עלון 2152, 21.11.2014
לרדת ,לעלות לְ הָ בִ ין מַ ְשׁמָ ע ל ֶָר ֶדת לְ סוֹףָ -דּבָ ר. אֲ בָ ל מַ ה ַלּעֲשׂוֹתִ ,אם סוֹף הַ ָדּבָ ר נ ְִמצָ א לְ מַ עְ לָה? אָז לְ הָ בִ ין – מַ ְשׁמָ ע לְ טַ פֵּ ס בְּ מַ עֲלוֹת הַ ְדּבָ ִרים, ֶדּ ֶרִ שׁבְ עָ ה ְר ִקיעִ ים וּלְ מַ עְ לָה מֵ הֶ ם, וְ ָשׁם הַ ָדּבָ ר נ ְִמצָ א ,מַ ְמ ִתּין בַּ ע ֲִטיפָ ה זוֹהֶ ֶרת ,א נָגוּעַ . מַ ה ַלּעֲשׂוֹת עִ ם הַ ָדּבָ ר הַ בִּ לְ ִתּיָ -נגוּעַ הַ זֶּ ה? אֵ יָ לגַעַ ת וְ א ָלגַעַ ת בַּ הֲ בָ נָה? זֶ ה כְּ בָ ר עִ ְניָן ֶשׁל הֲ בָ נָה ַדּ ָקּהֶ ,שׁל ְצלִ יל, אֲ בָ ל גַּם ֶשׁל ְדּמָ מָ ה ַדּ ָקּה וִ י ֹכלֶת-הַ ְמ ָתּנָה, אֲ בָ ל גַּם עִ ְניָן ֶשׁל כּ ֶֹשׁר-זִ נּוּק בָּ ֶרגַע הַ נָּכוֹן. יקה, יס ִט ָ לְ הָ בִ ין מַ ְשׁמָ ע לְ הַ גִּ יעַ ,וְ זֶ ה כְּ בָ ר עִ ְניָן ֶשׁל לוֹגִ ְ יס ִטי. אֲ בָ ל לְ הַ גִּ יעַ אֵ ין מַ ְשׁמָ ע לְ הָ בִ ין ,וְ זֶ ה כְּ בָ ר עִ ְניָן ִמ ְ אָז מָ ה עו ִֹשׂים עִ ם זֶ ה? ק ֶֹדם כָּ ל א ל ֶָר ֶדת לְ סּוֹףָ -דּבָ ר ,אֶ לָּא ַלעֲלוֹת אֵ לָיו. וְ אַחַ ר-כָּ א ָלגַעַ ת בַּ ָדּבָ ר עַ ְצמ ֹו ,אֶ לָּא ָלגַעַ ת בְּ עַ ְצמֵ נוּ לְ מַ ְראֵ ה הַ ָדּבָ ר הַ גָּדוֹל הַ זּוֹהֵ ר לְ מַ עְ לָה. וְ אַחַ ר-כָּ א לִ ְסחַ לְ עַ צְ מֵ נוּ עַ ל הַ הַ ְחטָ אָה. דוד אבידן 1 אסיפה מיום 17.11.2014 עדכון תקנון הקליטה תקנון הקליטה אושר באסיפה ובקלפי ביפעת בשנת .2009בשנת 2012התקבלו התאמות ועדכונים .בעקבות תהליך קליטת החברים החדשים בתחילת שנת ,2014התברר שיש צורך בתיקון ועדכון נוסף במספר מצומצם של סעיפים בתקנון הקליטה. האסיפה דנה בתיקונים המוצעים והחליטה פה אחד להעביר את אישור התקנון המעודכן להצבעה בקלפי .ההצבעה בקלפי בנושא זה תיערך בסוף השבוע הבא.27-28.11.2014 , ישיבת ועד ההנהלה מיום 6.11.2014 .1יו"ר חדש ליפעת נמרוד זיו ,מנכ"ל חברת ק.מ.ה ,הציג את סיכום עבודת האבחון שביצעה החברה ביפעת לקראת בחירת יו"ר חדש לקיבוץ ,מחליף ליהודה בכר .תהליך האבחון ומסקנותיו יוצגו לציבור על ידי נמרוד זיו באסיפת חברים שתתקיים בשבוע הבא ביום ב' .24.11.2014 ,בהמשך להצגת הדו"ח ,תמליץ חברת ק.מ.ה על שני מועמדים לתפקיד יו"ר יפעת. לאחר הצגת הדו"ח הוחלט בהנהלה שלא להסתפק בשני המועמדים שעליהם תמליץ חברת ק.מ.ה .ולהביא מועמדים נוספים .כל המועמדים ,כולל מומלצי ק.מ.ה ,יעברו את תהליך האיתור המקובל ביפעת .עבודת ועדת האיתור תחל אחרי האסיפה. .2עדכון תקנון הקיבוץ ועד ההנהלה קיים דיון בבקשת קבוצת חברים לקבל חוות דעת משפטית נוספת על השינויים המוצעים בתקנון הקיבוץ והחליט לאשר את הבקשה .אחרי שתתקבל חוות הדעת הנוספת, נתקדם בתהליך אישור התקנון .בכוונתנו לקדם את הדיון בתהליך של הידברות והשגת הסכמות ככל האפשר ועם מירב החברים .עם זאת ,ברור שהמחלוקת בסעיפים מסוימים עקרונית ולא ניתן לגשר עליה באמצעות ניסוח מוסכם .בסעיפים אלה יצטרך הציבור להכריע בין החלופות .אני מקווה שבאסיפה שבה יובא התקנון לדיון תהיה השתתפות ציבורית ערה וכי הדיון וההכרעה בקלפי יתקיימו בצורה עניינית ובאווירה חברית. 2 .3הודעה שלמה עמר הודיע על התפטרותו מוועד ההנהלה של קיבוץ יפעת. על פי התקנון ,כאשר חבר מסיים את חברותו בוועד ההנהלה ,נכנס במקומו החבר הבא בתור מבין החברים שהגישו את מועמדותם בבחירות להנהלה. את מקומו של שלמה עמר תמלא עירית גלילי. ברצוני להודות לשלמה על תרומתו לדיוני ההנהלה ולאחל לעירית הצלחה. בשבועות האחרונים קיימנו מפגשים של שתי קבוצות מיקוד מעורבות של חברי קיבוץ יפעת ותושבי ההרחבה הקהילתית כדי לבחון יחד מספר נושאים ,שבמרכזם השאלה האם קיים צורך והאם יש רצון להיכנס לתהליך קהילתי רחב ,שיכלול את כל חברי אגודת המתיישבים. בכל קבוצה היו כ 12-משתתפים .הדיונים היו מעניינים והעלו והציפו נושאים רבים. יחד עם גיא צפוני ,שהנחה את המפגשים ,נערוך עיבוד וסיכום של הנושאים שעלו ונביא את המידע לדיון בוועד ההנהלה של אגודת המתיישבים. גלעד דקל – מנהל הקהילה מזל טוב לטליה ויניב ימין להולדת הבן מתן ברכות לכל המשפחה מחברים ביפעת. 3 בימים א לה קיבלו החברים הפנסיונרים מכתב מאמנון גלעד ,מרכז הפנסיה ביפעת . במכתב מתבקשים החברים לחתום על טפסים המורים לקרן " עתודות קבוצה יפעת " להעביר את כספי הפנסיה לחשבון הקרן במקום לחשבון יפעת ) משם יועברו הכספים לחברים הפנסיונרים (. מהלך זה הוא הת חלה של תפקוד קרן המילואים הלכה למעשה .אומנם יעבור עוד זמן עד שהקרן תצבור נכסים ותוכל לעזור בהתמודדות עם היעדים שהגדרנו לה ,אבל מדובר ב נקודת ציון בהקמת כלי המיועד למימון תוכניות חברתיות שלנו ,חברי קיבוץ יפעת ,בנפרד מהאגודה השיתופית קיבוץ יפעת .