‫‪G‬‬ ‫גיליון מס׳ ‪240‬‬ ‫אוגוסט ‪2014‬‬ ‫‪G‬‬ ‫‪G‬‬ ‫אב‪-‬אלול תשע ‪ ″‬ד‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫‪G‬‬ ‫‪№ 240 G АВГУСТ‬‬ ‫‪G‬‬ ‫)ע״ר(‬ ‫בהיותה גוף וולונטרי‪ ,‬אפוליטי‪ ,‬אינה אחראית לכל תוכן שהוא אשר מפורסם בעיתון‪ ,‬למעט דבר הברית בעברית‬ ‫נוסדה ב‪1972 -‬‬ ‫ב י ט א ו ן‬ ‫מ ס פ ר‬ ‫‪,1 2 2‬‬ ‫א ו ג ו ס ט‬ ‫‪2 0 1 4‬‬ ‫לבנו עם החיילים‪ ,‬המשפחות ותושבי הדרום‪.‬‬ ‫תנחומינו למשפחות הנופלים‪.‬‬ ‫אנו תפילה לשלום הפצועים‪.‬‬ ‫”ה‪ ′‬עוז לעמו ייתן‪ ,‬ה‪ ′‬יברך את עמו בשלום“‬ ‫)תהלים כ‪″‬ט י‪″‬א(‬ ‫‪2‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫העיתון הבוכרי‬ ‫הטור הראשון‬ ‫”עושה שלום במרומיו‬ ‫הוא יעשה שלום עלינו“‬ ‫אנו מצויים כיום בימי ”בין‬ ‫המצרים“ – שלושת השבועות‪ ,‬שבין‬ ‫י‪″‬ז לתמוז‪ ,‬בו נפרצה חומת ירושלים‪,‬‬ ‫ל‪-‬ט‪ ′‬באב – יום חורבן בית מקדשנו‪,‬‬ ‫שנחרב בשל שנאת חינם‪.‬‬ ‫בימים אלה אנו נמצאים ”בין‬ ‫המצרים“ בזמן אמיתי בעקבות‬ ‫מלחמה שנכפתה עלינו‪ ,‬בהם מיטב‬ ‫בנינו נלחמים בשדה הקרב כנגד‬ ‫גדולי שונאי ישראל – החמס והג‪′‬יהד‬ ‫יוסף בר‪-‬נתן‪,‬‬ ‫האיסלאמי‪ ,‬אותם אלה ששמו להם‬ ‫נשיא ברית יוצאי בוכרה‬ ‫מטרה להשמיד‪ ,‬להרוג ולאבד את‬ ‫העם יהודי בארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫העם היהודי‪ ,‬שחזר לאחר ‪ 2000‬שנות גלות למולדתו ההיסטורית‬ ‫לבנות ולהיבנות בה‪ ,‬שוחר שלום‪ ,‬דורש טוב ורוצה בכל מאודו בשכנות‬ ‫טובה עם עמי האזור‪ .‬בכוחו לתרום לשגשוג המזרח התיכון‪ ,‬דבר ממנו‬ ‫יהנו גם שכנינו‪ .‬את זה שונאינו‪ ,‬הקמים עלינו‪ ,‬אינם מוכנים לקבל‬ ‫וכאמור‪ ,‬עושים את כל אשר לאל ידם – למחוק אותנו מעל פני האדמה‪.‬‬ ‫דרכם לא תיצלח! ”חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה“ )תהילים‬ ‫ל‪″‬ז ‪.(14-15‬‬ ‫אחי ורעי‪ ,‬בימים קשים אלה שומה עלינו לפשפש במעשינו ולשמש‬ ‫דוגמא ומופת בהשכנת שלום מבית‪ ,‬בזה שנתעלה מעל מחלוקות‪,‬‬ ‫ריב ומדנים בינינו‪ ,‬בכל זמן ובמיוחד בימי מלחמה אלה‪ ,‬שהרי די לנו‬ ‫באויבינו מבחוץ‪ .‬עלינו לנהוג בדרכו של אהרון הכהן‪ ,‬עליו נאמר‪,‬‬ ‫שהיה ”אוהב שלום ורודף שלום“‪ .‬הבה נשכין שלום בינינו‪ ,‬בין שמאל‬ ‫לימין‪ ,‬בין דתיים לחילוניים‪ ,‬נקשיב איש לרעהו בסבלנות ובסובלנות‬ ‫ונכבד את השונה‪.‬‬ ‫הבה ונקיים את הצו הנבואי ”איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר‬ ‫חזק“ )ישעיהו מ‪″‬א ו(‪.‬‬ ‫נשלים במדרש חז‪″‬ל האומר‪ ,‬שהואיל ובית המקדש חרב בשל‬ ‫”שנאת חינם“‪ ,‬עם ישראל ייוושע בזכות ”אהבת חינם“‪.‬‬ ‫נסיים בתפילה לשלום חיילי ומפקדי צה‪″‬ל‪ ,‬לשיבתם לחיק‬ ‫משפחותיהם בשלום ולרפואה שלמה לפצועים‪.‬‬ ‫נחבק את משפחות השכול‪ ,‬שאיבדו את היקר להם מכל‪ .‬עוז רוחם‬ ‫וחירוף נפשם של הנופלים למען השלום הנכסף‪ ,‬ינון בקרבנו לעד‪.‬‬ ‫יוסף בר‪-‬נתן‬ ‫נשיא ברית יוצאי בוכרה‬ ‫* כתבה זו נכתבה בעיצומו של מבצע ”צוק איתן“‬ ‫תפילת אם‬ ‫במלחמת המפרץ הראשונה‪ ,‬הבן‬ ‫הצעיר שלי היה תינוק שהוכנס לתוך‬ ‫ממ‪″‬ד ואני רעדתי מפחד כששמעתי את‬ ‫רצף המילים‪” :‬בשל התקפת טילים על‬ ‫ישראל‪ “...‬אודה שלאחר כמה ימים‬ ‫אף נסענו לירושלים להירגע‪.‬‬ ‫לפני שנה וחצי הייתי לבד‬ ‫בממ‪″‬ד‪ ,‬כאשר טיל פגע בבניין‬ ‫שנמצא בשכונה מול ביתי‪ .‬תחושת‬ ‫חוסר האונים הייתה קשה‪.‬‬ ‫הפעם‪ ,‬אולי בשל הצלחתה‬ ‫של כיפת ברזל‪ ,‬נדמה שאני פחות‬ ‫נסערת‪ .‬כאילו התחלנו להתרגל‬ ‫למציאות הזויה שבה עם שלם נמצא‬ ‫תחת מתקפת טילים ואחת לכמה‬ ‫שעות נכנס לממ‪″‬ד‪ ,‬למקלט או מוצא‬ ‫מחסה ברחוב‪.‬‬ ‫אין חולק‪ ,‬כי אף מדינה מתוקנת‬ ‫לא הייתה מוכנה לעמוד במצב כזה‬ ‫ולו פעם אחת‪.‬‬ ‫הרגע שבו נשמעת האזעקה וילדי‬ ‫אינם נמצאים איתי הוא הכי קשה‪.‬‬ ‫אני מייד מתקשרת ומבררת מה קורה‬ ‫איתם ודואגת גם לאחייניי‪ ,‬שאחד‬ ‫מהם לוחם בצנחנים ונמצא ליד עזה‪.‬‬ ‫אודה ולא אבוש כי גם התמונות‬ ‫מהפצצות חיל האוויר בעזה אינן‬ ‫מעודדות אותי‪.‬‬ ‫כתובת‪:‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫אין לי ספק‪ ,‬שגם שם‪ ,‬ישנם‬ ‫אנשים נורמטיביים‪ ,‬שמבקשים‬ ‫לחיות חיים שקטים ורגילים והחמאס‬ ‫כפה עליהם מצב בלתי נסבל‪.‬‬ ‫נותר לנו להתפלל ולקוות שיימצא‬ ‫מתווך מוכשר שימצא דרך לפשרה‬ ‫כי חייבים למצוא פתרון מדיני‪ ,‬כדי‬ ‫שאף אמא לא תבכה על בנה‪ ,‬אף‬ ‫ילד לא יפצע או יהרג וכולנו נוכל‬ ‫להמשיך בחיי השגרה שלנו‪.‬‬ ‫אין ספק שלו היה בעזה שלטון‬ ‫נאור‪ ,‬היא יכלה להיות עיר יפה על חוף‬ ‫ים ואנחנו היינו נופשים בה‪ .‬במקום זה‪,‬‬ ‫כולנו נמצאים תחת אש‪ ,‬פחד ואימה‪.‬‬ ‫קשה להבין איך האזרחים בעזה‬ ‫אינם מרימים ראש ומנסים למצוא‬ ‫להם הנהגה שתשנה את חייהם מן‬ ‫היסוד‪.‬‬ ‫בתקווה לימים שקטים‪.‬‬ ‫אורלי פלדמן‬ ‫מנוחת הלוחמים‬ ‫חיבוק בצל הלחימה‬ ‫בשדרות‪.‬‬ ‫מסיור‬ ‫חוזרים‬ ‫הקשבתי‪ ,‬למדתי ופגשתי תושבים‬ ‫הממשיכים עד כמה שניתן בשגרת‬ ‫החיים‪ .‬חייבים להתגייס כולנו ולהקל‬ ‫עד כמה שניתן‪ ,‬למגן את מוסדות‬ ‫החינוך שטרם מוגנו‪ ,‬להגיע ולהתנדב‬ ‫במתנ‪″‬ס‪ ,‬לערוך קניות ולהמשיך‬ ‫לסייע ככל הניתן‪.‬‬ ‫המערכת‪:‬‬ ‫ראש המערכת – יוסף בר‪-‬נתן‪ ,‬נשיא הברית‬ ‫עורך ראשי – בנימין בן‪-‬דוד‬ ‫עורכת משנה – שושנה רון‪ ,‬מנכ״לית הברית‬ ‫גרפיקה ועיצוב – נלי פלדמן‬ ‫חברי המערכת‪:‬‬ ‫רון שחר‪-‬יששכרוב‪ ,‬גאולה אבידן‪-‬פוזיילוב ורונן אברהמוף‬ ‫‪G‬‬ ‫מס' ‪122‬‬ ‫‪G‬‬ ‫אוגוסט ‪2014‬‬ ‫הבוקר הסרתי את הגבס אחרי‬ ‫ששה שבועות‪ .‬כשהלכתי לאט‬ ‫למרחב המוגן במתנ‪″‬ס פגשתי את‬ ‫דנית‪ ,‬שהחליקה אתמול בבית‪.‬‬ ‫בדיוק כמוני‪ .‬וכנראה שברה את‬ ‫רגלה‪ .‬דנית ספרה שתור לאורתופד‬ ‫נקבע לה רק לשני הבא‪” .‬ככה זה‬ ‫פה“ אמרה לי גם כשאין צבע אדום‪.‬‬ ‫מינוי לעיתון‬ ‫קוראים המעוניינים לקבל את העיתון בביתם מתבקשים להחזיר את‬ ‫טופס ההרשמה לכתובת‪:‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫רח‘ הקונגרס ‪ ,2‬ת״א ‪66044‬‬ ‫בצירוף שיק‪ .‬התשלום בעבור דמי משלוח בלבד‬ ‫טופס הרשמה‬ ‫שם‬ ‫כתובת‬ ‫טלפון‬ ‫רחוב הקונגרס ‪ ,2‬תל‪-‬אביב ‪66044‬‬ ‫טלפון – ‪ ;03-6393448‬טלפקס – ‪03-6882785‬‬ ‫קבלת קהל – בימי א׳‪-‬ה׳‪ ,‬בשעות – ‪14.00-11.00‬‬ ‫אני מעוניין במינוי לחודשים‪) :‬נא לסמן ‪(X‬‬ ‫כל הזכויות שמורות למערכת‬ ‫ל‪ (₪ 30) _____ 3-‬ל‪ (₪ 60) ______ 6-‬ל‪(₪ 100) _____ 12-‬‬ ‫לוקח זמן להגיע למומחים‪ .‬בחמישי‬ ‫הבא נבקר גם את דנית‪ ,‬בסיור‬ ‫של הועדה לקידום מעמד האישה‬ ‫ולשוויון מגדרי שנקיים בתקופה‬ ‫האחרונה נקלענו למערכת אירועים‬ ‫רב‪-‬ממדית המחייבת טיפול מידי‬ ‫ונחוש על מנת למנוע התדרדרות‬ ‫נוספת‪ .‬יתכן‪ ,‬שהרוח הרעה המנשבת‬ ‫בעצמה בשנים האחרונות באזור‬ ‫כולו מתדפקת גם על דלתנו‪.‬‬ ‫מאבק מורכב זה יש לנהל‬ ‫בשכל ובחכמה‪ ,‬תוך נקיטת פעולות‬ ‫שיתמכו ביעד האסטרטגי של שימור‬ ‫העצמה הלאומית וכוח ההרתעה‬ ‫הישראלי‪ .‬הפתרון‪ ,‬למשבר הנוכחי‪,‬‬ ‫כמו גם הקטנת הסיכון להתדרדרות‬ ‫המצב או לכניסה למשברים‬ ‫נוספים‪ ,‬מחייב הפעלה של העצמה‬ ‫הצבאית הישראלית כאן ועכשיו‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬באופן שימנע את המשך הירי‬ ‫מעבר לגבול‪ .‬אולם‪ ,‬אל לנו לשגות‬ ‫באשליה שניתן להגיע לפתרון של‬ ‫זבנג וגמרנו‪.‬‬ ‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬ ‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬ ‫העיתון הבוכרי‬ ‫‪G‬‬ ‫מס' ‪122‬‬ ‫‪G‬‬ ‫אוגוסט ‪2014‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫‪3‬‬ ‫חיבוק בצל הלחימה‬ ‫ח‪″‬כ עליזה לביא‬ ‫כמדינה איננו יכולים לאפשר‬ ‫מצב שבו ארגון טרור יורה טילים‬ ‫על אזרחנו‪ ,‬בוחר בהסלמה ומפר‬ ‫את השקט באזור‪ .‬מדינת ישראל‬ ‫גילתה איפוק והעבירה מסרים‬ ‫ברורים לחמאס‪ ,‬אך חמאס בחר שלא‬ ‫להקשיב‪.‬‬ ‫כולנו תומכים בחיילי צה‪″‬ל‬ ‫ובפעילותם‪ ,‬מחזקים ומייחלים‬ ‫שישיבו את השקט על כנו ויחזרו‬ ‫בריאים ושלמים לבתיהם‪.‬‬ ‫אך בכך לבד אין די‪ .‬במערכה‬ ‫הכוללת בה אנו מצויים‪ ,‬לחברה‬ ‫האזרחית חשיבות לא פחותה מכושר‬ ‫הביצוע הצבאי‪ .‬להתנהגות החברה‬ ‫האזרחית ולכושר עמידתה חשיבות‬ ‫עליונה גם באופן בו נתפסת ישראל‬ ‫במזרח התיכון‪ ,‬וגם בכושר ההרתעה‬ ‫שלה‪.‬‬ ‫אנחנו ניבחן בשני מישורים‬ ‫עיקריים‪ :‬הראשון והחשוב מכל –‬ ‫הלכידות הלאומית‪:‬‬ ‫היחד שלנו העומד בבסיס המאבק‬ ‫שנגזר עלינו פעם אחר פעם לנהל עם‬ ‫הקמים עלינו‪ .‬אל לנו לתת לחילוקי‬ ‫הדעות ולאי‪-‬ההסכמות של היום‪-‬יום‬ ‫להעיב על המשותף‪ ,‬העולה בעשרות‬ ‫מונים על המבדיל בינינו‪.‬‬ ‫המישור השני – הסבלנות וקור‬ ‫הרוח‪ .‬על כולנו להבין‪ ,‬כי המאבק‬ ‫הנוכחי הנמצא על רצף המאבק‬ ‫הלאומי העברי‪ ,‬מחייב גם הוא טיפול‬ ‫מורכב וממושך ואינו ניתן לפתרון‬ ‫מידי‪ .