬ע ַד ִין לֹא‪,‬‬
‫יהם‬
‫כוֹכ ֵבי ֲע ֵל ֶ‬
‫ַרק ַה ִנּ ָצּ ִנים ָה ֲע ִד ִינים וְ ְ‬
‫יחוֹחם ָה ַעל‪-‬זְ ַמ ִנּי‪.‬‬
‫וּמ ֶתק ִנ ָ‬
‫ֶ‬
‫ַהיּוֹם ִל ְפנֵי ח ֶֹדשׁ ָה ַל ְכ ְתּ‬
‫לשׁה ִמ ְמ ָט ִרים וְ ַליְ ָלה ָשׁ ֵלם‬
‫וְ ֶה ְח ַמ ְצ ְתּ ְשׁ ָ‬
‫ָשׁ ְב ִתּי ַבּ ַמּ ְר ֵתּף‬
‫טוֹרנָדוֹ‪ .‬י ַ‬
‫ֶשׁל ְדּ ִריכוּת ִל ְק ַראת ְ‬
‫אָביב ְשׁ ֵמ ִנים‬
‫ִמ ֵשּׁשׁ ַעד ְשׁמוֹנֶה ְבּ ָשׁ ָעה ֶשׁ ַע ְננֵי ִ‬
‫ֶשׁם‪,‬‬
‫ָרד גּ ֶ‬
‫רוֹע ִמים ִמזְ ָר ָחה‪ .‬אָז י ַ‬
‫ָח ְלפוּ ְבּ ַס ְלטוֹת‪ֲ ,‬‬
‫ְס ָע ָרה ֶשׁ ָצּ ֲע ָדה ַעל ַר ְג ֵלי ְבּ ָר ִקים‪,‬‬
‫ירה ֵמ ַעל ַל ָשּׂדוֹת‪.‬‬
‫גּוֹר ֶרת ֶאת ְכּ ֵר ָסהּ ַה ְשּׂ ִע ָ‬
‫ֶ‬
‫‪26‬‬
‫רוּשׁים‬
‫ירי ָהאָחוּ ָחזְ רוּ‪ ,‬וְ ַה ְפּ ִ‬
‫ז ְַרזִ ֵ‬
‫אוֹתם‬
‫הוּבים‪ָ .‬‬
‫ֻקּים ִלזְ ִ‬
‫הוֹפ ִכים ִמיר ִ‬
‫ְ‬
‫ְשׁנֵי ַבּ ְרוָזִ ים ָשׁ ִבים ַל ְבּ ֵר ָכה גַּם ַה ָשּׁנָה‪,‬‬
‫וּמ ַשׁ ְכ ְשׁ ִכים ְל ַמ ָטּה‪.‬‬
‫קוֹר ִאים ֵמ ַעל ָל ֵע ִצים ְ‬
‫ְ‬
‫בוּעיִ ם‬
‫בוּע ְשׁ ַ‬
‫אָרים ָשׁ ַ‬
‫עוֹלם ֵאינָם ְמ ַק ְנּ ִנים‪ִ ,‬נ ְשׁ ִ‬
‫ְל ָ‬
‫ֻמּים‬
‫מוֹניּוֹת ִהזְ ַדּ ְקּפוּ וְ ַה ְנּ ָב ִטים ָה ֲאד ִ‬
‫אַד ִ‬
‫וְ עוֹזְ ִבים‪ָ .‬ה ְ‬
‫בּוֹע ִרים ְבּ ַמ ְעגָּל ְכּנֵרוֹת יוֹם‪ֻ -‬ה ֶלּ ֶדת‪,‬‬
‫ֲ‬
‫יוֹד ַעת‪,‬‬
‫אַתּ ַ‬
‫ֶשׁ ֵכּן זֶה ח ֶֹדשׁ ֻה ַלּ ְד ִתּי‪ְ ,‬‬
‫ָלד בּוֹ‪ ,‬הוֹדוֹת ָל ְך‪,‬‬
‫ַהח ֶֹדשׁ ֲה ִכי טוֹב ְל ִהוּ ֵ‬
‫ַהכֹּל נָכוֹן ְל ִה ְת ַפּ ֵקּ ַע ֵמ ַחיִּ ים‪.‬‬
‫לֹא יִ ְהיוּ עוֹד ָכּ ְתנוֹת‪ַ -‬ליְ ָלה ֲח ָדשׁוֹת ִמ ְפ ָלנֶל ֶשׁ ִנּ ְת ְפּרוּ‬
‫ִבּ ְמכוֹנַת ַה ִזּ ְינגֶר ֶשׁ ָלּ ְך‪ַ ,‬ה ְשּׁח ָֹרה וְ ַהיְּ ָשׁנָה‪ ,‬לֹא עוֹד‬
‫רוֹע ֶדת‪ִ ,‬ע ְניָנִ ית‪.‬‬
‫ַכּ ְר ִטיס‪ְ -‬בּ ָר ָכה ָכּתוּב ְבּיָד ֶ‬
‫אַל ְתּ ִאם ֶא ְהיֶה ָעצוּב ְכּ ֶשׁזֶּה יִ ְק ֶרה‬
‫ָשׁ ְ‬
‫ית ְך‬
‫ירוּסים ֶשׁ ָלּ ַק ְח ִתּי ִמ ֵבּ ֵ‬
‫ַא ִני ָעצוּב‪ֲ .‬א ָבל ָה ִא ִ‬
‫וֲ‬
‫יהם ַה ְמּ ֻא ָבּ ִקים‬
‫רוֹפי‪ָ -‬שׁ ְר ֵשׁ ֶ‬
‫אוֹחזִ ים ְבּ ֶא ְג ֵ‬
‫ֲ‬
‫עוּדה‪,‬‬
‫ַס ִכּ ִינים ַ‬
‫ֻקּים ְכּ ַמ ְמ ִתּ ִינים ִל ְס ָ‬
‫וּמזְ ְלגוֹת יְ ר ִ‬
‫מוֹדה ָל ְך‪.‬‬
‫אָביב ִמ ְשׁ ֶתּה‪ַ .‬על ָכּ ְך ֲא ִני ֶ‬
‫ְכּמוֹ ָהיָה ָה ִ‬
‫אוֹתי ְל ִה ְתבּוֹנֵן‬
‫לוּלי ָהא ֶֹפן ֶשׁבּוֹ ִל ַמּ ְדת ִ‬
‫ֵ‬
‫עוֹלם‪ִ ,‬ל ְראוֹת ַבּכֹּל ֶאת ִמ ְשׂ ַחק ַה ַחיִּ ים‪,‬‬
‫ָבּ ָ‬
‫ֶצח‪.‬‬
‫ָהיִ ִ‬
‫בּוֹדד ָלנ ַ‬
‫נוֹתר ֵ‬
‫יתי ָ‬
‫אווה ליפסקה‬
‫אווה ליפסקה היא המשוררת החשובה בפולין בדור שאחרי ויסלבה שימבורסקה‪ .‬היא‬
‫נולדה בקרקוב ב‪ ,1945-‬ולהוציא שהות בת שנים לצורכי עבודה‬
‫בווינה‪ ,‬עודנה מתגוררת בקרקוב‪ .‬לאחרונה ביקרה אותנו שוב‬
‫בישראל‪.‬‬
‫רפי וייכרט מספר‪" :‬השירה שלה מתמודדת עם התבגרות בפולין‬
‫הקומוניסטית בתקופה שלאחר השואה‪ .‬השירים עוסקים במשברים‬
‫אישיים‪ ,‬במחלות ומוות של קרובים ובחברה הפולנית החולה‪ ,‬המנסה‬
‫להשתקם מן ההריסות‪ .‬אלו שירים הכתובים בתחביר שבור ובאוצר‬
‫מילים שכמו נחנק במכוון בדימויים חדים וחותכים‪ .‬זוהי שירה של‬
‫ניכור‪ ,‬של חוסר תקשורת בין בני האדם ושל ניסיון הפרט למצוא‬
‫משמעות לחייו בתוך החשיכה הגדולה של אירופה בעידן המודרני"‪.‬‬
‫מתוך "מלתחה של עלטה"‪ ,‬הוצאת "קשב לשירה"‪.2001 ,‬‬
‫*‬
‫אוֹתי‬
‫ִשׁ ָטּפוֹן לֹא ִה ִצּיל ִ‬
‫אַף ִכּי ָשׁ ַכ ְב ִתּי ַעל ַה ַקּ ְר ָק ִעית‪.‬‬
‫אוֹתי‬
‫ילה ִ‬
‫ְשׂ ֵר ָפה לֹא ִה ִצּ ָ‬
‫אַף ִכּי ָבּ ַע ְר ִתּי ָשׁ ִנים ַרבּוֹת‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫אוֹתי‬
‫ֲאסוֹנוֹת לֹא ִה ִצּילוּ ִ‬
‫אוֹתי‪.‬‬
‫כוֹניּוֹת ָדּ ְרסוּ ִ‬
‫וּמ ִ‬
‫אַף ִכּי ַר ָכּבוֹת ְ‬
‫טוֹסים‬
‫אוֹתי ְמ ִ‬
‫לֹא ִה ִצּילוּ ִ‬
‫תוֹכם‪.‬‬
‫ַא ִני ְבּ ָ‬
‫פּוֹצצוּ ָבּ ֲאוִ יר ו ֲ‬
‫ֶשׁ ִה ְת ְ‬
‫אַדּירוֹת‬
‫חוֹמוֹת ֶשׁל ָע ִרים ִ‬
‫מוֹטטוּ ָע ַלי‪.‬‬
‫ִה ְת ְ‬
‫אוֹתי‪.‬‬
‫ִפּ ְט ִריּוֹת ַר ַעל לֹא ִה ִצּילוּ ִ‬
‫הוֹרג‪.‬‬
‫הוֹצאָה ְל ֵ‬
‫גַּם לֹא יְ ִריּוֹת ְמ ֻדיָּקוֹת ֶשׁל ִכּתּוֹת ַה ָ‬
‫אוֹתי‬
‫ֵקץ ָהעוֹ ָלם לֹא ִה ִצּיל ִ‬
‫ִכּי לֹא ָהיָה לוֹ ְפּנַאי‪.‬‬
‫אוֹתי‪.‬‬
‫ְמאוּם לֹא ִה ִצּיל ִ‬
‫ֲא ִני ַחיָּה‬
‫לשיר בביצועה של ירונה כספי‬
‫‪http://www.heep.co.il/heep/media/114380‬‬
‫"מוקדם לצעקה" הוא ספרה השני של אווה ליפסקה‪ ,‬שתורגם מפולנית‬
‫בידי רפי וייכרט‪ .‬הוא ראה אור בשנת ‪ 2005‬בהוצאת "קשב לשירה"‪ .‬בצד‬
‫שיריה המוקדמים נכללים בו בעיקר שירים מהעשור האחרון‪ ,‬רובם‬