ה הפרדה המשפטי ת נועדה להבטיח את נכסי הקרן בפני נושים של קיבוץ יפעת ,אם וככל שיהיו כאל ה בעתיד ) נקווה שלא יהיו ( . בדצמבר 2011נרשמה הקרן ואושרה על ידי הרשם כאגודה שיתופית בשם "נאמנות קרן מילואים – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" ,שמספרה . 57-005543-4 במאי 2012נבחרנו – איה פ ,.עמרי גולדהור ואני – להנהלה חדשה של הקרן .פוצי ,שנבחר עוד קודם כיו"ר הקרן ,הודיע ביולי 2013על התפטרותו .ההנהלה החליטה למנות אותי כיו"ר זמני, ולפנות אל יהודה בכר ,יו"ר ההנהלה של קיבוץ יפעת ,בבקשה שיציע עצמו ליו"ר קרן המילואים. בדצמבר 2013אישרה האסיפה את תקנון הקרן שהכינה ההנהלה .מועמדתו של יהודה בכר ליו"ר הקרן אושרה בהצבעה בקלפי .תודה מיוחדת ליהודה בכר ,שקיבל על עצמו את תפקיד היו"ר והוביל את חיבור התקנון והליכי אישורו. המהלך של פתיחת חשבון בנק לקרן המילואים היה מורכב ,מאחר שהקרן הינה תאגיד עצמאי, מה שדרש הרבה אישורים מהרשם ומהמערכת הבנקאית .תודה לגיורא סלע שאכל הרבה החצץ בדרך לפתיחת חשבון הבנק לקרן המילואים ,ולאיה וריקי שעזרו לו .איה פ .מונתה ע"י הנהלת הקרן למנהלת החשבונות ובעלת זכות חתימה. הפעילות צנועה בינתיים אבל כל דרך מתחילה בצעד ראשון .אני מקווה שבעתיד תשמש הקרן כלי חשוב למימוש פעילויות של עזרה וערבות הדדית בינינו חברי קיבוץ יפעת. אני חש כי היתה לנו זכות "היסטורית" לכהן בהנהלת הקרן שהביאה להפעלתה ומנהלת אותה בתחילת פעילותה .מוטלת עלינו אחריות להפעלת הקרן ולפיתוחה בהמשך ,בהיצמדות למטרותיה ובהקפדה על התנהלות אתית ושקיפות ציבורית. אברהמי קול עם רחלי גליקליך ו משפחות גליקליך ובן -שחר אנו שותפים בצער על מות הבת ורד ז " ל . 4 דברי הפתיחה של ברקת כהן ,מנהלת מוזיאון העמק ,בכנס עודדי תשע"ה ערב שמחת תורה תשע"ה15.10.14 , חג שמח. מדי שנה אנו מקיימים במוזיאון העמק כנס לזכרו של עודד ארצי ,עודדי ,שהגה את רעיון המוזיאון ואף הקים אותו בפועל .השנה מוקדש כנס עודדי הערב לסגירת שנת ה 60-של קיבוץ יפעת ,אשר נפתחה בחג הסוכות תשע"ד והסתיימה בערב סוכות תשע"ה בשבוע שעבר. הזמנו לכנס עודדי הערב את אנשי יפעת – חברים ,בנים לדורותיהם ,תושבים ואורחים – כדי לשמוע סיפורי מקום של יפעת מפי חברי יפעת .לוותיקים בינינו זהו יהיה אולי ערב נוסטלגי ,אולם לצעירים יותר זוהי הזדמנות נדירה לשמוע סיפורים וחוויות של בני הדור השני ביפעת מעשרות שנים של עשייה וחיים משותפים ביפעת. בשנת ,1966לקראת חגיגות ה 40-לראשית ההתיישבות בקבוצת השרון ובגבת ,החל עודדי לאסוף כלים חקלאיים ישנים לתערוכה .הכלים הוצבו מול מגדלי הסילו ,הלולים והרפתות ,מאחורי בתי הילדים של הגיל הרך .זו היתה בעצם "יריית הפתיחה" להקמת המוזיאון ,בשנת 1972הוקם בראש הגבעה הצופה אל פני העמק בניין הקבע של המוזיאון לראשית ההתיישבות ,אשר בו אנו יושבים הערב .אוסף הכלים שאותו החל עודדי לפני 48שנים הפך לאחד הגדולים והמרשימים בארץ בנושא ההתיישבות ,והוא מונה כיום מעל 6000חפצים מקוריים מתקופת ראשית ההתיישבות )ועוד היד נטויה(. בקיץ 1985כתב עודדי דברים של חשבון נפש נוקב: חשבתי על הקמת מוזיאון לראשית ההתיישבות מתוך אהבה והערכה לדור המייסדים ,אבל הדחף העיקרי שלי לא היה מחווה לוותיקים .לנגד עיניי עמדו הילדים והנערים שגדלים היום מבלי לדעת מה קרה כאן ,ממה זה התחיל ,מהיכן השורשים. הילדים המבקרים במוזיאון לא מאמינים תחילה שכך באמת זה קרה ,אבל אחר-כך הם מתאהבים בתקופה ומשאירים בספר האורחים הערות כגון" :הייתי מתה לחיות בתקופה הזו" ,או" :איזה כיף היה להם ,כמה מעניין!" ...וזה נכון ,כי היום הכול בהישג-יד ואפשר להגיע לכל מקום בעולם ,אבל חסרה אמונה ,אין אידיאל ואין התלהבות .הערכים שהביאו את ההתיישבות בארץ לאן שהביאו ,אינם קיימים אצל הדור הצעיר. בתקופת העלייה השלישית היתה אווירה של התלהבות סוחפת .אי-אפשר היה להישאר אדיש בתקופה ההיא .יכולת להיסחף בלהט העשייה ,או להיזרק מתוכה. היום הגענו להישגים שדור המייסדים לא חלם עליהם ,ויש לנו יישובים מבוססים ומשגשגים ,אבל דווקא במציאות של ה"יש" הגדול ,לא ברור לצעירים שלנו אם זו דרכם וגם לא ברור לנו אם הקבוצה תוכל להמשיך להתקיים לאורך זמן. ] [...כשאני רואה את הבנים במוזיאון על רקע הסבים והסבתות שלהם ומביט בתגובות ההזדהות שלהם ,אני מתעודד ,אבל כשאני יורד מהמוזיאון לעת ערב, חוזרים אלי הרבה הרהורים ,ספקות וחרדות. 5 ] [...בשנים האחרונות חל שינוי .