‬עלינו להיות סבלניים‪ ,‬לאפשר‬ ‫לצה‪″‬ל את אורך הנשימה הנדרש‬ ‫לפעילותו ‪,‬להימנע מהתרשמות‬ ‫מאירוע בודד זה או אחר או מהודעות‬ ‫שווא המופצות ברשתות חברתיות‬ ‫ובקבוצות הקשר‪ ,‬ולאפשר לעושים‬ ‫במלאכה את התנאים האופטימאליים‬ ‫להצלחה‪.‬‬ ‫אני בטוחה‪ ,‬כי אירועי החודש‬ ‫האחרון יקרינו על חיזוק היחד‬ ‫הישראלי והערבות ההדדית המהווים‬ ‫אבני יסוד בכל מאבק שעלינו לנהל‪,‬‬ ‫ובמשימות שלפנינו‪.‬‬ ‫שולחת חיבוק חם ומחזק לכל‬ ‫תושבי המדינה החווים את הירי‬ ‫מקרוב ולכל חיילי ומפקדי צה‪″‬ל‪,‬‬ ‫הסדירים והמילואים – באוויר‪ ,‬בים‬ ‫וביבשה ולכוחות הביטחון כולם –‬ ‫ולבני המשפחות וגם לבני משפחתי‬ ‫ולעוזרת הפרלמנטארית החרוצה שלי‬ ‫– שקבלו צו ‪ 8‬עזבו הכל והתייצבו‬ ‫מיד‪ .‬המשיכו בעבודתכם הנאמנה‪,‬‬ ‫סומכים עליכם שתחזירו את השקט‪.‬‬ ‫אנחנו בעורף נרתמים וממשיכים‪.‬‬ ‫שלכם‪ ,‬בתקווה לימים טובים‬ ‫ולשלום‪.‬‬ ‫ח‪″‬כ עליזה לביא‬ ‫יו‪″‬ר הוועדה לקידום מעמד‬ ‫האישה ולשוויון מגדרי‬ ‫עלזה לביא במחסה מפני טיל‬ ‫ירי טילים על ישראל‬ ‫החיים בפרופורציות‬ ‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬ ‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬ ‫‪°‬‬ ‫ישנם רגעים בחיים שמעמידים‬ ‫בפרופורציה את חיי היומיום והשגרה‬ ‫בה אנו חיים‪ .‬אותה שגרה המוכרת‬ ‫לכולנו‪ :‬חינוך הילדים בבית‪ ,‬עמידה‬ ‫ביעדים בעבודה‪ ,‬תשלומי החובות‬ ‫אל מול רגע אחד שמצליח להשכיח‬ ‫את כל זה‪ .‬לרוב‪ ,‬הרגעים האלה הינם‬ ‫רגעים מיוחדים וקסומים כמו יום‬ ‫ההולדת שלך‪ ,‬לידה של ילד חדש‪,‬‬ ‫זכייה בלוטו‪ ...‬אולם ישנם גם מקרים‬ ‫שנכפים עלינו המאירים את חיינו‬ ‫באור שונה‪ .‬אולי יותר נכון להגיד‬ ‫שאירועים כאלה אינם מאירים אלא‬ ‫דווקא מטילים צל עלינו ובכך מאלצים‬ ‫אותנו לשנות את זוית הראייה שלנו‬ ‫בשביל שלא נישאר בחושך‪.‬‬ ‫מדינת‬ ‫האחרונים‬ ‫בימים‬ ‫ישראל מותקפת מכמה חזיתות‪,‬‬ ‫וטילים משוגרים לכל אורכה‬ ‫ורוחבה‪ .‬הסירנות המתריעות על‬ ‫עוד טיל שעושה את דרכו אלינו‪,‬‬ ‫החדשות‬ ‫בערוצי‬ ‫הסרטונים‬ ‫המשודרים בלולאה אינסופית‪,‬‬ ‫הריצה למקלטים‪ ,‬כל אלה גורמים‬ ‫לך לחשוב על המשפחה שלך‪ ,‬על‬ ‫המדינה שלך ועל העם שלך‪ .‬תוך‬ ‫כדי שאתה מנסה להגן על עצמך‬ ‫ומשפחתך‪ ,‬אתה חושב על אלה‬ ‫שנלחמים על ביטחונך‪.‬‬ ‫בזכות רגעים נקודתיים כאלה‪,‬‬ ‫השגרה שלפעמים יכולה להיות‬ ‫כנטל‪ ,‬מקבלת משמעות חדשה‪ .‬אנו‬ ‫מקבלים הזדמנות לראות מה יש‬ ‫לנו בחיים האלה‪ ,‬מה אנחנו יכולים‬ ‫להפסיד ועל מה שווה להילחם‪.‬‬ ‫הרגעים עם המשפחה הופכים‬ ‫להיות חשובים יותר וערכיים יותר‪.‬‬ ‫השיחות עם השכנים והחברים‬ ‫מקבלים נופך עמוק יותר‪ .‬אפילו‬ ‫השירים נשמעים בצורה אחרת‪,‬‬ ‫כל מילה נכנסת יותר ויותר עמוק‬ ‫ומצליחה לרגש מחדש‪ .‬בתת‪-‬מודע‪,‬‬ ‫ככל שחיילינו מנצחים יותר‪ ,‬גם‬ ‫אנחנו – איש איש לעצמו – הופך‬ ‫לחזק יותר‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫העיתון הבוכרי‬ ‫‪G‬‬ ‫מס' ‪122‬‬ ‫‪G‬‬ ‫אוגוסט ‪2014‬‬ ‫החיים בפרופורציות‬ ‫‪°‬‬ ‫לשגרה יש היתרונות שלה‪ ,‬היא‬ ‫מכניסה סדר לחיינו‪ ,‬אנחנו כנראה‬ ‫יותר אפקטיביים בזכותה ומצליחים‬ ‫להשיג יותר בזכות זה‪ .‬אך‪ ,‬גם‬ ‫לרגעים אנומליים יש יתרונות‪.‬‬ ‫אחד היתרונות הברורים זה המאמץ‬ ‫המרוכז‪ .‬אנו מוצאים את עצמינו‬ ‫נותנים פי עשרות מונים יותר מבדרך‬ ‫כלל‪ ,‬בשאיפה להשיג תמורה שתהיה‬ ‫שווה אף יותר‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬גם בתקופת מלחמה צריך‬ ‫לשמור על פרופורציות‪ .‬חשוב שלא‬ ‫נקבל את המצב הזה כשגרה‪ .‬חשוב‬ ‫שלא נחיה את חיינו כאילו הם בסכנה‬ ‫מתמדת‪ ,‬כי אם אחרת אלו אינם חיים‪.‬‬ ‫לקבל מצב אנומלי כשגרה זו פגיעה‬ ‫קשה באיכות החיים‪ ,‬ובטווח הרחוק‬ ‫מהווה נזק לחברה ולפרט‪.‬‬ ‫לב זבורוב‬ ‫‪21.07.2014‬‬ ‫מלחמה בחמאס‬ ‫מחבוא מירי טילים‬ ‫לא נלך שולל‬ ‫מול אויב אכזר‬ ‫לא ננוס מפחד‬ ‫כל שנוכל נגבר‪,‬‬ ‫לא נמחל לעד‬ ‫על דמעות יקר‬ ‫לא ננוס מפחד‬ ‫עד יוקל המר‪.‬‬ ‫לא נחסוך עמל‬ ‫כי הנטל רב‬ ‫לא נפסח נמעד‬ ‫שונא גדול ורב‪.‬‬ ‫נשתרע כסופה‬ ‫נסתער כאש‬ ‫נחפש במצולה‬ ‫כל שנבקש הקץ‬ ‫עד כי השלום נשיבה‪.‬‬ ‫גאולה אבידן‪-‬פוזיילוב‬ ‫כל ישראל ערבין זה לזה‬ ‫פניה היפות של ישראל מתגלות‬ ‫במלוא עוצמתן בעיתות מלחמה‪.‬‬ ‫שתי קבוצות של צעירים ומבוגרים‬ ‫מצפון הארץ וממרכזה התארגנו‬ ‫בצורה ספונטאנית ביום שישי‪25 ,‬‬ ‫ביולי‪ ,‬והגיעו לאזור עוטף עזה‪ ,‬כדי‬ ‫לסייע לחיילינו – כל קבוצה בתחום‬ ‫עיסוקה‪.‬‬ ‫קבוצה אחת ממרכז הארץ‪,‬‬ ‫ביוזמתם של סלביק מושייב זויה‬ ‫ומיכאל אוביידוב‪ ,‬ארגנה ארוחות‬ ‫טעימות על טהרת המטבח הבוכרי‪,‬‬ ‫שערב מאוד לחיקם של לוחמינו‪.‬‬ ‫קבוצה שנייה מצפון הארץ‪,‬‬ ‫העוסקת ברפואה סינית‪ ,‬העניקה‬ ‫לחיילינו טיפול שיאצו ורפלקסולוגיה‬ ‫להרפיית שרירים ולהורדת מתח‬ ‫נפשי ופיזי‪ .‬הרוח החיה בארגון‬ ‫הקבוצה הייתה עינת שחר‪.‬‬ ‫האווירה בכללותה הייתה‪,‬‬ ‫שכולם שותפים לגורל אחד‪ ,‬לטוב‬ ‫ורע והגורם המאחד את כל העם על‬ ‫כל פלגיו‪ ,‬הוא צה‪″‬ל‪.‬‬ ‫הרי לכם מימוש מסורת של כל‬ ‫ישראל ערבין זה לזה‪.‬‬ ‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬ ‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬ ‫העיתון הבוכרי‬ ‫‪G‬‬ ‫מס' ‪122‬‬ ‫‪G‬‬ ‫אוגוסט ‪2014‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫‪5‬‬ ‫ראיון עם סגן ראש העיר ת‪″″‬א‪-‬יפו‪,‬‬ ‫א‪-‬יפו‪,‬‬ ‫הרב נתן אל נתן‬ ‫נולד בסמרקנד‪ ,‬נשוי ‪.8 +‬‬ ‫עלה לארץ ב‪ ,1973-‬בעל‬ ‫תואר ראשון במנהל עסקים‪,‬‬ ‫שירת בצבא‪ ,‬פעל כשליח‬ ‫חינוכי בבוכרה‪ .‬ב‪1996-‬‬ ‫קיבל הסמכה לרבנות‪.‬‬ ‫ב‪ 1998-‬נבחר כחבר מועצת‬ ‫העיר ת‪″‬א‪ ,‬ב‪ 2013-‬נבחר‬ ‫כחבר מועצת העיר וסגן‬ ‫ראש העיר ת‪″‬א‪-‬יפו‬ ‫– הרב אל נתן‪ ,‬זו הפעם‬ ‫השנייה שנבחרת לכהן בתפקיד‬ ‫ציבורי בעיריית תל אביב יפו‪.‬‬ ‫האם יש הבדל באג‪′‬נדה הפוליטית‬ ‫הציבורית שלך‪ ,‬בין בחירתך הפעם‬ ‫לקודמתה?‬ ‫– בפעם הראשונה נבחרתי כנציג‬ ‫בוכרי מטעם תנועת ש‪″‬ס‪ .‬ואילו‬ ‫הפעם נבחרתי כנציג כלל הציבור‬ ‫הדתי הספרדי והבוכרי‪ .‬וככזה‪ ,‬אני‬ ‫משתדל לייצג את כלל האינטרסים‬ ‫של תושבי ת‪″‬א‪.‬‬ ‫– האם יש הבדל בהדגשים בין‬ ‫הפעם הקודמת לזו של היום?‬ ‫– בפעם הזאת אני רואה את בני‬ ‫העדה הבוכרית כחלק אינטגראלי‬ ‫של הציבוריות הישראלית‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫שמירה על הייחודיות של העדה אבל‬ ‫לא כזו המובילה להתבדלות‪.‬‬ ‫אני בעד שילוב תרבויות תוך‬ ‫כיבוד הדדי של קבלת האחר‪.‬‬ ‫– בדרום תל אביב יש ריכוז‬ ‫גדול של בני הקהילה שלנו‪,‬‬ ‫רובם משתייכים לשכבה סוציו‪-‬‬ ‫אקונומית בינונית ומטה‪ .‬כיצד‬ ‫לדעתך ניתן לשפר את מצבם‬ ‫הכלכלי ובכך לשפר את רמת‬ ‫חייהם? אולי כדאי‪ ,‬בין היתר לכלול‬ ‫את מקצועות הליב‪″‬ה במערכת‬ ‫החינוך הדתית‪ ,‬כדי להכשיר את‬ ‫התלמידים להשתלבות טובה יותר‬ ‫בחברה הישראלית?‬ ‫– אני חייב לנפץ מיתוס שקיים‬ ‫בחברה הישראלית‪ .‬בחינוך הדתי‬ ‫והחרדי לומדים כיום את מקצועות‬ ‫הליב‪″‬ה‪ ,‬זו המציאות של בתי הספר‬ ‫בתל אביב‪.‬‬ ‫אני בהחלט מסכים שבאמצעות‬ ‫החינוך ניתן להעלות את רמת החיים‬ ‫של האוכלוסייה בדרום תל אביב‪ .‬עם‬ ‫זאת אני חייב להזכיר שהאוכלוסייה‬ ‫הבוכרית אינה שייכת לקטגוריה‬ ‫זו של כלל האוכלוסייה בדרום תל‬ ‫אביב‪ .‬זו טעות אופטית הנובעת מכך‬ ‫שהבוכרים מתגוררים בשכונות‬ ‫המוגדרות כשכונות מצוקה‪.‬‬ ‫למעשה הבוכרים משתייכים‬ ‫לאוכלוסייה שמעל הממוצע הסוציו‪-‬‬ ‫אוקונומי וזאת משום שבני העדה‬ ‫שלנו חרוצים‪ ,‬עצמאיים‪ ,‬יצירתיים‬ ‫ומפרנסים את משפחותיהם בכבוד‪.‬‬ ‫יש כמובן נתונים מכשילים לגבי‬ ‫אופיין של שכונות דרום תל אביב‪.‬‬ ‫מחד‪ ,‬דרום תל אביב הינו מקום‬ ‫מרכזי בעיר ובו זמנית איזור זול‬ ‫יחסית לשאר איזורי תל אביב‬ ‫מנקודת ראות של מקום מגורים‪ .‬לכן‬ ‫אנו מוצאים שם את העובדים הזרים‬ ‫והמסתננים‪ ,‬שמורידים את הדימוי‬ ‫של דרום תל אביב כלפי מטה‪.‬‬ ‫הבעיה קשה ואין פתרון‬ ‫של קסם‪ .‬הפתרון בידי ממשלת‬ ‫ישראל כי הבעיה צריכה להיפתר‬ ‫ברמה הלאומית‪ .‬עירית תל אביב‬ ‫משקיעה בתשתיות‪ ,‬בחיזוק החינוך‬ ‫והתרבויות‪ .‬אבל‪ ,‬הפיתרון הוא לא‬ ‫בידיה‪.‬‬ ‫– בשנות התשעים נשלחת על‬ ‫ידי מדינת ישראל למרכז אסיה‪.‬‬ ‫לאיזה תפקיד ולאיזו מטרה?‬ ‫– ב‪ 1994-‬נשלחתי על ידי‬ ‫המדרש הספרדי )ישיבה בירושלים‬ ‫המכשירה רבני קהילות לשליחות‬ ‫בחוץ לארץ(‪ .‬נשלחתי לעיר בוכרה‬ ‫כדי להקים שם בית ספר יהודי‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬זה היה בית הספר היהודי‬ ‫הראשון שהוקם באסיה המרכזית‬ ‫מאז המהפכה הבולשביקית‪ .‬אני‬ ‫מוכרח לספר על חוויה מיוחדת‬ ‫שעברתי בפתיחת שנת הלימודים‪.‬‬ ‫הגיע אחד מזקני הקהילה עם נכדו‬ ‫ואמר שהוא זכה ללמוד לפני שבעים‬ ‫שנה בבית ספר יהודי בכיתה א‪.′‬‬ ‫בית הספר כמובן נסגר עם פרוץ‬ ‫המהפכה‪ .‬והיום אמר הקשיש הוא‬ ‫סוגר מעגל בזה שהוא מביא את נכדו‬ ‫ללמוד בכיתה א‪.