‫קצרים יותר‪ ,‬מדויקים‪ ,‬חנוקים וכואבים‪.‬‬
‫ספקות‬
‫ֲא ִני ַמ ֲא ִמינָה ַבּ ָסּ ֵפק‬
‫ְמ ֻשׁ ְח ֶר ֶרת ֵמ ִה ְת ַמ ְכּרוּת ָל ֱאמוּ ָנה‪.‬‬
‫ְבּ ֶה ְע ֵדּר ַחיִּ ים‬
‫ֲא ִני ְמ ַה ֶסּ ֶסת ַעד ָמוֶת‪.‬‬
‫השירים מבטאים אי‪-‬נחת ממצבו של האדם בשלהי המילניום על ִספו של אלף חדש‪.‬‬
‫שיריה הם מאבק מתמיד לשמור על האנושי והאינטימי בבית הכלא הקיומי של‬
‫ההיסטוריה‪ ,‬הפוליטיקה והיחסים הבין‪-‬אישיים‪.‬‬
‫במקום אחר‬
‫אַחר‪.‬‬
‫יתי רוֹ ָצה ָלגוּר ְבּ ָמקוֹם ֵ‬
‫ָהיִ ִ‬
‫ָבּ ֲעיָרוֹת ְרקוּמוֹת ַבּיָּד‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫ִל ְפגּשׁ ְבּ ֵא ֶלּה‬
‫נוֹל ִדים‪.‬‬
‫ֶשׁ ֵאינָם ָ‬
‫ידוּתנוּ‪.‬‬
‫סוֹפסוֹף ָיכ ְֹלנוּ ִל ְהיוֹת ְמ ֻא ָשּׁ ִרים ִבּ ְב ִד ֵ‬
‫ְ‬
‫שׁוּם ַתּ ֲחנָה לֹא ָהיְ ָתה ְמ ַח ָכּה ָלנוּ‪.‬‬
‫יעה‪.‬‬
‫ָעה‪ .‬שׁוּם ְנ ִס ָ‬
‫שׁוּם ַהגּ ָ‬
‫חוֹל ִפים ַבּמּוּזֵאוֹן‪.‬‬
‫ַחיִּ ים ְ‬
‫אוֹתנוּ‪.‬‬
‫שׁוּם ִמ ְל ָחמוֹת ִל ְכבֹּשׁ ָ‬
‫ֶשׁק‪.‬‬
‫שׁוּם ֱאנוֹשׁוּת‪ .‬שׁוּם ָצ ָבא‪ .‬שׁוּם נ ֶ‬
‫ֻסּם‪ָ .‬יכֹל ָהיָה ִל ְהיוֹת ָשׂ ֵמח‪.‬‬
‫ָמוֶת ְמב ָ‬
‫ֻבּה ְכּ ָר ִכים ַבּ ִסּ ְפ ִריָּה‪.‬‬
‫זְ ַמן ְמר ֶ‬
‫אַה ָבה‪ֶ .‬פּ ֶרק ְמט ָֹרף‪.‬‬
‫ָה ֲ‬
‫ָהיְ ָתה ְמ ַד ְפ ֶדּ ֶפת ְבּ ִל ֵבּנוּ ֶח ֶרשׁ‪.‬‬
‫תדיאוש רוז'ביץ'‬
‫תדיאוש רוז'ביץ' הוא אחד מגדולי המחזאים והמשוררים הפולנים‬
‫במחצית השנייה של המאה העשרים‪ .‬מבחר שיריו "אכרון בצהרי יום"‬
‫יצא בהוצאת "קשב לשירה‪/‬עכשיו"‪.2000 ,‬‬
‫רפי וייכרט מסביר מדוע בחר לתרגם את שיריו‪" :‬רוז'ביץ' הוא המשורר‬
‫הראשון בפולין‪ ,‬שמיד לאחר המלחמה נתן ביטוי אותנטי ועמוק לחוויית‬
‫השואה בספרו 'חרדה'‪ ,‬שראה אור ב‪ .1947-‬אני מניח שדרך השירים שלו‬
‫התמודדתי עם אובדן בני משפחתי בשואה‪ ,‬בראש ובראשונה הוריה של‬
‫אמי‪ ,‬שנשלחו מלבוב אל מותם‪ .‬אמי ניצלה כתינוקת אצל אומנת‬
‫פולנייה‪ .‬אני עצמי התקשיתי במשך השנים לכתוב שירים על אובדן זה‪,‬‬
‫ותרגומי רוז'ביץ' אפשרו לי לדבר בקול הנכון בנושא הכאוב"‪.‬‬
‫בשורה‬
‫ורת ַה ִשּׁי ָרה‬
‫ְבּשׂ ַ‬
‫אָדם‬
‫עוֹר ֶרת ְבּ ָ‬
‫ְמ ֶ‬
‫ְמ ֵלא ַחיִּ ים‬
‫ֶבּ ָה ָלה‬
‫ָבּבוּאַת ִמ ָלּה‬
‫ֻמזְ ֶה ֶבת ָבּ ֲא ֵפ ָלה‬
‫ְלשׁוֹן ֵאשׁ‬
‫וֹתק‬
‫ֵמ ַעל ְלרֹאשׁ שׁ ֵ‬
‫יהם ֶשׁל ְבּנֵי ַהדּוֹר‬
‫ָרא ֵשׁ ֶ‬
‫ַל ְגלוּ ָרחוֹק‬
‫ִה ְתגּ ְ‬
‫ַארד‬
‫וּרי ִבּי ְלי ְ‬
‫ַכּדּ ֵ‬
‫ַעל אָחוּ ָירֹק‬
‫‪29‬‬
‫ִאישׁ ָצ ִעיר‬
‫הוֹ ֵדף ִמ ָלּה ְמ ֻכ ֶנּ ֶפת‬
‫ְמ ַח ֵיּ ְך‬
‫נָד ִבּ ְכ ֵת ָפיו‬
‫ירה הוּא אוֹ ֵמר‬
‫ֵאינ ִֶני אוֹ ֵהב ִשׁ ָ‬
‫ֵאי ֶנ ִני יוֹ ֵד ַע ַמה ַלּ ֲעשׂוֹת ָבּה‬
‫נָבוֹך עוֹזֵב‬
‫אָביו‬
‫ֶאת ֵבּית ִ‬
‫ָע ֵיף ִמ ְנּדוּ ִדים‬
‫כּוֹ ֵר ַע ֶבּ ֶר ְך ֵמ ַעל ַל ַמּ ְראָה‬
‫ִנ ְמ ָלט ְמבֹ ָהל‬
‫ַע ֶשׂה ְמשׁוֹ ֵרר‬
‫וּ ֶפ ַתע נ ֲ‬
‫אַהב‬
‫ִמ ְת ֵ‬
‫ְבּ ַע ְצמוֹ‬
‫בּוֹל ַעת אוֹתוֹ‬
‫ימת ָה ִריק ַ‬
‫ֵא ַ‬
‫וֹרר ְמ ַמ ֵלּא‬
‫ַה ְמשׁ ֵ‬
‫ֶאת ָה ִריק ְבּ ִמ ִלּים‬
‫שׁוֹ ֵאב ִמן ַה ַמ ְעיָן‬
‫ַעד ֲא ֶשׁר יִ ַגּע‬
‫ְבּ ֶא ֶבן‬
‫ַבּ ֶדּ ֶר ְך ְמאַ ֵבּד ִמ ִלּים‬
‫ִמ ְת ַע ֵוּר ַמ ְד ִליק נֵר‬
‫ָצהֹב ָק ָטן‬
‫ירה‬
‫אַדּ ָ‬
‫ְל ֻע ַמת ֶשׁ ֶמשׁ ִ‬
‫זוֹר ֶמת‬
‫ַה ַמּ ְעיָן ֶשׁ ִמּ ֶמּנוּ ֶ‬
‫ַה ִשּׁי ָרה ַה ַח ָיּה‬
‫ִנ ְמ ָצא ְבּ ִק ְר ַבת ָמקוֹם‬
‫ְדּ ֻמיּוֹת ֲא ֵפלוֹת‬
‫ָדיִ ם‬
‫רוֹחצוֹת בּוֹ י ַ‬
‫ֲ‬
‫ֵמ ֶהן ִנ ְשׁ ָטף ָדּם‬
‫ֶכּ ֶלב ָעזוּב‬
‫ְמ ַל ְק ֵלק ַמיִ ם‬
‫ַבּ ְדּ ָמ ָמה‬
‫ויסלבה שימבורסקה‬
‫את ויסלבה שימבורסקה‪ ,‬המשוררת הפולנייה כלת‬
‫פרס נובל לספרות לשנת ‪ ,1996‬מתרגם רפי וייכרט בנאמנות זה עשרים שנה‪ .‬הוא פרסם‬
‫ארבעה מבחרים משיריה‪ ,‬וכן ספר של רשימות הגותיות‪-‬פיוטיות‪" ,‬קריאת רשות"‪ ,‬שיצא‬
‫בהוצאת "חרגול" בשיתוף הוצאת "קשב לשירה" )‪.(2005‬‬
‫‪30‬‬
‫אהבה מאושרת‬
‫מתוך "סוף והתחלה"‪ ,‬הוצאת "גוונים" )‪(1996‬‬
‫אַה ָבה ְמ ֻא ֶשּׁ ֶרת‪ַ ,‬ה ִאם זֶה ִט ְב ִעי‪,‬‬
‫ֲ‬
‫מוֹעיל ‪-‬‬
‫ַה ִאם זֶה ְר ִצ ִיני‪ַ ,‬ה ִאם זֶה ִ‬
‫אָדם‪,‬‬
‫עוֹלם ִמ ְשּׁנֵי ְבּנֵי‪ָ -‬‬
‫תּוֹע ֶלת יֵשׁ ַל ָ‬
‫ַמה ֶ‬
‫רוֹאים ֶאת ָה ָ‬
‫ֶשׁ ֵאינָם ִ‬
‫עוֹלם?‬
‫ֻמ ְג ָבּ ִהים זֶה ֶאל זֶה ֶשׁלֹּא ִבּזְ כוּת‪,‬‬
‫ָעים‬
‫אַך ְמ ֻשׁ ְכנ ִ‬
‫יליוֹן‪ְ ,‬‬
‫אַק ָר ִאי ִמ ִמּ ְ‬
‫זוּג ְ‬
‫ֶשׁ ָכּ ְך ִנ ְגזַר ‪ִ -‬כּ ְפ ָרס ַעל ַמה? ַעל לֹא‪ְ -‬כלוּם;‬
‫נוֹפל ִמשּׁוּם ָמקוֹם ‪-‬‬
‫ָהאוֹר ֵ‬
‫ָל ָמּה ַדּוְ ָקא ַעל ֵא ֶלּה‪ ,‬וְ לֹא ַעל ֲא ֵח ִרים?‬