היום הראייה של הבנים היום היא רק מעצמם ומתוכם ,ומה שקובע לגביהם הוא כמעט אך ורק ה"אני" ומילוי מאווייו של הפרט. "תיקון העולם" ושותפות ביצירה ובעשייה של הכלל הם מבחינתם עניין שולי. ולמרות שהקיבוץ השתנה ,והוא פתוח היום הרבה יותר מאשר בעבר לרצונות מגוונים של חברים – בעיקר של צעירים ,מתוך הכרה בחומרת הבעיה – לא הצלחנו לענות על מה שהם מחפשים [...] .הייתי כל-כך רוצה לראות איתנו את הבנים הטובים האלה שתוהים ומחפשים ,אבל הם מבקשים את אושרם הרחק מכאן – ובלעדיהם גם דרכנו-שלנו נעשית יותר ויותר מטושטשת ,לא ברורה ולא ודאית. הדברים הנוקבים האלה נכתבו בכאב ודאגה לפני כמעט 30שנה .אני ,שלא זכיתי להכיר את עודדי ,הייתי רוצה לספר לו היום שיפעת בת ה 60-היא יישוב פורח ומשגשג ,שהבנים חוזרים הביתה ובונים כאן את ביתם ,שמערכות החינוך והתרבות מעוררות קנאה ושוקקות חיים, שנבנתה הרחבה קהילתית ואנשיה משתלבים היטב בקהילה ,שהמדרכות והדשאים מלאים ילדים ומבוגרים ושהשינוי עשה טוב לבית הזה ,בית יפעת. סיפרו בכנס עודדי :כרמיה אוריין )ארצי( ,יואב אהרוני ,עמי השרוני ,יאיר פסחי ,מרים אהרוני ואהרוני בן שחר .בנוסף ,הוקרנו שני סרטים מרגשים .האווירה היתה נינוחה וביתית והקהל נהנה מהסיפורים והזכרונות .תודה לאבנר גלילי שעל ההפקה ,לעמי על הסרטים ,לעידן דרור על ההגברה ,לתרבות יפעת ומאיה קדוש על שיתוף הפעולה ,למסַ פרים שהחיו את ההיסטוריה בצורה מרתקת ומשעשעת ולקהל שהגיע להשתתף בערב מיוחד זה. ברקת טולה הלפרין ז"ל חיה עברי ז"ל דוד נבו ז"ל חיה כרמי ז"ל לאה ויזר ז"ל שלמה לבנה ז"ל עוזי פיין ז"ל אלימלך אגסי ז"ל ניסים בריסקו ז"ל טובה שליטא ז"ל שרה דאובר ז"ל מלכה כנעני ז"ל אהרון קול ז"ל יעקב ווליניץ ז"ל אסתר בגון ז"ל חנה לוי ז"ל אסתר רוזנמן ז"ל שמחה חורש ז"ל משה דיטל ז"ל צמרת מירון ז"ל גלה לוין ז"ל מרים בן-דוד ז"ל גוטה וקסר ז"ל אמציה מירום ז"ל נעמי איילי ז"ל מנשה יתום ז"ל 6 יז' יז' יח' כ' כא' כד' כד' כו' כו' כו' כו' כז' כט' כט' ל' א' ג' ה' ו' ו' ז' ח' ח' י' י' יב' חשוון חשוון חשוון חשוון חשוון חשוון חשוון חשוון חשוון חשוון חשוון חשוון חשוון חשוון חשוון כסלו כסלו כסלו כסלו כסלו כסלו כסלו כסלו כסלו כסלו כסלו 26 15 47 21 7 19 1 38 31 15 13 30 27 26 5 45 13 19 7 3 30 32 21 40 6 47 שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנה שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים שנים למותה למותה לנופלו למותה למותה למותו למותו למותו למותה למותה למותה למותה למותו למותו למותה למותה למותה למותו למותו למותה למותה למותה למותה למותו למותה למותו יוסי בן-חיים נולד בבוקרשט ,רומניה ,בשנת .1937 לאביו ,ראובן חיימזון ,היו שני בנים מנישואיו הראשונים – זלמן )סנדו ,בפי כול( וברוך – שאמם נפטרה בהיותם ילדים .מנישואיו השניים נולדו לו שלושה :רחל ,יעקב )יקי( ויוסף )יוסי( .ההבדל בין זלמן לבין יוסי ,צעיר הילדים במשפחה ,היה 18שנים .בזכרונו של יוסי נשמר צילום שאבד עם השנים – חמשת האחים לבית חיימזון בבוקרשט ,כשהוא ,יוסי ,יושב על כיסא גבוה ואֶ חיו ואחותו סביבו .חשוב לומר כי הבנים הגדולים ,זלמן וברוך ,נשאו את שם משפחת אימם – גרונפלד – ולא את שם משפחת אביהם .הסיבה לכך היתה מוּ ֶכּרת לחברי יפעת הוותיקים :היו תקופות ומקומות, בעיקר במרכז אירופה ,שהשלטונות רשמו את הנולדים בקהילה היהודית כילדי האֵ ם בלבד, למעשה – כילדים לא חוקיים .זאת היתה אחת הדרכים לביזוי והשפלה של היהודים. בשנת ,1941אולי ,1942היתה שמחה גדולה במשפחה ,חתונה :זלמן נשא לאשה את בטי .זמן קצר בלבד לאחר מכן בא הקץ לתקוות האושר של הזוג הצעיר .זלמן נלקח לעבודות כפייה באחד המחנות ,שנוהלו באכזריות קיצונית וביד ברזל על ידי הרומנים .יהודים רבים מתו במחנות אלה מאפיסת כוחות ,רעב ומחלות .גם זלמן לא החזיק מעמד. הוא מת ,כנראה ,במגיפת טיפוס שפרצה במחנה .ההודעה הגיעה למשפחה .איכשהו הצליחו להביא אותו לקבורה בבית עלמין יהודי בבוקרשט .יוסי ,שהיה אז בן ,6לא הורשה להשתתף בהלוויה ,אבל בזכרונו נשמרו היטב המראות והקולות של אנשי הקהילה שהגיעו לביקור תנחומים בבית המשפחה. שנים עברו. יוסי הילד עלה לארץ אחרי קום המדינה במסגרת עליית הנוער ,בנפרד ממשפחתו – סיפור ארוך ומורכב שעוד יסופר בפעם אחרת .הוא נשלח לבית זרע ושם הפך ל"צבר" אמיתי ,כמו כולם ,שכח יידיש ורומנית ,הרחיק מרחק עצום מחוויות התשתית של ילדותו .בהמשך ,אחרי שירות בצנחנים ושנות עבודה בקיבוצו ,נשא לאשה את יהודית ובנה עימה את הבית והמשפחה ביפעת. נופלו של ניר ,צעיר ילדיהם של יהודית ויוסי ,באסון המסוקים בדרך ללבנון בשנת 1997זעזע את עולמו של יוסי והציף מכאובים ישנים .