′‬‬ ‫שפת ההוראה בבית הספר‬ ‫הייתה עברית ורוסית‪ .‬בית הספר‬ ‫היה בעל הישגים לימודים טובים‬ ‫ביותר בכל אוזבקיסטן‪ .‬בבית הספר‬ ‫חל גם שינוי בהגירת יהודי בוכרה‬ ‫– במקום לארצות הברית הם היגרו‬ ‫לארץ ישראל‪.‬‬ ‫– לקהילה הבוכרית מורשת‬ ‫ציונית עשירה ביותר‪ .‬כיצד יש‬ ‫בדעתך להקנות מורשת זו לבני‬ ‫העדה ובעיקר לצעיריה?‬ ‫– בעיני המורשת הבוכרית הוא‬ ‫הקשר ההדוק שהיה קיים בין בני‬ ‫העדה בגלות אוזבקיסטן לבין בני‬ ‫הקהילה הבוכרית בא‪″‬י‪.‬‬ ‫בהמשך‪ ,‬כמובן נושא ההעפלה‬ ‫של שנות השלושים במאה הקודמת‪,‬‬ ‫תחילת שנות השבעים‪ .‬אלה היו‬ ‫עליות ציוניות במלוא מובן המילה‪.‬‬ ‫נתן אל נתן בחברת ראש העיר רון חולדאי ושמואל גפן‪ ,‬חבר מועצת העיר‬ ‫– מה מתוך כל זה יש להוריש‬ ‫לדורות הבאים?‬ ‫– בשביל זה יש גופים כמו ברית‬ ‫יוצאי בוכרה‪ .‬להנחיל את המורשת‬ ‫הנפלאה שלנו לדורות הבאים‪ .‬כאן‬ ‫אני חייב להזכיר שהסבא רבא רבא‬ ‫שלי אל‪-‬נתן בוסתוני‪ ,‬עלה לארץ‬ ‫ישראל בסוף המאה ה‪ 19-‬והיה‬ ‫ממייסדי שכונת הבוכרים‪.‬‬ ‫– מה המשמעות בשבילך‬ ‫להיות בוכרי גאה?‬ ‫– היום יותר מאי פעם אני מרגיש‬ ‫את היותי בוכרי גאה‪ .‬הבוכרים‬ ‫מצטיינים בכל התכונות החיוביות‬ ‫האפשריות‪ .‬הם מלוכדים‪ ,‬שוררת‬ ‫בקרבם הרגשת אחווה‪ ,‬אמפטיה‪ ,‬הם‬ ‫עצמאיים‪ ,‬אף פעם לא היו תלויים‬ ‫בחסדי אחרים ולא יצאו בהפגנות‬ ‫אנטי‪-‬ממסדיות בטענה שמגיע לי‪.‬‬ ‫– מנין ”החיידק“ בפעילותך‬ ‫הציבורית‪ .‬ספר לנו על כך‪.‬‬ ‫– זה בא מתוך רצון לתת שהיה‬ ‫קיים בי מאז שאני זוכר את עצמי‪.‬‬ ‫כשהייתי עלם צעיר הייתי מעורב‬ ‫במערכות בחירות‪.‬‬ ‫ב‪ 1996-‬כשחזרתי מאוזבקיסטן‬ ‫פגשתי את חה‪″‬כ רפאל פנחסי‪,‬‬ ‫שהציע לי לעבוד עימו בכנסת‪.‬‬ ‫שימשתי במשך שנים כיועץ‬ ‫פרלמנטארי ומשם קצרה הדרך‬ ‫לפוליטיקה‪.‬‬ ‫התנאי הראשון בפעילות‬ ‫ציבורית הוא לתת‪.‬‬ ‫בתחילת דרכי הציבורית אמר לי‬ ‫חבר הכנסת רפאל פנחסי – כאשר‬ ‫אתה גומל לאדם טובה קטנה יזרקו‬ ‫עליך אבן קטנה‪ .‬כאשר אתה גומל‬ ‫לאדם טובה גדולה יזרקו עליך אבן‬ ‫גדולה‪ .‬אל תצפה לתודה‪.‬‬ ‫כל שתעשה‪ ,‬עשה זאת למען‬ ‫שמיים והקדוש ברוך הוא ישלם את‬ ‫שכרך‪ .‬אני חייב לציין שאין הרגשה‬ ‫טובה יותר מאשר לתת ללא כל‬ ‫התניה ותגמול‪.‬‬ ‫– שמך מעיד על עיסוקך – נתן‬ ‫אל נתן‪ ,‬במילה אחת – נתינה‪.‬‬ ‫– לסיום‪ ,‬אני רוצה להודות לך‬ ‫על הזכות שהענקת לי להתראיין‬ ‫בעיתונכם שהוא מעמיק ומעניין‪.‬‬ ‫– תודה לך על הראיון‬ ‫והרבה הצלחה בהמשך פעילותך‬ ‫הציבורית‪.‬‬ ‫ראיינה שושנה רון‬ ‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬ ‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫העיתון הבוכרי‬ ‫‪G‬‬ ‫מס' ‪122‬‬ ‫‪G‬‬ ‫אוגוסט ‪2014‬‬ ‫מכתבים למערכת‬ ‫מנכ‪″‬לית הברית‬ ‫לשושנה‪,‬‬ ‫ל‬ ‫שלום‪.‬‬ ‫אני רוצה להודות לך בשמי ובשם‬ ‫כל האומנים שהשתתפו במופע שלי‬ ‫ב”סוזן דלל“ על הכתבה הנפלאה‬ ‫שכתבת בעיתון של הברית‪.‬‬ ‫בכתבה לא שכחת והזכרת אחד‬ ‫לאחד את כל המשתתפים ‪ ,‬איך‬ ‫זכרת?‬ ‫הקדשת וסקרת בעין ובלב רגיש‬ ‫כשל אומן‪ ,‬ערב שלם של פעילות‬ ‫אומנותית‪ ,‬הנחת באופן מושלם כל‬ ‫מילה במקומה‪.‬‬ ‫שושנה יקרה‪ ,‬כל מי שקרא את‬ ‫שכתבת‪ ,‬התפעל מסגנון הכתיבה‬ ‫הנפלא שלך‪.‬‬ ‫בשמי ובשם כל משתתפי המופע‬ ‫אני מודה לך ולמערכת העיתון של‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‪.‬‬ ‫שושנה‪ ,‬את נכס לעדה שלנו‪.‬‬ ‫עוזי שחמורוב‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫הגיגים בעיצומו של קיץ‬ ‫באופן אישי‪ ,‬אני מעדיפה את‬ ‫עונת האביב‪ ,‬אך כדברי דויד גרוסמן‪:‬‬ ‫”קצר פה כל כך האביב‪ ,‬רק ניתן‬ ‫לי ותיכף נלקח“‪) .‬כתב את השיר‬ ‫בהכוונה לבנו שנפל(‪.‬‬ ‫‬ ‫באביב‪ ,‬מזג האוויר שפוי בדרך‬ ‫כלל‪ ,‬נושמים את בשמי הטבע ונהנים‬ ‫ממגוון של צמחים ופרחים‪ .‬הכל‬ ‫נראה בצבעים חדים של כחול ירוק‬ ‫והרבה גוונים של פריחה‪ .‬האוויר‬ ‫נקי‪ .‬לפעמים‪ ,‬סופות חול קוטעות את‬ ‫האידיליה‪.‬‬ ‫ואז מגיע הקיץ‪ .‬חום‪ ,‬לחות‪ ,‬יובש‬ ‫והרבה זיעה ועייפות‪ .‬כשבתי הספר‬ ‫נסגרים אני מייד מרגישה דגדוג‬ ‫שקורא גם לי לצאת לחופשה‪.‬‬ ‫אבל היכן? אילת לוהטת וגם‬ ‫בכינרת לא ממש קריר‪.‬‬ ‫לפני עשרים שנה ברחנו להתקרר‬ ‫באירופה‪ ,‬אבל גם שם כבר חם‬ ‫בקיץ‪.‬‬ ‫בכל אופן‪ ,‬הרצון לנפוש‪ ,‬לנוח‬ ‫ולהתבשם מניחוחות אחרים זועק‪.‬‬ ‫עד כמה שאנחנו אוהבים את הארץ‪,‬‬ ‫המשפחה והחברים‪ ,‬בקיץ‪ ,‬יש רצון‬ ‫עז לברוח לים או הרחק מארצנו‬ ‫הקטנה לעולמות אחרים‪ .‬להתנתק‬ ‫מהעבודה‪ ,‬מטרדות היום‪ ,‬מהרדיפה‬ ‫אחר עצמנו וליהנות מטבע אחר‪,‬‬ ‫אדריכלות מעניינת‪ ,‬אנשים שונים‪,‬‬ ‫ושפות אחרות‪.‬‬ ‫אנחנו מאוד אוהבים טבע וטיילנו‬ ‫לא מעט באירופה‪ .‬בקיץ‪ ,‬אני מציעה‬ ‫את נורבגיה הנפלאה שהפיורדים‬ ‫שלה אינם נגמרים‪ ,‬המים צלולים כך‬ ‫שהשמים וההרים משתקפים במימי‬ ‫הפיורדים‪ ,‬המפלים שוצפים ומזג‬ ‫האוויר נפלא‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬החלטנו לטייל בסקוטלנד‬ ‫ובאירלנד‪ .‬גם מקומות משופעים‬ ‫באגמים‪ ,‬הרים ונופים‪.‬‬ ‫מאחלת לכם חופשה מהנה‪ ,‬נעימה‬ ‫וקרירה‪.‬‬ ‫אורלי חן פלדמן‬ ‫‬ ‫‬ ‫לכבוד‬ ‫מערכת העיתון הבוכרי‬ ‫גברתי ונכבדי‪,‬‬ ‫כמי שמנויה על העיתון‪ ,‬מצפה לו‬ ‫בכיליון עיניים וקוראת אותו בעניין רב‬ ‫מדי חודש‪ ,‬ברצוני לשבח את המערכת‬ ‫על העבודה המצוינת שהיא עושה‪ .‬מדי‬ ‫חודש אני מדווחת על ענייני השעה כמו‬ ‫יום ירושלים‪ ,‬זוכה להכיר אישים מבני‬ ‫העדה כמו פרופ‪ ′‬אדוארד יעקובוב‪,‬‬ ‫נשיא המכון הטכנולוגי בחולון‪,‬‬ ‫מתוודעת לספרים חדשים העוסקים‬ ‫בעדה הבוכרית ובחגים‪ ,‬המרעננים את‬ ‫זכרוני במנהגי החג‪ .‬כמו כן אני נרגשת‬ ‫למקרא מעשיהם הטובים של בני‬ ‫העדה כמו מר ציון יעקובוב‪ ,‬שתומך‬ ‫בדרך מופלאה בילדים בסיכון מחד‬ ‫וחלוקת מזון לנצרכים על ידי עמותות‬ ‫צדקה מאידך‪.‬‬ ‫במיוחד אני רוצה לציין את סידרת‬ ‫הכתבות המאלפת על נתיב ההעפלה‬ ‫לציון של משפחות מבוכרה ואפגניסטן‪,‬‬ ‫שנכתבה על ידי פרופ‪ ′‬מנשה הראל‬ ‫ז‪″‬ל‪ .‬לכל העוסקים במלאכה –‬ ‫הכותבים‪ ,‬המראיינים‪ ,‬העורכים ואנשי‬ ‫הצד הטכני – ישר כח והמשיכו לראות‬ ‫ברכה בעמלכם‪.‬‬ ‫בכבוד רב‬ ‫עדנה בן‪-‬יהודה‬ ‫בית יהודיוף‪-‬חפץ‬ ‫ספר‬ ‫חדש וגם הארמון של המשיח‬ ‫את מי זרקו ממגדל גבוה ולמה? מי קיבל‬ ‫מדליה מהצאר ניקולאי השני?‬ ‫למה ניתקו קרון מרכבת נוסעת ומי השתדל‬ ‫אצל ראשי הממשל למנוע את גירוש היהודים?‬ ‫תשובות לשאלות אלו מופיעות בספר החדש‬ ‫והמקיף על משפחות יהודיוף וחפץ‪ ,‬מראשי‬ ‫הקהילה הבוכרית בקוקנד שבטורקיסטן במאה‬ ‫ה‪ 19-‬ובירושלים במאה ה‪ .20-‬בספר מופיע‬ ‫סיפור המשפחות בשילוב קורותיה של הקהילה‬ ‫המקומית‪ .‬הספר מתאר את השפעותיהם של‬ ‫הסביבה המוסלמית וחוקיה הנוקשים כלפי‬ ‫היהודים על חיי המשפחות‪ ,‬לטוב ולרע‪.‬‬ ‫במרכז העלילה ניצב אלישע יהודיוף‪ ,‬שאף‬ ‫על פי שסיים את לימודיו הרשמיים בגיל בר‪-‬‬ ‫מצווה‪ ,‬הצליח לשבור את תקרת הזכוכית‬ ‫שמעליו ולהפוך לגביר עשיר כקורח ומקורב‬ ‫למלכות‪.‬‬ ‫זהו סיפורה של שכונת הבוכרים‬ ‫בירושלים‪ ,‬השכונה היחידה בארץ שנבנתה‬ ‫מכספי דייריה ולא מכספי הציבור‪ .‬שכונת פאר‬ ‫זו הוקמה בתחילת המאה שעברה‪ ,‬ובה רחובות‬ ‫רחבים ובתים מפוארים בכל קנה מידה‪ ,‬ומעל‬ ‫כולם מתנשא בית יהודיוף‪-‬חפץ‪ ,‬הידוע בשם‬ ‫”הארמון של המשיח“‪.‬‬ ‫הספר בנוי משני חלקים עיקריים‪ :‬החלק‬ ‫הראשון‪ ,‬מבוכרה לירושלים‪ ,‬מתחיל בשנת‬ ‫‪ 1800‬בבוכרה עם הולדת בנימין‪ ,‬סבו של‬ ‫אלישע יהודיוף‪ ,‬ומסתיים בשנת ‪ ,1940‬עם‬ ‫פטירתו של אלישע בירושלים‪ .‬כמו כן מובא‬ ‫בחלק זה סיפורו של בית המשפחה המפורסם‪.‬‬ ‫בשאר חלקי הספר מופיעים קורות חייהם‬ ‫ועלילותיהם של כל אחד מבני המשפחה‬ ‫המורחבת‪ ,‬כל אחד ותרומתו הוא לחברה‬ ‫ולמדינה‪ .‬הספר מלווה בתמונות רבות‪ ,‬בשחור‬ ‫לבן וגם בצבע‪ ,‬ובמסמכים המהווים אסמכתאות‬ ‫לסיפור‪ .‬למרות התמונות והמסמכים‪ ,‬אין‬ ‫זה ספר מחקר מדעי‪ .‬זהו סיפורן של שתי‬ ‫משפחות‪ ,‬ארוג בהיסטוריה של בוכרה וחבל‬ ‫טורקיסטן מן הצד האחד ובעברה של העיר‬ ‫ירושלים מן הצד האחר‪ .‬זהו סיפור על אב‬ ‫קפדן ואמא רכה ואוהבת‪ ,‬על אהבות נכזבות‪,‬‬ ‫על התעשרות גדולה וגם על נפילה כלכלית‬ ‫כואבת‪.‬‬ ‫עדנה בן‪-‬יהודה‪ ,‬מחברת הספר‪ ,‬היא נכדתו‬ ‫של אלישע יהודיוף ונינתו של ישראל חפץ‪,‬‬ ‫בוני ”הארמון“ בשכונת הבוכרים בירושלים‪.‬‬ ‫במשך השנים אספה עדנה מידע רב ופרסומים‬ ‫על המשפחה‪ .‬כעת‪ ,‬במלאת מאה שנים לעליית‬ ‫המשפחה לארץ ישראל וכניסתה לביתה‬ ‫בירושלים בפסח תרע‪″‬ד )‪ ,(1914‬היא מוציאה‬ ‫לאור ספר זה‪.‬‬ ‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬ ‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬ ‫העיתון הבוכרי‬ ‫פינת המסורת‬ ‫מאת‪ :‬יעקב אהרונוב‬ ‫”לא‬ ‫בספר דברים‪ ,‬הנקרא גם ”משנה‬ ‫תורה“‪ ,‬חוזרות חלק מהמצוות שכבר‬ ‫נאמרו בארבעת הספרים הקודמים‪,‬‬ ‫ועליהן נוספו עוד שבעים מצוות‪.