‫ַה ִאם זֶה ֶע ְלבּוֹן ַל ֶצּ ֶדק? ֵכּן‪.‬‬
‫ַה ִאם זֶה ֵמ ֵפר ֶע ְקרוֹנוֹת ֶשׁ ֻקּיְּ מוּ ְבּ ַק ְפּ ָדנוּת‪,‬‬
‫וּמ ִפּיל‪.‬‬
‫מוּסר ִמ ְפּ ָסגוֹת? ֵמ ֵפר ַ‬
‫ַמ ִפּיל ָ‬
‫ִה ְס ַתּ ְכּלוּ ַבּ ְמ ֻא ָשּׁ ִרים ַה ָלּלוּ‪:‬‬
‫לוּ ְל ָפחוֹת ִה ְס ַתּ ְתּרוּ ְק ָצת‪,‬‬
‫יהם!‬
‫יד ֶ‬
‫עוֹד ִדים ְבּ ָכ ְך ֶאת יְ ִד ֵ‬
‫וּמ ְ‬
‫ֻכּ ִאים ְ‬
‫ִמ ְת ַח ִזּים ִל ְמד ָ‬
‫צוֹח ִקים ‪ְ -‬בּא ֶֹפן ַמ ֲע ִליב‪.‬‬
‫יך ֵהם ֲ‬
‫ִשׁ ְמעוּ‪ֵ ,‬א ְ‬
‫מוּבנֶת ְל ַמ ְר ִאית‪ַ -‬עיִ ן‬
‫ְבּ ֵאיזוֹ ָשׂ ָפה ֵהם ְמ ַד ְבּ ִרים ‪ֶ -‬‬
‫יהם‪ַ ,‬ה ֲח ִגיגוֹת‪,‬‬
‫וְ ִט ְק ֵס ֶ‬
‫ַה ְמּ ֻח ָיּבֻיּוֹת ַה ְמּ ֻח ָכּמוֹת זֶה ְכּ ַל ֵפּי זֶה ‪-‬‬
‫ַבּה ֶשׁל ָה ֱאנוֹשׁוּת!‬
‫חוֹרי גּ ָ‬
‫ַה ָדּ ָבר ִנ ְר ֶאה ִכּ ְמזִ ָמּה ֵמ ֲא ֵ‬
‫יעים‪,‬‬
‫יכן ָהיוּ ַה ְדּ ָב ִרים ַמ ִגּ ִ‬
‫ָק ֶשׁה ֲא ִפלּוּ ְל ַשׁ ֵער‪ַ ,‬עד ֵה ָ‬
‫קּוֹתם‪.‬‬
‫לוּ ִנ ַתּן ָהיָה ְל ַח ָ‬
‫ַעל ָמה ָהיוּ יְכוֹלוֹת ִל ְסמ ְֹך ַה ָדּתוֹת‪ַ ,‬ה ִשּׁירוֹת‪,‬‬
‫יוֹרד ְל ִט ְמיוֹן‪,‬‬
‫נוֹתר ַבּ ִזּ ָכּרוֹן‪ֶ ,‬מה ָהיָה ֵ‬
‫ֶמה ָהיָה ַ‬
‫רוֹצה ְל ִה ָשּׁ ֵאר ָתּחוּם ִבּ ְגבוּלוֹת‪.‬‬
‫ִמי ָהיָה ֶ‬
‫אַה ָבה ְמ ֻא ֶשּׁ ֶרת‪ַ ,‬ה ִאם זֶה ֶה ְכ ֵר ִחי?‬
‫ֲ‬
‫יה‬
‫אוֹדוֹת ָ‬
‫ֶ‬
‫מוֹרים ִל ְשׁתֹּק ַעל‪-‬‬
‫ַה ַטּ ַעם ַהטּוֹב וְ ַה ְתּבוּנָה ִ‬
‫יוֹנים ֶשׁל ַה ַחיִּ ים‪.‬‬
‫רוּריָּה ֵמ ָה ְר ָב ִדים ָה ֶע ְל ִ‬
‫ְכּ ַעל ַשׁ ֲע ִ‬
‫נוֹל ִדים ְבּלֹא ֶעזְ ָר ָתהּ‪.‬‬
‫ֶה ָד ִרים ָ‬
‫יְ ָל ִדים נ ֱ‬
‫אָרץ‪,‬‬
‫אַכ ֵלס ֶאת ַכּדּוּר‪ָ -‬ה ֶ‬
‫יחה ְל ְ‬
‫עוֹלם לֹא ָהיְ ָתה ַמ ְצ ִל ָ‬
‫ְל ָ‬
‫ֶשׁ ֲה ֵרי ִהיא ִמ ְת ַר ֶח ֶשׁת ַרק ְל ִע ִתּים ְנ ִדירוֹת‪.‬‬
‫אַה ָבה ְמ ֻא ֶשּׁ ֶרת‬
‫יוֹד ִעים ֲ‬
‫ֵא ֶלּה ֶשׁ ֵאינָם ְ‬
‫אַה ָבה ְמ ֻא ֶשּׁ ֶרת‪.‬‬
‫טוֹע ִנים ִכּי ְבּשׁוּם ָמקוֹם ֵאין ֲ‬
‫ֲ‬
‫יהם ִל ְחיוֹת‪ ,‬וְ גַם ָלמוּת‪.‬‬
‫ֵקל ֲע ֵל ֶ‬
‫ָתם זוֹ י ַ‬
‫ֶבּ ֱאמוּנ ָ‬
‫מיהי שימבורסקה‪ ,‬האשה והמשוררת?‬
‫רפי מספר‪" :‬שימבורסקה היא אשה חכמה באופן יוצא מן הכלל‪ ,‬שניחנה בצניעות בלתי‬
‫רגילה ובתחושת מידה לא מצויה‪ .‬היא מבינה שהחיים החד‪-‬פעמיים שקיבלנו הם מתנה‬
‫שאין להגזים בחשיבותה‪ ,‬ומצד שני שאנו רק אבק כוכבים במרחבים הבין‪-‬גלקטיים‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫מכאן המזיגה בשיריה בין הקטן לעצום‪ ,‬בין הטפל לחשוב ובין האדם לאבולוציה‬
‫ולהיסטוריה"‪.‬‬
‫השיר "הטרוריסט‪ ,‬הוא צופה"‪ ,‬שנדפס במבחר העברי "שלהי המאה" )"קשב לשירה"‪,‬‬
‫‪ ,(1998‬פורסם לראשונה באמצע שנות התשעים‪ ,‬כאשר בלב ערי ישראל התפוצצו‬
‫האוטובוסים והטרור הפך לחוויה מרכזית בחיינו‪ .‬כמו רבים משיריה גם שיר זה מתאר‬
‫את האקראיות והשרירותיות של החיים ושל המוות‪ .‬שבריר שנייה יכול להציל אותך‬
‫ומצד שני עלול להביא עליך את מותך‪.‬‬
‫הטרוריסט‪ ,‬הוא צופה‬
‫אַחת וְ ֶע ְשׂ ִרים ַבּ ָצּ ֳה ַריִ ם‪.‬‬
‫פּוֹצץ ַבּ ַבּר ְבּ ַ‬
‫ַה ְפּ ָצ ָצה ִתּ ְת ֵ‬
‫אַחת וְ ֵשׁשׁ‪ֶ -‬ע ְשׂ ֵרה‪.‬‬
‫ָכּ ֵעת ַרק ַ‬
‫ַס ִפּיקוּ ְל ִה ָכּ ֵנס‪,‬‬
‫ֲא ָח ִדים עוֹד י ְ‬
‫ֲא ָח ִדים ָל ֵצאת‪.‬‬
‫יסט ְכּ ָבר ָח ָצה ֶאת ָה ְרחוֹב ֶאל ַה ַצּד ַה ֵשּׁ ִני‪.‬‬
‫רוֹר ְ‬
‫ַה ֶטּ ִ‬
‫ַה ֶמּ ְר ָחק ַהזֶּה ֵמגֵן ָע ָליו ִמ ָכּל ַרע‬
‫נוֹע‪:‬‬
‫קּוֹל ַ‬
‫וְ ֵאיזוֹ ַתּ ְצ ִפּית‪ְ ,‬כּמוֹ ַבּ ְ‬
‫ֶסת‪.‬‬
‫ִא ָשּׁה ְבּ ִמ ְקט ֶֹרן ָצהֹב‪ִ ,‬היא ִנ ְכנ ֶ‬
‫ֶבר ְבּ ִמ ְשׁ ָק ַפיִ ם ֵכּ ִהים‪ ,‬הוּא יוֹ ֵצא‪.‬‬
‫גֶּ‬
‫שׂוֹח ִחים‪.‬‬
‫חוּרים ְבּ ִג' ְינס‪ֵ ,‬הם ְמ ֲ‬
‫ַבּ ִ‬
‫אַר ַבּע ְשׁ ִניּוֹת‪.‬‬
‫וּשׁ ַבע‪ֶ -‬ע ְשׂ ֵרה ַדּקּוֹת וְ ְ‬
‫אַחת ְ‬
‫ַ‬
‫נוֹע‪,‬‬
‫עוֹלה ַעל ַק ְט ַ‬
‫ָמוּך ַהזֶּה‪ ,‬הוּא ַבּר‪ַ -‬מזָּל וְ ֶ‬
‫ַהנּ ְ‬
‫ימה‪.‬‬
‫וְ ִאלּוּ ַה ָגּב ַֹהּ ִנ ְכנַס ְפּ ִנ ָ‬
‫אַר ָבּ ִעים ְשׁ ִניּוֹת‪.‬‬
‫וּשׁ ַבע‪ֶ -‬ע ְשׂ ֵרה וְ ְ‬
‫אַחת ְ‬
‫ַ‬
‫פּוֹס ַעת וְ ֶס ֶרט ָירֹק ִבּ ְשׂ ָע ָרהּ‪.‬‬
‫ַע ָרה‪ִ ,‬היא ַ‬
‫נֲ‬
‫אוֹתהּ ִפּ ְתאוֹם‪.‬‬
‫אַך אוֹטוֹבּוּס ַמ ְס ִתּיר ָ‬
‫ְ‬
‫וּשׁמוֹנֶה‪ֶ -‬ע ְשׂ ֵרה‪.‬‬
‫אַחת ְ‬
‫ַ‬
‫ַע ָרה‪ְ ,‬כּ ָבר ֵאי ֶננָּה‪.‬‬
‫ַהנּ ֲ‬
‫ַה ִאם ָהיְ ָתה ִט ְפּ ָשׁה וְ ִנ ְכ ְנ ָסה‪ ,‬אוֹ לֹא‪.‬‬
‫ַת ִחילוּ ְל ַפנּוֹת‪.‬‬
‫ֶאת זֶה ִנ ְר ֶאה‪ְ ,‬כּ ֶשׁיּ ְ‬
‫וּת ַשׁע‪ֶ -‬ע ְשׂ ֵרה‪.‬‬
‫אַחת ְ‬
‫ַ‬
‫ִאישׁ‪ִ ,‬משּׁוּם ַמה‪ ,‬לֹא ִנ ְכ ָנס‪.‬‬
‫יוֹצא‪.‬‬