זכרונות קשים שהודחקו ,התעוררו מתרדמה ממושכת ותבעו התמודדות מחודשת .ביניהם היה גם זכרון מותו של האח זלמן" .מה קרה למשפחה שלנו, שאלתי את עצמי שוב ושוב" – כך יוסי" .איך הרגיש אבא שלנו? עכשיו ידעתי גם אני מה זה לאבד בן ...והרי אז היו שנים קשות כל כך ,צריך היה להתמודד גם עם אי ודאות קיומית וחיים במציאות לא יציבה שמשתנה כל הזמן לרעה ...אחותי רחל ,הגדולה ממני ב 5-שנים ,אמרה לי: אני זוכרת שקברנו את סנדו בבית העלמין ג'ורג'ו ) .(Giurgiuככל שזכור לי ,לא היה לנו כסף למצבה". הרבה שנים עברו ,יוסי לא מצא מנוחה לנפשו ,לא ידע מה לעשות .לבסוף החליט לנסוע לחפש את קברו של זלמן ,אף שהיה לו די ברור שהסיכוי למצוא את המקום אינו גדול .אחותו ואחיו המבוגרים והחולים לא יכלו כבר לנסוע עמו .באביב ,בחודש מאי השנה ,נסע יוסי לבוקרשט עם חמשת בני אחיו וארבעת ילדיו – יורם ,תומר ,גלית והדס .יוסי ותשעת הצעירים הגיעו לבית העלמין ג'ורג'ו .השומר היפנה אותם אל המשרד. 7 ברשימה הממוחשבת של בית העלמין לא נמצא שמו של זלמן .חבורת בן-חיים לא אמרה נואש. הם ביקשו את הספרים המקוריים של השנים 1941עד 1943והחלו לעבור על רישומי הקבורה בני- הזמן שורה-שורה .ואז ,כמו שקורה לפעמים בסרטים אבל כמעט אף פעם לא מתרחש במציאות, נמצאה בספר של שנת 1943בתאריך 8במאי השורה :שם :זלמן גרונפלד ,תאריך,8.5.1943 : קבורה :חלקה ,Gטור ,5שורה ,10מס' .405 חלקת המצֵ בות היתה מכוסה בסבך פטל .במספר ,405המספר שבו נרשם קברו של זלמן ,בין המצבות שמספריהן לפי המפה 404ו ,406-היה רווח ,ללא מצֵ בה .יוסי זכר את דברי רחל אחותו: "לא היה לנו כסף למצֵ בה" – וידע בוודאות שהגיעו למקום הנכון .אחרי שניקו את המקום מסבך הצמחייה ,עמד נסער עד עמקי נשמתו ואמר "קדיש". כשהתקשר לאחיו ואמר לו בקול רועד" :יקי ,מצאנו!" ,אמר יקי בדיוק מה שחשב גם הוא ,יוסי: "מוכרחים להעמיד מצֵ בה" .בו במקום התקשרו לעושה מצֵ בות מקומי ,רשמו לו את הכיתוב באותיות לטיניות ועבריות ,ושילמו מראש עלות העמדת מצֵ בה. כמה חודשים עברו .באמצע אוקטובר הגיעה ההודעה :העמדת המצֵ בה הושלמה .יוסי ויורם נסעו שוב לבוקרשט ,ויחד איתם הפעם גם יקי ,אחיו של יוסי מרמת השופט ,שגייס את כל כוחותיו לנסיעה הזאת ,ובנו רונן .כשנחתו ,החליטו בעצה אחת לנסוע מייד לבית העלמין ,לא לחכות ליום המחרת .היה יום יבש וקר והם הלכו לאט מאוד ,בקצב של יקי .נוכח המצֵ בה של זלמן עמדו האחים והאחיינים נרגשים עד דמעות .יוסי אמר לאחיו – שניהם חניכי השומר הצעיר" :אני מוכרח להגיד קדיש ,ואל מלא רחמים ,כמסורת ישראל". למחרת ירד שלג. יוסי ויעקב התעוררו בחדר שאותו חלקו במלון והרגישו קלים ,חופשיים .כמעט אפשר לומר: מאושרים .היתה הרגשה שכך נכון .בדיוק כך היה כל זה צריך להיסגר. מ.א. יוסי ויקי בן-חיים ליד מצבת אחיהם זלמן ,בוקרשט 24.10.2014 8 על זאת נתן אלתרמן בוּשׁה, חָ צָ ה עֲ לֵי גִ 'יפּ אֶ ת הָ ִעיר הַ כְּ ָ נַעַ ר עַ ז וְ חָ מוּשׁ ...נַעַ ר-כְּ פִ יר. וּבָ ְרחוֹב הַ מֻּ ְדבָּ ר ִאישׁ זָקֵ ן וְ ִא ָשּׁה נִ לְ חֲ צוּ ִמפָּ נָיו אֶ ל הַ ִקּיר. הידיעה על מעצרו של חייל מג"ב בחשד כי ירה מנשקו מרחוק בנער פלסטיני בביתוניא לפני חודשים אחדים וגרם למותו ,מסעירה את הרוחות בציבור הישראלי .ברשתות החברתיות נפתח קמפיין תמיכה בחייל )"כולנו עם המג"בניק"" ,תנו גב למג"ב" ועוד( .מנגד ,יצאו לוחמים בעבר ובהווה, אישי ציבור ואזרחים מן השורה בקריאה לחקור את האירוע מן היסוד ולמצות את הדין אם אכן היה ירי באש חיה בנסיבות בלתי מוצדקות ,בניגוד לערכי צה"ל ולמה שקראו פעם "טוהר הנשק". אין זו הפעם הראשונה שהרוחות סוערות סביב אירוע דומה .כבר ב 19-בנובמבר ,1948בעיצומה של מלחמת השחרור ,התפרסם בעיתון "דבר", במסגרת 'הטור השביעי' ,שירו של נתן אלתרמן "על זאת" .בשיר זה כתב אלתרמן בחריפות נגד הסלחנות של הציבור כלפי פשעי מלחמה של חיילים ישראליים ונגד טיוח המעשים .הוא תבע העמדה לדין וענישה מחמירה למי שיורה באזרחים בלי סיבה ,כמשחק ,כ"ניסוי" ,כשעשוע ולשם נקמה .בן-גוריון הורה להפיץ את השיר לכל חייל בצה"ל. הזדהיתי כל חיי ,ואני מזדהה גם היום ,אולי אף ביתר תוקף ,עם המסר של השיר ועם הקריאה החשובה וההכרחית של אלתרמן נגד פשעי מלחמה. עם זאת ,יש לי גם חשבון עם השיר "על זאת". חשבון אישי. השיר החזק פותח בתיאור אירוע: וְ הַ נַּעַ ר ִחיֵּ בְּ ִשׁ ַנּיִם-חָ לָב: "אֲ נַסֶּ ה הַ ִמּ ְקלָע" ...