‬‬ ‫מהמדרש נלמד שכל ארבעת הספרים‬ ‫הקודמים נאמרו לבני ישראל מפי‬ ‫הגבורה באמצעות משה‪ ,‬ואילו כל‬ ‫האמור בספר דברים נאמר מפי משה‬ ‫– מכוח הגבורה‪ .‬בעוד שבכל ארבעת‬ ‫הספרים הקודמים משה שימש כשליח‬ ‫האלוקים לקיים את הבטחתו לאברהם‬ ‫בברית בין הבתרים‪ ,‬בהוצאת בני‬ ‫ישראל ממצרים‪ ,‬במתן תורה בהר סיני‪,‬‬ ‫בהנהגת בני ישראל במדבר בדרכם אל‬ ‫הארץ המובטחת‪ ,‬עתה‪ ,‬במשנה תורה‪,‬‬ ‫משה מדבר אל בני ישראל כנביא‬ ‫המקבל את חזונו מהאל‪.‬‬ ‫למרות היות משה גדול הנביאים‪,‬‬ ‫משה נכשל באחד מהמשימות החשובות‬ ‫שהאל הטיל עליו‪ ,‬בעת שהחלו תלונות‬ ‫קשות מצד העם כלפי משה וכלפי האל‬ ‫על צימאונם למים‪ .‬משה קיבל מהאל‬ ‫ציווי לדבר אל הסלע לעיני כל העם כדי‬ ‫שיצאו מים מן הסלע‪ ,‬ובמקום לדבר‬ ‫אל הסלע‪ ,‬משה הכה את הסלע במטהו‬ ‫פעמיים‪ ,‬האם ניתן לייחס התנהגות‬ ‫זאת של משה שהכה את הסלע במקום‬ ‫לדבר אל הסלע‪ ,‬לתכונתו של משה‬ ‫כפי שאמר לאל בראשית שליחותו‬ ‫להוצאת בני ישראל ממצרים‪” ,‬לא‬ ‫איש דברים אנוכי“ )שמות ד‪ ,‬י(‪ ,‬ולכן‬ ‫השתמש בתכונתו האחרת‪” ,‬ויך את‬ ‫המצרי ויטמנהו בחול“ )שם ב‪ ,‬י‪″‬ב(?‬ ‫אם משה היה מדבר אל הסלע‪,‬‬ ‫והסלע היה מוציא מים מקרבו‪ ,‬למרות‬ ‫שאין זה מתכונת הסלע‪ ,‬היו בני‬ ‫ישראל בוודאי אומרים בליבם – אם‬ ‫סלע זה שאין בו כל דעת ואין בו כל‬ ‫תבונה‪ ,‬ובכל זאת הסלע שומע בקול‬ ‫משה שליח האל ומוציא מקרבו מים‬ ‫להרוות את צימאוננו‪ ,‬כי אז‪ ,‬על אחת‬ ‫כמה וכמה‪ ,‬אנו‪ ,‬שיש בנו דעת ויש בנו‬ ‫תבונה‪ ,‬בוודאי שאנו מחויבים לשמוע‬ ‫לאל ולהאמין באל בלב שלם‪ .‬ובכך‬ ‫היה משה מקדש שם שמים ברבים‪.‬‬ ‫אלא שעתה העם למד שאפילו סלע‪,‬‬ ‫שהוא מיצירת האל‪ ,‬אין הסלע נשמע‬ ‫לרצון האל‪ ,‬אלא רק לאחר שמשה‬ ‫מעניש את הסלע ומכהו פעמיים‪.‬‬ ‫ומכאן למד העם שאפשר לא לקיים‬ ‫את מצוות האל‪ ,‬עד אשר יקבלו הם‬ ‫מכות מהאל לפחות פעמיים‪.‬‬ ‫יתירה מזאת‪ ,‬עם ישראל‪ ,‬שהפך‬ ‫לאחר קבלת התורה לעם שכל מהותו‬ ‫‪G‬‬ ‫מס' ‪122‬‬ ‫‪G‬‬ ‫אוגוסט ‪2014‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשת דברים‬ ‫דברים‬ ‫איש‬ ‫אנוכי“‬ ‫”וירם משה את ידו ויך את הסלע“ )במדבר כ‪(11 ,‬‬ ‫ברוחניות ולא בכוחניות‪ ,‬כנאמר בנביא‬ ‫זכריה‪” ,‬לא בחיל ולא בכוח אמר ד‪′‬‬ ‫כי אם ברוחי“‪ ,‬עתה‪ ,‬לאחר שמשה‬ ‫השתמש בכוחו ולא בדיבורו כלפי‬ ‫הסלע כדי להשיג את מבוקשו‪ ,‬בוודאי‬ ‫יאמרו גם הגויים‪ ,‬מה לנו כי נלין על‬ ‫התנהגותנו הכוחנית כלפי עם ישראל‪,‬‬ ‫שהנה גם משה שליח האל‪ ,‬הכה את‬ ‫הסלע פעמים במקום לדבר אל הסלע‪.‬‬ ‫הסלע‪ ,‬הרי הוא משול לעם ישראל‪,‬‬ ‫ואם הסלע‪ ,‬שהוא אחד מיצירות האל‪,‬‬ ‫אינו נשמע לאל‪ ,‬גם אנו‪ ,‬כל גויי‬ ‫הארצות‪ ,‬שכל כוחנו בידינו‪ ,‬גם אנו‬ ‫לא נשמע ולא נתחשב בעם ישראל‪,‬‬ ‫ונלחם בו בכל עת‪ .‬אף על פי שנאמר‪,‬‬ ‫על עם ישראל‪ ,‬מפי הנביא צפניה‪,‬‬ ‫”כי אתן אתכם לשם ולתהילה בכל‬ ‫עמי הארץ“‪ .‬ולכן חטאו זה של משה‬ ‫היה כה חמור וכה בלתי נסלח על ידי‬ ‫האל‪ .‬ולכן האל העניש את משה בכך‬ ‫שהוא לא הורשה להיכנס אל הארץ‬ ‫המובטחת‪.‬‬ ‫יו‪″‬ר אגודת הסופרים הבוכרים יאיר סעידוב‬ ‫עמך באבלך הכבד על פטירת הרעיה‬ ‫מרגריטה‬ ‫ז‪″‬ל‬ ‫המקום ינחם אותך ובני המשפחה בתוך שאר‬ ‫אבלי ציון וירושלים ולא תוסיף לדאבה עוד‬ ‫ברית יוצאי בוכרה בישראל‬ ‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬ ‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‪ ,‬ממייסדי הברית‬ ‫ההנהלה‪ ,‬החברים‬ ‫למעשה‪ ,‬משה נכשל כמנהיג דווקא‬ ‫באחד מרגעי הלחץ שהפעילו עליו בני‬ ‫ישראל – בריב על מי המריבה – דבר‬ ‫שגרם למשה לסטות מהציווי האלוהי‪.‬‬ ‫ובכך התגלה משה שאין הוא ראוי‬ ‫להמשיך את המנהיגות על עם ישראל‬ ‫לקראת המשך המלחמות בכיבוש‬ ‫הארץ‪ .‬ולכן מנהיגות משה מוחלפת על‬ ‫ידי המנהיג החדש – יהושע בן נון‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬בפרשת דברים‪ ,‬משה כבר‬ ‫אינו עוד בחזקת ”לא איש דברים‬ ‫אנוכי“‪ .‬משה מדבר אל בני ישראל‬ ‫דווקא בלשון של דיבורים קשים‪ ,‬לשון‬ ‫של תוכחה‪ .‬משה מוכיח את בני ישראל‬ ‫על כך שהם לא סייעו בידו להובילם‬ ‫בקלות אל הארץ המובטחת‪ ,‬וכתוצאה‬ ‫מכך גם משה נענש שהוא לא נכנס‬ ‫לארץ‪ .‬בין התוכחות של משה כלפי‬ ‫בני ישראל נמצא גם חטא המרגלים‬ ‫אשר הוציאו דיבה על הארץ‪ .‬ובני‬ ‫ישראל האמינו לדברי הדיבה‪ ,‬ועל כך‬ ‫נענשו בני ישראל שהאל סובב אותם‬ ‫במדבר סיני במשך ארבעים שנה‪ ,‬וזאת‬ ‫במקום להכניסם לארץ במשך ימים‬ ‫ספורים‪ .‬ומעמסת הנהגת עם ישראל‬ ‫במשך ארבעים שנה הכבידה מאוד‬ ‫על משה‪ ,‬עד שאמר לעם ישראל‪” ,‬לא‬ ‫אוכל לבדי שאת אתכם“‪” ...‬איכה‬ ‫אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם“‬ ‫)דברים ט‪ ′‬י‪″‬ב(‪.‬‬ ‫באמירה זו של משה ”איכה אשא‬ ‫לבדי“‪ ,‬משה רומז בכך עד כמה‬ ‫הוא איש בודד‪ ,‬למרות שהינו גדול‬ ‫הנביאים בעם ישראל‪ .‬בדידותו של‬ ‫משה החלה מאז שנולד‪ .‬בודד היה‬ ‫כתינוק בעת שנמצא צף בתיבת הגומא‬ ‫על פני המים‪ .‬בודד היה כשברח‬ ‫ממצרים למדיין‪ .‬בודד היה כשרעה‬ ‫את צאן יתרו במדבר מדיין‪ .‬בודד היה‬ ‫בעת שהאל התגלה אליו בסנה הבוער‪.‬‬ ‫בודד היה בעת שניצב מול האל בהר‬ ‫סיני‪ .‬בודד היה בעת מות אהרון אחיו‪.‬‬ ‫בודד היה שאין צאצאיו ממשיכי‬ ‫דרכו בשרשרת הדורות‪ .‬בודד היה‬ ‫משה במותו שלא נודע מקום קבורתו‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫לחברנו לנשיאות יוסי בן‪-‬ציון‬ ‫עמך באבלך הכבד על פטירת האחות‬ ‫ציפורה יצחקוב‬ ‫ז‪″‬ל‬ ‫המקום ינחם אותך ובני המשפחה בתוך שאר‬ ‫אבלי ציון וירושלים ולא תוסיף לדאבה עוד‬ ‫ברית יוצאי בוכרה בישראל‬ ‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬ ‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‪ ,‬ממייסדי הברית‬ ‫שושנה רון‪ ,‬מנכ‪″‬לית‬ ‫ההנהלה‪ ,‬החברים‬ ‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬ ‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫העיתון הבוכרי‬ ‫‪G‬‬ ‫מס' ‪122‬‬ ‫‪G‬‬ ‫אוגוסט ‪2014‬‬ ‫עו‪″‬ד ירון עקילוב – דור ההמשך‬ ‫בת‪″‬א‪ ,‬נשוי ‪+‬‬ ‫נולד בת‪″‬א‬ ‫‪ .4‬בעל שני תארים‬ ‫אקדמיים‪ .‬חבר נשיאות‬ ‫הברית‪ .‬חבר בועדת‬ ‫מקרקעין בלשכת עו‪″‬ד‬ ‫– ירון‪ ,‬אתה עו‪″‬ד צעיר ומצליח‪,‬‬ ‫אבא ובעל מסור ונאמן למשפחה‪.‬‬ ‫מה הביא אותך להצטרף לברית‬ ‫יוצאי בוכרה?‬ ‫– עוד משחר ילדותי חונכתי לתת‬ ‫מעצמי לזולת‪ .‬דוגמא מובהקת לכך‬ ‫משמש לי עד היום אבי מיכאל עקילוב‪,‬‬ ‫שפעל ופועל בהתנדבות‪ ,‬במשך שנים‬ ‫רבות‪ ,‬במתן סיוע לזולת ובעיקר‬ ‫לנזקקים‪ .‬אבי נמנה בין מייסדי ברית‬ ‫יוצאי בוכרה‪ ,‬שלה זכות ראשונים‬ ‫בשורה של נושאים‪ ,‬כמו קליטת עולים‪,‬‬ ‫שהחלו להגיע ארצה בשנות ה‪70-‬‬ ‫המוקדמות‪ ,‬העמקת והרחבת החינוך‬ ‫האקדמאי של צעירי הקהילה שלנו‪,‬‬ ‫הקמת בתי תמחוי ומעל הכל‪ ,‬עידוד‬ ‫המחקר של המורשת ההיסטורית של‬ ‫העדה הבוכרית‪ ,‬על מנת להנחיל אותה‬ ‫לדורות הבאים‪.‬‬ ‫הברית‪ ,‬היא עמותה נדירה‬ ‫בפעילותה הייחודית למען קהילתנו‪,‬‬ ‫לראשיה ולמנהיגיה זכויות רבות‬ ‫בייסודה וניהולה‪ ,‬במשך למעלה מ‪40-‬‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫יהודי בוכרה‪ ,‬כשומרי מסורת‪,‬‬ ‫הינם חלק דומיננטי מהחברה‬ ‫הישראלית הנאורה והפתוחה ועיניהם‬ ‫נשואות למנהיגות רעננה‪ ,‬התואמת את‬ ‫השקפתם‪.‬‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬הזמנים חולפים‬ ‫ומשתנים בצורכי קהל היעד של‬ ‫העמותה ויש צורך בריענון השורות‪,‬‬ ‫על מנת להוביל את העמותה להישגים‬ ‫חדשים ברוח זמננו‪.‬‬ ‫הצטרפתי לברית‪ ,‬כי אני רואה את‬ ‫עצמי‪ ,‬כחלק בלתי נפרד‪ ,‬מדור ההמשך‬ ‫של העמותה‪ ,‬על מנת שאוכל לתרום‬ ‫את חלקי למימוש מטרותיה‪ ,‬ליעל‬ ‫ולרענן את שורותיה ורעיונותיה‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬לאחרונה הצטרפו לשורות‬ ‫הברית כוחות חדשים‪ ,‬עם רעיונות‬ ‫יצירתיים‪ ,‬שמפיחים רוח חדשה‬ ‫ורעננה בעמותה‪.‬‬ ‫– אתה בא מבית‪ ,‬שעסקנות‬ ‫ציבורית ובמיוחד בקרב העדה‬ ‫הבוכרית מאוד מפותחת בה‪ .‬מה‬ ‫אתה יכול לספר לנו על כך?‬ ‫– אבי מיכאל‪ ,‬משמש לי מאז‬ ‫ומתמיד‪ ,‬דמות קלאסית לחיקוי‬ ‫ולעשייה‪.‬‬ ‫בהיותי נער נהגתי בחופשות לימודי‬ ‫לסייע לאבי‪ ,‬שהיתה לו רשת חנויות‬ ‫בענף החשמל והאלקטרוניקה בישראל‪.‬‬ ‫להפתעתי גיליתי שמבוקר ועד ערב‬ ‫היתה עליה לרגל למשרדו של אבא לבני‬ ‫הקהילה שלנו‪ ,‬בבקשות לסיוע ומציאת‬ ‫פיתרונות בנושאים שונים ומגוונים‪,‬‬ ‫כגון דיור ומציאת מקומות תעסוקה‬ ‫ופרנסה‪ ,‬בעיות משפחתיות וכו‪ .′‬אבא‬ ‫הקשיב באיכפתיות רבה ובסבלנות אין‬ ‫קץ‪ ,‬ענה לכל אחד‪ ,‬ניצל את כישוריו‬ ‫וקשריו במוסדות הממלכתיים‪ ,‬כדי‬ ‫לסייע לכל אדם ואדם שפנה אליו‪.