‫ְל ֻע ַמּת זֹאת‪ֶ ,‬א ָחד ָשׁ ֵמן וְ ֵק ֵר ַח ֵ‬
‫יסים‬
‫ְכּ ִאלּוּ ְמ ַח ֵפּשׂ ְדּ ַבר‪ַ -‬מה ַבּ ִכּ ִ‬
‫אַחת וְ ֶע ְשׂ ִרים ָפּחוֹת ֶע ֶשׂר ְשׁ ִניּוֹת‬
‫הוּא חוֹזֵר ְבּ ַ‬
‫פוֹתיו ָה ֻא ְמ ָללוֹת‪.‬‬
‫ָל ַק ַחת ֶאת ְכּ ָפ ָ‬
‫אַחת וְ ֶע ְשׂ ִרים‪.‬‬
‫ַע ְכ ָשׁו ַ‬
‫זוֹחל‪.‬‬
‫יך ֶשׁהוּא ֵ‬
‫ַה ְזּ ַמן‪ֵ ,‬א ְ‬
‫אוּלי ְכּ ָבר ָכּ ֵעת‪.‬‬
‫ַ‬
‫עוֹד לֹא ָכּ ֵעת‪.‬‬
‫ֵכּן‪ָ ,‬כּ ֵעת‪.‬‬
‫פּוֹצ ֶצת‪.‬‬
‫ַה ְפּ ָצ ָצה‪ִ ,‬היא ִמ ְת ֶ‬
‫‪32‬‬
‫על גב הספר "בשבח החלומות"‪ ,‬אוסף מקיף משירתה של שימבורסקה שיצא בהוצאת‬
‫"קשב לשירה" בשנת ‪ ,2004‬כתב וייכרט‪" :‬שיריה שופעי החוכמה משלבים ביפעה חד‪-‬‬
‫פעמית השראה עם דיוק והקפדה‪ ,‬אהבת חיים ואדם עם תיאור מצוקתו הקיומית‬
‫וההיסטורית‪ ,‬חדוות לשון ושמחת השירה עם הכרה באחריותו האישית והציבורית של‬
‫המשורר"‪.‬‬
‫לו היה צריך לסכם את שיריה במשפט הוא אומר‪" :‬זה ניצחון רוח האדם ‪ -‬המוצא טעם‬
‫בחיים ‪ -‬על השנאה והרצחנות של המאה העשרים"‪.‬‬
‫השיר "מציאוּת" של שימבורסקה‪ ,‬שהוא מחד גיסא שיר טרגי ומאידך גיסא שיר המדבר‬
‫בשבח החלומות‪ ,‬מתאר את מערכת המתחים בין המציאות לחלום‪ ,‬שבעטיה כל מה‬
‫שאנחנו יכולים לעשות בחלומותינו‪ ,‬המציאות שאליה אנו מקיצים אינה מאפשרת לנו‪.‬‬
‫מציאוּת‬
‫ַה ְמּ ִציאוּת ֵאינָה ְנמוֹגָה‬
‫מוֹגים ַה ֲחלוֹמוֹת‪.‬‬
‫ְכּמוֹ ֶשׁ ְנּ ִ‬
‫שׁוּם ִר ְשׁרוּשׁ‪ ,‬שׁוּם ַפּ ֲעמוֹן‬
‫אוֹתהּ‪,‬‬
‫לֹא י ִָניסוּ ָ‬
‫שׁוּם ְצ ָע ָקה אוֹ ָשׁאוֹן‬
‫עוֹררוּ ִמ ֶמּנָּה‪.‬‬
‫לֹא יְ ְ‬
‫כוּרים וְ ַרב‪ַ -‬מ ְשׁ ָמ ִעיִּ ים‬
‫ֲע ִ‬
‫ַה ַמּ ְראוֹת ַבּ ֲחלוֹם‪,‬‬
‫וְ ִנ ָתּן ְל ָפ ְר ָשׁם‬
‫ָבּ ֳא ָפ ִנים ַר ִבּים‪.‬‬
‫ַה ְמּ ִציאוּת ַמ ְשׁ ָמ ָעהּ ְמ ִציאוּת‬
‫ידה ָק ָשׁה‪.‬‬
‫וְ זוֹ ְכּ ָבר ִח ָ‬
‫ַל ֲחלוֹמוֹת יֵשׁ ַמ ְפ ְתּחוֹת‪.‬‬
‫ַה ְמּ ִציאוּת ִנ ְפ ַתּ ַחת ֵמ ַע ְצ ָמהּ‬
‫יחה ְל ָס ְג ָרהּ‪.‬‬
‫וְ ֵאינָהּ ְמ ִנ ָ‬
‫ִנ ְשׁ ָפּ ִכים ִמ ֶמּנָּה‬
‫כוֹכ ִבים‪,‬‬
‫ְתּעוּדוֹת ֵבּית‪ֵ -‬ס ֶפר וְ ָ‬
‫נוֹשׁ ִרים ַפּ ְר ָפּ ִרים‬
‫ְ‬
‫וּנ ָשׁמוֹת ֶשׁל ַמ ְג ֲה ִצים יְ ָשׁנִ ים‪,‬‬
‫ְ‬
‫כּוֹב ִעים ַח ְס ֵרי רֹאשׁ‬
‫ָ‬
‫וְ ִק ְר ֵעי ֲענ ִָנים‪.‬‬
‫ידת‪ִ -‬ציּוּר‬
‫יוֹצ ִרים ִח ַ‬
‫ֵא ֶלּה ְ‬
‫ֶשׁ ֵאין ְל ָפ ְת ָרהּ‪.‬‬
‫ִבּ ְל ָע ֵדינוּ לֹא ָהיוּ ֲחלוֹמוֹת‪.‬‬
‫זֶה ֶשׁ ִבּ ְל ָע ָדיו לֹא ָהיְ ָתה ְמ ִציאוּת‬
‫נוֹדע‪,‬‬
‫לֹא ָ‬
‫דוּדי‪ְ -‬שׁנָתוֹ‬
‫תוֹצר ְנ ֵ‬
‫וְ ַ‬
‫נוֹפל ְבּ ֶח ְלקוֹ‬
‫ֵ‬
‫ֶשׁל ָכּל ֵמ ִקיץ‪.‬‬
‫לֹא ַה ֲחלוֹמוֹת ְמט ָֹר ִפים‪,‬‬
‫‪33‬‬
‫ַה ְמּ ִציאוּת ְמט ֶֹר ֶפת‪,‬‬
‫וְ לוּ ְבּ ֶשׁל ָה ַע ְק ָשׁנוּת‬
‫ֶא ֶחזֶת‬
‫ֶשׁ ָבּהּ ִהיא נ ֱ‬
‫רוּעים‪.‬‬
‫ְבּ ֶר ֶצף ָה ֵא ִ‬
‫לוֹמוֹתינוּ עוֹד ַחי‬
‫ֵ‬
‫ַבּ ֲח‬
‫אַחרוֹנָה‪,‬‬
‫זֶה ֶשׁ ֵמּת ָבּ ֲ‬
‫ֵחן ֲא ִפלּוּ ִבּ ְב ִריאוּת‬
‫נָ‬
‫עוּרים ְמ ֻח ָדּ ִשׁים‪.‬‬
‫וּב ְנ ִ‬
‫ִ‬
‫יחה ְל ָפנֵינוּ‬
‫ַה ְמּ ִציאוּת ַמ ִנּ ָ‬
‫ֶאת גּוּפוֹ ַה ֵמּת‪.‬‬
‫ַה ְמּ ִציאוּת ֵאינָהּ נָסוֹגָה וְ לוּ ַצ ַעד‪.‬‬
‫אַפ ֶשׁ ֶרת‬
‫יריּוּת ַה ֲחלוֹמוֹת ְמ ְ‬
‫אַוְ ִר ִ‬
‫ַער ֵמ ֶהם ְבּ ַקלּוּת‪.‬‬
‫ַל ִזּ ָכּרוֹן ְל ִה ְתנ ֵ‬
‫יכה ַל ֲחשׁשׁ ִמ ִשּׁ ְכ ָחה‪.‬‬
‫ַה ְמּ ִציאוּת ֵאינָהּ ְצ ִר ָ‬
‫ִהיא ִמ ְק ֶרה ָק ֶשׁה‪.‬‬
‫רוֹב ֶצת ַעל ְכּ ֵת ֵפינוּ‪,‬‬
‫ֶ‬
‫ידה ַעל ִל ֵבּנוּ‪,‬‬
‫ַמ ְכ ִבּ ָ‬
‫ַחת ְל ַר ְג ֵלינוּ‪.‬‬
‫צוֹנ ַ‬
‫ֵאין ִמ ְפ ָלט ִמ ֶמּנָּה‪,‬‬
‫ַבּכֹּל ְתּ ַלוֵּנוּ‪.‬‬
‫וְ ֵאין ִבּ ְנ ִתיב ַמ ָסּ ֵענוּ‬
‫ַתּ ֲחנָה‬
‫ֶשׁ ָבּהּ לֹא ְתּ ַח ֶכּה ָלנוּ‪.‬‬
‫וייכרט מסכם‪" :‬אני כותב שירה תמיד מתוך הערכה להישגיהם של קודמיי בספרות‬
‫העברית‪ .‬אני רואה את המסורת הספרותית כמילון גדול של אפשרויות שגם אם אנחנו‬
‫מחדשים בו דבר‪ ,‬תמיד אנחנו פועלים במסגרת התחביר ואוצר המלים של הספרות‬
‫שלנו‪.‬‬
‫על המשוררים הצעירים להבין שהקיום הספרותי הוא אורח חיים הנמשך מרגע שאתה‬
‫עומד על דעתך ועד ליום מותך ואין בו שום דבר הדומה ל'כוכב נולד'‪.‬‬
‫זו דרך ארוכה‪ ,‬לא פעם מייסרת‪ ,‬לא אחת מאכזבת‪ ,‬ועם זאת האושר הגדול הוא‬
‫שמתאפשר לך לעסוק בחוויה השמחה מכל ששימבורסקה מכנה 'שמחת הכתיבה'‪.‬‬
‫ובמילותיה‪' ,‬שמחת הכתיבה‪ .‬יכולת ההנצחה‪ .‬נקמת היד בת‪-‬התמותה'"‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫דוד אדלר *‬
‫עופרת יצוקה‬
‫צוּקה‬
‫עוֹפ ֶרת יְ ָ‬
‫ֶ‬
‫אָבי‬
‫ַעל ַמ ֵצּ ַבת ִ‬
‫ֶשׁ ֻה ְתּ ָכה וְ ִנ ְשׁ ְפּ ָתה‬