וְ נִ סָּ ה. ַרק הֵ לִ יט הַ זָּקֵ ן אֶ ת פָּ נָיו בְּ י ָָדיו... וְ ָדמ ֹו אֶ ת הַ כּ ֶֹתל כִּ סָּ ה. זֶה ִצלּוּם ִמ ְקּ ָרבוֹת-הַ חֵ רוּת ,י ִַקּ ִירים. יֵשׁ עַ זִּ ים עוֹד יו ֵֹתר ,אֵ ין זֶה סוֹד. ִמלְ ַח ְמ ֵתּנוּ תּוֹבַ עַ ת בִּ טּוּי וְ ִשׁ ִירים... יוּשׁר-לָהִּ ,אם-כֵּן ,גַּם עַ ל זֹאת! טוֹב! ַ יוּשׁר לָהּ ִאם-כֵּן עַ ל " ִמ ְק ִרים עֲ ִדינִ ים" וְ ַ אֲ ֶשׁר ְשׁמָ ם ,בְּ ִמ ְק ֶרהְ ,ר ִציחָ ה. יוּשׁר עַ ל ִשׂיחוֹת ֶשׁל שׁו ְֹמ ִעיםְ -מבִ ינִ ים, וְ ַ וּסלִ יחָ ה. עַ ל בְּ נוֹתְ -צחוֹק ֶשׁל וִ תּוּר ְ אַל יֻגַּד " ַרק פְּ ָר ִטים הֵ ם בְּ פֶ ֶרק הַ פְּ אֵ ר". פְּ ָרט וּכְ לָל הֵ מָּ ה צֶ מֶ דַ -כּ ֹחק, ִאם הַ כְּ לָל כָּ מַ ְק ִשׁיב ל ֹו לַפְּ ָרט הַ ְמּסַ פֵּ ר וְ אֵ י ֶננּוּ חוֹבְ שׁ ֹו בַּ ִצּינוֹק! כִּ י חוֹגְ ֵרי כְּ לֵי לוֹחֵ ם ,וַ אֲ נ ְַחנוּ ִא ָתּם, ִמי בְּ פֹ עַ ל וּמי בִּ ְטפִ יחַ ת הַ ְסכָּמָ ה, ִ נִ ְדחָ ִקים ,בְּ ִמלְ מוּל ֶשׁל "הֶ כְ ַרח" וְ "נ ָָקם", לִ ְתחוּמָ ם ֶשׁל פּו ְֹשׁעֵ י ִמלְ חָ מָ ה. אַכְ ז ִָרית ִמלְ ָחמָ ה! הַ מַּ ִטּיף הַ ָתּ ִמים בְּ אֶ גְ רוֹף ִמפָּ נֶיהָ י ְֻחזַר! אַ ָ ל כֵ ן צַ ו הַ יּ ֶֹשׁר וְ צַ ו הָ ַרחֲ ִמים לוּ י ְִהיֶה בָּ הּ ָכּ מ וֹ ָה אַ ְכ זָ ר ! וְ לִ ְקהַ ל הַ ְמּפַ יּ ְִטים ַרק עַ ל ֶקסֶ ם הו ָֹדהּ וְ תו ְֹר ִמים לָהּ ַרק ְדּבַ שׁ עַ ל ִמ ְרדֶּ ה לוּ יוּכְ נוּ בְּ י ָָדהּ עֳ נ ִָשׁים ֶשׁל פְּ ל ָָדה! בָּ ֵתּיִ -דּין ְצבָ ִאיִּים ֶשׁל ָשׂדֶ ה! חָ צָ ה ֲעלֵי גִ 'יפּ אֶ ת הָ עִ יר הַ כְּ בוּשָׁ ה, נַעַ ר עַ ז וְ חָ מוּשׁ ...נַעַ ר-כְּ פִ יר. וּבָ ְרחוֹב הַ מֻּ ְדבָּ ר ִאישׁ זָ ֵקן וְ ִאשָּׁ ה נִלְ חֲ צוּ ִמפָּ נָיו אֶ ל הַ ִקּיר. ְתּמֻ גַּר הַ ַשּׁלְ וָ ה הַ לּוֹחֶ ֶשׁת "אָכֵן"... וִ ֵיראָה אֶ ת פָּ נֶיהָ בָּ ְר ִאי! יַעֲ מֹ ד הַ חַ יָּל הָ ִעבְ ִרי! י ְִתגּ ֹונֵן ִמ ֵקּהוּת הַ ִצּבּוּר הָ ִעבְ ִרי! וְ הַ נַּעַ ר ִחיֵּ בְּ ִשׁנַּיִ ם-חָ לָב: "אֲ נַסֶּ ה הַ ִמּ ְקלָע" ...וְ נִ סָּ ה. ַרק הֵ לִ יט הַ זָּ ֵקן אֶ ת פָּ נָיו בְּ י ָָדיו... וְ ָדמ ֹו אֶ ת הַ כֹּתֶ ל כִּ סָּ ה. וּמלְ חֶ מֶ ת הָ עָ םֶ ,שׁעָ ְמ ָדה לִ בְ לִ י חָ ת ִ מוּל ִשׁבְ עַ ת הַ גְּ יָסוֹת ֶשׁל מַ לְ כֵי הַ ִמּזְ ָרח, א ֵתּחַ ת גַּם ִמפְּ נֵי "אַל ַתּגִּ ידוּ בְ גַת"... ִהיא אֵ ינָהּ פַּ ְח ָדנִ ית כְּ דֵ י-כָּ...! 9 השיר אינו מציין באיזו עיר מדובר .אף על פי כן ,התקבעה בציבור הפרשנות כי השיר מתייחס לכיבוש לוד במבצע דני .זאת ,אף שאלתרמן הגיב ב'טור השביעי' על אירועי הימים באופן מיידי, ללא דחייה ועיכוב ,וכיבוש לוד התרחש למעלה מ 4-חודשים קודם לכן .רק במחקרים המשפטיים- היסטוריים והספרותיים האחרונים התערערה תובנה שגויה זאת והובהר כי בשיר זה התייחס אלתרמן לרצח אזרחים ערביים בדווימה ,שהתרחש ב 29-באוקטובר 1948כנקמה על נפילת גוש עציון .במשך שנים רבות הוטל הצל הכבד על הלוחמים שפרצו אל לוד וכבשו אותה .שישה מהם, כולם כבר אינם בחיים ,היו בני גבת :יוסף פינסקי ,גדעון יזרעאלי ,יוחנן כהני ,אורי שהם ,אמציה בן-דור ואחי – עמוס ויגודסקי – ששב מהקרב הזה בארון. הבנים האלה וחבריהם לגדוד הקומנדו של משה דיין לא נכנסו אל "עיר כבושה" כדבר השיר .הם נכנסו לרחוב לוחם ,שירה בהם אש עזה מחלונות רבים מכל קומות הבניינים, והסב להם אבידות כבדות .הדרך היחידה של מפעיל מקלע שישב בג'יפ פתוח לגונן על חייו בנסיבות אלה היתה לירות לכל הכיוונים ,בכל כוח האש שלו. בחוברת לזכרו של עמוס ,שראתה אור כעבור שנתיים ,בתמוז תש"י ) ,(1950סיפר גדעון יזרעאלי בן ה 20-על הקרב המר הזה: הג'יפ עבר את הסיבוב והנה בפתח הפרוץ של הבית ממולי עומדת ילדה ערביה, עומדת וצועקת בעיניים מלאות פחד ואימה .היא כולה קרועה ובלויה ונוטפת דם – ודאי נפצעה .סביבה על הקרקע מוטלות גוויותיהם של בני משפחתה .עדיין מרטטים, המוות עדיין לא גאלם מייסוריהם .קרוב אליה מוטל גוש בלואי סחבות – אמה המושיטה ידה ומנסה לאוספה לבית פנימה ,והילדה אינה מבינה דבר ,עומדת שותתת דם וצועקת לחללו של עולם... - -מה לפתע עוררה ילדה גלמודה זו בתוכך? המשך לירות! סע! ובכל זאת ,האם גםעל ילדה פעוטה זו עלי לירות? וכי מבינה היא דבר? וכי היא יודעת דבר? לפתע פרצו רוצחים והרגו את כל בני משפחתה והשאירוה לבדה .הג'יפ אץ מהר ,אין זמן להרהר, ומהמשך הרחובות ופינות הבתים נדחקה תמונה זו למקום נידח .הקרב נמשך .רק כשהתעכבנו לרגע ,צצה ועלתה שנית התמונה ושאלתי :ואני ,היריתי בה? לא! באותן שניות מעטות ,בראותי אותה ,לא יריתי. מצד התמונה החזותית יש דמיון בין התיאור הקצר והעז של אלתרמן בשירו "על זאת" לבין התיאור המיוסר של גדעון :רחובה של עיר ,הג'יפ ,המקלע והנער היורה .