‬‬ ‫העזרה והנתינה היו מעשה של‬ ‫יומיום בעבור אבי‪ .‬הרגשת הסיפוק‬ ‫וההנאה מכך שאפפה את אבא‪ ,‬הדביקה‬ ‫את כל המשפחה וכולנו לקחנו חלק‬ ‫בשמחתו‪.‬‬ ‫כל שיש לי היום מבית אבא דבק‬ ‫בי‪ ,‬אך איני יכול שלא להזכיר גם את‬ ‫אימי היקרה בהקשר זה‪ .‬אימי אמנם‬ ‫לא ממוצא בוכרי‪ ,‬אבל ברבות השנים‬ ‫למדה מסבתי יעל ז‪″‬ל‪ ,‬לבשל את כל‬ ‫מאכלי העדה‪ ,‬את מנהגיה‪ ,‬המנטאליות‬ ‫הייחודית שלה‪ ,‬אבל תרמה גם משהו‬ ‫אישי ומיוחד משלה – רוחב הלב שלה‬ ‫וטוב ליבה‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬אני יכול לומר‪ ,‬שאם‬ ‫מאבא ספגתי את המנהיגות‪ ,‬האכפתיות‪,‬‬ ‫החריצות‪ ,‬הנתינה‪ ,‬את יכולת הארגון‬ ‫והיצירתיות בפעילות הציבורית שלו‪,‬‬ ‫שלא על מנת לקבל פרס‪ ,‬הרי שמאמא‬ ‫קבלתי את התבונה והרגישות‪,‬‬ ‫המוסריות‪ ,‬הכבוד לזולת‪ ,‬צניעות‪,‬‬ ‫יושר והגינות‪ ,‬שיחד המשמעות האחת‬ ‫והיחידה בשבילי היא פשוט להיות בן‪-‬‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫בכלל‪ ,‬אני יכול לומר‪ ,‬שהאווירה‬ ‫ששררה שאותה ספגתי בבית הוריי‪,‬‬ ‫לאהבת האדם‪ ,‬העם והמדינה‪ ,‬חדרה‬ ‫לתוכי באופן טבעי והפכה לחלק‬ ‫מהגנטיקה שלי ומהאישיות העצמית‬ ‫שלי‪.‬‬ ‫– מה המשמעות של ”להיות‬ ‫בוכרי“ בעיניך?‬ ‫– בשבילי להיות בוכרי‪ ,‬זה קודם‬ ‫כל הגאווה להשתייך לקהילה ותיקה‬ ‫ומפוארת בעלת שורשים וערכים‬ ‫דתיים מסורתיים וציוניים של אהבת‬ ‫ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫הדוגמא ההיסטורית הבולטת ביותר‬ ‫היא הקמת שכונת הבוכרים בירושלים‪,‬‬ ‫שנבנתה עוד בשנת ‪ .1891‬לתרומתה‬ ‫של השכונה‪ ,‬מנקודת ראות ציונית‪ ,‬אין‬ ‫אח ורע בתולדות הקהילות בישראל‪.‬‬ ‫מדובר בקהילה ייחודית‪ ,‬עשירה ביותר‪,‬‬ ‫שהגיעה לארץ ומטרתה הראשונה הייתה‬ ‫לעודד את אחיהם לעלות לארץ ישראל‪,‬‬ ‫על חשבונם‪ .‬המבנה הארכיטקטוני של‬ ‫ירון בחברת נשיא המדנה לשעבר שמעון פרס‬ ‫ירון בחברת הוריו ויקי ומיכאל‬ ‫ירון בלבוש בוכרי מסורתי‬ ‫השכונה נבנה כדי להשיג את מטרתם –‬ ‫עידוד קליטה ועליה‪ :‬הרחובות הרחבים‪,‬‬ ‫שלא כמנהג הבנייה של ירושלים באותה‬ ‫תקופה‪ ,‬הקשר העמוק הכספי והרוחני‬ ‫שבין גולי יהודי בוכרה לירושלים‪,‬‬ ‫יצירת מסגרת חיים חברתית לנזקקי‬ ‫הקהילה בתחומי בריאות‪ ,‬חינוך וכו‪ ,′‬מה‬ ‫שנקרא בימינו‪ :‬מדינת רווחה‪ .‬הכל מעיד‬ ‫על ראייה כוללת של הכנת תשתית של‬ ‫שיבת ציון של אחינו‪ ,‬מגלות בוכרה‪.‬‬ ‫בבית חונכתי להיות גאה מאוד על‬ ‫מוצאי‪ .‬את הבר‪-‬מצווה שלי חגגנו לפי‬ ‫מנהגי הקהילה הבוכרית‪ .‬לטקס הכין‬ ‫אותי הרב המפואר‪ ,‬יוסף חיימוב ז‪″‬ל‪,‬‬ ‫שהיה חזן ידוע בקרב הקהילה‪.‬‬ ‫אני חייב לציין‪ ,‬שלמרות שבני‬ ‫העדה הבוכרית לא נמנים על הקהילות‬ ‫הגדולות במדינה‪ ,‬הם מצטיינים‬ ‫בסגולות ייחודיות בולטות בחברה‬ ‫הישראלית‪ .‬תכונות‪ ,‬שלא יסולאו בפז‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬סולידאריות חברתית גבוהה‪,‬‬ ‫אנשי עבודה חרוצים‪ ,‬אנשים צנועים‬ ‫עם מודעות גדולה לחינוך הדור הצעיר‪,‬‬ ‫המייחסים חשיבות להשתלבות בניהם‬ ‫בצורה מוצלחת בחברה הישראלית‬ ‫ואכן‪ ,‬רבים מהם ממלאים כיום‬ ‫תפקידים בכירים בכנסת ישראל ובכל‬ ‫ענפי חיינו במגזר הפרטי והציבורי‪,‬‬ ‫במשק ובכלכלה‪.‬‬ ‫– לקהילה הבוכרית מורשת‬ ‫עשירה ביותר‪ ,‬כיצד היית רוצה‬ ‫להנחיל מורשת זו לדורות הבאים?‬ ‫– המורשת שלנו‪ ,‬כפי שכבר‬ ‫ציינתי‪ ,‬היא מיוחדת במינה‪ .‬בזכות‬ ‫המחקרים‪ ,‬שהברית מעודדת‪ ,‬אנו‬ ‫מגלים בכל יום תגליות מעניינות על‬ ‫חלקה של יהדות בוכרה ובמיוחד של‬ ‫אישים מרכזיים ויוצאי דופן‪ ,‬שתרמו‬ ‫תרומה ייחודית למדינה שבדרך‪ .‬די‬ ‫אם אזכיר את חי יששכרוב ז‪″‬ל‪ ,‬שהיה‬ ‫סגנו של ראש הממשלה הראשון‬ ‫וממייסדי מדינת ישראל‪ ,‬דוד בן‪-‬גוריון‬ ‫שהקים בזמנו את חיל האוויר‪ .‬אישיות‬ ‫נוספת‪ ,‬כמו פרופ‪ ′‬מנשה הראל ז‪″‬ל‪,‬‬ ‫שגילה את היהודים החמושים מלווי‬ ‫השיירות בדרך המשי המפורסמת –‬ ‫הרדונים‪ .‬משמעות המילה ”רדונים“ –‬ ‫רה – דרך‪ ,‬דונים – יודעים‪ .‬כלומר‪ ,‬יש‬ ‫לנו כאן תיאור שונה לגמרי של יהודים‬ ‫מתיאורם במזרח אירופה כיהודים‬ ‫שחיו בשולי החברה‪ .‬ועוד דוגמא –‬ ‫אליהו שחר – דמות הרואית מתקופת‬ ‫מלחמת השחרור בירושלים‪ ,‬שהיה‬ ‫אחרון הלוחמים ששחררו את הקסטל‬ ‫בפריצת הדרך לירושלים הנצורה‪.‬‬ ‫הבאתי רק מספר דוגמאות סמליות‬ ‫לאישים בוכרים‪ ,‬שתרמו למדינה‬ ‫שבדרך‪ .‬וכאלה קיימים עוד רבים‪,‬‬ ‫שלא ימנו מרוב‪.‬‬ ‫אני חושב‪ ,‬שזו לא רק זכות‪ ,‬אלא‬ ‫מחובתנו להנחיל את המורשת‬ ‫היחודית והנפלאה שלנו לדורות‬ ‫הבאים‪.‬‬ ‫לסיום‪ ,‬אני רוצה להודות לך‪ ,‬גב‪′‬‬ ‫שושנה‪ ,‬המנכ‪″‬לית הבלתי נלאית שלנו‪,‬‬ ‫על רצונך לראיין אותי‪ ,‬כאחד מבניה‬ ‫הצעירים של העדה ודור ההמשך‪,‬‬ ‫השואף להמשך פעילותה העניפה וקיומה‬ ‫של עמותת ברית יוצאי בוכרה בישראל‬ ‫ולחיזוקה למען הדורות הבאים‪.‬‬ ‫אמר מי שאמר‪ ,‬שאין עתיד ללא‬ ‫עבר‪ .‬אנו עם ייחודי וניצחי שיש‬ ‫לו היסטוריה עשירה ועבר מפואר‪,‬‬ ‫המהווה בסיס מוצק ואיתן לבניית‬ ‫עתיד טוב יותר‪ ,‬לתפארת הקהילה‬ ‫והחברה בישראל‪.‬‬ ‫ראיינה שושנה רון‬ ‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬ ‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬ ‫העיתון הבוכרי‬ ‫‪G‬‬ ‫מס' ‪122‬‬ ‫‪G‬‬ ‫אוגוסט ‪2014‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫‪9‬‬ ‫כך חולפת לה תהילת עולם‬ ‫מספרו של יוסף דוידוף ז‪″‬ל‪” ,‬את אחי אנוכי מבקש“‬ ‫ביקור בקולנוע היה שיא‬ ‫מאוויי הנערים‪ ,‬בני גילי שבשכונת‬ ‫הבוכרים שבירושלים‪ .‬המאושר‬ ‫שזכה לאחרונה לבקר בסרט‪ ,‬היה‬ ‫הופך ל‪”-‬מלך“ לשבוע ואפילו‬ ‫לשבועיים‪ ,‬בהן היה מספר‪ ,‬מתאר‬ ‫ומחקה את גיבורי הסרט שראה‪,‬‬ ‫מקמץ את ידו לאגרוף‪ ,‬טופח קלות‬ ‫על חזהו של חברו וקורא ”ג‪′‬ין“‪,‬‬ ‫ומכה בחוזקה על חזהו וקורא‬ ‫”טרזן“ וממשיך בשאגה‪” :‬הא‬ ‫הא הא הא איי“‪ ,‬או ”מלך“ אחר‬ ‫המנסה בניסיון נלעג לחקות את‬ ‫קולה של ז‪′‬נט מקדונלד‪” :‬ווהאין‬ ‫איי אם קולינג יו יו הו הו הו“‪.‬‬ ‫הפיתוי לפרוץ בצחוק היה כה חזק‪,‬‬ ‫עד כדי היינו צריכים לצבוט את‬ ‫עצמנו שלא לעשות כן‪ ,‬מחשש שה‪-‬‬ ‫”מלך“ המספר ייעלב וימצא לו קהל‬ ‫מאזינים אחר‪ ,‬או גרוע מזה‪ ,‬יאשים‬ ‫את הצוחק שהוא צוחק מקנאה‪.‬‬ ‫למעשה הוא היה צודק‪ ,‬אך הגרוע‬ ‫מכל היה ששאר הנערים שהאזינו‬ ‫לו‪ ,‬היו ממהרים להסכים עם המלך‬ ‫המספר‪ ,‬מחשש שאם לא יעשו כן‪,‬‬ ‫גם הם יהיו חשודים בקנאה‪.‬‬ ‫כך היה המלך מושל בכיפה‪,‬‬ ‫עד אשר היה בא נער אחר שראה‬ ‫סרט אחר ומבטל ”כעפרא דארעא“‬ ‫את הסרט הקודם‪ ,‬משבח מפאר‬ ‫ומרומם את סרטו הוא‪ ,‬והחברים‬ ‫כפויי הטובה‪ ,‬היו משאירים את‬ ‫המלך הקודם לאנחות ומכתירים‬ ‫עליהם מלך חדש‪ ,‬זמני כמובן‪.‬‬ ‫אל נא תקבלו רושם שקונים‬ ‫כרטיס לקולנוע ונהפכים למלך‬ ‫לשבוע‪ .‬הליכה לסרט תורה היא‬ ‫ולימוד היא צריכה‪ .‬כיצד? ראשית‪,‬‬ ‫הולכים לשלושת בתי הקולנוע‬ ‫שבירושלים והם‪” :‬אדיסון“‪,‬‬ ‫”ציון“‪ ,‬ו‪”-‬עדן“‪ .‬מסתכלים‪ ,‬בוחנים‬ ‫ומתבוננים בכובד ראש בתמונות‬ ‫המוצגות בשלושת החלונות של‬ ‫כל אחד מבתי הקולנוע‪ ,‬הנושאים‬ ‫כותרות ”השבוע“‪” ,‬בשבוע הבא“‪,‬‬ ‫ו‪”-‬בקרוב“‪ .‬רק אחרי שיקול דעת‬ ‫רציני ומעמיק‪ ,‬ורק אחרי ניסיון‬ ‫לנחש מה מסתתר מאחורי שם‬ ‫הסרט‪ ,‬היו מטילים את הפור על‬ ‫הסרט הנבחר‪ .‬התפילה בלב‪ ,‬שלא‬ ‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬ ‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬ ‫‪°‬‬ ‫הרב נחמיה ז‪″‬ל לא היה מבני העדה‬ ‫הבוכרית‪ .‬אבל היה גם היה נערץ‬ ‫על זקני העדה שבשכונת הבוכרים‬ ‫בירושלים‪ .‬היו אף כאלה שהפליגו‬ ‫לספר בשבחו‪ ,‬עד כדי השוואה בינו‬ ‫לבין רבי עקיבא‪ ,‬שכידוע‪ ,‬היה אחד‬ ‫מתוך הארבעה ”שנכנס )לפרדס(‬ ‫בשלום ויצא בשלום“‪ .‬כל כך למה?‬ ‫משום שגם הרב נחמיה‪ ,‬שבנערותו‬ ‫סיים בהצטיינות את בית הספר‬ ‫”אליאנס“ בירושלים‪ ,‬נשלח על ידי‬ ‫”חברת כל ישראל חברים“ ללמוד‬ ‫באוניברסיטת סורבון בצרפת כפרס‬ ‫על הצטיינות זו‪” .‬ארבע שנים שבוי‬ ‫בידי הגויים“‪ ,‬וכל אותן שנים תבשיל‬ ‫לא בא אל פיו‪ ,‬כי חזקה עליו מצוות‬ ‫”לא תעשו כמעשיהם“‪ .‬וחי שנים‬ ‫על לחם‪ ,‬ביצים‪ ,‬פירות וירקות‪.‬‬ ‫כאשר סיים את חוק לימודיו‬ ‫חזר לירושלים‪ ,‬אדוק בדתו יותר‬ ‫משעזבה – וכמו לא די בכך‪ ,‬מיד‬ ‫עם הגיעו הלך ”להרוג את עצמו‬ ‫באוהלה של תורה“ לבית מדרש‬ ‫”פורת יוסף“ בעיר העתיקה‪,‬‬ ‫ולאחר שלוש שנות לימוד אמר לו‬ ‫ראש הישיבה הרב בן ציון זצ“ל‪:‬‬ ‫”עד עכשיו למדת ומעכשיו תלמד“‪,‬‬ ‫ונתן לו תעודת הסמכה של רב‪.‬‬ ‫בית הספר בפתח השכונה היה‬ ‫בן חדר אחד‪ ,‬תלמידיו המעטים‬ ‫היו מבני בעלי היכולת לשלם שכר‬ ‫לימוד גבוה‪ ,‬אך ובעיקר – בנים‬ ‫להורים שלא חששו שילדיהם‬ ‫יחשפו ”לתורה של הגויים“‪,‬‬ ‫אלגברה גיאומטריה וכו‪ ,′‬ובעיקר‬ ‫לשפת הגויים הלא היא הצרפתית‪.