‫לֹא ַרק ַעל ְשׁמוֹ‬
‫ֶא ָלּא גַּם ַעל ְשׁמוֹ ַהטּוֹב‬
‫ַעד ֶשׁנוֹ ְצ ָקה‪.‬‬
‫ְבּ ַמ ֵצּ ָב ָתהּ ֶשׁל ִא ִמּי‬
‫עוֹפ ֶרת‪.‬‬
‫ְכּ ָבר לֹא נוֹ ְצ ָקה ֶ‬
‫טוּר ִקי‬
‫אוֹתהּ ְבּ ַמ ֵצּ ַבת ַשׁיִ שׁ ְ‬
‫ַק ִתּי ָ‬
‫ִפּנּ ְ‬
‫ָכ ָתה ָלהּ ְבּ ִמ ְט ָבּ ָחהּ‬
‫ֶשׁלֹא ז ְ‬
‫עוֹפ ֶרת ַה ֻמּ ֶתּ ֶכת‬
‫וְ ָה ֶ‬
‫ָכּ ְך ֻה ְס ַבּר ִלי‬
‫סוֹד ֶקת‪.‬‬
‫ֶאת ַה ַשּׁיִ שׁ ֶ‬
‫רוּריּוֹת ְשׁ ָמהּ ֶשׁ ִנּ ְמ ְשׁחוּ ְבּ ָשׁחֹר‬
‫ְשׁ ַק ֲע ִ‬
‫ֶשׁם‪.‬‬
‫ָק ְראוּ ְלג ֶ‬
‫ְשׁמוֹ ַהטּוֹב ָהיָה גָּלוּי ְל ָכל ַעיִ ן‬
‫ָסי‬
‫אתי אוֹתוֹ ְבּ ִמ ְכנ ַ‬
‫ָשׂ ִ‬
‫גַּם ֲא ִני נ ָ‬
‫יהם ָה ְלכוּ וְ ָר ֲחקוּ ִמ ְנּ ָע ַלי‬
‫ֶשׁ ְק ֵצ ֶ‬
‫ָב ְה ִתּי‪.‬‬
‫ְכּכֹל ֶשׁגּ ַ‬
‫ְבּיוֹם א' כ"ב ְבּ ֵט ֵבת תשס"ט‬
‫יר ָתהּ ְבּ ָשׁנָה ְמ ֻע ֶבּ ֶרת‬
‫ְשׁ ֵנים‪ָ -‬ע ָשׂר ח ֶֹדשׁ ִל ְפ ִט ָ‬
‫צוּקה" ְכּ ָבר ָגּ ְס ָסה‬
‫עוֹפ ֶרת יְ ָ‬
‫ְכּ ֶשׁ" ֶ‬
‫ַה ְפ ָס ַקת ֵאשׁ ַחד ְצ ָד ִדית ֶשׁל יִ ְשׂ ָר ֵאל‬
‫ָשׁעוֹת ֲא ָחדוֹת ק ֶֹדם ְכּ ָבר ֻה ְכ ְר ָזה‬
‫ַענָה‪,‬‬
‫וְ ַה ָח ָמאס ֶט ֶרם נ ֲ‬
‫ְצרוֹרוֹת ֵאשׁ נוֹ ָר ִאיִּ ים‬
‫ֶשׁ ָעלוּ ֵמ ַה ִמּ ְטוָח ֶשׁ ַבּ ָוּא ִדי‬
‫ַסין‬
‫ְל ַמ ָטּה ִמ ֵדּיר י ִ‬
‫אוֹתיּוֹת ְשׁ ָמהּ‪.‬‬
‫ֶה ֱח ִרישׁוּ ֶאת ִ‬
‫ַרק ִבּ ְשׁ ַעת ֲהפוּגָה‬
‫עוֹד ָע ְל ָתה ַה ִתּ ְקוָה‬
‫אַחרוֹנָה‪.‬‬
‫ֶשׁזּוֹ ַהיְּ ִריָּה ָה ֲ‬
‫ַעד ֶשׁ ִה ְת ָבּ ֵרר ֶש ַרק ַה ַמּ ְח ָס ִנית ֻה ְח ְל ָפה‬
‫בוּרה ַה ְנּחוּ ָשׁה‪.‬‬
‫ַעל יְ ֵדי ַה ֲח ָ‬
‫ְכּ ֶשׁ ֵה ִעירוּ ִלי ֲח ֵב ַרי ַעל ָכּ ְך‬
‫ְבּ ֵבית ִס ְפ ִרי ֶה ָח ָדשׁ " ַמ ֲע ֶלה"‬
‫לֹא ֵה ַב ְנ ִתּי‪.‬‬
‫חוֹקים ִמ ֶמּ ִנּי‬
‫אָפנָה ָהיוּ ְר ִ‬
‫ִע ְניְ נֵי ְ‬
‫לא ָהיָה ָבּ ֶהם ֲע ַדיִ ן ֶק ַרע אוֹ ְט ַלאי‬
‫ָב ְה ִתּי‬
‫כֹּה ַמ ֵהר גּ ַ‬
‫וְ ֶאת ֶע ְר ָו ִתי ִמ ְלּ ַמ ָטּה‬
‫ִכּסּוּ ְל ִת ְפ ֶא ֶרת זוּג ַגּ ְר ֵבּי לוֹ ְדזִ 'יָה‬
‫ֶשׁ ָהיוּ ְללֹא ְמתֹם‬
‫מוּרים‬
‫ְל ָפחוֹת ִאם ְדּ ָב ִרים ֲא ִ‬
‫ַעל‪.‬‬
‫ֵמ ַעל ְל ַקו ַהנּ ַ‬
‫ַרק אָז ָשׁ ַל ְח ִתּי ַמ ָבּט‬
‫ְל ֵע ֶבר ִמ ְכ ְנ ֵסי ֲח ֵב ַרי ֶשׁ ִה ְשׁ ַתּ ְפּלוּ‬
‫יהם‬
‫ַעד ִל ְקצוֹת ַנ ֲע ֵל ֶ‬
‫וְ אַף ְל ַמ ָטּה ִמזֶה‪.‬‬
‫ִנ ְג ְל ָתה ִלי אָז ֱא ֶמת ֲח ָד ָשׁה‬
‫יה‪.‬‬
‫ֶשׁ ֶטּ ֶרם יְ ַד ְע ִתּ ָ‬
‫אוֹתיּוֹת ַה ְנּ ָשׁ ָמה‬
‫ְכּ ֶשׁ ָקּ ָראנוּ ֶאת ִ‬
‫נּוֹרא‬
‫ַסּים ִל ְגבֹּר ַעל ָה ַר ַעשׁ ַה ָ‬
‫ְמנ ִ‬
‫אוֹתיּוֹת ְשׁ ָמהּ ֵמי ְגּ ָשׁ ִמים‬
‫יתי ֶשׁ ִנּ ְקווּ ְבּ ִ‬
‫ָר ִא ִ‬
‫הוֹרים‬
‫ְט ִ‬
‫צוּקה‪.‬‬
‫עוֹפ ֶרת יְ ָ‬
‫לֹא עוֹד ֶ‬
‫אָתא" ֶשׁ ִבּ ְק ֵצה ְרחוֹב ַהל"ה‬
‫אַך ֶאל ֲחנוּת " ָ‬
‫ְ‬
‫ַע ִתּי ַרק ִל ְפנֵי ַה ַחג‬
‫ִהגּ ְ‬
‫ָסיִ ם‬
‫מוֹסיף ְל ֶמ ְל ַתּ ְח ִתּי ַרק זוּג ֶא ָחד ֶשל ִמ ְכנ ַ‬
‫ִ‬
‫יהם‬
‫צוֹת ֶ‬
‫קוּפּלוּ ִבּ ְק ֵ‬
‫ָסיו ַה ְשּׁ ַניִ ם ְ‬
‫ֶשׁ ִמּ ְכנ ָ‬
‫ֶתר ִבּ ָטּחוֹן‬
‫ְלי ֶ‬
‫ַפּ ֲע ַמיִ ם‪.‬‬
‫•‬
‫בשל השמטת חלקו השני של השיר בגיליון ‪ 27‬אנו מביאים שיר זה בשנית ועם דוד אדלר הסליחה‬
‫‪35‬‬
‫יואל נץ‬
‫כיצד הופצו היצירות האסורות בבריה"מ‬
‫לקראת פרסומו של תרגום השיר "אפיסטולה על חיבור שירה" מאת קיבירוב ב"עיין ערך‬
‫שירה" מס' ‪ 27‬שוחחתי באמצעות הדוא"ל עם המשוררת בלשון הרוסית אילנה ארד‬
‫והשתדלתי ליישב בעזרתה את תמיהתי – כיצד נפוצו ברחבי בריה"מ יצירות מוזיקה‪,‬‬
‫שירה ופרוזה שפרסומן והפצתן היו אסורות על ידי השלטונות הסובייטיים )ע' בנושא זה‬
‫גם ברשימה על וולדימיר וויסוצקי בעע"ש מס' ‪.(19‬‬
‫אילנה היא משוררת רגישה ומוכשרת מאוד‪ .‬עלתה ארצה בשנות ה‪ 70-‬בעודה עלמה‬
‫צעירה מאוד‪ ,‬ועל אף שהתערתה היטב במציאות ארצנו ושולטת היטב בלשון העברית –‬
‫הנה אהבתה ללשון הרוסית לא פגה )וכי ייתכן אחרת?( כמלוא הנימה‪ ...‬תרגום שירה‬
‫"כבר לא מוקדם" ראה אור בגיליון מס' ‪ .25‬אילנה סיפרה לי על ניסיונה המועט‪ ,‬בגילה‬
‫הצעיר‪ ,‬בפעילות האמנותית האסורה בטרם עלותה ארצה‪ ,‬הסבה את תשומת ליבי לרומן‬
‫ירניק'‪ .2‬את תרגומו של קטע‬
‫ַרט ִ‬
‫של א‪ .‬ריבין והבליטה למעני את הקטע בו מסופר על 'קוו ִ‬
‫זה אני מביא להלן‪ ,‬בהסכמתה האדיבה של אילנה ארד‪.‬‬
‫קוורטירניק ‪ /‬א‪ .‬ריבין‬
‫תרגום מרוסית‪ :‬יואל נץ )הערות השוליים מאת המתרגם(‬
‫קטע מן הרומן " ִקינוֹ מראשיתו" מאת אַ ֶל ְכּ ֵסיי ִר ִ‬
‫יבּין‪ ,3‬הוצאת "סמיאדין"‪ ,‬סמולנסק ‪.1992‬‬
‫‪ 190‬עמ'‪.‬‬
‫הערת ההוצאה לאור‪:‬‬
‫"ספרו של המוזיקאי מפטרבורג א‪ .‬ריבין "קינו מראשיתו" הוא יצירת ספרות ראשונה על‬