אפילו תיאור הלוחם כ" ַנעַ ר-כְּ פִ יר" הולם את דמותו של גדעון יזרעאלי הצעיר – גבה קומה ,בהיר שיער ,חייכן .אבל מצד התוכן – תהום עמוקה פעורה בין השיר ,המביא " צִ לּוּם ִמ ְקּ ָרבוֹת-הַ חֵ רוּת" ,לבין הדברים המטלטלים של גדעון .בקרב על לוד לא היה זלזול בחיי אדם ,לא "ניסוי כלים" ,לא הרג לשם הרג. היתה שם לחימה מייסרת על החיים בקרב קשה ,שאפילו בה ,במצב בלתי אפשרי ממש ,נשמרו רגש אנושי ומוסר אנושי. אני חש שכאדם הרגיש לכל עוול ,שבוודאי הבין את משמעות האשם והדופי שהוטלו בלוחמים שלחמו באומץ וללא רבב מוסרי בקרב על לוד ,היה על אלתרמן להבהיר הבהר היטב שלא באותו קרב מדובר .משלא עשה כן ,היתה לו תרומה לצלקות העמוקות שנשארו בלב הלוחמים האלה. 10 הלוחם שישב בג'יפ מאחורי גדעון היה אחי הבכור עמוס .דקות ספורות לאחר הצטלבות המבט של גדעון עם הילדה הפצועה ,נפגע עמוס אנושות מצרור מקלע והוטח מהג'יפ ארצה .גדעון הבחין בהיעדרו של עמוס רק כאשר נפנה לאחור לבקש ממנו שרשרת כדורים נוספת למקלע .הוא לא ידע מה עלה בגורלו של עמוס עד שהגיע לבן שמן בתום הקרב ,מוטרף מדאגה. 50שנה אחרי הקרב על לוד ביקש גדעון לספר לי "משהו שלא סיפר מעולם לאיש". בדרכו לבן שמן ,סיפר לי גדעון ,הוא אסף לג'יפ חייל פצוע שנשאר בשטח .כשהביא אותו לחדר שבו רוכזו פצועי הקרב ,ראה את עמוס שוכב על אלונקה" ,לבן כמו קיר" .הוא ניגש אליו ושאל לשלומו .עמוס חייך אליו ואמר " :אני חש חולשה רבה, אבל יהיה בסדר" .גדעון יצא החוצה בתחושת הקלה גדולה .אחרי דקות ספורות בלבד הגיעה הידיעה על מותו של עמוס. כששמעתי את דברי גדעון חשבתי רק על עמוס אחי ,נער בן 18וחצי ,שדקות ספורות לפני מותו עוד האמין ש"יהיה בסדר" .אבל מאוחר יותר התחלתי להבין מה באמת סיפר לי גדעון – איזה סיפור איום שמר בליבו 50שנה– סיפור על בהלה ,אימה ודאגה לחבר ילדות ,שהתחלפו בהקלה ,בתקווה שלבלבה לרגע ש"יהיה בסדר", והתנפצה תוך דקות באכזריות. גדעון הלך לעולמו לפני שנים אחדות .יש לי הרגשה שגדעון נשא בליבו כל חייו שתי צלקות שלא הגלידו :האחת – התקווה שלבלבה לרגע קצר והתנפצה; השנייה – ייחוס השיר "על זאת" לקרב על לוד ,שתלה בו ובחבריו אישית אשמה ברצח לשם שעשוע .הלוואי שהיה יודע טרם מותו ששמם הטוב הוחזר להם בעבור 65שנה. יואב אהרוני לכל החברות ,החברים ,הבנים ,למשפחת יפעת כולה – מעריכים ומודים מעומק הלב על הדרך בה אתם עוטפים ומלווים אותנו בהתמודדות עם האסון שפקד אותנו. אתם קרן האור עבורנו בתוך האופל ,אשר מזכירה מחדש מהו כוחם של קהילה ,של חברוּת ,של בית. משפחת לוריא 11 באחרונה סיימה אסתר חברון פעילות רבת שנים בבית ערבה – רבת שנים וגם רבת גוונים ,יש לומר .בלוח השנה שעיצבה נעמי לוי כמתנת פרידה לאסתר מתועדים מפגשים עם דיירי בית ערבה בעבר ובהווה – בתנועה ,בשיחה ,ביצירה ,בקבלות שבת ,לקראת חגים ,באירועים חברתיים .בדף הראשון של הלוח היפה כתוב" :לאסתר – על שנים רבות של עשייה והשקעה במסירות והתמדה ,בהבנה ,בהכלה – והכול בנועם ובאהבה .תודה ענקית בשם כל הדורות שאיתם עבדת, מהדיירים וצוות בית ערבה". כל מי שרואה את אסתר הולכת ,מבחין מייד בקלות התנועה ,במהירות והריחוף ,בגמישות וקפיציות הצעדים .זוהי תוצאה של מתנת האֵ ל יחד עם פעילות מתמדת בתנועה וריקוד – משחר הילדות ועד היום .במרוצת 18השנים האחרונות ,הפכה אסתר את התנועה למקצוע וייעוד :שיפור איכות החיים של החברים באמצעות תנועה. מספרת אסתר: שנים רבות עבדתי בדואר .כאשר נכנסתי לעבודה היה הדואר שלנו סוכנות דואר בדרגה ד' .היו לי רצון עז ואמביציה להתקדם .עברתי השתלמויות ,כולל השתלמות שמיועדת לעובדי בנקים ,כדי שהדואר ובנק הדואר ביפעת יוכלו לתת בַּ מקום כל שירות .ואכן ,מעמד דואר יפעת שודרג לדרגה א' – הדרגה הגבוהה ביותר .הורשינו לערוך בדואר שלנו כל פעולה – כספית ואחרת .אהבתי את עבודתי ומצאתי בה עניין ,קיוויתי להמשיך לעבוד בדואר עוד שנים רבות אחרי גיל – 60גיל היציאה לגימלאות בעת ההיא .ברם ,כאשר לקראת שנת 1996החלו לדבר על רפורמה ארצית של התייעלות וצמצומים בדואר ישראל ומעבר שירותי הדואר לקיבוצי העמק לדואר נע – היה זה בשבילי איתות שצריך לחשוב על סיום ומעבר בהדרגה לעיסוק אחר. ערכתי את חשבון הנפש שלי :מה הם הדברים הכי חשובים לי ,איזה תחום עיסוק יהיה עבורי מקור לשמחה ועניין מתמידים? התשובה היתה ברורה – תנועה. לשמחתי ,אושרה לי השתתפות בקורס לשיטת פלדנקרייז שנפתח באותה שנה בסמינר "אורנים" .לשיטת פלדנקרייז התוודעתי עוד קודם לכן בשיעוריה של דרורה יפה .