‬‬ ‫הרב הצעיר זכה לכהן כשליח‬ ‫ציבור‪ .‬דווקא בבית הכנסת‬ ‫של הישישים‪ ,‬וביניהם סבי‬ ‫ז‪″‬ל‪ ,‬שהתפללו בכוונה גדולה‪,‬‬ ‫ולא החסירו או בלעו אף מילה‬ ‫מתפילותיהם‪ .‬כאשר נתגלתה‬ ‫מחלוקת לשם שמיים‪ ,‬או סוגיה‬ ‫הדורשת הבהרה‪ ,‬שלף כמובן הרב‬ ‫נחמה מזכרונו ציטוט מאמורא זה‬ ‫או אחר‪ ,‬נטל התלמוד הבבלי עב‬ ‫הכרס וכבקי ומנוסה‪ ,‬ידע להצביע‬ ‫על המסכת ולספר ”התנא‪-‬דמסייע“‬ ‫וההלכה‪ .‬דבר שהשאיר פעורי פה‬ ‫את שומעיו‪ ,‬וביניהם סבי ז‪″‬ל‪.‬‬ ‫נניח לרגע קט לרב נחמיה ול‪-‬‬ ‫”דברים שברומו של עולם“‪ ,‬נשכים‬ ‫בבוקר מוקדם ונשים פעמינו אל‬ ‫השוק שבשכונת הבוכרים המשתרע‬ ‫בין בניין ”ההקדש“ לתלמוד תורה‬ ‫מצד אחד ובין הכותל של בית‬ ‫המרחץ וה‪”-‬פורון“ של יחיא מצדו‬ ‫השני‪ .‬עוד בטרם יאיר השחר‬ ‫את צריח ”אוגוסטה ויקטוריה“‬ ‫המתנשא במזרח וכבר נמצא את‬ ‫ראשוני הפלחים העוזרים איש‬ ‫לרעהו לפרוק את ארגזיהם מעל‬ ‫החמורים והפרדות‪ ,‬ומרחוק במורד‬ ‫הדרך הולכת לה שיירה של נשים‪,‬‬ ‫כשלכל אחת מהן יש סל עגול‪ ,‬רחב‬ ‫וכבד על ראשה‪ .‬חופשיות כאילו‬ ‫הסל הענק שעל ראשן הוא חלק‬ ‫בלתי נפרד מגופן‪ .‬צועדות בשורה‬ ‫זו אחר זו‪ ,‬עקב בצד אגודל‪ ,‬כברכת‬ ‫יעקב אבינו את יוסף‪” :‬בנות צעדה‬ ‫עלי שור“‪ .‬גם הן מגיעות אל השוק‬ ‫ועוזרות אישה לרעותה לפרוק‬ ‫את סליהן‪ ,‬והשוק מתמלא ”מטל‪-‬‬ ‫השמים ומשמני הארץ‪ ,‬ורוב דגן‬ ‫ותירוש“‪ ,‬בעיקר תירוש כי זו‬ ‫העונה אבל גם‪ :‬סברס‪ ,‬תאנים‪,‬‬ ‫זיתים ובנדורה והנשים עם סליהן‪,‬‬ ‫חרשופ‪ ,‬ביזליה‪ ,‬באדונס וקוסברה‪.‬‬ ‫הבאדונס והקוסברה ”הולכים‬ ‫טוב“‪ ,‬כי כמעט אין בית בוכרי שלא‬ ‫אוכלים בליל שבת ”בכש“ וכידוע‬ ‫ל‪”-‬בכש“ צריכים הרבה מירקות‬ ‫אלו‪.‬‬ ‫אמי ואנוכי בן העשר נמצאים‬ ‫בין משכימי הקום לשוק‪ .‬לשנינו‬ ‫סל נצרים תלוי על הזרוע‪ .‬למודי‬ ‫ניסיון אנו קונים ראשית ירקות‬ ‫קשיחים‪ ,‬כמו תפוחי אדמה‪ ,‬גזר‪,‬‬ ‫קישואים וכו‪ ,′‬וענבים משאירים‬ ‫לסוף כדי שלא יינזקו‪.‬‬ ‫אני בוש ונכלם מההשוואה‬ ‫שעשיתי בין הפלחיות לבין בנות‬ ‫הצעדה‪ .‬איזה בנות ואיזה אבטיח‪,‬‬ ‫במבט מקרוב כולן זקנות מקומטות‬ ‫חסרות שיניים‪ ,‬וכדי להוסיף פחד‬ ‫על פחד יש לרובן קעקועים בפנים‬ ‫ונזמים בנחיריים‪.‬‬ ‫בעודי ממתין לאמי הרוכשת‬ ‫ענבים‪ ,‬אני מבחין בזווית העין‬ ‫במטבע שני שילינג עף אלי מכיוון‬ ‫מוכר הענבים‪ .‬מיד אחריו אני רואה‬ ‫כף רגל של גבר מכסה את המטבע‪.‬‬ ‫אני מרים את עיני לאורך גופו של‬ ‫בעל הרגל ונדהם‪ :‬זהו מיודענו הרב‬ ‫נחמיה‪ ,‬ואף הוא מסתכל לשמיים‪,‬‬ ‫או שמא‪ ,‬ויסלח לי האל ”מגלגל‬ ‫את עיניו השמימה“‪ ,‬כמנסה לשווא‬ ‫להתעלם ממבטי השואל‪.‬‬ ‫בין כה וכה‪ ,‬אני שומע את אמי‪:‬‬ ‫”יוסף בוא! הולכים!“‬ ‫אני מרים את שתי כתפי כלפי‬ ‫מעלה ומורידן בבית אחת‪.‬‬ ‫אמי‪” :‬יוסף‪ ,‬אין זמן‪ .‬הילדים‬ ‫לבד בבית‪ ,‬צריך להכין להם‬ ‫אוכל“‪.‬‬ ‫ואני חוזר לסורי‪ ,‬מרים את‬ ‫כתפי ומורידן בחוזקה‪.‬‬ ‫הרב נחמיה‪” :‬אומרים לך‪,‬‬ ‫אז לך! מה‪ ,‬לא שומעים בקול‬ ‫אמא?!“‬ ‫אני איבדתי את קולי‪ ,‬אבל לא‬ ‫איבדתי את עשתונותיי והצבעתי על‬ ‫רגלו של הרב המכסה את ה”סוד“‬ ‫שבינינו‪ .‬הרב‪ ,‬בראותו ”שכלתה‬ ‫הרעה“‪ ,‬פתח בקול מצווה אל אמי‬ ‫ואמר‪” :‬תני לי שילינג!“‬ ‫אמי‪ ,‬כמי שקפאה שד‪ ,‬הושיטה‬ ‫לו בלי אומר ודברים שילינג‪.‬‬ ‫הוא הוסיף ואמר לי‪” :‬תרים ותן‬ ‫לאמא שלך!“‬ ‫פנה עורף והלך‪.‬‬ ‫עשיתי כמצוותו‪ ,‬אבל ממש לא‬ ‫ידעתי מה אשיב לשאלתה של אמי‪:‬‬ ‫”מה זה“‪ ,‬כל תשובה תהיה חצי‬ ‫אמת וחצי שקר‪.‬‬ ‫אגיד‪” :‬מצאנו שני שילינג והרב‬ ‫חילק בינינו“‪ ,‬זו חצי אמת‪.‬‬ ‫אגיד‪” :‬גנבנו מהערבי“‪ ,‬גם זו‬ ‫תהיה חצי אמת‪.‬‬ ‫אגיד‪” :‬אלוהים שלח“‪ ,‬גם זו‬ ‫תהיה חצי אמת‪.‬‬ ‫השאלות הטרידו אותי יותר‬ ‫משהטרידו את אמי‪ ,‬שסמכה‬ ‫בעיניים עצומות על פסק דינו של‬ ‫הרב המהולל‪ .‬וזו לי הפעם הראשונה‬ ‫בחיי שידעתי דבר שהזקנים לא ידעו‬ ‫וכך חדר חיידק הספק לנשמתי‪.‬‬ ‫עברו שנים וכאשר הגענו‬ ‫בלימודי ההיסטוריה לתולדות‬ ‫חייו של יוליוס קיסר‪ ,‬עליו נאמר‬ ‫אחרי מותו‪” :‬כך חולפת לה תהילת‬ ‫עולם!“‪ ,‬צפה ועלתה בדמיוני‬ ‫דמותו של הרב נחמיה‪ ,‬וראו‪ ,‬גם‬ ‫עכשיו‪ ,‬כשבעים שנה לאחר אותו‬ ‫יום בשוק‪ .‬כשבגילי יש קושי לזכור‬ ‫מה אכלנו אתמול או מה לבשנו‬ ‫שלשום‪ ,‬חוזר ועולה בזיכרוני אותו‬ ‫מאורע‪ ,‬כאילו היה זה רק תמול‬ ‫שלשום‪.‬‬ ‫והיה כנגן המנגן‬ ‫)מלכים פרק ג‪ ′‬פסוק ט‪(′‬‬ ‫יהיה ילד אחר מהשכונה‪ ,‬שיקדים‬ ‫אותם‪ ,‬ויגזול מהם את המלוכה‪.‬‬ ‫ואפילו לשבוע בכך ש‪”-‬יגנוב להם‬ ‫את ההצגה“‪.‬‬ ‫בית הספר ”למל“ היה בית ספר‬ ‫לבנות בלבד‪ ,‬אך בשבתות ובערבים‬ ‫שימש כקן צופים‪ ,‬שבו אני הייתי‬ ‫חניך‪ .‬באחד הערבים ואחרי סיום‬ ‫הפעילות בצופים‪ ,‬שוחררנו לביתנו‪.‬‬ ‫החלטתי בלבי‪ ,‬למרות שידעתי כי‬ ‫בעתיד הנראה לעין‪ ,‬אין שום סיכוי‬ ‫שיהיה בידי מספיק כסף כדמי‬ ‫כניסה לקולנוע‪ ,‬להיכנס לפרוזדור‬ ‫קולנוע ”אדיסון“‪ ,‬שממול לבית‬ ‫הספר ”למל“ בזיכרון משה‪ .‬לשים‬ ‫ארשת חשיבות על פניי‪ ,‬להסתכל‬ ‫ברצינות עמוקה ומעמיקה בחלונות‬ ‫הראווה המצביעות על סרטי‬ ‫”השבוע“‪” ,‬שבוע‪-‬הבא“‪ ,‬וכולי‪.‬‬ ‫ובעודי עושה כך‪ ,‬נתקל מבטי‬ ‫במבטו של דוד מרדכי‪ ,‬גבה הקומה‬ ‫ורחב הכתפיים‪ ,‬שעמד על משמרתו‬ ‫כ‪”-‬תולש ביקורות מהכרטיסים“‪,‬‬ ‫אבל היה ידוע בקרב המשפחה‪,‬‬ ‫כאדם ישר כמו סרגל‪ ,‬כזה שלא‬ ‫מכיר פנים לאף אחד‪.‬‬ ‫”אין כרטיס אין כניסה!“‬ ‫וראה זה פלא‪” ,‬רוצה להיכנס?“‪,‬‬ ‫הוא שאל אותי‪.‬‬ ‫”כן!“‪ ,‬עניתי לו‪.‬‬ ‫”תכנס‪ ,‬אבל תשב בשורות‬ ‫האחרונות!“‬ ‫”בסדר‪ ,‬תודה!“‬ ‫המחזה אשר נגלה לנגד עיני‬ ‫הסביר לי את פשר השינוי בדוד‬ ‫מרדכי‪ ,‬שנאמנותו למעסיקיו הייתה‬ ‫לשם דבר‪ .‬אותו ערב הושכר האולם‬ ‫ל‪”-‬יקים“‪ ,‬וממילא לא היה מלא‪.‬‬ ‫הצלצול הראשון כבר הושמע‪ ,‬כך‬ ‫שהעבירה עליה עבר דודי כביכול‪,‬‬ ‫אם בכלל‪ ,‬הייתה עבירה של מה‬ ‫בכך‪ .‬במקום ”הארי השואג“‪,‬‬ ‫ראיתי על הבמה עשרות נגנים‬ ‫ונגניות‪ ,‬עם כלי נגינה שבחיים‬ ‫לא ראיתי כמותם‪ .‬ראיתי כינורות‬ ‫בחתונות‪ ,‬אבל כינורות ענקיים כמו‬ ‫”שרה השמנה“‪ ,‬או חצוצרה עם‬ ‫בטן כמו אישה בהיריון‪ ,‬אבל לוע‬ ‫כמו של תנין‪ ,‬אבל נבל גבוה ורחב‬ ‫יותר מהאישה הקטנה שמאחוריו‪,‬‬ ‫איך היא בכלל מצליחה להרים‬ ‫אותו? הרי אם חלילה הנבל ייפול‬ ‫עליה‪ ,‬יעשה ממנה פיתה!‬ ‫‪10‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫העיתון הבוכרי‬ ‫‪G‬‬ ‫מס' ‪122‬‬ ‫‪G‬‬ ‫אוגוסט ‪2014‬‬ ‫כך חולפת לה תהילת עולם‬ ‫מספרו של יוסף דוידוף ז‪″‬ל‪” ,‬את אחי אנוכי מבקש“‬ ‫‪°‬‬ ‫התחרות על אוזנו של הקהל‬ ‫הייתה בעיצומה‪ .‬כל כלי התחרה‬ ‫נגד הכלי האחר‪ ,‬ולפעמים אפילו‬ ‫שניים או שלושה כלים מאותו‬ ‫מין התחרו בינם לבין עצמם‪ ,‬מי‬ ‫ישמיע קול חזק יותר או מהיר‬ ‫יותר‪ .‬ולרגע נדמה היה ששומעים‬ ‫דו שיח בין הכלים‪” :‬די! אתה‬ ‫כבר ניגנת‪ ,‬עכשיו תורי! מה אני‬ ‫מפריע לך? כן! אז תפריע גם אתה‬ ‫לי! למה אתה פונה רק אליי? מה‪,‬‬ ‫אתה לא שומע שכולם מפריעים‬ ‫לכולם?“‬ ‫ואכן‪ ,‬מהומת אלוהים על‬ ‫הבמה‪ ,‬כל נגן ניגן מה שבא לו‬ ‫וכמה שבא לו‪ .‬מחיאות כפיים‬ ‫סוערות שבאו מהקהל‪ ,‬הפסיקו‬ ‫את מריבות הכלים איש ברעהו‪.‬‬ ‫כל הנגנים הצטרפו לקהל מוחאי‬ ‫הכפיים‪ .‬גבר צעד נמרצות למרכז‬ ‫הבמה‪ ,‬לבוש בחולצה לבנה‪ ,‬פפיון‬ ‫ומעיל ארוך שחורים‪ ,‬אך בקצוות‬ ‫מעוגלים מלפנים וחושפים לו את‬ ‫המכנסיים‪ ,‬כאילו לחייט שלו לא‬ ‫הספיק הבד‪ .‬הוא פנה לעבר הקהל‪,‬‬ ‫קד קידה עמוקה‪ ,‬פנה לאחור‪ ,‬אל‬ ‫עבר המנגנים‪ ,‬נטל את המקל שעל‬ ‫שולחנו‪ ,‬נקש במקל שתי נקישות‬ ‫חזקות‪ ,‬כמו אומר‪” :‬עד עכשיו‬ ‫השתוללתם וניגנתם מה שבא‬ ‫לכם‪ ,‬מעכשיו‪ ,‬תיזהרו‪ ,‬אני פה וגם‬ ‫המקל פה“‪.‬‬ ‫כבו האורות באולם ובמקומם‬ ‫הופיעו‪ ,‬פה ושם‪ ,‬פנסים זעירים‪.‬‬ ‫הם האירו חוברות תווים בידי חלק‬ ‫מהקהל‪ ,‬כאילו שולחים אזהרה‬ ‫לתזמורת‪” :‬מאיין הארן! שילמנו‬ ‫במיטב כספנו עבור כל השורות‬ ‫המופיעות בחוברת הזו‪ ,‬אז אנא‪,‬‬ ‫ביטה שיין‪ ,‬לא להחסיר‪ .‬אך גם לא‬ ‫להוסיף אף תו‪ ,‬שלא כתוב בו‪ ,‬יא!‬ ‫דנקה‪-‬שיין“‪.‬‬ ‫האיש עם המקל מתמלא‬ ‫התלהבות מרגע לרגע‪ ,‬מרים‬ ‫ומוריד את המקל‪ ,‬בכל פעם גבוה‬ ‫יותר‪ .‬גבוה עוד יותר‪ .‬עוד רגע‪,‬‬ ‫וכך נראה לפחות‪ ,‬ישליך את‬ ‫מקלו לעבר המתופף‪ ,‬היושב חצי‬ ‫מהזמן בבטלה גמורה‪ ,‬כאשר יתר‬ ‫חבריו מנגנים בחריצות ובדריכות‪.‬‬ ‫המתופף הבין כנראה את הרמז‪,‬‬ ‫והצטרף בעוצמה רבה לתזמורת‬ ‫שניגנה מנגינה יפה עד למאוד‬ ‫ועצובה עד למאד כאיש אחד‪ .‬עד‬ ‫כי האיש עם המקל‪ ,‬הנגנים‪ ,‬כלי‬ ‫התזמורת‪ ,‬הקהל באולם והאולם‬ ‫כולו עם הבמה‪ ,‬לפתע פתאום‬ ‫כולם נעלמו לי מן העין‪ ,‬למרות‬ ‫שעיני היו פקוחות לרווחה‪ ,‬מוחי‬ ‫לא קלט כלום‪ ,‬כי הוא התעופף‬ ‫על כנפי הדמיון לעולמות רחוקים‬ ‫וקסומים‪.