‫להקת "קינוֹ" ועל סולן הלהקה וויקטור צוֹי‪ .‬הנובלה מספרת לא רק על הקמתה של‬
‫הלהקה האגדית‪ ,‬אלא גם על חיי ה'אנדרגראונד' הרוסי של ראשית שנות ה‪.80-‬‬
‫הדיוקנאות של כוכבי הרוק בני זמננו אשר שורטטו ביד אמן וההגשה השוטפת הופכים‬
‫סילנטי‪.‬‬
‫את היצירה למעניינת ונגישה לחוג קוראים רחב"‪ .‬קוֹט ֶ‬
‫‪...‬למחרת היום‪ ,‬אמורים היו המשחרים להאזין ל"אקווריום" לגשת אל פינת שדרות‬
‫נוֹבה בקרבת הקיוסק "גלידה"‪.‬‬
‫הקוסמונאוטים ורחוב ִטינָה‪ָ -‬‬
‫מוכר הגלידה‪ ,‬ברנש סימפטי מבוגר היה מוטרד – מזה כחצי שעה משוטטים סביב‬
‫הקיוסק שלו באלם איזה אנשים צעירים‪ ,‬לבושים כיאות‪ ,‬ומספרם רק הולך ורב‪.‬‬
‫האנשים הצעירים אינם משוחחים ביניהם‪ ,‬מעשנים ללא הרף ומסתכלים בשעון‪ .‬אין הם‬
‫דומים לוועדת אוֹ‪ֶ -‬בּ‪ַ -‬ח‪ֶ -‬אס‪ֶ -‬אס‪ , 4‬גם לא – לליסטים‪ ,‬גלידה לא קונים‪ ,‬והמוכר בדומה‬
‫לכל איש סובייטי מן השורה היה מוטרד מתשומת הלב הבלתי מובנת כלפי הקיוסק שלו‪.‬‬
‫הגענו אל מקום המפגש וקנינו‪ ,‬כל אחד‪ ,‬אסקימו‪ ,‬ובכך גרמנו לו למוכר שייתקף בהלה‬
‫של אלם ושיתוק‪ .‬הביט אל צוי‪ ,‬בעל תווי הפנים הקוריאניות‪ ,‬אל שרוולי חולצתו‬
‫המופשלים ואל לסתו התחתונה הבולטת‪ ,‬אל פיני‪ ,‬שהיה מחייך‪ ,‬ומפגין את שיניו‬
‫הקדמיות החסרות‪ ,‬ועליי וחשב כנראה – "הנה‪-‬הנה‪ ,‬זה מתחיל‪ "...‬הוא לא היה רחוק מן‬
‫האמת – זה באמת התחיל‪.‬‬
‫"שלום על כולם!" – שמענו קורא מישהו בקול רם ועליז‪ .‬את הברכה השמיע לעברנו‬
‫בחור מוצק לא גבוה שופע טוב לב‪ ,‬על ראשו מגבעת רחבת תיתורת‪ ,‬שהיה קרב ובא‬
‫אלינו מצד מדור היינות של הגַסטרוֹנוֹם‪ .‬האיש היה סוֹרוֹקין‪ ,‬או‪ ,‬כמו שכינו אותו ידידיו‬
‫טרמוּל‪ .‬דה‪-‬טרמול החליף ברכות בלחיצת יד עם שניים או שלושה אנשים צעירים‪,‬‬
‫ֶדה‪ֶ -‬‬
‫שניצבו בסמוך לקיוסק‪ ,‬הניד בראשו אל עבר האחרים ואמר‪:‬‬
‫"קדימה‪ ,‬הולכים"‪.‬‬
‫‪ 2 ‬קוורטירה = דירה‪ .‬קוורטירניק – מונח שנוצר בצוק העיתים המתאר מפגשי אמנות חשאיים בדירות פרטיות‬
‫‪ 3 ‬חבר בלהקת רוק "קינו"‪ ,‬מן המפורסמות ביותר בבריה"מ‬
‫‪ 4 ‬המחלקה למלחמה בגזל נכסים סוציאליסטיים‪ ,‬מיסודה של אן‪-‬ק‪-‬וו‪-‬דה‬
‫‪36‬‬
‫נכנסנו לדירה בת שני חדרים‪ ,‬כמוה כדירתי מן הדגם החרושצ'ובי‪ .‬נאסף בה קהל של‬
‫כחמישים איש‪ .‬הנכנסים מסרו רובל או שניים לידי דה‪-‬טרמול – הקונצרטים הדירתיים‬
‫שונים מאלה שמקיימים במועדוני הרוק בכך‪ ,‬שהנגנים מקבלים ולו סכום כסף כלשהו‪.‬‬
‫מועדון רוק לא שילם בימים ההם לאיש אף לא קופייקה אחת‪ .‬גם אנחנו מסרנו רובל‪ ,‬כל‬
‫לגוֹסקוֹנצרט‪ , 5‬אלא ישירות ל"אקווריום"‪,‬‬
‫ֶ‬
‫אחד‪ ,‬כיוון שידענו‪ ,‬שכסף זה לא יגיע סתם‬
‫חבריה דומה לזו שלנו‪.‬‬
‫ַ‬
‫שמידת המכובדות של‬
‫הצופים התמקמו על הרצפה‪ ,‬ועל הספה בסמוך לקיר – התמקם "אקווריום"‪ ,‬בדמותם‬
‫נוֹבה )לא לבלבל עם דיושה מיכאילובנה מ"פיליגרים" ומ"מושא‬
‫רוֹמ ָ‬
‫דיוּשה ַ‬
‫ָ‬
‫של ב‪.‬ג‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫נשטיין‪-‬ווַסילייֶב‪ .‬מיכאיל ניגן בוֹנגים ‪ ,‬ב‪.‬ג‪ .‬ודיושה שרו בשני‬
‫לגיחוך"( ושל ַפן – מיכאיל ַפ ֵ‬
‫קולות וניגנו על גיטרות‪ ,‬וזה היה כמו תמיד‪ ,‬נהדר‪ .‬אין טעם להסביר כאן איך ומה הם‬
‫ניגנו‪ ,‬מי שאוהבים את "אקווריום" יודעים זאת והאזינו להם כבר עשרות פעמים‪ ,‬ומי‬
‫שאינם אוהבים‪ ,‬אין טעם להסביר להם‪ ,‬שלבן – זה לבן‪ ,‬וששחור – שחור‪.‬‬
‫"אקוואריום" בהופעה חיה )‪(2004‬‬
‫הצופים הכירו בעל פה כמעט את כל השירים שבוריס היה שר‪ ,‬והיו מצטרפים אליו בקול‬
‫מאופק‪ .‬לצעוק‪ ,‬כמו גם לרקוע ברגליים‪ ,‬למחוא כף‪ ,‬לשרוק היה אסור בתכלית האיסור‬
‫בפקודת בעלי הבית – השכנים עלולים היו פשוט להזעיק מיליציה‪ ,‬דבר שעשוי היה‬
‫להיגמר עצוב מאוד הן לבעלי הבית‪ ,‬והן למוזיקאים‪" .‬אקווריום" היה מצוי אז באורח‬
‫מתמיד על הכוונת של ק‪-‬ג‪-‬ב והיה נחשב לאחד מאויביו המרים ביותר של השלטון‬
‫הסובייטי בעיר‪.‬‬
‫"וכעת‪ ,‬אחד העלמים שנוכח איתנו כאן ישיר נא את שירו המופלא 'ידידיי' "‪ – ,‬אמר‬
‫בוריס והביט אל צוי‪ .‬צוי לא נבוך‪ ,‬נטל מב‪.‬ג‪ .‬את הגיטרה ופנה אליי‪:‬‬
‫"ליושה‪ ,‬לווה אותי‪ ,‬בבקשה"‪.‬‬
‫לקחתי את הגיטרה‪ ,‬שמסר לי דיושה‪ ,‬וניגנו את "ידידיי" ושיר חדש של צוי‪ ,‬עוד בוגי‬
‫בּוּלן בשם‪" :‬אבא‪ ,‬הבן שלך לא רוצה להיות אף אחד"‪ .‬היה זה בוגי אמיתי‬
‫בנוסח ַמרק ַ‬
‫קצ'י' ]"פרקטי" מסורס – עגה ייחודית – י‪.‬נ‪ ,[.‬לבד מאותו‬
‫פּר ִ‬