דרורה אומנם לא היתה מוסמכת להורות בשיטה זו ,אבל היא למדה שיעורים אצל ד"ר משה פלדנקרייז עצמו והעבירה אותם בחן רב לחברים ביפעת .הוקסמתי מהרעיונות ומהרציונל של השיטה ,שהיא לא רק עוד טכניקה ,אחת מני רבות ,אלא תפיסת עולם שלמה ,לשיפור היציבה ושכלול התנועה באמצעות פיתוח הקשבה עצמית ,חידוד התחושות ופיתוח המוּדעוּת ,חיבור בין גוף ונפש .עם גמר הלימודים התחלתי לתת שיעורי התעמלות ותנועה בבית הדר מדי בוקר. היה חשוב לי להמשיך להתקדם ,להשתלם ולהבין את השיטה לעומקה ,בהתאמתה האישית לכל אדם ואדם – וגם לקבל הסמכה מקצועית פורמאלית .במכון וינגייט נפתחה השתלמות תלת-שנתית בשיטת פלדנקרייז במסגרת של יום בשבוע .עברתי את ההשתלמות היסודית של וינגייט וקיבלתי תעודת הסמכה להדריך קבוצות בשיטת פלדנקרייז ואף לתת טיפול אישי-פרטני ליחידים. 12 במקביל להדרכה הקבוצתית התחלתי לעבוד עם דיירי בית ערבה גם באופן אישי ,בליווי ועידוד של אילנה יזרעאלי-שגיא ,שהיתה אז הפיזיותרפיסטית ביפעת .זה היה אתגר חדש ומעניין – כל אדם עם המגבלות והכאבים שלו ,כל אחד וההפעלה המתאימה לו והתגובה הייחודית רק לו .החברים בבית ערבה והחברים שהגיעו לבית הדר היו ותיקי יפעת ,שאותם היכרתי עם בואי ליפעת עשרות שנים קודם לכן ,בעודם במיטבם ובפעילותם .הייתי מאושרת על האפשרות שניתנה לי לעזור להם לשפר את יכולות התנועה והגמישות ,לתת תחושה יותר טובה ולהפחית כאבים .כאשר הוצע לי לתת שיעורים בשיטת פלדנקרייז בסב-יום, השבתי בשלילה אחרי התלבטות לא קלה: "עניי עירך קודמים" ,שיננתי לעצמי – ידעתי שאם איענה להצעה ,אצטרך לוותר על שעות ההתעמלות והתנועה לחברים בבית. אסתר מדגימה תנועה נכונה כאשר עברנו לפיקוח משרד הבריאות על בית ערבה ,על מנת לזכות בהשתתפות המשרד במימון הפעלת הבית ,היה צריך לעמוד בדרישות המשרד לבתים מפוקחים. בין היתר ,נדרש תפקיד של רכז תעסוקה .אורנה לופי ,מנהלת בית ערבה דאז ,שאלה אותי אם אוכל לקבל על עצמי גם את התפקיד הזה .זה היה אתגר חדש ,שנעניתי לו בשמחה ובחפץ לב .עברתי קורס לרכזי תעסוקה למבוגרים והרחבתי את מעורבותי לתחומים נוספים :הדרכת מלאכות יד – תחום שהיה חביב עלי מאוד ,מפגשים בתחומי האקטואליה בארץ ובעולם ,פעולות חברתיות ,שירה בצוותא ועוד .התחלתי לערוך מדי שבוע קבלת שבת וראיתי איך אור הנרות ,שירי השבת והקידוש מביאים אור ושמחה ללב החברים .רבים מהם באו מבתים שומרי מסורת ואווירת קבלת השבת הזכירה להם את בית ילדותם. קבלת שבת אוניברסיטאית אסתר השקיעה המון זמן מחשבה בקבלות השבת בבית ערבה .היא לא הסתפקה בהדלקת נרות ,שירי שבת וקידוש ,אלא כללה גם קריאה ועיון בפרשת השבוע .בקלסרים שלה נאגרו מדרשים ,דברי פרשנים ראשונים ואחרונים ופרקי עיון ,ששימשו אותה להכנת קבלת השבת .נעמי לוי העירה לא פעם בחיוך טוב" :אוי ,אסתר ,זאת ממש קבלת שבת אוניברסיטאית ...את לא מרגישה שזה מעל הרמה ויכולת הקליטה של החבר'ה?" ...אסתר התחשבה בהערה והחלה להוסיף אמצעי המחשה :צילומים ,תמונות, שרטוטים .המשוב החם ממספר חברים עודד אותה .נעמי המשיכה לחשוב שאסתר משקיעה את הנשמה בשיעורים ברמה אקדמית ובאורך אקדמי ואילו אסתר מצידה המשיכה לחפש דרכים חדשות לקירוב המשתתפים לתכנים העשירים העולים מפרשת השבוע. 13 עברו שנים .בית ערבה עבר שינויים ותמורות .מספרם של דיירי הקבע בבית קטן משמעותית ואופי הפעילות השתנה .בשנה שעברה ,אחרי שהסתבר שבית ערבה לא יוכל לעמוד בדרישות משרד הבריאות לבתים סיעודיים בלי השקעה כספית עצומה ,השתנה הסטאטוס של בית ערבה מבית סיעודי לבית מוגן .הבית מארח בין כתליו בשעות היום הרבה חברים לארוחות ,לרחצה ולפעילויות מגוונות ,החוזרים בצהריים הביתה .התקציבים קטנו משמעותית והצוות נאלץ להצטמצם .וכך ,במסגרת השינויים ,נפרד בית ערבה גם מאסתר – בחיבוק חם ,בהוקרת תודה עמוקה. לאן עכשיו? מה אפשר לאחל לאסתר ,המחפשת את נתיב העשייה הבא? דומה שאין טוב מלצטט את דברי המורה הדגול ,ד"ר משה פלדנקרייז ,במאמרו "הנסתר שבגלוי": "כל מעשה יכול להוביל אל הבלתי ידוע .אם ,כבר מלכתחילה ,תסלק את מה שנדמה שהוא מוטעה ,עלול אתה להפוך את הלמידה למשהו משולל עניין מכול וכול ...ניתן למנוע טעויות כאשר אנו יודעים מהו הדבר הנכון .אולם ,כאשר אנו יודעים מה נכון ,אין לנו צורך בלמידה נוספת ...לכן ,אל תימנע מטעויות ,אלא השתמש בהן כאלטרנטיבות לדברים שלפי הרגשתך הינם נכונים .ייתכן שהתפקידים יתחלפו ביניהם במהרה". תודה ,אסתר ,בהצלחה! מ.א. אסתר עשתה בבית ערבה עבודת קודש במשך שנים – בין בעבודה בקבוצות ובין בעבודה פרטנית ואישית .