‬‬ ‫מחיאות הכפיים הסוערות‬ ‫של הקהל‪ ,‬הקידות של האיש עם‬ ‫המקל אל הקהל‪ ,‬והאורות באולם‪,‬‬ ‫כאילו קרעו אותי בכוח מהעולמות‬ ‫הקסומים בהם הייתי והחזירו‬ ‫אותי לאולם‪ .‬ההפתעות שנכונו לי‬ ‫שם היו מרשימות מאד‪ .‬כמעט כל‬ ‫הגברים‪ ,‬בחליפות‪ ,‬עניבות פרפר‬ ‫ומגבעות‪ ,‬הסירו אותם מראשיהם‬ ‫והחזירום‪ ,‬כאשר פגשו מכרם בזמן‬ ‫ההפסקה‪ .‬הנשים‪ ,‬כמעט כולן ללא‬ ‫צעיף על ראשן‪ ,‬עם תסרוקות‪,‬‬ ‫מאופרות‪ ,‬לבושות בשמלות‬ ‫ארוכות ומטיילות שלובות זרוע‬ ‫עם בעליהן‪-‬ממש נדהמתי‪ ,‬בראותי‬ ‫גבר מנשק ידה של אישה‪ ,‬והוא‬ ‫לא היה היחידי‪ .‬היו עוד כמוהו‪,‬‬ ‫הם עשו זאת בגלוי ולעיני כולם‪.‬‬ ‫אצלנו בשכונת הבוכרים‪ ,‬מנשקים‬ ‫את ידו של האב‪ ,‬או הסב או הרב‪,‬‬ ‫אבל ידי אישה? לפעמים‪ ,‬אפילו‬ ‫צעירה מהגבר המנשק? פה ושם‪,‬‬ ‫עומדים שני גברים נשואי פנים‪,‬‬ ‫עם חוברות התווים הפתוחות‬ ‫בידיהם‪ ,‬ומצביעים על שורה זו או‬ ‫אחרת ומתווכחים‪.‬‬ ‫”מי יאמין לי?“ עוברת מחשבה‬ ‫בליבי‪ ,‬כאשר מחר אהיה ”מלך“‬ ‫ואספר לחברים את אשר ראו‬ ‫עיני ושמעו אוזני‪ .‬מה הם סיפורי‬ ‫הקולנוע לעומת הסיפור שלי‪.‬‬ ‫בעודי מהרהר על הנסים‬ ‫והנפלאות‪ ,‬אותם אספר מחר‬ ‫לחבריי‪ ,‬נפל מבטי על איש נכבד‪,‬‬ ‫גם הוא לבוש חליפה ופפיון‪ ,‬שולף‬ ‫מכיס חזית מעילו‪ ,‬שעון זהב הקשור‬ ‫בשרשרת‪ .‬חשכו עיני‪ ,‬השעה הייתה‬ ‫קרוב לאחת עשרה‪ ,‬אוי ואבוי לי!‬ ‫אבי בטח מחכה לי עם החגורה‬ ‫ביחד‪ ,‬אמי עם המטאטא‪ .‬רצתי בכל‬ ‫כוחי הביתה ואכן שניהם מחכים לי‬ ‫זעופי פנים‪.‬‬ ‫האבא‪ :‬בן פורת יוסף‪ ,‬ילד בן‬ ‫אחת עשרה בא בשעה אחת עשרה‪,‬‬ ‫מחר תהיה בן שתים עשרה‪ ,‬בטח‬ ‫תבוא בשתים עשרה‪ .‬איפה היית‬ ‫עד עכשיו?!“‬ ‫אני‪” :‬הייתי בקולנוע ”אדיסון“‪,‬‬ ‫דוד מרדכי הכניס אותי“‪.‬‬ ‫האבא‪” :‬דברים בטלים‪ .‬דוד‬ ‫מרדכי לא מכניס אף אחד בלי‬ ‫כרטיס‪ .‬אז איפה היית עד עכשיו?“‬ ‫אני‪” :‬אני נשבע לך‪ ,‬דוד מרדכי‬ ‫הכניס אותי בלי כרטיס‪ ,‬כי הערב‬ ‫לא היה סרט בקולנוע‪ ,‬הייתה רק‬ ‫תזמורת וכל מיני דברים‪ .‬אני נשבע‬ ‫באלוהים‪ ,‬תשאלו את דוד מרדכי“‪.‬‬ ‫האבא‪” :‬טוב‪ ,‬עכשיו תלך לישון‪,‬‬ ‫מחר נראה מה נעשה איתך!“‬ ‫”המחר נראה מה נעשה איתך“‬ ‫של אבי הדאיג אותי‪ ,‬אבל בהשוואה‬ ‫למה שיהיה לי לספר לחברי מחר‪,‬‬ ‫זה נראה דבר פעוט‪ .‬ואני מסדר‬ ‫במוחי‪ ,‬מאיפה אתחיל ובאיזה סדר‬ ‫אספר‪ ,‬עד כי בקושי נרדמתי‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬אני מרגיש את עצמי‬ ‫מלך‪ .‬מסביבי חבריי לשכונה‬ ‫וחבריי לכיתה‪ ,‬אני מספר ורואה את‬ ‫פיותיהם הפעורים של השומעים‪:‬‬ ‫”באמת?“ ”לא יכול להיות!“‬ ‫”תישבע באלוהים!“‪.‬‬ ‫מעודד מההצלחה שלי‪ ,‬אני שם‬ ‫ללעג את האנשים המבוגרים‪ ,‬אלה‬ ‫שמרימים את המגבעת ומחזירים‬ ‫לראשם‪ .‬מתכופף ומחקה את‬ ‫נשיקות הידיים לנשים‪ .‬עושה‬ ‫בביטול תנועות בראשי‪ ,‬כמו אלה‬ ‫שעשו בזמן ששמעו את התזמורת‪.‬‬ ‫מרים את ידיי ומאיים‪ ,‬כמו ההוא‬ ‫עם המקל והמעיל העגול מלפנים‪,‬‬ ‫ופתאום‪” :‬תי רה רה רה רה‪ ,‬רי רה‬ ‫פם פרם“‪.‬‬ ‫אני נאלם‪” .‬נכון“‪ ,‬אני אומר‬ ‫לעצמי‪” ,‬את המנגינה הזו ניגנו‬ ‫אמש‪ ,‬אבל מי הזמין אותה מה‬ ‫פתאום היא נכנסת לראשי בלי‬ ‫רשותי?“‪.‬‬ ‫אהה! אולי זה בגלל שדיברתי‬ ‫בחוצפה על אנשים מבוגרים‪,‬‬ ‫אז אלוהים מזהיר אותי‪” .‬בסדר‬ ‫אלוהים“‪” ,‬אני לא אדבר לשון‬ ‫הרע על מבוגרים ולא אעשה מהם‬ ‫צחוק“‪.‬‬ ‫”תי רה רה רה תי רה רה פם‬ ‫פה פרם“‪.‬‬ ‫שוב אותה מנגינה מתנגנת‬ ‫בראשי‪ ,‬אני בוחן במבטי את חברי‬ ‫השומעים‪ ,‬האם הם הרגישו או‬ ‫שמעו את אשר אני שומע?‬ ‫”נו‪ ,‬תמשיך לספר! מה קרה‬ ‫לך? למה אתה שותק?“‬ ‫מלא בחרדה מהמנגינה המופיעה‬ ‫בראשי מתי שהיא רוצה‪ ,‬בלי‬ ‫שאחשוב או ארצה להזמין אותה‪,‬‬ ‫ונעלמת באותה פתאומיות‪ .‬ולא‬ ‫רק זאת‪ ,‬אלא שבכל פעם המנגינה‬ ‫נשמעת יותר ברורה‪ ,‬ואני כאילו‬ ‫יכול לזכור בעזרת אלו כלי נגינה‬ ‫נוצרה המנגינה ששמעתי אותו‬ ‫לילה‪.‬‬ ‫עברו חודשים‪ ,‬אך ”המחלה“ לא‬ ‫עברה‪ .‬לאט לאט התחלתי להתרגל‬ ‫לרעיון שמשהו דפוק אצלי בראש‪,‬‬ ‫כי כולם שומעים דרך האוזניים‬ ‫למוח‪ ,‬אבל אצלי זה ההפך‪ ,‬והחשש‬ ‫הגדול שלי היה‪ ,‬שחלילה החברים‬ ‫שלי ידעו על המחלה הזו‪ ,‬כי לילדים‬ ‫אין רחמים‪.‬‬ ‫השיעור בתנ‪″‬ך‪ ,‬בכיתה‪ ,‬היה‬ ‫על מרד מלך מואב ביהודים‪ ,‬מלך‬ ‫שומרון בנסיונם של שני המלכים‬ ‫יהורם ויהושפט‪ ,‬מלך יהודה‪,‬‬ ‫לגייס את אלישע הנביא‪ ,‬לתמיכה‬ ‫במלחמתם במישע מלך מואב‬ ‫המורד‪.‬‬ ‫הנביא אלישע מבקש‪” ,‬ועתה‬ ‫קחו לי מנגן‪ ,‬והיה כנגן המנגן ותהי‬ ‫עליו רוח השם“‪.‬‬ ‫על מי הייתה רוח השם‪ ,‬על‬ ‫אלישע? על המלכים? או על המנגן‬ ‫עצמו? האם המנגינה שלטה עליהם‬ ‫כפי שהיא שולטת בי?‬ ‫מקלט הרדיו היחידי שהיה‬ ‫בביתנו‪ ,‬בו גרו שלוש עשרה‬ ‫משפחות‪ ,‬היה אצל משפחת דודתי‬ ‫המנוחה פוליה‪ .‬וכשהתקרב מועד‬ ‫החדשות‪ ,‬והימים ימי ”המאורעות“‬ ‫בארץ‪ ,‬הייתה קוראת לי‪ ,‬כי הייתי‬ ‫”ילד טוב ירושלים“‪ ,‬לשמוע את‬ ‫החדשות ולתרגם לה אותן לבוכרית‪,‬‬ ‫ובכל פעם שהיו מודיעים על הרוג‬ ‫יהודי‪ ,‬הייתה סופקת את ידיה על‬ ‫פניה ואומרת בצער‪” :‬פולוט מורי‪,‬‬ ‫שפוליה תמות‪ ,‬איזה אכזרים הם‬ ‫אלה שהורגים?“‬ ‫מלאכת התרגום היום הסתיימה‪.‬‬ ‫אין הרוגים אבל פתאום נשמעה‬ ‫צעקה מפיה של דודתי פוליה‪:‬‬ ‫”פולוט מורי! פולוט מורי‪ ,‬נשרף‪,‬‬ ‫האוכל על הפרימוס נשרף!“‬ ‫עזבה אותי לבד בחדר ורצה‬ ‫למטבח‪ .‬אזרתי אומץ ושיחקתי‬ ‫בכפתורים ופתאום מהמכשיר‬ ‫בוקעת המנגינה‪ :‬תי רה רה רה‬ ‫רה תי רה רה פם פמפם“‪ ,‬ואני‬ ‫שכחתי מה‪”-‬ילד טוב ירושלים“‬ ‫וכל הנימוסים ובקול רם הצטרפתי‬ ‫למנגינה‪” :‬תי רה רה רה רה תי רה‬ ‫רה פם פמפם“‪ .‬המנגינה ממשיכה‬ ‫ואני ממשיך איתה‪ ,‬לשמע הצעקות‬ ‫שלי מופיעה דודה פוליה בפתח‬ ‫חדרה ושוב סופקת כפיה‪” :‬פולוט‬ ‫מורי! פולוט מורי! הרגע הילד הזה‬ ‫היה נורמלי‪ ,‬מה קרה לו?“‬ ‫ואני מאושר‪ ,‬סוף סוף אני‬ ‫נורמאלי! סוף סוף אני שומע דרך‬ ‫האוזניים ומעביר למוח כמו כולם‬ ‫וממשיך ללוות את הנגינה עד תומה‪,‬‬ ‫למרות מבטיה מלאי הרחמים של‬ ‫דודה פוליה‪ ,‬רוכן אל עבר מקלט‬ ‫הרדיו ושומע‪” :‬האזנתם למחול‬ ‫ערבי מתוך הסוויטה פייר גינט של‬ ‫אדוארד גירג“‪.‬‬ ‫אדון אדוארד גריג סליחה על‬ ‫שחשדתי בך שאתה לוקח ילדים‬ ‫כמו בשבי‪ ,‬ומשחק עם מוחותיהם‬ ‫משחקי מחבואים‪ .‬עכשיו אני רואה‬ ‫עד כמה טעיתי‪ ,‬עד כמה הייתם כפויי‬ ‫טובה‪ ,‬עכשיו אני בטוח‪ ,‬שאתה‬ ‫הוא שעמדת בכניסה לאולם של‬ ‫קולנוע ”אדיסון“‪ ,‬וחילקת כנפיים‬ ‫לאלה ששמעו את המוסיקה שלך‪,‬‬ ‫כדי שיעופו בהן לעולמות קסומים‬ ‫ומופלאים‪ ,‬כפי שעפתי אני באותו‬ ‫ערב‪ .‬ואני מקווה שאתה תרשה‬ ‫לי לשמוע אותך שוב‪ ,‬ושוב‪ .‬רק‬ ‫אחרי המונולוג הארוך שעשיתי‬ ‫עם הרדיו‪ ,‬הרגשתי שעוד רגע קט‬ ‫ודודה פוליה תתעלף‪ ,‬בגללי‪ ,‬הילד‬ ‫שלפני כמה רגעים היה נורמלי‬ ‫ובין רגע השתגע והחל לשיר‬ ‫בקול רם‪ ,‬ואפילו לדבר אל ארגז‬ ‫הרדיו‪.‬‬ ‫כאשר יצאתי מהחדר הרגשתי‬ ‫שהיא נסוגה קצת לאחור ומסתכלת‬ ‫עליי ברחמים מרובים‪ ,‬את החיבה‬ ‫שהייתה לדודה פוליה אליי כנראה‬ ‫איבדתי לעולמים‪ ,‬אבל התמורה‬ ‫שהייתה לי מאז‪ ,‬אותו מונולוג‬ ‫עם ארגז הרדיו‪ ,‬יותר נכון‪ ,‬הסוד‬ ‫לעוף אל עולמות מרהיבים ביופים‬ ‫בעזרת המוסיקה‪ ,‬היה שווה את‬ ‫מחיר הקורבן‪.‬‬ ‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬ ‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬ ‫העיתון הבוכרי‬ ‫‪G‬‬ ‫מס' ‪122‬‬ ‫‪G‬‬ ‫אוגוסט ‪2014‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫‪11‬‬ ‫נוסטלגיה חברתית‬ ‫בתל‪-‬אביב מתגוררת אישה‬ ‫מיוחדת‪ ,‬שלה זכויות רבות בקרב‬ ‫הקהילה הבוכרית שלנו – בת‪-‬שבע‬ ‫מתתטוב‪.‬‬ ‫בת‪-‬שבע נולדה בנוואי שבברה‪″‬מ‬ ‫כמעצבת‬ ‫התפרסמה‬ ‫לשעבר‪.‬‬ ‫תסרוקות מהמעלה הראשונה וזכתה‬ ‫להוקרה ע‪″‬י גורמים ממלכתיים‬ ‫באותות ובפרסים רבים על הישגיה‬ ‫המקצועיים‪.‬‬ ‫לבת‪-‬שבע סגולות נוספות‪ .‬בליבה‬ ‫פועם לב יהודי חם – היא הכשירה דור‬ ‫שלם של צעירים בגולת אוזבקיסטאן‬ ‫ובארץ בנדיבות שאינה יודעת גבול‬ ‫ושלא על מנת לקבל פרס‪ .‬רבים‬ ‫חייבים לה את פרנסתם המקצועית‪,‬‬ ‫אך בפני בת‪-‬שבע הס מלהזכיר זאת‪.‬‬ ‫היא לא אוהבת שמזכירים לה את‬ ‫פעילותה למען הציבור‪.‬‬ ‫בסוף חודש יוני נסעה בת‪-‬שבע‬ ‫לביקור משפחתי בניו‪-‬יורק שבארה‪″‬ב‬ ‫ושם חיכתה לה הפתעה‪ .‬למעלה‬ ‫מ‪ 150-‬איש‪ ,‬בני משפחה‪ ,‬חברים‬ ‫למקצוע‪ ,‬שכניה מגלות אוזבקיסטאן‪,‬‬ ‫מכפר הולדתה נוואי ומקומות נוספים‬ ‫כמו‪ :‬חטרצ‪′‬י‪ ,‬מקטגורגן‪ ,‬סמרקנד‬ ‫וכו‪ – ′‬אנשים שלא פגשה מזה למעלה‬ ‫מ‪ 24-‬שנים התכנסו במיוחד לכבודה‬ ‫על מנת להודות לה על כל מה שהיא‬ ‫הפתעה מרגשת בארה‪″‬ב‬ ‫מסמלת בעבורם‪ .‬במפגש העלו כל‬ ‫הנוכחים זיכרונות משותפים מחייהם‬ ‫בגלות אוזבקיסטאן‪ .‬ההתרגשות‬ ‫הייתה גדולה ביותר וכך מוסיפה‬ ‫את בת‪-‬שבע זוכרים תמיד‬ ‫בת‪-‬שבע במילותיה שלה‪” :‬הקהילה‬ ‫במקום מאד מגובשת‪ .