‫שאיש איננו מנגן באורח ' ַ‬
‫מייק ]מרק? – י‪.‬נ‪ [.‬עצמו‪.‬‬
‫‪ 5 ‬המוסד הממלכתי שרק באצטלתו הורשו אמנים ולהקות לערוך מופעים בבריה"מ‬
‫‪ 6 ‬סוג של כלי הקשה‬
‫‪37‬‬
‫" ִלי לֹא ִא ְכ ַפּת ִבּ ְכ ָלל ָמה ֶא ֱעבוֹד‪,‬‬
‫וּמה ִל ְסעוֹד‪,‬‬
‫יכן ָ‬
‫ִלי לֹא ִא ְכ ַפּת – ֵה ָ‬
‫אָקיץ ִמן ַה ֵשּׁנָה!‬
‫ִלי לֹא ִא ְכ ַפּת ִאם ִ‬
‫וְ זֶה ַע ָתּה ַמ ְלאוּ ִלי ַרק ֶע ְשׂ ִרים ָשׁנָה‪.‬‬
‫רוֹצה ִל ְהיוֹת אַף ֶא ָחד‪...‬‬
‫אַבּא‪ַ ,‬ה ֵבּן ֶשׁ ְלּ ָך לֹא ֶ‬
‫ָ‬
‫רוֹצה ִל ְהיוֹת אַף ֶא ָחד‪...‬‬
‫אַבּא‪ַ ,‬ה ֵבּן ֶשׁ ְלּ ָך לֹא ֶ‬
‫ָ‬
‫רוֹצה ִל ְהיוֹת אַף ֶא ָחד‪,‬‬
‫אַבּא‪ַ ,‬ה ֵבּן ֶשׁ ְלּ ָך לֹא ֶ‬
‫ָ‬
‫ָמה ַל ֲעשׂוֹת?‪"..‬‬
‫"מי הם האנשים הצעירים המופלאים האלה?"‪ ,‬שאל דה‪-‬טרמול את בוריס‪ .‬הקהל‪,‬‬
‫שמורכב היה רובו ככולו סטודנטים של אוניברסיטה או מי שכבר סיימו את מוסד‬
‫הלימודים הזה‪ ,‬התבוננו גם הם בעניין רב אל צוי – שיריו מצאו חן בעיניהם‪ ,‬הם לא‬
‫נפלו משירי "אקווריום" – היה בהם משהו חדש‪ ,‬טרי‪ ,‬לא דומה ללהקות של מועדוני רוק‬
‫מרעישי העולמות‪.‬‬
‫נקים צעירים של לנינגרד"‪ ,‬השיב בוריס לדה‪-‬טרמול‪.‬‬
‫"אלה ַפּ ִ‬
‫צוי הניע בראשו בחוסר שביעות רצון‪ ,‬אך לא הגיב‪ .‬לעת ההיא כבר לא אהבנו‪ ,‬שיכנו‬
‫אותנו "פנקים" – אנחנו היינו ביטניקים לכל דבר ועניין‪ ,‬אהבנו בוגי‪-‬ווגי וכבר שונים‬
‫היינו חיצונית מ"מביאי הסיפוק האוטומטיים"‪ .‬ואילו רוב היושבים בדירה סגדו לבוריס‬
‫והאזינו בקשב רב לכל מילה הנהגית מפיו‪ .‬לכן‪ ,‬נוצר למשך זמן מה בלנינגרד סוג של‬
‫בלבול‪ .‬הסטודנטים של האוניברסיטה החלו סוברים שפנקים – הם חבריָה שקטים‬
‫וחביבים כאלה‪ ,‬שמנגנים ושרים פזמונים יפים ומלודיים‪ ,‬רוקדים בוגי‪-‬ווגי ועוסקים‬
‫בחקר יצירתו של ְג ֶר ֶבּ ְנ ְש ִצ'יקוֹב‪. 7‬‬
‫יליינִ י"‪ ,‬נפרדנו בחום מן ה"אקווריום" ומן הקהל‪,‬‬
‫יוּבּ ֵ‬
‫זמננו דחק לקראת הקונצרט ב" ִ‬
‫הבטחנו להיפגש עם בוריס ויצאנו את הדירה ַמכניסת האורחים‪ .‬פסענו לאורך שדרת‬
‫הקוסמונאוטים שטופת השמש וצוי היה מזמזם‪" :‬איזהו הדג באוקיינוס ששוחה הכי‬
‫מהר?‪"..‬‬
‫ויקטור צוי )משמאל( וחברים מלהקת "קינו"‬
‫‪ 7 ‬בוריס גרבנשצ'יקוב )"ב‪.‬ג‪ – (".‬משורר ומוזיקאי רוסי‪ ,‬מן המפורסמים שבהם‪ .‬ראש להקת "אקווריום"‬
‫‪38‬‬
‫עיין ערך תרגום‬
‫ירה ְכּ ֶשׁ ְלּ ַע ְצ ָמהּ ִהיא‬
‫אַח ֵרי ַהכֹּל‪ִ ,‬שׁ ָ‬
‫" ֲ‬
‫ִתּ ְרגּוּם" )יוסף ברודסקי‪(1977 ,‬‬
‫עודד פלד‬
‫ויליאם קרלוס ויליאמס ]‪ – [1863-1963‬מחשובי המודרנה בשירה האמריקנית במאה‬
‫העשרים‪ .‬בכתיבתו המאוחרת עבר לשירה פתוחה הבנויה על קבוצות נשימה‪ ,‬מקצבים‬
‫עממיים ושפת דיבור‪ .‬אך שירתו היא בעיקרה אימג'יסטית‪ ,‬הווה אומר‪ ,‬ניסיון לצלם‬
‫תמונת מצב של אובייקט או אדם‪ ,‬תוך יצירת תמונה סטטית‪ ,‬מפורטת מאוד‪ .‬באימג'יזם‬
‫יש ניסיון שלא לערב את ה"אני" השר בסיטואציה שהוא מצייר )או מצלם(‪ ,‬ולהגיע‬
‫לאובייקטיביות יחסית‪ ,‬כאשר המשורר מעמיד עצמו במצב תודעה אינטלקטואלי על‬
‫חשבון ההתייחסות הרגשית; אך דווקא מתוך ריחוק יחסי זה של ויליאמס ממושאי‬
‫ההתבוננות שלו‪ ,‬נוצרים האמפתיה ויחס החמלה העמוק שלו כלפיהם‪ .‬כרופא כפרי‬
‫מהסגנון הישן שבא במגע יום‪-‬יומי עם פשוטי העם‪ ,‬הוא משרטט ביד אמן דיוקנאות של‬
‫קשישים‪ ,‬מהגרים ועמלים קשי‪-‬יום‪.‬‬
‫תרגום שירים מאנגלית‪ :‬עודד פלד‬
‫דיוקן פרולטרי‬
‫ירה ְגּלוּיַת‪-‬רֹאשׁ‬
‫דוֹלה ְצ ִע ָ‬
‫ִא ָשּׁה ְגּ ָ‬
‫ְבּ ִסנָּר‬
‫עוֹמ ֶדת‬
‫ְשׂ ָע ָרהּ ֻמ ְח ָלק ְלאָחוֹר ֶ‬
‫ָבּ ְרחוֹב‬
‫טוֹפ ֶפת‬
‫אַחת ֶ‬
‫רוּבה ַ‬
‫ֶרגֶל ְגּ ָ‬
‫ַעל ִמ ְד ָר ָכה‬
‫ָדהּ ִמ ְס ַתּ ֶכּ ֶלת‬
‫ַעל ְבּי ָ‬
‫נַ‬
‫תוֹכהּ‬
‫ְבּ ִרכּוּז ְל ָ‬
‫ִהיא ֶ‬
‫סוּליַת ְניָר‬
‫עוֹק ֶרת ְ‬
‫ִל ְמצֹא ֶאת ַה ַמּ ְס ֵמר‬
‫ֶשׁ ִה ְכ ִאיב ָלהּ‬
‫המריצה האדומה‬
‫ָכּל ָכּ ְך ַה ְר ֵבּה ָתּלוּי‬
‫ִבּ‬
‫יצה‬
‫ְמ ִר ָ‬
‫ֻמּה‬
‫ֲאד ָ‬
‫בּוֹה ֶקת ְבּ ֵמי‬
‫ֶ‬
‫ֶשׁם‬
‫גֶּ‬
‫ְל ַצד ַה ַתּ ְר ְנגוֹלוֹת‬
‫ַה ְלּ ָבנוֹת‬
‫‪39‬‬
‫עקרת‪-‬הבית הצעירה‬
‫קינת האלמנה באביב‬
‫ירה‬
‫ְבּ ֶע ֶשׂר ַבּבּ ֶֹקר ֲע ֶק ֶרת‪ַ -‬ה ַבּ ִית ַה ְצּ ִע ָ‬
‫חוֹרי‬
‫ֻשּל ֵמ ֲא ֵ‬
‫תּוֹב ֶבת ְבּ ָחלוּק ְמר ָ‬
‫ִמ ְס ֶ‬
‫ָכּ ְת ֵלי ָה ֵעץ ֶשׁל ֵבּית ַבּ ֲע ָלהּ‪.‬‬
‫ידי‪.‬‬
‫עוֹבר יְ ִח ִ‬
‫יתי ֲא ִני ֵ‬
‫כוֹנ ִ‬
‫ִבּ ְמ ִ‬
‫יתי‬
‫תּוּגָה ִהיא ִמ ְג ָר ִשׁי ַה ֵבּ ִ‬
‫ָשׁם ָה ֵע ֶשׂב ֶה ָח ָדשׁ‬
‫ִמ ְת ַל ֵקּ ַח ְכּ ִפי ֶשׁ ִה ְת ַל ַקּח‬
‫אַך לֹא‬
‫ְל ָפ ִנים ְפּ ָע ִמים ַרבּוֹת ְ‬