עבודתה היתה מקצועית מאוד והורגשה בה המחשבה הרבה שהושקעה בכל אחד ואחד ,ההקשבה בתשומת לב וההתאמה לצרכים, ליכולות ולמגבלות של כל אדם .אסתר הפעילה ,כמשב רוח רענן ,את כל החושים בסיוע מוזיקה ,מישוש ,מגע ,ריחות. על כל הפעילויות של אסתר בבית ערבה – התעמלות, משחקים ,מפגשים בנושאי אקטואליה – שרתה רוחה המיוחדת ,שמאפייניה :סבלנות ,ערנות ,רצון טוב והתחדשות תמידית. את קבלות השבת בבית ערבה אסתר העבירה בצורה מקודשת. בהתחלה היו מגיעים ילדי הפעוטון או הגנון ושרים שירי שבת. הילדים חיכו לשמוע בכל שבוע את "שיר הלטאה" מפי אסתר. אחרי שהילדים הלכו ,עברנו לפרק פרשת השבוע ,שאסתר העבירה ביסודיות וברצינות ,בלי "הנחות". אנו רוצים לאחל לך ,אסתר ,שתמשיכי לרקוד ,לטייל, להסתקרן ולמצוא עניין בכל הסובב אותך. כולנו מעריכים ומוקירים לך תודה ענקית על עבודתך. בשם דיירי ובָ אֵ י בית ערבה בעבר ובהווה, נעמי לוי 14 מבשרי הגשם אחרי הגשמים הראשונים החלו לפרוח בגבעות יפעת בזה אחרי זה "מבשרי הגשם" .הכוונה כאן איננה לחצבים המרשימים שפריחתם הסתיימה זה מכבר ,כי אם לאותם קטני ארץ ,שצריך לגחון אליהם כדי להיטיב לראותם ,אבל יופיים הצנוע כובש את הלב .רובם ככולם גיאופיטים; לאמור, בעלי איבר אגירה תת-קרקעי ,בצל או פקעת ,המאפשרים להם להסתפק בגשמים הראשונים ולנצל את מלאי המזון שנצבר בחורף שעבר .מאחר שבעונת הסתיו פורחים רק צמחים מעטים, יכולים גם הקטנים האלה ללכוד את תשומת ליבם של המאביקים ולשרוד בעולם תחרותי. כל התמונות צולמו על ידי בנובמבר ביפעת. מרים אהרוני כדן ,משפחת השושניים גיאופיט בעל בצל. לפרח 6עלי עטיף מאוחים 6 ,אבקנים 3 ,עמודי עלי. הפרחים הקטנים מסודרים בראש גבעול תפרחת חסר עלים. העלים הצינוריים הצרים מופיעים לפני הפרחים. הפרחים דמויי הכדים זיכו את הצמח בשמו. בילדותנו קראנו לו "פעמוני גשם". מספר המינים בארץ3 : ביפעת מין אחד :כדן קטן פרחים. 15 סתוונית ,משפחת השושניים גיאופיט בעל פקעת חילופין חד-שנתית א-סימטרית. הפקעת מכילה ריכוז גבוה של קולכיצין. לפרח 6עלי עטיף 6 ,אבקנים 3 ,עמודי עלי. הפרחים אינם נישאים על עמוד תפרחת ,אלא בוקעים מן האדמה, אך צינור הפרח נמשך עמוק אל תוך האדמה. השחלה נמצאת בתחתית צינור הפרח ,בראש הפקעת. מספר המינים בארץ9 : ביפעת מין אחד :סתוונית היורה. 16 בן חצב ,משפחת השושניים גיאופיט בעל בצל. לפרח 6עלי עטיף 6 ,אבקנים ,עמוד עלי .1 כל בצל פורח בסתיו פעמיים: פעם ראשונה כחודש לפני הגשם הראשון, כאשר הגשם מפיץ את הזרעים, ופעם שנייה אחרי הגשם. מספר המינים בארץ4 : ביפעת פורח בסתיו בן חצב סתווני ובאביב ,בגינות :בן חצב יקינתוני )מין הבר(. 17 כרכום ,משפחת האיריסיים גיאופיט בעל פקעת חד-שנתית סימטרית. לפרח 6עלי עטיף 3 ,אבקנים 3 ,עמודי עלי. מהפרח הופק בעולם העתיק צבע צהוב ששימש לצביעת בדים. מצלקות הפרח של אחד ממיני הכרכום מופק התבלין היקר זעפרן. מספר המינים בארץ9 : ביפעת מין אחד :כרכום חורפי. 18 שומר הגן מאז ומעולם שרר מתח מובנה בין עובדי גן הנוי לבין החברים והילדים .אף שכולם אהבו לראות גן מטופח ונאה ,נטו החברים "לקצר דרכים" דרך הדשא ,והילדים רצו כמובן לשחק כדורגל ,תופסת, קדרים באים או מחניים על הדשא – גם כאשר היה רטוב וניזוק מכל דריכה .הנויניק נאבק בכולם :הסביר ,הפציר ,התחנן ,תקע שלטים )"אסור לדרוך על הדשא!"( ,כתב מניפסטים בלוח המודעות ובעלון – ולפעמים גם החרים כדור ,או לפחות איים לעשות זאת. שמחה ארצי היה הגנן בקבוצת השרון ,בצד עבודתו העיקרית כנוטע. הד לנסיונותיו לשכנע את הילדים לא לשחק על הדשא נשמר בפנקסים שהחזיק תמיד בכיסיו .בצד רישומים על מועדי זיבול והשקיה ,גיזומים ונטיעות וכל כיוצא באלה ,נשמרו בפנקסים גם הסכמים חשובים עם הילדים ,חתומים בידי הנוגעים בדבר. בפנקס משנת תש"ח ,מתחת לרישום על השאלת שני קילשונים לאחד בשם זאב קטיין ,רשם שמחה הסכם עם שלושה ילדים כבני שמונה: אני מתחייב בזה שיותר לא ישחקו בכדור שלי על הדשא. יום ד' ,ה' ניסן תש"ח ][14.4.1948 עדים :יורם ראובני אמנון גולדפריד ]גלעד[ יחזקאל עזרוני ובפנקס של תשי"א – הסכם עם שני פרחחים נוספים ,הפעם בתנאים מחמירים יותר: בזה אנו מתחייבים יותר לא לשחק בכדור רגל על הדשא. באם כן נשחק ,אפשר לקחת את הכדור בכלל מאיתנו. יום רביעי ,יב' ניסן תשי"א ][18.4.1951 על החתום :אמציה ו] .וילקומירסקי ,לימים מירום[ אהרוני ב-ש ]בן-שחר[ האם זה עבד? הילדים עמדו בהתחייבותם? את זה כנראה נצטרך לנחש... בהכירנו את הילדים – ביניהם גם יחזקאל ,שלימים ינהל את אותן מלחמות מול חברים עצלנים וילדים שובבים – די ברור שההסכמים החזיקו מעמד לכל היותר שבוע .בקושי. 19
© Copyright 2024