‬הקימה בית‬ ‫כנסת המהווה מקום מפגש לבני‬ ‫העדה‪.‬הם שומרים על קשר עם‬ ‫ישראל ומתפללים לשלומה‪ .‬אחת‬ ‫התכונות המאפיינות את הבוכרים‬ ‫במקום‪ ,‬כמו בכל מקום אחר‪ ,‬הוא‬ ‫היותם עצמאיים‪ ,‬הבונים את עצמם‬ ‫ללא תלות בגורמים חיצוניים‪ .‬הכל‬ ‫תופסים מקומות נכבדים בחברה‬ ‫המקומית וכמובן תוך כדי זיקה‬ ‫למולדת ההיסטורית“‪.‬‬ ‫המפגש בניו‪-‬יורק לווה בשירה‬ ‫וריקודים כשהסוליסטית הייתה מי‬ ‫אם לא? בת‪-‬שבע עצמה שהוכיחה‬ ‫שעדיין לא נס לחה והפליאה‬ ‫בריקודיה האתניים השונים כמו‪:‬‬ ‫בוכרים‪ ,‬הודים‪ ,‬ספרדים וכו‪.′‬‬ ‫התחנה הבאה בה ביקרה בת‪-‬‬ ‫שבע הייתה לוס אנג‪′‬לס‪ ,‬שם נפגשה‬ ‫עם ‪ 50‬משפחות בוכריות המדברים‬ ‫בינם לבין עצמם עברית‪ .‬פגשה שם‬ ‫אישיות מיוחדת‪ ,‬את מיכל יצחקוב‪,‬‬ ‫שאמנם גדלה בארה‪″‬ב אך עוסקת‬ ‫בהוראת העברית ומקפידה לדבר‬ ‫בשפה זו עם ילדיה‪.‬‬ ‫בהמשך עברה בת‪-‬שבע חוויה‬ ‫מיוחדת בהגיעה לעיר מיאמי שם‪,‬‬ ‫הודות לרעיה ובוריס מטטוב ביקרה‬ ‫במוזיאון השואה‪ ,‬מבנה מרשים‬ ‫ביותר וטעון מאוד מבחינה רגשית‪.‬‬ ‫בת‪-‬שבע התרשמה מחיי הקהילה‬ ‫ההדוקים של יהודי בוכרה בארה‪″‬ב‪.‬‬ ‫האחווה והידידות השוררת‬ ‫בקרבם‪ .‬האמפטיות‪ ,‬הדאגה לזולת‬ ‫וכמובן הדאגה לשלומה של מדינת‬ ‫ישראל‪ .‬בהזדמנות זו הודתה בת‪-‬שבע‬ ‫למארגני הכנס‪ ,‬הגברות רנה סויונובה‪,‬‬ ‫אסה ניסנובה ורוזה יעקבובה‪.‬‬ ‫מימין‪ :‬רנה סויונוב‪ ,‬בת‪-‬שבע‪ ,‬אסה ניסנובה ורוזב יעקובובה‬ ‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬ ‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬ ‫‪12‬‬ ‫ברית יוצאי בוכרה‬ ‫העיתון הבוכרי‬ ‫‪G‬‬ ‫מס' ‪122‬‬ ‫‪G‬‬ ‫אוגוסט ‪2014‬‬ ‫נתיב ההעפלה של משפחות‬ ‫מבוכרה ואפגניסטן לציון‬ ‫מאת פרופ‪′‬‬ ‫מנשה הראל‪ ,‬ז‪″‬ל‬ ‫כתבה אחרונה בסדרה‬ ‫‪ .5‬סיכום‬ ‫מוצא עם ישראל הוא ארץ‬ ‫הררית‪ ,‬וטבעו ותכונתו של ההר‬ ‫בכל אתר בעולם הם‪ :‬זקיפות‬ ‫קומה‪ ,‬מוצקיות‪ ,‬חוסן‪ ,‬עוצמה‪ ,‬סבל‬ ‫וקוממיות‪ .‬כל אלה משפיעים על‬ ‫אופיו‪ ,‬איכותו‪ ,‬מנהגיו ומעשיו של‬ ‫האדם המתנחל בהר עד תום‪ .‬על‬ ‫כן המתיישב בהר הוא אדם בעל‬ ‫שאר רוח‪ ,‬אומץ לב‪ ,‬חזון ותושייה‪.‬‬ ‫הוא זקוק למאמץ רב כדי להכשיר‬ ‫את אדמת חבלי ההר הסלעיים‪,‬‬ ‫התלולים והנידחים לעבודת האדמה‬ ‫במדרגות חקלאיות שאותן בנה‪.‬‬ ‫מתעורר בו הרצון להגן על יישוביו‬ ‫בביצורים הבנויים חומות מגדלים‪,‬‬ ‫באבני גיר קשות וניצבות‪ .‬הסלעים‪,‬‬ ‫היערות ועפרות המתכות הרבים בו‪,‬‬ ‫מניעים את יושביו לפתח חרושת‬ ‫ומלאכה בהם‪ ,‬כדי לבנות מהם כלי‬ ‫בניין‪ ,‬עבודה ומלחמה לפריחתם‪.‬‬ ‫עשבי היערות בו מאפשרים לנוודיו‬ ‫לרעות בהם עם מקניהם בחלק ניכר‬ ‫של ימות השנה‪ .‬הנדידה והשוטטות‬ ‫המתמדת בהר גורמת לשוכניו לפתח‬ ‫שבילים רבים להולכי רגל מיומנים‬ ‫המטפחים גששים‪ ,‬סיירים ומורי‬ ‫דרך בהם‪.‬‬ ‫כדאי לגלות שהחוזים –‬ ‫הנביאים החשובים הנזכרים בתנ‪″‬ך‬ ‫והמשמיעים דברי נבואה וחזון‪,‬‬ ‫מוסר ותוכחה בשם האלוהים‪ ,‬היו‬ ‫מבין שוכני ההרים בארץ ישראל‬ ‫שהם‪ :‬ישעיה ירמיה‪ ,‬שמואל‪ ,‬אליהו‬ ‫ואלישע‪ ,‬הושע‪ ,‬עמוס ועוד‪.‬‬ ‫באשר למניעים להעפלת בני‬ ‫עדתנו מהגולה לציון אציין‪ ,‬שהיא‬ ‫תוצאה של שעבודם לשלטון מוסלמי‬ ‫דתי פנאטי וכפייתי‪ ,‬האונס אותם‬ ‫להמיר את דתם בתחילה מצד אחד‪,‬‬ ‫ואחר כך להיכנע לממשל קומוניסטי‬ ‫שתלטן וצר אופק המתנכר לכל‬ ‫בעלי אמונה אחרת‪ ,‬שעינה ורדף את‬ ‫היהודים עד חורמה‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬בני‬ ‫עדתנו בגולה שאפו בכל ליבם לקבל‬ ‫חינוך עברי דתי ולאומי כדי להינתק‬ ‫דרכי המשי‬ ‫מקללת הגלות עוד מימי ר‪ ′‬יוסף‬ ‫ממאן בשת ‪.1793‬‬ ‫אדגיש‪ ,‬שהגאולה בציון כחזון‬ ‫בישראל נזכרה בתנ‪″‬ך ‪ 14‬פעמים‬ ‫וכולן במשמעות חיובית ולברכה‪,‬‬ ‫מתוך שאיפה לשחרור ולפדות עמנו‬ ‫לאמור ”ובכל ארץ אחוזתכם גאולה‬ ‫תתנו לארץ“ )ויקרא כ‪″‬ה‪ .(24 ,‬ואילו‬ ‫הגלות שנזכרה ‪ 19‬פעמים במקרא‪,‬‬ ‫תמיד במשמעות שלילית הייתה‬ ‫לקללה‪ ,‬לאסון‪ ,‬להרס ולחורבן של‬ ‫עם ישראל‪.‬‬ ‫מפעל ההעפלה של בני עמנו‬ ‫מהגולות לארץ בעת האחרונה‬ ‫החל משנת ‪ 1880‬מתוך השאיפה‬ ‫להגשים את העלייה החופשית ובה‬ ‫העלייה של יהודי בוכרה‪ ,‬במגמה‬ ‫להקים בית לאומי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫לפי א‪ ′‬אריאל )תשל‪″‬ז( במאורעות‬ ‫הערבים הפורעים ביהודים בארץ‬ ‫ישראל שפרצו בחודש מאי ‪,1921‬‬ ‫שאז נרצח הסופר הדגול י‪ ′‬חי‪ ′‬ברנר‬ ‫ביפו‪ ,‬חודש לאחר עלייתנו לארץ‪.‬‬ ‫ב‪ 16-‬בספטמבר התפרסם לאושרנו‬ ‫החוק הבריטי מנדטורי‪ ,‬בהסכמת‬ ‫ההנהגה הציונית‪ ,‬שהתיר עלייה‬ ‫חופשית לאיחוד משפחות בעלי‬ ‫אמצעים‪ ,‬לבעלי מקצוע ולעולים‬ ‫מטעמים דתיים‪ .‬אחרי המאורעות‬ ‫הפסיק השלטון הבריטי את העלייה‬ ‫ואז החזירו עולים שהיו בדרכם ליפו‬ ‫לגולה הדוויה‪.‬‬ ‫היותי חוקר מסילות דרכים‬ ‫עתיקות בארצנו בתולדות עמנו‬ ‫וחושף את תולדות ”דרכי המשי“‬ ‫באסיה מרכזית אינו מקרי‪ ,‬אלא‬ ‫תוצאה של מסורת ומורשת של עם‬ ‫ישראל בצרוף בני עדתנו‪ .‬אבות‬ ‫האומה היו עברים במוצאם ונוודים‬ ‫שקישרו וגישרו בנדודיהם בין עמי‬ ‫ארם נהרים‪ ,‬ארץ החיתים ומצרים‪.‬‬ ‫הם קיבלו השראה מתרבותם של‬ ‫עמי הנכר והשפיעו עליהם מאמונתם‬ ‫ומהישגיהם הטכנולוגיים‪.‬‬ ‫עם ישראל שהתיישב בארץ‬ ‫ישראל עסק בעיקרו בהיאחזות‬ ‫ובגאולת הקרקע ובעבודת אדמה‬ ‫מפרכת של חבלי ההר והמדבר‪ ,‬יחד‬ ‫עם גידול המיקנה ולא נותק מהנוודות‬ ‫ומהמרעה‪ .‬הוא היה אביהם ומולידם‬ ‫של המשוטטים והסיירים ואנשי‬ ‫מודיעין במרחבי האזור והארץ‪.‬‬ ‫העדויות לכך הן שהשבטים‪ ,‬ראובן‬ ‫וגד בעבר הירדן המזרחי עסקו בגידול‬ ‫”מקנה רב ועצום“ )במדבר ל‪″‬ב‪,‬‬ ‫‪ ,(1‬והיו רועים‪ ,‬סיירים ומרגלים‬ ‫מעולים של עמנו‪ ,‬ושבנחלות חבלי‬ ‫יהודה ובנימין נקבעו ‪ 7‬מדברות‬ ‫בימי המקרא‪ ,‬שכונו בשמות ערי‬ ‫המתנחלים בהם‪ ,‬והרי הם מצפון‬ ‫לדרום‪ :‬מדבר בית אוון )יהושע י‪″‬ח‬ ‫‪ (12‬ומדבר גבעון‪ ,‬בנחלת בנימין‬ ‫)שמו‪″‬ב ב‪ .(24 ′‬ובנחלת יהודה‬ ‫השתרעו‪ :‬מדבר ירואל שהיא ירושלים‬ ‫)דבה‪″‬ב כ‪ ,(16 ′‬מדבר תקוע )דברי‬ ‫הימים ב‪ ′‬כ‪ ,(′‬מדבר זיף )שמואל א‪,′‬‬ ‫כ‪″‬ג ‪ ,(15-14‬מדבר מעון )שמועל א‪′‬‬ ‫כ‪″‬ג ‪ ,(25-24‬מדבר עין גדי )שמו‪″‬א‬ ‫כ‪″‬ד ‪ .(1‬ולכן הסיירות והנוודות שלי‬ ‫בארץ שהורשתי אחרי‪ ,‬החלה עוד‬ ‫בנערותי‪ ,‬כחניך בתי הספר בירושלים‬ ‫ובתנועת הצופים ו”מחנת העולים“‬ ‫החלוצים‪ ,‬שנוסדה ע‪″‬י המהנדס חי‬ ‫יששכרוף הבוכרי‪ ,‬כאשר הדרכתי‬ ‫בה נערים ונערות ששימשו כסיירים‬ ‫ראשונים בימי הפלמ‪″‬ח ובמלחמת‬ ‫הקוממיות‪ .‬בימים ההם הייתי רועה‬ ‫צאן בקיבוץ מעוז חיים שבעמק בית‬ ‫שאן‪ ,‬שהקמנו כיישוב ”חומה ומגדל“‬ ‫בשנת ‪ .1937‬בהמשך הסיירות‬ ‫עסקתי בהעלאת עולים במחתרת‬ ‫מארצות המזרח התיכון לארץ מטעם‬ ‫מסתערבי הפלמ‪″‬ח‪ ,‬ונמניתי בין‬ ‫מפקדי הסיירים של צה‪″‬ל‪ ,‬באקדמיה‬ ‫הפצתי לראשונה את הטיולים‬ ‫והמסעות באוניברסיטאות ירושלים‬ ‫ותל‪-‬אביב במחלקות השונות שלהן‬ ‫משנת ‪ 1952‬ואילך‪.‬‬ ‫ובאשר לתרומת מורי הדרך‬ ‫הבוכרים שפעלו בתולדות עדתנו‬ ‫אציין‪ ,‬שכאמור לפי שר הדואר‬ ‫העבאסי והמוסלמי של עיראק‪,‬‬ ‫שכתב בשנת ‪ 846‬לפני כ‪1,150-‬‬ ‫שנה‪ ,‬אציין‪ ,‬שהראדאנים היהודים‬ ‫דוברי פרסית וטג‪′‬יקית היו מורי‬ ‫דרך החשובים בעולם בימי קדם‪,‬‬ ‫שהובילו שיירות של סוחרים לאורך‬ ‫כל ”דרך המשי“ מצפון אפריקה ועד‬ ‫ספרד‪ ,‬במרחק של כ‪ 17,000-‬ק‪″‬מ‪.‬‬ ‫וכאמור‪ ,‬צאצאי אותם מורי דרך‬ ‫הבוכרים היוו שיירה יהודית בוכרית‬ ‫בת ‪ 200‬רוכבי סוסים ונושאי נשק‪,‬‬ ‫שהעבירו משי ותכשיטים מבוכרה‬ ‫לבלך לאורך ”דרך המשי“ על גב‬ ‫‪ 500‬גמלים בשנת ‪ 1880‬ככתוב‬ ‫בעיתון ”המגיד“‪ ,‬כשלושים שנה‬ ‫לפני ייסוד תנועת ”השומר“ בארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫לכן במחקרי זה על העפלה‬ ‫במחתרת של בני עדתנו הדגשתי‪,‬‬ ‫שיהודי בוכרה בעלי התושייה‬ ‫והיוזמה‪ ,‬היו בין מובילי השיירות‬ ‫הקדומים‪ ,‬שתרמו רבות ושמשו מופת‬ ‫וסמל לחלוציות המקורית של הובלה‬ ‫והעלאת יהודים לארץ ישראל‪.‬‬ ‫מחוברת אב‪″‬א‬ ‫האהבה מנצחת‬ ‫ליקט‪ :‬יעקב אהרונוב‬ ‫● לעיתים ידידות נגמרת באהבה‪ ,‬אולם לעולם האהבה אינה נגמרת בידידות‬ ‫– צ‪′‬רלס קולטון‪.‬‬ ‫● להיות נאהב מאוד על ידי מישהו נותן לך כוח‪ ,‬לאהוב מישהו מאוד נותן‬ ‫לך אומץ – לואי טזוי‪.‬‬ ‫● אי אפשר להסתיר אהבה לאורך זמן ואי אפשר לזייף אהבה כשהיא נעלמת‬ ‫– לה רוש פוכהולד‪.‬‬ ‫● אם אתה עסוק כל הזמן‬ ‫בלהשפיל אחרים אין לך‬ ‫זמן לאהוב אותם – אמא‬ ‫טרזה‪.‬‬ ‫● היעדרות עושה לאהבה‬ ‫מה שהרוח עושה לאש‪,‬‬ ‫היא מכבה אש קטנה‪,‬‬ ‫ומעצימה מאוד אש גדולה‬ ‫– קומטה דביסי רבוטין‪.‬‬ ‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬ ‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