‫ָבּ ֵאשׁ ַהצּוֹ ֶננֶת‬
‫ֶרת ָע ַלי ַה ָשּׁנָה‪.‬‬
‫ַהסּוֹג ֶ‬
‫לוֹשׁים וְ ָח ֵמשׁ ָשׁנָה‬
‫ְשׁ ִ‬
‫יתי ִעם ַבּ ֲע ִלי‪.‬‬
‫ָחיִ ִ‬
‫ֵעץ ַה ְשּׁזִ יף ָל ָבן ַהיֹוֹם‬
‫ֵמ ֲהמוֹנֵי ְפּ ָר ִחים‪.‬‬
‫ֲהמוֹנֵי ְפּ ָר ִחים‬
‫ֻב ְדּ ָבן‬
‫ְמ ַמ ְלּ ִאים ֶאת ַע ְנ ֵפי ַהדּ ְ‬
‫יחים ֲא ָח ִדים‬
‫צוֹב ִעים ִשׂ ִ‬
‫וְ ְ‬
‫ַא ֵח ִרים ְבּאָדֹם‬
‫ְבּ ָצהֹב ו ֲ‬
‫ְ‬
‫אַך ַה ַצּ ַער ְבּ ִל ִבּי‬
‫ַעז ֵמ ֶהם‬
‫ִכּי אַף ֶשׁ ָהיוּ ְל ָפ ִנים ְמשׂוֹשׂ‬
‫ַחיַּי‪ַ ,‬היּוֹם ֲא ִני ַמ ְב ִחינָה ָבּ ֶהם‬
‫שׁוֹכ ַחת‪.‬‬
‫יטה ֶאת ַמ ָבּ ִטי‪ַ ,‬‬
‫וּמ ִס ָ‬
‫ְ‬
‫ַהיּוֹם ִס ֵפּר ִלי ְבּנִ י‬
‫ֶשׁ ַבּ ֲא ָפ ֵרי ַה ִמּ ְר ֶעה‪,‬‬
‫ֻתּים‪,‬‬
‫ִבּ ְק ֵצה ַהיְ ָערוֹת ָה ֲעב ִ‬
‫ֵמ ָרחוֹק‪ָ ,‬ראָה‬
‫ֵע ִצים ִל ְבנֵי‪ְ -‬פּ ָר ִחים‪.‬‬
‫ַפ ִשׁי‬
‫ֲא ִני ָח ָשׁה ֶשׁיֵּשׁ ֶאת נ ְ‬
‫ָל ֶל ֶכת ְל ָשׁם‬
‫תוֹך ַה ְפּ ָר ִחים ַה ָלּלוּ‬
‫ִל ְצנ ַֹח ְל ְ‬
‫מוּכה‪.‬‬
‫אַד ַמת ַה ִבּ ָצּה ַה ְסּ ָ‬
‫וְ ִל ְשׁק ַֹע ְבּ ְ‬
‫ֶשׁת ִל ְשׂ ַפת ַה ִמּ ְד ָר ָכה‬
‫וְ אָז שׁוּב ִנגּ ֶ‬
‫מוֹכר ַה ָדּ ִגים‪ ,‬וְ ֶ‬
‫עוֹמ ֶדת‬
‫מוֹכר ַה ֶקּ ַרח‪ֵ ,‬‬
‫ִל ְקרֹא ְל ֵ‬
‫אוֹס ֶפת‬
‫חוֹך‪ֶ ,‬‬
‫ֶשׁת‪ְ ,‬ללֹא ָמ ְ‬
‫ְמ ֻביּ ֶ‬
‫אוֹתהּ‬
‫ַא ִני ְמ ַד ֶמּה ָ‬
‫ְקוֻצּוֹת ֵשׂ ָער תּוֹעוֹת‪ ,‬ו ֲ‬
‫ָשׁר‪.‬‬
‫ְל ָע ֶלה ֶשׁנּ ַ‬
‫יתי ֶח ֶרשׁ‬
‫כוֹנ ִ‬
‫ַלּי ְמ ִ‬
‫ַלגּ ֵ‬
‫גְּ‬
‫ַבּי‬
‫צּוּח ַדּק ַעל גּ ֵ‬
‫יצים ְבּקוֹל ִפּ ַ‬
‫ְמ ִא ִ‬
‫עוֹבר ְמ ַחיּ ְֵך‪.‬‬
‫ָע ִלים יְ ֵב ִשׁים ְבּ ִ‬
‫עוֹדי ַקד וְ ֵ‬
‫רוצה רק לומר‬
‫אָכ ְל ִתּי‬
‫ֶשׁ ַ‬
‫יפים‬
‫ֶאת ַה ְשּׁזִ ִ‬
‫ֶשׁ ָהיוּ ַבּ ְמ ָק ֵרר‬
‫אוֹתם‬
‫ָ‬
‫ָשׁ ַמ ְר ְתּ‬
‫ִמן ַה ְסּ ָתם‬
‫רוּחת ַהבּ ֶֹקר‬
‫ַל ֲא ַ‬
‫ִס ְל ִחי ִלי‬
‫ֵהם ָהיוּ ֲע ֵר ִבים ַל ֵח ְך‬
‫תוּקים ָכּל ָכּ ְך‬
‫ְמ ִ‬
‫צוֹנ ִנים ָכּל ָכּ ְך‬
‫ְ‬
‫‪40‬‬
‫שונות‬
‫צוותא מגישה‬
‫"השירים של חיי"‬
‫משוררים ‪ ,‬סופרים ואנשי רוח מספרים על השירים ששינו את חייהם‬
‫מופע ספרותי‪ -‬מוסיקלי‬
‫עריכה וניהול מוסיקלי ‪ :‬אורי לשמן‬
‫ארבעה מפגשים בגוון אישי בין משוררים ‪ ,‬סופרים ‪ ,‬אנשי רוח ‪ ,‬מוזיקאים ‪,‬‬
‫זמרים ושחקנים ‪ ,‬שישוחחו ‪ ,‬ישיר ו ויקראו שירי משוררים שהשפיעו על‬
‫חייהם ‪.‬‬
‫בכל מפגש נצא למסע קסום אל תחנות בחייהם של האורחים ‪ ,‬אל השירים‬
‫שהיו להם לאבני דרך ומקום מפלט ‪ .‬השירים שהפכו חברים לכל החיים‬
‫ומלווים אותם עד היום ‪ .‬זמרים ושחקנים מהשורה הראשונה יצטרפו למסע‬
‫ויבצעו שירי משוררים מוכרים לצד שירי משוררים שהולחנו במיוחד לכל‬
‫מפגש ויושמעו בבכורה עולמית ‪.‬‬
‫המפגש הראשון ‪ :‬יום רביעי ה‪ 1 -‬באפריל בשעה ‪ , 20:30‬אולם לולה‬
‫במפגש זה יתארחו נאוה סמל – סופרת ‪ ,‬מחזאית ומתרגמת ושירי ארצי –‬
‫סופרת ‪ ,‬תסריטאית ומבקרת ספרות ‪ .‬דודה ואחייניתה שיספרו ויקריאו שירים‬
‫שליוו אותן בחייהן והשפיעו עליהם ‪.‬‬
‫בהשתתפות שחקנים וזמרים ‪ :‬עודד קוטלר ‪ ,‬דרור קרן ‪ ,‬אולה שור‪ -‬סלקטר ‪ ,‬מאי‬
‫ישראלי ועינת ארונשטיין ‪.‬‬
‫בין המשוררים ששיריהם יושמעו ‪ :‬לאה גולדברג ‪ ,‬איציק מאגנר ‪ ,‬יהודה‬
‫עמיחי ‪ ,‬נתן זך ‪ ,‬חנוך לוין ‪ ,‬דליה רביקוביץ ויונה וולך ‪.‬‬
‫הפקה ‪ :‬צוותא ‪ ,‬אבן גבירול ‪ , 30‬תל‪ -‬אביב‬
‫טל ' ‪03 – 6950156/7 :‬‬
‫מחיר כרטיס ‪ 95 :‬ש " ח‬
‫לבעלי כרטיס ישראכרט חברי מועדון "זמן תרבות" ולמינויי מפעל הפיס‪ 75 :‬ש"ח‬
‫‪41‬‬
‫"מכתבים מסבא"‪ ,‬סרטה החדש של טלי נתיב עירוני‪ ,‬עוסק במסע שורשים אחר הסבא‬
‫ושאר בני משפחתה של טלי שנכחדו בשואה‪.‬‬
‫במסע אל הארץ היחידה שחשבה שלעולם לא תבקר בה‪ ,‬הארץ שמחקה את עבר‬
‫משפחתה‪ ,‬מסיירת טלי נתיב‪-‬עירוני בגרמניה ומנסה לחקור את שורשי הרוע‪.‬‬
‫סרט מרגש ומומלץ‪.‬‬
‫הסרט מתאים להקרנה במתנ"סים‪ ,‬בתי ספר‪ ,‬מוסדות להשכלה גבוהה‪ ,‬סינימטקים‪,‬‬
‫במסגרת אירועי יום השואה או לקראת הכנה למסעות "שורשים" בבתי ספר ועוד‪.‬‬
‫להזמנת הסרט ולהרצאה לפני הקרנתו ניתן לפנות לטלי נתיב עירוני בפרטים הללו‪:‬‬
‫דואר אלקטרוני‪:‬‬
‫‪talila.ironi@gmail.com‬‬
‫נייד ‪0544652633 -‬‬
‫בסרטון קצר‪ ,‬תמציתו של הסרט‪ ,‬ניתן לצפות כאן בשפה העברית‪:‬‬
‫‪http://www.youtube.com/watch?v=dU8XX1eENqs‬‬
‫כאן בשפה האנגלית‬
‫‪http://www.youtube.com/watch?v=GAA-cOr48Jk‬‬
‫‪42‬‬
43
‫לידידי קרון הספרים‬
‫הזמנה לפתיחת התערוכה בגלריה במרכז ההנצחה‬
‫שבטבעון‪ ,‬ומכירה מיוחדת של ספרי אומנות‪.‬‬
‫‪44‬‬
45